הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 550

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שני, ב' בתמוז התשע"ז (26 ביוני 2017), שעה 13:00

1. המשבר בטיפול בקשישים ופיטוריהם הצפויים של 250 עובדים סוציאליים, של חבר הכנסת נחמן שי

2. המשבר בטיפול בקשישים ופיטוריהם הצפויים של 250 עובדים סוציאליים, של חבר הכנסת מיקי לוי

3. המשבר בטיפול בקשישים ופיטוריהם הצפויים של 250 עובדים סוציאליים, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה

חברי הוועדה: טלי פלוסקוב – מ"מ היו"ר

מיכל בירן

אילן גילאון

דב חנין

יואל חסון

מיקי לוי

נחמן שי

מנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - אביגדור קפלן

מנהלת שירות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - גלית מבורך

אחראית תחום אלימות בזקנים, משרד הבריאות - ברברה לנג

ראש מטה מנכ"ל, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - נדב יעקב כץ

רפרנט מאקרו באג"ת, משרד האוצר - יוגב גרדוס

מרכזת רווחה, מרכז השלטון המקומי - אסא בן יוסף

יועמ"ש, מרכז השלטון המקומי - מרים סלומון

מנכ"ל, מרכז השלטון המקומי - שלמה דולברג

סגן סמנכ"ל כלכלה, מרכז השלטון המקומי - יורם מאי

יועצת לענייני חקיקה, התאחדות התעשיינים - רעות קינן

יו"ר איגוד העובדים הסוציאליים - צפרא דוויק

יו"ר זקנה חיפה, איגוד העובדים הסוציאליים - אילן דוד

תחום זקנה, איגוד העובדים הסוציאליים - אסתי אשל

תחום זקנה, איגוד העובדים הסוציאליים - ענת חורב

ציר, איגוד העובדים הסוציאליים - גל שחם

יו"ר, כן לזקן - נתן לבון

חברת הנהלה, כן לזקן - מרית לביא

יו"ר, איגוד נותני שירותי סיעוד בישראל - דורון רז

פעילה, עוס"ים שינוי - עדי נוסימוביץ'

פעיל, עוס''ים שינוי - עמרי ולרשטיין

פעילה, עוס"ים שינוי - עמר שמיר

ראש צוות, עיריית יבנה - אורית מזרחי

מוזמן/ת - רון טיומקין

שדלן/ית (עצמאי/ת), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: מטב) - יובל יפת

שדלן/ית (עצמאי/ת), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: אגוד חברות הסיעוד) - רוני בונדי

אתי שבתאי

הילה לוי

1. המשבר בטיפול בקשישים ופיטוריהם הצפויים של 250 עובדים סוציאליים, של חבר הכנסת נחמן שי

2. המשבר בטיפול בקשישים ופיטוריהם הצפויים של 250 עובדים סוציאליים, של חבר הכנסת מיקי לוי

3. המשבר בטיפול בקשישים ופיטוריהם הצפויים של 250 עובדים סוציאליים, של חבר הכנסת ג'מאל זחאלקה

שלום לכולם, היום 26 ביוני 2017, ב' בתמוז התשע"ז. השעה 13:13. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות והנושא שנדון בו היום הוא ההצעה של חברי הכנסת לדיון מהיר בנושא: "המשבר בטיפול בקשישים ופיטוריהם הצפויים של 250 עובדים סוציאליים". אלה הצעות של חברי הכנסת נחמן שי, חבר הכנסת מיקי לוי וחבר הכנסת ג'מאל זחאלקה. הנושא מאוד מאוד חשוב ואנחנו מדברים עליו כבר תקופה ארוכה. מה שהוסיף לנו לאחרונה הוא הכתבה שהתפרסמה היום במאקו ומשפט אחד שנכנס לי מאוד עמוק ללב הוא המשפט של מטפלת, שאומרת: הקשישים האלה בנו לנו את המדינה ואסור לנו לפגוע בהם. האישה שאמרה את המשפט הזה נמצאת פה ואני לגמרי מתחברת למה שאמרת. אני חושבת שהמשפט הזה צריך היום להוביל את כל הדיון הזה, גם של אלה שמתנגדים, גם של אלה שמבקשים. אני חושבת שאין פה אחד שלא חושב שאנחנו צריכים קודם כל לדאוג לקשישים ושנית, גם לאותם 250 עובדים סוציאליים שהם בסכנה לאבד את מקום העבודה שלהם.

נושא הקשישים עולה די הרבה בוועדה הזאת. זה לא סוד שאני עומדת בראש ועדת משנה של הוועדה הזאת לעניין מעמד הקשיש. הפגיעה בקשישים, לצערי הרב, היא נושא שעולה פה ושם לעתים יותר מדי קרובות, רבותי. נמצאים כאן הרבה אנשים שמטפלים בקשישים ואני פונה לכל השותפים כדי לפתור את הבעיה. אסור לנו לתת לפגוע בקשישים. אני אומרת את זה באחריות מלאה ואני בטוחה שכל חברי הכנסת מכל סיעות הבית יתחברו אליי. לא ניתן לפגוע בקשישים, חד משמעית.

רבותי, אין בכנסת מחיאות כפיים. אני מאוד שמחה לקבל אותן, אבל אין בכנסת מחיאות כפיים. אנחנו כאן בדיון נשמע את כל הצדדים ונחפש פתרון. שמעתי עכשיו ממרכז השלטון המקומי שיש פתרון ואני מקווה מאוד שהוא לא פתרון של מיליונים. נמצא אתנו כאן אדם מאוד מאוד חשוב, מנכ"ל משרד העבודה והרווחה, מר אביגדור קפלן. נשמע גם אותו ונראה איך הוא רואה פתרון. אני בטוחה, אדוני המנכ"ל, שגם אתה אתנו בדעה לא לפגוע בקשישים. אני אתן קודם כל לחברי הכנסת המציעים ואחר כך נתחיל בדיון ונשמע את כל הצדדים המעורבים בנושא. בבקשה, חבר הכנסת נחמן שי, אתה הראשון.

תודה רבה לך, יושבת-ראש הוועדה. אני שמח שאת יושבת בראש הישיבה כי באמת אנחנו משתפים פעולה בנושא האזרחים הוותיקים, של הגמלאים והקשישים. כשותפים אנחנו גם מצליחים במידה רבה להעלות את הנושא הזה על סדר-היום כי יש נטייה מובהקת לדחוק אותו מתחת לשטיח או מתחת לשולחן או בכל פינה שהיא, העיקר לא לראות מיליון איש במדינת ישראל, שנמנים על האוכלוסייה הזאת.

מדי פעם מתעוררות סוגיות דחופות כי אין לנו מחשבה כוללת בנושא הזה. זה ברור וידוע.

לצערי.

לצערנו. כל פעם עולה לנו איזושהי סוגיית משנה שממחישה לנו עד כמה המדינה לא ערוכה בעצם להתמודד עם האתגר הזה. בדיוק המשבר הזה נופל ממש לתוך המשבצת הזאת. העובדה שעובדות ועובדים סוציאליים נאלצים לקחת על עצמם אחריות ל-500 קשישים או אזרחים ותיקים בגילאים האלה, שהם זכאי חוק סיעוד – זה לא מעל לנורמה, כי אני כבר לא יודע מה הנורמה פה – זה מעל ליכולת אנושית לתת את הדעת ולהקדיש את תשומת הלב. הרי אנחנו מצפים קודם כל מהעובדים הסוציאליים להיות בני אדם. כנראה שאת זה מלמדים בשיעור הראשון בעבודה סוציאלית, ויש לי כמה דוגמאות כאלה בבית. אני שמח על כך, אבל בסוף אומרים להם: תיקחו אחריות על 500. איך הם יכולים? הם בכלל לא יכולים להכיר את הציבור שהטילו עליו את האחריות ולצפות גם לתוצאות.

אני לא יודע מיהו שק החבטות פה. האם אותם אזרחים ותיקים, קשישים שמטופלים, או העובדים והעובדות הסוציאליים. לא ברור לי. אבל ברור לי שהעובדים והעובדות הסוציאליים, שרבים מהם מגיעים לכאן, הם כלי משחק. הם הפכו להיות לכלי משחק בתוך ויכוח שמתנהל בין רשויות שונות ומשרדי ממשלה – משרד העבודה והרווחה, מרכז השלטון המקומי, הביטוח הלאומי. כל אחד יש לו עניין משלו ויכול להיות שכל אחד צודק בדרכו. המפסידים בסוף הם הקבוצה שישנה פה, ושמייצגת את הציבור של העובדים והעובדות הסוציאליים והציבור של הקשישים שלא מקבל את הטיפול שהוא ראוי לו. הם משלמים בסוף את המחיר.

