הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 71

מישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי

יום שלישי, י' בתמוז התשע"ז (04 ביולי 2017), שעה 12:00

דיון דחוף – הכוונה לפטר 510 עובדים ממפעלים בקריית גת: פגיעה קשה באלפי משפחות

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – היו"ר

אילן גילאון

דב חנין

יוליה מלינובסקי

רפרנט תעשייה ומסחר, אגף התקציבים, משרד האוצר - עידו סופר

משנה למנכ"ל, משרד הכלכלה - נעמה קאופמן פס

מנהל מחוז דרום, שירות התעסוקה - דוד קלדרון

מנהלת אגף נוער וצעירים, עיריית קריית-גת - אודליה סבג

מזכיר איגוד מקצועי - אשקלון, ההסתדרות הכללית החדשה - חיים פרטוש

עו"ד, מייצג את מפעל "וויסוניק" - טומי מנור

יועצת משפטית של המפעל, הנהלת מפעל "וויסוניק" - עדי עינב

סמנכ"ל שיווק ותקשורת, התאחדות התעשיינים - יואש בן יצחק

מנהל מרחב דרום, התאחדות התעשיינים - אביב חצבני

סמנכ"ל פארקתעשיה י.ש.גד - אלון כנעני

הפורום למאבק בעוני, הפורום החברתי כלכלי - אורי אלדר

תנועת הפריפריות - אבי דבוש

פעילה חברתית, תנועת הפריפריות - דניאלה חרמון

יו"ר המטה לרכבת מהירה ליישובי הדרום - צאלה פינטו

הוועד הארצי של הסטודנטים בשירות המדינה - אלעד דמסקי

"דבר ראשון"

ניצן צבי כהן

גיא מולדבסקי

אריאלה אהרון

חבר המתרגמים בע"מ

חפציבה צנעני

הכוונה לפטר 510 עובדים ממפעלים בקריית גת: פגיעה קשה באלפי משפחות

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח דיון שני להיום של הוועדה לצדק לחלוקתי ולשוויון חברתי. הנושא שלפנינו היום הוא: דיון דחוף – הכוונה לפטר 510 עובדים ממפעלים בקרית-גת. מדובר בפגיעה קשה באלפי משפחות. צריכים להבין שלא מדובר אך ורק באותם 510 עובדים, שזו כבר מכה בפני עצמה, אלא הרבה מאוד גופים נילווים שנותנים שירותים למפעלים האלה כמו שירותי שמירה, שירותי הסעדה, שירותי ניקיון וכדו'. מדובר פה באמת בהיקף משמעותי, שאני חושב שלא רק העיקר קריית-גת אלא בכלל הנגב יכול לשלם פה מחיר. זה לא דבר שהוא מובן מאליו.

אנחנו ננסה לברר פה היום, ראשית, מה הן הסיבות לסגירת המפעלים, מהיכן הסיבות האלה מגיעות. מהרגע שנבין מה הן הסיבות, אנחנו נבדוק אלו פתרונות אנחנו יכולים לתת, כמדינה, כממשלה, כדי למנוע את הסגירה הזאת.

יש הרבה מאוד מקרים בעבר, שנתקלנו בהם, שבהם מפעלים עשו שיקולים כלכליים כאלה ואחרים, וזה מובן מבחינתי שישנם שיקולים כאלו, ואנחנו, כמדינה, צריכים לעשות התערבות מסוימת במקרים כאלה כשאנחנו מדברים פה על היקפים משמעותיים של הרבה מאוד אנשים שעלולים לאבד את פרנסתם.

בראשית המפגש הזה אני רוצה לשמוע את הנהלת מפעל "ויסוניק" או מי שהוא כאן מטעמם, כדי שיסבירו לנו מה הם השיקולים שגורמים להנהלת המפעל לרצות להעביר את המפעל מקריית-גת למקום אחר ולאן.

אדוני, בבקשה. בבקשה אמור שם ותפקיד לפרוטוקול.

אני טומי מנור.

אני לא שומעת.

אם אפשר, את המיקרופון.

אני טומי מנור, ואני מייצג את חברת "ויסוניק". לשאלתך, למעשה, חברת "ויסוניק" נשלטת על-ידי תאגיד רב-לאומי, "ג'ונסון קונטרולס", כאשר מ-2011 היא הייתה בבעלות חברת "טייקו" שגם תאגיד אמריקאי שהתמזג עם "ג'ונסון קונטרולס". למעשה, חברת "ג'ונסון קונטרולס" החליטה שהיא סוגרת את הייצור בישראל בקריית-גת ומעבירה אותו לסין מסיבות כלכליות, מסיבות של מבנה שוק וגם סיבות גיאוגרפיות מבחינת הפעילות שלה. למעשה, ההחלטה הזאת נחתה על ההנהלה בישראל.

מתי ההנחתה הזאת התקבלה?

לפני שבוע.

יש מועדים ולוח-זמנים שכבר נקבעו?

כן. למעשה, זה אמור להיעשות בהדרגה עד מרץ-אפריל 2018.

זה ממש מיידי.

זה משהו כמו חצי שנה או קצת יותר מחצי שנה.

ואוו.

אני רוצה לציין שיש לחברה עוד מרכז פיתוח בתל-אביב, ברמת-החיל, שמעסיק היום 125 עובדים. לא רק שמרכז הפיתוח לא נסגר, אלא החברה מוסיפה עליו ומגייסת, לפחות בשלב הזה, 15 עובדים, וייתכן שיותר. כלומר, המרכז הזה מקבל איזה שהוא מעמד יותר דומיננטי בתוך התאגיד הזה.

שאלה חשובה – האם ההנהלה הראשית ביקשה מההנהלה המקומית פה לקיים איזה שהוא שיח או איזה שהוא דיון אל מול ממשלת ישראל או משרדי הממשלה על מנת לבחון את האפשרות כן להשאיר את המפעל או שזו החלטה פשוט חד-צדדית שאפילו לא הגיעה לכדי שיח מול ממשלת ישראל?

לא. זה לא עלה בפני ממשלת ישראל, וגם לא הייתה שום הנחיה לקיים איזה שהוא דיון מהסוג הזה. אני יכול לומר לך, ואתה בוודאי יודע, שהחלטות מהסוג הזה, בסופו של דבר, לא מתקבלות מהיום למחר וגם מהיום למחרתיים. הם ישבו על זה הרבה מאוד זמן, ועשו את כל הבדיקות והחישובים שהם צריכים לעשות, ובסופו של דבר, התקבלה החלטה. אני אומר לך שהרי גם מבחינת ההנהלה המקומית זה לא בדיוק משמח אותה. זו לא החלטה של ההנהלה המקומית, והיא רק צריכה לבצע את זה. זה, בהחלט, לא נעים.

כמה אנשים יש בקריית-גת?

450.

יש להם מרכז פיתוח.

בקריית-גת יש 450 עובדים.

אבל זה פס ייצור? מה זה? אי-אפשר לשלוח אותם למרכז הפיתוח.

למרכז הפיתוח? לא. זה לא אותו דבר.

- - - של ההנהלה כאן שההחלטה הזאת היא גמורה – אי-אפשר לשנות אותה בשום צורה.

אבל הייתם מעורבים בתהליך בקבלת ההחלטות?

אנשים בודדים.

הבנתי. העניין הוא שמבחינתי הדבר שאני לא מצליח להבין הוא איזה פעולות ההנהלה עשתה כדי למנוע את רוע הגזירה.

הוא אומר שאין להנהלה עניין לשבת.

