הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 78

מישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי

יום ראשון, כ"ב בתמוז התשע"ז (16 ביולי 2017), שעה 12:30

סיור ועדה בבית החולים הציבורי אסותא באשדוד

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – היו"ר

יהודה גליק

סיגל ליברנט טאוב - עוזרת ליו"ר אגף רפואה, משרד הבריאות

שוקי שמר - פרופ' ראש מועצת המנהלים, אסותא

חיים ביטרמן - פרופ' מנהל בית חולים אסותא, אשדוד

רחל שמואלי - מנכ"לית בית חולים אסותא אשדוד

שלמה טמיר - סמנכ"ל אדמיניסטרטיבי ותפעולי, בית חולים אסותא אשדוד

איה בלינקוב גבאי - ראש אגף סיעוד, בית חולים אסותא אשדוד

סרגיי נגורנוב - רופא מחוזי, מחוז דרום, קופת חולים מאוחדת

אריאלה אהרון

ס.ל., חבר תרגומים

סיור ועדה בבית החולים הציבורי אסותא באשדוד

שלום לכולם. אני מברך את חבר הכנסת מיקי זוהר, יושב ראש הוועדה לשוויון חברתי. שלום, ברוך הבא, חבר הכנסת גליק. את חבר הכנסת גליק אנחנו מכירים דרך אביו, אביו הוא אחד מהאנשים הכי נערצים עלינו, אחד ממאורות הרפואה, כך שיש לך זכות אבות, מעבר למעשיך האישיים.

על זה לא אחלוק עליך. אובייקטיבית אני חושב שהוא אדם אדיר.

כן, הוא גם ידיד אישי. נמצאים פה מנכ"לית בית החולים, רחל שמואלי, פרופ' ביטרמן, שהוא מנהל בית החולים. בעברו הוא היה בשנים האחרונות הרופא הראשי של קופת חולים כללית, לפני זה ראש האגף לרפואה פנימית בבית חולים הכרמל. איה היא מנהלת הסיעוד שלנו, רונן אחר כך ילווה אותנו בסיור, אנשי משרד הבריאות, קופת חולים מאוחדת.

אני רוצה לברך אותך על הגעתך לפה יחד עם חברי הוועדה, בשבילנו זה מאוד, אנחנו בכלל נרגשים, אנחנו בתקופה של התרגשות כוללת, כפי שתראו, מהסיבה ש-40 שנה לא נבנה בית חולים ציבורי חדש במדינת ישראל. הדגש הוא בית חולים ציבורי. כל הזמן מדברים על אסותא, פרטי, זה בית חולים ציבורי לכל דבר ועניין ואני אדגיש אותו בהמשך. מבחינה תאגידית מכבי שירותי בריאות, שזה קופת חולים ציבורית לגמרי, היא בעלים של רשת אסותא, שהיא מנוהלת ברמה תאגידית, כחברה בע"מ. אני בעבר הייתי גם מנכ"ל מכבי, גם מנכ"ל משרד הבריאות, הייתי קצין רפואה ראשית, כך שאני מכיר את המערכות כולן. אסותא אשדוד היא חברת בת של אסותא מרכזים רפואיים, היא נכדה של מכבי, כך שכשאנחנו מרגישים בכל העשייה שלנו ציבוריים.

אני קצת אתן לכם מספרים. כשמסתכלים על אסותא, יש לנו ארבעה בתי חולים, יש לנו בית חולים בצפון, בקריות, יש לנו בית חולים בדרום, בבאר שבע, יש לנו בית חולים בראשון, יש לנו בית חולים בתל אביב, יש לנו שלושה מרכזים רפואיים שבהם אפשר לעשות דברים עד אשפוז של 23 שעות ואנחנו מפעילים MRI, היחידים בארץ, מבאר שבע בואך אילת דרך דימונה ויישובים אחרים, ככל שרק אנחנו מתבקשים. אנחנו מפעילים את ניידת הממוגרפיה, שהאגודה למלחמה בסרטן לא הצליחה להפעיל, הם נתנו לנו אותה, ואנחנו מפעילים אותה ממטולה ועד אילת בכל המקומות הכי נידחים. עכשיו אנחנו רוצים גם לנסות לרכוש ניידת נוספת.

אני רוצה רק שתדעו שכשמסתכלים על כלל הפעילות שלנו באסותא, בחלק מהפעילויות אנחנו מפסידים כסף, אז תגידו, 'רגע, איך זה יכול להיות שאתה מפסיד כסף?' כי אנחנו בית חולים, רשת לכל דבר ועניין. ברשת הפרטית, למעט חדר מיון, אנחנו עושים הכול, ניתוחי לב וניתוחי מוח, 800 ניתוחי לב - - -

יש פה בתוך אשדוד מקום כזה, כן?

