הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 129

מישיבת הוועדה המיוחדת לדיון בהצ"ח הרשות הממשלתית להתחדשות עירונית, הצ"ח התכנון והבניה (הוראת שעה) ובהצ"ח שירותים פיננסיים חוץ מוסדיים

יום שלישי, ג' בתמוז התשע"ז (27 ביוני 2017), שעה 14:30

הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - דיור בהישג יד), התשע"ו-2016

חברי הוועדה: רחל עזריה – היו"ר

חיים ילין

אורי מקלב

רועי פולקמן

עבדאללה אבו מערוף

תמר זנדברג

אוסאמה סעדי

מעין נשר - רכזת שיכון, משרד האוצר

מירי כהן - סגנית ראש מטה הדיור, משרד האוצר

בנימין ארביב - עו"ד לשכה משפטית, משרד האוצר

אפרת ברנד - לשכה משפטית, מינהל התכנון, משרד האוצר

יובל טלר חסון - משרד האוצר

יולי גלנטז - ממונה- יעוץ משפטי, משרד הבינוי

רוסלאן עותמאן - עוזר ראשי, משרד המשפטים

נאוה אושר - לשכה משפטית, משרד הפנים

דוד ויינברג - משרד הבריאות

דנה מרגליות - מנהלת תחום רישוי בניה וועדות מקומיות, המשרד להגנת הסביבה

חדווה פיניש - ע. ת"א, מרכז השלטון המקומי

מירה סלומון - מנהלת מח' משפט, מרכז השלטון המקומי

אורי אטינגר - מנהלת תחום קידום מדיניות ופרוייקטים, מרכז הגר באוניברסיטת תל אביב

חזקיה העצני - יו"ר ועדת חקיקה בלשכת שמאי המקרקעין, לשכת שמאי המקרקעין

שלום זינגר - יועץ משפטי לתכנון ובניה, פורום ה-15

מיה עתידיה - מתכננת, עמותת במקום

עמיר שקד - עו"ד לשכה משפטית, רמ"י- רשות מקרקעי ישראל

שרון שלמה - עו"ד, חברת דירה להשכיר

אמילי סילברמן - מנהלת אקדמית, הקליניקה האורבנית, האוניברסיטה העברית

יובל דרייר שילה - מלגאי, הקליניקה האורבנית, האוניברסיטה העברית

יובל אלגד - שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את לשכת שמאי מקרקעין בישראל

תומר רוזנר, לירון אדלר

אריאלה מלכה

לאה קיקיון

הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - דיור בהישג יד), התשע"ו-2016

בוקר טוב, אני שמחה לפתוח את הדיון בהצעת חוק הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - דיור בהישג יד), התשע"ו-2016, ביוזמת חבר הכנסת רועי פולקמן, עמיתי לסיעה.

יש כמה נקודות שאנחנו עוד רוצים לסגור היום. הבקשה שלי מהשותפים – משרדי הממשלה וכמובן ממך, גברתי יושבת-הראש, שננסה לסיים את זה היום בקריאה הראשונה. ההבנה היתה שבמושב נעשה מאמץ לסיים את זה בקריאה ראשונה. יש לנו מספיק זמן לסיים את כל הפערים האחרים אבל בכל זאת נעשה איזה שהוא מומנטום של התקדמות. להבנתי מהיועץ המשפטי של הוועדה אנחנו גם יודעים איזה דברים לא סגורים, אבל גם שיש מספיק התקדמות כדי שנוכל לעשות קריאה ראשונה. צריך להתקדם עם ההקראה, ללבן כמה סוגיות – היתה אתמול עוד איזו נקודה עם משרד השיכון, צריכים לסגור עוד איזה כמה דברים שקשורים בהגרלות ובפיקוח, אבל לדעתי על הרבה דברים הגענו להבנות. זו היא שאיפתי ואני אשמח אם השותפים כאן לשולחן יירתמו למלאכה.

התייחסויות? באופן כללי.

אני לא יודע לאיזה סעיף זה נכנס, החוזים שאפשר של ההחלטה, כתוב שביישובים של מיעוטים שמספר התושבים עולה על 15 אלף, רק 25%. יש כאן היבטים אחרים, גם - - -

מה זה?

ההערה שבני המקום היישובי מיעוטים יעלה - - - דרך אגב, לפי הנהלים של מחיר למשתכן זה כבר קורה, אז כאן אני פחות רואה בעיה. ביישובי מיעוטים גם היום מחיר למשתכן לבני המקום זה 40% או משהו כזה.

יכול להיות שזה השתנה, אבל מה שאנחנו עשינו בהקשר הזה – לקחנו בדיוק את אותם קריטריונים של מחיר למשתכן.

אז בפריפריה זה עולה עד 40%. אתה אומר שבכל מקרה בפריפריה זה 40% אז - - - ישובי מיעוטים לא רק בפריפריה.

מי הם יישובי המיעוטים שהם לא בפריפריה?

יש הרבה. למשל, בכרמל.

נבדוק.

אתם תחליטו מה שאתם מבינים אבל כרגע, העמדה של משרד המשפטים היא בכלל מתנגדת גם לקריטריון של מחיר למשתכן כאן.

אז נדון בזה. נשאיר את זה בצריך עיון לקראת השנייה והשלישית. יהיה זמן בפגרה להכין את זה כי זה חוק שדורש שיתוף פעולה של הרבה מאוד גורמים. קצת מזכיר לי את החוק של האוכל הבריא בצהרונים. אחרי הקריאה הטרומית עבדנו חצי שנה רק כדי לכנס את כולם, עוד לפני שזה הגיע לוועדה.

עוד הערות?

אני ממרכז השלטון המקומי. שלחנו הערות. אם בין כה וכה הממשלה עוד צריכה לעבד את זה - - -

נכון, זה מה שאמרתי אתמול למירה. בדיוק.

אז ההערות שלנו במקומן.

גם נתייחס מאוד ברצינות להערות, פשוט עכשיו אנחנו מתקדמים בתהליך, וזה בסדר.

אני מבינה שאנחנו לא נעשה פה היום דיונים על דברים גדולים, אבל משהו קטן – כשאנחנו מדברים על זה שהשטח שמותר לבנייה יוגדל ב-25%, אני מבקשת להכניס פה את המילה "עד 25%".

לא, לא. זה שינוי מהותי.

- - שיקול דעת, זה לא אוטומטי.

- - -

כן, זו ההערה שתומר אומר שאז זה הופך להיות באמת - - -

הבעיה היחידה, תומר, שזה בדיוק מקום שאפשר להשיג בו קצת זמן. אפס רחב זה קצת מקשה.

- - -

הוויכוח היה לתת קצת סמכויות במקומית, אבל לא לייצר מסחרה במקומית, ואז לעלות למחוזית, ואין - - -

למקומית עדיף להגדיר כלל נוקשה, הוועדות המקומיות – יש שונות מאוד מאוד גדולה מהן, ברחבי הארץ, לעומת הוועדות המחוזיות שהן יחסית בהירות.

אני מעירית תל אביב ואני גם שותפה להרבה מאוד מהלכים שקורים בשלטון המקומי בנושא החקיקה, ואני יודעת את נקודת המבט שלכם לגבי הוועדות המקומיות, ושאתם אומרים שתל אביב היא מיוחדת, אבל אני חושבת שמה שצריך לעשות בחקיקה הזו זה כן לייצר את הגמישות, כי החוק יכול להיות כתוב ובסופו של דבר העיריות, שהן מתמודדות עם דיור בהישג יד – העיריות היחסית החזקות, והן זקוקות לגמישות. החוק יכול להיות כתוב ולא יהיה מיושם – חבל, באמת.

ידעת לומר את המשפט שגורם לי לקפוץ. אצלנו לא מחוקקים חוקים שלא מיושמים - - -

לכן אני מסכימה מאוד עם עורך הדין אורי אטינגר שהמילה "עד" לא צריכה להפחיד אלא רק לאפשר פה את הגמישות כי אנחנו יודעים מה קורה בתכנון, והתכנון הוא גם גמיש, וכשקובעים קביעות כאלה במציאות קשה מאוד ליישם את זה, קשה לתרגם את זה למציאות.

את אומרת שלא בטוח שיש לכם מקום להוסיף 25 - - -

ודאי, ודאי. ואז אנחנו פשוט מפסידים את האפשרות בכלל להשיג דיור בהישג יד.

- - -

מה אתה אומר, היועץ המשפטי? זה בעצם יוכרע בוועדה המחוזית?

הנושא הזה נדון כבר במסגרת התיקון הגדול שעשינו, מספר 101, הנושא הזה כבר עלה ועכשיו זה חוזר ועולה פה. אנחנו מבינים את הצורך בגמישות שהוועדות המקומיות או נציגיהן מעלים פה, יחד עם זאת התפיסה שהנחתה גם את תיקון 101 וכנראה ממשיכה גם בתיקון הזה היא שבשלב הזה העברת הסמכויות לוועדות המקומיות צריכה להיעשות בזהירות. לכן, בעצם, במקביל לאפשרות שהיא באמת נוקשה לתת לוועדה המקומית את הנושא של ה-25%, שגם, נגיד בסוגריים, המספר של 25% גם צריך להיבדק מבחינה כלכלית אם זה נותן מענה במקרים רבים, וזה בתשובה לשאלה אם זה יהיה 20 או לא. נעשתה בדיקה ראשונית בנוגע למספר הזה של 25% כמספר ישים אבל ביקשנו, וזה נעשה בימים אלה, בדיקה יותר מעמיקה כדי להבטיח באמת את הישימות של זה, שתיעשה בדיקה כלכלית באוצר שבה יובטח שהאחוז הזה של 25% הוא באמת אחוז ישים ברוב המקרים. באותם מקרים, שבאמת אנחנו מקווים שיהיו מעטים, אם המספר של 25% נותן מענה למקרים רבים או מספר אחר שייקבע בבדיקה הכלכלית, במקרים המעטים יותר שבהם ה-25% לא נותן מענה, וצריך להקטין או להגדיל את האחוז – אז יצטרכו לפנות לנציגים של הוועדה המחוזית.

אולי נשאיר - - - כי אני חסיד גדול של הגמישות, שאולי לוועדות עצמאיות, ניטרליות? צריך לתת לרשות מקומית, ודאי אם מנהל התכנון סמך עליה שהיא ועדה עצמאית – גמישות.

אנחנו בעולם של ועדות עצמאיות, אנחנו לא בעולם שכל הוועדות המקומיות - - -

זה בכלל נראה לי יותר פשוט.

טוב, אז נדון בזה.

