הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 464

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, ב' באב התשע"ז (25 ביולי 2017), שעה 13:30

החזרת תכנית שבוע עבודה בחקלאות למערכת החינוך

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

חיים ילין

איתן ברושי

יוסי אלימלך - מפקח משק חקלאי, משרד החינוך

אבי אלקיים - מפמ"ר חקלאות, משרד החינוך

גל כפרי - ממונה טיולים באגף של"ח, משרד החינוך

אלי שיש - מנהל אגף של"ח וידיעת הארץ, משרד החינוך

בני פישר - מנהל המנהל לחינוך התיישבותי פנימייתי, משרד החינוך

אורן נחום - ראש תחום גדנ"ע, תכנית הכנה לצה"ל, משרד הביטחון

יהודית כרמי - מנהלת תחום עבודה, עובדים זרים, משרד החקלאות ופיתוח הכפר

עוזי שץ - אחראי על תחום הדבורים ועל תחום המתנדבים, משרד החקלאות

לינוי ליזה אלחדד - נציגה מחוזית, מועצת התלמידים והנוער המחוזית

מתן בוגנים - נציג מחוזי, מועצת התלמידים והנוער המחוזית

עדי בלט - מובילת פורום דרום, מועצת התלמידים והנוער המחוזית

מאיה ברנשטיין - נציגה מחוזית, מועצת התלמידים והנוער המחוזית

שון בנימין גולדפדר - בורג מחוזי ומלווה, מועצת התלמידים והנוער המחוזית

עמית משה מנדל - נציג מחוזי, מועצת התלמידים והנוער המחוזית

יואל זילברמן - מנכ"ל ומייסד השומר החדש

עמית מאיר - מנהל תיכון חקלאי אדם ואדמה

שלמה למפרט - השומר החדש

איתמר ריין - רכז מתנדבים, דרור ישראל

יהודית גידלי

א.ב., חבר המתרגמים

החזרת תכנית שבוע עבודה בחקלאות למערכת החינוך

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, הרביעית במספר היום. 25 ביולי 2017, ב' באב תשע"ז. הנושא על סדר היום, החזרת תכנית שבוע עבודה בחקלאות למערכת החינוך.

חבר הכנסת חיים ילין, בבקשה תציג לנו.

אני חייב להגיד כבוד היושב ראש, קודם כל מרגי ביקש ממני שאני אנהל את הישיבה. אמרתי, תראו, אין לי שום בעיה לנהל את הישיבה אבל מי שיודע להוציא הכי הרבה ממשרד החינוך זה מרגי. יש לו בכנסת הרבה יותר ניסיון מאשר ממני. חוץ מזה הוא מושבניק, דרך אגב, למי שלא יודע.

אני יודע שבסוף במקצוע הקודם שלי באחת הקריירות הקודמות שלי הגעתי למסקנה שבסוף בסוף כולם מחוברים לאדמה.

כבוד היושב ראש, אני עד היום, גילוי נאות, לא סיפרתי את הסיפור אבל אני אספר אותו. כשעליתי לארץ עליתי כמתנדב ששה חודשים ונשארתי עוד ששה חודשים ואחרי זה נשארתי ארבעים שנה, אבל למה אני מספר את זה? כי כשבאתי לעבוד, אז אנחנו כמתנדבים היינו צריכים לעבוד בחקלאות ואז אני רציתי נורא לעבוד בגד"ש, בגידולי שדה. אמרו לי, ארגנטינאים לא יודעים לעבוד ולכן אתה לא תוכל לעבוד בגד"ש. לקח שנה. הפכתי להיות מרכז הרכש. אחרי זה הלכתי להיות מרכז השקיה. למה אני מספר את זה? כי חינכו אותי לאהוב את האדמה ולהיות חקלאי. בן אדם שגדל שמונה עשרה שנה בעיר, בבואנוס איירס, הוא לא יודע מה זו חקלאות. הוא אפילו מקלל את היום שיש גשם, למה? כי המכוניות עוברות ומשפריצות עלינו. זה כמעט כמו התל אביבים אבל זה קצת שונה, לכן אמרתי, רגע, יש פה עניין של חינוך. אם אני אהבתי ואני אוהב את החקלאות ואני מחובר אליה, כנראה שיש משהו בערכים הבסיסיים, שמשהו בנשמה שלנו מביא אותנו לשם, אבל בואו נפתח את זה. בואו לא נשאיר את זה שם.

אני נותן את הדוגמא הזאת כי אני אומר לכם, אני לא חונכתי על ידי החינוך ההתיישבותי, כי באתי בגיל שבע עשרה. ברחתי בכיתה י"א. אני הייתי מאלה שאם הייתי, בני, אצלך, הייתי באיזו פנימייה שם, משהו כזה, מה שנקרא נוער בסיכון, אבל אין שום ספק שמה שנקרא, ואני אומר את זה בגדול, מה שפעם קראנו לזה עליית הנוער ונעלה וכל מה שהביאו לפה לארץ בגיל נעורים, שבסופו של דבר התחבר לאדמה והפך להיות, יש לזה משמעויות.

התכניות האלה, כולנו יודעים שמצליחות. כולנו יודעים את זה. אף אחד לא יכול להאמין שאותו נוער היום גם מנהל והוא חלק ממדינת ישראל ויש לו עוד משהו, פלוס אחד גדול. יש לו מספיק מוטיבציה להראות לצברים שהם יכולים יותר, אבל לא זאת התחרות. התחרות עכשיו, איך אנחנו יכולים להראות לחקלאות ולותיקים שיש דור המשך, ובשביל שיהיה דור המשך ובשביל שאנחנו נוכל לפתוח את אותן דלתות לאותם צעירים, אנחנו מביאים את הדיון הזה לכנסת ישראל. הוא דיון שבא ואומר איך אנחנו לא נשארים בתוך הבועה שלנו, איך אנחנו פותחים את הדלתות בתל אביב, חיפה, ירושלים שיגיעו לחינוך ההתיישבותי.

שים לב, בני, אני לא מדבר שהחינוך ההתיישבותי פותח את הדלתות לחינוך ההתיישבותי. איך החינוך הממלכתי מתחבר לחינוך ההתיישבותי ככה שהם יעריכו קצת מה זה הרבדים ומה זו האדמה ומה זה הגשם. כשיבואו לקטוף בחופש את הלימונים, הם יצאו עם שריטות, יקללו את הרגע שהם נשרטים, אבל כשיספרו את זה לילדים שלהם ולנכדים שלהם, הם לא ישכחו לעולם את השריטות של הלימון על הגוף שלהם. זה מה שאנחנו צריכים ולכן המטרה מעבר לנאום שלי, היא איך אנחנו לוחצים על משרד החקלאות כך ולא על בני, אלא שבני יכתוב את התכנית והחינוך הממלכתי יוכל להתחבר לשבוע לימודים של הנוער בחינוך ההתיישבותי בקיבוצים, במושבים, בחקלאות, כך שאנחנו נוכל לפתוח את הדלתות לכל הצעירים.

תרשו לי לקדם בברכה את חברי מועצת התלמידים והנוער הארצית. ברוכים הבאים. הם שותפים שלנו.

אנחנו התיישבותית, לא ארצית.

בסדר, אתם חלק מהארצית. הם שותפים שלנו בדיונים. בתקופה הזו שבין משמר נכנס ומשמר יוצא ויתרנו לכם קצת כדי שתוכלו להתארגן על עצמכם, אבל תמיד הם שותפים.

אני בתור תלמיד במערכת החינוך הממלכתית, ביסודי הייתי במהלך שנות ה-60' עד אמצע שנות ה-70', אז אני זוכר שלקחנו אותנו לקטיף במושבים ובקיבוצים בתור תלמידים ואנחנו נהנינו מזה. הערך שעה שקיבלנו שימש לנו לקנות ספרים, אנציקלופדיות, טיולים. היתה לנו גם חווה חקלאית. היינו הולכים פעם בשבוע, בבאר שבע. יוצאים לחווה החקלאית בבאר שבע, שותלים. א', זה אפשרי. ב', צריך למצוא. אני חושב שצריך לחבר וצריך לחנך וכל אחד בסוף בוחר לו את המסלול, ומסכן משרד החינוך שיושב פה כל שבוע וצריך חינוך פיננסי, זהירות בדרכים וחינוך לזה ועוד, אבל גם על זה לא נוותר לכם.

חבר הכנסת ברושי, בבקשה.

אדוני היושב ראש, השתתפתי בחלק מסוים מהיום שילין אירגן, ואני רוצה, השומר החדש, אחרים, לברך על היוזמה החשובה.

