הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 19

מישיבת ועדת המשנה של ועדת הכלכלה לתחבורה ציבורית

יום שלישי, י"ז בתמוז התשע"ז (11 ביולי 2017), שעה 13:00

1. שירותי תחבורה ציבורית בכפרים הלא מוכרים בנגב ואליהם

2. תגבור שירותי התחבורה הציבורית ביישובים הערביים

3. שילוט בשפה הערבית באוטובוסים ובתחנות ההסעה

ישיבת מעקב לציון יום השפה הערבית

חברי הוועדה: דב חנין – היו"ר

טלב אבו עראר

יוסף ג'בארין

עבד אל חכים חאג' יחיא

יעל כהן-פארן

רפרנט תחבורה ציבורית באג"ת, משרד האוצר - הראל שליסל

מנהל אגף בכיר תחבורה ציבורית, משרד התחבורה - דרור גנון

לשכת יועמ"ש, משרד התחבורה - עופר לוי

סמנכ"ל חברת הנסיעות והתיירות נצרת, מפעילי התחבורה הציבורית - וליד מוסלמאני

מנהל שיווק ושירות לקוחות, דן באר שבע, מפעילי התחבורה הציבורית - איתי רוגטקה

דובר דן, מפעילי התחבורה הציבורית - איתן פיקסמן

מנכ"ל 15 דקות, ארגונים לקידום התחבורה הציבורית - גיל יעקב

רכז קידום שוויון בנגב, סיכוי - העמותה לשוויון אזרחי בישראל - עופר דגן

מנהל שיווקי, חברת סיטיפס - עוזיאל ותיק

יועץ לענייני החברה הערבית, סיטיפס - חאתם חוואיס

נכים למען נכים - דן קדרון

האגודה לזכויות האזרח - שדא עאמר

מ"מ ראש העיר טייבה, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות - עבד אל חכים גבארה

סגן ראש העיר טייבה, נציגי רשויות מקומיות ומועצות אזוריות - טארק עאזם

עוזר, המועצה המקומית מעלה עירון - מאהר עגברייה

עמותת סיכוי - מוחמד חליליה

רכז קהילת הסטודנטים של טייבה - אחמד חאג' יחיא

נציג התאחדות הסטודנטים - נשאט דמלחי

טייבה - מקדאד עבד אל קאדר

נציגת התאחדות הסטודנטים - מירב סלע

מנכ"ל הכנסת לשעבר, סגל א - דן לנדאו

מוזמן/ת - אחמד עאבד

מוזמן/ת

עבד אל-כאדר

מוזמן/ת - אריאל מונין

מוזמן/ת - חיאם קעאדן

מוזמן/ת - יותם אדמי

שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את סיטיפס - סטיבן יעקב לוי

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את אגד, רכבת ישראל - יהושע שלמה זוהר

עידית חנוכה

הדס צנוירט

שילוט בשפה הערבית באוטובוסים ובתחנות ההסעה

ישיבת מעקב לציון יום השפה הערבית

שלום רב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה. אני מתנצל בפניכם על האיחור הקל בלוח הזמנים. יש בפנינו ישיבה מאוד עמוסה היום. אנחנו נעסוק בשלושה נושאים, ובשלושתם מדובר בדיון מעקב של עבודת ועדת המשנה לענייני תחבורה ציבורית של ועדת הכלכלה.

הנושא הראשון בו נפתח הוא מקומה של השפה הערבית במערכות התחבורה הציבורית. זה דיון מעקב לדיון שקיימנו בוועדה לפני שנה בדיוק, ביום השפה הערבית הקודם. גם היום אנו מקיימים את דיון המעקב הזה במסגרת דיוני יום השפה הערבית שמתקיימים כאן בכנסת.

הדיון השני גם הוא דיון מעקב. הוא על מצבם של שירותי התחבורה הציבורית בישובים הערביים ורמתה של התחבורה הציבורית בישובים הערביים, והדיון השלישי – ואני מקבל בברכה את חבר הכנסת טלב אבו עראר, שנכנס אלינו בדיוק עכשיו – גם הוא דיון מעקב, על שירותי התחבורה הציבורית בישובי האוכלוסייה הבדואית בנגב, בדגש על הכפרים הבלתי מוכרים.

אנחנו נתחיל בנושא הראשון – שירותי התחבורה הציבורית בשפה הערבית, הנגשת התחבורה הציבורית בשפה הערבית. לא נחזור על כל הדברים החשובים והעקרוניים שנאמרו בדיון הקודם; רק אזכיר שנקודת המוצא שלנו כוועדה היא שהשפה הערבית היא שפה רשמית במדינת ישראל, היא צריכה ליהנות משוויון מלא בכל מערכות החיים, כולל במערכת התחבורה הציבורית. אנחנו מדברים פה על דבר בעל משמעות עקרונית, אבל גם בעל משמעות מעשית מאוד-מאוד גדולה – מכיוון שהנגשה לשונית של שירותי תחבורה ציבורית זה בדיוק מה שמאפשר לאנשים להשתמש בנוחות בתחבורה ציבורית, מבלי לפענח בשפה שהם קצת מתקשים בה. לכן זו אינה רק סוגיה עקרונית; זו גם סוגיה מעשית ממדרגה ראשונה.

מאז הישיבה שקיימנו לפני כשנה בנושא מעמדה של השפה הערבית בתחבורה הציבורית, אנו כוועדת משנה קיימנו עבודה רבה מול ועם משרד התחבורה ומשרדי הממשלה האחרים הנוגעים בדבר. אני גם מברך על כל ארגוני ועמותות החברה האזרחית – סיכוי, האגודה לזכויות האזרח, ארגוני התחבורה הציבורית הפעילים בכלל בחברה – על המעקב והפעילות שלהם בנושא הנגשת התחבורה הציבורית בשפה הערבית. הפעילות שלכם היתה מאוד חשובה ומבורכת.

לעבודה הרבה הזו יש הישגים, יש תוצאות. אפשר בהחלט לראות שינוי. אנחנו רואים יותר ויותר תחנות שמונגשות גם בשפה הערבית – לא רק בשפה העברית – גם בישובים ערביים. אני רק רוצה לציין למען הפרוטוקול שעד היום יש ישובים ערביים שבהם כל השלטים הם בעברית – גם זה עדיין קיים, אבל יש יותר ויותר ישובים ומקומות שבהם יש גם בעברית וגם בערבית, וגם יש התקדמות מסוימת בהנגשת המידע בכלל בשפה הערבית.

ועדיין, הפערים הם מאוד-מאוד גדולים, ומה שאני מבקש מכם בדיון הזה זה להתמקד בדיוק בנקודה הזו של הפערים. אנחנו ציינו את ההישגים הקיימים, אנחנו בהחלט מעריכים אותם, וגם גאים בזה שגם לנו כוועדה וגם לכם כארגונים וכפעילים היה חלק בהישגים האלה. אני גם מעריך את אנשי משרד התחבורה ונציגי הממשלה שנמצאים אתנו, וגם להם מודה על ההישגים, אבל אני לא רוצה שנתעכב בנקודה הזאת. מה שהשגנו, השגנו. בואו נראה מה עדיין לא השגנו, ובמיוחד היכן נמצאים הפערים בלוחות הזמנים והיעדים שהממשלה הציגה בפנינו, שמשרד התחבורה הציג בפנינו, לבין המצב הקיים היום בשטח.

לכן ברשותכם אפתח בהצגה קצרה, דווקא שתגיע מצד ארגוני החברה האזרחית בדגש על הסוגיה הזו של הפערים, ואחר כך נפתח את הדיון באופן יותר רחב. סיכוי, רוצים לפתוח? בבקשה, אדוני.

תודה, אדוני היושב-ראש. מוחמד חליליה, עמותת סיכוי. עמותת סיכוי, כפי שציינת, פועלת לקידום התחבורה הציבורית בחברה הערבית. אנחנו מציינים שיש שיתוף פעולה בינינו לבין משרד התחבורה, ויש התקדמות בכמה תחומים.

בעניין השפה הערבית אני מעוניין להתמקד בכמה תחומים, שגם ציינו קודם – בחלקם חל שיפור ובחלקם עדיין אין התקדמות. אתחיל בשילוט הסטטי שמשרד התחבורה הבטיח שהוא יקים בתחנות האוטובוסים, השפה הערבית לצד השפה העברית, בכל הישובים, בכל התחנות.

כיום במרחב הציבורי של השפה הערבית של הישובים הערביים אנחנו רואים שיש התקדמות ויש שילוט סטטי בתחנות. בחלקן זה שיפור משמעותי, אבל לצערי, בחלק מהמקומות התרגום של השפה, למרות שמשרד התחבורה הבטיח שהתרגום יהיה בשיתוף פעולה עם האקדמיה ללשון הערבית, עדיין בחלק מהתחנות התרגום הוא תעתיק, ולא תואם את המילה ואת משמעותה בשפה הערבית – זה אחד.

עניין הכריזה. אנחנו עדיין – כשאני נוסע בתחבורה ציבורית, באוטובוסים, אני עדיין מתבלבל עם עניין הכריזה של שתי השפות ביחס, הוא עניין אחיד, או יש פערים. במקומות מסוימים אנחנו רואים שיש כריזה בערבית, לצד השפה העברית בישובים הערביים, אבל בחלק מהאוטובוסים, כשיוצאים מתוך המרחב של הישובים הערביים, לפעמים הכריזה נעלמת. כעמותה שפועלת לקידום והנגשת השפה, אנחנו מעוניינים שגם משרד התחבורה ייתן תשובה לסוגיה הזאת.

הסוגיה השלישית היא אתר אינטרנט. כשנכנס כל תושב ערבי לבדוק את אתר האינטרנט, אתר האינטרנט בשפה העברית הוא אתר מפותח, הלשוניות מכוונות אותנו למקומות שאנחנו רוצים להשתמש בהם, אבל כשעוברים לשפה הערבית, אנחנו רואים כאילו זה מסמך וורד שתורגם לשפה הערבית, ואין שם לשוניות והכוונה ללשוניות או לפונקציות שמשרד התחבורה אמור לספק עליהן מידע.

מצד שני, גם המוקד הטלפוני, לא חל שיפור בתרגום, בניתוב השיחות – כשמישהו רוצה לקבל מידע מהמוקד הטלפוני, אני צריך לבקש, אחרי מענה אנושי, צריך לבקש לקבל נציג דובר ערבית, ואין בניתוב השיחות הראשוני ניתוב שיחות לדובר ערבית.

אדוני, הדוגמה שאדוני מביא היא דוגמה למצב אבסורדי לחלוטין, כלומר מי שרוצה לדבר בערבית, צריך פשוט להמתין למענה אנושי בשפה אחרת כדי שהמענה האנושי יעבירו אותו בסוף לדבר עם מישהו בערבית, ויחכה מחדש.

זה לא נכון. אני יכול להשמיע לכם את המענה הקולי. אולי היתה תקלה, אבל זה עובד.

בסדר גמור. מאוד נשמח לשמוע. אני בכלל תמיד אוהב לשמוע חדשות טובות. את החדשות הלא טובות אני שומע לבד... אז את החדשות הטובות אני רוצה בדיוני הוועדה.

