הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 756

מישיבת ועדת הכספים

יום שני, ט"ז בתמוז התשע"ז (10 ביולי 2017), שעה 11:00

פיקוח על תקציב משרד התרבות והספורט על שינויו לשנים 2017-2016 – בהשתתפות שרת התרבות והספורט גב' מירי רגב

חברי הוועדה: משה גפני – היו"ר

בצלאל סמוטריץ – מ"מ היו"ר

זהבה גלאון

מנואל טרכטנברג

מיקי לוי

מיקי רוזנטל

דב חנין

יעל כהן פארן

עליזה לביא

יעקב אשר

שרת התרבות והספורט מירי רגב

מנכ"ל משרד התרבות והספורט - יוסי שרעבי

ראש מטה המנכ"ל, משרד התרבות והספורט - גיא ענבר

מנהל אגף בכיר תקציבים ותכנון, משרד התרבות והספורט - גיא אטיאס

מנהל אגף בכיר למו"פ, משרד התרבות והספורט - ראובן חביב

מרכז בכיר אגף תקציבים, משרד התרבות והספורט - חביב קטן

סגן ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט - דוד מלכא

דוברת משרד התרבות והספורט - חלי סממה פדידה

ראש מנהל התרבות, משרד התרבות והספורט - גלית והבה שאשו

ראש מטה השרה, משרד התרבות והספורט - עמית הלוי

יועץ תקשורת לשרת התרבות והספורט - אלי סבתי

יועצת השרה, משרד התרבות והספורט

–

חן קדם מקטובי

יועץ חיצוני, משרד התרבות והספורט - עומרי למפל

מנהל מרכז ההסברה, משרד התרבות והספורט - מושיק אביב

יו"ר איגוד מנהלי הספריות, מרכז השלטון המקומי - תרצה שקד-כהן

יו"ר האיגוד הישראלי לארכיונאות ומידע - דודו אמיתי

פעילה, המשמר החברתי - אורלי ארז

מוזמן/ת - אירית למפרט

מוזמן/ת - עידן בנימין

מוזמן/ת - כרמל פלדמן אבוטבול

מוזמן/ת - ירון מזרחי

מוזמן/ת - דפנה בן יעקב

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את המועצה להסדר ההימורים בספורט (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: פורום ה-15 הערים העצמאיות) - יהושע שלמה זוהר

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את פורום ה-15 הערים העצמאיות - רחל יעל וידל

שדלן/ית (ח.ב הקבינט ישראל בע"מ), מייצג/ת את קופרו-קרן לשיווק סרטי תעודה ע.ר - צח בורוביץ

שדלן/ית (ברדוגו יועצים), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: אקו"ם - אגודת קומפוזיטורים מחברים ומו"לים למוסיקה בישראל) - גל גולן

שדלן/ית - משה ביבי

טמיר כהן

תמר פוליבוי

פיקוח על תקציב משרד התרבות והספורט על שינויו לשנים 2017-2016 – בהשתתפות שרת התרבות והספורט גב' מירי רגב

אני ממשיך את הישיבה. אני מקדם בברכה את שרת התרבות והספורט. אנחנו נמצאים פה בפיילוט שאנחנו קבענו אותו לפני זמן מסוים, שבו אנחנו נקיים באופן קבוע פיקוח תקציבי על המשרדים השונים.

הדיונים שמתקיימים עם המשרדים הם לפני התקציב. לאחר התקציב, כמעט ואין דיון כזה, ואחד התפקידים המרכזיים שלנו זה הפיקוח התקציבי. אני ביקשתי מהשרה מירי רגב, שהיא תהיה בין הראשונים שנכנסת לעניין הזה. אנחנו אחרי זה נצטרך להסיק מסקנות, יכול להיות שנצטרך לשנות את התקנון, יכול להיות שאנחנו נצטרך לעשות דברים נוספים. בינתיים, היה יריב לוין, שר התיירות, ועכשיו את מירי רגב, שרת התרבות והספורט.

יש פה בעיה. אני מבקש ממיקי רוזנטל לדבר. הוא הציע בשעתו את ההצעה, שאנחנו נלמד על המשרד לפני שמתקיים הדיון הזה, כדי שנוכל להיות בעניין. לצערי לא הגיע החומר.

תודה רבה, אדוני היושב ראש, שלום לך כבוד השרה. קודם כל תודה רבה שבאת.

גפני מבקש, אנחנו מתייצבים.

אנחנו יזמנו את העניין הזה, כדי שהכנסת תמלא את תפקידה, והוא פיקוח על משרדי ממשלה. זה לא ויכוח פוליטי, חלילה, ואני מקווה שגם הדיון הזה לא יגלוש למקומות פוליטיים, אלא רק פיקוח תקציבי, לראות האם החלטות מיושמות, איך מתקדמות ההחלטות, איך מתקדם התקציב וכו' וכו'.

הכלי המרכזי שלנו כדי לבחון את הדברים הוא לקבל נתונים מהמשרד טרם הישיבה הזאת, ואנחנו ביקשנו מספר פעמים ולא קיבלנו, ולכן אנחנו מתקשים – בסוף אנחנו צריכים לבחון את ההחלטות.

הטענה שלך בהחלט נכונה, לא ידעתי שביקשתם. הייתם צריכים לקבל את הגרפים התקציביים, הרי אין לנו מה להסתיר, הכול מפורסם. מיד אחרי המצגת, אנחנו נשב עם היושב ראש, מה שהיושב ראש יחליט, הוא יעביר לכם ואתם תקבלו במיילים, אתם יודעים שאנחנו לא מדפיסים חומרים. כחלק מתפקידי כיושבת ראש ועדת הפנים ואיכות הסביבה, קיבלנו החלטה שלא מדפיסים על דפים בגלל כל סוגיות איכות הסביבה. אתם תקבלו הכול למיילים האישיים שלכם, אני מתנצלת שלא קיבלתם את הגרפים מראש. בהחלט אני גם שמחה שקיבלתם את ההחלטה לפקח על עבודת הממשלה. יש לנו הרבה נושאים לדבר עליהם פה, לראות איזה פיקוח היה לפני, איזה פיקוח קיים כיום, איפה יש פערים, של הכנסת, של ועדת הכספים, וביחד – אני מאמינה שאנחנו רוצים לעשות טוב יותר לחברה הישראלית.

בבקשה. הבמה לרשותך.

תודה רבה לך. ראשית, אני רוצה להודות לך גפני על הזימון שלנו כאן. אנחנו נמצאים כאן בעצם ההנהלה הבכירה של משרד התרבות והספורט. נמצא כאן מנכ"ל המשרד יוסי שרעבי, ראש אגף התקציבים של משרד התרבות והספורט והמדע גיא אטיאס, חביב שעובד יחד אתו, נמצאת כאן ראש מינהל התרבות שלנו גלית והבה שאשו, מנהל מרכז ההסברה של כל הטקסים הלאומיים של מדינת ישראל מושיק אביב. נמצאים כאן ראש המטה שלי עמית. בעצם נמצא כאן הסגל המרכזי של משרד התרבות והספורט. זה משרד קטן עם עשייה מאוד מאוד גדולה.

אתה העלית את זה, מיקי, אנחנו מציגים לכם כאן שליש או חצי מעבודת המשרד.

אל תגידי מיקי בוועדה, בגלל שיש פה שלושה.

אז רוזנטל, אנחנו לא מציגים פה לא את כל התאגידים שלנו ולא את כל המועצות שלנו. המשרד הזה מורכב מהמון מועצות, מהמון תאגידים, שגם עליהם שווה לשים זום. בהזדמנות אחרת אני אשמח לבוא ולהציג את כל העשייה המרובה הזאת גם.

אנחנו כאן כדי לתת דין וחשבון לכנסת, לוועדת הכספים, כפי שראוי בכל חברה דמוקרטית, שבה הממשלה נותנת דין וחשבון לכנסת על פעילות הממשלה שלה. אני מאוד שמחה להגיע אחרי שנתיים, מאוד לא פשוטות, במשרד התרבות והספורט, הרב גפני, שנתיים מלאות בעבודה, בעשייה, בשינוי כיוון, בחישוב מסלול מחודש, בעיקר של התקציבים. אני מתייחסת בחרדת קודש לתקציבי המשרד. תקציב המשרד זה לא עסק פרטי של אף אליטה ושל אף עיר, תקציב המשרד ממומן כפי שכל תקציבי המשרדים ממומנים ממיסי הציבור כולו – יהודים וערבים, חרדים וחילוניים, ימין ושמאל, פריפריה ומרכז, יהודה ושומרון כמובן גם כן בתוך התמונה הזאת, והתפקיד שלנו כמשרד שמתווה מדיניות לוודא חלוקה צודקת של תקציבים.

אני זוכרת, כבוד הרב, את מה שאתה יודע מהמשנה – אדם צריך לדעת מהיכן הוא בא, לאן הוא הולך ולמי הוא אמור לתת את הדין והחשבון. אני מגיעה ממקום, שלצערי לאורך שנים הפריפריה לקתה בתקציבים חסרים, בהדרה, בקולות שלא באו לידי ביטוי. אנחנו הולכים לכיוון והלכנו לכיוון של שוויון, של צדק חלוקתי שתיכף תראה אותו, והדין וחשבון הוא לציבור כולו – לא רק לציבור הבוחרים שלי, לציבור כולו במדינת ישראל, וכמובן לקדוש ברוך, שעושים דברים מתוך אמונה ואמת, כדי לעשות צדק אמיתי במדינת ישראל.

אני מתחילה עם מפת העושק התרבותי, מפת העושק התרבותי של 2015, בוא נחשוף אותה. זאת מפת 2015. אני רוצה עכשיו לשחק משחק. גפני, זאת מפת העושק של מדינת ישראל מבחינה תרבותית בשנת 2015, זאת המפה שקיבלתי כשנכנסתי לתפקידי. בואו ניקח גפני את העיר אלעד, אתה תשחק עם העיר אלעד. מיקי, איפה אתה גר?

מבשרת.

אז אתה תיקח את מבשרת. בצלאל, איפה אתה גר?

קדומים.

