הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 222

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שלישי, י"ז בתמוז התשע"ז (11 ביולי 2017), שעה 10:00

תדמיתה של מדינת ישראל והשפעתה על יהודי התפוצות

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

קסניה סבטלובה

טלי פלוסקוב

יואל רזבוזוב

יהודה גליק

יעל כהן-פארן

נורית קורן

סגן שר במשרד ראש הממשלה מיכאל אורן

יעקב פינקלשטיין - מנהל מח' קהילות יהודיות, משרד החוץ

מרגריטה ספיצ'קו - רכזת תפוצות בכירה, משרד התפוצות

רעות מושונוב - יועצת מנכ"ל, משרד התפוצות

זאב חנין - מדען ראשי, משרד הקליטה

גנאדי רולבורד - יועץ השרה, משרד הקליטה

רון ברומר - ראש אגף יוזמות, המשרד לנושאים אסטרטגיים והסברה

יגאל פלמור - מנהל קשרי התיבור של הסוכנות היהודית

יניב נחמיאס - מנהל המחלקה לפעילות בתפוצות, ההסתדרות הציונית העולמית

ליאור וינטרוב - סגן נשיא The Israel Project TIP

ענבר גץ - מנהלת תפעול וכספים, הפרויקט הישראלי - The Israel Project TIP

דוד חזוני - עורך ראשי, The Tower, הפרויקט הישראלי - The Israel Project TIP

אנטוני קורנשטיין - קשרי חוץ הפרויקט הישראלי - The Israel Project TIP

שי אוסרן - מנהל מבצעים, The Israel Project TIP

עדי כהן - The Israel Project TIP

טיאגו וישנסקי - HR Manaher, I UNDERSTAND

ספנסר טרופ - I UNDERSTAND

סולומון גישרמן - I UNDERSTAND

ג'ייסון קפל - I UNDERSTAND

Caroline Dorf - I UNDERSTAND

מרים שטיינבלט - I UNDERSTAND

סטיב וורניק - ראש התנועה הקונסרבטיבית, התנועה המסורתית

יזהר הס - מנכ"ל התנועה המסורתית, התנועה המסורתית

שירה פורסטנברג - נציגת התנועה המסורתית

אורנית וינר - מנהלת משרד, הקונגרס היהודי העולמי

אבינועם בר יוסף - נשיא המכון למדיניות העם היהודי

עוזי רבהון - ראש תחום דמוגרפיה, המכון למדיניות העם היהודי

יונה שיפמילר - ראש דסק צפון אמריקה, המכון לחקר ארגונים לא ממשלתיים

נאור ראובן ביטון - יו"ר ssi ישראל

מוניקה לב כהן - מנכ"לית ScienceAbroad ארגון המדענים הישראלים בחו"ל

אילנה שרינגטון-הופמן - מנהלת קשרי קהילה, StandwithUs

שני לוי - דוברת, StandwithUs

שמואל גרוסמן - דובר הוועדה, עובדי הכנסת

אלעד מאיר קפלן - נציג עמותת עתים

דוד שלמה דנקר - נציג הפדרציה היהודית של צפון אמריקה

חיה יוסוביץ - מתנדבת, מעורבות

תמר עראמה - מתנדבת, מעורבות

סורין זיסרמן - מוזמן/ת

לנה ז'רובסקי - מוזמן/ת

בני טייטלבאום - מוזמן/ת

יהושע שלמה זוהר - שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ), מייצג/ת את קק"ל

רומן סוקולוב - שדלן/ית (עצמאי/ת), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר : חזית הכבוד)

דנה גורדון שושני

הדס לוי, חבר תרגומים

תדמיתה של מדינת ישראל והשפעתה על יהודי התפוצות

בוקר טוב לכולם. הזמן שלנו מאוד מוגבל, יש לנו שעה לנושא הזה. אני מאוד מברך על הדיון הזה, זה חשוב מאוד שנברך גם את האורח שלנו, מנכ"ל TIP, The Israel Project. ואנחנו התכנסנו לדון היום בנושא תדמיתה של מדינת ישראל והשפעתה על יהודי התפוצות. השתתף גם איתנו סגן השר מייקל אורן, שגריר לשעבר בארצות הברית.

פנו אלינו לוועדה מהארגון לקיים את הדיון היום לצד תערוכה שמוצגת היום בכניסה לחדר הוועדה ומציגה חלק מפעילות הארגון. TIP - The Israel Project הינו ארגון תקשורת אמריקאי פרו ישראלי וא-פוליטי, הוקם בשנת 2003, שמוביל את המלחמה למען ישראל בזירת החדשות ותקשורת שם וגם מציגים את מדינת ישראל בחו"ל.

הארגון מתמחה בעבודה עם התקשורת האמריקאית והבינלאומית והם מובילי דעת קהל בנושאי ישראל, יחסי ישראל ארצות הברית, המזרח התיכון והעם היהודי. הארגון פועל לחיזוק מעמדה של ישראל בזירה הבינלאומי במערכה על דעת הקהל העולמית.

איתנו נמצא היום סגן נשיא הארגון, מר ליאור וינטרוב שיסביר אחר כך את תפקידו יותר ואת פעילותו בנושא. גם בהמשך יצטרך אלינו הרב סטיב וורניק, הוא ראש התנועה הקונסרבטיבית בארצות הברית. ידוע לי שבמסגרת הפעילות של TIP שתיארנו קודם ובתמיכה של יושב ראש הכנסת, יואל יולי אדלשטיין, ערכו חברי כנסת אחדים בביתם, שגרירים ואנשי תקשורת זרה ואף זכו לארוח גומלין. הם עשו ממש עבודה טובה, כפי שהוצג בתערוכה בכניסה לוועדה.

נשמח לשמוע קודם כל את סגן הנשיא של TIP, מר ליאור וינטרוב. הצטרפה אלינו חברת כנסת אקסניה סבטלובה. אני מזמין את סגן השר, מייקל אורן.

הצטרף אלינו, בבקשה, הרב סטיב וורניק שהוא ראש התנועה הקונסרבטיבית. ברוך הבא.

בוקר טוב לכולם. תודה כבוד היושב ראש, תודה רבה לארגון TIP, שאיתו אני עובד הרבה מאוד שנים, ידידי, רבי ומורי ליאור וינטרוב, סטיב וורניק בכנסת, וכל הסובבים פה, בעצם אני מכיר את כולכם. באתי במיוחד בשביל הדיון הזה משום שאני חושב שהדיון הזה מאוד חיוני. בעת האחרונה, יחסי ישראל והתפוצות, לרבות יחסי ישראל יהודי ארצות הברית או צפון אמריקה עברו נחשולים ותהפוכות סביב מסכת של נושאים. סביב הנושא של הכותל.

כמו שליאור יודע, הייתי מעורב עמוק בנושא הזה במשך שנים בזמן שכיהנתי כשגריר ישראל בארצות הברית, משא ומתן מפרך למדיי עם הנציגים של התנועות הקונסרביטביות, רפורמיות. במסגרת זו ההצעה לציין את החלק הדרומי של הכותל, מה שקרוי כאזור מיועד לתפילות שוויוניות. בהתחלה, סטיב וורניק בוודאי יודע את זה, הקונסרבטיבים רפורמים התנגדו למצפה. התנגדו בטענה שהופכת אותם ליהודים סוג ב', אבל לאורך השנים אני ואחריי נתן שרנסקי הצליח לשכנע אותם. וזו הסכמה מאוד ראויה. מי שלא התנגד זה דווקא החרדים שהתנגדו רק אחרי שהמתווה התפרסם.

מה שאני רוצה להגיד על נושא הכותל. אמא שלי הייתה פסיכולוגית והיא הייתה אומרת לי כל הזמן שהבעיה המוצגת היא לא הבעיה האמיתית. הבעיה שלנו היא לא בעיית הכותל. הבעיה שלנו זה אנחנו, זה הזהות שלנו, מי אנחנו. הרי התנועה הציונית שאפה להקים בארץ ישראל בית לאום לעם היהודי. אנחנו מכירים בעצמנו כמדינת לאום של העם היהודי. אנחנו אפילו דורשים מהפלסטינים שיכירו בנו כמדינת לאום של העם היהודי.

השאלה המתבקשת היום האם אכן אנחנו. זה מה שעומד מאחורי הסיפור של הכותל. אולי הכותל מסתיר את הראייה הלאומית שלנו אבל זה מה שעומד פה. האם אנחנו מדינה של העם הישראלי, האם אנחנו מדינת כלל אזרחיה ויש לא מעט, גם חברי כנסת בתוך הבניין הזה ששואפים להשיג את המטרה הזאת, להפוך את ישראל למדינת כלל אזרחיה והיא גם מבקשת איזה אזרחים אם כן. או האם אנחנו אכן עדיין מדינת לאום של כל העם היהודי באשר הם ללא שום שאלה ולא שום הבחנה בין איך הם מקיימים או לא מקיימים את יהדותם או איך מגדירים את יהדותם.

