הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 178

מישיבת ועדת החוץ והביטחון

יום שלישי, ג' בתמוז התשע"ז (27 ביוני 2017), שעה 9:00

הצגת דוח המכון למדיניות העם היהודי בנושא מצב העם היהודי – תמצית הערכה השנתית לשנת 2017

חברי הוועדה: אברהם דיכטר – היו"ר

איל בן ראובן

ענת ברקו

חיים ילין

יואב קיש

אלעזר שטרן

אמיר אוחנה

עקיבא תור - רח"ט תפוצות ודתות

יוגב קרסנטי - משרד התפוצות

איתן קידר - רע"ן מחקר ומדיניות בלוט"ר

מתן רחמו - ממונה הערכה ומדידה, הסוכנות היהודית

אבינועם בר יוסף - נשיא ומנכ"ל מייסד, המכון למדיניות העם היהודי

דניס רוס - שגריר, יו"ר מועצת המנהלים, המכון למדיניות העם היהודי

סטיוארט איזנשטאט - שגריר, יו"ר מועצת המנהלים, המכון למדיניות העם היהודי

אלון פרידמן - ארגון הלל

יזהר הס - התנועה המסורתית

שמואל לטקו

שלומית כהן

הצגת דוח המכון למדיניות העם היהודי בנושא מצב העם היהודי – תמצית הערכה השנתית לשנת 2017

בוקר טוב לכולם. אנחנו מקיימים את הדיון הזה בהמשך לישיבה קודמת שהייתה כאן ובישיבה הבנו שהדוח על מצב העם היהודי עומד להיות מוצג בממשלה, והוצע לנו על-ידי אבינועם או דניס לשמוע את הסקירה כאן. היא יותר מאשר מעניינת אותנו, ללא קשר ועם קשר להתפתחויות של השבוע האחרון. הנושא הזה הוא מרתק. אני גם חייב לומר שמי שהספיק לקרוא את הניתוח של דניס ושל סטיוארט איזנשטאט על מצב העם היהודי, יש פה דברים אופרטיביים שעבורנו כוועדת חוץ וביטחון הם משמעותיים מאוד.

אבינועם, אתה תפתח, לאחר מכן נשמע את השגריר סטיוארט והשגריר דניס ולאחר מכן התייחסויות של חברי הכנסת. אני ממליץ מאוד שחברי הכנסת יקראו את הדוח הזה שקיבלנו, אני חושב שהוא גולת הכותרת כדי להבין את המציאות.

איפה יש דוח כזה?

הוא הופץ במייל. המבחן יהיה עוד זמן, הבעיה היא ההזדמנות לקרוא את זה. יש בדוח הזה הרבה מאוד דברים שאני חושב שאנחנו פחות מכירים כחברי כנסת בעיסוקים השוטפים שלנו. זה אומנם דוח שמתייחס ליבשת קטנה שנמצאת 10,000 ק"מ מאתנו, אבל עם השפעה ועם תובנות מאוד מאוד רלוונטיות לנו.

מדובר בדיון פתוח ולא חסוי, לפי סעיף 102(ב) לתקנון הכנסת.

תודה רבה.

רק הערה לסדר.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

במקביל לישיבה זו, בשעה 9:45 תתקיים ישיבה נוספת של הוועדה בעקבות האירוע מהשבוע החולף, שאותה ארגן חבר הכנסת נחמן שי ביחד עם יו"ר הסוכנות היהודית נתן שרנסקי ויכול להיות שהיא קשורה לנושא ישיבה זו.

האם למי מחברי הכנסת יש בעיה שהשפה המדוברת היא אנגלית? אין בעיה. אז אני מאפשר למי שרוצה לדבר באנגלית.

אני מאפשר למי שרוצה, משני הצדדים, לדבר בשפה האנגלית לפי החלטתו.

אבינועם, בבקשה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

מידי שנה, אנו מפרסמים דוח שהוא בעצם הערכה שנתית על מצב העם היהודי. בעיקרון, הרעיון של הדוח הוא לתת הערכה על מצב האומה, אבל בעצם הוא נותן הערכה על מצב העם היהודי. פרסום הדוח בא בעקבות החלטת ראש שהממשלה לשעבר אריאל שרון ז"ל, הוא מתפרסם מידי שנה כבר 14 שנים ומידי שנה הוא מוצג בפני חברי הקבינט.

למכון למדיניות העם היהודי יש חשיבה גלובלית וההתמודדות שלו עם בעיות וסוגיות הקשורות לעם היהודי, נעשית בגישה אסטרטגית. הדוח השנתי כולל בתוכו ניתוח של חמישה תחומים עיקריים שונים: 1- גיאופוליטיקה וההשפעה של העם היהודי. 2- זהות והזדהות. 3- קשרים והתקשרויות בין קהילות שונות. 4- דמוגרפיה. 5- משאבי העם היהודי.

אנו מסתכלים על יהדות התפוצות כמובנים רבים, אבל בעיקר במובן של נכס אסטרטגי של מדינת ישראל ובמיוחד הקהילה היהודית של צפון אמריקה. אין יחסים מקבילים לחלוטין, מאחר ויש לזכור וזה לחלקו השני של הדיון, שעבור העם היהודי נוסדה המדינה היהודית ולא ארצות הברית. האחריות שלנו כלפי כלל יהדות התפוצות, היא הרבה יותר גדולה מאשר ההפך. יחד עם זאת, עלינו לקחת בחשבון שעבורנו זה היווה תמיד נכס אסטרטגי מאוד חשוב וזה בעצם בסיס העבודה שלנו בכללית. בבקשה דניס, אם תוכל לגשת לחלק הגיאופוליטי ומשם נמשיך הלאה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

כפי שאבינועם אמר, אחת המטרות של ההערכה השנתית היא לעבור משנה לשנה, לראות מה הקו הבסיסי של כל שנה ולראות מה השתנה בשנה האחרונה בכל אחד מהתחומים והנתונים האלה, האם חל שיפור או חלה התדרדרות או נשאר ללא שינוי.

לגבי המציאות הגיאופוליטית כיום, גם של ישראל וגם של התפוצות, אני מחלק זאת לשלוש קטגוריות: יש את החדשות הטובות, שבהם ארצה לגעת, יש את החדשות הרעות שאותן אדגיש וכן את מה שאני קורא "חוסר וודאות", מה שאומר שיכול ללכת לכל אחד מהכיוונים.

