הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 470

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, ב' באב התשע"ז (25 ביולי 2017), שעה 11:00

הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16) (חישוב ארנונה כללית), התשע"ז–2017.

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

אכרם חסון

דוד ביטן

איתי טמקין - רכז מאקרו באג"ת, משרד האוצר

אביעד נימקובסקי - עוזר ראשי, מחלקה משפטית, משרד האוצר

רעות פרקש - עו"ד, לשכה משפטית, משרד הפנים

גליה כהן - ממונה מיסוי עירוני, אגף תקצוב ופיתוח, משרד הפנים

שרון רוברטס - עוזרת ראשית, מח' ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

איתי חוטר - סמנכ"ל כלכלה, מרכז שלטון מקומי

גלית שניידר מימרן - מנהלת אגף הכנסות עיריית כפר-סבא, מרכז שלטון מקומי

מירה סלומון - יועמ"ש, מנהלת מחלקת משפט, מרכז שלטון מקומי

יוחאי דמרי - מ"מ ר"צ ארנונה והיטלים, ייעוץ וחקיקה, עיריית ירושלים

יהושע שלמה זוהר - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את פורום ה-15 הערים העצמאיות

יובל אלגד - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את לשכת שמאי מקרקעין בישראל (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: עיריית ירושלים)

תומר רוזנר

גלעד קרן

לאה קריכלי

רונית יצחק

הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16) (חישוב ארנונה כללית), התשע"ז–2017

רבותי, בוקר טוב לכולם, בוקר טוב מירה, בוקר טוב איתי את איתי.

בוקר טוב.

בוקר טוב.

רבותי, בוקר טוב, חבר הכנסת ביטן.

כן, כבוד היו"ר, מה?

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא: הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16) (חישוב ארנונה כללית), התשע"ז–2017, 2835/20, כ/730, של חבר הכנסת אמסלם דוד. בבקשה.

חבר הכנסת ביטן רוצה להציג את ההצעה?

איזו הצעה? זה שלי זה?

לא.

על עיגול הארנונה. אז אני אסביר.

עיגול הארנונה, אני חתמתי על זה?

לא.

אה, סליחה.

זה כבוד היו"ר, היו"ר המיתולוגי של ועדת הפנים. בגלל שהוא מצטיין אנחנו שמים אותו לכל הכנסות הבאות. איך?

אנחנו רוצים אותו בממשלה.

אה, בממשלה. אז אנחנו נעביר את הוועדה לממשלה.

תאמין לי, טוב לי פה.

זה יהיה תקדים, יושב-ראש הוועדה ושר הפנים.

אני רוצה להגיד לך משהו, טוב לי פה. יש לי אחלה אנשים.

קח אותם למשרד.

רק אל תפריע לנו, טוב לנו פה.

אתה רשאי לבחור את היועץ המשפטי של המשרד.

הצעת החוק אושרה אמש בקריאה ראשונה.

אבל תקדם גם את הסגן. אם כבר אז עד הסוף.

אדם, תתכונן להוציא אותו עוד כמה דקות.

אני במקרה פה. מי שהכניס אותי זה תומר.

אני יודע שאתה במקרה פה.

הצעת החוק אושרה אמש בקריאה ראשונה במליאת הכנסת. קיימנו עליה דיון ביום חמישי בין הכנתה לקריאה טרומית לקריאה ראשונה. אני לא אאריך בדברים. הצעת החוק באה בעצם כמענה לפסק דין של בית-המשפט העליון שקבע שעל הרשויות המקומיות לפעול בשיטה המדויקת, קרי; בחישוב לפי סנטימטרים החל מ-1 בינואר 2018.

בעצם, ההצעה נועדה לקבוע כברירת מחדל את שיטת העיגול כלפי מעלה וכלפי מטה לפי המטר הקרוב, ולאלץ את אותן רשויות שפועלות בשיטה של רק עיגול כלפי מעלה לחדול מהשיטה הזו, ולאפשר לרשויות שמעגלות כלפי מטה או מודדות בשיטה מדויקת להמשיך לבחור בשיטות האלה כשיטות שבהן הן ימשיכו לפעול.

אני מציע שנקריא את הצעת החוק, אחר כך אני אדבר על כמה שינויים שצריך לעשות בה, לדעתנו, מה שנציע לוועדה, ונשמע את הערות האחרים.

בבקשה.

"הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס׳ 16), התשע״ז–2017

תיקון סעיף 8 בחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנ״ג–1992 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 8 –

(1) בסעיף קטן (ב), בסופו יבוא ״בכפוף להוראות סעיף קטן (ב1) לעניין אופן חישוב שטחו של נכס״:

(2) אחרי סעיף קטן (ב) יבוא:

״(ב1) (1) חישוב שטחו של נכס לעניין הטלת ארנונה כללית יהיה במטרים רבועים: הארנונה הכללית שתוטל על נכס תהיה בסכום המתקבל ממכפלת מספר המטרים הרבועים של הנכס בסכום הארנונה למטר רבוע.

(2) בחישוב שטחו של נכס לפי פסקה (1) יעוגל כל חלק של מטר רבוע למטר השלם הקרוב: מחצית מטר רבוע תעוגל כלפי מטה.

(3) על אף האמור בפסקה (2), חישבה רשות מקומית, ערב פרסומו של חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס׳ 16), התשע״ז–2017, את שטח הנכסים שבתחומה, כולם או חלקם, לעניין הטלת ארנונה כללית, כך שכל חלק של מטר רבוע חויב באופן יחסי לפי מספר הסנטימטרים או כך שכל חלק של מטר רבוע עוגל למטר השלם כלפי מטה, רשאית מועצת הרשות המקומית לקבוע בהחלטתה בדבר הטלת ארנונה כללית כי תמשיך לחשב את שטחי הנכסים שבתחומה באותה דרך.״

2. הוראות מעבר –

(א) על אף האמור בסעיף 8(ב1)(2) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה, חישבה רשות מקומית, ערב פרסומו של חוק זה, את שטח הנכסים שבתחומה, כולם או חלקם, לעניין הטלת ארנונה כללית, כך שכל חלק של מטר רבוע עוגל למטר השלם כלפי מעלה, רשאית מועצת הרשות המקומית לקבוע בהחלטתה בדבר הטלת ארנונה כללית כי תמשיך לחשב את שטחי הנכסים שבתחומה באותה דרך עד תום שנת הכספים 2021.

(ב) על אף האמור בכל דין, לעניין הטלת ארנונה כללית בשנת הכספים 2018 רשאית מועצת רשות מקומית כאמור בסעיף 8(ב1)(3) לחוק העיקרי, כנוסחו בחוק זה, או מועצת רשות מקומית כאמור בסעיף קטן (א), לפי העניין, להחליט על דרך חישוב שטח הנכסים שבתחומה, כאמור באותם סעיפים, עד ליום י״ב בחשוון התשע״ח (1 בנובמבר 2017)."

