הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 32

מישיבת ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחוןלענייני חוץ והסברה

יום שלישי, י' בתמוז התשע"ז (04 ביולי 2017), שעה 14:00

מקומם של הסטודנטים במאבק בתנועה הדה לגיטימציה

חברי הוועדה: רוברט אילטוב – היו"ר

אבי דיכטר

עליזה לביא

רון גרסטנפלד - מחלקת הסברה ומיתוג

רון ברומר - ראש אגף יזמות, משרד לנושאים אסטרטגיים והסברה

נאווה אלדשטיין - ראש מחלקת קשרי חוץ, נציגת יו"ר התאחדות הסטודנטים

תום ניסני - תנועת אם תרצו

יעקב כהן - תנועת אם תרצו

אביבה סלומוביץ - קמארה

יוסף תרשיש - יו"ר WUJS

אנסטסיה בירבקוב - נשים עושות שלום

שני כהן - סטודנטית

לידור איפרגן - סמנכ"ל תפעול, אגודת הסטודנטים אריאל

אירנה קזימוב - מנכ"ל אגודת הסטודנטים אריאל

יניב יחזקאל - עו"ד, מבקר התאחדות הסטודנטים

דור רינגל - יו"ר הסטודנטים, טכנון

עומר עמית - יו"ר אגודת הסטודנטים, טכניון

איתי דהן - אגודת הסטודנטים

יפית עובדיה - ראש צוות בתוכנית למאבק באנטישמיות ברשת

שירן חלפון - רכשת שליחי קמפוס הסוכנות היהודית

אלון פרידמן - מנכ"ל הלל ישראל

ירדן בן יוסף - מנהל פרויקט ACT.IL, המרכז הבין-תחומי

רודי רושמן - SSI

שחר לירן-חנן - מנכ"לית האמת שלי

אשגר ארפי - סטודנט

דן הלר - סטודנט

שיר דרמר - סטודנטית

ענבר הוכברג - סיו"ר התאחדות הסטודנטים הארצית

שחר אלון - שליח לשעבר, הקונוסוליה הישראלית בניו-יורק

אביב איטח

נשיא התאחדות הסטודנטים

אשגר ארדי

Stand with us

שני

מכון מחקר NGO MONITOR

בני פישר

נשיא EUGS

אסף קורצמן

סטודנט

שמואל לטקו

שלומית כהן

מקומם של הסטודנטים במאבק בתנועה הדה לגיטימציה

חברים, אנחנו נתחיל בדיון. לפני הדיון, מזכיר הוועדה רוצה לומר כמה דברים.

רק דבר אחד, בשביל הפרוטוקול. צריך לציין שעל פי סעיף 120ב לתקנון הכנסת, הדיון פתוח.

קודם כל, אני רוצה לברך את כל הסטודנטים שהגיעו ועושים עבודה נפלאה בכל המלחמה בתנועת ה-BDS העולמית, שהיא בעצם מכוונת נגד מדינת ישראל. יש לנו היום גם פעילות במסגרת יום הסטודנט הבין-לאומי, ואני רוצה להודות לכם על הפעילות. אני חושב שהעבודה שאתם עושים בתחום הדיפלומטיה הציבורית היא עבודה חשובה, ולפעמים היא הרבה יותר אפקטיבית אפילו מפעילות מכוונת, ממשלתית, מאורגנת, כי אני באמת מאמין ביכולות של אנשים לשכנע, ולא תמיד כשהם באים מתוך משהו שהוא פורמלי, ממשלתי, אלא מתוך הרגש האישי. על כך תודה לכם.

חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה.

כאמור, הדיון הזה היום נעשה במסגרת יום הסטודנט פה בכנסת. חברת הכנסת מירב בן ארי ואני מובילות את השדולה כאן, ואני רוצה להודות על האפשרות של הקיום של הדיון הזה היום, כאן במסגרת ועדת החוץ והביטחון.

במסגרת ועדת המשנה לענייני חוץ והסברה.

חברי חבר הכנסת אילטוב, שהוא יו"ר ועדת המשנה, שעושה עבודה בנושא הזה שהיא חשובה ומתמשכת, פינה היום מקום לשמוע ולהשמיע, ולא בכדי. אתם אחת החוליות היותר משמעותיות בעבודה ב-BDS. ראיתי את זה נכוחה כשהייתי בשבוע שעבר בברלין עם משלחת של סטודנטים, משלחת מדהימה, נפלאה, שבאה מתודרכת. מה שראיתי אני, מעבר לכל, זה צעירים שמדברים לצעירים, בני גילם, סטודנטים, עם אותה הוויית חיים, עם אותה שפת דיבור וקשר וטכנולוגיה ועוד ועוד. המסר עובר, המסר משפיע. אותו כנ"ל באוניברסיטת ברקלי. אני באה לתת הרצאה ומגיעים להלל, ושם הסטודנטים היהודים משתפים אותנו במצוקה הקשה, שהם מגיעים עם חבריהם, לא מתכננים והופכים להיות חבר'ה שעושים הסברה למדינת ישראל בלי כלים, כי הם הקיימים שם. צריך לראות גם איך עושים את זה יותר מדויק, יותר הדוק, יותר נכון, כי בין פעילי ה- BDS יש גם ישראלים. הפרעה קשה שהייתה לי באוניברסיטה בברלין בשבוע שעבר הובלה על-ידי ישראלים.

היינו מופתעים אם ישראלים לא היו משתתפים בצד השני גם.

נכון. וזה הופך את הוויכוח פתאום להיות בעברית, כשהגרמנים מתבוננים ומסתכלים. האלימות שהייתה, ההתקפה חסרת התקדים, כולל אנשים שהיו שם ומלווים. יש החרפה, יש שימושים לא פשוטים. ככל שנצא ברורים יותר, מהודקים יותר – אני לא פה כדי לדבר על כמה זרועות שיש לנו פה וכמה שרים וכמה משרדים. אני חושבת שחלק גדול מוועדת המשנה באמת מבקשת לרכז ולראות איך עושים מכל הבלגאן הזה משהו אחד מדויק. אבל הסטודנטים ואתם וכל מי שנמצא כאן בחדר הזה – אני שמחה מאוד שהחדר הזה עמוס במשתתפים ובאנשים שרוצים לשתף – כל אחד יכול להיות שגריר של רצון טוב ולבוא ולסייע. הטכנולוגיה היום מאפשרת, וכולנו צריכים עזרה. אנחנו תחת מתקפה, והמקום שלכם הוא משמעותי. ושוב תודה על הדיון ביום הסטודנט שלנו כאן בכנסת ישראל.

תודה רבה. אנחנו קצובים בזמן. אומנם יש לנו שעתיים, אבל אני רוצה לתת לכמה שיותר אנשים לדבר, גם למשרדי הממשלה. אבקש קודם כל מהתאגדות הסטודנטים להציג את הדברים.

אני נשיא התאחדות הסטודנטים. אני פועל בנושא חיזוק קשרי הממשל, יחד עם הצוות הנפלא שלנו. אני חושב שזה הזמן גם לומר לכם תודה, קודם כל עקב ההתרעה הקצרה שלנו. הכול התבלבל לנו בגלל ביקורו של טראמפ ב-23 במאי, ששם היה אמור להיות יום הסטודנט הלאומי. תודה שהסכמתם והצלחנו להיות כאן, ושראיתם את החשיבות שלנו בהשתתפות כאן בסדר-היום. תודה לך, תודה לאבי דיכטר, לצוות מסביב. אני גם רוצה לומר שיש לנו עוד שיתופי פעולה עם עוד חברי כנסת ושרים בנושאים האלה. אני רוצה לציין גם את השר לביטחון פנים ועניינים אסטרטגיים, גלעד ארדן, שגם אתו אנחנו פועלים על פרויקט גדול מאוד שאני מניח שישמעו עליו בקרוב. אז תודה לכם שקיבלתם אותנו. אני צריך ללכת לעוד ועדה אחרת. יש לנו גם את ירדן כאן, עם פרויקט נפלא מהמרכז הבין-תחומי שהוא יציג אותו, ושותפתי ענבר הוכברג, סגנית היושבת-ראש. תודה רבה.

ענבר, בבקשה.

נאווה תתחיל, אני אצטרף בהמשך.

שלום לכולם. תודה רבה שהזמנתם אותנו. אני ראש מחלקת קשרי חוץ של איגוד הסטודנטים הארצית. אני שמחה מאוד ומתרגשת להיות כאן עם כל החברים והשותפים שלנו בלחימה בנושאים במאבק היום-יומי שאנחנו מתמודדים אתם.

כולם פה בחדר מכירים את תנועת ה-BDS, איפה זה פוגש אותנו. אנחנו נתמקד באקדמיה, כי שם אנחנו נמצאים וזה מי שאנחנו. אנחנו מכירים את הקריאות לחרם ומה הם מנסים לעשות, לפגוע בכל מה שקשור לאקדמיה בישראל כאן ובחוץ. יש פה הרבה שותפים שעושים עבודה נפלאה בכל רחבי העולם. בארצות-הברית השוק רווי, יש שם הרבה שחקנים. בסופו של דבר אנחנו נמצאים כחלק מההשכלה הגבוהה של אירופה, ואנחנו חברים באיחוד הסטודנטים האירופי, שם אני הנציגה הרשמית של ישראל, של ההתאחדות.

אספר קצת על הארגון ומה המשמעות, ולמה אנחנו מתמקדים דווקא שם. באיחוד הסטודנטים האירופי נמצאים 15 מיליון סטודנטים בכל אירופה. 44 התאחדויות מ-38 מדינות. פעמיים בשנה היא נפגשת עם החברים של הוועדה, 120 איש, להצבעות, מסמכי מדיניות, כל מה שקשור בהשכלה גבוהה באירופה ואיפה זה פוגש אותנו. אנחנו חברים שם בארגון מאז 2006. אנחנו כהתאחדות ארצית מייצגים 350,000 סטודנטים בישראל, כולל ההנדסאים. כגוף שמייצג סטודנטים אנחנו יכולים לספר על העבודה שאנחנו עושים כמיקרו, שזה בתוך מדינת מקרו. מעורבות חברתית, הקהילה הגאה וכל מיני דברים אחרים, שבסוף מסתכלים עלינו ואומרים: בעצם אתם עושים דברים טובים, אתם מראים את העבודה הטובה שלכם בתוך המדינה. נכון, אולי אנחנו מסכימים או לא מסכימים עם המדיניות של המדינה שלכם, אבל אתם ארגון דמוקרטי, שעושה דברים טובים. שם כבר יש לי הפתיחה והמקום לדבר על נושאים אחרים. שם זה מאוד משמעותי.

אני אתייחס לשורה האחרונה שרשומה במצגת, שאנחנו מארחים בעצם את הכנס הדו-שנתי בסוף נובמבר 2017. אני רוצה לקחת אתכם, כי זה ימחיש קצת את ההתמודדויות שאנחנו חווים בהתאחדות בהקשר הזה.

ארגון הסטודנטים האירופיים מתכנס פעמיים בשנה, וכל פעם במדינה אחרת. הפעם האחרונה שישראל אירחה את הכנס הייתה ב-2010. מאז כולנו יודעים מה קרה במשך שבע השנים וכמה המצב הלך והחמיר. אנחנו החלטנו השנה שאנחנו מגישים מועמדות לארח את הכנס בישראל. הכנס הבא אמור להתקיים בסוף נובמבר, תחילת דצמבר שנה הבאה.

הגשתם? מה ענו לכם?

הגשנו. אני מספרת את החוויות שעברנו, כי הייתה הצבעה ראשונה בכנס שהיה השנה בפולין, שם כבר במדינות סקנדינביה הרגשנו שיש התלהטות, וממש יצירת אנטי נגד הרעיון שהצענו. נאווה, שמייצגת אותנו בכנסים, נאלצה להתמודד גם עם הצבעות נגדנו. אבל הצלחנו להעביר שהכנס יהיה בישראל. במפגש השני שהיה בחודש מאי עלו שוב רחשים ורעשים על למה זה צריך להיות בישראל, כל מיני איומים והצהרות והתחייבויות שאנחנו נדרשים להציג, שאנחנו כמובן נאלצנו לעמוד מולם בצורה חד-משמעית ולא מתפשרת שאנחנו לא מוכנים לעשות הצבעה חוזרת, והכנס התקיים בארץ. זה אחד הדברים שאנחנו מקווים שיעזרו לנו כמי שמייצגים את הסטודנטים והסטודנטיות בישראל, ובכלל עובדים עם כל הגורמים האירופים, לייצר איזושהי חשופה אחרת ושונה במשך חמשת הימים שהתקיימו כאן ולנסות לשבור את התדמית השלילית שיש לכל מי שלא היה כאן ולכל מי שחושב שאנחנו עושים את כל הדברים הנוראיים, לראות איך אנחנו מייצרים תמונת מצב מאוזנת. אנחנו מקווים שאחרי הכנס אולי נוכל לבוא עם בשורות טיפה יותר חיובית, לפחות בחזית שלנו.

בהקשר הזה של הכנס יש נכונות גם של המשרד לעניינים אסטרטגיים לתמוך בנו, וזה מהלך שאנחנו מתעסקים בו כבר בחודשים האחרונים, וה"פיק" יהיה בהמשך. אבל זאת אנקדוטה מאוד פיקנטית, לצערי. גם אנחנו היינו מופתעים לנוכח העניין שכנס בישראל שנעשה אחת לשבע שנים הוא משהו שמעורר כל כך הרבה מחלוקות והתנגדויות.

מה שנוכל לעזור, גם במסגרת השדולה, תעדכנו אותנו ונשמח לכתוב לכל מי שצריך.

בהחלט נהיה בקשר ונשמח.

כנס אחד זה לא מספיק. כשאנחנו מסתכלים לטווח הארוך אנחנו רואים שזה טקטי וצריך לעשות גם דברים אסטרטגיים יותר. אנחנו כן רואים את המקום הזה של משלחות, וכמה שזה חשוב גם שיבואו לישראל ויראו מה קורה פה. השנה היו לי סטודנטים משבדיה, מפגש מדהים שהיה, והם ראו באמת מה קורה פה. וגם לשלוח סטודנטים ישראלים לאירופה ולראות מה קורה שם, לתת את הצד שלהם ולהציג את העמדה של הסטודנטים, מי אני בתור סטודנט. זה לא משנה מה אני, כולנו סטודנטים. כמו שעליזה לביא אמרה, באמת לדבר בשיח שמשותף לכולנו.

