הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 449

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ז בתמוז התשע"ז (11 ביולי 2017), שעה 12:10

מעמדם של הספורטאים הוותיקים בישראל והיום שאחרי הקריירה הספורטיבית - לציון יום האזרחים והאזרחיות הוותיקים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

מנואל טרכטנברג

איציק שמולי

יואל רזבוזוב

נחמן שי

מנכ"ל משרד התרבות והספורט - יוסי שרעבי

סגן ראש מינהל הספורט, משרד התרבות והספורט - דוד מלכא

ראש תחום רווחה וספורט, המשרד לשוויון חברתי - מיטל הוברט אשכנזי

מנהל אגף חברתי, משרד לשוויון חברתי - רועי אסף

מנכ"ל הוועד האולימפי - גלעד לוסטיג

קואצ'ר ואחראית על פרויקט המנטורינג, הוועד האולימפי - לימור גזית

רכזת תשתיות ספורט הישגי וספורטאית שחייה, הוועד האולימפי - אנסטסיה גלושקוב לבנטל

יו"ר ארגון הספורטאים ומתעמלת אומנותית, הוועד האולימפי - נטע זהבה ריבקין

קריירה שניה, ארגון השחקנים - ורד פליטמן

כדורסלן עבר - שמעון אמסלם

כדורגלן ומאמן עבר - יעקב בר בוזגלו

ראש חטיבת הספורט בהסתדרות - ניר אלון

ראש הקליניקה לחינוך פיננסי - זיו סגל

מוזמן/ת - חני בר בוזגלו

מוזמן/ת - צפרא דוויק

מוזמן/ת - גיל שחם

מוזמן/ת - דוד גולן

מוזמן/ת - נעה עמיר

מוזמן/ת - יוסף קדח

מוזמן/ת - פיראס חואלד

שדלן/ית - מאיר אסרף

שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים - מתן צדיק

שדלן/ית (עו"ד גויסקי-קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה), מייצג/ת את אגודה ישראלית לתקשורת קהילתית - רחל כהן

דוברת הוועדה - לירון וייס

לאה גופר

הילה לוי

מעמדם של הספורטאים הוותיקים בישראל והיום שאחרי הקריירה הספורטיבית – לציון יום האזרחיות והאזרחיות הוותיקים

אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. הנושא על סדר-היום: מעמדם של הספורטאים הוותיקים בישראל והיום שאחרי הקריירה הספורטיבית שלהם – לציון יום האזרחים והאזרחיות הוותיקים בכנסת. הכנסת מציינת היום את יום האזרחים הוותיקים וועדת החינוך נדרשה לסוגיה מה קורה עם הספורטאים שהם כבר אזרחים ותיקים. אנחנו נהנים מהתהילה שלהם כשהם צעירים. הם נותנים את כל הפייט ואנחנו נהנים, ולאחר מכן כמעט שכחה. אני מקווה שלא, אני מקווה שלא. היו לנו דיונים דומים לזה לגבי האומנים, שגם אצלם לא אחת נדרשה החברה הישראלית לסוגיה של העתיד הפנסיוני שלהם ואני שמח שזכיתי ונפל בחלקי לקיים את הדיון הזה. אני מבין שיש גם מצגת שרוצים להציג, נכון?

נמצאים אתנו גם חבר הכנסת יואל רזבוזוב, שהוא מרים הדגל של הספורט החובבני והספורט ההישגי-תחרותי בכנסת. הוא פעיל ומחויב לתחום ואני שמח שהוא אתנו כאן. אמרתי לו שאם הוא היה חבר ועדה הייתי נותן לו לקיים את הדיון במקומי, כי מגיע לו, אבל הוא אתנו כאן והוא גם ממהר לדיון אחר. לפני המצגת אני אתן לו לדבר. נמצא אתנו מנכ"ל משרד התרבות ונשמע ממנו מה עוד אפשר לעשות בנוסף למה שנעשה, אם נעשה. יואל, כמה מילים לפני שנעבור למצגת, בבקשה.

צהריים טובים לכולם, אני מברך את היושב-ראש על הדיון, באמת דיון חשוב. אני חושב שחיפשו לעשות את החיבור ביום של האזרחים הוותיקים לספורטאים אחרי פרישה. פעם הייתה עליי כתבה בערוץ 2 אז הרופאה אמרה שיש לי ברכיים של אדם בן שבעים. אפשר לחבר את הדברים.

לא מזמן הייתה לי ישיבת עבודה עם שר הרווחה חיים כץ, על כך שאזרחים ותיקים שמקבלים קצבת זקנה והבטחת הכנסה ולפעמים מזמינים אותם לטורנירים של שחמט או בכל ענף אחר, וממילא הם לא מרוויחים מזה כסף. כשהם נוסעים לחו"ל, לוקחים להם את קצבת הבטחת הכנסה בגלל שהם יצאו יותר מפעם-פעמיים לחו"ל. בדיוק עכשיו אנחנו מתקנים את זה ואני חשוב שזה חשוב כי חבל, הם מייצגים את המדינה בכבוד, לא מרוויחים על זה כסף וביטוח לאומי רואה בזה עניין חריג שהם יוצאים לחו"ל. את הנושא הזה אנחנו מתקנים.

בנושא ספורטאים אחרי פרישה, כמובן שהיינו רוצים לראות יותר ויותר ספורטאים שיישארו בתחום הספורטיבי, שיוכלו לתרום מהידע שלהם ומהניסיון שלהם. גם כאן יזמתי חקיקה של העדפה מתקנת בכל מכרז של רשות מקומית או משרד ממשלתי שקשור לספורט, שספורטאים יקבלו העדפה מתקנת ואיזשהן נקודות זכות כדי שהמערכת תוכל לקלוט אותם.

אני רואה הרבה חברים וכשאתה נותן הכול בזירה, על המזרן, באולם, בכדורסל או במגרש כדורגל, לא משנה איפה, אתה נותן הכול לקריירה ואז אתה יוצא, ופתאום אתה מוצא את עצמך במין ואקום וצריך להתחיל את החיים מחדש. יש כאלה שמספיקים לעשות דברים תוך כדי ויש כאלה שלא, ואז זה מתחיל להיות מסובך. אני בטוח שהדיון הזה חשוב כי בסוף זה צריך להיות על סדר-היום, איך אנחנו כמדינה שרוצה לתמוך בספורט, שרוצה לקדם את הספורט – יש פה הרבה רצון – איך אנחנו גורמים לאותם אנשים להישאר סביב הספורט בכל מיני תפקידים ושיוכלו לתרום.

אני שוב מברך על הדיון ותודה.

תודה. חבר הכנסת נחמן שי, אתה רוצה עכשיו או אחרי המצגת?

לא, תן לי רגע להתחמם.

לימור גזית, את מציגה לנו את המצגת? בבקשה, תציג את עצמך ונצלול לתוך המצגת. אני אודה לכם אם אפשר לעמעם את האורות.

אני אחת המנהלות של תוכנית "היום שאחרי" בוועד האולימפי, יחד עם לימור מזרחי, שהיא כדורסלנית ונמצאת עכשיו במחנה אימונים באילת. אני אציג לכם על מה מדובר.

יחד אתנו נמצא גילי לוסטיג, שהוא מנכ"ל הוועד האולימפי, יעל ארד שהיא יושבת-ראש הוועדה המקצועית של הוועד האולימפי, דורית היא מומחית להשמה, לימור ואני.

הצורך של ספורטאי אולימפי בתוכנית כזאת "היום שאחרי" והצורך של התוכנית בכלל בא מתוך זה שספורטאי הוא אדם שהפך את תחביב הילדות שלו למקצוע. מגיל אפס הוא באולם, הוא במגרש בזמן שכל האנשים חיים את חייהם, לומדים, מתפתחים, צומחים, הולכים לצבא, נוסעים לטיול שאחרי הצבא ומפתחים מקצוע. ספורטאי יודע דבר אחד – הוא רוצה להיות הטוב ביותר בעולם בתחום שלו. בדרך כלל הפן הכלכלי לא כל כך מעסיק אותו. אנחנו מדברים על חבר'ה שפורשים בגיל 30, אין להם בסיס כלכלי, אין להם מענק פרישה/פנסיה ובעיקר אין להם הכלים להתנהל בחיים האזרחיים – לא מקצוע, לא תעסוקה וגם לא ידיעה מה הוא רוצה לעשות כי עד עכשיו הוא היה עסוק בשאלה מה הוא עושה בספורט.

מטרת התוכנית "היום שאחרי" היא ללוות, לסייע לספורטאים בתהליך הפרישה. לעזור להם לצאת לחיים האזרחיים עם השכלה כלשהי, עם הכשרה, עם כישורי חיים, עם יכולת להשתלב במקומות עבודה ובכלל עם כלים לבנות קריירה עתידית. הם מסיימים קריירה מאוד משמעותית בגיל מאוד-מאוד צעיר.

זה החזון של הוועד האולימפי? אנחנו בני שבעים ואתם עדיין עם חזון בלי מעש? עוד לא עשיתם כלום עם זה?

אנחנו עושים.

בואי נשמע מה אתם עושים.

הספורטאים פורשים או כשהם אחרי קריירה או באופן פתאומי בגלל פציעה, או בגיל צעיר כשהם נזרקים מהמערכת ההישגית. אנחנו יצרנו להם מעטפת. אתה שואל מה אנחנו עושים? זה מה שאנחנו עושים. יצרנו להם מעטפת של לימודים אקדמיים, של קורסים לאו דווקא אקדמיים, מלגות מסוימות, סדנאות בתחומים של כישורי חיים, ייעוץ וליווי פיננסי ברמה מאוד קטנה כרגע, השמה, קואצ'ינג בפגישות אישיות שאני עושה ועוד קואצ'רים אחרים יחד אתי ותוכנית מנטורים, שאנחנו מאוד רוצים שהיא תגדל. מבחינת לימודים אקדמיים, באמת התחברנו לכל המכללות והמוסדות האקדמיים שמופיעים כרגע על הלוח. ממש יצרנו קשרים אישיים בבקשה להטבות ולהקלות כי ספורטאי אולימפי שרוצה ללמוד, זה לא בדיוק פשוט לו כמו לאחרים.