לא. כמו שהסברתי, ההנהלה בעניין הזה קיבלה בעצם הוראה: זו ההחלטה של בעלי הבית, בעלי המניות, אם אפשר לקרוא את זה כאן, ושהיא נדרשת לבצע את זה. לכן המשקל שלה בתוך העניין הזה הוא מאוד-מאוד - - -

אני לא פוסל, במקרה הזה, התערבות גם של ראש הממשלה ומדינת ישראל, כולל פנייה להנהלה הראשית של חברת "ויסוניק" אי שם בארצות-הברית. זה בארצות-הברית, כן? אולי לשנות. ניחא אם היו מעבירים לארצות-הברית, אני יכול להבין אולי גם את הממשל האמריקאי, עם כל המגמה שלו עכשיו להחזיר אליו מפעלים, אבל ברגע שמעבירים את זה לסין אין אף אינטרס, - -

Make China great again.

- - לא של הממשל האמריקאי ובטח לא של הממשלה האמריקאית, שהדבר הזה יעזוב את ישראל ויעבור לסין. יש דרך גם לעזור כדי שזה יישאר בארץ.

אני מבין שהייתה פנייה של משרד הכלכלה או של שר הכלכלה.

כן, היו לנו אתמול שיחות עם שר הכלכלה וגם עם שר האוצר בעניין הזה, והם מודעים ומעורבים וגם מנסים.

אדוני היושב-ראש, ברשותך, אני רוצה להבין משהו. בקריית-גת כמה מפוטרים? 450 איש, נכון? מהו, בעצם, הייעוד של אותם עובדים? אלה עובדי פס ייצור.

עובדי ייצור.

אבל יש להם איזה שהוא מקצוע מיוחד או איזו שהיא הכשרה מיוחדת. במה הם עובדים? יש להם ייחודיות מסוימת?

עובדי קו יצור של הרכבה. "ויסוניק" עוסקת בייצור מרכיבים למערכות אזעקה והתרעה ודברים מהסוג הזה.

זאת אומרת, זה לא שעכשיו אותם עובדים יכולים, למשל, בגלל הכישורים המקצועיים שלהם, להשתלב לדוגמה ב"אינטל" או משהו כזה. אני מנסה לחשוב על פתרונות לאותם אנשים.

בעניין הזה יש תשובה ממשרד הכלכלה. הם אמרו לי שהם עושים את כל המאמצים לשלב את העובדים הללו במפעלים אחרים בקריית-גת.

כמה שנים היה המפעל הזה בקריית-גת?

יותר מ-20 שנה.

ההנהלה קיבלה איזה שהם מענקים מהמדינה על זה שיש מפעל כזה בקריית-גת? קיבלו מענקים מתי שהוא, נכון?

זה מפעל מאושר.

מדינת ישראל כל הזמן מעודדת ונותנת מענקים.

הוא אומר: חוק עידוד.

אני אסביר.

קיבלו. אתה מבין? הם קיבלו, ועכשיו הם עוזבים.

גברתי שאלה, ואני אסביר. המפעל, למיטב ידיעתי כמובן, ולא אלך אחורה את כל ה-20 וכמה השנים, אבל חשבתי ששאלה כזו תעלה ולכן רציתי לבדוק את זה בצורה קצת יותר... כדי שאוכל לתת תשובה, החברה קיבלה בשעתו מענק, וזה לא בדיוק מענק – היא קיבלה מענקים מהמדען הראשי שאותם היא החזירה בשלב כלשהו, ומעבר לכך היא קיבלה את הטבות המס שמקבל כל מפעל באזור כמו קריית-גת. היא לא קיבלה שום דבר יוצא דופן או חריג לעומת מפעלים אחרים שנמצאים באזור.

טוב. שווה לבדוק.

אני רוצה לשמוע את משרד האוצר, ויש פה נציג. אני אמרתי שלעניות דעתי העניין הזה צריך לעבור לחלק המיניסטריאלי גם של שרים וגם של ראש ממשלה, שינסו לשנות את רוע הגזירה אל מול ההנהלה הראשית, כי, לפחות למיטב הבנתי, ההנהלה המקומית פה בכלל קיבלה את זה כרעם ביום בהיר בלי שום התראה מוקדמת. מה יש לכם לומר לאחר בדיקות שאתם עשיתם?

אני עידו סופר, רפרנט תעשייה ומסחר באגף התקציבים. אני מתנצל על כך שאיחרתי וגם על כך שאצא, כי יש לי ישיבה מקבילה בוועדת הכלכלה. אומר את דעתי. אם זה הועבר לבירור ברמה המיניסטריאלית, אני מניח שיתקבלו תשובות, אבל אנחנו, בעיקר כמשרד האוצר וגם משרד הכלכלה יחד אתנו, מתעסקים בעיקר בנושא תמריצים ברמת המשק. למה אני מתכוון? החלטה של חברה כזו או אחרת – אני חושב שזו פררוגטיבה שלה, ואנחנו צריכים להסתכל על זה בתור איזה שהוא לקח האם התמריצים הקיימים או הסביבה העסקית הקיימת דחפו את המפעל החוצה או שמא זו החלטה לגיטימית כלכלית של החברה. ואז, אנחנו צריכים לראות שברמת האזור יש תעסוקה איכותית ודואגים לעובדים מבחינת הכשרה תעסוקתית והחזרתם לשוק העבודה, אבל לא לגבי הפירמה עצמה.

אני כן יכול לבוא ולומר, וזה משהו שמתחבר, שמלבד זה אני מניח שנציגת משרד הכלכלה – ואני לא יודע אם היא דיברה או תדבר – תדבר על מענקים ייחודיים לאזור הדרום בהיקף של 80 מיליון שמשרד הכלכלה הולך לפרסם, וזה הולך לעודד את התעסוקה דווקא במקומות שבהם שיעור התעסוקה גם יותר גבוה או שיעור האבטלה גם יותר גבוה אבל גם ישפיע כמובן על קריית-גת. אנחנו רואים איך מפעל כמו "אינטל" יכול להשפיע על קריית-גת לטובה ועל המעגלים הנוספים.

מעבר לזה, יש את צוות התעשייה בראשות מנכ"ל משרד האוצר. הצוות הזה מתעסק בבעיות התעשייה ואיך אפשר לייצר כאן סביבה יותר טובה, כדי שמפעלים לא יעברו לסין. אגב, משהו שיעניין את חברי-הכנסת: נושא ייצור מתקדם זה בדיוק גישור על הפער הזה. כלומר, בסופו של דבר, אנחנו לא נוכל להתחרות עם מפעלים עתירי עבודה עם שכר נמוך שבהם יש 500 עובדים בלי מכונות. כן יש דבר שנקרא "ייצור מתקדם", לדוגמה "נייקי", שכיום מדפיסה חלק מהנעליים שלה. אז, בעזרת חדשנות והשקעות כאלה ומחקר ופיתוח, ניתן לגשר על הפערים ולהשאיר חברות כאן בישראל או אפילו להחזיר אותן מהמזרח. הוועדה הולכת לכיוון הזה.

אמירה אחת שיש לי לחברי-הכנסת היא: אני לא יודעת אם החברה עצמה זה מה שהיא העלתה, אבל אחת הסוגיות הבעייתיות היא נושא נטל רגולטורי בעניין של חקיקה פרטית שמגיעה בכמויות – כמובן שדברים מאוד מוצדקים – שלא מאפשרות לחברה לפעול. אני חושב שזה אחד הדברים - - -

תכף יסכימו אתך התאחדות התעשיינים. איפה התאחדות התעשיינים? פה?

כן.

אתה מסכים אתו, לא?

לטעמי, גם ההחלטה הזאת – הוועדה הזאת גם צריכה לדעת לבוא ולדעת להתערב מדי פעם ולהגיד: כאן יש בעיה, צריך לבוא ולתת למגזר העסקי את התנאים לעבוד.

