הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 540

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י' בתמוז התשע"ז (04 ביולי 2017), שעה 12:00

קידום ופיתוח התעשייה בנגב – לציון יום הנגב

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

יצחק וקנין

רועי פולקמן

יצחק וקנין

מאיר כהן

יעל כהן-פארן

טלי פלוסקוב

עפר שלח

מיכל פינק - מנהלת אגף בכיר אסטרטגיה ותכנון מדיניות, משרד הכלכלה והתעשייה

עידו סופר - מ"מ רכז תעשייה ומסחר, משרד האוצר

עמי צדיק - מרכז המחקר והמידע של הכנסת

טל אל על - מ"מ וסגן רה"ע באר שבע, עיריית באר שבע

ניסן בן חמו - ראש עיריית ערד

יוהן אטלן - מנכ"ל, מועצת הנגב

אליס אטדגי - מתנדבת במז"ח, מועצת הנגב

איל בלום - ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה

אורטל אלון - מנכ"ל, התאחדות המלאכה והתעשייה

שושנה יתח איטח - מתנדבת במתן זכויות חברתיות ובחוסן אופקים, מועצת הנגב

נגה מליניאק - מנהלת הקרן, קרן נס לעסקים באזור הנגב

תומר לוטן - מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח

רינה גן - נציגת פדרציה יהודית, קואליציית הנגב

אשר רוכברגר - חבר ועד מנהל, עמותת "נכה לא חצי בן אדם"

עמרי ידלין - נשיא מכללת ספיר, מכללת ספיר

פנינה אביטל - מנהלת פיתוח שותפויות, תור המדבר - מרכז לאודר

יהושע ליס - חבר מליאה, מועצה אזורית מגידו, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות

יובל אלגד

שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג) מייצג/ת את סינרג'י כבלים (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: איגוד לשכות המסחר, כיל כימיקלים לישראל)

לאה ורון

רויטל יפרח

קידום ופיתוח התעשייה בנגב – לציון יום הנגב

שלום לכולכם. אני מתכבד לפתוח את הישיבה הבאה של ועדת הכלכלה של הכנסת, שהנושא שלה הוא: קידום ופיתוח התעשייה בנגב. אני רוצה להזכיר שזה במסגרת ציון יום הנגב, ומי שמוביל את זה זו השדולה של הנגב. חוץ ממך, מי עוד בשדולה?

אני ומאיר כהן. זה לא שדולה, אנחנו שני ראשי רשויות לשעבר, שני חברי כנסת - -

אוקי, זה ברור. אז ברשותכם, אני רוצה לומר ממש לפני שאני מעביר את רשות הדיבור אליך גברתי, שכמובן תציגי את היום, את הדברים. תראו, זו איננה פעם ראשונה שאנחנו מתכנסים כאן, גברתי מנהלת הוועדה, הרשמת, הדובר, אורחים נכבדים, אני אומר את זה כך: נכון שהנגב בשנים האחרונות, בוודאי כשאתה בודק את זה מול הצפון, עשה קפיצת מדרגה גדולה, ואין ספק שגם לעובדה של העברת בסיסי צה"ל לנגב תורמים את שלהם. אי אפשר להתחמק מהעניין הזה, זה נראה, זה בולט. אבל יחד עם זאת, אי אפשר להתעלם גם מהקשיים. זה באמת, אני אומר את זה, ארץ אחרת. ארץ אחרת לא רק בנופה אלא גם בעובדה שאתה מגיע לעניינים ובעיות שאתה כמעט ולא פוגש אותם בשיח הרגיל. ולו רק אם אנחנו מדברים על אזור הנגב בימים אלה, קרית-גת, שהצליחה להיות עיר ואם בישראל ולעשות את הצמיחה וההתקדמות המאוד מאוד גדולה, שני מפעלים שם עומדים לסגור את שעריהם, לפחות על פי הפרסומים. מדובר במפעל אחד בכ-400 איש, ובמפעל שני כ-60 איש, שזה לא 460 איש. זה לפחות 460 משפחות, ועוד לא עסקנו במעגלי ההדף שיקרין המעשה הזה על האזור. זה הרבה. אי אפשר למדוד את זה רק פר אדם או פר מפעל. יש לזה השלכות רוחב מאוד גדולות.

אני כבר רוצה לנצל את ההזדמנות הזאת – נמצאים כאן נציגי משרד הכלכלה? שלום גברתי, ואת מאיפה?

- - -

מה שאני רוצה לומר לכם – גברתי, מנהלת הוועדה, אנחנו כבר נוציא פניה בכתב לשרים הרלוונטיים, גם לשר הכלכלה, גם לשר האוצר, גם לשר העבודה והרווחה, הם חייבים להיערך מבעוד מועד. אני לא רוצה להיכנס אם חלק מהאמירות האלה הן תרגיל או לא תרגיל כדי לקבל מהמדינה, זה איננו תפקידי לקבוע את זה אבל כן חובתה של המדינה, שלא נמצא את עצמנו בעוד חצי שנה, ואני רוצה להזכיר לכם שהחצי שנה הזו תחלוף מהר כי יש גם חגים בתוכה, וזה יתפוצץ לכולנו בפנים ש-460 משפחות יזרקו לרחוב אם באמת וחס וחלילה העניין הזה ייצא מן הכוח אל הפועל, וצריך להיערך על כל המשתמע מכך גם להיערכות שהעובדים שם יגיעו למקומות עבודה אחרים, גם סיוע למשפחות נזקקות שעלולות למצוא את עצמן בלי יכולת להתנהל וכל מה שכרוך בזה. הנה, אני אומר את זה כאן, אני זועק את הזעקה ברגע הזה, ואני חושב שזה גם על דעתך ועל דעת כל החברים האחרים. אני אומר שאם נצליח אפילו בזה עכשיו, בדיון הזה, לגרום לך לשינוי או שהממשלה תוליך שינוי שיגרום לאי סגירת המפעלים האלה או כל פעולה אחרת שיכולה להציל את המצב, אבל בוודאי ובוודאי אם כלו כל הקיצים, אני תובע מהממשלה להיערך לאירוע הקשה הזה. בבקשה גברתי.

תודה אדוני היושב ראש. מנהלת הוועדה, ראשי הרשויות שנמצאים כאן, אכן אני ומאיר כהן החלטנו לקיים דיונים בוועדות שונות במסגרת ציון יום הנגב, והמטרה שלנו היתה לא להתבכיין מצד אחד, לדבר על הדברים הטובים שקורים בנגב ויש לא מעט, ומצד שני כמובן לדבר על האתגרים שעומדים בפנינו.

אני רוצה להציג כמה נתונים מדוח שהכינו לנו במחלקת המחקר והמידע של הכנסת, שהנתונים לא האלה לא יכולים להשאיר אף אחד אדיש: 1. אנחנו מדברים על הגדלת האוכלוסייה - -

את מקריאה מתוך הנתונים. אני לא סתם אמרתי את זה כדי לתת את הקרדיט – "נתונים על תעסוקה בענף התעסוקה במחוז הדרום". הוגש לוועדת הכלכלה במסגרת ציון יום הנגב בכנסת. כתבה: נטע משה, כלכלנית שהיא לשמחתי אורחת קבועה בוועדת הכלכלה, ותודה לכם. אין לי ספק שגם פה, מבלי שהתעמקתי, שעשיתם עבודה טובה. אישר את זה עמי צדיק כמובן.

אני מצטרפת כמובן ליושב ראש, תודה על העבודה הנפלאה. שוב, אנחנו מדברים על גידול האוכלוסייה – מ-2008 ל-2015 ב-14.1%. אנחנו מדברים על הגירה פנימית, בתוך הארץ. מ-2006-2015 לרעתו של הדרום, של הנגב – 21% מינוס. אם אנחנו מדברים על שיעור השתתפות בכוח עבודה - הממוצע הארצי 64%, במחוז דרום 61%. ואם אנחנו מדברים על השכר – ממוצע ארצי 8.465 ובמחוז הדרום 7.439. שכר ממוצע למשפחות עובדים – 18,700 לעומת דרום 16,600. אחוז השכירים המשתכרים מתחת לשכר מינימום, שימו לב: ארצי – 36.8, בדרום 39.8. ואני יכולה להמשיך, יש פה באמת דברים מאוד מעניינים ומי שירצה לקבל את זה קצת יותר לעומק, אפשר להיכנס. אבל מה שאנחנו לומדים מהדוח הזה, שהמצב בדרום ובנגב בפרט הוא כזה שחייב טיפול, אני קוראת לזה "נקודתי".

דיברנו בבוקר בוועדה לביקורת המדינה על פרויקט מעבר בסיסי צה"ל דרומה. הרי כל הזמן דיברנו – אתם יודעים, כשהייתי ראש רשות, אנחנו יחד עם ראשי הרשויות ישבנו יחד עם מועצת הנגב, ישבנו ודנו איך אפשר באמת מהתכנית הזאת לקבל את המקסימום, ומאוד דאגנו לנקודה אחת: המדינה הולכת להשקיע מעל 40 מיליארד שקל, שאת הכסף הזה אנחנו נראה באבנים, במבנים, מה שאנחנו רואים היום. ולצערי הרב, האנשים שאנחנו כל כך רוצים שיעברו לגור בנגב, הם לא יגיעו. זאת אומרת, הם יבואו לעבוד ברכבת, בתחבורה הציבורית, יגיעו, יעבדו ויחזרו הביתה. למה? כי ההחלטה לעבור או לא לעבור היא לא החלטה של בן אדם במשפחה, זו החלטה של כל המשפחה, ופה בוודאי דיברנו על נושאים שקשורים לרפואה ודיברנו גם לדברים שקשורים לחינוך, ובוודאי ובוודאי דיברנו על נושא של מקום עבודה לבן או בת הזוג שהחליט להדרים. ולצערי הרב, כאן יש נתונים מאוד מאוד מדאיגים. גם הדוגמאות שאתה נתת, ואני חייבת להגיד לכם שכאן, בוועדה הזאת, הופעתי לא פעם אחת גם בתור ראש רשות, כשדיברנו על סגירת המפעלים - -

נכון.

- - ומה קורה בערים בנגב. לדוגמה, אני מדברת כרגע על ערד. אני לא יכולה להגיע עכשיו, כשאני כבר שנתיים בכנסת, ויושב פה ראש עיריית ערד שעושה את כל המאמצים כדי להביא עסקים חדשים לעיר, זה לא קורה והאנשים האיכותיים פשוט עוזבים את המקום הזה ועוברים למקומות אחרים.

