הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 541

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, כ"ו בסיון התשע"ז (20 ביוני 2017), שעה 11:30

במסגרת ציון יום הוקרה למוסיקה הישראלית בכנסת: על סדר היום- שילוב וטיפול באמצעות מוסיקה לילדים בעלי צרכים מיוחדים וילדים בסיכון

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

מירב בן ארי – מ"מ היו"ר

אילן גילאון

יעקב פרי

אילן שמש - סגן מנהל אגף חינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך

פנינה אלתר - מפקחת ארצית, אגף חינוך מיוחד, משרד החינוך

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

אהרן רוני הופמן - מפקח ארצי, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

ד"ר אתי סממה - ראש האגף מדיניות טכנולוגיות רפואיות, משרד הבריאות

פרופ' תמר רונן רוזנבאום - דיקן הפקולטה למדעי החברה, אוניברסיטת תל אביב

רויטל לן כהן - עו"ד, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

הניה מרמורשטיין - מנהלת עלה, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

שרה אלבז - מנהלת עמותת סולמות, מוזיקה לשינוי חברתי

יהושע פסטרנק - יו"ר התזמורת הפילהרמונית הישראלית לשעבר, עמותת סולמות, מוזיקה לשינוי חברתי

יואב הדרי - תלמיד בסולמות, מוזיקה לשינוי חברתי

דוד ברגינסקי - סולמות, מוזיקה לשינוי חברתי

שירלי וינר - מייסדת ומנכ"לית עמותת אימג'ן

רועי טל - מייסד ומנהל מקצועי, עמותת אימג'ן

יחיעם שרלו - מנהל כפר הילדים נווה מיכאל, אמונה

יצחק שחק - פעיל חברתי, "טוב לכולנו"

דן קדרון - תנו יד לחירש ונכים למען נכים

אורון אזולי - מוזמן/ת

עידו סיטבון - מוזמן/ת

תמיר בר - מוזמן/ת

תמר אברמוביץ - שדלן/ית (פוליסי בע"מ), מייצג/ת את סולמות, מוזיקה לשינוי חברתי

אתי שבתאי

אהובה שרון, חבר תרגומים

במסגרת ציון יום הוקרה למוסיקה הישראלית בכנסת: על סדר היום- שילוב וטיפול באמצעות מוסיקה לילדים בעלי צרכים מיוחדים וילדים בסיכון

אני מתכבדת לפתוח את ישיבת ועד העבודה, הרווחה והבריאות. הום ה-20 ביוני 2017, כ"ו בסיון התשע"ז. אני אחליף את יושב ראש הוועדה, אלי אלאלוף, בניהול הוועדה. הנושא בו אנחנו דנים הוא במסגרת ציון יום הוקרה למוסיקה הישראלית בכנסת והוא שילוב וטיפול באמצעות מוסיקה לילדים בעלי צרכים מיוחדים וילדים בסיכון.

נברך כמובן את חבר הכנסת פרי שמוביל את כל היום הזה בוועדות הכנסת ובאירוע מרכזי כאן היום באודיטוריום.

לפני הכול, יושב ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי אלאלוף, רוצה לומר כמה מלים.

תודה יושבת ראש הוועדה. תודה לחברים שלי, יעקב ואילן. תודה ליעקב על היוזמה הנפלאה. לצערי אין לנו הרבה דיונים יפים כמו הדיון שאנחנו מקיימים עכשיו אתכם בוועדה. אנחנו מתמודדים עם נושאים קצת פחות משמחים אבל שבסוף עושים טוב לחברה, אם זה בבריאות, אם זה בתעסוקה, אם זה ברווחה וכל אחד מהנושאים הוא מספיק כבד כדי לעזור לתושבים שלנו, לאזרחי המדינה, להרגיש טוב במדינה שלנו כאשר אנחנו רק רוצים לשפר את תנאיהם.

בעיני המוסיקה זה היום הטרנד החדש בבית שלי כי אשתי מאז שיצאה לפנסיה, היא לא יודעת להפסיק לשיר והמצב שלה הוא פשוט מדהים. אתם לא יודעים מהי מוסיקה בבית שלי. היה לנו פסנתר, קנינו פסנתר לבן שאף פעם לא השתמש בו, אבל מוסיקה הייתה ביום יום, אבל מאז אשתי פנסיונרית, היא מכורה לנושא הזה במיוחד בקרב ילדים בסיכון וילדים בכלל והיא אוהבת להביא להם את המוסיקה.

תרשו לי להגיד בנימה אישית. אני יליד מרוקו, מי שלא מרגיש במבטא שלי, רק חמישים שנים בארץ. הדבר הכי חשוב בעיני במוסיקה זאת היכולת ליהנות מהרבה סוגים של מוסיקה. אני לא יודע להגיד על מוסיקה שהיא לא טובה. אין דבר כזה. אנחנו לצערנו במדינה שלנו מקטלגים את המוסיקה. כשהגעתי לפני כחמישים שנים לאוניברסיטה העברית כסטודנט, רצינו לעשות ערב למוסיקה המרוקאית המסורתית, שהיא בעצם אנדלוסית. אז לא היו כמו עכשיו כל התזמורות האנדלוסיות שקיימות בארץ ועושות עבודה מדהימה, ורוב הכלים, המיתרים, הם בניגון של עולים מרוסיה. השילוב הזה הוא אגדה מדהימה. כשאמרנו את זה לאוניברסיטה, אמרו לנו: השתגעתם? מוסיקה ערבית כאן באוניברסיטה העברית? לצערי לא התקבלנו מאוד יפה. בסוף הלילה, בא המנהלת ואמרה: סליחה על הבושה אבל אני לא רציתי לתת לכם את האולם הזה אבל כל כך יפה וחבל שאנחנו לא מכירים.

אני מאחל לך יעקב, בבקשה, תמשיך בזה ותאפשר שהמוסיקה של כולנו תבוא לארץ ותתבטא רק בשמחות. תודה רבה.

אני מתנצל שאני יוצא.

(היו"ר מירב בן ארי)

תודה רבה ליושב ראש הוועדה.

חבר הכנסת יעקב פרי.

תודה לאלי שלצערנו עזב אותנו אבל כמובן התברכנו ביושבת ראש ועדה מהיותר נחמדות שיש בכנסת.

גבירותי ורבותיי, אנחנו מציינים היום את יום ההוקרה לזמר העברי ולמוסיקה הישראלית בסימן של חינוך מוסיקלי משמעותי. מי יותר טוב להציג את נושא החינוך המוסיקלי המשמעותי מאשר הנושא הזה של שילוב וטיפול באמצעות מוסיקה בילדים בעלי צרכים מיוחדים, ילדים בסיכון, ואני מאוד מאוד שמח להביא את זה פעם נוספת לקדמת הבמה בכנסת. עצם הבאת הנושא, יש לו חשיבות למודעות, להבנה ולקידום הנושא.

כפי שוודאי ידוע לכולכם, נושא המוסיקה קרוב ללבי. אני חושב שהמוסיקה תרמה לקריירה או לקריירות שלי, אם זה בתחום הביטחוני ואם זה בתחום העסקי, יותר מהרבה הרבה דברים אחרים. אבל את ההרצאה הזאת אני אחסוך מכם עכשיו. אני כבר אחתוך ואומר ששלל מחקרים, כמעט אין סוף מחקרים, מוכיחים שלמוסיקה יש השפעה חיובית, יש כאלה שיגידו אפילו ממגנטת, על תלמידים, על שיפור ההישגים, על שיפור ההתנהגות, על הכישורים החברתיים, על תרומה כללית להתפתחות. לסם המוסיקלי, לחומר המוסיקלי, יש השפעה שלטעמי אין לה אח ורע ואנחנו עוד מעט נשמע כאן את הנציגות והנציגים שיוכיחו את מה שאני אומר.