מאוד חשוב להגיד שאנחנו לא עובדים לבד. כמו שאנחנו עובדים עם הארגונים האחרים שנמצאים בארץ, יש לנו חברים טובים מאוד בחו"ל שנותנים לנו את הזווית שלהם, את ההתאחדות היהודית הלאומית וגם של האירופים. אני מדברת אתם כל פעם שקורה משהו, גם אצלם בקמפוסים, גם אצלנו, ואנחנו מנסים לחשוב ביחד מה הכי טוב, איך אפשר לגשת לדברים ולתת את האימפוט שלנו. לא להגיד להם איך להתמודד עם הנושאים אלא להבין מהם מה קורה שם, איך אנחנו יכולים לתמוך בהם ולהמשיך קדימה.

נעבור למשרד החוץ. בבקשה, רון.

לגבי הפעילות של התאחדות הסטודנטים ואגודות הסטודנטים, ברור שמשרד החוץ מברך על כל פעילות כזאת. זו פעילות מבורכת ואנחנו גם מודעים לקונפליקטים שהסטודנטים ישראלים שיוצאים ללימודים אקדמיים עומדים בהם. הם בעצם מסומנים כתומכי ישראל, וככאלה הם נתונים ללחצים גדולים מצד ארגוני ה- BDS, פעילים פרו-פלסטינים. זה הכול מתערבב עם פעילויות אנטישמיות וכיוצא בזה.

משרד החוץ הוא המשרד היחיד כמעט שיש לו נוכחות רציפה ותמידית בכל מוקדי ה-BDS. הראייה של משרד החוץ היא שהסיוע שלנו הוא סיוע מקצועי. זאת אומרת, הגוף היחיד שנמצא באופן רציף עם ארגוני סטודנטים. אין שגרירות שלנו או קונסוליה כללית, בעיקר שנמצאת במוקדי הליבה של ה- BDS אם אנחנו מדברים על החוף המזרחי או המערבי של ארצות-הברית, וכמובן באירופה, שלא נכון בכל רגע לסייע מבחינה מקצועית ולהיענות לכל בקשה. אגב, אם אני טועה ויגיד לי ארגון או התאחדות סטודנטים שזה לא כך, אנחנו מאוד נרצה לשמוע ולהעביר את המסר הלאה.

איך זה עובד בפרקטיקה? הארגונים פונים אליכם, או שאתם מזהים אותם?

גם וגם. הארגונים המוכרים, הידועים, התאחדות הסטודנטים וארגוני ההסברה – אנחנו בקשרים ישירים אתם גם בארץ וגם בחו"ל לגבי נושאי האקדמיה. הראייה שלנו היא שאנחנו לא רוצים שאותו סטודנט יהיה מזוהה כפעיל ישראלי. גם מבחינה תקציבית כמובן יש לנו בעיה, אבל גם מבחינת המימון בפועל לפעילויות, לא לתמוך בפעילויות ישירות בהעברת כספים כדי לא להעמיד את הסטודנט באיזשהו קונפליקט כאיש המזוהה עם הממשלה. זה גם פוגע באובייקטיביות בפורומים השונים שבהם הוא פועל, וגם פוגע בסטודנט עצמו כסטודנט, שבסופו של דבר אנחנו לא רואים אותו רק כפעיל קונטרה BDS, אלא הוא סטודנט לכל דבר ועניין שבא ללמוד, וזיהוי כזה עלול לסמן אותו ולפגוע בו בכל הרמות – החברתית, האקדמית לפעמים. כי אנחנו יודעים שיש מרצים שהם מאוד פעילים. כאמור, אנחנו מאוד מעודדים את הפעילות, אנחנו תומכים, ולדעתי לא הייתה איזושהי בקשה שלא נענתה. אגב, במסגרת התפקיד שלי במשרד החוץ, גם בצד השני לאו דווקא של סטודנט אלא של מרצים, אנחנו מקיימים כ-20 משלחות של סגל אקדמי בשנה, כאשר המוקד הוא שיתוף הפעולה האקדמי, אבל כמובן שנושא ה- BDS, הקשרים שנוצרים שם, מהווים השפעה מאוד גדולה על המרצים שבאים, על הפקולטה, נשיאי אוניברסיטאות ורקטורים שרואים מה ישראל יכולה לתת להם. כאשר קמות יוזמות, אז אותם מרצים חברי סגל וכיו"ב ברוב הפעמים הם בחזית המניעה של פעילות ה-BDS. זו כמובן חלק מהפעילות שלנו.

תודה רבה. נציג המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה, בבקשה.

צהריים טובים. אני רוצה לברך על עצם קיום הדיון, מכיוון שאין ספק שיוזמות שעולות מהשטח וחכמת ההמונים זה הדרך להגיע להישגים. כולנו – חברי כנסת, שרים, פקידי ממשלה – חכמים ככל שנהיה, בסופו של דבר היוזמות הממשיות הטובות, היעילות, הפרקטיות, החכמות ביותר מגיעות מהשטח. מה שמוצג פה היום ומה שיוצג בהמשך זה בדיוק זה, יוזמה שבאה מאנשים אכפתיים עם מוטיבציה ועם המון רצון טוב. ואנחנו כמובן מברכים על כך. כפי שהוזכר קודם לכן, המשרד לנושאים אסטרטגיים, בהיותו מתכלל הפעילות הממשלתית כנגד הדה-לגיטימציה של מדינת ישראל ובפרצופה הנוכחי תנועת ה- BDS בכוונתו לסייע להתאחדות הסטודנטים בכנס הקרוב שייערך בארץ בסוף נובמבר תחילת דצמבר, ובכוונתו לבחון בחיוב כל יוזמה נוספת, כולל שילוב וחיבור של התאחדות הסטודנטים לארגונים אחרים שהמשרד עובד אתם ברחבי העולם.

כפי שצוין, חשוב מאוד להבחין בין שתי זירות גיאוגרפיות, ארצות-הברית ואירופה. יש זירות נוספות, אבל אלה הזירות המשמעותיות ביותר. הזירה האמריקנית רוויה בפעילות של המון גופים פרו-ישראלים שמתעסקים בקמפוסים ועושים עבודה מבורכת ומצוינת. אבל אירופה לאורך השנים הוזנחה בצורה פושעת הן על-ידי ממשלות ישראל לדורותיהן ובעיקר לאור העובדה שאין הרבה כסף פילנטרופי שמסתובב באירופה כמו בארצות-הברית. ולכן כשאין כסף פילנטרופי גם אין הרבה פעילות פרו-ישראלית. המטרה שלנו כמשרד היא לנסות ולהעצים ולסייע ככל שניתן כדי להעצים פעילות קיימת בעולם הקמפוסים באירופה וליצור ולייצר פעילות חדשה. אני חושב שהתאחדות הסטודנטים יכולה להיות יופי של כלי כדי להשתלב במאמצים האלה.

מה שיתוף הפעולה שאתם עושים עם ההתאחדות וגופי סטודנטים אחרים בישראל?

כפי שציינתי, שיתוף הפעולה כרגע שעל השולחן, שעומד לקרות בסוף השנה, זה התמיכה שלנו בכנס שייערך בארץ. הסיבה שאנחנו רוצים לתמוך בכנס, שכביכול הוא כנס מקצועי וכדומה, וחשוב שהוא יישמר כך, היא שאין ספק שכל מי שמגיע לארץ, גם אם הוא האנטי-ישראלי האקטיביסט ביותר, הגעה לארץ משנה את עמדתו ואת תפיסותיו, ולכן חשוב לנו שהכנס הזה יהיה מוצלח ככל הניתן. לכן אנחנו נעמיד לטובת הכנס משאבים וכל אמצעי נוסף שיידרש כדי שהכנס הזה יהיה הצלחה. בנוסף, כפי שציינתי, אנחנו נבחן בחיוב יוזמות נוספות שיגיעו מהתאחדות הסטודנטים.

תקציבית אתם תומכים? איך זה מתבצע?

לצורך הכנס הספציפי הזה אנחנו כרגע - - -

לאו דווקא לכנס ספציפי. אני מדבר באופן כללי על הפעילות השוטפת שלהם נגד תנועת ה-BDS.

אתה מדבר על התאחדות הסטודנטים או גופים ככלל?

כרגע השאלה הספציפית היא על התאחדות הסטודנטים, והשאלה הרחבה היא לגופים בכלל, כי זה יותר רחב.

לגבי התאחדות הסטודנטים, שזה הנושא שנדון כאן היום, כפי שציינתי בכוונתנו לסייע תקציבית לכנס שייערך כאן בסוף השנה, ובהמשך לבחון כל יוזמה נוספת שתגיע מהתאחדות הסטודנטים בחיוב. כי הכיוון הכללי הוא חיובי. כמובן שצריך אחר כך לפתח ולראות עד כמה הרעיונות שמושמים על השולחן רלוונטיים לאינטרסים ולעקרונות של המשרד. באופן כללי יותר, בוודאי שהמשרד עובד באופן שוטף ורציף עם ארגונים כאלה ואחרים בכל רחבי העולם, גם בזירת הקמפוסים וגם בזירה האקדמית, ואנחנו בקשר רציף לא רק עם ארגונים בארצות-הברית, אלא גם בכל רחבי העולם.

נקודה חשובה שצריך לציין, וזה הוזכר על-ידי ידידי ממשרד החוץ, בעניין תנועת ה-BDS נוח לדבר על מה שקורה בעולם הקמפוסים, בעולם הסטודנטים. הבעיה האמיתית של מדינת ישראל בכל הנוגע לאקדמיה היא בעולם הסגל. בעולם הסטודנטים יש בעיה קשה. כפי שאמרתי, היא מטופלת בצורה יפה בארצות-הברית והיא תטופל להערכתי בצורה הרבה יותר טובה בשנה-שנתיים הקרובות באירופה.

הנושא של סגל הוא נושא סופר-בעייתי, ובהחלט אני חושב שניתן וצריך להשתמש גם בגופים שהיום-יום שלהם הוא עיסוק בנושאי סטודנטים על מנת להפעיל מנופי לחץ והשפעה גם על סגל, ששם אנחנו מפסידים את המלחמה.

ירדן בן יוסף, בבקשה.

קודם כל אני רוצה להודות גם לכם על הבחירה לקיים את הדיון הזה, וכמובן להתאחדות ולכל הצוות הנפלא. אני חושב שזה נושא חשוב ואני שמח שבחרתם לקיים עליו דיון.

אני מנהל את פרויקט ACT.IL במרכז הבין-תחומי. אני גאה לא להיות פה לבד, יש פה הרבה נציגים מהמרכז. אני רואה את יושב-ראש אגודת הסטודנטים היוצא תום, את הסגנית הנכנסת ענת. יש פה שני סטודנטים שמובילים יחד אתי את התוכנית, הדר ושי, שהוא מתמחה בכיר.

אספר לכם קצת על מה שאנחנו עושים. שם הדיון פה הוא מה מקומם של הסטודנטים הישראלים במאבק ב-BDS, ואני חושב שיש לי תשובה די ברורה – להוביל אותו. זו המטרה. אני חושב שסטודנטים צריכים להוביל את המאבק הזה, זה מאבק שלנו.

ACT.IL זה פרויקט משותף של המרכז הבין-תחומי ושל ארגון ה-IAC, ישראלים אמריקנים. אנחנו במבצעים "עמוד ענן" ו"צוק איתן" ב-2012 וב-2014 הקמנו את חמ"ל הסטודנטים אצלנו במרכז. אני מתאר לעצמי שחלקכם שמעתם. פעלנו שם 1,000 מתנדבים ב-35 שפות. ושם אני חושב שהגענו לראשונה למסקנה כמה חשוב וכמה אפקטיבי לפעול כקבוצה יחד ברשתות חברתיות. עולם שבו אנחנו מתעסקים בו זה עולם הרשת החברתית, המדיה החברתית, ואנחנו הבנו באותם מבצעים מה הכוח של קבוצה שעובדת יחד. כמו שחברת הכנסת עליזה לביא הזכירה, כמה זה חשוב שצעירים מדברים עם צעירים.

אנחנו נמצאים אחת לחודש בקמפוסים, בשטח. חזרנו מדרום אפריקה, משבוע אפרטהייד שם, מקמפוסים בארצות-הברית. בשנתיים האחרונות יצרנו שני כלים שהם בעינינו משני משחק בתחום הזה. הראשון זו אפליקציית ACT.IL שהשקנו אותה לפני חודש במצעד ישראל בניו-יורק, שהיא מאפשרת לכל אחד שרוצה לקחת חלק ממאבק משותף ברשת ובצורה אפקטיבית כקהילה. מרגש לראות שבתוך חודש יש כבר 7,600 אנשים מ-41 מדינות. הצעירה ביותר שבהן היא בת 14.5, המבוגר בן 78. זה רק מראה את העוצמה של הקהילה שאפשר לפעול. בחודש האחרון באמצעות הקהילה הזאת הורדנו עשרות עמודי הסתה, הצלחנו לעשות מאמצים מרוכזים ברשת כמו הורדת מכירת החולצות האנטי-ישראליות בחברת הבגדים סירס ומאבקים נוספים. אני חושב שהאפליקציה הזאת היא בדיוק השילוב של טכנולוגיה ואנשים טובים וסטודנטים שמובילים את המאבק, ואני חושב שהיא תהיה כלי משנה משחק.

הדבר האחרון זה חדרי המדיה. ברגע שהבנו את הכוח של קבוצה שיושבת יחד, מה שאנחנו מרגישים אצלנו במרכז כשהסטודנטים באים לפעול יחד, אנחנו עכשיו מעתיקים את זה למעשה במקומות שונים בעולם. כבר לפני שבעה חודשים הקמנו את החדרים הראשונים מחוץ לישראל. יש לנו חדר עכשיו בבוסטון עם סטודנטים, בניו-ג'רסי. בספטמבר הקרוב אנחנו מקימים בפילדלפיה, ניו-יורק, והמטרה היא באמצעות שותפים נוספים להרחיב את היריעה כמה שיותר.

שתי נקודות שבעיני שווה להציף בדיון. האחת, כמה חשובה תמיכה של מוסדות ושל ארגונים כמו אוניברסיטאות. אני חושב שבלי התמיכה של הנהלת המרכז הבין-תחומי לא היינו יכולים להצליח. אני חושב שבלי ההובלה של הנהלת המרכז לא היינו יכולים להצליח, ואני חושב שזה בדיוק הדיון. זה הלחץ שההתאחדות יכולה להפעיל גם על מוסדות אחרים, לקחת אחריות. זה חשוב.