וכאן אני פונה – יושבת פה מיכל ממשרד הכלכלה, שבזמנו התחלנו לעבוד ביחד על החלטת הממשלה שלא הצלחנו ליישם אותה, לא חשוב מאיזה סיבות, ואז המנכ"ל של משרד הכלכלה אמר לי: אני לא צריך החלטת ממשלה, אני אביא לך את העסקים האלה. אז אני תוהה ואומרת היום באחריות מלאה: עד שהמדינה לא תכניס את ידה לכיס שלה ולא תהפוך את העסקאות של יזמים חדשים לכדאיות אצלנו באזור, זה לא יקרה. חד-משמעית. אנחנו רואים את זה לאורך שנים. לצורך העניין, יש כמובן ברכה מאוד גדולה להרחבת מפעל "אלביט" בעזרתם של שר האוצר ושר הביטחון, שהחליטו לשים כסף של המדינה. זאת דוגמה – כסף של המדינה הם משקיעים ומקבלים תוצאה. אין כסף, אף יזם לא יגיע לישובים כל כך מרוחקים ושוב, אני אומרת לכם, אני ראיתי אנשים שאמרו: אנחנו התאהבנו בערד, יש פה מקום נפלא. אבל כשהם חוזרים הביתה ועושים חישוב, הם מגיעים למסקנה שהעסקה הזאת לא כדאית להם.

לכן, המדינה צריכה לדעת שכדי שיזמים יגיעו לדרום, לנגב, צריכים לתמרץ אותם. זה פתרון אחד ויחיד שיש לנו. והיום, אני רוצה להגיד ששר הכלכלה אלי כהן כן משנה את הגישה וכן מוצא תקציבים כדי לגרום לבעלי עסקים להגיע. הוא מאוד טרי בתפקיד, אני מקווה מאוד שנראה את התוצאות בקרוב אבל זה הנושא שמכאן הבשורה צריכה להגיע מהוועדה הזאת: המדינה, הממשלה חייבת להגיד תודה נכון להיום לאלה שמחליטים להגיע לנגב ולדרום. ולהגיד תודה זה לא במילה אלא לתת להם את התחושה שהם רצויים שם וזה אומר לתמרץ אותם ולהקל עליהם בכל הבירוקרטיות וכל הדברים שהם צריכים לעבור כדי לעבור לנגב.

זה מה שיש לי להגיד, והנתונים שקראנו במסמך מאוד מדאיגים. אם אנחנו, כמדינה, לא נשנה את המגמה, לא נשנה את ההתייחסות אז באמת כמו שאתה אומר, אנחנו נראה את מדינת תל-אביב פורחת, וכל מה שמעבר למדינת תל-אביב במקום לא טוב.

תודה גברתי. ברשותכם, אנחנו נפתח כאן דיון בעניין הזה. אני לא יכול לתת רשות דיבור למי שלא נרשם אז קודם כל, ניסן בן חמו, ראש עיריית ערד בבקשה, שהוא גם כאן כבר אורח קבוע. ברשותך, בבקשה.

קודם כל, אני באמת רוצה לברך את טלי ואת מאיר על כך שהם הביאו אותנו ליום הזה. צריך לשים את זה על סדר היום. אנחנו יושבים פה כראשי רשויות, וגם מאיר וגם טלי התמודדו עם אותם דברים. אני חושב שאנחנו תמימי דעים שהיום אנחנו מסתכלים על השטח של הנגב שמהווה כמעט 40% משטח מדינת ישראל ומבחינת כמות האוכלוסייה שהאזור הזה מכיל, ואנחנו נמצאים במצב לא טוב אחרי 70 שנה. אנחנו צריכים לדאוג לכך, ואני מסתכל היום – אחד האתגרים הגדולים שאני מתמודד אתו כראש רשות הוא האתגר הדמוגרפי, שהוא ניזון מהאתגר הכלכלי כי בסוף אנחנו כן יודעים לתת חבילה טובה ואמתית לתושבים, אם זה בדיור בר השגה, אם זה במערכת חינוך טובה והמגוונת וחיי קהילה אבל אז בא אותו אדם ואומר: אדוני היקר, איפה אני אעבוד? אני מאוד רוצה את העיר שלך, איפה אני אעבוד? איפה נגור? ובסוף מה שיוצא זה שאנחנו הופכים להיות יצואני הון אנושי. אני מסתכל על עצמי רבותי. אני סיימתי את התיכון בערד, למדתי באוניברסיטה ודקה אחרי זה הייתי בהייטק בתל-אביב כי לא יכולתי לחזור לעיר גם אם הייתי רוצה לחזור לעיר. וכשאתה מסתכל על הדור השני בערים האלה, זה המשבר שהערים האלה חוות, וחייבים למצוא פתרון. אני שוב אומר, אני לא רוצה לדבר ברמת ערד. אני חושב שהפתרונות צריכים להיות פתרונות אזוריים.

אירחנו לפני מספר ימים כנס של ה-OECD בערד, שמדבר על סיפורי הצלחה באירופה, איך עשו את הדברים האלה. והאזוריות שם תופסת נפח גדול אבל לא יכול להיות מצד שני, שלדוגמה אין תכנית אסטרטגית במדינת ישראל להקמת אזורי תעשייה.

אין תכנית אסטרטגית לכלום. זאת הבעיה של מדינת ישראל.

אני לא רוצה להיכנס לאזורים אחרים.

אני אתך, ברור.

יש כסף אבל ההחלטות נופלות פר מצב נתון, פר מצב רוח, פר מי נמצא בשלטון, וזה לא משנה מאיזה צד, ימין, שמאל, זה לא מעניין. ואני מסתכל על מטרופולין באר-שבע: בעשר שנים האחרונות הוקמו מסביב לעיר ארבעה, חמישה אזורי תעשיה. הולך לקום אוזר תעשיה בצומת שוקת ליד אזור תעשיה שנמצא בעומר, מטר משם וליד עידן הנגב. איפה ההיגיון? ואז אתה מסתכל על הפיזור שלנו בנגב, במצפה רמון, בדימונה, בירוחם וערד, והמועצות האזוריות שגם הן צריכות תעסוקה, ואתה אומר: איפה ההיגיון? לא תגיד שיש גם איזה מערך תחבורה תומך כזה שאתה אומר: אני אסע לעבוד שעה במקום עבודה במקום אחר כמו בירוחם. זה לא עובד.

ולכן, אני אומר פה שאם אנחנו רוצים באמת לראות את האזור הזה פורח וצומח, חייבים מצד אחד נכון, להכניס את היד לכיס וחייבים לתכנן. ויש פרויקטים שהם קיימים על השטח, אנחנו יודעים שהם יהיו שינוי דרמטי לאזור. ניקח לדוגמה את שדה תעופה נבטים, זה לא הדיון אבל זה כן הדיון. בהחלטה אחת קטנה שממשלת ישראל תיקח, כאן שינינו דרמטית את האזור. אז למה לא? כולם יודעים, למה כן? הרבה יותר קשה אבל בשביל זה אנחנו פה.

אתה מייצר מצב של זה נהנה וזה לא חסר. ממילא הם לא רוצים.

חד-משמעית. אנחנו רואים את הזעקה מצפון, וליבי לצפון וגם שם יש דברים שצריכים לפתור אותם אבל דווקא בדוגמת שדה תעופה נבטים, שם לא רוצים ומתנגדים בחירוף נפש, ואנחנו כן רוצים ואומרים לנו: לא. ולמה לא? הכל נכון.

זאת העבודה שלנו. אנחנו, כראשי רשות נעשה את העבודה - -

חייבים להחליף את הממשלה, חייבים.

- - אני אומר שכן צריך לשבת ולמצוא את היתרונות ולתכנן תכנונים כי כסף יש, רואים את ההשקעות אז אני חושב שזאת המשימה והאתגר הכי גדול שעומד בפנינו.

תודה. אני מודה לך אדוני ראש העיר. אני מבקש גם להודות לחבר הכנסת מאיר כהן, שהוא השותף של חברתי טלי פלוסקוב בהולכת כל המהלך הזה. ברשותכם, אני אאפשר לאדוני לומר כמה מלים אלא אם כן אדוני - -

תודה אדוני. חבל, יש פה אנשים שבאו...

אני את שלי עשיתי, סימנתי "וי". אז יעל, את רוצה ברשותך? לאחר מכן, טל אל על, מ"מ סגן ראש עיריית באר-שבע. חברים, אם לא תרשמו, לא תדברו, אני כבר מודיע.

אז קודם כל תודה, ואני מברכת על קיום היום המיוחד הזה והדיון, והיה לי מאוד חשוב להיות כאן דווקא לאור הימים האחרונים והסיפור של הזיהום התעשייתי הנורא והאיום באזור הנגב. מה לעשות? בדרום מדבר יהודה, "רותם אמפרט", קריסתה של אחת מבריכות האידוי שלהם שהביאה לאחד האסונות הסביבתיים של מדבר יהודה, לדעתי הגדול ביותר באזור ההוא, ובכלל בישראל ברמה הלאומית בשנים האחרונות.

(היו"ר יצחק וקנין, 12:35)

וכשמסתכלים על מפת התעסוקה, וזה מופיע בנתונים שסופקו לנו מה-מ.מ.מ, אנחנו רואים שבצורה מובהקת אזור הדרום, אחוז המועסקים בתעשייה, כרייה וחציבה, אין לי את החלוקה ביניהם אבל הם משולבים זה בזה, הוא גבוה ביותר, הרבה יותר מהממוצע הארצי – 15.8% לעומת 11.8%. 4% יותר מהממוצע הארצי, זה 30% יותר מהממוצע הארצי. זה אחד מהסממנים של הבעייתיות של התעשייה והתעסוקה בנגב כי כשנסמכים על מספר די קטן של תעשיות, שאין ביניהן מוביליות – זאת אומרת, זה לא שיש איזה שהוא מגוון ואם מישהו מפוטר במקום אחד הוא ימצא עבודה במקום אחר. כל אחד מהם הוא מוקד מאוד גדול ובסדר, יש לו את הכבוד אבל הוא מוקד מאוד גדול של תעסוקה שאין לה תחליף אם המקום ההוא נסגר.

אמרת, ראש העיר ניסן בן חמו מערד, שאין תכנית אסטרטגית. נכון. הרי התעשייה הזאת, אם היתה תכנית אסטרטגית, היו חושבים הרבה יותר בגדול איך מייצרים מגוון של תעסוקה, איך מעלים את האחוזים הנמוכים של הדרום בשירותים מקצועיים מדעיים וטכניים, ובתקשורת. איך מעלים את התחומים האלה שיתנו תעסוקה, שיתנו אפשרויות תעסוקה נרחבות יותר. והבעיה שאני רואה, שאותה תעשייה שהרבה פעמים היא באמת המון שנים שם, יש לה המון היסטוריה וכבוד רב ומעסיקה המון אנשים אבל גם מייצרת בעיות אמתיות, בעיות חברתיות, בעיות סביבתיות וכשלוקחים את הכל בשיקול הכללי חייבים לעשות איזו שהיא הסתכלות כוללת. חייבים להגיד: אנחנו כאן, איפה אנחנו רוצים שהנגב יהיה בעוד 5, 10, 20 ו-30 שנה, ואף אחד לצערי לא עושה את זה היום. אני לא רואה לפחות שעושים את זה, אני אשמח לשמוע כאן אם יש דוברים אחרים - -

אני עברתי על החלטות הממשלה והיישום שלהן. אני יכול להגיד לך, - -

הנייר סופג הכל.

