הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 567

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, י"א בתמוז התשע"ז (05 ביולי 2017), שעה 8:50

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 195) (הרחבת הגדרת "ילד" לעניין ביטוח נפגעי עבודה), התשע"ז–2017

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

טלי פלוסקוב

אורי מקלב

רועי קרת - הלשכה המשפטית, המוסד לביטוח לאומי

הדיל יונס - עו"ד, משרד המשפטים

יעל סלנט

אתי שבתאי

הילה לוי

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 195) (הרחבת הגדרת "ילד" לעניין ביטוח נפגעי עבודה), התשע"ז–2017

חברים, בוקר טוב לקהל המכובד, היום ה-5 ביולי 2017, י"א בתמוז תשע"ז והשעה 9:52 דקות. הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 195) (הרחבת הגדרת "ילד" לעניין ביטוח נפגעי עבודה), התשע"ז–2017. הצעת חוק של חברי הכנסת גפני, מקלב, אשר, אלאלוף, פורר, איציק שמולי, אילן גילאון, מאיר כהן, בצלאל סמוטריץ, יגאל גואטה, אחמד טיבי ודוד ביטן. איזה שילוב.

אף אישה לא נמצאת ברשימה. איך זה יכול להיות?

אבל יש נציג מכל הסיעות.

כנראה עשיתם משהו שאנחנו לא נראה ולא נדע.

לא רצו את העוצמה הנשית.

זה דווקא בא לעזור על פי רוב לאלמנות. גם אם יתומים, ויש גם מאבא וגם מאימא – כאן מדובר ביתומים מנפגעי עבודה – סטטיסטית נפגעי עבודה הם גברים. לכן, אם אנחנו מסתכלים על העזרה הישירה, זה לאלמנות וליתומים בוודאי.

למרות שאני מאוד מצטערת שאני לא ברשימה, אבל אני כאן.

תודה לנציג ביטוח לאומי ולנציגת משרד המשפטים. אתה רוצה לתת מילות פתיחה, חבר הכנסת מקלב, או שאפשר לבקש מהביטוח הלאומי? חבר הכנסת עבדאללה אבו מערוף גם לא בישיבה אבל הוא תמיד נוכח.

מי רוצה להסביר? ביטוח לאומי, יש לכם מה להגיד?

אני המשנה ליועץ המשפטי, המוסד לביטוח לאומי. אני אחזור על מה שנאמר בהכנה לקריאה הראשונה. ההצעה הזאת מבקשת להסדיר את המשך הגדרתו כילד של מי שלומד במוסדות מסוימים והיום לא מוגדר כילד לצורך פגיעה בעבודה וגם לצורך שארים.

לתאונות עבודה.

כשנותרת אלמנה מאחור – זאת בדרך כלל אלמנה – ויש לה ילד, היא זכאית לתוספת קצבתה בעד הילד, גם בתלויים, שאלה נפגעי עבודה, וגם בשארים, שזה פטירה שלא מסיבות של פגיעה בעבודה. הילד מוגדר בחוק במגבלה של גיל, אבל את מגבלת הגיל הזאת אפשר להאריך כשלומדים במוסדות מסוימים. ההצעה הזאת בעצם מאפשרת את ההארכה הזאת לגבי מוסדות נוספים לעומת המוסדות הקיימים היום, גם בתלויים וגם בשארים. הנוסח שלה מתואם אתנו ואין לנו מה להעיר עליו.

תודה. משרד המשפטים.

אין לנו הערות.

תמיד את נותנת הערות לעניין.

לפעמים אנחנו לא עושים בעיות ואומרים שהכול בסדר.

נעבור לקריאה.

"תיקון סעיף 130. 1. בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 130א –

(1). בפסקה (2), בסופה יבוא "או 252(ג1)";

(2) בפסקה (5), אחרי "שבסעיף 238" יבוא: "או התנאים שבסעיף 252(ג1)", ואחריהם "מהתנאים האמורים" יבוא "בסעיף 238 או שנתקיימו בו התנאים האמורים בסעיף 252(ג1)".

