הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 452

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, כ"ג בתמוז התשע"ז (17 ביולי 2017), שעה 10:35

השמעת יצירה ישראלית ברשתות הרדיו

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מסעוד גנאים

איתן ברושי

אילן גילאון

מרדכי יוגב

יעקב פרי

יסמין ישבי - סגנית מנהל גל"צ, משרד הביטחון

מריה יריב - מנהלת המחלקה למוזיקה, משרד התרבות והספורט

יובל גנור - מנהל רשת כאן ג', כאן

משה מורד - מנהל רשת כאן 88

אביעד רוזנבוים - עורך מוסיקה ראשי, כאן, תאגיד השידור הציבורי

מלי פולישוק בלוך - דירקטורית, אקו"ם

לימור דיין - אקו"ם

רינת גל-און - מנכ"לית אמ"י, אגודת אמני ישראל

יואל ליבה - רכז פרוייקטים, אמ"י-אגודת אמני ישראל

יעקב מנדל - יו"ר הוועד המנהל, אמ"י-אגודת אמני ישראל

חנן יובל - מ"מ יו"ר הועד המנהל, אמ"י-אגודת אמני ישראל, אמן ויוצר

יעקב מנור - יועץ משפטי, הפי"ל-הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית

ניר בוסקילה - מנכ"ל, הפי"ל-הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית

אושיק לוי - חבר הנהלת אשכולות, חברה לזכויות מבצעים

רעות גרוס - כולם עם גימל

נעם גילאור - לשעבר מנהל רשת ג'

מרדכי אמיתי - עורך דין, מנכ"ל הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע"מ

רויטל עמיר - עורכת דין, יועצת משפטית, עילם, עמותה ישראלית לזכויות

מיכאל שיזף - פעיל, המשמר החברתי

הילה שגן - פעילה

תמר אברמוביץ - שדלן/ית (פוליסי בע''מ) מייצג/ת את תאגיד השידור הישראלי

מתן אלקלעי - שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את אקו''ם – אגודת קומפוזיטורים מחברים ומול''ים למוסיקה בישראל

ליטל סבר - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע''מ

קרן ברק - שדלן/ית (קונטקטי בע''מ), מייצג/ת את הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות בע''מ

אבישג שחם חדד - שדלן/ית

יהודית גידלי

א.ב., חבר המתרגמים

השמעת יצירה ישראלית ברשתות הרדיו

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 17 ביולי 2017, כ"ג בתמוז תשע"ז. הנושא על סדר היום, השמעת יצירה ישראלית ברשתות הרדיו.

רציתי לומר דברי פתיחה אבל ידידי הטוב יוזם הדיון, חבר הכנסת אילן גילאון פנה אלי ומצאתי לנכון בגלל חשיבות הנושא לשים את זה בסדר היום כי אנחנו כפי שאתם יודעים בסוף המושב. אין לנו הרבה זמן לדיונים איכותיים. אנחנו בדרך כלל, חקיקה, מסיימים, מנקים שולחן, אבל מצאתי לנכון דווקא בגלל שאנחנו בהרצה, כל המדינה בהרצה כדי שלא - - - . בהומור, אילן.

המדינה בהרצה שבעים שנה. אני מקווה שהתאגיד יהיה פחות.

כששואלים אותי מה שלומך, אני אומר ברוך השם. כששואלים אותי מה נשמע, אני אומר, תלוי איפה שם את האוזן, אז אילן, בכבוד.

טוב, קודם כל באמת תודה רבה על הדחיפות שסימנת את הנושא. האמת שהוא נושא מאוד חשוב אבל המערכות הציניות שלנו, לא כל אחד הבין את הדברים. אנחנו בכלל נמצאים בתקופה, אדוני היושב, אתה יודע, אני איש מיושן קצת. אני בא ממקום שאם היה משהו מתקלקל היו מתקנים אותו. לא היו מייד זורקים אותו. בעניין של הפלייליסט והטעם המוסיקלי אני עושה מה שאמר המשורר אברהם חלפי, מצמצם אני את עצמי לנקודה קטנה, קטנטנה כדי שלא להטריד ממלכות. אני רק שני היבטים ביקשתי את הדיון הזה מתוך מציאות או תלונות או מיצג של נתונים שמראים שני דברים לגבי ערוץ 88, אחד מהם הוא צמצום ביצירה המקורית. אני מדבר בעיקר על השעות העיקריות של השידור, מה שקוראים הפריים טיים או שעות השידור העיקריות. שניים, בעיה שאותי מעסיקה הרבה יותר כי מתוך נקודת המבט הזאת אני תמיד מגיע, זה צמצום ניכר מאוד בתמלוגי היוצרים. מדובר בקבוצת יוצרים שבדרך כלל היכולת שלה להשתכר הולכת ומתמעטת, לכן ביקשתי ממך ואני מוכרח לומר שמעולם לא קיבלנו דיון כל כך מהר כדי שהוא יתקיים לפני הפגרה ועל כך התודה לך.

אנחנו נשמע כאן את האנשים. אנחנו צריכים לדאוג לשני דברים, אדוני. אני מדבר בתור אחד שאוהב מוסיקה לועזית מאוד, בעיקר יוונית. אנחנו צריכים לדאוג, א', לפרנסתם של אנשים. אני אמרתי, אני בא ממקום מיושן. אני חושב שהמדינה צריכה לדאוג לרווחתם ולפרנסתם של אנשים והנה כאן הזדמנות טובה. השאלה האחרונה היא באמת, ההרצה. מה משך ההרצה ובאלה תכנים היא יכולה לטעות ומותר לה לעשות טעויות, לא בכל דבר. כשנוגע בנפשות, נדמה לי שאסור.

תודה. היוזם וזה שיושב לנו על נושא המוסיקה, חבר הכנסת יעקב פרי.

אני מוכרח לפתוח ולהגיד שיעקב מרגי הפך להיות כותל דמעות שלי. בסך הכל אני מקווה של ברכות ואני באמת מודה לך גם על הדיון המהיר וגם על המהירות שבו.

אני רוצה להתחיל ולומר שהנושא של הגדרת אמנים, אני מתעסק בו כמעט שנתיים, מאז שחבשתי את ספסלי האופוזיציה. אני רוצה להתחיל ולהגיד שאין לי שום דבר, אין לי בטן כבדה לא על התאגיד, לא על גלגלצ. כולם אנשים טובים ואני מניח שבאו עם כוונות טובות, אבל התוצאות לצערנו הן תוצאות עגומות.

ברשותך, אדוני יושב ראש הוועדה, אני בדרך כלל לא מדבר הרבה, אבל אני קיבלתי מכתב מהזמר דוד ד'אור ואני אשתדל באמת לא להלאות. אני אקרא חלקים נבחרים ממנו. הוא כותב ככה, דוד ד'אור, ואני יודע שהוא מייצג שורה שלמה של אמניות ואמנים טובים שכולנו נהנים לשמוע ולשיר איתם.

"לכבוד חבר הכנסת יעקב פרי, ועדה נכבדת. מוצא אני כותב אליכם דברים אלה מדם ליבי, מתוך כאב על מציאות עגומה בה נמצאים עשרות אם לא מאות רבות מאמני ישראל, אמנים מהשורה הראשונה שיצירתם מודרת באופן קבוע מהתחנה הצה"לית גלגלצ רק מכיוון שאינם נמנים על אלה שאנשי התחנה הציבורית חפצים ביקרם.

התחנה החלה כתחנת בת לגלי צה"ל כשאחת ממטרותיה העיקריות היתה לקדם מוסיקה עברית. זו הסיבה בגינה אף ויתרו האמנים על תמלוגים רגילים מהתחנה שמשלמת סכום נמוך בהרבה מתחנות אחרות. בפועל אנשי התחנה עושים בה כבשלהם, משמיעים 60% מוסיקה לועזית, התמלוגים כמובן עוזבים למדינות אחרות, מה שמשאיר מעט מאוד זמן אוויר להשמעת יצירה עברית.

אני מרגיש שדווקא מהמקום בו אני נמצא היום, שאני בעזרת השם", הוא כמובן התחזק, "זוכה לאהבה גדולה מקהלים בארץ ובעולם והצלחתי אינה תלויה בגלגלצ. אני מסוגל לעמוד מולם לא ממקום מריר ומתבכיין אלא מתוך דרישת זכות בסיסית לחשוף את יצירתי כמו כל אמן לקהל שרוצה להקשיב לה, לתת לקהל לבחור, להילחם בעוול הנוראי הזה שנקרא החרמת שירים, במילים אחרות, צנזורה, כי שיר שאינו בפייליסט לעולם לא יושמע בתחנה.

לעצור לאמן את פרסום היצירה משול לאדם שמנתקים מחמצן. החשיפה לקהל, תגובת הקהל לשירים הם המחיים את האמן ומאפשרים לו להמשיך ליצור ולהתפתח. לצערי הוועדה בתחנה החרימה חמישים שירים שלי בעשור האחרון, לא פחות, ובניהם דואטים מרגשים עם גדולי הזמרים בישראל, כולל אריק איינשטיין.

חברי ועדה יקרים, היום בידיכם הדבר לערוך או לנסות לערוך שינוי המיוחל ולתקן עוולה בת שנים רבות. כל בקשתי היא לשנות את הרכב הוועדה המחליטה על גורל השירים לוועדה המורכבת מאנשים המייצגים זרמים וסגנונות שונים במרקם המוסיקלי הישראלי כדי לתת ביטוי למגוון התרבותי המרתק שקיים בארץ, כזו שתעבוד ככל ועדה ציבורית המכבדת את עצמה על פי קריטריונים ברורים ולא על פי טעם אישי בלבד, כזו שלא מתעלמת מאמנים שחצו את גיל ה-40 ומכבדת את אלה שהעניקו למדינה את נכסי צאן הברזל שלה". אני אעצור כאן. אני חושב שהדברים מדברים בעד עצמם.

תראו, הוועדה קיימה דיון בשנה שעברה. אתם זוכרים, גלגלצ, פלייליסט, מירי רגב, מאיה בוסקילה. קשה כשהמחוקק שלכאורה מחוקק, שאנחנו מחוקקים באים להתערב בעבודה. אנחנו לא אוהבים לעשות. יש כאלה שזו האובססיה שלהם. אנחנו, אלה שיושבים כאן לפחות, בצניעות רבה, לא. אנחנו באמת רוצים לתת שיהיה חופש יצירה, חופש דיבור, חופש הבעה.