אני מאמין שמדינת ישראל לא לוקחת על כתפיה מספיק, ואני אומר את זה בהרבה מאוד עדינות ומשתדל לא להיות בוטה, את היוזמות החברתיות האלה, את היוזמות של הטיפול בנוער, בנערות ובנערים האלה. המדינה הייתה הרבה יותר צריכה לאמץ את העניינים האלה אל חיקה ובסוף מדובר גם בכסף. לטעמי, כספים קטנים. כשאתה מסתכל על העוגה הכללית – וחס וחלילה אני לא רוצה להצביע ביום שהוא מבחינתי יום חשוב וחגיגי ולומר בזבוזים או לא בזבוזים – מדינת ישראל יכולה להרשות לעצמה להעביר לסולמות ולאימג'ן ולהרבה מאוד ארגונים שגם מיוצגים כאן היום, הרבה יותר כסף, הרבה יותר סיוע ועל ידי כך גם להגביר את המספרים.

אני הסתכלתי על המצגות – ואת אימג'ן אני מכיר יותר טוב – ואתמול בערב עברתי על המצגת של סולמות, זה דבר פשוט מדהים. הוא מדהים גם בהיקף שלו וגם בגיוון שלו. אני מאוד מצטער שמדינת ישראל לא משכילה. ארך לי שנה וחצי לנסות ולהעביר חוק בנושא של קונסרבטוריונים, כמובן בגלל שאני חבר האופוזיציה לא אישרו אותו אבל זה פשוט חשוב כי זאת הדמוקרטיה ואין לי טענות על כך, אבל הצלחנו להעלות או כמעט להכפיל את התמיכה של משרד החינוך בקונסרבטוריונים שזה דבר מבורך. לא יכול להיות מצב במדינה כמו מדינת ישראל שכל ילד וילדה רגילים, לא רגילים, עם צרכים, בלי צרכים, לא חשוב מי, ירצה ללמוד מוסיקה ואנחנו לא נאפשר לו או בגלל שלהורים אין אפשרות לשלם את שכר הלימוד או בגלל שהוא צריך איזשהו חוג מיוחד.

אני חושב שאפשר להגיע לזה וצריך להגיע לזה. אני חושב שדווקא מדינה כמו מדינת ישראל צריכה לאמץ את זה.

אני רוצה להודות לגברתי יושבת הראש, לכם הנציגים והנציגים שהגיעו להציג את הדברים, לחברי שהוא ידיד וגם יושב לידי במליאה.

ומעריץ. לא רק ידיד. אני עושה לו את הקולות בהופעה.

חבר כנסת מופלא, חבר הכנסת גילאון. אני מאוד מקווה שהיום הזה יתרום את מה שאני מקווה שהוא יתרום גם להעלאת המודעות, גם להגברת החקיקה ובסוף גם לתוצאות.

אני אאלץ בעוד כרבע שעה או עשרים דקות לצאת לדיון בוועדה אחרת, כך שאני אשמע מה שאני אספיק לשמוע ואני מתנצל מראש. תודה.

תודה רבה חבר הכנסת פרי על היום החשוב הזה. חבר הכנסת גילאון, אתה רוצה להתייחס עכשיו?

רק כמה מילים כי אני הולך לוועדת חינוך באותו עניין כי יש לי שם איזושהי הצעה. אני אטען טענה מאוד קצרה. אנשים שעוסקים בצלילים הם תמיד אנשים יותר טובים מאנשים שלא עוסקים בצלילים. שזה יהיה ברור לגמרי. גם יענקל'ה – את קצת צעירה לזה ואני לא יודע אם את זוכרת – וגם אני, אנחנו חניכים של שיעור לזמרה בבית הספר. אני זוכר שבבית ספר לימדו אותנו את השיר שיר מולדת שאלי מוהר אומר שאז בבית הספר על הקיר תמונה, האיכר חורש בה את האדמה, וזה משפט אלמותי שאף פעם אני לא אשכח אותו. האיכר יצמיח לנו לחם כדי שנהיה גדולים. זה דבר מדהים משום שהיום אין חשיבה כזאת במדינה שלנו שהיא כל כך צינית, שהיא כל כך מפקששת את האוצר הבלום הגדול ביותר שיכול להיות למדינה, של תרבויות שונות. הרב תרבותיות היא האוצר הגדול ביותר שלו לקחנו את כל הצלילים ואת כל הריחות ואת כל הטעמים ואת כל הצבעים והיינו עושים רמיקס של תרבות ישראלית מקורית אחת, זאת הייתה התרבות המופלאה ביותר בעולם. אנחנו משתמשים כקרדום כדי לנגח קבוצה אחת את הקבוצה השנייה וזאת טעות וזה חבל. זה עולם ציני אינסטרומנטלי. אל מול עולם אינסטרומנטלי, אין דבר יותר טוב מזמר עברי.

לכן אני מציע לכם קודם כל להיכנס לפייסבוק ולראות את יענקל'ה שר ואנחנו מלווים אותו. כדאי לכם.

תודה רבה חבר הכנסת גילאון. אנחנו נתחיל עם עמותת סולמות שהבנתי שיש לכם מצגת.

מנהלת סולמות – מוסיקה לשינוי חברתי בתזמורת הפילהרמונית הישראלית.

אני מקווה שהמצגת מיד תעלה. לכל ילד יש זכות ללמוד נגינה ושירה. יעדה של סולמות הוא לבסס את המוסיקה והנגינה בכלי כזכות בסיסית לילדים הנמצאים במצבי סיכון וליצור עבורם חלון הזדמנויות ליצירתיות, התפתחות והשתלבות בחברה בעתיד. למוסיקה יש כוח מופלא להוציא ממעגל המצוקה.

אני שמחה שהמצגת שלנו עלתה.

כאשר נותנים לילד עני כלי נגינה, איננו עני עוד. אלה דבריו של חוסה אנטוניו אבראו, מייסד אל סיסטמה ונצואלה. אל סיסטמה ונצואלה, זאת תכנית הוראת מוסיקה להמונים שהוקמה בשנות ה-70 בוונצואלה ולמדו בה מאות אלפי ילדים. יש שם מערכת שלמה שקשורה במערכת הרווחה בוונצואלה. ילד שנכנס למעגל הנגינה, הוריו קיבלו עבודה מהמדינה. הם לקחו ילדים מהרחוב, הכניסו אותם לבתי הספר, השאירו אותם בשעות אחר הצהרים לנגן חמש שעות נוספות כל יום והילדים היו כרטיס הכניסה לחברה ולמעגל העבודה של ההורים.

סולמות הוקמה בהשראת אל סיסטמה אולם היא הותאמה לחברה הישראלית והיא עברה שינויים רבים.

סולמות זאת תכנית משותפת לתזמורת הפילהרמונית הישראלית. היא הוקמה יחד עם אוניברסיטת תל אביב, בית הספר למוסיקה ובית הספר למדעי החברה, עבודה סוציאלית, ואנחנו עובדים בשיתוף פעולה עמוק וצמוד עם ענף תרבות בצה"ל, יחידת המוסיקאים המצטיינים. אני ארחיב על שיתוף הפעולה עם הצבא בהמשך.

סולמות הוקמה לפני שבע שנים. יצאנו לדרך עם 150 ילדים. יצאנו לדרך לפני שבע שנים בשלושה ישובים עם 150 ילדים. בעקבות ההצלחה של התכנית, אנחנו היום עובדים בכל רחבי הארץ, אנחנו פרוסים מכרמיאל עד מצפה רמון. יש לנו בתכנית מעל אלפיים ילדים. יש לנו עשרים תכניות שונות, מתוכן 18 תזמורות שפועלות ב-14 ערים. 18 תזמורות . יחד עם זאת, תכנית לילדים עיוורים ועם לקות ראייה בה לומדים שמונים ילדים ותכנית מיוחדת לגיל הרך, לילדי גן חובה וכיתה א' שנקראת תזמורת הלבבות. גם אותה אני אראה בהמשך.