אנחנו חייבים לקבל פתרון וזה לא יכול להסתיים בלי, כי התוצאה המידית היא, קודם כל, בגלל הוויכוח, שעומדים לפטר 250 עובדים ועובדות כי יש גם עניין של תקנים ואיוש בפועל. 250 אנשים בחזית הזאת פירושו להפקיר את החזית של העובדים והעובדות הסוציאליים שמטפלים. אין לזה הגדרה אחרת. לזרוק אותם הביתה כשהרעיון המכונן הבא אחריו יהיה בטח להפריט. והמפריטים, ראינו אותם. ראינו אותם בבתי-אבות, נכון? איך הם מפריטים? הם מקצצים בשירותים. פחות סדינים, פחות חיתולים, פחות טיפולים ומקלחות משלוש בבוקר. כך נקראת הפרטה. אז יעשו לנו גם פה הפרטה. אולי במקום שהם יבואו הביתה, יביאו את הקשישים אליהם? יש לי רעיון טוב, יסיעו אותם, אולי יביאו אותם, יגררו אותם עם ההליכונים שלהם כדי שהם יבואו. נכון? יהיה יותר טוב. הם יבואו להתפקד אצל העובדים והעובדות.

כמו שיש דרייב-אין כזה במקדונלד?

כן, יסיעו אותם. אני לא יודע איך יעשו את זה, אבל אפשר יהיה להתגבר. אני אומר שאנחנו צריכים לצאת מפה עם פתרון. הם שמים את עצמם על הגדר, העובדים והעובדות, אבל אנחנו לא יכולים לדרוך עליהם. אנחנו צריכים לחלץ אותם ולפתור את הבעיה הזאת.

תודה רבה לחבר הכנסת נחמן שי. היוזם הבא הוא חבר הכנסת מיקי לוי. בבקשה, אדוני.

תודה רבה גברתי, היושבת-ראש, מנכ"ל משרד הרווחה מר אביגדור קפלן, ואתם, עובדים סוציאליים יקרים שאני בכלל לא רואה את העניין שלכם כעבודה. אני רואה את העניין שלכם כשליחות. לא הרבה אנשים היו מוכנים לעשות את מה שאתם עושים ואני מגדיר את זה כשליחות.

בתקופה האחרונה כולנו חשופים להזנחה פושעת והעדר פיקוח מצד המדינה. בואו נשים את זה על השולחן. העדר פיקוח בכל הקשור לנושא של טיפול בקשישים. והנה אנחנו מתבשרים שיש כוונה לקצץ 164 תקנים של עובדות ועובדים סוציאליים בכל רחבי הארץ. זה שני שליש, אם אני לא טועה, מהמשרות הקיימות. שני שליש מהמשרות הקיימות. זה נשמע לי הזוי. זה מטורף. איך אלה שיוותרו יוכלו לעמוד בעומס? הרי הם יקרסו אחרי יומיים וחצי.

אני לא יודע לשים את האצבע, גברתי, היכן מצוי הסכסוך בין משרד העבודה לבין השלטון המקומי לבין הביטוח הלאומי. אני לא יודע. אני יודע להגיד מה התוצאה. התוצאה היא שיש כרגע איום רציני מאוד לפטר 250 עובדים, כי 164 תקנים מתפרסים על 250 עובדים כי לא כולם עובדים במשרה מלאה, שזה גם כן חלק מהבעיה.

יש נזק עצום ומתמשך של פגיעה בקשישים בעקבות המחסור בעובדים סוציאליים. כתוצאה מהמשבר 250 אנשים ילכו הביתה, הכול על גבם של האזרחים הכי חלשים ומוחלשים בחברה שלנו. מדובר, גברתי, בסבתות ובסבים של כולנו. עוד מעט כולנו נהיה שם במקום הזה, שלא יהיו אי הבנות. אנחנו נצטרך להגיע גם לכאן ואם לא נצליח לעצור את זה עכשיו, זה לא ייעצר.

לכן, הדיון המהיר הזה יש לו משמעות בלתי רגילה לצאת מכאן עם החלטה. יש לוועדה הזו כוח. היא יכולה להגיד למשרד העבודה, למשרד האוצר ולמשרד ראש הממשלה שאם לא יהיה פתרון, יש בידינו הצעדים. אני חבר ותיק בוועדת הכספים ואני יודע בדיוק איך לעשות את זה ואיך לא להעביר תקציבים. יש הסכמים קואליציוניים ויש שם כסף. לאלה אין כסף ובכמה מדובר? בכמה עשרות בודדות של מיליונים. זה לא מה שצריך לשבור את העסק. צריך לעזור לזה. אם יש ממשלה במדינת ישראל, שתבוא עכשיו ותגיד שיש ממשלה ותביאו פתרון. תודה רבה.

תודה רבה למיקי לוי. חברת הכנסת מיכל בירן, בבקשה. תנסו, בבקשה, בקצרה כי אני רוצה מאוד לשמוע את האורחים.

כל הכבוד ליוזמים של הדיון, נחמן ומיקי. כל הכבוד. אין לי מילים לתאר את מה שאנחנו עומדים בפניו. גם ככה אנחנו מכירים את השיטה – שולחים את העובדים הסוציאליים לעמוד בחזית של כל הבעיות של מדינת ישראל. כשיש בעיה, מיד מפקירים אותם לזעמו המוצדק של הציבור כשמתגלים פתאום דברים, אבל בשוטף מכריזים שוב ושוב שאין מספיק כלים ואין מספיק. פשוט אין דרך לבצע את התפקיד הזה כמו שצריך. דממה. פשוט מפקירים אותם ואין מילה אחרת. כשאנחנו מגיעים למלחמה אמיתית של מלחמות ישראל, וכשמגלים, חלילה, שללוחמים שלנו חסרים דברים שהם זקוקים להם, באמת יש קונצנזוס מאוד רחב וכולנו מתגייסים. אבל כשלעובדים הסוציאליים, שגם אותם שולחים לחזית אין הדברים הבסיסיים שהם צריכים בשביל לנצח במלחמה שאי אפשר לנצח בה, יש שתיקה.

המצב כפי שהוא, גם ככה הוא בלתי נסבל. עכשיו זה ממש העניין של העז. מספרים לנו פה עכשיו שהולכים לפטר עובדים סוציאליים ובסוף זה לא יקרה, אבל המצב הוא בלתי סביר גם ככה. ואז נגיד לכם: תודה שהחזרתם אותנו למצב בלתי סביר בעליל. אין דרך אחרת לקרוא לזה חוץ מאשר רשעות והתעמרות באנשים הכי חלשים בחברה הישראלית. אני יודעת שזה לא מכוונת זדון, אבל בסוף אנשים נשפטים לא על הכוונות שלהם אלא על ההחלטות שלהם ועל המעשים שלהם. ואני מקווה שמהדיון הזה ייצא גם משהו פרודוקטיבי שהתוצאה שלו לא תהיה רק זה שהגזרה החדשה הזאת לא תצא לפועל, אלא שננצל את ההזדמנות להעלות את זה שהמצב היה לא סביר מלכתחילה והגיע הזמן להתחיל לעשות מעשים אמיתיים, להוסיף תקציביים אמיתיים לתקנים אמיתיים שיעשו את החיים של האנשים האלה קצת פחות גרועים.

(מחיאות כפיים באולם)

תודה רבה. רבותי, ביקשתי בבקשה בלי מחיאות כפיים. עדיין אל תשכחו שאתם בכנסת. חבר הכנסת אילן גילאון, בבקשה.

תודה רבה, גברתי. פעם היה בכנסת נציב הדורות הבאים. הוא היה אמור לתכנן את העולם כשיש תוחלת חיים הרבה יותר ארוכה. התפקיד הזה פוזר, כמובן, ואף אחד לא מביא בחשבון שבעצם ברגע שיש תוחלת חיים יותר ארוכה, יש אנשים הרבה יותר מבוגרים והצרכים של העולם משתנים. מאידך, גם הטכנולוגיה, למזלנו, הולכת ומשתנה ואז אפשר להצליב את הדברים האלה, אבל אז זה אומר שעובד סוציאלי הופך למקצוע מועדף משום שיש הרבה יותר אנשים שצריכים אותו.