את יכולה לדבר על הליווי והייעוץ הפנסיוני?

בנינו סל קורסים ומבחינת ייעוץ פיננסי, חברנו לכמה גופים שעוזרים לספורטאי, אבל כל מה שאני מדברת עליו עכשיו זה אך ורק בשנה האחרונה. התוכנית שלנו יצאה לדרך אחרי ריו, כלומר בזמן מאוד מאוד קצר.

למישהו נפל האסימון לפני שנה.

אפילו עוד לא שנה. הספקנו לעשות את כל מה שראיתם. התחברנו לגופים האלה, שבעצם מלווים אותנו באופן אישי. ספורטאי אולימפי שפורש יכול ללכת לייעוץ במיטב-דש או אצל דורון כהן, שהוא מנכ"ל קבוצת רוטשילד. חיברנו יועץ ביטוח, חיברנו יועץ פנסיוני ויועץ עסקי, אבל כל מה שאתם רואים כאן זה מה שהספקנו לעשות רק באופן אישי.

אתם מטפלים בספורטאים אולימפיים בלבד?

כן. יש פה אנשים שיוכלו - - -

אין לי ספק. אנחנו נחפש אותם אם הם לא פה.

הם יוכלו להסביר. יש לנו עוד תוכנית, ואני לא אתעכב עליה הרבה כי אתם רוצים לרוץ קדימה, ומדובר בתוכנית מנטורים. פנינו לספורטאי עבר, ספורטאים שעברו את התהליך הזה בעבר והם היום כבר בחיים שאחרי. המטרה היא לחבר ספורטאי פורש או לפני פרישה עם ספורטאי בוגר, כדי שיקבל מעין אח גדול שעוזר לו לעבור את התקופה הזאת. בעתיד אנחנו מאוד רוצים להרחיב את התוכנית הזאת ולייצר קהילה, כמו שיש יוצאי 8200 ויוצאי יחידות, שיוכלו לעזור אחד לשני, להיפגש באופן שנתי ולייצר networking.

קצת על הספורטאי עצמו, מה קורה עם ספורטאי שהוא פוגש – זה מה שאני עושה באופן אישי בפרויקט ועוד אנשים אחרים מטעמי. ספורטאי פורש, מה שהוא ידע כל חייו זה ספורט. גם הוועד האולימפי תמך בו במעגלים שלו בתמיכה של הספורט – מחנות אימונים, ציוד, מאמנים. בפעם הראשונה בשנה הזאת שלקחנו את הנושא של מה קורה גם אחרי כדי לתת לספורטאי כלים. יש גם איזשהו בלוק מנטלי ובפגישות אנחנו באמת מנסים לספורטאי להבין איך לעצב את החיים האחרים שלו כי כל מה שהוא יודע היום זה ספורט, וגם איך לקחת את הכלים שהוא רכש כספורטאי. זה דבר מאוד חשוב כי אנחנו נפגשים גם עם מקומות עבודה ורואים שכולם מעריכים התמדה, השקעה, חתירה למטרות ואלה דברים שספורטאי, אי אפשר לקחת ממנו. הוא יביא את זה אתו לכל מקום שאליו הוא ילך.

אנחנו מטפלים בשלושה מסלולים – צעירים, חבר'ה שעדיין לא מדברים על פרישה ואנחנו כן רוצים לעזור להם לפתוח את הראש ללימודים. בוגרים – זאת הקבוצה של האנשים שאנחנו בעיקר מתעסקים אתם. הם עדיין לא החליטו שהם פורשים, אבל אנחנו רוצים שהם יהיו שם. הקבוצה השלישית היא של אלה שפרשו. יושבות פה שתי פורשות, אנסטסיה גלושקוב ונטע ריבקין, שפרשו עכשיו, אחרי ריו. אנחנו בעצמנו ליווינו אותן בתוכנית והן תכף יספרו קצת.

כמו שאמרתי, התוכנית התפתחה ממש רק בשנה האחרונה. כבר שיבצנו ספורטאים בלימודים בינלאומיים ויש לנו ספורטאית אחת שהתקבלה לתוכנית של האיחוד האירופי. היא נוסעת ללמוד מטעם התוכנית ואנחנו עוזרים לה. השגנו מלגות באוניברסיטה הפתוחה, השגנו תמיכה מקרן אולימפית, סולידריטי, של הוועד האולימפי הבינלאומי, והשמיים הם הגבול עבורנו.

אנחנו מאוד רוצים להיעזר בוועדה הזאת ובגוף הזה כדי לפתח את התוכנית שלנו, כמובן את כל הנושא הפנסיוני ואת הסכומים שיכולים להגיע לספורטאי כדי שזה יעזור לו וייתן לו מקפצה לעולם שאחרי. תודה רבה לכם.

תודה רבה. המדינה הייתה רגילה שאם יש כישרונות ספורטיביים אצל ילד או אצל ילדה, ההורים שלו משעבדים את כל מה שיש להם כדי לדחוף אותם לשם. לאחר מכן, תהליך ההתפתחות שלהם לווה בייסורים ובמאמצים כלכליים לא פשוטים, גם של ההורים, גם של הספורטאי.

גילוי נאות, אני לא אוהב את ההתאחדויות האלה – התאחדות לזה, התאחדות לזה או מועצת גידול צמחים וכולי. כל אחד מתפרנס מהשני ואף אחד לא עושה כלום. אני לא אוהב אותם ואני אומר את זה בפתיח. אנחנו אוהבים כלכלה חופשית, אבל בספורט ובחקלאות אנחנו גמדים, לא יודעים לזוז. צריכים כאלה ואחרים ונתקלנו בכל מיני. ואיך אנחנו כמדינה, עם כל ההתחדשות והחדשנות ומתפארים ועושים, והאומנים שלנו נזרקים – סליחה, אני לא רוצה לומר שהם נזרקים לכלבים – נזרקים אחרי שהם נתנו את המיטב שלהם. החברה הישראלית והתרבות הישראלית נהנו מהם וצריך לחפש אותם אחר כך, איך לעזור להם כשהם בגיל מתבגר.

כל אדם שנולד יודע שבגיל מסוים אי אפשר לתת את אותם מאמצים ואותם כוחות שנתנו בקריירה. מה יהיה עם הספורטאי אחרי זה? רק אז הוא יתחיל ללמוד ויתחיל לפתח קריירה נוספת? וכל אלה שנהנו מהקריירה, האם חשבו על תמלוגים לאורך זמן? אני שמח שיש דיון היום ויכול להיות שאני מתפרץ לדלת פתוחה בחלק מהדברים שלי, אבל אני זורק אותם כדי לעורר דיון.

מלווים את היום החשוב הזה בכנסת חבר הכנסת נחמן שי וחבר הכנסת איציק שמולי. כדרכנו בקודש אנחנו נותנים להם לפתוח, אבל היו קצת עסוקים בדיונים אחרים והגיעו תוך כדי פתיחת הדיון. נחמן שי, בבקשה.

בוקר טוב, תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש וחבריי חברי הכנסת, באמת היינו עסוקים במרוץ מאוד קשה בשעות האחרונות ויש נטייה להפריש את המפסידים לפנסיה עכשיו, אז אנחנו מרגישים קרבה גדולה גם לספורטאים שפרשו. אני רוצה להודיע לכם שאנחנו ממשיכים לרוץ. כולנו. לא קרה שום דבר ואצלנו אפשר לרוץ קצת יותר לאט, אם לא יכולים לרוץ בקצב המהיר, אבל לעשות כמה שפחות סאלטות לאחור. זה חשוב מאוד בפוליטיקה.

בוקר טוב, תודה רבה לכל האורחים החשובים שבאו. חלק מהם גיבורי ילדותי, כמו השחקן לשעבר בוזגלו, שהייתי נוהג לצפות בו במשחקי כדורגל, או שמעון או אחרים. ספורט מאוד קרוב ללבי, כמו שגילי זוכר ויודע, אבל זה לא רק עניין אישי, זה גם עניין לאומי-ממלכתי.

מדובר בקבוצה קטנה ומובחרת של ספורטאי עילית שמשקיעים חלק ניכר מחייהם לספורט. יש בזה לא רק היבט אישי אלא גם היבט לאומי-ממלכתי. מדינות מקדמות את הספורט כעניין לאומי מתוך רצון להטיב את מעמדן הבינלאומי. בלשון שלנו זה נקרא עוצמה רכה. כל מדינה שיש לה ספורט מתקדם, מדורגת גבוה בכל מיני מדרגים והחשיפה שלה היא חשיפה חיובית. אנחנו יודעים איזו גאווה אוחזת במדינת ישראל בתחרויות בינלאומיות, וכמובן באולימפיאדה, באליפויות עולם או בטורנירים בינלאומיים וכדומה, כשיש דגל וכשיש קבוצה ובעיקר כשמגיעים להישגים.

אנחנו חייבים לאנשים האלה. אנחנו, החברה הישראלית, חייבת להם. אנחנו רואים אותם לפעמים שלוש דקות באיזשהו רגע, אבל אנחנו לא יודעים שמגיל צעיר מאוד ועד שלב משמעותי בחייהם זה כל מה שהם עושים, בשביל התרגיל הזה, בשביל הדקה הזאת, בשביל השנייה הזאת ובשביל הבעיטה הזאת כל חייהם מוקדשים. אם לא נמצא דרך לסייע להם בשלב שברובם מתחילים את חייהם – שלב הפרישה מהספורט הוא בדרך כלל לאחרים שלב ההתחלה בחיים. בדרך כלל הם גם חסרי השכלה כי הם השקיעו את כל זמנם בספורט. לא שהם לא אינטליגנטים, חס וחלילה, אלא שהכישורים שלהם הלכו למקום מסוים והאמצעים הכספיים שלהם – מה לעשות שהספורט לא יודע לפצות אותם, בטח לא בישראל, בקניית כלים כדי להסתדר אחר כך בחיים. כבוד כן, אבל לא הרבה יותר מזה. קצת בזמן שהם לומדים.

