הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 251

מישיבת הוועדה לענייני ביקורת המדינה

יום שלישי, י' בתמוז התשע"ז (04 ביולי 2017), שעה 9:00

מעבר בסיסי צה"ל לנגב - דוח מבקר המדינה, אב התשע"ה, אוגוסט 2015 - ישיבת מעקב

חברי הוועדה: איל בן ראובן – מ"מ היו"ר

דב חנין

חיים ילין

מאיר כהן

טלי פלוסקוב

יוסף ביינהורן - מנהל ביקורת מערכת הביטחון, משרד מבקר המדינה

שלום גנצר - ממונה על ביקורת משהב"ט, משרד הביטחון וצה"ל

איציק כהן - מנהל מעבר דרומה, משרד הביטחון וצה"ל

יונת מרטון - רזון - ראש היחידה למעטפת אזרחית במנהל מעבר דרומה, משרד הביטחון וצה"ל

עקיבא איסרליש - סגן המפקח הכללי, משרד ראש הממשלה - אגף הפיקוח הכללי

ליאור בראון - רפרנטית בטחון באג"ת, משרד האוצר

עמיחי לוי - ממונה תח"צ מחוז דרום, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

מיטל הומינר - מנהלת תחום תקציבי פיתוח, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

שירה ארנון - סגנית ראש מינהל, משרד הבריאות

פרחאן אלסאנע - רופא לשכה, משרד הבריאות

שני ברזי - ממונה צוות טכנולוגיה במחוז דרום, משרד החינוך

ליאורה גולוב - סגנית מנהל מחוז, המשרד להגנת הסביבה

דוד ביטון - מנהל תחום מגזרים, הרשות לפיתוח הנגב

שירן עדי-קלר - מנהלת תחום תיירות ותרבות, הרשות לפיתוח הנגב

אלה אוסמו - רכזת צמיחה דמוגרפית, הרשות לפיתוח הנגב

פאני ששפורטה - אגף בכיר תחרותיות ותכנון טווח ארוך, רשות מקרקעי ישראל

שי חגג' - ראש המועצה, מועצה אזורית מרחבים

אשר שטרן - יח' כלכלית, עיריית דימונה

שמעון ביטון - אזרח, עיריית דימונה

אילנה ביטון - אזרח, עיריית דימונה

רחל בן משה - מבקר פנים, רכבת ישראל

יוהן אטלן - מנכ"ל, מועצת הנגב

איה דבורין - דוברת, מועצת הנגב

אסתר עקיבא - מנהלת פרויקטים, מועצת הנגב

אורי פרידלנד - חבר מועצה, מועצת הנגב

חנה פריידין

אתי בן-שמחון

מעבר בסיסי צה"ל לנגב - דוח מבקר המדינה, אב התשע"ה, אוגוסט 2015 - ישיבת מעקב

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את הוועדה לענייני ביקורת המדינה. היום יום שלישי, 4 ביולי 2017 – מזל טוב לארצות-הברית. אני מתכבד לפתוח את ישיבת המעקב של הוועדה לענייני ביקורת המדינה. הנושא: מעבר בסיסי צה"ל לנגב - דוח מבקר המדינה, אב התשע"ה, אוגוסט 2015 - ישיבת מעקב.

בוקר טוב לחברי הכנסת שהצטרפו אלינו, נציגי מבקר המדינה שיוזמים את היום הזה, מוזמני הגופים וצוות הוועדה.

לפני שאני פותח, אני מבקש רק לציין את כללי ההתנהגות והדיון כפי שאני לפחות מנחה בהם. 1. אף אחד לא מתפרץ במהלך הדיון. מי שרוצה להתפרץ, אז כדאי שייצא החוצה, ישתה כוס מים, יחזור. אני מבקש לכבד מאוד האחד את השני במהלך הדיון, גם אם יש דעות קצת שונות וזה בסדר שיש דעות שונות. אני מבקש מאוד לענות תשובות לגופו של עניין. אני אומר את זה, כי הדיון היום פה הוא דיון שממוקד לנושא בדוח מבקר המדינה. נכון שדוח מבקר המדינה בנושא צה"ל לנגב הוא כולל בתוכו הרבה מאוד מערכים אזרחיים וכו', אבל הדיון הזה התמקד לשם. הדיון הוא לצערי רק שעה וחצי, כלומר בעשר וחצי הוא מסתיים, זאת אומרת, שבשעה עשר ועשרים אני מתחיל לסכם את הדיון. אני אשתדל מאוד שכמה שיותר אנשים יוכלו לדבר במהלכו.

בדברי הפתיחה שלי אני רוצה לומר ככה – ב-2005, הייתי בין חבורה של אלופי צה"ל שירדנו עם מסוק לאזור ירוחם לאזור צומת הנגב, ושמנו שם את חתיכת אבן הפינה לעיר הבה"דים. יש פה אנשים שאני מניח זוכרים את זה היטב. אז דיברנו, לא ידענו אז לאן זה הולך. אני חושב שהשאר זה היסטוריה לצורך העניין, בהחלט עשה דברים טובים לדרום.

היום הזה בהחלט מתקיים במסגרת יום הנגב לגליל שניזום על-ידי חברי הכנסת שיושבים פה לצידי המכובדים. אנחנו היום נמקד כמו שאמרתי את הדיון בנושא של צה"ל לנגב שנדמה לי שאין ספק שהפרויקט הזה נתן דחיפה מאוד משמעותית. הנושא הוא צה"ל, הוא מערכת הביטחון, אבל אין ספק שהוא משלב בתוכו הרבה מאוד מהמרחב האזרחי. זה בהחלט פרויקט ברמה הלאומית, ברמה האסטרטגית הלאומית הגבוהה ביותר. הייעוד שלו בתחילתו היה הרבה גם לשפר את המערכת המבצעית והארגונית בצה"ל, להוציא את צה"ל מהמרכז כשזה לכשעצמו דבר נכון, אבל בהחלט היה לתת פוש ככל שרק אפשר לנושא של הנגב.

האחריות לעניין היא של הממשלה כולה. נכון שמשרד הביטחון, במקרה הזה, היות וזה צה"ל הוא המוביל, אבל יש פה אחריות של כלל משרדי הממשלה לתמוך את המהלך הזה על מנת שהוא יצליח.

אני רוצה למקד. תראו, הכוונה בכל המהלך הזה היא הייתה והיא עדיין להעביר אנשים מצוינים שיגיעו לנגב – בסופו של דבר נדמה לי, זה לב העניין - להעביר אנשים לנגב, ובכך לגרום לעלייה כלכלית רחבה ככל האפשר. כשאני אומר גם שהאנשים יבואו מהמרכז לנגב, אני אומר שגם אנשי הנגב שיישארו בנגב. תמיד כשאני בא ליישוב, ואני רוצה לדבר עם האנשים, השאלה הראשונה שלי שאני שואל היא מה מצב חזרת הבנים הביתה, כלומר, הבנים שהולכים ללימודים, נוסעים לחו"ל, מתגייסים לצבא, כמה מהם חוזרים הביתה – זאת תמיד שאלת השאלות, ובעצם זאת הייתה המטרה.

כמו שכולנו יודעים, וברור לחלוטין שכאשר אנחנו רוצים שאנשים יישארו ויהיו, צריך לתת להם תשתית. במקרה שאנחנו מדברים בו על אנשי צה"ל, אז אני אומר לכם, מבחינת עניין לאנשים עצמם לאלה שנמצאים בצה"ל, זה הסיפור היותר קל. כלומר, לאנשי 8/200 ולאנשי היחידות האלה לתת עניין בחיים למה שהם עושים זה הפרק הקל. הפרק הקשה הוא – בני ובנות הזוג שלהם, הילדים שלהם, חינוך, תרבות, מקומות עבודה כמובן, אלה הדברים החשובים על מנת שאנשים יעזבו את סיר הבשר התל-אביבי ויעברו לדרום ויעברו לפריפריה.

לכן אלו גם יהיו השאלות שאנחנו נשאל פה היום בעיקרון. אלה יהיו הדברים בסופו של דבר זאת השאלה – איך אנחנו מצליחים להביא את האנשים הטובים שיגיעו לדרום? זו שאלת הדיון לצורך העניין, וכך אני רואה אותה.

נשמע את חברי הכנסת. אנחנו נשמע כמובן את מבקר המדינה, הוא יפתח. נשמע את חברי הכנסת. נשמע את משרדי הממשלה, לאחר מכן ניתן לאנשים נוספים. אני מאוד מבקש חברים, לפי כמות האנשים שרוצים לדבר, אנחנו צריכים בערך ארבע שעות לדיון הזה, אבל יש רק שעה וחצי, לצערי, אני אהיה חייב לעמוד על זה כי בסיום השעה וחצי מתכנס פה אירוע אחר. אנחנו נצטרך לסיים אותו. אני מתנצל מראש מאלו שאני לא אוכל לתת להם לדבר. בואו ונצא לדרך. יוסי בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, אחרי הפתיחה שלך, אני אהיה מאוד קצר למקד את זה בדברים שעלו בדוח. המוטיבציה לדוח הזה שפורסם בשנת 2015, הייתה באמת החלטה אסטרטגית שהתקבלה לגבי פיתוח הנגב, החלטת ממשלה מ-2002. אבל הדוח הזה מתמקד בדבר אחד – בשני הבסיסים המרכזיים שצריכים לעבור לנגב, או שהיחידות המרכזיות, התקשוב, ויחידות המודיעין שהם היום ליבה של תחומי העיסוק של צה"ל במרכז הארץ. השאלה ששאלנו את עצמנו, בלי השתלבות בפרויקט הגדול הזה, מה יהיו החסמים לכך שהיחידות החשובות האלה לא יצליחו להגיע אל הנגב ולממש את החזון של המעבר שלהם לעמוד בלוחות הזמנים, ובאמת, לקחת את האנשים הטובים האלה, שאדוני היושב-ראש, מעבר למה שאמרת, יש להם תחרות, יש לצה"ל תחרות קשה בשוק האזרחי. מדובר במיטב האנשים שיש להם גם אפשרויות אחרות, אז עם כל הציונות ודברים החשובים האלה.

חסמים מהסוג שאני אדבר עליו שלא מטופלים, יש בזה סיכון למעבר התקין של היחידות האלה לנגב, לכן בחרנו לטפל בזה. הדבר הראשון, כרגיל, הוא עניין התקציב. בדוח מפורט, ואני לא אפרט פה, תהליכים שקרו שעיכבו את התקציב למעבר הזה, שסיכנו גם את המעבר שלנו בלוח הזמנים. אני מקווה, אנחנו לא עקבנו אחר התוצאות, אני מקווה שהיום, כמעט שנתיים אחרי הדוח, אנחנו נמצאים במקום אחר - אני מניח שהגופים יציגו את זה.

הדבר השני, בעיניי, הוא מהחשובים ביותר זה התמיכה באנשי הקבע, בבני המשפחות. שוב, מאותן סיבות שהיושב-ראש מנה פה, ושאני הוספתי, שבעצם צריך יהיה לעטוף אותם, לא סתם זה נקרא מעטפת, כדי שבאמת החבורה החשובה הזאת תעבור לנגב. גם בעניין הזה ראינו שאין סיכומים. אני אשמח לשמוע האם הדברים האלה השתנו. כיום, יש הסכמים שאמורים להיחתם, נשמע מה קרה עם זה.

הדבר השלישי זה פתרונות תשתיתיים – אנחנו התמקדנו בעיקר בפתרונות תחבורה לנגב, אבל יש גם דברים אחרים, כמו: פתרונות דיור, חינוך, בריאות, תעסוקת בני הזוג, תכנית הפנאי ועוד דברים אחרים שנמצאים בדוח, אמנם לא מפורטים. כל החבילה הזאת יחד, הטיפול בה הוא המפתח בעצם למעבר תקין ובזמן, לא רק בזמן, אלא תקין ומלא של היחידות האלה לנגב. אני מקווה שהיום יוצגו דברים שיוכלו לעודד אותנו בשאלה האם באמת בלוח זמנים שנקבע נבוא עם היחידות האלה בצורה תקינה לנגב – בורג חשוב מאוד כפי שציינתי.

תודה למבקר המדינה. תודה על העבודה הרצינית שעשיתם.

