ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

ôøåèå÷åì ùì éùéáú åòãä

àåîðéè÷

2017-12-11OMNITECH



הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 183

מישיבת הוועדה לזכויות הילד

יום שלישי, י' בכסלו התשע"ח (28 בנובמבר 2017), שעה 10:00

מסרים סמויים בתוכניות טלויזיה לפעוטות ולילדים בגיל הרך

חברי הוועדה: יפעת שאשא ביטון – היו"ר

אורי מקלב

מסעוד גנאים

אורן אסף חזן

יוסי יונה

נחמן שי

אורה גולדהירש - מרכזת היחידה לטיפול בפרט, משרד החינוך

טובה בן ארי - מפקחת על יישום חוק זכויות הילד, משרד החינוך

יוסי מיכל - מדריך ארצי לזכויות ילדים, משרד החינוך

רונן אברמסון - ראש אגף פיקוח, המועצה לשידורי כבלים ולוויין

עד הרפזי - סטודנטית, המועצה לשידורי כבלים ולוויין

יהונתן סם-אש - פיתוח תוכן, חטיבת הטלוויזיה, תאגיד השידור הישראלי

גיא מולדובסקי - כתב ועדות, תאגיד השידור הישראלי

לימור זהבי וינבוקר - מנהלת תכניות ילדים ונוער, הטלוויזיה החינוכית

ד"ר טלי תאני - סגנית ראש חוג -המרכז האקדמי פרס

ד"ר מתן אהרוני - חוקר, המרכז הבינתחומי הרצליה

ד"ר קרן צור איל - מרצה בכירה, המרכז הבינתחומי הרצליה

ד"ר דליה לירן אלפר - אשת אקדמיה

איתי רייפלר - מנהל אגף תוכן ערוצים ורגולציה, הוט

מיכל בוטל - משנה למנכ"ל, ערוץ הופ

אלונה אבט - מנכ"לית, ערוץ הופ

רון אייזיק - מנהל תכניות, ערוץ בייבי

בני ג'אג'אסי - מבקר ויו"ר ועדת הביקורת, מועצת התלמידים והנוער הארצית

אופיר יקיר - נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית

איתי שובל פלד - בוגר, מועצת התלמידים והנוער הארצית

יאיר כהן - תלמיד בית ספר רמז

גיא - תלמיד כיתה ו', בית ספר רמז

עילאי ישי - תלמיד, בית ספר קורצ'ק

מתנאל - תלמיד בית ספר קורצ'ק צומח, קריית שמונה

עמרי שוקרון - תלמיד כיתה ח', בית ספר אורט פסגות, חניך בפרויקט חינוך לפסגות

רינה כהן - יו"ר משותף, המועצה הציבורית להורים בישראל

לילי הלפרין - מרצה, תוכנית אמ"ת לנוער בסיכון

תמר אברמוביץ - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את תאגיד השידור הישראלי (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: קשת)

אליס פקר - שדלן/ית (כהן - רימון - כהן), מייצג/ת את YES

ליאור שובכר פרי - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את ועד עובדי הטלוויזיה החינוכית (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר VU

רחל יעל וידל - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את ועד עובדי הטלוויזיה החינוכית

שמרית שקד

תמי ברנע

ר.כ., חבר תרגומים

מסרים סמויים בתוכניות טלויזיה לפעוטות ולילדים בגיל הרך

בוקר טוב לכולם. הילדים שעדיין אין להם כיסאות, תיכף יגיעו וכולם יישבו בנוחות. כשהם ייכנסו אנחנו אפילו נאפשר להם ונעשה רגע הפסקה.

אני פותחת את דיון ועדת זכויות הילד בציון היום הבינלאומי לזכויות הילד בכנסת. אנחנו מקדישים אתך כל היום בשבילכם, הילדים. אני אגלה לכם בסוד שכל דיון ועדה הוא בשבילכם, הילדים, אבל מה מיוחד ביום הזה? שאני מסתכלת מסביבי ואנחנו כולנו מוקפים בהרבה מאד ילדים וזה פשוט משמח ומרגש לראות את כולם.

אני אומר לכם מי נמצא כאן איתנו: נמצאים בית ספר פסגות למדעים ואומניות בירושלים ונמצא בית ספר רמז מכפר סבא, ונמצא בית ספר קורצ'ק מקריית שמונה ועמותת חינוך לפסגות. בדיון הבא יצטרפו אלינו ילדים נוספים. כך שהיום הזה הוא כל כולו מוקדש לכם.

אנחנו נקדיש את הדיון הראשון לתכניות טלוויזיה, למסרים שאתם בעצם קולטים במסכים. אנחנו כל הזמן מדברים על האינטרנט, נכון? על גלישה בטוחה באינטרנט ועל הסביבות הווירטואליות. אנחנו החלטנו לראות קודם כל מה אתם בכלל מקבלים בתכניות התמימות של הטלוויזיה, בתכניות לגיל הרך. איזה מין אזרחים אנחנו מחנכים אתכם להיות באמצעות המסרים שאנחנו מעבירים לכם דרך הדמויות המאד מצחיקות והמאד צבעוניות שכולכם אוהבים.

נמצאים איתנו החוקרות והחוקר שליוו מחקר מאד מאד ארוך, כדי ללמוד על מה אתם צופים בטלוויזיה ומה המסרים שאתם מקבלים. אנחנו בעצם יצאנו למחקר שערך כמעט שנה, עם הרבה מאד היערכויות. ד"ר קרן צור אייל, ד"ר טלי תאני הררי וד"ר אהרוני מתן, שליוו אותנו בשנה האחרונה יציגו את המסרים שאנחנו נחשפים אליהם בתכניות ילדים ואנחנו נפתח את זה אחר כך לדיון. אנחנו נרצה לשמוע מכם איך אתם רואים בחוויה האישית שלכם את התכניות האלה ומה אתם באמת מזהים מתוך כל מה שיעלה כאן והצלחתם לזהות עוד לפני שאנחנו באנו והצגנו את המחקר.

הצטרף אלינו חבר הכנסת מסעוד גנאים מהרשימה המשותפת, ברוך הבא. תודה מסעוד, מרגש להיכנס לאולם כזה, נכון?

כן, אין ספק.

אני מודה שגם אני מאד מאד מתרגשת. אז הנה הביאו כיסאות. אנחנו נוודא שכולם יושבים ואנחנו נתחיל ישר בהצגת המחקר.

חבר הכנסת מסעוד גנאים, אתה רוצה לומר משהו לפני, או שאנחנו נשמע את המחקר?

לא, לא.

אני אנצל את ההזדמנות בינתיים, כשאתם יושבים, כדי לברך, אני לא אומר אורחת, כי היא שותפה קבועה בוועדה, הגברת טובה בן ארי, שהיא אחראית על זכויות התלמיד במשרד החינוך. אם יש לכם בעיות של זכויות תלמיד בבית הספר, היא הכתובת.

ואני גם מאד אשמח.

מייל קטן ומסדרים את העניינים.

ד"ר טלי תאני הררי, בבקשה, הצגת המחקר.

בוקר טוב לכולם. אנחנו מאד מתרגשים להיות כאן היום ולהציג מחקר באמת גדול שהשקענו בו הרבה זמן ומחשבה. אנחנו רוצים להודות לוועדה על ההזדמנות ולילדים, שככה היו לנגד עינינו בכל המחקר. אנחנו עשינו את המחקר הזה כדי לשקף תמונת מצב. בעצם אנחנו סוג של צינור כזה שנותן איזו שהיא תמונה קצת יותר ברורה על המציאות הטלוויזיונית שהילדים חשופים אליה. וכמו שיפעת אמרה נכון, לטלוויזיה עדיין יש מקום מאד מאד מרכזי בחיים של הילדים החמודים האלה, שנמצאים כאן איתנו.

אז אני אתחיל עם הדברים המרכזיים. כשיצאנו לדרך ביחד עם הוועדה, בעצם הגדרנו ארבעה נושאים למחקר או ארבע מטרות למחקר. אמרנו שנתרכז במסרים החברתיים ותיכף נראה, קיבלנו מכלול מאד גדול של מסרים שמצאנו בתכנים. כמובן הנושא המגדרי, שמעניין אותנו, מסרים שקשורים לדימוי גוף ומאפיינים ייחודיים מבחינת תוכן, מבחינת צורה; ועניין אותנו גם לראות איך כל הדברים האלה מתקשרים לגיל המיוחד של הילדים שצופים בתכניות האלה, שזה ילדים באמת מאד מאד צעירים. כל ההיבט הקוגניטיבי, החברתי, הרגשי, מבחינת האפיונים ההתפתחותיים ואיך הם בעצם מורכבים או לא מורכבים לילדים בגיל הזה.

מבחינת המחקר עצמו דגמנו במהלך ינואר 2017, ממש לפני כמעט שנה, חודש של תכניות טלוויזיה מהערוצים ביבי, ג'ימג'ם, ג'וניור, הוט, דיסני ג'וניור, חינוכית, לולי וניק ג'וניור. בסך הכל יש במחקר 64 שעות שידור, שמי שמכיר את התכנים האלה ויודע שכל תכנית היא משהו כמו 10 דקות, עם המון מעברונים של דקה, יש המון המון תכנים.

לצורך המחקר בנינו צוות של עוזרי מחקר, כשעוזרי המחקר בעצם עזרו לנו לנתח את הכמות המאד גדולה הזאת של התכנים, כשהניתוח הוא בעיקרון ניתוח איכותני, מעמיק, שמנסה באמת להבין מה יש שם; ולצד הניתוח האיכותני עשינו גם איזו שהיא בדיקה שזה לא המוקד של המחקר, אבל גם כמה משתנים כמותיים, כדי להביא גם קצת מספרים כדי שיהיה יותר ברור ותתקבל תמונה יותר מלאה.

אנחנו לא נציג פה את הרקע התיאורטי, כיוון שיש לנו המון ממצאים להציג, אבל בדו"ח המחקר שנמצא באתר של הוועדה יש סקירה רחבה, כשבעצם מה שכתבנו בסקירה זה גם היבטים שקשורים להתפתחות של הילדים בגיל הזה, גם להשפעות שיש, מה שהמחקרים מצאו על ההשפעות של הטלוויזיה על ילדים וגם ניתוחי תוכן שנעשו לפנינו, על התכנים הספציפיים האלה.

מתוך כל ההקדמה הזו אנחנו עוברים אל החלק החשוב, שזה הממצאים.

אוקיי, אז לגבי הממצאים אנחנו מתחילים עם המסרים הפרו-חברתיים ואנחנו מצאנו ממצה מאד מרכזי, ערך מרכזי ומוטיב מרכזי ברוב התכניות, אם לא בכולן, זה הערך של החברות והעניין של עולם הילדים שמוצג בתכניות, שהוא לרוב עולם של ילדים שבו החברות היא ערך מרכזי.

כשאנחנו מדברים על חברות, אנחנו מדברים על חברות שמתבטאת בשיתוף פעולה, בעזרה הדדית, בהקרבה. החברות מלמדת את הילדים, כשהם רואים איך מתנהלים חברים, התכנים האלה מלמדים אותם על הסתגלות חברתית, איך מתנהלים בין חברים. וכאמור זה נראה מאד חיובי עם, כאמור, עזרה הדדית, הקרבה ושיתוף פעולה. אומץ והצלה גם באים לידי ביטוי בהרבה מהתכנים. כפי שאנחנו מיד נראה, אנחנו נראה קטע שימחיש לנו בדיוק את ההיבטים הללו.

עוד מסרים משמעותיים שגם קשורים לערך החברות, זה יצירתיות מחשבתית. אנחנו רואים שהתכניות מעודדות ילדים לחשוב בצורה יצירתית. זה אומר שלגבי חשיבה, הילדים לומדים בצורה עצמאית וגם שיתופית, כי כאן מורגשת החברות, וכל זה בא לידי ביטוי בפתרון בעיות. בדרך כלל בתכניות יש איזו בעיה ואז יש פתרון. הפתרון חייב להיות יצירתי וזה פה דבר מאד מרכזי.

לצד המסרים האלה, המאד משמעותיים, יש גם מסרים שהם פחות משמעותיים אבל הם נוכחים שם, וזה למשל הנושא של דאגה לסביבה. מצאנו שהתכניות מתייחסות לסביבה. יש תכניות ספציפיות שמתמקדות במחזור. כמו למשל, נתנו פה דוגמא, רפטי-רפטי שזו תכנית שמציגה איך בעזרת כל מיני אביזרים שיש בבית או שמוצאים בסביבה, אפר לעשות כל מיני דברים יצירתיים.

שזה נושא מאד רלבנטי גם למציאות שאנחנו חיים בה ולשיח הציבורי שמתקיים.

בהחלט. אז באמת שילוב ופיתוח הטבע יחד עם התרבות. כלומר נותנים המון כבוד לטבע.

עוד נושא מרכזי זה ישראליות. הישראליות באה לידי ביטוי בעיקר בצורה שכשמדברים על ישראליות מדובר על מקומיות, מסורת, קשר למדינה וזה בא בעיקר במעברונים, ככה אנחנו מוצאים את זה. יש מעברונים, אם זה חגים יש יש מעברון שמציג את החג. לרוב זה גם בשירים בין הקטעים, אז שם אנחנו מוצאים. שירים שכולנו מכירים, שגדלנו עליהם, שבאים לידי ביטוי. הם מבטאים את הישראליות.

אני רק אומר משהו לפני, כי יש לנו פה קהל של ילדים, אז אנחנו גם נעשה את ההתאמות. מסרים פרו חברתיים הם בעצם מסרים חיוביים. מסרים שאנחנו רוצים לקדם ואנחנו פוגשים אותם בתכניות הילדים שאתם נחשפים אליהם. אני אתן לכם אחרי ההצגה אפשרות גם לומר, בשמחה. אנחנו ניתן עכשיו דוגמאות למסרים כאלה, מסרים שאנחנו בעצם רוצים להעביר לכם, כי אנחנו חושבים שהם יהפכו את החברה שלנו לחברה טובה יותר.

אנחנו רוצים להראות לכם עכשיו, כדי לסבר את האוזן, קטע קצר מתוך התכנית הרפתקאות פיטר הארנב. פיטר הארנב הוא כאמור ארנב, שהוא וחבריו – חברתו לילי וחברו הסנאי וגם בן דודו ולפעמים גם אחותו הקטנה – יוצאים להרפתקאות. הם שובבים. הם משחקים ביער, אבל הם צריכים נורא להיזהר כי יש את השועל, יש גם סמור וגם ינשוף שרוצים לטרוף אותם ואת החברים שלהם. במהלך ההרפתקאות הם צריכים גם להגן על חבריהם ולעזור להם.

בואו נראה את הקטע, שידגים לנו את היטב את הנושא של אומץ, הקרבה, חברות וגם יצירתיות. בקטע שאנחנו נראה, נראה איך פיטר מסיח את דעתו של השועל, כדי לנסות ולהציל ציפור.