גם במנהל התכנון במשרד האוצר, נבחן את הסוגיה הזו.

בניגוד למה שתומר רוזנר אמר, בתיקון 101 לגבי האפשרות ש-25% - - - הוא - - -

ממש לא.

אני מלשכת שמאי המקרקעין. אנחנו מברכים על החוק הזה, אבל מקווים שהוא לא יהיה אות מתה. אני אמשיך את מה שאמרו כאן הדוברים לפני. נראה לנו שמישהו התאהב במספר 25%. כל עיריה ועיריה, כל רשות מקומית ורשות מקומית שונה מבחינת ערכי הקרקע. אני עשיתי איזושהי בדיקה מהירה. בגילה, בירושלים, המספרים שכתבתם כאן לא יעברו. לא כדאי לעשות את זה. אני חושב שחייבים להכניס לחלל האוויר של החדר הזה את המילה "גמישות", לתת אפשרות לוועדות המקומיות לעשות את הבדיקות. כל ועדה וועדה יש לה את מחלקת השמאות שלה. אם זו קרקע מנהל זה גם עובר את מחלקת השמאות של המנהל, ותמיד אפשר לבדוק – בצפון תל אביב 10% יספיק, ותתני גם 30% דירות בשכירות מופחתת, זה יספיק. אבל בפריפריה גם אם תתני 40% ותבקשי 10% דירות במחיר מופחת, זה לא יעבור, כלכלית. לכן אני חושב שצריך לתת לכל ועדה וועדה מהוועדות המקומיות ולסמוך על שיקול הדעת שלהן. זה עובר בחינה של הוועדה המחוזית אחר כך ויש אחריות לדברים האלה.

לא, זה לא.

אומר היועץ המשפטי שזה לא עובר בחינה של הוועדה המחוזית. יש לנו איזו דרך לדאוג לזה שזה יעבור לבחינה של הוועדה המחוזית?

זאת המשמעות של המסלול של הוועדה המחוזית. גם תוכנית שמגיעה לוועדה המחוזית הרי עוברת קודם בוועדה המקומית, אז הוועדה המקומית תציע את הצעתה, והוועדה המחוזית תבחן את זה.

אז זה כן עובר לוועדה המחוזית.

לא במסלול הזה, במסלול השני שפתחנו בהמשך.

אז אולי צריך להכניס למסלול השני.

צריך איזשהו מנגנון שיאפשר את הגמישות, כי בלי זה כל החוק הזה ייתקע, פשוט. לא ייצא לפועל. אני עשיתי איזושהי בדיקה מהירה לפני הדיון הזה וראיתי מקומות שמספיק שייתנו 10% הנחה – זה עובר, אבל במקומות שגם תתני 40-30% זה לא יעבור. חייבים ל - - - את הדברים האלה.

נשאיר את הנושא, נצטרך לטפל בו. אני אבקש מתומר רוזנר לתת סקירה כללית של החוק.

בעצם, במסגרת תיקון 101 נוספה התוספת השישית לחוק וגם ניתנה סמכות לוועדות מקומיות לכלול בתוכניות דיור בהישג יד. מה שהתברר שהנושא הזה לא המריא, והתנאים שנקבעו בשעתו היו כנראה תנאים נוקשים מדי – למשל, נדרש שכל המגורים בבניין יהיו לדיור בהישג יד. היו מגבלות כאלה ואחרות על הנושא, ולכן מה שהציע חבר הכנסת בהצעת החוק הזו זה מה שמכנים "מקצה שיפורים" שבמסגרתו יילמדו הלקחים שהופקו מהכישלון של ההסדר כפי שהיה עד כה. לכן, בעצם, ההצעה היא גם בנושא של סמכויות הוועדה המקומית, ההצעה עוסקת גם בסמכות של הוועדה המקומית לתת דיור בהישג יד, ניתנת סמכות מפורשת לוועדה המחוזית לכלול בתוכניות למגורים נושא של דיור בהישג יד שהיום לא קיימת, ובמסגרת התוספת השישית להכין מספר רב של שינויים שנועדו לאפשר ישימות יתר של הפרויקטים האלה, למשל – בוטלה הדרישה שכל הדירות בבניין יהיו לדיור להשכרה לטווח ארוך, נוספה מעורבות מקומיות בעריכת ההגרלות ובאפשרות לתת עדיפות לבני המקום, בנושאים שונים נוספים, כפי שנעבור עליהם בהמשך, אתם תראו שיש שינויים שנועדו להגמיש ולתת מענה לבעיות שהתגלו במהלך הדרך כחלק מההסדרים האלה, ובעצם – נוסף כאן תיקון לפקודת העיריות שמבהיר את הסמכות של רשות מקומית לטפל בפרויקטים של דיור בהישג יד, שהיום הסמכות הזו, לפחות בעיני חלק מהעוסקים בנושא לוטה בערפל. חלק חושבים שיש לה סמכות לעשות את זה גם היום. בסוגריים אני אומר שיש רשויות שעושות את זה מבלי כל כך להתלבט בשאלת הסמכות. אז כדי להבהיר, ושהפעולה של הרשויות המקומיות בנושא הזה תהיה על קרקע מוצקה התווסף סעיף שמסמיך אותם במפורש לעשות את זה. משרד הפנים יעיר על כך, כשנגיע לנושא. יש עוד מספר הערות לגבי הנוסח.

ברשותך, אני אתן עכשיו סקירה על השינויים שנערכו מהנוסח המקורי לנוסח הנוכחי.

אפשר לעשות את זה תוך כדי הקראה.

אז בעצם יש פה חוק שנותן מענה לצורך בשכירות. אני חושבת שאחת המסקנות מהחקיקה הקודמת, שאנחנו צריכים לוודא שהחוק יהיה כמה שיותר מותאם לשטח ולמציאות. אני שמחה על ההערות שלכם, שאתם אומרים שהחוק לא יהיה ישים, אנחנו נעשה את מקצה השיפורים – החוק הזה יצטרך להיות ישים. האופציה שזה באמת יגדיל את הסיכויים של הוועדות לאשר בניינים שבהם תהיה דירה בהישג יד בשכירות – זו המטרה. לשם אנחנו צועדים ונצטרך לעשות את השינויים הנדרשים.

מה שנראה לי האתגר שלך פה זה שהצד הזה, השלטון המקומי, אומר שמילת המפתח היא גמישות. אם ניתן להם גמישות מוחלטת הם יעשו את זה טוב. זו דעתי. ואז בא הצד השני ואומר – שלייקס. משרד הפנים – אל תתנו לשלטון המקומי, מחשש שחיתויות, וכדומה. ואז, מנהל התכנון ומשרד המשפטים ומה פתאום בני המקום, וכו'. במקרה הזה זו דוגמה קלאסית לזה שהרגולציה אומרת כל הזמן - - - תמיד יש הסברים למה זה לא טוב, מסוכן ובעייתי תכנונית, והשטח – בסוף נותנים לו משהו והוא לא יודע לעשות עם זה כלום. לכן, הגישה הבסיסית היתה שאם היית נותן גמישות מוחלטת לרשויות הן היו מקבלות את זה, ודאי הרשויות שרוצות את זה – היו עושות שיקול דעת: כמה יחידות דיור, כמה מחלקים את זה. אז אני חושב שהגישה צריכה להיות – כן, מקסימום גמישות, גם למחוזית וגם למקומית. בתוך זה צריך את השלייקס המינימליים בכדי שיהיה מנהל תקין, כדי שלא תהיה אפליה. הגישה הבסיסית צריכה להיות מקסימום גמישות.

אז הנטייה בעיניי היא לתת את הגמישות בעיקר בוועדות המחוזית – זה מה שיפתור בסוף את המתח הזה, כי הוועדות המקומיות הן פחות - - - תראו, אני באה מהשלטון המקומי, אני מאוד אוהבת את השלטון המקומי ואני אפילו מתגעגעת, אני אומר בכנות. אני אוהבת את המגע הישיר עם בני האדם ואת המפגש בימי שני בוועדת התכנון והבנייה. אני אוהבת את המגע הישיר את זה עם הציבור, אבל אני גם מודעת למורכבות ולפערים שיש בין הרשויות. יש פערים גם בוועדות העצמאיות, יש פערים ואי אפשר להתעלם מזה. אנחנו גם לא יודעים - - - יותר מדי פרשות נחשפו בשנים האחרונות והפרשות תמיד קשורות לנדל"ן ותמיד קשורות לאישורים בוועדות. לכן אני חושבת שאנחנו צריכים, כשאנחנו מחוקקים, לקחת את זה בחשבון.

אני חושבת שאני מבינה בדיוק את הבעיה, אני גם לא מתעלמת, וגם נולדתי אתמול. אני חושבת שהחוק צריך להיות חוק בר קיימא. הוא צריך להחזיק מעמד לאורך שנים.

נכון.

יכול להיות שהדגש שלנו צריך להיות בכל מיני מנגנונים. הרי אם עירית תל אביב או ראשון לציון יתחילו להעביר כל תוכנית לוועדה המחוזית בשביל דיור בהישג יד – הם לא יעשו דיור בהישג יד, אין בעיה. צריך לראות איך יוצרים מנגנון שכן נותן לכם, כשלטון מרכזי, איזשהו פיקוח, להראות שאתם כן סומכים על הוועדה המקומית. צריך לעבוד בכיוון הזה ושהחוק יהיה חוק שיאפשר לאורך שנים לעבוד מולו, אני חושבת שזה הרעיון, כדי באמת לפתור את המתח הזה. אז בואו נחשוב ביחד איך ליצור את המנגנון שתוכלו לדעת שאנחנו לא מרמים, לא - - -

ואני אוסיף לזה שחוקים עם יותר מדי מנגנונים הם חוקים שבסוף לא קורים. ככל שהחוק הוא פשוט יותר אז - - -

לכן אנחנו צריכים את מיטב המוחות, מיטב הכוחות, כדי לעשות משהו שלא נצטרך - - -

אז בואו נתקדם בהקראה. אני מציעה שנקיים עוד מפגש בזמן הפגרה, של עבודה מאחורי הקלעים, נראה איך אנחנו צולחים את החוק הזה כי בסוף צריך להחליט כמה הוא רזה וכמה הוא מלא במנגנונים. אני אומרת בכנות – אני עוד לא רואה את הדרך, איך אנחנו נגיע לזה. אנחנו יודעים לאן אנחנו רוצים להגיע, ברור לנו שצריך להגיע לשם, וזה כאילו חוק שדורך על הרבה מתחים קיימים ומעצים אותם. אז נעשה את העבודה בפגרה.