אתחיל עם החדשות הטובות ויש כמה כאלה. ממשל טרמפ הוא שונה מממשל אובמה, כמובן מבחינת האוריינטציה שלו כלפי ישראל. הטון הוא שונה וקיימת איזושהי מידת אהדה במיוחד בבית הלבן. זה נכון שהנשיא טרמפ אוהב להראות שהוא שונה בכל מהנשיא אובמה, אבל סביבו יש גם אנשים שלדעתי יש להם אהדה בסיסית כלפי ישראל. בנוסף לכך, תסתכלו היטב באו"ם ובדברים שניקי היילי אומרת באו"ם, זוהי גישת הגנה הרבה יותר חזקה על ישראל שלדעתי יכולה ליצור מערכת משותפת של עמדות וגישות. הנכונות להשתמש בכוח כדי להשיג פגיעה טקטית ממוקדת ומוגבלת בתגובה לשימוש בנשק כימי בסוריה, העבירה את המסר שהדברים כעת הם שונים גם בכל הנוגע לממשל, שהיכן שיש חציית קווים יש גם תגובה. שוב, לדעתי זה הבדל משמעותי בין ממשל אובמה לממשל טרמפ. אין ספק שזוהי התפתחות מאוד חשובה במעמדה של ישראל.

דבר שני בקטגורית החדשות הטובות, הקשרים המתמשכים שיש לישראל עם המנהיגות הערבית הסונית. זו שנה נוספת של שיתוף פעולה שקט, שמתנהל מתחת לרדאר. הם לא משדרים זאת וגם לא ישדרו, אנחנו יכולים לדון על הסיבה לכך, אף על פי כן, זה שהם לא משדרים לא גורם לשיתוף הפעולה הזה להיראות פחות מציאותי. הוא די מציאותי והוא משקף איזושהי הבנה מעניינת, שיש בקרב רוב המנהיגות הערבית הסונית. הם מבינים שכאשר הם רואים את האיומים הניצבים מולם באזור, לא רק שישראל לא מהווה שום איום והיא גם לא האויב, אלא ישראל היא בעצם זו שהם יכולים לסמוך עליה שתעזור להם בעת צרה. כך שזה מושרש בתוך משהו שהוא לא רק תיאורטי אלא בעצם מעשי. אחד הדברים שהייתי רוצה לראות, זה את ממשל טרמפ מפיק יותר תועלת מהמצב הזה מאחר ולדעתי זה יכול להיות נכס עבור ארצות הברית כאשר מדובר בהתמודדות עם איומים באזור.

עוד בקטגורית החדשות הטובות, ביקורו של נשיא הודו בישראל בשבוע הבא. ההתפתחות שרואים בהודו, זה לא רק בתחום קשרי הכלכלה אלא בעצם היא מתחילה לקבל יותר אופי אסטרטגי. אני לא חושב שזו תהיה הגזמה, אם אומר שיש איזשהו שינוי היסטורי שמתרחש בהודו וזה יכול להתבטא במונחים של כלכלה ויכולים להיות לכם סוג של קשרים ביטחוניים, אבל אפילו מבחינה דיפלומטית באיזשהו מקום, מנקודת המבט הצרה של ישראל, חבל מאוד שלהודו אין מקום במועצת הבטחון כי אני חושב שיתכן וניתן יהיה לראות שינוי.

דבר נוסף שלדעתי הוא בקטגוריית החדשות הטובות, הוא הקשר המצומצם עם אפריקה. אני חושב שלמרות שמדובר בקשר מצומצם, הוא משמעותי ובהחלט יש לו השלכות כלכליות ועם הזמן יכול להיות גם השלכות דיפלומטיות. לעניין הקשרים עם סין, העניין שהסינים מגלים כלפי ישראל ימשיך להתפתח ולגדול. היתה לי פגישה עם משלחת של מיליארדרים סינים שהיו כאן בביקור, נפגשתי איתם מייד לאחר הפגישה שלהם עם ראש הממשלה והם היו מאוד להוטים לגבי מה שהם יכולים לעשות ומה שהם יעשו בישראל. לגבי רוסיה, אמנם לישראל יש איתה תקשורת מתמשכת הנעשית באמצעות ערוצים שונים, אבל נוצרו גם חיכוכים ביחסי ישראל רוסיה בגלל הפעילות של רוסיה בסוריה והסיוע שלה לצבא אסאד ובגלל אותו חיכוך שנוצר, רוסיה כבר לא תגן על האינטרסים של ישראל בסוריה במיוחד כאשר רוסיה מטפחת כיום את היחסים שלה עם איראן.

כאן בעצם אני אעבור לדבר על החדשות הרעות ואחת מאותן חדשות רעות שבהן ארצה לגעת, זה מה שאיראן עושה בסוריה אבל לפני שאדבר על כך, אני רוצה לומר דבר אחד על רוסיה וסין. יהיו אשר יהיו היחסים שלכם עם רוסיה וסין, לא ניתן לשנות את האופי שלהם מבחינה דיפלומטית.

אני רוצה לחזור לדצמבר האחרון, להחלטת מועצת הביטחון 2334, החלטה גרועה שממשל אובמה הצביע נמנע אולם רוסיה וסין לא נמנעו אלא הצביעו בעד ההחלטה. רוסיה וסין ימשיכו במדיניות שלהם נגד ישראל ברמה הבינלאומית, כך אין צורך לפתח ציפיות שאולי ניתן יהיה לראות איזשהו שינוי במצב.

סוריה, היא אזור המורכב ממערך של שחקנים שונים, אבל למעשה אירן היא זו ששמה עין על הכדור. לאירן יש מגמה עיקרית מאוד ברורה, היא נמצאת בתהליך של יצרת מסדרון יבשתי מאירן דרך עירק וסוריה ללבנון, היא רוצה לשלוט על הגבול בין עירק לסוריה והגבול בין סוריה לירדן וכך היא רוצה ליצור חזית כנגד ישראל. בנקודה זו, ארצות הברית מתמקדת כמעט לחלוטין בכל הקשור לדאע"ש. למרות שבמהלך החודש האחרון, היו ארבעה אירועים שונים שבמהלכם המליציות השיעיות או חיל האוויר הסורי קראו תיגר על הכוחות המיוחדים של ארצות הברית שהיו בסוריה, אולם בכל פעם תגובת ממשל ארצות הברית היתה מתונה ובכל פעם הוא הבהיר שאין לו אינטרס להילחם בצבא הסורי או המליציות השיעיות או הצבא האירני אלא רק בדאע"ש, כאשר בהרבה מובנים האירנים ביחד עם המיליציות השיעיות עוקפים אותנו. כיום יש לנו את האסטרטגיות רק להתמודדות עם דאע"ש, אין לנו את האסטרטגיות על מנת להתמודד עם מה שאיראן עושה בסוריה וזה נכלל בקטגוריית החדשות הרעות.

גם את נושא אירופה הכנסנו לקטגוריית החדשות הרעות. כיום, ג'רמי קורבין הוא מנהיג מאוד מקובל בבריטניה ואלה חדשות רעות מאוד. מדובר באדם שהוא התגלמות עמדות השמאל הקיצוני, אפשר לומר שלעיתם אפילו קיצוני רדיקאלי, אדם שרואה בחמאס ובחיזבאללה כארגונים לגיטימיים ואני חושב שזו לא הגזמה לומר שמדובר באדם אנטי ציוני. העובדה שהוא דמות מאוד מקובלת בנוף הפוליטי בבריטניה, אלה חדשות רעות.

