הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 534

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, ג' בתמוז התשע"ז (27 ביוני 2017), שעה 15:50

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) בנושא: שמירה על בטיחות משרתי המילואים בדרכם הביתה, מספר 7192, של חה"כ רועי פולקמן – לציון יום ההוקרה למערך המילואים

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

איילת נחמיאס ורבין

רועי פולקמן

תא"ל הושע פרידמן בן שלום - קצין מילואים ראשי, צה"ל, משרד הביטחון

סא"ל אופיר קבילו - ראש ענף תכנון כוח אדם מילואים, צה"ל, משרד הביטחון

אל"מ עודד בר מעוז - ראש מחלקת בטיחות ובקרת איכות בזרוע היבשה, צה"ל, משרד הביטחון

יונת ריין ספיר - יועצת קצין מילואים ראשי לענייני ממשל, צה"ל, משרד הביטחון

סנ"צ מאיר בן גל - קצין מדור תעבורה אגף התנועה, המשטרה, המשרד לביטחון פנים

עמי רוטמן - יועמ"ש, הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, משרד התחבורה והבטיחות בדרכים

אלי הדר - אל"מ במילואים, ראש צוות מילואים בנציבות קבילות החיילים

אבי סייג - אל"מ במילואים, יו"ר העמותה למען משרתי המילואים

אביה בן אלחנן - מג"ד מילואים, העמותה למען משרתי המילואים

תמר ברוקנר - העמותה למען משרתי המילואים

גליה עידן - העמותה למען משרתי המילואים

אלון דור - מ"פ מילואים, העמותה למען משרתי המילואים

אלעד שטרן - מג"ד מילואים, העמותה למען משרתי המילואים

ליליאן כהן - העמותה למען משרתי המילואים

אביחי אלבאום - העמותה למען משרתי המילואים

דוד בקר - העמותה למען משרתי המילואים

הראל ורבין - העמותה למען משרתי המילואים

נוי סבג - העמותה למען משרתי המילואים

גלי לופובסקי - העמותה למען משרתי המילואים

מתן שוורצמן - העמותה למען משרתי המילואים

יוסי פסקו-אייל - העמותה למען משרתי המילואים

רותם שטל - העמותה למען משרתי המילואים

מני איתן - רס"ן, מ"פ מילואים

ימימה תורג'מן - אחות של מני איתן

אושרי איתן - חייל מילואים שנפגע בתאונת דרכים

ישי פולק - מנכ"ל התאחדות האיכרים והחקלאים בישראל + לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים + ועדת המילואים של המוסד לביטוח לאומי

עו"ד בני קוזניץ - מומחה למשפט צבאי

לאה ורון

אירית שלהבת

הצעה לסדר היום (דיון מהיר) בנושא: שמירה על בטיחות משרתי המילואים בדרכם הביתה – לציון יום ההוקרה למערך המילואים

שלום לכולם, אני מבקש לפתוח דיון נוסף של הוועדה בהצעה לסדר היום (דיון מהיר) של חבר הכנסת רועי פולקמן. לצערי אין לנו זמן רב, גם עקב התארכות הדיון הקודם וגם כי הכנסת מבחינת התנהלות לא מאפשרת לנו למשוך את הדיון. ברשותכם, בואו נהיה מאוד-מאוד ממוקדים. אנחנו מדברים על שמירה על בטיחות משרתי המילואים בדרכם הביתה.

אני רוצה לומר לכם בפתיח של הדברים שהדילמה הזאת מתקיימת כמעט פעם אחר פעם כשחיילי מילואים מסיימים תרגילים גדולים ואז החיילים צריכים לצאת הביתה.

לא אהבתי את ההחלטה לגבי המ"פ שנמצא פה, מני איתן. אני אומר את זה גם כחייל אולי כמעט הכי ותיק סביב השולחן הזה. הדילמה הזאת שמתקיימת, להשאיר חייל, לא לשחרר אותו עד שינוח – חלק מהחיילים הולכים. אז מה, לא תשלח לו את טופס הביטוח הלאומי? אתה צודק, פעם היו מעכבים עד שתקבל את הטופס הכחול, היום אפילו את זה לא עושים. אנשים מסיימים את הפעילות, נכנסים לאוטו שלהם ולעתים קרובות נפגעים. אני זוכר שהיו תאונות דרכים גם בתקופתי עד ששינו את כל הנהלים והכללים.

