הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 9

מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלהלבטיחות בדרכים

יום שני, כ"ג בתמוז התשע"ז (17 ביולי 2017), שעה 8:30

1. הרחבה והעצמת החינוך התעבורתי בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים והתיכוניים - ישיבת מעקב

2. פעולות משרד החינוך למניעת היפגעות ילדים ובני נוער בחופש הגדול, בישיבה ישתתף מר שמואל אבואב, מנכ"ל משרד החינוך

חברי הוועדה: יעקב אשר – היו"ר

ג'מעה אזברגה

אחמד טיבי

מנכ"ל משרד החינוך - שמואל אבואב

ממונה ארצי זהירות בדרכים, משרד החינוך - מקס אבירם

מנהל אגף בטיחות סביבתי במוסדות חינוך, משרד החינוך - רותם זהבי

מנהל אגף הביטחון, משרד החינוך - אריה מור

מנהלת אגף תכנים תוכניות הכשרה והשתלמויות, משרד החינוך - טליה נאמן

מנהלת היחידה למניעת סמים, משרד החינוך - קרן רוט איטח

סגנית מנהל אגף זהירות בדרכים, משרד החינוך - אורית לוריא כהן

מנהלת תחום, משרד החינוך - הילה פאר סיקרון

סטודנטית, משרד החינוך - נטע בוחבוט

רפרנט חינוך באג"ת, משרד האוצר - דניאל לורברבוים

סמנכ"ל בכיר תנועה, משרד התחבורה - אבנר פלור

יו"ר הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה - גיורא רום

מנכ"ל הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה - רחל טבת ויזל

מנהלת תח' חקיקה-ר.לאומית, משרד התחבורה - מירב רפאלי

מנהלת חטיבת חינוך והסברה, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - נחמה לאור דרורי

מנהלת אגף חינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים - מירי נחום

ראש מחלקת מחקר ופיתוח, המשרד לביטחון פנים - אלברט אסרף

ק' משמרות שב"ת, המשרד לביטחון פנים - ירון עציון

יועץ, מרכז השלטון המקומי - יוסי אוחנה

ראש מטה הבטיחות של עיריית גבעתיים, מרכז השלטון המקומי - גיל צ'רנובסקי

נציג בוועד, ועד מורי החינוך התעבורתי הארצי - נילי קשת

חבר ועד, ועד מורי החינוך התעבורתי הארצי - ישראל ארד

חבר הנהלה, אנשים באדום, ארגונים למאבק בתאונות דרכים - יעקב אדלר

מנכ"ל עיניים בדרכים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים - יחיאל מונטג

יו"ר עמותת עיניים בדרכים, ארגונים למאבק בתאונות דרכים - דורון קדמיאל

מנהל תחום מדיניות ציבורית, אור ירוק - יניב יעקב

קצין בטיחות, דן, מפעילי התחבורה הציבורית - צחי ליטבק

מנהל מחלקת בטיחות, דן, מפעילי התחבורה הציבורית - אמנון שדלצקי

נציגת ארגון בטרם - אביטל אפל פנקס

יו"ר, ארגון מורי הנהיגה - אבי קרמר

יו"ר, האיגוד המקצועי של מורי הנהיגה בישראל - עירית זינגר

חבר באיגוד, האיגוד המקצועי של מורי הנהיגה בישראל - מיקי מיכאל לוינגר

מבקר ויו"ר ועדת הביקורת, מועצת התלמידים והנוער הארצית - בני ג׳אג׳אטי

נציגה, מועצת התלמידים והנוער הארצית - מיה אלדר קטן

נכים למען נכים - דן מיכאל קדרון

מוזמן/ת - יצחק שחק

דיקלה טקו

הדס צנוירט

1. הרחבה והעצמת החינוך התעבורתי בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים והתיכוניים - ישיבת מעקב

2. פעולות משרד החינוך למניעת היפגעות ילדים ובני נוער בחופש הגדול

בוקר טוב לכולם, אני קודם כל רוצה לקבל בברכה – אני חושב שאם, כוועדה שמתעסקת הרבה בנושא התאונות המחרידות ומספר הנפגעים הגדול, אני חושב שהחלום הכי טוב שיכול היה להיות לנו, שאדם שהיה הרבה שנים, עמד בראש עמותה חשובה מאוד, שיש לה תפקיד חשוב מאוד במניעת תאונות דרכים ובלעורר את מקבלי ההחלטות ואף יותר מזה – גם סייעיה אפילו תקציבית לא פעם ולא פעמיים בעניין הזה, אז החלום הזה התגשם, שמנכ"ל העמותה הזאת, ידידי שמואל אבואב, הפך להיות במרוצת הזמן מנכ"ל משרד החינוך. הוא הגיע לתפקיד הזה כשהיינו בעיצומם של דיונים. הדיון האחרון היה ב-19.12.2016 – אז עוד לא היית מנכ"ל. זה התחיל להתבשל כנראה. היה לנו כאן דיון מאוד מעמיק בנושא הזה של חינוך תעבורתי, סקירה של כל הדברים שנעשו דרך משרד החינוך, עם משרד החינוך, בשיתוף משרד החינוך. אנחנו נדבר על זה תכף. אני מקדם אותו בברכה, מאחל לו הלאה בהצלחה – כבר נפגשנו מאז - כמנכ"ל משרד החינוך. יש לו הרבה מאוד דברים, אבל ברור דבר אחד – שאם אני יכול להיות פרשן לענייני המלחמה בתאונות בדרכים, יש לנו פרטנר יוצא מן הכלל בדמות משרד החינוך. אני מברך אותך, ומודה לך שהגעת ערב פתיחת שנת לימודים לנושא החשוב הזה, וזה רק מראה כמה זה חשוב לך.

דבר נוסף – אין לנו ברירה אלא לפתוח כל פעם עם הנתונים כדי גם להחדיר את זה לעצמנו וגם למי שצריך לדבר על זה ולעשות דברים בשביל זה. אז מתחילת השנה לצערנו, עד היום נהרגו בתאונות דרכים 210 בני אדם לעומת 203 אשתקד. מגמת הירידה שייחלנו לה, לא מגיעה, ואנחנו מתמודדים עם זה במגמת עלייה. היא מדאיגה מאוד. לכן אנחנו נחושים להמשיך הלאה, אנחנו בתפקידנו אנו כוועדה שמבקרת ודוחפת ומעלה לסדר-היום את הדברים.

הדיון שלנו לצערי הרב הוא עד 10:00, אז אני מבקש, כדי שאוכל לתת ליותר אנשים לדבר, ואחרי שנשמע את המנכ"ל ושאפשר יהיה גם לשאול אותו שאלות, לקצר.

בפתיחת הדברים אתן בבריף קצר את הנושאים שעלו בזמנו בדיונים שלנו בנושא החינוך. דיברתי באופן כללי, אדוני המנכ"ל, ואמרתי לנציגים שלך שיושבים אתנו ומלווים אותנו כל הישיבות, ואמרתי את זה לפני חצי שנה-שנה – וצריך קצת לרענן גם את התוכניות במשרד החינוך. נעשית עבודה, אבל לפעמים שגרה הופכת את זה למשהו יותר אנמי ופחות מועיל. לעשות פריש מיש, לבדוק מחדש את התוכניות, לשכלל אותם, לאתגר אותם. ודאי נשמע ממך על הדברים הללו. המטרה היא שהילדים יגיעו הביתה, והשיח על הנושא הזה יהפוך גם בבית, והם יהפכו להיות גם שגרירים שלנו מול ההורים שלהם גם כן.

דיברנו על הנושא של תגבור משמרות זה"ב, חוסר בהדרכה מהמשטרה, היה אחד החסמים לעניין הזה. נשמח לשמוע דיווח על ההסכם שנאמר לנו אז כאן בדיון שמאז נחתם בשלהי 2016, ההסכם הרב-שנתי עם הרשות הלאומית לגבי השותפות והשותפות שגם באה עם תקציב, כך שיש לה בסיס. נשמח לדעת, האם יש תוספת של כיתות בכיתות י', שלעניות דעתי 3,000 כיתות היו בדיווח האחרון עם מטרה לנסות להעלות את זה לאט-לאט, שלומדים חינוך תעבורתי. דובר – הוצע הפילוט שדובר עליו לנסות לשלב, כי המנכ"לית הקודמת מיכל כהן אמרה כאן באופן קטגורי – והיה לי קשה לחלוק עליה בעניין הזה – היתה דרישה להפוך את המקצוע הזה למקצוע לבגרות. היא הסבירה את דעתה, שזה לא נכון, גם מבחינת ההיבטים של משרד החינוך, של עומס יתר לבגרות וכו', אבל לחצנו מאוד על לנסות לשלב ולהגיע לדבר שהוא, גם אם אינו בגרות, אבל משלב את התיאוריה. התלמיד יודע שאם הוא ילמד טוב את השיעורים הללו בכיתה י', יש לו פור, כשהוא מגיע לעשות את הטסט שלו וכו' – זה יהיה חשוב מאוד. אשמח לשמוע איך זה מתקדם.

אולי שתיים-שלוש מילים על התפקיד של רכז זהירות בדרכים – מה תפקידו, מה יכולותיו, ואם אפשר להעצים אותו יותר כדי שהדברים יסונכרנו לתוך בית הספר, וממילא נגיע לכל הילדים. אדוני המנכ"ל, רשות הדיבור שלך עם המצגת. קח את כל הזמן שאתה צריך.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. אני שמח על ההזדמנות לדיון החשוב והמשמעותי הזה. אנחנו מרבים במשרד החינוך בדיונים רבים בנושאים של ידע ודעת והשכלה והישגים לימודיים וצמצום נשירה, וכל יעד וכל מטרה היא ראויה וחשובה, אבל אין דבר רם ונישא ונעלה וחשוב ומשמעותי יותר מהצלת חיי אדם, ובעת שאנחנו מדברים על זהירות בדרכים וחינוך לתעבורה - זה לא עוד מקצוע, זה לא עוד נושא. זו תשתית שאנו מאמינים בה, שאם היא תתקבע באמתחת ההתנהגות של הילדים הצעירים ובני הנוער, בגיל בוגר יותר, זה מה שיורה את דרכם הזהירה, וזה מה שיציל את חייהם, וכך אנו מתייחסים.

היום אני מבקש להציג שלושה מהלכים משמעותיים: אחד, מה ההרחבה והפעילות והתוספת בתשתית שאנחנו ניצור בבתי הספר היסודיים. אסביר גם מדוע תחנת הזמן הזו היא כל כך חשובה וכל כך משמעותית. הדבר השני, מה הפעולות, ההרחבה והתוכניות שאנחנו רוצים לעשות בגיל של בתי הספר התיכוניים, הגיל הסמוך לקבלת הרשיון, ואיך שיתוף הפעולה, שלעניות דעתנו הצנועה ראוי שיהיה בין הרשות הלאומית, משרד התחבורה ומשרד החינוך כדי להביא את זה לתכלית שבסופו של דבר מבחן התיאוריה ייעשה בין כתלי בית הספר ולא בגופים חיצוניים כדי לתת מעמד ותוקף ומשמעות ללימודי החינוך לתעבורה. אלה הדברים שאני מבקש לגולל בקציר העומר, כי הזמן הוא קצר.

