הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 541

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י' בתמוז התשע"ז (04 ביולי 2017), שעה 14:00

עידוד הציבור לרכישת כחול לבן ועידוד התעשייה לרכוש את מרכיבי הייצור שלה מהתעשייה המקומית – לציון יום התעשייה

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

רועי פולקמן

יעקב פרי

שי רינסקי - מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה

נעמה קאופמן פס - משנה למנכ"ל, משרד הכלכלה והתעשייה

עמיחי גרינוולד - יועץ למשנה למנכ"ל, משרד הכלכלה והתעשייה

רונה קוטלר - מנהל תחום כחול לבן, כחול לבן, משרד הכלכלה והתעשייה

טל ביבס - מינהל הרכש הממשלתי, משרד האוצר

גילה בן בסט - ראש היחידה לכלכלת רכש והתייעלות הרכש, משרד הביטחון

גולן קלימי - מנכ"ל פיברוטקס, התאחדות התעשיינים

מיה הרשקוביץ - מנהלת איגוד הטקסטיל, התאחדות התעשיינים

לילך דוד טימור - פיברוטקס - עו"ד, התאחדות התעשיינים

יוסף גורן - נשיא גמאטרוניק, נציגי מפעלי תעשייה

משה אלימלך - מנכ"ל גאמאטרוניק, נציגי מפעלי תעשייה

בנימין בן הרוש - מנכ"ל דנטק תעשיות, נציגי מפעלי תעשייה

אמנון תמיר - מנהל עשת איילון, נציגי מפעלי תעשייה

אלי כהן - יו"ר מטה כחול לבן, נציגי מפעלי תעשייה

מרדכי חן - סמנכ"ל שיווק טלדור, נציגי מפעלי תעשייה

טוביה יעקב ליברמן - מנהל טכנולוגיות טלדור, נציגי מפעלי תעשייה

מי-טל פרי - מנהל מטה מיוצר בישראל כחול לבן, נציגי מפעלי תעשייה

יצחק הלוי - מנהל שיווק חברת דנטק תעשיות, נציגי מפעלי תעשייה

גיל ברגפוינד - כלכלן, המועצה לצרכנות, ארגוני צרכנים

אליהו יצחק - פעיל חברתי

עודד פריירייך - מנהל שיווק ומכירות, דולב, נציגי תעשיינים

רות פרמינגר

_

שדלן/ית (פרילוג בע"מ), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות
קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: קליל תעשיות בע"מ)

יובל אלגד

_

שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את סינרג'י כבלים

לאה ורון

אתי בן-שמחון

עידוד הציבור לרכישת כחול לבן ועידוד התעשייה לרכוש את מרכיבי הייצור שלה מהתעשייה המקומית – לציון יום התעשייה

שלום לכולם, גברתי מנהלת הוועדה, רשמת פרלמנטרית, דובר, ברשותכם, אני מתכבד לפתוח את ועדת הכלכלה. הנושא: עידוד הציבור לרכישת כחול לבן ועידוד התעשייה לרכוש את מרכיבי הייצור שלה מהתעשייה המקומית.

קודם כל, אני מקדם בברכה את המנכ"ל, שיש לי יחס חם אליו, הוא בוגר הישיבה שבה למדתי – עוד אחד שלמד בישיבה במדרשת "נועם" פרדס חנה, אז כמובן שהוא יקבל אצלנו יחס אוהד, עד כמובן – אני יודע שהשר היה אמור להיות כאן, אני ממש מתנצל על כך שלא הייתה ברירה, אלא לגרום לך לשנות את הלו"ז שלך ולהגיע.

אני אומר את זה כיוון שהשר באמת ידיד שלנו, בוודאי בנושאים שמונחים כאן לפתחנו. תיאמנו אתו את הדיון הזה. היה חשוב לי שהוא יגיע, ואם הוא לא מגיע, אני שמח שאדוני נמצא כאן.

ברשותכם, אני רוצה לומר בפתיחת הדיון הזה. תראו, נושא כחול לבן, לפחות אצלי, הוא נושא מרכזי כאן בוועדה. בשני המרכיבים שלו – גם עידוד רכישה של תוצרת כחול לבן, שיש לו השלכות מאוד חשובות וגדולות, והוועדה קיימה יותר מדיון אחד בעניין הזה. הדיון האחרון היה סביב רכישת בגדי שוטרים על ידי המשרד לביטחון פנים, על ידי משטרת ישראל, שהצלחנו לפחות לעצור את המכרז, ולגרום לכך שהמשרד ייצר אפיונים חדשים, כך שהתאפשר לפחות - המלה התאפשר, לגורמים ישראליים וחברות ישראליות להיות שותפות בתהליך הזה.

אני אומר זאת מהמקום שיש איזו התנגשות שצריך לתת עליה את הדעת, או אפילו לא התנגשות, אבל מצב שצריך לדעת איך לחיות אתו, כי משרד האוצר, שר האוצר, מבקש לפתוח את המדינה ליבוא לאורך ולרוחב, וזה בסדר, התמודדות עם יוקר המחיה על כל המשתמע מכך. אבל זה לא יכול להיות בלי יצירת איזון אל מול התעשייה המקומית. חייב שתהיה אותה נקודת איזון, כי בסופו של עניין אי אפשר לסגור את העולם. אני רוצה שתראו - בארצות-הברית, יש נשיא, ולא רק שם שנלחמים על כל דבר ודבר שלהם בכל הכוח.

אז אנחנו לא ארצות-הברית, אבל אנחנו יכולים לדעת שצריך לשמור על תוצרת הארץ. אנחנו נפתח את הדיון כי גם התעשייה הישראלית צריכה לתת את הדעת בהתנהלות שלה. היא לא חפה מטעויות שגורמות ללא מעט מאתנו לרכוש את התוצרת בחו"ל. אני מכיר את הכול – כמה עלות עבודה, וכמה, הכול אני יודע.

מצד שני, שזה נושא שמבחינתי הוא אפילו מקומם, הוא מקומם, ואולי הדיון הזה הוא בראש ובראשונה סביב העניין הזה. העדפת תוצרת הארץ על ידי עסקים בארץ, דהיינו, גופים, ובעיקר אני מדבר על הגופים בראש ובראשונה הציבוריים, הממשלתיים שהכוח שלהם - אני מדבר על רשויות מקומיות מחד, ולא רק רשויות מקומיות, בוודאי המדינה מוציאה מכרזים, ובחלק מהמכרזים אתה רואה שעושים את הכול כדי שגורם ישראלי לא יוכל להשתתף במכרז, זה מטורף לגמרי. יש איזו רשות מקומית שהוציאה מכרז ותאורה, חוץ מלכתוב את השם של ההוא בחו"ל הכול נכתב שמראש הם הגדירו שזה לא יכול להיות מישהו מהארץ. איך אומרים, כמו שנוהגים לצטט אותי - "בשער בת רבים זה נעשה", זה לא נעשה במחשכים או במסתרים.

לא מתקבל על הדעת, ואנחנו מובילים חקיקה, ו/או תיקון חקיקה, שבה מפעלים ישראליים במערכת הביטחון, ולא רק במערכת הביטחון, עושים מלחמות עולם ובדין, כדי לזכות במכרזים שהמדינה מוציאה, וכשהם נדרשים לשרשר אחוזים מסוימים עבור תוצרת של מפעלים קטנים ובינוניים, הם שכחו על מה הם נלחמו ומה הם ביקשו - זה לא יהיה. אני אגייס את הבית הזה, את הכנסת הזו, כדי לשנות את המצב , ואני לא מדבר בכל מחיר. אני מדבר על הפרשי מחיר סבירים, ועל איכות שעומדת בכל הסטנדרט הנדרש. אז אני יודע, לפעמים לנסוע לפתח-תקווה לבדוק מוצר, זה פחות סבבה מאשר לנסוע לשנחאי.

אי אפשר להתעלם מזה, בוודאי לנסוע לפתח תקווה עם המשפחה זה לא בדיוק כיף, למרות שאין לי שום דבר, שכנים שלי. אבל כאשר זה נהיה חלק מהמרכיב, ואני אומר לך, אדוני המנכ"ל, חלק מהעניין, לא מתקבל על הדעת. התעשייה הישראלית צועקת, ואני אומר את זה גם לנציגי התאחדות התעשיינים, גם אצלכם בבית אתם צריכים לעשות סדר, כי לא כולם קטנים ובינוניים, גם אצלכם לא. אתם צריכים לייצר את הסולידריות הזו - לדאוג בתוך הבית שלכם, זה ייתן לנו גם כן עוד יותר מוטיבציה לסייע.

גברתי, אני רק רוצה לומר לך, בוועדה הזו גם מימיקה היא התפרצות לדברים שלי, או שאת אומרת, או שאת ממתינה לסוף. את לא יכולה להעיר על דבריי שרק את יודעת מה אמרת. אני רק מסב את תשומת ליבך לעתיד. שמך בבקשה לפרוטוקול.

שמי מיטל, מנהלת מטה כחול לבן בהתאחדות התעשיינים.

ברשותך, וברשותכם, המושב הבא של הכנסת, זאת היא אחת המלחמות המרכזיות של הוועדה הזו לאורך כל החזית, אני אומר זאת בצורה מאוד ברורה. אני אנסה להגיע עם מטה כחול לבן, ועם כל הגורמים שעוסקים בעניין ממש לתכנית עבודה מסודרת שהם גם לפרסם. מי שנלחם לקבל מכרזים מהמדינה, ולאחר מכן, עושה כל מיני תרגילים במכרזי השרשור שאף גורם ישראלי לא יוכל לגשת למכרז - אתם הגשתם לי פה רשימה ארוכה, לצערי. אם אלה דברים שרק יש אותם בחו"ל, או הגורם הישראלי, ויש כאן אנשים מכובדים, שחלקם נפגשתי איתם, שאם בחו"ל זה באמת זול בצורה מטורפת, והאיכות גבוהה בצורה יוצאת דופן - נסתתמו טענותיי.

אבל כאשר המשטרה מנסה לרכוש מדים בחו"ל, מה הם עושים? הם עושים כביסה לבד? צריך לכבס אותם פעם בחודשיים? הם לא מדיפים זיעה? הם לא קולטים – אנחנו מכירים את זה. בסוף רוב המדים שלקחו מחו"ל מחורבנים, גם בצה"ל וגם במשטרה. נו, באמת, וכך בכל הדברים האחרים.