מני איתן, ההחלטה שקיבלת לא פשוטה. אני גם לא יודע להעמיד את עצמי במקום שבו אתה היית כאשר קיבלת את ההחלטה. זו החלטה אמיצה, ממקום מסוים, וגם יש לה את המורכבות שלה. אני לא רוצה לפתוח כאן את הדיון, אבל לא סתם הדיון בוועדה הוא בדיוק סביב הדילמה הזאת כי הוועדה הזאת עוסקת במאבק בקטל בדרכים. זה לא צה"ל, זה מאבק בקטל בדרכים. אולי במידה רבה את זה ניסית למנוע.

ממש בקצרה ואז ניתן, אם אפשר, למני איתן להגיד כמה מילים.

כמובן הדיון הוא לא על הנושא הערכי הגדול, לא ניגע בזה. זה דיון של הצבא, לא ניכנס לכל העולם הזה. זה גם היה הסיכום. הדיון הוא אחר. גם אני חוויתי את זה ואנחנו מכירים את הסיפורים האלה, על אימון שמסתיים בלילה בצאלים ואנשים רוצים "לגנוב" את השעות, שהם יוכלו להגיע בבוקר הביתה ולהתחיל את היום עם המשפחה, ביום שישי או ביום חמישי, ואז מסתיים האימון ולא היו מספיק שעות שינה. יש פה עניין אחד כמובן שנוגע לנורמות אישיות ואדם יודע מה כוחו, אבל עדיין מה שקורה כשמסיימים אימונים, בלילה האחרון אין שעות שינה כי רוצים "להרוויח" עוד יום.

אני עדיין זוכר, לקח לי 3 ימים לזווד ג'יפ במחלקת הסיור של המסייעת, ואז עד שהיינו מתחילים את האימון היה כבר היום השלישי ורצו להרוויח את היום הזה. היינו מסיימים ביום האחרון את האימון ב-2 בלילה והיו אומרים: זהו, הסתיים, ולמחרת אין כלום, רק זיכויים. אז היית אומר: "אני משאיר את הקיטבג ואת הציוד, תנו לי ללכת". היינו עושים סידורים בינינו, מי יכול ללכת הביתה ראשון. היית אומר: "אני מזדכה על הנשק, משאיר את הקיטבג ותן לי לצאת, אני אצא ב-5 בבוקר כי אני רוצה להיות בבית כבר ב-7 בבוקר, לעזור לשלוח את הילדים לגן". אחרי לילה בלי שינה, אחרי שבוע של אימון אתה מוצא את עצמך ישן שעתיים ויוצא הביתה ב-5 בבוקר כדי להיות ב-7 בתל-אביב או לא משנה איפה.

האירועים האלה קורים, והרבה. השאלה מה אנחנו יכולים לעשות, מעבר לנורמות אישיות. אולי תאפשר למני איתן לדבר ואז נשמע התייחסויות.

תודה רבה על ההזמנה ועל ההזדמנות. אני רוצה להתחיל בדבר מה. אני רואה את עצמי כאן יושב כמ"פ או כמפקד בצבא, שהוא הגוף אולי הכי חשוב לי והכי קרוב ללבי. המטרה שלי בתור מפקד היא להכין את הכוח בצורה הטובה ביותר למלחמה ובצורה הבטוחה ביותר.

אם אני מנסה לקחת את מה שהצגתם כסוגיה לדיון ולפלח את האִיוּם והסיכון, אני יכול לדבר על שלושה שלבים.