תחנת הזמן הראשונה שבה אנו רוצים להטמיע את המיומנויות ואת התובנה זה גני הילדים. עד כיתה ג', עד גיל 10-9, זה גיל שאנו צריכים להרחיק את הילדים מכל הימצאות בסביבת הכביש. למה – כי בסופו של דבר חמישה דברים הם האויב הגדול ביותר של הילדים, ויכולים להיות ילדים עם מידות טובות ונבונים ותלמידים טובים. בעצם היותם ילדים צעירים מגיל 9 הם נעדרים כל יכולת להשתלב בכביש. ילד עד גיל 9, שדה הראייה שלו צר ב-30%, ולא משנה מיהו. היכולת שלו לזהות את הרעשים של חריקת בלמים, של מנוע, של צמיגים, זה לא רעש שמדבר עליו כרעש מסוכן. ילד עד גיל 9 דעתו מוסחת בנקל. הוא רואה משהו שמגרה אותו בצד השני של הכביש – הוא מתפרץ אל עבר הגירוי, ואין לו יכולת לקרוא את מפת הסכנות. ילד עד גיל 9 לא יודע לאמוד מרחק בצורה נכונה. תמיד רכב גדול ייראה לו משהו קרוב, ואופנוע נראה לו משהו רחוק. מכל המאפיינים האלה, שאפשר לדבר עליהם משך יום עיון שלם, המסקנה היא ברורה וחד-משמעית: אנחנו מכניסים לילדם תובנה וכלל זהירות: עד גיל 9 אתה לא נמצא בכביש, לא הולך לבד, לא חוצה לבד, ותמיד בלוויית מבוגרים.

איך אנחנו רוצים להנחיל את זה ולהטמיע את זה באופן שיטתי, רחב היקף, מקרית שמונה ועד אילת. ראשית, אנחנו מתחילים בגני הילדים. גם התוכנית לנוע בעולם מתנועע היא תוכנית שנחדש אותה, נרענן אותה, נביא אותה מחדש בפני הגננות והסייעות, בכדי שבין מכלול הדברים החשובים שגננת מובילה בקרב הילדים בגיל הצעיר היא תדבר על הדברים הללו.

לצד זה אנחנו פותחים שערים, הולכים ומתרחבים ליותר ויותר מתנדבים של זהירות בדרכים, זה"ב בגן, שבאים – זה יחד עם עמותת אור ירוק וגופים נוספים, שתורמים יום בשבוע, ומביאים מהניסיון שלהם ומהערכות ומהיכולת להטמיע בילדים את המסקנה הזאת, איך לא חוצים כביש.

תחנת הזמן השנייה היא כיתות ב' בפרט ולעתים א'. אנחנו רוצים להגיע למספר שמכסה את שכבת הגיל כולה, בלי הנחות ובלי הקלות - לא סקטוריאליות, לא מגזריות. זה חוצה את כל המגזרים, את כל סוגי האוכלוסייה. לכן בכתה ב' – חלק יעשו את זה ב-א', אבל כל שכבת הגיל, כפי שאנו רואים פה, 125,000 תחמידים, שזה כיסוי של כל שכבת הגיל, ילמדו את התנועה ואת הזהירות בדרכים בגיל הזה.

אנחנו הוצאנו מחדש הנחיות לכל מנהלי בתי הספר, רעננו מחדש את העניין שזה חובה, וכל השעות חולקו לכל בתי הספר, ואין בית ספר שאין לו השעות. כרגע עלינו לוודא, שאין בית ספר אחד שנתן לעצמו דרור ושחרר את עצמו מחובת לימוד חינוך לתעבורה. זה התפקיד שלנו, זו המשימה שלנו במשרד החינוך. את זה אנחנו צריכים להביא לפועל.

השעות הן מתוקצבות וקיימות – צריך לטייב אותן בצורה המיטבית שאפשר. זה לא בעיה של חוסר-תקציב בחלק הזה, בשכבה הזו.

בדיוק. יתרה מכך - בסוף חודש מרס כל מנהלי בתי הספר קיבלו טבלה של כל המקצועות, ולצדן כל השעות הנדרשות כדי ליישם ולהוציא לפועל. אתה יכול לתת כמה מקצועות שאתה רוצה. אם אתה לא מצמיד לצד המקצועות שעות שבאמצעותן אפשר להוציא את התוכניות מן הכוח אל הפועל, אלו המלצות תיאורטיות. אין בית ספר – אני קובע זאת נחרצות - שאין לו השעות המיועדות, ולא רק זאת – אלא גם את החובה לעשות זאת. זה מה שצריך לעשות. זה תפקידנו. יש לנו אגף זהירות בדרכים, יש לנו מפקחים. אנחנו לפני פתיחת שנת הלימודים עושים כנסים בכל המחוזות בקרב כל המנהלים, ואחד הנושאים והדגשים זה הנושא של זהירות בדרכים, ועוד אמשיך לגבי חינוך לתעבורה.

תחינת הזמן השנייה המשמעותית היא כיתה ה'. אחרי שאנחנו מקיפים באופן רחב היקף בכיתה ב', אנחנו רוצים להגיע לכיתה ה' ולכסות את כל כיתות ה'. היום רק 80,000 תלמידים בשנה האחרונה למדו זהירות בדרכים בכיתות ה'. אנחנו כאמור נתנו שעות לכל בתי הספר, הצבנו גם כאן כחובה להורות את המקצוע של זהירות בדרכים בכיתות ה', וכוונתנו תוך שנתיים להגיע לכיסוי מוחלט. למה לא מיידית, תוך שנה – כי אנחנו רוצים להיות זהירים בהתחייבויותינו. השעות מצויות, התקציב נתון. כרגע צריך לגייס את המורים החסרים, כדי שזה לא יהיה מורים שלא עברו את ההכשרה, אלא שיבואו עם המטען, עם הידע ועם התבונה הנדרשת.

שזה לא יהפוך לג'וב למורה שלא הצליח במתמטיקה.

בדיוק כך. לכן לא אמרנו: לוחצים על הכפתור בתוך שנה. עשינו זאת בהדרגתיות שיש בה יכולת לכסות את כל שכבות הגיל. לכן בכיתות ה' נגיע לכיסוי מוחלט של התלמידים שלומדים זהירות בדרכים.

בכיתה ה' אנחנו לא רק מלמדים פעם שנייה את זהירות בדרכים ואת הכללים הנדרשים, אלא אנחנו מכשירים את התלמידים לקראת הגעתם לכיתה ו' בכל המרכיב של זהירות בדרכים, ואדבר על זה בסעיף הבא.

במשמרות זהירות בדרכים עשינו בדיקה מקיפה בכל הארץ אך לאחרונה. בדקנו 1,336 בתי ספר ברחבי הארץ. הממצאים הם שב-798 – כמעט 800 בתי ספר – מקיימים ומפעילים משמרות זהירות בדרכים. ב-538 בתי ספר לא מפעילים. היכן שלא מפעילים, רצינו לבדוק מה הסיבות, והתוצאה היא ש-60% מבתי הספר מפעילים משמרות זהירות בדרכים.

מדוע זה חשוב, מדוע יש בתי ספר שלא מקיימים את זה ומה בכוונת משרד החינוך עם השותפים כדי להרחיב את הדבר החשוב. משמרות זהירות בדרכים זה הסביבה הבטיחותית שבה אנו רוצים להשית וליצור בקדמת בית הספר. הדרך שבה התלמידים מגיעים, הדרך שבה מקבלים את פניהם בבית הספר, הדוחק שיש בין 07:30 ל-08:00, שהתלמידים באים ברגל, והורים באים ברכב פרטי, והסעות, כל האנדרלמוסיה הזאת, המבוכה והמבולקה, בסד מאוד צפוף בתי הספר נבנו – בחלקם לפני ארבעים וחמישים שנה. הם לא נבנו במרחבים ולא בסטנדרטים ולא במעטפת הבטיחותית הנדרשת. לכן נקבעו סטנדרטים, וטוב שכך. המשטרה זה הגוף שאמון על הקביעה, האם המקום ראוי וניתן לקיים בו משמרות בטיחות. למה חשוב שהמשטרה תעשה את זה – משום שלמשטרה יש הסמכות, יש לה התוקף, וברגע שאחריות כזו תוטל על מנהל בית ספר, הוא יאמר: אני לא מוסמך לזה, לא רוצה, ואז ארגוני המורים יתארגנו, ויגידו: רבותיי, כל מה שקשור מחוץ לכותלי בית הספר – אנחנו לא מאשרים למנהלים ולמורים לבצע את זה. מתוך כך שיש בו שותפות וחלוקת אחריות לא בעניין של לגלגל אחריות אלא בתוקף של הגופים הסטטוטוריים שאמונים על כך, אז המשטרה קובעת, האם זה ראוי והאם זה נכון. היא מבצעת את ההסמכה, ונותנת לכאורה את תו התקן לתלמידים, להיות ראויים ומוכשרים לבצע את העבודה, ואל ייקל הדבר בעינינו. בסוף אנחנו שולחים ילדים בכיתה ו'. ילד בכיתה ו', יש לו תבונה של ילד בכיתה ו', יש לו מבט הסתכלותי על החיים של ילד בכיתה ו'. אין לו כל הניסיון והתבונה וכל מה שצריך. לכן יש להכשירם בצורה מיטבית.

בדקנו בבתי ספר שאין, כי משום שמשמרות זהירות בדרכים הוא דבר חשוב ומשמעותי. אז גילינו שיש בתי ספר שבהם האזור הוא אזור כפרי. זה מועצות אזוריות, שהרוב המוחלט של בתי הספר באים באמצעות הסעות. בחלק מהמקומות זה חינוך מיוחד, שזה דבר מורכב ולא אפשרי, לדאבון לבנו, להטיל על הילדים את המשימה הזאת. חלק מהמקומות אין האפשרות הפיזית, אבל אחרי שמיפינו את הכול, אנו שבים ופונים לכל רשות שיש אפשרות, להרחיב את הפעולה הזאת. בכל מקום שזה אפשרי, וניתן ומאושר, נרחיב את משמרות זהירות בדרכים. עד כאן אנו סוגרים את הפרק של בתי הספר היסודיים. אני מסכם – גני הילדים, כיתות ב', כיתות ה', משמרות זהירות בדרכים.

הנקודה של החוסר בשוטרים, מדריכים – משטרת ישראל פה? יופי. ארצה להתייחסות אחר כך לעניין הזה.