מוצג סרטון

אוקיי, לצד המסרים הפרו חברתיים יש גם מסרי אנטי חברתיים, כלומר מסרים שליליים. הם לא משמעותיים כמו המסרים הפרו חברתיים, אבל הם קיימים גם כן, כמו מסר אחד מרכזי, שזו אלימות. אלימות קיימת בתכנים גם של ילדים. אלימות היא בעיקר אלימות פיזית. אין אלימות מילולית. כמעט ממש לא מצאנו משהו משמעותי. גם צריך לסייג, האלימות מתבטאת בתכניות ובערוצים שפונים לקהל קצת יותר גדול. אנחנו עומדים בין גיל לידה לגיל 6, אז יותר קרוב לגיל 6.

אבל עדיין גיל רך. אנחנו עדיין מדברים על הילדים המאד קטנים.

כן, זה עדיין הגיל הרך, נכון. אז האלימות נתפסת כפתרון לגיטימי לקונפליקטים, לבעיות. גם אפשר להשתמש באלימות, כפי שאנחנו מיד נראה בקטע, שם נראה שזה אמצעי לגיטימי. אלימות נתפסת גם כחלק מתחרות על משאבים. אם דמות אחת רוצה במשאב של הדמות האחרת, אלימות זה עוד משהו שבא לידי ביטוי. לצד האלימות יש גם קנאה. קנאה זה בעצם הרצון במשאב של מישהו אחר או בתכונה של אחר, ובגללה הדבר מוביל לפגיעה וזה העניין השלילי שיש פה. אז גם זה נמצא שם.

עניין נוסף זה חוסר אחריות. חלק מהסיפורים מציגים דמויות, סיפורים שבהם הדמויות חסרות אחריות. הן מניעות את העלילה, כלומר זה משהו שהוא חלק מהנרטיבי, אבל חוסר האחריות נתפס כעדין קיים שם. משהו שקיים, לגיטימי וכאמור חוסר האחריות הוא התנהגות פוגענית כלפי רכוש הסביבה.

דבר נוסף שקשור למסרים אנטי חברתיים זה הנושא של תפקיד הרע, האיש הרע. אז בתכניות, שוב, שזה חלק גם מסיפור – צריכה להיות דמות טובה ודמות רעה. הדמות הרעה מקבלת מקום מכובד ומקום לגיטימי. זה לגיטימי שיהיה גם את הדמות הרעה. מעשים פוגעניים הם חלק טבעי ומקובל שקורה בעלילה.

אנחנו כאמור נראה עכשיו קטע.

אבל לפני כן אנחנו נשאל את הילדים האם אלימות זו באמת דרך לפתרון של בעיות?

לא.

אני רוצה לשמוע אתכם צועקים את זה בכנסת, שיבינו.

לא. לא. לא.

אוקיי, אז עכשיו אני רוצה להראות לכם קטע קצר מתוך התכנית תום החתול המדבר. תום החתול המדבר זה תכנית שבא יש את הכוכב שלנו תום, החתול כמובן וחבריו שהם חיים ונמצאים רוב הזמן במרתף ביתם, המשמש כחברת סטרטאפ, שם הם ממציאים, בעיקר בן הטכנולוג, שתיכף נראה אותו, ממציא כל מיני המצאות. מה שאנחנו נראה בקטע הזה, זה שבן המציא אפליקציה שמחסלת חיידקים ואם לא הצלחת לחסל את כל החיידקים, אפשר גם בעזרת האפליקציה להגדיל אותם לדמות אנושית ואז לחסל אותם.

אנחנו מבינים כבר שיש פה קצת אלימות. אנחנו נראה את הקטע. בקטע אנחנו נראה את החיידק ג'רמי, שהוגדל והפך להיות אנושי. שאר החברים רואים שהוא נורא חמוד, כי פתאום הוא בן אדם, או דמות מואנשת, לא אדם ובן רוצה לחסל אותו, כי הוא מסוכן.

בואו נראה את הקטע. אנחנו ערכנו את הקטע. אנחנו נרצה קצת רק קצת מההתחלה וקצת מהסוף.

מוצג סרטון

לצד המסרים החיוביים והשליליים, יש גם מסרים שהם דו משמעיים, שהם לא חד משמעיים. שאתה יכול לקחת את זה לפה ולפה ואנחנו מוצאים שחלק מהתכנים הללו גם עלולים לבלבל ילדים בשלב התפתחותי מסוים.

מתן, מדי פעם אני אעשה הפסקות. אני רוצה רגע להתייחס לקטע שהוקרן מקודם. בתוך המסרים האנטי חברתיים של אלימות כפתרון וכו', זיהיתי שם מסר מאד יפה, שכשאנחנו מכירים את האנשים, אז אנחנו כבר לא רוצים לפגוע בהם. ואני חושבת שדווקא כשיש כאן ילדים, שאנחנו מדברים הרבה פעמים על סכסוכים בין קבוצות שאנחנו לא מכירים, בתוך החברה הישראלית, אחד הפתרונות הוא דווקא המפגש וההיכרות כדי בעצם להפיג את המתחים וליצור יותר קרבה בין הקבוצות.

אני חושבת שזה מסר מאד יפה והיה חשוב לי שהילדים גם ישמעו אותו.

אכן, כן. אז כאמור לצד המסרים החיוביים והשליליים יש גם מסרים שעלולים לבלבל את הצופים הצעירים. המסרים האלה הם למשל תחרותיות. תחרותיות מצד אחד זה דבר חיובי, זה ערך שחשוב שאנחנו מקדשים אותו – העניין של השגיות והצלחה, אבל לצד התחרות החיובית, היא עלולה להתפתח ויש מצבים ואנחנו רואים את זה, שבהם היא הופכת כבר רמאות. כי כדי להצליח במשימה אתה תפגע באחר; והרמאות זו כבר בעיה.

אותו דבר גם לגבי שובבות. שובבות זה ילדותיות, זה שמחת חיים, זה נהדר, זה אושר, אבל שובבות לפעמים הופכת להיות כבר ומוצגת כקונדסות, כרשעות. זה כבר הופך להיות משהו די פוגעני.

משהו שאנחנו רואים אגב גם היום במציאות, לצערי הרב, של תלמידים אל מול אנשי צוות, שהם לא עד הסוף מודעים לכך שמה שהם עושים זה לא שובבות אלא זה באמת מעשה קונדס שהוא לא חיובי, הוא פוגעני וכמובן שחשוב - - -

אז אנחנו רואים את זה ממש בתכנים. אתה רואה שזה בצורה אמביוולנטית וכאמור גם עלולה לבלבל. גם גאווה. יש פה מצד אחד גם גאווה, זה דבר טוב, זה מעצים את הערך העצמי, אבל מצד שני אנחנו מעודדים את הילדים להיות גאים בעצמם ולהעריך את עצמם, אבל מצד שני גאווה גם הופכת להיות שחצנות. והשחצנות באה על חשבון האחר וזה שוב הפגיעה באחר, שהיא כבר שלילית.

דבר נוסף שהוא דו משמעי, זה גם הנושא הזה של הורות. הורות, אנחנו נקדיש לזה עוד ממצאים גם בהמשך, אבל אנחנו רואים שההורות באה לידי ביטוי, אם כבר רואים הורים ואני כבר אקדים את המאוחר ואגיד שכמעט ולא רואים הורים.

לא רואים הורים בתכניות, נכון.

אני אציין את הכמות פה. מבין הדמויות המרכזיות שקודדנו, שהיו כמעט 1,000 כאלה, פחות מ-5% מהדמויות היו מבוגרים והורים בעיקר. הם כמעט לא נוכחים בתכנים.

ואם הם כבר נוכחים, אז הם מוצגים גם בצורה אמביוולנטית. מצד אחד אנחנו רואים שיש הורים סמכותיים, שמלווים את הילדים שלהם ומלמדים אותם בתכניות מסוימות. בתכניות אחרות הם הופכים להיות שוליים, הם ממש בשולי העלילה, אין להם תפקיד מרכזי וזה מגיע כאמור עד להיעדרותם המוחלטת.

נעבור למסרים המגדריים. אני כן אציין פה כמה נתונים כמותיים שהיו מאד מעניינים למצוא. לצערי הם מאששים בעיקר ממצאים ממחקרים קודמים. עדיין יש יותר דמויות של גברים ובנים מאשר דמויות של נשים ובנות. זה נכון גם בתכנים לגיל הרך. כפי שאמרתי, אנחנו קודדנו את הדמויות המרכזיות – 972 דמויות. שני שלישים מהדמויות הם גברים או בנים, שליש הן נשים או בנות. כלומר עדיין יש פער כמותי לטובת הגברים.

מעבר לכך, הדמויות הגבריות נוטות להופיע יותר כדמויות מרכזיות, כמנהיגי חבורה. אצל הבנות והנשים זה עדיין שהן חלק מהחבורה. אנחנו ראינו את זה אגב גם בדוגמא של פיטר הארנב וגם בדוגמא של תום החתול המדבר. הייתה דמות נשית אחת, שהיא הייתה חלק מתוך חבורה שהיו בה הרבה גברים. בנים עדיין נוטים להיות בתפקידים מרכזיים יותר, חשובים יותר לעלילה. הבנות יותר בתפקידים משניים. הבנות נוטות להיות טובות יותר באופן מובהק מהבנים.

מה שחשוב להדגיש, שכאן אי אפשר לומר שבנות פשוט בחרו או לא בחרו להשתתף. אלה דמויות מצוירות, זה אנחנו המבוגרים מציירים אותן, אנחנו בונים את העלילה.

זו בחירה.

ואנחנו בונים את המסר ולכן חשוב לשים את הדגש ולתת את תשומת הלב, כי בידיים שלנו לשנות את זה.

זה גם משקף את המציאות בקשר לתפקידים.

נכון, זה בונה מציאות, כי אם הילדים מגיל מאד מאד צעיר נחשפים - --

אז זהו, - - - זה משקף.

נכון.

המקום שבו אנחנו ראינו נקודת אור אופטימית יותר בהקשר הזה, זה כאשר ניתחנו את המסרים מבחינה איכותנית. אנחנו ראינו שעדיין קיימים סטראוטיפים ואני אזכיר אותם גם, אבל מאד חשוב לציין שיש גם הרבה אתגור של הסטראוטיפים בתכניות לגיל הרך וזה מאד מאד חשוב. זה אומר שמה שאנחנו רגילים לראות לאורך הרבה שנים בתכניות הטלוויזיה, רואים שינוי לטובה בהרבה מאד מהמסרים האלה. יש הרבה יותר מגוון של ייצוגים אצל הבנות. זה נכון שכמותית הן עדיין לא משמעותיות כמו הגברים, אבל יש להן מגוון ייצוגים והרבה מהייצוגים האלה הם להקשיב. כל הבנות והבנים פה בחדר, יש ייצוגים מאד חיוביים.

אנחנו רואים נשים ובנות שהן אסרטיביות, דומיננטיות, דיפלומטיות, מנהיגות. בחלק מהזמן יש לנו נשים ובנות בעמדות מפתח, יש לנו כמה ראשות עיר בקרב התכניות הללו. יש לנו עדיין נסיכות, אבל הנסיכות שאנחנו רואים הן הרבה פעמים נסיכות אסרטיביות. הן משלבות דווקא, לצד גם רגשנות, אהבה ודאגה לזלות, גם הרבה אסרטיביות, גם הרבה רציונאליות, גם הרבה פעילות. הן פעילות במרחב, הן זזות, הן מקדמות אל העלילה בצורה מאד חיובית. עדיין יש לנו את הדמויות של הנשים הרעות, המכשפות, עדיין יש לנו את הבנות הפחות חכמות, אבל אנחנו רואים גם אתגור של הסטריאוטיפים.

מבחינת הייצוגים של הגברים והבנים אנחנו רואים גם מגוון ייצוגים. זה יותר עקבי לאורך השנים במחקר. לצד דמויות אסרטיביות של גברים, רציונאליות יותר, אנחנו רואים עדיין גם – וזה אולי קצת יותר חדש – גם גברים, או בנים שהם יותר רגשנים ואוהבים ומבטאים רגשות. יש מעט יותר - - -

אז יש תקווה. כבר מתחילים לראות איזה שהם סממנים חברתיים חדשים שנכנסים.

כן, יש התקדמות, בהחלט. לגבי משאבים וכוח. משאבים וכוח זה אומר האם לדמויות יש את היכולת להשפיע על הסביבה ובאלה אמצעים. אנחנו רואים שלשני המינים יש כוחות. אצל הבנות בדרך כלל זה קסמים, יש להן איזה שהוא כוח חיצוני שהן יכולות להפעיל כדי להשפיע על הסביבה. אצל הבנים זה בדרך כלל כוחות על, שזה ככה משהו פנימי ומולד, שהם מביאים ביחד איתם.

מה שהיה מאד יפה וזה גם עדכני ורלבנטי, אנחנו רואים הרבה טכנולוגיה בתכניות לגיל הרך, שזה מאד מתאים לתקופה הנוכחית. הטכנולוגיה משמשת גם את הבנים וגם הבנות. גם כלי רכב, טכנולוגיות, מכשירים, כל הדברים האלה – גם הבנים וגם הבנות משתמשים בטכנולוגיה הזאת.

גם הבנים וגם הבנות זזים במרחב, גם הפרטי וגם הציבורי. אנחנו רגילים באופן מסורתי בתכנים הטלוויזיוניים בעיקר, שהבנות או הנשים בדרך כלל נמצאות במרחב הפרטי, הביתי, בתוך הבית ופחות שולטות במרחב הציבורי. אנחנו כן רואים בתכנים העדכניים יותר לגיל הרך שיש לנו גם בנים וגם בנות במרחבים הציבוריים. כן יש תזוזה של הדמויות והבנות אפילו מפעילות הרבה פעמים את העלילה במרחב הציבורי.

אני אזכיר במילה. אנחנו בדקנו מיניות והחפצה – ששש מיניות, יש פה ילדים – אבל בדקנו גם את הנושאים האלה.

זה חשוב.

מאד מאד חשוב. מאד עקבי עם מה שאנחנו יודעים מהעולם. בדרך כלל תכניות לגיל הרך בכלל לא נחקרות בהקשר של מיניות. המפיקים, כאשר מדברים איתם, יש מחקרים שעשו גם את זה, אמרו שהמיניות היא נושא שהוא טאבו בגילאים האלה. בכלל לא מזכירים ומציינים אותו.

הוא טאבו, אבל הוא שם.

לא, את האמת אנחנו במדגם שלנו אנחנו לא מצאנו עדויות למיניות ומעט מאד עדויות להחפצה, שבעיקר התמקדו בלבוש קצר וצמוד.

שזה גם חלק ממיניות.

בהחלט. חלק קטן. אני מציינת שוב, אני צופה שהתכנים האלה יהיו הרבה יותר משמעותיים בקבוצת הגיל הבאה.

