הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 2

מישיבת ועדת משנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט לעניין בחינת ימי הלימודים במערכת החינוך

יום חמישי, ה' בתמוז התשע"ז (29 ביוני 2017), שעה 10:00

1. חופשת הקיץ וחגי תשרי במערכת החינוך.

2. ימי חופשה בחינוך המיוחד.

חברי הוועדה: עודד פורר – היו"ר

איילת נחמיאס ורבין

מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך - רחל אברמזון

ממונה תוכניות תוספתיות חינוך יסודי, משרד החינוך - שושנה אהרונוב

מנהלת תחום תנאי שירות עו"ה, משרד החינוך - רחל טייטלבום

סגנית מנהלת אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך - שרית שריקי

רפרנט חינוך באג"ת, משרד האוצר - שאול קירשנבום

רפרנט חינוך-אגף שכר, משרד האוצר - אברהם פרידדמן

סמנכ"לית בכירה אגף תכנון, משרד התיירות - מינה גנם

מנהלת תחום תוכניות עבודה וניהול יידע, משרד התיירות - סופי פריזנט

מפקחת ארצית - השירות לטיפול באדם עם אוטי', משרד הרווחה והשירותים החברתיים - קרן קרדי

מרכז המידע והמחקר של הכנסת - יובל וורגן

מרכז המידע והמחקר של הכנסת - אתי וייסבלאי

האגף לקידום זכויות, אלו"ט - איילת דיין

ועד הורים מרכזי, ארגוני הורים - רועי לוי צייקוב

ועד הורים מרכזי, ארגוני הורים - אלן צייקוב

ועד הורים מרכזי, ארגוני הורים - גלעד צייקוב

יו"ר מחלקת תפ"ן, ארגוני מורים - משה אוחיון

עובדת הוראה, ארגוני מורים - מאיה יוסיפוביץ

מורה ורכז, חיים וסביבה - יהודה יפה

ארגון בזכות - אביבית ברקאי אהרונוף

מזכ״ל מועצת התלמידים והנוער הארצית - יובל חלביה

עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות - רויטל לן כהן

מנהלת מעונות, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלות - הניה מרמורשטיין

ארגון גננות מחנכות - אתי מבורך

מוזמן - מלאכי בעדני

מחנכת ומורה לחינוך מיוחד - שירי אמיר

רכזת מקצוע, מחנכת ומורה - מייה מושקוביץ שיש

מתנדבת - ציפורה רוזנברג

פעיל - בני שדה

מנהל יחידת המידע ומיצוי זכויות - מנחם גולדין

מת"ל, כנסת 19 - משה יוסף סוויל

מוזמן/ת - רוני מרטין

יהודית גידלי

חנה כהן

חופשת הקיץ וחגי תשרי במערכת החינוך

חברים, בואו נפתח את הדיון. אני שמח לפתוח את דיון ועדת המשנה של ועדת החינוך, התרבות והספורט לעניין בחינת ימי הלימוד במערכת החינוך. היום 29 ביוני 2017, ה' בתמוז תשע"ז. על סדר היום שלנו נמצא גם נושא חופשות הקיץ במערכת החינוך וחגי תשרי וכיצד אפשר לרבע את המעגל הזה. בחלק השני של הדיון ניגע בימי החופשה בחינוך המיוחד.

אני אומר משהו כפתיח. עודד מעודכן, אבל לצערי הרב המדינה ביקשה לדחות את מתן התגובה בבג"ץ שהגשתי בעניין הזה, וזה נדחה. בניגוד לחופש הגדול שלא נדחה אף פעם, לצערי הבג"ץ התרצה ונתן למדינה אורכה של 30 יום, כך שתשובת המדינה תגיע רק ב-23 ביולי. לצד זאת, אני רוצה לומר מה אולי היתרון, שאולי כאן בוועדה נוכל לייצר פלטפורמה אמיתית וממשית, כך שתשובת המדינה לבג"ץ לפחות תהיה מכבדת במובן הזה שהיא לא תתלה בכל מיני תירוצים, עילות, כי הנה אנחנו מגלים – מה שלא מפתיע אותי – שימי החופשה לא נשענים על הסכמים והכבוד למורים, שבעיני הוא נר לרגלי כל מי שיושב פה בחדר, חייב לעבוד לצד מנגנון שאנחנו ננסה לפתח ביחד. אני מקווה שהוא לא יהיה בכפייה, אני רוצה שהוא יהיה בשיתוף ולכן בפעם הקודמת דיברנו, כי יש לנו הערכה עצומה למורים, למורות ולגננות. אני מאוד מקווה שסוף סוף גם נזכה לראות כיצד אתם רואים את הדברים במובן הפרקטי, ולא רק שארגוני המורים יבואו ויאמרו לא, באל"ף רבתי. אני חושבת שגם עליכם מוטלת אחריות במובן הציבורי, לבוא ולהגיד איך אתם חושבים שצריך לפתור את העניין מבלי לוותר על הזכויות שלכם. אגב, אתם יכולים לבוא ולדבר על אופציות מבלי לוותר על זכויות המוקנות שיש למורים ממילא מכוח הנוהג. לא מכוח הסכמים, אלא כנראה מכוח איזשהו נוהג.

לכן אני מאוד מאוד מקווה שקצב הדיונים יוגבר. עודד, תרשה לי לברך אותך. זה חשוב, ולמרות שזה יום חמישי, שזה לא יום כנסת, אני חושבת שמאוד חשוב שאנחנו כאן. אני חושבת שלקראת הישיבה הבאה נצטרך לבוא כבר עם סלי פתרונות, בין אם מדובר בפתרונות ממשלתיים ובין אם מדובר בפתרונות שאנחנו נציע אותם. מה שנקרא, מיום שישי ועד איסרו-ל"ג, בעיני הכל פתוח. תודה רבה.

תודה, חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין.

אני רוצה לומר כמה מילים לפתיחה, גם על מה שקרה פה מאז הדיון הקודם ועד היום. התכנסנו בינינו, חברי ועדת המשנה, וישבתי איתם גם מספר פעמים אחרי הדיונים, וגם עם חלק מהנוכחים כאן, כדי לנסות ולשמוע עוד דעות ועוד כיוונים. זאת גם הכוונה של הוועדה. כמו שאמרת, איילת, אין לנו כוונה לכפות, אבל יש לנו כוונה לשים הצעה שהיא רצינית מאוד על השולחן, שככל שלא תתייחסו אליה ברצינות אז נלך לנתיב שתמיד פתוח בפני חברי הכנסת, והוא נתיב החקיקה. גם הוועדה עצמה, כוועדה – וזה גם מה שהצעתי ליושב-ראש – יכולה לבוא ולהגיד שאנחנו מקדמים כוועדה הצעת חוק.

אני רוצה להתייחס קצת לפרסומים שהיו בשבוע האחרון, גם לגבי פתרונות כאלה או אחרים שמשרד החינוך מציע או שנמצא במשא ומתן מול משרד האוצר. ראשית, חשוב לי לומר שהזמנתי את שר החינוך, פניתי אליו במכתב, לבוא בפני הוועדה ולהציג את עמדותיו, לשמוע את עמדותינו. אני חושב שזה חשוב וראוי. אני מקווה שהוא ימצא לנכון למצוא את הזמן.

תפסתי אותו השבוע ברגע חלש, בדיוק אני תרמתי דם והוא תרם דם. חשבתי שזה בדיוק הרגע המתאים לדבר על מאבק החופשות, אבל הוא לא הסכים איתי.

אין לי שום בעיה שלא יהיו הסכמות, אבל אני חושב שנכון וראוי שאנחנו נשמע אותו ושהוא ישמיע את דבריו פה, וגם שישמע אותנו. אני מקווה שבזמן הקרוב מלשכתו יתאמו איתנו את המועד.

אני רוצה לפחות להתייחס לפרסומים שראינו עד עכשיו. אני חושב שהפתרונות ששמענו עליהם מהתקשורת – זה לא משהו שאני יכול להגיד שהוא פורמלי – פתרונות של החופש הגדול, אמרנו שמבחינתנו זה יכול להיות חלק מהפתרון, זה לא הפתרון. צריך לזכור שרק בשנה שעברה, כששר החינוך מבעיות תקציב כאלה או אחרות החליט לא להרחיב את בית-הספר של החופש הגדול. הפתרון הזה, שאולי יבוא לשנה הבאה, שנתיים אחר כך יבוא שר חינוך אחר ויגיד: אני מוריד את הפתרון הזה. וזה בדיוק ההפך ממה שהכוונה של הוועדה לעשות. הכוונה של הוועדה היא לייצר יציבות. הרצון שלנו הוא שההורים, המורים, התלמידים, ידעו איך בנויה חופשה של מערכת החינוך לדורות, לשנים קדימה. יכול להיות שבעוד10, 15, 20 שנה יבואו ויגידו שעכשיו צריך לעשות שינוי, כי אף אחד מאתנו לא יכול לצפות פני עתיד כל כך הרבה. אבל אחרי עשרות שנים ואחרי שהמשק הישראלי השתנה כל כך, השתנה דרמטית באחוזי תעסוקת נשים, אנחנו מובילים ב-OECD באחוזים האלה, וגם המדינה עושה כל שהיא יכולה מבחינת ההשקעות של משרד האוצר כדי להוציא עוד נשים לשוק העבודה. זה מבורך וטוב שכך, אבל צריך גם לאזן ולמצוא את האיזונים מנגד. לכן אני חושב שהפתרון הזה, כפי שהוא מוצג בתקשורת, הוא לא פתרון בעינינו. הוא יכול להיות חלק מפתרון, הוא יכול להיות משהו שיבוא בנוסף להסדרה כולה. כל הרצון שלנו כאן הוא לראות את הדברים בראייה הוליסטית. הדיון הבא שלנו, שנקיים ב-11 ביולי, יעסוק גם בנושאים הכלכליים וגם בהשלכות הכלכליות שיש לשינוי ותזוזה של לוח החופשות. לא הכל זה רק פיצוי החופשים או קיצור הימים, לפעמים גם כשאתה מזיז את הימים, אתה מייצר מציאות אחרת. לדוגמה, אני לא יודע מה כוונת משרד החינוך לגבי 1 בספטמבר השנה שאמור לצאת ביום שישי. זה גם הופך את כל היום חג הזה ליום חצי קצר ושבועיים אחר כך יוצאים לחופשת ראש השנה. אלה בדיוק הדברים שעליהם אנחנו צריכים לתת את הדעת ולשנות אותם, וזו גם הכוונה שלנו. אני חושב שיש לנו מה ללמוד גם מלוח החופשות במגזר החרדי, גם מלוח החופשות במקומות אחרים, וגם בעולם.

ביקשתי מהממ"מ - מרכז המחקר והמידע של הכנסת - להציג כאן מה קורה בחופשת הקיץ בעולם. כולנו מדברים כל הזמן ומשווים, אבל חלק מהעניין הוא גם פיזור החופשות. כשחוגגים את חג מתן תורה, לא ניתן שם גם העובדה שחופשת הקיץ תהיה בחודשים יולי-אוגוסט והיא תתפרס בין שמונה לתשעה שבועות. אלה דברים שאנחנו, כבני אדם, יכולים לקבוע לעצמנו ולשנות אותם. בהחלט יש מה ללמוד מהעולם. אני לפחות למדתי שבחלק ממדינות העולם חופשת הקיץ אינה כל כך ארוכה, וזה במדינות רציניות. לכן יש לנו מה לשמוע גם במובנים האלה.

אני רוצה להציע עוד משהו. בשנה שעברה ביקשתי מהממ"מ ואני לא יכולה לומר שקיבלתי תשובה שלילית, כי הממ"מ אף פעם לא עונה בשלילה, הוא עונה שזה מסובך. ביקשתי לנסות לקבל נתונים על אובדן הפריון במשק בחודש אוגוסט.

אני כבר אומר שבישיבה הבאה, ב-11 ביולי, אנחנו נבקש מהגורמים הרלוונטיים לבוא ולהציג מה העלות הכלכלית בכלל, ולא רק בחודש אוגוסט. למשל, מה קורה שבוע לפני פסח, כשכל המשק בחופש.

אני מסכימה איתך, אבל אני אגיד לך למה בעיני פסח יכול להטעות אותך, כי פסח הוא ממילא חודש שבו המדד הוא גבוה, בגלל שאנשים קונים לחג. אוגוסט, בהגדרה, הוא לדעתי פלוס פלוס.

שמעתי גם ממשרד האוצר שאפשר לראות את הירידה בתקופות האלה. כלומר, ממש רואים את זה באופן חד. הדיון של ה-11 ביולי ייוחד לנושאים הכלכליים ולא לנושאים הפדגוגיים. אני חושב שיש גם משמעות פדגוגית בהזזה של החופש הגדול למועדים אחרים ברמה כזאת שהוא ייצר הרבה יותר יציבות ולא רצף כמו שאנחנו נתקלים בו כעת.

יובל, נציג הממ"מ, הבמה שלך.

אני אדבר על מסמך בנושא ימי החופשה בבתי-ספר יסודיים לעומת ימי החופשה לעובדים במשק בהשוואה בין-לאומית. את המסמך כתבה אורלי אלמגור-לוטן, שלא יכלה להיות היום בישיבה, אבל המסמך עצמו זמין באתר האינטרנט של הכנסת וניתן לעיין בו.

שתי נקודות מקדימות – אנחנו חושבים שהמסמך שאני אדבר עליו הוא מסמך חשוב וטוב, הוא מצוטט בדיון הציבורי בנושא לעתים קרובות, אבל בכל זאת חשוב לזכור שני דברים: א. המסמך בא לענות על שאלה מאוד ממוקדת ומסוימת שנשאלנו בעת כתיבתו, והיא מה היקף הפער בין מספר ימי החופש בבתי-ספר יסודיים למספר הימים שהם שבתון או חופשה שנתית לכלל המועסקים במשק, והוא לא ענה על שאלות אחרות שאולי יכולות להיות רלוונטיות גם לנושא הכללי של החופשות. המסמך נכתב בשנת 2012. אנחנו מניחים שבתמונה הכוללת לא חלו שינויים שממש הופכים את התמונה על-פיה. יש פה הרבה מדינות השוואה, אבל בכל זאת צריך לקחת בחשבון שלא בדקנו את הנושא ואת השינויים שחלו בו בחמש השנים האחרונות. אנחנו יודעים שבישראל חלו שינויים, למשל בהעלאת מספר ימי החופשה לעובדים. אלה שתי הנקודות המקדימות.