מה המהלך המשמעותי בכיתות י', למה הוא משמעותי, למה תחנת הזמן הזו היא קריטית. אנחנו מדברים על תלמידים שבעת הזו מכשירים עצמם רובם ככולם לקבלת הרשיון. לדאבון לבנו והניסיון המצטבר, המחקרים שבים ומציבים בפנינו מציאות מאוד ברורה, שאומרת: הילדים עוברים הכשרה של לימוד נהיגה – 28, 30 שיעורים. יהיו המורים הטובים ביותר בנהיגה שיהיו, זה לא מטען מספיק. זה ידע תפעולי, זה ידע מטורי, זה ידע, איך נוהגים, אך זה לא ידע שמביא אתו את מטען המשמעויות של הנושאים המרכזיים, שהם האויב הגדול של הנהגים הצעירי – מה המשמעות של עייפות ומה המשמעות של אלכוהול ומה המשמעות של הסחת דעת ומה המשמעות של מהירות נסיעה וחגורות בטיחות.

לכן הכוונה שלנו במקצוע הזה ליצור שינוי. משך שנה שלמה נטעין את הצעירים במטען הבנתי, מה המשמעות של רשיון נהיגה. איזה תוכן, איזה נושאים, איזה ניסיון חיים, איזה סיפורים, איזה דוגמאות החברה חוותה, ואנחנו לא צריכים שהם יחוו את זה גם הם כדי להבין עד כמה הדברים מסוכנים.

בסוף כשאנחנו שואלים את עצמנו מה הקושי הגדול ביותר בקרב הנהגים הצעירים, אנו משיבים לעצמנו שני דברים שאודותיהם פיתחנו ואנחנו מרחיבים את תוכנית הלימוד: ראשית, שהנהגים הצעירים הם חסרי ניסיון, וניסיון הוא לא עניין שולי. כאשר ניסיון כרוך בביטחון עצמי מופרז, אנו רואים פה ניגודיות בלתי-מתפייסת. יש להם ביטחון, הם יודעים להפעיל את הרכב, הם צעירים, הם מתפקדים מוטורית נהדר, אבל אין להם קילומטראז' ואין להם ניסיון ואין להם יכולת לקרוא את מפת הסכנות, ולכן הם מותחים את גבול הביטחון שלהם מעבר ליכולת הניסיון שלהם, וזה המצב המסוכן ביותר. הם בטוחים שהם במיטבם.

הדבר השני, הצעירים באורחות חייהם, בשעות הנהיגה שלהם הם שונים מאשר אנחנו. הם יוצאים לבלות ב-24:00, ולכן הם יוצאים בשעות החשיכה, והם יוצאים עייפים, ולא פעם זה כרוך בשתיית אלכוהול, ולא פעם הם יוצאים בחברותא, וכל החבורה שנמצאת בתוך הרכב מסיחה את דעתו של הנהג, וכל תנאי הנהיגה האלה הם קשים ומורכבים, ואנו רואים את היקף ההרוגים הבלתי-נסבל. אי-אפשר להשלים עם העובדה שלמעלה מ-30 צעירים נהרגים כל שנה זה בלתי-ניתן להבנה. לכן אנחנו מבינים את גודל החשיבות שיש למערכת החינוך בין שאר הגופים, בין שאר המשימות הלאומיות של המשרדים האחרים, להוציא מעשה תכליתי תחת ידינו.

מתוך כך בכוונתנו להגדיל את מספר התלמידים שלומדים בכיתות י'. היום 72,800 תלמידים. אנחנו מרחיבים את זה ל-100,000 כדי להקיף את כל שכבת הגיל הרלוונטית. זה התפקיד של משרד החינוך, זו המשימה שלנו, וכאן אנו חוברים עם הרשות הלאומית, שהם השותף הבכיר והמשמעותי ביותר עבורנו במשימה הזאת. ישבנו גם עם היושב-ראש. ודאי הוא יביא את הדברים בשם אומרם מנקודת מבטו. ישבנו גם עם המנכ"לית, גם אתמול, וכוונתנו להרחיב, אבל ההרחבה היא לא הרחבה סתמית, רק לומר: אנחנו מרחיבים. אנחנו מדברים על תוכנית שתתרענן ושתתחדש, ושתביא ילדי ביטוי סרטים ודוגמאות ומחקרים וערב רב של דברים, כדי שיעשירו את הקונקרטיזציה ואת התובנה של התלמידים שזה לא מקצוע סתמי. זה מקצוע שמספר את סיפורם של צעירים שנהרגו בשחר ימיהם.

הפסקה קטנה, שתוכל רגע לנשום ואולי גם לשתות - היינו בסיור עם הוועדה בזמנו בבית לווינשיין, במרכז ההדרכה שם, וביקור אחד שם עושה המון. ודאי לבני נוער יעשה המון. אני מוסיף את זה לחבילת הדברים שדיברת עליהם.

נכון מאוד. והמשפחות השכולות, שאיבדו את יקיריהם, שנמצאים ומגיעים לכיתות הלימוד, ומשוחחים עם התלמידים, ומסבירים להם: זה קרה בשבריר של שנייה. ובמשרד החינוך יש לכם מועד ב' - לא הצלחתם במתמטיקה – אתם הולכים למועד שני. לא עשיתם בגרות – אתם עושים אחרי הצבא. פה אין. אין אפשרות יותר.

לכן אנחנו רוצים לעשות שלושה דברים משמעותיים: אחד, להרחיב את המספר, שתיים, לרענן את התוכנית, ושלוש, לגייס מורים – מה קרה עם כל התשתית של חינוך לתעבורה - זה היה בבחינת גאות ושפל. התלהבות שיש שעות לשנה מסוימת, וכאשר השעות לא ניתנו בשנה שלאחר מכן, המורים מצאו את דרכם למקצועות אחרים. אם נשדר יציבות ונצליח להגיע להסכם עם הרשות ומשרד התחבורה לתוכנית רב-שנתית שבה אנו משדרים למערכת: בכוונתנו להטמיע את המקצוע הזה ולגייס מורים טובים, ולומר להם: יש לכם אופק, יש לכם יציבות, יש לכם המשכיות ויש לכם שליחות גדולה. ומדוע השותפות עם הרשות ומשרד התחבורה הם כל כך חשובים? משום שהרשות הלאומית זה הגוף הלאומי שמתכלל ורואה את כל הראייה כולה של המאבק בתאונות דרכים, ומשרד התחבורה זה האכסניה המקצועית, שבה נותנים את האישור למבחן התיאוריה.

פה אני עובר לעניין עצמו. כדי לתת תוקף וקיבוע ומוניטין ומשמעות וחשיבות לנושא של חינוך לתעבורה, אנחנו רוצים להוליך למהלך שכבר משנה הבאה, בעזרת השם, ובעזרת כל הגופים הכרוכים בעניין – שנת הלימודים הבאה עלינו לטובה, שאנו נמצאים על מפתנה, שנגיע למאות בתי ספר. הכוונה שלנו היא 500, ואני מקווה שנצליח לחבוק את ההיקף הזה, שיחד עם משרד התחבורה ועם הרשות הלאומית אנחנו מצליחים לקיים את המבחנים לתיאוריה בבתי הספר על-ידי אנשי המקצוע של משרד התחבורה כדי לתת לזה רצינות ולתת לזה תוקף כפי שאנו נותנים תוקף למבחנים של הבגרות, בגורמים חיצוניים שבודקים את זה, ובסטריליזציה שאף אחד לא מתערב בזמן המבחן, והרמה והסטנדרטים נקבעים על-ידי הרשות הלאומית ומשרד התחבורה, כדי שזה יהיה ברמה נאותה, שמנקודת המבט של משרד התחבורה זו הרמה הנדרשת לתלמיד, לבחור צעיר לקבל רשיון לתיאוריה, וזה התנאי לקבלת רשיון. אין הרבה דברים משמעותיים בתחנת הזמן הזו לבני הנוער. צריך לזכור שלמעלה מ-90% מוציאים רשיונות כבר בזמן לימודיהם בבית הספר. אני לא רוצה לדבר בדרמטיזציה גדולה, אבל אנחנו שנים רבות, רבות מדי מנסים להביא לשינוי של המצב של תוכנית הלימוד, ויש לנו הזדגמנות שלא תסולא בפז, שאין לה שיעור בכל השוואה לכל מקצוע אחר. יש לנו הזדמנות להביא את המבחנים האלה לבתי הספר, לשדר לבתי הספר ששם זה יהיה, לומר לתלמידים עד כמה זה משמעותי ועד כמה זה כרוך כתנאי לקבלת רשיון הנהיגה.

יש חסמים בעניין הזה כרגע – תקציב או חוקתיים? האם יש חקיקה או תקנות של משרד התחבורה, או אנחנו צריכים לדפוק על מפתן דלתכם כדי לקדם אותה? ראיתי שמשרד התחבורה מהנהן בראשו.

אני מהנהן שאנחנו תומכים, אבל תכף אגיב לנושא החסמים.

בוקר טוב. הפעם אנחנו יושבים מאותו צד של המתרס.

אנחנו מצפים שנגמור עם הרשות הסכם ארוך טווח עם התקציבים הנלווים. בכוונתנו גם להעמיד תקציבים של המשרד. אנחנו צריכים לסגור עם משרד התחבורה את האופן של הביצוע של המהלך הזה בבתי הספר. אם נצליח להוביל את זה, אנו רואים לנגד עינינו את התוצאה הבאה: אנו חושבים ש-12% - אם נתחיל בפילוט – יעברו את המבחן בשנה הבאה. אנו מעריכים ש-50% מהם יצליחו במבחן. לאחר מכן הכוונה שלנו להגיע עד 70% מהתלמידים שעוברים את מבחן התיאוריה. תזכרו שהיום זה 40% או 50%, לא זוכר כמה, אבל זה לא תיאוריה רק של תמרורים אלא תיאוריה עם כל המטען הדרוש, ושם עם כל הלימוד וכל המשמעויות, לשם אנו רוצים להגיע.

מעבר לכך רכזי הבטיחות, רכזי זהירות בדרכים שדיברת אודותיהם, אני רוצה לעבור למעטפת הבטיחות הפיזית. אנחנו רוצים להשיק - עם כל הגורמים כולם בסביבת בית הספר - אנו רוצים שגם ההליכה לבית הספר תהיה הליכה בטוחה. אנחנו רוצים שגם משמרות זהירות בדרכים שאודותיהם דיברתי, יעבדו בתנאים נאותים ובסביבה שיש בה כל הסטנדרטים. אנו רוצים שכל הפרויקטים למיניהם של המתנדבים ושל אחרים, שמאפשרים להורים להביא את ילדיהם סמוך לבית הספר – לפתוח את הדלת ולהמשיך בנסיעה. כל הפרויקטים למיניהם יהיו חלק מסביבת הלימוד. אנחנו רוצים שכל ההסעות - רעננו מחדש את הנהלים בנושא ההסעות. לא סיימנו, אך אנו בתהליך של זיהוי של המקומות שבהם ההסעות מתנהלות בצורה לא תקינה, באמצעי הסעה לא נאותים, לא בחברות ששומרות על הסטנדרטים, לא בהתנהגות נאותה של הילדים. רוצים למפות את זה ולהתלבש על העניין של מרכיב ההסעות כדי להגביר את רמת הבטיחות גם בהסעות.