באוכלוסייה של סולמות ילדים מכל מגזרי האוכלוסייה כאשר ההגדרה היא ילדים במצבי סיכון בלבד. זאת האוכלוסייה היחידה שאנחנו מגיעים אליה. יש לנו יהודים וערבים, חילונים ודתיים, עולים חדשים, ילדים בדואים, כפרי ילדים, ילדים עם צרכים מיוחדים, בעיות התנהגויות, לקויות למידה ולקויות ראייה.

התכנית המוסיקלית שלנו כוללת תזמורות כלי קשת, תזמורות כלי נשיפה, תזמורות ערביות קלאסיות ובדואיות, תזמורת אנדלוסית, מקהלת ציוץ יהודי, מקהלה בדואית ויש את התזמורת הקטנה, תזמורת הלבבות. הילד שמחזיק כאן כינור, זה כינור מנייר שהוא בנה בעצמו. זה ילד בן חמש. תזמורת הלבבות, תזמורת שלומדת את יסודות המוסיקה בשירה.

אחד הדברים החשובים שמאפיינים את סולמות הוא הגמישות של התכנית, הגמישות המוסיקלית. בכל מקום בו אנחנו נמצאים, אנחנו תופרים את התכנית המוסיקלית לקהילה המקומית. לפני כן דיבר חבר הכנסת אלאלוף על הגיוון המוסיקלי. אנחנו מלמדים את ה-א'-ב' המוסיקלי. אם תחשבו לרגע, שני אנשים יושבים על ספסל ואיש אחד קורא ספר שירה והשני קורא חוברת קומיקס. שניהם היו צריכים ללמוד את ה-א'-ב'. כמו כן, אנחנו מלמדים את ה-א-ב' המוסיקלי אתו אפשר לנגן מוסיקה קלאסית, מוסיקה ישראלית, מוסיקת פופ, מוסיקה ערבית וכל סגנון. אנחנו נותנים לילד את הכלים לנגן את כל מה שהוא רוצה.

כשאת אומרת אנחנו נותנים, מה זה? בתוך בית ספר?

נכון. אנחנו נכנסים לבתי הספר, כמובן באישור משרד החינוך, אנחנו נכנסים לתוך מערכת הלימודים וכל ילד מקבל הזדמנות לנגן שלוש שנים. אני ארחיב על זה בהמשך.

אני רק רוצה לומר לך שנרצה לשמוע את כולם ולכן תתמקדי בדברים המרכזיים.

זה מבנה של תזמורת. אני אדלג על זה.

שיתוף הפעולה עם הצבא. החייל הזה מחזיק כינור ביד והכינור שלו הוא כלי נשק רב עוצמה. חיילים מוזיקאים מצטיינים בצה"ל, 15 חיילים משרתים בסולמות והם מפעילים את מערך האימונים שלנו. בין השיעורים הילד צריך להתאמן והחיילים מתאמנים עם הילדים. הם לא מלמדים אלא עוזרים להם להתאמן וזה נותן עומק לתכנית שלנו באופן כזה וככל שהילד במצב יותר קשה, הוא מקבל יותר יחידות אימון. חלק מהילדים, אנחנו נפגשים אתם ארבע פעמים בשבוע.

זאת ההתמחות של החייל?

הוא מוסיקאי מצטיין.

זה השירות הצבאי שלו.

זה כמו מעורבות חברתית של הצבא.

כן. זאת תרומה לקהילה.

אני רוצה לדבר על הקוד האתי של סולמות. בדרך כלל במוסיקה הקלאסית ממיינים לפי כישרון ומצוינות. אצלנו, כאשר אנחנו נכנסים למוסד מסוים, כל הילדים ללא יוצא מן הכלל לומדים נגינה במשך שלוש שנים. אין בסולמות דבר כזה ילד מוכשר וילד לא מוכשר. כולם מקבלים הזדמנות ואנחנו לא מוותרים על אף ילד במשך שלוש שנים.

אנחנו מתאימים את תכניות הלימודים וילד שמתקשה יקבל תכנית לימודים משלו. המורים שלנו מקבלים גם הכשרה פדגוגית לעבודה עם ילדים במצבי סיכון וגם תמיכה פסיכולוגית שניתנת לנו על ידי בית הספר לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב וגם על ידי מכון חרוב.

כלי העבודה שלנו הם אמפתיה, סבלנות, חמלה. כל ילד ראוי להזדמנות שווה והוא מקבל אותה.

עמיתיי היקרים שידברו אחרי, אני אתן להם להרחיב על נושא התוצאות וההישגים של סולמות. אני אומר שיש לנו בערך 120 קונצרטים בשנה, שמונים אחוזים מתוכם בתוך הקהילה אבל היו לנו גם הופעות רבות משמעות. תזמורת של ילדים, ילד הופיע בוועידת הנשיא. אנחנו הוזמנו להציג את סולמות בוועדת איפא"ק בוושינגטון בשנה שעברה והתגובות היו עצומות. הילדים שלנו נמצאים כל הזמן על הבמה.

ספרי לי על המימון ואיך זה עובד. מה המקורות התקציביים שלכם?

יצאנו לדרך במימן פרטי בלבד.

פילנתרופיה.

פילנתרופיה. כעת יותר ויותר המדינה מצטרפת ויש שבע עיריות שתומכות בסולמות. כאשר אנחנו נכנסים לעיר, העירייה משתתפת.

זה מצ'ינג?

זה מצ'ינג חלקי.

רווחה חינוכית שמוענקת דרך המשרד לעירייה והעירייה בוחרת.

אם כן, כל רשות יכולה לבחור.

במקרה של סולמות, התקציבים הם דרך העיריות. במקרה שלנו בנגב, מי שמעביר את התקציב לעיריות, זה משרד נגב גליל. סולמות הוכרה כאחת התכניות בנגב. יש עיריות חזקות יותר כמו עיריית תל אביב שמתקצבת את זה ממערך התרבות שלה. כרגע עשרים אחוזים מהתקציב שלנו מגיע ממקורות שקשורים במדינה, מקורות ציבוריים, ואנחנו מאוד רוצים להגיע ליותר ילדים ולהרחיב את התקצוב הזה.

עשרים אחוזים מדינה ושמונים אחוזים פילנתרופיה?

כן.

האם הילדים משתתפים במשהו?

שום דבר. ילד שיש לו יכולת לשלם לא יהיה בסולמות.

כשאת בוחרת את הילדים לפעילות החשובה הזאת, את מקבלת המלצות מבית הספר? מהרווחה? איך זה עובד? איך נבחרים הילדים לתכנית?

אנחנו בוחרים מוסד ובתוך המוסד כל הילדים מנגנים. אנחנו משתמשים בכמה מדדים. כמובן כפרי ילדים הם כר טבעי לפעילות שלנו. ילדים עם צרכים מיוחדים גם כן. בעיריות אנחנו נכנסים אל בתי הספר שמדד הטיפוח שלהם הוא לפחות שבע ומרבית בתי הספר שלנו הם במדדי טיפוח שמונה-תשע. זאת אומרת, הרוב המכריע של האוכלוסייה בבית הספר נמצא במעגל שבשום אופן לא יכול להרשות לעצמו לימודי נגינה.

מי עוד ידבר? אני רוצה שחבר הכנסת פרי יספיק לשמוע את אימג'ן לפני שהוא יוצא.

אני כבר צריך לרוץ לוועדת החינוך. אני מכיר אותם. אתם תיהנו ממה שאני נהניתי בעבר.

בסדר. תגידי מי את רוצה שידבר מסולמות.

יהושע פסטרנק, יושב ראש התזמורת הפילהרמונית.