תראו איפה הקורבנות – במשרד הבריאות, עם הסיפור של הילדים חולי הסרטן, הילדים. כאן האנשים המבוגרים והקשישים. ובכל מקום החזית של הנפגעים היא אותה חזית של האנשים הכי חלשים.

לא אכפת לי אם הרופאים צודקים או אם השר צודק או משרד הבריאות צודק או משרד הרווחה צודק או משרד הפנים צודק. מי שלא מבין את העיקרון שמי שרוצה לעשות מהתחום הזה ביזנס, עסק – כל אלה שמציעים את המדינה כעסק – אני מציע להם שינסו למכור אותה במחיר שהושקע בה. הרי ברור לגמרי שהצמצום הזה יביא להפרטה נוספת, הפרטה בתחומים של רווחה, של שיקום, של סיעוד יוצרת רק פרדיגמה אחת, רק נוסחה אחת – ככל שאנחנו רוצים לחסוך יותר כסף, להמעיט בהוצאות ולהרבות בהכנסות, זה מסתכם ומסתיים בהתעללות בחסרי ישע.

אני אומר לכם משפט אחרון כדי לסיים, לא להרחיב בעוד חברי כנסת את הכנסת, להרחיב בעוד עובדים סוציאליים, זה מה שמדינה צריכה. זו האמת בסדר העדיפויות ההגיוני התקין, אבל אנחנו לא נמצאים בסדר עדיפויות תקין וכאן הבעיה שלנו. עובד סוציאלי זה מקצוע עתידי. המעמד שלו צריך להתקדם בהתאם. אני רואה הרבה מאוד מקצועות שיוצאים מן המחזור ויוצאים מן העולם, אבל לא לגבי עובדים סוציאליים. להפך. ככל שהאוכלוסייה תזדקן יותר, ככל שמפלס החרדה הקיומי של בני אדם יהיה גבוה יותר, כך יצטרכו יותר את העובדים הסוציאליים האלה.

לכן, גברתי, אני לא מבין מה הוויכוח ומה הסיכום. קודם כל, הם לא צריכים להיות שותפים לוויכוח. שיריבו המשרדים ביניהם, מה זה משנה? לא לצמצם בעבודה הסוציאלית ולהפסיק עם התופעה המגונה הזאת של עובדים סוציאליים שהם עובדי קבלן. זה גם אוקסימורון. זה דבר והיפוכו. מי שרוצה להיות ב-OECD, האצילות מחייבת. אי אפשר להגיד: אני רוצה להיות בקבוצה הזאת ולא להעתיק מה שקורה שם או לשאוף לזה. זה ברור.

וזה לפני שדיברנו על המשכורות שלהם, שחלקן נמוכות יותר מהאנשים שהם עוזרים להם.

כן, אני עשיתי חשבון. עובד סוציאלי שעובד 13 שנים, מקבל משכורת של מנכ"לית בנק לאומי בחודש אחד. רבאק, גם אם אתה מאוד קפיטליסט ומאוד בעד כלכלת שוק, איזה היגיון יש בדבר הזה? אלה אנשים שלוקחים את העבודה שלהם אתם הביתה. אף בן אדם שהוא ציני לא ילך לעבודה הזאת. גם ההורים שלו לא ירשו לו.

אגב, אני רוצה להגיד לך שפקידים ופקידות בבנק גם מרוויחים משכורות מאוד נמוכות, אבל זה כבר עניין אחר.

אין לי שום דבר נגדם.

תודה רבה לחבר הכנסת אילן גילאון. חבר הכנסת האחרון שנמצא פה הוא יואל חסון ואני רוצה אחר כך לעבור למרכז השלטון המקומי. איפה דב חנין? אני רואה אותך ברשימה אבל לא רואה כאן.

אני תמיד מעדיף לשבת בצד שמאל.

גברתי יושבת-הראש, אורחות שלנו בכנסת, אם מישהו היה צריך הוכחה שהמערכת השלטונית במדינת ישראל השתגעה באופן מוחלט, אז הפרשה הזאת היא ההוכחה. כולכם מכירים היטב את המצב. אנחנו מדברים על 330,000 קשישים בישראל שצריכים עזרה סיעודית ואנחנו מדברים על 350 עובדות סוציאליות שאמורות לתת אותה. זה מה שיש לנו עד היום, לפני השיגעון האחרון. כמובן, זו מציאות בלתי אפשרית.

איזו עובדת יכולה לטפל ב-1,000 קשישים? עשו חשבון, מתי היא תגיע לבקר אותם? איך היא תגיע לבקר אותם? כמה זמן היא תיתן לכל אחד מהם? זה מצב מטורף.

אבל מכיוון שהמדינה שלנו לא מסתפקת בטירוף רגיל, היא עוברת לטירוף טורבו וזה המצב שאנחנו נמצאים בו כרגע. אני חייב להגיד לכם שכאשר אני קראתי את הכותרת הזאת, בהתחלה פשוט לא האמנתי שזה יכול לקרות כי אני מכיר את המצוקה הבלתי אפשרית שעובדות סוציאליות עובדות בה. כל אחת מכן עובדת בעומס בלתי אפשרי, לא נכון, לא מקצועי, לא מוסרי, לא באשמתכן אלא באשמתנו, באשמת המדינה. ועכשיו מזה רוצים לקצץ?

אמר חבר הכנסת מיקי לוי שנכון להתייחס למה שאתם עושים לא כעבודה אלא כאל שליחות. אני מסכים אתו. אבל נדמה לי שהמדינה רוצה להתייחס אליכן לא כנשים שעושות עבודה. זאת לא עבודה אלא התנדבות. אולי בכלל לא צריך לתת לכם שום תנאים, שום שכר ושום כלום. תבואו ותעשו את הדברים הטובים שאתם עושים.

זו מציאות לגמרי לגמרי בלתי נסבלת. אני רוצה לומר לכם שכל מה שאנחנו צריכים זה לא רק לעצור את הגזרה המטורפת הנוכחית. אנחנו צריכים להסתכל על כל הסיפור הזה לגמרי הפוך. קודם כל לשאול איזה טיפול סיעודי צריך לקבל קשיש בישראל. זוהי ההתחלה, זוהי נקודת המוצא. האם מספיקה לו שעה בשנה? אולי מספיקה לו רק שעה בעשר שנים? ואז, אם הוא ימות מוקדם יותר, נחסוך למדינה את השעה.

נקודת המוצא חייבת להיות מה קשיש בישראל צריך לקבל. אחרי שהחלטנו על זה, בואו נראה איך עושים את זה. כדי לעשות את זה, אני אומר לכם באופן מאוד ברור, שלא רק שלא צריך לפטר 250 עובדות סוציאליות אלא שצריך לדעתי עוד 2,000. בדחיפות. ו-2,000 שיעבדו בצורה רצינית עם תנאים, עם שכר.

אדוני, מנכ"ל המשרד, אני בטוח שאתה תגיד לנו שאתם תעשו את כל מה שצריך כדי שלא יפוטרו 250. זה מובן מאליו. הרי אף אחד לא עד כדי כך מטורף שהוא יגיד שכל כך נמוך מתחת לאפס מותר לרדת. האתגר שלך הוא להגיד לנו איך מגייסים עוד 2,000 עובדות סוציאליות במהלך השנה הקרובה.

תודה רבה לחבר הכנסת דב חנין. יואל חסון, אתה מעוניין עכשיו? אם כך, אני אבקש ממנכ"ל השלטון המקומי, שלמה דולברג.

תודה על הדיון לך ולחברי הכנסת, אנחנו שמחים שהוא מתקיים ואני חושב שהוא חשוב. אני רוצה להודות לעובדים הסוציאליים שהגיעו לכאן. הם עובדי רשויות מקומיות, הם שליחי מצווה של מדינת ישראל והרבה הערכה לעבודה שלהם. כולנו יודעים שבשכר מצומצם הם עושים עבודת נשמה וזה הזמן גם להודות להם מהזווית של השלטון המקומי.

שלא תחשבו ששכר מצווה זה מצווה.

זאת מצווה, מה שהם עושים. זה ברור.

לא, אני מדבר על השכר, לא על מה שהם עושים.

