הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 6

מישיבת ועדת משנה של ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

לעניין הרפורמה בבריאות הנפש

יום שלישי, ב' באב התשע"ז (25 ביולי 2017), שעה 14:34

מחסור בכח אדם רפואי במגזר הערבי

חברי הוועדה: נורית קורן – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

מיכל בירן

ד"ר גבי פרץ - פסיכולוג ארצי, משרד הבריאות

ורד מדמון קויתי - מנהלת אגף משאבי אנוש, משרד הבריאות

דני בודובסקי - מנהל המערך האמבולטורי בבריאות הנפש, משרד הבריאות

יואב מריק - רופא ראשי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אינאס חאג' יחיא - עו"ד, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

ד"ר בשארה בשאראת - יו"ר החברה לקידום בריאות האוכלוסייה הערבית, ההסתדרות הרפואית

ד"ר ארי לאודן - מנהל מחלקת בריאות הנפש, קופת חולים לאומית

ד"ר אורית שטיין רייזנר - מנהלת בריאות הנפש, מכבי שירותי בריאות

ד"ר יוסף בר-אל - ראש מערך בריאות הנפש, שירותי בריאות כללית

ד"ר עדית סרגוסטי - רכזת תחום בריאות הנפש, בזכות

ציפי נגל-אדלשטיין - מנכ"ל העמותה, עמותה לילדים בסיכון

רחל פרידנשטיין - מנהלת גני תקשורת במגזר הערבי, העמותה לילדים בסיכון

אבישג שחם חדד - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את ההסתדרות הרפואית בישראל

מעין בן עמי

אורית פרנק, חבר תרגומים

מחסור בכח אדם רפואי במגזר הערבי

שלום לכולם. היום ה-25 ביולי, ב' באב התשע"ז, השעה 14:34. היום אנחנו בוועדת המשנה לעניין הרפורמה בבריאות הנפש. אני צריכה להתנצל שעד עכשיו לא היה תאריך לדיון וכל פעם זה נדחה. והנה אנחנו פה ואנחנו יכולים לומר שהרפורמה כבר שנתיים התגלגלה לתוך קופות החולים ואנחנו עדיין בעצם לא קיימנו דיון מה קרה ומה צריך וגם היכן עומדים התורים, המתמחים, יש לנו הרבה דברים. היום אנחנו דווקא עוסקים בנושא של המגזר הערבי: המתמחים במגזר, המחסור בכוח האדם הרפואי במגזר הערבי.

אז אנחנו יודעים שחסרים מתמחים בכלל בבריאות הנפש, ויש לנו תשובה של משרד הבריאות. יש לנו פה נציג של משרד הבריאות?

יש.

כן. אז בוא, תן לנו קצת סקירה, אם אתה יכול, מה קרה בשנה האחרונה, אם אתה יודע לתת לנו. התחום שלך זה רק המתמחים או בכלל בריאות הנפש?

אני הפסיכולוג הארצי. אני אחראי על הפסיכולוגים, לא רק על המתמחים. נתחיל מהדבר היותר פשוט. כל מתמחה ערבי שנקלט לא נאלץ להמתין והתחיל התמחות, שזה ה - - -

שהוא התמחה איפה? במרכזים של משרד הבריאות, או בקופות החולים או בבית החולים?

כל פסיכולוג שמסיים תואר שני נכנס לרשימת ההמתנה להתמחות. רשימת ההמתנה כוללת היום 350 ממתינים. סטודנט ערבי שסיים את לימודיו ורוצה להתחיל התמחות במגזר הערבי לא המתין להתמחות ונקלט מיד להתמחות. זה המהלך המיידי שאנחנו יכולנו לעשות עכשיו.

כן אני ראיתי גם שהיה איזה שהוא מכתב, זה אולי המכתב של ד"ר בר-אל שבעצם היו 24 מתמחים בשנה שעברה והשנה הקציתם עוד.

ב-2016 24, ב-2017 עד עכשיו יש כבר 26. לפסיכולוגים מהחברה הערבית אנחנו נותנים קדימות בכניסה להתמחות, הם לא מחכים. יותר מזה, אתמול אושר על-ידי המנכ"ל שאם יגיע מתמחה ערבי למקום שכבר עבר את ההקצאה שלו, נוכל לתת לו הקצאה אישית לטובת אותו אחד שייתן שירות למגזר הערבי. זה פתרון בטווח המיידי.

לטווח הרחוק זה קצת יותר קשה. יש כמה פעולות שנעשו. מי שמוביל אותן, כרגע, זה בעיקר המל"ג. עשו שם לא מעט פעולות לאפשר ליותר סטודנטים להתקבל לתואר שני פלוס ליווי של מלגות. בעוד שנה תיפתח גם תכנית שלימה לפסיכולוגיה קלינית, בעזרת ה', במכללת אחווה, שזה הייעוד שלה. אלה הדברים שנעשו גם ב - - -

תיפתח מכללה אבל לא יהיה להם מקום להתמחות, אז מה עשינו?

יהיה להם מקום להתמחות.

איפה? איך?

כי הם לא יצטרכו להמתין. הם - - -

אבל אנחנו מדברים פה על המגזר הערבי שאותם אתם מסלילים ישר לתוך ההתמחות. וכאן מי - - -

זה לא, זה לא - - -

לא, אבל הכוונה שלי היא שהם לא ממתינים בתור. אתה אומר ש-350 מתמחים מחכים היום. הם כל הזמן בראש הרשימה.

נכון.

ואיפה הם מתמחים בעיקר?

איפה הם יתמחו? במרפאות בקופות החולים, במרפאות ממשלתיות, במלכ"רים. איפה שיש - - -

איפה שיש מקום?

איפה שיש מקום. ואם זה בפריפריה ובעבור המגזר הערבי ניתן הקצאות נוספות מעבר להקצאה הבסיסית.

ואת התקנים הללו משרד הבריאות משלם?

זו מלגה זה לא תקן.

שזה אומר?

המתמחים הם לא על בסיס תקנים, הם על בסיס מלגות ו - - -

מי משלם להם?

מי שמשלם אישית זה המוסד. אבל המוסד מקבל מאִתנו מלגה.

את כל הכסף?

אם זה באשפוז זה כל הכסף ואם זה מרפאתי זה השתתפות 50% של משרד הבריאות ו-50% של המוסד.

הבנתי. טוב, אז בעצם אנחנו משאירים את הבעיה הקשה ביותר של 350 מתמחים שאין להם מקומות התמחות. זאת הבעיה הקשה ביותר.

אנחנו מדברים פה על האוכלוסייה הערבית ועל התמחות ספציפית בעבורם. לגבי אוכלוסיית המתמחים, התקציב למלגות נכנס לבסיס התקציב, וזה אומר שזו לא איזו תוספת אקראית שמקבלים תוך כדי. מתווה המלגות החדש מבטיח יותר מתמחים כיוון של-50% מהמלגות בתחום הקליני יש בעצם השתתפות יחד עם המוסד הקולט. זה מאפשר לנו לתת ליותר מתמחים להתחיל התמחות.

