הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 434

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, ב' בתמוז התשע"ז (26 ביוני 2017), שעה 9:00

תקנות הכניסה לישראל (קביעת אזורים גיאוגרפיים להעסקת עובדים זרים בענף הסיעוד) (תיקון), התשע"ז–2017

הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון - ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ו–2016

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

זאב בנימין בגין

יואב בן צור

יעל גרמן

אכרם חסון

שולי מועלם רפאלי

מיכאל מלכיאלי

אורי מקלב

רשות האוכלוסין וההגירה - משה נקש

עו"ד בלשכה במשפטית, רשות האוכלוסין - שושנה שטראוס

יועמ"ש, רשות האוכלוסין - שריי גבאי נוריאל

ראש מינהל שירות למעסיקים ועובדים זרים, רשות האוכלוסין - יואל ליפובצקי

עו"ד-מח' יעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - שי גלברג-סומך

רפרנטית תעסוקה באג"ת, משרד האוצר - יעל לינדנברג

ייעוץ וחקיקה, משרד המשפטים - שי סומך

מפקחת ארצית בשרות לאזרחים ותיקים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - דליה רוזינק

אגף גריאטריה, משרד הבריאות - דורית רובינשטיין

עו"ד, משרד התמ"ת - הילה צפורה רענן

יועץ לתכנון ובניה, מרכז השלטון המקומי - יוסי אוחנה

מנהלת חטיבת סיעוד, מט"ב - עמותה לשירותי טיפול ורווחה - מזל גולדשטיין

ראשת מטה מנכ"ל, מטב - עמותה לשירותי טיפול ורווחה - יעל אדיב

עו"ד, עמותת קו לעובד - מיכל תג'ר

מנהלת תחום סיעוד, עמותת קו לעובד - רוני מרגלית

חבר הנהלה - עמותת אחיעוז - יריב שוריין

אחיעוז - ארגון ארצי לחברות כ"א לתווך ע. זרים בסעוד - אלי סולומון

יו"ר ארגון נכים מזור - שמחה בניטה

מנכ"ל ארגון נכי הפוליו בישראל - דורון יהודה

מזור - נכים לטובת נכים - כוכבה צוריאלי

מזור - נכים לטובת נכים - ג'נט אוליבה

יו"ר אהב"ה - אבנר עורקבי

פונה, אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד

בתיה אלמגור

פונה, אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד - תמיר פרוזנפר

פונה, אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד - סיגלית פרוזנפר

פונה, אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד - ארסייה גאנגה

פונה, אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד - זוהר גוילי

פונה, אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד - דנה גוילי

פונה, אהב"ה - ארגון הנכים בישראל המיוחד - עופרי גוילי

יו"ר ארגון תנו יד לחרש - משה בר

יו"ר ארגון אנשי"ם - אברהם יוסף סלומה

ארגון אנשי"ם - ארגון נכי שיתוק מוחין - יצחק שמואלי

בת של מטופל סיעודי - אתי לוירר

בת של מטופל סיעודי - רות דיל

מנהל פורום לשכות פרטיות בסיעוד - עמיקם אבן חן

עורכת דין, מייצגת פונה - הדס ברוה

עורכת דין - אסנת מרק

מוזמן/ת - נירית חורי

מוזמן/ת - דרור גלנר

מוזמן/ת - לאה לאורה בינימינוב

תומר רוזנר

גלעד קרן

לאה קריכלי

רמי בן שמעון

1. תקנות הכניסה לישראל (קביעת אזורים גיאוגרפיים להעסקת עובדים זרים בענף הסיעוד) (תיקון), התשע"ז–2017

רבותי, בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה בשני נושאים: אחד, תקנות הכניסה לישראל (קביעת אזורים גיאוגרפיים להעסקת עובדים זרים בענף הסיעוד) (תיקון), התשע"ז-2017.

הנושא השני הוא הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון - ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ו–2016 של חברת הכנסת שולי מועלם-רפאלי. בבקשה, תומר.

בוקר טוב, אדוני. נתחיל בתקנות. בשנת 2014 יזם שר הפנים דאז תקנות שנועדו להגביל את האפשרות של עובדים זרים בענף הסיעוד לעבור מאזורי הפריפריה לאזורי המרכז. הארץ חולקה לשלושה אזורים כך שעובד שהתקבל מלכתחילה לעבוד בפריפריה לא יכול לעבור לעבוד במרכז הארץ אלא בתנאים מסוימים. עובד במרכז הארץ לא יכול לעבור למחוז תל אביב ועובד במחוז תל אביב יכול לעבור גם לפריפריה וזאת בעקבות תופעה של נטישת מטופלים בפריפריה ומעבר למרכז.

כבר בשעתו נאמר שהיעילות של התקנות האלה וההצלחה שלהן להביא למה שביקשו להשיג – שהייה של המטפלים עם המטופלים שלהם בפריפריה ומניעת נטישה של אזורי הפריפריה – תיבחן בקפידה לאורך השנים הקרובות שלאחר התקנת התקנות.

בעקבות הבדיקה הזאת פנה שר הפנים לוועדה בהצעה לתקן את התקנות. בהצעה המונחת בפניכם מבקשים לעשות מספר שינויים בתקנות. אני מציע שנציגי משרד הפנים יציגו את השינויים שהם מבקשים לעשות בתקנות. נקרא את התקנות ונשמע את הערות הציבור ככל שישנן. כמובן שהתקנות פורסמו להערות הציבור מראש.

בבקשה, משרד הפנים, מי רוצה להציג?

יש שינוי אחד מרכזי שהשר שלנו ביקש לעשות בתקנות על מנת להקל על מטופלים סיעודיים בעקבות פניות שהגיעו אליו. השינוי העיקרי הוא שעובד זר שמטפל במטופל סיעודי ויתמיד אצלו עד לפטירתו, יוכל לאחר מכן לעבור לכל אזור גיאוגרפי אחר במדינת ישראל.

התיקון הזה בא בעקבות הרבה פניות שהגיעו לשר ואלינו למשרד, של עובדים זרים שסיימו העסקה אצל מטופל שנפטר, טיפלו בו וסעדו אותו עד ליומו האחרון, ומטופל אחר, לפעמים אפילו בקרבה משפחתית או מאזור מרכזי יותר, ביקש אותו ולא יכולנו לאשר.

לכן, הוחלט שזה לא יפגע במהות התקנה. זאת אומרת, זה לא יגרום לכך שעובדים זרים יעזבו מטופלים. וזה גם ייתן מענה לאנשים שרוצים אחר כך את אותם עובדים זרים. זאת אומרת, התמיד העובד הזר עד לפטירת המטופל, ישוחרר מהאזור הגיאוגרפי שהוא הגיע לעבוד בו מלכתחילה והוא יוכל לעבור לכל אזור שהוא רוצה ולמטופל שצריך אותו, כמובן. זה השינוי העיקרי בתקנות האלה.

דבר נוסף שצריך פה להדגיש, שהיה אמנם במחלוקת, אבל בסופו של דבר נכנס פה בהצעה ואולי צריך לדבר על זה והוא השאלה האם גם מעבר למוסד סיעודי ייחשב כמו פטירה ויוכל אותו עובד זר לעבור לכל אזור גיאוגרפי אחר שהוא רוצה. כרגע זה נמצא בתיקון בהצעה אבל אולי צריך לקיים על זה דיון קצר.

למה זה אמור להיות שונה?

העניין עם מעבר למוסד סיעודי - - -

כל הרעיון הוא שאם הוא נפטר, הוא לא נוטש. אבל אם באופן אוטומטי הוא עובר למוסד סיעודי והוא לא יכול לקחת אתו את העובד, זו גם שאלה מדוע ולמה – זה כבר בהיבט של דיון אחר שעשיתי – הוא לא נכנס בקטגוריה הזו?

במעבר למוסד סיעודי יש כמה בעיות שלא סגורות עד הסוף. פטירה היא מצב שכולנו יודעים שהוא לא יכול להשתנות לאחר מכן. אבל במוסד סיעודי יש מעברים שהם לפעמים זמניים. יש מטופלים שעוברים לתקופה מסוימת למוסד סיעודי ולאחר מכן יכולים להשתחרר. לפעמים גם יש מקרים שאפשר לנצל לרעה את הדיווח הזה ולדווח ככה למרות שזה לא המצב האמתי. אלה דברים - - -

מה זאת אומרת? אדם עובר למוסד סיעודי – מי מדווח על זה אם זה לא אמתי?

אנחנו קודם כל מסתמכים על דיווחים שהלשכות מדווחות לנו. לא אנשים מדווחים אלא הלשכות מדווחות.

נו, אז ממה נפשך? אם הלשכות הן המדווחות, אז נקודת המוצא של כל השולחן הזה שהן מדווחות אמת, אני מניחה.

אנחנו גם יוצאים מנקודת הנחה שזו אמת, אבל היו מקרים בעבר שלא היו אמת.

בסופו של עניין, בכל נושא יש תמיד פרומיל של אנשים שהם לא הגונים, בשביל זה אנחנו לא מענישים את כל המערכת. על פניו נראה לי מאוד סביר, אלא אם תשכנעו אותי תוך כדי הדיון שלא, שעובד שנפלט מהמערכת שלו במובן הזה שאם המטופל הלך למוסד סיעודי – בדרך כלל דבר כזה, כשהוא מגיע לשם, זה one way ticket, זאת אומרת, משם לא חוזרים.

מדובר על אנשים מבוגרים, בדרך כלל, שהולכים למוסדות סיעודיים בגלל שהייתה להם איזושהי התדרדרות. ובדרך כלל, גם בגלל הגיל, אתה לא מתאושש פתאום ונהיה בחור בן 20. גם לא מאפשרים לעובד ללכת אתו למוסד. זו שאלה אחרת שאני לא רוצה לפתוח אותה עכשיו, בדיון אחר שאני אעשה נברר מדוע לא. בוודאי שאם העובד היה בסדר, לא נטש את המטופל, עבד כל חייו – אין שום סיבה שהוא לא ייכנס לקטגוריה הזאת.

אני רוצה להדגיש שהכוונה של התקנות היא להגן על הפריפריה. אנחנו פותחים עכשיו איזה פתח שמאפשר לעובדים לעזוב את הפריפריה. אבל אדם יכול להיכנס לבית אבות לשיקום לתקופה מסוימת ואז לצאת. אני לא יודעת אם זה המצב שאפשר לתת לעובד שלו אפשרות עזוב וללכת לתל אביב.

אנחנו פותחים עכשיו את הפתח. מטופלים שנפטרו – אלה אלפי עובדים שהשתחררו בשנה וחשבנו שבשלב הראשון של הניסיון שאנחנו מאפשרים לעובדים לעזוב את הפריפריה - - -

את זה הבנו, שושנה. את יודעת שאני לא מנהל דיון פעם ראשונה פה. עשיתי איתם לפחות 5-4 פגישות בנושא, כולל עם השר. כשאנחנו מביאים את זה לכאן, זה כבר אחרי שכבר בישלנו את זה הרבה שעות איתם. ברור שזה הנושא. גם הצענו עוד כלים כדי לחזק את הפריפריה.

אבל הנושא הזה של המעבר לבית אבות, אנחנו חושבים שבשלב ראשון אפשר להשאיר את זה.

זה לא בית אבות.

אבל לא מדובר על בית אבות. בהצעת החוק מדובר על מוסד סיעודי.

מוסד סיעודי הכוונה לבית אבות.

לא. ממש לא.

בית אבות זה אפילו יותר - - -

אנחנו מדברים על מוסד סיעודי. אבל גם אם הוא עבר לבית אבות - - -

לא תמיד הוא יכול לקחת את המטפל.

אם הוא יכול לקת את המטפל אתו והמטפל סרב, אז בוודאי שהוא נכנס לקטגוריה רגילה. אבל אם הוא לא יכול לקחת את המטפל, אז המטפל בסדר. אין שום סיבה. אז מה, אנחנו מענישים את המטפל? לכן אני חושב שזה נכנס לאותה קטגוריה ולכן תומר צודק שבאמת מדובר על מוסד סיעודי ולא על בית אבות. לבית אבות הוא יכול לקחת את המטפל אתו.

לא. אם זה מוסד סיעודי – בית אבות מוגדר כמוסד סיעודי, ואם זה מוסד סיעודי בית אבות, הוא לא יכול להעסיק. אתה מכיר את הדיון הזה טוב מהדיונים עם משרד הבריאות. יש את הרציונל של לא להעסיק עובדים זרים - - -

אנחנו נגדיר מוסד סיעודי ובתי אבות שאתה לא יכול לקחת על פי חוק או תקנות את העובד הזר אתך. אז זה נכנס לאותה קטגוריה, פחות או יותר.

עוד דבר שאפשר להוסיף כדי לחזק את הסעיף הזה הוא לכתוב בהצעה שזה יהיה דרך קבע. זאת אומרת, שהמעבר יהיה קבוע. מעבר זמני - - -

ברור לחלוטין. אנחנו לא מדברים על משהו זמני שמישהו נכנס לבית חולים ומקבל טיפול של שבועיים וחוזר הביתה. זאת לא הכוונה שלנו. אנחנו מדברים בדרך כלל על גילאים מבוגרים, אנשים שנכנסים לבתי אבות או למוסדות סיעודיים. זו דרך החיים. אנחנו רוצים להקל ולתת איזשהו תמריץ גם למטפל לא לברוח לו. מכאן נולד כל הסיפור. זו המטרה של השינוי, אז אנחנו נכניס גם את זה.

בבקשה, בואו נעבור להקראה.

אפשר להעיר משהו חשוב?

משם לא בכלל.

אז איך אני יכול להעיר.

תחליף מישהו ליד השולחן, אם אתה רוצה. קודם נקריא ואחרי זה תוכל להעיר.

בבקשה, אתם רוצים להקריא, שריי?

אין לנו דפים.

אתה לא צריך, אתה יודע בעל פה. אבנר, תקשיב.

אתם רוצים שאנחנו נקריא? אתם?

"תקנות הכניסה לישראל (קביעת אזורים גאוגרפיים להעסקת עובדים זרים בענף הסיעוד)(תיקון), התשע"ז-2017

בתוקף סמכותי לפי סעיפים 3א(ג3) ו-14(א)(2) ו-(6) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, בהתייעצות עם שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ובאישור ועדת הפנים והגנת הסביבה של הכנסת, אני מתקן תקנות אלה:

תיקון תקנה 3

1. בתקנה 3(ב) לתקנות הכניסה לישראל (קביעת אזורים גאוגרפיים להעסקת עובדים זרים בענף הסיעוד), התשע"ד–2014 (להלן- התקנות העיקריות) –

(1) בפסקה (1), אחרי "מטופל סיעודי המתגורר" יבוא "דרך קבע";

(2) בפסקה (2), אחרי "במטופל סיעודי המתגורר" יבוא "דרך קבע";

(3) בפסקה (3), אחרי "במטופל סיעודי המתגורר" יבוא "דרך קבע".".

תסביר את התקנה.

על זה דיברנו עכשיו.

זה לא.

עובד זר שמעסיקו נפטר – זהו זה.

תסבירו את התקנה הזאת. תסביר לנו, גלעד.

אלה סעיפים שמטרתם להבהיר עוד בשלב שמזמינים עובד מחו"ל, הכוונה היא שהוא ירשם לפי האזור בו מתגורר המטופל שלו בדרך קבע. לא אם המטופל עבר לשבוע לתל אביב או לפריפריה, ירשמו פריפריה למרות שהוא גר באופן קבוע באזור אחר. זאת הכוונה בלי קשר לעניין של הפטירה או של המעבר למוסד סיעודי.

אנחנו יכולים להסביר גם שיש תופעה מצערת שאנשים שמתגוררים באזור תל אביב ורוצים לקחת עובד מהפריפריה אליהם, הם רושמים את הכתובת שלהם - - -

בדיוק מה שהוא אמר. זה מה שבא לתקן. הבנתי.

