הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 90

מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

יום שלישי, כ"ד בתמוז התשע"ז (18 ביולי 2017), שעה 10:00

מדיניות הטיפול בהתמכרויות בקרב נשים - מעקב מיום 5.7.16

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

מירב בן ארי

חנה אמסלם - מפקחת ארצית תחום התמכרויות, משרד הרווחה

אילנה קרוצ'י - רכזת תחום נשים, הרשות לשיקום האסיר, משרד הרווחה

קרן גולדמן - מרכזת בכירה של המחלקה להתמכרויות, משרד הבריאות

חגי ברוש - ראש אגף טיפול ושיקום, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ובאלכוהול

איריס נגר - ראש תחום טיפול בהתמכרויות, שב"ס, המשרד לביטחון פנים

שרון הרשברג - רת"ח טיפול ושיקום, "נווה תרצה", שב"ס, המשרד לביטחון פנים

עמית שניצר - סגן מנהל חטיבת המידע, הכנסת

רונית טלקר דיניץ - מנהלת תחום התמכרויות ודרי רחוב, עיריית אשדוד

רונית גרינברג ויזל - מרכזת נושאי התמכרויות, עיריית תל אביב-יפו

נורית כהן - מדריכת עובדים, השירות לאסירים משוחררים ומתמכרים

מאירה בסוק - הלשכה המשפטית, נעמ"ת

אליהו יצחק - פעיל חברתי בנושא התמכרויות

משה פריאל - עיתונאי, פעיל חברתי, לשעבר עובד סוציאלי במרכז יום

בת שבע פנחסוב

ר.ל., חבר תרגומים

מדיניות הטיפול בהתמכרויות בקרב נשים - מעקב מיום 5.7.16

בוקר טוב לכולם. אני מתכבדת לפתוח את ועדת הסמים והאלכוהול של הכנסת בנושא התמכרויות בקרב נשים. אני חייבת לומר שזה נושא שאני גאה בו באופן מיוחד, כי הוא עלה לראשונה ברמת המודעות הציבורית כאן בוועדה, כשגילינו, אולי אני אגיד כפמיניסטית, באופן לא מפתיע, אבל בכל זאת לא ידענו אותו ולא ידענו עד כמה, באמת ההתמכרות הנשית היא התמכרות, לא רוצה להגיד ייחודית, כי נשים הן חצי מהציבור אבל זו התמכרות עם מאפיינים שהם מאפיינים נשיים, שהם לא עוקבים אחרי המאפיינים של ההתמכרות הגברית. עם זאת, במשך הרבה מאוד שנים, גם עולם המקצוע וכתוצאה מזה גם השיח הציבורי וכל מה שסובב, ההתמכרות הכביכול אוניברסלית הוגדרה לפי מאפייניה של ההתמכרות הגברית וההתמכרות הנשית, כתוצאה מזה, לא טופלה באופן הראוי.

אני חייבת לומר, גם ברמה האישית, שאחד הדברים שהכי היכו אותי בתדהמה בהקשר הזה, היה האחוז הגבוה שהוא כמעט 100% של נשים בהתמכרות שחוו פגיעה מינית, במיוחד בילדות, ששׂם לנו כאן איזושהי פריזמה, איזשהו סל של מה הן התוצאות הקשות והחמורות של טראומה ופוסט טראומה כתוצאה מפגיעה מינית בילדות. אני הכרתי את זה בתפקידיי הקודמים, הכרתי את זה דרך זנות, הכרתי את זה דרך הפרעות אכילה, הכרנו את זה דרך דפוסים חוזרים של פגיעה מינית, אבל כאן נוספה לנו פריזמה נוספת, שמראה לנו עד כמה הרסנית התופעה הזו ועד כמה חשוב גם לקשור את הקצוות.

כתוצאה מהזרקור ששמנו על הנושא הזה התחיל כאן תהליך שהתחיל במקביל, אני חייבת לומר, לא כל הקרדיט לנו, אלא באמת גם משרדי הממשלה ואנשי המקצוע שמו לב לנושא ואני גאה לקיים כאן ישיבת מעקב. אני חייבת לומר שלמרות מיעוט המשתתפים ולמרות שזה סוף המושב והקיץ, כן היה לנו חשוב לקיים אותה, גם כדי שאנחנו כוועדה, נצייר לעצמנו איזשהו רצף תהליכי של הדברים ונעשה את המעקב, כמו שהוועדה, זה התפקיד שלה והיא צריכה לעשות אותו.

לכן אני אעביר את רשות הדיבור לנציגת משרד הרווחה שתציג בפנינו עבודה שהיא בהתהוות. אחד הדברים שאנחנו מנסים כל הזמן לעשות בוועדה הזו זה לא לקבל רק מוצרים מוגמרים, אלא גם ללוות תהליך, גם לתת את האינפוט שלנו, כולל אם צריך עזרה בכל רמה שהיא ולכן גם העיתוי כאן כרגע הוא חשוב, כדי לראות איפה הדברים נמצאים וגם לעזור אם יש צורך. בבקשה.

אני כן אגיד שבסוף שנה שעברה, 2016, התקיימה ועדה במתכונת הזאת בנושא של טיפול בנשים מכורות והצגנו בפני תמר זנדברג את המודל, מי שיושב פה והוא מן השירות מכיר אותו, את מודל העבודה, את הנתונים. חלק מהמצגת מוכר כבר, עשיתי קצת שינויים ובזכותך באמת בתקציב הקרוב של 2017-2018 קיבלנו תקציב ייעודי לטיפול בנשים ולהרחבת כל הנושא של טיפול בנשים. תיכף אני אציג את מה שכבר עשינו עד היום ואת מה שלא. התקציב, כמו שאמרתי, עדיין לצערי הוא רק על הנייר כי כל נושא הקריטריונים נכנס לנו פתאום, אבל גם לפני שיוחלטו הקריטריונים ויחליטו מי יקבל איפה, אנחנו תיכף נגיד איפה הדברים עומדים כי יש תקצוב ייעודי לטיפול בנשים מכורות.

הסיפור התחיל באיזה שהוא מיזם תוצאות של המשרד שהגדיר את אוכלוסיית היעד העיקרית באותה תקופה, לבדוק, בנושא של תוצאות, נשים נפגעות התמכרויות מגיל 18 ומעלה. על המאפיינים אני לא אחזור כי מי שיושב פה כבר יודע, וראינו את זה בישיבה הקודמת של הוועדה, כמו שאמרת, גם את הכרת את הנשים האלה ממקומות אחרים, אבל אלה בגדול מאפייני הנשים המכורות, שהם חופפים באמת גם לנשים שהן בזנות, ותיכף נשות השטח שיושבות פה יגידו יותר טוב ממני, שהן נשים בזנות והן אימהות חד הוריות ונשים מוכות. המאפיינים חופפים, לא מאה אחוז אחד לאחד, אבל מרבית הנשים המכורות הן גם נשים מוכות. אני יכולה רק לפתוח סוגריים ולהגיד שהייתה ועדה בין משרדית בנושא של פתיחת מרכזים לנשים מוכות ואנחנו ישבנו שם במקום של לפתוח מרכז ייעודי לנשים מכורות מוכות, כי מה שקורה היום לנשים מכורות הוא שאם הן מוכות אז מקלטים לא מקבלים אותן בגלל הילדים, והמסגרות שלנו לא מקבלות אותן בגלל שהן - - - אבל שוב, זה נשאר על הנייר ובעצם לא קרה עם זה שום דבר. אז אלה המאפיינים.

הצרכים העיקריים. היה פורום שבדק וישב עם נשים מכורות, ישב עם נשות מקצוע, רב- מדרגי, נשות מקצוע מטפלות, מרכזים עירוניים, מרכזי יום, מסגרות חוץ ביתיות, כל מה שיש לנו נכון לשנה שעברה, ישבנו איתם ואלה בעיקר הצרכים שעלו מהשטח. אני אעביר את המצגת, אני לא רוצה להתעכב עליה.

המטרות שלנו כתוצאות ביניים זה לשלב אותן בדיור ולשפר את הקשר עם המוסדות. יש חוסר אמון בגלל כל חוויות הילדות עם הממסד ואנחנו רוצים להקים איזשהם תיווכים, וולונטריים או לא וולונטריים, כדי לתווך בין הנשים האלו לבין הממסד ולבין המערכות. להגביר את הסיוע וטיפול בילדים, מרבית הנשים יש להן ילדים ואנחנו הולכים לאיבוד עם הטיפול המערכתי בהתמכרות וגם בכל מה שקשור בזה, המצב התעסוקתי שלהן, שיפור המצב הרגשי, אני לא אפרט פה. חיזוק יכולות קוגניטיביות וחיזוק התנהגויות תומכות, לשם אנחנו רוצים להגיע.

יש דיון שלם היום לגבי המילה נורמטיבי, מה זה אומר. מאיפה שהן מגיעות עד לנורמטיבי, איזשהו ניהול אורח חיים שנכון להן, לא מכור ולא עובר חוק ואימהות תקינה. משהו תקין, נורמטיבי, אנחנו כבר לא יודעים איפה לשים את זה. חיזוק האמונה בתחושות של מסוגלות אישית, שילוב במעגלים חברתיים שזה משפחה, חברים, שוק העבודה. אימהוּת מיטיבה זה באמת פרק חזק מאוד על השולחן, חיזוק יכולות היישום, מיומנויות חיים ושמירה על ניקיון כמובן מחומרים.

נתונים של 2016 סיימנו לאסוף, אין לנו שינוי גדול מ-2015, אלה השנתיים שהשירות התחיל לאסוף באופן מסודר. כ-20%, 19% מסך מטופלי השירות הם נשים. ב-2016 סך הכול מטופלים כולל בני נוער, ותיכף אני אגיד לכם למה אני אומרת כולל, כי ככל שאנחנו מוצאים מגזרים מיוחדים האחוז משתנה. 17,095 מטופלים היו בשירות לטיפול בהתמכרויות ב-2016, מתוכם 14,412 גברים, 2,683 נשים. לא הגיוני בעליל, ברור שיש הרבה יותר מכורות. כשאני מוציאה את הנוער, תראו מה קורה. אם אני מוציאה את בני ובנות הנוער, אז יש 83% צעירים צעירות ובגירים, כלומר אלה צעירים וצעירות ובגירים, כי היום זה מחולק לבני נוער, צעירים ובגירים, אלה כבר שלושה טווחי גיל.

כלומר בקרב המבוגרים אחוז הנשים יורד.

בדיוק. אם אני מוציאה את המגזר הערבי, אחד הדברים המדהימים שיצא לנו מהנתונים של 2016 שאנחנו חייבים לחפש לנו נתיבי איתור של הנשים המכורות במגזר הערבי. 4%. אם אני מפלחת רק את המגזר הערבי מתוך אוכלוסיית המטופלים המכורים, במגזר הערבי רק 4% נשים, אבל אם אני מוציאה אותם מהסך הכול אנחנו קצת עולים. 20% נשים מטופלות, זה מה שיש לנו ב-2016.