אנחנו באמת רוצים להרחיב אופקים של החברה. אנחנו מעודדים ללמוד על תרבויות אחרות. כשאנחנו מגיעים לחלקת האלוקים הקטנה שלנו, אנחנו בדקדוקי עניים. אם יש למדינה דרך או לחברה דרך להצדיע ליוצרי התרבות, ליוצרי האמנות, כי יש לי תזה משלי שאני חושב שתרבות היא מתהווה כל הזמן, היא יוצרת, היא מתעברת ויוצרת. זה לא מוצר ששמים במדף והוא כזה מקובע.

היוצרים האלה לאורך שנים נתנו לנו, העשירו אותנו ואנחנו מגיעים כרגע לשיקולים, סליחה, אני אומר לכם, לפעמים שיקולים רק של רייטינג. למה? אני לא רוצה להיות קיצוני. אפילו לפעמים זו נטייה אישית של אותם אנשים שיושבים באותו רגע נתון במקום מסוים. זה לא צריך להיות ככה. אדם צריך לדעת להתעלות מעבר לדעות שלו ולדעת. אני לא אומר שיגנוז את דעותיו ונטיותיו ואהבותיו, אבל שידע שיש גם אחרים, שידע שיש גם צרכים של חברה. זו לא בושה לומר, גם צרכים כלכליים למי שהשקיע והביא את המדינה לאן שהגיעה בתחומי התרבות.

אמרתי ככה בלי סדר כמה דברים, כמה רמזים, כמה עקיצות ואני אתן את רשות הדיבור לחכ"לית וגם יושבת ראש ועדת החינוך, מלי פולישוק בלוך. בבקשה.

חינוך והתרבות וספורט. היום למי שעדיין לא יודע, דירקטורית באקו"ם.

קודם כל אני מברכת על כינוס הישיבה בנושא הזה. בהחלט מתפקידה של הכנסת ובוודאי הוועדה הזאת לוודא שהתרבות הישראלית שומרת על המוסיקה הישראלית. יש כאלה שזה מובן מאליו, אבל כנראה שזה לא עובד ככה.

אנחנו היינו בכנסת בכל ישיבות ועדת הכלכלה שחוקקה את חוק התאגיד הציבורי ונלחמנו על כך ויחד עם חברנו שחלקם יושבים פה, שהחוק כפי שהיה ברשות השידור, של לפחות מחצית מוסיקה ישראלית, יחול גם על התאגיד, אבל יש כאן שתי בעיות ובאמת החוק קובע לפחות מחצית מוסיקה ישראלית ובעברית. יש שתי בעיות, האחת, החוק לא חל על הרדיו, הרדיו האזורי למשל שהוא מרשה לעצמו לעשות מה שהוא רוצה כי אין שום רגולציה כנראה עליו, והשני, וגם לא על ערוצי הטלוויזיה. יתרה מכך, החוק לא קובע כיצד יושמעו ה-50% האלה, ואז אנחנו מקבלים תחנה, אם זה מורשת שהיא מטבע הדברים כמובן משדרת בעברית ותחנה ג' שמשדרת על פי החוק, על פי מה שנקבע לה, רגולציה שלה, היא משדרת כמובן מוסיקה בעברית, אבל כי היתר, אדוני היושב ראש, כמעט כלום, אז זה נע בין 18% ל-20%.

אז ה-50% הוא מכלל ההשמעות של כל - - -

בדיוק, וזאת הצרה, ולכן אנחנו מקבלים תחנות - - -

גם חוק יוצרים, כשישבו בחקיקת החוק לא חשבו על - - -

לא רק שלא חשבו, אנחנו גם אמרנו את זה. אני אישית אמרתי את זה, אבל בקושי הכנסנו את ה-50% האלה.

לפחות לנו באקו"ם ברור שהמחוקק לא צריך ולא יכול להשפיע מה יושמע איפה. זה ברור. אנחנו לא רוצים שיגידו ליוצר הזה כן וליוצר הזה לא. חס וחלילה. אנחנו כן רוצים שיהיה יותר מקום. אנחנו דואגים לזמר העברי שעליו גדלנו, של המורשת שלנו, של קום המדינה ולפני. אנחנו לא פחות מזה דואגים לצעירים שלנו שיוצרים. אתה אמרת בצדק, אילן, שיוצרים היום מוסיקה ורוצים גם להתפרנס מזה, כי אם הם לא יתפרנסו מזה, הם לא ייצרו מוסיקה וזה מה שאנחנו רוצים, שתהיה כאן מוסיקה ישראלית. זה המקום היחידי ששרים בעברית. זה פה. לכן ככל שיהיה לנו יותר, לפחות בכל התחנות, יהיה 50%, יהיה יותר מקום לכולם. מי יקבע ואיך, זה שאחרים ידברו. אנחנו רוצים שיהיו יותר יוצרים ישראלים בתחום המוסיקה בכל הרשתות, בכל התחנות, בכל ערוצי הטלוויזיה. זאת המטרה שלנו.

מלי, אבל אם את לא מחוקקת, איך את יכולה לאכוף? את צריכה לבקש את רצונם הטוב. כשצריך לבקש רצון טוב, בואי נאמר - - -

חבר הכנסת פרי, זה בדיוק היה המשפט הבא שלי. אם המחוקק רוצה כן להשפיע ולא רק לבקש טובות, תעשו טובה ותשמיעו או אני אומר לכם שצריך, אז הוא יכול לשנות את ה-50%, קודם כל להחיל אותו גם על הרדיו האזורי, שזה לא קיים היום, אז לפחות את זה בחקיקה. עובדה היא שזה קיים על התאגיד.

דבר נוסף, הוא יכול כן לקבוע איך יתחלק או לקבוע שהעיקרון הזה של ה-50% יחול בכל הערוצים, בכל הרשתות ואז אתה מקבל את ה-50% בתפוצה רחבה ולא רק בערוץ אחד או שניים.

תודה. מי הפיץ לנו פה את הפלייר הזה? בדרך כלל עומדים אחרי זה, שנדע. תציגי את עצמך, תתייחסי לנתונים.

אולי גם להגיד מה מקור הנתונים, אם אפשר.

בטח. שמי הילה שגן, אני הקמתי את משמר 88, ארגן המאזינים של FM88.

בעצם נולדה שיטה חדשה בתחנה וכאן יש לנו ריכוז של הנתונים הללו. מדובר בשיטה, משטר פלייליסט. אני מעדיפה אולי להקריא רגע.

נתתי לך חופש פעולה.

מאה אחוז, בסדר. סליחה, אני מתרגשת.

תחנת מוסיקה ששייכת לשידור הציבורי חייבת לקיים שני תנאים: אחד, העשרת המאזין במוסיקה שאינה מושמעת בערוצים המסחריים מוטי רייטינג, שניים, קידום אמנים מקומיים, במיוחד אלו אשר אין מאחוריהם חברת הקלטות מסחרית המפעילה עבורם מערך שיווק ויח"צ.

מאז הקמתה, 88 מילאה אחר תפקידים אלו והיוותה בית חם למוסיקה ישראלית ולועזית במגוון סגנונות. בניגוד לגופי שידור בעולם שמחזיקים במספר רב של תחנות לכל ז'אנר מוסיקלי, בישראל קיימת רק תחנה אחת שאמורה להכיל את כל הז'אנרים בדגש על יצירה מקומית חדשה. לראיה, לפני שנה 64%, זה הנתונים שאתם רואים כאן, 64% מהמוסיקה בשעות הפריים טיים ב-88 היתה מוסיקה חדשה, ומוסיקה ישראלית היוותה 56%. לאחר הקמת התאגיד פותחה שיטה דיקטטורית על התכנים המשודרים, שיטה אשר פוגעת אנושות בעיקרון הפלורליסטי של התחנה. השיטה מבוססת על השמעת מוסיקה להיטית. מה שלא להיט כמעט ולא מושמע. מילת המפתח היא מוכר, מילה הפוכה למשמעות השידור הציבורי. האדם היחיד שקובע מהו להיט הוא העורך הראשי אביעד רוזנבוים שיושב כאן, והוא משמש אוטוריטה בלעדית למה יושמע ומה לא. גם אם היה מכיר את כל המוסיקה שבעולם, לא יתכן שאדם אחד מחליט מה יושמע.

על פי השיטה החדשה, שירים חדשים הם שירים שיצאו משנת 2000 ועד היום. שבע עשרה שנים נחשב שיר חדש, וכמה שירים חדשים מותר להשמיע בשעה? עד שלושה, כדי שחלילה לא יפגע הרצף הלהיטי שהתאגיד מכוון אליו.

בשעות הפריים טיים, מ-6:00 בבוקר ועד 20:00 בערב מותר להשמיע מוסיקה רק באמצעות מאגר השירים הממוחשב, מאגר להיטי מצומצם המגביל עוד יותר את אפשרויות העריכה. אילו אמנים קיימים במאגר ומי לא יושמע לעולם? אנחנו לא יודעים. המאגר הזה חסוי ואין בכוונת העורך הראשי להרחיבו. גם רשימות השידור, אותו תיעוד של המוסיקה המושמעת בתחנה לא מתפרסמות, אולי כדי להסתיר את העוול הגדול שנעשה בתחנה.

מבדיקות שערכו אתר ואלה עם מדיה פורסט, אלה הנתונים שאתם רואים כאן, וגם אתר לינקטון דרך רדיומטר, שתי בדיקות שונות, עולה תמונה מבהילה: רק 12% מוסיקה ישראלית מושמעת כיום בשעות הפריים טיים, 6:00 בבוקר עד 20:00 בערב ורק 13% מוסיקה חדשה. פירוש הדבר, גזר דין מוות ליצירה המקומית והרס התרבות. התירוץ של הרצה שחוק ולא אמין. יש כאן כיוון ברור ויד שמכוונת וחבל שאלדד קובלנץ בחר לא להגיע, כי הוא האדם שמחזיק בתשובות.

חשוב לזכור, ועדת לנדס המליצה מפורשות שלא לשנות את 88 ורשת ג'. בפועל אנו עדים להשחתה מהיסוד של תחנות אלו, שכן גם ברשת ג', תדבר על זה רעות, מונהגת אותה שיטה וכל שעות הפריים טיים, לא רק שזו אותה שיטה, נערכות בידי אותם שלושה עורכים שיש ב-88. אותן שעות פריים טיים, אותם שלושה עורכים בשתי תחנות מתחמות.

משמר 88 וכולם עם ג' הינם ארגוני מאזינים שפועלים באופן וולונטרי כדי לשמור על הרדיו הציבורי ששייך לנו. אנו דורשים לחשוף את מאגר השירים הממוחשב ואת רשימות השידור ולשחרר את הפרוטוקולים של מועצת התאגיד שאפשרה למחדל הזה לקרות.

