הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 566

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י' בתמוז התשע"ז (04 ביולי 2017), שעה 14:30

במסגרת יום הסטודנט בכנסת: מעקב אחר הרפורמה המתוכננת במערכת ההשכלה הטכנולוגית

חברי הוועדה: מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

יפעת שאשא ביטון

מנהל תכנון ותקצוב מה"ט, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - גיא קפלן

משרד העבודה - מיכל צוק

ממונה חינוך טכנולוגי על תיכוני, משרד החינוך - אסף מנוחין

רפרנטית תעסוקה באג"ת, משרד האוצר - ביין ותד

סטודנט, סמנכ"לות מעסיקים ושירות, שירות התעסוקה - אלעד דמסקי

מנהל מחלקת תקציבים במה"ט - גיא קפלן

מנהלת המכללה הטכנולוגית הנדסאים באריאל - יוכבד פנחסי אדיב

סמנכ"ל תפעול ולוגיסטיקה, המכללה למנהל - אמיר סודאי

מנהלת חינוך והכשרה בתעשייה ובמגזר העסקי, התאחדות התעשיינים - טל לוטן

מנכ"ל המכללה הטכנולוגית בתל חי - מאיר ביטון

מנכ"ל המכללה למינהל - רוני דיוה

התאחדות הסטודנטים - מעיין חג'ג'

מוזמן/ת - שירה פלד

מוזמן/ת - שלמה מזרחי

מוזמן/ת - טל שיינברום

שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את קדימה מדע - טל אלוביץ

נעה בן שבת

אתי שבתאי

הדס צנוירט

מעקב אחר הרפורמה המתוכננת במערכת ההשכלה הטכנולוגית

שלום רב, אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה והרווחה. אחליף את חבר הכנסת אלי אלאלוף, יושב-ראש הוועדה. היום יום 4.7.17, י' תמוז התשע"ז. על סדר-היום: במסגרת יום הסטודנט בכנסת: מעקב אחר הרפורמה המתוכננת במערכת ההשכלה הטכנולוגית.

אני יושבת-ראש השדולה למען הסטודנטים להשכלה גבוהה. אני מובילה היום עם חברת הכנסת לביא את כל היום הזה. התחלנו בחינוך וגם בשדולה. ברגעים אלה מתקיים דיון מאוד חשוב בוועדת החוץ והביטחון בנושא ה-BDS. לכן אני מניחה ששם יש "אובר" משתתפים, אבל עדיין ננהל את הדיון. זה דיון חשוב בעיניי . אני עוסקת המון בנושא החינוך הטכנולוגי העל-תיכוני. ננסה לבחון את המצב.

החינוך הטכנולוגי, לפחות עד גיל 18, יש בעיה, שאין מה לעשות – יש מערכת חינוך מפוצלת. אמנם המספרים לא דומים, ואין מה להשוות את מספר התלמידים, כשזה היה בכלכלה ועכשיו זה בעבודה ורווחה אל מול משרד החינוך, אבל יש בעיה – מערכת חינוך אחת במדינת ישראל, וצריך שכל התלמידים יהיו שם. אבל אני לא רוצה להיכנס לדיון הזה, כי אנחנו טוחנים דיונים, מה שנקרא, גם בחינוך וגם פה.

אני רוצה להתעסק בנושא ההשכלה הגבוהה. חבל לי שאין פה נציג של הצבא – זה הדבר הכי חשוב. זו כבר פעם שנייה שיש דיון בנושא הזה, ואין נציג של הצבא. נתחיל, בגלל שזה יום הסטודנט, במעיין חג'ג' מהתאחדות הסטודנטים והסטודנטיות.

תודה רבה. כחלק מיום הסטודנט, וכפי שהציגה חברת הכנסת בן ארי, אנחנו מקיימים מספר דיונים בוועדות בנושאים שנוגעים לסטודנטים. היה חשוב לנו כהתאחדות הסטודנטים לדבר גם על פלח האוכלוסייה הזה של הסטודנטים. לא עוסקים בו מספיק – מדברים רבות על השכלה גבוהה והרבה פחות על השכלה טכנולוגית גבוהה, שהיא לא פחות חשובה, ויש לתת לה את מעמדה הראוי.

אני מכירה פה את רוב הנוכחים ומניחה שכולם יודעים במה מדובר. בסך הכול ההשכלה הטכנולוגית עובר משבר מאוד קשה זה עשרות שנים – בעיה קשה של תקצוב, הרבה בעיות אחרות, שנוגעות לאקדמיזציה מאוד רחבה שהתרחשה בשנים האחרונות בארץ, ובעצם אנחנו נמצאים בתהליך ארוך מאוד, מתמשך. סטודנטים, הנדסאים לא נהנים מאותן זכויות של סטודנטים אקדמאיים מכל ההיבטים, בין אם זה נוגע לזכויות סטודנטיאליות – הדבר הכי בסיסי, ובין אם זה נוגע לתשתיות ולמשאבים ולאיכות הוראה ולאפשרות התפתחות בהמשך התעסוקה. בעצם אין להם אופק להמשיך קדימה. זה מופיע גם בדוח מצב הצעירים שהשקנו היום.

רק אזכיר במשפט- - -

מה פה בדוח רלוונטי לדיון? כי אני זוכרת שדפדפתי, אבל קיבלתי את זה היום.

הפילוח מתייחס לעובדה שרק 42% מהסטודנטים ההנדסאים מסיימים עם תעודות גמר ועם דיפלומה.

זה ממש דוח מעניין. אני מציעה למי שיושב פה בשולחן, שיקרא. איזה עמוד זה?

16. אלה סטודנטים מבוגרים, יש לציין.

אני רוצה לציין כמה נתונים שבלטו לעין מתוך סקר הסטודנט שאנחנו מעבירים בהתאחדות מדי שנה. הסקר האחרון שהיה, על 2016. מקרב הסטודנטים ההנדסאים – הסטודנטים ההנדסאים דירגו ברמה הנמוכה ביותר את שביעות רצונם מהמיומנויות והכלים המקצועיים שהם מקבלים במהלך הלימודים. בהקשר הזה גם ידע כללי, גם ידע מקצועי, גם יכולות חשיבה ביקורתית וגם מבחינת התנאים הפיזיים, סביבת הלמידה – הסטודנטים ההנדסאים מעידים על רמה נמוכה ביותר ביחס למוסדות לימוד מקבילים. גם הרמה נמוכה של שירותי מזכירות, שירותי מחשוב, תקשורת, רמה נמוכה גם של תשתיות ברמת הקפיטריות, מזנונים – שזה דברים שנשמעים מאוד טריוויאליים, אבל בחיי היום-יום של סטודנטים הם חלק מהותי. זה חשוב לא פחות מאיכות ההוראה, מאיכות הלמידה, מהמיומנויות שמקנים להם, מהמקצועיות שהם מצפים לקבל. בסופו של דבר רובם הולכים ללמוד השכלה טכנולוגית כדי לקבל תעודה מקצועית, כדי להשתלב בשוק התעסוקה. זה המניע העיקרי שלהם להגיע לשם. זו גם האינדיקציה שהם מעלים בסקר.

