הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 227

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, כ"ד בתמוז התשע"ז (18 ביולי 2017), שעה 10:00

חיזוק הזהות הציונית והקשר עם מדינת ישראל בקהילות יהודיות קטנות בתפוצות ופעילות לעידוד עלייה - לציון 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון בבזל

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

טלי פלוסקוב – מ"מ היו"ר

קסניה סבטלובה

יואל רזבוזוב

עודד פורר

חביב קצב - סמנכ"ל בכיר לדיור ולמינהל, משרד העליה והקליטה

ולדימיר חנין - מדען ראשי, משרד העליה והקליטה

שירן יהב - חטיבת התפוצות, משרד החוץ

שמעון כהן - מנכ"ל אופק ישראלי, משרד העליה והקליטה

ילנה אייזנשטיין - רכזת תפוצות בכירה, משרד התפוצות

אנסטסיה מיכאלי - חברת כנסת לשעבר

ישראל כהן - פרויקטור דוברי, עיריית ירושלים

ג'ייסון רוט - פרויקטור עידוד עלייה דוברי אנגלית, עיריית ירושלים

שמואל גרוסמן - רכז אירועים והפקות, עובדי הכנסת

גוסטי ברוורמן - חברת הנהלה, הסוכנות היהודית

אברהם דובדבני - יו"ר, ההסתדרות הציונית העולמית

יעקב חגואל - סגן יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית

אלי כהן - מזכ"ל ההסתדרות הציונית העולמית

דוד בן נאה - חבר ההנהלה הציונית

מרינה רוזנברג - ראש המחלקה לעידוד העליה, ההסתדרות הציונית העולמית

כרמה כהן - מזכ"לית תנועת מגשימי חירות, ההסתדרות הציונית העולמית

נטלי צסרסקי - עידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

יוליה סקין - עוזרת לראש המח' לעידוד העלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

יניב נחמיאס - מנהל המחלקה לפעילות בתפוצות, ההסתדרות הציונית העולמית

יוני לוי - מגשימי חירות, ההסתדרות הציונית העולמית

תומר בר-לביא - עידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

סמ קדוש - עידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

רות חדאד - עידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

אסתריקה נגיד - עידוד עליה, ההסתדרות הציונית העולמית

אביטל טננבוים - משתתפת בתכנית, ההסתדרות הציונית העולמית

ג'ים טורקל - מגשימי חירות, ההסתדרות הציונית העולמית

מנואל כהן - מגשימי חירות, ההסתדרות הציונית העולמית

יוסי כהן - מגשימי חירות, ההסתדרות הציונית העולמית

אייל כהן - תנועת מגשימי חירות

גייד לויט - תנועת מגשימי חירות, ההסתדרות הציונית העולמית

דוד גרדוביץ - מנחה הורים, המרכז להורות משמעותית באשדוד

מארק דובב - עידוד עלייה, ההסתדרות הציונית העולמית

סרחיו גולדשטיין - מנהל קשרי קהילה אמל"ט, הסוכנות היהודית

דבי בן עמי - חברת ההנהלה הציונית, הסוכנות היהודית

חיים צופאק - מנהל תכנון ובקרה, אופק ישראלי

ארסן אוסטרובסקי - עו"ד, מנהל אקזקוטיבי, מומחה לזכויות אדם, הקונגרס היהודי הישראלי

אורנית וינר - מנהלת משרד, הקונגרס היהודי העולמי

איתי חכם - עוזר, הקונגרס היהודי העולמי

מרים לסר - סמנכלית, ארגון קעליטה - עמותות הפועלות למען עולי צרפת

יפעת עובדיה לוסקי - מנכ"לית הליכוד העולמי, מוזמנים שונים

גסטון אריאל סיידמן - מנהל בלוג ידיעות הכנסת בספרדית, התאחדות עולי אמריקה הלטינית

סמדר ביליק - רכזת פרויקט ישראל תפוצות, התנועה ליהדות מתקדמת

דינה האן - יו"ר אמונה העולמית

אסתר בלום - קשרי ממשל, ארגון קעליטה

אברהם שרנופולסקי - מת"ל, ועדת עליה וקליטה

יוני לוי - מוזמן/ת

סיגלית שביט - מוזמן/ת

אלכסנדר טנצר - מוזמן/ת

אווה קובלנקו - מוזמן/ת

ויולטה קמינסקי קליינמן - מוזמן/ת

ליאת גואלי הרוש - מוזמן/ת

יהושע פוגל - מוזמן/ת

מירה קידר - מוזמן/ת

אולגה דדון - מוזמן/ת

רחל דלרוזה - מוזמן/ת

מרינה זמסקי - מוזמן/ת

דנה גורדון שושני

עופרה ארגס - חבר המתרגמים

חיזוק הזהות הציונית והקשר עם מדינת ישראל בקהילות יהודיות קטנות בתפוצות ופעילות לעידוד עלייה - לציון 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון בבזל

בוקר טוב לכל המשתתפים בישיבה. אנחנו מציינים היום 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון בבזל, ונקיים דיון בנושא "חיזוק הזהות הציונית והקשר עם מדינת ישראל בקהילות יהודיות קטנות בתפוצות ופעולות לעידוד העליה". שני הנושאים יוצגו על ידי ההסתדרות הציונית העולמית.

נמצאים איתנו יו"ר ההסתדרות הציונית העולמית מר אברהם דובדבני וגם ממלא מקומו מר יעקב חגואל וגברת גוסטי ברוורמן וגם המנכ"ל מר אלי כהן וגם מרינה. ברוכים הבאים לוועדת העליה, הקליטה והתפוצות.

מאוד חשוב לנו היום כשאנחנו מציינים 120 שנים ואנחנו רוצים לשמוע על פעילות חיזוק הקשר בין התפוצות למדינת ישראל וגם על פעילות עידוד העלייה. גברת גוסטי ברוורמן פותחת את הנאומים.

תודה רבה חבר הכנסת נגוסה שמארח אותנו לא בפעם הראשונה בועדה הזאת. אני רוצה לציין פה גם את הימצאותם של חברי הנהלת ההסתדרות הציונית העולמית, אנא הרימו ידיים כדי שיכירו אתכם, שהם כמובן שותפים שלנו, אנחנו יושבי ראש מחלקות שעושים את היום יום, אבל חברי הנהלת ההסתדרות הציונית הם ממשיכי הדרך של ה-120 שנה, אנחנו כולנו נבחרים בכל קונגרס ציוני שזה המשך הדרך. אני רוצה לברך את כל הנוכחים, כולל את צוות ההסתדרות הציונית העולמית לשלום ולהודות על העשייה המתמשכת.

אנחנו ניכנס לדברים, אני מבקשת לקחת אתכם למסע מאוד קצר כדי קצת להראות ובעצם כולנו נהיה שותפים. אני פותחת, אחרי מרינה ראשת המחלקה לעידוד העלייה וחברי יעקב חגואל ממלא מקום יו"ר הנהלת ההסתדרות הציונית ומי שאחראי למאבק באנטישמיות והמחלקה לישראל יביא את הפרק הנוסף כי בעינינו הכל בסופו של יום מתקשר לנושא שלשמו התכנסנו היום.

ברשותכם, בכמה מילים אני רוצה להציג את פעילות המחלקה לתפוצות בהסתדרות הציונית העולמית. נתחיל בחזון שלנו של המחלקה שהוא כולל שלושה I-ים כדי שיהיה מאוד קל, I זה גם עבור ישראל אבל זה גם מאוד מתאים לנו לעניין של המשימות שלנו, אחד זה חיזוק הזהות הציונית, IDENTITY, השני הולך ל-IDENTIFICATION, שזה הזדהות עם הערכים הציוניים ושלוש זה הנושא של ישראל כערך מרכזי בבניית הזהות הציונית, כי אחד הדברים שאנחנו רואים בעולם זה שיש היום מגמה של חיבור לזהות הציונית בקרב צעירים והתנתקות מכל מה שקשור לישראל.

מבחינתנו הנושא של ישראל חייב להיות חלק מהותי מיצירת הזהות הציונית. תחומי הפעילות שלנו נועדו על מנת לתת מענה בעיקר בקרב הציבור הצעיר שכפי שאמרתי, האתגר איתו הוא לשמור אותו מחובר למדינת ישראל. כפי שאתם רואים, יש לנו נושא של קהילות, קודם כל הפדרציות הציוניות שפזורות ב-33 מקומות בעולם, כאשר הם הזרוע הביצועית של ההסתדרות הציונית העולמית, הזרוע הפוליטית, והיא מאגדת בסופו של יום את ההשתתפות של המפלגות והזרמים במדינות העולם ובמדינת ישראל.

אחד המודלים שאנחנו פיתחנו על מנת לייצר סיג ושיח בנושא ישראל קרוי "בית העם" שזו תכנית הדגל שלנו ליצירת שיחה בנושא ישראל כאשר הרעיון הוא בעצם לא לבוא ולהטיף או להגיד איך הם צריכים להרגיש לגבי מדינת ישראל, אלא לעודד אותם לבטא באמת את מנעד הדעות והתחושות לגבי מדינת ישראל, ובלבד לשמור אותם בקשר ישיר ומהותי עם ישראל כפי שאמרתי, כחלק מהזהות שלהם.

אחת הדוגמאות אגב, מי שמסתכל טוב רואה שזו נינט טייב. גם היא עובדת בשירות ההסתדרות הציונית העולמית והמחלקה לפעילות בתפוצות. נינט טייב כפי שאנחנו יודעים עזבה ללוס אנג'לס, גייסנו אותה לטובת פעילות שעשינו במסגרת בית העם, ציפור על חוט תיל, אחרי שלאונרד כהן נפטר רצינו לבטא שגם יהודים מוכרים בעולם היו מאוד מחוברים למדינת ישראל והמרכיב הציוני היה חלק מהזהות שלהם. נינט טייב הייתה שותפה לערב כזה בסן פרנסיסקו שהביא מאות אנשים, זו דוגמה של חיבור ואקטואליה.

אנחנו מנהלים כנס על חבל דק לאורך כל הדרך, אני חושבת שאנחנו מדברים על המתח שמתקיים. הכנס באוניברסיטת באר שבע היה על המתח בין חוק יסוד כבוד האדם וחירותו לצרכי הביטחון של מדינת ישראל, נושא שהוא מאוד על סדר היום כשיש ביקורת על מדינת ישראל מבפנים ומבחוץ. הבאנו את השופט אהרון ברק והדיון היה מאוד מאוד משמעותי והוא מתקיים היום במדינות נוספות בעולם.

תכלס עברית. שאלתי אחד מהחברים שלי מחו"ל "תגידו לי מה אתם חושבים היעדים העתידיים שלנו בנושאי ציונות". אחד מהדברים שנאמרו שם "עברית". עברית כחיבור בין אנשים, עברית כשפתו של העם היהודי, ולכן אנחנו פיתחנו תכנית שקוראים לה תכלס, לכאלה שלא רוצים ללכת ללמוד באולפן אבל כן רוצים לדבר עברית כשהם מגיעים לתכניות "תגלית" ו"מסע", ומה הלאה. מר יניב. יניב מנהל המחלקה, לא אמרתי, הוא מנהל המחלקה, הוא לא רק מזיז את השקופיות בקצב מטורף.

הצטרף אלינו חבר הכנסת עודד פורר, חבר ועדה. מנכ"ל משרד הקליטה לשעבר. הוא צריך לנהל עוד ועדה ולכן הוא רוצה לומר כמה דברים.

תודה. אני מצטער על ההתפרצות. אני פשוט צריך להגיש לוועדת החינוך את המסקנות של הועדה שלנו על קיצור חופשת הקיץ. אני צריך לעשות את זה ב-10:30, אבל היה לי קריטי וחשוב לבוא לדיון הזה מכמה טעמים, אחד – בוודאי גם מתוקף תפקידיי הקודמים, אבל אני חושב שלציין 120 שנות ציונות זה קריטי וחשוב, ואני אומר את זה כמישהו שהסבא של הסבא שלי קבור פה בהר הזיתים, הוא נקבר ב-1921 אבל הוא שלח את בניו לעלות לרחובות ב-1890. התמונה שיש לי בחדר היא מ-1897, בדיוק לפני 120 שנה, שהם עובדים בשדה.

