הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 14

מישיבת הוועדה מיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן

יום שלישי, כ"ו בסיון התשע"ז (20 ביוני 2017), שעה 14:10

חשיפות וממצאים חדשים - סיכום ביניים על עבודת הוועדה בפרשת ילדי תימן, מזרח והבלקן

חברי הוועדה: נורית קורן – היו"ר

אמיר אוחנה

יעל כהן-פארן

שולי מועלם-רפאלי

ענת ברקו

דב חנין

רחל עזריה

רפ"ק ליאור שלו - המשרד לביטחון פנים

מאיר אמסלם - מנהל הגנזך, רשות האוכלוסין וההגירה

מיכל יוסף - רשות האוכלוסין וההגירה

חננאל דורעי - ראש מועצה מקומית קדומים

ד"ר משה נחום - נשיא הפדרציה העולמית ליהדות תימן

ד"ר יגאל בן שלום - יו"ר האגודה לטיפוח חברה ותרבות, מורשת יהודי תימן

ד"ר רפי שובלי - הנהלת עמותת אחים וקיימים

יוסף יגאל - חבר ועדת שלגי, עמותת אחים וקיימים

ד"ר הלל שמריהו - עמותת אחים וקיימים

אבינועם הלוי - עמותת אחים וקיימים

אבי יוסף - עו"ד, עמותת אחים וקיימים

שושנה אקדע - עמותת אחים וקיימים

שלמה כזרי - משפחות הנעלמים

מרים בן יצחק - משפחות הנעלמים

הרב שמואל חזרי - משפחות הנעלמים

ג'ירט בן ציון - משפחות הנעלמים

שי חלה - משפחות הנעלמים

חיים עוזרי - מזרח מן השורה

עזריאל מאיר - חבר מרכז ליכוד פתח תקווה ופעיל שכונתי

יוסי גמליאל - עו"ד

רמי צוברי - עו"ד

מרדכי מגער - מוזמן/ת

הרב ד"ר רצון ערוסי - מוזמן/ת

איילה עמרן - מוזמן/ת

אריאלה הלוי - מוזמן/ת

רחמים חסיד - מוזמן/ת

רחל עדני - מוזמן/ת

ציפי ארגוב - מוזמן/ת

שלמה אלמור - מוזמן/ת

יצחק בעטבי - מוזמן/ת

דוד שמחי - מוזמן/ת

שמואל חרזי - מוזמן/ת

אילה עמרן - מוזמן/ת

נחמיה ראקי - מוזמן/ת

עברי מלכי - מוזמן/ת

מירה לאמעי רכלבסקי

מירב שמעון

אהובה שרון, חבר תרגומים

חשיפות וממצאים חדשים - סיכום ביניים על עבודת הוועדה בפרשת ילדי תימן, מזרח והבלקן

ברוכים הבאים לישיבת הוועדה המיוחדת לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח והבלקן. היום, ה-20 ביוני 2017, כ"ו בסיון התשע"ז, והשעה 14:10. אנחנו מתחילים היום דיון מיוחד והדיון המיוחד מתקיים במסגרת ציון יום פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן. אני יזמתי את היום הזה והתאריך נקבע לפי תאריך פטירתו של הרב עוזי משולם זכרונו לברכה אשר נאבק לחשוף את הפרשה ובזכותו קמה ועדת החקירה כהן-קדמי שעליה יש לנו את כל הניירת ועליה אנחנו פחות או יותר מסתמכים.

אנחנו נפתח בקטע מוזיקלי ואחר כך נתחיל בישיבה עצמה.

(קטע מוזיקלי).

כמה שאני שומעת, זה תמיד קשה לי. אנחנו מבינים את המלים של השיר, כמה קיים הגעגוע לילד שנעלם.

פרשת היעלמותם של ילדים עולים מארצות תימן, המזרח והבלקן בשנות ה-50 היא פרשה עגומה, פצע מדמם בלב החברה הישראלית אשר לא טופל כראוי עד היום. לסיפורים אודות חטיפת ילדים בשנים הראשונות להקמת המדינה נחשפתי עוד בהיותי בבית הורי. לימים הבנתי שלא מדובר במקרים בודדים אלא בתופעה רחבת היקף. שלושת ועדות החקירה שבדקו בעבר את הפרשה בדקו 1,053 מקרים של היעלמות תינוקות מתוכם 69 ילדים שלא ידוע מה עלה בגורלם והמדינה שתקה והתקשורת נדמה. אולם לאור החזרת הנושא לסדר היום הציבורי, פונות משפחות רבות בבקשה להעיד והפרשה גדולה הרבה יותר ממה שחשבנו.

מיום היבחרי לכנסת החלטתי להעלות את הנושא לסדר היום הציבורי ולהיאבק לגלות את האמת, לאן נעלמו אותן מאות רבות של פעוטות. במסגרת יום ציון הפרשה במליאה, בכנסת ובוועדות מתקיימים הבוקר בכנסת שני דיונים חשובים. דיון ראשון בנושא הקמת מאגר גנטי בוועדת המדע והטכנולוגיה בראשות חבר הכנסת אורי מקלב והדיון השני בנושא שילוב פרשת ילדי תימן, מזרח והבלקן הנעדרים בתכנית הלימודים בוועדת החינוך והתרבות בראשותי. אני מודה לחבר הכנסת מרגי וגם לחבר הכנסת מקלב שהם יושבי ראש הוועדות שאפשרו את הדיונים הללו שהם דיונםי חשובים ביותר. אני גם מודה לכל חברי הכנסת שהגיעו במשך היום לדיונים בוועדות.

קצת רקע היסטורי. היו שלוש ועדות ציבוריות שהוקמו בעבר על מנת לחקור את הפרשה. הראשונה בהן היא ועדת בהלול-מיניקובסקי, ועדה בין משרדית בראשה עמד שוטר. ועדת שלגי, ועדת בירור בראשות שופט בית המשפט המחוזי דוקטור שלגי. ועדת החקירה הממלכתית, ועדת החקירה המשמעותית ביותר, כהן-קדמי, שהחלה לפעול ב-1995 והגישה מסקנות ב-2001.

במסגרת החקירות שמעו חברי ועדת כהן-קדמי עדויות מבני משפחות הנעלמים והם בעצם ריכזו מסמכים רלוונטיים וכאן המקום לציין שכל המסמכים שאספו הוועדות, שתי הראשונות, מינקובסקי וגם שלגי, כולם הגיעו לוועדת כהן-קדמי ועל זה היא ישבה.

באופן תמוה ותקדימי למדי על חומרי החקירה הוטל חיסיון בהוראת הממשלה למשך שבעים שנים, עד 2071. כאן אני צריכה לציין שניגשתי לראש הממשלה וביקשתי ממנו לפתוח את הפרוטוקולים ואני כאן מודה לראש הממשלה על עצם התמיכה שלו וההזדהות שלו עם הפרשה כאשר מינה את השר צחי הנגבי לקרוא את הפרוטוקולים ולאשר את פתיחתם. אני מברכת גם את השר צחי הנגבי וגם את ראש הממשלה על ההחלטה האמיצה לפתוח את הפרוטוקולים ואת כל חומרי החקירה שעמדו בפני ועדת כהן-קדמי. אכן, ב-28 לדצמבר 2016 הפרוטוקולים פתוחים לעיני הציבור באתר ארכיון המדינה. זה בעצם חידוש גדול ביותר כאשר עד עכשיו הכול היה חסוי אבל עכשיו אנשים בטלפון הפרטי שלהם יכולים להיכנס לארכיון המדינה ולראות מה נעשה.

בד בבד עם חשיפת הפרוטוקולים נאבקתי להקים את הוועדה בכנסת כי הבנתי שיש צורך לתת מענה ותשובות למשפחות. בתחילת חודש פברואר הוקמה הוועדה בראשותי והיא החלה לעבוד בסוף פברואר. המנדט של הוועדה הוא לפקחו על פעילות הממשלה ולהגיע לחקר האמת בפרשה, לבדוק את חומרי החקירה של כל הוועדות, לרכז תלונות של המשפחות, לדון בהקמת מאגר DNA, לאתר קברים בהתאם לפרוטוקולים שמצויים בוועדת החקירה וכן לפי הצורך לעסוק בחקיקה כאשר אנחנו רואים מה עולה תוך כדי הדיונים.

אני שמחה לאשר שאתמול התקבלה החלטה להאריך את משך עבודת הוועדה והכנסת אכן האריכה את התקופה עד לסוף מושב החורף, עד סוף מרץ. אני אומרת לכם שאם נצטרך עוד זמן, אנחנו נקבל הארכה.

הוועדה המיוחדת פועלת ושוקדת על קריאתם של אלפי עמודים מתוך הפרוטוקולים של ועדת החקירה הממלכתית ומהמסמכים והצילומים שהופיעו בסרטה של רינה מצליח אנו נדהמים כל פעם לגלות כי מידע רב היה מצוי ברשות הוועדות אולם הוא לא זכה לטיפול הולם, יסודי ומקצועי. החוקרים אימצו מסמכים מבלי לאמתם, לא חקרו דברים לעומקם, התגלו סתירות ואי דיוקים בנתונים ובמסמכים עליהם הסתמכו בוועדות החקירה לשם קביעת המסקנות, לרבות לגבי השמות של הילדים הנעלמים. בלא מעט מקרים יש מסמכים שהמשפחה לא נחשפה אליהם מלכתחילה כמו תעודות הפטירה שנמצאות בתוך החומרים והמשפחה לא ידעה על קיומם אלא מרגע שנפתחו הפרוטוקולים. פעמים רבות לא ברור איך הגיעו למסקנות וככל שמעמיקים בחקירת הפרשה, עולה תמונה עגומה לפיה ועדת החקירה הממלכתית כהן-קדמי כשלה בתפקידה ונראה שאין מנוס מלקרוא לביטול מסקנות ועדת חקירה זו ומתן אפשרות למשפחות לפתוח מחדש דיון על בן משפחתם.