"הוספת תקנה 3א

2. אחרי תקנה 3 לתקנות העיקריות יבוא:

"עובד זר שמעסיקו נפטר

3א הסתיימה העסקתו של עובד זר אצל מטופל סיעודי שאצלו הועסק כדין באזור המרכז או באזור הפריפריה בעקבות פטירת המטופל הסיעודי או מעבר המטופל הסיעודי למוסד סיעודי דרך קבע, תתבטל ההגבלה הגיאוגרפית שנקבעה לעובד הזר לפי תקנות אלה, ובעת חידוש רישיונו של העובד הזר האמור, יירשם ברישיון אזור תל אביב, ותחול עליו תקנה 3(ב)(1); לעניין זה "מוסד סיעודי" – מוסד סיעודי או מחלקה סיעודית שבהם מוחזקים ומטופלים אנשים הזקוקים לסיעוד, תשושי נפש או תשושים, למעט בית חולים, כהגדרתו בסעיף 227 לחוק הביטוח הלאומי.".

כלומר מעבירים את העובדים הזרים לבתי אבות?

קיבלת רשות דיבור?

- - - תשושים - - -

את קיבלת רשות דיבור? לא מתפרצים פה. אני אאפשר אחרי זה סבב ומי שירצה, יעיר.

יש הצעה לתיקון בתקנה 6. זו התקנה של ועדת החריגים.

זו תקנה נוספת, נכון? לגבי התקנה הזו, מה רצית להעיר, אבנר?

חשבתי לשאול שמעבירים רק את העובדים הזרים לכיוון בתי האבות, המוסדות הסיעודיים, או מדובר גם על אנשים נכים או ילדים שמעסיקים עובדים זרים?

כל המטופלים הסיעודיים.

כל מי שיש לו עובד זה. מה הרעיון כאן? נניח שהמטול של העובד נטר והוא עבד בדימונה והוא רוצה לעבור לתל אביב, אז אין עניין לא לאפשר לו את זה. אנחנו רוצים לאפשר לו את המעבר כדי שהוא לא יעזוב את המעביד על דעת עצמו וייטוש אותו, אז אנחנו נותנים לו צ'ופר כזה במובן זה אם אתה תתנהג בסדר ולא תעזוב את המעביד, אנחנו נאפשר לך את המעבר הזה אם המעסיק שלך ילך לעולמו או לבית אבות בו הוא לא צריך אותך יותר.

האם הכוונה לעבור למטופל נוסף?

בוודאי. שהוא יעבור, נניח, מדימונה, נגיד לו עכשיו: המטופל שלך נכנס לבית אבות, הוא לא יכול לקחת אותך אתו, הוא היה מרוצה ממך ואתה מרוצה ממנו, הכול בסדר אבל החוק לא מאפשר לו לקחת אותך, אז בגלל שהתנהגת בסדר ולא נטשת אותו אנחנו פותחים בפניך את כל האזורים באץ, תחפש לך מישהו אחר בשאר חלקי הארץ ותלך לעבוד.

וזו רק פעם אחת?

זה לא קשור לתקנה הזו.

עוד מעט נדבר על אזורים גיאוגרפים. זה של החוק.

רצית להעיר? בבקשה, דליה.

ישנם שני סוגים עיקריים של בתי אבות. יש לסיעודיים ותשושי נפש שהם באחריות משרד הבריאות, ויש בתי אבות לתשושים באחריות משרד הרווחה לאוכלוסיות שהן - - - יותר. אני רואה בתיקון שהכנסתם שאתם מתייחסים גם לזקנים שהולכים לבתי אבות לתשושים שהם במצבים קלים יותר. אני לא לגמרי בטוחה שזה מוצדק במקרה הזה לעשות את המעבר הזה.

חשוב לי שהעובד לא יכול ללכת עם המטופל. זה כל הרעיון. אני לא נכנס להגדרות שלכם. זה דיון שעשיתי לגבי ארנונה. אני לא מבין למה יש את האבחנות האלה, אבל נשים את זה בצד.

- - -

תומר אומר לי שאלה ההגדרות של חוק הביטוח הלאומי. אבל בלי קשר לזה, אנחנו באים לרמת - - - עובד שהמטופל לא יכול לקחת אותו אתו מכל סיבה שהיא, או שהוא הלך לעולמו או שהוא הלך למוסד שלא מאפשר לו לקחת את העובד. לנו אין עניין להעניש את העובד, להיפך לנו יש עניין שהעובד לא ייטוש אותו. אם הוא ייטוש אותו, אנחנו לא נאפשר לו את המעבר הזה.

היות ונשארת עם המטופל שלך כל השנים וטיפלת בו כמו שצריך, עכשיו כשהוא לא זקוק לך, אנחנו נותנים לך את האופציה.

לרוב אוכלוסיית התשושים אין עובד זר.

למי שזה לא רלוונטי, זה לא רלוונטי. אנחנו מדברים - - -

- - - האוכלוסייה הזאת הייתה מוכנה לקבל גם מטפל ישראלי.

למה זה רלוונטי?

מי שאין לו עובד זר, אז אין לו. אנחנו מדברים רק על מי שיש לו. החוק הזה, בשלב הזה, גם לא תופס לגבי, אין לי עובד זר. אני מקווה שלא יהיה הרבה זמן.

אדוני היושב-ראש, למה נקטתם באזור תל אביב?

המשמעות של אזור תל אביב היא שאפשר לעבוד בכל הארץ.

למה צריך - - -

בגלל שזה האזור האחד.

ללא הגבלה.

אני רוצה להעיר. נראה לי שהגיעו סוף סוף לאיזושהי - - - למנוע את המעברים ולחסוך הבאה מיותרת של עובדים זרים. מה שהולכים לעשות היום בהחלטה הזאת, עם כל הכבוד, זה להיפרד מהנושא הזה. למה? לפחות 50% בערך של התחלופה נעשית בשוק המקומי מפטירות, מצד אחד, והשמה במקום אחר.

ברגע שעובד מגיע לפריפריה והמעסיק שלו נפטר, זה קור במספרים לא קטנים, מעברים אותו למרכז. זה אומר שלפריפריה חייבים להביא עובד מחו"ל. אין צ'אנס בכלל לספק עובד מקומי שירצה להישאר בפריפריה.

נכון.

כלומר, אומרים לפריפריה: אתם רק תביאו מחו"ל. זה מה שהיה לפני כן. חייבים להבין שההחלטה היום היא לומר לכל אנשי הפריפריה: אתם לא תוכלו לקבל עובד שהתפנה בישראל, אתם אך ורק תגיעו, זה back to floor one.

קודם כל, בנושא הזה זה נכון. דבר שני, אני לא ארחיב את העניין. אני גם דן איתם על לתת מה שנקרא גזרים לפריפריה כדי לתת לעובד תמריץ להישאר בפריפריה. כרגע הבאנו רק מה שמוסכם, אבל בעיקרון אין שום סיבה – אני אתן לך את הצד השני: עובד שהוא עובד טוב, שהוא עובד בפריפריה והוא הגיע לפריפריה באופן רנדומלי, הוא הגיע בגלל שמישהו ביקש אותו בפריפריה, והוא היה עובד טוב ולא נטש את המטופל שלו, אין שום סיבה שנגיד לו: אדוני, עכשיו תישאר רק פה. ונביא מחוץ לארץ עובד לתל אביב, הרי בסופו של דבר זה כסאות מוזיקליים, השאלה היא - - -

צר לי, כבודו לא נמצא בשטח ולא יודע איך העסק עוד.

כשאתה אתה מחלק ציונים, זה כבר נהיה - - -

אני חייב לומר שכבודו לא יודע איך העסק עובד.

- - - ההערה שלך לסעיף. על דברים כלליים יש לנו מה - - -

צר לי, אבל יש כאן טעות יסודית שאי אפשר לקבל - - -

קודם כל, מה אני לא יודע?

- - - זו תהיה בכייה.

מה אני לא יודע? אני לא יודע אם אתה יודע אבל הקדשתי לנושא הזה, לדעתי, כמעט 100 שעות, אבל אולי אני לא יודע כלום. בבקשה, תספר לנו מה אני לא יודע.

כאשר יודעים שיש טעיות, והולכת להיות טעות כאן - - -

איזה סוג של טעות הולך להיות, תסביר לי.

הולכת להיות טעות גדולה מאוד, פגיעה מהותית בפריפריה. כמו שאמרתי קודם, זה לומר לכל אנשי הפריפריה: אתם לא תקבלו אף עובד שנמצא במדינת ישראל. אתם רק - - - חודשיים-שלושה היום.

דרך אגב, כל עובד שרוצה להישאר בפריפריה, אמרתי, יכול להישאר.

אף אחד לא ירצה. אין עובד שרוצה להישאר בפריפריה.

אני חוזר על עצמי. אתה מסתכל רק על צד אחד, אבל יש למטבע שני צדדים. אחד, אותו עובד – אני חוזר על עצמי ובזה אני גומר את הדו-שיח - - -

אני את שלי גם אמרתי.

אין בעיה. אחד, אותו עובד שטיפל במטופל שלו במהלך השנים וטיפל בו טוב ולא נטש אותו, מה שעושים הרבה מטפלי – גם אם תזיז את הראש ככה, זה לא עושה - - - כנראה אתה לא יודע מה קורה - - -

אני רק 30 שנה - - -

אבל מי שעוזב בא אלי, לא אליך. זה חלק מהביזנס.

תאמין לי שאני יודע - - -

בסדר. לכן אני מסביר: חלקם עוזבים לתל אביב - - -

הם עוזבים אם הם לא מתאימים מלכתחילה.

היושב-ראש, הדיונים האלה הם אחרי שישבנו ושמענו את כל הצדדים. עם כל הכבוד - - -

אמרתי, הקדשתי לנושא המון שעות. עובד כזה - - -

אתם רוצים להרוס את הפריפריה, זכותכם.

אני מבקש ממך לא לחלק לי ציונים, לא להגיד לי מה אנחנו רוצים. אתה פה אורח שלנו, תכבד את הדיון.

אני מכבד מאוד.

היית בדיונים - - - אורח בא ללון.

שמענו את עמדתך ולא מקבלים אותה.

תודה רבה.

מתקדמים. עוד מישהו רוצה להעיר על הנושא הזה?

אפשר לדבר על עובדים זרים בנושא אחר?

לא. רק בתקנה הזו. עוד מעט נגיע לזה.

רק לגבי מה שאמר ידידי, זה לא מדויק. פה מדובר רק על כאלה שנפטרו או עברו לבתי אבות. יש גם עובדים שנפלטים בגלל שלא הסתדרו עם מעסיקים - - -

זה משהו אחר. אנחנו יודעים הכול. יש כאלה שחושבים שרק אתמול באנו לנושא ולמדנו אותו עשרים דקות. אני מקדיש לנושא הזה למעלה מ-100 שעות. עשיתי עליו למעלה מ-20 פגישות.

לדוגמה, עובד שהגיע ונטש את המעסיק הראשון והתחיל עם המעסיק השני והוא נפטר כדרך הטבע. עובד כזה, כביכול, אף על פי שהוא עשה עבירה במקרה הראשון - - -

אנחנו עוד לא שם. זה החוק השני. אמרתי כבר ואני אומר את זה גם למי שפנה קודם, אנחנו מודעים למה שקורה בפריפריה. מצד אחד גם מרצה לחזק את הפריפריה – אני במשא ומתן אתם כדי שעובד שירצה להישאר בפריפריה יקבל איזה פרס. זאת אומרת, יהיה לו תמריץ להישאר למרות שהוא יכול לעזוב.

על זה אנחנו מדברים אך עדיין לא מסכימים ולכן כרגע עוד לא העלינו את זה בתקנות. ברגע שנגבש את זה, נעשה עוד דיון ונשנה גם את זה.

אנחנו מברכים על התקנו. אנחנו חושבים שהן טובות באמת במקרה שהמעסיק נפטר והעובדים לא מצליחים למצוא עבודה. בשביל לחזק את הפריפריה, הפרס הוא רעיון נהדר, אבל עוד לפני אפשר לתת תמריץ כלכלי: באחריות משרד הפנים להקים איזשהו מאגר. אנחנו נתקלים בהמון עובדים מהפריפריה שמעוניינים לעבור בגלל שהמעסיק נפטר ולפי התקנות החדשות. הם מחפשים חודשים על חודשים עבודה, ובגלל שהפריפריה מפוצלת אין להם שום דרך. הם צריכים לנסוע, למשל, מדימונה לרמת הגולן ללשכות שונות, באזורים שונים. הם עוברים את כל הארץ על חשבונם בלי אוריינטציה - - -

באלו מקרים? כשנפטר המטופל או כשלא נפטר? באלו מקרים את מדברת?

לא הבנתי.

צריך להיות מאגר - - -

באיזה מקרה את מדברת? כשהמטופל שהם נפטר? מהיום והלאה הוא לא יצטרך לנסוע לרמת הגולן.

אתם אומרים שעובד - - -

אני ואורי לא הבנו את הטיעון.

את הסיטואציה.

על מה מדובר? על עובד בפריפריה שנפטר לו המעסיק את מדברת?

כן.

עכשיו הוא יכול לנוע בכל המדינה.

אבל אם הוא לא יודע לאן ללכת - - -

הוא יכול לנוע בכל המדינה לפי התקנות החדשות, אבל אנחנו רוצים לעודד עובדים שיישארו בפריפריה, שייקחו מעסיק - - -

הבנתי. זאת אומרת, בלי קשר לזה - - -

- - - בלי קשר לתקנות החדשות - - -

הבנתי. בלי קשר לתקנות. את אומרת - - -

- - - להקל עליהם. להקים מאגר של מעסיקים פנויים באזור הפריפריה.

משה, מה שאומרת מיכל זה הגיוני גם בלי קשר לתקנות. עובד, למשל, בדימונה שהמעסיק שלו לא כבר לא מעסיק אותו, לא משנה מה הסיבה, והוא ירצה להישאר בדימונה, אבל הוא לא יודע מי מחפש בדימונה – האם זה לא נכון לעשות כמו לשכת עבודה באינטרנט.

רבותי, יש מטופלים שמחפשים עובדים, אלה הכתובות שלהם, אלה הטלפונים, אתם יכולים לפנות אליהם.

דרך המאגר הזה, עוד זרוע שאני מציעה לכם שעלתה בשיח בהכנה שלנו לדיונים האלה: אנחנו נתקלים בקושי של מטופלים למצוא מטפלים לתקופות המעבר, לחופשות שמגיעים להם, לחודש-חודשיים שמצטברים להם והם נוסעים. מטופלים משוועים למישהו שימלא את החוסר הזה. הרבה מאוד פעמים אנחנו מבינים שאם היה מאגר כזה והייתה לו זרוע נוספת שממנה אפשר היה לקחת עובדים שמוכנים לבוא ולהשלים את הזמן הזה, זה גם היה יכול להועיל.

זו סוגיה נכונה שגם עליה דיברנו וגם לה יש לנו התחלה של פתרון. אין לנו עדיין את כל הפתרונות. אנחנו נדבר על זה בנושא הבא של ועדה הומניטרית. אבל לעניין ההצעה הראשונה, קודם כל, אי אפשר לעשות מאגר של מטופלים סיעודיים ולפרסם את הפרטים שלהם באינטרנט מחמת צנעת הפרט. זה דבר אחד.

הפתרון לזה יש מעל 100 לשכות פרטיות שזה בדיוק התפקיד שלהן, פונים אליהן. הנה, נמצאים פה נציגים, הם יגידו לכם – הם יודעים את העבודה, הם יודעים מי המעסיקים הפנויים שמחפשים מטפלים והם יודעים לעשות את ההתאמה הזו. הרשימה של כל הלשכות האלה מפורסמת באינטרנט.

