הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 562

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י' בתמוז התשע"ז (04 ביולי 2017), שעה 9:00

הכרה בהשכלה רפואית וביצוע התמחות רפואית בישראל של הרופאים הצרפתים

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

נורית קורן

חנין זועבי

אוסאמה סעדי

עודד פורר

משנה למנכ"ל, משרד הבריאות - איתמר גרוטו

מבקרת הפנים, משרד הבריאות - ציפורה הלמן

לשכה המשפטית, משרד הבריאות - אדוה גואל

מרכזת הכשרה ורישוי, משרד העלייה והקליטה - ורה אופיר

יו"ר אסותא - יהושע שמר

נציב פניות מתמחים, המועצה המדעית - שאול יציב

רכז זכאות ועליה דוברי צרפתית, הסוכנות היהודית - פטריק פרדמן

אגף אקדמי, המועצה להשכלה גבוהה - מרב אברהמי

ארגון לעלייה וקליטה לצעירים דוברי צר, ארגוני עולים - סם קדוש

מנהל פרויקטים תעסוקתיים, עמותת עמ"י ישראל - דניאל חפץ

קשרי ממשל, קליטה - ארגון גג למען עולים מצרפת - אסתר בלום

מנהל תקשורת, קליטה - ארגון גג למען עולים מצרפת - אפריים זנו

נציגת פורום קהלת - מיכל שמעון

סמנכ"ל פורום קהלת - מאיר בוחניק

עמותת גבהים - יונתן רובינשטיין

קרן אדליס - רבקה בוכריס

ראש מינהל ור"ה, ועד ראשי האוניברסיטאות - דבורה מרגוליס

ממונה חקיקה, לשכת עו"ד - ח'אלד דגש

מנהלת מחלקת חברה, מ. שלטון מקומי - רות דיין מדר

מתמחה בהרדמה בצרפת - רפאל ברמן

קליטה - אריאל קנדל

מוזמן/ת - חיים בטרמן

מוזמן/ת - גקלין בק

מוזמן/ת - יעל רביב

מוזמן/ת - אהוד דודסון

מוזמן/ת - אלי כהן

מוזמן/ת - ענבר גוטר

מוזמן/ת - מיכל הס

מוזמן/ת - תמר אדמתי

מוזמן/ת - נעמה דהאן

מוזמן/ת - תומר רכטמן

מוזמן/ת - אשר רוכברגר

שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את אסותא, הסוכנות היהודית , ועד ראשי האוניברסיטאות - עדן קנובסקי

שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את ההסתדרות הרפואית בישראל (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: מאוחדת) - אבישג שחם חדד

שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את ההסתדרות הרפואית בישראל (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: האגודה לזכויות החולה, מאוחדת) - יובל אלגד

שדלן/ית - עופרה שקד

שדלן/ית - יובל יפת

אתי שבתאי

הדס צנוירט

הכרה בהשכלה רפואית וביצוע התמחות רפואית בישראל של הרופאים הצרפתים

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. היום 4 ביולי 2017, י' בתמוז התשע"ז. השעה 09:10. אני מתנצל על האיחור, אבל זה באווירת שמחה – זה טוב. חברת הכנסת חנין זועבי מצטרפת אלינו, חבר הכנסת הד"ר עבדאללה אבו מערוף.

אנחנו מגיעים ליום שהוא חגיגי, למרות שהיינו יכולים לחגוג לפני כן. אנחנו אמורים לדון בהכרה בהשכלת הרופאים וביצוע התמחות רפואית שלהם בישראל, של הרופאים הצרפתיים, וכל מי שיהיה באותו מצב, ממדינות אחרות. שיהיה ברור – המהלך הזה הוא טוב. אני רוצה לברך במיוחד את כניסתו המהירה לתפקיד של הפרופ' גרוטו, שהצליח לשחרר לנו את הנקודה הזו, ולהודות באותה הזדמנות לפרופ' ראפק, שעבד הרבה לפני כן בכיוון הזה, ולכל מי שפעיל, כולל בחור בשם רפאל ברמן, שראה את עתידו גם בישראל, ורצה לעשות הכול כדי שיוכל להשתלב בהתמחות פה בארץ, ושיכירו בו כרופא לכל דבר.

פרופ' גרוטו רץ מוועדה לוועדה, ואני אשם, כי הפצתי לכמה ועדות נוספות כדי שיוכלו לטפל. נושא הסמים, לצערי, לא פחות חשוב. בבקשה, פרופ' גרוטו.

קודם כל, תודה על ההזמנה. אני שמח להיות פה. נכנסתי לנושא הזה רק בתקופה האחרונה, כשנכנסתי לתפקיד של משנה למנכ"ל. בחנתי את כל הדברים, ובסופו של דבר קיבלתי – בסיוע של פרופ' יטיב ועו"ד אדוה גואל, שנמצאת כאן – מבחינה משפטית – למעשה מאפשר לנו להכיר- - -

אני חייב לומר לכל החברים, וגם יושב-ראש הוועדה המדעית של הרופאים, ההסתדרות הרפואית וכו'. אני חייב לציין את כל השמות האלה בשמחה, כי העזרה היתה רק לטובה.

בעצם החלטנו להכיר בשש שנות הלימוד שמתבצעות באוניברסיטאות בצרפת לצורך קבלת ההכרה בעניין הזה, כאשר מי שיעשה שש שנים ועוד שנה אחת של התמחות, שהיא שוות ערך לסטאז', וכמובן יביא את כל המסמכים הרלוונטיים, ויוכיח שאכן עשה זאת, הוא יוכל להתחיל לעבוד פה ללא בחינה.

מי שיסיים רק את שש השנים יצטרך לעשות גם סטאז'. צריך לעשות בחינה לפני הסטאז', כמו שעושים גם סטודנטים ישראליים. הבחינה כמובן תהיה בצרפתית. אני חושב שזה יאפשר להרבה מאוד אנשים, שלא יכלו, או שהיו באי-ודאות, מה קורה אתם, יוכלו להגיע ולהתחיל לעבוד כאן.

תודה. עבדאללה, בבקשה.

בוקר טוב. הכיוון טוב מאוד. אכן מי שלמד רפואה בצרפת או במדינה אחרת, שלפי הסטנדרטים הישראליים, ולפי רמת הרפואה והמקצועיות אכן מקובלת ומוכרת, כמו שכבוד היושב-ראש אמר, זה הדבר הנכון. אני בעד שייבחנו כל הדברים שקשורים כל הדברים שקשורים להכשרתו של הרופא, אבל אנחנו פה בחוק הזה, שהיה מ-88', הפרזנו הרבה. עכשיו זה מאחורינו, ולכן עכשיו החשיבה מחדש היא טובה מאוד. אני בעד.