אם כן, אנחנו עוברים מהפכה, מהפכה בתוך הזהות שלנו. אז לכן, הנושא של הכותל ואחרי זה גם נושא של גיור הם נושאים שנוגעים בליבו של הפרויקט במפעל הציוני. לכן הדיון הזה הוא מאוד מבורך. לא רק מבורך, הוא חיוני, חיוני להמשך ביטחוננו. במידה רבה שביטחוננו גם תלוי בתמיכה של יהודי התפוצות. אני יכול להגיד, ליאור יודע את זה, על 29 מחוקקים יהודים שהיום משרתים בקונגרס 10 סנאטורים, זה עשירית של הסנאט, הוא היום יהודי, כולם ליברלים. על הנתונים של משרד התפוצות המעידים על כך ש-6.35% מהתמ"ג הישראלי בעצם בא מהשקעות ותרומות של יהודי התפוצות, אז יש כאן היבט כלכלי, קריטי הייתי אומר.

אבל מעבר לכך, העניין המוסרי, האידיאולוגי, הציוני, מי אנחנו. האם אכן, כמו שאני מאמין בכל מאודי, שאנחנו מדינת לאום של העם היהודי וחייבים להשאר כך. תודה רבה.

תודה רבה. אני מראש אומר לכולם, צריך להזדהות לפרוטוקול, כל הדוברים. גם אני מבקש כל הדוברים תנסו לדבר בתמצית כי ב-11 צריך לסיים את הדיון הזה ולעבור לנושא אחר. בבקשה, מר ליאור וינטרוב.

בוקר טוב. ראשית אני רוצה להודות ליושב ראש הוועדה, חבר הכנסת נגוסה, לא רק על הדיון החשוב הזה, אלא גם על מחוייבותו ועל העשייה הרבה שלו. אנחנו עוקבים אחרי זה. כמי שנמצאים בשוכות, ויש פה הרבה אנשים שעוסקים בשוכות של הנושאים האלה העשייה שלך מבורכת ומוערכת מאוד. אני רוצה להודות גם לצוות הוועדה שעזר לנו מאוד ועזר לנו לבנות את התערוכה ולעדי אליאסי כהן מ-The Israel Project שעשתה מהצד שלנו, עזרה לבנות את הדיון הזה וגם את התערוכה בחוץ.

לרבים משיושבים פה בשולחן לא צריך להסביר על החשיבות של כל נושא התדמית של ישראל למדינת ישראל. אנחנו יודעים מה זה אומר. כולנו פה על השולחן יודעים שלא מדובר באיזה משהו שהוא נחמד כדי שאנשים יחשבו עלינו טוב, אלא שזה כלי מרכזי בזירת לחימה בשביל שישראל תוכל לקדם את האינטרסים שלה, לקדם את העוצמה הרכה שלה, לקדם את האינטרסים הכלכליים שלה. כדי שלאנשי עסקים שמסתובבים בחו"ל יוכלו לקדם את העסקים שלהם ויוכלו להביא מקומות עבודה פה לארץ.

אנחנו יודעים גם שזה משהו שהוא קשור משהו שהוא ממש ברמה הביטחונית, שאנחנו כישראלים נמצאים פעם בשלוש-ארבע שנים, לצערנו, בסכסוך מדמם. והיכולת שלנו להשיג את המטרות שלנו בתחום הזה קשורות במידה רבה גם איך שאנחנו נתפסים בעולם.

אבל זה גם הרבה - - - אנחנו תמיד מדברים מה זה עושה בשבילנו, למה זה חשוב לנו ברמה הכללית. אבל יש פה גם מימד אחר וזה מימד של מה התדמית של ישראל עושה בשביל אחרים, לאחים שלנו מעבר לים. והדיון הזה נקבע לפני שבער כל הדיון של השבועות האחרונים שהראה לנו מה החשיבות שתהיה אחדות בעם ישראל. שיהיה לנו מעבר לעבר המשותף שכולנו לומדים עליו ויודעים לדבר אותו ומעבר לעבר משותף שאנחנו מרגישים אותו בדרכו שלו ויודע לזהות אותו, אם זה באינטרקציה עם יהודים שבאים לארץ, נסיעות לחו"ל או אולי קרובי משפחה. אלא מה המשמעות שיהיה לנו עתיד משותף.

וכדי שיהיה לנו עתיד משותף, ופה אני מתייחס לנושא של התדמית בצורה הכי רחבה שאנחנו יכולים לחשוב, לא איך שישראל נתפסת בתחומים הפוליטיים, ביטחוניים כלכליים, אלא איך כל יהודי חווה את מדינת ישראל בדרכו. ואני מסכים עם דבריו של חבר הכנסת מייקל אורן, שישראל חשוב לנו שלא יהיה יהודי אחד שהולך לישון לילה אחד בקהילה אחת כשהוא מרגיש שישראל היא לא הישראל שהוא מכיר. זו כבר לא ישראל שהוא מכיר או שזה ישראל שהפנתה לו עורף.

אחרי שנגיד גם שאנחנו לא יכולים לעמוד בסטנדרטים של רבים מהיהודים, אנחנו מדינה ככל המדינות עם חסרונות ויתרונות ומערכת פוליטית ככל המדינות ואנחנו במידה רבה לא יכולים לעמוד בתפיסה האוטופית שחלקם ורבים מהם רואים אותנו.

אני גם אומר שחובה עלינו לראות, לא לדבר דרך הכסף ולא לדבר דרך ההצבעות בקונגרס, אלא לדבר במובן של עם ישראל והעם היהודי. איך אנחנו מחברים לכל אחד מהיהודים, איך זה משימה של כולנו, לחבר לכל אחד, כל קהילה לחבר לה את הישראל שהיא יכולה להתחבר אליה.

זה יכול להיות ברמה התרבותית, זה יכול להיות ברמה הקהילתית, זה יכול להיות ברמה האישית, זה יכול להיות ברמה המקצועית. לייצר כמה שיותר קשרים אישיים, תודעתיים בחשיפה התקשורתית שהם מקבלים כדי שהם ידעו שהישראל שהם אהבו או שהם אוהבים או שאוהבים להתחבר אליה נמצאת שם. כדי שהם יוכלו להעביר את זה הלאה לילדים שלנו, שהילדים שלנו והנכדים שלנו עדיין יהנו מהקשר החם מאוד והגמיש והמתחדש שנמצא בין ישראל לבין רבות מהקהילות היהודיות, בעיקר בארצות הברית.

אני גם אומר את המובן מאליו, כי זה גם חשוב, שבעצם חלק ממה שאנחנו עושים פה משפיע עליהם, על הסביבה שלהם, של התפוצות. כשיש סכסוך מדמם, כשיש קונפליקט הם חשופים, הם לפעמים בחזית מבלי שהם התכוונו לכך. ולכן, בעוד זה שאין בכלל ויכוח על זה שאנחנו כמדינה ריבונית צריכים לעשות את מה שטוב לנו, במקומות שאנחנו כן יכולים להיות רגישים, גם ברמה התדמיתית אבל גם אבל גם ברמה המדיניות אנחנו צריכים לעשות את זה. שוב תודה ליושב ראש הוועדה.

תודה. הנושא מאוד חשוב לנו וחבל שאין לנו מספיק זמן אז אני באמת אני יודע שהרבה רוצים לדבר אבל אנחנו אם נדבר בתמצית נספיק לתת לכמה שיותר. חברת הכנסת קסניה סבטלובה, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, טוב לראות פה את כולכם, למרות שהסיבה שבגינה אנחנו נפגשים היא פחות משמחת ואופטימית והרבה מילים נשפכו בתקופה האחרונה, במיוחד בשבועות האחרונים כאילו שאנחנו לא ידענו מכל הדברים האלה מקודם. אבל עכשיו הכיעור של הפילוג, של ההסתה, הם התגלו ביתר שאת ובאמת כל הכיסויים שהיו עד כה אני חושבת שהם כבר אינם קיימים. אני חושבת שאנחנו צריכים להתמודד עם הפיל הלבן הגדול הזה כמו שהוא.