עוד בקטגוריית החדשות הרעות, ביתר מדינות אירופה. הנשיא טרמפ הוא מאוד לא פופולרי באירופה וניתן לראות במקרה של הנשיא מקרון והקנצלרית מרקל. לא רק שמרקל אומרת שאנחנו נצטרך לסמוך רק על עצמנו, ניתן לראות שהן גרמניה והן צרפת מתחילות לקחת על עצמן תפקיד הרבה יותר עצמאי באירופה וזאת כמעט ללא שום השפעה מצד ארצות הברית. אלה חדשות רעות לאזור הזה, מאחר ולדעתי באם אין שינוי וההשקפה שלהם על מה שהולך בגדה המערבית תישאר כמו שהיא, אני צופה שבמהלך השנה הקרובה ניתן יהיה לראות את הגברת הלחץ על ישראל, מצד מדינות אירופה.

בקטגוריית חוסר הוודאות, יש הרבה חוסר ודאות בכל הקשור לפעילותו של ממשל טרמפ. אנו כבר מתקרבים לסוף חודש יוני וממשל טרמפ טרם גיבש איזושהי אסטרטגיה כנגד איראן. האיום הקיים היום מצד איראן הוא הרבה יותר גדול מהתקופה של ממשל אובמה. זה לא משנה עד כמה אתה פרובוקטיבי או קשוח כלפי איראן, לפחות בדיבורים, אבל עדיין לא באמת ראינו איזושהי התפתחות בשינוי המדיניות והאסטרטגיה. שוב, אני שם זאת תחת קטגוריית חוסר ודאות, מאחר ויכול להיות שנראה זאת בעתיד אבל עדיין לא ראינו. אחת הדוגמאות לכך זה מה שאנחנו עושים בסוריה. מה שאנחנו עושים בסוריה, אינו מכוון דווקא כלפי הפעילות של האיראנים בסוריה אבל הם ממשיכים להתקדם.

יש כאן תחום רחב יותר של חוסר ודאות, שלמעשה גם דנו בכך בהערכה השנתית. במשך 70 שנה ארצות הברית היתה הערובה להסדר בינלאומי ליברלי, שמבוסס על סחר חופשי ושוק פתוח וגם על עקרונות מסויימים נגד תוקפנות. יתכן ולא תמיד יישמנו אותם, אבל התפיסה היתה שארה"ב היתה מעורבת מבחינה בינלאומית, שהמעורבות הבינלאומית נבנתה סביב קבוצה של בעלות ברית ועל בסיס ערכים ועקרונות. בממשל טרמפ, ניתן לראות שהקולות שנשמעים שם מעלים לא פעם שאלות לגבי זה. דוגמא טובה לכך, כשהוא הלך למטה החדש של ברית נאט"ו ששם יש פסל לזכר אירועי ה- 11 בספטמבר. זו היתה הפעם היחידה אי פעם שסעיף 5 (Article 5) היה מעורב, הסעיף שאומר: "התקפה על האחד היא התקפה על כולם" והנשיא טרמפ לא אישר זאת מחדש בנאומו. לאחר הנאום היו סנטורים שאמרו: "כמובן שאנו מחוייבים לסעיף 5", הם אמרו זאת אבל לא הנשיא. להבנתי, אנשים בממשלו של טרמפ כמו סנטור מדיסון וטילרסון, משקפים את ההמשכיות כאשר מדברים על נושא "ערובה להסדר בינלאומי מבוסס", אבל זה לא ברור אם הם אלה אשר בסופו של דבר יקבעו את המדיניות. שוב אני אומר, אני שם זאת תחת הקטגוריה חוס ודאות, יכול להיות שזה יסתדר כפי שאני מקווה שיסתדר אבל גם יכול להיות שלא, נחכה ונראה.

שמתי תחת הקטגוריה של חוסר ודאות, גם את סוגיית הגישה של ממשל טרמפ להסכם השלום בין ישראל לפלסטינים. לאחרונה הוא חזר כמה פעמים על כך שהנושא בעדיפות עליונה, הוא מדבר על העיסקה האולטימטיבית ואנו יכולים לדון בשאלה מדוע הוא מגלה בזה עניין, אבל העובדה היא שזה קיים. מה שאני לא יודע ואני גם לא בטוח שיש מישהו שיודע, זה האם ברור לו שהעיסקה האולטימטיבית היא לא ברת השגה. גם אתם וגם אני קיימנו הרבה דיונים בנושא לאורך הרבה מאוד זמן, הדבר היחיד שאתם ואני יודעים זה שהעיסקה האולטימטיבית לא תצא לפועל בעתיד הקרוב. יש אולי דברים שניתן לעשות, אבל זו לא העיסקה האולטימטיבית.

אני לא יודע, במידה והוא מגיע למסקנה שהעיסקה האולטימטיבית אינה ברת השגה, האם הוא יאבד עניין? האם ירחץ ידיו מהנושא ויתרחק? או שאולי הוא יגיע להחלטה כמישהו שבפירוש לא אוהב שאומרים לו "לא", שלא יכול להתמודד עם קבלת אחריות לכישלון אלא מטיל את זה על אחרים, לבקש משני הצדדים להציג תכניות וקווי בסיס ולאחר מכן הוא יציג את התכניות שלו. אני לא יודע באם יעשה זאת, אבל יחד עם זאת אני גם לא יודע באם הוא לא יעשה זאת. כך ששוב, אני שם זאת תחת הקטגוריה של חוסר ודאות.

מן הסתם, היו כאן מספר ארועים מעניינים במהלך הימים האחרונים. צריך לזכור דבר אחד, שמתאים לדיון הזה בנושא המציאות הגיאופוליטית. הקהילה היהודית בארצות הברית, היתה תמיד הכוח המניע של הקשר הישראלי אמריקאי. צריך להיות מאוד זהירים שלא לגרום לניכור ולהרחקת הקהילה היהודית בארצות הברית. כאשר התארחתי כאן בשבוע שעבר, התמקדתי בדבריי בנושא הקיטוב הקיים בארץ ובהתחשב במחלוקות הקיימות, מאוד חשוב שישראל תשמור על גישה לא מפלגתית בעסקאות שלה עם ארצות הברית. גישה לא מפלגתית בהקשר לארצות הברית, אומר להגיע לא רק למפלגה הדמוקרטית ולהיות מודע לכל מה שקורה בקהילה היהודית.

זהו זמן מאוד חשוב ומשמעותי עבור ישראל וארצות הברית, הבעיות שצצו ועדיין דנים בהן הן מסוג הבעיות שצריך לנקוט במשנה זהירות לגבי כיצד להתמודד ולהמשיך עם זה הלאה.

תודה רבה.

תודה רבה. סטיוארט, בבקשה.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

אני אדבר בנושא הדמוגרפיה והקשרים בין הקהילות היהודיות, מה שיכניס אותנו לנושא הפלורליזם בצורה יותר מפורטת.

