הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 575

מישיבת ועדת הכלכלה

יום חמישי, ד' באב התשע"ז (27 ביולי 2017), שעה 12:30

תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (סירוב לתת שירות), התשע"ז-2017

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

דרור וגשל - עו"ד, מחלקת ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים

משה קירמאיר - מנהל אגף א' שירותי רישוי ופיקוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

לנה גרשקוביץ - מרכזת בכירה כלכלה – רכב, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

חוה ראובני - עו"ד, סגנית בכירה ליועמ"ש, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אוהד מעודי - מנהל צוות ביטוחי רכוש, אגף שוק ההון, משרד האוצר

אלעד אלקובי - רפרנט פיקוח על הביטוח, אגף שוק ההון, משרד האוצר

רונן לוי - יו"ר, איגוד המוסכים

אריה אשד - מנכ"ל, איגוד המוסכים

אמיר בננו - חבר הנהלה, איגוד המוסכים

אינגריד הר-אבן - שדלנית, יועצת משפטית, איגוד המוסכים

יעקב יהודה רודד - מנכ"ל, איגוד יבואני הרכב

גיל סלומון - סמנכ"ל רגולציה, איגוד חברות הביטוח

שמואל יוסף השמשוני - מנכ"ל מוסך סומרום, מתווכים לייבוא רכב

רון מלכה - מנהל קשת ליס, חברות ליסינג

דניאל לוי - מנכ"ל משותף, גלובל אוטומקס, יבואני חלקי חילוף תחליפיים

דן מיכאל קדרון - תנו יד לחירש ונכים למען נכים, עוזר של משה בר

אהוד (אודי) שניידר - שדלן/ית, עו"ד, איגוד יבואני הרכב

סיגלית בן ששון - שדלן/ית, עו"ד, איגוד יבואני הרכב

נועה גונן - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את איגוד יבואני הרכב בישראל

צח בורוביץ - שדלן/ית (ח.ב הקבינט ישראל בע"מ), מייצג/ת את איגוד חברות הביטוח בישראל

איתי עצמון

עידית חנוכה

אירית שלהבת

תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (סירוב לתת שירות), התשע"ז-2017

צהרים טובים, גברתי מנהלת הוועדה, היועץ המשפטי, הרשמת, הדובר, חברים נכבדים. הנושא שלשמו התכנסנו הוא תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (סירוב לתת שירות), התשע"ז-2017.

אני רוצה להזכיר לכם שכבר ערכנו דיון בעניין הזה.

דיון קצר מאוד.

לפני שאנחנו נכנסים לדיון אני רוצה לומר מה שנקרא אמירה מחוזית, בעיקר ליבואנים, ולא רק. אני רוצה להבהיר, החוק עבר במליאת הכנסת ב-3 קריאות והדברים נאמרו שם בצורה ברורה מאוד. אחת הנקודות המרכזיות היא הנושא שאנחנו עוסקים בו היום בתקנות. אם המציאות תהיה כזו, שהיבואנים שוב יתחמקו מלתת את השירות ואת הטיפול הנדרש, בעצם הפכנו את כל החוק לאות מתה. אני יודע שיש סנקציות שונות אבל אני מניח שגם לכם יש עורכי-דין שיודעים לעקוב ולהתחיל דיונים משפטיים. אני אומר לכם שאנחנו נעקוב מקרוב. אני כבר אומר לכם באגף הרכב, אבקש להקים מוקד – גם אדבר עם השר – שאליו יוכלו להתקשר ולהתלונן על העניינים האלה, כי זה הסיפור. אם לא, לא עשינו כלום. בסדר?

חוה ראובני, אנא תקראי את תקנות רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב (סירוב לתת שירות), התשע"ז-2017. איפה אנחנו עומדים?

הוועדה טרם החלה לדון בתקנות. אם אינני טועה, הוקראה רק תקנה אחת ולא אושרה בדיון האחרון שהתקיים ב-11 ביולי. אני מציע שנתחיל מן ההתחלה.

תודה רבה, אדוני. לפני כמה ימים שלחנו לוועדה נוסח מעודכן שכלל את ההערות שהעיר עו"ד עצמון לקראת הדיון הקודם. אחרי שהוגש נוסח לוועדה קיבלנו הערות מאיגוד יבואני הרכב ומאיגוד המוסכים, שאת חלקן קיבלנו. לכן אקרא כעת את הנוסח עם השינויים.