- - לצערי הרב: הלוואי ויישמו את ההחלטות. חלק מההחלטות בכלל לא מיושמות וחלקן, רק חצי מהן מיושמות וחלקן בכלל לא. זה פשוט מדהים. אני לא יודע מי עוקב אחרי הדברים האלה.

גם אנחנו עוקבים.

הנגב הרי זה עתודות הקרקע של מדינת ישראל. אנחנו רוצים פיזור אוכלוסייה, אנחנו רוצים לעודד אנשים לעבור לנגב, אנחנו רוצים שהמקום יהיה טוב ומזמין ושאנשים יעברו לשם ואז הם מגיעים ואין תעסוקה. הענפים המרכזיים הם מהתעשייה, שהיא מאוד ישנה. הרבה אנשים לא רוצים ולא נכנסים לתוך התעשייה הכימית ותעשיית הכרייה ולכן, חייבים ובאמת בזה אסיים: חייבת לצאת קריאה, ואני קוראת כאן לוועדה שחייבת לצאת קריאה לממשלה לתכנית אסטרטגית של פיתוח אזורי התעסוקה בנגב. לא רק פה ופה ופה ומרימים אזורי תעשייה בלי להסתכל על זה שבצומת השנייה כבר הקימו לפני שבוע אלא כוללת, מערכתית, שנפסיק להיסמך על שולחנם של שלושה, ארבעה מפעלים, שאם הם יסגרו כל הנגב הולך הביתה. תודה רבה.

תודה ליעל כהן-פארן. אני נותן את רשות הדיבור לטל אל על, ממלא מקום סגן ראש עיריית באר-שבע.

שלום, צהרים טובים. אני דווקא רוצה להיות חיובי בזמן הזה. הבעיות הן קיימות, כולם מכירים את זה אבל לפני כן, אני רוצה באמת להודות מקרב לב לחבר הכנסת מאיר כהן ולחברת הכנסת טלי פלוסקוב יחד עם חברי כנסת נוספים ויחד עם מועצת הנגב. אני יושב לצדו של יוהן, מנכ"ל מועצת הנגב שיזמו את היום הזה. אנחנו מקווים שזה גם יהיה יום שיהיו ממנו תוצאות וגם המשך עבודה. ובעיקר גם שיהיה איזה סוג של מסורת עבודה של הכנסת במעקב אחרי הפרחת השממה בנגב, ובאמת אנחנו היום חילקנו את הדוח. שאלו קודם מי עוקב? אז היום יש גוף שנקרא מועצת הנגב ביחד עם המרכז להעצמת האזרח, שהפיקו לראשונה דוח עצמאי, בלתי תלוי, אובייקטיבי לחלוטין. אפשר לבדוק אותו, אפשר להתווכח עם הנתונים שלו. איפה שטעו – יתוקן אבל בסופו של דבר, אין פה שום הטעייה, בטח לא פוליטית. אבל סוף סוף יש איזה שהוא דוח שבא ואומר את הדברים שהממשלה התחייבה לעשות, הממשלה הזאת, הממשלה הקודמת, הממשלה בעתיד. יש מי שעוקב אחרי, וזו בשורה גדולה מאוד תושבי הנגב, שיש גוף שעוקב אחרי החלטות, ואנחנו לא מתכוונים לוותר ולו על החלטה אחת שהמדינה החליטה, הבטיחה. אנחנו נלווה אותם עד למימוש מלא של ההחלטות.

אני רוצה להיות חיובי ואופטימי מכיוון שאני חושב שהיום בנגב יש הזדמנות מיוחדת. נפתח חלון הזדמנות מאוד ייחודי שאף אחד מאתנו לא יודע אם הוא יחזור בעשור, אולי אפילו השניים הקרובים. כשאנחנו מסתכלים על מכלול ההזדמנות, אז מה שמרכיב את ההזדמנות הוא: קודם כל, יש שכבת הנהגה מקומית, ואני לא כולל בה את עצמי, אני מדבר על ראשי הרשויות, שיש עם מי לעבוד. באמת יש עם מי לעבוד. גם במועצות המקומיות, גם במועצות האזוריות, גם בערים הגדולות, גם במגזר הבדואי. יש הנהגה. יש אנשים שאתה נותן להם תקציב, הם יודעים לממש אותו, הם יודעים להוציא תכניות אל הפועל. לא נכנס לשוטף של עיריות, לא לכיסוי גירעונות אלא ליצירת באמת ייעוד של התקציב, ותבחנו אותנו. אני חושב שאם יצא יום אחד דוח של כמה הרשויות המקומיות בנגב מממשות, אתם תראו שיש עם מי לעבוד.

(היו"ר איתן כבל, 12:41)

ובנוסף, הגעת צה"ל דרומה פותחת הזדמנויות רחבות. ומי שלא האמין עד לפני שלוש, ארבע וחמש שנים שאפשר לעשות הייטק בנגב, אז מוזמן לפארק ההייטק בעיר באר-שבע ולראות איך כמעט מאפס מקומות עבודה בהייטק בשכר גבוה יחד עם הממשלה - זה רק עם הממשלה, זה לא אנחנו עשינו לבד אבל כשהממשלה באה ושמה את העצמה שלה, וכשהרשויות המקומיות וההנהגה המקומית יודעת לתרגם את זה למעשים, זה ה"ווין-ווין". זה בדיוק שכולם מרוויחים וזה לא על חשבון אף אחד.

טל, משפט אחרון.

משפט אחרון אבל אתה יודע שאני אובססיבי בנושא הזה של שד התעופה.

בדקתם כמה אחוזים היום בבאר-שבע מכל תעשיית ההייטק נמצאת בבאר-שבע? כי אני בדקתי ו...

בנגב?

לא, בבאר-שבע.

אז התחלתי לומר: עד לפני ארבע שנים היה אולי 20 מקומות עבודה בהייטק. היום בפארק ההייטק שלנו, שיש לו רק שני מבנים, היום אנחנו בונים את הבניין השלישי ואוטוטו את הבניין הרביעי מתוך כ-20 מתוכננים, היום בפארק ההייטק שלנו מועסקים למעלה מ-2,000 מהנדסים ומהנדסות בשכר, במסלול שכר גבוה של האוצר יחד עם החברות הבינלאומיות מכל העולם בשורה הראשונה. וזה "לוקהיד מרטין" וזה EMC וזה "דויטשה טלקום" ועוד ועוד מכל העולם. אנחנו מקבלים כל הזמן משלחות. אני ביום רביעי הקרוב מארח משלחת של המקביל שלי, כמה שאפשר להגיד את זה, של סגן ראש עיריית שנחאי בסין. זה אותו גודל... שהוא מביא אתו הרבה מאוד יזמים בתחום ששמעו על מה קורה אצלנו בתחום ההייטק, והוא בא להתעניין. יש לנו את זה כל הזמן.

אני בא לומר באמת מהבחינה האופטימית: לא באים לבכות, לא באים לבקש נדבות. במקום לתת דגים, לא צריך אפילו לתת חכות, צריך לייצר אגמים. פארק ההייטק הוא אגם, הוא לא חכה והוא לא דג.

טל, תודה לך. ידבר עכשיו חבר הכנסת עפר שלח ולאחריו, אייל בלום, ראש המועצה ערבה תיכונה.

תודה איתן. אני רוצה להמשיך מהדברים של טל אבל להסתכל עליהם גם בחשש מסוים כי אני אגיד לך, טל: בת זוגי עובדת בפארק ההייטק בבאר-שבע, היא רק לא גרה בבאר-שבע. ומחוסר התכנון שיעל התייחסה אליו קודם – קודם אמר את זה חיים ילין בוועדה אחרת: הפיתוח של כביש 6 לא גרם לזה שאנשים גרים בבאר-שבע ועובדים במרכז אלא אנשים שגרים במרכז עובדים בבאר-שבע. ואני אומר לכם כחבר ועדת החוץ והביטחון, ואני בא מדיון אחד שעוסק בזה ובשבוע הבא יהיה לנו עוד דיון: ההסתכלות שלהם למשל במעבר המאוד חשוב של אמ"ן והתקשוב דרומה היא איך – אף אחד לא אומר את זה ככה אבל איך בסוף הם יעבדו בדרום והמשפחות שלהם יהיו במרכז כי יש להם בעיה עם זה. זו קהילה שיש לה אפשרויות, זו קהילה מפונקת, ויש להם בעיה עם זה והמספר שאני מכיר של משפחות שעבר דרומה בעקבות מעבר צה"ל דרומה הוא בעשרות בודדות עד היום, ואנחנו כבר עם קרית ההדרכה פועלת ועם אלמנטים של הדברים האחרים. אז הדבר הזה הוא באמת הזדמנות עצומה.

אי אפשר יהיה להעביר את צה"ל פעמיים דרומה שאני מכיר. אני אחראי על צה"ל בבניין הזה, אני לא מכיר עוד צה"ל שיעבירו דרומה. וגם הצפון עכשיו בא וצועק בצדק. אתם שומעים בצפון את המשפט שאולי פעם היו שומעים אצלכם. אומרים: המדינה נגמרת ביוקנעם כי שם נגמר כביש 6. אז את הדבר הזה חובה עלינו - אני שם את השלוש אצבעות עלינו – שהדבר הזה באמת יתורגם לתנופה שתגרום לזה שעוד מפעלים ומקומות עבודה ועוד משפחות יגיעו לנגב. זו חובה עלינו ליישם, חובה עלינו לדאוג. אנחנו באים מדיון, גם מאיר וגם אני, מדיון בוועדת החינוך, שתהיה סביב זה מערכת חינוך נכונה, שגם כמו שניסן התייחס, בני הנגב יישארו בנגב. וכל המעטפת הזאת, אם לא ננצל את ההזדמנות, ויש הזדמנות עצומה ואני קושר כמוך טל, אני קושר חלק גדול מהמנהיגות המקומית שחלקה הגדול אני מכיר אבל אם לא ננצל את זה אז אנחנו נמצא את עצמנו בזה שהושקעו סכומים חסרי תקדים ומשאבים חסרי תקדים אבל המשימה הגדולה של להפוך את הנגב למקום אחר לא הושגה.

תודה אדוני. כן מאיר, משפט.

משפט אחד: ראו, שחלילה פיתוח הרכבת לנגב וכביש 6 לא יתפסו כאן כמעכב.

ברור, ברור.

אני חייב לציין את זה. אני מברך על כל כביש, ואני עושה הכל כדי שיעירו את דימונה-ירוחם כמו שהערנו את דימונה, ועופר מכיר את זה.