כן, יש כאן מרכז רפואי.

אתה מעתיק אותו לפה?

לא, הוא מרכז רפואי שנותן שירותים דרך השב"נים וכדומה, אבל כשאנחנו מסתכלים כאן הרבה מאוד מהפעילויות שלנו הן פעילויות, למשל ניתוחי לב, 800 פעולות, אנחנו מפסידים. אנחנו לא רוצים להפסיד, אבל אנחנו רוצים שהפעילות הזו תהיה כי אנחנו רוצים שבית החולים הזה יהיה כוללני. למשל יש כאן פעילות אדירה, כשאני מדבר על פעילות, כמעט 100,000 ניתוחים, זה פי שניים מאיכילוב, זה יותר משיבא ואיכילוב גם יחד. זה מראה, כשאתה עושה גם פעולות בקרה של משרד הבריאות וכדומה וגם שלנו עצמנו, הכמות גם מייצרת איזה שהיא מידה של איכות.

בנושא ממוגרפיות, אבחון של סרטן השד, אנחנו עושים כמעט שני שליש מהבדיקות בישראל, 250,000 בדיקות. IVF לטיפולי פוריות, זה המכון, אני לא רוצה להגיד הכי גדול בעולם, כי לא הייתי בכל העולם, אבל אני לא מכיר בעולם מכון יותר גדול מהמכון הזה וכדומה.

למעלה מ-50% מהפעילות שלנו ברשת הפרטית, אחר כך אני אגע באסותא כאן, היא ציבורית, זה טופס 17. כל נושא הדימות, CT, MRI, CT-PET, אונקולוגיה, רדיולוגיה, קרדיולוגיה, גסטרואנטרולוגיה, כל התחומים האלה זה טופס 17, השאר זה דרך השב"ן, הביטוחים המשלימים, וביטוחים פרטיים, של חברות ביטוח פרטיות. אז זה עיקר הפעילות שלנו. בפעילות עצמה מכבי קונה מאיתנו 45% מהפעילות וקופת חולים מאוחדת, כללית ולאומית רוכשים את השאר ופעילות של שב"ן ופעילות פרטית.

אז מה קורה לנו כאן באשדוד? אנחנו בהחלט מרגישים פה שזה אירוע דרמטי בחייה של מערכת הבריאות בישראל. אירוע דרמטי מהסיבה הפשוטה שקודם כל 40 שנה לא עשו את זה, ותיכף תראו את הבעייתיות, את המורכבות שאפילו אנחנו לא ידענו אותה, כשאתה בונה בית חולים חדש בישראל, אני אציג את זה בפניכם, המחסור במיטות במדינת ישראל, הממעיטים מדברים על 2,000 מיטות, המחמירים אומרים 3,000 מיטות, כך שתוספת כרגע של 300 מיטות זה בערך 15%-20% מהחוסרים במדינת ישראל. לתושבי הדרום זה וואו אחד גדול, זו כמות לא מבוטלת, כאשר כולם באים ואומרים שיש מיטות בפרוזדורים, 180% ו-200% תפוסה.

בשבוע שעבר אמרתי בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות של הכנסת שאני מוכן להמר, ואני לא מהממהרים להמר, שהתפוסה באשקלון ובקפלן לא תרד. היא לא תרד כי יש מחסור ואנשים בסוף מגיעים למקומות אחרים ומאחר שבמחסור הכלל לאומי תמשיך להיות שם תפוסה מלאה.

הרבה מהאזור הזה מוצאים את עצמם שהם נוסעים לתל השומר.

לתל השומר ולסורוקה.

ולאו דווקא, לא לאשקלון ולא לקפלן.

(הקרנת סרטון).

כשרחל שמואלי המנכ"לית אמרה את זה לראש הממשלה בהנחת אבן הפינה הרבה אנשים גיחכו, כי אמרו שב-1965 הייתה הנחת אבן הפינה בין חברת אשדוד לקופת חולים כללית וכאן היה בניין שלפני חודש הרסו אותו, בנו בית חולים, ב-65', ואנשי האוצר מאוד לא אהבו את הקמת בית החולים, אבל השר שטייניץ קיבל החלטה אמיצה, ואנשי משרד הבריאות, בראשותו של פרופ' גמזו מאוד לא רצו שנקים את בית החולים ולא השתתפו בכל האירועים האלה, היו בטוחים שאין מצב שתוך ארבע שנים נקים בית חולים וכשהיא נקבה את התהליך, היא הסתכנה, 29 במאי 2017, היא לא טעתה. לא פתחנו אותו ב-29 במאי, דחינו את זה בשלושה-ארבעה ימים כי היה בדיוק חג שבועות. וזה בהחלט מעשה, כשאתה מכיר את הציבוריות בישראל, לקחת בהקפדה, בצורה מוקפדת במשך ארבע שנים, לשבת פעם בחודש, לשבת עם כל הקבלנים ותרבות הבנייה בישראל וההתחייבויות בישראל ולעקוב אחרי כל לוחות הזמנים, זה דבר מדהים שאף אחד לא התנסה.