ברשותך, אדוני המנכ"ל. אפתח את הדיון. יש לי בקשה, לא פותרים את כל בעיות התעשייה, אנא היו ממוקדים כדי שנוכל לצאת מכאן עם תובנות נכונות, ברורות, חדשות שנוכל לקחת אותן הלאה. יש ידיד גדול במשרד הכלכלה, קוראים לו השר אלי כהן, שהוא לגמרי ידיד ותומך, תומך באמת של העניין הזה. חובה עלינו לנצל זאת בצורה נכונה מושכלת. לשים את הנקודות שנוגעות בעניין כדי שגם המנכ"ל יוכל להתייחס לזה, ושגם אנחנו נוכל למנף את זה אם בחקיקה או בכל דרך אחר. תודה.

ברשותכם, התאחדות התעשיינים נתנה לנו רשימה. נתחיל מהשטח.

אלי כהן, בעלים של מפעל טרו-קיר, יו"ר מטה "מיוצר בישראל" בהתאחדות התעשיינים. לאחר מכן, נאפשר לשאר האנשים לדבר.

כבוד היושב ראש, מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה. אני רק רוצה להגיד באנקדוטה, כשאני נכנסתי לתפקיד במרץ, וזו הפעם השלישית שאנחנו מגיעים לכאן, וזה לא מקרי, אבל זה גם לא ברור מאליו, וצריך להגיד שאנחנו מרגישים את זה היטב. אי אפשר לפתור את כל הבעיות לבד. מי שיושב במגדל השן, וחושב שהתעשיינים יושבים במגדל השן, לא נוכל לפתור את הבעיות בלי הסיוע שלכם ושל המשרד.

צריך לומר שברמה של שיתוף הפעולה בינינו לבין משרד הכלכלה, יש שיתוף פעולה מלא, כמעט זהות אינטרסים מוחלטת גם ברמה של הטיפול בבעיות שהוצגו כאן בוועדה בשני הדיונים האחרונים. אני לא אחזור על מה שאתה אמרת, ואני לא אחזור על הדברים שאמרנו בפעם הקודמת, אני מעדיף לתת לחבריי התעשיינים שהגיעו בהרכב כאן, עוד שישה תעשיינים, אגב, אם תרצה, יש לך עוד שישה שאנחנו מכינים אותם הלאה, יש עוד. כלומר, הבעיות לא נגמרות, והן עוד פעם ממוקדות בבעיה הגדולה ביותר – חוק חובת המכרזים לא מתאים לסביבה העסקית, ולתנאים שבהם המפעלים נאלצים להתמודד היום בשוק. יש גורמים, יש עוד כמה גורמים שנוספו בשבועיים האחרונים, ואנחנו מתחילים לראות את השינוי. החשכ"ל הביע את רצונו.

דרך אגב, אני רוצה במאמר מוסגר. נפגשתי עם החשכ"ל לפני מספר ימים בדיוק סביב העניין הזה, גם עם המסמך שאתם הכנתם לי, והוא כל כולו, לשמחתי, רתום לגמרי לעניין הזה, והוא גורם מאוד מרכזי בתהליך הזה.

אז אם ניקח את כל עבודת ההכנה שעשית כאן בוועדה, ושכוללת כמה דברים מאוד – תשמע, לבוא לכאן, ולצאת מפה לאחר דיון ולקבל הודעה שהמכרז של מדי השוטרים מבוטל, והוא בא שוב לדיון, זה לא דבר של מה בכך, אנחנו גם לא חושבים שזה דבר ברור מאליו.

ולכן, חשוב מאוד, שהמשך שיתוף הפעולה הזה, משרד הכלכלה, ומצדך, כבוד היושב ראש, תימשך באותה מידה. הביקורת שלך היא ביקורת נכונה, רק אני רוצה גם להגיד כמה דברים בעניין הזה.

אנחנו ביום עצוב היום לתעשייה הישראלית, למדינת ישראל, וגם לכלכלה הישראלית. שני מפעלים בקריית גת נסגרו, אני מכיר אותם, הם לא יושבים פה, הם לא יבואו לפה, הם פשוט הרימו ידיים, והם הולכים מפה.

אני אתייחס לזה.

הדיון הקודם עסק ב"יום הנגב", התייחסנו והעלינו את הנושא הזה "על ראש שמחתנו", בפתיחת דבריי, ואני ארצה לנצל גם את ההזדמנות שכאן נמצא מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה כדי לתבוע או להוציא דרישה כלפי המשרד.

על רקע הדברים, אנחנו נבין שהדברים קורים הרבה יותר מהר. יש פה תעשיינים שבאו, חשוב מאוד שתשמעו אותם. בשבילם הדברים שהם עומדים להציג - זה להיות או לחדול. תעשיין שלא מקבל מכרז, ובנה קו והתבסס על המכרזים האלה בעתיד, לא יכול להיות היום בשוקת שבורה. מפעל שמגיע למכרז חברת חשמל וזורקים לו עצם, ונותנים לו 15%, כבוד היושב ראש, לא פתרנו לו את הבעיה. זאת אומרת, הדברים עדיין בשטח לא חלחלו למטה.

תודה.

בבקשה, מר גולן קלימי, מנכ"ל ספק מדי צה"ל.

אני אקריא את הרשימה, כל מי שירצה, ששמו לא הוקרא, יוכל כמובן לבקש את רשות הדיבור. מר עודד פרייריך, מנהל שיווק ומכירות הדרה מהזמנה להציע הצעות מדליית-אל-כרמל. מה יצחק הלוי, פלטות כבלים, חברת חשמל. יוסי גורן, שוחחנו ומשוחחים בעניין. אמנון תמיר, מנהל ייצור מענקי משרד החקלאות, ציוד חקלאי. מר מוטי חן, סמנכ"ל שיווק מכרז כבלי תקשורת שעומד לצאת בחשכ"ל. כמובן, מי שירצה גם לדבר, אשמח לתת לו את זכות הדיבור.

בבקשה, מר גולן קלימי.

אני מנכ"ל פיברוטקס מפתח-תקווה. אנחנו ספקים מאוד ותיקים של משרד הביטחון. אחת מחלוצות תעשיית הטקסטיל בארץ. אנחנו מספקים ציוד הסוואה, רשתות הסוואה בטקסטיל צבאי החל משנות השבעים גם בצה"ל וגם בעולם. מעסיקים כמאות משפחות באופן ישיר ועקיף פה בארץ.

יש בחברה מחלקה מיוחדת שמטפלת בכל מה שקשור במדי לחימה. התחיל תהליך לפני כשלוש שנים בצה"ל עקב הדרישה של היחידות בצה"ל לעבור למדים קצת יותר מתקדמים, מדים נושמים, מנדפים, מעכבי בעירה, יותר נוחים ללוחם, ולשים את מדי ב' בצד. התחיל איזשהו תהליך שאנחנו הובלנו אותו. סיפקנו כ-2,000 סוגי מדים כאלה לפיתוח ארוך טווח בהזמנות מאוד קטנות במשך שלוש שנים, וחיכינו בעצם לפרויקט גדול שיגיע מצה"ל. זו בעצם הייתה התפיסה, וכך גם ראינו בצה"ל שזה עומד להגיע לעשרות אלפי מדים. אולי לא להחליף את מדי ב', אבל בעיקר לתחום היחידות המיוחדות ויחידות החי"ר.

בתשעה החודשים האחרונים, אנחנו נמצאים בסאגה שבה הבנו שהצבא לקח החלטה שהוא רוצה מענה שלם, זה אומר, הוא החליט לשים את יצרני מדי הלחימה בצד, ולבוא ולומר, טוב, אני רוצה שרות ומוצר, ואני הולך לספק שרות אחד בלבד, כי יש ספק שרות אחד בלבד, משרד הביטחון נתן ללא מכרז לספק יחיד הזמנה של 14.5 מיליון שקלים כספק יחיד, ושם אותנו בצד, אותנו לפחות כפיברוטקס.

אפשר להבין מה זה אומר שרות וספק בהקשר הזה?

לצורך העניין, אנחנו מספקים מדי לחימה לצה"ל. הצבא נכון להיום מכבס ומתחזק את זה לבד. בא משרד הביטחון ואמר, אני רוצה שמי שמספק את המוצר, יספק גם את השירות – ימשוך אותו מהיחידות, יתקן אותו, יכבס אותו, וכן הלאה.

אתם לא יודעים לעשות את זה?

אנחנו יודעים לעשות את זה, אבל, כבוד היושב ראש, אפילו לא קיבלנו פנייה מסודרת בעניין. לא הייתה בקשה להצעת מחיר, שום דבר, אין שום התייחסות בכתב.

הוא ספק ישראלי. פה הוא מדבר - - -

ספק ישראלי. אני חייב לומר, שבמעלה הדרך, כאשר אנחנו לחצנו על משרד הביטחון לקבל תשובות, אנחנו כבר שמענו פעם ופעמיים - זה לעקוף את חוק חובת המכרזים, לעקוף את חוק הטקסטיל. מלכתחילה, אמור ספק שירותים, ספק טובין, ולכן לא נצטרך לעבור דרך חוק הטקסטיל. לאחר שאנחנו לחצנו, הם הכניסו ייצור מקומי, אבל בכל זאת, זה לא העניין. לא יצא מכרז, אנחנו כרגע מחוץ לתמונה לגמרי, ספק יחיד, אנחנו מאבדים פרנסה של הרבה עובדים במפעל.

אני חייב לומר, אנחנו ספק מוכר במשרד הביטחון במשך שנים. מדי הלחימה שסיפקנו לצה"ל הוא ברמה מאוד גבוהה. אנחנו יכולנו להתחרות במכרז, יכולנו לתת את כל השירות, אנחנו יכולים לתת את כל השירות, יחד עם זאת, המשרד בחר לא לפנות אלינו בכלל - לא בכתב.

ניסיתם לפנות לבית משפט לעשות איזה הליך?

אנחנו רק לפני שבועיים, כאשר הבנו שאנחנו לא מקבלים שום תגובה בעניין הזה, פנינו דרך היועץ המשפטי שלנו, והיועץ המשפטי ניסה לבחון, לקבל תשובות - קיבלנו תשובה רק בשבוע שעבר. בתשובה שקיבלנו בשבוע שעבר, זו הפעם הראשונה שקיבלנו תשובה מסודרת, התקבל ספק יחיד, לסכום הזה שאמרתי 14.5 מיליון שקלים. במהלך כל התשעה חודשים האחרונים, לא נמסר שום מידע לחברה בעניין. חברה שהובילה בתחום במדינת ישראל. הציפיה שלנו, ואני שמח שהתאחדות התעשיינים הביאה אותנו לפה, ואנחנו רואים פה במה מאוד חשובה מבחינתנו, כי אנחנו מרגישים לבד מול משרד הביטחון, באמת, לעצור את התהליך הזה, לפתוח אותו, ולשקף אותו מול כולם.