אני רוצה להגיד דבר אחד: טל, ואתה יודע את זה ובן חמו יודע את זה ואדוני היושב ראש: אנשים עוברים למקום רק במידה והוא מאפשר להם ארגז כלים לחיים, ולא תמיד סיפור התעסוקה עומד בראש. כשאנחנו יחד עם מקנזי בדקנו מה יביא אנשים לנגב? הסתבר שהדבר הראשון והשני היו חינוך ורפואה. ואחרי זה לתוך הרשימה שעות הפנאי ובית קפה וקולנוע. כלומר, כשאני מדבר מול אנשי צה"ל, שאנחנו כל כך מייחלים להגעתם והם לא מגיעים, עפר צודק, הגיעו 70 משפחות. ולא שראשי הערים לא השתדלו והצבא אבל במקום שלא יודעים להכין את ארגז הכלים הזה, לשם אנשים לא יגיעו. אנחנו יכולים להיות הכי נחמדים והכי ציונים והכי טובים אבל במקום שלילדים לא יהיה חמש יחידות פיזיקה, אדוני היושב ראש, במקום שלילדים לא יהיה גן עם גננת מצוינת ורופא ב-24 בלילה שאני לא אסכן את ילדיי, ואתם יודעים מה? אפילו מדשאה שיש עליה קירוי, במקומות כאלה לא יבואו אנשים אם זה לא יהיה. לכן, טוב שמפתחים את התשתיות אבל מה שאנחנו צריכים לעשות הכל – אני אומר "אנחנו", אני עדין רואה את עצמי כראש רשות, אני גר בדימונה ואני נוסע לשם כל יום. הפיתוח הזה של ארגז הכלים שאנחנו כל כך מיטיבים לתאר אותו, ובחלק מהרשויות יש התקדמות יוצאת מן הכלל.

תודה אדוני. איל בבקשה.

תודה רבה. קודם כל תודה לחבר הכנסת מאיר כהן ולחברת הכנסת טלי פלוסקוב על היום החשוב הזה. תודה היושב ראש. אני ראש המועצה - -

היושב ראש הזה היה צריך להיות בפריימריז והוא עזב את הכל ובא לכאן כדי לקיים את הישיבה.

- - -

היו"ר איתן כבל

אני מתנצל, זאת הבת שלי מהצבא.

(היו"ר יצחק וקנין, 12:49)

כן.

טוב, אני ראש המועצה האזורית ערבה תיכונה בשנים האחרונות. אני אספר סיפור של שני משפטים: כשהתחלתי להיות ראש מועצה, מספר המועסקים בתעשייה בערבה תיכונה עמד על אפס. מה עושה ראש רשות? מה אנחנו הולכים לעשות, ראשי הרשויות, דבר ראשון? לעשות עבודה אסטרטגית. שכרנו משרד גדול שיבחן איך אפשר להביא תעסוקה, תעשייה לערבה. מה שנכתב בעבודה - דרך אגב, הוא גם היה מספיק הוגן – הוא כתב: מציע שתתמקדו בחקלאות, בתעשייה לא תצליחו להביא לערבה.

אני ואתה יודעים מה קורה בחקלאות.

אז אמרתי אוקי, היועץ כתב, זה רק יהיה יותר מאתגר. הצלחנו בשנה האחרונה להביא שני מפעלים לערבה. הגיעו שני מפעלים מתוך ציונות ולא מתוך שום יתרון עסקי. שני מפעלים, כל אחד יעסיק 100 עובדים באזור התעשייה בערבה התיכונה. האבסורד בתוך הדבר הזה זה שמפעל שמגיע לערבה התיכונה לא מקבל שום תמרוץ עודף ממפעל שמגיע לקרית-גת או טיפה דרומה לקרית-גת. אני חושב - -

אפרופו מה שאמר עפר לגבי יוקנעם. קרית-שמונה יוקנעם.

ערבה תיכונה זה באמת רחוק.

- - אבל גם באזורים רחוקים כל כך יש תעשייה שאפשר להביא. דרך אגב, יש לנו היום שני מפעלים משמעותיים, והולכים להגיע עכשיו עוד שלושה משמעותיים. הולכים לייצר 400 מקומות תעסוקה שדרך אגב, אני בעצמי לא יודע מי יעבוד שם, במפעלים האלה, אבל זה הביצה והתרנגולת. התחלנו פה מהתרנגולת. אבל אין שום תמרוץ יותר מאשר קרית-גת ודרומה. יש אזורים שהמשימה נורא נורא מסובכת. ערד-דימונה-ירוחם, המועצות האזוריות מסביב, ואני חושב שצריך לייצר מנגנון תמרוץ עודף ומשמעותי מאוד למפעלים שמגיעים לאזורים כל כך מרוחקים, ויגיעו. זה לא שאלה אם יהיה התמרוץ הזה.

תודה. מיכל פינק. אני מבין שאת ממשרד הכלכלה, נכון?

שלום לכולם. אני סמנכ"ל אסטרטגיה ותכנון מדיניות במשרד הכלכלה והתעשייה. להגיב על מה שהיו"ר הקבוע התחיל ואמר: אני חושבת שהממשלה ממש לא מנותקת. אני אגיד לחברי ניסן, ראש עיריית ערד, שמי שבעצם יזם את האירוע OECD שהיה אצלו היה משרד הכלכלה, ואני חייבת להגיד בשיתוף משרד הפנים.

אני אגיד את מה שניסן לא יגיד: אני בטוח שיש חלקים של הממשלה שהוא היה שמח שהיו מתערבים אצלו פחות.

אני חושבת שבמקרה הזה היה פה שיתוף פעולה נהדר שבא מתוך ההבנה גם של ראשי הרשויות. במקרה הזה זה היה ספתח של כרמיאל בצפון וערד בדרום, ובדרום היתה עבודה מעולה עם האשכולות. היה נגב מזרחי ונגב מערבי מתוך התפיסה שצריך לייצר חיבור כוחות, גם מ - - - וגם מהתמ"ת. והממשלה עושה וזה לא מספיק. צריך להכשיר את הקרקע ולתת את הכלים לרשויות ולעבוד בשיתוף וגם להגיד שאין תכנית אסטרטגית , זה גם לא מדויק מכיוון שישבנו בוועדה שהגתה את החלטת הממשלה 546, שהיא החלטה למעבר מחנות צה"ל לנגב וסביבה המעטפת הכלכלית, המעטה הכלכלי. וישבנו שם חודשים, זו לא היתה עבודה שטחית. אפשר להבין שמה שקרה שם – היתה תפיסה שאומרת: יעברו הבסיסים, סביבם תהיה מעטפת ראשונה של נותני שירותים. אחריהם תהיה מעטפת שנייה של נותני שירותים משניים. הדברים האלה קורים. הם קורים לאט. זה נכון שמשפחות צה"ל עוד לא עברו כשמדובר פה בקרית ההדרכה כי בעיקר מדובר פה בסדירים אבל כשתעבור קרית המודיעין וקרית הקשוב כשמזיזים את הגבינה לחברות ההייטק, סביבם יעברו החברות מאלה שנמצאות כרגע בגלילות והרצליה, אז כרגע באר-שבע עושה את העבודה הנכונה ונערכת כדי לקלוט אותם והממשלה מסייעת לה בזה. וזה לא רק משרד הכלכלה, זה גם מטה הסייבר במשרד האוצר וזה הרבה גורמים נוספים שנמצאים שם כדי שהקרקע לדבר הזה תהיה כשרה.

אנחנו לא מתעלמים מזה שבינתיים צריך להמשיך ולעזור. וכרגע יצאה החלטת ממשלה, שאנחנו עומדים לפרסם את הכלי, את הקול הקורא להבאת שלושה מפעלים, אחד לדימונה, אחד לערד, אחד לירוחם בסך של 75 מיליון שקלים מענק, וזה יביא אותנו להשקעה של לפחות 75 מיליון שקלים לכל אחד מהמפעלים שיעבור לשלושת הרשויות האלה. אנחנו עובדים באופן מאוד סדיר על פיתוח אזורי תעשייה, אנחנו נמצאים בקשר עם השטח - -

ערד נמצאת במתווה?

כן, ערד נמצאת.

רק על תשכחו את קרית-גת כי נכון שאנחנו הולכים דרומה אבל יש לנו בעיות עם "סוגת".

יש עכשיו במקביל דיון בוועדה - -

אנחנו קיימנו בבוקר דיון בוועדת הכספים על "סוגת" ועל עוד מפעלים אחרים.

אנחנו מכירים ומטפלים גם את הבעיות הנקודתיות. חשוב להגיד שבמקרה של המפעלים האלה ישנם מפעלים גדולים ואיכותיים שנערכים ומעוניינים לקלוט את העובדים. אנחנו נמצאים במצב שביקוש לעובדים בתעשייה הוא באמת לא מדאיג מבחינת זה שלא צריך את העובדים האלה. צריך את העובדים האלה. זה עניין של זמן וזה נושא שיטופל אבל חשוב להגיד שברמה המערכתית הדברים ארוכי הטווח הולכים וקורים בתמיכה שלנו, במסלולי תעסוקה, במסלולי שכר גבוה. אגב, אנחנו עובדים עכשיו על ליטושים במסלול של מה שקוראים 4.18, כדי שהוא יתאים יותר להביא חברות לאזורי הפריפריה אבל כבר עם המסלול הזה למשל - - כסנונית ראשונה שהגיעה לפארק הסייבר. היום אנחנו עושים לו התאמות כדי שיתאים אפילו למפעלים יותר קטנים, למספר עובדים יותר קטן כדי שאפשר יהיה לתת מענים לדינמיות שהשטח הזה צריך.

אז דברים דחופים מטופלים בדחוף. דברים חשובים מטופלים באד-הוק. דברים ארוכי טווח – לוקח להם זמן אבל אנחנו שם. אני חושבת שהממשלה לא מנותקת, היא מאוד בקשר עם השטח. היה יום מוצלח, יומיים מוצלחים מאוד בערד. אנחנו יצאנו משם עם תובנות מאוד מאוד חשובות גם על הממשקים בין השטח לממשלה, גם על הכלים שצריך לתת וצריך לקבל, וחשוב להגיד שפה משרד הכלכלה עשה את זה עם משרד הפנים כי ברור לנו שמשרד אחד לא יכול להיות אחראי על כל הדברים ועל הקשרים המוניציפאליים. השיתוף פה הוא משמעותי, ונמשיך לעשות. תודה.

תודה. אשר רוכברגר, עמותת "נכה לא חצי בן אדם".

תודה רבה אדוני היושב ראש. אני רוצה להעלות פה נושא שהוא קשור גם לתעסוקה וגם לראשי הרשויות לשלטון מקומי: בשנה האחרונה התקבלו כמה דברים מאוד מבורכים בכל הקשור להעסקת אנשים עם מוגבלות. גם צו ההרחבה וגם 5% במגזר הציבורי, וכמובן שזה דבר מבורך וכל בן אדם עם מוגבלות פיזית ומנטלית שמסוגל להשתלב בשוק העבודה, צריך לעזור לו לעשות את זה.

יחד עם זאת, אני רוצה שאנחנו נדבר על האנשים האלה שגרים בנגב. אנחנו ערים לבעיית התעסוקה בכלל, וכל עיתוני הכלכלה היום מוצפים בכותרות שמה שקרה בקרית-גת זה רק הסנונית הראשונה לצערנו, ומבחינת הנגישות ומוביליות, האנשים האלה הרבה יותר בעייתיים. אם בן אדם רגיל יכול לעבור מערד לצורך העניין לתל-אביב, אז הרבה אנשים עם מוגבלות לא מסוגלים כי אין להם אפשרות כלכלית, והרבה פעמים דווקא החברות המשכנות בדיור הציבורי מעדיפות לזרוק אותם מאזור המרכז לאזור הדרום, לדימונה, ירוחם וכו', ועד כמה אזור הדרום מסוגל ומעוניין לקדם את זה? ברור שפה אנחנו לא נקבל תשובות אבל אני זורק רעיון לכבוד היושב ראש, שאולי כדאי להקדיש דיון נפרד ומיוחד עד כמה אזור הדרום מסוגל ליישם את ההחלטות הברוכות האלה. תודה רבה.