אני רוצה להגיד שאנחנו בכנסת ה-20, גם חיים וגם אני חדשים פה יחסית, אבל אני בתחילת הקדנציה פניתי לשר הביטחון, אז היה בוגי, שר החינוך שנשאר בנט והצעתי להם אדוני היושב ראש, תכנית משולבת, מתחיל בשבועיים, אבל אני אמרתי, בואו נסתפק אפילו בשבוע של שילוב של גדנ"ע, אהבת הארץ ועבודה בחקלאות. הוצאנו את זה גם בכתב וגם בעל פה והתחילו להיווצר הסכמות. נפגשנו גם עם מר משרד הביטחון, גם עם קצין חינוך ראשי. היה צריך אישור. בינתיים השתנו הפרסונות אבל כתבנו את זה גם בכתב. זה אומר שבוע שמתחיל ביום ראשון בבוקר ונגמר ביום שישי והוא כולל את המרכיבים, כי מדובר פה גם על תקציב וגם על שילוב. משרד החינוך יותר רצה את שבוע הכרת הארץ ואהבת הארץ. הגדנ"ע כידוע, הוא לא מספק את כל הביקושים בגלל מגבלות ואני לא רוצה להאריך, של בגרות וכו'. דיברנו על בסיסים ועל יכולת לבצע שילוב של אימונים ועבודה וטיולים, כאשר כל ילד ב-י' או בי"א יבצע את השבוע הזה, שמקורות המימון יבואו מההוצאות שמדינת ישראל מוציאה על הגדנ"ע, הוצאות ששר החינוך היה מוכן להשתתף במרכיב הזה של עבודה וטיולים יחד עם משרד הביטחון, כאשר ברקע סגרו את ג'וערה ודיברנו על פתרונות נוספים בבסיסי צה"ל, במקרה זה של טירוני גולני וצנחנים ובסיסים נוספים שיוכלו לאפשר באמת את הגדנ"ע לכל ילדי ישראל, לא רק בגלל האירועים האחרונים אלא כחלק מאותו עיצוב דמות הבוגר, של עבודה, של אימונים, של לימודים, היכולת גם להתגונן, עזרה ראשונה, שימוש בנשק, הדברים הידועים.

אנחנו מודדים גם את שימוש השתתפות במשמר האזרחי, במתמיד. בטח פה לא צריך להוסיף, עבודה והיכולת גם להגן.

התכנית הזאת באופן כללי התקבלה על דעת שר הביטחון הקודם ושר החינוך שממשיך בתפקידו והתחלנו את הדיונים. אחר כך התחילו השינויים הפוליטיים וכרגע זה לא חזר לסדר היום. זה לא לגמרי פשוט לחבר משרדי ממשלה לתכנית כזאת. לפי דעתי זה נכון, קראו לזה פעם שירות לאומי. כמי שגדל בן קיבוץ וחבר קיבוץ, עסקנו בזה גם כחלק מתכנית הלימודים. גם מרגי בקיבוץ שלנו, שהיה צריך הרבה יותר עבודת ידיים. בינתיים חלק מהדברים השתנו. גם יש מיכון וגם עובדים זרים, וגם בעזרה ליישובים צעירים, מה שקראו "יציאה החוצה". זה היה בעולם קצת שונה.

במצב הזה נראה לי שזו תכנית נחוצה גם לחינוך ההתיישבותי, בני, גם לאנשי ההתיישבות, ודאי גם לציבור הרחב, לכן אני חושב שצריכה להיות תכנית משולבת לשבוע שלם ב-י' או בי"א, אבל כל ילד בישראל יעבור את התכנית והיא תהיה מורכבת מהאלמנטים פחות או יותר שאני אומר והיא תהיה בנויה על אחריות משותפת של משרד הביטחון, צה"ל ומשרד החינוך והיא תהיה מורכבת פחות או יותר מסל של מרכיבים שיש בו גמישות מסוימת והיא תחול על כל ילד בכיתה י' או י"א והיא תביא לידי ביטוי גם את הרעיונות שנאמרו פה וגם רעיונות נוספים והיא תהיה חובה על כל ילד או ב-י' או בי"א. תודה.

ארגון השומר החדש, מי מתחיל?

צהריים טובים. יואל זילברמן, מנהל את השומר החדש.

אני רוצה רגע להגיד בכמה מילים רקע קצר. אני חושב שזה דברים שיהיו לכם ברורים אבל הם בכלל לא ברורים. קודם כל אנחנו מזהים פה מצד אחד אירוע מאוד משמח ואירוע מאוד טראגי. אנחנו כארגון בשנה הזאת, בעצם לפני שלוש שנים היה לנו משהו כמו 11,000 צעירים וצעירות שהגיעו להתנדב אצלנו. אנחנו לפני שנתיים היינו עם 20,000 מתנדבים, שנה שעברה 38,500 מתנדבים ואנחנו השנה מדברים על לעבור את ה-50,000 מתנדבים. כמה חבר'ה יש לנו בקיץ עכשיו? לפחות 6,000-7,000. רק במהלך יולי-אוגוסט לכיוון ה-12,000 מתנדבים בחודשיים.

השומר החדש צמח מתוך המשבר של החקלאות ושל החקלאים בגלל נטישות הקרקע, בגלל הסוגיה של הפשיעה החקלאית הקשה, בגלל שחקלאים בעצם היו מחוסרי ידיים עובדות ובעצם במהירות מאוד גדולה אנחנו זיהינו שהמשבר הטראגי הזה, לא פחות משהוא פוקד את החקלאים, הוא פוקד את הדור הצעיר.

בעצם הדור הצעיר בישראל, כבוד היושב ראש, לא פגש או פוגש בשום בחינה שהיא את עבודת האדמה כמרכיב בזהות שלו. אם הוא מבקר בכותל, זה דרמה, חלק מעצב, יד ושם, חלק מעצב, אנחנו מבינים שחלק מעצב אצל נער או נערה ישראלים צריך להיות בשורש המושג, האדם הוא תבנית נוף מולדתו. מי שלא מתחבר לנוף, ממש בפועל נוגע בקרקע, מתלכלך בקרקע, מזיע בשבילו, הוא לא מרגיש שזה שלו. נקודה.

יש מסעות פנומנליים בתוך משרד החינוך שאפשר ללמוד מהם המון. עדיין אנחנו טוענים שגם תגלית, אתה פוגש אמריקאים של היום שעשו את תגלית. בסוף זה תהליך של עשרה ימים. אתה פאסיבי לסיטואציה. אתה לא יוצר משהו שהוא שלך. אתה לא יוצא ואומר, אני שתלתי משהו, אני מסקתי פה עץ. הוא שלי. קורית פה בעצם סיטואציה שאם לפני שלושים-ארבעים שנה היה טרנד עולמי, יהודים ולא יהודים הגיעו לפה, זה היה מודל להתנדבות. הגיעו לפה להתנדב בקיבוצים, במושבים.

לנו יש תאומים אמריקאים. בינם לבין מסורת יהודית, אגב, לצערי אין הרבה, אבל מה ששמר או מחזק את הזיקה שלהם לפה זה דבר אחד, שבועיים בבית אלפא זה הקשר שלו והמחויבות של המקום הזה. זו הברית שנכרתה. נוצר מצב בישראל בשלושה עשורים האחרונים ששלושה דברים דועכים בצורה דרמטית.

קודם כל גדנ"ע צבאית. בואו נדבר על הגדנ"ע הצבאית. היא נכחדת. היא נעלמת. סגרו את ג'וערה. זה מבנה נטוש ובעצם מה שקורה, כמעט אין שום מרכיב משימתי. אני לא מדבר עכשיו, חוץ מתנועות הנוער שהן עושות גם כן עבודה מדהימה ואפשר לדבר גם על מרכיב משימתי - - -

וארגוני הנוער.

וארגוני הנוער, נכון.

בבוקר היינו בנס הרים. ראינו פעילות. הוועדה היתה. היינו בסיור.

אז אין ספק שזה אחד הגופים המתרוממים ביותר בחמש שנים האחרונות, ארגוני הנוער. שלומי קסטרו עושה עבודה מדהימה, אבל בעצם אין היום שום הגדרה או אמירה איך המושג הזה של אהבת הארץ במובן שזה שלך, לא פאסיבי, לא מטייל כמו שאתה מטייל בגיאורגיה, שזה יופי. איך אתה מתחבר והופך את זה לשלך.

אני מציע דבר פשוט. אני מציע קודם כל, וחבר הכנסת ברושי ציין את זה. אנחנו יודעים שיש גורם שזה גורם מצטיין בלעשות דברים מהירים ורציניים, זה נקרא מנהל חברה ונוער. יש פה את אלי שיש, של"ח. הם חוללו כבר מהפכה. אני חושב שהמהפכה הבאה היא שמגדירים ששכבה י', י"א או ט', י', בשכבות האלה.

אנשי המקצוע יחליטו.

בדיוק, אבל שבשכבות האלה כל נער ונערה יוצאים לשטח להתנדב. אגב, אנחנו עם 50,000 השנה. אני מתחייב בפניך, אנחנו נשב פה עוד חמש שנים, יהיו 300,000. יהיו גם בני מיעוטים, יהיו חרדים שיתנדבו.

אמרת מצד אחד משמח, מצד שני טראגי. למה?

הטראגי זה שבעצם היום כל ההסתכלות על החינוך היא לייצר חוויה לילד שהוא מסתכל על הדברים והוא נמצא מתחת לפלורסנט או שהוא עובר איזושהי חוויה, נקרא לזה של שיח, של מפגש. אין חוויה שהוא יוצר את הדבר בעצמו. אין משימה שהיום נער אומר, אני יכול להמשיך ליצור את הארץ הזאת, להמשיך לפתח אותה, לבנות אותה בשתי ידיי, כמו השירים הכי בסיסיים שגדלנו עליהם.