נתחיל עם חברי הכנסת. שלושת חברי הכנסת שנמצאים פה כרגע, כולם אנשי הנגב ויוזמי יום הנגב, באולם נגב.

בבקשה, טלי פלוסקוב.

בוקר טוב לכולם, ברור שאנחנו מאוד מתרגשים מהיום עם מאיר לקראת יום הנגב, והחלטנו באמת להעלות היום על סדר-היום נושאים שקשורים לנגב. המטרה המשותפת שלנו לא מהמקום של להתבכיין, אלא להיפך, מהמקום של להראות הצלחות של הנגב, וכמובן לדבר על הדברים שאפשר לשפר אותם בדרך וזה תמיד ישנם.

ולהלוות קצת לצפון.

נראה לי שאין פה תחרות בין דרום לצפון, מדברים גם על הצפון לא מעט.

יש פה אחד צפוני, זה אני.

אנחנו שמחים כמובן לכל הצלחה שקורית בגליל ובצפון.

אני ומאיר היינו ראשי רשויות בתקופה שהתקבלו כל החלטות הממשלה 20/25 546 וידענו כל מלה בהחלטות האלה. אני חייבת להגיד לכם, ואני רואה פה הרבה אנשים שותפים לדרך – כל ישיבות התחלה מה שנקרא, והיו לא מעט ספקות. אני הייתי אחד מהאנשים שלא כל כך האמינו בכלל להצלחת הפרויקט, יותר דיברתי, זה לא מספיק להעביר פיזית את הבסיסים, אלא להעביר את האנשים. המטרה שלנו באמת לגרום לאנשי קבע להגיע לדרום, ולא כי אנחנו מעבירים אותם בכוח, כי בכוח שום דבר לא עובד, אלא מתוך בחירה. הם צריכים להבין שהם נמצאים במקום שטוב לחיות כאן, ושתי החלטות הממשלה בעצם היו צריכים לתת לנו - בהתחלה זה היה שש ערי מטרה, אחר כך נוספו עוד אם אני לא טועה. אני רואה את מיכאל ביטון, ראש מועצת ירוחם, ידידי היקר, שבאמת היינו הרבה ביחד, והוא היה אחד מהמאמינים בהצלחה הפרויקט הזה, ולכן הוא הוא הצליח מיכאל.

אין היום אחד שעובר ולא רואה את השינוי שקורה בירוחם, את השינוי שקורה בכלל באזור. אני כן הייתי רוצה לדבר על שני דברים. אני לא חושבת שעדיין אנחנו כן הגענו לכך שאנשי קבע עוברים לנגב. הייתי מאוד רוצה לשמוע קצת נתונים. האם יש לכם נתונים, האם יש משפחות שעברו, באיזה מתכונת הם עברו? האם יש מקום מגורים קבוע, או שזה משהו זמני? שנית, אני יודעת שהחלטת 546 – החלטת ממשלה 546 שבעצם היא תמיכה ביישובים, התקצוב שלה הולך ומסתיים, אני לא זוכרת באיזו שנה, או השנה או השנה הבאה – השנה, בבקשה. זה אומר שבעצם אנחנו צריכים היום הזה להוציא קריאה גם להמשך תקצוב של הפרויקט הזה כי עוד לא השגנו את כל המטרות שהצבנו לעצמנו, וזה בעיניי צריך לצאת קריאה הקשורה היום למעבר בסיסי צה"ל דרומה.

אני, כמובן, אשמח לשמוע, ואני באמת רוצה להגיד לכם, אני רואה את כל אחד מכם, ומאוד שמחה לראות אתכם כבר כאן בכנסת, ואני מקווה מאוד שהיום תצא מכאן סוג של מסר, סוג של בשורה על כך שנגב חזק, התושבים שם – אנחנו שני אנשים שעובדים בירושלים, אבל בחרנו להישאר בערי הדרום, בערי הנגב. עוד פעם, לא בכוח אלא בחרנו לחיות, שכן אנחנו מאמינים במקומות האלה, ונהנים ואוהבים את כל מה שקורה בסביבה שלנו. אני רוצה שכמה שיותר אנשים יחשבו כמונו. אנחנו כאן, כי אנחנו אוהבים את המקום הזה. תודה רבה.

תודה רבה.

בוקר טוב, לכולם, אדוני היושב ראש, תודה רבה, אנשי המבקר, תודה רבה לכם. חיימק'ה, ביטון, ויש עוד ראשי רשויות? מועצת הנגב נמצאים כאן.

אדוני היושב-ראש, היות ואני מ-2003 משמש כראש עיריית דימונה, והייתי מהשותפים הראשונים, ההגיגים הראשונים של מעבר צה"ל לנגב.

אנחנו כראשי רשויות – אני חייב להגיד כאן משהו – צה"ל לא עניין אותנו. אנחנו לא היינו אמורים להרים את תפוחי האדמה הלוהטים של צה"ל. אנחנו חשבנו מה צה"ל יכול להביא אתו - הסתכלנו על ההיבטים האזרחיים. כאשר נפגשנו עם אנשי מקנזי, אנחנו מטרתנו הייתה ראשי הרשויות דאז, לנסות ליצור ארגזי כלים שבראש ובראשונה ייטבו עם היישובים שלנו. כשדובר על הקמת אזורי תעשייה, כשדובר על חיזוק הרפואה, כשדובר על חיזוק שעות הפנאי, כשדובר על חיזוק מערכות החינוך, אז מצד אחד אנחנו התגרדנו באי נוחות, כי אמרנו, מה רק עכשיו כשצה"ל מגיע אתם פונים אלינו? אבל מצד שני, מצאת כמו היום ראשי רשויות שבאמת עובדים ומסתכלים פנימה לתוך היישובים שלהם, וכל הזמן חושבים מה חסר. החיבור של השניים יצא לזה איזו הזדמנות שהיא יוצאת דופן.

היות ואני גר בדימונה, ואני יודע מה קורה גם בירוחם, ובמקומות אחרים, עדיין אין תנועה של מעבר אוכלוסייה לנגב.

הרכבות עוד לא מלאות.

הרכבות עוד לא מלאות. אני גם לא בטוח שזה יקרה בעוד שנה, שנתיים ושלוש. אני ער לכל הוויכוחים ולכל הקשיים שיש מול מעבר של טייסים ושל אנשי 8200 וכהנה וכהנה, וזה בסדר גמור. מצד שני, אני בהחלט יכול לברך על כך שמשהו טוב קורה ביישובים - משהו טוב קורה ברפואת החירום. משהו טוב קורה במערכות החינוך. משהו מצוין קורה בתשתיות. משהו פחות טוב קורה באכלוס אזורי תעשייה. לכן האתגרים של הנגב הם עדיין רבים מאוד. בעיית הבעיות שיושבת מולנו, והתכנית הזאת לא התייחסה אליה, היא שאלת הבדואים בנגב שעדיין זה פצע פעור. אני בזמנו הצעתי לאנשי הצבא איך לחבר. אני ביקשתי שהמחסנים הלוגיסטיים לא יהיו בבאר-שבע, אלא יהיו ליד ערוער, והרבה אנשים הרימו גבה – שערו בנפשכם מה היה קורה.

יש בשורה גדולה מאוד שהתחילה אז בוויכוח של חלוקת הכנסות בנגב. זה התחיל עם ביטון, לגבי עיר הבה"דים. הייתה איזו התעוררות, התחיל איזה שיח פה בנגב, ולכן היום הזה הוא לא יום שאומר שאין אתגרים ושהכול בסדר בנגב, לא, יש המון אתגרים. אבל תראו, אני תמיד אמרתי ואני אומר את זה גם כאן. הופתעתי שסורוקה קיבל מקום ראשון במדד שירות. מבחינתנו, אנשי הנגב שכל הזמן התגרדנו באי נוחות כאשר שמענו סורוקה, הנה, משהו טוב קורה. אז לכן לצד האתגרים האלה, ולצד הזדמנות הפז שיש, כי ראשי הרשויות בנגב, היום הם ראשי רשויות, להערכתי, מהטובים ביותר שיש בארץ. אז לגבי שאלתך מה נעשה לצפון? נעביר את ביטון לשם, אבל כנראה שזה לא יקרה.

בכל אופן, היום הזה הוא יום שיצביע על האתגרים, יסמן את החסכים, יסמן את הבעיות, אבל יחד עם זאת, זאת הזדמנות פז להגיד תודה לאנשים שעושים שם עבודה נהדרת, וגם דוח המבקר של צה"ל, אם הוא יהפוך לתכנית עבודה, אם הדוח הזה יהפוך לתכנית עבודה למבוקרים, אז אני חושב שההצלחה תהיה יוצאת מן הכלל. תודה לכם.

אני מאוד שמח להיות כאן יחד עם אנשי הנגב. הרבה זמן לא פגשתי אתכם. קודם כל אני רוצה לברך, כי זה התחיל לפני שנה הפרויקט הזה של יום הנגב, ומה שהשתבש בסוף זה יוצא – מאיר, אני חושב שזה מאוד מבורך שיש לנו את היום הזה.

אני חושב שהנגב הוא עתיד המדינה. אני לא אומר את זה בגלל שבן-גוריון אמר את זה, אלא בגלל שכל מי שמסתכל על מפת מדינת ישראל ורואה שמחוז דרום מתחיל מאשדוד דרומה, אז הוא אומר, רגע, מה יתר המחוזות עושים? כאילו מה, איפה אנחנו נמצאים בכלל. אני אומר את הדברים האלה, כי לנגב אי אפשר להביא את הים, אבל להביא חינוך, בריאות, איכות חיים ופרנסה לכל עם ישראל.

אני לא יופתע אם בנתונים אנחנו נראה שמה שצפינו מבחינת כוחות צה"ל ירדו לבסיסים, אבל לא ירדו לחיות שם. אני אגיד איפה הכשל, והוא כשל שהוא לא כשל אידיאולוגי, אלא תפיסתי. כשאני יושב עם השר ישראל כץ, ואני אומר לו, ברגע שאתה מביא רכבת לבאר שבע ב-58 דקות, למה שאנשים יקנו? הם ימשיכו באותו מקום, יש להם את המוזיאונים, יש להם את איכות החיים שלהם, יש להם את ההרגלים שלהם, אנחנו יודעים מה זה שינוי, הם יבואו, ייסעו.

הרי כשאני רוצה להגיע לתל-אביב מראשון לציון עד תל-אביב זה לוקח לי 58 דקות בדיוק בפקק. אז הם ייסעו ברכבת, WF חופשי, יכולים לעבוד בשקט, ישימו מוסיקה ואוזניות באוזניים, וזהו, יגיעו לנגב - יבואו לעבודה ויחזרו בחזרה. קראנו לזה במועצות, היה לזה איזה שם של אנשים שבאים לעבוד וחוזרים הביתה. עכשיו אליך, כשרוצים לעשות את זה גם בצפון, וכולם מבסוטים שהולכים לחבר אותם לרכב, אני אומר זו פשיטת הרגל שלכם. כי צריך לקחת את המיליארדים האלה של התשתיות, להשקיע אותם בתשתית מקומית, האנשים יתחילו לבוא, ורק אחרי זה תחשבו על הרכבת. זו תפיסה, זה משהו ששונה לגמרי, והיא שיטה שלא גוזרת קופון – כי מה פוליטיקאים רוצים? לחנוך את הרכבת כמה שיותר מהר.

כל תחנה זו חגיגה, ואני מאוד מברך, כי אני נהנה משדרות ומהתחנה בשדרות, אבל זה רק מיועד לאנשי שדרות, מי שרוצה לבוא, הוא לא ייקלט, הוא ייסע לשדרות, הוא ייסע לנגב, והוא יחזור בחזרה הביתה. אין לנו מקום אחר במדינת ישראל לפתח ולקלוט את כל היהודים שכל הזמן הפוליטיקאים באים ואומרים – בואו לארץ, תעלו – איפה אנחנו נשים אותם? בקומה 32 במגדל שעכשיו ייבנה בתל-אביב? אז נקלוט שם 1,000 איש בחמש מיליון שקל כל דירה – איפה הם יחיו? רק בנגב, אין מקום אחר.