הממצאים הדמוגרפיים הם די יציבים. התחזית שלנו היא, שעד אמצע המאה הנוכחית יהיו כ- 8 מיליון יהודים שיחיו בישראל ועוד למעלה מ- 5 מיליון יהודים שיחיו בארצות הברית. אנו כבר נמצאים בנקודה שבה במהלך השנה או שנתיים האחרונות, בפעם הראשונה שלישראל יש את הרוב היהודי וניתן יהיה לראות זאת.

שיעורי הילודה כאן, לאו דווקא בקרב הקהילה החרדית אלא גם החילונית והליברלית, גדלו הרבה מעבר לשיעורי הילודה בקרב הקהילה היהודית בארצות הברית.

שיעור נישואי התערובת בארצות הברית הם די מבהילים, זה כבר הגיע לקרוב ל- 60%, כאשר בנישואים בין יהודי/ה ללא יהודי/ה פחות מ- 10% מבני הזוג הלא יהודיים עובר הליך גיור. דרך אגב, שיעור הילודה מנישואי התערובת נמוך בצורה דרמטית לעומת שיעור המתגיירים מצד בני הזוג הלא יהודים בנישואי התערובת, שהוא גבוה בצורה דרמטית. זו סיבה לתמוך בעליית שיעור הילודה ע"י הכללת אותם צאצאי הזוגות המעורבים.

קיים אספקט נוסף בתחום הדמוגרפיה. כשמסתכלים על נתוני חלק מהסקרים שנערכו לאחרונה בארצות הברית, רק 21% מהמשפחות היהודיות מגדלות את ילדיהן כיהודים על פי ההלכה, בעוד ש- 10% עד 15% מהמשפחות היהודיות מגדלות את ילדיהן כיהודים על פי הזהות או התרבות היהודית אבל לא על פי ההלכה. יש לכך השלכות רבות ומשמעותיות, מאחר ויהדות ארצות הברית הינה עמדת מפתח במוקד התמיכה בישראל, הן בממשל הן בקונגרס והן בקרב כלל האוכלוסייה. היקף נישואי התערובת האלה, שרק אחוז קטן מהם מגדל את ילדיהם כיהודים כהלכה, נותן לך את התחושה שהקשר בין יהדות ארצות הברית לבין ישראל יכול להתפוגג.

זה מוביל אותנו ישירות לנושא הפלורליזם וברצוני להתייחס לכך בשני מישורים. אני עברתי ארבעה ממשלים של ארצות הברית ואני חושב שאני יכול לומר גם בשמו של דניס, שמעולם לא ראינו כזאת פלורליזציה פוליטית בארצות הברית. מפלגתיות זה דבר שקיים היום בכל דמוקרטיה כולל בשלנו, אבל הפלורליזציה הקיימת היום היא עצומה בצורה יוצאת דופן, שכמעט ויוצרת מחלוקת מפלגתית בממשל האמריקאי. ישראל לא מחוסנת מהפלורליזציה הזאת. כך למשל, עפ"י הסקרים האחרונים שנעשו, מכל אלה המזוהים כדמוקרטים ורוב יהודי ארצות הברית מזהים עצמם כדמוקרטים, כמעט 50% מהם תומכים בעמדת ישראל כנגד הפלסטינים בעוד שבקרב הרפובליקנים יותר מ- 80% תומכים בישראל. הסיבות לכך הן שונות: ההתנחלויות, הכיבוש, כל הקשור לזכויות האדם וכד'. זו המציאות ומאוד חשוב שישראל תשמור על התמיכה החלקית הזאת ולא תהפוך זאת כחלק מבעיה. שום דבר אחר לא יכול להיות יותר חשוב מלשמור על תמיכה באופן כללי.

הפלורליזציה קיימת גם בקרב הקהילות היהודיות. זאת מהסיבה, שבעוד שהקהילה האורתודוכסית התשיעית בגודלה מוגדרת באחוזים בודדים, הן בגלל ירידי בשיעור הילודה או עלייה בשיעור נישואים מאוחרים, שיעור הילודה בקהילה האורתודוכסית בארצות הברית הוא הרבה יותר גבוה. אחוז גדול מהקהילה נעשה יותר אסרטיבי ויותר אגרסיבי, אבל הם עדיין לא משולבים בפעילות הקהילה, כמו למשל: תנועת הפדרציה, הסוכנות היהודית וכו'. מאוד חשוב שכאשר הקהילה גדלה, הן בגודל והן בהשפעה עליה לפתח וליצור לעצמה את הקשרים הפוליטיים, שזה מה שנעשה היום. צריך לפעול כמה שיותר ביחד ובתאום עם קהילה רחבה יותר, אחרת נגיע לפילוג פנימי בתוך הקהילה היהודית האמריקאית, שזה דבר מצער מאוד.

נושא זה מביא אותנו לאירועים שהיו בימים האחרונים. בדרך כלל יש לנו 47 דקות עד שעה בדיון בקבינט, היינו שם במשך שעה ו- 47 דקות ולמעשה היינו שם לאורך כל הדיון בנושא הכותל. זה היה די מדהים, היינו ביחד עם נתן שרנסקי והעלנו טיעון חזק מאוד שלטובת אחדות העם היהודי אל לנו ליצור פילוג רחב יותר כדי לא לפגוע בנכס האסטרטגי הקיים בקהילה היהודית של ארצות הברית ויש לשמור על הפשרה שכולם הסכימו עליה. כמובן שראיתם את התגובות כאשר ראש הממשלה בנימין נתניהו הקפיא את יישום ההסכם. אני יכול לומר שבזמן שהתכוננו כאן לאותו דיון קבינט, עוד לפני שהתקבלה ההחלטה להקפיא את ההסכם, ראשי הפדרציות היהודיות אמרו לי שיש להם תומכים רבי השפעה, שהם נדיבים גדולים שתורמים לפדרציות כבר הרבה מאוד שנים והם בעצם עמוד התווך של הקהילה היהודית, אשר אומרים שהם אולי תורמים הרבה לפדרציות אולם אין להם שום עניין שהכסף יועבר הלאה לישראל. מן הסתם, אתם יכולים להגיד המשק שלנו מספיק גדול ואין לנו צורך בכסף הזה, אבל הכספים האלה הולכים לבתי חולים ועוד הרבה דברים חשובים וזהו סימן לדאגה.

אמרתי לראש הממשלה, שאותו אני מכיר כבר עשרות שנים, שהוא תמיד היה מאוד רהוט כשהוא דיבר על הרעיון שישראל היא לא רק מדינה יהודית אלא היא הבית של כל העם היהודי. אולם כאשר נעשה צעד כזה ומגיע גם נושא הגיור, זה אומר שאתם לא מדינה של העם היהודי אלא מדינה רק של החרדים ואלה שהם לא חרדים, שהם הפעילים והתומכים הטובים ביותר בתפוצות ובעיקר באירופה, הם בעיקר יהודים חילונים או רפורמים או קונסרבטיבים ולא יהודים חרדים. זו היתה אמירה הרסנית הן בנוגע לאחדות העם היהודי והן בנוגע לרעיון שישראל היא הבית של כל העם היהודי.