אדוני היושב-ראש, משפט סיום. כפי שאמרתי, אנחנו בשיתוף פעולה עם משרד התחבורה. גם במרחב אנחנו רואים שיש התקדמות בתשתיות תחבורה, וגם הקווים – יש קווים שעובו ויש גם קווים חדשים, אבל אנחנו מצפים שהשפה הערבית, היא אחותה של השפה העברית, היא משאב תודעתי שאמור לחלחל לכל היבטי החברה האזרחית, בכל היבטי החברה הישראלית, גם בתחנות בישובים היהודיים אמורה השפה הערבית להיות לצד השפה העברית, שגם אזרח ערבי שפונה לעיר יהודית, אמור להיות מונגש, וגם אזרח יהודי שלא דובר ערבית, ומבקר בתוך הישוב הערבי, אמור לדעת מה הקווים שמשרתים. תודה.

תודה. זו הזדמנות גם להביע הערכה לעבודה שלכם ולעזרה שאתם נותנים לוועדה שלנו בענייני תחבורה ציבורית בכלל ותחבורה ציבורית בישובים ערביים, כולל בסוגיה של השפה הערבית.

עו"ד שדא עאמר, בבקשה, האגודה לזכויות האזרח.

שלום לכולם. אני מברכת על הדיון. לא אחזור על הדברים החשובים שנאמרו ועל מה שהיה בשנה שעברה. אני כן רוצה להציב שאלות בפני הוועדה ובפני נציג משרד התחבורה. אני מבקשת לקבל לו"ז מפורט, מתי יושלם כל התרגום של השילוט – גם הסטטי וגם האלקטרוני, ואני רוצה לדעת, האם מה שנמסר לנו, שיהיה שילוט משולב ב-5,000 תחנות מתוך 30,000 תחנות שיש בארץ – האם זה המספר המקסימלי? כי כפי שנזכר פה, אזרחים ערביים נמצאים בכל הארץ, הם נוסעים לעבודה, לאוניברסיטאות, לבתי חולים, לבתי משפט, אז קודם כל לו"ז, ודבר שני, מבחינה מספרית – האם יש מספר קבוע, או זה הולך להיות בכל הארץ.

ולגבי הפריסה הגיאוגרפית, האם שלטים אלקטרוניים יהיו בישובים שיש בהם רק מעל 50% אזרחים ערביים? כי זה מצב פסול, ואנחנו לא יכולים לקבל אותו, שיהיה שילוט רק בישובים ערביים, כי כפי שאמרנו, אזרחים ערביים נוסעים. כלומר האם זה יהיה בישובים שיש בהם מעל 50% אזרחים ערביים – האם זה כלל של משרד התחבורה או לא? ולגבי הפריסה הגיאוגרפית של השילוט.

לגבי הכריזה – אני מברכת על הכריזה שיש במספר אוטובוסים אבל היינו עדים לכך שאחרי מחאה של תושבים – בבאר שבע למשל – הכריזה הופסקה. אמנם חזרה, אבל למה הופסקה? והאם נגיע למצב הזה שוב, ואיפה תהיה כריזה?

חשוב גם לציין שהכריזה חשובה מבחינת השפה הערבית, אבל גם היא חשובה לאנשים עם מוגבלויות, וזה קבוע בתקנות. מתי זה יושלם באוטובוסים, אבל גם ברכבת.

כמובן, גם לעניין המענה הטלפוני, אבל בתקנות הובטח גם שתהיה אפליקציה בערבית. אני אשמח לקבל תשובה.

תודה, גברתי, על הדברים שלך, ותודה על הליווי שלכם בנושא הזה – באמת הערכה לעבודתכם בתחום הזה.

נציג התאחדות הסטודנטים, בבקשה – אתה רוצה לדבר על סוגיית השפה?

הבעיות של הסטודנטים.

הבעיות של הסטודנטים בתחבורה הציבורית זה נושא בפני עצמו, שנדבר עליו מייד, אבל אם אתה רוצה לדבר בהקשר השפה – זו ההזדמנות. אם לא, בסיבוב הבא. בסדר גמור.

מר ותיק, המנהל השיווקי של חברת סיטיפס.

אנחנו ברכבת הקלה מונגשים בצורה מלאה בשלוש השפות – עברית, אנגלית וערבית – גם בכריזה, גם באותם אמצעים קוליים וגם באמצעים של מדבקות, כל המידע שלנו ניתן בשלוש שפות.

דיברו פה גם על אתר האינטרנט. אתר האינטרנט שלנו – גם הקיים וגם זה שנבנה ואמור לעלות ממש בשבוע הבא – נבנה מראש להיות בשלוש שפות, כך שהוא מראש אמור להיות מותאם.

מבחינתנו, כל מה שניתן בעברית, ניתן גם בערבית – חיים בירושלים, והפייסבוק שלנו הוא בעברית ובערבית, כך שמהבחינה הזו אנחנו בנגישות מלאה.

תודה, אדוני, על דבריך. אם למי מהנוכחים עדיין לא יצא לנסוע ברכבת הקלה בירושלים, אני מאוד ממליץ על כך – גם כדי לראות איך נראה אמצעי התחבורה הזה, אבל גם כדי לראות עד כמה זה דבר טבעי, לא מסובך, לא מעורר בעיות או מתחים, להפך – מתקבל בצורה הכי טבעית על-ידי קהל מאוד מגוון שנוסע בתחבורה ציבורית בירושלים, ואני נוסע – כל סוגי האוכלוסייה שקיימים בחברה שלנו נוסעים בתחבורה ציבורית בירושלים. זה מתקבל בצורה הכי טבעית, כאשר אנחנו כמערכת רואים אותו בצורה הכי טבעית. כשהמערכת מתייחסת לזה כדבר הכי טבעי, ולא חושבת שיש פה איזושהי בעיה או משהו שצריך לעורר מתח, זה עובר ומתקבל בצורה הכי טבעית, ובברכה הכי גדולה על-ידי הציבור. אז באמת הערכה, וטוב שהגעת כדי לתת לנו את הדוגמה החיובית בהקשר הזה.

מר גיל יעקב, 15 דקות, בהיבטים של השפה.

להוסיף למה שנאמר בנושא האפליקציה – יש אפליקציה של משרד התחבורה, שנקראת קול קו, שניתן לדעת מתי האוטובוס מגיע, וחשוב שהשירות הזה יהיה זמין גם לדוברי השפה הערבית, כי אין טעם שיחכו סתם בתחנה, אם יש אמצעי טכנולוגי פשוט שאפשר להנגיש אותו, אז לקבל תשובות גם לגבי הנושא הזה של הנגשה באפליקציה.

תודה רבה. עכשיו נשמע תשובות של משרד התחבורה בסוגיית השפה. לאחר מכן נאפשר לחברי הכנסת לדבר בכל הנושאים, כי הם צריכים אחר כך לצאת לדיונים אחרים, ואז נפתח את דיוני המעקב שלנו בשני הנושאים הנוספים. בבקשה, דרור.

תודה רבה. אני רוצה לפתוח ולומר שאני מלא הערכה לארגונים בכל הקשור לתחבורה ציבורית בחברה הערבית. יש לנו שיתופי פעולה טובים, ואם אני מחלק למה שקורה בדרך כלל – אנחנו מקבלים יותר הערות בונות מאשר ביקורת, כלומר עדיין יש ביקורת, אבל יש גם הערות ותרומה בקיום סקרים ובכל מיני תהליכים בתוך הישובים עצמם, שגם מעודדים את השימוש. בסוף אנחנו מייצרים פה הרבה קווים, הרבה נסיעות, הרבה מידע, אבל יש להביא לנוסעים שישתמשו, והם עושים את זה. יש פה שילוב אינטרסים ופעילות משולבת – גם למשרד התחבורה וגם לארגונים.

לגבי השילוטים, כיום יש במדינת ישראל קרוב ל-21,000 תחנות סככה; מתוכן קרוב ל-4,000 שנמצאים באזורים שהם או מובהקים, ישובים ערביים, או יש בהם רוב מכריע, או יש בהם 50%, כפי שנאמר על-ידי הגברת. אנחנו יצאנו לתרגום, והוא היה לא מספיק טוב – היה ברמת תעתוק, כפי שנאמר פה, וכן פנינו לאקדמיה ללשון השפה הערבית.

מי נתן לכם את התרגום?

האקדמיה ללשון בשפה הערבית.

כי יש הרבה ליקויים.

יכול להיות.

בטוח.

אבל תבינו שהתרגום שאנחנו עושים עכשיו הוא ל-20,000 תחנות, כלומר הרבה מאוד חומר. יכול להיות שיש טעויות, יכול להיות שהתעתוק אינו נכון – מעתיקים מילה בעברית לערבית, ופה אנחנו פונים גם לציבור, ופנינו – מקום שיודעים שיש בעיה, להודיע לנו שנתקן.

השלט הזה נשאר כמה שנים?

הוא מעודכן כל שלושה חודשים, אם יש שינוי. אם יש הערה או פנייה של טעות- - -

כיוון שגם אני מקבל הרבה תלונות על ענייני תעתיק, מי הכתובת? יש כתובת אחת במשרד התחבורה שאליה אפשר לומר לכל הציבור: אתם רואים טעות בשלט – זו הכתובת, זה האימייל, זה הטלפון – תפנו?

קודם כל, אפשר לפנות לפניות הציבור.

פניות הציבור זה כתובת גדולה.

פניות ציבור לתחבורה ציבורית, שמקבל את כל הפניות בתחום התחבורה הציבורית. הוא מנתב, בהתאם לנושא, לגורם המטפל במשרד. זה הדבר הכי פשוט ונכון, כי אם כל פקיד יקבל, לא ייצא מזה דבר. בפניות שאנחנו מקבלים גם בנושאים האלה, אנחנו מטפלים בהן בצורה מרוכזת.

ברשותך, יש מקום שמשרד התחבורה יקדם קמפיין להטמעת השפה הערבית, וכל פנייה וכל טעות שנמצאת במרחב הציבורי, הציבור יכול לפנות? כי משרד התחבורה אמור ליידע את הציבור לגבי הטעויות האלה.

יש באופן כללי פרסומים והסברה בתחום התחבורה הציבורית לגבי הפעילות של התחבורה. אנחנו לא פונים בדרך כלל בצורה תקשורתית לגבי טעויות, אבל היום זו במה טובה לומר את זה, ואתם מייצגים את הציבור, ונמצאים בכל אותם ערים וישובים, ויכולים לתת לזה גם דגש. גם אנחנו נעשה את זה – דרך מתאמי התחבורה והרשויות עצמן נעביר פנייה מסודרת.

לי הדבר הזה נורא-נורא מציק. הרי ברור גם לך וגם לי, שאם בשלט של תחבורה ציבורית היה כתוב באיזשהו מקום "תל עביב" בעי"ן ולא באל"ף, כולנו היינו מרגישים מבוכה מאוד גדולה מזה, וזה היה מתוקן תוך כמה ימים – אני בטוח, אחרי שזה היה מעורר שערורייה ענקית והיה זוכה לכותרת בעיתון.

