הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 586

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ד בתמוז התשע"ז (18 ביולי 2017), שעה 12:30

1. מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה הישראלית

2. מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה הישראלית

3. מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה הישראלית

4. מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה הישראלית

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

איילת נחמיאס-ורבין

ענת ברקו

איימן עודה

עופר שלח

שמעון דוד - מפקח אוכלוסיות מיוחדות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מורן רייכמן - ראש מטה של מנהל האגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אלון פורת - מרכז סקרי מאגרי בוגרים של האגף להכשרה מקצועית ומה"ט, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ביאן ותד - רפרנטית תעסוקה באג"ת, משרד האוצר

אסף מנוחין - ממונה חינוך טכנולוגי על תיכוני, משרד החינוך

אילאיל דוידוב - מנהלת תחום פתרונות ופרויקטים בשירות, שירות התעסוקה

אלון דסה - מנהל תחום אבטלה, המוסד לביטוח לאומי

רעות קינן - סמנכל"ית קשרי ממשל ורגולציה, התאחדות התעשיינים

כרמל פלדמן - ראש תחום בכירה לענפי הכימיה, התאחדות התעשיינים

מיכל וקסמן-חילי - ראש אגף עבודה, התאחדות התעשיינים

טל לוטן - מנהלת חינוך והכשרה בתעשייה ובמגזר העסקי, התאחדות התעשיינים

אלי שגייב - מפעיל ייצור, התאחדות התעשיינים

הנרי צימרמן - יו"ר סניף חיפה ואזור צפון, התאחדות התעשיינים

חיים נחמן - מנהל מתקן ייצור בחיפה כימיקלים, התאחדות התעשיינים

ניסים מור - מפעיל ייצור, התאחדות התעשיינים

אוזן אלמוג - מפעיל ייצור, התאחדות התעשיינים

עדו חורש - מדען חיפה כימקלים, התאחדות התעשיינים

אמיל לוגסי - מנהל מסוף האמוניה, התאחדות התעשיינים

מיכל תוסייה כהן - דוברת, התאחדות התעשיינים

ליאת גור - מנכ"לית משותפת, התאחדות המלאכה והתעשייה

יוסי אלקובי - נשיא, התאחדות המלאכה והתעשייה

אלברט אלקובי - חבר התאחדות, התאחדות המלאכה והתעשייה

דור דוידיאן - רכז ענפים, התאחדות המלאכה והתעשייה

רפי מיוסט - בעל עסק, התאחדות המלאכה והתעשייה

ברוך שניר - מנהל תחום כלכלה, התאחדות המלאכה והתעשייה

רוני דיוה - מנכ"ל המכללה למינהל, המכללה למנהל

חווה קליין - תכנות ומדיניות, המועצה להשכלה גבוהה

שירן פדידה - תקצוב, המועצה להשכלה גבוהה

שירה אפרת - אגף תכנון ומדיניות, המועצה להשכלה גבוהה

יצחק מויאל - יו"ר איגוד הבניין והעץ בהסתדרות, ההסתדרות החדשה

עידן שדה - עוזר יו"ר הסתדרות עובדי הבניין, ההסתדרות החדשה

אריה אשד - איגוד המוסכים

מתן אלקלעי - שדלן/ית (ברדוגו יועצים), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: פורום כפרי הנוער)

ענת אלון - שדלן/ית (עו"ד גויסקי-קשרי ממשלה, ייעוץ ושירותי חקיקה), מייצג/ת את איגוד המוסכים

אתי שבתאי

יפעת קדם

מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה הישראלית, של ח"כ איילת נחמיאס ורבין (מס' 7547).

שלום לכולם. אני מתנצלת, אני רצתי מוועדה אחרת. אנחנו נפתח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות. היום 18.7.2018, כ"ד בתמוז התשע"ז. אני אחליף את חבר הכנסת אלי אללוף. הנושא הוא מחסור בעובדים מקצועיים בתעשייה הישראלית, דיון דחוף שהגישו חבר הכנסת עופר שלח, אני, חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין וחבר הכנסת דב חנין.

אני אפתח בדקה וחצי שלי, ואז אני אתן לחברי הכנסת. אני עם החברים שלי, עופר ואיילת, בנושא של כחול-לבן. אנחנו מובילים את השדולה הזאת כבר שנתיים וחצי, עוסקים ללא הרף - מסיורים במפעלים שאנחנו נמצאים בהם, עד לפגישות מקצועיות גם פה, גם בהתאחדות. באמת, פועלים ללא הרף עבור התעשייה הישראלית. אנחנו בכל השנתיים וחצי האלה קצת בתסכול מתמיד בנושא הזה של העובדים המקצועיים. אנחנו מתעסקים בזה גם בחינוך הטכנולוגי, שאנחנו רואים שאמנם יש שינוי, עכשיו הוקצו עוד 100 מיליון שקל להתאחדות התעשייה לטובת אותם בתי ספר טכנולוגיים. יש שינוי, אבל אנחנו הרבה פעמים מגלים גם שהשינוי קצת לפעמים מאוחר מידי, או too little too late. מה שנקרא אנחנו במחסור, לכן יזמנו את הדיון הדחוף הזה. לאור זה שהזמן שלנו קצר אני ממש אודה לחברי הכנסת אם ידברו בקצרה. אם מבחינתכם זה בסדר, חברת הכנסת ברקו חייבת לעזוב - אתם המציעים – ולכן היא פשוט באה לדבר וללכת. מה שתחליטו, עופר, איילת.

בסדר.

אז הנה, אני דיברתי בדקה. בקשה, חברת הכנסת ברקו.

תודה, גברתי יושבת הראש. תודה לחבריי שנתנו לי לדבר שלא על פי סדר הדיון. אני לא חברה בוועדה, אבל מה שחשוב לי לומר לכם זה שיש מהפכה בצה"ל, והמהפכה היא שיש הכרה, בעקבות החוק שלי, במקצועות צבאיים, ההקבלה האזרחית למקצועות צבאיים. זאת אומרת, יש לנו הרבה מאוד חיילים משוחררים שיוצאים עם תעודות מקצועיות אזרחיות לשוק, צריך להעסיק אותם. יש הרבה מאוד מקצועות שאתם יכולים - - ברגע שהתפישה תהיה שצה"ל הוא חברת כוח האדם הגדולה במדינה, אני חושבת שזה יכול לשנות הרבה, כולל כשאנחנו מדברים על מקצועות בנייה, על מקצועות נהיגה. אני רואה שבנייה זה אכן עבודה מועדפת, אבל כל המקצועות הנלווים לבנייה שנהיו יותר טכנולוגיים, או תפקידי נהיגה, או תפקידים שהם גם במקצועות של אלקטרונאים, או אנשים שעושים י"ג, י"ד והצבא מוציא אותם כטכנאים, כהנדסאים - המשק משווע לזה. זה טוב למשק, זה טוב לחיילים שאנחנו שמים אותם על פסים של התחלת חיים וקריירה. אני חושבת שכדאי לקחת את זה בחשבון. מה שאני רק רוצה להעיר זה שכדאי מאוד לשים יד על החיילים המשוחררים שבוע, שבועיים, חודש חודשיים לפני שהם סיימו את השירות, יחד עם חטיבת כוח אדם, חטיבת תכנון כוח אדם והכוונת חיילים משוחררים, כדי שיהיה רצף תעסוקתי, והרצף הזה יהיה מהשירות וקדימה הלאה לשוק.

תודה רבה, חברת הכנסת ברקו. חבר הכנסת עפר שלח, בבקשה אדוני.

תודה, מרב. קודם כל, אני רוצה להגיד, ענת, לפני שאת הולכת, החוק שלך הוא חוק מאוד ראוי ורצוי, הוא רק לא יפתור את הבעיה הזאת בכלום, כי אנחנו לא מדברים על בנייה או על נהיגה. אנחנו מדברים על משהו שלצורך העניין אני משווה אותו לסוגיית תאונות הדרכים. כולם מדברים על זה, רק מה שצריך לעשות לא נעשה. המצוקה היא בכמה וכמה רמות. קודם כל, היא נובעת – כאמור אנחנו מתכנסים פה האנשים הקבועים שמנסים לעשות משהו בעניין - ממותו של החינוך הטכנולוגי במדינת ישראל, החל מבתי הספר וכלה ביחס למכללות הטכנולוגיות. בכנסת הקודמת, כשהייתי בוועדת הכספים, הצלחתי לסייע להם באופן נקודתי, אבל אין שום פתרון אמיתי לסוגיית המכללות הטכנולוגיות. משם לעולם ההכשרה המקצועית גם לאנשים שאיבדו את עבודתם וגם מה שנקרא on the job training. אנחנו מקבלים פה, למשל בנייר שאני מחזיק ביד שגם אתם קיבלתם אותו: בישראל רק 4% מהתלמידים בהכשרה מקצועית מקבלים הכשרה אצל מעסיקים במקום עבודתם, וכן הלאה.