אני אבקש לדון אתכם בנושא הזה. זה קצת יותר מורכב משחשבתי. נלטש את הסיפור הזה אצלי בחדר. אני אזמן פגישת עבודה בגלל שבסך הכול זה הגיוני. אני ער למה שאתה אומר, יכול להיות שיש פה עניין של צנעת הפרט, יכול להיות שמישהו לא רוצה. אני מקווה שנדון על זה ויכול להיות שנמצא איזשהו פתרון בגלל שזה מתחבר גם למה ששולי אמרה.

בסופו של דבר, אם האינפורמציה תהיה זמינה לכל העובדים, אני מניח שיהיה להם קל לשבץ את עצמם בפעם הבאה וגם לתת פתרונות ביניים לחופשות. יכול להיות שהוא עצמו בחופשה, יכול להיות שהוא יכול לתת תשובה בגלל שהוא לא נוסע ויש לו חודשיים חופש והוא יכול לעבוד אצל אחר ולהחליף אותו.

אני לא נכנס לזה, אבל בגדול, בוודאי ובוודאי שהמידע הזה רק יסייע לסנכרן את העסק קצת יותר טוב.

זה נכון גם למטפלים שהמעסיקים מפטרים אותם והם גם מחפשים. לתת אינפורמציה זה דבר נכון. זה לא קשור דווקא לתקנות האלה.

נכון. אני מסכים.

לא לתלות את זה בצנעת הפרט מפני שאין צנעת הפרט. אפשר להתגבר על דרישת צנעת הפרט: אדם חולה, קשיש, בן ככה וככה, מחפש עובד מטפל ומספר של איש קשר.

זה בדיוק תפקיד הלשכות.

הוא קובע את המינון של צנעת הפרט שלו. לא צריך להיתלות בדברים שהם לא רלוונטיים.

אורי, נעשה דיון קטן בנושא הזה. אני מסכים ברמה העקרונית, אני חושב שזה הגיוני.

אני רק רוצה להדגיש שוב את מה שמשה נקש אמר. השיטה הקיימת היום של לשכה פרטית עם עובדת סוציאלית שיודעת להתאים את המטופל למטפל – הם עושים היום את ההשמה. זה לא אמור להיות באופן פרטני שעובד מציע את עצמו, אולי, בצורה לא אמתית. השיטה היום מבוססת על הלשכות הפרטיות שהן עושות את ההשמה. כל מספרי הטלפון - - -

זו השמה ראשונית.

גם בהמשך, גם בהמשך.

עובדת סוציאלית עושה intake קודם. אסור ללשכה לעשות השמות בלי זה. לכל לשכה יש את כל - - -

זה דיון אחר. יכול להיות שנבקש מהם לעשות את זה, אבל לא משנה.

לגבי מוסדות הסיעוד, יש לי איזושהי הצעה: מצד אחד הוועדה רוצה לאשר את המוסדות הסיעודיים, וזה בסדר. מצד שני, אנחנו לא באמת יודעים מה יקרה בפריפריה. מה שאפשר לעשות זה, למשל, תחולה הדרגתית. זאת אומרת, הנושא של הסיעוד ייכנס, נניח, עוד שנה וחצי. עוד שנה נעשה הערכת מצב, אם נראה שלהוסיף גם את הנושא של בתי האבות לפריפריה זה לא נכון, אז אפשר יהיה לשקול והוועדה תחליט - - -

תודה רבה. חשבתי שיש לך איזה רעיון קצת יותר מתוחכם.

ממה אתה חושש?

הייתי מציע שגם את החוקים שלכם נעשה ככה. כל ההצעות שלכם נביא אותן וניתן להן תחולה של 4-3 שנים עד שנבדוק אותן.

זו סגולה לאריכות ימים.

בינתיים אנשים מתים.

עוד מישהו רוצה להעיר לגבי הנושא? בבקשה.

כל עובד שמתפנה ולא חשוב מאיזו סיבה – פיטרה של המטופל או מעבר לבית אבות או פיטורין או התפטרות, זה לא משנה – הלשכה מחויבת להציע לו מקומות עבודה אחרים. העובד לא מחויב לקבל את המקומות שמציעים לו, אבל הלשכה מחויבת לשבץ אותו במקום עבודה חדש. זה חלק מהשירותים שהלשכה מחויבת לתת לאותו עובד ששייך אליה.

עובד יכול לעבור מלשכה ללשכה, הוא לא שייך ללשכה מסוימת. אם הוא לא מוצא עבודה אצלי, הוא יכול לעבור ללשכה אחרת. אבל ככה עובדים מחפשים עבודה חדשה בסבב השני או השלישי או הרביעי שלהם.

אין בעיה, אלי, זה לא סותר.

להקים מאגר כזה - - - להתעלם לחלוטין מקיומנו.

בהנחת עבודה שאנחנו פותרים את בעיית צנעת הפרט, נשים את זה בצד, אז בוודאי שהאינפורמציה הזאת רק יכולה להועיל. היא לא יכולה להזיק. יכול להיות, אני מקבל את מה שאמרה שושנה, שאחרי שהעובד מאתר מישהו, הוא יהיה חייב ללכת ללשכה כדי שהעובדת הסוציאלית תבדוק האם הוא בכלל מתאים לו.

נכון.

אבל אנחנו נותנים לו את הכלים כדי שגם הוא יחפש. אני חושב שזה ייעל יותר את העניין, גם של הלשכה. אני חושב שהאינפורמציה הזאת יכולה רק לטייב את התהליך, לא לקחת אותו אחורה.

אדוני היושב-ראש, אני רוצה להגיד לך שאני לא בטוח לגבי הלשכה הזאת שהיא באמת אפקטיבית כשצריך אותה. אני חושב שיש להם את האינפורמציה והם יודעים את המקומות. משה שחסר לי לאורך כל הדיונים – לא באתי היום פעם אחת לדיון, אנחנו הרבה זמן נמצאים בדיונים האלה, ולא רק שאנחנו נמצאים הרבה זמן בדיונים, אנחנו אלה שחוקקנו את התקנה הזאת. זה לא הגיע ממשרד הפנים לחלק את הארץ לאזורים.

זה בא בעקבות דרישות של הנכים, בעקבות הבעיות שהוצפו פה בכנסת. עקב כך אנחנו התקנו תקנות. התברר שאולי לקחו את זה יותר מדי קשוח. אולי בסך הכול דברים השתנו, אולי בעקבות בג"ץ, אך בסופו של דבר - - - איזה תהליך, איזה מתווה שיהיה מאוזן.

התברר שיש דברים שאנחנו חושבים שכדאי לתמרץ או במקרים כמו פטירת המטופל, לתת למטפל את האפשרות נקודתית. אבל חסר לי בכל הדיונים זה נציגות של אותם עובדים זרים. אנחנו מנסים כל הזמן להיכנס לראש של העובדים הזרים, מה מתמרץ אותם ומה לא, איזה דברים גורמים להם להישאר, דיברנו על תחבורה לאותו מושב. יכול להיות באזור המרכז, אבל אם אין באותו יישוב תחבורה, מבחינת העובד הזר זה משפיע, זה כמו פריפריה כשיש לו אוטובוס פעם או פעמיים ביום או בשעות לא מתאימות.

לכן, אם היינו יכולים לייצר איזו נציגות של העובדים הזרים, שהעובדים הזרים היו באים לדיונים שלנו, אנשים שיודעים מה חסר להם, מה הבעיות, מה המעכבים, מה החסמים שלהם – היינו הרבה יותר להעשיר את התקנות שאנחנו מתקנים. לשכת עבודה – זה בסדר.

אני רוצה לדבר על הבעיה שלי.

כוכבה, אנחנו כרגע בתקנה הזאת הספציפית. בסוף אני אתן לך לדבר, אחרת אנחנו נתבלבל פה וכל אחד ייקח את זה למקום אחר ולא נתקדם בתקנות.

תקנה 6.

תקנה 6 מדברת על נסיבות חריגות. תקנה 6(א) אומרת שאם עובד זר עובד אצל מטופל סיעודי והמטופל הסיעודי עובר דירה – היה גר ברמת הגולן ועובר לגור בתל אביב – העובד הזר יכול עבור אתו.

"תיקון תקנה 6

3. בתקנה 6 לתקנות העיקריות –

(1) במקום תקנת משנה (א) יבוא:

"(א) על אף האמור בתקנה 3, עבר מטופל סיעודי המעסיק עובד זר כדין ממגורים באזור אחד למגורים באזור אחר שבו אין העובד הזר רשאי לעבוד לפי תקנה 3, והוא ביקש להמשיך להעסיק את העובד הזר המועסק אצלו כדין גם באזור החדש, יחולו הוראות אלה:

(1) העובד הזר רשאי לעבוד אצל אותו מטופל סיעודי באזור החדש, ובלבד שהמטופל הסיעודי והעובד הזר הודיעו על כך לממונה או למי שהוא הסמיך לצורך כך; הודיעו כאמור, בעת הארכת האשרה והרישיון של העובד הזר להמשך עבודתו אצל אותו מטופל סיעודי, יירשם האזור החדש באשרה וברישיון הישיבה של העובד הזר, בציון כי מדובר באזור זמני;

(2) נפסקה העסקתו של העובד הזר אצל המטופל הסיעודי, שלא בעקבות פטירה כאמור בתקנה 3א, יתבטל האישור לעבוד באזור הזמני כאמור בפסקה (1).".

כאן נוסיף "או מוסד סיעודי".

"או מעבר למוסד סיעודי".

"או מעבר למוסד סיעודי, והעובד הזר יהיה רשאי לעבוד רק באזור שנקבע באשרה וברישיון שקיבל לפי תקנה 3 או 9, לפי העניין.".

פה זה מפנה לתקנה 3(א) ושם כבר רשום מוסד סיעודי, אז זו לא בעיה.

טוב.

מה שזה אומר פה במילים קצת יותר פשוטות זה שאם העובד הזר עבר עם המטופל, הוא יכול לעבור אתו. זה זמני שהוא נמצא באזור הזה. הסתיימה ההעסקה לא מחמת פטירה של המטופל, הוא חוזר לאזור המקורי שלו.

אני רוצה להגיד הערה על זה.

קודם נסיים ואחרי זה.

בבקשה, תקרא עוד.

"(2) אחרי תקנת משנה (ג) יבוא:

"(ד) החליט הממונה להתיר מעבר כאמור בתקנת משנה (ב), בעת הארכת רישיונו של העובד הזר, יירשם האזור החדש באשרה וברישיון הישיבה של עובד זר בציון כי מדובר באזור זמני; בעת סיום העסקתו של העובד הזר אצל אותו מטופל סיעודי, שלא בעקבות פטירה כאמור בתקנה 3א, יהיה העובד הזר רשאי לעבוד רק באזור שנקבע לו לפי תקנה 3 או 9, ולא לפי האזור הזמני.".".

זה מדבר על אישור ועדת החריגים לעבור לאזור אחר. המעבר הוא זמני, ולאחר מכן העובד יצטרך לחזור לאזור המקורי שלו. אלא אם כן המטופל נפטר ואז הוא משוחרר, כמו שאומרת התקנה.

שמחה, בבקשה.

יש לי מקרים שממתינים כבר שנתיים. העובדים ממשיכים לעבוד שם. כשהעובד בא, למשל, לאזור ירושלים, הבת החליטה שהאימא צריכה לעבור לגור אצלה כי המצב מחמיר, הבת גרה באזור 3. האימא מתה אצל הבת ואמרו לעובדת: לא. את נשארת באזור 3, את שייכת לאזור 3.

לא הבנתי.

לא הבנתי.

זה הפוך - - -

את אומרת את המקרה הפוך.

ירושלים היא אזור 2. המצב של הקשישה החמיר. הבת שגרה בפסגות שנמצאת באזור 3 לקחה את האימא עם המטפלת אליה הביתה. גרה אצלה שנה וחצי, היא גם העבירה בניירות. אחרי שנה וחצי האימא נפטרה אצל הבת. המטפלת רוצה לחזור לאזור 2.

את זה היא תוכל.

לא. עברת לאזור 3? תישארי באזור 3.

שמחה, לפי התיקון שהצענו בהתחלה, ברגע שהמטופל נפטר אז המטפל יכול לעברו לכל אזור שהוא רוצה. כבר תיקנו את זה. עזבי את מה שהיה. עד היום, יכול להיות שאת צודקת, אני לא נכנס לזה. אני רוצה להסתכל קדימה, זה התיקון שאנחנו עושים. ברגע שמטופל נפטר או הלך למוסד סיעודי קבוע, העובד יכול לעבור לכל מקום בארץ.

אני רוצה לדעת אם הסעיף הזה יחול רטרואקטיבית.

לא.

אני אגיד לך למה. יש לי נכים באמת קשים - - -

שמחה, תעצרי כאן. אני לא דן כאן במקרה פרטי. אם יש בעיה ספציפית, את מכירה את החדר שלי, כל שבוע את אצלי, תבואי אלי, אני אדבר עם משה. אבל כרגע אנחנו מתקנים את החוק מכאן וקדימה.

אבל אותם עובדים שנשארו אצל האנשים האלה כבר שניים ושלוש כי חיכינו - - -

שמחה, הבנת מה אמרתי? שמחה, את מכירה אותי, כל שבוע את אצלי, תבואי בשבוע הבא ונדבר על המקרה הספציפי.

רק להעלות סוגיה שאותנו מעט מטרידה. התכלית הראשונית של התקנות האלה הייתה שלא לגרום למצב של נטישה של המטופלים בפריפריה. כולנו מבינים שככל הנראה זה מה שיתמרץ את רוב העובדים לעבור לתל אביב וזה בסדר. אני מתייחסת למתי המעט שיכול להיות שימצאו מישהו בפריפריה.

תסבירי את עצמך. אי אפשר להבין. מה זה יתמרץ - - -

היא טוענת, כמו שאמר עמיקם, שכאילו אנחנו בעצם פוגעים בפריפריה באמצעות זה שהם יעברו חזרה למרכז.

עם זה אין לי בעיה.

אז איפה הבעיה?

במקרה ומישהו מהם איכשהו רוצה להישאר בפריפריה, מצא לעצמו מעסיק - -

מצוין.

- - נושא הנטישה עדיין קיים בעינו.

לא קשור. נטישה זה נטישה. אנחנו לא מדברים על נוטש.

בחר מנסיבות כאלו ואחרות לעבוד בפריפריה, ברור לנו, הרי יש לו כל הזמן את התמריץ לחזור לתל אביב.

יעל, תעשי אבחנה. מי שנוטש אנחנו מתייחסים אליו בחומרה רבה. למה? כי הוא נוטש אדם חולה. לא יעלה על הדעת שאנחנו נלך לקראתו.

זה פלילי.

לא. זה ממש לא פלילי.

עזוב פלילי או לא פלילי – אני לא נכנס לזה. אנחנו מדברים כאן על מישהו שדווקא היה בסדר ועבד עם החולה. אני נמצא אתם במשא ומתן לגבי הנושא גם של הפריפריה וגם של החולים הקשים. כדי שיהיה תמריץ להישאר בפריפריה ויהיה תמריץ ללכת לחולים קשים. לא כל חולה דומה לחולה השני.

לכן, גם בסיפור הזה אנחנו מדברים על אפשרות לשפות אותם כספית – ביקשתי לקבוע עם הביטוח הלאומי. לא כל חולה יכול לקבל אותו דבר. יש חולים שמאוד קשה. יכול להיות ששם אנחנו ניתן תמריץ לעובד דווקא לבוא אליו.

יכול היות שניתן להם עוד כמה שנים להישאר בארץ – דיברנו על זה. אנחנו בוחנים ספקטרום של פתרונות. זה לא שאנחנו לא מבינים את העניין אלא פשוט יש קשיים, גם לרשות ההגירה שמעלה טענות שיש להם על העניין. לכן אנחנו כרגע מלטשים את הסיפור הזה.

את התקנות הבאנו כרגע כדי לא לחכות עוד שלושה חודשים שהכול יהיה בסדר. אמרנו שמה שמוסכם נביא היום. בהמשך נמשיך לדבר.