כמה אנשים יהיו בשנת 2018?

אנחנו הולכים כרגע, מי שהתחיל במתווה הישן, אנחנו לא משנים לו את זה. זה לוקח ארבע שנים עד שזה משתנה כשמגיעים. כשנגיע למתווה המלא בשנת 2020, יהיו עוד 200 מלגות יחסית להיום, עוד 200 מתמחים יותר מאשר היום.

כלומר כל התמחות אורכת ארבע שנים?

ארבע שנים בחצי משרה.

אז ממש אין לך היצע. זאת בעיה קשה.

הבעיה המרכזית בעיניי היא לא מספר הממתינים, אלא כמה טיפול צריך לתת. גם שם אנחנו עדיין בחוסר. כשנשלים את ה - - -

כמה פסיכולוגים יש היום שנותנים מענה בשירות הציבורי? אתה יודע לתת מספר, או לא יודע?

אין לי נתון כזה מדויק.

קופות החולים, אתם יודעים כמה בסך הכול נותנים שירות כרגע? לכמה עוד אנחנו זקוקים?

אנשי מקצוע?

כן. אנחנו מדברים על פסיכולוגים כרגע.

הרבה.

רק את השם, אתם כבר מנוסים.

הרבה. אני לא יכול לענות מהמותן מה המספרים של החסר, אבל מדובר גם בוועדות אחרות- - -

בקופה שלך.

אני לא יודע להגיד מספרית, אבל אני יודע שיש לי חסר משמעותי בגליל, וגם בדרום - - -

מה זה 'חסר משמעותי'?

זה אומר שקשה למצוא אנשי מקצוע מתחום הפסיכותרפיה, דוברי ערבית, שאפשר לגייס אותם. את המעט שיש, יש לנו. יש לנו גם הסכמים עם מכונים שנותנים שירות, אבל אם אני עכשיו רוצה לגייס, לדוגמא, עשרה פסיכולוגים לעבודה בחצי משרה, יהיה לי קשה מאוד למצוא. אני חושב שרובם דווקא הולכים למסלול של הפסיכולוגיה החינוכית. בפסיכולוגיה הקלינית, שזה יותר אקטואלי לבריאות הנפש, יש חסר גדול של אנשי מקצוע. מי שיש, מן הסתם יש עליו תחרות. אין מספיק. אין מספיק אנשים שמתוכם אפשר לגייס. זה לא עניין של להוסיף איזה שהוא תגמול, עוד 10% כדי למשוך את הבן-אדם. פשוט אין אנשים.

כן.

משרד הבריאות הציע תכנית לבית ספר לפסיכותרפיה לעובדות סוציאליות שיהפכו לפסיכותרפיסטים ופסיכותרפיסטיות בהמשך. אני מבין שזה עוד לא קיבל את כל האישורים לצאת לדרך. אנחנו ניסינו למצוא אנשים שיכולים להתאים לזה. יש ניסיונות, נקרא לזה לייצר עוד כוח אדם, אבל באמת חסר אנשים שזמינים לנושא. יש יותר אנשים מתחום העבודה הסוציאלית, ואנחנו רוצים לפתור את הבעיה על-ידי מכונים שכבר קיימים ומעסיקים אנשי מקצוע. אם זה בטייבה, אם זה בטירה - - -

אז אתם מפנים לשם?

אנחנו עושים איתם הסכמים, או עובדים סוציאליים שלנו דוברי ערבית שעובדים בכל מיני סניפים באזור הגליל, אבל זה לא מספיק. זו לא הפריסה שהייתי רוצה לתת.

הבנתי. ד"ר בר-אל?

התמונה היא די דומה. גם אצלנו אנחנו מרגישים שיש מחסור. אל תשכחו שאנחנו שנתיים אחרי תחילת הרפורמה, בדרך-כלל חלק גדול מהמרפאות כבר עובדות, אבל הן לא מאוישות במלוא האיוש, וככל שהזמן עבר, יותר קשה להשיג אנשים טובים למערכת, בטח אנשים במגזר הערבי. אבל עדיין, אני חושב שאם יבואו מתמחים בפסיכולוגיה, למשל, מהמגזר הערבי, אנחנו בהחלט נשמח לקלוט אותם.

יש לכם מקום? יש עוד מקום לקלוט?

יש לנו מקום לקלוט, כן. ודאי.

ואתם נמצאים כל הזמן בקשר רציף, כדי להעביר?

לא. כי עד לפני חודש אנחנו הפסקנו לקלוט מתמחים מיוני 2016 כי משרד הבריאות שינה את כללי המלגה.

שינה את התקצוב.

- - לאחרונה היה איזה משא-ומתן בין המנכ"לים והגענו כנראה להסכמה לממן 50%-50%. יש טיוטת חוזה שנמצאת כרגע במשרד הבריאות. אם יאשרו אותה, נוכל לקלוט באמת עד סוף השנה משהו כמו 32 מתמחים חדשים.

אתה מדבר על 32 מתמחים באופן כללי.

חדשים.

לא, לא למגזר הערבי. כללי.

כללי. למגזר, אני לא יודע כמה יש ברשימות. אין לי מושג. אבל - - -

יש 32 מועמדים?

לא ערבים. כן, בבקשה.

טוב, התמונה דומה מבחינת מחסור. יש לנו אנשי מקצוע בודדים, דוברי ערבית. הבשורה שיש לנו היא שאנחנו ממש אמורים ב-2018 להתחיל, לראשונה, תכנית התמחות בפסיכולוגיה קלינית במכבי, ונכונים לקלוט 14 מתמחים. זו בשורה וזה מהלך חדש - - -

כן אבל יש לנו עוד חצי שנה - - -

זו אולי נקודה חשובה שצריך להזכיר אותה. כדי שהקופות תוכלנה לקלוט מתמחים, הן צריכות לקבל הכרה של איגוד הפסיכולוגים או אני לא יודע איך זה נקרא שמותר לעשות התמחות במרפאה. אנחנו ביקשנו מהגורם הזה לקבל הכרה אזורית. זאת אומרת, לא במרפאה ספציפית, אלא, נניח, אם יש לי באזור מסוים מספר מרפאות שיש לי כמה מדריכים, שכל המרפאות תהיינה מוכרות. זה משהו נורא חשוב. זאת אומרת, קשה לי מאוד לשים בכל מרפאה בודדת מדריך כי התנאי הוא שיהיו אנשים שעושים הדרכה, אבל אם יש מצב שמספר מרפאות יכולות לקבל הכרה אזורית - - -

ואז איך המדריך, הוא נודד איתן?

אז יש מדריכים שיכולים לעבור בין המרפאות. לצורכי הדרכה הם לא חייבים לעבוד באותה מרפאה.