כאן זאת אחריות של המדינה כי היא מקדמת הספורט הלאומי, אבל זה לא ספורט מועדונים ולא ספורט קבוצתי שקבוצות יודעות לדאוג. זאת אחריות של המדינה לחשוב איך היא מקנה להם יכולות ומפצה אותם בשנים הבאות על הזמן שהם הקדישו, לפעמים גם את הגוף שלהם הם נתנו לצורך העניין הזה.

אנחנו עוסקים היום באזרחים ותיקים, אז יש להם בערך עוד שישים שנה לחיות בסביבה שלנו, עד שהם הולכים. אולי יותר כי עד שהם יגיעו לגיל הזה, זה בטח יהיה בעוד שמונים שנה. כאן האחריות היא של המדינה ולכן רצינו, שמולי עמיתי והצוותים שלנו, לקיים את הדיון הזה כחלק מדיון רחב יותר בשאלה איך החברה הישראלית מתייחסת לאזרחיה הוותיקים. אתם עוד לא שם, אבל ספורטאיה הוותיקים הם ותיקים צעירים יותר וזאת אחריות שלנו ומחויבות שלנו. אם זה מצריך חקיקה, נעשה את זה בחקיקה. אם אפשר לעשות את זה בדרכים אחרות – יושב לידי יוסי, מנכ"ל משרד הספורט. פעם הייתי שם. אם המשרד יכול לעשות את זה, בבקשה. אם לא, נחפש דרכים אחרות.

נשאיר אותו לסוף שיספר לנו.

הוא יספר. אני סומך עליו, הוא איש יקר. שוב, תודה רבה לכולכם שכיבדתם אותנו בנוכחותכם. אני מעריך אתכם מאוד. תודה רבה.

חבר הכנסת שמולי, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, ראשית אני רוצה להודות גם לוועד האולימפי, לגילי ולכל התורמים.

תראו איזו רוח ספורטיבית. הם חזרו אתמול והם מגלים רוח ספורטיבית.

סמוך עלינו.

אני רוצה להודות על הדיון המשותף וכמובן לך, היושב-ראש, ולכל חברי הכנסת, וכמובן גם לגיבורי ילדותי וגם אלו שקצת יותר טריים.

ילדותך זה לא לפני הרבה זמן.

אמרתי לרינו צרור לפני רגע שאני צעיר, 37, הוא אמר לי: אתה כבר מתקדם לגמלאות. בכל מקרה, אני רוצה להגיד מהי נקודת המוצא.

יש פער מאוד מאוד גדול מהרגע שבו אתה עומד על הפודיום או שאתה מקבל את צלחת האליפות וכולם עוטפים אותך ואוהבים אותך וכולם מנסים להידחק לפוטו-אופ אתך כדי לקחת מהרגע הזה, וזה רגע ששייך לכל מדינת ישראל – מי כמוכם יודע את זה – לבין היום שאחרי. ביום הזה לא מעט ספורטאים, שבאמת נתנו את החיים שלהם גם בנבחרות, אבל גם בקבוצות השונות, מוצאים את עצמם לבד.

אנחנו חשבנו שיהיה נכון להעלות את הסוגיה הזאת במסגרת היום המיוחד הזה בכנסת. לפני שנה היה פה דיון דומה על האומנים והשחקנים. זה פוגש אותנו בהרבה מאוד זירות, שכאשר מישהו בשיא הפופולריות שלו והוא נותן מעצמו כמה שיותר, כולנו עוטפים אותו באהבה, אבל ביום שאחרי, כמו האסקימואים, שמים אותו על איזה קרחון וישוט לבד לעבר האופק. הדבר הזה לא יכול להתקיים ולכן אנחנו צריכים לחשוב מה אנחנו עושים אחרת.

אני חושב שהתוכנית שהוצגה היא טובה, אבל היא לא מספקת. מנטורינג וליווי אישי זה דבר מבורך, אבל אני לא חושב שזה יכול להסתכם בזה. בואו נקרא לילד בשמו – אנשים שקשה להם להתקיים כלכלית ביום שאחרי, לא צריכים מנטורינג. תמיד כשאומרים לי לבוא להוביל את השדולה לחינוך פיננסי, אני אומר: חבר'ה, אנשים שאין להם עם מה לפתוח את החודש לא צריכים שיסבירו להם איך לנהל את הכסף שאין להם.

הם המומחים הכי גדולים.

הם המומחים הכי גדולים. לכן, במקביל לפעולות המבורכות שהוצעו כאן, גם על ידי הוועד האולימפי וגם על ידי המשרד, אנחנו צריכים לחשוב איך אנחנו מגדילים את התמיכה הכלכלית באותם אנשים. אני מבין שאין כסף בתקציב המדינה לכול, אבל אפשר, למשל, לחשוב מחוץ לקופסה ואני סתם זורק פה רעיון לאוויר. אני חושב שעל כל כרטיס שנגבה במשרדי הספורט, הכדורסל, הטניס ואיפה לא, הייתי מוכן לשלם 20 אגורות נוספות לכרטיס כדי שתהיה קרן מיוחדת במשרד התרבות והספורט שתתמוך בספורטאים. 20 אגורות. תחשבו כמה כרטיסים נמכרים בשנה. ואז יכול להיות שהיינו רואים פחות אומנים רעבים ופחות זמרים רעבים ופחות ספורטאים שנשארו לבד בצד הדרך.

אני חושב שהאתגר שלנו הוא יחד אתכם. אני אגיד לכם את האמת, בדרך כלל הפוליטיקאים מגיעים לדיון ויודעים שיש להם את כל הפתרונות, אבל בדיון הזה אנחנו מצפים לשמוע גם מכם רעיונות מקוריים מה אתם מציעים לעשות אחרת, גם ברמה הכלכלית ולא רק ברמה של המנטורינג.

תודה. שלא תיבהלו, אנחנו מסיימים את העבודה עם הפוליטיקאים ומתחילים אתכם שזה העיקר. בבקשה, פרופ' מנו טרכטנברג.

או-אה, זה לא העיקר?

לא, היום הם העיקר.

כן, כן, מאה אחוז. בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, קודם כל תרשו לי לברך את עמיתיי, את איציק שמולי ואת נחמן שי, שעושים רבות עבור האזרחים הוותיקים במדינת ישראל בכל היבט והיבט, וגם בהיבט הזה. ברכות לך, אדוני היושב-ראש, שאתה מארח את הדיון החשוב הזה.

אנחנו חיים בעידן שיש בו סתירה מהותית בין זה שאנחנו כל כך מתלהבים ומקדשים את הנעורים ומצד שני, תוחלת החיים ממשיכה לעלות ואיכות החיים על פני זמן. אז יוצא שפרק הזמן שבו אתה יכול לפרוח הולך ונהיה בפרופורציה יותר קטנה לחיים שלך. זה לא הולך ככה. זה לא הולך ככה בשום הקשר ובתחום של הספורט, הדבר הזה יותר מוקצן, אבל הוא לא יוצא דופן. בהקשרים אחרים אנחנו מדברים, למשל, על Life Long Learning- רכישת השכלה לאורך זמן. זה לא נגמר בתואר ואחר כך נגמר העניין. לא. גם בהקשר הזה יש פתרונות בכל מיני הקשרים. אני רוצה להזכיר מה קורה בצה"ל. קצינים קרביים שיוצאים לפנסיה בגיל צעיר לעומת מקומות אחרים, יש להם הסדר מיוחד. אני לא אומר שזה צריך לחול עליכם, אבל אני אומר שכאשר רוצים ורואים בזה חשיבות, מוצאים פתרונות. הדברים האלה צריכים לקרות.

אני רוצה להתייחס נקודתית להצעת חוק שחבר הכנסת מרגי ואנוכי מקדמים, חוק גל נבו, שנוגע לא רק למה שקורה בגיל 50 אלא גם מה קורה בגיל 30 או 35. על מה מדובר? אתם מכירים את העניין. גל נבו, שחיין הפועל ירושלים, מוכשר ביותר, אחד המוצלחים שהיו במדינת ישראל, אבל הוא כבול, כפי שנהוג במקומותינו, למועדון שהוא נמצא בו. הוא לא יכול להשתחרר אחרת יכולים לחתוך לו את המלגות ואת השכר ומה לא. לכן אנחנו מדברים על מה שקורה אחר כך, על מה שקורה במהלך חיי הספורט של האדם. מה קורה לו.

אנחנו מציעים שינוי משמעותי ביותר בשני היבטים. אנחנו הנחלנו לעולם את המושג של שמיטה, של שבתון וכולי. אחרי שבע שנים אותו ספורטאי יוכל להשתחרר ויהיה מוסד בוררות שאם יש חילוקי דעות על תנאי העסקה או תנאי ההתקשרות עם המועדון, אפשר יהיה לפנות לאותו מוסד בוררות כדי לפתור את העניין ולא תהיה אותה תלות אבסולוטית של הספורטאי במועדון שלו. זה לא פותר את מה שאנחנו מדברים עליו כאן, אבל זה צעד משמעותי וצריך לעשות אותו ואני בטוח שחבר הכנסת מרגי ואנוכי נוכל לקדם זאת.