ברמת הארגון, מטרת העל שלנו זה להתאים את מספר המטופלות למכורות. זה לא להגדיל את מספר המטופלות אלא אנחנו רוצים לנסות כמה שיותר להתאים, אבל מה זה אומר? אנחנו צריכים - - -

יש לכם הערכה של מספר המכורות? בעצם איך אפשר לדעת אם זה למעט - - -

אי אפשר לדעת, אני יכולה לדעת רק מטופלות.

יש סיבה להניח שזה פחות מ-50%, מהספרות שמוכרת לכם, מהשטח?

אתן יודעות להגיד מהשטח? אתן יכולות להגיד קצת יותר?

אנחנו לא יודעים. תראו, פעם כן היה פער בין - - -

שם ותפקיד לפרוטוקול, בבקשה.

רונית גרינברג ויזל, מרכזת נושאי התמכרויות בעיריית תל אביב.

את עובדת במחלקה של יואב?

בַּמַטֶה, כן. פעם כן הייתה שונות, אנחנו יודעים את זה, גם בקרב העבריינות וגם בנוגע לשימוש בסמים, נשים היו פחות מעורבות. דברים משתנים. בעבר אנחנו כן מכירים מספרים יותר נמוכים בקרב נשים, כרגע אנחנו לא יכולים באמת לדעת כמה נשים - - -

בדיוק, אנחנו יכולות לספור את מי שמתדפקת על הדלת או את מי שהצלחנו להשיג אותה, אבל מי שלא, אין איך לדעת את זה.

בדברים האלה יש הרבה פעמים ספרות מהעולם, יש כל מיני. בדיון הקודם, שבאמת היה כאן גם ספרות בדיון שהיה טיפה יותר תיאורטי, אמרו לנו שההערכה היום היא בין 30% ל-40%, מה שידוע מכל מיני בדיקות, והדיווח היה שגם זה ככל הנראה איזושהי הערכת חסר, כי השאלה היא מה זה התמכרות וזה דיווח עצמי, כי נשים, ההתמכרות שלהן היא יותר לחומרים שהם חוקיים, אז קשה יותר לאתר, וכל מיני דברים כאלה.

יש עלייה, יש צמצום בפערים, אני לא יכולה להגיד מספרים מדויקים.

אוקיי.

אבל ברור שככל שנגיע ליותר מכורות אנחנו רוצים להתאים את הטיפול לכמה שיותר.

מדיניות ברורה, הגדרת מדיניות, היא נכתבה, היא נכתבת. ב-2012 נכתבו תע"ס, תקנות העבודה הסוציאלית, שמאוד רלבנטיות גם להיום, שזה שונה במעט מן הטיפול בגברים מכורים. למשל, נכון להיום, שנתיים זה תהליך טיפול לגבר מכור, מ-2012 זה ארבע שנים לנשים, כי ברור שכל נושא החיזור והאיתור ולקבל אותה שוב והיא נושרת והילדים, לוקח פרק זמן ארוך יותר, אז יש מדיניות ברורה לטיפול שונה, ייעודי ואחר בנשים.

רגע, יש מדיניות כתובה? באיזו צורה?

זה נכתב, יש את תקנות העבודה הסוציאלית, באינטרנט זה קיים, יש פרק לנושא לטיפול בנשים. שמה הוא מוגדר.

זהו נייר מדיניות של המשרד לצורך העניין.

לחלוטין. הטמעת המדיניות, אותו מודל שהגשנו אז לוועדה, סיימנו את היום השלישי של הטמעת הימים האלה ב-5 ביולי, החודש. עשינו שלושה ימים כאלה מרוכזים, אחד במחוז דרום, מחוז תל אביב מרכז ומחוז צפון, של הטמעת אותו מסמך מודל, מה יש, מה אנחנו הולכים לעשות ואיך אנחנו יוצאים לדרך, כשברור שכל הפיקוח של השירות להתמכרויות יורד לשטח וביקורי הפיקוח אחת לחודש שהוא עושה, סדר גודל, ברשויות ובמסגרות, הוא בודק מה נעשה עם נשים על פי המודל המחודש. את זה כבר עשינו, ב-5 ביולי היה יום ההטמעה האחרון.

תגידי, כיום, אם את מוצאת את האישה המכורה, גם עושה תהליך של ריצ'ינג אאוט, זה לא רק אלה שדופקות לך על הדלת?

לחלוטין.

איפה את מוצאת אותן?

אחד הדברים שהכנסנו למודל הוא מדריכות ומנטוריות ונשות איתור, שייצאו לטיפות חלב ולמערכות החינוך, לקופות חולים, לבריאות הנפש, לכל המקומות שאנחנו יודעות שהן נמצאות בהם, שהן באות לבקש מענים לצרכים אחרים ולא מדווחות, ולשאול את השאלות הנכונות.

אם מגיעה אישה לטיפת חלב עם התינוק שלה ויש עליה סימנים של התמכרויות, או שהיא מדברת עם האחות, עזבי סימנים, בואי לא נהיה - - -

קודם כל האחות צריכה לדעת לאתר, לדעת להיות קשובה, מה לשאול, מה לזהות.

בדיוק. אז גם האחות. נגיד שהיא אחות 20 שנה, מישהי שהיא בעניינים והיא רואה - - -

קחי בחשבון שהרבה פעמים ההתמכרות הנשית זה לא התמכרות לסמים במובן - - - אלה לא נשים שמזריקות. זה יכול להיות תרופות מרשם, זה יכול להיות שתיית אלכוהול מהבית ומהארון, אבל לא תמיד יראו את זה.

אז אני אומרת, נגיד שהיא אומרת לאחות, "יש לי בעיה שאני מכורה לאלכוהול", השאלה היא, אין חובת דיווח, אז איך את תדעי שיש מישהי כזאת?

יש לנו עבודה של שיתופי פעולה עם משרד הבריאות. טיפות חלב שייכות למשרד הבריאות ומערכות בריאות הנפש, שזה משרד הבריאות, אבל גם עם משרדי החינוך ובתי הספר וכל מי שאנחנו צריכים שיידעו - - -

ואז את יכולה, חוקית, לגשת אליה? אני עסקתי עם קטינים ואם היה משהו אז לא הייתה בעיה כי הייתה לנו חובת דיווח לפקיד סעד, אבל ברגע שזה בן אדם מבוגר, אני יודעת כי הייתי בטיפת חלב וראיתי את השאלון וראיתי, הייתה שם שאלה בסוף, כל מיני דברים שקשורים גם למצוקות רגשיות. זו פעם ראשונה שאני מילאתי שאלון כזה ואז תהיתי לעצמי, את יודעת, נגיד אותה אישה ממלאה והיא אומרת "יש לי בעיה", איך היא - - -

היא צריכה לדעת לתת לה פרטים לאן לפנות, לנהל איתה שיחה.

תראי, בסופו של דבר, גם נוער שמופנה, כל הגורמים יעידו, וגם ראינו את זה הרבה בסיורים שלנו, שבסוף הוא צריך לרצות, הוא חייב לרצות. גם אם הוא הגיע בחלופת מעצר וגם אם הפנו אותו והכל. במקרה הזה, אישה שלא רוצה לא תדווח. צריך להיווצר כאן איזשהו מעגל של היזון חוזר, שגם האחות תדע לזהות, שהיא גם תדע לאן להפנות וגם היא תדע שהיא יודעת שהיא שולחת אותה למקום שבו חס וחלילה הילד לא בסכנה, כי היום אנחנו יודעות שזו אחת הבעיות המרכזיות עם נשים והמון המון דברים.

זו גם האחריות שלנו ביחידות הטיפוליות, לגשת אל המקומות האלה ולעשות את העבודה השיווקית שלנו.

שינוי תפיסתי וארגוני זה כמובן תרבות ארגון לומד בנושא. ב-2016 הסתיים קורס הכשרה לעובדות סוציאליות לטיפול בנשים, כשהנושא העיקרי זה הטיפול בפוסט טראומה ופוסט טראומה מורכבת, שגם צוות הפיקוח במקביל עבר, כי הפיקוח בסופו של דבר צריך לרדת לשטח ולתת את המענים, לקבל את השאלות מהשטח ולדעת לאן לפנות. ב-2018 ייפתח הקורס השני. זה אפרופו התקציבים. שיפור האיכות זה מובן.

זה מודל העבודה, מודל העבודה שהוגש לוועדה הזו בשנה שעברה ולשר, שבזכותו קיבלנו את התקציב שפתחתי ואמרתי, הנה החלק הראשון לשאלתך. יש מודל שלם איך צריך ומה לעשות וכמה שיותר להגיע לאיתור, יישוג ותחילת טיפול.

סליחה, התקציב, כשאמרת שר, זה שר הרווחה?

למה רק אחת מתוך שש?

זה מה שידוע מהספרות.

היית צריך לראות לפני כן, יש כאלו 18% נשים ו-80 ומשהו גברים.

יש לכם סיבות?

הן לא באות.

אני רק אעדכן את חברי הכנסת. הדיון הזה הוא דיון המשך לדיון שערכנו בהתמכרות הנשית. בדיון הקודם גילינו, גם מהספרות העולמית הידועה וגם מהשטח, מקצת מה שידוע, מהם מאפייניה של ההתמכרות הנשית ובמה היא שונה מההתמכרות הגברית. יש הרבה מאוד חסמים בפני גישה לטיפול, בין היתר, חשש, למשל, מפגיעה בקשר עם המשפחה ועם הילדים, ביניהם האישה שהרבה פעמים היא עמוד התווך של הבית והמשפחה והיא דמות טיפולית, גם לילדים וגם למשפחה מסביב. הרבה פעמים קושי בהגדרה העצמית של מכורה או בבקשת העזרה, בגלל שהחומרים שאישה מתמכרת אליהם הם יותר חומרים חוקיים וחומרים שנמצאים בבית כמו אלכוהול ותרופות ופחות סמים מהרחוב. פחות עבריינות, זה דבר חיצוני, ויותר פגיעה עצמית, כל מיני דפוסים שגורמים קודם כל לאישה לא בדיוק להפנים או להגדיר את עצמה כאישה שזקוקה, שסובלת מאיזושהי מחלה או בעיה או התמכרות וזקוקה לעזרה, ודבר שני, מסגרות הטיפול לא מותאמות. למשל, במה שקשור לילדים, למשל מסגרות מעורבות, למרות שהרבה מהנשים הן קרבנות של פגיעה מינית ולכן צריכות מסגרות מופרדות והמון המון בעיות שהצפנו אותן. גם גורמי המקצוע הציפו אותן.