לא נמצאו כמעט עדויות משמעותיות בגיל הצעיר. אני רוצה להראות לכם מתוך התכנית תמר הבלשית בקפטן יום שלישי. תכנית ישראלית דווקא ותכנית שהיא לא אנימציה, זה דמויות אנושיות. תמר היא ילדה, נערה, שפעם בשבוע מבלה עם אבא שלה ועם סבא שלה. יש להם יום קבוע שבו הם מבלים יחדיו. הגברים המבוגרים מציגים בפניה איזו שהיא תעלומה ותמר צריכה לפתור אותה. אנחנו רואים פה דמות של נערה, שהיא אקטיבית מאד, היא החכמה, היא הרציונאלית, היא שמניעה את העלילה בניסיון לפתור את התעלומה בכל שבוע. אנחנו נראה לכם את הפתיח של התכנית שרואים מדי שבוע, ותראו כמה הבחורה הזאת דינאמית ומשמעותית בתכנית.

מוצג סרטון

קצת מסרים על דימוי גוף ובריאות הגוף, שאנחנו גם בדקנו, נושאים מאד מאד חשובים לגילאים הצעירים. אנחנו רואים שיש הרבה מאד רזון. הרזון מאד שולט בתכניות האלה, כמו במרבית התכנים הטלוויזיוניים. הבנות נוטות להיות מאד רזות. את הבנים רואים בעלי מבנה גוף ממוצע, אבל בכל מקרה אין משהו מעבר לזה בדרך כלל בתכנים האלה. אנחנו רואים בעיקר מבני גוף מאד מאד רזים שמודגשים בצורה הזאת והמסר הזה מאד עקבי עם מיתוס היופי שהתקשורת מנסה לקדם, איך צריך להיראות האידיאל והאידיאל הוא כמובן רזה.

בדקנו את צבע הגוף בניסיון לראות איך מוצג האחר.

האידיאל בתכניות הוא רזה. אני רק מחדדת לילדים ששומעים, האידיאל בתכניות זה להיות רזה. אני אומרת לכם, זה לא האידיאל. יש מקום לכל הגדלים והצבעים.

ולכן בדקנו גם את הנושא של ייצוג האחר בתכנים האלה. אנחנו רגילים לראות מעט מאד ייצוגים של דמויות שהן אינן לבנות באופן מסורתי. זה מה שמוצג בדרך כלל בתקשורת כמקובל ונורמטיבי. אנחנו רואים עדיין בקרב הדמויות האנושיות, שיש העדפה ברורה לצבע עור בהיר, אם כי אנחנו ראינו גם נסיכות כהות עור וכהות שיער ודמויות מגוונות מעט יותר. אז יש לנו את הסטריאוטיפ ויש קצת מאתגורו.

עניין אותנו לראות האם התכניות גם מקדמות מסרים חינוכיים בהקשר של בריאות הגוף, נושא מאד מאד חשוב בגילאים הצעירים. בדקנו האם יש פעילות גופנית יזומה שמעודדים אותה בתכנים האלה והאם מעודדים צריכה של מזון בריא. לצערי התשובות לשתי השאלות האלה הן לא חיוביות. אנחנו רואים הרבה מאד פעלתנות בתכניות. הדמויות רצות הרבה וזזות והן שובבות, אבל זה בעיקר פעילות גופנית שמאפיינת את הגיל הצעיר ולא פעילות מכוונת שמעודדים אותה.

המזון שאנחנו רואים, בעיקר אגב בתכניות הישראליות, בדרך כלל מזון מאד לא בריא, מזון משמין. לאוכל יש מקום משמעותי מאד בתכניות הישראליות, אבל לא בצורה של עידוד אכילה בריאה אלא בדרך כלל, ופה אנחנו נראה את השקף הבא והמשעשע מאד שלנו, שכולל שמות של דמויות שמצאנו בתכניות הטלוויזיה לגיל הרך. שימו לב, מבוססים רובם ככולם על מאכלים שאינם בריאים: קוקי, ליקריש, טופי, שטרודל, קונפיטורה – כל אלה שמות של דמויות מתוך תכניות ישראליות, מרציפן, מרמלדה וכו', וכולם מבוססים על מאכלים שהיינו מגדירים אותם כפחות בריאים בדרך כלל ואנחנו רואים הרבה מאד מזה בתכנים לילדים הצעירים.

בבדיקה שלנו של המאפיינים הצורניים והתוכניים, מצאנו ואני לא חושבת שזה מפתיע שזה קיים בתוכניות הילדים, אני חושבת שמה שלפחות אנחנו הופתענו, זה הנפח של עולם הדמיון ובעיקר המאפיינים של עולם הדמיון. אז עולם הדמיון נוכח בתכנים בצורה מאד מאד מרכזית. ההתרחשויות הן ברובן בעולם הדמיון והעולם הזה, כשמו כן הוא, הוא לא אמיתי. ומה קורה בעולם הלא אמיתי? אין גבולות. הכל אפשרי. אין דחייה של סיפוקים. הכל כאן ועכשיו ומיידי. ואם אמרנו קודם בהתחלה שהחברים מאד מאד נוכחיים והגדרנו את זה כאיזה שהוא מסר פרו חברתי, אז זה נכון, אבל כנראה שיש פה איזו שהיא טרנד אוף, כי החברים מאד מאד נוכחים, גם הדמיוניים וגם האמיתיים, אבל זה כנראה בא על חשבון המבוגרים וההורים.

בעולם הדמיוני הזה, שבו הכל יכול לקרות והילדים מבלים שם את רוב הסיפור בעלילה, אין הורים, אין מבוגרים, אין מורים, אין גנים. זאת אומרת אחד המרכיבים - - -

עולם אוטופי לילדים. הם לבד והכל פתוח.

זה לא עקבי בעליל עם מה שקורה בגיל הרך.

נכון. אנחנו מזכירים שאנחנו מדברים על ילדים מאד מאד צעירים, שהמבוגרים ובעיקר ההורים, הם סוכן החברות המרכזי ביותר והם לא נמצאים כמעט בכלל בתכנים האלה. אז זה המאפיינים. כדי להמחיש את זה קצת, אנחנו נראה קטע באמת קצר מתכנית קייט ומימי של דיסני ג'וניור. נראה את הפתיח שמראה בעצם משהו שקורה בהרבה מאד מהתכניות, איך מתוך העולם האמיתי עוברים אל עולם הדמיון ושם בעצם מתרחשת רוב העלילה.

מוצג סרטון

אני מתנצלת ילדים, אבל אנחנו ממשיכים. עוד מאפיינים צורניים, עניין אותנו לראות עד כמה התוכן מורכב, בעיקר בראייה של המאפיינים הקוגניטיביים של הילדים בגילאים האלה. אז מצאנו בעצם גם וגם. גם בערוצים של הקטנטנים ממש ממש, ראינו תכנים שהם יותר מורכבים במיוחד בהיבטים של כמות הדמויות ומורכבות העלילה והסיפור- - -

מתחשבים בהורים שיושבים לראות איתם.

כנראה.

אני חושבת שגם חלק מההורים לא עומדים בקצב.

אז באמת יש תכניות עם כל כך הרבה דמויות שמאד מאד קשה לעקוב, לעומת תכנים אחרים שבהם יש חזרתיות ויש מסר אחד עקבי ויש מעט דמויות ואז הרבה יותר קל לעקוב. עוד דבר שמצאנו, פנייה ישירה לצופים מתוך רצון לשתף ולעורר איזו שהיא הזדהות ואולי גם לטשטש את המעבר הזה שבין העולם האמיתי לעולם הטלוויזיה, יש את אותה פנייה ישירה של הדמויות אל הצופים בבית.

עוד דבר מאד מעניין שמצאנו, אנחנו קוראים לזה איזו שהיא טביעת אצבע ישראלית. ראינו שיש איזה שהם מאפיינים ייחודיים לתכנים הישראלים בתוך הערוצים האלה. כשאנחנו מדברים גם על ריבוי של דמויות אנושיות בתוך התוכניות הישראליות, יותר צילומי אולפן, איזה שהוא דפוס עליליתי קובע וגם ההתייחסות לאוכל ובעיקר אוכל לא בריא.

נכון. אוכל בכלל בתרבות הישראלית הוא נושא. תפתחו גם ערוצים של מבוגרים.

נכון, אבל גם האוכל הלא בריא נמצא שם במקום יותר מרכזי.

אני אעבור להמלצות. אז באמת יש פה הרבה חומר למחשבה שעולה מתוך המחקר הזה. בראייה של מה שקורה היום, פחות דיברנו על זה, על עד כמה הורים הם חלק מהסביבה התקשורתית של הילדים. אנחנו יודעים שהרבה מהצפייה נעשית לבד. הילדים צופים לבד בתכניות הטלוויזיה ואנחנו חושבים שיש מקום, לאור הממצאים האלה, לחזק את המעורבות של ההורים ואולי צפייה משותפת זו איזו שהיא המלצה אוטופית, אבל כן שהורים יבינו קצת יותר במה הילדים צופים.

אני רק אנסה רגע למקד את ההמלצות. אחר כך אנחנו נחזור אליהן, כשנפתח את הדיון.

בסדר, אז אני ממש עוברת על זה מהר. כל הנושא של סיווג-סימון, יש פה דברים שחשוב להתייחס אליהם על סמך המחקר שלנו. אחד הדברים בעינינו הכי חשובים, ואני אומרת את זה כאן כי גם ראינו המון המון דברים מאד חיוביים בתכניות לגיל הרך. אנחנו חושבים שיש מקום לתת תו תקן, תו איכות לתכניות שהן עושות את הדברים בצורה נכונה, שהן כן מקדמות מאד את המסרים הפרו חברתיים; שאין בהן אלימות ושיש בהן את כל מה שאנחנו היינו רוצים שיהיה בתכניות הטלוויזיה. יש לא מעט תכניות כאלה ואפשר לחשוב על איזה שהוא מנגנון של תו איכות כזה.

עוד המלצה שהיא חשובה בעינינו זה הנושא של השוויון גם בהיבט המגדרי, גם בהיבט של הגוף וגם בהיבט של הנוכחות ההורים והנוכחות של המבוגרים, אנחנו חושבים שצריך וראוי לקדם את הנוכחות של המבוגרים גם כחלק מהעולם הטלוויזיוני ולא רק מהעולם המציאותי.

אוקיי. קודם כל תודה רבה לד"ר טלי, לד"ר קרן ולד"ר מתן, על עבודה מאד יסודית. הדברים עוד נכנסו לפרטים יותר קטנים ולרזולוציות יותר קטנות. יש עומק מאד מאד גדול במחקר, אנחנו כמובן הבאנו רק את הדברים העיקריים.

הצטרפו אלינו לדיון חבר הכנסת אורי מקלב וחבר הכנסת נחמן שי. אנחנו ביום זכויות הילד, נחמן נכנס לחדר והסתכל מסביב על הנוף המרגש ואמר כמה ילדים. זה נכון.

מה אנחנו שווים בלי הילדים?

לגמרי. אני אתייחס ממש בקצרה בעיקר על הדגש בשקף שהיה על מסרים דו משמעותיים ואני חושבת שבתמצית הכל, אם אנחנו מוציאים אותו החוצה, כי הוא מראה את האיזונים. זאת אומרת אם דיברנו על שובבות אל מול מעשי קונדס, על גאווה אל מול שחצנות, ברור לנו שהמעברים ממצב קיצון אחד למצב קיצון אחר הם באיזונים ובמינונים הנכונים של כל דבר. אני חושבת שזה נכון לגבי כל מה שאנחנו עושים בחיים.

לגבי המסרים של הדמויות, מודל היופי, אני רוצה שתסתכלו מסביבכם, ילדים. שם זה הפנטזיה ופה זה המציאות. במציאות יש הרבה מאד גוונים וכל אחד מאיתנו שונה ויש פה הרבה מאד ילדים יפים. ואם אני הייתי רוצה לבקש משהו, אנחנו תיכף נשמע את מי שמביא לכם למסך את כל התכניות האלה, זה לבקש שיהיה ייצוג לכולם. שאנחנו נוכל לראות את כל הילדים היפים, שיושבים כאן בחדר, את הייצוג של הדמויות שלהם בתוך תכניות הילדים ואני חושבת שבזה אנחנו נוכל לעשות כבר קפיצה ושינוי משמעותי.

חבר הכנסת נחמן שי, אתה רוצה להתייחס עכשיו?

לא, לא, אני רוצה ללמוד קצת על הנושא. יש לי נכדים בגילאים האלה ואולי אני אצא מפה ואלמד.

עם תובנות, כן. אז אני רוצה גם לומר שההמלצות שניתנו למחקר, מה שאני שמחתי לראות זה שהן מתיישבות עם השיח שהיה כאן בוועדה יחד עם הערוצים השונים והרשות לטלוויזיה בכבלים והלוויין. אני אומרת את זה נכון? כל פעם אני מחפשת את השם. מועצת שידורי הכבלים והלוויין. באמת להתייחס לסימון מחדש, להגדרות מחדש של קבוצות הגיל מבחינת מה מתאים למי. היום המנעד הוא רחב גם בתוך ההגדרות הקיימות, גם הנושא של תו תקן וסימון של תכנים איכותיים. תיכף אנחנו נשמע גם אותם ואני שמחה שבסופו של דבר אתם חקרתם מהמקום שלכם ואנחנו חקרנו ממקום נוסף ואנחנו נפגשנו בנקודת הסיום, כשברור לנו שיש דברים שאפשר לעשות ואנחנו אפילו די מסכימים לגבי הדרך.

אני רוצה לשמוע גם אתכם, הילדים. אז בכל אחת מהקבוצות ומהנציגויות, אם יש מישהו שרוצה להתייחס למה שראינו ולהגיד מה הוא הרגיש או היא הרגישה, כשראיתם את מה שאנחנו הצגנו כאן. אם יש תכניות שאתם מכירים ואיפה אתם פוגשים את זה בתכניות שאתם רואים, כי מאחורי אני שומעת ילדים שאומרים אה, אח שלי, או אחותי רואים את זה. אז אני אשמח לשמוע גם את דעתכם.

רוצים נציג מבית ספר? בבקשה. תציג את עצמך, שם, מאיזה בית ספר אתה.

שמי יאיר כהן מבית ספר רמז. את רוב התכניות שראינו כאן אחותי רואה, היא בגיל 5 ואף פעם לא שמתי לב שיש בהן כל כך הרבה דברים שהם לא, לא הייתי אומר לא לגיל שלה, אבל שהם אלימים וזה. אבל מצד שני, שהם גם מצד אחד טובים ומצד שני הם רעים והשילוב שלהם שהוא יחסית מסובך.

הטבת להגדיר את זה.

באחת התכניות למשל, בתום החתול המדבר, אז זו תכנית שאני באמת מכיר. גם יש אפליקציה שלה, משחק וזה באמת תכנית שגם החתול, תום וזה שניסה להכניס אותו לשירותים, אז כשגם אתה רואה את זה, בפרקים אחרים למשל הם הרבה מאד מסוכסכים ונלחמים. וגם בג'ק הפיראט, אני זוכר שהייתי רואה את זה כשהייתי קטן, אז יש שם הרבה מאד, למשל יש שם שתי חבורות שהן בקונפליקט מאד מאד גדול, שבעצם יש שם תחרות על משאבים ועל קונפליקטים ויש שם חטיפות, קרבות וזה כאילו תכניות שיכולות להתאים מהבחינה הזאת לילדים אפילו בגיל 10, 11.