אני נגן טרומבון, מוסיקאי, מנגן 45 שנים בתזמורת הפילהרמונית. אני רוצה לספר על חוויה קצרה שפשוט תיתן לכם אולי תמונה שאני חוויתי אותה ותבינו מה המשמעות.

מי זה לידך?

לידי יואבי.

הוא ידבר בהמשך.

לפני 15 שנים הופעתי עם עוד שבעה נגנים מהתזמורת הפילהרמונית. הוזמנו לנגן בכפר נוער, שם יש פנימייה של ילדים במצבי סיכון. המנהל קיבל את פנינו, הזמין אותנו לכיתה בה היינו אמורים לנגן, הראה לנו את הכיסאות שאנחנו אמורים לשבת עליהם. מעבר לכיסאות הייתה שורה של ספסלים והוא אמר שכאן ישבו התלמידים אבל תדעו לכם, השורה הראשונה תהיה ריקה. אף אחד לא ישב בה. שאלנו למה. הוא הסביר לנו שהנערים האלה עלולים להתפרץ במהלך הקונצרט באופן לא צפוי ולהתנהג באלימות וכדי להגן עלינו ועל כלי הנגינה שלנו משאירים שורת ספסלים ריקה, מעין אזור חיץ, אזור ביטחון.

כמובן שזה נתן לנו הרגשה מאוד משונה לפני התחלת הקונצרט. בכל אופן, הנערים נכנסו בליווי מורים ומדריכים. ישבו ואחרי שהצגנו את עצמנו, התחלנו לנגן. אני חושב שלאחר חמש או עשר דקות, פשוט זה היה מהמם עבורנו. כולם נכבשו על ידי המוסיקה. כולם ישבו מרותקים ואין צורך לומר שהקונצרט – הוא התנהל כשעה – עבר ללא תקלות.

יותר מזה. בסוף הקונצרט ניגשה אלינו קבוצה של תלמידים והתחילה לשאול אותנו שאלות: איך זה לנגן, איך מפיקים צלילים, האם זה קשה לנגן. כלומר, התגובה שלהם הייתה כזאת שבשבילנו זה היה ברור שלילדים זאת באמת הייתה חוויה שנחרתה בזיכרונם. לנו היה ברור שאם הילדים האלה כמאזינים פסיביים שבאו בסך הכול לשמוע מוסיקה וליהנות ממנה יכלו כל כך להתרשם מהקונצרט, ברור שילדים שמאפשרים להם ללמוד נגינה, כלומר ליצור מוסיקה, להיות שותפים פעילים בעשיית מוסיקה, עבורם החוויה הזאת היא הרבה יותר חזקה. זאת חוויה שמעצימה את הביטחון שלהם, זאת חוויה שמחזקת את הדימוי העצמי שלהם והופכת אותם לילדים הרבה יותר בטוחים עם הרבה יותר פוטנציאל להתקדם בעתיד.

זאת החוויה שלי.

נשמע את יואב. אתה תלמיד בסולמות.

כן.

ספר גם על עצמך. בן כמה אתה ומאיפה אתה.

אני בן 14 וחצי מתל אביב ואני כבר מנגן ארבע שנים בסולמות.

על מה?

על כלי נבל.

כל הכבוד.

בשבילי סולמות הוא פרויקט מדהים שבאמת לוקח ילדים מאזורי מצוקה שלא יכולים להרשות לעצמם הרבה ומאפשר להם לנגן על כלים מדהימים כמו נבל, חלילית, טרומבון וכלים אחרים.

איפה אתה גר?

בתל אביב. יד אליהו.

איפה אתה לומד?

א.ד. גורדון.

יש שם מרכז לילדים עם לקות ראייה. יואב לומד בסולמות בתכנית לילדים עיוורים ועם לקות ראייה.

זה לא קשה להיות לקוי ראייה ולנגן על נבל? המיתרים מאוד דקים.

האמת היא שדווקא לכן לכל מיתר יש צבע שונה. המיתר של דו הוא בצבע אדום, המיתר של פה הוא בצבע כחול. כך אנחנו יכולים להבדיל.

גברתי היושבת ראש, תראו איזו נגישות בקלות.

קודם כל, יואב, כל הכבוד לך.

תודה.

תזמין אותנו ונבוא לשמוע אותך. נגיד גם ליושב ראש הוועדה. אני חברה בוועדה ואנחנו נביא לשמוע אותך. זה נראה לי מאוד יפה וגם מאוד מרגש. תצליח. תודה שבאת היום.

תודה גם לכם.

אני דיקן מדעי החברה באוניברסיטת תל אביב, חברת מועצה אחראית לחינוך בראשון, שותפה לסולמות. על יואב אני יכולה לומר שהוא בעצם חי את התיאוריות שאני כותבת.

בשני משפטים אני רוצה לדבר על המחקר כי תחום המחקר שלו הוא אושר והתמודדות של ילדים והשאלה מה הם המשאבים והחוזקות שעוזרים להם להיות מאושרים. אני מלווה את סולמות מהיום הראשון בהדרכה, בתמיכה ובמחקר והמחקרים מראים בצורה מאוד מאוד ברורה שילדים שמנגנים בכלל - אבל בסולמות אנחנו מדגישים את זה עוד יותר - ככל שהם לומדים יותר זמן, הבעיות הולכות ויורדות והאושר הולך וגובר. אנחנו רואים ילדים שלא ידעו לקרוא ולכתוב ויכלו לקרוא תווים, ילדים שסבלו מבעיות של חוסר קשב וריכוז ויכלו לשבת על הבמה ולנגן בתזמורת והרבה פעמים כשהבאנו אותם היו איחורים. בכל כנס שאני מפעילה, סולמות משתתפים והם היו צריכים לשבת שעה על הבמה ולא הייתה שום בעיה. יואב יכול להעיד על מה זה נותן לביטחון העצמי, לתחושת הגאווה, לתקווה, לאופטימיות.

מכל העשייה שלי שהיא באמת ברמת מחקר ועשייה בינלאומית, אני לא חושבת שיש משהו מרשים, מרגש ומשמעותי כמו סולמות.

תודה רבה.

מנהל כפר הילדים אמונה נווה מיכאל ששייך לארגון אמונה. אני רוצה להגיד שאני מייצג בכבוד ובגאווה 110 ילדים שבאים כולם בחיוך ומנגנים על כלים מגיל היסודי ועד גיל התיכון. כבר במשך שבע שנים הפרויקט הזה מלווה את הפנימייה. המטרה שלנו בעשייה היום יומית היא להעניק לילדים האלה יציבות ולתקן את בניית האמון במבוגר. דרך העשייה המדהימה הזאת אנחנו גורמים להם להתחבר למקומות טרום ורבליים.

כמה ילדים יש אצלך?

110 ילדים בפנימייה אינטרנית.

זאת פנימייה של הרווחה?

פנימייה ששייכת לרווחה ולארגון אמונה.

עוד מילה על אופי הילדים. איזה גילאים? מאיפה הם מגיעים?

הקמפוס שלנו כולל פנימייה אינטנרית, שני מרכזי חירום לילדים מגילאי היסודי ועד גילאי התיכון. ילדים עם פרופיל טיפולי שעקב בעיות הזנחה, התעללות ומצוקה הוצאו מהבית. אנחנו מתייחסים אליהם כאל ילדים במצבי משבר וסיכון אבל הסיכוי הוא ענק. אנחנו רואים את זה ביום יום בהצלחות שלנו בעשייה היום יומית אתם. יש לנו נער שעמד על במה בהיכל התרבות בתל אביב וניגן עם זובין מהטה האגדי. ילד כזה שמגיע לבית הספר – הם לומדים בבתי ספר רגילים – יש לו יתרון על החבר שלו שגר עם ההורים בבית. זה ילד שמנפח את החזה בגאווה ואומר שיש לו יתרון עליך, אפילו המנהל, שאתה לא יודע לנגן, כי הוא יודע את השפה הזאת. זה דבר שתורם להם הרבה בהמשך הדרך. בסופו של דבר זה מעניק להם יציבות כי הילדים האלה באים מקרקע מאוד מאוד רועדת ובעזרת היציבות הזאת שהם לומדים בנגינה, הם מקבלים את הביטחון העצמי להמשיך ולהופיע, לעלות על במות ולהיות ככל אדם שמממש את הכישרון כי הביטחון העצמי אצל הילדים האלה הוא מאוד מאוד נמוך והנגינה הזאת והגאווה הזאת של היכולת לנגן מעניקה להם הרבה.