הערה מקדימה – השיקול שלפחות במקרה הספציפי הזה, שבעצם ילווה אותנו לאורך כל הדיון בהצעת החוק הוא שבעצם אנחנו במקרה הזה נותנים למוסדות התכנון סמכות להתערב בשאלות קנייניות התערבות עמוקה. זה חידוש לא פשוט מבחינת דיני התכנון והבנייה. הוא לא קיים במידה רבה עד היום. ההתערבות העמוקה היא בעצם להגיד במסגרת תוכנית לבעל הזכויות במקרקעין עם מי הוא צריך להתקשר, באיזה תנאים, לגבי השכירות. צריך לאזן פה בצורה מאוד מאוד עדינה בין הנושא התכנוני לנושא הקנייני.

אתה אומר שזה חוק שיושב על המורכבות בין הנושא התכנוני לנושא הקנייני.

נכון.

טוב, זה קשה.

לכן צריך את האיזונים ואת העדינות המתבקשת.

אנחנו נבנה אותם. הנושא התכנוני והקנייני זה תמיד המתח.

ככה זה עובד בכל העולם, תכנון וקניין ממילא הולכים ביחד. בכל מקרה הוועדה המקומית מייצרת קניין - - -

אבל בישראל המבנה הוא פחות כזה שהתכנון והקניין הם 100%, יש כאילו ככה, והחוק שלך נכנס לפה, זו המורכבות.

מורכבות לא אומר שזה בלתי אפשרי.

נכון, אבל בגלל זה זה קצת מאתגר. נעבור קריאה ראשונה ואז נתקדם.

הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון – דיור בהישג יד), התשע"ז–2017

תיקון סעיף 1 1. בחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965 להלן – החוק העיקרי),בסעיף 1– אחרי ההגדרה "חברה ממשלתית" יבוא:

""חברה ממשלתית לדיור להשכרה" - החברה הממשלתית לדיור להשכרה שהוקמה מכוח החלטת ממשלה מספר 770 מיום ה' בחשוון התשע"ד (9 באוקטובר 2012);"

תיקון סעיף 62א 2. בסעיף 62א(א1)(2) –

(1) במקום פסקת משנה (א) יבוא:

"(א) הגדלת השטח הכולל המותר לבנייה למגורים במגרש המיועד למגורים בתכנית שאישרה הוועדה המחוזית, וכן קביעת הוראות לעניין חניה אף בסטייה מהוראות לפי חוק זה או מתכנית מיתאר מקומית או תכנית מפורטת לעניין חניה, בתחום רשות עירונית, בקרקע שמתקיים בה האמור בפסקת משנה (ב), והשטח שיוגדל יהיה בשיעור של 25% מן השטח הכולל המותר לבנייה למגורים במגרש, ובשיעור זה בלבד; על שטח כולל מותר לבנייה שהוגדל לפי פסקה זו יחולו הוראות התוספת השישית."

(2) אחרי פסקת משנה (ב) יבוא:

"(ג) מימוש התכנית שאישרה הוועדה המחוזית או תכנית שאושרה לפי סעיף זה לא יותנה במימוש הבנייה של השטח הכולל המותר לבנייה שנקבע לפי פסקה זו כולו או חלקו. "

כפי שאמרנו – בתיקון 101 נוסף סעיף שמסמיך את הוועדות המקומיות העצמאיות לנושא של דיור בהישג יד. הסעיף הזה בעצם נועד להבהיר מספר עניינים שהתעוררו במהלך ההסדר שלא יושם. יש פה את הנושא של 25% בלבד, וזה אמרתם שאתם רוצים לדון בהמשך. יש פה הבהרה נוספת והיא חשובה בעינינו – שתוספת הזכויות שתינתן תהיה תמריץ ליזם, ולא ניתן יהיה להכריח אותו לעשות את זה. זאת אומרת, אי אפשר יהיה להתנות את מימוש הזכויות האחרות בהקמת הדיור בהישג יד, כדי שיהיה ברור שזה תמריץ.

הוספת סעיף 63ג 2. אחרי סעיף 63ב לחוק העיקרי יבוא:

"תכנית שחלות עליה הוראות התוספת השישית 63ג (א) ועדה מחוזית רשאית לקבוע שטח הכולל מותר לבנייה, שיחולו עליו הוראות התוספת השישית (בסעיף זה – "שטח מוגדל") בלבד שהתקיימו כל אלה:

(1) השטח המוגדל הוא מעבר לשטח הכולל המותר לבנייה שהוועדה המחוזית היתה מאשרת בתכנית אילו לא חלו על שטח כאמור הוראות התוספת השישית;

(2) התכנית תקבע את שיעור השטח המוגדל מתוך השטח הכולל המותר לבנייה למגורים בתחום התכנית;

(3) מימוש תכנית לפי סעיף זה או תכנית אחרת שאישרה הוועדה המחוזית לרבות בניית השטח הכולל המותר לבנייה שאינו השטח המוגדל, כולו או חלקו לא יותנה במימוש הבנייה של השטח המוגדל כולו או חלקו;

(4) הוועדה המחוזית תנמק את קביעתה בדבר השטח הכולל המותר לבנייה שהיתה מאשרת אילו לא היה נקבע שטח מוגדל באותה תכנית.

(ב) לא תפקיד הוועדה המחוזית תכנית לפי סעיף זה אלא לאחר שמגיש התכנית המציא לוועדה חוות דעת של החברה הממשלתית לדיור להשכרה לעניין הוראות תכנית לפי סעיף זה לרבות שיעור יחידות הדיור שנקבעו בתכנית וישימות התכנית ; שר האוצר רשאי לקבוע אגרות לעניין הוצאות עריכת חוות הדעת לפי סעיף זה.

(ג) החלטת ועדה מחוזית על הפקדת תכנית לפי סעיף זה תישלח לחברה הממשלתית לדיור להשכרה בתוך שלושה ימים מיום קבלתה; מנהל החברה הממשלתית לדיור להשכרה או מי מטעמו יהיה יועץ מקצועי של הועדה לעניין תכניות לפי סעיף זה.

אני רק אבהיר – פה זה המסלול השני, פה הוא נוצר לראשונה, והוא לא היה קיים בחוק עד היום, והוא, בעצם, מאפשר לוועדה המחוזית לכלול בתוכניות דיור בהישג יד. כאן, כפי שאתם רואים, אין הגבלת שיקול הדעת מבחינת האחוזים אלא האיזון שנעשה הוא בדרך של קבלת חוות דעת מוקדמת של "דירה להשכיר" – החברה הממשלתית של דיור להשכרה, לגבי הישימות של התוכנית ודברים רלבנטיים אחרים שקשורים לאותה תוכנית. הדרישה שבעצם הוועדה המחוזית תנמק ותבהיר איך הזכויות הנוספות שהיא נותנת הן זכויות שמעבר למה שהיא היתה נותנת ממילא, ושוב – גם פה אנו מבטיחים שמדובר בתמריץ, כך שאי אפשר יהיה להתנות את מימוש התוכנית שהיתה ניתנת ממילא במימוש הדיור בהישג יד. הנושא נתון לשיקול דעתו של היזם.

הכל נראה לי סביר רק שיהיה צורך להכניס פה קצובת זמן. אם "דירה להשכיר" לא מגישה תוך X ימים – לא יכול להיות שיהיה פה פקק. אני בעד ש "דירה להשכיר" תהיה מעורבת בבניית תמורות כלכליות, הערכה וחוות דעת, אבל אם היא לא מגישה תוך 20 יום או כמה שייראה סביר כאן, אז זה לא יהווה חסם מבחינת הוועדה. הוועדה המחוזית תוכל להפעיל את שיקול דעתה בלי חוות דעת חיצונית. זה טוב אם זה יהיה, שזה לא יתקע.

זה בדיוק לא לעשות עודף מנגנונים.

זה לעשות אקסטרה, אבל שזה לא יתקע.

- - -

חשוב להבהיר שמבחינתנו חוות הדעת האלה - - - זה לא אומר ש"דירה להשכיר" מכינה בהכרח את חוות הדעת, וזה משהו שיכול להיות שצריך להבהיר בנוסח עכשיו, ויכול להיות שנעשה את זה בשנייה ובשלישית, אבל שיהיה ברור. מבחינתנו יכול - - - ואני מניחה שחברתי תסכים לזה, כי זה דובר עם אנשי החברה, שיכול יזם להביא חוות דעת חיצונית ש "דירה להשכיר" עברה עליה ואישרה אותה, אמרה שזה בסדר, וזה המנגנון שאנחנו רואים לנכון. אנחנו לא רואים עכשיו את חברת "דירה להשכיר" יושבת ומכינה הרבה חוות דעת אלא בעיקר מאשרת שמשהו הגיוני, כלכלי, נותנת את ה-input שלה אם יש צורך לבוא ולהבהיר שצריך להקטין את האחוזים, להגדיל – דברים כאלה. אבל בגדול, המנגנון יהיה כזה שחברת "דירה להשכיר" תשמש יועץ לוועדה המחוזית לענייני השכרה, כדי שהוועדה המחוזית לא תתחיל עכשיו לחשוב מאיפה היא תביא את ה-input, יש גורם מקצועי שהוא זה שנותן את דעתו המקצועית, וזה החברה. אבל זה לא אומר שהיא בהכרח מכינה אותה, אלא בעיקר – מאשרת.

אני רוצה להמשיך את הקו של קודמתי ולומר ש "דירה להשכיר" מעוניינת לתת חוות דעת שהיא לא רק לגבי שיעור השטח התוספתי, על מה שקיים, אלא גם מה שיעור ההנחה בשכר דירה שצריך להינתן, וגם מה הוא משך תקופת ההשכרה, שהיזם צריך לעשות, שוב – כדי לאפשר את הגמישות הזו ככל הניתן, ובעצם לגרום לפרויקטים כלכליים לצאת אל הפועל ולפרויקטים לא כלכליים לא לצאת אל הפועל, שלא יעמדו כפיל לבן בשטח. כל המטרה היא בעצם לקבל את ה-input של "דירה להשכיר", האם בקונסטלציה כזו ניתן יהיה להוציא את הפרויקט לפועל או לא.

