הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 1

מישיבת הוועדה המשותפת לוועדת הכנסת ולוועדת החוקה, חוק ומשפטלדיון בהצעת חוק יסוד: ישראל - מדינת הלאום של העם היהודי

יום רביעי, ג' באב התשע"ז (26 ביולי 2017), שעה 9:30

הצעת חוק-יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי

חברי הוועדה: אמיר אוחנה – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

יואב בן צור

יעל גרמן

מכלוף מיקי זוהר

יואל חסון

ציפי לבני

רויטל סויד

ניסן סלומינסקי

אוסאמה סעדי

טלי פלוסקוב

מיכל רוזין

שר התיירות יריב לוין

שרת המשפטים איילת שקד

עבדאללה אבו מערוף

טלב אבו עראר

ג'מעה אזברגה

מרב בן ארי

עמר בר-לב

אילן גילאון

זהבה גלאון

מסעוד גנאים

אבי דיכטר

יצחק הרצוג

שרן השכל

ג'מאל זחאלקה

עבד אל חכים חאג' יחיא

אורן אסף חזן

אחמד טיבי

מרדכי יוגב

עליזה לביא

שולי מועלם-רפאלי

איימן עודה

חמד עמאר

רועי פולקמן

מיקי רוזנטל

איל ינון

אסף פרידמן

הדס צנוירט

ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, פ/1989/20, הצעת ח"כ אברהם דיכטר

בוקר טוב, רבותיי וגבירותיי. אני עודכנתי ממש לפני מספר דקות על-ידי מזכיר הממשלה, כי ראש הממשלה, ככל הנראה, לא יגיע לאור התייעצות ביטחונית דחופה.

אה.

יו"ר האופוזיציה, ראשי סיעות – אני מבקש, זה דיון שמטבע הדברים, מי שבא בשביל ראש הממשלה, מוזמן לצאת. מי שבא בשביל הציבור, מוזמן להישאר. אני בטוח שכולכם באתם בשביל הציבור, נכון?

מזכיר הממשלה הוא כאן? אין הפרדה בין הרשויות?

מזכיר הממשלה כאן.

למה הוא כאן? פיקוח הממשלה על הכנסת? שמזכיר הממשלה- - -

מי שמתפרץ, ייצא.

- - -

לא אזהיר. חברים, שקט. מי שיתפרץ, פשוט יצא. יש לנו בסך הכול שעה וחצי.

זה לפי התקנון?

כן. ב-11:00 בדיוק אנחנו חייבים להיכנס למליאה. מי שמבקש להישאר למען הציבור, מוזמן להישאר. מי שיש לו אג'נדות אחרות, יכול ללכת.

אדוני יושב-ראש האופוזיציה, שלום לך. ראשי סיעות מכל חלקי הבית, השרים והח"כים המעורבים בקידום החוק עד כה, ובהם חברי שר התיירות יריב לוין, חברתי שרת המשפטים איילת שקד, היוזם והמניע, חברי חבר הכנסת אבי דיכטר, חברות וחברי כנסת נכבדים על כל הגוונים המרכיבים יחד – יחד - את הפסיפס הישראלי.

למה מיקי גנור לא פה?

חבר הכנסת אחמד טיבי, לצאת בבקשה החוצה.

סליחה? זה לא חוקי.

זה לא חוקי.

- - -

חבר הכנסת טיבי, פעם שנייה. תודה. חברות וחברי נכבדים על כל הגוונים המרכיבים יחד את הפסיפס הישראלי.

מגיע אדם לפרקו – מקבל תעודת זהות. ממנה ניתן ללמוד מה שמו, מה שם הוריו, מי הוא. והנה מדינת ישראל מתקרבת לשנתה השבעים – ותעודת זהות – אין.

מגילת העצמאות. איזו תעודת הלידה?

חברת הכנסת לבני, פעם ראשונה.

אין תעודת זהות למדינת ישראל?

אפילו בגין לא חשב על זה, יצחק שמיר לא חשב על זה? אתם גדולי הדור?

מחכים לאבי דיכטר, שיגיד מה זה תעודת זהות של מדינת ישראל. אפילו הממשלה לא הציעה הצעת חוק.

חבר הכנסת אוסאמה סעדי, קריאה ראשונה.

מחכים לאבי דיכטר.

חבר הכנסת אוסאמה סעדי, קריאה שנייה.

הממשלה לא הציעה הצעת חוק.

חבר הכנסת אוסאמה סעדי, קריאה ראשונה. בבקשה לצאת. כשתירגע, תחזור.

אחרי 68 שנה.

(חבר הכנסת אוסאמה סעדי יוצא ממליאת הוועדה.)

והנה מדינת ישראל מתקרבת לשנתה השבעים – ותעודת זהות – אין. "בשביל לרחוץ מעל גופנו ונשמתנו את אבק הגלות, את עקבות הסבילות בת שנות אלפיים" אמר ז'בוטינסקי, "נזדקק לזמן ולמים רבים".

- - -

חבר הכנסת עמר בר-לב, פעם ראשונה.

שוויון, אמר ז'בוטינסקי.

האם עבר די זמן? האם זרמו כאן די מים?

מטרתה של הועדה הזו, שתייחד עצמה לעיסוק בנושא זה בלבד – להוציא תחת ידיה מסמך מכונן, שיקבע מי היא ומה היא מדינת ישראל, מה אופייה ומה טיבה, ולאורו תפעלנה רשויות המדינה ומוסדותיה.

אנחנו לא יודעם מהי מדינת ישראל?

אני מזמינה אותך- - -

חברת הכנסת זהבה גלאון, תודה רבה.

מאז- - -

בימים האחרונים קיימתי מגוון של שיחות עם אישים פוליטיים, עם אנשי אקדמיה ועם עמך ישראל. אין כמעט מי שלא מכתיר את החוק הזה בכתר "דבר החקיקה החשוב ביותר מאז הקמתה של מדינת ישראל, ובוודאי מאז 1992", בין אם ינוסח כך בין אם אחרת וזאת יש לדעת: לכל מילה, לכל הא הידיעה ולכל פסיק ונקודה עשויות להיות משמעויות מרחיקות לכת. על כן נקפיד בדיונים הבאים לעמוד על קוצו של יוד, לשמוע את מגוון דעות הבעד והנגד, אך בסופו של דבר – כן, גם להכריע.

מי שטוען כי החוק הזה הוא גזענות – כמוהו כטוען כי הציונות היא גזענות. הציונות היא התשובה לגזענות. בזמנים בהם העם היהודי נזקק למדינת ישראל יותר מכל – היא לא היתה. לדבר הזה אנו כולנו אומרים – לא עוד.

זוהי זכותו הטבעית של העם היהודי להיות ככל עם ועם עומד ברשות עצמו- - -

עם תומך טרור וגם בלי שכל.

חבר הכנסת חזן, קריאה ראשונה.

תסתכל איך הוא מזלזל בך. תראה.

כן, יש בה ולעולם יהיו בה מיעוטים כבכל מדינת לאום, ובין היתר גם מיעוטים שקשרו את גורלם בגורלה של מדינת ישראל בברית אחים לחיים ולמוות דוגמת המיעוט הדרוזי, שרק לאחרונה איבדנו שניים מבנינו בני המיעוט הדרוזי, אחיי כמיל שנאן והאיל סיתאווי, שהגנו בגופם על מדינת ישראל ושלום תושביה ושילמו על כך בחייהם, יהי זכרם ברוך.

וזכויות האדם תישמרנה לכולם באופן מלא, גם אם הדבר מאתגר ודורש ויתורים מצד הרוב – אך זכויות לאומיות בארץ ישראל יש לעם היהודי, ולו בלבד. זאת, ממש כפי שנאמר בהכרזה על הקמתה של המדינה: "מתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית".

את החוב הזה של הגדרתה של מדינת ישראל במפורש ולא במשתמע, באמירה גלויה ולא מרומזת, במבט ישיר בעיניים ולא בקריצה, אנו חייבים לא רק לתושבי הארץ כולם, ולא רק לשמונים דורות של יהודים שבליבותיהם פעם אותו חלום בן אלפיים שהתגשם בינתיים "לשנה הבאה בירושלים", אלא גם ובעיקר – לדורות הבאים. אותם דורות שנולדו וייוולדו בעולם בו יש מדינת ישראל וישאלו מה היא. מה מייחד אותה מאחיותיה במשפחת העמים, מהו הקוד הגנטי שלה.

מדינת ישראל היא מדינה חזקה, חדשנית, פורצת דרך שרואה בכל אתגר גם הזדמנות ומפיקה מכל הזדמנות את המיטב, אך הגדרה ברורה ואחידה אין לה. מה פירוש מדינה יהודית? מה פירוש מדינה דמוקרטית?

פירושה מדינה גזענית.

האם אנחנו מספיק חזקים כחברה כדי להתכנס סביב האתוס הציוני המשותף ולהגדירו? האם אנחנו יותר מפולגים או יותר מאוחדים? את השאלות האלה נעמיד במבחן במהלך הדיונים שיתקיימו. הילכו השתיים יחדיו? כן – כי נועדו.

נתניהו שלח בפקס או באימייל? לפי החוק החדש, אפשר לשלוח אימייל.

אני, והלוואי שכך ינהגו כל חברות וחברי הוועדה, מגיע לדיונים הללו בלב פתוח ובנפש חפצה לשמוע כל דעה ועמדה, גם אם בסוף נאלץ להכריע כמקובל במוסד דמוקרטי מפואר זה.

ברוב קואליציוני.