אנחנו מדברים על תקנות לפי סעיף 17(ב) לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו-2016.

אני מזכיר שזה הוראה שחלה על בעלי רישיונות למתן שירות רכב לפי החוק.

"בתוקף סמכותי לפי סעיף 17(ב) לחוק רישוי שירותים ומקצועות בענף הרכב, התשע"ו–2016 (להלן– החוק), ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת, אני מתקין תקנות אלה:

סירוב בלתי סביר לתת שירות

1.

בעל רישיון למתן שירות רכב שסירב לתת שירות בנסיבות הבאות, יראו אותו כמסרב סירוב בלתי סביר:

(1) בעל רישיון להפעלת מוסך שסירב לבצע פעולות ברכב תוך שימוש במוצרי תעבורה שסיפק הלקוח, ואולם הוא מבצע פעולות ברכב תוך שימוש באותם מוצרי תעבורה בשביל לקוח שלו הוא סיפק בעצמו את מוצרי התעבורה האמורים, ולעניין זה יראו את הלקוחות האמורים כלקוחות דומים ובלבד שלקוח שסיפק את מוצר התעבורה הציג בפני בעל הרישיון להפעלת מוסך חשבונית שכלול בו שם היצרן, תיאור מוצר התעבורה ומספרו הקטלוגי, ומהם עולה כי מוצר התעבורה מתאים לדגם הרכב, להוראות יצרן הרכב ולהוראות שניתנו לפי סעיף 139 לחוק, אם ניתנו; בפסקה זו, "פעולות ברכב" – כמשמעותן בסעיף 128(א) לחוק."

תקנה זו באה לומר שהלקוח רשאי להגיע למוסך עם מוצר התעבורה שהוא רכש בעצמו, בתנאי שהמוצר מתאים לדגם הרכב, להוראות יצרן הרכב ולהוראות שניתנו לפי סעיף 139 לחוק, שהן הוראות המנהל, כלומר שיש לו התאמה מקצועית ויש לו תיעוד מסודר שמלווה אותו, חשבונית שבה כתוב את שם היצרן, את התיאור של המוצר ומספר קטלוגי. במצב כזה מוסך, שמשתמש באותם מוצרי תעבורה ומטפל ברכב עם אותם מוצרי תעבורה כשהוא עצמו מספק, חייב לטפל ברכב עם מוצרי התעבורה הללו שהלקוח סיפק.

אני רוצה לשאול שאלת הבהרה. כשאתם מדברים על "יראו את הלקוחות האמורים כלקוחות דומים", מדובר על לקוחות שבוחרים להביא איתם את מוצר התעבורה?

נכון.

אני מאיגוד המוסכים. אין לנו התנגדות עקרונית לתת שירות גם ללקוחות שמביאים איתם את מוצרי התעבורה אבל אמרנו ללנה גרשקוביץ בטלפון – ואני רוצה באמת לשבח אותה, דיברנו איתה רבות על התקנות וחל שיפור ניכר – שאנחנו לא מוכנים לתת אחריות על העבודות שנעשות עם המוצרים הללו.

אל תהיו כמו אלה שאתם מבקשים שאנחנו נשנה כלפיהם את ההתנהלות. אתם מבקשים ממני – ואני מנהל מלחמת עולם, כולל פגישה שתהיה לי היום עם רונן לוי ועם אבנר פלור כדי לראות איך אנחנו מקדמים את העניינים הנוגעים אליכם. "השנוא עליך – אל תעשה לחברך", כך כתוב.

כבודו, יש פה בעיה מקצועית.

אגלה לך סוד, כשלא היית פה גם היבואנים דיברו מקצועית ואנשי הביטוח דיברו רק מקצועית. האם חס וחלילה מישהו מאתנו מעלה בדעתו שיש כאן עניינים זרים? לא. הנקודה היא זו, אני אומר בצורה חד-משמעית, זה לא יתקבל על-ידי. אני יוצא מכליי, ובדין, אני לא רק עושה לכם טובה, יש דברים שבהם צריך לסגור פערים ביניכם לבין המציאות המתקיימת היום ובגלל זה אני נלחם מול כולם בעניין הזה, אבל אל תגיבו בצורה שאני לא אוהב כשאחרים מדברים איתי. לכן העמדה שלכם פה לא מתקבלת. מעבר לכך שזה חוק צרכני, הכול ברור, אבל אני מדבר על סוג של שיח, זה הכול.