לכן, אם אנחנו כולנו מבינים שזאת המשימה, עכשיו אנחנו יורדים – ביניהם יש לנו את בסיסי צה"ל, וביניהם יש לנו את בעיית הבדואים, וביניהם יש לנו עוד כמה בעיות שצריך. אבל כל עוד שאנחנו לא נקבל את ההחלטה הזאת וממשלת ישראל לא תקבל את ההחלטה הזאת, היא לא תוכל לפתור את הבעיות למטה.

אם אנחנו רוצים להביא את המשפחות, זה לא מקום עבודה – מישהו פה מתבלבל. זה איפה המשפחה תרגיש בטוחה, נוחה, עם כל השירותים שהם יכולים לקבל בצנטרום של הפיילה של תל-אביב. אמרתי, את הים אי אפשר להעתיק, את תל-אביב אי אפשר להעתיק אחד על אחד, ועם פלוס אחד גדול עם אנשים חמים שיודעים לחבק ויודעים לקלוט אנשים, ולא לפעמים דברים אחרים, שאני אפילו לא מכיר את השפה הזאת במרכז הארץ, ובטח בלי פקקים – חבר'ה זה בונוס, זה מתנה עם חנייה.

חברים, תודה רבה לחברי הכנסת.

אנחנו עוברים להתייחסויות. מה שאני מבקש בהתייחסויות שוב. אנחנו לא נותנים פה היום פרסים, אף אחד פה לא ייצא עם פרס. לכן, נא למקד את הדברים, הדברים הפחות טובים. הדברים הטובים נראים וזה מצוין ועליהם לא צריך לדבר, איתם רק צריך להמשיך. אנחנו צריכים לדבר על לנסות ולאתר את הנקודות שבהן כן צריך לטפל כדי שנוכל להמשיך, זו מטרת הדיון.

משרד הביטחון, אני מבקש אתכם לפתוח. מה שאני מבקש להתייחס לשאלות הבאות קודם כל. 1. לנושא משאבי אנוש. אני הייתי שמח האם יש איזושהי אינדיקציה היום על מה מידת הנכונות של אנשי הקבע היום כן לעשות את המהלך. מה אתם יודעים מתוך כל מה שפרסמתם, ומכל התמריצים שהחלטתם לתת. אני מאוד רוצה לדעת איפה זה נמצא כרגע, אם אפשר במספרים, ואם אפשר בכוונות, כדי שתהיה לנו איזושהי תמונה. מה הקשיים שאתם צופים בעתיד, ואיך אתם מתכוונים להתמודד איתם. אני אשמח לשמוע – בדוח המבקר בעבר נאמר שעוד אין הסכמות לחלוטין עם האוצר על סוגיית התקציב לנושא משאבי אנוש. כל מה שדיברו פה חברי הכנסת על הצורך לעטוף את אנשי הקבע, בזה אני מאוד רוצה לדעת איפה הדברים האלה עומדים כרגע.

משרד הביטחון, בבקשה.

אני ראש מינהל צה"ל דרומה, ואני בסופו של דבר אחראי על כל המשק, כלל הפרויקטים שאמורים לעבור לנגב. ברשותכם, אני אתן סקירה קצרה איפה אנחנו נמצאים בתחילת התהליך, וכמובן, להתייחס כמו שאמרת לדברים.

הדבר הראשון – בסך הכול מבחינת מעבר הבסיסים, יש כבר, מה שנקרא הבסיס הראשון זה נבטים, כפי שאתם מכירים. העתקה שלו מבן-גוריון לנבטים - סך הכול העסק הזה כבר קיים.

הפרויקט השני זה האיחוד של שבעת הבה"דים מצריפין לקריית ההדרכה. סך הכול, סדר גודל של כ-10,000 חיילים חיים נושמים, נמצאים כבר בעיר - סך הכול העסק הזה עובד.

פרויקט הבא – בתי ספר לאשלים, סייבר של אמ"ן. גם זה פרויקט שכבר עובד, נמצא בתוך העיר באר-שבע.

פרויקט נוסף – זה מתקן מודיעיני. בימים אלו אנחנו מאכלסים אותו. גם כמובן נמצא בנגב. מטעמי ביטחון שדה אני לא אגיד איפה, אבל בעיקרון, הוא כבר קיים.

דודי קשר רמטכ"לי – גם בימים אלו אנחנו מאכלסים אותו, העתקנו אותו מצריפין לנגב. אני חושב שהפרויקט הזה בסך הכול גם מאחורינו וכולם כבר נמצאים שם.

פרויקט התקשוב – אגף התקשוב. אנחנו לוקחים את כל יחידות הטכנולוגיות של אגף התקשוב מצריפין ומרמת גן ואנחנו מביאים אותם לעיר באר-שבע. אנחנו בסך הכול בימים אלו כבר סיימנו, מה שנקרא, בעיצומם של הבדיקה של הזכיין.

יש כבר זכיין?

יש שלושה מציעים, אנחנו בודקים את ההצעות. אנחנו בספטמבר השנה נודיע עם מי אנחנו מתקדמים קדימה, ואני רוצה להאמין שבאפריל 2018 נראה קבלן בשטח.

שיטת P.F.I - שיטה מלאה באותו סגנון של עיר הבה"דים. אני מזכיר, באותו פרויקט אנחנו מעתיקים גם את מפקדת פיקוד הדרום מהעיר העתיקה צמוד לפארק גב ים לגב ים.

לגבי בית-ספר למקצועות המודיעין – גם זה כרגע מה שנקרא בתכנון מאוד מתקדם, אבל עדיין אנחנו לא שם. הפרויקט הנוסף זה קריית המודיעין.

בית ספר למודיעין וקריית המודיעין הם שני פרויקטים נפרדים?

בית-הספר הוא ממש קטן, אני מדבר על קריית המודיעין. אנחנו מדברים על סדר גודל של כ-15,000 חיילים שנמצאים מצומת גלילות, גבעתיים - - - בה"ד 15 כמובן, כל זה מועתק לאזור דימונה, בית לאקיה שם צומת אזור עומר בקיצור.

בית ספר סייבר לסייבר הוא ייכנס לתוך קריית המודיעין בעתיד?

בסוף זה אחד.

אגף המודיעין מאוד רצה כבר לשים רגל בנגב, ולהתחיל לעשות את המעבר הזה, ולכן בינתיים לתקופה של ארבע שנים, כבר לפני שנתיים הוא התחיל לפעול, הוא כבר נמצא בתוך באר-שבע.

הלימודים באוניברסיטה נפתחו לתואר שני?

לסייבר. התחילו כבר מחזור שני, שלישי כבר עכשיו.

זה הרווח, זה צריך לציין ביום כזה.

עוד נדבר גם מה בסוף זה עשה לנגב, אבל בגדול, כשאני מסתכל על מרבית הפרויקטים, ניתן לראות שיש פה באמת תנועה גדולה מאוד מהמרכז.

לוח זמנים לאגף המודיעין, אני מבין שעדיין אחרי פיק-יו, לפני פיק-יו, איפה אתם נמצאים בכל הסיפור הזה?

אנחנו סיימנו את הפיק-יו. אני בסוף השנה רוצה לצאת למכרז, בדצמבר השנה יוצא למכרז, הצפי ב-2020, 2022, 2023 – אכלוס 2023 במקרה הטוב.

2025 במקרה היותר טוב.

יש חמש קבוצות שמתמודדות, שעברו את השלב את הפיק-יו, ועכשיו הם לקראת המכרז.

אז בסך הכול, כפי שאמרתי, מרבית הפרויקטים אפשר לראות שזה סדר גודל שנע סביבות ה-60 אלף חייל שאנחנו מעתיקים ממרכז הארץ לדרום.

רק שאלה אחת – מה הפער בלוח הזמנים בין התכנון לבין מה שאתה מתאר שם?

היה עיכוב של כשנתיים בכל התהליכים בגלל בעיות תקציב, אבל אנחנו כבר אחרי. סך הכול כל הפרויקטים כרגע - - -

אבל התקציב של היום מבטיח לך שבלוח הזמנים שאתה מדבר עליו עכשיו יקרה.

תקשוב, אמרתי או-טו-טו אנחנו מודיעים על זכיין. מכרז של מודיעין יוצא בדצמבר. הפרויקטים האלה מה שנקרא בביצוע.

אנחנו יכולים לשבת עם השקפים, זה בסדר גמור, אנחנו מלאי הערכה. עד עכשיו באבן בוחן, אבן דרך שלכם, כמה חיילים גרים בנגב.

אני מתחיל לדבר על האבן בוחן. סך הכול, מבחינת תועלות כלכליות, מה שנקרא מה זה עשה לנגב. כאשר יצאנו לדרך, נתנו עדיפות לכל מי שיהיה בדרום. כלומר, כאשר בנינו את עיר הבה"דים, לצורך העניין, נתנו עדיפות לאותם קבלנים. אפשר להסתכל מנתונים, כמיליארד שקל שהשקענו מכל נושא העסקים בנגב, 57% מהעסקים הם מאזור הדרום. 18 קבלנים גדולים שבנו את קריית ההדרכה, 10 מתוכם הם קבלנים של הדרום.

קבלני משנה, תדייק.

של הזכיין.

בסופו של דבר צריך להבין.

לקחת דבר אחד שהתווכחנו עליו חמש שנים וכימתת אותו למשפט.

אני יכול לכמת כל דבר ולהיות יותר ענייני. אני יכול להגיד שגם הרבה אנשים לא האמינו שתקום קריית הדרכה.

לא, כולם האמינו. הוויכוח היה האם באמת להביא זכיין אחד גדול שהוא ירוויח את מירב הכסף וקבלני משנה ייהנו מזה, אבל תמשיך, זה בסדר גמור, שלא יפריע לך.

אין להרבה מאוד קבלנים את היכולת הכלכלית לעמוד בזה. לכן יש זכיין אחד.

תקשיב. מה שטוב אצלנו אנשים שעובדים בצבא שהם משוכנעים שהשכל אצלם. אני מכבד אותך, אבל בוא תכבד, ותדע שציבור שלם, וחבל ארץ שלם התווכח בנקודה משמעותית – האם לייצר סף מכרז שהוא בלתי רגיל, שרק אחד או שניים בכל המדינה יכולים לעמוד בו? או דבר שקורה הרבה מאוד ומדיר ממעגלי רווח וממעגלי עבודה הרבה אנשים במדינה הזאת – או להחליט לרדד את זה טיפה, לא לרדד מבחינת לא לעשות את זה מקצועי. לרדד זו טיפה בכדי שיותר ויותר אנשים – אתה לא היית שם, אבל הייתה צעקה גדולה מאוד של הרבה מאוד קבלנים טובים מהדרום שאמרו, אילולא - - - הגדול הזה, אז יכול מאוד להיות שהיינו מעסיקים יותר עובדים, והיינו מרוויחים יותר, אבל דע לך שזה היה.

לגבי העניין הזה אני רוצה לשאול שאלה נוספת. האם היום בדרישות למכרז הרלבנטי כרגע, אני מבין זה המודיעין, כי אגף התקשוב אנחנו כבר אחרי. האם שם יש עדיפות במכרז למי שמעסיק אנשים מהדרום, ואיך זה בא לידי ביטוי?

כן. בתוך המכרז ניתן לזה פרק ייחודי שנותן עדיפות לכל הנושא של קבלנים מהדרום בעדיפות ראשונה ותוצרת ישראל כמובן. לשאלתך, ההחלטה ללכת לשיטת ה-PFI לצורך העניין זו החלטת ממשלה, זו לא החלטה של משרד הביטחון.

הוויכוח הוא לא רלבנטי כל כך, לכן חבל על הדיון כרגע. אנחנו מסתכלים כרגע קדימה, בואו נתקדם.

בסך הכול, אני אומר, תסתכלו גם תתרשמו. כל החברות בנגב שעשו פה לצורך העניין, שיתוף הפעולה, גם אקרשטיין, גם נגב קרמיקה, אני חושב שמרבית החברות בנגב השתתפו, והיו שותפות לכל מה שקשור לביצוע של קריית ההדרכה.