הוספנו את הנושא שקודם כל, שיעור היחידות הוא "לרבות", זה לא מגביל רק לשיעור הזה, והוספנו את הנושא של ישימות התוכנית, שמשם נגזרים כל ה - - -אם צריך להבהיר בצורה נוספת אז - - -

אני רוצה להזכיר שאנחנו התכנסנו לצורך הקראה. יש עוד עבודה על החוק, העבודה תיעשה בין קריאה ראשונה לקריאה השנייה והשלישית. יש לנו פגרה באמצע, אנחנו נתכנס בפגרה, ונדון ביחד, לא במסגרת הוועדה אלא בעבודה מאחורי הקלעים, בסדר? אז הדברים האלה – חשוב שיהיו בפניכם. אנחנו נתקדם ותהיה עוד עבודה. המורכבות ידועה ויש לנו באמת - - - זו הצעת חוק שהיא במובן הטוב מאתגרת את השיטה הישראלית. אז תמיד דבר כזה הוא מורכב.

רק נאמר שבהמשך נוסיף קצובת זמן.

תיקון התוספת השישית 4. בתוספת השישית לחוק העיקרי –

(1) בסעיף 1 –

(א) אחרי ההגדרה "בעלים" יבוא:

"בן המקום" – מי שגילו מעל 18 שנים, ומקום מגוריו הקבוע במשך שלוש השנים האחרונות לפחות או במשך ארבע שנים לפחות מתוך עשר השנים האחרונות הוא בתחומה של הרשות המקומית שבה דיור בהישג יד להשכרה או בתחום היישוב שבו חלה התכנית לפי העניין, ובלבד שהמציא את אישור הרשות המקומית או היישוב לכך, לפי העניין;

(ב) במקום ההגדרה "דיור בהישג יד" יבוא:

"דיור בהישג יד" – אחד מאלה:

ׁ(1) השכרה במחיר מופחת;

(2) השכרה לטווח ארוך.

(ב) בהגדרה "הסכם שכירות" – אחרי המילים "ובין שוכר" יבוא "בדיור בהישג יד או בדיור ל";

(ג) אחרי ההגדרה "הסכם שכירות" יבוא:

""השכרה במחיר מופחת" – השכרה לזכאים של יחידת דיור במחיר מופחת לתקופה כוללת שלא תפחת מעשרים שנה מיום שהמנהל קיבל הודעה על כך שלפחות מחצית מיחידות הדיור המיועדות לדיור בהישג יד באותו בניין הושכרו, ואשר הסכם השכירות החל עליה יהיה בכתב ויכלול לפחות שני תנאים אלה:

(1) יחידת הדיור תשמש להשכרה לאדם יחיד ובני משפחתו לתקופה של שנה אחת לפחות (בתוספת זו – תקופת שכירות), ובלבד שתינתן לאותו אדם זכות ברירה לשכור את יחידת הדיור למגורים לתקופות שכירות נוספות של חמש שנים במצטבר, אלא אם נותרה תקופה קצרה יותר עד תום תקופת ההעמדה לשכירות או שחלפו שלוש שנים מיום שאותו אדם שכר את יחידת הדיור והוא חדל להיות זכאי.

(2) דמי השכירות, כולם או חלקם, אינם ניתנים להיוון, והם משולמים בתשלומים עיתיים לתקופות קצובות שכל אחת מהן אינה עולה על שישה חודשים, בתנאים שייקבעו בהסכם, ככל שלא נקבע אחרת לפי חוק זה;";

(ד) בהגדרה "השכרה לטווח ארוך" - אחרי "מחצית מיחידות הדיור", יבוא: המיועדות לדיור להשכרה לטווח ארוך";

(ה) אחרי ההגדרה "השכרה לטווח ארוך " יבוא:

""זכאי" – מי שעומד בתנאי הסף שנקבעו לפי החלטת ממשלה מספר 203 (דר/13) מיום כ"ב בתמוז התשע"ה (9 ביולי 2015) כפי שתעודכן מעת לעת;

(ו) בהגדרה "זכות" – במקום "שייבנה בו בניין לדיור" יבוא "שתיבנה בו יחידת דיור";

(ו) אחרי ההגדרה "המנהל" יבוא:

""מחיר מופחת – דמי שכירות מופחתים בשיעור שהוא 20% פחות מדמי השכירות המשתלמים משוכר מרצון למשכיר מרצון בעד שכירות של יחידת דיור דומה באותו אזור, לפי קביעת השמאי הממשלתי הראשי, או שמאי מטעמו, שתינתן במועדים אלו:

(1) לאחר מתן אישור לפי סעיף 157א לחוק התכנון והבנייה, לבניין שבו נמצאת יחידת הדיור המיועדות לדיור בהישג יד.

(2) טרם כניסתו של שוכר חדש ליחידת דיור להשכרה במחיר מופחת;"

(ז) בהגדרה "שוכר", אחרי המילה "לטווח ארוך" יבוא " או שהוא שוכר יחידת דיור להשכרה במחיר מופחת;

(ח) בהגדרה "השר", במקום "שר הבינוי והשיכון, אלא אם כן הממשלה או ועדת שרים מטעמה קבעה אחרת" יבוא "שר האוצר"

פה נבהיר כמה דברים. קודם כל – יש את הנושא של התוספת של בני המקום, ושל זכאים. הזכאים הם הזכאים שנקבעו כמו זכאי משרד השיכון לצורך רכישת דירה.

רכישת דירה במחיר למשתכן.

כן.

וגם הוספנו את ההגדרות של בני המקום. גם כאן, לאחר החלטות הממשלה בעניין הזה. זה נושא אחד.

נושא תקופות השכירות והפחתת המחירים – כרגע מופיע לי כאן שהשכירות היא ל-20 שנה והחלק במחיר מופחת יהיה 20% פחות ממחיר השוק. קיבלנו המון הערות בנושא הזה, גם בעניין לגבי הפחתת המחיר, שצריך להיות תלוי בהכנסה, גם לגבי הנושא של תקופת השכירות – אם צריך להאריך או לקצר אותה, בהחלט נושא שצריך לדון בו, וגם הנושא של הפחתת מחיר ההשכרה. יחד עם זאת, בגלל שכרגע יש איזשהו מתווה ביניים שבין כל ההערות קיבלנו – אני מציע שלצורך הקריאה הראשונה ניצמד לעניין הזה וזה כמובן נושא שדרוש בו דיון מעמיק, אם תרצו מאוחר יותר לעשות, אם תרצו לקבוע מנגנון שקשור יותר להכנסה לגבי מחיר מופחת, אם תרצו לשנות את תקופת המינימום להשכרה – אלה בהחלט נושאים שעוד צריך לעבוד עליהם.

אני ממשרד הבינוי והשיכון. הסתכלתי עכשיו בהחלטת מועצת מקרקעי ישראל בעניין מחיר למשתכן, לעניין הגדרת "בן מקום", ובסיפה נקבע בהחלטת המועצה: "...ובלבד שהמציא את אישור מרשם האוכלוסין". - - -

יש פער?

בטח. אני חושב, למרבה הצער, מרשם האוכלוסין לגבי מענים רשומים של אנשים - - -

- - - אנשים גרים בשכירות במקום. הם לא מעבירים את המרשם.

בדיוק. השאלה מה תקף לעניין מחיר למשתכן. אני יכול לבוא היום בלי אישור רשם האוכלוסין ו - - -

אז מה?

במחיר למשתכן דורשים אישור ממרשם האוכלסין.

מה הקשר בין מרשם האוכלוסין למשרד הפנים?

- - -

אני חושבת שאחד המבחנים זה אם הם העבירו לצורך בחירות בעיריה. אני חושבת שזה אחד המבחנים – אם אתה בן בית, וחשוב לך. אם אתה רק בא כסטודנט, זה כן - - -

אין קשר בין מרשם האוכלוסין ובין מגורים בפועל, כי מרשם האוכלוסין הוא איפה שאתה מקבל את הדואר הרשמי שלך. מה שדורשות עיריות כיום, כדי להיות חייב בארנונה – הן דורשות גם חוזה שכירות. אם גרת במקום 10 שנים ואתה עדיין - --

אם שילמת ארנונה.

אין רישום בזה. הרישום הוא ששילמת ארנונה בעיר 4 שנים.

עירית תל אביב, למשל, לא דורשת בשביל ארנונה כתובת - - -

בשביל תו חנייה.

- - -

רגע, חשוב להציף את זה. אם זה שלוש שנים חוזה שכירות - - -

ארנונה של העיריה זה מספיק טוב בשביל להיות בן מקום.

אז זה בעצם אומר – כל סטודנט - - -

אם הוא גר מספיק שנים.

אז זה לא בן המקום. אם מספיק שבאת כסטודנט - - -

שלוש שנים. שלוש או חמש.

אפשר, אבל זה לא בן מקום.

- - -

תראו, הסיפור הזה של הבן מקום – אני, כשראיתי "בן מקום" היה לי קצת - - - זה הולך לשני הכיוונים כי מצד אחד אנחנו רוצים לאפשר לבן המקום, ומצד שני אנחנו לא רוצים לייצר שושלות של נפוטיזם שלהם מגיע לגור, במיוחד במקומות המבוקשים. לכן העניין הזה של מקום מגורים – שלוש או ארבע שנים, הוא נכון והגיוני. השאלה היא איך קובעים את זה. עירית תל אביב, שאני גרתי 8 שנים בירושלים ולא החשבתי את עצמי ירושלמית - - -

יש ירושלמים מלידה ויש ירושלמים מבחירה.

- - -

עכשיו השאלה היא באמת לגבי תעודת הזהות. אתה ממשרד השלטון המקומי? רוב העיריות הן - - -

יש שני מבחנים של מוניציפאלי – המבחן האחד הוא פנקס הבוחרים, במידה מסוימת, ופנקס הבוחרים נבחן על פי מרשם האוכלוסין. המבחן השני הוא מבחן המיסוי המוניציפאלי שנבחן לפי מבחן המחזיק. לכן זה שני מבחנים שצריך בהחלט לשבת וללבן מה נכון כשמדברים על בן המקום – האם מבחן הבוחרים או מבחן המיסוי המוניציפאלי.

אני מציע להשאיר את זה לדיון.

אז זה יהיה עוד נושא שנדון בו לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

אם אפשר עוד משפט אחד, לראשית דבריה של חברת הכנסת זנדברג – בן המקום, המשמעות שלו מנותחת במקטע מאוד מאוד קטן של העדפה. זאת אומרת, זו לא העדפה מוחלטת של בני המקום אלא - - -

אבל זו העדפה גדולה, זו העדפה משמעותית. זה מגדיל את הסיכויים.

גם לדעתנו היא חשובה, כי הרעיון הוא לתת שירות לתושבים.

למרות שזה תושבים שהם כבר דור שני.

בתל אביב, אני הייתי חברת מועצה כשהעיריה עשתה את שפירא, הפרויקט הראשון. היה לנו דיון גדול בנושא. מצד אחד רצו לתת לתל אביבים ומצד שני את מייצרת שושלות - - - זה היה רק 70 דירות.