אני רוצה לתת תמונה קצת יותר רחבה, גם בשביל חברי הכנסת וגם בשביל מי שאולי לא מכיר. השלטון המקומי הוא זרוע ביצוע של הממשלה. מחלקות הרווחה והשירותים החברתיים הן בעצם זרוע הביצוע של משרד הרווחה, כמו שאנחנו זרוע הביצוע של משרד החינוך ושל משרד הביטחון ושל משרד הקליטה. בעצם, הרשויות המקומיות מבצעות את המדיניות שקובעת הממשלה.

משרד הרווחה יש לו בעיקר שני תחומים עיקריים מהזווית הזאת. הראשון, הוא קובע את המדיניות הלאומית של רווחה. הוא קובע עבורנו את המדיניות הלאומית. הוא קובע, הוא יוצר הוראות, הוא נותן הוראות ביצוע והוא מממן את תקני העובדים הסוציאליים. הוא מממן תקני עובדים סוציאליים לזקנה והוא מממן תקני עובדים סוציאליים לנוער ולמשפחות במצוקה ולנכות ולכל סוגי האוכלוסיות המוחלשות. כמו שמשרד החינוך מממן מורים ומשרד החינוך מממן קב"טים. זה המודל.

לפני עשרים משרד הרווחה מצא אוצר. הוא גילה אוצר.

שלושים.

אני חושב עשרים, אבל אסא אומרת שלושים. האוצר היה שהביטוח הלאומי הסכים לממן חלק מהתקנים האלה. אז התהוותה מסורת ולפיה הביטוח הלאומי מממן חלק מפעילות העובדים הסוציאליים לנושא זקנה מסיבותיו שלו ומשיקוליו שלו. לפני מספר שנים הביטוח הלאומי החליט שהוא לא רוצה לממן, יש לו ראייה אחרת. הראייה שלו היא לא חברתית. הוא רוצה מדידה של הדקות, הוא רוצה כל מיני דברים והוויכוח הזה עם הביטוח הלאומי נמשך מספר שנים, לפי דעתי שש-שבע שנים. מה שקרה הוא שברגע שהביטוח הלאומי הפסיק להביא את האוצר הזה למשרד הרווחה, המשרד צריך להמשיך לממן את התקנים של העובדים הסוציאליים. לא יכול להיות שהמשרד יסתתר מאחורי איזשהו הסדר טכני שהיה על חלק מהעובדים הסוציאליים לפני שלושים שנה ויגיד: אם הביטוח הלאומי לא משלם, אני מפטר את התקנים.

אני חושב שזה לא נכון, אני חושב שיש פה התנהלות טכנית. הביטוח הלאומי, שימשיך להיות גרורה של האוצר וקופת האוצר. לנו אין השפעה עליו. משרד הרווחה צריך לממן את מלוא התקנים הנדרשים לעובדים הסוציאליים ולא רק זאת – אנחנו מבקשים כבר הרבה זמן ועדה ממלכתית או פרלמנטרית או ציבורית אחרת שתבחן פעם נוספת את נושא הזקנה, את הטיפול בזקנים. מה שהיה נכון בחקיקה מודרנית לפני שלושים שנה, לא נכון היום.

צריך לנצל את ההזדמנות הזאת שכולנו כאן כדי לקבוע שני דברים: 1. תקני עובדים סוציאליים ממומנים על ידי המשרד כמו שאר התקנים של העובדים הסוציאליים. 2. ועדה ציבורית שתקום. אני מציע שהיא תהיה בחסות הכנסת ותבחן פעם נוספת את צרכי הזקנה, איך עושים טוב יותר את הטיפול בזקנים של שנות האלפיים. תודה.

שני דברים אני רוצה להגיד לפני שאני נותנת למישהו אחר לדבר. המשפט האחרון שלך הוא משהו שאנחנו מטפלים בו במסגרת הוועדה שאני עומדת בראשה. אנחנו עובדים על תוכנית-אב לאומית בתחום הזקנה. יש פה הרבה שותפים שלנו, מכול המשרדים, ואנחנו כרגע פועלים. אגב, לפני כשבוע יצא מכתב של מנכ"ל משרד ראש הממשלה לשיתוף פעולה אתנו בנושא תוכנית-אב לאומית. אני מאוד אשמח אם המרכז לשלטון מקומי גם ייקח חלק בדיונים מסוג זה.

זאת פעם ראשונה שאנחנו שומעים את זה.

אתם גם מוזמנים לוועדות, אז שימו לב בבקשה לוועדות שלנו. אני מפנה את תשומת לבה של הוועדה גם לפנות אליכם. שימו לב, ועדת משנה לעניין האזרח הוותיק.

דבר שני, אני רוצה לשאול אותך שאלה. מה בעצם אמרת לנו? אמרת לנו שהיו לך 164 משרות – אני לא יודעת מתי קיבלת אותן.

לפני שלושים שנה.

שהיו ממומנות על ידי ביטוח לאומי במשך כל שלושים השנה האלה.

נכון. עד לפני שש שנים היו ממומנות במלואן על ידי הביטוח הלאומי ולפני שש שנים התחיל הביטוח הלאומי לעשות חוכמות ולהגיד שהוא לא רוצה לממן ככה והוא לא רוצה לממן ככה. המשרד, במקום לשכנע את הביטוח הלאומי ולדאוג למקורות מימון אחרים, מפטר את העובדים במקום לממן את תקני העובדים הסוציאליים. היום אנחנו בחוסר עובדים סוציאליים לזקנה.

מה היה המצ'ינג שלכם עד היום?

25%. בתקנים האלה לא היה, אבל אני לא מפחד. מה שיהיה בתקנים יהיה גם מצ'ינג.

יפה, זאת כבר אמירה ונתחיל מזה. ביטוח לאומי הפסיק לממן את המשרות האלה ולכן, אתם אומרים, משרד הרווחה לא נכנס לנעליו ופשוט אומר: אני לא רוצה את העובדים האלה.

הוא צריך לחזור ולממן את העובדים.

רגע, בואו נחלק את הדיון לשני חלקים: 1. מה קורה עם אותן 164 משרות שאנחנו מדברים עליהן. 2. נדבר על הגדלת משרות, שזה גם, כמובן, הרפתקה לא קטנה בפנינו.

את ה-25% שהשלטון המקומי נותן בהסכמים של כל העובדים הסוציאליים, אנחנו נממן.

הבנו. חבר הכנסת יואל חסון ומיד אחריך אני נותנת למנכ"ל המשרד להתייחס לכל מה שנאמר כרגע. בבקשה.

תודה, גברתי, ותודה על הדיון החשוב הזה. אני גם הייתי בהפגנה יחד עם העובדות הסוציאליות. קודם כל בואו נדבר על האנשים האלה. מי בדרך כלל הולך להיות עובד סוציאלי. אלה באמת אנשים שהדבר הזה בוער בתוכם. אלה אנשים שיודעים מראש לאיזה חיים הם נכנסים, יודעים מראש את תנאי השכר, יודעים מראש את הסיטואציות החברתיות, האישיות והיום-יומיות שהם הולכים להיות חלק מהן, לחוות אותן ולתמוך באותם אנשים.

אני רואה שבחולון, לדוגמה, 30,000 קשישים עליהם אמונים 9.5 תקני עובדים סוציאליים בלבד ומבקשים לפטר 6. קודם כל, 9.5 – אני בטוח שהעובדים הסוציאליים יושבים עם איזה מדיד כזה שלא לטעות בתקנים ולהיות בשעות המדויקות ולעשות הכול על פי הכללים, ועוד רוצים את זה להוריד? רוצים להוריד? באיזה יחס?

אני רואה את לוד, וכולם יודעים את המצב של לוד ויודעים כמה שם באמת יש צורך יותר גבוה. 6.45 תקנים, מתוכם מבקשים להוריד 2 תקנים. אלה דברים שאי אפשר לקבל אותם.

אדוני מנכ"ל המשרד, שמעתי שהשר מבקש ליזום תוספת לקצבת הזקנה. אני מברך על זה, כמובן, אבל אם זה בא על חשבון הטיפול באותם קשישים שזקוקים לזה, אז אולי זאת לא החלטה כל כך נכונה וחכמה. מה יעזור לתת לקשיש עוד 300 שקלים? קודם כל, יש הרבה קשישים שלא צריכים את זה. העניין שמשלמים קצבת זקנה לכולם במדינת ישראל הוא סוגיה שצריך לדבר עליה. עשו פה מספיק חישובים ובדקו כמה כסף מיותר מגיע לקשישים שלהם זה לא עושה את השינוי והיה יכול לעשות את השינוי לקשישים אחרים באופן משמעותי?