מעבר לזה, ובזה אני אסיים, אני רוצה להגיד לכם שזה לא רק עניין של תנאים כספיים מועדפים לאחר הפרישה. זה עניין של פתיחת אפיקים לקריירה משמעותית, שמתבססת על הניסיון העצום שנצבר במהלך שנות הזוהר של כל אחד מכם. כדי שאותו ניסיון יהיה רלוונטי גם להמשך, שיהיה לכם עוד עשרות שנים של עבודה משמעותית לאור הניסיון שנצבר. בשביל זה המדינה צריכה להתגייס ולקבוע את זה כמסלול נפרד משמעותי.

שמעון אמסלם, בבקשה. יש ארגון שחקנים, איך הוא נקרא?

מדובר בניר אלון ואני בא לכאן בכובע אחר. אני גם חבר בארגון השחקנים הישראלי ואם אנחנו מחפשים פתרון, הפתרון קיים. אנחנו מדברים פה על ספורטאי עילוי שזכו במדליות. אני עושה את זה כבר שמונה שנים במכללה למנהל, מעל 250 ספורטאים מכול התחומים –כדורגל, כדורסל, כדורעף, כדוריד. כולם עברו אצלי תואר ראשון במכללה למנהל תוך כדי קריירה.

אם אתה שואל אותי מה הפתרון שהחבר'ה האלה צריכים, הם צריכים חכה, הם לא צריכים דגים. אפשר לעזור להם בנושא של פנסיה, אפשר לעזור להם בכול, אבל בסופו של יום החבר'ה האלה צריכים קודם כל הכוונה, הבנה וחינוך פיננסי. הם כן צריכים לדעת חינוך פיננסי. אנחנו רואים הרבה סרטונים ביו-טיוב של ספורטאים שפרשו רק לא מזמן ועובדים כמאמנים של ילדים בכל מיני בתי-ספר. אחד חייב כסף בבנקים והשני יצא מהכלא. אני חושב שחינוך פיננסי ממקד אותך דווקא כן להיות מרוכז בדברים החשובים כדי שכאשר אתה תצא, אתה תדע מה לעשות.

בגיל 32 הלכתי לעשות תואר ראשון במנהל עסקים. בגיל 32. הקמתי מפעל בשדרות כבר עשרים שנה ואני יכול להיות גאה במפעל הזה.

אתה אומר שזה יכול להשתלב בקריירה.

זה חייב להשתלב בקריירה. 99.9% מהספורטאים שמשחקים בארץ, אף אחד מהם לא יחתום בברצלונה, אני מבטיח לך. גם לא בריאל מדריד. אולי יש לנו אחד מתוך מיליון שיחתום ב-NBA כמו עמרי כספי. כל השאר יחיו כאן. מי שחי כאן מתאמן במקסימום ארבע שעות ביום. מה הוא עושה בשמונה השעות האחרות שהוא ער? אני נותן להם פתרון.

שמעון, יש פה שתיים שהיו מתווכחות אתך.

רגע, נשמע את זה.

הן מתאמנות עשר שעות ביום.

גלעד, זה כוחו של דיון. בבקשה.

בסופו של יום, הפתרון שלנו הוא איך אנחנו מכוונים את הילדים האלה לאקדמיה, איך אנחנו עוזרים להם. אני עושה לילות כימים כדי לגייס כסף לתת להם מלגות. גם נטע הייתה אצלי ואולי היא תתחיל ללמוד בשנה הבאה. וגם גילי יודע שהוא נותן להם מלגות. אם נוכל לקבל עזרה לספורטאים האלה תוך כדי קריירה, אם הם יראו נכונות שהם רוצים ללמוד. הם גם יצטרכו לשלם כי אני לא מאמין שמי שיקבל חינם ילך ללמוד. אני לא מאמין בזה. חייב לשלם, אבל בסופו של יום זה חלק מהפתרון.

תודה. גלעד, בבקשה.

תודה. ראשית, לברך את עצם קיום הדיון הזה. אני חושב שחשוב מאוד שמעלים אותו לסדר-היום, ואם לשפוט לפי דבריהם של חברי הכנסת שנוכחים פה, אם יהיה מתאם גבוה למה שיקרה בסוף עם כל ה-120, אנחנו במצב טוב כי ההבנה שהם גילו בדברי הפתיחה שלהם, בהחלט מעודדת.

לימדת אותי. אני גדלתי אצלך, גילי.

כבוד לי. בכל מקרה, אני חושב שזה לא מתפקידו הרשמי והמסורתי של הוועד האולימפי, אבל אני חושב שהוועד האולימפי, מתוך שיחות ודיונים עם ספורטאים, גם ספורטאים במשך הקריירה שלהם וגם אחריה, זאת אחת מנקודות התורפה הכי גדולות בספורט וזה נושא שאף אחד לא מטפל בו, היום שאחרי. כמו שהוצג במצגת וגם דיברנו על זה קודם לכן, בעיקר בספורט אולימפי מתאמנים הרבה מאוד שעות.

שמעון אמר פה דברי טעם והדבר היחיד שאמרתי הוא שהספורטאים האולימפיים מתאמנים לפחות עשר שעות ביום, ויש פה שתי דוגמאות לזה, גם אנסטסיה וגם נטע. סדר-היום שלהן מאוד מתוכנן ומנותב מרגע השכמתן בבוקר. הן יודעות מה הן עושות, הכול אצלן מתוכנן ומישהו מבקר מתי הן אוכלות, מתי הן מקבלות טיפולים, מתי הן עושות בדיקות כאלה ואחרות. כשהן מסיימות את הקריירה, מלבד זה שהן פחות באור הזרקורים, אין להן ארגז כלים אפילו של דברים בסיסיים, החל מאיך לכתוב קורות חיים, איך לגשת לראיון עבודה ולמה הן בעצם מתאימות. האם זה שהן היו ספורטאיות אומר שהן תהיינה מאמנות או קשורות לענף הזה? אולי לא. יש הרבה מאוד ספורטאים – הזכרנו פה את גל נבו. גל נבו ימצא את עתידו בתחום הכלכלה. הוא איש מבריק בנושא הזה ואנחנו ננסה לעזור לו לנתב את דרכו דווקא לתחומים האלה. עמית לנג היה ג'ודאי ועובד במשרד הכלכלה.

חבר הכנסת איציק שמולי, אחד הדברים של המנטורים זה לכוון אותם דווקא למקומות שהם מתאימים. לנסות לחבר אותם לחברות עסקיות, למשפחה האולימפית שלנו, שיכולות לקלוט את הספורטאים. זה הנושא שהוא נר לרגלינו.

אחד הדברים שכבר נעשו, ואנחנו מברכים עליו – צריך לשדרג אותו ולהגדיל את הסכומים – הוא שיחד עם משרד הספורט ומועצת ההימורים יש לנו קרן משותפת שמסייעת ללימודים. אנחנו עוזרים לספורטאים שהיו במשחקים האולימפיים בתמיכה של 30,000 שקל, שלוש שנים של שכר אוניברסיטאי.

אנחנו מסייעים לכל ספורטאי שהיה במשחקים האולימפיים וזה בהחלט דבר שאנחנו מאוד גאים בו. גם בפרויקט החדש שלנו, כשהתחלנו את "היום שאחרי", אנחנו לוקחים שמונה שנים אחורה. זאת אומרת שזה לא רק מי שמסיים עכשיו את המשחקים האולימפיים או בדרך לשם, אנחנו הולכים שמונה שנים אחורה.

רציתי לציין שבשיחות שלנו עם חבר הכנסת איציק שמולי העלינו מספר נושאים שבאמת לא מטופלים עדיין ואפשר לקדם אותם ולא בכספים משמעותיים. הנושא הכי חשוב מבחינתי – שמעתי קצת רמיזות בנושא הזה – הוא דווקא ללכת מצד המצוינות, לא מצד המסכנות, לא מצד הרעבים ללחם כי הספורטאים שלנו, בטח הספורטאים המובילים שלנו, לא רעבים ללחם. צריך להוציא את זה מהלקסיקון. החבר'ה האלה מקבלים מלגות, מקבלים ספונסרים והם נתמכים. התוכנית המקצועית שלהם ממומשת במלואה על ידי המערכות.

אני דווקא חושב שהייחודיות של הספורטאים היא דווקא במצוינותם, דווקא בייחודיות שלהם, דווקא בגלל שהם מודלים לחיקוי. על עבודה קשה, על התמדה, על מעבר משברים בדרך, שזה מנת חלקו של כל ספורטאי. דווקא מזה אני רוצה להציג אותם ולהוביל אותם.

נאה דורש, נאה מקיים – אנחנו בוועד האולימפי מעסיקים מה-1 בינואר את ורד בוסקילה, שהיא שייטת אולימפית בשלושה משחקים אולימפיים. לקחנו אותה לשירותנו. הספורטאים שלנו שותפים בכל הוועדות שלנו ובכל הוועדות שיש בוועד האולימפי חייב להיות נציג ספורטאים שלנו. שתי הספורטאיות המכובדות האלה חברות בוועדות שלנו.

נושא מאוד חשוב הוא קרן לספורטאים עם בעיות רפואיות, לצערי הרב הרבה מהן בעקבות פעילותם הספורטיבית והם מתקשים בלממש את עצמם ובלקיים את עצמם. אי אפשר לחשוף אותם כי זה נושא שאנחנו לא רוצים להוציא מטעמי סודיות רפואית. יש לנו כאלה ואני חושב שצריכה להיות קרן של המדינה שתעזור, באמצעות חקיקה.

נושא נוסף הוא פנסיה – הכרה בפעילות הספורטיבית של הספורטאים, בטח בחברות ציבוריות שיכירו בהם בתקופה שבה הם עסקו בפעילות הספורטיבית. כמו שיוצאים לפנסיה מהצבא וממשיכים את הוותק הזה.

דבר נוסף זה פנסיה למדליסטים. אני חושב שכל מדינה שמכבדת את עצמה יודעת שהמדליסטים האולימפיים, ואין לנו הרבה – יש לנו תשע מדליות אולימפיות, שמונה ספורטאים – לתת להם איזושהי הכרה ולתת להם פנסיה. לדעתי זאת לא פנסיה אפילו בחינם, כלומר הם יצטרכו להחזיר למערכת ארבע הרצאות בחודש במערכת החינוך. זאת אומרת, אפשר לדון איך לעשות את זה כדי שגם הם יחזירו לחברה. תודה לכם.