אציין שמאז הקמת הוועדה משפחות מכל העדות החלו להבין שהטרגדיה המשפחתית והאישית שלהם דומה מאוד למקרים של החטיפות והם פונים לוועדה בבקשה להעיד ולגלות מה עלה בגורל יקיריהם. מדובר במשפחות שלא העידו בעבר בוועדות החקירה. בידי חלק מהמשפחות האלה אין כל מסמך. כך או אחרת, משפחות רבות נותרות עם סימני שאלה רבים בקשר לגורל ילדיהם והוועדה שבראשותי שמה לה למטרה לנסות ולספק להן תשובות.

מאז תחילת הדיונים בוועדה אנחנו עסקנו בכמה נושאים. הדיון הראשון היה איתור מידע ומסמכים כאשר מלאכת גילוי המסמכים והחומרים הנוספים שהיו בוועדות הקודמות, גם אז היה קשה והיום עוד יותר קשה לגלות מסמכים מהעבר.

אני אתן כדוגמה מקרה שהיה. אני צריכה להודות לכל השרים הרלוונטיים שאמרו ונתנו בפירוש הוראות לכל העובדים שלהם הרלוונטיים לשתף פעולה עם הוועדה ולנסות לאתר מסמכים למרות שיש קושי רב לאתר מסמכים. אבל אני רוצה לציין שרוב המשרדים מנסים ופועלים ועושים זאת. יש מקרה כמו ארגון ויצ"ו. להזכירכם, ארגון ויצ"ו, רוב הילדים היו בחזקתו במעונות ובבתי הילדים שהארגון פתח. בוויצ"ו יש סירוב לשתף פעולה בטענה שהוועדות הקודמות בדקו אותם ולא מצאו קשר בין הארגון לבין מסירת ילדים לאימוץ.

אני רוצה לומר לכם שברור שלארגון ויצ"ו היה מקום מרכזי בטיפול בילדים הנעלמים בשנותיה הראשונות של המדינה. אני רוצה לומר לכם שלהתחבא מאחורי מסקנות הוועדה, זאת לא הדרך. יש לנו מסמכים שמראים לנו בפירוש שוויצ"ו הייתה הצינור לאימוץ ילדים. הילדים היו בחזקתם, כך שוויצ"ו לא יכולה להתנער מכך. בעניין הזה ברור שאנחנו שוקלים כיצד לפעול ולחייב את ויצ"ו לבוא ולתת לנו מסמכים ולתת את הדין ולומר איך נעלמי הילדים שהיו אצלם בשמירתם.

הבנו שבדיון הראשון כבר היה קושי לאתר את המסמכים וגם להנגיש אותם למשפחות. היה קושי רב כי צריך לגשת לכמה משרדים, יש גם מערכת בירוקרטית קשה ובעיקר למשפחות שלא העידו, ועל כן הקמנו צוות בין משרדי. בשבוע שעבר התקיים דיון בנושא וקבענו כיצד הוא יעבוד.

אנחנו רוצים להקים בעתיד פלטפורמה ממוחשבת ואני מקווה שזה יקרה די מהר למרות שזה יהיה קשה. מערכת ממוחשבת כדי שהמשפחות יוכלו לפנות ישר למערכת הזאת וכל המשרדים יקבלו את הפנייה ושם תהיה התשובה. כך ייאספו נתונים על בן משפחה שנעלם.

מתקיימים דיונים שאנחנו מייחדים רק לשמיעת עדויות. הוועדה קיימה עד כה שלושה דיונים כאשר מטרת הדיונים היא לגבות עדות מבני משפחות הנעלמים. שמענו עדויות מזעזעות על תינוקות חסרי ישע שנגזלו מהוריהם בדרכים ערמומיות ולעתים ממש הפעילו כוח כדי לקחת את הילדים.

אני רוצה לתאר כאן ממש במשפט אחד. אבא שהביא את הילד שלו לבית החולים ואחרי כחצי שעה אמרו לו שהילד נפטר. הוא ביקש ועמד על כך שהוא רוצה לקבל את הילד, נתנו לו בשקית חבילת סמרטוטים מגואלים בדם. זה מקרה אחד. מקרה אחר שהיה, משפחה קיבלה ארון כבד לקבורה של ילדה גדולה במקום פעוטה בת חודשיים. במקרה אחר של ילד שנחטף עת היה תינוק והוחבא בבית החולים ורק אחרי צעקות האם, הוא הוחזר למשפחה. כלומר, כל פעם זה פשוט מזעזע לשמוע את הדברים האלה. כל העדויות שקיבלנו, עדויות שבעצם מעולם המשפחות לא מסרו אותם, ריכזנו אותן ובשבוע שעבר נתנו אותן לצוות הבין משרדי. אני מקווה שתוך חודש המשפחות תוכלנה לקבל חלק מהמידע.

מתוך הפרוטוקולים יש גילויים חדשים שאנחנו יושבים ושוקדים עליהם. אני אומרת שוב ואני חוזרת ומציינת שכל המידע שעומד לרשותי עמד לרשות הוועדות אולם הוא לא זכה לטיפול הולם, יסודי ומקצועי.

חשפנו למשל שילדים הועברו לחוץ לארץ, ככל הנראה לצפון אמריקה, באמצעות אניות של חברת צים. קיימנו דיון בנושא הזה. חברת צים, צריך לברך אותה על שבאה ופתחה בפנינו את ארכיון החברה. הגענו לארכיון החברה ב-4 ליוני ובימים אלה יש לנו נציגים של הוועדה שעוברים על החומרים ומדובר בארגזים על גבי ארגזים. יש שם חומר רב ואנחנו רוצים למצוא שם תשובות.

כמו כן עלינו על כך שיש תיק של אחות הילדים רות מרלינג שלפי העדויות שהונחו בפני ועדת החקירה הממלכתית ליוותה הפלגות. לבקשת הוועדה ביקשתי לחשוף את התיק שלה כי הוועדה הגיעה לצים, לקחה את התיק ואני ביקשתי לחשוף אותו והוא אושר לפרסום ונמצא בארכיון המדינה כך שאפשר לגשת אליו.

בדיון שהתקיים בשבוע שעבר, הדיון המזעזע ביותר, על ניסויים רפואיים וניתוחי גופות, מצאנו כי חברי ועדת החקירה נחשפו לעדויות מזעזעות על ניסויים שנעשו בגופות הילדים הרכים והן בילדים חיים. למרבה הצער והתדהמה, ועדת כהן-קדמי לא התייחסה לעדויות אלה בכובד ראש ולא דיברה עליהן במסקנות.

בדיון שקיימנו בנושא פסולת ביולוגית, מחקרים רפואיים בילדי תימן, מזרח והבלקן, ב-14 ליוני, הסתבר כי על אף קיומו של חוק מתירני יחסית באותה תקופה לגבי ביצוע ניתוחים פתולוגיים בגופות, הרי שניתוחים רבים במיוחד בוצעו בילדי האוכלוסיות החלשות בהן ילדי תימן, המזרח והבלקן ולאו דווקא לפי העילות הקבועות בחוק ולמצער ובאופן תמוה ביותר, על מנת לחקור את סיבת המוות. הניתוחים בוצעו, כפי שהעיד הפתולוג החוקר, דוקטור אלי ליפשטיין, שחקר את תולדות הפתולוגיה בישראל, נעשו בתנאים לא נאותים, ללא כל הסכמה של המשפחות ולעתים מבלי להביא את הגופות לקבר ישראל.

עוד התגלה כי הקוד האוניברסלי לביצוע ניסויים רפואיים בבני אדם, לאחר מלחמת העולם השנייה, הלא הוא קוד נירנברג אשר קיבע את מושג ההסכמה מדעת, לא קוים מעולם עבור ילדים אלה שאיש לא שאל לא אותם ולא קיבל את הסכמת המשפחות. רבים מהילדים שנותחו נקברו בקבר משותף ואף ללא חציצה בין האברים כפי שקובעת ההלכה. קבורת הילדים, מקריאת הפרוטוקולים, פעמים רבות ועדות החקירה קבעו שהילדים נפטרו ואף הצביעו למשפחות על נקודת ציון קבר. אני רוצה לומר לכם שלפעמים לא ברור איך הם הגיעו למסקנה הזאת.

אני רוצה להניח בפניכם את המקרה של סעדה קרני שהייתה ילדה בת שנתיים, הייתה ילדה בריאה לחלוטין שנלקחה מבית הילדים ואחרי שהוועדה קיבלה את התלונה עליה, הוועדה ניסתה לחפש ולאתר אותה. כאן מונח לפני ספר הפטירות. זה בעצם פנקס הפטירות של משרד הבריאות בנתניה. נמצא כי הילדה נפטרה אחרי שבמשך שנתיים היא הייתה חולה במחלת ניוון שרירים, במלריה. לטענת ההורים הילדה הייתה בת שנתיים וכאן הם מציינים שהיא בת חמש. אני מראה לכם שוב שיש כאן תעודת קבורה ובתעודת הקבורה רשום סעדיה אברהם ואני אומרת לכם שזאת תעודת קבורה מ-7 באוקטובר 1949. לא יכול להיות שתעודת הקבורה היא מ-1949 ומה שקרה זה שבשנת 1995 ועדת כהן-קדמי הוציאה בסיטונות תעודות פטירה על סמך מסקנות שהיא ראתה לנכון שהן נכונות. הם בדקו בשורה והשורה פחות או יותר התאימה, לא משנה שהשמות לא היו נכונים, הוציאו תעודת פטירה. תעודת פטירה על שם סעדה. אין שם משפחה, אין מספר תעודת זהות, ואני מציעה בפניכם ונראה לכם, זאת תעודת הפטירה. אין שם פרטי, אין שם משפחה, יש רק שם פרטי ואין מספר תעודת זהות. כך הוציאו את התעודות.