אני דווקא אתייחס למה שאתה אומר: הייתי בשבוע שעבר בדימונה במסגרת יום של הכנסת, ודווקא בנושא של אנשים או ילדים עם צרכים מיוחדים. יש לנו בעייתיות גדולה מאוד בדרום הבנתי. אין אנשי מקצוע מספיק - -

אני יודע, אני לא סתם אומר את זה.

יש תקציבים אבל אין את אנשים המקצוע שיכולים לתת את הטיפול הנכון.

לא רק זה אדוני, אני לא רוצה עכשיו לאתגר אף ראש רשות אבל סתם, האם כל המרחב הציבורי, כל המדרכות, האם בן אדם על כיסא גלגלים מסוגל לעבור בבטחה מהבית שלו עד תחנת האוטובוס בכל מקום? אני לא בטוח.

אוקי, תודה. אורטל אלון, מנכ"לית התאחדות בעלי המלאכה והתעשייה בבאר-שבע.

(היו"ר איתן כבל, 12:59)

קודם כל תודה על ההזדמנות. אני מברכת את חבר הכנסת כהן וחברת הכנסת טלי על קיום הדיון הזה בכלל בדבר הנגב, ובכלל להיכנס למסדרונות ולראות - - - זה משהו שהוא מבורך.

אני למעשה מגיעה להשמיע את קולם של בעלי העסקים הקטנים בדרום, בנגב, מאזור אשקלון ועד אזור אילת. מדובר בסדרי גודל של למעלה מ-5,000 בעלי עסקים, עסקים קטנים, בעלי מלאכה, שמתעסקים יותר בעבודה המסורתית של עבודות כפיים של העבר למול התאגידים וההשתלבות בתוך כל הרשויות.

אני מצטרפת למה שאמר טל, שכן ודווקא עכשיו, בימים הראשונים ובכניסה לתפקיד, אני מבינה עד כמה הרוחות בהן חיוביות, עד כמה באמת מסתכלים על הדרום, עד כמה ראשי הרשויות, אם זה דימונה, באר-שבע, ערד, מבינים עד כמה יש מקום לפתח את העסקים הקטנים בדרום.

הקושי הוא בהתמודדות שלהם אל מול תאגידים, הקושי בלראות איך אנחנו משלבים את אותם בעלי עסקים, שזה למעשה דור העבר, הדור הממשיך, ומשתלבים במסגרת העבודה והתעסוקה. לא מעט בעלי עסקים ועסקים נסגרים מדי יום בנגב, בדרום. ומתוך אותו מקום שאין להם את היכולת להתקיים, אין יכולת להחזיק את העסקים הקטנים ולראות איך אנחנו כן מובילים את אותם בעלי עסקים, כן מעבירים תקציבים, כן מאפשרים איזו שהיא פלטפורמה לכל אותם בעלי עסקים ואפילו להשתלב בתוך כל אותם דברים שצוינו קודם: אם זה שדה תעופה שאמור להיות בנבטים, אם זה מרכז הייטק. לכל אותם מקומות זה יכול להוות ולאפשר לאותם עסקים קטנים תעסוקה, עבודה.

אני חושבת שזה נושא שאולי דווקא להשמיע את קולם ודווקא צריך לזכור את אותם בעלי עסקים קטנים, שלא תמיד נשמע קולם ולא תמיד יש להם את היכולת להתקיים בתוך כל הטירוף היומיומי.

אבל אם אני יכול לשאול אותך שאלה אחת: מה בדיוק ממה שאתם מתרשמים הוא הגורם המרכזי או שני הגורמים המרכזיים לעובדה שלא מצליחים עסקים קטנים או בינוניים באזור הזה לתפוס נפח?

אני חושבת שכל היכולת, דווקא מאותו מקום שהוא עסק קטן, דווקא מתוך המקום שהוא עוסק בעבודה מסורתית של פעם שלא מכירים ולא מספיק יודעים להתמודד אל מול בעיות רגולטוריות. הדברים הקטנים של איך להגיש בקשה לקיום עסק ואיך אני מקבל תקציב כן להחזיק את העסק הקיים שלי. איך אני יכול להשתלב אל מול תאגידים גדולים? מצוקה שלמעשה היא התמודדות מול הדברים הגדולים יותר כעסק קטן.

אוקי. תודה לך גברתי.

תודה לך.

אני מבקש מתומר לוטן, בבקשה, מנכ"ל המרכז להעצמת האזרח, שבכלל עושה ועושים עבודה יוצאת מהכלל. בבקשה.

תודה רבה אדוני היושב ראש. לאורך השיחה הזאת אני חושב שהוזכרו הרבה מאוד בעיות, הצעות או אתגרים מדוברים שונים לגבי הצורך להסתכל קדימה, לתקן ולתכנן יותר טוב דברים וכולי אבל אנחנו, במרכז להעצמת האזרח, סובלים מהשריר ההפוך, אנחנו מסתכלים רק אחורה. מה הוחלט? מה כבר היה? תמיד יש איזה דיבור כזה שצריך תכנית, ותמיד זה מסתכל אחורה ואתה מגלה שיש תכנית. התכניות האלה מפורטות – ובמקרה של הנגב, חשוב לומר, במקרה של פיתוח הנגב מדברים על תכניות רבות.

למעשה, כשמסתכלים על העשור האחרון, כמעט בכל שנה הממשלה קיבלה החלטה דרמטית, גדולה, על הנגב כולל תקציבים. מה שעשינו בדוח הזה ביחד עם מועצת הנגב, דוח שמונח על השולחנות של חלק מכם, זה להסתכל על ארבע החלטות ממשלה מרכזיות מאוד בראשן החלטה 546, שהוזכרה קודם, כהחלטה דרמטית שגם נעשתה עליה עבודת מטה מאוד גדולה בכל מה שקשור במעטפת האזרחית של מעבר צה"ל לנגב.

החלטה 2025, החלטה שהתקבלה מיד אחרי או קצת אחרי מבצע "צוק איתן". החלטה שעברה באופן הרבה יותר פזיז בתוך הממשלה, אם אתם שואלים אותי. כלומר, 546 היא החלטה מאוד מובנית, 2025 היה כזה קצת לקחת מהמדף את כל מה שיש ולדחוף לתוך ביצוע, ועוד החלטות נוספות שקשורות לעוטף עזה וכולי.

אני לא אפרט את כל מה שמצאנו פה כי אנחנו מניחים קודם על השולחן של הוועדה וועדות נוספות עבודה של כמעט שנתיים, שמנתחת תמונת מצב של מאה עשרים וכמה סעיפי ביצוע בתחומים שונים, ואני רוצה להגיד משהו עליהם במבט על: 1. רמת החשיבות – אני חושב שזה כלי עבודה שאנחנו כמעט לא משתמשים בו, גם כמעט לא בכנסת ולא בארגונים החברתיים וגם לא ברשויות המקומיות, שיכולות לבדוק ולדקדק במה שכבר הובטח והוחלט וכבר היה צריך להיות מוקצה. אני חייב להגיד לכם שברוב המקרים בעיה איננה כסף, איננה תקציב אלא מימוש התקציב והנעת התקציב, הצנרת של התקציב. הבירוקרטיה שבדרך וכולי וכולי. בהקשר הזה אנחנו רואים הרבה מאוד הבדלים ביכולת, וזה נאמר גם קודם, ביכולת של רשויות מקומיות לצרוך את הדברים שהממשלה נותנת להם. זאת אומרת, אנחנו רואים את פעולות משרד הכלכלה, את פעולות משרד החקלאות, את פעולות משרד נגב-גליל וכולי, ויש שוני ביכולת של רשויות מקומיות לצרוך ולקבל ולממש את ההחלטות האלה, ואני אומר את זה גם עם הפנים לתכניות אחרות של הממשלה: תכניתה צפון שאושרה רק בינואר האחרון עם הרבה יותר רשויות מקומיות בצפון. כלומר, יש הרבה מה ללמוד ממה שהתרחש או מתרחש בשנים האחרונות בנגב כלפי הנושא של תכניות ענק לאומיות.

במבט על, בכל זאת כמה משפטים אחרונים אני אגיד ככה: מהסתכלות שלנו, בתור אלה שמתבוננים על הרבה מאוד החלטות ממשלה, אחוז ניכר מתוך הסעיפים שנמצאים בתוך סעיפי פיתוח הנגב מבוצעים. מבוצעים טוב, כולל בתחומי הכלכלה. כלומר, דווקא מבין המשרדים הבעייתיים לא הייתי מציין את משרד הכלכלה והתעשייה כמשרד שבו מתמקדות עיקר הבעיות. רוב הבעיות הן בתחומים היותר רכים כמו בריאות, כמו תרבות ופנאי, נושאי דיור שונים שמפורטים בתוך הדוח הזה.

אבל בכל זאת, אני רוצה להגיד שתי נקודות על שאני חושב שהן משפיעות על יישום של החלטות ענקיות מהסוג הזה ועוד יבואו עוד. הרי גם כאן נאמר שצריך את 546 הבאה, צריך את החלטת הנגב הבאה, עברנו קצת צפונה, חזרנו דרומה, יהיו עוד החלטות ענק כאלה. יש פה שתי נקודות שאני חושב ששווה לשים אותן על שולחן הוועדה וגם לשים אותן לפתחן של חברי הכנסת: האחד, זה הנושא של המשרדים המתכללים. הסיפור של משרד מתכלל זה דבר מסובך בממשלת ישראל. ברוך השם, יש לנו 28 משרדי ממשלה, לא חסר, ולתכלל את כולם זה סיפור. במקרה של 546 יש לנו גם את נגב-גליל - -

משפט אחרון.

- - וגם את משרד הביטחון וגם את משרד ראש הממשלה וזה מסובך. משרד הכלכלה הוא גם שחקן. היכולת לשים לשחקן מטה גם סמכויות וגם אחריות הוא מפתח להצלחת הדבר הזה.

אולי הסעיף שהכי הפריע לי שלא יושם בהחלטה 546 הוא הסעיף של בקרה ומחקר - - - ישבנו פה ואמרנו: ירדו מספיק אנשי קבע, לא ירדו מספיק אנשי קבע, יש להם מספיק תעסוקה, יש מספיק פנאי. המדדים האלה מעולם לא נקבעו למעשה, למעט כמה מינויים של אנשי קבע בלבד. יש מדדים הרבה יותר מעניינים שהיו צריכים להיות מפותחים כלפי תכניות לנגב. הם לא נקבעו, הם לא נחקרו ולכן, אנחנו עובדים היום ושואלים את עצמנו: רגע, זה הצליח, לא הצליח? זו נקודה מאוד משמעותית.