הנושא השני, ואני חושב שהדיון הזה הוא דוגמה טובה, זה שיתופי פעולה. נראה לי שהבנו כולם שאין איזה כדור אחד שינצח את המאבק הזה. רק כשאנחנו משתפים פעולה כל הארגונים יחד, כל אחד מביא את הדברים שלו לתוך המגרש, אנחנו יכולים להצליח. אנחנו לפחות מאוד אוהבים את שיתוף הפעולה הזה גם בין אזרחים לגורמים רשמיים במדינה, וגם בין הגורמים האזרחיים עצמם. אז תודה רבה על ההזדמנות להציג.

תודה רבה. מי נותן לכם גיבוי? מי נותן לכם את המימון ואת היכולות לפעול?

זו שאלה טובה. נכון להיום, גורמי המימון העיקריים זה המרכז הבין-תחומי ה-IAC. הצטרפו אלינו פילנטרופים. רון נגע בנקודה שעם הפילנטרופים מגיע גם המיקום הפיסי. אם שמתם לב, כל החדרים שקראתי נמצאים בצפון אמריקה, והאתגר הוא לא רק שם, הוא גם באירופה ובמקומות אחרים. נכון להיום התקציב מגיע בעיקר מפילנטרופים ומהארגונים שהזכרתי, בתקווה שנחבור לעוד גורמים ונוכל לצאת מהמאבק גם מצפון אמריקה למקומות שונים.

תודה רבה. אשגר, בבקשה.

אני עובדת ב-Stand with us, ארגון חינוכי שהמטרה העיקרית שלו זה לחנך על אודות ישראל בקהלים שונים. אני מנהלת תוכנית לדיפלומטיה ולמנהיגות ציבורית. מה שזה אומר בפרקטיקה, יש לנו שבעה קמפוסים שאנחנו עובדים אתם, בכל קמפוס יש לנו 25 סטודנטים נבחרים שאנחנו בוחרים ואנחנו מכשירים אותם במהלך שנה שלמה להיות דוברים למען ישראל. אם זה הרצאות בעמידה מול קהל, לספר על הסכסוך, סיורים אסטרטגיים, כל פלטפורמה שאתם יכולים לחשוב עליה על מנת להיות דובר יותר טוב לישראל, אנחנו נותנים לאותם סטודנטים. זאת תוכנית מאוד מבוקשת. כל שנה יש לנו 1,500 מתמודדים, מתוכם אנחנו בוחרים 150, את האנשים שאנחנו מרגישים שיהיו הכי טובים והכי משמעותיים על מנת לעזור במאבק. כאשר הם מסיימים את התוכנית, אחד הדברים המיוחדים שהם עושים, כל קמפוס במקום שלו עושה פרויקט שהמטרה שלו היא שיפור תדמית ישראל בעולם. אחד הפרויקטים היותר משמעותיים שיצא לי לקחת בהם חלק, בשנה שעברה האוניברסיטה העברית הביאה 40 סטודנטים, יו"רים וסגני יו"רים מארצות-הברית, בתפקידי מפתח שונים שזה סטודנטים שהם משמעותיים. אנחנו מדברים על מאבק ב-BDS. אלה אותם סטודנטים בקצה שיצביעו בעד או נגד שה-BDS יהיה בקמפוס שלהם, ואנחנו הבאנו אותם לפה. בשבוע בארץ נגענו בנקודות התורפה הכי מרכזיות של ישראל ושיקפנו להם מה זה ישראל. ההוכחה של ההצלחה של התוכנית היא שהשנה אנחנו מוציאים את אותו פרויקט פעם נוספת, ועיקר האנשים שמגיעים אלינו הם חבר'ה שקיבלו המלצות משנה שעברה. יו"רים שסיימו את התפקיד שלהם ואמרו ליו"ר הנכנס שזאת אחת התכניות המדהימות והמליצו לקחת בה חלק. אנחנו רואים באמת את השינויים, מעבר לעובדה שיש לנו היום יו"רים וסגני יו"רים שנמצאים בקמפוסים המרכזיים שהם בעדנו ותומכים בנו ומתייעצים אתנו מבחינה מקצועית, בכל בעיה עם ישראל, איך אפשר לפנות, איך מנגישים. כולם יצאו ודיברו על ישראל בצורה חיובית. זה אחד הפרויקטים. כל קמפוס עושה פרויקט אחר, וזה במהלך 11 שנים.

ברגע שהסטודנטים מסיימים את התוכנית ההכשרתית הם מצטרפים לרשת הבוגרים שלנו, ששם לדעתי זו אחת הנקודות הכי חזקות שלנו. זו בעצם קהילה שהיום מונה כמעט 1,400 איש של בוגרים מכל תחום, לאו דווקא אנשים שמתעסקים בדיפלומטיה ציבורית. זה כולל גם את המגזר העסקי ובכל תחום אחר, שמגיעים והמטרה שלהם היא לעזור לישראל. ביום שישי האחרון הייתה המכביה, היו 1,500 אנשים שהגיעו לטובת המכביה. הצוות של המכביה מילא לנו שעתיים בלו"ז. כל קבוצה פגשה בוגר שלנו שעשה להם תוכנית על ישראל, מה זה הקשר עם ישראל, מה זו ישראל שלך, איך הייתה החוויה. בעצם למסגר את כל החוויה שהייתה להם פה בתפיסה של ישראל והאחריות שלהם כיהודים אקטיביסטיים איך להביא בסוף את החוויה הזאת לקמפוסים שנמצאים פה, לחברים שלהם, לקהילות שלהם. זה דבר אחד שאנחנו מציעים לבוגרים שלנו.

מעבר לזה יש לנו משלחות במוקדים רבים בארץ. יש לנו בין 8 ל-11 משלחות בשנה. אני מתחברת לאותה נקודה מאוד נכונה שנאמרה פה, שהשינוי בסופו של יום מגיע בשיחה אחד על אחד. כי כאשר נמצאים בקמפוס בדרום אפריקה שהוא עוין ברמה כמעט אנטישמית, זה אחד המקומות שמפחיד ללכת שם, ברגע שאתה מגיע לסטודנט ואתה מדבר אתו, והוא אומר שבישראל אין זכויות ואתה אומר לו שזה לא נכון, אתה אומר שהגעת בשביל להקשיב לו, הם מקבלים נקודת מבט שונה. אני יכולה לומר על קמפוסים שהיו מאוד אנטי-ישראליים, שכל שנה חזרנו אליהם, רואים את השינוי. אם בפעם הראשונה לא הייתה הבנה בכלל שיש נרטיב ישראלי, פתאום יש הבנה מה זה ישראל, הבנה שיש עוד צד בסכסוך. זה משהו שלא היה קיים לפני כן.

הבוגרים שלנו מאפשרים לנו גם לפתוח המון פלטפורמות ומקומות, שזו באמת עשייה של סטודנטים. אם זה ברמה האקדמית ואם זה ברמה הפרקטית של להכניס אותנו לקמפוסים. ההתעסקות העיקרית היא עם אנשים של השליחות הארוכה. היום 60% מהאנשים שנכנסים לשליחות ארוכה של הסוכנות היהודית הם חבר'ה של Stand with us, בוגרים של הארגון.

אתם עושים שיתוף פעולה עם ארגונים אחרים פרו-ישראלים?

יש כל מיני תפיסות שאנחנו עובדים אתן. בקמפוסים אנחנו מתעסקים עם הרבה שיתופי פעולה עם ארגונים, עם עשיות, עם סטודנטים שונים. בכל קמפוס יש עבודה שונה. ככל שיש יותר שיתוף פעולה יש יותר עבודה משותפת. זה רק מחזק את ההצלחה.

תודה. נציגת NGO MONITOR, בבקשה.

שלום לכולם. אני מצטערת שהבאתי את החיזוק. הוא בן חודש. אבל זאת הזדמנות חשובה וכבוד לי להיות ביום לציון יום הסטודנט, כי בעברי גם הייתי מנהיגה סטודנטית ולא יכולתי להחמיץ את ההזדמנות הזאת.

הוזמנתי לתת קצת זווית אירופית, אולי זווית קצת אחרת, כשמדובר בתנועת BDS שהיא לא בהכרח זווית סטודנטיאלית. אני מנהלת מחלקת אירופה בארגון מכון מחקר שקוראים לו NGO MONITOR. ממוקם פה בישראל.

BDS היא תנועה דיסקרימינטורית וקיצונית. אין מילים אחרות שניתן לתאר את התנועה. היא הפכה למציאות של הסטודנטים היהודים בכל העולם היום. אך אירופה היא מעט שונה מהמצב שאנחנו רואים בצפון אמריקה ובמקומות אחרים בעולם, במיוחד כשמדובר בפעילות של הסטודנטים.

פעילי BDS לא מרוכזים בקמפוסים, שזה המקרה בצפון אמריקה ובאוסטרליה, והקמפיינים של פעילי BDS אינם שמורים רק לקהל סטודנטיאלי. מדובר בתנועה שהיא הרבה יותר רחבה, והיא מייצגת תנועה של דה-לגיטימציה של מדינת ישראל, ויותר חשוב במיוחד בימינו פה בישראל, דה-לגיטימציה של קשרים בין ישראל לבין יהדות בתפוצות. והיא עושה את זה כל זה כשהיא מחופשת לתנועה שנאבקת למען זכויות האדם וחופש ביטוי.

התנועה של BDS באירופה היא הרבה יותר ממוסדת. אנחנו רואים אותה בכל הדרגות של ממסד – הפוליטי, הזירה של ארגוני זכויות אדם וחברה אזרחית ככלל. במידה הזאת היא הרבה יותר מסוכנת מאשר כשהיא רק באה לידי ביטוי כפעילות סטודנטיאלית, שהיא לכמה שנים ואחר כך הם יוצאים לעולם הגדול.

לפני כעשר שנים כיהנתי כיושבת-ראש ארגון הסטודנטים היהודית האירופית, שבני פישר היום מציג אותם פה. הוא טס מבריסל. אני יכולה להגיד שגם אז המילה ציוני נתפסה כמילת גנאי. זאת אומרת, כבר אז, לפני 10 ו-11 שנים, להיות פעיל יהודי ולבטא את הנאמנות שלנו או לחזק את הקשר בין תחושת היהדות שלנו לבין מדינת ישראל, זה היה מאתגר בלשון המעטה. במלחמת לבנון השנייה ארגנו את האירוע המותג של הארגון, שזה "סמר יו", שבשעתו הביא כ-700 סטודנטים יהודים מ-34 מדינות באירופה ויותר רחב. כשיצאנו לבצע וכשהסטודנטים התחילו להגיע, האתר של הארגון הותקף וכל התוכן נמחק. מה שנשאר באתר זה דגל ישראל נשרף. אלה הפנים של תנועת BDS ושל אנטישמיות. היום באירופה הגבול בין האנטישמיות לאנטי-ישראליות הוא מטושטש ולפעמים גם לא קיים. זה לא אומר שכל אנטישמיות באירופה היא אנטי-ישראליות, אבל חלק גדול ממנה הוא כן. מספר גדול של ארגונים לא ממשלתיים, ארגוני זכויות אדם, הוא למעשה עומד מאחורי זה ומפזר נרטיב שלם חדש שמסתתר מאחורי זכויות אדם ומלבין למעשה את הביטוי הזה כדי לקדם בדיוק את ההפך, לקדם נרטיבים אלימים, לטשטש את הגבול בין אלימות לאי אלימות, לקרוא לאלימות ולהסית. לחלק מהארגונים האלה יש גם קשרים לארגוני טרור כמו חזית עממית לשחרור פלסטין.

אנחנו במכון המחקר NGO MONITOR חוקרים בדיוק את הפעילות של הארגונים האלה, אבל אנחנו גם מסתכלים על מימון. המימון שלהם בא, לצערנו, ביותר מ-80% מממשלות, מאיחוד אירופי ומממשלות אירופיות. בהידברות שלנו עם הממשלות ועם נציגי הממשלות, אנחנו מגלים שהרבה פעמים הם לא מודעים לכך, וזה התחכום של התנועה. אני לא אוהבת לקרוא לה BDS, אני קוראת לה דה-לגיטימציה של קשרים בין ישראל לתפוצות, ליהדות העולם והוצאה לפועל של משהו שמצד אחד אתה מוזמן להיות יהודי באירופה כמיעוט וכדת, אבל ברגע שאתה מנסה להגיד שאתה גאה במולדת שלך, במדינת ישראל, אז זה כבר הופך ללא לגיטימי. גרוע מזה, זה הופך להפרת זכויות אדם.

אני יכולה לתת לכם כמה דוגמאות. למשל, הארגון הלא-ממשלתי הספרדי נובקט, הממומן על-ידי ממשלת ספרד ואיחוד אירופי, הזמין רק השנה, בפברואר, את מונטר אמירה ומנאל תמימי, שהם שניהם פעילי ארגון זכויות אדם פלסטיני, לא ממשלתי, לכנס שהכותרת שלו היא כנס על מניעת קיצוניות אלימה. אותה תמימי היא תומכת באלימות ומאדירה טרור באופן ממושך. אנחנו עוקבים אחרי טוויטר שלה. הרשו לי לצטט ציוץ אחד שלה מספטמבר 2015, שאומר כך: הערפד הציוני חוגג את יום הכיפורים שלו על-ידי שתיית דם פלסטינים. כן, הדם שלנו טהור וטעים, אבל הוא יהרוג אתכם בסוף. ארגון פלסטיני אחר, פסיה, מיישם פרויקט יחד עם הסוכנות הפדרלית הגרמנית, שזה אומר מימון ממשלתי גרמני, שקורא לגל הסכינאות באוקטובר 2015 "התקוממות הצעירים". יש פה נרטיב שלם שמנסה להלבין משהו שהוא אלימות והסתה, וגם הצדקת טרור, כתנועת זכויות אדם.

בימים האלה בגרמניה דווקא אנחנו רואים סערה שלמה סביב סרט דוקומנטרי של שתי חברות שהוציאו סרט על האנטישמיות העכשווית בגרמניה ובצרפת. לדעתי זו דוגמה מושלמת למצבנו בשטח.

היום הנרטיב החדש לא רוצה להכיר בתופעה שקוראים לה אנטישמיות ותקיפות נגד יהודים באירופה. הם באים יד ביד יחד עם מה שמתרחש פה באזור ומה שקשור לסכסוך.