צריך לציין לפרוטוקול, שיש לי הצעת חוק. אני כבר שנתיים כאן. בפרקטיקה שלי אני רופא אורולוג כבר עשרים שנה, משפחה. אני מכיר את הבעיות האלה לעומק. הדבר שמאז 88' עד עכשיו מתמשך, הבחינה של הרישוי, שהיא לא כל כך היתה אובייקטיבית בהרבה תחנות ובהרבה מצבים. משרד הבריאות לא בחן, היכן הדברים עומדים מבחינה מקצועית. טוב שהכול מאחורינו. קורסים, לא קורסים, ציון מגן, ועדות, לא ועדות, פעם אחת לתת ציון מגן, פעם שנייה לא לתת ציון מגן – לא אכנס לכל הדברים האלה.

אני בעד המחשבה הזאת, והצעת החוק שהצעתי, לצערי הרב עד עכשיו משרד הבריאות מתנגד – לא יודע למה – שמי שלמד חמש שנים בארץ מוכרת, שמובן שלמדת שנה שלמה בבחינה מקצועית, משרד הבריאות יכול להיות, יש לו הכלים הנכונים והטובים, לבחון אם התלמיד הזה, סטודנט לרפואה, למד באוניברסיטה שהיא מוכרת, ויש לה רמה מקצועית נכונה, ורשמתי כמה מדינות, שחמש שנים – אתה עכשיו מדבר על שנה – זה טוב – חמש שנים עבודה בחו"ל במדינה או באוניברסיטה או בבית חולים שהוא אכן מוכר, ללא סטאז' וללא בחינה, ומי שעבד שלוש שנים, יעבור את הסטאז' ולא יעבור את המבחן.

לצערי הרב, זה לא אושר במשרד הבריאות. היה דיון בכנסת, ודחינו את ההצבעה ואת תשובת השר למועד אחר. אני מקווה שבהקשר הזה, שהוועדה אכן עושה דברים שאכן טובים, ולקלוט רופאים שעבדו בחו"ל, ורוצים לחזור לארץ ולעבוד ולהשתקע שם – זה דבר מבורך. אני חושב שהמהלך הוא טוב מאוד, אני בעדו, וצריך לקדם אותו בצורה נכונה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת נורית קורן. ברוכה הבאה.

אני הייתי מציע להצעה שלך, לקיים דיון בינינו.

ברצון.

לפעמים תהליך פנימי יותר קל ואפקטיבי מחקיקה. זה מסובך לפעמים. נעשה התייעצות ונחזור לזה.

כן.

אני רוצה להודות במיוחד גם כן למכון קהלת על עבודתו – לא רק פה אלא בכלל. תודה על המסירות שלכם לעידוד העלייה מצרפת, אבל ההשלכות הן לכל הציבור בארץ. זה לא רק עלייה; זה גם לתושבים חוזרים, שייהנו מהשירות הזה. זה לא שירות אך ורק לעולים; שירות לכל מי שרוצה לחזור הביתה. אני מקווה שנצליח להרחיב את זה בהתאם ליכולת המדינה לספק הכשרה הולמת לסטודנטים שלה.

פרופ' שוקי שמר, בבקשה.

קודם כל צריך לברך את משרד הבריאות על הפעולה הטובה שעשה. אני חושב שכל פעולה שתביא רופאים לישראל, היא מבורכת. אני מהטוענים – וזה לא לדיון הזה – שבמדינת ישראל חסרים אלפי רופאים. ראינו פה את הדוח של ה-OECD, והוא מדבר שאנחנו בממוצע של ה-OECD, אבל מי שמסתובב בבתי חולים, מי שמסתובב בקופות חולים רואה – קודם כל, כל רופא במדינת ישראל עובד לפחות בין שתי משרות לשלוש, כי רופאים עובדים גם בבתי חולים, גם בקופות חולים, גם בפרטי – בגלל המחסור. לא רוצה להיכנס לסוגיית התקנים – שגם הם מאוד מצומצמים, ואם יהיו יותר תקנים, וצריכים שיהיו תקנים, כי אנחנו מסתובבים בחדרי מיון, ורואים את העומס שישנו. אם היו יותר תקנים, העומס היה ודאי קטן. כך גם לגבי המחלקות. אז כל פעולה שתביא רופאים לישראל, היא מבורכת, וגם משרד הבריאות וגם המועצה המדעית עושים הכול – המועצה המדעית מבחינת הרגולציה המקצועית; משרד הבריאות חייב לייצר תהליכים להקטין בירוקרטיה.

עם חבר הכנסת אלאלוף רצינו לפני כשנה וחצי התחלנו בפרויקט גדול מאוד. אנחנו בונים בית חולים חדש מזה ארבעים שנה בעיר אשדוד. ארבעים שנה לא בנו בית חולים חדש בישראל. וכשבונים בית חולים חדש, צריכים לגייס 250 רופאים ו-500 אחיות רק ל-300 מיטות. מאיפה קולטים את הרופאים ואת האחיות? מאיפה שאין. יש בכל בתי החולים מחסור. בכל בתי החולים חסרות אחיות, בכל בתי החולים חסרים רופאים. אין אנשים ברחוב שאומרים לי: קח אותי. אז מתוך המחסור אתה קולט את האחיות ואת הרופאים. אתה לוקח חלק משיבא וחלק מאיכילוב וחלק מאסף הרופא וכך הלאה, ואתה יוצר עליהם משבר.

וזה הלקח העיקרי בכלל, אם אנחנו מרחיבים את היון – מדינת ישראל, כשרוצה לבנות בית חולים חדש בצפון, וחסר שם בית חולים, ובדרום, וחסר שם בית חולים, ובשרון, וחסר שם בית חולים, צריכה כבר היום להתחיל לתכנן את הרופאים. כבר היום, כי לייצר רופא מומחה זה סדר גודל של בין 10 ל-15 שנים. 15 שנים – זה 7 שנים ועוד התמחות ועוד משהו. 15 שנים רופא שיודע לטפל באנשים, ואחיות זה סדר גודל של 8-6 שנים. אז מדינת ישראל צריכה להתחיל לחשוב על הדבר הזה.

אם נחזור למצב הנוכחי, של המחסור, צריך להציף את המדינה ברופאים. קודם כל, זה יוריד את המשכורות. חלק מהמשכורות הגבוהות של רופאים הן פועל יוצא של המחסור. כשיש ביקוש, המחיר עולים. אין היום להשיג מרדימים. איזה מין דבר כזה? מקצוע חשוב – תשאלו רופאי ילדים כמה הוא חשוב, אני עסקתי ברפואה פנימית, בסוכרת. גם ההרדמה חשובה, אבל איך הגענו למצב שאי-אפשר להשיג היום?