שני מקרים שקרו לי ממש בתקופה האחרונה, עם כל הסערה הזאת מסביב לכותל ולגיור שמעידים יותר מכל, לדעתי, על הבעיה המאוד חמורה שאנחנו חווים אותה יחד עם יהדות התפוצות וכאן במדינת ישראל. בן של חברים, יהודי שחי בארצות הברית, השתתף באיזשהו דיון על BDS בקולג' שלו. וכאשר הוא נאם בלהט על מדינת ישראל ועד כמה שהיא לא מדינת אפרטהייד ועד כמה שהיא מדינה שהיא עם כל הבעיות ועם כל הסכסוכים מסביב מנסה באמת להיות מודל דמוקרטי יוצא מן הכלל כאן במזרח התיכון, מי שהיה מהצד השני, זה היה דיבייט, אמר לו, אבל אתה לא מוגדר שם כיהודי במדינת ישראל, על מה אתה סח, הרי אתה יהודי רפורמי.

בעצם האויבים שלנו כבר יודעים היטב, הם עוקבים אחרי הויכוחים האלה והדיונים האלה והם יודעים היטב להשתמש בנשק הזה נגדנו, נגד העם שלנו, נגד מי שמגן עכשיו על מדינת ישראל, שם בקמפוסים, נגד עוכרי ישראל, נגד BDS ונגד כל הדברים האיומים שאנחנו שומעים עליהם מדיי יום. זה מקרה אחד.

המקרה השני זה שני חברים שהתחתנו לא מכבר, שניהם ישראלים ממוצא אמריקאי, התחתנו בארצות הברית. כמובן, חזרו אחרי זה ארצה כי פה הם חיים, קבעו את ביתם, התחתנו, הם בהריון, זה שמחה גדולה. אבל השמחה היא לא מלאה כי הם יודעים שהילד שלהם לא יהיה מוכר כיהודי כאן במדינת ישראל כי הנישואים שלהם הם לא נישואים רבניים.

אז אנחנו עכשיו עדים למגמה הזאת של התפתחות של שני עמים יהודיים, של סוג א' וסוג ב'. וגם על החלשה של הכוח היהודי בחו"ל בכל מה שנוגע לאחדות העם היהודי, מדינת ישראל ובטחונה. ואנחנו עכשיו למדים מכל זה שבעצם המאבק שהיה עד כה לא הצליח כי המצב רק מחריף הרי.

אז אני מסיימת כי אני רואה את העיניים של היושב ראש שזועק עליי להפסיק וזה נושא כואב. אני מציעה לאחד את הכוחות. אין לנו עוד ברירה, אין לנו עוד אלטרנטיבה. המאבק לא הצליח. אם הרפורמים ינהלו את השיחה רק עם בני שיחה עם הרפורמים או הקונסרבטיבים אנחנו לא נצליח להגיע רחוק. אם המאבק הזה יסתכם בתוך הקהילות עצמן תושיטו יד למי שזקוק לכם כאן במדינת ישראל.

יש לנו כ-500 אלף ישראלים שאינם יכולים להתחתן כאן במדינת ישראל. הבעיה של הנישואין אזרחיים ונישואים מזרמים אחרים היא מוכרת, היא כואבת, אבל משום מה לא כל כך נשמעת כאשר אנחנו עוקבים אחרי השיח שמתפתח בארצות הברית ובקרב התנועות. זה לא רק כותל, זה לא רק הגיור. הבעיות הן רחבות ואם אתם תדעו לחבר באמת, בעזרתנו, כאן, חברי הכנסת שערים לבעיה הזאת ורוצים לעבוד יחד אתכם. אנחנו באמת ביחד נצליח לקרב את החזון של האחדות היהודית. תודה.

תודה. הצטרפו אלינו חברי הכנסת, חברת הכנסת נורית קורן וחבר הכנסת יואל רזבוזוב. אנחנו עכשיו נשמע את הרב סטיב וורניק, ראש התנועה הקונסרבטיבית. אני הייתי במשרד שלך בניו יורק אז אני שמח לראות אותך פה ובבקשה.

תודה רבה ואני רוצה לומר תודה ליושב ראש הוועדה. אני שמח להיות כאן לדבר איתכם היום בדיוק מפני שאני חושב שהבת הבכורה שלי תעלה בעוד שנתיים או בעוד שלוש שנים או משהו כזה אז ועדת העלייה היא מאוד חשובה לי ובמשפחה שלי. וגם אני רוצה להוסיף על מה ששמעתי כשנכנסתי לוועדה. אני מרגיש כמו חברים, כמה אנשים שמבינים את הבעיות וגם שהבעיות יותר מהספציפיות של הכותל או גיור וכו'. אבל יש בעיה פילוסופית.

תסלחו לי מפני שאני רוצה להמשיך באנגלית מפני שהשיחה הזאת מאוד חשובה.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

זאת לא הפעם הראשונה שאני בכנסת. הייתי כאן באירועים רבים לאורך הקריירה שלי כרב, ולאחרונה, בשמונה השנים האחרונות כמנכ"ל של התנועה הקונסרבטיבית בצפון אמריקה. אבל הפעם הזאת, אני חייב להגיד לכם, זה שונה. הפעם הזאת אני כאן בגלל שזה חשוב שכולכם שנמצאים בעמדות מפתח במדינת ישראל, בכנסת, תבינו את המקום הלא בטוח שהוא ישראל היום.

אנחנו על הקצה. אנחנו על קצה הריחוק המאוד אמיתי, רציני ומזיק בין יהודי ישראל לבין יהדות התפוצות. ב-25.6 כאילו שזה לא הספיק שראש הממשלה, בנימין נתניהו, ביטל את מתווה הכותל, וזה ביטול ולא הקפאה, באותו יום בדיוק ועדת החקיקה אישרה גם את חוק הגיור של ש"ס. כל אחד מהצעדים הממשלתיים האלה לבדו היה מספיקים על מנת להכעיס את קהילת יהדות התפוצות, ועל אחת כמה וכמה שניהם ביחד.

הדרך היחידה שניתן היה להבין מחוצלארץ את מה שקורה כאן בישראל היא ששלחו לנו מסר - לא רק של חוסר כבוד אלא גם של דה לגיטימציה מישראל. הרגשות האלה הם מעבר לאינטלקט. אנחנו צריכים להבין, יש בסיס רגשי לזה. כי אם אנחנו, עם ישראל, אם אנחנו באמת משפחה, אם אנחנו רוצים להתנהג באופן כזה שכלל ישראל הוא יותר מרק רעיון פילוסופי, אלא משהו ממשי שאפשר להשען עליו.

אם אנחנו משפחה אז אתם צריכים לדעת שפעולות הממשלה במהלך השבועות האחרונים מרגישות כמו בגידה. והבגידה הזאת מרגישה כמו נטישה. אתם צריכים להבין, אתם פשוט חייבים להבין שאנחנו חיים בעולם שבו כמעט 90% מהיהודים נמצאים בישראל ובצפון אמריקה, 90%. מעולם לא היה רגע בהיסטוריה שבו אנשים היו מרוכזים בשני איזורים גיאוגרפים תרבותיים עיקריים.

זה אומר שהעתיד של כלל ישראל הוא לחלוטין תלוי בהצלחה של שתי הקהילות וביכולת שלהן להצליח יחדיו, לבנות גשרים ולא לשרוף אותם. קהילה אחת לא תוכל לשגשג ללא האחרת. ואנחנו יודעים את זה. חלק ניכר מכך שישראל הגיעה לרגע הזה בהיסטוריה הוא הודות למחוייבות היהודים בצפון אמריקה למדינה היהודית.

היינו כגורם משפיע בממשלה שלנו עבור הכרה ותמיכה פוליטית, כלכלית ואסטרטגית בישראל. אנחנו בקו ראשון שלBDS ונגד כל אלה שעושים לישראל דה לגיטמציה, במיוחד באו"ם. השקענו מיליארדי דולרים בתשתיות של ישראל, נתנו צדקה של מילארדי דולרים. תמכנו בעלייה, שלחנו את הילדים שלנו כחיילים בודדים. ביקרנו בהמוננו בכל שנה במכביה, טיולי שורשים ועוד. ואנחנו הרווחנו מההשקעה הזאת.

ישראל הפכה, לפי החזון של המקימים, ישראל הפכה להיות העוגן הגלובלי של יהודים ברחבי העולם. למדנו כאן תורה וקיבלנו השראה ללמוד תורה גם בבתים שלנו. גילינו והעמקנו את הזהות היהודית שלנו כאן.

אבל אנחנו לא תומכים בישראל בגלל שיש לנו תועלת מכך. אנחנו לא תומכים בישראל בגלל שאנחנו מקבלים משהו בתמורה. אנחנו תומכים בישראל מכוון שאנחנו ציונים. אנחנו חולקים את החזון של מדינת לאום לעם היהודי. להיות עם חופשי בארצנו. אלמנט מהותי של החזון הזה, מרכיב מרכזי של מה שזה אומר להיות אנשים חופשיים בארצנו הוא שהממשלה במדינת היהודים מכבדת ותומכת בכל הביטויים הדתיים שלנו שהם סממנים של הזהות היהודית שלנו והם אלה שהובילו אותנו להיות ציונים. מתווה הכותל, בפעם הראשונה ביחסים בינינו, נתן לנו תחושת אופטימית שאנחנו בדרך להשגת המטרה הזאת.