היום אנחנו בדיון כדי לשמוע איך כל הדברים האלה מתכנסים חזרה ומתחילים לפתח את המסגרות המתאימות יותר.

אני אגיד דבר אחד, אני לא יודעת אם ממך, רונית, שמעתי, אבל מאחד מאנשי המקצוע שאמר לי, גבר מגיע לטיפול כמכור, כל מערכות התמיכה יעשו הכול, כולל המשפחתיות והחברתיות, כדי לטפל בו. אישה מגיעה כאימא, פקידת סעד נכנסת לטיפול ואז היא מפחדת, היא לא רוצה, ייקחו לה את הילדים. זה משפט שאומר בגדול את כל ההבדלים למה אישה לא מגיעה לטיפול וגבר כן.

לשאלתך, מירב, קודם, הדבר הראשון שבנינו במודל העבודה זה כל נושא האיתור, יישוג ותחילת טיפול של אישה, איך מגיעים אליה, איפה מגיעים אליה, איפה צריך ליצור שיתופי פעולה בשביל לגייס אותה, איך לסייע לה ולשכנע אותה שלא ייקחו לה את הילדים אולי ואפשר לגייס ולהכניס אותה לאיזושהי מסגרת, גם אם היא אמבולטורית, בשביל להביא אותה. אחד הדברים זה פיתוח תכנית מנטורים, זה לחפש נשים מתנדבות, לא בהכרח מכורות לשעבר שהן מדריכות ועברו קורס הדרכה, אלא גם סטודנטיות שיכולות לעזור במיצוי זכויות ומילוי טפסים, בדברים כאלה שאפשר לקחת יד ביד ולסייע לה בדברים שהיא לבד לא יכולה לעשות או קשה לה להגיע לשם.

או נשים של מכורים נקיים.

זה פרויקט אחר. אנחנו כרגע מדברות על המכורות עצמן. גם זה ישנו על הפרק, יש לו יום חשיפה ב-17.9, של טיפול בנשות מכורים, אבל בשלב הזה אנחנו מדברים על המכורות עצמן.

סליחה, את אמרת קודם שנשים מכורות לא מתקבלות למעונות לנשים מוכות?

עם ילדיהן.

הן לא מתקבלות. איך הם יודעים?

רק לפני חודש קיבלתי טלפון ברבע לאחת עשרה בלילה על אישה מוכה שיש לה שלושה ילדים, היא ברחוב והיא מכורה לאלכוהול. היא עם הילדים.

המקלט לא קיבל אותה? זו הנחיה כללית של כל המעונות?

מקלט לא יכול להתמודד מקצועית עם הקריז שלה, עם הצורך שלה להתמכר, הוא מטפל באלימות.

אני ברשותכם, רציתי קצת - - -

לא עכשיו, היא תסיים את דבריה. אתה רשום לדיבור ואני אתן לך זכות דיבור. בבקשה.

קשר עם גורמים שונים בקהילה, איפה למצוא אותם, אני עונה על השאלה הקודמת שוב. קשר עם גורמים שונים בקהילה זה כל מה שמניתי קודם. השלב השני של המודל זה לב הטיפול, מיקוד וביסוס עבודה טיפולית מותאמת ומוכוונת טראומה. כמו שתמר אמרה בהתחלה, מאוד ברור לנו שמרבית הנשים, מרבית מרביתן אם לא מאה אחוז מהן, הן פוסט טראומטיות, פוסט טראומטיות מורכבות, שזו טראומה מתמשכת. הקורס הראשון, כמו שאמרתי, עיקרו היה הבנה וטיפול בפוסט טראומה.

פיתוח תכניות שיקום תעסוקתי ייחודיות לנשים ופיתוח תכנית טיפול והדרכה הורית, כי יש לא מעט אימהות. החלק השלישי של המודל הוא מיצוי צרכים סוציאליים, כל פיתוח המאגר, יש לנו במודל טבלאות שלמות של כל, כמה שהצלחנו להגיע, המאגרים של מיצוי זכויות שקיימים, עם לינקים, עם קישורים, שכל עובד בשטח יוכל להקיש. זה המודל. אם תרצו אני יכולה להביא את החוברות, אני יכולה לשלוח לכם במייל.

מה אנחנו עומדים לעשות? המדיניות, כמו שאמרנו, כתובה. שלושה ימי הטמעת המדיניות – סיימנו. הכשרה, הסתיימה אחת ב-2016, מתחילה ב-2018 השנייה. מה שיש היום, יש מסגרות חוץ ביתיות ייחודיות ייעודיות לנשים בלבד, מופרדות, זה "דרך אריאלה" בחיפה, של עמותת "הדרך".

היינו שם.

בית מיכל ב"מלכישוע". זה באותו מתחם, בשונה מ"הדרך", אבל זה - - -

היינו גם כן. ברטורנו היינו.

"רוח מדבר"?

אני הייתי.

לא היינו, עדיין לא, אבל נגיע.

זה באותו מתחם.

ב"שילוב" הייתם.

ב"שילוב" היינו השבוע.

ו"בית לחיים", זה באותו מתחם, זה מעורב, אבל יש איזושהי התייחסות - - -

בתוך מתחם "אילנות"?

לא, מתחם "אילנות" הוא בקרית שלמה.

איפה "בית לחיים"?

"שילוב" זה בתוך אילנות.

הייתם בקריית שלמה. דירות מעבר יש בבאר שבע, אשדוד ותל אביב, תקנו אותי אם בירושלים?

לא

בחיפה אין?

אצלנו יש.

נכון, חדשה. יש בתל אביב, נפתחה בחודשים האחרונים. כשנכתבה המצגת שהתייחסה למענים הקיימים אז עוד לא היה בתל אביב.

מרכזי יום, אשדוד, נתניה, באר שבע, זה קיים. פעילות ביחידות אמבולטוריות כמובן. יש עו"ס שהיא רפרנטית נשים, היא עברה את הקורס או תעבור, מטפלת רק בנשים. יש מדריכה חברתית שעברה קורס מדריכות, היא מכורה נקייה מספיק שנים, מכירה את השטח ויש קבוצות לטיפול בנשים בלבד, לא מעורבות.

בחיפה, היינו ב"דרך אריאלה" ואחר כך היינו בדירה של משרד הרווחה.

לא, לא, הייתם ב"מבט נשי".

לא, היינו ב"אופק נשי". "אופק נשי" זו המסגרת שעוסקת עם נשים בזנות.

בפרט ומשפחה. יש שם מכורות, אבל של פרט ומשפחה.

"אופק נשי" זה "סלעית" של חיפה.

יש לכם נתונים לגבי המשולש וגליל?

היא אמרה קודם שבמגזר הערבי, אם בחברה היהודית פחות מ-20%, אז 4% - - -

מכלל המטופלים במגזר הערבי 4% נשים בלבד. אני אמרתי את זה, בנתונים של 2016 זה זעק, ששם אנחנו צריכים להיכנס.

איך הן יבואו?

מאוד קשה להן, מאוד קשה להן, לנשים. אם נשים, כמו שאמרתי קודם, פוחדות, אז הן פוחדות בכלל מהתגובה בסביבה, רק מהידיעה שהן מכורות ומשתמשות.

ההסתרה היא הרבה יותר משמעותית בחברה הערבית.

זה זעק בנתונים של השנה, שזה מעט מאוד. כמו שאמרתי, התכניות ל-2016 הן הטמעה – עשינו, פיתוח מענים: יחידות ייעודיות לנשים. התקציב שקיבלנו מיועד לכ-20 יחידות שזה יכלול תקן לעו"ס נשים של 75%, תקן למדריכה 75% וסל שירותים. סל שירותים זה אומר פיתוח תכניות, קבוצות, מיצוי זכויות. הכסף קיים, רק כמו שאמרתי, אנחנו מחכים לסיום סיפור הקריטריונים.

רק משפט. אנחנו ביצענו את ההתאמה בהדרכה של מדריכות של נשים. זאת אומרת יש כבר תכנית, בהתייחס לוועדה שהייתה, לגבי הכשרה של מדריכות.

לא, זה לא ביחידות נפרדות. גם אצלך, למשל, לפעמים אין, נגיד במחוז מרכז יש שם מקום שאין שם יחידה לנשים - - -

חנה, רק שנייה, מה שאת אומרת זה שמהתקציב שלכם, וזה הדבר שאני חושבת שהוא הגיוני ומאוד אפילו חכם מבחינתכם, אתם מקצים למה שאתם מתמחים בו, שזה שני התקנים האלה וסל שירותים. מה ההשלמה שצריך לעשות כאן וממי? לצורך העניין, אותן יחידות צריכות מבנה, זה הרשות המקומית?

כן, קודם כל זה בתוך היחידות הקיימות, שאין להן עו"ס טיפול ייעודי לנשים אבל נתקנן אותן, נתקצב אותן, בשביל שיוכלו לקחת עו"ס ייעודית לנשים, מדריכה לנשים וסל שירותים.

מה לגבי, כמו "דרך אריאלה", יצטרכו פה שלטר או קהילה?

המקלט, שלטר ייעודי לנשים, המודל כבר כתוב, אנחנו מחכים לאישור סופי ולתקציב שישוחרר.

ואז מה אתם עושים, מכרז?

מכרז, כן, כי זה אלה זה כבר ספק חיצוני.

איפה בארץ?

היחידות יופעלו על ידי הרשויות, המקלט והשלטר יופעלו על ידי ספק חיצוני.

זה יהיה עם ילדים?

כן.

זה יהיה עם ילדים?

כן, בהתחלה. בשלטר כן, כי זה מקלט, לתקופה מסוימת, עד שלושה חודשים ולהעביר הלאה, אז זה יהיה עם הילדים.

פיתוח קהילה טיפולית עירונית – זה עדיין לא התחיל, אבל זה אחד מהחשיבות.

שזה במודל כמו "דרך אריאלה", למשל, שזה אשפוזית וקהילה?

לא, זה לא אשפוזית, זה רק קהילה. אשפוזית זה משרד הבריאות.

כתוב "כוללת אשפוזית".

כן, אם נצליח לגייס.

הבנתי, זה האידיאל.

זה האידיאל. יחידת אימהות וילדיהן, כתוב, רשום, זה יחד עם השירות לילד ולנוער של משרד הרווחה. גם זה כבר מחכה לאישור סופי.

וגם אתם תצאו למכרז?

זה ממש כבר באישור סופי ולקראת סגירה.

זה גם אז דיברתי עם השר על זה, נכון?

זה מה שהולך להיות עם התקציב הקיים שאנחנו, שוב, אנחנו רק מחכים שהוא ישוחרר לנו, כי שני המודלים כבר כתובים. ליחידות דרך הרשויות המקומיות אלו יחידות קיימות, אני מניחה שאנחנו נצליח לפחות ב-50% לממש את הרחבת היחידות.