אני מפציר בכם, כשאתם מביטים בנושא הזה ובנושא הגיור, קחו בחשבון שבמידה וישראל הולכת להיות הבית וכולנו מרגישים שישראל היא הבית שלנו, אין למשוך לאחור את מחצלת הכניסה לבית וזה מה שהאנשים חשים כעת. זוהי רעידת אדמה נפיצה. לכן אני מפציר בכם ובכנסת, לקחת כל זאת בחשבון.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

אדוני השגריר איזנשטאט, דניס רוס היה מספיק מנומס ונתן לנו חדשות טובות וחדשות הרעות, אתה נתת לנו רק חדשות רעות.

החדשות הטובות הן, שיש גידול מאוד משמעותי באוכלוסיה האורתודוכסית, שיעור הילודה שם עלה ומלבד מקרים בודדים, הם לא לגמרי מבודדים מכלל האוכלוסיה. ביניהם יש רואי חשבון ועורכי דין והם גם עובדים בחברות גדולות, בנוסף יש להם את מערכת התמיכה שלהם, מה שאני בכל זאת מנסה לקדם זה שילובם בקהילה הרבה יותר רחבה, מה שדורש הן מהיהודים החילונים או הרפורמים או הקונסרבטיבים שיושיטו יד, ואלה יושיטו בחזרה. זוהי הזדמנות עבור הקהילה היהודית בארצות הברית, לנצל את הגידול בשיעור הילודה בקהילה האורתודוכסית בארצות הברית.

דבר אחד בקצרה. החדשות הטובות הן, שהקשר הקיים בין הקהילות היום הוא הרבה יותר חזק וטוב מזה שהיה לפני 20 או 25 שנה. החדשות הרעות הן ודניס דיבר על כך, ההשלכות שתהיינה להחלטה הזאת וזה דבר שצריך לשנות. לשם כך אנו פונים אליכם, מאחר והנושא מצריך דיוני מעקב שבהם יועברו תדריכים לקבינט ואני לא חושב שיש ועדה מתאימה יותר מהוועדה הזו שתטפל בנושא. מה שדניס וסטיוארט הבהירו, שכל יהודי צריך להרגיש בישראל כמו בבית והיום המצב הוא שונה וזה יכול להחזיר אחורה את כל מה הצלחנו להשיג במהלך 20 או 25 השנים האחרונות, בקשרים בין הקהילות. לכן הטיפול בנושא הוא מאוד קריטי.

אני רק רוצה להוסיף, שלא מדובר במצב חסר תקנה. לא רק בגלל האורתודוכסים, אלא בגלל שיש 350,000 יהודים צעירים ב- 40 מדינות ולא רק בארצות הברית, אשר הצטרפו לארגון "תגלית" ובמהלך 10 ימים הם יכולים לשנות את המצב באופן בלתי רגיל. מחקר חדש של ברנדייס מראה, שהצעירים האלה יותר מעורבים בקהילה היהודית ויש פחות נישואי תערובת ועוד כאלה. בנוסף, ברחבי המדינה קיימים מרכזים ללימודי ארץ ישראל וללימודי היהדות, וזה מתפשט גם לאוניברסיטאות. פעילות תנועת ה- BDS פחתה, ישראל היתה מאוד יעילה וכך גם ארגון "הילל", בחסימת והקהיית פעילות ה- BDS בקמפוסים וזה צעד חיובי. יש כסא עם השם שלי, בלימודי היהדות באוניברסיטת צפון קרוליינה. זה קורה ברחבי המדינה.

הסיבה שבגינה רצינו לבוא לוועדת החוץ היא, מאחר והנושאים האלה מתייחסים למדיניות החוץ ומאוד חשובים ליחסים בין מדינת ישראל לארצות הברית. בקרב הקהילה היהודית האמריקאית, קיימת תחושה שהייצוג הרחב הזה הוא פרוייקט משמעותי, שתהיה לו השלכה לטווח ארוך מבחינת היחסים בין הקהילות.

תודה רבה. מישהו ממשרדי הממשלה רוצה להגיד משהו?

משרד החוץ. אנחנו בגדול מסכימים עם ההערכה ששמענו.

אתה יכול לדבר באנגלית.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

אני ממשרד החוץ, אני אחראי על היחסים עם הקהילות היהודיות ויתר הדתות בתפוצות. קיבלתי מהם את דוחות הפעילות וברור שההשפעה היא דרמטית, בגדול עלי להסכים ש - - -

(אומר דברים באגלית להלן התרגום החופשי)

השפעה של מה?

של ההחלטה שהתקבלה, בשבוע שעבר/

המל"ל, משרד ראש הממשלה.

אני מנהל תחום מאבק באנטישמיות במשרד התפוצות.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

תחילה ברצוני לברך את אנשי המכון למדיניות העם היהודי על הדוח החשוב הזה, שזו השנה ה- 14 שהוא נערך ובכל שנה אנו מתכבדים לקרוא אותו. אני אמשיך לדבר בעברית, מאחר ואני רוצה להיות מאוד מדוייק בדבריי.

(ממשיך בשפה העברית)

אנחנו ערים למשבר המתהווה ואנחנו עוקבים אחריו בדאגה. בתוך המשבר הזה, תפקידנו כמשרד התפוצות הוא לבנות גשרים, לאחות את הקרעים ולעשות את המיטב כדי לשמור על הקשרים בין יהודי התפוצות, בדגש על הדור הצעיר, לבין מדינת ישראל והעם היהודי. אנחנו נמשיך לפעול כמו שפעלנו עד עכשיו בתחומים האלה.

אפשר לדעת מה עמדתו של שר התפוצות ביחס לכותל בישיבת הממשלה?

שר התפוצות לא נכח בהצבעה בישיבת הממשלה. שר התפוצות, בכהונתו בממשלה הקודמת, בנה את עזרת ישראל.

שאלתי עכשיו - - -

אני יודע מה שאלתי, אבל חשוב לי להדגיש את זה, ששר התפוצות בכהונתו הקודמת בנה את עזרת ישראל.

הוא הגיש ערר על ההחלטה?

שר התפוצות תומך במתווה הכותל, וזאת עמדתנו.

באיזה מתווה כותל, שהיה לפני או שאחרי?

תומך בקיומה של עזרת ישראל.

מתווה מנדלבליט?

כן.

אוקיי, זה המתווה החדש.

זה שבוטל.

שר התפוצות הקים את עזרת ישראל.

ברור. יש שר אחר ממפלגתו שאיננו תומך. אבל שר התפוצות תומך.

מה המסקנה?

תודה רבה.

אחת הבעיות שלנו, שגם בבית-חולים הדסה וגם בכותל לא מגדלים עצים, כי היו עצים אולי אנשים היו יכולים לרדת מאיפה שהם נמצאים.

