הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 435

מישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט

יום שלישי, י"ז בתמוז התשע"ז (11 ביולי 2017), שעה 13:30

תקנות הפטנטים (הארכת תקופת הגנה – סדרי דין בבקשה לצו, בהתנגדות לצו ובבקשה לביטול) (תיקון), תשע"ו-2016

חברי הוועדה: ניסן סלומינסקי – היו"ר

הווארד פולינר - עו"ד, ראש אשכול דיני קניין רוחני, משרד המשפטים

אילת פלדמן - עו"ד, עוזרת משפטית לרשם הפטנטים, משרד המשפטים

אופיר אלון - עו"ד, ראש רשות הפטנטים, רשות הפטנטים

אורית רגב - עו"ד, סגנית ממונה על הבוחנים, רשות הפטנטים

יהונתן קוליץ - עו"ד, היועץ המשפטי, רשות הפטנטים

עפרה לנדאו - עו"ד, עוזרת משפטית, רשות הפטנטים

נילי חיון דיקמן - עו"ד, הלשכה המשפטית, משרד הבריאות

אורי פרוכטמן - עו"ד, משרד וטרשטיין

אביגיל (אבי) עמית - מנהלת קשרי חוץ וממשל, פארמה ישראל

טל בנד - שדלן/ית, (משרד עו''ד ש.הורוביץ ושות'), מייצג/ת את ענף הפרמצבטיקה, התאחדות התעשיינים, איגוד הכימיה וקלינט

יאיר זיו - שדלן/ית, (משרד עו"ד ש' הורוביץ), מייצג/ת את ענף הפרמצבטיקה, התאחדות התעשיינים איגוד הכימיה וקלינט

ערן ברקת - שדלן/ית, משרד עו"ד גלעד ברקת ושות', קבוצת ריינהולד כהן

חן בן דורי - שדלן/ית, משרד עו"ד גלעד ברקת ושות', קבוצת ריינהולד כהן

ניצן רוזנברג

אסף פרידמן

אירית שלהבת

תקנות הפטנטים (הארכת תקופת הגנה – סדרי דין בבקשה לצו, בהתנגדות לצו ובבקשה לביטול) (תיקון), תשע"ו-2016

צהרים טובים, חברי חברי הכנסת לא נמצאים עדיין, אם יבואו אז גם להם צהרים טובים, אנשי הממלכה, רשות הפטנטים המצטרפים, כולכם ברוכים. על סדר היום תקנות הפטנטים (הארכת תקופת הגנה – סדרי דין בבקשה לצו, בהתנגדות לצו ובבקשה לביטול) (תיקון), תשע"ו-2016.

אבקש שאנשים ידברו רק ברשות דיבור וכן שמי שידבר יגיד קודם את שמו כדי שייכנס לפרוטוקול.

צהרים טובים. אנחנו עוסקים כאן בתיקון לתקנות הפטנטים (הארכת תקופת הגנה – סדרי דין בבקשה לצו, בהתנגדות לצו ובבקשה לביטול). מדובר בתיקון של תקנות שבא בעקבות תיקוני חקיקה לחוק הפטנטים שנדונו כאן בוועדה, האחרון שבהם לפני כשנתיים-שלוש, תיקון מספר 11 לחוק הפטנטים, וגם תיקון מספר 7 לחוק הפטנטים. עכשיו מתקינים את התקנות שבאות ליישם את שני התיקונים הללו.

למה אנחנו צריכים להזדרז לדון אם זה לוקח שנתיים או 3 שנים? תמיד בעניין הפטנטים לוחצים עלינו ומבקשים דחוף, וכך גם עכשיו, כביכול העולם הולך להתפרק, ואחר-כך לוקח שנתיים או 3 שנים עד שמתקדמים.

בין תיקון 7 לתיקון 11 נערכו דיונים לגבי תיקון החוק ולכן בזמנו לא רצו לתקן את התקנות. אחרי תיקון 11 הכנו נוסח של תקנות ופרסמנו אותו להערות הציבור. לאחר מכן התקבלו די הרבה הערות מן הציבור. הטמענו אותן והתקנות הועברו לוועדה לפני כשנה, בספטמבר. העיכובים בהגעה לדיון היו גם בתוך משרד המשפטים ומאז אנחנו ממתינים לדיון.

זה נמצא אצלנו שנה? אז אני נוזף גם בעצמי.

כמובן לא הייתי מעלה את זה.

זה בסדר, אבל אם כך נזפתי גם בעצמי.

אקצר את הרקע. אנחנו מדברים על פרק שדן באפשרות להאריך את תקופת תוקף פטנט. פטנט בדרך כלל אורכו 20 שנים, ובמקרים מיוחדים של תכשירים רפואיים או ציוד רפואי ניתן להאריך את תוקף הפטנט לתקופה של עד 5 שנים נוספות, והתקופה נקבעת לפי המאפיינים הספציפיים של אותו מקרה.

ראשית, אנחנו מבקשים לתקן את הפתיח של התקנות ולהוסיף הפניות להסמכה.

כדי שלכולנו יהיה אותו נוסח, נעבוד עם הנוסח המשולב. לכולם יש את הנוסח המשולב? אנחנו בעמוד 3.

בהסמכות הם מבקשים להוסיף את סעיף 194(9) וסעיף 194(12) לחוק הפטנטים בתור הסמכה נוספת, כאשר סעיף 194(9) אומר: "קביעת מועדים לתשלום אגרות ולעשיית פעולות הנדרשות לפי חוק זה" וסעיף 194(12) אומר: "דרכי מסירת הודעות לרשם על-ידי בעל פטנט בסיסי שניתן עליו צו הארכה". זה כדי להתאים את ההסמכה הקיימת היום לתוכן התקנות שאתם מבקשים כרגע לתקן.

זה עניין יותר טכני.

בהגדרות, אנחנו מבקשים להתאים את ההגדרות לתיקונים 7 ו-11. במקום ההגדרות "חומר", "פטנט בסיסי", ותכשיר רפואי" אנחנו מבקשים לכתוב:

""היתר שיווק", "חומר", "מדינה אירופית מוכרת", "מדינה מוכרת", "הפטנט הבסיסי", "פטנט ייחוס", "צו להארכת פטנט ייחוס", "רישוי", "תכשיר רפואי" – כהגדרתם בסעיף 64א לחוק;"

""ציוד רפואי" – כמשמעותו בסעיף 64א לחוק;

"תצהיר" – כהגדרתו בתקנות הפטנטים נוהלי הרשות;"

למה הוכנסו כל השינויים האלה?

בגלל שהיו עדכונים בין הפרק כפי שהיה בזמנו לבין הפרק כפי שהוא היום. זה התאמה טכנית לתיקונים שנעשו.

כלומר אין כאן שינוי דרמטי מבחינת ההשלכות?

לא.

את תקנה 2 אנחנו מחליפים. בתקנה שמיד נקרא אנחנו מציעים לקבוע מועד להגשת בקשה לצו הארכה על ציוד רפואי. המועד הזה לא קבוע היום בחוק או בתקנות. אנחנו רוצים ליצור וודאות ולהגדיר את המועד. המועד הזה ניתן להארכה לפי סעיף 164 לחוק הפטנטים. אקרא את תקנה 2.

2 – בקשה למתן צו הארכה

"(א) בקשה להארכה תוגש לרשם במועד הקבוע בסעיף 64טו לחוק, ולעניין ציוד רפואי – לא יאוחר מ-90 ימים מיום רישוי הציוד הרפואי, ויצוין בה –

(1) שם המבקש;

(2) מספר בקשת הפטנט הבסיסי או מספר הפטנט הבסיסי, לפי העניין;"

בפסקה (3) אנחנו מציעים שינוי קל מהנוסח שהוגש לוועדה. אלה תיקונים שהוכנסו בעקבות הערות הציבור.

"(3) החומר, תהליך לייצור החומר, שימוש בחומר, תכשיר רפואי המכיל את החומר, תהליך לייצור תכשיר רפואי המכיל את החומר או ציוד רפואי, ומספר תביעה בפטנט הבסיסי או בבקשה לפטנט הבסיסי בה נצבע אחד מאלה."

זה לא הנוסח שיש בפנינו כרגע.

נכון. זה הנוסח שאנחנו רוצים לשנות. אדגיש דבר נוסף, ככל שהדיון היום לא יסתיים כמובן נגיש נוסח מעודכן עם התיקונים שאני מקריאה עכשיו.

האנשים שנמצאים כאן, את מי אתם מייצגים? כל אחד מייצג גורם אחר? אתם קבוצת הייחוס שלי, אתם מבינים יותר. אם אתם שותקים סימן שזה בסדר ואני יכול להמשיך הלאה.

אנחנו מכירים את כללי המשחק ונציג את עצמנו עוד מעט, מן הסתם.

כל זמן שאתם שקטים אז היא ממשיכה הלאה.

כרגע אין לנו הערות.

את זה רציתי לשמוע, כי אתם קבוצת הייחוס, אתם מבינים יותר.

הפרטים הללו: "מספר התביעה בפטנט הבסיסי או בבקשה לפטנט הבסיסי" – אחרי שפטנט בסיסי ניתן יכול להיות שיש שינוי במספר ולכן יהיה צורך לעדכן את הפרטים הללו לאחר שיינתן פטנט בסיסי. נטפל בזה בתקנה אחרת בהמשך.

לגבי הרישה של תקנה 2(א), רציתי להעיר הערה קטנה. שימו לב שהם מציעים פה לקבוע בתקנות את המועד שבו קמה חובה להגיש את הבקשה לצו הארכה לעניין ציוד רפואי, וזאת כאשר לגבי בקשה דומה, שהיא הבקשה המקבילה, הבקשה האחות שלה לגבי תכשיר רפואי, המועד הזה קבוע בחוק. צריך להבין שיש כאן הבדל בין השניים.

בגלל שהאחד בחוק והשני בתקנה?

אין הבדל ביישום. פשוט צריך להבין שהיום דרך המלך הייתה לקבוע גם את הדבר הזה בחוק אבל מאחר וזה לא קבוע, וייקח זמן להביא תיקון חקיקה, והם מבקשים לתקן, וכרגע אין הערות מהציבור, אז אנחנו לא מתנגדים לדבר הזה.

"(ב) לבקשה יצורף תצהיר שבו יפרט המבקש את כל אלה:

(1) שם המבקש;

(2) שמות הרשומים בפנקס הפטנטים כבעלי זכות בפטנט הבסיסי או בבקשת הפטנט הבסיסי, אם ישנם;

(3) פרטי רישום התכשיר הרפואי בפנקס התכשירים כאמור בסעיף 64ד(2) ו-(3) לחוק (להלן – הרישום בפנקס התכשירים), לרבות מספר הרישום, שם התכשיר הרפואי, רכיבים פעילים של התכשיר, הנוסחה או המבנה של החומר, לפי העניין, מועד הגשת הבקשה לרישום ומועד הרישום (יום, חודש, שנה), או פרטי רישוי הציוד הרפואי, לפי העניין, ואם נתבקש רישוי בישראל בלבד – כל מידע נוסף, המעיד על כך שהגשת הבקשה לרישוי והטיפול בה מטעם מבקש הרישוי נעשו בתום לב ובדחיפות הראויה;

(4) מספר בקשת הפטנט הבסיסי או מספר הפטנט הבסיסי, לפי העניין;

(5) המדינות המוכרות, שבהן התבקשו צווי הארכה לפטנט ייחוס, מצב הבקשות, ואם ניתנה הארכה כאמור – תאריכי תחילת ההארכה וסופה, מספרי פטנטי הייחוס בכל מדינה ומועד פקיעתם;"

למה מבקשים להוסיף את מצב הבקשות? תסבירי בקצרה.

הכוונה היא לסטטוס. צריך לכתוב בבקשה האם צו ההארכה לפטנט ייחוס ניתן או נדחה או שהבקשה תלויה ועומדת כפי שידוע למבקש במועד הגשת הבקשה. כמובן שכאשר למבקש נודע על שינויים בסטטוס הוא צריך לעדכן את הרשות, אבל העדכון הזה לא צריך להיעשות בתצהיר.

אבהיר לגבי הפסקה השנייה – זה מופיע גם במסמך ההכנה של הוועדה – "שמות הרשומים בפנקס הפטנטים כבעלי זכות בפטנט הבסיסי" כולל כל מי שרשום בפנקס, כלומר בעלי רישיון ייחודי, אם יש, שעבודים, אם יש, וכולי.

אין הערות מן הציבור לעניין בעל הרישיון הייחודי?

לא.

נמשיך עד סוף תקנת משנה (ב). אנחנו עדיין בתוך הפרטים שצריך לכלול בתצהיר.

את פסקה (6) אנחנו מבקשים לשנות ביחס לנוסח שהוגש לוועדה.

"(6) המדינות המוכרות שבהן התבקשו היתרי שיווק, ואם ניתנו היתרי שיווק כאמור – מועד מתן היתר השיווק בארצות הברית של אמריקה ומועד מתן היתר השיווק הראשון במדינה אירופית מוכרת; לעניין זה – מועד מתן היתר השיווק הוא המועד המופיע על גבי ההיתר;

(7) שם התכשיר הרפואי או שם הציוד הרפואי, לפי העניין, כפי שהוא מופיע בהיתר השיווק במדינה מוכרת;

(8) אם נרשם תכשיר רפואי אחר המכיל את החומר – מועד הרישום ומספר הרישום;

(9) כי לא ניתן צו הארכה קודם על הפטנט הבסיסי או לגבי החומר, לרבות התהליך לייצורו או השימוש בו, התכשיר הרפואי המכיל את החומר או התהליך לייצורו, או לגבי הציוד הרפואי;"

אני ממשרד עו"ד גלעד ברקת, קבוצת "רינהולד כהן". קבוצת "רינהולד כהן" מטפלת בהרבה מאוד בקשות להארכת תוקף שמוגשות ומטופלות מול רשות הפטנטים, לכן יש לנו הרבה מאוד ניסיון בדבר. מטבע הדברים, בדרך כלל אנחנו מייצגים את מי שמבקשים את הארכות התוקף, זה חלק ניכר של מה שאנחנו עושים בתחום הזה.

