הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 532

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום שלישי, י"ט בסיון התשע"ז (13 ביוני 2017), שעה 11:08

המצב החמור במקלטים לנשים מוכות בישראל

הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון מס' 2) (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ז-2017, של חה"כ זהבה גלאון, נורית קורן, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, שלי יחימוביץ', תמר זנדברג, מיכל רוזין, עאידה תומא סלימאן

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

מירב בן ארי

מאיר כהן

מיכאל מלכיאלי

זהבה גלאון

חנין זועבי

מיכל רוזין

עאידה תומא סלימאן

איריס פלורנטין - סמנכ"לית בכירה, ראש מינהל שירותים אישיים וחברתיים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רינת כהן - סגנית מנהל האגף להכשרה מקצועית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

רחלי סונגו - עו"ד, המחלקה המשפטית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מיכל חנוך אחדות - מפקחת ארצית, אחראית על מקלטים ודירות מעבר, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אילנה גלייטמן - מנהלת שירות לעיוור, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

מארק שמיס - מנהל המחלקה לאבחון, קידום והשמה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

דליה שילי יריחובר - מנהלת מחלקה, הלשכה המשפטית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

אילה מאיר - מנהלת השירות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

יעל אגמון - רפרנטית רווחה וביטוח לאומי, אגף התקציבים, משרד האוצר

מהא מראענה - עו"ד, משרד המשפטים

דפנה גולן - מנהלת תחום משאבי אנוש ורכזת נגישות, שירות התעסוקה

חוה שמעוני - מרכזת בכירה, שירות התעסוקה

שחר לוי - מרכזת בכירה תחום השמה וייעוץ, שירות התעסוקה

ענבר דוד - סגנית מנהל תחום שיקום, המוסד לביטוח לאומי

שמרית טוייג - האגודה לזכויות האזרח

משכית בנדל - האגודה לזכויות האזרח

נעמי שניידרמן - מנכ"לית עמותת אישה לאישה

יעל פיש - עו"ד, היועצת המשפטית, עמותת אישה לאישה

רות רזניק - יו"ר עמותת ל"א, לחימה באלימות נגד נשים

יעל גולד - מנכ"לית עמותת ל"א, לחימה באלימות נגד נשים

דינה חבלין דהן - מנכ"לית עמותת מעון חירום לנשים

עידית מלמוד - יו"ר הוועד המנהל, עמותת נשים למען נשים

מאירה בסוק - עו"ד, נעמ"ת

שמחה בניטה - יו"ר ארגון נכים מזור

אבנר עורקבי - יו"ר אהב"ה, ארגון הנכים המיוחד בישראל

שאלתיאל סבן - מנהל תכניות ושותפויות ממשלה, ידידות טורונטו קרן פרידברג

נתי ביאליסטוק כהן - מנכ"ל המרכז לעיוור

יעקב ביבס - רכז מחשבים, המרכז לעיוור

דנה לוי - רכזת הדרכה, המרכז לעיוור

יוסף לוי - מרכז לעיוור

חיים פוקס - מנכ"ל בית דוד, המרכז לחירש ולעיוור

לימור לב - מנכ"לית מגדל אור, עמותת יעדים לצפון

שירי הוכמן - מנהלת מדור לאבחון והכרה, מגדל אור, עמותת יעדים לצפון

ערן גל - מנהל המרכז למעגלים תומכים, מגדל אור, עמותת יעדים לצפון

ריטה לפיד - מנהלת מקצועית, מגדל אור, עמותת יעדים לצפון

מאיה מאיר - מורה שיקומית, מגדל אור, עמותת יעדים לצפון

שייחה נעאמנה - מורה שיקומית, מגדל אור, עמותת יעדים לצפון

מירי מאיר שטטמן - מוזמן/ת

תמי שמע - מוזמן/ת

חיים מלכה - מוזמן/ת

קרן יפה - מוזמן/ת

אילנה בניש - מוזמן/ת

ענת מימון

אתי שבתאי

אהובה שרון, חבר תרגומים

המצב החמור במקלטים לנשים מוכות בישראל

הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון מס' 2) (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ז-2017