תודה רבה. מישהו עוד רוצה להתייחס ממש בקצרה? כי אנחנו רוצים לעבור לחברי הכנסת.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

אני מנהל ארגון "הילל – ישראל". ברצוני לומר שהדברים שהציגו כאן השגרירים הנכבדים מקבילים לדברים שאנחנו רואים מהעבר השני, אנו נמצאים כל הזמן בקווי החזית בקמפוסים וזו לא משימה קלה להאבק מידי יום לאורך כל השנה, במטרה להדגיש את הערכים המשותפים הקיימים בין ישראל ליהדות התפוצות. אתה רוצה לוודא שאתה אכן מגיע לכמה שיותר צעירים יהודים תחת קורת גג אחת רחבה עד כמה שאפשר, כדי להבטיח שכל סטודנט יהודי יקבל תחושה שהוא חלק מהעם היהודי ושהוא יכול להעלות בלי חשש כל שאלה או כל נושא לדיון. כמובן שבליבה של כל זה נמצאת ישראל והתמיכה של ארגון הילל במדינת ישראל.

אני יודע ש- 600 ראשי הילל ברחבי ארצות הברית, יתעוררו היום כשהם צריכים לעמוד שוב מול שאלות קשות מאוד ומוצדקות, מצד הסטודנטים שלהם שרוצים לדעת מה קורה במדינה היהודית, למה הם שוב מחוץ לאותה קורת גג, ולמה המדינה היהודית לא מחשיבה אותם למרות שהם ממשיכים לתמוך בה עד כמה שאפשר ומחפשים כל דרך כדי להמשיך להיות קשורים אליה. אלה לא ימים קלים והדבר מורגש בכל הקהילות היהודיות בארצות הברית ומחוצה לה.

תודה רבה. עוד מישהו לפני חברי הכנסת?

חבר הכנסת אלעזר שטרן, ולאחר מכן איל בן ראובן.

(אומר דברים באנגלית, להלן התרגום החופשי)

אלה ימים קשים גם עבורנו כאן. ברצוני לומר שאני אמנם באופוזיציה, יש עתיד, אבל אני לא בטוח אם יש אופוזיציה או קואליציה, בהקשר לנושא הזה. זה לא שהסכמתי בסופו של דבר להפוך לפוליטיקאי כאן, זה לא בגלל שראיתי שיש איזושהי התקדמות בנוגע לשלום עם הפלסטינאים למרות שאני תומך בפתרון של שתי מדינות. הסיבה העיקרית עבורי, שהיא גם היתה הסיבה שבגינה נשארתי בשירות הצבאי במשך כמה שנים, היא סוגיית מצבה של מדינת ישראל והעם היהודי בישראל ולגבי הקוטביות שאמרת קודם שקיימת בארצות הברית, צריך להבין שהיא קיימת גם במדינת ישראל.

אני תומך כבר שנים בנושא "זכויות היסוד" ואף ניתנה לי הזכות לקבל את פרס המקום הראשון שמר ברונפמן העניק על שם אישתו המנוחה. למרות כל זאת, אני לא כל כך אופטימי לגבי יצירת שגרירים ע"י תנועת תגלית, מאחר ואנו לא שמים את הדגש על אותו חלק של ההסברה או בעצם סנגוריה עבור ישראל. לכן אני חושב שמצד אחד אנו מעבירים כספים לתנועות כמו תגלית בישראל, מצד שני אנו יצרנו מה שהפך למכשול בפניהם, מבחינת גיוס שגרירים חדשים מתוך צעירי הקהילה היהודית בארצות הברית, שיתמכו ויגנו על ישראל. לעניין השימוש הנכון באותם שגרירים, שעל כך דיבר מר דניס רוס, בעיקרו אינו קשור ישירות לדברים שנעשים כאן.

אני לא יכול להכחיש, אמנם אנחנו מספיק חזקים ואנחנו מדינה דמוקרטית שאף נהנית מהגיבוי מצד ארצות הברית. לדעתי עובדה זו ידועה היטב גם בהודו וגם באפריקה, כך שבמידה והם ירצו לפתח איתנו קשרים אז לפחות אחת הסיבות לכך תהיה, שהם מודעים למעמד שלנו בקרב החברה האמריקאית.

לצערי, עלי לומר שאתמול שמחתי מביטול הזמנתו של ראש הממשלה. רק להבהיר שאני יהודי אורתודוכסי, כך גודלתי ואני תקווה שגם נכדיי ימשיכו בדרך זו. יחד עם זאת, במשך שנים סבלתי בגלל השייכות שלי ליהדות הדתית ציונית והקשר שלה עם היהדות הרפורמית והקונסרבטיבית. לכן במקום לראות את שיעור ההתבוללות כאתגר שצריך להתמודד נגדו, אנו רואים זאת כסיבה לחגוג שהרי אצלנו האורתודוכסים המצב הרבה יותר טוב. כמסתכלים על שיעורי ההתבוללות בקרב האורתודוכסים בארצות הברית, או בקרב הרפורמים והקונסרבטיבים, אנחנו קוטפים את הפרס הגדול כי אצלנו שיעור ההתבוללות הוא הרבה יותר נמוך.

אני לא חושב שעד היום נעשו הצעדים הנכונים, לדעתי הצעדים שנעשו אתמול היו צריכים להיעשות כבר לפני הרבה שנים. עד היום, התשובה היחידה שקיבלתי מהרפורמים והקונסרבטיבים, היתה שהם מעוניינים להיפגש עם ראש הממשלה כדי להעלות בפניו את מה שהם מרגישים.

לכן, גם אם האירועים בימים האחרונים גרמו איזשהו נזק ביחסים עם הקהילה היהודית בארצות הברית, אין לנו ברירה אלא להמשיך ולקוות לשינוי המצב ולא רק עם הקהילה בארצות הברית, כי ההתבוללות כבר קיימת וחוק הגיור כבר לא יכול לגרום היום נזק ישיר ביחסים עם הקהילה בארצות הברית. אבל הנזק הגדול והעיקרי נגרם כאן, מאחר וכאן נולדים ילדים מחוץ למסגרת הנישואין ומידי יום נולדים כאן למשפחות מעורבות, תינוקות שעל פי הרבנות הראשית לא נחשבים ליהודים.

לכן, האתגר שלכם הוא גם האתגר שלנו ואני מקווה שבמקום שזה יגרום לפילוג בין הקואליציה או האופוזיציה, נראה זאת כאתגר משותף שנוכל להתמודד בו ביחד.

תודה רבה. איל, בבקשה.

בארצות-הברית אין ברירה, מדברים אנגלית. אני מעדיף פה לדייק בעברית. אבינועם, אתה יכול לתרגם להם, יהיה לי יותר נוח לדייק.