ההערה שלנו היא לעניין פסקה (6), להגדרה שמוצע להוסיף כאן. אין לנו שום הערות לכל הסעיפים של תקנת משנה (ב) וגם לא לפסקה (6), פרט אשר להגדרה "לעניין זה – מועד מתן היתר השיווק הוא המועד המופיע על גבי ההיתר". אסביר. אנחנו מבקשים למחוק את ההגדרה הזאת, והטעם לכך הוא שההגדרה הזאת בעצם מבקשת לשנות את הפרקטיקה הקיימת. וגם לגופו של דבר, השינוי לא מוצדק ולא ראוי. אסביר ליושב-ראש ולצוות הוועדה במה דברים אמורים.

אחת ההוראות בחוק הפטנטים קובעת, יותר מהוראה אחת, שיש חשיבות לשאלה מתי התקבל באירופה או בארצות-הברית היתר שיווק. למשל לא יכול להיות שהתקופה בישראל תהיה יותר מאשר 14 שנים מיום שבו התקבל באירופה היתר השיווק. נשאלת השאלה מה זה "התקבל באירופה" או מה זה "ניתן באירופה". השאלה הזאת הובאה לפתחו של רשם הפטנטים. האפשרויות הן: 1) התאריך שבו חתם הפקיד על ההיתר, אבל לפני שהמבקש יודע וממילא לפני שהוא יכול להתחיל לשווק; 2) המועד שבו מסרו למבקש הרישוי הרפואי את תעודת הרישוי ואז הוא יכול להתחיל לשווק. כבר אומר עכשיו ששני המועדים מפורסמים ברשומות האירופאיות, כלומר אין פה עניין של חוסר ודאות, שני המועדים פומביים, אין בעיה. זה אחד החששות שהועלו בדברי ההסבר, שיש פה שאלה של חוסר ודאות. אני אומר: שני המועדים ודאיים לחלוטין, פומביים לחלוטין.

כל הפרק הזה של הארכת תוקף בא לפצות את מבקשי הארכת התוקף על כך שבמשך פרק זמן מסוים לא ניתן להם להיכנס לשוק כי הם צריכים אישור. ממילא מתבקש שאם מבהירים את הנקודה הזאת אז ראוי לכתוב במפורש הגדרה לחלופה האחרת, שהחלופה צריכה להיות שהמועד שבו ניתן היתר השיווק הוא המועד שבו נמסר, שמפורסם ברשומות. כאן מוצע לעשות הפוך: בוחנים של רשם הפטנטים כשהעניין בא לפניהם החליטו ביותר מאשר מקרה אחד לקבל את הדעה שקיימת בפרשנות תכליתית, כלומר המועד שבו אפשר כבר להתחיל לשווק. הייתה החלטה אחת שבה ביקשו לשנות בדיעבד החלטה קודמת וזה לא התאפשר, אבל זה לא נוגע לענייננו.

לכן אנחנו סבורים שאם בכלל מפרשים את המונח "מועד מתן", ראוי להבהיר שזה המועד שבו ההיתר ניתן למבקש, או לחילופין למחוק את ההגדרה.

אילת פלדמן, יש לכם התנגדות לזה?

אני מבקש להתייחס לאותו דבר, רק להיפך. אני מייצג את ענף הפרמצבטיקה בהתאחדות התעשיינים, כלומר את תעשיית התרופות המקומית. גם לנו יש ניסיון בצווי הארכה, בדרך כלל מהצד השני, שמתנגד לצווי ההארכה. צווי ההארכה בעצם מאריכים את המונופול של הפטנט וחוסמים כניסת תרופות גנריות לשוק בישראל. זה באשר לזהות שלי ושל עו"ד יאיר זיו שיושב לידי.

לגוף הדברים שעו"ד ברקת אמר, בעיקרו של דבר אני תומך בעמדה כפי שמופיעה כרגע בנוסח של הוועדה ושל משרד המשפטים. אני מסב את תשומת הלב לכך שאנחנו בדיון בתקנות ואילו נוסח החוק המסמיך עצמו מדבר על 14 שנים ממועד מתן היתר השיווק הראשון, לא מן המועד שבו היתר השיווק הראשון התקבל בכתובת הדואר או המשרדים של מבקש ההיתר. הנוסח האירופאי שונה במקצת, שם כתוב: First obtains authorization, כלומר השגת את ההיתר. בכל מקרה אנחנו צריכים ללכת לפי החקיקה הראשית שלנו. שם כתוב: "מתן ההיתר". אני חושב שזה המועד שבא לידי ביטוי בנוסח של הוועדה כרגע. תודה.

אני מ"פארמה ישראל". אנחנו מייצגים את התרופות הטבעיות הבין-לאומיות שיש להן שלוחות בארץ. אגיד בעניין מתן היתר, בפועל זה אומר שאנחנו מקבלים היתר ואנחנו לא יכולים לשווק. יש פה עניין של כמה ימים, או שבוע, זה משתנה, שכאילו קיבלנו היתר אבל אין לנו יכולת לשווק. זה טעות, לא נכון להגיד שיש לנו היתר כי זה כמו מכונית שלא יכולה לנסוע כי אין לה גלגלים. אני לא יכולה להוציא אותו, וזה משמעותי עבורנו. זה שיווק שחיכינו לו הרבה שנים וזה פשוט לעשות משהו לא נכון, להגיד שיש היתר, אבל אני לא יכולה לשווק.

אני רוצה להציג את הדברים שלי, אם אפשר. אני עורך-דין בתחום ממשרד ליעד וטרשטיין. בדומה לגלעד ברקת גם משרד וטרשטיין מייצג בעיקר מגישי בקשות לצווי הארכה, אבל אני נמצא כאן היום לא מטעם אף לקוח. אני רוצה רק לומר דברים קצרים לגבי החוק.

החוק אכן קובע שהמועד לתקופת צו הארכה ייספר ממועד מתן היתר השיווק הראשון, לא ממועד מתן ההחלטה על היתר השיווק הראשון. לכן כאשר הדין האירופאי קובע שחור על גבי לבן, גם על גבי היתר השיווק וגם בהחלטת בית-הדין האירופאי, כי מועד מתן היתר השיווק הוא המועד שבו נמסר למבקש על היתר השיווק, אני חושב שהחוק ברור והתקנות כלל לא יכולות לגרוע ממנו.

כדי שלא נתבלבל, המועד אינו המועד שבו התקבל האישור אצל המבקש אלא המועד שבו נמסר האישור והוא מפורסם בעיתון הרשמי האירופאי. התקנות, עם כל הכבוד, אין להן סמכות לפגוע בלשון החוק. תודה.

משרדי הממשלה, איפה אתם בעניין הזה? נחשפתם למחלוקת הזאת?

נחשפנו למחלוקת הזאת.

מה ההחלטה שהחלטתם?

אנחנו מדברים כאן על הכרה במועד כפי שהוכר בדין הפנימי במדינות מוכרות מסוימות, בעיקר באירופה, אל מול הפשטות והוודאות בפעילות של הרשות. צריך גם להבין שמדובר כאן על פער של ימים בודדים. לפי מה שאנחנו ראינו, מדובר על יומיים, 4 ימים, זה סדר הגודל.

עיקר החשיבות מבחינת רשות הפטנטים ומשרד המשפטים זה נושא הוודאות. לכן אם הוועדה סבורה שיש ממש בעקרונות שמוצגים פה אפשר לשקול את השינוי הזה, אבל כמובן יהיה צורך להסתמך על פרסום רשמי שמצורף לתצהיר. כאן אנחנו מדברים בתוך עולם של תצהיר, אבל לא ניתן יהיה להסתפק בהצהרה בלבד: "זה המועד שבו קיבלתי את ההיתר" אלא יהיה צורך להסתמך על אותו פרסום רשמי במדינות אירופה, כפי שנאמר שיש כאן.

לא הצלחתי להבין. יש כאן מחלוקת. אחרי שבדקתם וראיתם, מה העמדה שלכם?

העמדה שלנו היא שיש ממש בטענות, שלפיהן מן הראוי להכיר במועד שבו נמסר ההיתר, אם הוא הוכר בידי אותה מדינה בה הוא נמסר. כלומר אם במדינה מסוימת לא מכירים בתאריך – למשל בארצות-הברית אנחנו יודעים שאין את השאלה הזאת – אם אנחנו מדברים על מקום שבו יש הכרה במועד שבו נמסר היתר השיווק אז אפשר יהיה לקחת את המועד הזה, בכפוף לכך שמדובר בפרסום רשמי שמגדיר את התאריך הזה. המועד שמופיע על גבי ההיתר, כפי שהצענו במקור, הוא מועד פשוט וברור. יש היתר שיווק וכתוב עליו תאריך, ולכן זה המועד שאנחנו יכולים להסתמך עליו. זאת גם ההנחה, שזה המועד שבו ניתן היתר השיווק. אם אפשר להוכיח באמצעות פרסום רשמי באותה מדינה אירופית מוכרת שהמועד אחר אז אפשר יהיה להסתמך על זה. אנחנו חושבים שאפשר יהיה לקבל את ההערה באותם מקרים שבהם יש פרסום רשמי שאפשר להסתמך עליו.

עו"ד פלדמן אמרה: אם הדבר הזה מפורסם. הראינו למשרד המשפטים פרסומים ברשומות האירופאיות, ומדובר בסופו של דבר רק על אירופה. באירופה ב-99.9% מהמקרים זה אישור מרכזי, זה לא אישור במדינה כזו או אחרת. כאשר זה מגיע למדינה כזאת או אחרת זה מקרה אזוטרי בעליל. האישור האירופאי ניתן על-ידי הרשות המרכזית והדין האירופאי קובע שהמתן הוא הפרסום ברשומות. גם בחלופה הזאת זה עניין פשוט.

אני רוצה להזכיר שוב שיהיה ברור על מה מדובר פה. החוק העיקרי קובע שהמועד הקובע הוא מועד מתן ההיתר. פשיטא, שהמועד שבו ניתן ההיתר הוא המועד שנקבע בדין של הגוף שנתן את ההיתר. כאשר הגוף הוא גוף אירופאי החוק האירופאי קובע, ועל זה אין מחלוקת לאף אחד, גם לא לעו"ד בנד. החוק האירופאי שמסדיר את הרישום המרכזי קובע שהמועד הקובע הוא המועד שמפורסם ברשומות כמועד מסירת ההודעה. בנוסח שהוגש מלכתחילה הציעו לכתוב מועד אחר, שהוא לא הדין האירופאי, ולכן זה חריגה מסמכות. מעבר לזה, זה חריגה מסמכות כי התכלית החקיקתית של החוק המסמיך את הוועדה היא המועד שנקבע בדין האירופאי. לכן אנחנו שמחים על הנכונות של משרד המשפטים לקבוע במפורש שכאשר זה מפורסם ברשומות של המדינה הרלוונטית התאריך יהיה תאריך המסירה. את הניסוח אנחנו כמובן משאירים למשרד המשפטים ולייעוץ המשפטי של הוועדה.

המשמעות היא שאתה רוצה להחיל את הפרשנות האירופאית בתוך החוק הישראלי. הנוסח הנוכחי, וגם העמדה שלנו – אנחנו לא נקבל את הפרשנות במלואה מאחר ויש מדינות שבהן זה לא כך ואולי זה לא יהיה בעתיד, אנחנו לא יודעים מה יהיה בבריטניה אחרי ה"ברקזיט" ולכן אנחנו נדרשים להסתמך על אותו פרסום רשמי.

אז אולי תציעו את הנוסח שאתם כן תומכים בו.

ניסינו לחשוב על זה עד היום. אנחנו לא יכולים להציע נוסח ברגע זה.

מה ההפרש בזמנים?

יומיים, 4 ימים.

לפעמים יומיים, לפעמים יותר, אבל זה משמעותי עבורנו.

עבור הציבור זה משמעותי.

מדובר על היתר שכבר ניתן בעבר.

אנחנו קצת נכנסים לפרטים של החישוב אבל יש מקרים שבהם זה יכול להיות הארכה של עוד יומיים בארץ. כאן יש לנו שיקולים של פשטות ושל וודאות בפעולה של הרשות. אנחנו יכולים לקבל את ההערה ולראות אם אנחנו מצליחים למצוא מודל שיהיה פשוט וברור ליישום בידי הרשות. אם נצליח למצוא כזה אז נוכל להציע אותו. אבל אנחנו צריכים לראות גם מה בדיוק הפרסומים האירופאים שעו"ד ברקת מפנה אליהם ולגבי אילו מדינות. האם הפרסום הזה אומר שבהכרח מועד מתן היתר השיווק הוא זה שרשות הפטנטים בכל מדינה מתייחסת אליו? יש פה עוד דברים שאנחנו לא מבינים.

הנוסח הזה פורסם כבר לפני שנה כמעט. אתם מכירים אותם. אתם מנהלים איתם משא ומתן? אתם מדברים ביניכם? איך זה הולך?

כאשר נודע לנו שייקבע תאריך לדיון בוועדה התחלנו לבוא בדברים.