תודה תומר. ושוב, תודה לך, אני אומר את זה גם בהיבט האישי, אני יודע איזו עבודה אתה עושה.

ברשותכם, לפני שאני מעביר את רשות הדיבור לעמרי ידלין, נשיא מכללת ספיר, ביקשו ממני, נזפו בי על כך שאני לא מזכיר את העובדה שרוצים לסגור גם את מכרות תמנע, שיש לזה משמעות של 250 עובדים שילכו הביתה, והנזק בדרום הוא על 2,000 משפחות אבל אני אאפשר לך בסוף עידו סופר. אני בטוח שלא תדע לתת לי את כל התשובות אבל אני מצפה למשהו ממך.

עמרי ידלין, נשיא מכללת ספיר. אני כבר נותן לך אדוני. אני אקריא, כדי שנסגור את הרשימה כי אנחנו צריכים כבר להתכנס: עמרי ידלין ולאחריו חיר אלבז, מנכ"ל משותף של מכון אג'יק. פנינה אביטל, מנהלת מרכז לאודר לתעסוקה בבאר-שבע. נגה מליניאק, מנכ"ל קרן נס. חדוה שקד, חברת מועצה במיתר. ואחרון הדוברים שעבר לנגב, אני כבר יודע לנחש על מה הוא רוצה לדבר, דוקטור שוקי ליס, חבר מועצה אזורית מגידו, וישיב בסוף כמובן עידו. אבל ברשותכם, תהיו ממוקדים. בבקשה אדוני.

שלום, תודה. מי שלא יודע, מכללת ספיר ממוקמת ליד שדרות במועצה אזורית שער הנגב. אני רוצה רגע להסביר את ההבדל בין מוסד אקדמי כמו ספיר או כמו אוניברסיטת בן-גוריון לבין אוניברסיטת תל-אביב מבחינת התפקידים שלהם: התפקיד של אוניברסיטת תל-אביב או האוניברסיטה העברית זה לספק השכלה גבוהה ברמה הגבוהה ביותר. אנחנו תופסים את עצמנו גם עושים את הדבר הזה אבל בנוסף לכך, אנחנו, מכללת ספיר, היא עוגן כלכלי, תרבותי, חברתי, טכנולוגי לכל האזור. זאת אומרת, כשאני חושב על אזור עוטף עזה בלי ספיר ועם ספיר, זה עולם אחר במובן הזה שיש לנו קושי כשאנחנו מתוקצבים על ידי המועצה להשכלה גבוהה, אנחנו מתוקצבים כמו כל מוסד אחר. אנחנו היינו רוצים שיתייחסו אלינו כמשהו יותר דומה למועצה מקומית או למועצה אזורית מבחינת התפקיד שאנחנו מקיימים.

אני אתן רק דוגמה: פסטיבל קולנוע בינלאומי, פסטיבל תרבות. מה שקורה באזור, במידה רבה קורה בזכותנו מכיוון שאין לנו תקציבים מיועדים לזה, אנחנו נאלצים על כל דבר כזה להילחם מראש.

אני רוצה להתמקד בדבר אחד שעכשיו על הפרק אצלנו: אנחנו החלטנו שכל הנושא של תעסוקה באזור שלנו, אנחנו רוצים לקדם אותו עוד יותר ולקדם אותו גם מבחינת סוג התעסוקה לכיוון ההייטק. אנחנו פתחנו יחד עם שער הנגב חממה טכנולוגית מעבר לגדר שלנו, ואנחנו פותחים בתוך המכלל מעבדת מדיה, והשאיפה שלנו שסביב מעבדת המדיה הזאת תקודם כל התעשייה, מה שקוראים "קריאייטיב אינדוסטריז" באזור. אנחנו היינו רוצים להפוך את אזור עוטף עזה, הנגב, למרכז ליצירת תוכן וטכנולוגיה – כל הספקטרום בין תוכן לטכנולוגיה באינטרנט, בטלוויזיה, שזה יהיה מרכז ארצי לנושא הזה. אנחנו מאוד רוצים שיהיו לנו לזה תקציבים שהם מחוץ לתקציבים הרגילים של המועצה להשכלה גבוהה. אין לי טענות פה למועצה להשכלה גבוהה - -

ומה אתם עושים בעניין הזה כדי לקדם את זה?

יש לנו משא ומתן מאוד יפה עם המשרד לשוויון חברתי, כל התחום הדיגיטלי. מול משרד התרבות - אנחנו מנסים לגייס את משרד התרבות להקים קרן קולנוע לנגב כמו שיש קרן לירושלים, שתהיה קרן קולנוע בנגב. הדברים, מכיוון שכל משרד זה לחוד, זה מאוד קשה ואנחנו היינו מאוד שמחים לתמיכה בעניין הזה.

תודה אדוני. אנחנו נשמח לסייע לכם כי באמת, אני גם מכיר את מכללת ספיר ובאמת, יישר כוח על כל אשר אתם עושים. חיר אלבז לא נמצא. פנינה אביטל ונגה מליניאק לאחר מכן. בבקשה.

קודם כל, אני באמת מברכת על היום היקר הזה. אני מגיעה מעמותת אור המדבר, שעובדת ופעילה בכל הארץ בנושא של קהילות, יזמות ותעסוקה. פה אני מנהלת פיתוח שותפויות של מרכז לאודר לקידום התעסוקה בנגב. אני מכירה הרבה פרצופים מוכרים משותפויות שאנחנו מבצעים.

בשנת 2015 אנחנו יצאנו לעשות מיפוי מעסיקים שמדבר קצת על הצרכים של המעסיקים בנגב. בעצם מה קורה למעסיק בנגב בנושא של גיוס של עובדים. אנחנו גילינו מחסור בעובדים בכמה וכמה תחומים. אחד הנושאים שמועלים פה זה נושא התעשייה. אז אנחנו מבינים, ואני יודעת שזו בעיה לאומית אבל אנחנו מבינים שבנגב, מכיוון שזה תופס 25% מכלל התעסוקה בנגב, אנחנו יודעים שחסרות ידיים עובדות. ידיים עובדות בתחומים של רתכים, חשמלאים וכל התחומים הללו, מחסור רציני בעובדים.

לפני חודש עשינו ועידת משאבי אנוש ראשונה בנגב כאשר הנושא הזה של תחום המקצועות של ידיים עובדות עלה כנושא אקוטי, שבמידה ולא יטופל מידית, כנראה שלא יהיו ידיים עובדות. זה דבר אחד. דבר שני, אנחנו מדברים על הבאת – אמר את זה קודם חבר הכנסת מאיר כהן ודיבר על זה שרוצים להביא קצינים שירדו לנגב אבל אני מדברת גם להכשיר את האוכלוסייה המקומית. אני עובדת באזור של הנגב המזרחי לא מעט, והנושא של להכשיר את הדור הצעיר גם בנושאים של טכנולוגיה, שגם שם אנחנו מבינים שיש קושי בגיוס של עובדים. אנחנו יודעים שפארק ההייטק הוקם, עדין חסרים עובדים בפארק שיש להם ניסיון של שנתיים ומעלה. לכן, אנחנו מדברים פה על מצוקה של עובדים. הכל טוב ויפה בלהביא מפעלים, בלהביא תעשייה אבל עדין צריך לייצר עובדים. אני חושבת שזה משהו - -

אפשר להביא מפעל לייצור...

לא מפעל ליבוא עובדים אפשר להכשיר עובדים. אני חושבת שזה משהו שצריך לעלות לסדר היום. מדברים על מצוקה אמתית.

תודה לך פנינה. נגה מליניאק ולאחר מכן, חדוה שקד.

שלום, צהרים טובים. אני מנהלת את קרן נס ואני גם מייצגת קהילות יהודיות בצפון אמריקה, ואני פה לדבר מטעם הפילנטרופיה. בדרך כלל הפילנטרופיה, אולי תצפו שהיא דבר בוועדת הרווחה כדי לעזור לאוכלוסיות מוחלשות. אנחנו פה דווקא מהכיוון השני. המגמה של קרן נס, המטרה שלה היא פיתוח כלכלי ודמוגרפי של הנגב מתוך השקעה דווקא באוכלוסיות צעירים, אחרי צבא, החזקים. כלומר, פחות הכשרות מקצועיות שדיברו לפני אבל יותר הכשרות איכותיות כי אנחנו מאמינים שחלק מהדרך לפתח את הנגב זה לייצר תאים משפחתיים ששני בני הזוג מרוויחים משכורת מעל הממוצע. אם אנחנו נייצר עוד ועוד מקומות עבודה ששניהם מרוויחים משכורת מינימום, זה לא ייצר את הגל הכלכלי. ולכן, אנחנו מדברים על אפשרויות תעסוקה איכותיות שרמת ההכנסה, כתא משפחתי, יותר גבוהה ולא לשחזר את המפעלים הישנים כי זה להשאיר את הנגב קצת איפה שהוא נמצא.

אני רוצה להגיד לאורטל: אחד הדברים שאנחנו עושים, ויושבת לידי רינה גן, נציגת קהילת מיאמי, קרן להלוואות לעסקים קטנים שאנחנו מפעילים דרך הסוכנות היהודית מכספי תורמים כדי לתת לבעלי עסקים קטנים בנגב אפשרות לכאלה שלא יעברו את הסף של הלוואות עסקיות בבנק או שהם גם ככה בקשיים, לתת להם בכל זאת את ה"דרייב" לסייע. יצא איל בלום – נתנו מאות אלפי שקלים לחקלאים בערבה התיכונה ואני רוצה להגיד לך שאחד הדברים שאת לא אמרת, שאל יושב ראש הוועדה למה בעלי העסקים הקטנים נכשלים? אחת הסיבות שהם נכשלים זה כי הלקוחות שלהם מתחייבים לתשלומים ולא עומדים בהם. זאת אומרת, אם אתה מייצר משהו ואתה מוכר אותו ונותן לו 12 תשלומים, ואחרי שלושה תשלומים הלקוח שלך, בגלל שהוא בהכנסה נמוכה לא יכול להחזיר, זה משפיע על בעל העסק. מדובר על בעלי עסקים אבל הבעיה זה גם הלקוחות ולכן, אני חושבת שההשקעה במקומות עבודה איכותיים שיתנו רמת הכנסה יותר גבוהה - חלק מזה זה אבטלה גבוהה ודברים אחרים, זה יכול קצת לשנות.

תודה.

אני רק רוצה להגיד עוד משהו אחרון: מדברים על ההשקעות של הממשלה, ואני רוצה להגיד שהפילנטרופיה בתפיסה שלנו, אנחנו יכולים לתת איזה שהוא - - - . יש התנעה של משהו כדי שאחרי זה הממשלה תיכנס לזה, וחשוב להכיר ולדעת את התפקיד שלנו.

תודה גברתי. חדווה שקד, חברת מועצת מיתר.

נעים מאוד. כל הכבוד על היום הזה. יום חשוב מאוד לשים את הנגב עוד יותר על המפה. אני מדברת מבטן כואבת, מישוב שלא קרה בו כלום בכל התקופה הזאת שהנגב מתפתח ומתפתחים ישובים ואזורי תעשיה, ובמיתר לא קורה כלום.