סעיף 130 בעצם נמצא בפרק של נפגעי עבודה ומרחיבים פה את הגדרת ילד, כמו שאמר רועי, לכל אותם ילדים שהם מעל גיל 18 ומתחת לגיל 20, ולומדים במוסדות מסוימים כמו מוסדות להשכלה גבוהה, מוסדות על-תיכוניים להכשרה מקצועית, טכנית, תורנית, כל הישיבות, ישיבות הסדר, ישיבות גבוהות, מוסדות ללימודים תורניים לבנות או מכינות קדם-אקדמיות. בעצם מרחיבים את כל הגדרת ילד.

סליחה על הבורות שלי, יש מוסדות ללימודי דת מוסלמים, שהם מוכרים?

לא, הם לא מקבילים לישיבה גדולה.

אין דבר כזה בעולם המוסלמי?

עד כמה שידוע לי, אין מוסד כזה.

תיקון סעיף 133. סעיף 133 עוסק באלמנה בפרק של נפגעי עבודה, שלא זכאית לקצבה אלא למענק. פסקה 2 שבו מתייחסת לכך שאלמנה שהייתה זכאית לקצבה והתנאים של הגדרת ילד לא התקיימו בילד שאתה, כשהמבוטח נפטר, ואחרי זה התנאים כן מתקיימים, היא כן תקבל קצבה במקום המענק והמענק ייזקף על חשבון הקצבה. גם פה אנחנו בעצם נדרשים להתאים את הגדרת ילד.

בסעיף 113(ב)(2) לחוק העיקרי, במקום הקטע החל במילים "האמורים בפסקאות" עד המילים "שבסעיף 238", יבוא: "האמורים בפסקאות משנה (א) או (ב) שלהן", ובמקום "המגיעה לה" יבוא "המגיעה לה:

אחד התנאים האמורים בפסקאות (2) ו-(3) להגדרה "ילד" שבסעיף 238;

התנאים שבסעיף 252(ג1)."

סעיף 144 שאנחנו מתקנים מסמיך את השר לקבוע תקנות שנוגעות לדמי מחייה והוצאות אבחון. אנחנו מרחיבים את הסמכות כך שהשר יוכל לקבוע הוראות גם לגבי הרחבת הגדרת ילד, למעשה הילדים שהם בני 18 עד 20 ולומדים במוסדות אחרים מהמוסדות שמצוינים היום.

ולא כותבים לוח זמנים לתקנות האלה?

לא נקבנו בחוק בלוח זמנים.

אנחנו בתקופה שאנחנו סובלים מתקנות לא מושלמות.

אדוני היושב-ראש, עד שיהיו תקנות אנחנו נפתור את זה בדרך של פרשנות. לזה אני יכול להתחייב כאן. לא יהיה מצב שלא יקבלו בגלל שאין תקנות. נכון שהחוק קצת בעייתי, אבל ברגע שהחוק מסמיך לעשות את זה ויש כבר תקנות שמסדירות את העניין, הן רק לא מתייחסות לאותה קבוצת לומדים משום שנכנסת עכשיו קבוצה חדשה לחוק, יש דרך לפתור את זה בצורה פרשנית לפני שהתקנות הותקנו.

בכל מקרה, יהיה יום הכרזה על החוק.

לא יהיה מצב שדמי המחייה לא ישולמו בגלל שהתקנות לא תוקנו.

אבל זה בכל מקרה עם פרסום החוק.

אם אני זוכר נכון, הגמלה הראשונה לא משתלמת מיד.

בנוסח כרגע כתוב שתחילתו של חוק זה ב-1 ביולי, אבל כמובן שנצטרך להתאים את זה.

אני בעד להשאיר 1 ביולי.

אבל תשלומים ראשונים לפי החוק יתחילו רק ב-1 בינואר 2018.

בסדר, אבל בהתחשב בהחלטה מה-1 ביולי. זאת אומרת שבינואר תשלמו אחורה.

אני צריך לדבר בזהירות. המוסד לביטוח לאומי נמצא כרגע בסכסוך ארגוני שמתייחס ספציפית לעבודה של העובדים שנובעת מתיקוני חקיקה. אני יכול לדבר על המצב החוקי. ב-1 בינואר אפשר יהיה לשלם את הגמלאות מבחינה חוקית. אני לא יכול להתחייב למה שיקרה בפועל, אני לא מפעיל את כל המוסד.