בציבור הערבי אני נתקבל בהרבה טעויות שהן בדיוק כאלה, קשות. המערכת עובדת לאט – אני בטוח שאתם רוצים לתקן את זה, אבל יש משהו שהוא צורם בכך שאנו מרשים לטעויות כאלה להישאר הרבה זמן במרחב הציבורי. זה מביך את כולנו בסוף. כולנו נראים כאנשים שלא כותבים נכון או לא מתייחסים ברצינות למידע שאנחנו מפרסמים.

קודם כל, אנחנו כן מתייחסים ברצינות, ואתה יודע את זה. אני גם חושב שאין שום משרד במדינת ישראל, תקדימי, שכל הנושא של התרגום לשפה הערבית אצלו נמצא בכל האמצעים כמו בתחבורה הציבורית, ואני מוכן לסרוק אתך עכשיו- - -

אל תחזור אתי לנקודה- - -

זה משהו חדש.

אל תחזור לנקודה של ההערכה לעבודה שלכם, היא קיימת באמת. אני מעריך את עבודתכם, כל הכבוד. עכשיו אני שואל אותך שאלה נקודתית: אנחנו רוצים למנוע מצב שבו טעויות כתיב נמצאות במרחב הציבורי הרבה זמן. אנחנו רוצים שאתה תמצא את הדרך ותציג לנו, איך אתם מייעלים את תהליך העבודה מול הפניות שקיימות בנושא הזה? למשל, אנחנו יכולים לומר עכשיו לאגודה לזכויות האזרח, לעמותת סיכוי ולכל הארגונים האזרחיים שנמצאים פה, לעשות אצלם קמפיין, שהם יקבלו תלונות מאנשים על טעויות, אבל אנחנו רוצים להבטיח שכשהם מעבירים לכם – נניח, בעוד חודש, רשימה של 150 טעויות – סתם בחרתי את המספר הזה – אתם אחראיים לזה שהן יתוקנו – אחרת כולנו נהיה במבוכה יותר גדולה. בבקשה.

נתחיל בזה, שזאת פעם ראשונה שעשו את זה. תל אביב קיימת מזמן בשלטים וכן הלאה, ויש גם מאגרים קבועים. אנחנו בנינו מאגר חדש. מטבע הדברים, גם במאגר חדש יש תיקונים, ונעשה.

גם כשפונים אלינו, אנחנו מפנים את זה לאקדמיה, לבדוק שמי שטען שיש טעות, אנחנו צריכים לקבל אישור על הטעות. בסופו של דבר אנחנו מייצרים פה מאגר.

אחת הבעיות המרכזיות שהיו לנו, שלא היה מאגר של גורמים אחרים בממשלה, של שמות רחובות או של כל מיני אתרים באותם אזורים, אבל היה מאיפה לשאוב את זה. אם היום אני רוצה, כמו שאתה אומר, תל אביב, לקחת את כל הרחובות שם, יש לי מאגר שקיים במשרדי הממשלה, שאני פשוט שואב אותו למערכת. בנינו את זה מאפס. צריך להבין את זה.

אתה גם לוקח את הטעויות שנמצאות שם, שאתה שואב את המידע.

לא. במקומות שיש טעויות ואנחנו שואבים מידע ואומרים לנו, אנחנו מחזירים.

אני אומר שאתה שואב את המידע הקיים, שמות רחובות, ואם רשום שם בטעות, אתה שואב את הטעות.

יש בסיס, אבל הבסיס הזה נבדק. כשאין בסיס, צריך לייצר בסיס.

את רוב החומר יצרנו בעצמו.

בוא נתקדם לשאלת המספרים. כמה תחנות תהיינה משולטות שילוט סטטי בעברית וערבית, ועד מתי?

בגדול, כפי שנאמר פה, שלב א' הוא 5,000 הסככות הראשונות שאמורות להיות. כרגע עובדים על זה בקצב מאוד גבוה. המפעילים הם אלה שמתקינים את השילוטים.

היתה בזמנו טענה שזה יושלם עוד בשנת 2016.

נכון, ואז היתה הבעיה של איכות המידע, מה שנטען כאן שהיו המון טעויות. אז פנינו לאקדמיה, ולקח לה עוד זמן לעשות את העבודה ולעבור על כל הקבצים, שזה כמות גדולה מאוד של קבצים.

כשפונים לאקדמיה- - -

האקדמיה זה גוף. אתה יכול להשתמש בשירותים שלו. הוא עוסק בנושא הלשון של השפה הערבית, יש שם גם השפה העברית.

מי עובד שם? לפעמים גם יהודים שלומדים ערבית – לא הכי, ומכאן נובעות הטעויות.

אנחנו יוצאים מנקודת הנחה- - -

המצב כרגע הוא שאתם כבר קיבלתם תשובות מהאקדמיה לגבי ה-5,000?

הרוב קיבלנו. נשארו לנו עוד 39 קבצים שכרגע נמצאים בעבודה. עד סוף יולי נהיה בהתקנה מסיבית, ירגישו אותה הרבה יותר, ואני מקווה שעד ספטמבר נסיים הכול.

כלומר עד ספטמבר אנחנו משלימים את ה-5,000 הראשונות.

נכון. אחר כך נכין את התוכנית למנה הבאה, שתהיה כנראה הרחבה של אזורים נוספים. יש לנו גם עניין, למשל, עם עיריית תל אביב – מאחר ש- - - הוא הזכיין, ובזכייה שלו בנה סככה עם שלט, שעוד לפני שהכנסנו את החקיקה לתוקף של הצגת המידע, שלט אחר – אנחנו צריכים לעשות גם התאמות מבחינת התוכנה, הקבצים. יש לנו עניינים טכניים שצריך לסכם אותם, ואז נוכל להתקין בכל אזור תל אביב. זו התוכנית הקרובה. לאחר מכן נתפרס בכל הארץ. הרעיון הוא שבכל הסככות במדינת ישראל- - -

מה המועד שאתם צופים לכך שבכל מדינת ישראל הסככות תהיינה דו-לשוניות?

אני לא יודע להתחייב כרגע על מועד. אני מעריך שזה יהיה במהלך השנה הבאה, מהלך 2018.

הבנתי. לשאלות הנוספות שהועלו פה?

לגבי כוכבית 8787, יש אפשרות לבחור את הספרה 4 ולקבל מוקדן בשפה הערבית, אזזה כן קיים.

לגבי הנושא של השילוט האלקטרוני, גם שם אנחנו נמצאים כרגע בתרגום שמות הכנה – שם זה מקוצר. בשילוט הסטטי זה מלא ובאלקטרוני – מקוצר, אז גם זה עובר סוג של תרגום, לפי כללים. גם זה אמור להסתיים בקרוב, ואז זה יוצג במכה אחת.

יש מועד?

מחכים לקבצים. שוב, אני מקווה שזה ייגמר בחודשיים הקרובים, ואז נשדר את זה במכה אחת לכל השלטים. זה עניין אלקטרוני. לא צריך להציב פיזית בתחנות.

לגבי הכריזה, יש כריזה במספר מערכות – במטרונית, יש בירושלים, במגזר הערבית, בהרבה ישובים אחרים. באר שבע – הכנסנו עכשיו. הבעיה שהיתה בבאר שבע היתה אותה בעיה של איכות התרגום. היא היתה מאוד ירודה, ואז הורדנו את זה, כי מי שהתלונן שזה בשפה הערבית, לא התייחסנו, כלומר מי שחשב שלא צריך להציג. התייחסנו לזה שפנו אלינו מהחברה הערבית, ואמרו לנו שמה שאנחנו כורזים, לא נכון. אז הורדנו, תיקנו והחזרנו, ועכשיו יש כריזה בבאר שבע.

הכריזה אמורה להיות בכל הישובים?

אנחנו עכשיו יושבים על תוכנית שאמורה להיפרס בכל הישובים. לאט-לאט תיושם. יש אוטובוסים שמבחינה טכנולוגית לא מסוגלים, והם אמורים להיות מוחלפים במהלך השנתיים-שלוש הקרובות, ואז נכניס את זה במסגרת החידוש, כי לא יהיה חכם להשקיע בו זמנית.

זה כולל גם רכבת?

אני לא נציג הרכבת.

יש לנו פה סמנכ"ל הרכבת. תכף נשמע אותו בהקשר.

לגבי האתר, משרד התחבורה מעלה אתר חדש ב-gov.il. העברנו את האתר שלנו ל-GOV, ושם הוא יעלה עם תרגום מלא לשפה הערבית.

מה לוח הזמנים לזה?

אני לא שולט בעניין הזה, אז אני לא יודע לומר לך, אבל אני מעריך שזה יקרה בחודשים הקרובים.

יש פה מישהו ממשרד התחבורה שיודע מתי האתר אמור לעלות?

אבדוק את זה ואחזיר לכם תשובה.

תרגמנו את כל הקבצים של התחבורה הציבורית החל מאוקטובר 16', והעמדנו אותם למפתחי אפליקציות בשוק הפרטי, כי אנחנו מאמינים מאוד שהשוק הפרטי יכול להיות טוב מאתנו גם בנושא של אפליקציות. מבחינתם, הם יכולים מחר בבוקר להציג את זה בערבית, כי כל הבסיס נמצא.

מה עם האפליקציה של משרד התחבורה?

האפליקציה נשענת על האתר, וברגע שזה יתורגם, זה אוטומטית יהיה באפליקציה גם כן, כלומר הכול יהיה מכה אחת.

תודה רבה. מר לנדאו, בבקשה, אדוני. היתה פה שאלה בעניין הרכבת. אנחנו כרגע בחלק הדיון שעוסק בשפה הערבית.

אז העדכונים שלי – ואנחנו בדיון פולו אפ על הדיון של שנה שעברה, אם אני זוכר נכון- - -

נכון.

לגבי מוקד השירות שלנו, שהוא מוקד שירות נפרד ממשרד התחבורה, מוקד השירות של רכבת ישראל – יש היום ארבעה דוברי ערבית במוקד. אנחנו מקווים שעד סוף אוגוסט אמורים להיות מגויסים עוד, כך שבכל משמרת יהיה מענה אנושי בערבית. היום זה לא ב-100% מהמשמרות.

לגבי האתר, האתר החדש של רכבת ישראל עלה ממש בשבועות האלה, והחלק של השפה הערבית עולה באוגוסט. האפליקציה, שכבר היום היא בערבית, אבל לא כוללת את מודול התעריפים, זה יעלה בעוד כשבועיים, וזה אומר שאפשר, חוץ מלוח הזמנים ותכנון הנסיעה, גם אפשר יהיה לתכנן את התעריפים בהתאם לתעריפים החדשים של משרד התחבורה. הרי היתה רפורמה גדולה בתחילת 2016.

הדבר האחרון, היום כבר כ-98% מתחנות הרכבות הותקנו כבר מסכי LCD. אלה מסכים גדולים מעל עמדות, והם דו-לשוניים, וזה כדי לצמצם את הפער שנגרם מכך שהשילוט האלקטרוני ברציפים עצמם הוא חד-לשוני – יש בו גם מילה אחת באנגלית, אבל יש שם מגבלה אובייקטיבית.