המחסור הזה הוא קריטי משני טעמים בעיני. אחד, השתלמותו של עולם העבודה. כשאתה משלב את זה במה אנחנו הישראלים טובים ותחרותיים, אם לא תהיה הכשרה טכנולוגיה, גם התעשייה הישראלית הקיימת תגווע בסופו של דבר. יש לנו את הנתונים על הגיל הממוצע של האנשים שעובדים בזה. אם אנחנו לא ניקח את המיומנויות שדרושות לתעשייה המסורתית ונחבר אותם עם ההייטק, אם אנחנו לא ניצור מצב שהתעשייה המסורתית בישראל הולכת ומתקדמת טכנולוגית, וזה רק חינוך טכנולוגי ורק הכשרה לפני ובמקום העבודה, גם התעשייה שקיימת היום, 12% מהתמ"ג, תלך ותגווע לאט לאט, כי אל"ף, היא מוצאת את עצמה בשולי תחרות שהם כמעט בלתי אפשריים, ובי"ת, היא מוצאת את עצמה בלי עובדים. הדבר הזה אם מחברים אותו לצרכים של מדינת ישראל, אם מחברים אותו לעולם העבודה שבו מכונות יחליפו אנשים יותר ויותר, אנחנו ניצור מצב שאחד המעסיקים, אחד הסקטורים המעסיקים במשק - - אנחנו כל הזמן מדברים על צמיחה, אנחנו גם מדברים על יוקר המחייה. אם אנשים לא יעבדו - אפילו אם יוקר המחייה ירד - לא יהיה להם ממה לממן את המחייה שלהם וכן הלאה. אם לא יהיה לזה פתרון מקיף שמתחיל מההכשרה הטכנולוגית גם בבתי הספר, גם במכללות וגם במקום העבודה, מדינת ישראל בתוך לא יותר מעשור - לדעתי הרבה פחות - תעמוד בסיטואציה משברית. ואז אנחנו נבוא לפה ובהרבה מיליארדים ננסה לתקן את מה שאפשר היום לתקן - אני לא בטוח שנצליח – בהרבה פחות כסף והרבה יותר מחשבה. תודה.

תודה רבה, חבר הכנסת שלח. חברת הכנסת איילת נחמיאס-ורבין, בבקשה.

אז ככה, אני אתחיל מהסוף של מה שאמר חבר הכנסת שלח. לצערי, אנחנו כבר בפיגור, כלומר אנחנו כבר בנקודה שבה אנחנו שואלים את עצמנו באמת האם עדיין אפשר להציל את המצב. אז אל"ף, אני אדם אופטימי, כי פוליטיקאי לא יכול להרשות לעצמו לא להיות אופטימי, אבל פה צריך להבין שהמערכת היא פשוט בקריסה טוטאלית. אני חושבת שבשנתיים וחצי האחרונות היינו שותפים, אם אני לא טועה, ל-10 דיונים כאלה – בוועדת כספים, בוועדת כלכלה ובוועדת העבודה. כל פעם בוועדה אחרת. אנחנו פה מדברים על בעיה אקוטית, על מחסור של 8,000 עובדים בתעשייה, מדברים על מחסור של עשרת אלפים מהנדסים. אתמול אנחנו שוב עסקנו באחד הדברים הפופולאריים בממשלה הזאת. הממשלה הזאת גם עושה דברים טובים, אבל אחד הדברים הפופולאריים בממשלה הזאת זה העברת סמכויות, חוץ מדבר אחד. כל המערכת של החינוך הטכנולוגי עברה ממשרד הרווחה למשרד הכלכלה.

לא. לא כל המערכת, חלק נמצא במשרד החינוך.

לא. היה צריך להעביר את כולם למשרד החינוך. הדברים האלה חייבים להיות ביחד, גם בגלל המעמד הציבורי, גם בגלל שמערכת החינוך היא זאת שאמורה לטפל בחינוך מטבע הדברים. חינוך טכנולוגי היום הופך להיות יותר ויותר מתוחכם. עכשיו צריך להגיד משהו. אני חושבת שכולנו מכירים גם את המספרים וגם את העובדה, למשל, שמכללות טכנולוגיות לעומת אוניברסיטאות מתוקצבות הרבה הרבה יותר נמוך. כשאתה בודק י"ג, י"ד, מכללות ואוניברסיטאות, הפער יכול להגיע לעשרות אלפי שקלים, כי מי שיושב במכללה טכנולוגית מתוקצב ב-8,000 שקלים. י"ג, י"ד זה 14 אלף שקלים. מהנדס זה כבר 33 אלף שקלים.

אני רוצה להצביע היום על ניתוק שאני לא בטוחה שמספיק דיברתי עליו. אנשים הולכים ללמוד מקצועות טכנולוגיים. לא מספיק, אבל הולכים ללמוד מקצועות טכנולוגיים. אין להם מושג שבסוף הדרך הם אמורים לעבוד בדבר המדהים והמופלא הזה שנקרא התעשייה הישראלית. אתה פוגש לפעמים סטודנטים בשנה ג' בהנדסת פלסטיקה, בהנדסת מכונות שלא ראו בחיים שלהם מפעל מבפנים. נכון, הנרי? קלעתי לדעת גדולים, לדעת תעשיינים. זה ממש מדהים לפגוש את התופעה הזאת. עכשיו, הממשלה צריכה לראות בסך הכל - - ופה, תאמינו לי, זה אפילו לא עניין של תקציבים. זה הקטע לפעמים המדהים, שלא כל דבר כרוך בכסף, שפשוט צריך פשוט להביא את האנשים האלה למפעלים בשנה ג'. אתה הזכרת בצדק את on the job training, או ענת קודם הזכירה, כי באמת הצבא הוא גם גורם מאוד מאוד משמעותי לעידוד לחינוך הטכנולוגי.

מה מדהים בהתפתחות הטכנולוגית? היא לא לגמרי מחליפה אנשים. זאת אומרת, אם אתה בונה מכונת הרכבה מאוד מאוד מתוחכמת - היום ההרכבה היא אחד הדברים שמעודדים הכי הרבה פריון חוץ מהכשרה טכנולוגית - בסוף גם צריך מישהו שיעמוד ליד המכונה המתוחכמת הזאת. ואני פניתי - והנה, מירב, אני מניחה את זה לפתחך, נדמה לי שגם דיברנו על זה כמה פעמים – כבר יותר מפעם אחת, יותר מפעמיים, יותר משלוש פעמיים למשרד האוצר, לרשות המיסים על הנושא של מכונות הרכבה. מכונות הרכבה זה אחד מגורמי הפריון הממריצים פריון הכי מהר. לעומת זאת, הפחת המואץ שלהן הוא לא מספיק גבוה. אני חושבת שזה אחד הכלים שאנחנו יכולים לתת בידי התעשיינים גם לעודד, כי מדובר במכונות מתוחכמות, בדרך כלל מכונות custom made. גם אנחנו יכולים לשלב פה בין החינוך הטכנולוגי לבין מה שאנחנו בסוף רוצים לראות, וזה את תפארת התעשייה הישראלית. תודה.

תודה רבה. אני רוצה לשמוע את מורן רייכמן מהאגף להכשרה מקצועית, כי התייחסו כאן גם חברי הכנסת לנושא של הכשרה מקצועית. אני חייבת לומר שגם אתמול השר נשאל במליאה לגבי הכשרה מקצועית. אני מצפה גם שתתייחס לעניין של הנשים, כי אני ואתה כבר ישבנו ודיברנו. אז בוא נראה איך אנחנו מתקדמים עם הסיפור הזה. בקשה, מורן.

שלום. קודם כל כמה הערות.

למרות שאתה שייך עכשיו למשרד הרווחה.

משרד העבודה והרווחה.

העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. השר - -

כל פעם כשאנחנו פוגשים את אותם אנשים, אנחנו צריכים להיזכר באיזה משרד הם עכשיו.

מילא אנחנו - -

אותם אנשים, המשרדים אחרים.

מילא אנחנו, הם צריכים לזכור.

בדיוק, הם צריכים לזכור.

קודם כל, כמה הערות לגבי הדברים שנאמרו פה. צריך להגיד ביושר שהמדינה בעשור הקודם הזניחה את תחום ההכשרה המקצועית. יש לי פה גם גרף מ-2002. מ-2002 נחתכו דרמטית התקציבים וכוח האדם המוקצה למשימה. מ-2013, 2014 אנחנו משקמים את המערכת, זאת אומרת, יש פה מערכת לשקם. יש גם עלייה בתקציבים בשנים האחרונות, עלייה שהיא באחוזים מאוד נכבדת. אבל אם מסתכלים על תחילת העשור הקודם, אנחנו עוד לא שם. אנחנו צריכים להגיד ביושר שאם מחר בבוקר יתנו לנו חצי מיליון שקל, המערכות - -

עזוב מה היה אם. תגיד לי מה אתה עושה עכשיו עם התקציב שיש לך. אין לי זמן עכשיו לספקולציות. תן לי עכשיו הסבר.

אז במספרים ככה: ב-2016 יש גידול של 28% מהתלמידים שהמדינה מתקצבת או מסבסדת להכשרה מקצועית לכלל המקצועות.

