הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 231

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, א' באב התשע"ז (24 ביולי 2017), שעה 12:04

מצבם של כ-75,000 פליטי שואה ממדינות חבר העמים בישראל

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

טלי פלוסקוב

יואל רזבוזוב

ולדימיר שקלאר - סמנכ"ל רשויות ארגונים וקהילה, משרד העלייה והקליטה

שמעון שי שלום גז - מפקח ארצי בשירות לאזרחים ותיקים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

עופרה רוס - מנהלת הרשות לניצולי שואה, משרד האוצר

גליה מאיר אריכא - עו"ד, הרשות לזכויות ניצולי שואה, משרד האוצר

שרון אסיסקוביץ - רפרנט מחקר ביטוח סיעוד, ביטוח לאומי

מלי דהרי - מנהלת תחום זקנה ושארים, ביטוח לאומי

יהושע שוורץ - מזכיר כללי, הסוכנות היהודית

ילנה אלימלך - יו"ר סניף ירושלים, ארגון יוצאי בלרוס

מיכאל אולשנסקי - יו"ר התאחדות בישראל, ארגון יוצאי בלרוס

נעמי מילר - JEWISH FEDERATION OF METRO DETROIT, הפדרציות היהודיות בצפון אמריקה

ברוך ליוייב - יו"ר פורום עולי קווקז, ארגון יוצאי קווקז

אלחנן רזיאל - יו"ר שה-דג

לב צימקובסקי - יו"ר סניף כרמיאל, התאחדות אוקראינה

ארקדי ניידיץ' - יו"ר סניף התאחדות אוקראינה

ד"ר אלכסנדר ברמן - נשיא תנועת חזית הכבוד

רומן סוקולוב - מזכ"ל, חזית הכבוד

שרה מטיאס - יו"ר סניף ירושלים, התאחדות פליטי שואה

יהודה דוידוב - סגן נשיא התאחדות פליטי שואה, "יד לעזרה ישראל - גלובל פורום"

אמיליה לרין - יו"ר סניף ירושלים, ארגון וטרנים- בלוקדניקים

בוריס חולונדובסקי - יו"ר סניף באר שבע, התאחדות פליטי שואה

בוריס דשבסקי - יו"ר סניף בית שמש, התאחדות פליטי שואה

לב גרויסברג - יו"ר סניף ערד, התאחדות אוקראינה

ברוך ליוייב - יו"ר פורום עולי קווקז

מרינה קונצביה - עירית ירושלים

לב גרויסברג - חבר סניף ערד, התאחדות פליטי השואה

ארקדי נאידיצי - חבר סניף ערד, התאחדות פליטי השואה

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

מצבם של כ-75,000 פליטי שואה ממדינות חבר העמים בישראל

שלום לכל המשתתפים, ברוכים הבאים. נקיים היום דיון בנושא מצבם של כ-75,000 פליטי שואה ממדינות חבר העמים בישראל. פנו אלי פליטי שואה והתלוננו על מצבם הכלכלי הקשה, על מחסור בדיור ציבורי, קשיים בהיעדר פנסיה ועל כך שאי ידיעת השפה העברית והשוני התרבותי מאוד מקשים עליהם להסתדר בארץ בגיל מבוגר.

מאחר ומדובר בכ-84,000 פליטי שואה ממדינות חבר העמים שהוועדה שלנו דאגה לזכויותיהם, מצאתי לנכון להיענות לבקשתם לדיון דחוף. עיקר טענתם היא שמרבית משרדי הממשלה אינם מבחינים בין פליטי השואה לניצולי שואה. לכן זו הנקודה שאנחנו צריכים להבין, כי בדרך כלל אנחנו קיימנו דיונים בעניינם של ניצולי שואה, אבל יש פה עניין של פליטי שואה, לא כל כך מדגישים את הנושא הזה וגם לא רואים את זה בהפרדה. זו הנקודה שאנחנו מתמקדים היום, לא בניצולי שואה אלא אנחנו מתמקדים בפליטי השואה.

מי שדוחפת יחד אתי את הנושא הזה, חברת הכנסת טלי פלוסקוב. את רוצה לומר כמה מילים?

אני אשמח להתחיל.

אוקיי. לאחר מכן נשמע מיהודה דוידוב. יש לנו רשימה. בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש, תודה קודם כל על קיום הדיון, אני חושבת שזה מאוד מאוד חשוב, דווקא לאור דו"ח מבקר המדינה שיצא בנושא של ניצולי שואה, ואני רוצה דווקא להגיד משפט. אני לא חושבת שצריך להעביר איזה שהוא קו הפרדה בין ניצולי שואה כאלה או אחרים, מה הם עברו. הם עברו את הימים הכי קשים במלחמת העולם השניה. מי היה בגטו, מי היה במחנות, מי היה פליט, ואני למדתי בהיסטוריה מה זה להיות פליט ואיך האנשים האלה ברחו מהנאצים. המילה "ברחו" לא נשמעת טוב, זו לא הייתה בריחה כי הם רצו לרוץ מהם, כי פשוט גרמו להם או הכריחו אותם לפנות את המקומות שהם היו גרים, ותבין, אמא שלי לדוגמה נולדה בינואר 1942 וסבתא שלי עם 11 ילדים שלה הייתה צריכה לעבור ממולדובה לבולקנס - - - שאמא שלי נולדה כבר שם והיא הייתה בהריון עם 11 הילדים. תבינו מה זה היה, תחת פצצות, תחת איומים נוראיים מצד הנאצים, אז האנשים האלה עברו גיהינום ומזל שהם נשארו איתנו, לפחות אלה שהם נמצאים ואלה ששרדו את המלחמה.

למה אני חושבת שהדיון הזה מאוד מאוד חשוב? אנחנו מדברים על קבוצה באמת מאוד גדולה, סדר גודל של עד 80,000 איש שהם יוצאי ברית המועצות לשעבר. האנשים האלה הגיעו לארץ בגיל די מבוגר. קשה מאוד להגיד שהאנשים האלה, לצערי הרב, עכשיו אני אומרת משפט מאוד קשה, אבל לי מאוד קשה להגיד שהאנשים האלה הפכו להיות לחלק מהחברה הישראלית. לצערי הרב לא. מכמה סיבות. חלק מהם תלוי בנו כחברה, חלק מהם תלוי בהם. כן האנשים האלה הגיעו בגיל מאוד מבוגר, ואני אשמח אם חצי מהאנשים, אגב, הגיעו לכאן אנשים מכרמיאל ומערד ובאר שבע ומירושלים כמובן, ובית שמש, אלה אנשים, קבוצות של אנשים כאלה הם גרים באמת בכל הארץ, מפוזרים, אבל הם עובדים ביחד. יש להם נושאים שמאחדים אותם. אחד מהם, ובעיני הכי חשוב, זה חוסר בשפה העברית. האנשים האלה לצערי הרב לא מדברים שפה עברית עד כדי כך שהם ידעו להסתדר לבד בחיי היום יום. וכמה שהם יותר מבוגרים, הם צריכים את העזרה של אנשים שיטפלו בהם.

אני לא אקריא את כל המסמך, אבל את המסמך הזה הכין יושב ראש עמותה שהיא נקראת - -

ילדי השואה למען העתיד.

הסיפור היה ככה, היה התאחדות יוצאי שואה בישראל, - - -

לא חשוב במקרה הזה. באמת לא חשוב. מה שאני רוצה להגיד שהעמותה הזאת פרושה בכל הארץ, היא מטפלת בקשישים, האנשים שחברים בעמותה הזאת הם אלה שמטפלים בקשישים, הם אלה שנכנסים לאנשים לשאול מה שלומם, הם אלה שמביאים פרח ליום הולדת, הם אלה שהרבה פעמים פותחים את המקרר ובודקים האם יש מה לאכול במקרר הזה או לא, והאנשים האלה עושים את זה בהתנדבות מלאה. וזה מה שצריך לקחת בחשבון. הם כולם פועלים תחת עמותת גג, ששמה חזית הכבוד, והעמותה הזאת פועלת בכנסת, קודם כל העמותה הזאת קיימת כבר עשר שנים, היא מציגה את כל הבעיות הקשורות לניצולי שואה בכנסת, ומול משרדי הממשלה בנושאים שונים. אני חוזרת ואומרת, העמותה הזאת לא נתמכת על ידי המדינה. אני לא מבינה איך, לא מבינה למה זה קורה, אני חושבת שצריך להגיע למצב שהמדינה תכיר בעמותת הגג הזו, חזית הכבוד, כארגון מייצג של נושא של פליטי השואה, כאשר תחתיו כבר נמצאים ארגונים וסניפים בכל הארץ הפרושים.

אדוני היושב ראש, אני רוצה רק דבר אחד מהמסמך הזה, אני אתן לך את כל המסמך, אני אבקש להעביר לוועדה, אבל אני רוצה להקריא חלק ממנו. "מדי שנה אנו מלווים לדרכם האחרונה כ-7,000 איש ניצולי השואה. תחשבו חבריי עד כמה המספר מפחיד, ומדי שנה הנתון משתנה שלא בצורה ליניארית ומשמעות הדבר כי זמננו אוזל דרסטית. אין לנו זמן". את זה כותבים ניצולי שואה.

"בתהליך יצירת מעשים למתן פתרון לאוכלוסייה זו ברצוני לציין נושא חשוב לטעמי של השתתפותם של הארגונים הוולונטריים כמו תנועת "חזית הכבוד", שתחת קורת גגה משתתפים ארגונים רבים אשר אינם זוכים לתמיכתה של מדינת ישראל כלל, וכלל נדחים להשפעתם ותמיכתם של ארגונים פרטיים למיניהם". אני לא אכנס לפרטים, אמרתי לך על הנושא. אני חושבת שאנחנו כמדינה צריכים להתעורר.