מישהו רוצה להעיר הערה נוספת? לא.

פסקה (1) בתקנה 1 מאושרת.

"(2) הוא התנה, ללקוחות מסוימים בלבד מבין לקוחותיו שהם בעלי מאפיינים דומים מבחינת השירותים שהם מקבלים מאת בעל הרישיון או משך קבלתם, את מתן השירות בקבלת שירות נוסף, ממנו או מאדם אחר."

השינוי שעשינו כאן הוא כדי שלא ישתמע מהביטוי "פעילות עסקית" שמדובר רק על לקוחות עסקיים. הרעיון הוא שאם אדם כלקוח מזדמן נכנס פעם ראשונה למוסך הוא יכול להציע לו את השירות בתנאים שונים, נניח מבחינת פריסת תשלומים, לעומת לקוח שהוא לקוח קבוע כבר 10 שנים. אם יש שני לקוחות שההכרות שלו איתם ומשך היקף השירותים שהוא נותן להם דומים אז גם התנאים צריכים להיות דומים.

אני מסכים.

בכל מקרה, ההוראה הזאת, של התניית שירות בשירות, כפופה להוראות שקיימות בסעיף 17 לחוק: "אלא אם כן הראה כי קיימים טעמים המצדיקים אי מתן שירות בתנאים דומים".

אנחנו מבקשים להוסיף, אחרי המילים "בקבלת שירות נוסף" גם "תנאי אחר", כי לפעמים זה תנאים שהם לא קבלת שירות נוסף.

תהיי יותר ממוקדת. "תנאי אחר" – תפתח את מילון "אבן-שושן", הוא ישן, אין בו את כל המינוחים.

דנים בזה הרבה בענף הצמיגים, שצמיגיות קטנות לא מצליחות לרכוש מיבואני צמיגים. בגלל שהעסק קטן אומרים לו: "אתה קונה ממני רק שניים בשבוע אז גם המחיר יקר יותר" ואחר-כך הוא לא יכול להתחרות.

הבנתי את מה שאתה אומר. כשאתה אומר "תנאי אחר" זה כמו מדפים ריקים, כל דבר נכנס על המדף. אני צריך נוסח שיודע לתאר את מה שאתה אומר לי.

העיקרון שאנחנו רוצים, שנוכל לקבל תנאים כך שנוכל להתחרות עם הגדולים. כלומר, לא ייצא שהמוסך הקטן יהיה יקר יותר מהמוסך הגדול בגלל שהוא לא מצליח לקבל הנחות על אותם מוצרים, זה הרעיון.

אני ממשרד המשפטים. התקנה עכשיו מדברת על העובדה, בניגוד למה שרונן לוי אומר, שכבר היום מי שאין לו היקפים דומים יכול לקבל מחיר שונה. כלומר זה שהאחד יבואן גדול והשני יבואן קטן זה כן שיקול לגיטימי למה לתת להם מחיר שונה, כפי שאדוני הזכיר.

השאלה אם זה הפרש של 30%. דיברנו על 5% הפרש בגלל הבעיה הזאת.

אני לא יכול להיכנס לזה. אני הולך לאשר את הנוסח הזה. אני רוצה שתחשבו על זה. אם יש דרך אחרת בנוסח שתדע להתמודד טוב יותר עם מה שאומר רונן לוי אשמח אם תתקנו את זה.

זה מהות אחרת. אנחנו אומרים שכאשר שני לקוחות הם שונים במאפיינים- - -

אני מקבל. אולי נמצא דרך אחרת להתמודד עם זה.

הסוגיה הזאת נידונה בעניין התמרוקים וזה דומה למדי. בסופו של דבר זה מוציא את המתחרים הקטנים.

זה אותו דבר, אבל שונה.

זה אותו דבר, מוציאים את הקטנים מן השוק כי אין להם נגישות לקבל את המחיר הזול ולספק אותו לצרכנים.

באופן פרדוקסלי, שם נמצא שהקטנים גובים מחירים נמוכים יותר מהגדולים, זה מה שאני שמעתי בכותרות. לא קראתי את המחקר.

רק בחלק. תקראי את כל המחקר.