ברוב קואליציוני- - -

- - -

אבל התמיכה שלך בטרור זה לא הצגה.

חבר הכנסת טיבי, קריאה שלישית. תודה, להתראות.

באנו להצגה של אמיר אוחנה?

אם לא טוב לכם פה בארץ ישראל,

- - -

חברת הכנסת זהבה גלאון, קריאה ראשונה.

זהבהל'ה, אתם יכולים לעבור לעזה, אם לא טוב לכם בארץ ישראל. לא טוב לכם – תעזבו.

אני מודה לראש הממשלה- - -

על מה אתה מודה לו? על זה שהוא ברח?

אומר מייד. אני מודה לראש הממשלה שנתת בידי את הזכות והעול הללו. כשקיבל את פני לכנסת לאחר נאום ההשבעה שלי, אמר שלדעתו אהיה- - -

אי-אפשר שכל דיון יהיה- - -

זה או הליכוד או הבית היהודי. זה המלחמה ביניהם.

זה הרוב, מה לעשות? הרוב קובע.

- - - לכן הוא לא בא.

חבר הכנסת רוזנטל, קריאה ראשונה.

נקבל פה זכות דיבור?

מייד אומר את סדר הדברים, כל סיעה תישמע. כל סיעה תקבל דובר.

שמענו. העיקרון ברור. זה רגע היסטורי גדול.

חבר הכנסת גילאון, קריאה ראשונה.

- - -

חבר הכנסת גילאון, קריאה שנייה.

בוא נראה אם אתה יודע את ההמנון בעל-פה, אילן. בוא נבדוק.

את מפריעה, חברת הכנסת רוזין.

אני מדברת עם חברי לסיעה.

חבר הכנסת טיבי, למה אתה עוד כאן?

אני הייתי כאן לפניך, ואהיה אחריך.

אתה לא תהיה כאן – לא עכשיו ולא אחר כך.

הנה, קפץ לך.

(חבר הכנסת אחמד טיבי יוצא ממליאת הוועדה.)

- - -

אתה אל תדבר אתי. יש פה חומה.

עם עוכרי ישראל כמוך לא צריך לדבר.

אתה לא קיים. אתה אוויר.

כשקיבל אותי ראש הממשלה, אמר שלדעתו אהיה גשר בין חלקי הציבור השונים. בדיוק באופן הזה אני רואה את המשימה שהוטלה עליי. ניסיון לייצג – חברת הכנסת רוזין, זה מפריע – ניסיון לייצג- - -

ממש לא רלוונטי, אבל זו נקמנות. אנחנו מכירים את זה.

לא סקטור אחד ולא מגזר אחד, אלא חיבור בין החלקים השונים בחברה הישראלית, ברוח–ליברלית של תנועת הליכוד שלנו.

מה ליברליות?

אני פונה עכשיו אל חברי כל הסיעות, ומייד בהמשך, חבר הכנסת גילאון, גם נשמע נציג מכל סיעה, להתעלות מעל הציניות המאפיינת את היומיום הפוליטי. אנו לא מחוקקים כאן עוד חוק. אנחנו מגדירים כאן את הדבר הגדול הזה הנקרא מדינת ישראל לדורות הבאים. אנו עושים זאת למען ילדינו, נכדינו וצאצאיהם. הרבה אחרי שכבר לא נהיה כאן, כאן בכנסת וכאן בכלל, תעודת הזהות הזאת תלווה את מדינת ישראל.

"אסור לחשוב כי הציונות נודדת על פני הדרכים ומושיטה ידה לבקש מכל עובר אורח נדבת אהדה. אנו קודם כל זוכרים היטב, כי לא אהדתם של אנשים מן הצד היא שתושיענו אלא פעולתנו העצמאית", כה אמר זאב ז'בוטינסקי. בואו נעשה טוב, חבר הכנסת חזן, ונצליח.

יישר כוח.

היה ראוי שתגנה עכשיו את הדברים שאמר הרב של צפת.

אני אסביר איך זה יתקדם. אנחנו כרגע נשמע מספר דוברים שמעורבים בחוק הזה. לאחר מכן כל אחת מסיעות הבית, לפי החלטת יושב-ראש הסיעה, העבירה לנו את שם הדובר. אשמח בדיונים הבאים לשמוע את כולם, אבל ב-11:00 יש לנו מליאה ולא נספיק עד אז לשמוע את כל מי שרוצה.

אתה תסיים עד 11:00?

כן. חבר הכנסת השר יריב לוין, גם בשמו של ראש הממשלה.

רבותיי, בוקר טוב.

יש לי שאלה – למה אתם צריכים את זה?

מה זאת אומרת?

עם ישראל צריך את זה. שיעור בהיסטוריה – זה 120 שנה.

עד עכשיו אנחנו לא יודעים מי אנחנו.

חבר הכנסת רוזנטל, קריאה שנייה.

איפה היינו עד עכשיו?

חברות הכנסת רוזין ובן ארי וסויד. מרב.

אני עושה לך פה סדר, אגב.

זה פחות עוזר. השר יריב לוין, בבקשה.

רבותיי, בוקר טוב. אני חושב שזה בהחלט רגע חגיגי, רגע חשוב, כאשר הכנסת מתחילה את דיוניה בהצעת חוק הלאום, שמוביל מזה שנים בנחישות ובהתמדה חברנו חבר הכנסת אבי דיכטר. אליו הצטרפו שורה ארוכה של חברי כנסת בהצעת החוק הפרטית שמונחת כאן בפנינו, אשר הממשלה, ובראשה ראש הממשלה בנימין נתניהו, תומכים בהצעה הזו תמיכה חדה וברורה, ואנחנו בהחלט מבקשים, אדוני היושב-ראש הוועדה, מהכנסת, לפעול בצורה יעילה ובצורה נחושה כדי להשלים את חקיקת החוק הזה, ולהביא להכללתו בספר החוקים.

החוק הזה, מכובדיי, אינו בא לקבוע דברים חדשים. אם היו אנשים באופוזיציה שחששו מזה, הנני להרגיע אותם. החוק הזה בא לומר במידה רבה את המובן מאליו – שמדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי.

נוצר מצב, שמאז חקיקתם של חוקי יסוד שנתנו ביטוי לצעד החשוב מאוד של מדינת ישראל כמדינה דמוקרטית שיש בה שמירה על זכויות אדם וזכויות אזרח, מאז חקיקת חוקים כאלה דוגמת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, חוק יסוד: חופש העיסוק, נוצרה מציאות של חוסר איזון, כאשר החקיקה שותקת ביחס לזהותה היהודית של המדינה, ולעומת זאת מביאה לידי ביטוי ברור חד זכויות- - -

אז אתה מטה בחוק - אתה מבטל את החלק הדמוקרטי ממגילת העצמאות.

קריאה שנייה.

האמיני לי, אם היית מחכה בסבלנות עוד משפט, גם היית מקבלת תשובה.

כבר חצי שעה אנחנו בדיון. באנו לדון על החוק – בינתיים אנחנו שומעים נאומים. זה אפשר במליאה. זה לא דיון ועדה. בדיון ועדה לא נותנים לכל אחד חצי שעה נאום.

אני בדיוק בא לנקודה שהעלית.

חוק מכירת חמץ?

איך אתם מנהלים ישיבות סיעה במרצ?

מעולה. יש דמוקרטיה לעומת הליכוד, שראש הממשלה מדבר וכולם עושים כן עם הראש. אצלנו יש דמוקרטיה.

מזכיר הממשלה נשלח לצפות- - -

חבר הכנסת חסון, קריאה ראשונה.

- - -

חברת הכנסת רוזין, אני מצטער. אי-אפשר ככה. אנא, צאי.

לא מקיימים דיון. לא באנו לשמוע הרצאות. באנו לקיים דיון.

את יכולה לעזוב.

כל אחד עושה פה מופע פריימריז.

החוצה. ביקשו ממך לצאת החוצה. תלמדי לכבד.

אתה תשתוק. אני אצא, אבל כרגע תגן אותי מפני חברי כנסת אחרים, שהם גם לא חברי הוועדה.

תלמדי להתנהג בהתאם.

תשאיר אותה – אני אצא, כי אם לא, אני לא בטוח מה יהיה. אני לא אתן לך לעשות בבית הזה קרקס.

(חברת הכנסת מיכל רוזין יוצאת ממליאת הוועדה.)

חבר הכנסת גילאון, קריאה שלישית. תודה.

גיבור גדול. נשמע את האירוע הדרמטי וההיסטורי.

תודה לך, חבר הכנסת גילאון. אנחנו מודים לך. אתה מפריע.

תראה את השידור בטלוויזיה.

חבר הכנסת חזן, אל תפריע.

- - -

כתבת את הבדיחה לבד?

חבר הכנסת חזן, קריאה שנייה.

(חבר הכנסת אילן גילאון יוצא ממליאת הוועדה.)

אני בכל אופן כן אתייחס להערה שנשמעה כאן, כי אני חושב שהתשובה לעניין הזה היא מאוד ברורה. אני חושב שכאשר נחקקו חוקי היסוד, שעוסקים, כפי שאמרתי, בנושאים החשובים והראויים של זכויות אדם וזכויות אזרח, לא היתה בשום שלב שום כוונה שהדברים האלה יבואו במקום ועל חשבון זהותה היהודית של המדינה, אלא שבהיעדר הסדר חוקי מקביל, שעיגן את מדינת ישראל מדינת הלאום של העם היהודי, היו מי שפירשו את המצב כאילו הוא משנה את מושכלות היסוד שעמדו ביסוד הקמתה של מדינת ישראל, וכאילו הוא מטה את המשקל לכיוון אחר מזה שאליו התכוונו כאשר כוננה המדינה ולאורך כל שנותיה.