בהקשר של תעסוקה – כ-1,000 עובדים מדי יום עבדו כשהקמנו את עיר הבה"דים, סדר גודל של 1,000 עובדים מהדרום. היום בתפעול סדר גודל כ-500 עובדים יום יום מגיעים לקריית הדרכה, כולם מרביתם למרחב הדרום, אפשר לראות את זה בשקף הבא. מרבית האנשים מבאר-שבע, דימונה, ירוחם, כל יום כזה מגיעים 500 עובדים של הקבלן ונותנים שירות בקריית ההדרכה.

אני מבין שזינוק הבא צריך להיות באגף התקשוב כשמתחילים לעבוד. מתי מתחילים לעבוד שם?

אמרתי, אפריל מאי שנה הבאה. היום יש שיח בין המנכ"ל לבין מיכאל יום יומי. מיכאל מתקשר אליו, תקלוט עוד חמישה, עוד שבעה עובדים, באופן אישי הוא עושה את זה.

חשוב להגיד שזה עובדים ישירים שהם מחתימים כרטיס כל בוקר, יש עוד הרבה בחברות.

אם אני מחבר את המספרים האלה בכדי להביא מפעל כזה לירוחם – אני יודע, 500 איש המדינה שמה את נשמתה - - -

וזה מכפיל את עצמו ומשלש את עצמו כאשר אנחנו מגיעים לפרויקטים הבאים שהם הרבה יותר גדולים. קריית ההדרכה הוא הקטן שבהם.

שלא בסכנת סגירה.

מספר נתונים בנושא החינוך והמגורים. אעביר את רשות הדיבור ליונת.

אני מבקש לקבל תשובות על נושא כוח אדם.

אני אתייחס לשני הדברים. 1. הנושא של החינוך. מעבר לאוניברסיטת בן-גוריון שכרגע יש איזשהו תהליך גם של הרחבה של אוניברסיטה במיוחד בדגש הייטק וסייבר, ממש בנייה של בניין סייבר חדש – מעבדות, הצטיידות, סגל וכו', ותארים ייחודיים שנבנו. יש עבודה מאוד יפה עם משרד החינוך, יושבת כאן שני, נציגת משרד החינוך, אולי אחר כך היא תתייחס בהרחבה.

בעצם מה שעשינו, הסתכלנו ואמרנו, אנחנו רוצים בסוף שכוח האדם בבסיסים האלה יגיע מהדרום. שתי אפשרויות – אפשרות אחת זה אנשים שיגיעו לדרום ויעברו לגור שם. אפשרות שנייה, טובה לא פחות, זה בעצם לנסות להנגיש ככלל שניתן את היחידות האלה – תקשוב ומודיעין לילדי הנגב. בעצם מה שעשינו פה יחד עם משרד החינוך, עמותות, ארגונים וכמובן היחידות, פתחנו הרבה מאוד תכניות שראינו כאשר בחנו אותן שהן מגיעות הרבה פעמים דרומה עד גדרה, קריית גת.

גדרה זה לא דרומה, זה צפון הארץ.

זה משפט הבהרה – לכן באנו ואמרנו, תכניות כאלה נכון שיהיו עד אילת. מה שעשינו – פתחנו כיתות ייחודיות בתוך הרשויות המקומיות, עבודה צמודה עם כל ראש רשות ומנהל מחלקת חינוך של הרשות המקומית, וזה מפרסית לבגרות, דרך כיתות סייבר שמשרד החינוך פתח ב-18 בתי-ספר שונים, אני חושבת שזה יותר ממה שיש בכל הארץ. ילדים שמסיימים עתודה טכנולוגית סייבר, עושים בגרות בסייבר, בעצם בזה אנחנו פותחים בפניהם את השערים של היחידות של תיקשוב ואמ"ן. הם צריכים כמובן לעמוד במבחנים, אבל לפחות יש את הבסיס לטובת הדבר הזה.

תכנית "נחשון" זה תכנית מצוינות שפועלת בתוך בתי ספר. "דוכיפת" תכנית הדרים, זו תכנית שלוקחת בנות בשמינית, גם צמרות לחיל האוויר, ובעצם נותנת בוסט של התכנים של אגף התקשוב ושל חיל האוויר אלקטרוניקה, ובעצם הבנות האלה מתגייסות לאגף התקשוב.

הן מיועדות כבר לאגף התקשוב.

כן. הן מוזמנות לאגף התקשוב.

אדוני היושב-ראש, בשנת 2012, אנחנו, ראשי הרשויות, בדקנו ביחד איתם עם החבר'ה, כמה ילדים מהפריפריה נמצאים ביחידות התקשוב - 1.2%.

קצת יותר.

אני יודע מה שהיה אז. היום אני יודע שהיום יש עלייה ממש משמעותית בזכות הדברים האלה חד וחלק. מצד שני, מה שקורה בירוחם, דימונה, בבאר-שבע בכל נושא הסייבר וחיזוק המדעים. מצד שני, ההירתמות - - -

נשמח לקבל עדכון מביטון מה קורה.

לפני כחודש סיימנו את קורס הדרים וצמרות יחד עם משרד החינוך. עמדו שם 78 בנות שמגייסות לאגף התקשוב ולחיל האוויר למקצועות אלקטרוניקה. עמדה שם נשיאת אוניברסיטת בן-גוריון, אמרה להן, אני רואה אתכן באות ללמוד באוניברסיטה אצלי.

צריך להבין, לבנות, זה גם מקצוע לאחר הצבא.

זו בעצם החשיבה שיצרנו, שבעצם לראות איך אתה מייצר מעגל חיים שלם.

הרוצה להחכים – ידרים.

היום זה מאוד נכון. כמובן, ניצני תקשוב מגשימים שהורחבה בצורה מאוד משמעותית. היום אנחנו מתחילים לעשות ניצני מגשימים, ומסד נחשון שכבר מתחיל מכיתות ז', לא להתחיל ב-י' שיש כבר הסללה, אלא להתחיל אפילו לפני.

קצת לגבי הסוגיה של כוח האדם. קריית ההדרכה מבחינת כוח האדם שלה זה בית-ספר. בית-ספר שלוקח חיילים צעירים משלב הטירונות ומעביר אותם קורסים של בין שבוע ועד שמונה חודשים. הקורסים האלה הם קורסים קצרים יחסית, והאנשים האלה מגיעים בעצם לתהליך הכשרתי וממשיכים הלאה. הסגל של קריית הדרכה מתוך 10 אלפים שנמצאים בקריית ההדרכה, הוא משהו כמו 500 איש, מרביתם אנשי סגל של קורסים, זאת אומרת, זה חבר'ה שהם בתחילת שרות הקבע שלהם, וכן, צעירים מאוד בגיל.

כאשר מיפינו את היקף האוכלוסייה הפוטנציאלית בקריית ההדרכה, הגענו למשהו כמו 300 אנשי קבע שכוללים בדרך כלל נגדים, אנשים שמגיעים לתקופות ארוכות יותר. אנחנו מאוד בתחילת הדרך. אנחנו רק שנה אחרי האכלוס המלא של הבה"דים, ואנחנו כבר רואים משפחות שבחרו לעבור לגור בנגב, חלקם בשכירות, חלקם ברכישה.

איפה הם גרים בעיקרון?

בבאר-שבע.

קרוב ל-10 משפחות בעיר הבה"דים, אבל בוא נמנה הבתים – המועצה, בתים צמודי קרקע ובנייה שלנו שמורים לאנשי קבע 30 משפחות.

ועוד 25 לשכירות, כי אנחנו מבינים שאנשים רוצים לפני שהם עושים את הצעד הגדול הזה, רגע להתנסות, אז גם זה קורה. לכן אנחנו רואים התעניינות, אבל אנחנו רק בתחילת הדרך.

אז היה רעיון מצוין ביחד עם צה"ל, שהדירות לשכירות האלה, ברגע שהם ירצו לקנות אותם, אז רטרו-אקטיבי זה חלק מהעניין.

התשלום לא ייחשב להם, לא, כי זה בסוף צריך מודל כלכלי שתומך בזה, אבל כן השיטה היא שיש יותר יחידות דיור אפשרויות, ואז מי שקונה בתמורה נבנית יחידה מיוחדת, וזה פרויקט משותף יחד עם המשרד לפיתוח הנגב והגליל.

יש את זה רק בירוחם או בעוד מקומות?

זו השיטה שאנחנו עושים בעוטף עזה. זה השיטה שהקפאנו שם – אנחנו לוקחים 10 יחידות דיור ובונים 100, זה כמו בנק אותו דבר – הון עצמי של דירות.

מה שחשוב להגיד, זה שמשרד הביטחון הקים בבאר-שבע מרכז מידע וליווי למשרתי הקבע. דובר פה הרבה על הסוגיה של התעסוקה, הליווי התעסוקה לבני, בנות זוג. למרות שבאמת המספרים עדיין קטנים, כי המאסה הגדולה - - -

זה מספרים לגבי עיר הבה"דים. האם עשיתם איזה שהם שאלונים, הייתם בודקים באמ"ן, באגף התקשוב כוונות, רעיונות, מחשבות – איפה אנחנו נמצאים בעניין הזה? בדקו, עושים איזה מבדקים בעניין הזה?

עושים מבדקים. צריך להבין שגם באמ"ן וגם בתקשוב הרבה מאוד מהאנשים שיעברו לשרת הם איפשהו בכיתה י"א, י"ב, הם צעירים מאוד בגיל. אבל אנחנו כן מנסים להנגיש את הנגב, ומה שקורה בנגב. הנגב פשוט עשה קפיצה כל כך משמעותית ב-10 השנים האחרונות. מה שאנחנו עושים – זה בעצם מביאים את אנשי הקבע של אמ"ן ותקשוב לבאר-שבע. יש מאות אנשי קבע שמגיעים בשנה לבאר-שבע, דימונה, ירוחם, ערד, כל היישובים. לוקחים אותם לאוניברסיטת בן-גוריון, מראים להם תעשייה מתפתחת. אני חושבת שבהחלט יש פה פוטנציאל, זה כמובן תלוי כמו שפתחת אתה ואמרת, יש כל כך הרבה מה לעשות עוד, אבל יש כאן עבודה מצוינת.

בקרב אנשי הקבע אפשר לדעת כן מה הלך הרוחות.

שוב, כרגע זה עוד חמש שנים קדימה, גם תא משפחתי מאוד משתנה בחמש שנים. אני חושבת שיש כאן כן פוטנציאל לראות בנגב מקום מגורים.

הפוטנציאל זה ברור, בשביל זה נולד המהלך. השאלה היא אם בהתקדמות התהליך יש נתונים קצת יותר מדויקים, כי נתונים זה אומר משאבים. זה אומר שאנחנו יכולים לעשות איזשהו תכנון. אם יש איזושהי תמונה, או שאתם לקראת איזושהי תמונה, כי זה מאוד חשוב לדעתי בעבודה פה לגבי סוגית המשאבים, לגבי איך להתייחס לעניין הזה בהקשר העתיד.

אני חושבת שאם להיות מדויקים, אנחנו לקראת תמונה, כי זה באמת, חמש שנים זו תקופה מאוד משמעותית לאדם להחליט מה הוא יעשה בעוד חמש שנים ואיפה הוא יגור – אנחנו לקראת תמונה. אנחנו כרגע יותר עושים הכשרת לבבות.

אנחנו מזכירים את זה גם בדוח.

ב-2012, 2013, אנחנו הזכרנו בדוחות סקרים שנעשו לגבי הרצונות לעבור לנגב בקרב אנשי קבע פוטנציאליים עתידיים.

אבל שוב, נעשו כל הזמן, אבל באמת זה מאוד רחוק. אם אנחנו רוצים להיות אמתיים ולא לנחש, אז אני חושבת שנכון יהיה להגיד שאנחנו לקראת.

שאלה לגבי תכנון משאבים, ביצוע משאבים. איפה אתם נמצאים היום לגבי הסוגיה הזאת של אנשי הקבע, לגבי כל אותן תכניות שמתכננים. לגבי דיור, לגבי כל הקליטה שלהם, אני מניח שיש איזה תכנית אב לכל הסיפור הזה. איפה אנחנו נמצאים היום מבחינת תכנון וביצוע.