תודה רבה. אני מודה לכל מי שהגיע מסולמות, אבל אני ארצה לשמוע גם את הנציגות של אימג'ן.

שירלי וינר, מייסדת ומנכ"לית. בבקשה.

אימג'ן היא עמותה צעירה, היא קמה לפני שלוש שנים ובעצם חרטה על דגלה את הנושא הזה של להעניק את המתנה הזאת שהיא מוסיקה לכל אדם באשר הוא. אנחנו מתמקדים מאוד באוכלוסיות פריפריה, גם חברתית וגם גיאוגרפית ואנחנו עובדים בפרויקטים שלנו עם אוכלוסיות של החינוך המיוחד, אוכלוסיות עם צרכים מיוחדים, בכל הגילאים, בכל רמות התפקוד ובכל סוגי המוגבלויות. אני רוצה לשים דגש על זה כיוון שאנחנו נוגעים באוכלוסיות שעד להגעה שלנו למערכת, אף אחד לא חשב לעשות אתם מוסיקה.

אלה הרבה אוכלוסיות שנשארו במגדרי כלי ההקשה ובעשייה שלא מנסה אפילו ללמד אותם לנגן בתווים. אנחנו בעצם הבאנו אתנו שיטות הוראה מאוד מיוחדות.

מי האוכלוסייה אצלכם?

הכול מכל. מאוטיסטים עם תפקוד גבוה בבתי ספר בכיתות תקשורת ועד מחלקות מונשמים בבתי חולים. אוכלוסיות עם נכויות פיזיות, עם נכויות רגשיות, עם נכויות קוגניטיביות. מכל הספקטרומים שאת יכולה לדמיין. אם אנחנו מדברים על פיגור, אוטיזם, CP.

איך אתם נכנסים? שרה הסבירה שזה קורה דרך בית הספר, הרשויות המקומיות.

גם אנחנו נכנסים במערך החינוך הפורמלי בבוקר לבתי הספר לחינוך מיוחד ובמערך החינוך הבלתי פורמלי אחר הצהרים בעבודה גם בתוך קונסרבטוריונים וגם בתוך מתנ"סים עם אותן אוכלוסיות. אנחנו בעצם מנגישים את העשייה של המוסיקה בכלים שהם פחות קונבנציונאליים.

הבנתי שיש לכם גם סרטון שהבאתם.

אנחנו שומרים אותו לטקס שיתקיים אחר כך.

הוא לא הצליח להגיע מבחינה טכנית אבל אפשר לראות בסרטון אוכלוסיות מאוד מאוד קשות שאם לא היו את הכלים המיוחדים שאנחנו עובדים אתם – אנחנו עובדים הרבה עם כלים טכנולוגיים כמו אפליקציות איי-פד, כמו כלים שעובדים על קרנות לייזר ומאפשרים לכל ילד, לא משנה מה מנעד התנועה שלו, מה היכולת הקוגניטיבית שלו, לגעת ולייצר מוסיקה שזאת חוויה מאוד מאוד מעצימה עבור הילדים.

איך זה עובד מבחינת הפילנתרופיה אל מול המעורבות של המדינה?

אנחנו עובדים כרגע מול העיריות, מול מחלקות החינוך המיוחד בעיריות שמקבלות מימון ממשרד החינוך ובוחרות את התכניות. אחר הצהרים זה מימון משולב של סבסוד עירייה ותשלום הורים על החוגים כאשר המטרה שלנו היא באמת להגיע לעיריות יותר קשות ושם אנחנו צריכים יותר סיוע של מימון.

המחשבה שלנו – וזה משהו שקרה ממש בשבועות האחרונים – היא להכניס את התכנית שלנו כתכנית לימוד במוסיקה למערך החינוך המיוחד. לשמחתנו היוזמה הזאת התקבלה במסגרת של חממת יזמות של משרד החינוך ובשנה הבאה יתחיל פיילוט.

איפה משרד הרווחה? גם הוא מעורב בזה?

משרד הרווחה אמור לטפל באוכלוסיות בגיל 21 ומעלה, עד כמה שאני מבינה.

מה פתאום? הפוך.

ילדים ונוער.

הפנימייה שלך היא פנימיית רווחה. הפעילות הזו נכנסת אמרנו שהרווחה החינוכית של משרד החינוך מתקצבת. חוץ מתקצוב שוטף של הפנימייה, האם משרד הרווחה מתקצב פעילות כזאת?

לא.

ודאי.

הוא נותן תקציב לחוגים אבל הכפר בעזרת פילנתרופיה מממן חלק מהתכנית.

תכף אני אשמע את הרווחה ואת החינוך.

ייסדנו ביחד את העמותה דרך פוסט בפייסבוק ואיכשהו זה קרה. אנחנו עמותה צעירה שחוגגת שלוש שנים. בשנה הבאה אנחנו פותחים את הקבוצה המאה שלנו בארץ. במהלך שלוש השנים האלה אנחנו בעצם מעניקים שיעורי מוסיקה שבועיים במשך 45 דקות פעם בשבוע.

כמה ילדים בכל קבוצה?

עד היום פגשנו מעל 5,000 ילדים. אנחנו באמת ניגשים לילדים גם ברמת בתי החולים. התחלנו השנה לעבוד עם בתי חולים ואנחנו עובדים בשישה בתי חולים ובשנה הבאה המספר יוכפל וכך גם בעוד שנתיים. זאת אומרת, יש קצב גידול. עיקר הקשר הוא ואקום מסוים כאשר יש היום ביקוש רב ואנחנו ספציפית מביאים להם המון טכנולוגיות שילדים שההורים צוחקים עלינו כשאנחנו אומרים שהולכים לנגן או האחיות במחלקות של בתי החולים צוחקות עלינו כשהילד המונשם הזה יכול לנגן. באמצעות אפליקציות וכלים טכנולוגיים מנגישים להם את עולם המוסיקה על כל החוויה הסנסו-מוטורית שלהם ומצליחים להגיע אליהם ולהוכיח שבתוך כל הדבר הזה – ואת זה חרטה העמותה על דגלה – כל אחד יכול לנגן. כשכל אחד יכול לנגן, כל אחד צריך לקבל חינוך מוסיקלי וגם אוכלוסיות שעל פניו אף אחד לא מאמין בהן, בין אם מבחינת נוער בסיכון כאשר יש עניינים רווחתיים, או בין אם העניין הקוגניטיבי פיזי של חבר'ה בנכויות מאוד מאוד קשות עם תפקודים מאוד מאוד נמוכים שאנחנו ניגשים אליהם ומראים לפי השיטה שלנו שהם ממש יכולים לנגן כולל טקסי סיום. בשנה הראשונה עשינו פסטיבל בפני 2,500 אנשים בפארק בפתח תקווה אליו הבאנו את מיטב האומנים לדואטים עם מיטב ילדי החינוך המיוחד של פתח תקוה. אנחנו מאוד חושבים כמו סטרט-אפ צעיר בעולם הזה. אנחנו עמותה ללא מטרות רווח אבל עם חשיבה צעירה.

בשלוש שנים הצלחנו לעשות המון דברים כדי להביא – החל משנה הבאה יחד עם משרד החינוך – את החינוך המוסיקלי לכולם.

עוד שאלה. שרה, התכנית הזאת להכניס את זה כשיעורים בבית הספר, אתם גם שותפים לה?