ראשית, הדרך שעושה החייל אל בסיס המילואים;

שנית, מהלך האימון עצמו, שכאן הסיכונים שהוא נחשף אליהם הם יותר כלפיו או כלפי החברים שלו והם קורים בדרך כלל בגלל שהוא נוהג על כלי רכב שהוא לא מכיר, הדרך שעליה הוא נוהג משובשת, אם היא קיימת, והציוד בדרך כלל רעוע. הטיפול בדבר הזה, ביחד עם חוסר שינה שממנו הוא סובל במהלך השבוע, קצת יותר קשה, קצת יותר מערכתי, גם מבחינת טיפול בציוד. בזה אני חושב שלא צריך לגעת;

החלק השלישי, באשר ליום האחרון למילואים הוא בעיה שמסכנת לא רק את החייל עצמו אלא את כל הסובבים אותו בכביש, הוא מסכן את כל האזרחים שהוא נוסע לידם בכביש. מה שהכי חשוב בעסק הזה, שאפשר לפתור את זה באמצעות תכנון. זה לא דורש משאבים, לא דורש יותר מדי. זה תכנון. עשינו את זה – אני משער שהושע פרידמן בן שלום מכיר – הפקודות עצמן קיימות. אפשר לעשות את זה.

אם נצמדים לפקודות זה לא אמור לקרות.

הפקודות אומרות שאסור לערוך אימון עד לשעה מאוחרת ביום האחרון?

הפקודות אומרות שצריך לתת שעות שינה.

הפקודה מדברת על חייל מילואים ביום האחרון בתור נהג ולכן היא מחייבת שהוא יקבל 7 שעות שינה. אפשר לראות אם צריך לחלק לו את שעות המנוחה במשך היום או לא, כל הדברים האלה. הבעיה היא לא הפקודה. הבעיה היא איך לעשות את זה. אני מבין את הלחץ, וגם אני עמדתי בו, שאני רוצה להספיק מיליון וחצי דברים. אפשר להספיק אותם. הסיפור כאן הוא תכנון ובקרה. אם הייתה הבקרה שאני מקבל בתור מ"פ – היום כשאני מתכנן תרגיל חי"ר על המשפכים שלי מגיע גורם ממל"י (המרכז הלאומי לאימונים ביבשה) ומסתכל, בודק, רואה שאני לא חורג, מישהו שמתעסק בזה ביום-יום שלו כל הזמן ואומר: זה בסדר, זה לא בסדר. לעניין היום האחרון יש פעמים רבות – וחבל, אפשר לפתור את זה בקלות – חוסר בבקרה, חוסר בתכנון לעשות את זה בצורה הנכונה.

אפשר לבנות את התרגילים כך שהם יסתיימו רחוק מן הבסיס, דבר שיחייב לתת שינה לאותו חייל, שגם אם הוא רוצה יש 3 קילומטרים של חול ושיממון לכל כיוון, הוא לא יצליח להגיע לשום מקום, הוא יהיה חייב להישאר לישון שם. כפי שאמרת, היום אתה לא מקבל את הטופס, את ה"לוקש", אתה נכנס לאינטרנט ומקבל אותו אחר-כך. אפשר לבנות את האימונים בצורה הזאת. זה קל מאוד, אפשר לעשות את זה. צריך כאן בקרה ותכנון מראש. הפתרון פשוט מאוד.

במהלך האירוע הזה התקשרו אליי המון אנשים או יצרו אתנו קשר שלצערם לא קיבלו את הדבר הזה. יושב לידי אושרי איתן, נראה לי שכדאי לשמוע את הסיפור שלו.

עוד אנחנו מדברים וקראתי באינטרנט שיש 6 הרוגים ממש בשעה הזאת בעקבות תאונת דרכים. יש יותר הרוגים בתאונות דרכים מאשר במלחמות ישראל.