החוק הזה בא להשיב את הסדר בעניין הזה על כנו; בא להבהיר את מה שבעיני רבים אינו כלל טעון הבהרה, אבל מסתבר שכן טעון הבהרה בעיני אחרים, בא להשיב את מרכזיותה של מדינת ישראל, שייחודה- - -

היא לא מרכזית עד היום?

ייחודה הוא בהיותה מדינת הלאום של העם היהודי.

אדוני היושב-ראש, בעקבות הרבה מאוד שיחות ומגעים שהיו גם בתוך הקואליציה בין הסיעות השונות, אני חושב שישנה שורה של הסכמות, לפחות בין מרכיבי הקואליציה, באשר לתיקונים שונים בהצעה הזו, שאפילו משפרים ומחדדים ומבהירים את הדברים במקומות שהדבר הזה נדרש. יש נושאים שנותרו פתוחים. אני משוכנע שהוועדה הזאת בדיונים - - -

מה עם השפה הערבית?

אין שאלות.

היום זה רק נאומים?

לא. יש לראש הרשימה שלכם הזדמנות. הוא מייד יאמר את דברו. אתם מפריעים כרגע.

- - -

מסעוד גנאים, קריאה ראשונה.

הפרעה אחת גדולה.

אתה בקריאה שנייה.

הערבים הם- - -

ערבים הם אזרחים, אבל זו מדינת הלאום של העם הזה.

מה זה אזרחים?

מסעוד גנאים, קריאה שלישית. אתה מפריע.

אזרחים זה אומר שיש להם כל הזכויות. אין להם הזכות של השיבה.

להדיר את האוכלוסייה הערבית. רק תצא.

אנחנו נדיר מכאן את כל מי שיפריע. מבטיח לך.

(חבר הכנסת מסעוד גנאים יוצא ממליאת הוועדה.)

מה היחס לחברי ועדה? לשמוע נאומים והרצאות? איזה דיון זה?

חבר הכנסת חסון, אתה מפריע.

לא היה ראוי להגיע להבנות גם עם האופוזיציה בנושא כל כך חשוב?

אני משוכנע שהוועדה במהלך הדיונים שלה תידרש לכל מרכיבי החוק, ובוודאי יהיו לה ההתייחסויות והתוספות והתיקונים שהיא תמצא לנכון להכניס. אני בהחלט תומך, חבר הכנסת רוזנטל, בשביל זה בדיוק מתקיימים הדיונים בוועדה, כדי לשמוע את כולם וכדי לצאת בסופו של דבר עם התוצאה הטובה והמדויקת ביותר.

לא נראה כך, שבאתם לתווך. נראה שבאתם להכתיב. לא נראה שבאתם להידבר. כך נראה לי.

אני עושה מאמץ, אבל אין משפט שלם שהצלחתי עד עכשיו להגיד.

אתה מסתדר לא רע.

למדתי משהו עם השנים. מאז שקלטת אותי פה בכנסת, התקדמתי.

התקדמת יפה מדי.

מכובדיי, אסיים ואומר את הדבר הבא. הצעת החוק הזו היא הצעת חוק שכל מפלגה ציונית צריכה לתמוך בה. היא מבטאת את היסודות העמוקים ביותר של הציונות ואת היסודות העמוקים ביותר שעל בסיסם נבנתה מדינת ישראל.

הנוסח הזה או זה שיהיה בסוף?

אני חושב שיש כאן מבחן גם אישי גדול מאוד לכל אחד ואחת מחברי הכנסת. יש כאן ודאי מבחן אישי אולי הכי משמעותי שהיה עד היום, גם ליו"ר הנבחר של מפלגת העבודה אבי גבאי וגם ליו"ר יש עתיד יאיר לפיד. אני חושב שבהתייחסות שלכם להצעת החוק הזו, אתם תיבחנו במעשים ולא בדיבורים.

זה איום? מה זה, אתם תיבחנו?

אם לא תצביעו כמונו – אז?

אנחנו מצפים והציבור מצפה שאתם תתמכו בהצעת החוק ותוכיחו את המחויבות שלכם לערכים שבשמם את מרבים לדבר מעל כל במה.

לא שמעתי דבר כזה. איום? סחטנות.

הציבור? איזה ציבור?

אדוני הישוב-ראש, אני מאחל לוועדה עבודה פורייה. אני מאוד-מאוד מקווה שאכן נצליח, אחרי שלב הצעקות וההערות הלא ענייניות, לקיים דיון רציני, ענייני, שיסתיים בחקיקה שתזכה לתמיכה הרחבה שהיא ראויה לה. תודה.

תודה, אדוני. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, יצחק הרצוג, בבקשה.

אדוני יושב-ראש הוועדה, קודם כל אני פונה אליך. אם ראש הממשלה היה פה, הייתי פונה גם אליו – אתם משחקים באש. אתה לא שם לב כמה דברים עפו בחצי השעה האחרונה בביטויים שאתה פשוט לא מאמין שזה כנסת ישראל. אני שומע שר בישראל אומר: אתם תיבחנו במידת הנאמנות.

לא אמרתי את המילה נאמנות ואל תסלף את דבריי.

אמרת שזה המבחן.

המילה נאמנות לא נאמרה על-ידי בשום שלב.

מה אתה הולך להגיד לשכיב שנאן, שהיה פה חבר כנסת, שאתמול נתניהו היה אצלו בניחום אבלים. מה אתה הולך לומר לו - שיש לו כתם על המצח כי הוא לא יהודי? ככה זה נשמע מתוך הדברים שלכם. אתם פשוט לא שמים לב. אתה אומר, חבר הכנסת אוחנה: אין למדינת ישראל תעודת זהות. במלאת שבעים שנה למדינה המדהימה הזאת אתה קובע שאין לה תעודת זהות? אתה יודע לומר עליה כל דבר כשאתה מופיע בכל במה בעולם, ופה אתה אומר: אין לה תעודת זהות. אני לא מאמין שאתה אומר את זה.

מדינת ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי, נקודה. זה ברור, זה קבוע במגילת העצמאות. זה קבוע בהחלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, שהקימה מדינה יהודית וקראה להקמת מדינה ערבית. זה הכול מובן מאליו. מדינה שיש בה רוב יהודי, ויש בה מיעוט ערבי, ואזרחיה שווי זכויות, ומדינה שמקיימת דמוקרטיה תוססת, ולא צריכה בחוסר ביטחון עצמי להגדיר את עצמה שוב ושוב ושוב.

מה שאתם מוכיחים, כמו שאני קובע כבר שנים, שלימין יש חוסר הביטחון הכי גדול שנוגע לעתידה של מדינת ישראל. למה – הבעיה נוצרת בגלל תפישתכם, שלא גוררת היפרדות מהפלסטינים, רוצה את כל חבלי הארץ, מאבדת את הרוב היהודי במדינת ישראל, ומכאן זה בא. אין שום צורך בחוק הזה. כלום. והבעיה הכי גדולה בחוק הזה – שהוא מחלל את הקודש כשזה נוגע לשווין מלא.

פה אני אזכיר לכם. מדינת ישראל תהא מושתתת על שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור. למה זה לא מופיע בחוק? זה מופיע במגילת העצמאות. יתרה מכך – מגילת העצמאות קוראת לערביי ישראלי ליטול חלק בבניין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה. האם הם לא נוטלים חלק בבניין המדינה? אתם יודעים היטב, בכל תחום ותחום בחיי המדינה, ערביי ישראל הם חלק מבניין המדינה. מה שאתם עושים פה – אתם מכניסים עז זרה שתקרע את המדינה הזו לגזרים, במקום הפוך – בתהליכי הכלה והשתלבות ושוויון והתקדמות משותפת וחתירה משותפת לחזון לאומי גדול, שאומר: המדינה הזאת תהיה מדינה מצוינת. אבל מה שאתם עושים עם החוק הזה, כשאתם בכוונה – ואני אומר את זה גם לאבי דיכטר, כי אני לא מאמין שמי שהיה ראש שב"כ לא מבין את המשמעות של דחיקת מיעוט לפינה בצורה כל כך בוטה – המיעוט המוסלמי והמיעוט הדרוזי, אגב. מי שלא מסתובב בציבורים הללו ולא שומע מה חושבים על החוק, לא מבין את המשמעות של הירידנדה, של הפילוג, של העימות הלאומי המיותר בתוך מדינת ישראל, שכבר שבעים שנה כולנו יודעים מהי ומיהי, ורק אתם לא יודעים מהי ומיהי.

אז אזכיר לך. זאב ז'בוטינסקי אמר: לעולם לא נפר שוויון זכיות בקרב אזרחי המדינה, והנה אתה מפר. אתה פשוט מפר. אתה מפר את זה בצורה גלויה ובוטה, בלי להסביר למה. אתה לא אומר למה. ברור למה. לכן אני אומר לכם, שכשאני מדבר על פשיזציה, זו דוגמה קלאסית.

אוסיף יותר מכך – כשאבא שלי, עליו השלום, עמד בעצרת האו"ם כנגד הקביעה שהציונות היא גזענות, הוא חזר והדגיש שמדינת ישראל היא מדינה שוויונית לכל דבר ודבר, בין יהודים לערבים בארץ הזו, וסליחה שאני מדגיש את זה, אבל כשהסבא שלי, הרב הרצוג, הופיע בפני ועדת אונסק"ו, וגם מנחם בגין דיבר עם נציגי אונסק"ו, דוד בן-גוריון וחיים ויצמן וכל גדולי הדור - הם התחייבו שזו תהיה מדינה שיהודים וערבים יחיו בה בשוויון מלא, ואתה בחוק היסוד הזה לא מוכן לקבוע שיהיה שוויון בין יהודים לערבים. אז איך אתם רוצים להתקדם מפה? לאן אתם מביאים את העם שלנו? איך אתם קורעים קריעה גדולה ומרה בתוך העם שלנו, שברור שאחרי שבעים שנה אי-אפשר לשחק באש?