אי אפשר להתייחס למהות שלנו כאן ולכל הבעיות שאנחנו מתמודדים איתן במדינת ישראל במנותק מאותן 120 שנה ומכל מה שקרה פה הנס של ראשית צמיחת גאולתנו, כפי שאני קורא לו, בארץ ישראל.

אני רוצה לומר משהו על תפקיד המוסדות הלאומיים גם מתוקף העבודה הקודמת שלי וגם בעבודה שאני עושה היום. למדינת ישראל יש מזל גדול וזכות גדולה, אני חושב שיש לה את הזרועות האלה שנקראות 'המוסדות הלאומיים' ומוטב לממשלות ישראל לדורותיהן לראות, והיו פעמים שראו בהם יריבים ויש גם קרבות אגו בין צד אחד לשני, לראות בהם זרוע ביצוע ארוכה של הממשלה ושל המדינה, בתחומים שהמדינה לא יכולה לעסוק בהם. אני חושב שזה אחד היתרונות הכי גדולים שיש לממשלה הישראלית שיש לה את הזרועות האלה. אם לא ננצל אותם, אנחנו נפסיד. אנחנו נפסיד כי בסוף כשאנחנו מדברים על 120 שנות ציונות, המשמעות של ציונות היא הצלת העם היהודי והקמת בית יהודי בארץ ישראל. אז מתוך 14.5 מיליון יהודים בעולם רק 6.5 מיליון חיים בישראל, 8 מיליון חיים מעבר לים. אנחנו לא יכולים להתעלם מהם.

תמיד אנחנו אומרים שראש ממשלת ישראל הוא גם ראש ממשלה של העם היהודי, של כל היהודים, וכמו שאנחנו מצפים לאחריות של התפוצות לישראל, ומדינת ישראל קמה בזכות הקהילות בתפוצות שסייעו לישראל וגם לאורך השנים בהרבה מאוד אתגרים, יש גם למדינת ישראל אחריות כלפי התפוצות, האחריות הזו היא משותפת, בוודאי שאני רוצה לראות את רוב העם היהודי חי בארץ ישראל אבל עדיין ככל שיש יהודים ברחבי העולם, המוסדות הלאומיים הם בסיס קריטי וחשוב לקשר איתם ולעבודה איתם. אני מקווה שנגיע במהרה לדיון פה בוועדת העליה והקליטה מה עושים עם המוסדות הלאומיים אחרי שכל היהודים יעלו לארץ, ואז יהיה מקום לקיים את הדיון הזה. בינתיים אני מקווה להמשך עבודה פורייה ומשותפת. יש לי היכרות ועבודה מ שותפת עם כל הנוגעים פה בדבר. וזהו. רק לברך.

תודה. גברת מריה רוזנברג.

חכה, עוד לא סיימתי. חבר הכנסת פורר רק קיבל טיים-אאוט.

טוב. בבקשה.

אנחנו נמשיך בזריזות כי מה שחשוב לנו זו ההזדמנות שאנחנו לא נשמוט אותה להראות את היקף הפעילות של ההסתדרות הציונית, אז תצטרכו להמשיך להקשיב למה שיש לי להגיד ואחר כך לאחרים.

פעילות תרבות, יש לנו חידון ציונות בכל העולם. קצת לדבר על נושא ציונות לחבר'ה צעירים. האחרון היה בקולומביה והיה מאוד מוצלח. בר/בת מצווה לילדי התפוצות, להביא אותם לישראל.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת קסניה סבטלובה, חברת ועדה.

יש לנו פרויקט שקוראים לו LSD, הוא לא סמים להמונים אלא זה עומד עבור Lets Start Davening, שבו יש בעצם הזדמנות לחבר'ה שלא מגיעים בדרך כלל לבתי כנסת, לבוא ולהתפלל קבלת שבת ישראלית במקומות שונים בעולים.

האחרון "מבשלים עברית", אוכל הוא מחבר, אוכל הוא תרבות, וזאת הזדמנות גם לחבר לתרבות הישראלית וגם קצת לדבר עברית, כאשר חלק מתנהל באנגלית, חלק בעברית, הצלחה בלתי רגילה. זה התחיל בחוף המערבי בארצות הברית והיום הוא נמצא במקומות אחרים ואנחנו כרגע בשלב של שיווק התכנית למקומות שונים, ואם יש מישהו פה בחדר שחושק בתכנית הזאת, אנא יצור איתנו קשר לאחר מכן.

יום ירושלים, השנה חגגנו 50 שנה לאיחוד העיר ופיתחנו תכנית שלמה. בין השאר אנחנו נותנים פרס ירושלים בתפוצות לכאלה שהם לא יהודים שיש להם תרומה ייחודית לעיר ירושלים, למדינת ישראל ולבירתה. באמת שורה מאוד מרשימה של אנשים קיבלו את פרס ירושלים. בספטמבר יקבלו באורוגוואי חברי פרלמנט, בשבדיה חברי פרלמנט ושר החוץ של אורוגוואי כבר קיבל את פרס ירושלים.

אנחנו נכנסים כרגע לנושא של קהילות קטנות שלשמו התכנסנו פה, ואני רוצה להמשיך את דבריו של חבר הכנסת פורר. בעינינו המחויבות של ישראל לתפוצות היא דבר שהוא עוד פעם משנה פנים, כי אם בעבר הייתה ציפייה שרק התפוצות יעזרו לישראל והייתה משוואה של כסף עבור דם, כי אנחנו נלחמים פה, שופכים את הדם והם נותנים את הכסף, העניין הזה השתנה באופן מאוד מהותי. היום הנושא של הזהות הציונית והקשר למדינת ישראל איננו ברור מאליו, ולכן הנושא של חיבור של הקהילות הקטנות הוא חיבור מאוד משמעותי. פיתחנו תכנית שקוראים לה "סיירת מוצ'ילרוס" מתוך הרעיון שבקטע הזה אנחנו יודעים שהרבה מאוד חבר'ה צעירים בטיול הגדול שלהם אחרי הצבא מגיעים למקומות נידחים ברחבי העולם, וכחלק מזה אנחנו מציעים להם תכנית התנדבות בת חודשיים. יושבת איתנו פה מוצ'ילרה שתספר מהחוויות שלה, תיכף ניכנס לעניין הזה יותר לעומק.

נושא של מנהיגות. ונעבור הלאה, כי כמו שאנחנו רואים יש סמינרי מנהיגות, אלה חבר'ה חמודים ששרים בחו"ל את "התקווה" שזה בוודאי דבר שאיננו מובן מאליו.

אנחנו ניכנס לעניין של הקהילות הקטנות כמו שאמרתי, נעבור במהירות סקירה, מגמות מרכזיות בעולם. אנחנו מבינים שיש, כפי שאמרתי, היחלשות של הזהות הציונית. הציונות הופכת במקומות רבים למילה גסה. הרבה מאוד אומרים לי "אל תכניסו את העניין של ציונות, דברו פחות על ציונות". יש חוסר הבנה שציונות זו אידיאה שנקבעה לפני 120 שנה, והכל הופך להיות פוליטי. אני כן תומך או לא תומך, לפי זה אני מחליט מהי עמדתי כלפי הציונות ומדינת ישראל. הרבה מדברים על פרו ישראלי ולא ציוני, שוב, מאותה מגמה.

כמו שאנחנו רואים, מחקרים שונים נעשו, אני לא אעבור עליהם אולי רק אדבר על פיטר ביינהראד שב-2010 דיבר על העניין, הוא עשה מחקר שעורר וגרם לסערה בצפון אמריקה, אבל זה עבר לכל העולם. הוא חקר בקרב סטודנטים יהודים בקמפוסים, כאשר אחד הדברים המאוד בולטים כשהם דיברו על ישראל הם דיברו על "הם", הם אף פעם לא דיברו "אנחנו". הוא הציב את המשוואה הבאה, ואני אקרא את זה בתרגום מאנגלית: 'חלק גדול מהסטודנטים בהגדרתם הם ליברלים ומאמינים בזכויות אדם ומגלים סקפטיות לגבי שימוש בכוח צבאי. התרגום שלהם ביחס לישראל הוא גינוי'. כלומר אם המציאות הזאת אנחנו אוהבים או לא אוהבים וכל מי שנמצא במקומות האלה יודע כמה מקומם זה יכול להיות, עדיין זו משוואה שאי אפשר לא לקחת אותה בחשבון כשאנחנו מדברים היום עם צעירים בתפוצות, בקמפוסים, ויושבים פה אני מניחה חבר'ה שהיו שליחים ב"הלל", מהצוות שלי אייל היה שליח בקמפוס בהלל בשיקגו. המשימה הופכת להיות קשה מיום ליום, והתוצאה היא התרחקות מישראל. תסתכלו על סקר "פיו" בעניין הזה, הזיקה, כמו שאתם רואים, 49% שאינם משתייכים לזרם דתי מגלים הזדהות עם מדינת ישראל, כלומר פחות מ-50% מקרב אלה שאינם מזדהים היום מרגישים איזו שהיא זיקה למדינת ישראל, זה נתון שצריך מאוד מאוד להטריד אותנו, וזה לא קשור לא לאנטישמיות ולא לשום דבר אלא לחיבור וחינוך.

אנחנו מדברים על גלובליזציה. היום הצעיר היהודי רואה את עצמו – ומייקל סיגל הוא היום יו"ר הסוכנות היהודית – מדבר על דור המילניום שרואה את עצמו כחלק מהאנושות, הוא לא בהכרח צריך לתת עדיפות לזהות היהודית שלו, שלא לדבר על ישראל, הרבה פעמים זה אפילו מביך אותו. אני שומעת את זה בהרבה מאוד מפגשים שיש לי עם חבר'ה צעירים בעולם. הם אומרים "אני לא רוצה להגיד שאני יהודי כי זה גורם לי לצרות, בטח ובטח אני לא רוצה להגיד שאני תומך בישראל, כי אז אני לפעמים אפילו מסכן את עצמי", עד כמה שזה נשמע לנו הזוי.

אנחנו רואים עליה בהתבוללות. אחד הדברים, כמו שאתם תראו בנתונים הללו, היום אנחנו מדברים על 59% נישואי תערובת, המגמה אגב לא השתנתה – לשמחתנו אולי אפילו אנחנו יכולים להגיד – ב-15 השנים האחרונות, לפחות היא לא עלתה. כי כשאני מסתכלת אני תמיד מסתכלת האם זה עולה, כי בדרך כלל אין רגרסיה, ולכן בנתונים הללו, כשיש 60% נישואי תערובת, כשהילדים שלהם לא ברור על מה הם יתחנכו, יש לנו פה משימה עוד יותר גדולה כי גם החלק של הזהות היהודית לא בהכרח חזק, בוודאי ובוודאי לא בהכרח הם קשורים למדינת ישראל, ופרויקט "תגלית" שהוא פרויקט מקסים, הוא לא מספיק משום שהוא עומד היום כאי בודד ואין אחריו שום דבר, או מעט מדי.

עליה באנטישמיות וביטויי גזענות, חברי יעקב חגואל ירחיב על זה לאחר מכן, אני לא אכנס לזה. כמו שאתם רואים אלה מקרי אנטישמיות בעולם, פשוט כבר אי אפשר לזהות, זה באמת מקבצים אדירים גם באירופה אבל כמו שאתם רואים לא רק באירופה אלא גם בצפון אמריקה הרבה מאוד, והיו גילויים כאלה שהדאיגו את כולנו.

ההתמודדות שלנו בהסתדרות הציונית העולמית עם המגמות האלה הן שתיים: אחת – אפשרות של עידוד עליה ואני יכולה להגיד לכם, שאלו אותי בפנל שהוזמנתי בגוש עציון "למה אנחנו כמוסדות לאומיים לא רק דורשים עליה" והתשובה שלי היא כזאת: אנחנו מאוד רוצים עליה. אנחנו באמת חושבים שעליה זה דבר חשוב וחיוני. יחד עם זאת, להתעלם מהנתונים שכרגע סקרתי בפניכם ולהגיד "אלה לא מעניינים אותנו" אנחנו נפסיד אותם לתוך הגלובליזציה, ולכן אנחנו פועלים בשני מישורים מאוד מאוד ברורים. אחד – עידוד עליה שחברתי מרינה תרחיב עליו, והדבר השני זה חיזוק הזהות הציונית, כשבסופו של דבר המטרה של שני הדברים האלה זה חיזוק של מקומה של מדינת ישראל בקרב יהדות התפוצות, יחליטו להישאר- לפחות שיישארו עם זיקה חזקה למדינת ישראל, ואם יחליטו לעלות, תפקידנו להבטיח עליה טובה ומסודרת לישראל.