דוגמאות כאלו מהארגונים הפלסטיניים לא זרות לנו בישראל. אנחנו אפילו מתקשים להגיע לכותרות בתקשורת עם הדוגמאות המזעזעות האלה, כי זה לא באמת מפתיע את אף אחד. אבל מה שכן מפתיע זה שהארגונים האלה מקבלים תמיכה מממשלות, בלי שהם יודעים הרבה פעמים, אבל הרבה פעמים גם כשהם יודעים, והם הופכים לנרטיב לגיטימי. אחרי שמשתמשים בציטוטים של הארגונים האלה, בדוחות ובמסמכים של הארגונים האלה, לאט לאט הם מוצאים את דרכם במסמכים רשמיים של פרלמנטים של הממשלות, הם מצוטטים על ידי תקשורת, מצוטטים בדוחות של ארגוני זכויות אדם וארגונים לא ממשלתיים אחרים, ולאט לאט הם הופכים לאמת. כל הארגונים האלה גם תומכים ב-BDS, אבל מה שאני מנסה להגיד הוא ש-BDS הוא לא הצרה הגדולה שלנו. כי אנחנו עומדים מול נרטיב שלם שהוא הרבה יותר מסוכן והוא הרבה יותר גדול מ-BDS.

כמו שאומרים באנלית, לא הכול שחור, ואני חסידה גדולה של פיתוח וקידום יחסים עם אירופה, כאירופאית בעצמי, וחשוב מאוד לציין ולהגיד שיש הרבה התקדמות בהרבה דברים שקורים באירופה שמתריעים על עלייה במודעות לנושאים האלה ולסוגיות האלה. עצם העובדה שנושא של טרור עלה בחשיבות באירופה, הוא עוזר לכל התהליך הזה. רק לפני כמה חודשים המפלגה המובילה בגרמניה הכריזה על כך ש-BDS היא ביטוי של אנטישמיות, שזאת הייתה הצהרה מאוד חשובה ואסטרטגית. באירופה אימצו, למרות שלא באופן המחייב, הגדרה חדשה של אנטישמיות שמיישמים אותה עכשיו, גם האיחוד האירופי וגם מדינות אחרות, שכן מכניסה את הפן האנטי-ישראלי להגדרה של אנטישמיות. בהולנד לפני שנה הפרלמנט העביר החלטה לא לממן ארגונים שתומכים ב-BDS. רק לפני חודש בשווייץ הפרלמנט העביר חקיקה, שההחלטה היא הצהרתית. אבל חקיקה שיש לה כובד הרבה יותר גדול, שקוראת לממשלת שווייץ לשנות את כל החוקים שלה כדי לא לממן ארגונים שמסיתים שתומכים באנטישמיות ושיש להם קשרים לטרור.

לפני שבועיים נורבגיה ודנמרק הקפיאו את המימון שלהם לארגון לא ממשלתי פלסטיני שהעניק שם של טרוריסטית לבניין. זאת אומרת, יש עלייה במודעות ובחשיבות של הנושאים האלה, ויש סוג של פריצה בנרטיב של ארגונים לא ממשלתיים וארגוני זכויות אדם שלצערנו הרבה פעמים מנצלים את האג'נדה של זכויות האדם כדי לקדם אג'נדות הרבה יותר פוליטיות.

איך כל זה קשור לסטודנטים? כי בכל זאת באנו לציין את יום הסטודנט. אני חושבת שהקול של הצעירים ושל הסטודנטים הוא לא רק הכרחי וחשוב, הוא בין החשובים. אם זה פה בישראל ואם זה באירופה. אני חושבת ששם המשחק הוא שיתופי פעולה, אם זה להביא משלחות, אם זה פשוט לתת קול יותר לסטודנטים, כי הם קשורים למה שקורה בשטח, לשאלה איך כל הפעילות של הארגונים האלה באה לידי ביטוי. רוב המאבקים בין ישראל לבין אירופה הם מאבקים משותפים, ואני מאמינה שעצם העובדה שהתאחדות הסטודנטים כינסה היום את המפגש הזה כדי לדון בדברים האלה, היא מתריעה על כך שהסטודנטים תמיד חושבים קדימה, ואנחנו לפחות ב- NGO MONITOR תמיד עומדים לרשותם עם המידע ועם המחקר, עם הניתוח וגם עם היכולות שלנו והקשרים שלנו. אבל תכלס בסופו של דבר הביצוע הוא בידיים שלהם. אני חושבת שצריך והכרחי שזה יבוא יד ביד עם שיתופי פעולה ברמה של מקבלי החלטות ומחוקקים. אנחנו רואים גם התעניינות עולה בחקיקה מהצד של התורמים, זאת אומרת של ממשלות אירופאיות, שהיא יכולה הרבה פעמים להחליף צורך בחקיקה אצלנו פה, והיא גם תתבטא כיותר ידידותית. בסופו של דבר החקיקה והצד של האירופים צריכה לבחון לאן כספי משלמי המסים שלהם הולכים. זה לא תפקידנו. תפקידנו זה לעקוב אחרי הארגונים האלה ולהתריע על כך שהם פוגעים ביחסים.

אני מודה לכם על ההזמנה להציג את העבודה של המחקר שלנו. זה ממש בתמצית. אני מברכת על היוזמה ואני קוראת לכם ליצור אתנו קשר בכל אחת מהמדינות, המומחיות שלנו היא מדינה-מדינה, ולנצל את החומרים שלנו. תודה רבה לחברי הכנסת.

אנחנו כמובן ככנסת וכוועדת המשנה נשמח לקבל את המחקרים. זה מאוד מעניין. אני באופן אישי מכיר את המחקרים שלכם, הם מאוד מעמיקים, וחשוב שגם חברי הכנסת ידעו בצורה יותר רחבה על הפעילות ועל המידע שאתם מספקים. הוא מאוד הכרחי.

מצטרף אלינו יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אבי דיכטר. בבקשה, אבי.

באתי לשמוע, אבל התפעלתי. שמעתי אותך מדברת. אני כבר הרבה שנים בכנסת, לא זוכר אי-פעם שמישהו דיבר עם תינוק על הידיים שלא בוכה. זאת אומנות.

הוא מציית לאימא.

אני ממתין לשמוע ואחר כך אתייחס.

בבקשה, שחר לירן-חנן.

תודה. אני מנכ"לית ארגון "האמת שלי". זה ארגון של חיילים וחיילות במילואים שבאים לספר את האמת שלהם על מה שהם חוו בשירות הצבאי שלהם, על דילמות מוסריות שהם חוו, ולא כדי לקדם אג'נדות פוליטיות אלא פשוט כי השיח הזה הוא חשוב בפני עצמו והסיפורים שלנו – חשוב שיישמעו.

לפני הכול אני חייבת להגיד תודה על ההזדמנות ועל הדיון הזה. אין ספק שסטודנטים הם כוח מאוד מאוד חזק במאבק הזה בדה-לגיטימציה, ואין ספק שהאקדמיה היא נמען מאוד חשוב שבו כולנו צריכים לפעול ולתמוך.

כמו שבארץ הצבא הוא חלק כל כך משמעותי בחיים, בזהות של כל אחד מאתנו וביום-יום שלנו, לאן שאנחנו לא הולכים ומה שאנחנו לא עושים, כך זה גם נתפס מבחוץ וכך זה גם תופס חלק כל כך משמעותי בשיח האנטי-ישראלי ובדה-לגיטימציה. כשאני הייתי שליחה מטעם הסוכנות היהודית בדרום אפריקה לפני כמה שנים, עצם העובדה שהייתי חיילת, וזה לא משנה מה עשיתי בצבא, כבר גרר הרבה מאוד האשמות ומחמאות, במירכאות, שקיבלתי מכל מיני גופים ומכל מיני מקומות שהלכתי לדבר בהם, באמת בלי קשר למה עשיתי ואם אי-פעם אחזתי נשק בכלל. זה מן קישור כזה שאי אפשר למנוע אותו. אז אם כבר אי אפשר למנוע אותו, אז בואו ננצל אותו לטובתנו.

היום כארגון של מילואימניקים יש לנו כוח מאוד גדול בידיים. העובדה שאנחנו חיילי מילואים ולא בשירות סדיר, ויחד עם זה אנחנו כמובן גם אזרחי מדינת ישראל, נותן לנו חופש לדבר בפתיחות ובמן אותנטיות על החוויות שלנו ועל הדעות שלנו – לא פוליטיות – בעצם זה אנחנו מצליחים לייצר אפקט רגשי מאוד מאוד חזק בפני כל קהל שאנחנו פוגשים, גם קמפוסים וגם מחוץ להם, גם אצל הקהלים הכי ליברליים שפגשנו. ופגשנו קהלים מאוד ליברליים. אנחנו ארגון מאוד חדש, חגגנו בדיוק שנתיים, אבל הספקנו כבר להיות לא מעט בצפון אמריקה, באוסטרליה, בדרום אפריקה. רק עכשיו קיבלתי הזמנות גם לאנגליה ולמקסיקו, שגם שם רוצים לשמוע אותנו. אני חושבת שיש לנו איזשהו קול ייחודי.

חזרת לדרום אפריקה אחרי זה בתור אזרחית?

כן.

ומה היה ההבדל?

אני חייבת להגיד שלא מאוד שונה. במשך שנה שלמה שחייתי בדרבן, בדרום אפריקה, ראיתי שבהתחלה היהודים גם בקמפוסים וגם בכל מקום אחר העדיפו לשמור על פרופיל נמוך ולהתחבא במאורות שלהם, כי בסוף זה השכנים שלהם, בסוף הם המיעוט שם. הנוכחות שלהם שם היא מינימאלית ויש להם שם מספיק מצוקות אחרות שהם לא צריכים להיות שם השגרירים של ישראל בנוסף לכל העליהום שיש עליהם, אפילו כאנשים לבנים. לי אין הבעיה הזאת, הם לא השכנים שלי, הם לא החברים שלי לכיתה או לשום דבר אחר, ויש לי גם הסיפור שלי שאני יכולה לשתף. אני חושבת שלאורך הזמן הצלחנו, ישראלים שנמצאים שם, להעצים אותם, לתת להם כוח שידעו שיש מישהו שעומד מאחוריהם. אני חושבת שהרבה מהארגונים שיושבים פה משמשמים כפונקציה הזאת שמחזקת את הלוחמים האמיתיים שנמצאים שם בשטח ונלחמים את המלחמה הזאת יום-יום. אני חושבת שגם בשביל זה אנחנו צריכים להיות פה, ובגלל זה היום אני עושה את מה שאני עושה, כשאני כבר לא שליחה רשמית של הסוכנות היהודית. לאט לאט הם יוצאים מהמאורות ומעזים לדבר ונלחמים ולא שותקים, אפילו על האי דיוקים הכי קטנים שהם פשוט לא צודקים. ביקורת זה לגיטימי, שקרים זה כבר לא.

כמו שאמרתי, חשוב לי להגיד שאנחנו ממש לא עובדים לבד. רק פה מסביב לשולחן יש כמה מהשותפים החזקים שלנו, בין אם זה SSI וקמרה והלל. לעולם לא נגיע לקמפוס או לכל מקום אחר ונכפה את עצמנו. כמו שאמרתי, בעיני לפחות הם הלוחמים האמיתיים, והתפקיד שלנו זה לתת להם את הכלים או הקולות שאנחנו יכולים להשמיע מתוך העמדות שלנו ולחזק אותם.

אני רוצה לחזור לאמירה שנאמרה פה בתחילת הדיון. אנחנו מדברים פה על ה-BDS ואנחנו מדברים על הדה-לגיטימציה, אבל צוין פה שהרבה מאותם פעילי BDS או אנשים שבגללם אנחנו צריכים לעשות פה את מה שאנחנו עושים, הם ישראלים. יש ארגונים ישראלים שפועלים שם בקמפוסים ויש ישראלים בודדים שנמצאים שם בקמפוסים, וזו סיטואציה הזויה, אין מילה אחרת. העובדה שאני מגיעה לקמפוסים בכל מקום שבו הייתי וכמילואימניקית ישראלית ישר משייכים אותי לארגונים אחרים, ושוב לארגונים פוליטיים, והם מקור הידע שלהם והם מקור הידע שלהם והם הנציגים שלהם של החברה הישראלית או של חיילי צה"ל, זו סיטואציה הזויה. אין מילה אחרת. זה גורם לכולנו לעבוד פי אלף יותר קשה. אנחנו צריכים להיות הפנים של מדינת ישראל, אנחנו צריכים להיות הפנים של חיילי צה"ל, אנחנו צריכים להשתמש בחוויות האישיות שלנו כדי להשמיע את הקולות האלה, כדי להשפיע על השיח הציבורי הרחב, בין אם זה בקמפוסים וגם מחוץ להם, וזה כוח שאוי לנו אם לא ננצל ונשפיע.

שוב, אני רוצה להודות על ההזדמנות גם להיות חלק מזה. יש פה פורום מאוד חזק, יש פה ארגונים מדהימים, רק ממעט הפנים שאני מצליחה לזהות. אני רוצה גם לחזק ולהדהד את האמירה שנאמרה פה לגבי שיתופי פעולה. חד-משמעית זה מה שמאפשר לנו לעשות את מה שאנחנו עושים ולהביא את הקולות האלה החוצה. נשמח להמשיך לבנות ולטפח שיתופי פעולה כאלה כמה שיותר. זו הדרך לנצח, ביחד.

תודה רבה. בני פישר, נשיא EUGS.

תודה רבה לכם על ההזמנה. גם כיף לראות כל כך הרבה חברים פה בחדר. הבאתי גם את הנשיא הבא של EUGS פה לכנסת ושהוא גם מרגיש טוב פה.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

העברית שלי לא מושלמת. אם תרשו לי, אני מעדיף לדבר באנגלית, במידה ומשהו לא יהיה ברור אשמח להבהיר.

- - - מגרמניה - - - בריסל, בלגיה שבו אני הנשיא המכהן של איגוד הסטודנטים היהודי האירופאי שהוא ארגון מטריה של איגודי של סטודנטים יהודים, אנחנו פועלים ב-35 מדינות אירופאית ואני מדבר בשמם של 160 אלף יהודים צעירים בין הגילאים 18-35. כארגון אנחנו עובדים עם - - - של הקהילה היהודית ומה שחשוב להבין זה שברור שהקהילה היהודית זה איפה שאנחנו מנסים למקד את עיקר המאמצים שלנו. אנחנו פועלים בשמם של זכויות הצעירים היהודים בפני מוסדות אירופאים ה-OSCE ובמיוחד ארגון זכויות האדם של האו"ם.

מה שהייתי רוצה לדבר על דוגמאות של מה שאנחנו רואים שקורה בימים אלה בנוגע לנטיות אנטישמיות ופעילות של BDS בקמפוסים, אבל הייתי רוצה גם לדבר על פרקטיקות ואסטרטגיות שמצאנו כיעילות.