אז יאללה, מי שיציג את המפה זה מי שעבד עליה, חברת תפן, זה לא מירי רגב, זה לא משרד התרבות, זאת לא אג'נדה. זאת האמת, מפת העושק, מפת התרבות הישראלית. בואו נתחיל בבקשה עם אלעד, בואו נשחק באלעד.

מה זה מפת העושק? עושק מלשון עושקים אותך?

תיכף תראה. עושק, לעשוק אותך, כן, מי עושק את מי במדינת ישראל. טרכטנברג בוודאי יאהב את מה שאנחנו מציגים פה. בוא ניכנס לעיר קדומים, העיר קדומים, כמה קיבלה? 112,000 שקלים. זה רק מראה שהמפה הזאת, חברת תפן, אתם צריכים ללמוד גם להציג אותה בכאלה מקומות, שצריכה להיות יותר אינטראקטיבית כדי שאנשים יוכלו לשחק אותה, כמו שהצגנו אותה בוועידת השלטון המקומי. קדומים קיבלו ב-2015 112,000 שקלים תקציב תרבות.

ביחס למה רק 112,000? ביחס לתל אביב? כמה אנשים יש בתל אביב?

כמה תושבים?

ביחס למספר התושבים?

נדבר על פי מספר תושבים, על פי הכול.

אז תגידי את זה.

על פי הכלל, בכל הקטגוריות בתרבות זה 112 בקדומים. כנס לאלעד – אלעד אפס, אלעד לא קיימים במפה. רכסים – לא קיימים במפה. כנס לנצרת הערבית, לא נצרת עילית, יש עלייה גדולה, אבל תראו כמה היה בנצרת. חמישה מיליון לנצרת.

אולי תגידו כמה תושבים יש בנצרת וכמה בקדומים?

תיכף נגיד. בוא ניכנס רגע למפה שמסתכלת על מחוזות. דרך אגב, אתם תקבלו את זה גם בצורה מסודרת, שתוכלו לשחק עם זה. אלה המחוזות של מפת העושק של התרבות במדינת ישראל. רוב התקציב הולך למחוז תל אביב, גם פר נפש. 309 מיליון מתוך 700 מיליון תקציב אז – תיכף נדבר על הגדלת התקציב שעשיתי – 300 מיליון הולכים למחוז תל אביב, לעיר תל אביב עצמה 264 מיליוני שקלים. שתי ערים קיבלו את עיקר התקציב: העיר תל אביב 264.

עיר תרבותית מאוד.

העיר ירושלים 151. כל מחוז יהודה ושומרון חמישה מיליון, כל מחוז הצפון 28 מיליון.

כמה תושבים יש בירושלים?

בצלאל, אתה לא צריך לחמם אותה – היא יודעת את זה בלעדיך.

חבר'ה, מחוז חיפה – 59 מיליון ומחוז המרכז 31 מיליון.

חברים, היה לי חשוב להראות לכם, אתם יודעים שאני מתנגדת לעמדת שתי מדינות לשני עמים גם בקטע המדיני וגם בקטע החברתי. אנחנו רואים כאן בעצם שמפת התרבות של מדינת ישראל ב-2015 מחולקת למדינת תל אביב ושאר הארץ. ברור לחלוטין כששר מגיע, פותח את ספר התקציב ורואה עיוות כזה, זה משהו שהוא no go, no go בוודאי עם האג'נדה שאני מובילה. הוא no go לדעתי עם כל אחד שיושב כאן סביב השולחן הזה. תל אביב היא חשובה, תל אביב היא מטרופולין שצריך להשקיע בו, אבל היא לא העיר היחידה במדינת ישראל, ומרב התקציב של הממשלה לא יכול להגיע לעיר אחת במדינת ישראל.

מפת התרבות של מדינת ישראל 2015 מול 2017 היא מפה שונה, מפה שונה שתיכף נדבר עליה, מפה שונה לחלוטין, אבל זה מה שאני קיבלתי בשנת 2015, לכן היתה מתיחות רבה עם מוסדות התרבות בתל אביב, עם אותם מוסדות שהתרגלו לקבל את מרב התקציב, עם בג"צים, עם מדיניות שונה, שתודה לאל ניצחנו בכולם.

אנחנו רואים את פרי המרכז מול פרי הפריפריה, כשהפריפריה היא קטנה, לא רואים אותה, היא לא נספרת, מול פרי המרכז שעיקרו הוא בתל אביב - ושוב, אין לי שום דבר נגד העיר תל אביב, גם אני מבלה בה. אבל המצב היה בלתי אפשרי כרגולטור, כממשלה שמחלקת את התקציב הציבורי כולו. תמונת המצב היתה שתי מדינות לשני עמים, שהיא לא מקובלת עלי לא בפן המדיני וגם לא בפן החברתי משרד. היא היתה משרד שמשמש ככספומט בלבד מוסדות תרבות, שאנחנו רק מעבירים להם כספים. אין מדיניות, אין אג'נדה, אין תמרוץ, אין דרך לצמצום פערים. בעצם אתה משרד שמעביר כספים, כספומט בלבד. חוסר צדק חלוקתי משווע. דרך אגב, חוסר הצדק הזה קיים, ואם אתם באמת רוצים להיות מפקחים ואתם רוצים באמת לבצע את תפקידכם, נא בצעו את חלוקת התקציבים גם בבריאות, גם בחינוך, באותם תקציבים שבגדול האליטה התרגלה לקבל אותם פר אדם – זהבה, השאלה שלך מעולה, פר אדם, פר תושב. תראי כמה תל אביב מקבלת פר תושב מול פריפריה צפון, מול פריפריה דרום, מול מגזר חרדי ומול מגזר ערבי, עיוות נוראי, בלתי אפשרי, שלאורך שנים לא ביצעו את התפקיד שלהם נכון מבחינת פיקוח על כספים וחלוקה צודקת של תקציבים.

הדבר הנוסף שאנחנו מזהים שם זה חסמים, חסמים, חסמים. כל דבר זה קולות קוראים. עיר לא מסוגלת למלא קולות קוראים, העיר הענייה צריכה לקחת חברה בתשלום, שתעזור לה למלא קולות קוראים. זה הזוי.

מה זאת אומרת?

מה זאת אומרת? זה אומר שהקולות הקוראים של המשרד היו כאלה שאתה צריך להיות בתואר דוקטורט כדי למלא אותן.

- - - למלא.

היו ערים שהגישו באופן עצמאי והיו כאלה שהגישו דרך חברות?

בוודאי, המרכז החזק תמיד ניצח בקולות קוראים, תמיד הוא קיבל, וכל החלשים תמיד נפלו בקולות הקוראים. קריית מלאכי לא זכתה, נצרת לא זכתה, קריית שמונה לא זכתה, רהט מעולם לא ראתה תקציב תרבות, מעולם, אלעד לא ראו תקציבי תרבות, רכסים לא ידעו מה זה תרבות. זה היה הזוי.

היה גם חסם של השנתיים. אתה פועל שנתיים – תקבל תקציב. לא תפעל שנתיים – לא תקבל תקציב. איך בעצם תייצר תיאטרון אתיופי, אם אין לו תקציב ראשוני? איך תביא לתיאטרון דרוזי, אם אין לו תקציב ראשוני? אי אפשר.

לכן באתי ליועמ"ש, ואחרי מלחמת עולם, הצלחתי לשנות את זה, ויש לנו תקנה שנקראת תקנת ינוקא. זאת תקנה, שאם יש לי אג'נדה לתמרץ את החרדים - - -

היה צריך - - -

אתם לא יכולים כל דבר לאמץ, בכל זאת...אבל בשמחה. אין תקנות. היו המון חסמים.

מצ'ינג זה אחד הדברים שהכי מפריע לפיתוח גם ספורט וגם תרבות, כי אין לו מצ'ינג. אני המשרד הראשון שביטלתי מצ'ינג לאחד עד שש. אמרתי שאם כתוצאה מזה לא יהיו מתקני ספורט וכתוצאה מזה לא יהיו מוסדות תרבות, אני לוקחת על עצמי את המצ'ינג. תיכף נדבר על זה.

דבר שני, הדרת מגזרים ואוכלוסיות. חברים, מגזר חרדי לא נספר בתרבות. מגזר ערבי דובר, לא נספר תקציבית בתרבות, ולדבר יפה כולם יודעים, תכל'ס תקציבים כמעט אפס. בעלי מוגבלויות, לא היה להם ביטוי בתרבות. תיאטרון יפו לא קיבל תקציבים. תיאטרון לחירשים, לעיוורים, לנכים, תיכף נדבר גם על הספורט. כל מה שאני אומרת פה נכון גם לספורט וגם לתרבות מבחינת האג'נדה, כל מה שלא קיבלה הפריפריה בתרבות, גם לא קיבלה בספורט.

מה עם נשים בספורט?

תיכף נדבר על נשים בספורט, תראי כמה גידול תקציבים יש.

איך מתקנים את זה? יו"ש - - -

תיכף, אתה תיתן לי לדבר.

- - - אמר מי שמעביר כל היום תקציבים ליו"ש.

נגמרו לי הדמעות להיום, נגמרו לי...

כן, בדיוק.

מירי, אני לא הולך להפריע לך, אני מקשיב לך בנחת. אני רוצה להגיד משהו שיעודד אותך, את תשמחי על זה. בבקשה, הערה קטנה, את עשית מזה קריירה.

תקשיבי, אני חושב שאין פה אדם סביב השולחן, שלא תומך במדיניות שלך בעד הפריפריה. אנחנו רוצים צדק יותר גדול בתרבות, בבריאות.

בספורט.

בכל דבר שהוא. אנחנו בעד המדיניות שלך באופן עקרוני. יש דבר אחד שמפריע נורא בדרך שבה את מתארת את הדברים. תביאי עוד תקציבים לתרבות ולספורט. במדינות אחרות התרבות מתוקצבת בכמויות. אל תעשי את זה נגד, תעשי את זה בעד, זה הכול.

אל תגידי את כל ההערות האלה – שהן פוגעניות, שרוצות את התקשורת. אנחנו רוצים לתמוך בזה. אני אומר לך, תהיי בעד, תהיי חיובית – נהיה אתך, אל תהיי נגד.

מיקי, אין מה לעשות.

לא, יש מה לעשות, בוא נהיה בעד.