והיום, אנחנו מרגישים נבגדים. לא רק בגלל האופטימיות שנרמסה, אלא גם בגלל שחוקים כמו חוק הגיור פוגעים במעמדנו ובמעמדם של אחרים. ואם אתם חושבים שהרבנות תסתפק רק בלשלוט בגיור בישראל, תסתכלו על החדשות האחרונות בהן מופיעה הרשימה השחורה של רבנים שכוללת רבנים אמריקנים בולטים. מצווה גוררת מצווה וגם עבירה גוררת עבירה.

להעריך את כלל ישראל שעובדים לשם כך, נלחמים לשם כך היא לא עבור תועלת של עדה ספציפית, היא עבור התועלת של הכלל. כלל ישראל הוא חזון של אחדות ללא תמימות דעים. הכותל הוא דוגמה מצויינת. אל תקחו מהחרדים או הדתיים ב-Northern plaza, בוא נרחיב את הרעיון של הכותל, נרחיב את המרחב פיזית ורוחנית ונעשה מקום לכולם. בטוח שיש מספיק מקום.

בנושא של הפלורליזם הדתי במדינה היהודית אתם צריכים לדעת שהרבה מיהודי אמריקה איבדו את סבלנותם. ולכן ראיתם את התגובה החזקה שראיתם עכשיו מההנהגה בכל פינה. זה כבר לא מקובל פשוט לטעון שישראל היא מדינת היהודים מבלי שהיא בעצם הבית של כל היהודים.

עכשיו זה הזמן בשבילנו לעבוד ביחד ולהביא להתקדמות בנושאים האלה. להרחיב את הכותל כמקום קדוש ליהודים מכל העדות, לקיים את המצוות לפי המנהגים שלהן, להבטיח שכשאר מנסחים את חוקי ישראל שקובעים מי הוא יהודי, לוקחים בחשבון את כלל ישראל. לפתוח את הממסד הדתי בישראל לאותנטיות והדינמיות של היהדות המודרנית ולכל הביטויים שלה.

אתם בכנסת מציגים לא רק את הפרלמנט של מדינת ישראל, המדינה היהודית. אבל אם אתם עולים לאירוע אתם יכולים גם להיות הפרלמנט של העם היהודי. אני כאן כדי לבקש מכם לקום. בואו נקום ביחד. אנחנו אנשים שהשיגו יותר מכל האנשים בכדור הארץ. אנחנו יושבים כאן בפרלמנט של המדינה היהודית אחרי 70 שנה של ייסוד הריבונות היהודית במדינה היהודית. אחרי 200 שנה של גלות. אין אנשים אחרים, אין ציוויליזציות אחרות בהיסטוריה שיכולות לטעון לטביעת רגל כזאת.

אם יכולנו לעשות זאת אנחנו בהחלט נוכל לעשות את זה, תודה רבה.

תודה רבה לך. תודה. כמובן, כמו שאמרת שאהבת ישראל וארץ ישראל זה לא בתנאי. אוהבים את ארץ ישראל גם אם זה טוב וגם אם זה לא טוב. ואנחנו כעם אחד נפעל ביחד יד ביד שיהיה טוב יותר טוב. ולכן אני מאוד שמח לראות אותך פה. הוועדה מאוד שמחה לשמוע גם את הדברים שלך. הצטרפה אלינו חברת הכנסת יעל פארן כהן. חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה.

תודה כבוד היושב ראש, אני מברך אותך על הדיון הזה, את כל הנוכחים כאן. אני חושב שאנחנו כאן יושבים בוועדה בכנסת ישראל, אין אחד בכנסת, אין חבר כנסת אחד שלא מבין את החשיבות של יהודים בתפוצות וגם אני חושב שאין אחד שלא מבין איזה נזק גרמנו ליהודים בתפוצות. ורק כאן אנחנו, מהבמה הזאת, אני יכול לפחות להתנצל בשם הרבה חברי כנסת שמבינים שגרמנו נזק.

וכמובן שהמטרה עכשיו לפעול, עם אחד, כי עם אחד - - - אבל עוד פעם אני פחות מאמין בססמאות אני רואה את הממשלה שבאמת נמצאת בהשרדות, השרדות קואליציונית ובגלל זה היא נאלצת לעשות צעדים כה חמורים ואנחנו באמת רואים כמה נזק. אני שומע, אני מקבל טלפונים, אני באמת בקשר מצויין עם הרבה הרבה יהודים מכל העולם. קיבלתי המון טלפונים ואני כל היום מוצא את עצמי מתנצל ומתנצל.

אז אני מקווה מאוד שיתעשתו כי אני כן ראיתי איזשהו צעד אחורה. כשהייתי בארצות הברית שמעתי עד כמה חשוב מתווה הכותל. נושא הגיור אני בכלל לא רוצה להתייחס כי אנחנו יודעים, עשינו כאן לא מעט דיונים. אז אני מקווה מאוד שבסופו של דבר מעבר לשיקולים והאינטרסים הצרים אנחנו כן נוכל כאן, גם בכנסת ישראל, להתאחד.

כי יש פה עדיין, כמו שאמרתי, התחלתי בזה, הרבה חברי כנסת, אני חושב שרובם, מבינים עד כמה חמור מה שנעשה ונוכל לצאת מהמצב הזה ובסופו של דבר להיות ביחד ונהיה חזקים כי היום אנחנו צריכים את זה. אנחנו רואים מה שקורה בעולם, אנחנו היום כמדינה, ובכלל כל היהודים בעולם צריכים להיות יחד וחזקים. אז אני מודה על הדיון הזה. תודה לך כבוד היושב ראש, תודה לכל מי שהגיע לכאן, שטרח להגיע.

תודה רבה. חברת הכנסת יעל פארן כהן בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש, גם אני מברכת על קיומו של הדיון החשוב הזה ואני מברכת את הרב וורניק שהגיע לכאן. נתת לנו איזושהי סקירה על מה קורה בעולם, איך אנחנו מתמודדים היום, איך התנועה המסורתית רואה את מה שקורה בישראל.

תראו, היום י"ז בתמוז. ואולי זה סמלי ואולי זה לא שאנחנו דווקא דנים היום בדיון כל כך חשוב. אנחנו יודעים מה י"ז בתמוז מציין והתחלת חורבן בית המקדש השני נסב סביב שנאה בין קבוצות שונות בעם היהודים שהובילה לחורבן. והשנאה הזאת הייתה שנאת חינם.

ואני מסתכלת עלינו היום ואני מסתכלת עלינו בתוך ישראל, אני מסתכלת על העם היהודי כולו, אני מאוד חרדה. כל הזמן עולה לי בראש, אני לא מתבטאת על זה הרבה כי זה נשמע אולי ככה משהו ערכאי, פרה היסטוריה, אבל לא זה קורה גם היום ואנחנו נלחמים אחד בשני במקום לבוא ולהתאחד ולראות איך אנחנו הופכים את העם היהודי, נותנים לו את המקום הראוי לו בין אומות העולם.

אנחנו רבים ונלחמים בינינו. אני מגיעה עכשיו מדיון בוועדה ממש שלושה חדרים מכאן על סמכויות בתי הדין הרבניים והרחבתם לבוררות אזרחית. אני לא יודעת, אתם יודעים, אם זה איזשהי תעוזה כי יש פה הזדמנות פוליטית לדחוף אג'נדות שגפני וחבריו כבר 20 שנה רוצים לקדם. או שבאמת אנחנו באיזשהי התדרדרות.

ואני רואה את זה ככה, אנחנו בהתדרדרות של החדרת יותר ויותר קיצוניות לחיים שלנו מכיוונים דתיים שהם לא נחלת הכלל. והיציאה הבאמת קיצונית של הרשימות של הרבנים שלא מכירים בחתימתם על הגדרת יהדותו של אדם. ודיונים שעשינו כאן על אותם אנשים שגוירו ומשרד הפנים לא הסכים לאפשר את עלייתם לארץ ותודות לך, אדוני היושב ראש, ולדיון הוועדה אישרו את הגעתם לארץ. יהודים שגוירו בצורה שלא הייתה מקובלת על היהדות האורתודוכסית כאן, כנראה, והם ניצלו כל אפשרות וחיפשו כל סעיף כדי למנוע את הגעתם ועלייתם לישראל - - -

הם נמצאים עכשיו בבאר שבע.