עם אימג'ן?

לא. עם המשרד.

אנחנו עובדים בשיתוף פעולה צמוד עם הפיקוח על החינוך המוסיקלי ויש אפילו פרויקטים במגזר הבדואי שמשותפים. אנחנו חלק ממערכת הלימודים הבית ספרית במשך שלוש שנים.

תודה. אילן שמש. דך אגב, מי מנהל האגף?

היום חיים מויאל.

בשבילי זו הזדמנות לומר לכם תודה. לא פעם ראשונה אני שומע את גברת אלבז ואת שירלי. לראות את הילדים מנגנים אצלך, זאת חוויה מרגשת בסדרי גודל שאין כדוגמתם.

חשוב לומר תודה.

זה לא מובן מאליו שהילדים שלנו שנמצאים בפריפריה, אלה האוכלוסיות שהכי פחות מקבלות. ילדי הרווחה החינוכית, ילדי האגף שמטופלים על ידי האגף או כל דבר שהוא, אלה האוכלוסיות שהכי פחות מקבלות וזה לא מובן מאליו שהן מקבלות את הדבר באיכויות וברמות הגבוהות ביותר. זה מה שיפה אצלם.

הילדים האלה מקבלים את השיא. יושבים כאן מהפילהרמונית ויושבים כאן החבר'ה ברמות הגבוהות ביותר ואתה רואה את זה וזה מרגש. אני חייב לומר מכל הלב – תודה.

אני יכול לדבר על משרד החינוך ולומר שהוא משקיע אבל לא זה הקטע. אני חושב שמשרד החינוך צריך להשקיע הרבה הרבה יותר ומשרד החינוך התחיל להבין כמה הוא מרוויח בתחומים האלה.

איך זה הולך? בתמיכות?

יש כאן כמה נישות אפשריות. דווקא בחינוך המיוחד זה מאוד מפותח כי החינוך המיוחד במשרד החינוך, זאת המערכת היחידה שהכניסה את התחום כתחום בתוך המערך הלמידתי. יש לנו מטפלות במוסיקה שהן עובדות משרד החינוך. אין את זה בחינוך הרגיל.

יש היום תכנית מוסיקה לחינוך המיוחד? אין את זה.

בחינוך המיוחד אין תכנית מוסיקלית. לגבי החינוך הרגיל, אני רוצה לדבר כאן על שתי רמות. בעל יסודי למעשה יש מגמה. מהבחינה הזאת יש מפמ"רית, יש תחומי ידע. אנחנו הכנסנו למשל בתכנית הילה את התחום של המוסיקה באומנות כחלק בו הם יכולים לעשות גם חמש יחידות ואז הם משתמשים בתחום. החבר'ה האלה, מי שמגיע לשם, בדרך כלל אלה דווקא האוכלוסיות החזקות.

בבתי הספר היסודיים, הדבר היחיד שהצלחנו לסייע להם זה דרך הרווחה החינוכית. אוכלוסיות חלשות, דרך הרשויות המקומיות, הגענו לבתי הספר ולמעשה מי שקונה את השירות הזה, זאת למעשה הרשות המקומית כמו ששמעת כאן, באמצעות הכספים שהמשרד מעביר לטובת הרווחה החינוכית. זה ניתן לילדים בבתי הספר היסודיים בעיקר, ילדים קטנים.

בשנה האחרונה נפתח ערוץ נוסף והוא דרך החינוך הבלתי פורמלי. בחינוך הבלתי פורמלי נכנסת תכנית שהיא מאוד מתוקצבת חזק, שנקראת חוג לכל ילד. בדרך הזו אנחנו מקווים, באמת מקווים, שנוכל לתת הזדמנות לאוכלוסיות פריפריאליות, לאוכלוסיות שאין להן הזדמנויות להתפתח בתחומים האלה. זה נכנס רק בשנה האחרונה.

שוב, תודה לכם.

נשמע את החינוך המיוחד. משרד החינוך.

אני מפקחת באגף לחינוך מיוחד ואני ממונה על מקצועות הבריאות וטיפול באמצעות אמנויות. חשוב לי לציין שהמוסיקה בחינוך המיוחד היא גם מוסיקה כמקצוע וגם כטיפול כאשר המקצוע הוא מקצוע ליבה בחינוך המיוחד. האמנות היא תחום ליבה בחינוך המיוחד.

זה חלק מהמערכת שעות של התלמידים.

בדיוק. אני יודעת שנפגשתם עם נציגים מהאגף ונכנסתם בעקבות הפגישה למאגר התכניות שכל מנהל היום יכול לצרוך.

אימג'ן.

כן.

אני שאלתי למה הוא לא יכול לצרוך גם את סולמות.

אין בעיה. צריך להיפגש עם הדמויות הנכונות. צריכים להיכנס למאגר.

שרה, שמעת. אני רוצה שתיפגשי אתם וגם את תיכנסי.

אפילו תתייעצי עם אימג'ן איך נכנסים למאגר התכניות. ברגע שזה נמצא במאגר, כל בית ספר יכול לצרוך.

אנחנו מדברים על 360?

לא. יש מאגר תכניות שאפשר להיכנס אליו.

אני עוסקת הרבה בעמותות ובארגונים חברתיים. אני יושבת לפעמים על תחום מסוים ושם יש חמש-שש עמותות. כאן יש שתי עמותות טובות מובילות שעושות. חשוב שתוכלי גם את לקחת חלק בעניין הזה.

ברגע שאתה נמצא במאגר, אתה יכול להיכנס.

כבר טוב שבאת היום, בלי קשר לכל זה שטוב שבאת.

זה הצד של המוסיקה כמקצוע. אני חושבת שבחינוך המיוחד רואים המון הרכבים של מוסיקה, מקהלות, שיתופי פעולה. באמת רואים הרבה עשייה סביב המוסיקה.

אני יותר ממונה על מקצועות הבריאות ואני חושבת שצריך להגיד שהטיפול באמצעות אמנויות הוא אחד הטיפולים. אני חושבת שאנחנו אולי המעסיק הכי גדול בארץ של מטפלים באמצעות אמנויות ומוסיקה היא אחת מתוך ששת התחומים המאושרים. אנחנו מעסיקים היום רק במוסיקה 360 מטפלים במוסיקה. זאת אומרת, זה בהתאם למי שפונה אלינו ובהתאם לצרכים. אני לא יודעת כמה מקומות יש שלומדים טיפול באמצעות מוסיקה.

זה טיפול. אם היום תכנית מוסיקה, תכנית חינוך. דיברת על חינוך.

דיברתי על המקצוע כחינוך ואני לא ממונה על זה.

מהתחלה היא עשתה את ההבדל.

חשוב שיבינו שאין תכנית חינוך מוסיקלית לחינוך המיוחד. המפקח על המוסיקה הוא בחינוך הרגיל. יש טיפול.

החינוך המיוחד עובד על פי מתווה התכניות של החינוך הרגיל כאשר הוא עושה התאמות. בעיקרון הוא עושה התאמות.

זה לא נכון.

זה לא מדויק. אנחנו פגשנו את מפמ"ר המוסיקה.

בואו אני אסביר לכם איך זה עובד בוועדות. לא מתפרצים אלא נותנים לכל אחד לסיים את דבריו ואז אני אתן לכם אפשרות להתייחס.

שוב אני אומרת, אני לא ממונה על זה, על נושא הטיפול באמצעות אמנויות. אתם נפגשתם עם האנשים הנכונים שממונים בחלקם על הנושא של הטיפול במוסיקה במערכת החינוך המיוחד. אני באמת לא יכולה לייצג לפרטי פרטים.

על מה אתם מלינים?