ברמה הפרקטית יצרנו תכנית והתכנית הזאת היא סתם מודל. היא צינור. היא משהו שכבר קורה. היא נקראת לעבדה ולשמרה, עם הרבה תהליכים ולמידה, מנהל, חברה ונוער איך ליצור את זה נכון. התחלנו עם זה לפני שנתיים עם 1,500 תלמידים, ממש משום דבר. הצענו את זה לבתי ספר. אנחנו מבינים פה שהפוטנציאל הוא לגדול תוך שנתיים-שלוש ל-15,000-20,000. זה ברור שזה תלוי תקציבים ומוטיבציה וכן הלאה, והטענה שלנו זה שיש עוד ארגונים אחרים. יש פה את דרור ישראל, הם ידברו תיכף בפני עצמם, אבל יש עוד ארגונים אחרים מעולים, לא פחות טובים מאיתנו שידעו לעשות את זה ולהביא את זה לשכבות של 60, 70 ו-80 אלף תלמידים בשנה שיעשו את הפעולה הזאת. אם הקיבוצים ידעו לעשות את זה בעשרות אלפים לפני עשרים-שלושים שנה, היכולות רק השתפרו מאז. יש יותר מקומות להיכנס ולהיות במתקנים שלהם.

קח למשל את הקרן הקימת. יש לך כיתת לימוד של 1.5 מיליון דונם שיש בה כל הזמן שריפות ובעיות ויש שם אין סוף עבודה, ואני אומר לך את זה באחריות כי אנחנו בפרוייקט עם מיזם משותף עם הקק"ל. אנחנו מחזיקים את כל מחוז צפון שלהם, כיבוי אש, נטיעות, השקיה, גיזומים קלים, כל הדברים האלה ועושים את זה עם מתנדבות ומתנדבים. אין סיבה שתלמיד בבית ספר לא ירגיש מחויב ליער שנמצא ליד הבית. אין סיבה שתלמיד באכסאל לא יטפל ביער שליד הבית שלו. אנחנו טיפלנו שם בהצתה שהיתה בחודש נובמבר. אני רוצה שבהצתה הבאה מי שיקפוץ איתי זה החבר'ה של אכסאל, כי זה גם היער שלהם, וכדי שהדבר הזה יקרה צריך הכוונה ברורה שאומרת, המודלים הישנים נכחדו, נעלמו מהעולם. אין יותר גדנ"ע, אין יותר שבועות עבודה חקלאית והיום צריך למסד את זה ממש מלמטה מחדש.

בשטח זה קורה. התלמידים יוצאים מאושרים מהימים האלה. עובדתית, אגב, עד עכשיו ה-50,000 שאני מדבר עליהם, רק מפה לאוזן, זה לא בשלטי חוצות.

מישהו שלא ממשרדי הממשלה רוצה להתייחס? בבקשה, תציג את עצמך.

אני איתמר ריין מדרור ישראל.

דרור ישראל זו תנועה חינוכית חברתית שפועלת בהרבה מאוד גזרות בחברה הישראלית. אני חלק מפרוייקט שנקרא דרור מטעים חינוכיים, פרוייקט שפועל כבר קרוב לאחת עשרה שנה, של קבוצות של צעירים שמגיעים לכמה שבועות של התנדבות בחקלאות במהלך שנה. בשנים האחרונות התרחבנו לקרוב לשניים עשר ישובים באזור עמק הירדן ובשנה האחרונה אנחנו ביחד עם השומר החדש מנסים להרים את הפורום הזה של הארגונים המתנדבים בחקלאות.

אני רק רוצה להוסיף על מה שיואל אמר פה. הוא אמר הרבה דברים חשובים. מה שלדעתי עוד חסר בכל הסיפור הזה זו ההכרה בשבועות האלה. כשאני היום פונה לבתי ספר ומזמין אותם לבוא לשבועות עבודה כאלה ואחרים כמו שאתה סיפרת, הרבה פעמים בית הספר נתקל בקושי כי זה לא נכנס בלו"ז, כי המפקח לא מכיר. הוא לא יודע מה זה, כי פעם זה היה והיום זה נכחד. אין כבר שום דבר שדומה לזה ואז המנהלת פוגשת את זה ויש קושי מאוד גדול כי זה לא מוכר. יש משמעות בלהביא את זה. יש משמעות בלהפוך את זה למשהו מסודר שיש לו חוזר מנכ"ל, שיש לו הוראות ברורות, שהוא מוכר, ומעבר לתקצוב שהוא דבר חשוב מאוד, יש צורך גם בהכרה שמסדירה את זה ומפקחת את זה ואומרת מי יכול לשלח מתנדבים ומי יכול להסמיך מדריכים. זה דבר אחד.

דבר שני זה שחשוב להבין שזה לא משחק. מה שאנחנו למדנו בשנים האחרונות בפעילות שכבר קורית בלי ההכרה הזאת המדוברת, זה שלקחת נוער, לא משנה באיזה גיל בדיוק ולהביא אותו לחקלאי, החקלאי מאוד חושש כי זה לא מסודר, כי להביא נוער לארבע-חמש שעות ליום אחד של להרגיש את האדמה, זה דבר אחד, ולהביא נוער לשבוע עבודה מסודר, מובנה, שיש בו תכנים גם מאוד חשובים אחרי הצהריים, זה משהו אחר לגמרי, ואז גם הילדים לומדים לעבוד, כי בסוף מדובר במשהו שצריך ללמוד אותו, צריך להתמקצע בו. זה דבר מאוד קצר ואפשרי ואנחנו רואים את זה, נראה לי, גם השומר החדש וגם אנחנו מההתנסויות שכבר קיימות. ברגע שהמודל הזה יהיה משהו שהוא טיפה יותר מפותח, פחות נחמד ויותר נחוץ לחקלאי, זה משהו שיעזור לו מאוד להתפשט.

תודה.

שלמה.

אני שלמה, מנהל בארגון השומר החדש את כל נושא ההתנדבות החקלאית.

מאיפה אתה בארץ?

גר במצפה אבי"ב בגוש משגב. במקור ממעלות. אגב, בהמשך לסיפורי העולים פה, אז ההורים שלי עשו עלייה מארצות הברית וגם אימא שלי, כל פעם כשהיא שרה, יש לה שיר אחד אחרי ארוחת שבת, שרים שירי ארץ ישראל. כשהיא שרה "על כל אלה", קבוע היא מתחילה לדמוע.

היא עוד לא התקלקלה.

היא גם לא תתקלקל, כי היא מעבירה את זה בדם שלה, בשורשים שלה ואל מול כל הציניות שיש היום בחברה לדברים האלה. כשהיא מגיעה לשיר "על כל אלה" היא דומעת, כי היא נזכרת בשבוע העבודה החקלאית שהיא התנדבה בתור ילדה, חלק מהסיפור שגם הוביל אותה לעלות לארץ, ובסוף בניגוד למהלך המשפחתי שנשאר בארצות הברית, בבוסטון, אז היא קמה ועשתה עלייה יחד עם אבא שלי, גם עלייה ישר לפריפריה, למעלות, מתוך רצון לקחת אחריות על המדינה.

השורש של הדברים גם אצלה וגם אצל רבים אחרים כמו שנגעו פה, נוגע בעניין של עשייה משמעותית חקלאית. אני לא אכביר במילים כי דיברו כאן לפניי הרבה על הנושא. אני כן אמשיך את המימד הטראגי.

אני פוגש עשרות אלפי מתנדבים. הגיעו אלי השנה 35,000 מתנדבים. פוגש עשרות אלפים, פוגש חבר'ה בצבא, פוגש חבר'ה מגרעין צבר, שזה גרעין של חבר'ה שמגיעים - - -

יש לך מסד נתונים? אתם שומרים את הנתונים?

חד משמעית. כל מתנדב כתוב. אתן דוגמא אחרונה שהיתה לי עם גרעין צבר. גרעין צבר זה חבר'ה שעושים עלייה, מתגייסים לצבא, עולים מחו"ל, חבר'ה הכי ציוניים אידיאליסטיים שיש. אני שואל אותם קבוע בשאלות שלי, שירים יד כל מי שאמרו לו בישראל שהוא מטומטם שהוא עשה עלייה. יש לו תואר בחו"ל, יש לו אזרחות זרה, הרבה פעמים במדינות שלכאורה הרבה יותר מפתה מכאן. ירים יד כל מי שאמרו לו בישראל, ישראלים, שהוא מטומטם. כמה הרימו את היד? כולם. נקרעים מצחוק ואומרים לי, שלמה, חמש-שש פעמים ביום, בישראל, אומרים לי שאני מטומטם. הכינוי בצבא זה פראייר. אני פראייר שאני עושה עלייה.

שניים קיבלו צל"ש, אחד בניר יצחק ואחד בכיסופים. קיבלו צל"ש בצוק איתן.

חבר'ה מדהימים אחד אחד. הרבה פעמים אני אומר להם, חבר'ה, אתם החלוצים החדשים. הציונות לא אבדה, אבל הרבה פעמים אנחנו צריכים יבוא מבחוץ של ציונות לכאן בשביל להזכיר לנו מה אנחנו עושים כאן, ואני תמיד אומר להם, כשאתם מסיימים כזאת עם איזה ישראלי מזלזל, ציני - - -

צריך לשים את הדברים. לפעמים גם התרבות שלנו לקטר, אבל בסוף הוא אומר לחבר שלו, תקשיב, קורעים לך את זה בצבא? פראייר. כשהוא הולך למבדקים, אומר לו, שמע, אני רוצה עוקץ, אני רוצה מסתערב, אני רוצה דובדבן. לא אבדה.