אגיד לך מה ההבדל. הקטנים רוצים להתחרות ואז הם נאלצים להפחית מחירים כי אחרת הם לא ישרדו. כאשר אתה נכנס למוסך של הגדול – הכול אצלו כמו בית מרקחת, הוא שואל אותך אם למזוג לך אספרסו או נס קפה, מושיב אותך בפינה במזגן, מאוורר לך את הפנים. במוסך של הקטנים זה אחרת. דרך אגב, מאז שאני בעניינים אז באופן טבעי אני כבר לא עובר על-יד מוסך כפי שעברתי בעבר, זה טבעי, אז אני נכנס, רואה, מסתכל. המשרד שלי בתל-אביב, ברחוב תושיה, שונצינו, נמצא באזור מוסכים. אני חייב לגמור כאן את העניינים, פשוט שיגעו אותי, אני צריך ללכת מחופש כדי לקנות לי משהו מה"פיצוצייה", זו האמת, אני מוקף ממש.

גם האיגוד שלנו נמצא שם.

אני מוקף מכל הכיוונים. אמרתי: זהו, צריך לסיים את ההליך הזה.

אני לא יודע לתת לזה מענה כפי שאתם מבקשים.

אני יכולה להציג דוגמה. זה לא רק המחירים.

זה לא עניין של דוגמאות. השאלה איך לנסח את זה.

אני מאשר את פסקה (2) בתקנה 1.

"טעמים המצדיקים אי מתן שירות

2.

בעל רישיון למתן שירות רכב יהיה רשאי לסרב לספק שירות, אם התקיים אחד מאלה:

(1) יש במתן השירות המבוקש על ידי הלקוח כדי לגרום לפגיעה בבטיחות, במתקנים או בציוד של בעל הרישיון או ברכב או במוצר התעבורה שהשירות אמור להינתן לגביו;"

רציתי להסביר את המחיקה שניתן לראות כאן בפסקה (1). חשבתי שבהתאם לסעיף המסמיך וגם לתכליות של החוק, כפי שאני מבין אותן, נכון היה להתמקד כאן בנושא הבטיחותי ולא בעניין מסחרי, בעניין של מוניטין, שלא ידעתי איך יפורש וחששתי שיפורש בדרך שעלולה להיות פוגענית כלפי קבוצות מסוימות. לכן אני שמח שהנוסח הזה תוקן ואכן הדגש הוא על פגיעה בבטיחות.

תהיה המום, אין לנו הערות.

אני באמת המום. תני לי להירגע לפני שאני מעביר את רשות הדיבור למישהו אחר...

אני מדבר בשם איגוד יבואני הרכב. יש לנו שתי הערות, וגם יש לי בקשה מהיושב-ראש.

אנחנו מבקשים, אחרי "יש במתן השירות המבוקש על-ידי הלקוח כדי לגרום לפגיעה", להוסיף "בבעל הרישיון", ובהמשך לאחר "בבטיחות, במתקנים או בציוד" אנחנו מבקשים להוסיף "או בעובדים".

אני חושב שעכשיו לאינגריד הר-אבן יהיה גם רצון להגיד משהו.

אני רוצה להסביר. לגבי פגיעה בבעל הרישיון, יש לקוחות שלא מגיעים להבנה עם המוסך ויש להם טרוניה לגבי המוסך. חלקם מביאים את הטרוניה הזאת לדיון בבית-המשפט וחלקם בוחרים לנהל את התסכול שלהם בדרכים אחרות, כגון לשים שילוט בפתח של המוסך, להגיד "אל תיכנסו למוסך הזה", או על גבי הרכב שלהם לתלות שלט עם כל מיני אמירות מן הסוג הזה.

מה יגידו אנשי הציבור? לך לא מפגינים בכל מוצאי שבת ליד הבית.

אבל המוסך מנהל עסק פרטי והוא לא איש ציבור.

כלומר, אם אתה פרטי מותר לך לעשות מה שאתה רוצה?

לא, חס וחלילה.

גם ההוא איש פרטי, דרך אגב, מי שעומד בחוץ, לא בשטח שיפוט שלך.

נכון. בית-המשפט קובע האם מותר לו או אסור לו.

נכון. אל תבין לא נכון, אני לא אוהב שיטות כאלה, בלי שום קשר.

לכן אנחנו חושבים שהדבר המינימלי שבעל מוסך יכול לצפות לו הוא שלגבי אותו אחד שבוחר להתנהל בדרך הזו, זו תהיה סיבה עבורו לא לתת לו שירות.