זה מ-1% עד 4%.

לפי הנתונים שאנחנו מחזיקים פה, תקציב ההכשרה המקצועית ירד ב-2017.

הוא לא ירד.

מ-852 מיליון שקל ל-837 מיליון.

אני מתייחס כרגע להכשרת מבוגרים. תקציב ה-800 כולל המון סעיפים.

הכשרה מקצועית זה רק מבוגרים. הכשרה מקצועית זה לא חינוך טכנולוגי.

רגע, סליחה, מה היה התקציב ב-2016, מורן?

התקציב של הכשרת מבוגרים ב-2016 היה 115 מיליון שקל, השנה הוא 130 מיליון שקל. התקציב שאתה מדבר עליו כולל בתוכו כחצי מיליארד שקל של מערכת בתי הספר המקצועיים לנוער, שזה מרב התקציב.

למה בכל זאת זה ירד? זה עדיין לא פותר את שאלת הירידה בתקציב.

אני לא יודע למה המספר הגדול ירד. אני מדבר על תקציב פעילות נטו להכשרת מבוגרים. הוא בכל מקרה עלה. ב-2017 אנחנו עובדים עם מודל הפעלה חדש של שני זכיינים. בעבר המורים היו עובדי מדינה, זה יצר המון קשיים בפעילות. היו לנו שני זכיינים לרשתות חינוך, דבר שאיפשר לנו גמישות מאוד גדולה במקצועות ובמיקום הגיאוגרפי של הקורסים. צריך גם להגיד, קשה לנו לפתוח קורסים כי אנשים לא מגיעים. המשק ב-4.5% אבטלה, אם אני לא טועה. יש קורסים שעומדים, מחכים לאנשים שיבואו. עכשיו, המדינה היא אולי לא טובה בשיווק, אבל יש לנו שני זכיינים שהם רשתות חינוך ותיקות, הם מומחים בשיווק. עדיין קשה להם לגייס לקורסים בחינם. ברור שיש פה גם אבטלה נמוכה, גם בעיית תדמית שאנחנו מטפלים בה, וגם בסוף - - עשינו לאחרונה מחקר על תדמית - -

מורן, סליחה, אבל נדמה לי שמה שיש פה וגם בהמשך לדברים שהעלית - - חסרה מערכת שלמה. זה לא רק שאני צריך לדעת שתהיה לי עבודה בסוף הלימודים שלי, בין אם אקדמיים או הכשרה מקצועית - -

השמה.

צריך לדאוג לזה שבמקצועות נדרשים יהיה סבסוד. זאת אומרת, אתה צריך - - אתה כמערכת צריך לייצר מסלול שלם לבן אדם שבסופו של דבר מביא אותו להיות עובד טכנולוגי בתעשייה, אחרת הוא, אתה יודע, אתה אומר לו, "תעשה קורס, ואז תעמוד לגורלך". הוא קורא מה שהוא קורא על התעשייה המסורתית ולא בא.

זה גם לא המצב. קודם כל, יושבים פה עמיתיי משירות התעסוקה, שזו מערכת ההשמה הכי גדולה בארץ. בנוסף, הזכיינים שלנו, חלק מהמכרז גם יש להם כוח אדם שמוקצה להשמת האנשים בוגרי הקורס. עוד אלמנט חשוב שהוספנו זה מסלול הכשרה בחניכות. בכלל, כל השיתוף עם התעשייה, עם העסקים - - יש לנו מסלול הכשרה חדש שמ-day one המעסיק מסנן את הקורס, את מי שנכנס לקורס, והשבוע מתחלק יומיים בכיתה ויומיים או שלושה אצל המעסיק בשכר, ככה כשהתלמיד מסיים את הלימודים, הוא כבר באחוזים מאוד גבוהים מושם - -

מורן, מה החיבור בין התעשייה הישראלית לאותם צעירים שמסיימים את הקורס? האם בשבוע- שבועיים האחרונים לפני סיום הקורס מגיעים התעשיינים? יש להם אפשרות? איך התקשורת בין מסיימי הקורס שלא ייעלמו? אמרה כאן חברת הכנסת ברקו על הקטע של הצבא, אבל אני עכשיו רגע לוקחת את זה בהשאלה לעולם שלכם. האם שבוע-שבועיים לפני סיום הקורס של, אני לא יודעת מה, נניח מלגזנות, בא אותו תעשיין ואומר לו "אני צריך אתכם"?

אז כן. קודם כל, אנחנו גם לוקחים את הקורסיסטים לבקר במפעלים וגם מביאים נציגי מפעלים אלינו. צריך להבין גם שיש פער ציפיות - -

מה המספר של האנשים שעוברים את ההכשרות המקצועיות בשנה? זאת אומרת, מספר, לא עלייה של 28%. כמה אנשים עוברים את ההכשרה?

בגדול, המספר ב-2017 הוא עד 9,000, שזה כולל הכשרות מתוקצבות, מסורתיות, מה שהיה פעם דורשי עבודה, תכנית "שוברים להכשרה מקצועית" ו-on the job training, מה שציינת.

מתוך ה-9,000 האלה, כמה- -? אתם עושים מעקב כדי לראות אם הם נקלטו וכמה זמן הם ממשיכים לעבוד בתעשייה? כי הבעיה, אגב, וזה חשוב, ואת זה אולי לא הזכרנו קודם, חברת הכנסת בן-ארי, זה שהדלת המסתובבת בתעשייה היא מדוד קשה. זאת אומרת, אנשים באים, עובדים 3 ימים, נניח בשקילה או משהו כזה, לאו דווקא עבודה פיזית מאוד, ועוזבים. זאת אומרת, זאת הבעיה. השאלה היא כמה אתם במעקב אחרי זה.

אנחנו במעקב. יש לנו סקר מתחילת-אמצע 2016, סקר חדש, מעקב בוגרים. אנחנו התקשרנו לכל הבוגרים של הקורסים המתוקצבים, שאלנו אותם מה מצבם התעסוקתי בממוצע שנתיים מסיום הקורס. המספרים הם סביב ה-50% עובדים. סביב ה-70% נחשפו למקצוע, זאת אומרת, עבדו בשלב כזה או אחר במקצוע. עובדים ממש באותו היום של הסקר – כ-50%, משתנה לפי ענף. יש ענפים יותר חזקים, ענפים יותר חלשים. סביב ה-50%. זו מגמה רבת שנים, אין איזה קפיצות דרמטיות. אפשר להתווכח אם זה טוב או לא טוב. בעיני זה בסדר, אפשר לשפר. מה שכן, אנחנו רואים סיבות של אנשים שלא מגיעים לתעשייה, או לא נשארים. קודם כל, סביבת עבודה זה דבר שעלה כגורם מאוד משמעותי. בסוף אנשים בשביל 7,500 שקל מעדיפים אולי לוותר על 500 או על 1,000 שקל ולעבוד בקניון ממוזג, לא במפעל. זאת המציאות. נכון שגם היום אנחנו מנסים לחשוף אותם למפעלים שהם יותר מתקדמים, ומוסך היום זה לא בהכרח מוסך של פעם, אבל בסוף זו עבודה שהיא כן פיזית, לא תמיד בסביבה ממוזגת ונעימה. זה חלק מהמצב. השכר פה הוא פקטור.

אני רוצה לשאול אותך עד כמה העובדה שמנכים לאותם חבר'ה שעושים קורסים להכשרה מקצועית חלק מדמי האבטלה, 30% מדמי האבטלה, משפיע עליהם בכניסה לקורס.

תראי, קשה לומר כמה זה משפיע. בעיני זה דבר מיותר הניכוי הזה . אמרנו את העמדה הזאת בכל מקום - את יודעת, גם נפגשנו איתך - שה-30% זה כבשת הרש. אני לא רואה למה לקחת לאנשים את דמי האבטלה שלהם. הרי בעבר, עד 2002, כל מי שהיה הולך לקורס הכשרה מקצועית לא היה מקבל דמי אבטלה עד סוף הקורס, אפילו אם הוא היה 10 חודשים. היום יש לך זכאות אישית. כשהיא נגמרת, היא נגמרת. אני לא רואה למה לנכות על זה עוד 30% שכר לימוד או דמי רצינות. זו העמדה שלי.

בסדר גמור. תודה. בדבר הזה אנחנו מטפלים. רציתי לדעת גם לוועדה וגם שאתם תדעו את זה, העניין הזה של הניכוי של דמי אבטלה כשיוצאים לקורסים. אריה אשד, איגוד המוסכים. בקשה, אדוני.