אני מסכים וזה גם אחד הדברים שאנחנו מתעסקים בהם, זה איך להביא אם אנחנו באמת אוהבים את המקום הזה ובאמת רוצים ליצור ולקחת אחריות על המקום הזה, אז להביא את האהבה, את השמחה ולקיחת האחריות לשיח ושהשיח לא יהיה מקטר ומסכן ומתלונן.

כחלק מהדבר הזה, ואני אגע רגע פרקטית במה קורה בשטח, בדיוק שלחו לי עכשיו המתנדבים. יש לנו מתנדבים עכשיו, קוטפים מנגו באלמגור על הכנרת, 40 מעלות בחוץ. קטפו מהבוקר 35 טון מנגו.

במהלך הקיץ שבוע העבודה פעיל עם תנועות נוער וחבר'ה ספורדית שמגיעים, הגיעו אלינו בשנה האחרונה 5,000 מתנדבים דרך בתי ספר שמגיעים לעשות שבוע של עבודה חקלאית, שהשבוע הזה הוא באמת win win. יש פה ניצחון. נכון, אנחנו מגיעים מתוך מצוקה של חקלאים וחקלאות. יש פה המון רגישויות כמו שנגעו, אבל בסופו של דבר אם אתה עושה את זה בהדרכה נכונה ובתהליך נכון עם התלמידים, אתה גם מצליח להגיע לתפוקה יפה בחקלאות, כמו שהבאתי דוגמא כרגע. זה win אחד. זה ניצחון אחד, שהחקלאות והחקלאים מרוויחים.

ניצחון שני בכיוון הזה זה ניצחון של המדינה.

תעמוד על עוד ניצחון, אם יש, אם הוא קיים. 30,000, 50,000 מתנדבים, הכל טוב. שבוע לקחת אותם, הלכו על פרוייקט כזה. כמה נשארים מחוברים לרעיון? אתה יודע להגיד לי? בדקתם את זה?

אני אגע בזה. אני שנייה אגע רק בדבר השני. מעבר לסיפור החקלאי יש פה סיפור של ריבונות של המדינה, שבעצם אנחנו שולחים המון בתי ספר, המון אנשים שומרי חוק, אוהבי הארץ לכל פינה בארץ, לא מתבצרים בתוך היישובים, בשטח העירוני, אלא יוצאים החוצה לשטח הפתוח, חיים את השטח הפתוח, לומדים איך לשמור על השטח הפתוח וזה עוד איזה ניצחון גדול בשטח.

דבר אחרון קשור למשימה החינוכית שלנו. שאלת על מה התוצאות והאם אנחנו יכולים למדוד תוצאות של חבר'ה כאלה. השאיפה היא שה-50,000 האלה לא יהפכו להיות חקלאיים. אנחנו לא רוצים שכל עשרות האלפים שמגיעים לשטח, כל אחד מהם יהיה חקלאי בעצמו.

מה זה עושה להם?

אבל מה שאנחנו כן רוצים שיקרה, זה שמתוך החיבור והנגיעה באדמה, מתוך העבודה החקלאית, כמו שאימא שלי, זה נצרב אצלה והיא בסוף עשתה מהלך ועלתה לארץ, אנחנו רוצים ליצור עשייה משמעותית ולקיחת אחריות על מדינת ישראל וארץ ישראל והתהליך הזה קורה בשילוב לא רק של עבודה חקלאית, אלא תמיד כשיוצאים לעבוד, שואלים את הנוער ואת האנשים שמגיעים לעבוד. שואלים אותם, חבר'ה, תחשבו האם בכלל צריך את זה? האם אנחנו בכלל צריכים את המדינה הזאת? האם בכלל צריך את האדמה הזאת? האם צריך את השטח הזה? האם צריך חקלאות? האם יש לזה בכלל עניין? תחשבו על זה תוך כדי העבודה. נדבר על זה בסוף. הניצחון זה שאתה מצליח לשלב בין הדברים, מצד אחד לנגוע ולקחת אחריות יחד עם חבר'ה שלא היו מחוברים לזה לפני זה, ואתה משלב עם זה את מהלך החשיבה של הילד, כי אם הילד לא יחשוב ויקבל בסופו של דבר החלטות לעצמו, זה לא יעבוד.

זהו, אני מהמקום שלי ובזה אני אסיים, ההתפתחות היא מטאורית. הגעתי מאוד פאסימי למה שאני עושה, להתנדבות החקלאית בארגון ואני רואה בקצב צמיחה. תוך שלוש שנים זה כל שנה הרבה יותר ממכפיל את עצמו. בגלל שאנחנו מבינים שהביקוש, אם היינו פסימיים בהתחלה ולא ידענו אם בכלל הציבור רוצה את זה, היום אנחנו באים ואומרים, חבר'ה, הציבור רוצה את זה. האנשים שחיים כאן רוצים את זה, בתי הספר מחפשים את זה ועכשיו במהלך שצריך לקרות, 150,000 מתנדבים זה להביא כל נער ונערה במדינת ישראל ובכלל בעולם היהודי לבוא ולנגוע באדמה ולעשות את הפרוייקט הזה דרך שלל הארגונים והאופציות הקיימות ובשביל זה אנחנו צריכים את כל היושבים כאן. בואו נגיד, מפה לאוזן זה טוב ויפה, זה מגיע לעשרות אלפים. בשביל להפוך את זה למשנה כיוון במדינת ישראל להגיע לכל נער ונערה, אנחנו צריכים את העזרה שלכם. תודה.

ואנחנו צריכים את משרד החינוך ואנחנו נעזור לו לעזור לכם.

אם אני יכול להוסיף עוד משהו קטן, עוד תועלת אחת שבעיניי היא אולי הכי חשובה ובשביל זה אנחנו כאן. אנחנו לא כאן בשבילנו, אנחנו כאן בשביל ציבור החקלאים. זו בסוף המטרה שלנו ואני חושב שהשבועות האלה והמפגש של החקלאים, שאנחנו רואים אותו כבר היום עם חבר'ה צעירים ישראלים, הוא פשוט מחזיר להם את התקווה.

למי, לחקלאים או לצעירים?

לחקלאים.

אז הגיל הממוצע כל הזמן עולה. רק תהיו ערים שהמשמעות היא שלא מצטרפים צעירים. המשמעות היא שלפני כמה ימים התפרסם סקר שהביקוש הכי נמוך, להיות חקלאי, מכל המקצועות בישראל. השאלה מה הקשר בין ההצלחה שאתם מספרים עליה ואני מכיר חלק, ואת יואל מכיר, לבין במציאות שהגיל הממוצע הוא גיל שהוא עוד מעט כבר גיל הפנסיה, הוא כבר יותר מ-65, כלומר לא מצטרפים צעירים להיות חקלאים. תפרידו בין החוויה שהיא חשובה. ענף לא מתבסס על החוויה, הוא מתבסס על הצטרפות של אנשים חדשים לחקלאות וזה לא קורה. לא שאתם אשמים. צריך לזכור את חוסר האיזון הזה בין ההתלהבות, לחוויה ובין המציאות - - -

תודה. בני הנוער. תציג את עצמך בבקשה.

אנחנו מועצת התלמידים והנוער של המנהל לחינוך התיישבותי. אני שון גולדפדר. אני התחנכתי בכפר הירוק, גר בפתח תקווה.

אנחנו מחוז חדש, מועצת תלמידים חדשה והיעד שלנו מבחינתנו הוא איזשהו צורך לייצג את הנוער שבמרחב הכפרי ולענות על צרכיו, ביניהם חקלאות, התיישבות.

אנחנו העברנו סקר בימים האחרונים שבעצם נועד לראות את הביקוש ובעצם את הצורך האמיתי בקרב הנוער במרחב הכפרי, הפנימיות וכפרי הנוער לשבוע חקלאות, קשר לחקלאות ובכלל. מתן.

אני מתן ממושב נתיב העשרה שבחוף אשקלון, עוטף עזה.

אנחנו ערכנו סקר בתאריך 22 ביולי עד ה-24 ביולי, יומיים של סקר בנערך בעשרים ושלושה בתי ספר ואיתו הגענו לכמה מסקנות ואני אקריא אותן עכשיו.

מועצת התלמידים והנוער של המנהל לחינוך התיישבותי, פנימייתי ועליית הנוער רואה את החשיבות העליונה בלימודי החקלאות בבתי הספר ורואה קשר בין בני הנוער לבין טיפוח החקלאות.

כ-85% מהנוער שענו על הסקר רואים חשיבות בלימוד החקלאות במסגרת הבית ספרית ומתוכם 34% גורסים כי יש לתת דגש זה בתכנית הלימודים.

לפי דעתי אם כך בני נוער חושבים, צריך לעשות עם זה משהו שהוא קצת מעבר. גם בתור מישהו שמתחנך בתנועת נוער של בני המושבים, שהרמנו בעצמנו בתחילת השנה חלק מאוד נרחב ממחאת החקלאים שהיתה, וכשכתבתי אפילו לאחראים שלי שאני נמצא ביום בכנסת, בחקלאות, הם מאוד התלהבו ואמרו, וואו, איזה יופי שעושים עם זה עדיין משהו, כי חשבנו שזה ממש נגמר באזור מרץ, שזה גם משהו שמאוד משמח אותי לפחות בפן האישי.