באמת?

זאת אומרת זה לא מתאים. תגידו לי, מה אנחנו צריכים יותר מאשר לשמוע מהילדים שמיטיבים ל - - -

איפה היית בשנה האחרונה, כשאנחנו - - -

להגדיר את זה. תודה רבה על הדברים החשובים. זה ממחיש הכל מבחינתנו וגם מראה כמה היה חשוב שנעשה את זה. ואגב, הוא נגע בנקודה בנושא של מודעות. מודעות, מודעות, מודעות. הוא אומר אני ראיתי את זה אבל לא הבנתי עד שפגשתי את זה עכשיו, עד כמה זה מורכב. זה מורכב.

בבקשה ואחר כך אנחנו ניתן לגופי הרגולציה ואנחנו נשמע ילדים ונציגים פה סביב השולחן.

קודם כל שלום. השם שלי הוא מתנאל. אני מבית ספר קורצ'ק צומח בקריית שמונה. אני רוצה להעיר שנכון בפיטר הארנב? אז בפיטר הארנב יש הרפתקאות וזה, אבל כשאתה יוצא להרפתקאות כשאתה בן 6, המוח שלך אומר לצאת להרפתקאות ואם תאבד פתאום? מה, אמא שלך תחפש אותך? לא תדע איפה אתה? וגם אני רוצה להסיג על עוד דוגמא, כאילו בהנריקו הולך לאכול. הוא כל הזמן הולך למסעדה האהובה עליו והמוכר כל הזמן אומר לו, המנהל, הוא אומר לו שאין עוד דברים. זה מסמן שהוא מבזבז תמיד. אז זה גם מציג בזבזנות.

בבקשה. חלק מהמסרים שאתם לא ראיתם, הילדים שלנו בחדות שלהם מסוגלים לראות אותם. אגב, מה שעוד יותר מטריד, כי בטוח יש עוד דברים שאנחנו היינו קצת סלחניים לגביהם והילדים מזהים. אני רוצה להתייחס לנקודה הראשונה שדיברת, על ההרפתקאות, שזה אולי מזמן אתכם לצאת להרפתקה וזה הרבה פעמים עלול לזמן אותנו לעשות דברים שהם מסוכנים והם זקוקים להורים.

ובלי ההורים בשטח.

והילדים אומרים פה ואני חושבת שזאת אמירה מאד חשובה, היא עולה לא פעם בוועדה. הילדים שלנו זקוקים להורים שיהיו שם נוכחים, שיגנו עליהם. תודה רבה.

אין בעד מה.

אנחנו ניתן לנציגות כאן ואחר כך אתן לבית ספר נוסף. המועצה לשידורי הכבלים והלוויין מי יציג מכם? רונן אברמסון, בבקשה.

אנחנו נדבר גם אני וגם ד"ר דליה הלפר.

מאה אחוז.

חשוב לציין ואני ראש אגף פיקוח במועצת הכבלים והלוויין. אנחנו אוכפים כמות גדולה מאד של הוראות דין, שהמטרה שלהן היא להגן על ילדים, שזה מתחיל מלמעלה באיסור על שידורי פורנוגרפיה, עובר דרך שידורים למבוגרים, שהם שידורים ארוטיים, כל מיני דרכים שהמועצה בעצם לא מאפשרת לשידורים האלה להגיע לילדים, בין היתר שמותר לפתוח את הערוצים האלה רק מעשר בלילה עד חמש בבוקר, עם קידוד וכדומה. אנחנו אוכפים בדרך גם את הנושא של איסור שידור שאינו מתאים לילדים בערוצים רגילים, את הנושא של סיווג וסימון ורק אז אנחנו מגיעים בעצם למה שאנחנו מתעסקים איתו היום, שזה ערוצי הילדים, ששם מן הסתם המועצה וכל ההוראות מצפים לסטריליזציה מקסימאלית.

כל מה שאתם אומרים פה היום הוא נכון. יש עוד תכניות שראינו שאנחנו לא יכולים להגיד שאנחנו מאד אוהבים אותן, אבל - - -

ובכל זאת אתם נותנים להן במה בערוץ.

זהו, עכשיו נשאלת השאלה מה הסמכות שלנו בעניין הזה, האם אנחנו צנזור, שנבוא ונגיד שפיטר הארנב, שמשודר בכל העולם, לא ישודר בערוצי הילדים לילדים. אני לא חושב שיש כוונה כזאת.

בכלל לא. נתנו אותם כדוגמא חיובית במקרה הזה.

נכון, אבל יש שם גם דברים שליליים, או סמי הכבאי או מה שלא יהיה, שזו בעצם סדרת אסונות ויש שם דברים מאד לא אחראים שנעשים.

זו סדרת הצלה.

אני יודע שהיא נועדה להצלה, אבל בשביל שיצילו צריך גם שיהיה מישהו שיעשו, בסדר. אנחנו בין היתר אוכפים איסור של תכנים מסחריים בתוך הערוצים האלה לילדים, אנחנו גם בודקים את אתרי האינטרנט שקשורים לערוצי הילדים ויש לי כל מיני איסורים גם שם לבצע כל מיני פעולות - - -

מה היכולת שלכם באתרי האינטרנט – אני רגע גולשת לאמירת הסוגריים שלך. מה היכולת האמיתית שלכם לסנן תכנים בתוך האתרים האלה. אני אומר למה אני שואלת. כי אתה יודע, הרבה פעמים הילדים נכנסים לסרטון תמים לחלוטין ויכול להיות שהוא מאד איכותי, עוד לפני שאנחנו נכנסים עכשיו לניתוח שלו ופתאום יכול לקפוץ להם סרטון שממש לא התכוונו שזה מה שהם יראו, או בתוך התפריט יכולים להופיע סרטונים שאנחנו ממש לא התכוונו שהם יגיעו לשם. עד כמה באמת יש לכם שליטה על הסיפור הזה?

אין לנו שום יכולות פיקוח על יוטיוב ושאר המקומות האלה שילדים נכנסים לשם ונתקלים ולדעתי זו בעיה בפני עצמה. בכל מה שקשור לאתרים של ערוצי הילדים יש הוראות מסוימות, למשל במשך 24 שעות אחרי שמפרסמים את האתר בערוצי הילדים, אסור לשים שם תכנים מסחריים. את זה אנחנו כן יכולים לאכוף. אני לא חושב ש - - -

שאגב חשוב לסנן אותם. הם פחות מדאיגים אותי מהתכנים האחרים שקופצים לילדים תוך כדי תנועה.

אני לא משער ומהבדיקה שלנו אין את זה, באתרים של ערוצי הילדים את לא תתקלי בתכנים האלה. ביוטיוב זה אכן בעייתי ובעוד מקומות.

אוקיי, זאת אומרת שאתה אומר שבתוך האתרים שלכם, שהם פר אקסלנס אתרים של תכניות הילדים, אין את כל הקוקיס למיניהם או את כל הקישורים לתכנים שהילדים עלולים להיחשף ואנחנו לא רוצים שהם יהיו שם.

לא. אני גם לא חושב שערוצי ה ילדים שבטח ידברו, היו רוצים לתת יד לדבר כזה והם מאד נזהרים בדבר הזה.

אני יכולה להגיד משהו בתגובה?

כן.

אני לא חושבת שהנקודה פה היא צנזורה. אני חושבת שיש פה ערוצים שמיועדים לילדים בגילאים מסוימים והנקודה המרכזית שאני חושבת שעולה בתוך הממצאים שלנו, זה להתאים טוב יותר את הגילאים של הילדים, של הקהלים, לתכנים שהם צופים.

נכון.

אף אחד לא אומר שזה לא יהיה בכלל, אבל יש פה איזו שהיא בדיקה שצריך לעשות מחדש, גם אל מי פונה כל אחד מהערוצים, כי הדבר הזה לא לגמרי ברור.

כן, נכון, לצמצם את הטווח.

וגם איך עושים את ההתאמה הזאת.

נכון. אני חושבת שהדוגמא הטובה לזה, דיברנו עליה גם בוועדה, זה ערוץ הילדים, שערוץ הילדים בשם שלו נשמע מקום מאד בטוח. זאת אומרת הורה "ששם את הילד" שלו מול ערוץ הילדים, אני אומרת את זה במירכאות, יכול להיות רגוע וכשאנחנו צוללים פנימה אנחנו רואים שטווח הגילאים שם, או ההתאמה של התכניות לטווח הגילאים הוא מאד מאד גדול. ויש הבדל בין ילד בגיל 6 או 7 לבין ילד בגיל 12, שלא לדבר על השעות המאוחרות יותר, ששם כבר יש תכנים. אז דיברנו על שמש, שלשמחתי הרבה פשוט הוציאו אותו מהערוץ.

איך אנחנו מצמצמים - - -

נכון, זאת בעקבות בקשתנו לעשות את זה.

נכון. אז איך אנחנו מצמצמים את זה בעצם והופכים את זה למשהו שהוא יותר ממוקד גם עבור ההורים.

דבר ראשון בכל מה שקשור לערוצי הילדים היותר מבוגרים, מגיל 6, הנושאים הרבה יותר מורכבים מאשר פה, שמדובר פה בערוצים לגיל הרך הטיפול בזה באמת צריך להיעשות באמצעות הסיווג ואכן המועצה המליצה בנושא הזה לשר לשנות את הסיווגים הקיימים היום ואני חושב שיש היענות.

ואיפה ה עומד?

אני חושב שיש היענות לנושא הזה. זה צריך לקרות. חשוב שדליה תפרט קצת יותר על הנושא של הסיווגים החדשים. אנחנו חושבים שזה יכול לעזור לפתור את מה שאת אומרת.

תודה רבה. אז דליה, את רוצה להוסיף על הדברים?

כן, בהחלט. אני רוצה לציין קודם שאני יושבת פה בשני כובעים, מאחר שאני באה מהאקדמיה, מהמכללה למנהל ואני עוסקת בתקשורת בילדים כבר הרבה מאד שנים, אבל בשנתיים אני ממלאת תפקידה גם של יועצת לתוכניות ילדים ונוער, למועצת הכבלים והלוויין. אז בעצם אני מדברת כאן בשני כובעים.

דבר ראשון אני רוצה לברך. אני רוצה לברך את הוועדה, שהיא יזמה את הטיפול בנושא ואני רוצה לברך את החוקרים, את החוקרות והחוקר, את הקולגות שלי שהגישו את המחקר המאד מעמיק הזה. כשאני קראתי את הדו"ח ואת המסקנות לפני כשבוע, הרעיון הראשון שעלה בדעתי - אני מברכת את חברי הכנסת שהצטרפו – שדרושה בדחיפות - - -

אני אמנם שמן, אבל אני לא רבים. חבר כנסת, לא חברי כנסת.

המסקנה הראשונה שעלתה בדעתי זה שבעצם אנחנו אולי צריכים בדחיפות דורה ישראלית, שחומת עור, עגלגלה, אוכלת אוכל בריא ולדעתי רצוי מאד שתהיה שומרת שבת ומצוות. אני תיכף אפרט למה.

רוב המסקנות שהועלו כאן במחקר מתיישבות עם מחקרים קודמים בתחום הזה. אני מאד שמחה לראות שיש שיפור בנושא המגדר, שהדמויות הן יותר עגולות ושיש יותר נשים מנהיגות, למרות שבטח לא מספיק.

עדיין לא מספיק.

לא מספיק ואולי זה משליך גם את מספר הנשים אחר כך שהולכות למרחב הציבורי ולפוליטיקה ואנחנו יושבים בכנסת. אני בטוחה שיש קשר בין הדברים, בין מה - - -

גם ילדים בעלי מוגבלויות חסר לי.

נכון.

אני רוצה להדגיש שחלק גדול מהדברים שהועלו במחקר, יש פה עיסוק בנושאים שהמועצה נתנה את הדעת עליהם. כבר לפני כשנתיים, כשאני נכנסתי לתפקיד נכתבה אמנה לתכניות ילדים, אמנה משותפת שחתמו עליה כל ערוצי הילדים, כל הגופים המשדרים במרץ 2016. אני ביקשתי שיחלקו אותה למשתתפים.

אבל איך זה מתורגם לצעדים אופרטיביים? דיברו על הסיווג, דיברו על תו תקן וראינו שזה עולה גם במחקר.

בהחלט, בהחלט.

זאת אומרת שיש צעדים שהם בפרקטיקה כביכול מאד פשוטים - - -

שאפשר לשפוט אותם. בהחלט. אז קודם כל האמנה בנויה מכללי עשה ואל תעשה. זאת אומרת מה נכון לעשות, מה לא לעשות, שזה כבר לכיוון הפרקטי. זה לא איזו שהיא תיאוריית על, אידיאולוגיה וכו', וזה כמובן אל תעשה אלימות, אל תעשה. מופיע שם באופן מאד מפורש הנושא שהעליתם – של חינוך לצרכנות יקרה. אחד הילדים דיבר על בזבזנות, אז יש סעיף באמנה שאומר לא לחנך, לא להוביל לצרכנות יתרה. זה בפירוש מופיע באמנה שנכתבה לפני שנה וחצי; ולעומת זאת מה לעשות, תרבות ישראלית, מגדר, שוויוניות וכו'.

כן, כל המסרים.

כל הדברים הללו.

איך אנחנו נפגוש את זה בתכלס? הילדים בסוף לא יודעים מה אנחנו עושים כאן בשולחן הוועדה, הם מקבלים את זה אצלם במסך בבית.

נכון, יפה. אז בתכלס האמנה קוראת לכך שיהיה סימון. אתם דיברתם על תו תקן, שיהיה סימון על התכנית על המסך, כדי שהורה שמושיב לא רק מול ערוץ הילדים או הופ, אלא זו תכנית שמקבלת שלושה כוכבים, או שני כובעים או כוכב אחד, שזה יסומן – התכניות האיכותיות, הטובות, שמחנכות למסרים פרו חברתיים.

הדברים הללו הועלו, זה צעד פרקטי לגמרי ויהיה פורום שילווה וכו' את יישום האמנה.

באיזה סטאטוס זה נמצא?

זה בתהליכים, זה בדיון. יש כוונה בחודשים הקרובים לצאת למקום של לתת פרס לתכנית טובה וזה ילווה גם בסימון הזה על המסך, שהוא יש החלטה וצריך להוביל לביצועה וערוצי הילדים שתיכף ידברו, אני מניחה יביעו את תמיכתם.

שוב אני רוצה לומר, חשוב מאד היה למועצה לעשות את זה בשיתוף פעולה עם הערוצים. בזה שהם חתמו על האמנה יש פה הסכמה ועכשיו יש את השלב של הביצוע, שאני לרגע לא אומרת שהוא קל.

בוודאי.

אני רוצה להוסיף עוד משהו, שהשינויים - - -

אז בקצרה.