אני מסכימה וחלילה לא חושבת שאתם לא מבינים את הסיטואציה, להיפך.

מה מטריד אותך, יעל? לא הבנתי.

למה לא לחזור – אנחנו קובעים לו בפעם שנייה שהוא מגיע – הוא סיים, הוא לא נטש, המעסיק שלו נפטר, הוא מגיע וקובעים לו תל אביב.

לא. לא קובעים לו תל אביב. תל אביב – המשמעות היא כל הארץ.

אז לא מכריחים אותו תל אביב אבל כל הזמן יש לו את האופציה להיות בתל אביב - - -

לא. כל הארץ.

כל הזמן יש לו אופציה להיות בכל הארץ.

ברגע שהוא בחר, העובד המיוחד הזה כי הוא חריג, להיות בפריפריה – האם הוא חייב להישאר בפריפריה או - - -

מה פתאום? איזו שאלה זו?

- - - יש לו עדיין את התמריץ. אני יכול חזור למרכז, אולי יש לי שם משהו - - -

את כבר לומדת כמעט חוג לפילוסופיה פה. אנחנו באים מזווית החולה, לא מזווית העובד כל כך. העובד לא מטריד אותי. מטריד אותי החולה.

גם אותי, במקרה הזה.

ברגע שהעובד בפריפריה החליט להישאר והתחבר עם חולה, מאותו רגע אנחנו מסתכלים על החולה. בוודאי שהוא לא יוכל לעזוב אותו. אם הוא ייטוש אותו, אז אין מצב שהוא יגיד: תשמעו, קודם יכולתי ללכת ולא הלכתי. זה לא קשור. ברגע שהתחברת עם חולה, נגמר האירוע. אנחנו מסתכלים כל הזמן על החולה. זה מה שמעניין אותנו.

יש פה הצעה שאולי תספק את גם את יעל. אפשר לשנות את הכותרת של אזור תל אביב ולקרוא לה כל הארץ, ואז העובד לא ירוץ לתל אביב כי רשום לו תל אביב, הוא יכול להישאר ולעבוד בפריפריה.

אולי תוך כדי השאלה שהיא לא התכוונה, עלה לי משהו שאני התכוונתי. אני חושב שנטישה זה דבר חמור ולכן אני לא מסתכל על העובד, אני לא רוצה לצ'פר את העובד בכלל, זה לא מעניין אותי. אני מסתכל על החולה. היות והעובד נתן טיפול טוב לחולה והחולה, לא משנה מאיזו סיבה, נעלם לו מהחיים, אז אין שום סיבה להעניש אותו.

היות והיית בסדר, היית בפריפריה, לא נטשת אותו, התנהגת בסדר, טיפלת במסירות באדם, אתה יודע מה? עכשיו הוא לא זקוק לך, לא משנה הסיבה, לך בכל הארץ. נניח שהוא החליט להישאר שם והוא כבר התחבר עם חולה וזה לא רק בשבוע-שבועיים של הבדיקה שיגיד: בדקתי שבוע, לא מתאים לי.

הוא נשאר אתו ואחרי חצי שנה-שנה פתאום אומר: שמע אדוני, לא בא לי. אנחנו נכנסים בחזרה למצב הראשון - - -

אדוני היושב-ראש, אם אתה - - -

זה לא מה שהתקנות האלה אומרות.

למה אתה צריך להגיע למקרה הזה? בוא ניקח את המקרה שאנו דנים בו היום: מדובר על חולה מהפריפריה שניפטר. אותו עובד, מכיוון שהוא משוחרר ללכת לכל הארץ, הוא החליט לקשור את גורלו עם מישהו שני שנמצא בפריפריה, באותה עיר, שכן של המטופל שנפטר. מה קורה עכשיו מכאן ואילך? הוא עכשיו נקשר אליו והוא לא יכול לעזוב?

יכול.

או שנניח שהוא נטש או שהם לא הסתדרו ואז הוא כן יכול לחזור לתל אביב? מפני שאם אנחנו רוצים עכשיו לכבול אותו כפי - - - אז הוא לא ילך לפריפריה. אנחנו נגרום לכך שאנשים ירצו רק בתל אביב. אדם ערכי, אותו עובד זר שהוא ערכי, לפני שהחולה נפטר עדיין לא מיד ממריץ אותו ומתמרץ אותו ללכת לתל אביב אלא הוא בכל אופן נשאר באזור הזה. הוא מנסה, תיתן לו את הצ'אנס - - -

ההסבר של חבר הכנסת מקלב מדויק למה שכתוב היום.

אני דווקא לא כל כך מסכים עם מה שנאמר בעניין הזה אבל גם גלעד אומר וגם אורי אומר שאם אנחנו לא נאפשר לו את האופציה הזו, הוא לא ירצה מלכתחילה. אני מסכים עם זה. הוא לא נשאר בגלל זה, כנראה שהוא מצא מטופל נוח.

תזכרו, בפריפריה כבר יש לו גם קהילה, הוא כבר מכיר את האנשים, הוא מכיר את העיר הזאת. טוב לו. יש לו כמה חברים. אז זה לא בדיוק ככה.

אבל זה לא - - -

אני גם לא עוסק בפייר. אני הולך יותר בכיוון לתת לו תמריץ חיובי. אם אנחנו לא הולכים לזה, אז בוודאי שאנחנו צריכים למהר לתת לו את התמריץ להישאר באופן חיובי, שלא באמת יעזוב. בגלל שאני, עוד פעם אני אומר, מסתכל מזווית החולה. העובד הזה, כבודו במקומו מונח, הוא בסדר, הכול טוב ויפה. אני דואג לחולה.

חולה, כשאתה נוטש אותו, זה שבר בשבילו. זה לא משנה כרגע אם נוטש אותו העובד שהוא כבר פעם שנייה נמצא או פעם ראשונה. זה לא חשוב. לכן אני אומר שיכול להיות שפה נצטרך להתקדם עם הסיפור של התמריצים כדי לעגן את המצב או לפחות לתת תמריץ מאוד רציני כדי שלא יהיה כדאי לו לעזוב את הפריפריה אלא להישאר שם.

אתם מוזמנים לדיונים האלה באוצר כדי לחוות את דעתכם ולא לבוא רק בסוף ולהעיר לנו. בסדר?

אפשר להוסיף רעיון שיגשר על כל הדברים האלה?

כן, בוודאי.

רצף של שנתיים של עובד בפריפריה ובמידה ונפטר או עבר לבית אבות, יגשר על כל הפערים האלה, לדעתי. זאת אומרת, שהייה של עובד שנתיים - - -

אמרתי שאני לא יודע לעשות את החיתוך. לא התכוונתי לשבועיים שאין התאמה. אבל יכול להיות אחרי שנה. זרקת קוביות, יצא לך שנתיים? שנתיים. אני התכוונתי לעיקרון. הם אומרים: אנחנו כאילו מענישים את העובד, הרי הוא נשאר.

אני אומר שהוא נשאר בגלל סיבות אחרות. אבל בואו נגיד שהוא צודק, אז אנחנו נאפשר לעובד סל תמריצים אחר כדי שהוא יעבוד. חיובי, לא שלילי. אם ניתן לו, למשל, יותר שנים להישאר בארץ, אם ניתן לו שכר יותר גבוה – על זה בדיוק אני מדבר אתם כדי לתת לו דווקא תמריץ יותר חיובי. אני גם מאמין יותר בתמריצים החיוביים.

רשימת היישובים בפריפריה לא - - - אם עובד זר קיבל אזור אחד, הוא יכול לבוא לכפר סבא - - - יהיה כפר שמריהו או הרצליה. הוא לא יכול לבוא לפתח תקווה, הוא לא יכול לבוא לקריית אונו. זה קצת מוזר כל הסיפור הזה. הרבה נכים - - - עובד זר, נמצא בפתח תקווה, 5 דקות מתל אביב.

אבל אבי, איפה שתמתח את הקו, תמיד יש 20 מטר אחרי הקו. אז אם נגיד שפתח תקווה כן, מה יהיה עם ראש העין? נקבע שראש העין כן, מה יהיה עם נתניה?

- - - כפר שמריהו כן, פתח תקווה לא.

אם אתה רוצה שאני אעשה פגישה אתם בנושא של החלוקה הגיאוגרפית, איפה עובר הקו – אין בעיה. אבל זה לא בדיון הזה. אני מבין מה שאתה אומר, אבל אין לי פתרון בגלל שכל קו שתציב, תמיד יש את הבית 100 מטר מהקו – אז מה נעשה?

הבעיה שכשבאים לרשות ההגירה להגיש ערעור הומניטרי, משם זה עובר לבית הדין ונמשך חודשים.

זה משהו אחר. אבי, אני רוצה להזכיר לך את מה שאמר חבר הכנסת אורי מקלב: כל זה התחיל כתוצאה מהפניות של הנכים. הם אמרו: רבותי, אף אחד לא קוצה לבוא לפריפריה. בהתחלה הכול היה - - -

- - -

לכן, אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה. אני מקבל את החלוקה בגלל שאחרת, אני מניח, שאנשים לא היו הולכים כל כך לפריפריה. למה שיעבוד בפריפריה אם יכול לעבוד במרכז הארץ? אחרי שיש את החלוקה ההגיונית, אנחנו מנסים לטייב אותה כתוצאה מבעיות שאנחנו מזהים.

אדוני היושב-ראש, אנחנו אומרים כל הזמן דימונה ואנחנו לא אומרים מטולה זה בגלל שהמקרה שהגיע לפנינו לוועדה הגיע מאדם מדימונה.

מטולה. אתם יודעים מה, עזבו את דימונה. איפה שאמרתי דימונה תמחקו, רבקה, תרשמי מטולה.

בסדר, אנחנו יכולים להביא את זה להצבעה?

כן.

בבקשה.

אבנר, לא הייתה לך הערה?

לא. אני מחכה לנושא השני.

קודם כל צריך להודות לך היושב-ראש, הרבה טרחת. חוץ מהוועדות הרשמיות, היו לך הרבה - - -

גם אתה. אורי הקדיש לזה המן שעות אתי ביחד וגם בלעדי. אני גם ביקשתי ממנו.

בעקבות זה שחברי הוועדה מינו אותנו לטפל בזה באופן - - -

כשהוא היה חבר בוועדת הפנים, היום הוא כבר לא לצערי, אז כבר ביקשתי ממנו להיכנס לנושא.

זה כבר התחיל בקדנציה הקודמת בוועדת הפנים. אתה באמת ניסחת את זה והבאת את זה לידי סיום. זה חשוב מאוד. עדיין מהדהדים באזני הדברים שאתה אמרת והזכרת את זה ככה בהבל פה עכשיו, על תמריצים שצריכים להיות לעובדים שנמצאים כיום בפריפריה באזור 3.

בסופו של דבר, אנחנו יודעים שצריך לתת משהו לעובד שהגיע לארץ והוא יודע שיש 3 אזורים בארץ, גורלו המר במירכאות שהוא נמצא באזור פריפריה, אחרים נמצאים באזורים אחרים, הוא נפגש אתם בימי החופשה שלו ומטבע הדברים, אם אין משהו שימריץ, שמאזן בין זה שהוא נמצא בפריפריה לאחרים, יש לו כל הזמן רצון להיות בתנועה כלפי מעלה.

נכון, אני נמצא בפריפריה, אני נמצא באזור אחר, אבל אני אקבל יותר שהות ויותר זמן, אני אקבל תמריץ, אולי בשלב מסוים כשאהיה ברצף ולא אחליף אף אחד, אחרי 4 שנים אני אוכל להתקדם הלאה.

שיטת התמריצים באמת חשובה. יכול להיות שלא מצאתם את המנגנון איך לעשות את זה בצורה מאוזנת, בצורה שוויונית - - -

אנחנו נמצא.

אסור לנו בעניין הזה - - -

עד לא הרמנו ידיים.

ישבתי גם על זה 4-3 פגישות, שעות. הם עדיין עושים עבודת מטה פנימית. הם לא פוסלים את האירוע. אנחנו מאמינים שהתמריצים החיובים הם התמריצים האמתיים יותר להשאיר את האנשים. אותו עובד גם צריך להיות מרוצה, שהוא יבוא עם שמחה לעבודה. הרי לא כופים עליו בגלל שגם ככה תראה העבודה שלו.

לכן אנחנו מתכוונים לתת לו תמריץ חיובי שהוא ירגיש טוב אתו והוא ירגיש שנתנו לו תמריץ שעושה אותו שמח ומביא אותו לעבודה ולא כופה עליו את העניין.

אני חושב שגם חשוב לציין שאנחנו מדברים עכשיו על הנושא הגיאוגרפי. יש לנו עוד נושא שהוא הומניטרי - - -

עכשיו. נגמור עם זה ונעבור לנושא הבא.

רבותי, אני מביא את התקנות להצבעה. מי בעד אישור התקנות כפי שהקראנו אותן, כולל התיקונים, שירים את ידו.

אני במקום בצלאל.

מי נגד? מי נמנע?

הצבעה

בעד התקנות – פה אחד

תקנות הכניסה לישראל (קביעת אזורים גיאוגרפיים להעסקת עובדים זרים בענף הסיעוד) (תיקון), התשע"ז–2017 נתקבלו.

אני קובע שהתקנות אושרו. 7 בעד, אין מתנגדים ואין נמנעים. הכול בסדר.

2. הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון - ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ו-2016, פ/2832/20, הצעת ח"כ שולי מועלם-רפאלי

נעבור לנושא הבא, הצעת החוק. אני מציע ששולי מועלם, יוזמת החוק, תציג. בבקשה, שולי.

תודה אדוני, גם הצעת החוק הזאת שבעצם מדברת על ועדת החריגים ההומניטריים של העסקת עובדים זרים מעבר לתקופה המותרת, המטרה שלה הייתה להתמודד עם מציאות קשה שאנחנו חווים – חווים בעיקר המטופלים.

כמו שאדוני אמר, אנחנו עוד לא, ברוך השם, נזקקנו לזה בעצמנו, אבל יקירינו הקרובים נזקקים לזה. גם הסיפור של נטישת מטופלים וגם העניין שעובדים זרים שוהים בישראל תקופות ארוכות מעבר למותר, ובעיקר המציאות שנוצרה שבה למשך זמן ארוך לא אושרו ואז נהיה איזה בלוק אדיר שבסוף היה מקבל אישור אוטומטי של הבקשות האלה.

המטרה שלנו היא גם למגר את התועות הקשות האלה, אבל מצד שני לתת מענה למקרים החריגים שזקוקים לעובד הזר שיישאר אתם ולא יצטרכו, חלילה, לעבור תהליך שאין טעם שהם יעברו אותו: יש להם עובד, הם מרוצים ממנו, העובד הזה נותן להם מענה.

אני צריכה להגיד שלארך תקופה ארוכה התקיימו פגישות רבות בין הייעוץ המשפטי של הוועדה למשרד הפנים כדי לדייק את הנושא הזה. יהיו כמה נקודות שנצטרך עוד לתת עליהן את המענה, אני אציע מה שהצעתי גם כשנפגשנו מחוץ לוועדה, שנצביע היום על הנוסח שמובא.

יש נושא אחד שאותי אני מבקשת גם להגיד לפרוטוקול עכשיו וגם בדיון נגיד אותו, לגבי שאלת הגיל, המעבר. מה קורה אחרי גיל 67 ואיך אנחנו נותנים לזה מענה.

אנחנו יכולים לעבור להקראה? בבקשה. אני אחרי זה אתן התייחסות, קודם כל באופן פורמלי אנחנו מקריאים ואחרי זה פותחים לדיון. בבקשה, גלעד.

אני מקריא מתוך הנוסח שהכותרת שלו נוסח מוצע – 22.6.2017. כפי שאמרה חברת הכנסת מועלם, זה נוסח שרובו בהסכמה עם נציגי משרד הפנים אחרי ישיבות ארוכות שעשינו במהלך השנה האחרונה.