זה טעות, אל תעשו כך. אני בדרך כלל אקבע תאריך לדיון רק אחרי שאדע שדיברתם והגעתם להסכמות, או לא, אבל לפחות שדיברתם. כעת אנחנו רק מבזבזים את הזמן. אתם המומחים. אני שומע כאן את הדברים ואת אומרת: אנחנו צריכים לבדוק וכולי. את כל זה אפשר היה לעשות לפני כן והיינו יכולים להתקדם. בדרך כלל, בפרט בדברים כאלה, אני רוצה שהגופים – אלא אם כן אתם אומרים שלא מתייחסים אליכם, זה דבר אחר, אבל אם אתם כן מדברים וכן רוצים לשקול ולבדוק את כל זה הייתם צריכים לעשות לפני כן. יכול להיות שעל כל סעיף יהיה כאן אותו דבר. את כל זה צריך לעשות לפני כן, לשמוע, ואתם צריכים לקבל החלטות. יכול להיות שיהיו לכם החלטות ויכול להיות שלא ויהיו חילוקי דעות, זה בסדר. אתם המשרד המוביל, הם יכולים להציג עצות ואתם יכולים לשמוע ויכולים לא לשמוע, אבל צריך לעשות את זה. אני מפחד שבהמשך ניתקל בעוד דברים כאלה. אולי זה דוגמה חריגה אבל אולי עכשיו בכל סעיף יהיה לנו כך ואז חבל על הזמן שלנו.

לפי מה שאני מבינה, אחרי שנפגשנו עם מי שהגיש מסמכים והערות וביקש להיפגש אתנו אני חושבת שאין הרבה מקרים כאלה. אולי נתקדם הלאה ונחזור לזה אחר-כך.

ברשות אדוני, אני מבקש הערה נוספת, לא לגבי אותה נקודה אבל לגבי אותה תקנה, אם יורשה לי. בתקנת משנה (ב) אנחנו עוסקים בתצהיר שיוגש בתמיכה לבקשה לצו ההארכה. בתקנת משנה (ב) בפסקה (4) מדובר על כל שהמצהיר מטעם המבקש יציין את מספר בקשת הפטנט הבסיסי שאותו מבקשים להאריך. בבקשה עצמה, שהתצהיר תומך בה, מדובר על כך שלא מסתפקים בציון זיהוי הפטנט הבסיסי אלא צריך לומר ברחל בתך הקטנה מה היא התביעה, אותו חלק בפטנט, שלפי הנטען מגנה על המוצר הרפואי שמבקשים להאריך את ההגנה עליו. זה נמצא בבקשה, אבל כשמשרד המשפטים עושה את ההבהרה לתצהיר הוא משמיט את הצורך להצהיר על זהות התביעה. בעינינו זה חסר. דיברנו עם משרד המשפטים, שמענו הסבר, שהאמירה באיזו תביעה מדובר היא עניין שבמומחיות. אני לא נכנס כרגע לוויכוח אם זה עניין שבמומחיות או לא עניין שבמומחיות. גם אם נקבל את זה שהיא עניין שבמומחיות הרי המומחיות הזאת כבר קיימת אצל המבקשת, כי כאשר המבקשת הגישה את הבקשה היא אמרה על איזו תביעה היא מסתמכת. אין שום סיבה להשאיר דלת פתוחה ולומר: בסדר שאתם אומרים אבל כאשר אתם באים לחתום על זה אנחנו פוטרים אתכם מן הצורך להצהיר דווקא על הפרק הזה של זהות התביעה. אנחנו מבקשים בפסקה (4), בנוסף למספר הבקשה, לציין גם את מספר התביעה. תודה.

כפי שעו"ד בנד אמר, השתכנענו שמדובר אכן בעניין שבמומחיות. מספר בקשת הפטנט שמצוין בתצהיר הוא המספר של הפטנט שאותו מבוקש להאריך.

אין שם פרטים מסוימים שמבקשים ואחרים שלא מבקשים? מספיק לציין את השם כדי לדעת?

את מספר בקשת הפטנט מציינים כדי לדעת מה להאריך. לעומת זה בבקשה אנחנו גם מבקשים להצביע על מספר התביעה בפטנט הבסיסי, משהו יותר נקודתי, שבו נטבע החומר, התהליך, התכשיר שלגביו יש רישום במשרד הבריאות. לפי מה שביררנו זה באמת עניין שבמומחיות, שצריך לדעת לזהות את זה. לא תמיד המצהיר מטעם המבקשת הוא בהכרח בעל המומחיות בעניין הזה. לכן כללנו את זה מלכתחילה בבקשה.

מי בעל המומחיות? מי יכול להצהיר על זה?

זה יכול להיות מישהו בתוך החברה שהוא המפתח של התכשיר או מישהו שעוסק ברישום. לפעמים המצהיר הוא מהמחלקה המשפטית של מבקש הצו ואין לו את המומחיות הזאת.

לכן לא חשוב שהם יצהירו על זה?

לנו זה לא כל-כך משנה. השתכנענו שזה עניין שבמומחיות ולכן כללנו את זה מלכתחילה בבקשה. כפי שהוועדה תחליט.

אם זה לא משנה אז למה זה מופיע בבקשה? זה כן משנה. בכל הכבוד, ציון בקשת הפטנט הבסיסי זה לא רק להגיד: "את זה אני רוצה להאריך". יש בחוק הגדרה מה זה פטנט בסיסי. כאשר מישהו מגיש בקשה ואומר "מגיעה לי הארכה על הפטנט הזה", הפטנט הזה הוא פטנט בסיסי כהגדרתו בחוק, אז מישהו צריך לעמוד מאחורי זה. לא אכפת לי אם זה מצהיר אחד מן החברה או מצהיר אחר. מי אמר שצריך להצהיר דווקא עורך-דין? מאיפה נולד הקושי? אם הוא נולד מהצד הזה של השולחן מרובה המשתתפים אולי הם יסבירו אותו, אבל אני פשוט לא מצליח להבין איך החברה יכולה במומחיות הפנימית שלה לומר ולכתוב ולחתום על הבקשה, וכאשר אומרים לה: "תגבי את זה בתצהיר" היא אומרת "על זה לא"?

זה עלה בהערות הציבור מלכתחילה. כאשר פרסמנו את התקנות להערות הציבור כתבנו את מספר התביעה בתוך התצהיר. בהערות הציבור שקיבלנו בזמנו נאמר שזה עניין שבמומחיות ואנחנו השתכנענו. אם הנוכחים כאן חושבים שזה אכן עניין שבמומחיות או חושבים שלא משנה שזה ייכלל בתצהיר, נשמח לשמוע.

השאלה למה אם זה עניין שבמומחיות הוא לא צריך להיות בתצהיר.

כי תצהיר הוא על עובדות. אם נדרש כאן ניתוח משפטי של הפטנט אל מול הרישום במשרד הבריאות אז אנחנו כבר לא מדברים על עובדות אלא מדברים על ניתוח משפטי יותר, מה אומר הפטנט.

אם אפשר להסביר. ראשית, זה לא בא מאתנו, לא הערנו את ההערה הזאת, אבל אנחנו חושבים שהעמדה של משרד המשפטים מוצדקת. זה קשור אולי לנקודה או שתיים שנעלה בהמשך. מדברים פה על הסדר אדמיניסטרטיבי ומה שלא חייבים לא צריך להטיל לגביו חובה מיוחדת. תצהירים נותנים לגבי עובדות, גם לגבי מומחיות עובדתית. לגבי שאלות משפטיות לא צריך תצהירים. אם היו דורשים תצהיר על זה, שאני גם לא יודע מה המשמעות שלו ומה הערך שלו כי זה עניין משפטי ולא עניין עובדתי, אז היה צריך להביא מצהיר נוסף. כלומר היו מטילים חובה להביא מצהיר אחד על עניינים רגולטוריים, על תאריכים כאלה ואחרים, שזה עובדות, ומצהיר אחר שמבין בפטנטים ויגיד שזה כך או אחרת. חברי עו"ד בנד אומר, ובזה הוא צודק, שבבקשה צריך לכתוב מספר של תביעה. בסדר, אז הבקשה נמצאת שם והמבקש עומד מאחורי מה שהוא אומר. להטיל עוד חובה, של תצהיר נוסף, של עוד בעל מקצוע נוסף, זה הכבדה. מה שצריך להנחות את הוועדה בקביעה של התקנות הוא שההליך יהיה הגיוני, ברור ולא יטיל חובות מיותרות שעלולות רק לסרבל ולהכביד. זה הכול, תודה.

אנחנו נשארים עם הנוסח שהצענו.

"(ג) לבקשה להארכה ולתצהיר יצורפו כל אלה:

(1) העתק תעודת הרישום בפנקס התכשירים או העתק תעודת רישוי הציוד הרפואי, לפי העניין;"

פסקה (2) מדברת על העתק של צווים להארכת פטנטי ייחוס במדינות מוכרות. הנוסח שהוגש לוועדה מדבר על הגשה של שני צווים שעל בסיסם נערך החישוב, הצו הקצר ביותר והצו שפוקע ראשון. אנחנו רוצים להרחיב את הדרישה הזאת להעתק של כל הצווים. מאחר וממילא עד שלא ניתנים כל הצווים לא ניתן לדעת מי מהם הוא הקצר ביותר או הארוך ביותר אז אנחנו מבקשים שיוגשו כל הצווים להארכת פטנט הייחוס. אנחנו מבקשים גם, בשינוי מן הנוסח שהוגש לוועדה, תרגום לעברית או לאנגלית של צווים להארכת פטנט הייחוס אם הם לא היו באנגלית מלכתחילה. אקרא את התקנה. אני מודה שאין לי פה את הניסוח הספציפי אבל זה העיקרון.

"(2) העתק צווים להארכת פטנט הייחוס במדינות המוכרות, ואם הצו אינו בעברית או באנגלית יוגש תרגום לעברית או לאנגלית של צווים להארכת פטנט ייחוס, מאושר בעברית או באנגלית על-פי דיני המדינה שבה ניתן או על-פי הדין בישראל."

יוגש, או שהרשם רשאי לדרוש כפי שזה כתוב היום? היום כתוב: "הרשם רשאי לדרוש העתק צווים נוספים או תרגום לעברית ולאנגלית".

לפי מה שרשות הפטנטים מבקשת, לא "יהיה רשאי לדרוש" אלא "תרגומים יוגשו", מאחר שאם הצו אינו באנגלית אלא הוא בצרפתית, בספרדית או באחת מן השפות האחרות שבהן ניתנים צווים הרשם לא יכול להתייחס לצו הזה ולדעת מה כתוב בו. במקום שהוא יקבל צו בצרפתית ואז יבקש מן המבקש להגיש את התרגום אנחנו אומרים מלכתחילה שיוגש תרגום לצווים האלה.

מוצע כאן, אם הבנתי נכון, לשנות את הנוסח שפורסם על-ידי הוועדה. בנוסח הקיים המבקש נדרש להגיש את הצווים הרלוונטיים, קרי: הצו שניתן לתקופה הקצרה ביותר. מה שהתבקשתם לאשר היום הוא חובה לתת העתק של הצווים כולם, גם אלה שאינם הקצרים ביותר. זו דוגמה נוספת להכבדה מיותרת. נדמה לי שאין מחלוקת שלפי החוק הצו היחיד שיהיה רלוונטי הוא הצו שהוא לתקופה הקצרה ביותר. אמרה עו"ד פלדמן שיכול להיות שבעתיד יהיו צווים לתקופה קצרה יותר. זה בסדר, זה מוסדר בתקנה אחרת שעוסקת בדיווח על שינויים שקורים לאחר הגשת הבקשה, אבל ביום שמוגשת הבקשה – נניח שניתנו 4 צווים, אחד למועד מוקדם ושלושה למועדים מאוחרים. מדוע להטיל דרישה להציג בפני הרשות גם שלושה צווים מאוחרים יותר, שהם לא רלוונטיים ולא יהיה להם שום משקל, ועוד להוסיף חטא על פשע ולדרוש גם לתרגם אותם ולהעמיס הוצאות מיותרות? זה שוב דוגמה למשהו שלא נחוץ. כדאי לשאול את נציגי רשות הפטנטים מה הצורך בהגשת משהו שאינו נדרש. לכן אנחנו מציעים להשאיר את הנוסח כפי שהוא. לגבי התרגום, לפחות לנו נראה אכן הגיוני שאם מדובר רק בצו הקצר ביותר והוא אכן רלוונטי אז הוא יוגש מתורגם, זה בסדר, אבל למה להגיש צווים שאינם רלוונטיים ועוד לתרגם אותם?

רשות הפטנטים, מה אתם אומרים? למה צריך להגיש את כל המסמכים אם הקצר הוא הקובע?

זו הערה שהגיעה מן הציבור ורשות הפטנטים רצתה לקבל אותה.

יש כאן צוות כל-כך גדול מרשות הפטנטים. הייתם צריכים לעבור על זה קודם, בפרט אם את אומרת שיש הערות מהציבור, ולקבל החלטה ואז נוכל להתקדם.

זו הערה שבאה מהציבור. ברשות הפטנטים אמרו שהם רוצים לקבל אותה. אם אתם רוצים, אפשר להמשיך ובינתיים תמשיכו לדבר ביניכם.

אם כך נתקדם כל הזמן זה לא יהיה טוב.

אגיב לעניין. אני ראש רשות הפטנטים. בסך הכול מדובר במספר לא גדול של מדינות. בעבר היה מדובר במספר גדול של מדינות אולם פה מדובר בסך הכול ב-6 מדינות. מכיוון שנתקבלה הערה מן הציבור, כפי שציינה אילת פלדמן, שביקשה לקבל גם את העתקי הצווים האחרים- - -

מה זה "הערה מן הציבור"? תסביר לי. הרי את מה שמגיע מן הציבור אתם שוקלים, חושבים ומקבלים החלטה. אם יש בזה צורך אז אני מבין למה אתם רוצים, אז תסבירו. שמענו כאן רק צד אחד שאומר שאין בזה צורך. אם אין צורך אז למה לעשות את זה?

אני מקבל את ההערה של עו"ד ברקת והשתכנעתי. לפיכך נוריד את זה.

את רוצה לקרוא את הנוסח הקיים?