שני דברים קצרים. אחד שהשינויים האלה הם קשים, כמו שאתם יודעים שני שלישים זה רכש ורק שליש יש שליטה בתכניות מקומיות.

כן, אבל עדיין. גם כשאני מביאה רכש, אני יכולה לפקח על איזה רכש אני מביאה.

בהחלט.

אגב, דווקא שם אני רואה את זה יותר קל, כי עוד ליצירה ישראלית אני מחויבת, אבל כשאני מביאה רכש, אני בהחלט יכולה לפקח.

כן, לגמרי. ואני רוצה להעיר על זה הערה שרונן התחיל מקודם. גם ברכש ובהצגה – הרע או המכוער או הקונפליקט, אני רוצה להעלות פה שאלה בעייתית והיא – ושוב, זה גם לילדים – אם תרצו תכניות שאין בהן אף אחד רע, שכולם טובים וכולם שמחים כל הזמן, זה ידמה למציאות שאתם מכירים?

לא, לא.

אוקיי.

אבל השאלה איך אנחנו מעמידים את הרע. האם אנחנו מעמידים את הרע ממקום שאנחנו נותנים לו לגיטימציה ומגבים את ההתנהגות שלו, או שזה מוצג באופן כזה שברור לנו שזה רע ואנחנו לא רוצים, למול ה - - -

בהחלט, בהחלט.

השאלה היא לא זאת. סליחה שאני מתפרץ.

חבר הכנסת אורן חזן, אנחנו נותנים דוגמא אישית לילדים. הם לא מתפרצים בכיתה.

אני חושב שהם צריכים ללמוד שאם משהו מפריע להם, אז הם כן צריכים להגיד.

לא, הם שומרים על תרבות הדיבור בכיתה.

לא, זה תרבות דיבור, אבל אני רק רוצה להגיד משהו אחד.

אורן, אצלך רואים את הטעות. הם יבינו את - - - הנכונים בזמן.

הסתכלת במראה לאחרונה? אצלי רואים את הטעות?

סליחה, אנחנו בוועדה לזכויות הילד.

כן, כן.

יש פה ילדים. אנחנו צריכים - - -

ולכן אני כאן כדי לשמור על זכותו של נחמן.

אז רגע, אנחנו ניתן ל - - -

רק מילה אחת, כי זה קריטי למה שהיא אומרת.

אז אתה תוכל להתייחס. שנייה, היא תסיים את דבריה ואז אנחנו נתייחס. אנחנו מלמדים את הילדים. כתב לי פה מישהו על דחיית סיפוקים, חובתנו לתת את הדוגמא האישית. בבקשה דליה.

אכן. הנקודה שעליה רציתי להצביע זה שכמובן יש צורך להראות לדברים דברים שגויים, התנהגויות לא נאותות, בשביל להראות איך לתקן אותן. כמובן שלא צריך לתת להן לגיטימציה, אבל צריך בתכנים לשמור איזו שהיא רלבנטיות והתחברות עם המציאות, כי עולם בלתי אפשרי לחלוטין לא יהיה אמין.

ונקודה אחרונה שאני רוצה לדבר עליה, זה שאני לא יודעת, אני לא מכירה פה את כל המשתתפים, האם יש פה נציגים של משרד החינוך?

בוודאי. טובה בן ארי ואורה, שנמצאת כאן מהיחידה לטיפול בפרט.

אוקיי, אז זו נקודה מאד חשובה שבה אני אסיים את הדברים שלי.

שום דיון פה לא מתקיים בלי משרד החינוך. מה לעשות?

אנחנו מאד אוהבים את יפעת.

שכל פעילות בתחום הזה היא מחייבת שיתוף פעולה ופעילות במשרד החינוך. לפני שנים דיברו על אוריינות מדיה. כשאני שומעת פה את הילדים הם נשמעים מאד אורייניים בתחום המדיה, לפעמים אולי יותר מאיתנו.

נכון.

אבל אני לא יודעת אם יש להם במה או מקום למשל שהם יכולים לדבר על מה שהם דיברו היום. זאת אומרת שבתוך מסגרת הלימודים, נושאים שקשורים לתקשורת, לתרבות, למדיה וטכנולוגיה, לא צריכים לבוא רק כהדגמה לשיעור גיאוגרפיה, אלא זה נושא בפני עצמו שלצערי, ואני כבר הרבה שנים מדברת על זה, צריך משבצת בתוך מערכת החינוך וזה בוודאי עניין של כסף, ואולי יהיה יותר קל – אני חוזרת לדורה שומרת המצוות – אם דורה תשמור מצוות היום במערכת החינוך. זה היה בחיוך. אבל בלי החיוך – חייבים להכניס את הנושא למערכת החינוך. זה לא רק נושא של תקשורת.

אני מודה שלקח לי זמן להבין את הציניות, לגבי דורה שומרת מצוות, אבל אני לגמרי חושבת ואגב אני לא חושבת שהכל זה כסף. יש פה עניין אל אוריינטציה. הדברים שזורים היום, כשאנחנו מדברים על למידה משמעותית וחקר ורב תחומיות, הדברים יכולים להיות שזורים בהחלט בהקשר של צפייה ביקורתית ואני חושבת שהילדים הטיבו לומר כאן את הדברים ואם אנחנו ניתן להם במה אנחנו נוכל ללמוד מהם לא מעט ודרך זה שאנחנו נלמד, גם הם, בזה שהם יציפו את הדברים.

אמר כאן הילד החמוד הזה, לא שמתי לב עד עכשיו ש-. זה אומר שצריך לדבר איתם כדי שזה יעלה גם למודעות ואנחנו נשמע אחר כך את משרד החינוך ונתייחס גם לסוגיה הזו.

חבר הכנסת נחמן שי, בבקשה. אחר כך חבר הכנסת מסעוד גנאים וחבר הכנסת אורן חזן – הם שמחים שאתה כאן.

זה גיל לפני יופי.

הם שמחים שאתה כאן, אז אנחנו נותנים להם אותך עוד קצת.

זה גם גיל וגם יופי. תודה רבה לך, יפעת, תודה רבה על העבודה שאת עושה ועל היום הזה שהנהגת בכנסת וגם על הדיון הזה.

ראו, בעוונותיי הרבים, לפני 26 שנים השקנו פה, התחלנו ושנתיים אחר כך השקנו את ערוץ 2, ששימש או יצר את העידן החדש בתקשורת הישראלית ובטלוויזיה הישראלית, בין היתר גם בנושא של תכניות ילדים, אבל לא רק. היינו אז מאד תמימים וחשבנו שאם נפעיל רגולציה, אז נוכל איך שהוא להסדיר את השידור ולכוון את התכנים, בצורה זהירה מאד כמובן, אבל למנוע כל מיני נזקים לא רק לקהל ילדים, אלא גם לקהל המבוגר.

אני חושב שמי שמסתכל על זה היום בדיעבד מבין שזה כמעט בלתי אפשרי. הריבוי העצום של הערוצים מצד אחד ושל מה שכולם מכירים בשם המסכים, מצד שני, שינה את הזירה לחלוטין. אני מודה, גם כמי שיש לו כבר נכדים ונכדות בגילאים האלה, שזה לא בשליטה. זה ממש לא בשליטה. אני מקנא בהורים או בסבים וסבתות שיכולים לומר לנכדים ולנכדים שלהם – תרדו מיד מהתכנית הזאת ותעברו לתכנית אחרת, או תחזירו לנו את המכשיר הנייד שלקחתם.

אתה לא עושה את זה, נחמן?

אני משתדל, אבל אני מודה שזה לא בשליטה. וגם את יודעת שבמטלות ההורים הנוכחיות במדינת ישראל, בעם ישראל, שהורים מדלגים מכמה ילדים ועם המטבח ועם ההסעה ועם פה ועם שם, אז ילד יושב מול המסך ואם הוא שקט ולא מפריע, אז רוב ההורים רגועים, לצורך העניין טכנית רגועים. הם לא בטוחים שהם יודעים כל רגע ורגע נתון מה הילדים שלהם רואים. מי שחושב שכן, שירים יד. אני אומר לכם שלא. אני אומר לכם שלא.

אז הם יכולים לכוון לערוץ מסוים או לסדרה מסוימת, מתוך אמונה שזה טוב, שזה משכיל, שזה מרענן. לא יודע, כל מיני מילות, אבל זה לא בשליטה. וכמובן הרשות שיושבת פה, הרשות הזאת לכבלים והרשות השנייה האחרת, ורשויות שתהיינה ושהיו ושתהיינה, הן משחקות עם עצמן. הן לא יודעות מה, וברור שכשיש ערוצים שהם בכלל לא מופקים בישראל ובאים מחוץ לארץ ושאפשר להגיע אליהם באמצעות המחשב ולא באמצעות הערוצים בכבלים, זה בכלל ים. זה נהרות שזורמים מכל הכיוונים. מי בכלל יכול לשלוט בהם?

לכן זה מפריע לי מאד אפילו לחשוב שזה לא מספיק העבודה שעשיתם, שנראית לי ממש בקצה עבודה יפה ומעניינת. זה לקחתם את מה שיש לכם, אבל אתם לא יודעים את מה שאין לכם כמובן. אתם לא יודעים על ערוצים נוספים וכמובן על "ערוצי מבוגרים", שהם בכלל לא אצלכם וגם בהם הילדים צופים. הם לא מגבילים.

אבל אנחנו הגבלנו את עצמנו מלכתחילה לטווח גילאים.

ברור, ברור. אבל העולם הטלוויזיוני של הילדים היום הוא הרבה יותר גדול מאשר הערוצים הייעודיים. הוא הרבה יותר גדול. הם משייטים עם המחשב והם מגיעים לדברים לאו דווקא - - -

נכון, נכון.

הם מגיעים לזה. אותי למשל מאד מעסיק, אני מוכרח להגיד לכם – אם תתני לי עוד שתי דקות – מה עושים עם חדשות ואקטואליה. כי כשאני שאלתי את הנכדה שלי שהיא מאד מתעניינת, אבל היא אומרת סבא, אני פוחדת להתקרב לזה, כי זה הכל רע ורצח. כל הזמן הורגים שם אנשים. אז היא לא רואה חדשות ואקטואליה. ואיך אנחנו מגדלים דור של אנשים צעירים שכן ישמעו וילמדו אקטואליה. שכן יידעו שיש עולם סביבנו. שכן יידעו שיש חדשות. איך הם ידעו?

פעם היו נוהגים, הטלוויזיה החינוכית שעכשיו לצערי מקפדים את ראשה וזורקים אותה הצידה, היא עשתה מהודרות מיוחדות של חדשות לילדים.

זה חלק מההמלצות שלנו אגב במחקר שצריך לשמר.

אני תומך בהן בכל דרך.

היא הכניסה תכנים שהם יותר מפוקחים. אגב, גם מהדורת חדשות לצעירים, שבעצם נותנת פרספקטיבה בצורה אחרת, לא אלימה וכן משאירה את הילדים בתוך האקטואליה של עולם החדשות.

שעדיין משודרת כל הזמן.

כן, כן. זה חלק מהערוץ.

כן, זה כל כך חשוב, אבל זה גם ייעלם כי לוקחים את הטלוויזיה החינוכית מאיתנו ומבליעים אותה לתוך התאגיד ואני לא יודע מה יישאר שם. אנחנו גם רוצים דור של אנשים צעירים שיהיו עדכניים ומודעים לנושאים אחרים, לאו דווקא למסרים שיש בתכניות המיוחדות לילדים. אז לכן אני חושב שיש פה אתגר גדול. אני לא יודע איך אתם נערכים לזה. אני לא יודע איך רשויות הפיקוח והבקרה למיניהן נערכות. האם הן רק מסכמות בלהסתכל? אני לא יודע אם פה אתם המלצתם? מה קורה במדינות אחרות? או שאין, או שהם כבר ויתרו ואמרו כל ילד, כל ילדה, כל משפחה תעשה מה שהיא רוצה ואין לנו שום דרך להנחות אותם.

מה שבטוח זה שהדבר הכי חשוב זה לפחות לפחות לעבוד עם ההורים, פחות עם הילדים, כי הילדים מתפתים די בקלות לזה. לעבוד עם ההורים כדרג מנחה ובעל סמכות.

נכון.

גם לפקח וגם לכוון, אבל צריכה להיות פה הרבה אינטראקציה ביניהם ומעורבות. ההורים חייבים להיות מעורבים, אחרת ייגרמו פה נזקים שאני לא מתאר לעצמי לאן הם יגיעו.

אז אלף תודה רבה עוד פעם על הדיון. אני מודה שאני יוצא מפה עוד פעם עם מחשבות איך לתקן את העולם שאנחנו חיים בו, אבל אני לא בטוח שיש לי זמן. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת נחמן שי. אני רק אומר לך, דווקא כאישה וככזו שהיא גם נעה במרחב כל הזמן ודווקא בשעות שאני במטבח ומאזינה ככה מהצד לטלוויזיה, גיליתי את כל התכנים האלה שבעקבות זה בעצם הגעתי לנושא של המחקר.

יפה. זה קפץ. בגלל שאת עוסקת בחינוך הבנת.

כן, ותכנית שהייתי בהתחלה קמה איתה כל בוקר, כי ככה היינו מעירים את הילדים - בוס ספוג – מישהו פה לא מכיר את בוב ספוג? מי מכיר את בוב ספוג?

אני, אני, אני.

גם אני מכיר.

אני מכיר את ד"ר סוס.

פטריק.

תקשיבו, הוא חמוד והכל בסדר, אבל התכנים שם אלימים וכן יש גם אלימות מילולית אגב, שלא לדבר על הדציבלים הבלתי נסבלים שיש שם. וכשאני אחרי שתיים שלוש תכניות שהבנתי שזה לא מקרי שזאת התוכנית, אז אצלי לא רואים בוב ספוג, נחמן. פשוט לא. לא נמצאים שם. אז ההורים מאד משמעותיים.

אגב, ספציפית לעניין של בוב ספוג, אכן היה הליך לגביו. מאחר שהערוץ לא סיווג אותו, הוא היה מסווג בעצם לכל הגילאים ואנחנו חייבנו אותו לסווג אותו לגיל 8 ועוד סדרות כמה סנג'י וקרייג, ועוד סדרות שהן מכילות שפה בוטה.

אצלי הוא לא. בוב ספוג הוא כבר לא אורח בביתנו וזה כן מחזק את מה שאתה אומר. ההורים הם פקטור מאד מאד משמעותי בסיפור הזה ואנחנו יכולים לנסות להתארגן ולהיערך, ואנחנו נסמן היום ונסווג מחר ואנחנו לא מוותרים על זה, אבל בסוף ההורים נמצאים שם כל הזמן כדי לראות גם לגבי הדברים החדשים.

שלא יישמע - - - טלוויזיה בבית.

אל תדאג. חבר הכנסת מסעוד גנאים, בבקשה. אחר כך חבר הכנסת אורן חזן ואנחנו נחזור לילדים.