כבר תקופה ארוכה, בעיקר בשנתיים האחרונות- - -

7,000 סטודנטים זרים לומדים בארץ? אה, חשבתי שבהנדסה, כי זה בא יחד. סליחה. חיברתי בין שני דברים.

רק השקף של עמוד 6. בשנתיים האחרונות יש המון ניסיונות להגיע לרפורמה. שנה שעברה היה מהלך מאוד נרחב. היתה כוונה שזה ייכנס בחוק ההסדרים. בסופו של דבר זה לא צלח. היום אנחנו שוב נמצאים במאמץ לכיוון רפורמה כוללת, שיש ועדה משותפת למשרדי האוצר והרווחה.

אני מאוד מקווה שזה יבשיל. אותנו מאוד מטריד שהדברים האלה נמשכים כבר שנים.

מה הסיבה? בדקתם את הנתונים, אבל לא בדקתם למה, נכון? אני עשיתי סיור בשתי מכללות. המצב של המעבדות קטסטרופה.

נכון.

משהו משנות ה-50'. אבל השאלה, חוץ מהתשתיות, מבחינת המרצים, נראה לי שגם יש בעיה.

גם תנאי ההעסקה שלהם לא אידיאליים, גם יש בעיה קשה של מרצים, כי אין – ויסלחו לי מי שמרצה – אין יוקרה יותר מדי בלהיות מרצה בהשכלה טכנולוגית בהשוואה להשכלה אקדמית.

זו הטעות.

הכול גורר הכול. כשהמערכת סובלת מחוסר תקצוב משווע מזה שנים, כל הגורמים נפגעים; בראש ובראשונה הסטודנט, ואיכות ההשכלה. זה משפיע גם אחר כך על התעשייה, על המשק. תהליכי האקדמיזציה, שהפכו את האקדמאיים, וגם אם הוא בוגר מדעים כלליים, תואר BA כללי, שהוא חשוב, אבל לא הופך סטודנט הנדסאי לפחות טוב – גורמים לשוק להתייחס אליו אחרת, לצערנו הרב.

לנו חשוב לוודא שהרפורמה הזאת קודם כל תקרה, לכן ביקשנו את הדיון היום, בשאיפה שיהיו צעדים שהם דרמטיים.

זו לא הישיבה הראשונה שעוסקים פה בדיון הטכנולוגי. גם יושב-ראש הוועדה אלי אלאלוף מעורב בנושא הזה מאוד.

אני רק רוצה להבין עוד משהו – בעמוד 9 כתבתם: משרד הכלכלה והתעשייה, אבל הנושא של החינוך הטכנולוגי עבר למשרד הרווחה. מי פה ממשרד הכלכלה? משרד העבודה והרווחה. זה גם צריך לשנות אצלכם, כי כל הנושא של חינוך טכנולוגי, והמכללות הטכנולוגיות כפופות גם – הן לא כפופות. בבקשה.

שלום, אני יוכבד פנחסי אדיב, מנהלת המכללה הטכנולוגית הנדסאים באריאל, יושב-ראש פורום מכללות טכנולוגיות. במדינת ישראל קיימים שני משרדים שעוסקים בתואר ההנדסאי או הטכנאי: אחד הוא משרד החינוך, שעוסק בהנדסאים הצעירים, י"ג-י"ד, שהיעד שלהם הוא להגיע לצבא במקצועות הייעודיים, שנעשים בדרך כלל בתוך מערכת החינוך; רובם נעשים בתוך בתי הספר. יש מספר מכללות שעוסקות גם בי"ג-י"ד, ותכף נגדיר מהן. לעומת זאת, במשרד הכלכלה, דהיום, משרד העבודה, כל האג להכשרת כוח אדם בכיר במדינת ישראל עבר למשרד העבודה. זה כולל גם את העולם של ההכשרה המקצועית וגם את העולם של מה"ט, שהגברת תאיר איפרגן אחראית. כל הנושא הזה – מדובר על הנדסאים וטכנאים בוגרים, מעבר לצבא או לשירות הלאומי. כאלה קיימים כ-26,000 סטודנטים, פזורים במוסד שנקרא מכללה טכנולוגית.

מכללה טכנולוגית יכולה להיות עצמאית לחלוטין דוגמת באר שבע או נצרת עלית; היא יכולה להיות חלק מרשת כמו אורט או המכללה למינהל; והיא יכולה להיות בקונספט מין אקדמיה, כלומר לחיות במין קמפוס אקדמי כמו אריאל, ספיר, תל חי ועוד.

כלומר 26,000 סטודנטים מפוזרים גם בקמפוסים וגם במכללות טכנולוגיות.

נכון. כל מה שהגדרנו כרגע, מכללה טכנולוגית, הם שייכים בעיקר למשרד העבודה. הרפורמה המדוברת עוסקת בעולם של המכללות הטכנולוגיות. היא התחילה מהעולם של המכללות הטכנולוגיות של משרד העבודה. אני לא יודעת מה הרפורמה תכלול, אבל כרגע אנחנו מדברים על המכללות הטכנולוגיות של משרד העבודה.

איפה עומדת הרפורמה?

כרגע מתקיימים דיונים פנימיים בין המנכ"לים. הבנתי שכונסה ועדה בין מנכ"ל משרד האוצר לבין מנכ"ל משרד העבודה. מי השותף הנוסף לא כל כך ברור לנו. אנחנו לא חלק מאותם דיונים כרגע.

אני הבנתי שהתקיים המפגש הרביעי או החמישי. מעבר לזה לא קיבלנו פרוטוקולים או נושאים שהועברו לדיון. אנחנו די ניזונים משבבי מידע, אבל קולנו עדיין לא נשמע. אנחנו לא יודעים על מה דנים כרגע, לא יודעים לאיזה כיוון זה הולך. אנחנו די בחוץ.

לפי ההבטחה של מנכ"ל משרד האוצר, אנחנו נהפוך להיות חלק מהדיונים האלה. אני לא יודעת מתי זה יקרה, ואני לא יודעת איזה משקל יהיה לנו.

נשמע את נציג משרד העבודה, הרווחה, שירותים, גיא.