של חה"כ זהבה גלאון, נורית קורן, מירב בן ארי, שולי מועלם-רפאלי, שלי יחימוביץ', תמר זנדברג, מיכל רוזין, עאידה תומא סלימאן

בוקר טוב. היום ה-13 ביוני 2017, י"ט בסיון התשע"ז, השעה 11:08 ואני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

קבענו להיום שני דיונים כאשר הראשון הוא מצב המקלטים לנשים מוכות בישראל. אני חייב להגיד שאני ביקרתי במקלט שיש לי רגישות אישית אליו בגלל חברת הכנסת זהבה גלאון. ביקרתי במקלט בבאר שבע, שלא אומר את כתובתו, ותשימו לב שהורדתי מהפתיח שלי את המילה "חמור". מצב חמור של המקלטים. לא ראיתי מצב חמור אלא ראיתי מצב מדהים אבל לא מנוצל. מצד שני, קיבלתי טלפון מחברתי רות רזניק שהכניסה את כולנו לנושא הזה כי ביוזמתה קמו המקלטים לנשים מוכות לפני ארבעים שנים – אז לא הייתי בתפקידים האלה אבל נהניתי מהיוזמה המדהימה שלך.

המדינה מתמודדת היום עם אוכלוסייה שסובלת רבות ותפקידנו הוא להקל עליה. מצב המקלטים לנשים מוכות הוא מצב קשה. הלוואי והיינו מוצאים נוסחה אחרת יותר מתאימה אבל המצב מחייב התמודדות. ניסיתי לנתק את עצמי מעולם הפילנתרופיה מאז אני כאן, אבל הוא רודף אחרי וגם השבוע במוצאי שבת התקשרו אלי מחוץ לארץ ואמרו לי ששמעו שהמצב הוא כזה וכזה ושאלו אם אני יכול לעשות משהו. אמרתי, זה מעניין – באותו שבוע אני מבקר, אני גם מקבל טלפון מרות רזניק, גם קבענו דיון בוועדה וגם מתקשרים אלי מחוץ לארץ.

אני חייב להגיד לכם שעשינו שיעורי בית. השירות הזה הוא הכרחי. אני לא צריך לחזור ולומר את זה. אתם אנשי המקצוע בוודאי מבינים טוב ממני ויכולים להסביר טוב ממני. ברור שהיום התקצוב למערכת, והמערכת הזאת זקוקה לתקצוב טוב יותר, היא מערכת מסודרת אבל לא בירוקרטית כי הבעיות שמתעוררות בקרב המשפחות האלה, שום חוק לא יתכנן אותן. צריך לדעת להתמודד עם המצב הזה.

אני הייתי במקום. סליחה על השחצנות האישית אבל אני מכיר את המקום מאפס, מאז השגת הקרקע והבנייה בתוך שכונה. הייתי מעורב בחדרה כאשר על פי הצעתה של רות, העברנו לה את זה. אני מגיע למקום מדהים, פיזית מדהים. כמעט ללא כסף של המדינה. המדינה נתנה המלצה שהאפוטרופוס יעביר איזו תרומה לבנייה הזאת, עם שירותים שהם חלומיים עבור אוכלוסיות של מיעוטים באזור שצריכים לתת להן התייחסות מיוחדת, עם תשובות למשפחות עם ילדים בוגרים, עם תשובות למשפחות עם צרכים מיוחדים, וכל זה לא מנוצל. פשוט לא מנוצל, בזמן שבוכים שחסרים מקומות.