בוא נשאיר את הטכניקות, עד שתפתרו את בעיות הטכניקות.

אני מקווה שעד 1 בינואר 2018 הבעיות ייפתרו.

העיקרון הוא להתחשב בהחלטה שהחוק מופעל מה-1 ביולי 2017.

אני אדייק. הוא מופעל מה-1 בינואר 2018, רטרואקטיבית ל-1 ביולי.

אבל שיהיה ברור כי אנחנו רוצים שהאנשים האלה, שכל כך זקוקים לכל עזרה, שיקבלו את זה בהקדם האפשרי.

אין על זה מחלוקת, פשוט יש זמן היערכות.

המחוקק עוד לא אחראי בינתיים על משא ומתן.

תיקון סעיף 144. בסעיף 144 לחוק העיקרי –

בסעיף קטן (א)(2) בסופו יבוא: "או שהוא לומד במוסד חינוכי כהגדרתו בסעיף 252(ג1) ומתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף".

בסעיף קטן (ב), המילים" "ילד, כמשמעותו בסעיף 238 והוא בבחינת" – יימחקו.

תיקון סעיף 260. סעיף 260 נמצא בפרק של שארים. לפני כמה שנים תיקנו את הגדרת ילד בפרק של השארים, אבל לא עשינו את אותן התאמות נדרשות.

בגיל צעיר כזה כבר תיקנת?

כן, עשינו את זה פה בוועדה.

אז לא עשינו את ההתאמות שהיו נדרשות בסעיפים 260 ו-265. אנחנו נעשה אותן במסגרת ההצעה הזאת.

בסעיף 260(2) לחוק העיקרי, במקום הקטע החל במילים: "האמורים בפסקאות" עד המילים "שבסעיף 238", יבוא "האמורים בפסקאות משנה (א) ו-(ב) שלהלן" ובמקום "המגיעה להם" יבוא "המגיעה להם:

תנאי מהתנאים האמורים בפסקאות (2) ו-(3) להגדרה "ילד" שבסעיף 238.

התנאים שבסעיף 252(ג1).

תיקון סעיף 265. זאת ההסמכה לקבוע דמי מחייה בפרק של שארים.

בסעיף 265 לחוק העיקרי –

בסעיף קטן (א)(2), בסופו יבוא "או שהוא לומד במוסד חינוכי, כהגדרתו בסעיף 252(ג1) ומתקיימים בו התנאים האמורים באותו סעיף.

בסעיף קטן (ב), המילים "והוא בבחינת תלוי לפי סעיף 247(2) – יימחקו".

תחילה, תחולה והוראות מעבר. תחילתו של חוק זה ביום ז' בתמוז התשע"ז, 1 ביולי, להלן – יום התחילה." האם אתם רוצים שזה יחול מה-1 ביולי או מה-1 באוגוסט או מיום הפרסום?

אין לנו עמדה בעניין הזה. מכיוון שבכל מקרה לא משולם אלא רטרואקטיבית, המשמעות היא עוד כמה - - -

ישולם ב-1 בינואר 2018, רטרואקטיבית מיולי 2017.

"והוא יחול על תשלומים המשתלמים לפי סימן ח' לפרק ה' ולפי סעיף 260 וגם 265, כנוסחם בחוק זה, ועד לתקופה שמיום התחילה".

בגלל שקיבלנו את ההבהרה שגם התשלום של דמי המחייה יהיה מאותו תאריך.

(ב) תשלומים כאמור בסעיף קטן (א) ישולמו ביום י"ד בטבת התשע"ח, 1 בינואר 2018.

אדוני היושב-ראש, בהקשר למה ששאלת קודם, אם מדובר בבית-ספר מקצועי, זה לא חל?

בסעיף 252(ג1) יש לנו מוסד על-תיכוני, כלומר כל מה שהוא מעבר לתיכון, להכשרה או להשכלה מקצועית, טכנית, תורנית, דתית, לרבות מסלול הכשרה להשכלה כאמור במוסד על-תיכוני, המכשיר את תלמידיו לבחינות ממשלתיות ומעניק השכלה מוכרת על ידי משרד ממשלתי או לפי כל דין. כמובן, זה כפוף לראש שאומר שתוכנית הלימודים היא לא פחות מ-20 שעות.