אנו רואים שאופניים הוא דבר ידידותי וראוי וגם ראוי לעידוד. לכן ביותר ויותר בתי ספר מסדירים את המתקנים, ומעודדים את התלמידים להגיע לבתי הספר ברכיבה ובהליכה. זה חלק מהמערך הבריאותי, שאנו רוצים שילד בשבוע יעשה כ-150 דקות פעילות מוטורית, פעילות ספורטיבית. בעולם של ההשמנה – ושוחחנו על זה בהקשר אחר - אנחנו רוצים להגביר את פעילות ההסברה כדי שגם סביבת בית הספר תהיה סביבה.

הרשות, הרכזים של הרשויות המקומיות בודקים את הסביבה הפיזית – האם יש מעקה, האם מעברי החצייה מסומנים, האם יש פסי האטה, האם יש שילוט של זהירות ילדים בדרך, כל אותה מעטפת פיזית – בכלל ובפרט לקראת פתיחת השנה, אלה דברים חשובים.

הם מעבירים את זה לרשות המקומית?

כן. הרשות המקומית היא הגוף שאחראי לבצע את הפעולות הפיזיות האלה, ודאי שבבית הספר הרשות הלאומית, הם מגבים חלק ניכר- - -

פה צריך את הליווי שלכם מול הרשויות המקומיות.

- - -

מזמן לא הייתי ראש עיר, אז שכחנו.

דווקא ביקרנו השבוע בבני ברק, היתה פעילות יפה.

אומרים שמי שהיה ראש עיר, נשאר כל חייו.

זה נכון במידה מסוימת.

אנו שואלים את עצמנו בין מכלול הדברים היכן אנו צריכים לשים דגש ודגש יתר; אילו מהאוכלוסיות הן נפגעות יותר, אוכלוסיות שבהן ההיקף של הנפגעים הוא לא בר השוואה לשאר אוכלוסיות התלמידים. אנו מתמקדים במגזר הערבי, ורואים שהמספרים מדברים בפני עצמם. אנחנו מגבירים מאמץ מרוכז בכל הדברים שדיברתי, אך בפרט במגזר הערבי. המציאות, המספרים, ההיקפים מדברים בעד עצמם. לכן אנחנו מבינים ששם יש להגביר מאמצים בכל המרכיבים. לכן סידרנו את זה ביעדים ברורים. שמנו את זה במספרים ניתנים למדידה, וכך אנו מתכוונים להגביר את המאמץ במגזר הערבי – זה הבדואי, הדרוזי, שבהם יש היקף היפגעות רב יותר מאשר האוכלוסיות האחריות.

גם רב יותר באופן כללי, אבל גם, כשאתה מנתח, ונתונים של הרשות מהישיבה הקודמת, אם אני זוכר נכון, אז אם בציבור הכללי 64% מהנפגעים הם מעל גיל נוער וכו', במגזר הערבי 60% ומשהו זה צעירים ונוער. ילדים וצעירים. כלומר משרד החינוך בעניין הזה, החלק של הילדים והנוער הוא קריטי מאוד.

באופן מובהק. ובתוך כך אנו לא יכולים להתייחס בשוויון נפש ובאדישות למגזר החרדי. אנו רואים את המאפיינים השונים של ילדים צעירים שיוצאים בגפם, לפעמים מלווים על-ידי אחיהם הצעירים מתחת לגיל 10.

אמרו שילדה בת 9 לוקחת אתה תשעה אחים ואחיות.

לכן היינו צריכים לעשות שני דברים: אחד, יש הסכמה והבנה ודאי שלא צריך לשכנע את המנהיגות החרדית מדוע הצלת חיים זה ערך רם ומשמעותי, אבל היינו צריכים להתאים את התוכניות למאפיינים של הוראת המקצוע והנושא בבתי הספר החרדיים. זה הסתייע, זה הושלם, וכרגע אנו מגבירים מאמצים גם במגזר החרדי.

אנו נמצאים בחופש הגדול. לצד הדברים המופלאים שהוא מזמן – הנאות, יצירתיות ומרחבים אחרים לתלמידים, זה גם החודשיים שהם האויב של הילדים. היקף הנפגעים בחופש הגדול הוא רב יותר מכל חודשי השנה. לכן נדרשנו לעשות פעולות מטעם משרד החינוך, פעולות מקדימות ופעולות מלוות את התלמידים בחופש הגדול. ראשית, העובדה שיש הפרויקט של בתי הספר של החופש הגדול, שכבר נכנסים כיתות א', ב' וג' למסגרת סדורה בבתי הספר על-ידי אנשי בתי הספר. זה מקיף קרוב ל-400,000 תלמידים. זו מסגרת הרבה יותר בטוחה, הרבה יותר מסודרת, הרבה יותר מושגחת מאשר שנות העבר. אני מקווה שביום לא רחוק נצליח גם למצוא פתרונות לימי החופש במהלך ימות השנה, ואם נצליח – השר עושה מאמץ גדול כדי לפתור את הבעיה –אם הבעיה הזו תיפתר, תהיה לנו תשובה לחופשים במהלך השנה, שילדים יישארו במסגרות מסודרות.

לפני החופש הגדול עשינו מהלך עם כל המדריכים הצעירים של של"ח, שהם יצאו לחופש הגדול ב-20 ביוני. ביקשנו שאת עשרת הימים, יחד עם עמותת אור ירוק, שעושים זאת משך שנים רבות, במקום להיות בחופש הגדול הם יבואו לבתי הספר היסודיים ויעסקו שעה עם הילדים הצעירים במשמעות כללי הזהירות. זה נעשה בהיקף רחב. אנו פועלים בחינוך הדתי. התלמידים מגיעים במהלך חודש אוגוסט ליום מודעות ולפעילות בקהילה, ואנו מלווים את זה גם בהסבר. כל הפעולות של המתנ"סים והפעילות הבלתי-פורמלית ברחבי המדינה הם מוקפדים, והוצאנו שוב את ההנחיות ואת ההסבר, כמה חשוב לצד הפעילות המעניינת והסקרנית והמהנה והמפיגה, להקפיד על כללי הזהירות. אני מקווה, בעזרת השם, שהחופש הגדול הזה יהיה בשורה וירידה במספר הנפגעים.

מה שרציתי בזמן הקצר הזה להסביר – יש לנו פה חלון הזדמנויות מיוחד. אנו מבינים כולנו את החשיבות הגדולה. יש תשתית אפשרית לצאת לדרך. זו הזדמנות לשלב ידיים בין כל הגופים, וליצור תשתית שאומרת שהזהירות בדרכים וחינוך לתעבורה זה חלק מהנוף הלימודי והמחויבות שלנו כלפי הצעירים האלה. תודה רבה.

תודה, אדוני. אני חושב שלא צריך להיות מומחה גדול כדי להבין כמה אתה מבין בתחום הזה. היתה גם הרצאה מרתקת, אבל היא לא רק הרצאה, אלא היא הרצאה שמדברת על הצעדים שיש לעשותם.

אעביר כעת את רשות הדיבור לרשות הלאומית לבטיחות בדרכם. בבקשה. לאחר מכן נשמע את חברי הכנסת, את שאר המשרדים ומשרדי ממשלה. מה שמעניין אותנו, איך אני קורא לך פה – יושב-ראש הקואליציה לבטיחות בדרכים – אתה התמרור שלנו, הזרקור שלנו, המבקר שלנו, ואנו צריכים לראות - יש רצון טוב מהמשרד – זה לשון המעטה – וצריך לראות איך אנו יוצאים לדרך עם הפעילות, עם התקציב, איפה יש חסמים. תרימו לנו להנחתה כדי שנוכל לעזור בעניין הזה. מר גיורא רום, יושב-ראש הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, בבקשה.

אני רוצה להודות לשמואל על דבריו. החינוך התעבורתי הוא נדבך חשוב מאוד במרכיבי הגברת הבטיחות. לפני שנה היה ברור לי שהיה צריך להסדיר אותו. אני לא רוצה להידרש למה שהיה בעבר - זה לא קונסטרוקטיבי. חשבנו שהוא צריך להיות מטופל על-ידי קואליציה של משרד התחבורה, משרד החינוך והרשות, שזו התפישה של הרשות הלאומית, התפישה של הקמת קואליציה לכל נושא שאנחנו מטפלים בו. הקואליציה צריכה להיות מובלת על-ידי הרשות, כי בניגוד לכל שאר הגופים שאנחנו עובדים אתם, שיש להם נושאים נוספים, הרשות היא הגוף היחיד שמסתכלת על כל דבר דרך משקפי הבטיחות.

הרשות דאגה לתקציב. לא היה לנו מספיק כסף. הלכנו לאוצר. האוצר היה קשובים לבקשנו, וסימנו לנושא הזה תקציב של 18 מיליון שקלים, שאגב, הוא לא חקוק בסלע – הוא יכול להיות 19 או 20, אבל חשבנו שאנחנו צריכים לדאוג לתקציב, שוב – כי הנושא בוער כאש בעצמותינו, ואנחנו רוצים לוודא שהתקציב באמת יהפוך לחינוך תעבורתי.

אנו נדאג לתקציב, הקואליציה תדאג לתכנים. צוות משותף של משרדי החינוך, התחבורה והרשות ידאג לתכנים. לכל אחד משלושת המרכיבים יש הרבה מה לומר באשר לתכנים, בעיקר אם רוצים לקחת אותם לרמה המתקדמת של השנים האלה, ולא ללמד דברים שהם קצת מיושנים.

יש מעורבות שלכם בתכנים?

מאוד. אנחנו יחד עם משרד החינוך, ומשרד התחבורה, שאחראי על כל עולם הרישוי, גם לו יש מה לומר בנושא. אנחנו נעשה את זה ועושים את זה באמצעות צוות משותף.

משרד החינוך יהיה אחראי על היישום. בסוף המורים מופעלים על-ידי משרד החינוך. הוא אחראי על היישום, וזו אחריות אדירה.

לתלמידים יינתן תמריץ - בטח זה ייפתח פה לשיחה. צריך לרתום את ההורים לנושא הזה. אחד הדברים שהכי הפריעו לי היה שוועד ההורים לא השמיע את קולו בעוצמה המספקת לזה שהילדים לא מקבלים חינוך תעבורתי, כי בסוף הילדים שלהם הם אלה שנפגעים, פי 1.8 מחלקם היחסי במחזיקי הרשיון בישראל.