כשיש מחסור, מה קורה? המחירים עולים, המשכורות עולות. ובפרויקט של חבר הכנסת אלי אלאלוף אנחנו הבטחנו, וחוזרים על ההבטחה – אנחנו מסוגלים היום, למרות שכבר הגענו לגיוס הרופאים והאחיות, לגייס 100 רופאים מצרפת עולים חדשים שיגיעו ו-200 אחיות – רק שיבואו. אבל צריכים לייצר רגולציה נכונה. למשל, לגבי אחיות – אנחנו מדברים פה היום רק על הרופאים. חבל שלא מדברים על אחיות. אחיות לא יבואו, לא יעשו עלייה אם יצטרכו עכשיו לבוא ולעשות בחינות והשתלמויות. אנחנו מוכנים לקחת אותן, להכשיר אותן כדי שיעברו את הבחינות, כלומר תוך כדי העסקתן. אנחנו נוכל לקלוט אותן, וזה גם ציונות, גם עלייה, וגם אתה מכסה את המחסור שקיים. כנ"ל לגבי רופאים – גם הרופאים שיבואו – הנושא של כשירות תרבותית הוא דבר חשוב מאוד. הקליטה היא לא רק שרופא יבוא, יקבל רשיון ויתחיל לעבוד; הקליטה גם קשורה לתרבות, לקלוט אותם חברתית, לקלוט אותם ברמת ההיכרות עם מערכת הבריאות בישראל, עם הערכים.

אם נסכם את הדברים הכלליים, אנחנו מאוד בעד. אני חושב שמשרד הבריאות ואדוני היושב-ראש, צריכים לקיים דיון על אחיות.

אנחנו בדיונים מקדימים, לפני שנביא את זה לדיון פה. נביא משהו מוכן וסגור, בלי להביא את ההתלבטויות.

הפעולה שלך מבורכת מאוד, אבל חייבים להקטין את הבירוקרטיה. הבירוקרטיה יוצרת מצב שכל רצון טוב נעצר באיזשהו שלב. זה הדבר אולי הכי חשוב, להקטין ככל האפשר את הבירוקרטיה. תודה רבה.

הצטרפו אלינו שני חברי כנסת – עודד פורר ואוסאמה סעדי. ברוכים הבאים.

בבקשה, שאול יציב, מהמועצה המדעית, שהיתה הגוף התומך הנלהב במהלך הזה. אני מודה לך ולכל החברים שהיו בדיונים אתנו.

באמת תודה. אני רציתי גם לציין, שהמועצה המדעית לאורך כל הדרך תמכה ברעיון שצריך למצוא איזשהו פתרון סביר לעולים החדשים בכלל ולעולי צרפת בפרט, כי אצלם יש מצב יוצא דופן, שלא קיים באף מקום בעולם, שבסוף הלימודים, בסוף שנה ששית לא מקבלים תעודה. למיטב ידיעתי, אין דבר כזה באף מקום – רק בסוף ההתמחות. היינו צריכים למצוא פתרון, שמצד אחד, ישמור על רמת הרפואה, ומצד שני, לעזור לעולים החדשים להשתלב בתוך המערך הרפואי בארץ.

פרופ' אידלמן ופרופ' פרט, יושב-ראש המועצה המדעית, אנוכי ועוד, ודנה, שנמצאת אתי ומנהלת את המועצה המדעית, עשינו לאורך כל הדרך, תמכנו במציאות פתרון סביר. אני חושב שמה שהוצע כאן, להכיר בתעודה שהם מקבלים בצרפת כתעודה שהיה שווה לדיפלומה – והרי זו היתה הבעיה – הם לא קיבלו דיפלומה. בלי דיפלומה אגב, אי-אפשר לגשת לבחינות רישוי ואי-אפשר לעשות התמחות. אנחנו שמחים שאפשר לראות היום את המסמך הזה כמקביל לדיפלומה. לכן מי שיעשה שנה אחת התמחות בצרפת, שמעתם – יוכל – אבל אני לא רוצה להיכנס לזה כרגע.

אני רוצה לומר, שהמסמך הזה, שהוא מקביל לדיפלומה, מוכר לא רק על-ידינו אלא גם על-ידי ארצות הברית, גם על-ידי קנדה, כלומר מדיניות רציניות ביותר מבחינת הרמה הרפואית.

גם שוויץ הקטנה.

לכן המועצה המדעית תומכת בלב שלם להכיר במסמך הזה כמסמך מקביל לדיפלומה, וכך לאפשר לרופאים שבאים מצרפת, להשתלב בתוך מערך הרפואה.

עוד מילה אחת – אני חושב שהשיטה שבה פעלת, שאתה מכנס פורומים מצומצמים בשלב מוקדם, לפני הדיון היותר נרחב, ומנסה לפתור ולקדם את הדברים – לדעתי יש לזה חשיבות עצומה. אני חושב שהגישה הזאת היא באמת נהדרת.

אני רוצה להתנצל שחברי הכנסת באים והולכים – כי אתם יודעים שבמקביל יש איזה 15 ועדות שונות. אני היחיד בכנסת שיש לו רק הוועדה הזאת – לכן אני לא רץ... הם יודעים לרוץ, ואני משמין... אז אתן להם ברשותכם לדבר.

אדוני היושב-ראש, אני מברך אותך על הדיון. באתי לכאן לומר, שאני לא רואה שום הבדל בין מה שעשה משרד הבריאות בהכרה של רופאים מצרפת. דיברתי אתך המון פעמים בחודשים האחרונים אודות הצעת חוק שלי אך גם של חבריי – למשל, ד"ר עבדאללה אבו מערוף, שאני מניח שהוא גם דיבר על זה. יש הצעת חוק דומה גם של חברת הכנסת שרן השכל בעניין הכרה בלימודי רפואה במדינות אירופה, בירדן, במדינות אחרות, שנגיד, בוגר שם וקיבל רשיון שם ועבד שם – זה התנאי שלנו, שיעבוד לפחות חמש שנים, שיקבל גם פטור, כשהוא יחזור לעבוד בבתי חולים בישראל. אנחנו במשא ומתן ובדיונים עם משרד הבריאות ועם ההסתדרות הרפואית. אם כבר הכיר משרד הבריאות ברופאים מצרפת, אני לא רואה שום הבדל בין צרפת לבין גרמניה לבין הונגריה לבין המדינות של האיחוד האירופי.