קודם כל, הגדלתי תקציבים, אני אשמח שאתה תעזור לי להגדיל עוד יותר את התקציבים. נתתי 100% הגנה למוסדות תל אביב. משנה הבאה, מה לעשות, זה יכאב להם בבטן. כשאתה לוקח גבינת שמנת 40% שומן ומחלק אותה, זה כואב, וכשזה כואב זה לא קל, וזה יוצא דרך התקשורת, מה לעשות. בירוקרטיה זה אומר שמוסד תרבות ידע תמיד על התקציב שלו בסוף שנה, לא בתחילת שנה, שגרם להם שהם לא יכלו לתפקד כראוי.

הוא עשה לך שיעור בנימוסים.

אנחנו הולכים לעשות היסטוריה בשינוי מול החשבות ומול היועץ המשפטי לממשלה בהקדמת בחירות לתחילת שנה. בתחילת שנה אנשים יידעו, מה התקציב השנתי שלהם, יוכלו להיערך עם זה נכון, ואז הם לא יהיו בפערים כאלה, שבעתיד הם יכולים גם להיסגר, אבל זאת השיטה במדינת ישראל.

את דיברת על העבר ואת מדברת על העתיד.

עתיד, יעדי המדיניות.

עכשיו אני מבקש להגיע לדיון עצמו, שידבר על ההווה. מה קורה היום?

יעדי המדיניות, רק כדי שנדבר עליהם – הנגשת תרבות וספורט לכול, בדגש על פריפריה חברתית וגיאוגרפית, צמצום פערים חברתיים והעדפה מתקנת למגזרים ולאוכלוסיות מודרות, טיפוח הרב-גוניות, עידוד לטיפוח של מגוון הקולות באוכלוסייה הישראלית. האופרה נהדרת, אבל גם על האנדלוסית יש לנו מה לדבר. תרבות וספורט כמנוע לשינוי חברתי. תרבות וספורט כמנוע לחיזוק יחסים בין לאומיים. תראו תכל'ס מה קורה עם זה היום, כמה תקציבים אנחנו משקיעים. קידום מצוינות בספורט ובתרבות. מניעת ההדרה של מגזרים ואוכלוסיות. חופש הביטוי מול חופש המימון, נדבר על הפיקוח שלכם, בוא נראה כמה אתם עצמכם מפקחים על הסעיף התקציבי של חופש המימון.

עזבי אותנו, קודם תגידי על המשרד.

לא לא לא, זה שלכם, זה בחוק התקציב, של נאמנות לתרבות ונראה - - -

ברגע שהתקציב עובר, זאת לא בעיה שלך.

וכמובן שמירה והנחלה של אוצרות התרבות היהודיים שלנו במדינת ישראל.

איך עשינו את זה? שינוי תקנות וחקיקה. שנתיים של עבודה קשה, לא פשוטה, מול היועמ"ש, גם מול הכנסת – כן, כשרצה תקשורת. לא פשוט לשנות תקנות בשנתיים, כשמשנים תקנות לאורך שנים, ואתם יודעים את זה.

מה שיניתם?

שינוי של כל התקנות, זאת אומרת שיש לנו תקנות ינוקא ויש לנו תקנות תמיכה והגדלנו את התקנות ושינינו את המדד הפריפריאלי לדוגמה לפריפריה. תיכף אנחנו נראה את כל הדברים האלה.

הגדלת תקציבים – תיכף נראה את הגדלת התקציב – הסרת חסמים, שותפות אסטרטגית עם השלטון המקומי.

איך קראת לזה, ינוקא?

כן, ינוקא.

הינוקא הזה הולך לרוץ פה עכשיו בכנסת מקומה לקומה...

אין לי בעיה. שינוי האסטרטגיה מול השלטון המקומי. לא עובדים רק מול מוסדות תרבות, אלא מול שלטון מקומי, שמבין מה זה הצרכים, מה זה הרצונות של התושבים שלו, ובואו תראו איזה מהפך זה הולך לעשות במפת התרבות 2018-2017 וייזום פרויקטים. אנחנו לא רק משרד תומך, אלא יש לנו אג'נדה, יש לנו יכולת תמריצית ויכולת להשפיע.

אני רוצה להראות את גידול התקציב. תקציב על הכול, גם ספורט וגם תרבות, עלה ב-26.5% למיליארד ו-400 מיליון. מעולם לא היה כזה תקציב גדול למשרד התרבות והספורט, כשזה כולל גם את הבסיס, גם את שינויו, גם ספורט וגם תרבות, אבל תיכף נדבר רק על התרבות.

בתרבות אנחנו לראשונה חצינו את המיליארד. צריך יותר, הלוואי ויהיה יותר, אבל מ-700 מיליון חצינו את המיליארד. עשיתי את זה, כדי שתהיה הגנה של 100% למוסדות תל אביביים. No more, ב-2017 מוסדות תל אביביים שנמצאים במשולש אבן גבירול, דיזינגוף ורוטשילד יצטרכו להסביר איך ארבעה תיאטראות יכולים לחיות בעצמם. תמיכת המשרד תלך בעיקר לפריפריה, תלך בעיקר לארבעת המטרופולינים חיפה, באר שבע, תל אביב וירושלים עם עוגנים ומפת תרבות שהיא אחרת לחלוטין ב-2018 – גליל, אילת, נגב, שפלה, חרדים, ערבים.

יהודה ושומרון.

יהודה ושומרון, ברור. לא יעזור יותר שום דבר, הם יכולים ללכת לכל בג"ץ אפשרי.

הגנת ינוקא.

המדינה לא מייצרת תרבות, המדינה רק מממנת תרבות, זה הכול.

אתה תתפלא.

לא, אל תעשו מזה פוליטיקה, זאת תרבות.

תשפוך עלי 250 מיליון שקל בשנה, תאמין לי אני אייצר לך תרבות כמה שאתה רוצה.

בצלאל, הדיון עם מירי רגב מעניין בכל מקרה, אתה לא צריך להוסיף.

ברור, אבל אנחנו רוצים להבין מה זה אומר. תסבירי בבקשה מה זה אומר.

זה אומר שקודם כל בבסיס התקנה, לא ב"על שינוייו" – וזה מה שחשוב, מיקי וזהבה, זהבה בוודאי שכבר מלווה הרבה מאוד שנים את הכנסת ומכירה היטב את ספרי התקציב – התרבות גדלה ב-31.6%, את מבינה מה זה אומר? זה אומר שכל שנה בבסיס הוא יגדל אוטומטית, מעבר לשינוייו ומעבר לכול. זאת אחת הבשורות הגדולות ביותר לתרבות במדינת ישראל. מעולם לא היתה עלייה כזאת בבסיס. היתה עלייה כזאת או אחרת ב"על שינוייו", כשב"על שינוייו" אתה יכול לשנות את זה לשנה כזאת או אחרת, בבסיס התרבות זה אומר שגם אם יבוא כל שר תרבות אחר שלא יבוא, התקציב תמיד יגדל בבסיס התקנה, וזאת בשורה ענקית למוסדות התרבות במדינת ישראל.

כפי שאמרתי, גם ב"על שינוייו" זה עלה. כפי שאתם רואים, העוגה חייבת להתחלק אחרת, חצי מהעוגה היתה למרכז האחרת, מעכשיו היא מתחלקת אחרת לפריפריה, ערבים, חרדים וכמובן כפי שאמרתי, לבעלי מוגבלויות.

מה עשינו? צדק חלוקתי בתרבות הישראלית, שינינו את התקנות. שאלת איך, אז הנה התקנות. אל"ף, שונה מיקום גיאוגרפי. אין יותר רק ממרכז פריפריה, יש גם מפריפריה למרכז, עידוד של יוצרים להגיע יותר לפריפריה, אבל לא רק זה, כי עם כל הכבוד, כפי שאמרתי לגילה אלמגור, אל תכתתו את רגליכם לפריפריה חס וחלילה, בואו ניצור את האומנים, נגדל אותם מהפריפריה שהם יוכלו לכתת את רגליהם לתל אביב, זה מה שאני רוצה שיקרה. פריפריה זה גם יהודה ושומרון.

הרצות בפריפריה – דיברנו. פעילות ביו"ש, נגב וגליל – היה עלי בג"ץ. אני הודעתי: מי שיגיע ליהודה ושומרון, לנגב ולגליל, יקבל יותר. הלכו לבג"ץ, כי יש כאן מדיניות מסודרת.

ניצחנו את בג"ץ?

ניצחנו בבג"ץ.

בבג"ץ, בבג"ץ.

בבג"ץ. בג"ץ תמך במדיניות, כי אנחנו ממשלה, אנחנו אמורים לתמוך, לעודד, לתמרץ ייחוד תרבותי. חברים, אם לא היינו נותנים לגשר ייחוד תרבותי, גשר היה נסגר. אם לא היינו ייחוד תרבותי, אספקלריא היתה נסגרת. אם לא היינו נותנים ייחוד תרבותי, מוסדות ערביים היו נסגרים. ייחוד תרבותי בא ואומר – וזאת תקנה שהלכנו ליועץ המשפטי לממשלה, היתה בעיה גדולה, אבל ניצחנו גם בה – מי שמביא ייחוד תרבותי משלו, מקבל יותר, למה? כי אחרת הם לא מקבלים בתקנות המקצועיות. אין לנו תיאטרון שעובד שלוש שנים במגזר החרדי, אין תיאטרון שעובד ארבע שנים במגזר הערבי. אין, כדי שהוא יקבל, אני צריכה לתמרץ אותו בתקנה שנקראת "תרבות בקהילה", דרך זה לתת לו שנתיים לעבוד – תיכף אני אסביר לכם מה המנגנון שיצרנו, שזה פשוט מנגנון גאוני – ואז הוא יכול להיתמך גם בתקנות המקצועיות.

ינוקא.

תיכף, תיכף נדבר על ינוקא.

מה תיכף? אני במתח כל הזמן, תסבירי עכשיו...

ייחוד מוסיקלי, חברים, בוא נודה על האמת, האופרה מקבלת 18 מיליון שקלים. אין לי בעיה עם האופרה.

מה עם חזנות?

שתוק רגע.

זה משהו תרבותי ממש...

שרת התרבות אמרה לך לשתוק? שתוק...