גיא קפלן, מנהל מחלקת תקציבים במה"ט - הכשרה בטכנולוגיה ובמדע של משרד העבודה. יש ועדת מנכ"לים, כפי שנאמר, בראשות מנכ"ל משרד האוצר ומנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. התקיימו לפחות חמישה מפגשים בראשותם, לצד מפגשים משלימים של אנשיהם. מתקיים מפגש אחת לשבועיים; עכשיו הוחלט להגדיל את התדירות לפעם בשבוע.

זה פורום של המנכ"לים ושל היועצים שלהם?

כן.

ואתם.

כן. מנכ"ל משרד העבודה ואנשיו, מנכ"ל משרד האוצר ואנשיו, אגף תקציבים, נציג משרד החינוך. עכשיו גם יזמנו את מספר החינוך למספר סוגיות. המפגש האחרון היה בסוף השבוע שעבר.

העניינים נבחנים, התחומים העיקריים, אם זה פדגוגיה, מהות ההכשרה, עדכון תוכניות הלימודים, הקשר לתעשייה, אם זה שיתוף פעולה עם תעשייה, אם זה התאמה של המקצוע.

גם את נמצאת בדיונים האלה?

כן.

אם זה הקשר לתעשייה ולהתאמה של הכשרת ההנדסאי לשוק הקיים, לשוק העתידי, תחומים של אילו מוסדות מוכרים, גודל המוסד, התשתיות הנדרשות, כמות הסטודנטים המינימלית כדי שמצד אחד, יהיה יתרון לגודל – כמה שפחות מכללות מפוזרות, ומצד שני, לא לפגוע בנגישות לפריפריה. דנים בכל הנושאים האלה. גדל התקצוב הנדרש של המכללות. קיימת הבנה שהנושא נמצא בפער תקציבי לאורך השנים. נושאי רגולציה – מי יהיה הרגולטור, איפה הוא יישב, למי הוא יהיה כפוף, איך מתייחסים מבחינת רגולציה לזה שכיום יש הכשרה של הנדסאים וטכנאים בישראל בשני מקומות, כלומר חלק קטן ממשרד החינוך, י"ג-י"ד, והחלק המשמעותי במשרד העבודה.

מה גישתכם לי"ג-י"ד?

מה שנאמר בינתיים, שכמובן הגיוני שיהיה רגולטור אחד בכל נושא הכשרת ההנדסאים והטכנולוגים בישראל – לא לחלק את זה לשתי רגולציות, זה לא יעיל. הנושאים עדיין נבחנים.

אני חייבת לומר משהו. העניין הוא שמשרד החינוך בהוויתו עוד עד גיל 18. י"ג-י"ד זה מה שנקרא ייצוג שנמצא בין לבין. השאלה, אם בחשיבה האסטרטגית שלכם – אתה אומר רגולטור אחד – זה לא רק לקחת את זה ממשרד החינוך, אלא באמת לשים את זה כבר בהשתייכות של הצבא והמכללות, כלומר האם גישתכם היא לנתק את י"ג-י"ד, וכבר להכווין אותה – למה הצרתי על זה שהצבא לא נמצא פה? זו כבר פעם שנייה שאני בדיון על הקטע הטכנולוגי, ונכון, הם עושים פרויקטים נהדרים הצבא; הבעיה, שמתישהו זה נעצר, ואותו אחד שעשה י"ג-י"ד בבית ספר, ואחרי זה הולך לצבא ולאת"ל, שם הוא לא מתחבר. אם היה חיבור אחד, היה ממש מין רצף, אבל אם בי"ג הוא במשרד החינוך, ואחרי זה הוא במשרד הביטחון – מי אותו רגולטור שיכוון? כי אנחנו יודעים – ואת זה אנחנו שמים בסוגריים, שיש מחסור עצום – את לא אמרת את זה, אבל המרצים שיושבים במכללות הם הולכים ונעלמים. אפילו אין לנו דור חדש של מרצים.

אני גם יו"ר כחול לבן, הכובע שלי הוא לסייר במפעלים. הייתי גם השבוע. המצב הולך ומידרדר.

על זה אני אדבר.

יופי. דברי גם על ה-100 מיליון שקל ששרגא ברוש קיבל. מקווה שאת בעניינים, יוכי. בונים עכשיו את דור העתיד, במיליונים.

רק אדייק בכמה דברים. יש מכללות טכנולוגיות, נכון להיום, של משרד העבודה, שעושות בשני הכובעים – גם מבצעות פרויקטים של משרד החינוך וגם מבצעות פרויקטים של משרד העבודה, בטכנולוגיה מוגברת, משוכללת יותר. אנחנו רוצים שזה יהיה הרבה יותר מתוקצב, אבל אין ספק שזה שם.

המרצים במכללות הטכנולוגיות – שוב, של הבוגרים, בעיקר כי אנחנו פחות מקושרים בתוך מערכת חינוך. הם מגיעים בעיקר מתוך תעשייה. הם אנשי עבודה. הם לא אנשי חינוך בהגדרתם, הם לא אנשי הכשרה בהגדרתם. וכך אנחנו מוצאים אותם. הם בדיוק יודעים מה צריך כרגע לעשות בתוך התעשייה. הם יודעים להוביל אותנו למכשור הנכון, לצרכים האמתיים, לדברים החדשניים שקורים בתוך המערכת. כלומר אנחנו מקדימים את הזמן, לפני שהרגולציה תבוא ותגיד מה באמת צריך. זו שאלה.

אז בואו נשמע את הצד השני שיושב שם – קודם כל, גיא, מתישהו אתם צריכים להכניס אותם. הם האנשים שבשטח.

גם אנחנו מהווים חלק מהדיונים.

אין ספק. יש לכם כאן שני שחקנים, שזה יוכי וגם ההתאחדות. חייבים להתחיל להיכנס לדיונים. תכף נדבר גם על הפרויקט של ההתאחדות, אבל בסוף הרפורמה הזאת היא תשליך ישר על המכללות הטכנולוגיות, אז אני מבקשת גם לעדכן את הוועדה, מתי אתם מתכוונים להכניס את נציגי הציבור, נקרא. בוועדת החינוך הבוקר עסקנו בתוכנית החומש של המל"ג, תוכנית חמש שנתית – אתם בטח מכירים – ויושבים שם בתוך הדיונים כל מי שרלוונטי. אז אם קשה, דיונים רחבים, לתת לפחות נציג אחד, ההתאחדות והמכללות הטכנולוגיות, שיישבו אתכם. בבקשה.

ביאן ותד, רפרנטית תעסוקה במשרד האוצר, אגף תקציבים. לנושא של זימון אנשים, כבר יש לנו רשימת אנשים שאנחנו מתכננים לזמן אותם לשתי ישיבות שהוקצו במיוחד לשמוע את הדברים שלהם ולהתחבר לשטח. זה משהו מתוכנן ויש לנו אותו בלו"ז.