"הצעת חוק הכניסה לישראל (תיקון - ועדת חריגים הומניטרית להעסקת עובדי סיעוד מעבר לתקופה המותרת), התשע"ז–2017

תיקון סעיף 3א

1. בחוק הכניסה לישראל, התשי"ב–1952 (להלן – החוק העיקרי), בסעיף 3א –

(1) בסעיף קטן (ב)(2), המילים "שאינו מועסק ואינו בעל ענין בחברה העוסקת בתיווך עובדים זרים או בהעסקתם" – יימחקו.".

זה תיקון שנועד לאפשר שחוות הדעת הסוציאלית שתינתן, יכולה להינתן גם על ידי מי שדווקא –המחוקק קבע בהצעת החוק המקורית שחוות דעת סוציאלית לצורך הארכת השירות חייבת להינתן על ידי עובד סוציאלי שלא קשור ללשכת הפרטית שממנה הוא הגיע.

לפי דברי משרד הפנים, יש אפילו יתרון שזה יהיה אותו עובד סוציאלי שמכיר אותו ומועסק בלשכה, ולכן מסירים את המגבלה הזאת.

"(2) בסעיף קטן (ב1), במקום פסקה (1) יבוא:

"(1) על אף האמור בסעיפים קטנים (א) ו-(ב), שר הפנים רשאי להאריך רישיון לישיבת ביקור לשם העסקתו של עובד זר אשר חלפו 63 חודשים מיום כניסתו לראשונה לישראל באשרת עובד זמני, לשם העסקתו במתן טיפול סיעודי למטופל בעל היתר להעסקת עובד זר לפי סעיף 1יג לחוק עובדים זרים (להלן – מטופל סיעודי), מטעמים הומניטריים מיוחדים וחריגים המתקיימים במטופל הסיעודי והקשורים למורכבות או ייחודיות הטיפול הסיעודי הנדרש, או נסיבות אישיות אחרות של המטופל, ובלבד שהעובד הזר שהארכת רישיונו נדרשת לפי סעיף זה (להלן – העובד הזר הנדרש) שוהה כדין בישראל במועד הגשת הבקשה והתקיימו לגביו התנאים המצטברים להלן:

(א) במשך תקופת שהותו בישראל, העובד הזר הנדרש הועסק כדין אצל מטופל סיעודי מסוים במשך תקופה של עשרים וארבעה חודשים לפחות; לעניין רציפות התקופה יראו מעבר בין מטופלים בעקבות פטירת מטופל או מעבר המטופל למוסד סיעודי כאילו המשיך העובד הזר לטפל באותו מטופל.

(ב) העובד הזר הנדרש סיים את תקופת העסקתו האחרונה בישראל, לפני מועד הגשת הבקשה לפי סעיף זה, בעקבות פטירת המטופל הסיעודי אותו סעד, או בעקבות מעבר המטופל הסיעודי אותו סעד למוסד סיעודי בלבד;

(ג) בעת הגשת הבקשה לפי סעיף זה, לא עברו מעל 8 שנים מיום כניסתו לראשונה של העובד הזר הנדרש לישראל לעבודה בענף הסיעוד.

(ד) לא התקבלה החלטה קודמת של שר הפנים להארכת רישיונו של העובד הזר הנדרש לפי סעיף קטן זה, למעט החלטה להאריך רישיון לישיבת ביקור לשם טיפול בבן זוג של המטופל הסיעודי אשר התגורר יחד עם המטופל הסיעודי בעת העסקת העובד הזר הנדרש.

(ה) הוועדה שמונתה לפי הוראות פסקה (2) המליצה לשר הפנים על הארכת הרישיון של העובד הזר הנדרש; המליצה הוועדה שלא להאריך את הרישיון, תדחה הבקשה והעובד הזר ייצא מישראל בתוך 30 ימים ממועד ההודעה על דחיית בקשתו כאמור.".

הכלל הוא שעובד זר בענף הסיעוד יכול לשהות בישראל 63 חודשים. 3 חודשים ראשונים ועוד 5 שנים. הכלל הזה נוצר כדי להגן על מדיניות ההגירה של ישראל ולגרום לכך שעובדים זרים ישהו כאן תקופות יחסית לא ארוכות ולא ישתקעו בישראל. זה הכלל.

כמובן שלכלל הזה יש חריג אחד שהוא חריג ברור והוא לא דורש אישור של ועדה הומניטרית או שום דבר אחר. אם המטפל נשאר עם אותו מטופל, הוא יכול להישאר אתו למעשה כל חייו של אותו מטופל אועד שהמטופל הזה עובר למוסד סיעודי, ללא הגבלת זמן. אם יש חוות דעת רפואית או סוציאלית שהוא באמת זקוק לו.

זאת אומרת, אם לאדם, נגיד, ילד, יש מטפל שיכול להיות אתו שנים רבות. כיו לאותו מטפל להמשיך לטפל באותו מטופל ללא הגבלת זמן. אישור הארכת ההעסקה נעשה מדי תקופה, אבל למעשה אין הגבלת זמן על אותו עובד.

נשאלת השאלה מה קורה במצבים שבהם יש לנו מטפל שנשאר בארץ יותר מ-63 חודשים ושהוא התפטר או שהוא פוטר או שהטופל שלו עבר למוסד סיעודי או נפטר, חס וחלילה, וי שאפשרות למעבר למטופל אחר.

צריך לזכור שהרעיון הבסיסי הוא שאין מעברים. סיימת את תקופת העסקתך בארץ – אתה צריך לשוב למולדתך כעובד זה. זאת המדיניות הכללית אבל כמובן אנחנו מביים שיש מצבים חריגים ולכן נוצרה בחוק הקיים ועדה הומניטרית שמאפשרת הארכת שירות של עובד זה כזה בתנאים מסוימים.

קודם כל, התנאים שקיימים היום, תנאי סף, שיכולים לאשר את הארכת השירות פעם אחת בלבד; ודבר שני, שהוא היה מועסק קודם שנה אצל מטופל מסוים. כמובן שיש טעמים הומניטריים חריגים - - -

מה זאת אומרת שהוא היה מועסק - - - הוא כבר נמצא אתו כבר שנה?

לפחות שנה.

בוועדה הומניטרית אין תנאי כזה.

להיפך. זה שנמצאים לפחות שנה זה לא הוועדה הומניטרית. זה אישור, כמו שהסברת בהתחלה, שממשיך אוטומטית. כשזה פחות משנה, זה מגיע לוועדה הומניטרית.

נכון. סליחה.

זאת אומרת, אם הוא עבר ללא אישור והוא נמצא אצלו שנה - - -

פחות משנה.

קודם שנה – אז באוטומט הוא ממשיך אתו - - -

הוא יכול להמשיך אתו.

אם הוא עובר עם אישור והוא נמצא אצלו לפחות שנה עד שהוא הגיע לשנתו החמישית בישראל, הוא ממשיך אתו עד 120.

כן, אבל לא זאת הסיטואציה - - -

זו דרך המלך.

תומר מתאר מצב שעברו 63 חודשים ומסיבה כלשהי – או שפיטרו אותו או שהמטופל נפטר - -

ועכשיו הוא מצא מעסיק חדש.

- - והוא מצא מעסיק חדש. זאת הסיטואציה שעומדת בפנינו כרגע. אומר תומר שאם הוא כבר נמצא עם אותו מטופל כבר למעלה משנה – זה מה שאתה אומר?

לא. אני אומר שבמצב שאתה מתאר, אם הוא רוצה לעבור למטופל אחר, הוא זקוק לאישור, הוא לא יכול לעבור באופן אוטומטי - - -

הוא זקוק לאישור.

אז יש ועדה הומניטרית שבודקת אם יש טעם הומניטרי - - -

זה המצב לנכון להיום.

נכון. מה שקרה בפועל זה שהוגשו אלפי בקשות. הוועדה ההומניטרית שקמה לא הייתה מסוגלת לטפל בהם, הם עוכבו זמן רב מאוד ובסופו של דבר חלקן הגדול אושר באופן גורף.

וגם רטרואקטיבית. אז מה ההצעה של החוק?

ההצעה נועדה לגדור גדרים מצד אחר, ולתת הבהרות לכולם, מצד שני, איפה הגבולות של הוועדה ההומניטרית וליצור שני מדרגים.

המדרג הראשון שאותו הקריא כבר גלעד, מתייחס ככלל לכל המטופלים הסיעודיים והוא מגדיר מספר תנאים שבהם אפשר יהיה לתת אישור הומניטרי למעבר אחד של מטפל למטופל חדש, למרות שהוא שוהה בארץ יותר מ-63 חודשים. התנאים מפורטים בסעיפים קטנים (א) עד (ה) שהוקראו קודם.

בוא נעבור עליהם.

קודם כל הוא צריך להראות שהוא עבר לפחות 24 חודשים אצל מטופל מסוים. הוא צריך להראות התמדה.

זאת אומרת, במסגרת ה-5 שנים שהוא בארץ, 63 חודשים, הוא לא עבר כל חודשיים למישהו אחר.

בדיוק. זה תנאי ראשון.

תנאי שני זה שהוא לא נמצא בארץ יותר מ-8 שנים. זו בקשה של משרד הפנים.

זאת אומרת שהוא לא נמצא בפועל יותר מ-8 שנים.

לפני שהוא עובר.

בוודאי. עד הבקשה.

דבר שלישי, במובן שהוא יכול לבקש לעבור לפי התקנות הגיאוגרפיות שאישרנו קודם. הוא יוכל לבקש את המעבר הזה, כדי לא לעודד נטישה כמובן, רק אם המטופל שלו נפטר או עבר למוסד סיעודי. המטופל האחרון. אפשר לעשות את זה רק פעם אחת. אי אפשר לעבור עשרים פעם בין מטופלים.

פה זו הבעיה שלנו.

הבנתי שעם זה הבעיה.

הדבר האחרון, הוועדה ההומניטרית השתכנעה שיש טעמים מיוחדים שמתייחסים לאותו מטופל שמצדיקים את זה. לא כל מטופל באופן שגרתי יכול לבקש את זה. שינוי נוסף וחשוב, להבדיל מהמצב הנוכחי, הוא שאם הוועדה המייעצת, הוועדה הומניטרית - - -

לפני כן, להערה הקודמת שלך שרשות ההגירה צריכה להיות משוכנעת - - -

יש ועדה הומניטרית.

הוועדה ההומניטרית, היא צריכה להיות משוכנעת בעניין הזה.

נכון.

אבל גם היום אתה צריך לשכנע אותה.

נכון. נשים את המצב היום על השולחן: המצב שקרה הוא שהוועדה הומניטרית, גם במקרים שהיא דחתה וחשבה שלא צריך לאשר, השר לא הצליח לעמוד בדרישה ובסופו של דבר אישר את הבקשות באופן גורף.

כלומר אותן 5,000.

כן.

זה לא עניין שבשגרה. זה פעם אחת - - -

אז הוא אישר את הכול כבאלק בלי שום התייחסות גם - - - גם כשהוועדה המליצה שלא, כיוון - - -

הבנתי, הבנתי - - -

כן. אבל יש להניח שמהיום והלאה לא יצטברו 5,000.

למה השר כן יעמוד עכשיו בלחץ של המקרים החריגים?

זה השינוי שאנחנו - - -

זה מה שאני בא להציע. ההצעה, כפי שגובשה, היא שיש מצב שבו הוועדה דוחה את הבקשה, מסתיים הדיון. הנושא לא מגיע יותר לשר. אם הבקשה מאושרת על ידי הוועדה, היא מומלצת לאישור.

זאת אומרת, אנחנו מוציאים באופן מעשי את השר מהלופ.

נכון. במקרה של דחייה. במקרה של אישור - - -

בוודאי. אם הם אישרו, למה שהשר יתנגד?

כמה לדעתכם, במסגרת כל הבקשות באחוזים, אנחנו פוטרים בעניין? כלומר, במסגרת ההקלות האלה, איזה אחוז אנחנו מאשרים במסגרת הוועדה ההומניטרית לדעתכם?

לא הבנתי את השאלה.

נגיד שיש שהצטברו היום 5,000 בקשות לוועדה ההומניטרית. אנחנו מביאים את ההקלות כדי לשחרר את החסמים. איזה אחוז לדעתך משתחרר? מצד אחד אנחנו רוצים לשחרר, אבל מצד שני אנחנו נותנים החמרה, אנחנו לא נותנים לשר שיקול דעת בעניין. אני רוצה לדעת על איזה אחוזים אנחנו מדברים.

אני מעריך שהיום יש לנו בשנה בסביבות 4,000 בקשות. אני מעריך שאחרי התיקון הזה כמות הבקשות שתגיע בפני הוועדה תהיה נמוכה יותר. אני לא יכול להיגד באחוזים.

למה? מי יירד? מי ייפול?

יש פה מקרים נוספים שיידחו על הסף שעד היום לא היו נדחים על הסף, ולכן יגיעו - -

כגון?

- - פחות מקרים בפני הוועדה.

- - -

חבר'ה, משרד המשפטים שם, אתם לא חייבים להישאר כאן. אני מבקש לא להפריע לו. אני שואל והוא עונה לי, אף אחד פה לא מתחיל לתקן אותו.

המקרים שלא יגיעו בפני הוועדה הם מקרים שלא עמדו בתנאים האלה שמטרתם, כמו שאמר יושב-ראש הוועדה וכמו שאמרה גם חברת הכנסת מועלם, לשמור ולהגן על מטופלים סיעודיים שהעובדים לא יינטשו אותם.

אז אם עובד זה נטש מטופל או אם עובד זר עזב מטופל ולא מחמת פטירה, אם עובד זר לא התמיד 24 חודשים אצל מטופל סיעודי. אז הוא ליגיע בפני הוועדה.

אני שואל שאלה אחרת שמעניינת אותי יותר. אנחנו משחררים חסמים ומצד שני לא נותנים לשר שיקול דעת שעד היום היה לו.

נכון.

זאת אומרת, מצד אחד אנחנו משחררים, מצד שני עוצרים. אני רוצה להבין, אתה אומר שיש בסביבות 4,000 בקשות בשנה – אם אנחנו נותנים את ההקלות האלה שהקראנו, כמה לדעתך– לוועדה ההומניטרית יש כלים וגבולות גזרה, היא תאשר אותן – אנחנו מורידים מה-4,000? האם אנחנו מורידים 500 ומשאירים 3,500 ואז הבעיה יותר קשה בגלל שאז השר יכול היה לפרמל אותן, אבל היום אין אף אחד. או שאנחנו מוציאים מהסיפור 3,500 ומשאירים 500? זאת השאלה פה.

יש פה שני דברים. קודם כל, מתוך מי שעברו את תנאי הסף ויגיעו לוועדה, אני אגיד מהניסיון היום, רוב הבקשות הוועד ממליצה לאישור. אני לא יודע להגיד לך עכשיו בדיוק את האחוז, אבל את רוב הבקשות הוועדה ממליצה לאשר.

כמה בקשות יש, נניח, שהעובד לא מעבר ל-8 שנים בארץ? הרי אתם יודעים. לא זרקתם קוביות ויצא 8 שנים. עשיתם עבודה, בדקתם, אמרתם: רוב הבקשות שמגיעות אלינו, כנראה, הן בין השנה השישית לשנה השמינית. אחרת מה עשינו בזה?

אני מניח שהקריטריונים שקבעתם אותם פה הם לא שרירותיים, הם נעשו כתוצאה מעבודה מסוימת ורציתם בעצם לפרמל את רובן.

ה-8 שנים נועדו למצב שאנחנו נגביל איפשהו את האפשרות של עובדים להגיע לוועדה על מנת למנוע את ההשתקעות של אותם עובדים - - -

את זה אני מבין. אבל למה לא אמרת 10 שנים, ולמה לא 7 שנים? סתם?