עכשיו אדבר על שני הממצאים העיקריים או הבולטים ביותר מאותו מסמך. בישראל היו בעת כתיבת המסמך עשרה ימי חופשה שנתית, כמספר המזערי שנקבע לעובדים בחוק לשנת העבודה הראשונה שלהם, ולעומת זאת 76 ימים שבהם לא התקיימו לימודים במהלך שנה. הפער הוא פער של 66 ימים. הממוצע במדינות אחרות שבדקנו – 25 מדינות ב-OECD – היו 20 ימי חופשה לעובדים ובממוצע 70 ימי עבודה שבהם לא מתקיימים לימודים. כלומר, הפער הוא 50. למעשה בישראל הפער בין מספר ימי החופשה השנתית של המועסקים לבין מספר הימים שבהם לא מתקיימים לימודים היה גדול כמעט מכל המדינות האחרות שבדקנו. מתוך 25 מדינות אחרות, רק בליטא הפער היה גדול יותר.

גם בארץ למעשה יש 22 ימים, בגלל ימי חג. ה-20 ימים שמוקנים במדינות שבדקתם כוללים גם את ימי החגים?

לא, לא כולל את ימי השבתון. 20 ימי חופשה שנתית.

לגבי חופשת הקיץ – מהבדיקה שלנו חופשת הקיץ של תלמידים בישראל לא חריגה ביחס לחופשות הקיץ של תלמידים במדינות אחרות. מה ששונה דווקא הוא מספר ימי החופשה במהלך שנת הלימודים. בין המדינות שנבדקו, ישראל היתה במקום השני אחרי בריטניה במספר הימים שהם ימי חופשה במהלך שנת הלימודים שהם ימי עבודה במשק.

מה אורך החופש הגדול בבריטניה?

קצת יותר מישראל בשבועיים.

אבל מספר הימים הלא מסונכרנים הוא גדול מאשר אצלנו. זו המדינה היחידה שמספר הימים הלא מסונכרנים גדול מאשר בישראל.

יום אחד יותר. אצלם 37 ימים ואצלנו 36.

המספר מתמקד בימי חופשה מלאים ולא בשעות. העניין של שעות העבודה הוא גם עניין שצריך לקחת אותו בחשבון. מפרסומי ה-OECD אנחנו יודעים שמספר השעות שתלמידים לומדים בישראל הוא גבוה ולא נמוך.

הנושא הזה אולי קשור לנקודה נוספת שרציתי להזכיר, וזה אורך שבוע העבודה מול אורך שבוע הלימודים. צריך לקחת בחשבון שברוב הגדול של בתי-הספר והגנים בישראל מתקיימים לימודים בימי שישי. במקביל, עבור חלק לא מבוטל מההורים זה יום מנוחה שבועי. כלומר, במסמך שלנו ספרנו ימי עבודה שבהם לא מתקיימים לימודים, אבל במקביל יש מצב שבו מתקיימים לימודים בישראל ביום שמבחינת ההורים הוא יום מנוחה שבועי.

אבל זה לא מבחינת כל ההורים.

לא מבחינת כל העובדים.

יום שישי לא נחשב יום מנוחה מבחינת החוק. המעבר הוא לחמישה ימי עבודה, לפעמים זה ביום שישי. אצל המורים למשל, זה בימים אחרים.

כמו בריטניה שהחופש הגדול קצר יותר מישראל, איזה עוד מדינות אנחנו מוצאים בסל הזה?

אני אבדוק את זה ואשיב.

נקודה אחרונה, כפי שגם ציינת, אדוני היושב-ראש, נושא המסגרות המשלימות כרוך באופן ישיר עם הנושא של ימי חופשה.

בחו"ל?

גם בחו"ל. יש לנו כמה מסמכים מפורטים שנכתבו בנושא הזה בממ"מ, שכתבה אתי שנמצאת פה לצדי. אנחנו יודעים ממחקרים בחו"ל שעסקו דווקא בהארכת יום הלימודים, שיש השפעה לא רק לעצם ההיצע של המסגרות האלה או לעלות שלהן, אלא גם לאיכות שלהן. זה משפיע על הביקוש. זאת אומרת, לא מספיק שיש מסגרות שייתנו מענה של בייביסיטר לצורך העניין, אלא חשובה גם איכותן כדי לתת מענה לפער הזה.

אני רוצה לומר לכל הנרשמים שאני אתן לכם בהמשך לדבר לפי התור, אחרי שנשמע את הגורמים המקצועיים. החלק הראשון של הדיון ייוחד לנושא החופש הגדול וחגי תשרי והחלק השני לעניין החינוך המיוחד.

רות, מהחינוך החרדי, תוכלי להציג לנו מה קורה בלוח החופשות במגזר החרדי, גם בהיבט של החופש הגדול וגם לוח חופשות החגים?

אני מתנצלת, אני ביום של בחינת בגרות בתנ"ך ואני צריכה להיות במטה. הזימון היה בהתרעה קצרה, רק אתמול קיבלתי את ההודעה.

לגבי לוח החופשות – בגדול, לוח החופשות במגזר החרדי תואם את הכללי. למה אני אומרת "בגדול"? מכיוון שלוח החופשות משתנה אצל הבנים במגזר החרדי, אבל הבנים שנמצאים במסגרות שנקראות תרבותי-ייחודי ופטור. אלה שתי מסגרות שהן שונות ממסגרת של בית-ספר מבחינת ההעסקה של המורים, מבחינת תנאי השכר שלהם. הם כפופים להסכם הקיבוצי וכו. משמעותי לומר את זה בתחילת הדברים.

אצל הבנים, מקדמת דנא, לוח החופשות עובד על-פי הלוח העברי ולא על-פי הלוח הלועזי והן ממש קבועות. זאת אומרת, לא משנה מתי יוצא ה-1 בספטמבר, הם יתחילו את השנה בראש חודש אלול, א' באלול.

לא חשוב מתי 1 בספטמבר, חשוב מתי א' באלול.

בדיוק, זה מה שחשוב.

החלוקה של החופשות שונה לחלוטין.

בכל המסגרות החרדיות זה א' באלול?

אני מדברת על מוסדות הפטור והבנים. רובם בנים. יש אחוז קטן של מסגרות שהן פטור בנות, אבל רובן בנים. אני חוזרת ואומרת, המסגרות האלה שונות מהמסגרות האחרות, מכיוון שכל ההתנהלות מולן, התקצוב שלהן, הסכמי השכר וכו', שונים לחלוטין. זה לא עובד אותו הדבר כמו בית-ספר.

כאמור, הם מתחילים את השנה ב-א' באלול. החופשה הראשונה שלהם, חופשת החגים, מתחילה אחרי יום הכיפורים ומסתיימת בראש חודש חשון, ואז אין חופשה כל החורף, גם לא בחנוכה - לפעמים יש אולי יום אחד פגרה, אבל בדרך כלל אין חופשה – עד פסח. בפסח החופשה מתחילה בראש חודש ניסן.

כלומר, מסוכות עד פסח אין חופשה. בחנוכה – אצל בתי-הספר החרדים מדליקים נרות בלי לצאת לחופש.

כמו שאמרתי, זה נקרא זמן חורף, וכשיש שני אדר זה זמן מאוד ארוך. זה מתחיל בראש חודש חשון עד ראש חודש ניסן. בתוך ניסן יש לנו את פסח. החופשה היא פחות מחודש, מכיוון שיש שבוע וחצי שהוא חג. הם חוזרים בראש חודש אייר. החופשה הבאה היא יום אחרי תשעה באב. יש להם כשלושה שבועות חופשת קיץ, תלוי מתי נופל תשעה באב. זה לאותם בנים ולמעט מאוד בנות שהם במסגרות של פטור ותרבותי-ייחודי.

אצל הבנות, המוכר שאינו רשמי, רשתות, על-יסודי וכו', זה ממש יום תמורת יום. זאת אומרת, יש לנו לוח ייחודי, אבל מבחינת מספר הימים, זה אותו מספר ימים. ממש סופרים. הלוח הייחודי מתייחס גם ללוח העברי. אם ה-1 בספטמבר נופל כמה ימים לפני ראש השנה, בדרך כלל הם יקדימו את השנה, כי הם רוצים להתארגן לחגים, ללמוד לחגים וכו'. השנה למשל, זה יוצא די סמוך – הם מתחילים את השנה ב-ח' באלול, שזה 30 באוגוסט. ה-1 בספטמבר יוצא ב-י' באלול והם רוצים עוד יומיים כדי להיכנס לענייני החגים ואווירת חודש אלול. הימים האלה מוחזרים במקום אחר.

זאת אומרת, לכאורה העובדה שמתחילים ללמוד כבר בחודש אלול מתוך הבנה שצריך יותר זמן לתשרי, זו לא המצאה שלא מכירים אותה במשרד החינוך.

אני חושבת שהיא מוכרת, כי יש לפעמים שהדתיים מצטרפים לזה. זה משהו מוכר, לא משהו שלא מוכר.

אבל אצלכם זה מרגע שהמערכת עמדה על דעתה וזה מתנהל באותה צורה עשרות שנים.

הבנים מביניהם, מאות בשנים. כלומר, זה משהו מקדמת דנא.

אני מעמותת "עלה" והחינוך המיוחד, אבל אני חרדית ואני יודעת שבשנים האחרונות, גם העממי עובדים בניסן עד ו' וז' וגם אחר כך יש מסגרת רק בלי הרבי, אלא עם מחליף. יש הרבה מוסדות פטור של בנות והם עובדים אותו הדבר. גם אחרי סוכות הם מתחילים - - -

והם מתחילים את שנת הלימודים ב-א' באלול.

כן.

אני התייחסתי לאלה שהם בתרבותי-ייחודי, העל-יסודי בנים.

מעניין אותנו מאוד היסודי. זה הכי מטריד אותנו.

היסודיים בנים יש להם חופשה הרבה יותר מצומצמת. כל מוסד שהוא פטור, עונה על הדרישה, לא משנה אם יש כמה בנות. ברמה העקרונית, גם בתי-ספר שהם מוכר שאינו רשמי רוצים, או הורים דורשים, שיהיו פחות ימי חופשה. יש לנו בעיה בכל נושא הסכמי השכר עם העובדים. ברגע שאנחנו נדרוש יותר, כמובן - - -

אבל גילינו שאין הסכמים לגבי החופש.

שמעתי, אבל אני אומרת בעולם שאנחנו חיים בו עדיין. ביסודי אצל הבנים – הם לא חוזרים בראש חודש חשון, אלא שבוע קודם. מיד באסרו חג סוכות.

מה קורה בחגים עצמם, יש שינוי? בין יום כיפור לסוכות למשל.

בחנוכה הם עובדים כל חנוכה, להוציא יומיים; בפורים יש להם יום חופשה; בל"ג בעומר הם לומדים חצי יום.

יש לי מחשבות שניות, נולדתי לא נכון.

בל"ג בעומר הם לומדים חצי יום, הם מתחילים בעשר.

גם בחינוך הממלכתי, כשהיינו ילדים, בל"ג בעומר למדו.

בדרך כלל מתחילים בעשר, בגלל המדורות לילה קודם. בפסח יש מקרים שהם יוצאים לחופשה יום לפני ליל הסדר.

ופורים בירושלים?

רק ביום שושן פורים.

אנחנו מדברים פה על חינוך עצמאי, על מוסדות תורה. שילמדו גם מקצועות ליבה ואז נראה איך אפשר - - -

אם זה יהיה התנאי של הסתדרות המורים כדי להחיל את לוח החופשות החרדי במגזר הממלכתי, יכול להיות שאולי נצליח לשכנע אותם.

איך נראית החופשה בחגי תשרי?

היסודיים מתחילים ב-א' באלול, יוצאים לחופשה בערב ראש השנה וחוזרים מיד ללימודים. יש כאלה שלוקחים יומיים חופשה בין יום כיפור לסוכות ויש כאלה שלא, תלוי במוסד וגם איך זה יוצא, אם זה שישי וראשון. בדרך כלל הם לא לוקחים. ההכוונה של הסמכות התורנית והרבנית היא כמה שפחות חופשה. זאת מבחינת המדיניות, אם נקרא לזה כך. הם חוזרים אחרי יום כיפור, או שלא, ואחר כך מייד לאחר סוכות, ממש באיסרו חג.

כמה לוקחים את הגשר הזה בין יום כיפור לסוכות?

זה יכול להיות או יומיים או שלושה, אבל הרוב לא לוקחים. אני מדברת כרגע על היסודי ולא על העל-יסודי. בעל-יסודי לוקחים את זה.

אוקיי, כי זה יכול להיות פתרון נכון, אולי להחזר של ימים במקום אחר, כי אלה יומיים שנכנסים ויוצאים בלי משמעות.

אני חייב לומר – אני מרשה לעצמי לדבר בשם חברי הוועדה ששוחחתי עם כולם – שהסיפור הזה של להתחיל את הלימודים, ואני עוד לא מדבר על מספר ימי החופשה, ב-א' באלול, מה שנותן חודש לימודים רצוף תמיד עד ראש השנה, הוא מאוד משמעותי גם מבחינה פדגוגית וגם מבחינת העובדה שזה לא חופש אחרי חופש, גם מבחינת היכולת להכיל כל כך הרבה חופש, וזה גם לא הופך את ההסתגלות לתהליך של חודשיים, כי היום ילד נכנס לכיתה, מסתגל שבוע, עוד לא סיים את ההסתגלות ויוצא לחופש, וכל ההסתגלות שלו בעצם מתחילה רק אחרי סוכות ואנחנו מפסידים הרבה מאוד בעניין הזה.

ועוד לא דיברנו על ילדים עם צרכים מיוחדים ואיזה נזק זה עושה להם.