אני מבקש שמשרד הבריאות כן ייתן, יקדם ויסכים לקידום הצעת החוק שלנו ושל חברי כנסת בעניין הכרה - בלימודי רפואה יש הכרה, אבל ברשיונות של המדינות האלה. אני חושב שהרמה של הרפואה במדינות אירופה היא רמת מכובדת מספיק, שאם רופא קיבל רשיון שם, בין אם זה – בכל מדינות האיחוד האירופי – בירדן הרמה היא מצוינת, הלימודים שם טובים מאוד, הנבחנים שמגיעים משם עוברים את הבחינה בציונים מעולים. לכן אני מבקש גם את התערבותך, ואני סומך על ההתערבות שלך, שנקדם את הצעות החוק הללו. תודה.

תודה, אוסאמה. דיברתי גם עם עבדאללה לפני כן. יש דברים שעדיף שחוק לא יתערב. עדיף שנהלים טובים פנים משרדיים יהיו. היות שלשמחתנו, יש שינוי פרסונלי, ואמרתי, שיצאו חוקים במדינה הזאת כדי לעקוף פקיד, אז הפקיד הזה כבר לא יהיה. אנחנו יודעים שבסוף החודש ייצא לפנסיה, ושייהנה ממנה כמה שיותר – רק שיאפשר לנו לעבוד.

אני רוצה לציין פה – צרפת זה ההתחלה. יש רשימות, עשו עבודה הלובי הצרפתי בכנסת – לא קטן.

אנחנו לא רוצים לריב עם השומר אלא לאכול ענבים.

שיהיה ברור – לא הפסקנו פה. תודה רבה. נורית, בבקשה. נורית היא גם יושבת-ראש השדולה הצרפתית בכנסת.

נכון, אבל לולא עזרתך, אדוני היושב-ראש, זה לא היה מתקדם, ובאמת הבאנו להישגים טובים עם רופאי השיניים.

רופאי השיניים – ההחלטה התקבלה באסיפה הלאומית בצרפת.

נכון, שם הצביעו. ולולא המאמץ שלך ושלי, וגם בנושא שאם כבר העלית את רופאי השיניים, אעלה גם את רשיונות הנהיגה. לך אמרו תודה רבה ולי לא...

נכון שאני יושבת-ראש השדולה לעולים דוברי צרפתית. אנחנו מדברים שנתיים וחצי על כל הנושאים ששייכים לעניין העלייה והבעיות של העולים מצרפת. כפי שאמר כאן פרופ' יציב – יציב ונאמן – שהלימודים בצרפת הם באמת ייחודיים, לכן אי-אפשר להתקדם עם זה לשום מקום. אני ניסיתי עם ד"ר שאנון כל כך הרבה מסלולים רק כדי לעזור לאנשים, ולסייע. לפעמים אפילו אמרתי לו: הם לא יכולים להיות רופאים? אז שיהיו משהו אחר, אבל תן מסלול, תן משהו. אני מאוד מקווה שנוכל עם החוק הזה להתקדם.

זה לא חוק. זה רק מראה כמה כשאדם רוצה להבין, זה קל. פרופ' גרוטו הכניס את זה, וזה נכנס לתוך משרד הבריאות. לא יצטרכו את האצבע שלנו.

מעולה. אדוני היושב-ראש, הכנסת הזאת, גם אם אומרים שאנחנו חברי הכנסת לא עובדים, הכנסת הזאת עשתה כל כך הרבה דברים, וגם נושאים חשובים טופלו, ובעיקר בוועדה הזאת בראשותך. אני מאוד מודה לך, ואם נוכל לסייע, שיהיו לנו יותר רופאים, יותר אחיות – הגיע הזמן.

אני רק רוצה לספר לכם שלפני שלושה שבועות אני הייתי בחדר מיון. ישבתי בשקט והמתנתי, וזה היה פשוט מזעזע, שאין מספיק רופאים, אין מספיק טכנאים באותו זמן של הלילה שצריכים להיות. אנשים באים, צריך לעשות את הבדיקות, ומחליפים – אדוני היושב-ראש – בדיקה אחת שהיה צריך לעשות, החליטו לעשות בדיקה אחרת, עם יותר קרינה ויותר בלגאן, כי לא היה טכנאי שיקרא את הבדיקה המסוימת הזאת. אלה דברים שאנחנו צריכים לקחת לתשומת לבנו, ולהביא את הרפואה שלנו קדימה.

אני מודה לכולכם, וכל הכבוד לכל הארגונים שעוסקים בזה ולוחצים, כי זה מה שחשוב. יום טוב.

הרשיתי לעצמי לצרף לידי את רבקה בוכריס, ידידתי, כאשה שעלתה לארץ ועומדת בראש קרן אדליס, שהיא כל כך הרבה פועלת למען פיתוח של כל כך הרבה שירותים במדינה, אבל במיוחד מדע וחקר המוח ובנושאים של קליטת עולים. לכן היא קיבלה את הזכות, לקבל תרגום לידי...

בבקשה, חבר הכנסת עודד פורר.

תודה, אדוני היושב-ראש. ראשית אני חייב לומר שבסיפור הזה יש הרבה שמחה, ואני קצת מתוסכל, אני חייב לומר את האמת, כי אני רואה פה את הדמויות – אני מכיר את כל היושבים מסביב לשולחן, את פרופ' יציב, שהתקופה הכי טובה היתה כשהייתי צריך לעבוד מולו תקופה מסוימת במשרד הקליטה, וגם את פרופ' שמר, שגם אתו ניסינו, כהייתי מנכ"ל, את אותם דברים שברורים גם היום. כלומר הנתונים לא פתאום התרגשו עלינו.

ברור לחלוטין שמספר הרופאים הממוצע לאלף נפש במדינת ישראל הולך ויורד, והוא ילך ויירד - זאת המציאות. נגמרה העלייה הגדולה מברית המועצות לשעבר, שידעו לקלוט אותה, וידעו למצוא את כל הפתרונות שהיו צריכים למצוא. לקח הרבה זמן, אבל בסוף המערכת גם אז מצאה את הפתרונות כדי להכניס אותם לנתיב, והיום המערכת לא יודעת מה לעשות, כשהם יוצאים לפנסיה. והם יוצאים לפנסיה, והאוכלוסייה גדלה, וזאת המציאות.

זה נכון עם רופאים וזה נכון עם אחיות. זה בטח נכון גם עם מהנדסים ומקצועות נוספים. אז במקום שממשלת ישראל – וכשאני אומר ממשלת ישראל, אני יורד למטה – לא לשרים אלא לאלה שבסוף נמצאים שם, גם כשמתחלפות הממשלות. יבינו וימצאו את הפתרונות היצירתיים. אנחנו היום צריכים סוף-סוף – ואני אומר את זה לזכותו של השר ליצמן – זה הצוות של משרד הבריאות, וגם לזכותך על הפעילות שלך – אותו מכתב שהוציא ואמר סוף-סוף את האמירה הפשוטה שאומרת: אנחנו נאפשר לכם להמשיך ולעשות את זה פה, ולסיים את ההתמחות שלכם פה.