סך הכול, כפי שפתחת ואמרת, יש שני חסמים גדולים, היו שני חסמים והם בתהליך של עבודה – נושא התחבורה, והנושא השני זה נושא מעטפת המשא"ן. בהקשר של התחבורה, זה היה תקוע הרבה מאוד זמן. היה דיון אצל נשיא המדינה, הוא הרים את הכפפה, הביא את שר התחבורה והביא את ראשי הרשויות, יחד עם ראש עיר של באר-שבע, עשינו אצלו דיון. אלה התובנות שהגענו אליהן בסופו של דבר לממש כמובן את הסכם ההבנות. להקים קו רכבת שיחבר בין המטרופולין של באר-שבע לקריית המודיעין. לטפל בכל המחלפים שנדרשים לקריית המודיעין וגם לתקשוב. לטפל בתשתיות, לחשמל את הרכבת מתל-אביב לבאר-שבע ולקדם עוד מסילה רביעית, אלה בגדול.

זה גם עומד מול לוח זמנים?

לא. זה לא מתכנס, למה שנקרא ללוחות הזמנים שאנחנו רואים את קריית המודיעין.

אתה מדבר על קריית מודיעין.

זה ממש לא מתכנס, זה הולך לעכב. הנושא התחבורתי הוא יגרום לזה - - -

מה עם מונבטים שהיה מחסום?

זה מתקדם על-פי תכנית. סך הכול אני אומר, אנחנו כרגע תופרים מענה ראשוני שבסופו של דבר ייתן מענה לנושא הזה של מה נעשה עד וכאשר יפגוש אותנו התכנית הגדולה, אבל אני חושב שגם זו בשורה.

יש פה נציג משרד התחבורה? אני מבקש שתייחס לעניין הזה בהקשר לוח זמנים. כלומר, תנסה להעמיד אותנו מול מה שנאמר פה 2023 – איפה אנחנו נעמוד בעניין הזה.

לגבי מעטפת משא"ן – היה סיכום לגבי מעטפת המשא"ן, גם המסגרת התקציבית. בסך הכול היה שיח בין מנכ"ל משרד הביטחון לאוצר. היה גם מנכ"ל משרד האוצר, יש איזשהו כיוון, זה לא פתור.

על איזה כסף אנחנו מדברים?

זה מחולק לשתיים – 1.3 ו-1.8 – שני חלקים. סך הכול כפי שנאמר פה, 3.2 אבל יש 1.3 והמרחיב זה עוד 1.8. זה כרגע נמצא ממש בישורת האחרונה בעבודת מטה שלנו. 1.3 סגור, 1.8 לא סגור.

נמצאים פה נציגי האוצר? אפשר לחדש משהו?

כפי שאיציק ציין, מסגרת תקציבית של - - -

אני שואל שאלה מאוד ברורה. סגור 1.3, האם השאר לגבי 3.2?

3.2 זה עבודה פנימית שמשרד הביטחון עשה, זה לא משהו שמעולם גובש. מתוך ה-3.2, 1.3 סגור חתום, מחויבות של האוצר הסכום הזה. הרכיב השני של מעטפת הדיור, שזה אותו 1.8 היא עדיין בתהליך עבודה, מתקדם, אנחנו עובדים על זה.

מה לוח הזמנים שלו שאת יכולה להגיד לנו פחות או יותר שנדע לאן זה הולך? מתי זה אמור להיסגר?

אני לא יודעת להתחייב על מועד, אנחנו עדיין עובדים על זה כרגע, זה שלב מתקדם יחסית.

אלה הנתונים בסך הכול. כשאני מסתכל על כל מרבית הפרויקטים, אני חושב שיש פה, למרות שנשמע פה איזשהו ויכוח. בסך הכול כמי שמכיר את הפרויקטים כשהם נולדו, ועד למה שקורה כרגע בנגב, אני חושב שיש פה קפיצת מדרגה, הדרך עוד ארוכה, יש לנו עוד הרבה מה לעשות. בסוף, במבחן התוצאה, אפשר לומר – קריית הדרכה כבר חיה נושמת ובועטת. קריית התקשוב בדרך, קריית המודיעין, אני אומר זו בשורה לנגב.

תודה למשרד הביטחון.

משרד התחבורה, בקצרה, רק לענות לשאלות.

אני מאגף תחבורה ציבורית. איתי נמצא גם איתי הומינר מאגף תשתיות. לגבי קריית ההדרכה – אם נסתכל אחורה, אנחנו רואים שבעצם המענה התחבורתי כפי שסוכם עם משרד הביטחון עובד, ועובד בסדר גמור.

למיטב זכרוני דובר על רכבת בזמנו.

דובר על רכבת. עכשיו השר באותו דיון עם הנשיא אישר את ההארכה מנאות חובב - - -

לאן? עד לעיר הבה"דים?

כן.

זאת אומרת, יהיה רכבת לעיר הבה"דים.

תשעה קילומטר.

בשלב זה כרגע אין החלטה אופרטיבית, צריך להגיד את זה לגבי רכבת לעיר הבה"דים.

למה?

משיקולים של היכולת של הרכבת לתת את המענה.

אני חושב שדווקא לעיר הבה"דים בגלל עיר הבה"דים, שם החיילים כן נוסעים הביתה.

שם מגיעים ביום ראשון, בסיס סגור, וחוזרים ביום חמישי. הקיבולת של הרכבות בימי ראשון וחמישי לא יודעת לתת את המענה לדבר הזה הנראה לעין.

לפחות חלקי.

צריך לציין עוד שרכבת שתמשיך לצומת הנגב, תדלג על תחנת באר-שבע מרכז, זה בעצם ייפגע בתדירות הרכבת לבאר-שבע מרכז. נכון להיום, המענה התחבורתי לעיר הבה"דים ניתן בצורה טובה. אפשר להגיד שאפילו העומס שהיה בתחנה מרכזית באר-שבע בימי ראשון פחת.

מה הביג דיל בזה? העבירו את - - -

זה נכון שמחנה "נתן" עבר את צומת הנגב, אבל התווספו שם עוד 10 אלפים חיילים שהגיעו בעצם חדשים לעיר הבה"דים. מה שהתחדש, מה שהביג דיל פה, שהיום פועל שרות מ-30 מוקדים ברחבי הארץ, ישירות לצומת הנגב בלי צורך להעמיס, וזה עובד יפה מאוד.

לגבי קריית המודיעין, למעשה הצגנו גם לאור דוח המבקר, הצגנו חליפת פתרונות שהיא כן תוכל לפעול ב-2023, מתבססת על שילוב של מערכי רכבת ומערך אוטובוסים נרחב ממרכז הארץ. בעצם אוטובוסים ישירים ממגוון ערים במרכז הארץ ישירות לשוקת, קריית המודיעין, כשבחלק מהמקרים זה נותן מענה מהיר יותר אפילו לנוסעים מאשר לעשות מעבר לרכבת, ואחרי זה עוד מעבר מהרכבת - - -

תאריך היעד הוא 2023? זה התאריך?

מערך אוטובוסים יכול לפעול ב-2023, מה שיהיה ברכבת בנוסף, כמובן שאטל מתחנת להבים לקריית המודיעין. הקיבולת ברכבות נכון ל-2023, צריכה לקחת בחשבון גם את קריית התקשוב שהיא צמודה לתחנת רכבת באר שבע צפון, ולכן היא תיקח בעצם את מרבית התפוסה שלה של המושבים. בעתיד כרגע אין לוחות זמנים, זה כמובן מסילה מזרחית שתוסיף קיבולת של רכבות בתחנת להבים, והמסילה הרביעית באילון שגם בעצם תוסיף אפשרות להגדיל את התדירות. כרגע עדיין אין לוחות זמנים, מה שברור שזה לא יהיה ב-2023, כן יש חבילה שתאפשר את האכלוס ב-2023. מה שהתחדש בדיון אצל הנשיא לפני שבועיים, זה הנושא לבאר-שבע. בעצם גם בעיניים שלנו, הדבר החשוב פה זה לא איך לייצר אלטרנטיבות מהירות למרכז הארץ, אלא איך לחבר את קריית המודיעין בצורה תחבורתית טובה.

תסלח לי, זה תכנון. זה תכנון של עיר, ופריפריה של העיר זה משהו אחר לגמרי, ושם צריך להשקיע. גם לחשוב היום שאתם סוללים כבישים, אני אומר לך את זה עכשיו, גם אזה רכבת תחתית ולא עוד 70 שנה יבואו יגידו, איך לא חשבו על זה קודם. צריך לחשוב קדימה, לא הייתה מדינה אחרת, אני אומר לך את זה בשיא הרצינות. אנחנו יודעים להתמודד, כיפת ברזל יודעת ליירט טיל, ואנחנו לא מסוגלים להוביל ביום ראשון חיילים לבסיס שלהם, תסביר לי את התופעה הזאת.

מסילה רביעית באיילון - - -

היא תקועה כבר שמונה שנים, אני מודיע לך. אנחנו צריכים את המים של איילון לנגב, אני אומר לך את זה.

אני לא חושב שהדיון הזה צריך להתעסק באיך להוביל את החיילים מאיילון לנגב. אני הייתי שואל את משרד התחבורה, היות ואנחנו מדברים על הזיקה בין היישובים, פתחו את היישובים למהלך. אני בזמנו הצלחתי לשכנע את השר להאיר את כל כביש דימונה באר שבע, למה לא מאירים מצומת דימונה לירוחם? למה לא מאירים את כביש הנפט ששם ייסעו חיילים וזה כביש אדום, למה לא מפתחים את זה? אלה השאלות, כי אתם ננעלים שם באיזה מקום. אני אומר עוד פעם. לא מעניין אותי איך אתם תיקחו את החיילים. מה מעניין אותי איך הפרויקט הזה גורם לירוחם להיראות הרבה יותר טוב, וגורם לדימונה להיראות הרבה יותר – זה הסיפור בכל העניין הזה.

אז ישבתם כאן ודיברתם על באר שבע, זה חשוב זה מטרופולין. אבל אם חיילים לא יכולים לצאת מעיר הבה"דים ולנוע למשפחה שלהם בירושלים, המשפחה לא תהיה בירוחם, והם ייסעו אם הכביש שיהיה נוח, והם יגיעו לירוחם, אם בירוחם יהיה בית קולנוע. ויגיעו לירוחם, אם בירוחם יהיה רופא בשעה 12 בלילה לילדים, ואם בירוחם בבית הספר התיכון פרויקט הסייבר או הרובוטיקה מהטובים בארץ.

אז ראשי הערים, לצערי, אדוני, ובזה אני אסיים, היום יודעים לעבוד יותר מהר מצה"ל. אתה תראה שכל ראשי הערים בירוחם, בדימונה, בבאר-שבע, הכינו את ארגזי הכלים לקלוט את המשפחות. עדיין המשפחות לא מגיעות כי הצבא עדיין קצת מאחר, וראיתם את זה בדוח המבקר בנושא של הבינוי. הצבא עדיין מאחר בנושא של השמת מקומות עבודה לאנשים. כי כאשר משפחה באה לדימונה, מה הם שואלים? הם שואלים האם יש רופא בלילה? האם יש סינמטק? האם יש בית-ספר טוב? האם יש גן? האם יש שעות פנאי? כמה מדשאות יש? והאם המדשאות האלה מוצללות – איך לכם מושג. ואם אנחנו לא נטפל בזה - - -

אני ראש המועצה אזורית בני-שמעון. קריית המודיעין נמצאת כ-90% ממנה בתחום התכנון שלנו. רק בשביל לסבר את האוזן, ויש לי הרבה דברים טובים להגיד על העבודה של המינהלת.

אבל אני רוצה להגיד למשרד התחבורה. ביום ראשון הזה, הגיעה התכנית בפעם הראשונה, התכנית של המחלף של קריית המודיעין על כביש 60 לדיון בוועדה המקומית. המחלף הוא תנאי בתב"ע לפתיחת קריית המודיעין. כל אחד שיודע טיפה לעשות חשבון, מבין שב-2023 לא תהיה פתיחה של קריית המודיעין. יש עוד מחלפון על כביש 31. היינו בדיון, אמרנו למשרד התחבורה, תראו, בואו קחו את זה כחלופה כי זו תכנית שמאושרת תבע"י, בואו תקדמו אותה כדי שיהיה לכם אלטרנטיבה גם לשלב האכלוס הזמני.