ההערה המרכזית שיש לנו בהקשר הזה, היא התקבלה גם ממרכז השלטון המקומי וגם מכמה רשויות שפנו אלינו, בעצם לאותן רשויות שנמצאות בתהליך שכבר החלו לחייב חלק מהנכסים שלהן בשיטה לפי סנטימטרים, וחלק מהן ממשיכות לחייב לפי השיטה של עיגול מכיוון שאין להן את הנתונים. לאותן רשויות צריך לתת את האפשרות להחליט אם הן רוצות להמשיך במדידה, ובסופו של דבר להגיע לשיטה אחידה של חיוב לפי סנטימטרים, או לחדול מהמדידה. לחדול לפחות מהחיוב של אותם נכסים שהן בחרו ללכת לפי סנטימטרים, לעבור לחיוב בשיטת העיגול. זאת אומרת, לחזור על כל הנכסים. כך שבסוף תקופה של ארבע או חמש שנים – הן ביקשו חמש שנים, השלטון המקומי ביקש חמש שנים – בסוף התקופה תהיה שיטה אחידה כזאת או אחרת. זאת אומרת, בכל הרשות המקומית או שיטה של לפי סנטימטרים או שיטה של עיגול כלפי מעלה או מטה.

זאת אומרת, לתת חמש שנים לרשויות להתארגן.

להשלים את המדידה אם הן רוצות.

זה למישהו שיש לו אנדרוגינוס.

בדיוק. זה בעצם משהו שאנחנו מבקשים להוסיף להצעה בעקבות הבקשה של השלטון המקומי.

כן, רבותי. מירה.

שלום.

לא, חייב, דרך אגב.

אנחנו מבקשים גם בנוסף בפסקה (3) - - -

רגע, את הבקשה שלכם הצגתי בסדר? זה מה שאתם רוצים בעצם.

זמן ההתארגנות?

כן, לאותן רשויות שכבר התחילו לחייב.

נכון. היועץ המשפטי של הוועדה הציג נכון את בקשתנו, ותודה.

איתי, אתה מבין מאיפה בא לי החמש שנים? זה מזה.

כן.

הבקשה הנוספת שאנחנו מבקשים זה לשנות בסעיף קטן (3) בסעיף 1 את ההחלטה של המועצה. כלומר, כל עוד המועצה התחילה לבצע מדידת - - -

כן, אני מקבל את זה, סיכמתי את זה. זאת אומרת, הרי המועצה בזמנו קיבלה החלטה לגבי סוג המדידה, אם היא רוצה לשנות אז היא תביא החלטה נוספת. כל עוד, אז היא נשארת במצב שלה.

בסדר, לשנות את ברירת המחדל.

בדיוק. ברירת המחדל זה המצב הקיים.

ואם היא תרצה לשנות אז היא צריכה לקבל החלטה. בסדר גמור.

בדיוק.

נכון.

זה מה שרצינו לבקש. יש לנו את הסוגיה של הגנה מפני תביעות בקשר לשיטה שגם את זה ביקשנו. יש לנו נוסח מוצע שאנחנו מבקשים. זה למעשה סוג של העתקה מפסק הדין שאומר שכאשר אנחנו נערכים ועושים את המדידות ומבצעים, וכרגע כשאנחנו נשארים על המדידות של עיגול מעלה מטה, שלא תהיה בעיה מבחינת תביעות כנגד רשויות מקומיות בקשר למדידות. הנוסח הוא: התקבלה החלטת מועצה – למעשה, לא התקבלה, אלא נעשו מדידות בצורה כזו או אחרת לפי סעיף 8(ב1)(3) – לא יוגשו תובענות שנושאן הוא עיגול שטחים בגין חיוב שהוטל.

לא, אי-אפשר להגיד "לא יוגשו תובענות". בוודאי שאי-אפשר להגיד.

בן-אדם יכול להגיש מה שהוא רוצה.

זה משהו שבית-המשפט העליון למעשה אמר בפסק הדין שלו.

אני לא ראיתי שהוא אמר שלא יוגשו תובענות.

אני אמצא את ההחלטה המדויקת.

קודם כול , באופן טכני, מירה, בן-אדם יכול להגיש כל תביעה שהוא רוצה, גם הזויה. אתה לא יכול להגיד לבן אדם אל תגיש תביעה. אתה יכול להגיד שהחוק לא – אני לא יודע איך לנסח.

שלא תהיה עילה. לא יוגשו תובענות, זה בסדר, אבל שלא ייחשב כעילה העובדה שיש עכשיו מדידות.

את מדברת על אלה שבתהליך?

על אלה שבתהליך, למעשה. שזה יהיה מעלה מטה, מדויק. לא מעלה מטה – מטה, מדויק ומעלה, סליחה.

אני עוד לא הבנתי. אלה שבתהליך, את רוצה להגן עליהם כי? לכתוב מה? שלא תהיה עילה למה?

שלא תהיה עילה לתביעה כנגדם בגין העבודה שעכשיו יש - - -

יש תהליך.

בגין העובדה שיש עכשיו שינוי במדידות.

ואלה שלא בתהליך?

אני רוצה לחדד את זה, אדוני היושב-ראש.

לא כל כך הבנתי.

מירה, את מדברת אתי על התהליך עצמו או שבכלל באופן כללי שלא יהיה?

אנחנו מדברים על התהליך עצמו.

זאת אומרת, עיר שהתחילה במדידות, נניח, מדויקות, והיא לא סיימה, אז שלא יקרה מצב שמישהו שאין לו מדידה מדויקת ילך ויתבע אותה.

יש הוראת מעבר.

מה הוראת המעבר אומרת?

שיש להם חמש שנים.

זה מה שאמרת.

הוא אומר שיש הוראת מעבר. עכשיו מישהו פרטני שלא יתבע, זה מה שהיא אומרת.

אבל אפשרנו בהוראת המעבר הזאת חמש שנים לעבור משיטה א' ל-ב'.

נכון, אנחנו רק מבקשים שזה גם יחודד שזאת לא תהיה עילה לתביעה – למה החלטתי להתחיל מפה ולא משם, למה עוד לא נכנסתי לפה ולשם. שלא תהיה עילה כנגדנו העובדה - - -

ברגע שיש הוראת מעבר אז אני מניח שזה מכסה את הכול.

זה גם מכסה את זה.

הרי זה מה שהמדינה מעבירה, זה החוק. מה אומר משרד המשפטים?

אני מסכימה, אני לא רואה צורך בזה. אני מסכימה אתכם.

טוב. זה שינוי, מותר פעם.

זה קורה. אני אחזור על זה, אני מסכימה.

אולי אם נתחיל לראות את הנוסח של הוראת המעבר נבין שזה באמת מיותר.

תקריא אותו עוד פעם.

זאת אומרת, אם יש איזשהו משהו שהכנסת בעניין.