אני אומר בעניין הזה – אל תיקחו מאותם קשישים את הסיוע הזה. יש פה קשישים שצריכים סיוע אמיתי. המשפחות היום פחות יכולות להשקיע את זמנן. רוב המשפחות בעצמן עובדות. אני זוכר שלפני שלושים שנה, כשסבא וסבתא שלי היו מבוגרים מאוד, המשפחה יכלה לטפל בכולם כי היה אפשר. היום זה פחות ולא כי הילדים היום פחות טובים, אלא כי הם צריכים לפרנס ולעבוד והם עובדים מאוד מאוד קשה. לכן, העזרה המקצועית נדרשת.

ובואו נדבר על הבדידות. על הבדידות. הבדידות היא המחלה הכי קטלנית של האנשים האלה. הכי קטלנית של קשישים.

אגב, בדידות חברתית הרבה יותר חזקה מבדידות כלכלית.

בוודאי. זה דבר שהוא בדם, זה צורך נפשי אמיתי. גם לזה העובדים הסוציאליים נותנים מענה, גם בעצמם וגם פתרונות לדברים האלה.

לא כשזה פעם בשנה.

גם לא יודעים לאתר אם לא היה עובד סוציאלי שיאתר את האיש המבוגר הזה, שחי בבדידות, אין לו עזרה והוא נמצא לבד ורואים שהוא לא יודע להתמודד עם החיים האלה. חברים, בסוף כולנו נהיה קשישים.

יואל, אני מבקשת לסכם כי אמרו לי עכשיו שבשעה שתיים אנחנו צריכים לסיים.

כולנו נהיה שם ומה שאנחנו עושים היום הוא בשביל הקשישים של היום, אבל עושים את זה גם בשביל הקשישים של מחר.

תודה. רבותי, אני רוצה להגיע למתן תשובות. כולנו פה דיברנו באותו קו. יש פה נציגים מביטוח לאומי? רוחמה? את יכולה לתת לנו כמה מילים מה קרה שם, למה הפסקתם לממן, לפי דבריו של מרכז השלטון המקומי.

ב-2008 נחתם הסכם בין המוסד לביטוח לאומי למשרד הרווחה. יש איזשהו תשלום בסיסי כאשר ניתנה הדעת גם על הגידול באוכלוסייה ובהתאם לגידול באוכלוסייה, כך התגמול של המוסד לביטוח לאומי נערך. אני אומר באופן מאוד כללי שבנוסף לזה נקבע שייערכו ביקורי בקרה של עובדים סוציאליים בבתי הקשישים. התגמול עבור הביקורים הוא לפי מספר הביצועים. כלומר, מספר הביקורים המתקיימים מדווחים למוסד לביטוח לאומי ובהתאם לזה משולם התגמול.

מה שקרה הוא שבפועל ממומשים פחות מ-50% מהביקורים הנדרשים, זאת אומרת שאם יש לנו כמות מסוימת של קשישים שצריך לבקר אותם פעמיים בשנה, פחות מ-50% מהביקורים שעומדים לרשותה של ה - - -

כמה זמן אתם מקצים לביקור, רוחמה?

סליחה, סליחה, הכול מוגדר בהסכם וזה לא המקום להיכנס להסכם.

סליחה, אני מבקשת לא להפריע. רגע, רגע. אני אתן לצפרא.

זה מפתח מעוות שאי אפשר לעמוד בו.

רבותי, לא, זה לא עובד ככה. זה לא נרשם בפרוטוקול ולא יעזור לאף אחד שום דבר. אני מבקשת להתאפק קצת ותנו לנציגת ביטוח לאומי לסיים. אחר כך אני אתן לנציגת העובדים הסוציאליים להביע עמדה ואחר כך אנחנו ניתן למנכ"ל להשיב. בבקשה.

זה סוכם בין הצדדים ב-2008. כמובן שלא הייתי שותפה לעניינים וזה סוכם על דעת שני הצדדים.

זאת אומרת שבעצם נתתם כסף צבוע לבקרה של חוק סיעוד. זה כסף שהיה צבוע למטרה הזאת? אני רוצה להבין עד הסוף.

זה כסף שצבוע למטרה הזאת ומהידע שיש בידינו, חלק מהכספים האלה מועברים לטיפול בקשישים מעבר לנושא של חוק סיעוד. הכסף הזה מיועד אך ורק לנושא של סיעוד ובחלק מהמקומות הוא מנוצל לטובת קשישים, אבל לא לטובת חוק סיעוד.

נכון, כי זה התפקיד שלנו.

אוקיי, הבנו, תודה. תודה. צפרא, אני מבקשת את ההתייחסות שלך ואחר כך אנחנו ניתן למנכ"ל משרד הרווחה.

קודם כל, אני מאוד שמחה על המשבר הזה. אולי זה לא פופולרי להגיד את זה, אבל זה משבר טוב. זה משבר שמכריח את כולנו עכשיו להסתכל על המצב של הקשישים במדינת ישראל. המצב של הקשישים במדינת ישראל הוא כבד את אביך ואת אמך שעה בשנה. זה קצת לא אפשרי.

כל הדרך לירושלים ראינו את השלטים של ראש הרשימה שלך, כחלון – משפחה נטו, צעירים נטו. איפה קשישים נטו, איפה? איפה ההתייחסות? הלא צריכים לדעת מאיפה באנו. וכולנו הולכים לשם. לפי התחזיות של מכון ברוקדייל, אנחנו עומדים בעוד עשר שנים על מיליון ושלוש מאות אלף קשישים.

היום יש תשע מאות אלף.

כבר היום אנחנו עם מיליון קשישים. מתוכם שלוש מאות ושלושים אלף זקוקים לעזרה של הרווחה והעזרה של הרווחה זה לא ביקורי בקרה של הביטוח הלאומי. ממש לא.

ביקורי הבקרה - - -

לא, לא, אני לא מאשרת פה ויכוחים ביניכם. זה לא הדיון.

סליחה, זאת הבעיה בדיוק. כולם שכחו שעובד סוציאלי עושה אלף דברים אחרים שלא שייכים לבקרה. לעשות "וי" ב-17 דקות אם כן יש מטפלת או אין מטפלת, אם יש אוכל במקרר או אין אוכל במקרר. זה לא התפקיד של עובד סוציאלי לעשות מעמסה של חיתולים ולקבוע קצבת חיתולים. באמת זה לא התפקיד שלנו. לא הלכנו לאוניברסיטה בשביל זה, לא התמחינו בגרונטולוגיה בשביל זה. יושבים פה סטודנטים שרוצים לעבוד במקצוע. הם לא יבואו למקצוע. 50% מבוגרי עבודה סוציאלית היום לא באים למקצוע. לא רק בגלל השכר, בגלל המעמסה הבלתי אפשרית הזאת. פשוט כפו עלינו לא הר כגיגית אלא את האוורסט כגיגית. זה משהו מזעזע.

על מה אנחנו מדברים? אנחנו מדברים על זה שצריך לעשות תוכנית לאומית אבל לא בוועדות כאלה שמתמססות ונפגשות פעם אחת.

הוועדה שלנו עובדת, היא לא ועדה שמתמססת.

צריך לקבוע איך מדינת ישראל רוצה שהטיפול בקשישים ייראה. אנחנו כרגע לא יכולים לעמוד בפרץ. אנחנו לא רוצים לעמוד בזה. אנחנו רוצים לבצע עבודה מקצועית. ואם אנחנו רוצים שהעבודה המקצועית תיראה כמו שצריך, שנוכל לעשות את חוק החוסים ונעשה את התזכירים על האפוטרופוס לפי חוק החוזים כמו שצריך, ועל דרי רחוב שהטילו את זה עלינו וביניהם יש הרבה מאוד קשישים, ועובדים זרים שגם ביניהם יש קשישים ואלימות וכולי, ודיור של הקשישים שיש להם בעיה, ותשושי נפש – מספר האנשים שיש להם אלצהיימר הולך ועולה מיום ליום. קשישים עריריים, שאנחנו היחידים שמכניסים להם קצת אור הביתה. מקרי חירום של הקשישים – נחנו אחראים. יש לנו התערבויות משפחתיות. אתם חושבים שאנחנו נכנסים לקשיש ואנחנו רק רואים אם יש הידרדרות ואנחנו עושים "וי" ומודיעים לחוק סיעוד? יש בני משפחה שצריך לעבוד אתם. צריך לעזור להם איך להתמודד עם ההידרדרות במצב של ההורים שלהם. לעשות חלוקת תפקידים ביניהם, לתת איזשהו סיוע נפשי, לארגן אותם מבחינת תפקידים.