על זה נדבר בחלק השני של הדיון. בהחלט, זה כיוון מאוד מאוד מעניין.

אני רוצה לתת חזרה את רשות הדיבור ליובל לגבי חופשות הקיץ במקומות אחרים בעולם.

ארבע מדינות – אפשר לומר חמש, כי זה שתי מדינות בתוך אוסטרליה – שבהן חופשת הקיץ קצרה משמונה שבועות. אלה מדינות ויקטוריה וניו-סאות' ויילס באוסטרליה; ניו-זילנד; בריטניה ודנמרק. שם זה בין שישה לשבעה שבועות. בשאר המדינות זה שמונה שבועות או יותר.

אצלנו זה בין שמונה לתשעה שבועות.

שרון רוגוזינסקי, בבקשה.

אני אתחיל במקומה.

אתן מאותו ארגון ולכן רק אחת תדבר, כדי שכולם יוכלו לדבר.

אני יושבת-ראש ארגון גננות מחנכות. אני רוצה להודות לחבר הכנסת שקבע את הדיון ליום החופשי שלי, כדי שאני אוכל להיות כאן סוף סוף. אני גננת בפועל.

אני ארשה להם לחשוב שלפי זה קבענו את הדיון.

אני רוצה להתייחס לכמה דברים עוד לפני שאני מביאה את הדברים שלי. דיברה הגברת כאן על לוח החופשות במוסדות חינוך חרדיים ועל המסמך של הממ"מ. כשאתם באים לעשות השוואה, חשוב שתהיה השוואה כוללת, גם לשעות העבודה שלנו. לפני שהגעתי לכאן, הסתכלתי על לוח החופשות, וכשאני מסתכלת על לוח החופשות במדינת ישראל, של המגזר הציבורי והמגזר הפרטי, אני רואה שיש פער מאוד רציני, כי במגזר הפרטי יש פחות ימי חופשה להורים, לעומת המגזר הציבורי שם יש הרבה יותר ימי חופש. ביחס אנחנו מצמצמים את זה בחצי. לדוגמה, במהלך שנת הלימודים, 43 ימים למוסדות החינוך ו-26 ימים במגזר הציבורי. צריך להתייחס לנתון הזה.

כשמדברים על העסקת גננות במוסד חרדי - בפניות אישיות אלי, ואני יודעת שזה טופל גם בבתי-המשפט, הגננות במוסדות האלה מועסקות בתת-תנאים, הייתי אומרת אפילו במצב של עבדות. אני לא רוצה להתעסק בזה, אני רוצה שאתם תתעסקו בזה ותבדקו את זה לפני שאתם כל כך שמחים ומודים על ההעסקה החרדית.

חשוב להבין, לכל המורים, המורות, הגננים והגננות שנמצאים כאן, אין מחלוקת לגבי תנאי ההעסקה גם של המורים והמורות וגם של הגננים והגננות וגם ברצון שלנו, של כל חברי הכנסת – וגם פה אני מרשה לעצמי לדבר בשם כולם – לשפר את התנאים האלה. אני חושב שאולי דווקא ברפורמה כזאת שנעשה זו אחת ההזדמנויות לשפר את התנאים. אבל כרגע באנו ללמוד לגבי נושא אחד, שהוא חלוקת הימים ואיזה חלוקה היא חלוקה נכונה. אם נגלוש לדיון בתנאי השכר, הוא דיון חשוב, אבל זה לא הדיון הזה. חשוב לי להתייחס דווקא לתנאים של ימי החופשה והחלוקה על פני שנת הלימודים. אני אשמח שתתייחסי לזה, בהנחה שלא משתנה מספר ימי החופש, אם להתחיל את שנת הלימודים ב-א' באלול נשמע לך טוב יותר או טוב פחות.

דיברנו על זה אין-ספור פעמים, יש לנו את זה במסמך התשתית, שאנחנו חושבות שהחופשה צריכה להיות גמישה. זה מה שנאמר. אם אנחנו עושים השוואה בין העולם למדינת ישראל, הבעייתיות האמיתית היא שאין גמישות בלוח החופשות ושלהורים בעולם יש יותר ימי חופש לעומת הורים במדינת ישראל. כלומר, אם תהיה גמישות לפי לוח השנה העברי – והיתה ישיבה עוד בזמן המנכ"לית דלית שטאובר וכל הארגונים באו ואמרו שצריך לעשות התאמה ללוח החופשות העברי, הם אמרו: אנחנו לא רוצים לעשות את זה, כי אז אתם תקבלו משכורת 13 אחת לכמה שנים כשיש שני אדרים. אז צריך שגם האוצר יתייחס לנושא הזה.

אני רוצה להמשיך לדברים שלנו. כשאני מסתכלת על לוח החופשות של מדינת ישראל, כולם כאן בחדר מסכימים שמשרד החינוך, עובדי חינוך, בעיקר בגנים, צריכים את החופש. אנחנו לא המצאנו את זה. בכל העולם יש חופש גדול. צריך לעשות התאמה, אבל לעשות התאמה שתהיה טובה. לדוגמה, אני גננת עם תואר שני, 17 שנות ותק, עובדת שש שעות ביום לעומת גננת בשוודיה שעובדת ארבע שעות ביום, עם 35 ילדים בגן לעומת גננת בשוודיה שעובדת עם ארבעה ילדים בגן ויש לה תנאים הרבה יותר טובים. הטלפון האישי שלה לא נמסר להורים, היא עובדת את הארבע שעות, ובתוך בית-הספר יש מייל של בית-הספר. המוסדות הציבוריים מעניקים מוסדות משלימים כך שההורים יוצאים לעבודה ביתר קלות. ההורים עצמם יודעים שהם הולכים לעבודה ומפקידים את הילדים שלהם במוסד שיש בו אנשי צוות מקצועיים.

את יודעת שבשוודיה ובמדינות סקנדינביה חופשת לידה של שנה בתשלום. מה שאני מנסה לכוון ולומר - - -

לכן אני אומרת שאתם לא צריכים להשוות את שוודיה למדינת ישראל.

דווקא במקרה הזה לא השווינו את שוודיה.

אני מנסה לכוון ולומר ששם המשחק הוא איזון, משם שבעתיד הקרוב כנראה לא נהיה שוודיה. יש לנו משאבים שהולכים ומתרבים, תודה לאל, אבל בעתיד הקרוב לא נהיה שוודיה.

ולכן, אם אתם עושים את ההשוואה, ההשוואה צריכה להיות גם בעניין הזה ואז למצוא את המקום המאזן, כי שוודיה לא נהיה. גננת במדינת ישראל לא מקבלת 20,000 שקל.

לצערי. בלי ציניות.

החופש הגדול במדינת ישראל – לכולם נדמה שאנחנו בחופש 60 ימים. אנחנו לא באמת בחופש 60 ימים. אני אגלה לכם משהו, בחופש הגדול אני עובדת לפחות 14 יום, ואם אני מגיעה לעבודה ונפצעת או קורה לי משהו, אני לא מבוטחת. אם נכיר בעובדה שגננות צריכות להכין את הגן במהלך 14 יום במהלך החופשה והם יקבלו בתמורה ימי חופש, ולא כמו שאני מבשרת לכם שאתמול חגגתי ברית לנכד שלי, פעם ראשונה, ונאלצתי להיעדר וללכת ולקחת יום מחלה.

החדשות בוועדה הזאת הן שאת סבתא.

בהקשר הזה, אני אשמח בהמשך לשמוע התייחסות גם של משרד החינוך וגם של הסתדרות המורים לגבי הביטוח של מורים שמגיעים במהלך החופשות כדי להכין, גם אם זה מיוזמתם, את הכיתה או את הגן. אין פה בכלל שאלה לגבי העניין שאתן אמורות להיות מבוטחות. זה נושא שמבחינת הוועדה – אני אומר את זה גם לנציגי האוצר שיושבים פה בשורה השנייה – הוא נושא שהוא Non-negotiable , זה לא משא ומתן. זה לא משא ומתן על הסכמי שכר. עובדים מבוטחים לאורך כל ימי עבודתם, בוודאי כשהם מגיעים למקום העבודה, גם אם זה בתקופת החופשים שלהם.

רוני מרטן, בבקשה.

אני מורה לשעבר. למדתי הוראה, גם אשתי למדה הוראה, הכרנו במכללה. שנינו היינו מאוד מוצלחים, גם בלימודים, כל הציונים היו מעל 90. התחלתי לעבוד במערכת החינוך והצלחתי עם התלמידים, ואהבתי את העבודה. גם אשתי היתה כך. עם הזמן הבנו שאנחנו לא יכולים יותר להיות במערכת הזאת. לא יכולתי יותר לסבול את זה שבתקופת החופשות, כשאני הולך למכולת אני צריך להרגיש רע עם זה, לפגוש את האנשים שעכשיו צריכים לעשות ג'גלינג ולהסתדר. המעמד הזה של המורה העצלן, שיש לו יותר חופשות מכולם, לא יכולתי יותר להכיל את זה. גם אני וגם אשתי עזבנו את ההוראה, אשתי הלכה לתחום הסיעוד ולי יש עסקים אחרים.

אני רוצה לדבר אתכם על המעמד של המורה ועל ההשפעה של החופשות על מעמד המורים. באחד העסקים שלי יש מאפייה. אני מוכר מאפים בימי שישי. אם מישהו בא אלי באמצע השבוע ואומר לי שהוא רוצה מאפים שלי גם באמצע השבוע, הדבר הראשון שאני עושה זה להגיד תודה, כי אני מוחמא, כי אם הם רוצים יותר את מה שאני עושה, זה אומר שמה שאני עושה טוב. אני אוהב לעשות את מה שאני עושה, אז אני מוחמא. הדבר השני, אני נכנס למשא ומתן לראות כמה יעלה לפתוח את כל המאפייה וכו'. מי שלא חושב ככה, מי שמבקשים ממנו לעבוד עוד והדבר הראשון שהוא אומר זה לא, נקודה, אז הוא לא נמצא במקום העבודה הנכון. כשהייתי בעבודה המעשית במכללה, לימדו אותנו על מורה הקיץ ומורה החורף. אלה מורים ששניהם יכולים להיות מקצועיים, שיודעים לעבוד טוב עם התלמידים, אבל יש מורה הקיץ שהחורף הוא הכנה לקיץ והמטרה שלהם זה החופשות. הם יכולים לתת את העבודה, לעבוד כמו שצריך, אבל הם רוצים את החופשות. ויש את מורי החורף – הם רוצים את הרצף הלימודי, הם רוצים לקדם את התלמידים, הם רוצים לעבוד. כשמגיעים בתחילת שנה ורק מתחילים את השנה ואז שוב פעם חופש, הם לא אוהבים את זה. הם לא אוהבים את זה, כי הם לא יכולים לעשות את העבודה שלהם כמו שצריך.

תהיה יותר ממוקד בדבריך. מה המסר שאתה רוצה להגיד לוועדה לסיכום?

הרבה מאוד מורים עוזבים את המערכת. יש מורים שעוזבים את המערכת בתחילת דרכם ויש שעוזבים במהלך דרכם. יש המון מורים, השאלה איזה מורים אנחנו רוצים לעודד. אנחנו רוצים למשוך למערכת את מורי החורף או שרוצים למשוך למערכת את מורי הקיץ? את מי אנחנו רוצים לשמור בתוך המערכת?

הדבר האחרון שאני רוצה להגיד, לגבי הטענה שצריך להשוות לעולם ולהוסיף ימי חופש לשאר המשק. זו טענה שבמחילה אני לא חושב שראויה למורים. כל המשק טועה – בתי-חולים, מוסדות היי-טק, מפעלים, כולם טועים ורק המורים יודעים איך צריך להתייחס לעובדים וכמה ימי חופש צריך.

תודה. עינת גבריאלי, ועד הגנים, בבקשה.

אני יושבת-ראש ועד הגנים בגבעתיים וגם בפורום של ועדי ההורים היישוביים. אני רוצה להגיד תודה על כינוס הישיבה הזאת, על כך שהנושא הזה עולה בכלל לדיון ציבורי ואיכשהו נפתח. בואו נדבר רגע איך נראית השנה בגני הילדים. יש את חופשת החגים סביב ספטמבר – התחלנו כמה ימים ויצאנו כבר לחופש ופגענו ברצף החינוכי ובהסתגלות של הילדים, בעיקר בגנים. גם במהלך השנה יש כמות גדולה של חופשים, כמו פורים. בשעה 12 ביום המסיבה הגן מסתיים, אלא אם כן יש צהרון ואז זה עד השעה שלוש. אין הורה שיכול לצאת בשעה הזאת ולקחת חופש, זה כבר חצי יום חופש. לא לקחתי בחשבון מסיבת סיום, ילדים חולים, חיסונים למיניהם. ילדי הגנים, בניגוד לילדים יותר גדולים, עד כיתה ג', לא יכולים להישאר לבד, הם חייבים שמישהו ישגיח עליהם. כרגע הפתרונות שמקבלים זה קייטנות, שלרוב אינן איכותיות, והמחירים שלהן אסטרונומיים. בעצם חולבים את ההורים. אנחנו חייבים למצוא פתרון בראש ובראשונה לגנים. מה שאני מבקשת פה זה שהוועדה תמצא פתרון, והפתרון הראשון ייקח בראש ובראשונה את ילדי הגנים, ושלא יהיה פתרון שמוציא את הגנים מהפוקוס. אנחנו צריכים את הפתרון הזה הכי הרבה, אין לנו פתרונות אחרים.

אני אענה לך בהקשר הזה. בהמשך לדברים שאמרתי בתחילת הדיון לגבי העובדה שבית-הספר של החופש הגדול הוא חלק מהפתרון. אנחנו מתייחסים בראש ובראשונה לגני הילדים ובית-ספר יסודי. כמובן שאם יהיה איזשהו שינוי, אנחנו ננסה להתאים אותו כך שיהיה רצף, אם למשל תחילת שנת הלימודים תשתנה, היא תשתנה בכל מערכת החינוך. ארגון המורים לצורך העניין פחות נוגע לעניין מספר ימי החופש. אני חושב שעל זה אין עוררין, גם בקרב חברי הוועדה. אי אפשר להציג פתרון שנוגע רק לבתי-הספר. פתרון שיציעו משרדח החינוך והאוצר שנוגע רק לבתי-הספר, הוא לא פתרון, הוא אפילו לא חלק מהפתרון.