אני רוצה להתרכז ראשית ב"חדשות הרעות" כפי שהציג השגריר דניס רוס בנושא הגיאופוליטי קודם כל. אני חושב שהכניסה הרוסית לסוריה היא הדבר האסטרטגי הדרמטי ביותר שקרה במזרח התיכון בחמש השנים האחרונות. אני חושב שלנושא הזה יש השפעה דרמטית על איך מתפתח כל המרחב הצפוני לנו כמדינת ישראל, ואני חושב שארצות-הברית בתקופת אובמה התחילה בהישג יפה של הוצאת הנשק הכימי מסוריה. זה היה הישג מאוד חשוב ומשמעותי פה, בחברה הישראלית. אני לא יודע אם אתם יודעים, היום תינוקות שיוצאים מבית החולים יכולים לצאת בלי מסכות גז, מה שלא היה לפני כמה שנים, וזה היה הישג גדול. אבל לאחר מכן ארצות-הברית בעצם נעלמה מהמרחב. כשפוטין נכנס עם המגף הרוסי, ארצות-הברית הלכה אחורה. לדבר הזה היום, כשאף אחד לא יודע איך מתפתח ולאן הולך הסיפור הסורי, אני חושב שהכניסה חזרה של ארצות-הברית למרחב פה חייבת להיות מאוד משמעותית. אני בירכתי מאוד על ירי הטומהוקים לפני כמה חודשים כאשר הסורים הפעילו נשק כימי. יש היום ידיעה על כך שהאמריקנים מזהירים מפני ירי נוסף של חימוש כימי בארצות-הברית. הוא משתמש בזה כהזדמנות לאמריקנים להיות במרחב ולא רק בעירק, לא רק באזור העירקי במוסול, אלא גם להיות מעורב בשאלה איך יתייצב גבול מדינת ישראל הצפונית בעתיד והחשיבות ליציבות באזור. כי כרגע הגבול הישראלי הוא מאוד מאוד בעייתי. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו, שבסיום המערכה בסוריה אנחנו נשב עם דאע"ש בתוך הדרום, עם ג'בהת אל-נוסרה במרכז, ועם חיזבאללה בצפון.

יש נושא נוסף, כמובן, זה חופש הפעולה של מדינת ישראל במצב של מערכה גדולה בזירה הצפונית, שבעיני היא בלתי נמנעת בעתיד. לא מחר, לא מחרתיים, אנחנו נגיע למערכה בזירה הצפונית. חופש הפעולה שלנו במערכה כזאת – חשיבותו עליונה וברור שהימצאות הרוסים במרחב היא בעייתית, ואנחנו מאוד נצטרך את התמיכה האמריקנית כדי שאנחנו נוכל לפעול ולנצח במערכה כזאת. זו סוגיה מאוד חשובה.

מה שקרה בשבוע האחרון במדינת ישראל – שטרן דיבר על זה – באשר לחוק הגיור ולכותל, במושגים הצבאיים זאת פגיעה במושג החיובי של כוח העתודה של הכוח היהודי למדינת ישראל. אנחנו בפרונט ויש לנו עתודה. בצבא תמיד העתודה היא הדבר החשוב ביותר שצריך לשמור אותו. אנחנו פגענו קשות בעתודה של הכוח היהודי של מדינת ישראל, וראש ממשלת ישראל חייב להידרש לעניין הזה. רק לשמוע את משרדי הממשלה על מה שהם אומרים בעניין הזה, לא יכול להיות שראש הממשלה יהיה מנותק מהנושא הזה ולא ישנה את מה שקרה פה בשבוע האחרון.

תודה רבה. אמיר אוחנה, ולאחר מכן ענת ברקו. נא לעמוד בלוח הזמנים.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

תודה רבה אדוני היו"ר. בהרבה דיונים משותפים שקיימתי עם מנהיגות הקהילה היהודית בארצות הברית, הובעו שם רגשות מאוד חזקים כלפי הסוגייה האם מדינת ישראל היא באמת הבית לכל העם היהודי או שמא רק לחלק ממנו. זה קדם לקבלת ההחלטות השבוע, כך שאני רק יכול לתאר את חוזק התחושות הקיימות שם עכשיו בעקבות זאת.

חברי אלעזר שטרן אמר, שבסוגייה זו אין ימין או שמאל ואני מסכים לחלוטין שהרוב המכריע של הישראלים היה רוצה לראות את ישראל הרבה יותר פלורליסטית ויותר פתוחה לקבל את הזרמים השונים של היהדות, אבל בכל זאת יש הבדל אחד ואני אומר זאת כחבר סיעת הליכוד, לנו יש קואליציה שצריכים לשמור, בעוד שלהם יש קואליציה שצריכים לפרק שזה דבר לגיטימי.

אני באמת מאמין, שיהיה זה רעיון טוב אם מתוך ועדה זו שבראשה עומד חבר סיעת ליכוד ואני שוב אומר כחבר סיעתו של ראש הממשלה, תצא קריאה לממשלת ישראל לשקול שוב את עמדתה לגבי אותן שלושת הסוגיות, שלדעתי יוצרות היום הרבה מאוד קשיים ביחסי ישראל עם הקהילה היהודית בארצות הברית.

תודה רבה. ענת ברקו, בבקשה.

(אומרת דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

תודה לך אדוני היו"ר ותודה רבה לכם על השתתפותכם בישיבת הוועדה ועל כל תרומתכם למען מדינת ישראל.

ברצוני להתחיל בסיפור מניסיוני האישי עם יהדות התפוצות. יש לי הרבה קרובי משפחה בארצות הברית ובקנדה, אבל בשנת 1997 הוזמנתי לשם ביחד עם המשלחת הראשונה מטעם הצבא, במטרה להיפגש ולהכיר את יהדות התפוצות. זו היתה משלחת שאורגנה על ידי הקהילה היהודית האמריקאית וזו היתה הפעם הראשונה שהיינו שם עם מדים ובאותה תקופה הייתי סגן אלוף בצבא.

עד אז חשבתי שאני יודעת הכל על יהדות התפוצות, מאחר ונהגתי לנסוע לעיתים תכופות לביקור אצל קרובי משפחתי, אבל זה ממש לא כך. היה לנו סמינר שבמהלכו התחלנו להבין מבפנים, עד כמה זה קשה לשמור על המסורת היהודית כאשר אתה חי במקום אחר כמו ארצות הברית. אני זוכרת שהלכנו שם לבית הכנסת לתפילת השבת, למעשה אני יכולה לומר לכם שבעצם כאשר הייתי בארצות הברית ביקרתי בבית הכנסת בשבת ועשיתי "קידוש" הרבה יותר ממה שעשיתי כשהייתי בישראל. כאשר חזרתי לארץ אמרתי לבעלי ולילדיי, למרות שאנו משפחה חילונית, אנו נתחיל לעשות ארוחות ערב שבת עם "קידוש", מאחר וראיתי כיצד נאבקות המשפחות היהודיות בארצות הברית, על מנת לשמור על המסורת היהודית ומאוד קשה לעשות זאת.