סליחה, למה רק אזורית? זאת אומרת, כארגון, למשל קופת חולים כללית תהיה מוכרת כמו שיש רופאת משפחה והיא מוכרת, שהיא תהיה מוכרת.

זה לא ככה. הם נותנים כרגע הכרה פר מרפאה.

אני לא חושב שזה נכון - - -

אבל למה? אם יש לכם - - -

אז אולי גבי יסביר את העניין הזה.

סליחה אז אנחנו לבד בזה. דרך משרד הבריאות, דרך מי שצריך, מקצועות רפואיים, הסתדרות רפואית, דרך מי שצריך, שאכן זה יוכר כארגון, ככללית. לא כמרפאה מיוחדת בנהריה או בעכו או בירכא.

נכון, לא צריך להגיד מרפאה.

אני לא חושב שזו הגישה בכלל.

אני חושב שזאת נקודה חשובה.

ההכרה לא יכולה להיות ארצית כי מדובר בקרבה פיזית בין המדריך. לא פיזית - - -

את זה אני יודע.

כל רפואת משפחה זו מחלקה של אזור, אז כל המרפאות של האזור תַחתם.

כמו בפסיכולוגיה חינוכית גם בפסיכולוגיה קלינית נבנה כבר מערך של הכרה מרחבית. יש מרפאה אחת חזקה ויש את השלוחות מסביב.

אז זה המודל.

נכון.

אז צריך שיהיה כמה שיותר, כדי שבאמת נכניס כמה שיותר סטודנטים.

בכללית באמת אין בעיה. מכבי חדשים בעניין. מאוחדת גם נכנסו לעניין - - -

מתי הצפי שהם יקבלו את ההכרה?

מאוחדת כבר קיבלו את ההכרה, מכבי זה עוד - - -

אבל מאוחדת - - -

מאוחדת - - - אבל מכבי, זאת אומרת - - -

אנחנו ממתינים לאישור של המועצה בעצם.

לא. אנחנו ממתינים לזה שיגישו בקשה, עוד לא הגישו בקשה להכרה. אבל בסדר, זה יסתדר.

לא, כי חבל על חצי שנה עכשיו להמתין עד 2018.

לא הייתה בקשה להכרה. אמרתי ליובל תגיש קודם כול את הבקשה.

יש אפשרות לזרז את הבקשות כדי שהן יתחילו כבר? ולא רק ב-2018. המשרד יוכל לתת את המלגה 50%-50%, שתתחיל כבר מ-2017?

זה מתוכנן בתקציב המלגות.

זה כבר התחיל ביוני 2016.

כן, אבל אני אומרת שיעשו את זה מרחבי. ואז, באמת נוכל להכניס יותר סטודנטים. לא צריך לחכות ל-2018.

מבחינת התקציב יש לנו אפשרות לתת כבר מ-2017.

כן? אז אם אפשר שתשבו עם קופות החולים ובאמת לזרז את זה, אז אני גם אדבר עם המנכ"ל. אנחנו נשלח מכתב למנכ"ל. חבל. אני חושבת שאם יש קרוב ל-350 מתמחים וזה לא משנה באיזה מגזר, צריך לפתוח כמה שיותר את כל המרפאות כדי שאם יש מדריך, אז חבל על הזמן, כי ארבע שנים אתה לא יכול להחליף את הצוות. זו בעיה.

אני רוצה לחזור רגע לתמונה הרחבה יותר וקודם כול להדגיש שהרפורמה לא יצרה את הבעיה, הרפורמה הציפה בעיה שהייתה מתחת לפני השטח לאורך הרבה שנים, והתעלמו ממנה. זה כמובן - - -

טוב שהיא הציפה.

נכון. במובן הזה הרפורמה עשתה טוב. הרפורמה עשתה טוב קודם כול במובן הזה שיש לנו עכשיו בעיה שאנחנו צריכים להתמודד איתה. הבעיה לא מתמצה בפסיכולוגים קליניים. היא הרבה יותר רחבה, לצערנו, כשמדובר במענה בחברה הערבית. בשביל להחזיר אותנו רגע לנתונים, אחוז וחצי מכלל הפסיכולוגים הקליניים שרשומים בישראל הם ערבים, זאת בשעה שאנחנו מדברים על קרוב ל-25% מהאוכלוסייה. הפער הוא אדיר וצריך למצוא דרכים לצמצם את הפער הזה כמה שיותר מהר. בהתחשב בזה שתהליך ההכשרה הוא כל-כך ממושך היינו צריכים להתחיל לפני ארבע שנים לעשות מעשים בכיוון הזה ולצערי לא נעשו מספיק מעשים.

הפער מתחיל מזה שיש יחסית מעט סטודנטים בתואר הראשון. הפער גדל כשאנחנו עוברים לתואר השני. הבעיה היא לא המתמחים. מרגע שאדם מסיים תואר שני, משרד הבריאות עושה את מה שהוא יכול לעשות כרגע ולאפשר להם מסלול ישיר להתמחות. יש מחסור גדול מאוד בסטודנטים ערבים שלומדים לתואר השני, ופה נדרש שיתוף פעולה עם המל"ג, שלצערי אני חושבת שהם לא כאן. היו כבר שולחנות עגולים ועוד שולחנות עגולים ומרובעים ואליפטיים ועלו כל מיני רעיונות לכל מיני תכניות לעשות. מעט מהן יצאו לדרך. המכללה באחווה היא מסלול של הכשרה רגישת תרבות. אני מניחה שחלק מהסטודנטים יהיו ערבים, אבל זה לא מסלול שיגדיל בצורה משמעותית את כמות הסטודנטים שמסיימים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית. אני אשמח לשמוע אם קרו עוד דברים בינתיים. יש כל מיני תכניות, יש כל מיני כוונות. בפועל, עד כמה שאני יודעת, בשנת הלימודים הבאה לא יהיו יותר סטודנטים בתואר השני במסלול של פסיכולוגיה קלינית.

פסיכולוגיה קלינית זה צד אחד. יש מחסור בפסיכיאטרים בארץ. כשאנחנו הולכים לפסיכיאטרים ערבים יש מחסור מאוד מאוד גדול, ומחסור גדול במיוחד בפסיכיאטרים לילדים ונוער. עד כמה שאני יודעת יש היום שבעה בארץ. שם אני לא יודעת אם יש למשרד הבריאות איזו שהיא תכנית אופרטיבית, והמשרד יודע לעשות כל מיני דברים כדי לתמרץ אנשים ללכת למסלולים האלה, אני אשמח לדעת אם קורה משהו בעניין הזה. שבעה פסיכיאטרים לילדים ונוער בכל הארץ, שוב, בתחום שהוא גם ככה בחסר. החסר גדול ודאי כשמגיעים ל - - -

הוא בעייתי ובאמת זאת בעיה, אבל אני גם לא יודעת. חבר הכנסת עבדאללה אבו-מערוף, אתה יודע למה אין הרבה מהמגזר שהולכים ללימודים של פסיכולוגיה?