האופרה היא חשובה, היא מייצגת אותנו בכבוד, אבל חברים, לפי סקר שעשינו, מי נהנה מהאופרה? 3% מהאוכלוסייה. 3% מהאוכלוסייה נהנים מתקציב של 18 מיליון. כל מה שקשור לפיוט, לחזנות, לאנדלוסית, לערבים, למוזיקה יהודית, לא קיים, No way. שינינו את זה. שינינו את זה, כי לא יכול להיות שלא יהיה ביטוי לכלל הייחודים של המוזיקה במדינת ישראל.

מגזרים – דיברנו.

סל"ע – זאת המהפכה הגדולה, הרב גפני. על זה הלכו אתנו לבג"ץ, ותודה לאל, ניצחנו גם בזה. אני אמרתי: חברים, מי שמחולל שינוי במדינת ישראל - -

מה זאת אומרת? אתם כל הזמן מנצחים בבג"ץ?

כל הזמן בבג"ץ, תודה לאל, ישתבח שמו, כי אנחנו עובדים מתוך אמת.

גם אתם במוזיקה האנדלוסית וגם זוכים בבג"ץ? זה משהו חדש.

חבר'ה, תקשיבו, התקציב היה הולך רק למוסדות תרבות. אמרנו: חברים, אנחנו חייבים ללכת מאליטה לעם. מי בעצם שגרירי התרבות שלנו? ראשי הרשויות, הם נבחרים, הם יודעים מי הם ומה הם הצרכים של העיר, איך אנחנו נעודד שם עוגני תרבות? שמנו 50 מיליון שקלים בתקנה שנקראת סל"ע. התקנה הזאת עושה מהפכה, מה היא עושה? היא יוצרת מצב, שאנחנו יכולים להקים מוסד למחול, מוסד לריקוד, מוסד למוזיקה כזאת או אחרת במגזר חרדי, במגזר הערבי בפריפריה. הם רצים שנתיים, ואז הם נכנסים לתקנה המקצועית. אנחנו מלווים אותם שנתיים דרך ייעוץ מקצועי, ואז אנחנו נראה בעתיד בנצרת, בפעם הראשונה ברהט יש עוגני תרבות, ברכסים, בבני ברק, במע'אר. אנחנו יוצרים דרך התקנה הזאת סטרטאפ שפורץ חסמים. אנחנו באים לעיר ואומרים להם: מה מעניין את תושבי העיר? אמנות פלסטית? בואו נקים עכשיו מרכז לאמנות פלסטית בעיר. מביאים את איגוד האמנות הפלסטית, יחד עם מנהל תרבות ומלווים אותם בהקמה. אם אתם תהיו מספיק טובים, עוד שנתיים תיכנסו לתקנה המקצועית של אמנות פלסטית, שתפנה לכם כסף לעשות דברים נוספים. אם לא תהיו מקצועיים, תישארו בתרבות בקהילה. עכשיו יש לכם תמריץ להיות מקצועיים, לפתח כל שנתיים עוגן אחר.

אבל תראי, אני ניסיתי לשכנע את סמוטריץ שיבוא למוזיאון ישראל, שם יש תערוכה נהדרת. עכשיו, הוא בחיים שלו לא היה, הוא לא יודע מה זה. איך הוא יידע שהוא רוצה ושזה מעניין אותו, אם הוא לא ילך אף פעם למוזיאון ישראל?

מי לא ילך?

הוא. אני ניסיתי, יש תערוכה של וייוויי.

אבל מה אתה רוצה? שאני עכשיו אדבר אתך עליו?

כן, הוא הדוגמה הכי טובה, הוא רוצה כסף לתרבות אצלו, שזה בסדר גמור, אין לי שום בעיה.

בוודאי, אתה בא מהגישה הפטריארכלית.

חס וחלילה.

אתה בא מהגישה הפטריארכלית: אני טוב, נרד אליכם.

למה את אומרת? חס וחלילה, מירי. מירי, זה לא הוגן מה שאת אומרת, ואת כל הזמן - - -

מיקי תקשיב טוב, אני – התפקיד שלי לייצר עוגני תרבות פה בארץ.

אין שום בעיה, רק אנחנו לא בדיון בוועדת החינוך, אלא אנחנו בדיון בוועדת הכספים. אז גברתי, תביאי מספרים, כמה את עוזרת לערבים יותר, לחרדים יותר, ליש"ע יותר. הבנו את המדיניות, יאללה, מספרים, תכל'ס.

אבל יש פה בשורות טובות.

אבל אני בעד.

תן לנו ליהנות מזה, מה קרה?

אה, אתה רוצה ליהנות? בבקשה.

ליהנות זה במקום אחר.

למה? אני נהנית בתפקיד שלי. אני קמה כל בוקר, מבקשת להיות שליחה טובה יותר.

50 מיליון בשנה לסל"ע.

באיזה שנה?

כל שנה.

מה היה קודם?

לא היה, אפס. אפס, אפס, אין ערים, רק מוסדות תרבות, אין ערים. 50 מיליון, 160 פסטיבלים בפריפריה מתחת לבית, 480 יוזמות ועוגני תרבות בפריפריה. הכול חדש, אפס היה.

מגזרים ומגדרים שונים, העלייה במגזרים – תרבות דרוזית 120% תקציבים עלו.

כמה כסף?

מספרים.

תרבות דרוזית היתה שלושה מיליון ועלתה לשבעה מיליון. תרבות ערבית 10 מיליון, עלתה ל-34 מיליון. תרבות חרדית, אתה לא תאהב את זה, מאחד מיליון לשלושה מיליון. תרבות לבעלי צרכים - - -

רגע, למה את עוברת מהר?

אתה רואה? למה ביקשתי מספרים? שאחרי כל הדיבורים, שנראה. הוסיפו שני מיליון. אני מגן על חרדים, את רואה? אליטה.

מיקי, זה בכלל לא הדיון על סל"ע. מי קובע את הקריטריונים? למה את לא אומרת, השרה, שהכסף שאת מעבירה, את ה-50 מיליון, שהוא חשוב ביותר, אין חולק על זה, המשרד שלך קובע את הקריטריונים לאותן ערים, מה יהיו מופיע תרבות? אתם קובעים קריטריונים.

בוודאי.

את רוצה לשלוט על תכני התרבות, את עושה פוליטיזציה בערים, תגידי את האמת כאן בוועדה. את מורחת, חשוב שאת מעבירה כספים לפריפריה, אבל תגידי מה הכוונות שלך מאחורי מה שאת מורחת כאן את כל חברי הוועדה כבר חצי שעה.

למה?

מה אתה מיתמם? מה שעושה השרה זה קובעת קריטריונים לראשי הערים, מה הקריטריונים של התרבות.

מה עשיתם עד היום?

צריך להוסיף כספים לרשויות, אבל מה שאת עושה, את הצנזורית, את קובעת על פי מה יישק דבר, וזה על פיך, אז כדאי שתגידי את זה.

מפעם לפעם צריך להעיר הערה.

חצי שעה הקשבנו לך.

אני אאפשר לשאול שאלות, אני רק רוצה שתמשיכי, את פשוט דילגת על החרדים.

חרדים עלה מאחד לשלושה מיליון, ותיכף אני אסביר לך למה. 16 מיליון - - -

לא, למה את עוברת? זה חשוב מאוד.

סליחה, שלושה מיליון לצרכים מיוחדים.

זה יפה מאוד שהחרדים מקבלים שלושה מיליון.

תגיד תודה...

אני אגיד, אני אגיד...

זה לא קשור לסל"ע, אתם מקבלים בנוסף לסל"ע. לגבי סל"ע, אני רוצה רגע להגיב. אני לא רוצה להגיד, חס וחלילה, משהו רע על חברתי המלומדת זהבה.

אז תשתדלי לא להגיד...

אם היא היתה פותחת סל"ע, היא היתה רואה שאין שם שום קריטריון איכותי או תוכני, רק קריטריון – אחד, איזה עוגן זה יהיה, האם זה יהיה מחול או ספורט או מוזיקה; מה הלמ"ס, מאחד עד שש, כמה תושבים יש. אם היית פותחת, אבל זה לא מעניין אותך.

זה מאוד מעניין אותי, תיכף אני אדבר.

לכן אין בסל"ע תוכן מבחינתי, יש בסל"ע יכולת וכלים לאפשר להם להתקדם. יש תוכן בדברים אחרים, שאת הראשונה שהיית צריכה לטפל בהם כאחראית על חוק התקציב.

אני בשלטון? את בשלטון, איפה היית לפני שהיית שרת תרבות?

את גוף מפקח, ותיכף נדבר על זה. לכן בכל סל"ע אין שום תוכן, יש בו רק למ"ס, יש בו רק מספר תושבים והמיפוי באזור מבחינת מוסדות תרבות ומה כדאי לפתח, אז תחזרי בך בבקשה מהאמירה שהיא לא נכונה.

לא, היא עוד לא אמרה. היא תקבל רשות דיבור והיא תגיד.

2017 התקציבים הולכים בגדול, ואני אשמח להציג את זה שוב. מפת העוגנים החדשה של 2017 בשינויים אדירים בתקציבים, קרן ליוצרים עצמאיים שהוקמה. יש הרבה אומנים שהם לא חלק מאיגוד, והם גם ראויים לקבל תקציב. קרן ליוצרים עצמאיים זה 15 מיליון שקלים. פרויקטים לאומנים ותיקים – אני לא אחשוף את זה כאן, אנחנו הולכים לעשות שלושה מיזמים ענקיים עם הרבה מאוד כסף לאומנים ותיקים שנחשוף בקרוב. קרן אמנים במצוקה, המשרד "שם" שני מיליון שקלים, הפיס – שני מיליון שקלים. רק הבוקר חתם המנכ"ל לאומנים שאנחנו שומרים על כובד. אלה אנשים שהיו בטופ של הטופ ולא מצליחים להתפרנס, אין להם עבודה. אני תמיד אומרת להם: תזכרו תמיד שהמשרד הוא הבית שלכם, אל תתביישו לפנות אלינו. מעולם לא יראו את השם שלכם.

כמה תקציב יש לזה?

כרגע חמישה מיליון.

תבורכי על זה, על זה אין חולק.