תודה. אריק, בבקשה.

בוקר טוב, אני נשיא התאחדות הספורט, מקבילה של הוועד האולימפי למה שקשור לספורט שאינו אולימפי בישראל.

לא תחרותי.

תחרותי מאוד, כמו האולימפי אבל לא באולימפיאדה.

אני לא רוצה להוסיף ולשנות הרבה מהדברים. אני מסכים עם מה שאמר גילי. אפשר לקחת את כל מה שהוא אמר ולהכניס לי לפה, למעט לשנות משחקים אולימפיים ולומר משחקי עולם. הספורטאים שלנו, צמרת, קצפת של ספורטאים, מתחרים פעם בארבע שנים.

אנחנו יוצאים בעוד שבועיים למשחקי העולם שלנו שייערכו בפולין, סך הכול 18 ספורטאים ייצאו כך שבאמת מדובר בקצפת של הספורטאים בארץ בענפים שלנו. גם אלה ספורטאים שנותנים את כל כולם במשך כל היום לאימונים, אם זה בג'יוג'יצו או סקי מים או אגרוף תאילנדי ואינם זוכים לתנאים לאחר פרישתם. אני יכול לומר שאנחנו באיילת מסייעים כמו שאמר גלעד, לצערי אין לנו עדיין פרויקט מורכב כמו "היום שאחרי", אבל אני מבטיח שנעשה גם את זה. אנחנו נתלבש עליהם ונעשה גם כן. אני לומד מהטובים.

תשלבו ידיים, זה יותר טוב.

בשמחה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מלא עם הוועד האולימפי. אני יכול לומר שאנחנו מסבסדים היום קורסי מאמנים לספורטאים הבכירים שלנו ואנחנו מממנים להם לימודים אקדמיים וכמו שאמר שמעון, אנחנו ניתן להם את החכה מהתחלה ואחרי זה הם יידעו לדוג לבד. זה משהו ששמנו לעצמנו למטרה. לצערי הרב, אין לנו מספיק משאבים היום לתת את כל מה שדובר מסביב. אני מצטרף לדברים שאמרתם וחושב שגם המדינה – אני בקושי גדלתי על זה, אבל פעם ספורטאי נבחרת ישראל בכדורגל או בכדורסל היו נהגי "אגד" או נהגי "דן". הם היו רשומים. אני לא יודע אם הם נהגו, אבל הם היו רשומים. יכול להיות שיש אפשרות לספורטאים האולימפיים הבכירים, לספורטאי איילת הבכירים ביותר, יחד ביוזמה ממלכתית למצוא להם מקומות תעסוקה מובילים ושיתחילו במהלך התחרויות שלהם, כמה שהם יכולים. בהתעמלות אומנותית זה פחות רלוונטי, אבל ברוב הענפים יכולים מספר שעות ביום להתחיל להתמקצע. הם ייכנסו לשם בהמשך, כל אחד בהתאם לתחומו, אבל זה חייב לבוא כמשהו ממלכתי וגדול. מעבר לזה, אני מברך על היוזמה ואני מקווה באמת שנוכל לעזור לספורטאים שלנו.

תודה. יעקב בוזגלו, בבקשה.

צהריים טובים לכולם, האמת היא שאני מסכים עם כל מילה שכל אחד מהחברים אמר, אבל אני חושב שאנחנו רצים יותר מדי מהר. צריך להסתכל על הדברים לא אחרי הפרישה אלא הרבה לפני ההתחלה. אצלנו שום דבר לא בנוי בצורה נכונה בספורט ולכן אנחנו כל פעם מתפלאים למה אנחנו לא משיגים הישגים.

אני חושב שלא רק שלא מכבדים את שחקני העבר או מתעמלי העבר או כל ספורט אחר, אלא פשוט מבזים אותם. עושים הכול כדי לבזות אותם. אני זוכר שכאשר פרשתי מפעילות הציעו לי הצעות לאמן ילדים. מאוד אהבתי ורציתי, אבל מה הציעו לי? רצו לבייש אותי יותר מאשר להציע לי.

אני אומר שההתחלה צריכה להיות עוד בתחילת הדרך. אי אפשר לחכות ולראות שהכדורגלן יהיה כדורגלן בגיל עשרים כדי לראות אם הוא מתאים לתחום. ההורים משקיעים הרבה מאוד כסף, ואני לא רוצה להגיד שמשלים אותם, אבל בהחלט נותנים להם לחלום. כולנו יודעים שרוב הפעילים בספורט לא מתאימים לתחום שהם עוסקים בו. אני מתמחה רק בכדורגל ואני לא מתיימר להיות מומחה בכלל בספורט, משום שיש כל מיני ענפים אינדיבידואליים, אבל כשמדברים על קבוצה, אי אפשר לדכא ילד ולדרוש ממנו מצוינות בעתיד. זה לא ניתן, לא רק בכדורגל ולא רק בכדורסל ולא רק בענף אחד.

אני חושב שבראש ובראשונה ארגז הכלים שאנחנו נותנים לו עוד בהיותו ילד, הוא זה שילווה אותו לכל שאר הדברים בעתיד. לכאורה, כדורגלנים נראים כמשתכרים במשכורות הגבוהות ביותר במדינה שלנו, אבל זאת בושה וחרפה כי אם יסתכלו כמה באמת מרוויחים 81% - את זה פרסמה ההתאחדות לכדורגל – הם משתכרים פחות מ-5,000 שקלים ברוטו בחודש. ומה הם יפרישו לפנסיה? איך הם יוכלו בכלל לחשוב על הדברים האלה?

ההורים משקיעים הרבה מאוד כסף בילד, בטח אם הוא מוכשר. אפילו רצים אתו בעולם לכל מיני אקדמיות כאלה ואחרות ורוצים ללמוד דברים, אבל בסך הכול הם לא מגיעים לשום דבר. התסכול גורם לאלימות. אני לא רוצה להיכנס לזה משום שדיברנו פה על הרבה מאוד נושאים ולא דיברנו על כלום. אני מתמחה רק בכדורגל ואני יודע שכל הורה משלם עשרות אלפי שקלים, אם לא מאות אלפים, ובסופה של הדרך הוא לא מחזיר אפילו את ההשקעה. מפה יש כל כך הרבה תסכולים.

תודה. נטע, בבקשה.

שלום לכולם, אני מכהנת היום כיושבת-ראש ועדת ספורטאים. הודעתי על פרישה מפעילות תחרותית לפני כמה חודשים והתחרות האחרונה שלי הייתה בקיץ, באולימפיאדת ריו. אני בהחלט מסכימה עם רוב הדברים שכל אחד אמר פה. אני רוצה קצת לחדד מנקודת מבט שלי כספורטאית.

אני יכולה להגיד לכם שההקרבה אצל ספורטאי, וספציפית בענף שלי, היא סופר-סופר-סופר טוטאלית. זה אומר שאני כספורטאית לא יכולה לחשוב מה יהיה שנייה אחרי, כי אני כולי שם וזה אומר גם מבחינת הראש וגם מבחינת הזמינות שיש לי במשך היום. כמו שנאמר פה קודם, זה לא סוד וזה באמת מגיע לעשר שעות אימונים נטו. לזה מצטרפים עוד כל מיני טיפולים פיזיותראפיים וכל הדברים שצריך לעשות מסביב, וזה מגיע למצב שאני מקדישה 13-12 שעות הערות שלי לספורט.

זה לא סוד שמשתכרים מספורט אולימפי ומספורט יחידני. הוועד האולימפי באמת מנסה ויוצר לנו איזושהי אווירה אופטימלית על ידי השגת ספונסר, כך שאנחנו באמת יכולים להתאמן יום-יום בראש שקט ולדעת שיש לנו מה לאכול, שעוברים את החודש ושהכול בסדר. חברים, זה לא מצב שאני מסיימת קריירה ונשאר לי, כמו אצל טניסאים וספורטאים אחרים – כדורסלנים וכדורגלנים – כסף בצד. אם לוקחים את מה שעשיתי בהתעמלות מבחינת הישגים, אז כן, הייתה משכורת והייתי חיה כל חודש בסדר גמור, חושבת על האימונים, חושבת על הספורט, אבל ברגע שאני מסיימת את הספורט זה נגמר. דף חדש, ריק לחלוטין.

יש הרבה מקרים בהם ספורטאי יכול להציג יכולת סופר-מעולה בזירה וביום שאחרי אין לו את הכישורים. אין לו מה לעשות עם זה. כל אחד הולך עם זה לאן שהוא יכול. יש כאלה שזה בא להם בצורה יותר קשה או יותר קלה, וללא ספק צריך עזרה מכל מיני סוגים. כמו שנאמר, גם שילוב הספורטאים במקומות עבודה ובאמת לעזור להם לבחון ולבדוק מה כן מתאים להם לעשות, וגם ברמה הפיננסית. אני היום בת 26 וסיימתי עשרים שנות קריירה ויש לי את ארגז הכלים שלי מכול החוויות שעברתי. אני יכולה להגיד לכם שרק בחצי השנה האחרונה אני מתחילה לפגוש אנשים ולהכיר אנשים. אני אומרת לכולם שעד היום כולם הכירו אותי, אני לא הכרתי אף אחד.

תבינו שזאת סיטואציה מאוד לא קלה ואחרי פרישה זאת איזושהי תקופה מאוד לא קלה, גם פיננסית וגם פסיכולוגית. ביום נתון אחד כל החיים משתנים. שום דבר לא מובן, שום דבר לא יציב. זה לא פשוט ואנחנו צריכים את התמיכה בכל מיני מובנים.

תודה. אנסטסיה, בבקשה.