אני רוצה להזכיר לאדוני, אנחנו בית המחוקקים אבל לא הרשות השופטת. אם יש עניינים מן הסוג הזה, שמישהו מטריד – יש משטרה, יש בתי-משפט והוא יקבל את ההחלטות האלה. אין "סרט" כזה. אתה כעורך-דין, הרי יבואני הרכב לא לקחו אותך כי אתה סגן מפקד חוליה מצומצמת אלא אני יודע שאתה מן השורה הראשונה. בחייאת דינאכ, להגניב דבר כזה פה? עליי אפילו זה לא עובד.

השאלה, אדוני, האם- - -

חבל על הדיבור.

בכל זאת עוד משפט.

בסדר, בגלל הידידות שכבר נרקמה כאן, בבקשה.

אני סבור שאם יש לקוח שנכנס למוסך ונוהג לצעוק על עובדי המוסך ולנבל את הפה ולהקליט אותם ולעשות דברים מן הסוג הזה, מדוע המוסך, שמנהל עסק פרטי, חייב להמשיך לתת שירות לאותו אדם?

זה יכול להיות במכולת, זה יכול להיות בסופרמרקט, זה קורה לרופא, זה קורה בקופת-חולים, זה קורה בכל מקום.

אז יסרבו. למה אני כמנהל עסק פרטי לא יכול לסרב לתת שירות לאדם שמאיים על העובדים שלי?

כי אי מתן השירות שלך הוא סובייקטיבי. אני מבין לחלוטין את מה שאתה אומר, שלא תחשוב לרגע שאני מתעלם מן הדברים האלה, שמקוממים אותי מאוד-מאוד. גם יצא לי לחזות במקרים כאלה, אין מי מאתנו שלא צפה בדברים כאלה, אבל אלה דברים – אתה יודע, זה קורה גם בענייני אישות, כשאתה רואה זוג רב ובאים אליך ומבקשים שתתערב. יש משטרה. זה לא תפקידי. פעמים רבות אנחנו טועים לחשוב שמה שאנחנו רואים הוא גם הסיפור שמאחורי זה. אין לאף אחד מאתנו קרן לייזר בראש שהוא יודע לחשוב במקום אחר. אולי איזה יום יהיה שבב כזה, כנראה יהיה, שיוכל לקרוא מחשבות. נכון לרגע זה אין, ולכן אין לי שום יכולת. אתה יודע מה יקרה? כל אחד יעשה שבת לעצמו, יגיד: הוא אמר לי כך, הוא אמר לי כך. נתחיל להקים עכשיו מערכת שלמה שתבחן? זה גם לא המסגרת לטפל בכך. רק מפאת כבודך נתתי לך להעלות את הטענה.

רצית להציג עוד בקשה.

הבקשה היא זו, שמענו גם בדיון הקודם וגם היום שאדוני התחיל באמירה שהיבואנים מתחמקים.

אני מקבל על עצמי לא לחזור על זה. הערתך נרשמה. אבל זכור שחובת ההוכחה היא עליכם.

לא. זה מה שרציתי להגיד.

נקודת המוצא היא שהגדרת מחדש את המושג "צדיקים". הסכמתי, לקחתי על עצמי, עוד לפני שאמרת הבנתי. אני מתנצל, משכתי את דבריי. אני מתחייב יותר לא לומר את זה. רד מזה. קיבלתי את ההערה שלך בכבוד.

פסקה (1) בתקנה 2 מאושרת.

"(2) במועד שבו מבקש הלקוח את מתן השירות, הלקוח חייב תשלום לבעל הרישיון תמורת שירות שקיבל ממנו בעבר, אף שמועד פירעונו חלף;"

אם אני חייבת כסף, קניתי טיפול במוסך ונתתי צ'ק שלא נפרע, לא שילמתי תמורת השירות, אז הוא לא חייב להמשיך לתת לי שירות.

אני מ"קשת ליס". אני רוצה לשים סייג אחד לנושא הזה, ש"מועד פירעונו חלף". מה שחוה ראובני אומרת הוא סביר ולגיטימי, רק יש מצב שבו לפי סעיף 52 לחוק, בנושא העלויות הנלוות, יש הליך של בוררות מול משרד התחבורה. אני מבקש שכל עוד קיים אותו תהליך במשרד התחבורה בנושא העלויות הנלוות זה לא ייחשב כאילו מועד פירעונו חלף. יש פה בעיה. הוא יגיד לי עכשיו: אין לזה אחריות, יתחיל לנפח את המחיר.

זה לא הלקוח.

מדובר על קשר בין יבואנים. הוויכוח הוא בין יבואן עקיף ליבואן ישיר.