יש לך את זה בלו"ז?

קיימנו שתי ישיבות, לזמן גורמים רלוונטיים לדיון. כמובן, אעדכן מתי אתם מוזמנים מבחינת תאריכים.

בגדול, עמדתנו לגבי כיתות י"ג-י"ד, הנושא אצלנו בבחינה בוועדה, כפי שאמר גיא. היום כבר הנושא נמצא במחלוקת, ואנחנו כן מנסים לקדם אותו ולבחון מה ניתן לעשות.

כל הדברים ששאלת עליהם, זה יעלה גם מול מנכ"ל משרד החינוך, לשמוע את העמדה שלהם ולקדם.

אז בואו נשמע את משרד החינוך, מה עמדתכם, וגם התייחסות לדברים שנאמרו פה.

אסף מנוחין, ממונה חינוך טכנולוגיה על-תיכונית במשרד החינוך. אנחנו תומכים ברפורמה.

אתה יודע מה קורה ברפורמה?

כן. אני שותף גם במועצות הטכנאים וההנדסאים, אני יושב-ראש הוועדה הפדגוגית. אני גם משתתף בדיונים האלה. יש שיתוף פעולה, אנחנו יודעים מה קורה.

מה שקורה במכללות – תהליך של הרבה שנים, שהוביל אותם למצב מאוד קשה. אכן נדרשת שם רפורמה. הנקודה היא שכרגע – אנחנו מדברים על תפישות שונות. אם במה"ט אתה מדבר על תוכנית של לקחת אדם ולהכשיר אותו – כרגע אני לא מדבר על אחוז המדופלמים – להכשיר אותו כהנדסאי, אדם מבוגר, שיש לו תפישה אחרת על החיים, צרכים אחרים. אנחנו מדברים על תהליך, שהלימודים אצלנו זה י' עד י"ד, כלומר תלמיד מתחיל בכיתה י', ואם הוא ממשיך, יסיים הנדסאי. זה קצת, בניגוד למה שיוכי אמרה, היעד שלנו הוא לא להוביל אנשים לצבא אלא לתת לאנשים את היכולת להיות אזרחים במשק. הצבא מבחינתנו הוא חלק מהמשק, והצבא הוא מאוד אינטרסנט מבחינתנו, אבל גם במגזרים שהם לא חייבי גיוס אנחנו פועלים ונמשיך לפעול כדי לעודד להגיע להסמכה מקצועית.

אנחנו חושבים שהרפורמה, כפי שהיא מוצגת כיום, תפגע, כי כיום התפישה אומרת שכל בית ספר שיש לו מגמה אחת טובה, והוא מגיע אתה – היום אנחנו מדברים על 20 תלמידים בממוצע בכיתה, 20 התלמידים הללו, ברגע שהם בבית ספר, י"ג-י"ד, אז יש מרצים יותר טובים. כל המגמה עד כיתה י' נראית אחרת, הרבה יותר רצינית, והיא חלק אינטגרלי מהמוסד.

אנחנו לא רואים כרגע מצב, לפי המתווה המוצע, שיגידו: כיתת י"ג היא שלוחה, עם כל המערכת הארגונית והתקציבית. לדעתנו, זה יגרום נזק.

איזה נזק?

אני לא רואה מנהל בית ספר, שבתוך בית ספר אומר: עכשיו יש לי גוף אחר.

התפישה משתנה, כשאתה אומר שמי' נמצא בהתמחות שלו הטכנולוגית, ואז אתה אומר: אני מושך אתו עד י"ד בבית ספר שלו, שבית הספר הזה, יכול להיות ששייך למשרד החינוך, אבל גם יכול להיות שהוא שייך למשרד העבודה.

יש לנו מספר מוסדות, שהתיכונים זה משרד העבודה – אני יכול לנקוב שמות: תעשייה אווירית, תל נוף, עתיד ירכא, כלומר יש מספר מוסדות שנמצא שם בסיס טוב ללימודי י"ג-י"ד, ופתחנו שם בסמוך לבית הספר כיתות מכללה.

מכללה? הבנתי שיש גם כאלה שליד מפעל.

זה לא קשור אליי. אם, למשל, ניקח את אור תל נוף, שלצורך העניין זה מפעל מבחינה תפישתית, יש שם תלמידים ברמה שיכולים להמשיך לי"ג-י"ד, ויש שם כיתות י"ג-י"ד.

יש גם תעשייה אווירית וקמ"ד. זה שלושת המפעלים.

בקמ"ד אין מכללה. כלומר התפישה היא כן של שיתוף פעולה, וגם במקומות האלה יש שיתוף פעולה עם הפיקוח של משרד הכלכלה. אנחנו יושבים בוועדות ההיגוי יחד, ונקודת המוצא היא טובת התלמידים שם. במקומות האלה אין כל מה- - -

אז אתה אומר שהרפורמה היום שנידונה, היא מה?

היא עלולה לגרום נזק, כי לקחנו מצב של מערכת שעובדת. אנחנו עובדים היום בממוצע של 70% דיפלום. ה-70% האלה, למרות שאנחנו מכניסים אוכלוסיות חדשות ואנחנו מובילים גם תוכנית טוב, למשל, שנכנסה, כלומר עושים הרבה ניסיונות לקדם את החינוך הטכנולוגי, ובכל זאת אנחנו עומדים על 70% דיפלום. לומר עכשיו: בואו נעשה רפורמה, שאנחנו לא יודעים מה קורה – ברגע שנכניס אותה למערכת החינוך, היא תיצור נתק. חלק מהעוצמה שלנו היום, שיש רצף כלשהו מי' עד י"ד. כל שינוי כזה יכול להוביל לנזק שאני חושב שהוא בעייתי.

קצת קשה לי לעשות את השיח הזה, כי אני שומעת אותך, ולא יודעת מה עומד בצד השני. לא הבנתי מהנציגים כאן, מה ההשלכה של י"ג-י"ד. אמרתם שהם עדיין בדיונים.

לא, הם הצהירו כוונות, אז אני אומר מה עמדתנו.

חסר לי חלק במשוואה. אתה אומר שזה עלול לגרום נזק, ואני לא יודעת מה אתם עושים ברפורמה של י"ג-י"ד.

הנושא הזה – יש מחלוקת, ועמדת משרד האוצר, שעל פניו לא צריך שיהיו שתי מערכות מקבילות, שבסופו של דבר מדפלמות הנדסאים. זו עמדתנו כמשרד האוצר. הנושא בדיון מול משרד החינוך, וכמובן נציג משרד החינוך ישב בכל הוועדות עד כה.