לשאלת היושב-ראש לגבי המגזר הערבי, אומנם אין שם לימודים תורניים אבל יש לימודים מהתיכון עד האקדמיה. יכולים להיות גם בתי-ספר שבהחלט קיימים במגזר הערבי.

כן, זאת לא בעיה.

בסופו של דבר, כל המגזרים נכנסים.

אני שאלתי לגבי מוסד תורני, האם יש במקביל מוסד קוראני.

בהחלט יכול להיות יתום שגמר את התיכון והוא לא לומד עדיין בבית-ספר אקדמי, שהוא בהחלט ייכנס וייכלל בחוק הזה, אם, נניח, הלך ללמוד בבית-ספר מקצועי.

כן, ודאי. זה חוק לכל אזרחי מדינת ישראל.

היה לי חשוב לציין.

הם ציינו, ובצדק, את התורני. אם יש קוראני, שיהיה גם הוא. זה חלק מהמשחק.

אפשר לעבור להצבעה? מי בעד, מי נגד.

הצבעה

בעד – פה אחד

נגד – אין

נמנעים – אין

הצעת חוק הביטוח הלאומי (תיקון מס' 195) (הרחבת הגדרת "ילד" לעניין ביטוח נפגעי עבודה), התשע"ז–2017, נתקבלה.

ההצעה נתקבלה פה אחד. תודה רבה, בבקשה, מי שרוצה להתייחס החוק עבר ואושר לקריאה שנייה ושלישית במליאה. כן, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, בראשית הדברים אני באמת רוצה להודות לך על שני דברים. דבר ראשון, על עצם קיום הדיונים והבאת את זה לידי גמר כפי שמאוד רצינו שזה יהיה במושב הזה. הצלחת להביא את זה והשכלת לנווט את זה נכון יחד עם היועצת המשפטית, עורכת הדין סלנט, שבאמת עשתה את עבודתה נאמנה ומכול הלב.

תמיד, תמיד.

אנחנו רצינו שהיא תשלים את המלאכה שהתחילה כשהייתה בתיכון.

אני רוצה להגיד לך שליועצים המשפטיים יש הרבה השקעה ורואים את זה. הדברים שנכנסו פה, אפילו התוספת שנקראת דמי לימוד או דמי מחייה, ולא רק לגבי נפגעי עבודה אלא גם לגבי שאר היתומים שמשום מה אז לא נכנסו ולא היה ברור שנכנסו. אנחנו מביאים היום דבר שלם, דבר שמאחד את המציעים, בראשותו של חבר הכנסת גפני שהוביל. כפי שידוע, זה לא בגלל שהוא חלם בלילה שצריך איזה חוק אלא בעקבות פנייה, במקרה זה פנייה של אלמנת נפגע עבודה שהשאיר שמונה ילדים, שכולם צעירים. עכשיו רק הילדה האחרונה שלה תזכה גם בעניין הזה.

אנחנו רואים את ההתמודדות של אנשים וגם היושב-ראש העשיר אותנו בעניין האישי שלו. נחשפנו לכך שהיושב-ראש היה ילד שאביו נפטר בגיל צעיר. אתה היית בגיל צעיר, אביך נפטר בגיל צעיר, משפחה עם עשרה ילדים, אדוני היושב-ראש, ואתה היית הקטן שבהם. ידעת לחוש מה זה נקרא אלמנה.

אם יש לנו ערך חברתי, מוסרי שמאחד אותנו, זה עזרה ליתומים ועזרה לאלמנות כערך הכי עליון. אנחנו שותפים עכשיו לקחת את האחר, להעצים אותו ולתת מענה יותר טוב ואמיתי לאותם אנשים שמאוד מאוד נזקקים. אני רואה בזה זכות שעשינו את זה בצורה מאוד יפה ומאוחדת. גם שיתוף הפעולה עם המשרדים הממשלתיים היה גם מיוחד ומאחד. זאת אולי זכות קיומנו כעם וכחברה שחיים בארץ אחת. הדברים האלה הם הדברים המאחדים, שמחזקים את זכות הקיום שלנו. תודה רבה.

אני מצטרף לדבריך, אני מצטרף לכל מילה. תודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 09:10.