שלום לכולם, אני באה מענף השחייה האומנותית, שמוכר קצת פחות, אבל אישית רושמת לזכותי הישג שאני מאוד מתגאה בו. אני האישה הראשונה שייצגה את המדינה בארבעה משחקים אולימפיים. האישה הראשונה בישראל, אני חייבת לציין.

פרשתי לפני כמה חודשים ובבחירות שלי בקריירה התמזל מזלי והצלחתי גם ללמוד תוך כדי ההכנות האולימפיות. עשיתי תואר ראשון במדעי ההתנהגות עם תקשורת ומשאבי אנוש, עם עזרה מאוד גדולה של הוועד האולימפי. למזלי נכנסתי למעגל התמיכה של "היום שאחרי".

אני מסתכלת על הדברים בצורה קצת יותר אופטימית וקצת אחרת. אני חושבת שעם כל המצב של הגישה לספורט בישראל, ולפעמים אולי סגירת דלתות או הרמת גבות לגבי ספורט שהוא פחות פופולרי, עובדה שהצלחנו להגיע לארבע אולימפיאדות למרות שאין מים בישראל ותמיד יש קשיים בתקציבים ובמתקנים ובזמן התייחסות בכלל.

אני חושבת שהרבה יותר נכון להסתכל על ספורטאי שמבקיע את הגול, שמביא מדליה או מגיע לזירה האולימפית כמישהו שדווקא מתחיל את החיים. הוא עשה את הדוקטורט, הוא הגיע לפרופסורה ועכשיו הוא מוכן עם ארגז כלים שהוא בעל ערך מוסף מאוד גבוה, הרבה יותר מרבים אחרים, שאולי בינתיים עשו סטאז' ויש להם קצת יותר ניסיון בעבודה עם אנשים או במסגרת ציבורית כזאת או אחרת.

אני חושבת שספורטאי מגיע עם איזשהו ערך שאין לאחרים וגם אם אין לו כישורים לכתוב קורות חיים, למשל, הוא כן יכול להתמודד עם הרבה מאוד אתגרים והרבה מאוד קשיים, אם יש לו רק קצת יותר גיבוי ודלת פתוחה מהמוסדות המדיניים או ממקומות יותר ייצוגים – משרד האוצר, למשל. זכיתי להזדמנות חדשה להיות רכזת התשתיות של הספורט ההישגי באגף הספורט בעיריית ירושלים. מההיכרות הקצרה שלי עם אנשים הם מאוד מעוניינים לשמוע מה יש לספורטאי אולימפי להגיד כי הוא היה בפנים. הוא יודע מה זה דורש, מה זה אומר כל יום, מה מרגישים, מה חושבים, עם מה הולכים בלילה ועם מה קמים בבוקר. זה יכול לעניין גם את הדור הצעיר, גם את המקום הייצוגי של המדינה כי עשינו המון למען המדינה ואנחנו יודעים איך לייצג אותה, עם ביטחון רב.

אני חושבת שאם הייתה קצת יותר אפשרות לתת במה, הספורטאי לא יהיה כמו פרסומת חולפת, אומנם טובה אבל חולפת, אלא הוא יהיה הרבה יותר נגיש ואפשר יהיה להיעזר בו דווקא אחרי שהוא עושה את השיא שלו, כי רק אחרי שהוא עושה את השיא, הוא הופך להיות דוקטור במה שהוא עשה ואז הוא יכול לתרום הרבה יותר ובצורה הרבה יותר פומבית לכלל. תודה רבה.

חסרה חוליה של אקדמיה בתחום הספורט. אם הייתה לנו אקדמיה - - -

יש, יש.

מפותחת. אם הייתה אקדמיה מפותחת, אין ספק שהמשאב הזה היה מנוצל. המשאב הזה יכול היה להיות מנוצל, אבל זה דבר אחד. אני לא אומר שזה הפתרון האולטימטיבי, אבל זה וזה וזה - - -

קשה מאוד להתפרנס מהספורט בארץ. קשה מאוד. אם אתה יוצא עם תואר מהאקדמיה של ספורט, אתה יוצא עם עוד מאות סטודנטים בשנה שכולם רצים אחרי אותם תפקידים.

לא, לא הבנת אותי. לא ירדת לסוף דעתי. ברגע שתהיה אקדמיה שתחקור ותפתח – יש, אמרתי שהיא לא מפותחת. יש מעט. הפורשים מהספורט, יש להם מה לתרום בתחום הידע הזה. ראה את המכון הלאומי שעכשיו חוקקנו את החוק עבורו, שרוצים לצקת בו תכנים. השמיים הם הגבול אם תהיה פה אווירה של מדינה שבאמת דוחפת.

הם לא יודעים שיש דבר כזה, ספורטאים. זאת הבעיה.

רמי פורת, בבקשה.

שלום, ביקשתי את רשות הדיבור off record – הגשתי בקשה בכתב והיא לא הגיעה אליכם. אני בא מענף השחייה. היום אני כבר סניוריטי, אבל אני רוצה לצאת מחוץ לקופסה. רוב הספורטאים לא מגיעים לפודיום. רוב הספורטאים המקצועיים לא מגיעים לפודיום ואנחנו רוצים לחשוב על כל הספורטאים. כשמדברים על ספורט וספורט מקצועי, צריך לחשוב על תרבות ספורט. אנחנו מתחילים לדבר על תרבות ספורט וזאת צריכה להיות תרבות שמתחילה מבתי-הספר ומגיעה עד לאקדמיה. כאשר יש חינוך לספורט בבית-הספר ומוציאים את הילדים לשחק משחק כדורגל, לפחות יש שעה בשבוע שידברו על ספורטאים.

כשאני הייתי ילד, כשדיברו על ספורט דיברו על חודורוב, על ויסוקר, על גרשון שפע ועל ראובן שפע כספורטאים שהובילו תרבות בעם לספורט. היום מדברים על הספורט האומנותי. חברה שהיא בריאה ורוצה לייצב בתוכה גם את נושא הספורט כחלק ממאווייה, חייבת להפוך את הספורט לחלק מהתרבות שלה. ספורטאים לא צריכים להיות נשכחים מרגע שהם ירדו מהפודיום אלא להפך. ספורטאים שאת כל חייהם הקדישו לנושא הספורט צריכים להיות מתוגמלים. אני חושב שצריך לתגמל את ההורים. זאת אומרת שהורה שמקדיש שעות רבות וימים ושבועות להסיע את הילד ולהוציא את הילד ולצייד אותו, ואת כל זה הוא מוציא מכספו, שההוצאה הזאת תהיה מוכרת לצרכי זיכוי במס. זאת דוגמה. או ספורטאי שעובד בתקופה שהוא גם נמצא בצמרת או שזה חלק מההכנסה שלו, שההכנסה הזו שמוקדשת לצרכי הספורט – ספורט לוקח המון כסף. אני אומר לכם שזה המון כסף וזה לא קצת. זה לא דבר שאפשר לעבור עליו לסדר-היום – חייב להיות שהמדינה מכירה בהוצאה הזאת. המדינה נותנת לו גם את הגיבוי הכלכלי לצורך ההוצאה ולא רק בתקופה שהוא היה פעיל. כי גם אחרי שהוא הפסיק להיות פעיל, רוב הספורטאים ממשיכים להיות פעילים, אם זה לצורך כושר אישי, אם זה לצורך חינוך הילדים שלהם לספורט. אדם שעוסק בספורט, עוסק בספורט עד יומו האחרון. אין ספורטאי שאני מכיר שלא עוסק בספורט. תודה.

תודה. ניר אלון, בבקשה.

אני מייצג שחקני כדורסל, כדורגל, כדוריד וכדורעף, כ-3,000 ספורטאים מקצוענים. אגב, אני גם קפטן נבחרת ישראל למכביה ואתמול ניצחנו את ברזיל ואנחנו בדרך לגמר. אם דיברנו על ותיקים, אני גאה להיות ותיק, 45 פלוס, ומקווה שביום ראשון גם נביא את הגביע. אנחנו משחקים במסגרת המכביה העשרים ומתאמנים שלושה חודשים. את האמריקנים ניצחנו ביום שישי ואת הקנדים ביום ראשון ואתמול ניצחנו את הברזילאים. אני מקווה שמחר ננצח גם את הרוסים אז הכול יהיה בסדר.

אתה מלמד את הצעירים איך מנצחים?

אצלנו פעם שחקן תמיד שחקן. זה באופי אצלנו לנצח. אני לא רואה בעיניים.

הצעירים לא מנצחים, אני לא יודע למה.

כשהם מגיעים לגיל בוגרים, אז הם מתקלקלים.

אתה צריך לראות אותו פעם משחק. אין לו כל כך רגליים, אבל כשהוא מקבל את הכדור, אין מצב שמישהו אחר - - -

לעצם העניין, הדיון מאוד חשוב ותודה שהזמנתם אותנו. הנושא של קריירה שנייה זה חלק מאוד מאוד חשוב בפעילות של הארגון, ובעוד דקה אני גם אגיד לכם איך נהיה פרקטיים גם לשים כסף לעניין הזה. אני פה לא בשביל לדבר אלא גם בשביל לעשות.

מה קורה ביום שאחרי? זה נושא שנוגע לא רק לוועד האולימפי ולספורטאים האולימפיים. הוא נוגע לכל השחקנים בארץ. זה נוגע לכל השחקנים בארץ, זה הארד-קור. אבל קודם כל השחקן עצמו צריך להחליט שזה מה שהוא רוצה לעשות. ברגע שההחלטה מגיעה מהראש, והספורטאים חזקים בראש, הנושא הזה מקבל את הביטוי. אחרי זה נעזור לו לבחור, ניתן לו מערכת שתתמוך בו, כולל מלגות, מסלול אקדמי ו-250 ספורטאים שעוברים בכל האוניברסיטאות, אבל חשוב לנו לעצב את ההכוונה.