גם משרד החינוך יושב אתכם.

ברור. נציג משרד החינוך – תקן אותי אם אני טועה – הגיע כמעט לכל הישיבות, ומוזמן קבוע לדיונים בוועדה.

בבקשה.

שמי ד"ר טל לוטן. אני אחראית על התחום של חינוך טכנולוגי, הכשרה מקצועית, השכלה טכנולוגית בהתאחדות התעשיינים. אנחנו הלקוח למעשה, הלקוח של כל התהליך, מחינוך טכנולוגי, השכלה טכנולוגית. נתחיל בצורך, כפי שאמרת – התעשייה היום סובלת ממחסור אקוטי בעשרות-אלפי עובדים, מהנדסים, טכנאים, עובדי רצפת ייצור. גיל ממוצע של עובדים הוא 60, העלייה הרוסית שהצילה את התעשייה כבר בקצה.

עשינו רק בשבועיים האחרונים חמישה ירידה תעסוקה. הצענו 2,500 משרות של מהנדסים, טכנאים, הנדסאים עובדי רצפת ייצור, והגיעו מאות בודדות.

כולם הולכים ללמוד מינהל עסקים.

כלומר הפער בין מה שאנחנו מציעים במשרות עם אופק תעשייתי, עם שכר של 13,000, גבוה יותר מהממוצע בשוק, אבל המחסור הוא דרמטי, והולך ונהיה חמור יותר. באמת, או נביא עובדים או נביא רצפת ייצור מחו"ל. אני נוסעת לאוקראינה ולרוסיה בסוף החודש, להביא עולים. צריך להבין – אין זמן.

עולים זה עוד בסדר.

הסוכנות היהודית. הצורך הוא אקוטי ודרמטי. אנחנו הולכים לעשות ירידי תעסוקה עם הצבא. הרצף שדיברת עליו – צריך להתחיל בתיכון ולהמשיך בצבא והלאה.

הדיון הזה מתמקד בהשכלה טכנולוגית, לכן אתמקד בכך, ואת החינוך הטכנולוגי – כמובן יש לטפל בו. זה שיש שני משרדים – אנחנו יודעים – יש כפילויות, צריך לטפל בכול. בנוגע להשכלה טכנולוגית, הגשנו נייר עמדה לרפורמה בהשכלה טכנולוגית, עם התאחדות הסטודנטים, עם הפורום של המכללות הטכנולוגיות, הפורום הציבורי לקידום המכללות הטכנולוגיות, שמדבר על כמה דברים: קודם כל, הקמת מועצה רצינית, מועצה להשכלה טכנולוגית ולהכשרה מקצועית.

אבל יש זה של יוכי.

לחזק את מה"ט.

היא מדברת על הרגולציה.

יש היום המועצה לטכנאים והנדסאים. צריך לחזק אותה, לתת לה סמכויות, שתוכל לקבל החלטות, לחזק את מה"ט. כל הנושא של הרגולציה צריך לעבור שינוי. הפדגוגיה, תכנים רלוונטיים לתעשייה, מקצועות חדשים, פרויקטים והתמחויות.

עכשיו יש תוכנית של מיליונים בתוך בתי הספר- - -

זה חינוך טכנולוגי של נוער, ששם יש לטפל.

אבל בסוף הם באים לשם.

אבל זה תקצוב של משרד החינוך, וזה תקצוב של מה"ט. צריך לטפל גם וגם. שם התקצוב של ה-100 מיליון ניתן לחינוך הטכנולוגי, לחזק את החינוך הטכנולוגי. לא נטפל שם – לא יהיה מי שימשיך אחר כך לצבא וימשיך אחר כך, או שיעשה הנדסאים וימשיך להנדסה. צריך לטפל גם בחינוך הטכנולוגי לנוער.

התקצוב של השכלה טכנולוגית – תת תקצוב. לא ייתכן שמתקצבים את זה ב-8,000 שקל. אין מורים ברמה, אין ציוד, ובסוף מגיעים אלינו הנדסאים, שעל כל שנה שהם הוכשרו במה"ט, הם צריכים עוד שנה on the job training, כי הם לא רלוונטים לשוק העבודה. לכן אין ספק שיש לעשות את זה יחד – גם תקצוב, גם כנראה צמצום מכללות, שיהיה עוגן, גם שינוי פדגוגי, גם הכשרת טכנאים ולא רק הנדסאים, גם שינוי בהתמחויות, גם פרויקטי גמר עם המעסיקים.

אנחנו נכונים לשתף פעולה. אנחנו בצוות. הגשנו נייר עמדה. אנחנו מבקשים להיות גם בהחלטות אחר כך בצוותים היום שדנים בנושא. חייבים לראות את המעסיקים חלק אינהרנטי מהפתרון.

תודה רבה. אחזור על זה גם בסיכום – הדיון כאן הוא חסר, כי אנחנו לא יודעים מה קורה במסדרונות הרפורמה. מה שכן אנחנו יודעים, שמתנהלים דיונים – לדעתי, בהרכב חסר. קיבלתי את ההערה שלך, שהולכים להצטרף, אבל אחרי זה אני מניחה שזה יגיע לוועדה, כדי לבוא ולעקוב אחר הרפורמה.

יש פה מישהו מאחת המכללות? בבקשה, אדוני.

מאיר ביטון, מנכ"ל המכללה הטכנולוגית בתל חי. אני רוצה לספר על המכללה לפני שאתחיל.

אתה יושב בתוך הקמפוס.

כן, כלומר לסטודנט שלנו יש כל הפסיליטיז של מכללה אקדמית. גם חלק מהמרצים שבאקדמית מלמדים גם במכללה הטכנולוגית. אמנם שכרם שונה, אבל אנחנו בהחלט משתמשים בהון האנושי של המכללה האקדמית, רלוונטיים למקצועות שאנחנו מלמדים ומכשירים.

במכללה שלנו יש כ-800 סטודנטים להנדסאים. בעצם המכללה היא ציבורית. זה העוגן הכלכלי, התעבורתי, החברתי, הקהילתי, הטכנולוגי – תקראי לזה איך שאת רוצה – בגליל העליון. לומדים אצלי כל הפסיפס האנושי – דרוזים, מוסלמים, צ'רקסים, רוסים, קיבוצניקים, מושבניקים, קריית שמונה, כלומר מי שרוצה לראות את איחוד ארץ ישראל, יבוא למכללה בתל חי.