יש פה מחלקת יולדות?

כן, אתה תראה את הכול, אתה גם תוכל לראות את חדר הלידה, איך שהוא נראה והסטנדרט הוא גם אחר.

אשדוד היא עיר של 250,000 תושבים, בהיקף יש עוד 250,000 תושבים, היא עיר שמורכבת מהמרקם הכי רחב של עולים לישראל, מ-99 מדינות. שלוש קבוצות מרכזיות, אחת עולים מברית המועצות, כ-60,000, קבוצה גדולה מאוד של עולים מצפון אפריקה, קבוצה אחרת, כ-7,000 משפחות של חרדים והשאר, אתה יכול לראות פה, תזרוק שם של מדינה, הודו, ארגנטינה, צרפת, מה שאתה רוצה. היא עיר ברמה סוציואקונומית בינונית, העיר הזאת ספגה ב'צוק איתן' 236 טילים שירדו על העיר, כאן המשיכו לעבוד תוך כדי מטח הטילים הזה. בסך הכול אנחנו עובדים בצורה מדהימה עם ראש העיר, שהוא רופא במקצועו במקרה, בצורה מאוד הדוקה.

זה היה בטקס החתימה עם שטייניץ, כשזכינו במכרז. אני רוצה רק לומר משהו, יש הרבה מאוד אנשים שבאים וטוענים טענות כאלה ואחרות, כולם יכלו לגשת למכרז הזה, גם קופת חולים הכללית וגם קבוצות אחרות פרטיות, וכולם בסוף הבינו שבית החולים הזה, כסף, רווחים לא יהיו בו. גם אנחנו יודעים שלא יהיו בו רווחים, אבל אנחנו החלטנו, בגלל שליחות, בגלל זה שאנחנו רוצים להיות בתוך מערכת הבריאות בישראל, גם במערכת הציבורית, החלטנו, אסותא, וכמובן הבעלים מכבי, ללכת על העניין הזה תוך ידיעה שבית החולים הזה, נצטרך לתמוך בו מלמעלה, כי אין בית חולים אחד במדינת ישראל שהוא מאוזן. אז בסופו של דבר זכינו במכרז ובמכרז היה גם 25% שר"פ שבהמשך אני אדבר על זה, אנחנו ויתרנו על זה ואנחנו די שמחים, אני גם אומר לכם למה.

כשהתחלנו את בית החולים היו לנו כמה אפשרויות. בתי החולים בעולם לא השתנו בתפיסת העולם שלהם מאה שנים, מבחינה היסטורית, הם נשארו עם אותן פרדיגמות, בית החולים במרכז, בית החולים הוא בית חרושת לפעילות, לעשייה, וכך זה עובד. אבל העולם השתנה. כשאנחנו אומרים שלפני 40 שנה נבנה בית החולים הציבורי האחרון בישראל, זה היה בזמן שלא היה אינטרנט ולא היה CT ולא היה MRI ולא היו כל אמצעי הדיגיטציה המתוחכמים וכו' והיום לעשות את זה זו הזדמנות בלתי רגילה.

איזה בית חולים זה היה לפני 40 שנה?

הכרמל. יש כאלה שאומרים וולפסון, אבל וולפסון הוא לא דוגמה, למה? כי העבירו את דג'אני, את דונולו לזה. הבנייה היא חשובה, אבל תיכף אני אדבר איתכם על הבעייתיות שבגיוס כוח אדם ובאינטגרציה שלו והיכולת שלך גם להביא אותו למקשה אחת.

אז הייתה שאלה האם אנחנו הולכים לעשות עוד בית חולים, ויש לנו בתי חולים טובים בארץ, כמו האחרים, או רוצים לעשות משהו אחר. אז החלטנו לעשות משהו אחר שיש לו שני ביטויים, האחד, בית חולים בסטנדרט גבוה, כי אני חושב שאם אתה בונה בית חולים זה ל-100, 200 שנה, לנינים ולבני הנינים שלנו. המודל שלנו זה המאיו קליניק. והדבר השני שקראנו לו קהילה שיש לה בית חולים. בית חולים הוא לא במרכז, מה שאנחנו רוצים זה שבית החולים ישרת את הקהילה, יש לנו שירותי אינטגרציה שאני ארחיב עליהם בהמשך.