הכפלתי את התקציב מרגע שהרגע שנכנסתי. ביקשתי גם מעוזי דיין להכפיל. יש הרבה אמנים במצוקה. אנחנו מפרסמים להם דרך להגיש, הכול בדיסקרטיות. אף אחד במשרד לא יודע מלבדי, מלבד המנכ"ל ומלבד יושב ראש הקרן, כדי לשמור על כבודם. בעיני, זאת קרן חשובה. זה לא בהיבט החברתי, אלא כדי לשמור על כבודם של אנשים שהיו למעלה ונמצאים למטה ולא מסוגלים לגמור את החודש, זה נורא. דרך אגב, הקרן הזאת נפתחת פעמיים בשנה, היא נמצאת בקול קורא לציבור והם יודעים לפנות אליה. חלקם פונים אלינו בין לבין, אנחנו מנסים דרך הייעוץ המשפטי לראות איך אפשר לסייע להם, כי לא תמיד בפעמיים בשנה שזה מפורסם האדם נפל מנכסיו.

דבר אחרון זה אירועים ופרויקטים תומכי מדיניות, אם זה "מפה ומצה", אם זה אירועי סליחות, אם זה אירועי חודש הקריאה בברים, בשווקים, אם זה "לא לדאוגוסט", אם זה כתר המזרח, פסטיבלים ואירועים תומכי מדיניות משרד. מוסיקה יהודית, מוסיקה ערבית, מוסיקה שמשלבת תרבות מערב ומזרח יחד. מה לעשות, בן גוריון היה אחד הנערצים עלי, אבל כור ההיתוך לא. אנחנו בעד ז'בוטינסקי, תזמורת האומה, כל אחד מנגן בכלי המיוחד שלו, וביחד זאת תזמורת שמנגנת בצורה יפה. להיות ישראלי ולהשיל את הזהות מאיפה באנו – לא הולך, no go, תרבות זאת זהות. כל אחד רוצה להביא את הזהות שלו לידי ביטוי כחלק מהתפיסה שלנו, ושם זה הולך.

את נגד כור היתוך?

אני נגד להיות ישראלי ולבטל מאיפה באת. אני ישראלי, אבל אני זוכר שבאתי מספרד. ישראלי – זוכר שבאתי מפולין. ישראלי – זוכר שבאתי מיוון. כן, כי זאת היכולת שלנו לשמר את המסורות שלנו. מה לעשות, ההורים שלנו באו ממקום מסוים. אנחנו, אני אישית, בעטתי בהם ואני מתנצלת על זה כל יום מחדש. לא רציתי לשמוע פיוטים, לא רציתי לשמוע שירים בספרדית, רציתי להיות ישראלית, עשיתי טעות, אני משלמת על זה מחיר.

לא הבנתי. אבל איזה מחיר שילמת? היום את שרה בכירה בממשלה.

אני משלמת על זה מחיר אישי, שאני תמיד מבקשת סליחה מהוריי, שלא ידעתי לשמור על התרבות שממנה הם הגיעו.

נו מירי, עשית מזה קריירה.

מורשת ותרבות, רשות העתיקות, ככל שאנחנו חופרים יותר, אנחנו מגלים את הקשר שלנו לעם היהודי. אונסק"ו, לא ראיתי שהעם הפלסטיני הביא מטבע לפני 3,000 שנה מהעיר העתיקה בעיר דוד. שכולם ידברו, שכולם יחליטו החלטות, איך אמר בן גוריון? או"ם שמום. אנחנו, העם הזה שייך לנו, המדינה הזאת שייכת לנו, אנחנו נמשיך לחפור בירושלים, ביהודה ושומרון, במערת המכפלה, כי כל המדינה הזאת שייכת לנו בלי להתנצל.

מכוני מחקר תורניים, לא רוצה לדבר על זה.

למה?

אנחנו הולכים לכנס מסיבת עיתונאים, לא אחשוף את זה פה, עם כל מכוני המחקר. מכוני מחקר מקבלים מאתנו הרבה מאוד תקציב. אנחנו נביא את זה להחלטת ממשלה.

יש טבלה שמשווה?

כן, בטח. בתי ראשונים – שמעתי לפני ארבעה חודשים את הריאיון עם מאיר שלו אצל קובי מידן, שיש לי כבוד גדול אליו. שאלו אותו: למה אתה כותב על אותן דמויות בנהלל? לא היו אחרים? הוא אמר לא. אמרו לו: מה, לא היה אף אחד אחר? הוא אמר: אה כן, היה איזה רב תימני בנהלל. אני אמרתי למאיר שלו: תגידו, עפולה ומגדל העמק לא שמעו על נהלל ועל העמק? הן לא היו חלק מהסיפור הציוני הזה? הסיפור שלהן לא צריך להיות מסופר? 21 ערי פיתוח, דימונה, ירוחם, אופקים, קריית שמונה, שדרות, איפה הן כולן? ולכן אנחנו נקים מוזיאונים בכל היישובים האלה, שיסופר הסיפור שהנכד של ברוך מדימונה יידע שאבא שלו, סבא שלו, סללו כבישים.

מרכז לתרבות ומורשת, קרן למורשת הר הבית ו"נאמנות לתרבות".

איפה הארכיונים כאן בכל הדבר הזה?

"נאמנות בתרבות", אנחנו בעד עידוד של כל סוגי השחייה. מצלמות, תסתכלו רגע לשם, כל סוגי השחייה.

לא, תדברי גם אתנו, אנחנו לא רוצים להפריע...לא, אנחנו מפריעים לך לעשות את ההצגה הזאת...

אבל תציגי אחד מול השני.

אתם אחראים על האכיפה והפיקוח. יש חוק התקציב סעיף 3, שקובע שיש לאכוף את כללי חוקי הנכבה. אתם הראשונים שהייתם צריכים להגיד לנו לא להעביר תקציבים למוסדות תרבות שחותרים נגד מדינת ישראל, אתם הראשונים שהייתם צריכים לעשות על זה פיקוח כוועדת הכספים.

לא הבנתי.

בחוק התקציב יש סעיף 3ב, שנקרא חוקי הנכבה, שאין להעביר תקציבים לאותם מוסדות, עמותות, ארגונים שפועלים בניגוד - - -

לפעול על פי החוק, אוקי.

אתם הראשונים שהייתם צריכים - - -

עזבי אותנו, קודם המשרדים.

כן, אנחנו לא בסדר?

כן, גם אתם.

אנחנו לא בסדר? את יושבת ומסבירה לנו חצי שעה כמה את נפלאה, ואנחנו לא בסדר? את לא מגזימה, את שומעת את עצמך?

לא, אם הייתי נפלאה, הייתי מלאך בשמים. אני עוד לא נפלאה, אני בדרך לשם, אבל אני עוד לא.

את כבר לא תהיי, את כבר לא תהיי.

אנחנו בעניין נאמנות בתרבות. לא אוכפים את חוק התקציב.

אני רוצה לאפשר לחברים בוועדה לדבר.

לא דיברנו עוד על ספורט. רק דבר אחד אני רוצה להגיד על ספורט, לגבי תקציבי הספורט, אני רוצה להודות לוועדת הכספים שסייעה לנו מול האוצר, כי תקציבי הספורט היו בסכנה. אני רוצה להראות לכם איך תקציב הספורט נראה, כמה ממשלת ישראל תומכת לעומת הטוטו. תקציב הספורט, 70% ממנו הוא תקציב הטוטו. היתה לנו מלחמה גדולה מאוד, תודה לאל הצלחנו יחד אתכם עם ועדת הכספים למנוע את הגזרה הגדולה על הספורט הישראלי. אנחנו כמשרד נותנים בערך 200 מיליון שקלים לספורט, 70%, 500 ומשהו מיליון שקלים דרך הטוטו. הספורט הוא אחד הקשרים הטובים שלנו כשגרירים של מדינת ישראל בעולם; לא רק הספורט, גם התרבות, לא הצגתי פה את המיזמים הבין-לאומיים, כי אין לנו זמן, אנחנו פה גם בעניין הזה מהפכה.

אחד, תכנית שנקראת "מאלפים לאלופים", הגדלנו את כמות המתקנים בזה שביטלנו מצ'ינג. היום אנחנו נראה בירוחם, ברהט, בנצרת, השנה אנחנו הולכים לראות יותר ויותר מגרשים, אולמות ספורט, מגרשי כדורגל שיאפשרו להם לשחק. מה קרה בעבר? אמרו יש לכם קבוצה, תקבל מגרש; אין לך קבוצה, לא תקבל מגרש. אם לא היה לו מגרש, לא היתה לו קבוצה, זו ביצה ותרנגולת. אמרנו: לא, ביטלנו מצ'ינג, היום הולכים ורואים יותר פריסה של מתקני ספורט איכותיים בכל הארץ ובמגזרים. שניים, אנחנו מעודדים כל מה שקשור לתחרויות – רגע, בוא נגיד כמה העלינו.

מספרים.

נגיע לקידום הספורט, אתם תקבלו את כל השקפים האלה. עליזה שאלה כמה העלינו את הספורט הנשי, אז אני רוצה להראות במספרים. אל"ף, יישום חוק המכון הלאומי למצוינות בספורט – בערך 100 מיליון, תקציב שלנו ושל האוצר, אנחנו הולכים להפוך את וינגייט לכפר האולימפי של מדינת ישראל. העלינו תוספת של חמישה מיליון שקלים לענפים מועדפים ב' בספורט, שזה היאבקות, החלקה על הקרח ופאראלימפי. הגברנו ב-10 מיליון את התקציב לספורט הישגי, שזה ג'ודו הישגי, שחייה, שייט וגם פאראלימפי.

עליזה שאלה על נשים בספורט, כדורסל נשים.