אתם מבינים שהמקרים האלה מראים לנו על חוסר תשומת לב ועל חוסר כבוד למשפחות למסור להן את האמת.

יש כרגע שתי משפחות שמתמודדות בבית משפט. הן רוצות לאמת מי קבור במקום הקבורה. הוועדה קבעה לשתי המשפחות הללו שיש להן קבר אבל על הקבר אין שם אלא כתוב אלמוני. שתי המשפחות האלה מתמודדות בבית המשפט על מנת לפתוח את הקברים. הן רוצות לדעת מי קבור בקברים שהמדינה מציגה. כרגע עמדת המדינה היא שיש את כבוד המת והיא מסרבת לפתוח את הקבר. אני מקווה שאנחנו נפעל - ואכן כך אני פועלת ואני מקווה שזה יקרה - לשינוי במגמה.

כל המשפחות לא קיבלו לידיהן גופה והן לא נכחו בהלוויה. גם אם טוענים שלגבי חלק מהילדים כבר קיימו את ההלוויה, לא נתנו להורים הודעה על המוות, ואם נתנו להם, נתנו להם הרבה יותר מאוחר ויש סתירות על ציון קבר שנמסר למשפחה.

במקרה של סעדה קרני יש לנו ציון של קבר אבל אין קבר כזה. אין. הגענו לבית הקברות בנתניה – אין קבר.

אתמול הונחה על שולחן הכנסת הצעת חוק שמדברת על כך שיהיה ניתן לפתוח קברים לבקשת המשפחות. זה חוק שלי שאני הנחתי אותו יחד עם משרד המשפטים. כאן אני רוצה להודות למשרד המשפטים שעבד אתנו יד ביד ואני מקווה שהחוק הזה גם ישפיע על המשפחות שנמצאות כרגע בבית המשפט. אנחנו נשלח לבית המשפט הודעה על כך שהחוק הזה מונח על שולחן הכנסת ואנחנו נזרז אותו כדי שהוא ישפיע גם על בית המשפט.

תודה. לא צריך למחוא כפיים. תודה.

בכוונתנו בנושא של הקברים לסייר בבתי העלמין סגולה ובירושלים על מנת לראות את הדברים בשטח.

בנושא של האימוץ. אנחנו מניחים שהמצב התברואתי במחנות, הצפיפות והעוני, הובילו לכך שחלק מהילדים אכן נפטרו. עם זאת, עדויות שנשמעו, מסמכים שנחשפו לעיון הציבור ומסקנות של החוקרים שחקרו את הפרשה מובילים למסקנה כי רבים מהילדים הנעלמים נמסרו לאימוץ מבלי שההורים נתנו הסכמתם לאימוץ. הוועדה קיימה דיון ראשוני בנושא ב-15 למאי 2017, דיון שנקרא תהליכי אימוץ במדינת ישראל בעבר ובהווה והשלכתם על הפרשה.

המידע שהועבר לוועדה גילה כי בין השנים 1948 ועד 1965 אושרו בישראל – תקשיבו טוב – 2,800 צווי אימוץ שזה מספר גדול מאוד. זה מספר מפתיע ביותר בהתחשב בגודלה הזעיר של האוכלוסייה ונוכח העובדה כי לא היה כל חוק או דבר חקיקה אחר לגבי אימוץ הילדים עד לשנת 1960. הסוגיה המרכזית לגבי אימוץ ילדים שעומדת כיום בפנינו היא עיון בתיקי האימוץ כי הם חסויים וכרגע רק הילדים המאומצים הם אלה שיכולים לגשת לתיק שלהם ולפתוח אותו או נציג היועץ המשפטי או עובד סוציאלי ראשי.

גם כאן הנחתי הצעת חוק על שולחן הכנסת על מנת לאפשר באופן חריג לעיין בתיקי האימוץ כאשר אני בעצם מחריגה את כל תיקי האימוץ, אם יש כאלה, משנת 1935 כי אנחנו יודעים שהאימוצים החלו קודם לכן, עד 1965. כאן יינתן לבן או בת משפחה מדרגה ראשונה של הילד או האפוטרופוס או הורה, בן זוג של הורה, סב, אח או ילד לפתוח את התיק. במקביל פניתי למשנה ליועץ המשפטי לממשלה אבי ליכט בבקשה לבדוק כיצד ניתן לאפשר לבני המשפחה לעיין בתיקי האימוץ גם ללא שינוי החוק. למרבה השמחה נרתם משרד המשפטים לסייע בנושא והודיע לוועדה כי במקרים שקשורים לפרשה, תינקט גישה מרחיבה מאוד בגילוי המידע לגבי המשפחה שתפנה ישירות לשירות למען הילד ואם יימצא תיק אימוץ, הם יטפלו בזה. רק במקרה שהילד המאומץ יתנגד, הם לא יוכלו למסור מידע אודותיו אבל הם יאמרו שהילד חי. זאת לפחות נחמה כשיודעים שהילד בחיים.

בנוסף, אם לא תהיה מניעה בגילוי המידע למשפחה, המדינה תפנה ביוזמתה לבית המשפט כדי שהוא יורה על גילוי המידע.

יש לציין כי על פי צו ועדות החקירה שהוזכר לעיל, פועל כבר משרד הרווחה להצליב מידע בין שמות הילדים שעלו במסגרת עבודת ועדת החקירה הממלכתית לבין תיקי האימוץ משנים אלה כי זאת הייתה הבקשה שלנו, שהם יצליבו מידע.

אני מתנצלת על שאני מאריכה אבל אני רוצה להראות לכם מה עשתה הוועדה.

במקביל פנינו למנכ"ל משרד הרווחה ואתמול קיימתי אתו פגישה והוא העלה כמה נקודות חשובות שנפעל לפיהן.

תוך כדי דיון בוועדה הבנו שלפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן יש השלכה על קיום צווי ירושה וזה דבר חשוב מאוד כי זה משפיע על בני הדור השני. במסגרת הדיון שקיימנו ביום 9 במאי 2017 התברר לנו כי המדינה לא מכירה כיום בתעודות הפטירה שהנפיקה ועדת החקירה כהן-קדמי כמסמך ציבורי רשמי ולפי תעודות אלה שהנפיקה ועדת החקירה, הן אינן נחשבות כראיה על פטירת הנעלם כשרוצים לממש צו ירושה. אני צריכה להוסיף ולומר שגם משרד הפנים לא משתמש בתעודות הפטירה האלה על מנת לגרוע את האנשים מהרשימה ולכן האנשים עדיין נמצאים ברשימה. מה שקרה זה שבני המשפחה, אין להם תעודת פטירה, הם ניגשים לרשם הירושות ומבקשים לרשום את הירושה שלהם, לחלק אותה אחרי שההורים נפטרו, אבל הם לא יכולים לבצע את זה כי הילדים עדיין רשומים בתעודות הזהות של ההורים. המשפחה נדרשת להוכיח שאין אח כי הוא נפטר. התעודה שנמצאת בפרוטוקולים היא לא תעודה ציבורית ואי אפשר להשתמש בה. אם הם לא מצליחים להוכיח שהאח נפטר, יש כאן בעיה. החוק אומר שאם יש ילד מאומץ, יש לו חלק בירושה של ההורים הביולוגיים. מה שעושה הרשם לענייני ירושה, הוא מנסה לאתר את הילד המאומץ ואם הוא לא מאתר אותו, הוא לוקח את החלק היחסי של הילד המאומץ ומעביר אותו לאפוטרופוס הכללי לשמירה. החלק היחסי נשמר 25 עד שלושים שנים אצל האפוטרופוס הכללי ואם לא מגיע הילד המאומץ לקחת את חלקו, זה עובר לעיזבונות המדינה. אני קוראת לזה חטפת וגם ירשת. פשוט מזעזע.

אנחנו הבנו שיש כאן בעיה קשה. פניתי לנציגי היועץ המשפטי לממשלה, גם לרשם לענייני ירושה וגם לאפוטרופוס הכללי בנושא הזה. אנחנו רוצים לדעת כמה משפחות תקועות ולא יכולות לממש את הירושה שלהן. אנחנו נמשיך ונדון גם בנושא הזה.

חוק נוסף שיעלה על שולחן הכנסת יהיה בעניין ההנצחה. רבים פונים אלי ואומרים לי שהם רוצים להנציח את הפרשה ואני חושבת שזה המקום הנכון ופועלת לקידום ההכרה בפרשה של היעלמות ילדי תימן, מזרח והבלקן. בימים אלו אני מגישה הצעת חוק שתאמר שאנחנו נעשה שני דברים. קודם כל, ציון יום, כך שיהיה לנו ציון יום כמו שאני עושה היום בכנסת והוא יהיה קבוע בחוק כך שכל המדינה תיאלץ לציין אותו, גם במוסדות החינוך וגם בכל מסגרת אחרת כמו אוניברסיטאות, גם במליאת הכנסת ובכל מקום שיהיה אפשר לעשות זאת. יהיו ימי עיון או מופעי תרבות שיציינו את היום הזה.

כמו כן אני מתכוונת להניח הצעת חוק שתאמר שחייבים לשלב את הפרשה במסגרת התכנים של החומר הלימודי בבתי הספר ואני מייעדת זאת לחטיבות הביניים ובתי הספר התיכוניים. זאת על מנת שלא תחזור הפרשה הזאת על עצמה וגם כדי שידעו שזה קרה עם הקמת המדינה וזה חלק מההכרה ולקיחת האחריות של המדינה.