כשמדברים על אירופה חשוב להבין שאירופה זה לא אירופה, 35 מדינות, כמו שאתם יכולים לתאר לעצמכם יש 35 אומות שונות ובמיוחד בכל מה שנוגע ל-BDS ניתן למעשה לחלק את אירופה למערב, מרכז ומזרח אירופה. אם תדברו עם סטודנטים יהודים מסלובקיה הם לא יהיו מסוגלים להגיד לכם את המשמעות של BDS כאשר סטודנטים יהודים מבריטניה, מבלגיה ומהולנד מכירים טוב מאוד את משמעותו כי הם היו צריכים לחוות את זה על עצמם.

בנוגע למאבק ב-BDS, יש כמה ארגונים שהם חזקים יותר מאתנו, הם לא צריכים את התמיכה שלנו ויש לנו אחרים שמאוד זקוקים. דבר ראשון, הייתי רוצה לתת כמה דוגמאות. בבריסל, ולמעשה זה בכל בלגיה, בבריסל וגם באנטוורפ היה דובר שהוזמן על ידי המפלגה הקומוניסטית הצעירה, הוא ניסה להרוג את הרב עובדיה יוסף, הוא הורשע עקב כך, הוא היה בכלא יותר מ-15 שנה, אני חושב, והוא הוזמן לדבר בששה קמפוסים בבלגיה. כמובן שזה מאוד הדאיג אותנו מכוון זה מישהו שביצע ניסיון רצח, ולכן החלטנו לפנות לנשיאי האוניברסיטאות.

פחות או יותר - - - מה שאולגה אמרה בשבילנו החשש הגדול ביותר לא היה העובדה שמאות אנשים הגיעו לשמוע את דבריו, הקשיבו והריעו לו שבמקרה של האירועים אצלנו זה לא תמיד המצב. החשש הגדול ביותר מבחינתנו היה העובדה שאף אחד מראשי האוניבריטאות הבינו את הטיעון שלנו. אנחנו הבענו בבירור שלהזמין מישהו שהורשע בניסיון לביצוע רצח, זהו לא פעיל למען שלום, זה לא מישהו שצריך לדבר על שלום. חלק מהכותרות של נושא הדברים שלו היו איך להביא שלום למזרח התיכון. אבל ראשי האוניברסיטאות לא היו בצד שלנו, הם טענו שזאת שאלה של חופש הביטוי ושהם לא יהיו מוכנים לבטל את האירוע. החשש הגדול בשבילנו היה שהם גם לא הסכימו, בחלק מהמקרים, לעימות נגדי מצדנו. אז בשם חופש הביטוי היה בבירור חוסר איזון בנוגע למי שמותר להביע את עמדתו ומי לא.

אוסטריה היא דוגמה של מרכז אירופה. באוסטריה אנחנו רואים מצד אחד שארגון הסטודנטים הלאומי, שכל סטודנט אוסטרי חייב להיות חבר בו, למעשה לא מתיר פעילות של BDS בקמפוסים באוסטריה, לפחות לא עם המעורבות שלהם, שזה הצלחה גדולה מבחינתנו ועבדנו על זה זמן רב. יחד עם זאת, כשמדובר על מה שעושים הארגונים המקומיים הם מוצאים דרכים שלא ליישם את הדברים האלה. כן מתקיימות פעולות של BDS ואנחנו רואים גם את BDS מתפתח בגרמניה ואוסטריה, הסקטור דובר הגרמנית.

יש דוגמאות נוספות שהייתי יכול לתת לכם עכשיו. אני חושב שאנחנו חייבים לדבר על בריטניה אבל אני יודע שאחד החלוצים של התאחדות הסטודנטים היהודית ידבר וירחיב לגבי מה שקורה שם. לכן אני רוצה כרגע לדון בפרקטיקות הטובות ביותר שאנחנו חושבים שרלוונטיות אולי גם לכאן.

קודם כל אני רוצה להביע את הערכתי לעבודה שכולכם עושים ואת תודתי לכך שסטודנטים ישראלים, במיוחד התאחדות הסטודנטים שהיא שותף חזק, כשמדובר לא רק על הגנה על זכויות הסטודנטים בישראל אלא זכויות היהודים בקמפוסים האירופאיים. הרבה מחברי הארגון שלנו וגם אנחנו משתפים פעולה עם הרבה מהארגונים שכאן סביב השולחן, אנחנו מזמינים דוברים כי אנחנו חושבים שאין אנשים טובים יותר לדבר עם סטודנטים מאשר הסטודנטים עצמם, הם לומדים אחד מהשני, ככה זה עובד. אפילו בתגלית זה הניסיון עכשיו, במקום היררכיה בהשכלה, הגישה המודרנית להשכלה היא לא היררכית, וכך עמיתים דנים בנושאים האלה. במובן הזה, העובדה שישראל נאבקת ב-BDS מאוד מועילה לנו.

מצד שני, אנחנו מוצאים שאנחנו כארגון, אבל גם הרבה מחברי הארגונים המקומיים שאיתם אנחנו עובדים, הרבה פעמים נשארים מחוץ לתמונה כאשר זה מגיע לנושא של התמודדות עם BDS בקמפוס שלהם. אנחנו הרבה פעמים מתמודדים עם הערות שמגיעות מהממשלה הישראלית, מוסדות ישראלים רשמיים, שגרירות ישראל וגם, דרך אגב, ממנהיגות של קהילות יהודיות. פעמים רבות אלה אנשים דיי מבוגרים שלא יודעים מה קורה בקמפוס, אף פעם לא דיברו איתנו, אף פעם לא שאלו אותנו מה לעשות, וכשצריך לדבר בשם סטודנטים יהודים אנחנו חושבים שהסטודנטים היהודים צריכים לעשות את זה. אותו דבר בנוגע לכל התערבות זרה בנושאים הקשורים בעינייני הקמפוס. אם רוצים להתעמת עם BDS באחת המדינות האירופאיות צריך לוודא שקודם כל מנסים לפנות לאיגודים המקומיים או לארגונים המקומיים במטרה לדעת מה הדבר הנכון ביותר לעשות. אני יכול לומר לכם מעבודתי היום יומית שכל מדינה אירופאית היא שונה. מזרח אירופה שונה ממערב אירופה.

דבר אחרון שחשוב להדגיש, כי גם רציתי לסיים בצורה חיובית. רק לאחרונה הפרלמנט האירופי העביר את ההגדרה של אנטישמיות שהיא ההגדרה הישנה של ה-UMC אבל עכשיו היא ידועה כהגדרה של ה-IHRA (International Holocaust Remembrance Alliance). ואני חושב שזו דוגמה מצויינת לכך שעימות מול BDS יכול לקרות. הדרך שבה לחצנו עבור ההגדרה הזאת שתעבור הייתה דרך גישה הוליסטית. בנינו כישורי על, היו לנו דוברים שהם אינם יהודים שדיברו בשמנו במטרה לתמוך בהגדרה הזאת. עבדנו על זה מספר שנים ופנינו לנושא הזה מנקודת המבט של זכויות אדם, לא מנקודת מבט נגד BDS או נגד אנטישמיות, מפרספקטיבה שהיא פרו-זכויות אדם שאני חושב שבסופו של דבר הובילה להצלחה.

מה שאני חושב שטוב בהגדרה הזאת שהיא לגמרי מבדילה בין ביקורת לגיטימית על ישראל ואנטישמיות. זאת הסיבה שהיו לנו כל כך הרבה בעיות כשתמכנו בהגדרה הזאת כי הרבה מהמדינות החברות, שוודיה, הולנד, בעיקר המדינות הסקנדינביות, דיי התנגדו להגדרה הזאת והייתה להם הגדרה שכללה אנטי ציונות כצורה של אנטישמיות. אבל בסופו של דבר ההגדרה הזאת היא מאוד מועילה לנו מכוון שאולגה דויטש מ- - - היא הזכירה את הדוגמה של הסרט הדוקומנטרי שהוצג בגרמניה.

היה דיון לאחריו שהיה לו מיליוני צופים שבו במשך שעה וחצי אנשים ניסו לדון מהי אנטישמיות. כאשר יש לנו את ההגדרה הזאת היא מאפשרת לנו לענות ולהגיב במהרה. אנחנו יכולים לראות שגם בפועל דברים השתנו. רומניה, אוסטריה ובריטניה אימצו את ההגדרה של IHRA ברמה הלאומית ואני חייב לומר שבריטניה היא דוגמה זוהרת למה זה אומר לאמץ הגדרה. זה לא רק פיסת נייר אבל הם באמת התחילו ליישם את זה. אירועים בוטלו עקב כך שדיקני האוניברסיטאות יכלו להבחין בין מה שלגיטמי ומה שלא על סמך ההגדרה. אני חייב לומר שאני לא רואה את זה קורה באוסטריה או ברומניה. אז הגדרות זה דבר אחד וזה מאוד חשוב לתמוך בהן אבל אם אין יישום שלהן אז אנחנו לא נראה תוצאות.

אחרון חביב אני רוצה שוב לומר תודה על זה שאתם נותנים במה לסטודנטים. בהתחלה ביקרתי את זה שלא תמיד האנשים המתאימים הם אלה שנשאלים כאשר זה נוגע לעימות עם BDS ואתם לא עשיתם את השגיאה הזאת. תודה רבה שנתתם לי לדבר כאן ושנתתם במה לקול של הסטודנטים מאירופה. הייתי רוצה להודות ל- NUIS עבור השיתוף פעולה שהיה לנו בשנה האחרונה. כפי שאתם יודעים, הפגישה הבאה של מועצת איגוד הסטודנטים האירופאים תהיה בישראל שזה הודות לעבודה הנהדרת שאתם עושים. EUGS הוא ארגון שמחובר ל- - - אז אנחנו גם שמחים לראות אתכם סביב השולחן הזה. אז תודה רבה לכולכם על העבודה שאתם עושים ולכך שהזמנתם אותנו לכאן.

תודה רבה על הסקירה הרחבה. אבל אני נאלץ לקצץ את זמני הדיבור לשלוש דקות לדובר, ואשמח מאוד אם לא תחזרו על הדברים. יוסף תרשיש, יו"ר WUJS.

תודה רבה. אני יו"ר ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודיים. גם אני מתנצל על העברית שלי, אני עולה חדש. אני אדבר באנגלית.

זה בסדר, זה לא חיסרון. גם אני הייתי עולה חדש.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי:)

קוראים לי יוסף תרשיש, אני יו"ר התאחדות העולמית של הסטודנטים היהודיים. ההתאחדות העולמית של הסטודנטים היהודיים היא ארגון מטריה - - - אנחנו תומכים - - - זוהי הרשת הגדולה ביותר של ארגון סטודנטים עצמאי בעולם, אנחנו נמצאים ביותר מדינות מאשר כל ארגון אחר שפעיל בקמפוסים. אנחנו כוללים בתוכנו את כל איגודי הסטודנטים ב-WUJS, כמו כן את איגודי הסטודנטים באמריקה, יש לנו איגודים חדשים שפועלים בארצות הברית, יש לנו קשרים בקנדה, אנחנו פעילים כמובן בדרום אפריקה, אוסטרליה, ניו זילנד וגם בהודו.

כמו שבני אמר, אני גם אתן לכם כמה דוגמאות של כמה דברים שקורים מחוץ לאירופה שקשורים ל-BDS ואז אני אדבר על הפרקטיקות הטובות ביותר שאנחנו מצאנו.

אז כמובן, אני במקור מבריטניה, אז אני אדבר קצת על מה שקורה בבריטניה. בשנה האחרונה זה היה פחות יותר בלתי נמנע לשמוע מדיי שבוע על ארגון הסטודנטים הלאומי בבריטניה. באפריל שנה שעברה ארגון הסטודנטים הלאומי בחר אישה בשם מליה בואטיה להיות נשיאת הארגון. היא תומכת ידועה של BDS, מאוד פעילה נגד ישראל, אקטיביסטית אנטי-ציונית שהואשמה רבות באנטישמיות. התגובה של מרבית האוכלוסייה הייתה ש-NUS הוא לא ארגון שאנחנו יכולים לעבוד איתו, אל תדברו איתם, הם קבוצה של אנטישמים. עד כמה שאני מעריך את העבודה של Stand with us, התנועה הזאת בבריטניה הצהירה שסטודנטים יהודים לא צריכים לבוא במגע עם NUS.

התגובה של איגוד הסטודנטים היהודים בבריטניה שאני הייתי הנשיא שלו הייתה לגמרי הפוכה. אנחנו לא יכולים לבנות בריתות במקומות בהם אנחנו לא קיימים. אם אנחנו נסיר את עצמנו מהארגון אז אין לנו שום סיכוי לשנות את זה. מה שקרה ל - - - ה-NUS לאחרונה, באפריל האחרון, מליה בואטיה הפסידה בבחירות וכמעט כל - - - מודרי סלייק נבחר, סטודנט יהודי, איזי לנגה, פעיל באיגוד הסטודנטים היהודי נבחר להיות סגן הנשיא בהתאחדות הסטודנטים הלאומית. זה תפקיד חשוב מאוד, אחד התפקידים הבכירים בארגון הזה. ראינו ממש פניית פרסה באיך שדברים מתנהלים בבריטניה.

במקומות אחרים, אני אהיה האדם השלישי כאן שמדבר על דרום אפריקה, אני הייתי שבועיים בדרום אפריקה בזמן שהיה את שבוע האפרטהייד הישראלי לפני כמה שנים ובעוד כמה טיולים. בדרום אפריקה בכל שנה בשבוע האפרטהייד הישראלי ניתן לראות את - - - דגלים עפים בקמפוס. הם לוקחים את הדברים ברמה אחרת. זה מאוד נדיר לראות את זה במקומות אחרים. יש הרבה - - - בצעדה בלונדון רואים את ה- - - דגלים מתעופפים אבל לראות אותם בקמפוס זה מאוד מדאיג. ראיתי אותם כבר שלוש שנים בקמפוסים בדרום אפריקה. אנחנו גם ראינו ניסיון למחאה אלימה על מנת לפגוע באיגוד הסטודנטים היהודים בדרום אפריקה בשנה האחרונה.