זאת אומרת, בגלל שנכשלנו בדיון הקודם על גלגלצ, קיבלת אותם בריכוז גבוה בכאן.

נכון.

חנן יובל, נתחיל איתך.

תודה רבה. יושב ראש הוועדה, חברי כנסת, יש לי כל כך הרבה מה לומר אבל היתרו בי לצמצם ולהתרכז.

לא בגלל הזמן. זה גם יותר יעיל.

אז כתבתי. שמי חנן יובל ומלבד היותי חבר בהנהלת אמ"י, איגוד אמני ישראל, אני יוצר, זמר, מלחין ומפיק מוסיקלי ואמנותי כמעט חמישים שנה. אני עומד בפניכם כאן כנציגם של אלפי יוצרים, זמרים, מלחינים ומבצעים בארץ. רשת ג' בפרט וערוצי הרדיו של רשות השידור בכלל היו הבית של המוסיקה הישראלית. יש להם חלק מכריע בתואר שאני יכול להרשות לעצמי, זמר ומלחין. שם חבריי ואני צמחנו ואיתנו התרבות הישראלית.

עם הקמת תאגיד השידור הציבורי רוב היצירה הזאת הולכת להיקבר קבורת חמור, כי הוא נגע על ידי מנהליה מדיניות חדשה בדרך של עריכה דיקטטורית המבטלת לחלוטין את חופש העריכה העצמאית וכופה רשימת שירים סגורה ומצומצמת, פופולארית עאלק, ובכך פוגעת פגיעה אנושה הן בתרבות ובמורשת והן, סליחה, באמני ישראל. מצד אחד כמוני, האמנים הוותיקים אשר כספי התמלוגים הינם הפנסיה שלהם, כי לנו אין פנסיה, חברים, וכעת מלבד היעדר ההשמעות ותמלוגים, אף יעלמו מהתודעה בגלל חוסר חשיפה ובכך תקופח פרנסתם שעוד קיימת. מצד שני, ניצבים האמנים הצעירים שזקוקים נואשות לבמה אשר תחשוף את יצירתם לקהל ואנה הם באים? שלא לדבר על פגיעה ברורה ואנושה בחופש העיסוק על ידי השלטת דיקטטורה תרבותית, וכל זה להזכירכם, בכספי ציבור, במוסד ציבורי. בדרך זו גם יעלמו ז'אנרים כמו מוסיקה לריקודי עם, מוסיקה מסורתית, מוסיקה ערבית, ג'אז ובלוז וכאן הכוונה לרשת 88.

חברות וחברי ועדת החינוך, אנחנו מדברים פה על ערך חינוכי של המוסיקה והם מדברים על רייטינג ופופולאריות. אם כל מה שהם רוצים זה פס יצור, פס מוסיקה קל, נעים ופופולארי, מי צריך אותם בכלל? פותחים את ערוצי הוט ויס. יש שם המון ערוצי מוסיקה אוטומטיים על לוגריתמים ששם מנגנים מוסיקה מהבוקר עד הלילה בכייף. לא צריך את כל המנגנון הזה בכלל, אבל בחוק התאגיד נכתב בפירוש, סעיף ו/2 – תאגיד השידור אחראי לקידום התרבות, היצירה האיכותית והמקורית והמוסיקה הישראלית.

אמרה כבר קודם, המלצות ועדת לנדס קבעו כי רשות השידור ישארו במתכונתם ללא שינוי משמעותי. לכך גם התחייבו ראשי האיגוד כשהתייצבו בפני ועדת הכלכלה של הכנסת. הם אמרו, לא ישנו. הכל כלאם פאדי, חברים. כל פעולות התאגיד נעשות במחשכים, הפוך לכל ההתחייבויות, ללא שום חשיפה, ללא שום שקיפות. החלטות דיקטטוריות כאילו מישהו עושה פה בתוך שלו ולא בגוף ציבורי, ואז אנחנו מבקשים מחברי הוועדה המכובדים ומיושב ראש הוועדה, אחד, לדרוש חשיפה מיידית של הפעולה הזאת, איזה שירים "מורשים" על ידי האדונים להשמעה, ואלו אמנים ברי מזל כלולים ברשימה הצרה והסודית שלהם? שניים, לדרוש שורה ברורה שכבר אילן שאל, כמה זמן תתרחש ההרצה הזאת ועליה מכריזים ומתרצים אנחנו בהרצה? שלוש, זאת בקשתנו בעצם, להחזיר את גלגל הפגיעה הזה לאחור. כבוד היושב ראש, זה לא מהשמיים ולא מהתנ"ך. בידכם לעשות את זה.

תודה. אושיק לוי.

אני רק רוצה לחזק את חנן. אני נציג אשכולות, זו החברה לזכויות מבצעים של אמני ישראל.

זה פשוט עניין של תרבות ואם אנחנו מוחקים את התרבות שלנו, על מה שגדלנו, על מה שהתחנכנו, מה שיש לנו, אז גם אין לנו עתיד בעניין הזה, לדור הצעיר, ולכן כל הדברים שחנן, ואני רק מחזק אותו בעניין, שלא יתכן שמספר מצומצם של אנשים יקבעו מספר שירים שימחקו את שנות ה-50 ואת שנות ה-60, שאתה לא יכול לשמוע את שושנה דמארי ויפה ירקוני ושמשון בר נוי וישראל יצחקי ועוד כהנה, החלונות הגבוהים, שלישיית גשר הירקון, שמעון ישראלי. איפה אתה תשמע אותם? אין צ'אנס בכלל שתשמע ולכן זה למחוק תרבות וזה דבר שלא יעשה, לכן צריך לשמור על זה בכל הכוח ולא לתת לקבוע רפרטואר של שירים שמישהו קבע וגם קובעים לך אם זה יהיה שיר שני או שלישי או רביעי. אין חופש ביטוי לעורכים שהיו, החל מאותו בועז כהן שהיתה לי כתבה עליו בשבוע שעבר ומנחם פרי ועוד עורכים שערכו שנים מוסיקה ברשת ב' וברשת ג'. לא יתכן כזה דבר. זה הכל.

אז אני אמשיך עם נועם גילאור.

שלום לכולם. אדוני היושב ראש, תודה רבה על הדיון הזה שזימנת באמת בלחץ הזמנים של היציאה לפגרה של הכנסת. תודה רבה לחברי הכנסת אילן גילאון ויעקב פרי שיזמו את הדיון החשוב הזה. אני מקווה שהוא גם לא דיון יחידי, שתהיה לו איזושהי המשכיות.

אני רוצה בעיקר לברך את שותפיי למאבק למען התרבות העברית והישראלית באמצעות השידור הציבורי, בעיקר את שתי הגברות הנחמדות שיושבות כאן, שזה דבר שהוא לא מובן מאליו. פה בבית הזה יושבים נציגי הציבור שנבחרו בצורה אינסטרומנטלית, מה שנקרא. פה יושבות הנציגות האותנטיות שבעצם יזמו ללא שום כוונת רווח או כוונה פוליטית פעילות ציבורית באתר הפייסבוק שהן הקימו וגייסו תמיכה של כתריסר אלפי אנשים שעומדים מאחוריהם ותומכים בפעילות שלהם. זה דבר ממש מדהים, אז אני רוצה כבר עכשיו באמת להודות לכם, להילה שגן שדיברה ולרעות גרוס שתדבר.

אני רוצה רק לומר שאני מדבר בשם אנשי השידור הציבורי לשעבר. אני הייתי שלושים שנה ברשות השידור, קול ישראל ז"ל. מסיבות כאלה ואחרות אני לא נקלטתי לתאגיד אבל אני חושב שאפשר להבין את זה מכיוון שהדברים שאני אומר עוד מעט הם דברים ששייכים לדי.אן.איי הלא רצוי בתאגיד השידור. הדי.אן.איי הלא רצוי הוא די.אן.איי של ערכים דמוקרטיים, ערכים של אחריות ציבורית, אמון הציבור, שקיפות, שוויון, פלורליזם, איכות בשירות, מומחיות, מקצועיות, אי משוא פנים. כל הדברים האלה נעדרים היום בשידור הציבורי. אני אשמח לפרט אחד לאחד.

אני חושב גם שאחת הטענות שבגללן נסגרה רשות השידור היא שהיא לא עמדה בקריטריונים האלה שעכשיו אני מניתי אחד לאחד, בערכים האלה. היא לכאורה לא עמדה בקריטריונים האלה, אבל דומני שהיום תאגיד השידור הוא הרבה פחות עומד באותם קריטריונים.

אני רוצה להיאחז בדבריך, ברישא של הדברים. אדוני היושב ראש, אתה אמרת דברים שפשוט לצטט אותם והם יהיו לדעתי המסקנות של הדיון הזה. חופש, יצירה והבעה. לא מתקיים בתאגיד השידור.

אנחנו מדברים עכשיו על רשתות המוסיקה, שברשות המוסיקה, האמת, יש איזשהו די.אן.איי שנקבע. העורך הראשי, אתם תשדרו את השידורים האלה והאלה. אנחנו לא נגיד לציבור מה השירים שאנחנו בחרנו, רק נשדר אותם. נקווה שהרייטינג יעלה. הרי לא יעלה על הדעת שבתחום החדשות יקרה אותו דבר. לא יכול להיות שבשידור הציבורי העורך הראשי יקבע איזשהו קוד מה ישודר ומה לא ישודר בתחום החדשות. אני יכול להבטיח לכם שמחצית ציבור המאזינים בארץ מעדיף לשמוע מוסיקה, לא חדשות. זה לא יכול להיות שאנחנו נזלזל בציבור הזה כאילו היו איזשהו עדר כבשים, שמה שאנחנו נרצה זה להרדים אותם ולגרום להם להיות ישנוניים על ההגה ולתופף על ההגה בזמן הנהיגה עם איזו מוסיקה שהם מכירים. אנחנו כן רוצים, אני פה בוועדת החינוך, לחנך אותם, להסביר להם מה היה במוסיקה, מה יש היום במוסיקה, מהו העולם האדיר הזה של נכסי התרבות שאין שני להם במוסיקה הישראלית, והדבר הזה מפוספס.

אתה דיברת גם על הרחבת אופקים של הציבור, שזה גם דבר שאני רוצה לצטט אותו. אני חושב שהרחבת האופקים לא נמצאת בין היעדים שהציב לעצמו תאגיד השידור הישראלי.