זהו. מה שהצלחנו להגיע עד לפה, זה החוברת, זה ההצגה. כבר אז כתבנו את זה, השר הוציא את זה קדימה, "קבלת תקציב ייעודי", קיבלנו, רק שישוחרר לנו. זה מה שאנחנו מתכוונים לעשות.

טוב, תודה רבה. תשמעו, מה אני אגיד לכם, אני חייבת להגיד שלראות כזה תהליך שבאמת קורה, זה באמת, אפילו אני אגיד מרגש. אני חייבת להגיד כל הכבוד וכמובן שאנחנו נמשיך לעקוב כאן בוועדה, כדי שזה באמת יקרה ואם יש חסמים כאלה ואחרים במהלך הדרך, שאנחנו יכולים לעזור בהם, אז נשמח.

- - - תהליך הקריטריונים. זה הדבר היחיד כרגע.

תיכף נדבר על איפה זה בדיוק תקוע ואם יש איזה בורג שאפשר להבריג. בואו נשמע גם מהשטח, גם כמה נציגים שרוצים להשמיע, כמובן משרד הבריאות ואחר כך גם את, את בטח מכירה את רוב הדברים אבל גם נסכום ונסכם אותם. אז תתחילו אתן, גבירותיי, אחרי כן אדוני, משה פריאל, חגי, אם תרצו, שב"ס, אם תרצו, קרן ונסכם. בבקשה, רק הציגו את עצמכם.

אני אילנה קרוצ'י, יועצת נשים ארצית ברשות לשיקום האסיר. נמצאת פה שרון, שהיא ראש העובדים הסוציאליים בכלא "נווה תרצה", אנחנו עובדות ביחד. אני לא הייתי בדיון הקודם ואני מתעדכנת עכשיו.

אני אתחיל עם בעייתיות בקריטריונים כי אחוז מאוד גבוה מהנשים בעצם נמצא אצלנו, גם מכורות, גם אסירות, גם על קצה הרצף, אחוז גבוה של ערביות. אנחנו לא יכולים להפנות אותן ליחידות בגלל הקשחה של הקריטריונים.

מה זאת אומרת, למה?

יש לנו כ-30% תחלואה כפולה.

בתחלואה כפולה, מה הבעיה?

זו בעיה בפני עצמה.

את מפנה לרווחה והרווחה לא מקבלת אותן כי זה תחלואה כפולה?

לא, בואי אני אשים את הבעייתיות על השולחן ואז נראה איך אנחנו מתקדמים. יש לנו אחוז לא מבוטל של נשים שלוקחות מתדון. חשוב לשים על זה את הדעת כי מדברים פה על מכורות ורוצים להגיע לאחוז - - -

שדרך אגב, זה לא ניקיון, כן?

רגע, רגע, אדוני, אתה רשום לדיבור.

אני דיברתי קודם איתָך, נשאר לנו אחוז מאוד קטן של נשים שעומדות בקריטריונים של היחידות להתמכרויות ואז את הנשים האלו אנחנו מפנות להוסטל, ליחידות שלנו ברחבי הארץ.

למה, בגלל המתדון?

לא, לא רק המתדון.

מה הפער בקריטריונים בין האישה הסבירה, מה שנקרא, האישה האופיינית שאת רואה, לבין הקריטריונים של המרכזים של משרד הרווחה?

אני יכולה להגיד משהו?

כן, אני אשמח אם שרון תדבר כי צריך להבין - - -

אוקיי, בבקשה. שם ותפקיד לפרוטוקול.

שרון הרשברג, אני ראש תחום עבודה סוציאלית ב"נווה תרצה". אם מדברים על נשים בקצה הרצף של הסיכון, אלו הנשים שאילנה מדברת עליהן, אלה הנשים שיוצאות בדרך כלל מ"נווה תרצה" ומגיעות לרשות לשיקום האסיר. אם מדברים על יוצאת מן הכלל, אז כל אישה היא יוצאת מהכלל. כל אישה כזו היא גם גם וגם, גם תחלואה כפולה, גם אין לה שום מערכת תמיכה בחוץ. אם דיברתם פה כשאמרתן קצת מכל דבר, אז כל מה שדיברתן יש שם וכל אישה שיוצאת מהכלא היא עולם בפני עצמו והיא תמיד תיפול בין הכיסאות.

למה? מה הפער? התחילה חנה, ואנחנו גם מכירות את זה, אנחנו מדברות על נשים שהן במקרים המורכבים, עם ילדים ופגיעה מינית, שכמעט תמיד הן עם פוסט טראומה, כלומר, הרבה מהן ברור לנו שזו תחלואה כפולה, אולי עם עבריינות ולכן הן הגיעו לכלא, אבל זה ידוע, אלו נשים שמשרד הרווחה - - - איפה הן נופלות בכניסה למרכזים?

התפיסה הטיפולית. התפיסה הטיפולית של היחידה לטיפול בהתמכרויות נשענת על שיטות שלקוחות מעבודה מול מכורים גברים והם משתמשים בעיקר בעימות ובתוצאה דרך התנהגות.

גבולות ברורים.

גבולות ברורים.

ביחידות העירוניות את מדברת, של הרווחה או של הבריאות?

זה היה בית מדרש הראשון לטיפול במכורים - - -

יש פה מבט של הפתעה. זה מוזר לי כי אני צמחתי בתוך היחידות - - -

אילנה, אני גם במבט של הפתעה ואני אגיד לך למה. אילנה, זאת הסיבה שאנחנו עורכות את הדיונים האלה. אני מנסה להבין מהו השוני שצריך.

אני רוצה לתת דוגמה. חנה, אני חושבת שזה חשוב שנשים את זה על השולחן - - -

בואי תגידי, דוגמה.

חבל שהוועדה תצא בלי תוצאות. שתי נשים שעכשיו הפנינו ליחידה להתמכרויות בבאר שבע, שיש לה גם דירת מעבר וזה דבר נפלא, היינו צריכים לעשות פה מאמץ מאוד גדול, של אישה שהשתחררה באופן וולונטרי, לא דרך תכנית פיקוח, וקיבלו אותה לדירת המעבר ובמרכז יום בבאר שבע והיא נפלה בקריטריונים.

על מה? על מה היא נפלה?

על הגעה בשעות - - -

במה היא לא מתאימה?

תנו לי לדבר רגע, בסדר? הגישה של היחידות להתמכרויות עובדת חזק מאוד על גבולות. אם אומרים לאישה, "תשמעי, את בגן יבנה ואת צריכה לבוא אלינו בשמונה בבוקר, זה לא משנה שאת נוסעת שלוש שעות, חלק מהעבודה שלך זה להגיע בשמונה".

היא לא - - -

רגע, אדוני, אני ממש מבקשת ממך.

היא לא הגיעה בשמונה, היא הגיעה בעשר עם אימא שלה, הסתובבה שלוש שעות עם קריז מטורף, היא הייתה נקייה כמה ימים, היא הגיעה בעשר במקום בשמונה. החזירו אותה חזרה הביתה. אמרו לה, "תשמעי, תחזרי הביתה, תגיעי למחרת בשמונה". זו דוגמה קטנה.

אני מכירה את היחידות להתמכרויות, אני צמחתי בתוכן, אני מעריכה את העבודה שלכן, יש שיתופי פעולה ביני לבין היחידות בתל אביב, לא מזמן הפנינו שתי נשים, הן עושות עבודה נפלאה. לרגע אני לא מבקרת את העבודה שאתן עושות עם נשים ברגע שנשים כבר בפנים. ברגע שהנשים בפנים יש עבודה מסיבית, אינטנסיבית איתה, נותנים לה את כל השירותים שאפשריים ודואגים לרצף טיפולי. אז אנחנו לא מדברים על העניין הזה, אנחנו מדברים על אחוז מאוד גבוה של נשים שלא דורך בכלל בתוך היחידות או שנופל בדרך לכניסה לטיפול. הנשים האלו הן מורכבות.

כמו ששרון אומרת, הנשים האלו הן על קצה הרצף, הן נשים עם היסטורית חיים מאוד מאוד מורכבת, נשים שבדרך כלל יש להן הפרעה נפשית או אחרת, לפעמים הן מוגדרות כחולות נפש, נשים שניסו את כל סוגי הסמים ועברו מסמים למתדון לסמים חוקיים או לא חוקיים, נשים שנמצאות בזנות, נשים עברייניות עם עבירות קיצון לפעמים, עם עבירה של גילוי עריות, אני לא צריכה להגיד לכן את התגובה של אשת טיפול ששומעת ממני שהעבירה היא גילוי עריות. יש רתיעה מאוד מאוד חזקה בחברה לטפל באישה כזאת ואנחנו גם לא נכניס אותה לתוך יחידה שאין שם עבירה של גילוי עריות.

אני מדברת ואני בכוונה מציפה פה את מקרי הקיצון, לא כל הנשים שאני אפנה הן נשים עם העבירות האלו, הן אחוז קטן, אבל בכוונה אני שמה את זה על השולחן, כי יש מורכבות בקבלה לטיפול.

בתוך היחידות, זה לא סוד שעובדים עם האישה קודם כל על גבולות. גבול אחד מאוד מאוד חזק זה ניקיון. אם האישה מגיעה ליחידה הזה והאק"ג שלה הוא עליות וירידות מבחינת השימוש בסמים, יהיה מאוד קשה להחזיק אותה לאורך זמן. אם האק"ג שלה הוא כזה שהיא הולכת לזנות וחוזרת, גם שם תהיה תוצאה סביב השימוש בזנות, כי מגדירים זנות כשימוש ואז היא נופלת.

אילנה, גם על פי התע"ס יש חצי שנה שאנחנו עוסקים בכל הנושא של חזרה לשימוש. זה חלק מהטיפול וזה מוגדר בקרב נשים במשך חצי שנה, בקרב הגברים זה שלושה חודשים וזה משהו שנעשה. אנחנו שולחים לגמילה, אנחנו שולחים לאשפוזיות, אנחנו מאפשרים גמילה עצמית - - -

זה לא שאנחנו לא מקבלים אותה לטיפול כי היא משתמשת.

ממש ממש לא - - -

אלה דברים נהדרים שאתן אומרות, אני מדברת על השטח עצמו, איך זה נראה בשטח.

אבל אני לא - - -

אני מנהלת את היחידות בתל אביב.

נכון, אבל בהנהלה.