אני רוצה לומר לכם שתוך כדי הדיונים פניתי לגנז וביקשתי תיקים נוספים שלא נפתחו והתיקים האלה הם תיק החקירה של יוסף יוסיפוב שהוא אומר את כל החקירה שלו, את כל חומר החקירה שהוא אסף כי בעצם הוא היה החוקר הראשי של הוועדה. ביקשתי שיחשפו את החומר הזה ואכן זה פורסם. אנחנו נקיים דיוני המשך בנושא הזה. כבר הזכרתי קודם את התיק של האחות רות מרלינג שנלקחה במיוחד ובפרוטוקולים רבו על האחות הזאת. כולם רצו אותה, שהיא תישאר בבית החולים הדסה וצים דרשה שהיא תהיה על האניות. אני צריכה להזכיר כאן שהיה מבצע שכונה כתונת פסים ובו הועברו ילדים לארצות הברית. אנחנו נמשיך ונקיים דיונים בנושא הזה.

עד כאן סקרתי את כל הפרשה. אני רוצה לאפשר מתן עדות חיה של הגברת איילה עמרן שיושבת כאן אתנו ובאה לכאן במיוחד לתת עדות. ספרי לנו מתי עלית לארץ ועם מי.

עליתי לארץ ב-1949.

באתם מתימן.

כן.

כמה נפשות?

שש נפשות. עם הילדה, שבע נפשות.

ספרי לנו קודם עליך ואחר כך תספרי על אחותך.

יום אחד שיחקנו בחוץ.

ספרי קודם עליך ואחר כך על אחותך.

יום אחד שיחקנו בחוץ אני ובת דוד שלי. פתאום באו שני אנשים כאלה גבוהים, תפסו לנו את הידיים ולקחו אותנו. הגענו למחנה א', שם היה בניין ארוך.

איפה זה היה?

בראש העין. לקחו אותנו לשם, לבניין הזה ואמרו לנו לשבת על הכיסאות. ישבנו. לקחו חומר בצבע בז', מרחו לנו על הראש ותלשו לנו את כל השערות.

אוי ואבוי.

אחר כך התעלפנו. לא ידענו מה הם עושים לנו בהמשך. אני לא יודעת מתי התעוררנו.

בת כמה היית?

אולי ארבע ומשהו.

בת כמה הייתה הבת דודה שלך?

יותר קטנה ממני בחצי שנה.

יש לך עוד צלקות או רק זאת?

יש לי את הצלקת הזאת בשוקיים. גם לה הייתה צלקת כזאת.

ואת היית בריאה לחלוטין.

כן. אין לי כלום.

כלומר, פתאום באו אנשים ולקחו אותך.

כן. לקחו אותי ישר לתוך הבניין הזה ושמו לי את החומר הזה ותלשו לי את כל השערות.

מה שיש לך היום, אלה השערות שלך?

לא. זאת פאה. אני לא יודעת איך אחר כך הגענו הביתה. אני לא זוכרת שום דבר. סבלתי כל השנים מהקאות, רעד בגוף, בחילות וכאבי תופת בראש, שנים על גבי שנים. כאבים מאוד חזקים. לא הייתי יכולה לצאת בשמש.

אחר כך את הלכת לרופא? לקחו אותך לטיפול? מישהו סייע לך?

לא.

כלומר, אף אחד אפילו לא הכיר בזה שעשו לך את סוג הטיפול הזה.

לא. כלום. שום דבר. אני לא זוכרת דבר כזה. כשכבר הייתי גדולה, הלכתי לקופת חולים, כלום לא עשו לי.

מה קורה עם בת הדודה שלך?

בת הדודה שלי חייתה 12 שנים אחרי המקרה הזה ואחר כך נפטרה.

צריך להגיד ברוך השם שאת חיה. את לא יודעת מה שמו לך על הראש.

אני ראיתי את החומר הזה.

ראית אותו אבל את לא יודעת מה זה.

לא.

עכשיו את רוצה לספר על אחותך, בבקשה.

על אחותי. אחותי הייתה ליד הדלת, בראש העין. נכנסתי הביתה כדי לתת לה משהו לאכול, לחפש משהו לאכול ולתת לה. מצאתי משהו לתת לה לאכול, משהו קטן, יצאתי החוצה כדי לתת לה ולא ראיתי אותה. היא לא הייתה שם. חיפשנו אותה בסביבה, חיפשנו אותה אצל אנשים, כלום. לא מצאנו אותה. אמרתי לאימא שלי שאני לא יודעת איפה היא. התחילה לחפש אותה בכל ראש העין, גם במחנה א', אבל לא מצאה אותה עד היום.

אתם התלוננתם בוועדות?

לא. אני לא יודעת אם אימא שלי התלוננה.

מה היה שמה?

נעמי.

מה שם המשפחה?

עמרן.

העדויות האלה נוראיות.

בתימנית קראו לה נעמה. לי יש כאבים בראש עד עכשיו, עד היום הזה.

פשוט לא יאמן. תודה לך. הרבה בריאות.

תודה גם לך. בקשר לניתוח, ברגע שעשו לי, אני גם סובלת כאבים.

את לא יודעת מה בדיוק הם עשו לך.

אני לא יודעת. אחרי כן התאוששתי אבל אני גם לא יודעת מתי התאוששתי. ראיתי בבית שיש לי ניתוח בשוק. גם לבת הדוד שלי היה אותו הדבר.

את זוכרת את האנשים עצמם? אם את תראי תמונות שלהם, תוכלי לזהות?

לא.

תודה.

יושבים אתי כאן חברי הכנסת ואני אתן לאחד מכם את זכות הדיבור. חברת הכנסת יעל כהן פארן.

תודה רבה. קודם כל, קשה לדבר אחרי ששמעתי את העדות המצמררת שלך. אחרי עדות כזאת קשה לחזור ולדבר כרגיל.

אני רוצה קודם כל לברך אותך נורית יושבת ראש הוועדה שלקחת את הנושא הזה ואני מסירה את הכובע בפניך בגלל הטיפול שלך ברמה היסודית והמקצועית המדהימה.

אני לא יכולה להבין איך את וצוות מצומצם של ועדה ושל עוזרי חברי הכנסת יכולים להתמודד עם כמויות החומר האלה שעכשיו נחשפים אליהם.

הקושי הוא יותר הסיפורים. הקושי הנפשי, להכיל אותם.

זה בוודאי. זה ברור. אבל גם ממה שאני מבינה מדובר כאן בארגזי ארגזים של מידע ואני באמת שואלת האם לא צריך איזשהו צוות חקירה.

אנחנו עובדים על זה.

אנשים שיעבדו בזה כי ככל שאנחנו נחשפים יותר לסיפורים ולמידע ולסיפורים האישיים, אנחנו מבינים שנעשה כאן משהו שהוא איום ונורא, שהוא זלזול מוחלט באנשים, בחיי אדם, בילדים, בהורים. מביאים ילד ואומרים להורים שלו שהוא מת ולא מביאים אותו לקבורה עם ההורים שלו? קשה לי לתפוס את זה. קשה לנו היום במציאות של ישראל 2017 להבין בכלל שדברים כאלה יכלו לקרות כאן לפני שישים שנים, לפני חמישים שנים.

אני רוצה לומר שצריך לרדת כאן לחקר האמת ולטהר את הפצע הזה. כאן הטיהור הוא על ידי הכרה והלקאה על חטאי העבר. אין לי ספק שהיום זה צריך להיות היעד שלנו שיצא מהכנסת אליכם לציבור, אליכם לכל הנפגעים, וזה גם צריך לצאת מממשלת ישראל ולא משנה שהייתה כאן ממשלה אחרת. כל ממשלה נוכחית צריכה להכות על חטאי העבר.

הייתי הבוקר בדיון. מילה אחרונה לנושא ה-DNA. יש היום טכנולוגיות שיכולות לפתוח את האפשרות לגלות ומעבר לזה שצריך לקדם אותן כמובן, גם שם נחשפתי לכמה חוסר אמון יש לכולכם במערכת וברצינות של הרצון לפתוח ולפתור את הדברים.

אני לפחות מאוד מקווה שנוכל להחזיר את האמון. אני חושבת שהוועדה הזאת עושה עבודת קודש. תודה.

תודה רבה. הרב רצון ערוסי.

אני חושב שאני אבטא את ההרגשות של כולם שהם רגשות מעורבים ביום הזה. מחד אנחנו מאוד מאוד מזועזעים על כל גילוי וגילוי שמתגלה מדי יום ביומו. מאידך, אנחנו בהחלט מתברכים בלבבנו על ההישגים. כמי שהיה בוועדות הקודמות, עוד בשנות ה-90, ה-70 וה-80, אז ראיתי בפני חומה בצורה בשעה שנפגשתי עם ראשי הממשלה דאז, נשיא המדינה דאז, כולם זיכרונם לברכה. נתקלנו בחומה בצורה לרבות בתחום התקשורת. היום ברוך השם זה נפתח ואנחנו ברגשות מעורבים. אנחנו מתברכים על ההישגים אבל אסור שנתברך בלבבנו לאמור ברוך השם הגענו למנוחה ולנחלה. לא. זה ראשיתו של קרחון ויש צורך מכאן ואילך לעמול ללא לאות עם כל הכלים, עם כל האמצעים בצורה מושכלת עד להתרת הספקות.