הוא לא תמיד ביחס ישר לרייטינג.

בדיוק. היעד שלו זה הבטחת הרייטינג, שזה יעד מבורך, אבל הוא לא מבורך בשידור הציבורי אלא בשידור המסחרי, זאת אומרת יש פה איזושהי אנומליה. השידור הציבורי פשוט לא מקיים את הדברים שלשמם הוא קיים, שלא נדבר על שקיפות שזה אולי ערך שממש חסר בצורה דרמטית.

מתקבלות החלטות בהנהלת תאגיד השידור. האם ההחלטות מתקבלות כפי שמתקבלות החלטות במוסד ציבורי? האם יש דיון? האם יש דירקטוריון? הם יש מליאה? האם יש ועד מנהל? האם הנושאים, מישהו מתווכח עליהם או שהכל נעשה בצורה של חותמת גומי ובהצבעה פה אחד על כל החלטה שמתקבלת בהנהלה?

אני חושב שהמוסד הזה, הכנסת, צריך לתמוה איך מתקבלות החלטות במקום ציבורי שיושב על תקציב של כמעט מיליארד שקלים בשנה, 800 מיליון. זה תקציב אדיר.

אני רוצה לספר לכם, אני רואה שיושב פה מיכאל שיזף שהיה חבר הוועד המנהל והמליאה של רשות השידור ואני הייתי מנהל רשת ג' לפני כמה שנים. היו לי רעיונות מצוינים איך לנהל את רשת ג' הכי טוב ולהביא את הרייטינג הכי מעולה ואת ההישגים המקצועיים הכי גבוהים. ברגע שעלה לי רעיון, לא יכולתי לתפעל אותו בעצמי, אני והמנהל שלי. הייתי צריך לגשת למליאה, לוועדת התוכן, לוועד המנהל של רשות השידור. הייתי מביא בפניהם את ההצעות שלי, היו דנים בהן דיון ציבורי שבו היו יושבים נציגי הציבור ואולי אפילו עלמות החן שנמצאות שלידי, שרצו גם להיות שותפות בקבלת ההחלטות והיתה מתקבלת החלטה. או שהיו מקבלים את הצעתי או שלא.

אני רוצה לומר לכם שעניין ההרצה של התאגיד זה גם דבר שלא מופיע בשום חוק, בשום הסדר. הרי אנשי התאגיד ישבו פה במשך שלוש שנים ואמרו, אנחנו כבר מוכנים לעלות לאוויר. ביום שבו הם עלו לאוויר פתאום הסתבר שהם לא מוכנים לעלות לאוויר. פתאום הם פועלים בהרצה וגם פרק הזמן של ההרצה הוא בלתי מוגבל. הרצה עד מתי? אני כבר שמעתי שיש טוענים שהם יסחבו את ההרצה במשך ארבע שנים ובעוד ארבע שנים יהיו גוף השידור הטוב ביותר.

אגב, בגילאים שלי, אני זוכר שכשהיו מחליפים מנוע, היו תולים שלט על המכונית, "בהרצה". היום אין דבר כזה.

אין דבר כזה, נכון.

עושים את זה לפני שיוצא לכביש.

לסיכום, אני רוצה לומר משהו אחרון על ההרצה. בינתיים בהרצה שנמשכת כחודשיים ימים הדבר היחידי שאנחנו שומעים זה תקלות. תקלות גם ברמה הניהולית בהיעדר השקיפות, גם ברמה הטכנית. המון תקלות טכניות, גם ברמה התכנית ואפילו ברמה הניהולית.

קח למשל את עניין הפרסומות שזה מקור הכנסה של רשות שידור. הפרסומות הרי לא משודרות בצורה תקינה בתאגיד השידור מכיוון שקרה כאן דבר נורא מוזר. תאגיד השידור החליט שהוא לא משתמש בתוכנת שידור הפרסומות של רשות השידור מכיוון שהיא כנראה נגועה בהיותה בדי.אן.איי פגום. הם קנו תוכנה אחרת שלא עובדת ועד היום למיטב ידיעתי יש הפסד של כ-10 מיליון שקלים בחודש על זה שאין שידור פרסומות בתאגיד השידור או יש שידור לקוי של פרסומות. המון תקלות.

עוד מילה אחת ברשותך, אדוני. ועדת החינוך, יש לה תפקיד חינוכי.

תודה. רעות גרוס, בבקשה.

אני למעשה מייצגת את מאזיני רשת ג'. אני הקמתי את ארגון כולם עם ג' ולמעשה אני רוצה לדבר על הפגיעה שלנו כמאזיני רשת ג' שלמעשה דומה מאוד לפגיעה של מאזיני FM88. למעשה מה שאנחנו רואים פה זה שינוי צביונה של רשת ג' מן היסוד. הנהלת התאגיד שינתה לחלוטין את אופייה ואת צביונה של רשת ג'. 90% מהתכניות לפחות, נמחקו. לא נותר זכר למוסיקה יהודית שהוקדשה לה בסך הכל שעתיים בשבוע במוצאי שבת. מחקו את זה. תכניות ייחודיות שעסקו בז'אנרים מוסיקליים שונים כגון ריקודי עם, נמחקו. מרבית השדרנים הבולטים שהיו הפנים של התחנה, כמו מנחם פרי, נעם גילאור, ורד יפתחי גרין, דבורה קיציס ועוד, פוטרו. מה שיש היום בתחנה זה למעשה רצף שירים שמתנגן לאורך כל היום עם העדפה ברורה ללהיטים,, בלי תכניות מוגדרות הנתונות למשטר דיקטטורי, לא פחות. לעורך ראשי אביעד רוזנבוים יש מאגר מצומצם של שירים שרק מתוכם מותר לעורכים לערוך וגם רשימות ההשמעה שלהם כמו שכבר אמרו פה, נערכות גם אצלנו ברשת ג' והן נדרשות לקבל את אישורו, שתמיד הוא גם מתקן אותם.

חשוב לציין שגם אין אישור של מינון יתר של זמר עברי ישן וטוב. זה לא מקובל. שנות ה-70 זה הכי רחוק שיכולים ללכת שם, לרוב, שלא לדבר על מוסיקה יהודית. מדובר בהרס התרבות, לא פחות.

דבר נוסף, ביטול תכניות נישה. זו ממש סכנה לקיומם של ז'אנרים מוסיקליים. אם לא ישמעו בתחנת השידור הציבורי ברשת ג' את הז'אנרים האלה שדיברנו עליהם, שזה מוסיקה יהודית וריקודי עם ושירי ארץ ישראל וגם רוק ישראלי, יש סכנה של כליה של ממש לז'אנרים האלה.

דבר נוסף, פגיעה במורשת הזמר העברי. רשת ג' כערוץ ציבורי, הוא לא יכול להתנהג כתחנה פרטית. יש לו מחויבות עמוקה לשימור מורשת הזמר העברי שהחלה כבר בימי ראשית הציונות, ובלשונו של יורם טהרלב אני מצטטת, הוא כתב לפני כמה שבועות: "השירים שמתעדים נופים, מאורעות, מלחמות ותחושות של הדורות שבנו את המדינה והשירים שנשאו אותה על כפיים, אלה הם השירים שעצבו ומעצבים את הזהות הישראלית לדורותיה. אין לתאגיד הסמכות והרשות למעול בתפקיד החשוב הזה ולהתעלם בבוטות מאלפי שירים".

דבר אחרון, למעשה שזאת תוצאה של מה שאמרתי, פגיעה בקהלי מאזינים גדולים ומגוונים, מיליון איש. ביטול תכניות ייחודיות למעשה פוגע בקהלים נרחבים ביותר בציבור. עשרות אלפי מאזינים בארץ, ותיקים וגם צעירים שגדל על שירי ארץ ישראל לא מוצא עוד את מקומו ברשת ג'. ציבור שומרי המסורת כבר אינו נהנה יותר ממוסיקה יהודית מקורית לצד מוכרת וותיקה, לאחר שבוטלה התכנית היחידה ששידרה מוסיקה כזאת. כמו שאמרנו, ריקודי עם גם כן נפגע קשות. למעשה יש כאן אותה מגמה, ריכוזיות, האחדה, ההיפך מפלורליזם.

טוב. אחרון הדוברים לפני שנעבור לכאן. יובל גנור.

אני מכאן.

אז דבר מכאן.

אני מנהל את ג'. אני אתייחס לכמה מהדברים שבעיניי הם דברים שאולי מפריעים או הועלו.

אין שום איסור להשמיע מוסיקה מלפני שנות ה-70. מוסיקה משנות ה-60 מושמעת.

רק הצעה לסדר. אתה או אחד הדוברים הבאים מכאן, ספרו לוועדה איך זה עובד.

יש לוח שידורים עם עורכים ושדרנים. אביעד הוא אמנם העורך הראשי אבל יש עורכים שהם רובם אנשי ג' הקודמת שאתם מכירים את השמות שלהם: יוסי כסיף, יוסי כהנא, ערן ליטוין, אסתי סילפן, אהרון פררה. הצטרפו עוד שני עורכים חדשים. כל העורכים האלה עורכים את התכניות יום יום ויש להם חופש לערוך את התכניות. ברור שיש קו מוסיקלי מנחה לתחנה או קו כללי מנחה.

שהוא?

שהוא להקפיד על שירים שלא יחזרו על עצמם, להקפיד על כך שיהיה איזשהו מינון בין שנים מסוימות, בין שנות ה-60', 70', 80', 90' ו-2000. באף תחנה, לא בארץ ולא בעולם יש חופש מוחלט לכל עורך לעשות ככל העולה על רוחו, מתחנות הלהיטים הגדולות ביותר ועד music 6 של BBC שהיא נגיד המקבילה של 88. בכל תחנה בעולם יש כמובן קו מוסיקלי כללי ועורך כללי שעורך את המוסיקה, אבל האנשים האלה, הם עורכים את התכניות והם מן הסתם גם כפופים לקו מוסיקלי כאמור. חשוב לי לציין שאין שום מגבלה על ללכת אחורה בשנים ובהיסטוריה, גם שלישיית גשר הירקון וגם התרנגולים, וכל האמנים האלה מושמעים.

יש לנו תכנית יומית שמתעסקת רק במוסיקה כזאת של ארץ ישראל. יש לנו תכנית שבועית שעכשיו בימי שישי, שמשמיעים רק את המוסיקה הזאת. יש תכנית אגן הים התיכון שמשמיעים בה מוסיקה ים תיכונית שגם משובצת לאורך כל היום. יש מגוון של תכניות ויש מגוון של מוסיקה. אף פעם אי אפשר לרצות את כולם, ברור. ג' היא תחנה עם 500,000 או 600,000 מאזינים. אני לא חושב שכל אחד יכול להגיד, אני זה שמייצג את ג' כי אני יודע מה הכי טוב. בסופו של דבר מנהלים תחנה.