בדרום אמריקה הנשיאה הקודמת של פדרציית הסטודנטים היהודים הצ'יליאנית הפסיקה ללכת לאוניברסיטה בגלל שחבריה לספסל הלימודים איימו שיהרגו אותה. אם אתם לא מכירים את צ'ילה, בצ'ילה יש את אוכלוסיית הפלשתינאים הגדולה ביותר מחוץ למזרח התיכון. יש 400 או 500 אלף פלשתינאים החיים בצ'ילה. רובם נוצרים אבל למרות זאת זה מקום קשה מאוד להיות בו סטודנט יהודי כי יש 40 אלף סטודנטים יהודים בלבד במדינה. זה מאוד מדאיג מה שקורה בדרום אמריקה. היה להם את שבוע האפרטהייד הישראלי פעם ראשונה בשבוע שעבר. ישנם גם פעילות של BDS באוניברסיטאות רבות וזה רק בשנתיים האחרונות. לא היה קיים BDS בצ'ילה לפני שנתיים וזה עולה בצורה משמעותית.

אני רוצה לעבור לפרקטיקות הטובות ביותר. אנחנו מצאנו שקודם כל מדובר במערכות יחסים. תמיכה דרך מערכת יחסים היא הדרך היחידה שבה אנחנו נוכל לייצר תמיכה רחבה כנגד BDS. יש נטייה להסתמך על קהילות שאנחנו יודעים שתמיד יתמכו בנו. אנחנו לא יכולים למקד את כל מאמצינו על - - - קהילות, האנשים האלה יתמכו בנו לא משנה מה שנעשה. לכן, אנחנו משקיעים את עיקר מאמצינו בעבודה עם קבוצות מיעוט בשוליים בקמפוס. WUJS עושים עבודה כבירה באירופה עם קהילות קטנות כולל הקהילה הארמנית והרומנית. אבל גם אנחנו עובדים הרבה עם סטודנטים על ה- - -

אני רציתי לדבר על דברים נוספים אבל אני אדבר על אסטרטגיה גלובלית. בעידן גלובלי זה בלתי אפשרי לעשות משהו אלא אם אנחנו ניגשים לזה מנקודת מבט גלובלית. יותר מדיי מהעבודה שמושקעת במאבק ב-BDS קורית ברמה האזורית. אנחנו נפעל באמריקה, אחר כך אירופה, אמריקה הדרומית וכו'. זה עידן של רשתות חברתיות, כל התומכים שלנו בקמפוסים ברחבי העולם מדברים אחד עם השני, יש תנועות שמדברות על ליצור תנועת סטודנטים עולמית שוב, חלק מהסטודנטים באיגוד הסטודנטים האירופאי עומדים מאחורי זה. הם לאחרונה חתמו על התחייבות בנוגע להשכלה חופשית בה שותפות גם הפדרציה הקנדית של הסטודנטים ואיגוד הסטודנטים האפריקאי. כשהם פנו לעבר גישה גלובלית גם אנחנו היינו צריכים לעבור לכך. אם הסטודנטים היהודים לא יהיו מועצמים לעבוד ברמה הגלובלית, אם ארגונים כמו שלי לא יקבלו תמיכה כדי לקבל תמיכה גלובלית אז אנחנו נשאר מאחור.

תודה רבה שהזמנתם אותי. תודה רבה על הדיון הזה והזמנת הסטודנטים, אחרי מה שבני אמר, תודה.

תודה רבה. ארגון SSI, רודי רושמן.

שלום. אני רואה שהשארת כל הסטודנטים שבאים מחו"ל לסוף, אבל אנחנו נזכיר את זה כשנעשה עלייה. אני רודי רושמן, אני ראש ה-SSI. אני אנסה לדבר בעברית.

אני רוצה להגיד תודה ללירן ול"אמת שלי" שהזמינו אותנו לפה בשביל לדבר. אני אספר לכם קצת על מי אני, ומה שאני עובר בקמפוס שלנו בניו-יורק ואיך אפשר לשנות את זה באוניברסיטאות השונות.

נולדתי בצרפת. גדלתי רוב החיים שלי בארצות-הברית. בגיל 17 עברתי לארץ, עשיתי צבא, הייתי חייל בודד פה, ואז התחלתי אוניברסיטה ב-UCLA, שזו הפעם הראשונה שראיתי מה זה BDS ומה זה התנועה האנטי-ישראלית. ממש מהר הבנתי שכל העולם היהודי הפרו-ישראלי מדברים על BDS בצורה לא נכונה. כי זה מה BDS? זה לא תנועה, זה פרקטיס שהתנועה משתמשת בה. הסטודנטים כנגד ישראל מנסים להשתמש בזה בקמפוס, אבל גם אם BDS לא עובר בקמפוסים יש עדיין תנועה כנגד ישראל. זה אומר שאם אנחנו רואים את BDS כבעיה, ו- BDS לא עובר בתוך קמפוס, אנחנו חושבים שסיימנו את העבודה. הבעיה בתוך הקמפוס זה הקבוצות שמאחורי העולם האנטי-ישראלי, זה SJP ו-JBP. הם משתמשים בנרטיב שלהם ללכת נגד הנרטיב שלנו. הם משתמשים בסיפורים ובסבל של כל מיני האנשים בקמפוסים, השחורים, ההיספנים, כל מיני מיעוטים בקמפוסים, מבינים איפה הבעיה ואיפה הסבל שלהם ופתאום הם אומרים שזאת אותה בעיה שיש להם בתוך ישראל ובתוך האזורים של הפלסטינים, ובגלל זה הם צריכים להיות ביחד ובגלל זה צריך להיות כנגד ישראל. כשאני אומר להיות כנגד ישראל, אני לא אומר שהם אומרים שישראל זה טוב או לא טוב. אני אומר שהם אומרים שישראל לא אמורה להיות קיימת. מה שהעולם הפרו-ישראלי בדרך כלל עושים בארצות-הברית, הם מדברים על טכנולוגיה ועל כל מיני דברים יפים שנשמעים טוב, שאולי אם נגיד את זה בעולם יאהבו אותנו, אבל הבעיה זה לא אם ישראל היא טובה או רעה, אלא למה ישראל אמורה להיות קיימת בכלל. רוב הסטודנטים בקמפוס – אני לא מדבר על אנטי-ישראלים או פרו-ישראלים – כשהם מגיעים לקמפוס מה שהם יודעים על ישראל זה שהיה שואה, היה הקמת מדינת ישראל והיום יש סכסוך עם הפלסטינים. הסיבה שישראל קיימת היא השואה, אבל אם זו הסיבה, אז למה אנחנו בכלל בישראל? והסיבה שבגללה יש סכסוך בין ישראל לפלסטינים היא הקיום של מדינת ישראל. החלטתי לעבור לקולומביה, כי ידעתי שקולומביה זאת אחת האוניברסיטאות שהן הכי אנטי-ישראליות ורציתי ללכת דווקא לשם לעשות שינויים. מה שראיתי שצריך לעשות, זה לא רק לדבר על כל מה שישראל עושה טוב, אלא לדבר על הסיפור שלנו. היום זו לא מלחמה עם אמת ועם עובדות, אלא עם נרטיבים ותחושות. ואנחנו לא משתמשים בנרטיבים ובתחושות שלנו. אף אחד לא מבין למה ישראל קיימת. או שהם אומרים שזה בגלל התורה, שזה לא עובד עם מישהו לא דתי, או שאומרים שזה בגלל השואה, וזה לא יעבוד כי יכולנו ללכת לאוגנדה או לכל מיני מקומות אחרים, וזה לא יעבוד כי גם אם אנחנו עושים טובים, מבחינתם לקחנו מדינה של מישהו אחר. אז אנחנו צריכים לדבר על למה אנחנו קיימים כמדינה ומה הסיפור שלנו.

אם אפשר לשאול אותך שאלה. אל תדאג, אתן לך את הדקות בחזרה, יש לי קשרים עם היושב-ראש.

כך מפוררים את המשמעת.

הרי גם יוסף קודם תיאר וגם אתה מתאר עבודה בסביבה של נוצרים.

לא רק.

בעיקר באוניברסיטאות באירופה, והוא גם דיבר אפילו בצ'ילה. הרי אתה מבין שבמזרח התיכון כולו, המקום היחיד שמספר הנוצרים לא נמצא בירידה, או בירידה דרמטית, זה מדינת ישראל. זה המקום היחיד שמיעוט נוצרי גדל.

ומשגשג.

גדל, משגשג, מתחנך וכו'. בלבנון הם בנסיגה נוראית, בסוריה הם בכלל נרצחים, במצרים הקופטים נרצחים. בבית-לחם, אני התחלתי לעבוד ב-1976 באזור, היו 85% נוצרים, 15% מוסלמים. היום זה 85% מוסלמים. וכך זה כמעט בכל מדינה. השאלה היא האם הנושא הזה בא לידי ביטוי בפגישות שלכם.

אני לא יודע על קמפוסים אחרים, אני אדבר על אוניברסיטת קולומביה, שזאת אוניברסיטה שמאלית קיצונית והיא אנטי דתית בהרבה מקרים. אני לא חושב שזה בגלל שהנוצרים שם או לא שם, כי יש נוצרים, והם מפחדים להיות נוצרים ומפחדים להיות רפובליקנים. זאת אוניברסיטה שהולכת לפי דת של שמאלנים – לא שמאלנים שאנחנו מכירים, כי שמאלנים זה שמאל קיצון, וכל קיצון זה לא טוב. מה שקורה בקמפוס ומה שבעיה הוא שלא רק האמת ולא רק העובדות, זה הנרטיבים. היהודים והאנשים שהם פרו-ישראלים לא משתמשים בנרטיבים שלנו. אנחנו רק עושים דברים שעושים פרו-ישראלים כדי שנרגיש טוב. כשבאים לקבוצות אחרות, אני לא אגיד שמות של קבוצות אחרות, אבל כשבאים לקמפוס שלנו ומציגים דברים טובים על ישראל רק בתוך הקהילה היהודית, בדרך כלל בתוך "הלל" או חב"ד, אנחנו לא הולכים לקמפוס עם סטודנטים אחרים, קושרים קשרים ומדברים אתם על למה ישראל קיימת. מה שקורה הוא שיש סטודנט שמבין שישראל קיימת רק בגלל השואה, ופתאום היא לא הולכת ללימודים עם מורים שאומרים שיהודים הם דת לבנה או בכלל ממרכז העולם, והם באו להתיישב על חשבון הפלסטינים המקומיים. כשהם שומעים את זה, כשהם שומעים שהשואה הייתה הגזמה כדי ליישב את פלסטין, מה אתם חושבים שהם יבינו בסוף? אז אם אני מסתכל לפני 50 שנה בארצות-הברית, אתה יכול להגיד שהמדינה הייתה raises. הרבה אנשים היו כנגד שחורים. יכול להיות שיש raises בתוך קולומביה היום. אבל מה שאני יודע הוא שהם לא יפתחו את הפה, כי עשו את זה שזה לא יהיה פוליטיקלי-קורקט לדבר כנגד שחורים. למה אנחנו כיהודים לא עושים את זה למען הסיפור שלנו והזהות שלנו? זה מה שאני חושב שצריך להשתנות. זה לא להגיד את האמת. האמת היא חשובה וצריך להגיד אותה. אבל זה לדעת איך לספר את הנרטיב שלנו.

קודם כל, היהודים רוצים שידברו עליהם. זה הבסיס. אנחנו אלפי שנים רוצים שידברו עלינו.

זה תלוי. בקמפוס שלי רוב היהודים שמים את הראש למטה.

שיראו את הכיפה.

תודה רבה. "אם תרצו", בבקשה.

קודם כל, כמובן, תודה על האפשרות. אני אנסה לקצר. אני חושב שבמסגרת הדיון, הסטודנטים הישראלים מאוד רוצים לפעול בנושא המאבק ב-BDS ובדה-לגיטימציה ועושים את זה. אני אישית הייתי אחראי על דסק ערבית בזמן "עמוד ענן" באוניברסיטה העברית והפעלנו המון סטודנטים שפועלים למען הנושא.

משהו שעומד פה באמצע החדר וקצת נזרק לאוויר, וכן חשוב לי להגיד אותו בפירוש, זה שהרבה מהמאבק הזה נתקל בקשיים מבחינת סטודנטים דווקא מכיוון האקדמיה הישראלית. זה נושא שצריך לעסוק בו ולפתוח אותו בצורה הרבה יותר רחבה. למה אני מתכוון? יש כמות נכבדה מאוד של מרצים ואנשי אקדמיה ישראלים שבמפורש ובגלוי עוסקים בקידום אג'נדות של דה-לגיטימציה ו-BDS כלפי מדינת ישראל, ואני לא מדבר על חילוקי דעות או על דברים לגיטימיים אחרים. יש פה דוגמאות מפורשות של פרופסורים מהאוניברסיטה העברית, פרופסורים מבן-גוריון, שקוראים ותומכים במפורש באג'נדות של BDS ודה-לגיטימציה. אתן שתי דוגמאות לסבר את האוזן. אורן יפתחאל, פרופסור בבן-גוריון, שהחל מ-2002 עורך השוואות באופן סיסטמתי בין מדינת ישראל לשלטון האפרטהייד בדרום אפריקה. פרופ' נורית פלד אלחנן מהאוניברסיטה העברית ומראשי "טריבונל ראסל על פלסטין", פורום בין-לאומי הפועל לקידום סנקציות דיפלומטיות, מסחריות ותרבותיות נגד ישראל.

יש גם הדוגמאות מהשבועות האחרונים שראינו באוניברסיטה העברית את פרופ' כסיף, שגם חבר הכנסת דיכטר התייחס לזה, ששוטף את המוח באופן סיסטמתי לסטודנטים על כך שישראל עם חוק הלאום וכדומה היא כמו שלטון הנאצים בשנות ה-30.

איך זה שהסטודנטים נותנים למוח להישטף? אני לא ראיתי שום תגובה. אני חייב להודות שזה די הפתיע אותי שלא הייתה איזושהי תגובה. בעגה צבאית יש משפטים מה עושים במקרה כזה, אבל ברמה הסטודנטיאלית זה נראה לי קצת אנמי. לפעמים אנחנו עוסקים בדיון מאוד חשוב, נמצאת פה חבורה יוצאת מן הכלל. אני אומר את זה לא כמליצה, אלא באמת לתפארת המליצה. וכשיש מקרה בבית, אצלנו, לא קשור באוניברסיטת קולומביה או לשום מקום אחר, פה בבית עומד מרצה, עושה שטיפת מוח, כמו שאתה אומר, ואתה רואה שמכופפים את הראש. השאלה היא למה.

היום אמרו את זה פה סטודנטים, הם מפחדים להרים את הראש.

ממה החשש?