תודה.

אני מנהל השיווק והמכירות של "דולב" מוצרי פלסטיק, מפעל שממוקם בנגב, מפעל הזרקה, בין היתר אחד מקווי המוצרים שלו הם עגלות אשפה, מה שנקרא בשפה של הרשויות כלי עצירה.

אנחנו היצרן היחידי בארץ שמזריק כלי עצירה, ומתחרים מול יבוא ממספר מדינות באירופה. אני קודם כל רוצה להעביר מסר ברור. ישנן תקנות עדיפות תוצרת הארץ, לכאורה זה קיים סעיף 22, אבל במתכונתן הנוכחית כפי שהן כתובות זה מעורפל, מחורר מבחינה משפטית. החורים האלה מנוצלים בצורה חוקית מבחינה משפטית על ידי יועצים משפטיים, ומעקרים את כוונת המחוקק.

אני אביא שתי דוגמאות שנתקלנו בהן. אחת – ישנה תכנית של משרד הגנת הסביבה שנקראת סביבה שווה, תכנית תמיכה במגזר הערבי לפריסה של עגלות אשפה. אחת מהמכרזים שפורסמו הייתה בעיריית דליית אל-כרמל, מכרז ראשון ששילב אספקה של מוצרים, כלי עצירה עם שרות, איסוף ישנות לחלוקה. המכרז הזה בוטל על ידי הרשות, בסופו של דבר, הם יצאו עם אותו נוסח, או נוסח כמעט דומה, רק היה כתוב, זה לא מכרז, זו בקשה להצעות מחיר.

צירפנו למכרז שמתיימר לא להיות מכרז את כל המסמכים, כולל מסמכי אישור תוצרת הארץ, על-פי הנהלים של לשכת רואי החשבון, חתומים כדין על ידי משרד מכובד. בסופו של דבר, המחיר שלנו היה קצת יותר יקר ממחיר של איזשהו יבואן, אבל הטענות של הרשות היו מדהימות, שקודם כל לא מדובר במכרז, אז הם לא מחויבים ליישום עדיפות תוצרת הארץ, ואנחנו פנינו לטפל בזה בצורה משפטית.

אני אתן רק את היי-לייט של העתירה. השופט לא מבין בעצם למה יש אישור רק של רואה חשבון, ולא אישור של מנהל ייצור, למה הוא לא מבין? הוא לא מבין כנראה בנהלים של לשכת רואי חשבון, אבל מצד שני, לא כתוב מה כן צריך לתת.

לגבי המכרז, פה במכרזים, אחת הצורות לעקוף את הנושא של עדיפות תוצרת הארץ, זה על אספקת טובין, מוצרים, כמו שפה עמיתי אמר, מצרפים גם שירותים. מעמיסים עוד פעילויות שבעצם מטשטשות את מרכיב המוצר ממרכיב השרות.

העניין ברור לנו, דרך אגב, כמה פער באחוזים היה לטובתם?

היה 6% במוצר.

דוגמה שנייה שהיא מאוד משמעותית.

צריך לומר שבשלטון המקומי בכלל אין חוק חובת המכרזים.

שם יש בעיה בכל העניין של העדפת תוצרת כחול לבן.

לא, אבל חוק חובת מכרזים זה לא כמו של המדינה.

ישבתי עם החשכ"ל בשבוע שעבר, שמעת אותו גם את לאה, הוא אמר, חלק ניכר מהבעיות מתקיימות דרך השלטון המקומי, ששם גם האופן שבו החוק מנוסח מאפשרים להם לעשות מעקפים כמעט ללא בעיה, אני כבר ביקשתי מראש. התחלנו לשבת על החקיקה כדי לראות איך אנחנו סוגרים עד כמה שניתן את הפער הזה.

עוד דוגמה אחת. התחכמות שנייה, זה החברה למשק ולכלכלה, שהיא בעצם משמשת כערוץ.

היא מייצאת התחמקויות.

זה ערוץ שדרכה מנהלי הרכש של הרשויות יכולים לפנות בבקשה לקבל הצעות מחיר, מה שנקרא התמחרות בין זכיינים שנבחרו על ידי משכ"ל. כלומר, מכירה של ספק דרך הערוץ הזה לרשויות הוא תהליך דו-שלבי. איפה ההתחכמות? כוונת המחוקק בעדיפות תוצרת הארץ הייתה בעצם לתת את העדיפות בשלב הקנייה, בשלב הסופי. משכ"ל אמרו רגע, אנחנו ניתן פעם אחת עדיפות, אבל לא בשלב הקנייה, בשלב בחירת הזכיין, שהוא בעצם תנאי הכרחי, אבל הוא לא השלב שבו מתבצעת החלטת הקנייה - זה מעקר מתוכן את כוונת המחוקק בקטע הזה.

תודה אדוני.

שלום לכולם, כבוד היושב ראש, מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה, אני המנכ"ל ובעלים של חברת "דנטק" בקריית שמונה. חברת דנטק, מתמחה ומייצרת פרופילים לכל ענפי התעשייה מתשתיות עד להיי-טק. ב-2011, העברתי את המפעל מחולון בגלל בעיה של הרכבת הקלה, העברתי אותו לקריית שמונה, כנראה זה ציונות, ככה קוראים לזה. יכולתי להמשיך את חיי אחרת, תאמין לי, אבל לקחתי מפעל מקיבוץ דן כושל, מ-20 עובדים, הגדלנו את זה, והגענו ל-50 עובדים שמועסקים שם בקריית שמונה באזור התעשייה הצפוני.

ב-2011 התחיל רומן מול חברת החשמל לגבי נושא של ייצור פלטה כבלים של תשתיות שלהם. זה דיי קרטע כל נושא של הזכייה, אבל מי שזכה, גם הפעם, שתיכף נגיע אליו, זה יצרן גרמני דרך חברה ישראלית, הוא נתקל בבעיה אז. באו אלינו בדחיפות לפתור להם את הבעיה – 100 אלף יחידות דחוף ביותר, וכך המשכנו את הרומן, וזכינו במכרז, וסיפקנו ונתנו שרות גם האיכות, כולל בתקופה הזאת של המכרז שהם עוד לא קיבלו.

מתברר אחרי שנפתח כל המכרז, רק אז הבנו ולמדנו את זה רק היום. באתי אליהם עם מנהל המכירות אצלי במפעל, כשאנחנו לא נמצאים בקטע שהזכרתם בנושא של העדפה של ה-15%, כי זאת חברה גרמנית, והיא בהסכם עם המדינה שאנחנו אין לנו שום העדפה, לא קשור לקדימות, אזור פיתוח א', כלום. המפעל הוא מפעל מאושר, גם ככה קיבל מספיק, אולי זה לא הפורום לדבר על זה, אבל הוא מפעל יצואן ברמות של 25% ויותר, ואנחנו כבר שנה שנייה כמעט, ולא מייצאים בגלל בעיות של מטבע.

בדקנו שאנחנו היינו בפער של 15% מהזוכה הגרמני. רק היום נודע לנו שיש מקרים שאפשר כן ליצור, להביא אותם למעמד של מוחרג, זאת אומרת, שאנחנו יכולים לצאת מאותה הבועה הזאת, שאנחנו נוכל להתמודד ולקבל גם כן את העדפה של 15% בגלל זה, אגב, נפסלנו.

ביקשנו להשתתף לפחות בחלק, קיבלנו 25%. כל מה שאני מבקש פה, אם אנחנו תובעים ב-25% עם אפשרויות הגדלה, ככה הבנו מהם, יכולנו לזכות ביותר - זו בעיה - התעשייה מתקיימת לא רק מייעול, גם מהישרדות. אני מבקש עזרה, כולל מההתאחדות פה. אני לא יודע איך אתם יכולים כדי לקדם את הנושא הזה. לי יש משפחות למעלה. אני מאחל ומקווה שמציון תצא תורה אבל גם קמח.

תודה, יקירי.

תודה. אני מייסד את החברה "גמאטרוניק" מזה 47 שנים. היום הנני נשיא, ולצדי מנכ"ל החברה. קצת נתונים על החברה. החברה מעסיקה ישירות מאות עובדים, מהנדסים, עולים מחבר העמים, בעקיפין מאות נוספים. היינו חברת היי-טק הראשונה בירושלים. כשאני באתי לירושלים לא היה כלום. חרטנו על דגלנו כחול לבן, ולשם כך, אנחנו אמורים להתחרות בכל החברות הגדולות מאתנו בכל העולם, היחידים, וזאת מתוך שליחות ואחריות. אנו מפתחים באופן יצירתי חלוצי ומתמיד מערכות אל-פסק ותקשורת וגדלנו מדי שנה 47 שנים ב-10% כל השנים.

היצוא - 60%, מכירות תוצרת מקומית 40%. סיפקנו לצבא פרויקט "אור אדיר", כיפת ברזל. ייצאנו באופן ישיר ועקיף לכל החברות בעולם, מקצתם, ג'נרל אלקטריק, סימנס, אלסטום, כור גרעיני בסין, אניות ברחבי העולם, מוזיאון פומפידו, בנקים בכל העולם, אני צריך פה מחברת שלמה כדי לציין למי סיפקנו. זה לא חברות שקמות בגלל מחיר נמוך, זה חברות שקונות בגלל האיכות שכוללת את כל ההיבטים של איכות.

לאחרונה אנחנו מוצאים עצמנו, קשה לי להגדיר אם זה שנה או שנתיים, בשוק ממשלתי שאינו מתחשב בנו באמצעים שונים שלא אפרטם פה, ואני צריך לתת דוגמה.

מערכת אל-פסק עבור קריית התקשוב, כתוב במפורש - המערכת תהיה עם ניסיון מוכח בישראל של שלוש מערכות לפחות שהותקנו בהספק המוצב בשלוש השנים האחרונות. יש שלוש חברות שבכלל לא בטוח שהן עובדות בטריטוריה הזאת, לא רוצה לציין את שם החברה, אנחנו לא מופיעים שם, כולם מחו"ל.

אגב, אנחנו החברה היחידה שמפתחת, מייצרת ומייצאת בנושא הזה. בלעדינו נהיה תלויים, או שנהיה שואבי מים וחוטבי עצים, זה גם פתרון. אנחנו מבקשים להגדיר חוק ותקנות, ומחויבות לתוצרת כחול לבן שלא יוכלו לעקוף את זה. לדוגמה, עיר הבה"דים, קריית מודיעין, הולילנד, בתי חולים, משרדים ממשלתיים שלא אזכיר את שמם. מדובר במאות מיליוני שקלים שזה ייבוא, אין לנו מתחרים בארץ.