אמרנו עכשיו שכדי להתאים את עצמכם לשיטה החדשה חמש שנים תהיה אופציה.

יש הוראת מעבר שאומרת, שהיא כתובה גם עכשיו, שמי שהוא כלפי מעלה יש לו חמש שנים לעבור לשיטה של מעלה מטה; ומי שהוא בשיטה המדויקת או בשיטה של כלפי מטה יש לו חמש שנים להחליט האם הוא נשאר רק בשיטה הזאת לגבי כל הרשויות או שהוא עובר לשיטה המדויקת. אז בכל מקרה יש את החמש שנים האלה.

ובלבד שהיא תהיה אחידה לכל הרשויות.

אדוני, בדיון הקודם שאלתי את היועץ המשפטי אם יש איזושהי חשיפה לרשות מקומית שנהגה לחייב לפי שיטת העיגול מעלה מטה, והיא מטבע הדברים ממשיכה בשיטה הזו, ואין בידיה את הנתונים המדויקים. האם עצם החקיקה הזו שעוברת מחר בבוקר מייצרת את הלגיטימציה לאותו נישום לבוא ולדרוש את הנתון המדויק של המדידה שנעשתה לפני עשר שנים?

לא.

כדי לדעת האם למעשה הרשות המקומית אכן מעגלת למטה ולמעלה בהתאם לכללי החוק שנקבע.

למה לא?

יש לו את הזכות הזאת בלי קשר לחוק.

אז אם כן, אז אנחנו עוד פעם חוזרים ללופ - -

אבל לא בגלל החוק.

- - שלרשות המקומית אין את הנתונים להציג, ואז היא חשופה בפני תביעות.

זה לא קשור לחוק. שוב, זה לא קשור לחוק. נניח שהחוק הזה לא היה עובר, ואתה, רשות מקומית, נוהג לפי שיטת העיגול מעלה מטה, ואתה ממשיך לנהוג כך, אז בוודאי שאם אני כתושב אומר: על סמך מה קבעת לי? אם אין לך את הנתון אתה חשוף לתביעה.

זה לא קשור לחוק.

וזה לא קשור לחוק.

אז פה אולי אפשר להכניס סעיף שהרשות תוכל להתארגן ולהשיג מדידה מדויקת, כך שהיא לא תהיה חשופה.

זה מה שאמרנו. אם היא מחליטה ללכת למדידה מדויקת.

אמרנו, עד חמש שנים.

אני חוזר למקרה שהציג פה איתי. רשות עושה מעלה מטה ואין בידיה את הנתונים המדויקים, כי הם נגרסו. אנחנו לרשויות מהסוג הזה שאין בידיהן את הנתונים אומרים: מצד אחד הן חשופות לתביעה כדי למנוע את הדבר הזה - - -

לא, זה לא קשור לזה, זה לא קשור לחוק הזה.

אנחנו לא נמנע משהו שקיים והם יכולים, ומחר הם לא יוכלו לחזור אחורה.

נכון, לא נבטל עילה קיימת.

אני לא מבטל עילה. אני אומר שרשויות יוכלו בתקופה שאתה מדבר עליה להיערך במדידות.

שוב פעם, אני מגן על הרשות בזה שאני אומר שאת יכולה להמשיך בפרקטיקה שאת נוהגת בה היום, זה הכול.

לא כל כך הבנתי טוב. אבל אם במשך עשר שנים הרשות המקומית מחייבת אותי על 123 מטרים, ואף פעם לא טענתי כנגד העיגול הזה.

אתה יכול לטעון גם היום.

אני יכול לטעון היום כנגד העיגול הזה בלי החוק שלך?

זה מה שהוא אמר. למה לא?

התשובה היא כן. אני אסביר. יש הבדל בין מה שאומר החוק היבש לבין מה שהפסיקה אומרת. החוק היבש אומר שאם לא טענת טענה נגד חיוב ארנונה בשנה פלונית תוך 90 יום מהיום שקיבלת את השומה אין לך תביעה. יחד עם זאת, בשנת 1992 קבע בית-המשפט העליון שארנונה שנגבתה ביתר צריך להחזיר. קרי; ביטל את הוראת ההתיישנות הזאת, ואומר שאתה יכול לתבוע את העירייה אחורה. ויש בתי-משפט שאפילו נתנו יותר, יש פסק דין שאפילו חייב את העירייה להחזיר 12 שנים אחורה.

דרך אגב, אין שום סיבה שלא. הרי למה, הרציונל, אני לא יודע איזה שופט קבע את זה, אבל אני מניח שהסיפור של ה-90 יום זה באופן כללי, נכון?

כן.

בן-אדם שמקבל ארנונה, אזרח מן השורה, הוא לא מודד, הוא מקבל, משלם בתום לב. יכול להיות שהוא חטף איזה קריזה, שמע איזה מישהו אחרי כמה שנים: אתה יודע, אצלך גובים כך וכך.

בשביל הפרגולה. הגגון בכניסה.

בשביל זה, אז הוא מתעצבן ואומר שהוא רוצה לראות את זה. ואז אומרים לו: תשמע, אין מדידה. ואז הוא הולך פרינציפ. הרי בסך הכול בסוף מדובר על שקלים בודדים בשנה.

כל התביעה הזאת נולדה משקלים בודדים בשנה, כל התביעה שהגיעה לבית-משפט.

אני מסביר, איתי, אתה לא אתי. האזרח בסופו של דבר שמחליט ללכת פרינציפ עם העירייה זה על חמישה שקלים.

נכון.

למה?

על העיקרון.

בגלל שמרגיז אותו משהו אחר.

לכן, בית-המשפט אמר: את זה מטבע הדברים בן-אדם רגיל לא בודק.

אדוני היושב-ראש, זה מה שאני שואל. אם אנחנו מחוקקים פה חוק שמייצר את ברירת העיגול מעלה מטה כברירת מחדל, כדבר הנורמטיבי הראוי הנכון לעשות, למה לא לסגור פה כבר בהזדמנות הזאת - - -

אבל אני עכשיו עושה עוד פעם דיון על הדיון על הדיון. אמרנו מה עשינו. מבחינתי הייתי קובע חקיקה אחת וגומר את העניין לגבי שיטת מדידה אחת וזהו.

נכון.

אבל אתם ביקשתם.

אתם ביקשתם. תשמע, כבר התחלנו פה, זה שם, אז אמרנו: אתה יודע מה, יאללה, בסדר. בחוק הזה אנחנו באים בעיקר לאפשר לערים לא להיכנס עכשיו למדידה ממחר בבוקר. וממה זה נולד? אותו פסק דין, מה הוא עשה? הוא הכריח עכשיו באופן מעשי ערים שאין להן את הנתונים והן אמורות לצאת עכשיו ולעשות מדידה. המדידות האלה, אם אני עושה אקסטרפולציה של כל המדינה, זה למעלה ממיליארד שקל.