איך בונים בית חולים? המנכ"לית אחר כך תוכל להרחיב את הדברים, אבל אתם יכולים לראות כאן.

(הקרנת סרטון). הצבנו מצלמה שכל 12 שעות דגמה תמונה. זה ממש מבחינתנו ציונות לשמה, זו הפרחת ה - - - העיר הזאת, כמו שאמר ראש העיר, תהיה אחרת עם פתיחתו של בית החולים. זה מעצב הפנים, אנחנו בית החולים היחיד בארץ שחוץ מאדריכל הבאנו מעצב פנים, שאתם תראו את הביטוי שלו, הוא שינה לנו את כל דפוסי הנראות של בית החולים.

בית החולים מסונף לאוניברסיטת בן גוריון, אנחנו היום בית החולים השלישי בארץ שהוא אוניברסיטאי, יש סורוקה, הדסה ואנחנו השלישי. בנובמבר יתחילו לבוא לכאן הסטודנטים הראשונים.

בבית החולים הזה לא יהיו מיטות בפרוזדור, בכוונת מכוון, אתם תראו את זה כשתראו את מסדרונות בית החולים. בנינו את זה כך שלא יהיו מיטות. בשיחה פרטית אמרתי לך שזו חרפה שיש מיטות פרוזדור בבית החולים ועושים את זה בגלל הכלכלה שבזה. אני חושב שצריך להעביר חוק שבו אשפוז בפרוזדור היא עבירה פלילית.

קהילה שיש לה בית חולים, מה המשמעות? אתם חוזרים מביקור במד"א, המעטפת של הטיפול בחולה זה כמובן קופת חולים ואחר כך, אם צריך, אז יש שליחה לבתי חולים דרך רפואת חירום ושירותים אמבולטוריים ושירותי רווחה וכדומה, אבל אין קשר בין הגופים האלה, כל אחד עושה את הדברים לבד. אני רוצה לומר לכם יותר מזה, אם תשאל אותי מה רמת הרפואה בארץ יגידו לך מדהימה, הכי גבוהה, יש לנו את הרופאים הכי טובים בארץ. אם תשאל אותי מה רמת הבריאות, אני אגיד לך לא כל כך טובה, ולמה? כל מפגש מול מטפל, מול כל רופא, מול כל אחות, מול כל בעל מלאכה, אתה מקבל את הטיפול הכי טוב, רק אף אחד לא רואה את התמונה הכללית. אנשים יכולים להיות לפעמים אצל 20 מטפלים ואף אחד לא יודע מה השני. אנשים נמצאים בתוך בית חולים ותוך כדי זה, נניח הם נמצאים במחלקה מסוימת ועוברים למחלקה אחרת, לא תמיד יש קשר ביניהם. וכל אחד מאיתנו מכיר את זה גם מחבריו ומבני משפחתו.

אני אתן לכם דוגמה, למשל כשלוקחים את סרטן השד. נניח אישה שעוברת ומגלים לה איזה שהוא גוש בשד אחרי שהיא מרגישה, או כירורג בודק אותה או שהיא עושה ממוגרפיה, אחר כך היא צריכה לעשות אולטרסאונד ואחר כך היא אולי תעשה MRI ואז היא צריכה לעשות ביופסיה, אז צריך גם את הפתולוג, קודם, אמרנו, צריכים את הרדיולוג ובעלי מקצועות אחרים. ועכשיו אם יש מחלת סרטן, השאלה מה עושים, קודם כל כימותרפיה, טיפול בכימי או רדיותרפי, בהקרנות, או לנתח או גם וגם וגם והשאלה מה הוא הסדר ואתה צריך את הכירורג, והשאלה אם אתה עושה את הכירורגיה יחד עם זה שאתה גם מביא פלסטיקאי שישמר את השד או שעושים את זה בשני מפגשים שונים, זה שתי הרדמות. אחר כך אתה צריך לראות מה הגנטיקה ואחר כך אולי יש גם בעיות פסיכולוגיות וצריך עזרה משפחתית.

וכשאני מדבר על אינטגרציה, כי בשבוע שעבר בכנסת אמרו מספר אנשים, 'גם אני עשיתי אינטגרציה', יש נקודות של אינטגרציה בישראל. אני מדבר ברמה כוללנית, ברמה הוליסטית, שכל הפעילות היא אינטגרטיבית. אנחנו מתכוונים בהקשר הזה, זו רק דוגמה אחת, אפשר לציין את זה גם בסרטן הקולון והפרוסטטה ומחלות לב וכל מה שאתם רוצים. אנחנו מתכוונים שהאינטגרציה תהיה מלאה, שיהיה רצף טיפולי וניהול הטיפול בתוך בית החולים, בתוך הקהילה ובין בית החולים לשירותי הקהילה, האינטגרציה צריכה להיות סביב המטופל, לא סביב המוסד, לא סביב בית החולים, לא סביב הקהילה. אנחנו צריכים שיהיה שיתוף פעולה.