זה לא אומר שזאת הזנחה. אבל תבינו, זה עומס על המערכת המפעילה שבמקרה היא לא עמותה קטנה אלא עמותה חזקה, עמותת יחדיו, אבל דבר כזה לא יכול להיות. אתם צריכים לראות. מצד אחד שמחתי, מצד שני, אני לא מסתיר, היו דמעות בעיני. לא יכול להיות שיש מקומות כאלה. אני יודע כמה מתמודדים כדי להשיג מקום. אז מקום שיש לו גם כסף, גם יכולת, גם צורך והוא בתת ניצול. זה חבל. בעיני זה נורא. זה ממש נורא.

אני יודע שיש מקלטים שהם בתת ניצול. תבינו, תת ניצול, גם אם המשרד מתקצב את זה בתקצוב ביניים, הוא לא מספיק כדי לעמוד בהתחייבויות. חוסר אוכלוסייה זה חוסר הכנסות, ומי אמור לשאת בזה? המדינה חזקה ואין לה ברירה. אוי ואבוי אם היא לא הייתה חזקה יותר מכל אדם ומכל עמותה אבל מי שאמור לסבול את הגירעון הזה בגין אי ניצול המערכת, זאת העמותה. היא צריכה להתמודד עם זה. אנחנו רואים דברים כאלה והמספרים הם מזעזעים, מספר הנשים המוכות הסובלות. אנחנו ממש נמצאים במצב שמצב אחד יש מקום טוב לחלק מהמערכת ומצד שני החלק השני סובל מאוד. גירעון בדברים האלה הוא אי מתן שירות בסיסי לאוכלוסיות האלה. לא פינוק. בסיסי.

מדברים גם על דיור המשך. חבר'ה, זאת כמעט חובה. זאת לא אופציה. זאת חובה. תחשבו על הילדים. עכשיו אני חושב על ילדים בוגרים בני 14-15 שמגיעים למערכת כזאת. גם הם מחר יהיו במשפחות מסוג זה וצריך להוציא אותם כמה שיותר מהר מהמערכת גם אם פיזית הן נפלאות ויש בהן טיפול נפלא.

לכן אנחנו נמצאים במערכת שהיא אף פעם - אני מרשה לעצמי לומר - לא תוכננה מראש כמו שצריך. אז זה לא נורא, אני בעד להתחיל משהו ולהביא את המדינה להתחייב. אני חושב שהשירות הזה חייב תכנון בראייה כוללת, בהתחשב בנתונים. לא יכול להיות ש-14 מקלטים היו מאז ומעולם ואנחנו מדברים כבר על כמעט עשרים שנים והמספר לא השתנה. הגיוון ודאי לא מספיק השתנה.

לכן אנחנו כאן בדיון מול נושא שהוא קריטי, שמחייב את כולנו לעשות יותר. ברור שהיום המצב הוא באמת זעקה אמיתית. אני אתן לרות לומר מה שהיא חושבת אבל אני חייב לומר לכם שמקלט לנשים מוכות הוא לא מקלט לנשים מוכות אלא זה מקלט למשפחות מוכות כי כאן המרכיב של הילדים הוא לא פחות חשוב. ההתמודדות עם הטיפול בילדים. בלי לדבר על כך שיש רשויות שמסכימות לרשום ילד בבית ספר בגלל חוק ולא מתוך אהבה אבל ברור שאלה משפחות שזקוקות למערך כולל. חלק קטן, ואולי לשמחתי, לא חוזרים לבית הנוראי הזה בו הם חיו אבל תבינו שגם הבעל צריך להיות מטופל. לכן כשמצליחים להביא משפחה למקום כזה, הראייה צריכה להיות כוללת - באם, ברור, בבעל ובמיוחד בילדים. אחרת המסר לילדים הוא שזה העתיד שלהם, זאת ההתנהגות שלהם בעתיד.