אני חושבת שפתרון חייב להיות פתרון שמבוסס על הצוותים החינוכיים, כל עוד זה אפשרי. אני גם חושבת שצריך להגדיל את ימי החופשה להורים או פתרון מיטבי ומשלב. לא לקחת מפה ומפה, אלא למצוא משהו לכולם. תודה.

יערה ישורון, בבקשה.

אנחנו כבר תשע שנים בסיפור הזה. בהתחלה היינו ההורים היחידים, אז זה מאוד כייף לראות את הנוכחות הזאת ביום שהכנסת לא עובדת. זה באמת כייף.

שני עניינים ספציפיים – שמענו כאן כל הזמן את השאלה אם שואלים על היסודי או על העל-יסודי. יש הפרדה בלוח החופשות בין הגילאים השונים, דבר שהוא מאוד הגיוני. לעשות לוח חופשות זהה לילד בן 3 ולילד בן 18, זה מוזר. זה שאנחנו רגילים לזה במשך מאה השנים האחרונות, זה דבר נחמד, אבל הגיע הזמן לשנות את זה. ילדים בגן, עם כל הכבוד, לא זקוקים לחודשיים חופש. גם בחופש הגדול הם צריכים להישאר במסגרת שלהם, זה לא מפריע להם למלא חול בנעליים ולבדוק אחרי זה את השיער. סבבה. לכן צריך להפריד לפי הצרכים של הילדים ואז להתייחס לצרכים החינוכיים של כל שכבת גיל. צרכים חינוכיים של ילדים בני שלוש שמכניסים אותם ביום שישי למערכת, זה מאוד מאוד קשה. אחר שישי-שבת, אחרי זה עוד יומיים. לילדים בני 15 זה דווקא נחמד להגיע לארבע שעות ביום שישי, לפגוש את החבר'ה וכו'. יש הבדלים וחייבים להתייחס לזה אחת ולתמיד.

הנקודה השנייה, זה הדבר המדהים הזה שאנחנו נורא נורא רגילים לחשוב שזה למעשה המגזר היחיד – אני חושבת, אפשר לנסות לחשוב על זה שוב, אני לא מצאתי – שבו המערכת עובדת לפי ההסכמים הקיבוציים עם העובדים. זה לא עובד במערכת הבריאות, זה לא עובד במערכת התחבורה, אין דבר כזה, אין לזה אח ורע. זה ממש לא הגיוני שמערכת החינוך – אנחנו מדברים על חינוך - -

הזנב מכשכש בכלב.

- - מערכת החינוך צריכה לעבוד לפי התנאים הפדגוגיים ולפי הצרכים של מערכת החינוך. מה עושים בתוך הדבר הזה, מי עובד מתי – אחלה, בואו נשנה את הדבר הזה. בואו נפריד בין הדברים הבלתי הקשורים האלה ואז כל הדיון הזה ממילא יהיה הרבה יותר נוח ונחמד לכולם. ברור שמורים וגננות צריכים זמנים מאווררים ולא צריך לקחת יום מחלה בשביל ברית של הנכד.

תודה. רות לוי, חטיבת חינוך הסתדרות המעו"ף.

אני ראש חטיבת חינוך בהסתדרות המעו"ף ואני מייצגת את תומכי החינוך, כל אלה שעובדים אתכם, מסייעים לכם, זה הסייעות שלכם גם בבתי-הספר וגם בגנים, גם בחינוך הרגיל וגם בחינוך המיוחד, אבות הבית, מזכירות בתי-הספר, הספרנים בבתי-הספר, מלווי ההסעות, ואם שכחתי מישהו אז איתו הסליחה.

הסתכלתי על השכר של גננת וקצת קינאתי. קחו סייעת שעובדת 15 שנה, לא שש שעות ביום אלא שמונה שעות וחצי, לא 60 ימי חופש אלא 22 ימי חופש, והשכר שלה ברוטו – לא הנטו - - -

מה קורה עם הסייעת בקיץ?

השכר שלה הוא 7,500 ברוטו. בקיץ – רק בקיץ הן יכולות לקבל את החופש שלהן, שזה 22 ימי חופש. הן מגיעות שמונה ימים לפני תחילת השנה, כדי לעשות היערכות. אחרי שצבעו את הגן וכו', הן מגיעות לעבוד יחד עם הגננת. יש מקומות שיש בהם קייטנות ואז הן מועסקות בקייטנות.

ואם אין קייטנה? אני מעריך שבחודש יולי יש 22 ימי עבודה.

יש להן שבוע אחד שהן יכולות ללכת להשתלמות מקצועית, ואת זה אפשר לעשות אך ורק בקיץ. יש לנו גם לחרדים וגם לחילונים. זו השתלמות מקצועית במסגרת סמינר חינוכי.

אבל זה שונה מרשות לרשות.

ישנן רשויות שמעסיקות אותן בקייטנות וישנן רשויות שלא מעסיקות אותן בקייטנות, אלא בתפקידים אחרים.

אוקיי, הן עובדות. כמה ימים בשבוע הן עובדות?

הן עובדות 42 שעות בשבוע, משבע וחצי בבוקר. צריך לומר שאני לא מדברת רק על הסייעות - - -

יש גם את המזכירות בבתי-הספר.

יש אבות בית שהעבודה שלהם תוכפל, עובדי הניקיון בבתי-הספר, ומה עם מלווי ההסעות.

מה עושים עובדי הניקיון בחודש יולי?

מכיוון שצובעים את בית-הספר ועושים שיפוץ שם, יש להם עבודה מאוד מאוד קשה.

בסדר, אז הם ימשיכו לעבוד.

אבל עכשיו יש להם עבודה כפולה.

אם עובד ניקיון עובד משמונה עד אחת או משמונה עד שלוש, ועכשיו בחודש יולי משמונה עד שלוש הוא מנקה אחרי הצבעים ולא אחרי הילדים - - -

עכשיו הוא צריך גם וגם.

לא, לא יהיו צבעים וילדים ביחד. זה לא יקרה ביחד.

אני מבקשת לא לשכוח אותנו.

לא, לא נשכח אותם.

מטריד אותי שתהיה להם עבודה רבה יותר.

לא נשכח אף אחד, בוודאי לא את המגזר הזה. אני אגיד יותר מזה, גם לא יהיה מצב שבו שני הדברים יקרו ביחד. דיברתי גם עם נציגת השלטון המקומי, היא התנצלה שהיא לא יכולה להגיע לפה היום. אם יזוז החופש הגדול ומספר הימים לא ישתנה, אז הם לא יעבדו יותר קשה. הם פשוט יעבדו בימים אחרים. אם החופש הגדול יקוצר קצת, אני יודע וגם בשלטון המקומי יודעים שהשיפוץ לא מתחיל ב-1 ביולי ומסתיים ב-30 באוגוסט.

גם הם יוצאים לחופש.

חלק מהעניין הוא לפתור גם את סוגיית החופשים, כדי לאפשר גם את החופשים במהלך שנת הלימודים. אני מבטיח לך שהם לא ישכחו. אני מבטיח לך והבטחתי את זה - - -

אבל אני נמצאת פה כדי לעמוד על הדברים.

בסדר גמור. הבטחתי את זה גם בדיון הקודם.

יש מורות שהגיעו עצמאית ולא דרך הסתדרות המורים. מייה מושקוביץ שיש, בבקשה.

שלום לכולם, אני רכזת אזרחות, מורה לאזרחות ומחנכת. יחד איתי נמצאת שירי, חברה שלי, שהיא רכזת חינוך מיוחד.

מאיזו עיר באתם?

מצור הדסה, ליד ירושלים. אני, באופן אישי, מכירה את שני צדי המתרס. לפני שעשיתי הסבה להוראה הייתי אימא שעבדה בסוכנות היהודית כמנהלת לשכה, וגם לי – כמו כולם במשק – היו 12 ימי חופשה, אז אני יודעת איך מתמודדים עם זה. לצערי, ממה שאני שומעת פה, גם ממורים לשעבר, מאוד מאוד כואב לי שאני רואה את הזלזול הניכר פה – הזנב מכשכש בכלב, מי שרוצה את החופשות לא צריך להיות במערכת - - -

תתייחסי לעניין.

לא, זה העניין. הדיון הזה, עם כל זה שמברכים אותו פה, בעיני הוא מאוד פוגע במעמד של עובדי ההוראה. הוא מזלזל, הוא לא מחובר לשטח, לעבודה האינטנסיבית שאנחנו עושים. כשמדברת פה רות, מהחינוך החרדי - - -

תתייחסי לעניין ולא לרמה האישית.

אבל זה קשור, הכל בהכל. אני מבקשת לסיים. אני רוצה לומר שכשמתייחסים למערכת החינוך החרדי, ואמרתי קודם בהתפרצות מדם לבי, זה לא נכון למערכת החינוך הממלכתית. זה לא נכון לזה שהיום יש בגרות בתנ"ך ויש עוד בגרויות לתוך יולי.

בבתי-הספר היסודיים הפסיקו את הבגרויות מזמן.

אנחנו צריכים לעשות הפרדה, ועם זה אני מסכימה, בין היסודי לבין חטיבות הביניים והתיכון.

זה נאמר גם בדיון הקודם וגם בדיון הזה. אני אמרתי את זה לפחות פעמיים בדיון הזה.

בדיון הקודם לא הייתי כי לימדתי באותו יום. אני חוזרת שוב, כי בדיון הקודם שלחתי ליהודית - - -

אז אני חוזר בפעם השלישית: יש הפרדה בין היסודי לחטיבה העליונה.

אוקיי, אז בואו נתייחס לכמה דברים עניינים, כי זה נורא נורא חשוב. ועדה כזאת - יש פה את אבי, ממשרד האוצר - צריכה להיות ועדה שמשרד האוצר צריך לספק פתרונות, אתם מדברים הרבה במונחים כלכליים, איך לתת את המענה הזה להורים, לעובדי המשק, כי יש פערים שהם לא ריאליים. אם יובל דיבר על המינימום של עשרה ימים ב-2012 – אנחנו מכירים את המסמכים האלה, כי עשינו את העבודה אל מול מינימום של 20 ימי חופשה – יש פה פערים שצריך להתייחס אליהם בראש ובראשונה. ממוצע ימי הלימוד לפי הדוח של ה-OECD הוא 220 ימי לימוד במדינת ישראל. לפעמים זה פחות, 218 או 219, אבל למרות זה במדינות ה-OECD ממוצע ימי הלימוד הוא 194. עדיין יש פה פערים שהם לא כל כך גדולים ועדיין צריך לתת לזה מענה. מדינות כמו שוודיה – קודם ציינו חמש מדינות שיש בהם פחות משמונה שבועות חופשה – יש בקיץ חודשיים חופשה עונתית, עשרה ימים בפסחא, שלושה שבועות בחג המולד.

איפה?

בשוודיה. בניו-יורק יש, לא חסר.

שמעת מה אמרה חברת הכנסת נחמיאס.

נכון, אנחנו לא נהיה שוודיה, אבל צריך למצוא את האיזון הזה, וזו לא הדרך.

מה הדרך למצוא את האיזון? לשיטתך, המצב כרגע מאוזן?

לא מאוזן, כי במשק יש פגיעה בהורים.

מה שחורה זה שאפילו פעם אחת בדיון הזה לא הוזכר עניין הגדלת ימי החופשה להורים. כל הזמן מדברים רק על החופשה של המורים. זה חלק מהאיזון. עוד דבר, הפכנו להיות סוג של מחנות – הורים נגד מורים. כולנו באותו צד.

ממש לא.

אבל זה מה שקורה בשטח. כל האמירות האלה שמורים הם פרזיטים - -

לא נאמר בוועדה.

- - אבל שוכחים שעד אמצע יולי ומאמצע אוגוסט אנחנו עובדות, מכינות את השטח לשנה הבאה. לא נוכל לעשות את זה אם יהיו תלמידים בבית-הספר.

אני חייב לומר בהקשר הזה.

זו התדמית הציבורית כלפינו.

אני חושב שהדרך שבה אתן מנהלות את המאבק הלגיטימי שלכן לגבי שמירת הסטטוס קוו בעניין ימי החופשה, אינה הדרך הנכונה. כמות הנאצות שאני קיבלתי ממורים ומורות בכל מיני ערוצים מראה איזו התייחסות עניינית יש לחלקם. מהצד השני, קיבלתי המון פניות רציניות, משמעותיות, גם של ארגון הגננות שפנו ואמרו: לנו יש הצעה כזאת או אחרת. דיברה פה מארגון הגננות, היא לא מסכימה איתי על 90% מהרצונות שלי בהקשר הזה, אבל היא באה עם הצעה שאומרת: כן, צריך לעשות איזון אחר. זה מה שאני מצפה מהמורים. זה מה שאני מצפה מהמורים, ולקפוץ ולצאת בצורה כזאת שהופכת את המאבק למאבק אישי - - -

זה לא מאבק אישי.

הנה, אני אומר לכם, ברמה האישית, אשתי עושה הסבה להוראה. מה שאשתי קיבלה בחדר המורים ביום שהיא הגיעה, כשפורסם על הרצון הזה, זו בושה וחרפה למערכת ההוראה בישראל. איך שהתנהגו מורות בבית הספר – המורות האלה שפנו אליה לא ראויות לעמוד מול כיתה עם ילדים. אני אומר לכם את זה ברמה הכי אישית.

בהקשר הזה, אני אומר לכם, תבואו ותעבירו לוועדה – גם אמרתי לך את זה, את פנית אלי במייל – וכל הצעה שלכם שהיא נכונה לגבי איזון, תישקל ותישקל בכל כובד הראש המתחייב.