אני רוצה לומר מילה על עיקרון הבקרה. קיבלתי לפני כמה ימים את סיכום שנת הבטיחות בתעופה, שאני עדיין ממשיך לקבל ולקרוא. אני לא מתנתק מזה. שנת 2016 בוצעו בעולם קרוב ל-4 קטעי טיסה. 4 מיליארד אנשים עלו וירדו מאווירונים. נהרגו בתאונות אוויריות בסביבות 250 אנשים, שנה שלמה בכל העולם, ובכל העולם כל שנייה ממריא מטוס ונוחת מטוס. נהרגו 250 אנשים. לא אכנס לעניין הזה כי זה לא נושא הדיון, אבל אחד הדברים שעליהם מושתתת הבטיחות בתעופה הוא נושא הפיקוח והבקרה, ואני התניתי בתנאי ייהרג ובל יעבור שתבוצע בקרה. הבקרה מבוצעת בשביל מנכ"ל משרד החינוך, בשביל מנכ"לית משרד התחבורה. הבקרה לא באה לחפש פגמים ואשמים אלא לספר איך נראה השטח, ולעזור למי שמוביל הכול, להוביל נכון יותר ויותר. כבר השנה התחלנו בזה – זה בטח יעלה מדברי המנכ"ל.

הדבר שעולה מדברי המנכ"ל, והרשות תומכת בזה, וזה היה ביסוד כל העניין - אנחנו רוצים לייצב את התהליך. לא עוד שנה כן, שנה לא, האם יהיה תקציב, האם לא יהיה תקציב. לא עוד. יש תקציב. כל שנה אפשר להכין סגל מורים מיומן ומקצועי. התלמידים יתרגלו לזה, ההורים ילמדו להעריך את התרומה, ואני מקווה שתהיה לזה תרומה.

לקראת שנת הלימודים הבאה התקציב כבר עבר?

התקציב הוא באחריותנו. סלק דאגה מלבך.

היא לא היתה אפילו. לא יהיה יום אחד עיכוב לעניין הזה?

לא יהיה עיכוב.

כי ברור שמשרד החינוך, שנכנס להסכמים עם מורים, חייב ללכת על הדרך הבטוחה.

זה חשב לנו מאוד.

הבנתי. לא היה לי ספק שאלה הדברים.

בבקשה, הגברת רחל טבת ויזל, מנכ"לית הרשות הלאומית.

שלושה נושאים בקיצור – על החינוך התעבורתי, על החברה הערבית והנוער שלהם ועל חודשי הקיץ. לגבי החינוך התעבורתי, גם אתמול נפגשנו בפגישה מאוד פורה במשרד החינוך עם מנכ"ל משרד החינוך. אנו מדברים על שיתוף פעולה הדוק עם משרד החינוך, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים להנעה והובלה של הנושא של כיתה י', של החינוך התעבורתי. אנחנו הולכים למתווה שלדעתי הוא שובר שוויון מבחינת עד כמה נוכל להשפיע.

הגיע הזמן.

זה מתווה מאוד-מאוד שונה. עד כמה נוכל להשפיע על כל הילדים בגילאים שלפני קבלת הרישיון. אלה גילאים קריטיים. זה מתווה שמשותף, שמדבר על שנת לימודים מלאה לכולם, עם תכנים שיוכנו על-ידי הצוות המשותף, שיהיו בו גם תכנים של משרד החינוך, אבל לא פחות חשוב מזה – תכנים של משרד התחבורה עם הדגשים של משרד התחבורה לגבי הנהגים הצעירים, שזה חידוש מאוד משמעותי. גולת הכותרת – בסוף שנת הלימודים מתקיימת בחינה, שהיא מאוד משמעותית. יציג את זה פה אבנר ממשרד התחבורה. לגבי אופייה של הבחינה, מדובר בבחינה שהיא חליף לתיאוריה. מי שיעבור את התיאוריה גם מבחינת משרד החינוך, זו בחינה באסטרטגיה של בגרות או בנהלים של בגרות, זה הכיוון שאליו אנו מכוונים, כך שיהיה לה תוקף, כך שיש לזה גם הבחינה אבל גם את הכשרת המורים במהלך השנה. לדעתנו זה מהלך מאוד משמעותי. כמובן שהרשות שותפה לזה.

מילה אחת לגבי החברה הערבית. אנחנו בשבוע שעבר עשינו כנס לראשי רשויות מקומיות. היתה השתתפות מאוד נאה של ראשי הרשויות המקומיות בחברה הערבית. יצאנו לתוכנית מאוד רחבה - אדוני מכיר אותה - גם עם הקאדים במסגדים, גם עם ארגוני האימהות, ארגוני ההורים, תנועות הנוער וכו'. הנתונים לגבי הנוער בחברה הערבית הם פשוט קשים מאוד מבחינת נתוני ההיפגעות שלהם, וגם ביחס לחברה היהודית. הסיכוי להיפגע הוא עוד הרבה יותר גבוה.

יצאנו בקמפיין פרסומי כבר ביום ראשון שעבר. מי שנמצא בחברה הערבית כבר רואה אותו. הוא לא תרגום של הקמפיין בעברית. הוא קמפיין שנעשה עם אסטרטג מהחברה הערבית, חברות פרסום ערביות כדי להגיע לכל התושבים בחברה הערבית. זו תוכנית שהיא מהפכנית בזה שהיא מסתכלת על החברה הערבית מתוך החברה הערבית ולא שונה, ויש שם דגשים גם לגבי הנוער.

לגבי הקיץ, קיימנו כבר לפני כחודש וחצי – אולי יותר - פורום בטיחות עם כל השותפים, כולל המשטרה, משרד החינוך, משרד התחבורה וכו', בטרם, ארגוני מורים, הורים, כולם, לגבי היערכות לקראת הקיץ, כפי שנעשית במשרד החינוך. אנו תומכים אותה בתוכניות נוספות שקשורות להסברה, שקשורות להפעלת מרכזי הדרכה גם בקיץ לקיטנות.

יש התייחסות לכל כלי התחבורה הקטנים, החדשים?

התייחסות לאופניים החשמליים. אם אתה שומע, יש תשדירים שמדברים על ילדים בקיץ, למה ההורים צריכים לשים לב.

דיברנו על החברה החרדית. יש לנו קבוצה שהולכת וגדלה של משרתים בשירות האזרחי מקרב החברה החרדית, עם תכנים, והעברנו להם תכנים שמותאמים לקיץ לחברה החרדית, והם גם נכנסים לבתי ספר שבהם החינוך הוא פרטי, והם לא מקבלים השלמה של משרד החינוך. חלק גדול מהדברים כמובן מתואמים עם משרד החינוך, כך שאנחנו מאוד פעילים בנושא הזה – גם מבחינה קהילתית וגם בנושא ההסברה.

שאלת, אדוני, לגבי רשויות מקומיות. אנחנו מוציאים כמעט לכל רשות מקומית תזכיר בטיחות של סביבת בתי הספר. זה מועבר לראש הרשות המקומית כבר בסוף השנה. זה הועבר. הם אמורים לקחת את התזכיר הזה, ולהיערך לקראת תחילת שנת הלימודים.

יש לכם מעקב ביצוע?

ודאי. בכל רשות מקומית יש מרכז בטיחות אזורי מטעם הרשות הלאומית, שעובד עם ראש המטה. יש פה ראש המטה של גבעתיים כדוגמה – עובד עם ראש המטה כדי לבדוק שהליקויים לקראת שנת הלימודים- - -

זה מזכיר לי מה שדיברנו, לנסות לאתגר את ראשי הרשויות מבחינת תחרות של עיר בטוחה יותר, לעשות תחרות מצוינות בתחום הזה.

עובדים ברשות על מדד רשויות. כשהוא יהיה בשל, הוא יוצג וייצא לפועל.

צריך לעבוד על המדד ואז על הקמפיין, כדי שזה גם ייתפס, כי אם הייתי יכול להכניס את המדד הזה של תאונות דרכים ושל טיפול של הרשות במענקי איזון למשל, או במשהו שנוגע לתקציב, זה היה מצוין. אני יותר בטוח שלא נוכל לעשות את זה מאשר שנוכל, אבל כל ראש עיר רוצה להיות בטבלאות שמתפרסמות אחת בשנה במצוינות כזו או אחרת. לכן זה מאוד חשוב.

אומר לך איפה יש על זה דגש – שר התחבורה מטייב מפגש עם כל ראש עיר לגבי ענייני התחבורה בעירו.

הציון בבקשות.

הרשות הלאומית לוקחת שם חלק נכבד, וראש עיר שלא מטפל בזה, חוטף על הראש.

תמיד היתה חלק מהישיבה, אבל אם היא לוקחת חלק נכבד, זה טוב.

השר מתייחס לזה ברצינות, והיא לוקחת חלק נכבד. תודה.

נעבור למשרד התחבורה. כמה דברים כלליים בקצרה, אבל למקד אותי לגבי החלק שכל השאר מסתדרים לבד, וטוב שיש שולחן עגול אתכם מבחינת התכנים וכו'.

הדבר היחיד שאני רואה כרגע לבדוק שאין חסמים בו זה נושא הפילוט של מבחני התיאוריה, שבאופן עקרוני הסכמתם לדבר הזה. אתם שותפים למהלך הזה. נראה איפה זה נתקע, אם זה נתקע, אם אנחנו צריכים לעשות משהו. בבקשה, נציג משרד התחבורה, מר אבנר פלור.

קודם כל, התוכנית מאוד יפה וטובה. כפי שאתה יודע, אדוני היושב-ראש, המנכ"ל הציג – ככל שלומדים בגיל קטן יותר, זוכרים יותר. יחד עם זאת, אנו בשנה האחרונה - וגם קודם לכן – אבל בשנה האחרונה אנו בפעילות ענפה עם הרשות ומשרד החינוך בנוגע לחינוך התעבורתי. גם שאלות התיאוריה עודכנו בתהליך עבודה מול משרד החינוך. אנחנו בעד הנושא של הפילוט של ה-500 כיתות.

כרגע החסם שישנו הוא – אני מקווה שהוא ייפתר, אבל זה ביצוע מבחן במסגרת כיתות הלימוד. יש איזה נושא מחשובי, אבטחת מידע, אך הנושא הזה ייפתר, ואני מקווה מאוד שב-2018-2017 נצא עם הפילוט ל-500 כיתות.

כלומר שנת הלימודים הבאה ייתכן שזה עובד?

בעזרת השם, שייפתרו הבעיות של אבטחת המידע. אני מקווה שזה ייפתר, וזה יבוא על מקומו.

המנכ"ל לוחש לי: מוכרחים, מוכרחים.

מצוין, אנחנו גם רוצים. זה פילוט טוב, שיהווה על מבחן התיאוריה, יהיה באותן כיתות שיהיו. כמו שזה קיים כיום, שהמבחן תקף לשלוש שנים, גם פה באותם בתי ספר מכיתה י' שילמדו ויעשו את הבחינה, זה יהיה תקף לשלוש שנים.

יחד עם זאת, אנחנו מוצאים לנכון – כפי שאמר אדוני המנכ"ל בתחילת דבריו, שזו מטרה נעלה מבחינת משרד החינוך, אז כדי לתת לזה משקל כבד וחשיבות, חשוב שזה יהיה במסגרת אפילו בחינה פנימית במבחן הבגרות, כי זה גם יעלה את הרמה המקצועית של המורים, גם של התלמידים וגם של המקצוע.

יש תרכובת כזו?