תודה גברתי יושבת הראש. אני מצטרף לברכות על הדיון החשוב הזה. גם אני מברך את החוקרים ואת החוקרות על המחקר החשוב. כולנו יודעים שהתכנים והמסרים מהתכניות האלה מאד משפיעים על הילדים שלנו, למרות שכפי שאמר נחמן ואני מסכים איתו, שבעולם הרחב הזה, התפוצצות המידע, האינפורמציה, המהפכה הזו שאנחנו חיים בה, הופכת את הילד שלנו לאיזה סינדיבאד, אני יודע, לאיזה משוטט בכל העולם והוא יושב גם כשאת לבד במטבח והילד שלך לבדו עם המכשיר הקטן הזה, הוא לא יודע לאיפה הוא הגיע, לאיסלנד או לניו זילנד ואת חושבת שהוא איתך, אבל הוא לא איתנו.

אני לא מאלה שחושבים, תאמין לי.

אולי, בסדר. אני מדבר באופן כללי. העיקרון לפי דעתי שצריך להיות בתכניות הילדים זה העניין של החינוך, של המודעות. נכון שזה בדרך בידורית, בידור בסוף לילדים שצריכים להיות להם בידור ותכניות שיצפו בהן, אבל המסרים חשובים מאד.

כאשר קראתם מהמחקר את העניין המגדרי ואת העניין של חלוקת התפקידים והתפקיד המרכזי עדיין של הגבר, אז זה משקף את המציאות, כי המציאות היא כזאת. המציאות היא גברית וכל מה שהזכרתם זו המציאות. לכן אני אומר שצריך שיהיה עוד צעד. הכוונה, כמו שאני אומר על כל מערכת החינוך, שהיא לא צריכה לשקף את המציאות, אלא לתקן אותה, מראה מתקנת ולא משקפת, כך גם התכניות.

אני עם נחמן, שהעולם רחב מאד מאד, מעבר לטלוויזיה ומעבר לתכניות הטלוויזיה ולצערי המציאות באזור ובעולם היא אלימה מאד ומשפיעה גם על הילדים שלנו. תודה.

נכון, אני מסכימה. תודה רבה חבר הכנסת מסעוד גנאים. חבר הכנסת אורן חזן, בבקשה.

שלום לכולם, מה שלומכם?

שלום. בסדר.

הכל בסדר? אתם נהנים מהשטויות שהמבוגרים מדברים פה בשולחן?

כן, לא.

למה אתה מקלקל לי את הילדים?

אני אגיד לכם למה אני פותח ככה. תראו, עם כל הכבוד לכל המכובדים וראשית אני מתנצל שלא נכחתי בכל הדיון, הייתי בוועדות אחרות.

סלחנו.

יש הבנה בסיסית שעוד לא נפל בה האסימון והיא העובדה שבעולם של היום הילדים האלה הם הילידים ואנחנו כולם מהגרים לתוכו. אנחנו יכולים לשבת פה שעות ולדבר על התכנים של הטלוויזיה ולהתעלם מהמציאות, שהמציאות היא זה בכלל. הרי לא משנה כמה אנחנו נילחם בבוב ספוג מכנס מרובע או בתכנית כזו או אחרת. אגב, גם כשאנחנו היינו ילדים היו תכניות עם מסרים לא נעימים. אני לא אפרט את זה פה, כדי לא לשלוח אף אחד ליוטיוב.

כן, אבל איזה תכנים - - -

תכניות ילדים, ריץ' רץ', את הריץ' רץ' נפתח. נו באמת, אנחנו לא ניכנס לזה. בואו, אני רוצה להגיד לכם דבר אחר. הבעיה היא לא בזה. הבעיה היא בעובדה שאנחנו לא מבינים שהעולם התקשורתי הוא לא באמת עולם מחנך. זה לא מעניין אותו. הוא עולם שנמצא במרדף מטורף אחרי רייטינג והכנסות וכספים. אגב, בדיוק במקום הזה החשיבות של הטלוויזיה החינוכית נכנסת. אני מניח שדיברתם על זה לפני. אני שוחחתי אתמול עם ראש הממשלה על החשיבות של הטלוויזיה החינוכית ואני מקווה שנצליח להפוך את הפור ולהציל אותה, אבל אני כן מדבר על החשיבות שלנו, כחברה.

אני אספר לכם סיפור קצר. לאבא שלי הייתה פעם חברה לטלוויזיה בכבלים באריאל וזה גם בצפון. עוד לפני חוק בזק. לימים היא הפכה להיות חברת כבלטק, אחרי זה גם קנו אותה והיא הפכה ל - - -

אנחנו לא משווקים תכנים מסחריים.

לא, זה כבר לא קיים, זה בסדר. אני מספר לך סיפור. כשהוא התחיל, היו לנו מלא מכשירי וידאו בבית, ואת יודעת אנשים היו שמים, העובד שלו או מי מטעמו היה שם סרט וידיאו. ביום שבת אחד, ואנחנו הורים, אני אב צעיר, גילוי נאות, נולדה לי ילדה. נולדה לאשתי ילדה יותר נכון לפני מספר חודשים. ואז שבת בבוקר, אתה רוצה לישון, אתה לא ישן, כי הילדים עושים רעש. יום שבת אחד בבוקר באריאל, שקט. הורים ישנים, מתעוררים ב-12, הילדים לא מעירים אותם. למה? מישהו בטעות שם את הקלטת וידיאו הלא נכונה. זאת של אתמול בלילה, שם אותה בסרטי ילדים בבוקר.

ולמה אני מספר לכם? כי זה מה שקורה לנו היום. לא משנה לאיזה מסך טלוויזיה נפנה ולא משנה איזו תכנית נפתח, אנחנו נמצא בה תכנים לא טובים. ולכן, האמירה הזו שהכל מתחיל ונגמר בחינוך, זו האחריות שלנו. אנחנו לא נצליח להילחם בזה, כי הכסף הוא גדול והמרדף אחרי הרייטינג הוא מטורף והתחרות רק יוצרת שיח יותר אלים. ואז נשאלת השאלה אם אנחנו – וזה מה שרציתי להגיד מקודם, כשהתפרצתי – אם אנחנו באים ומנסים להיות חלק מהשיח, כי זה מה שקורה היום. אם אנחנו לא מבינים הרי שהתכנים הם מטורפים – תראו – עכשיו יש ריאליטי שמישהו מתחתן פעם ראשונה מתחת לחופה. מי חשב על זה?

מטורף.

מחר בבוקר יהיה ריאליטי מי מקבל - - -

זה לא ריאליטי לילדים.

כן, אבל בסוף הילדים רואים גם את זה. מזה זה מתחיל. אנחנו יכולים להתעסק בתכניות לילדים, אבל אנחנו מפספסים את העיקר. וההורים לא תמיד נמצאים וזה בסדר. לא כולנו גדלנו שההורים שלנו היו לידינו מהבוקר עד הלילה. ולכן האחריות שלנו היא לשנות את השיח החינוכי. אנחנו לא נצליח להגביל. גם אם תעשי תכניות שתהיה עליהן תכנית נקייה או תכנית תקינה, גם את הדבר הזה ימצאו איך לעקוף ובסוף אם יראו שזה לא מכניס מספיק כסף, או שזה לא מעביר מספיק צופים, זה גם לא יעניין אותם. ולא משנה אם נחייב, הם ימצאו את הדרך למצוא את הפתרון לזה.

מה שאנחנו צריכים לעשות זה להקשיב לילדים האלה. לילידים של העולם.

אנחנו שמענו אותם לפני שהגעת.

לא, לא, אני לא מבקר אותך חלילה.

אה לא, אני רק אומרת. אנחנו תיכף נשמע אותם שוב.

יאמר לזכותך, אבל אני מדבר בכללי. יאמר לזכותה אגב, של חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון - - -

לא, לא צריך.

לא, מגיע לך, למה לא? שהנושא הזה של זכויות הילד הוא ברוחה, בנפשה, בליבה והיא מתעסקת בו מהבוקר עד הלילה. ולמה אני אומר את זה עליה, כי דווקא התחום הזה, שהוא לא תחום הכי פופולארי, שמקבל כל כך הרבה כותרות, רוב חברי הכנסת לא רוצים להתעסק בו, אבל היא עושה את זה מתוך תחושת שליחות אמיתית ומגיע לה תודה.

תודה.

אגב ילדים, מגיע לה כפיים, היא שומרת עליכם. יאללה.

לא למדת שלא מוחאים כפיים בכנסת?

מה שלכם אסור לי מותר, אבל אנחנו לא נדבר על זה.

משפט סיכום, אורן.

משפט סיכום. בסוף יש משפט שאומר If you can't beat them join them. אני לא רוצה להצטרף אליהם, אבל גם לא יכו לנצח אותם, אז אני חשוב שאנחנו צריכים לפעול בעולם מקביל, במסלול ליד זה, כדי לעשות שינוי בשיח של הילדים האלה, כדי שכשהם יגדלו הם יעבירו את המסר שאנחנו מנסים לתקן היום, מהילדות ש לנו.

לגמרי. ובמילה אחת זה חינוך, שאני לגמרי לגמרי מסכימה. אני רוצה רגע להתייחס לכמה סוגיות. ראשית, בדיון הזה – אנחנו דנים בוועדה לזכויות הילד על כל סוגי התכנים, אם זה במרחבים הוירטואליים, בין אם אנחנו מדברים על הרשתות החברתיות כמו ווטסאפ ואחרות שבהן נמצאים הילדים, ובין אם אנחנו מדברים על הפייסבוק ועל האינטרנט והיוטיוב וכו'; ונכון, גם בעולם הטלוויזיה יש את עולם המבוגרים ואנחנו בחרנו רגע להתמקד בילדים ולהקדיש את הדיון הזה, כי בכל זאת שעה וחצי הרי לא תדבר על הכל – אתה יודע למה? כדי להראות שזה מתחיל כבר שם.

זאת אומרת אני לא הולכת בכלל לתכניות של המבוגרים וגם לא של הילדים הגדולים ולא מנסה להראות איך שם העולם קצת מתעוות, אלא להראות איך בגיל הרך התכניות התמימות האלה, של אנימציה, של דמויות משעשעות, צבעוניות ויפות, איך שם אנחנו כבר מתחילים להעביר מסרים שהם אנטי חברתיים לצורך העניין ומעודדים לדברים שאנחנו פחות היינו רוצים לראות אותם. ואני מסכימה איתך שאיך שאנחנו לא נסתכל על זה ואני לא מוותרת על הרגולציה ואני לא מוותרת על זה שגם אנחנו ניקח אחריות. אני לא מסירה את האחריות כאן מאף אחד שיושב סביב השולחן, שלרגע זה לא יישמע כך, אבל אני חושבת שבמקביל לזה זה נכון. צריך להיות תהליך של חינוך.

אנחנו תיכף נשמע את משרד החינוך. צריך לשמוע את הילדים שהטיבו להציג את זה ואנחנו נשמע אותם שוב. זה הנושא של אחריות הורית. כן נוכחים, לא נוכחים, חינוך ואחריות הורית זה לא רק כשההורה נמצא פיזית ליד הילד. כשיש תהליך של חינוך אז הילד יודע להפנים את הכללים, גם כשההורה לא נמצא בבית ולשם אנחנו צריכים לשאוף.

את יודעת, אנחנו גדלנו, ראינו את מומי מסתובב ערום ונכנס לבריכה רק עם בגד ים וזה לא השפיע עלינו לרעה. למה? כי דיברו איתנו אחרת.

כן, אבל העולם קצת השתנה.

העולם השתנה ואנחנו לא מבינים את זה. זו הבעיה.

איבדנו קצת את התמימות.

לא קצת, הרבה, זו בדיוק הבעיה, אבל זו הליבה. על זה צריך להילחם. בדיוק על הדבר הזה. בדיוק על זה.

הילד עם המשקפיים מבקש כבר מההתחלה והוא כל כך רוצה לדבר.

כן, אתה הילד החמוד שחבר הכנסת מסעוד גנאים בחר, בבקשה.

תציג את עצמך.

אני חשבתי על זה הרבה זמן. קוראים לי גיא, אני מבית הספר רמז ואני במועצת התלמידים ואני בפרלמנט.

אז אתה כמונו בפרלמנט, הכנסת זה גם פרלמנט.

באיזו כיתה אתה?

ו'. אז אני חשבתי על זה הרבה זמן וכשדיברנו פה על תכניות שיש בהן מילים לא יפות ודברים כאלה, אז אפשר גם להחליט איזה מילים יהיו בתכניות האלה. בעצם חלק מהתכניות שאנחנו רואים בטלוויזיה אלה תכניות מדובבות. זה בעצם לא תכניות שישראלים עשו אותן, פשוט לקחו אותן בלי קול ולקחו אנשים ודיבבו אותן.

ילד בכיתה ו' יודע לספר לכם מה אתם עושים.

אני בכיתה ו' לא ידעתי מה אני רוצה לאכול בצהריים.

אז אפשר? יש אולפנים מיוחדים שבהם מדובבים תכניות ואפשר להגביל את המילים שאומרים שם. נגיד, אני ראיתי פעם אחת בוב ספוג בעברית ובאנגלית ובאנגלית הייתה שם מילה ממש לא יפה ו - - -

אתה זוכר מה היא הייתה?

לא בדיוק, אבל אני זוכר שזה היה כזה מילה ש - - -

שהוא הבין באינטואיציה שזה משהו שהוא שלילי.

כן, שזה לא משהו שבכללי אמור להיות לילדים. זה לא קללה, זה מילה גסה יחסית ובעצם כשראיתי את זה בעברית, הייתה שם מילה אחרת לגמרי ממה שהיה באנגלית. וזה מה שאנחנו יכולים לעשות. אפשר בעצם להגביל את כמות המילים שאנחנו שמים.

כן, לשלוט במסרים שאנחנו שמים לכם בעצם.

כן, ולמצוא מילים שהן מתאימות ושהן לא פוגעניות או גסות ודברים כאלה. וגם יש שידורים, יש את הוט שזה כבלים ויש את זה. אז לא חייבים לנסות דווקא מהבית. אפשר גם להגיש תלונות לחברה עצמה ולהגיד לה שלא.

נכון.

כי היא החליטה על כל מה שמשדרים ולנו הרבה יותר קשה נגיד לעצור שידור מסוים. אז אפשר ללכת נגיד לחברת הוט, לכבלים ולבקש שבערוצים מסוימים לא ישימו את התכניות האלה.

אפשר גם לעשות שבערוצים שיש בהם תוכן אלים וגס ולא נעים ולא מתאים לגילאים שלנו, שתהיה להם סיסמא. יש הרבה ערוצים כמו נגיד הוט גולד HD שיש שם הרבה דברים אלימים, כמו שודדי הקריביים ודברים כאלה ומהיר ועצבני וכל הסרטים מהסוג הזה.

אבל שם יש קוד.

כן, אז אפשר לעשות שבעצם יהיה שם קוד, כמו לסרטים ואז לא כל ילד שירצה יוכל ללכת לאיזה סוג סרט שהוא רוצה. הוא לא יוכל ללכת לאתר מסוים שיש בו - - -

דברים שהם לא בשבילו. תכנים שהם לא בשבילו.