לגבי הגדלת מספר ימי החופשה במשק לציבור השכירים – אגב, הכנסת הזאת העלתה את מספר ימי החופשה מעשרה לשנים-עשר. היא לא הורידה מ-76 ל-74 את ימי החופש של המורים, כדי לסגור את זה בתנועת מלקחיים. תזכרו עוד ציבור – יש 150,000 מורים ומורות, מכובדים ומכובדות ככל שיהיו, ויש גם חצי מיליון עצמאים במדינת ישראל. חצי מיליון עצמאים אין להם לא יום ולא יומיים של חופש ולא יום ולא יומיים של מחלה. בכל פעם שאנחנו מוסיפים יום חופש במשק, הם אלה שמשלמים את יום החופש הזה מכיסם. אם יש להם עובד או שניים – אגב, לעתים העובדים האלה מרוויחים יותר מהעצמאים עצמם. לכן צריך לקחת את כל הפרמטרים האלה בחשבון. כמו שאמרתי בתחילת הדרך, בסיפור הזה כולם יצטרכו לתת את חלקם – האוצר יצטרך לתת את חלקו. הוא לא אוהב את זה, אבל הוא יצטרך לתת את חלקו גם ברמה של תוספות שכר בחלק מהמקרים; המורים והמורות יצטרכו לתת את חלקם בקצת פחות ימי חופש; ההורים והציבור של העצמאים יצטרכו לתת את חלקם גם במקום אחר. וגם בסידור אחר של ימי החופש, לעתים על אותה עוגה אנחנו יכולים ליצור מציאות הרבה יותר מאוזנת.

שיישארו אותם ימי חופשה ויפרסו אחרת.

כשחושבים על חופשה גמישה וימי בחירה, אנחנו יכולות לומר מהניסיון האישי שלנו - אפילו המנהלת שלנו שאלה איך היא תדאג למילויי המקום האלה – ואני, כמורה שמגישה לבגרות, שאם אני יודעת שיש עכשיו חופשה, איזשהו דיל חלומי ללונדון, ועדיין אני צריכה ללמד את התלמידים שלי, זה יהיה התיעדוף שלי, כי הם במקום הראשון ולכן זה לא ריאלי.

אם יש לך חתונה לילד?

אני יכולה להגיד לך מה עשיתי השנה, כשגם אחי וגם אחותי התחתנו. אני לקחתי ימי מחלה.

זה לא איסרו חג, זה ישראבלוף.

נכון, אבל זה לא ריאלי וצריך להיערך לזה.

צריך למצוא את הפתרונות.

נאמר גם על-ידי אחרים, אבל גם אנחנו חשבנו על זה והרגשנו את זה, בטח ובטח בעל-יסודי – המענה הקיים של בית-ספר של החופש הגדול בעינינו חייב להיות מורחב עד לכיתה ו'; יש את תנועות הנוער – לצורך העניין, תנועת הצופים יוצאת למחנה קיץ ואפשר לרתום אותם למאמץ הזה; חשוב וכדאי גם לתת לסטודנטים להוראה, אם זה ליסודי ולגננות, מעין פרקטיקום כזה, איזושהי התנסות בקיץ; תלמידים שעושים מחויבות אישית, שעות של התנדבות בקהילה; אפשר לחשוב על תוכנית שהיא אחרת.

דיברו כאן על הסכמים קיבוציים. יש הסכמים קיבוציים, יכול להיות שהם לא חשופים. אני לא מכירה את זה, כי לי אין פה את הארגון שלי שמייצג אותי. אין לי שר חינוך שדואג לתנאים שלי כעובד הוראה. מתחילת השנה אנחנו במאבק על השכר שלנו.

אני רוצה משפט אחרון - - -

רשות הדיבור שלך הסתיימה. היית במשפט אחרון כבר כמה וכמה משפטים. תודה.

התדמית שלנו חייבת להשתנות. מתייחסים אלינו בזלזול - - -

גברתי, תצאי בבקשה מהאולם.

גברת מינה גנם, ממשרד התיירות, הדיון הבא ייוחד לעניינים הכלכליים, כולל מצגת של משרד התיירות. אם את רוצה להגיד שניים או שלושה משפטים בהקשר של חשיבות פריסת ימי החופש, זה הזמן.

למה משרד התיירות פה? כי התיירות חשובה גם לאיכות החיים, להקניית ערכים, לכלכלה. ההתייחסות הזאת, שאולי האיזון, פיזור ימי החופשה באופן יותר מאוזן במשך השנה יביא לאפשרויות יותר מגוונות לאנשים לצאת לחופשה. זה מה שאנחנו רוצים – אנחנו רוצים להגדיל את האפשרויות. כשימים בודדים באמצע השבוע יתחברו לסוף שבוע, זה מאפשר למשפחות לצאת לטיול בארץ. אנחנו רוצים להשפיע, גם באמצעות מערכת ימי החופשה, על הפיזור העונתי של התיירות בישראל.

באמצעות גשרים וכו'?

כן.

ואז המחירים יהיו בהתאם.

אנחנו נתייחס לזה בדיון הבא.

מאיר אסרף, הסתדרות המורים.

אחרי הדיון האחרון גברת יפה בן דוד שוחחה עם שר החינוך מר נפתלי בנט. לאחר השיחה הזאת שר החינוך הודיע שהפתרון שמקובל עליו אינו פתרון שנוגע לשינוי תנאי העבודה של עובדי ההוראה, אלא פתרון של הרחבת המענה במסגרת בית-הספר של החופש הגדול. לכן כל מי שתוהה מה עמדת משרד החינוך, אזי עמדת החינוך היא שאין לשנות את תנאי העבודה של עובדי ההוראה.

תגיד את עמדת הסתדרות המורים ולא את עמדת משרד החינוך.

הסתדרות המורים מתנגדת לשינוי של תנאי העבודה של עובדי ההוראה. אנחנו לא מסכימים - - -

יש לנו כותרת.

אני לא עוסק בכותרות.

זה בצחוק. אפשר גם בחיוך.

אתם לא מסכימים גם לפריסה אחרת של הימים?

אנחנו לא מסכימים לשינוי שנעשה באופן הזה. העובדה שיש מצוקה של הורים שמביעים כאן בוועדה, אנחנו שומעים, מקשיבים, אנחנו לא אטומים לנושא הזה. הפתרון לא נמצא אצלנו. גם בנייר של הממ"מ וגם בנתוני ה-OECD שבדקנו עולה שעובדי ההוראה במערכת החינוך בישראל עובדים קשה יותר, מקבלים שכר נמוך יותר ומספר ימי הלימוד רבים ממרבית מדינות ה-OECD. לא אני אמרתי את זה, גם נציגי משרד האוצר אמרו את זה וגם הממ"מ במסקנות שלו גילה את זה. לכן הדיון לא אמור להיות נסוב סביב תנאי העבודה של עובדי ההוראה. אני גם מניח שחברי הכנסת הנכבדים לא מעוניינים לפגוע בתנאי העבודה של עובדי ההוראה, אלא למצוא פתרון לבעיה. תודה רבה.

תודה. אני רק אומר בהקשר הזה – המסר שלי להסתדרות המורים וגם לארגון המורים: לכשיהיו הצעות כאלה או אחרות שיעלו, אני מציע לכם להיות גם עם ראש פתוח, לב פתוח ונפש חפצה, מהסיבה הפשוטה: אם – ואני מקווה שלא יהיה – יידרש מאבק סביב העניין הזה, אתם עלולים, וזה קרה לחלק מארגוני העובדים, למצוא את עצמכם בלי ציבור. יש 150,000 מורות ומורים, מכובדים ומכובדות ככל שיהיו, אבל יש ציבור נוסף במדינת ישראל, ונצטרך למצוא את האיזון הזה. אני אומר לכם שוב, אני מצפה למצוא את האיזון הזה יחד, בחשיבה פתוחה וברצון להגיע לאיזשהן הסכמות. אני גם שליח שלכם וחלק מהאינטרסים שלכם הם גם האינטרסים שלנו, גם בהקשר של תנאי ההוראה האחרים, כי תנאי הוראה זה לא רק ימי החופשה.

ארגון המורים, בבקשה.

אני חבר הנהלת ארגון המורים העל-יסודיים. אני אדבר בכותרות. עושה לי רושם – זה הרושם שלי, לא הייתי בדיון הקודם – שהדיון בעיקרו, לפחות לפי רוב הדוברים, הוא טכני או פופוליסטי או שניהם ביחד, וזה חבל לי. מה שלא עולה כאן, בעיני – אני שמח, וציינת את זה יותר מפעם אחת, שיש הבחנה ברורה בין החינוך היסודי לבין העל-יסודי, וזה מתקשר למה שאני חושב שצריך להיות יותר חשוב בדיון הזה, וזה הנושא של האפקטיביות של הלמידה בימים כאלה או אחרים.

הנה, התייחסתי לחודש אלול. מה עמדתכם בשאלה אם להתחיל את שנת הלימודים בחודש אלול, מבלי לפגוע בהיקף ימי החופש?

אני לא יכול בשום פנים ואופן להשוות את החינוך הממלכתי הרגיל עם החינוך החרדי, או כפי שהוצג פה. אני בטוח שאף אחד מחברי הכנסת לא יבוא וגם לא ינסו לשנות בחקיקה את ימי החופשה של החינוך החרדי. אני מניח שבזה אף אחד לא ייגע, אבל קל יותר לדבר על החינוך הממלכתי הרגיל.

כמובן שיש מקום לאיזונים, העניין הוא כמה זה מעשי. מה שנאמר פה לגבי גמישות של חופשות, זה לא מעשי.

הנושא שעומד על סדר היום בהקשר הזה הוא חופשת הקיץ וחגי תשרי כמובן והקשר ביניהם. למשל הוצגה פה העובדה שבחלק מבתי-הספר במגזר החרדי מתחילים את שנת הלימודים ב-א' באלול. כמובן שזה אומר שיוצאים לחופש – בהנחה שלא משתנים ימי החופשה. אני לא אומר שזו תהיה ההמלצה – ומזיזים את החופש הגדול והוא יהיה למשל תמוז ואב ושנת הלימודים תתחיל ב-א' באלול, מה שייתן רצף חינוכי מ-א' באלול ועד א' בתשרי. הסתדרות המורים אמרה: מבחינתנו כל שינוי כזה זה שינוי בתנאי העבודה. האם גם מבחינתכם?

א', זה שינוי בתנאי העבודה. זה ברור.

אז אתם מסתכלים על זה כמשא-ומתן לנסות לתפוס עוד איזה משהו. לנו אומרים: מה שמעניין אתכם זה בייביסיטר. אתם באתם לפה בלי לדבר מילה אחת על הפדגוגיה. הייתי מצפה מארגון המורים לבוא ולהגיד שזה אינטרס פדגוגי שיתחילו ללמוד ב-א' באלול ושיהיה חודש לימודים עד ראש השנה, ולא הפוך.

בהחלט. אם העניין הוא פדגוגי, אז קודם כל הוא מקצועי והפורום שצריך לדון בזה ולטפל בזה הוא פדגוגי-מקצועי. צריך לבוא ולראות את בית-הספר מבפנים בחודש אלול – שהוא שיא הקיץ – ומה קורה שם. לפחות בבית-הספר העל-יסודי, אני פחות מכיר מה קורה בגן הילדים ובבית-ספר יסודי. בעל-יסודי – תבואו לראות מבפנים מה קורה. לא בתחילת אוגוסט או באמצע אוגוסט, אלא בסוף יוני או בתחילת יוני. אם זה דיון פדגוגי, אני לא בטוח שזה הפורום.

לא הבנתי מה קורה שם, אבל בסדר. תודה.

ימי חופשה בחינוך המיוחד

אני עובר לחלק השני של הדיון, לנושא החינוך המיוחד. אני מבקש שוב מהממ"מ לתת סקירה קצרה על העניין הזה.

אני אציג כמה נתונים בסיסיים על הנושא של החופשות בחינוך המיוחד. הדברים מבוססים על מסמך שכתבתי בשנת 2015 שמופיע באתר הממ"מ. לפני כשנה משרד החינוך הודיע על שינויים בנושא הזה ואני אציג אותם בקצרה. נציגי משרד החינוך שנמצאים כאן יוכלו להרחיב.

בשנת הלימודים הקודמת, תשע"ו, היו כ-214,000 תלמידי חינוך מיוחד, מתוך כ-85,000 תלמידים במסגרות חינוך מיוחד וכ-130,000 תלמידי חינוך מיוחד שמשולבים בחינוך הרגיל. בכל הנוגע לתלמידים משולבים, כ-60% מהתלמידים של החינוך המיוחד לומדים לפי לוח החינוך הרגיל של משרד החינוך ויש בעיה של השתלבות בקייטנות, אבל זה פחות הנושא.

לגבי החופשות של החינוך המיוחד – הנושא הזה מוסדר בחוזר מנכ"ל של משרד החינוך משנת 2004, נוהל הפעלת תוכניות החופשות בחינוך המיוחד. זה קובע חופשות שונות לתלמידים במסגרות ועם לקויות שונות. אנחנו מדברים פה על 85,000 תלמידים במסגרות חינוך מיוחד, כ-40% מתוכם תלמידים שסובלים מלקויות שכיחות יותר, כמו לקויות למידה, הפרעות התנהגות ועוד, והם לומדים בכיתות חינוך מיוחד במסגרות הרגילות והם לא זכאים בכלל להארכת שנת הלימודים. היתר, כ-50,000 תלמידים, זכאים להארכה שהמשך שלה תלוי במסגרת וגם בסוג הלקות שלהם. רובם, כ-30,000 תלמידים שסובלים מלקויות יותר שכיחות, כמו הפרעות התנהגות, לקויות למידה, ולומדים במסגרות חינוך מיוחד והם זכאים להארכת הלימודים עד ה-30 ביולי. כ-20,000 תלמידים נוספים, שסובלים מלקויות - -

הם לא סובלים, יש להם.