הספורט הנשי גדל ב-10 מיליון, זהבה, אבל החלטתי כהחלטה שאנחנו לא נגדיל לכולם, אלא מי שטוב ומביא הישגים, יקבל יותר. לדוגמה הג'ודו מביא לנו מדליות, הוא יקבל יותר מכולם. כדורסל נשים מביא יותר, הוא יקבל יותר מכולם. מצד שני, סטרטאפ ישראל מקבל גם הוא. יש לנו סטרטאפ ישראלי לנשים שנקרא מאמאנט. אלה קבוצות מדהימות שמשחקות כדורעף, רק נשים מכל הארץ, מתחיל עכשיו במגזר החרדי ובמגזר הערבי. הציגו את זה באו"ם. אני החלטתי פעם ראשונה לתמוך בהם. עד היום הם עבדו בלי תקציבים, אז מאמאנט נכנס לתקציבי הטוטו. הגדלנו את תקציבי הנשים, כדי שהן יקבלו יותר. יש להן כרגע בעיה בשיווק, הן פחות טובות בזה, אנחנו מנסים לעזור להן, אבל גם הקבוצות עצמן מקבלות פי שלוש. כפי שאת רואה, הספורט ההישגי, הספורט העממי, ספורט הנכים, הפאראלימפי גדלו לאורך כל הדרך, כי אני מאמינה שספורט גם יוצר אנשים בריאים יותר, שמחים יותר, תורמים יותר לקהילה.

אני רוצה להגיד שתי מילים לפני הסיכום.

רגע, אלה המילים שעוד לפני הסיכום?

את תצטרכי לענות, כי לחברים יש שאלות.

בטח, בטח.

אבל אין לנו את כל הזמן שבעולם.

גיוון ופיזור באים לידי גם בתרבות וגם בספורט. היכולת של כל אחד להרגיש שמותר לו לקבל תרבות וספורט איכותיים.

דיברנו על הבידוד של מדינת ישראל.

לא, לא דיברנו על זה.

לא, דיברנו על בידוד.

לא דיברנו.

בואו תראו את הבידוד. 31 לאוגוסט יורובאסקט במדינת ישראל. המכביה היום עם 10,000 ספורטאיות וספורטאים. שנה הבאה אליפות ג'ודו האירופית פה במדינת ישראל. עכשיו סיימנו את אליפות השחייה האירופית עד גיל 18. זה חלק מהבידוד בתרבות והספורט של מדינת ישראל.

טוב, בוא נתחיל לדבר תכל'ס.

תודה רבה, אני מודה לך גברתי השרה. חברת הכנסת זהבה זהבה גלאון ואחריה חבר הכנסת מיקי רוזנטל, בבקשה.

אדוני היושב ראש, גברתי השרה, קודם כל תודה על הסקירה המקיפה בכל התחומים. אין ספק שצריך לברך אותך על הגדלת תקציב התרבות על כל ענפיו. זה לא מובן מאליו, הנתון שנתת פה, מיליארד שקלים?

מיליארד ו-300 סך הכול, מ-700 מיליון שהיה לתרבות, זה עלה למיליארד, והשאר זה הספורט.

אני חושבת שגם העלייה בבסיס התרבות היא דבר מאוד מאוד משמעותי, אין ספק בזה, זה הרבה יותר מכל מה שהיה בשנים קודמות, וזה הישג ראוי לציון. אני אומרת את זה, כי אני באמת חושבת שהיתה כאן חלוקה, אם הנתונים שהצגתם נכונים, וחזקה עלי שהם נכונים, אין ספק בזה, והיתה כאן חלוקה לא שוויונית בין מרכז לפריפריה, אני מקבלת את זה. אני חושבת שזה מהלך מאוד מאוד נכון, מהלך שצריך לעשות.

הבעיה היא לא פיזור תקציבים והרצון שלך לעשות גיוון תרבותי ולתת מקום לזהויות שונות, ואני מזדהה אתך עם זה. אני מזדהה אתך, כל אחד מביא אתו את הנכסים התרבותיים שלו ואת המקום שממנו הוא בא, והוא לא רוצה להשיל מעליו – אם פעם היתה מגמה שאנשים משילים מעליהם את סממני הגלותיות, היום יש מקום של כבוד, ואני חושבת שזה חשוב שאת נותנת לזה מקום של כבוד.

אני חושבת שהבעיה הגדולה שאני רוצה לשים עליה דגש – וראו את זה גם באופן שבו את, הייתי אומרת אפילו בלשון מהוססת, התלהמת על מה שנקרא "מדינת תל אביב" – הבעיה היא לא התקציבים, הבעיה היא הצנזורה שאת מבקשת לעשות בתקציבים, הבעיה היא הכוח והפוליטיזציה את מבקשת לעשות בתקציבים. את משתלחת באומנים ויוצרים, את סותמת להם את הפה, את משתיקה אותם, את לא אוהבת ביקורת, את רוצה לשלוט על האופן שבו את מחלקת את הכסף ואת רוצה למנוע ממי שלא מתיישר עם הקו, הייתי אומרת, הפוליטי שלך, לא התרבותי, הפוליטי שלך, כי תרבות היא תרבות, אני לא מתערבת, כל תרבות מקובלת עלי וכל אירוע תרבותי מקובל עלי. ומה פתאום המדינה צריכה, שיצהירו נאמנות לעקרונות של הפוליטיקאים שעומדים בראש משרד התרבות וכל מבחני הנאמנות שאת מבקשת ליצור כאן? זאת הבעיה אתך, שאת עושה פוליטיזציה של התרבות והיצירה, ואומנים שלא מתיישרים עם העמדות שלך, הם מחפשים את החברים שלהם אחר כך, ואת מבקשת לסתום להם את הפה, ומה המזל שלנו?

גם, למי את מפנה את הטענות שלך? אנחנו יושבים כאן בוועדת הכספים. מה, אנחנו היינו בממשלה שנה שעברה? את היית בממשלה. אולי לא היית שרת תרבות, את היית בממשלה, את היית חברה בקואליציה, אז למי את מפנה את הטענות שלך שהיינו צריכים לעשות יותר פיקוח ויותר תקציבים?

המזל כרגע, שעדיין יש גורמים במדינת ישראל של מה שנקרא שלטון החוק, שעושים לך סטופ, תעצרי, לא כל דבר את יכולה לעשות. את יכולה לשבת כאן בוועדת השרים ולרוץ קדימה עם ה"עושק" ו"יכאב להם בבטן" וכל האמירות האלה שלך. רשמתי כאן חלק מהאמירות שלך. אבל עוצרים אותך אצל היועמ"ש. את מחליטה שאת צנזורית. מופעי עירום לא מתאימים לך, אז את לא מעבירה כסף. ביקורת על מדיניות ההתנחלויות והכיבוש לא מתאימה לך, אז את מחליטה לאיים עליהם. מה את חושבת שאת עושה? על מי את חושבת שאת מאיימת? את זמנית, את חייבת להבין את זה. היום את במוסד הזה, את הבאת לו הרבה כסף, זה ראוי לברכה, אני חוזרת ומדגישה, אבל אם את חושבת שאת תשתיקי את היצירה ואת התרבות במדינת ישראל, אני אומרת לך תרגיעי.

תודה שהרמת לי להנחתה, אני תיכף אענה לך.

רגע, חכי חכי, גם אני ארים לך. גברתי השרה, כמו שאמרתי לך מקודם, אני מברך כמובן על צדק חלוקתי ועל העובדה שאת מתקנת עוולות היסטוריות. אני הראשון שמברך על זה.

אבל – ויש אבל – את עושה את זה תוך כדי ריב ומדנים, נגד התיאטרון, נגד המוזיאון וכו' וכו'. למוזיאון ישראל הולכים יותר מאשר כל הכדורגל בארץ ביחד בשנה, את יודעת את זה? למוזיאון ישראל פה בירושלים מגיעים כל שנה 600,000 איש. לתיאטראות בארץ מגיעים כל שנה מיליון איש, כמה מגיעים לכדורגל, את יודעת? פחות. מוזיאון ישראל, הבימה, זאת אמנות עממית, זאת לא האליטה שאת כל הזמן מדברת כדי להרבות ריב. חבל שאת עושה את זה. תעשי את מה שאת עושה נכון, באהבה, לא תוך כדי הפצת שנאה ומדנים, תאמיני לי כולנו נתמוך בך הרבה יותר.

במקום לריב עם כולם, תקדמי את התרבות. אנחנו רוצים לעזור לך, אבל מה שאת עושה זה שאת אומרת: אלה הישנים, האופרה האלה, הם יצטרכו לבכות. לא, אופרה זה דבר חשוב. נכון שבאים לאופרה הרבה פחות, אבל היא דבר חשוב, היא מייצגת את ישראל בעולם, האופרה הישראלית נחשבת וראוי להגן עליה, ואת צריכה להגן עליה. את הראשונה שצריכה להגן עליה. זה לא סותר את העובדה שצריך תקציב לתרבות חרדית, זה לא סותר בכלל. תשיגי עוד כסף, ותגידי: אני מכילה את כולם, גם את השמאלנים האלה מהאופרה. אני מכילה את כולם, גם אם עשו עוול היסטורי באומנות ובחלוקת התקציבים. אם תדברי ככה, אז אנשים יעריכו יותר את מה שאת עושה. את מבקשת כל הזמן, לצערי – לצערי, לעשות הון פוליטי מזה, תהיי שרת התרבות של כולם, ואז גם כולם יעריכו אותך.

לעומת זאת, אם את כל הזמן מדברת נגד הממסד הישן, שעשה עוולות, עשה עוולות, אני לא מסתיר את זה, והעובדה שאת רוצה לתקן את העוולות האלה מבורכת, אני מקבל את זה, באמת; אבל אני אומר לך – האנשים שעושים תיאטרון, עושים את זה כי הם אוהבים תיאטרון, והאנשים שהולכים לתיאטרון זה עם ישראל, והבימה זה התיאטרון הלאומי, באים מעפולה ובאים מבאר שבע. את רוצה לעשות תיאטרון בעפולה? תבורכי, זה לא אומר שצריך לחסל את התיאטרון בתל אביב; והדוגמאות הן רבות.

אני לא רוצה לריב אתך, אני מבקש ממך דבר אחד, הדיון הזה לא היה אמור להיות דיון אידיאולוגי. הדיון הזה לא היה אמור להיות דיון אידיאולוגי, את סחבת אותך לשם וזה בסדר, אבל בסוף אנחנו ועדת הכספים, ולא קיבלנו פה ואפילו לא רבע נתון שאפשר לבדוק, אם המילים שלך הן מילים ריקות מתוכן.

קיבלתם הכול.

לא קיבלנו שום דבר.

קיבלתם הכול, קיבלתם 50 מיליון.