כפי שעדכנתי בשנה שעברה – זה עוד היה אז קצת רחוק; עכשיו זה קצת התקרב – רכבת ישראל כבר יצאה במכרז בין-לאומי ל-300 ומשהו קרונועים, זה אותן רכבות בלי קטר. הם חשמליים, ובתוכם זה אמור להיות סוג הרכבות הראשון שמסכי המידע האלקטרוני בתוכם יהיו דו-לשוניות. עד כאן העדכונים שלי.

אפשר לשאול מה לגבי הכריזה ברכבת?

בניגוד לרכבת המקומית בירושלים או לרכבת מקומית אחרת, מאחר שהכריזה היא עמוסה במידע, ומי שנוסע ברכבת יודע שהנאומים של הפקח או של הכריזה האוטומטיים נמשכים הרבה מאוד זמן, יש אצלנו כריזה רק בעברית, למעט כאלה מתקרבים לתחנת נמל התעופה בן-גוריון או קונקשיין לזה, ואז יש משפט באנגלית שאומר שמי שרוצה בן-גוריון – שיירד כאן.

כרגע לא מתוכננת כריזה בשפות נוספות, כי הכריזה היא הרבה יותר נרחבת; היא לא רק: התחנה הבאה, כפי שזה מתאפשר בתוך מערכת סגורה של רכבת קלה או מטרו.

אדוני, אני שומע את תשובתך, אבל אני חייב לומר שהיא לחלוטין לא מספקת. הרכבת יכולה כמובן להוסיף הרבה מידע מכל מיני סוגים, אבל לפחות המידע הבסיסי, שחשוב לנוסע, חייב להיות גם בערבית – זו גישתנו.

אני רוצה לומר לך שהמרחק בין תחנת רכבת לתחנת רכבת הוא הרבה יותר גדול מאשר המרחק בין תחנה של רכבת קלה בירושלים של סיטיפס. הזמן שיש להם לדבר עם האנשים הוא הרבה יותר מצומצם מאשר הזמן שיש לכם לדבר עם האנשים, והייתי מבקש שתעביר את פנייתנו גם למנכ"ל הרכבת, לשקול מחדש, איך משלבים – ולפחות הדבר העיקרי – אדם מגיע לתחנה, הוא צריך לדעת, אם יש אזהרת בטיחות חשובה. לפעמים אני שומע הודעה ברכבת שאומרת: תתקדם כמה קרונות קדימה, כי הרציף לא מספיק ארוך – דברים מהסוג הזה. אנחנו לא רוצים שאדם, בגלל שלא יודע את השפה, הוא לא מבין מה שנאמר, עלול להיפגע. לדעתי, זו חובתנו כמערכת לספק את השירות הזה בצורה שוויונית לכל הציבור.

יש עוד שני אנשים שרצו לומר משהו קצר לפני שניתן לחברי הכנסת בסוגיית השפה. מאהר עגברייה, בבקשה.

כנציג מועצה, ואני עוזר של המועצה המקומית מעלה עירון, מעולם לא ראיתי נציג מטעם משרד התחבורה שנכנס למועצות, ונותן דגש על נושא השפה והשילוט בתוך הישובים ומה הצרכים שלהם. חשוב מאוד שיהיה לכם נציג שייכנס למועצות. לא מחפשים לא תחנות ולא כבישים.

יש לנו נציגה שחרשה את כל המדינה לאורכה ולרוחבה. היא היתה גם אצל ראש המועצה במעלה עירון.

אני לא ראיתי מי שחורש. בנושא ההנגשות, אני גם מתעניין באנשים עם מוגבלות. אני רואה שיש שיפור במשרד התחבורה, אבל זה לא מספיק. התייחסתם ברכבת לאנשים עם מוגבלות וגם בנושא התחבורה שקיים בתוך הישובים, לאנשים עם מוגבלות, שזה מעניין אותנו מאוד כמועצות מקומיות וגם כחברי כנסת ואנשי ציבור.

בקשר לנושא התשדירים בטלוויזיה, דווקא בשעות השיא בכל הערוצים הישראליים – רק בשפה העברית. אני לא רואה בשעות הערב משהו בערבית. גם אם משרד התחבורה רוצים להעביר איזה מסר לערבים – שיהיה גם בערבית. יש הרבה אנשים שלא מבינים את השפה העברית. אלה הערותיי.

תודה רבה. מר קדרון, בבקשה.

תודה רבה, כבוד היושב-ראש, מנהלת הוועדה, מכובדיי כולכם. קדרון דן, תנו יד לחירש, נכים למען נכים, עוזרו של משה בר. אנחנו קיבלנו הרבה פניות בנושא נגישות לאנשים עם מוגבלות במגזר. קיבלנו המון מיילים שאין בכלל שילוט, כלומר לא מסבירים להם איפה המקום של הנכה, כל הדברים האלה. והאנשים האלה צריכים לקבל את כל השירות. אני שואל את משרד התחבורה, מה עושים בנושא? הם חלק מאתנו, הם המשפחות שלנו, וצריכים לקבל את מלוא השירות, כי זה מגיע לכולנו. לא צריך לשכוח את הנכים, לא משנה - גם במגזר הערבי אני נתקל בהרבה אנשים עם מגבלות. אנחנו נוסעים למגזר, ואני בטוח שמנהלת הוועדה, אדוני היושב-ראש – כולכם נוכל לדאוג לאנשים האלה עם מגבלות, כי כל החוכמה היא שאנחנו צריכים להקל על חייהם, חוץ מהסבל שהם נכים, כי אלה חברינו ואלה בנינו. אלה המשפחות שלנו. תודה רבה.

תודה. עכשיו אאפשר לחברי הכנסת שנמצאים אתנו, שיתייחסו גם לחלק הראשון של הדיון, שזה השפה הערבית בתחבורה הציבורית, וגם לשני החלקים הנוספים של מצב התחבורה הציבורית בישובים הערביים ומצב התחבורה הציבורית בישובי הערבים הבדואים בנגב, בדגש על הכפרים הלא מוכרים. בבקשה, חברי חבר הכנסת עבד אל חכים חאג' יחיא.

כבוד היושב-ראש, אתחיל מהרכבת. היות שאנחנו ביום השפה הערבית, אצלנו בערבית אומרים – התירוץ גרוע מהחטא. התירוץ, שיש לכם עומס, ולא מוצאים את המקום ואת הזמן של הכמה שניות להודיע מה התחנה הבאה, לומר ברכבת, התירוץ של העומס הוא יותר גרוע מהחטא, שאתם לא מכריזים על התחנות הבאות. לכן אני מבקש חד-משמעית – את הנושא הזה צריך לאלתר לתקן, כי יש האפשרות, והתירוץ הזה לא מקובל. זה אחת.

שתיים, אני פונה למשרד התחבורה. הערבים במדינת ישראל נמצאים בכל מקום. אתה לא צריך לעשות סטטיסטיקה, איפה יש יותר ערבים, כדי להנגיש גם את התחנות וגם את הכרוזים וגם את השפות. הם נמצאים בכל אוטובוס, בכל מקום, וצריכים לקבל את השירות הזה בכל מקום.

שלוש, העניין של – לפעמים יש טעות כתיב, אבל לפעמים יש טעות מאוד קשה בשפה. אני לא רוצה שיגידו לי על העיר עכא, שהיא עכו בעברית – לא רוצה לראות את השלט בערבית עכו. זה לא טעות כתיב. זה טעות בשם.

אתה מדבר על השלטים בכבישים?

כן.

אני לא מדבר על הכבישים אלא על התחבורה הציבורית. זה שונה קצת.

אני מבין שזה תחבורה ציבורית, אבל אני פונה אליכם כמשרד התחבורה. ההפניה לכיוון של עיר, ישוב – חדרה, לא רוצה לראות את זה בערבית: חדרה. זה אל-חדירה. זה הישובים. לפחות שמות הישובים, לא לשחק בהם. זה בקשר לשפה.

הכוונה כאן לייהד את השם.

ברור. לכן אמרתי שזה לא טעות כתיב ולא רציתי לפרט, כי זמננו מוגבל.

מעבר לזה, איפה שיש גם בערבית, שכותבים, אני מבקש – האקדמיה לשפה הערבית, אני לא חושב שזה הפתרון. הפתרון הוא להעסיק אנשים שזו שפתם, שיודעים את השפה, וגם בהרבה מקומות ראינו את התרגום של גוגל. אנחנו לא רוצים את הכיוון של גוגל, כי לפעמים התרגום מצחיק. לא אביא דוגמאות שהעליתי במקומות אחרים. ראינו הרבה.

בקשר לתחבורה הציבורית – כי כבוד היושב-ראש, ביקשת שנדבר על כל הנושאים. התחבורה הציבורית, אני רוצה שגם במשרד התחבורה יבינו שהאזרחים הערביים יכולים לא רק ללכת לעבודה ולחזור ממנה. הם לא צריכים רק את האוטובוסים מוקדם בבוקר כדי לצאת לעבודה או בסוף היום כדי לחזור. יש להם גם צרכים אחרים בכל שעות היום. לכן עניין התדירות של האוטובוסים, לא רק בבוקר ואחר הצהריים כשחוזרים. כבוד היושב-ראש, זה מה שקורה – התדירות, בבוקר כשאתה יוצא לעבודה, וכשאתה חוזר לבית מלון, כי אין לנו תעסוקה בישובים ערביים, אז צריך גם לתגבר את השעות.

בנוסף, לעניין תחבורה ציבורית, היות שעד היום אנחנו לא מרושתים – אנחנו דנים בזה בוועדת הכלכלה, ואני חבר שם – הרבה פעמים הנושא של המוניות, מוניות שירות. מוניות השירות היום בישובים הערביים מכסים את המחסור הזה, אבל אם לא יקבלו את הסבסוד, לא יקבלו את הרב קו שעליו אנחנו דנים במקומות אחרים, השירות הזה הולך וקטן ועוד מעט ייעלם, כי לא יהיה כדאי לנהגי המוניות, אם לא ייתנו את השירות הזה, ומי שיסבול – האוכלוסייה.