אתה אומר: תנאים כמו בסין.

לא, ממש לא כמו בסין.

טוב שאתה אומר.

זה ממש לא מה שאמרתי. אנחנו מדברים על שכר גבוה ועל פריון גבוה. אבל, בסוף, גם צריך לתת להם - - -

דב, עודף רגולציה - - -

אם יש לך דוגמאות, אנחנו נשמח לשמוע.

- - - המשק העסקי.

מה שיפה זה - - - רמת האקדמיה ש- - -

טוב. בואו ונמשיך. לפני שנשמע את משרד הכלכלה, יש פה נציגים מהסתדרות? אתה, אדוני, חיים פרטוש, מזכיר איגוד מקצועי בהסתדרות הכללית, תוכל לפרט מה קורה שם ואיך ניתן למנוע את הדבר הזה.

אני חיים פרטוש, מזכיר איגוד מקצועי במרחב אשקלון, קריית-גת והאזור. אני מלווה את המפעלים המון שנים, ואני מודע לכל בעיה שקיימת במפעלים. ברוב המפעלים יש לנו ועדים, והעובדים חברים בהסתדרות, ויש לנו כניסה חופשית. בונים מערכת יחסי עבודה ששואפת להיות מאוד הוגנת וטובה. מפעל "ויסוניק" לא היה מאורגן ואין להם ועד עובדים, אז אנחנו, לצערנו, הדוברים שלהם. מפעל כזה מקריית-גת שהולך, ו-450 מפרנסים הולכים הביתה, זה לא רק העובדים הולכים הביתה, אלא יש קבלנים, קבלני משנה, ספקים, נהגים, וכמו שמיקי אמר, יש שם את נושא הקייטרינג ולקוחות שמפוזרים בכל מדינת ישראל ויותר מזה. בשבילנו זה קטסטרופה. זה מפעל שמבחינתנו כמו שניתן איזה שהוא מענק לא קטן ל"אינטל" ולמפעלים נוספים במדינת ישראל, יש מקום לבדוק לתת רשת ביטחון. אנחנו רוצים לשבת עם ההנהלה. אני יודע שיש להם בעיה. דיברתי עם המנכ"ל, ודיברתי גם עם דובר החברה. הוא אמר: "חיים, אני מנוע. לא יכול לדבר. שיתנו לי אישור – נשב ונדבר". אנחנו רוצים לדעת מה עולה להם בסין, מה הנזק שנגרם להם אם הם יושבים בקריית-גת, ואולי אפשר למצוא דרך - -

חד-משמעית. זו מטרת הדיון היום.

- - ולמצוא ופתרון. זה ש"טייקו" קנו ב-2011 והמשיכו את העבודה עד 2016, כש"ג'ונסון" התאחדו, זה נתן בעצם רמז לכך שאנחנו לא יודעים מה יהיה עתיד המפעל הזה. והנה, עובדה, קיבלו החלטה שרירותית, חד-צדדית, בלי לדבר אתנו – לא עם הממשלה ולא עם אף גורם – היות והחברה לא ישראלית. זה דבר שצריך לחשוב עליו. כשעושים עסקים והעברת זכויות ממפעל למפעל, צריך אולי גם להגביל. לא כל בעל סמכות או בעל ממון יכול לבוא מחר ולקנות מפעלים כאוות נפשו. גם מדינת ישראל נמצאת בבעיה כלכלית – אולי ימכרו גם את המדינה?!

אתם יודעים מהי הרשת וכמה יעלה?

אנחנו לא יודעים. זה אם ההנהלה תמצא לנכון לבוא ולחשוף את הניירת שלה. אני יודע שדיברתי עם המנכ"ל, והוא אמר לי: חיים, העלויות גבוהות במדינה שלנו. הוא, בטח, מתכוון למסים וכו'.

הוא מרוויח?

הוא מרוויח. הוא רוצה להרוויח יותר. הם רוצים להרוויח יותר.

זה העניין.

אבל אין לנו בעיה. בואו ודברו אתנו, ואולי נמצא פתרון, כמו שמצאו פתרון למקומות אחרים. זה לגבי "ויסוניק".

לגבי "סוגת", המפעל ימשיך לעבוד בקריית-גת, אבל המחלקה של בתי-זיקוק שמייצרת את ה"סוגת" נסגרת גם משיקולים כאלה. הבעלים הם מאנגליה, והם מסתכלים על הקטע הכלכלי שלהם.

לאיפה הם רוצים להעתיק את זה?

לייבא במקום ליצא.

מה ההבדל?

העלויות. 60 עובדים נוספים ילכו הביתה. אני לא מאמין שהעובדים לא ייקלטו, אבל המשבר של הפיטורים הוא משבר ענק. הוא לא רק משבר של אדם אחד או שניים. קודם כול, כל מפוטר הוא 100%; יש לו משפחה וילדים, וזה עד שייקלט לעבודה חדשה. הנציג מהאוצר אמר שיתנו סביבה נאותה. מה זה "סביבה נאותה"? כשאדם הולך הביתה מחר, למי הוא קם? הוא יחכה לקורסים ולהכשרות?! שייקלט במפעל?! יעברו איזה שנה-שנתיים, ואת השנה-שנתיים האלה אנחנו רוצים למנוע. אנחנו ליצור מצב ששני המפעלים יחד יישארו בקריית-גת. "אינטל" זה ברכה לקריית-גת. כמו שבנו את "אינטל", בואו וניתן גם למפעלים אחרים את רשת הביטחון. תודה.

תודה לך.

אביב חצבני מהתאחדות התעשיינים, בבקשה.

לא, אני יואש. לא אחזור על דברים שנאמרו פה, אבל אני כן אגיד שכשמסתכלים על סיבות שבגללן מפעלים עוזבים, לא קמים או מחליטים לפתוח בחו"ל, זו אף פעם לא באמת רק סיבה אחת. זאת אומרת, אתה לא יכול להסתכל על סיבה אחת ולהגיד "בגללה המפעל נסגר" או "בגללה המפעל לא קם פה", אלא זה רצף של הרבה מאוד סיבות שביחד גורמים למפעלים לא להיות פה. אנחנו היינו שמחים אם לא היו, אבל זה קורה. אם אתה מדבר על רגולציה, ביורוקרטיה, יוקר עבודה ואלף ואחת סיבות – וכמובן המט"ח ועוד שנייה נדבר על זה – אז כשלוקחים את כולן ביחד הן גורמות לכך שבאמת הסביבה העסקית בישראל היא כזו שאולי פחות נוח לעבוד בה מאשר במדינות אחרות.

אם ניקח את שערי המט"ח, שזה הנושא שהוא לפתחנו בימים אלו, שערי המט"ח ירדו ונשחקו בצורה דרסטית בשנה וחצי האחרונות. אנחנו מדברים על הדולר שנשחק ב-9%, על יורו שנשחק ב-15%, ועל לירה סטרלינג שנשחקה ב-22%.

זה אומר שצריך לעשות רק תעשייה מקומית, ולא צריך לעשות שום דבר.

לא. זה אומר שצריך למצוא פתרונות - - -

הכלכלה הישראלית כל הזמן כל כך חזקה, שהשקל גם התחזק.

זה אומר שהשקל התחזק.

אבל, חבר'ה, תציינו שלוש סיבות שהן הסיבות הכי קונקרטיות שאפשר להציל אותם. צריך כרגע לדון דרך פריזמה של אנשים שמאבדים את מקום עבודתם, ולאחר מכן באים כל הדברים האחרים. בואו ותדברו – כי אנחנו מדברים באופן מאוד ערטילאי – קונקרטית מה צריך ואיפה משרד האוצר. יש כסף כזה שהוא ברזרבות שהן בזמנו לפריפריה ומקומות האלה. צריכים לבוא עם הצעה.