תנאי הקבלה הפכו לבלתי אפשריים.

לכולם.

תנאי הקבלה, רף הקבלה עלה בצורה מלאכותית בגלל הביקוש, לא כי זה באמת מה שצריך.

זה לא רק רף הקבלה, עשו סקר בקרב - - -

אבל יש כל מיני פתרונות שעלו. למשל, יש הרבה מאוד סטודנטים שלומדים בחו"ל אפשר לעשות להם הסבה כשהם מגיעים לארץ. יש מגוון של אפשרויות. רף הקבלה הוא אחת הסיבות.

בסדר, אנחנו נבדוק גם את ה - - -

- - תנאי הקבלה, המסלול עצמו, אחרי הלימודים ההתמחות אין.

כן, זאת הבעיה.

אני לא יודע, חסם הגיל עדיין ישנו, הייתה תקופה שהיה אפשר רק עד גיל 21.

זה רק ברפואה.

בפסיכולוגיה זה הפוך, לא צריך להיות מעל גיל 40. עד שאתה בשל.

לכן הבעיה העיקרית הייתה שהם רואים שבאמת יש חסם של העניין של תנאי הקבלה, ואחרי זה הם מסיימים את הלימודים האקדמאים, אין להם התמחות ואין עבודה. אני מכיר את הנושא טוב מאוד. אפילו יש אנשים שלמדו בחו"ל, חזרו לכאן עם כל הסילבוס שצריך. טיפלתי בשנה האחרונה בחמישה בוגרים מגרמניה, כולם מגרמניה, אפילו מהכפר, שלא הכירו להם תחת תירוצים שחסר איזה שהוא מקצוע. אבל אני מדבר על הארץ, לא על בוגרי חו"ל, החסם בתנאי הקבלה ובתנאי ההתמחות ואחר כך- - -אבל אם אנחנו באמת נרצה בתכנית, תוך חמש-ארבע שנים זה מה שיקרה. זה חייב.

כן, אבל צריך לשאול את משרד הבריאות אם יש להם באמת תכנית למגזר.

אני יודע להגיד, אל"ף, היינו פה בשבוע שעבר בוועדה לביקורת המדינה, ומירב שגריר, נציגת המל"ג, הציגה מסמך מקיף איך לקדם את כל סוגי תנאי הקבלה לתואר שני, תואר ראשון, עם תכנית מלגות ותכניות נוספות כדי להרחיב את מספר הסטודנטים ומסיימי הפסיכולוגיה בקרב האוכלוסייה הערבית. אין לי את המסמך פה, אבל אני יודע שזה - - -

זה היה דיון פה, בוועדה?

כן, בוועדה לביקורת המדינה.

יש שם הרבה מה לתקן. בעניין המעבר מתואר ראשון לתואר שני, יש שם תנאים שזה ממש משימה בלתי אפשרית. ביקשנו גם אז את התערבות המל"ג והאוניברסיטאות ולצערנו הרב כלום לא זז. אבל אם יש באמת - - -

גבי פרץ

אל"ף, גם בתחום הזה דברים זזים. מבחן המתאם שהוא, אגב, הדבר הקשה בין תואר ראשון לתואר שני יש הקלות משמעותיות לערבים ש - - -

אבל עדיין אין הקלות. עד עכשיו אין הקלות. המעבר מתואר ראשון לתואר שני זה חסם קשה ביותר.

אני מנהלת אגף משאבי אנוש במשרד הבריאות, אני מתכללת עבודה בנושא תכנון כוח אדם במשרד. אני רוצה להגיד כמה דברים.

כפי שעדית סיפרה והייתה שותפה, באמת בפברואר 2016 עשינו שולחנות עגולים עם כ-50 נציגים, גם מהשטח, גם מהאקדמיה, גם נציגים מהמגזר, כדי לדון בחסמים. אני רוצה להגיד שתנאי הקבלה, לתואר שני אתה צודק, אבל צריך להגיד שכבר לתואר ראשון, מסך הסטודנטים רק 7% הם ערבים. כשאנחנו הולכים לרפואה זה כמעט 20%, כשאנחנו הולכים לרוקחות, שתנאי הקבלה מאוד קשים, זה 40%, כשאנחנו הולכים לסיעוד זה 38%. אנחנו יודעים שהסיפור הוא לא היכולת שלהם להתקבל. זה מתחיל בזה שאין באמת ביקוש. זאת אומרת ה - - -

יכול להיות שזה לא מספיק סקסי.

בדיוק. שזה גם קשור גם למודעות ולהסברה שקשורה לפני ההגשה. נכון שגם הנושא של המעבר מתואר ראשון לתואר שני, וזה שזה לא obvious, השלמת המסלול – once נכנסת, אתה תשלים אותו, זו באמת בעיה. והייתה לנו פגישה במל"ג עם ראשי התוכניות שבה שוחחנו על הנושא הזה. ניסינו לרתום אותם לחשוב על כל מיני רעיונות איך לעזור לבוגרי תואר ראשון ולאלה שכבר נכנסו, להצליח להגיע לתואר שני. יש תכנית שהמל"ג מנסה לקדם, ככל שהבנתי זה לא יקרה השנה, אבל כבר הוחלט על תקציב ואנחנו הולכים לשבת איתם לקדם את הנושא הזה, אז ככה שיהיה - - -

זה טוב, אני שמח לשמוע.

והתכנית באחווה, נכון, היא לא תפתור לגמרי את הבעיה, אבל זו התחלה של פתרון. המטרה שלנו היא באמת לקדם איזו שהיא תכנית שהסיכוי להשלים אותה יהיה מראש יותר גדול.

בסדר, ורד. אנחנו מדברים על כמה סטודנטים בודדים כשהמחסור הוא בעשרות.

אוקיי, אבל זה לא משהו שאת יכולה לפתור ביום אחד, זה תהליך שהתחיל - - -

לא ביום אחד, אבל צריך להתחיל.

אז אני מסבירה לך. כי אם לפני שנה הייתה לנו פגישה עם ראשי התוכניות ואם כבר ב"אחווה" התכנית היא בוועדות, גם במל"ג יש תהליך שעובר, מגישים תכנית ואז התכנית עוברת ועדות. זה בלתי תלוי. אין לי השפעה על כמה זמן ייקח לתכנית לקבל אישורים בוועדות. יש פה תהליך שהוא בין-משרדי שהוא לוקח זמן.