ושני נושאים קטנים בקצרה, אמנם אני יכולה לדבר באמת שעות בנושא הזה, אחד מהם נגעת בנאום שלך בהתחלה בפתיחה, רוב האנשים האלה עדיין ניצולי שואה ללא פתרון קורת גג. אני שמעתי דיונים ושמעתי אמירות של השרים שלנו שאומרים "אין לנו ניצולי שואה ללא פתרון", אני תוהה, ואומרת את זה באחריות והאנשים האלה יושבים פה, יש לנו לא מעט ניצולי שואה ללא פתרון של קורת גג. והנושא השני, אגב, הגשתי הצעת חוק ואני מאוד מקווה שאנחנו כן נצליח לעשות את זה, זה שלפליטי שואה אנחנו נוסיף 10% סיוע לשכר דירה כמו שנתנו לניצולי שואה שעברו גטאות ומחנות. הם משום מה לא זכו לזה, ואני חושבת שזה לא הוגן. והדבר השני, מקרים מזעזעים של המדינה שלא נענית כעזרת סיעוד לניצולי שואה. יש לי מקרים קשים מאוד, וגם במסמך שנתתי לך, יפים קיפניס נתן פה שלוש דוגמאות של אנשים בגיל 80 פלוס, בגיל 91 שאנשים לא מקבלים שעות סיעוד מהמדינה. אני לא מבינה איך זה יכול לקרות במדינת ישראל.

לסיום אני רוצה אדוני, להגיד שיפים קיפניס שעומד בראש הארגון הזה היום עובר ניתוח, עובר צינתור, אני מאחלת לו הרבה בריאות והחלמה מהירה, וזה אדם ששלוש פעמים בשבוע נוסע לעשות דיאליזה ויחד עם כל החיים הקשים שלו היום הוא לא מניח את הדעת, ומטפל בכל האנשים האלה בכל הארץ, ועוד פעם, בהתנדבות מלאה.

אדוני, זה מה שיש לי להגיד, ואני מאוד אשמח אם הוועדה בהמלצותיה תציין את הצורך בלהכיר בארגון חזית הכבוד כארגון מייצג של פליטי השואה, יקבל תקציב והוא ידע לחלק את התקציב הזה לאנשים האהל ,הוא ידע שוב פעם להביא אוכל לאנשים, הוא ידע לשלוח אנשים שיטפלו ויבדקו האם הם בכלל בחיים, אתה יודע, היו לנו מקרים שלא נדע, שנכנסו לדירות ואדם שם כבר לא היה בחיים.

חייבים לתמוך בארגון הזה, כי הארגון הזה מטפל באותם 80,000 איש, אגב, בכל העמותות הקטנות האלה, הארגונים המקומיים, כולם מסכימים, אין פה ויכוח שחזית הכבוד היא עמותה אחרת. אין פה ויכוח, כולם מסכימים שחזית הכבוד יהיה ארגון מייצג. לכן אנחנו כוועדה, בעיני, אנחנו צריכים לקחת את זה תחת אחריותנו. כדי שזה יקרה.

תודה רבה. הצטרף אלינו חבר הכנסת יואל רזבוזוב, חבר הוועדה. נמצאים כאן גם נציגי המשרדים, אותם אנחנו נשמע יותר מאוחר. אבל קודם כל אנחנו רוצים לשמוע ממר יהודה דוידוב, מ"יד לעזר ישראל", מנכ"ל "חזית הכבוד".

אני בכמה כובעים כאן, קודם כל כבוד יושב ראש הוועדה, חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חבר הכנסת יואל רזבוזוב, דנה יקרה, המון תודה על ההתייחסות והסיוע, לכל פניה אתם עוזרים לנו וזה חשוב. ההשתתפות של נציגי משרדי ממשלה בישיבה הזאת בעצם אומרת הכל. אני עוד מעט אתייחס לזה.

תיכף תגיע מרשות לניצולי השואה, היא בדרך מתל אביב במיוחד אלינו.

אנחנו רוצים לראות נציגים של משרדי ממשלה.

[

יש ממשרד הקליטה ולדימיר שקלאר ויש את משרד הרווחה פה, עירית ירושלים, הביטוח הלאומי.

גם הסוכנות היהודית.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

אתה עושה את העבודה שלי. הצטרפה אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

המטרה של הישיבה הזאת באמת עכשיו לבוא פעם ולתמיד להגיד ולהסביר מי אלה ניצולי השואה, מי אלה פליטי השואה, ואני רוצה להצטרף למילים של טלי פלוסקוב שאמרה מ-2014, 84,000 פליטי שואה ממדינות חבר העמים הם ניצולי שואה לכל דבר. אבל מה זה פליטי שואה? קצת היסטוריה. ב-1939 התחילה מלחמת העולם השניה, התחיל גל ראשון של פליטים מאירופה, פולין, הונגריה וממדינות אחרות. הגל הראשון הזה, ברוב המקרים חיפשו את המקומות בברית המועצות לשעבר ומדינות אחרות. ב-1941 התחילה המלחמה של גרמניה נגד ברית המועצות לשעבר. אז החל הגל השני של פליטי השואה. הגל הראשון ב-1939 עם תחילת המלחמה, מאירופה, פולין וכמה מדינות, ואחר כך עם תחילת מלחמת העולם השניה ברית המועצות הגל השני. אנחנו היום רוצים לדבר בעיקר על אותם אנשים שהיו צריכים לעזוב מקומות מגורים מתחת לפצצות, במצב מאוד קשה, בין 1941 מיוני, עד סוף 1942.

באותם הזמנים הועברו ממקומות מגורים, ברחו, ואני לא יודע מה, במצב מאוד קשה כ-17 מיליון איש, ביניהם 24.8% יהודים. צריך לקחת את זה בחשבון. כרבע מ-17 מיליון איש היו יהודים. הוקמה ועדה מסוימת, והוועדה הזאת החליטה שלא עכשיו עוזבים וקודם כל חושבים על תושבים וילדים וקשישים אלא קודם כל על תעשיה, בטחון, אנשי רכבת, אנשי תעשיה צבאית, על המפעלים, ואז אנשים בורחים, נפגעים ונרצחים מתחת לפצצות, בעצם עוברים גיהינום. יש הרבה תמונות, אבל אני רוצה לציין שפעם ראשונה פה בישראל יצא ספר שמסביר מה זה פליטי שואה וסיפור חייהם של פליטי השואה. מה שהם עברו, לא משנה אם היו בגטו, נלחמו נגד נאצים, היו בסיביר, היו באסיה במקומות אחרים ובדרך מחלות, בדרך רעב והרבה דברים. זה פלוס מינוס פליטי שואה.

ב-2014 בזכות החוק שפה נמצא גם ידידנו יואל רזבוזוב הועבר חוק שסוף סוף פליטי שואה קיבלו זכויות של ניצולי שואה. מדובר על 84,000 פליטי שואה ממדינות חבר העמים. אם אנחנו נחבר לזה גם וטרנים, גם בלוקדניקים, גם גטאות, מדובר על כ-100,000 מחצית מניצולי שואה בישראל דוברי השפה הרוסית. ויש לנו קשיים רבים. קודם כל התייחסות ואי מוכנות של משרדי ממשלה לטיפול ותמיכה באותם אנשים שלא יודעים את השפה. מדברים על מיצוי זכויות, על תמיכה נפשית. איזו תמיכה נפשית יכולה להיות עכשיו אם אנשים לא יודעים עברית? התמיכה הנפשית לאותם 100,000 איש צריכה להינתן בשפה הרוסית. אז יש אנשי מקצוע שיכולים לעשות, ואם אין, צריך לעשות קורסי הכשרה. יש לנו רופאים, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, עובדים סוציאליים, בשביל לבוא ולתת להם קודם כל את השירות הניתן.

אחד מהנושאים החשובים, אני רוצה לציין את ארגון חזית הכבוד שהוא ארגון גג שמאחד את כל ההתאחדויות והארגונים ועמותות שונות בישראל, ממדינות חבר העמים. מדובר על ארגון וטרנים עם 80 סניפים ושלוחות, מדובר על התאחדות פליטי שואה של יפים קיפניס שטלי דיברה פה עם 35 סניפים ברחבי הארץ מדובר על ארגון בלארוס, כ-32 סניפים ברחבי הארץ. מדובר על התאחדות אוקראינה כ-35 סניפים, התאחדות קווקז כ-24 סניפים, ופה אני מגיע לנקודה החשובה ביותר. כל האנשים האלה כוח עצום, פועלים בהתנדבות ללא תנאים אדוני היושב ראש, אין שיתופי פעולה עם הרשות המקומית, אין שיתופי פעולה עם שירותי רווחה. למה אין שיתופי פעולה? יש לנו מנטליות תרבותית שלא מאפשרת לרוב מוחלט של פליטי שואה לגשת למשרדי הרווחה, לשירותי הרווחה. כי זה סטיגמה. פליטי שואה דוברי שפה רוסית כמעט לא מבקרים בשירותי רווחה.

אז מה אתה מציע? שיטופלו במסגרת העמותות?

אני מגיע עכשיו לנושא העמותות. כל ההתאחדויות והעמותות האלה היום פועלים בהתנדבות בלי כל תמיכה.

אתם לא מקבלים תמיכות ממשרד הקליטה?

לא.

בכלל.

לא. כי למה? כי הם יותר מעשר שנים בארץ.

לא, זה לא נכון. אני אתייחס אחר כך. זה לא נכון.

עמותות זה משהו אחר.

אנחנו היינו בדיון אצלך בוועדה - - -

אני לא מדבר על משרד הקליטה, עכשיו הכי חשוב, משרד הקליטה דווקא מבחינת מחלקות הקליטה זה אחד מהגופים הראשונים שאותם פליטי שואה פונים לרשויות, למה? כי שם יש נציגים שמדברים בשפה הרוסית, שם מקבלים אותם, שם מקשיבים, אבל הבעיה במשרד הקליטה.