תודה רבה לחברי הכנסת וליושבת-ראש הוועדה. אנחנו מתעסקים עם חינוך טכנולוגי, ואני עושה אבחנה בין חינוך טכנולוגי להכשרה מקצועית. אני חושב שיש פה בלבול מערכות ובלבול מושגים גם מצד משרד הרווחה, האגף להכשרה מקצועית. חינוך טכנולוגי, כמו שאמרת חבר הכנסת שלח נכון, הוא לבתי הספר התיכוניים. בשנה האחרונה, בעצם בשנתיים האחרונות, יש לנו מיזם יפהפה שמתחיל עכשיו עם משרד החינוך ועם התאחדות התעשיינים, הוא נקרא" שילוב תלמידים בתעשייה". במסגרתו אנחנו לוקחים ילדים מכיתות י', י"א וי"ב, נותנים להם את ההכשרה המקצועית, או בעצם את החינוך הטכנולוגי באמצעות תוכנה, באמצעות לומדה אינטרנטית, כדי לחבר אותם לעולם החדש של החינוך הטכנולוגי. עושים להם גם מה שנקרא סיורים והשמה בתוך המוסכים, בתוך מוסכי השירות, כדי שיבינו את העולם הזה. זה, כמובן, נותן להם את הפתיחות כדי להגיע אחר כך בצה"ל למקומות שאולי הם לא חשבו עליהם.

כמה תלמידים יש כאלה היום?

אנחנו מדברים על 30 בתי ספר בשנה האחרונה שהייתה, ב-2016. לקראת 2017 אני מקווה - -

סליחה על השאלה הסקטוריאלית. כמה ערבים?

50% מבתי הספר האלה הם מהמגזר הערבי. יש מהמגזר הבדואי 8,9 בתי ספר. במשולש, טירה, כפר קאסם יש עוד 3,4 בתי ספר. 50% מבתי הספר - - 15 מבתי הספר הם בתי ספר מהמגזר הערבי.

מי מממן את זה? אתם?

לא, משרד החינוך.

מה התקציב של זה?

הילדים בסוף י"ב, לפחות במיזם שאנחנו עוסקים מול משרד החינוך, מקבלים תעודה משמעותית, תעודת מקצוע שמוכרת גם על ידי משרד התחבורה כשלב מקצועי.

כי עכשיו יש במשרד החינוך גוף שמסמיך, מה שלא היה להם שנים.

נכון. זה גוף חדש - -

זה מאוד חשוב. היא דיברה על זה שכל החינוך הטכנולוגי. זה לא נכון. 90% כבר במשרד החינוך. זה10% שעדיין נמצאים, אבל 90% - - זה עם הפרויקט, עם ה-100 מיליון שקל שהתאחדות התעשיינים על בתי ספר. גם את זה. אני זוכרת שלפני שנה נפגשנו באירוע הזה ואמרת לי - -

עשינו בחודש מרץ השנה, יחד עם ההתאחדות ויחד עם משרד החינוך, יריד טכנולוגי. הגיעו בערך 20 אלף תלמידים מכל רחבי הארץ. אנחנו מכוונים יחד עם ההתאחדות ויחד עם משרד החינוך שזה לא יהיה רק לאוכלוסיות נחותות, שזה ייפתח. לפחות מבחינתנו עולם המוסכים יש לו גם לוטק, אבל יש גם הרבה הייטק היום. אנחנו מכוונים ש - - יבואו. הראיה היא, כמובן, כמו חברת מובילאיי.

כמה זמן זה עובד?

שנה באופן מלא. ענת ברקו דיברה. פה אנחנו צריכים הכשרת מבוגרים. יש פה הרבה חסמים בירוקרטיים שהם תוצאה של המערכות לאורך השנים. יש מיזם שיזמנו יחד עם הצבא, הוא נקרא "מקצוע לחיים". צריך לתת לו דחיפה, צריך לתת לו מימון. הוא לא מקבל מימון ותמיכה. אנחנו פונים גם ליחידה להכוונת חיילים משוחררים, אנחנו פונים למשרד הרווחה, לאגף להכשרה מקצועית. לא מקבלים את המענה. העובדה שיש שני זכיינים - -

אתה מכיר את זה, מורן, את "המקצוע לחיים" הזה שהוא מדבר עליו?

כן, אנחנו מעורבים בפרויקט הזה.

יש שם הרבה חסמים. גם נתנו את זה לכל מיני זכיינים שבמקום לפתוח את המערכת, הם יוצרים בירוקרטיה משל עצמם בתוך המערכות האלו.

אנחנו נברר לך.

אני לא מכיר את הטענות על הזכיינים. אני אשמח לדבר איתך.

זכיין כמו הג'וינט, שעובד תחת משרד העבודה, יצר יותר חסמים במערכת מאשר - -

אין בעיה, אנחנו נפתור את זה. זה לא יבוא - - בסדר, תודה, זו הערה חשובה. אני רוצה לשמוע את משרד החינוך, את אסף.

אני בהקשר של הדיון אחראי על שני תחומים. אחד, זה כל הנושא של י"ג, י"ד, והנושא השני זה של תכנית "טוב", שזו תכנית האצה של תלמידים בחינוך הטכנולוגי להתחיל בכיתה ט' ולסיים בסוף י"ב עם בגרות או טכנאי, או לעבור לכיתה י"ד להשלמת הנדסאי.

הדיון עוסק בהכשרה הטכנולוגית וב - - אז אני רוצה לבוא ולהגיד שכל תכניות הלימודים במשרד החינוך במגמות הטכנולוגיות מעודכנות בדרך כלל עם אנשי מקצוע רלוונטיים מהתחום. שמעתם דוגמה בנושא הרכב, בנושא המכונות, חשמל אלקטרוניקה. אנחנו הוספנו מערכת להסמכות, או למידה נוספת במסגרת החינוך הטכנולוגי גם במעין הזדמנות שנייה בפרק הזמן שבין סוף השחרור לצבא. השנה, למשל, היו 140 קורסים להכשרה מקצועית, להשלמת הידע של בוגרי החינוך הטכנולוגי - כ-2,200 תלמידים, בעיקר במגמת מכונות, חשמל, תקשוב, וגם התמחויות ספציפיות, למשל בנושא רכב או ריתוך, כי הנושא הזה עלה.

כמה החומרה שהם עובדים איתה מעודכנת? כי אחד הדברים שאתה שומע הרבה זה שבעולם - זה עלה בדברים של איילת - התלמידים עובדים עם המכונות, בגלל שיש גם שיתוף פעולה עם התעשיינים, הכי מעודכנות שאיתן הם גם יעבדו אם תהיה עבודה. ואצלנו זה, בלי להעליב אף אחד, איזו מחרטה שמישהו כבר לא צריך.

קודם כל, יש בתי ספר שכבר הגיעו לשם, אבל זה עדיין לא ברמה של התעשייה, ולכן תכניות כמו "חשיפה לתעשייה", כשהמטרה שאנשים שיגיעו בתדירות של לפעמים גם פעם בשבוע לתעשייה, ייחשפו. זה פותר את הבעיה. הוקמו ומוקמים מרכזים טכנולוגיים.

זה לא פותר. הוא צריך - - התלמיד או התלמידה צריכים שהמכונה שהם עובדים איתה - אגב, גם בליצור להם חשק לעבוד בזה - - שהם יראו שזו מכונה מתקדמת טכנולוגית וידעו להפעיל אותה.

קודם כל, יש בחלק מהמקומות, לא בכולם. זו עלות מאוד יקרה. הוקמו במקביל ומוקמים מרכזים טכנולוגיים. הסתיימו בבאר שבע ובחיפה. כרגע בתכנון עוד מספר מוקדים, מספר מרכזים טכנולוגיים שאמורים - -

מלמדים היום בכלל על מחרטות?

בהחלט.

לא ישר CNC? מכשירים מבלטנים? זה מקצועות שפשוט, אתה יודע - -

תראי, אנחנו נפריד בין חינוך טכנולוגי - -

אנחנו לא רוצים - - אני לפחות לא רוצה שכל ייצור התבניות במדינת ישראל יעבור ל-CNC.

סליחה על ההתערבות. אנחנו פתרנו את הבעיה בזה שהתחלנו להביא תוכנות - - אינטרנטיות שעוזרות, לפחות בשלב הראשוני, לתלמידים להיכנס ולהבין את המערכות החדשות, בלי להתעסק בידיים בשלב הראשון. זה נותן להם את החשק. זה עוזר. בשלב השני הם נכנסים גם מה שנקרא לתחושת ידיים.

לגבי הרחבת המסגרת, יש לנו אילוצים. למשל, טכנאים והנדסאים יש לנו מגבלה של הצבא - - יש לנו פחות אפשרות לפתוח קורסים, או להרחיב את היקף - -

מה המגבלה? אתה יכול להגיד לי מספרים? כמה יש היום בי"ג, י"ד?

כרגע בי"ג, י"ד יש כ-5630, פלוס עוד 1,500 תלמידי י"ב "טוב", זאת אומרת שהם בלימודי טכנאים.

אני מדבר על כאלה שהם לצורך העניין בתחילת גיוס.

5,630 זה בכלל. ברגע שאני בא למגמות מסוימות, למשל ביו-טכנולוגיה, משרת ביו-טכנולוגיה, הצבא לא מעוניין בזה. אז אין לי אפשרות לפתוח. אבל יש לזה ביקוש. זה חסם מבחינתי. כרגע הצבא באיזה שהוא תהליך של ארגון סביב הנושא של קיצור שירות. לטענתם תוך 3,4 שנים זה ייפתר. לדבריהם, אני כרגע - -

אתה יודע, הצבא מאשר למעלה מ-2,500, קרוב ל-3,000 מכינות וש"ש, כדי להעשיר את עצמם.