זה היה לתל אביבים או לתושבי השכונה.

תל אביביים.

- - -

אין ספק שזה נושא שנדון בו.

לסוגיית ההפחתה במחיר – זו סוגיה מהותית לשאלה מה הוא דיור בהישג יד. בפעם הקודמת את ביקשת איזושהי הצעה למודל דיפרנציאלי. זה יכול לבוא מאתנו, זה יכול לבוא מהממשלה. אני גם חושבת שזו סוגיה מהותית, והקביעה השרירותית של 20% - זו הנקודה הקריטית שבה נצטרך לקיים דיון.

כן, אבל אני אגיד שזה חצי נכון כי אפשר לטפל בזה גם בלי לגעת בנקודה הזו – כי בסוף העיריה יכולה להפעיל שיקול דעת איפה היא בונה. ואז אתה אומר – יש לי יחידות מופחתות ואני יכול לעשות תמהיל. אם אני אבנה ביד אליהו או ביפו באזורים מסוימים או בצהלה, ברות ההשגה של הדירות תהיה שונה. ולכן, חלק מהדיון על היכולת לייצר תמהיל מחירים בלי להסתבך במנגנוני המחיר שיש להם משמעויות משפטיות מורכבות יותר, עדיין עיריה יכולה להגיד – אני רוצה דירות מוזלות יותר, אני אבנה ביד אליהו דיור בהישג יד, שהוא גם איכותי, והדיור יהיה זול יותר.

אבל אנחנו רוצים דיור בהישג יד לעשירון 5 גם בצהלה.

אני רק אומר לתשומת לבך – לא בטוח שנוכל להגיע לשם, כי יש לנו בעיה משפטית.

אני חושבת שזו נקודה חשובה, איך אנחנו מייצרים את זה. גם בפעם שעברה התעכבנו על זה, ואנחנו עוד נצטרך ללבן את זה ולפתור את זה.

גם לא שמענו נימוק מה ההתערבות במספר 20%. אני עוד לא הבנתי - - -

אז אני אגיד שוב: לדעתנו המודל הנכון הוא המודל שהמדינה אימצה במכרזים שהיא אימצה בקרקעות המדינה, כמו ש"דירה להשכיר" עושה, שבעצם המחיר המופחת הוא ביחס למחיר השוק. יש מדינות שעושות את זה לפי הכנסה. אנחנו חושבים שהדרך לשם, בישראל, תביא אותנו למצב של מהומה ותוהו ובוהו, ובסוף תהיה פה דיפרנציאציה לא בריאה. צריך שיהיה פה משהו אחיד ביחס למחיר השוק. המספר 20 נקבע עוד כשזה המודל שהמדינה קיבלה על עצמה. אנחנו לא רואים סיבה לעשות מודל שונה בקרקעות הפרטיות, בטח כשזו התערבות קניינית. בסוף אנחנו אומרים למישהו פרטי לבוא ולהשכיר במחיר מופחת, כשבקרקעות המדינה אנחנו אומרים – לא פחות מ-20, ופה נבוא וניתן דפרנציאציה? זה לא דבר נכון. בסוף, בטח לעירית תל אביב יש אפשרות בקרקעות שלה לבוא וקבוע דברים אחרים. אנחנו חושבים שהמודל הנכון, גם בחוק הזה, זה עניין של ה-20%.

אם אני אדבר קצת על מחירי השכירות – וראינו את זה בדוח בנק ישראל האחרון, מ-2003 ועד 2017 עלו באופן מתואם עם השכר ומדד המחירים לצרכן, בניגוד למחירי הדירות לבעלות, שקפצו. זאת אומרת שלבוא עכשיו ולהגיד - - - גם בתל אביב - - -

מ-2003 מחירי השכירות עלו כמו השכר?

כן, ממש ככה. אני אראה לך בדוח בנק ישראל האחרון.

להעביר לך את תשובת בעלי הדירות שלי מ-2003 עד היום.

אני יכולה להעביר לך גם את שלי, אבל עדיין המספרים אומרים - - - אז גם פה, מחיר שהוא מופחת ב-20% אמור להביא מזור גם לעשירונים 5 ו-6, ולדעתנו זה סביר.

אני ביקשתי בדיון הקודם סקירה של דיפרנציאליות, שתביאי לדיון.

אנחנו חושבים שזה לא נכון.

כרגע אי אפשר לפתוח את זה, אלא אם כן תשכנעו אותנו שיש מודל.

אני רק אגיד שזה דיפרנציאלי, כי זה באחוזים. 20% מ-3,000 שקל זה לא כמו 20% מ-6,000 שקל. זה סכום שונה בין הערים השונות.

אני רק ביקשתי שזה יקרה, אז אני רק מבקשת שלדיון הפנימי - - -

לנקודת הבקשה לבחינה של משרד האוצר רציתי להוסיף משהו, תגידי אם זה מתאים להם או שתרצו שאנחנו נבחן את זה – מעיין שואלת, אני לא רואה סיבה לרדת מהמודל של 20%. נראה לי שהסיבה המרכזית קשורה לקהילת היעד, אוכלוסיית היעד של הפרויקט של דיור בר השגה, בהנחה שאוכלוסיית היעד היא שונה מאוכלוסיית היעד של מחיר למשתכן, כי אחרת, אם היו - - -

זה לא מחיר למשתכן.

ההנחה שמדובר כאן באוכלוסיית יעד אחרת, לא בעשירוני הכנסה 8-7 ובאזורים מסוימים אולי 6, אלא בעשירוני הכנסה 6-5, אז הבדיקה היא האם 20% פחות ממחיר השוק תואם את 30% הכנסה של אוכלוסיית היעד. זאת אומרת, מי שמרוויח עד המחיר החציוני. זו עבודה שגם אנחנו נוכל לבדוק ונוכל לספק לכם - - -

אל"ף, אני מבקשת שאתם גם תכינו לנו איזו סקירה, אני רוצה לבדוק מה קורה בעולם. אני אגיד לכם למה. הנחה של 20% בצהלה זה הרבה מאוד כסף לאנשים שיש להם הרבה מאוד כסף לשלם את השכירות. הנחה של 20% בשכונת שפירא – זו הנחה קטנה, הנחה של מעט כסף, יחסית, לאנשים שמשלמים גם מעט כסף שכירות. לכן השיטה של ה-20%, בטח בשכירות, היא מאוד בוטה ובולטת, בטח בערים מגוונות. אני בטוחה שבעולם עושים את זה בצורה מגוונת יותר. להפך, לא מנסים לעשות שמי שגם ככה יכול לשלם את השכירות בצהלה מקבל הנחה של 20%.

קודם כל, מה שאמילי סילברמן אמרה לא נכון בתכלית החוק הזה. החוק כן נועד לאותה אוכלוסייה של מחיר למשתכן, לחלוטין, ולכן הוא כן נועד גם למי שיוכל לשכור, והוא עשירון 9, דירה בצהלה, כי הוא לא יכול לקנות דירה שם, ולכן המחשבה שזה פתרון - - - חברים, מכיוון שאני אחד מיוזמיו – זו תכלית החוק – לכן, המחשבה שזה הפתרון לעשירונים התחתונים – התשובה היא: לא.

- - -

למה? למה אתה רוצה לתת סובסידיה למי שהוא בעשירון 9?

בגלל שיש כאן מטרה אורבנית של משיכת אוכלוסיית מעמד ביניים וצעירים לערים המבוקשות ששם אי אפשר. גם בתל אביב היכולת, כולל, דרך אגב, ההצדקה של המדינה לסבסד את זה, להכניס דירות מאוד מאוד מוזלות – היא לא מוצדקת. לכן, אחד הדיונים שלנו זה האם אנחנו רוצים למשל לא לעשות מחיר למשתכן בשיא אזורי הביקוש. למה? כי אנחנו לא חושבים שזה מוסרי לממן 700 אלף שקל מתנה לזוכה, נכון? כבר דיברנו על זה בעבר. לכן, אל"ף – כן, זה מיועד לאוכלוסיות דומות, כי זו אלטרנטיבה באזורי הביקוש. שתיים, לשאלה ששאלת, הדברים האלה כן נבדקו בהשוואה בינלאומית כבר המון פעמים, גם בעבודות שאמילי עשתה, ובעבר, ואנחנו מכירים – גם מעירית ירושלים שעשתה את העבודות האלה כבר לפני 5 שנים. המודל שכולם נשענים עליו זה המודל האמריקאי, שמודד את ההכנסה החציונית של האוכלוסייה. בדקנו עשרות פעמים. אם נרצה להכניס את זה לפה, החוק הזה לא יקרה לעולם. אין היתכנות כזו. ישבנו עשרות פעמים עם גופים – אין את המידע הסטטיסטי הזה בצורה מהימנה בישראל, ואין את היכולת כרגע להכניס את זה. אולי זה יהיה בתיקון בעוד שנה או שנתיים.

תרשה לי לחלוק - - -

יכול להיות, אבל חברה' – זה הורג את החוק הזה. לכן, המטרה היא - - - גם השכירות ארוכת הטווח לבד.

אנחנו רוצים לסיים את ההקראה. אנחנו נדבר על זה בהכנה לקריאה השנייה והשלישית, אבל אני רוצה לומר משהו פה: יש לנו פה שני ערכים – שהחוק יהיה ישים, ויקרה בפועל, אבל כן, אני חושבת שהפערים האלה בטח בתוך ערים - - -

אז זה תיקון בהמשך.

אז אני מבקשת שכן נדון בזה. נחפש ונראה. נמצא? נמצא. לא נמצא? נתקדם.

100%. אני תמיד בעד לפתוח את הראש.

יש פה איזשהו - - - משהו שהוא מרגיש, גם - - - בטח בתוך עיר. אתה יודע בדיוק איזה אוכלוסיות מגיעות.

גם אוכלוסייה מעשירון 8 שיכולה לקנות בפסגת זאב תקבל הנחה. בסוף יש תמהיל גם של האוכלוסייה. זה לא אומר שאני צריך להתאמץ ברחביה לעשות הנחה של 50%, חברים.

הנחתי שאתה רוצה שהסובסידיה המרכזית תלך למי שיש לו פחות.

רוצים לכולם אלטרנטיבה לגור באזורי הביקוש.

אל תדאגו. ברחביה המחירים יורדים בגלל אדמות הכנסייה, אז הכל בסדר. בסוף - - - עוד כמה שנים זה יפקע והאדמות ייהפכו להיות של היזמים.