הם נמצאים עכשיו בבאר שבע ואני גם ביקרתי אותם ואני מזמינה את הוועדה להזמין אותם אולי לעשות איתם איזשהו דיון מיוחד, בטח זה יהיה רק אחרי הפגרה. אבל באמת אני מזמינה.

אני חושבת שאנחנו בהתדרדרות של הקצנה. הקצנת השנאה והפילוג. ואנחנו כאן מהוועדה הזאת צריכים לבוא בקריאה לכל הכנסת קצת לפתוח את הראש, קצת לחשוב אחרת. היהודים הרפורמים והמסורתיים קונסרבטיבים לא מפלגים את העם, הם מרחיבים את שורות העם היהודי, הם לא גורמים להתבוללות, הם מונעים התבוללות. והחרדים רואים את זה פשוט הפוך.

הם אומרים, אנחנו מצמצמים את גבולות העם היהודי בתוך מדינת ישראל לאורתודוכסיה, עוד מעט אורתודוכסיה קיצונית, אבל כרגע אורתודוכסיה. אגב, גם כמה מהרשימות של ה-160 רבנים הרבה מהם אורתודוכסים גם שהם לא מוכנים לקבל את מרותם ואמירתם. אני חוששת מאוד מהתהליך הזה שאנחנו נמצאים בו. אנחנו חייבים לעצור אותו, אני יודעת שזה קשה.

אנחנו בסיטואציה פוליטית מאוד בעייתית ובזה אני אסיים. אני קוראת לך יושב ראש הוועדה ולנו כאן בוועדה לצאת ולראות איך אנחנו פועלים בתוך כלל הכנסת כדי לשנות את העניין הזה. והכותל הוא הדוגמה. זו איזשהי נקודת הכרעה שעברנו אותה, עברנו בום מאוד גדול והוא צריך לעורר נורות אזהרה כי הדבר האחרון שאנחנו רוצים זה את הנתק הזה בעם בין יהדות שאינה אורתודוכסית ליהדות אורתודוכסית. ואני אפילו לא מתייחסת פה רק לרחבי העולם וישראל.

תודה, תודה. יגאל פלמור, מנהל קשרי ציבור והתקשורת, הסוכנות היהודית, בבקשה.

תודה. אני רוצה להתייחס לכותרת של הדיון שהיא השפעת תדמיתה של מדינת ישראל על היהודים בחו"ל ולקחת את זה למקום קצת יותר רחב ואחר כך להתייחס לנושא שכולם פה התייחסו אליו. והכל בתמצית התמצית כפי שיושב ראש הוועדה מבקש.

אין ספק שהקמת מדינת ישראל נתנה לכל הקהילות היהודיות בחו"ל בין אם הן ציוניות ובין אם לא מעמד שונה וחזק יותר בעיני הסביבה שלהן. פתאום היהודים לא היו חבורה אקראית שהגיעה למקום, אלא מיעוט לאומי שמאחוריו עומדת מדינת לאום כמו שיכלו להיות מהגרים איטלקים או אירים או ארמנים או יוונים בכל מדינה ומדינה, וזה נתן ליהודים זקיפות קומה וכבוד בעיני סביבתם, לא רק בעיני עצמם.

אנחנו צריכים להבין שהיום הזהות של יהודים בכל העולם עם מדינת ישראל נעשה באופן כמעט גורף וכולל בין אם נרצה ובין אם לא נרצה. אנחנו יכולים, אנחנו אכן מדגישים מאוד שיהודי הוא לא בהכרח ישראלי. ישראלי הוא גם לא בהכרח יהודי. ושאי אפשר להחיל על כל יהודי בעולם אחריות למעשיה של מדינת ישראל. אנחנו יכולים להגיד את זה. אנחנו יכולים להלחם, אנחנו צריכים להלחם בהאשמות בנאמנות כפולה.

אבל בפועל בהרבה מאוד מקומות, אולי בכל המקומות בעולם, יהודים מזוהים עם מעשיה של מדינת ישראל לטוב או לרע. מה שישראל עושה תמיד מגיע בסיבוב אל היהודי בשיחה וביחס שלו עם הסביבה ואז שואלים אותו, מבקשים ממנו לתת דין וחשבון או מבקשים ממנו להסביר או מטיחים בפניו ומנסים לחייב אותו. שוב לטוב ולרע. אוהבים אוהבים והשונאים שונאים.

לכן, מוטלת על מדינת ישראל ומוסדותיה אחריות עצומה לא רק לגורל אזרחי מדינת ישראל מבחינה בטחונית, כלכלית וכו', אלא גם בעצם למעמדם של היהודים בכל מקום בעולם. כל דבר שנעשה פה במדינה בצורה רשמית או חצי רשמית בסופו של דבר מהדהד ומוצא ביטוי ביחס כלפי היהודים בכל העולם.

שמענו כאן דוגמה קטנה מחברת הכנסת סבטלובה, על איך שכבר מטיחים בבחור יהודי שרוצה להגן על ישראל מפני ה-BDS שבעצם ישראל לא רואה בו יהודי. יש הרבה הרבה מאוד דוגמאות מהסוג הזה. אני בטוח שכולנו כבר שמענו על דוגמאות כאלה ויהיו עוד. יש דוגמאות אחרות לכך שהיהודים נאלצים לשאת באחריות למה שהמדינה עושה. אני חושב שהבית הזה במיוחד צריך לתת את הדעת על כך שכל אמירה וכל פסיעה וכל חקיקה משפיעים קודם כל על אזרחי מדינת ישראל, אבל במידה לא מועטה על יהודים בכל העולם. תודה.

תודה. אבינועם בר יוסף, נשיא המכון למדיניות העם היהודי, בבקשה, בקיצור. אם אתה רוצה להגיד כמה מילים. הוא נרשם פה.

שמי פרופסור עוזי רבהון, אני מהאוניברסיטה העברית בירושלים ומהמכון למדיניות העם היהודי. אני חושב שהזעקה של יהדות ארצות הברית מעידה על כך שהיהודים גם ברמה האינדיבידואלית וגם ברמה המוסדית קשורים מאוד למדינת ישראל. בניגוד אולי לכל מיני תחזיות וטענות על התרחקות של יהדות התפוצות מישראל, ישראל חשובה ליהדות התפוצות, היא עומדת במרכז הזהות היהודית שלהם, במרכז העשייה היום יומית הקבועה שלהם ואנחנו צריכים לקחת את זה בחשבון.

יחד עם זאת, הדור הצעיר הלא אורתודוכסי של יהדות ארצות הברית מתחיל להרגיש שהוא מתרחק לאט לאט מהמדינה. יש נושאים שהם לא בתחום התגובה של יהדות התפוצה, הם נתונים לאחריות של מי שחי פה – בנושאים של הסכסוך ובנושאים של מעמד בית המשפט העליון, של הדמוקרטיה הישראלית, אבל בנושא של הכותל ובנושא של גיורים זה משהו שהוא לא קשור אך ורק למדינת ישראל ולאזרחיה אלא לכלל העם היהודי, ולכן נשמעה הזעקה הזאת ובצדק.

אני רוצה עוד לציין שזו צריכה להיות גם אולי שעה של חשבון נפש לתנועה הרפורמית והתנועה הקונסרבטיבית שהיא לא הצליחה מספיק לחדור אל תוך החברה הישראלית. היא לא הצליחה מספיק לגייס לתוכה, אליה, גדודים של תומכים שהיו צריכים לצאת במוצאי שבת לפני שבוע, של עשרות אלפי אנשים שעמדו - - - ראש הממשלה כדי שיפגינו ולהפגין כנגד ההחלטה על הקפאת מתווה הכותל. אני חושב שהתנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות צריכות לחשוב מה הם הצעדים שהן צריכות לעשות כדי לחדור, כדי לגייס אליהן וכדי לקבל תמיכה הרבה יותר רחבה מהציבוריות הישראלית. בסופו של דבר זה גם יכול להשפיע על החלטות של ממשלה ושל הכנסת.

אני חושבת שאתה קצת לא מעריך את ההפגנה היחסית מאוד גדולה, מעל אלפיים איש, שהייתה במוצאי שבת. אולי אתה לא ארגנת הפגנות בחיים שלך, אבל זה לא קל להביא 20 אלף, זה לא קורה ביום. הפגנה שאורגנה ביומיים שלושה והגיעו אלפיים איש, זה המון אנשים. אבל אתה צודק יש פה - - -

תודה. תודה, אז אנחנו כמו שאמרתי, בואו נעשה בקיצור, אני מאוד מודה לך. יניב נחמיאס מההסתדרות הציונית העולמית.