בבאר שבע יש את האפיון שלה ו - - -

חנה, באופן ברור עולה כאן איזושהי מצוקה. היא עלתה גם מ"נווה תרצה" וגם מהרשות לשיקום האסיר. כלומר יש פה איזה דגל שמורם. ממה שנראה לי מהדברים שלך, ותגידי לי אם את חושבת שזה דבר שיכול לעזור, אתן מכשירות צוות וכו', אני מניחה שאתן עושות את זה, אבל יכול להיות שבתוך ההכשרה הזאת, אני מניחה שכשמגיעה אישה, מהצד של היחידות, יש איזשהו אינטייק, יש איזשהו ראיון שבוחן את המקרה לגופו, על המורכבות ואז תופר את ה - - - אני מציעה, נשות הטיפול שפוגשות את המטופלות בפעם הראשונה, כי לפי מה שעולה כאן, יש איזשהו סף בכניסה לטיפול, יש שם איזשהו חסם שכנראה עוד לא לגמרי פתור, אני מציעה שתלמדו את זה יחד עם "נווה תרצה" וגם עם הרשות לשיקום האסיר, כדי להעביר את המסר לאותן נשים שפוגשות את המטופלת בפעם הראשונה, מה לחפש, למה להיות רגישות.

יכול להיות שאם היא מגיעה מכלא או אם היא מגיעה ממציאות כזאת, אז צריכה להיות איזושהי נורה שנדלקת אצל אותה אישה שמקבלת ועושה את ראיון הקבלה, להיות מודעת לזה שיש פה איזשהו - - - אולי באמת הנושא הזה של אם ביום הראשון היא לא הגיעה. אני מזהה פה בכניסה עצמה איזושהי דלת שאולי צריך לפתוח אותה קצת יותר רחב. אני מניחה שמדובר בנשים ספורות יחסית מהעולם הזה, אבל שהשינוי כאן יכול להיות מאוד גדול.

לחלוטין אני מסכימה, אני רק אגיד שני דברים. אל"ף, המחשבה הזו כבר קיימת, לא סתם אמרתי התע"ס כתוב, מ-2012 יש הבדל מגברים, לקבל אישה שהיא עם גבולות הרבה יותר רחבים ולהבין את זה, לרדוף אחריה ולחזר אחריה ולקבל אותה משומשת לאורך זמן יותר ארוך מאשר גברים. זה קיים. בסדר, לא מספיק מוטמע בשטח, אני מקבלת וצריך לעשות את מה שאת אומרת. ודבר נוסף, כל מקרה כזה יש כתובת לרכזת, מעל אותה עובדת. לכל יחידה יש מנהל כזה, מנהלת כזאת, בוודאי יש פיקוח.

זה חלק מקונספציה שהוכיחה את עצמה.

אני רק אוסיף - - -

אתה רוצה לצאת לכמה דקות ולחזור כשתגיע הזכות שלך?

לא, אני רוצה - - -

תשמע, אני חייבת להגיד לך משהו בנימה אישית. אנחנו עוסקות כאן בנושא נשי, בהתמכרות של נשים, יש כאן נשים, נשות מקצוע, כולן יושבות בשקט ומחכות לתורן - - -

גם אני איש מקצוע.

אתה איש מקצוע, אתה רשום לדיבור, זו פעם רביעית שאני אומרת לך שאתה תקבל את תורך.

אבל אני רוצה לעצור את הדיון - - -

לא, לא, אתה - - -

כי אם אני אדבר לקראת הסוף לא יהיה לזה שום טעם.

אתה תדבר כשאני אתן לך את רשות הדיבור ולא לפני כן. אם אתה לא יכול להתאפק עד אז, אז אני מבקשת שתצא החוצה לכמה דקות ותחזור כשתגיע רשות הדיבור שלך, אני אבקש מסדרן לקרוא לך. אני ממש מתנצלת, לא כל הנשים פה צריכות להיות מושתקות פעם אחר פעם כי אתה לא יכול להתאפק. עם כל הכבוד. בבקשה.

אני רק רוצה להוסיף עוד כמה דברים. בתוך היחידות לטיפול בהתמכרויות וגם ביחידות היותר רחבות שלכן, יש ועדת אבחון והערכה, שמתנהלת יחד עם המפקחת של אותו מחוז. הוועדה זאת מחליטה שתי החלטות. היא עושה החלטה של תכנון טיפול, מה יהיה הטיפול של אותה אישה ולצד זה היא מחליטה על הועדה למסגרת. אם האישה לא תושבת אותו יישוב, היא חייבת להשיג הועדה מהלשכה לשירותים חברתיים באזור מגוריה. זו גם אחת מהבעיות הרציניות שלנו, כי - - -

מוכר לנו נושא ההועדות.

הנשים פזורות בכל הארץ, במחוז דרום יש אחת מאופקים, אחת מאילת, אחת - - - פזורות.

את זה אנחנו יודעים.

בתוך הוועדה הזאת, במקור החליטו על המדיניות של הוועדה כאקט טיפולי מול האישה, אמורים לעשות איזשהו טקס ראשוני ולהכליל בתוכו מה תהיה תכנית הטיפול, שזה דבר נהדר, ואחת לכמה זמן להתכנס ולראות איך היא התקדמה. בפועל הוועדה בעצם היא עוד חסם בכניסה של האישה לתוך היחידה, כי, עוד פעם, היא מתנהלת באופן כזה. אני הייתי נוכחת עם נשים שהיו בטיפולי שנים רבות, עבדתי במרכז נפגעי אלכוהול והימורים בבאר שבע, הייתי נוכחת יחד עם הנשים בתוך הוועדה, הן מרגישות שם מאוד מאוד מושפלות, איך שהוועדה מתנהלת מבחינת השאלות ששואלים אותן בתוך הוועדה, על ההתמכרות, על ההיסטוריה שלה - - -

מי הנשים בוועדה?

הנשים בוועדה זה ככה, מפקחת מחוזית של אותו מחוז, המנהלת של היחידה להתמכרויות, העו"ס הטיפולית של האישה, מדריך, אם צריך, בתוך היחידה - - -

זה לא אישי, מה שהיא אומרת. זה לא אישי.

זה מרוכז על באר שבע מה שאת אומרת עכשיו?

הן מפעילות עשרות יחידות.

כי גם קודם נתת דוגמה על באר שבע וגם עכשיו על באר שבע.

זה מישהי שצמחה מכם.

היא מדברת רק על באר שבע, אני רוצה לדעת כי אם זה ארצי. אם זה באר שבע אז זה נקודתי, בואו נדבר על - - -

אני חושבת שקיים דבר נפלא פה שיש ועדה ואפשר לשים - - -

לא, הכול בסדר. זמננו קצר, אז בואו במקום כל פעם להיפגע ולהתנצל תגידי את שלך, עוד דקה תסיימי את דברייך כי יש עוד כמה שרוצים לדבר.

יש אפשרות להגיב לדברים שאני אומרת. אני רק אומרת, את התחלת קודם, תמר, ואני מאוד שמחתי שהתחלת עם זה, אמרת שגולת הכותרת של הוועדה זה לייחד את תכנית הטיפול של הנשים ביחס לגברים והאג'נדה היא פמיניסטית. אני חושבת שבנקודה הזאת, אם נכנסים לרזולוציות המאוד עדינות של טיפול ואבחון, אנחנו לא שם, זה רחוק מאוד מלהיות שם, כי נשים - - -

מאה אחוז, תודה רבה, אילנה. בבקשה, שם ותפקיד.

רונית טלקר דיניץ, עובדת סוציאלית, מנהלת את המרכז לטיפול בנפגעי אלכוהול והימורים של עיריית אשדוד ומתכללת תחום התמכרות ודרי רחוב בעירייה.

רציתי בדיון הזה לגעת בשתי נקודות שלדעתי הן רלבנטיות. רוב הנשים, אנחנו רואים בעצם התמכרויות של מה שנקרא התמכרויות חוקיות, או אלכוהול או כדורי מרשם. אני יכולה להגיד שלמרות שמרכזי אלכוהול והימורים היו עד שנה מסוימת, עד 2004 לדעתי, שייכים לשירות פרט ומשפחה ואז ב-2004 היה מעבר לשירות לנפגעי סמים שהפך לשירות לנפגעי התמכרויות, אני יכולה להגיד שבמרכזי אלכוהול והימורים וכל הנושא של טיפול בנשים אין כמעט הקצאת תקנים, אין הקצאת מסגרות. זאת אומרת יש איזושהי הפרדה מאוד ברורה מבחינת המענים הניתנים. זה כן שווה בדיקה לדעתי ברמה הארצית. אני יכולה להגיד, בתור מישהי שבאה מהתחום של אלכוהול והימורים, אנחנו רואים שאין בעצם התאמה - - -

בין מה למה, אלכוהול והימורים יחסית לסמים?

נכון. למשל אצלי ביחידה אני יכולה להגיד שאין לי עובדת שעברה את ההכשרה של טיפול בנשים. לצורך העניין אם יש מרכז יום אז אנחנו מפנים לתוך התחנה לנפגעי סמים, שגם שם יש חסמים של נשים. למשל אצלנו רוב הנשים לצורך העניין הן כן עם עורף משפחתי, יש בני זוג, ילדים בתמונה, חלקן לא מוכרות לשירותי הרווחה, זה פרופיל קצת שונה, ואז יש איזושהי רתיעה מלהיכנס למסגרת שבה יש עוד מאפיינים נוספים של עבריינות. אנחנו עובדים על זה בתוך תהליך טיפולי אבל עדיין יש את הקושי.

עוד נקודה שרציתי להביא זה בהקשר של משרד הבריאות, שנמצאים כאן. אחד הדברים שאנחנו נתקלים בשטח, גם תחלואה כפולה, אני נורא הבנתי את מה שאילנה התכוונה אליו, כי מה שקורה, כשיש תחלואה כפולה, הכוונה למחלת נפש בשילוב עם התמכרות פעילה, אין כמעט יחידות שהן בעלות מומחיות לטפל. רוב היחידות שאני מכירה זה היחידה של "מאור", ששם יש התניה מאוד ברורה של סל שיקום בשביל להיכנס לתוך היחידה - - -

זה הולך להשתנות, אני אעדכן אותך.

אנחנו נשמח לשמוע על השינויים, כי אנחנו רואות שיש מקרים בשטח ואני ואפרת בר, המנהלת של המעון, יושבות אחת לחודשיים על מקרים בשביל באמת לפתוח את הדלת, כי ברגע שאין סל שיקום - - - ואני מאוד מבינה את אפרת, היא אומרת, "זה התקצוב שלי", כמו שאני צריכה השמה כדי להיכנס אליי ליחידה, אין לי תקנים, אני באה מהועדות, אז אותו הדבר, אני מאוד מבינה אותה ועדיין יש אנשים בשטח שזקוקים לעזרה.

לא דיברתי על זה.

אוקיי, אז אני כן דיברתי על זה. ובהקשר לנקודה של מיטות לנשים, יש לנו בעיה מאוד מאוד גדולה של אשפוזיות לגמילה לנשים. לא משנה איפה זה על קצה הרצף, יש לנו קושי מאוד מאוד גדול בלהכניס נשים, יש רשימות המתנה ארוכות. נשים, גם כך זמנן קצר, ברגע שאישה כבר מתגייסת אנחנו רוצים להכניס אותה כבר לגמילה, אנחנו מצליחים ליצור שם קשר של אמון, אנחנו לא מצליחים להשיג מיטות. לפעמים המתנות גם של חודש, המפקחים שלנו, אצלנו המפקחת היא ד"ר מרינה רפפורט - - -

את מדברת על אשפוזית תחלואה כפולה בבאר שבע.