אני רוצה למקד את העניין. קודם טענת שמערכת שירות הרווחה, יש את המערכות הקיימות כלומר שהממשלה עובדת דרך המערכות הממשלתיות הקיימות בשטח. עכשיו אתה אומר, בגלל הסטיגמה הם לא מציעים לשם. אני שאלתי האם אתה מציע אם כך שזה יהיה רק בטיפול של עמותות?

אני מציע שצריך לתת כוח קודם כל בהחלט לאותן העמותות שיכולות להיות כח גם לאותם השירותים, שירותי הרווחה ברשות המקומית לבוא ולסייע יותר אפקטיבי לכמה שיותר תושבים פליטי שואה וניצולי שואה בעיר. בהחלט.

אם המערכות האלה יקחו עובדים מקצועיים דוברי רוסית, האם זה יכול גם לעזור?

אני עובד גם בעירית אור עקיבא, עברתי את כל התחומים מהיחידה להתנדבות, תכניות ניצולי שואה, יועץ ראשי לאזרחים ותיקים והמון המון תכניות, הכנתי תכנית אב ישובית של משרד לאזרחים ותיקים, בין הפיילוט הראשונים, אני אומר שזאת לא הבעיה. הבעיה עכשיו שאותם נציגים, אותן התאחדויות בשביל לקבל תקציבים, צריכים להגיש תכניות. הבעיה של משרד הרווחה, הבעיה העיקרית שאת כל התכניות צריך למלא בעברית, צריך להעביר תכניות של התאחדויות וארגונים באמצעות שירותי הרווחה ברשויות ואז יש זמן מוקצב, אבל למרות שעשינו את זה, משרד הרווחה לא קיבלו את התכניות האלה, ויש פה דוגמאות, יושבים אנשים, עשרות תכניות שדווקא ישבנו אני ודוקטור ברמן וטלי פלוסקוב במשרד הרווחה על בתים חמים ומועדונים, ישבנו, קיבלנו החלטה, מילאנו טפסים, נציגים שלנו בארבע ערים, יש פה מירושלים, יש פה נציגים שלנו מכרמיאל, נציגים שלנו מנהריה, נציגים מקצרין, עשרות ישובים, מבני עיש התקשרו. מילאו טפסים, עד היום שקל אחד לא קיבלו עבור פעילות של מועדונים. בו זמנית משרד הרווחה החזיר המון כספים, מיליונים, למשרד האוצר. למה זה חשוב? כי הנושא החשוב ביותר זה בדידות. אם אין לנו פעילות חברתית, אם אין לנו פעילויות של מועדונים, אם אין לנו פעילויות של בתים חמים, אם אין לנו עכשיו קשר בין שירותי הרווחה לראשי ארגונים והתאחדויות, איזו פעילות יכולה להיות?

אותם אנשים מבקרים את מרותקי הבית, מבקרים. אין להם אפשרות תקציבית של כמה גרושים, כמה שקלים, לקנות זר פרחים או איזו עוגה לבוא לבקר את החולה? כל הנסיעות האלה, כל ההוצאות האלה הם עושים על חשבונם בהתנדבות. צריך לתת כוח לראשי ארגונים, צריך לתת כוח לארגון, צריך לקבל ולהכין, זה שאומרים שאנחנו עכשיו בונים תכנית אב וזה, היינו כבר שם. אין זמן. כל חודש הולכים לעולמם כאלף איש. כל שנה, בין 7,000 ל-12,000 הנתונים אומרים בין 12,000 ואז אני מתבייש היום שפתאום באים ואומרים משרד האוצר שעכשיו הגדלנו את המענק השנתי של 3,600 ל-3,960, 360 שקל, כי זה פחות משקל ליום, זה בושה למדינה.

תודה. הנקודה ברורה. בוא נתקדם.

אני רוצה עוד להתייחס, בו זמנית, כשדיברתי על שני גלים של פליטי שואה, הגל הראשון שעלו עד 1953, הם מקבלים דמי הבראה, הם מקבלים 2,200 שקל וחודש, וגם, אבל למה עכשיו פליטי שואה, למה הם לא מקבלים את זה? אותם פליטים עברו, סבלו, כולם ביחד. אז מי שעלה עד 1953 מקבל, מי שעלה עכשיו בשנות התשעים, לא.

אני רוצה להבהיר. קודם כל אנחנו מדברים על קבוצת פליטי שואה. אלה שאלו ארצה - - -

מה המעמד בחוק?

הם פליטי שואה שמקבלים מענק שנתי. זה נקרא ככה. פליטי שואה שמקבלים מענק שנתי. בסך הכל כולם פליטי שואה, ויש חלוקה בעיני מאוד לא הוגנת, בין אלה שהגיעו לפני 1953 ואלה שהגיעו אחרי 1953. אלה שהגיעו לפני 1953 מקבלים 2,200 שקל מינימום בחודש - - -

אבל זה ניצולי שואה, לא?

לא, גם פליטי שואה שהגיעו לפני 1953.

מדובר על פליטי שואה מאירופה, פולין - - -

נכון. הם מקבלים 2,200 שקל בחודש. אלה שעלו אחרי 1953, מקבלים מענק שנתי נכון להיום, 3,960 שקל. מה שנתנו להם עכשיו ב-2014, זה באמת פטור לרכישת תרופות שזה מאוד חשוב, ואת המענק השנתי הזה.

פרט האחרון, אותם אנשים מ-84,000 פליטי שואה, כ-75,000 מקבלי קצבה וכולם גרים בעוני. גרים מתחת לקו העוני. אף אחד לא מדבר על זה, ועל זה צריך לדבר. 300 שקל, 360 שקל, צריך קודם כל למצוא פתרון לפחות בכמה שנים, 1,000 שקל בחודש, להוציא אותם מהקו הזה. וכשאומרים אין כסף, אני יודע גם את הסעיפים היכן שיש כסף. אני לא רוצה להיות ציני פה, כל יום נפטרים אנשים, כל שנה אלפי אנשים ואז יש כסף.

אני מבין שיש פה שני דברים שאתה מציג, דבר אחד – להעצים את העמותות, כי העמותות הן אלה שנותנות את השירותים בהתנדבות, ולכן צריך תקציבים לעמותות כדי לתת שירותים בשפה שלהם, בתרבות שלהם, במנטליות שלהם. זה כיוון אחד. הכיוון השני, אתה אומר שגם הטיפול הכלכלי של הקשישים באופן פרטני, יש פה הפרדה בין מי שעלה לפני 1953, ואחרי. לכן אתה רוצה שהם יהיו כולם אותו דבר.

נכון.

אוקיי. יש פה קוים ברורים שאנחנו צריכים - - -

אנחנו גרים במדינה שוויונית.

אגב, זה גם מתבטא בתשלום לאלמנות/אלמנים, מי שלפני 1953 ואחרי. יש שם כמה דברים שהם לא שווים וזה לחלוטין לא צודק.

הבנתי. יש פה אנשים שרצו עוד לדבר, אני מבקש בקיצור, כי אם הוא כבר אמר את זה, חבל לחזור, ועדיף לקבל הסברים מנציגי המשרדים לנקודות שהוא העלה. אבל אם מוכרחים לדבר, אני באמת מכבד אתכם אבל תעשו זאת בקיצור. מיכאל אולשנסקי בבקשה.

בוקר טוב מכובדיי, אדוני היושב ראש, חברי כנסת. דיברו על מה שרציתי לדבר, גם שמעתי. אני רוצה טיפה לחדד, בקיצור. לחדד את המצוקה של האנשים שלנו. אני יושב ראש ארגון יוצאי בלארוס. חבר שלי יושב ראש ארגון יוצאי אוקראינה בחו"ל, אבל הוא הסמיך אותי גם לדבר על הארגון שלו. לנו יש 32 סניפים בארץ, לאוקראינה 35, כמעט 70 סניפים. המתנדבים שלנו מטפלים באלה שנשארים בבית בלי לזוז, או חולים, או מרותקים לעגלות. אני רוצה אדוני היושב ראש לחדד לך שתצייר תמונה בראש, האדם הזה, או האנשים האלה שמרותקים לביתם, אין עברית, לא יכולים לצאת לאירועים, הרווחה לא מגיעה, שתבין, המנטליות שלנו של יוצאי רוסיה וברית המועצות לשעבר, לא ללכת לבקש. זה בושה. מתביישים. אנשים מאוד מכובדים, היו שם עורכי דין, רופאים, קצינים, הם לא יבואו לרווחה לבקש נדבה. הם אומרים נדבה. מה שהמדינה נותנת, תודה וזהו. אז הם לא נרשמים אפילו כי זו בושה. אז הם יושבים בבית, לא יוצאים, חולים, המתנדבים שלנו קונים בונבוניירה ובאים לבקר אותם.

שתדע דבר אחד שרציתי להגיד, דבר אחד משמח אותם בבית, כמוני גם, אותו דבר משמח גם אותי בבית. הילדים שלהם מהבוקר עד הלילה עם שעות נוספות עובדים. כל הזמן עובדים כי צריך לשלם גם משכנתא, גם ארנונה, גני ילדים, צהרונים ורוצים גם פעם אחת בשנה לנסוע כמה ימים לחו"ל. מי משמח את אלה שנשארים? הנכדים. הם יושבים איתם מהבוקר עד הלילה, בקיץ, בחופש, הילד חולה או משהו קרה, הנכדים. שנכדים לא יודעים רוסית גם ברוב המקרים. אבל הם יושבים איתם, זו התמונה שתצייר. והם נשארים בודדים במדינה טובה, מדינה של יהודים, הם נשארים באי בודד, בדירה שלו, הם נשארים בודדים. את זה רציתי לחדד, כי כל היתר אני מסכים וזה אותו דבר. תודה.