הנושא השלישי שהעלית הוא – לא ארחיב, ואתן גם לחברי טלב לדבר עליו – הישובים הבלתי מוכרים. אדבר על נקודה אחת בנושא הזה. משרד התחבורה לא צריך להיות חלק מתוכנית ממשלתית שרוצה לעקור את הישובים האלה ולא להנגיש. עד שהם עוברים למקום אחר, הם צריכים לקבל את השירות, כניסה, יציאה. פגשתי תלמידים שלא יכולים לצאת מהישובים האלה הבלתי מוכרים, כי האוטובוס לא יכול להיכנס לשם, אחרי שהרחיבו את קו 31 – כביש 31 – יש ישובים שלא יכולים להיכנס אליהם עם אוטובוס, ובאוטובוס צריכים להסיע ילדים. לא מגיעים לבית הספר כי האוטובוס לא יכול להיכנס לשם. אז עניין התחבורה, צריך למצוא – היתה להם כניסה, היו מרחיבים את הכביש. סגרו את הכניסה, ואז או עשו אותה יותר צרה כי האוטובוס לא יכול להיכנס. היה נכנס אפילו בעפר, אבל היום הוא לא יכול להיכנס פיזית לתוך ישובים. אני פגשתי אנשים, זה עלה גם בתקשורת הערבית. אני הייתי בפאנל בטלוויזיה האלא עם אחד האנשים שנמצא שם. הוא ייצג את עדאללה שם. העלה את הנקודה במפורש – מספר תלמידים ומה קורה שם. לא אכנס לכל התחבורה הציבורית וכל הדברים האחרים שצריכים גם לקבל, כי עדיין הם אזרחים במדינת ישראל, ואני אומר עדיין – כי צריך להתייחס אליהם כאזרחים, גם אם המדינה החליטה לא להכיר בישובים שלהם, כי אין מושג, ישוב בלתי מוכר חוץ מבמדינת ישראל. אין חיה כזו בכל העולם. תודה.

תודה רבה. חבר הכנסת טלב אבו עראר, בבקשה.

תודה, מכובדי היושב-ראש. האמת, חברי עבד אל חכים דיבר על הכול כמעט. לא אחזור על הדברים. דיברתם כאן על הים, היבשה, אבל נשאר האוויר. למה אף אחד לא מתייחס לכריזה במטוס? שומעים בעברית, שומעים באנגלית, ולא שומעים בערבית. זה דבר מאוד חשוב. למי זה קשור?

לשדה התעופה.

לכן אני מברך בהזדמנות זו את משרד התחבורה. אולי תשמע מילים טובות עליו, שבדרום במיוחד הרחיב כבישים – כבישים נוחים ומהירים. השקיע שם הרבה תקציבים, בתשתיות, לכל אזרחי הנגב, אבל שכחתם משהו – או התעלמתם ממשהו חשוב מאוד – הכניסות לישובים הבלתי מוכרים. אין שם כניסות מוסדרות לישובים הבלתי מוכרים, ולכן זה דבר שמנתק עשרות-אלפי אזרחים מהעולם, במיוחד בחורף. בחורף אפילו אשה בהיריון, שהיא רוצה ללדת, אין – האוטובוס לא הגיע לשם, גם רכב פרטי ייתקע. אנחנו בני אדם. הבדואים שם הם בני אדם, אם מישהו לא יודע. צריך להתייחס אליהם כבני אדם, כאזרחים. לכן להסדיר את הכניסות לישובים.

להנגיש את התחבורה הציבורית זה ודאי – חייבים להנגיש את השירות הזה.

לגבי התחנות בכבישים, במיוחד בכבישים 25, 31, או גם כביש 80, שמחבר בין כביש באר שבע דימונה וערד, לא יודע כמה תחנות היו לאוטובוס. עכשיו השאירו כמה. מספר קטן מאוד – דבר שמחייב, ומי שרוצה לנסוע לשם, להשתמש בתחבורה הציבורית, לנסוע ברגע כמה קילומטר – לא כמה מטרים, כמו שהיה. לכן אני מבקש שתשימו לב לתחנות האלה. לפחות להחזיר אותן למצב הקודם. תודה.

תודה רבה.

אפשר הערה בקשר לעניין תחבורתי במזרח ירושלים?

לא, אנחנו עכשיו בדיון השפה.

זה גם קשור לשפה.

בבקשה, אדוני.

אני חאתם חוואיס, אני יועץ לענייני החברה הערבית בסיטיפס. אנחנו יצאנו - אחרי שכל התחבורה נהייתה חכמה – במזרח ירושלים יצאנו בקמפיין של הנפקת רב קו. עשינו שירות לאזרח בתוך שכונות מזרח ירושלמיות, אבל לצערי, כן הנוסעים משתמשים ברב קו בתחבורה הישראלית במערב ירושלים, רכבת קלה, אגד וכל התחבורה, ובמזרח ירושלים כל התחבורה עדיין קיימת על קניית כרטיסים. אנחנו צריכים לדעת מתי המועד להעביר את התחבורה הציבורית במזרח ירושלים לתחבורה חכמה, וגם לחסוך מהנוסעים לשלם בשתי מערכות. תודה רבה.

תודה רבה. אנחנו נסכם את החלק הראשון של הדיון. המעבר של התחבורה הציבורית למערכת שמנגישה את השירותים בשתי השפות עברית וערבית הוא מהלך מאוד-מאוד חשוב. אנחנו ערים לכך שמדובר במהלך מסובך, גדול, מורכב. יש מורכבויות טכניות ואחרות, ואנחנו גם מעריכים את ההתקדמות שנעשית.

יחד עם זאת אנחנו פונים מכאן קודם כל למשרד התחבורה, ומבקשים שתהיה בנושא הזה הרבה מאוד נחישות. הדבר הזה נורא-נורא חשוב. חשוב גם לתת את ההרגשה הטובה לאנשים, אבל הוא חשוב גם לתת לאנשים את השירות הנכון. אנחנו כאן בדיון גם שמענו, שכשמערכת רוצה ועושה את ההנגשה המלאה בשפה העברית והערבית, זה מתקבל טוב, זה עובר טוב, וזה מספק שירות מצוין לכל האנשים.

לכן ככל שאנחנו נתקדם עם המהלכים האלה בצורה נחושה, ונתייחס לדבר הזה כדבר מחויב המציאות, שהמערכת צריכה להיות דו-לשונית בכל הרמות שלה, בכל הארץ ובכל סוגי השירות, ככל שאנחנו כמערכת נשדר את המסר הזה בצורה ברורה וחד-משמעית, כך נוכל להתקדם בצורה יותר פשוטה ויותר נכונה.

אני מקדם בברכה את חבר הכנסת ד"ר יוסף ג'בארין, שהוא יוזם היום הזה, והגיע לפה באיחור, כי ניהל דיון אחר שקשור ליום הזה, ונמצא לדעתי ב-15 ועדות היום במקביל מתחילת הדיונים. אז קודם כל, אני מברך אותך. בדיוק הגעת לסיכום של החלק הזה. אני רוצה לומר לך, שאנחנו רואים פה מהלך מאוד-מאוד גדול, שהוא חשוב וחיובי, אבל כמו מהלכים גדולים תמיד, הוא גם נתקל בקשיים ובעיות, ויש גם עדיין פערים מאוד מורגשים בתחומים שונים, בין המקום שבו אנחנו רוצים להיות, שזו מערכת תחבורה ציבורית עברית ערבית מונגשת בכל הרמות, בכל המקומות בצורה שוויונית, לבין המקום שבו אנחנו נמצאים בו, שהוא עדיין רחוק מאוד מהמקום הזה. בבקשה, אדוני.

אומר דברים בשפה הערבית.

תודה לכבוד היושב-ראש על הדיון ועל היוזמה, ובכלל על העיסוק המתמשך של הוועדה שלך בנושא הזה של קידום מעמד השפה הערבית בתחבורה הציבורית. אני יודע שזה נושא שקרוב ללבך, אז אם הייתי צריך להקריב דיון אחד לטובת אירועים אחרים, אמרתי שאפשר לסמוך על חברי חבר הכנסת חנין.

תודה רבה, זו מחמאה גדולה.

אני בא לדיון הזה יותר אופטימי במובן הזה שבשנתיים האחרונות שאני בכנסת, אני בא במגע עם משרד התחבורה, עם אנשים שעוסקים בתחומים, ואני מגלה פתיחות לנושא הזה, לחשיבות שלו ולרצון לקדם אותו. אני מוצא אוזן קשבת, וזה כשלעצמו בהחלט מבורך וחשוב, אבל כפי שאמר חברי, אנחנו נתקלים בקשיים ביישום, בין אם זה מבחינת לוח זמנים, בין אם זה החלק של שותפים אחרים במילוי המשימות הללו. זה לא יפריע לנו לקלקל את התמונה החיובית שאני מצביע עליה; זה רק אומר שנצטרך לעבוד קשה יותר, גם ביחסים בינינו כמי שמעוניינים לקדם את מעמד השפה הערבית אבל גם בפעילות בתוך הוועדה.

אני קורא לכם, אולי לדיאלוג יותר מתמשך בפעילות היישום. אנחנו מזהים גם איחורים רבים בהוספת השפה הערבית, לפעמים מתקינים את השלט ורק אחר כך חושבים להוסיף את השפה, במקום לחשוב מלכתחילה על התקציבים שיבטיחו כבר בהתחלה את שילובה של הערבית. יש קשיים גם מה בדיוק כותבים על השלט, והייתי מציע להתייעץ עם הרשויות המקומיות, עם הפעילים, עם ארגוני חברה אזרחית בתחום הזה, ארגונים ששותפים לנו במהלכים האלה. אני לא רוצה להתחיל להזכיר ואז ליפול, אבל בטח ארגון סיכוי וקרן אברהם ומוסאווא ואחרים, האגודה לזכויות האזרח ודאי. יש פה הירתמות מאוד מרשימה של החברה האזרחית לנושא הזה, ואני מקווה שביום השפה הערבית הבא נוכל להצביע על התקדמות ממשית ומעשית בתחום הזה, לרבות אותם היבטים שעדיין בעייתיים, שהצבעתי עליהם.

יום השפה הערבית הבא – אולי נציין אותו גם בנסיעה משותפת ברכבת לירושלים, שתהיה מונגשת בעברית, ערבית, אחר כך נעלה לאוטובוס שיהיה מונגש ערבית, עברית, ונרגיש את זה באופן מעשי בפועל. שוב תודה לך אדוני על היוזמה ועל העבודה הרבה לקראת היום הזה.

תגבור שירותי התחבורה הציבורית ביישובים הערביים

שירותי תחבורה ציבורית בכפרים הלא מוכרים בנגב ואליהם

אנחנו עוברים לחלק השני של הדיון, שעוסק במעקב אחרי תחבורה ציבורית, שירותי התחבורה הציבורית בישובים הערביים ובישובים הערביים הבדואים הבלתי מוכרים בנגב במיוחד. אני רוצה שוב לפתוח, כמו בסיבוב הקודם, עם ארגוני החברה האזרחית. סיכוי, בבקשה.

שלום לכולם. תודה רבה. אני עופר דגן מעמותת סיכוי. אני מרכז את הפעילות שלנו בנגב. אני אתייחס לחלק שעוסק בנגב ובמיוחד בכפרים הלא מוכרים. בשנה וחצי האחרונות אנחנו עובדים יחד עם המועצה האזורית לכפרים הלא מוכרים כדי למפות את התחום הזה של התחבורה הציבורית ותשתיות תחבורה שתומכות בתחבורה ציבורית. ברשותכם, אחלק את התחום הזה לשלוש נקודות, ובכל אחת מהן אתייחס לבעיות המרכזיות שקיימות.