אנחנו לא מלינים. אנחנו בסך הכול אומרים שבאמת יש תשתית מאוד יפה בבתי הספר לחינוך מיוחד בדרך כלל של מוסיקה. זאת אומרת, יש מורים למוסיקה, יש מטפלים במוסיקה וברוב בתי הספר לחינוך מיוחד יש חדרי מוסיקה מדהימים. אבל לא נבנתה שום תכנית פדגוגית שאומרת שאנחנו רוצים לקחת את התלמידים מנקודה A לנקודה B והם צריכים ללמוד תווים, הם צריכים ללמוד האזנה, יצירה וביצוע בדיוק כמו שמבוצע בתכנית הרגילה ולא נעשו אדפטציות. זאת באמת הייתה היוזמה שלנו עכשיו שאנחנו מקווים שתיכנס לתוך משרד החינוך, לייצר איזשהו תוכן פדגוגי לדבר הזה. אפילו להתייחס לאוכלוסיות מאוד מאוד נמוכות בתפקוד שלהן. אנחנו יכולים לראות שהתחלנו עם התלמידים בנקודה A וסיימנו את השנה בנקודה B.

הם נמצאים בפרויקט חממה שזה בין פרויקט ניסויי שמסייע למפמ"רית למוסיקה. הכול קיים. החינוך המיוחד הוא ברמה מאוד גבוהה מהבחינה הזאת. יש בו הכול. יש בו ממטפלים ועד מורים. כלומר, הכול. אבל מבחינת התכנית הלימודית, הם כבר נמצאים בחממה והם באמת פרצו את הדלת. אני חושב שסולמות, זאת דווקא הזדמנות. דווקא בגלל ההכרות אתם, זו הזדמנות שיכירו את החינוך המיוחד כדי שייכנסו למאגר. כאן תהיה פריצה. ברגע שהמפמ"רית למוסיקה - - -

היא לא כאן.

לצערנו הרב המפמ"רית הלכה לעולמה ויש מפמ"ר מוסיקה, בצלאל קופרווסר, שיושב עכשיו בוועדת החינוך.

אגב, היום סולמות מנגנים.

ב-13:30 באודיטוריום. אפשר לשמוע את ההישגים.

אני אשת טיפול. רציתי להדגיש את ההבדל בין מוסיקה ככלי טיפולי שעושים עבודה נפלאה בטיפול במוסיקה כמו בטיפול בציור, כמו בטיפול בספורט, לבין מה ששתי העמותות כאן עושות עם מוסיקה שזאת התאמה שהזווית שלה היא לא טיפולית. אף מורה לא מכיר את הבעיות של הילד, לא יודע עליו שום דבר, מתייחס אליו כמו אל כל ילד בריא וחזק ומעלה אותו לתפקד כמו ילד אחר בלי להתייחס לבעיות.

רויטל, רצית להעיר משהו?

לגבי הנושא של החינוך המיוחד, ואני רק שמה את זה על השולחן. תזכרו שלא כל הילדים עם המוגבלויות נמצאים בחינוך המיוחד. חלקם משולבים ואז את הילדים האלה באופן קבוע אנחנו מפספסים ואני מבקשת שנשים לזה לב.

אחת הבעיות שאנחנו נתקלים בה בכלל בנושא של ילדים שנמצאים בחינוך המיוחד היא שאין סטנדרטים, גם לא להוראה, גם לא פדגוגיים. אין להם להגיד שהם רוצים להביא ילד מנקודה א' לנקודה ב' בחשבון או בעברית. תכנית הלימוד הכיתתית בדרך כלל מתעסקת עם דברים התנהגותיים. אני חושבת שחייבים להכניס סטנדרטים במשרד החינוך. אני מדברת אתם על זה כבר זמן רב. נכון שמדובר בדיפרנציאציה גדולה של ילדים, אבל לא יכול להיות שבתוך הדיפרנציאציה הזאת אין שום סטנדרטים, לא לבגרות ולא לכלום. חלק מזה, זה העניין של המוסיקה.

אמרו כאן, ואני רוצה להדגיש את הנושא הזה של בין חינוך שקשור למוסיקה לבין טיפול במוסיקה, יש פער. לגבי הטיפול במוסיקה, זה נכון שיש הרבה מטפלים אבל משרד החינוך מתעל אותם לתוך החינוך המיוחד והילדים שנמצאים בשילוב זוכים לזה הרבה פחות וזה חשוב שזה ייאמר.

יש ילדים בסיכון שנמצאים בתוך התכנית הזאת שהם לא בחינוך המיוחד. לכן שאלתי את יואב מאיזה בית ספר הוא כי בסופו של דבר אנחנו רוצים לתת באמת את סולמות ואת אימג'ן לאלה שבאמת זקוקים לזה. אנחנו כל הזמן מתעסקים בעניין של לשלב ואם יש ילד שהוא כבר משולב והוא נמצא בבית ספר ואין לו בעיה סוציו אקונומית, אני לא יודעת אם הוא צריך אותם.

אני אגיד לך למה כן. החוגים הרגילים שהוא יכול לשלם עליהם, הם בדרך כלל לא נגישים לו.

זאת נקודה אחרת.

אם נפריד את זה, יש את החלק הזה אבל יש גם את החלק הטיפולי ואני כן רוצה להתייחס לזה שזה נכון שיש המון מטפלים במוסיקה במשרד החינוך, אבל הם מתועלים לתוך מסגרות החינוך המיוחד והילדים המשולבים לא מקבלים.

אני רוצה לשמוע את משרד הרווחה.

מפקח בתחום של הפנאי והתרבות במינהל מוגבלויות. דיברו כאן על אוכלוסייה של משרד הרווחה. היא מקיפה את כל הגילאים מגיל לידה עד 120 ועל הקשת יש גם נוער בסיכון, יש מוגבלויות, אוטיזם, פיגור שכלי התפתחותי, שיקום.

משרד הרווחה משתדל לטפל באוכלוסיות בקהילה ועד כמה שיותר לשלב אותם בקהילה. אכן הרבה מהאוכלוסייה של משרד הרווחה משולבת בתכניות האלה שקיימות כיום בקהילה, במסגרת המתנ"סים.

כמו הדוגמה שראינו כאן, יש כאלה שיוצאים לקהילה להשתלב בתכנית של סולמות.

סולמות באים אלינו לתוך הכפר.

לנווה מיכאל הם באים. הוא אמר את זה.

לכל הארץ.

במינהל מוגבלויות, בתחום של מוגבלות שכלית התפתחותית, אנחנו מפעילים חלק מקצבת הנכות, שלושים אחוזים הולכים לפעילות פנאי בדיור.

אבל כל אדם בוחר לעצמו מה הוא רוצה.

אנחנו מדברים על דיור. על מעונות או על דיור בקהילה כאשר מדובר גם על הוסטלים ועל דירות. יש איזושהי ריכוזיות שצריך להחליט עבור הקבוצה אבל כל אחד גם יכול לבחור משהו שהוא רוצה להתמקצע בו. יש גם חדרי מוסיקה במעונות. גם עם עמותת אימג'ן עבדנו בעבר.

בעבר. ועכשיו?

יש אפשרות גם להמשיך. העוגה התקציבית, צריך לחלק אותה בצורה חכמה. הפעילויות האלה לפעמים הן יקרות יותר ולפעמים יקרות פחות אבל צריך להחליט מה אנחנו נותנים מבחינת הפנאי. מוסיקה אצלי זה דבר מאוד חשוב ואנחנו מכניסים אותה הרבה. יש מוגבלות שכלית התפתחותית שזה הולך יותר דרך מופעים ופחות דרך נגינה. יש גם כלי הקשה. יש גם כניסה לכלים נוספים. זה דבר שנמצא בהתפתחות ואנחנו רוצים מאוד לקדם אותו.

שירלי, למה הפסקתם לעבוד עם הרווחה?

לא הפסקנו לעבוד אתם. עבדנו אתם. אנחנו עובדים בשילוב של האגף.