דבר נוסף שברצוני לומר, שלדעתי ארגון תגלית הוא בעצם "משחק מחליף". לפני יומיים השתתפתי באירוע של תגלית, זה ארגון עם הרבה עוצמה שמתקשר אל הנוער יהודי בכל רחבי העולם שאותם אנו רואים עם הצבא כשהם באים לביקור ולאחר מכן רואים אותם מתגייסים ומשרתים בצבא. למעשה, הם יכולים לשמש כשגרירים עבור ישראל במיוחד בקמפוסים, שלדעתי עלינו להעצים שם את מצב הסטודנטים היהודים.

לגבי תנועת "הילל", אני מתנגדת לכך שתנועת הילל לא תפתח את "בית הילל" בין אם עבור SJP וכאלה או עבור דיאלוג כלשהו, זוהי הזדמנות טובה לומר זאת, לדעתי זה צריך להיות הבית של הסטודנטים היהודים. מנסיוני האישי אני יודעת, שהרבה פעמים הגעתי לקמפוסים על מנת להרצות בנושא המלחמה בטרור כי זה התחום שלי וראיתי שלפעמים תנועת הילל לא היתה בטוחה היכן היא עומדת בכל זה. עליה להיות פתוחה עבור הסטודנטים היהודים, זוהי מטרתה העיקרית.

לגבי הסוגייה הנוכחית בכללותה. אני חברת סיעת הליכוד ואני מתנגדת לכל דבר שיכול לנתק את הקשר הקיים בינינו. אנחנו בני אותו עם, עלינו להגיע לכל יהודי ברחבי העולם ולפתוח את שערנו לכולם וזו חייבת להיות אחת המטרות העיקריות שלנו כאן.

בנוסף, בהמשך לדברים שנאמרו ע"י חבר הכנסת שטרן, כל נושא הגיור של אלה שהאמהות שלהן אינן יהודיות אבל הם בכל זאת משרתים בצבא ולפעמים אף נהרגו במהלך השירות הצבאי, אנו חייבים לתת להם את הכבוד שהם ראויים לו ואת ההרגשה שהם אכן חלק מהעם היהודי.

כולנו כאן צריכים להבין את הרגישות הזאת של הקואליציה, גם שוחחתי רבות בעניין הסוגיה הזאת עם חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות, שעלינו להתאחד כדי לנסות ולמצוא את הפתרון שיתאים לכולם. בישראל, שלא כמו בארצות הברית, יש הרבה זרמים של היהדות. מה שאומר שלכל זרם יש את הדרך שלו אבל אין לה שום הגדרה. על כך אף נתתי לכם דוגמאות מנסיוני האישי.

לסיום, ברצוני שוב להודות לכם על כל מה שאתם עושים ואנו נעשה הכל למצוא את הפתרון הנכון כדי למנוע ויכוחים בינינו, שהרי אנחנו באותו צד של המתרס ויש לנו מספיק אויבים מבחוץ.

תודה רבה, ענת.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

אומר מספר מילים לפני שנעבור לדיון הבא. בינואר 1942, היינו 13 מיליון יהודים. באסיפה של הנאצים בוילה ואנזה שליד ברלין, הם החליטו להשמיד את כל העם היהודי ברחבי העולם והם הצליחו להשמיד 6 מיליון בני אדם. כעת אנחנו שומעים שעל פי הדמוגרפיה של העם היהודי ברחבי העולם, שהיום יש 13 מיליון יהודים ברחבי העולם. מה שאומר, שהם הצליחו להקפיא את קיומה של הקהילה היהודית העולמית למשך כ- 75 שנים. הקשבתי היטב לסקירתו של השגריר סטיוארט איזנשטאט, אשר אמר שאנחנו עוד נמשיך לגדול במהלך העשורים הבאים ועד לאמצע המאה הנוכחית נגיע ל- 14 מיליון יהודים: 8 מיליון יהודים בישראל, 5 מיליון יהודים בארצות הברית ואולי עוד מיליון ומשהו יהודים במדינות אחרות ברחבי העולם.

זה מצב הרסני עבור הקהילה היהודית ברחבי העולם. אנחנו כאן בכנסת ביחד עם העם כאן בישראל והיהודים ברחבי העולם, לא יכולים להרשות לעצמנו לעמוד מול איזשהו מחסום אשר הולך להמשיך ולהקפיא את קיומה של הקהילה היהודית ברחבי העולם, או לתת לה אפשרות לגדול אבל רק בעלייה קטנה, מ- 13 ל- 14 ול- 15 מיליון במהלך עשור. יש להרים כל מחסום בדרך, בין אם על ידי הכנסת או הממשלה או כל גוף יהודי אחר, בארצות הברית או כל מדינה אחרת ברחבי העולם. זו צריכה להיות אחת ממטרות ועדה זו ואנו מחוייבים לפעול כך.

ברצוני להעיר, מאחר והשתתפתי בדיונים רבים, הן בתקופת כהונתי בפרלמנט והן לאחר מכן, בנושאי השואה. שימשתי כיועצו המיוחד של הנשיא קלינטון, במשא ומתן בנושא איתור כספי ביטוח ואמנות בשווי של 5 מיליארד דולר, מהשוויצרים האוסטרים הגרמנים והצרפתים ואני ממשיך לעשות זאת כעת עם ועדת התביעות היהודיות, בשווי של 2 מיליארד דולר.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

שנינו היינו שותפים בארגון למען ניצולי השואה.

אני רוצה להמחיש את הנקודה שלך, שזה מרגש אפילו יותר. לפני 1939, מניין היהודים לא היה 13 מיליון אלא קרוב ל- 17 מיליון. מעולם לא הצלחנו להתאושש ולפחות לא עד אמצע המאה הנוכחית, עדיין נצליח להגיע למספר הזה. יש להדגיש זאת יותר, כשמדברים על הרעיון היוצא מהכלל שעלינו לשמש כקורת גג אחת רחבה, אחרי שאיבדנו 6 מיליון שהם שני שליש מכלל יהדות אירופה, שעד אז הם היו לב התרבות הדתית האקדמית של העם היהודי, רבע מכלל היהודים ברחבי העולם באותה תקופה. אנחנו לא נגיע לשם שוב, אפילו לא במאה הנוכחית. זה אומר, שאנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו להדוף אנשים הצידה, אנחנו רוצים להכניס אותם אל תוך הקהילה ולתת להם את ההרגשה שהם חלק מהקהילה.

תפקידנו בארצות הברית זה לנסות ולעשות יותר כדי להפוך יהודים ליהודים כהלכה, אבל יש שתי דרכים של זהות יהודית בתפוצות: האחת ע"י הדת, הליכה לבית הכנסת וכול', השנייה היא הקשר עם ישראל וזה דבר חשוב ומהותי מאוד באחדות היהודית. כך שאם אנחנו נקטע את הקשר הזה או נגרום לאנשים לחשוב שיהודים מתקבלים בברכה רק בנסיבות מסויימות זה סקנדל.

הרעיון שלך הוא יוצא מן הכלל, אבל לא רציתי להוסיף שם את מספרי הנתונים כי זה היה נראה הרבה יותר גרוע.

תודה לך מר אייזנשטאט, תודה רבה, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:00.