אספר את החוויה האישית שלי, שבאה לחזק את מני איתן. ב-10 באוגוסט 2016 סיימנו תעסוקה מבצעית של 26 ימים בגזרת זרעית לאחר שני לילות בלי שינה. אני צמוד למג"ד, לא ישנתי במשך כל המשימות, והשתחררנו הביתה. החיילים הסדירים הגיעו מאוחר. רציתי להגיע כבר הביתה. בדרך הרכב שלי התהפך, נפגעתי בתאונת דרכים, גם החיים שלי התהפכו, שברתי שתי חוליות בגב, עברתי שיקום ארוך, בית-חולים, ניתוחים. הניתוח הצליח חלקית. לא נעים, ממש לא נעים, פגיעה בכל רובד של החיים, אם זה פיזית, אם זה בזוגיות, אם זה כלכלית. צריך לעורר את המודעות לנושא הזה ולהקפיד שחיילים לא יצאו הביתה כשהם לא ישנו בלילה.

"על הדרך" אשמח להעלות עוד נקודה. כעצמאי שעוזב את העסק ומגיע לשירות מילואים, לתעסוקה מבצעית ואימונים ומה שזה לא יהיה, ותמיד מגיע בזמן, בא ראשון והולך אחרון, לא ידעתי שברגע שאפגע לא תהיה לי רשת ביטחון. אני מדבר על משרד הביטחון, שמשלם חצי מרמת ההכנסה שהייתה לפני הפגיעה. זה אמנם קרה בדרכי חזרה הביתה אבל אני עדיין מוגדר כאיש מילואים. אם ההכנסה שלי לפני כן לפי שומות מס הייתה 16,000 שקל נטו כעצמאי, הם החליטו לשלם לי 7,000 שקל, פחות מחצי.

אני מנסה להבין איך זה בהשוואה לתאונת דרכים שחס וחלילה קורית באזרחות.

אין לזה קשר.

מה זה אומר? אין בזה שום אינדיקציה לכלום. מה זה "משרד הביטחון החליט לשלם חצי"? מה מקבל אדם שנפגע באזרחות?

אני לא יודע.

זה דיון אחר. זה כמו הדיון שמתקיים סביב חייל שיוצא למילואים ועושים לו חשבון 3 חודשים לאחור. פעם החשיבו לאפס כל חודש שהוא לא עבד. אני שיניתי את זה לשכר מינימום. המאבק שלנו הוא להביא את זה לפחות לשכר הממוצע במשק, או לפחות שהוא יקבל את השכר שהוא היה אמור לקבל. זה סוגיה נפרדת. ההתייחסות לעניין שאתה מעלה מקבילה לתפיסה הצבאית איך אתה מקבל את ההחזרים.

זה פשוט הזוי. אני משלם מסים.

אין בינינו ויכוח בעניין הזה.

הגעתי למצב שצ'קים חוזרים לי בבנק, שאני צריך להקפיא משכנתה. במקום להתרכז בשיקום שלי אני מתעסק בלהדוף עוד ועוד לחצים.

זה איום ונורא, אני מוכרח לומר לך. תודה לך, ושרק תהיה לך בריאות.

אני נמצא כאן כדי לייצג את המג"דים. המאבק של מני איתן הוא מאבק צודק. צר לי מאוד על מה שקרה כי מני איתן הוא מן האנשים שדיברנו עליהם כל היום הזה, אלה האנשים שלנו. כולנו היינו רוצים שיעבוד אצלנו ושנהיה כולנו כמוהו. יחד עם זה, כפי שכולם אמרו פה, זה נעשה בדרך לא נכונה.

המאבק הזה צריך לטפל בו בשני דברים. אחד, ברמת המפקדים, שזה אני ומני איתן, שזה אחריות שלנו, זה עניין של פיקוח, שהחיילים שלך ישנו בסוף התרגיל, והדבר השני הוא ההנחיות למעלה, איך באמת עושים את זה ואיך אוכפים את זה, כי לא כל מג"ד ולא כל מח"ט מסתבר שזה בראש מעייניו.

רציתי לחדד את הנקודה הזאת. שנינו אומרים אותו דבר. הפקודות קיימות, הכול קיים. אם נתכנן את זה כפי שצריך ונעשה את הבקרה כפי שצריך, מה שהיה חסר במקרים ששמענו עליהם, אז אפשר יהיה למנוע את זה, אפשר לבנות את זה בצורה אחרת.