נחזור קצת לנתונים, בעולם היום חיים כ-14 מיליון יהודים, נתון מאוד משמעותי, 97% מיהודי העולם חיים ב-15 מדינות, 85% מיהודי העולם חיים בשתי מדינות. זה נתונים שאנחנו לא תמיד מבינים את עוצמתם.

אם תוכלי לחזור על השקף הקודם.

אנחנו אחר כך נעביר לך, כי אחרת לא נגמור פה. הלאה. סוגי קהילות קטנות, אנחנו מחלקים אותן לשתיים. יש לנו מדינות קטנות. תורכיה, ותיכף נשמע על תורכיה, תורכיה ויוון הן מדינות קטנות. קולומביה, קוסטה ריקה, יש 2,500 יהודים. זה מקבץ מאוד קטן של יהודים, ויש לנו קהילות קטנות בתוך מדינות גדולות. בארצות הברית יש הרבה מאוד קהילות קטנות, כלומר כשאנחנו מדברים על קהילות קטנות עדיין אנחנו יכולים לדבר גם על 10,000 יהודים שחיים במקומות הללו.

רק כדי לסבר לכם את העין, באיחוד האירופי חיים היום כ-1.2 מיליון יהודים, 80% מהם חיים היום בשלוש מדינות, אנגליה צרפת וגרמניה. כל השאר מתפזרים בשבדיה וכל מיני מקומות אחרים. כמו שאתם רואים, 326,000 יהודים חיים ב-35 מדינות. אתם שואלים אותי האם להשקיע בהם, הבוקר נשאלתי האם התפקיד שלנו להשקיע. אין לנו כל כך יכולת להשפיע. ואני אומרת, "כל המציל נפש אחת מציל עולם ומלואו", כך אני מתייחסת לכל יהודי בעולם. התפקיד שלנו זה לא להיות רק בריכוזים הגדולים ואנחנו נמצאים שם, אלא להגיע ל-35 המדינות ולהיות משוכנעים שאנחנו נוגעים ביותר ויותר צעירים שהם בעצם עתיד העם היהודי. אתם רואים באמריקה הדרומית מה שקורה שם, אמריקה הלטינית, 380,000 יהודים, 80% מהם חיים בשתי מדינות שזה ברזיל וארגנטינה, ויש לנו קהילות גדולות כמו שאמרתי, בתוך מדינות עם מספר יהודים גדול, ארצות הברית, אתם תראו.

מה שאתם לא יכולים לראות אבל אם מישהו ירצה יקבל את השקף. אתם רואים את המקבצים, כל נקודה כזאת זה 1,000 יהודים. המקבצים הם באזור ניו יורק, פלורידה ובחוף המערבי, אבל תסתכלו כמה נקודות יש במדינות אחרות שבהן אין כמעט ייצוג של שליחים שלנו במקומות האלה. המשימה שלנו היא להגיע למקומות האלה, וזה מצטבר להיקפים מאוד משמעותיים של יהודים שאנחנו היום לא נוגעים בהם.

צרפת – מעל 283 קהילות, זה נתון שאני לא חושבת שהרבה אנשים מכירים ויודעים כי אנחנו יותר מדברים על פריז ואולי קצת ערים יותר גדולות, אבל תסתכלו בכמה קהילות אנחנו מדברים. לונדון – אותו סיפור, אנחנו מדברים על 290,000 יהודים.

למעלה מ-1.5 מיליון יהודים גרים בקהילות קטנות או במדינות קטנות. זה נתון שאי אפשר להתעלם ממנו, זה נתון שאני לא חושבת שאנחנו מבינים אותו, ולשם אנחנו מכוונים במחלקה לפעילות בתפוצות, להגיע אליהם. יש לנו כמה דרכים להגיע לכל היהודים, כמו שאמרנו, אחד – זה נושא של בית העם כמו שהזכרתי אותו, אנחנו עושים מסעות על גלגלים להגיע למקומות שונים בקרוואן כמו של פעם, יש לנו שליח שנוסע ואחד המסעות האלה תוכלו לראות פה, הוא גמע 1,500 מייל, הוא בילה 21 יום ונגע באלפי אנשים, הגענו אליהם. אוטו, פותחים דוכן ונמצאים שם, מנהלים את השיח הזה ומקרבים עוד אנשים לנושא.

יש לנו תכנית שקוראים לה keep in touch, ופה אני אבקש מכרמה לספר בכמה מילים על התכנית שנהנית מתמיכה של משרד החינוך ומועצת תנועות הנוער.

הצטרפו אלינו חברי הכנסת יואל רזבוזוב, חבר ועדה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב, גם היא חברת ועדה. הח"כים רצים מוועדה לוועדה. אני יודע שחברת הכנסת קסניה סבטלובה רוצה לדבר, אבל אני רוצה שתשלימי קודם.

תודה. קודם כל זה לא דבר מובן מאליו שעוסקים בקהילות קטנות ואני רוצה להודות למחלקה שהרימה את הכפפה הזאת. במסגרת פרויקט משותף של ההסתדרות הציונית העולמית ומשרד החינוך אנחנו מקיימים שלושה פרויקטים, אחד מהם יושב במחלקה לפעילות ציונית בתפוצות, והמחלקה הרימה את הפרויקט הזה בהרבה אהבה וחום. בחרנו להתרכז בחלק מהפרויקטים בקהילות קטנות, דווקא זה בארצות הברית באינדיאנה. נוחתים בשדה התעופה באינדיאנה שגם כך הוא מרוחק מהעולם ואז עוד נוסעים שעתיים ועוברים הרבה שדות של תירס והרבה כלום, ואז בסוף מגיעים לבניין שמבחוץ לא רואים כלום ומתקרבים וכתוב 'קונגרגיישן ישיבת ציון' ונכנסים פנימה ורואים את הדגל על הבמה, ושם נמצא בחור שהוא בוגר מכון מאיר שהגיע כדי להביא קצת יהדות וציונות לקהילה ויחד עם המחלקה קיימנו סמינר עם יהודים שהם לא זוכים לציונות זמינה, נגדיר את זה ככה. להם זה חיוני.

זה קל לעבוד במקומות שיש בהם המון יהודים ומגיעים המון אנשים, זה קל מאוד. זה מאוד קשה להגיע למקומות הקטנים, המרוחקים, ויש גם פחות עניין להגיע לשם. ניו יורק היא הכי מעניינת, לוס אנג'לס הכי מעניינת, אז למה אינדיאנה. יחד עם זאת, אני רוצה לברך, נמצאים פה חבר'ה מהתנועה שלנו מתורכיה, יש לנו שלושה עולים שהגיעו מתורכיה ומשתתף בתכנית מסע אחד שיושבים בחדר, והם מייצגים קהילה קטנה שיש לה חיי קהילה עמוסים ויפהפיים, אבל מתקשים מאוד במציאות קשה, ואני בטוחה שיעקב חגואל יפרט בנושא של אנטישמיות בעולם, ומי כמונו יודעים כמה קשה לפעול במדינה, כולנו קוראים את החדשות והנה אנחנו רואים אולי את הפרי של הדבר הזה, יש עוררות ציונית וקהלים חדשים שיושבים פה בחדר ואנחנו מאוד שמחים שהם פה. תודה.

תודה רבה. לפני שאנחנו עוברים לדוברת הבאה, ניתן לחברת הכנסת קסניה סבטלובה לדבר. אני מבקש בקיצור כי היום אנחנו נותנים להסתדרות הציונית העולמית.

בהחלט. תודה לך כבוד היושב ראש, אני רוצה לספר לכולם שיש היום את יום הדיור הציבורי בכנסת ולכן תסלחו לנו מראש כי אנחנו מתרוצצים בין המון אירועים שמתרחשים בו זמנית וכולם כמובן חשובים וכולם קשורים גם לרעיון הציוני. כי אם לא נדע לקלוט פה גם את העולים שיבואו ויצטרפו אלינו ולא נאפשר להם אופציות של דיור, אז על מה אנחנו מדברים בכלל? כאשר אנחנו מדברים על ציונות זה דברים פרקטיים קודם כל, זה לא רק הרעיון היפה וכולנו מחוברים אליו, גם צריך לתרגם אותו למציאות.

אז קודם כל תודה לך אדוני היושב ראש על קיום הדיון החשוב הזה. דווקא הייתי רוצה לציין לשבח את ועדת העליה והקליטה שיש לי את הזכות להיות חברה בה, על כך שאנחנו מקיימים לא מעט דיונים דווקא בנוגע לקהילות קטנות, ולאחרונה למשל היה דיון על נושא של גיורם של יהודים בוונצואלה שהיה מאוד חשוב, גם קיימנו דיון על הנושא של הקהילה בתורכיה.

הם כבר עלו, הם נמצאים - - -

הם כבר עלו ואיתנו ובאמת ברוכים הבאים. כך אנחנו נמשיך, כי כמובן שכל יהודי באשר הוא, ולו קהילה קטנה ביותר, הוא חלק מהעם שלנו ואנחנו חייבים כמובן לתת את הדעת על התפוצות הקטנות יותר.

אני רק אסכם במשפט אחד ואגיד שמה שאנחנו דנים פה לא מעט גם על הטיפול בקהילות הגדולות יותר, מה שחשוב לקהילות הגדולות גם חשוב לקהילות הקטנות. בין אם היהודים נמצאים באינדיאנה או בין שהם נמצאים בניו יורק, חשוב להם לדעת שיש להם חלקה פה במדינת ישראל. שהם יבואו לפה בין אם יבואו לביקור ולערוך פה בר מצווה או בת מצווה בכותל, או בין אם הם יבואו לפה כעולים, וכולנו מקווים שבבוא העת יצטרפו אלינו כאן מתוך החלום הציוני והגשמת הציונות כמו שהיא, הם צריכים לדעת שיש להם חלק פה במדינת ישראל, ושהם לא יצטרכו להיאבק פה על הזכויות הבסיסיות ביותר, כמו למשל הכרה בזה שהם יהודים. אם אנחנו רוצים להעלות לפה ואנחנו באים והשליחים באים והארגונים הציוניים באים לאותם היהודים ואומרים להם, אנחנו בין היתר רוצים לעודד עליה, זו זכותם של אותם עולים עתידיים שהם ישאלו את השאלה הטבעית ביותר, האם יכירו בזה שאני בכלל יהודי.

אם אני יהודי רפורמי או אני יהודי קונסרבטיבי. כאן זה באחריות של מדינת ישראל ולא באחריות של אותם העולים כי הם חיים במדינות שלהם וחלקם באמת עומדים בפני בחירה לא קלה. אני כעולה יודעת את זה וכל מי שעולה פה, אני חושבת שרוב המשתתפים הח"כים פה עברו את החוויה של העליה, זה מספיק קשה גם בלי שיצטרכו לענות על השאלות הטורדניות "האם הנישואין שלכם הם נישואין יהודיים", "האם בית הכנסת שאתם מתפללים בו הוא בית כנסת כשר" ואנחנו צריכים לעזור להם. אנחנו אחראיים על כך שהקשר הזה בין יהדות העולם לביננו לא ייפרם, ומאוד קל לפרום אותו. אנחנו כבר רואים במשברים הנוכחיים של הכותל ושל הגיורים, עד כמה זה פוגע קשות באותם אנשים שנעמדים בגאווה ובגאון, מרימים את דגל ישראל, מרימים את דגל הציונות, לא מתביישים במה שהם ומגנים על כולנו פה, כאשר הם נמצאים בחו"ל. אז בואו גם אנחנו נגן עליהם כאן במדינת ישראל. תודה.

כדי להשלים את החלק הזה של חיזוק התפוצות, יש לנו עוד דוברת.