יש פה החמרה בלתי מובנית שיש לתקנה. ברור לנו מאליו שאנחנו אמורים להיות איכותיים ותחרותיים בכל היבט, אחרת לא תהיה תעשייה בארץ. תנו לנו הזדמנות בכל היבט, כמו שנוסעים לבריטניה – Buy British, בארצות הברית – Buy USA אפילו בצ'יינה שסיפקנו לכור הגרעיני, היה עדיפות - ל-Buy China ונלחמנו והצלחנו. לאחרונה, וזה הסוף, אני לא יודע אם זאת המטרה של הישיבה פה, גם שער הדולר לא מיטיב אתנו.

זה רק מחמיר את המצב.

אני חושב שתמצתי.

הבהרת את עצמך. תודה. הבהרת בצורה מאוד ברורה. תודה לך.

בבקשה, אמנון תמיר, מנהל ייצור, מענקי משרד החקלאות וציוד חקלאי.

אני מנהל ייצור של "עשת אילון" אני הבן של מנשה, הבעלים והמנכ"ל. כפי שידוע לכל הנוגעים בדבר, אנחנו רוצים למצוא את הדרך על מנת לאפשר לתעשייה להמשיך להתקיים, להמשיך לצמוח להתפתח ולגדול. בתור יצואנים מהמובילים בעולם בבתי האריזה, מייצאים לעשרות מדינות - - - אנחנו לא יכולים להתעלם מהאבסורד שהמדינה מחלקת מאות מיליוני שקלים לחקלאים, ולא מתנה את זה בשום דרך ברכש כחול לבן, וגם כשיש לנו לדוגמה את הטכנולוגיות התחרותיים גם מבחינת מחיר וגם מבחינת איכות. התניה שכזו תוכל לסייע גם לחקלאים, ובאותה עת תסייע גם לתעשייה בארץ.

בתור דור ההמשך, יש לנו רצון, לי יש רצון עז, רצון גדול מאוד לשמור על התעשייה הישראלית פה בישראל, לא למצוא פתרונות קלים ולברוח לחו"ל. אני מקווה שנמצא את הדרך בתחומים נוספים, גם בתחום המענקים, להמשיך לשמור פה על התעשייה. כמו שאמרו פה לפניי, אנחנו גם מעסיקים עשרות משפחות ומאות - - -

אם יורשה לי לשאול, מה בדיוק הבעיה שאתם מזהים מהצד שלכם?

זה שאין שום דרישה של המדינה אפילו להקצאת מחיר של כחול לבן – כסף, זה הפתרון.

זאת אומרת, בוא נעשה איזה סוג של סיפור דרך. מה אתם מייצרים בדיוק?

מיכון לבתי אריזה.

משרד החקלאות משנת 2010 נתן 350 אלף שקלים מענקים לחקלאים, בין היתר למיכון לבתי אריזה, כשהם מקבלים את הכסף מהמדינה, אין להם שום דרישה, אפילו שיש להם הצעת מחיר - - -

בין היתר גם עמותות ואיגודים, וגם חקלאים פרטיים - שום דבר. אפשר לקחת את הכסף הזה מהממשלה, לשלוח אותו מיד להולנד, לאיטליה, או לגרמניה, ושוב אני אומר בביטחון מלא, אנחנו תחרותיים מבחינת איכות, מבחינת מחיר. כרגע קצת קשה בגלל השער כמובן, גם זה אנחנו מודיעים מראש תמיד בזמן משאים ומתנים. צריך לקרות משהו קיצוני שאנחנו שנסכים לוותר על העבודה וגם המחיר. אנחנו נתגמש, אנחנו נציע פריסות, אנחנו נציע כל דבר בשביל לזכות בכל עבודה שיש פה בישראל בתחום שלנו.

תודה לך.

שלום לכולם, אני סמנכ"ל שיווק של "טלדור" מוליכים וכבלים, מפעל בקיבוץ שהוקם לפני למעלה מחמישים שנה בקיבוץ אל-דור. יש לנו היום שני אתרי ייצור בקיבוץ אל דור ובבית שאן, המעסיק הגדול בבית שאן היום. אנחנו מוכרים למעלה מ-300 מיליון שקל, בערך 60% לייצוא.

שתי הערות יש לי לעניין הזה. דיברנו על הנושא של יבוא שאי אפשר למנוע אותו. יש רק דבר אחד מאוד מתסכל. מגיע היום לפה ראש ממשלת הודו. מדינת ישראל רוצה להוריד את עלויות יוקר המחיה וכמעט אין מכסים ליבוא לארץ ישראל. כשאנחנו מייצאים להודו, אנחנו נדרשים לשלם 19% מכס, בסין 20% מכס, ויש עוד הרבה מדינות שהמאבק הוא לא הוגן בעניין הזה.

אני קצת תוהה, כיוון שאני האחרון בין הדוברים, והבעיות הן ידועות לכולם. הבעיה ידועה לכולם. הבעיה מתחלקת לשניים. אחד מתחלקת שהמכרזים הפכו להיות ממכרזים לטובין הם מכרזים לשירותים. זה יכול להיות פרויקטים של B.O.T. ברגע שהפרויקט יוצא בצורה כזאת, המשמעות של העדפת תוצרת הארץ לטובין שנמצאים בתוך המכרז היא לא רלבנטית, כי הקבלן הזוכה לא מחויב, ממשלת ישראל מחויבת, הקבלן אינו מחויב. זה דבר אחד. וכשיוצא מכרז לטובין, תנאי הסף שדיברו עליהם כולם, משום מה, ולא ברורה הסיבה לעניין הזה, מוציאים תנאי סף שהחברות הישראליות לא עומדות בהם.

הדוגמה האחרונה האבסורדית, אנחנו נמצאים בתוך איזה מכרז של רכבת ישראל. אנחנו מספקים לרכבת ישראל 40 שנה, פעם ראשונה שהם יצאו במכרז לפגישת כבלים, תנאי הסף לא מאפשרים לחברה שמספקת להם 50 שנה - - -

תסביר לי את האירוע הזה.

האירוע הזה הוא מאוד פשוט. תנאי הסף שלהם דורש שלספק לחברות רכבות ב-OECD כמויות כבלים שאנחנו לא סיפקנו. אנחנו מספקים בהונג קונג, אנחנו מספקים בצ'ילה, מדינות נכשלות.

הכמות, לא האיכות.

הכמות, אנחנו לא מדברים פה על נושא של איכות.

זה תנאי ברור מאליו.

"טלדור" מספקת למשרד הביטחון עשרות שנים. בונים עכשיו אסדת קידוח תמר בים התיכון. נובל אנרג'י קונה כבלים ב"טלדור". החברות הישראליות, יש מין תחושה שמדירים אותנו, ולא ברורה הסיבה למה זה קורה. נראה לי קצת הזוי.

כשבאים לבדוק את התוצרת שלכם, תארחו אותם יותר טוב מאשר ב- - -

לא, אנחנו טוענים שלבוא לבקר ב"טלדור", צריכים לעבור תוך שבוע בשוויץ. לצורך העניין, הנושא שהעלית קודם גם בזה נתקלנו בעניין הזה. אנשים אומרים את זה בריש גלי, יותר נעים לנסוע להכיר מפעל בסינגפור, מאשר לבוא ל"טלדור" להשאיר את המפעל.

יושבים פה חבורה של אנשים חכמים, כולם מבינים מה הבעיה, ואנחנו עדיין ממשיכים לדון בעניין הזה. אני מלווה את הסיפור הזה של תקנות תוצרת הארץ, הם לא השתנו משנת 1995 לדעתי, מאז, אנחנו מטפלים בעניין הזה. עברנו שרי כלכלה, נפגשנו עם כבוד השר אלי כהן, בעניין הזה. יש נכונות לכאורה של כולם, ועדיין אנחנו מתכתשים בתוך איזה מין מערבולת שאנחנו לא מצליחים לצאת מהעניין הזה. תמוה ביותר. אני לא חושב שיש פה מישהו מסביב לשולחן הזה שיש לו איזשהו חוסר רצון, או התנגדות, או אי הבנה לנושא.

ה-OECD אתם הגשתם אליהם שאילתה מה המיוחד?

בוודאי שהגשנו שאילתה ואמרנו בעניין הזה. דבר נוסף, אם אנחנו מדברים רגע על הנושא הזה של רכבת ישראל. עד לפני שנה מכיוון שסין סיפק את כל מערכות הבטיחות של מדינת ישראל, הם קנו מהיצרנים שלהם באירופה, בכלל לא פנו אלינו בעניין הזה.

מכיוון שלא יכולתי לספק לרכבת ישראל את הכבלים האלה, אז כמובן שאין לי גם אפשרות לספק להם עכשיו בנושא הזה. כל קו רכבת המהירה לירושלים, מכיוון שזה לא רכבת ישראל, זה קבלן פרטי זכה בזה, אני מספק את כל הכבלים, כבלים בכל הקו מבית שאן. נוצר מצב אבסורדי שלחברות הפרטיות שבאות לעשות פרויקטים בארץ, אני מצליח למכור, וחברות ממשלתיות מדירות אותי מהדבר הזה. זה פשוט בלתי מתקבל על הדעת הסיטואציה הזאת. אני מניח, כבוד היושב ראש, שאתה אדם חכם, והמנכ"ל במשרד הכלכלה הוא אדם חכם, דיברת על מדרשת "נועם" אז כל המשפחה שלי בוגרת משם. באמת, אנחנו לא מצליחים לצאת מהלוף הזה, לכולם יש רצון.

פניתם אליהם, אמרתם אנחנו מספקים למערכת הביטחון, אנחנו מספקים לאסדת תמר, אנחנו מספקים פה, מספקים שם, מה ההבדל? מה המיוחד בכבלים מה-OECD?

זה לא פתאום הם החליטו. זה פעם ראשונה שרכבת ישראל, דרך אגב, אנחנו שכנענו אותם שייצאו למכרז של כבלים, כי תמיד הקבלנים שלהם היו רוכשים את הכבלים.

רק שאלה, זה אותו מכרז של החשכ"ל?

לא, זה משהו אחר.

מכרז החשכ"ל מכיוון שהוא יוצא לאינטגרטור שמתקין את הכבלים, האינטגרטור לא מחויב אליו.

אני בעיקר רוצה שנחלק את הדיון לשניים. סוגיית העדפת תוצרת הארץ, ואיך השיטות לעקוף. אבל יש משהו יותר בסיסי, ועליו גם שי ואני יצא לנו לדבר באיזו פגישה עם השר, וזו הסוגיה של תנאי הסף. כי מעבר להעדפת תוצרת הארץ, בעיית החסמים בתנאי הסף היא בעיה רוחבית הרבה יותר גדולה מהעדפת תוצרת הארץ שבה המרכז לשלטון המקומי, יוצא מכרז, ואתה מגלה שיש במקרה ספק אחד שעומד בתנאים.