כן.

יופי.

תודה רבה. אנחנו חורגים מהכללים כאן ולילדים בהחלט מגיע. אני רוצה לחדד שתי נקודות כאן. קודם כל אנחנו יושבים, חוקרים שנה, מדברים על הדברים, הילדים באים ושמים לנו את זה מול הפרצוף בצורה הכי נקייה ומדויקת, אבל אני רוצה לומר – מה לעשות – מורה שכמוני – הילדים שלנו חוקרים. אם הוא יודע לבוא ולומר מה היה בתכנית באנגלית אל מול התכנית בעברית ולהבין שאנחנו יכולים לשלוט במה שאנחנו מייצרים שם, לבנט. להסביר לו. למידה משמעותית זה זה. אנחנו יכולים לנצל את הפלטפורמות האלה. הילדים שלנו כבר שם, אנחנו רק צריכים לתת להם את ההזדמנות ואת הסביבה המתאימה. המון תודה וכל הכבוד.

תודה רבה.

ויש באמת יחידה לפניות ציבור ואתם יכולים בהחלט לפנות.

נכון, יש במועצת הכבלים והלוויין. יש אפשרות לפנות אלינו.

וגם לרשות שנייה לטלוויזיה ורדיו.

אבל האם יש ילדים שיושבים שם במועצות האלה ומקשיבים גם לילדים אחרים ושותפים לקבלת החלטת?

אנחנו לא יודעים, אנחנו צריכים לבדוק, אבל זה שיש כתובת לילדים וזה שהם יודעים את זה, אני חושבת שאנחנו כבר נמצאים במקום טוב.

אנחנו ניתן לעוד ילד ואחר כך נשמע את הטלוויזיה החינוכית. אנחנו ניתן גם לחינוך לפסגות בסוף. בקצרה, אחר כך הטלוויזיה, הרשות השנייה ואחר כך אתם תתייחסו, אבל בשתי דקות כל אחד כדי שאנחנו נוכל להספיק.

בבקשה.

תודה רבה. אני שרה, אני מבית ספר קורצ'ק. אני סגנית במועצת תלמידים ואני נציגה בתכנית זכויות הילד. לדעתי, כמו חבר הכנסת אורן חזן, אני מסכימה איתו, כי היום ממש אי אפשר לחסום את כל הכיוונים. ביוטיוב זה כמו אם תשימו סיסמא להוט, אפשר לכתוב ביוטיוב איך עוקפים את הסיסמא בהוט ולמצוא את זה.

סיימנו את הדיון, בואו נלך, אין מה לעשות.

והיום יש דרך לכל דבר. לדעתי זה יכול לעזור בקצת, אבל עדיין ילדים יכולים להיכנס, לראות סרטים ביוטיוב, עדיין. אי אפשר לשלוט ברשת בינלאומית ובגוגל, זה הרבה - - -

אז מה את מציעה לנו שרה, מה נעשה? אנחנו המבוגרים, שרוצים ליצור עבורכם סביבה מוגנת ובטוחה?

לדעתי צריך ללמד את הילדים היותר נמוכים, שהם יבינו. קודם צריך שהם יבינו ולא המבוגרים, כי לדעתי זה חשוב. קודם הילדים צריכים לדעת שאסור להם להיכנס לזה. זה העתיד שלהם ולדעתי הילדים הם העתיד ואנחנו נגדל ואנחנו נהיה המבוגרים בעתיד.

אז לדעתי כאן נגמרה השיחה.

קודם כל שרה תודה רבה על הדברים החשובים ועל הקריאה המאד מדויקת שלך. תקשיבו, כל הזמן נדמה לנו שכשאנחנו אומרים חינוך זה כאילו מעליהם. הילדים אומרים לכם, תחנכו אותנו, תתנו לנו את הכלים כבר כשאנחנו צעירים, כדי שאנחנו נדע להתנהג גם אחר כך, כשאנחנו גדלים. אני חושבת שאמירה יותר ברורה מזו לא יכולה לצאת מכאן. תודה רבה שרה. כל הכבוד.

בבקשה.

הטלוויזיה החינוכית ואחר כך אנחנו ניתן לבית הספר שטרם שמענו ממנו נציג, פסגת זאב. בבקשה.

אני מצטרפת לברכות על הדיון הזה, אני חושבת שהוא דיון מבורך והמחקר הוא מבורך ואני נהניתי לקרוא וללמוד ממנו הרבה דברים. גם להסתכל על עצמנו בעין אחרת וגם על המסך בכלל.

מכיוון שהטלוויזיה החינוכית היא ערוץ רב גילאי, אז אנחנו לוקחים את הדברים האלה ולא רק שאנחנו 51 שנה כבר מקפידים הקפדה יתרה על תכנים שהם ראויים, שמשדרים מסרים של שוויון, מתוך מגמה לצמצם פערים בחברה, מתוך רצון באמת להציג גם בתחום של מגדר, העצמה נשית. יש לנו הרבה מאד תכניות לילדים גם בגיל הצעיר יותר וגם בגיל המבוגר, שוסטר ושוסטר 1 שיודעת, ויש לנו הרבה מאד תכניות ששמו וחרטו את זה על דגלן.

אנחנו מאד משתדלים בכל תכניות האירוח לילדים ובתכניות שיש בהן דמויות שאנחנו בוחרים אותן, להציג מגוון של החברה הישראלית. אני חושבת שאנחנו באמת משתדלים מאד לעשות. יש תמיד מקום לשפר, יש תמיד מקום לעשות יותר.

התכניות של החינוכית, גם במחקר זוהו באמת כתכניות יותר איכותיות ועם מסרים יותר פרו חברתיים. זאת אומרת זה ניכר גם במחקר עצמו.

נכון, ואני שמחה על כך ומכיוון שבאמת אנחנו משדרים תכניות לילדים מחמש בבוקר ועד שמונה בערב, אז ההקפדה שלנו היא הקפדה לכל אורך היום, גם בתכניות של הילדים הצעירים יותר וגם בתכניות של הילדים המבוגרים יותר ההקפדה לא יורדת. מבחינת יועצי התוכן שיושבים על כל תכנית כדי לוודא שתן התקן של החינוכית נשמר, אנחנו לא מורידים את השמירה גם כשאנחנו עולים בגיל.

דבר נוסף זה שהטלוויזיה החינוכית זה ערוץ חינמי, זה תחנה חינמית עדיין לכל מי ששוקל לעשות.

וברמת החשיפה, הרייטינג כמו שקוראים לזה בשפה המקצועית?

הרייטינג שלנו לגילאי 4 עד 8 הוא רייטינג, אנחנו יושבים תמיד במקום מאד יפה בגילאים האלה. בגילאי 8 עד 12 קצת פחות, אבל עדיין מכובד. בגדול, מכיוון שאנחנו עדיין ערוץ חינמי, עידן פלוס וכל אלה, מי שצופה בנו ויש קהלים גדולים מאד שצופים בנו דרך הפלטפורמות האלה, ולכן אני כמובן מודה לכל מי שדיבר פה בשבחנו גם ומשתתף ברצון שלנו להמשיך אחרי אוגוסט 2018 ולשדר ולתת את ה - - -

אני לגמרי שותפה לרצון.

תודה.

תודה רבה לכם. ילד או ילדה מפסגת זאב שרוצים להתייחס? לא. אז אנחנו ניתן לערוץ הופ ובייבי, ממש בשתי דקות. ילדים, ממש עוד קצת ואנחנו מסיימים את הדיון.

קוראים לי אלונה אבט, אני מנכ"לית משותפת של קבוצת מדיה הופ. אנחנו יצרנו ואנחנו מפעילים את ערוץ הופ, את ערוץ הופ ילדות ישראלית, אל לולי ואת ויז, שהוא לילדים טיפה יותר גדולים.

קודם כל ברכות על היוזמה למחקר ועל המחקר. אני חושבת שצריך לעשות זרקור על התוכן. טלוויזיה זה אחד הדברים היותר כייפים שאתם עושים במשך היום ואתם עושים את זה הרבה שעות וגם בהתנדבות, בלי שמבקשים מכם ואני חושבת שכולנו מבינים את הזכות וגם את האחריות שהולכת יד ביד עם השידור לילדים, בטח ובטח כשאנחנו מדברים על הילדים המאד צעירים.

ברוכים הבאים לעולם המוזר שלנו. גיא, אני מצרפת אותך ישר לאביה, שאחראית אצלנו על מחלקת הדיבוב, כי זה מה שאנחנו צריכים לעשות כשאנחנו קונים רכש. אנחנו לא רק מסננים וצופים בכל הפרקים ומחליטים איזה פרק לא נכנס או כן נכנס. אחר כך אנחנו גם מחליטים אם אנחנו מתרגמים, איך אנחנו מתרגמים ושלא לדבר על מערכת מקבילה ועוד יותר מורכבת, בהפקות המקור שבהן אנחנו מחליטים מה מכל הנושאים יכול לעניין אתכם או במקרה שלכם אתם ילדים גדולים, את הילדים היותר צעירים.

מאחורי כל החלטה כזאת עומדות הרבה מאד התלבטויות. כי כמו שדליה אמרה, שמחתי נורא שהמחקר אמר שבגדול ההנכחה של האלימות איננה ואני מרגישה שבזה אנחנו יכולים לקחת קרדיט גדול על שינוי האקלים של השידור בישראל במשך ה-18 שנה האחרונות, מאז שהופ עלה ויצא עם אג'נדה של לא תוכן אלים, לא תוכן מפחיד, לא דימויים בעייתיים מבחינת הילדים. אני חושבת שהיה אישור קו מאד מאד כללי גם בקרב ערוצים אחרים ואנחנו מברכים על זה.

משפט סיכום ומה אתם מתכוונים לעשות בתכלס, בפרקטיקה.

הגיל הרך – וזה השוני – הוא קבוצה מאד מאד יקרה. שרה הילדה אמרה, צריך להתחיל עם הנמוכים ואני אומרת צריך להתחיל עם הנמוכים והנמוכים זה הגיל הרך, זה ילדים שאין להם אלטרנטיבת צפייה אחרת. הם לא יודעים לקרוא כתוביות, הם לא יכולים ללכת לכל מיני שידורים אחרים. הערוצים הליניאריים זה מקור הצפייה העיקרי שלהם. ולכן שם צריך להיות המאמץ, והמאמץ אומר שלא רק שאנחנו צריכים להשגיח בשמונה עיניים מה אנחנו מכניסים וקונים, אלא מה התוכן שאנחנו משדרים.

יש רשימה ארוכה עוד הרבה יותר של דברים שאנחנו נורא מצטערים שאנחנו לא עושים. אחד הדברים שאני רואה פה אצל הילדים, אני מרגישה שהדבר שהכי חסר על המסכים שלנו ושל כל האחרים זה הילדים. אתם, הילדים מפרדיס, מקריית ביאליק, מקריית גת. אתם לא נמצאים על המסך שלנו. אתם יודעים למה? כי לפני 10 ימים יצאנו לצלם צילומים במדבר. צילמנו עם 25 ילדים, ניסינו כמיטב יכולתנו שזה יהיה ילדים מאד שונים, בנים, בנות, קטנים, גדולים וככה וככה.

מגוונים, לא שונים.

לא, אני אומרת מגוונים במראה שלהם ומעולם האסוציאציות שאולי ישתמע למי שצופה בהם. אנחנו יצרנו ביום צילום הזה סרטון קצר של שלוש דקות. הוא עלה לנו כמו חצי הפקה של עונה שקוראת באולפן. אנחנו גם לא רוצים לצלם באולפן. אנחנו רוצים לצאת החוצה, אנחנו רוצים לצלם בשטח, אנחנו רוצים לצלם בפריפריה.

בשביל זה אני מבקשת מחברי הוועדה לבקש ממועצת הכבלים והלוויין לבחון בקשה שאנחנו כבר 15 שנה מתחננים. תגדירו תקציב לגיל הרך. יש הקצאה של תקציב לילדים, זה נמצא בחוק - --

יש גם לגיל הרך.

לא, ומועצת הכבלים והלוויין הכניסה לפני כמה שנים תיקון ששלושה אחוז הוא לגיל הרך. הגיל הרך הוא חצי מקהילת הילדים. אנחנו מדברים על ילדים מגיל שנה עד 12. הגיל הרך הוא חצי. היום חצי מהילדים מסתדר עם פחות מ-10% מהתקציב. זה לא הגיוני ואין סיבה לזה ועובדה שבלי זה אין איך לעשות את כל הדברים שאנחנו הראשונים שרוצים לעשות אותם.

אוקיי. קודם כל תודה רבה, אלונה. אני רוצה להתייחס לזה בשתי רמות. האחת, אנחנו נתייחס להיבט התקציבי מבחינת החשיבות שאנחנו נותנים לכל אחד מפלחי האוכלוסייה, ובאמת אנחנו כל הזמן אומרים שצריך להתחיל כבר בגילאים הצעירים. אז גם ליישם את זה מבחינת האג'נדה התקציבית.

יחד עם זאת אני מוכרחה לומר לך שאם יש תכנים איכותיים או לא איכותיים מבחינת המסרים שהם מעבירים, זה לא בדיוק קשור בתקציב. כי אם אני לוקחת הפקת מקור כזו או אחרת או שאני לוקחת רכש כזה או אחר ואם זה אנימציה או לא אנימציה, בסופו של דבר אנחנו בוחרים איזה תכנים ישודרו לילדים.

ברור.

אז אנחנו יכולים לעשות את זה גם בתוך המסגרת של מה שאנחנו - - -

ברור, זה קודם. אז רק סליחה רק כדי שלא תהיה אי הבנה.

אבל היה חשוב לחדד את זה.

קודם כל בגלל זה אנחנו במאה אחוז מסננים את הסדרות שאנחנו רוכשים, אבל אנחנו נורא נורא תלויים. תראו, נגיד על הדמות של המיצוב של הילדה, שזה כאב לב שהיא תמיד מספר שתיים. ברוב המקרים היא מספר שתיים.

אוקיי, עדיין, אנחנו רק שליש מסך כל הדמויות, אבל בסדר, אנחנו לא - - -

אבל כדי לנסות, את התיקון אנחנו יכולים לעשות רק בהפקת מקור. כי אם ברכשים, שזה אנימציות שמגיעות מחו"ל זה המיצוב, שאחרים מהסיבות שלהם, שיהיו בריאים, החליטו לעשות. הסיכוי לתיקון הוא רק אם אנחנו עושים את מגלים ברחוב סומסום עם מדענית אמיתית ועם דמות אמיתית. הסיכוי לתיקון הוא רק במה שאנחנו יכולים להחליט עליו.

מאה אחוז, אנחנו נתייחס לזה גם בהמלצות. יש לנו ילד שידבר, אבל ממש בקצרה. אנחנו ניתן לחבר הכנסת יוסי יונה ואנחנו נתכנס לקראת סיום הדיון. אז ממש עוד כמה דקות, ילדים. אתם הייתם מקסימים. ישבתם שעתיים.