לא קיבלנו שום דבר. לא ככה מגישים תקציב לוועדת הכספים.

יכול להיות שעשית פה מסיבת עיתונאים, שזה סבבה, אבל התפקיד שלנו - - -

- - -

הקשבתי לך בקשב ואני מדבר אליך בכבוד, עכשיו אני מבקש שתקשיבי.

אנחנו ועדת הכספים. אנחנו צריכים לראות אם מאחורי ההצהרות שלך יש מספרים או רק מילים, כי מילים זה קל, תאמיני לי. אנחנו סופרים רק מעשים, לא מילים, זה הכול.

בצלאל, תחליף אותי לשתי דקות. גברתי השרה, אני רוצה לבקש בעקבות הדיון הזה – לא הבאתם את הנתונים קודם, אנחנו מבקשים את הנתונים המספריים אחר כך.

תקבלו את כל הנתונים של התקנות והפיזור שלהן.

אני צריך לנהל עוד כמה דברים, למשל העלאת גיל פרישה לנשים - - -

בסדר, לך תטפל.

(היו"ר בצלאל סמוטריץ', 12:21)

המתקפה של חברת הכנסת גלאון רק מסבירה כמה את עושה דברים נכונים וטובים.

זו היתה מתקפה? זו היתה התייחסות לדברים שנאמרו כאן. אתה עכשיו היושב ראש, אל תחלק לי ציונים. אתה רוצה לדבר בתור חבר כנסת? דבר בתורך.

לא, אני בתורי לדיבור.

תהיה בתורך, אל תהיה בתור יושב ראש.

אני עכשיו בזכות דיבור, לא כיושב ראש.

אני רוצה לומר לך שרת התרבות, שככל שזהבה תצעק יותר ותתקוף יותר, זה אומר שאת עושה דברים טובים יותר, תמשיכי בכל הכוח.

אתם באמת מגיעים אחד לשני, אם זה ככה.

יש לנו בוודאי כשרים, כחברי כנסת, לא רק זכות, אלא גם חובה לעצב, להכווין ולקדם אג'נדות וסדר יום, בשביל זה נבחרנו. אנחנו לא פקידים שלוחצים על מחשב ומעבירים כסף ממקום למקום ולא כספומטים, נכון. אגב, כל מי שטוען אחרת, משקר. קחו את תקציב המדינה. תקציב המדינה משקף סולם עדיפויות של חברה. אף פעם אין כסף לכול, וכשמחליטים למה יותר ולמה נותנים פחות, במשך שנים זהבה וחבריה בשמאל שלטו כאן בכל עוגת התקציב.

בעיקר אני והחברים שלי...

הם עשו את זה אובייקטיבי לחלוטין.

ובלי פוליטיזציה.

בטח, אובייקטיבי, הכול היה קריטריונים, רק שמי שכתב את הקריטריונים, כתב אותם כך ש-264 מיליון שקל ילכו רק לתל אביב.

אני אומר לך, מיקי, אני מסכים אתך שהתיאטראות בתל אביב משרתות הרבה מאוד אנשים ולא רק את 400,000 תושבי תל אביב, אבל צריך לזכור שזה ככה, כי במשך 60, 70 שנה הם קיבלו את כל הכסף של המדינה ובנו את התיאטרון.

אבל זה לא הוויכוח, זה לא הוויכוח.

אבל אין על זה ויכוח, אנחנו תומכים במהלך של השרה, שיבחנו אותה.

הוויכוח עכשיו – אם צריך לתמוך בתזמורת האנדלוסית, שאנחנו מאוד אוהבים באופן אישי, שאני אוהב, וגם בתיאטרון, או לבוא ולהגיד "בוא עכשיו גם נכניס להם את האצבע לעין" – זה כל הוויכוח.

זה לא להכניס את האצבע בעין, זה לסובב את האצבע בעין.

ממש לא, ממש לא.

להתבטא עוד אני יודע איכשהו, אל תתקן אותי.

עכשיו אני בזכות דיבור. כשעושים שינויים, ובטח כשרוצים לעשות שינויים גדולים כי צריך לעשות שינויים גדולים, זה כואב. זה כואב למי שהתרגל במשך הרבה שנים לקבל את החלק הגדול שלו בעוגה, ומה לעשות, כמה שהעוגה לא גדלה, עדיין זה לא מאפשר לתת למי שקיבל קודם את מה שהוא קיבל, וצריך לקחת ממי שקיבל קודם, לתת את זה למישהו אחר, וזה כואב. זה האצבע בעין וזה הסיפור, ותקרא לזה איך שאתה רוצה, בסופו של דבר זה כואב.

אני רק אומר לך שרת התרבות, מה שלי חסר כאן זה לקבל מפה. התחלנו את הדיון מהשאלה איך זה נראה ב-2015.

לא קיבלנו נתונים, אין לנו איך להשוות.

אני רוצה לראות מפה, איך זה נראה ב-2017, 2018, מה התכנית, ואז אני יכול לראות האם תושבי יהודה ושומרון יקבלו יותר, האם תושבי הגליל יקבלו יותר, האם תושבי הנגב יקבלו יותר, והאם זה יהיה בצורה משמעותית, שתוכלי לייצר כאן את אותו צדק חלוקתי שאנחנו מדברים עליו כל כך הרבה. אם היינו יכולים לשים מפה אחת מול השנייה, זה מה שיאפשר לנו לעמוד על השינויים באופן אמיתי.

כמובן שהדיון היה מנומס ותרבותי מכל הצדדים, אבל אני חושב דבר אחד, שכל הכבוד לחבריי. מיקי, אני מסכים אתך שבאמת יש פה דברים חשובים מאוד שנאמרו היום, אבל אני לא זוכר – אני לא הרבה מאוד שנים בכנסת, אבל גם כראש רשות שאף פעם לא היה מצליח לקבל אפילו שקל אחד, בגלל שהרשות שלי היתה, מה לעשות, עם אופי חרדי, והייתי מקבל לאותה קופה של הרשות על דברים שהיו לשאר האוכלוסייה שלי והייתי שמח, אבל האוכלוסייה האחרת, החרדית במקרה, לא הייתי מקבל כלום.

אני לא זוכר שהיו פה זעקות – ואני לא מדבר כמובן אישית על אף אחד – אני לא זוכר שישבו כאן ואמרו: אין צדק חלוקתי בדברים הללו, החרדים לא מיוצגים, הפריפריות לא נמצאות בתוך המפה. לא היה הדבר הזה, וזאת הבשורה הגדולה שהיום באה ונאמרת, ואגב, הבשורה הזאת כבר פועלת בשטח, ואני יודע את זה מפי ראשי רשויות.

אמרנו את זה.

אבל כשאתם באים ומדברים על הדברים האחרים עם כל הוויכוחים הללו ולוקחים את זה לכיוון המדיני או לא למדיני - -

היא לוקחת.

- - עם כל הכבוד, המהפכה הזאת היא מהפכה שאתם כנציגי מיעוטים הייתם צריכים לצעוק אותה.

בגלל שאנחנו 40 בשלטון ולא עשינו את זה, זה באמת לא בסדר מבחינתנו...אנחנו 40 שנה בשלטון. אתם, כשאתם רוצים להשיג משהו, ידידי היקר, אתם משיגים בלי שום בעיה.

בכל קואליציה אתם נמצאים. בכל קואליציה אתם נמצאים.

אם היית רוצה תקציב לתרבות, היית מקבל.

זה לא עניין אותך. בכל קואליציה אתם נמצאים, למה לא דאגתם לזה?

אני אוהב ומכבד אותך, אבל זה לא הסיפור.

אדוני היושב ראש, אם גפני היה פה, הוא היה מגן עלי.

אני אגיד לך, ידידי אשר, למה זה לא קרה. הם לא בשלטון, אבל הפקידים שלהם עדיין בשלטון, זאת הבעיה.

אז את עושה את זה למרות הפקידים? את עושה את זה למרות הפקידות? אז עכשיו את משתלחת בפקידים שלך.

(היו"ר משה גפני, 12:29)

היא הנותנת.

חבר הכנסת גפני, השרה אמרה שהיא מצליחה להשיג הישגים, למרות הפקידים שעדיין בשלטון, שהם הפקידים של שלטון מפא"י, זאת אומרת עכשיו גם משתלחים בפקידים? מה אני אגיד לכם...

כן.

אני יכול לסיים, אדוני היושב ראש? אני באמצע. קודם כל, העיקרון הזה שרשות יודעת הכי טוב מה התושבים שלה צריכים הוא עיקרון נכון, גברתי השרה, ואני תומך בעניין הזה. הנושא של תרבות מותאמת אוכלוסייה הוא דבר שצריך להמשיך אותו ביתר שאת, כמו שעשית.

לגבי השאלה מאיפה לוקחים, אם לוקחים מתל אביב או לוקחים ממקומות אחרים, אני לא יודע. מי שמנהל משרד או מנהל גוף גדול, יודע שיש שמיכה קצרה, אז מחלקים אותה בצורה אחרת לכולם, ולא קרה כלום, אלא אם כן אנשים או גופים התרגלו לקבל במשך כל השנים, כשאחרים לא היו על המפה בכלל.

ואני מצטרף גם למה שאמר מקודם סמוטריץ וגם מיקי. חסר לנו, וחבל כי הצגת בהתחלה את המצב מה היה ב-2015. אנחנו לא רואים את תמונת המראה שלו ב-2017 פר אזורים ופר אוכלוסיות.

תקבלו את הכול במייל.

חשוב מאוד שנקבל את זה. תודה רבה, יישר כוח על מה שאת עושה עד היום.

גברתי, אנחנו במשך שנים בנים חורגים, למרות שהארכיון הוא אחד משלושת מוסדות מורשת התרבות, ובניגוד למוזיאונים וספרייה, במובחן מהם, הוא ייחודי לכל קהילה וקהילה. מאותן תקנות, מאותם תבחינים שאת דיברת שהם חסמים, נהנים היום שמונה, תשעה ארכיונים – גילוי נאות, אני מנהל אחד מהם, עיני לא צרה בכך, אבל ישנם 400 ארכיונים נוספים, אם לא יותר, שלא מסוגלים להגיע לתבחינים שלכם. אתם לא רואים אותם בראייה רחבה. יש מדור לריקודי עם, ואין מחלקה לארכיונים. אנחנו בנים חורגים במדור מחקר ומורשת.