כדאי שנבהיר את זה פה, כי כבר היינו בסוג של פילוט עם אבטחת מידע, עם קווי נל"ן. אנחנו מדברים עכשיו על מתווה אחר, של בחינת תיאוריה שהיא כמו בגרות – באותו יום, באותה שעה, אבל בתנאים שעושים בגרות במתמטיקה, ולא בתנאים שעושים תיאוריה במבחני הרישוי, כי אז אנו חוזרים אחורה. אנו רוצים להשתפר. אחרת אנחנו חוזרים לנקודת ההתחלה שבה היינו בשנה שעברה.

אני רוצה רגע להבהיר את המושגים. כשאנחנו מדברים כמו בגרות, הכוונה היא שהמבחן יהיה ברמת הכנה כמו בבחינת בגרות: גורם חיצוני מגיע, המבחנים נעשים על-ידי גוף חיצוני ולא בית ספרי, ומשגיחים, משגיחים על התלמידים כדי שהתשובות תינתנה בצורה סטרילית, בלי התערבות גורמים. זו הכוונה לרמת סטנדרטים דומה לבגרות. אין הכוונה, להכניס את זה כמבחן בגרות. האינסנטיב שיש, זה בלתי-רגיל, ההזדמנות הזו שהמבחן יהיה בבית הספר. לתלמידים הרשיון מאוד משמעותי. זה בשבילם דבר אדיר.

הרשיון הוא אינסנטיב – לא התיאוריה. זו הטעות. יש פה טעות. הרישיון זה אינסנטיב ולא התיאוריה.

השאלה היא אם מבחינת משרד התחבורה, אנחנו הולכים לסטנדרט של בחינת בגרות של משרד החינוך.

זה מה שאמר המנכ"ל – הסטנדרט של החלק האמתי וההשגחה יהיה בדיוק כמו בבגרות. אבל מכאן ועד הכללה בתוך הבגרות, זה סיפור אחר לגמרי. זה הבנתי בלי בגרות...

האם זה יהיה תנאי לתעודת בגרות?

לא. אני רוצה לחדד את זה שוב – כל מה שייכרך בבחינת הבגרות יפתח חזית ויכוחים מפה עד הודעה חדשה. זה יעכב וישהה את כל הפעולות כולן. יהיו אנשים שיגידו: מה פתאום הכנסתם את המקצוע הזה ולא מקצוע אחר? המשרד הלך לרפורמה לצמצם את המבחנים – מה פתאום אתם פועלים בניגוד לרפורמה שסיכמתם? אלה שלא מוציאים רשיון – מה פתאום אתם מתנים ומתלים את היכולת לקבל את תעודת הבגרות? לכן אני אומר לכם – אם לא הייתי מאמין בזה, הייתי חושב שזה מעשה לא נכון. הדרך של להפוך את זה לבחינה בתוך בית ספר היא תיתן לזה את כל התוקף ואת היציבות בתוך בית ספר להפוך את זה למשהו ארוך טווח. זה די והותר, וזה טוב.

צריך לשקול גם תמרוץ כלשהו. מישהו דיבר קודם על תמרוץ, שיהיה לנוער, לעשות את זה במסלול הזה. אני זורק, סתם , אולי העלות של התיאוריה תהיה יותר נמוכה מאשר באופן רגיל.

זה זניח בעלויות.

זה לא עניין של עלות אלא איך מערכת החינוך- - -

אבל אנחנו מדברים פה, וגם העירו מהצד – מה יהיה האינסנטיב. לכן אומרים – תכניסו את זה לבגרות, אז כביכול בזכות זה - ואז ימצאו דרכים עוקפות כאלה ואחרות.

אני חושב שהמסלול נכון. ודאי שווה לבדוק אותו בשנה-שנתיים הקרובות, לעשות את זה, לנסות להציג אותו עד כמה שאפשר בתוך בית הספר. אני חושב שאם הוא יבוצע נכון, ואם הוא יהיה אטרקטיבי ולא משעמם כמו מבחני תיאוריה שלומדים אותם כמו תוכי ולא יותר, ואם זה יהפוך למשהו יותר פעיל, יותר מעניין, שיש סביבו גם דיבור – כל הצעירים והצעירות מדברים על זה, כולם בלחץ, כולם נבחנים ביחד – מה שלא קורה היום, כשכל אחד הולך לבד לתיאוריה שלו, אפשר מהבאזז הזה לייצר הטמעה של הרבה מאוד דברים שאולי נראה אותם בסטטיסטיקות בשנים הקרובות. אז אני מבין שאין חסמים חוקיים; יש רק החסם ההוא התשתיתי שהבנתי ממך באופטימיות זהירה שבעזרת השם, בשנה הזאת או בסוף שנת הלימודים, נוכל לקבל.

בתמיכה של המנכ"ל.

יש לכם הזדמנות חיים. אני מקווה שהממשלה הזאת תחזיק מעמד, אבל לפחות בשביל הדבר הזה חשוב שהיא תחזיק מעמד.

תודה רבה למשרד התחבורה. שתי מילים משרד האוצר ואחר כך חבר הכנסת. משרד האוצר, אתה במצב טוב היום – אף אחד לא מבקש עוד כסף, אבל אני רוצה לבקש ממך בקשה – יש לנו הרבה בקשות לעוד כסף בנושא של ניידות ודברים כאלה. לא אעשה לך את זה עכשיו, ואפילו שמואל אבואב מתאפק לא לשלוף את הכובע הקודם שלו ולדבר על מספר הניידות החסרות, אבל דבר אחד כן – שהתקציב הזה יעבור באופן שוטף. הוודאות התקציבית היא חלק מהעניין של הפעילות. אם זה מתחיל להיתקע כי חסר וצריך לעבור אישור ועדת כספים או ועדה אחרת – התקציב הזה, בגלל שהוא עובר דרך הרשות, הוא חייב להיות מוטמע כך שפה הבקשה שלנו אליך בחלק הזה, כי זה החלק שאתה אחראי עליו בקישור בין האוצר לבין משרד החינוך והרשות, שלדברים הללו תהיה ודאות תקציבית. שתי מילים אם יש לך להוסיף.

דניאל לורברבוים, משרד האוצר. אמרת הכול. הכסף עובר בתקנת השתתפות, כך שאפילו לא צריך לעשות פנייה דרך ועדת כספים. הכול אצלנו. נדאג שהכול יעבור מהר ובטוח.

לא שאני אומר שיש בעיה בוועדת כספים. הרב גפני הוא יושב-ראש מצוין, רק אני אומר – הם צריכים את הוודאות שלהם, וכשאתה עושה פעולות, אתה צריך את הוודאות. חבר הכנסת ג'מעה אזברגה.

אני לא הייתי בדיון הקודם. אני מברך אתכם, אדוני היושב-ראש והמנכ"ל שמואל אבואב על הנוכחות, ההסבר והמצגת הממצה. אני לא מעורה בישיבות הקודמות כי נכנסתי לא מזמן, אבל כפעיל במערכת החינוך וכיושב-ראש ועד ההורים שנים רבות באחד בתי הספר התיכוניים, אני חושב שהנושא מאוד מעניין וחשוב. הפילוט שאתם עושים מאתגר ממש כשלעצמו.

אני בהחלט שותף לדעת המנכ"ל בנוגע לעניין של להכניס את זה כיחידת בגרות או לא להכניס. אתה צודק. הדילמה הזאת יכולה לרדוף אותנו הרבה, אבל אני חושב שלא נכון לעשות את זה כך. אבל אם אנחנו עושים את זה כשיחת בית הספר או חצר בית הספר עם הילדים, זה יכול לשנות דפוסים.

אנחנו מדברים על כמה חסמים פיזיים. אם אני כבר גולש לעניין המגזר הערבי, יש לנו בעיית ההסעות וארגון ההסעות שדיברת עליה בתחילת המצגת. אדוני היושב-ראש, אין על זה בקרה, במה שנוגע לעניין הסעות התלמידים. יש בעיה – אני חושב שגם אפשרי, כלומר העניין של מערך הסעות הוא כביכול לא קשור למועצה ישירות, רק בצורה עקיפה. אף אחד לא מוותר על זה בסופו של יום. אני גם לא יודע אם למשרד החינוך יש הכלים לעשות את זה בסופו של יום. בינתיים גם המועצה לא עושה את זה, ועד ההורים לא עושה את זה. אני לא יודע מי כן. אם אתן דוגמה פשוטה – אוטובוס שמסיע מאה ילדים, נגיד, ובמגזר זה קורה – אף אחד לא בודק את זה. אם שוטר תופס אותו, משטרה - זה בסדר. אם לא, עולם כמנהגו ינהג.

הנושא השני, אולי זה העניין הפיזי או התשתית שנמצאה בכפרים הערביים. יש בעיית תשתיות, שלא כל הזמן, אם זה מעברי חצייה.

היו על זה דיונים ארוכים.

זה קשור לעניין, אבל אני מברך על הפילוט, על הרעיון. כשלעצמו, הוא יכול להיות מעניין. זו הישיבה הראשונה שלי בוועדה. אני מוכן לתרום. תודה.

תודה רבה. נציג מועצת התלמידים והנוער הארצית, בבקשה. תנו לנו את חוות דעתכם על מה שקורה, מה אתם מציעים, רק בקצרה. אנו רוצים לשמוע את מגוון הדעות, ולתת למנכ"ל לסכם.

בוקר טוב, אני בני ג׳אג׳אטי, מבקר ויושב-ראש ועדת הביקורת במועצת התלמידים והנוער הארצית. בראשית דבריי אני רוצה לברך על קיום הישיבה החשובה כאן היום ועל הנושאים שעלו ועל המצגת ועל כל מה שדובר פה היום.

אני רוצה להתייחס לכל הנושא של החינוך לתעבורה. כפי שאתה מכיר, אדוני המנכ"ל, מתפקידך הקודם – רק אתמול פורסמה בדיקה שנעשתה על-ידי אתר YNET ואור ירוק, שמתוך 4,000 תלמידים ובני נוער שרכבו על חשמליים, כ-78% לא חבשו קסדה, 58% צייתו לתמרורים בכבישים, ועוד ועוד נתונים מדאיגים. בשנה האחרונה, כפי שסיפרת על הפילוט, גם היו לא מעט חסמים ובעיות שהיו בתוך בתי הספר, והפילוט, שאמור היה להיות השנה, השנה היתה אמורה להתבצע בפועל השילוב עם התיאוריה. גם שם חלק מהשיעורים לא התקיימו.

במיוחד אני רוצה לדבר על החינוך לתעבורה בבתי הספר היום, שלפי חוזר מנכ"ל, החינוך לתעבורה מוגדר כיום לכיתות ט'. בפועל השיעורים לא מתקיימים – בפועל מורים או לא מגיעים לשיעורים, או אין תכנים. קיבלנו המון פניות גם מתלמידים, גם ממנהלי בתי ספר, גם מהורים וגם ממורים שאומרים לנו: אין לנו מה להעביר בשיעורים, ובסופו של דבר הדברים לא מועברים.