אל"ף, יש את הוועדה של משרד האוצר שבימים אלה דנה ואמורה לסיים את עבודתה ממש בשבועות הקרובים, כשכל מטרתה היא באמת לחזק את התעשייה הישראלית. יעלו שם הצעות. יש כל מיני הצעות. אין טעם לדבר על זה עכשיו. יש הצעות.

היושב-ראש, אנחנו צריכים קרן - -

יש קרן לשמירת מפעלים.

- - בדיוק ל- - -

היא קיימת. יש קרן כזו, ויש בה כסף.

יש קרן למפעלים במצוקה? - - -

קרן למפעלים במצוקה, ויש בה גם כסף.

אבל - - -

זה עוזר מאוד, כי אפשר לעשות שינוי. ברגע שחברה נופלת - - -

אבל אנחנו לא יודעים אם המפעל במצוקה או לא. זו, בדיוק, השאלה. מפעלים קמים ועוזבים.

המפעל לא במצוקה. המפעל רוצה להרוויח יותר.

אם המפעל לא במצוקה, אז אני אומר לו "אל תהיה חזיר" – אז הוא ישמע לי?!

חברים, בואו ונמשיך בדיון.

אני רק אסיים ואגיד שני דברים על התעשייה. צריך לזכור שהתעשייה בישראל היא תעשייה חזקה, תעשייה גדולה – תעשייה שמעסיקה 400,000 איש. 8% מהמפעלים הם באמת נמצאים בדרום. מקומות עבודה בתעשייה הם מקומות עבודות קבועים. עובד בתעשייה בממוצע מחליף פעמיים מקום עבודה כל בחייו. צריך לדאוג ולשמור על התעשייה הישראלית ובאמת לתת את הפתרונות על מנת שלא ייסגרו פה מפעלים, בין אם בזה ברמת המענקים וההשקעות ובין אם זה בחיזוק המטבעות – זה מצחיק – לחזק את המט"ח, כי בסופו של יום כשהשקל חזק, וזה נחמד לשמוע, התעשייה נפגעת.

התעשייה המיוצאת נפגעת.

דרך-אגב, גם התעשייה המקומית, כי אז הייבוא נהיה קל יותר, כלומר נהיה יותר זול לייבא ואז גם התעשייה המקומית נפגעת.

אז צריך לחזור לייבא ואז להרוויח יותר כסף. אם אני מייבא מחוץ-לארץ דברים בזול, אני מרוויח יותר כסף.

אבל, אז, אתה - - -

תמיד השאלה היא מי מרוויח.

בסוף, האזרחים משלמים אותו דבר – אל תדאגו – או יותר יקר או אותו דבר. זה אף פעם לא יותר זול.

חבר-הכנסת דב חנין, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, תודה על כינוס הדיון הזה. אני חייב לומר לך שאני מגיע לדיון הזה מאוד-מאוד מודאג. אנחנו מדברים היום על "ויסוניק" ו"סוגת" בקריית-גת, אבל בשבוע שעבר ולפני שבועיים, ברצף, אנחנו העלינו את "סינרג'י" ואת "אביב תעשיות". אנחנו מדברים על רצף. אנחנו מדברים על איזו שהיא תופעה מדאיגה ורוחבית, במיוחד בדרום, של סגירת מפעלים; זה עוד 450, עוד 80, עוד 110 ועוד 75. זה איזה שהוא גל שצריך מאוד-מאוד להטריד ולהדאיג אותנו.

בחלק גדול מהמקומות אנחנו מדברים על אנשים שאפשרות ההעסקה הריאלית שלהם, אחרי שהם מפוטרים ממפעל כזה, מאוד-מאוד מצומצמים. אם זה אנשים קצת יותר מבוגרים, איך יחפשו עבודה עכשיו? גם אין מקומות עבודה. מהו היצע העבודה שיש במקומות האלה? מה הן האופציות? התחושה שלי היא שהממשלה חייבת פה להתעורר בצורה אחרת לגמרי של פעולה. אני ליוויתי את המאבקים בערד סביב סגירת מפעל "מגבות ערד". אני יכול להגיד לך היום, במרחק של זמן, שהסגירה הזאת התחילה כטרגדיה ונגמרה כטרגדיה. היא התחילה כטרגדיה כי לא הייתה שום סיבה לסגור את המפעל. שם היה מדובר בסך-הכול בעלויות הגז שלא הגיע לערד, ובינתיים, אגב, כן הגיע ואז לא הגיע. הם לא יכלו לעמוד בזה. היה להם הפרש רווחים. בסופו של דבר, זו חברה אמריקאית, והם אמרו: "למה לייצר בערד? נייצר בירדן", והם מייצרים בירדן. אדוני היושב-ראש, אני רוצה לומר לך שמאז אני מלווה כמה מהעובדים והעובדות במפעל. יש כאלה שהצליחו באמת, בגלל מזל, בגלל כישורים וגם בגלל אנרגיה והכול, ועשו כל מיני עסקים, אבל הרבה מאוד עובדים לא מצאו לעצמם עבודה מסודרת וטובה, כמו שעבדו, עד עצם היום הזה. אנחנו מדברים של משהו מלפני שנתיים.

שלוש שנים.

אני רוצה לומר כך: קודם כול, אני חושב שמשרד הכלכלה חייב לקחת את נושא הדרום כאיזה שהוא נושא שמחייב תכנית חירום. אגב, הזכרתי קודם את ערד; רוב הנושאים שאנחנו מזכירים כרגע מדברים על הנגב הצפון מערבי, אבל אם אנחנו מזכירים את הערד ואת הנגב המזרחי – אנחנו מדברים על אזורים שרמת האבטלה הרשומה בהן היא פי שניים מאשר במדינת ישראל. זו אבטלה רשומה. אני לא מדבר אתכם על אבטלה מעשית שהיא עוד יותר גבוהה מזה. אנחנו מדברים על אזורים שהם לא רק פריפריה, אלא הם נעשים לסוג של אזורי בעיה כלכלית-חברתית מעבר לכל הקשיים שממילא זה לגור רחוק ולא במרכז הארץ, שירותים, ואפליה ארוכת שנים. נמצא אתנו אבי דבוש מראשי תנועת הפריפריה שיודע להסביר עד כמה הפריפריה תמיד נשארת רחוק בהמון נושאים. כאן אנחנו מדברים על זה שעל הקומה הזאת אנחנו מוסיפים עוד קומה שאנשים לא יכולים להתמודד אתה.

מה צריך לעשות? קודם כול, הוזכר כאן הסיפור של סין. אני אומר לכם, באופן מאוד גלוי, שאנחנו לא נוכל להתחרות בסין, לא במחירים נמוכים וגם לא באפס תנאי עבודה. אגב, אני רוצה להגיד לכם שגם לסין יש אתגר להתחרות עם אינדונזיה. באינדונזיה תנאי העבודה הם עוד יותר גרועים והשכר עוד יותר נמוך. זאת אומרת, יש בעולם מרוץ אל התחתית, ובמרוץ הזה אל התחתית אנחנו לא רוצים להשתתף וגם לא יכולים להשתתף. לא ניתן לעובדים שלנו שכר אפס, לא ניתן תנאים אפס ולא ניתן הגנה על הסביבה ברמה כזו שתייצר לנו זיהומים כמו שהסינים סובלים. לא, אנחנו לא מוכנים לזה.

למרות שמשרד האוצר כנראה כן מעדיף את זה – עודף רגולציה.