הנושא הזה מחייב תכנון. אני מאוד ממליץ למשרד העבודה לקחת את זה. יש לי קצת אלרגיות למחקרים ואני בעד לתכנן, לתכנן עם ראייה לטווח ביניים ולטווח ארוך. הנושא הזה שהיום נקרא מקלטים לנשים מוכות יקבל אצלכם סדר עדיפות גבוה בתכנון לראייה לטווח של 5-10 שנים, כדי שנדע שלפחות מתחילים להתמודד מול תחזית כלשהי. כרגע אלה רק נשמות טובות כאשר הראשונה והבלעדית בזה, זאת רות רזניק, אבל זאת לא רק היא. אני אומר לכם שלא במקרה מתקשרים ומבקשים ממני לעשות משהו. מה זה לעשות משהו? זה מערך אדיר. החוק בא לחזק אבל מצאתי לנכון לפתוח בדיון כללי לפני שנגיע לחוק.

רות, בבקשה. פרס ישראל.

כמוך. שנינו זכינו באותו מעמד באות המופת בכנס שדרות ובעיני זה כמעט כמו פרס ישראל. אני מודה לך על שזימנת את הישיבה החשובה הזאת.

אולי לא הייתי מזכירה את הסיפור הזה מפני שחלק מהיושבות כאן – אולי לא כל היושבים אבל היושבות - שמעו את הדבר הזה. בחודש יולי 1977, בדיוק לפני ארבעים שנים – אדם בשם מריו איזדמיר רצח את אשתו בבת ים. כאשר הוא הסגיר את עצמו למשטרה, אדון איזדמיר אמר: אני לא התכוונתי להרוג אותה, סתם הכיתי אותה. הזוג הזה היה נשוי שלושה חודשים. הוא היכה אותה במגב של ספונג'ה והיא מתה כתוצאה משטפי דם נדירים. השופט אז שינה את גזר הדין מרצח להריגה. גזרו עליו עשר שנים, הוא ישב שבע שנים והלך לדרכו. לא הייתי מזכירה את זה אלמלא מקרה הרצח שקרה שוב השבוע בבת ים כאשר אישה מקסימה בשם מאיה גורן נרצחה על ידי בן הזוג שלה. באותו ערב אנחנו התבשרנו על מקרה של התאבדות של בני זוג שכנראה זאת לא הייתה כל כך התאבדות אלא רצח ולאחר מכן התאבדות. היום הסתכלתי ב-YNET, שוב יש מקרה דומה מאוד בתל אביב.

מאז יולי 1977 לא יכולתי למצוא מנוחה. בספטמבר 1977 הקמתי את העמותה ששמה לא לאלימות נגד נשים. אז זה היה יותר רדיקלי, קראנו לזה לא – לחימה באלימות נגד נשים. השמטנו את הלחימה אבל העניין הוא שמאז ועד היום אני באמת עוסקת באופן סיזיפי ממש בתחום הזה של רציחות נשים.

הקמת המקלטים היא חלק מהפעילות שלנו ובגלל הצורך הרב שאנחנו ראינו הקמנו לא מקלט אחד אלא שלושה מקלטים. אנחנו לא ארגון גדול, אין לנו מאות ואלפי חברות כמו בארגונים שאני חברה בהם ומברכת עליהם, כמו ויצ"ו, נעמ"ת, אמונה, יחדיו וגופים אחרים נהדרים שיש להם יותר אמצעים. אנחנו גוף שקם מאפס, מכלום. מזה התחלנו.

במשך ארבעת השנים האחרונות נרצחו בישראל 127 נשים, ואולי 128 או 129. 127 נשים נרצחו בוודאות. שתיים עוד בסימן שאלה. אני רואה כל רצח כזה כדבר אישי מאוד מפני שבמקלט שלנו בהרצליה, בשנת 1979, שוב ביולי, נרצחה אישה יפהפייה בשם כרמלה נאקש כאשר היא ניסתה לשכנע את הרוצח שלה שייתן לה גט. אז היינו במקום קטן ועלוב. מישהי נכנסה דרך השער והוא נכנס ושחט אותה למוות בנוכחות נשים וילדים שלעולם לא יתפטרו מהטראומה הזאת. את הכאב הזה אני נושאת עד עצם היום הזה.