על זה דיברנו, על הדבר הזה של לחדש, לפקח על זה ולמלא את זה בתכנים. זו השאיפה שלנו והרצון שלנו בשינויים שקורים בתקופה האחרונה, ועכשיו יקבלו, כפי שראינו במצגת- - -

מהסיבה הזו אני רוצה לקרוא מכאן לאחראים במשרד החינוך על הנושא של החינוך לתעבורה, שבאמת להרחיב – אולי את הפילוט הזה, לא עם השילוב של התיאוריה, אבל כן להרחיב את החינוך לתעבורה כבר בחטיבות הביניים. היום אנו רואים שכבר מבתי הספר היסודיים תלמידים נוסעים לבית הספר – אדוני המנכ"ל, דיברת על רכיבה לבתי הספר. היום תלמידים רוכבים עם אופניים חשמליים, והם גם מסכנים את החיים שלהם, שהם מחויבים לפי חוק לנסוע בכביש, אבל מהצד השני, הם פשוט לא יודעים איך להתנהל בכביש. לכן תאונות הדרכים עולות ועולות, ולכן אני קורא לאחראיים במשרד החינוך גם לשתף אתנו פעולה בנושא הזה וגם להגביר את שיעורי החינוך לתעבורה בבתי הספר.

חשוב לנו כבני נוער שחברים שלנו, כשהם הולכים לטייל, לבלות, במיוחד בחופש הגדול, שכן יידעו איך לבלות ולחזור הביתה בשלום ולא להיפצע בתאונות דרכים, במיוחד מאופניים חשמליים.

אדוני היושב-ראש, אני מבקש ממך בכל לשון של בקשה מאתנו, ממועצת התלמידים והנוער הארצית, לקדם חקיקה בנושא של אופניים חשמליים. החקיקה החלה לפני כמה חודשים, אבל עדיין היא תקועה. אנו מבקשים ממך לקדם אותה. תודה רבה.

בעזרת השם, אומרת לי מנהלת הוועדה, שצריך לשבח את עבודתה לאורך כל הדרך – זו הישיבה התשעית שלנו מאז שהוקמה הוועדה, לפחות שהישיבה הבאה שלנו תהיה בנושא קידום החקיקה, ולא כי אמרת את זה עכשיו אלא כי זה התכנון – ישיבה שתהיה בפגרה, בעזרת השם.

נילי קשת, בבקשה.

שמי נילי קשת, אני מורה לחינוך תעבורתי, 42 שנה במערכת החינוך, מ-2001 מורה רק לחינוך תעבורתי.

ראשית, אני לא מאמינה שאני עשה את זה בכל כך שמחה – רוצה לברך את מר אבואב. לא יכולנו לייחל למנכ"ל יותר טוב שיהיה למקצוע הזה. תהיה לי גם בקשה, ואני מודה לנציג מועצת התלמידים, שפתח לנו את הדלת לדיון הזה.

דיברתי אתמול בערב עם ד"ר משה בקר, שישב כיושב-ראש כל הוועדות בתחום החינוך, בחלק מהוועדות עצמן.

איפה הוא היום?

לא הצליח להגיע. שוחח אתי אמש. קטונתי מלייצג אותו.

נראה אם תוכלי לעשות את החמזירים שהוא אומר...

ממש בקצרה. ב-1993 ממשלת רבין קיבלה החלטה בעקבות תאונות הדרכים, החלטת ממשלה, להקים את אגף הזה"ב ולהחיל בו את מקצוע החינוך התעבורתי בכיתות י"א, שזה הגיל המתאים ללמד לקראת נהיגה. בהמשך, ב-2005, ובכל מערכת החינוך, מגן הילדים עד י"ב – בכל מערכת החינוך נכתב סילבוס, תוכניות לימודים לכל מערכת החינוך. ב-2005, שוב עם עלייה בקטל בדרכים, התכנסה ועדת שיינין. ד"ר משה בקר ייצג את תחום החינוך, קבע שיש ללמד מקצוע לבגרות. יש חוק הרשות, שנדמה לי שתוקפו הוא עד סוף השנה הזאת, ובמשרד החינוך היו אנשים רציניים, לקחו את העניין ברצינות. לימדתי אני את המקצוע בכיתות י' ו-י"א, כאשר הנושאים בכיתות י' היו התנהגות הולכי רגל ועקרונות הבטיחות, ותראו מה קרה, שבעשור האחרון לא לימדנו את המקצוע הזה מ-2008. מאז שמא אבואב היה מנכ"ל, הורידו את השעות האלה מכיתות י', אז הנה יש לנו עלייה, ואנחנו מובילים בקטל בדרכים בילדים עד גיל 14, ובין השאר מי שהורגים אותם, שזה הנהגים הצעירים, בכלל קטל בדרכים ובקרב הולכי רגל אנחנו מובילים.

רכיבה – נושא משמעותי אחר שנלמד בכיתות י' – נושא הרכיבה בכלים הדו-גלגליים, כולל האופנועים. כמובן שהתוכנית לו נמשכה, היתה מתאימה עצמה להוברבורד, לאופניים החשמליים. יש אחוזים ניכרים של ילדים שלא רוכבים עם קסדות. התפקיד שלנו היא להכשיר אותם להבין למה כדאי קסדה, למה לא כדאי לשתות. אנחנו לא מלמדים לתיאוריה; התיאוריה היא בסיס חוקי, שהם לא צריכים אותנו. אנחנו מלמדים למה עד 50 קמ"ש. התלמיד שלי יודע שב-25 קמ"ש פגיעה בהולך רגל קרוב לוודאי תהרוג אותו.

מה שאני פונה למר אבואב – אנחנו צריכים להחזיר את התוכנית לפחות לשנתיים, ובתקופה שהיית מנכ"ל ולא היה לך הידע הזה לימדנו, והציון היה בתעודת הבגרות בספח כמו החינוך הגופני, והא ראיה להצלחה של זה – שהיתה ירידה הדרגתית מתונה במשך מספר שנים בקטל בדרכים, ואם מ-2008, שנפסקו הלימודים בכיתות י', וצומצמה התוכנית עד מאוד בכיתות י"א – פחות מ-2,000 כיתות למדו, אין לנו תוכנית לימודים סדורה, כל מורה ממציא את תוכנית הלימודים. ב-2010, בעקבות בג"ץ, ביטלה הממשלה בגלל הטעיה ומניפולציה של אנשי משרד החינוך ואגף הזה"ב, ביטלו את החלטת הממשלה כדי שלא יהיה חינוך תעבורתי, וב-2011, בעקבות הלחצים עם שיתוף הפעולה שהיה לנו עם רון מוסקוביץ, נכפתה ועדת מנכ"לים של תחבורה, רשות וחינוך, והוסכם על ד"ר שמשון שושני, שמסקנות הוועדה הזו יכובדו, והן לא כובדו – לימוד מקצוע לבגרות ב-י' ו-י"א.

תודה.

עוד שנייה. אני רוצה לומר כמה חשוב החינוך. בעוד שחל שיפור בשנים האלה בעלייה של קטל בדרכים - בתשתיות, בצי הרכב, שמתקדם ומציל יותר חיים, הרפואה שמצילה חיים, ההסברה, אור ירוק.

משלים את כל זה החינוך.

הכול קשור בחינוך.

הכול מתחיל בחינוך.

תוכנית הלימודים שקיימת עכשיו היא שטחית ורדודה.

חברי הכנסת, חייבת להיות חקיקה שתסדיר בחוק החינוך הממלכתי את החובה ללמוד את המקצוע. פעמיים הדפו הצעות חקיקה, ב-2009 וב-2011.

לא הכול בא בחקיקה. אני לא צריך לבוא בחקיקה, אם משרד החינוך בא בשמחה. למה אני צריך חקיקה? אם היה יושב פה מנכ"ל ואומר: אני לא רוצה לפתח את זה – הייתי הולך לחקיקה- - -

אבל היתה מנכ"לית. עשר שנים לא היה מקצוע כי מנכ"לית החליטה שלא צריך ללמוד את זה. יש לזה תוצאות.

תודה רבה. אבי קרמר, ארגון מורי הנהיגה.

שלום לכולם. נער הייתי גם זקנתי. הנושא הזה עולה חדשות לבקרים, והוא נכשל, ולצערי, גם ימשיך להיכשל, כי החיבור של נושא התיאוריה – ואני מבדיל בין חינוך תעבורתי לבין תיאוריה - תלמידים, כמי שמכיר את התלמידים טוב יותר מכל אחד פה בתחום שלנו, אני אומר לכם שלא מעניין אותם ולא תגיעו אתם לשום נקודה של הבנה, אם זה לא יהיה מחובר ללימוד הנהיגה המעשי. ואם אנחנו נלמד תיאוריה בשכבת גיל י', נקבל תלמידים שלא ידעו כלום כשהם מגיעים. היכולת שלהם לקלוט, הרצון שלהם להבין- - -

אתה אומר: כשמגיעים. הם מגיעים בתחילת י"א.

לא, הם מגיע שנה-שנה ומשהו אחרי. הם מגיעים ברמה של- - -

לאו דווקא שנה אחרי. סוף י', תחילת י"א.

- - -

תנו לי רגע. אם יש היום גוף שהוא מודחק, ונמצא מחוץ לתחום, והוא היחיד שהוא בעל משמעות במקום הזה, זה מורי הנהיגה ובתי הספר לנהיגה. אני חושב, ואמרתי את זה גם למנכ"לית הקודמת ועוד לפני – אתם לוקחים על עצמכם משימה שמראש נועדה לכישלון.

היא נכשלה כבר בעבר.

לא התיאוריה. החינוך התעבורתי, מה שמקס עושה, זו עבודת קודש.

הצחקת אותי.

גברתי, את לא תקבלי עוד רשות דיבור אם יהיו הערות מסוג זה.

אלמנט של חינוך תעבורתי הוא אלמנט חשוב, ואמר פה נציג מועצת התלמידים דבר מאוד חשוב, כי הגיל שהם עולים על הכביש עם האופניים החשמליים ועם הסקטים – כל זה מחייב אותנו לתת להם כלים נכונים יותר מוקדם, אבל לבודד את התיאוריה מהמעשי של רשיון הנהיגה, זו הטעות שעליה אנחנו נמשיך לשלם, כי אין לה ערך.

ואתה, מר אבואב, שהיית מנכ"ל אור ירוק, אתה יודע שהובלנו תוכנית מאוד חשובה ומאוד מבורכת, שנכשלה ברגע האחרון בגלל פחד כלכלי – לחבר את לימוד הנהיגה ואת הלימוד התיאורטי ליחידה אחת. זה הכוח שלנו, זה הכוח שמביא כל תלמיד נהיגה - גם שהוא לא במערכת החינוך, להגיע אליה. אני מציע למנכ"לית הרשות הלאומית לראות את התוכנית. היא קיימת. הכול קיים. עבדו עליה שש-שבע שנים. כל התכנים קיימים. לכן כשאתם באים לתלמידי בתי הספר עם משהו שהוא רחוק מהם – זה כמו שאלמד בטיס – מעולמו של מר רום- משהו – היום קורס טיס זו יחידה משולבת. היום לומדים את הדברים ביחד. תיאוריה זה דבר מאוד-מאוד חשוב. תיאוריה זה לא חינוך תעבורתי. לכן לקחת את זה ולהביא אותם בכוח בתור פרס – זה לא פרס בשבילם.