כאן אנחנו מדברים על שיתוף פעולה לא רק בין גופי הרפואה, גם הרווחה, אנחנו עובדים עם מוסדות הרווחה של העיר והביטוח הלאומי. אנחנו מדברים על זה שחולה ישתחרר - - - היום כשחולה משתחרר מבית חולים, קודם כל ככה, בבית חולים אין אינסנטיב לעשות הכול, MRI, שיעשה בקהילה, כי חבל על הכסף, CT, שיעשה בקהילה, וקולונוסקופיה ומיפוי שיעשה בקהילה, לא עושים לו בבית חולים. למה? כי בית החולים לא רוצה לבזבז כסף, ואז הוא משתחרר עם איזה חמישה רצפטים שצריך קמב"ץ שיתחיל לתכנן את התורים בקהילה, שזה דבר שהוא - - - אין רצף של מידע בכל המקומות ואנחנו מדברים על זה שאנחנו רוצים שרופאי הקהילה יעבדו בבית חולים או רופאי בית החולים יעבדו בקהילה, אנחנו רוצים שיהיה רצף של מידע. אנחנו פנינו לכל הקופות להצטרף לזה. חלקם התחילו, חלקם חזרו בהם אחר כך מטעמים שכרגע אני לא רוצה להעלות אותם, עדיף שהם יבטאו את זה בעצמם. כרגע אנחנו הולכים במודל הזה עם מכבי, אבל אין לי ספק, אנחנו עושים את זה בנחישות, שכל הקופות בסוף יצטרפו, לא תהיה להם ברירה כי אנחנו עושים פה מודל שהוא לאומי ובינלאומי, לנושא של האינטגרציה וזאת אמונתי במשך השנים. רפואה נכונה היא היותר זולה ואנחנו רוצים לעשות כאן רפואה נכונה, אנחנו נמנע כאן כפל שירותים, יהיה כאן רצף של פעילות והדבר הזה בסופו של דבר יהיה לטובת המטופל קודם כל ומשפחתו ו כמובן זה גם יעלה לכולם פחות.

לגבי הגיוס. פרופ' ביטרמן יכול להגיד לך שהוא שוקד על זה כל הזמן. במדינת ישראל יש מחסור של רופאים ואחיות, אין אף רופא אחד שהוא מובטל, כל אחד עובד בערך בשלושה מקומות, אין אחיות מובטלות ולו אחת. זה מקצוע שהוא שוחק, בגיל 50 הן עוזבות את המקצוע. ולמה הוא שוחק? כי אין תקנים ואין אחיות והן עובדות קשה מאוד. באמת, אחיות מדהימות. ואז מתוך האין היינו צריכים לגייס 500 אחיות, ואיה תגיד לכם כמה זה היה קשה לה כאחות ראשית ופרופ' ביטרמן, 250 רופאים. חלק מהם שהם תושבי האזור, מאשדוד, אז כמובן זה נוח להם. אחות, במקום לנסוע שעה וחצי-שעתיים בשעות העומס למרכז, אז הן באות לפה. רופאים. אנחנו ויתרנו על השר"פ, המודל העסקי שלנו היה השר"פ, 25% שר"פ היה מאפשר לנו לקלוט רופאים כי הם היו אומרים 'אוקיי, נבוא לאשדוד, גם נעשה קצת כסף'. ברגע שוויתרנו על זה ותיכף אני אגיד לכם גם למה ויתרנו, אז היה קושי לגייס את הרופאים. אנחנו גייסנו את טובי הרופאים בציונות, בדרך, במודל של האינטגרציה, בחדש, ביכולת שפרופ' ביטרמן קורא לזה לבנות ולהיבנות.

הוא, כשהיה מתמחה צעיר שהתחיל בכרמל, אנחנו עשינו שנינו, היינו עתודאים, היינו בבאר שבע לפני שפרופ' גליק, אביך, הגיע לשם, אנחנו חלמנו להתמחות עוד אצלו, כי הציעו לנו כעתודאים, אמרו לנו - - -

במה אביך התמחה?