גם תחלואה כפולה, כי דיברנו פה על כך שרוב הנשים הן עם סימפטומים של טראומה ופוסט טראומה, אז מן הסתם זה העיקר, אבל גם ב"וויקטוריה" שם, אנחנו הרבה צריכים להפעיל, אני אומרת בכנות, קשרים אישיים, לבקש באמת לתת קדימות לנשים. זאת אומרת, יש בעיה של מיטות, אין מספיק מיטות.

זה ידוע.

ידוע ולא מטופל.

תודה. בבקשה.

קודם כל אני כן רוצה לדבר טיפה על הנתונים של תל אביב, שחלקם דומים למה שהוצג וחלקם טיפה שונים. קודם כל מבחינת היחידות, יש לנו חמש יחידות בעיר, אנחנו מטפלים ב-20% נשים מתוך המטופלים בנקודת זמן. בעצם אנחנו מדברים על 80%, כשגם אצלנו יש שונוּת. ביחידה ברוטשילד, למשל, אחוז הנשים המטופלות עומד על 35%.

אנחנו כן מותאמים לתכנית של המשרד, אנחנו מדברים על טיפול של ארבע שנים. מטפלים בנשים, בעצם מטפלות, לא מטפלים גברים. אפילו אם לפעמים יש צורך או עולה בקשה ואנחנו מעלים את זה לפעמים לפיקוח, אנחנו לא מקבלים על זה אישור, אז זה מאוד אדוק, המקום הזה. הרצף כולל הפניה לאשפוזיות, טיפול פרטני, קבוצתי, יש לנו מרכז יום ייעודי לנשים, יש לנו מרכז יום ייעודי לגברים, התחלנו לפני חצי שנה להפעיל דירת מעבר לנשים, כרגע יש לנו שם שלוש נשים.

כמה זמן המגורים בדירה?

המגורים בדירה מוגדרים לשנה, עם אופציה להארכה לשנה וחצי.

עם ילדים?

לא, ללא ילדים. זה חלק מההגדרות, ללא ילדים. כרגע יש לנו שלוש נשים בדירה ויש לנו שלוש נשים שממתינות.

הדירה מיועדת לשלוש נשים?

לא. חמש.

אז למה ממתינות? הן עדיין לא בתהליך?

הן כרגע בתהליך קבלה, הן רק הופנו.

אוקיי. השלוש האלו, יש למישהי מהן ילדים?

לא. לאף אחת אין ילדים. נשים ללא ילדים.

הן נשים מאוד צעירות?

גילאי 22, 28, 30 פלוס.

מה עם נשים עם ילדים?

אין לנו כרגע מסגרת לנשים עם ילדים.

אם יהיו נשים עם ילדים אז הן לא יוכלו להתקבל או שהילדים בינתיים נמצאים באומנה?

תלוי, אם יש פתרון לילדים אז הן כן יוכלו להיכנס.

לא, אבל מי מוצא את הפתרון לילדים?

לעתים הילדים גדלים אצל סבתא, סבא, לעתים יש משפחה אומנת, יש כל מיני - - -

זה לא חלק מתהליך אצלכם?

לא.

זאת אומרת אישה שהיא כרגע עם ילדים והיא מטופלת עם ילדים והיא מגיעה מהרחוב עם ילדים או מהבית עם ילדים, היא לא ברדאר.

לא, היא לא יכולה להיכנס לדירת מעבר עם ילדים. יש לנו פרויקט ייעודי לנשים ביפו, אנחנו קוראים לזה "רביעי נשי", הוא עובד המון גם על איתור, בעיקר איתור של נשים ערביות. זה יום שבו למעשה אנחנו מנסים שבמרכז ביפו לא יהיו מטופלים גברים ויגיעו רק נשים. הן מקבלות התייחסות גם טיפולית וגם הפגתית. זה תופס תאוצה, זה פרויקט די חדש.

יש לנו גם קבוצה טיפולית לנשים ביחידת "התקווה" שמשתתפות שם 14 נשים. בנוסף בפעילויות הפגתיות לנשים משתתפות שם 25 נשים. יש לנו גם קבוצה טיפולית לנשים נפגעות תקיפה מינית, שמתקיימת ברוטשילד.

כן מאוד מאוד חשוב לי להגיד שיש הרבה מאוד טולרנטיות, גם בקבלה, גם בבניית תכנית אישית במרכז יום נשים, יש תכנית כמעט שונה ואישית, מותאמת לכל אחת מהמשתתפות במרכז יום. אני כן רוצה להתייחס לצורך שהעלתה רונית, במענה פסיכיאטרי. אנחנו כן מתמודדים, ואחוז מאוד גבוה מהמטופלים והמטופלות, זה לא אופייני רק לנשים, בתחלואה כפולה, ויש קושי מאוד מאוד גדול סביב זה שאין לנו מענה פסיכיאטרי מסודר ורציף, גם בעניין של הוויסות התרופתי, גם בעניין של מעקב קבוע, וזה הרבה פעמים בסופו של דבר גורם גם לנפילות ולחזרה לשימוש. זה באמת משהו שהוא מעכב, לא רק נשים, אבל הוא מעכב מאוד את כל הטיפול ואת כל ההחזקה.

תודה. בבקשה, אדוני, משה פריאל.

משה פריאל, כיום עיתונאי פעיל במשמר החברתי, בעבר עובד סוציאלי תקופה של 15 שנה. ב-27 למרץ 1990 נפתח מרכז היום בבאר שבע ועבדכם הנאמן היה העובד הסוציאלי הראשון. בנינו טכניקות וקונספציות מיוחדות בתחום הטיפול במכורים ואני מדגיש, גברים, כאשר האוכלוסייה הייתה עבריינית, נרקומנית, רוב רובה על סמים קשים, כאשר שער הכניסה היה כמובן סמים קלים. המדיניות אז הייתה בתפיסה שהבעיה היא לא הסם אלא האדם עצמו ואני לא צריך להרחיב לכן איזה תהליכים אדם צריך לעבור בכדי לעשות קונפרונטציות עם עצמו, לגלות את עצמו מחדש, לבנות את עצמו מחדש.

היו ניסיונות של נשים להיכנס למרכז ואז החלה הבעייתיות. אני אתן כמה מהתובנות שלי ושל חבריי על הבעייתיות. בדרך כלל גברים שהגיעו מאותו מעגל עברייני-נרקומני, הדפוסים שלהם מאוד מאוד דומים וקבועים, כאשר הבסיס הוא אי נטילת אחריות על החיים שלהם מגיל קטן ולכן היה לנו חשוב שאחרי שבירת הקריז, הגמילה הפיזית, שדרך אגב היינו עושים אז בטיפולים של גמילה ביתית כי לא היו אז אשפוזיות, היו נכנסים אלינו לתהליך אינטנסיבי פסיכוסוציאלי של לפחות שנה. קבענו נהלים וחוקים מאוד ברורים, כמו אדם, להבדיל אלפי הבדלות, בקיום מצוות, דין מצווה קלה כדין מצווה חמורה. זה היה אומר מבחינת האינטייק להקפיד שהאינטייק מקבל כמה שיותר מידע, החל מהשאלה מדוע הוא בכלל הגיע. אפשרנו להתנסות, קבענו חוקים ברורים החל מזמן הגעה, כפי שאת סיפרת, שמונה בבוקר זה היה שמונה בבוקר. אם אדם היה מגיע בשמונה ועשרה היה יושב בסנקציה, היה אסור לו לדבר עם חברים לקבוצה, בשעת הצהריים הוא היה נכנס לקבוצה והיה חייב להתמודד עם הקבוצה, לענות על שאלות נוקבות, מדוע הוא עשה את מה שהוא עשה. זה לא היה בגלל איזה חשק של מדריך או עובד סוציאלי זה או אחר, רצינו שהוא יעבור עם עצמו קונפרונטציה, כשהוא יושב בפינה, אף אחד לא מדבר איתו, אסור לו לעשן, ויתאר וישתף את חברי הקבוצה בתחושות וברגשות, כי הרי באנו ואמרנו, "אם אתה רוצה להפסיק עם הסם זה לא רק להיגמל פיזית, אתה חייב לשנות את עצמך מבחינת התפיסה האישיותית".

זה נותן תשובה לשאלה מדוע באר שבע, לדעתי - - - עדיין שורשי התפיסות הטיפוליות עדיין קבועים. ואתם יודעים איזה אחוז הצלחה היה? של 70%-80%. בשכונות ד' ו-ג' היה גרפיטי על הקירות "אם אתה גבר בוא להיגמל", חיברו שירים, כל אירוע, החל מבר- מצווה וחתונה, חבר'ה מכורים - - - ה-NA אז התחיל, כשהיה צעדים ראשונים של ה-NA, אחרי שאותה שחקנית, מונה זילברשטיין, שמתה ממנת יתר, הביאה את זה לארץ. חייבנו אנשים להגיע ל-NA, כי ראינו ב-NA שזה דלק חברתי וקבוצה חברתית שבזמן שהוא במרכז יום מה הוא יעשה בערב, אם הראש גונב אותו "לך תשתמש", לך ל- NA, תקבל את החיזוקים. אני לא רוצה לגזול את הזמן, אבל זה רק כדי להבין מדוע הייתה בעייתיות.

דבר נוסף, רוב המשתמשות, כמו שאנחנו נתקלנו, עברו גם חוויה טראומטית בילדותן, אם זה גילוי עריות, אם זה ניצול מיני, בי"ת, הן עסקו בזנות. זאת אומרת יש לה התמכרות כפולה, גם לזנות וגם לסמים. לי אישית הייתה מטופלת שהתיישרה, הפכה להיות נקייה, אבל באחד הימים היא באה וסיפרה לי שהייתה חייבת, עבור כסף טוב, לקיים יחסים, אבל זה היה שימוש. פעלנו באותו תהליך, שלחנו אותה הביתה כי כל משתמש מושעה הביתה לחשיבה מחדש ונתנו לה לקנות את המקום שלה בכדי לחזור. אחרי תהליכים מורכבים וברוך ה' היא יצאה מהנושא הזה ועד היום, שזה כבר 27, 25 שנה, היא ברוך ה' בנתה את הבית המשפחתי וכו'. זאת אומרת שיש בעיה של תחלואה כפולה.

יש בעיה, כפי שהוזכר פה, של נשים שסובלות ממחלות, שאולי מקומן וההתערבות זה התחום הקליני הטהור ולא תמיד יש את הכלים ואת האמצעים למרכזי היום כדי להתמודד עם הבעיה הזו.