נכון להיום, כפי שאני מבינה, ואני לא רואה את כל התמונה כי יש את הדברים שהצבא מנהל, אבל לפחות בזווית המבט שלי קריית המודיעין לא תיפתח ב-2023, בעיקר בגלל הבעיה התחבורתית, התחבורתית, אני מדברת עכשיו על המחלף.

איך את קוראת למחלף הזה צומת שוקת?

לא, זה מחלף של קריית המודיעין על כביש 60. התנאי הוא תנאי בתב"ע לפתיחת קריית המודיעין. אני אומרת, ולא רוצה להרחיב יותר מדיי, אבל יש גם איזשהו פתרון ביניים שאפשר בעבודה משותפת לייצר, מכיוון שזה מחלף אדיר שייקח המון זמן, אפשר לייצר גם איזשהו פתרון זמני.

אתם משרד התחבורה, אתה יכול לתת תשובה לעניין הזה?

רק עוד מלה, אז אולי תתייחס גם לזה. כביש 60, מאז שפתחו את כביש 6 עד צומת שוקת, כביש 60 ממיתר לבאר שבע, אם חיים פתח ואמר בנגב אין פקקים, סיוט שאלוקים ישמור כל בוקר. לוקח מצומת שוקת לבאר שבע היום להגיע שעה בבוקר, שזה בזמן נסיעה רגיל 10 דקות. ביום שאם תפתח קריית המודיעין מבלי שיהיה את ההמשך של כביש 6 שאמור להגיע עד קריית המודיעין, ומבלי שיטופלו כל המרכיבים שיש שם בדרך, אז לפני הדברים החשובים שמאיר מדבר עליהם של תרבות, אחד היתרונות היחסיים הכי גדולים שיש לנו בנגב אנחנו מפסידים, כי אנשים לא ירצו לחיות במקום שבו הם מעתיקים את הפקקים שיש בתל אביב אליו. היום המצב הוא בלתי נסבל, נושא התחבורתי הופך להיות צוואר בקבוק במה שקשור למעבר צה"ל דרומה.

לפני שמשרד התחבורה משיב, אני רק רוצה להוסיף לכם עוד שאלה, מה קורה בצומת שוקת? כי בצומת שוקת גם כן יש בעיה מאוד גדולה, ולא רואים שום דבר.

משרד התחבורה.

אני מנהלת תחום תקציבי פיתוח. מחלף היבטים תוקצב בהחלטת ממשלה דרום, תוקצב ל-20 מיליון שקל שכאשר החמישה מיליון שקל האחרונים אמורים לעבור למשרד התחבורה בשנת 2017, זאת אומרת, השנה קיבלנו את החמישה מיליון שקל האחרונים.

הפרויקט כן מקודם בחברת נתיבי ישראל. יש לנו מהיום עד הפתיחה, עד האכלוס שש שנים קדימה. אנחנו מניחים שתכנון סטטוטורי הסתיים תוך כשנתיים, תכנון מפורט עוד כשנה, וביצוע עוד כשנתיים, כך שאנחנו נתכנס בשנת 2022 שנה לפני האכלוס. אני לא רואה סיבה שזה מה שיעכב את האכלוס כי המחלף יהיה מוכן לפני.

כניסה משנית לקריית המודיעין, זה סוכם במסמך ההבנות בינינו לבין משרד הביטחון לבין משרד האוצר. עדיין לא סוכם סופית בדיוק המתווה, יש ישיבה בשבוע הבא בנושא להבין בדיוק איפה המתווה עובר ומה אנחנו סוגרים את זה תקציבית.

העדפה בציר 60. הפרויקט נמצא אצלנו במלאי התכנוני לאחר ההחלטה שזו הדרך שאנחנו מקדמים. היו המון דיונים בינינו לבין משרד הביטחון על מה נכון ואיך נכון לקדם. כן חשוב לי להדגיש, וזה הודגש שוב ושוב.

המושג מלאי תכנוני, אני מניח שזה קצת קונקרטי.

התכנון של המטען אמור להסתיים בשנתיים, שלוש הקרובות של ציר המטען.

אם נפרוט את זה לשלבים, בעצם השלב הראשון מדובר בין צומת שוקת לבאר-שבע על נתיב העדפה לתחבורה ציבורית שאמור להתכנס ל-2023. בטווח הרחוק יותר שלוחה של הרכבת קלה מבאר-שבע לקריית המודיעין.

זה רק לא כל כך נותן מענה לעניין של אנשים שרוצים לנסוע.

העדפה לתחבורה ציבורית בהחלט נותן מענה למי שרוצה לנסוע. מרבית המשרתים זה אנשים שמשתמשים בתחבורה ציבורית, היא תהיה תדירות מאוד טובה משכונות באר-שבע לקריית המודיעין. נתיב העדפה אמור להיות בשני הכיוונים, זאת אומרת, גם מי שמגיע בתחבורה ציבורית אל באר-שבע בבוקר ייהנה ממנו.

זה פתרון יפה אבל חלקי מאוד.

זיקה לעיר באר-שבע. בישיבה עם נשיא המדינה, הוחלט על פיתוח קו רכבת קלה בין באר-שבע לקריית המודיעין. הסיבה שזה הוחלט ולא הוחלט על עוד רכבת כבדה וכו', אני כבר אתן לזה התייחסות, אבל רכבת קלה הוחלט כדי לא לגרום ליממות כל כך גבוהה מהמרכז לבאר-שבע, זה פשוט בלתי אפשרי, ואנחנו צריכים לעשות את עיקר היממות מבאר-שבע אל קריית המודיעין, זה הפתרון שאנחנו הצענו.

לוח זמנים לדבר הזה.

ההחלטה התקבלה אצל הנשיא לפני חודש. אנחנו עכשיו מפתחים ביחד עם עיריית באר-שבע בתכנית אב שיתחילו לתכנן, זה משהו שגובש לפני כשבוע.

אני רוצה לתת התייחסות לגבי המסילה המזרחית והמסילה הרביעית באלון. כרגע, כיום, יש לנו בעיה עם הקיבולת באיילון. אין פה פתרון קסם – להעביר את החיילים יום יום מאזור המרכז, לאזור הדרום, הבהרנו, דרך הרכבת יהיה בלתי אפשרי. גם כשאנחנו נוסיף את המסילה המזרחית שתתכנס לשנת 2025, 2026, עדיין זה לא מה שייתן את הפתרון, אי אפשר לחיות על יממות של שעתיים וחצי שעות נסיעה לכיוון, זה בלתי אפשרי להגיע מחיפה או להגיע מאזור המרכז.

מסילה מזרחית גם לא עוברת בערים היא מזרחית למסילה הקיימת, היא לא עוברת בערים הגדולות, כך שזה גם לא ייתן את כל המענה. מסילה רביעית באיילון תיתן מענה מאוד חלקי, עיקר הפתרון גם יש לנו את המסילה לירושלים שצריכה להגיע לאיילון וכו'. המערך התפעולי של המסילות לא מאפשר לנו לעשות רכבות ייעודיות לחיילים מאזור המרכז לאזור הדרום. זה הובהר בישיבות הלוך ושוב, אין לנו כבר מה להוסיף, זה פשוט לא משהו אפשרי להוסיף רכבות ייעודיות לחיילים מאזור המרכז לאזור הדרום.

טוב, תודה רבה.

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, חלקם יצאו, תושבי הנגב, טלי שלנו. הדיון הזה נסוב על עליית הבסיסים, הקמתם וההתארגנות והמשמעות שלהם לקהילות, אבל הוא מתקיים ביום הנגב. אתה יודע, לא עשו פה יום השרון, או יום שפלה, או יום ערי יהודה. אז יום הנגב זה טוב או רע? זה כנראה גם טוב וגם רע. זה טוב – כי יושבים פה אוהבי הנגב.

זה טוב, אתה יודע למה? כי כאשר עושים היום את יום הנגב, אני מוכרח להגיד, אני אגיד את זה גם בסיכום, אבל אני שומע פה הרבה טוב. היה לא מזמן פה יום הצפון, הוא היה יום עצוב.

כן. אני גם לזה רוצה להתייחס, כי גם עושים פה הפרד ומשול גרוע, גם לזה אני אגיד מילה. אבל יום הנגב זה יום טוב, כי יש פה את אוהבי הנגב, המנהיגים של הנגב, מועצת הנגב. סיגל שיחד איתי הקימה את מועצת הנגב עם ראשי רשויות, עם הגופים הגדולים בנגב, עמותות, יוהן אטלן, מנכ"ל מועצת הנגב. חברי כנסת פה, חבל שרק כאלה שגרים בנגב, חוץ ממך, ראוי היה שיהיו פה כאלה שלא גרים בנגב כיעד לאומי.

זה רע – כי לא הכול נעשה כראוי בנגב. אם בנגב עדיין מתים כמה שנים לפני תושבי תל אביב, זה רע. אם יש מונופול של בית-חולים, ופה כתוב בהחלטת ממשלה שיקום בית חולים חדש בנגב, זאת החלטה שלא יושמה. איך אנחנו יודעים שהיא לא יושמה? כי המרכז להעצמת האזרח עם מועצת הנגב עושה בקרה לראשונה להחלטות שקשורות לנגב, ובית חולים חדש לא מתקדם. בלי בריאות אף אחד לא יגור פה בנגב, אנשים מתים מוקדם מדיי בנגב, חיים טובים אבל קצרים. אנחנו רוצים חיים ארוכים וטובים בנגב – זה ככה לפתיח.

לגבי מבט חיובי על המציאות. מינהלת מעבר צה"ל דרומה שותפה שלנו ויש הישגים. אני הייתי המורד הכי גדול של עליית בסיסי צה"ל לנגב. אמרתי, בסיס לא יעשה כלום. צאלים קיים – 8,000 חיילים 30 שנה - היית מפקד צאלים לדעתי פעם.

לא הייתי, אבל ביליתי שם הרבה מאוד.

אף אחד לא הגיע לגור בקיבוץ צאלים בגלל שיש 8,000 חיילים לידו והייתה הקשבה. הגיעו החלטות ממשלה על המרכיב האזרחי בעליית בסיסי צה"ל לנגב, ועם ההחלטות האלה אנחנו בונים את הבתים לאנשי קבע ועושים חינוך. חלק מההחלטות האלה בסיכון. ב-546 יש תכנית למצוינות חינוכית לנוער. בנינו פלטפורמה, עושים רובוטיקה, עושים מחשבים, הכסף נגמר ב-2017, בשלוש שנים רוצים לעשות מהפכה חינוכית. אם יש לכם משימה, זה לעשות בקרת אמת לא בידי הוועד על התקלות, עכשיו. לשאול את השאלות למה מפסיקים לתקצב תכניות חינוכיות למצוינות בנגב.

מי זה מפסיק לתקצב?

נגב גליל, משרד החינוך.

זו החלטת ממשלה.

צריך לקבל תשובות. שאלה שנייה שצריך לשאול, למה אין בית חולים? שאלה שלישית, למה התחבורה מדדה? יש החלטה 224 כביש לירוחם, לא דיברתם עליו – תאורה והרחבת שוליים. כביש 204 – דימונה ירוחם, ראיתם 300 עובדים מדימונה נוסעים כל יום לעיר הבה"דים סכנת חיים, משפחות שלמות נהרגו ב-204. תאורה והרחבה – 204, 224, יחזק את העתיד של היישובים האלה.

מחלף להבים – לא דיברת עליו, פקק אחד גדול מגיע. הגיע הזמן, כי אפשר להיכנס, אי אפשר לצאת. דבר אחרון – תעסוקה. עידן הנגב, זה מהפכה. הבסיסים הם מעסיקים גדולים, ראיתם כבר 600 עובדים אזרחיים בבסיסים, אבל נגב מזרחי עדיין באבטלה שהיא כמעט פי שתיים מהממוצע במשק. אלי כהן, שר הכלכלה, היה אצלי, הם רוצים, עכשיו צריך להביא תוצאות.