חברים, זה לא לבוא ולהסתכל. זה לבוא ולעשות עבודה טיפולית. זאת לא שליחות שאנחנו נכנסים למשפחה ואומרים: נו, היינו ויופי. יש לנו עבודה קבוצתית, יש לנו עבודה קהילתית, יש לנו טיפול בניצולי שואה.

אני מוכרחה להגיד משהו. השר כץ מביא לנו המון תוכניות. באמת, יש לו רצון טוב והוא רגיש לקשישים, הוא רגיש לניצולי שואה. האמת היא שהודענו לו חגיגית באופן רשמי שאנחנו לא מבצעים. לא ביקורים – עכשיו הוא יצא בתוכנית יחד, ביקורים לגיל 86 ומעלה. הודענו לו שאנחנו לא מבצעים. לא צירוף קהילה תומכת של כל קשיש. זה לא תפקיד של עובדים סוציאליים. אתם יושבים בכנסת או במשרד הרווחה, מתכננים תוכניות וכולם רוצים שאנחנו נעשה. תביאו תקנים, אנחנו נעשה. לא תביאו תקנים, אנחנו לא נעשה.

תודה, צפרא. אני מתחברת לגמרי למה שאת אומרת. אנחנו מכירים את כל העבודה הרחבה שאתם עושים. השאלה שלי עכשיו היא לגבי אותן 164 משרות שדיברו עליהן. אני הבנתי שהמטרה שלהן הייתה בקרת קשישים בכל מוסדות הסיעוד.

בקהילה, בבתים.

רגע, אני רוצה להבין. אני לא רוצה שאתם תתקנו אותי. אני רוצה שביטוח לאומי יתקן אותי. אני שואלת עכשיו את ביטוח לאומי מה מטרת ה-164 משרות שהקציתם ב-2008? אמרת בקרה?

על מנת לבצע את כל העבודה שנדרשת מהעובד הסוציאלי בוועדה המקומית של חוק סיעוד.

רגע, אני שמה נקודה. נמצא פה מנכ"ל המשרד.

שיסבירו אנשי המשרד.

אני חושבת שהמנכ"ל ייתן לי עכשיו תשובות. הוא לא בא לכאן בלי להתכונן וכנראה הוא בדק עם כולם. אנחנו מבקשים עכשיו הפסקה, לא להפריע. אני רוצה לשמוע את המנכ"ל ואחר כך נראה איך אנחנו מתקדמים.

קודם כל, אני מצטרף להבעת ההערכה על העבודה הנהדרת שנעשית על ידי כל העובדים הסוציאליים באשר הם, ברשויות, במשרדים אחרים ובכל המדינה.

שבועיים אחרי כניסתי לתפקיד נדרשתי להתמודד עם הנחיית מרכז השלטון המקומי להפסיק את בקרות הסיעוד ולוותר עליהן. אני רוצה לחזור למה שהסבירה רוחמה. הביטוח הלאומי העביר כסף משני סוגים, כסף עבור השתתפותם של העובדים הסוציאליים בוועדות – 80 תקנים תורגמו כנגד הכסף הזה, וכסף שמיועד לבקרות סיעוד פעמיים בשנה בבתים של קשישים. תמורתו יש כסף משתנה לפי מספר הביקורים ותמורתו תורגם הכסף הזה, שמגיע מהביטוח הלאומי, ל-165 תקנים.

עכשיו בא מרכז השלטון המקומי ומודיע – אני מפסיק את הבקרות.

תסביר גם למה.

אני לא הפרעתי לך, שלמה. תן לי לדבר.

תסביר גם למה.

לא, לא, אני מבקשת. כאן אני מנהלת ואם אני ארצה שתשאל משהו, אני אתן לך.

אני ממש שמעתי אותך בקשב רב ולא הפרעתי לך. החלטתם להפסיק את זה ואין דבר כזה שהמוסד לביטוח לאומי יעביר כסף תמורת אי קבלת שירות. אנחנו לא נוכל לתרגם את הכסף הזה שלא מגיע לתקנים שאין להם מימון. לכן אני קורא לכם פה. הושבתי את מרכז השלטון המקומי עם מ"מ מנכ"ל הביטוח הלאומי אצלי במשרד כדי להגיע לנוסחה שלא תיאלץ אותנו לקצץ את 165 התקנים האלה, שעשינו את זה בלית ברירה. הביטוח הלאומי היה מוכן להעלות את התמורה בכ-25%.

אגב, מתי זה היה?

לפני חודש בערך. נתקלנו עדיין בסירוב ובהוראה חד משמעית שמה-1 במאי יופסקו הבקרות האלה. אני מנצל את ההזדמנות כאן וחוזר ופונה למרכז השלטון המקומי – תחזרו לשולחן. הצעתי כאן שנמשיך את הבדיקה בדיונים משותפים כדי להגיע לאיזושהי נוסחה שתהיה מקובלת על כולם, על הביטוח הלאומי, על המשרד ועל מרכז השלטון המקומי. מאחר והעסק הזה הופסק ולא הותנע הלאה, אני חושב שצריך לחזור עם אותן בקרות סיעוד. אי אפשר לשלם את הכסף מהביטוח הלאומי ללא הבקרות הללו. התקנים הללו לא יקוצצו.

אני, המשרד והשר מכירים בעובדה שאין מספיק תקנים היום לטיפול באזרחים ותיקים. זה מוסכם על כולנו וצריך אכן להשיג כסף נוסף כדי לקבל עוד תקנים. יש סדר עדיפויות של משרד האוצר בכל הקצאות התקציב ואנחנו באים אתם בדברים. אנחנו מנסים לשכנע אותם להקצות עוד כסף כדי לממן את חלקנו בתקנים הנוספים שיוקצו ועבורם יקבלו את המצ'ינג. אני לא רואה שום היגיון למה לוותר על 165 תקנים שאין כנגדם מצ'ינג בכלל? אני יודע שבין הרשויות המקומיות יש דעות שונות ואין דעה אחידה. יש רשויות שמוכנות לא לוותר על הדברים. צריך לעשות את שתי הפעולות בפעולת מלקחיים. ראשית, להביא את התקנים האלה בחזרה ושהביטוח הלאומי ימשיך לשלם, וששתי הבקרות השנתיות האלה יתבצעו. ומאידך, אנחנו נמשיך לבוא בדברים עם האוצר להעביר עוד תקנים.

עובדות סוציאליות יקרות, בנות יקרות, אני רוצה להזכיר לכן שאתן נמצאות בכנסת ישראל. כאן לא מדברים ככה. מי שרוצה לדבר ירים יד ואם תהיה אופציה, אני אתן.

אני רוצה לשאול את השלטון המקומי, אולי את צפרא. מה שאמר לנו המנכ"ל הוא שאתם החלטתם להשתמש בכסף שהוקצה למטרה מסוימת, למטרות אחרות שהן לא פחות חשובות.

לכתחילה לא הספיקו התקנים למטלות של חוק הסיעוד. המפתח לא הגיוני.

רבותי, רבותי, אני מסתכלת על השעון. אם אנחנו לא נסיים את הדיון, לא עשינו שום דבר. חלק מהמטרות ששמו לעצמם בביטוח לאומי, כשתקצבו 164 משרות, זה הבקרות שאתם מדברים עליהם. אתם החלטתם, ואני עדיין לא אומרת אם זה טוב או רע, את הכסף הזה ואת המשרות האלה לקחת למטרות אחרות ולהפסיק לעשות בקרות.

לא, זה לא ככה.

לא אמרתי שאתם מפסיקים לעבוד.

אתה לא יכול ללכת לאנשים - - -

רגע, גברת, את לא מפריעה לי. אני לא אמרתי שאתם הפסקתם לעבוד. אמרתי שהמשכתם לעשות את העבודה שצריך לעשות, אבל לא את מה שביקשו מכם בכסף הזה. אלה שני דברים שונים לגמרי.