חמישה מיליארד, אנחנו בדקנו.

תומר מתקן אותי, חמישה מיליארד. אני מניח שהחיסכון הוא אפס, כי פעם זה יהיה למעלה, פעם זה למטה מתחת לחצי, אז זה מתקזז.

זה מתקזז.

אז אתה פתאום מוצא את עצמך בגלל איזה פרינציפ שמישהו עשה בשביל איזה שלושה שקלים, מוציא חמישה מיליארד שקל. משהו הזוי. הרי בסוף אין הצר שווה בנזק המלך, גם כשאתה חושב שאזרח נניח צודק בארבע אגורות, לא מפעילים מערכות במיליונים להחזיר לו את הארבע אגורות. יש בסוף גם פרופורציות של מה שנקרא רווח מול תועלת. זה לא הגיוני.

לכן, אני חושב שפסק הדין הזה ברמה שלי, בהבנה שלי אני לא מצליח להבין אותו, אבל אני לא שם. לכן, אנחנו מנסים לסייע לכם בעניין הזה. היות שאנחנו עכשיו לא רוצים לעשות את המהפכה, אני בעצם עושה אותה עם משרד הפנים בכל הנושא של הארנונות, משיטת המדידה, לא רק אחרי הנקודה.

הצ'ופצ'יק. לא רק הצ'ופצ'יק.

אלא השיטה עצמה, ברוטו ברוטו, ברוטו נטו, זה הרבה יותר דרמטי מזה, כל הנושא של התעריפים. לכן, ישבנו כבר, עשינו שלושה-ארבעה דיונים בעניין, משרד הפנים מתחיל להתכנס לכיוון, שם הסיפור של הארנונה הרבה יותר עמוק. לכן, בגדול כרגע אנחנו רוצים להקפיא מצב מבחינת הרשויות, לתת להן כמעט את כל טווח הפעולה שהן עשו עד היום, רק פשוט כרגע לא לגרום להן להוצאה מיותרת לגבי המדידות. זה כל הסיפור שלנו פה.

בסדר גמור.

אפשר להציע בהקשר הזה איזושהי הצעה?

המדידות לא נכנסות לחוק עכשיו.

לא.

אם אפשר להגיד משפט. זה מתייחס למה שנאמר על-ידי הייעוץ המשפטי, זה לא כדי לנסות לשכנע. אני אתחיל ואומר שההתייחסות של הייעוץ המשפטי מניחה את דעתי משפטית, זה רק נועד כדי להבהיר נקודה שנאמרה כאן על-ידי הייעוץ המשפטי. אני מקריאה מפסק דין עמר, מפסק הדין של העליון שדובר בו. נאמר ביחס לרשויות שלא עשו מדידות מדויקות.

איזו פסקה?

פסקה (49). נאמר שם: "המסקנה הפרשנית שאליה הגענו, וקביעתנו בהיבט התחולה בזמן, מוליכות לתוצאה כי אין עילה להגשת תובענה ייצוגית נגד העירייה בנושא עיגול השטחים בגין גבייה שנעשתה בעבר, או גבייה שתיעשה בתקופת המעבר על פי אמות המידה שהתווינו." כלומר, היכולת שהייתה כנגד רשויות שפעלו בשיטת עיגול מעלה מטה, למרות שבית-המשפט העליון פסק שזאת הייתה שיטה שגויה, הוא עדיין יצר להן הגנה מפני תביעה, קבע שאין עילה לתבוע כנגדן.

תביעה ייצוגית.

כל תביעה.

זו תובענה ייצוגית, נכון מאוד.

תביעה פרטנית זה לא פוטר.

זו תובענה ייצוגית, ולכן, אנחנו סבורים שעל אחת כמה וכמה משנה שהוועדה כאן תקבע את השיטה החוקית כעיגול מעלה מטה. בוודאי יש לרשויות המקומיות חסינות מפני תובענות ייצוגיות בסוגיה הזו. הוראת המעבר - - -

מה? מירה, אני רוצה להתקדם. מה הטענה?

היא אומרת לפרוטוקול.

מה את אומרת?

אמרתי. הסברתי. התחלתי ואמרתי שההתייחסות של הייעוץ המשפטי מניחה את דעתנו, פשוט היינו צריכים להבהיר את הדברים לפרוטוקול.

בסדר. הכול טוב.

יש נקודה שחשוב שהוועדה תדע שהטרידה אותנו. יש פה לכאורה שאלה של שוויון, שגם עלתה בפסק הדין המדובר. השיטה, ברירת המחדל שדובר בה לכאורה יוצרת איזשהו חוסר שוויון בין נישומים, כשבנכס מסוים אתה תמיד מחויב כלפי מעלה, ואני בנכס אחר מחויב תמיד כלפי מטה. לכאורה נוצר בינינו חוסר שוויון בשיטת החיוב בין הדברים. אז הנושא הזה באמת הטריד אותנו, ובדקנו אותו, והתשובה שלנו היא כפולה לעניין הזה.

אחד, שההפרשים שבהם מדובר הם הפרשים כמעט אפשר לומר זניחים.

בטלים בשישים.

והם בטלים בשישים. בהפרש הגבוה ביותר, לקחנו את יחידת החיוב הגבוהה ביותר שהיא של בנקים וחברות ביטוח, ובמחיר המקסימלי האפשרי שהתקנות מאפשרות, ההפרש בין הנישומים יכול להגיע לכדי כ-600 או 700 שקל בשנה בין הנישומים האלה. בין הנישומים הנפוצים של מגורים ההפרשים מגיעים לעשרות שקלים בודדים. ולכן, מדובר בהפרשים כמעט זניחים. זו תשובה אחת.

והתשובה השנייה שלנו לטרדה הזאת הייתה שלא בהכרח אדם מחזיק באותו נכס כל חייו, ויש להניח - - -

דרך אגב, לא הצלחת להבין את הסיפור של החישוב, טעיתם בחישוב. אני אסביר לך למה. זה לא קשור כרגע לגודל המבנה.

לא, רק למטר האחרון.

רק את המטר האחרון.

בסוף אנחנו באים למטר האחרון - - -

רק למטר האחרון.

אז המטר האחרון, כמעט בקטע המקסימלי, בהנחה שזה היה 0.1 - - -

רק למטר הזה.

נכון, זה מה שעשינו.

לקחת מטר.

חצי מטר.

תיקח מטר אפילו.

מטר זה 1,300 שקל הכי הרבה.

במה?

בבנקים ובביטוח, בתעריף הכי גבוה האפשרי.

בבנקים.

במגורים זה בערך 100 שקל לשנה.

100 שקל?

פלוס מינוס. 100 שקל למעלה, 100 שקל למטה.

איך?

לא, 50 למעלה, 50 למטה.

הלכת על המקסימלי.

הלכת על המקסימלי.