אני רוצה להגיד לכם שאני חושבת שכל אישה שסובלת מאלימות פיזית, יכולה למצוא את עצמה פתאום במצב אחר.

תחשבו. האישה איננה אבל תחשבו על כל המעגל המשפחתי, על ההורים, על האחים והאחיות. אני ליוויתי כמה אחים ואחיות כאלה. על הילדים, זה קודם כל. הילדים שנושאים את זה עד יום מותם, את הכאב הנורא הזה.

לכן אנחנו החלטנו להקים מקלט ועוד מקלט ועוד מקלט. כאשר יצאה שיטת המכרזים והתחילו לדרוש מאתנו רמת בינוי גבוהה, ניסינו איכשהו להתארגן אבל אנחנו עמותה ללא אמצעים. כל האמצעים שיש לנו מעבר למה שאנחנו מקבלים ממשרד הרווחה – שפעם נתן לנו בין תשעים ל-85 אחוזים מהתקציב וכיום נותנים לנו 63 אחוזים מהתקציב השוטף שלנו – כל האמצעים הם אמצעים שאנחנו מגייסות בכוחות עצמנו. אנחנו בכוחות עצמנו הצלחנו לגייס מספיק אמצעים כדי להקים שני מקלטים והשלישי שהוא קיים, ואנחנו עומדים לבנות אותו בראשון לציון, אם יתמזל מזלנו והוועדה הזו וגופים אחרים יעזרו לנו, במקרה הזה אנחנו נצטרך עוד. יש לנו את רוב הכספים המובטחים לקראת הדבר הזה.

הדבר הזה הוא לא עבור העמותה. העמותה היא לא הפונקציה הקובעת ולא הפונקציה החשובה. מה שחשוב הם הנשים והילדים המגיעים ונעזרים במה שעמותות כמונו יכולות לתת. מה שאנחנו יכולות לתת זה את הנשמה, את האהבה ואת האכפתיות לצרכים של אנשים שמגיעים בטראומה וזה כבר הוכח בכל מיני מחקרים. הדסה עשתה מחקר עומד וגילתה ש-53 אחוזים מהנשים במקלט סובלות מטראומה שדומה לפוסט טראומה של חיילים קרביים. מחציתן, פוסט טראומה כרונית וחלקן פוסט טראומה שניתן יהיה אחר כך להיאבק.

הצטרף אלינו חבר הכנסת מיכאלי.

ברור שאימהות עם פוסט טראומה, אינן יכולות לתפקד כאימהות רגילות שלא סובלות מטראומה, שחיות את החיים הנורמליים והטבעיים שלהן.

אנחנו צריכים לראות את זה כבעיה לאומית. זאת לא בעיה של עמותה זו או עמותה אחרת. אנחנו צריכים לקום להגיד שזה לא יכול להיות דבר שולי, דבר זניח שמקבל פירורים. בישיבה בוועדה אחרת בחודש נובמבר סופר לכל החברות שהיו באותה ועדה – הוועדה למעמד האישה – על ידי מר יבלון המנוח על הוועדה החשובה לאלימות שהוקמה על ידי הממשלה, על התקציבים שהוקצו שם, שאלה חמישים מיליון שקלים לשנה לתקופה של חמש שנים. לשאלתי האם המקלטים לא כלולים בזה, הייתה התשובה: לא. אז קמתי בצורה בולטת – ויש כאן חברות שהיו באותו מעמד – ואמרתי שאם כך, העמותה שלנו תיאלץ לסגור מקלט אחד או שניים.

אבל מקלט הוא לא פונקציה. העזרה למשפחות שמגיעות וזקוקות לנו, זו הפונקציה.