עוד משפט אחד לגבי הפיקוח. זו תחנה שיש לה מנהל, יש מנכ"ל, יש גם מועצה ציבורית, יש חברי מועצה, יש דיונים במועצה. כל הדברים האלה אושרו.

רבותיי, אני לא באתי לכאן עם מחקר כדי עכשיו להתעמת אתכם. נאמר כאן במפורש, מה לעשות, כאן זה ערוץ ציבורי. זו רשות ציבורית, תאגיד ציבורי שהוקם בחוק כדי לתת את המענים לציבור. הוא לא ערוץ מסחרי.

והוקם בייסורים.

פעם האישה ההרה רצתה ללדת אותו, פעם להחזיר אותו.

אבל תמיד התינוק יוצא.

מזל שהוא יוצא ולא תלוי בה.

זה תאגיד ציבורי. יש לנו פה, איך אני אומר את זה בלשון עממית, קצת מושאלת ממישהו גם שקשור בשידור, באנו לנהל פה מדינה, לא ביזנס. שמעת חרדה כאן, א', לתרבות הישראלית, ואמרתי בכוונה בפתיח שלי שאני בדרך כלל לא מדבר גבוהה גבוהה, שהתרבות היא מטבעה מתעברת ומתהווה. אם אנחנו נעצור במצב מסוים, אנחנו ניצור פה משהו שהחברה הישראלית לא רצתה אותו מלכתחילה כשהקימה את התאגיד. יש לנו כאן סוגיה מרכזית, זה האמנים, היוצרים, עידוד היצירה הישראלית גם לעבר, גם להווה, גם עתיד והתרבות שלה.

אני אומר לכם, אני לא מקנא בכם. מצד אחד אתם בהרצה ואתם מאמינים שאתם בהרצה ואתם רוצים ליצור את הרייטינג שלכם. יכול להיות שהשיקולים שלכם הם לא ממין העניין של החברה הישראלית והאינטרס הציבורי הכולל. יכול להיות שהחבר'ה הצעירים אוהבים את הג'אנד פוד באוכל. נשאיל את זה למוסיקה, את הקצב ואת זה. התרבות הישראלית נזנחת.

אני רוצה לראות שאתה אומר לי, לכל עורך יש את הקווים המנחים. לא אמרת לי מה הקווים המנחים. דיברת איתי באופן כללי. האם יש לכם קו מנחה? זה מה שהייתי רוצה לשמוע. אם אני הייתי יושב שם, הייתי אומר להם, על מה אתם מדברים? אחד הקווים המנחים שלנו זה היצירה הישראלית, התרבות הישראלית. לא שמעתי את זה ממך. נתת לי את האילוצים שכל אחד עובד איתם. אתה צודק. אני פה לא בשביל לשמוע את האילוצים שלך.

אני אשמח להשמיע. אני אספר קצת על התמונה הכללית אצלנו.

ברדיו בכאן מושמעים כשני שליש ממוסיקה ישראלית אצלנו בתחנות הרדיו.

תנטרל את מורשת.

רק צריך להגיד את זה. אנחנו ארגון שכולל תחנות רדיו רבות וערוצי טלוויזיה ודיגיטל. צריך להתייחס לזה וזה חלק מהותי מהתפיסה שלנו.

לנו יש את תחנת הרדיו ביחידה בישראל שמשדרת 100% מוסיקה ישראלית, ג'. היא היחידה. דיברו פה על תחנות אזוריות, גלי צה"ל. אנחנו תחנה היחידה שמשמיעה 100% מוסיקה ישראלית. בנוסף על זה שתי תחנות רדיו אינטרנטיות שמשמיעות אך ורק מוסיקה ישראלית, אחת מוסיקה ים תיכונית מהקלאסיקות עד השירים העכשוויים. תחנה נוספת שמשמיעה את הקלסיקה הישראלית בכלל, האימהות והאבות המייסדים של המוסיקה הישראלית, 100% מוסיקה ישראלית.

תגיד לי, נראה לך שהאנשים האלה, משעמם להם, באו לפה עכשיו לבזבז לי את הזמן? כואב להם.

רק להכיר קצת את התמונה כי מוצגים פה נתונים אחרים שהם לא משקפים בהכרח את המציאות.

הזכרנו רשתות אחרות. צריך להגיד, רשת ב', רשת מורשת, תחנות נוספות. רשת ב' היא תחנה מואזנת.

מורשת היא לקהל יעד מסוים?

כן.

זה לא הוגן שתשים אותה בתמהיל.

בסדר גמור. רשת ב' היא תחנה מואזנת ביותר בכאן, משמיעה רוב מוחלט של מוסיקה ישראלית.

לגבי 88, הנתונים שהוצגו פה, חשוב לציין ולקרוא את האותיות הקטנות. זה ניתוח של מאה השירים המושמעים בתחנה. בתחנה מושמעים אלפים רבים של שירים. מהנתונים כמו שאנחנו מכירים אותם יש בדיוק אותו אחוז השמעה של מוסיקה ישראלית ב-88 בעבר, ב-88 היום.

פריים טיים?

כל שעות היום. יש בדיקה. שוב, גם בפריים טיים, גם בכל שעות היום, בדיקה שנעשתה בשבילנו. אותו אחוז השמעה של מוסיקה ישראלית.

אביעד, אולי אתה תציג נתונים? כי מאה שירים הכי מושמעים, דווקא זו רשימה מאוד רחבה. זה סקר גדול מאוד אם עושים את זה. אולי כדאי שאתה תציג את זה פשוט, כי אני לא מאמין שהאנשים היו מגיעים לכאן בעלמא. כנראה שתחושתם לא טובה.

שוב, יש את הנתונים והם עובדתיים.

אז אולי אתה תגיד אותם.

בתחנה משודרים אלפים רבים של שירים. לבחון מאה שירים מציג תמונה קצת אחרת מהמציאות.

בדרך כלל בוחנים עשרים שירים הכי מושמעים או שלושים שירים הכי מושמעים, לא?

השאלה גם מי עשה להם את הבדיקה.

אביעד, אני ביקשתי בתחילת הדרך גם על תהליך העבודה. לא קיבלתי. הדוברים כאן הביאו איזה מסמך שנתנו לו גם את הייחוס שלו, מאיפה לקחו את הנתונים. שנות ה-60', יוצרי התרבות הישראלית. זה מגוון. תתייחס לטענות. תכניות נישה, כי לשים פלייליסט, אני האיש הכי לא טכנולוגי. להפעיל פלייליסט זה תכנית מחשב וללכת לישון בחדר.

אני רק אגיד, בתחנות מושמע בכל שעה מגוון מאוד גדול מכל התקופות, השנים, הזרמים. אני יכול לציין שוב אמנים שמושמעים אצלנו. אריק איינשטיין זה מאות פעמים מאז שעלינו. אני מדבר על חודשיים. מאות פעמים. יהורם גאון מאות פעמים, זהר ארגוב מאות פעמים, חיים משה מאות פעמים. יש דוגמאות רבות. ההיקף הרחב של המוסיקה הישראלית מושמע אצלנו. זה חשוב לנו וזה חלק מהמטרה שלנו.

אביעד, הטענה שעלתה פה, כדי להזכיר לך ואולי תתייחס אליה, היא שיש שינוי לרעת ביצירת המקור לעומת מה שהיה קודם, בשעות הפריים טיים, כדי שיהיה ברור. האם זה נכון או לא? אתה תגיד את הנתון שלך.

אז אני אומר שוב, ג', 100% מוסיקה ישראלית מאז ולתמיד, גם לפני זה ברשות השידור וגם אצלנו בתאגיד השידור ו-88 נותר אותו אחוז השמעה של מוסיקה ישראלית.

אז הטענות שלהם לא נכונות?

הטענות שלהם בודקות את מאה השירים המושמעים, מתעלמות מעוד אלפים רבים אחרים שהושמעו בפועל. אני מדבר על נתוני השמעה בפועל בתחנות.

אוקיי, תודה. בבקשה, מר מורד.

קודם כל אני מאוד שמח שכל כך הרבה מאזינים ל-88 ושכל כך היא בוערת בדמם של כל כך הרבה אנשים וממנה התחיל הדיון. טעם טוב יש להרבה חברים כאן.

אני נמצא במצב המאוד מיוחד, שניהלתי את 88 חמש-שש שנים בתוך רשות השידור ועשיתי את כל הדברים הטובים שעליהם מדברים גם אנשי משמר 88 והלאה, ואני בחודשיים האחרונים בתאגיד במסגרת ההרצה, וכן, זאת עדיין הרצה ואנחנו כל הזמן עם כוונונים. אני יושב עם אביעד כמעט מדי יום לכוונונים שונים בנושא הקו המוסיקלי. השיטה, נכון, השתנתה. השיטה השתנתה. אני מודה, היא לא כמו שהיתה ועל זה דיבר אביעד ועל זה יכול לדבר אביעד. הוא העורך המוסיקלי הראשי.

לגבי הנושא של הדיון של השמעת אמנים ישראלים, אגב, אושיק, אני אתמול השמעתי אותך ומאוד נהניתי.

אני לא הסיפור.

נכון, אתם צודקים.

מה השיטה?

אני בא מהכיוון, האג'נדה של 88 היתה ותהיה, ולי חשובה חלקת האלוהים הקטנה, סליחה על הביטוי, שלי, שזה 88. האג'נדה שלנו זה רב תרבותיות, פלורליזם, תמיכה בדור הישן, בדור הצעיר, בדברים הפחות מושמעים בתחנות האחרות כולל ג' ואנחנו ממשיכים להיות ככה.

הילה, דבר אחד, אני מאוד אשתדל ואני אעשה ככל יכולתי שנמשיך להיות ככה. אנחנו משמיעים היום אמנים חדשים, פול טראק, יהוא ירון, האמנים של השנה האחרונה, ב-88. אני מבטיח לכם שהרבה כאן לא יכירו והרבה כן יכירו. דרך אגב, אמנים ישראלים מקליטים גם באנגלית וגם להם מגיע להיות מושמעים. מקליטים בערבית. יש לנו אמנים אתיופים שאנחנו משדרים. מוסיקה אתיופית.

אבל איך השיטה? איך זה נקבע?