אני רוצה לסיים בככמה אמירות נוספות. קודם כל, מה שעולה מהדיון הזה, מהשיח הזה, מההתעקשות של ראש הממשלה זה דבר מאוד מטריד. זה חוסר אמונה בצור ישראל ובעתיד מדינת ישראל. זה מה שאתם מפגינים. במקום להראות ביטחון עצמי מלא – מהי מדינת ישראל, לאן היא הולכת, כמה היא גדולה, אתם משחקים באש בדיוק בנושא הכי שחוב. פתאום אתם מראים לעם שאתם לא מאמינים במדינת ישראל בעצמה. אתם כל כך צריכים את הנייר הזה, שאתם מתעקשים לשחק בכל מיני ניואנסים ולהשפיל ולפגוע וליצור בדלנות במקום השתלבות.

והדבר השני, שאתם מנסים לעקוף את ההכרעה הגורלית המשמעותית של הדור, שהיא מתי אנחנו מגיעים להיפרדות מהפלסטינים כדי להבטיח מדינת הלאום של העם היהודי לדורות עם רוב יהודי מוצק על בסיס החלטת האו"ם בכ"ט בנובמבר 47' שקבעה שתקומנה פה שתי מדינות. תודה.

תודה, אדוני. גברתי שרת המשפטים, בבקשה.

רק עוד בקשה אחת. אני חושב שאתם חייבים לקיים דיאלוג עם האופוזיציה. אתם לא מקיימים דיאלוג עם מפלגות האופוזיציה. אתם חייבים. זה נושא כל כך גורלי ומהותי, שלא ייתכן שבבית הזה לא יהיה שולחן לדיאלוג על החוק הזה.

ובנוסף, אתם אומרים שקיימת דיאלוג ביניכם, בתוך הקואליציה, ושיש שינויים והבנות, ואנחנו לא יודעים בכלל. יש לנו רק החוק המקורי. אנחנו לא יודעים על מה דיברתם, לא יודעים מה השינויים ומה התיקונים שאתם כבר החלטתם להכניס. אני לא חושבת שוועדה כזאת – נכון שהגעתם להסכמות שאנחנו לא יודעים מהן.

הדיון הזה הוא דיון ראשון, ולמרות שהוא מאוד קצר בזמן, כל סיעות הבית תישמענה בדיון הזה.

אבל אתה חייב לחשוף מה היו ההסכמות.

אנחנו לא יודעים על איזו הצעת חוק אנחנו יושבים.

יש לכם הנוסח שעבר קריאה טרומית?

הנוסח הזה הוא לא הנוסח שאתם מסכימים עליו.

זה לא הנוסח שאתה מתכוון להניח פה. זה לא הנוסח שעבר פה.

למה בני בגין לא?

שרת המשפטים איילת שקד, בבקשה.

אני רוצה שאתה תגיד מה אתם מתכננים.

נתת לבוז'י לדבר – תן גם להם לדבר.

אני מבקש ממך להפסיק.

אני רוצה לדעת.

אנחנו רוצים באמת לדעת, מה הצעת החוק שמונחת היום?

בואו נשמע מה יש לה לומר. הדיון לא נגמר. תנו לה לדבר, ואחרי זה תגידו. טיפה סבלנות.

יש הצעת חוק שעברה קריאה טרומית. אתם מכירים אותה.

אתה אומר שיש הסכמות של הקואליציה, ואנחנו רוצים לדון בהסכמות האלה. תגיד לנו מהן.

אל תהיו צבועים. גם בדיונים אחרים- - -

לא קרה.

חברת הכנסת רויטל סויד, פעם ראשונה.

היתה לנו- - -

חברת הכנסת רויטל סויד, פעם שנייה.

אל תהיו צבועים.

חברת הכנסת שולי מועלם, פעם ראשונה.

אנחנו צבועים? אנחנו דורשים שוועדה תעמוד במה שהיא צריכה לעמוד בו.

הוא הניח הצעת חוק. עליו דנים. מה אתם רוצים? אם יהיו שינויים, יבואו לפה.

תביא את מגילת העצמאות.

חבר הכנסת חסון, פעם שלישית. תודה. בבקשה לצאת.

אתה חותם על מגילת העצמאות? כן או לא? אז תביא את מגילת העצמאות, מה הבעיה?

ודאי.

(חבר הכנסת יואל חסון יוצא ממליאת הוועדה.)

חברת הכנסת רויטל סויד, את צודקת. צריך להביא גם את הסיכומים של הקואליציה. אני בטוחה שיושב-ראש הוועדה - גם שוחחתי אתו – יביא בפניכם.

חברת מפלגתך זעמה על כך שאנחנו רק מבקשים שנדע על מה אנחנו מדברים.

חברי הכנסת מהקואליציה, שהם חברי הוועדה, אני בטוחה שהם יעשו את זה, וגם היושב-ראש כמובן.

בכל מדינה שיש בה חוקה, ויש המון מדינות שיש בהן חוקות, החוקה בדרך כלל מורכבת משלושה חלקים: חלק ראשון הוא מגילת הזכויות. אצלנו, שאין לנו חוקה, מגילת הזכויות – bill of rights - החלק הזה מעוגן אצלנו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוקה יסוד: חופש העיסוק. החלק השני, החלק המשטרי, שנמצא בחוקות, מעוגן אצלנו בחוק יסוד: הכנסת, חוק יסוד: השפיטה, חוק יסוד: הממשלה. חסר עדיין חוק יסוד: החקיקה, שמגדיר את מערכת היחסים בין הרשויות השונות. אני מקווה שאצליח בקדנציה שלי לסיים גם את זה.

והפרק השלישי, פרק המבוא בדרך כלל, אצלנו הוא חסר. בחוקות רבות בעולם יש פרק כזה, שמגדיר את ערכי הדמינה, את ההמנון, את השפה, את הדגל.

יש מגילת העצמאות.

אני מדברת על משהו חוקתי.

ב-120 מדינות ההמנון מוגדר בחוקה, ביניהן צרפת ופורטוגל. 136 מדינות – הדגל מעוגן בחוקה, ביניהן ברזיל, אירלנד. ב-170 מדינות השפה מעוגנת בחוקה, ביניהן אוסטריה, קולומביה, ויש הרבה מאוד מדינות אגב שעיגנו את הכנסייה – בדרך כלל מדינות אירופאיות – בחוקה.

וגם את חופש הדיבור, שאצלנו- - -

לפי המספרים שנתת - ברובם לא.

הדוגמאות שנתתי הן בדיוק הפוך. ההפך. אמרתי – לא הקשבת למספרים – ההמנון ב-120 מדינות, הדגל ב-136 מדינות. אני מליצה לחברי הכנסת, שחברים בוועדה הזאת – אני חושבת שכולכם קיבלתם את הספר של מכון בגין, מאוד-מאוד יסודי ומעניין גם על החוק הזה וגם ספר השוואתי על מה שקורה בעולם. אני מבקשת מכם – כמו שאמר חבר הכנסת אמיר אוחנה, וגם אמרתי לו את זה בשיחה פרטית שלנו – החוק הזה הוא חוק היסטוריה, והוועדה הזאת היא היסטוריות, וכל אחד מחברי הכנסת שיושב פה יצוק את התוכן שלו לתוך החוק. לכן מאוד חשוב לעשות פה עבודה רצינית. אמרנו בינינו שכל הא הידיעה וכל פסיק חשובים בחוק הזה, ולכן חברי הכנסת שחברים בוועדה הזאת, אני מבקשת – עשו את העבודה הכי רצינית שיש. זה יישאר אתנו אחר כך לנצח נצחים. המדינה שלנו היא מדינה יהודית ודמוקרטית. אני מאמינה ששני הערכים האלה מקבילים. אחד לא עולה על השני.

משטר דמוקרטי זה בסוריה. מה זה המילה הזאת, משטר?

איך את מתייחסת, גברתי השרה, לסעיף הראשון בהצעת החוק?

זה החוק. הבית הלאומי של היהודים.

מה כתוב בחוק?

- - -

הערכים הדמוקרטיים של המדינה מעוגנים כבר בחוק יסוד. אני חושבת שיש לנו כאן הזדמנות גדולה לעגן גם את הערכים היהודיים. הערך הדמוקרטי, עצם היותה של המדינה מדינה דמוקרטית לא סותר את היותה מדינה יהודית, ולערכים האלה, כפי שאני חושבת, יש קונצנזוס בבית הזה, צריכים להיות ערבים מקבילים, ויכולים להיות.

אני מבקשת מכל אחד ואחד מחברי הוועדה לעשות עבודה רצינית, ליצוק את סולם הערכים שלו לחוק הזה. אני מצטרפת לחברי, לשר יריב לוין, לקריאה ליושב-ראש האופוזיציה, לאבי גבאי וליאיר לפיד. תצטרפו, תהיו פעילים. שהסיעות שלכם יהיו פעילות. אני חושבת וגם מסכימה שצריך להידבר עם האופוזיציה. ביחד אפשר לעשות פה היסטוריה. תודה.