אני יכול להגיד משהו קצת לא נעים אבל יכול להיות שהאירוע שלך ייצר סוג של קטליזטור, עם כל הקושי. אני מבין את מה שאתה אומר אבל אני לא חושב שהמערכת הצה"לית תוכל להתעלם לחלוטין מהאירוע הזה. משפט לאבי סייג ואאפשר למי מכם שירצה להתייחס ואני רוצה לסכם את זה.

אפשר שתצא קריאה מוועדת הכלכלה שיחזירו את מני איתן לפיקוד?

אנחנו מן העמותה למען משרתי המילואים מטפלים בנושא שלך. אנחנו לא מדברים על סירוב פקודה, בואו נפריד בין הדברים. נוצר כאן מצב שמכניסים חייל או קצין לדילמה, זה המצב שהיה כאן. ביקשנו מנציג קבילות החיילים להיפגש אתו. יושב פה גם העוזר הבכיר שלו לנושא המילואים שהוא גם אלוף משנה במילואים. ויותר מזה, לדון איך אנחנו פותרים את זה להבא, איך אנחנו פותרים את הסוגיה העקרונית. לא הכנתי את עצמי.

אדוני היושב-ראש, חייבים לסיים.

אני יודע. מישהו מכם רוצה להתייחס?

אני ראש מחלקת בטיחות ובקרת איכות של זרוע היבשה. הדיון על הנושא הזה חשוב ואין מישהו יותר ממני שמבין את העניין הזה.

הדבר השני, הסיכון והפוטנציאל בתחום הדרכים בוודאי ברורים. בוודאי יש עוד מה לעשות בנושא המודעות וחיזוק הכלים של המפקדים כדי לעשות את הבקרה.

האתגר הוא בעיקר לגדודי המילואים הקרביים המתמרנים, בעיקר החי"ר, ובדגש על חודשי הקיץ בגלל האימונים שאנחנו לא יכולים לעשות בשעות מסוימות. פתרנו את הסוגיה הזאת בנושא השמ"פ כדי להשאיר את האנשים וכדי שהם ישנו, אז אנחנו מסוגלים להחזיק אותם עד הערב.

בקו זה פחות בעייתי.

גם באימון בצאלים אפשר להישאר עד סוף היום, מקבלים את השמ"פ.

עדיין צריך לשפר בנושא תשתיות לינה, שיתחילו במל"י. הייתי שם הבוקר. לכמה חטיבות הביאו אוהל לבן ממוזג שמאפשר שינה. הבעיה היא שאתה יכול לתת את ההנחיה. קודם כול, בין המפקדים יש מי שאוכפים ויש מי שפחות אוכפים. תמיד זה באחריות המפקדים, כולנו, גם אני בתוכם. האתגר הוא לראות עד כמה זה ישים, איך הם ישנו, האם הם ישנו בצורה טובה, וכמובן לשלוט באנשים ובפרטים. ראינו הרבה יצירתיות של מג"דים. יש מי שהחליטו שהם ישנים בתוך ה"לשבייה" (מקום האימון), יש מי שהחליטו שהם בכלל מחנים את הרכבים בבאר-שבע ומביאים אוטובוס, יש מג"דים שהחליטו שהם לא מאפשרים זיכוי של נשקים. גם ראינו ההיפך, חיילים שזרקו את הנשקים ואמרו: "לא תעצור אותי, לא תתפוס אותי בצורה הזאת".

אנחנו נעלה את המודעות של כולם. יש לנו השתלמויות גם למפקדי המילואים. אתם מכירים אותן, אנחנו עושים אותן כבר כמה שנים, גם אצלנו. נחדד לכלל המפקדים את ההוראות, שאכן קיימות היום. וכמובן תמיד יש אפשרות לעשות את הדברים טוב יותר.

חסרה הבקרה של היום האחרון.

זה ברמת התכנון, זה מעבר לפתרון היצירתי הנקודתי של המג"ד.

אני מניחה שאפשר לתכנן את האימונים.

באשר לתכנון, היום בגלל שיש לנו יותר אימונים מורחבים של שבועיים זה פשוט יותר ואנחנו כמעט לא מגיעים למצב הזה. בדרך כלל מגיעים למצב כזה באימון קצר של 5 ימים, שבסוף נותרים יומיים ארוכים של פעילות.