קוראים לי עילאי ישי מבית ספר קורצ'ק. בהופ יש סדרות שנגיד מטוסי העל, שהופכים מרובוטים והם גם מטוסים. הם יכולים לעשות ויש להם כוחות על והם גם יכולים לדבר. ובאמיתי הם לא יכולים לדבר וזה יכול ללמד ילדים קטנים שמטוסים יכולים לדבר. זה כמו שראינו פה ולא נראה לי שזה מהופ, הילדה יחד עם הדינוזאור, פתאום הדינוזאור הפך ליצור גדול ומדבר. קוראים לזה האנשה ויש ילדים שיכולים להאמין לזה ויש ילדים שלא יכולים להאמין לזה.

בעצם הגבולות של העולם - - -

אז מה זה, מבלבל או מה?

כן, דיברנו על זה גם במחקר שהגבולות של האמיתי אל מול הפנטזיה מטשטשים ואתה אומר שזה יכול להטעות את הילדים, שהם יחשבו שזאת המציאות, אבל זה בעצם לא. נכון?

כן.

תודה רבה. ערוץ בייבי בכמה משפטים, חבר הכנסת יוסי יוני ואנחנו כמובן נסכם עם משרד החינוך. בבקשה.

גברתי יושבת הראש, ממש תודה על הדיון החשוב הזה, שאת מקיימת כאן. אני רוצה גם לציין, אפרופו הילדים שמקיפים אותנו, את לילה בוחביש שהיא מלווה אותי ואני מלווה אותה לאורך דיוני הכנסת היום והיא נמצאת שם, ליד היועצת שלי, שירן מאיר. אז לילה, אנחנו ממשיכים לעבוד יחד.

תראו, אני פילוסוף של החינוך - - -

אבל רק בקצרה עם הפילוסופיה של החינוך, כי אנחנו מסיימים תיכף את הדיון.

בקצרה, כן. לכן אני באתי לרגע הסיכום. אין אפשרות לחנך ילדים ללא במידה כזו או אחרת לעצב את הסביבה הלימודית שלהם. זה באמת אבן יסוד מג'אן ז'אק רוסו ועד ימינו אנו אנחנו מבינים את זה. ברור שאנחנו לא יכולים לייצב את כל הסביבה, אבל במידה שכן ניתן לעשות זאת וזו האחריות, בין אם זה ערוצי תקשורת שהם מסחריים, אז קיים שם בוודאי ניגוד עניינים מובנה. כי המון פעמים המסחרי גובר על הציבורי וכאן אנחנו נדרשים אם תרצו לאחריות תאגידית ודברים כאלה ואחרים, אבל הקונפליקט הוא מובנה.

לכן אנחנו גם רוצים לשים את יהבנו על ערוצים ציבוריים, שהם יותר מודרכים על ידי - לא יותר, אבל באופן אפילו אקסקלוסיבי הייתי אומר - על ידי קידומו של האינטרס הציבורי. ולכן אני כאדבוקט מאד גדול של הטלוויזיה החינוכית, אין לי שום אינטרס אישי בעניין הזה בוודאי.

דיברו על זה ותמכנו בזה.

כן, אני מתאר לעצמי. לכן אני חוזר ואומר שיש חשיבות מאד מאד רבה שהמקום שבו המדינה במישרין היא המממנת והיא המפעילה, שתפעל בכיוון הזה, משום ששוב, אני חוזר ואומר, ההשפעה היא על הסביבה הלימודית, ההשפעה על הסביבה החווייתית ויש לקדם. וחס וחלילה ואני שוב אומר, כי ישנן כל מיני מחשבות לסגור את הערוץ הזה, שזה מאד מאד חשוב שהדבר הזה יתקיים, כי יש לו זיקה מאד מאד ישירה לנושא שבו את עוסק, גברתי, ולכן מן הראוי שאני אביא את זה לתשומת ליבנו. תודה רבה.

תודה רבה לך חבר הכנסת פרופסור יוסי יונה, על חידוד המסר שגם אנחנו ככה חידדנו קודם לכן.

ערוץ בייבי, בבקשה.

ערוץ בייבי הוא שונה מערוצים אחרים שפועלים כאן, מאחר שאנחנו מפיקים את כל התכנים שלו ללא יוצא מן הכלל. כל מה שיש בערוץ הזה אנחנו מפיקים. הערוץ הזה גם משודר בלמעלה מ-140 מדינות, בלמעלה מ-900 פלטפורמות בעולם. אנחנו עובדים מול רגולטורים ומול גופים ממשלתיים במגוון מדינות עצום ואנחנו כמובן פועלים מול הורים מכל רחבי העולם.

בערוץ בייבי יש הטרוגניות מוחלטת בכל מה שקשור לבחירה של גיבורים ולתכנים ולערוץ בייבי יש מידה שווה של גיבורות וגיבורים. זה לא נכון מה שאמרתם, תספרו. אני יודע.

לא אמרנו על ערוץ בייבי.

ואנחנו פשוט אומרים שזה חשוב. הנקודה הזאת מופנית גם כלפי הרגולטורים שיושבים כאן. הטרוגניות היא חשובה, תיזהרו מלהפוך את עצמכם לסוג של קובעי דעה ולסוג של אנשים שמסוגלים להחליט עבור כולנו מה נכון ומה לא נכון. זו עמדה מאד אחראית שיש לכם ותיזהרו ממנה.

אנחנו בתור אנשים שעובדים מול כל העולם, אני גם אשמח אם תרצו את זמני. אני אספר לכם קצת על איך אנשים מגיבים ותראו עד כמה אנשים מגיבים בצורה שונה לתכנים ועד כמה הם מגיבים בצורה מפתיעה לפעמים על תכנים. אני אשמח לחלוק אתכם את הידע הזה, רק כי אני באמת מאמין שהנקודה הזאת היא חשובה לנו ולשמור על הטרוגניות.

תודה רבה.

קנית אותי. אני עובר לבייבי.

כן, הנה, יש לכם. עומרי מחינוך לפסגות. חינוך לפסגות בעצם מלווה אותנו מדי שנה ביום זכויות הילד, זו כבר השנה השלישית ברציפות, אז בבקשה, עמרי.

שמי עמרי שוקרון. אני בכיתה ח' מבית ספר אורט פסגות. אני בפרויקט חינוך לפסגות כבר שש שנים, מכיתה ג'. האמת שאני מאד מאד מחובר לפרויקט הזה ומאד מאד רואה בפרויקט הזה כמשפחה. עברתי דרך לא קלה בפרויקט הזה. תחשבו על ילד בכיתה ג' שעדיין מבלה עם החברים שלו ועדיין תמים וחושב שהכל יפה ואפשר כל היום לבלות עם החברים שלו, ולפתע בא הפרויקט הזה ואומר לי אתה צריך להישאר שלושה ימים בשבוע עד שש. ואני אומר לעצמי כאילו, אני מוכן לאתגר הזה, זה אתגר לא פשוט, אבל אני יודע שאני אעמוד בו.

אני לא יכול לשקר ולומר שלא היו משברים והיו משברים ויהיו משברים, אבל בגלל שאני כל כך אוהב את הפרויקט הזה וכל כך מחובר אליו ורואה בו כאבן דרך מאד חשובה בחיים שלי ומשהו שילווה אותי לא רק אחרי בית הספר, אלא גם באוניברסיטה ובמה שאני אלמד אחרי בית הספר, אני באמת חושב שזה פרויקט שמקבל את כולם וזה מומלץ מאד להשקיע מזמנכם בלימודים שבאמת עוזרים ומשפרים את מי שאתה ומה שאתה ובעצם נותנים לך עוד מסגרת אחר הצהריים.

האמת שאני גם אשמח להתייחס לנושא.

כתבת לי דחיית סיפוקים. זה מהמקום שאתה היית צריך לדחות את כל הסיפוקים החברתיים כדי להתמיד שלושה ימים?

באמת שזה קשה ואני די בטוח שלכולם היו משברים בפרויקט הזה, אבל לדעת להתגבר עליהם ולהמשיך בפרויקט הזה, ואני מאד מאד שמח היום ומאד גאה להיות חלק מהפרויקט הזה.

ואיך אתה מתחבר למה שהוצג כאן? רצית להתייחס.

רציתי גם להתייחס למה שחבר הכנסת אורן חזן אמר, הוא כבר לא פה, לקטע של הסמארטפונים. אני באמת חושב ואני יכול להגיד באופן אישי גם שכל הדור שלנו מכור לסמארטפון ואני רואה בזה באמת בעיה חמורה, כי אין לו מגבלות. אפילו בהסעה עכשיו, בדרך לפה, קוראים מקרים שהיוטיוב פשוט ממשיך להפעיל את עצמו. אתה רואה סרטון ואז זה פשוט ממשיך אחרי זה לסרטונים אחרים.

הסרטון עובר.

וקרה פה שילדה נרדמה וזה העביר לסרטונים שכאילו לא כל כך הולמים. אני באמת חושב שהבעיה, הטיעון הזה בעיקר מתמקד בבעיה שלנו, כי אין לנו כל כך גבולות, לדור שלנו.

אתה מצפה מאיתנו שאנחנו נעשה משהו עם סינון התכנים? נגביל בעצם את מה שאתם רואים? מה אתה מצפה מאיתנו כמבוגרים?

אני אומר שאין כל כך הרבה מה לעשות עם זה, חוץ מלשפר את התכנים בטלוויזיה, אבל כמו שגם נאמר פה מקודם, כל הורה חייב לשים לב לתכנים שהבן שלו צופה בהם.

הורים, הורים, הורים.

אולי אפילו להתקין. אבא שלי אפילו עכשיו התקין כזה דבר שחוסם לנו תכנים לא הולמים.

תודה רבה לכם.

תודה רבה לך, עומרי. משרד החינוך. טובה, את תפתחי את הדיון הבא ככה בצורה חגיגית יחד עם מועצת התלמידים.

בוודאי.

אבל נשמע את ההתייחסות של משרד החינוך. התלמידים אומרים לנו בצורה מאד מאד ברורה: אנחנו רוצים חינוך. תלמדו אותנו מגיל צעיר. אני חושבת שהנושא של אוריינות בצפייה, צפייה ביקורתית, חייב להיות חלק מהמערך של בית הספר. אז אני אשמח להתייחסות.

אז אני דווקא אדבר כבר מעולם הגן. אני אורה גולדהירש מהאגף לחינוך קדם יסודי, שאחראי על גני הילדים בארץ.

קודם כל מאד מאד שמחתי לשמוע את הילדים. זו טפיחה על השכם של משרד החינוך, כמובן גם של כל הצוותים וכל ההורים וכל מי שקשור לילדים האלה, אבל יש משהו מאד אופטימי במסרים שעברו פה מהילדים, ומשהו שאני לקחתי מפה זה חשיבה ביקורתית. הם ייחשפו וכמו שכאן נאמר מסביב לשולחן שלמבוגרים אין אפשרות לעצור את זה, הם ייחשפו, אבל התפקיד שלנו בנוסף להגנה עליהם, זה ללמד אותם חשיבה ביקורתית, לשתף אותם בבחירות ולתת להם מקום להוביל את המהלכים באופן שהם מבינים למה זה לא מותאם להם.

הילדים שכאן אמרו את הדברים בצורה מאד ברורה והם ידעו לזהות מה לא טוב ומה לא מתאים להם ובאמת זה לא היה גורף באופן שכל אחד אמר את אותו דבר. הם אמרו דברים שונים. הם ראו דברים שונים. זאת אומרת שנקודת המבט של הילדים צריכה מגיל מאד צעיר, ואנחנו בגן עכשיו, כבר בגן, שמים לנגד עינינו את המטרה של להכין ילדים עם מיומנויות שנדרשות בעולם הזה. המיומנות המרכזית היא באמת להיות חלק וליטול חלק בעולם ולבחור. אני אגיד גם - - -

אבל רק במשפט סיכום, כי הילדים כבר בצדק די חסרי סבלנות.

קוראים לנו להדרכה.

המרכז, עמוד תווך אחד זה הילדים.

רגע, אתם לא יכולים לחכות דקה? שהסיור יחכה בבקשה, אנחנו מיד מסיימים את הדיון, שהם יחכו דקה בבקשה. אורה, באמת בקצרה ובתמצית, כי גם מכל מה שנאמר פה, בואי נאמר את האמת, אין לנו צפייה ביקורתית בתוך בתי הספר. אנחנו רוצים לצייר את זה יפה, אבל זה לא שם.

אז מה שרציתי להגיד זה שכיוון שראינו שילדים יש אפשרות להגיע לחשיבה ביקורתית, זה אומר שעלינו לחנך אותם וללמד אותם, ולא רק באמצעות החיוב, אלא גם דרך השלילה, לראות מה מותאם ומה נכון להם ולהוביל את המהלכים האלה יחד עם ההורים שלהם. זה נכון שיש חינוך במערכת החינוך, אבל אנחנו יודעים גם שהחינוך מתחיל בבית.

אנחנו כבר בגנים התחלנו בקבוצות שגננות יעבירו להורים, שחלק מתוך כל המכלול יהיה גם חשיבה של איזה פעילויות פנאי אפשר לתת לילדים, להוביל אותם ולשלב אותם ולהיות חלק מהפעילויות האלה.

אז זה ככה ממש בתמצית. יש לנו פירוט.

אוקיי, תודה רבה אורה. אני עדיין אומרת, משרד החינוך לא שם כמו שאנחנו רוצים שהוא יהיה שם. אני לא אלאה את הילדים. אני רוצה לסכם את הדיון. אני אתייחס לכל ההמלצות של הסימון ושל הסיווג מחדש וההתייחסות להורים ולמערכת החינוך. חבר הכנסת מקלב נמצא פה, הוא רוצה לברך אתכם. אתה רואה כבר את הדינאמיקה, כי אנחנו לקראת הסיום, אבל אני אשמח שאתה תפתח את הדיון הבא. יש לנו דיון נוסף.

אני רוצה להודות לחוקרות ולחוקר ואני רוצה להודות למרכז המחקר והמידע של הכנסת על היום הזה ואני רוצה להודות לצוות שלי, לתמי ולליאור ולריאל ולאדיר ולאביטל ולאליה כמובן, שארגנו. ולכם ילדים שגם הגעתם וגם העשרתם אותנו במה שהצגתם. אני חושבת שהדברים שלכם הוכיחו לכולנו שאנחנו לא סתם ראינו ואנחנו סתם מדברים, אלא אתם באמת חווים ומרגישים את מה שאנחנו הצגנו כאן.

אני לא יכולה להתעלם מזה שיש לנו אורחים חשובים. יום זכויות הילד, אתם בטח מסתכלים עלי וגם לי יש ילדים, אז שיר ופז, פז הבת של ליאור הדוברת וכמובן המשפחה שלנו, תודה רבה לכולכם.

רק הערה. אפשר לראות את הדיון באתר האינטרנט של הוועדה. אפשר לראות את כל הילדים שדיברו.

תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:10.