תודה. אמיליה לרין בבקשה.

תודה. אני ד"ר אמיליה לרין, אני חברת הנהלה של ברית ותיקי מלחמת העולם השניה, וגם יושבת ראש ארגון של אנשים שהיו במצור בלנינגרד, היום סנט פטרבורג, בזמן מלחמת העולם השניה. היום אנחנו ביחד, גם וטרנים, גם בלוקדניקים ביחד באותו ארגון, בארגון הזה ישנם כמעט 10,000 אנשים וזה וטרנים ובלוקדניקים שסבלו הרבה בזמן מלחמת העולם השניה, והיום 87% מהאנשים האלה חיים בעזרה של הביטוח הלאומי והמצב שלהם מאוד קשה, חוץ מזה שהם לא יודעים את השפה, מצב כלכלי מאוד קשה, בגלל שרוב האנשים גרים עדיין בשכירות ומצב הדירות אתם יודעים, זה עתיד מאוד מאוד רחוק, והגיל של האנשים האלה מ-75 עד 100, בממוצע 87, וזה מאוד חשוב לשפר את המצב, לא היום, לא מחר. אלא אתמול. אם לא עושים את זה, האנשים האלה לא יכולים לקבל עזרה בגלל הגיל שלהם.

חוץ מזה אני רוצה להגיד שבשנה הזאת לוטרנים מלאו 40 שנה, וטרנים ובלוקדניקים אנחנו עושים הרבה בשביל לעשות את כל הדברים שקשורים לזכר היהודים שהיו בזמן מלחמת העולם השניה, וזה גם מאוד מאוד חשוב. אמרו שבכל הארץ יש 80 סניפים היכן שהאנשים האלה נפגשים, זה מאד חשוב. בסניפים האלה הם נפגשים, הם שומעים הרצאות, הם לומדים שפה ולומדים לפעמים מחשב, הם נפגשים ומדברים, בגלל שבגיל הזה המון אנשים גרים לבד וזה מאוד מאוד חשוב להם לדבר בשפה שלהם ולשמוע חדשות ולשמוע מה קרה בעולם וגם במדינה שלנו.

חוץ מזה אני מסכימה עם כל מה שאמרו פה ויש עוד דבר אחד שאני חושבת שמאוד חשוב ואני רוצה לומר, מה שקשור לוטרנים ובלוקדניקים, שיש חוק משנת 2000, בחוק הזה אנשים שמקבלים מביטוח לאומי השלמת הכנסה, מקבלים כל שנה ממשרד הקליטה, באינטגרציה, מענק 3,380 שקל, ואנשים שלא מקבלים השלמת הכנסה לא מקבלים את המענק הזה. הבלוקדניקים סבלו מאותו מצב של האנשים שמקבלים את המענק.

זה וטרנים?

זה אותו מענק?

לא, זה לא אותתו מענק, זה משהו אחר. זה מענק שמשולם על ידי משרד הקליטה. זה מענק אחר. הם מקבלים פעמיים בשנה חצי וחצי, מ-3,300 שקל.

אז לא כולם מקבלים?

לא כולם, מקבל רק מי שמקבל השלמת הכנסה. בלוקדניקים שהגיעו לארץ בשנות התשעים, התחלנו לעבוד, עבדנו 25 שנה, עכשיו יצאו לפנסיה, בלי פנסיה כמו שאתם יודעים, אם יש פנסיה זה 300 שקל ולא יותר מ-1,000, האנשים האלה עכשיו במצב מאד מאד קשה בגלל שהם הרוב קנו דירות ולא שילמו עדיין משכנתא ויש בבנק קצת כסף ששומרים בשביל בית אבות.

במקרה הטוב. לא אצל כולם יש כסף לבית אבות.

במקרה הטוב יש קצת כסף. ומאוד חשוב לשפר את המצב, וזה מאוד חשוב בגלל שהאנשים האלה היום בממוצע של גיל 79 ובעצם אפשר לעשות את זה, אפשר לשנות, טיפה לעשות תוספת לחוק הזה משנת 2000, זה מאוד עוזר גם לווטרנים, גם לבלוקדניקים שחיים עכשיו במצב מאוד קשה.

תודה. ברוך ליוייב

אדוני היושב ראש חבר הכנסת שלום, תודה שהזמנתם אותנו לכאן. ראיתי שפה הרבה אנשים פונים למשרד הרווחה, אני דווקא רוצה לפנות למשרד החינוך. הבנתי שהם לא נמצאים פה אבל זה יגיע אליהם. הארגון שלנו מתעסק ב- - - והסברה בקרב מדינות דוברי תורכית, אנחנו עוסקים בהסברה כלל עולמית גם ואחת המטרות שלנו זה למגר את תופעת האנטישמיות בעולם. אני רוצה לומר לכם איך אנחנו רואים במסגרת הפעילות שלנו את הבעיה סביב הנושא.

למה משרד החינוך, למה לא משרד התפוצות? לפי ההגדרה שאתה מסביר?

תיכף אני אסביר למה משרד החינוך, כי אני רוצה להפנות את תשומת לבכם דווקא לבעיה של החינוך של הנוער שלנו, נוער שלא יודע מה זה אנטישמיות.

אבל הנושא זה פליטי שואה. לא נוער.

בסדר גמור - - -

הוא אומר, רק רציתי להבין מה שאתה אומר, אמרת תפוצות, אנטישמיות, אני מבין מה שאתה אומר שגם את המורשת של פליטי השואה צריך לחנך את הדואר הצעיר. הוא אומר פה בארץ, גם בחו"ל אפשר.

גם בארץ וגם בחוץ לארץ, בוודאי. ברגע שהנוער שלנו לא יודע מה זה אנטישמיות בכלל, לא יודע מה זה פליטי שואה, לא יודעים את הדברים האלה, ודווקא יש הרבה אנשים שבכלל יוצאים נגד המדינה, מקימים כל מיני ארגונים נגד המדינה, ויוצאים בחוץ לארץ עם כל מיני הכרזות נגד המדינה, אז לכן מה הפלא שהיום האנשים האלה שיושבים כאן, בכלל אף אחד לא מתייחס אליהם. אז זו נקודה, וכאן אני רוצה להפנות את תשומת לבכם שגם משרד החינוך יסתכל על הדברים האלה, וישקיעו יותר בבתי ספר, בהסברה.

תודה. בבקשה מרינה, ממועצת עירית ירושלים.

אדוני היושב ראש, חברי כנסת. אני רוצה להגיד בקצרה, אני רוצה להגיד שאני מסכימה עם כל מה שאמרו פה בהחלט, והבעיה של פליטי שואה בהחלט קיימת, ואת כל הקבוצות, ניצולי שואה, פליטי שואה, בלוקדניקים, אנשים שהיו בגטו, אנשים שעברו את מלחמת העולם השניה צריכים לקבל את התנאים כולם אותם התנאים. זו בעצם הפניה לחברי כנסת וזה מה שאתם יכולים להגיד, לחבר את כל הקבוצות האלה ושהם יקבלו את התנאים, אותם תנאים.

דבר שני שאני רוצה להגיד, אחד מהתנאים האלה שאני רוצה לחדד גם, טלי דיברה על זה, ואני פשוט נתקלתי בכמה מקרים שבאים אנשים, סיפור קצר מאוד, באה אלי אישה בת 98 שהגיעה לארץ בגיל 70 פלוס עם בעלה והם לא פנו לאף ארגון. הם התחילו לעבוד, הם עבדו עם הרצאות, הם מדענים, עשו הרבה דברים, עשו ייעוץ לאוניברסיטאות פה בארץ. היא עדיין צלולה לגמרי, אישה מדהימה, היא פונה לקבל את השעות סיעוד מקסימום שהיא חייבת לקבל את זה, לא נותנים לה כי אומרים שלא מכירים אותה. איך יכולים להכיר אותה כשהיא פונה לארגונים האלה, היא הייתה צריכה לפנות כנראה כשהיא הגיעה לארץ, אבל לא היה אז צורך. מקרים כאלה חייבים פשוט לטפל בהם וזה אני חושבת שאפשר לעשות גם דרך חוק אחד, שהוא מאחד את כל הקבוצות האלה ושהם יקבלו באמת אותם תנאים, וסיעוד לאחרי גיל 90, אני חושבת שזה צריך להיות מקסימום שעות סיעוד. זה מה שכולנו מבינים, ועל זה אנחנו דיברנו.

דרך אגב, אדוני היושב ראש, יותר מ-30% גימלאים ניצולי שואה, עובדים. ממוצע ארצי 9%.

נכון. כי אין להם איך להתקיים. הם חייבים עוד להרוויח כסף.

עוד דבר אחד על ארגון חזית הכבוד, אני גם מחזיקה תיק קליטה ועליה בעירית ירושלים ועכשיו גם אחראית על תיק גימלאים בעירית ירושלים, ואנחנו קיבלנו, באוגוסט כבר מסכמים עם חזית הכבוד, הם נכנסים למועצת הגמלאים של עירית ירושלים ואני חושבת שבהחלט מגיע להם והם ראויים עם כל הנסיון שלהם, עם כל הקשרים ועם הצלחתם, אני חושבת שהם באמת יכולים לייצג את כל הקבוצות האלה, במיוחד שכולם כבר מסכימים לזה, ואני בהחלט מחזיקה את הארגון הזה ואני חושבת שנעבוד ביחד. פה בכנסת הם חייבים לקבל את התמיכה.

תודה. נשמע את חברת הכנסת קסניה סבטלובה.