המפעל ממוקם ליד בית מלון.

אפשר לדבר על מחויבות והעדפה, וכל הדברים האלה, וזה נושא אחר, אני לא רוצה להרחיב על זה.

אבל על תנאי הסף אני כן רוצה, כי התעסקתי בו הרבה. היה כאן דיון על השקיפות שרצינו שבו הצטרכו לדווח, ואפשר יהיה לפנות לסוכנות לעסקים קטנים על תנאי סף מקפחים, נצטרך להתערב בזה, ורצינו לתת גם סמכויות בחוק. אפרופו, חוק הרשות לעסקים קטנים, אמרנו אולי נעשה את זה בנפרד, סמכויות בחוק להתערב. כלומר, שבו אם הרשות לעסקים קטנים רואה מכרז, ובמכרז הזה יש תנאי סף מקפחים או לא נדרשים – מה זה מקפחים? גם אני הייתי עצמאי, ופתאום אתה בא לתת שירותי ייעוץ לאיזה משרד ממשלתי, אומרים לך, צריך מחזור של ארבעה מיליון שקלים. אתה שואל, למה מחזור של ארבעה מיליון שקלים? ואז אתה מגלה שיש שתי חברות במדינה שהן עומדות בתנאי הסף האלה, ולמה צריך 50 עובדים, לא יודע? ולמה צריך קבלן לבניית כיכר וכו'.

אז הסיפור של תנאי הסף, אין דרך חוקית לבוא ולהגיד - - - כי השירות היא אינסופית. מחר יגידו שצריך כבלים שרק היו בגופי ביטחון של נאט"ו, והם יגידו זה נדרש. הדרך בעיניי לטפל בסוגיה של תנאי הסף היא דרך סמכויות, התערבות רגולטוריות יותר חמורות שיהיה למשרד הכלכלה ודורש תיקון חקיקה, ואז שותפות עם התאחדות התעשיינים וכמובן החברות שיושבות כאן. ואז כאשר יוצא מכרז כזה, בריל טיים, יוצא שאילתה, ואם צריך יש לזה גם תוקף בבית משפט, אומרים, חבר'ה, תנמקו - למה? יותר מזה, גם אמרנו שבתנאי סף מסוימים הצטרך מנכ"ל משרד להתערב, ולהגיד, יש הצדקה לתנאי הסף האלה. אני אומר לכם, אני באתי מהשלטון המקומי, לא פעם תנאי הסף האלה הן קורות לא בגלל שרוצים דווקא לתפור מכרז, אלא כי זה נוח, כי זה קל. אנחנו רוצים לא להתלבט יותר מדיי, ולא לבחון יותר מדיי, אז אנחנו מגדירים תנאי סף כאלה שאנחנו יודעים שרק חברה - מקינזי, החברה היחידה בארץ שיכולה לזכות בו - זה בעיניי כרגע. ההערה שלי זה תנאי הסף לגבי למה תוצרת חקלאית – המדינה מעבירה סיוע ולא דורשים לקנות זה הזיה.

זה לא דבר אחד.

בבקשה, חבר הכנסת פרי.

אני רוצה לברך על הדיון. כל דיון מקדם בסופו של דבר משהו, גם אם מעט, אז צריך לברך על כך.

דבר שני, אני רוצה לברך את חברי פולקמן, שהוא זכה להיות חבר כנסת מצטיין מטעם הקואליציה, מטעם הכנסת.

הוא באמת מצטיין.

אני חושב שבאיזשהו מקום הסוגיה שאנחנו עוסקים בה, הסוגיה שהדיון הזה היה עוסק בה היא נושא שלפי המעט שאני עסקתי בו, אנחנו נמצאים כל הזמן באותו לוף שלא מצליחים לצאת ממנו. אתה דיברת, חברי רועי, על נושא של תנאי הסף. תנאי הסף אני חושב שהם לעתים בלתי סבירים, ולעתים בלתי הגיוניים. ומה בלתי סביר ובלתי הגיוני תמיד אפשר על זה גם להתווכח.

אני מתנצל בפניך, אין דבר כזה בלתי הגיוניים. הם לא הגיוניים למי שאתה לא רוצה לתת לו? כי פה אתה כבר סימנת את מי אתה רוצה שיקבל את זה, זאת הבעיה.

אז אני כמו שאר חברי הכנסת, קיבלתי נייר של התאחדות התעשיינים בישראל, ובתנאי הסף הם נותנים דוגמה של חברה שנקראת "דולב" – היא פה, עם הנושא של דליית-אל-כרמל. לפי דעתי, מה שראוי לקרוא בכנסת הדרה, זה מקרה ברור של הדרה, אחרת זה לא עושה הגיון. אני מבין שאני לא צריך בוודאי לך לספר את המקרה. אני חושב שבתנאי הסף אפשר וצריך להעלות את הסף פעם אחת, פעם שנייה.

יש בעיה בפרויקט תשתית, שהקבלן ביצוע בסופו של דבר אינו מחויב – אתם יודעים על מה אני מדבר. הנושא השני, שאותו אני קצת פחות מבין, ואני בטוח שאפשר יהיה להבהיר אותו פה, זה מה שנקרא הגדרת "המזמין", שכפוף לתחולת התקנות, שאותו אני פחות מבין איפה המכשול או איפה החסם. אבל אני בטוח, ומפגישות שאני עשיתי עם שר הכלכלה, שאני מאוד מעריך, אני חושב, שהכוונות שלו, הרצונות שלו הן באמת רציניות ואמתיות. צריך לנסות לפרוץ את הלוף הזה, את המחסום הזה, שבו אנחנו במו ידינו, לא נותנים ליצרנים איכותיים מהמעלה הראשונה, שמוערכים מאוד בכל העולם, לעשות את מה שהם יכולים וצריכים ורוצים בארצנו הקדושה.

ברשותכם, לפני שאני מאפשר לגילה בן בסט, ראש היחידה לכלכלת רכש והתייעלות הרכש, אני ברשותך רוצה לומר כמה מלים. אחת התלונות, או מוקד מרכזי לתלונות זה מערכת הביטחון.

גם אוניברסיטאות, קופות חולים, מועצות דתיות, וגופים מתוקצבים לפחות ב-50% על ידי המדינה.

בזה צריך בדיוק לטפל.

אלי, בגלל זה אתם פה.

אני עכשיו מתמקד במערכת הביטחון, ונסכם אחר כך את כל הדברים. אף אחד לא יכול להגיד, אני פטור מהעניין הזה, לצערי. מערכת הביטחון היא אחד הגופים שמוציאים את הכי הרבה מכרזים והרבה כסף. מכרזים בהיקפים גדולים מאוד, זה מיליארדים בסך הכול הכללי. אלביט עשה מלחמת עולם, ובצדק, ובדין, כדי שמערכת הביטחון תקנה ממנו את התותחים החדשים המפורסמים, וזה בסדר גמור, גם ביקרתי אצלם. באמת, עשו, דיברו, ואני באמת מאחל להם - אני חושב שכולנו.

אוטומט מורכב מחלקים, וחלק אחד משם, אני נותן אותו סתם כדוגמה, אבל אני אומר את זה כתפיסה. לפעמים רק בורג מסוים שיש אותו במפעל X, Y,Z בישראל ועומד בכל סטנדרט. תשמע, אנחנו מוצאים את עצמנו יותר מדיי עם מקרים שחברות ישראליות שזוכות במכרזים על-פי דין של צה"ל, של מערכות הביטחון, כשזה מגיע לשרשור – איך כתוב: "קשוט עצמך בטרם תקשוט אחרים". הם שוכחים את המשפט הזה ברגע שהם זוכים במכרז, וזה נכון לאורכה ולרוחבה של מערכת הביטחון. זה דבר שלא יכול להימשך, פשוט לא יכול להימשך, זה מקומם בצורה בלתי רגילה.

אני אפילו עוד לא נכנסתי לסיפור הסיוע הדולארי, שם את זה בצד. אני אפילו לא מתעסק עם חובת קנייה, שאם אתה מקבל מוצר אמריקאי, אז אתה מחויב לקנות, אני שם את כל זה בצד - מה שאין עליו ויכוח. לא רכש גומלין, או התנהלות כזו, שיח רגיל. זה מוציא אותי מדעתי. אני אומר איפה הרגולטור? איפה זה שרואה? כל מי שרואה שרוצים פח זבל עם אוזניים שמיוצר רק במקום כזה וכזה, והוסיפו לו אוזניים בצד בשביל שאף אחד לא השתמש בו, זה ברור שזה מכוון למישהו מסוים, מיועד, זה המיועדים, וזה משגע אותי.

אני מאלה שאומר, התוצרת הישראלית צריכה לעמוד בכל סטנדרט, בוודאי מקצועי, גם מבחינת התחרות. אני אפילו לא מאלה שאומר, שהחוק של שלי יחימוביץ בענייני ביגוד, לעשות התאמה אחת לאחת בכל הדברים, שגם אם זה בפי כך וכך, עדיין תהיה עדיפות לתוצרת הארץ - זה חייב להיפסק, אני לוקח את זה כמשימה. אני אומר את זה לנו חברי הכנסת, בוודאי לשניכם, שאתם מאדני הברזל המרכזי פה בוועדה, שגם הנושא קרוב אליכם מאוד. חייבים להבין את זה, ובאמת, צריך לנצל את העובדה, שיש שר במשרד הכלכלה, פתחתי ואמרתי שהוא באמת ידידותי וחבר לעניין, לא כמלים מן הפה ולחוץ. אלא באמת, אני כחבר כנסת בטרם הוא עלה לגדולה, ניהלתי אתו דו-שיח, והיה בינינו דו-שיח ואינטראקציה סביב העניינים האלה.

אני אודה לך, גברתי, את כבר פה לא פעם ראשונה, לא לצאת מחוץ לאטמוספרה באמירות מחוזיות, אלא באמת לגעת בנקודות, ואת יודעת לעשות את זה, אני יודע שאת יודעת, את מוכרת וידועה. תודה.

ראשית, חבל שאני לא מספיק מוכרת בשביל לקבל את החומר לפני ולבוא עם תשובות ענייניות.

לא לנו. לא בגלל זה תפסלי אותנו במכרז...