אדוני, אני רוצה להבהיר. לא לגבי התרגום. לגבי התרגום אנחנו עומדים על כך שאם יש צו שהוא רלוונטי כמובן יש צורך שיצורף עם תרגום.

"(2) העתק צו להארכת פטנט ייחוס לגבי תקופת ההארכה הקצרה ביותר במספר הימים מבין תקופות ההארכה שניתנו לפטנט ייחוס במדינות המוכרות, וכן העתק צו להארכת פטנט ייחוס הפוקע ראשון באחת מהמדינות המוכרות כאמור בסעיף 64י(3) לחוק; יוגש תרגום לעברית או לאנגלית של צווים להארכת פטנט ייחוס," – כמובן רק אם הם לא באנגלית מלכתחילה – "מאושר בעברית או באנגלית על פי דיני המדינה שבה ניתן או על פי הדין בישראל;"

הבנו שלגבי התרגומים יוגש התרגום בלי בקשה של הרשם, אבל שימי לב שהרשם רשאי לדרוש העתק צווים נוספים. את זה אתם כן רוצים להשאיר?

כן.

אז "הרשם רשאי לדרוש העתק צווים נוספים", ובכל מקרה יוגש תרגום של אותם צווים שאינם באנגלית או בעברית.

אם את יכולה להסביר את נושא הנספחים, שזה נוסח שהגשתם למשרד המשפטים וירד.

מלכתחילה משרד המשפטים הציע שהצווים האלה יוגשו בצירוף העתק של הנספחים לצווים. בעקבות הערה מן הציבור שקלנו את זה שוב ואנחנו סבורים שאין צורך בנספחים האלה.

בסוף תגידו לי רק מי זה הציבור. יכול להיות שזה אדם אחד ששולח לכם את ההערות והוא בעל עניין, וזה בסדר, וזה הכול. מה זה "הערות של הציבור"?

הערות הציבור זה בדרך כלל אכן הערות של בעלי עניין. זה יכול להיות או גופים או משרדי עורכי-דין. אנחנו רואים כאן דוגמה.

אתם לא נוהגים להיפגש עם גופים רלוונטיים לנושא, משני הצדדים, ולדבר איתם, לשמוע את ההערות שלהם ולגבש עמדה?

בהתאם לצורך, כן.

פה לא עשיתם את זה.

נפגשנו איתם בשבוע שעבר בעקבות הערות שהם שלחו אלינו בכתב. יש כאן תיקונים, שנגיע אליהם, שלא הוטמעו בנוסח שפורסם בידי הייעוץ המשפטי של הוועדה אבל נציג כאן תיקונים, או לפחות עקרונות של התיקונים האלה.

נתקדם ככל שניתן, ומה שלא נספיק – תעשו איתם התייעצות, תעשו כפי שאתם מבינים אבל תבואו לפה עם החלטה כדי שלא נערוך כאן את הדיון.

"(3) העתק של היתר השיווק הראשון במדינות המוכרות;

(4) אישור על תשלום אגרת הבקשה כפי שנקבעה בתוספת באופן האמור בתקנה 8 לתקנות הפטנטים נוהלי הרשות;

(5) אם הבקשה מוגשת באמצעות מורשה – ייפוי כוח."

אמשיך לתקנת משנה (ד). אסביר את המצב לפני שניכנס לתקנת המשנה עצמה. המצב הוא שלעתים בקשה להארכת פטנט מוגשת לפני שניתן הפטנט הבסיסי. במקרה הזה מבקש צו ההארכה עוד לא יודע אם יהיה לו פטנט בסיסי או לא. לכן המטרה הייתה להקל על המבקשים ולפטור אותם מלהגיש חלק מן המסמכים לפני שהם קיבלו פטנט בסיסי. התברר לנו שהדרישה כפי שהוגשה בתקנה מקשה עליהם בגלל המועד שנקבע בתקנה ולכן אנחנו מציעים נוסח שאומר שאם הוגשה בקשה להארכה וטרם ניתן הפטנט הבסיסי יעדכן המבקש את הפרטים האמורים בפסקה (3) לתקנת משנה (א), שזה מספר התביעה בפטנט הבסיסי, ויצרף לבקשה את המסמכים האמורים בפסקאות (2) ו-(3) לתקנת משנה (ג) אם לא הוגשו קודם לכן, בתוך 3 חודשים מיום פרסום בקשת הפטנט לפי סעיף 26 לחוק. המטרה היא שמסמכים שיש למבקש בעת הגשת הבקשה יוגשו כשהוא מגיש את הבקשה הזאת, ואם אין לו את המסמכים האלה אנחנו רוצים לקבוע את המועד שבו הוא צריך לשלוח אותם כדי שלא ייווצר המצב שהרשם מתחיל לבחון את הבקשה לצו ההארכה ומתברר שחסרים לו מסמכים והוא צריך לדרוש במיוחד מן המבקש להגיש אותם.

תחזרי רק על העיקרון.

העיקרון הוא שאת המסמכים שיש למבקש בעת הגשת הבקשה לצו הארכה עליו לצרף מלכתחילה, אבל אם אין אותם אנחנו קובעים את המועד שבו הוא צריך להשלים אותם.

ומה הוא המועד?

המועד הוא 7 ימים לאחר שניתן הפטנט.

אין מחלוקת שכל עוד לא ניתן הפטנט אין צורך לדרוש מן המבקש להגיש את הרשימה של המסמכים האלה מ-6 המדינות, גם את היתרי השיווק ופטנטי ייחוס וכן הלאה. זאת אומרת, הסיטואציה שאנחנו מדברים בה היא שבחלק מן המקרים הבקשה להארכת תוקף מוגשת עוד לפני שניתן הפטנט בישראל, כך החוק מחייב, כך עלינו לעשות. קורה מידי פעם שצריך להגיש בישראל את הבקשה להאריך את תוקף הפטנט עוד בכלל לפני שניתן הפטנט בישראל. למה? כי את הבקשה להארכת תוקף צריך להגיש בתוך פרק זמן שנקבע מיום אישור הרישום במשרד הבריאות. מכיוון שעדיין אין פטנט אז הרשם כמובן לא יבחן את הבקשה להארכת תוקף כי הוא עדיין לא החליט אם לתת פטנט או לא לתת. לכן גם אין טעם לדרוש – וזה מוסכם, זו גם העמדה של משרד המשפטים, שכל עוד לא ניתן פטנט לא צריך לדרוש את כל המסמכים שנדרשים לשם בחינה. צריך להגיש אותם מיום שיינתן פטנט.

לוח הזמנים שנקבע פה הוא 7 ימים. זה לוח זמנים שפשוט אי אפשר לעמוד בו. צריך להבין את הסיטואציה. זו חברה, בדרך כלל חברה רב-לאומית, שיש לה נציגות בגרמניה ובספרד ובאנגליה ובישראל, וצריך לאסוף את כל המידע. אם חס וחלילה תהיה טעות אז יבוא חברי עו"ד בנד ויגיד שמישהו הסתיר מידע. ב-7 ימים זה בלתי אפשרי. אמרו לנו במגעים המוקדמים שממילא זה מתפרסם לקראת מתן פטנט, 3 חודשים קודם, אבל אנחנו לא יודעים אם יהיה פטנט או לא.

כמה ימים אתם צריכים?

אני חושב שחודשיים זה מספיק.

מ-7 ימים לחודשיים – משהו פה לא מסתדר. מה אתם חושבים?

אני מבקשת להוסיף משהו לגבי החברות הגלובליות. על כל דבר קטן, אם זה מחירים, מה שלא יהיה, אנחנו צריכים לקבל אישורים. זה לא עניין של 7 ימים. זה אף פעם לא 7 ימים. זה תמיד יותר מזה. כל שלוחה צריכה ללכת למרכז, וגם שם יש בירוקרטיה. 7 ימים זה לא ריאלי בכלל. גם כשאנחנו רוצים, גם כשיש לנו מוטיבציה לעשות דברים אנחנו לא יכולים ב-7 ימים.

אבל המסמכים שהם מבקשים מכם להגיש קשורים לשאלה מתי ניתן הפטנט הבסיסי? הם אומרים: 7 ימים מיום שניתן הפטנט הבסיסי. זה מסמכים שנודע לכם עליהם או יש לכם אותם רק מיום מתן הפטנט הבסיסי, שאז יש לכם באמת רק 7 ימים לארגן את זה ולהעביר את זה? או שזה מסמכים שכן יש לכם לפני כן?

אם יטרחו ויעשו מאמץ, שעלול להתברר כמיותר מכיוון שעדיין אין פטנט בישראל, אז אפשר להשיג את זה, לא נכון שבלתי אפשרי להשיג אותם. המסמכים לא נולדו בעקבות הפטנט הבסיסי, אבל אחד נמצא בגרמניה ואחד נמצא בספרד ואחד נמצא אצל ההוא והשני אצל פלוני וראובן ושמעון. השאלה היא למה להטיל חובה, מה הצורך להטיל חובה להגיש מסמכים- - -

אתם עומדים על כך שזה יהיה 7 ימים? תסבירו איפה הנקודה.

כל הפרק הזה בחוק נקבעו בו לוחות זמנים קצרים למדי, וזאת על מנת לבחון את הבקשות האלה כמה שיותר מהר. בסיטואציה כזאת שבה ניתן פטנט אנחנו משתדלים לבחון את הבקשה סמוך ככל הניתן למועד מתן הפטנט. הפטנט, כפי שציין עו"ד ברקת, לא ניתן בהפתעה. יש 3 חודשים תקופת התנגדות, שמפרסמים שהולך להינתן פטנט, וככל שלא מוגשת התנגדות הפטנט ניתן. לכן באותם 3 חודשים סברנו שאפשר להשיג את המסמכים, ככל שהם נדרשים. המצב היחיד שאליו מפנה עו"ד ברקת שייצא שהמסמכים נאספו לחינם הוא במקרה שבו תוגש התנגדות.

והיא תתקבל.

במקרה כזה אכן ייווצר מצב שמישהו טרח ואסף את המסמכים לשווא. למען האמת, סביר להניח שיצטרכו את המסמכים האלה וייעשה בהם שימוש גם לאחר ההתנגדות. לכן סברנו שלא מדובר פה בנטל שלא ניתן לשאת בו, בהתחשב ברוח החוק.

אתם מבקשים להניח את המסמכים בתוך 7 ימים והם מבקשים חודשיים. ואם זה יהיה חודש?

מיד אחרי שניתן הפטנט הבסיסי רשות הפטנטים מתחילה לבחון את הבקשה לצו הארכה, והיא צריכה להשלים את הבחינה בתוך 60 ימים. אם נותנים חודש להגשת המסמכים בעצם נותרים לרשות 30 ימים לערוך את הבחינה, כך לפי הפרשנות הנוהגת כרגע ברשות לגבי מועד תחילת בחינת הבקשה לאחר שניתן הפטנט הבסיסי. אם אומרים ש-7 ימים זה מועד קצר מדי אז נוכל להגדיר אותו אחרת ולומר שהם צריכים להגיש את המסמכים בתוך 3 חודשים מיום שבו קוּבָל הפטנט הבסיסי, מיום פרסום הפטנט הבסיסי להתנגדויות. מבחינתנו זה אותו מועד אבל זה נותן לכם את הטווח של 3 חודשים.

המועד של 3 חודשים מיום הקיבול הוא 7 ימים מוקדם מן המועד המוצע כרגע, שיהיה ברור. לוחות הזמנים הם קיבול, ולאחר 3 חודשים יודעים אם יינתן פטנט או לא יינתן פטנט, ואז מיום שיודעים שניתן פטנט צריך לקבוע לוח זמנים להגשת המסמכים. לכן להגיד שבאים לקראת המבקש כשמציעים 3 חודשים ממועד הקיבול זה בעצם ללכת הפוך.

נקודה נוספת, התיאור ששמעתם בנקודה הזאת ממשרד המשפטים לגבי החובה ולוחות הזמנים הקצרים, אני לא מוצא אותו בחוק. זאת אומרת, ההסדר שדיבר עליו ראש הרשות, של 60 ימים, חל על המצב הרגיל, שבו הבקשה להארכת תוקף מוגשת כאשר הפטנט כבר ניתן. כאשר הבקשה להארכת תוקף מוגשת והפטנט עדיין לא ניתן החוק לא מסדיר. אין ספק שצריך לעשות את זה במהירות ראויה, זה גם אינטרס של המבקש, אבל צריכים להיות ריאליים בדרישות.

יפריע לכם אם נקבע חודש? חודש זה מספיק? בואו נסיים את זה.

אולי אזכיר גם שהמועדים לא ניתנים להארכה, אי אפשר תוך כדי ההליך להאריך אותם. לכן צריך לקבוע מועדים שאפשר לעמוד בהם ולא מועדים שנידונו לכישלון.

בכל מקרה אותם 7 ימים או חודש ימים באים על חשבון הזמן שהרשות צריכה לבחון.

לא נכון.

כך הרשות פועלת.

אולי כך היא פועלת אבל זה לא מחויב לפי חוק.

יש פה שאלה פרשנית שמתחבטים בה רבות, מה בדיוק מכתיב החוק. הפרקטיקה הנהוגה הייתה לנסות לבחון את זה מהר ככל הניתן והשתדלנו להשלים את הבחינה בתוך 60 ימים.

בהנחה שהפרקטיקה שלהם קיימת וצריך תוך 60 ימים, ככל שייתנו יותר זמן זה יתקצר, זה ייכנס לתוך 60 הימים. אתה מעדיף שבוע או חודש? תצא מתוך הנחה שהדרך שבה הם עובדים היא הדרך.

אפשר לקבוע 14 ימים.