יש חכם אחד מפולין, קראו לו הרב שאול נתנזון, מגדולי המשיבים שחי במאה ה-19. הוא טבע מטבע לשוני מאוד מאוד מעניין: אין יום שמחה כיום התרת הספקות ואין יום צרה כיום קיום הספקות. כלומר, אסור לנו להישאר עם קיום הספקות.

אנחנו מאוד מאוד מברכים את כל החברים היקרים מסביב שפעלו ופועלים מזה עשרות שנים למען העניין הזה. אנחנו מברכים את חברת הכנסת נורית קורן אשר ברוך השם קיבלה את המנדט ועושה חיל אבל אנחנו פונים לראש הממשלה ואומרים לו: כשם שקיבלת החלטה אסטרטגית לפתוח את הפרוטוקולים ונתת מנדט לחברת הכנסת נורית קורן, אתה חייב, ראשית, להאריך את המנדט הזה, שנית, להקצות משאבים כספיים ופרסונליים על מנת לפתוח את הים של המסמכים הללו על מנת להתיר את כל הספקות הללו. אין אנו מתכוונים לגרום לכך שהספקות הללו יפוררו את האומה. זה יהיה גם חוסן לאומה. אם לאחר שבעזרת השם יותרו כל הספקות ויתוקנו עוולות שניתן לתקן, ובמאמר מוסגר חברת הכנסת נורית קורן, יש לנו שני פסקי הלכה של שני גדולי עולם, הרב קפאח זכר צדיק לברכה והרב עובדיה יוסף זכר צדיק לברכה, אשר הורו שמותר לפתוח את המאורות כדי לגלות מה יש בפנים. אלה שני מאורות, אל תיראו ואל תחתו, יש לגשת למלאכה ומהר ככל האפשר.

נכון. לכת הגשתי את הצעת החוק כי ידעתי שמבחינת הרבנים יש את האור הירוק והיא ברוח הזאת.

נכון. יתרה מזאת, כבר מזמן אני הוא זה שדיברתי לפני כל אותם נשיאים, הן בגלל בעיות של אימוצים, של נישואים, של גילוי עריות והן דיני ירושה שהן בעיות קשות למדי. את הזכרת את חוק המדינה. בתורת ישראל זה לא יכול לקרות כי לעולם לא יעבור עיזבון למדינה אלא לקרוב הקרוב קודם. לכן אין צל של ספק שיהיה צורך לדבר על הדברים האלה ולברר אותם היטב היטב. כבר היום יש הסתבכויות גדולות כי אם יתגלה יורש, כבר נעשו בעיזבונות הרבה דברים שהם בלתי הפיכים. זאת בעיה קשה למדי ואני מדבר כמשפטן או כרב ואומר שהדברים אינם פשוטים כלל ועיקר.

מוריי ורבותיי, עלינו לדעת שנכון, היו דברים שנעשו מתוך עוולה והיו דברים שנעשו בגלל שהמדינה הייתה מדינה בדרך וכולי. כרב בישראל, לפני עשרות בשנים ניגש אלי בחור צעיר להירשם לנישואין. בתפקידי, בסמכותי לרשות נישואין רק יהודי והוא פנוי. אם הוא לא פנוי, אני מואשם כשותף לביגמיה, ואם הוא לא יהודי, זה לא בסמכותי. אני שואל אותו על אבא שלו ועל אימא שלו והוא מתחמק. אני עושה זאת במאור פנים, בשום שכל והוא מתחמק. בסוף הוא אומר לי: תראה, הרב, אתה שכחת שלא אבי מתחתן אלא אני מתחתן. אמרתי לו שזה נכון אבל כדי לקבוע יהדות, אני זקוק קצת ליוחסין שלו. הוא אמר: הרב מוכן שרב פלוני יטפל בי? אמרתי לו, למה לא, אבל שיטפל בתיק מהחל ועד כלה. הלך לאותו רב שאמר שכל עוד הרב ערוסי לא יטפל בתיק, הוא לא יטפל בו כלל ועיקר. בא אביו של החתן הזה ואמר לי: בן קיבוץ הייתי, ערקתי שלוש פעמים מן הצבא, יש לי שלוש תעודות זהות, כי כך היה אז עם קום המדינה כאשר התעודה ניתנה על ידי שליח. כך יכולים להיות בעיות קשות. ביררתי וברוך השם הצלחתי לברר את היהדות ויצאנו לדרך.

אדוני הרב, קצת לא ברור מה שאמרת. בשיחות אתך אנחנו הצגנו בפניך שעלה כאן בדיונים הנושא של הרישום המאוחר וכדי להסביר כאן לכולם, בזמנו משרד הפנים אפשר לקיבוצים לבוא ולרשום את הילדים שלהם גם אחרי שנה. אני מזכירה שבעצם מה שקרה זה שוויצ"ו וגם בתי החולים שלחו את הילדים לקיבוצים. מישהו שרצה לקחת ילד ולרשום אותו כילד שלו, יכול היה לעשות זאת. מה שאדוני כבוד הרב אומר, וזה הסיפור שסיפרת לי, שבעצם אתה כרשם נישואין, הגיע אליך בחור שאבא שלו אמר שהיו לו שלוש תעודות זהות. אתם מבינים מה הולך כאן? בעצם הקיבוצים הם אלה שהיו אחראיים על הרישום והם אלה שרשמו. הם הנפיקו שלוש תעודות זהות שונות לאדם אחד. אתם מבינים שגם היה אפשר לרשום את הילדים. מישהו רצה לקחת איזשהו ילד, יכול היה לקחת אותו ולרשום אותו כילד שלו. לכן אין לא תיק אימוץ ולא שום דבר. רק בדיקת DNA היא זאת שתעזור לבדוק אם הילד הזה אכן שייך לאבא. לכן זאת בעיה גדולה.

לכן אסיים מוריי ורבותיי. אני קורא לכל הציבור בישראל, לאו דווקא בני תימן היקרים, הפצועים והנפגעים. כשם שאני רואה כאן חברי כנסת מגוונים שונים וגם ממסגרות פוליטיות שונות. חייבת החברה הישראלית ללא הבדל עדה להשמיע את קולה. כל אלו בעלי הדעה, אני רוצה לשמוע את קולם. אי אפשר שעוול כזה יישאר ללא קול קורא וללא תיקון. ושוב, אין אני מבין אלה אשר רוצה מאבקים לצורך פירור החברה. לא. חס ושלום. אלא אני רוצה הבראתה של החברה. לכן, לאחר התרת הספקות בעזרת השם יתברך אנחנו רוצים הכרה של ממשלת ישראל.

הכרה כבר יש. צריך לקחת אחריות.

אחריות ופיוס לאומי. הקמת מרכז למען מורשת יהודי תימן מבחינה רוחנית, לפחות על כל העוולות הללו שנעשו.

את הדברים האלו אנחנו נבחן, איך נפתור אותם. תודה רבה על הדברים האמיצים, הרב רצון ערוסי. כאן צריך לציין שאתה גם דוקטור למשפטים כך שההשכלה שלך רחבה.

אני אתן עכשיו את רשות הדיבור לחבר הכנסת דב חנין.

תודה רבה לך גברתי יושבת הראש והערכה על כל העבודה והפעילות שלך בנושא הזה ובוועדה הזאת. ברוכים הבאים לכולכם מכובדיי, גברים ונשים, שאתם באים לדיון בנושא הכואב והקשה אבל המאוד מאוד חשוב הזה.

אני אינני חבר הוועדה הזאת אבל בכל רגע שיש לי פנוי בכנסת, אני מגיע לוועדה הזאת כדי לשמוע כי אני חושב שזו חובתי, חובתי כחבר כנסת לבוא ולשמוע את העדויות הקשות ואת הדברים הקשים והכואבים שנשמעים כאן. אני חייב לומר לכם שגם חלק גדול מהדברים, אני לא ידעתי לפני תחילת עבודת הוועדה. בכל דיון אני יוצא בתחושה מאוד מאוד קשה אבל גם בתחושה שאני למדתי ואני מכיר דברים שלא היה לי באמת שום מושג שהתרחשו אצלנו.

היום אנחנו מציינים יום מיוחד בכנסת ואני חושב שיום כזה צריך להיות בכל שנה. זה לא צריך להיות אירוע חד פעמי.

נכון.

זה צריך להיות יום קבוע בכנסת וזה צריך להיות יום שאנחנו מציינים אותו ואנחנו צריכים לציין אותו באמת כמו שעשינו היום גם בוועדות הכנסת, גם בדיון וגם במליאה. זה חלק מאוד משמעותי בדרך להכרה מלאה של המדינה במה שקרה ובאחריות של המדינה על מה שקרה, כי ההכרה היא התנאי הראשון לתיקון. קודם כל להכיר מה שקרה, להכיר באחריות ומכאן אפשר להתחיל בפעולות של תיקון.

אני רוצה לומר את מה שאמרתי היום בבוקר בוועדת החינוך. הרי שורש הבעיה בדברים קשים מאוד שקרו בעצם בתקופת הקמת המדינה. אנחנו שומעים את הקולות ואני רוצה לומר את זה גם כאן. אנחנו שומעים את הקולות שבאים ואומרים לנו שהרי היו כל מיני דברים, אלה היו שנים אחרות, זמנים אחרים, קרו דברים קשים בזמן הקמת המדינה, אלה דברים של העבר, הפרק הזה עבר ולא לפתוח את העבר. עבר ומאחורינו. אני מתווכח עם הגישה הזאת. אני מתווכח עם הגישה הזאת קודם כל מכיוון שפצע שנמצא בעבר לא מתרפא אם אתה מטייח אותו. פלסתר על פצע, עדיין לא פתר שום בעיה. ריפוי קשור לאיזשהו סוג של טיפול. כשיש בעיה קשה, אמר פעם שופט אמריקאי בשם ברנדס, אור השמש הוא המחטא ואין מחטא אחר. לכן צריך לפתוח את הדברים ולדון בהם בצורה אמיתית ובצורה כנה כחברה.