10 שנים זה הבג"ץ שאולי חברותי המשפטניות יוכלו להרחיב עליו, שעובדים זרים אמורים לקבל בישראל יותר זכויות והשוואת תנאים - - -

לא מכיר את זה. דרך אגב, אני גם אומר את זה באופן מעשי והצעתי לכם: אני לא מקבל את זה בשום פנים ואופן, ואם צריך לחוקק חוק בנושא הזה, תביאו לי אותו ואנחנו נעביר חקיקה. לא יכול להיות שמי שנשאר בארץ לא חוקי 10 שנים - - -

לא בלתי חוקי. חוקי.

גם חוקי. והוא אמור לעזוב אחרי 11 שנים ועושים אותו אזרח ישראלי בגלל שמישהו מחליט. זה לא הגיוני, באף מקום בעולם זה לא ככה. לכן אני אומר, שימו את זה בצד. אני שאלתי שאלה אחרת: הרי אתם קבעתם 8 שנים. למה 8?

לקחנו את התפלגות העובדים החוקיים והלא חוקיים במדינת ישראל וראינו את המספרים וניסינו איפשהו לאזן בין הצורך לתת לעובדים שסיימו את החמש שנים להגיע לוועדה לבין זה שלא יישארו יותר מדי.

מה שאתה אומר לי זה: עשינו בדיקה, בדקנו את הבקשות של ה-4,000 בשנה והגענו למסקנה שרובם באים בין 6 שנים ל-8 שנים?

כן. בין 5 ל-8 שנים.

מה הרוב? 80%? 90%?

אני לא יכול להגיד לך בדיוק כמה מתוך ה-4,000 בקשות - - -

משה, בסוף כולנו מבינים את הרעיון. אנחנו רוצים לחזק את הוועדה ההומניטרית כדי שתסייע לחולים. הרי בסוף מדובר על אנשים חולים שחלקם זה דיני נפשות אמתי. בתחושת הבטן שלי פחות מעניין אותי שיסתובבו פה בארץ עוד 1,000 עובדים, יותר חשוב לי שלא יהיו 10 מטופלים שאין להם מטפל. זה יותר מדאיג אותי, זה יותר מפריע לי.

נכון.

מצד שני, אנחנו לא פותחים את הכול חופשי. אנחנו מנסים לאזן את העניין. לכן חשובים לנו המספרים. הסיפור בסוף זה המספרים. אנחנו רוצים לחזק ועדה הומניטרית שתיתן לרובם להישאר כאן באופן חוקי, שהוא לא יגיד שהוא לא חוקי.

- - - להיקבע ויש - - - מכסה.

מצד שני, אנחנו רוצים לבדוק שאתם מטפלים ברוב המקרים. למה? בגלל שברור לך שאם בסופו של דבר הוועדה ההומניטרית, אחרי כל מה שאנחנו אומרים, לא תפתור 30% מהמקרים, הם יבואו אלי לחדר ולחברים ויגידו: מה עושים אתנו?

יבואו לשר בכל מקרה.

כן. ואנחנו נצטרך לתת פתרונות. הרי אלה אנשים חולים.

יש מצב שיכולנו להביא עובדים זרים ולתת להם להישאר פה עד שהם בעצמם צריכים עובדים זרים.

אהבתי, אהבתי.

מדיניות ההגירה היא שבאים לפה עובדים, עוזרים לאנשים הסיעודיים שלנו לטובתם ולטובת מדינת ישראל, ואחר כך הם עוזבים את המדינה וחוזרים למשפחותיהם. אנחנו לא נותנים להם להביא בני משפחה. אם נולד ילד, אנחנו מבקשים שאחרי 4 שנים מקסימום הילד יצא מישראל. אלו הגבלות שאנחנו מטילים על אנשים.

מסכים.

לכן, הכלל הבסיסי של החוק היה שעובד, אחרי 5 שנים יוצא. קמה ועדה הומניטרית שהייתה מיועדת לטפל במרים בודדים, מיוחדים, שבאמת היה צורך. וכמו שהסברת, זה תפח בצורה בלתי מבוקרת, והיום יש לנו - - -

מה זה לדעתך "מקרים מיוחדים"? שושנה, למה הכוונה שלך "מקרים מיוחדים"?

הכוונה המקורית הייתה באמת לצמצם למקרים המיוחדים - - -

שיש קושי אמתי בהשמה.

לא יהיה אף מטופל סיעודי זכאי שלא יהיה לו עובד זה, כי אנחנו נותנים להביא עובדים חדשים מחו"ל באופן שוטף להחליף את אלו שיצאו וגם מעל לפי הצורך של הגידול באוכלוסייה הסיעודית.

השאלה היא מתי אנחנו נותנים לאדם להישאר פה בצורה בלתי מוגבלת, ואפשר גם להעיד שמתחילות עתירות של עובדים זרים שאומרים: אני הייתי פה 15 שנה, 16 שנה, באופן חוקי, אני רוצה תושבות, אני רוצה להביא את המשפחה שלי לפה, את הילדים שלי. אני חושבת שזו לא מדיניות המדינה.

שושנה, אנחנו מכירים את המגרש, אנחנו גם מכירים את המגבלות, לכן אמרתי שזה שעובד בא אחרי 10 שנים, הוא יכול היה לקבוע את זה גם אחרי 6 שנים. הרי אין פה היגיון, אין פה חוק. מישהו החליט, לא יודע למה, שאחרי 10 שנים יש לו זכויות. אין לי מושג למה.

אני חושבת שאנחנו בתור מדינה לא רוצים שיישארו פה עשרות אלפי אנשים שנים במעמד - - -

שושנה, אנחנו כמדינה, הלוואי שכל העובדים שלנו מהארץ ולא היינו צריכים עובדים זרים והכול היה מסתדר כאן, אבל זה לא המצב. לכן מאותו רגע אנחנו מסתכלים בפריזמת החולה, לא פריזמת העובד. מצד שני אנחנו לא משחררים חופשי; מי שרוצה, יאללה, בגלל שאני מניח שיבואו הרבה עובדים ולא יטפלו בכלל בחולים, יעבדו פה במסעדות ובכל מיני עבודות אחרות, לכן אנחנו מנסים לאזן. הוועדה ההומניטרית קמה בגלל שמדובר באנשים חולים.

נכון.

יש מקרים שהם מקרים חריגים. יש כלל ויש הרבה יוצאים מן הכלל.

נכון.

לא צריך לאשר לי את זה, בסדר? שמחה, לא צריך.

מעודדים.

זה דיון שאנחנו מנהלים מעבר לקדנציה שלי אפילו. השר הוא לא האיש הרע שלכם. הוא פשוט רואה את המקרים ולא יכול. באים אליו – מה נעשה? אנחנו בני אדם. המקרים שבאים אלי, הם קורעים לי את הלב. משה ראה איזה סיפור היה לנו רק לפני שבועיים. הוא ראה מי נכנס אלי לחדר.

הייתי בהלם.

את המקרים - - - להשאיר פה. גופים אחרים יביאו מחו"ל, הם לא יישארו ללא עובד.

על מה אנחנו מדברים? בקצה יש חיבור, זה הסיפור. הרי כולם חולים ורובם חולים קשה. מה לעשות, אחרת הוא לא היה צריך עובד סיעודי. בכלל, אדם סיעודי הוא חולה קשה. איפה הסיפור כאן? כשאדם כזה נכנס אליך הביתה, הוא מתחתן אתך. הוא הופך להיות יותר חשוב לך מהילדים שלך: הם באים לבקר אותך: אהלן אבא, מה נשמע? שלום, להתראות. הוא ישן אתך. אתה תלוי בו הרבה יותר - - -

יש לוויות שהיחידים שבוכים בהן אלה עובדים זרים.

העובד הזה הופך להיות בן המשפחה הכי קרוב שלך. אחרי שהתרגלת אליו והוא התרגל אליך, דבר שלא פשוט בחיים בכלל. שני אנשים, תכנים אותם לתוך דירה, מתחתנים, זה לא כל כך פשוט להסתדר. אז הם כבר מסתדרים. הוא אומר לך: תשמע, אני מסתדר אתו, תשאיר לי אותו.

אין בעיה. הוא נשאר - - -

הכיסאות המוזיקליים – נוציא אותו ונביא אחד חדש.

- - -

שושנה, אני לא שם בדיון בגלל שזה הסיפור של הקטע ההומניטרי. בגלל זה עשינו את החוק עכשיו. אם היינו נשארים כמו שאת אומרת, היינו מקובעים שם, אז לא היינו עושים כלום. אחרי 63 חודשים יילך הביתה ושלום על ישראל ואנחנו לא עושים חוק.

שאלתי שאלה אחרת. מצד אחד אנחנו מחזקים את שיקול הדעת של הוועדה ההומניטרית ואנחנו נותנים לה שיקול דעת יותר רחב במובן זה שהיא לא חייבת רק להחליט על המקרים הכי קשים אלא 8 שנים – יש מה שנקרא דברים יותר טכניים.

מצד שני, אנחנו לא נותנים לשר להתערב בעניין. זה כשלעצמו גם בעייתי מבחינתי. לכמה אנשים אנחנו פותרים בעניין?

אדוני היושב-ראש, יש עוד נושא אחד - - -

אתה רוצה להעביר אותם לנושא אחר עכשיו?

לא. בתוך מה - - - הקריא. כשלאדם היה 65 חודשים - - -

63.

65 חודשים. אני רוצה עכשיו להעביר אותו. אם המטופל ניסה אותו שבועיים, ניסה אותו יום אחד – אנחנו פסלנו אותו מראש. אין התייחסות עכשיו בתקנות לדבר הזה. ביקשנו את פרק הזמן הזה - - -

זו שאלה אחרת.

שבועיים. אבל אם לא תכניסו עכשיו, אז אנחנו - - -

זה לא הנושא כרגע, אורי.

- - -

אני שואל עוד פעם, אתה יכול להגיד לי שלא בדקת, אז אני ממשיך.

השאלה שלך נכונה, אבל שוב אני אומר: אם נמשיך לחלק השני של החוק, אתה תראה שכל המקרים הקשים שעליהם דיברת, יש להם את החריגים ואת הפתח בחלק השני של החוק. שם נקבעו האוכלוסיות החריגות שכל תנאי הסף שעכשיו אמרנו שאותי הם לכאורה מקשים, עליהם הם לא חלים אם נמשיך ונראה, אני מניח שאולי זה ייתן לך מענה לשאלה.

טוב. אסנת רצתה להעיר ואחרי זה נמשיך. בבקשה.

הוועדה ההומניטרית קמה – אני רוצה להמשיך את מה שחברתי שושנה אמרה – היא בעצם קמה לפתור בעיה של מקרים מאוד קשים ספציפיים. בהתחלה דיברו על 100, אחר כך דיברו על 200 והתופעה הלכה והתרחבה והתפתחה. בדיון הקודם שאדוני ניהל, אמרה חברתי שושנה שהמטופלים מכירים את – רצוי שהעובדים הסוציאליים יעברו את המבחן ויראו ויעשו את ההתאמה בין המטופל לבין העובד.

אני חושבת שבוועדה ההומניטרית, הדבר היחיד שבאמת חסר זה הקריטריונים הנוקשים האלה שצריך שאנשים יידעו אלו מקרים יכולים להיכנס, מי יכול לעשות את ההשמה הזו. כדי שלא נגיע לכדי מצב שהמקרים הקשים באמת הם נופלים בין הכיסאות.

אם עובד זר הולך ומסתובב ומוצא משפחה, אז הוא בדרך כלל מוצא את המשפחות הקלות, הוא לא מוצא את המשפחות הקשות. הוא מסתובב - - -

הוא לא בר עונשין, זה משמפריע לי. זה מה שמפריע לי, שהעובדים אינם ברי עונשין.

נכון. הם לא עבריינים. מה לעשות?

הסיפור הזה נכון ולכן אני יושב אתם לקבל תמריץ. יש לטעמי מספר תמריצים, אבל זה לא הדיון. אחד זה לגבי הנושא הגיאוגרפי, האם בפריפריה כן או לא. אמרתי את זה בתחילת הדיון. וגם לגבי סוג המחלה. זאת אומרת, גם במסגרת שאמרתי שכולם קשים, יש חולים קשים מאוד שלהם באמת רוב העובדים לא רוצים. שם אני צריך לעשות איזושהי קטגוריה כזו כדי לתת להם תמריץ.

בשנים האחרונות הוועדה הומניטרית הייתה עושה הלבנה גורפת וזה מה שהביא את המצב - - -

זה בדיוק מה שהם רוצים לשנות. אני שומע את החוק הזה עכשיו. כרגע אנחנו מלטשים אותו. כפי שאמרתי קודם, אני מסתכל יותר על הצד של החולה. זאת לא פונקציית המטרה שלהם מפני שהם קמים בבוקר ורואים עובדים זרים. זה בסדר, אני לא מצפה שהם יראו משהו אחר וזה לא טוב שהם יראו משהו אחר. אני רואה את החולה. אני מסתכל עליו, הוא מעניין אותי. גם אם בדרך יסתובבו עוד 500 עובדים סתם.

אז בוא תראה את הסעיף השני.

בבקשה. עכשיו נמשיך להקריא.

"(1א) על אף האמור בפסקה (1), היתה הבקשה להארכת הרישיון כאמור באותה פסקה לצורך טיפול במטופל שהוא אחד מאלה, רשאי שר הפנים להאריך את רישיון הישיבה של העובד זר, אף אם לא התקיימו התנאים המנויים בפסקאות משנה (א) ו-(ב) לאותה פסקה, ולעניין פסקה (ג), במקום "8 שנים" יקראו "12 שנה":

(1) מטופל סיעודי הזכאי לקצבת שירותים מיוחדים מהמוסד לביטוח לאומי בשיעור של 188% לפחות;

(2) נכה צה"ל או נפגע פעולת איבה שהוכר כסיעודי ברמה של 100%+;

(3) ילד נכה הזכאי לקצבת ילד נכה מאת המוסד לביטוח לאומי ברמה של 188%;

(4) מי שהוא מטופל סיעודי עקב פגיעה בעבודה, כהגדרתה בחוק הביטוח הלאומי, התשנ"ה-1995, התלוי לחלוטין בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היום יום.".

כאן יש הערה שלנו שצריך גם לבחון את העניין הסיעודיים שהם מעבר לגיל הפרישה.

"הוראת מעבר

2. אין בהוראות חוק זה כדי לפגוע בהחלטה שהתקבלה לפי סעיף 3א(ב1) כנוסחו בחוק העיקרי, בנוסחו ערב תחילתו של חוק זה.".

אני אסביר. עכשיו אנחנו מדברים במקרה של אוכלוסיות קשות ביותר. מדובר במקבלי קצבת שירותים מיוחדים, קרי אנשים שהם עד גיל 67 בלבד והם ברמה הגבוהה ביותר של שירותים מיוחדים. יש 3 רמות, הם בגבוהה ביותר. הם למעשה תלויים בעזרת הזולת בביצוע כל פעולות היום יום ובמשך כל שעות היום.

למה לא השאיר גם את זה לשיקול דעתו של השר?

כי השר לא רוצה, כנראה.

שירותים מיוחדים, בהגדרה זה עד גיל 67. הוא מדבר כרגע על המצב החוקי. עוד מעט ניכנס לזה.

לגבי קשישים צריך לטפל. לגבי נכי צה"ל ונפגעי פעולות איבה שהם 100 פלוס, זה במצב דומה, פחות או יותר, כנ"ל לגבי ילד נכה ולגבי נפגעי עבודה. האוכלוסייה שנשארת כרגע ללא מענה במקרה הזה היא אוכלוסיית הקשישים. נכון שצריך לטפל בזה.

במקרים האלה, במקרים הקשים ביותר, מרככים את התנאים עוד יותר משהיו קודם: אמרנו 8 שנים, אז זה לא 8 שנים אלא 12 שנים, וגם אם הוא לא התמיד אצל מטופל אחד 24 חודשים. כל עובד זר שעד 12 שנה בארץ ולא עבר ממטופל קודם, זאת אומרת שהתנאי של פעם אחת נשאר. למטופלים האלה שבאמת יש קשיי השמה מיוחדים בגלל שהם באמת במצבים הקשים ביותר, תוכל הוועדה ההומניטרית לאשר את המעבר של העובד הזר אליהם.