בתשובה לשאלת היושב-ראש, בכל מקרה פחות מחודש זה פשוט בלתי אפשרי כאשר אי אפשר להאריך את המועדים הללו. חודש זה המינימום שבמינימום. לכן אמרתי חודשיים. אני אומר שוב, הפרקטיקה הזאת לא מעוגנת בחוק ולכן אני לא מקבל את ההנחה, אבל אם אני נאלץ לקבל את ההנחה אז אני חושב שפחות מחודש – פשוט אי אפשר לעמוד בזה.

אני רוצה להבהיר כעמדת משרד הבריאות, אנחנו חרדים ממצב שבו במקום להכביד על מבקש הפטנט רוצה מבקש הפטנט בעצם להכביד על הציבור, במובן זה שבחינת הבקשה תהיה קצרה יותר, או לפי הפרשנות שלו, שאנחנו לא מקבלים, שתקופת בחינת הבקשה תהיה ארוכה יותר. בסופו של דבר אין כאן פגיעה בזכויות. יש כאן הכבדה, שהוא חושש ממנה מבחינת נטל העבודה שמוטל עליו. אני חושבת שבשיקולים האלה האיזון הראוי הוא להטיל את זה עליו ולא על הציבור.

אז נחליט על חודש וזה יהיה בתוך התקופה, ונתקדם הלאה.

ציינו שמועד מתן הפטנט לא בא בהפתעה, על אף שנראה כאילו הוא הפתעה, כי יש לפניו תקופה ארוכה מאוד שבה ניתן לאסוף את המסמכים. חודש עבורנו זה זמן רב.

זה יהיה במסגרת הזמן הזה. כמה זמן אתה צריך אחר-כך?

יושבת לידי מי שבפועל עושה את הבחינה הזאת. היא סבורה שחודש הוא זמן קצר במקצת עבורנו ולכן אנחנו לא נעתרים. אני מתנצל, אדוני, אבל מכיוון שיש פה סד זמנים שאנחנו עובדים בתוכו, אני מודה שנראה מוזר לנהל משא ומתן על שבועות אבל אמרנו את עמדתנו.

יש גם איזו הצדקה למה שהוא אומר, שהם צריכים לאסוף מסמכים.

בכל הכבוד, הם יכולים לאסוף את המסמכים האלה מראש. הם יודעים 3 חודשים מראש שהם עומדים לקבל פטנט, אז הם יתכבדו ויאספו את המסמכים. בכל הכבוד, אנחנו קצת מוציאים את הדברים מפרופורציה. באה חברת התרופות הזרה ומבקשת מן המדינה פטנט למונופולין מעבר ל-20 שנה, לעוד קצת. לזה יש מחיר ציבורי. זה בסדר גמור, אבל כשאומרים להם לעשות א' ב' ג' ד', מכביד עליהם לתת שני מצהירים כדי לתמוך בבקשה שלהם ואז צריך להתחשב בזה, ומכביד עליהם לאסוף את המסמכים. אם זה כל-כך קשה – שלא יבקשו להאריך. שמענו, אדוני, שמספיק עוד יומיים של מכירות, זה חשוב להם וקריטי. אם זה חשוב וקריטי אז שיעשו את מה שמבקשים מהם.

האמירה הזאת, שחברת תרופות כזו או אחרת מבקשת טובה שיתנו לה להאריך את המונופולין, היא לא במקומה. צריך לזכור את הקונטקסט. הקונטקסט הוא שהמדינה אמרה לחברות התרופות: לכו ותשקיע בגילוי של מולקולות, בניסויים קליניים ומכיוון שאתם מתעכבים ניתן לכם פיצוי. זה הוסדר כבר בחוק הראשי. עכשיו השאלה היא על הביצוע. הייתי שמח לשמוע גם מעו"ד בנד וגם מנציגי הממשלה איפה בחוק כתוב שהבחינה צריכה להסתיים בתוך 60 ימים.

אדוני, אני מציע שנסכים על 14 ימים.

בסדר, נקבע 14 ימים, אבל לא כך היינו צריכים לקיים את הדיון על התקנות הללו, אני אומר לכם שוב.

מה קורה אם אנחנו לא עומדים ב-14 הימים האלה?

אמרה עו"ד נילי חיון דיקמן שזה רק עניין מינהלי ולא קיפוח זכויות. יש פה עניין של קיפוח זכויות מהותיות כי אם לא יעמדו במועד יבוא עו"ד בנד ויגיד שאי אפשר להאריך את המועד והבקשה תידחה.

מה כוללים המסמכים?

זה תרגום ולהגיש מסמכים מגרמניה ומצרפת ולחפש אותם.

אלה מסמכים שקיימים.

מה הבעיה לבקש אותם עוד לפני שמקבלים את הפטנט? מה הבעיה לאסוף את המסמכים לפני כן, עוד לפני שנכנסים למסגרת הזאת? שיהיה לכם אותם. אם אתם אומרים שהם מסמכים שקיימים ואפשר לשלוח אותם – טוב, נעמוד על 14 ימים.

"(ד) על אף האמור בתקנה משנה (ג), הוגשה בקשה להארכה בטרם ניתן הפטנט הבסיסי, יצורפו לבקשה המסמכים האמורים בפסקאות (2) ו-(3) לתקנת משנה (ג) עד ארבעה עשר ימים לאחר יום מתן הפטנט הבסיסי לפי סעיף 35 לחוק; הרשם רשאי לדרוש מן המבקש להגיש בקשה או תצהיר מעודכנים הכוללים את הפרטים האמורים בתקנות משנה (א) ו-(ב).

(ה) אישור הגשת בקשה למתן צו הארכה יומצא למבקש בהקדם האפשרי; באישור יצוין תאריך הגשת הבקשה.

(ו) נמצא חסר או פגם בבקשה למתן צו הארכה, שלא הודיע עליו קודם לכן הרשם למבקש לפי סעיף 64טו(א1) לחוק, תימנה התקופה האמורה באותו סעיף לעניין הודעה שתינתן לפיו על החסר או הפגם שנמצא כאמור – מיום מתן אותה הודעה."

אמירה כללית על האמירה הזאת. זו תקנה שקובעת סדרי דין בבקשות למתן צו הארכה. ראינו בתקנות המשנה הקודמות (א)-(ד) מה צריך להגיש במסגרת הבקשה, ואילו תקנות משנה (ה) ו-(ו) מדברות על הטיפול של רשות הפטנטים באותה בקשה, על אישור הגשה ועל טיפול בבקשה במהלך הבחינה שלה.

יש לנו הערה מהותית מאוד לעניין הזה. אני רואה גם שיש התייחסות של הייעוץ המשפטי של הוועדה לדיון הזה. לדעתנו הנוסח של תקנת משנה (ו) סוטה מהותית מהחוק המסמיך ולמעשה מרוקן מתוכן את אחד האיזונים המשמעותיים שהיו בחקיקה הראשית, כאשר בתיקון מספר 11 המחוקק נתן לחברות התרופות הזרות, לא משום שהוא בחר לעשות את זה, זה היה חלק מן המחיר של צירוף ישראל ל-OECD, ואז כשבא משרד המשפטים להציע את תיקון מספר 11 לחוק, שנקרא אז תיקון 13, הוא ניסה לאזן אותו קצת ולכן מדובר על לוחות זמנים קצרים. אחד האיזונים שמשרד המשפטים הביא הוא לוח זמנים קצר ונוקשה שיבטיח שמהר ככל הניתן הציבור, זאת אומרת במידה רבה המתחרים הגנריים של חברות התרופות, יידעו מתי עומד לפוג הפטנט אחרי ההארכות שלו על מנת שיידעו אם כדאי לפתח תכשיר גנרי, האם להיערך לזה, מתי להיערך לזה וכיוצא בזה.

כאן אני מפנה למשל לסעיף 64טו לחוק העיקרי ולתיקונים שהוספו אליו בסעיף 64טו(א)(1), (ב) וכיוצא בזה. אדוני יוכל לראות שם את הפרוצדורה שנקבעה, מה קורה כשבודקים את הבקשה ומוצאים בה חסר או ליקוי. כתוב שם: "נמצא חסר או פגם בבקשה יודיע על כך הרשם למבקש, המבקש ישלים את החסר או יתקן את הפגם בתוך חודשיים, ואם לא עשה כן ידחה הרשם את הבקשה", ואז סעיף קטן (ב) אומר – ומכאן ה-60 ימים, שאמרו שאין לזה בסיס – "הרשם ישלים את בחינת הבקשה למתן צו הארכה בתוך 60 ימים מהמועד לתחילת הבחינה, כאמור בסעיף 64ה(א), או מהמועד שבו השלים המבקש את החסר או תיקן את הפגם". אחר-כך אדוני יראה, יש עוד משהו שגם הוא חריג. סעיף קטן (ג) קובע: "הרשם ייתן את החלטתו בהתנגדות בתוך שנה מיום הגשת...". כלומר, קבעו ממש מסגרות זמנים לרשם על מנת להבטיח שהכול ייגמר מהר ככל הניתן.

הפרוצדורה שצפו בחוק היא שלוקח הבוחן את הבקשה, בודק, מוצא ליקויים, מעיר על הליקויים, מקבל תשובה. אם השיבו על הליקויים – טוב; אם לא השיבו על הליקויים או לא הניחו את דעתו – הוא דוחה את הבקשה.

עכשיו מגיעה הצעה בפני הוועדה שמרוקנת לחלוטין את ההסדר הזה מתוכן משום שתקנת משנה (ו) היא open ended, אין לה שום מגבלות על כמה פעמים אפשר לתת הערות וכמה זמן יימשכו סבבי הבחינה הללו, אפשר לחזור על זה שוב ושוב ושוב עד קץ הימים, ואז כשייגמר קץ הימים יש 60 ימים לרשם לקבל החלטה בעניין. זו בוודאות לא הייתה הכוונה של המחוקק. אני יכול להעיד על זה כי הייתי בחדר הזה, אבל זה גם עולה מהוראות החוק.

לא זו בלבד, אדוני, אלא כאשר מסתכלים איך נוהגת הרשות היום, יש נהלי עבודה מסודרים, ויש לשבח את הרשות על כך, יש הוראות עבודה שפרסמה הרשות בעניין הטכניקה הזאת לבדיקת בקשה. הנוסח שאני מחזיק התפרסם ב-22 בינואר 2017, לפני פחות מחצי שנה. נאמר שם כך באשר לסיטואציה שלגביה מביאים את תקנת המשנה הזאת: "במקרה שמצא הבוחן חסר או פגם בבקשה והודיע למבקש על כך, עליו להשלים ולתקן תוך חודשיים". זה בסדר, זה תואם את הכתוב בחוק. אחר-כך כתוב, אחרי שהוא תיקן, אם בכל זאת עושים בדיקה חוזרת: "על אף האמור, בתום הבחינה החוזרת, סעיף 4(4) להוראות העבודה, יודיע הבוחן למבקש באם קיים חסר או פגם בבקשה שלא ניתן היה להעלותם קודם לכן".

אז בנהלי העבודה שלהם היום הם אמרו: אולי לא במאה אחוז ברור בחוק אם אנחנו יכולים לחזור ולהעלות השגות אז אנחנו אומרים לכם שאנחנו רואים את עצמנו מוסמכים להעלות השגות אם לא יכולנו להעלות אותן קודם. למען האמת, לא הייתי מתווכח איתם על זה, גם אם לשון החוק אולי מתפרשת אחרת, כי אם הם לא יכלו להעלות אותן קודם אז שיעלו אותן.

אבל נוסח התקנה שמביאים לכם עכשיו סוטה גם מהוראות העבודה של הרשות, כי הוא לא מגביל את ההשגות הנוספות לכאלה שלא ניתן היה להעלותן קודם לכן. זה סעיף 4(4). סעיף 4(5) להוראות העבודה אומר: "למבקש תינתן הזדמנות נוספת אחת בלבד להשלים את החסר או לתקן את הפגם בתשובה שתוגש בתוך חודשיים". את זה אני קורא לא מתוך התקנה אלא מהוראות העבודה. התקנה משחררת אותם מכל מגבלה. סעיף 4(6) להוראות העבודה אומר: "המבקש רשאי לבקש הארכת מועד במהלך כל הליך הבחינה פעם אחת בלבד".

הוראות העבודה תואמות את הרוח של החוק. תקנת משנה (ו) פורמת לחלוטין את ההסדר שנקבע בחוק ואין לה שום הצדקה.

אגב, מכיוון שאנחנו בענייני תכשירי רפואיים והארכת ההגנה על תכשירים רפואיים, הסתכלתי גם בנוהל תהליך הרישום של תכשירי המקור במשרד הבריאות. גם משרד הבריאות מגביל את עצמו, את הבוחנים שלו שבודקים אם לאשר תכשיר רפואי, ואומר: "צמצום מספר סבבי שאלות ותשובות בעניין ליקויים לשני סבבים".

אני רוצה להבהיר עוד נקודה אחת לגבי הקשר הדברים כי יש טעות בדברים שהסביר הייעוץ המשפטי של הוועדה. השיקולים הסותרים שהצבעתם עליהם כאן, אמרתם שמצד אחד קיים חוסר צדק כלפי מבקש במקרה שבו לרשם נודע בשלב מאוחר שקיים חסר או פגם והוא מחויב בשל כך לדחות את הבקשה והוא לא יכול לבקש השלמה. זה לא הסיטואציה. הסיטואציה היא שאם הבוחן לא יכול להעלות עוד נימוקים חדשים כנגד הבקשה הוא לא ידחה אותה אלא הוא יאשר אותה. כלומר, המצב הוא שיינתן צו ההארכה למרות שיש פגם. לכן זה לא משהו שהיינו רוצים, זה לא שאיפה שלי לומר לכם: אתם יודעים מה, תנו את צווי ההארכה האלה גם אם יש פגם. מה כן השאיפה? לומר לבוחנים של רשות הפטנטים: יש לכם הזדמנות אחת, או לפי פרשנות מסוימת שהם נתנו לעצמם: שתי הזדמנויות. בהזדמנות הזאת תבחנו בקפידה את הבקשה, ובזה הבחינה מסתיימת. אל תתייחסו לזה כאילו: היום אעלה נימוק אחד, מחר אעלה עוד נימוק ובעוד כמה חודשים נימוק אחר, כי זה לא משרת אף צד, אין ודאות ואין תוצאה טובה.