הדבר השני הוא שאנחנו מדברים לא רק על מה שקרה אז בשנות נניח 1948 ומיד לאחר מכן, אלא אנחנו מדברים על התנהלות של המדינה לאורך שנים רבות כאשר היו אנשים שניסו להעלות את הסוגיות האלה והמדינה הייתי אומר די בכוח דחקה את הסוגיות האלה ממש מתחת לשטיח. גם זה דבר מאוד חמור. לא רק מה שקרה בעבר אלא גם הניסיונות לא לאפשר דיון אמיתי ולא לאפשר להעלות את הטענות ולדון בהן ולבחון אותן בצורה רצינית.

הסיבה השלישית למה הדבר הזה כל כך חשוב לי ולכולנו היא שאנחנו לא עוסקים רק בעבר. אני רואה אתכם כאן יושבים מולי ואני חלק מכם, גם שמעתי בדיונים של הוועדות, ואני רואה לנגד עיני אנשים שעד עצם היום הזה סוחבים אתם את הכאב. אנשים שחיים אתנו. סוחבים את הכאב של אותו ילד, אותה ילדה שנעלמה, אותה אימא שטענה ואמרה שהיה לך אח, הייתה לך אחות. אנשים שבמשך שנים אפילו לא ידעו למי לפנות בעניין הזה. אני אומר שאנחנו כחברה, כחברה ישראלית, אנחנו חייבים לכולכם חוב מאוד גדול ולכן כל כך חשוב לעסוק בנושא הזה.

אני רוצה לסיים ולומר מילה של הערכה לשתי ההתארגנויות, גם לעמותת אחים וקיימים וגם לעמותת עמרם, שבאמת עשו כאן עבודת קודש בתנאים מאוד קשים. לא בתנאים שהם יכלו לבוא לוועדה של הכנסת ולהישמע בצורה מכובדת אלא בתנאים שבהם לצערי הגדול ולמרבית הכאב החברה שלנו לא הייתה מוכנה לשמוע. האנשים האלה שהשמיעו אז את הקול, אני אומר להם כל הכבוד. אנחנו כולנו כחברה חייבים לכם חוב מאוד גדול.

תודה חבר הכנסת דב חנין. אני עוברת עכשיו לדוקטור יגאל בן שלום. אני מבקשת חברים, שתי דקות כדי שנוכל לתת לכולם לדבר.

ביקשת שתי דקות ותכננתי לדבר שתי דקות. ראשית, הערכה רבה על העבודה המקצועית והיוצאת מן הכלל שבאה לידי ביטוי בסקירה שלך שנותנת לנו תמונה מאוד מדויקת על מה שהיה עד עכשיו.

לגבי העבר. אין ספק שזה צריך להיות מבחינתנו מורה דרך למה שיהיה בעתיד. כשיש לנו את העבר, צריך להנציח אותו. יש לנו את ההווה וההווה הוא מטלטל את כל המערכת הציבורית וההישג הגדול שזה הפך להיות מפרשת ילדי תימן של יהודי תימן לפרשה לאומית של עם ישראל.

אני רוצה להעיר רק שתי הערות לגבי העתיד. הוקמה כאן הוועדה הבין משרדית שאני זוכר שהמלצתי עליה ואתם מנסים עכשיו לעשות מאגרים דיגיטליים. נורית, מערכת החינוך וההמלצות שלך לגבי הנצחה, ללא הקמת מרכז הנצחה עם היכל של כל האינפורמציה והמידע על הילדים הללו – לא תהיה הנצחה. לכן אני מאוד ממליץ על ההמלצה השלישית שלך לגבי הנצחה. המלצת שתי המלצות, ציון היום ומערכת החינוך ואני ממליץ גם על הקמת היכל הנצחה וכבר עכשיו את כל המידע שאתם אוספים, להפוך אותו לחלק מההיכל העתידי מבחינת הדיגיטציה, מבחינת המחשוב ומבחינת כל המערכת.

כרגע אנחנו בתחילת הדרך ואני עוד לא עשיתי חוק שיקבע את כל הדברים. כל הדברים האלה יילקחו בחשבון. ברור שעד שנגיע לאמצע הדרך, אז נדע לאן אנחנו יכולים לפנות על מנת להגיע למסקנות אלו ואחרות. אני צריכה גם הסכמה של המדינה אבל אני פועלת בכיוון הזה.

אם את יכולה להגיע גם ל החלטות ביניים באישור הכנסת.

אני יודעת. אני לומדת מהר וממך הרבה. תודה.

חבר הכנסת אמיר אוחנה.

תודה לך גברתי היושבת ראש. אני מצטרף לכל השבחים שחלקו לך חבריי קודם לכן. אכן מגיע לך ולצוות הוועדה שעושה עבודה קשה.

צוות הוועדה עושה עבודה קשה מאוד.

עושה עבודה קשה מאוד ואני חושב בלתי אפשרית, לא רק מבחינה פסיכולוגית ומבחינה נפשית אלא גם בלתי אפשרית טכנית כי אני רואה באיזה הרים של חומר מדובר ושצריך לעבור עליהם. אכן צריך להמשיך את קיום הועדה וצריך ככל שניתן גם לתגבר אותה בכוח אדם.

אתמול האריכו את מנדט הוועדה עד לפחות סוף מושב החורף. זה נתן עוד קצת אוויר.

בסדר גמור. אני עצמי מנסה לעבור על חומר שאני יכול אבל ברור לי שזה קצה הקרחון.

תגיד שהדיון האחרון הוא זה שגרם לך לראות כמה חומר יש ולהיכנס אליו.

אם גברתי זוכרת, אני הגעתי גם לדיונים קודמים.

אבל הדיון האחרון גרם לך להבין - זה חשוב שתגיד את זה – כמה חומר יש וכמה חומר עליו צריך לעבור.

נכון. אני דווקא רצה להתמקד בחומר שאין ולא בחומר שיש. אני נפגשתי עם חברים רבים שמסייעים בידינו כאן ואני מנסה להבין איך יכול להיות שוועדה ממלכתית, ועדת קדמי-כהן, שישבה במשך שנים על המדוכה, על החומר הזה, ואנחנו מבקשים לראות פרוטוקולים של הוועדה ואין. זה לא דבר שמתיישב עם ההיגיון הבריא ועם השכל הישר. אני מבקש, גברתי, שאנחנו נמקד את המאמצים שלנו לא רק בחומר שיש אלא גם בחומר שאין. אם אני צריך לנחש איפה הדברים המעניינים והחשובים יותר, הם בחומר שאין. זה לא שהחומרים שיש לא מספיק חשובים ומספיק מזעזעים, אבל חשוב גם החומר שאין.

אם אפשר, מילה לסיום. עדיין לא חשפנו כנראה את קצה הקרחון. יש לנו עוד הרבה עבודה אבל דבר אחד אני חושב שכבר אפשר בשלב הזה להגיד. מדינת ישראל, ואפילו החברה הישראלית, במשך שנים קראה לי שהתעסק בנושא הזה בשלל כינויים כמו מטורללים, הזויים, קונספירטיביים. שמענו את כל זאת לאורך השנים אולי כי לא רצינו להאמין שיכול להיות שיתחוללו דברים כאלה.

גם אמרו מי צריך ילד תימני.

אולי כי באמת השכל הישר, הלב היהודי לא רוצה להאמין שהתחוללו כאן דברים כאלה. אבל אני חושב שהיום, על סמך הדברים שראינו – ועוד לא ראינו את הכול – אפשר שמדינת ישראל, מבלי להיכנס לשאלות המתקדמות יותר של פיצויים וכולי, ואני גם לא נכנס לשאלת איזו ממשלה הייתה, איזה שלטון, ימין, שמאל, אשכנזים, מזרחיים, לא נכנס לזה, אבל אפשר שמדינת ישראל היום תבקש סליחה.

תודה רבה.

לא צריך מחיאות כפיים.

דוקטור שובלי, בבקשה.

כמו שאת מבקשת, אני אקצר. אני קודם כל אעיר כמה הערות כלליות ואז אסכם בכמה משפטים. הפרשה הזו שאנחנו דנים בה התרחשה לאורך חמישה עשורים. זה איננו סיפור של קום המדינה והבלגן והעלייה וכל הדברים אלא זה סיפור הרבה יותר גדול. מכאן שהדיון בו צריך להיות הרבה יותר גדול והרבה יותר עמוק. זה דבר אחד.

דבר שני. מדובר בקמפיין מחאה הארוך ביותר בתולדות המדינה. אין עוד קמפיין מחאה שמתקרב לסדר הגודל של השנים ולו של השנים בלבד. כל התקוות שאנחנו נתייאש ונלך הביתה נכזבו. יש כאן שלושה דורות, באחים וקיימים יש שלושה דורות של מאבק וגם כאן באולם. אנחנו בזמנו הבהרנו לכל הפקידות במשרד המשפטים ובמקומות אחרים שאנחנו גם נכין את הדור הרביעי והחמישי אם יהיה צורך בכך. אני רק מקווה שלא יהיה צורך בכך והוועדה אולי תסייע בידינו להגיע לסיום קצת יותר טוב.

בעזרת השם.

בעיני הוועדה כבר היום מצדיקה את קיומה. אנחנו משתתפים בדיונים, משתדלים לעזור וגם נעזרים בוועדה לפחות בנושא של גישה לחומרים. אני חושב שמצאנו עזרה רבה בוועדה ולפי דעתי הגענו למקומות שאולי בלי עזרת הוועדה, היינו מאוד מתקשים להגיע אליהם.