התפתחות שכלית התפתחותית. אל תחפיצו אותם.

את יודעת, אני חוקקתי את החוק.

זה עובר למינהל המוגבלויות וזה יכול לפתוח הרבה יותר.

אנחנו מאוד נשמח שזה לא יהיה מחולק. רציתי לומר מילה לרויטל לגבי המשולבים. בגלל הרגישות שלי אישית, אני אימא לילד מיוחד שהיה משולב בתוך מערכת החינוך, אנחנו כן מקיימים בחוגי אחר הצהרים שלנו, הרבה מהאוכלוסייה שמגיעה אלינו אלה ילדים בעיקר מהספקטרום האוטיסטי שמשולבים בתוך המערכת ומחפשים את החיבור החברתי שמאוד מאוד חסר בתוך המערכת. אנחנו בחוגים של אחר הצהרים מאוד מקפידים על הנושא הזה וגם נכנסים לתוך כיתות תקשורת בבתי הספר.

אני מנהלת מעון לילדים עם מוגבלות שכלית. זה נכון שגם משרד החינוך וגם משרד הרווחה נותנים ומתקצבים - לנו יש חדרי מוסיקה יפהפיים עם מורות בעלות מקצוע שיכולות לעשות זאת - אבל התקצוב של זה הוא כל כך נמוך שאם אנחנו רוצים שכלל הילדים ייהנו, אנחנו לא מצליחים להגיע לשום ילד ושום קבוצה שכן מסוגלת. זאת המון עבודה והמון שעות כדי ללמד אותם כך שהם יפעילו ולא אנחנו נפעיל אותם. כל התקצוב מגיע על ההפעלה ועל לתת לכל הילדים והטיפולים ולא מגיע לפרט.

כששמעתי על סולמות ועל אימג'ן, אולי באמת אנחנו נתקשר ונוכל עם ילדים מסוימים, עם קבוצות מסוימות, להתחיל. יש לנו איי-פדים ויש לנו את כל המכשור הכי משוכלל כדי להגיע לילדים האלה והגענו להרבה דברים ולהישגים.

הרווחה עוסקת במקרים הכי קשים והכי מורכבים. אנחנו יודעים כמה זה קשה להנגיש את התחום הזה וזה גם עניין של עלויות גבוהות מאוד ולפעמים נשאלת השאלה היכן אתה משקיע והיכן אתה נכנס.

יקר וזול זה פונקציה של מה שמקבלים בתמורה.

יש כאן מישהו מהנציבות?

כן. ראש האגף לטכנולוגיות רפואיות, משרד הבריאות. אני מבינה שהמשאבים מאוד מוגבלים למרות שנעשית פעילות מעוררת השראה. השאלה אם יש מקום לפעילות הזאת בתוך סל הבריאות. אני חושבת שהתחרות על התקציב הכול כך מוגבל של הסל היא תחרות מאוד מאוד קשה וגם יש דרישות מינימליות של איש מוכר במערכת הבריאות שמפעיל את הפעילות הזאת. כלומר, עדיין טיפולים באומנות לא נחשבים למקצוע בריאות ולכן יש קושי להכניס דברים כאלה אל תוך הסל.

יחד עם זאת אני חושבת שהמסגרת של הביטוחים המשלימים שהם יחסית נגישים ושמונים אחוזים מהאוכלוסייה מבוטחים בביטוחים המשלימים, יש שם טיפולים ברכיבה או באומנויות ואני חושבת שאפשר להגיש הצעה מול קופות החולים להכליל במסגרת הביטוחים המשלימים טיפולים פרטניים וביניהם גם מוסיקה. זה נראה לי המסלול האפשרי ביותר.

או לזרז את החקיקה כך שהם כן יהיו בסל.

איזו חקיקה?

מטפלים באומנות לא נחשבים עדיין מקצוע בריאות. זה בתהליך.

אני יודעת. אני אבדוק את זה.

זה היה יכול לשפר אחר כך במשרד החינוך את היכולת לשלם להם.

אני מכירה את זה. עסקתי בזה עם הסטודנטים.

התשלום הוא לא העניין.

ההתחלה עם הביטוח המשלים גם תיתן לזה יתרון גדול בעתיד, אז יהיה לנו הרבה יותר ניסיון ונדע. אני חושבת שזה צריך להיות המסלול.

אני חושבת שלא מדברים מספיק על מי שהוא מעל גיל 21 ושם הביטוח המשלים אולי יכול לתת מענה. הרווחה יכולה לתת מענה.

עסקנו בוועדה במטפלים באומנויות, שהמקצוע הזה יהיה מוכר. אישרנו ארבעה תחומים אבל מוסיקה לא נכנסה.

מוסיקה היא אחת מהתחומים.

איך זה מגיע למשלים?

במשלים לא צריך להיות בעל מקצועות בריאות. יש גם רפואה משלימה ודברים כאלה.

אני חייבת לסכם. יש מישהו שממש חשוב לו לומר משהו?

קודם כל, אני מאוד מודה לכולכם שהגעתם לוועדה. אני מודה לגורמים האזרחיים, לעמותות סולמות ואימג'ן. תודה לכם. תודה על מה שאתם עושים ותודה על שבאתם והצגתם. אתם עושים עבודת קודש, ואת זה אומרים גם המשרדים ואני אומרת זאת כוועדת הכנסת. תמשיכו בעשייה המבורכת והחשובה הזאת.

אני כמובן מודה למשרדי הממשלה שהגיעו – משרד החינוך, הרווחה והבריאות. שיתוף הפעולה כאן הוא שיתוף פעולה שהוא בעצם הבסיס לכך שהעמותות האלה יפרחו. אני אצא אבל אני אשמח אם בחוץ תדברו – אנחנו צריכים לפנות את החדר כי מתקיימת כאן עוד מעט עוד ישיבה – ותעשו איזשהו נט-וורקינג ביניכם כדי שתיקחו חלק באותם מקומות שהמשרדים יכולים לעזור ולא תצטרכו להסתמך רק על פילנתרופיה. בעצם תנצלו את הוועדה היום לעשות ביניכם חיבורים כי אלה חיבורים שהם חשובים לטובת ההצלחות של העמותות אבל בסוף להצלחה של אותם ילדים שמחכים לשינוי הזה.

עשר שנים ניהלתי מרכזים לנוער בסיכון ואני רואה במוסיקה כלי עוצמתי מאוד לשינוי. דיברתם על סיפורי הצלחה ובסוף ילד שמגיע ומצליח כך, הוא משליך את זה גם להצלחה בלימודים, משליך את זה גם להצלחות חברתיות ואנחנו צריכים להעצים זאת. בסוף ההחזר על ההשקעה בילדים, אנחנו רואים אותם במקומות אחרים טובים יותר ומוצלחים יותר.

אני אבדוק שוב את הנושא של ההכרה. בלי קשר לזה, אני אדבר עם מרגי יושב ראש ועדת החינוך, אני גם חברה בוועדת החינוך, על מנת שנעשה דיון אפילו במושב הזה כדי לראות את התכנית ההוליסטית הרחבה יתר של משרד החינוך בנושא של מוסיקה. לדעתי זה יצטרך לחזור לוועדת החינוך כי בסוף אנחנו הולכים לבתי הספר וגם הפנימיות, יש להן תקציב רווחה חינוכית של כל נושא נוער בסיכון גם החינוך הבלתי פורמלי. חשוב שתדעו שהחינוך הבלתי פורמלי, גם הוא כלי מצוין לעבוד אתו.

אני מסכמת את ישיבת הוועדה. אני מקווה שנצליח לבוא ולשמוע אתכם. יש לי כאן תינוקת במשרד ואני צריכה ללכת לראות שהיא בסדר. באה עם אימא שלה לעבודה.

אני מאוד מודה לכם ומאחלת לכם המון הצלחה. תמשיכו ללוות את הילדים שלנו.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:30.