מקסימלי שבמקסימלי, כן.

לדעתי זה אפילו 60 שקל מקסימום.

פחות.

זה חצי מטר, קרוב לחצי מטר.

זה חצי, זה לא מטר.

100 שקל לשנה, כן?

כן.

זו תשובה אחת. והתשובה השנייה היא שבעצם יש להניח שהנוהג הישראלי הוא לא להחזיק באותו נכס – רוב האנשים לא מחזיקים באותו נכס כל חייהם ומחליפים נכסים.

זה מתקזז להם על פני טווח ארוך.

בין הדורות זה מתקזז.

בין הדורות. והתשובה השלישית היא שבבדיקה שעשינו, אז שיטת העיגול נהוגה בדיני המס בהקשרים רבים, בין היתר בעיגול תקופות בחיובי מס שבח, בעיגול סכומים בכל דיני המס של נושא של סכומי המס ושל בסיס המס, וטעמי היעילות והחיסכון גוברים כאן.

ולבסוף, גם השיטה שבית-המשפט העליון דיבר עליה, שהיא חיוב לפי סנטימטרים, בסופו של דבר יוצרת איזשהו אי-שוויון, כי לי מחייבים סנטימטר יותר ולך סנטימטר פחות, ולכן באותו - - -

אתה יכול לבקש גם את המילימטרים, אתה יודע.

זה נכון.

בוא נפתור את זה באינדוקציה ונגמור את העניין.

זה כמו שאדוני תמיד מזכיר את התרנגול שעומד על הקו של ה-60 אמה.

לא, תחום שבת.

תחום שבת.

רגל פה, רגל פה.

רגל פה, רגל פה, בדיוק.

אפשר לשאול שאלה?

ראיתי את היד. אני אתן לך לדבר.

אז נחה דעתנו שעיקרון השוויון לא נפגע.

נחה דעתנו, ובגדול. בבקשה.

אחד, אני מברכת על ההצעה. יש לי שתי שאלות. לגבי התחולה, בתור עירייה ש-30% מהנכסים הם כבר נכסים מדויקים, אם נרצה לעגל, כמה זמן יש לנו כדי להיערך לעיגול? כי גם זה דורש היערכות.

התשובה היא שאתם צריכים להחליט על כך במועצה.

נחליט, ואז?

אני אתן לך תשובה מלאה, סליחה, אם את רוצה לשמוע.

כן, תומר, אני שומעת.

תצטרכו להחליט על זה במועצה עד 1 בנובמבר, וב-1 בינואר 2018 אתם צריכים לחייב לפי השיטה. זה הרי עניין מחשובי.

אבל אם הם רוצים להמשיך בשיטה של - - - חצי חצי.

אם אתם רוצים להמשיך בשיטה – בוא נגיד ככה, יש שתי אפשרויות החלטה לגבי שנת 2018. אם לא תחליטו כלום, תוכלו להמשיך בשיטה הנוכחית בתנאי שתמשיכו לעשות את המדידות.

ולזה יש חמש שנים.

ולזה חמש שנים.

נכון. אם אתם רוצים לעבור לשיטת העיגול, אתם יכולים לקבל החלטה עד נובמבר 2017 שאתם עוברים לשיטת העיגול. הרי זה עניין מחשובי פשוט כי הנתונים נמצאים אצלך ואת צריכה רק לתת למחשב הוראה לעגל. אז את חיובי ארנונה לינואר 2018 תצטרכי להוציא מעוגלים.

אוקיי.

בסופו של דבר, רק באמת הבהרה שהיא קצת ברחה לי, בסוף נתכנס לשיטה אחת בכל הרשויות?

לא בהכרח.

לא בהכרח. רצינו, אבל הם ביקשו שלא.

הם ביקשו שלא.

יש לי שתי הערות לגבי סעיף 2(א), להצעה שמדברת על העיגול כלפי מעלה. אחד, זה אם רשות מקומית עיגלה כלפי מעלה ותוך כדי היא עושה את המדידות כדי לעגל כלפי מעלה מטה, אז מה קורה במהלך הזה? היא יכולה עד 2021 לעגל כלפי מעלה או שזה מחייב?

לא.

לגבי נכסים שיש לה כבר את הנתונים היא צריכה לעגל לפי מעלה מטה.

אני חושבת שזה לא עולה מהנוסח פה. וגם בנוסח כתוב: רשאית מועצת הרשות לקבוע שהיא תמשיך לחייב. אז בעצם זה אולי חושף באמת לשאלות פרשניות מה הסבירות של ההחלטה שלה.

את מציעה להבהיר בעצם - -

שכל נכס שנמדד יעבור לשיטה המדויקת.

- - שנכס שנמדד בתקופה הזאת יעבור לשיטת המעלה מטה.

ובעצם לקבוע איזה משהו שהיא מחייבת לפי מה שיש לה, אלא אם כן היא מדדה.

מעלה מטה.

אבל אם עד היום יש להם שני נכסים שהיא במדויקת ו-98% מהנכסים שלהם הם במעלה, כביכול לפי הסעיף שכתוב כרגע הם יכולים להמשיך באותה שיטה בדיוק במשך החמש שנים האלה, ובתום החמש שנים יצטרכו להחליט האם הם - - -

לא, אבל עכשיו הם מדדו אחרי שיש להם - - -

לחדד שזה רק כלפי נכסים שעוד לא נמדדו.

בשנה הזאת הם מדדו עוד שני נכסים, אז אומרת שרון, ובצדק, לאותם נכסים שהם כבר מדדו אז לא יכולים להמשיך לחייב אותם על כלפי מעלה.

אבל יכולים מדויקת או שהם יכולים רק מעלה מטה?

לא, רק מעלה מטה.

אם אפשר. השאלה של כולם או חלקם היא הרלוונטית, כי הרי אם מדובר ברשות מקומית שכבר התחילה להתכנס למהלך של מעלה מטה, היא לכאורה נכנסת תחת פסקה (3), זה צריך להיות כולם. רק אם היא עדיין נשארה בשלה ועדיין מעגלת מעלה ולא התחילה לפעול בשום דרך, רק אז הסעיף הזה צריך לחול עליה. כי אחרת היא לכאורה נכנסת בסעיף קטן (3), ולכאורה יש לה את שיקול הדעת להמשיך במדידות מדויקות ולהישאר במדויק.

אז מה את מציעה?