אני אומר: לא. אנחנו בכנסת צריכים להגיד שאנחנו לא נהיה סין – אנחנו נהיה מדינה אחרת עם סטנדרטים אחרים לגמרי של התנהלות. אבל אנחנו צריכים לחשוב כאן בשני צירים של זמן; ציר של זמן לטווח הארוך – אני חושב שהמטרה ברורה לכולנו. אנחנו חייבים לחשוב על הנגב כאזורים שבהם לאנשים יש מגוון של אופציות תעסוקה. כדי שהדבר הזה יקרה, אנחנו צריכים כבר עכשיו לבנות תכנית שאומרת: אנחנו לא נאפשר לשום עיר או לשום עיירה שתתבסס אך ורק על מפעל עוגן אחד, כך שאם קורית איזו שהיא קטסטרופה, אינדונזיה התחילה לייצר יותר בזול נסגרת לנו עיר או נשארת עם עיר של מובטלים. אנחנו חייבים לייצר מצב שבו יש מגוון של אופציות תעסוקה בכל מקום פריפריה שמדינת ישראל החליטה שאנשים גרים שם. זה משהו שמחייב תכנית.

הדבר השני – אנחנו חייבים לייצר פתרונות לטווח הקצר והמיידי. אני חושב שכל מפעל כזה, שרוצה להיסגר היום, אנחנו צריכים להקים או משרד הכלכלה צריך להקים איזה שהוא צוות בדיקה ולראות: (א) למה המפעל הזה נסגר? מה האנשים האלה, שהם בעלי המפעל, קיבלו בעבר מהמדינה? ומה הם מחויבים לתת תמורת זה שהם קיבלו מהמדינה? קיבלו – קיבלו כל מיני הטבות במס וכדו', ועכשיו הם אומרים לנו "שלום. הסינים יותר נחמדים לנו"?! הדבר הזה לא יכול להיות. אנחנו לא יכולים לאפשר לאנשים להתנהל לפי שיקולי הרווח ולהשאיר את כל העובדים קרבנות.

תודה רבה.

חברת-הכנסת יוליה מלינובסקי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, תודה רבה. אהיה מאוד קצרה. אני מאוד מזדהה עם העובדים, כי להיות מפוטר זה המצב הכי לא נעים בעולם. חוויתי את זה כמה פעמים בחיי, התחושה היא נוראה ואני לא מאחלת את זה לאף אחד.

כחברת-כנסת, יש לי כמה שאלות. אני מבקשת מהוועדה ומהגורמים הרלוונטיים, משרד האוצר, משרד הכלכלה ומשרד ראש הממשלה, להתכנס בנושא ולנסות להבין מה מקור הבעיה עם התאגיד הבין-לאומי, מה הצפי של הרווחים שאולי הם לא עומדים בהם ומה ניתן לעשות מבחינת מענקי עידוד השקעות הון ודברים כאלו, ואם בסוף זה לא יקרה – אתה-יודע, כל מי שלא רוצה אותנו אז גם אנחנו לא נרוץ אחריו.

לא. אפשר גם לא לקבל אותו חזרה אחר כך.

בדיוק.

אני חושב שברמת ההון האנושי שיש היום במדינת ישראל, אולי אפשר לקבוע שאין הון אנושי כזה בעולם כולו. מי שלא רוצה את ההון האנושי שלנו עלול להפסיד גם משהו קדימה.

בדיוק. הם רוצים להקים פה מרכז פיתוח ולהשתמש במוח בצד השני, ופה הם רוצים לסגור. אתה-יודע, אי-אפשר להיות עם להרגיש בלי. אז, שהם גם כן יעשו את השיקולים שלהם.

אם לא, והמפעל ייסגר ל-450 עובדים, - -

למצוא פתרון לעובדים.

- - לדעתי, צריך לחפש את הפתרון ולייצר לא בעוד חצי שנה - -

מיידי.

- - אלא מיידי כבר להתחיל לחשוב על הכשרת העובדים במפעלים סמוכים, - -

נכון.

- - ולתת הדרכה כבר עכשיו.

משרד הכלכלה התחיל לפעול בנושא. משרד הכלכלה יענה.

מתי אתם אומרים שהוא אמור להיסגר? אני רוצה לסיים את המשפט. מתי אמרתם שזה אמור להיסגר?

בעוד חצי שנה.

2018.

יופי. אני פונה כבר היום ללשכת התעסוקה, שיעשו את המבחנים והבדיקות מי מתאים למה, וגם לפי הגיל כי יש אנשים מבוגרים זה יותר בעייתי. זאת אומרת, כבר היום יהיו לנו 400 אנשים, משפחות הסביבה, שיהיו בבעיה מאוד גדולה, וצריך שלא נתעורר באפריל עם "אופס, הבעיה הגיעה".

תודה.

בנוסף, עבודת צוות, זאת אומרת שכל הגורמים הרלוונטיים היום יתחילו כבר לחשוב על פתרונות ולא שאחד יהיה לכיוון אחד, והשני – לכיוון האחר.

כל מילה בסלע.

יכול להיות שזה אומר לדבר עם "אינטל", ויכול להיות שהעובדים האלה שהם בפס הייצור יש להם כלים טכנולוגיים שמתאימים ל"אינטל".

נגעת בכל הנקודות. תודה.

חבר-הכנסת אילן גילאון, בבקשה.

בדיון הזה אנחנו כל הזמן עוסקים, בסך-הכול, ואני מאוד שמח שהתפיסה כאן היא שהעבודה היא באחריות מדינת ישראל. אחת האחראויות של המדינה זה לספק תעסוקה לאזרחיה, ואת זה אי-אפשר לתלות בגורם פרטי כזה או אחר שבא להשקיע. אותו אפשר לעודד להשקיע, כדי למצוא מקום עבודה, אבל השיקולים שלו אינם תלויים בדבר.

עסקנו בזה ברמת כיבוי שריפות, וכנראה שגם כאן צריך לעשות את זה – אני זוכר את המקרה של "פרי גליל" בתקופה מסוימת ומקרים אחרים – כדי להציל את מקום התעסוקה. כאן צריך להיות אינוונטר ברור. לא אגע במה שחבר-הכנסת דב חנין אומר כאן, ולחלוטין זו ההיערכות לגבי הדרום והנגב, שבעיניי תמיד היה צריך להיות עמק הסיליקון של המדינה, כי זה המקום הטבעי שלו, אבל גם צריך להתחשב שתעשיות, כמו תעשיות מזון ותעשיות טקסטיל, הולכות וחולפות מן המקום הזה, ובאיזה רשת ביטחון אנחנו מוכנים לפתוח. כשאתה אומר "קרן", וזה הדבר הנכון לעשותו, אני מציע למדינת ישראל להיות טיפה יותר נועזת ופחות מפחדת, כי קפיטליזם על חמלה לא יכול לפתור את הבעיה הזאת כאן. יש מקומות שבהם, אולי במקרה הזה, צריך לבחון את הנושא, ויכול להיות שמשרד הכלכלה, מדינת ישראל, צריך לקחת את הבעלות על המקום עצמו לעונת מעבר ולראות מה הוא עושה אם זה אחר כך. בעיקר במקומות שהם לא מפסידים אבל שהם של בעלים שרוצים להרוויח הרבה יותר זה אולי המקום הזה כאן. בכל מקרה, אנחנו צריכים קודם כול לעשות אינוונטר – תסלחו לי על הביטוי – של כל מי שנמצא, מערכת הגילים, מה הפתרונות שאנחנו מוצאים ולתקופת המעבר להחזיק את האנשים. אדוני היושב-ראש, אגיד לך גם למה; מקום עבודה, בסופו של דבר, למדינה הוא יותר זול ממקום אבטלה.