הנושא של עובדים סוציאליים תואר שני לעשות להם הכשרה בפסיכותרפיה זה עוד כלי שאנחנו עושים. אנחנו לא אומרים שזה יפתור, אנחנו מנסים לחשוב על כל מיני דרכים - - -

השאלה היא לגבי כל הסטודנטים מהמגזר שלומדים בחו"ל ומגיעים לפה, שרוצים לעשות הסבה, מישהו מציע להם? כי יש לפעמים סטודנטים לרפואה שלא כולם עוברים את המבחנים. מישהו מציע להם, "בואו תנסו מסלול נוסף? נעשה לכם - - -

בשביל זה הם צריכים להתקבל ללימודים ולעשות איזה שהוא מסלול של לימודים. זה - - -

אבל גם בזה - - -

אבל אפשר לומר את האופציה.

כשהיה מחסור גדול בפסיכולוגיים חינוכיים מהחברה הערבית, משרד החינוך עשה מסלול לסטודנטים שמגיעים מחו"ל. מסלול השלמת לימודים שהוא ייעודי לסטודנטים שלומדים בחו"ל. מסלול כזה אפשר לעשות גם בפסיכולוגיה חינוכית.

נכון.

יש לא מעט סטודנטים שנוסעים ללמוד בחו"ל - - -

חשוב לתקן, הוא ייעודי לאנשים שלא למדו פסיכולוגיה חינוכית אלא פסיכולוגיה אחרת, ורוב אלה שבאים מירדן, שלמדו בירדן, לא עוברים את סף התכנית. הם לא מתקבלים גם לתכנית ההשלמה של הפסיכולוגיה החינוכית. צריך לזכור - - -

בגלל מה? משום שתכנית הלימודים בירדן שונה לגמרי?

כי רמת הלימודים בירדן היא לא גבוהה.

היא לא גבוהה או שהיא שונה לגמרי?

לא. השמות של הקורסים הם כמו בארץ.

היא לא מספקת.

לא, אבל עדיין, גבי, התכנית הזאת מכשירה אני לא יודעת כמה סטודנטים שלמדו בחו"ל והם הופכים לפסיכולוגיים חינוכיים במערכת - - -

גם כאלה שלמדו בחו"ל. אבל לא, הם פסיכולוגיים, הם רק לא פסיכולוגיים חינוכיים.

לא משנה, אני אומרת שהיא מאפשרת להם איזה שהוא מסלול כניסה למערכת. תעשו מסלול דומה לזה, סטודנטים שלמדו פסיכולוגיה בחו"ל ורוצים עכשיו להתמחות - - -

עדית, אני ארשום את זה בסיכום של הדיון, כי זה אחד הדברים שאפשר לנסות להביא עוד אנשים למערכת, אבל אם אין לנו מקום להתמחות זאת הבעיה העיקרית שלנו.

מקום להתמחות יש לערבים.

אוקיי. כן בבקשה, רק תציגי את עצמך.

אני עורכת דין, מנכ"ל העמותה לילדים בסיכון. אנחנו מטפלים ומפעילים מעונות יום שיקומיים. אנחנו לא מפעילים גנים, הגנים הם של משרד החינוך והרשות המקומית, אבל אנחנו נותנים מערכי טיפול בריאותי מקדם בגני תקשורת. יש לנו כ-200 יחידות ברחבי הארץ, ביניהן הרבה מאוד יחידות במגזר הערבי. איתי רחל פרידנשטיין, שהיא מנהלת היחידה במגזר הערבי. יש לנו גם יחידות בצפון השרון, יש לנו גם יחידות בנצרת, בצפון וכו'. החוסר הוא עצום ובזה אני לא מחדשת כלום, אבל לגבי מקומות התמחות, העמותה היא מוסד מוכר להתמחות קלינית-אשפוזית. יש לנו היום כ-40 מתמחים בפסיכולוגיה קלינית-אשפוזית ולצערי, בחלוקת המלגות מה שקורה באמת, יש בהגדרת הקריטריונים של המלגות יותר מלגות למוסדות כמו קופות חולים, בתי חולים של המשרד, ואין כמעט מלגות - - - 40 מלגות, זה אחד הגופים, לדעתי, שמעסיק די הרבה מתמחים במדינה, וקיבלנו בשנים האחרונות, בשנתיים-שלוש האחרונות קיבלנו הקצאה של שלוש-ארבע מלגות לכל היותר, ואת כל השאר אנחנו עושים בכספנו, וזה חבל.

זאת אומרת, יש לנו מקומות התמחות, יש לנו צורך אדיר, יש לנו חוסר, יש לנו תכנית התמחות מאוד משמעותית בתוך הגנים, שהיא מאוד מבוקשת, יש הרבה מאוד מועמדים. אם היו חושבים אחרת על הקצאת מלגות באמת ייעודית למגזר הערבי, היינו יכולים לקבל אלינו עוד מתמחים מהמגזר, ולפתוח את תכנית ההתמחות.

הבעיה השנייה, אגב, היא באמת המדריכים. יש לנו כל מיני הסכמים עם בית חולים "העמק" ועם מוסדות שונים כדי לאפשר תכנית התמחות - - -

אתם פניתם למשרד הבריאות? הם לא - - -

פנינו למשרד הבריאות בהקצאת המלגות והם כל הזמן מחזירים אותנו לקריטריונים הבסיסיים. לאו דווקא בנושא של הקצאה ספציפית למגזר הערבי, אבל באופן כללי יש לנו חוסר מאוד גדול בפסיכולוגים גם במגזר הכללי, ודאי בתחום הייעודי - - -

אבל קודם משרד הבריאות צריכים בעצם לאשר אתכם, שאתם יכולים - - -

אנחנו מאושרים, יש לנו תכנית התמחות אנחנו פשוט מקבלים מעט מלגות. הדבר השני שעדית פתחה בו והציגה זה הנושא של החוסר בפסיכיאטריה. זה גם חוסר בפסיכיאטריה באופן כללי וספציפית במגזר, חייבים לעשות עם זה משהו. לא יודעת, שהר"י יזעקו, אני לא יודעת, בזמנו זה היה מקצוע חסר שהוכרז כמקצוע חסר. אני חושבת שההכרזה הזאת איכשהו נשמטה בשנים האחרונות וזו פשוט קטסטרופה מה שקורה. גם במסגרות לבריאות הנפש, גם אצלנו, כשזה מקצוע ליבה בתחום הטיפול לילדים על הרצף האוטיסטי. הנושא של פסיכיאטריה, קשה מאוד להשיג פסיכיאטרים.

אין לנו פה עוד מישהו ממשרד הבריאות, נכון? הוא היה הנציג היחיד?

יש. אני.

כן? אוקיי. אז אני קודם אתן לד"ר בשארה בשאראת. בבקשה. תציג רק את עצמך, מאיפה אתה.

אני יושב ראש החברה לקידום בריאות האוכלוסייה הערבית בתוך ההסתדרות הרפואית ורופא משפחה במקור, ומרגיש קצת מצוקה נפשית עכשיו.

למה?