אני רק רוצה להוסיף שהזעקה, כפי שציינת, היא לא רק זעקת יהודי ארצות הברית, היא מגיעה מכל היהודים בעולם, אוסטרליה, אפשר להצביע על המון מקומות. זה נכון ש-90% נמצאים בישראל וארצות הברית ויחד עם זאת הזעקה מגיעה מרחבי העולם ונשמעת בקול אחיד וזה מה שיש לי להוסיף לדיון. תודה.

תודה רבה לך. מר דוד חזוני, עורך מגזין The Tower.

שלום, תודה רבה. כבוד היושב ראש תודה רבה לך ולחברי הוועדה שהגיעו וגם אני רוצה מאוד לחזק את דברי הדוברים שקדמו לי ובמיוחד של הרב וורניק שאני מכיר אותו מפייסבוק הרבה שנים כבר.

אני חייב להוסיף אולי פן קצת שונה. אנחנו כבר נמצאים במספר שנים של כיבוי שריפות בכל הקשור ביחסי ישראל-יהדות התפוצות. מה שקרה עכשיו זה לא בא מקום משום, זה לא כל כך פתאומי, אולי זה אכן tipping point. מדובר בעשרות שנים שבהן אזרחי ישראל מרגישים שיהדות התפוצות לא מבינה אותם וגם להיפך וזה בא לידי ביטוי בעיקר גם בזירה הפוליטית והמדינית. ואני חייב להגיד שאי אפשר כל הזמן לכבות שריפות שלא התקנת מערכת מתזים בתוך הבניין. ואם אנחנו רוצים שיהדות התפוצות- - -

ממש 10 שניות של רקע - אני יליד ארצות הברית להורים ישראלים. גרתי באזור ירושלים כמעט 20 שנה ואז 4 שנים בוושינגטון, עכשיו חזרתי ואני עובד גם ב-The Israel Project. ואני חייב להגיד שאם אנחנו רוצים שיהדות התפוצות תבין אותנו אנחנו גם חייבים להבין איפה הם נמצאים. יפה מאוד לדבר על קונסרבטיבים ורפורמים, אבל 30% מיהדות ארצות הברית אינם משתייכים בכלל לשום זרם. עוד 35% הם משוייכים לזרם הרפורמי אבל רק מספר מאוד קטן שלהם רואים את הזהות היהודית קודם כל כזהות דתית. והם נמצאים במשבר.

המספרים של מכון Q ואחרים כבר מעידים. לפחות ראשי המנהיגים של הקהילות, גם של ארגוני הרבנים וגם ארגוני הפדרציות מודעים מאוד למשבר כמעט קיומי של יהדות לא אורתודוכסית בארצות הברית המבוססת על רכבת ההתבוללות שדוהרת. והמשבר עם ישראל הוא משבר שצץ בשנים האחרונות, אבל הוא בא על רקע זה. כשמדובר בקהילה שמחפשת בצורה מאוד מאוד אקטיבית דרכים להנחיל זהות יהודיתי לדור הבא ולדורות הבאים, זהות שאינה מבוססת לא על יהדות אורתודוכסית ולא מחייבת אותם לעלות לארץ. איכשהו איזשהי זהות.

במאמר שפרסמתי לאחרונה בכתב עת שלנו, Thetower.org, הצעתי כיוון חדש או דרך חדשה שגם מדינת ישראל וגם ראשי הקהילות יכולים להבין וזה לחזור להבין שנקודת התורפה של הציונות בארצות הברית, של היהודים, היא שהיא מבוססת כמעט לחלוטין על הציונות הפוליטית, ציונות מדינית, על תמיכה בישראל, על תרומות לישראל, ומעט מאוד על חיבור תרבותי.

מספר היהודים בארצות הברית שלומדים עברית, אני מדבר על היהודים הלא אורתודוכסים הוא מאוד מאוד קטן. מספר היהודים, על אף התמיכה בישראל, שמבקרים בארץ, הוא מאוד מאוד קטן. אז אם אפשר להשקיע, לקחת מודל כמו המודל הצרפתי, להשקיע במוסדות שמחזקים את התרבות העברית בארצות הברית כזהות יהודית, כסוג של זהות יהודית אז אני חושב שזה יכול לעזור בבעיה ארוכת הטווח אם לא ב - - - תודה רבה.

תודה רבה לך. אנחנו נשמע גם בקיצור, עורך דין יזהר הס בבקשה, מנכ"ל התנועה המסורתית.

תודה רבה לך, חבר הכנסת ד"ר נגוסה על הדיון החשוב הזה ועל העובדה שפעם אחרי פעם אנחנו מוצאים בכנסת ישראל ובוועדה שלך באופן מיוחד אוזן קשבת ודלת פתוחה ולב חפץ ואני חושב שהדברים הללו מאוד חשובים. אני שמעתי ברוב קשב את הדברים שלך, הרב וורניק, ואני חושב שראוי שהם יהדהדו. תחושת הנבגדות היא דבר שאני שומע מרבים מחבריי ועמיתיי מעבר לים. ליאור, גם לך חיזוק גדול על העבודה של כל השנה ואני מצטער שקצת הדיון החשוב בעבודה שלכם ובפרויקט שלכם נחטף לכיוונים אחרים בוערים יותר.

אני רוצה להתייחס בדייקנות ובביקורתיות משהו לדברים של פרופסור רבהון. איפה הציבור הישראלי, מדוע הוא לא ממלא את הרחובות? איך יתכן, אמרת בביקוריות, שהתנועות הרפורמיות והקונסרבטיביות לא השכילו לחדור ללב הישראליות. ואני רוצה לשאול, האמנם? באמת לא השכילו? אפשר עוד לרגע לחשוב שיש בישראל שוק חופשי של אמונות ודעות וכולם ממומנים באופן זהה, ולכן יכול היה יהודי ישראלי להתרשם מכל אחד מהזרמים ביהדות ולהתחבר לזה שהוא יוכל להזדהות איתו יותר או פחות.

אז בואו נזכיר את העובדות. מיליארדים, כמעט 4 מיליארד ₪ מושקעים בשנה באורתודוכסיה וגווניה לא בחינוך, אלא בתרבות ושירותי דת. כמעט 4 מיליארד ₪. האם באמת אפשר לומר שיש לישראלי הממוצע אפשרות להחשף באופן טבעי למרכולתם של זרמים אחרים? האם באמת אפשר לומר שיש לנו בארץ את היכולת לומר שניסינו ניסיון הגון לתת לביטוי הלא אורתוכסי של היהדות הדתית מקום ומקום להתגדר בו?

על אף זאת, העובדה ששני הזרמים בישראל מייצגים למעלה מ-7% מהציבור היהודית בישראל, למעלה מחצי מיליון איש מלמדת המון. העובדה שבעשור האחרון שתי התנועות הכפילו את עצמן, קרי היו 4% והיום הן כמעט 8% מלמדת המון. כי הרי זה היה בניגוד לממסד, למרות שהממסד מנסה להתנכר ולהתעמר ולדחוק ולהדיר. אז העובדה שהציבור הישראלי מאוד פתוח למסר הקונסרבטיבי והרפורמי, אני חושב, לא צריכה הוכחה.

העובדה שעל כולנו כמדינה להבין שאנחנו פוגעים בעתיד העם היהודי בכך שגם במדינת ישראל אין לנו יכולת לחיות בפלורליזם יהודי היא דבר שיש לו משמעות אסטרטגית. כי אם נכונים הדברים שאתה אמרת קודם, ואני מניח שבחלקם הם מדוייקים, אתה מכיר אותם מיד ראשונה. הרי העובדה שמדינת ישראל לא משכילה להשתמש בעובדה שיש פה פלורליזם יהודי או שצריך להיות פה פלורליזם יהודי היא מכה אנושה גם להתבוללות.

מדינת ישראל יכולה להיות כלי נהדר ל-Israel engagement ואנחנו הולכים ומפספסים אותו.

נאור ראובן ביטון, Student Supporting Israel.

שלום לכולם, אני יושב ראש של SSI, סטודנטים תומכי ישראל בישראל. אנחנו למעשה ארגון שיש לו תאים ברחבי ארצות הברית. מעל 46 קמפוסים ברחבי ארצות הברית. התחלנו בשנת 2012 שאז היו תאים שונים של סטודנטים ברחבי ארצות הברית שהם תומכים בישראל. לעומת זאת, הצד האנטי ישראלי כלל רשת של תאים שפועלת באופן מכוון ומשולב. והיום אנחנו ממשיכים לפרוח ואנחנו גם בארצות הברית וגם בקנדה.