השר יוכל להתערב בעניין הזה. יש לו שיקול דעת.

כרגע לא. משאירים - - -

אבל ראיתי כאן - - -

השר רשאי לאשר.

מה שאתה אומר זה שכל - - -

לאותם תנאים. מציעים את אותו תנאי. זאת אומרת, אם הוועדה החליטה לא לאשר, אז השר לא יכול לאשר. אם הוועדה מחליטה כן – יש לו שיקול דעת.

אבל בחוק במקורו לשר יש את האינסטנציה - - -

אתה זה הבנתי.

אתה יכול להגיש ערעור לשר. הם שלחו את כולם - - -

שמחה, הבנתי. אנחנו מכירים את הנושא הזה.

כמובן שהחלטה של הוועדה ההומניטרית שלא לאשר בקשה כזאת נתונה לביקורת שיפוטית. אפשר לפנות בית הדין לעררים או - - -

זה תמיד. בית משפט תמיד ישנו בישראל. זה בסדר.

מה עם קשישים?

עוד לא.

למה רק 188 ולמה לא פחות? יש 112 שגם הם קשים.

הבנתי. בבקשה, שושנה.

אני לא מקבלת את האמרה שנאמרה פה שלקשישים אין מענה. לכל קשיש יש היתר והוא יכול להזמין עובד מחו"ל, הוא יכול לקחת עובד שנמצא בישראל עד 63 חודש, ואם מדובר בבני זוג, העובד יעבור מבן זוג אחד לשני ללא הגבלת זמן. כל התנאים שאמרנו בהתחלה, עד 8 שנים שהעובד נמצא פה, הקשישים יכולים לקחת גם את העובדים האלו לפנים שמשורת הדין.

רק ההקלה הנוספת שאמרנו פה היא עבור המקרים שלפי הניסיון של הרשות הם המקרים הכי קשים, המקרים האלה יכולים גם להגיע להיות קשישים בסופו של דבר. המקרים האלה יש להם את התוספת של עד 12 שנים וזה מתוך המקרים שבאו אלינו והבנו שהם הכי ייחודיים וקשים.

הקשיש הוא באותו מצב קשה. מה הפתרון לגביו?

יש קשישים במצבים יותר קשים.

אני גם רוצה להגיד שהחוק הזה הולך לכוון - - -

מה ששואל גם חבר הכנסת בגין וגם תומר הכניס בהערה זה שיש חולה במצב קשה אבל הוא לא קשיש, ויש קשיש שהוא גם קשיש וגם במצב קשה. זאת אומרת, יש לו שתי בעיות. בכלל, קשיש, גם בלי קשר לזה יש לו עוד מחלות. בכלל קשה להיות קשיש, יש מחלות אחרות.

האם מטופל שעונה לקריטריונים האלה, נניח שהוא ב-188% נכות והוא בגיל 80 – מה דינו?

אם הוא קיבל שירותים מיוחדים בגיל צעיר יותר והוא ממשיך - - -

לא. לא קיבל בגיל צעיר.

הוא עבר את גיל הפרישה. אין את אותו מבחן, אי אפשר להשוות - - -

אני רוצה להבין האם המבחן הוא בגלל שיש בחור צעיר ואנחנו מרחמים עליו או בגלל שהוא זקוק לזה.

גם עצם היותו של האדם עם המוגבלות צעיר, ופה הם יכולים יותר להסביר לי, זה גורם בעצמו לקושי כי הוא דם פעיל, יש לו משפחה, יש לו עוד דברים מסביב, לעומת ציבור הקשישים שיש להם, כמו שאמרנו, יש להם פה את האפשרות לקחת את העובדים עד 8 שנים, לא מתעלמים מהם.

אבל ראינו שלאוכלוסייה של האנשים הצעירים עם מוגבלות יש קושי נוסף. אני לא מומחית, יש פה אנשים שיכולים להסביר.

אולי זה להיפך.

אני חושב שזה בדיוק הפוך. אני חושב שבחור צעיר שהוא נכה ב-188%, מצבו יותר טוב מאדם מבוגר בגיל 80 שיש לו נכות של 188%.

התלונות שקיבלנו שיש קשיש ויש נכה, ואם תכניס את שניהם לאותה קטגוריה, רוב העובדים הזרים – לא יעזור, זה המצב – יעדיפו לעבוד אצל הקשיש ולא יעדיפו לעבוד אצל הנכה הקשה הצעיר, עם כל הסביבה שלו. זה מה שקיבלנו. לכן מצאנו את האוכלוסיות החריגות שם.

אתה אומר שאנחנו מייצרים פה תמריץ לעבוד אצל הצעירים. זו הסיבה.

כן. יש פה הטבה והקלה ואפשרות נוספת לעובדים זרים לעבוד בישראל, גם אם הם מעל 8 שנים ועד 12 שנים אם הם יעבדו אצל נכים צעירים שהטיפול בהם מורכב. גם בוועדת שושני זה נבדק ונקבע.

אפשר לייצר ספקטרום של תמריצים, לא חייבים רק את זה. אני שואל שאלה אחרת שמפריעה לי בעניין הזה. אני בא מזווית החולה, עד היום היו פונים לוועדה ההומניטרית, מי שהוועדה הייתה מקבלת ומי שלא – לא. אז היו באים ללשכת השר ובסופו של דבר השר היה נותן חנינה כללית.

הלכה למעשה העובדים האלה היו נשארים בארץ וממשיכים לטפל במטופלים. החוק הזה, כפי שאני מבין אותו, הוא הולך להחמיר את הבעיה. לא רק לא להקל, הוא הולך לעשות דבר הרבה יותר חמור, בגלל שהוא אומר שאם הוועדה ההומניטרית לא מקבלת את ההחלטה, השר לא צד בעניין, הוא לא יכול להתערב. אז מה הועילו חכמים בתקנתם? הרי כל מה שאני מנסה לעשות כאן זה לעשות משהו יותר חיובי, לא ללכת אחורה.

אם לא נעשה את התיקון הזה אז נישאר באותו מצב שאנחנו נמצאים בו היום.

אבל המצב היום, יחסית לתיקון, הוא יותר טוב.

תלוי איך אתה מסתכל על זה.

מהזווית של החולה.

אם לעשות הלבנה של 5,000 עובדים זרים כל שנה או שנתיים זה מצב יותר טוב, בסדר. אני לא יודע להגיד את זה. לדעתנו לא.

כל אחד יש לו את העבודה שלו, משה. אתה יודע, יש אחד שהתפקיד שלו זה עובדים זרים, זה מה שמעניין אותו, אתה מבין? אמרתי שכל אחד לנושא מזווית שלו, הזווית שלך היא לא להשאיר עובדים שהם - - -

לא, לא, לא.

אני אומר מה הגדרת העבודה שלך.

לא. ממש לא. הגדרת העבודה. אולי חלק מהגדרת העבודה של רשות האוכלוסין זה אכיפה כלפי עובדים זרים. לצורך העניין, האגף שאני עובד בו והמינהל שאני עובד בו, אנחנו רואים קודם כל את המטופלים הסיעודיים לפני שאנחנו מסתכלים בכלל על העובדים הזרים.

אני רוצה להתייחס למה שכבוד היושב-ראש אמר. בעבר היו תנאי סף. מי שנדחה על הסף, אנחנו עושים את זה באותו יום שמוגשת הבקשה כדי שהמטופל לא ייפגע. הוא כבר יודע באותו יום שהעובד שלו לא עמד בתנאי הסף. מה שעבר לשר היה רק מי שעמד בתנאי הסף.

כשעשו את ההלבנות הרחבות שנעשו בגלל הזמן שעבר ולא התקבלה החלטה - - - שנוצר, הם לא כללו את אלו שנדחו על הסף. גם היום, אלו שלא יעמדו בתנאי הסף ידעו את זה באופן מידי, ואלו שיצטברו - - -

כמה עובדים זרים בסיעוד יש היום בישראל?

למשה יש את כל הנתונים.

יש בסביבות 60,000 עובדים זרים, מתוכם בערך 47,000 חוקיים והשאר לא חוקיים.

כמה לא חוקיים בערך?

13-12 אלף.

זאת אומרת, בערך 20%, בגרוסו מודו. זה גודל הבעיה. מה זה לא חוקיים?

שעוד לא פנו לוועדה.

אם הוא עבר 5 שנים והמטופל אתו, אין בעיה?

לא, אין בעיה.

זה חוקי.

זה חוקי. זאת אומרת, הוא אמור לעזוב את הארץ אבל הוא נשאר כאן. במקומו אתה לא מביא עוד 12,000 - - -

לא בהכרח.

לא. אין דרישה לעוד 12,000. אם הייתה, אז - - - בענף הסיעוד.

אני מניח שאף אחד מהם לא יושב כאן ומוכר עגבניות.

אני לא יודע. אני לא מניח את זה לגמרי. יש עובדים סיעודיים שנתפסים עובדים בעבודות שהן לא עבודות סיעוד.

אבל זאת בעיה אחרת, כמו שיש עובדים אחרים בחקלאות שהולכים לעבוד במסעדות. זאת שאלה אחרת. ברגע שהמפקח עוצר אותו ורואה שאין לו מטופל, אז הוא אומר לו: אדוני, נא לעלות על המטוס ללכת הביתה. כמה לא עוסקים בסיעוד, לדעתכם?

מתוך העובדים הלא חוקיים? אני לא יודע להגיד לך. אני יכול להגיד לך שמי שעוסק בסיעוד יכול לפנות לוועדה ההומניטרית. יש לנו כמה אלפי בקשות - - -

יש עוד דחיות על הסף. תגיד כמה דחיתם על הסף.

אבנר, אל תתעמת אתו.

הוא לא מתעמת אתי. זה בסדר.

אתה אומר 12,000 עובדים נמצאים פה במצב לא חוקי והיינו צריכים להחליף אותם. איך שושנה אומרת? יכול להיות שגם הם בסוף יצטרכו עובד זר שיטפל בהם, נכון? אם אלה יגיעו לוועדה הומניטרית בכפוף לכל הסיכומים האלה, מה יקרה?

ייבחנו. מי שעומד בתנאים – ייכנס לוועדה ומי שלא - - -

לא. הוא לא ייכנס לוועדה אם הוא לא כדין. הואל כדין, אז הוא לא יכול ללכת - - -

מה קורה אתם? ה-12,000 האלה, הרי אתם אומרים שהשר מפרמל את כולם אחת לתקופה.

אם מישהו פונה - - -

אם הם פנו לוועדה.

זאת אומרת, ה-12,000 האלה בכלל לא פנו לוועדה, או שפנו ונדחו?

הם לא פנו.

רובם לא פנו. יכול להיות שנדחו קצת על הסף ויכול להיות שחלק פנו ועדיין לא קיבלו תשובה. אבל רובם לא פנו.

הם לא יכולים לפנות. הם פה שלא כדין.

היום הם יכולים, תומר.

בעתיד הם לא יוכלו לפנות בכלל.

בעתיד הם לא יוכלו לפנות. זה נכון.

היושב-ראש, יש כאן - - - על הסף בכל המקרים האלה.

יש פה - - -

שמחה, את רוצה להחליף אותי כמה דקות, אני אצא? אז תני לי. הבטחתי לה שאני אתן לה את זכות הדיבור. לא אלך מפה היום.

יש פה הורים לילדים שנדחו על הסף.

יש לי שאלה אולי אפיקורסית מבחינתי: מה עשיתם עם העובדים האלה?

איזה עובדים?

ה-12,000 שלא חוקיים.

עובד זה לא חוקי שנתפס כשהוא לא עובד בסיעוד, מרחיקים אותו.

המקרה שלי הוא כזה שמאוד מפריע לי. יש לי עובדת מאוד טובה כבר שנה אחת. כשחיפשתי עובדת, היה לי ממש קשה לחפש כי באמת הסיפור הזה שהעובדים שלנו מחפשים קשישים. כל אחת אמרה לי: חשבתי שאת קשישה, זה לא מתאים לי. זה היה מאוד מאוד קשה לי.

מצאתי עובדת מאוד נחמדה, מאוד טובה אלי, שמאוד מתאימה לי. הבעיה היא שאני לא יכולה לסדר לה אישור עבודה בגלל שבעבודה האחרונה שלה כפו עליה לחתום שזו עבודה אחרונה שלה.

אנחנו נכנסים לסבב השני כבר. היא כבר פעם שלישית עוברת. לא פעם שנייה, פעם שלישית.

זה מה שלא פייר, דוד. שני המקרים הקשים האלה, ויש לי עוד מקרים – עובדים שכאשר הם הולכים לקשישים, החברות ממהרות אותם לחתום על טפסים כדי החולה הקשיש יקבל את הביטוח הלאומי. מה שמעניין את הקשישים זה עובד שיקבל מיד את הביטוח הלאומי. אחרי חודש וחצי-חודשיים היא עזבה את הקשיש מסיבות מוצדקות - - -

שמחה, אני מכיר את הנושא. יש לי שאלה אחרת. הרי בסופו של דבר אנחנו מאפשרים אופציה אחת להמשך – זה כל הרעיון כאן – זאת אומרת, נניח שעובד עבר את ה-63 חודשים, וכמו ספרה כוכבה, פתאום הוא נתקל בכוכבה שאמרה לו, אמרה לה: בואי תעבדי אתי. למעבר הראשון אמרו: יאללה, בסדר. עכשיו המעבר השני. נניח שכוכבה נתקלה בו במעבר השני, הוא בארץ כבר, נגיד, 9 שנים - - -

היא 6 שנים.

אז איפה הבעיה?

הבעיה שלא רוצים לאשר לה - - -

היא לא יכולה לגשת.

היא לא קיבלה ויזה.

מתי היא חתמה?

כפו עלי לחתום - - -

מתי?

בעבודה האחרונה שלה.

מתי היא הגיעה אליך, אחרי 6 שנים?

כן. אחרי 6 שנים.

היה לה מעבר לפני - - -

הגישו עליה ועדה פעם אחת. היא לא הספיקה לממש ולקבל ויזה – נפטר המעסיק כנראה, ואז היא הגיעה אליה.

תנו לה לספר, היא תסביר.

תסבירי לי. לא הצלחתי להבין. היא באה לארץ למטופל מסוים שהזמין אותה. התחילה לעבוד אתו – כמה שנים היא עבדה אתו?

3 שנים אצל אישה.

האישה נפטרה והיא עברה - - -

היא עברה לעוד מטופלת.

כדי לעבור לעוד מטופלת היא צריכה אישור של מישהו?

לא.

לא. היא במסגרת האישור שלה עברה למישהי אחרת.

היא עברה למישהי אחרת שהיו לה בעיות נפשיות והיא אפילו סבלה מאלימות.

כמה זמן היא עבדה אצלה?

חודשיים. שם היא הייתה חייבת לחתום שהיא העובדת האחרונה.

היא רצתה לעזוב אותה?

לא הייתה לה ברירה כי - - -

לא משנה, אני לא נכנס לזה. היא רצתה לעזוב אותה, ואז בגלל שהיא רצתה לעזוב אותה אמרו לה: תקשיבי, אנחנו נאשר לך מעבר בתנאי שזה יהיה המעבר האחרון. זה מה שאת אומרת לי.

לא. היא עזבה אותה ואז אמרו לי - - -

- - -

טוב, הבנתי.

כבוד היושב-ראש העיקרון פה זה שהיא לא קיבלה ויזה. כל המקרים הקשים שלי הם עובדות שניסו לעבוד אצל קשיש ויש כאלה חודש, יש כאלה שחודשיים, אבל החברות מחייבות אותן לחתום כיוון שהחולה צריכה את החוק סיעוד. ההבדל בין הנכים הוא שהנכים - - - יותר זמן כי אנחנו מקבלים את הקצבה מביטוח לאומי ישר לידיים.