נכון. יכול להיות שבעל האוטו הכניס את האוטו למוסך לטיפול באחריות. בעל המוסך אומר לו: אין לי אחריות. אני צריך לשלם את החשבון הזה.

אתה מערבב פה מין בשאינו מינו.

מוסכים הם לא בני ערובה לריב בין יבואנים.

אני לא מקבל את עמדתו של רון מלכה. זה סוג אחר של "השחלה", ניסית "להשחיל" אותי מן הצד.

רק רציתי להעלות את הסוגיה.

העלית, אבל זה לא מתקבל. אני מבין. זה לא חלק מן העניין.

הערה לשונית: לדעתי זה לא "אף שמועד פירעונו חלף" אלא צריך להיות "ומועד פירעונו חלף". ההתניה, "אף", לא נכונה.

נבדוק את ההערה.

פסקה (2) בתקנה 2 מאושרת, כפוף להערה על הנוסח.

"(3) יש בביצוע השירות המבוקש על ידי הלקוח כדי להפר הוראות לפי כל דין."

ביקש ממנו להתקין מוצר שלפי סעיף 139 אסור לו להתקין או מוצר שהוא לכאורה גנוב.

או הוראות הרישיון, אני מניח, לכן נכתב "לפי כל דין".

זה סוג של סעיף ש"מתכתב" עם תקנה 1, שהוא חייב להגיע עם החלף כשהוא מסומן.

אנחנו לא מדברים כאן רק על המוסכים. אנחנו מדברים על כל בעלי הרישיונות.

ברור לי. נקודת המוצא היא שצריך שיהיה לך את כל הפרטים, דבר דבור על אופניו.

סעיף 17 לא יכול להטיל חובה על בעל רישיון לעשות פעולה שמפרה הוראות לפי כל דין.

העניין ברור. פסקה (3) בתקנה 2 מאושרת.

אני מבקש להעיר הערה לפני שעוברים לתקנה הבאה. התלבטנו מאוד אבל אנחנו רוצים להעלות את זה בכל מקרה, שיהיה ברור שחברות הביטוח הן לא הלקוח. עוד אין לנו את המתווה ואנחנו עדיין נאבקים על העניין הזה, שחברות הביטוח מכניסות בכוח חלפים למוסכים והן באות עם סנדוויץ' למוסך ומכריחות אותם להחליף. שם הלחץ הכלכלי של מוסך שחותם הסדר עם חברת הביטוח הוא גדול וחברות הביטוח מספקות את החלקים ובמוסך מתקינים מה שנותנים להם. המוסכים לא מדברים במקרים כאלה כי זה בעצם הפרנסה שלהם, אחרת יוציאו אותם מהסדרים.

אל תיכנס לזה עכשיו. הנחת העבודה היא פשוטה – מגיע לקוח ומביא אתו חלף.

מביאים את הסנדוויץ' מן המסעדה... במסעדות יש סעיף מזיגה, אנחנו גם בלי סעיף מזיגה... וגם נותנים אחריות, שלא יהיה לו קלקול קיבה ממה שהוא הביא.

היום כבר מותר להביא מן הבית פופקורן לקולנוע.

אבל אם יהיה לך קלקול קיבה לא תוכלי לתבוע את המסעדה. אצלנו את יכולה לתבוע גם את המסעדה.

היום בקולנוע גם מותר להביא אוכל מן הבית. בסך הכול, ובדקתי את זה, כי כל פעם אני אומר שאביא אוכל לקולנוע, אבל אז צריך להעמיד את הסיר כדי להכין פופקורן ויש ריח, אז עזוב, אז כבר נעמוד בתור ונקנה בקולנוע. בסוף, זה הסיפור בשורה התחתונה. לא שאין, יש מי שאתה רואה אותם מגיעים עם אוכל, אבל זה ממש בקליפת אגוז, ממש בפינצטה אפשר לספור אותם באולם הקולנוע. זה עניין שנוגע בעיקר לילדים. אין מצב שאנשים מבוגרים מגיעים עם שקית סנדוויצ'ים ועם מימיה ל"סינמה סיטי".

בגלל שיש הפרש כזה גדול במחיר החלפים אז התופעה החלה להתרחב.

זו היה המטרה של החוק.

חברים, תודה רבה, העניין ברור. הוא העלה את הטיעונים שלו. אני מתקדם.

"תנאים שייחשבו דומים

3.