גברתי, אני באמת עכשיו לא מחפש שתינתנה תשובות, זה ממש לא. זה אנחנו נבקש לוועדה, בהתייחסות שלכם אלינו בהמשך. הרי מה שנאמר על ידי ועל ידי חבריי, ועל ידי נציגי התאחדות התעשיינים כחול לבן, זאת איננה המצאה חדשה.

משרד הביטחון הוא היחיד שנותן מעבר להעדפה תוצרת הארץ, גם את כל העדיפויות לאומיות שזה פה התמסמס, דרך אגב, אני לא מבינה למה משרדי ממשלה אחרים לא נותנים, למה רק אנחנו?

עדיפות לאומית אל"ף, בי"ת.

אל"ף, בי"ת וכל העסק. שוב, אנחנו לא חפים מטעויות, יש טעויות. אבל כאשר מרימים לנו דגל, כי המכרזים שלנו מפורסמים באינטרנט, אין שום בעיה לראות אותם, ואם יש טעות בתנאי סף או בקשה כזו או אחרת. אמרתי את זה לאדון הנכבד מגמאטרוניק, תרימו דגל. תגידו לנו, אנחנו יודעים לעצור, יודעים לטפל לבד. במשרד הביטחון לא זקוקים לחקיקה. אנחנו יודעים לעצור דברים.

לגבי האמירה של – אתם הפסקתם לקנות רק טובין, אתם קונים שירותים, חברים, מקצצים את התקציב. אנחנו מנסים להתייעל בדרך הכי אפשרית, הכי הגיונית שלא תהרוג לצבא את הצרכים, אז אנחנו מנסים היום כן.

סליחה, זו תשובה מחוץ לאטמוספירה.

יש שיטת הנפקה חדשה, אבל למה שהעדפה לא תהיה גם שם?

אנחנו נותנים העדפה. משרד הביטחון נותן העדפה לקווי עימות, על פי חוק.

גם אם זה שירותים וטובין - אתם אומרים, אתם לא מסוגלים לספק את זה?

בואו, לא ניכנס לעניין הפרטי. האמירה שלכם הייתה – אנחנו לא מסוגלים לתת את השירות, אנחנו כיצרן מדים.

אין כזה דבר, לא הם לא אמרו את זה.

גברתי, היינו פה, לפני כמה דקות זה נאמר. אמר, אני מביא דברים בשם אומרו, אולי נביא גם גאולה לעולם בדרך. אמר האיש המכובד הזה את הדבר הפשוט. הוא אומר, בתשובה לשאלתי. שאלתי אותו האם אתם יודעים לעמוד בתנאים שהציבה מערכת הביטחון לעמוד בכך שלא רק לייצר, אלא גם לתת את השרות הנלווה, אמר, אפילו לא ידענו שבכלל צריך לעמוד בסטנדרט הזה. הבאתי דברים בשם אומרם?

נכון, גם נכתב מכתב - - -

על זה הוא דיבר. עדיין לא עסקנו בשאלה, יודע להביא, לא יודע להביא, כן יודע להביא – איך הוא יידע? את יודעת, לפני כמה שבועות קיבלתי הודעה מ"בזק" הודעה – אנחנו שמחים להיענות לבקשתך לניתוק כך וכך, אמרתי להם, איך ניתקתם אותי אם לא ביקשתי להתחבר? אז איך הוא יידע שהוא צריך לספק לכם את השרות, כי חלק מתנאי המכרז לעמוד בהם אם הוא לא יודע שיש תנאי כזה, אם אין מכרז כשזה בכלל. תודה.

הבעיה הכי גדולה, זה באמת כל השירותים שיוצאים החוצה. אני העליתי את זה למנכ"ל. אנחנו מנסים לחשוב באופן יצירתי איך אפשר לעזור פה. אנחנו כן יושבים גם עם מעו"ף, ישבנו עם התאחדות התעשיינים.

אני לא מבין איזו יצירתיות צריכה להיות? אתם הריבון. אתם אלה שהכסף נמצא בידיים שלכם, וכולם באים להריח אותו. איך אומרים, כל אחד רוצה להריח את הכסף שאתם מוציאים. העניין הוא כזה, אתם מוציאים מכרז, כתוב בו. מה העניין? אם זה היה המכרז הראשון לייצור דוידקה, אז בסדר. אבל מאז, כבר בנינו מטוסים, טנקים, לוויינים. העניין הוא שאתם יודעים שהמערכת שזוכה, שהיא מתבקשת לשרשר, היא עושה את כל ההתחכמויות כדי לא לעמוד על פסק שמיוצר כאן או בכל אחד מהגורמים.

בודקים את עניין השרשור? כי נגיד בתשלומים משרד הביטחון הוא מאוד טוב נחשב. השאלה אם בשרשור אתם דורשים את זה במכרזים?

בעיקרון, הם יכולים לקבל העדפה.

סליחה, גברתי, אני מדבר על שתי נקודות. יש כאן שני אלמנטים שהאחד נושק לשני. יש את האלמנט של העדפה, שברגע שהוא מציג בפנייך שהוא יודע להעדיף תוצרת הארץ, אז את נותנת לו סוג כזה של הנחה, ואני בא ואומר לו, אדוני, מעבר לזאת, גם הוא לא העדיף, והציג בפנייך את העדפה, אני טוען שחייב שיהיה שרשור במתן עדיפות לתוצרת הארץ, גם בלי קשר לזה.

אני אספר לך את הדבר הבא, כדי להראות לך איזה הבל עצום יש בינינו לבין המעצמה הקטנה – ארצות הברית. אני חוזר ומספר את זה פעם אחר פעם כאן בוועדה.

הייתה הצעת חוק בחוק ההסדרים, שתוצאתה אולי אם השמש והירח והכוכבים ייפגשו, יושפעו מכך חברות ההסרטה בארצות הברית. אני הייתי יוצא מהבית, אלוהים בשמיים עדי. על הקו שגריר ארצות-הברית, אמרתי, תגיד מה החארטה הזאת. נכנסתי דרך מודיעין לקצר, היועץ הכלכלי, אני אומר לו, תשמע, השגריר דיבר איתי לפני כמה דקות, זה בסדר. משלחות הגיעו מארצות-הברית, משלחות על הדבר שאולי אם המשיח יגיע על החמור הלבן, הם החשש שאולי אם – למה זה לא יכול להיות אצלנו.

למה זה לא יכול לבוא בחקיקה ראשית? שאלתי את רועי, רועי אומר שישנה התנגדות - - -

חברים, אני אסביר למה זה לא יכול לבוא בחקיקה ראשית. אנחנו גם לא רוצים למרוח אתכם. יש בינינו כנות. יש דיבור אחד על תנאי סף, לבין זה שלשים העדפה מובנית בחקיקה ראשית, מיד זה מוסיף מאות מיליונים לתקציב המדינה.

זה לא נכון. ממש לא.

יש הבדל בין להגיד, אני רוצה לוודא שתנאי סף - - -

צריך פעם אחת לפתור את זה. הלוף הזה אנשים האלה חיים - - -

אני אסביר מה ההבדל בין החקיקה הראשית, לבין להשוות את תנאי התחרות עד קצה המלכות, ויש לנו הצעות איך לעשות את זה. מה זה אומר? זה אומר, אני מחייב אותך. עכשיו זה אומר, שני ספקים, כי אנחנו מדינה קטנה, או אחד, גמאטרוניק, חברה נפלאה מכיר מירושלים. אבל אחד, מחר אני כותב את זה שאני מחייב, לא אומר תנאי הסף צריכים לאפשר ולא לחסום, אז בעצם מה את אומרת למשרד ממשלתי? במדינת ישראל אתה חייב לקנות מגמאטרוניק, מחר הוא מכפיל את המחירים אני חייב.

לא.

הרי אם אני קובע מכסה - - -

לא.

הבעיה השנייה בארץ היא ריכוזיות. יש שתי חברות שעושות את זה. משרד הביטחון מוציא מיליארד שקל להוצאות.

תקשיב. אין דבר קרוב אפילו בהתייחסות שלנו בכל הדיון הזה שיודע להתכתב עם מה שאתה אמרת. תקרא את הדברים שאני אמרתי פה מתחילת הדברים. בשום שלב לא ביקשתי שהעדפה תהיה העדפה אוטומטית. לא אמרתי, גמאטרוניק, בגלל שהיא מייצרת על פסק הזה, אוטומט קודם כל הוא חברה אחת, והוא כל שבועיים יוכל לשרשר או להגדיל את המחיר, בשום פנים ואופן. וזה מה שהוא טוען, ואני מביא דברים בשם אומרם. מה בעצם אומר יוסי גורן? יוסי אומר תשמע, אם אני לא עומד בסטנדרט של איכות, אל תקנה, זה תנאי הכרחי. אם אני במחירים שלי לא יודע להתחרות אל מול תוצרת מקבילה בעולם, אל תקנה ממני. זאת אומרת, אם אני בא ומציג מחיר כפול, או מחיר כזה או אחר, אל תקנה ממני – אמת או לא יוסי גורן?

במאה אחוזים.

תודה רבה.

כל הנקודה היא - - -

מה ייתן לו 5% - - - לא ייצא מזה כלום.

מה אתה מציע?

לטפל בתנאי הסף. התאחדות התעשיינים מערבבת כאן כבר שנה וחצי, זה אחת הסיבות למה זה לא מתקדם, כי הם מערבבים. תקשיבו, חברים.

הדברים האלה מיותרים, אנחנו מגיעים פעם אחר פעם עם 6% - - -

אתה לא מבין שיש פה לאקונה בחוק חובת המכרזים, יש לה השלכה על כל התקנות מסביב. אם אנחנו מתכוונים לאותו דבר, צריך לתת לזה ביטוי בחוק, זה מה שאנחנו אומרים - אל תיתן לי לבוא ולהתרפס פה.

תודה.

שרשור, אני מסכים, זו בעיה אפשר לטפל בה. שרשור לספקים אכן בעיה, צריך לטפל בה. העדפה מובנית במכרזים, ואני מכיר אותה מעיריית ירושלים, ממקומות אחרים, היא או זניחה, כי אז אומרים, או.קיי. 5% כי אחרת זה פוגע במחירים, כי יש ספק יחיד במדינה, ואם זה לא - - -

העיריות לא נמצאות פה.

לתת העדפה, אם היא דרמטית שמשפיעה, אז יבואו בצדק, יגידו לך, מנהלי הרכש, עשית כאן עיוות מהותי, כי יש מה לעשות. ספק חברה מדהימה גמאטרוניק אבל אחד. מחר נתת לו תוספת של 20% במכרז, גמרת את המשק הישראלי.

לא ביקשתי.