תודה כבוד היושב ראש. אנחנו שוב מתכנסים כדי לדבר על אותה בעיה של הקבוצה הזאת שהיא קבוצה מאוד ייחודית, ולצערי הרב יש הרבה בכנסת ישראל שיש לומר לא יודעים ולא מכירים בה ככזאת, ולכן העבודה שעושים גם חזית הכבוד וגם אתה, יהודה היקר, כמובן חשובה מאוד מאוד כי קודם כל חייבים להביא את העניין לתודעה ציבורית שיש פה לא רק עניין של ניצולי השואה שגם להם יש רבים כאלה שנפלו בין הכיסאות וגם להם לא עוזרים, אבל גם יש פה את הקבוצה של פליטי שואה. אמי שייכת לקבוצה. אני יודעת היטב מיד ראשונה מה קורה עם קבוצה של פליטי השואה, כי אני יכולה להגיד מבחינת מה שעלה פה קודם, מועדונים, בתים חמים, עובדים סוציאליים, כלום ושום דבר. זה לא היה בירושלים כשגרנו שם, זה לא נמצא במודיעין איפה שאנחנו גרים כיום, ואני יודעת כמובן משיחות אישיות של אמי עם חברותיה וחבריה הרבים שגם שייכים לאותה קבוצה, אלה רוב האנשים שנולדו בשנות ה-40, 41', 42', כילדים קטנים, כולם שייכים לקבוצה הזאת שלא מגיעים אליהם.

אבל אני לא אקח הרבה זמן, אני רק יכולה להציע שאנחנו כמובן, בלי לשכוח את הארגונים, בלי לשכוח את עבודת הקודש שהם עושים ממש, כדי למלא את הווקום שאותו משאירה הממשלה, אנחנו נתמקד בדברים הגדולים, כמו דיור ציבורי, דברים גדולים כמו העלאה של קצבת זקנה ופתרון פנסיה שעדיין לא הגענו לפתרונו, כי אני בטוחה שאילו אנחנו היינו עכשיו באותו מצב שלא עוזרים לעמותות ואין מתנ"סים מספיק, ואין עובדים סוציאליים מספיק, אם היינו פותרים את הבעיה של דיור ציבורי, דבר אחד, מעלים את קצבאות הזקנה, רוב רובם של הניצולים, גם ניצולי שואה, גם פליטי שואה, היו במצב אחר לגמרי.

אז עוד פעם, אנחנו לפעמים מתעכבים בדברים אחרים שאולי יותר קל לפתור אותם, זה נכון, אבל האם זה ישנה משמעותית את מצבם ומעמדם של אותם האנשים שאנחנו כולנו חבים להם חוב עצום וחייבים לדאוג להם ולזכויותיהם, אז לצערי הרב העניין הזה לא נדון, לא נפתר, הוא לא עומד להיפתר, אנחנו כבר עברנו כמעט שנתיים וחצי מחייה של הממשלה הנוכחית ופתרון גם בתחום של הדיור הציבורי, אנחנו לא מפסיקים לדבר על זה כאן בוועדה הזאת, וזה כמעט המקום היחיד שמדברים, שזה הדבר שאנחנו חייבים לשנות מהיסוד. אז אני פשוט מציעה שכולנו נתרכז בסוגיות הגדולות ביותר ונאחד כוחות ונלך לכיוון של איחוד מאבקים על מנת באמת לגרום לממשלה הזאת, ממשלה שהיא לצערי הרב אפאתית ואנמית ולא מסוגלת כרגע להרים את הראש ולהסתכל מה עוד קורה שם בחוץ, חוץ מהאינטריגות הפנימיות בתוך הקואליציה. היא חייבת להתרכז גם בניצולי שואה, גם בפליטי שואה, ובשלל הציבורים המוחלשים שהם חייבים את העזרה. זו עזרה מיידית היום ומוטב יום אחד קודם. תודה.

הבעיה של קליטת עליה, הבעיה של הקשישים, בעיות דיור ציבורי וכל הבעיות האלה שייכות לכל הממשלות, לא רק לממשלה מסוימת, לכל הממשלות לדורותיהן.

בזמן הממשלה הזאת - - -

בממשלה הזאת כן עושים.

בואו לא ניכנס לזה, רק אמרתי באופן כללי.

סיוע לקבוצה הזאת דווקא העבירו ב-2014 בממשלה הקודמת. חשוב להזכיר את זה.

חבר הכנסת יואל רזבוזוב בבקשה.

בקצרה, אני שמח ומברך על הדיון, זה דיון חשוב, אנחנו נפגשים כאן כמו שחברת הכנסת סבטלובה אמרה שלא כולם מכירים בקבוצה הזאת אז היום יש איזה שהוא סטטוס, אבל סביר להניח שרוב חברי הכנסת, חוץ מחברי הוועדה מכירים שיש קבוצה שנמנית על פליטי השואה, וכל דיון כזה אני לא מאמין, אפילו עכשיו דיברנו עם חברת הכנסת פלוסקוב על הצעת החוק להשוות את התנאים של 1953 ואחרי, אבל זה כנראה 1.6 מיליארד ₪, אז סביר להניח שזה לא אחראי אפילו להגיש הצעת חוק כזאת. אז כמובן מדיון כזה יוצאים עם עוד דבר קטן, היינו רוצים לשנות בגדול, אבל במידה האפשרית, אני שמח שיש כאן את ארגון חזית הכבוד והם כל היום יושבים עם יד על הדופק, יושבים כל חברי הכנסת ומפעילים לחצים, מה שאנחנו יכולים אנחנו עושים. כמובן שהיינו רוצים שהממשלה תחלק את סדרי העדיפויות בצורה אחרת ותעזור לאותם אנשים שהיום באמת כולם, ואמרנו כאן, ואני חושב שכולם פה מסכימים פה אחד, חיים מתחת לקו העוני. אז אני מברך על הדיון ומקווה שיצא מזה משהו.

אני אופטימי שיצא משהו, ועם האופטימיות אנחנו פונים לנציגת האוצר, מהרשות לנציגי שואה.

--

לא, קודם נשמע. אתה רוצה לפני זה?

לא.

קודם כל תודה שהגעת במיוחד מתל אביב לנושא הזה. זה חשוב מאוד להכניס אותך לדברים שנאמרו לפני שאת הגעת. מדובר פה כמובן על העניין של ההפרדה, שיוצר מצב כלכלי קשה מאוד לאותם פליטי שואה, ולכן זו המצוקה הכלכלית, הפרטנית שכל אחד סובל ממנה. דבר שני גם הטיפול מבחינה תרבותית, מנטלית, שפה שהעמותות מטפלות בזה וגם הן דיברו שזה בהתנדבות ומשרדי הממשלה לא תומכים ולא משתפים אותן, אני מדבר מבחינת הוצאות. וכמובן גם הבעיות של הדיור הציבורי של האנשים האלה שהם סובלים מחוסר בדיור ציבורי. את כרשות לניצולי שואה במשרד האוצר, אנחנו רוצים לשמוע מה אפשר לעשות כדי להקל עליהם ולעזור להם.

תודה רבה כבוד היושב ראש, תודה רבה לחברי הכנסת ולכל החברים שלי מהארגונים השונים של ניצולי שואה, פליטי שואה, אני מכירה את רובם שיושבים פה. דבר ראשון, אני באמת רוצה להגיד שהמצב של פליטי השואה הוא מצב שקשה יותר מטבע הדברים הם הגיעו לארץ בגיל יחסית מבוגר ולא הספיקו לצבור פנסיה, מטבע הדברים המצב שלהם יותר קשה ובאמת אני חושבת שכולם מודעים לזה.

בשנים האחרונות חלה איזו שהיא תזוזה בנושא הזה, כולנו יודעים. עד שנת 2014 לא היה שום שינוי, בשנת 2014 היה השינוי הראשון קודם כל החשוב שניצולי שואה שעד אז לא הוכרו על ידי המדינה, הוכרו והיו ניצולי שואה שהם ניצולי מחנות הגטאות וכאלה שחיו במסתור, יכולים לקבל, להגיע להכנסה של עד 10,300 שקל ואני חושבת שזה באמת מכבד ומכובד, ואני חושבת שבקטע הזה אין תלונות. יותר מזה, הם יכולים לקבל עוד השלמה של ועידת התביעות של עוד 300 יורו, ובכלל הם מגיעים לסכומים של 12,000 שקל אפילו, וזה יותר גבוה אפילו מניצול שואה אחר שעלה לארץ לפני 1953 שלגביו אין לו את הפריבילגיה הזאת. זה בגדול בקטע הזה.

פליטי השואה הוכרו וניתן להם מענק שנתי, תרופות חינם, וטיפולים נפשיים גם כן חינם. זאת אומרת כן חלה כאן איזו שהיא תזוזה, ועוד תוספת של תשע שעות סיעוד שהם מקבלים, לאלה שנמצאים ברמות הגבוהות. אז יש כאן איזו שהיא תזוזה. נכון, היא לא מספקת, אבל יש איזו שהיא תזוזה.

רגע, אולי להבהיר, לכולם יש זכות לקבל תשע וחצי שעות?

תשע שעות אם הם נמצאים ב- - -

לא, יש שם הגבלות מאוד קשות.

בגלל זה אני שואלת.

למה הגבלות? מי שיש לו סיעוד גבוה מעל 150%, הוא יכול לקבל, אין לו שום בעיה. אני לא יודעת איזה הגבלות יש לאנשים. בנאדם שזכאי ל, שהביטוח הלאומי מכיר בו כמי שזכאי לשעות סיעוד של 150% ומעלה.

עופרה, אנחנו מדברים על אלה שביטוח לאומי - - -

עופרה, אנחנו יכולים להביא מיליון דוגמאות איך זה פועל בתכלס בשטח. אנשים רק מקבלים אישור, אפילו לא נשארים בחיים עד שהם מקבלים את האישור.

נכון. זאת אומרת את מסתמכת על הנתונים שאת מקבלת מהביטוח הלאומי.