אני באתי לפה היום – עשיתי את כל הדרך רק כדי לשמוע על הרפורמה, כי יש פה מין פרדוקס. הרי מי שכתב את כל החומרים האלה, זה אנחנו. מי שעשה את כל המחקרים, מי שהעיר פה את כולם מתרדמת, זה אנחנו. מי ששבת, זה אנחנו. מי שנפגש עם כל העולם, זה אנחנו. כשאני אומר אנחנו – זה פורום המכללות וכל המנכ"לים.

ונוצר מצב אבסורד לא הגיוני, שמי שהעיר את כולם ומי שהדליק את הפנס, שיודע הכול הכי טוב, יותר טוב מכולם, נמצא בצד. אנחנו שומעים על עוד פגישה ועוד נושא ועוד מדברים, ואומרים לנו: התאחדות התעשיינים, משרד החינוך, ראש הממשלה, משרד העבודה והרווחה, משרד הכלכלה – נולם נמצאים בכול, כולם יודעים הכול, ואנחנו בחוץ.

לא נלאה אתכם בכל התהליכים שעברנו ובכל ההסכמים שחתם משרד האוצר, אבל כמי שהיה בכל הישיבות, גם עם משרד האוצר, נאמר לנו בבירור שהרפורמה- - -

היית בישיבות?

כל הישיבות.

של הרפורמה?

עוד לא. אני מדבר לפני חודשיים-שלושה. ברגע שהתקבלה החלטה שמשרד האוצר מחליט, אז הקמנו את הפורום הציבורי. עשינו כל מה שצריך לעשות, הבאנו לכם הכול, ואתם סגרתם את הדלת.

אני לא סגרתי את הדלת.

רוני דיוה, מנכ"ל המכללה למינהל. 7.3 – מכתב משי באב"ד, שאומר במפורש, שיהיה שיתוף פעולה, שולחן עגול, שיתוף פעולה עם פורום המכללות הטכנולוגיות. כרגע הוא יושב לבד עם עצמו או עם משרד העבודה. אבל אנחנו נמצאים בצד. זה, דרשנו את זה ממנו בכתב והוא נתן את זה בכתב, אבל הוא עושה מה שהוא רוצה. בסופו של דבר הוא יעשה רפורמה עם עצמו. אם אנחנו לא נהיה ברפורמה, לא תהיה רפורמה, וזה קשור גם לתעשיינים. היתה הבטחה שאתם תשבו. היתה הבטחה שכל הגופים שלא ממשלתיים, יישבו. ההבטחה היא בכתב, מ-8.3. אז הוא ממשיך לשבת עם עצמו. הוא ניסה לעשות את זה כמה פעמים. זה לא יעזור. להכניס אותנו לישיבה אחרי שהחלטנו מה הרפורמה, זה לא יעבוד.

ביין אמרה – גם ייאמר לזכותה, היא יושבת פה הרבה בוועדות – היא באה מוכנה. היא אמרה: לא החלטנו, אנחנו כן רוצים, אבל זה לא מספיק לי. אנחנו נוציא מכתב היום מהוועדה – כמובן, גם אלי יחתום על זה, שזה לא יכול להימשך כך. הדיונים חייבים להיות במשותף, גם עם המכללות אבל גם עם הסטודנטים. אני מאוד-מאוד מקווה, שתראי, זה שבאתם ואתם לוקחים – הם לא רוצים לבוא; הם רוצים להיות שותפים. זה מאוד נכון בעיניי, כי בסוף אתם תלכו לרפורמה, אבל אם הם לא יאמצו אותה, מה זה משנה מה עשיתם? הם צריכים להיות השותפים שלכם. הם אלה שיקבלו את הרפורמה ויצטרכו לדבר עם הסטודנטים ולהסתכל עליהם כל יום, כולל ההתאחדות, שצריכה לתת. אז נחמד שהמשרדים עובדים, אבל זה חייב להיות יחד.

אבל זה לא סותר את מה שאמרת.

אתם קוראים לנו אחרי שאתם מחליטים על רפורמה.

לדעתי הם לא סגורים שם.

אנחנו צריכים לשמוע את השטח, ואתם תזומנו לשתי ישיבות.

יש לך תאריכים? את יודעת מי מוזמן?

יש רשימת שותפים שחשבנו שנרצה לזמן, אם זה גורמים נוספים זה פורום המכללות הטכנולוגיות, התחום הציבורי לקידום חינוך טכנולוגי, התאחדות התעשיינים, הצבא, התאחדות הסטודנטים. גם נרצה לשמוע אנשים מהאקדמיה. אלה דברים שכבר רשומים והוצגו בישיבה הראשונה של הוועדה.

אנחנו נעקוב שאתם מגיעים לשם ואתם חלק מהדיון. אתה לא תבוא ותשמע על הרפורמה.

אני עברתי הרבה ועדות, הרבה רפורמות בחיים שלי, בכל מקום שהייתי בו. אנחנו למודי ניסיון. עברנו טראומה עם משרד הכלכלה, גם אחרי מאבקים מאוד גדולים. העמידו לנו חוזה שלא היתה לנו ברירה, שהסיפור של ה-70% דפלום, התפוקות, עם אפס תשומות. לקבל תפוקות זה דבר שאני לא מכיר ולא שמעתי. אני לא מכיר – תגידי לי אם את מכירה גוף אחד בארץ שהוא לפי תפוקות. אין דבר כזה בשום מקום. רק עם אקדח על הרקה, אבל אנחנו לא רוצים להיות עם אקדח על הרקה, ואני גם לא מתכוון לשבות פה רעב שוב.

לכן אני אומר שהנחינו אותם וגם הצענו להם מה לעשות כשותפים מלאים, כי אנחנו רואים גם את החסרונות וגם את היתרונות. אני רואה שמיכל צוק יושבת פה. אני יודע שהיא מאוד בקיאה. אשמח לשמוע את זה ממיכל ישירות, אבל אני אומר לך – אני לא יודע כמה החבר'ה פה בקיאים.

את שומעת את הדברים? לא ראיתי שנכנסת. מיכל צוק, המצב פה נראה קצת מייאש.

קודם כל חשוב לי לומר שאני שומעת את הקולות, ואנחנו גם בשיח פתוח כל הזמן. לגבי הרכב הוועדה – אל"ף, אני שומעת את הקולות האלה, ואקח את המסר פנימה אל תוך הבית, גם אל המנכ"ל שלי, מר אביגדור קפלן, וגם למנכ"ל האוצר. אנחנו נעדכן אותם.