אני אמשיך. הנוער ההתיישבותי התנסה ברובו בחקלאות, בין אם במסגרת בית ספרית, בין אם במסגרת התנדבותית או במרחב הביתי. מהסקר עלה כי 85.7% מבני הנוער היו רוצים להתנסות בחקלאות במסגרת הבית ספרית וברמה גבוהה ומקצועית יותר. כמו כן תומכים 88.9% מבני הנוער בנוער ההתיישבותי בחידוש וקיום שבוע חקלאות בבתי הספר.

גם על זה אני אשמח לדבר גם מהפן האישי שלי. אני גר במושב שרובו כרגע לצערנו לא חקלאי בעקבות צוק איתן, בחלקו. אני אישית הייתי עובד הרבה עם החקלאים, בין אם זה חברים של המשפחה שלנו או משהו בסגנון ואני מאוד נהניתי מהעבודה הזאת של עבודת כפיים של להגיד, אתה עושה את זה? ואתה אחר כך גם אוכל את האוכל שאתה עשית.

אני נוסע להתנדב בעוד שלושה שבועות במושב פארן שבערבה בגידול פלפלים במושב עצמו, גם מתוך רעיון אידיאולוגי שלי אישי, של לבוא ולתרום ולהגיד, אני אעשה עוד משהו למען המדינה כדי שיהיה לנו פה גד"ש או גידול כללי בעצם של מה שקורה פה, שהוא שלנו, שלא נצטרך להיות אחראים מפולין או מכל מיני מקומות אחרים שמייבאים ממנו.

ישנה זיקה בין הנוער ההתיישבותי לחקלאות בגלל החיבור לעבודה וטיפוח חברה יצירתית. אותם ערכים שהובילו את הציונות ואת מדינת ישראל בשנותיה הראשונות, בני הנוער ההתיישבותי מעוניינים בחיזוק הקשר והזיקה לבני הנוער מישראל. חיזוק ההתיישבות והביטחון גם עזרה.

לפי דעתי אנחנו בני נוער עם ראש על הכתפיים. כולנו היינו רוצים לעבור את זה או לעשות את זה. בית הספר שלי נמצא במרחב כפרי אבל אין בו המון התייחסות לחקלאות. הוא יושב בקיבוץ חקלאי שמגדלים בו הכל, משמן זית ודבורים וגד"ש ואני לא רואה על זה דגש בבית הספר וזה נראה לי מאוד רע.

אין בכלל. היום תיכון גם במרחב ההתיישבותי, יש בו מעל אלף תלמידים, ברשויות, וכל המגמות שמציעים בצמוד, זה יכול להיות חשמל, ביולוגיה, כל מיני, סלחו לי על הביטוי, לוקשים, זו טעימה ותו לא. איך אתם אומרים לי כל הזמן? בולעים, בולעים, מקיאים ושוכחים. אני חושב שאם בעקבות מה שנאמר, ומשרד החינוך, קחו לתשומת לבכם, אם יהיה 5 יחידות במה שתרצו והמגמה היא תהיה חקלאות, יהיה מי שיבחר.

יש את זה.

איפה?

גם בעירוניים יש.

לא במבחר.

על פי מדגם שעשינו, רק מתוך עשרים ושלושה בתי ספר, כמובן שיש עוד הרבה, אנחנו רואים שהזיקה פה היא זיקה מאוד גדולה ללא התייחסות. זה לא משהו שקורה בפועל. היינו מאוד רוצים לראות איך זה קורה בפועל. אני כבר תלמיד שעולה לכיתה י"ב. אולי אני לא אראה את זה בזמן שלי, אבל אני מאוד הייתי שמח לראות את החברים שלי הקטנים ממני - - -

אתה לא מתכונן לרדת מהארץ. אתה תראה את זה.

אני ממש מקווה לראות את זה לפחות על חניכים שלי.

קחו את זה למועצה ארצית. לכו לשר החינוך. תגידו לו, משנת הלימודים הבאה, לא ב-1 בספטמבר אז בחנוכה, מתחיל שבוע ל-י', י"א בהתיישבות, בביטחון, בחקלאות.

מתן, זו עכשיו מועצת תלמידים חדשה. תחילת שנה, תכניסו לכם בתכנית העבודה שלכם דיון בעקבות הדיון שהיה פה בכנסת. תגיעו עם מסקנות. נסו להוביל לדיון עם מסקנות. תרצו להיעזר בנו, תעזרו בנו. תוציאו מסמך מסודר לשר החינוך, העתק אלי ואנחנו נמשיך. זו תהיה רוח גבית חשובה. צרפו לו את הסקר. גם חשוב מה שנאמר בסקר. תודה רבה.

יש עוד דוברים לפני שאני עובר למשרד החינוך? כי אנחנו צריכים לסכם את הדיון.

יש לנו עוד שני דוברים.

בבקשה, רק תעשו את זה זריז.

טוב, אז אני תכננתי לדבר בעל פה אבל אני מאוד מתרגשת. שלום, קוראים לי מאיה ברנשטיין, אני גרה בגדרה. אני בת 16.5. אני לומדת ומתחנכת בכפר הנוער בן שמן כבר שנתיים.

בן שמן הוא כפר נוער חקלאי המשלב חיי פנימייה, לימודים ועבודה במשק. העבודה במשק משולבת בתוך מערכת של בית הספר, כך שיוצא לנו, החניכים, לעבוד במשק פעמיים בשבוע במשך שלוש שעות.

במשק החקלאי של בית הספר מספר ענפים: לול, רפת, אורווה, גינת נוי וגידולי שדה. אני בחרתי לעבוד ברפת. הרפת היא מערכת שלמה שדורשת עבודה רצינית ואחראית סביב השעון, 365 ימים בשנה. תמיד יש מה לעשות ברפת: לחלוב, להאכיל את היונקים, לנקות את השוקתות ועוד.

כפר הנוער מייצר ומשווק את החלב לחברת תנובה וזה נושא בעל אחריות גבוהה, כי בסך הכל מדובר באוכל שלנו, של בני האדם. האחריות הזו נישאת על ידינו מגיל צעיר. הכלים והמשמעות של החקלאות נכונים גם לחיים.

בישראל קיימת חקלאות מפותחת וחלק מאיתנו, בני הנוער, נהפוך לדור העתיד של החקלאות בשכלולים הבאים.

העבודה שלנו במשק מאוד ביגרה אותי ובזכותה אני יודעת מה היא מסירות ואחריות. אני מאמינה מאוד שהחשיפה לחקלאות חשובה מאוד בגלל נושאים כמו ערך העבודה וטיפוח לחברה יצרנית, חיזוק הקשר והזיקה לאדמה, חיזוק ההתיישבות וביטחון המזון. בנוסף, לימודי החקלאות שלי מוסיפים לי המון ידע שימושי והזדמנות לקבל ציון מקצועי ומעשי.

כפר הנוער בן שמן קולט מגוון ילדים לא בהכרח מצפון תל אביב אלא גם מהפריפריה ונותן להם כלים לבנות מסלול חיים. מאז שאני שם אני מרגישה שכל יום אני מתפתחת יותר, ולא מצטערת לרגע על הרגע שבחרתי לעבור לבן שמן. תודה לכולם על ההקשבה.

תודה. בבקשה, מי הדוברת הבאה?

היי, אני עדי, בת 17.5 ממושב עין יהב שבערבה, עולה לכיתה י"ב בית ספר שיטים דרכא, פעילה בתנועת הנוער בני המושבים ונכנסתי לא מזמן לתפקיד במזכירות מועצת התלמידים של המחוז ההתיישבותי, הפנימייתי ועליית הנוער, אותו אני מייצגת פה.

פעם שאלו אותי מה היא חקלאות בשבילי. לא חשבתי אפילו לפני שאמרתי שזו דרך חיים. חקלאות בשבילי היא באמת דרך חיים. נולדתי לתוך זה, גדלתי לזה. כל שנות חיי אני גרה בערבה ובלי חקלאות אין ערבה. אני זוכרת את עצמי מקשיבה לסיפורים של אבא על אחותו שהגיעה באוטובוס לערבה בגיל 17 כדי לגור עם דוד שלי ז"ל, כשעוד לא היה להם מושב מוחשי לגור בו והם נחשבו מתנחלים. אני זוכרת גם את השתילות, לקום ב-5:30 בבוקר בחופש הגדול כל שנה מחדש וללכת לשתול עם ההורים והעובדים הזרים עד שההורים נאלצו לסגור את המשק.

גם היום אני חיה את החקלאות. יש כאלה שאומרים שאני מבזבזת את הזמן בלשלם כסף על מפעל תנועתי שבו אני הולכת לפרוץ שבילים, לנקות יערות ולעשות עבודה של תאילנדים לקידום מחאת החקלאים בכל פלטפורמה אליה מגיעה, לוותר על התחייבויות קודמות ולנסוע בלי שום הכנה מראש לירושלים להפגנה שמתן דיבר עליה קודם.

אולי זה יפתיע את חלקכם, אבל יש כל כך הרבה בני נוער שמסכימים איתי, שפועלים כל הזמן לקדם את המחאה, שנוסעים להתנדב בחקלאות על חשבון הזמן הפנוי שלהם, שעוזרים למשפחה שלהם במשק המשפחתי, נהנים מכל רגע.