לא, זה לא נכון.

שמי אסא ואני מנהלת את תחום הרווחה בשלטון המקומי, עובדת סוציאלית גאה בהכשרתי. אני מבקשת להדגיש שזה נכון, אבל צריך לשים לב לדקויות. התקנים שניתנו לנו עד שנת 2009 היו כאלה שלא חייבו אותנו לעשות את הבקרה בדרך שהמוסד לביטוח לאומי מממן. הבקרות שנעשו עד שנת 2009 היו כאלה שכאשר נכנסנו לבית ראינו תמונה כוללת של עבודה סוציאלית, על כל מה שמשתמע מזה. משנת 2009 ביטוח לאומי ביקש מאתנו לעשות בקרות – אני מדברת עכשיו נורא בקצרה – ברמת צ'ק ליסט. רשימה. אנחנו לא יכולים, זה לא נכון. אנחנו נכנסים לבתים, אנחנו רואים ואנחנו לא יכולים להתעלם. זאת לא השפה שלנו, זה לא המקצוע שלנו, זאת לא התשתית ואלה לא הערכים של המקצוע שלנו. מכיוון שכך, לא יכולנו למלא את מלוא שני הביקורים על מנת לממן את מלוא התקנים. שש שנים אנחנו יושבים בדיונים הלוך וחזור והלוך וחזור ומבקשים לתקנן ולכמת את הביקורים האלה בצורה מותאמת לצרכים, למה שקורה בשטח.

האם ביקור מסוג זה צריך לבצע עובד סוציאלי?

בין היתר גם לבדוק האם את כל הביקורים צריכים לעשות עובדים סוציאליים, איזה ביקורים לא ואיך. הטכנולוגיה התפתחה, הזקנים היום אפילו מחוברים למחשבים ולטלפונים.

זה רק מחזק את העובדה שאתם צריכים לשבת ביחד.

אבל אנחנו ישבנו. שש שנים. ובעצם מה שקורה הוא שאנחנו היום מבצעים עבודה עבור ביטוח לאומי ולא מקבלים על זה מימון, כשבעצם אנחנו מטפלים בכלל הבעיות של הזקנה, ללא קשר לבקרה.

שש שנים? לא רציתם לאכזב את הקשישים, אני מבינה.

זה באחריות המשרד בכלל.

בוודאי.

שש שנים נתתם מעצמכם כדי לא לפגוע באזרחים הוותיקים.

בדיוק. זה מכעיס מקצועית ואני יכולה להראות את כל התכתובת. בעוונותיי אני מלווה את זה משנת 2009. בוז'י הקים את הוועדה הראשונה בנושא הזה. השר בוז'י. שש שנים. בעצם השלטון המקומי מממן למעלה מ-50% מהתקנים האלה כדי להגיע לפתרון. התקנים האלה קיימים ואנחנו מקבלים רק 50% מהמימון. אני מגזימה, לדעתי אנחנו מקבלים פחות מ-50% ובעצם את כל שאר התקנים אנחנו מממנים. המשבר שקרה הוא כי הגענו למצב שאנחנו לא יכולים להמשיך גם לעשות את עבודת הביטוח הלאומי, גם לספוג גירעון וגם לא לעשות עבודה שעובד סוציאלי אמור לעשות.

זה צריך להיות במימון המשרד בכלל, לא ביטוח לאומי.

למה אין תקינה? אני רוצה לשאול שאלה. קודם ציינו חברי הכנסת וציין שלמה דולברג שכמו שהחינוך מממן את התקנים והבריאות מממן את התקנים וכולי, למה בעבודה סוציאלית לא יקבעו תקינה בתחום הזקנה או בכל תחום? הרי אנחנו מכירים את המספרים. יגידו שעל כל 150 קשישים – עובד סוציאלי. עלה מעל 150? עוד עובד סוציאלי. כמו שעושים בחינוך. איך קרה כדבר הזה שממשלת ישראל יודעת את המספרים, יודעת כמה נזקקים יש אבל בזקנה זה הרי ברור, אלה מספרים מוחלטים. אלה לא מספרים שאנחנו בודקים זכאות.

כי נוח לכולם שזה ככה.

אנחנו נצטרך לעשות פה כיתות וכמה ילדים בכיתה פר כל מורה. אותו דבר.

בדיוק, בדיוק.

ושזה יפסיק להיות הורדות ידיים. בסוף יש פה מדינה ושהמדינה תחליט מה היחס שהיא רוצה ואת זה תשלם.

למה משרד האוצר לא כאן? משרד האוצר הוזמן לדיון? אני לא רואה כאן נציג משרד האוצר, אבל זה בידיים של משרד האוצר כל העניין הזה. אנחנו - - - מיליונים בין משרד הרווחה לבין משרד האוצר. מישהו צריך לתקצב את זה.

בכמה כסף מדובר?

20 מיליון שקל ל-165 ואנחנו מבקשים שיגדילו את זה בעוד 150, דהיינו 40 מיליון שקל.

בתקציבים שאנחנו רואים שעוברים בוועדת כספים זה כלום, זה פינאטס.

קראנו לא מזמן שראש רשות המסים דיבר על גביית יתר, כלומר שיש גביית יתר. הוא דיבר על זה ברמה של מיליארדים בחודש, לא בתקופה.

מיליארדים בחודש? בשנה.

מיליארד וחצי. הוא דיבר על החודשיים האחרונים שהייתה גביית יתר של מיליארד וחצי שקלים גביית יתר. הוא אמר שזה לא קשור למובילאיי. זאת אומרת, הם מדברים פה בסך הכול על 40 מיליון שקלים שבאמת יכולים לשנות את המציאות. צריך לצאת בקריאה ברורה, גברתי היושבת-ראש.

רק שלא נתקבע על המספרים האלה.

בואי נתקבע בזה. נתחיל בזה.

עוד 300 תקנים צריך במהלך חמש השנים הקרובות.

בואו נתחיל בזה. גברתי היושבת-ראש, 40 מיליון שקלים הם כסף שניתן להשיג אותו. גם אם הפשרה תהיה בסוף 35 מיליון שקלים. בואי נצא בקריאה ברורה שבאמת ייתנו דיווח מהרזרבות הקיימות בגביית המסים לאפשר את הכסף הזה.

רק תבין שהשלטון המקומי מוותר על 37 מיליון שקלים של הביטוח המקומי.

אם אני הייתי השלטון המקומי הייתי בא לממשלה ומציע להם מצ'ינג של 50%, קחו את הבעיה אתם ותטפלו. זה מה שהייתי עושה.

נכון, זה מה שהצענו.

אתם הצעתם את זה?

שהביטוח הלאומי ייקח את זה, לא אנחנו.

אני מוטרד מזה שמנכ"ל המשרד, שאני מאוד מכבד אותו, נצמד עדיין לכספים של הביטוח הלאומי. אנחנו חושבים שמשרד הרווחה צריך לממן את התקנים כמו מפתח של מורים ושל קב"טים ולא לחפש את הפתרון הקל.

לא, לא, לא. בנות, ביקשתי.

שלמה, לא התנגדתי שמשרד העבודה והרווחה יביא עוד מקורות. אני חושב שצריך להביא עוד מקורות מעבר ל-165 תקנים. אני אומר לך, קח את 165 התקנים תמורת ה-37 מיליון שקלים ונטפל מול האוצר להביא תקנים נוספים.

אני לא יכול להיות עובד קבלן של הביטוח הלאומי.

רבותי, תודה רבה. אני מבינה שהדיון טעון ואני מבינה שלכל אחד שיושב פה יש מה להגיד, אבל. ה-אבל הזה הוא שאני מסתכלת על השעון והשעה שתיים. בטח שמעתם ששמעתם צלצול ומתחילות ישיבות סיעה. זה אומר שאנחנו חייבים לסיים את הישיבה.

זאת לא ישיבה שאנחנו נועלים את הדיון בנושא הזה. זה חד-משמעית וברור לכולם.

אנחנו נשמח לישיבת המשך.

בדיוק. ישיבת המשך תהיה ויכול להיות שהיא תהיה גם אם זה יהיה בזמן הפגרה. אנחנו נגיע לכאן.

ושיהיה נציג משרד האוצר.