אני רוצה לציין, כמו שחבר הכנסת אוחנה אמר, שלא כל חומרי החקירה נחשפו למרות מהלך החשיפה שללא ספק היה מקיף ומרשים אבל הוא איננו מלא ועדיין יש דברים שאנחנו מתקשים לקבל.

הוועדה עובדת על הכול לאט לאט.

יש דברים שאנחנו יודעים שהיו צריכים להיות שם ולא נמצאים שם ולא חשופים כרגע. אני רוצה להדגיש את זה. לא מאמינים אלא יודעים.

תמסור מה עוד חסר לך ואנחנו נבקש.

אמרתי שאנחנו נעזרים בוועדה ומה שאת אומרת הוא מאוד נכון.

הייתי רוצה להצטרף לעמדה שלך ולדרישה שלך לבטל את מסקנות ועדות החקירה כולן ובראשן ועדת החקירה הממלכתית. מדובר במסקנות ובדוח שהוא מביש, הוא טיוח, הוא מלא בשקרים וזה אפילו לא בעיה להוכיח את זה גם לבן אדם רגיל.

לא צריך. הוכחנו.

רק לקרוא את הדוח, מתוך עצמו.

נכון.

לא צריך כאן יום לימודים ארוך. צריך לבטל לאלתר את מסקנות הוועדה ולפעול להכרה ממלכתית מסודרת שתתבטא הן ברמה ההצהרתית והן ברמה של הקמת מוסד הנצחה, וכאן אני מצטרף לאחרים שאמרו, והנושא של מערכת החינוך ואיך הדבר בא לידי ביטוי שם.

הייתי רוצה להמשיך את הרעיון של חבר הכנסת אמיר אוחנה. אני חושב, כמי שהתעסק בחצי השנה האחרונה בנושא של הניירת ונבר בה, שאני מופתע ואני רוצה לספר לכולם שעדיין התחושה שלי היום היא שאין לנו את כל החומר. למרות ההבטחה שהחומר ייחשף, החומר לא נחשף.

אני רוצה לומר עוד דבר. שלחתי מכתב לראש הממשלה וביקשתי שאם יש דברים חסויים תחת משרדו, שייתן את כל החומרים. אני מקווה שבקרוב תהיה ישיבה עם ראש הממשלה ואני אקבל זאת.

כדי לסבר את האוזן אני רוצה לציין מספר דוגמאות. אני חושב שבדוגמאות האלה, אם אנחנו ניחשף אליהן, יהיו לנו תשובות יותר ברורות ואני מעריך שלא רק תשובות אלא הפרשה תיחשף ותתברר.

ציינת את האחות, גברת רות מרלינג. אני כבר למעלה מחודש מנסה לקבל את התיק של גברת רות מרלינג.

הוא ישנו. הוא פתוח.

תני לי להשלים ואני אסביר לך.

אנחנו קיבלנו אותו.

התיק שקיבלתם הוא התיק ממקום העבודה שלה בשוהם, ב-צים.

יש שלושה תיקים. נכון?

יש שלושה תיקים. אני לא מדבר על התיק הזה. אני מדבר על התיק בו היא הייתה אמורה לעמוד בפני הוועדה ולהיחקר. תיק כזה לא קיים. ביקשתי מהארכיב ונאמר לי שאין תיק כזה. זה אומר שאו שהיא לא נחקרה או שהיא נחקרה והתיק חסוי.

נושא נוסף שאני יכול להניח כאן. דוקטור דב לויטן, ביקשנו לעיין בתיק שלו וקיבלנו תשובה שהתיק חסוי. תשובה פורמלית כתובה האומרת שהתיק חסוי.

הוא שינה את עמדתו.

נושא של צים. החומר של צים. החומר נחשף בפני הוועדה ואנחנו לא מסוגלים היום לקבל אותו ולא מקבלים אותו.

חסוי.

יש לי רשימה ארוכה של 14 תיקים.

תלוי איזה חומר. אתה מדבר על החומר שנמצא בתוך הוועדה.

בתוך הוועדה.

התיק של צים בתוך הוועדה.

בתוך הוועדה אליה נחשפנו והייתה הבטחה שניחשף לחומר של צים.

דבר אחרון שאולי גם קצת יזעזע את האנשים. כותב שם יוסי יוסיפוב שהוא חוקר הוועדה שהוא מצא איזשהו הקשר על פי מסמכים שהוא עיין בהם שחיל הרפואה בצה"ל היה קשור לילדי תימן. ביקשתי לראות את המסמכים. המסמכים עד לרגע זה לא מגיעים אלינו. התשובה שקיבלתי הייתה: תבוא לארכיון ותחפש.

אני חושב שאנחנו צריכים קודם כל ליישר קו, לקבל את המסמכים כדי שנדע מה קורה ורק אחרי כן להמשיך הלאה. שיהיה לנו בהצלחה.

אנחנו כוועדה פועלים לקבל כל חומר וכל דבר אחר. זה הדבר החשוב ביותר.

חברת הכנסת שולי מועלם רפאלי, בבקשה.

תודה רבה גברתי. פעם אחרי פעם - למרות שאני משתתפת בכל הישיבות האלה ומשתדלת להיחשף לכמה שיותר מהחומרים ולאנשים - אני מבינה את גודל הזוועה הזאת. אין לי מילה יותר קלה. שוב ושוב אני שומעת את הדברים ובעיקר לעמוד מול הדור השני שנושא, כמו שאמר לי אחד האחים, את הידיעה שהוריו נפטרו בלי לקבל מענה לאסון הזה שנפל עליהם. כל זה נמצא בתוך הנס הגדול שכל מי שיושב כאן חווה אותו. נס קיבוץ גלויות, נס הקמת המדינה, נס איחוד ירושלים ושחרור העיר. אנחנו בתוך איזה דבר אדיר שאמור היה לקחת אותנו קדימה וחוסר הבנה בסיסי בתהליכים של פוסט טראומה מושך אתנו כל הזמן אחורה כי יש מי שחושב שאם נסתיר את הדברים, נוכל להתקדם. ברור הוא שאנחנו לא רוצים להתקדם, שאין לנו שום כוונה להמשיך בטיוח, גם אין לנו שום כוונה יותר להמשיך את העוול שנעשה לאנשים במשך שנים רבות כולל בתקופה האחרונה כאשר עולות שוב ושוב הקריאות לתקן את העוול אפילו אחרי מותו - אף על פי שאינו כאן, כבודו כאן – של הרב עוזי משולם שבאמת הוטחו בו מלים כל כך קשות ודחפו אותו לאיזו פינה שגרמה לציבור הישראלי למצוא את עצמו מצד אחד ואותו מהצד השני. ככל שגברתי והוועדה שאת עומדת בראשה עושה עבודה יותר משמעותית, אנחנו מבינים שלא בטוח שאנחנו כאן עומדים משני קצוות אלא שיש מי שרוצה בגילוי האמת מתוך ראייה של טובת מדינת ישראל ועם ישראל, ויש מי שרוצה בהמשך ההסתרה מתוך איזה חשש שבאמת קרה כאן דבר נורא ויש חוסר הבנה טוטלי של המשמעות של תיקון.

תיקון יהיה גם בריפוי התודעה, בדיבור על הדבר הזה, בעבודה של הוועדה שאני בידוע חושבת שלא צריך להגביל אותה בכלל אלא לפתוח דרכה בבית החשוב הזה שהוא בעצם הייצוג של החברה הישראלית, לפתוח בבית הזה את כל הדברים שקשורים לזה ובמעשה.

המעשה נוגע למערכת החינוך, בהבנה שאם לא נלמד את הדבר הזה, חלילה מישהו עוד אמור לחזור עליו. מישהו עלול לחזור ולעשות מעשים חמורים כאלה ביחס לחלקים אחרים בחברה הישראלית.

המעשה הנוסף הוא בהנצחה ראויה. גם אני כמו חברי אמיר אוחנה לא ממש מסכימה - יכול להיות שזה יהיה בעתיד – שלא לדבר על פיצוי ראוי למשפחות. פיצוי ראוי למשפחות זה קודם כל בהעלאת הנושא לתודעה.

גם אני וגם סיעת הבית היהודי כולה נמצאים כל הזמן בקשר וחשוב לי מאוד להגיד בסיום דבריי שהניסיון להגיד שזה שייך לחלק אחד וכאילו יש כאן רק אנשים מסוימים שאכפת להם, הוא ניסיון שממשיך עוד מאותו דבר. זאת אחריות ושייכות של כל החברה הישראלית ולא משנה מהיכן הגענו כי המטרה היא חברה טובה יותר, מדינה צודקת יותר ואת זה אי אפשר יהיה להשיג אם נמשיך לא לדרוש את האמת באירוע הקשה הזה.

תודה רבה. דוקטור משה נחום.

רציתי להוסיף קצת אינפורמציה לוועדה. ילדי תימן, מזרח והבלקן נחטפו כפי שאת אומרת בשנות ה-50 ואני אומר לא.

לא אמרתי שנות ה-50. גם לפני קום המדינה.

אנחנו עלינו בשנת 1942 וכבר אז הזעקה הייתה קשה מאוד. אחותי נחטפה כשעלינו. לא רק ילדים לקחו אלא גם בזזו את המשפחות. באתי עם משפחה עשירה ולגדול כילד עני, זה דבר איום ונורא.