אולי אומרים שאנחנו דור של עצלנות ומסכים, אבל יש מאות בני נוער במדינה שלנו שמוכנים להפשיל שרוולים ולעבוד בשדה בלי שום בעיה, כאלה שנפגשו כמה וכמה פעמים ועבדו קשה גם בבית כדי לארגן הפגנת ענק בירושלים, כי הם מאמינים שחקלאות היא עתיד, עתיד כלכלי, עתיד בו קיים מימוש לאידיאולוגיה של עיבוי ההתיישבות העובדת ועתיד בו חיבור כמעט מיסטי לאדמת ישראל.

במהלך הדרך שלי קידמתי את נושא החקלאות גם במחוז. הגוף המייצג של נוער פנימיות, נוער בתי הספר החקלאיים, נוער מרחבי הארץ, מתיכון מעלה שחרות שבחבל איילות הצמוד לאילת עד תיכון נופי גולן בקצרין הצפונית.

המחוז מתמקד ומתייחס לנושא במהלך שנת הפעילות דרך שיתוף פעולה עם ההפגנה, שליחת בתי ספר לחוות חקלאיות, חיבור לשווקים ועוד.

אנו כגוף מייצג של הנוער במרחב הכפרי והתלמידים בכפרי הנוער החקלאיים קוראים לנוער כולו להתקרב על עבודת הארץ ומברכים את העושים במלאכה. לתפיסתנו, צריכה להיות המשכיות למפעל החלוצי בארץ ישראל. אנו צריכים להבטיח את עתידנו באמצעות טיפוח החקלאות והחברה היצרנית בארץ ולהגשים את ערך העבודה כבימים עברו. תודה רבה.

תודה רבה.

שאלתם איפה הנוער הזה, האידיאליסטי.

אני לא שואל, אני פוגש. הצהרות זה לא הכל בחיים.

הנה אנחנו.

וגם לפני שאמרתי, חשבנו להעלות את הנושא של לשלב את המחוז בשבוע העבודה ובדיוק אני ושון דיברנו על זה ויש לנו ישיבה בקרוב, אז נדבר על זה שם.

יפה. משרד החינוך, מי פותח? בבקשה.

אבי אלקיים, מפמ"ר מדעי החקלאות, אחראי על כל החינוך החקלאי במדינת ישראל.

בני פישר שהוא מנהל המנהל, הוביל את החינוך החקלאי ויוסי אלימלך שאני מניח שגם יגידו כמה מילים בעניין.

אני רוצה ברשותכם להתייחס. קודם כל אני מברך על המפגש הזה. יש לזה איזשהו ערך כי אנחנו שמענו לא רק על שבוע עבודה, אלא בכלל שמענו גם את התלמידים שלנו בכפרי נוער שמדברים על החינוך החקלאי והמשמעות שלו.

אני רוצה להיות פרקטי בדברים שלי ולהגיד שבעצם אם אנחנו חושבים על איזשהו מהלך בצורה מסודרת כדי לתת מענה גם לאותם חקלאים, וצר לי ששר החקלאות לא פה כי גם לו הייתי רוצה להעביר איזשהו מסר, שגם הנושא של החקלאים יקבל איזושהי תשומת לב, כי יכול להיות שגם דרך זה אנחנו נוכל להביא לנוער שלנו איזשהו יחס חיובי גם לנושא של חקלאות.

יש מישהו ממשרד החקלאות? לא.

אני רוצה להיות פרקטי. דיברתי עם בני. יש איזושהי הצעה שחשבתי איך עושים כדי למסד את זה. חשבתי שבעצם החקלאים, יש להם בעיות לכל אורך העונות. חשבתי שאותו תלמיד בכיתה י"א, י"ב יעבוד בין שבועיים לארבעה שבועות במהלך השנה, לתת לו מעין פטור ממחויבות אישית שהיום בעצם כל תלמיד מחויב היום למחויבות אישית, לפטור אותו מהמחויבות האישית, לאפשר לו איזושהי מלגה שאיתה הוא יכול לנסוע לפולין, אז אנחנו גם תגמלנו את התלמיד, גם נתנו מענה לחקלאות, גם נתנו איזשהו מענה לאותם חקלאים כל כך צמאים שלצערנו - - -

מיזם דומה דחפנו עם רשות העתיקות.

מצוין. אני רוצה להגיד שאחד הרעיונות שהעליתי ואני שמח שבוועדה הזאת אולי יחשבו עליה, חשבתי על איזושהי שנת שירות, שאותם בוגרים שלנו בכפרי נוער יצאו לשנת שירות, יעבדו בחקלאות אצל איזשהו חקלאי, ימסדו את אותו מקצוע שהחקלאי זקוק להם. הוא ישתחרר מהצבא. אני בטוח שאותו חקלאי שהיום נמצא במצוקה, שהוא לא יכול בעצם לקבל חקלאים כדור המשך אלא הוא מקבל רק את התאילנדים, הוא יכול לקבל את אותם בוגרים שלנו שבאים גם עם ידע.

יותר נעים לאוזן, עובדים זרים.

עובדים זרים, אוקיי. מה שאני רוצה להגיד, שאם אנחנו נחשוב על איזשהו רעיון של שנת שירות - - -

זה קיים לגמרי. השנה אלף וחמש מאות מועמדים על מאה ושבעים מקומות מתחילים בעוד שלושה שבועות.

בואו נתמקד, כי בסוף נצא עם כזה שק של ערכים אבל בלי תכנית.

הבעיה שלנו, שדרך איזו תכנית קטנה אנחנו מנסים לפתור את כל הבעיות של החקלאות. יש פה תכנית לטווח ארוך, שזה כלי, איך אנחנו חושפים כמה שיותר צעירים לחקלאות במדינת ישראל כולל הערכים. לטווח ארוך זה צריך להביא גם דור חדש של חקלאים, כי המשקים הולכים ונסגרים.

אני לא בא להכריח מישהו בגיל 65 שרוצה לסיים אם אין לו בנים, עכשיו לקלוט, כי יש לנו גם בעיה איך עושים את הדבר הזה מבחינת חוק ההתיישבות. זה הרבה יותר רחב.

תודה, חיים.

השאלה אם בשבוע ימים אנחנו נותנים את אותו מענה לעתודה הזאת שאתה מדבר עליה?

כשעברו לחמישה ימים בשבוע אז אמרו למה חמישה ימים? בואו נתחיל לעבוד יום אחד, אחרי זה נגיע לחמישה ימים בשבוע. בואו נתחיל במשהו.

ולא רק זה. דיברת על נושא של 5 יחידות, אז אנחנו היום מקדמים את הנושא של 5 יחידות גם בחקלאות הייטק, זאת אומרת לתת מענה לאותם סטודנטים שלא רק שהם יעסקו באותה עבודה פשוטה אלא עבודה שיש בה ערכים של מחקר וכו', לכן מהבחינה הזו אני יכול להגיד לך חבר הכנסת מרגי, שאנחנו עושים המון למען החינוך החקלאי וחשוב שאולי אפילו תעשה איזשהו ביקור במנהל התיישבותי. נכין לך איזושהי מצגת מכובדת ותראה מה אנחנו עושים בתחום החקלאות.

אני רוצה שהחינוך ההתיישבותי יהיה בכל מדינת ישראל. אתה מבין מה אני רוצה? יש לי ערכים הפוכים קצת ממה שמשרד החינוך חושב. אני רוצה 5 יחידות לבני אדם ולא 5 יחידות - - -

חיים, עד לפני כמה זמן דנו בסגירת האגף, אם צריך לסגור, וברוך השם שאנחנו לא רק במצב של סגירה אלא במצב של חיזוק ואני מקווה שגם התרחבות. בני.

קודם כל אני חושב שהדיון הוא מאוד חשוב ואני מאוד התרגשתי לשמוע תלמידים כי העתיד נמצא שם.

אתה לא יודע על מה אתה התחייבת.

אני יודע. אני רוצה להגיד למה אני מתחייב.

אני בדיון הזה מייצג את המנהל לחינוך התיישבותי. האתגר הוא אתגר ברמה הלאומית לגמרי, אבל בחלקת אלוהים הקטנה שלנו אפשר לעשות כמה דברים ויש לנו את היכולת.

א', אני יכול לשתף אתכם שאנחנו נמצאים בשיח לא פשוט עם מנהלי בתי הספר על להחזיר את יום העבודה. פעם בחינוך ההתיישבותי עבדו יום בשבוע.

בני, תנסה לעזור לי. אנחנו באילוצי זמן. אנחנו עוד כמה דקות מסיימים את הדיון. אני רוצה שתנסה לעזור לנו בקטע הזה, לצאת מחלקת האלוקים הקטנה. אני בחינוך ההתיישבותי, דוגרי, לא צריך את הדיון הזה. זה לא מה שאנחנו מצפים. אנחנו מצפים שמערכת החינוך הממלכתית, אתה יודע, מעבר לממלכתית, גם במוכרים שאינם רשמיים, שהנושא הזה יהיה בפול של תכניות הלימודים, שזה מעבר לאיזה אזכור והתייחסות כזו או אחרת אלא לגעת בידיים כפי שהם ביקשו.

כן, אני מקבל את זה. א', אני באמת חושב שהפרטנר פה זה מנהל, חברה ונוער שבעיניי ברמה הארצית עושה מהלכים חשובים. זה אחד.