תנאים שייחשבו דומים לעניין סעיף 17(א) לחוק, יהיו תנאי התקשרות בנוגע למחיר ולתנאי תשלום הנוהגים אצל בעל הרישיון במתן אותו שירות רכב, ללקוח אחר הדומה למבקש השירות מבחינת ההיקף הכספי הכולל של השירותים שהוא מקבל מאת בעל הרישיון, מבחינת משך קבלת אותם שירותים או מבחינת עמידתו של הלקוח בתנאי עסקאות קודמות בינו לבין בעל הרישיון."

זה סעיף ראי כמעט. יש פה שאלות או בעיות?

אנחנו רוצים להוסיף בשורה השלישית, לאחר המילה "ללקוח אחר הדומה" את המילה "במאפייניו". אנחנו חושבים שהמילה "במאפייניו" חיונית פה.

יש עכשיו מכרז לווטרינר הראשי. אתה אלוף. איך אתה בוחר את המילה שתעקר ותסרס את כל התקנה.

הסעיף בדיוק נועד להגיד מה הם המאפיינים.

אתה אלוף. אני אומר את זה באמת. יש לי כבר ניסיון עם כל אלה שאומרים: אין בעיה עם הסעיף, רק תוסיף...". תמיד אומרים: "אחלה חוק", ואחרי שסיימו להגיד את זה ניגשים לקולב, מורידים את החלוק של הווטרינר, עוטים כפפות על הידיים ומתחילים בפעולות העיקור והסירוס, ובסוף נשאר לך שלד. אני מנסה לומר בעניין הזה, אני לא תומך בהצעה, זה לא ליד, זה לא קרוב. אם אתה מכניס מאפיינים, רק בזה אתה "טוחן" את הלקוח בבתי-המשפט אחר-כך בשאלה מה הכוונה ב"מאפיינים".

זה מה שהסעיף אמור לקבוע.

אדוני, אשלים כי רציתי להגיד עוד משהו. צריך להוסיף גם מאפיין נוסף, בלי שום קשר למילה "מאפיינים", אם צריך אותה או לא.

אתה מתייחס ל"תנאים דומים"? הסעיף מדבר על "תנאים שייחשבו דומים".

כן. אני רוצה להוסיף עוד תנאי, בעניין חוסנו הפיננסי של הלקוח. לדעתי צריך להוסיף את זה: "מבחינת משך אותה פעילות וחוסנו הפיננסי של הלקוח".

הוא צריך לבוא מן הבנק עם נתונים? העברנו את חוק נתוני אשראי. אתה יודע מה יהיה?

באתי מוכן, אדוני, ואני מוכן להסביר למה אנחנו רוצים להוסיף את זה.

יש לי שאלה. כשאדם מגיע לסופרמרקט למה הוא לא ייתן מידע פיננסי כאשר הוא קונה 2 לחמניות ושתי גבינות 5% וטורטית?

תשאל אותו כמה מיליארדי שקלים אשראי נותנים לחברות הליסינג בלי לקבל מידע כזה. הוא מדבר עכשיו על צרכן פרטי שהוא רוצה ממנו חוסן פיננסי, על צרכן קטן כמונו, כאשר הוא נותן לחברות הליסינג אשראי במיליארדי שקלים.

רונן לוי, נראה לך שבגלל המרחק אני פחות מבין?

אני רק מסביר.

תודה, אני מודה לאדוני שדואג להבנה שלי.

אני מקווה שבשלב מסוים במקום שרונן לוי יסביר אותי אני אוכל להסביר.

בבקשה. הוא אומר שאתה מפרש אותו בחייו...

ההשוואה לסופרמרקט לא רלוונטית לדעתי מכיוון שיש לקוחות, ולא כולם הם לקוחות פרטיים, שהם ציי רכב ויש לקוחות שמבקשים אשראי. כאשר לקוח בעל צי רכב של 50 כלי רכב מבקש אשראי אז יכול להיות שיש שני לקוחות עם צי רכב של 50 כלי רכב שיבקשו אשראי, ומה לעשות, אחד זה חברת ליסינג שהיא על כרעי תרנגולת ואחד זה חברת ליסינג מבוססת מאוד והם בעיניי לא לקוחות דומים והם לא יכולים לבקש את אותם תנאים, מפני שלאחד יש חוסן פיננסי ואני מוכן לתת לו אשראי ולאחד אין חוסן פיננסי ולכן אני מוכן לתת לו אשראי קטן יותר או אשראי עם ביטחונות או כל אשראי אחר. לכן אני חושב שהמאפיין הזה חיוני.