הקברים שאתם רוצים לדון בהם, אני רוצה ליידע את עורך דין גמליאל, אני אישית ספרתי 755 מרצפות ללא שמות וזה רק בסגולה. בטח הם קיימים גם במקומות אחרים. אבל שימו לב, 755 מרצפות שישים על שישים. מנסרים אותן, מתי? ברגע שהרב משולם התחיל את הזעקה. אני הייתי הממונה והמגשר בינו לבין ראש הממשלה המנוח. היו עדים רבים. אני ישבתי אצלו קרוב לחודשיים, קרוב לשבעה שבועות, לילה לילה. אני נכנסתי במשטרה עם כל הראש שלא יפגעו בדבר הזה שנקרא אנשי עוזי משולם כי הם צועקים צעקת אמת.

ריבונו של עולם, איך יכול להיות שבמדינת ישראל, שופטי בית משפט עליון – ואני באופן אישי עתרתי בשנת 1994 להקמת ועדת חקירה ממלכתית וזה מופיע בספר שלי – חשין המנוח, שטרסברג-כהן וטדי אור וועדת חקירה קמה ומשקרת בעזות מצח ובנחישות. שופט שהוא משקר? אני מביא את החומר למכללה המשפטית ברמת גן ופרופסור סנג'רו אומר לי שזאת טיפשות שעוד לא הייתה במציאות. היכן המשפט? איפה הצדק? לומר לנו, ליהודי תימן, שאנחנו כאלה טיפשים ולא מבינים מה קרה לנו?

חובה עלינו לבדוק את זה ולתת דין וחשבון גם לכל המשפחות שהגיעו לפני 1948 ו-1950.

תודה רבה. יגאל יוסף, בבקשה.

בהמשך לדבריו של הרב רצון ערוסי, אני נכנסתי לתמונה בשנות ה-80 ואני זוכר את התקופה הזאת כתקופה בה נראינו נלעגים. מרחו אותנו. אני ישבתי בוועדת שלגי כנציג המשפחות ואני רואה איך מטייחים ואני לא אחד שבא מהרחוב. אבל זה לא מעניין אף אחד, לא את נציגת משרד המשפטים, לא את המשטרה, לא את נציג משרד הפנים ולא את השופט שלגי וכך קבעו מוות של אנשים. אלה היו אותם ימים, כולל הסיפור של הרב עוזי משולם ששילם את המחיר היקר.

היום, בזכות הפעילות של אחים וקיימים ושלך, שהקמת שדולה בכנסת, בעקבות הקמת הוועדה, הגענו למצב שאם אז 99 אחוזים לא האמינו לנו, היום 99 אחוזים מאמינים. היום כולם מבינים שיש כאן סיפור. זה לא רק בחתך של המשפחות, של האוכלוסיות בכלל, של אזרחי המדינה, של חברי הכנסת מכל הסיעות. מהפכה של שינוי תפיסה. תקשורת, רינה מצליח הובילה את זה והרימה את זה לרמות מדהימות של חשיפה. הצטרף לזה ישראל היום עם הכתבה המזעזעת שהייתה. נוצרה מציאות אחרת.

גם ערוץ 20.

גם ערוץ 20. המציאות השתנתה בזכות הפעילות הזאת שלך ושל אחים קיימים ועוד קבוצות נוספות. נוצרה מציאות שכולם מבינים את זה.

העבודה שיש לך לעשות, היא רבה כמובן אבל צריך כבר שראש הממשלה שעשה צעד משמעותי, יביא הצעת מחליטים לממשלה ושהממשלה תחליט לקחת אחריות ולשים את כל המשאבים. יש לי תחושה של בלון שמתנפח מרוב אינפורמציה ואפשרויות אבל בסוף הוא יתפוצץ ואז לא יהיה כלום. צריך להגיע להחלטת ממשלה.

אנחנו לא נותנים לזה להתפוצץ. אנחנו רק ממלאים את זה. אני פועלת גם במישור הזה ואתמול הייתה לי פגישה עם ראש הממשלה. אנחנו פועלים גם בנושא הזה.

חשוב שתתקבל הצעה של קבלת אחריות על כל המשתמע מכך. הרבה הצלחה בהמשך הדרך כי אנחנו במעלה ההר.

תודה רבה. דוקטור הלל שמריהו.

שתי הערות היות ודיברנו גם בוועדת החינוך. הוועדה הממלכתית לא זימנה אפילו אדם אחד שלא רצה להופיע. יש אנשים שסירבו להופיע. ועדה ממלכתית יכלה להוציא צו לקרוא לאנשים. היא התחמקה מזה. לכן לעניות דעתי את הוועדה הזאת צריך לגנוז לאלתר ולעשות לה קבורת חמור. זה דבר ראשון לגבי אותה ועדת חקירה שנקראת ממלכתית. אני הזדעזעתי לשמוע, אם את זוכרת, בישיבה של פקידת האימוץ ממשרד העבודה והרווחה. ביקשתי ממנה שתעשה לי טובה, שהיא באה אלי לישיבה כאן לא מוכנה, ביקשתי את מספר הילדים שאומצו משנות ה-50 עד ה-60 ומ-60 עד 70. לא היו לה נתונים והיא התחמקה מתשובה. מתברר שבמדינה שהיו 800 אלף עד מיליון אנשים, 2,800 אימוצים. ואילו משנות ה-60, כשכבר היו שלושה מיליון תושבים, היו פחות. הלא זה הזוי.

יש עוד דבר אחד. הוועדה לשלום הילד נקראת לגניבת הילד. היא אפילו מסרבת. איך אפשר להביא אותה לכאן בכוח, בצו? אינני יודע.

איזה ועדה אתה רוצה להביא?

המועצה לשלום הילד שסירבה להופיע כאן על אף הזימון שלה. אני מאוד שמח שאת עושה מלאכת קודש אבל המועצה מסרבת להגיע.

תודה. חברים, אני חייבת לסיים. יש לי כאן עוד שני אנשים שרוצים לדבר.

אני באמת שותף לתשבחות. לצערי יש לי אח שחטפו אותו. רק לסבר את האוזן מהי ועדת קדמי-כהן, איזה שקר. אני הוזמנתי לוועדה לבדוק את הפרטים של אחי. אז הוא שואל אותי: קח את הדף ותגיד אם אלה הפרטים של אחיך. אמרתי לו, כן. הסתכלו בתיק. הבת שלי פותחת את התיק אחרי כן, ומה כתוב שם? אפילו אחיו מודה שהוא מת. אני נולדתי שנתיים אחרי המקרה. תסתכלו בתיק.

אני אאפשר לך בדיון אחר לבוא ולספר את כל הסיפור וזה יהיה מצולם. אני חייבת לסיים.

רק שלא יהיו אי הבנות. הדור השלישי לא יוותר והוא לא ישתוק.

אנחנו לא מוותרים עכשיו. לא צריך לחכות לדור השלישי. תודה רבה. עורך דין רמי צוברי, משפט אחד.

לא, לא משפט אחד.

אני מצטערת, אני חייבת לסיים.

את לא צריכה להצטער. אני רוצה לומר את דבריי. זה לא משפט אחד. משפט וחצי.

גם אותך אני אזמין.

בינתיים אני מוזמן לכאן. שני דברים. ראשית, ציינת את הבעיה של ירושה. אני רוצה לומר לך שסעיף 68(א) לחוק הירושה מאפשר הוכחת מוות ולא תיתכן סיטואציה כפי שתוארה כאן. עזבונו של אחד כזה לא אמור להגיע לאפוטרופוס הכללי.

דבר נוסף. עניין של העדה בכוח. לא אנשי ויצ"ו ולא כל הגופים, בוודאי שלוועדה בראשותך, שאני מאוד מאוד מאוד מעריך את אשר את עושה, אין דרך לכפות עליהם העדה. כמובן שזה לא סוד שאני טענתי אז ואומר זאת גם היום, שוועדת חקירה ממלכתית משלימה – משלימה, לא חדשה – שתנתח את החומר לאחר העבודה שלך, תנתח את החומר ותגיע לממצאים, אני בטוח ממצאים שונים לחלוטין כי התוצאה של ועדת החקירה הקודמת אין בה שום דבר.

בזה אני מסיים את הדברים ומאחל לך בהצלחה.

תודה רבה. אני מסכמת. סקרנו על קצה המזלג את כל הפעילות של הוועדה. לפרשה הזאת יש שני ממדים כאשר האחד הוא עצם היעלמות של ילדים כל כך רבים ממשפחותיהם מבלי שהמשפחות ראו גופה או קיבלו כל מידע, והדבר השני שעולה מחשיפת הפרוטוקולים הוא סוגיות רבות שעלו בפני חוקרי הוועדות וכלל לא נבדקו ולא נחקרו ולמעשה לא נעשתה עבודה אמיתית כדי לרדת לחקר האמת.

צוות הוועדה עומל רבות כדי להגיע לתוצאות ממשיות. הוועדה מעריכה את פועלם של הארגונים והעמותות אשר עוסקים בנושא ואני שוב מזמינה את כולם לבוא ולהתאגד ולהשתתף בעבודת הוועדה על מנת להגיע לחקר האמת.

אני מודה לעמותת אחים וקיימים שמסייעת לי, לעמותת עמרם, לאבנר פרחי, לעורך דין רמי צוברי, לדוקטור משה נחום, לדוקטור יגאל בן שלום, לרב רצון ערוסי ולחברי הכנסת שמגיעים לדיונים לכל מי שתומך בפעילות שלי. אני מודה מאוד ליועצת המשפטית נירה לאמעי וגם למירב ולמרינה שהן חברות הצוות ועוזרות לי. אני משגעת אותן על ימין ועל שמאל והן לא מתלוננות אלא עובדות כמו שצריך.

אדוני הזמר, בבקשה.

(קטע מוזיקלי)

תודה רבה לכולכם. אני רוצה להזמין את כולכם למליאה ליציע שפתוח וכולכם יכולים להגיע אליו. המליאה היום בשעה 4:30 אחר הצהרים. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 15:35.