למחוק את "חלקם". לומר כך: "על אף האמור בסעיף 8(ב1)(2) לחוק העיקרי כנוסחו בחוק זה, חישבה רשות מקומית, ערב פרסומו של חוק זה, את שטח הנכסים שבתחומה", "לעניין הטלת ארנונה כללית, כך שכל חלק של מטר רבוע עוגל למטר השלם כלפי מעלה", זאת אומרת, את כל הנכסים שבתחומה, אז לא רשאית מועצת הרשות המקומית, אלא אז - -

תחייב

- - תמשיך לחשב את שטחי הנכסים שבתחומה באותה דרך עד תום שנת 2021, תבצע מדידות ותתכנס - - -

אני לא אומר תבצע מדידות. לא, אני אומר שהיא תוכל להמשיך בשיטה הזאת לגבי הנכסים האלה עד 2021. מה שהיא תעשה בינתיים, אני לא אומר לה מה לעשות. היא תחליט מה היא רוצה, אם היא רוצה לעשות מדידות או לא לעשות מדידות. ובסוף התקופה היא חייבת לעבור לשיטה של מעלה מטה.

מעלה מטה זו לא ברירת המחדל.

זו ברירת המחדל.

לא, אבל אתם משנים את זה למדויק ברירת מחדל.

לא משנים.

לא, לא משנים.

לא משנים.

לא, לא.

ברירת המחדל היא מעלה מטה.

כדי לעבור מעלה מטה אתה חייב שיהיו לך מדידות.

אני לא יודע, אולי יש להם שיטה אחרת. אולי יש להם נתונים מהקבלנים והם לא צריכים לעשות מדידות. אני לא מכריח אותם לעשות משהו. יכול להיות שיש להם נתונים. נגיד שכול הבנייה שם היא בנייה חדשה, נגיד עיר בשם מודיעין.

אז כבר הכול מדויק.

עיר מסוימת שהייתה נגיד בשיטה של עיגול כלפי מעלה.

מי? מי העיר הזאת? אנחנו מתים מסקרנות כבר לדעת.

אני יכול להגיד לך. אתה רוצה שאני אגיד לך? אני אגיד לך אחר כך, אבל מישהו שאתה פוגש מדי יום. בכל מקרה, מכיוון שזאת עיר חדשה יש בידיה את הנתונים מאתרי הבנייה, שהיא יכולה להסתמך עליהם שהם נתונים מדויקים.

אבל אתרי הבנייה זה לא המטרז' של הארנונה.

אז בעצם אתם משאירים את זה לשאלת סבירות.

היא יכולה להסתמך עליהם.

יש הבדל בין מטרז' לתכנון ובנייה לבין מטרז' לארנונה.

תומר, אז אתה משאיר את זה לשאלת סבירות?

לאיזה שאלת סבירות?

שיתקפו את הרשות, ויאמרו: יש לך את הנתונים? את מחליטה לעשות כלפי מעלה. אם זה סביר ההחלטה שלך שאת ממשיכה לחייב כלפי מעלה.

בהחלט. אני משאיר את זה לשאלת סבירות. כלומר, רשות מקומית שיש לה את הנתונים וממשיכה לחייב רק כלפי מעלה, אז זה באמת לא סביר. זה באמת לא סביר.

אבל זה לעניין בית-משפט.

אבל זה עניין עובדתי, בדיוק.

אתה משאיר את זה פתוח, זה לא טוב.

אני אומר שזה עניין עובדתי לבדוק באמת אם יש לה את הנתונים ובאמת אם היא מתעלמת מהם. אבל זאת כבר שאלה עובדתית. ויכולה להיות טענה של העירייה, נגיד: יש לי את הנתונים מהיתרי הבנייה אבל אני לא - - -

זו לא שיטה שהיא אמורה לעשות בה שימוש.

נכון, אבל זו שאלה עובדתית בכל מקרה פרטני.

ההערות שלנו מתייחסות באמת ל"כולם או חלקם". לדעתנו זה צריך להיות רק אם היא עוד לא התחילה, כי אחרת אם היא התחילה היא נכנסת בגדרי פסקה (3).

לא, לא נכנסת.

רבותי, אני רוצה להתקדם.

רגע, אנחנו רוצים להבהיר את הנקודה.

מה השאלה?

ביחס לרשויות מקומיות - - -

היא אומרת מה קורה עם מישהו שחלק למעלה וחלק - - -

כל היום: למעלה, למטה. דיברנו, נו. מה אתם עכשיו מסבכים את העניינים? לא הבנתי.

אפשר עוד הערה, בבקשה, היושב-ראש?

אמרנו דבר כזה, מי שרוצה ללכת ולעגל, שיטת העיגול - - -

זו ברירת המחדל.

שיטת העיגול היא השיטה הנכונה ביותר. מי שעושה מדידות אז שהוא יעשה את שיטת העיגול. אם הוא נמצא במצב של מדויק, שימשיך במדויק, אם הוא רוצה. זה כל הסיפור שלנו כאן. מי שעיגל למעלה - -

הוא חייב לשנות.

- - הוא יהיה חייב לשנות כי בעצם שבגללו נהיה כל הסיפור. זהו, זה כל הסיפור. לכן לא הבנתי עכשיו מה ההתפלספות. אני רוצה פשוט להצביע, לסיים את הסאגה הזאת. בבקשה, איתי.

הצעה לגבי הסיפור של המדידה. אמר היושב-ראש קודם בצדק שלא סביר עכשיו שהרשויות יוציאו באופן מצרפי חמישה מיליארד שקל על מדידות כרגע. מצד שני, יש רשויות שהציגו גם בדיון הקודם פה וטענו את זה וגם בשיחות שקיימנו אתן, שהמדידות מהוות פרויקט כלכלי עבורן כי יש להן נכסים חדשים, הן יכולות להגדיל שטחים ולא רק בסיפור של חצאי המטר.

ההצעה שלנו היא כזאת, שרשויות יחויבו במדידה, אלא אם כן שר הפנים ושר האוצר פטרו אותן מהחובה הזאת, ואז באופן הזה בעצם הלחץ וההחלטות חוזרות לממשלה.

אני אגיד לך משהו, חשבתי על מה שאתה אומר, על מה שאמרת לי אתמול.

זו הצעה שלא הצעתי אתמול, זו הצעה חדשה שנרקחה הבוקר.

תקשיב, איתי, אני לא אוהב את זה, אני אגיד לך למה. ראשי הרשויות יכולים למדוד, אף אחד לא אמר להם לא. אם הם מפחדים מהתושבים שלהם זו בעיה שלהם, אני בוודאי לא. אז אם הממשלה רוצה להגיש הצעת חוק שתגיש.

למרות שהפלטפורמה פה היא הצעת חוק פרטית שלכאורה הנושא הזה לא מתאים, אז אנחנו עושים סדר.

בוא נתקדם.

חבר הכנסת אמסלם, בכל זאת, שנייה.

טמקין, תביא את זה בחוק ההסדרים.

שמעתי אותך, איתי.

- - -

איתי, שמעתי אותך. תגיד לשר האוצר שיגיש הצעה, נו, מה הבעיה? מה, אני קבלן ביצוע עכשיו של כל דבר? מרגיז אותי העיקרון.

אנחנו בתור הממשלה פה מבקשים להכניס לתוך הערכאה הזאת – כמו שהממשלה עושה הרבה בחקיקות פרטיות שהיא מוסיפה על החקיקה הפרטית דברים – אנחנו מבקשים פה בתור ממשלה להוסיף את זה. בעיני זה סביר.