לגבי הנושא של הדיון היום – באופן ספציפי אנחנו רואים מחוויה של סטודנטים צעירים יהודים ולא יהודים שיש השפעה מאוד חשובה לתדמית של ישראל על האופן שבו סטודנט יהודי מתמודד בקמפוס. יש לנו תאים בקולומביה ובארווין ובמקומות יותר פרו ישראלים ואתה רואה שבמקומות שבהם ה-notion כלפי ישראל הוא שלילי אתה רואה את הסטודנט היהודי מוריד את הראש. לא מתבטא פוליטית, לא מעורב פוליטית, לא מעורב אפילו באגודת הסטודנטים, בנושאים שלא קשורים בישראל.

לעומת זאת, במקום שבו - - - אנחנו פתחנו תא בקולומביה, מקום מאוד אנטי ישראלי, אפילו נבחר לקמפוס הכי אנטי ישראלי ברחבי ארצות הברית, לאחר שפתחנו את התא הזה והוא תא פעיל ועושה פעילויות ועומד בשבוע האפרטהייד מול הצד האנטי ישראלי ומציג את ישראל האחרת, מול השקרים. אתה רואה את הסטודנטים היהודים מרימים את הראש, בוחרים להתמודד לאגודת הסטודנטים, בוחרים לעשות אירועים למען ישראל ובוחרים גם להגיד, אני, כן אני ציוני ואני יהודי.

מה שנאמר פה על ידי מר פלמור שבעצם אם אנחנו יהודים אז זה מתחבר עם ישראלים או מתחבר עם תמיכה ישראלית זה לא נכון בקמפוסים. ולכן צריך לשים את הנושא הזה, זה העתיד מבחינת ראותנו של היהדות בארצות הברית. אנשים הולכים ללמוד, ככה הם צומחים להיות מבוגרים, ולכן צריך לשים את זה על השולחן. זה המקום שבו צריך לפעול - - -

תודה. אני מצטער שאני לוחץ אתכם אבל אני רוצה להספיק לתת לאנשים. עורך דין אלעד קפלן מארגון עתים, בבקשה.

בסוף השבוע האחרון התפרסמה רשימה של הרבנות הראשית של 160 רבנים מ-24 מדינות שהרבנות הראשית פסלה. גם הרשימה הזאת התפרסמה רק אחרי מאבק משפטי כדי שיחשפו את הרשימה. זו אחת מני רשימות רבות. וצריך להבין, מדובר ברבנים שהרבנות פסלה לא רק את הגיורים שלהם, אלא למעשה את האפשרות שלהם להעיד על היהדות של בני ובנות קהילותיהם שביקשו להתחתן במדינת ישראל.

כלומר אותם רבנים בעיני הרבנות הראשית הם פסולים לעדות. זה חלק מחשובי הרבנים בצפון אמריקה, רבנים מאירופה ומכל רחבי העולם ואותם הרבנות פסלה. במקום לקרב מרחיקים, במקום ברית של שותפות יוצרים עוד ועוד בדלנות.

הייתי רוצה שמהחדר הזה תצא קריאה ברורה שאנשים שמקימים מאגרים ורשימות שחורות של רבנים לא יכולים להמשיך להחזיק במפתחות לזהותה היהודית של מדינת ישראל.

תודה. הצטרפה אלינו חברת הכנסת טלי פלוסקוב, חברת ועדה. StandwithUs, אילנה שרינגטון הופמן, מנהלת קשרי הקהילה. בבקשה.

שלום, אז חשוב באמת להתחבר לנושא הכללי של הדיון פה היום ולא רק להתמקד בדברים הספציפיים, לא כי הם לא חשובים, אלא כי אני רוצה ליצור פה ראייה יותר היקפית ואסטרטגית. הנושא של תדמית ישראל זה נושא שצריך לחבר בתוכו ולאחר בתוכו את היהודים בתפוצות בכל הגוונים והרקעים. אנחנו ארגון שקם באמת לתת מענה ליהדות התפוצות בסלון של הורים לסטודנטים שנמצאים בקמפוסים בארצות הברית שהתמודדו עם תנועת החרם וניסיונות לדה לגיטימציה כנגד ישראל.

אנחנו הצלחנו לצמוח ולפרוח לכדי 18 סניפים ברחבי העולם שנותנים מענה גם לתיכונים, גם לקמפוסים וגם לקהילות. מדיה חברתית שבשיא הצפיות מגיעה ל-105 מיליון אנשים ברחבי העולם בכל שבוע. הסיבה היחידה שהצלחנו להגיע לדברים האלה זה בגלל הניסיון והמאמץ המתמיד שלנו להיות רלוונטים ולפנות ליהדות התפוצות על כל גווניה.

זה חשוב מאוד שאנחנו נהווה גב ותמיכה, בין אם זה מענה חינוכי, בין אם זה מענה משפטי ובין אם זה כל הנושאים של הארגונים שיושבים כאן היום וכל אחד בנישה שלו שאנחנו נצליח לאחד בתוכנו את כל מגוון הדעות וכל מגוון הרקעים של יהדות התפוצות כדי שאנחנו נוכל באמת להתאחד בנקודה שבה אנחנו מתחברים ביחד וזה המאבק כנגד התדמית השלילית של מדינת ישראל או ניסיונות לדה לגיטימציה.

כי באמת ביקורת שהיא ביקורת ראוייה וביקורת בונה שנשמעת כאן זה דבר חשוב, ולכן יש לנו שיח ודיון כל כך ער על הנושאים שמתקיימים פה היום. אבל מעבר לכך אנחנו צריכים גם לזכור שאנחנו חייבים להיות גורם מאחד כשמדובר בביקורת שהיא לא לגיטימית כלפי ישראל ואנחנו נמשיך להיות כן באמת לעשות את זה ואני מאוד מקווה שאנחנו גם נצליח לשתף פעולה הרבה יותר בנושאים האלה כדי שאנחנו נוכל להיות בית לכל יהדות התפוצות לגבי הנושא של תרבות ישראל. תודה.

תודה. מוניקה לב כהן, מנכ"לית ארגון המדענים הישראלים בחו"ל.

שלום לכולם, אני רוצה לשים על השולחן קהילה יהודית שקצת לא דיברו עליה ויש לה הרבה משמעות גם בנושא של פלורליזם, גם בנושא של חיבור עם הקהילות היהודית וחיבור בכלל וזאת הקהילה הישראלית. פרופסור רבהון כתב עליה לא מעט גם. הקהילה הזאת היום מהווה קרוב ל-10% מיהדות צפון אמריקה. הקהילה הזאת למעשה היא גשר חי בין הקהילה לבין ישראל.

הישראלים שחיים בחו"ל, ואני יכולה להגיד את זה מעדות אישית, אני חייתי תשע שנים בחו"ל - גם באירופה וגם בארצות הברית, החיים בחו"ל בעצם מכירים לך את היהדות על כל גווניה. או במילים אחרות יצאתי ישראלית חזרתי יהודייה. למדתי בעצם בחו"ל מה זה להיות יהודייה. שכאן אתה נמצא עם הכפייה הדתית על הכתף, אתה יוצא לחו"ל ואתה מכיר את הזרמים החדשים ואתה לומד אותם ושאתה חוזר לארץ אתה מביא איתך את הפלורליזם.

אנחנו ארגון שמאגד היום 2500 מדענים ב-247 קמפוסים בכל העולם. יש לנו 22 מרכזים בצפון אמריקה. המדענים האלה בעצם והחוקרים הישראלים נמצאים ונחשפים יום יום לקהילות יהודיות ולא יהודיות שהרבה מהם בכלל לא קשורים לישראל, אולי שמעו על ישראל לראשונה מהמדען שהם פגשו במעבדה. הם מביאים להם את ישראל, הם מזוהים עם ישראל. מה שקורה בישראל בעצם גם רואים בהם, אפילו יותר מהקהילה היהודית, מכוון שהם באים עם מבטא ישראלי, עם הזהות הישראלים, עם הדימוי, כל מה שקורה פה בישראל משליך עליהם.

אז חשוב לי גם שנעשה דיון בנושא הזה להכיר בחשיבות הזו של הקשר עם הקהילה הישראלית בתפוצות והפוטנציאל הגדול שגלום בה בגם הבאה של פלורליזם לישראל וגם בחיבור עם הקהילות בעולם. תודה.

תודה רבה. יונה שיפמילר, NGO Monitor, בבקשה.

תודה אדוני היושב ראש. אני יודע שרוב הדיון היום התעסק בעיקר בכל מה שקשור לזהות היהודית או לזהות הדתית של מדינת ישראל והאופן שבו זה נתפס בעיני יהדות התפוצות, אבל חשוב גם להתייחס להתפתחויות נוספות שהיו בתקופה האחרונה, בשבועות או בחודשים האחרונים שמשליכים על היבטים אחרים ביחס בין ישראל לבין התפוצות.