הנקודה הראשונה היא שכיום לא קיימת תחבורה ציבורית, שירות של תחבורה ציבורית מתוך הכפרים הלא מוכרים אל מרכזי התעסוקה, ההשכלה, המסחר והפנאי הקרובים. מדובר באוכלוסייה של כ-80,000 תושבים, שהיא הכי מוחלשת בישראל, ואולי זו שהכי זקוקה לשירות זמין, נוח ואמין של תחבורה ציבורית, ודווקא ממנה השירות הזה נמנע.

הטענה שאנחנו שומעים ממשרד התחבורה היא שלא ניתן להפעיל תחבורה ציבורית בדרכים שאינן סלולות ובדרכים שאינן סטטוטוריות, אבל לצד זאת אנחנו יודעים שמשרד החינוך, שהוא גם חלק מממשלת ישראל, מפעיל דרך המועצות האזוריות ודרך קבלני הסעות בכל יום מערך הסעות עצום של כ-750 כלי רכב, שנוסע בדיוק באותן דרכים, ומסיע ילדים למוסדות החינוך ובחזרה. זה נראה לנו לא סביר, שאם אפשר להסיע ילדים, שההסעה שלהם מצריכה הרבה יותר סידורים בטיחותיים כאלה ואחרים, אז על אחת כמה וכמה צריך להיות פתרון ישים להסעה של אוכלוסייה מבוגרת באותן דרכים בדיוק. זו נקודה ראשונה.

אדוני, ארצה לקבל על הנקודה הזאת התייחסות, אז עצור כאן בבקשה. כשאנחנו מדברים על כפרים לא מוכרים, אנחנו מדברים על כמה בעיות שונות ונפרדות. כרגע אנחנו מדברים, כפי שאדוני אומר, על השירות בתוך המקום. אנחנו קיבלנו את התשובה שלכם, אדוני, ממשרד התחבורה. אתם אמרתם לנו שאתם לא יכולים להפעיל שירות כי אין דרכים. יש פה טענה, שבאותן אין דרכים, אותה מדינה, אותה ממשלה אפילו, על-ידי משרד אחר, מפעילה שירותים של אוטובוסים. ההבדל היחיד הוא שהאוטובוסים האלה מיועדים לילדים. אני באופן טבעי מעריך שאוטובוס שמיועד לילדים, הרגישות שלו ברמה הבטיחותית היא גדולה יותר מאשר אוטובוס שמיועד למבוגרים, אבל במקרה הכי מתון, לפחות אותו דבר.

אני רוצה להבין, כיצד ייתכן שמשרד החינוך נותן שירות באוטובוסים לילדים, ומשרד התחבורה לא יכול לתת שירות באוטובוסים או במיניבוסים לכלל האוכלוסייה?

קודם כל, אני לא יודע מה משרד החינוך עושה, וגם לא יכול- - -

אנחנו יכולים לתת לכם פירוט. זו תשובה מתחמקת, דרור.

לגבי משרד החינוך, אני לא יודע לענות למה- - -

אתה לא צריך לענות למה. אני לא רוצה שתענה למה. אני רוצה לומר עובדתית – הם נותנים שירות הסעות לילדים בתוך המתחמים של הכפרים הלא מוכרים. צא מתוך הנחה שהמידע שאני נותן לך כרגע הוא נכון. בהנחה שהוא נכון, למה משרד החינוך יכול לעשות את זה, ומשרד התחבורה לא יכול לעשות את זה?

מכמה סיבות. קודם כל, אני לא יודע באילו כלים הם מפעילים. אני מעריך שעיקר ההפעלה שלהם זה באמצעות טרנזיטים שם, כי כמות התלמידים היא קטנה.

יש גם אוטובוסים.

תחבורה ציבורית מופעלת בהתאם לכללים ולחוק. הנסיעה בתחבורה ציבורית חייבת להיות בכביש סלול, ויש כללים לכך.

כלומר אדוני אומר שהבעיה אינה בטיחותית- - -

תן לי לענות.

את החלק הזה אני רוצה שנברר. אתן לך להסביר – רק בוא נעשה את זה נקודה-נקודה.

אדוני אומר שיש בעיה של נורמות וחוקים וכללים וכדומה – זה אני מבין. כשאדוני מדבר על בעיה של בטיחות, אני לא כל כך מבין, כי הבטיחות היא גם רלוונטית לילדים.

אני מבין על מה אתה מדבר, ובעיקר הסעות תלמידים מתבצעות באמצעות אוטובוסים בין עירוניים גבוהים שמותאמים. הם יושבים עם חגורות בטיחות שבתחבורה הציבורית אתה לא מחייב, ובנוסף, יש גם העניין של הסיבוב של האוטובוס בתוך הישוב, יש העניין של פסי ההאטה, יש עניין שאוטובוסים בתחבורה ציבורית לא יכולים לנסוע רברס – לא מכוונים וכן הלאה. יש הרבה מרכיבים שלא יכולים- - -

רגע. אנחנו לא נעבור על זה מהר אלא לאט. אדוני אומר שהבעיה מחייבת מענה נקודתי לכל מיני צרכים נקודתיים כמו פסי האטה – לגמרי הגיוני, כמו סוג רכב – לגמרי הגיוני. זו תשובה קונקרטית – בכל מקום אפשר לבחון את נסיבות המקום- - -

עושים את זה.

באיזה ישובים בלתי מוכרים אתם מספקים בתוך הישוב קווי תחבורה ציבורית?

נאמר ששלב א', הגענו עד הכניסה של הישובים האלה.

זה אני יודע. אני מדבר כרגע בתוך הישוב.

יש לנו תוכנית שבאופן כללית מתייחסת בכלל.

תוכל להעביר לנו לוועדה את התוכנית שלכם לפריסה של שירותי תחבורה ציבורית בתוך מתחמי הכפרים הלא מוכרים?

אני יכול להעביר את התוכנית שלנו, בהנחה שייסללו כבישים- - -

לא בהנחה. אני מדבר על המציאות הקיימת.

אם היא עבירה, כן. אין לנו כוונה לא לתת שירות.

אתם עשיתם מיפוי, איפה אוויר ואיפה לא, ואיפה שאוויר, אתם מתכננים כך?

איפה שיש אפשרות להיכנס, ויש אפשרות מבחינה חוקית להציב תחנת אוטובוס בכביש סטטוטורי – כן.

אני שואל אותך, למה משרד החינוך עושה את זה?

אני בשביל להציב תחנה צריך, כפי שנאמר על-ידי האדון, תהיה מונגשת, ושהתחנה הזאת תהיה עם מדרכה, ועוד מרכיבים.

אם אין מדרכה, אין תחנה?

דובר בדרכים לא חוקיות.

לא. משרד החינוך שייך לאותה מדינה?

זה לא קשור.

אני ממשרד התחבורה, מהלשכה המשפטית. אני לא יכול לומר מה הבסיס החוקי, מה הבסיס הבטיחותי ועל בסיס מה משרד החינוך מפעיל הסעות תלמידים – לא סטטוטוריים, או בדרכים שהן לא סטטוטוריות, ללא קשר אם מדובר בישובים לא סטטוטוריים בנגב או בדרך לא סטטוטורית במרכז תל אביב. לא יודע. אני לא בא משם. אני לא נותן את ההצדקה המשפטית להפעלה- - -

אדוני, ברמה המשפטית, האם נראה לך סביר, שאותה מדינה תספק באותו מקום, על אותה דרך לא סטטוטורית, שירותי הסעה לילדים, ואותה מדינה תגיד באותה נשימה: אנחנו לא יכולים לספק שירותי הסעה?

אני לא בוחן את הסבירות.

סבירות זו שאלה משפטית. אתה רוצה שאנחנו נבחן את הסבירות?

אני לא בוחן את הסבירות, משום שאיני יודע את ההנמקה ואת הבסיס החוקי להפעלת ההסעות האלה בדרכים לא סטטוטוריות. אני יודע שאנחנו כמדינת ישראל, מחויבים לפעול בדרך סטטוטורית, לפי תב"ע מאושרת כדין, שהתב"ע אישרה אותה כדרך כשרה, ושהיא נסללה כדין.

מעבר לזה, לכל השאלות הבטיחותיות וכל השאלות של דרך עפר ולהצבת תחנות, כל השאלות המקצועיות הן שאלות חשובות, שיש להן משמעות כשלעצמן, אבל לתת לך תשובה, איך ישות במדינת ישראל פועלת או מפעילה שירות על גבי מצע שהוא לא כדין – אני לא יכול לתת לך תשובה. אני משתדל כן להפעיל את השירות שלי על מצע שהוא כדין. מה שמשרד או ישות ממשלתית אחרת עושה, אני לא יכול לתת לך את המענה.

איך בהתנחלויות שאין בהן תב"ע אתם נותנים מענה?

אני גם לא יודע לתת לך.

סליחה. מפעילים קווי אוטובוסים וקווי תחבורה ציבורית. זו לא תשובה.

אוקיי. בבקשה.

חשוב להבין – התחבורה הציבורית פועלת עם תחנות, עם העלאת והורדת נוסעים מזדמנים בתחנות, ולא נוסעת באופן כזה שהיא מורידה בפתח מקום את כל הנוסעים. אנחנו גם מחויבים להנגיש את אותן תחנות, ולצורך ההנגשה צריכים להתקיים מספר אלמנטים, שהראשון בהם הוא סטטוטוריקה. בשביל לייצר - אפילו להשקיע בתשתית. זה לא שאנחנו לא רוצים. הלוואי שהיה. אנחנו ברצון ובשמחה נעשה את המדרכות, ננגיש את התחנות. יש לנו אפילו תקציבים לכך, אבל אנחנו צריכים לעבור שלב אחד מוקדם, שגם לא יושב אצלנו. אנחנו גם לא עוסקים בסטטוטוריקה של התהליכים האלה.

לכן מה שאנחנו אומרים, שאיפה שאנחנו כן יכולים לתת שירות, ואנחנו יכולים לתת אותו בצורה שעומדת לרשותנו בחוק, אנו עושים זאת. במקביל, אני יודע שכרגע יש חשיבה ויש עבודה של הפיכה של חלק מהכבישים האלה לסטטוטוריים, וכן לנסות להגיע ולהרחיב אותם כך שכן ייתנו שירות. בסופו של יום הרחבנו את השירות במגזר הבדואי. החברה הבדואית בדרום באופן משמעותי – אנחנו נמצאים כמעט בכל ישוב, ובחלק גדול מהם אנחנו גם בתוך הישובים עצמם.

אני רוצה לסכם את הנקודה הזאת.

על מה אתה מדבר? יש 250,000 אזרחים בדואים שנמצאים בנגב. יש 130 כפרים בלתי מוכרים שאין להם תחבורה ציבורית, ואתם מסכנים את חייהם.

אנחנו לא מסכימים. טוב.

לא טוב. זאת סכנת חיים. תושבים סוג ב'.