אנחנו מפתחים עכשיו איזשהו מודל של חממות אזוריות. אנחנו מבינים שהילדים היום בעידן הטכנולוגי, צריך לאתגר אותם. אתגר של להיות עם הטוריה הוא חשוב, אבל בסוף הילדים גם מדברים באיזושהי שפה אחרת וגם בסיפור הטכנולוגי וחקלאות מדייקת ופלטפורמה למפגשים לאינטראקציה. יש לנו חווה כזאת בעין שמר. אנחנו מקימים עכשיו בעמק המעיינות, מפגש בין ערבים-יהודיים, דתיים-חילוניים, אבל סביב עבודה, סביב חקר, סביב סטודנטים מהעולם שמגיעים לחקור, חברות שמתעסקות בתחומים רלוונטיים.

זה חממות.

אבל זה חממה במובן של מקום של עבודה, של יצירה ובעיניי זה אתגר אחד.

אני חושב שהסיפור של שבוע עבודה, בעיניי הוא חשוב. אני רוצה לומר שגם במנהל לחינוך התיישבותי אנחנו כבר מזמן לא בהכרח מתעסקים בחקלאות והמשימה הזאת היא גם בפתחנו. אני חושב שאנחנו מוכנים להרים את הכפפה הזאת, אני כמנהל המנהל, בשיתוף פעולה, להכניס את זה לתכנית העבודה שלנו ולקדם את הנושא הזה.

מנהל, חברה ונוער. בסוף זה אתם. לא יודע למה נתתי לכולם לדבר לפני שפניתי אליך.

שלום, קוראים לי אלי שיש, אני מנהל את אגף של"ח וידיעת הארץ במשרד החינוך.

אתה כפוף לרוזנר?

כן.

היום הוא היה איתנו בנס הרים.

אני אגף במנהל של רוזנר.

אני אגיד כמה דברים, מה שהמשרד עושה, איך הוא רואה את הדברים.

נסה להיות תמציתי וזריז והתייחס לצורך שעלה פה, אם אתה רואה בכלל היתכנות. אתה יכול לבוא ולומר לי, אתה יודע מה, שמעתי את החזון הזה וכל הכבוד, משרד החינוך שלנו עסוק באתגרים אחרים.

אני אגיד לך מה, כשאומרים לא, אנחנו יודעים לעבוד. כשאומרים כן ולא קורה כלום, אנחנו לא יודעים לעבוד.

קודם כל ערך העבודה כערך ועבודה בחקלאות היא חשובה, אבל הדיון פה שנסוב, שהציגו החברים מהשומר החדש שאיתם אנחנו עובדים בשיתוף פעולה - - -

ודרור.

ודרור ישראל שגם איתם אנחנו עובדים בשיתוף פעולה, עם החבר'ה המקסימים האלה. הדיון עוסק בנושא של זהות והזדהות וזיקה והשתייכות לעם, לארץ, למורשת, לאדמה הזאת. על זה דיברנו בשיח הזה. המשרד כן נוקט פעולה בכיוון הזה דווקא בהיבטים בלתי פורמליים, מקדם הרבה מסעות מעצבי זהות במספרים גדולים מאוד שיש בהם שלושה מרכיבים של תכנית. אני בשלוש שניות אומר מה הם שלושת המרכיבים שאנחנו מדברים עליהם.

יש ציר אחד שהוא ציר המידע והידע. יש ציר אחד שהיא ציר חינוכי-ערכי, והציר השלישי הוא ציר של התנסות. אנחנו מקיימים במסע ישראלי מימד של התנסות בחברה הישראלית, של תרומה והתנדבות של יום מתוך המסע בכל מיני ארגונים בסגנון הזה. אנחנו מקדמים מסע עם השומר החדש, לעבדה ולשמרה, שבו אנחנו מקיימים גם כן ציר של התנסות בעבודה חקלאית, שיקום תראסות, כל משימה שאנחנו מתאמים אותה עם החבר'ה המקסימים של השומר החדש. לגבי מסעות נוספות, החפירות הארכיאולוגיות כפי שהוצגו, שחבר הכנסת מרגי יושב ראש הוועדה קידם.

אנחנו רק היינו מאחוריו.

בסדר גמור. גם דחיפה זה דבר טוב. לפחות עוזר בעליה.

מגיע כל הקרדיט לכם ולרשות העתיקות.

אז אנחנו עושים גם את הדבר הזה. אנחנו מתכוונים שבכל שנה יגיעו עשרות אלפי תלמידים במסגרת מסעות שיש בהם שילוב של שלושת המרכיבים שעליהם דיברתי, כי להכיר את הארץ ולאהוב אותה זה צריך איזשהו חיבור של שלושה רבדים בתוך האדם הזה, את הפיזי, את הרגשי ואת הקוגניטיבי. אי אפשר להשאיר רק משהו בחוויית התנסות ולהגיד לו, בוא תתחבר. זה לא מתחבר.

ודאי, ודאי.

ולכן אנחנו עוסקים בדבר הזה בשלושת המימדים האלה. כל מה שאנחנו מצפים מתוך חוויה של התנסות, להעצים את חוויית הלמידה והחוויה הרגשית שילד ותלמיד ילך אליה.

אבל דיברו איתך על שבוע, לא על גוף וולונטרי. דיברו איתך על שבוע במערכת הלימוד עם ביטוח, עם אחריות, עם הכל.

איתן, מנהל, חברה ונוער. תן לו להביע.

בסדר גמור, אני רק אומר על מה אנחנו דיברנו.

אנחנו בסוף נאמר מה אנחנו רוצים. אמנם זו לא רפת. ניסינו לחלוב, לא הלך. אנחנו נגיד להם מה אנחנו רוצים בסוף.

את השומר החדש לא אתם הקמתם.

שמעת את זה ממני?

לא. הם עושים וולונטרי מה שהם עושים. שאלו אותך מה משרד החינוך עושה, לא מה הם עושים.

אז זה בדיוק מה שאני מנסה לומר.

מר שיש הנכבד, סכם את הדברים. בבקשה.

אנחנו עושים מיזם חינוכי משותף שהוא חוויית התנסות מעצימה. אנחנו שמענו את הדברים. אנחנו ניקח אותם אלינו ונבחן אותם.

משרד החקלאות נמצא איתנו? משרד החקלאות לפי חוק יסוד הממשלה, הוא אמון על כל סוגיית החקלאות. יש פה אינטרס משותף. אנחנו מכירים את המצוקות של החקלאים ושל החקלאות, לכן אני חושב ששמעת את הדברים. השאלה אם בכלל יש לכם איזה פן שנקרא חינוך ל - - - או קהילה? אם לא, בסיכום נכניס את זה גם כן. נקרא לשר להקצות תקציבים מיוחדים לעידוד או תימרוץ חקלאים ותלמידים ביחד, אבל תאמרי מה שרצית לומר.

אני קודם אציג את עצמי. שמי יהודית כרמי, אני אחראית על העובדים הזרים ובין היתר עוסקת בעוד כל מיני פרוייקטים במשרד. חלק לדוגמא זה מלגות לסטודנטים שעובדים בחקלאות.

עוד איזשהו פרוייקט שהשתתפתי בו זה מתנדבים מחו"ל שבאים לחוות אקולוגיות. הצלחנו לשנות את הנוהל, שבמקום שהם יבואו לשלושה חודשים הם יהיו פה אחד עשרה חודשים, אז יש לנו הרבה ידע במשרד, שנמצא. הנה, יושב כאן גם עוזי שהוא אחראי על המתנדבים. עוזי, אמרנו חיילים משוחררים ולפני צבא, נכון?

לפני צבא ואחרי צבא.

אוקיי, זה התחום שהוא מתחמה בו. הוא יוכל לפרט עליו, שיש לנו כן הרבה ידע והרבה רצון והיכרות מעמיקה עם החקלאים. אנחנו חושבים שאם אנחנו כן יכולים ביחד עם משרד החינוך לחשוב על איזושהי תכנית שכן תוכל להנגיש את הנושא.

אני גם אדבר ברמה האישית עם השר. גם הסיכום יופנה גם לשר החינוך, גם לשר החקלאות וגם לשר הביטחון, כי נתייחס גם לשינשינים ולמכינות.

בהחלט אפשר לחשוב על כל מיני תכניות, גם לאיזה חקלאים זה מתאים. יש לנו את העונתיות, יש לנו את הפיק. לא לכל חקלאי כמובן יתאימו שיבואו אליו לשטח. יש חקלאים שלהיפך, שיתנגדו לזה, ואנחנו יכולים להבין את השיקולים, אז אנחנו נשמח לחשוב ביחד על כל מיני תכניות של העשרה וידע.

על קצה המזלג על המתנדבים. בבקשה.

עוזי שץ, אני אחראי במשרד על תחום הדבורים ועל תחום המתנדבים בחקלאות.

אנחנו רצים אחרי יואל. יואל רץ קדימה ואנחנו מנסים להשיג אותו ואת שאר העמיתים שלו בנושא של ההתנדבות בחקלאות ותמיכה בזה. התקציב, הבטיחו לנו שהוא יגדל. אני מקווה שבאמת יגדל. זה מה שאודי הבטיח לפחות, ובעזרה בתחום של הפעילות, החבר'ה שעושים את העבודה המועדפת. תמיכה גם בתחום הזה יש לנו.

תודה. משרד הביטחון פה?

כן. אורן, האגף הביטחוני חברתי, משרד הביטחון. תושב הדרום.

מה זה דרום? כי יש כאלה שאומרים לי, אנחנו ממחוז הדרום והוא יושב בנס ציונה.