אביטל טננבאום. אני רק אגיד מילה על פרויקט המוצ'ילרוס שאתם רואים פה. פרויקט המוצ'ילרוס כפי שכבר אמרתי ואחזור על זה, נועד לתת מענה לאותן קהילות קטנות שלא מגיעים אליהם לא שליחים ולא בהכרח הם מגיעים לארץ. הרעיון הוא באמת לקחת חבר'ה אחרי שירות צבאי או שירות לאומי, שממילא נוסעים לטיול הגדול שלהם אחרי הצבא, בחרנו באמריקה הלטינית כפיילוט לעניין הזה. אנחנו ממיינים אותם, שולחים אותם אחרי מיון לשתי תקופות בשנה, כמו שאמרתי, חגי תשרי והחגים הלאומיים שזה מתחיל מפסח ואחרי יום ירושלים, כשהם מוכשרים ומצוידים בתכניות על מנת להעביר אותם לקהילות הקטנות הללו. אנחנו בספטמבר הקרוב מוציאים מחזור שלישי, אנחנו במגמת עלייה מתמדת. זה נורא קשה להביא חבר'ה צעירים בהתחלה אבל אני רוצה להגיד לכם כל מי שאומר "הולך ופוחת הדור", כנראה לא חי בדור הזה. הדור הזה מעולה, הוא מצוין, הוא מתנדב, הם מוציאים מכספם, הם קונים את הכרטיס, הם מקבלים מאיתנו מינימום דמי כיס ודמי פעילות והם באמת עושים עבודה בהתנדבות. אני מאוד מקווה שממשלת ישראל תירתם לעניין הזה, תמצא את המשאבים כדי שנגיע, החזון שלי להגיע ל-100 כאלה בכל מחזור בכל העולם. לא בשמיים, ואני מאמינה שלמדינת ישראל יש אחריות לעניין. נמצאת איתנו אביטל טננבוים. אביטל הייתה מאלה האמיצות שלקחו, היא הייתה במחזור הראשון שמיינו והתחלנו עם ארבע שנסעו לאמריקה הלטינית ואביטל עשתה את השליחות שלה, כבר מאז עבר עוד מחזור ועכשיו המחזור השלישי. אביטל בואי תשתפי אותנו בחוויה.

אני ממש מתרגשת. חזרתי לפני כמה חודשים ממנדוסה, שזו עיר שנמצאת בארגנטינה. קודם כל אני חייבת להגיד שהרעיון הוא פשוט הברקה כי אני גם חזרתי מהטיול הגדול שכולם הולכים אליו ויש כמויות של ישראלים שמטיילים ברמה שאני לא מבינה מי נשאר בארץ. אתה פשוט כל הזמן רואה והם משתלטים, וזה פוטנציאל אדיר שאני חושבת שפשוט מאוד צריך לממש אותו, כי אתה מגיע לקהילה קטנה שבאמת כמו שאמרו היא פשוט חור. אין להם לא את הכסף ולא את היכולת כמעט לצאת מהקהילה שלהם למרכז, לבואנוס איירס שהכל מתנהל שם. אז הם שם. הם ציונים מאוד מאוד מאוד, אבל הם כמעט לא רואים ישראלים. גם הישראלים שמגיעים לא מכירים את הקהילה ולא הולכים אליהם. אנחנו פגשנו ישראלים ברחוב כי היה לנו קל לזהות אותם, מסתבר שהם בכלל לא ידעו שקיימת קהילה של יהודים ויש שם חיים ציוניים.

כשהגענו פשוט הפציצו אותנו בשאלות בלי הפסקה על המון דברים שבהתחלה הצחיקו אותנו. שאלו אותנו על מפלגות שכבר לא קיימות יותר. שאלו אותנו על דת למשל, הם הכירו רק חב"ד. אני הגעתי בתור דתיה, הם לא הבינו בהתחלה מה מותר, מה אסור, איפה אני נמצאת, איפה הם. פשוט התחלנו להעביר להם מלא דברים, שאמרנו 'טוב, עושים פעילות מה זה זהות יהודית כדי שהם יבינו מה הם גם מבחינת מדינת ישראל, כי הם לא כל כך ידעו'. כאילו אנחנו פה מדברים על אורתודוכסים, רפורמים, קונסרבטיבים, כל מיני דברים שלא היה להם מושג מה זה אומר מבחינתם.

אני חושבת שאחד הדברים הכי חזקים זה באמת הצעירים של הקהילה. שבאמת אנחנו באים דווקא בגיל שלהם בערך ואין לנו בעיה לעשות איתם את כל השטויות שהם רוצים, ולצאת איתם סתם, לשבת איתם לשתות כוס בירה ולדבר, נורא מהר מתחברים גם כשיש המון דברים שונים. ראינו שהשמיים הם הגבול אם רוצים באמת להכיר אחד את השני. באמת זה המון המון נתן גם לי אישית, גם בגלל שאתה לא מגיע סתם, מההסתדרות ובעיקר מהמחלקה ליוו אותנו המון המון, כל הזמן נתנו לנו כלים איך להתמודד, נתנו לנו המון שיטות חינוכיות, על מה כדאי לדבר, על מה לא כדאי, שזה היה באמת יוצא מהכלל. בעיקר אני חושבת שגם לנו זה תורם. אני לפחות הכרתי קהילה שלא הייתי מכירה, את הסגנון הזה בכלל, אם הייתי ממשיכה פה בארץ, אם אומרים שזה ח שוב גם לנו להכיר אותם, זו דרך להביא ישראלים להכיר את כל הקהילות האלה ואני מרגישה שאני גם שגרירה שלהם פה בחברה שלי, בכל מקום, אני גם יכולה קצת להכיר לאנשים שלא מכירים ומדברים על זה בלי להכיר, אז אני באמת יכולה להביא את הצד שלהם. תודה באמת. אני ממש מקווה שעוד הרבה צעירים יזכו, גם קהילות וגם צעירים יזכו לחוות את החוויה הזאת.

תודה.

זה מרגש. האמת היא כשרואים כזה פרויקט כשהוא לובש פנים ויש לנו סרט, אבל נחסוך לכם, של איך זה נראה מהקהילה במנדוסה מה הם אומרים ואיך זה, אתם יכולים להבין שבמינימום תקציבים, עם יצירתיות עם רצון טוב ומדינת ישראל שתירתם, וחבר הכנסת נגוסה אנחנו נשמח אם גם אתה תדחוף את זה, אנחנו יכולים לעשות מהפיכה בקהילות היהודיות ובעולם היהודי, ואני רוצה להודות לכל מי שתרם ועושה בעשייה הציונית בארץ ובתפוצות, להגיד תודה, וההשלמה שלנו זה עידוד העליה ואחר כך האנטישמיות, אז אנחנו נחליף בזמן שחברת הכנסת מדברת מקומות.

תודה רבה. אנחנו נשמע את גברת מרינה רוזנברג בנושא עידוד העליה. ב-11:00 אני אצטרך לצאת להצבעה וחברתי חברת הכנסת טלי פלוסקוב תחליף אותי ונמשיך בדיון, אני אצביע ואחזור.

שלום לכולם. אני ראש המחלקה לעידוד העליה בהסתדרות הציונית העולמית. אתם יודעים, אנחנו פה היום במסגרת 120 שנות ציונות. התנועה הציונית ב-120 השנה הקודמות עשתה דבר ענק, הקימה את מדינת ישראל. זה הסטארט אפ היהודי החשוב ביותר. היום אנחנו במאה ה-21, יש לנו מדינה, ומה אנחנו צריכים? אנחנו צריכים את הסטארט אפ היהודי החשוב ביותר במאה ה-21, שזה החזרה הביתה. זה האג'נדה שלנו, זה מה שאנחנו מאמינים בו.

ההסתדרות הציונית העולמית והמחלקה לעידוד העליה הוקמה לפני שנה וחצי, אחרי הקונגרס האחרון. ב-2016 עבדנו, אתם יכולים לראות במצגת, במדינות האלה, ועכשיו ב-2017 אנחנו עובדים גם כן, הרחבנו את הפעילות שלנו, ועובדים במדינות שונות נוספות פלוס גם כן עשינו בעצם התקשרות והולכים לפתוח כיתות אולפן גם במרוקו בספטמבר. במהלך השנה אנחנו מגיעים למגע ישיר לרבע מיליון יהודים ברחבי העולם. רבע מיליון יהודים בכל העולם. זה מה שאנחנו מצליחים לעשות. בוודאי שאנחנו לא פועלים לבד, בוודאי שאנחנו פועלים יחד עם השותפים שלנו, חברים שלנו לדרך, משרד הקליטה ובראשו סופה לנדבר, זה אופק ישראל ומנכ"ל החברה שמעון כהן, זה גם כן שותפים שלנו בסוכנות, ומחלקות בהסתדרות הציונית העולמית. כל הפרויקטים שאנחנו עושים, אנחנו עושים אותם יחד, ויש הצלחות מאוד מאוד גדולות והעבודה הזאת בתיאום מאוד אפקטיבי.

בשנה האחרונה פתחנו 170 אולפנים בכל רחבי העולם. 170 אולפנים, כי מאמינים שהשפה מאוד חשובה ושפה זה מה שמאחד את העם, זה מה שמקרב יהודי ליהודי וזה מה שמקרב את העם בתפוצות גם כן לארץ ישראל. פעם שאלו אותי "מה המדד להצלחה, ומה עידוד עליה, אתם לא יכולים לדעת להגיד לנו את המספרים", חזרתי עכשיו מצרפת, סיימנו שנת לימודים באולפנים, הגיעו לשם מורים ותלמידים ובא אדם אחד מר אמסלם, הוא גר לא רחוק מפריז, 60 קילומטר, והוא אמר דבר מאוד חשוב, הוא אמר שהקהילה בעיר שלו התפרקה ורק בזכות כיתת האולפן הם התחילו, הם הצליחו להחיות אותה שוב, רק כיתת אולפן אחת בעיר אחת נתנה את הפוש לעידוד, להתאגדות של היהודים שגרים באותה עיר. וזה המדד להצלחה. אנחנו בונים גשרים במחלקה. גשר של שפה, גשר של הבנה, גשר של תרבות, של זהות. מה בעצם המטרה? המטרה שלנו שכל אחד יוריד את הפחדים וגם כן יבוא לארץ מוכן. מוכן נפשית, שהוא ידע בדיוק מה הולך בארץ, מה חיי היום יום כאן, מה החוקים. זה מה שאנחנו עושים שם. אנחנו מכינים את העולה הפוטנציאלי לעליה, וזו המטרה שלנו.

בוודאי שאנחנו פועלים בתקווה מאוד גדולה שכל אחד, כל המשפחות היהודיות וכל היהודים בעולם פעם אחת יכריזו בגאווה גדולה שישראל ביתנו ויבואו לכאן.

ולא התכוונת רק למפלגה.

ישראל ביתנו.

לא שמתי לב קודם, אבל חברת הכנסת לשעבר אנסטסיה מיכאלי נמצאת איתנו כאן.

אני רוצה פשוט עכשיו שתראו מי עובד, מי הצוות שלנו שפועל בחו"ל.

(מוקרן סרטון)

זה בעצם צוות חו"ל שמבצע מה שאנחנו פה מתכננים ומארגנים במטה בישראל. כמו שאמרתי, המחלקה קיימת שנה וחצי וכשהתחלתי את הפעילות ישבתי וחשבתי מה אני צריכה לעשות כדי לעודד את העליה, למי אני צריכה לפנות. התחלתי לשאול שאלות, מי מחליט לבוא לארץ? מי במשפחה לוקח את האחריות להביא את המשפחה? התחלתי בזהירות לשאול והתברר שבהרבה מקרים זו האשה. באתי לבדוק האם בכלל יש איזה שהם נתונים או סטטיסטיקה, התברר שאין, אף אחד לא בד אף פעם. היה לי נורא מעניין, באתי לאלי כהן מנכ"ל ההסתדרות הציונית העולמית ויש לו ניסיון רב בעבודה בסוכנות באותם הנושאים ודיברתי איתו. עכשיו אני רוצה שהוא ירחיב וידבר על איך התגבש הרעיון הזה לעשות סקר כדי לדעת מי בעצם מחליט לעלות או לא לעלות.

שלום לכולם. תודה רבה אדוני היושב ראש. אני קודם כל רוצה לברך אותך ואת חברי הכנסת ואת הועדה, אני התארחתי בועדה זו הרבה הרבה פעמים. אני חושב שיש כאן אירוע חגיגי מאין כמוהו, שמציין 120 שנה לקונגרס הציוני הראשון ובעצם לתנועה הציונית שהיום יש לנו הכבוד, אנחנו כאן, לייצג אותה ובהחלט זו אבן דרך.