אני רוצה לעשות הפסקה קלה ולספר לכם על אישה שהגיעה למקלט שלנו לפני כחודש. אישה עייפה בשנות ה-50 שלה. אני יושבת בחדר האוכל ומדברת אתה ומשוחחת אתה והיא מתחילה לדבר בחופשיות. היא מספרת לי שהיא אם לחמישה ילדים, תואר ראשון במחשבים, מאוד מאוד סובלת מאלימות כל שנות נישואיה, בת אחת נשואה. שאלתי למה היא לא באה עם הבנות המתבגרות. היא אומרת שהן לא רצו לבוא. אמרתי לה משפט שבעצם הוביל אותה לתשובה: את יודעת, מהניסיון שלי אני יודעת שכאשר יש ילדים בבית, זה המגנט לחזרה הביתה. היא הסתכלה עלי ואמרה: רות, אני לא אחזור הביתה מפני שהוא יהרוג אותי.

אין לי ספק שהאישה יודעת על מה היא מדברת. יש נשים שיודעות שאם הן תישארנה, הן לא תישארנה בחיים.

אנחנו לא יודעים לאן זה מגיע, להיכן זה מגיע.

הנושא הוא נושא שנוגע לכל החברה שלנו. לאף אחת ולאף אחד אין תעודת ביטוח שזה לא יקרה לבתו.

אני אספר כאן דבר, ואני מבקשת שזה לא יצא לשום מקום ציבורי.

הדיון בשידור.

את יכולה לבקש, אבל עכשיו בטוח זה יצא.

בסדר. אני לא אומר את הדברים האלה אבל אני יכולה לומר שאישה שקרובה אלי הייתה במצב שכשהיא קראה לי להוציא אותה מהבית ולעזור לה, נסעתי חמש דקות עד שהגעתי לביתה ולא ידעתי אם אמצא שם מישהי בחיים. אני הרגשתי חמש דקות של חרדה.

הצטרפה אלינו חברת הכנסת חנין זועבי. ברוכה הבאה.

חמש דקות של חרדה בהן אני הבנתי מה יכול לקרות לבן אדם שפתאום כל עולמו נהרס.

הבעיה היא לא המקלטים של עמותת ל"א, אלא הבעיה היא ההתייחסות הכוללת לכל נושא המקלטים בישראל והעובדה שבמשך שנים ניסיתי מאוד לגרום לתקצוב שונה, שיהיה תקצוב לנשים ותקצוב לילדים מפני שהילדים הם חלק מההוצאות הכי גדולות במקלט והם מצריכים צוות שמשרד הרווחה בחכמה רבה דורש מאתנו כמו פסיכולוג, עובד סוציאלי, גננת, בנות שירות לאומי, כל הדברים האלה. הכול קיים אבל הכול עולה לנו כסף והרבה כסף וזה לא מתוקצב. זה בעצם חלק מהכסף החסר לנו וחסר לאורך שנים.

אם אני השקעתי כעשרים מיליון, אני והעמותה שלי, ויעל, השקענו עשרים מיליון שקלים בבינוי של שני מבנים חדשים לפי הדרישות של משרד הרווחה ומשרד הרווחה ואף גוף אחר לא חשב שצריך לעזור לנו, אנחנו בעצם במינוס עשרים מיליון שקלים. היו לנו כספים. נסעתי לחוץ לארץ לגייס כספים. קרן ויינברג המוכרת לחלקנו תרמה לנו הרבה כסף אבל אין לנו כוח ואין לנו את הכספים להמשיך בנושא הזה.

העמותה שלנו, הנהלת העמותה, קיבלה החלטה שבמידה ולא נקבל עזרה, אנחנו ניאלץ לסגור מקלט אחד ואולי אפילו שני מקלטים.

תודה. דיווח קשה אבל לעניין.

אחרי הפתיחה שלך כבוד היושב ראש ושל רות רזניק, אני חושב שנותר מעט לומר אבל בכל זאת אומר באופן יותר גלוי.