אני רוצה לומר מן הניסיון, וסביב השולחן הזה יש לי אולי את הניסיון הכי גדול, זה קשור ליצירתיות של מפקדים אבל גם היצירתיות מוגבלת. למשל בבא"פ (בסיס אימונים פיקודי) לכיש עד שלא שחררו אותך לאחר שניקית את המתחם אתה לא מקבל אישור לצאת. זה היה סוג של "בלוף" כדי לייצר מצב שאתה נשאר.

אז משאירים 5 חבר'ה.

אין ספק שצריך למצוא לזה פתרון בתכנון. תיכף אסכם את זה.

אני רוצה לומר דבר אחד שהוא השורה התחתונה. בלי להתייחס לסיפור של מני איתן, שהוא איש נהדר ומ"פ טוב וכל מה שנאמר, אני מזדהה מאוד, הצטייר בפרשה הזאת לכאורה כאילו הצבא אחראי על האימונים, על המתח המבצעי וכן הלאה, והמילואימניקים אחראים על הבטיחות. אין זה כך. אנחנו ביחד בסיפור הזה. כולנו אחראים גם לנצח את המלחמה ולהכין את הכוח למלחמה וגם לחזור הביתה בשלום. מילואימניקים וחיילים בסדיר ובקבע, זה צבא אחד. זה דבר אחד חשוב מאוד. זה הרושם שעלה מאחורי הדיון, שיש כאילו מתח בין סדיר ומילואים. אנחנו לא שם.

הסוגיה חשובה מאין כמותה. האתגר לעצור גדוד מילואים שועט הביתה הוא אתגר של מנהיגות. מי שראה פעם את הזיכויים – יש שם אתגר של מנהיגות מן המעלה הראשונה.

אני מילואימניק מנעורי בכל התפקידים, אני מכיר את הסוגיה הזאת מכל הכיוונים. כל מה שכולם אמרו פה הוא נכון. צריך להיבנות גם מהמקרה הזה. כרגיל התקשורת יצרה מתח, עיוותה וכדומה. אבל הסוגיה חשובה מאוד. אמרתי שאני לא רוצה לדבר על המקרה שלו כי יש בו פרטים רבים, הוא מורכב והוא מעלה כל מיני סוגיות שאשמח לדבר עליהן, אבל אני חושב שלא כדאי פה. שיהיה לנו בהצלחה.

אני מנציבות קבילות החיילים. הייתי בדיון בוועדת החוץ והביטחון והצגתי דברים שנגזרים מתוך הקבילות. ראשית, את מני איתן אני מכיר מתוך פנייה אחרת שהוא פנה אלינו, וכתוצאה מהפנייה הזאת קידמנו נושא מסוים בנכונות הצבא. זה דבר אחד.

דבר שני, קבילות מן הסוג הזה לגבי נסיעות זה נושא שעלה כבר. יש מח"ט אחר, לא אנקוב בשמו, שהעלה את זה. ברגע שהייתה התייחסות לגדוד הראשון הוא התייעץ אתי, כי היסטורית הוא היה גם פקוד שלי. אמרתי לו: תשנה את מבנה האימון, אל תגיע למצב שביום האחרון יש רק 3 שעות שינה. תבנה את זה אחרת, תן לחיילים 6 שעות שינה ואל תגיע למצב כזה. וזה מה שהוא עשה. לכן כשמדברים על הנושא, זה לא רק עניין בקרה, זה גם עניין של בניית שעות אימון.

יושב כאן נציג מז"י (מפקדת זרוע היבשה) שאחראי על בטיחות. הוא צריך להיות minded לעניין, כי על ה-3 שעות האלה – אנחנו מדברים על קיום אימון במתווה מבצעי – תאמינו לי, לא על זה ייפול דבר. בסרט הזה הייתי. למה? כי אם אתה נקלע לסיטואציה מבצעית אתה גם לא תישן 24 שעות כי האדרנלין עובד בך. זה לא שיטה להטמיע את יכולת העמידה.