אני לא איש של השיטה. אני איש של מוסיקה ותוכן וחשוב לי להדגיש את זה כי זה בוער בדמי וזה ימשיך לבעור בדמם של כל אנשי 88, מאזינים ועורכים, שאנחנו נשדר את המוסיקה הכי טובה שיש ברדיו ודברים שתחנות אחרות לא משדרות. זו האג'נדה שלנו.

אביעד, עד כמה אתה מעורב ברמה האישית, עד כמה אתה מתקן תכניות ומתערב באופן אישי בעריכה?

אני קודם כל אגיד שהדיון הוא לא עלי.

לא אתה כאביעד. לא אביעד רוזנבוים הוא העניין. התפקיד שאתה ממלא.

שוב, צריך להגיד את זה באופן כללי. הדיון הוא לא ספציפי עלי. שאלתם על שיטות עבודה. שיטות עבודה כמו עורך בעיתון, כמו מערכת חדשות. אנחנו מערכת עיתונאית. לכל עיתון יש עורך. לכל מהדורות החדשות יש עורך. ככה הדברים עובדים במערכות עיתונאיות. ככה גם אצלנו.

עם כל הכבוד, כשאתה תפתח מסעדה או עסק אחר, אתה תחליט איזה תפריט או מה אתה תמכור בעסק שאתה תפתח. אתה כאן בתאגיד ציבורי, כאן. אתה בא בשם הציבור, לכן מה שאתה עושה צריך להיות בשקיפות מלאה. רצונותיך האישיים, אני מכבד אותם. אתה חייב להיות קשוב ולשקול את מכלול השיקולים. התחושה שאתה נותן, אביעד, והתחושה שעלתה מהדברים, שיש פה דיקטטורה. אני בהתחלה לא אהבתי שהם השתמשו במילה דיקטטורה, אבל אין לי מילים אחרות להתבטא. אז אני אומר לך, יש תחושה שיש פה איזה יד קשה על הג'ויסטיק שלך.

העולם כנראה לא שייך לפחדנים. העולם הוא יותר ידידותי לאלה שיש להם פלורליזם גם בשמיעה, גם בראיה, גם בחשיבה, גם בדיבור ואומר לכם את זה הדוס עם השחור לבן. יכול להיות שזה מתקיים והנה אני אומר לכם, לפי איך שאתם מגיבים והסקירה שאתם נותנים, אתם לא משדרים שיש איזו בעיה.

אני חייב לומר משהו אישי, סליחה שאני אומר את זה. יש פה שלושה אנשים שעבדו בשידור הציבורי שנים. אני באתי מרשות השידור. אני עבדתי בתפקידים יותר מעניינים ברשות השידור. ניהלתי תחנות. עבדתי כעורך חדשות.

יובל גנור ידידי, אני שמעתי אותך הרבה בדרכים. רדיו אני שומע רק כשאני בדרכים ואני הרבה בדרכים.

זה לא נעים וזה קצת לא הוגן לקחת בן אדם ולהגיד עכשיו, כל הבעיות בסיפור הזה נובעות - - -

לא, לא, לא. תעצור רגע. יכול להיות שיש לו קושי. אל תנסה לצייר שיש פה איזה עליהום על אביעד. הפוך, ואתה רואה שאני מתעקש להוציא ממנו. יכול להיות שיש קושי גם להביע שיטת עבודה אבל צריך לומר אותה והוא חייב לדעת שהמערכת שהוא עומד בראשה חייבת להתנהל בשקיפות, כי זה, א', משאב ציבורי.

אם אתה כבר פונה לשלישי מהתאגיד, הוא נתן לי את התחושה יותר. איך שמשה מורד הציג את זה, אני, מה לעשות, נוטה להאמין שכן יש כאן איזה קו מנחה נוקשה, שהוא המילה האחרונה ואני מצפה ממך, זה התפקיד שלך, אבל לפחות מה שאתה מחליט שיהיה בשקיפות. אנחנו מבקשים את השיטה. אנחנו מנסים לחלוב את השיטה. אין לנו אצבע מאשימה כלפי אף אחד. הלוואי ותצליח להזים אותה, שאני אהיה רגוע.

אני חושב שבתחושה שלי אנחנו עובדים כמערכת ואני מאוד קשוב גם למה שקורה אצלנו וגם למה שקורה בחוץ. אני חושב שזה חלק מהעניין. טוב שיש דיון ציבורי ואני חושב שזה חלק מהעניין כי אנחנו כולנו שליחי ציבור. זה הכל.

גל"צ, אין טענות על גלגלצ יותר? איך זה עובד בגלגלצ?

איך זה עובד? כמו שזה עבד תמיד.

לא השתפר? תציגי את עצמך קודם כל. בואי נעשה את זה מסודר.

יסמין ישבי.

יסמין, בעבר היה דיון בוועדה פה על הפלייליסט של גלגלצ, לכן אנחנו רוצים לשמוע הם טענות כאלה חוזרות ונשנות לגבי גלגלצ? איך זה עובד בגלגלצ?

אילו טענות?

של השמעה סלקטיבית או שאין שקיפות בעריכה של הפלייליסט.

אנחנו לא נתקלנו בטענות כאלה לאחרונה.

זה בגלל שמירי רגב עסקה באופרה ולא בגלגלצ.

אני יכולה לספר על עצמי אם אתם מעוניינים.

לא, לא.

ולספר על האופן שבו אני עובדת.

ספרי.

אוקיי. אני עורכת המוסיקה הראשית של גלגלצ. נכון, המשמעות של זה בגלגלצ לפחות היא לעבור, יש הרבה אורחים, חלקם חיילים, חלקם אזרחים כמוני, ולהסתכל על השידור לפני שהוא יוצא החוצה. יש בידיי הכוח והסמכות לשנות בהתאם לדעתי. אני מודה שאני לא עושה את זה, לפחות לא מרבה לעשות את זה. בתפיסה שלי, אין צורך. העורכים מגיעים עם הכלים שלהם ועם הידע שלהם. אגב, בגלל שאנחנו גוף צה"לי וקולטים בכל שנה חיילים חדשים, יש גם איזה הליך של חפיפה שבמהלכה אנחנו מלמדים אותם דברים שהם לא יודעים, מרחיבים להם את האופקים וגם לומדים מהם.

יסמין, סליחה שאני קוטע אותך. את יכולה במשפט אחד להסביר לי ההדיוט מה זה ועדת הפלייליסט? ממי הוא מורכבת ואיך היא עובדת? רק להשכלה הכללית.

אנחנו שניים עשר אנשים, רובנו כיום אזרחים. יש לי קצת חיילים, שלושה-ארבעה חיילים, מגוון גילאים. אני בת 30. מנהל התחנה בן 40 ומשהו. יש עוד בחור מבוגר יותר וזה פחות או יותר מגוון הגילאים, מ-20 עד 43.

כלומר, אני כיוצר שולח - - -

כן. מדי שבוע יוצאים בסביבות מאה ועשרים שירים חדשים, משהו כזה. אגב, ככל שהזמן עובר הרשימה הולכת ומתארכת, כנראה בגלל שיותר קל היום להקליט שירים. אנחנו מחויבים מול עצמנו להאזין לכל שיר שמגיע. זאת ישיבת הפלייליסט בעצם. זה אומר, כן, אני באופן אישי מדי שבוע, בדיוק דיברתי על זה אתמול, יום וחצי של עבודה מוקדש רק להאזנה של שירים חדשים. איך זה מתנהל? יושבים כולם, כל אחד אומר את דעתו על השיר בסבב.

ואתם שומעים את השירים מבלי לדעת מי הם הכותבים, מי הם היוצרים?

אנחנו מסתמכים לפעמים על קומוניקטים שנשלחים אלינו מטעם היוצרים. לפעמים יש שירים שמגיעים אנונימיים.

אני אחד משניים עשר, אני יודע מי כתב, כמובן מי שר?

כל הודעה לעיתונות שנשלחת אלינו, אנחנו קוראים אותה. אם מישהו בוחר לשלוח באופן אנונימי, אנחנו נשמע את השיר מבלי לדעת.

אבל זו לא השמעה אנונימית, בגדול.

לא.

שומע, יודע שאושיק לוי כתב את המנגינה, חנן יובל את המילים.

אני לא תמיד יודעת מי הכותב והמלחין. כשהמידע הזה מוגש לי או שאני מחפשת על שיר מסוים כי זה לוכד את תשומת ליבי, אז כן. המבצע, כמובן ידוע מי הוא.

כן, כן, זה ברור.

מאזינים לכל השירים. כל אחד אומר את דעתו.

אתם ערים לכך, אני מקווה, שאנחנו חברה רב תרבותית.

כמובן. אני רק אגיד על עצמי בכל זאת כי אני לא זוכרת מי היה ששאל מי הם חברי הישיבה.

אני גם סיפרתי לחנן יובל. נולדתי וגדלתי בקיבוץ מעוז חיים בעמק בית שאן. כיום גרה ביפו, נשואה לבעל דתי, שומרים ביחד שבת, זאת אומרת רב תרבותיות בתוך הבית שלי, בתקווה אני מקווה, ובסוף, נכון, זה האנשים והעורכים שאנחנו מנסים כל שנה לבחור בקפידה את החיילים שכן ייצגו את כל המגוון הזה. אני מרגישה שאני בתוכי מכילה אותו. אני מצטערת שאני שוב מדברת על עצמי.

בכנות רבה, את חושבת ששניים עשר חברי ועדת הפלייליסט משקפים את החברה הישראלית, נותנים ביטוי לכלל החברה הישראלית?

המשחק שלי כל הזמן כשאני יושבת בישיבה הזאת זה לנוע בין האישי לציבורי. אגב, לפעמים זה כבר מקשה אחת, כבר קשה לי להפריד. אני לא זונחת את טעמי האישי ואת הדברים שהבאתי מהבית. זה חשוב. בשביל זה אני שם. יחד עם זאת אני כל הזמן חושבת על מאות אלפי האנשים שמאזינים לנו, מנסה גם לקלוע לטעמם.

אני מקווה שזה מצליח לבוא לידי ביטוי.

אני חושבת שכן. אני רוצה להעז ולומר שכן.

הטלתם על עצמכם את החובה של חצי יוצרים ישראלים? כמה ישראלי, כמה לא?

שמושמע בפועל בתחנה?

כן.

50%.

לא, כי אתם לא מגיעים ל-50%. לנו יש נתונים מדויקים. אולי אני אראה לך אחר כך.

בסדר גמור.

אתם לא מגיעים ל-50% יוצרים ישראלים.

הדיון הוא לא גלגלצ אבל טוב ששמענו.