עכשיו דבר אחרון שיישמע אולי מגוחך. בתוך מרכז היום, בתוך התהליכים הקבוצתיים, היה אסור לקיים יחסים אקסקלוסיביים. מה הכוונה יחסים אקסקלוסיביים? אם אני בקבוצה אסור לי לבנות איתךָ קשר ששנינו נבנה קומבינה ואז ברגע שנבנה קומבינה, בעצם, האובססיה לשימוש לא ברחה, היא מחכה, היא ממתינה, היא ממתינה להזדמנות. אותו דבר היה החשש שאישה בתוך הקבוצה תקיים קשר רגשי עם מכור, עם מטופל, ואז שניהם לא יתמקדו בטיפול עצמו אלא יתמקדו בדברים הללו.

זה רק מוכיח עד כמה הכללים היו ברורים. יחד עם זה אני מאוד שמח שמאז, ואני יושב פה עם קורת רוח ורואה שהתפתחו כל מיני שירותי משנה ושירותים נלווים ותכניות כאלו ואחרות. ובאמת סליחה, גבירתי, כי אני מכור לנושא הזה.

תודה. איריס.

אני חושבת שאולי ניתן את רשות הדיבור לשרון, שהיא ראש התחום ומכירה.

בבקשה, שרון, אחרי כן חגי ברוש, אחרי כן קרן ואז נסכם, אלא אם יהיה עוד מישהו.

אני אדבר בקצרה, כי אני חושבת שהטיפול ב"נווה תרצה" זה לא להיום, אם אתם רוצים לשמוע עליו אתם מוזמנים לבוא לבקר ב"נווה תרצה", אני חושבת שיש הרבה מה ללמוד, אבל אם אני אתחבר לדברים של אילנה, אז אני חושבת שבפועל ובשורה התחתונה רוב הנשים, רוב גדול מהנשים שיוצאות מ"נוה תרצה", בסופו של דבר לא מגיעות, לפחות ממה שאני יודעת, ותקני אותי, אילנה, אם אני טועה, לא מגיעות בסופו של דבר לטיפול ביחידות. אני חושבת שיש פה בעיה וצריך לפתור אותה. אני לא יודעת להגיד מה הבעיה או מה הסיבה שלה, אני מתארת לעצמי שחלק גדול מהדברים שאילנה אמרה נכונים, אבל אני פחות עוקבת אחר כך.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה מאוד גדול עם הרשות לשיקום האסיר ועדיין, כמו שאמרתי, כל אישה שיוצאת היא עולם ומלואו וצריכה טיפול וצריכה עזרה מכל הכיוונים. המקום שלי זה להשמיע את הקול של אותה אסירה שמשתחררת ונופלת בין הכיסאות, כי זו התחושה. זה נכון, את אמרת, תמר, שאם היא לא תרצה היא לא תגיע בסופו של דבר, אנחנו מתמודדות עם זה גם בתוך בית הסוהר. האחוזים של הנשים שמטופלות בתוך המאסר, בהתמכרויות אני מדברת, הם יחסית קטנים, אנחנו עובדים על זה, על לנסות לעשות דברים אחרת, אבל אני חושבת שהדבר שהאישה הזו הכי צריכה כשהיא משתחררת מהכלא זה תמיכה ועזרה וחיזור. זה בעצם הקול שלי להשמיע פה, כי על הטיפול בתוך הכלא אני לא מדברת כאן.

הדבר האחרון הוא שאני הייתי לפני שבע שנים בקורס התמכרויות בהדר דימול, בבית הספר לעבודה סוציאלית של משרד העבודה והרווחה, ואני רואה באמת את ההתפתחות ואת ההתייחסות האחרת והשונה לנשים וזה מאוד משמח.

יופי, תודה. תודה רבה. חגי ברוש.

קרן, אני בסוף.

בבקשה. קרן גולדמן, השירות לטיפול בהתמכרויות, משרד הבריאות.

גם לנו יש מדיניות כתובה לטיפול במכורים לאופיאטים, שזה עיקר הטיפול שלנו, ויש פרק מיוחד לטיפול בנשים, שכולל את כל התשומות הנכונות והנדרשות בעינינו לטיפול בנשים, בתוך המסגרות שהן מעורבות בהן. מה שאנחנו כן מנסים לעשות זה הפרדה בין מסגרות אשפוז. כחלק מהבנה שבקרב בני נוער וצעירים יש חשיבות להפריד מגדרית את המטופלים אנחנו עשינו כך שב"מלכישוע" יתקבלו רק בנים וצעירים וב"רטורנו" יתקבלו נשים צעירות. אנחנו שמחים שהשגנו תקציב ועכשיו זה באיזשהו תהליך של מכרוז להפרדה מגדרית בתוך "רטורנו", כך שיהיו שם גם בוגרות. הם הכינו את האשפוזית בצורה מאוד מאוד יפה, כי זה לא יעלה על הדעת שילדות נמצאות ביחד עם נשים בנות 27 והדפוסים והכול מתערבב. זה חלק אחד שלנו, שכן הצלחנו.

בתוך האשפוזיות עצמן יש הפרדה רק במגורים וכן יש התייחסות טיפולית נפרדת, זאת אומרת, בקבוצות ובגישות הטיפוליות ואנחנו עושים המון. גם האשפוזיות עושות המון כדי לגייס ולצאת החוצה ולהשיג את המטופלות האלו וגם אנחנו עושים את זה. צר לי שאתן אומרות שמטופלות נתקלות בקשיים להיכנס לאשפוזית, אני לוקחת על עצמי לרענן את הצוותים שלנו בנושא. אני מזמינה אתכן גם לדבר עם - - -

בתחום האלכוהול - - -

אז אני לוקחת על עצמי את כל המסגרות ואני רוצה, כי אנחנו כן עשינו מסלולים ירוקים לנשים, בכל המסגרות שלנו, לנשים שהן עוסקות בזנות, לנשים עם מחלות זיהומיות. עשינו המון מסלולים לנשים אסירות שמשתחררות, כדי לעשות מעבר מדלת לדלת. זה דבר אחד.

בתחום של המרכזים לטיפול תרופתי ממושך, כמו שאמרתי, יש המון המון פעילויות שנעשות לנשים. הגישה של "תבואי בשמונה בבוקר", "אם יש לך ילדים" לא מקובלת עלינו. אנחנו היינו בהמון סיורים וראינו שמאוד באים לקראת המטופלות וכל מטופלת היא יקרה מפז. סתם לתת לכן מספרים, הכול מופיע בסיכום השנתי שלנו באתר של משרד הבריאות, בשנת 2016 היו לנו 2,476 מטופלים שהגיעו ועברו במסגרות האשפוזיות שלנו, מתוכם רק 350 נשים. במתדון יש לנו משהו כמו 15% נשים. אז כל אישה היא באמת יקרה לנו ואנחנו משתדלים מאוד.

אפשר רק משפט? באותם מרכזים שבהם אתם כן עושים את הפעילות עם הנשים, האחוזים הם משמעותית יותר גבוהים.

נכון. במרכזים שיש בהם מסלולים ייחודיים, כמו למשל במרכז באשדוד, שהרשות תומכת ויש תכנית ייעודית. יש יום בשבוע של נשים, עושים מזה חגיגה, זה נקרא "שלישי נשי", רק המטופלות מגיעות והן מקבלות המון המון דברים של העצמה אישית והרבה דברים של fun וזה מוכיח את עצמו. גם בבאר שבע וביסעור ובהרבה מקומות אחרים. מיותר לציין שיש קשרי עבודה מאוד מאוד טובים בין המסגרות שלנו לבין המסגרות שבהן מטפלים בנשים שבזנות, מרפאת לוינסקי, מרכז לוטם לתקיפה מינית ודברים שהם בשוטף.

מבחינת ההכשרות לצוותים שלנו, ביחד עם הרשות אנחנו כבר עשינו שלושה קורסים של טיפול בטראומות בפגיעות מיניות בהקשר של התמכרויות במרכז לפסיכו טראומה ואנחנו כל שנה מכשירים עוד ועוד אנשי מקצוע. בשנת 2018 אנחנו מתכננים הכשרה ייעודית לצוותים שלנו בנושא טיפול בנשים, כי עד עכשיו ההכשרה המרכזית היא בתוך בית ספר דימול ומוקצות לנו בודדות וזה לא מה שאנחנו רוצים, אז אנחנו נעשה משהו שהוא ייחודי לנו. וגם נשות מקצוע שקצת הוזנחו, זה מדריכות בתוך המסגרות לטיפול שלנו, ביחד עם הרשות החלטנו גם לעשות הכשרה שהיא תהיה במסגרת בית ברל, הכשרה למדריכות, עם כל התשומות הנכונות.

אני רק רוצה להגיד שיש במרכזי הטיפול שלנו יעדים מאוד ברורים לטיפול בנשים. אנחנו מנסים שהן יהיו כמה שיותר נקיות מסמי רחוב, יש דגש על הורות מיטבית בצל ההתמכרות, יש שיתופי פעולה מאוד מאוד חזקים עם הרווחה בכל מה קשור להורות. יש המון עניינים לא פתורים ומשפטיים סביב העניין הזה.

אני יודעת שיש מצוקה בתחום של תחלואה כפולה, היא מצוקה שאנחנו במשרד מנסים לפתור אותה, אבל כן אנחנו מזמינים אתכם להצביע על מקומות או על חסמים שבהם נשים לא מקבלות את הטיפול הפסיכיאטרי במסגרת קופות החולים. אנחנו כן מנסים לפתח שירותים בתחום של תחלואה כפולה, היו פה עשרות דיונים, הוא לוקה בחסר. יש הרבה יותר תחלואה כפולה ממסגרות, אבל עדיין, אם יש בעיות, יש לנו באגף לבריאות הנפש מי שאחראי על הנושא של מרפאות אמבולטוריות, אפילו ברמה הפרטנית, אני מזמינה אתכן להעביר לי באופן אישי ואנחנו נדאג לטפל.

תודה, תודה קרן. חגי.

אני אשתדל לא להאריך. מצד אחד רואים שיש איזושהי התקדמות, אבל מאוד מינורית. זה צעד אחרי צעד בפועל אנחנו לא רואים ברמת השטח כרגע איזושהי מציאות חדשה שמתהווה וזה מעציב. אני רוצה לומר שכדי להצליח במהלך כזה צריך לעבוד ביחד. הרשות לחלוטין לא מעורבת בשום אספקט של העבודה של השירות. זאת אומרת אנחנו לא באמת יודעים מהן התכניות של השירות. אני חושב שזה חבל, כי כשיש לך, בטח בערים הגדולות, בערים המשמעותיות, מנהלי רשויות מטעמנו שמגייסים את המנהיגות המקומית, שיכולים לדאוג לפתרונות כמו מקום, שיכולים לדאוג לפתרונות כמו תקציבים, בדומה למודל שפותח והיית שם, באשדוד, שכמעט הכול שם צמח מתוך מערך עירוני שראה חשיבות בנושאים האלה והקצה משאבים מעבר למשאבי המשרדים. כי כשאנחנו לא באמת יודעים מה השירות הולך לעשות אז קשה לנו להתחבר בכל מיני מקומות שניתן להתחבר ולהגביר את היכולת לתוצאה טובה בסופו של דבר מכל הבחינות.