מיתר מוגדרת ישוב קהילתי, סוציואקונומי 9 אבל ללא תקציבים. אין הכנסות, אין שום דבר שנותן ליישוב הזה להתמנף. חיים על ארנונה של תושבים שמעלים אותה כל שנה ושנה, ומעמיסים על התושב. מלבד זה שירותים, כלום, ישוב רגיל לכל דבר ועניין.

ב-2005 נחתם הסכם לפיתוח צומת שוקת ולא קרה עם זה כלום. מ-2005 דיברו על זה עוד פעם ב-2011 וב-2013. ב-2012 דורון אלמוג הקצה 40 מיליון שקל לקדם את התשתיות שם ואת הפיתוח מהתקציב שהוא קיבל למגזר הבדואי כי הם משותפים לארבע רשויות. מי שלא מכיר: מיתר, בני שמעון, חורה ולקייה. עדין לא התקדם שום דבר. זה לא נלקח לשום מקום טוב. מיתר שוקעת בבוץ ותקציב גירעוני ולא מצליחה להתפתח גם מבחינת תעסוקה, גם מבחינת מענה לסופר נוסף, "ביג" קטן, משהו שנותן מענה למרחק מהעיר. אם בלהבים ייצרו רכבת ואזור תעשייה משותף, אנחנו תקועים. הנושא הזה חייב להיכנס לסדר היום. גם אנחנו קשורים לעיר הבה"דים שמתפתחת לידינו. עוד מעט קרית המודיעין של 8200. חייבים לשים את הסיפור הזה על סדר היום.

משרד הכלכלה אני יודעת שנורא רוצה לפתח את זה אבל יש כל מיני פוליטיקות שם, שלא ברור. התחילו עם ערד וכולי, צריך לבחון את זה ולשים את זה על סדר היום.

תודה גברתי. דוקטור שוקי ליס, חבר מליאת מועצה אזורית מגידו, בבקשה. אחרון ואז אני אסכם בכמה מילים ואבקש מעידו סופר לומר. בבקשה אדוני אבל ממש בקצרה.

קודם כל, באנו נציגים מעמק יזרעאל לפרגן למועצת הנגב ולכינוס שנעשה כרגע בכנסת - -

ולהגיד שאתם תומכים במעבר...

אני אגיד למה לא תומכים: דובר כאן הרבה על סטטיסטיקה, נתונים סטטיסטיים. מה שלא הוזכר זה מה יהיה בנגב בעוד 30 שנה. לא בעוד 10 שנים ובעוד חמש שנים. הדמוגרפיה של מדינת ישראל תכפיל את עצמה ויהיו כאן 16 מיליון איש שבלית ברירה 5,6 מיליון מהם יהיו בנגב. בן-גוריון חזה את זה, זה יתממש מהסיבה הפשוטה: כי אין שטחים לבנות, ליישב 6-8 מיליון תושבים בצפון. הנגב זקוק לפיקדונות - - -

דיברתם על הרבה דברים ו - - - תעסוקה, חינוך וכולי. יש דבר אחד שהוא נושא ש - - - על אוכלוסייה כל כך גדולה ועל תעסוקה ועל פיתוח וזה שדה תעופה בינלאומי בנבטים. הנגב רוצה את זה, תושבי הנגב רוצים את זה, בצפון תומכים בזה וההתנגדות היחידה היא חיל האוויר. וטו של חיל האוויר.

אני מסתכל על הנושא הזה ואומר: תסתכלו 30 שנה קדימה, חיל האוויר ישנה את מטוסיו למל"טים. הסד"כ יקטן. חיל האוויר לא יהיה זקוק ולא יהיה מסוגל להחזיק בתקציבו שבעה בסיסי טיס קרביים, והדבר היחידי שצריך לשכנע זה את חיל האוויר, ובזה צריך להשקיע את המאמץ הגדול כי למדינת ישראל רצוי שיהיה שדה תעופה בינלאומי בדרום.

תודה שוקי. חבר הכנסת פולקמן, ממש בקצרה.

תודה. במקביל היה כאן יום הסטודנט אז התייחסנו לזה. מילה על העניין של האתגר הכלכלי: שינוי אחד אסטרטגי שחייב לקרות ברמה הלאומית, ואני סייעתי לו קצת בכנסת ואני מתעסק בזה גם לפני שהגעתי לכנסת, זה נושא האשכולות האזוריים. כיוון שאחת הסיבות שגם הנגב וגם הגליל, בוודאי רשויות חלשות, כיוון שתמיד עבדו לבד וזה היה נוח לדרג הפוליטי ברמה הלאומית שכל פעם איזו רשות מקומית באה ומתחננת: תעזרו לי להקים פה איזה משהו, ופה איזה אזור תעסוקה. מדינת ישראל עזרה ללמעלה מ-140 אזורי תעסוקה ותעשייה שרובם אזורים כושלים ומיותרים. ולכן, האתגר הוא לשנות דיסקט מהותי ולשמחתי, משרדי הפנים, הכלכלה והאוצר משנים את הדיסקט. העברנו את חוק האשכולות האזוריים בחוק ההסדרים האחרון. חושבים אזורית, מסתכלים על יתרונות יחסיים ברמה האזורית, בונים אזורי תעשיה גדולים יותר ומשמעותיים ולא 100 אוזרים קטנים וחלשים שלא קורה אתם כלום אלא כמה אזורים גדולים כי האתגר הוא תעסוקה בערך מוסף גבוה. בדיוק לא אותם מפעלי ייצור שמרוויחים בהם שכר מינימום רק אלא גם מקומות שבהם אפשר להתפרנס. זה לא יקרה בכל ישוב. אצלי, בסיעת כולנו יש את ראש העיר ערד לשעבר, את סגנית ראש העיר בקרית שמונה. עם כל הכבוד, אני לא רואה מחר בבוקר עם כל ההבטחות של הפוליטיקאים שיהיה מפעל סייבר בערד. אבל אם זה 20 דקות לנסוע בכביש חדש שהמדינה תדאג שהוא יהיה מערד לבאר-שבע, אז את המשכורת של ה-10 וה-15 יעשו בבאר-שבע. אותה משפחה תרוויח יותר, תצרוך יותר, זה יעודד צריכה ואז יהיו אזורי תעסוקה בערד, והייתי בדימונה באילת ביום חמישי ובאילת ביום ראשון, שלשום. זה מעגל הצמיחה הכלכלית האזורי, לא באמצעות פנטזיות שבכל עיר בארץ שאני הולך אליה, ואני מסתובב הרבה ברשויות מקומיות אומרים לי: אני רוצה אזור הייטק. לא יהיו אזורי הייטק בכל עיר בפריפריה. יהיו במטרופולינים, ובאר-שבע נמצאת בצמיחה. היינו שם עכשיו בקידום פרויקט – אפרופו משיכת אוכלוסייה חזקה לנגב: 500 יחידות דיור בשכירות איכותית. היינו אצל ראש העיר רוביק דנילביץ' ביום ראשון לפני שבוע. זו הדרך לעשות את המשיכה הראשונית עם פרויקטים איכותיים לשכירות. אנשים יגיעו לשם.

ולכן, זה מעגל הקסמים של הצמיחה הכלכלית – מטרופולינים חזקים, אזורי תעשייה חזקים מרחביים שימשכו תעסוקה בערך מוסף גבוה. עליית הכנסה בישובים ואז הגדלת צריכה והגדלת יזמות ועסקים קטנים ובינוניים. זה מעגל הצמיחה. אנחנו צריכים להתחיל לדבר בשפה הזאת כי כל הדיבורים - זה שאת ההולך לכל ראש רשות וכל ראש רשות אומר לך: אני אביא הרבה מפעלים – חברים, אני הייתי יועץ כלכלי של ראש עיריית ירושלים. ירושלים, שהיא לא עיר קטנה בפריפריה, בחמש שנים של עבודה מאומצת וכסף בלי הגבלה והטבות הכי טובות שיש במדינת ישראל, הגיעו לפה שני מפעלים. שניים. ולעומת זאת, בגלל שאימצנו את האסטרטגיה - -

היה צריך להחליף את היועץ...

לא, כי האסטרטגיה לא היתה להביא מפעלים וירושלים הפכה להיות העיר השלישית בארץ בכמות הסטארט-אפים. כלומר, האסטרטגיה השתנתה. גם ירושלים אמרה: אני לא רק חולמת על עוד מפעל ועוד מפעל אלא אני מצמיחה מלמטה וכמות היזמות – ואחרי שיש יזמות גם מגיעים המפעלים דרך אגב. אז זו האסטרטגיה, אנחנו מתחילים להיות שם, עוד יש הרבה מאמץ.

תודה. עידו סופר, אחרון. אני רק ברשותך רוצה לומר כך: תראה, קשה לי, אתה יודע, לתאר את העניין הזה שאנחנו חוזרים כמו – אם נקליט את זה והיינו משמיעים את הדיון הקודם והדיון של הקודם בקדנציה הקודמת נכון, חל שיפור ואני גם לא רוצה חס וחלילה שהשיח יהיה שיח של סטיגמות על הנגב והדרום, זאת לא הכוונה. הנגב מתעורר.

- - -

בוודאי, אבל עדין הנתונים כפי שהציג מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אין מה לעשות. בסוף בסוף, כמו בסיפור המפורסם של הגשש – כמה ביד? כשאתה הולך ועושה את הבדיקה ורוצה לראות מצד אחד את השינויים שמתקיימים באזור אל מול ההגירה השלילית, וההגירה השלילית היא לא סתם כי היום בסך הכל, אני רוצה להזכיר, זה כמטחווי קשת לעלות על כביש 6, והנגב ומרכז הארץ מאוד התחברו, והעובדה היא שיש יותר הגירה שלילית מאשר הגירה חיובית, למרות שמצד אחד 14% הגיעו יחסית זה גידול - -

הגירה שלילית זה גידול.

הגיעו או גידול טבעי? זה נתון מאוד מאוד מעניין.

יש דלדול - - - גידול טבעי יש בכל הארץ.

סליחה, מה שם גברתי.

אני ממועצת הנגב.