תקציב הספריות שמעוכב ומשבית ומשתק ספריות למשך חודשים – גם בעניין הזה, אני מאוד מקווה שהעתיד לבוא יבשר לנו טובות.

תקציב חודש הקריאה צריך להיות בספריות, עם הספריות.

תודה רבה. גברתי השרה, לפני שאת משיבה, אני מבקש להגיד לך כדלהלן – אל"ף, אני מודה לך על זה שבאת. אני מודה לך על הסקירה. חלק אני מזדהה, חלק אני לא מזדהה. אני חושב שיש דברים שאת כן צריכה להתערב, המדינה צריכה להתערב. יש דברים שהם חורגים מעבר לנורמות. אני לא רוצה להיכנס לפרטים, אני הגשתי הצעה לסדר בעניין הזה, בסוף לא העליתי את זה, אבל יש דברים שהמדינה לא יכולה להרשות לעצמה – התיאטרון בעירום, אני לא אוהב את המציאות הזאת, שבה המדינה צריכה לעזור לדברים כאלה, ואני דווקא בזה תמכתי בך. יש דברים שאת לא צריכה להתערב, יש דברים שאת כן צריכה להתערב. אני לא נכנס לפרטים, אני יושב ראש הוועדה, אז אני לא אופוזיציה היום, אבל חוץ מזה אני תומך בך.

מה זה עוזר לי? אתה בתכל'ס לא תומך בי בקלפי.

הקלפי הוא לא רלוונטי בכלל, בגלל שכולנו מצביעים בסוף לכולנו...ועוד הביאו את החוק לאילת...

הוא עשה עלינו סיבוב.

זה שדיברת נגד ועדת הכספים, זאת היתה טעות. אנחנו באמת עושים כמיטב יכולתנו, אבל מה, את קוראת עיתונים, אז את מבינה שזה לא אנחנו עשינו. למשל, אנחנו קיבלנו פה החלטה על החוף באילת, העברנו פה את חוק קצא"א, ואנחנו את החוף הזה העברנו. בסוף ראש הממשלה ושר האוצר נסעו לשם לחנוך.

לא, אפילו ראש הממשלה לא היה לדעתי.

היה.

אמרו רק כחלון. אנחנו שחררנו את החוף, הוא לקח את הקרדיט. אנחנו פה שנה וחצי ירקנו דם כדי להעביר את זה.

על כל פנים, אני מודה לך, עשית פה דיון מעניין, אבל פספסנו את הדיון האמיתי. אנחנו שמחים על הדיון הזה, אבל אנחנו רוצים את הדיון התקציבי.

המספרי.

אנחנו רוצים רשימה, כמו שנאמר פה קודם, תמונת ראי – מה היה ב-2015, מה יש ב-2017, ומה התקציבים שהתווספו, או יותר נכון לא היו קודם ועכשיו קיימים.

מאה אחוז, תקבלו את זה.

מה שאני מבקש מקצין התקציבים שלך ומהמנכ"ל, אל תסתירו את הנושא של החרדים.

לא, אי אפשר להסתיר. גם אם מאוד נרצה, אי אפשר להסתיר.

קודם כל, יושב ראש הוועדה תודה רבה, אני רוצה לפתוח עם הדברים שאמרה זהבה. לצערי, אם את חושבת שצנזורה על הדרת מחבלים זאת צנזורה, את טועה, יש לך בעיה בתפיסה אמיתית של מה היא דמוקרטיה. דמוקרטיה, יש לה חוקים. אני אצנזר שני דברים, ואני אלחם בזה ואני אצליח בסוף. לא יהיה מצב שעינת ויצמן תקבל תקציב על תיאטרון שבו היא מאדירה מחבלים. לא יהיה, לא בבית ספרי. עם כל הכבוד, מדינה שפויה לא מעודדת חתירה נגדה. אם לזה את קוראת צנזורה, את טועה. את צריכה לבוא ולהגיד לי: את שומרת על הדמוקרטיה במדינת ישראל, מה שאת לא עושה, כי אני לא מתעסקת בתוכן. אותי לא מעניין מה קורה בתוכן.

את מתעסקת בדוגמה שולית וקיצונית, אני מדברת על כל ההתנהלות שלך. כל השנתיים שאת בתפקיד, מה שאת עושה – את סותמת את הפה לאומנים, זה מה שאת עושה.

אני לא מדברת על האומנים. האומנים חשובים לי, אני השגתי להם תקציבים, מה שאף אחד לא עשה, כולל לא אתם. אני עשיתי את זה, לא את.

"אתם"? מתי אני הייתי בשלטון? תזכירי לי, מתי אני הייתי בשלטון? 40 שנה אתם בשלטון.

פעם אחת לא דאגת להם. אני דאגתי להם. לא ישבתם פה פעם מהרזרבות שלכם - -

אני שרה בממשלה? 40 שנה את בשלטון.

- - פעם אחת לא ישבת פה, ואמרת: אני רוצה להעביר כסף מהרזרבות - - -

עוד רגע אני אזיל דמעה...עוד רגע נזיל דמעה...

זאת צביעות שלאורך שנים.

אבל דברי על הנושא, על הנושא.

הנושא הוא שאני אומרת את זה קבל עם ועדה, תרשמו את זה באופן ברור כתשובה לזהבה גלאון, אני אמשיך לפעול כנגד אותם מוסדות תרבות שחותרים נגד מדינת ישראל, ואני אמשיך עם דיונים אצל היועמ"ש, עד שאני אביא חקיקה שכל מוסד תרבות וכל אומן שרוצה להדיר מחבלים, לא יעשה את זה מתקציב הציבור.

מה זה להדיר?

להדיר זה להפוך אותם - - -

להאדיר.

להאדיר מחבלים. עינת ויצמן לא תקבל אצלי תקציבים, שתלך למוקטעה ברמאללה ושם היא תקבל תקציבים. זה אחד.

כזאת פופוליסטית, אלוהים. איזה פופוליסטית.

הדבר השני, עירום – אני לא חושבת שמדינת ישראל צריכה לממן מופע בעירום.

תתקדמי, תתקדמי.

את רוצה לראות - - -

אולי תורידי את הפסל ממוזיאון ישראל? אולי תורידי אותו? תתקדמי קצת.

אני לא אממן תקציבים בעירום.

תתקדמי קצת. תתקדמו, תתקדמו.

את תתקדמי, את תפסיקי להיות צבועה. תסתכלי באמת על תקציב הציבור, ותגידי האם תקציב הציבור צריך לממן חתרנות נגד המדינה ומופעי עירום.

אף אחד לא מבקש, את לא הצנזורה. את מתבלבלת, את לא המדינה.

העניין היחידי הוא שאת לא המדינה. את עוד לא הבנת את זה, אבל את לא המדינה. את חושבת שאת המדינה, אבל את לא. לא, את לא המדינה ואת לא תחליטי לאנשים מה הם יראו או לא יראו. את לא הבנת את זה עוד, אבל זה ייקח לך זמן ואת תביני בסוף. לא, בסוף את תביני שלא את לא.

ואם את לא תביני, יעזרו לך להבין.

נדמה לך שאת תקבעי, אבל את לא המדינה.

עובדה שאני קובעת.

לא, את לא קובעת. את קובעת, את צועקת, ואחר כך היועץ המשפטי מעיף אותך לכל הרוחות – זאת העובדה.

הוא העיף אותך והוא יעיף אותך, כי את פופוליסטית ואת משתמשת בכוח שלך ואת עושה מניפולציה על מקרה אחד או שניים.

אם הוא לא יעיף אותך, הבג"ץ יעיף אותך, והגוף האנושי, אנחנו לא נתבייש בו.

אל"ף, הוא לא העיף אותי והוא לא יעיף אותי.

הוא כבר העיף אותך.

אני מבטיחה לכם שהאמת תנצח.

האמת תנצח, על זה אנחנו מסכימים. אמת תנצח, אני מבטיח לך. לא, אמת.

לא לעירום. תקציבי הציבור לא לעירום, תקציבי הציבור לא לחתירה נגד המדינה.

הדבר השני, התקציבים חולקו במשך שנים בצורה לא הגונה. כדי לשנות את זה, צריך לטלטל את המערכת, וזה מה שאנחנו עושים. השמיכה היא קצרה, ולכן השגתי תקציבים. אם אני אצליח להשיג יותר – הלוואי. אם אני לא אצליח להשיג יותר, מעל למיליארד ו-400 שיש לי כיום, הכסף יעבור מהמרכז לפריפריה.

אין שום בעיה עם זה, רק למה להגיד ש"יכאב להם בבטן"? את צריכה להגיד: אנחנו ניאלץ לקצץ, אל תגידי "יכאב בבטן", כי זה להכניס לאנשים בכוח, זה לא שייך לשום דבר.

אתה מדבר ואתה עונה. אנחנו ניאלץ לקצץ, השמיכה היא קצרה.

כן, זה ההבדל!

השמיכה קצרה, והגיע הזמן להחזיר לבמה הציבורית את אותם קולות שהודרו לאורך שנים. כן, זה תפקידנו, זו חובתנו, וזה כבודם של אותם אנשים שלאורך שנים לא ראו אותם, והם היו מתחת לרדאר.

תודה רבה, גברתי השרה, המנכ"ל.

אני אעביר לך תמונת תקציב מסודרת.

כן, אני רוצה לסכם את כל הדברים שנאמרו פה.

אל"ף, אני מודה על הדיון המעניין שהיה.

מה, על התיאטרון אתה מודה?

הנה עוד אחת אינטליגנטית.

די.

אפילו לא הגעת לדיון, את לא יודעת מה היה בדיון. לא הגעת לדיון, אז מה את מעירה? הרי לא היית בדיון בכלל, אבל זה לא מפתיע אותי.

מירי, תתביישי לך שאת עושה ככה לחברת כנסת.

עושה לך ככה, כי אם את באה ואת לא יודעת מה היה פה לפני, אני לא רוצה להתייחס אליך.

את רק צועקת פה.

אני מודה לך גברתי השרה. תודה רבה לך ולאנשי המשרד, תודה רבה לכם.

הישיבה ננעלה בשעה 12:37.