השאלה הייתה איזה ערך מוסף יש להסתדרות הציונית בהקמה של המחלקה הזאת כדי להגביר את נושא העליה. כולנו דשים בנושא של הפקטורים, הפקטור המושך והפקטור הדוחף, אנחנו תמיד מחפשים איפה יש צרות בחו"ל שדוחפות אותם לבוא, אבל איפה אנחנו במדינת ישראל מושכים אותם כאן. בשיחה שהייתה עם גברתי ראש המחלקה, סיפרנו את הסיפור אחד לשני של העליה. היא סיפרה את סיפור חייה ואני סיפרתי לה מה הביא אותנו, אמנם טיפה לפני זה, ב-1960, באוגוסט, כאשר המשפחה שלי החליטה לעלות וכך זה יצא באופן אקראי לחלוטין, לאמא שלי היו חמש אחיות ואחד אחד, וארבע אחיות עלו לארץ. החליטו לעלות לארץ. אבי עליו השלום, - - - תאריכו ימים עלי אדמות, לא בדיוק חשב שזו הדרך הנכונה להמשיך את חייו, והוא באמת היגר ממלייה למרוקו, לעיר אוז'דה. שם אגב אני נולדתי. ואחר כך פשוט מה שנקרא בעגה העברית העכשווית, אז זה לא היה קיים, "חפרה" לו וחפרה לו, ופשוט אמרה לו "אני הולכת עם המשפחה, אני הולכת לארץ" ואבא שלי עזב את העסקים שם, עזב את הכל והחליט לעלות לארץ.

אבי עליו השלום נפטר לפני 35 שנה בערך ולימים אמי שתיבדל לחיים ארוכים, היא היום בת 92, היא נישאה מחדש למישהו מספרד, והוא משך אותה והיא הלכה אחריו. זה נשמע כמו טלנובלה אבל זה אמיתי. והיא נסעה לשם אחריו ואחרי ארבע שנים שוב, את התכונה היהודית הטובה של האשה היהודייה, חפרה לו וגם אותו היא העלתה לארץ והיא העלתה את המשפחה שלו לארץ ואנחנו באמת ראינו, בעצם ההשפעה של אמא שלי הייתה להביא אותנו, להביא את המשפחה, לעשות את זה פעם נוספת, בעצם נתנה לי איזו שהיא חשיבה בסופו של יום איך אתה מקבל החלטה משפחתית לעלות לארץ, ומשם הכדור עבר בחזרה לראשת המחלקה.

עשיתי סיבוב, שאלתי כל אחד שפגשתי, כל האנשים, וקיבלתי אותה תשובה. עם הנכס הזה באתי למשרד הקליטה ואמרתי "האם אתם יודעים מי מחליט, מי עושה". דיברתי עם המדען הראשי והוא אמר "את יודעת, בעצם אין ספר אקדמיה בנושא ולא שמעתי על סקרים מהסוג הזה וזה נורא מעניין". עם הנורא מעניין הזה הלכתי לשר, עוד היה אלקין, הוא הלך איתנו ובדרך אמר "כן, אנחנו חייבים לבדוק את זה" וסופה לנדבר השרה המשיכה ועכשיו איתה אנחנו עושים את הסקר. הסקר מאוד מעניין וגם כן עוד כמה דברים שמצאנו אותם בדרך, המדען הראשי יציג עכשיו את התוצאות.

מה שעוד נורא מעניין זה שהתחלתי לבדוק האם יש תכניות לנשים, תכניות למשפחות, והתברר שגם לא. היו תכניות לצעירים, לנכים, לבודדים, לכאלה ואחרים, אבל ספציפית לנשים ולמשפחות לא היו תכניות הכנה. אני מעבירה את הכדור למדען הראשי של המשרד, פרופסור ולדימיר חנין.

אני מתנצל שאני לא אשמע את זה כיון שאני צריך ללכת להצבעה. חברת הכנסת טלי פלוסקוב תחליף אותי.

(היו"ר טלי פלוסקוב)

תודה אדוני. כן בבקשה.

שלום לכולם, מכובדיי. בראשית דבריי כמובן אני מבקש לברך את ההסתדרות הציונית ובקרב שאר המוסדות הלאומיים על שיתוף הפעולה עם משרד העליה והקליטה בכלל ובפרט, או הייתי אומר, כל עוד זה מגיע למחקר במיוחד המחלקה לעידוד העליה על שיתוף הפעולה עם משרד העליה והקליטה וזה באמת נושא מעניין. כשמרינה פנתה אלינו ודיברה איתי בנושא מי באמת מחליט, מי מה שנקרא, הנקודה הפרלימינרית, מי בסופו של יום, איך אמרת, חופרת בסופו של יום.

הלכתי לבדוק את הספרות האקדמי ומסתבר שכמובן הנושא המגדרי קיים בחקר סוציולוגי של ההגירה ואנחנו יודעים שהגברים הם יותר ניידים, אבל פה ושם בלי להיכנס יותר מדי לעומק, יש ספק בקהילייה האקדמית האם באמת הגבר הוא אותו סובייקט שמקבל את ההחלטה או לפחות מעלה את השאלה. הלכתי להנהלת המשרד עם כל הסיפור, וכמובן, אנחנו לא משרד שמתעסק במחקרים אקדמיים, אנחנו חייבים תוצאות יישומיות שאפשר להפקיד אותם מיד לפעילות ובניית המדיניות. בהחלט כל נושא שאנחנו מתייחסים לקהילות שונות ברחבי העולם ככלל, כרגע כבר לא מספק את הסחורה. אנחנו חייבים לחדד את המסרים ולפנות לקטיגוריות שונות. לנוער, לצעירים, לילדים, נשים וגברים בוודאי, וההנחה האקדמית שמרינה הגיעה אליה, כדי להפוך אותה להנחה היישומית, שזה באמת החלק הנשי של הקהילה, ושווה לבדוק, ובדקנו. אנחנו כרגע בעיצומו של מחקר מאוד נרחב בקרב יוצאי מדינות דוברות אנגלית, ספרדית, צרפתית ורוסית, ובהמשך אני מאוד מקווה נגיע גם לאותן קהילות קטנות שאתם מדברים עליהן, וגם בוא לא נשכח בוודאי את התפוצה הישראלית שנמצאת בחו"ל, שכרגע יש משהו כמו 560,000, 570,000 בעלי דרכון ישראל שבאופן קבוע מתגוררים בחו"ל, ועם בני משקי בית זה מתקרב כבר ל-750,000, גם אחת מהקהילות הגדולות ברחבי העולם, אבל בינתיים זה מה שיש.

קודם כל נתחיל מהדברים שהם מובנים מאליהם, כל סטודנט שנה א' במחלקה לסוציולוגיה ומדעי המדינה יודע אנתרופולוגיה, יודע שיש מה שנקרא גורמים דוחים וגורמים מושכים, אבל אני מבקש להתייחס לעמודה השלישית, שזה קודם כל יש גם גורמים שאנחנו לפעמים שוכחים מהם, זה באמת הגורמים הקולטים. כפי שפעם אמר נתן שרנסקי אנחנו מאוד רוצים שיבואו למדינת ישראל לא כי רע להם בתפוצות אלא כי טוב להם בארץ. חלק מהמחקר זה באמת להבין עד כמה הניסיון של הקליטה של חבר'ה שהגיעו ארצה, עולים שהגיעו ארצה לפני חמש שנים, עשר שנים, 15 ו-20 שנה מהמדינות הקטנות, עד כמה זה התאים לציפיות והאם הם היו ממליצים לבני משפחתם ובני אותם קהילות שעדיין נמצאים בחו"ל ללכת באותה דרך.

אני אעשה את זה בקצרה, אני מאמין שתוצאות המחקר יהיו זמינים לכל מי שמעוניין. ודאי מדברים על השלבים של קבלת ההחלטות, אנחנו פחות או יותר יודעים מהמחקרים השונים גם שכל עוד מדובר על נושא העליה בקרב יהדות התפוצות יש שלוש קטגוריות: קטגוריה ראשונה אלה שכבר החליטו לעלות, מה שלא יהיה, שזה פחות או יותר בין 10%-15%, השאלה מתי. יש את אותם 10%-20% שהחליטו לא לעלות כל עוד לא יקרה משהו דרמטי, אבל 50%-60% הם מתלבטים, וזה תלוי במה שנקרא אותם הגורמים, מושכים ודוחים, שהם אכן מקבלים את ההחלטה ומי מקבל את ההחלטה. אפשר להגיד שהגורם הנשי הוא לפי ההיפותזה הזאת, הנחת המחקר, הופך להיות הגורם הדומיננטי. קודם כל אנחנו רואים את זה מהפיילוט, מהשלבים הפרלימינריים של המחקר - - -

הרצל הגיע.

אל תשימו לב אלי, תמשיכו.

אנחנו כרגע, אדוני הרצל, מדברים על העובדה שאם תרצה אין זו אגדה. אנחנו רצינו לעשות על זה מחקר, שבזה זה בא לידי ביטוי. בקיצור אחת מתוצאות המחקר, אנחנו רואים שהנשים הם לעתים יותר קרובות מגברים משפיעות על תהליך קבלת ההחלטות וההחלטה הסופית, וגם לא פחות חשוב מזה, מה שאמרת אלי, לאיזה כיוון. כל עוד יש במשפחה החלטה לעזוב את המדינה. כי - - - לא כדאי להישאר. אז בהחלט החלוקה בין גברים לנשים היא לאן הולכים, נגיד ארצות הברית או ישראל. צרפת או גרמניה. בדרך כלל גילינו שהנשים הן יותר אלה שאומרות "די לעבור בין קבוצה לקבוצה, עולים ארצה". נעזוב את המצגת, כל אחד מוזמן לקבל אותה, אני רק רוצה להתייחס לנקודות העיקריות.

אז קודם כל מהפוקוס גרופ, קבוצות מיקוד, אנחנו מבינים מתוצאות המחקר שקודם כל זו החלטה משותפת, גם בקרב דוברי צרפתית, גם בקרב דוברי רוסית, אני מאמין שנגיע לאותן מסקנות כשנדבר על דוברי האנגלית והספרדית, אבל לנשים יש תפקיד מאוד חשוב לא רק בנושא של קבלת ההחלטות, הן מה שנקרא גוררות את הגברים אחריהן, אבל גם בשלבים הראשונים של ההתאקלמות בארץ. נשים מתמודדות יותר מול הבירוקרטיה, בכל המובנים של המילה, גם במובן החיובי וגם במובן השלילי, זאת אומרת רישום לבית ספר, הוצאת תעודות, פתיחת חשבונות וכל זה. אם מדברים על מסרים ופעילות כבר שם, קליטה פרלימינרית, אם מדברים על ללמד או לחנך את העולים הפוטנציאליים יש נקודות בשביל נשים. אותו דבר רואים מקבוצות מיקוד שנעשו בקרב יוצאי ברית המועצות, כמובן הסיבות לעליה הן שונות בין מדינה למדינה, אם נגיד אלה שעולים ממדינות אירופה הסיבה היא יותר אנטישמיות וחוסר הוודאות במדינות כמו דוברות צרפתית, בברית המועצות לשעבר אנחנו רואים סיבות פוליטיות וכלכליות בעיקר, בקרב אלה שעלו ארצה.

צריך כמובן לקחת את זה בחשבון, כל עוד מדברים על בניית מדיניות הקליטה ופעילות בקרב יוצאי מדינות שונות.

לסיום, אני רוצה להביא בפניכם כמה נתונים של המחקר, אותו מחקר פיילוט שאנחנו מדברים עליו. קודם כל אתם רואים, חבריי מוריי ורבותיי את ההבדל בין הסיבות - - - עליהם לעליה, נימוקים לעלייה, מניעים לעלייה. אתם רואים לפחות בשלושת הנקודות האלה הבדל מובהק בין נשים וגברים. ההפרש בין 18% ל-21% הוא הבדל משמעותי כי המדגם הוא מדגם גדול. אנחנו עושים סקר בקרב כמעט 2,000 איש שזה לא מעט אנשים בשביל סקרים בסיטואציה הזאת. אז כפי שאתם רואים אנטישמיות זה דבר שיותר מטריד את הנשים מאשר את הגברים, לעומת זאת אנחנו רואים דברים כמו חוסר יציבות במדינה מסוימת, מצב פוליטי, שזה דבר שיותר מטריד את הגברים. אנחנו רואים מצד אחד שנשים, כל עוד הן חושבות על סיבות לעליה, הן יותר חושבות על העתיד של הילדים והמשפחה, יחד עם זאת, יש יותר נשים שבאות ארצה בעקבות הילדים, לעומת הגברים שבאים יותר ארצה בעקבות ההורים, בדיוק מה שאמרת.