היתה התלבטות, מה הדרך הכי נכונה מבחינת הממשלה – קודם כל קצת להתגבש, כי כולנו למודי ניסיונות מתהליכים קודמים שלא צלחו, אבל לי אין ספק – אתם וההתאחדות וכל הגורמים הנוספים – התאחדות הסטודנטים וכו', גורמים שותפים מאוד משמעותיים שלנו. אני לא חושבת שיהיה פה מצב שבו מישהו יכפה איזושהי רפורמה. אל"ף, זה לא נכון, זה גם לא ישים. אני חושבת שבשנים האחרונות אנחנו הולכים דרך ארוכה – חלקה עם קשיים, חלקה עם התקדמות כלשהי, ולפחות עכשיו אנחנו רואים ניסיון בתוך הממשלה להפנות קשב אמתי לדבר הזה עם מיקוד.

ברור שיצטרכו להיות גם שינויים – אנחנו צריכים לראות שייתנו, מצד אחד, תוצאות נכונות וטובות, ומצד שני, ייתנו מענה לסוגיות שלא שמעתי כאן – יכול להיות שפספסתי את ההתחלה – גם של פריסה ושל נגישות, ומצד שני, שישפרו את האיכות וייתנו מענה לצורך המאוד גדול בכוח אדם, השדרה הטכנולוגית של כוח אדם מיומן.

אז כן אני יכולה לומר שיש קשב מאוד גדול, עד רמת מנכ"ל משרד העבודה ומנכ"ל משרד האוצר, שיושבים בצורה מאוד אינטנסיבית על הנושא הזה. בכל מקרה, המסר של מי שיושב סביב השולחן, כבר בשלב הגיבוש של איזושהי מסגרת של כיוון פעולה, אעביר, אבל בכל מקרה הדבר הזה לא ייכפה על אף אחד, ואתם תהיו שותפים מלאים.

אני מבינה ושמחה, ואני גם יודעת שרפורמות אי אפשר להנחית לאנשים על הראש, אבל אנחנו גם נבדוק ונעקוב שאתם מגיעים; שהגעתם. גם יו"ר הוועדה פה מאוד מעורב בחינוך הטכנולוגי, ואני אומרת לך בשמי ובשמו, ואנחנו גם מכירים טוב את שי באב"ד – אנחנו נדבר אתו בעצמנו. אני גם סומכת על האנשים שיושבים בוועדה ומדברים לפרוטוקול של הוועדה, ואומרים שאתם תהיו חלק, ואם אתם לא תהיו חלק, אתם תחזרו לכאן, ותגידו לנו: לא היינו חלק, וזה יטופל. זה לא דבר שאנחנו אומרים: טוב, נסתדר.

נבקש דיווח כאן לוועדה, ביקשתי גם שיוציאו מכתב לשי, מסודר, רשמי – לא מספיק שאדבר אתו בטלפון, שיגיד לנו איפה זה עומד.

אומר לך איפה החשש, אחרי שאני שומעת את השיח שקורה פה. להיות חלק זה משהו – אנחנו אמורים להוציא לפועל. יש החלטה רגולטורית. בסופו של דבר אנחנו הפעילים בשטח. החומר הכי טוב – כנראה שהוא אצלנו. כנראה הידע הבסיסי יושב אצלנו, הסוגיות יושבות אצלנו. החיים האמתיים יושבים אצלנו, ואי אפשר בתפישת העולם שלי, שמתוך 7 פגישות, 5 עברו, ועכשיו נגיע לעוד איזה פגישה, ובואו נראה, האם נקבל משהו מוכתב ומוסכם שמישהו – אתם יודעים, איפשהו הדעות מתחילות להתגבש אחרי 5 פגישות.

ואז נגיע לפגישה הששית או השביעית, ופתאום ייאמר מה שייאמר. מה החשש – כולנו רוצים רפורמה. אנחנו רוצים רפורמה. אנחנו רוצים את הסדר. החשש האמתי שלנו, שלא נימצא בחלק האחרון, עם יכולת השפעה קטנה.

זה לא יקרה.

אנחנו עלולים לקבל סוג של חוק הסדרים חדש, שבו שוב – עלול משהו להתפוצץ.

אני ואת היינו לפני שנתיים בשיחות עם שי באב"ד בשיחות ועידה אל תוך הלילה, ובסוף מנענו את הפיצוץ. אני באמת חושבת שיש לך שותפים טובים. חברת הכנסת שאשא ביטון, שגם היא מאוד מעורבת, ואלי – אנחנו לא ניתן לסיפור הזה לקרות. אני מבטיחה לך. יש לך גב מאוד חזק פה בכנסת.

אני מבקשת מאוד שתהיה רפורמה שהיא רפורמה ישימה. אמרנו שכולנו רוצים רפורמה, רק היא חייבת להיות ישימה.

אני בטוחה. בבקשה, אדוני.

אנחנו עברנו כברת דרך ארוכה. אנחנו כבר בסיפור הזה לפחות חמש שנים. נמצאת פה משרד העבודה, והם שינו את דעתם מהותית. אם היינו פעם משני הצדדים, היום אנחנו מבינים מאוד אחד את השני. היתה התקדמות.

אני שמחה לשמוע.

בבקשה.

בהמשך למה שרוני אמר, כן חשוב לי להדגיש שיש מחויבות גם בתוך הממשלה הרחבה אבל גם כאן כמייצגת את משרד העבודה, את המנכ"ל ואת השר שלנו – יש לנו מחויבות עמוקה לנושא הזה. אנחנו רואים בו נושא תשתיתי. אני שומעת את מה שיוכי אמרה, ובלי לתאם מראש, זה גם קול שאנחנו משמיעים כל הזמן בוועדה, שבסופו של יום כולנו עברנו דרך מאוד ארוכה, ואנחנו צריכים לוודא שמצד אחד, עושים את השינויים שנדרשים – ונדרשים שינויים – ומהצד השני, גם שומרים על העוגנים שצריכים לשמור עליהם וגם שומרים על הישימות של הדברים שלא נישאר בסוף עם המלצות כתובות על הנייר ואי אפשר לבצע אותן. זה קול שמשמיעים אנחנו בתוך הצוות הפנים ממשלתי. אני חושבת שיש קשב לנושא הזה גם בתוך הוועדה הפנים ממשלתית.

תודה. חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון.

תודה רבה. גברתי יושבת הראש, אני מגיעה עכשיו מבאר שבע, ובשיח שניהלתי שם דווקא עם אנשי עסקים, הם העלו את הנושא של החינוך הטכנולוגי ושל המכללות הטכנולוגיות, וכמה חשוב לחזק את זה. אמרתי להם: תשחררו אותי – אולי אספיק להגיע אפילו לדיון שמתקיים היום בכנסת.

אין שאלה, שזה משהו שאנחנו נדרשים לו כבר די הרבה זמן. רק מהזמן שאני נמצאת פה בשנתיים האחרונות, מיכל, אנחנו יודעים כמה שיחות ומפגשים, ובמשרד האוצר ולא במשרד האוצר, ובקונסטלציות שונות ומגוונות, אבל בסוף-בסוף אנחנו צריכים להגיע לאיזושהי תוצאה.