אז אנחנו נחפש איזה פתרון לעניין הזה ונשאיר את זה בצריך עיון לעבודה בפגרה. נמשיך הלאה.

בנושא של הבדיקה שנעשית, אם אתם עורכים בדיקה נוספת וזה יכול לעזור לוועדה גם לקדם את הדברים, גם בעקבות מה שאמר חבר הכנסת פולקמן, בבדיקה שלכם תתייחסו לישימות של מנגנון הבדיקה. איך זה ייושם בישראל בהיעדר נתונים סטטיסטיים אחרים. האם צריך לעשות מבחני הכנסה עכשיו? מי יעשה את זה?

לא, אנחנו לא רוצים להיכנס למקום של מבחני הכנסה. זה לא רלבנטי.

הדבר השני, מניין תבוא הסובסידיה? כשאנחנו מדברים על יזם פרטי שבו בעצם אנחנו מבקשים מממנו לתת הנחה לפי הכנסה של השוכר שלו, איך בעצם אנחנו גורמים להסדר הזה לעבוד בקרקעות פרטיות?

נמשיך בהקראה.

(2) בסעיף 2, האמור בו יסומן (א) ואחרי יבוא:

"(ב) לא יעשה אדם שימוש ולא ירשה לאחר לעשות שימוש ביחידת דיור שהיא דיור בהישג יד להשכרה במחיר מופחת, אלא למגוריו של שוכר זכאי ובני משפחתו, על פי הסכם שכירות להשכרה במחיר מופחת.

(ג) (1) יחידות הדיור להשכרה במחיר מופחת שאושרו בתחום תכנית יושכרו רק לזכאים שעלו בגורל בהגרלה שערכה הרשות המקומית בתחומה חלה התכנית לפי הוראות; שר הבינוי והשיכון בהסכמת שר האוצר יקבע הוראות לעניין הגרלה לפי סעיף זה ובכלל זה לעניין אופן השתתפתם של זכאים בהגרלה, דרכי פרסום לזכאים בדבר עריכת ההגרלה, דרכי עריכת ההגרלה והפיקוח עליה ותקופת תוקפן של תוצאות ההגרלה

(2) מספר הזכאים שיועלו בגורל בכל הגרלה לא יפחת מכפל מספר יחידות דיור הישג יד להשכרה במחיר מופחת בתחום התכנית.

(3) על אף האמור בפסקה (1), רשאית רשות מקומית להודיע לשר השיכון כי היא מבקשת לא לערוך הגרלות כאמור בפסקה (1); הודיעה רשות מקומית לשר השיכון כאמור תערוך החברה הממשלתית לדיור להשכרה את ההגרלות בתחומה של אותה רשות מקומית על פי ההוראות שנקבעו לפי פסקה (1).

(ד) מועצת רשות מקומית רשאית לקבוע שיעור מבין הזכאים שיעלו בגורל בהגרלה שתיערך לפי סעיף קטן (ג) אשר יהיו בני מקום ואשר תוענק להם עדיפות בהשכרת יחידות דיור במחיר מופחת בשיעורים שלא יעלו על שיעורים אלו:

(1) בישוב מיעוטים שמספר תושביו עולה על 15,000 אך אינו עולה על 30,000 - 25%;

(2) ביישוב באזור עדיפות א' כמשמעותו בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 שמספר תושביו עולה על 15,000 אך אינו עולה על 30,000 - 50%;

(3) ביישוב באזור עדיפות ב' כמשמעותו בחוק ההתייעלות הכלכלית (תיקוני חקיקה ליישום התכנית הכלכלית לשנים 2009 ו-2010), התשס"ט-2009 - 32%;

(4) ברשות מקומית אחרת – 20%.

כפי שאתם רואים, סעיף (ד) מגדיר את הנושא של בני מקום, וגם כאן נצמדנו להגדרות כפי שנקבעו על ידי מחיר למשתכן – אלה האחוזים שאפשר לתת. יש פה בקשות סותרות. הממשלה, לפחות משרד המשפטים – מתנגדים לאימוץ ההסדר הזה, ומצד שני הרשויות המקומיות בהערות שהן העירו, מבקשות לקבוע שיעור אחיד של 70% בכל הרשויות. אני מציע שניצמד כרגע למצב כפי שהוא מוצע פה וכמובן שנדון בזה בהמשך.

הדבר השני – בסעיף קטן (ג) שמוצע כאן, בעצם קובעים את המנגנון של ההגרלות – איך ייקבעו בעצם הזכאים שלהם יושכרו אותן דירות. ההסדר שאומץ כאן הוא שאת הרגולציה, את הכללים ייקבעו שרי הבינוי והשיכון והאוצר, את הביצוע בפועל יעשו הרשויות המקומיות, ואם הרשות המקומית לא מעוניינת לבצע את זה, כי זו היתה הבקשה של הרשות, תוכל לבצע את זה "דירה להשכיר" במקומה. גם בהקשר הזה יש עדיין נושאים פתוחים. התעוררה השאלה של הצורך בהיתר שר האוצר לביצוע ההגרלות ולדעת משרד המשפטים מדובר בהגרלה הטעונה היתר, לפי חוק העונשין, והנושא הזה צריך להיבדק.

- - -

יש שאלות נוספות, בקשה של משרד הפנים שביקש ששר הפנים יוכל לקבוע מקרים שבהם - - - בעצם, המנגנון שיהיה הוא מנגנון של הגרלה שייקבעו בה הזכאים. כדי לאפשר לבעלי הזכויות בקרקע בכל זאת איזושהי בחירה בין זכאים יועלו בגורל לפחות כפל הדירות הפוטנציאליות להשכרה, וכך, בעצם, יובטח איזשהו עניין של בחירה בין זכאים.

אנחנו מבקשים שיתווסף שההוראות שייקבעו על ידי שר הבינוי והשיכון שייקבעו בהסכמת שר האוצר ייקבעו גם בהסכמת שר הפנים. אנחנו סבורים שזה נכון מאחר ומי שיבצע את זה זה הרשויות המקומיות ואנחנו גם רוצים להיות מעורבים בתהליך. הבנו שאין מניעה מבחינת משרד השיכון.

בואו נשאיר את זה להכנה לשנייה והשלישית.

אני רוצה להעלות את הניפוי שהעיריה עושה שמגרילים יותר, ואז הם יכולים לבחור מי כן ומי לא.

אני אגיד לך איך זה אצלנו. אין מגע יד אדם. יש מכונה, יש קריטריונים. מי שעומד בקריטריונים – זוכה בהגרלה.

אבל יש פה פי שתיים בהגרלה.

אז אני אומרת: איך זה יכול להיות, בא אלי יזם מאוד מפורסם, שכל המרפסות שלו נפלו, ואומר לי: אני רוצה רק סטודנטים. זו אפליה. אני חושבת שזה שיקול דעת של רשות מקומית לקבוע בצורה שהיא שוויונית, שעומדים במספר הקריטריונים שאנחנו קובעים אותם - - -

ואם יש יותר אנשים שעומדים בקריטריונים? מה עושים?

- - -

לפי הנוסח הוא בוחר כפל, ולא ברור איך הוא יכול - - -

- - -

לפי הנוסח הקיים היום יש הגרלה של פי 2, ואז עושים את בני המקום, ואז לרשות יש דרך לבחור מי בפנים ומי בחוץ. זה הנוסח היום. בואו נעשה הסכמה סביב השולחן: אנחנו לא מעוניינים לתת לרשות המקומית לנפות אתיופים, אוכלוסיות - - - גם יותר מזה, כיוון שאנחנו גם יודעים שיש אוכלוסיות שמתקשות לשכור דירות, אז כיוון שהדירות הן בבעלות היזם, אנחנו לא רוצים שזו תהיה דרך לוודא שהאוכלוסיות האלה יודרו – זה שיהיה ברור.

נוכל להתקדם מההצעה שלי שעל המהות אנחנו מסכימים. ההגרלה היא הגרלה, יש דירוג בהגרלה - - - אתה צריך יותר זוכים כי אחד יכול לוותר, אחד יכול להגיד - - - לכן, המהות שאנחנו מסכימים ונתקן אותה בנוסח, שאין בחירה.

אז נעשה תיקון לקראת קריאה שנייה ושלישית.

מה שאומר - - - עלו בגורל 200, כי אמרו שעושים פי 2, ויש 100. מה שאומר חבר הכנסת פולקמן – יש דירוג. אתה לא זכית-לא זכית, יש דירוג.

שרירותי.

כן. ואז יש את הפונקציה של בני מקום שמקודמים מתוך ההגרלה, או שהם מקבלים דירוג נפרד – אני לא יודעת, זה לא ברור פה.

- - -

את הדרך אנחנו נפתור. מה שחשוב שמבחינה ערכית – כולנו באותו מסלול, שאין כאן דרך להדיר אוכלוסיות.

משרד המשפטים, בבקשה.

רציתי להתייחס, ברשותכם, לשתי נקודות. קודם כל לגבי שיעור בני המקום. עמדתנו היא שצריך לקבוע שיעור של 25% לכל היותר בכל האזורים.

למה?

אנחנו חושבים שהשיעורים הקבועים עכשיו בהצעת החוק פוגעים במידה מסוימת בעקרונות של צדק חלוקתי ושוויון. אנחנו לא חושבים שצריך להעניק יתרון לבני המקום על פני תושבי הארץ האחרים. זה לגבי בני המקום.

לגבי הגרלות – חשוב לשים לב שבחוק העונשין בסימן י"ב, יש איסור על הגרלות. מבדיקה שאני עשיתי עולה שההגרלות בענייננו נכנסות לאיסור. יחד עם זאת יש את סעיף 231 לחוק העונשין שמאפשר לשר האוצר לתת היתרים לערוך הגרלות - - -

רגע, אתה מציע שההגרלות של מחיר למשתכן הן עבירות על החוק?

אני ממש מבקשת לא להיכנס לזה עכשיו. זו הערה מיותרת.

אז תקשיבו – חברי ממשרד המשפטים - -

צריך לשים לב לנקודה הזו.

- - פשוט תפתרו את העניינים ביניכם בממשלה ותבואו אלינו - - - אתם לא יכולים לבוא אלינו עם כאלה פערים. הממשלה יכולה לדבר בכמה קולות, אבל קצת הגזמתם באירוע הזה. תפתרו את זה. figure it out, זה too much. אתם תדונו בזה, אנחנו נעשה את הדיון ונמשיך משם.