- - שיש להם לקויות שכיחות פחות, דוגמת נכויות פיזיות קשות, שיתוק מוחין, תלמידים סיעודיים, אוטיזם, הפרעות נפשיות קשות, זכאים להארכת שנת הלימודים עד ה-15 באוגוסט ללא קשר למסגרת שבה הם לומדים. בתוך הקבוצה הזאת יש 2,000 תלמידים שלוקים בעיוורון או בחרשות, כבדי שמיעה וליקויי ראייה, שעד השנה האחרונה לא היו זכאים ללימודים בחופשות בית-הספר, והשנה הודיע משרד החינוך על שינוי בנושא הזה.

אגב, זה לא נכון, הם היו זכאים גם קודם. זו פיקציה של משרד החינוך.

עוד פעם, מה היה המשפט האחרון? עד השנה הם לא היו זכאים ל- - -

ללימודים גם בחופשות של מערכת החינוך במהלך השנה. בשנה הקודמת משרד החינוך הודיע בישיבת ועדת החינוך שהם יהיו זכאים ללמוד עד ה-15 באוגוסט כמו תמיד והוסיפו להם לימודים בזמן חופשות בתי -הספר בתוך השנה.

חופשת הקיץ לא השתנתה, החופשים במהלך השנה השתנו.

בגלל זה אמרתי שזו פיקציה שהמשרד עשה.

אוכלוסיה נוספת שהמשרד הודיע על שינוי בנוגע אליה היא כ-2,500 תלמידים שלוקים בפיגור קל ולומדים במסגרות חינוך מיוחד.

לא אומרים פיגור, זה חוק שעבר בכנסת. יש להם מוגבלות שכלית. אני ממש מבקשת להקפיד על זה, אלה הילדים שלנו.

קיבלנו את ההערה.

המסמך הוא מ-2015.

ההערה נכונה, התקבלה ונרשמה.

למיטב ידיעתי, בנהלים של משרד החינוך עדיין משתמשים במונח הזה.

אז כדאי שמשרד החינוך יעדכן את נהליו.

אני מבקשת לא לדבר בשם משרד החינוך.

אני קוראת מתוך חוזר מנכ"ל.

2,500 ילדים שיש להם מוגבלות שכלית קלה ולומדים במסגרות חינוך מיוחד, על-פי הודעה של משרד החינוך מאוגוסט 2016, השנה הם אמורים להיות זכאים להארכת שנת הלימודים עד אמצע אוגוסט.

תודה לאתי ממרכז המחקר והמידע.

רחלי, משרד החינוך, בבקשה.

אני מנהלת האגף לחינוך מיוחד. אני אברך, כמו כולם, על הדיון החשוב הזה. אני רק רוצה להציג תמונת מצב ולהשלים. הבשורה המשמעותית שהיתה היא שהתחלנו להתייחס ולראות את הצרכים של הילדים ולראות את המורכבות שיש בהתמודדות היום-יומית לגבי אוכלוסיות שלא היו בעבר ולא נכללו בתוכנית הארכת חופשת הלימודים על-פי הזכאות שלהם. כפי שאתי ציינה, אותם תלמידים באוכלוסיית התלמידים בשכיחות הנמוכה אליה התווספו התלמידים עם המוגבלות השכלית הקלה – אתם יודעים, התייחסו למילה "קלה", אז אולי זה לא מספיק כדי לתת את הזכות שמוקנית להם, ולכן באופן מאוד משמעותי הארכנו בשבועיים ימים את חופשת הקיץ עבורם, עד ה-15 באוגוסט. בעבר הם קיבלו עד ה-30 ביולי בלבד. נוספו להם גם הימים בסוכות, חנוכה ושבוע בחופשת הפסח.

לגבי תלמידים עם לקויות ראייה ולקויות שמיעה – זאת היתה פשוט טעות שלא בוצעה. הם מקבלים לאורך השנה, כי הם נמצאים בשכיחות שמזכה אותם בהארכת שנת לימודים. כנראה שבטעות לא נכללו בהארכה. לכן זו לא פיקציה, זה תיקון טעות שהיתה כדי לתת להם עוד שבועיים נוספים בחופשת הקיץ, כי בכל החופשות האחרות הם זכאים לקבל – בסוכות, חנוכה ופסח – והם מקבלים את זה גם היום.

אני רוצה לומר שלגבי האוכלוסיה של הצוותים בחינוך המיוחד, אנחנו כן מפעילים תוכנית של חופשה גמישה למורים. אנחנו מאפשרים להם את האוורור הזה גם במהלך השנה, כך שעומדת לרשותם הזכות לאפשר את זה. פנינו – וגם השלטון המקומי איתנו בשיח הזה ושיתוף הפעולה – לגבי הצוותים התומכים, כדי לאפשר להם, כי הסייעות שמלוות, אותם צוותים שמלווים גם בחופשת הקיץ את הילדים בתוך הארכת שנת הלימודים, זקוקים לימים האלה. אני יודעת שגם בשלטון המקומי לגבי אוכלוסיית התלמידים בחינוך המיוחד יש נכונות והם מאפשרים את הפעלת החופשה הגמישה הזאת. השיח הוא באמת שיח מאוד משתף ומאוד פתוח.

אנחנו נמצאים עדיין בשיח מול ארגוני המורים, בעיקר מול ההסתדרות, כי אנחנו מדברים עכשיו על הילדים הצעירים יותר, ואמורה להתקיים פגישה הבא. אנחנו נשב איתם לראות איך אנחנו מתקדמים ומה אנחנו עושים, כי נכון לרגע זה זה נכון. אנחנו, מבחינת המשרד, מודיעים שתוכנית הארכת שנת הלימודים מתקיימת כסדרה, כפי שקבענו. יחד עם זאת, אין חובה בחוק או בנוהל לחייב מורה לעבוד. זאת זכותו לקחת את חופשת הקיץ שלו והוא יכול לבחור לצאת. אני יכולה לומר ולבשר שמבחינתנו, כשאני בודקת את זה, אני רואה שכ-80% מהמסגרות שלנו פועלות כסדרן וכן מקיימות את תוכנית הלימודים והמורים והצוותים משתפים פעולה. ישנם מקומות שעדיין יש שמנהל בית-הספר וצוותו אומרים: אנחנו בוחרים אחרת.

אז צריך לדבר על ההתמודדויות וגם להעריך את אלה שעושים מלאכתם נאמנה ונמצאים שם. לא להתבלבל, הרבה מאוד מהתלמידים שלנו לומדים גם בסוכות, גם בחנוכה, גם בחופשת פסח וגם עד 15 באוגוסט. ככלל, רובם עובדים עד ה-30 ביולי.

יש לי שתי שאלות אלייך בהקשר זה: הראשונה, מה ההתייחסות לגבי תלמידים משולבים. אני חושב שזה אחד הדברים הטובים והבאמת מדהימים. נתקלתי בזה בבתי-הספר וזה באמת מדהים. אבל מה קורה כשאותו תלמיד משולב יוצא פתאום לאותה חופשת קיץ ארוכה ויוצא מאיפוס?

השאלה השנייה, גם בהקשר של הנושאים שעלו פה קודם, אני חושב שאותו רצף חינוכי הוא הרבה יותר קריטי בחינוך המיוחד לעניין החגים. אם הוא חוזר מחופשה, אפילו שהיא לא חודשיים אלא שבועיים, מ-15 באוגוסט עד ה-1 בספטמבר, וב-5 או ב-7 או ב-10 בספטמבר הוא יוצא פתאום לראש השנה. האם אין מקום, לשיטתכם, לומר שבחינוך המיוחד שווה לחשוב על תזוזה כזאת שתאפשר את חודש אלול כחודש רצוף עד חגי תשרי.

זה דיון שכנראה שנצטרך לחשוב ולקיים אותו. אני רק יכולה להבטיח שאולי נביא אותו חזרה לדיון. אנחנו אכן עובדים על-פי מערכת הלימודים הממלכתית הרגילה עם תחילת שנת לימודים ועם סיום, כשאני מסייגת ואומרת שאותם תלמידים שיש להם את הזכאות לשירותי חינוך מיוחד מקבלים את תוכנית החופשות כפי שאמרתי וכפי שהוצג קודם.

ומה לגבי המשולבים?

לגבי התלמידים שנמצאים בשילוב – אנחנו כל הזמן מנהלים את השיח הזה עם ההורים, בשולחן העגול שלנו עם ההורים. מצד אחד, התלמידים האלה נמצאים במעטפת של מערכת החינוך הרגילה והם נמצאים שם עם חבריהם. עכשיו להתחיל לחשוב על מה נכון יותר – לשלב בתוך המסגרות הרגילות, בקייטנות הרשותיות שמתקיימות וכו', אם לייצר קבוצות נפרדות ולהגיד שאולי בחופשה הם צריכים בכל זאת את קבוצת השווים. זאת התלבטות. אני מודה שזו התלבטות. אם דיברו קודם על הפן הפדגוגי, צריך לקחת גם את זה בחשבון. אם במשך כל שנת הלימודים הם נמצאים עם החברים האחרים שלהם, אז מה לייצר בחופש אחרת ממה שזה?

זה שוב תלוי גיל.

נכון שעולים שם צרכים נוספים – אני מדברת על הילדים עם המוגבלויות היותר מורכבות, אותם תלמידים שנמצאים בשכיחות הנמוכה באוכלוסיה, שהיום מגיעים לבתי-הספר. לגביהם אני מודה שאנחנו עושים איזושהי חשיבה מאוד ממוקדת, אבל עדיין לא גיבשנו תוכנית מיוחדת או ספציפית. זה עדיין נמצא בחשיבה. השותפים שלי מלווים את זה.

נכון להיום הילדים המשולבים יוצאים לחופש יחד עם חבריהם ב-30 ביוני?

הם יוצאים לחופשה - - -

לא נכון להגיד יחד עם חבריהם, כי הם מנותקים מחבריהם. הם לבד. הם פשוט יוצאים לוואקום ארוך.

אני לא רוצה לדבר על ניתוק ועל לא ניתוק, אבל לפחות ממה שאנחנו יודעים הרבה מאוד ילדים כן משתלבים בתוך המסגרות הרשותיות.

מה זה "הרבה ילדים"? את יודעת להגיד כמה? 30%, 80%? את יודעת להגיד כמה מתוך הילדים המשולבים משתלבים?

אני לא יודעת להגיד ברגע זה, אני יודעת את זה מהצד האחר. אני יכולה להעיד על הרבה מאוד ילדים, אני לא אתחייב על אחוז, כי מן הצד האחר אותן מלוות אישיות שמלוות את הילדים האלה לאורך כל שנת הלימודים, מלוות אותם גם בקייטנה. על זה גם השלטון המקומי וגם אנחנו מסכימים שזה מה שקורה.

בקיץ שלפני האחרון אני עצמי טיפלתי בילדות חולות שזקוקות לסייעות – ילדות סוכרתיות – שלא יכלו להשתלב בקייטנות, משום שלא היו סייעות. רק בעזרתם של שני ראשי רשויות פשוט הפכנו עולמות, כולל רשות אחת שהיא עם חשב מלווה, ומצאנו את המשאבים לסייעת. אבל אי אפשר לפתור את הבעיות האלה כל הזמן בצורה נקודתית. צריך לפתור אותן בצורה מערכתית.

רחל, אני יודעת שאתם מודדים הרבה דברים, זה דבר שחשוב למדוד. אם ילד מתאים לשילוב, צריך לראות איך הוא מתאים להיות בשילוב.

מה קורה מבחינת בית-הספר של החופש הגדול.

תכף נענה, אבל אני רוצה לעשות הפרדה ולדייק – הסייעות הרפואיות הן לא הסייעות שמטפלות בילדי החינוך המיוחד, ויחד עם זה גם הן, היום, בהסכם כפי שאני יודעת, ממשיכות.

הן קיבלו מכתב פיטורים.

לכן הסייעות הרפואיות דינן כדין הסייעות בחינוך המיוחד, הן ממשיכות ומקבלות ברצף 12 חודשים בשנה.

לגבי המסגרות של החופש הגדול – הילדים שלנו נמצאים שם. בדיוק אותן כיתות שאתי דיברה עליהן, שלא היו מוכרות בעבר בתוך בתי הספר הרגילים לקבל את הזכאות להארכת לשנת לימודים,מקבלות במסגרת התוכנית של בית-הספר של החופש הגדול.

נניח שיש ילד משולב בכיתה. כשיוצאים לבית-הספר של החופש הגדול, לא כל הילדים בכיתה נרשמו לבית-הספר של החופש הגדול וכו'. האם הוא מקבל את הסיוע כילד משולב?

אותו הדבר. הוא יכול להיות שם בדיוק כפי שכל חבריו לכיתה, כולל הסיוע שמלווה אותו במהלך שנת הלימודים.

רות, בבקשה.

בשנת 2014 נעשה הסכם עם סייעות צמודות ילד ובשנת 2015 לסייעות רפואיות. היום כל הסייעות הצמודות – הרפואיות והלא רפואיות – נשארות עם הילדים. הן מקבלות שכר 12 חודשים. אם יש רשות שמפטרת אותן, היא עובדת שלא כדין ואני מבקשת להפנות את זה אלי. סייעת צריכה לקבל שכר של 12 חודשים והיא מלווה את הילד גם בקייטנות.

חשוב מאוד.

טוב שנפגשתם. אני אומרת את זה בלי טיפה של ציניות, היינו חלק מהמאבק.

אני מקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים. אני מודה על הדיון, אני רק רוצה להגיד שאנחנו מקיימים את אותו דיון שנה אחרי שנה. התחלתי בפעילות שלי כשהבן שלי אלעד היה בן 4, היום הוא בן 14, עולה לכיתה ט'. אנחנו מקיימים את אותו דיון שנה אחרי שנה והתחושה היא שלמרות שיש רוח חדשה שמנשבת ופעם ראשונה בשנים האחרונות שחושבים איתנו - - -

זה דיון במסגרת הכוללת. מידי שנה עולים הנושאים שקשורים בילדים עם צרכים מיוחדים. הפעם זה אגב. כשיצאנו לדרך עם הוועדה לבחינת ימי החופש, היא בוחנת כללית. זה במסגרת משלבת, מה שנקרא.