המצב הסוציו אקונומי או יותר נכון הרצון לשפר את המצב הסוציו אקונומי, זה עדיין תפקידם של הגברים, זאת אומרת הם שחושבים על העתיד הכלכלי של המשפחה, אבל ל- - - את המשפחה, לשרש אותה, ולנצל את ההזדמנויות הכלכליות, זה התפקיד של הנשים, לפחות כך זה נובע מהסקר שאנחנו מתעסקים בו.

הדבר האחרון, חוזרים לנושא שעולים ארצה לא כי רע בתפוצות אלא כי טוב בארץ, תמיד האינדיקציה מה האחוז של אלה שעלו לפני 5, 10, 20, 25 שנה, מה האחוז מתוכם שרוצים לעזוב את הארץ. אנחנו חוזרים, אדוני היושב ראש, לאותו נושא שכבר דנו בו לפני כחודש. כפי שאנחנו רואים כ-75% לא עוזבים לשום מקום וההבדל בין גברים לנשים בסיטואציה הזאת הוא לא גדול, רק פחות מ-15% או כל עוד אפשר להחזיר את הגלגל אחורה, היו בוחרים במדינה אחרת, או נשארים בארץ המוצא, כפי שאנחנו רואים בין נשים וגברים חוץ מאלה שמתקשים לענות לשאלה הזאת, כמעט אין הבדל, ולדעתי טוב שכך. תודה רבה.

רק משפט אני חייבת להגיד. נכון שאנחנו נשים יודעות לחפור יותר טוב מגברים.

(היו"ר אברהם נגוסה)

תודה. אני בטוח שתשמחו מאוד לשמוע, הלכתי להצביע בוועדת הכנסת כדי לתת חובת - - - להצעת חוק כדי לקדם את הדיון בהצעת החוק בנימין זאב הרצל, וזו הנצחה לזכרו ופועלו, תיקון מימון הפעילות מוסדות ההנצחה. היום הייתה ההצבעה, ואני יצאתי כדי להצביע בנושא הזה.

אנחנו נמשיך, עם הדובר הבא שלנו, ממלא מקום - - -

לא, עוד לא סיימנו. הוא עשה חלק של ההצגה שלי.

הזמן שלנו רץ.

עד 12.00, אנחנו יודעים. אסתריקה נגיד בבקשה.

אני מבאר שבע, נולדתי בתוניס, אנחנו חמש בנות ובן אחד. בתקופה ההיא אחי רצה לעלות מעליית הנוער, ואז הוא התקדם עם עליית הנוער ואמי לא ויתרה על זה, היא עמדה על זה, אם הוא הלך, כולנו הולכים אחריו. אבי לא רצה, הם הסתכסכו, היה סיפור ולא עזר לו שום דבר. הוא הגיע בעליית הנוער, אנחנו אחריו ישר לפרדס חנה, ומפרדס חנה עברנו לנתניה והיינו בבית עולים וממש ממש עולים חדשים לכל דבר, אבל השתלבנו יפה, השתלבנו עם החברה. הייתה לי אחות אחת שלא רצתה להגיע ארצה ואמא שלי לא ויתרה, היא השאירה אותה בתוניס והיא באה יחד איתנו כי היא אמרה "לא יעזור שום דבר, אני לא אשאיר את הבן שלי פה בארץ לבד ולא אגיע", ומאז ועד היום אין מה להגיד, הבדל שמיים וארץ, כמו שאומרים "הסבר פניך לתייר" היה הכל טוב. קיבלו אותנו יפה ודאגו והכל, והגענו, כל מה שרצינו קיבלנו וממש האחיות שלי צמחו וגדלו וגם הן היו כאלה, הן היו החלטיות והן קבעו בבית מה הולך. הבעל יכול להתייעץ עם חברים, כדאי לא כדאי, מתייעץ עם עצמו, הכל, אבל מה שהוביל את הכל זה האמא האחת והיחידה.

תודה רבה. אנחנו גם לא חיכינו לתוצאות של הסקר כדי להתחיל ולעשות פעילות בקרב הנשים והמשפחות. את הפיילוט הראשון שלנו עשינו בצרפת. בבקשה דוד.

שלום. אני מנחה הורים במרכז להורות משמעותית באשדוד. אני אתחיל דווקא מקליטת עליה ולא מעידוד עליה כי בעצם באשדוד וגם בארץ, לא רק באשדוד, אנחנו מקיימים סדנאות להנחיית הורים לעולים החדשים. ראינו שבהחלט, במיוחד בשנה הראשונה משבר העליה מגיע גם כן לתוך המשפחה. כולנו מכירים את הסיפורים שלא קל למשפחה כמשפחה להיקלט בארץ, ומפה עם ההסתדרות הציונית הגענו למסקנה שכדאי לנסות להכין את המשפחות לפני העליה, ולדבר על השינויים שהולכים להיות בתוך המשפחה, ובהחלט פה לאמא יש את התפקיד החשוב ביותר, כי אנחנו יודעים שבנושא חיזוק המשפחה והאווירה המשפחתית האמא היא הגורם המרכזי. התחלנו בפיילוט, גם בצרפת היינו לפני חודש, ובבלגיה, לדבר עם ההורים, לדבר עם המשפחות לפני העליה על מנת לחזק אותם בתהליך שהוא לא תהליך פשוט שעוברים ממדינה למדינה.

כרגע הפיילוט באמת, אני רק אומר להורים "מותר לכם לדבר", כפי שמרינה אמרה "לדבר על החששות, על הפחדים", ומיד מדברים. כשמדברים על עידוד העליה מדברים על הכל, מדברים על הבעיות הכלכליות, בריאות, אוניברסיטאות, על המשפחה. האימהות לא דיברו, ואני חושב שפה התחלנו, פתחנו משהו חדש ואני חושב שזה כיוון נכון לחזק, לתת אפשרות לאימהות ולהורים באופן כללי על הבעיות שהולכות להיות ועל הפחדים לפני העליה.

תודה רבה. זה מה שהתחלנו ועשינו בשנה וחצי האלה. אבל להבא יש לנו גם כן, כשחזרתי מארצות הברית ראיתי עוד דבר מאוד מעניין ומסקרן, וזה מה שדיברתי עליו עם המדען הראשי, לבדוק האם יש משהו או אין משהו בזה, הוא אמר שזה שווה בדיקה וזה מאוד מעניין ואני אספר לכם. לא ראיתי את זה לפני שנה וחצי, אבל בזמן האחרון התחלתי להיפגש עם החבר'ה הצעירים, היהודים הצעירים ברחבי העולם, הדור השני של המהגרים מרוסיה וגם מישראל, שהתחילו לסובב פנים לישראל, התחילו לדבר על ישראל. חלק מהם עולים לבד, המשפחה נשארת שם והילדים מגיעים לפה. שאלתי אותם "למה, מה הסיבה, נולדת בניו יורק, הגעת לפה" מחפשים משמעות. הבאתי לכם כדוגמה אחד כזה, תומר בר לב, שגם היה איתי בניו יורק וגם ראה את החבר'ה שעכשיו מכינים את עצמם לעליה, וגם צריך לשים לב לזה ולהיות עם היד על הדופק לבדוק האם זו לא מקריות, האם זו תופעה, ואחרי שאנחנו נבדוק גם צריך לפתח תכניות חדשות לקהל הזה. בבקשה תומר.

תודה רבה. שוב כמו שמרינה אמרה, קוראים לי תומר בר-לביא, אני בן 27 ולפני שש שנים עליתי לארץ מארצות הברית. אני בעצם דור שני למהגרים מברית המועצות שהגיעו לארצות הברית במקום לישראל. אני יכול להגיד קודם כל שהאוכלוסייה של היהודים הצעירים בארצות הברית בכלל, זו אוכלוסייה מאוד מעניינת שצריך לדעת איך לגשת אליהם ולדבר איתם, ובמיוחד האוכלוסייה כמוני, שההורים שלהם הגיעו לארצות הברית, כשזה אוכלוסייה טיפה אחרת. כי הזהות היהודית באמת היא זהות חזקה בקרב הרבה מהצעירים האלה שהוריהם הגיעו מברית המועצות, וזו זהות יהודית טיפה אחרת מהזהות היהודית שבקרב יהודים אמריקאים שהם שם כבר כמה דורות. אני יכול להגיד שאני בעצמי בתור בחור צעיר שגדל בקנזס במרכז ארצות הברית, לא היו שם המון יהודים וכן חיפשתי מקום שאני ארגיש באמת בבית. כשהתחלתי להתחבר לישראל וכשביקרתי בארץ, אז הבנתי שבאמת הבית שלי זה פה בארץ ואני חושב שזה משהו שיכול לדבר להרבה אנשים שמחפשים קצת את המקום שלהם בעולם בגיל הצעיר הזה, ובמיוחד לילדים של מהגרים, שגם שם ההורים שלנו לא בהכרח היו מקובלים ולא בהכרח הרגישו שם בבית.

אני חושב שזה מאוד מיוחד גם להיות פה. תודה רבה ואני מקווה שנוכל לדבר עם האוכלוסיות האלה ולעזור להם להגיע לארץ.

תודה רבה. בעצם זה מאוד מעניין. כשהיינו שם באו אלי כמה חבר'ה כאלה והתחילו לספר את הסיפור. האמת שלא האמנתי. אחד, אוקיי, הבאנו אותם, ומשם מגיעים אנשים שלא מכירים אחד את השני, ומדברים על אותם דברים. אז יכול להיות שצריך לכלול גם כן את האוכלוסייה הזאת וזה יעזור לנו. זה מה שאנחנו עושים, זה מה שהמחלקה לעידוד העליה עושה, היא פונה לכל היהודים בעולם. אנחנו מחזקים את הזהות היהודית, אנחנו פותחים כיתות אולפן ואנחנו מספרים את האמת על ישראל. זו המטרה שלנו. אני בטוחה שאדם שמגיע לפה חייב לדעת בדיוק מה מחכה לו. כי אני גם כן כמו חלק עברתי את זה, ואני יודעת מה זה עליה. לעבור מדירה לדירה זה מאוד קשה. ממדינה למדינה זה בכלל.

התכניות לנשים זה דבר חדש שאנחנו התחלנו ונמשיך עם זה. נבדוק את הדור השני במדינות שונות, נעשה סקר גם כן ועל בסיס הנתונים נבנה תכניות מתאימות לגיל הזה, ונמשיך לחקור הלאה, יכול להיות שאנחנו נמצא עוד דברים שלא נגענו, שפספסנו אותם בדרך.

במהלך השנה גם פיתחנו משחק, אמנם הוא עדיין רק ברוסית אבל אנחנו נתרגם אותו, משחק ל-120 שנה לתנועה הציונית. פה 120 צעדים במשחק, הדמויות שם הן גולדה מאיר, בן גוריון, במקום קובייה יש סביבון, וכל ההיסטוריה של התנועה הציונית מבזל עד ירושלים. במשחק הזה משחקים עכשיו בג'וינט, משחקים עכשיו בצפון אמריקה, עכשיו קיבלנו הזמנה מהסוכנות, הם רוצים גם כן את המשחק הזה כדי להשתמש בו במחנות הקיץ שלהם. השלב הבא הוא שאנחנו נתרגם אותו לשפות ונפיץ, אני חושבת שזה דבר מאוד מעניין, כייפי ודבר חדש.