תודה, גברתי. עכשיו ידבר חבר הכנסת אבי דיכר, שהוא גם יוזם ודוחף את החוק. לאחר מכן כל סיעה מסיעות הבית נתנה לנו את הדובר שלה. נתחיל לפי גודל, עם סיעת המחנה הציוני, אבל זה יקרה מייד לאחר חבר הכנסת דיכטר.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. ישראל מדינת הלאום של העם היהודי – זה חוק היסוד שהתחלתי לעבוד עליו ביחד עם רבים וטובים, חלק מהם לימים הצטרפו, גם השר אלקין, שלא נמצא פה, השר לוין, השרה שקד. אגב, היו ניסוחים שונים, אם של בני בגין ואם של חברי סלומינסקי. נדמה לי שבסופו של דבר, כשאתה חוזר למקור, גם ממשלת ישראל בהחלטה מס' 2227 מיום 23.11.2014 קבעה את קווי המדיניות שלה לחוק יסוד: ישראל מדינת הלאום של העם היהודי.

רוב הסעיפים מהצעת החוק הפרטית מופיעים גם כקווי מדיניות של הממשלה. אין שום סעיף בקווי המדיניות של הממשלה שעומד בניגוד להצעת החוק הפרטית שלי. יש תוספות שנמצאות אצלי ולא נמצאות בהחלטת הממשלה.

העובדה שכפי שקראו חלק מכאן, גם יושב-ראש האופוזיציה – הדברים קבועים במגילת העצמאות, כתובים בהחלטת האו"ם - מה לעשות, לא מגילת העצמאות, לא הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר - זה ולא זה הם חוקים במדינת ישראל. ונדמה לי שבספר החוקים של מדינת ישראל לא יכול להיות שייעדר חוק שמגדיר את זהותנו במובן הכי בסיסי - ישראל מדינת הלאום של העם היהודי. נכון שהסעיף המקומם ביותר – חלק, אולי חלק קטן מהיושבים פה – הוא הסעיף שאומר: הזכות למימוש ההגדרה העצמית הלאומית במדינת ישראל ייחודית לעם היהודי. נדמה לי שזה סעיף שמגדיר בצורה הכי ברורה ברמה הלאומית את הזכות של העם היהודי, ולא נותן ולא מקנה זכות דומה לאף מיעוט אחר. הוא לא פוגע כהוא זה בזכויות האישיות. הוא עוסק בזכויות המיעוט, בין אם זה מיעוט לאומי, בין אם זה מיעוט דתי או מיעוט על רקע אחר.

בדקתי את זה, מאחר שדובר על הצורך בדיון ציבורי – הלכתי לבדוק את חוקי היסוד, הכי מדוברים בהם – חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו וחוק יסוד: חופש העיסוק. בדקתי, מה היה הדיון הציבורי שעברו שני החוקים האלה. קצת לשים את הדברים בפרופורציה – הרי הדיון הזה מתקיים במקום הצבעה היום בכנסת על קריאה ראשונה. חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו- - -

מה זה? לא הבנתי.

הדיונים, שהיו אמורים להתקיים בוועדה שקמה, חוק יסוד: כבוד אדם וחירותו, שעבר בטרומית עם 13 חברי כנסת בלבד, וכפי שכותב יושב-ראש ועדת חוקה דאז אוריאל לין, אומר: היו שלוש ישיבות: הראשונה נכחו ארבעה חברי כנסת, השנייה היתה קצרה, והשלישית היתה קצרה מאוד. זה הוגש לקריאה ראשונה, שעברה בשעה 03:00 בבוקר עם מעט מאוד חברי כנסת נוכחים. זה שעות מעניינות לחוק - אגב, חוק יסוד: חופש העיסוק- - -

תקראו לזה הסכמות בכנסת. לא, זה עיוות של ההיסטוריה. היו הסכמות עם כל סיעות הבית.

חוק יסוד: חופש העיסוק, עבר בטרומית ב-15 חברי כנסת שנכחו באולם, והדיונים הסתכמו בדיון אחד בלבד שהיה בוועדה.

אני אומר את זה כי נער הייתי גם זקנתי. אני כבר ראיתי צביעות וצבעים למכביר. אני הייתי המום גם בדיון פה. חלק מהאנשים שיושבים פה בדיון – אגב, לאו דווקא השקטים במיוחד - היו חתומים על הצעת החוק הזו, כשהיו בקונסטלציה פוליטית אחרת. אדוני יושב-ראש האופוזיציה, ממפלגתך היו חברי כנסת שהיו חתומים על הצעה יותר קיצונית מההצעה הזו.

אני- - -

גברתי ציפי לבני. במפלגה שאת עומדת בראשה היו חתומים מספר גדול מאוד- - -

עד שהסברתי להם על מה הם חתומים, והם חזרו בהם.

בדקה הראשונה אמרנו שהחוק הזה בעייתי. אתה לא נוגע במהות.

גבירותיי ורבותיי, מי שזורק האשמות – אגב, האשמה פשיסטית בכלל- - -

מכיוון שאתה מוריד את אלמנט שוויון. תסביר, למה אתה מוריד אותו?

זה לא חוק היסוד היחיד בספר החוקים של מדינת ישראל.

אבל מרגע זה- - -

אל תבלבל את הציבור. זה ה-חוק יסוד.

את הליכוד בצביעות וכיוצא מזה –טול קורה מבין עיניך. היינו בסרט הזה.

זה עוד חוק יסוד בהיעדר חוקה, ולכן אני אומר – כשמאשימים פה – במקרה הזה את הליכוד בצביעות וכיוצא בזה – טול קורה מבין עיניך. היינו בסרט הזה.

אני קורא לך, אדוני היושב-ראש, לא להתפתות אחר המשפט לא היה דיון ציבורי. אני אומר לך – שש שנים מתקיים דיון ציבורי בחוק הזה בכנסת ומחוצה לו. אני אישית השתתפתי גם בדיונים בכנסת וגם מחוצה לה, ונדמה לי שתחת המטריה הזו, שמנסים למרוח את החוק הזה ולמשוך אותו בכל מיני יוזמות שאני שומע לכאן ולכאן, אני ממליץ לך מאוד למקד דיונים עניינים, כדי שהמושב הבא של הכנסת ייפתח בישיבה שבה החוק הזה עובר בקריאה ראשונה, ואני מקווה מאוד, שמשם עד קריאה שנייה ושלישית, עם הבנות, עם הסכמות, נדמה לי שאפשר יהיה להכניס אותו לספר החוקים של מדינת ישראל לכבודה של הכנסת ולתפארת מדינת ישראל.

תודה, אדוני. יש לנו 40 דקות עד המליאה. פירושו של דבר שיש לכל סיעה ארבע דקות, החל מחברת הכנסת ציפי לבני, המחנה הציוני. בבקשה. מצטער שאאלץ להקפיד על הזמנים.

כשהתמניתי להיות שרת החוץ של מדינת ישראל, ביקשו ממני להצטלם, כי אמרו שבשגרירויות בעולם שמים את תמונת שר החוץ. אמרתי להם: אין צורך לשים תמונה של אדם - שימו את מגילת העצמאות, כי אתם נאבקים עבור מדינת ישראל מחוץ לגבולותיה בשם הערכים שמייצגת מדינת ישראל, והם אלה שכתובים מגילת העצמאות.

אצל נתניהו זה יהיה כמובן הזה – תמונתו שלו, והחוק הזה הוא חוק הקבורה למגילת העצמאות, לא פחות. ומגילת העצמאות היא תעודת הלידה ותעודת הזהות של המדינה הזו, ואתם אלה שמבקשים לשלול את תעודת הזהות ואת הזהות של המדינה הזאת.

מגילת העצמאות קובעת בקיצור רב, שישראל היא מדינת העם היהודי, שתקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדלי דת, גזע ומין.

אם היום מוגשת מגילת העצמאות לממשלת ישראל הנוכחית, אתם לא יכולים לחתום עליה, כי אתם אלה שמסרבים להכניס את המילה שוויון לחוק שקובע את זהותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי.

אגב, המילה דמוקרטיה לא מופיעה במגילת העצמאות.

המילה שוויון מופיעה.

שוויון היא מילה חשובה. דמוקרטיה היא מילה לא פחות חשובה, למרות שהיא לא בעברית.

אני ביקשתי להכניס את המילה שוויון, ואתם דוחים את החוקים האלה, שקובעים שישראל היא מדינת העם היהודי, שיש בה שוויון לאזרחיה.

היא מדינת הלאום – לא מדינת העם היהודי.

כי אני הגשתי הצעת חוק כזאת, שאתם דוחים אותה, ובני בגין, שכל הוועדה הזו כונסה רק כדי שבני בגין לא יוכל להיות חבר בה, כי הוא חבר בוועדת חוקה, והוא הגיש הצעת חוק שאומרת שזו מדינת הלאום של העם היהודי עם שוויון זכויות לאזרחיה. רוצים אחדות בלי צביעות, לא עם גלגולי עיניים? תוסיפו מילה אחת: שוויון. תקבלו אחדות. ואם תימנעו מלהוסיף את המילה שוויון, תקבלו מלחמה וכלים דמוקרטיים על ערכי המדינה הזאת.

האם אתם מוכנה שמיעוט אחר יגדיר את ישראל כמדינת הלאום שלו?