אני רוצה לסכם את הנקודה הזאת כך: אנחנו מדברים כרגע על נקודה של כניסה לתוך מתחמי הישובים. הבקשה שלנו כוועדה היא לקבל מכם בחינה של כל מתחמי הישובים הלא מוכרים, איפה ואיך אתם יכולים כן לתת שירות. איפה אתם לא רוצים לתת שירות – אל תענו לי. הבנו. איפה אתם כן יכולים לתת שירות לאנשים, ובאיזה אמצעי? יכול להיות שאוטובוס לא מתאים. יכול להיות שמיניבוס מתאים. יכול להיות שהוא לא יכול להיכנס לכל המתחם. יכול להיות שהוא ייכנס לחלקו. אי אפשר להשאיר אנשים במרחק של קילומטרים, כולל אנשים חולים, כולל אנשים מבוגרים, בלי שום אפשרות להגיע לשום מקום עד שנפתור את כל בעיות הסטטוטוריקה. זה ייקח שנים. אנשים לא יכולים להמשיך כך לחיות את חייהם. אנחנו רוצים תשובה מעשית כזאת. בבקשה.

לנושא הסטטוטוריקה, כפי שהזכיר עופר מהלשכה המשפטית, אני חייב לציין שעד היום יש שלושה ישובים, בתי ספר – חורה, תל ערד, עבדת, אבו כווידר, משת- - - , שעצם ההסדרה לבתי הספר האלה היו מתוקף החלטת ממשלה, בגלל בעיית הסטטוטוריקה. זה מה שהצלחנו לעשות בישובים האלה.

בעצם מה אנחנו עושים עד הסדרת נושא הסטטוטוריקה. יש תוכנית של נתיבי ישראל, שזה הצירים הבין עירוניים.

מייד נגיע לזה.

כדי לראות עד כמה אפשר לעזור לפזורה הבדואית- - -

גם כאן, אדוני, אני מרגיש שאנחנו נמצאים בבעיה, כי מצד אחד, המדינה עושה מהלך מאוד יפה – למשל, כביש 31, שהוא כביש אדום, מאוד מסוכן – המדינה מבצעת תהליך של הסדרה שלו. הוא הולך להיות כביש מסודר, יפה. הכול מצוין. אנחנו בעד זה. אבל במקביל לזה יש לייצר תחנות עצירה מסודרות, עם מפרצים מסודרים, בשולי הכביש. זה לא להיכנס לשום שטח, אבל זה לאפשר לאנשים לרדת, ולהתחיל ללכת קילומטרים רבים ברגל. זו דוגמה של משהו מאוד-מאוד מעשי. בבקשה.

אני רוצה להתייחס בדיוק לנקודה שהעלית. לגבי אותם בתי ספר שנמצאים בכפרים הלא מוכרים, שכבר בשנת 2009 החלטת ממשלה 724 אישרה להם תקציב ותכנון של סלילת כביש גישה, ועד היום אף אחד מהכבישים האלה, לא הושלמה עבודתו ברמה שמאפשרת להכניס תחבורה ציבורית.

אנחנו שומעים הרבה פעמים שיש בעיות עם קביעות בעלות, דברים כאלה ואחרים, אבל יש כמה מקרים שהטענה הזאת לא תקיפה – למשל, עבדה, שהזכרת – יש כביש שסלול עד הכביש הראשי, ורק צרי להסדיר את הצומת.

נכון, אתה צודק.

וזה מ-2009, כמעט עשור שהדבר הזה כבר תוקצב ותוכנן. זו דוגמה אחת. דוגמה שנייה – בתל ערד. גם שם – רק נשאר להסדיר את צומת הכניסה לפנייה לבית הספר שנמצא בישוב, כלומר ברגע שיושלם הביצוע של אותה סטטוטוריקה, אפשר יהיה גם להכניס תחבורה ציבורית באותם מקומות.

לחורה, לתל ערד יש גישה לכביש 31. על עבדת אני מכיר את הבעיה מול נתיבי ישראל, על הסדרה של הגישה, אבל באל-חורה- - -

באל-חורה חסר סלילה של חלק קטן של הכביש בכניסה לישוב, ובתל ערד, אם אתה אומר שכבר הושלם, למה אין תחבורה ציבורית? כלומר אם הושלמה כל הדרך, השאלה היא לרשות לתחבורה ציבורית.

תודה רבה. נעבור לאחמד חאג' יחיא, רכז קהילת הסטודנטים של טייבה. שלום, אדוני. הערכה על הפעילות שלכם כקהילת סטודנטים. ברוכים הבאים לכאן. אנחנו עוברים לזווית אחרת לגמרי של הדיון – כרגע אנחנו חוזרים מהנגב למרכז הארץ – זמננו מתקצר. בבקשה, אדוני.

קודם כל, תודה, אדוני היושב-ראש, על הביקור, על שיתוף הפעולה, על ההיענות וגם על ההזמנה. היום באתי לדבר על נושא ספציפי בשם קהילות הסטודנטים באזור המשולש, חוסר הנגשת תחבורה ציבורית ישירה לאוניברסיטאות באר שבע וירושלים, שקהילת הסטודנטים בטייבה מארגנת כשנתיים באופן עצמאי.

אתם מארגנים את ההסעות?

אנחנו מארגנים מטייבה לירושלים ובאר שבע. כיום אין תחבורה ישירה.

לא בכל מקום יש תחבורה ישירה לכל מקום.

חברים, אנחנו נאפשר למר חאג' יחיא להשלים את דבריו. אחר כך ניתן גם למשרד התחבורה להתייחס. בכל מקרה, הטענה שלהם היא שהם מפעילים קווים של סטודנטים, שהם ממלאים אותם, למקומות של לימודים. אז אם הם מפעילים וזה מתמלא, סימן שיש בכך צורך – עובדה. בבקשה.

כל שבוע מזה שנתיים אנחנו מארגנים לעשרות סטודנטים הסעות.

מה עם חיפה?

לחיפה יש קו. קהילות הסטודנטים התחילו לפני תשע שנים, חלקן קמו לאחרונה. קהילות הסטודנטים הן סוג של פלטפורמה ארגונית שמקנה כלים לפעילות לאנשים שנמצאים בהן, מתוך המסגרת הזאת. יוצאים הרבה פרויקטים התנדבותיים ויוזמות, והעניין של המגבלה של התחבורה הציבורית מקשה עלינו בהתניידות הסטודנטים מהאויברסיטאות, מבאר שבע, ירושלים, ואנחנו רואים בסטודנטים האלה פוטנציאל, שאנחנו יכולים דרכו לממש את החזון שלנו, שזה לראות את כל הצעירים והאקדמאיים משתלבים גם במרחב התרבותי וגם במרחב הפוליטי בעיר. כולנו ציפייה לשיתוף פעולה בנושא הזה. כיום לוקח לסטודנטים כמה שעות, והעניין של הזמן הוא מאוד חשוב, וגם ההסעות שאנחנו מארגנים, העלויות שלהן כפולות מאלה של התחבורה הציבורית. אלה שני דגשים מאוד חשובים לסטודנטים, ונשמח לשיתוף פעולה בנושא הזה.

תודה רבה, אדוני. בבקשה, נציג התאחדות הסטודנטים.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שמי נאשט דמלחי. עשינו בהתאחדות הסטודנטים מיפוי רחב לחברה הערבית ולסטודנטים, ודרכו גילינו שיש בעיה. המצב לא אידיאלי ולא מושלם. הסטודנטים מהחברה הערבית לא מקבלים את המענה המלא לסוגיה שלהם.

למזלנו, משרד התחבורה פתח לנו דלתות, ומקבל כל פנייה שאנחנו שולחים אליהם – הם מתייחסים אליה ברצינות, ומנסים לפתור אותה, אבל יש שתי בעיות: ראשונה, שאנחנו כהתאחדות הסטודנטים לא מצליחים להביא להם מספיק אינפורמציה. אם עכשיו סטודנט אומר לי: אנחנו יוצאים ביום שבת מאזור נאחף, מפוצץ האוטובוס, ולא מספיק – אנחנו צריכים תוספת קו. משרד התחבורה לא יכול לדעת מהמוסדות שמלמדים באזור ההוא, מה מספר הסטודנטים שבאמת מגיעים מהאזור. אז אנחנו נתקעים עם הבעיה הזאת.

אנחנו חושבים שלקראת תוכנית האב, שעכשיו יושבים עליה, והם עושים עבודה נהדרת במיפוי רחב, להתייחס יותר לסוגיית הסטודנטים, לתת לזה משמעות ונתח רציני, איך שהוא צריך להיות בסוגיית התחבורה הציבורית, וכן לדעת להשיג בצורות יצירתיות או לפנות למוסדות בצורה יותר מכריחה, ולדעת מה כמויות הסטודנטים שרוצות – כמה סטודנטים נשארים במעונות, כמה באים באוטובוסים בימי שבת, כמה משתמשים בתחבורה ציבורית במהלך היום, ולתת לזה מענה, כי המענה היום אינו מספיק. נכון, הוא מטפל בבעיות נקודתיות, אבל אין לנו האמצעים והמשאבים והלוגיסטיקה לתת להם את כל המענה של הצורך הזה. אנחנו יודעים שמשרד התחבורה יידע לעשות עבודה כזאת.

תודה רבה, אדוני. יש מכנה משותף, דרור, לבעיות שהוצגו פה. אנחנו מדברים על צורך מאוד ספציפי. ברוב הישובים הערביים יש ציבור מאוד גדול של אנשים שיוצאים ללמוד רחוק מהישוב – אם זה מטייבה לבאר שבע או אפילו לירושלים – זה רחוק מהישוב. האנשים האלה לא נוסעים לשם כל יום הלוך חזור; הם נוסעים, נניח, למקום הלימודים במוצאי שבת, וחוזרים ביום חמישי. אם אתם מצליחים לייצר מענים נקודתיים לצורך הזה, של הסטודנטים מהמשולש או הסטודנטים בנאחף או במקומות אחרים, לקו הזה שהוא קו של פעמיים בשבוע בעצם, אתם נותנים מענה לחלק גדול מהעניין. כמובן, יש גם הצרכים של אלה שמגיעים יום-יום למקום הלימוד שלהם – הם דומים מבחינה זו לעובדים או לומדים רגילים.

נקודה ששכחתי להזכיר – אנחנו לא מקבלים – אנחנו מגיעים לסטודנטים דרך הפייסבוק, מפה לאוזן, בקבוצות כאלה ואחרות ומיילים. אנחנו – למשל, עד עכשיו לא ידעתי על הבעיה של אחמד באזור טייבה. אנחנו לא מצליחים לקבל את כל הפניות מכל האזורים. לגבי זה, צריך להעצים את העבודה.

מאה אחוז. מר עבד אל קאדר, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. עיקר דבריי מופנים בראש ובראשונה לנציגי משרד התחבורה. חברי הכנסת לפניי הצביעו על נקודה – על ייהוד השפה הערבית בשלטים, בכבישים הישראליים. עלתה פה הדוגמאות של עכו, של צפת. הרי צפת – זה ספת, בערבית. כל השילוט הזה הוא – האם זו מדיניות של משרד התחבורה? והאם משרד התחבורה מקבל הוראות מלמעלה, לייהד את השפה הערבית? על זה אתה צריך להשיב ברור.