אנחנו דיברנו על זה בוועדה להסרת חסמים בתעסוקה בחודש נובמבר 2014. שלוש שנים. זה שלוש שנים אחרי שכבר דיברו על זה קודם – זה לא שהמצאנו את זה בנובמבר 2014. מה קרה למספר העולים מאז? אחרי שהוא עלה מאוד – והוא עלה מאוד כי היתה תחושה בצרפת שכן, פותחים את השערים, דיברו על הוועדה הזאת בצרפת – הוועדה להסרת חסמים, דיברו על התהליכים שהובלנו אז בצרפת, ובסוף התנגשו מול המציאות אנשים שבאו לפה. לכל אחד יש חברים ומשפחה בצרפת והמסר מגיע לשם, ואנחנו רואים את מספרי העולים הולכים ויורדים.

אגיד גם תחזית ציונית שלי לפחות. אנחנו נמצאים בחלון זמן שייסגר, כלומר יש עכשיו עשר, עשרים שנה שתגיע העלייה למדינת ישראל. מי שלא יעלה – הקהילות מאוד יצטמצמו בעולם. זאת הערכתי – גם בארצות הברית הקהילות יצטמצמו. מי שלא יעלה, יתבולל. המאגר הזה, שקיים לעם היהודי, מעבר לאינטרס הציוני שלנו – תדמיינו את מדינת ישראל עם 9.5 מיליון יהודים; לא עם 6.5 מיליון יהודים, את כל הבעיות שלנו פה.

יש פה אינטרס לאומי. אני אומר את זה לפקידים שיושבים בממשלה. לא יושב פה אף אחד מהאוצר, אני מבין, נכון? אין פה פקיד מהאוצר. אבל גם להם – הם רואים את זה דרך החור של הגרוש, כי אם הם יפתחו עוד בית חולים, אנשים יצרכו יותר שירותי בריאות, אז אנשים גם יהיו יותר בריאים, לא קרה שום דבר, ויהיו לרופאים יותר מקומות עבודה, ויהיו יותר מיטות.

אנחנו נמשיך ללחוץ מבחינתנו, אבל אני אומר את זה גם לארגונים שיושבים פה בצד – גם הלחץ הציבורי שלכם חשוב. גם הוא משפיע. עובדה שהוא הצליח להביא סוף-סוף למכתב הזה, ואני מסכים לגמרי, אדוני היושב-ראש – כל מה שאנחנו עושים פה בחקיקה, אנחנו יכולים לוותר עליו, אם בתוך הרשות המינהלית יקבלו את ההחלטות הנכונות, זה הכול. אני אומר את זה גם לכם. אני לא רוצה את החוקים האלה. אתמול הגשתי חוק – גם היושב-ראש חתום עליו – שאומר שמדינת ישראל תחיל על עצמה את כללי האיחוד האירופאי. מאוד פשוט. האיחוד האירופאי עשו עבורנו את העבודה. בדקו איזה מוסדות השכלה גבוהה הם טובים, איזה מוסדות הכשרה ובתי חולים הם טובים, ואמרו: אם למדת פה ועבדת פה – אתה יכול לעבור בין המדינות. הרי אם מחר האיחוד האירופאי יבוא לממשלת ישראל ויגיד: אתם יכולים להיכנס מחר לאיחוד האירופאי, אני מודיע לך שאנחנו נעזוב הכול ונרוץ פנימה, עם כל התנאים, גם של הרופאים. אז תחילו על עצמכם עכשיו. אני לא צריך טובות. אני יכול להחיל על עצמי את הכללים של האיחוד האירופאי. בואו נחיל את הכללים, שכמו שעובר רופא מצרפת לאיטליה ומאיטליה לספרד, הוא יוכל גם לעבור לישראל.

תודה רבה. כשהוא אומר שלוש שנים – הוא היה מנכ"ל משרד הקליטה. שנינו לא היינו בכנסת.

מאיר בוחניק, קהלת, בבקשה. תודה על העבודה הנפלאה שעשיתם.

שלום. שמי מאיר בוחניק, סמנכ"ל פורום קהלת. קודם כל, תודה רבה לחבר הכנסת אלאלוף, יושב-ראש הוועדה. אם לא היינו עושים את הדיונים פה, כנראה שלא היינו מגיעים ליום הזה. ותודה רבה לחבר הכנסת פורר שגם הפעיל הרבה לחצים וכל הזמן תמך, עם הצעות החוק. אני מקווה שפתרנו את הבעיה לצרפתים. יש גם איטלקים ואחרים. אני מקווה שהצעת החוק תתקדם.

לפני שנה וחצי פנתה אלי ליסה רחמני, שיושבת פה בשקט, וסיפרה לי על בחור אחר, עוד יותר שקט ממנה, רפאל ברמן, שיושב פה. רפאל ברמן, בחור ציוני שכל מה שרצה לעשות – להתמחות בישראל. הוא כבר התקבל להתמחות טובה בצרפת, אבל רצה להתמחות דווקא בישראל. זה לקח הרבה זמן, אבל אני שמח שבסופו של דבר כן הגענו לנקודה הזאת, בעזרת כל ארגוני העולים. אמנם זה לקח הרבה זמן והרבה שיחות והרבה שכנוע, אבל גם בעזרת היועצת המשפטית פה של משרד הבריאות אדוה גואל, ובתמיכת הר"י, שכפי שציינתם, תמכו. אני קודם כל רוצה לומר תודה רבה לכולם, ואני שמח שהגענו לנקודה הזאת.

אני לא בטוח שסיימנו את הדרך. הסיכום כרגע הוא שמי שכבר התמחה, לא יצטרך לגשת לבחינה, ומי שלא התמחה, כן יצטרך לגשת לבחינה. אני לא יודע אם זה הסיכום האידיאלי. אני חושב שהצרפתים – לצרפתים יש היום פטור. קוראים לזה שבע מדינות הפטור. יש שבע מדינות שבהן יש פטור מבחינה. לא ברור למה דווקא הצרפתים, שמגיעים אחרי שש שנים, לא זכאים לפטור הזה, כאשר אנשים מאנגליה ומארצות הברית כן זכאים לפטור הזה. לעניות דעתי, ולדעתי זה גם מה שנכתב במכתב לפרופ' גרוטו, יש לצרפתים תואר, יש להם דיפלומה. אולי השם שלו שונה, אבל לא בגלל השם – כבר שייקספיר אמר: מה יש בשם? זה באמת לא משנה השם; מה שמשנה זה המהות. יש להם אותה איכות השכלה רפואית. כפי שאמרנו, מכירים בהם בארצות הברית, מכירים בהם בקנדה, ואם בקנדה ובארצות הברית מקבלים את הפטור, אפשר גם בישראל לתת גם לצרפתים אותו פטור. בכל אופן אני רוצה להודות על הנקודה שאליה הגענו היום.