בתקופה האחרונה עלו מן הבית הזה לא מעט הצעות חוק, או דיבורים על הצעות חוק בעניין מימון לארגונים לא ממשלתיים כאן בארץ. ניסיונות לצמצם את מרחב החופש של אותם ארגונים וניסיונות גם למנוע מימון לאותם ארגונים. ואנחנו שומעים בתקופה האחרונה לא מעט ביקורת. ביקורת חריפה מאוד אפילו שמגיעה מארגונים, מפעילים, מקהילות יהודיות בחוצלארץ, בעיקר בארצות הברית.

וחשוב וראוי לציין שמדובר בביקורת שמגיעה מארגונים ציוניים פרו ישראלים שחפצים לתמוך בישראל. והביקורת שהם מעבירים היא מאוד מאוד חשובה לא רק מפני שזה, כמובן, חשוב בפני עצמו לשמור על יחסים טובים עם יהדות התפוצות, אלא כי זה גם יכול לתת לנו איתות על האופן שבו צעדי היישום נתפסים בעיני התקשורת בארצות הברית, בעיניי הפוליטיקאים ובעיני הציבור הרחב.

ובעיקר יש לא מעט ביקורת על כך שישראל, לכאורה, נוקטת צעדים או עלולה לנקוט צעדים שלא עולים בקנה אחד עם הערכים הדמוקרטיים של המדינה. לא מזמן, רק השבוע בלוס אנג'לס טיימס התפרסם מאמר מערכת של העיתון שמדבר על כך שהחוק על איסור כניסה של פעילי BDS לישראל הוא חוק אנטי דמוקרטי, הוא חוק שפוגע בערכים הדמוקרטיים של המדינה. וזוהי ביקורת שאנחנו שומעים לא מעט גם מהארגונים הציוניים והיהודיים בחוצלארץ. חשוב לקחת את הביקורת הזאת בחשבון.

ב-NGO Monitor אנחנו כבר שנים מדברים על כך שהחוקים האלה, לא ראוי לחוקק חוקים כאלה. יש כמובן סוגיות נורמטיביות לא מבוטלות שקשורות לחוקים האלה וחשוב לקחת בחשבון גם את הסוגייה הזאת כשאנחנו מדברים על כל היחסים עם התפוצות.

מר דוד דנקר בבקשה, הפדרציה היהודית, צפון אמריקה.

תודה אדוני היושב ראש. קודם כל נושא הדיון, פדרציות, כמו שאתה יודע, אתה חבר טוב שלנו, אנחנו משקיעים מיליונים בנושא של תדמיתה של מדינת ישראל. לא רק כי אנחנו ציונים ואנחנו תומכים בישראל אלא כי זה החוסן של הקהילות שלנו. זה מחזק את הקהילות שלנו וזה חשוב לקהילות שלנו. אחד השותפים היותר חשובים במאבק שלנו זה The Israel Project שהם אחד הארגונים היעילים והמשפיעים ביותר בנושאים האלה. יש המון ארגונים שמתעסקים בזה והם אחד השותפים החזקים שלנו, בעיקר בנושאי התקשורת ונושאים של חקיקה. זה מאוד חשוב.

באופן קצת אישי, אני הופתעתי, קצת שמחתי מאוד ביום ראשון לראות את השם של אבא שלי וגם של הרב, שחתם על המסמכים שלי לעלות לארץ לפני כמעט תשע שנים, ברשימה השחורה של הרבנות הראשית לישראל. שמחתי, כי ידעתי שאני גדלתי, יש לי ייחוס של ציונים חזקים מאוד. אנשים שהם לא רק חינכו אותי להיות יהודי טוב וגם חינכו אותי להיות ציוני ולבוא לארץ - - -

מי הרב?

מייקל סיגל משיקגו. אנשים שנמצאים ברשימה הזאת הם אנשים שבעצם מעודדים עלייה, מעודדים אנשים להגיע לארץ, לבקר בארץ, להשתתף בתגלית, להשתתף בתכניות מסע. מדינת ישראל ולצערי ממשלת ישראל מרחיקה את האנשים שהם החברים הכי הכי טובים של מדינת ישראל.

אני רוצה להעשיר את הוועדה הזאת ואת אדוני היושב ראש, שאנחנו הקהילות שלנו, אנחנו רוצים לשמוע ממפלגת השלטון שאתם לא רק אוהבים אותנו, מחבקים אותנו. אנחנו חייבים לשמוע לא רק עד סוף הפגרה, גם אחרי הפגרה, שאתם כן אוהבים אותנו, אתם כן אוהבים את האנשים שאוהבים את מדינת ישראל ואתם רוצים כן לחזק את הקשר בין מדינת ישראל ליהדות התפוצות. תודה.

תודה רבה. הצטרף אלינו חבר הכנסת יהודה גליק. אנחנו בשלב של הסיכום. עומדים בחוץ ומחכים לדיון הבא. אני אתן סיכום של משפט לפני שאני מסכם לסגן הנשיא של ארגון The Israel Project, בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש, ושוב תודה לכל הארגונים שנמצאים פה. אני רק יאמר שיש פה ארגונים שלי פחות יצא להכיר. The Israel Project רואה את עצמו כהאב וכאחד שמוכן לסייע תמיד לבניית יכולות, לשיתופי פעולה אסטרטגים ואנחנו נשמח להמשיך את הדיאלוג הזה.

כמו בחיים, גם בכנסת הייתה כוונה אחת לעשות דיון בכיוון אחד, אבל קורים דברים מעניינים שיוצאים לדרך אז את הדיאלוג החשוב הזה בנושא המקורי אנחנו חייבים להמשיך. ואני רציתי גם להגיד, דוד דנקר, הבחור ששם דיבר, הוא עבד בשגרירות ישראל בוושינגטון והייתה לו עבודה מובטחת, עבודה מצויינת והוא פשוט התעקש לעלות לארץ ולהתגייס לצה"ל. אז הבנאדם הזה שעומד, ובאמת תמיד אומרים שהחיים נוחים באמריקה, היה לו עתיד מובטח ולשמוע את הדברים האלה ממנו, אדם שעזב הכל בגיל לא צעיר, לא כמו כל המתגייסים אצלנו. התעקש ללכת לצנחנים. כשהוא אומר דברים כאלה אני חושב שזה צריך להדהד מאוד חזק בחדר הזה ותודה שוב, אדוני היושב ראש.

תודה. אני פשוט נאלץ לסכם את הדיון. הדיון מאוד מאוד חשוב. אבל אני מבטיח לכם, אנחנו נמשיך, נקיים את הדיון עוד פעם. ואני הייתי רוצה לסכם.

קודם כל הוועדה מברכת את הפעילות של הארגון The Israel Project בנושא תדמיתה של מדינת ישראל והשפעתה על יהודי התפוצות. זה חשוב וממש הוועדה מברכת.

ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות גם רואה את כל יהודי באשר הוא שייך למדינת ישראל. מדינת ישראל היא הבית שלו. לא משנה איפה הוא חי, מה הוא לובש, איך הוא מתפלל. מדינת ישראל היא הבית שלו, לכל יהודי באשר הוא.

ואנחנו בוועדת העלייה והקליטה רואים את יהדות התפוצות כנכס למדינת ישראל ואנחנו מכירים את פעילות ותרומתה של יהדות התפוצות לעלייה וקליטה פה במדינת ישראל. אני באופן אישי מכיר טוב מאוד את התרומה של יהדות התפוצות בעלייתם וקליטתם של יהודי אתיופיה. גם העליות האחרות, גם מרוסיה ומהארצות האחרות. לכן אנחנו אחים.

ואמרת בצדק, אהבת ישראל היא לא תנאי, אין תנאי לאהוב את מדינת ישראל וארץ ישראל. אם גם טוב או לא טוב אנחנו אוהבים כי זה הבית שלנו, אין לנו מדינה אחרת, ולכן אני מסכים איתך, מדינת ישראל היא הבית של כל יהודי וכולנו עם אחד.

והפעילות שלהם היא מאוד חשובה מכוון שכמו שאנחנו כולנו כעם אחד נלחמים נגד האויבים שלנו ואנחנו צריכים את הבעיות הפנימיות שלנו נמשיך להתווכח אבל את ה-BDS לתדמיתה של מדינת ישראל כולנו נתגייס ונלחם נגד האויבים שלנו. על הבעיות שלנו נמשיך להתווכח כאן בכנסת ישראל, גם בתפוצות, בפדרציות. תודה שבאת, אנחנו מאוד מודים לכם, כל המשתתפים, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.