מה הצדק ששמעתי מכל הדברים שהוא אמתי, וזה לכן לא עובר דרך העניין של העדפות, ותפסיקו לדבר על העניין הזה עד אין קץ, הוא עוסק בתנאי הסף. החסימות כאן שמדברים עליהן הן לא בהעדפה, הן בתנאי סף שמטפחים אותה, זה עד קצה המלכות.

העדפות, חברים, תמשיכו להגיד את זה. אתם משלים את התעשיינים בישראל. זה מעולם לא עבד. זה לא עובד בשלטון המקומי. היה לנו העדפה לתוצרת ירושלמית, ויש העדפה לארגונים על ידי נשים. העדפות זה זניח, כי זה תמיד נשאר על 2%. מה זה העדפות? שתי חברות זהות שהמחיר אותו מחיר, האיכות אותה איכות, עם הבדל של עד 5% במחיר. חבר'ה זה לא עובד.

מה כן עובד?

תנאי סף ושרשור.

רק כדי לעשות סדר, אני לא מבינה על מה כל הכעס. הרי אתה בעצמך מסכים אתנו. בעיה אחת, זה עניין פרויקט התשתיות, זה לא בדיוק השרשור, זה קבלני האינטגרציה, שרשור זה משהו אחר. בעיה שנייה זה הגדרת המזמין, הסביר יפה, חבר הכנסת פרי, שלא כלולים בה בגדול ארבעה גופים – אוניברסיטאות, קופות חולים, מועצות דתיות וגופים שמסובסדים, עזבו, לפחות 50% מהמדינה.

בעיה שלישית, זה באמת תנאי הסף, שאני מסכימה אתך שהיום קצת יותר קשה, הלקוחות - - - זה כאן בדברי חקיקה רבים, שיהיו תנאים סבירים. היה לנו בעניין מדי - - - של המשטרה שהיינו פה ב-16 למאי, מה, לא היה ברור ומובהק מאליו שהתנאים שם היו בלתי סבירים בעליל? אז יש מקרים שקל בו.

העברנו את זה בחקיקה במושב הקודם.

כל מה שאנחנו מנסים לומר זה לעשות סדר. היום יש תקנות, הבעיה היא שמכוח החוק, אין חוק מוסדר, אז מה קורה? יש לנו את התקנות האלה מ-1995. יש לנו תקנות סעיף 22א קטן לפקודת העיריות שחייבת העירייה להמליץ. יש את התקנות של - - -

זאת אומרת, אז נוצר פתח נוח מדיי. כל מה שאנחנו אומרים, קחו את כל זה, וכבר יש הצעת חוק של חברת מירב בן ארי. תכניסו את הכול לחוק מסודר שבו יהיה מענה לעניין השרשור, אתה הסכמת איתי שצריך לפתור.

אבל זה לא העדפות, זה משהו אחר.

אנחנו מדברים בסך הכול אותו דבר בשורה התחתונה.

כל מה שאנחנו אומרים, ואמר פה חבר הכנסת פרי בעצמו, למה לא יבואו ויכבדו את כל הנושא הזה בחקיקה ראשית?

תודה, גברתי, הבנו.

הערה אחרונה. השישה האלה שכאן נמצאים היום, להערתך, הם לא תעשיינים גדולים.

גברתי, אז כנראה בגלל המרחק בינינו לא הבנת. אני אסביר. זה לא מה שכיוונתי. אמרתי, ההתאחדות מייצגת לא רק את אלה, היא מייצגת גם את אלה שדופקים אותם.

אלי פה- - - רכש - - -

מיטל, נתת לי את ההרצאה שלך, הגבתי. זה הכול.

בבקשה, אדוני.

אנחנו מדנטק, קריית שמונה. אני רוצה לדבר תכלס'. אנחנו בחודש הבא סוגרים את המכונה. קיבלנו 25% ממכרז שעומדים לסיים בחודש הבא חמש שנים אספקה חשבונית, 5.25 חיובים על הפרשי שער, כאשר התחלנו ב-5 יורו, מקבלים 4.18, הזוכה עכשיו מגרמניה, מביא פלטות מגרמניה ב-4.22 - מה אנחנו השתגענו, מה הולך פה? יושבים ומדברים, הכול יפה פה. זה יקרה אולי בעוד שנה. תכל'ס, בשנה הבאה. מישהו מהמכובדים פה יכול להרים טלפון לחברת חשמל? הייתי שם הבוקר, הם אומרים, זה המדינה. להגיד חבר'ה, תעצרו את ההזמנות חצי שקל, מה קורה? קריית שמונה, 50 משפחות. לא יודע, מדברים כאילו הכול באוויר, הנה הניירות פה לפניכם. מישהו יכול להרים טלפון, להגיד להם, תתעוררו. אני הייתי לא, הם עוד שלחו אותי אליכם.

חבר הכנסת פולקמן הנושא של העדפה. אם מדינת ישראל הייתה קונה כבל, היה מגיע ל-15%, תוצרת הארץ. החוק, אם המדינה פונה לקבלן שיתקין לה את הכבל, אני אין לי העדפה. זו הבעיה.

לא נכון, יש העדפה.

מעניין, זה לא נכון, רק הוא לא יודע. יקירה, הוא לא מתקין כבלים במסתרים, סודי, מה, מודיעים לאנשים פה מה הזכויות שלהם בדיוק רק כשהגיעו לפה. אמרתי לך, זה לא המכרז לדוידקה, אמרתי לך את זה בפתיחת הדברים. אין דבר כזה שהאנשים פה לא יידעו בדיוק אחת לאחת מהן הזכויות, ומה התרגילים. אני לא רוצה להגיד, כי באמת אני נזהר. אני קצת יותר מתעסק עוד עם כמה דברים, שאני באמת, האוזניים שלי נשרפות רק מלשמוע את הדברים. זה כל כך מקומם ומעצבן שאתם הבאתם לי, עם הרשות המקומית, ששם שחוץ מלכתוב את הכתובת של המפעל בחו"ל עשו הכול, כאילו, הם היו מנומסים הם לא כתבו את השם של המפעל. זו ממש הזיה.

במכרזים היום אנחנו בגלל שהבנו שזה לא מובן, אנחנו כותבים במפורש שעל הטובין אם הספק שמביא לי, מתכלל לי את כל העבודה, יוכיח לי שהוא קונה מיצרן מתוצרת הארץ, הוא יקבל העדפה של תוצרת הארץ על הטובין, חד-משמעי.

זה מקרה פרטי.

אני אאפשר עכשיו למנכ"ל הנכנס, הוא יחסית עדיין חדש, מנכ"ל משרד הכלכלה והתעשייה. נאפשר לך. העניין ברור. חשוב לי מאוד שתניף דגל. תגיד לאיזה כיוון, כדי שנלך אחריך, כי בכל מקרה אני גם מתכוון להתייחס מה אנחנו צריכים לעשות כוועדה, ובין היתר גם פולקמן.

אז קודם כל אני חדש, לא עדיין, חדש, חודש בתפקידי. אני אספר לכם שני סיפורים מאתמול והיום שקשורים. מכירים את הסיפור של סינרג'י – זה גם כן סיפור דומה של העדפה תוצרת הארץ בצורה כזו ואחרת מול התורכים. נכנסנו אנחנו כמשרד הכלכלה, אני באופן אישי, מול חברת חשמל, עופר בלוך, ישיבה משותפת כדי לראות איך אנחנו באמת - פתחתם ואמרתם, גם אדוני היושב ראש, גם אלי כהן מטרמוקיר, המשרד רואה בזה חשיבות רבה. המשרד, השר, התעשייה חשובה וקרובה לליבנו. יש הרבה מה לעשות, ובטח כולנו סביב השולחן הזה תמימי דעים כדי לעזור לתעשייה. כמובן שלא בכל מחיר, כמו שאמרת, צריכים לראות את העלויות של הדבר הזה. אנחנו רוצים לפתוח תחרות, אנחנו רוצים להוריד את יוקר המחיה, אבל יש דברים שלפעמים צריכים לעשות אותם גם בשכל. סינרג'י, לדוגמה, אם אנחנו מפעל נסגר, המדינה תשלם בטווח ארוך הרבה על הדבר הזה, ביוקר בסופו של דבר.

דרך אגב, אני נזכר שאני הפניתי לשר, גם אליכם את העניין של הכבלים.

מעולה. אנחנו מאוד בפנים. אני שמח, אחרי הישיבה שאתמול עשינו עם חברת חשמל, ועופר בלוך, שגם הם היו מאוד בסדר, אני חייב להודות, הם היו מאוד בסדר. כרגע יש פתרון ויש הזמנות, בסך הכול זה נראה הולך למקום הנכון. איחרתי היום לוועדה כי חברה אחרת מול מקורות, צינורות שמספקת לא מעט, גם פה רוצים את עזרתנו, ואנחנו שם. תפקידנו במשרד הכלכלה לבוא ולעזור, לבחון, באמת לראות אם זו תעשייה שיש לה יכולת להמשיך, או תעשייה שאנחנו מחזיקים אותה בכוח. המדינה זו תעשייה שיש לה פרודוקטיביות – אנחנו רואים תוחלת, אנחנו שם. אנחנו נעזור ואנחנו רוצים לעזור.

"דולב", אני פשוט רואה אותך, נזכר. אני בא מהכובע הקודם שלי. אני ניהלתי מכרזים במיליארדים חברה למשק. מכיר את הדברים. דווקא השלטון המקומי, אני חושב שהוא פתיר, האמת, הוא פתיר, זה לא דבר מסובך. זה שעושים קומבינות, בסדר. השלטון מקומי, אם יש, דווקא פה, אפשר לעשות מהלכים עם משרד הפנים – יש מה לעשות. ואם איש רכש כזה או אחר, עושה מונקי-ביזנס, יש מה לעשות, גם החברה למשק, אני חושב שיש מה לעשות בפרשנות של החוק. כמו שנאמר פה, הגופים הממשלתיים האחרים שלא כפופים לחוק, זה מונח פה על השולחן של כולנו, יש היגיון בלהחיל את החוק.

אנחנו יוזמים אצלנו עכשיו בן אדם שיהיה אחראי על כלל המכרזים, לא שיבואו לפנות אלינו, גם כן, נשמח, אבל ביוזמה שלנו לראות מכרזים שלדעתנו בנויים לא נכון, לבוא לטפל בזה, אם יש לנו סמכות או אין לנו סמכות אנחנו כבר נראה את זה בהמשך. אין ספק שכוונותיך נכונות, אנחנו נשמח אם אין לו שיניים.

הרמתי דגל. הדגל הוא כזה שאנחנו מאוד בעד.

אני רוצה רק לומר לך, אני אאפשר לך, ואחר כך אני אסכם ברשותך.