אני רוצה לפנות לכבוד היושב ראש. יש לנו הצעה. המחלקה לעידוד העלייה, ההסתדרות הציונית העולמית, אנחנו פונים אליכם עם הצעה לסדר היום. אנחנו כולם יודעים שבשנה הבאה יש 70 שנה למדינת ישראל. אז למה לא לגבש את החבילה לעולים וגם כן לעשות שנת 70 לעלייה יחד. יש פה הצעה, ההסתדרות הציונית - - - את ממשלת ישראל לקדם חוקים ותקנות במטרה לייצר חבילת הטבות לעולים ותושבים חוזרים כעידוד העליה והחזרה לישראל בשנת השבעים לקום המדינה. אנחנו נגיש לכם את ההצעה, ואם תסכימו ותרצו, אנחנו נשב ונדון יחד עם משרד הקליטה, יחד עם הגורמים הרלבנטיים האחרים. תודה רבה לכם. אני מעבירה את הכדור לסגן יושב-הראש של ההסתדרות הציונית העולמית.

לפני דבריו של מר יעקב חגואל, חברת הכנסת טלי פלוסקוב.

אני מתנצלת, מאוד הייתי רוצה לשמוע אותך, אבל מה לעשות צריך לרוץ לוועדה הבאה.

באנו מאותה עיר, זה בסדר.

כן. באמת באנו מאותה עיר ועם אותן המטרות, יעקב. אבל אני לא רוצה להיות רחבה במיוחד לאור כל מה ששמעתי עכשיו, אני רק רוצה להגיד לכם ארבע מילים. אני באתי לכאן לחזק אתכם, אני באתי לכאן לחבק אתכם, אני באתי לכאן לתמוך בכם ובאתי לכאן להודות לכם. תודה רבה לכם על העבודה הנפלאה שאתם עושים וכל מה שאתם חושבים שאנחנו כחברי כנסת יכולים להיות כח עזר לכם, אנחנו תמיד לרשותכם. תודה רבה לכם.

זו הציונות, כמו שהרצל אמר "אם תרצו אין זו אגדה". עולה מאתיופיה, ומברית המועצות, אנחנו פה במדינת ישראל. בבקשה, ממלא מקום יו"ר ההסתדרות הציונית.

ראשית, לי לא הייתה ולא תהיה אף פעם הזכות לעלות לארץ ישראל. אני אומר את זה בקנאה, כי אני נולדתי להורים שנולדו כאן, ואני שמח לחיות כאן ושמח לגדול כאן, אבל אני גאה בכם, מי שעזב את המדינה שהוא נולד בה, והגיע למולדת האמיתית שלו, הגיע הביתה. זה לא פשוט, אני גאה בכם על העליה ועל מה שאתם עושים בשביל העליה.

תראו, אני הולך לדבר פה על דברים שהם פחות נחמדים. לצערנו בעשר השנים האחרונות ישנם יותר אירועים אנטישמיים, כל שנה מהשנה שקדמה לה. זאת אומרת כל שנה ישנם יותר אירועים אנטישמיים, ישנה עלייה באנטישמיות בעשר השנים האחרונות. הנתונים מאוד מדאיגים, אני לא רוצה להתחיל לדבר פה על אחוזים, אני רק אומר לכם שאנחנו מודאגים, אני מודאג מהנתונים שאני רואה, לא רק מזה שהאנטישמיות עולה, מהתגובות שלנו כעם על האנטישמיות. אני אגיד פה נתון שבחדר הזה היושב ראש שמע אותי אומר כמה פעמים. 74% מהיהודים שנפגעו באלימות האנטישמית לא מדווחים עליהם לשום גורם רשמי. זאת אומרת, ילד חוטף מכות בדרך לבית הכנסת, הדבר היחיד שאבא שלו עושה זה מחבק אותו, ובמקרה הטוב הוא אומר לו "זה המחיר להיות יהודים בגולה". הוא לא הולך למשטרה, הוא לא הולך לקב"ט, הוא לא הולך לשום גורם רשמי ומדווח על כך.

ואני אומר לכם, זה נתון שמדאיג אותי. זה מדאיג אותי בעיקר לאור מה שאנחנו שמענו פה משתי החברות שלי, גם גוסטי וגם מרינה, אני מודאג כי אני אומר לכם שהנתונים האלה שאנחנו חוששים ללכת עם סממנים יהודיים ברחובות, לא רק באירופה. אני אומר לכם, חזרתי מצרפת לפני מספר שבועות, ואני אומר לכם שראיתי פחות מזוזות בחלק החיצוני של הבתים של היהודים. במקרה הטוב, המזוזה היא בחלק הפנימי של הבית, ובמקרה הגרוע אין מזוזה בכלל, אלה דברים שלא היו בצרפת. אני אומר לכם את זה מתוך חשש שלי ללכת במקומות מסוימים עם כיפה על הראש באירופה, מתוך חשש של יהודים לומר שהם יהודים, מתוך חשש של סטודנטים בצפון אמריקה, לא רק באירופה. בצפון אמריקה היום הסטודנטים היהודיים מסתירים את השמות שלהם, משנים את השמות שלהם ברשתות החברתיות. קוראים לעצמם בשמות עם הגהה לא יהודית. החשש הזה הוא מתוך כך שאנשים חוששים מהאנטישמיות הגואה ומסתירים את היהדות שלהם, והתוצאה לכך תהיה, וכבר אפשר לראות אותה, אותה התבוללות שהיא גם כך היום גדולה, היא תהיה גדולה יותר, היא תהיה גדולה יותר כי אנשים חוששים להיות יהודים, אנשים לא הולכים עם סממנים יהודיים, אנשים לא הולכים למוסדות יהודיים, ובסוף זו התבוללות.

זה דבר שכולנו כאן, כל מי שיושב בציון ומי שלא יושב בציון בשלב הזה של החיים צריך להבין שזו המטרה המרכזית שלנו היום, ומה שדיברו פה שתי החברות שלי לפני כן זו בדיוק הנקודה. אנחנו צריכים להעצים את הזהות היהודית, אנחנו צריכים להעצים את הגאווה היהודית. אנחנו צריכים לחבר את היהודים לישראל ולעברית, ואם לא, אנחנו מאבדים את העם שלנו. יש ביטוי שאני לא אוהב להשתמש בו אבל אני לצערי משתמש בו – זו שואה שקטה. זו שואה שקטה. היהדות הולכת ונגמרת ואנחנו גומרים אותה ואחת הסיבות ואחד הקטליזטורים לזה זו האנטישמיות.

אני מצטער שאני הורס שמחות, אבל אני רוצה לספר לכם קצת מה ההסתדרות הציונית עושה בשנים האחרונות כדי להיאבק בנגע הזה. בראש ובראשונה אנחנו כולנו הולכים עם הפלסטיקים האלה בכיסים וכולנו הופכים להיות כפר גלובלי, ולצערנו יש יתרונות רבים לאינטרנט, אבל לצערנו יש גם חסרונות. אחד החסרונות, האינטרנט והרשתות החברתיות הפכו להיות פלטפורמה מגעילה לאנטישמיות. אנחנו בעניין הזה הקמנו מרכז תקשורת למאבק באנטישמיות, שמתעסק בעיקר במדיה הדיגיטלית בכל נושא הרשתות החברתיות. יש לנו גם אנשי מקצוע שעובדים שם, אבל בעיקר מתנדבים שמגיעים לכאן להתמחויות במסגרת תכניות שונות, בעיקר "מסע" ומאתרים מסרים אנטישמיים ברשת ומתמודדים איתם. זה אחד. דבר שני, אנחנו באותו עניין, יש לנו קורסים למאבק באנטישמיות בציבור הישראלי. יש לנו שיתוף יפה מאוד עם הרשויות המקומיות פה בארץ ואנחנו עורכים קורסים למאבק באנטישמיות לקהלים שונים, בעיקר לקהלים שדוברים שפות, אבל לא רק. זה דרך אגב לא רק לצעירים, אנחנו עושים את זה גם לגיל השלישי ואנחנו בהקשר הזה נותנים מלחמה שערה. אנחנו לא נותנים את הלחי השניה. אנחנו פה בהקשר הזה לא אומרים "אין מה לעשות, זו גזרה משמיים, האינטרנט, וזהו", לא. אנחנו פה נותנים פייט ויש בעניינים האלה הרבה מאוד תוצאות. בגלל מצוקת הזמן אני לא אתן דוגמאות, אבל בהחלט יש פה הרבה מאוד דברים.

אנחנו עושים ברחבי העולם כנסים אזוריים למאבק באנטישמיות. אנחנו עושים כמעט כל שנה כנס אזורי באירופה, כנס אזורי בארצות הברית, כנס אזורי בדרום אמריקה ובאזורים שונים בעולם. בהקשר הזה אני רוצה לומר לכם שאני נכנסתי לתפקיד, חשבתי שהכנסים יהיו ללא יהודים, שהכנסים יהיו לכל מיני אוהבי ישראל שבאים להירתם לעניין. לצערי טעיתי. אנחנו צריכים להעיר את העם שלנו. העם שלנו שם את הראש בחול. כשאני בא לראש קהילה יהודית ואומר לו "תקשיב, יש לי פה אקסל עם נתוני אנטישמיות אצלך, במדינה שאתה ראש הקהילה שלה" והוא אומר לי "עזוב, אל תפריע לנו פה, אל תפחיד לי את האנשים. הם לא צריכים לדעת על זה" ואני אומר לכם, זה הקהל שלנו היום. אנחנו מנסים להעיר את העם שלנו, את העם היהודי להבין מה קורה אצלו ברחוב, להבין מה קורה עם הנוער שלו ולהתעורר ולהיאבק בכך, וזה כרגע הקהל הראשוני שאנחנו נוגעים בו, כמובן אנחנו גם מתעסקים עם קהלים אחרים, אבל צריך קודם להעיר את עצמנו.

אנחנו משלבים את כל הכוחות של ההסתדרות הציונית במאבק הזה. יש להסתדרות הציונית היום מעל 200 מורים שליחים שיוצאים מפה מישראל ומשמשים כמורים בבתי הספר היהודיים ברחבי העולם. בעוד 20 דקות יש ועדת חינוך שיוצגו הדברים האלה שם. בהקשר הזה אנחנו רותמים את כל שליחי המוסדות הלאומיים, יש היום כ-1,000 שליחים של הסוכנות היהודית בלבד ברחבי העולם, גם שליחים למחנות הקיץ, גם שליחים בכלל, ובהקשר הזה אנחנו רותמים את כולם למאבק החשוב הזה ואנחנו בהחלט לא עוזבים אבן שאי אפשר להזיז אותה בעניין הזה.

יש לנו מושג שנקרא "דואר אדום", שבו אנחנו נותנים מייל, אפשרות לאנשים לעדכן אותנו על אירועי אנטישמיות. לצערנו ישנם עשרות ומאות אירועי אנטישמיות בעולם, רובם הגדול לא מדווח כמו שאמרתי. אנחנו בהקשר הזה נותנים פלטפורמה, גם אפליקציה וגם מייל אדום שיהיה אפשר לדווח לנו על אירועים ואנחנו כמובן מסונכרנים עם כל הארגונים שעוסקים במאבק באנטישמיות בארץ ובעולם, וגם עם מוסדות הביטחון של ישראל, שהשתיקה יפה להם בחדר הזה.

אנחנו כמובן מנסים להעלות את המודעות, דיברתי על זה. זהו, אני אומר לכם, כל אחד ואחת מאיתנו צריכים להעיר את העם היושב בציון והעם שכרגע עוד לא יושב בציון בשלב הזה של החיים, ולראות איך אנחנו נלחמים בנגע הזה. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו גם רוצים לשמוע ממשרד החוץ. יש לנו את הנציגה הגברת שירן יהב. בבקשה.

אני מחטיבת התפוצות במשרד החוץ. מבחינת המשרד, יש לנו ציפייה מכל הנציגים להיות נוכחים במוסדות השונים של הקהילה במקום של הנציגות. אנחנו רואים בקהילה היהודית כקהל ראשון לחיזוק הזהות והקשר עם ישראל. כל ראש נציגות וכל דיפלומט בהכשרתו עובר הכשרה גם בנושא הזה. יש פרוטוקול כתוב גם שכל נציג מקבל איתו. כחלק מהגדרת התפקיד, רואים חלק במעורבות בחיי הקהילה, במיוחד זה קורה גם בקהילות היותר קטנות. מצפים מהם להיות קשובים לכל האתגרים והקשיים של הקהילה ובמידת הצורך להפעיל את הכלים הדיפלומטיים, אם מדובר ב- - - אנטי דתית למשל, מפעילים את הכלים ונפגשים עם השרים השונים, - - - על מצב הביטחון של הקהילות ובמידת הצורך פונים לגורמי האכיפה בקהילה ובדרך כלל יש הקשבה לנושא.