זה לא רק להעשיר את עצמם, זה גם להעשיר את החברה הישראלית. זה לא נכון להגיד את זה על המכינות ושנת השירות, שזה רק לעצמם.

הכל טוב. הצבא גם אומר, ואני לא נגד זה, שהם מגיעים לצבא יותר מוכנים. הכל בסדר. רק אני אומר שאל מול זה לשים עליכם מגבלות זה סימן שאלה.

כן, גם חשוב לומר - - בגלל שהיה גם דיון על זה בחוץ וביטחון אני אישית שאלתי את הרמטכ"ל. יש פרויקטים של החינוך הטכנולוגי שהם בתוך הצבא, בלי קשר לדח"ש, שזה מתבקש, אני מסכימה עם עפר שלח. יש גם פרויקטים בתוך הצבא. חסר לנו כאן, כמו גם ב-3 הוועדות האחרונות, את הצלע של הצבא, הם פשוט לא נמצאים פה. אמרתי את זה גם לרמטכ"ל. הוא הבטיח לי דיון מיוחד בחוץ וביטחון. אבל את זוכרת, כבר פעם שלישית שאנחנו עושים דיון ואין כאן נציג של הצבא שבא ואומר: נכון, אנחנו לא נותנים דח"שים לכולם, אבל יש לנו בתוך המערכת.

שזאת החמצה.

נכון. שמענו על חיל האוויר על הפרויקטים. הנה עוד פעם הם הוזמנו ולא הגיעו, אבל אני חייבת לסיים כדי להמשיך. אז שמענו.

אגב, זה לא אופייני לצבא.

בואי.

לא, זה לא אופייני, הוא מגיע לדיונים.

הוא מגיע, הרמטכ"ל מגיע. הנרי צימרמן, תעשיין ויו"ר מרחב צפון בהתאחדות התעשיינים. בקשה, אדוני.

שלום לכולם. מדברים פה הרבה מאוד על הנושא של ההכשרה. אני רואה את זה בצורה אחרת. אני מעסיק 450 עובדים בכרמיאל. אני מנסה לפתוח מפעל חדש שיעסיק עוד מאות. פנינו. אנחנו מנסים כבר הרבה מאוד זמן לרכוש 22 דונם נוספים בשביל לבנות מפעלים נוספים.

בכרמיאל, או במקום אחר?

בכרמיאל, צמוד.

רק באיזה תחום זה?

תחום המתכת.

טרלידור.

המפעל - - בתחום של פטנט מאוד ייחודי של מזון, מוצר שנקרא ג'יני.

עפר מאוד יאהב את זה. תכל'ס, זה אוכל בלי אוכל.

אני אוכל מתכת.

לא, זה אוכל בלי אוכל.

אני לא רוצה לבזבז את הזמן, אבל זה דבר מדהים. אני גם יושב-ראש התאחדות התעשיינים בצפון. בתור כזה אני מבקר לפחות ב-3,4,5 מפעלים בשבוע. 5 מפעלים בשבוע באזור שלי. אני כל היום מתרוצץ בשטח. אני די מיואש. אני דואג מאוד. אני חושב שהחומרה של המצב לא מחלחלת לפה בגלל שיש סך הכל 4% אבטלה. סבבה, כולם מרוצים, למה להתאמץ? אנחנו עשנו ניסיון נקודתי מאוד בכמה אזורים לירידי תעסוקה. בסך כל הירידים - זה היה בכרמיאל. אני מדבר רק על כרמיאל - הצגנו כ-40 חברות שבאו וביקשו כ-800 אנשים, משרות. לא באו אנשים. בעפולה 500 משרות. סך הכל בארץ הצגנו 100 מפעלים, הצגנו רשימה של משרות שאנחנו מבקשים. היו לנו 2,500 משרות שרצינו, 2,500 וקצת. קיבלנו סך הכל פחות מ-450 קורות חיים. עכשיו, אפשר להגיד - -

טוב שאתם לא משרד עורכי דין, כי אז היה חסר בדיוק הפוך.

בדיוק.

לגמרי.

למעשה, חברה בשם קלפיט - - אתמול הוא סיפר לי שהוא פרסם שתי משרות, האחת זה למהנדס תעשייה וניהול, השנייה זה למפעיל CNC. הוא מפעל CNC. הוא לא קיבל אפילו לא בקשה אחת. זה מפעל בנצרת.

בשכר של כמה, אתה יודע?

אני יכול לדבר על עצמי. אני זקוק נואשות. אני עושה כל דבר אפשרי בשביל לקלוט מסגרים. אני צריך לקלוט הרבה מקצועות, אבל בואו נדבר על מסגרים. הבסיס אצלי לרתך, שהוא לא רתך - - לוקח לנו כחצי שנה לפחות עד שהוא בכלל יודע מה לעשות.

להכשיר אותו.

חצי השנה הזאת עולה לנו המון המון כסף. הבסיס זה 38 שקל לשעה. אני לא מצליח לגייס. הרתכים אחרי שנה אצלנו עובדים בין 45 ל-50 שקל לשעה. יש כזאת תחרות באזור הצפון, שעבור חצי שקל יותר הם גם עוברים ממקום למקום.

כי יש לך שם את כל עמק CNC ואת כל אלה שצריכים לשרת את תעשיית הביטחון.

עכשיו, אתם צריכים להבין למה אין עובדים. אני יכול לספר לכם סיפורים בלי סוף. דיברתי עם ריצ'י מ"קליל" לפני שבוע. הוא סיפר לי על זה שאין עובדים שתפקידם אלומינצ'יקים, ללכת ולהתקין את האלומיניום, לבנות את החלון. אז רצו להקים עם אחד מהמשרדים – אולי משרד העבודה – הממשלתיים קורס. קיבלו תקציב, הכינו סיליבוס, הכל על הכיפאק, רק מה, אף אחד לא בא לקורס הזה. מי שעובד בזה מרוויח המון כסף.

תגיד איפה - -

איפה הפקק?

אני חושב שהבעיה נובעת מכמה דברים. אני לא רוצה לדבר על החינוך, כי זה ברור לגמרי, כולכם מבינים את זה. הבעיה הראשונה זה נושא של תדמית. אנשים לא רוצים לעבוד בתעשייה. הם לא רוצים לעבוד, כי הם לא גדלים לתוכו מבית ספר, לכן זה זר להם. הממשלה צריכה לעזור להתאחדות פה, לבוא לעשות מסע פרסום ענק, שיבוא ויגיד: רבותיי, זה טוב לעבוד בתעשייה. בתעשייה אנחנו נותנים עבודות לכל החיים, עבודות שאפשר להרוויח מהן ולעלות איתן. עם טיפה עבודה נוספת, שעות נוספות מרוויחים גם משכורות מאוד מאוד מכובדות בסך הכל.

הדבר השני שאתם לא מדברים עליו, אבל זה גלגל, ואני לא יודע מה יותר חשוב, זה ש-90% מהמפעלים בארץ הם מפעלים קטנים - 20 מיליון שקל, 30 מיליון שקל, 20-100 עובדים. החברות האלו ברובן גם לא מייצאות. הם לא מקבלים אגורה אחת. הם לא יכולים, בגלל חוק עידוד הון, לקבל עזרה. עכשיו, אנחנו צריכים, על מנת לשבור את הגלגל ולשלם יותר, להגדיל את הפריון שלנו. הפריון במדינה הוא נמוך בגלל כמה וכמה סיבות, אבל בין השאר בגלל ציוד לא טוב ובגלל הרגולציה והבירוקרטיה. לדעתי, אלו שתי הסיבות העיקריות. כמובן אחר כך צריך את האנשים להפעיל את המכונות האלו. אתם חייבים פה לשנות את הדבר הזה. תאפשרו למפעלים האלה לקבל עזרה בקניית ציוד מודרני, ציוד מתוחכם, אם זה על ידי פחת מואץ או כל דבר אחר. אנחנו נביא את המכונות האלו. אני פריק, אנחנו במפעל שלנו פריקים של חדשנות. אנחנו התחייבנו כלפי כל העובדים שאנחנו לא מפטרים אף אחד בגלל מכונות חדשות, רובוטיקה ואוטומציה שאנחנו מכניסים. אנחנו רואים את הפריון הולך וגדל כל הזמן, לכן אני יכול להרשות לעצמי גם לשלם יותר. זה גלגל שמתחיל מהחינוך.

גלגל קסמים.

אל תסתכלו רק על נושא החינוך, כמה שזה חשוב, תבינו את כל התמונה.

לא, הכשרה מקצועית זה מעבר לחינוך, זו גם הכשרת מבוגרים שאנחנו מתעסקים בה.

לא, מתחיל בבסיס של התדמית. זה הקשר הבסיסי.