היה כאן דיון קודם היום יום הנגב בכנסת, שני חברי כנסת מכובדים גם מאיר כהן, גם חברת הכנסת טלי פלוסקוב, לשעבר, ראשי רשויות בנגב, הרימו כאן אירוע מכובד. הנגב, אינני רוצה להתייחס אליו כמו בעבר, מסכנים וזה, ההיפך, הם לא רוצים לקבל, רוצים להתנער מהמקום הזה. אבל יחד עם זאת, הולכים להיות מפוטרים בחצי השנה הקרובה לפחות על פי הפרסומים בכלי התקשורת, אינני יודע לבוא ולומר את הדברים בצורה חלוטה - 450 פלוס 60 בקריית גת, פלוס עוד כמדומני ל-250 במכרות תמנע. המשמעות היא, זה לא 700 איש, זה 700 משפחות, ועוד לא נגענו בגל הדף של התהליך הזה.

ישנו איזה גל הדף מטורף, זאת אומרת, באמת, הנגב קיבל, עשה, יצא למקום אחר. אתה מחזיר אותו בצורה מטורפת. מה אני רוצה לומר, יש את הדיון האם אפשר לסייע להם, לא לסייע להם, הם כן מתכוונים, לא מתכוונים, זה לא הדיון שלי. אני אומר אם בהנחה שבאמת בעוד חצי שנה המפעלים האלה עומדים לסגור את השערים שלהם, המדינה חייבת להקים כבר עכשיו לאלתר מערכת שיודעת להתארגן לקראת האירוע הקשה הזה – אם במציאת מקומות עבודה, הכנסת מפעלים חדשים, פתרונות של משרד העבודה והרווחה לכל מיני משפחות שלא תמצאנה את היכולת להתפרנס. זאת אומרת, לבנות מערכת שלמה, כבר עכשיו ולאלתר.

הרמת לי להנחתה. נתחיל מהסוף ונחזור אחורה.

להנחתה, זה ברמה שביום חמישי כל צמרת משרד הכלכלה יורד לקריית גת, כדי בדיוק למצוא את הפתרונות שאתה מדבר עליהם וכבר התחלנו.

אינטל, נמצא 200 מטר אווירית מויסוניק, מחויב השנה בהסכם שלנו איתם לקלוט 1,000 עובדים חדשים, 500 הוא כבר קלט, כבר עשינו שידוך בין משאבי אנוש כששני המפעלים הללו, חלק ייקלטו באינטל, זה אנחנו כבר יודעים. מפעל אוסם כבר פנה אלינו, היו עוד מפעלים שפנו אלינו. יכול לומר לך, זאת אומרת, אנחנו על זה, מאוד על זה, לראות איך אנחנו – זה אירוע, אנחנו לא מזלזלים בו, ואנחנו רואים בו חשיבות גדולה לראות איך אנחנו נותנים פתרונות לכולם.

ספציפית לקריית גת. פשוט שנבין, משרד הכלכלה בשלוש השנים האחרונות תיקצב מעל מיליארד שקל מעבר לאינטל, פתיחה של עוד 15 מפעלים בהיקף העסקה של 1,400 עובדים, זאת אומרת, אנחנו מאוד בעניין. אם בכלל דיברת על מאיר כהן, נגב, אני יכול לומר, לפני שבועיים שר הכלכלה חנך שם מפעל לתקצוב – "אלבד". אחד משמונה או תשעה מפעלים שיוקמו בשנה הקרובה בדימונה, עם השקעה ממשלתית לא קטנה, זה בהחלטות ממשלה שהגיעו. החלטת ממשלה הייתה באפריל, יצאה לדרך עכשיו, והתנופה היא מאוד קיימת. אנחנו מאוד על זה, בעידוד תעשייה. אם בעבר היה תלונה של משרד הכלכלה והתעשייה, את התעשייה הוא קצת הזניח, ואנחנו סך הכול רואים את התוצאות שבאמת יש פיחות זוחל והולך, וקווים שזזים במדינת ישראל למקומות אחרים, אנחנו לא רוצים לתת לזה לקרות. אנחנו נפעיל את כל המשאבים ואת כל תשומת הלב.

ה-15 מפעלים זה רק בקריית גת. יש עוד מפעלים בקנה ובמקומות אחרים, רק על קריית גת אני מדבר, שאת מקבלת התייחסות מאוד פרטנית.

ברשותך, אני מודה למנכ"ל, מאחל לך כמובן הצלחה בתפקידך. יש נטייה לדיונים האלה להסתיים באקורד חגיגי, ואני חושב שתפקידי או תפקידנו הוא לכבות, להוריד קצת את הווליום, ולהגיד, שבסך הכול הדיון שהתכנסנו אליו יישאר בסופו של דבר באותו מצב שנכנסנו אליו. אני מאמין בכוחה של ועדת הכלכלה. אנחנו לא מחליפים ממשלה, אבל אנחנו בהחלט יכולים לגרום לכך שהליכים מסוימים, או פרטים מסוימים, ואני לא רוצה עכשיו להתווכח עם ידידי חבר הכנסת פולקמן. לפחות על הדברים שאנחנו מסכימים, אז כדאי לזרז אותם ולעשות אותם אם בצורה של תקנות, אם בצורה של חקיקה, כי החשבונית שמראה פה ידידנו מ"דנטק", או סיפורים שכל אחד פה שומע, בסופו של דבר, אם אנחנו לא נחלץ לפתור אותם מהר ככל האפשר, עוד פעם אנחנו ניכנס לעיסוקים אחרים – הכנסת יוצאת לפגרה, עם ישראל יוצא לחופש, ודברים יישארו אותו דבר. לפי דעתי, אנחנו מחויבים ויכולים גם לזרז את הנושא הזה.

תודה, אדוני.

ברשותכם, אני רוצה לסכם. הוועדה הזו מוכיחה את עצמה בקדנציה הזו לפחות שהיא יכולה לקדם דברים ולהזיז עניינים - זאת עובדה. ישבה גם כמה מחברי הכנסת היותר פעילים בתוך הכנסת. אני אומר – "תפסת מרובה לא תפסת". ולכן, אני אומר את זה גם לכם. זה לא שעכשיו אני רוצה לסיים בהליך חגיגי, אתה צודק, וצריך לידינו מטף, כדי שלא נתלהב יתר על המידה. עובדה היא, אנחנו עוסקים בנושא כחול לבן, כפי שאמרת אלי, זה דיון שלישי או רביעי בתקופה האחרונה, שלא נדבר גם על מפגשים חוץ מערכתיים שבהם אנחנו גם נפגשים כדי לקדם את הדברים.

כבר על המדוכה יש כמה וכמה נושאים שניתנים לתיקון. החוק הנוכחי, חוק חובת המכרזים, הוא מחייב שיהיו בו תיקונים והתאמות, זאת עובדה. נכון להיום כבר יש סוג של העדפה, זאת אומרת, מאז שהחוק חוקק ועד היום, למדו גם איך לעקוף אותו. לכן כאשר ישבתי אתכם, וגם ישבתי כן עם החשב הכללי, רוני חזקיהו, שהוא במקרה מהגדוד שלי.

אלי, חשוב לי שתהיה קשובים בעניין הזה. מה שאני מבקש, ואני רוצה שנעשה את זה, ואני אומר את זה לשניכם, כי אני רוצה שתהיו חלק מצוות עבודה קטן, שבו נגדיר לעצמנו משימה - אתה תגדיר מי ממשרד הכלכלה למנות. אני ארצה שאנחנו נעשה פגישה בשבוע, העשרה ימים הקרובים, כדי קודם כל לתכלל, לעשות לעצמנו תכלול של כל אותם עניינים – מה מצריך תיקון חקיקה. מה אפשר בתקנות, מה צריך לכתוב מחדש. יש למשל דברים כמו שאמרנו, קופות חולים, אוניברסיטאות, כל גורמים האלה, שאנחנו מכירים את זה מחקיקה שאתה גם הובלת, שהם עמדנו על רגליהם האחוריות, הם רוצים כל הזמן להיות מוחרגים, כל הגופים האלה, יכול להיות שגם מצריך תיקון חקיקה לגמרי.

העניין של הרשויות המקומיות - יש מה לעשות. אנחנו כל הזמן דיברנו מחוץ לאטמוספירה. בתוך זה האכיפה של כל התהליכים האלה. חלק מהעניין שעוברים על הכללים והתקנות, כי יודעים שאף אחד לא אוכף אותם, אף אחד לא תופס אותם. ואם תופסים אותם, אז אומרים, אה, סליחה, כן, לא שמתי לב, אני אתקן את זה. אנחנו מכירים את התהליכים האלה. דרך אגב, נקיים דיון עם שר הפנים בעניין הזה, כי אני חושב ששר הפנים בעניין הזה הוא שחקן מאוד מרכזי. כי בלי לשים, הרשויות המקומיות הן אחד המנועים והכוחות היותר מרכזיים בתהליך. 60 מיליארד שקל, אומר כאן מנכ"ל משרד הכלכלה.

ביקשנו רק דבר קטן – שקיפות במכרזים, הצעת חוק, שדרך אגב, התחיל אותה, ועכשיו אני מקדם אותה. משרד הפנים אמור היה לעלות ביום ראשון לוועדת שרים על שקיפות במכרזים של השלטון המקומי, כדי שיהיה אפשר לדעת מה מכרזים, וגם על זה יש כרגע ויכוח.

סליחה, 40.

מה שאני מבקש מהחבר'ה שלכם מקריית שמונה. אתם תוציאו אליי פנייה דחופה, אני גם אעביר אותה לשי רינסקי, למנכ"ל של כלכלה ותעשייה. אני גם אדבר אישית עם המנכ"ל, אני לא יודע להתחייב לכם. חברת חשמל, אתם יודעים איך זה, כל מלה מיותרת. לכן, מה שאני מבקש, שתעבירו פנייה מחר, מחרתיים, כדי שאנחנו נוכל לראות אם אפשר באמת בנסיבות כפי שאתם מתארים את זה, כדי לסייע לכם.

דבר אחרון, לגבי העניין של הפיטורים בנגב. אני מברך, אני אומר "למזלנו", החברות הודיעו מבעוד מועד על הכוונה. בדרך כלל, לצערנו, כבר כשהעניין הזה מרגע לרגע, ואז אנחנו מוצאים את עצמנו עם הלשון בחוץ.

שוב, אני מודה לך, אני מודה לכם. תזכרו, במושב החורף של הכנסת, בהנחה שהממשלה הזו תשרוד. אני יכול רק לומר לכם שאנחנו מחויבים, ויהיו תוצאות לעניין הזה. תודה.

הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:45.