אני, אין לי מושג מה עכשיו הוא מתכנן לעשות, אני רק יודע שיש כוונות טובות. אני יודע שהקציתי השנה 100,000 שקל לנושא של נסיעות למרכזי יום לנשים, כי הבנתי שיש שם איזושהי בעיה שהמשרד לא מתגבר על התקשי"ר ושמתי 100,000 שקל בתקציב. עד עכשיו לא פנו אליי לקבל שקל. הרי הכסף הזה, החשב שלי, אריה, כבר לקח לי אותו. הוא העביר את זה לסעיפים אחרים. וזה חבל, כי גם כשאנחנו כבר מעמידים משאבים, בסוף לא עושים עם זה שימוש. רק להראות כמה אנחנו לא מסונכרנים ביומיום בעבודה השוטפת. זה חבל, כי בסופו של דבר מי שמפסיד זה הנשים שאנחנו יודעים שממש ממש המצב הוא לא טוב.

אני רוצה לומר שכמובן כל הניסיונות שלנו מול משרד הבריאות, וזה לחלוטין לא באשמת המחלקה להתמכרויות, אלא זה משהו שאת יודעת שהוא יותר עמוק, כדי להגדיל את הנושא של האשפוזיות. אתמול הייתי אצל אבנר ב"צעד ראשון", נמצאת שם אישה, הוא מנסה להפנות אותה למסגרת באשדוד, אבל בגלל שהיא אישה לבד הם לא מקצים חדר לאישה לבד, צריך לפחות שתי נשים. זו מציאות שבעיניי היא כאוטית. איפה אנחנו חיים שעכשיו צריך להמתין ולמצוא עוד אישה כדי שייתנו לה מקום באשפוזית באשדוד? אבל זו המציאות שהנשים היום חיות בה, זאת אומרת, זה מה יש. אין פתרונות ויש איזושהי תחושה, בטח עם המשרד, שהדברים לא זזים.

לשמחתי אני כן יכול לומר שביוזמה וגם בדחיפה של המשרד, אבל בעיקר ביוזמה של אנשים טובים כמו אביבה וולף בבאר יעקב, נפתחת היום מסגרת לתחלואה כפולה לנשים. זאת אומרת שהולך להיות שם מן איזשהו קו ירוק. אני מציע בהזדמנות להזמין ולספר. אנחנו כמובן מעורבים בנושא הזה, אנחנו עוזרים שם בחצי תקן של מדריכת גמילה, אבל נשים יוכלו להגיע מעכשיו לעכשיו למסגרת הזו ולקבל שם מענים לאותן אלו שבאמת זקוקות למענה של אשפוז.

טיפול יום?

גם טיפול יום וגם אשפוזית. גם אשפוזים צריך. אני לא מדבר על אשפוזית, אני מדבר על - - -

אשפוז פסיכיאטרי לתחלואה כפולה.

בתוך מחלקת הנשים של באר יעקב נבנה היום מודל לתחלואה כפולה לנשים ספציפית.

מאוד חשוב.

אנחנו היום מאוד מעורבים, יחד עם פאולה וקרן, יחד עם המחלקה, אנחנו עושים הכול, כל מה שאני לפחות יכול, הקו שלי זה לעבוד עם המשרדים, לא לעבוד נגדם, ואנחנו רצים היום. מה שרציתי לעדכן את רונית לגבי אשדוד זה שאנחנו או-טו-טו כנראה מייצרים מצב שבו "מאור" יחתמו הסכם עם קופת חולים מאוחדת למתן שירותים בנושא הרפורמה של בריאות הנפש ובאותו רגע שהם יחתמו על ההסכם עם הקופה הם יקבלו ממשרד הבריאות את האישור לפתוח מרפאה. במרפאה הזו, שהיא מרפאה אמבולטורית, נשים יהיו מטופלות - - - ואני אומר לכם, אני רץ על הנושא הזה של המרפאות האמבולטוריות והדרייב שלי הוא בעיקר הנושא של הנשים, שבאמת יינתן מענה. לכן לא ברור לי, לדוגמה, למה בתל אביב לא משתמשים במסגרת במרכז הרפואי עם ענת פליישמן, זאת אומרת, שם - - -

משתמשים וזה לא מספיק.

בסדר גמור. זאת אומרת שאתם באים ואומרים שצריך לתגבר שם את השירות, אוקיי, בסדר גמור.

אנחנו באותו אופן פועלים מול לאוניד קרקצ'ב, בירושלים, שהיום הוא לא מקבל עם טופסי 17 מאיזושהי סיבה לא ברורה, ופאולה ואני כבר קבענו פגישה איתו ועם גדי לובין, כדי שיקבל עם טופסי 17 את הנשים שלכם, את כל מי שצריך, לקבל אבחון בנושא תחלואה כפולה, כי הבנתי שהוא גובה כסף, לא יודע, איזשהו מענה כזה מוזר, לא ברור. אז אנחנו הולכים לשבת לו על הראש ותאמינו לי שאני יודע לעשות את זה כשצריך, כדי שיקבל טופסי 17 ויפתח את השירות הזה לכלל מי שצריך בתחום ההתמכרויות. גם זה אני מקווה שייתן מענה לנשים. ואנחנו גם כרגע עם הפנים צפונה. נפגשים באוגוסט עם שני בתי חולים בחיפה ובטירת הכרמל, כדי לעודד גם אותם לפתוח מרפאות.

היה איזשהו ניסיון של טל, ניסיון מבורך, לכרוך את הנושא של המרפאות לבריאות הנפש לעניין התחלואה הכפולה אבל אני רוצה שתדעו שזה מאוד מאוד בעייתי, תמר, כי קודם כל יש שם עומס מטורף, זאת אומרת הטיפול לא יהיה טיפול זמין, הוא יהיה טיפול עם המון זמן המתנה, אבל גם לא בכל מסגרת כזאת יש את הידע המקצועי.

ברור, המטרה היא בדיוק כמו שאתה אומר, המטרה היא מה שעושה גם ד"ר לב-רן ב"לב השרון" ומה שעושה אביבה בבאר יעקב, המטרה היא כן, שיבואו אנשי מקצוע לתוך בתי החולים ואתה יודע שהעמדה שלי, שאני למדתי מכם, אני באתי בלי ידע, אני למדתי מכם שרפואת התמכרויות צריכה להיות תחום בתוך רפואת בריאות הנפש, כמובן תוך פיתוח ההתמחות בתחום, זה ברור, בלי זה לא עשינו כלום. ברור שזה המודל והמעורבות שלכם, אני מאוד מאוד רוצה לשבח אותה, גם אל מול הזמנים הפוליטיים שמתרגשים עלינו.

חשוב לי לומר שבבאר שבע יש לנו כבר הסכם גם עם המרכז הרפואי לבריאות הנפש בבאר שבע, פרופ' פרס וקפצן, שהולכת להיפתח שם מרפאה אמבולטורית לתחלואה כפולה, בנוסף למסגרת הגמילתית שהוא מפעיל שם. הדבר היחידי שמונע את זה, דרך אגב, אני חייב לומר, זה שאני, שצריך להקצות להם קצת כסף, אני באמת לא רוצה להכניס אותם להרפתקה כשאני לא יודע איפה אני נמצא ב-1 לינואר 2018. אני יכול עכשיו להעביר לו את הכסף למימון של חצי עו"ס וחצי מדריך אבל מה? הוא ייקח עובד לארבעה-חמישה חודשים ומה יהיה בינואר 18'? אני באמת לא יודע, יש לנו מחר דיון מאוד מאוד קריטי בוועדת הפנים.

תודה, חגי. אני רוצה לסכם את הדיון. אני רוצה להודות לכולכם. אני חייבת להגיד שנדירים הדיונים שאנחנו באים כדי לשמוע דברים שמתקדמים. אתה צודק, אני מאמצת את האבחנה שלך שאולי מתקדמים לאט ושמענו כאן, רצינו גם בעיקר לא רק לשבח ולחלק מדליות, אלא גם לשמוע על אתגרים ועל דברים שזקוקים לעוד שיפור ושמענו וזה ברוח טובה וברוח קונסטרוקטיבית מצד כולם, אני ממש יכולה לאפיין ולאבחן, אבל בכל זאת משהו שזיהינו כבעיה ואנחנו מסמנות כרגע את הכיוון לפתרון.

אני רוצה לשבח גם את משרד הרווחה שלקח על עצמו, על ההערות שנשמעו כאן מהשטח וגם מכיוון הרשות, זו גם הערה חשובה. אנחנו, כוועדה מכירים מאוד את שיתוף הפעולה בין הרשות ובין משרד הבריאות, אני חושבת שגם משרד הרווחה ובכלל התחום הזה, זה שהוא כזה דו ראשי, בין הבריאות לרווחה, זה משהו שלי לקח זמן להבין אותו ולהתרגל אליו, אני יודעת שזה לא הדבר היחיד, אבל בתחום הזה זה באמת בסוף לטובת המטופלות במקרה הזה שלנו והמטופלים. זה דבר שצריך להדק בו את שיתופי הפעולה בו.

בסופו של דבר, יש לנו בחוץ שם, נשים, שמאוד מאוד זקוקות, קודם כל להכרה ולהבנה שלנו, כגורמי מדינה, במחלה ובבעיה שלהן וגם, כמו שצוין כאן, כל אחת מהן היא עולם ומלואו, על המורכבות, המשפחתית, הקהילתית, הבריאותית, עם העבר שלה ובאמת אני מרגישה שאנחנו משתתפות כאן באיזשהו מהלך פורץ דרך של להבין את הנשים האלו, כמו שהיה בעבר עם הנושא של הרפואה המגדרית בתחומים אחרים וכמו שהיה בתחומים של הזנות ויש הרבה דברים שקורים ומתקדמים. אני חושבת שיש לנו פה במה להתגאות בתחילת הדרך הזו שאנחנו מסמנות כאן היום, הגם שהיא כמובן עדיין לא מושלמת, היא עדיין חסרה תקציבית, היא עדיין אולי מבחינה מקצועית צריכה את ה-fine tuning, אבל לי יש תחושה שיש כאן איזה וקטור שמוביל קדימה וצריך להדק אותו יותר.

הוועדה תמיד לרשות הנושא הזה מצד כל הגורמים. תרגישו חופשי לפנות אלינו וככל שיהיה צריך אנחנו גם נעזור. תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:18.