הקדמת את הסיכום שלי, ואני שמח על כך שאני לא היחיד שמעלה את הנקודה, גם הנושא של התואר ושל הבחינה, וגם ברור שנעבוד עבור מדינות אחרות. אין שום סיבה שמה שטוב לצרפת, לא יהיה טוב למדינות אחרות, שהמערכת מכירה בהם כרמת בתי ספר גבוהה מספיק כדי להכיר בלימודים שם כמו בלימודים בצרפת. אבל זה באמת המשימות הבאות שלנו.

אולי הייעוץ המשפטי של המשרד.

קודם כל אשמח לתקן – אני לא היועצת המשפטית של משרד הבריאות אלא אני היועצת של האגף לרישום מקצועות רפואיים במשרד הבריאות.

את מהייעוץ המשפטי.

כן, אבל חשוב שיהיה ברור שאני לא היועצת של משרד הבריאות.

בכל מקרה, לעניין הבחינה, חשוב לי מאוד לומר – כל מדינות הפטור, שאגב, זה משהו מאוד היסטורי, ובהתבסס על ההתנהלות של המועצה המדעית – כבר לא קיים. משרד הבריאות ממשיך לאמץ את זה, אבל המועצה המדעית – וזה מכוח התקנות – כבר לא מקיימת את זה. לכן יכול להיות שמשרד הבריאות ישקול כיצד להמשיך מעתה והלאה לעניין מדינות הפטור.

מכל מקום, אין הבדל בין הצרפתים, שהגיעו לארץ ולא עשו סטאז', לבין האנגלים, לצורך העניין. כל מי שלא ביצע סטאז', נדרש לעשות בחינה, גם אם הוא ממדינות הפטור אנחנו לא עושים איזושהי אפליה בגלל המורכבת הקיימת בצרפת, אלא זה קיים אצל כולם.

מי זכאי לפטור – מי שהוא רופא, שיש לו רשיון. הוא בעצם מגיע לארץ, ואנחנו נותנים לו את הפטור. אנחנו מוודאים שהוא רשאי לעבוד באותה מדינה שממנה הגיע, מדינות הפטור, על-פי דין, ואז אנחנו פוטרים אותו מבחינה. מי שלא עשה סטאז', ונדרש לעשות סטאז' פה בארץ, צריך לעבור את הבחינה לקראת סטאז'. אין קשר בין הצרפתים לבין כל אחד אחר. אנחנו נוקטים באותה גישה שווה כלפי כל שבע המדינות. אז שיהיה ברור שזה חד-משמעית, זו לא החלטה רק לגבי צרפת; זו החלטה קבועה.

לגבי צרפת, המשרד, אחרי ליבון הנושא, החליט וראה לנכון כן למצוא פתרון למורכבות הקיימת. בעצם הדחייה של הדיפלומה של ה-MD לאחר ההתמחות, ולהכיר בדיפלומה שהם מקבלים לאחר שש שנים, הפמי דיפלומה, כשוות ערך לצורך הגעה לפה לישראל לביצוע התמחות או הסטאז' – מה שהם ירצו, תלוי בפרק הזמן שהם נמצאים בו, כדי לקדם את השתלבותם התעסוקתית פה כרופאים.

יש לי שאלה שכדאי שנברר אותה. עם קבלת הפטור בארץ, האם התעודה הזאת או התואר מקובל גם בחו"ל, אם הרופא או הרופאה יחזרו למקום אחר?

לא הבנתי.

במכתב כתוב שמשרד הבריאות מבהיר שהוא לא- - -

אם יורשה לי, התשובה היא כזאת: ראשית, אני חושב שנכון לתת לצרפתים, למתמחים, להחליט בארצם, אם הם מוכנים לקחת את הסיכון הזה, ואני שמח שזה גם מה שמשרד הבריאות החליט.

בנוגע לשאלה, האם יוכלו לקבל בעתיד גם רשיון במדינות אחרות, אז התשובה היא כן. ייתכן שתידרש פרוצדורה, אבל בסופו של דבר עם הגשת מסמכים ועם כל מיני עניינים פרוצדורליים אחרים, כן. אפשר לקבל רשיון גם במדינות אחרות.

אדוני היושב-ראש, אני מציע שיהיה תהליך של הידברות עם משרד הבריאות הצרפתי, כדי שתהיה אמנה, שמה שיהיה כאן, לפחות שלא יפגעו בהם, אם מישהו במקרה חוזר לצרפת, שלא יגידו לו שאז הוא לא זכאי.

נעשה הבירור הזה, אבל הם עומדים על זה, שהם לא יקבלו את ה-MD.

אני כיושב-ראש קבוצת הידידות הפרלמנטרית, ברגע שאדע מי הצרפתי שהגיע לתפקיד בפרלמנט החדש, אעלה את הנושא הזה. בבקשה. רפאל ברמן, בבקשה.

שמי רפאל ברמן, ואני מתמחה בהרדמה בצרפת – בעזרת השם, בישראל בקרוב. אשתי אסתר.

אני מוכן לחתום אתו כבר היום...

אסתר ואני התחתנו לפני כארבעה חודשים, ואחותי התאומה מתחתנת.

מזל טוב.

מזל טוב.

אנחנו נשואים צעירים. רוצים לבנות בית, משפחה בארץ, שילדינו יהיו ישראליים, גאים להיות יהודים במדינה שלהם, כמו שאנחנו אוהבים אותה, עד כדי להגיע אליה.

היו בעיות, אבל ההבדל בין ישראל והעולם הוא שבישראל יש פתרונות, ולמה אנחנו רוצים לבוא לפה – כי יש פתרונות בכל זמן.

ביום הזה אני רק רוצה – אני אסיר תודה – ראשית, לקב"ה, לאמא, לאשתי, לתאומה שלי, שעשתה הרבה עבודה. אנחנו פה היום. גם לך, אלי אלאלוף, וגם לעודד פורר ולפורום קהלת, למאיר, לכולם על התמיכה שקיבלתי בכל התהליך הזה.

זו לא רק בשורה טובה למתמחים הצרפתיים אלא גם לישראל, שתוכל לקלוט למערכת הבריאות מתמחים. תודה רבה.

אתה לא צריך אולפן, זה ברור... כל הכבוד.

אם כבר אתם מודים, אני חייב להודות – אני חייב לעשות את זה – אני לא עושה את זה אף פעם – לעוזר שלי, ליועץ שלי, ההוא שמלמד אותי יותר ממה שאני יודע. באמת תודה.