בפנימית, הוא הפנימאי, מאושיות הרפואה הפנימית בישראל ובעולם, אחר כך הוא היה דיקן בית הספר לרפואה בבן גוריון. זה היה בשבילנו מודל. היינו בבאר שבע ואחר כך, אחרי העתודה, אני המשכתי בצבא והוא הגיע לכרמל, שם הוא התחיל את כל הפעילות שלו בבית חולים הכרמל. עכשיו, אתה רואה מה הקושי כשאתה מגייס 1,250 עובדים, זה כבר הגיע ל-1,300 עובדים. אתה לוקח את העובדים האלה, חלק מהאחיות מאסף הרופא, חלק משיבא, חלק מאיכילוב, חלק מאשקלון, מיעוטם מקפלן, כל אחד בא עם התרבות הארגונית שלו, מצד אחד זה קשה מאוד, מצד שני יש לנו כאן הזדמנות ליצור דנ"א חדש, לאחד אותם. זה לא פשוט, זה הרבה מאוד עבודה, אבל בעניין הזה אנחנו הולכים בדרך - - -

אז כאן אתם רואים שבאמת הצלחנו לגייס, המנהל האחרון זה מנהל מחלקת הרדמה שעוד לא נמצא פה. ואנחנו מתרגשים. אני רוצה לומר לך, למשל מנהל מחלקת הדימות שלנו, הוא בא מארצות הברית, הוא ניהל שלוש מחלקות גדולות. מי שלא ראה אותו מתרגש, אחרי כל הניסיון שלו, אחרי שהכנסנו לכאן CT לפני שלושה שבועות, לעשות את ה-CT הראשון, לא ראה רדיולוג מתרגש מימיו. מי שלא ראה את המנכ"לית וכל הצוות מתרגשים, אנחנו כל הזמן ברמה של, אנחנו כמו תינוק שבוכה שהוא רק נולד והוא בוכה ואחר כך אנחנו רואים את איך שהוא מחייך והוא אחר כך מתחיל לזחול ועומד ונופל, ואנחנו ניפול במשך הזמן והכול, אנחנו נתחיל לדבר ובסוף אנחנו נתבגר, ואת הבנייה אנחנו עושים בצורה הדרגתית, כפי שאתם רואים פה.

פתחנו את המרפאות ואחר כך כל מיני יחידות תמך של ה-CT, בית מרקחת, כל שאר הדברים, בהמשך ניתוחים באוגוסט ואחר כך צנתורי לב וטיפולי לב ואחר כך ילדים ומיילדות. סופה לנדבר הייתה ממובילי המאבק הציבורי להקמת בית החולים. ב-1965 היה הסכם בין חברת אשדוד לקופת חולים כללית להקים כאן בית חולים ובנו כאן בית חולים, לידנו, שהוא היה שתי קומות, שמאז הוא היה מאורת סמים, אף אחד לא עשה איתו שום שימוש, לפני חודש הרסו אותו, כי מיישרים שם את השטח . מ-2002, כשהייתה החלטת הממשלה הראשונה על הקמת בית החולים לא קרה שום דבר כי אנשי האוצר בלמו את זה. סופה לנדבר ואנשי העיר, ראש העיר הקודם - - -

סופה היא תושבת אשדוד?

כן, היא תושבת אשדוד. היא מספרת את הסיפור, אני לא רוצה לספר כאן את הסיפור האישי שלה, אבל היא מספרת את זה, בעלה היה רופא שיניים, קראו לו אוסקר, היה לו התקף לב, עד שהוא הגיע לבית חולים, בדרך הוא נפטר. לכן היא לקחה את זה כמשימה להקים פה בית חולים, עם ראש העיר צילקר ועכשיו לסרי. התושבים פה מתרגשים, מחכים לראות את בית החולים. בשבילם זה משהו דרמטי בחייה של עיר וכמובן זה גם יפתח את העיר. ב-1 בנובמבר בית החולים עובד במלוא תפוקתו.

עכשיו, מה ההבדל בין בית חולים ציבורי לפרטי, שהוא אלקטיבי, שהוא גם יכול להיות ממומן ציבורית? בית חולים פרטי, למשל באסותא בתל אביב, או ב-HMC או באלישע בחיפה, כדי שאדם יקבל טיפול הוא צריך טופס 17 או ביטוח משלים או ביטוח פרטי. פה בית חולים ציבורי, ממטולה עד אילת, כל אזרח שייכנס כאן לחדר מיון אתה חייב לטפל בו, אתה לא יכול להגיד 'אתה מכבי', 'אתה כללית' וכו'. גם אם לא יהיו הסכמים עם שאר הקופות אתה צריך לטפל בכולם. זה למעשה תחילה של עידן חדש במקום הזה.

(הקרנת סרטון). זה לפני חודש ומשהו, כשנראה לכם את הגינון פה תגידו 'איך זה יכול להיות שהפרחתם את השממה תוך חודש?'. זה נראה לגמרי אחרת.

כמה מיטות יש בברזילי?