אבל מדברים על השיטה.

כנראה האתגר בסוף יהיה של המחוקק. בבקשה אדוני, תציג את עצמך.

יעקב מנור, יועץ משפטי של הפי"ל, הפדרציה למוסיקה ישראלית וים תיכונית.

יש לי גם שאלה וגם הצעה. אני פונה לעורכים המוסיקליים. יש להם יופי של דבר בידיים, מקבלים כמו שנאמר מאה עשרים, מאה שלושים, מאה חמישים שירים כל פעם. סליחה, שיכינו שעה-שעתיים של כל השירים האלה, להשמיע אותם. שיתנו לנו להחליט אם אנחנו רוצים אותם או לא. למה שהם יחליטו בשבילי? שתהיה שעה או שעתיים לפחות שייתנו את האפשרות לאותם יוצרים חדשים, לשמוע אותם, במה כלשהי לפחות ברשות הציבורית. אולי ברדיו הפרטי יכול להיות שזו בעיה, אבל אני בטוח שאם תהיה מוסיקה חדשה, מי יודע, אולי זה פתח בשבילם, אחרת הם לא ישמעו בכלל.

עוד דוברים לפני שניגש לסיכום? בבקשה, אדוני.

אני פה מהמשמר החברתי, אבל כמו שהוא הזכיר, הייתי שש שנים במליאת רשות השידור.

א', כל הטענות שעכשיו מעלים נגד כאן נציגי האומנים ברשות השידור הטובה הזאת, הם כל הזמן באו ומחו שלא נותנים להם מספיק האזנה.

אתה אומר, זה לא חדש.

זה לא חדש.

דבר שני, להגיד שרייטינג זו בושה, אחת הבעיות הכי קשות ברשות השידור היתה למצוא איזון ראוי בין זה שיאזינו לנו לבין זה שנביא דברים חדשים ויפים. אני לא כל כך יודע מה כאן עושה כרגע, אבל צריך לזכור שזה התפקיד שלהם, למצוא את האיזון הראוי בין רייטינג מסוים, כי אחרת בשביל מה הם קיימים, לבין כל הבקשות היפות שלהם. תודה.

אני חושב שהיטבת לנסח את מה שאני התפלתי והתפלתי.

בבקשה, אדוני.

עורך דין מוטי אמיתי, מנכ"ל הפדרציה הישראלית לתקליטים וקלטות.

אני לא רוצה להכביד על הסובבים פה. אני חושב שבאמת נאמרו פה דברים מאוד חשובים, אבל שתי הצעות פרקטיות. אחת, אני חושב שתאגיד השידור כאן חרט על דגלו את הנושא של הדיגיטליות, לעבור לדיגיטליות ברשת האינטרנט. אני חושב שאפשר להציע שיקימו יותר תחנות שהעלויות שלהן הן אפסיות, יותר תחנות דיגיטליות שעוסקות בזמר הישראלי. כל התאגידים, אני יודע שהולכים לקראתם בנושא התמלוגים כדי להקל עליהם את הנושא הזה וזה משהו שיכול בהחלט להוות איזשהו ציון דרך גם אחר כך כמנגנון לבדיקה של רייטינג. אנחנו יודעים שהשוק הולך לכיוון הזה. מכוניות היום הולכות לצאת עם תחנות רדיו דיגיטליות שתוכל להאזין להם, לא רק את ה-FMמיות. ה-FM בכלל זה משאב ציבורי שהוא נעלם, זאת אומרת שהוא קשה להשגה. מדובר פה על שלוש תחנות כשבדיגיטל אתה יכול להקים מאה תחנות.

דבר שני שאני מוכן להציע לוועדה, אדוני, אם הוועדה תחליט, כי הועלו כאן טענות שאני באמת לא יודע את התשובה להן. הועלו טענות שהן משני צידי המתרס לעניין כמות המוסיקה המושמעת ומאיזה סוג. ככל שאתה, אדוני, תחליט להקים איזושהי ועדה, איזושהי בדיקה, אולי לבקש מהממ"מ לבדוק את הנושא הזה, אז אצלנו בפדרציה יש מערכת שמנטרת 24/7 את כל המוסיקה שמשודרת בתחנות הרדיו ואני מוכן להעמיד את זה לרשות הוועדה, בשמחה.

אילן גילאון, בבקשה.

תראו, זה דיון מאוד עצוב משום שבקליפת אגוז הסיפור של כל מה שמתרחש כאן, אני באמת קטונתי, לא בא לאביעד רוזנבוים ולא לעורכים בטענה. בגדול מה שכאן מתרחש, כמעט הייתי מכנה אותו, אנחנו נמצאים בתקופה של ליקוי מאורות, שכמעט, מה לעשות, היצירה היחידה שמנוגנת כאן היא דווקא של טרנטינו, ממזרים חסרי כבוד. יש כאן בעיה של תופעה כוללת וכללית, כי במקום מנהיגים יש להם סוכני מכירות ופרזנטורים ואקזיטורים וכל מיני דברים אחרים וזה פשוט פושה בכל מקום. אני חושב שרציתי מאוד מהוועדה לא להתחיל באיזשהו ניגוח אלא לראות איך אנחנו מיישרים ואיך אנחנו מסוגלים לתקן את הדברים שישנם כאן.

אני שוב חוזר לנקודת ההתחלה ואני אומר, הטענה שלנו היתה, ולכן ביקשתי את כינוס הוועדה, אחת, שיש צמצום ביצירה המקורית והפגיעה שלה היא בצד אחד בתמלוגים. בצד שני, בנושא של נכסי תרבות שאנחנו, מה לעשות, אני חניך של מקראות ישראל. זוכר את הספרים האלה? שם קראתי את זה, והדבר הזה איננו מתרחש היום. אני לא מצביע ספציפית על מישהו כזה או אחר.

עכשיו תראו, חבר'ה, אין דבר יותר אמת מאשר תחושה של אנשים, הסובייקטיבית הזאת שהאנשים, כי אנחנו מנגחים את עצמנו בעובדות. אגב, מכם לא שמעתי מספרים אחרים מאשר פורסם לא מזמן נדמה לי, בוואלה או במקום אחר וזה חשוב. א', תפריחו את זה בכך שתגידו איך התהליך של הבחירה שלכם, כי זה דבר מאוד חשוב כדי לתת את ההרגשה הטובה לאנשים. הדבר השני, תדברו איתנו במספרים. זה מה שיותר מעניין אותי, כי יש דבר אחד שאיננו משקר. התמלוגים אינם משקרים. בסופו של דבר בסוף היום אנחנו רואים כמה תמלוגים התקבלו ובעניין הזה אני יוצא בתחושה שלא תיקנתי דבר. אני לא באתי לכאן להתווכח ולהתנגח ואין לי עניין עם אף אחד מהגיבורים פה.

יש כאן בעיה. הבעיה נסמכת על מצב עובדתי שאתם לא הפרחתם אותו, מצד אחד, ומצד שני לא הסברתם איך אתם עושים לעניין הזה כדי לתקנו, וזה יותר חשוב לי מהכל, כי את העולם כולו לא נתקן פה אבל את העניין של הפלייליסט ואת העניין של התמלוגים ואת העניין של הגדלת הכמות, ותסלחו לי שאני מדבר אתכם באופן כמותי ולא באופן מעמיק וערכי כי אני יכול לתת לכם על זה גם הרצאה גדולה, אבל אני לא משים את עצמי שאני מבין בדבר הזה יותר מזה. שני הנתונים האלה מעניינים אותנו. אחד, בסופו של חשבון התמלוגים. הדבר השני, הכמות. בעניין הזה, חבר'ה, אתם יודעים מה? זה יותר מעניין אותי מאשר השיטה. אם השיטה היא דיקטטורית, אדוני היושב ראש, אבל כולם מבסוטים מהדבר הזה, ניחא, אבל יכול להיות שהשיטה היא דמוקרטית אבל כל האנשים לא מבסוטים ממנה, ולכן התיקון צריך להיות, אביעד, אני פונה אליך. באמת אתה לא אחראי, הדיון לא עליך.

יש קונספט כללי. כל מה שחשבנו על התאגיד נאמר בזמנו כאן מבחינה פוליטית. בחרו דברים אחרים. אנחנו חיים במציאות שבן אדם, כדי להיטיב את הצילום שלו בפריים הוא יכול לאמלל אלפיים איש פחות ואין שום בעיה, וזה מזכיר לי כל מיני אפיזודות בהיסטוריה. נקודת הזמן, אנחנו קיימים בתוכה. יש זמנים, יש תהליכים ויש תאריכים. בתוך התהליך הזה התפקיד של אנשי תרבות זה לעצור את האתוס הזה, כי אחרת אין משמעות לחברה, אין משמעות למדינה, אין משמעות לשום דבר.

אני לא יוצא בתחושה מפה שאנחנו הולכים לתיקונו של עניין. הוא טען ככה וזה טען ככה. האם עובדתית יש הקטנה? אתה יודע מה, אני אדבר רק על התמלוגים כי זה כאילו המימד הכי אובייקטיבי שיש. בתמלוגים שהיוצרים מקבלים, אחד, ואם כן, מה אתם עושים כדי להחזיר בחזרה את האחריות? כי תראו, חמדנות היא התכונה המכוערת ביותר של בני אדם. כמו שנדיבות היא התכונה הסקסית ביותר, החמדנות היא התכונה המכוערת ביותר של בני אדם וכאשר יש הגינות, אין מאבק. אני אומר לכם את זה בתור פרדיגמה. כאשר יש חלוקה הוגנת, אין מאבק, וזה נכון לגבי כל מערכת ואנחנו עוסקים במערכת שלכם, מערכת של היוצרים שהיא בדרך כלל חוד החנית לקדם את העניין התרבותי שלנו.

תודה. איתן ברושי.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת, שותפים לדיון. אני מתנצל שלא יכולתי להיות פה מהתחלה אבל הדיון הזה חשוב, ולברך את האמנים שלא מוותרים.

קודם כל אני רוצה לשלוח ברכה לשמעון אלקבץ. אולי עשיתם את זה.

שמעון אלקבץ מאשדוד. גילוי נאות, יליד באר שבע.

על זה נאמר, להצלחה אבות רבים. אז קודם כל לברך את שמעון אלקבץ, נבחר למפקד גלי צה"ל. גם אם הוא לא בדיון, אני מניח שחלק מהדברים מוכרים לו מתפקידיו גם במשרד התרבות שהייתי שם שנה וגם מהתפקידים ברשת ב'.