אתה לא עונה על שאלה אחת – איפה החינוך בין החינוך התעבורתי לכללים, שזה בעצם התיאוריה בסופו של דבר? כי במקום להפוך את זה למבחן שאתה לומד אותו חצי בעל-פה, אתה הופך אותו למשהו שאתה מבין אותו. אתה משוחח עליו – למה יש זכות קדימה כזאת וכזאת. אין את זה היום בתיאוריה.

אתה מתפרץ לדלת פתוחה. התהליך שנקטע ואותו אנו רוצים להציל – יש היום כ-600 בתי ספר לנהיגה בישראל, שעומדים כאבן שאין לה הופכין. הם אמונים להעביר את כל האנשים האלה דרכם. אני אומר לכם, בוא נעשה דבר פשוט כדי להיות תכליתי – כמו שאתם עושים פילוט עם 500 בתי ספר – קחו כמה תלמידים, תנו לנו את הפילוט הזה בבתי ספר לנהיגה. אני אומר לכם שעוד שנה תגלו עד כמה היכולות והרצון של התלמידים לינוק בעת לימוד הנהיגה הוא הרבה-הרבה יותר חזק. גם אמירה של בוחן לתלמיד נחרתת הרבה יותר מאשר של מורה לנהיגה, כי זה היה במבחן. אותו דבר – המורה לנהיגה הוא הגורו של אותו תלמיד בזמן הזה, ומה שירצה, הוא יקבל. לכן אל תלכו לדרך הקלה. תישארו בחינוך התעבורתי, תשקיעו, תרחיבו באלכוהול, בכל הדברים – מצוין. באלמנט התיאורי – אנחנו שותפים לדרך. יש 4,000 כמוני שכמהים לתת לכם את כל הכלים המקצועיים, והמקצוענות נמצאת פה.

תודה רבה. אני מבקש מהרשות הלאומית לבחון גם את הנושאים האלה. יכול להיות שאפשר לעשות פעולה משולבת משני כיוונים. יש בזה קצת בעיה כי זה בתי ספר פרטיים, ואני לא יודע איך זה יעבוד. אני זורק את זה סתם.

אנחנו מוכנים לבקרה.

אתה מפריע לי לנהל את הדיון שמכוחו קיבלת רשות דיבור כל כך ארוכה.

אדוני מתפרץ לדלת פתוחה. אנחנו דיברנו עם משרד התחבורה.

קיבלתי תשובה, וכמו שאת מכירה אותי, את יודעת שעוד חודש-חודשיים אעלה לשאול מה קורה עם זה, כי דקלה כבר רשמה את זה, כפי שאני מכיר אותה.

19-18.

שם הקוד. יניב יעקב, זה שהיה צריך להיכנס לנעליו הגדולות של היושב-ראש הקודם, עמותת אור ירוק, בבקשה.

יש עוד דרך ארוכה. אני רוצה להצטרף לברכות שלך בתחילת הדיון לגבי הכניסה של שמואל לתפקיד. אומר במשפט אישי - כמי שליווה אותו קרוב לעשור באור ירוק אני יכול להעיד לשמחתי איך הדברים שנאמרו מתוך החברה האזרחית קורמים היום עוד וגידים גם במשרד עצמו, רשות ממשלתית, ואני רוצה לברך על זה.

לגופו של דיון, אנחנו באור ירוק רואים את החינוך התעבורתי כמשהו מאוד משמעותי, ושיתוף הפעולה בין שלושת הגופים – משרד התחבורה, משרד החינוך והרשות הלאומית – על זה זה יעמוד או ייפול. מכאן גם נובעות הבעיות.

מה שאנו רואים שחסר היום זה תוכנית רב-שנתית. המנכ"ל התייחס לנושא ולחשיבותו. שוב, זו צריכה להיות תוכנית רב-שנתית – לא רק במובן בפדגוגי אלא בדגש על הפן התקציבי, בגלל שיש פה שלושה גורמים מעורבים, והתקציב צריך להגיע מכלל השותפים וגם ההרחבה.

אני חושב שמבחינת רב-שנתית, נציג האוצר, אני מאמין שאפשר להגיע להבנה שהתוכנית הזו הולכת לכמה שנים, ואז לתת לזה- - -

ההסכם הולך להיות רב-שנתי.

אז זה סוגר את העניין.

התפקיד של אדוני ושל אדוני יו"ר הוועדה, מניסיון העבר, הרבה פעמים אנחנו שומעים שיש תקציב, וכשמגיעים לקו הסיום אנו מגלים שלא הועבר התקציב. לוודא שגם השנה היום שאנחנו פסע לפני פתיחת השנה, לראות שהתקציב כבר שם – לא רק שישנו.

שאלתי את זה, קיבלתי תשבה, ואני חושב שכולנו רגועים בעניין הזה.

ד"ר יעקב אדלר, אנשים באדום, בקצרה.

אני מבקש להעלות את הנושא של חינוך - לא של איך לנהוג אלא החינוך, איך לשנות את ההתנהגות מהגיל הצעיר ביותר. אנחנו פיתחנו תוכנית הוראה שנקראת משפחה מתחשבת בדרכים, ושילבנו בה לכיתות הנמוכות של בית הספר העממי את ההורים, את הסבים והסבתות, מכיוון שהנחנו שהילדים ינהגו כפי שהוריהם ינהגו, ואם הילדים יעירו להוריהם תוך כדי נהיגה לא דברים טכניים אלא דברים שבהתנהגות ויחס כלפי נוהג אחר, נרוויח בכך התנהגות שונה בעתיד. לכן התחלנו בתוכנית הזו לפני שנתיים. העברנו את זה במספר בתי הספר בהצלחה על-ידי שחקנים – לא על-ידי מורי נהיגה, ושילבנו את הילדים באופן אקטיבי. הזמנו את ההורים ואת הסבים והסבתות ביום ששי. הם באו, עשו תרגילים משותפים, והנושא הזה הניב פרי. אנחנו בעד להמשיך בכיוון לא שגרתי כזה.

היתה לי שאלה שבינתיים נענתה - הנושא של אופניים חשמליים. זה מציק לכולנו.

דיברנו על זה. כפי שאמרתי, אמורה להיות הישיבה הבאה בזמן הפגרה – נשמח לראות אותך ממשיך לבוא לוועדה שלנו. דורון קדמיאל, יושב-ראש עיניים בדרכים.

אני חושב שמיותר להציג את העמותה לפרטיה – רוב האנשים כאן מכירים אותה. היא ידועה כמי שמובילה את המיזם של נשק וסע.

דיבר מנכ"ל משרד החינוך על הבוקה ומבולקה בשערי בית הספר במחצית השנה לפני תחילת הלימודים. זה היה הטריגר. זו היתה הסיבה להקמת המיזם הזה, של נשק וסע. אנחנו לא שיערנו עד כמה התוצר של חינוך לבטיחות יהיה פועל יוצא של העניין הזה. יש פה ילדים שחווים את העניין הזה בעצמם. יש פה הורים שמשתתפים בעניין הזה. יש פה ועד הורים בית ספרי, שמוביל את העניין הזה.

היה כינוס של נציגים מרשויות, ומאות שיבחו את הפרויקט הזה. אני עושה את זה בשביל יהללך זר ולא פיך. גם אני אמור לשבת אתכם בזמן הקרוב לישיבה. משפט אחרון כי אני רוצה לסיים.

זה חינוך לבטיחות הלכה למעשה דרך הרגליים. אנו מציעים ומבקשים גם מאדוני היושב-ראש, ממשרד החינוך, מהרשות הלאומית, ממשרד התחבורה, לכלול את המיזם הזה בתוכנית העבודה של לבטיחות. תודה.

תודה. דן קדרון, בבקשה, בקצרה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, מנהלת הוועדה ומנכ"ל משרד החינוך, שזכינו שכבוד שמואל אבואב הוא מנכ"ל משרד החינוך, וכל הוועדה המכובדת הזאת, מכובדיי קודם. קדרון דן, תנו יד לחירש, נכים למען נכים, עוזר של משה בר. אני ומשה בר מסתובבים בכל הארץ, בכל בתי הספר, נותנים הרצאות, כפי שכולם יודעים. בכמה בתי ספר שחזרנו אליהם פעם שנייה התקשרו – דני, אתה ומשה פשוט גאונים. שאלנו: למה? נתתם הרצאות כל כך טובות. שנה שלמה לא היה לנו שום נפגע בכל בתי הספר שאתם הייתם. אמרנו: זה אושר. כך אנחנו עושים את זה – עושים הכול מכספנו, בהתנדבות, ועושים את זה בצפון, דרום, מרכז. הוועדה המכובדת הזאת תצליח. תודה רבה.

מילה אחת למשטרה בנושא זה"ב. יש בעיה?

אלברט אסרף, מחקר ופיתוח אגף התנועה. זה מכבר השלמנו את כל גיוס התקנים. נשאר עוד תקן אחד שאמור להתגייס למחוז דרום למגזר הבדואי. אנחנו מבחינתנו נמצאים ב-100% ביצוע בתחום ההדרכות, עושים לא מעט בתחום ההסברה למרות שזה לא תפקידנו המרכזי, ומשתפים פעולה עם כל הרשויות, לרבות הרשות הלאומית.

תודה רבה. רוצה לסכם? אני אסכם. אני מודה לך שוב, שמואל, שהגעת אלינו. שתהיה לך הצלחה בכל התחומים במשרד החינוך, ובמיוחד בתחום הזה.

תודה לכולם על ההשתתפות. אנחנו מבקשים, כמובן, במיוחד מנציג הקואליציה שלנו, לעדכן את הוועדה על התקדמות הפילוט של הלימוד התעבורתי, לראות את הדברים, גם את הנושא של אבטחת מידע. אם יש בעיה, שמישהו יעלה לנו את זה להנחתה, אם זה יכול להיות בתחום שאנו יכולים להעלות את זה לסדר-היום.

נציג משרד האוצר היה פה, יש בשורות טובות. לא ביקשנו ממך יותר מדי – רק אני מצפה שהתקצוב יהיה בצורה מסודרת כדי שייתן שקט תקציבי וממילא גם הדברים ירוצו.

הוועדה תקיים בקרוב ישיבה על הכלים הממונעים כגון ההוברבורד והאופניים החשמליים וכו', ושבוע הבא מתקיימת ישיבה של ועדת הכלכלה בהשתתפות מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שעמד בראש ועדת המנכ"לים. שם נתייחס גם לנושאים של תשתיות – לא רק נושאים של חינוך. גם נושאים של חינוך יעלו.

תודה רבה. נמשיך להתעסק עם זה ולעקוב אחר הדברים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00.