כי אני רואה את החוסר. עיינתי אתמול בקצת נתונים ומתברר שמצוקה נפשית, או חרדה ודיכאון נמצאים באוכלוסייה הערבית פי 1.5 מאשר האוכלוסייה היהודית, נתונים של משרד הבריאות. אצל נשים עוד יותר מהגברים. וכנראה, בהרגשה שלי בשטח, בגלל החוסר לא מרגישים שיש שירות. זאת אומרת, להרבה רופאי משפחה אין לאיפה להפנות את החולים והם מתמודדים לבד בכל מיני, עד שמגיעים. יכול להיות שיש, אבל ההרגשה שלי היא שגם אין לנו הערכה טובה כמה אנשים, כמה אנשים אנחנו צריכים. כי אם היינו יודעים שאנחנו צריכים עוד אלף, עוד אלפיים, אפשר לעשות תכנית חומש. להכין וכל זה. אין לנו תכנית.

אני חושב שהנושא הוא מעבר ללדון כמה נכנסו בזמן האחרון וכל זה. אני מציע שאו משרד הבריאות יקים ועדה לדון בצרכים, או הכנס, כי יש - - -

זו הפעם הראשונה שאתה מגיע אלינו?

זו הפעם הראשונה שאני מגיע. כן.

אז זהו, הדיונים פה כל הזמן נסובים על העניין הזה ועל המחסור של גם מתמחים ובמיוחד במגזר הערבי.

אבל גם לדעת כמה היא מידת החוסר, כי גם אני, שעובד באוכלוסייה הערבית, לא מכיר כמה. למה אין רעש? כי חלק גדול מהאנשים לא יודעים שאפשר להגיע לשירות הזה. ולכן אין אורך תור וכל זה ושמישהו רוצה להגיע.

אבל אני מאמינה שקופות החולים מפרסמות, אבל לא מספיק.

כשהשירות הוא קשה ולא מוצאים פסיכולוגיים אז לא יפרסמו שירות שממילא הזמינות אצלם לא טובה. לא יפרסמו. יפרסמו דברים שקיימים.

עכשיו, גם מבחינת הפסיכולוגים אני מופתע ממספר אלה שנכנסים ללמוד פסיכולוגיה ואני חושב שאם מקבלים החלטה ורוצים לעשות משהו אפשר לעשות שינוי. אפשר לחולל שינוי. הרבה סטודנטים - - -

רק שהשינוי בנושא הזה ייקח זמן.

נכון. מבחינת הפסיכולוגים, ואפשר לעשות משהו. אני לא יודע אם זה איגוד הפסיכולוגים צריך לעשות את זה, משרד הבריאות, המל"ג, או אנחנו כהסתדרות רפואית, אבל זה שהיום רוקחים לומדים בבתי ספר לרוקחות, פי שלושה מהצורך ובסוף מחפשים לעבוד עבודה אחרת, זה רק מראה שיש חוסר מודעות באוכלוסייה הערבית מה ללכת ללמוד, מה לבחור. זאת אומרת, הולכים לפי מה שהאבא אומר להם, או בן-דוד למד רוקחות והוא עובד טוב ומרוויח טוב, או בן-דוד היה רופא אז אני אהיה כמוהו. אפשר לכוון למקצוע הפסיכולוגיה כי זה מקצוע אנושי, מקצוע שצריכים אותו ויש אנשים שבבית ספר יש להם את התכונות האלה ורוצים ללכת, ולכן צריכים לעשות משהו.

אני מוכן גם לקחת על עצמי להכין תכנית איך לעודד צעירים באוכלוסייה הערבית, וצעירות, הרבה נשים הולכות למקצוע הפסיכולוגיה, כן להתקבל בארץ למקצוע הפסיכולוגיה ולא ללכת למקומות שההפרש ברף של הבחינה בארץ הוא גדול. חבל שילמדו בירדן. לא לעודד אותם ללכת אם 90% ייכשלו במבחן הישראלי. ולכן אם הם לא לומדים בארץ, צריך לעודד אותם ללמוד באוניברסיטה בחו"ל שהסיכוי שלהם לעבור את המבחן הישראלי הוא גבוה. אגב, ברפואה, 95%-100% מבוגרי אירביד עוברים את המבחן הישראלי. ולכן יש אוניברסיטאות בחו"ל שהם ברמה של הארץ או קרובים אליה, ויש לא - - -

אני מניחה שמי שהולך ללמוד מברר מראש איפה בסוף זה מקובל בארץ.

מתברר שלא.

בפסיכולוגיה הם לא יודעים.

הם לא יודעים. הם הולכים לאוניברסיטה בירדן, משלמים המון כסף, המשפחה שלהם משקיעה, ובסוף מחפשים עבודה. לכן צריך לכוון גם, לכוון את האוכלוסייה בנושא הזה.

בסדר, אנחנו נציע למשרד הבריאות את השירותים שלך. אני רוצה לתת למשרד הבריאות, דני בודובסקי.

אני מנהל את המערך האמבולטורי באגף לבריאות הנפש. אחת מהמצוקות הגדולות היא באמת בתחום שהזכירו קודם, של הרופאים, של הפסיכיאטרים והפסיכיאטרים לילד ונוער. אחת מהסוגיות הקשות היא מעט אנשים, מעט מהרופאים. אנחנו שומעים שיש שיעור מאוד גבוה של רופאים שנכנסים ומסיימים ברפואה, שלא מגיעים לתחום של הפסיכיאטריה. משיחות עם חלק מהפסיכיאטרים, במגזר הבדואי למשל יש המון רופאים, שמדברים על בעיה של סטיגמה, על זה שלא נכנסים, לא רוצים להיכנס למקצוע, ואחד מהאתגרים, אני חושב המאוד גדולים, ואני שמח מאוד על ההירתמות שלך, זה לראות איך מעודדים רופאים להיכנס גם למקצוע הזה.

כלומר, יש חסם מקצועי.

כולנו למדנו גם שיווק. אפשר לשווק את המקצוע. גם על הערכים - - -

כן, אני רוצה לתת לך. תציגי את עצמך.

אני עורכת-דין. אני לא קשורה לתחום של בריאות הנפש בהכשרה שלי ולא בעבודה שלי. התפקיד שלי זה תובעת מחוזית בנציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות במשרד המשפטים. אני גם אחראית על פרויקט של קידום חברה ערבית. עשינו מיפוי של המצב של אנשים עם מוגבלות בחברה הערבית והבנו שהמצב הוא קטסטרופלי. במסגרת המיפוי ניסינו להתמקד בתחום של בריאות הנפש והבנו שזה התחום הכי קטסטרופלי בכל זה.

ממה שהבנו, ממה שאני הבנתי בישיבות עם אנשי מקצוע, גם עם אנשים עם מוגבלות בעצמם ואנשים של ארגונים, יש מחסור ענקי בפסיכיאטרים בכל הארץ, במיוחד בפסיכיאטרים של נוער. אחרי שנים שכולם יודעים שיש מחסור כזה אומרים "יש בעיה". אני לא מבינה. מחכים עוד 20 שנה כשיש בעיה? צריך לעשות עם זה משהו. אנחנו כתבנו לעשות את זה.