חד-משמעית.

לכן גם מבחינה כלכלית, ולא מבחינת אחריות, יש לעשות את זה.

אמרת עכשיו דבר מאוד מעניין, שבאמת צריך לבחון אותו. המפעל הזה הוא מפעל שמרוויח כסף – לא מספיק, אבל מרוויח כסף.

לא הפסד. הוא לא מפסיד.

הוא לא מפעל הפסדי. אם הוא מפעל שמרוויח כסף, מה יהיה רע אם מדינת ישראל תיקח את המפעל הזה, תפעיל אותו עם רווח שהוא זהה לרווח הקיים, ועדיין כל העובדים יישארו במקום עבודתם? זו סוגיה חשובה.

בחייאת, תגיד את זה לראש הממשלה.

קודם כול, אני אומר את זה.

קוראים לזה - - -

אני אומר את זה, כי אני חושב שזה משפט נכון.

- - -

לא, לא, לא. - -

- - - קשורים לתעשייה - - -

- - אתה צריך לראות את התכנית המדינית שלי, ואז לא תחשוב שאני... לא משנה. אבל, כן, אני סוציואל-דמוקרט, ואני לא קפיטליסט חזירי. זה – כן. אפילו כמפלגה קפיטליסטית, - -

- - - שהמדינה בוחשת - - -

- - העמדות שלי לא בדיוק קפיטליסטיות. אני אמרתי את זה כבר עשרות פעמים.

אוקיי. תמיד יגידו לך: מה, אנחנו רוסיה? אנחנו ברית-המועצות? - -

אנחנו לא.

- - לא, שטויות. עושים את זה במדינות הטובות.

אבל בעניין הזה זה גם נשמע הכי הגיוני.

נשמע את משרד הכלכלה לקראת סיום, בפינאלה.

יש פתרונות? יש תעשייה מקומית שבה דורשים עובדים? אני כל הזמן שומעת מהתעשיינים שיש חוסר בכוח-אדם. יש פה 400 עובדים.

יש פה את אלון כנעני, סמנכ"ל פארק התעשייה בקריית-גת, והוא יגיד איזה פתרונות הם בוחנים כרגע.

כרגע, חברת י.ש. גת היא החברה הכלכלית שמנהלת את פארק התעשייה בקריית-גת החל מהפיתוח ועד הקרקעות שם.

זו חברה עירונית, נכון?

כן, זו חברה של שלוש רשויות: יואב, שפיר וקריית-גת – מועצות אזוריות וקריית-גת. כרגע, אנחנו בפיתוח של 2,000 דונם נוספים. כל פארק התעשייה הקיים מחולק כך: 2,000 דונם זה הוותיק, 2,000 דונם – חדש, ועוד 2,000 דונם שהם עתידיים. כבר התחלנו לעשות את הפיתוח שמכוחו נרכשו כבר כ-150 דונם, ויש 40 מפעלים בקנה.

לטווח הקצר – מבחינתי, "קצר" זה בין שנה לשנתיים – יש צפי של קליטת 1,000 עובדים, אם זה מפעל ה"במבה" שעובר לקריית-גת, מפעל הנשק של קריית-גת, מפעל "אורדע" שזה מפעל ענק שעובר לקריית-גת.

אנחנו באמת צריכים – אני מתחבר דווקא לדברים שלךְ – באמת לקבל איזה שהוא פרופיל. אם לא יימצא איזה שהוא פתרון קסם להשאיר את המפעלים האלה עובדים, אנחנו נצטרך לקבל איזה שהוא פרופיל של העובדים הקיימים, אם זה בהכשרותיהם המקצועיות ואם זה בגילאיהם, ולהגיע למצב שבו אנחנו בשיתוף פעולה - - -

כן, יחד עם שירות התעסוקה.

בקריית-גת יש באמת שיתוף פעולה נדיר ומיוחד עם שירות התעסוקה ועם התאחדות התעשיינים.

זה פתרון.

כן, תכף ידבר דוד קלדרון.

קלדרון גם, כמובן. אנחנו זקוקים לנתונים האלה וכמה שיותר מהר.

חיים, צריך לדבר עם הנהלת המפעל שיעבירו את זה.

דיברתי עם המנכ"ל ואמרתי לו: תעביר לנו. איך נוכל להתייחס?

ונגיע למצב שבו כבר מתחילים את ההכשרות המקצועיות של המפעלים שמגיעים לעיר גם בטווח הקצר וגם בטווח הארוך.

אוקיי, תודה.

אומר מילה אחת לגבי מציאת מקומות עבודה. החברה גם הודיעה לעובדים – וזה גם חלק מכל המהלך הזה של המדיניות שלה לנסות ולעשות כל מאמץ למצוא תעסוקה, וכמובן לשתף פעולה עם גורם.

מעולה. תודה.

דוד קלדרון, בבקשה.

כוח-האדם שלכם יעבוד מול הזה ויעביר פרופיל של העובדים?

לגמרי.

כן, בהחלט.

אבל זה כברירת מחדל ולא פתרון.

ברור. זו אופציה.

אני כבר לא מצפה - - -

מעדיפים שהכול - - -

אנחנו מעדיפים שהמפעל ימשיך בקריית-גת.

יכול להיות שזה אפשרי. נבחן את זה.

למצוא פתרון. זו העדיפות הראשונה.

דוד קלדרון, בבקשה.

ראשית, לבי עם אלה שיהיו מפוטרים, ואני פוגש הרבה מאוד מפוטרים. זו סיטואציה לא פשוטה. אנחנו נמצאים בדיוק בנקודה שברגע שאנחנו יודעים שהסיטואציה הולכת לקרות, אנחנו, בעצם, נכנסים עם תכניות לנסות לפתור את נושא התעסוקה לאותם מפוטרים. ראשית, אני רוצה לציין שיש לנו שיתוף פעולה מלא לא רק בפרויקט הזה אלא לאורך כל השנה עם פורום התעסוקה של קריית-גת, שראש העיר אבירם הקים, ועם החברים שיושבים פה לשולחן וגם כמובן התאחדות התעשיינים. רק לא מזמן, לפני שבוע, עשינו יריד תעסוקה עם התאחדות התעשיינים בעיר, ואכן יש הרבה מאוד פעילות.

כמו שכנעני בא ואמר, יש פה מספר מפעלים שמוכנים כבר היום לקלוט את העובדים של "ויסוניק". כלומר, אנחנו יודעים ש"ריסקו" מוכנים, ו"אסם", "אורדע" ו"וישי" בבאר-שבע כי יש מספר מפוטרים שגרים בבאר-שבע. אנחנו יודעים על "סודה סטרים" עם 120 משרות פתוחות כרגע. כלומר, מרגע שנודע לנו על התהליך הזה, אנחנו כבר בתהליכים של גיוס משרות אלטרנטיביות בתעשייה כדי לסייע למפוטרים.

שאלה – וזה מאוד קשור למה שאתה אומר – הסגירה היא הדרגתית, כלומר לאט-לאט?

לאט לאט בפרק זמן יהיו - - -

אנחנו, כשירות התעסוקה, - - -

אתה מבין למה אני מתכוונת?

כן, כן.

אפשר לא לקבל 'בוכטה' ביום אחד אלא יש לנו זמן.

כן. אנחנו כבר בתמונה. אנחנו יצרנו קשר עם הנהלות משאבי-אנוש של שני המפעלים, "סוגת" ו"ויסוניק", ויתקיימו כבר בשבוע הבא פגישות עבודה. לשירות התעסוקה יש תכנית שנקראת תכנית לליווי מפוטרים, ויש לנו גם תקציב לעניין הזה. אנחנו הולכים להפעיל את התכנית הזאת כמו שהפעלנו את אותה תכנית על "מגבות ערד" ו"נגב טקסטיל" בזמנו ונתנו פתרונות לאנשים.