תראו, כשבאתי לתפקיד בכנסת באנו בעצם בחלק הסופי של המאבק, שהיה פה את כל השינויים, אבל אני לא זוכר דיון על התכנים. היה דיון בעיקר ארגוני, תקציבי או מה שאמרה שרת התרבות, מה זה שווה אם אנחנו לא שולטים בזה?

היה, היה. אנחנו נלחמנו על המוסיקה גם מבחינת התוכן.

רגע, אני לא מדבר על הכנסת שלך.

לא, אבל את חוק התאגיד. אני כאקו"ם, באנו הנה.

אוקיי, אז בטח טוב. אני אומר, לא היה מספיק דיון או שאני לא זכיתי להשתתף בדיון על התכנים, אבל אני כמי שמקשיב, ואני זוכר את המהפכה של רשת ג', וכמי שהיה ראש רשות ועסק גם בזמר העברי ויושבים פה חברים, אני חושב שזה קודם כל עניין של חינוך. סליחה. קודם כל יש פה עניין חינוכי. תרבות וחינוך זה הולך ביחד והיכולת לגדל פה דור צעיר על פס הקול של החברה הישראלית עם השינויים שהיא עוברת, אנחנו במבחנים קשים ואולי נעמוד בפני מבחנים יותר קשים.

התרבות, הזמר העברי, היצירה המקורית היו תמיד התשתיות שעליהן נשענה החברה ועליהן היא נשענה בעיקר בימי משבר ומבחן. ממשלה, ועוד יותר, ימנית קיצונית, לאומית, לא יכולה בוודאי לזרוק לסל האשפה את הערכים שעליהם נבנתה כאן המדינה על כל מה שיש בה, ולכן אני אומר שהדיון הזה הוא קודם כל של תכנים, הוא קודם כל של תרבות, הוא קודם כל של חינוך ולכן צריך לחזור ולומר שהשינויים, אם נעשו כאלה וככה זה נראה, אני לא בטוח שהיתה להם יד מכוונת ולא בטוח שהם נעשו באמת בשיקול דעת ולכן אני חושב שהגיע הזמן אחרי תקופה שהמערכת הזאת עוברת, גם אנחנו כבר התראיינו ודיברנו בכאן.

דרך אגב, מעניין כמה זמן הם יהיו בהרצה. קודם כל, כל יום ברור שזו הרצה כי אין יום בלי תקלות. אני פשוט מנאמני רשת ב'. אני לא שומע משהו אחר, אבל מעניין כמה זמן הם יהיו בהרצה. פעם היינו רוצים לוותר מהר על החדש. למדנו, גם ראשי ציבור, שהתואר חדש זה לא רע. תחזיק אותו הרבה זמן. זו הגנה מפני כל השטויות, אז קודם כל הם בהרצה. אם הם בהרצה אז אפשר עוד לשנות. זה לא דברים קבועים.

לא כל דבר משנים ומבטלים. אין ספק שהשינויים ברשת ג' והזמר העברי, בעיניי בכל אופן הם לא לטובה. איך אפשר להיכנס לשבת בלי השעתיים של השירים ברשת ג' מ-15:00 עד 17:00? מאז שהייתי חוזר מכל העולם, מצבא קבע, בין 15:00 ל-17:00 אתה שר את השירים האלה.

יש את זה. לא בוטל.

זה לא כמו שהיה. אוקיי, בהרצה, מותר לשנות.

אני רוצה לחזור למסלול. אני רוצה לומר גם שמי שדואג, לא פעם אני רואה דאגה כנה למצב הכלכלי של האמנים. הרי אין לזה תקציבים, אבל במקום לשלם לכל העולם, תשלמו לאמנים וליוצרים הישראלים. חלק מהיכולת לקיים את האמנים ואת היוצרים במציאות מאוד מורכבת וקשה, היא בשיטה הידועה, אז מה, אתם מקטינים? מילא, מביאים לתל אביב את האמנים מכל העולם, שישים אלף, עשרות אלפי אנשים. רק עלות הטיפול הרפואי שם היא יותר גבוהה מכל השירה.

בסופו של דבר מה שאני מציע אדוני היושב ראש, כמו שהכנסת ליוותה את תהליך ההקמה, היא צריכה להיות שותפה לתהליך ההרצה. אנחנו נמצאים בהרצה. אנחנו צריכים לנצל את הזמן גם להשפיע. אנחנו לא מקבלים דיווחים. אנחנו רוצים להשפיע על המציאות, ולקחת את ההערות שנאמרו פה, ואני חושב שאנחנו, ועדת החינוך, התרבות והספורט צריכים להקים צוות יחד עם גורמים נוספים ולעשות ניתוח של השינויים ולראות מה נחוץ באמת לשמר ואת מה חשוב להמשיך, ולומר כאן בקול גדול לממשלה שתרבות ואמנות זה לא דבר שמוחקים בטיפקס או במחק אלא משמרים ומחזקים, ושהאמנים ושהיוצרים זה נכס ולא נטל וצריך למצוא דרך לשמר את הערכים יחד עם פס הקול, יחד עם הזמר העברי, יחד עם עידוד להיות כאן יוצר ואמן. לא להפוך את היכולת להיות יוצר ואמן לסכנה קיומית אלא לתנאי לקיומה של המדינה.

תודה.

אדוני היושב ראש, שאלה קטנה בלבד. יושבים שם חברים שלי בסך הכל. לא הבנו מה השיטה. מי שיכול היה לתת תשובה אמיתית למה היא השיטה, לא היה בחדר הזה, מיסטר קובלנץ שהוא ממציא השיטה. הוא ממציא גלגלצ. הוא איש חכם מאוד, מוכשר מאוד. הוא המציא את זה.

בסוף גלגלצ אשם.

לא, לא. אתה יודע מה, גלגלצ, כבר ויתרתי.

מדברים פה על יצירה של חמש מאות שירים? נדבר אחר כך במסדרון. אלדד קובלנץ הוא האיש שיכול לתת את התשובה האמיתית.

אם הייתי מזמין אותו בחובה אישית, מתעקש, הייתי מביא. ברגע שהגיעו נבחרת מכובדת מכאן, הם נתנו גם כבוד לוועדה, גם לכם, גם לנו. לא קיבלנו את מה שרצינו לשמוע. יכולתם גם לבוא ולומר, זו הצורה הכי טובה לבטא את התרבות בחברה הישראלית. גם את זה לא שמענו. אתה הבנת את הקושי גם מאילן. גם ממני בסיכום יהיה קושי ואנחנו באמת לא רוצים להיות אגרסיביים. כפי שאמרתי בפתיחה, באמת לא רוצים לכפות גם תכנים.

אנחנו רוצים, א', שתהיה שקיפות. ב', יהיה כפי שביטא חבר הנהלת רשות השידור לשעבר מנחם שיזף, שתמצאו את הנוסחה הנכונה לאזן בין הרצון להיות רלוונטי, ואם נקרא לזה, רייטינג מוצלחים במיוחד בתקופת ההרצה, לבין הצורך להשמיע יצירות ישראליות, לעודד את היצירה הישראלית, לפתח את התרבות בחברה הישראלית. לא שמעתי אפילו הצהרה.

והגינות בחלוקת התמלוגים.

זה הפועל היוצא.

לגבי התמלוגים, זה לא נתון - - -

זה הנתון של כמות.

יובל גנור, אתה בעייתי.

לא, אני הייתי הבעייתי.

לא, הוא לא חייב לענות.

כבוד היושב ראש, עוד רבע מילה ברשותך.

רק לסכם. אני חושב שאנחנו צריכים לצאת עם משהו שהוא הלכה למעשה ולדרוש מאנשי התאגיד כאן לפרסם מה היא רשימת השידור, מה הוא מאגר השירים שהוא ראוי לשידור. מתוכו נבין גם מה מאגר השירים שאינו ראוי לשידור, ולפרסם את הפרוטוקולים של דיוני המועצה שהיא מועצה ציבורית לכל דבר ועניין, מה היא אומרת בנושאים האלה שהועלו כאן. יקיימו דיון, נדע בדיוק מה הם חושבים, מי אומר מה. אולי אפילו נוזמן לדיונים של המועצה כדי לשטוח את דעתנו.

אדוני היושב ראש, לפני שאתה מסכם, אני רוצה שאתם כחברי כנסת בכל זאת תשקלו את הרעיון לחייב ב-50% את כל תחנות הרדיו כולל גל"צ. אפשר גם לחייב אותם דרך החוק שקשור אליהם. את כל תחנות הרדיו ובפילוח רוחבי, לא תחנה אחת, מורשת או ג' אלא רוחבי, וזה יאפשר לכם לא להתערב בתכנים אלא בעיקרון.

תודה.

זה כן התערבות בתכנים. מה עם קול המוסיקה למשל? מוסיקה קלאסית גם 50% ישראלים? מה עם התרבות הבינלאומית?

משה, בוא תקשיב, כשתהיה הצעת חוק אתה תוזמן ותאמר מה שאתה רוצה לומר. יכול להיות שהתשובה לשאלתך תהיה כן. יכול להיות שהיא תהיה לא, אבל זה לא המקום.

הוועדה מודה לחברי הכנסת המציעים על ההצעה לדיון שהיא חשובה בפני עצמה כפי שאמרנו בתחילת הדיון, לעיצוב התרבות בחברה הישראלית ולעידוד היצירה, וגם לא בושה לומר, גם לאפשר חיים בכבוד לאמנים שעליהם גדלנו, שזה באמצעות התמלוגים.

הוועדה קוראת לתאגיד לעשות זאת לא וולונטרי. אתם לא עושים טובה. מרצונכם. פריסה של 50% השמעה של מוסיקה ישראלית על כלל הערוצים בנטרול רשת מורשת כי היא רשת נישה, נקרא לה לצורך העניין.

הוועדה קוראת לתאגיד השידור הציבורי לפרסם ובשקיפות רבה את ההליך לקביעת הפלייליסט, את תהליך העבודה שקובע את הפלייליסט.

הוועדה רואה בחומרה ובדאגה את הירידה באחוזי ההשמעה של מוסיקה ישראלית מ-56% ל-13%.

הוועדה קוראת ומאתגרת את חברי הכנסת, אילן, תוביל, אנחנו נדחוף להגיש הצעת חוק שתחייב כפי שהציעה חברת הכנסת לשעבר מלי פולישוק בלוך, את כלל הערוצים להשמעה של 50%, כל ערוץ בפני עצמו, מוסיקה ישראלית.

תודה רבה, הישיבה הסתיימה. אנחנו נמשיך לעקוב.

הישיבה ננעלה בשעה 11:57.