אבל דווקא מתוך ההערה של אדוני אני רוצה לצאת לאחת הנקודות שנאמרו כאן קודם. אי אפשר להגיד לילדי החינוך המיוחד להתחיל ב-א' באלול, כי לילדי החינוך המיוחד יש אחים והם לומדים במסגרת הרגילה. ההורים של שני הילדים האלה הם אותם הורים.

כשאני מדבר על א' באלול, אני מתכוון שכל המערכת תצטרך להתכנס לתוך העניין. אבל כשאתה בוחן את זה, יש השלכות.

אני רק מזכירה שאי אפשר שחלק מהילדים יתחילו ב-א' באלול וחלק ב-1 בספטמבר.

זאת לא הכוונה. הכוונה היא לייצר אופטימום.

זו משפחה, וכמשפחה זה צריך להיות אותו הדבר.

חד-משמעית. אגב, גם לגבי ארגון המורים. לא סתם שאלתי קודם את ארגון המורים. אני שב ואומר, אין כוונה לפגוע מבחינת היקף ימי החופש בהקשר של ארגון המורים, כי בגילאים האלה הנושא הזה לא עולה. אבל אם עושים רפורמה שמשמעותה גם הרכב אחר של החופשים, פיזור אחר של החופשים, בלי לפגוע במספר ימי החופש, אני חושב שנכון שגם ביסודי וגם בחטיבה יתחילו את שנת הלימודים באותו מועד. יכול להיות שכמו עכשיו יהיה הפרש של עשרה ימים בחופש הגדול, אבל זה יהיה בסמוך לאותו מועד. אני חושב שהיום פתיחת שנת הלימודים צריכה להיות במועד אחד בכל מדינת ישראל.

כמו שאמרתי קודם, צריך לבחון את זה מקצועית. זה הכל. גם מעשית, כי כל העניין של הגמישות - - -

זו לא גמישות.

אימא שלי מורה, היתה מורה בכירה 35 שנה. גדלתי בבית של מורים, יש לי המון כבוד לאנשי הוראה. אני יודעת בדיוק כמה ימים אימא שלי עובדת בשנה, איפה שאנשים חשבו שהיא בחופש. ועדיין זו מערכת חינוך. וכשאני אומרת שהזנב לא יכול לכשכש בכלב, לא יכול להיות שהסכם קיבוצי יקבע את החלקים הפדגוגיים. צריכה להיות אמירה פדגוגית, מקצועית, למה נכון לילדים, כי המערכת אמורה לשרת אותם ולא הפוך. ברוב העולם החופשים נמצאים מתוך הבנה שגם המורים וגם הילדים זקוקים לאוורורים. יש להם חופשת אביב, חופשת סתיו וחופשה יותר גדולה בקיץ, אבל הם לא לא מאורגנים בגלל שיש להם את החגים האלה, את החגים האחרים. לכן החשיבה צריכה להיות מה נכון למורים, מה נכון לילדים ובהתאם לזה לקבוע מחדש את לוח החופשות.

ואז לגשת לעשות הסכמי עבודה שמתאימים למה שהמערכת צריכה.

הכי אני אוהבת שעכשיו שניכם פשוט לא אמרתם כלום – כאילו ממש, לעשות ככה, לעשות ככה, לעשות ככה. הבאתי את מקל הקסמים, הוא באוטו.

עבודת ההוראה היא מאוד קשה, ועכשיו אני חוזרת לחינוך המיוחד – היא קשה שבעתיים בחינוך המיוחד, גם להורים, גם לצוותים המסייעים, לכל מי שנמצא בדבר הזה. חייבת להיות חשיבה מחודשת על איך לארגן את שנת הלימודים כך שגם הילדים וגם הצוותים לא יגיעו לקצה בחלק מהשנה ויצאו מאיפוס בחלק האחר של השנה.

אני רוצה להתייחס לנושא הזה שילדים בחינוך המיוחד לא רק לומדים פדגוגיה, אלא הם מקבלים את הטיפולים שלהם בתוך מערכת החינוך. כשאנחנו מוציאים אותם לחודשיים או לחודש או לשבועיים ואז שוב פעם, הם לא מקבלים את הטיפולים הפרא-רפואיים שלהם. צריך להגיד, הם לא מקבלים אותם בכלל ביולי ואוגוסט. זאת אומרת, יש להם נתק. לא שאין רצף טיפולי, יש להם נתק טיפולי.

הם לא מקבלים מקופות החולים.

הם לא מקבלים גם מקופות החולים, למרות שקופות החולים משלמות 12 חודשים למשרד החינוך. דבר אחר, קופת החולים אומרת שהיא לא יכולה בילד שהיא אינה מכירה לטפל בו פתאום שבועיים. גם אל תשכחו שיש את התורים שילדים אחרים עומדים בהם. אז אי אפשר פתאום להפסיק לילד אחר בקיץ בגלל כי נותנים לילד הזה. ואחר כך, כשהם חוזרים לבית-הספר, חוץ מהחגים, עד שבונים להם את התוכנית האישית וכו', יוצא שהילדים האלה בעצם מטופלים רק חצי שנה, ובחצי השנה האחרת הם חוזרים אחורה.

אני רוצה לדבר על הנושא של הקייטנות. זה לא בייביסיטר. זה חייב להיאמר. הרבה פעמים, בחלק מהמקומות, זה סתם. אנחנו צריכים להיות פה? אז אנחנו פה. גם לגבי הילדים המשולבים, יש ילדים שיכולים להשתתף בקייטנות, ונכון שהסייעת המשלבת יכולה להמשיך איתם, אבל – וזה אבל מאוד גדול – מגיל מסוים אין קייטנות ואז הם לבד. הם ממש לבד. האמירה של משרד החינוך היא שאפשר לקבל את המשלבת רק בתוך המסגרות המוכרות וכבר שנים אנחנו אומרים שגם אם לא נעשה לכולם ביחד, אם היינו מאפשרים למשלבת של הילד להמשיך לעבוד עם הילד, ויש הרבה מה לעבוד והרבה מה לעשות לא רק בתוך בית-הספר, היה אפשר לעשות איזשהו רצף תפקודי.

ילדים עם בדיוק אותה הגדרה אבחונית, יכולים לבחור להיות משולבים או בכיתת חינוך מיוחד בבית-ספר רגיל או בבית-ספר לחינוך מיוחד. יוצא שילד בבית-ספר לחינוך מיוחד עם הגדרה מסוימת ממשיך, ולא רק הילד המשולב, אלא גם הילד בכיתה הקטנה בבית-ספר רגיל לא מקבל את אותו הדבר. זאת אומרת שיש פה אי-שוויון ופער בין ילדים עם אותן הגדרות גם בתוך המסגרת של החינוך המיוחד.

אביבית ברקאי אהרונוף, בבקשה.

אני אמשיך מאותה נקודה של רויטל. כל הנושא של החינוך המיוחד מתחלק לילדים שנמצאים בשילוב ולילדים שנמצאים במסגרות של חינוך מיוחד, כאשר מסגרות של חינוך מיוחד כוללות גם כיתות חינוך מיוחד.

ילדי שילוב אמנם נקראים כך, אבל על-פי חוק החינוך המיוחד הם מוגדרים כילדים בעלי צרכים מיוחדים ובדיוק באותה מידה הם יכלו להיות במסגרת של חינוך מיוחד ולקבל שם את הסל, שכולל חופשה – לחלקם – גם עד ה-15 באוגוסט.

נקודה שנייה, מדיניות משרד החינוך, כפי שמוצהרת מעל כל במה, היא לעודד את השילוב. יחד עם זאת, בעצם הפתרון שמשרד החינוך מציע לילדי השילוב הוא רק הסייעת. כפי שנאמר כאן, אמנם אפשר להשתמש בשירותיה של הסייעת גם בחופשת הקיץ בקייטנות, אבל זה אך ורק קייטנות שמפוקחות. הקייטנות הללו בחלקן יקרות מאוד ולא כל הורה יכול להרשות לעצמו לרשום את ילדו לקייטנה ולהשתמש בזכאות הזאת של הסייעת. מעבר לכך, לא כל קייטנה נגישה ולכן לא כל הילדים יוכלו ליהנות מהזכאות לסייעת והם בעצם יוצאים לחודשיים של חופשה, חודשיים ללא מענה רפואי, ללא מענה חברתי, כאשר הסייעת ממשיכה לעבוד 12 חודשים. איפה פה העידוד של ההורים לשלוח לילדי שילוב? יש פה נתק בין המדיניות של משרד החינוך לעודד שילוב לבין הסל שהם נותנים לילדים האלה.

מה עושים במצב הזה? הרי הסייעת מקבלת רצף, כפי שהיה צריך להיות. נניח ילד שלא יכול להשתלב בגלל בעיית נגישות, אז הסייעת מגיעה אליו הביתה?

זה אחד הפתרונות שאפשר היה לחשוב עליהם.

גם לספרייה היא לא יכולה ללכת איתו.

זה פתרון מאוד הגיוני ומשרד החינוך מתנגד לו.

כי?

רחלי, למה אתם מתנגדים לרעיון?

הסייעת היא סייעת שמועסקת ברשות המקומית, היא לא עובדת משרד החינוך. היא מועסקת לצורכי חינוך וליווי הילד בתוך המסגרות.

אבל הכסף עובר ממשרד החינוך.

מה עמדתכם העקרונית, לא הסכמי עבודה וכו'.

השאלה היא מי מפקח על מה שקורה אחר כך כשהסייעת נמצאת שם? זאת אומרת, כשסייעת מגיעה ללוות ילד, היא מלווה אותו במסגרת חינוכית.

מי מפקח על עובדת סוציאלית שמגיעה לבית של מישהו כדי לעשות הערכות לביטוח לאומי?

אני לא יודעת מה קורה ברווחה, אני יודעת מה קורה במשרד החינוך.

נציג משרד הרווחה, כשמגיעה עובדת סוציאלית לתוך בית כדי לבחון, היא מגיעה לבד ולא מגיעה עם צוות פיקוח מאחוריה. מי מפקח עליה מה היא עושה בתוך הבית?

יש לזה כללים.

בסדר. אני שואל ברמה העקרונית. אפשר לקבוע את הכללים, השאלה מה הנכון.

המערכת היא מערכת חינוך. הילד מקבל את הסייעת כמלווה וכתומכת בתוך המסגרות החינוכיות. היא לא תומכת ומלווה בשעות הפנאי, כשהילד נמצא מחוץ למסגרת החינוכית. הסייעת כן מלווה בכל מסגרת חינוכית שפועלת בחופשה והיא מאושרת על-ידי הרשות המקומית ועל-ידי משרד החינוך. זה הנוהל לגבי קייטנות – הם צוותי חינוך לחופשה.

אבל אם הקייטנה לא נגישה?

אז בואו נדבר על זה - - -

מה קורה לילד בכיתה ח' שלו אין קייטנות?

אני לא יודעת אם אין קייטנות.

איזה ילד בחטיבה ובתיכון הולך לקייטנה?

גם לזה מינהל חברה ונוער נתן פעילות ומענה לחופשות הקיץ . כל יחידות הנוער פועלות ברשויות המקומיות ומפעילות מה שנקרא "קיץ אחר".

אבל אי אפשר לקבל את הסייעת, אין לזה סמל מוסד.

שם, כן. יחידת נוער פועלת בתוך מסגרת של הרשות המקומית, מפוקחת על-ידי הרשות המקומית והמשרד. לכן הפעילויות האלה הן פעילויות מוכרות.

אבל אומרת רויטל שאין לזה סמל מוסד ולכן הסייעת לא יכולה ללוות שם.

כן, זה כתוב בחוזר מנכ"ל. רק סמל מוסד.

זה לא קשור לסמל מוסד, זה קשור לפעילות שהיא פעילות מוכרת.

ישנם ילדים חולים שיושבים בבית ומקבלים את שירותי החינוך בבית על-ידי חברה בשם "קדימה מדע". כלומר, אם יש רצון, יש אפשרות שמורים ילמדו גם בבית, וגם עליהם מידת הפיקוח היא בסימן שאלה.

לגבי החינוך המיוחד, הערה מאוד חשובה – מדובר בהארכת שנת הלימודים ולא בחופשה. יש לזה משמעות משפטית, כי ילדים ששנת הלימודים שלהם מוארכת, הם זכאים בשנת הלימודים המוארכת – בין אם זה עד סוף חודש יולי או עד 15 באוגוסט – לשירותים שהם זכאים במהלך כל השנה, קרי שירותים פרא-רפואיים, הזנה וכו'. משום מה, באותה הארכת שנת הלימודים שמיועדת לילדי החינוך המיוחד, הם לא נהנים לא משירותים פרא-רפואיים ולא מהזנה. תודה רבה.

אני מאלו"ט. לגבי המשולבים – בתחילת כל שנה נבנית על-ידי צוות מקצועי תוכנית לימוד יחידנית. אם בתוכנית הזאת יוכנסו חודשי הקיץ, ייקבעו המטרות לסייעת בחודשי הקיץ, הדברים שהיא צריכה לעבוד עם הילד בחודשי הקיץ, נוכל גם לפקח על מה שהיא עושה איתו בחודשי הקיץ ולאפשר לה לעבוד איתו ולא לנתק אותו בחודשיים האלה מכל מה שקורה במהלך השנה ומכל הקניית הכישורים שהוא צריך לקבל גם במהלך החופשה.

בהקשר למה שנאמר קודם, בעצם בחודשי הקיץ לא מקבלים הזנה?

זה לא במימון משרד החינוך. ילדים עם אוטיזם שזכאים ללמוד עד רבע לחמש, לא מקבלים הזנה בחופשת הקיץ, כי משרד החינוך קורא לזה חופשה ולא הארכת שנת לימודים.