נציג האוצר היה פה והוא יצא מהאולם. הנה, הוא חזר. יוגב כאן. יוגב הוא האדם הנכון במקום הנכון. רבותי, אני קוראת גם למשרד העבודה והרווחה, גם לביטוח הלאומי, גם למשרד האוצר וגם למרכז השלטון המקומי – יש שולחן עם ארבע פינות, אתם מכירים אותו? לשבת סביב השולחן הזה ולמצוא לנו פתרונות לבעיה של 164 משרות. אני חוזרת ומחזקת מאוד את העובדים הסוציאליים. רבותי, יש לנו מחסור מאוד גדול בעובדים הסוציאליים.

והאוצר לא מאפשר לנו להוסיף תקן אחד.

רגע, היא מסכמת והסיכום חשוב.

בתחום הזקנה במיוחד.

תתייחסי לפיטורים עכשיו. חייבים לעצור את הפיטורים.

כבר הוציאו הודעות פיטורים עכשיו.

חייבים לקרוא לעצור את הפיטורים מיד.

אני אשמע את האוצר. יוגב, רציתי כבר לסכם. רבותי, ברור לכולם שהעובדים האלה לא ילכו הביתה.

עובדת אחת בנתניה כבר הלכה הביתה.

הרשויות המקומיות מבקשות שימוע.

שמעתי, שמעתי. בסדר.

אני רוצה לבקש מכל ארבעת הצדדים תוך שבועיים להגיש לנו המלצות איך אתם רואים את הפתרון. שוב אני אומרת, גם פתרון לטווח ארוך ולא רק פתרון של 164 משרות.

שנית, כמובן שאנחנו נקבע ישיבת המשך בנושא. כרגע אני לא יכולה להתחייב לגבי התאריך כי יש פה עומס לא נורמלי, אבל גם אנחנו ניכנס לתוך הפגרה, אנחנו נקיים דיון בנושא.

שלישית, אני כן מבקשת מנציג האוצר – יוגב, אני אבקש ממך להתקרב לשולחן, למיקרופון. אני רוצה לשמוע ולהבין איך אתם רואים את הפתרון. כרגע אנחנו מדברים על תוספת של 35 מיליון שקלים שיכולים לפתור לנו את הבעיה.

קודם כל, אני מתנצל שיצאתי באמצע הדיון. חשוב לי להגיד גם לפרוטוקול שאומנם אני לא אקבל מחיאות כפיים, נכנסנו לסוגיה הזאת די באיחור כי בסוף יש פה שירות שהביטוח הלאומי קונה. הוויכוח פה לא היה על כסף, הוא היה על ביצוע עבודה בפועל. זה נראה לי מאוד סביר לקבל את התמורה בגין מה שאתה משלם. אבל אני מבין שיש פה סוגיה יותר מורכבת וגם את עניין קופות החולים שמבצעים חלק מביקורי הבקרה.

לא, זה לא קשור.

בסדר, בסדר. יש פה שתי סוגיות, אחת היא סוגיית ביקורי הבקרה והשנייה היא סוגיית המחסור הכללי בעובדים סוציאליים בשלל הפעולות שהשר כץ מקדם ביתר שאת בשנים האחרונות. משרד הרווחה קיבל תוספת של כ-1,000 תקנים במהלך שלושת התקציבים האחרונים.

- - -

רבותי, זה לא עובד ככה. אני מבקשת לא להפריע. אני רוצה לשמוע את האוצר.

אבל אנחנו בשיח מתמיד עם המשרד וככל שאנחנו יכולים, אנחנו עוזרים על אף שיש לנו סיכום תקציבי ואנחנו גם חורגים ממנו. אנחנו ממשיכים לשבת ולנסות לעזור.

בסוגיה של ביקורי הבקרה, אנחנו ניכנס לסוגיה הזאת באופן מידי וכן נרים את הכפפה. נשב כולם ביחד וננסה לעזור. בסוגיה השנייה זה אנחנו מול משרד הרווחה ואנחנו ממשיכים לדון אתם. ככל שנוכל להביא בשורה בנושא הזה, נביא, אבל זאת כבר סוגיה אחרת. זאת לא אותה סוגיה.

אוקיי, תוך שבועיים. מה עושים כרגע עם העובדים האלה?

אני לא מכיר את האופציות ואפילו לא מה הדד-ליין.

יש כאן עובדים שקיבלו כבר מכתבי פיטורים?

אם יש צורך עכשיו לגשר במשך שבועיים-שלושה על הסיפור הזה, אנחנו כמובן לא רוצים שאף אחד ילך הביתה בשביל משהו שייפתר בעוד שבועיים. ניסינו כבר לקבוע ישיבה.

כל העובדים האלה הם עובדי רשויות?

כן, כן.

ואנחנו נשב ונדבר.

רבותי, אני הבנתי שמשרד האוצר הציע לנו פתרון של שבועיים.

שלושה שבועות.

חבר'ה, שבועיים-שלושה? אני ב-4 ביולי מתחילה בהשבתה. אנחנו לא נעשה שום דבר. עם כל הכבוד, הרשויות הוציאו הודעות לעובדים וכל המנהלות התבקשו להציג רשימה של מפוטרים.

יוגב, אני יודעת מה אתה רוצה להגיד, תרשה לי להגיד.

שהמשרד ימשוך את ההודעות שלו לרשויות, שאומרות: נא להציג לנו רשימת מפוטרים.

אני פונה למרכז לשלטון המקומי. קיבלנו סוג של שלושה שבועות שמשרד האוצר לוקח על עצמו. מי שהוציא הודעות על פיטורים, אני לא יודעת אם זה משרד הרווחה או לא.

רווחה, רווחה.

רבותי, אני לא שואלת. אני אומרת שמי שהוציא הודעות על הפיטורים, מקפיא את ההודעות האלה לשלושת השבועות האלה. במהלך שלושת השבועות אני מקווה שאנחנו כן נתכנס ונביא לכאן פתרון. אני פונה לצפרא, אני מבקשת מכם שאם אנחנו נמצאים בשלבי פתרון ואני כן רואה את הפתרון – חלק ממנו זמני, חלק ממנו לטווח ארוך – אני מבקשת כרגע לא לצאת לשום השבתות כי זה יכול בשלב זה רק להזיק לנו. בבקשה, מקפיאים את כל התהליכים ואת כל הצעדים. יוגב, אני הבנתי אותך נכון?

אם אכן בימים הקרובים אתם לא רואים שאקט המשיכה או ההקפאה קורה, נא להביא את זה לידיעת יושבת-ראש הוועדה.

בהחלט. אנחנו נהיה במעקב יומי אם קורה משהו. אני מחכה לפתרון של אותו שולחן עם ארבע פינות. רבותי, אנחנו נכנס ישיבת המשך.

אי אפשר לפתור את כל צרות העולם על גבי נושא אחד. צריך קודם כל לפתור את נושא ביקורי הבקרה.

כמובן, חילקתי את זה לשני חלקים. לא היית בדיון.

על הנושא השני אנחנו ממשיכים לדבר, אבל אנחנו צריכים לפתור את הנושא הראשון לפני שפותרים את השני.

נכון, זה מה שאמרתי. חברים, לפני שאני נועלת אני רוצה להגיד שני דברים. בדרך כלל אנחנו לא משתמשים בפטיש הזה אבל אני נאלצת. ראשית, איפה יונה? היא נמצאת כאן? שלום לך. קודם כל, תודה על הכתבה. אני קראתי ומשפט אחד מאוד הפריע לי. המשפט לא שלך אלא של מטופל, שכתב שכנראה יושבים 120 חברי כנסת שלא מבינים מה זה זקנה ולא מבינים מה אנחנו עוברים. מכאן אני רוצה להגיד לאותו אדם ולכל מי ששומע אותנו, אנחנו כאן עם האנשים האלה. ליבנו אתכם וכל מי שיושב כאן בשולחן, לא רק חברי הכנסת, כל האנשים כאן רוצים לפתור את הבעיה. לא על הגב של אף אחד. אנחנו נמצא פתרון לאותן 164 משרות באופן מידי ונמשיך. צפרא, פה אני פונה אליכם ואני אקח את זה גם באופן אישי כי אני מטפלת ולוקחת אחריות על אזרחים ותיקים במדינה הזאת. נמשיך כאן בנושא של הגדלת משרות העובדים הסוציאליים שמטפלים בקשישים במדינת ישראל. זה ברור לכולם.

רבותי, תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:15.