יופי. תודה.

מה התכנית הזאת אומרת? אני רוצה שאנשים יידעו.

תודה, אדוני. אנחנו צריכים לסיים עוד מעט את הדיון.

אני רוצה שאנשים יידעו מה התכנית הזאת כוללת. ראשית, אנחנו נותנים ליווי אישי, כלומר ייעוץ תעסוקתי, כולל ייעוץ פסיכולוגי, לכל מפוטר. אנחנו מנסים לקצר את זמן האבטלה. אנחנו, קודם כול, נותנים ידע במערך של מיצוי זכויות, כדי שהם יידעו מה מגיע להם ומה לא מגיע להם. אנחנו מערבים בתוך התהליך הזה את המוסד לביטוח הלאומי. כמובן שיש שלל קורסים והכשרות מקצועיות, כשאנחנו בעצם באים ואומרים לאותו מפוטר: שמע, נכון, חרב עליך עולמך, אבל בוא ונחשוב יחד איך אנחנו הופכים את הסיטואציה הזאת ליתרון ולצאת משם - - -

תודה רבה.

יש קורסים?

יש קורסים לכל הגילאים.

אודליה סבג, מנהלת אגף נוער וצעירים בעיריית קריית-גת, בבקשה.

לפי הדברים שלו, כיף להיות מפוטר. איך כיף להיות מפוטר? זה לא כיף.

זה ברור שלא.

אנשים לא עובדים.

- - - כיף להיות מפוטר.

זה לא היה המסר, גברתי.

שלום לכולם. בהמשך לדברי דוד קלדרון, אני מאוד מתחברת. זה נקרא: פרקטיקה. לא כיף להיות מפוטר. אנחנו באים מהשטח. אנחנו נפגשים עם המפוטרים. אנחנו נפגשים מדי יום. ראש העיר בקריית-גת הנחה אותנו בזמן אפס לצאת עם תכנית משותפת לכל הנציגים שנמצאים פה, ואני מדבר על פארק התעשייה – אלון, ואני מדברת על אביב ועל קלדרון משירות התעסוקה. ביחד יש לנו פורום שמתכנס אחת לחודש, ובעצם נותנים מענה לכל המובטלים בקריית-גת ודורשי עבודה. זה בשוטף, וכרגע אנחנו התכנסות לתכנית ממוקדת לטובת המפוטרים של "ויסוניק" ו"סוגת". לגבי התכנית, נפגשנו יחד עם התאחדות התעשיינים, ו-15 מפעלים נכחו ביום הזה של יריד התעסוקה בשבוע שעבר, וכולם משוועים לעובדים. זאת אומרת, יש מחסור בכוח-אדם. מהבחינה הזאת, אנחנו יכולים להיות רגועים, כי באמת יש צורך בעבודה. נכון שזה לא פשוט להיות מפוטר, אבל עדיין אפשר למצוא פתרונות. אני חושבת שמה שהוקם בקריית-גת – אנחנו מרכז די פעיל ודינמי. יחד עם שירות התעסוקה מדי יום אנחנו מסייעים לתושבים רבים למצוא עבודה וגם להכשיר אותם למקומות עבודה עתידיים.

תודה רבה. ישר כוח.

גם למלגזן בן 58 יש מקום?

כן.

בעיקר למלגזן בן 58.

חברים, שנייה. אבי דבוש, בבקשה.

אני רוצה להגיד שאנחנו יושבים פה, ואני מצטער – אני מרגיש כאילו אנחנו מדברים על תכנית החלל של 2050. הכול ממוזג, והכול נחמד. קודם כול, מאוד חסרים פה העובדים, ואני מבין מזה – וסליחה שאני 'נופל' על העורך-דין - - -

הם חששו לבוא.

יפה. זה מה שרציתי להגיד. אני מבין מהמבנה הזה שאומרים "בארצות-הברית החליטו", כאילו בארצות-הברית החליטו והנה 450 עובדים הולכים, ואנחנו מבינים שזו טרגדיה וחרב עליהם עולמם. חרב עליהם עולמם – אנחנו צריכים להיות נזעקים על הדבר הזה. אני מאוד מבקש – אני מודה באמת ושמח על הדיון הזה – שנעשה דיון בעוד שבוע-שבועיים ושכן יהיו נציגי עובדים, ואם צריך ללכת ולעשות סיור, ובשבילך זה קל"ב, גם אנחנו נשמח להגיע לסיור כזה.

כן, לעשות סיור זה ממש ליד הבית.

לגמרי. דבר אחד – אנחנו חייבים לשמוע את העובדים בעניין הזה.

דבר שני – דובר פה על כל מיני תכניות יפות. טוב מאוד, וזה המקום שלכם. אבל אנחנו מכירים, והנה, דב ציין את "מגבות ערד" ואני יכול לדבר על "נגב טקסטיל". גם אז דיברו גבוהה גבוהה, ואז בנט היה שר הכלכלה והוא חיבק אותם ו"אנחנו נמצא לכם" וכו'. התוצאה היא מאוד-מאוד עגומה. שם זה 50 אנשים, ופה אנחנו מדברים על 450 פלוס, כלומר יותר מ-500 אנשים. יש לנו בעיה קשה על העניין הזה. אנחנו לא יכולים להגיד: "טוב. יהיה משהו – בסדר, לא יהיה – בסדר". בואו וניקח בחשבון שלא יהיה בסדר.

שני דברים ספציפיים לגבי תנועת הפריפריה: דבר אחד – לא לקבל את זה שסוגרים את המפעל. הייתה פה הצעה של הלאמה, ההסתדרות תיקח בעלות או העובדים. יש קשת שלמה של פתרונות. לא לסגור. הדבר הזה מדהים. בסופו של דבר – סליחה שוב שאני 'נופל' על עורך-הדין, וכשתבוא לפה ההנהלה נגיד את זה בפניה – זו חזירות. הם אומרים: אנחנו מרוויחים לאורך שנים ונשענים על אזור עדיפות א' ורק רוצים להרוויח יותר. לא לקבל את זה.

אבי, אנחנו נעשה פה - - - אתם תשמעו תכף את - - -

יושב-ראש הוועדה, הדבר השני זה באמת להסתכל על הדבר הזה כאיזו שהוא מכלול. אנחנו באמת רואים שורה של מפעלים בעיקר באזור הדרום, וצריך להסתכל על זה. יש לנו גם אבטלה הרבה יותר גבוהה באזור הדרום וגם שכר ממוצע הרבה יותר נמוך. אנחנו צריכים להידרש לדבר הזה בצורה רצינית. שוב, תנועת הפריפריות תשמח להיות חלק מבנייה של דבר כזה. חסרים פה אנשים. משרד האוצר הגיע ו'זרק' את זה שבעצם אתם אשמים – הכנסת והרגולציה אשמה – והלך הביתה. הם צריכים להיות חלק מהפתרון.

מר מנור, אני באמת מבקש ממך שבדיון הבא, שיהיה בעוד שבוע-שבועיים, העובדים יגיעו לכאן ושתתנו להם את האפשרות להגיע לכאן ואפילו תבקשו מהם לדבר. אם גם להנהלה המקומית אין שום אינטרס שהמפעל הזה ייסגר, הם צריכים להיות קואופרטיביים. אני לא חושב שמחר הולכים לתת לכולם כרטיסי טיסה של מחלקה ראשונה לארצות-הברית לקבל שם עבודה חדשה. גם הם כנראה יצטרכו לחפש עבודה – פה בישראל לא בטוח: חלק כן וחלק לא. אבל, אבל בטח חלק גדול כן.