אני חושבת שאנחנו נמצאים בנקודת זמן שיופי שיש כוונות טובות ויופי שיש רצון טוב לכולם. אנחנו חייבים לחתוך, ולחתוך את זה לכיוון הנכון. אני מתנצלת שלא הייתי בתחילת הדיון. אני מקווה שכן הצלחתם- - -

יש להם גב חזק גם כשאת לא נמצאת.

זה לא הגב. אני מוכנה לוותר על זה שהייתי פה, אבל לדעת שיש תוכנית ורפורמה שבאמת מתגבשת באופן אמתי ויוצאת לדרך. כמו שאמרתם, אני חווה את זה בתחומים אחרים. אנחנו עושים הרבה מאוד דברים יפים עם הרבה מאוד רצון טוב, אבל בסוף אנחנו כביכול נותנים כלים, אבל אין שיניים בשטח לקחת את מה שאנחנו נותנים, ואנחנו צריכים לוודא שאנחנו נותנים את זה באמת בהתאמה למציאות שנמצאות המכללות האלה כדי לאפשר להם צמיחה ולא איזשהו קרטוע, כי אם את זוכרת, בשיח הראשון שהיה בתחילת הדרך, ראינו שחלק מהדברים דווקא עלולים לפגוע ולא להביא לצמיחה.

הכי חשוב לי לציין בסוף דבריי זה לזכור את הקצוות. לזכור שבפריפריה אין לנו האפשרות ליותר מדי משחקים וחיבורים וכל מה שניסינו לעשות כדי ליצור התייעלות. התייעלות היא חשובה, אבל חשוב שנזכור שאנחנו צריכים לשמור גם על המוסדות שנמצאים בפריפריה ולחזק אותם, כי זה מה שיש שם לתושבים. אנחנו לא רוצים לראות אותם נעים לכיוון המרכז ומאבדים אותם.

גם הסטודנטים, חייבים לזכור שזו יכולת הלימודים הכמעט אחרונה שלה. יש שכבה של אוכלוסייה שהמכללות האלה מאפשרות את העוגן הזה, להיכנס פנימה וללמוד מקצוע. אנחנו מטפלים באוכלוסיות האלה, אנחנו עושים למדינה את העניין הזה, במקום שהם יישבו על הברזלים, ואסור לייצר סוג של אליטות גבוהות מדי, שלא נוכל להתמודד עם זה, כי החבורה הזאת בסוף תישאר בחוץ. אנחנו נקבל את ההחלטות שלנו, ושכבת הסטודנטים הזאת תישאר בחוץ.

גם שוק התעסוקה זקוק להם.

אז אני חייבת לסכם. אני מודה לכל מי שהגיע לדיון הזה. אני דווקא אוהבת דיונים מצומצמים – כך הם יותר יעילים.

כפי שאמרתי בתחילת דבריי, היה מאוד חשוב, שביום הסטודנט שאנחנו מציינים אותו, יהיה דיון על החינוך הטכנולוגי. תמיד הוא היה מין בן חורג, למרות שזה חלק בלתי נפרד מהאקדמיה; לא רק חלק פיזי בתוך הקמפוסים. אגב, אחד החוקים שלי, שהובלתי, זה נקודת הזיכוי להנדסאי. אתם יודעים ששנים נקודת זיכוי למי שסיים תואר במדעי הרוח או מדעי החברה קיבל, ואותו הנדסאי לא קיבל, אז סידרנו את זה בחוק ההסדרים. מעכשיו מקבלים תעודת זיכוי. זה שוב תופעת הבן החורג, שבאמת אנחנו מגייסים, לעשות שינויים מהותיים למען החינוך הטכנולוגי. אמרת את זה, ואמרתי את זה גם, שאני יו"ר כחול לבן, ואני מסיירת במפעלים, ואנחנו רואים את זה. מחיים כהן השף שאומר: אני צריך אנשים, וב-15,000 שקל, אל אותו תעשיין שאומר לי בסיור: תביאו אנשים, אני משלם 14-13, ואתה שומע אנשים שלומדים מינהל עסקים – אתן דוגמה, בת דודה שלי שלמדה את זה, ומקבלת 4,500 בלי ארוחת צהריים ובלי חניה, רק כי היא למדה תקשורת. אני לא מזלזלת, אבל חייבים להתחיל לאזן. חייבים להבין שהחינוך הטכנולוגי הוא הדור הבא של מדינת ישראל, ואי אפשר לחשוב שאנחנו יכולים להמשיך להתייחס אליו כאל בן חורג, אלא זה חלק בלתי נפרד. אני שמחה שביום הסטודנט, שאנחנו מובילים אותו, ועכשיו אנחנו הולכים לטקס מאוד יפה של סטודנטים מצטיינים, לשים את החינוך הטכנולוגי בדיון. התעקשתי אגב, שכל יום סטודנט תמיד יהיה דיון על החינוך הטכנולוגי, אם צריך להעלות בעיות או לדבר על דברים שהצלחנו.

לעניין הסיכום, אנחנו נוציא מכתב רשמי מיו"ר הוועדה – אני ויפעת תחתום עליו – גם אדבר אתו בטלפון, אנחנו חברים, למנכ"ל משרד האוצר, להתחיל לשתף, וכמובן שתהיו חלק בלתי נפרד.

אני כן מקבלת את הדברים שאמרה ביין ובצדק, שיש תאריכים, ואנחנו נעקוב. יש לנו נציגי התאחדות – יש להם אצלי חדר בלשכה. הם יעקבו ויגידו לנו, ואני בטוחה שאתה יכול לומר בקשר ישיר ליפעת, אם אתם חלק מהעניין או לא. בלי קשר, גם בצורה רשמית אנחנו נוודא שהם מהווים חלק מהדיונים ומהרפורמה הזאת.

אני כן רוצה לומר משהו אופטימי לסיום, שאני מברכת על הרפורמה הזאת. זה שנים, שנים של הזנחה והתנערות, שאנחנו היום משלמים את המחיר. התעשייה משלמת את המחיר, התלמידים משלמים את המחיר, והחברה הישראלית כולה. לכן בעיניי לפחות אנחנו מתחילים דרך ורפורמה, וזה בהחלט חשוב.

קחו לתשומת לבכם שהם שותפים, משרדי הממשלה – מיכל, רווחה, אוצר, חינוך, כולם. אלה השותפים שלכם. אלה בסוף יעמדו מול הסטודנטים. לא אני ולא אתם.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:25.