לדעתי, התדמית זה הבסיס. לדעתי, אם אנחנו לא נפעל מהר בשיפור הפריון, לא יהיה זכות קיום פה. המשכורות בארץ ביחס למדינות אחרות הן משכורות יותר גבוהות, למרות שהעובדים שלנו, לצערי, לא גומרים את החודש. אין לי עובד אחד, אני חושב, שאני לא מלווה לו כסף, בנוסף לזה שיש לו עוד הלוואות מכל מיני מקומות. צריך להסתכל פה על כל התמונה.

תודה רבה. ביאן ממשרד האוצר, את רוצה להתייחס?

כבר התייחסו לנקודות העיקריות. יש נקודות שמעניינות אותך שנתייחס אליהן?

לא. אם זה לא משהו ספציפי, אז בסדר. כן, גברתי.

האמת שיש לי שאלה.

אז אחרי זה, כי ממש הזמן קצר, יש לי פה כמה שנרשמו לזכות דיבור.

אני אחראית על החינוך הטכנולוגי וההכשרה המקצועית בהתאחדות התעשיינים. אני כבר 11 שנה ועשרות פעמים פה מדקלמת את אותם דברים. רק משנה לשנה הדבר נעשה יותר חמור.

כן, אבל אני חייבת להגיד לך משהו. זה נכון, אבל אני באמת חושבת שיש שינוי. אני לא הייתי יושבת במקום שהייתי חושבת שאני יושבת ומחממת את הכיסא. זה לא מתאים לי גם. אבל אני באמת חושבת שיש איזו שהיא מגמה מסוימת.

נכון, וזה גם מה שאני רוצה להגיד.

אמרתי בתחילת דבריי, אגב, שעשינו נזק של שנים מההסללה הזאת על החינוך, אין לי ספק, אבל אני רואה קצת ניצוצות של שינוי.

בהחלט יש שינוי, אבל אני חושבת שאסור לנו לשקוט על השמרים, אנחנו כל הזמן צריכים להיות על המשמר שהשינוי יהיה עקבי ולאורך זמן. אז אני רוצה להמשיך את מה שהנרי אמר וכמה דברים בכל זאת לצייר איזו שהיא תמונה יותר שלמה בנושא של חינוך טכנולוגי, השכלה טכנולוגית והכשרה מקצועית. אני חושבת שאחת הבעיות שלנו שאין לנו ראייה ואין תכנית אסטרטגית בכלל מה רוצים בחינוך הטכנולוגי, בהכשרה המקצועית ובהשכלה. חייבים לראות את זה כמעגל שמתחיל בחינוך הטכנולוגי כבר עם ילדים יותר צעירים, להכניס אותם לעולם העבודה כבר מהגיל הרך דרך חינוך טכנולוגי. אכן זה נכון, גם בעקבות הפעילות של התאחדות התעשיינים מזה 10 שנים המספרים עלו. היום אנחנו מדברים כבר על 148 אלף תלמידים במשרד החינוך ו-10 אלפים תלמידים במשרד הכלכלה, מה שהיה פעם רק 32% . היעד שלנו להגיע ל-48% שילמדו בחינוך הטכנולוגי, בחינוך מדעי, טכנולוגי ומקצועי כולל, כדי לפתור את הבעיה שהנרי אמר והדימוי. יום בשבוע יגיעו לתעשייה, חשיפה לתעשייה, יתחילו להכיר את זה גם מלמטה, שינוי של תשתיות. אי אפשר ללכת וללמוד בדברים נושנים, כי אף אחד לא ירצה אחר כך לעבוד בזה. ציוד צריך להיות חדשני, אטרקטיבי, במרכזים טכנולוגיים, שבסוף אתה אומר, "וואו, אני רוצה לעבוד בכזה מקום. אם ככה אני לומד, אני גם רוצה לעבוד", כולל חשיפה לתעשייה, כולל התנסות בתעשייה יום בשבוע. זה נושא שעושים אותו. אנחנו כבר עושים את זה עם משרד החינוך, אבל חייבים להגדיל את ההיקפים. זה לא מספיק. כל הזמן לעשות ולהגדיל את המספרים, שלא תהיה מגמה חד-פעמית. על השכלה טכנולוגית דובר, על רפורמה בהשכלה הטכנולוגית. לא יכול להיות שמלמדים היום רצפת ייצור או הנדסאים. אין טכנאים בכלל, כי לא מכשירים טכנאים. אין הנדסאים עם תואר. צריך להיות רצף. היום משרד החינוך עוסק - -

את יודעת מה המצב של הרפורמה? כי אני עשיתי כאן דיון לפני שבועיים על הרפורמה.

כן. הייתה ישיבה לפני שבוע - אני גם הייתי שם - אצל שי באב"ד. דנים עדיין במי הרגולטור, מה יהיה התפקיד של המועצה, מה יהיה התפקיד של המל"ת, אם זה יהיה משרד החינוך, משרד העבודה. אנחנו שם.

אני בכל מקרה אמרתי שבכינוס של המושב הם צריכים לבוא קצת עם יותר מידע על הרפורמה, לא להשאיר את זה למנכ"ל המשרד.

אני רוצה עוד משהו לגבי הכשרה מקצועית.

רגע, תשמעי משהו. מירב, אנחנו חייבים לדבר על הפיל שבחדר. זאת עבודה שאולי רק את יכולה לעשות. זאת אומרת, אנחנו יכולים לעזור, יכולים לעשות הכל, בסוף בסוף, לפחות מהתובנות שלי מהשנתיים וחצי האלו, אם לא יעבור האגף להכשרה מקצועית, החינוך המקצועי יותר נכון, למשרד החינוך, בינינו, אנחנו נמצא את עצמנו יושבים פה בעוד כנסת אחת או שתיים.

אני מודה לך, איילת, על המחמאה, אבל אפילו אני לא יכולה להעביר.

מי יכול עלייך.

אבל תשמעו, עדיין יש לנו 90% במשרד החינוך. זה עדיין משמעותי. איך מישהו הגדיר את זה? את צודקת, אבל - -

זו התקדמות, אבל כל פעם אנחנו דנים בחתיכות.

מילה אחרונה לסיום.

יש הצלחות, אבל המדינה מורידה אותם ל-90%.

עוד מילה אחת על הכשרות מקצועיות. זה נכון, יש הכשרות מקצועיות – זה אחרי הזנחה של עשרות שנים - אבל זה מעט מידי. התכנית "סטארטר" – חניכות בתעשייה רק התחילה, ביוני כבר נגמר התקציב. OJT נגמר התקציב. יש מפעל סלינה שרוצה עכשיו להכשיר 60 עובדים. 60 עובדים יש לו. אז אומרים לו "תמלא את הטופס". מינואר הוא ממלא את הטפסים. אומרים "עכשיו יש לו 30 עובדים". הוא רוצה עכשיו להכשיר 30, אחר כך 60 עובדים, אז אומרים "תמלא את הטופס מחדש", עד שכעבור חצי שנה, מהון להון, אין כבר תקציב, כי לקח חצי שנה ונגמר התקציב. יש לו 60 עובדים שבסוף הוא קלט ללא הכשרה וללא תקצוב.

אתה מכיר את זה, מורן?

אני העברתי למורן אישית את הבקשה, למיכל צוק ולכל העולם ואשתו. מתישים את המפעלים. היו לו 15 עובדים, 30,60. בסוף אומרים לו כל פעם לשנות, בגלל שגדלים ואין לו תקציב. ועוד משפט אחד. OJT לעובדים קיימים.

לגבי סוגיית התקציב, אכן אנחנו קרובים למיצוי התקציב. אנחנו עכשיו במגעים מול האוצר לקבל תוספת תקציבית מחוץ לתקציב הקיים.

ביאן, אתה מכירה את זה?

יש היום תכניות שמלוות על ידי תב"ת, שהן תכניות פיילוט. לגבי התקציב, הנושא בבחינה. גם נבדוק איך באגף להכשרה מקצועית מתעדפים את התכניות הקיימות, אם יש צורך בתקציבים נוספים. הנושא בבחינה.

מה זה "בבחינה". מתי יסתיים המבחן, ביאן? כמה זמן עד שייצא - - ?

אנחנו בדיונים. מורן גם מעביר אלי נתונים. זה שיח.

הגיל הממוצע בתעשייה, דרך אגב, אם אני לא טועה, הוא 58.

טוב, אני אבדוק את זה. המדען הראשי.

אני רוצה להתחבר לדבריו של הנרי מזווית קצת שונה של הדיון. ועדות הכנסת השונות, ואנחנו בתקופה האחרונה פוקדים אותן, את כולן בכל הגרסאות השונות של הפרשה הזאת - גם בוועדת הכספים, גם בוועדת הכלכלה, גם בוועדת הפנים והגנת הסביבה, גם בוועדה המכובדת הזאת. ניכר שנעשית עבודה מאוד גדולה בשאלה איך ניתן לפתוח את כל החסמים בקשיים שיש בתעשיית ישראל. אחד ההיבטים של הדבר הזה זה באמת הנושא של תעסוקה מקצועית, שזו סוגיה רצינית ביותר. אגב, חיפה כימיקלים, למי שלא יודע, שותפה, אפרופו מה שאתה אמרת עופר, לקורס אוניברסיטאי בתחום הנדסת הכימיה. כל הקורס כולו מתקיים במתקני הייצור של חיפה כימיקלים, עם מבחני בגרות כשזה כרוך בלימודי התיכון. זאת אומרת, חיפה כימיקלים עושה בפועל את כל הדברים שהפורום המכובד הזה הזכיר בכמה היבטים, אבל - -

בית הספר בחיפה?