מה הממוצע במפעל הזה?

שאלה טובה. מהי המשכורת הממוצעת במפעל הזה?

הממוצע של העובדים ולא של ההנהלה.

מישהו יודע לומר?

שכר מינימום פלוס.

שכר מינימום פלוס. כן, כי זה עובדי ייצור.

משרד הכלכלה, יש מספר דברים שאתם רוצים להבהיר, ואחרי זה אנחנו נסכם את הדיון.

אני נעמה קאופמן. עלו כאן הרבה נקודות, ואשתדל להתייחס לכולן. חבר-הכנסת זוהר הזכיר בתחילת דבריו, ולכן אתייחס לזה ראשונה. קודם כול, מנכ"ל משרד הכלכלה כבר פנה להנהלת החברה, וייעשו ניסיונות כדי להבין מה הסיבות למעבר והאם יש מה לעשות בנושאים האלה. אתם-יודעים, אנחנו יודעים על הנושא הזה מספר ימים. גם במקביל, בנוגע להעסקת העובדים, הזכירו כאן שיש ביקושים מאוד-מאוד גבוהים לעובדים בתעשייה. כבר התחילו לעשות פעולות – "אינטל" ומפעלים נוספים, - -

כן, עודכנתי על-ידי השר בעצמו אתמול. הוא צלצל אליו ועדכן אותי.

- - ותעשייה נוספת כדי לעסוק בהשמה. אנחנו עוסקים בזה רק יומיים, ואנחנו נעסוק בזה בתקופה הקרובה.

כן, אבל בואו ונעסוק בזה שכרגע אנחנו מצילים את המפעל הזה. אחרי זה נדבר על השמה.

אני מדברת - - -

בואו וקודם כול נציל את המפעל הזה, ונשאיר אותו בישראל. אגב, אם אנחנו יודעים שזה מפעל רווחי, אני מציע לך לחזור למשרד - - -

אבל, חבר-הכנסת זוהר, תיתן לי רק להשלים את הדברים.

רגע, אני גם רוצה להשלים את המשפט. אני יושב-ראש ועדה בכנסת ישראל, ומותר לי להשלים משפט.

אתה ביקשת שאני אדבר.

בטח שאת תדברי, אבל את גם תקשיבי למה שיש לי לומר.

בוודאי.

אני אומר שיש היתכנות מאוד-מאוד רצינית שמשרד הכלכלה צריך להיכנס לעובי הקורה ולבחון ואולי יש כדאיות כלכלית להשאיר את המפעל הזה אצלנו פה בישראל ואפילו בבעלות של מדינת ישראל. אם הוא מרוויח כסף ו-450 איש מתפרנסים ומשלמים מס הכנסה וכסף רב, אפשר להרוויח פה פעמיים: להרוויח רווחים מהמפעל לאוצר המדינה וגם להרוויח את המסים שאנשים משלמים לאוצר המדינה. זה דבר שצריך לבחון אותו. אני רוצה שתעבירי את המסר הזה לשר הכלכלה.

עכשיו, תמשיכי את מה שרצית לומר.

אני שוב מחדדת ואומרת: קודם כול, תיעשינה שיחות מול הנהלת המפעל בארץ ובחו"ל, - -

זה קודם כול. נכון.

- - כדי להבין מה הן הסיבות ומה הם הנימוקים. תכף נדבר גם על הכלים שהממשלה נותנת בכלל ההיבטים, כדי להשאיר מפעלים פה, כי שווה לעשות עסקים בישראל ולהקים מפעלים בישראל.

זה נכון.

סוגיית ההלאמה – תרשה לי לא להתייחס אליה כרגע. אני אעביר את המסר, לבקשתך. אבל רשמתי גם הרבה נקודות שאני אקח אתי הביתה.

תודה.

את יכולה לתת דוגמה - - - לאחרונה?

במקביל, הטיפול בהשמת העובדים – יש ביקושים גדולים. בכל מקום שאנחנו נמצאים עם השר - - -

- - -

אני מנסה להתייחס. אני מבקשת: רשמתי הרבה נקודות, ואני אנסה להתייחס לכלל הנקודות.

תנו לה לסיים, כי אנחנו צריכים לסיים את הדיון.

אני כן אציין שבשלוש השנים האחרונות, באמצעות משרד הכלכלה, הוקמו 15 מפעלים ספציפית באזור קריית-גת, ונוספו 1,410 עובדים באזור קריית-גת. אלה דברים שלא נאמרו כאן. יש שורת תמריצים שנעשו בחודשים האחרונים.

יש את תכנית נגב מזרחי שמתייחסת לדימונה, ערד וירוחם ספציפית, יש שבה 75 מיליון שקלים – עידו סופר הזכיר זאת בתמצית – שמתמרצת העתקת מפעלים והרחבת מפעלים.

אנחנו מטפלים כרגע בתכנית שתסייע לקדם פסי ייצור לשלבים מתקדמים; יש כבר כזה בפריפריה של הצפון, ועכשיו אנחנו מקדמים גם בדרום.

את יכולה להעביר אלינו, לוועדה, את התכנית הזאת לגבי הנגב המזרחי?

של הנגב המזרחי? זו החלטת ממשלה מאפריל. אני אעביר לחבר-הכנסת חנין מה שירצה.

תודה רבה.

אוקיי.

יש מסלולי מענקים שנוצלו בשנים האחרונות. מענקי נגב היא תכנית שמימשו את המענקים שלה.

יש היום מסלולים לקליטת עובדים ותמרוץ קליטת עובדים.

יש מסלולים לשיתופים של אזורי תעשייה וקידומים של אזורי תעשייה, ואני כן רוצה להתייחס גם לסוגיית הסביבה העסקית, כי גם בזה משרד האוצר ככה 'זרק' איזה - - -

משפט אחרון. אני חייב לסיים.

בקצרה. יש הטבות מיסוי מפליגות באזורים האלה. יש הטבות שקשורות למס חברות ותשלומי מסים.

את זה אני יודע. אישרנו את זה בוועדת הכספים.

המע"מ ירד, ויש הטבות מס לעובדים בפריפריה ולשכירים בפריפריה.

אוקיי. תודה רבה, גברתי.

תודה לכם.

אני מצטער שזה היה קצר.

הוועדה רואה בחומרה הליך פיטורין במפעלים בקריית-גת, מפעל "סוגת" ומפעל "ויסוניק", ושליחת כ-510 עובדים הביתה. זו פגיעה באלפי משפחות. מדובר ברעידת אדמה תעסוקתית לתושבי קריית-גת והאזור, וכן פגיעה קשה בשאר נותני השירותים, הסעדה, ניקיון וכדו'.

הוועדה תפנה, באופן מידי, לראש הממשלה, ותדרוש להתערב בדחיפות בעצירת תהליך פיטורי העובדים במפעלים באמצעות פנייה ישירה להנהלה הראשית של לחברת "ג'ונסון קונטרולס" במטרה לבחון את ההחלטה בשנית ולפעול לעצירה וביטול לאלתר של סגירת המפעל, ולמנוע ככל הניתן את הפגיעה המשפחות הרבות.

הוועדה תפנה לראש הממשלה בבקשה לבחון אימוץ מפעלים אלו ולשקול הפעלת תחת מדינת ישראל עם רווחים זהים לרווחים שהניבו המפעלים עד כה, כי הרי לא מדובר במפעלים מפסידים, וברור שזוהי לא סיבת פיטורי 450 העובדים.

אני מודה לחברים.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:50.