בבקשה, אריאל קנדל. אני מרגיש כמו במשפחה.

תודה לכבוד היושב-ראש. אם היה אפשר לבכות פה ולמחוא כפיים, היינו עושים את זה, כי אני חושב שזה יום מרגש. זה צעד קטן למדינת ישראל, וצעד קצת יותר גדול לעלייה מצרפת. קעליטה הוא ארגון גג של עולי צרפת, גם ניסה לדחוף את המאמץ הזה. יושבות פה כמה עמותות, אם זה פורום קהלת, אם זה קרן אדליס, אם עו"ד ליסה רחמני, שהטלפון שלי לא מפסיק לצלצל בחודש האחרון, וכל הכבוד לה על המאמצים האלה. יושבים פה עוד עמותות – אם זה- - - אם זה עמ"י, ואני חושב שלא שכחתי אף אחד. כמובן, רפאל – זה יום כפול בשבילך – גם להיות בכנסת היום, גם הנישואין של התאומה שלך – לי יש שתי תאומות – הן עוד קטנות, אבל אגיע ליום הזה... זאת הנקודה הראשונה.

על המבחן דיברנו, ושוב אני אומר – אולי כדאי לחשוב שוב על הסיפור של המבחן. אני רוצה להוסיף שתי נקודות: אחת, לפרופ' שמר. לפני שנה התחלנו את המהלך של להתחיל לחפש רופאים בצרפת. עד עכשיו המהלך הזה לא כל כך צלח, ואני חושב שעוד לא אבדה תקוותנו גם בסיפור הזה.

אומר מה קורה בתחום המהנדסים – אני חושב שצריך גם להסתכל על זה. היום מדינת ישראל באופן פרואקטיבי רודפת כל מיני מדינות בעולם כדי לחפש עולים חדשים, אם אפשר, ואם אי-אפשר, אפילו אנשים שהם לא יהודים ואפילו לא זכאי עלייה. אז אני אומר שכדאי לבנות תוכנית פרואקטיבית, ולמצוא אישור בצרפת. בניגוד לעלייה מרוסיה, בשנים האלה אנשים באו, ואז חיפשו עבודה. פה צריך להיות טיפה יותר פרואקטיבי, ואני אומר את זה בצניעות – ולהגיע אליהם ולהסביר להם מה התנאים.

יושבת פה עמותת גבהים, שהיא גם מומחית גם בגיוס אנשים למערכת הבריאות הישראלית. אם נשכיל לבנות תוכנית פרואקטיבית, אני חושב שנוכל להגיע לאנשים ולהסביר להם, ופשוט להביא אותם. אני לא אומר להחתים אותם על חוזה שם, אבל להביא להם קצת יותר כדי לתת להם מה שנקרא גורמי נחיתה בישראל.

חבר הכנסת עודד פורר דיבר על הסיפור של העלייה בצרפת, בירידה. לעניות דעתי, הסיבה העיקרית היא שחסרים פה מסלולי נחיתה. אנשים יודעים שהם רוצים לעלות – היום יותר מ-60,000 צרפתים אומרים שהם רוצים לעלות לישראל, ברצינות, אלא מה – אין מספיק מסלולי נחיתה. יש סל קליטה, יש אולפן 500 שעות – זה נכון, אבל מעבר, האנשים האלה לא מבינים אילו מסלולי נחיתה מחכים להם, בעיקר בתחום התעסוקה.

אנחנו לפני שלושה חודשים, ההתאחדות התעסוקתית המאוחדת לתעסוקה לעולי צרפת – כדי בדיוק להנגיש את זה, אז אם נשכיל לבנות יחד תוכנית, מאוד אשמח. אני חושב שאפשר יהיה לממש את זה, ולהביא אותם לפה.

דבר אחרון, אדוני היושב-ראש, אני חושב שצריך גם להסתכל קדימה – וזה אחיות. אנחנו מוכנים להמשיך כדי להגיע לפתרון גם בנושא האחיות, ואנחנו שוב מאוד מודים לך על העבודה שלך.

תודה רבה.

אם יורשה לי רק הערה קצרה – כבר ב-28 ביוני לפני שנה, הונחה בפני היושב-ראש בישיבות שהיו לא פורמלית, תוכנית מאוד רחבה של קליטה. קליטה היא לא רק טכנית, כמו שאתה אומר, ואני מסכים מאוד לכל מה שאמרת, יש פה תוכנית מובנית, איך קולטים את האנשים – גם ברמה החברתית, גם ברמה הקהילתית, איך יוצרים להם מערכת של הדרכה וקליטה, גם עם כל הנושא של הכשירות התרבותית וכדומה. היו מגעים עם משרדי הבריאות והאוצר. הדברים לא צלחו, ואבקש מכבוד היושב-ראש- - -

הפגישה האחרונה בנושא הזה היתה לפני שבוע. יש פטור שאתם לא מכירים – זה נמצא עם משרד המשפטים. יש שם בעיות, ואנחנו גם מטפלים, כלומר לא ירדנו מזה. יש לנו הבטחה תקציבית מסודרת לקליטת העולים אצלכם בבית העולים באשדוד. יש הבטחה תקציבית מסודרת – לא אומר את המספר, אבל היא יכולה להיות מספיקה כדי לקלוט מספיק עולים בתקופת המעבר, בין הפול טיים לעבודה לבין להכין אותם לעבודה.

אתמול שוחחתי עם ד"ר ורד עזרא, וגם הצעתי לה פתרונות. אני לא משפטן, רק רופא, אבל הצעתי לה פתרונות, כי אם, לצורך העניין, זה לא יהיה משהו ייחודי לאסותא אשדוד אלא יגידו: המדינה עושה כך וכך כדי לעודד את העלייה מצרפת, ואז העולים יבחרו בין חיפה לבין אשדוד. ואם נייצר להם את הקליטה החברתית, אני מניח שהם בעצמם יבחרו, להביא כמה שיותר עולים רופאים, והם רוצים להיות בקהילה שיכירו אחד את השני – להביא כמה שיותר רופאים ואחיות בכמות גדולה מאוד. אני בטוח שהם יבחרו בכיוון של אשדוד. יכולים לבחור – כל הארץ פתוחה בפניהם, וזה הפתרון המשפטי שהצעתי אתמול לוורד עזרא. תודה רבה.