בכל הכבוד, אני לא מסכים עם הערתו של עו"ד בנד. כפי שנמסר לי, המקרים האלה, שמשתמשים באותה אפשרות נוספת, הם מקרים נדירים. זה לא דבר שקורה בכל יום ושבאמת הבחינה נמשכת ונמשכת ללא הפסקה. ראשית, במישור המציאות אין בסיס כלשהו לחשש שהסעיף הזה מנוצל באיזה אופן לרעה. בסך הכול יש פה איזון שמנסים לעשות בין, מצד אחד, חברות התרופות האתיות, ומצד שני, חברות התרופות הגנריות והציבור. אנחנו לא רוצים להיות במצב שבו אנחנו ניאלץ לשלול זכות כלשהי ממישהו רק מפני שהבוחן לא עלה על איזה פגם שצריך היה לעלות עליו מראש. צריך פה הגינות גם כלפי- - -

אתם לא תשללו. אתם תיתנו. אתם טועים, אתם מתבלבלים. עשיתם את האיזון לפני חצי שנה אז צריך להסביר לציבור ולוועדה מה קרה בחצי השנה הזאת. אם לא היה שימוש לרעה אז למה האיזון שעדיין תקף, עדיין אצלכם בנהלי עבודה, לא טוב? דבר שני, בכל הכבוד, אתה טועה. אם לא תוכלו להעלות טענה נוספת אתם תיתנו את הצו, אתם לא תשללו את הצו.

למה אתה חושב שניתן את הצו אם יש בו פגם?

כי אם אתה לא יכול להעלות טענה נוספת והליקוי נענה על-ידי המבקש, אתה תיתן לו את הצו.

כדאי לוודא שכולנו מבינים מה הפער פה. הסיטואציה היא זו: הבקשה מוגשת. אם היא תקינה – יינתן הצו. אם היא לא תקינה – הבוחן יודיע שהוא חושב שהיא לא תקינה, ויש מועד מוסכם, של חודשיים, וצריך לענות. הכול בסדר. הסיטואציה שמדובר בה היא מקרה שבו הבוחן לא העלה טענה שיכול היה להעלות, ליקוי שיכול היה להעלות, והוא מגלה את זה בסיבוב הבא. אומר עו"ד בנד: אם כך, הבוחן חייב לתת תעודה למרות שהוא יודע שלא צריך לתת מכיוון שאין לו יותר אפשרות להעלות עוד השגות. אומרת רשות הפטנטים: במצב כזה אני לא מקבל את עמדתו של עו"ד בנד, אני פשוט אסרב לבקשה. זאת השאלה שצריך להחליט לגביה מה קורה- - -

מה זה "להחליט"? מה קורה בפועל? מה קורה בסיטואציות כאלה? אתם נותנים או לא נותנים?

אני מציעה שאולי נשאיר את הנושא הזה פתוח. מאחר ויש לנו נושא פתוח אחד שאנחנו צריכים לחזור אליו אז גם הנושא הזה יישאר לדיון.

אם כך, אני מציע שנעצור את הדיון. מתחילים להיות כבר יותר ויותר נושאים לא מוסכמים וזה לא טוב.

זה רק שניים כרגע.

זה לא רק שניים. היו מחלוקות אחרות שפתרנו פה, עשינו מסחר. אני מציע שנעצור את הדיון, נקבע עוד מועד לדיון אחר ואתם תבואו כבר מוכנים ותקבלו החלטה. אתם הגוף – תשמעו את הצדדים ותקבלו החלטה. לא נערוך כאן את הדיון. אין בשלות לסיים את התקנות. בכל תקנה אנחנו שומעים דעות לכאן ולכאן. ייתכן שתגידו: לא רוצים לשמוע את הגורמים, ותחליטו לבד, בסדר, אז נשמע אותם פה. אתם יכולים כן לשמוע אותם ולקבל החלטות. ברוב המקרים אנחנו הולכים עם הגוף המציע, אלא אם כן על פניו נשמע שיש הצדקה, אבל לא נכון להיתקל בדילמות כאלה בכל סעיף וסעיף. אני חושב שזה לא בנוי ולא מוכן. אנחנו יכולים להמשיך אבל אנחנו סתם מבזבזים זמן. עשינו שני דברים שאם הכול היה מוכן היינו מסיימים אותם ב-5 הדקות הראשונות והיינו יכולים להתקדם.

פשוט נגענו בשתי הנקודות העיקריות שנמצאות במחלוקת.

שני הצדדים, יש לכם עוד הערות בהמשך?

בתקנה 5 יש לי הערות.

זה מה שרציתי להגיד, יש עוד נושא אחד שהתחלנו בו דין ודברים ולא הגענו להסכמה.

עו"ד בנד, יש לך עוד הערות?

יש לי הערות פחות דרמטיות.

טוב, אז בואו נתקדם ונדלג מעל תקנה 5, שאני לא יודע מה היא אפילו. בין כה וכה נצטרך לערוך עוד ישיבה אז חבל, להערכתי זה סתם.

השאלה אם לא כדאי להתקדם בדברים שמוסכמים. עכשיו הדברים נהיים פשוטים יותר ויכול להיות שבישיבה הבאה עדיף לחזור רק לדברים שלא הייתה בהם הסכמה.

נעשה כך. יכולנו לסיים הכול אולי בישיבה אחת. הקציתי לזה היום זמן רב ביחס לנושאים אחרים. בואו נתקדם בדברים המוסכמים.

תקנה 2א רבתי דנה במצב של בחינה דו-שלבית. יש מצב שבו בעת שהרשם מקבל את הבקשה עדיין אין לו את כל הפרטים לצורך השלמת הבחינה. החוק מסדיר את אותה בחינה דו-שלבית וגם קובע הודעות שצריך לפרסם כאשר מתקיימים התנאים האמורים בחוק, מה שמכונה בעגה "תנאי שתי המדינות". כאן אנחנו מציעים להגדיר מה יוגש במסגרת ההודעות הנדרשות על-פי החוק. בעקבות הערות מן הציבור אנחנו משנים מעט את הנוסח שהוגש לוועדה. אקרא את מה שאנחנו מציעים.

2א – הודעה על קבלת החלטה בבקשה להארכת פטנט ייחוס

"להודעה בהתאם לסעיף 64ה(ה)(2) לחוק יצורפו המסמכים האמורים בתקנה 2(ג)(2), אם לא הוגשו קודם לכן, ואם ההודעה האמורה מקיימת את התנאי האמור בסעיף 64ד(5), 64ד(6) ו-64ד(7) לחוק, לפי העניין, יצרף המבקש תצהיר שיפורטו בו הפרטים כאמור בתקנה 2(ב)(5)."

כלומר את המסמכים לגבי צווים להארכת פטנטי ייחוס צריך יהיה להגיש כאשר מקבלים אותם, אך לא יידרש תצהיר. תצהיר יידרש רק כאשר מתמלא תנאי שתי המדינות, כדי להקל בדרישות הפורמליות, כך שהמבקש יצטרך להגיש תצהיר אחד עם הגשת הבקשה ותצהיר נוסף כאשר מתקיים תנאי שתי המדינות.

2ב – הגשת מסמכים

"בקשה, הודעה או מסמך אחר וכל עותק מהם המוגשים לרשם, יוגשו בהתאם להוראות פרק א' לחלק השני לתקנות הפטנטים נוהלי הרשות."

כפי שנכתב במסמך ההכנה של הוועדה, בחנו האם קיים צורך בתקנה הזו והגענו למסקנה שאין צורך, ולכן אנחנו לא מציעים אותה. מובהר שאותן הוראות שאליהן רצינו להפנות חלות בכל מקרה גם על בקשות לצווי הארכה, משום שהן הוראות רחבות שמדברות על הגשת מסמכים באופן כללי.

תקנה 2ג תהפוך להיות תקנה 2ב.

2ב – הודעה על השלמת הבחינה ובקשה להשמיע טענות

"(א) עם השלמת הבחינה ולפני פרסום הודעה על תוצאות הבחינה לפי סעיפים 64ה(ג), (ד) או (ה)(1) לחוק, הרשם יודיע למבקש על השלמת הבחינה, ועל תוצאותיה כאמור, ואם מתכוון הרשם לתת צו הארכה, יודיע אף על התקופה שבה עתיד לעמוד הצו בתוקפו;

(ב) בתוך שלושים ימים מיום מתן ההודעה לפי תקנת משנה (א), רשאי המבקש להגיש בקשה להשמיע טענות לפי סעיף 159 לחוק או להגיש השגה לפי סעיף 161 לחוק, בצירוף אישור על תשלום האגרה שנקבעה בתקנות הפטנטים נוהלי הרשות, ויחולו הוראות תקנות 47 ו-48 לתקנות הפטנטים נוהלי הרשות, בשינויים המחויבים; החלטת הרשם תינתן בכתב מנומק ותימסר למבקש."

התקנה הזו מסדירה את המועד ואת הפרוצדורה לבקשה להשמעת טענות בפני הרשם לפי סעיף 159 לחוק. למען הסר ספק, אנחנו מוסיפים גם הפניה לסעיף 161 לחוק, שדן בהשגה על פעולת בוחן. גם בהתייחס להודעות שמוגדרות לפי תקנת משנה (א). בכל מקרה לפי חוק הפטנטים יש אפשרות להשיג על כל פעולה או החלטה של בוחן והפרוצדורה להשגות כאלה מוסדרת בתקנה 150 בתקנות נוהלי הרשות, שהיא תקנה כללית.

לגבי תקנה 2ב החדשה, ביקשנו, בהמשך למה שנאמר קודם על לוחות הזמנים שהמחוקק קבע כדי לוודא שהכול יסתיים מהר, להכניס התייחסות כלשהו ללוח הזמנים שבמסגרתו הרשם ישמע את ההשגות האמורות. בהשוואה ללוחות זמנים נוקשים מאוד בכל התחומים האחרים, כאן אין שום מגבלה, ישמע מתי שישמע.

החוק לא קובע את לוחות הזמנים הנוקשים לגבי השגות. הוא אמנם קובע זאת לגבי התנגדויות. אנחנו חושבים שמבחינה יישומית של משאבי הרשות והתשומות שיידרשו לכך אין לקבוע את המועדים הקשיחים האלה כאן בתקנות. כמובן שהרשם פועל בלוח זמנים סביר.

זה עוד יותר מדאיג. ביקשנו שזה ייקבע תוך 3 חודשים. אם אתם אומרים לנו שלוחות הזמנים של התעדוף של הרשות הם כאלה שגם בתוך 3 חודשים לא יוכלו לשמוע את ההשגות אז צריך לדעת את הדברים, שאנחנו מסתכלים על תהליך ארוך מאוד ושזה לא תואם במפורש את מה שאמר המחוקק.

המחוקק דיבר על אותם דברים שהוא הסדיר בחוק.

אבל לאיזה טעם?

המחוקק הסדיר את לוחות הזמנים לבחינת הבקשה ולהתנגדויות. המחוקק לא הסדיר את לוחות הזמנים להשגות. אין כאן אמירה שאותם דיונים בפני הרשם לא יתקיימו בתוך 3 חודשים. אנחנו חושבים שלקבוע מגבלות קשיחות בתקנות הוא לא דבר נכון לעשות, בהתחשב בהסדר הכולל של הדברים שמוטלים על הרשות.

יראה אדוני מה זה נותן בעצם. בא המחוקק והגביל בלשון ברורה את שלב הבחינה. כאשר נגמרת הבחינה יש שלב של השגה. קבעו: תבחן בתוך 60 ימים, תשלים בתוך 60 ימים. ואז אומר לנו משרד המשפטים שמשעה שזה נעשה הכול פתוח. אבל המחוקק הרי עשה את זה עם סיבה כלשהי, והסיבה היא שבסופו של דבר תהיה ודאות, תהיה הכרעה מהר ככל האפשר. לא ראוי, בכל הכבוד, שיאמר: המחוקק פספס את הזווית הזאת אז אנחנו עכשיו פותחים פה את הפרצה.

עם כל הכבוד, אין כוונה לפתוח פרצה. כפי שאמרתי, אנחנו מודעים ללוחות הזמנים שקבע המחוקק ואנחנו בהחלט משתדלים לפעול במהירות הראויה ביישום של הוראות החוק הזה, אבל עם כל הכבוד, אנחנו לא סבורים שצריך לקבוע תאריך קשיח ומועד לכל פעולה ופעולה שלא נקבע בחוק. אנחנו, מן הסתם, רשות מנהלית ויש עלינו חובה.

אתם מתכוונים לעשות את זה בזריזות?

בוודאי אנחנו משתדלים לעשות את זה בזריזות. לפני רגע עמדתי פה על לוחות הזמנים. אנחנו מתכוונים, אבל שיקבעו לי מועד לכל פעולה – זה לא נראה לי ראוי. צריך איזשהו איזון.

בסך הכול אתם תישארו במסגרת הזמן.

אנחנו משתדלים לפעול במהירות הראויה. עו"ד בנד רוצה שייקבע מועד, שזה ייקבע בתוך 3 חודשים. אני לא יודע מה הזמינות של הצדדים. אנחנו נשתדל.

אנחנו רוצים להוסיף תקנה 2ג חדשה, בעקבות הערות ודיונים שערכנו עם מגיבים שונים. הציבור – הכוונה למגיבים שהגישו ניירות עמדה. כאשר אקרא אותה אני חושבת שהיא תהיה ברורה לכל מי שישמע.

2ג.