אבל אני אסביר מה, אגיד לך מה הבעיה שלי, מה מפריע לי. אין לי בעיה ברמה האישית, מפריע לי הרעיון. זאת אומרת, מה שאתה אומר לי, יש ראש רשות שמפחד מהתושבים שלו ולא רוצה. אז אני אומר, אז מה הוא מבקש ממני? כאילו שהוא יגיד להם: תשמעו, חבר'ה, זה לא אני, יש אחד שקוראים לו דודי אמסלם.

אז אני אומר פה לא דודי אמסלם, אני אומר פה שתיתן אפשרות לשר האוצר ולשר הפנים להחריג אותו מזה, ואז זה לא דודי אמסלם. אם הוא לא רוצה למדוד יפנה לשר האוצר ולשר הפנים ויפטרו אותו מהדבר הזה.

אפילו הוא מחייך, זה - - -

תביא לי את האישור של שר הפנים שהוא מוכן. הרי מה אתה עושה? עכשיו יבוא אל שר הפנים, אז מי שיבוא הוא יפטור אותו.

אם הוא יפטור אותו אז זה בסדר, אם ראש רשות לא רוצה ושר הפנים ושר האוצר יפטרו אותו.

לא חשוב. אמרתי בגדול שאני לא חושב שזה נכון בפרינציפ. אין לי בעיה ברמה האישית, מעצבנת אותי הגישה. דרך אגב, למה אתה מעגל? ראש עיר שלא עושה את זה תשלח אותו הביתה.

החיים קצת יותר מורכבים מהדבר הזה.

בדיוק.

ואם ראש עיר לא רוצה לגבות ארנונה? יבואו אליך, תגיד לו: אדוני, למה אתה לא עושה מדידה?

היושב-ראש, החיים טיפה יותר מורכבים מזה. אנחנו חושבים שההסדר הזה, אם יש אפשרות לממשלה - - -

כשאתה אומר לי יותר מורכבים, סימן שאין לך תשובה.

נכון, מסכים. נכון, הרבה פעמים אין תשובה. יש פה משהו שלא נאכף. באמת אין פה תשובה.

כשאני אומר מורכב, כי ראש עיר – הרי ממה נפשך? אם הוא לא בא לבקש ממך כסף, זב"שו, מה שנקרא.

אגב, בהסכמי גג היו מכניסים - - -

ואם הוא בא לבקש ממך כסף, תגיד לו: אדוני, לפני שאתה מבקש ממני תמדוד.

הבעיה שגם רשויות שלא באות לבקש מאתנו כסף יכולות לגבות באופן יותר זה ולהגדיל את רמת השירותים שלהם, בעיני זה גם דבר מבורך.

למה? אז הוא יוריד את גובה הארנונה.

גם טוב, אם הוא גובה אותם משטחים יותר נכונים ומוריד את הארנונה הכללית, זה גם בעיני מבורך. אבל אני אומר שאם בסוף - - -

בגדול, זה לנגוע בשוליים של השוליים.

אני רק חוזר, נקודה אחרונה.

זה מובנה בתוך נוסחת האיזון.

נכון.

אם הוא לא גובה והוא לא משפר את - - -

טוב, לא חשוב, בוא נפסיק.

אם אפשר רק פעם אחרונה, חבר הכנסת אמסלם.

בבקשה, איתי.

על זה אם אתם אחרי זה אומרים לי לא, אני לא הצלחתי לשכנע, בסדר. אני אומר את הדבר הבא, אני חושב שההצעה שאנחנו מציעים פה מייתרת את הסיפור של הלחץ שדובר פה קודם שכאילו החקיקה הזאת תואשם בדבר הזה. ברגע שראש רשות יכול לפנות לשר האוצר ולשר הפנים ולבקש החרגה שהוא לא יצטרך למדוד הסיפור הזה יורד מסדר-היום. הוא לא קשור, זה חוזר למשחק פנים ממשלתי, ואז בעיני ההצעה שאנחנו מציעים היא סבירה, נגיד ככה. לא שכנעתי, תגיד לי שלא שכנעתי.

עשית מאמץ, איתי, אבל אני חייב להגיד לך, הרי אני אדיש לעניין. דסקסנו בבוקר על הנושא הזה.

אוקיי, ומה? ומה היה בדיסקוס?

אז הסברתי לך, אתה חוזר על עצמך.

תומר אמר לי אתמול: אני אשן על זה בערב. אני חשבתי שנבוא פה באווירה חיובית.

יפה. הוא ישן, אני ישנתי.

חיובי, חיובי.

וקמנו בבוקר, והחלטנו שאני לא קולע ברקים של הממשלה ולא מוציא הערמונים של ראשי הערים. מי שאין לו אומץ להתמודד עם מה שצריך שלא יהיה ראש עיר.

שנייה, אבל לכן גם אני ישנתי, ואמרתי שאולי לא נכניס את הרכיב הזה, את הסיפור הזה של ההחרגה של שר האוצר ושר פנים. אני לא מצליח להבין למה הדבר הזה זה – באמת אני שואל את הייעוץ המשפטי פה של הוועדה בהקשר הזה.

אני אסביר לך. שר האוצר ושר הפנים - - -

זה אסטרטגי - - -

חוטר, תזהר.

לא הבנת. אם אני שר הפנים, לא מסכים לזה בכלל.

מה זה?

אם אני שר הפנים, לא מסכים לזה. הרי מה אתה עושה? אתה עכשיו מעביר את הלחצים לשר הפנים ולשר האוצר, אז בעיקר הם יבואו לשר הפנים. שר האוצר מה אכפת לו.

צריך אישור של שני השרים בהצעה הזאת.

אז בכלל להביא הסכמה של שני שרים זה סיפור.

בסדר, אז שימדדו. אז יש להם את מי להאשים, את השרים, לא את הוועדה ולא אף אחד. יאשימו את השרים שלא אישרו להם.

להפעיל עכשיו לחצים על אנשים ותעשה ופה, עזוב, בשביל מה? אני חושב שזה נראה לי דבר הזוי ביותר בשביל איזה משהו בהחלטה של ראש העיר – אם הוא רוצה שיעשה.

אני רוצה לענות לו משהו, דבר אחד.

תענה, בבקשה.

כיוון שיושב-ראש הוועדה כבר ציין שאנחנו מקווים שהמהלך שמשרד הפנים מוביל בימים אלה לקביעת שיטת מדידה אחידה בכל הארץ תסתיים, אז באמת תהיה הצדקה לבוא ולומר שכל הרשויות צריכות למדוד מחדש לפי השיטה האחידה שתיקבע, ברוטו ברוטו, ברוטו נטו, ומה שלא יהיה. לפי השיטה האחידה שתיקבע אז תהיה הצדקה עניינית לומר: כן, עכשיו יש הצדקה שתוציאו עכשיו הרבה מאוד כסף בשביל למדוד מחדש את כל הנכסים. ואנחנו מקווים שהדבר הזה, השיטה האחידה הזאת תסתיים בתוך מספר חודשים לא רב, לפי מה שנמסר לוועדה על-ידי מנכ"ל משרד הפנים.