כשקיבלנו את ההערה הזאת שלשום הוספנו לבקשת עו"ד שניידר את עמידתו של הלקוח בתנאי עסקאות קודמות. לשים באופן גורף את הסמכות של בעל רישיון לבקר את חוסנו הפיננסי של הלקוח- - -

יבקשו גם לבקר בביתו ולראות מה יש בפח הזבל שלו.

ולקבל חוות דעת, כלומר הלקוח צריך לבוא ולהוכיח חוסן פיננסי, וצריך לקבוע אמות מידה כדי לבדוק את זה.

אני יכול להגיב, אדוני?

למען האמת, תכננו להישאר פה עד שעה 14:00, ושירה בציבור לא תהיה, אז אדוני יכול להגיד.

שאדוני לא יצפה ממני לשיר...

כשלקוח בא לבנק ומבקש אשראי אז הבנק בודק את חוסנו הפיננסי. למה כשלקוח בא למוסך ומבקש אשראי המוסך לא יהיה זכאי לבקש פרטים לגבי חוסנו הפיננסי, כשהוא רוצה אשראי במיליון שקלים? יש בעלי ציי רכב שמבקשים אשראי של מיליון שקלים או מאות אלפי שקלים.

מה הקשר לתקנות האלה?

למה את מתווכחת אתי? זה לטובתך.

התוספת שחוה ראובני ציינה – זה סעיף שאני כבר מראש מודיע לו: אני לא רוצה לקבל אותך. לכן קבע משרד התחבורה תנאים סבירים לדעתי. הרי לאף אחד מאתנו חס וחלילה אין רצון להכשיל יבואן או בעל מוסך. גם אני כאשר אני בא למקום אני רוצה להיות מובטח. היום אני משפץ את הבית שלי שיפוץ לא גדול. אני בטוח שפישמן ואשתו לא ישבו 45 דקות בבנק כדי לחתום על טפסים לקבלת הלוואה של 140,000 שקל, אם זה היה נעשה אז לא היינו מוצאים את עצמנו בבעיות הגדולות. גם אני כאשר אני שוכר בעל עסק שאני רוצה שישפץ את ביתי אני מודה שאני מודאג אז אני מבצע את הבירורים הנדרשים לפני כן, איזה בעל עסק הוא. זה בעצם מה שאומרת חוה ראובני. זה לא מישהו שפתאום נפלט מאיזה מטוס וצונח לך אל תוך המוסך.

בכל מקרה, כפי שאמרתי קודם לכן, יש גם סייג בסעיף 17 לחוק, שכמובן התקנות האלה מכוחו כפופות אליו, שניתן תמיד להראות טעמים אחרים שמצדיקים את אי מתן השירות בתנאים דומים. כלומר התקנות האלה כמובן כפופות לחוק הראשי.

רונן לוי, לא חייבים, אלא אם כן זה משהו חכם.

לא. מישהו חכם אחר אמר את זה.

חנופה זה תמיד טוב...

היום כולם מבריקים פה...

אחרי כל-כך הרבה ישיבות נדבקו ממני...

דרך אגב, אתמול העברנו במליאה את חוק העיצובים, שהוא אחד החוקים – בעוצמתו הכלכלית הוא אולי לא כמו חוק שירותי רכב, אבל מעטים הם החוקים שיישארו למאה שנים, כשאתה אומר: חוקקתי חוק למאה שנים, שהסיכוי שיעשו בו תיקונים קטן. הפקודה המנדטורית המקורית הייתה משנת 1926. באמת ירדנו לרזולוציות כאלה ואחרות. עליתי אתמול להציג את החוק. השרה לא הייתה במליאה. "קרעתי את התחת" בשביל החוק הזה, עבדתי קשה.

אנחנו עדים לכך.

במשך שנתיים הייתי כאן לבדי, הוספנו עשרות סעיפים וגם קיבלנו כמה החלטות בעלות משמעות בין-לאומית, משמעות רוחבית, למשל בסעיף של העובדים, דברים באמת גדולים. אמרתי: אקריא את התודות לכולם ומי יגיד לי תודה? אז הודיתי לעצמי מעל הבמה... אז כולם במליאה קמו להודות לי. זה אפרופו שיחתנו כאן.

אני מאשר את תקנה 3.

"תחילה

4.

תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן."

אני מאשר את תקנה 4.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:10.