מדברים פה על יום הסטודנט, ועלתה סערת הקוד האתי. אני בפקולטה למשפטים, אוניברסיטת תל-אביב, 900 סטודנטים. מפקולטה שלמה, 5-4 סטודנטים מדברים. הייתי בכיתה של 150 סטודנטים, אני הסטודנטית היחידה שמדברת. כי אני רציתי להגן על מדינת ישראל, להיות עורכת דין במשפט בין-לאומי. אמרתי: אני מוכשרת פה להיות תובעת נגד מדינת ישראל? תשלחו אותי לבית הדין הבין-לאומי בהאג לתבוע את מדינת ישראל. פשוט בושה. סליחה שאני כל כך נסערת, זה פשוט כואב. מה שהולך באקדמיה פה זה מכונה להרעלת סטודנטים נגד המדינה. נכנס מרצה לפקולטה ואומר: אם אני עד סוף הקורס לא משכנע אתכם שמדינת ישראל בחטא יוסדה, נכשלתי.

מי אמר את זה?

אני לא מכירה את השם שלו.

בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב?

לא. ממשל או מדעי המדינה לפני כמה שנים. דוגמאות פשוט איומות. אני צריכה להגן על המדינה שלי, על מה שהיה פה ב"צוק איתן" ועל חיסול סלאח שחאדה. בין החיסול שנכשל לחיסול השני נרצחו 60 ישראלים, והמרצה מציג את זה, ואני מרימה את היד ואומרת לו: אתה יודע שהחיסול שלו בוטל בגלל אישה וילדה. קל וחומר אם היינו יודעים ש-14 ילדים היו בבניין הזה, זה לא היה קורה. התנצלנו והייתה ועדת חקירה.

הסיפור הזה שמרצה מציג את המדינה לא מפורשות, אבל במרומז, כפושעת מלחמה, והסטודנטים הם אינטליגנטים, הם לא טיפשים. אחרי זה שמעתי את ד"ר אבי בל מאוניברסיטת בר-אילן, ואני כאילו בעולם אחר, אני שומעת דברים אחרים. אם לא היו לי הכלים ללמוד לבד כדי להגן על ישראל, לצערי לא שמעתי דברים כאלה באוניברסיטה שלי. זו פשוט קטסטרופה.

למסגר טיפה אחורה את הדיון, יש המון דוגמאות.

אני אומר כמעט במונח הקלאסי, סטודנטי כל ישראל התאחדו.

היום היה פה נשיא האוניברסיטה שלך. אירחנו את נשיא אוניברסיטת תל-אביב ביום הסטודנט כאן. תני לי מידע, אשמח לטפל בזה.

הלהט והאנרגיות החיוביות שרצות כאן, אני מקווה שהן לא נשארות בכנסת. יש פה אנרגיות למכביר.

הדברים האלה עלו גם בדברים של נציגי הממשלה. רשמתי לי ההערות. נאמר בתחילת הדיון שסטודנט שרוצה לפעול נגד תנועות דה-לגיטימציה ו-BDS, בסוף פוחד להיות מזוהה ככזה באופן הכי אבסורדי, כי על-ידי המרצים הישראלים שלו הוא עלול לקבל את התיוג ואת הסנקציות. זה נאמר לא על ידי, אלא על-ידי משרדי הממשלה, כי זה קורה. אנחנו עוסקים בדברים האלה המון זמן. לצערי אני חושב שהרבה גופים, כמו התאחדות הסטודנטים שאני אשמח לפנות אליהם גם פה וגם אחרי זה, לא עוסקים בנושא הזה מספיק. האוניברסיטאות מגבות את אותם מרצים. על ההתבטאות הזאת של ד"ר כסיף, האוניברסיטה העברית האשימה את הסטודנטים שהם הקליטו אותו ואמרו: עדיף לכם להשאיר דברים בכיתה ולא להתעסק עם המרצים. זאת הייתה התגובה.

אדוני היושב-ראש, אולי נעשה דיון המשך?

כמובן נעשה. עוד לא סיכמנו.

יש פה דברים שהם פחדו לומר אותם בדיונים הקודמים. אנחנו הרי כל היום פה עם הסטודנטים.

פה זה קודם כל ועדת הביטחון ואחר כך החוץ. לכן ניתן את הביטחון.

היה פה נשיא אוניברסיטת תל-אביב היום, אנחנו אירחנו אותו.

משפט סיכום שחשוב להגיד, חופש ביטוי יש לכולם, אבל צריך לזכור שהמרצים והאקדמיה הישראלית ממומנת על-ידי כספי משלמי המסים, וראוי כבר היום, כבר מחר, לעצור את הקרקס הזה שבו הרבה מהאוניברסיטאות הישראליות הפכו להיות במה ודחיפה מאוד משמעותית לתנועות ה-BDS.

תודה.

אני מייצגת את תוכנית למאבק באנטישמיות ברשת של התאחדות הסטודנטים במשרד החוץ. אנחנו מורידים סרטונים ותגובות אנטישמיות וגם פרו BDS בכל מיני אתרים במדיה. אני סטודנטית אמריקנית. גם אני למדתי באוניברסיטה בסן דייגו, קליפורניה. אני רוצה לשאול, לסטודנטים ישראלים אנחנו נותנים המון כלים, יש כל מיני ארגונים שעוזרים להם לצאת לחו"ל ולהילחם נגד ה-BDS ונגד אנטישמיות. אבל איזה כלים אנחנו נותנים לסטודנט הרגיל, הממוצע, האמריקני היהודי שנמצא שם, בשיא הקרב, כשקשה לו עם כל המאמצים האלה? איזה מאמצים מדינת ישראל נוקטת כדי לעזור לסטודנט הרגיל הזה? כשאני למדתי באוניברסיטה בסן דייגו זה היה בזמן "עופרת יצוקה", ואני זוכרת שמצאתי את החוקה של החמאס בספרייה המרכזית שלנו. דיברתי עם ראש הספרייה ואמרתי לו: בעמוד הראשון כאן יש הצדקה להריגת ישראלים, להריגת יהודים, איך זה ייתכן שזה נמצא כאן? היו כאן גם כל מיני ארגונים בעד ה-BDS, אבל בארגונים יהודיים היינו פחות מ-10 סטודנטים. בקמפוס של 25,000 סטודנטים.

היום הסוכנות נמצאת שם ויש שליחים בתוך "הלל", שליחים מיוחדים.

יפית, נתתי לך להתייחס לדברים שנאמרו, אבל יש לנו פה סדר דוברים ויש עוד הרבה דוברים שנרשמו ולא דיברו, לכן אני נאלץ להפסיק אותך. אבל לצורך ההבהרה, אנחנו נאמץ את הפורום הזה ונמשיך לפעול בהמשך. אלון פרידמן, "הלל", בבקשה.

תודה. אני אנסה קצת יותר להיצמד לכותרת של היום ולנושא של הוועדה. המאבק ב-BDS, כשמו כן הוא, הוא מאבק. הוא מתנהל בחזית, ובאמת כל הארגונים שיושבים כאן, וכאשר מדובר בקמפוסים בצפון אמריקה בטח ובטח, עובדים בשיתוף פעולה, והרבה פעמים תחת החסות של מרכזי "הלל" עם הקמפוסים, כי "הלל" הוא הגוף שלו יש הבניינים ולו יש התשתית והוא בעצם זה שאחראי על האוהל הרחב הזה של השיח היהודי בקמפוסים.

אני רוצה לשפוך פה אור מזווית טיפה אחרת ולהגיד שאת המאבק הספציפי הזה ב-BDS, נקודתית, כשאנחנו מסתכלים על אוניברסיטה אחר אוניברסיטה, עם כל הקשיים שמתוארים פה, זה מאבק שאנחנו מנצחים בו בסופו של דבר. צריך לדעת, באחוזים ניכרים מאוד מהמקרים כאשר עולה הצעת BDS לשולחן הדיונים של מועצת הסטודנטים, באחוזים ניכרים מאוד ההצעה הזאת נופלת. באחוזים בודדים שבהם היא עוברת, המציאות בקמפוס לא משתנה כלל ביום שלמחרת, מאחר שאף פעם, לא סגל ובטח שלא אדמיניסטרציה ונשיאות של אוניברסיטה, מקבלים הצעות על חרם של ישראל. ואוניברסיטה אמריקנית יודעת היום, שאם היא תקבל הצעה לחרם אקדמי על ישראל, או תקרא לכל חרם מסוג אחר, היא שמה את עצמה ללעג ולקלס. היא לא תעשה את זה, ועובדה היא שבאמת זה לא קורה.

אבל אני רוצה להגיד מכאן, שזה נכון מבחינתנו לצפות שסטודנטים יהודים יובילו את המאבק ב-BDS ויובילו את המאבק בדה-לגיטימציה ויעמדו לצד מדינת ישראל. אבל זאת טעות חמורה להניח, שהם יעשו את זה פשוט בגלל שהם יהודים. כשאנחנו מדברים על חוויות שעולות כאן סביב השולחן ואנחנו מדברים על אותם סטודנטים, ואלה שיושבים כאן היום הם כאלה שהיו מחוברים, סטודנטים אמריקנים שבאו ממקומות שמובילים היום ארגונים, SSI, יושבים באגודות סטודנטים. אלה חבר'ה שהיה להם ה-DNA הזה איפושהו והרבה פעמים הם בחרו לבוא לארץ, והיום הם נמצאים פה סביב שולחן הכנסת. זה לא המצב לגבי הסטודנט היהודי האמריקני. 90% מהסטודנטים היהודים האמריקנים – אנחנו מדברים על בערך 400,000 סטודנטים יהודיים בקמפוסים בארצות-הברית היום – האחוז הגדול והניכר ביותר מהם אינם מחוברים לסיפור הזה. אלה שכבר עובדים ב-SSI ומוכנים להתנדב עם ACT.IL, ויושבים ומובילים את הדיונים הפרו-ישראלים, הם אנשים שכבר הרווחנו אותם והם מנהלים את המאבק הזה בחזית והם עושים עבודת קודש מדהימה. אבל כולנו יודעים, בטח ובטח הוועדה הזאת, שמלחמה שתתנהל אך ורק בחזית, בלי שמישהו ידאג לעתודות בעורף, גם אם הקרב ינוצח, והוא מנוצח, המלחמה תופסד. לכן אני אומר שההנחה הזאת לפיה סטודנט בהיותו יהודי הוא גם החייל שלנו בקמפוס, היא הנחה מוטעית. ברוב המקרים, מתוך חוסר ידע וחוסר עניין וחוסר זהות, הסטודנטים האלה לא נמצאים שם. כשאומר לנו חברנו מקולומביה שרוב הסטודנטים מעדיפים להוריד את הראש, זה מתוך חוסר ביטחון, זה מתוך חוסר ידע. זה מתוך זה שאף אחד לא חיבר אותם. וכשאני מסתכל על הכותרת, מקומם של סטודנטים ישראלים במאבק בתנועת ה-BDS – חברים, הישראלים האלה תמיד יהיו בחזית כאשר הם ילמדו באוניברסיטאות בארצות-הברית, אבל יש לנו גם מה לעשות עם הישראלים כאן. וכאשר אנחנו רוצים שסטודנט יהודי אמריקני יבין סוף-סוף שיש לו גם תפקיד להגן על מדינת ישראל, הוא צריך קודם כל להבין שמדינת ישראל היא חלק בלתי נפרד מהזהות היהודית שלו. ועל מנת להבין שהיא חלק בלתי נפרד מהזהות היהודית שלו, הוא צריך לפגוש את הצעיר היהודי הישראלי ולדבר אתו עין בעין. אי-אפשר לקחת אדם שלא מבין כלום בכלום ולשלוח אותו ישר לחזית. כך זה ייראה. אז יש הרבה מאוד עבודת עתודה לעשות ויש הרבה מאוד עבודה זהותית לעשות ויש הרבה מאוד צורך לחבר סטודנטים יהודים בארצות-הברית לתובנה שחלק מהזהות היהודית שלהם היא החיבור למדינת ישראל. ולעצם הקיום שלה וזכות הקיום הלגיטימי שלה כמדינה יהודית, דמוקרטית, איפה שהיא נמצאת היום.

חבר הכנסת דיכטר, יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון, אני לא מוטרד מהמרצים, לא בקולומביה ולא בעברית או בבן-גוריון שמדברים ואומרים את הדברים האלה. אני יכול להבין למה זה מרתיח סטודנטים שיושבים ושומעים אותם. אני יכול גם להבין למה זה עובר מעל הראש להרבה אחרים, בגלל שזה מיעוט מבוטל. יצא לי לשבת פה בוועדת חינוך שכונסה בכינוס חירום כדי לטעון שאוניברסיטת בן-גוריון תומכת ב-BDS, דבר אבסורדי מאין כדוגמתו. בגלל ש-5, 7 או 10 מרצים אמרו משהו שהוא באמת מרתיח. אבל מכאן ועד שהמערכת האקדמית תומכת? היכולת שלנו, השירות שאנחנו עושים לשונאינו בזה שאנחנו שופכים כל כך הרבה אור על המיעוט המבוטל הזה, זה כמו השירות שאנחנו עושים ל-BDS בארצות-הברית. במקום לדבר על חיזוק הזהות, אנחנו מתייחסים ל-BDS שהוא באמת מפסיד, הוא דועך, בכזאת האדרה, שזה כביכול האויב העומד לפתחנו, זה הרבה פעמים שירות דוב לסיפור הזה.

אני רוצה לחזור ולהסיט את העניין באמת לעיקר. חיבור הסטודנטים היהודים להבנה שיהדותם כרוכה בישראל. כמו שיש צורך להסביר לסטודנטים ישראלים שישראליותם היא חלק מהשייכות שלהם.

זה דיון שקיימנו גם בוועדת המשנה ואתה היית שם, דיון שקשור ליהדות ארצות-הברית. זה דיון רחב, מורכב, מסובך. רק לפני שבוע היה משבר בסוגיית הגיור. בוא נשאיר אותו לדיון אחר.

שחר אלון, בבקשה.

תודה רבה, חבר הכנסת אילטוב, שהזמנתם אותי. חבר הכנסת דיכטר. אני הייתי שליח חינוכי בהונג-קונג, בוונצואלה, ותפקיד אחרון הייתי חלק מהקונסוליה הישראלית בניו-יורק. הייתי עובר בכנסיות ומרצה על ישראל. מחמם את הלב לראות את כל האנשים שפה, ואני חולק על "אם תרצו". רוב הסטודנטים אפאטיים, ויש משבר ציוני עמוק בחיים הסטודנטיאליים הישראלים. פחות אכפת לאנשים היום ממה שקורה פה במדינה. תנסו לעשות אירוע ציוני באוניברסיטה מקובלת ותראו את ההיענות. יש אפטיה, וזה משבר חברתי עצום שצריך להתייחס אליו.