בשביל זה ועדת המשנה קיימת.

יש משרד הבריאות, שיעשו משהו עם זה, שישלמו להם יותר, שיעשו להם תכניות הסבה, שיתנו להם יותר משכורות, שיעשו שיווק, שיעשו משהו עם זה. ילדים קטנים, בתחום של פסיכיאטריה קשה, מוזנחים ואף אחד לא עושה איתם כלום. הממונים של משרד הבריאות לא עושים עם זה כלום. הם צריכים למצוא את הפתרונות בעצמם כמו שמוצאים לדברים אחרים.

לגבי הלימודים של פסיכולוגיה, אם יש לי ילד ואני שולחת אותו לירדן ומשלמת בעבורו הון תועפות. אם אני יודעת שהוא לא ימצא תעסוקה, אני לא אשלח אותו. זה אומר שהבעיה היא במודעות. כשעושים תכניות ומעודדים אנשים, תפרסמו את זה. יש הרבה אקדמאים מובטלים, בכל התחומים, כולל בתחום של פסיכולוגיה ובתחום של רוקחות, אם הם יודעים שמשרד הבריאות עושה תכנית, הם ישמחו להגיע. בטח הם יעדיפו לבוא ולקבל מלגה ולעבוד במקום לשבת בבית, אז אני חושבת שיש בעיה במודעות. כולם יודעים שתחום בריאות הנפש הוא טאבו בחברה הערבית אז צריכים לעשות תכניות מותאמות תרבות ולעשות משהו עם זה.

וגם אנחנו יודעים שבניגוד לרופאים שמטפלים בגוף, ששם השפה משנה, אבל הרבה פחות, בתחום בריאות הנפש, זה שמישהו מכיר את התרבות שלך ומדבר איתך בשפה שלך זה קריטי.

זה חובה.

אם אישה שרוצה לקבל סל שיקום היא אישה ערבייה עם כיסוי ראש, ויבוא אליה גבר ויגיד לה, "תספרי לי דברים", היא בחיים לא תיפתח. אם תשימו לה אישה שמדברת את השפה שלה, האחוז של מקבלי סל שיקום יעלה בצורה דרסטית כי עשיתם את זה מותאם תרבות. לא מספיק לפרסם תקנים ולהוסיף תקנים. תעשו את זה מותאם תרבותית במיוחד בתחום של בריאות הנפש.

תודה רבה. כן, בבקשה.

גם אני עובדת בעמותה לילדים בסיכון. אני מנהלת גני תקשורת בכפר קרע, טייבה וקלנסוואה. וכמו שאמרו, מצוקת הפסיכיאטרים והפסיכולוגים היא קשה. גם מטפלים רגשיים, מטפלים בהבעה ויצירה, קלינאיות תקשורת ומרפאות בעיסוק יש, אבל רובן הגדול לומד בירדן ומגיע באמת עם הכשרה שהיא פחות טובה, ותוך כדי העבודה אנחנו מכשירים אותן. זאת אומרת העול הוא באמת עלינו.

בנוסף, אני נורא מסכימה שיש עדיין - - - בדרך לכאן אני דיברתי עם פסיכיאטרית בכפר קרע, היא גרה בכפר קרע, והיא אומרת שעדיין יש קושי גדול מאוד למתמחים ללכת לתחום הפסיכיאטריה. לכן אני חושבת ש - - -

על מה היא שמה את האצבע בקושי?

הסטיגמה. עדיין, למרות שהיא אמרה שגם פסיכולוגים וגם פסיכיאטרים זה במגמת עלייה, אבל עדיין זה מאוד מאוד קשה ואולי צריך לחשוב על משהו, אפילו ברמה של שיתוף עם משרד החינוך. עוד בתיכונים, עוד לפני שמחליטים, משהו לשנות ברמה החינוכית את הגישה, להנחיל את השפה כדי ש - - - השינוי הזה לא יהיה מהיום למחר, אבל אני חושבת שזה צריך להתחיל שם, ואולי זה יעשה משהו. המחסור הוא מאוד גדול. בכפר קרע יש לנו פסיכולוגים רק בגלל שיש הסכם של התמחות עם בית חולים "העמק", ומגיעות אלינו מתמחות משם, אבל גם שם יש ביקוש הרבה יותר מהיצע, ממה שבית חולים "העמק" יכול להציע, ושוב אנחנו נשארים ללא פסיכולוגים.

סליחה, אבל להגיד משרד החינוך, זה לא יקרה עכשיו, הם לא יעשו את כל זה, לעומת זאת מה שאמרה אינאס, כשמשרד הבריאות יגיד שהוא נותן על זה מלגה או, לא משנה, שיחליט מי זה, יהיו אנשים שיילכו לזה. זה נגמר בזה. זה לא חמש שנים, זה לא תהליך חינוכי, זה לא איזה. יגידו שזה חשוב, שסימנו את זה, שנותנים על זה מלגה, זה יאויש.

כן, טוב. יש עוד מישהו שרוצה לומר? כי אני חושבת שמיצינו את הנושא. אנחנו מעט אנשים, אני יכולה לסכם? עוד משהו?

אני אשמח רק לשמוע אם יש איזושהי תכנית ספציפית לפסיכיאטרים. תמריצים.

כרגע לא.

אין שום דבר. באמת. אין כלום.

אני יודעת. אני רוצה לשמוע את זה בקול רם.

לפרוטוקול, שיגידו את זה.

לפרוטוקול, כן, שכרגע אין תכנית.

אין שום תכנית לתמרוץ כרגע?

הייתה תכנית, היו תמריצים. השנה המודל של התמריצים טיפה השתנה. יש בו גם גמישות, ניתן להקצות בפסיכיאטריה אם הארגונים מחליטים שהם מקצים בפסיכיאטריה, אבל אנחנו נעלה את הנושא הזה שוב.

אם אני יכול רק שאלה. איפה באמת הנושא של ההצעה הזאת של הקורס לעובדים סוציאליים שיעשו הסבה לפסיכותרפיה?

אני אומר, הנושא הזה יצטרך לעלות עוד פעם למכרז מאחר שהיו קשיים עם הנושא, אבל הנושא הזה בפירוש עומד על הפרק.

ואיפה שזה דובר זה לא התרומם?

אנחנו לא יודעים. אולי הם ייגשו מחדש, אבל זה דבר שיצטרך - - - אבל - - -

בואו נהיה יותר מדויקים. התקציב הוקצה, אנחנו עושים הכול כדי שזה יצא לדרך. הייתה תקלה במכרז, אנחנו מטפלים בה ואנחנו עושים הכול כדי שהשנה נעשה הסכם עם אחד מבתי הספר לפסיכותרפיה. זאת אומרת, יש תקציב ייעודי והכול מוכן - - -

מתי את מאמינה שיהיה הסמסטר הראשון שהם ילמדו?