אני ממישור החוף הדרומי. גר באשקלון. למדתי בבן גוריון, משרת בגזרה הדרומית כמילואימניק. אפילו גרתי בקיבוץ אור הנר.

יעוד האגף המרכזי הוא הכנת בני הנוער לצה"ל, לכן אני חושב שהשחקנים המרכזיים פה הוא משרד החינוך, אולי חלק מהשותפים.

ובכל זאת צה"ל מחובר לקהילה ועושה דברים טובים וחשובים.

חד משמעית, ובכל זאת אינני בטוח שפלטפורמת הגדנ"ע ויכול להיות שהיה צריך להיות פה גם קצין צה"ל שישב וידבר על זה, לא בטוח שאולי היא הפלטפורמה המתאימה מאחר והיא מדברת על ערכים שהם קצת דומים, אבל לא חקלאיים. הדבר הכי קרוב לעבודת אדמה זה בשדאות.

ככה בנו את הצבא. היה פלמ"ח, עבודה ואימונים.

נכון. יכול להיות מאוד שכן קיימים נקודות והשומר החדש לדעתי היה אצלנו באגף לא פעם, בשינשינים, במכינות קדם צבאיות, כן לפתוח את זה ולראות איפה יש ממשקי עבודה.

מאה ושבעים תקנים אמרת?

מאה ושבעים.

מה מתמודדים?

אלף וחמש מאות.

אנחנו נקרא בסיכום לשר הביטחון להגדיל את המכסות. עוד משהו?

זהו.

תודה רבה. בבקשה, אדוני.

יוסי אלימלך. אני מפקח במנהל לחינוך התיישבותי, אחראי על המשק החקלאי במנהל.

אני רוצה להגיד לך, ברגע ששמעתי את התלמידים האלה שאני ככה רואה אותם מקרוב, זה ממש ריגש אותי והם עשו את השיווק הכי טוב, של המערכת שלנו.

קודם כל אני חייב פה לחזק את הדברים שחבר הכנסת איתן אמר, ואני מדבר עכשיו מכובע גם של מושבניק וגם של אגרונום.

יש פה סוגיה שעם כל הכבוד למה שעושים כולם, לצערי הם לא מצליחים להגיע למצב שבו כל הלמידה, כל העבודה הזאת מגיעה לרמת החקלאי. מה זה אומר? שאנחנו מקבלים איזשהו דור חדש שנכנס לתחום הזה.

מי כמוכם יודע שנושא החקלאים הולך ופוחת, הולך ונעשה מבוגר. השאלה איך אתם עושים את התפר הזה שאנחנו מכשירים אותם תלמידים - - -

שאלת שאלת המפתח.

טוב, אז אני אגיד לך מה אנחנו עושים. אנחנו עושים דבר כזה והייתי רוצה את העזרה ואת התמיכה שלכם. יסדנו איזו מערכת עם מועצת החלב, מועצת התאחדות הבקר, משרד החקלאות. יצרנו מערכת שנקראת הכשרת דור המשך בענף הרפת. שנה שלישית. היה טקס מדהים. אני רוצה להגיד לכם, הרבה כאלה חושבים להיות רפתנים בעתיד, ולראיה, יש כאלה סיימו י"ב, סיימו צבא והלכו להיות רפתנים. איך אנחנו עושים את זה בשאר הענפים ואיך אתם כגופים שיוצרים את הדור הצעיר, איך אתם עושים את זה שלפחות חלק מתוך זה יגיעו להתנסות וימשיכו הלאה?

אני שאלתי את הבחור שהוא כבר לא איתנו אם בדקתם כמה יש. לי אין ספק. לא בדקתי. אין ספק שאם מתוך ה-50,000, אין לי ספק שחלקם עברו את זה בצורה חווייתית שתיצרב להם בתודעה ובנשמה ויקחו את זה איתם הלאה לחקלאות ולהיטמע בתוך הענף החקלאות. אין לי ספק שזה יקרה. זה לא יקרה יש מאין, שאיזה קמפיין בטלוויזיה יקרא לכולם לבוא להיות חקלאים, למה? כי גם החקלאים משדרים לבנים שלהם, אוי ואבוי לכם אם תמשיכו בדרכנו. הוא יושב בסלון מותש, במושב, מאובק ואומר, אין לי כוחות וקשה והמדינה מערימה קשיים, לכן אני אומר, הדיון הזה הוא חשוב כשלעצמו. הוא יביא את הערכים הנוספים, חינוך ערכי לטובת המדינה, אכפתיות. אני לא אומר חידוש הציונות. ישנה ציונות. חיזוק הציונות וגם דור חדש של חקלאים, של בוקרים, של רפתנים, של רועי צאן, של הכל. כל מה שתרצו. פלחים לפלחה, הכל.

אפשר לבקש בקשה?

בבקשה.

אנחנו מבינים שמה שרואים מכאן, לא רואים משם. אני לא יודע אם הוועדה יודעת לייצר ישיבת ועדה בשטח, אבל היינו שמחים כארגונים ביחד לעשות משהו ממוקד, ארבע-חמש שעות. אחרי זה הכל מובן ואז אפשר להתקדם משם.

הבנתי. בלי שום קשר צריך נייר עבודה. אני לא אוהב לצאת לסיורים. הנה, אני אומר לכם, כי זה סתם בזבוז משאב יקר של זמן, אלא אם כן תבוא ותגיד לי, שמע, יש נייר עבודה. אם אני אשתכנע, אני אקבע את זה.

חיים, משפט.

קודם כל האויב של הטוב זה הטוב מאוד. אם תכניסו גם את משרד הביטחון, פה לא יקרה כלום. האינטראקציה צריכה להיות בין משרד החקלאות לבין משרד החינוך. משרד הביטחון לגבי שינשינים והכל, זה רק יטרפד כל דבר שאנחנו נעשה ולכן התכנית חייבת להיות בציר הזה.

בלי שינוי חוק ההתיישבות, הדור הבא של החקלאים לא יוכל להיכנס. זאת אומרת, אתה צריך נחלות חדשות ומשקים חדשים, כי אף אחד לא ימכור את הנחלה שלו אלא אם חוק ההתיישבות ישתנה ואז המשק ישאר משק והנחלה תוכל לעבור לבעלות למישהו אחר, שזה סיפור מההפטרה. זה לא הבן. תקשיב מה שאני אומר לך, אל תכניסו את זה. האפשרות היחידה לדור חדש היא שהם יתחילו בעבודה ולקחת את רמת הגולן ואת הנגב ששם כל הנחלות ועודפי הקרקע במדינת ישראל ולשים שם חקלאים חדשים. זאת המטרה. מי שרוצה לעשות את זה אחרת, בעצם הוא מכשיל כל פתרון שאנחנו יכולים לעשות, וצריך להיות פרקטי כי אני כבר מכיר פה את כל הסיפורים.

תודה. אני בדרך כלל כותב את הסיכום תוך כדי דיון. אני לוקח את המסמך, פחות או יותר את הרציונל.

א', אני מודה לחבר הכנסת חיים ילין שהוביל את הדיון.

אני מודה לך ולכל מי שהגיע.

מטרת הדיון היום היא להוביל לכך שתצא תכנית מסודרת של משרד החינוך שתחזיר לכלל מערכת החינוך את שבוע העבודה החקלאי, שלא יקחו את זה לחינוך ההתיישבותי כי ממילא זה חי וקיים, הנושא, והוא קטן. מדברים על כלל מערכת החינוך.

כפי שציינתי, מטרות הפעילות, יש בזה ערכים, יש תועלות כאלה של הכשרת הדור הצעיר, חינוך לאהבת הארץ, חשיפה. יש כאלה שלא יודעים. הם לא יצאו. הם לא יודעים איך נראה מושב. להכיר את העבודה החקלאית.

בסוף בסוף ערך נוסף שיש, שגם יכול לתת מענה לחקלאים בעצמם. עם הזמן זה יתן מענה. אני אומר לך, אני זוכר את זה במרחק כמעט חמישים שנה. אני לא זוכר שעשינו נזקים. היינו תלמידי יסודי. אני זוכר את הדליים של המשמשים ושל האפרסקים ושל השזיפים שקטפנו. לא צריך לחשוש וכולם נהנו. זה בתועלות, על הדרך אני אומר.

הוועדה קוראת למשרד החינוך לבחון להחזיר את שבוע העבודה החקלאי ולתת מענה לסוגיה הזו. לתת הכרה לשבוע העבודה החקלאית כפעילות חינוכית.

ממשרד החקלאות אנחנו מבקשים להגיש לנו תכנית של שיתוף הפעולה עם משרד החינוך, איך אנחנו מובילים לכך שיוחזר שבוע העבודה החקלאית. אני לא רוצה לרדת לפרטים של התכנית, להקריא אותה. אנחנו נוסיף אותה. אני מודיע על זה לכם. אני לא צריך לבקש רשות מכם. יודע חבר הכנסת חיים ילין שהוא חבר ועדה, שאני לוקח את המסמך הזה, שם אותו כדברי סיכום של הדיון הזה ואנחנו נמשיך לעקוב אחרי זה. אל דאגה. אמנם פה משרד האוצר לא יושב איתנו כרגע ושר החינוך לא יושב איתנו כרגע, אבל אני אומר לכם שהם קשובים למסקנות הוועדה. לומר לכם שהם יקחו את כל מסקנות הוועדה? לא. לומר לכם שתיפתח דלת? כן, תיפתח דלת.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:35.