כן.

במפעלים.

צריך לדעת שאותה מדינה ואותן ועדות כנסת שעוסקות בפתיחת המחסומים גם שמה משוכות וקשיים בלתי אפשריים על תעשיית ישראל, עד כדי חניקה שלה. אני יודע שהמילים האלו הן קשות, אבל אני אתן דוגמה קונקרטית ביותר. החלטת הממשלה מספר 2807, מיום ה-3.7.2017, בנושא פתרון משבר האמוניה שכבר נמצא איתנו חצי שנה.

סליחה, אני מוכרחה להגיד לך, מירב. אני, יש לי יחס מאוד מאוד - - עם התעשייה, מכירה את התעשייה. תסלח לי, עם כל הכבוד, זה דיון אחר. אני גם דיברתי עם הבעלים שלכם. סליחה, זה דיון אחר, הוא נוגע לסוגיות אחרות. מעניין אותי לשמוע איזה חסמים אתה חושב שמציבים על החינוך, לא על העניין - -

אני מבקש, מירב, שיינתן לו להשלים את דבריו.

זה מה שבאתי לומר. אדוני, תמשיך.

אני רוצה לתת באמצעות הדוגמה הזאת שהתחלתי לתת, דוגמה לאיך אותם - -

אני לא רוצה להתעסק בחסמים של התעשייה הישראלית.

בקשה. אני אומר, פעם אחת החליטה ממשלת ישראל על פתרון משבר האמוניה. אותו מיכל מפורסם מת, איננו כבר איתנו. ממשלת ישראל החליטה לפתור את בעיית הסיפור הזה של מצוקת האמוניה באמצעות אניות קטנות. למה אין עדיין אניות קטנות ואין עדיין אמוניה במשק ישראל לתעשיית כלל ישראל, לא לחיפה כימיקלים? משום שסטטוטורית הנושא הזה תקוע. אותה החלטת ממשלה שפתרה את הבעיה - -

רגע, אבל אדוני, הדיון שלי הוא לא למה אין אמוניה, הדיון שלנו הוא על העובדים.

העובדים ישלמו את המחיר של הדבר הזה.

6,000 עובדים הולכים לשלם את זה.

ד"ר חורש, אנחנו מאוד מוטרדים ממצב העובדים, אבל להנהלת המפעל יש גם אחריות למצב הזה שאתם הגעתם אליו.

אין בכלל ספק. אנחנו עכשיו לא בשלב חיפוש האשמים, אנחנו בשלב פתרונות.

היה לי פה דיון ענייני ומקצועי.

והוא יישאר כזה.

אל תהפכו לי את זה למשהו אחר, אני מבקשת מכם.

יותר מזה, אותה החלטת ממשלה עוסקת לא רק בפתרון לטווח הקצר, עוסקת גם בפתרון לטווח הארוך באמצעות של מתקן ימי בלב ים בתוך 18 חודשים שעל חיפה כימיקלים לבנות על חשבונה. אותה תעשייה צריכה לבנות את אותו דבר. אם תקראו את החלטת הממשלה הזאת ותראו איזה אישורים ואיזו עבודה צריכה התעשייה לעשות לקראת הדבר הזה, אז חוץ מאישור הרבנות יש שם בערך את הכל.

תודה רבה. אתה רוצה להוסיף משהו, אדוני?

כן, אני רק אוסיף משהו נורא קטן בהמשך לדברים שלו. בזמנו לפיד עצר את מכירת כיל ים המלח לחברת פוטאש הקנדית. מדובר על מיליארדי שקלים שהמדינה הולכת לאבד. אנחנו הולכים לתת לחברת פוטאש הקנדית, במידה והדבר הנורא מכל יקרה והמפעל הזה ייסגר כי אין לו אורך נשימה בלתי מוגבל - - אנחנו הולכים למסור את כל תעשיית הדשנים שמתקיימת במדינת ישראל על מגש של כסף למדינה אחרת.

ואז לא תהיה בעיה של עובדים.

אנחנו נבוא לעבוד אצלך.

מדובר פה על אלפי עובדים במעגלים ראשונים ונוספים.

איפה זה עומד כרגע?

עומד כמו - -

פתוח.

הם הוציאו את העובדים לחופשה כפויה. תקשיבי שנייה, יש פה בעיה אמיתית. פשוט הדיון הזה הוא מאוד מאוד ספציפי, בגלל זה אני התקוממתי, לא בגלל - -

אני מתנצלת, אני הבנתי את העניין.

אלפי עובדים. גם בדרום וגם פה.

יוסי אלקובי, נשיא התאחדות התעשייה והמלאכה. בקשה, אדוני.

אני רוצה לנגוע בדבר אחד. אני באתי לכאן כבר מיואש. אין לנו כוח לשאת עוד. אין עובדים בתעשייה שלנו. בתי ספר נסגרו בשנות ה-90. אין בתי ספר טכנולוגיים.

רגע, יש בתי ספר היום. הם לא רלוונטיים אליך?

אני חושב שצריך להחזיר עטרה ליושנה, את בתי הספר הטכנולוגיים. אני סבור שיש להכריז על תכנית חירום היום להצלת התעשייה, גברתי, לצמצום פערים, על ידי השקעה של מיליארדים בתעשייה, כי בתוך 3 השנים הקרובות, רבותיי, לא יהיה אדם שיתקן כיסא, לא יהיה אדם - -

האם בתי הספר שקיימים היום בחינוך הטכנולוגי רלוונטיים למקצועות בהם - -?

בוודאי, ועוד איך. אנחנו לא שותפים שם. יכולים איתנו יחד - - שמשרד החינוך ומשרד הכלכלה ישבו ביחד איתנו להכין תכנית. אנחנו מהשטח יכולים לעזור, לתת דרך, לתת כיוון, לתת ראייה.

משרד החינוך מכיר - -?

אני שמעתי שמשרד החינוך יעביר כספים, רוצה להעביר כספים לתעשייה. אנחנו לא שם. אני מתנצל שפגעתי פה ב - - ומנעתי את העברת הכספים, אבל - -

אדוני, הנקודה ברורה. אני מבקשת שאסף אחרי הישיבה - -

נמאס מדיבורים. אני חושב שצריך ועדה מיוחדת שתקום ותדון בדברים האלה.

אתה רוצה שאני אנסה להציע לך פתרון? עוד ועדה שתקום? יש לך כאן את אסף מנוחין ממשרד החינוך. אני מבקשת שכשתסתיים הישיבה תשבו ביחד.

בבקשה.

אתה רוצה עוד ועדה עם 20 אנשים?

יש לנו מה לתרום בנושא הזה. יש לנו ידע.

בסדר. יוסי, אני הבנתי אותך, אני מכירה אותך, אני מודעת לבעיות. אני ביקשתי מאסף, שהוא אחראי על כל החינוך הטכנולוגי במשרד החינוך, לדבר איתך בסיום הישיבה.

אין בעיה.

יצחק מויאל, יו"ר הסתדרות עובדי הבניין והעץ.

גם אני רוצה ככה - - אני מדבר בשם ההסתדרות בכלל, והסתדרות עובדי הבניין בפרט. אני רוצה להצטרף לתחושה הקשה שיש. הממשלה הפריטה את כל ההכשרה המקצועית. מודים פה גם במשרד העבודה. עכשיו מתחילים לשקם. יש פה עבודה מאוד מאוד רצינית. בכל התחומים יש בעיה של הכשרה מקצועית. אני מצטרף ליוסי אלקובי, נשיא התאחדות בעלי המלאכה, שיש בעיה בהכשרה מקצועית. אין פה תכנית, גברתי היושבת-ראש, מסודרת - לא חומש, לא עשור - בלהחזיר את ההכשרה המקצועית. את יודעת מה הפתרון? שאתם, חברי הכנסת, לא שמים על זה דגש בכל מיני החלטות. בענף הבניין - -

דווקא השלישיה שיושבת פה כן שמה.

אז אני אגיד לך שלא. תרשי לי, אני אתן לך כמה דוגמאות.

אתה תיתן לי ממש בדקה, כי אני חייבת לסיים.

60 שניות. הפתרון של הבעיה הוא בכך שהמדינה בכוונה עושה את זה לייבש את זה. הפתרון, כדי להחליף את הישראלים, הולכים להביא עכשיו - - אם היו מכשירים עובדים ישראלים בענף הבנייה, לא הייתם צריכים לאשר להביא 20 אלף עובדים זרים.