בברזילי יש 550, משהו כזה.

ואתם מתחילים עם 300.

כן. אני רוצה להגיד לכם עוד דבר, זה כן לפרוטוקול. מאז שבית החולים תוכנן והתחלנו להקים אותו, זה קידם את אשקלון בצורה בלתי רגילה. חזי לוי עושה שם עבודה מדהימה, בית החולים שם, ביקרתי שם, צומח, וזה טיבה של תחרות חיובית. אותו דבר בקפלן, משקיעים שם הרבה מאוד משאבים ובתי החולים האלה ייראו אחרת והם נראים אחרת, אילולא היינו נמצאים במקום הזה, שמייצר איזה שהיא תחרות חיובית. ואמרתי, שוב, לצערי כבן אדם, כרופא, תהיה להם מספיק עבודה חרף העובדה שאנחנו נמצאים פה.

עכשיו, מה זה הוויתור על השר"פ? המודל העסקי שלנו היה עם שר"פ, שר"פ היה גורם לפרופ' ביטרמן פחות תעוקת לב כשהוא מגייס את הרופאים, כי הוא התקשה. רופאים מרדימים במדינת ישראל, פחות מ-120,000 שקלים לחודש לא מדברים איתך. כל מקום שחסר משהו, אז זה מייצר ביקוש והביקוש מעלה את המחיר. השר"פ לחלק מהרופאים היה יכול לתת מענה להשתכרות. כשאנחנו ויתרנו אז הוא היה צריך להתאמץ מאוד לגייס את הרופאים, אבל כשוויתרנו, ויתרנו מרצון, אף אחד לא כפה את זה עלינו, זו הייתה בקשה של המדינה ואמרנו שהולכים ציבורי, נלך על הכול ציבורי, ציבורי מלא, קיבלנו רישיונות. אתם יודעים שבמדינת ישראל יש דבר כזה שנקרא certificates of needs, זה רישיונות למכשירים מיוחדים, כמו CT, MRI , מאיצים וכדומה. אם אתה תבוא ותגיד לי 'קח מתנה MRI', אני לא יכול לקחת, אני צריך אישור מהמדינה להפעיל אותו. 'קח מתנה מרסק אבנים', אני צריך אישור, 'קח מתנה תא לחץ', צריך אישור. אז אנחנו קיבלנו אישורים לשני מאיצים קוויים, לטיפולי רדיותרפיה, שזה מקפיץ את בית החולים למעלה, זה יהיה בית חולים אחר, לגמרי אחר במהות שלי. PET CT לגילוי גרורות של סרטן, מעבדת צנתורים, שמי שמקבל התקף לב ויבוא לבית חולים במצב חירום אתה מצנתר אותו ואתה פותח לו את הסתימה, זה משנה את מצב הבריאות שלו בצורה מהותית.

זה מציל חיים. יש את זה בבאר שבע.

כן, יש את זה לכולם וזה גם מונע נכות.

אני מדבר למוח. יש לכם את זה?

יש בבאר שבע, יש ברבין, יש בכמה.

וזהו, אני חושב, יש שניים.

יש כמה. יש בעיה של מומחים. עכשיו קיבלנו גם רישוי ל-IVF ו-MRI. כמובן מי שעושה את זה אלה אנשים, אנשים, אנשים, אז כמובן המנכ"לית והמנהל והאחות הראשית, כמובן בגיבוי של הרשת כולה, כי היה קשה מאוד לעשות את זה, לא הייתה לנו את רשת אסותא מלמעלה, העזרה גם של מכבי.

אז אתם רואים כאן, אלה לוחות הזמנים שהיו, איך זה נראה במאי ואיפה אנחנו נמצאים היום. היה כאן שר האוצר לפני שלושה שבועות, בחדר הזה, והוא היה המום. אחרי הסיור הזה, תיכף תראו מה הוא אומר.

'אני חושב שכל מדינת ישראל צריכים לשאוף להגיע לאיפה שאתם נמצאים היום, מודרניזציה, התייעלות, אינטגרציה. אין מה לעשות, העולם הולך בכיוון ההוא. אני רוצה שכל חולה פעם אחת בחיים יראה מנהל מחלקה. זה האתגר שלנו כחברה, שבן אדם חסר אמצעים יוכל לשבת בחדר כזה, נקי, מאפשר, מכבד, ולא במסדרון ולא מאחורי איזה וילון קרוע, מרופט. זו השאיפה שלנו כחברה ואני שמח על המהלך הזה ואין ספק שאתם תדעו לתת את זה לאנשים שלהם ולא חשוב מה רמת השכר שלו ומה רמת ההשכלה שלו, כי אדם הוא אדם, הוא צלם אנוש וצריך לשמור גם על צלם אנוש, גם על מכובדוּת ולתת לו את השירותים הראויים. אני רוצה להודות לך, מאוד נהניתי, אפילו למדתי כמה דברים ואתם רק נתתם לנו זריקת עידוד למשהו שמדינת ישראל רק יכולה להיראות אחרת. ובאמת היום, כשר האוצר של המדינה, באמת שאחראי על כל התקציבים, על כל החלוקה, אני יוצא מפה לא כמו שנכנסתי. אני רוצה ממש להודות לכם, גם על הביקור, גם על ההזמנה וגם על מה שאתם עושים לאזרחי אשדוד ומן הסתם גם לכל תושבי הדרום'.