לכן, אני חושב שלומר עכשיו שמחייבים במדידה, ובעוד כמה חודשים כשתיקבע שיטה ארצית אחידה לומר עוד פעם: תמדדו עוד פעם, כי מדדתם לפי שיטת נטו נטו בתל-אביב ועכשיו צריך למדוד לפי ברוטו נטו, אז תמדדו עוד פעם, פעם שנייה מחדש, זה לא הגיוני. לכן, אני חושב שהמקום להצעה שלך – ובהחלט יש מקום לדרוש מדידה חדשה לכשתהיה שיטה אחידה ארצית שתיקבע ותאומץ על-ידי משרד הפנים.

אבל זה יכול לקחת חמש שנים עד שתהיה שיטה חדשה, אתה מבין את זה.

זריז, אני רוצה להצביע.

רציתי להעיר כמה הערות, דיברתי על זה גם עם גלעד אתמול. זה לא כל כך ברור בסעיף (ב1)(3), קודם כול שההחלטה צריכה להיות חד-פעמית. הכוונה שלכם שכל שנה הרשות יכולה להחליט פתאום – פעם אחת היא מחליטה שהיא לא משנה, היא ממשיכה, ופעם אחת היא - - -

זה הפך להיות ברירת המחדל.

עכשיו תיקנו את הסעיף ואמרנו שככל שהיא לא מחליטה אחרת היא ממשיכה בשיטה שהיא נוהגת בה היום, קרי; או מדויקת או כלפי מטה, היא יכולה להחליט - - -

לא, אבל אם היא עושה גם גם? כי זה המצב הקיים.

אמרנו, התייחסנו גם לזה. היא לא מקשיבה כנראה.

אז היא ממשיכה בקיים.

אבל מתי זה הופך למשהו אחיד ברשויות?

אמרנו שתוך חמש שנים הם צריכים לאחד את כל הנכסים.

יש עוד שאלות? איתי, יש עוד משהו?

לא. מאוכזב, אבל מה אני יכול לעשות. בסדר.

אהה, אתה מאוכזב מדברים כאלה? אתה יודע מה יש לנו עוד להתקדם?

אני אסיים עם הקלף האחרון, יש לי יום הולדת היום ואכזבתם. אתה יודע מה זה?

אה, יום הולדת?

יש לי יומולדת, ובכל זאת אכזבתם אותי.

מזל טוב.

לא, דקה, עלה כאן שיקול, רק שנייה, יום הולדת של איתי.

איפה אתה גר? אני יכול לסדר לך מתנה מדידות.

אז הוא רוצה שנחזיר לו את הסעיף, מה אתה אומר?

אבל אנחנו בין המצרים.

כמתנה ליום הולדת, מה אתה אומר?

אמר תומר שאנחנו לא חוגגים בין המצרים.

אבל יש אנשים שנולדו והתאריך העברי שלהם ז' באב, וקורה הרבה פעמים - - -

הם דוחים את יום ההולדת, איתי. רק ברית לא דוחים.

אחרי בין המצרים.

הברית שלך לפי חשבוני יצאה אחרי בין המצרים.

בט"ו באב, לא סתם.

בתשעת הימים.

יש לי הרגשה שתמיד תהיה לי יום הולדת בפגרה בוועדה הזאת.

הבהרה אחרונה כדי שאחרי זה לא יתעוררו שאלות. אנחנו רוצים לכתוב לגבי רשות שחייבה כלפי מעלה חלק מהנכסים שלה, אז היא תוכל להמשיך רק לגבי אותם נכסים שהיא חייבה עד היום כלפי מעלה, בתקופת הביניים היא תוכל לגבות כלפי מעלה. לגבי נכסים שהיא גבתה אחרת היא תמשיך לגבות בשיטה שהיא גבתה היום. להבהיר שהיא לא יכולה עכשיו להגיד שכל הנכסים גובים כלפי מעלה במשך חמש שנים.

זה בעקבות הערה של משרד המשפטים שזה באמת לא יהיה סביר.

ואם היא מדדה אז היא יכולה גם עדיין להמשיך כלפי מעלה?

יש לה חמש להתארגן, אנחנו לא נכנס לכל נכס ונכס.

כפי שאמר היועץ המשפטי, זה עניין של בירור עובדתי בבית-המשפט.

זה עניין של סבירות, כן, אם היא מתעלמת מנתונים.

אם מדדת וחייבתם אחרי חודשיים זה בסדר.

אני אומר, וגם מה שאמרה גב' סלומון, במקרה הזה, במקרה שיש לה נתונים מדויקים היא גם נכנסת לברירה של עירייה שיש לה חלק מהנתונים כנתונים מדויקים, ואז באמת היא תצטרך, כמו שאמר גלעד, כל עוד היא חייבה כלפי מעלה היא יכולה להמשיך לגבי אותו נכס. אבל אם יש לה נתונים מדויקים והיא מתעלמת מהם זה יהיה קצת לא סביר, אני חושב. לפחות על פני הדברים מבלי לקבוע מסמרות.

בלי להיכנס.

אנחנו יכולים להצביע? רבותי, מי בעד החוק כפי שהוקרא כולל התיקונים, שירים את ידו. זה רק אני, רבותי.

פה אחד.

מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד – פה אחד

הצעת חוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב) (תיקון מס' 16) (חישוב ארנונה כללית), התשע"ז–2017, אושרה.

אני קובע שהחוק עבר. עכשיו, תראו, כשעשינו את זה לפני שבוע ואף אחד לא בא האשימו אותי – ראיתי איזו כתבה בעיתון שהעברתי את החוק לבד עם עצמי. אז מה אני יכול לעשות, חבר'ה, להביא אנשים? יכול להיות שלא. פעם הבאה נלך לחפש כמה אנשים בחוץ, נביא אותם שיהיה לנו מניין להצבעה.

תבקש רוויזיה.

בכל מקרה, איתי, אנחנו מאחלים לך שיהיה לך יום הולדת שמח.

תודה. למרות שבין המצרים.

אל תדאג, אמרתי לך, אנחנו נצ'פר אותך בדברים משמעותיים, לא בשטויות. שיהיה לנו המשך יום טוב. ואני בעצם מבקש רוויזיה. אנחנו נקבע אותה.

או שלא.

מתי הדיון הבא?

בינתיים אל תקבע.

רוויזיה על הצעת החוק הזו?

כשזה יהיה מוכן.

כשזה יהיה מוכן אז נביא את הרוויזיה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:19.