על הכיפק, לפחות שתיכנסי לפרוטוקול אבל אני אומר לך את הדבר הבא: לפחות הנתונים שהוצגו על ידי מרכז המחקר והמידע, מבחינתי הנתונים שהם נותנים, עליהם אני סומך את ידי כי אם לא, אנחנו לא מוצאים את עצמנו מבחינת נתונים. אני כולה רציתי לחדד מה זה גידול טבעי או האם זאת הגירה חיובית במובן הזה שהגיעו מאזורים אחרים שהם לא נגב דרום או שפשוט - -

אני ממרכז המחקר והמידע של הכנסת. יש פה שני נתונים שונים: נתון ראשון זה לגבי כמות האוכלוסייה לפי מחוזות, ושם אנחנו רואים עליה של 14% במחוז הדרום בשנים 2008-2015 וזה כולל הכל. נקודת מצב ב-2008 ונקודת מצב ב-2015. נתון שני זה הגירה פנימית. לא קשור לריבוי טבעי, קשור לאנשים שעברו ממחוז למחוז. אם זה בתוך המחוז, זה לא מביא את זה בחשבון. רק קיזוזים בין המחוזות השונים, ופה אנחנו רואים תופעה מאוד מעניינת שקורית כבר המון שנים, שבכל המחוזות יש ירידה, גם בתל-אביב דרך אגב, כנראה בגלל היעדר היצע של מקומות, ורק במחוז המרכז ומחוז יו"ש יש עליה. בכל ייתר המחוזות יש הגירה שלילית. רק לפני בערך שלוש שנים חל שינוי במחוז חיפה, שם גם החלה הגירה חיובית. לא רואים את זה פה כי זה הרבה שנים אבל לפני בערך כמה שנים יש שם מהפך אבל מחוז הדרום סובל מדי שנה בהגירה שלילית. יותר אנשים עוברים למחוזות אחרים מאשר למחוזות - - -

אוקי, תודה. מה שאני רוצה לומר, שמול ההתעוררות הזאת ויש התעוררות בנגב, לא דומה הנגב, מי שמכיר אותו לפני 20 שנה לנגב של היום אבל עדין יש תחושה שזה יותר על משקל "אבנים שחקו מים". דהיינו, בסוף בסוף דברים מתקדמים. אתה לא שואב מים מבאר למרות שיש מקומות שעדין כן כי יותר זול לשים צינורות, פשוט מאוד. אבל בשורה התחתונה, אותה ההתעוררות שאנחנו מדברים עליה כל כך הרבה שנים, עדין לא באה לידי ביטוי למרות שבבאר-שבע יש בה דברים נפלאים, המכללה בספיר עושה דברים מדהימים. ירוחם שעושה אבל בסך הכל, כשאתה באמת בא ונכנס פנימה ואוחז את השור בקרניו ואתה אומר: אוקי, חברים יקרים, נכון, אנחנו היום במאה ה-21 ולא במאה ה-20, ומה קרה? קרה, שלא נתבלבל אבל זה עדין לא – עצם העובדה שאם אני בא עם משפחתי בשבת, יכולים לנסוע לבאר-שבע, למוזיאון, זה אומר הרבה. זה ממש כך. זה גם על מפת הטיולים אבל עדין אני שואל אתכם בעניין הזה: מה אתם באמת עושים? ודבר נוסף: התייחסתי לדברים, אני לא יודע אם שמעת, ההיערכות לקראת גל הפיטורים שאמור לפחות על פי הפרסומים להיות. אין לי ספק שצריך להקים מערכת מיוחדת שתגבה. זה לא יפרוץ סתם כך. מדובר פה על 460 משפחות ועוד 250 במכרות. זו דרמה אמתית שיכולה למוטט, לשנות את כל מה שדיברנו עליו. כל מה שדיברנו עליו יכול בעוד חצי שנה לרדת לטמיון.

איתן, רק עדכון אחד: יצא הקול הקורא לבניה בערבה. פרויקט היסטורי שלא היה יצא השבוע ממשרד השיכון והאוצר, בניית דירות לזוגות צעירים בערבה התיכונה ובחבל אילות.

הנה, ראש המועצה היה פה, איל.

זה לא היה הרבה שנים. ביום שישי אני במקרה בחבל אילות אבל זה אפרופו משיכת אוכלוסייה, בעניין הזה פה יש משיכת הצעירים.

תודה יושב ראש הוועדה. אני רפרנט תעשייה ומסחר באגף התקציבים. ראשית כל, בחוק התאגידים הקודם דיברנו על כך שבתקציב 17-18 יש תקציב ייעודי לנגב המזרחי. בזמנו, גם חבר הכנסת מאיר כהן העלה את זה שכרגע זה עדין באוויר. אז עדכנה קודם מיכל ממשרד הכלכלה שפורסם בימים האחרונים קול קורא למשיכת מפעלים, שזה מפעלים חדשים מהמרכז שיעברו לערד, דימונה וירוחם ששווים חמישה מיליון, ויהיה עוד מסלול תעסוקה שמיועד רק לאזורים האלה. זה ברמה הנקודתית ולהשלים איזה שהוא חוב לוועדה.

תודה.

אני מדבר שניה קצת יותר ונחזור רגע למקרו - -

תמיד כשבורחים למקרו זה מבהיל אותי כי בסוף זה החיים.

זה נכון אבל המטרה היא שיהיה פה סיסטם עצמאי. אני חושב שבאר-שבע היא דוגמה מעולה. קהיתה תכנית רחבה וממוקדת, ובאר-שבע כיום יודעת להחזיק את עצמה. נבנה שם אקו-סיסטם יחד עם הצבא ויחד עם חברות ההייטק וגם רואים את רמת החיים הולכת ועולה, וזה מה שאנחנו צריכים להגיע. דימונה, ירוחם וערד לא שם. אני חושב שדימונה, אגב, עשתה התקדמות מדהימה. היא ירדה לאחרונה משיעור אבטלה דו-ספרתי בפעם הראשונה, לדעתי, בעשור אם אני לא טועה. ואנחנו עוסקים בתמריצים מבניים. אני מתחבר רגע למה שיו"ר הוועדה אמר בנוגע למה קורה עם גל הפיטורים? אז נתייחס רגע לשני כיוונים: 1. בנוגע לפריפריה – אנחנו דוחפים כל הזמן יחד עם משרד הכלכלה לעומק הפריפריה. להסיט הטבות מהמרכז ומהפריפריה הקרובה לפריפריה הרחוקה, ששם באמת יש את הצורך הזה. אני חושב שלוועדה גם יש תפקיד חשוב בלתת לנו את הגיבוי ולדעת לדחוף אותנו ולוודא שהדברים האלה קורים. מתוך אזורי תעשייה במישור רותם, זה 90% סבסוד לעומת אזורים קרובים שהם 40%, 50%.

כנ"ל גם עם מענק נגב בחוק עידוד השקעות הון, זה 10% נוספים מתחת לקו מסוים. גם מקורות תעסוקה, אני חושב שזה משהו שצריך להקפיד ולראות שאנחנו מתקדמים אתו. זה עוד לא הגיע לנקודה המיטבית אבל עשינו איזו שהיא כברת דרך.

מעבר לכך, היתה גם סוגיה של כוח אדם מיומן. כיום, מתנהלת ועדת התעשייה בראשות מנכ"ל משרד האוצר. זו ועדה שנועדה לדון ודובר כאן גם על היעדר תכנית אסטרטגית. אז אמנם ניתן לחלוק על האם לא קיימת תכנית אסטרטגית אבל כאן זה איזה שהוא דיון בוועדה ציבורית שמתעסקת בבעיות התעשייה. מה כואב ואיך אפשר לשנות את זה. המטרה היא תעשייה ברת קיימא, תחרותית עם שכר גבוה שתספק גם לעובדים ובעיקר בפריפריה, נכון, זה עולם חדש - -

עידו, תכנס מהחלל החיצון לתוך כדור הארץ.

אני מגיע. עוד שניה ואני מגיע. זה הולך להתעסק בשלושה דברים: 1. בכוח אדם מיומן, שזה נושא שעולה בוועדה הרבה. 2. סוגיית הרגולציה. 3. חדשנות פנימית.

לעניין גל הפיטורים – בא נגיד ככה: קודם כל ברמה האישית, אני לא חושב שצריך להתערב לחברה כזאת או אחרת בשיקולים הכלכליים. אנחנו צריכים לראות שהסביבה העסקית והתמריצים יודעים לגשר על הפערים, יותר להשאיר אותה כאן.

אם אנחנו מסתכלים על ערבה מיינץ, אני לא רוצה להרחיב בנושא אבל אם אדוני מדבר על תעשייה ברת-קיימא שתספק שכר גבוה, אז לדעתי פרויקט של 13 שנה שבסופו העובדים הולכים הביתה אחרי שנכרתה הנחושת מהמכרות בשכר מינימום, לדעתי לא לזה אדוני מתכוון אבל אפשר להרחיב על זה אחר כך, זה לא נושא הדיון.

לעניין אותם מפעלים, אנחנו צריכים לדאוג לשני דברים לדעתי: 1. להביא מפעלים חדשים במקום אלה ולייצר את התחלופה הזאת. אגב, עסקים נסגרים - בנטו 16,000 עסקים נפתחים. יכול שיגידו לך בעסקים קטנים ובינוניים שאחד המדדים לבריאות של כלכלה זה שכמות העסקים שנפתחים ונסגרים, יש להם איזו שהיא קירבה אחרת אין תחלופה בריאה. כמובן שצריך שיותר עסקים יפתחו אבל זה לא מדד בפני עצמו. צריך לוודא שהסביבה העסקית היא נכונה. אנחנו לא נמצאים שם והביקורת של אדוני היא נכונה אבל זה תפקיד הוועדה, לדבר על הסוגיות הבעייתיות ביותר ולראות איך נותנים פתרונות, ולכשיהיו המלצות נשמח לבוא ולהציג אותן לפניכם.

יופי. אני רק רוצה לומר לך, אני לא מבקש, אני תובע, זה חלק בלתי נפרד, גברתי, מהדרישה שלנו בסיכום של היום הזה: אני תובע היערכות. אנחנו גם נוציא לשר האוצר וגם לשר הכלכלה, כפי שאמרתי. אני רוצה לקבל תכנית פעולה, ואני אומר שאנחנו מבקשים לקבל את זה עוד לפני יציאתנו לפגרה, לדעת מה הם קווי המתאר להתמודדות עם הפיטורים שלפחות נראים – אני לא יודע. שוב, לא רציתי לפתוח את הדיון שאתה התייחסת אליו. אני לא שם כי כאן, עכשיו, זאת עובדה. אז או שהמדינה תתערב ותיתן את הגיבוי, אם בכלל זה יעזור. לא תמיד גם זה נותן את העזרה אבל אם לא, בוודאי, זה בקל וחומר שבקל וחומר שהמדינה צריכה להיערך, שלא יקרה לנו שכל הזמן זה פורץ לנו אל הלו"ז. אז אנחנו יודעים את זה, אנחנו מדברים על זה. זה נמצא בשיח, בוודאי בשיח של כל האנשים שגרים באזור. אני חוזר ואומר: אני לא אפריז, אם זה לא יכול להוריד לטמיון את כל ההרצאה שאתה נתת כש-460 ועוד 250, ולא משנה עכשיו, המספר חשוב כי זה קרוב ל-800 - -

450 ועוד 60.

לא, יש גם 250 של המכרות. זו דרמה. זו דרמה שההשפעה שלה על הדרום היא קטלנית. היא משיגה לאחור את כל ההישגים עליהם אנחנו מנסים לדבר.

לכן, אני חוזר ואומר שאני רוצה תכנית פעולה. אני רוצה לדעת שיש מי שאחראי להובלת העניין הזה ושיוצאים לדרך. אני חושב שאם הוועדה בעניינים האלה, אם זה יהיה ההישג שנצליח לאחוז את השור בקרניו, עשינו כבר מעשה גדול, ואני מתכוון אישית לעקוב אחרי זה מקרוב.

תודה רבה לכם. תודה מעומק הלב. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:38.