אני חושב שיש פה משהו, בלי קשר לפוליטיקה, הפאנץ' ליין כאן שהוא יצא מכאן שר אוצר אחר משהוא נכנס. זה מדהים. אני מקווה שגם אתם תצאו מפה אחרים, כחברי כנסת אחרים ממה שנכנסתם. נעשה סיור ואחר כך נסכם. תודה רבה, עד כאן.

(בישיבת סיכום)

אדוני יושב ראש הוועדה, אנחנו הצגנו את דברינו ועכשיו אני מעביר לך את שרביט הדברים.

קודם כל אני מודה לחבר הכנסת גליק שהצטרף לסיור, אנחנו יודעים שכרגע הוא בתקופה לא פשוטה ואנחנו מאחלים לאשתך בריאות איתנה ושבעזרת ה' תחזור לעצמה במהרה ויישר כוח על זה שאתה מקפיד על העשייה הציבורית ולא מוותר עליה בשום אופן.

לגבי מה שראיתי פה היום, ראיתי היום נס. נס אמיתי שקורה לנגד עינינו, שאני לא חושב שיש לו אח ורע בכלל במזרח התיכון, אם אני מגדיר את זה נכון. אני לא חושב שיש מישהו שיש לו את המסוגלות, את הרצון ואת האמביציה להקים בית חולים בסדר גודל כזה. שוקי, אני חייב לומר לך שזה מעורר גאווה ויישר כוח לך ולכל הצוות הנפלא שלקחת, המנכ"לית, מנהל בית החולים וכל הצוות כאן, שאני לא אוכל להזכיר את כולם, אבל הסיעוד וכולם, ללא יוצא מן הכלל.

אבל אני רוצה לומר ברמה האישית, שוקי, שאני חושב שזה חזון שאני יודע שאתה הובלת מהיום הראשון במסגרת היותך יושב ראש מכבי וזה החלום שלך. ואתה מגשים אותו ואני אומר לכם בכנות רבה, אתם עושים פה היסטוריה, אין לזה הגדרה אחרת. זו היסטוריה שאף אחד לא ישכח אותה, היא תישמר לנצח נצחים ואין לי ספק שהחותם שאתם משאירים פה היום הוא משהו בלתי נתפס. אני באופן אישי, כשעזבתי את התחום העסקי שהייתי בו, שם היה הרבה יותר נוח, הרבה יותר קל, הרבה יותר כסף, ובאתי לעשייה הציבורית, מה שאתם עושים פה זה בדיוק הסיבה שבאתי לעשייה הציבורית, שבן אדם לא צריך את הכסף, צריך חותם להשאיר בעולם הזה, משהו שהוא עשה, שיזכרו מה שהוא עשה ומה שאתם עשיתם פה, בעיניי לפחות, זו עדות היסטורית למשהו שרק העם היהודי מסוגל לעשות. אני גאה בזה וגאה בכם ואני פשוט מברך אתכם ביישר כוח גדול ומאחל לכם עוד הרבה שנים של הצלחות.

ושוקי, המשימה הבאה זה בית חולים נוסף, ברגע שמדינת ישראל תתעשת ותבין שצריך להזרים לכך עוד הרבה מאוד כסף, כמיליארד שקל. כבר אמרתי לך קודם, אני חושב שזו צריכה להיות מדיניות של הממשלה, לשים כל שנה סכום משמעותי של כסף להקמת בתי חולים. אז באמת יישר כוח, בניתם פה משהו לתפארת ואני מברך אתכם ושמחתי להיות כאן ואני בטוח שנתראה בעתיד, בנסיבות טובות, חיוביות, אולי לידה של אשתי או משהו כזה. תודה רבה.

תודה רבה. אני רוצה להודות לך באופן אישי על הביקור, אני רוצה להודות לחבר הכנסת יהודה גליק שהצטרף אליך ובאמת שניפגש רק במעשים טובים. אני גם מצטרף לברכות ואיחולים לבריאותה של רעייתך, ותודה. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.