דבר נוסף, איתן כבל נחנך אתי כאשר הוא התאמן בצאלים. אם מישהו רוצה לדעת באמת איך החיים בגדוד, ההוויה והמלווים – הוא יודע.

תספר לנו איזה חייל הוא היה.

הגיע אדם בלי פוזה ובלי כלום, איש עבודה, ובקטעים מסוימים הוא ידע לפתח מצבים כדי שלא יהיו תקריות.

אני חושב שהחומר שצריך להיות בנושא הזה נוגע לבניית מבנה האימון בצאלים וזה יפתור את הבעיה. לא על השלוש שעות יקום דבר.

אם זה מקובל על קמל"ר ועל עודד בר מעוז, אם יהיו מסקנות בהנחיות מבחינת הנהלים, כי עלו פה כמה סוגיות, בעיקר שמעתי שיש פרשנות גדולה מאוד שתלויה בפרשנות הנקודתית של המפקד – יצירתיות, תכנון אימונים וכולי.

הפקודות ממש בסדר. אני אומר שיש כאן אתגר מנהיגותי.

אבל היישום שלהן כנראה מסובך.

בהקשר לדברים שאמר חבר הכנסת פולקמן, הנושא של תכנון אימונים והסיום שלהם נמצא לגמרי באחריות היחידה המתאמנת. כפי שאמר הקמל"ר, זה לא שהמ"פ אחראי על שעות השינה ואילו למג"ד ולמח"ט לא אכפת. הדרגים השונים מאשרים את זה. כבר התאמנו בעומסים כאלה ואחרים. יש מנגנונים שצריך לראות שאנחנו נותנים לחיילים שלנו לישון. גם אנשי המילואים וגם המערכים הסדירים שמאפשרים לנו את זה נוהגים בעוד הרבה יותר אחריות מאשר נוהג זוג הורים סביר שמקיים חתונה לילדיו ומשחרר את האורחים שלו הביתה. לכן אסור שמהאירוע הזה יצאו בסוף מגבלות, שצריך לסיים אימונים ביום שלישי או ביום רביעי.

תודה. ברשותכם, אני רוצה לסכם.

אני מודה לך, חבר הכנסת פולקמן שהעלית את העניין והבאת את זה דווקא מזווית אחרת, לא מהזווית של ועדת החוץ והביטחון, ששם ישבתי מספיק שנים, כי אם זה היה מהזווית של ועדת החוץ והביטחון הנושאים ששוחחנו עליהם כאן, שהם מהזווית של עודד בר מעוז ומזוויות אחרות, לא היו באים לידי ביטוי כפי שעלו כאן.

כפי שאמרתי, אני מכיר את הנושאים האלה שנים רבות מאוד. במשך שנים, צריך לומר, זה לא היה על ראש שמחתו של צה"ל, אני אומר את זה בצורה מאוד ישירה ומכובדת. תמיד אמרו: "אנחנו יודעים להסתדר עם הכול, אנחנו..., אנחנו..., אנחנו...". עד שהמציאות לא מכה, עד שלא מצאנו את עצמנו מתמודדים עם תאונות דרכים, לעתים קשות, שבהן גם נהרגו חיילים – אני זוכר שכך קרה גם ביחידה שלי לפני 20 שנים – ובוודאי התמונה שהציג אושרי איתן, וברוך השם הוא חי אבל יש כאלה שכתוצאה מעומס כזה לא נחו וקיפדו את חייהם.

יש שינוי גדול.

בוודאי, אין ספק שיש שינוי, אבל כמו כל דבר שקורה במערכות, בשוטף יש דינמיקה שמרדימה את כולנו. כאשר במשך תקופה ארוכה אירועים לא מתרחשים – ושלא יקרו מקרים כאלה – אז מתחילים "לגנוב". הביטוי "יהיה בסדר" הוא ביטוי מפתח, לא נעים לי להגיד את זה, אבל הדברים מתנהלים כך, וכשאתה מתנהל בתוך מערך של חיילי מילואים, שהם עצמם חיים תחת ההגדרה של "יהיה בסדר", כל המהות שלהם בתהליך היא "יהיה בסדר" – זה מקרין גם למעלה וגם למטה.