במישור הקונקרטי, אנחנו מארחים כל שנה סמינר דיפלומטי של מנהיגות יהודית צעירה ממדיניות שונות, השנה זו הייתה השנה ה-18, בדיוק סיימנו את הסמינר לפני כשבועיים. היו לנו נציגים מהודו, מצ'ילה, מהרפובליקה הדומיניקנית ועוד כ-20 מדינות אחרות, שזה הזדמנות וכלי לפתח את המנהיגות היהודית גם בקהילות הקטנות, ולשמור על קשר שמתפתח אחר כך גם בין המדינות עצמן, גם מול המשרד ולאורך השנים.

ברמה האישית מאוד מרגש להיות כאן, בחדר שכולו מתעסק בנושא הזה. תודה לכם.

תודה רבה לך. הדובר הבא שלנו, עורך דין ארסן אוסטרובסקי מהקונגרס היהודי הישראלי.

תודה רבה חבר הכנסת נגוסה. אני עולה חדש, עכשיו אני עובד - - -

תאודור הרצל, שהיה כאן לפני מספר דקות, אמר ב-1897 "בבזל ייסדתי את מדינת היהודים", אם הייתי אומר את זה בקול היום, הייתי נענה בצחוק גדול. אם לא בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד 50 שנים - - - ובכן, 51 שנים מאוחר יותר, ב-1948 בישראל נוסדה המדינה היהודית. לו הרצל היה רואה זאת היום, 120 שנים אחרי המילים שלו, את המדינה היהודית והדמוקרטית החזקה שכולנו צריכים להיות גאים בה.

אבל אנחנו צריכים לזכור את הסיפור - - - הסיפור של אומץ וחופש, של אנשים שאחרי 3,000 שנים בגלות, עם פוגרומים, שואה, רדיפה, לבסוף שבים לארץ אבותיהם. אז אתם מפקפקים האם אנחנו יהודים, כאן בישראל, בצפון אמריקה, באירופה או במקום אחר, ציונות היא הדבק שמאחד את כולנו יחדיו.

בהתייחסות זו אני רוצה להודות ליעקב חגואל והקונגרס, והכנסת, אשר מחדדים את הפוקוס על המצב בקהילות היהודיות הקטנות. אנחנו צריכים לזכור כשאנחנו מדברים שזה לא רק צפון אמריקה, זה לא רק מערב אירופה. יש לנו קהילות יהודיות קטנות בנוסף במזרח וצפון אירופה, שמשוועות לעזרה, הן רוצות להישמע, ורוצות להיחשב כחברים שווים בקהילות היהודיות - - -

אם אנחנו רוצים לעודד עליה בקהילות אלה, ראשית אנחנו צריכים למצוא דרך לחזק אצלם את הזהות היהודית והציונית, כי בלעדי כך לא רק שהם יאבדו את הקשר לישראל אלא גם הזהות היהודית שלהם תדעך גם היא וכך תאבד גם האפשרות לעליה שלהם.

לכן אנחנו צריכים גם להכפיל את מאמצינו וגם - - - ביחד, בשותפות כמילת מפתח בין הכנסת, בין הארגונים הרלבנטיים ובמיוחד עם הקהילות היהודיות - - - עלינו למצוא דרכים להעצים את הקהילות האלה, לחנך אותם לציונות, על ההיסטוריה היהודית ועברית, במיוחד בין הדור הצעיר. אנחנו צריכים להביא אותם לכאן בתכניות כמו "מסע", כמו "- - - ישראל" - - -אינני יודע את המספרים המדויקים אבל זה רק אחוז קטן ממה שמגיע מאירופה. עלינו להכפיל את המאמץ בהתייחס לכך.

אנחנו צריכים להפוך את החינוך היהודי ליותר שווה לכל נפש ויותר נגיש. אנחנו צריכים לספק אימונים ומקורות, להראות שאכפת לישראל, עלינו להקשיב להם, אנחנו צריכים שחברי כנסת יצאו במשלחות לקהילות הללו, לשליחים שיגיעו לשם, אבל יותר מכל והחשוב ביותר, עלינו לייצר איתם דיאלוג, לא מונולוג, כיון שזו שיחה דו צדדית.

אני חושב שמוקדם יותר ראינו שציונות נתפסת כמילה מלוכלכת מצד - - - ועדיין מחפשים - - - אלה מכם שאולי אף שמעו את נשיא צרפת מקרון לפני כמה ימים, שאמר כי אנטי ציונות היא החייאה מחדש של אנטישמיות. ישנם כמה, אפילו בתוך הקהילה היהודית, שנמנעים מלהשתמש במילה "ציונות" היום. עלינו להפוך זאת, עלינו לטייב את הציונות למה שהיא באמת, שאיפה יפה וחזקה שמחברת בין אנשים. - - - למדינת ישראל, - - - אמר, ואני מצטט "זה נכון שאנחנו שואפים למולדתנו העתיקה, אבל מה שאנחנו רוצים במולדתנו העתיקה היא פריחה מחודשת של הרוח היהודית" בואו נשתמש בכך כ- - - כאן בכנסת עם הקהילות היהודית, עם חברי הכנסת מהמפלגות השונות, לאשש את הרוח היהודית ולהיות כגשר בין כל היהודים ברחבי העולם. תודה רבה.

תודה רבה לך. אנחנו לקראת סיכום אבל אני רוצה לתת הזדמנות למי שרוצה ולא ניתן לו.

אני חבר ההנהלה הציונית. היו כאן ניתוחים מעניינים ומאלפים. אבל אני חושב שהגיע הרגע, אולי לקראת סיום לדבר על משהו תכליתי, מעשי, קודם כל יש שותפות עצומה ויפה ומוצלחת בין ההסתדרות הציונית העולמית וממשלת ישראל ויש היום גם עזרה של הממשלה ישירות בחינוך, שליחים מורים וכדומה. אבל כאן למרינה הייתה הצעה של אותם 70 שנה לטפל, או לנסות לדבר על תכלס בנושא של עלייה. מאחר שבהסתדרות הציונית העולמית, ואני מכיר שרוב הציבור כאן מכיר את זה, מאכלסת בתוך המבנה העצום הזה ההיסטורי אבל החשוב גם כיום, את כל הארגונים היהודיים והציונים בארץ ישראל, זה כולל את ויצ"ו ואמונה ואמי"ת ומכבי, ואת כל הזרמים, רפורמים, קונסרבטיבים, אורתודוכסים, יש לנו הכל. הייתי מציע לצרף להצעה שמרינה הציעה דבר מעשי. לבוא ולאמר רבותי, ארץ ישראל זועקת לעליה, אבל לבוא ולדבר על דברים ספציפיים שכל ארגון יקבל על עצמו. בואו נקים 70 גרעיני עליה, ויש אפשרות לספק את כולם בצרכים שלהם, אם זה צפון, אם זה דרום, אם זה יהודה ושומרון. כל ארגון ציוני שנמצא תחת ההסתדרות הציונית, דרך מחלקת העליה, שיוכל לקבל תמיכה לקראת שנת השבעים, 70 גרעיני עליה, כך שכל יהודי יכול למצוא את הסיפוק שלו אם זה גליל, אם זה יהודה ושומרון, אם זה צפון אם זה נגב, אם זה עם ערבים, אם בלי ערבים, בתוך מדינת ישראל.

כלומר שנבוא עם הצעה מעשית שהוועדה הזו, ועדת העליה, תפנה לממשלת ישראל דרך משרד העליה וכדומה לתמוך בגרעיני עליה, שהשנה ניתן מאמץ מרוכז לנושא של גרעיני עליה דרך מחלקת העליה בהסתדרות הציונית העולמית שיש לנו את הניסיון. יש לי במקרה גם את הניסיון האישי אם זה הקמת שכונת מצפה נבו במעלה אדומים, אם זה העלאת הישוב תקוע, באו חבר'ה ואמרו "דוד אנחנו רוצים רק יהודה ושומרון" גרעין לב ציון של בובי בראון היה פה, קיבלנו אותם לתקוע. באו חברים אחרים למעלה אדומים, גרעין אחר שרוצה השתלבות עם ערבים בירוחם עם פרופסור אלקסבן. בואו נצא עם הצעה אחת לפחות מעשית, רצינית של עליה לארץ ישראל שיספק כל יהודי לפי רצונותיו. תודה רבה.

אני מאופק ישראלי. אני רוצה להודות בראשית קודם כל למשרד העלייה והקליטה שלקח אחריות על כל נושא עידוד העלייה, ולהודות לא פחות למחלקה לעידוד העלייה בהסתדרות הציונית העולמית למרינה, למארק, לעודד על עבודה נהדרת. מרינה קצת צנועה כי הם מפעילים למעשה 160 אולפנים ברחבי העולם, אולפנים נהדרים, פלטפורמה נהדרת ופעולות נוספות שמעודדות עליה ברחבי העולם ואנחנו כבר מקבלים משובים.

160 בצרפת. 270 בכל העולם.

אמת. אני מתחבר גם למה שנאמר פה על האנטישמיות, אם אני פוגש לאחרונה רופא יהודי מריו שמתעניין באמת בנושא האולפנים, יש לו בת שהיא פה חיילת בודדה בישראל והוא אומר שהוא יותר חושש לבת שנמצאת איתו בריו מבחינת ביטחון אישי, מאשר לבת שמשרתת פה בצה"ל. תודה רבה.

תודה. אנחנו נסכם את הדיון. היום ציינו 120 שנה להסתדרות הציונית העולמית, אחרי שאנחנו רואים שמדינת ישראל היום היא מדינה חזקה, יהודית ודמוקרטית. אנחנו כעם צריכים לחזק יותר את מדינתנו בזה שאנחנו מחזקים את הקשר בין התפוצות למדינת ישראל. אחדותנו היא הכוח שלנו ואנחנו זקוקים לתפוצות והתפוצות גם זקוקות למדינת ישראל.

לכן אנחנו היום קיבלנו את עדכון הפעילות הרחבה של ההסתדרות הציונית בתחומים האלה, חיזוק הזהות הציונית והקשר עם מדינת ישראל ועידוד העליה ומאבק באנטישמיות. אלה שלושה תחומים שאנחנו קיבלנו בצורה רחבה ואני רוצה לברך על הפעילות של ההסתדרות הציונית העולמית, לצוות המקצועי, למנהלים שעומדים בראש הארגון הזה.

ועדת העליה והקליטה רואה את המשימה, את השליחות שמה שאתם עושים בכל העולם כדי לחזק את העם היהודי, לחזק את מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ויישר כח.

כפי שאמרתי לכם קודם, היום שתבואו להצבעה על הצעת החוק שמחזקת את הפעילות ואת מדינת ישראל לתת את הגיבוי, את המימון לפעילויות האלה ולכן זה אחד הדברים שאפשר לומר שהכנסת מקדמת את הנושא הזה.

דבר שני, קיבלנו את ההצעה של הגברת מרינה, לקראת 70 שנה להקמתה של מדינת ישראל. אני רק יכול להגיד בשלב הזה שאני מוכן לקחת את ההצעה הזאת יחד עם חבריי חברי הכנסת לבדוק ולבחון מה ניתן לעשות. אני לא יכול להתחייב על התוצאה, אבל אני יכול להתחייב על המהלך שנקדם את ההצעה.

יישר כח.

דבר שלישי, חשוב מאוד לציין פה שאנחנו, ועדת העליה והקליטה קוראת למשרד התפוצות, בראשה עומד שר החינוך. בשבוע הבא אנחנו נקיים איתו דיון כדי לקבל עדכון על פעילות המשרד. הוועדה קוראת למשרד התפוצות לתת משאבים כדי לפתח ולקדם תכניות משותפות יחד עם ההסתדרות הציונית העולמית. אנחנו נביא את זה ונפנה לשר לענייני התפוצות.

לא נותר לי אלא להגיד תודה על כל מה שאתם עושים, על הפעילות שאתם עושים לחיזוקה של מדינת ישראל והעם היהודי. תודה רבה לכם ויום גדול שאנחנו מציינים את זה בכנסת. תודה שבאתם.

הישיבה ננעלה בשעה 11:50.