דיכטר, אני מבקשת להשלים את דבריי. ז'בוטינסקי? כ"ט בתמוז השבוע? הייתם שם על הר הרצל? ז'בוטינסקי אמר: הנני מוכן להישבע בשמנו ובשם צאצאינו – אנחנו צאצאיו - שלא נפר לעולם שוויון זכויות זה, ולא נעשה ניסיון לדחוק את רגליו של מישהו. הרי זה אני מאמין. כשאתם חוזרים למצודת זאב, קחו את פסל הבזלת, אם הוא עוד שם, ותעיפו אותו החוצה. לא אותו אתם מייצגים. זה לא הליכוד לא של ז'בוטינסקי ולא של בגין.

שוויון כאיזה מין חובה לדמוקרטיה? אני לא מדברת על דמוקרטיה. בואו נדבר על יהדות. שוויון זה הרי קודם כל ערך יהודי. ואהבת לרעך, ואהבת את הגר. זה כתוב בתנ"ך. גם את זה אתם רוצים לשלול מאתנו?

כי בסך הכול יש פה מהלך של החוק הזה, יחד עם חוקי המשפט העברי, שנועדו להפוך את מדינת ישראל ממדינת הלאום של העם היהודי, שיש לו שוויון, למדינת הלכה, שמי שזה קובע, אדוני היושב-ראש הוועדה. אתה חבר גאה בקהילה הגאה. אתה היום הופך להיות שותף שבה ממנה ומחבריך יישלל השוויון, ומה ששמעתי בדרך מהרב אליהו על המחלה שאתם חולים בה, זה מה שייקבע, כי זה מה שיהיה התרגום שהחוק הזה יוביל. אתם דואגים מחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו? הנה ביטלתם אותו. מה קובע החוק? האמור בחוק יסוד זה ובכל דבר חקיקה אחר יפורש לאור הקבוע בסעיף זה. על הדרך גם תבטלו את כל התפישה החוקתית הערכית של מדינת ישראל. מה הבעיה שלכם עם שוויון? תעזבו רגע את הערבים, בדרוזים.

ארבע דקות.

כולנו ניחמנו. הלך ראש הממשלה אתמול לנחם את הורי החילים שנהרגו בשמירה על מדינת העם היהודי, ומהם אתם שוללים שוויון.

תודה, חברת הכנסת לבני.

ברית חיים – לא רק ברית דמים. אמרתם – קיבלתם.

ואסיים בזה. מדינה מפוארת. אתם יכולים ליצור אתנו, עם כולנו, אחדות סביב משפט אחד: מדינת הלאום של העם היהודי עם שוויון זכיות לכל אזרחיה. ואתם משאירים אחריכם ורוצים להשאיר אחריכם פילוג, שנאת חינם - ערב תשעה באב ובכלל. מדינה מסוכסכת, לא לאומית אלא לעומנית, ואנחנו על העתיד של הילדים שלנו, על הערכים שאנחנו משאירים להם, אנחנו נילחם.

תודה לך, גברתי.

יפה מאוד. דברים כדורבנות.

חבר הכנסת איימן עודה, בבקשה.

כבוד היושב-ראש, אני מתבונן בחוק וגם בחוק. אני רואה אנשים חלשים. אתם אנשים שלא בטוחים בעצמכם. אחרי 69 שנים באים עם הצעת חוק, שמדינת ישראל היא מדינת הלאום היהודי. מה הסיפור? אתם לא בטוחים במפעל, בגירוש, בנישול, בהפקעות? לכן אתם צריכים להוכיח כל הזמן, כל הזמן. רק מדינה לא נורמלית מתנהגת כך.

אני אומר לכם, ששום חוק גזעני לא ישכתב את ההיסטוריה ואת העובדות. אנחנו בני המולדת הזו, ואין לנו מולדת אחרת מלבדה. אנחנו חיים בה, והיא חיה בתוכנו. אנחנו לא מתכוונים לעזוב את המולדת שלנו.

אנחנו לא באנו למדינת ישראל. מדינת ישראל באה אלינו ועלינו. שום חוק לא ימחק ולא יחליש את השפה הערבית. היא שפת המקום. היא שפת בני המקום. היא חלק מהמרחב, חלק מהנוף, חלק מהמולדת, וכך היא תישאר.

והיא גם מופיעה בחוק.

לפי החוק הזה ברור, שכל ספר החוקים יכרע ברך בפני הזהות היהודית, כלומר זה חוק על, מעל חוקי היסוד במדינת ישראל.

אי רוצה לומר, שאף חוק אפרטהייד לא ימחק את העובדה שיש במולדת הזו שני עמים, ואני בטוח שיש רוב גדול בקרב שני העמים שעוד ייאבק בממשלה הזו, ועוד יעיף אותה. ואנחנו ניאבק למען מקום שיחיו בו שני העמים בשלום, בדמוקרטיה, בשוויון, בערכים אוניברסליים. הערכים הללו עוד ינצחו אתכם. תודה.

תודה, אדוני. חברת הכנסת יעל גרמן, בבקשה.

תודה, אדוני. אני רוצה להעיר בתחילת דבריי שהעובדה שראש הממשלה לא נמצא כאן, היא בלתי-ראויה. אני מבינה שיש לו עניינים ביטחוניים מאוד-מאוד דחופים.

לא, לנו.

לנו, והוא עוסק בזה. ובכל זאת, החוק הזה, אין מה למהר אתו. אנחנו לא נעביר אותו אפילו לא בקריאה הראשונה היום. לכן מן הראוי היה שנדחה את הישיבה הזאת, ונקיים אותה בנוכחות ראש הממשלה, ואם- - -

אומר לך מה קורה עם ראש הממשלה. כל פעם שהוא נכשל ביטחונית, זה ככה.

אני מבקשת, שבדיון הבא, שגם בו לא נצביע, ראש הממשלה יהיה נוכח. חשוב לשמוע את דעתו, ועוד יותר חשוב שישמע את דעתנו.

נאמר כאן שזהות מדינת ישראל אינה ברורה. אני לא מבינה, מי כאן בחדר הזה, חושב שזהותה של מדינת ישראל אינה ברורה? היא ברורה, היא ידועה, והיא אפילו מקובלת על הרוב – אני לא אומרת שעל הכול. אף פעם שום דבר לא מקובל על כולם, אבל הרוב היושב כאן בחדר, הרוב במדינת ישראל, הרוב בכנסת, ברור לו שזהותה של מדינת ישראל ברורה, ידועה, ויש בחוק שקיים. ישראל הא מדינת הלאום של העם היהודי. רובם מסכימים.

הוויכוח שיהיה כאן בחדר הזה סביב החוק הזה לא יהיה על הזהות; הוא יהיה על אופיה של מדינת ישראל. על כך אנחנו חולקים. אנחנו עומדים על כך שמדינת ישראל אכן תהיה מדינה יהודית, אבל גם דמוקרטית. אבל החוק הזה מעלים, מפחית, ממזער את כל האלמנט הדמוקרטי.

אתם באים כאן, ובאמת בגרונכם רוממות הקונצנזוס. אתם אומרים שאתם מעוניינים להגיע לקונצנזוס, ויכול להיות שיש חלקים מכם שבאמת היו רוצים שנגיע לקונצנזוס, אבל יש חוק שרוב חברי הכנסת יחתמו עליו. יש חוק שבני בגין, בשר מבשרכם, הגיש. אולי כדאי פשוט לקרוא אותו, כי פשוט שכחנו.

אני לא בטוח שיהיה לנו זמן.

אני אעמוד בזמן. ישראל היא מדינת הלאום של העם היהודי. היא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום, ומקיימת שוויון זכויות לכל אזרחיה. זה הדבר שאתם לא מוכנים בשום פנים ואופן לוותר עליו.

במקום זה, אתם בחרתם בחוק שנוי במחלוקת, שמעורר מחלוקת, שמחזק את התדמית שכבר קיימת למדינת ישראל – אני לא חושבת שאנחנו אפרטהייד, אבל היא עומדת על סף האפרטהייד. זו מדינה שמבקשת להפלות ולהדיר חלקים בעם. זו מדינה וממשלה שקודם כל מפלה ומדירה את הנשים, בחוקים רבים שקשורים לדת ולמדינה. זו מדינה שבה הנכים אינם יכולים לקיים את עצמם. זו מדינה שהקהילה הגאה אינה יכולה לקיים שוויון זכויות ואינה יכולה לממש את זכותם היסודית להיות הורים. זו המדינה שבה אנו חיים. זו מדינה שהערבים בה סובלים מהדרה ומאפליה למרות שב- - - אולי הם לא צריכים, אבל דה פקטו הם סובלים. בתחום רבים המדינה הזו מפלה.

אנחנו יכולים להגיע בקלות להסכמה, אם באמת זהו רצונכם.

החוק הזה לא בא להיטיב עם יהודים; בא לפגוע בערבים.

בואו נאמץ את הנוסחה של בני בגין. היא מקובלת, היא נכונה והיא צודקת.

תודה, גברתי. לפי סדר הדברים, חברת הכנסת פלוסקוב – אתן לך לנשום קצת. חבר הכנסת ניסן סלומינסקי, יושב-ראש ועדת החוקה, שהיא אחת הוועדות שמרכיבות גם את הוועדה הזאת. בבקשה.

תודה, אדוני. אני חושב שהחוק הזה הוא חשוב מאוד. אנחנו אחרי אלפיים שנה חזרנו הביתה. מה זה הביתה? מה זה מגדיר? צריכים להגדיר את הבית.