בנקודה הזאת שזה נקרא חופשה ולא הארכת שנת הלימודים, אמנם לוח עצמו הוא יפה, הוא עד ה-15 באוגוסט, יום לימודים ארוך עד רבע לחמש, בפועל, בחודשיים האחרונים כל רגע אנחנו מקבלים פנייה על בתי-ספר שמקצרים עד שתים וחצי, שלא עובדים בימי שישי, שבמקום עד ה-15 הם מקצרים ל-30 ביולי. זה מכל מיני סיבות, חלקן תקציביות. הרבה פעמים כשההורים פונים, בית-הספר אומר להם: נעשה לכם את הלימודים גם בשישי, אבל זה יהיה צוות שהילדים לא מכירים, שלא יודע לעבוד איתם, כי זה הצוות שיש לנו בתקופה הזאת. עכשיו, תחליטו מה אתם רוצים. זה מעמיד את ההורים במצב בלתי אפשרי. יש לי רשימה של מספר לא מבוטל של בתי-ספר שזה המצב בהם. אז למרות שהתוכנית טובה, היישום שלה חלקי, והרבה פעמים זה על הפער של המימון עם הרשויות המקומיות.

אנחנו מפעילים את הילדים שכן מגיעה להם את ההארכה עד ה-15 באוגוסט, ואני רוצה להסביר איך זה הולך. המורות צריכות לקבל את ה-125%. יש סכום מסוים שהן מקבלות, לא לפי הוותק, לא לפי ולא לפי התעודה שיש להן. לכן רוב המורות מעדיפות לא לקבל את זה, משום שזה סכום מסוים שלא מתאים למספר השעות שהן צריכות לעבוד ולא במה שמגיע להן. לכן הן מעדיפות לא לעבוד ואז אנחנו צריכים לחפש מורות ממלאות-מקום. גם הסייעות עצמן, שקשה להן מאוד, כמו אצלנו במוסד שבו הילדים הם סיעודיים קשים ועם מוגבלות שכלית קשה, העבודה היא מאוד קשה. זה החתלות, לפעמים זה האכלה בגגנוסטום. הן גם צריכות חופש ואין להן תוספת שכר.

דבר נוסף, החינוך הוא עד רבע לאחת. ההורים לא גומרים לעבוד ברבע לאחת ולכן לרוב הילדים יש את המסגרת של אחר הצהרים, צהרונית של הרווחה, ואין הזנה. אני לא יכולה להגיד לילדים תביאו הזנה מהבית, בגלל שיש ילדים שאוכלים טחון, יש ילדים שאוכלים גרוס, יש ילדים שאוכלים בכל מיני צורות. אני לא יכולה להגיד להם להביא אוכל מהבית ואז העמותה שלי צריכה לתת הזנה ל-120 ילדים בחינוך ול-50 ילדים בגנים, יום יום במשך חודש וחצי.

צוות פרא-רפואי – גם זה מוגבל בסכום ולכן חלק גדול מהצוות הזה בכלל לא מעוניין לעבוד, אלא אם כן אני מוסיפה להם תוספת מהעמותה, אחרת אני אקבל את הילדים ב-1 בספטמבר עם רגרסיה ששנה שלמה לא אוכל להפעיל.

דורית, בבקשה.

לגבי הקייטנות של הקיץ, החופשים – נכנסים צוותים חדשים, לא מיומנים, נתק מוחלט בין מה שקורה עם הצוותים שלנו, והעבודה שלנו הופכת קשה יותר בתחילת שנה, כי אנחנו מקבלות חורבה. הגן עצמו לא נשמר, הם לא שומרים על הציוד. זה נזק בלתי הפיך גם לרשויות המקומיות. צריך לחשוב על זה.

רציתי להוסיף שבחודשים יולי אוגוסט יש אירועים חריגים מעל ומעבר, מכיוון שהצוות לא מספיק מיומן והוא לא הצוות המקצועי הרגיל.

אני חברה בעמותה של ארגון מורים. אני רוצה לומר במשפט משהו שלא עלה כאן. אנחנו נמצאים פה בוועדת חינוך. אנחנו אמורים לדבר על מה שקשור להיבט הפדגוגי גם בעיניים של המורים. להפוך את כל הדיון הזה לעניין טכני, לאיך להזיז ולשבץ, זה בעיני לא נכון.

כשאנחנו מדברים על רצף חינוכי, זה לדבר על פדגוגיה.

רצף חינוכי, בסדר, אני מסכימה עם זה, אבל זה לבוא ולקחת גם את החופשות האלה ולראות מה המורים עושים בחופשות האלה ואיך הם עובדים. הייתי מציעה לקחת שבוע מאיפשהו ולשים בין סמסטר ראשון לסמסטר שני.

במקום חנוכה או בנוסף לחנוכה?

אני מדברת בשם עצמי כרגע. אני מציעה לקחת מהחופש הגדול שבוע ולשים לנו סמסטר חורף. אי אפשר, אנחנו נותנים להם תעודות בט"ו בשבט ויומיים אחרי חוזרים והתחיל סמסטר ב', בלי שאנחנו נשמנו, בלי שאנחנו התכוננו, בלי שגם להם יש איזה רגיעה שאפשר לעשות בין סמסטר ראשון לשני, כמו שיש באקדמיה וכמו שיש גם במדינות ב-OECD.

הזמנו, ואנחנו ממשיכים להזמין ותמיד נזמין, כל מורה שרואה חשיבות בדיון הזה, גם בהיבט הטכני כמו שקראת לו, שהוא לחלוטין לא טכני – אני מקבלת, ובישיבה הראשונה גם הקראתי מייל שקיבלתי מאיזושהי מורה שמדברת על זה שהחופשות פוגעות ביכולת החינוכית שלה. היא לא היחידה, אנחנו מקבלים הרבה מיילים כאלה. לכן כל מורה שמוכן לבוא ולקיים את הדיון הזה בצורה אפקטיבית, אדרבה.

העניין של החופשות מקביל לאיכות ההוראה ולמה שקורה אחרי זה בכיתות. צריך לקחת את זה בחשבון, כי גם אנחנו צריכים את החופש שלנו וגם התלמידים.

ברור, ברור, על זה אין ויכוח.

נציג הסתדרות המורים, אתה רוצה לומר עוד משהו לפני שאני מסכם?

למעט העובדה שאנחנו במלוא הרגישות כלפי החינוך המיוחד, צריך לתת לנושא הזה את מלוא תשומת הלב. כפי שציינתי, חלק מהמענים שדיברו עליהם כאן, ניתנים באמצעים אחרים, לא באמצעות תנאי עבודה ושכר של עובדי הוראה, אלא באמצעות סייעות וגופים אחרים. אני חושב שזה נושא שצריך לייחד לו ישיבה נפרדת ולא לדון בזה במסגרת הזאת.

ועדת החינוך עוסקת בנושא הזה הרבה מאוד באופן נפרד. אני חושב שיש חשיבות לזה שכאן אנחנו רואים את כל המערכת, אנחנו מסתכלים בבת אחת. זה הרצון שלנו כאן – אני אומר את זה גם למורות שהגיעו לכאן – להסתכל על הכל.

אני רוצה רק לציין שאנחנו מייצגים גם את עובדי ההוראה שעובדים בחינוך המיוחד. הם סקטור שנמצא בשחיקה משמעותית - - -

נכון, חד-משמעית.

ולכן גם כאן אנחנו מתנגדים לשינוי בתנאי העבודה, כי דווקא בסקטור יש הרבה נקודות שצריך ללבן בשיח ובטח לא בפורום כזה שאין את האפשרות להציג.

צריך להתייחס גם לשיפטינג של ימי החופשה, שזה דבר שלא ציינתי.

אנחנו צריכים לסכם. אני רוצה לומר שבעיני זה היה דיון גם מרתק וגם מועיל, אבל אני רוצה להמשיך דווקא מהדברים של חברת הכנסת נחמיאס ורבין. הרצון שלנו כאן הוא לראות פעם אחת את המערכת בראייה הוליסטית. אני אחזור על מה שאמרתי בתחילת הדיון, לפחות מה שפורסם בתקשורת על הפתרונות לכאורה שהושגו בין משרד החינוך למשרד האוצר, זה בדיוק פלסטר שאותו אנחנו לא רוצים שיהיה. להגיד: סתמנו פה את החור, סתמנו עכשיו לאיזה קבוצה של הורים או לקבוצה של מורות, סתמנו להם את הפה, נתנו עוד כמה ימים של בית-ספר של החופש הגדול – זה לא הפתרון.

אני חושב שהשעה שנקרתה בדרכינו, יש לפעמים איזה התכנסות של כל הגורמים יחד שמבינים שצריך לקרות משהו אחר. זה המצב כרגע – לכל המערכות ברור שמשהו פה צריך להשתנות. אנחנו לא מדברים על מה, אנחנו לא מדברים על איך. יש המון פניות, מכתבים, מיילים, חלקם עם תוכניות מפורטות. יש מורות ומורים ששלחו לי תוכנית מפורטת – מתי מתחיל החופש, מתי נגמר החופש. ארגון גננות ומחנכות שלח לי ממש סמסטרים, איך הוא רואה. אנחנו משכילים מכל דיון ומכל אמירה כזאת ומכל פנייה כזאת. כמובן שלא הכל יתקבל ובסוף יש גם מגבלות אחרות.

כן חשוב לי לומר שצריך להסתכל על הדבר הזה רגע בלי המגבלות שכובלות אותנו בחשיבה כל הזמן. יש הסכמי שכר, יש הסכמים כאלה, יש אוצר – הם יושבים פה ומשגיחים שלא נחרוג – בואו שנייה נגיד מה אנחנו רוצים, מה האופטימום. בסדר, זה האופטימום, ועכשיו נראה מה אנחנו יכולים. אבל בואו נכוון לאן אנחנו רוצים להגיע. אם לא היו לי מגבלות של תקציב, ולא היו לי מגבלות של הסכמי שכר, איזה מערכת חינוך הייתי רוצה? איך הייתי רוצה שתיראה שנת הלימודים? מה נכון מבחינת החופש למורים? נכון שיהיו להם שלושה חודשים רצופים או שיהיו להם שלושה חודשים פזורים על פני השנה? את זה אנחנו מנסים להכין תוך כדי שאנחנו מנסים לראות גם נקודות אחרות במשק, כמו של משרד התיירות, של משרדים אחרים, של כלכלה, מה זה עושה למשק הישראלי, מה זה עושה לתעשייה הישראלית. לדוגמה, יש הצעה של חבר הכנסת אלי כהן לשישה ימי חופשה. איפה היא משתלבת בתוך העניין הזה?

אני עליתי להתנגד להצעת החוק לא בגלל שאני מתנגדת לימי הראשון, אלא משום שאמרתי שאי אפשר להביא דבר כזה לשולחן מבלי להסתכל על כל המערכת.

זה מה שאנחנו באמת רוצים לעשות פה בוועדה וגם במסמך שאנחנו נגיש.

אני רוצה לעשות סיכום של הדברים שרשמתי לי בדיון הזה לקראת הדיון הבא: 1. כפי שאמרתי קודם, אנחנו לא רואים בחופשות של בית-הספר של החופש הגדול כפתרון, אלא כחלק מפתרון. לא יכול להיות פתרון שלא יתייחס לגני הילדים ולא יכול להיות פתרון שלא יראה את כל הראייה ההוליסטית לגבי כל פריסת ימי החופש במגזר.

2. למדנו ממגזר החינוך החרדי העצמאי על הנושא של תחילת שנת הלימודים ב-א' באלול שיוצר רצף חינוכי עד חגי תשרי. אני מבקש לקבל התייחסות של משרד החינוך והאוצר ושל הסתדרות המורים וארגון המורים, חוות דעתם בנושא זה בהנחה שלא נפגעים ימי חופשה המוסכמים, אלא רק מזיזים את החופש כך ששנת הלימודים תחל ב-א' באלול, כולל זה שאולי אם יקוצר במקום אחד החופש הגדול, יינתנו הגשר בין יום כיפור לסוכות, כפי שזה במערכת החינוך החרדית, מה שיוצר רצף חינוכי נכון והיערכות קלה יותר למשק.

3. מה המשמעות של קיצור החופש הגדול בשבועיים, כדי להשוות אותו למדינות כמו בריטניה, בתמורה לימים אחרים ולגשרים שיינתנו במהלך השנה, בדומה לגשר שדיברנו עליו בין יום כיפור לסוכות.

4. אנחנו נבקש לשמוע כיצד ניתן למצוא פתרון לילדים משולבים בתוך הקייטנות ובתוך המסגרות, וכיצד מעגנים את זה, וכן מה קורה כשהם מחוץ לקייטנה. וכן מה הפתרונות שהמשרד יודע לתת לעניין הזה.

בנוסף, אנחנו קוראים למשרד החינוך לבחון אפשרות לכך שסייעת תוכל ללוות ילד גם לפעילות אחרת שהיא מחוץ לקייטנה או למסגרת חינוכית מוכרת במקרים של חינוך מיוחד, כשם שילדים חולים, כפי שהוצג פה, מקבלים אפשרויות לימודים בבית. מה עמדתכם ואם ניתן למצוא את הפתרונות שיעשו את זה.

אני מבקש גם את התייחסות משרד החינוך מדוע לא יכריז על הימים שבהם בחופשת הקיץ מתבצעים לימודים בחינוך המיוחד כהארכת שנת הלימודים ובכך יפתרו את סוגיות הרצף הטיפולי בנושאים הפרא-רפואיים וההזנה.

לסיכום, אני רוצה לבקש מהממ"מ, ככל שהם יוכלו להביא לנו לדיון הבא – אני כבר אומר לכם שהנתונים נמצאים בשליפה – מהי העלות של יום הוראה בבתי-הספר היסודיים ומהי העלות של יום הוראה בגני הילדים, כמו גם מה המשמעות הכלכלית של החופשות. כלומר, כמה מפסיד המשק הישראלי ומה אנחנו רואים כירידה בתוצר בתקופה של חופשות ארוכות, כמו חופשת הקיץ וחופשת הפסח, החגים וחנוכה.

הדיון הבא יתקיים ב-11 ביולי בשעה 10. אנחנו נוציא הודעה מסודרת על הנושא הזה וזימון מיוחד. הוא יעסוק בסוגיות הכלכליות.

יש אפשרות להתייחס לפער שיש בין ילדים שהם בכיתת חינוך מיוחד לבין ילדים שהם בבית ספר לחינוך מיוחד? אותו ילד – זה בחופש וזה לא בחופש?

אנחנו נבדוק גם את הסוגיה הזאת..

תודה רבה לכולם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:55