אדם מוכר ב-150% ומעלה באופן אוטומטי אנחנו נותנים לו תשע שעות. זה בנושא הזה. אני יודעת גם עוד דבר, משר השיכון, הוא אמר שיתנו עדיפות גם לפליטי שואה בדיור, הם יעברו להיות במקום הראשון, אז אני באמת חושבת שאת כל המקרים האלה צריך להעביר לשר השיכון שהוא אמר שהוא ייתן להם עדיפות. משהו כזה אפשר באמת לפתור - - -

בוועדה בראשות ראש הממשלה, אחרי דו"ח מבקר המדינה, דיברו על כך שהאנשים האלה יקבלו העדפה.

נכון. הוא כבר אמר שהוא עושה את זה, הוא העביר אותם לראש סולם העדיפויות, אז באמת כדאי לטפל בזה כי זה עשוי בצורה די משמעותית לשנות את המצב של הדיור, שזה המצב האקוטי ביותר לגבי האוכלוסייה הזאת. אז את הנושא הזה באמת אפשר למצוא לו איזה שהוא פתרון. לגבי הארגונים, בנושא של ההכרה, אנחנו נמצאים באיזה שהוא דין ודברים וצריך לסיים אותו ובאמת לראות איך מסדירים את הנושא הזה.

הארגונים שמסייעים ומטפלים בניצולי שואה, האם אתם מגבים אותם מבחינה כלכלית?

רוב ניצולי השואה נמצאים במרכז הארגונים. כל ניצולי השואה, יש את ארגון הגג שקולט אביטל עומדת בראש הארגון הזה והם כן מקבלים תמיכה והם מסייעים לניצולי שואה.

הם ארגון יציג?

הם ארגון יציג, כן, מייצגים את כל ניצולי השואה.

אז הוא מקבל תקציב מהאוצר.

הם לא מקבלים תקציב ממשרד האוצר, הם מקבלים תמיכה מהמשרד לשוויון חברתי עבור פעילויות שהם עושים, עבור כל הארגונים. חלק מהארגונים זה גם ארגונים של ניצולי שואה אחרים, 50 וכמה ניצולים חברים בארגון הזה.

אני רוצה לתקן, יש פה התאחדויות, אוקראינה, בלארוס, התאחדות פליטי שואה, התאחדות קווקז, אותן עמותות שונות שאף אחד לא מייצג אותם במרכז הארגונים. הם אפילו לא יודעים מה הבעיות שלהם. גם הדברים שמדברים נציגי משרדי הממשלה וגם מרכז הארגונים, אין התאמה בין המציאות למצב הקשה שלהם בשטח.

אז אני מציעה שבאמת תדברו עם קולט אביטל.

מרכז הארגונים מייצג יותר עניינים של ניצולי שואה שעברו גטאות ומחנות ואלה שעלו ארצה לפני 1953. כל הקבוצה הזאת הם לא חלק ממרכז הארגונים גם כי אין להם אפשרות קשר, שוב פעם, שפה, אנחנו לא מסתכלים רק על יהודה. יישר כח על כל מה שהוא עושה, אבל הוא לא יכול להיות בכל מקום. אין קשר בין שני הארגונים. לכן אולי כדאי לנו - - -

גם כששומעים שאנחנו דוברי רוסית, לא כל כך מקובלים אצל - - -

זו אמירה קשה מאוד.

כי דוברי רוסית, לא אוהבים אותנו. לא חשוב כמה אנחנו שווים.

לכן אני אומרת עוד פעם, עופרה, אפשר בבקשה לקבל כמה ניצולי שואה יש היום תחת דרישות לזכויות ניצולי שואה?

היום אנחנו מטפלים בניצולי שואה, פליטי שואה ונפגעי פעולות - - - בערך 220,000 איש.

כמה מתוכם את חושבת מרכז הארגונים מטפל, חוץ מנפגעי - - -

לפי מיטב ידיעתי, אני לא יודעת, אני מציעה לשאול את קולט אביטל כי היא יותר מתמצאת בזה. אבל הם ארגון הגג של ניצולי השואה בישראל.

מה שאני אומרת לך, אדוני היושב ראש, יש פה 80,000 ניצולי שואה שהם לא חלק ממרכז הארגונים שאנחנו כמדינה תומכים בה, כמו שאני הבנתי. לכן אני אמרתי מלכתחילה, בעיני, שוב פעם, בגלל הייחודיות של הקבוצה הזאת, כנראה שאנחנו צריכים לשים אותה כקבוצה נפרדת ולתמוך בה, כי הם אחראיים על אותם 80,000 איש שלא מטופלים על ידי המדינה. והאמירה הזאת שעכשיו שמעתי מאולשנסקי, שמרכז הארגונים מדיר אותם כי הם דוברי רוסית, זה בכלל לא מקובל עליי.

לא, לא, בואו - - -

אבל זה מה שנאמר כרגע, זו התחושה שלהם.

חזית הכבוד, האם אתם מסייעים לניצולי שואה?

אין לנו תקציב.

האם אתם בפועל - - -

חזית הכבוד זה ארגון גג שמייצג ועושה - - -

הוא לא נחשב כארגון גג. זה מה שאנחנו רוצים שיהיה. אנחנו רוצים שחזית הכבוד יהיה ארגון שמייצג את פליטי השואה.

איך הארגון הזה לא - - -

צריך לשאול את קולט אביטל, לא אותי.

אני לא יודע מבחינת החקיקה אם מותר, אבל לפי הבדיקות שלי, יש פה כ-100,000 דוברי שפה רוסית ניצולי שואה, הרשות לזכויות ניצולי שואה, שבאמת אני אומר, עושה עבודת קודש ועופרה אני באמת אומר תודה, מגיע לפעמים להגיד תודה, אבל צריך למצוא פתרון איך באמצעות או רשויות או ארגון, למצוא דרכים איך אפשר, מדובר על סכומים מאוד קטנים, אנחנו לא רוצים עשרות מיליונים, בו זמנית שמשרד הרווחה בתוך שנתיים מחזירה לקופת המדינה 100 מיליון שקל מתקציב ניצולי שואה, אנחנו לא יכולים לפתוח בתים חמים ומועדונים ולבקר חולים. על זה מדובר. ואני חושב שצריך להעביר את המשקל הזה לרשות ולמצוא דרך איך אנחנו בלי כל הפרוצדורה, בלי - - - יכולים דרך הרשות לזכויות ניצולי שואה לקבל את התמיכה עבור אותם האנשים.

עופרה שאלה לי אליך. האם יש חלק מתקציב של הרשות לזכויות ניצולי שואה שמועבר לרשויות בטיפול בניצולי שואה?

לא, אנחנו לא מעבירים.

אין דבר כזה.

אז נשאר רק ארגונים.

בואו נתקדם. נשמע את המשרדים האחרים. אני רוצה לשאול אותך עופרה, האם פליטי השואה נכללו ברשות?

כן. הרשות מטפלת בהם. אנחנו נותנים להם מענק שנתי, תרופות, אנחנו נותנים להם טיפול נפשי.

אם כך, האם לכם, כמי שנותנים את הכסף לארגון ניצולי שואה בראשות הגברת קולט אביטל, האם אתם יכולים לדרוש ולשאול גם לארגונים שמטפלים בפליטי שואה, מגיע להם?

אנחנו לא מעבירים כסף לקולט אביטל.

לא, לארגון אמרתי, בראשותה.

אנחנו לא מעבירים לארגון.

המשרד לשוויון חברתי.

בדיוק. המשרד לשוויון חברתי מעביר את הכסף, לא אנחנו.

האם אתם יכולים לדרוש, כמי שנותן את הכסף שגם הארגונים האלה יקבלו?

אתם מעבירים את הכסף למשרד לשוויון חברתי?

לא.

זה תקציב - - -

זה בבסיס תקציב המדינה.

האם אתם פניתם למשרד הזה? אני רוצה לדעת. אם אנחנו - - -

אבל אני לא חושבת שמי שצריך לטפל באנשים האלה זה המשרד לשוויון חברתי. מי שצריך לטפל בהם זה הרשות לזכויות ניצולי שואה. למה צריך להעביר אותם? למה צריך לעשות את המעגל הזה, זה לא ברור.

אני אספר, אנחנו הגשנו תמיכות למשרד לשוויון חברתי. זה בושה עכשיו להגיד פה, למרות שיש לי יחסים טובים עם המנכ"ל עם הכל, אבל חזית הכבוד עבור 2014 לפני חודש וחצי קיבלנו.

כמה כסף?

30,000 שקל. אבל, כמה צריך לשלם מזה לרואה חשבון, כמה דפים, 31 דפים, ואנחנו צריכים לשלם לרואה חשבון, לעורך דין, להכל, זה בלתי אפשרי. לא נשאר מזה כלום. זה אני מדבר על 2014. 2015 עוד לא קיבלנו, 2017 בכל לא הגשנו, כי לא כדאי. על מה? לשלם לרואה חשבון ועורך דין זה עולה יותר.

אז פה אני שואל, הרשות לניצולי שואה, אם הסכום הזה מגיע ואנשים מתייאשים ואפילו לא רוצים להגיש בגלל שזה עולה להם יותר מאשר עוזר להם, אתם כרשות איך אתם אוכפים את הדבר הזה?

אלה תקציבים נפרדים. אין לנו שום מעמד בהעברה הזאת. יש את המשרד לשוויון חברתי, הוא מעניק את ה - - -

עופרה, בואי נשנה את המצב. בואי נמליץ כוועדה שיהיה ברשות לזכויות ניצולי שואה, 5 מיליון שקל, סתם זרקתי, לתמיכות בארגונים שמטפלים בניצולי שואה. למה אנחנו צריכים דרך שוויון חברתי? עם כל הכבוד למשרד, אני לא רוצה לפגוע באף אחד, אבל זה האנשים שאת מטפלת בהם. זה האנשים שיש להם בעיה, הם מתקשרים לרשות לזכויות ניצולי שואה. את אמרת עכשיו כשנכנסת שאת מכירה את האנשים שנמצאים פה, אז למה הם צריכים ללכת למישהו אחר? למה שלא יהיה להם כתובת במשרד האוצר, כתובת שמטפלת בניצולי השואה?