יש בציבור שחושבים שבאנו להקים מדינה כמו צרפת, ספרד – עוד מדינה. לא, זה הבסיס של הציונות, שחזרנו הביתה. יכול להיות, שככל שעובר הזמן מתברר שלא הגדרנו. גם מי שהסכים, ואמר מדינת הלאום, וחזרנו הביתה, אבל הוא לא הגדיר מה המשמעות, ומתחיל להתברר שיש צורך - נכון, אחרי שבעים שנה - כנראה יש צורך להגדיר מהו הבית, והחוק הזה מנסה להגדיר מה המשמעות של הבית. ולבית הזה, אנחנו יודעים, יש גם אורחים, יש מיעוט שנמצא פה, ויש לתת לו את כל הזכויות והחובות, אבל הוא צריך לדעת שהוא מיעוט, שהבית הזה הוא הבית של העם היהודי, עם המשמעויות שכתובות בחוק הזה.

גם בתוכנו יש בבית הזה הרבה חדרים. אנחנו צריכים לשאוף לא לבנות חומות, ואת הקירות שבבית, להנמיך כמה שאפשר. ודאי שיהיה חדר אחד, כמו בכל בית, רק נורמלי, שיש בו חדר משפחה או סלון שהוא משותף לכל החדרים כולם, אבל זה הבית היהודי.

ואני רוצה, לאחר שהקריאו כאן את דברי ז'בוטינסקי, אני רוצה לומר לחבריי ממפלגת העבודה, המלך של מפלגת העבודה, באמת, יש לו עולם הבא גדול, אני אומר ברצינות – בן-גוריון, שהקים את המדינה, שאם הוא לא היה אז, המדינה לא היתה קמה. היה לו האומץ לדפוק על השולחן. אני רק רוצה להקריא לכם את מה שהוא כותב, מצאתי את זה עכשיו, כי היא הקריאה את דברי ז'בוטינסקי – אילו הועמדה לפניי השאלה, מדינה יהודית בכל מערב ארץ ישראל תמורת הסתלקות מהזכות ההיסטורית על ארץ ישראל כולה, הייתי דוחה את המדינה. לא הייתי מסכים. אין רשות לשום יהודי לוותר על זכות העם היהודי בארץ. אין זו מסמכותו של שום יהודי. אין זו מסמכותו של שום גוף יהודי. אין זו אפילו מסמכותו של העם היהודי כולו החי אתנו כיום, לוותר על איזשהו חלק שהוא בארץ. זוהי זכות האומה היהודית לדורותיה. זכות שאינה ניתנת להפקעה בשום תנאי. אילו גם היו יהודים באיזה זמן שהוא מכריזים על הסתלקותם מזכות זו, אין בכוחם או בסמכותם להפקיע זכות זו מהדורות הבאים. שום ויתור ממין זה אינו מחייב ואינו קושר את העם היהודי. זכותנו על הארץ כולה קיימת ועומדת לעד, ועד ביצוע הגאולה המלאה והשלמה, לא נזוז מזכותנו ההיסטורית בכל זמן ובכל שעה. נעמוד על זכות זו בכל האמצעים הכשרים והמוסריים אשר בידינו – דוד בן-גוריון, הקונגרס הציוני בציריך, 1937.

ואז הוא- - - את הארץ, וטוב שעשה את זה – אחרת לא היתה לנו מדינה עד היום. אנחנו רוצים עד הפרת. למה לא עד הפרת, מהחידקל?

או לא שמעת את בן-גוריון, או אתה לא מבין אותו.

אין עוררין על זה, על הזכויות.

יש, לצערי.

לא.

חבר הכנסת מיקי רוזנטל, אם נסיים את הסיעות, אאפשר גם לחברי הכנסת שלא נרשמו, אז אל תמנע מבעדך את זכות הדיבור.

לכן אני אומר – אנחנו חזרנו הבית. אנחנו צריכים להגדיר מה זה הבית הלאומי. גם אם נדגיר, למשל - ואני לא מדבר רק על זה, אבל זכותנו על ארץ ישראל, לא תמיד אתה יכול לממש את זה באותו רגע, באותה שעה, אבל לפחות שנדע מה זה הגדרת הבית, ושלא נתבייש שאכן זה הבית של העם היהודי, ואנחנו רוצים שהמשטר בו יהיה משטר דמוקרטי, לא בורח מזה, ושיהיה שוויון, אבל זה הבית היהודי.

בורחים? משפט אחד – מדינת הלאום של העם היהודי, שוויונית ודמוקרטית. זה הכול.

מה זה הבית הלאומי היהודי? הרי אתה לא יודע להגדיר.

זה כל הוויכוח. אין ויכוח אחר.

אין הגדרה היום, מה זה הבית הלאומי היהודי, ואנחנו בחוק הזה רוצים אחת ולתמיד לנסות, אם נצליח, להגדיר מה זה הביתה, מה זה הבית שלנו, מה זה הבית הלאומי היהודי, ואחר כך גם יהיה שוויון וכל הדברים האחרים, אבל קודם כל מה זה הבית. את זה אנחנו מנסים לעשות.

אדוני, אני מקווה, מהרגע שתתחיל את הישיבות, לעשות את זה באינטנסיביות, כמה שאפשר יותר להגיע להבנות ולהסכמות עם כל המפלגות הציוניות, ואם אפשר גם עם האחרים, אם ירצו, אבל קודם כל עם המפלגות ששייכות לבית היהודי, להגדיר את זה, ולפחות בתחום האחד – זה רק תחום אחד, על זכותנו על הארץ – נאמץ את דבריו של בן-גוריון, מה צריכים יותר מזה?

תודה, אדוני. ודאי התכוונת לבית היהודי במובן הרחב ולא במובן הסיעתי.

ודאי במובן הרחב. נשמח.

חברת הכנסת טלי פלוסקוב, בבקשה.

תודה לך, אדוני היושב-ראש, אדוני השר, חבריי חברי הכנסת. אני אהיה מאוד קצרה, משתי סיבות – אל"ף, כי אני חייבת לרוץ לוועדת הכנסת, והשנייה, כי ההערות שאני רוצה להעלות כאן, הן מאוד מצומצמות. מה שאני אומרת עכשיו זו עמדת סיעת כולנו. לנו יש בעיה עם סעיף 1, כאשר בסעיף הזה, מלבד כל הסעיפים האחרים, יש הגדרה – מדינת ישראל כמדינה יהודית.

אנחנו פה בבית הזה רגילים להשתמש – אגב, לכל הסיעות – במושג: מדינת ישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית. מה שעשינו פה בסעיף הראשון, אמרנו שהזכות למימוש הגדרה עצמאית ולאומית במדינת ישראל, ייחודית לעם היהודי, והסעיף הבא אומר, שהאמור בחוק יסוד זה או בכל דבר חקיקה אחר יפורש לאור הקבוע בסעיף זה, כלומר בכל החוקים אנחנו כבר לא נשתמש בהגדרה מדינה יהודית ודמוקרטית, אלא נשתמש בהגדרה מדינה יהודית. זה הסעיף שאנחנו כסיעה לא נוכל להסכים. נצטרך כמובן, לשבת ולחשוב איך אנחנו משנים את זה, כי מה לעשות, במדינה שלנו נכון לעכשיו, גרים אזרחים לא רק יהודים, אבל הם אזרחי מדינת ישראל. אני מדברת גם על מיעוט של ערבים, אנחנו מדברים גם על אנשים שעלו מברית המועמות לשעבר שאינם יהודים, אבל הגיעו מתוך חוק השבות, כלומר יש פה עוד קבוצת אנשים שאנחנו לא לוקחים בחשבון. לכן לא נוכל להסכים עם ההגדרה מדינה יהודית, אלא נסכים ונשמח ונבקש להשתמש במושג מדינה יהודית ודמוקרטית. זאת עמדתנו נכון להיום. תודה.

תודה, גברתי. הזמנו גם נציגי סיעות אחרות, שלא הגיעו משום מה, אבל יש לנו חברי כנסת- - -

זה דיון למצלמות. כל אחד בא, צעק, קיבל איזו שורה בעיתון וברח כמו תרנגולת מהלול.

כנראה שלא באו למען הציבור – באו אולי למען סיבה אחרת. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה. לאחר מכן חברת הכנסת שרן השכל.

אומר זאת בצורה הכי פשוטה. נאמרו פה הרבה דברים כל כך שמדינת ישראל, שקמה בארץ ישראל, היא ביתו ומבטחו של העם היהודי. אגב, יש מיש כבר הספיקו לשכוח – כנראה שהזיכרון שלהם לוקה לא רק בחסר – הוא לוקה ממש. בדיוק לפני שבעים שנה, או קצת לפני, כשהיינו ממש צריכים אותה, היא לא היתה. מאז ועד היום כחלק בלתי-נפרד מהתיישנות הדורות, אנחנו מתרחקים מזהותנו.

היום בחקיקה מוגדרים כבר הסמל, הדגל, ההמנון. זכיתי להיות זה שהכניס את שם המדינה כחלק מחוק במדינת ישראל, שמדבר על דבר מאוד פשוט – השם שעליו הכריזו והגדירו חברי מועצת העם הזמנית ביום ה' באייר התש"ח, יום הכרזת העצמאות של מדינת ישראל.

מה זה ישראל בכלל? צעקו פה הרבה חברים מהאופוזיציה. לדעתי, הם פשוט לא מבינים מה יוצא להם – תביאו את מגילת העצמאות – נחתום עליה. החוק הזה, שאנחנו מביאים היום, לא מכיל אפילו 255 ממגילת העצמאות. אם הם היו מוכנים לחתום על מגילת העצמאות, כמו שהיא היום, אנחנו צריכים לעשות את זה אנחנו עכשיו. צועקים פה: דמוקרטית. המילה דמוקרטיה בכל גרסה שהיא, לא הוזכרה בכלל במדינת העצמאות, בשום פנים ואופן.