התאחדות הסטודנטים לא נועדה ליום הסטודנט. חברים, האחריות מוטלת עליכם. אני לא סטודנט כבר כמה שנים. תובילו, קחו את היוזמה. אף אחד אחר לא יעשה את זה יותר טוב מכם. היום זה התפקיד שלכם. לא נולדתם ולא באתם לכל המצב הזה כדי לעשות ימי סטודנט. יש צורך לבנות, ואולי שזה יצא מהוועדה, תוכנית אסטרטגית למאבק ב-BDS. מישהו פה יודע כמה אוניברסיטאות יש בארצות-הברית? ויקיפדיה יודע, 2,800 אוניברסיטאות ומקומות אקדמיים. מישהו פה עשה פעם בדיקה? אולי יש מקומות ששם הבעיה אקוטית יותר? אולי יש מקומות ששם עוד אפשר לדבר? יש פה האסטרטג אולי הכי גדול במדינת ישראל מבחינה ביטחונית. איך אפשר לפעול בלי תוכנית אסטרטגית, שנוכל לבדוק מה עשינו השנה, מה נעשה בשנה הבאה? יש פה מיטב הכוחות.

בשביל זה משרד לענייני אסטרטגיה.

תכף הם יתייחסו.

הנציג של המשרד ליחסים אסטרטגיים אמר את דברו קודם, אבל אני דוחף אתכם לקחת את היוזמה. תרכזו אתם את הפעילות, תבנו אתם את המטה.

מה צריך לעשות בפועל? יש פה עשרות אוניברסיטאות בארץ ומוסדות אקדמיים שיש להם קשרים בין-לאומיים עם אוניברסיטאות אחרות. אין פה בדיקה אילו קשרים ניתן לנצל עם אוניברסיטאות אחרות, עם ראשי התאחדויות סטודנטים אחרות בעולם. אילו בריתות נוצרות ואילו מאבקים אפשר לנהל ביחד על סמך זה שמדינת ישראל היום היא במצב מאוד טוב, יש לנו יחסים דיפלומטיים עם 160 מדינות. לא שמעתי שמדינת ישראל פנתה לראש ממשלת בריטניה ואמרה: יש פה דברים שהם לא יכולים לקרות ולא ייתכן ששאר היחסים הדיפלומטיים שלנו הם כרגיל, וביטחון ומדע ומחקר והכול, אבל תראו מה קורה באוניברסיטאות שלכם. בשביל לטפל בסרטן הזה צריך תוכנית אסטרטגית שתגיד: היום המקומות הכי אקוטיים זה גרמניה, בריטניה, ארצות-הברית. הרי ארצות-הברית היא מדינה ענקית, איך אנחנו יודעים לאן להפנות את הכוחות? האם רק בקולומביה הבעיה קיימת? אולי יש דווקא מקומות אחרים שיותר חשוב לטפל בהם? אני לא יודע, אני רק שואל, מה האסטרטגיה, מה התוכנית, שנדע גם לבחון את עצמנו בשנה הבאה.

נאווה אדלשטיין, מנהלת קשרי החוץ שלנו, היא בקשר הדוק עם יושבי-ראש התאחדות הסטודנטים בכל רחבי אירופה.

אני קורא לכם גם כעורך-דין, אני חבר בלשכת עורכי הדין של ישראל, תרתמו גופים אחרים שיכולים לעזור. אני אשמח לעזור ברמה שאני מכיר. האם היהודייה הביאה הרבה מאוד עורכי דין לעולם, ויש עורכי דין יהודים בכל העולם שרוצים לעבוד, אבל צריך את הסטרטר, מישהו שידליק אותם, שירתום אותם, שיגייס אותם. יש בארצות-הברית 50 אגודות של עורכי דין, בכל מדינה יש התאחדות עורכי דין. מתים לעשות, מתים לעבוד. קחו את היוזמה, קחו את המושכות, תובילו סטודנטים ואנשים צעירים שיכולים לעשות שינויים. אל תחכו לאנשי הממשלה, אל תחכו לחברי הכנסת. ואני קורא שוב ליצירה של תוכנית אסטרטגית שתיבנה על-ידי כולם.

תודה, אלון. אנחנו נאלצים עוד מעט לסיים את הישיבה. יש פה עוד הרבה דוברים שנרשמו. בהתייעצות עם יושב-ראש ועדת החוץ והביטחון ושלי כיושב-ראש ועדת המשנה לענייני הסברה וחוץ קבענו שאנחנו נאמץ את הפורום הזה, אנחנו נמשיך את הדיונים. כמובן, בשיתוף פעולה עם הממשלה פה מסביב לשולחן. אנחנו גם ממשיכים לעשות את הפעילות בפורום הסגור, אבל אני כבר אומר לכם שאנחנו נמשיך את כינוס הפורומים עם כל הארגונים כדי שהדיאלוג שיש פה יוצף ויקבל את התמיכה של הכנסת. אשמח מאוד שכל הגורמים ייקחו פה צד פעיל ביותר באירוע הזה.

ניתן לסיכום גם למשרד החוץ וגם למשרד ההסברה. בבקשה.

אני רוצה להתייחס. דבר ראשון, עבודה נעשית ברמה האסטרטגית, ברמת הממשלה. לא סתם כ-18 מיליון בארצות-הברית יש חקיקה נגד BDS. זה חסר תקדים. אני לא אבוא עכשיו בבכי ונהי על משרד החוץ, אבל שתבינו איזו עבודה נעשית כאשר בשגרירות הממוצעת יש שני עובדים מדיניים. בפעם הבאה, אם נגיע לישיבה כזאת, אני אשמח לקרוא לכם שורה של מברקים שמגיעים מנציגויות ותראו איך המשרד נחוץ לדברים האלה. כמובן שכאשר אנחנו מדברים על הנושא הזה של סטודנטים ישראלים, זה לא רק הנושא של ה-BDS כמלחמה. סטודנט נלחם כי נלחמים נגדו. הוא נאלץ להגיב הרבה פעמים, וכאן החשיבות הרבה של החברה האזרחית ושל אותם ארגונים כדי לתת להם את אותם כלים.

אני מתחבר לדברים של אלון, שהרבה פעמים לא ניתן, כי אתה אמרת מתחברים לזהות היהודית. בין היתר יש כאן קיצוצים בתקציבים של סוכנות יהודית, הרבה פחות שליחים, הרבה פחות חיילים בשטח. וכשיש הרבה פחות חיילים בשטח, המלחמה יותר קשה, ולמרות זאת אנחנו מנצחים בה באותם כוחות משותפים. ואני שמח שאכן כך.

עו"ד שחר אלון, קודם כל תודה. אתה מתפרץ לדלת פתוחה. אסטרטגיה קיימת, אסטרטגיה סדורה ממשלתית מטעם המשרד לנושאים אסטרטגיים, שעובד עם ארגונים רבים בחברה האזרחית. חלקם אפילו נמצאים בבניין הזה כרגע, ומי שיודע יודע מי עובד אתנו ומי לא. אני מברך על ריבוי הארגונים בחברה האזרחית, בייחוד בתחום הקמפוסים שהוא יותר סקסי מתחומים אחרים. אבל אליה וקוץ בה. ריבוי ארגונים מביא גם לצורך של כל ארגון להוכיח את עצמו ולהראות את הייחודיות שלו.

כבוד היושב-ראש העלה פעמיים בדיון הזה את השאלה לנציגים שונים: האם אתם עובדים עם אחרים? האם אתם עובדים עם קואליציות? הלוואי שיכולתי להגיד שבאמת יש קואליציות רחבות, יפות, מכובדות, כפי שהצד השני עובד. הבעיה הכי גדולה שלנו, שהרעים מהצד השני עובדים בקוהרנטיות כמעט מופלאה, עם מסר אחיד, עם כיווני פעולה אחידים, עם תאריכים שכולם מתכנסים לפעילות באותו זמן. כולנו יהודים, שני יהודים שלוש דעות, וזה בסדר. אני חושב שלשם כך נוצר המשרד לנושאים אסטרטגיים, כדי לתכלל פעילות ברמה הממשלתית, והמשרד מעמיד את עצמו, את משאביו, את האסטרטגיה שלו ועוד אמצעים רבים אחרים לטובת כל ארגון וארגון שרוצה לשים הצעה פרקטית.

שאלת הבהרה. אתה אומר שהם עובדים בצורה מאוד סיסטמתית, כלומר אתה יכול לזהות מה המקור של הפעילות?

בוודאי.

ומה קרה מאז? למה הם עדיין קיימים?

אנחנו עובדים על זה. מדובר בפעילות סדורה מאוד של הצד השני, שהיא מודל לחיקוי. צריך להסתכל איך הם עובדים ולנסות לאמץ כמה משיטות הפעולה שלהם. בוודאי שהמטרה היא בסופו של דבר שהם יוכלו לפעול פחות טוב ממה שהם פועלים היום. אבל אם אני חוזר לצד שלנו, אנחנו מעמידים את עצמנו ואת משרדנו לטובת כל ארגון וארגון שנמצא פה, לבוא ולהציג תוכניות, לבוא ולהציג יוזמות, רעיונות. כפי שאמרתי בתחילת הדיון, זה היה המשפט הראשון שלי, חלק מהשכל נמצא בכנסת, רוב השכל נמצא בחברה האזרחית ובארגונים שמיוצגים סביב השולחן.

אני שומע כאן אנשים נפלאים, ארגונים נפלאים. לא שמעתי שהם הזכירו פעם אחת איזשהו שיתוף פעולה אתכם או עם משרד אחר ממשלתי. הם עובדים לבד, הם עושים את הכי טוב שהם יודעים לעשות. אז איפה שיתופי הפעולה. אני מצפה שהם יגידו שהם עובדים ביחד.

כאזרחים תמיד מוצאים את הדרך להאשים גם את פעילות חברי הכנסת, גם את פעילות הממשלה. אני חושב שהצוות שנבנה במשרד לנושאים אסטרטגיים – אני כאזרח לא ראיתי עבודה כזאת כבר הרבה מאוד שנים, ויצא לי כחבר הנהלת התאחדות הסטודנטים לראות כמה עבודות של משרדים. הם עובדים אל תוך הלילה, צוותי העבודה עובדים קשה מאוד. הם כן תומכים בכולנו. התייחסתם לנושאים כלכליים, לא תמיד התמיכה מהמדינה חייבת לבוא בכסף, בטח בנושאים האלה. לפעמים זה אפילו קצת עדיף שזאת לא תהיה תמיכה בכסף. התמיכה במשאבים, במחקרים, בתפיסת הפעלה, בסנכרון בינינו כארגונים אזרחיים. אני חייב להגיד שהעבודה שהמשרד עושה בשנה האחרונה, בטוח הצד הזה של השולחן שיתף פעולה בהרבה פרויקטים בזכות זה שרון וחבריו חיברו בינינו. אז אם זה לא יצא כך מהצד שלנו, נראה לי שלא מעט כאן סביב השולחן יגידו שהם עושים עבודה נפלאה.

יהללך צדיק ולא פיך. כפי שאמרתי, ידידי, יש לא מעט ארגונים שאנחנו עובדים אתם. אתה לא תשמע על זה, לא בתקשורת ולא בשום מקום אחר.

אני גם שומע אתכם בדיונים, אני יודע.

כי זה אינטרס שהדברים האלה לא יצאו. אני חושב שאם אני עובד עם ארגון מסוים, בסופו של דבר עם כל העולם ואשתו ידעו שהוא עובד עם ממשלת ישראל, זה רק צובע אותו בצבעים לא טובים. לכן רוב מוחלט של ההתקשרויות ושל הפרויקטים שלנו הם חסויים.

אני סטודנט במכללת ברל, סך הכול שנה א'. בחיים לא שמעתי על אף פעילות של אף ארגון במכללה. לא מזכירים שום דבר שקשור לציונות, ליהדות. הדבר היחיד שראיתי במכללה שלי זה שהזכירו שיר של נאפר על הלוח. אין שם פעילות. נכון לעכשיו תהיה לי דריסת רגל בקשר לעבודת הסטודנטים בשנה הבאה. אפילו מבחינתי ליצור קשרים מעכשיו. אני רוצה להכניס את העניין הזה. זה לא הגיוני שאני במכללה במדינת ישראל, ואני לא רוצה להיכנס למגדרים אבל המגדר היהודי הוא הרבה פחות במכללה, לא שומעים אותו.

נשמח לחבר הכנסת ליעקב חטואל ולהסתדרות הציונית העולמית. אני שמח שהבעת את העמדה הזאת, ואנחנו נעשה את זה.

לכל החבר'ה פה שעוסקים בהסברה, אני הייתי עוזרת הפקה של דף הסברה שנפתח עבור סטודנטים בחו"ל, מתוך ידיעה שהם מנותקים מהיהדות. יש שם סרטונים נהדרים על אפרטהייד. אדם מצרי אומר: אם הייתה לי מדינה במזרח התיכון שהייתי יכול לחיות בה זה ישראל. ד"ר מרדכי קידר. נוצרייה בשם גלברט שהגיעה לישראל ואומרת: גיליתי משהו אחר לגמרי. לא יהודים. הסרטונים נמצאים בדף של Hear is Israel. תשתמשו בהם. הם סרטוני הסברה ממש טובים.

אני רוצה להודות לכל מי שהגיע. אנחנו נמשיך את הפורום הזה להמשך הסוגיה שהועלתה פה, שיש פה גם בתוך המוסדות האקדמיים הישראלים פעילות שהיא תומכת BDS או יוצרת תכנים שעוזרים לפעילות BDS בחו"ל, דבר שהוא חמור בפני עצמו, שצריך לטפל בו. אנחנו נמצא את הדרכים המשפטיות והחוקיות לבחון את הדברים האלה. בכל אופן אנחנו גם מקום להעלות את הסוגיות האלה פה לדיון ציבורי פתוח, שהוא גם דיון פוליטי. אנחנו נמשיך את הפורום הזה, נכנס אותו מעת לעת. כמובן חלק שאנחנו עוסקים בו בוועדת המשנה, שהיא בדרך כלל ועדה סודית, אנחנו לא נוכל לזמן אתכם, אבל נעקוב מקרוב אחרי הפעילות ונשמח מאוד לתת את הגיבוי הפרלמנטרי המתאים לכל הפעילות הזאת. אני מודה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 16:00.