תודה. בבקשה, יונתן רובינשטיין.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש. שמי יונתן רובינשטיין, מעמותת גבהים. נכנסתי לעמותה לפני כמעט חצי שנה. מנהל עם אורן מזרחי את תוכנית עולים מדיקל. עמותת גבהים כבר יותר מעשור – מי כמוך יודע – פועלת בליווי תעסוקתי לעולים בעלי רקע אקדמאי, שמגיעים מכל רחבי העולם ולא רק מצרפת. לפני קצת יותר משנה פתחנו את תוכנית עולים מדיקל לרופאים. כיום פתחנו גם לאחיות, ובתכנון גם לרוקחים. עד עתה, לאחר שנה וחצי של פעילות, קיבלנו יותר מ-500 פניות, בהם יותר מ-300 רופאים; השאר – רוקחים, אחיות ופארא רפואי, שכרגע אין לנו הכלים לטפל בהם.

למה אין לכם אפשרות?

משאבים, מיומנות.

אז מה, אתם מייצרים ציפיות ולא מקיימים?

אנחנו עונים להם שכרגע לא יכולים לענות. יש עמותות אחרות שמטפלות בהם.

זו לא תשובה. תיזהרו. האמינות שלכם תיפגע. אם תבטיחו שאתם מטפלים, וגורמים לזה ש-300 איש מאמינים לכם, שולחים לכם, ואחר כך לא יוצא מזה דבר, בשביל מה? אתה יודע מה הרגשות שלי כלפיכם.

כנראה לא הסברתי את עצמי מספיק.

אני מציע שתבדקו טוב גם את התשובות שלכם.

הרופאים – אנחנו מטפלים בהם. האחיות והרוקחים – אנחנו מטפלים בהם. אם מישהו לא מהמקצועות האלה, אנחנו שולחות לעמותות שיושבות פה, שיודעות לעשות את זה טוב מאתנו, ולכן אנחנו לא עושים את זה. מתוך 300 הרופאים, כשליש מהם כבר בארץ או בתהליכי עלייה, ומתוך ה-100 האלה 80 כבר בתהליכי השמה דרכנו, אחרי הכשרה מקצועית.

כיום אנחנו בקשר עם למעלה מ-90 מתמחים וסטודנטים לרפואה מצרפת, שרוצים לעלות ארצה. הם פנו אלינו לא כי הם רוצים להתעניין אלא כי הם רוצים לעלות עכשיו או בשנה-שנתיים הקרובות, ולהשתלב במערכת הבריאות הישראלית.

אני לא רוצה לפרט את כל המתמחים האלה – רק ברשותכם אני רוצה לציין מספר קטן של מקרים שפגשנו בצרפת לפני חודש וחודשיים בירידי העלייה והתעסוקה של הסוכנות היהודית ובפורומים עם ארגוני סטודנטים יהודיים. אציין את אוליביה, שרוצה להתמחות בגניקולוגיה בארץ, שקיבלה הצעה בקנדה, שרצתה להגיע, לא יכלה. אתמול שלחה לי הודעה, אם אני יכולה להגיע או לא; את רפאל, מתמחה בכירורגיה אורולוגית, שגם קיבל הצעה באנגלית. שלח לי הודעה הבוקר: אני יכול להגיע או לא? את מיכאל ואשתו חנה – הוא מתמחה באורתופדיה. עדיין לא הגיש את התזה שלו, כי אשתו מתחילה התמחות ברפואת משפחה, ורוצה לדעת, אם היא יכולה להגיע – היא תגיע. אם לא, הוא צריך להתחיל לעבוד, כי רק בעוד שלוש או ארבע שנים היא תוכל להגיע, ואז יותר קשה.

אני רוצה לציין גם שמעבר למתמחים, הרבה מעסיקים פנו אלינו, שזה אסותא ועוד בתי חולים מהפריפריה. ראשי מחלקות התחננו אלינו למתמחים. אנחנו בגבהים כבר ערוכים ומוכנים להתחיל מחדש את כל התהליכים הללו בצורה פרטנית, עם כל מתמחה, כלומר מהליווי ועד השמה. הגשר מוכן. חיכינו וציפינו לאור הירוק. אנחנו עכשיו רוצים לשמוע, איך הדברים יקרו, ומה המתמחים האלה, שכבר פנו, ומשלשום חזרו ופונים אלינו, צריכים לעשות כדי להגיע ולהגשים את החלום לעלות ארצה, להשתלב במערכת הבריאות.

תודה. אני חוזר ואומר שהאתגר שלנו ממשיך, ההתמודדות עם הבחינה, ההתמודדות עם מדינות נוספות, ההתמודדות עם התואר של ד"ר, לא ד"ר וכו'. אנחנו נמשיך בעבודה השוטפת. חלקה, כפי שאמר פרופ' יציב. אנחנו נמשיך בעבודה שלנו בשיתוף אתכם. תרגישו חופשי – אני פנוי לכם. אני שמח שאפשר להרגיש טוב היום, גם אם יש לנו עוד מה לעשות. אין דבר אופטימלי מראש. זה רק נבנה בתהליך.

אני מרשה לעצמי לתת לרבקה כמה מילים בצרפתית.

רבקה בוכריס, קרן אדליס.

(אומרת דברים בשפה הצרפתית להלן התרגום החופשי)

ברצוני לומר רק כמה מילים. אנחנו מממנים ציוד רפואי לבתי חולים, מחקר רפואי , בתי ילדים ועוד. הרבה פעמים בהרצאות שלי אני אומרת שוב ושוב: הקידמה היא כשאנשים פשוטים מתאחדים בכדי לשנות את העולם. והיום, האנשים הפשוטים הם אלה שצועדים איתנו: לידה-שנמצאת בקבוצה שלי ושעבדה בעבר אצל "גוויל", קהלת, עובדי המחלקות הפנימיות בבית החולים וקליתה. הם אנשי הפעולה הצעירים ששינו את פני העולם.

אך בלעדי אלי אלאלוף הכנסת לא הייתה יכולה לחולל את השינוי הזה ולכן ברצוני להודות לאלי שהוא חיוני עבורנו ועבור קידומנו, ועל ההזדמנות לתת למדינת ישראל את היכולת לממש את ערכיה היהודיים .

תודה, אלי, מקרב לב על כל העשייה שלך , תודה רבה.

החלק האחרון הוא לא לתרגום – הוא לפרוטוקול...

היא עומדת בראש מערכת קרן שמעודדת מחקר וציוד רפואי גדול – אני מוסיף את המילה גדול, כי זה יכול להיחשב ענק, ומשנה בבתי חולים מצבים מסוימים, כמו לאחרונה בצפת.

כאחד שגם עוזרת בבניית בתים לילדים, העולם משתנה בזכות הכוחות של עולים – גם כוחות של למטה, שיכולים להיחשב של בודדים.

אני רוצה להודות במיוחד לליסה, שעובדת אתי, לקעליטה, לגבהים, לכל הגופים שנמצאים פה ושעושים למען. ורוצה להודות לי – מה שאמרה, זה מספיק.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:05.