מה שכן הוזכר – מדינת ישראל – מדינת העם היהודי. בן-גוריון קרא ליהודים בכל העולם לבוא לכאן. אנשים שחיו לאורך הדורות בחדרי-חדרים, בפחד בזמנים הכי קשים, עשו הכול כדי לשמור על דבר אחד – על הזהות היהודית שלנו. הם הדליקו נרות במרתפים, הם שמרו כשרות בדרך לא דרך, הם הניחו תפילין בלי חוט כדי לשמור על הזהות שלנו, אז אנחנו, שכבר זכינו להיות עם חופשי בארצנו, כבר זכינו כמעט גאולה, להגיע חזרה לארץ ישראל, לא נעשה את הדבר הזה?

אני לא מצליח להבין מה ההתנגדות. אני מניח שלאורך הדיונים שיש כאן ויהיו כאן דבר אחד בטוח יקרה – ייחשף פרצופם האמתי של חברי וחברות כנסת שמדברים על עצמם כציוניים, כמחנה ציוני, אבל דה פקטו בפועל כל קשר בינם לבין האחריות שלנו לשמור על הזהות היהודית של העם היהודי בארץ ישראל, לא קיים בכלל.

אני מברך אותך, אדוני יושב-ראש הוועדה, אני מברך את ראש הממשלה, את כל הנוגעים בדבר. אני מקווה שמאוד, שנשכיל להיות מספיק אמיצים כדי ללכת עם הדבר הזה עד הסוף, כי אנחנו חייבים את זה לא לנו אלא אנחנו חייבים את זה לאלה שהשאירו לנו את המדינה הזאת – לא כדי לשמור עליה; קודם כל כדי להיות ראויים לה. אנחנו חייבים את זה לאלה שבאים אחרינו.

אני זוכר את עצמי בתקופת תוכנית ההתנתקות הארורה מסתובב פה בכנסת. אבא שלי היה חבר כנסת באותה תקופה, ובאחת השיחות שלנו הוא אמר לי – יודעים אגב כולם, שהוא היה חבר טוב של ראש הממשלה שרון ז"ל, שרון גם עזר לו להיכנס לכנסת. בהקשר הזה הוא לא עמד לצדו. תמיד הייתי שואל אותו: אני מבין את החינוך שקיבלתי על ארץ ישראל, על עם ישראל. אבל תסביר לי מעבר. הוא אמר: יש משהו אחד שמפספסים: ארץ ישראל היא לא רק מושג אמורפי, שאנחנו מדברים – היא ניתנה לנו לנחלה, לרשתה, לשמור עליה. היא שייכת לא רק לי ולחברים שלי פה בכנסת; היא שייכת שם לאבא שלי ולסבא שלי עליהם השלום ולך ולבן שלך ולנכד שלך ולנין שעתידים לבוא. לכן אין לנו שום זכות לגעת בה, לחלק אותה, להתעסק אתה. אנחנו רק צריכים לשמור עליה. אני מקווה שנעשה את הדבר הזה, כי בסופו של יום זה הדבר שהכי חשוב. תודה רבה.

תודה לך. רק להעמיד דברים על דיוקם, גם בהקשר לדבריך וגם בהקשר לדברים קודמים שנשמעו – אקריא את סעיף 2 של החוק: חוק יסוד זה, מטרתו להגן על מעמדה של ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי כדי לעגן בחוק יסוד את ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית ברוח העקרונות שבהכרזה על הקמת מדינת ישראל.

זה לא סותר את מה שאמרתי.

לא, לא סותר. חברת הכנסת שרן השכל, בבקשה.

תודה רבה. אני חושבת, קודם כל, שזה רגע מאוד משמעותי ודרמטי מבחינתנו, מבחינת ההיסטוריה של המדינה. לכן גם צריך לברך על המעמד, שהגענו, שניסו להתחמק שנים מהגדרה של מה זו מדינה יהודית ודמוקרטית. רצו לעגן את זה שנים בחוקי יסוד, וכל פעם דחו ודחו – לכן הרי גם הוקמה ועדת חוקה, חוק ומשפט, על-מנת לייצר חוקה למדינת ישראל, שמגדירה בעצם מהי מדינה יהודית ודמוקרטית.

אז וקדם כל אני רוצה לברך את חבר הכנסת אבי דיכטר, שיזם את החוק החשוב הזה, את השר יריב לוין, שמקדם אל מול הממשלה ודוחף את החקיקה הזו, וכמובן לך, חבר הכנסת אמיר אוחנה, שנבחרת כאדם ראוי ולנהל את הוועדה ואת החקיקה הזו.

אני חושבת שיש דברים שבמה שנאמר פה גם מצד האופוזיציה, שאנו מנסים לבוא עכשיו ולהגדיר את הערכים ואת האופי של מדינת ישראל. הוא משהו שהיה צריך להיעשות לפני שנים, משהו שרבים מנבחרי הציבור התחמקו ממנו עד היום, ולכן אני חושבת שגם מבחינת חוקי היסוד, היתה משמעות מאוד גדולה וחשובה לצד הדמוקרטי, כלומר מדינה יהודית ודמוקרטית, והתעלמו מההגדרה היהודית. לא לחלוטין, אבל היתה איזו התעלמות מסוימת. לכן גם בבית משפט, כאשר בודקים מקרים מסוימים, שמשפיעים באופן ישיר על ההשפעות של על המדינה, על האזרחים, מבחינת איך אנו רוצים לראות אותה בעתיד, מבחינת מדינה יהודית ודמוקרטית, יש פה חוסר איזון. לכן מטרת החקיקה הזו עכשיו היא לאזן בין המונחים האלה, גם מבחינת חוקי יסוד, גם מבחינת בית המשפט, גם מבחינת איך אנחנו מסתכלים, גם מבחינת איך הילדים שלנו יסתכלו לאורך הדורות, איך אנחנו מגדירים את האופי, את הערכים, של באיזו מדינה אנחנו רוצים לחיות, כאשר ההגדרה היא יהודית ודמוקרטית. ועכשיו סוף-סוף אנחנו באמת פותחים את זה לדיון – מה זה מדינה יהודית, איך אנחנו מגדירים את הסמלים, את ההמנון, את השפות.

מוגדר. הכול בחוק.

זה לא מוגדר. חוק יסוד. לכן עכשיו התפקיד שלנו, תפקיד מאוד משמעותי בהיסטוריה – לבוא ולהגדיר את זה. לתת לזה משקל שווה - כמו דמוקרטית, גם יהודית.

השאלה הרצינית היא איך אנחנו נגדיר אותה עכשיו. אולי החוק הזה לא מושלם. לכן נדון בוועדה, לכן נעשה גם תיקונים, אם יש צורך, כדי להגיע להגדרה המושלמת של איך אנו רוצים לבוא ולראות גם את ילדינו, דורי-דורות קדימה, את ההגדרה כזו. למה שנעשה בתקופה הקרובה יש משמעות רבה. אני רוצה לברך, ומקווה שיהיו הרבה יותר נוכחים לאורך כל הדיונים. אני יודעת שבאים ויוצאים – יש חשיבות גדולה לדיונים שנערוך פה.

היו פה הרבה יותר אנשים כשחשבו שראש הממשלה מגיע, אבל כששמעו שראש המשלה אינו מגיע, כנראה לא באו בשביל הציבור.

אמרה רוזין למרב בן ארי: עזבי, את לא צריכה לדבר. אנחנו פה לצעוק.

הייתי בהלם. לא מופתע, אבל בהלם.

אני חושבת שיש משמעות אדירה לכך שיהיו כמה שיותר חברי כנסת בתוך הדיונים האלה, לשמוע את מגוון הדעות, העמדות, ולראות איך אנחנו מגיעים לתוצאה הסופית, תוצאה שנוכל לעומד בראש זקוף, לדורי-דורות ולומר: אנחנו חיים במדינה יהודית ודמוקרטית, ואנחנו מעגנים את שני הערכים הללו בחוקי יסוד. תודה רבה.

אני מתנצל – אבי, מראש התרגשות – לפעמים מה שהכי ברור, הופך לא. שכחתי לומר לך ברכות, יישר כוח. אני אומר את זה באהבה. הערכתי את הדבר הזה, שנלחמת על זה לאורך כל הדרך, והרבה צריכים ללמוד מהעקשנות שלו על הנושא הזה.

עוד משפט אחד, אם אפשר, להכניס לחוק. בכנסת הזו נבחרה גם, לצערי - לא יודע אם לצער כולם – גם רשימה שבעיני היא הרשימה הפלסטינית המאוחדת. היא לא מייצגת את אותו מיעוט של ערביי ישראל שנמצאים פה, שכן צריכים שיהיה להם ייצוג. אולי בחקיקה נצטרך למצוא את הדרך, כדי שייבחרו לפה נציגים אותנטיים של המיעוט בישראל ולא גיס חמישי , כפי שיש היום.

יכול להיות, אבל זה יותר מתאים בחוק יסוד: הכנסת.

יכול להיות. אולי זה הזמן לדון בזה דווקא במקום הזה.

בכל אופן, אני מודה מאוד לשר יריב לוין, לחבר הכנסת אבי דיכטר על הנחישות, על הפעילות רבת השנים בהקשר לחוק הזה. את הברכות באמת נברך בקריאה השלישית, שאני מקווה שתגיע לפני יום העצמאות הבא, וכך נעניק למדינת ישראל בשנתה השבעים את תעודת הזהות שלה.

תודה רבה לכל מי שהיה כאן, לכל מי שסייע ועזר, ובהצלחה.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:55.