"אם ניתן צו זמני להארכת פטנט ייחוס, ובעת פרסום הודעה על כוונה לתת צו הארכה טרם הוחלף הצו הזמני בצו שאינו זמני, יציין הרשם זאת בהודעתו."

ההסבר לתקנה הזו הוא, יש מקרים שבמדינות מחוץ לישראל ניתן צו זמני להארכת פטנט ייחוס. כאשר ניתן צו זמני כזה הוא מקיים את תנאי הכשירות לצורך מתן צו הארכה בישראל, אבל במסגרת חישוב התקופה לא מתחשבים בתקופת הצו הזמני. לכן כאשר אותו צו זמני – בדרך כלל זה קורה בארצות-הברית – מוחלף בצו קבוע ייתכן שתשתנה תקופת החישוב של הצו בישראל. לכן כאשר כוונה לתת צו הארכה בישראל מבוססת על צו זמני אנחנו מוסיפים תקנה שמגדירה, שכאשר אותה כוונה לתת צו הארכה מתפרסמת יצוין גם שמדובר בפרסום כוונה על בסיס צו זמני, ומכאן ייתכן שהתקופה שקבועה פה תשתנה.

מתי יהיה פרסום על השינוי? כאשר הצו יפסיק להיות זמני ואז אתם תיחשבו מחדש? מתי אז תפורסם ההודעה לציבור? נתת חצי תקנה.

אנחנו קובעים בהמשך את חובות הדיווח. נגיע לזה בהמשך. יש חובה.

בתקנה 3 יש כמה שינויים. אקרא אותה כפי שתהיה אחרי השינויים, כולל השינויים שהציע הייעוץ המשפטי של הוועדה.

3. – התנגדות לצו הארכה או לתקופת תוקפו

"(א) התנגדות למתן צו הארכה או לתקופת תוקפו תוגש בהודעה לרשם, במועד הקבוע בסעיף 64ו לחוק; ההודעה תכלול כתב טענות, המפרט את עילות ההתנגדות כאמור בסעיף 64ז לחוק ואת טענות המתנגד, ואליו יצורפו ראיות המתנגד ואישור על תשלום אגרת ההתנגדות, כפי שנקבעה בתוספת באופן האמור בתקנה 8 לתקנות הפטנטים נוהלי הרשות."

התיקון היחיד כאן הוא העניין של "תקופת תוקפו".

נכון. זה התאמה לתיקון 7 של חוק הפטנטים. בזמנו הייתה התנגדות למתן צו הארכה. בתיקון 7 נוסף הליך של התנגדות לתקופת התוקף של הצו. זה פשוט התאמה טכנית.

"(ב) כתב טענות מטעם מבקש צו ההארכה בצירוף ראיותיו, יוגשו בתוך שלושה חודשים מהגשת הודעת התנגדות, ואם לא הוגשו במועד, יראו את המבקש כאילו הודה בעובדות שטען להן המתנגד והסכים למתן הסעד שהמתנגד ביקש."

כאן יש שינויים טכניים בנוסח.

בתקנת משנה (ג) אין שינוי.

"(ג) ראיות בתשובה מטעם המתנגד לעובדות שהוכחשו במפורש על-ידי המבקש או עלו לראשונה בראיות המבקש, יוגשו בתוך 60 ימים מהגשת ראיות המבקש, אם המתנגד מצא לנכון להגיש ראיות בתשובה.

(ד) על על התנגדות למתן צו הארכה או לתקופת תוקפו יחולו הוראות החלק הרביעי לתקנות הפטנטים נוהלי הרשות, למעט תקנות 57 עד 62."

זה הנוסח שהוגש לוועדה. נרצה גם להוסיף את הוראות תקנה 5א של תקנות נוהלי הרשות. גילינו שהיא נשמטה בנוסח שלנו. מדובר על פרוצדורה לבקשות ביניים בהליכים והיא נדרשת גם כאן.

גם בתקנה 4 מדובר בתיקון טכני בעקבות הוספה של הליך בתיקון מספר 7.

4. – בקשה לביטול צו הארכה או לשינוי תקופת תוקפו

"על בקשה לביטול צו הארכה או בקשה לשינוי תקופת תוקפו תחול, בשינויים המחויבים, תקנה 3."

תקנה 4א רבתי היא תקנה חדשה. אקרא אותה בנוסח שפורסם בוועדה בעקבות תיקונים שביקשנו לעשות.

4א. – פרסום הודעה על דחיית בקשה לצו הארכה או על ביטול הודעה על כוונה ליתן צו הארכה

"הרשם יפרסם הודעה על דחיית בקשה לצו הארכה בעקבות החלטה בבקשה לפי תקנה 2ג," – היא תהיה עכשיו תקנה 2ב – "או הודעה על ביטול הודעתו על כוונה ליתן צו הארכה בעקבות החלטה בהתנגדות למתן צו הארכה לפי תקנה 3, בתוך שלושים ימים לאחר תום התקופה להגשת ערעור לפי סעיף 174 לחוק על החלטות הרשם האמורות; אך אם הוגש ערעור כאמור, רשאי בית המשפט, לעכב את פרסום ההודעה בתנאים שיראה."

חובת הפרסום עצמה קבועה בחוק כמו כל החובות, אבל יש הודעות שאין להן חובת פרסום שקבועה בחוק, שהן ההודעות שכאן הגדרנו באופן מפורש בנוסח התקנה: דחיית בקשה לצו הארכה בעקבות החלטה של רשם או בעקבות התנגדות, וזה גם בהחלטת רשם. התקנה הזאת מגדירה רק את המועד לפרסום הדחייה בהחלטת רשם. המועד לפרסום דחייה בידי הבוחן מוסדר בחוק בסעיף 64ה(ד) ו-6בה(ה)(4) ולכן התיקון שביקשנו לעשות בנוסח – התברר שבעצם אין צורך בקביעת המועד הזה כאן בתקנה.

נקודה נוספת שחשוב להעיר, לגבי ערעורים על החלטות הרשם, בכל מקרה מכוח תקנה 3 תקנה 75 חלה על ערעורים על החלטות רשם ומי שמערער על ההחלטה צריך להודיע על כך לרשם כאשר הוא מגיש ערעור.

האם תהיה גם הודעה לציבור? כשאתם מפרסמים במקרה שהוגשה השגה הפרסום יכלול גם את זה שהוגשה השגה? כשיש פרסום על דחייה והוגשה השגה, זה יכלול גם את ההשגה?

כן, כאשר יש דחייה של בוחן והוגשה השגה.

לפי הנוסח, להבנתי, בכלל לא יהיה פרסום.

נעשה סדר. יש את החלטת הבוחן ויש את החלטת הרשם. החוק קובע מועד של 60 ימים לפרסם על דחייה בידי בוחן. זה מועד שהחוק קובע וכדי, מצד אחד, לעמוד בדרישה של החוק לפרסום בתוך 60 ימים, ומצד שני, לא ליצור הטעיה לציבור- - -

64ה(ד).

64ה(ד) ו-64ה(ה)(4), אם אנחנו מדברים על הודעה משלימה. במקרים האלה יפורסם שהבקשה נדחתה בידי הבוחן, כיוון שזו חובה שקבועה בחוק, ויחד איתה גם יפורסם שהוגשה השגה, על מנת שלא להטעות את הציבור

כאן יש לנו הערה, קריאה אחרת של הסעיף. חשבתי שכתוב פה שהפרסום יהיה בתוך 30 ימים מהגשת ההשגה לאחר ערעור. ערעור אפשר להגיש רק אחרי שהרשם מחליט, לא אחרי שהבוחן מחליט. לכן חשוב להבין על מה אנחנו מדברים. הרשם הוא הרשות המנהלית. הוא צריך להחליט האם לתת צו הארכת תוקף או לא לתת צו הארכת תוקף. הוא נותן סמכות לבוחן לקיים בירור מקדמי, אבל אם המבקש לא מרוצה מההחלטה של הבוחן בסופו של דבר מי שמוסמך לסרב לבקשה זה רק הרשם. אם הבנתי נכון, מוצע כאן עכשיו שיהיה פרסום על ההחלטה של הפקיד לפני שהרשם בכלל החליט. אין צורך לפרסם, אין צורך לבקש עיכוב ביצוע. זה עלה בטיוטות והושמט ולכן חשבתי שאנחנו מאחורי זה. אין צורך לפרסם החלטה של מעשה ביניים. החוק לא קובע שצריך לפרסם החלטה של הבוחן. החוק קובע שצריך לפרסם החלטה של הרשם. כאשר הוגשה השגה הרשם עדיין לא החליט ולכן אין צורך לפרסם.

התשובה היא שאנחנו קוראים את סעיף 64ה(ד) לחוק: "ראה הרשם או הובא לידיעתו כי לא התקיימו התנאים הקבועים בסימן זה, יפרסם הודעה באינטרנט בתוך 60 ימים מיום השלמת בחינת הבקשה למתן צו הארכה על דחיית הבקשה למתן צו הארכה." העמדה של הבוחן היא השלמת הבחינה, שאליה מתייחסים גם הסעיפים בהמשך. הרי דיברנו על כך שיש סד זמנים שבתוכו הרשם צריך להשלים את הבחינה. אלה 60 ימים. הבוחן משלים את הבחינה בתוך אותם 60 ימים ואז ההודעה מתפרסמת לפי סעיף 64ה(ד), במקרה שהבוחן החליט לדחות את הבקשה לצו הארכה. כפי שעו"ד ברקת ציין, המעשה הזה הוא לא בהכרח דחייה סופית של הבקשה מאחר והמבקש יכול להשיג השגה או להשמיע טענות בפני הרשם. לכן, כדי שרשות הפטנטים תעמוד בחובות הפרסום שלה לפי החוק, תפורסם הודעה שהבקשה נדחתה בידי הבוחן, אבל מאחר והמעשה המנהלי לא נגמר, וזה רק במקרה שהוגשה השגה, אז גם תתפרסם הודעה על כך שהוגשה השגה. כמובן שאם לא הוגשה השגה המעשה גמור והדחייה סופית.

אם המעשה המנהלי לא הושלם, כפי שחברתי עו"ד פלדמן מסכימה, אז לא הגיע המועד לפרסם. מוצע פה לפרסם ולהטעות את הציבור. נניח שתהיה שם שורה או כוכבית שתגיד: "יש גם השגה", אבל אנחנו מפרסמים החלטה שהרשם דחה, כאשר הרשם עדיין לא דחה. מדובר פה בחברות ציבוריות. מחר תהיה הודעה בעיתון שהרשם דחה כאשר הוא לא דחה. בכל הכבוד, אני מזמין את הוועדה ואת הייעוץ המשפטי של הוועדה לתת את הדעת לשאלה האם החוק מחייב פרסום של החלטת הפקיד או של המעשה המנהלי. כאשר המעשה המנהלי לא הושלם, גם אליבא דמשרד המשפטים, אין חובת פרסום ולא צריך לתת פרסומי ביניים. זה לא כתוב בחוק.

אנחנו לא אומרים שאין חובת פרסום, להיפך, אנחנו אומרים שהחוק קובע שיש חובת פרסום ולכן צריך לעמוד בה. יפורסם שהבקשה נדחתה על-ידי הבוחן, וכדי להסיר את החשש להטעיית הציבור, במקרה שהוגשה השגה תפורסם גם העובדה שהוגשה השגה. אין צורך בבקשות לעיכוב ביצוע מאחר והמידע שהתפרסם הוא מידע מלא.

אני מבקש לחזק את הטיעון של משרד המשפטים ולהבהיר. אם אני מבין נכון, עמדתכם היא שסעיף 64ה(ד) מדבר על הפרסום אחרי שהבוחן השלים את הבחינה ודחה. עכשיו בתקנות אתם אומרים: יש את תקנה 2ג רבתי, שמאפשרת להשמיע טענות בפני הרשם בהשגה אחרי שהבוחן דחה. אז אחרי תקנה 2ג, הנוסח של התקנה שאנחנו קוראים כרגע, תקנה 4א רבתי, לא מדבר על הדחייה של הבוחן. הוא מדבר על זה שהרשם יפרסם הודעה על הדחייה בעקבות ההחלטה שלו בבקשה לפי תקנה 2ג, ואז הכול מסתדר.

אם זה החלטה שלו, זה אומר שאין פרסום.

היה פרסום של הבוחן ועכשיו יהיה פרסום של הרשם.

יהיו שני פרסומים. תקנה 4א קובעת את הפרסום של ההחלטה של הרשם.

אחד מכוח החוק ואחד מכוח התקנות. זה ברור לגמרי.

התקנה הזאת מבקשת לטפל רק במקרים שהחוק לא עוסק בהם, זאת הייתה ההבהרה שביקשנו להכניס, שלא יהיה את הבלבול שאתה מדבר עליו. למיטב הבנתי, זה המצב.

להבנתי תקנה 4א שמונחת בפני הוועדה עוסקת באותו מקרה שבו עוסק סעיף 6ה(ד). כלומר, אין שני פרסומים, יש רק פרסום אחד. זאת הבנתי את החוק העיקרי.

כפי שהסברנו, יש שני פרסומים, האחד לפי סעיף 64ה(ד) ועוד אחד אחרי החלטת הרשם.

את זה יקבע בית-המשפט.

לגבי תקנה 5 – התחלנו דין ודברים עם הציבור. אפשר לקרוא אותה כפי שהצענו ואפשר לדלג עליה.

תדלגי כי אמרנו שיש לגביה חילוקי דעות ואני לא רוצה סתם לדון.

אנחנו מבקשים להוסיף את תקנה 5א רבתי, בעקבות הערות שהתקבלו. העיקרון של התקנה הוא שייקבעו חובות דיווח כאשר יש שינוי בפטנטי ייחוס או בפטנט בסיסי. יכולים להיות מצבים שעשויים להביא לביטול צו הארכה או לשינוי התוקף שלו. אני יכולה לקרוא את התקנה, אבל נפרסם את הנוסח לפני הדיון הבא.