אנחנו חלק מארגון שחקנים עולמי וזה חלק מה-DNA של כל ארגון שחקנים עולמי. בזמן שאנחנו מדברים פה, הם עושים סיורי קבוצות ומדינת ישראל היא מדינה קטנה. בכל מקום הם מבקרים ומראים איך ללמוד ואיך לעשות את זה ביום שאחרי. זה בזמן שהשחקן בן 24, 25, 26. דיברו פה על גיל 35-30 כגיל פרישה. השחקן צריך כבר בגיל 27-26 לדעת מה הוא הולך לעשות. הוא חייב לדעת לעשות את זה ואנחנו ניתן לו את האפשרות לעשות את זה. למדתי תואר ראשון ותואר שני תוך כדי הקריירה שלי בתור שחקן. למדתי וזה דבר נהדר כי בבוקר אתה לומד וקצת מתאמן, לא רק לרגליים אלא גם אימון למוח.

נכון שאומרים שכאשר הראש בריא, הגוף בריא?

חבר הכנסת מרגי, אני רוצה להגיד לך שתכונות של ספורטאים שמגיעים לקריירה שאחרי, שזאת הקריירה האמיתית והגדולה – המצוינות, הדבקות במטרה והחתירה להיות הכי טוב.

היא דיברה על התכונות שאתה רוכש כספורטאי.

קח את מיקי ברקוביץ, את טל ברודי ושים אותה בכל חברה שהיא, הם משדרגים את החברה שתי רמות קדימה, במידה שהם מוכנים. לי צרם לראות שלשום בעיתון שגל פרידמן מצלם חתונות. אני אומר לך את האמת, צרם לי לראות את זה.

זה מבחירה שלו.

אני לא יודע, אני לא יודע.

כל עבודה מכבדת את בעליה והוא עושה את זה בהנאה רבה. למה, ניר?

בדיוק. גלעד, גל הוא לא הדיון.

זה לא פופוליזם. אני יכול לא להגיד על השולחן מה שאני חושב.

אם זה מבחירה?

אני רוצה שתהיה יד אחת מכוונת ולכן אנחנו פה. להיות פרקטיים? אני מוכן כארגון השחקנים. פתחנו קרן מלגות וכל שנה אנחנו שמים 200,000 שקל לעניין. זה לא הרבה, אבל שמים 200,000. דיברת פה גם על הנושא הרפואי.

זה הרבה כסף.

אני מתחייב פה שכל שנה, בכל מקרה, הארגון יממן סך של 200,000 מלגות לספורטאים שילמדו. כל שנה וזה כבר רשום אצלי בספרים. 200,000 שקל למלגות ו-200,000 שקל גם לנושאים הרפואיים. זה משהו שאני מתחייב עליו מעכשיו קדימה.

יש אפשרות לראות סרטון שהפקנו?

הכנתם את זה טכנית? בינתיים ניתן לעוד דובר.

נושא אחרון שהעלה פה גילי לוסטיג הוא נושא הפנסיה. לא המצאנו את הגלגל. לקחתי את המודל שקיים בבלגיה ובהולנד לעניין פנסיה של ספורטאים. העברתי את זה לראובן חביב וגם לשרה. מכיוון שכרגע הספורטאים מופלים מאוד לרעה לעומת השחקנים הזרים, שלא משלמים כמעט מס והישראלים משלמים מס מלא, הצענו מודל של פריסת מס. במשך התקופה שבה שחקן משחק, הוא ישלם מס מופחת שיופרש לו לאחר גיל הפרישה. זה מודל שקיים ואני מקווה שזה יקבל את ברכת הדרך. תודה רבה לכם.

תודה. זיו, בבקשה.

תודה רבה, שלום, אני מנהל את הקליניקה לחינוך פיננסי של המכללה למינהל. גויסתי לדיון הזה על ידי שמעון, שאנחנו יחד חושבים על פתרונות. מכיוון שיוצא לי לדבר בין האחרונים אני יכול להגיד שניים-שלושה דברים שעוטפים את הכול וגם מציעים איזשהו חזון.

ראשית, מכיוון שאני מאמין בצעדים קטנים, הקשבתי להצעה של חבר הכנסת שמולי לגבי 20 אגורות לכרטיס. אני חייב להגיד שבתור צעד קטן זה יכול להיות מדהים.

צעד גדול.

זה 20 אגורות לכל אחד. זה גם יהיה מוטבע על הכרטיס ואנשים יהיו שותפים. זאת הערת אגב.

יש היום זמרים שמופיעים בקיסריה ולא מרוויחים שקל אחרי התשלומים.

ברור, אבל בסוף משלמים את הכרטיס הזה.

אני אומר לך שמישהו ייהנה ממנו, לא הספורטאי. אני אומר לך בוודאות.

לא, אם ננתב את זה לספורטאי. אני אשאל מהמוסיקה – באקו"ם זה עובד?

באקו"ם זה עובד.

יש אגודות אחרות שכבר קמו. אני חושב שצריך לחשוב. צריך לקחת את המודל ולחשוב. בבקשה.

לגופו של עניין, אנחנו במכללה למינהל הקמנו את הקליניקה כי הבנו, וזה גם להערה שלך, שאנחנו רוצים לחבר את האקדמיה ואת העשייה לטובת חינוך פיננסי של אנשים. חשבנו שבמכללה למינהל, שבה יש לנו גם מומחים למימון, גם מנטורים וגם סטודנטים מצטיינים, אנחנו יכולים לעשות את העשייה. אנחנו עושים עשייה מאוד מאוד מוצלחת עם משפחות ועם צעירים וכשהקשבתי גם ללימור וגם לנטע, התוכנית "גשר לספורטאי", שתוגש לכם בהמשך, היא תוכנית שהיא doable ומבחינתנו גם doable בשנה הבאה. הרעיון שלנו הוא ללוות את הספורטאי בשלושה רבדים: רובד אחד הוא במהלך היותו ספורטאי. הקשבתי למה שאמרתם על העומס וכך הלאה, ואני עדיין חושב שסטודנט ומנטור ומרצה וקבוצה יכולים בשיתוף עם הספורטאי למצוא את הזמן ובמהלך הקריירה שלו ללוות אותו, בין אם זה בפגישות מדי פעם, בין אם זה באי-מייל או בטלפון.

אני חייבת להוסיף משהו כי זה פשוט הכרחי. אני יכולה להגיד שכן ניסיתי לעשות תואר. התחלתי באיזשהו שלב, הלכתי לאוניברסיטה הפתוחה כי זאת הייתה הברירה היחידה שלי, ובענף שלי, עם כל הרצון שלי, זה פשוט לא אפשרי.

נטע, אני לא מתכוון לתואר.

זיו, תסכם בבקשה.

אני לא מתכוון לתואר, אני מתכוון לליווי בהתנהלות הפיננסית.

תודה. אנחנו נראה את הסרטון ונעבור לסיכום של משרד התרבות.

אנחנו רוצים להראות סרטון שנעשה על ידי המכללה למינהל, המסלול האקדמי ובשיתוף אתנו. הרעיון הוא להעביר לכל השחקנים את הסרטון הזה כדי שיקבלו השראה ויבואו ללמוד.

(הקרנת סרטון)

דימה לומד במכללה למינהל לתואר ראשון במדעי המחשב, ואלה לימודים מטורפים. הוא גם מתאמן, גם מתחרה באירופה, גם לומד אצלנו במכללה בעזרת הוועד האולימפי עם מלגה שאני נותן לו. אני חושב שגם משרד התרבות והספורט תורם חלק מהכסף דרך המלגות של הטוטו. יכול להיות משהו כזה?

כל התמיכה הזאת מביאה אותו למצב שהוא מצליח למקסם את היום שלו – גם לימודים, גם ספורט, גם לייצג את המדינה בכבוד. אני חושב שזאת דוגמה מדהימה לספורטאי שכן חושב על היום שאחרי. אני צודק או לא?

צודק מאה אחוז. אולי פספסתם את זה במצגת, אבל התחברנו לכמה מוסדות לימודיים וכמו עם שמעון שהולך לקראתנו, אנחנו עובדים עם עוד נציגים בכל אוניברסיטה. בכל מקום כזה יש לספורטאים למי לפנות והולכים לקראתנו. זה כנראה לא מספיק כי יש עוד הרבה מה לעשות.

יש הרבה ספורטאים שלומדים תוך כדי ואלה שעברו פציעה פתאום מוצאים את עצמם בגיל 24 עם שוקת שבורה ולא יודעים לאן החיים שלהם הולכים. אנחנו מוצאים את הדרכים, למרות שהציונים לא תמיד עומדים בסטנדרט האקדמי, יש לנו כל מיני דרכים כן להכניס אותם ללימודים דרך מכינה. אני חושב שזה צעד שמכניס אותם לתוך הסיסטם של החיים.

יוסי שרעבי, בבקשה.

קודם כל תודה, אדוני היושב-ראש. אני מברך על הדיון הזה שהוא דיון מאוד מאוד חשוב. אני רוצה לפתוח באיזושהי אנקדוטה קטנה. משרד התרבות והספורט הזמין לפני כשלוש שנים מחקר מאוד מקיף מפרופ' דה בושר מבלגיה לגבי הספורט ההישגי בכלל, בדגש על הספורט הישראלי, עם בקשה לייצר פעם אחת אבחון לגבי השאלה איפה נמצא הספורט הישראלי בכמה וכמה פילרים. להבין איפה היתרונות שלנו, איפה החסרונות שלנו, איפה אנחנו נמצאים בבנצ'מרק מול העולם הגדול.