משפט לסיום. אנחנו, אלה שאוהבים את הנגב, לא מחכים שאיזה קצין יעשה לנו חיים טובים, או איזו משפחת אנשי קבע שתגיע לירוחם או לבני שמעון פתאום תהיה מהפכה. ערינו ויישובנו צריכים להיות טובים ונפלאים למי שגר בהם. אם טוב למי שגר ביישוב אז הוא לא עוזב, ואם הוא לא עוזב, הוא מספר את זה לחבר שלו. אם הוא מספר את זה לחבר שלו, איש קבע הססן בא לירוחם, אומר, מה יש לכם להציע? אומר שמעתי ירוחם בחדשות לא משהו, אני בא אני רואה מעון, גן, בית-ספר, רובוטיקה, מתנ"ס, המתנ"ס פתוח, יש דשא נקי, יש מצב שאני בא לירוחם. באים 10 משפחות, באים 30.

ערי הנגב צריכים להיות טובים למי שחי בהם. שיהיו טובים למי חי בהם בהיבטים של – חינוך, איכות חיים, תעסוקה, חינוך בלתי פורמלי, יציבות, יבואו אחרים. אז השפה שלכם היא לא צריכה להיות שפה – בוא נביא כמה קצינים לירוחם או לדימונה. בוא נעשה מהפכה חברתית בדימונה וירוחם, האיכות חיים תהיה גבוהה, אנשים ירצו לגור שם. תודה רבה.

אני רוצה תשובה. הסיפור הזה של התקציב החינוכי הזה, איפה זה חונה? משרד החינוך, מי פה נציג? יש לך תשובות לעניין הזה על התקציב שנגמר לצורך העניין עכשיו לאן זה הולך? איציק אתה יודע משהו לגבי הדברים האלה?

החלטה 546 כמו שנאמר פה אמורה להסתיים בסוף השנה. השאיפה עכשיו להאריך אותה.

שאיפה – אתה יודע.

546 זו החלטה שבעצם היה שם תקצוב פר משרדי ממשלה, כל משרד כמה כסף, באיזה שנים הולך להשקיע לפרויקטים שקשורים לחיזוק היישובים. ערי המטרה – זאת אומרת, היישובים שאיכות החיים שלהם יכולה להשפיע על הצלחת הפרויקט. ב-2017, זה נגמר, כי זה היה מ-2012 – 2017, ארבע שנים, חמש שנים אני לא זוכרת בדיוק. כרגע אנחנו צריכים בדיוק למלא את הקופה מה שנקרא, כי הפרויקטים האלה אסור שייעצרו, כי סוף סוף בנינו משהו איכותי וחבל אם זה ייפסק.

משרד החינוך, בבקשה, תשובה לגבי הדברים.

חברת הכנסת ענתה. זה באמת נמצא בשלבים שאנחנו יושבים עכשיו על תקציב ההמשך לראות למה זה יהיה צבוע, כי בהחלטת הממשלה היה לנו ארבע משימות לבצע במשרד החינוך, הם בוצעו אובר. היינו צריכים לפתוח 10 מסלולי סייבר, פתחנו כמעט 20. תשתיות לבתי ספר - - -

אבל זה אומר שעכשיו צריך להמשיך עם 25 לא לרדת חזרה.

ברור. הם ממשיכים, הם לא נסגרים. אנחנו רק מוסיפים מסלולים.

אבל זה לא יילך בלי כסף.

נכון. אז יש כסף שמשרד החינוך נותן בלי שום קשר להחלטת הממשלה, ואנחנו עובדים עכשיו על תקציב המשך לראות איך אנחנו פותחים את ה-25 ואת ה-30 הבאים.

איפה התקציב הזה עומד?

זו החלטה שחונה אצל משרד ראש הממשלה.

יש פה מישהו ממשרד ראש הממשלה?

זו החלטה של רוה"מ. באמת, הם היו צריכים להיות כאן.

זה נקראת התשתית האזרחית לאור מעבר מחנות צה"ל לנגב, ככה זה נקרא. היערכות התשתית האזרחית לאור המחנות, והאמירה הייתה שבתום חמש שנים יבחנו החלטת המשך, כי היה ברור שעכשיו צריך להיערך לאמ"ן ותקשוב. אני מבינה שמשרד רוה"מ מקדם החלטת המשך, עוד אין טיוטה.

אני רוצה לציין פה, אדוני היושב-ראש, כי בהחלטה הזאת עוד פעם, יש כסף צבוע לנושאים שונים. אם אנחנו מדברים על הגיל הרך, ואם אנחנו מדברים על רפואה - הכול שם, זה פרויקט משותף לכולם.

זה נושא מדאיג.

הצטרף אלינו חבר הכנסת חנין.

ממש בקצרה, הערה מאוד ממוקדת, אני הייתי פשוט בדיון אחר, ואני מצטרף לדיון הזה. אני חושב שאכן הסוגיה הזו של העברת בסיסי הצבא לנגב היא סוג של הזדמנות גדול לנגב וליישובים בנגב.

אני רוצה להוסיף עוד היבט אחד שלא השתכנעתי שהוא מוצא מספיק מקום בדיון, וזה ההשפעה של המהלך הזה על היישובים הערבים הבדואים בנגב, הם חלק משמעותי מהנגב, וגם לגביהם יכולות להיות השלכות מאוד גדולות של מינוף. אנחנו מדברים על יישובים שבמקרים רבים הם נמצאים מאה שנה מאחור – מבחינת תשתיות, מבחינת לוגיסטיקה, מבחינת תנאי חיים בסיסיים וכדומה. גם הם צריכים להיות בהסתכלות הרוחבית והרחבה חלק ממה שאנחנו רוצים לקדם באותה הזדמנות גדולה של השינוי הגדול שנעשה בנגב.

תודה.

אפשר מלה על הנקודה הזאת. רציתי לבקש להגיד את זה אחר כך. הדבר העיקרי שאני רוצה לומר, כי אני חושבת שבאמת כל הדברים הטובים נאמרו ואנחנו באמת לא מחכים, אנחנו עושים. אנחנו מרגישים שבנגב יש התפתחות אדירה. אני רציתי להדגיש את הנקודה הזאת. בעיניי, אמנם זה לא נמצא בתוך דוח המעקב, אבל כל עוד המצב של האוכלוסייה הבדואית בנגב יישאר כמו שהוא, וכשאני אומרת יישאר כמו שהוא, לא נשאר כמו שהוא, הפערים רק הולכים וגדלים. כל שאר הדברים, ותסלחו לי על הקיצוניות בעניין, כמעט בטלים בשישים, מכיוון שלנגב אין עתיד בלי מענה אסטרטגי משמעותי עמוק לסוגיה של החברה הבדואית על מרכיביה, גם היישובים הקיימים שמאה שנה מאחור, גם היישובים הבלתי מוכרים, גם מערכות החינוך, הרווחה, הבריאות וכו'. כל מה שאנחנו מדברים על הנגב ואומרים על פערי בריאות, אנחנו מדברים על הנגב היהודי. כשאנחנו מדברים על הנגב הערבי, אנחנו מדברים far far away.

מעבר צה"ל דרומה נוגע בשולי השוליים בחברה הבדואית, זאת עובדה. אני כמי שחיה בנגב מתוך בחירה ואהבה גדולה, מסתכלת על התהליכים שקורים בחרדה גדולה, מכיוון שרמת חיים היא לא דבר אובייקטיבי, רמת חיים היא דבר סובייקטיבי. ככל שאיכות ורמת החיים שלנו עולה, והיא עולה, ואיכות ורמת החיים של השכנים הבדואים שלנו מספיק שתישאר כמו שהיא, הפער גדל, ואנחנו נמצאים – השתמשתי במונח הקשה הזה כבר לא מעט פעמים על חבית חומר נפץ שביום שהיא מתפוצצת כולם מתפלאים, והחבית הזאת תתפוצץ לנו בפנים, ואז אף אחד לא ירצה לחיות בנגב. מבחינתי אי אפשר לדבר ביום הנגב, מבלי להתייחס לפיל שנמצא במרכז החדר.

ברור. תודה.

תודה רבה.

מיד אחרי יוכלו להציג את הדוח שאנחנו הבאנו לפה. זה דוח מעקב שהוא בדיוק על אחד הצירים שדיברנו עליהם. בעצם ראינו פה שני צירים – הציר של המענה הצבאי ביטחוני, ואנחנו רואים אותו מתקדם יפה מאוד, ובאמת, אנחנו רואים פה דברים גדולים וטובים שקורים. מהצד השני, מנגד, יש ציר של מענה אזרחי, חבל שמשרד רוה"מ לא נמצא כאן. אני חושב שזה המענה שאותנו כתושבי הנגב מעניין במיוחד. שם בציר הזה אנחנו גם רואים דברים טובים שקורים, חייבים להגיד, אבל גם רואים התקדמות יותר אישית, ומימוש פחות משמעותי של תכניות ממשלתיות. מיכאל נתן לזה איזשהו ביטוי בהקשרים של תכניות חינוך ובהקשרים אחרים.

אני חושב שהדבר החשוב ביותר שצריך לקרות, שראשי רשויות ורשויות מקומיות מהנגב חייבות להיות מעורבות. אנחנו שומעים על תכנית המשך ל-546, זה המענה האזרחי. אנחנו חייבים להיות מעורבים מתחילת הדרך. אנחנו רואים שכאשר ראשי רשויות מעורבים מתחילת הדרך כפי שמאיר היה וכפי שטלי היו בתחילת הדרך של 2025, ושל 546, אנחנו רואים את ההחלטות האלה באות לידי מימוש בצורה יותר טובה, בצורה יותר יעילה. לכן אנחנו רוצים לוודא שאם יש החלטת המשך ל-546, מיכאל, ראשי רשויות אחרים מהנגב, חיים לדעת, חייבים להכיר וחייבים להיות מעורבים בפרטים. אני לא ארחיב בנושא הזה, אני כן אשמח אם תומר לוטן, המנכ"ל יוכל להציג כמה מסקנות וכמה תובנות מהדוח של מעקב של שנתיים אחר מענה האזרחי למעבר צה"ל דרומה.

יפה.

מאיר, ראש עיריית אילת.

קודם כל אני מברך על היוזמה. אני רוצה לנצל את הבמה רק לשאול שאלה אחת בחלל האוויר, האם אילת היא חלק מהנגב? אני שואל את זה, משום שבלא מעט מקומות יש דיון על הנגב, ולא יודעים איך להתייחס לעיר אילת. אני ממליץ שתהיה החלטה ברורה וגורפת שאילת היא בעצם השורשים של הנגב, לא רוצה להיות חלק מצפון סיני, אני רוצה להיות חלק מדרום הנגב. אני אומר את זה, ואני אומר את זה לא בהתרסה. בלא מעט מקרים, אני לא מדבר על נגב-גליל, אבל בלא מעט מקרים, בהרבה מאוד נושאים שדנים בנגב, לא יודעים להתייחס לאילת משום ריחוקה, בידודה וכן הלאה, ואנחנו מוצאים את עצמנו באמירה של – על אילת נדון בנפרד. אני חושב שזה אמירה של ועדת ביקורת.

אני חושב שבהחלט צריך לשים את אילת על מפת הנגב, שלא נתנצל על כך, וצריך בכלל להתחבר עם סיבים אופטיים כדי להגיע לנגב כדי שהתקשורת שלנו הרבה יותר - - -

מאיר, אם רק תרצה אין לנו בעיה לשים אותך על מפת הנגב.

אנחנו רוצים.

מבחינת ראשי הרשויות אתה נגב. מבחינת הממשלה לממשלה יש איזה משהו שהוא – אתה יודע בכל הדיונים על אילת לא דנו על ירוחם, דנו על איל - דנו על הטבות המס לאילת.

אבל אני אומר לך, לא מעט דיונים שדנים על הנגב, אומרים, בואו נראה מה מתייחסים. אם נהפוך להיות עיר נפה - ניחא, אבל אנחנו עדיין לא. לכן אני חושש מכל הדיונים, אם אני רואה את הנושאים, אז אני יכול לקחת את הנושא האקדמי, למשל, אז אני חייב להגיד שבעניין הזה באופן שיטתי ומגמתי אנחנו אילת, אילת. אני אומר את זה הכי ברור בעולם – נפגעת מופלית לרעה, וכן הלאה וכן הלאה, נדון בזה בוועדת החינוך - לכן זו אמירה שנזרקת ככה לחלל האוויר.

משרד הבריאות, נציג משרד הבריאות. אני מבקש שתתייחסי לשאלת בית החולים המתוכנן, ואם יש דברים נוספים בהקשר לתכנית שדיברנו עליה.