עורו

אם יטילו עלינו את התפקיד אנחנו נבצע אותו בשמחה.

בגלל האזרחים הוותיקים. המשרד הזה מטפל באזרחים ותיקים.

אבל ניצולי שואה זה משהו מיוחד, אני מצטערת. ומשרד חברתי נותן כסף לפעילות לאזרחים ותיקים - - - .

אני לא יודע את התשובה, אני חושב.

אני עונה, רשות לזכויות ניצולי שואה זה גוף באמת שלא כל כך בירוקרטי ויודע לטפל בדברים ולא צריך לחכות שנים רבות עד שמשהו יהיה. בשביל זה אני אומר, הדרך הטובה ביותר היום, יושבים פה עכשיו נציגים של 200 סניפים ברחבי הארץ, עופרה. 200 סניפים שעושים עבודה בהתנדבות בלי שקל על חשבונם. ואף אחד לא - - -

בואו נתקדם. הזמן שלנו מוגבל. נלך למשרדי הממשלה האחרים. נפנה למשרד הקליטה. שמענו את רשות ניצולי שואה, אנחנו רוצים להתקדם למשרד הקליטה וגם למשרד הרווחה. משרד הקליטה, אני רוצה שתתייחס בעניין של תמיכה לארגונים, ודבר שני, האם הסכם הפנסיה שראש הממשלה קידם וחתמו בשבוע שעבר, האם זה יכול לשנות את מצבם של עולים שעלו מרוסיה או מאוקראינה, אני רוצה שתתייחס האם זה תורם למציאות, מה ששמענו פה.

אני סמנכ"ל משרד העלייה והקליטה. אני אולי אתייחס לפנסיה, כי באמת עכשיו יש דיונים אם זה ישפר את המצב של פליטי השואה או לא. קודם כל הפנסיה הזאת מיועדת לעולים שעלו עד שנת 1992. כי מ-1992 כבר מקבלים פנסיה. עד שנת 1992 יקבלו, ורק מרוסיה, אז לא מאוקראינה ולא ממדינות אחרות של ברית המועצות. אתה שואל אם זה ישפר את המצב, אני לא חושב.

רק מי שעלה מרוסיה?

מרוסיה. כן.

הבנתי.

לא מדובר על סכומים גדולים אבל כל שקל חשוב. מ-1 לאוקטובר מתחילים, זכאים למלא את הטפסים, ואז בהתאם לאישורים של הפדרציה הרוסית יקבלו את הפנסיה. זה דבר אחד.

לגבי משרד העלייה והקליטה, קודם כל אני רוצה פה עוד פעם להזכיר שמנדט של משרד העלייה והקליטה זה טיפול בעולים חדשים שהגיעו בעשר השנים האחרונות, לפעמים ב-15 השנים האחרונות, אבל כשזה מגיע לקשישים אנחנו לא בודקים תעודות זהות ולא בודקים שנת עליה, וכל הטיפול בקשישים נמצא אצלנו בסדר עדיפות גבוה. אני אגיד לכם מה אנחנו עושים ואחרי זה נדבר על העמותות.

קודם כל, המשרד מחלק כ-40 מיליון שקל לרשויות, לפעולות. לא כל ה-40 מיליון שקל, אבל חלק מהסכום הזה הולך לפעילות לקשישים.

לא, חלק הולך רק לווטרנים, בוא - - -

לא, וטרנים לא שייך. אני אומר לך - - -

אני יודע איך פועלת רשות בדיוק.

אני אומר לך, משרד העלייה והקליטה מחלק כסף לרשויות וחלק מהתכניות זה תכניות לקשישים, כל מיני סיורים, אירועים וכולי. חוץ מזה, אנחנו תומכים בשני חדרי הנצחה לווטרנים, וגם לפעילות נוספת של הווטרנים. זה מה שהולך דרך הרשויות.

ארגוני עולים, השנה כבר דובר פה איזה עשר פעמים אבל אני רוצה לחזור לזה. אנחנו השנה פרסמנו נוהל חדש לעמותות עם הקלה משמעותית דרך אגב, הקלה שבנוהל הקודם בפעילות של העמותות 75% של הלקוחות היו צריכים להיות עולים חדשים עד 14 שנה בארץ, בנוהל החדש רק 50%. לא 75%. 50% עולים עד 15 שנים בארץ ו-50% אחרים, לא רק עולים.

זה לא אנחנו, אתה מבין?

שניה.

הסכום הזה, למה - - -

כן, אבל הסכום, וגם סכום החלוקה הוגדל מ-3 מיליון ₪ ל-5 מיליון שקל, ומה שחשוב, הגדרנו כמה תחומים נוספים כי בנוהל הקודם היו רק ארבעה תחומי תמיכה, עכשיו שבעה תחומי תמיכה, שני תחומים חדשים, טיפול בקשישים וגם טיפול באנשים עם מוגבלויות.

אני יכולה לשאול שאלה ברשותך? האם זה נכון שאתם נותנים תמיכה לעמותות שיש להם הון עצמי של 50% ממה שאתם מבקשים? זאת אומרת אם עמותה לדוגמה מבקשת 500,000 שקל מכם, אז רק אומרים להם שברגע שאתם תראו את הגיוס שלכם של 250,00 אז אנחנו ניתן.

לא, זה ממש לא נכון.

מצ'ינג.

אין מצ'ינג. מצ'ינג זה פרויקטים משותפים. אני אסביר. קודם כל אנחנו דורשים שנתיים ניסיון בתחום, לא הרבה. שנתיים. אז עמותה לא יכולה להגיש בקשה יותר מ-75% מפעילות בשנה - - -

מהמחזור שלה.

זה לא מהמחזור, זה בכלל לא שייך למצ'ינג. זהו. עניתי לך.

קיבלתי תשובה.

שאלה קצרה. השאלה שלי, מכיוון שעכשיו כל פליטי השואה שעלו בשנות התשעים, סוף שנות השמונים, כמה שנים הם היום בארץ? 25. אף אחד לא נכנס לקריטריונים.

אני אענה לך. אתה דיברת, תקשיב. אתה דיברת, יש פה רשות לניצולי שואה, יש פה משרד הרווחה, כל המשרדים המכובדים ואתה לא יכול - - -

לא, אנחנו פותחים את העניין. לא באים בטענות.

משרד הקליטה לא מאפשרים - - -

אי אפשר לקבל תמיכה ממשרד הקליטה. נקודה. לפי מה ששמענו כרגע, ברור לנו שאי אפשר לקבל תמיכה ממשרד הקליטה.

הרבה ארגונים שנמצאים תחת חזית הכבוד - - -

זה וטרנים. כן.

כל מיני ארגונים מקבלים את זה.

סליחה, צריך להבין, אנחנו לא תומכים בארגונים, אנחנו תומכים בעולים. זה מאוד חשוב.

בסדר, אבל הארגונים משרתים את העולים. אמרת קודם בעניין הקשישים אתם לא מסתכלים מתי עלו. זה לא עניין של עשר שנים, בתחום הקשישים. הבנתי אותך נכון?

בדיור ציבורי עד הסוף - - -

אמרת קודם שמשרד הקליטה מטפל בעולים חדשים, דהיינו עד עשר שנים. אבל אמרת שבעניין הקשישים לא מסתכלים על תעודת זהות.

אמרתי. לא בכל התחומים. בוודאי שלא בכל - - - נגיד ברשויות שזה אפיק הגדול לפי הסכומים, אנחנו מאפשרים פעילות לקשישים ולא בודקים אם עלו לפני 15 שנה או לפני 10 שנים. נגיד אם מדובר על בני נוער, אנחנו בודקים. בעמותות יש קריטריון ברור. 50-50. בכל דבר זה אחרת.

השאלה פה, הארגונים שמטפלים בקשישים, עמותות שמטפלות בקשישים, האם זה לא נחשב שעולים, אתה אמרת שקשישים, אז הם מטפלים רק בקשישים. לא בצעירים. האם לא נחשב שהם קשישים ולכן מגיעות להם התמיכות.

אני אתייחס. בבניית הנוהל החדש הנקודה הזאת עלתה. גם לדעתי חזית הכבוד ועמותות אחרות אמרו, אולי אפשר באמת לקשישים בכלל לתת 100% לקשישים בלי לבדוק. זה לא עבר. זה לא עבר במשרד המשפטים. אנחנו משרד עליה וקליטה, אנחנו לא יכולים לתת 100% תמיכה לעולים שהגיעו נגיד לפני 15 שנה. בגלל זה חילקנו את זה 50% לאלה שהגיעו ב-15 השנים האחרונות, ו-50% אחרים.

אז ולדימיר, האם אפשר לשאול, אני מדבר על וטרנים, וטרנים בכל הרשויות ואני יודע באמת, מקבלים תקציבים ועושים. למה אי אפשר התקציב הזה שמקבלים וטרנים ברשויות, אי אפשר להגדיל שגם עכשיו, כמה וטרנים נשארו היום בחיים, שגם אותם הקשישים שעלו באותם השנים, לא יכולים לקבל תקציבים דרך משרד הקליטה?

תקציב לפעילות?

תקציב לפעילות, אני מדבר על פעילות.

עכשיו אנחנו הולכים גם להגדיל פי שניים, לפעילות של וטרנים.

הקריטריונים שגם אותם הגופים, גם פליטי שואה, גם בלוקדניקים, גם גטאות, לא רק וטרנים, יקבלו דרך הרשויות. זה גם אפשרי, נכון?

זה אפשרי.

אתה מבין, מה שאתה אומר לנו, כן קשישים במשרד הקליטה מוכנים לטפל, נכון, אתה אומר 50%.