גילינו שברוב התחומים אנחנו הרבה הרבה מתחת לעולם הגדול ויש לנו דרך ארוכה לעשות. בשני תחומים אנחנו פחות או יותר באמצע, כלומר בממוצע, שמבחינתנו זה הישג לא קטן. האחד הוא הדרך שבה בנויה מערכת הספורט הישראלית, על כל המערכות שלה. דווקא בעניין הזה קיבלנו מחמאות לאור הרפורמה שנעשתה בעבר עם חוק הספורט. הדבר השני הוא כל התחום של ליווי ספורטאים. זה לא כל כך מפתיע כי יש מודעות גדולה מאוד לחשיבות של ליווי ספורטאים ותמיכה בהם, אבל עדיין לא נעשו מספיק צעדים כדי לאפשר את זה.

אני רוצה בתחילת הדברים שלי לעשות הבחנה בין שני סוגים של ספורטאים, ואני חושב שההבחנה הזאת חשובה. כמו שהציגו הנציגים מהוועד האולימפי, אנחנו מדברים כאן על ספורטאי עילית. אנחנו מדברים על ספורטאים שכל אחד מהם הוא מותג, הוא דמות לחיקוי, מודל לחיקוי, אנשים שהשקיעו את כל זמנם ומרצם. אין להם פנאי לשום דבר אחר, הם עובדים עבודה סיזיפית שהביאה אותם להישגים הגבוהים ביותר והם הביאו גם גאווה גדולה למדינת ישראל. אין הרבה כאלה, אבל כל אחד כזה צריך לחבק אותו, צריך לדאוג לו, צריך לאפשר לו להשתלב אחרי זה במעגל התעסוקה, אבל בעיקר צריך לנצל את העובדה שמדובר בדמות שיכולה לרתום אחריה הרבה מאוד ילדים וצעירים להיכנס לספורט הזה, לחקות אותם.

כל אחד כזה, כמו נטע או כמו אנסטסיה, שהן דמויות שהגיעו להישגים כאלה גבוהים, צריך פשוט לאמץ אותן ולמצוא דרך – זה אינטרס של המדינה, לא פחות מאינטרס שלהם – למצוא דרך להכניס אותן למעגל התעסוקה בתחומים שמעניינים אותנו, אם זה במערכות החינוך, אם זה בוועד האולימפי או במקומות אחרים. צריך לפרנס אותן כי הפרנסה שלהן היא בעלת ערך עבורנו לא פחות מאשר להן משום שהן כאלה שיכולות לחנך את דור העתיד. הן צריכות להיות מודל לחיקוי והן אכן מודל לחיקוי.

יש הרבה מאוד ענפים שהם גם ענפים מכניסים, וצריך לזכור את זה. לא כל ספורטאי באשר הוא ספורטאי אנחנו צריכים לתמוך בו. בסוף אני רוצה לומר שעולם התעסוקה השתנה והתפתח מאוד. הצעירים של היום יוצאים למעגל התעסוקה גם בגיל 27 או 30. הם לא נכנסים למעגל התעסוקה בגיל 21. הם לוקחים את הזמן שלהם. אנחנו לא בתקופה שאני הייתי צעיר, שכולנו נפלטנו למעגל התעסוקה בגיל 21, 22, 23, 24. הם נפלטים למעגל התעסוקה בגיל מאוד מאוחר, פחות או יותר בגיל שבו רוב הספורטאים נפלטים למעגל התעסוקה, כך שבעניין הזה אין הבדל גדול.

עם זאת, לספורטאים אין המודעות שיש לאחרים וצריך לייצר אצלם מודעות, לתת להם את הכלים. זאת בדיוק המעטפת שהוועד האולימפי מדבר עליה. אני חושב שיש כמה וכמה דברים שצריך לעשות ואני חושב שיש כאן שלל רעיונות שאנחנו חושבים שכולם טובים. אנחנו נקיים דיון יחד עם הוועד האולימפי, היחידה לספורט הישגי, ואנחנו רוצים להעמיד לזה מסגרת תקציב מתוך המועצה הלאומית לספורט כדי לאפשר את הדברים האלה.

אני רוצה לומר שאוטוטו אנחנו מסיימים את החקיקה של חוק המאמנים. אנחנו עומדים עם זה עכשיו בוועדת שרים לחקיקה. חוק המאמנים נותן העדפה ברורה לספורטאי עילית, לספורטאים מצטיינים, לספורטאים עם ניסיון כדי שאחרי זה יהפכו למאמנים ברמות הגבוהות ביותר. נתנו לזה ביטוי גם בחוק המאמנים.

אנחנו חושבים שהחינוך הפיננסי הוא קריטי. הוא מאוד מאוד חשוב כי הספורטאים אין להם המודעות לזה וצריך לתת להם את הכלים האלה. חלקם אפילו מתפרנסים לא רע, אבל לא עושים שימוש נכון בכסף שלהם וכשמגיע הרגע שבו הם צריכים את הכסף, הוא כבר לא קיים.

מאוד אהבתי את מה שאמר גילי לוסטיג לגבי אומנים במצוקה. אני חייב לומר שאנחנו לא מודעים לזה. אני אישית לא מודע לזה. אני רוצה לומר, אדוני היושב-ראש, שהקמנו קרן יחד עם הפיס לאומנים במצוקה, והשרה אפילו הכפילה את התקציב הזה לאומנים במצוקה. הכול נעשה באופן דיסקרטי ואף אחד לא יודע על זה. אנחנו מסייעים לאותם אומנים שנמצאים בתקופות קשות שלהם כדי לעזור להם לעבור את התקופות הקשות ואנחנו נותנים להם סיוע תקציבי.

ספורטאי העילית שלנו, שהביאו מדליות, הכפלנו את הפרס שאנחנו נותנים להם בגין ההישגים שלהם. אנחנו מוכנים לשקול כמעט כל דבר שאנחנו חושבים שהוא נכון כדי לעשות שני דברים: הראשון, להעלות את המודעות של הספורטאים בתקופה שהם עוסקים בספורט כדי שיוכלו לצאת למעגל התעסוקה, אם זה לעזור להם במלגות, בחינוך פיננסי או בכל דרך אחרת. השני, לראות איך אנחנו לוקחים את ספורטאי העילית שלנו, שזכו במדליות וייצגו אותנו, עמדו על הפודיום והביאו למצב שבו הושמע ההמנון של מדינת ישראל, ומשלבים אותם במעגל התעסוקה על ידי תעסוקה שאנחנו כמדינה נותנים להם.

אני חושב שהרעיון שהעלה כאן חבר הכנסת שמולי, 20 אגורות לכרטיס, הוא רעיון מעניין שצריך לבחון אותו. צריך לחשוב אם הדרך הנכונה לעשות את זה היא באמצעות איגוד השחקנים. אני לא יודע, זה רעיון שלא שמעתי עד היום. הוא יושב על רעיונות גנריים שקיימים בתחומים אחרים, אז אפשר לנסות לראות איך אנחנו עושים לו אפליקציה. בעולם האומנות יש חמישה גופים שעושים את זה, לא אחד, בתחומים שונים, אם זה אקו"ם או אשכולות ועוד. זה שווה מחשבה. זה רעיון מאוד מאוד מעניין וצריך לנהל אותו נכון. אני ממש בא לבחון אותו לעומק. תודה.

תודה רבה.

יש לי שאלת הבהרה גם לארגון השחקנים ולוועד האולימפי וגם לך, יוסי. כשאתם מדברים על זה שאתם לא מכירים שחקנים שנמצאים במצוקה, אם יורדים קומה מתחת לספורטאי העילית, ואני לא מדבר על שמעון אמסלם ועל נטע ריבקין ועל אנסטסיה – אני מקווה שאני לא מפספס פה אף אחד – בסדר, לא כולם היו שמעון אמסלם בכדורסל אלא קומה אחת מתחת, האמירה הזאת עדיין תקפה?

ממש לא, בפירוש לא. אני רואה את ההתמודדות שלהם ביום-יום דרך איגוד השחקנים ודרך השאלות שלהם איך אנחנו יכולים לעזור להם כדי להשיג כסף ללמוד. אני אומר לך בוודאות שממש לא.

תודה. ועדת החינוך מודה לשדולת הגמלאים בכנסת ולוועד האולימפי על היוזמה לדיון אודות מעמדם של הספורטאים הוותיקים ביום שאחרי. הוועדה מודה לחברי הכנסת איציק שמולי ונחמן שי שהובילו את היום הזה בכנסת.

הוועדה התרשמה מתוכנית הוועד האולימפי וסבורה כי יש לעשות מאמץ להרחיבה על מנת שכמה שיותר שחקנים יוכלו ליהנות ממנה. הוועדה מבקשת להמשיך ולקבל הצעות מעשיות לתמיכה כלכלית ולהתפתחות אישית של ספורטאים גם בזמן הקריירה וגם ובפרט ביום שאחרי בנושא פנסיה, שכר וקריירה.

הוועדה ערה למידת הטוטאליות וההשקעה שנדרשת מהספורטאים במהלך הקריירה המקצועית ותעשה ככל שביכולתה כדי לקדם את התמיכה בספורטאים כבר במהלך הקריירה וגם לאחריה.

הוועדה מודה לניר אלון, לשמעון אמסלם, למכללה למינהל על ההתייחסות המיוחדת והרוח הגבית לספורטאים במהלך הקריירה שלהם.

הוועדה קוראת למשרד התרבות והספורט לשקול הצעת חוק ממשלתית שתספק לספורטאים תמריץ לפתח קריירה ספורטיבית, הן בהקמת קרן, הן במתן סיוע ללימודים אקדמיים והן בביטוח פנסיוני, שיספק עתיד כלכלי ליום שאחרי.

הוועדה קוראת למשרד התרבות והספורט לשקול את ההצעה שעלתה כאן בדיון, שתקבע מעמד מיוחד לשחקנים אולימפיים בכלל ולמדלסיטים בפרט.

הוועדה קוראת למשרד התרבות והספורט להקים קרן לספורטאים שתשמש אותם ליום שאחרי.

תודה רבה, תם ולא נשלם. הדיון הסתיים.

הישיבה ננעלה בשעה 13:25.