אנחנו נעשה הכול שברבעון הראשון של 2018 יהיה המחזור הראשון. אנחנו עושים הכול בשביל זה, זה כבר כמעט היה - - -

זה חשוב שזה יקרה ברבעון הראשון.

אני רוצה לחדד שהיו לנו מספר התייעצויות עם הקופות כדי לעשות קול קורא נכון וכדי להתאים את המלגות לצרכים. זאת אומרת, אנחנו באמת עושים כי זה מאוד מאוד חשוב לנו, ואנחנו שריינו - - -

אתם עושים את כל העבודה, אבל צריך שזה ירד לשטח ואם זה לא יורד לשטח כמו שצריך אז זאת בעיה ולכן אנחנו נשארים במחסור.

יירד לשטח ויבוצע. ושוב פעם, שיתוף הפעולה של הקופות פה לעניין בתור גם עוסקים בהדרכה וגם עוסקים בקליטה אחר כך של אותם עובדים, היא מאוד משמעותית.

טוב. אז אני רוצה לסכם. אז ככה, הדבר החשוב ביותר זה קודם כול במגזר הערבי, אנחנו צריכים יותר ויותר לגרום לסטודנטים לבוא לתחום של בריאות הנפש, ופה אני אומר, גם פסיכיאטרים וגם פסיכולוגים, שזה כל מה שקשור - - -

אבל למי את מפנה את זה? מי יושב על השיבר?

עכשיו? אני מפנה את כל הדברים האלה למשרד הבריאות, אין לי למישהו אחר. אני צריכה להפנות את זה גם למל"ג וגם למשרד הבריאות. זה חייב להיות לשניהם ביחד. ובעצם לתת עידוד, הסברה ואפילו מלגות כדי שהם יילכו קודם כול לתחום הזה. אחר כך אני מבקשת לדאוג ש - - -

אני מציעה גם לפנות למשרד החינוך, כי פה יוצא שזו הסברה - - -

רגע. בואו נתחיל קודם כול מהסטודנטים שכבר הולכים ללמוד ושהמסלול ייפתח בפניהם כסטודנטים. למשרד החינוך ייקח עוד המון זמן. משרד החינוך צריך לחנך הרבה דברים אז זה ייקח המון זמן ואנחנו צריכים קודם כול את זה. אנחנו צריכים עכשיו לבדוק שקופות החולים יקבלו את ההכרה המרחבית והם יוכרו כמרפאות שיכולים לעשות שם התמחות, זה הדבר החשוב ביותר, ולהגדיל את מספר המתמחים, כדי שלא ייכנסו אליכם רק מהמגזר אלא יותר, וגם אנחנו נבדוק - - -

לא רק קופות החולים, גם גופים נוספים שהם מוכרים - - -

כן, כל התחום הזה של בריאות הנפש. אני אומרת בעיקר, כל התחום של בריאות הנפש מאוד-מאוד חשוב לעודד ושהם יוכלו להיות מקום התמחות. אני אבקש גם כן לדעת מה קורה עם ההסכם של ה- 50%-50%, איפה זה עומד, צריך לשאול את משרד הבריאות, כי אם זה לא ייחתם, אז בעצם לא יכירו בכם.

כמו כן, אם העמותה לילדים בסיכון מוכרת כמקום להתמחות, אני מבקשת להגדיל את התקנים אצלם, כדי שיוכלו - - - לפי מה שעלה פה בדיון שיש 350 מתמחים באופן כללי ואלה 350 מתמחים לארבע שנים. כלומר עד שנפתח לנו כל פעם עוד מקום להתמחות הוא אורך ארבע שנים וזה מחסור מאוד גדול. אז גם, איפה שאפשר לפתוח, שמשרד הבריאות יראה שהפיקוח יכול לעשות את זה ולתת ובאמת להכניס כמה שיותר אנשים. ככה אנחנו נקבל בעוד ארבע שנים יותר אנשים כי ככה אולי נצליח - - -

צריך גם לתת מלגות ייעודיות למגזר הערבי.

אבל זה גם יותר תקציב ולא רק יותר מקומות. כי המנכ"לית של העמותה לילדים בסיכון אומרת 'תקשיבי, יש לי מקומות, אבל אין לי תקציב'.

לא, הם רוצים לקבל כמו קופות החולים, אז בואי נראה אם יכירו בהם. זה כבר עניין נוסף, גם להכיר בעמותה לילדים בסיכון כדי שגם הם יוכלו לקבל מלגות.

שוב, אנחנו מקבלים אבל מעט, כי הפרוטוקולים - - -

כן, הבנתי. להוסיף מלגות. זה דבר אחד. הדבר החשוב ביותר שאנחנו צריכים לזכור, שאנחנו צריכים במגזר לקבל אנשים שהם דווקא מהמגזר, שהם מבינים תרבותית את המטופלים, וגם כדי לאפשר, הרפורמה רצתה להנגיש כמה שיותר את השירותים של בריאות הנפש, וכרגע בגלל המחסור של כוח האדם זה לא מונגש. אנחנו צריכים לפעול שהרפורמה, זה מה שרצינו, לא מאבדת מהמטרה שלשמה היא נבנתה.

במסגרת הזאת מאוד חשוב גם כן להתמודד עם הנושא של הסטיגמה. זאת אומרת באמת להתגייס, אני אומר, כולנו, מכל הכיוונים כדי שיותר אנשים - - -

אוקיי, אז אני אוסיף. תרשמי כאן שכדי לשכנע סטודנטים ללכת יותר ללימודים של בריאות הנפש, כל התחומים, אז צריך לדעת לטפל בסטיגמה, וד"ר בשארה בשאראת מוכן לבוא ולתת ייעוץ שקשור למגזר הערבי.

עוד שתי הערות. גם בהמשך הדברים של ד"ר בשאראת, לבקש ממשרד הבריאות איזה שהם נתונים לגבי החסר, שזה משהו ששוב ושוב עולה - - -

נכון, אבל את רואה שגם לקופות החולים קשה להגיד כמה חסר להם. טוב, אוקיי. אני אבקש את הנתון, אבל אני - - -

אז שיעשו עבודה מול קופות החולים וימצאו דרך להעריך כמה חסר פסיכולוגים - - -

כמה חסרים לנו בכלל בבריאות הנפש.

למקצועות השונים. זה דבר אחד.

צפי גם, זה לא רק חוסר קיים.

ודבר שני, לגבי תמריצים לפסיכיאטרים.

אוקיי. רשמנו את זה. בסדר, טוב, אני מקווה שאנחנו נפתח את המושב הבא עם יותר נתונים על שנתַיים של הרפורמה ומה שקרה לנו.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:22.