5א.

"מי שקיבל או ביקש צו הארכה יודיע לרשם על שינויים כמפורט להלן, בתוך 60 ימים מיום שנודע לו על השינוי ויצרף את המסמכים האמורים:

(1) קיצור, ביטול או מחיקת צו להארכת פטנט ייחוס;

(2) ביטול פטנט ייחוס;

(3) החלפה של צו זמני להארכת פטנט ייחוס בצו שאינו זמני;

(4) ביטול ... או תיקונו."

את הנוסח עצמו נגיש. רציתי פה להציג את העיקרון.

בתקנה 6 היו כמה שינויים ולכן היא מוחלפת. העיקרון של תקנה 6 קיים היום בתקנות. כאן אנחנו עושים תיקונים טכניים.

תקנה 6 – מסמכים ופרטים נוספים

"הרשם רשאי, בכל שלב של טיפול בבקשה למתן צו הארכה, בהתנגדות לצו הארכה, בבקשה לביטול צו הארכה או בבקשה לשינוי תקופת תוקפו של צו הארכה (בתקנה זו – ההליך), לדרוש מהמבקש ומכל צד להליך, כל מסמך וכל פרט הנחוצים, לדעתו, לשם מתן החלטה בהליך."

אם אפשר, ראשית, לגבי תקנה 5א שהוקראה במהירות, קשה היה לעקוב אחריה אז נבקש להתייחס אליה בהמשך.

בתקנה 6, הסיפה, שאומרת "לדרוש מהמבקש ומכל צד להליך, כל מסמך וכל פרט הנחוצים, לדעתו, לשם מתן החלטה בהליך" – הצענו למשרד המשפטים לנסח את הסעיף כך: "כל מסמך ופרט שהמבקש חייב בהמצאתם לפי הוראות החוק". לאפשר להטיל סמכות על משהו שהוא מעבר למה שנדרש בהוראות החוק זה שוב פתח להכבדה מיותר. לא שמעתי תשובה למה צריך משהו מעבר למה שנדרש בחוק.

המילים "כל מסמך וכל פרט הנחוצים, לדעתו, לשם מתן החלטה" – זה היקף שקיים כבר היום. אנחנו לא משנים כאן, אנחנו לא מרחיבים את הסמכות ביחס למה שקיים היום. רשות הפטנטים, מבחינת הביצוע בפועל של בחינת הבקשות, צריכה את הסמכות הזאת מאחר ולפעמים יש פרטים שהם צריכים לברר, מסמכים שהם צריכים לראות. הם זקוקים לסמכות הזאת.

כלומר הבקשה היא שהתקנות כפי שיאושרו, ואני מבין שזה אושר גם בנוסח הקודם אבל הפעם אנחנו עוסקים בתקנות חדשות, יקבעו שהרשות תהיה רשאית לדרוש מסמכים שהחוק הראשי לא מסמיך אותה לדרוש, רק מכיוון שמישהו חושב שכדאי שהם יהיו.

מחוקק המשנה מסמיך את הרשות לדרוש את הפרטים האלה. כמובן אנחנו מדברים לא על כל פרט שלא קשור ואין לו רלוונטיות. אנחנו מדברים כאן על פרטים ומסמכים שהרשות, שהבוחן או הרשם סבורים שהם נחוצים לצורך הכרעה בהליך. אנחנו לא מדברים כאן על דברים שאין להם קשר. יש שיקול דעת לרשות לבקש את הפרטים שנדרשים לה.

יש מקרים כאלה. מי שמתנגד לזה בעצם אומר לוועדה ולרשות שיש מקרים שבהם הוא מעדיף להשאיר את המסמכים האלה אצלו גם אם הם עשויים להשפיע על ההחלטה.

זה לא מה שמשרד המשפטים אומר.

זה לא המצב.

בתקנה 7 יש תיקון טכני בנוסח של תקנת משנה (א), ברישה שלה.

תקנה 7 – אגרות

(א) אגרות הארכה ישולמו, באופן האמור בתקנה 8 לתקנות הפטנטים נוהלי הרשות."

זה עניין שהייעוץ המשפטי של הוועדה הסב את תשומת לבנו אליו. תקנה 8 לתקנות הפטנטים נוהלי הרשות מסדירה את האופן שבו משולמות אגרות, דרך הדואר או דרך שרת התשלומים הממשלתיים. מובהר כאן שזה גם האופן שבו משולמות האגרות האלה.

אני עוברת לתקנות משנה שאותן ביקשנו להוסיף. אקרא את שלושתן ואז אדבר עליהן.

"(א1) על אף האמור בתקנת משנה (א)(1), אם במועד האחרון לתשלום לפי תקנת המשנה האמורה טרם ניתן צו הארכה, תשולם אגרת ההארכה עד תום שלושה חודשים מיום מתן הצו.

(א2) הרשם ישלח הודעה לבעל צו ההארכה על כל מועד שבו עליו לשלם אגרת הארכה לפי תקנת משנה (א)(2) לא יאוחר משלושה חודשים לפני אותו מועד.

(א3) מי ששילם, במועד שבו הוא חייב לשלם את אגרת ההארכה לפי תקנת משנה (א)(1) או תקנת משנה (א1) לפי העניין, את סכומן הכולל של האגרות לפי פרטים (2) ו-(3) לתוספת, בהתאם לתקופה שנקבעה בצו, לא יהא חייב בתשלום אגרת הארכה נוספת ורואים אותו כאילו שילם כדין ובמועד את כל אגרות ההארכה שהוא חייב בהן."

יש כאן שלושה דברים שהצענו. תקנת משנה (א1) אומרת שאם במועד לתשלום אגרות טרם ניתן הצו המבקש לא יצטרך לשלם את האגרה עבור הצו מאחר והוא עדיין לא יודע אם הצו ניתן לו ולכן אנחנו דוחים את מועד התשלום ל-3 חודשים לאחר שניתן הצו. זה באותם מקרים נדירים שבהם טרם התקבלה החלטה לגבי מתן הצו במועד האמור בתקנת משנה (א).

בתקנת משנה (א2) הצענו לשלוח הודעות תזכורת לבעלי צווים לפני מועדי חידוש. בבחינה חוזרת של ההצעה הזאת, של התשומות שביישום ובהטמעה של ההסדר אל מול התועלות לבעלי צווים, אנחנו סבורים שאנחנו כבר לא רוצים להציע את התקנה הזאת, במיוחד בשים לב לאפשרות החדשה, שתיכף נדבר עליה, לשלם את מלוא האגרות מראש. כך שבפועל המקרים שבהם יהיה צורך באותה תזכורת יהיו מקרים מועטים.

אעבור לתקנת משנה (א3). אנחנו מציעים כאן מודל דומה למודל שיש בתקנות לגבי אגרות חידוש של פטנטים. במקום לשלם פעם בשנה את אגרת ההארכה אנחנו נותנים פה שירות למבקשים, שיאפשר להם לשלם את מלוא האגרות תמורת מלוא תקופת הצו מראש ואז הם לא יצטרכו לשלם פעם בשנה את האגרות האלה.

אם אני מסכמת, אנחנו רוצים מהנוסח שלנו לקחת את (א1) ואת (א3) עם התיקון שהקראתי ואילו את תקנת משנה (א2) להוריד.

יש תיקונים לתוספת. כאן תתווסף עוד תקנה של תיקונים לתוספת בעקבות טעויות בהפניות לתוספת. פרט (1) לתוספת יהיה: "אגרת בקשה – תקנה 2(ג)(4)", ופרט (5) יהיה: "אגרת בקשה לביטול – כפל האגרה האמור בפרט (4)". זו פשוט טעות טכנית.

נעבור להוראות התחילה והתחולה.

10 – תחילה ותחולה

"(א) תחילתן של תקנות אלה 30 ימים מיום פרסומן (להלן – יום התחילה).

(ב) תקנות אלה יחולו על בקשות להארכה התלויות ועומדות לפני רשם הפטנטים ביום התחילה, ועל בקשות להארכה שהוגשו לרשם מיום התחילה ואילך."

בנוסח שהועבר לוועדה הצענו להמשיך את התקנה הזאת. בעקבות הערות הציבור הגענו למסקנה שאין צורך לפתוח כל בקשה תלויה ועומדת ולכן בהמשך, במקום מה שכתוב בנוסח שהוצע לוועדה נחריג את תקנה 2, שמדברת על אופן הגשת בקשות לגבי בקשות תלויות ועומדות, למעט תקנת משנה (ו), שמדברת על השלמת חסר או פגם, שלא קשורה לעצם הגשת הבקשה אלא נוגעת להמשך הטיפול בבקשה.

"(ג) על אף האמור בתקנות משנה (א) ו-(ב) –

(1) תקנה 2 לתקנות העיקריות, למעט תקנת משנה (ו), כנוסחה בתקנה 3 לתקנות אלה, לא תחול על בקשות להארכה התלויות ועומדות לפני הרשם ביום התחילה."

"למעט (ו)", זה חדש לעומת הנוסח.

נכון, המטרה הייתה שלא יהיה צורך להגיש מחדש את כל הפרטים. לעומת זאת תקנת משנה 2(ו), שמדברת על האפשרות לחסר או פגם שלא הודיע עליו הרשם לפני כן, אותה כן צריך להחיל על בקשות תלויות ועומדות, מאחר וממילא זה גם הפרשנות והפרקטיקה הנוהגת היום ברשות.

"(2) לעניין אמצאה שלגביה ניתן רישוי לציוד רפואי לפני יום התחילה, והציוד הרפואי נתבע בפטנט בסיסי או בבקשה לפטנט בסיסי, יימנה המועד הקבוע בתקנה 2(א) לתקנות העיקריות, כנוסחה בתקנה 3 לתקנות אלה, החל מיום התחילה."

כאן אנחנו קובעים חובה, שדיברנו עליה, להגיש בקשה לצו הארכה על ציוד רפואי בתוך 90 ימים מיום הרישוי. מאחר וייתכן שיש ציוד רפואי שאושר לרישום לפני יותר מ-3 חודשים אנחנו לא רוצים להפקיע בדיעבד את היכולת, ולכן קובעים שאותו מועד יימנה רק מיום תחילת התקנות הקיימות. הוראת תחולה דומה נעשתה גם בתיקון מספר 11 לחוק הפטנטים.

כאן יש הוראת תחילה נדחית לגבי התקנה שאנחנו מבטלים, אז לא אקרא אותה.

"(3) תחילת תקנה 7(א3)" – היא תהיה (7(א2) – "לתקנות העיקריות, כנוסחה בתקנה 9 לתקנות אלה, ארבעה חודשים מיום התחילה, והיא תחול על צווים שיינתנו מיום תחילתה ואילך."

התחילה הנדחית הזאת נדרשת לצורך היערכות מחשובית של רשות הפטנטים והיא כמובן רלוונטית רק לצווים שבהם תינתן אפשרות לשלם את הכול מראש.

רק שאלת הבהרה. חשבתי בזמנו שההיערכות נדרשה לצורך הודעה למבקש שהוא יכול לשלם, אבל משכתם את התיקון הזה היום, כלומר הסרתם מעצמכם את החובה הזאת, כי היא מכבידה. השאלה היא האם עדיין נדרשים 4 חודשים. הסברתם גם שאתם מושכים את הבקשה מכיוון שממילא אפשר לשלם מראש את כל האגרה עבור כל התקופה. נשאלת השאלה האם צריך פרק זמן כל-כך ארוך כדי לאפשר למבקש לשלם בבת אחת את כל התשלום, להעשיר את אוצר המדינה ולהימנע מכל הבלגן הזה.

ההיערכות המחשובית במקור נדרשה לשני הדברים, גם לצורך משלוח הודעות תזכורת וגם לצורך האפשרות לשלם את הכול מראש. כפי שאמרתי, בבחינה חוזרת של היתרונות שבהודעות התזכורת, אנחנו חושבים שאין בזה יתרון משמעותי, אבל היערכות מחשובית לתשלום מראש עדיין נדרשת. אציין שאת הדבר הזה הצענו בעקבות הערות של ועדת החוקה, חוק ומשפט לפני מספר שנים. כאשר הגענו עם תיקון קודם לתקנות האלה הנושא הזה עלה כאן בוועדה. בעקבות דברים שעלו כאן בוועדה הודענו אז שאנחנו ניישם את הדבר הזה גם כאן. זה כמובן דורש היערכות מחשובית, אבל כאן יש גם יתרונות למבקשים.

כל שאני מבקש, מכיוון שהיו שתי מטלות והורידו אחת, שלקראת הדיון הבא המשרד יבחן האם עדיין צריך 4 חודשים, או אולי אם הורידו חלק מהמטלות אפשר את הדבר הזה לעשות בזמן קצר יותר. אני מבקש רק שיבחנו את זה. זה לא הערה לוועדה.

נבחן.

קבלו עליכם משימה לגמור את כל העניין הזה. כשתאמרו לנו שסיימתם מבחינתכם, התייעצתם איתם, דיברתם, שקלתם, התייעצתם עם הציבור, שמעתם אותו, שאתם "סגרתם" מבחינתכם, תודיעו לנו ואז נראה איך אנחנו מתקדמים. לפני כן לא אקבע מועד לדיון אלא אחכה שתודיעו לנו.

אציין רק שיכול להיות שיהיו דברים שלא נוכל "לסגור" בינינו לפני הדיון בוועדה ותידרש הכרעת הוועדה.

לא חשוב, אם תגידו שזה דעתכם – זה משהו אחר.

תודה רבה לכולם. אני מצטער שזה כך, חשבנו שאולי נסיים את התקנות היום. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:30.

-----------------------

הגשת מסמכים

לצו הארכה או לתקופת תוקפו