אני ממינהל רפואה. הוא יוקם באזור צומת - - -. אנחנו ביחד עם העירייה עובדים עכשיו לשינוי התב"ע, זה תהליך שיכול לקחת משהו כמו שנתיים. במקביל, אנחנו והחשב הכללי בימים אלו אמורים להקים ועדת מכרזים משותפת.

בואי נעשה קצר – מתי יהיה בית החולים הנוסף בנגב, לוח זמנים? שנתיים הבנתי, אני לא מבין למה שנתיים, אבל בסדר.

להקים בית חולים זה משהו שלוקח המון זמן.

כמה זמן לקח את "אסותא" באשדוד? – 2001, אז 16 שנה.

יש לוח זמנים, או כזה לא ברור?

אדוני היושב ראש, אם מותר לי להתערב. אני הייתי שואל את משרד הבריאות על דברים של כאן ועכשיו. האם משרד הבריאות ער לצורך של ירוחם במרכז לרפואה דחופה בשעות הלילה ולמצפה רמון וליישובים הבדואים? – אלה הדברים שעכשיו משפחה רוצה לבוא לגור בירוחם, היא לא שואלת אם בונים עוד בית חולים בעוד 15 שנה. היא שואלת – האם בירוחם, בדימונה, בערד, בכל היישובים האלה, יש רופא שיכול לתת לי מענה בשתיים בלילה. אז דובר עם משרד הבריאות שיוקמו 15 מרכזים, כמו המרכז שהוקם בדימונה בערד. האם משרד הבריאות ער לסוגיה הזאת? וביחד עם משרד הביטחון מנסים לאגם תקציבים בכדי לבוא לראש הרשות ולהגיד לו, תשמע, זה עולה מיליון וחצי בשנה, אנחנו נותנים לך 50% מזה – האם הדברים האלה קורים?

אנחנו יש לנו מוקדי לילה שפועלים. באופקים נפתח לנו מוקד. בחורה, פורסם מכרז שנסגר אתמול. בשדרות עכשיו גם סיימנו איזה תהליך איתם, הם גם אמורים לפרסם מכרז, בירוחם יש.

בירוחם פתחנו על בסיס תרומה.

כולנו עשינו על בסיס תרומה.

השר ליצמן עכשיו משתתף. הבעיה הכי חמורה של מרפאות בנגב זה רופאים מומחים, אין זמינות של רופאים מומחים. הרופאים של החירום זה עד 12 בלילה, צריך לעשות רציפות. חסר את השעות של 12 עד 8 בבוקר כאשר המרפאה נפתחת.

אני אגיד לך כמה זה יעלה לך – 800 אלף שקלים.

כן. אתה יודע לחשב. אבל אתה הלכת למיראז' ואני הלכתי לתורמים לצרפת.

אני הלכתי לאנגליה.

היא הלכה לאנגליה, אבל מה זה איפה המדינה? מה, אנחנו נעשה - - - בתורמים?

תודה שהעלית את זה.

אנחנו משתתפים באותם מוקדים שפועלים – שליש אנחנו, שליש המועצה ושליש הקופות. זאת אומרת, אנחנו כן משתתפים באותם מוקדים.

זה לא מזמן התחיל, אגב.

יותר טוב מאוחר מאשר אף פעם.

אם דיברתם לגבי מומחים, השנה אנחנו הקצנו מענקים לעידוד רופאי משפחה שיעברו לעבוד לאזור הדרום. גם הקצנו מענקים למעבר של רופאים מומחים שיעברו לעבוד בבית חולים סורוקה. דווקא השנה שמנו דגש על חיזוק מערך המומחים בפריפריה גם בצפון וגם בדרום.

רבותיי, תודה.

היושב-ראש, משפט על הנגב והגליל שאתה כל הזמן מדבר עליו. זה זדון ומניפולציה. בגליל יש פערים ובנגב יש פערים – שמעת. אז מה עכשיו אומרים? נתתם להם, תעבירו לצפון – לא. נגב וגליל כל הזמן – 20 שנה תשקיע כדי לצמצם פערים. אל תציגו את זה אף פעם, אלה קיבלו בנגב ועכשיו נעבור צפונה, זה מסר חמור מאוד. נגב, גליל כל הזמן, עד שיצומצמו פערים ויהיה שגשוג לאוכלוסיות. תודה.

תודה רבה לחברי הכנסת, לכל המשתתפים. אני רוצה לסכם בכמה מלים.

אני מברך על היום החשוב הזה ליוזמיו, גם למאיר, גם לטלי, ולנוספים שעסקו בנושא. אני מאוד מודה למבקר המדינה שמייצר לנו כל הזמן גלגלי שיניים שאנחנו יושבים עליהם ומקדמים עליהם. אני חושב שהמסר שצריך לצאת מכאן היום הוא מאוד ברור.

הנגב כרגע נמצא בתנופה. אנחנו עוסקים היום בצה"ל לנגב, אבל צה"ל לנגב ברמה הלאומית היה כדי להרים את הנגב בכל המשתמע לכל סוגיית איכות החיים במרחב הגדול הזה שכל כך חשוב למדינת ישראל שהתפתח. אני רוצה פה להצטרף לקריאה של ראש עיריית ירוחם שאמר בצורה ברורה, אין פה שום מסר, של – נתנו לזה, אז עכשיו נעצור ונעבור צפונה. הפריפריה של מדינת ישראל היא שם המשחק. מאיפה שצריך להעביר את המשאבים זה מהמרכז, על מנת שאנשים יעברו וירצו לגור שם. ירצו לגור שם, זה גם לעבור לשם. כמו שאמרתי בפתיחת דבריי, שהבנים חלומם יהיה להמשיך להתגורר ולפתח – בדיון שלנו זה את הנגב ואת הפריפריה בכלל במדינת ישראל.

ובכל זאת, למרות שאני מסכים עם הדברים של מיכאל מירוחם, אני חייב להגיד, ולא בכדי ליצור חלילה פערים. אבל אני חייב להגיד, מהמקום הזה אתה נמצא בכנסת, כשאתה רוצה לדבר מול אנשי הנגב, אתה מוצא שם ראשי רשויות שאוזנם כרויה. אתה מוצא שם ראשי רשויות שפועלים כל אחד עם חזונו. אתה מוצא מועצת נגב שעובדת מצוין. אתה מוצא את המשרד לפיתוח נגב גליל שתמיד יש עם מי לדבר. לכן אני אומר, אחד הדברים שאני תמיד מציע, זה נכון לראות את זה כמקשה אחת. אבל אני גם מציע לקחת תמיד בחשבון התעוררות של מנהיגות מקומית, כמו מי שחי כאן בכנסת ודואג לכל פרט ופרט. כי בסופו של דבר הממשלה לא תעשה, אלא אם כן במקומות שהחבר'ה שם נמצאים על המשמר כל הזמן, ומזינים אותנו גם בקשיים וגם בהצלחות.

אני לא רוצה עכשיו להפוך את הדיון לעניין איפה, ומי עושה מה. גם הצפונים נמצאים פה לא מעט, אבל זו לא הנקודה כרגע. הנקודה כרגע שמדינת ישראל צריכה להבין שהפריפריה היא כרגע היעד המרכזי שלה לפיתוח ולשם צריך ללכת.

אני, לפחות מהדיון הזה, אני חושב שיש פה הרבה תקווה וסיפוק על דברים שנעשים. נעשים פה דברים עצומים בראייה של מדינה. אבל כמו שאמרתי, הדיון שלנו על מה שצריך למקד את המאמץ זה על הפערים, זה על איפה עדיין צריך להמשיך ולעשות.

אני רוצה לציין מספר דברים. אנחנו נמשיך בדיוני מעקב של ועדת ביקורת המדינה, כשאנחנו נשתמש בפלטפורמה הזאת של מבקר המדינה על מנת להמשיך ולהסתכל ולראות איך הדברים מתקדמים. יש כמה דברים שארצה לשמוע בפירוט בדיון הבא, ואני רוצה לומר אותם.

נושא תחבורה – אני מבין שבתחבורה נעשים הרבה דברים. אני מבקש, לדיון הבא להכין ממש, כמו שהכין פה היום משרד הביטחון מצגת שכוללת את כל הסוגיות שעלו כאן היום בדיון מבחינת תכנית, גם לגבי איך מביאים חיילים, וגם לגבי איך מניידים אזרחים. בסופו של דבר, אנחנו מדברים על אזרחים. מדברים על אנשים שאנחנו רוצים שיבואו לירוחם, שיבואו לדימונה ושיבואו לערד. ושבני ובנות הזוג של אלו שבבוקר נוסעים לעבודה לבסיסים, שיוכלו לנסוע למקומות העבודה שלהם במערכות הבריאות, או במערכות התרבות, או במערכות האחרות – מי לבאר-שבע, מי לערד, או מי לירוחם. אני רוצה לראות תמונה כללית, שמבחינה תמונה זו תכנית ותקציב וזה לוח זמנים – זה מה שאני רוצה לראות, מין מפה כזאת שנותנת תשובות פה לדברים שהעלית פה סיגל לגבי הצמתים של המודיעין לגבי כביש 60, לגבי כל הנושאים האלה, ממש לקבל תפריט מפורט על איך ומה עושים.

הדיון הבא, אני מניח יהיה משהו במושב הבא, בעוד חודשיים וחצי, שלושה. אני מבקש שבועיים קודם לקבל את הדברים האלה בוועדה.

הנושא השני שמטריד – תכנית 546, היא תכנית שעל סף עצירה. זה דבר חמור, אין רע מזה. לא יכול להיות רע מזה, שאנחנו ממריאים לאן שהוא, ופתאום המנוע של המטוס מתקלקל, אז אנחנו צריכים לחזור חזרה לשדה התעופה, מי שמצליח לחזור במקרה הטוב. הדבר הכי גרוע שיכול להיות.

לכן, מה שאני מבקש, אנחנו נוציא מהוועדה מסמך למשרד ראש הממשלה בעניין הזה פעם אחת, גם לכל המשרדים, אבל בראשם למשרד ראש הממשלה. אני מבקש בפעם הבאה דיווח גם ממערכת הביטחון, איציק, לגבי איפה זה עומד כי מסתכלים על כל הדבר בכל המשרדים האחרים, כל אחד ידווח על הנושא הזה של תקציב שמסתיים ב-2017. מה שאני מצפה לשמוע בפעם הבאה זה את התקציב לפעם הבאה, לא להסביר 2017 מסתיימת, אלא להסביר לאן זה הולך. אני מקווה שעד אז הדבר הזה ייפתר.

לצערי, לא קשור כרגע לדיון בוועדה הזאת, זו סוגיית הבדואים. אכן סוגיה כאובה, מאוד משמעותית. אני חושב שסיגל הציגה את זה בצורה הכי בהירה. אנחנו יכולים לטפס פה לשמיים, אנחנו לא נפתור את בעיית הבדואים, אז משהו ברצפה שלנו לא אחוז טוב, אנחנו נמצאים בבורות. אנחנו נלך כל החיים שלנו עם בורות בעניין הזה.

ועדת ביקורת המדינה עוסקת בזה, וגם מבקר המדינה, למיטב הבנתי, עוסק בנושא הזה. אני בהחלט לוקח את זה לתשומת לב, ואנחנו נטפל גם בנושא הזה.

לסיכום. הרבה תקווה, הרבה רוח, וצריך למנף את המומנטום הקיים. אני אומר עוד פעם – למנף, להמשיך להמריא בעניין הזה. אין רע מלהפסיק בזה. גם ברמת מדינה – מי שחושב שהגענו להגיד היום תראו, מה אתם רוצים, המצב מצוין, כי – זו אמירה רעה מאוד בעניין הזה. צריך להמשיך ולהתקדם, ואפילו להגביר קצב בכל מה שאנחנו עוסקים בו.

שוב, המון, המון תודה רבה לכל העוסקים במלאכה.

תודה לך בשם תושבי הנגב. מה שחשוב לנו זה הבקרה והביצוע. התחילו פה דברים, צריך להיות אגרסיביים עד שנגיע לתוצאה. תודה רבה לך.

תודה רבה לכולם.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:35.