מצד שני, יושב לך כאן מעסיק ואומר לך שהוא רק רוצה עובדים, אבל הם לא באים.

איך הם יבואו? איך הם ידעו שיש פה הכשרה?

אבל שאלתי אותם במפורש - -

אני מודיע לך כמי שאחראי על הענף, חסרים 5,000 מנהלי עבודה בענף הבנייה הישראלי. שמשרד העבודה יראה. שיגיש לי לישיבה הבאה בעוד חודשיים איך עושים תכנית להכשיר את הישראלים, מה הפתרון.

אבל יש לך את הקורסים שהם לא באים.

הנה הפתרון. הפתרון הוא להביא 6 חברות סיניות לארץ. אז יביאו עכשיו - -

אתה רוצה שלא ייבנו בניינים במדינת ישראל?

זה בדיוק מה שמוכרים לכם. זה ממש לא נכון.

אל תגיד לי מה שמוכרים.

אני אומר לך שזה לא נכון.

אבל אדוני, אני חייבת להגיד לך משהו.

להביא חברות לארץ פוגע בתעשייה. חד-משמעית.

תשמע, יכלו לשבת פה עוד הרבה חברי כנסת, אוקי? במקרה אני מעורה בנושא של כחול-לבן, אני מסיירת, יושבת בפגישות מקצועיות. תיכף יש לי פגישה עם התמרוקים שאני מתעסקת. תאמין לי, נפשי, וגם העניין - -

אבל זה שנתתם להביא 6 חברות - - יש עובדים כאן.

אבל אדוני, יש לך גם בעיה. כל הדיון כאן הוא על זה שיש מקומות עבודה ואנשים לא באים. אתה יודע למה? כי הדור שלי, לצורך העניין, מכרו לו שחינוך טכנולוגי זה הסללה, ואם הוא ילמד חינוך טכנולוגי, אז כנראה הוא יגיע לא יודעת לאן. והיום החברים שלי מקבלים כמו שאני קיבלתי לצורך העניין - - היום קצת השתפרנו, אבל אותם חבר'ה הולכים למשרדים – אני לא רוצה להזכיר שמות - מאוד "פנסיים", מקבלים 4,500 שקל, בלי חניה, בלי ארוחת צהריים, העיקר שהם - - ועובדים מ-09:00 בבוקר עד 22:00 בלילה עם כל האורות האלה בתל-אביב. למה? כי לדור שלי מכרו שזה הסללה, ושהם יגיעו - - לשמחתי, יש לי כמה חברים שהבינו מהר מאוד את הפרינציפ והלכו למקומות הטכנולוגיים. והיום, אני לא רוצה להגיד לך - - מרמת שכר, השכלה וקורסים שפתחו להם עולם.

אז אני רוצה להגיד לך משהו. יכלו לשבת פה הרבה חברי כנסת שאין להם מושג, אבל יושבים פה עופר, איילת ואני. התאחדות התעשיינים יודעת כמה אנחנו פעילים בשבילם. אתה צודק שאולי אין מקצועות, וזה בדיוק מה ששאלתי כאן את יוסי - - אמרתי לו ישר: "תשבו עם משרד החינוך כדי כן למצוא את הקשר". אי אפשר להתעלם מהבעיה גם שיש כאן דור שלם שלא רוצה ללכת לחינוך הטכנולוגי, כי מכרו לו בבית הספר שזה לפחות טובים. אני מסכימה איתך שיש מחסור, רק שאני לא מסכימה איתך על למה המחסור.

משפט אחרון ואני אסיים. אני מדבר עם עובדות. אני עשיתי הכשרה מקצועית להחזיר את הישראלים לענף הבנייה. ההסתדרות חתמה הסכם עם ארגון הקבלנים ונתנה תנאים מפליגים, טובים והכי גבוהים במשק. את יודעה למה ישראלים לא באו? כי אין איפה ללמד אותם, אין איפה להכשיר אותם. אז איזה תכנית? יש ישראלים שמוכנים לבוא. יש להם שכר גבוה, פנסיה מהיום הראשון, קרן השתלמות, תנאים טובים מאוד. אני מסכים עם יוסי, ידידי היקר, צריך פה לעשות, להקים קול צעקה, להקים נושא חירום, להכין איזו תכנית שתתמקד בכל התעשייה.

אני מסכימה איתך כדי לטפל במחסור. עכשיו אנחנו חייבים לסיים. גם נתתי לכל מי שביקש לדבר.

אני חייבת לומר מילה אחת לסיום, כי תם אבל לא נשלם, יש לנו עוד הרבה דברים לצאת מכאן. ראשית, אני לוקחת על עצמי את העניין של דמי האבטלה של הכשרה מקצועית - מורן יודע, אנחנו כבר עובדים על זה, עובדים על זה גם עם אורי שיינין - לעשות איזה שהוא פיילוט, לפחות לראות אם זה עובד העניין הזה של להפסיק לנכות את דמי האבטלה. זה כבר מה שנקרא אצלי על השולחן קרוב לשנה, אנחנו מתכוונים לטפל בעניין הזה.

דבר שני, אני מבקשת גם מאסף, גם ממורן ומשני האנשים המכובדים שיושבים כאן מתעשיית העץ ומתעשיות המלאכה לבוא ולעשות את נקודות החיבור והממשק, כי אתם מתעסקים באותם אנשים שבסוף הם מעסיקים וצריכים אותם.

דבר שלישי, אנחנו נעשה כאן בתחילת המושב אל"ף, דיון על הרפורמה ביחידות הטכנולוגיות שיגיעו לפה ויסבירו לוועדה. אני ביקשתי את זה מדיון לפני שבועיים, שיבואו לכאן כל מי שעוסק בנושא, יסבירו לנו לאן פני ההשכלה הטכנולוגית - -

דבר נוסף שאני ביקשתי, וגם יהיה כאן דיון והתייחסות, זה הנושא של הצבא, משרד הביטחון, לגבי הכשרות י"ג, י"ד והדח"שים – דחיית שירות, אל מול ההכשרה בתוך הצבא והחיבור לתעשייה הישראלית.

הדבר באמת האחרון שאנחנו הולכים לבדוק - אני מודה שקיבלתי גיליון אקסל דווקא מעניין מהאגף להכשרה מקצועית, וגם דיברתי עם שולי אייל לפני יומיים על הנושא של ההשמה של אותם קורסים - האם בסוף אנחנו מגיעים להצלחה בהשמה, או לא. זה גם נושא שאנחנו ניקח, בלי קשר למליאת הוועדה. זה גם דברים שאפשר לעשות במהלך הפגרה.

אני רוצה להגיד משפט אחד לסיום. אנחנו מודעים לבעיה. אנחנו מודעים לבעיה, מה שנקרא זה לא רק בנפשנו. אני אמרתי אישית מהמקום שלי איך אני חוויתי את זה בתיכון, איך הדור שלי בסוף לא נמצא במקצועות האלה כי מכרו לו איזה שהוא מושג אחר. אבל מה שכן, אנחנו עכשיו, בימים האלה, ואני שמחה אל"ף, על המספר בבתי הספר, על 90% שנמצאים כבר במשרד החינוך שעושים שם את הפעילות. גם ה-10% שנמצאים במשרד הכלכלה, גם שם יש באמת - - נכון, אנחנו רוצים שהכל יהיה במערכת אחרת, אבל כל עוד זה קיים במשרד הכלכלה, אין ספק שיש שם פעילות חשובה מאוד בתוך בתי הספר. אנחנו מתעסקים גם בנושא של המכללות האקדמיות, הן ברפורמה והן - חשוב לומר - מנקודת הזיכוי להנדסאים שהעברנו בחוק ההסדרים, שגם היא בא ואומרת שאין הבדל בין תואר ראשון לתואר בהנדסה. גם זה עבר.

כמובן, ואת זה אמרתי בתחילת דבריי ועם זה אני מסכמת, יש כאן חברי כנסת שיושבים ופעילים ללא הרף עבור התעשייה הישראלית. אנחנו רואים שינויים - מתקציבים, ממודעות. אנחנו רואים את זה ממקום שלא היינו בו. אני יודעת את זה. נכון, זה לא מספיק, יש לנו עוד המון עבודה לעשות בעניין הזה. תהיו בטוחים שאנחנו מגויסים לעניין הזה, אנחנו נמשיך לקדם את זה. גם כשהמושב לא יהיה פעיל אנחנו עדיין נמצאים בסיורים. אגב, אפילו פניית ציבור של מפעל כדי להקל עליו בJMP מול משרד ולשלוח לו צוות של מפעל - זה גם משהו שחבר כנסת עושה. זה לא פחות מזה שאתה משחרר פקק, או הולך לראות עכשיו מפעל שנפתח בנתיבות כי שחררנו לו את הפקקים של הרגולציה. אני מודה לכל מי שהגיע. אני, כמובן, בכל דבר שאתם צריכים. גם איילת נחמיאס-ורבין וגם עפר שלח. הלשכות שלנו תמיד עבורכם. תשתמשו בנו לכל דבר שאתם צריכים. תודה רבה ובהצלחה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 13:35.