לכן אני פונה אליכם, קודם כול, חייבים לחדד את עניין המאבק בקטל בדרכים. נכון, צה"ל מוביל, והלוואי והיינו מוצאים את החיים האזרחיים עומדים באותו סטנדרט שצה"ל הכניס במאבק נגד הקטל בדרכים.

אומַר גם במליאה, כשצה"ל מדבר – יש לו את חיילי המילואים ויש לו את צה"ל. במשך כל השנים המילואים הם לא באמת צה"ל. אני לא רוצה להיכנס עכשיו אל תוך הדיון הזה, לפתוח אותו. אתייחס אליו במליאה. עדיין צה"ל, וגם הפיקוד הבכיר שלו, שרובו לא שירת במילואים או לא פיקד על מילואים, לא באמת יודע, לא באמת מבין.

יש אלוף בצבא שהוא חבר שלנו, שאמר לי: "מה את רוצה, גם אני מילואימניק". אמרתי לו: "לא. אתה אמתי עכשיו?"

אני לא רוצה לפתוח את זה. היה לי ויכוח קשה בעניין הזה. אבי סייג, אתה זוכר שהרמטכ"ל ושר הביטחון לפני שנתיים נעלבו ממני על כי אמרתי שלא בדיוק מקבלים את המילואים. ולא באתי בנזיפה אלא באמת מתוך זה שאנשים לא מבינים. אתה בקבע, אתה יכול מבוקר עד ערב לעשות פעילויות, אבל זה לא לעזוב את החיים שלך.

חייבת לצאת הוראת ריענון של כל המערכות. האימונים – נכון, כפי שאמרת, לא מאשרים תרגילים סתם וזה עובר את כל האישורים מרמת המח"ט ומרמת צאלים או בא"פ לכיש או אליקים או רמת הגולן, תלוי איפה אתה עושה את האימון. אבל, חברים יקרים, אנחנו מכירים את זה. בא הפיקוד, לפעמים המח"ט או המג"ד ואומר: "היחידה שלי יודעת לעשות את זה, עשינו את זה כבר עשרות פעמים". ותמיד הרי לא צריך יותר מפעם אחת. חברים, אנחנו מסיימים אימונים "קרועים וגמורים". לכן אני פונה אליכם ומבקש, זה חלק מן הסיכום שנוציא בפנייה לצה"ל, שאנחנו מבקשים לחדד את ההוראות ואת הפיקוח – אסור שייווצר מצב שמפקד יעמוד בדילמה מן הסוג הזה, אסור שזה יקרה.

ודבר אחרון שאני רוצה לומר, תזכרו, כאשר נצרה של רימון נפתחת סוגרים אימונים ליום שלם בכל צה"ל, כשרוטר של מטוס קצת נסדק עוצרים את מהלך האימונים של המערכת השלמה. צודק אלי הדר, חברות וחברים, אני לא רוצה להגיד איך השעה האחרונה או השעתיים האחרונות של התרגיל נראים, גם באוגדה 98, גם בחטיבה 55, גם בגדוד 7, שם נמצאים הכי מובחרים שבמובחרים.

בשורה התחתונה, זה דבר שצריך לשים עליו משקל שלם.

אני פונה לצה"ל, להתייחס למקרה של מני איתן לפנים משורת הדין ולשקול מחדש את הדחתו של המ"פ. אנחנו באמת רואים שזה בא ממקום טוב, ממקום נכון. אני לא נכנס עכשיו לשאלה על סירוב פקודה. הייתי ליד סירובי פקודות בחיי באמצע המלחמות, תאמינו לי, הייתי ליד אנשים שסירבו פקודה, וברוך השם ידעו להתמודד במצבים פי אלף יותר בעייתיים ויותר קשים מתרגיל ומחלו להם, וחלקם הגיעו לדרגים בכירים מאוד בתוך המערכות הצבאיות.

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 16:20.