מה שאמרת על בני מקום – לזה אני כן רוצה להתייחס. בני מקום קיים היום במדינה. זה קיים בעיקר במושבים וקיבוצים, שעכשיו נתמודד עם זה בפיצול דירות. אני נוטה לחשוב ש - - - באזורי הביקוש כן יהיה סוג של בני מקום, וכיוון שאנחנו גם מגדילים בפריפריה, דווקא הגיוני להגדיל בפריפריה ליתר מ-20%, בעצם לתת לכל אחד משהו שהוא אופציה לבן מקום, שזה לא 100%, גם במושבים זה לא 100% כי זה רק בן אחד או שניים – תלוי בהקשר, אבל אני חושב שיש הגיון באיזשהו סוג של בני מקום. ביפן, דרך אגב, מעודדים ילדים לגור ליד ההורים שלהם. זה גם עוזר בטיפול בילדים, בנכדים, וגם עוזר בטיפול בהורים המזדקנים. אני לא רוצה לראות מצבים שבהם יש ערים שבהן מחירי הדירות עלו בצורה דרמטית ואז בעצם הילדים לא יכולים לגור קרוב להורים, הסבא והסבתא לא יכולים לעזור עם הנכדים, הילדים לא יכולים לטפל בהורים המזדקנים. בעיניי יש ערך לבני מקום. בערכים של המדינה שלנו אני חושב שיש עניין. במחיר למשתכן כן היתה הסכמה. אני חושבת שטוב יהיה אם תשקלו את זה שוב, במשרד המשפטים, את ההתנגדות. אני לא חושבת שיש פה פגיעה בצדק החלוקתי כי אם כבר יש פגיעה היום בלתי מדתית ביחס בין מי שגר בעיר ומי שגר במושב או בקיבוץ, ולכן אנחנו בעצם עושים איזשהו תיקון בעניין הצדק החלוקתי, מה גם שיש פה ערך אמיתי להתנהלות של משפחה, בטח בשינויים בשוק העבודה, ששיעור ההורים העובדים הוא מאוד מאוד גבוה, הארכת תוחלת החיים, ההורים המזדקנים, הטיפול בהם – אז אני מבקשת שתשקלו את זה שוב, עם הערכים שדיברתי עליהם כרגע. אנחנו נמשיך ונדון בזה שוב לקראת הקריאה השנייה והשלישית.

(3) בסעיף 3 –

(א) במקום סעיף קטן (א) יבוא:

"(א) (1) נקבע בתכנית כי הוראות תוספת זו יחולו על יחידות דיור בתחום התכנית, יהיו לכל הפחות 25% מסך יחידות הדיור בהישג יד כאמור יהיו יחידות דיור להשכרה במחיר מופחת ;

(2) מוסד תכנון לא יחליט על שיעור נמוך מהאמור פסקה (1), אלא אם כן שוכנע , לפי חוות דעתה של החברה הממשלתית לדיור להשכרה, כי מתקיים אחד מהמפורטים להלן:

(1) נוכח מאפייני היישוב או היצע יחידות הדיור בהישג יד ברשות המקומית שבתחומה נכלל שטח התכנית אין הצדקה לקביעת שיעורים כאמור;

(2) קביעת השיעורים כאמור תביא לכך שהתכנית לא תהיה ישימה;

(ב) בסעיף קטן (ב), במקום "כל יחידות הדיור בבניין לדיור בהישג יד" יבוא "יחידות הדיור שישמשו לדיור בהישג יד בתחום התכנית";

(ג) בסעיף קטן (ג), במקום "בכל יחידות הדיור באותו בניין" יבוא "יחידות הדיור להישג יד בתחום אותה תכנית"

פה אני אעיר. בסעיף הזה יש לנו שני דברים מרכזיים. ראשית אני אומר שאנחנו נבקש את רשות הוועדה לנושא של ניסוח. אנחנו חושבים שיכול להיות שהמקום הנכון של חלק מההערות בסעיף הזה יהיו בתוך הסעיפים עצמם שבגוף החוק, ולאו דווקא בתוספת הזו. אנחנו נבקש את רשות הוועדה לעשות את שינויי הניסוח האלה.

אין שום בעיה.

לגבי העקרונות עצמם, גם כאן, כפי שאמרתי בהתחלה, פה משתנה העיקרון שכל הדירות בבניין יהיו בהישג יד, מתאפשרת גמישות בעניין הזה, אבל מתעוררת שאלה שתצטרכו לתת עליה את הדעת בהמשך: מכיוון שאנחנו גוזרים כל מיני דברים באחוזים ממספר יחידות הדיור שאנחנו מדברים עליהן, נצטרך להגדיר מאיפה אנחנו גוזרים את האחוזים, מכלל שטח התוכנית, משטח איזשהו מתחם שנצטרך להגדיר אותו, מבניין פלוני – בקיצור, הנושא הזה מתעורר. כך למשל ברור שאם רשות מקומית לגבי כל שטח היישוב ברור שלא נגזור עכשיו לגבי זה מכל שטח היישוב. לכן זו שאלה שנצטרך לתת עליה את הדעת. גם כאן, נושא של 25% טעון בדיקה כלכלית. גם כהוראת ברירת מחדל שאפשר לסטות ממנה, עדיין חשוב מאוד לבדוק שכהוראת ברירת מחדל היא הוראה ישימה. הדבר האחרון – שגם כאן אנחנו מערבים את "דירה להשכיר", החברה הממשלתית, כדי לתת חוות דעת במקרה של כמות הדירות במקום.

- - -

(4) בסעיף 4(א) אחרי "אותו בניין" יבוא "לפי החלק ברכוש המשותף הצמוד ליחידות הדיור שבבעלותו";

(5) בסעיף 5 – בכל מקום, המילים "לאחר התייעצות עם שר האוצר" – יימחקו.

(6) אחרי סעיף 5 יבוא:

"פקיעת חוזה השכירות 5א. (א) התקשר שוכר בהסכם לרכישת יחידת דיור חדשה שעתידה להיבנות, הסכם השכירות להשכרה במחיר מופחת עמו יפקע במועד הכניסה ליחידת הדיור החדשה לפי חוזה הרכישה או במקרה שבו נדחתה הכניסה ליחידת הדיור מעבר לתאריך שנקבע בחוזה הרכישה – במועד הכניסה הדחויה, וזאת בכפוף לכך שהזוכה ימציא אישור על כך מהמוכר;

(ב) התקשר שוכר בהסכם לרכישת יחידת דיור שאינה חדשה, יפקע הסכם השכירות עמו להשכרה במחיר מופחת במועד הכניסה ליחידת הדיור החדשה או בתום שישה חודשים ממועד הרכישה, לפי המוקדם.";

לקראת קריאה שניה – שלישית יש לקיים חשיבה על התיקונים הנדרשים ב"פרק ג': העברת זכויות ורישום בפנקסי המקרקעין" וב"פרק ה': פיקוח על דיור בהישג יד" לאור התיקון המוצע

(7) סעיף 16 – ימחק.

השינויים שדיברנו עליהם הם שינויים בסעיפם 4 ו-5 והם טכניים, בעקבות שינויים אחרים שעשינו. התוספת בסעיף 6 בעצם נועדה להשלים את ההסדר של ההשכרה במחיר מופחת. גם כאן הלכנו אחר הסדרים קיימים ולא המצאנו את הדבר הזה, בעצם – מתי פוקעת זכותו של הזכאי למחיר מופחת ומה עושים במצב שנניח הוא רכש דירה או יש לו זכות לקבל דירה אחרת, והוא לא חסר דיור. גם ההסדר הזה הוא הסדר שקיים בחקיקה אחרת ולקחנו אותו משם.

סעיף 16 שפה מבטלים אותו הגביל את התחולה של התוספת השישית רק לאותם מקרים שהוועדות המקומיות מוסיפות את הנושא של דיור בר השגה בתוכניות וכאן בעצם אנחנו מבקשים להבהיר שהוא יחול באותם מקרים שהתוספת השישית תחול.

לפני שאנחנו עוברים לנושא של תיקון פקודת העיריות רק אבהיר שיש עניינים נוספים שעדיין טעונים ליבון לקראת הקריאה השנייה והשלישית, שלא מופיעים כאן – כל הנושא של הרישום בפנקסי המקרקעין, פרק ג' בתוספת השישית שנבנה בזמנו על יסוד ההנחה שכל המגרש או כל החלקה תיועד לדיור בהישג יד, ולכן ההערות וכל הדברים שנרשמים בפנקסי המקרקעין כדי להבטיח את העניין הזה – התבססו על ההנחה הזו. בהינתן העובדה שאנחנו משנים את הנחת היסוד ואנחנו רוצים תמהיל של דירות שחלק בהישג יד וחלקן בשוק החופשי, נצטרך להתאים גם את פרק ג' שעוסק במרשם מול מנהל מקרקעי ישראל בהקשר הזה.

נושא נוסף, אחרון, לדעתי, הוא בפרק ה' לתוספת השישית, שעניינו סמכויות פיקוח ואכיפה. יש פה גם שאלה פתוחה – מי יבצע את הפיקוח, איזה סמכויות יינתנו לו וכיצד זה יופעל. כרגע, בתוספת השישית יש נוסח מאוד מפורט שמאפשר פיקוח והטלת עיצומים כספיים במקרה של הפרה. יש הסדר מפורט שאומץ בשעתו. כרגע לא מוצעים בו שינויים אבל יש להניח שיצטרכו להיות מוצעים בו שינויים, בין היתר גם בעקבות העובדה שלאחרונה הוחלף פרק י', פרק האכיפה בחוק כולו, ויש להתאים את סמכויות הפיקוח שנקבעו שם לסמכויות הפיקוח שנקבעו פה, האם אנחנו רוצים שפקחי הרשויות המקומיות יעשו על זה פיקוח? האם אנחנו רוצים פקחים של משרד האוצר? האם אנחנו רוצים לאפשר גם לחברה הממשלתית להשכרה לבצע איזשהו חלק מהפיקוח – כל הנושאים האלה עדיין בדיונים וטעונים ליבון, ונצטרך לתת את הדעת על זה בין הקריאה הראשונה לשנייה והשלישית.