כשעוברים מקשיש לנכה, ועוד לא קיבלו ויזה, לא שיש לה ויזה - - - זה עדיין בתקופה שהיא יכולה לעבור אבל מה קורה? לא היה שר, התחלפו שרים, והרשימה הזאת נשארה אצלם במחשב והשר חתם גלובלית על כל אלה שהיו אז במחשב והעובדת כבר לא הייתה שם. אישר עובדת שלא קיימת במקום.

לא, אישרנו, השר בכלל לא בודק. לפי החוק שלנו זה היה כשהשר - - -

זה מקרה פרטני.

שמחה, הבנתי.

אולי אפשר לתת לגברת פה לפני את זכות הדיבור?

בבקשה.

אני גרה באלי"ן ואני אמורה להשתחרר עוד חודשיים. רציתי לדבר - - -

אני לא שומע. תתקרבי לרמקול בבקשה.

אני אמורה להשתחרר מבית חולים אלי"ן בעוד חודשיים. היו לי מטפלות שלא היו מתאימות. איך שמצאתי את - - -, היא מאוד אחראית ונעימה וחרוצה. באמת מה שחיפשתי. והיא יודעת את העבודה ממש. - - - והיא מוכנה לעבוד אצלי. הבעיה שהיא - - - אצל מישהי ועברה למישהי אחרת - - -

העובדת עבדה 6 שנים אצל מישהי ברצף. הלכה, כנראה, לוועדת חריגים אחת.

ואחרי זה, איך שהיא הגיעה למישהו אחר בוויזה – איך אומרים?

ויזה הומניטרית.

כן. לשנייה - - -

היא עשתה ויזה הומניטרית. היא עבדה 6 שנים אצל מעסיק אחד שנפטר. היא עבדה כחוק, בלי ויזה הומניטרית. הלכה לעשות ויזה הומניטרית, וייתכן שמלאו לה 6 שנים בארץ, ותוך חודשיים נפטר המעסיק. היא אפילו לא הספיקה לקבל את הוויזה. ואז היא הגיעה לגברת הזו.

איך היא הגיעה?

לא מאשרים לה כי היא הגישה כבר פעם אחת.

הבנתי. נירית, הבנתי את העניין הזה. עוד מעט אני אשאל אותם.

אני 18 שנים נמצא בתחום הזה ואני יכול להגיד לך שאני מטפל בכל הספקטרום, מגיל שנה ועד גיל 120. אם היו משכילים מלכתחילה לתת ללשכות לנהל את כל הנושא של הוועדה ההומניטרית, זאת אומרת, שהם יהיו הפילטר הראשוני, כמובן אחרי שייקבעו פרמטרים כאלה ואחרים, הגברת הנכבדה שיושבת פה מימיני לא הייתה מגיעה לסיטואציה כזו.

אני יכול להגיד לך שיש לי מטופלים יותר מורכבים או לפחות לא פחות מורכבים ממנה שיש להם עובד גם לא דרך ועדה הומניטרית. הכול שאלה של איך מנהלים את הדברים.

הבנתי, יריב.

ברשותכם, יש לנו 7 דקות לסיום הישיבה.

יש לי פה שלושה הורים שבאו - - -

יש לנו 7 דקות לכן ניתן דקה לכל אחד.

יש את זוהר גווילי.

אבנר, בוא תנהל לי את הישיבה.

אנשים פה נמצאים במצוקה.

בבקשה, דקה לכל אחד.

אני אימא לשתי בנות מיוחדות, נכות בכיסא גלגלים, מוגבלות שכלית, לא מדברות, סיעודיות לחלוטין. אתה מציין את המילה חולה כל הזמן, אז יש גם ילדים שהם מוגבלים לחלוטין. הם לא חולים, אבל אלה החיים.

הייתה לי במשך שנים מטפלת אחת על השם של הילדה הבוגרת, הילדות גדלו, לסעוד אותן זה קשה מאוד. רק פה בוועדה כל הזמן הייתי צריכה לצאת ולהיכנס. ניסיתי להביא כמה פעמים עובדת לבת שלי הצעירה, זו דנה. מעבר לכל המוגבלות הפיזית, השכלית והכול, גם יש לה אוטיזם. יש לה גם בעיות פסיכיאטריות. היא לא ישנה בלילות, היא תחת תרופות פסיכיאטריות.

כל עובד שמגיע – בורח. ואני מצדיקה אותו. מצאתי חברה של העובדת שלי. יש לי עובדת אחת – עכשיו צריך לקחת בחשבון שאנחנו לא מקבלים ביטוח לאומי כמו קשישים או כמו מבוגרים – אני מחליטה לשלם עוד משכורת, וזה אומר משהו: כמה מצוקה יש.

מצאתי מישהי שמוכנה להישאר בלילות עם דנה. ודנה, וואלה, פעם ראשונה רגועה. ואז היא נדחית על הסף ואני אפילו לא יודעת, אני באמת לא מכירה את הדברים האלה עד הסוף. מסתבר שהאריכו לה לאיזושהי קשישה.

אז הקמתם ועדה הומניטרית שפיקששה הכול, כי יש פה מקרה הומניטרי, אבל אין לו שום דרך להישמע ובאמת להיות הומניטרי. זה מה שצריך לחשוב פה בסופו של יום, תעשו את זה הומניטרי באמת ולא כמי שרוצה עוד שנתיים להישאר בארץ.

תקשיבו לסיפורים עד הסוף כשיש מקרה של מישהו שהביא כבר 3 עובדות וכולן בורחות. אגב, גם העובדת שיש לי היום כבר 10 שנים, לפניה היו לי 8 עובדות במשך שנתיים, כל אחת ברחה, עזבה אותי, יצאו לחופש ולא חזרו, ברחו לי בקיץ ותקעו אותי באמצע יום עבודה, בקיץ עם שתי הילדות בבית. שום דבר.

אז מטריד אתכם זה שהים יקבלו פה אחר כך תושבות? תטפלו בזה, למה להציק לנו? אתם יודעים כמה אנחנו – דיברו פה מ"קו לעובד" – אתם יודעים כמה ברחו לי ואחר כך תבעו אותי מ"קו לעובד", החצופות האלה?

איך הדמות החלשה? מה אתנו? אני אימא לשתי ילדות נכות לגמרי, מנסה לעבוד משרה מלאה, בעלי עובד כדי לא ליפול בקטע הזה כנטל על המדינה, ואז דוחים אותי על הסף כי זה לא עומד באחד, שתיים, שלוש, ארבע? יש פה אנשים - - -

זוהר, הבנתי.

תודה וסליחה.

את ריגשת אותי בדברים שלך. במקרה שלך, הייתי מבקש שתתני לי את הפרטים אחרי הישיבה, אני אזמן פגישה אתך ועם נקש כדי לראות את המקרה הספציפי שלך בגלל שאני רואה אותו כדבר מאוד קשה. זה קשה מעבר לקושי הרגיל. אז תשאירי לי את הפרטים ואני אנסה להיכנס לעניין.

אנחנו המציאות. כל הפרוטוקולים, זה לא - - -

למה את מפריעה לי? קיבלת את זכות הדיבור? אני שומע את המציאות.

אני נמצאת כאן בשם - - -

תתקרבי למיקרופון, הדס.

תעשו את זה קצר בגלל שאין הרבה זמן ואני רוצה לשמוע את כולם.

אני נמצאת כאן בשם משפחת גלנר. אני מאוד מתחברת לדברים שנאמרו. הסעיף הזה שאנחנו מאוד מברכים עליו, נועד לתת מענה למקרים הקשים והמורכבים ביותר. מר אשר גלנר הוא כבר בן 71 ולכן הוא לא ייפול לחריגים שיש כאן כרגע.

מדובר באדם ששוקל למעלה מ-200 קילו, עם אלצהיימר, עם בעיות נוספות, עם התפרצויות זעם. הוא מסוג המקרים - - -

הבנתי, הבנתי.

אני אגיד מה אנחנו מבקשים להוסיף - - -

לא, לא. הבנתי. תאמיני לי, הבנתי.

אני רק רוצה לציין את ההתייחסויות הקונקרטיות שלנו ללשון החוק. אם אנחנו לא מוסיפים סעיף שאומר או שמטופל שנמצא במצב קשה של משקל קיצוני מאוד של למעלה מ-160 קילו - - -

הבנתי. תודה, תודה. אני עוד מעט אסכם על זה.

עוד משהו נוסף. למעשה, לפי סעיף 2 יש הוראת מעבר שאומרת שכל מי שעניינו כבר נדון, לא תתקבל החלטה חדשה. ואז כל אותם אנשים כמו - - - לא יקבלו את המענה שהצעת החוק - - -

הבנתי. תודה. אני עוד מעט אסכם ואז תביני.

לצדי יושבת אחותי. אנחנו כאן לספר את הסיפור שלנו. יש לנו אימא בת 90. העובדת העכשווית שלנו נמצאת בוועדה הומניטרית בתהליך. חווינו במשך 4 שנים גיהינום אמתי שנתן אותותיו גם על המשפחות של כל אחת מאתנו ועל העבודה.

אימא שלי היא סיפור קשה. היא עברה אירוע מוחי, יש לה בעיות תקשורת. כל העובדות ברחו. יש לנו כרגע עובדת שאולי הידיעה שלה שהיא נמצאת בוועדה מחזיקה אותה עם אימא שלי, מה שנותן לנו חופש לקיים את החיים שלנו ואת המשפחות שלנו בצורה סבירה. לכן אני מצטרפת כאן - - -

תודה. הבנתי.

את מוסיפה משהו או שעוד מקרה דומה?

מוסיפה כעובדת סוציאלית במט"ב. נא להכניס את הקשישים הסיעודיים הקשים גם - - -

תודה, תודה.

יש פה הצטרפות של משרד הרווחה לעניין.

מצוין.

מר אבנר, בבקשה.

אני רוצה שהורים - - -

אל תגיד לי מה אתה רוצה. יש לך משהו לומר?

אני מבקש דבר אחד: שהוועדות ההומניטריות יהיו באמת הומניטריות. שלא יחליטו רק פעם אחת. צריך יותר מפעם אחת. זה לא הולך ככה. זו הבקשה שלי ממך באופן אישי.

אתה אומר שבעצם לבוא למקרה ולא למספר הפעמים.

למקרה. בדיוק. לא למספר הפעמים. ולתת לשר סמכות.

בסדר.

בבקשה, אבל באמת 30 שניות, אין לנו הרבה זמן.

שלום. אני אימא לילד נכה במצב סיעודי מורכב עם 188% נכות. גם לקח לנו המון זמן למצוא מישהי שבכלל תסכים. הם היו מגיעים אלינו ועושים לנו ראיונות עבודה אם הם בכלל רוצים לבוא לעבוד אצלנו. זה לא ההיפך. זה לא שיש היצע ואני יכולה לבחור את מי שאני רוצה. הם באים אלי, עושים לי ראיון עבודה אם הם בכלל רוצים לבוא לעבוד אצלנו.

אפשר להגיד שכמעט מאה אחוז בכלל לא רוצים להתעסק עם ילדים, גם בגלל שהם ילדים והעבודה אתם יותר קשה, גם בגלל שכביכול אנחנו ההורים על הראש שלהם כל הזמן. במקרה של הבן שלי זה גם עבודת לילה, הוא מחובר למוניטור. החיים שלו על כרעי תרנגולת, הוא יכול למות בכל רגע. יש לנו ערכת החייאה שהולכת אתנו לכל מקום שאנחנו הולכים.

צריך באמת עובדת זרה שחוץ מזה שהיא תהיה אחראית ושתהיה אנושית ושתרצה גם לעבוד אתנו. יש לי כזאת. העניין הוא שלפי כל החוקים שלכם, אני לא אמורה לקבל אישור על עובדת כזאת. על זה אני רוצה לדבר.

יש מקרים חריגים שהם מעבר לחריגים. אין לנו למי לפנות. אין לנו מי שיעזור לנו. אני לא מחפשת רחמים. אני לא רוצה להתמסכן. אני רוצה לגדל את הילד שלי בבית, לא רוצה לזרוק אותו במסגרת. אני רוצה לגדל את הבן שלי בבית.

מלכתחילה בחרתי להביא אותו הביתה. הבאתי אותו מונשם הביתה. אין לי שום רקע רפואי, הבאתי אותו מונשם הביתה ואני לבד פשוט שיקמתי אותו ויתרתי על החיים שלי כדי לגדל את הבן שלי. אני מבקשת ממי שיכול לאפשר לי להביא עזרה כדי להמשיך לנהל חיים כמה שיותר נורמליים במסגרת המגבלות.

תודה רבה. אני מעריץ אותך, באמת. חנקת אותי.

בבקשה, משפט אחרון תגידי ואני אסכם.

אני אימא של תמיר. אתם רואים את המקרה. זה ברור שנורא קשה שמטפלות רוצות להישאר בתוך משפחה עם ילדים. אנחנו באופן אישי מצאנו מישהי. היתרון שלה הוא שיש לה ניסיון בעבודה. היא יודעת לעבוד עם נכים, וזה יתרון גדול כי אנחנו מחפשים את המקצוענות בכל עבודה שאנחנו מעסיקים.

כשיש לה - - - שהיא עבדה עם נכים, אז יש לה את המקצוענות וזה בא לידי ביטוי בעבודה האישית עם הילד. זה נותן לי יתרון עצום, אני מתפנה גם לצאת לעבודה, גם מתפנה כאימא לילדים שלי, לילדים האחרים בתוך הבית, ולנהל סוג של חיים נורמליים. זה היתרון שיש לה, המקצוענות. האינטרס הזה שהיא יכולה לעבוד עם נכים ובשביל זה להישאר בארץ, זו נוסחה שעובדת.

תודה.

אני מחזק אתכם, את כל המשפחות. אני גם לרשותכם כאן במקרים החריגים, כל אחד שמרגיש שנעשה לו עוול, תפנו אלי. אני מנסה לעזור. נקש יודע כמה אני מבלבל לו את הראש כמעט על בסיס שבועי על מקרים - - -

גם אני.

גם החבר'ה פה. בגלל שאני מאמין שכל אדם הוא עולם ומלואו. כל משפחה, אני אומר תמיד, זה העולם. איך אני אומר תמיד, שכל אחד יחשוב שזה הוא, שזה הבן שלו, שעכשיו זה אבא שלו והוא צריך לקבל את ההחלטה לגביו.

אני רוצה לסכם, אין לנו הרבה זמן. לגבי החוק, אני לא מגובש בנושא. העסק הזה בכלל לא מגובש. אנחנו לא נצביע היום על כלום. אני אעשה ישיבת עבודה ואזמין גם את שולי וגם את נקש ויכול להיות שאני אבקש להזמין את ההורים בגלל שהסיפורים שלכם העלו אותי עוד דרגה, במיוחד כשמדובר על שניים, אני לא מבין בכלל איך. זה כשלעצמו חריג של החריג.

צריך להבין, רשות ההגירה הם אנשים טובים. הם קמים בבוקר והם רואים בעיה אחרת בגלל שהקימו אותם בשביל זה, אז הם עושים את העבודה. אבל מצד שני, אנחנו אורים את מה שקורה כאן ובסוף אנחנו צריכים לטפל גם בילדים המוגבלים וגם בחולים. זה התפקיד שלנו כחברה.

ובקשישים.

ובקשישים, אמרתי. בוודאי.

באינסטינקטים שלי, אני אומר להם את זה גם, עדיף שיסתובבו 2,000 איש אפילו בארץ ככה והעיקר שכל ילד וכל קשיש וכל מוגבל יקבל את הטיפול. בוודאי שמבחינת עלות/תועלת ככה אני רואה את הדברים. אני אזמן פגישת עבודה בעניין הזה ואנחנו נמשיך ללבן את הסיפור הזה ורק אחרי זה אני אכנס דיון נוסף. אם יש לכם בעיות ספציפיות, תגידו לי, אני אפנה אליהם באופן אישי.

תודה רבה לכם ויום טוב.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.