דבר שני, לגבי התחבורה הציבורית בכפרים הערביים ובכפרים הבלתי מוכרים בנגב, למשל. הטענה של נציג משרד התחבורה, שאין תב"ע בכפרים הערביים ובכפרים הבלתי מוכרים, היא טענה מופרכת ובטלה בששים- - -

זה לא נטען.

מסיבה אחת ברורה: ההתנחלויות הבלתי חוקיות, איך יש בהן תחבורה ציבורית עם תחנות אוטובוסים, ועוד מעט יהיה להן גם רכבות, ובכפרים הערביים הלא מוכרים, שיש שם 150,000 תושבים, אין תחבורה ציבורית. אתן לכם דוגמה. דיברו על כביש 25, שמחבר בין באר שבע לדימונה. הכביש הזה, קוראים לו כביש המוות, כי אנשים שיורדים מתחנת אוטובוס ורוצים לעבור מצד לצד, אין להם מעברי חצייה, אז הם חייבים לעבור את הכביש בלי מעבר חצייה, והמון פעמים נדרסים שם – גם ילדים, גם מבוגרים, גם נשים.

לגבי השילוט בשפה הערבית, יש למגזר הערבי ועדת המעקב העליונה לערביי ישראל. חבריי ממשרד התחבורה, כדאי מאוד לשים לב לנקודה שאני מעלה כרגע – מאוד חשובה. הוועדה הזאת היא הנציג הרשמי של ערביי ישראל במדינת ישראל, שלנו. יכול להיות שהיא לא מוכרת על-ידי המדינה. יש בוועדת המעקב מחלקה לשפה הערבית. אין בעיה שמשרד התחבורה יממן את המחלקה הזאת, ויתרגמו את כל השילוט שלהם – גם את אתרי האינטרנט ברכבת, גם את אתרי האינטרנט של האוטובוסים. כל השפה הערבית הנדרשת למשרד התחבורה, ועדת המעקב יכולה לעשות את זה.

תודה רבה. חברת הכנסת יעל כהן-פארן, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל, אני מצטרפת לברכות על הדיון, ובמסגרת היום החשוב שעוסק בשפה הערבית בכנסת, ואולי הוא לא עוסק רק בשפה הערבית אלא גם בחברה הערבית. בואו נשים את זה על השולחן – הנושא של השפה הוא ייחודי, אבל הוא לא רק השפה.

בכל ישראל אנחנו למודי ניסיון, שהתחבורה הציבורית לא במצב טוב ולא מתקדמת. אולי היא מתחילה להתקדם, אבל אנחנו עדיין בפיגור מאוד גדול מאחורי העולם ומאחורי איפה שהיינו צריכים להיות – אם מסתכלים ברמה הגלובלית. ברמת הפריפריה, כמובן כל יישובי הפריפריה, ללא הבדל דת, גזע ומין מקבלים שוויון בחוסר נגישות לתחבורה ציבורית, ואסייג – לא שוויון. יש עוד חוסר שוויון ברור ומובנה לחברה הערבית ולחברה הבדואית ספציפית. זה המדרג, כלומר כולם נדפקים, אבל יש מי שנדפק יותר, ובסופו של דבר זה סדרי עדיפויות.

לצערי, משרד התחבורה הוא לא עושה את החישוב הכולל של כמה זה להוציא מעוני ולצמצם פערים חברתיים ולאפשר נגישות לעבודה, וכמה זה חשוב דווקא בישובים של האוכלוסייה הערבית והאוכלוסייה הבדואית.

אני רוצה להציע משהו קטו, שלא עולה הרבה כסף, ועלה כאן לפני כן על-ידי חבר הכנסת טלב אבו עראר. אני נדהמת, כל פעם שאני נוסעת בכבישי הדרום, לראות את העמוד הבודד הזה של תחנת אוטובוס. תחנת אוטובוס – עמוד. אז מילא, בעיר כמעט לא רואים את זה, אבל בעיר יש הבניין ליד, אתה יכול להסתתר בשיא הקור או בגשם, אבל במדבר אין לך לאן לברוח, ובוא נודה על האמת – בנגב יש בערך 365 ימי שמש קופחת. גם כשקצת קר, השמש קופחת, וזה משהו שהוא בעיניי הפירות הנמוכים. שימו לכל התחנות האלה גגון, סככה, מבנה נורמלי של תחנה. תתחילו עם זה. זה לא עולה הרבה. זה להראות גם לפני – לשנות את כל התחבורה הציבורית, להכניס לישובים הלא מוכרים. הכול נורא מסובך, ראינו פה את הדיון. בואו תתחילו במין מחווה של רצון טוב, של לומר: אכפת לנו מהאוכלוסייה הזאת, ואנחנו מתחילים להתייחס אליה- - -

חברת הכנסת, רק לגבי הדוגמה שלך, אם אפשר – בדיוק דרור פנו אלינו, ממשרד התחבורה, לפני פחות מחודש, לטעמי, לעשות סקר של תחנות בין עירוני, שכולל גם את התחנות שאת מדברת עליהן עכשיו. הסקר הזה מתוקצב.

כדי לשים שם סככות.

מצוין. אז אתם מתחילים, אבל שוב – לאט מדי. אני יכולה להראות לך את כל הכבישים שהם בעייתיים. לא יכול להיות שגם צריך ללכת 5 ק"מ לתחנה, ואז לחכות לאוטובוס בשמש קופחת, וזה היום-יום. אני חושבת שחלק מהעניין של הדיון, להראות שאתם רוצים לקדם את זה, שאתם בכיוון הזה. זה גם להראות לאוכלוסייה, שמרגישה שהיא הכי נפגעת בהרבה מאוד תחומים – לא רק בתחום הזה, אבל גם בתחום הזה של נגישות לתחבורה ציבורית, להראות איזשהו רצון טוב של המדינה, שאכפת לה ושהיא רוצה לקדם ולהתקדם למקום אחר. תודה.

תודה. גיל יעקב, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש. אני רוצה להעלות עוד נקודה, דווקא למנוע בעיה עתידית. בקרוב – להבנתי, בספטמבר – ייפתח קו רכבת לצפון, לכיוון כרמיאל, שיכול להיות בשורה להרבה מאוד ישובים של חברה ערבית, ומבדיקה ראשונית שעשינו אנו רואים שכמות הנסיעות שמתוכננת בתחנות בכרמיאל באופן כללי אינה מספקת, ובוודאי לא עונה על הצרכים של הישובים של החברה הערבית. אנחנו באמת מבקשים ממשרד התחבורה לעשות מיפוי, שיבדוק שבאמת כל שעות הנסיעה ברכבת מקבלות שירות לכלל הישובים באזור – ג'דיידה מכר, כאבול, אבו סנאן, כפר יסיף, ג'וליס, ירכא, נאחף, מג'ד אל-כרום. יש שורה ארוכה של ישובים שצריך – כבר עכשיו אפשר לבדוק את זה, ופשוט כדי שכשהרכבת תיפתח, באמת תהיה בשורה, ואנשים יוכלו כבכר מהיום הראשון להשתמש בשירות הזה לאזורי תעסוקה בחיפה או בכל מקום אחר, וחבל לחכות עם זה שהרכבת תתחיל לפעול, ואז יגיעו התלונות, ואז במסלול המוכר והידוע.

בנוסף, זו גם הזדמנות – אפרופו המידע שדובר בשלב הקודם, לצאת בקמפיין הסברה נרחב, שמציג מהו השירות החדש – בשפה הערבית – שהולך להיות מושק, בתוך הישובים, בשילוט יפה, מזמין, ברור, עם חברות האוטובוסים או כל גורם אחר. זו פשוט הזדמנות שחבל לפספס אותה. בהזדמנות הזו אולי גם הרכבת תתאים את עצמה להנגשת המידע וכל ההיבטים האחרים.

תודה רבה. בהזדמנות הזו אני רוצה להעריך את הפרויקט הגדול הזה של רכבת כרמיאל - באמת פרויקט גדול ומבורך. התרשמתי מאוד מהעבודה שהרכבת עושה בעניין. מאוד חשוב לייצר מערך של נגישות, של שאטלים, אוטובוסים מכל הישובים מסביב כדי שאנשים ירגישו שהגיעה אליהם מהפכה.

אני לא יודע אם גיל מכיר, אבל יש כמות אדירה של קווים. אנחנו כמעט מחברים שם את כל הישובים לתחנת הרכבת.

18 קווים עם 160 נסיעות, זה יוצא- - -

אני לא יודע איזו גרסה אתה מכיר.

אז דרור, תעביר אלינו בכתב את כל הקווים עם הפירוט, ואנחנו נפרסם את זה הלאה.

אין בעיה. אני יכול לומר לך שהכיסוי הוא מלא.

לגבי יעל – אם לא היינו עושים, לא היינו מקבלים כאן ביקורת, ואני חושב שאנחנו אחד המשרדים היחידים שיושב פה ובאמת עושה. יכול להיות שאנחנו לא מספיק מהירים, כפי שמצפים מאתנו, אבל אנחנו בהחלט מאוד יסודיים, נוגעים בכל הנקודות. אנחנו כל פעם מתקדמים. גם לנו יש קשיים בכל הקשור להתנהלות.

רציתי להעלות נקודה אחת שחשובה לנו, והייתי מעלה אותה היום – יש לנו מצב קשה מאוד היום גם בישובים הערביים ובכלל בחברה הבדואית בפרט של ונדליזם מאוד קשה בכל הקשור למתקני התחבורה הציבורית. אם זה הסככות – פשוט מפרקים אותן, השילוט הסטטי – שוברים באופן שיטתי. אנחנו נמצאים בישובים מסוימים כבר בהחלפה החמישית של אותם שלטים. זה הוצאות מאוד כבדות, ואני חושב שזה נובע מסוג של חינוך של – בעיקר זה כנראה אותם חבר'ה צעירים, שלא מתייחסים לזה בצורה נכונה.

פה אני גם פונה לאותם ראשי רשויות וראשי ישובים, שגם יכניסו פנימה את כל ההפנמה של הטיפול, גם הארגונים. חשוב לנו בסוף, איך שזה נראה – כך נראה השירות, וחבל. יש לנו גם בעיה כל פעם לתחזק את זה.

לייצר שיח- - -

ניסינו את זה. לא קיבלנו שיתופי פעולה מספיק טובים, אבל פה אני חושב שגם החברה האזרחית יכולה להרים את הכפפה, כי הם יותר מחוברים. זו בקשה ראשונה.

לגבי טייבה ירושלים – זה נכנס לתוכנית העבודה. בתחילת שנת הלימודים שתהיה בסוף השנה יש קו כזה.

זו רק דוגמה, זה טייבה ירושלים, אבל באותה מידה יש גם טייבה אוניברסיטת בן גוריון.

אני יכול לענות גם על בן גוריון.

אז אנחנו נעביר לכם בצורה מסודרת רשימת צרכים, גם מההתאחדות וגם מארגוני הסטודנטים וקהילות הסטודנטים במשולש, ואתם תעבירו לנו בצורה מסודרת.

חברים, כאמור זו רק ישיבת מעקב. אני מודה לכולכם. נמשיך ונעקוב.

תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:35.