בעמותות. ברשויות.

כן. מצד שני גם בנהלים יש יותר הקלה בעניין הקריטריונים, וגם התקציב גדל מ-3 מיליון ל-5 מיליון, אבל הוא אומר "זה לא מדבר אלינו כי זה לא מגיע אלינו".

אני לא נהנה מזה.

השאלה היא האם יש דרך שאתם יכולים, חזית הכבוד יכולה לקבל בגלל שהיא משרתת ונותנת שירות לקשישים? האם אתם יכולים לבדוק את העניין?

נוהל עמותות, להבדיל מנוהל הרשויות, זה גם אישור של משרד האוצר ומשרד המשפטים, לקח לנו איזה שנה וחצי להוציא נוהל חדש. מה שקשור לרשויות, זה נוהל פנימי שלנו שאנחנו יכולים לשנות. אנחנו מאפשרים לרשויות, נותנים המון תקציב, גם לטפל בקשישים.

אבל בניצולי שואה אין הגדרה כזאת.

אין.

נתקדם. אנחנו רוצים לשמוע את משרד הרווחה. שמעת קודם שהחשיבות שאנשים יקבלו שירות רווחה. במנטליות שלהם, תרבות שלהם, שפה שלהם, ואנשים ירגישו חופשי לבוא ולשתף ולפתוח ולספר מה מציק להם ולקבל טיפול. הם לא באים למשרדים, למערכת הרווחה, ללשכות רווחה שיש בכל עיר, אבל הוא אומר "לנו לעמותות יש גישה לאנשים, גם יותר נוח להם", כיון שהמטרה היא לתת שירות לאנשים האלה, למה אתם לא משתמשים בשירותים של העמותות?

אני לא בתחום של ניצולי שואה, בתחום של ניצולי שואה יש עובדת ספציפית, רק שהיא פשוט עכשיו בסיום של עבודתה והיא כבר לא נמצאת במסגרת. גב' תמי מרוז, אני מניח שאתם מכירים.

אנחנו מכירים אותה מצוין.

כרגע המצב הוא שאני, עומק הידע שלי הוא קצת שטחי יחסית. אני אנסה לרוץ בדיוק לשאלה שלך כי אין לי כל כך הרבה מה להגיד ברמה התיאורטית. אבל אני חושב שנוצרה פה הזדמנות בסיטואציה הזאת, שאם אתם ארגון יציג - - -

לא. בינתיים לא.

לא משנה, גם אם אתם לא ארגון יציג, אתם ארגון שמאגד בתוכו מספר ארגונים מכובדים שעוסקים בנושא, אני חושב שאתם יכולים להיות הגשר שמשמש בינינו לבין האוכלוסייה עצמה, שאתה אומר, ואני לא מתווכח עם זה, שהם לא ניגשים למשרדי הרווחה בגלל - - -

זה משהו שאנחנו רוצים.

אני אומר, בשביל להתחיל את המסע הזה ביחד אני חושב שכדאי קודם כל שאנחנו ניפגש. זאת אומרת לעשות מפגש בין השירות לאזרחים ותיקים לביניכם, שאתם תהיו הגשר. אני חושב שיש פה גם קצת התפרצות לדלת פתוחה, כי ממילא - - -

אז אתם צריכים להגיד לאנשים שלכם בערים כדי שישתפו פעולה עם האנשים האלה וייפגשו איתם. אם אתם פה תיפגשו בירושלים, זה לא יגיע לערד, לדוגמה.

אני מסכים איתך ש - - -

כלומר יש משרד ראשי, ויש את הרשות בעניין הקשישים או אזרחים ותיקים, בכל הארץ.

אני המטה של ה - - -

המטה. אם תהיה פגישה בינך או בין המשרד שלך לחזית הכבוד, ואז אתם יכולים להעביר מה שאתם תסכמו ביניכם לכל ה- - -

שימסרו את זה לערים, לשטח.

להוריד את זה לשטח.

לא כמו שקרה עם בית חם בנתניה.

מתי אתם תיפגשו?

אנחנו נקבע פגישה, אדוני אני אקח אחריות לקבוע פגישה.

רק רגע, אני רוצה לסגור את העניין. הוא אומר "בואו ניפגש ונשב" הוא מאמין ומקבל את מה שכאתה אומר שאתם גשר בין המערכת לאוכלוסייה.

אני רוצה ללכת ולהגיד משהו יותר, אנחנו כבר קבענו פגישה, ישבנו גם גלית מבורך שהיא הבוסית שלו. לא יצא מזה כלום.

בואו נהיה אופטימיים, הוא עכשיו בא עם גישה חדשה. הוא שמע אתכם, הוא לא הביע איזו שהיא התנגדות.

לא, זה ברור.

אז למה לא תלכו?

אנחנו נלך. בכיף.

ברשותך, אם אפשר עוד משפט. ממילא אנחנו עובדים דרך עמותות וחברות, זאת אומרת יש פה בעצם איזו שהיא פלטפורמה שממילא כבר קיימת ורק צריך להחיל אותה על ה- - -

אנחנו נבדוק את זה בפגישה.

חברת הכנסת טלי פלוסקוב לוקחת את האחריות כמגשרת. בסדר גמור. נשמע את ביטוח לאומי בבקשה.

מה שיש לי לומר, יש לנו קשר עם האגף לניצולי שואה, אנחנו מקבלים מהם את הדיווחים על ההכנסות של נכה נצרך, נכה נזקק, ועל פי זה אנחנו פועלים האם יש זכות להשלמת הכנסה או לגמלת זקנה מיוחדת. זה המקום שלנו בעזרה, או לא בעזרה, אם אנחנו שוללים, זה על פי חוק ניצולי שואה.

אני הייתי מצפה מהביטוח הלאומי ומהעובדים לניצולי שואה לתת יחס מיוחד, וזה האנשים האלה לא מרגישים באף מקום, במיוחד בתחום הסיעוד שאני דיברתי פה.

עשרות תלונות דווקא על ביטוח לאומי.

בתחום מה?

סיעוד.

אני לא קשורה, אני לא מייצגת את אגף סיעוד. אני עובדת באגף לקצבת אזרח ותיק ושארים.

אני לא מאגף סיעוד אבל אני רפרנט מחקר של ביטוח סיעוד. יש כן התייחסות לניצולי שואה במובן שרנטות מחו"ל וגם רנטות ממשרד האוצר לא נכללות במבחני הכנסות שהם אחד מתנאי הזכאות לביטוח סיעוד. כן ניצולי שואה כמו שאר הקשישים נדרשים לעמוד בתנאי הזכאות שאחד מהם זה מבחן הכנסה, אבל למשל היה צורך בהערכת תלות באחד מהערוצים שקיימים, בין אם זה מעריכות ומעריכים מטעם המוסד לביטוח לאומי, לא מדובר בעובדים של המוסד לביטוח לאומי אלא באנשים שיש - - -

אתה מדבר על אותן הבדיקות המשפילות שהאנשים האלה צריכים לעבור.

אני לא אתווכח איתך כרגע אם הן משפילות או לא, אני מסכים שכל אדם שצריך לבדוק אותו, ובין אם מבקשים ממנו לבצע דבר ובין אם לא מבקשים ממנו לבצע דבר כאשר הוא חווה הידרדרות פיזית או קוגניטיבית, זה דבר שלא נעים. אני מסכים איתך בעניין הזה.

אני הייתי עדה לבדיקה כזאת, מה לעשות.

תודה. אנחנו מוגבלים בזמן, כי יש לנו עוד דיון.

רק שאלה מאוד חשובה. יש לנו עשרות פניות בנושא מאוד רגיש ודווקא לאחרונה פנו ואז פליטי שואה, ניצולי שואה, מדובר עכשיו שאחד מהזוג הולך לעולמו, אני מדבר על זוג ניצולי שואה, הביטוח הלאומי מממן תשלום מצבה בסכום של 8,000, 9,000. ברגע שעכשיו נשארה בודדה והולכת לעולמה, אף אחד לא מממן את זה. ואז באים אנשים, ואנחנו צריכים לפנות לחברי כנסת, לעשרות גופים והכל. למה בנאדם נפטר, אי אפשר לפחות הסכום הזה, לדרך האחרונה ללוות אותה בכבוד, ותשלום המצבה להעביר למשפחה, כי בעצם זה גם נטל עכשיו כל האנשים האלה על המשפחה, הנכדים, גם הם - - -

כששניהם עובדים?

מישהו ראשון נפטר, אז מקבלים תשלום למצבה. בדרך כלל נשים חיות יותר, וכשהיא נפטרה אף אחד לא מממן את זה.

אני יכולה להשיב.

בקיצור בבקשה.

אני אשיב בקיצור. בחוק הביטוח הלאומי יש איזה שהוא סעיף שקובע שרק מי שמקבל גימלה מהמוסד לביטוח לאומי ויש לו שאיר, זאת אומרת בן זוג או ילד, הוא יכול לקבל מענק פטירה בגינו. אין סעיף שאומר לנו שמי שנפטר ואין לו שאיר, בן זוג או ילד, יכול לקבל מענק פטירה. זה לא קשור - - - זה קשור לתיקון חקיקה.

תודה רבה. הזמן שלנו מוגבל ולכן אנחנו חייבים לסכם את הדיון. היה מאוד מעניין, אני חושב שהתקדמנו, ואנחנו נמשיך לעשות עוד דיון מעקב לאחר שאתם תיפגשו עם המשרדים הרלבנטיים כמו משרד הרווחה ונשמח לקבל את הדיווח מה יצא מהפגישות שלכם. אנחנו נקיים דיון מעקב כשנחזור במושב הבא.

אני מבקש ממנהלת הוועדה לקרוא את מסקנות הוועדה.

להלן החלטות הוועדה:

תודה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:40.