תיקון פקודת העיריות – 5. בפקודת העיריות, בסעיף 249, אחרי פסקה (5) יבוא:

פקודת המועצות המקומיות תתוקן בהתאמה "(5א) בלי לגרוע מהוראותיהן של פסקאות אחרות לפי סעיף זה, להקים דיור בהישג יד במקרקעין בבעלותה , ולתכלית זו –

(א)

(א) לבנות ולקיים מבני מגורים הכוללים דיור בהישג יד על כל קרקע שבבעלותה;

(ב) להחכיר או להשכיר קרקע שבבעלותה לשם הקמת דיור בהישג יד;

(ג) לערוך הגרלה בין זכאים להענקת זכות לשכירת יחידת דיור בהישג יד להשכרה במחיר מופחת;

(ד) להפעיל, לנהל ולדאוג לאחזקתן התקינה של יחידות הדיור בהישג יד, וכן של הרכוש המשותף של אותו בניין בו מצויות הדירות;

בפסקה זו -

"בעלות" – לרבות חכירה לדורות או הזכות להירשם כבעלים או כחוכר לדורות, או הזכות להפיק הכנסה מהמקרקעין או ליהנות מפירותיהם

"דיור בהישג יד" "זכאי" ו"השכרה במחיר מופחת"– כהגדרתם בתוספת השישית לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה–1965."

תחילה

6. תחילתו של חוק זה ביום פרסומו של תקנות לפי סעיף 2(ג) לחוק העיקרי כנוסחו בסעיף 4(ג) לחוק זה.

תחולה 7. (א) תכנית שהופקדה לפני יום התחילה, ימשיכו לחול עליה הוראות החוק העיקרי כנוסחו ערב יום התחילה.

(ב) תכנית שהוחלט להפקידה ערב יום התחילה ימשיכו לדון בה לפי הוראות החוק העיקרי כנוסחו בחוק זה.

אז לגבי התיקון בפקודת העיריות, כפי שאמרתי בפתח הדיון, הסעיף הזה נועד להבהיר את יכולתה של הרשות המקומית לטפל בעניינים של דיור בהישג יד, בין היתר לבנות במקרקעין שלה ולהשכיר אותם או להחכיר אותם ולתחזק את הבניינים – לנהל את הפרויקט. לבקשת משרד הפנים, אני כבר אומר, בהקשר הזה, הסעיף הזה צומצם מהנוסח המקורי שהיה ולא מאפשר, אלא בעצם, ההסמכה כאן היא רק לגבי קרקעותיה של הרשות המקומית. היא לא תוכל לנהל פרויקטים של דיור בהישג יד שהם בקרקעות שאינם בבעלותה.

זה מקובל על משרד הפנים? כי היה לנו על זה הרבה שיג ושיח.

כן, זה מקובל – רק הערה, העברנו נוסח מתוקן ליועץ המשפטי עם מספר תיקונים, ביניהם גם השמטנו את הסעיף שמפרט את ה- "...לנהל, לאחזקתן התקינה של יחידות הדיור וכן של הרכוש המשותף". זה היה נראה לנו שזה כבר פותח פתח לכיוון שאנחנו לא יודעים לאן זה הולך, ובשיחה עם היועץ המשפטי הוספנו את המילה "לתחזק", בסעיף קטן לעיל.

עוד הערה שאז הוספנו אותה בהפניה לתוספת השלישית לעניין לערוך הגרלה – אבל בסדר, זה יותר תיקוני נוסח.

אנחנו נוסיף סעיף שלא מופיע כרגע, שמכיל את ההסדר לפי פקודת העיריות כמובן גם על מועצות מקומיות, ולגבי סעיפים התחולה והתחילה – זאת הצעה ראשונית, שבעצם נצטרך להתייחס אליה גם בהמשך, שוב, גם לגבי הוראות התחילה ותלותן בתקנות כפי שיותקנו לצורך העניין, גם לגבי הוראות תחולה – על איזה הוראות זה יחול, וכו'. יש פה איזשהו הסדר שאנחנו גיבשנו כהצעה ראשונית לעניין הזה. יש גם בהקשר הזה נקודות שעדיין צריכות להתלבן אבל יש איזשהו הסדר ראשוני שרצוי שנתייחס אליו בהכנה לקריאה השנייה והשלישית.

לא הייתי שותף לדיונים עם משרד הפנים אבל אני לא בטוח שהסמכות היום ב-249 - - - למעוטי אמצעים, לא מאפשר כבר היום לעסוק בדיור בר השגה, אני לא יודע למה הגעתם למסקנה אחרת. לדעתי אתם מצמצמים את הסמכות שיש כיום. אין לי מושג מאיפה הוצאתם את ההחלטה הזו.

גם אני שותף לחוות הדעת הזו, גם לאור הסעיף שהוא הזכיר וגם לאור סעיף אחר, פסקה (2), שמאפשרת לרשות המקומית לתת שירותים שיש אינטרס ציבורי לתת אותם. יחד עם זאת, גם בהערות שהעברתם, השלטון המקומי, אמרתם שהסעיף זה חשוב וחיוני - - -

- - -

אנחנו ביקשנו ממשרד הפנים, שעמדתו הראשונית היתה שהסמכות קיימת גם היום, וטען שיש חוות דעת בעניין הזה. ביקשנו לקבל אותה ואז זה אולי מייתר את הסעיף כולו, אבל עדיין לא קיבלנו אותה וכנראה שבמקומות מסוימים מוערמים קשיים על הרשויות המקומיות שרוצות - - -

יש לדעתי עוד חוות דעת גם שלי וגם של שרית - - -בעניין, שאפשר - - -

אומרות לנו רשויות מקומיות מסוימות שמערימים עליהן קשיים, בעיקר כשהן רוצות להעביר את זה לחברות עירוניות. אומרים להן – אנחנו צריכים לחפש את הסמכות בתום סעיף 249 ואנחנו לא מוצאים אותה. לכן, ממונים שונים על המחוזות מקשים בעניין הזה.

אני ממשרד הבריאות. רציתי להבין – האם ציפוף הבינוי שמתאפשר מהחוק כאן נעשה בהתייחס גם להקצאות שטחי הקרקע למבני ציבור ושטחים פתוחים? האם זה עלול לגרום לעומס על התשתיות ועל הצורך במבני ציבור? כי לכך יכולות להיות השלכות על בריאות הציבור.

אז תוכנית, כמו כל תוכנית, ובוועדות חזקה על מוסדות התכנון במדינת ישראל שלוקחים את זה בחשבון. זה לא משהו שצריך לכתוב בחוק, פה, כי זה חלק מ- - - שיטת התכנון בישראל מבוססת על זה שזה חלק מהעניין, גם אם מוסיפים.

הבעיה היא שכאשר היום בונים נותנים את שטחי הציבור המינימליים הנדרשים על פי התדריך.

הבעיה, וזה קשור למשרד הבריאות, שיש הארכת תוחלת חיים. אין בעיה, אין מה לעשות. אנחנו בעיה צפופה, זה חלק מציפוף שהוא דווקא בריא וטוב, הוא מייצר הזדמנויות לאנשים, מייצר קשרי קהילה, בונה קהילה – אנחנו יודעים שקהילות זה אחד הדברים שהכי טובים לבריאות, ומבני הציבור שאתה מדבר עליהם זה פונקציה בתוך התהליך הזה. אז בוודאי שבחוק התכנון והבנייה – ואני במשך שנתיים הייתי חברה בוועדת תכנון ובנייה, זה מה שאנחנו עושים. ההחלטה אם לאפשר את התוספת של האחוזים שאנחנו נדון בהם, השאלה אם לתת את התוספת לצורך השכירות או לא, זו פונקציה של כמה שטחי ציבור יש. אז ודאי שכן, ותנוח דעתך. בוא ניהנה מזה שיש לנו תוחלת חיים גבוהה וילודה גבוהה.

- - -

זה לא קשור פשוט לחוק, אתה מתבלבל בסיטואציה.

אם היה לינק של הצורך לעמוד ב - - -הקצאות הקרקע אז היינו יודעים שלא יעברו על זה ולא יסכנו את בריאות הציבור.

אבל זו השיטה של חוק התכנון והבנייה. זה בילט-אין. בסדר?

אני רוצה להקריא את הנושאים שעוד פתוחים לנו.

יש רק תיקון קטן בנוסח שהוא מאוד מאוד חשוב לי. סעיף 2(ג)(1) לעניין ההגרלות. בנוסח, הוועדה כתבה "שר הבינוי בהסכמת שר האוצר", ואנחנו מבקשים לשנות את זה ל: "שר האוצר בהסכמת שר הפנים".

הסכמה או בהתייעצות?

בהסכמה. זה עניין של רשויות מקומיות, אנחנו - - -

גם ההודעה בהמשך, של רשות מקומית שלא רוצה – זה יהיה לשר האוצר. לא צריך - - -

בסדר גמור.

שיעור הגדלת השטח הכולל המותר לבנייה בוועדה המקומית, זה כרגע 25%. שיעור הפחתת דמי השכירות ליחידה במחיר מופחת. שיעור יחידת הדיור לשכירות במחיר מופחת מתוך כלל הדירות – זה כרגע 25%. הגדרת השכרה לטווח ארוך – לכמה שנים. בני המקום – שיעור מתן עדיפות, מי נותן אישור, רשות מקומית, גם שיעור מתן העדיפות וגם מי נותן את האישור – רשות מקומית או רשות האוכלוסין. תיקונים נדרשים בפרק ג', פרק ה'- לגבי העברת זכויות ורישום בפנקסי מקרקעין לגבי הוראות של פיקוח בנושא הוראות החוק. קציבת זמנים ל "דירה להשכיר" לעניין מתן חוות דעת, תחילה ותחולה – צריך לבדוק את זה.

לא, זה לא. סליחה.

- - -

אבל צריך להגדיר את הקצובה.

ואופן ההגרלה, שאנחנו צריכים לדייק את זה, כדי שלא תהיה הדרה של אוכלוסיות. זהו.

אנחנו עוברים להצבעה. מי בעד הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - דיור בהישג יד), התשע"ז-2017, לקריאה ראשונה על פי נוסח הוועדה?

רגע, אם אפשר עוד פעם, ליועץ המשפטי, בקשר ל25% - - -

רגע, אז אני אגיד לך. קראתי עכשיו רשימה ארוכה של נושאים שהם פתוחים, שנדון בהם לקראת הקריאה השנייה והשלישית. הנושא שאתה העלית, אתה בתוך הנושא של בני מקום. שמענו את ההערה לגבי שינוי החוזים לגבי אוכלוסיות – הכל בסדר, זה יהיה בדיונים בהמשך, בסדר?

אז שוב – מי בעד הצעת חוק התכנון והבנייה (תיקון - דיור בהישג יד), התשע"ז-2017, לקריאה ראשונה על פי נוסח הוועדה?

הצבעה

בעד – 4

נגד – אין

נמנעים –אין

החוק אושר לקריאה הראשונה

תודה רבה, פה אחד, החוק אושר לקריאה הראשונה.

אני מודה לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:20