המדינה חייבת להיות אחראית על כל הנושא הזה ולא לתת אותו לקבלן משנה. מדינת רווחה, היא חייבת להיות אחראית ולתקצב בהתאם. כך צריך להיות. זה עניין של הרווחה, עניין של טיפול בילדים וכולי. באוכלוסייה הערבית, מתוך 14 מעונות, יש רק שניים ותמיד הם בתפוסה מלאה ביותר. התייחסות והטיפול שם, כמובן שהוא מאוד מאוד ירוד מכל הבחינות, אם המדינה לא תממן את המעונות האלה.

מלפני שנתיים יש פרויקט בכפר אכסל שהוא בתמיכת האיחוד האירופאי וזה בסדר גמור. תודה רבה לאיחוד האירופאי אבל איפה מדינת ישראל? איפה משרד הרווחה? איפה התמיכה בכלל?

המקום שם לא מתוקצב?

לא. זה בתמיכת האיחוד האירופאי ובסדר גמור. אני לא אכנס עכשיו להיבטים האחרים. אנחנו יודעים שבשנת 2014, 19 נשים נרצחו מהן 14 נשים ערביות והכול על רקע אלימות. אני לא אכנס לעניין המנטליות אבל זאת לא הסיבה. העניין הוא שהמדינה מתנערת מהאחריות שלה.

החוק הזה הוא משהו קטן אבל לפחות מהווה צעד ראשון בהסתכלות על נשים מוכות אחרי שהן יוצאות מהמעון. חוק מבורך אבל הוא לא מספיק. צריך שמשרד הרווחה וכל המשרדים ייקחו את האחריות של המדינה בעניין הזה. זה יהיה טוב למדינה מבחינה חברתית וכלכלית. אם המצב ימשיך, הדוח הזה שנתתם, זה מעט במעט. אני מכיר את המצב טוב. היו דיונים גם בוועדה לקידום מעמד האישה וחוק אחד לא מספיק.

לכן אנחנו חייבים להכריח את המדינה לקחת את האחריות ולא להשאיר אותה בידי קבלני משנה ועמותות. תודה.

תודה רבה. זהבה גלאון.

אדוני היושב ראש, קודם כל, רות, אני מתנצלת בשם אילן גילאון שהיה צריך לבוא לישיבה ולא יכול היה להגיע.

הוא צלצל אלי.

אין לי מלים אחרי הדברים שאתה אמרת ותיארה את זה כל כך בבהירות ומחויבות אין סופית רות רזניק חברתי היקרה. מה עוד אפשר להוסיף על המלים שאתם אמרתם? לכן אני רוצה לומר משהו אופרטיבי. שוב נגיד שזאת אחריות של המדינה, ואנחנו מדברים באמת בצל של הירצחן של נשים בימים האחרונים, שזה תמיד עושה את זה גם יותר קונקרטי ויותר קשה.

רות אמרה - אני עושה את ההבחנה בין המקלט לצרכים של הנשים והילדים – שהם יכולים לקחת את זה על עצמם. הייתה פנייה. לא נעים לי, ישבתי ושמעתי אותך עכשיו ושמעתי אותך אז בוועדה ואני זוכרת שאז בוועדה בכיתי, הגרון שלי נחנק עכשיו, וכל פעם מחדש אנחנו מתרגשים. זה מעבר למחויבות הציבורית שלנו. כל פעם אנחנו מתרגשים ונמצאים באותו מקום.

אני יודעת שהייתה לפני כמה חודשים פנייה בעקבות אותה ישיבה. לפחות עד שנגמרים הדיונים על התקצוב, שאני חושבת שהם צריכים להשתנות, שיהיה איזה מהלך שאני לא יודעת אם הוא רלוונטי – זה מה שאני זוכרת – לתת חצי מיליון שקלים לכל מקלט. אני לא יודעת אם עדיין הבקשה הזאת בתוקף ואם היא רלוונטית. אני יודעת שאז הייתה הפנייה הזאת. צריך לעשות משהו של SOS.

לפני זמן מה בא אלי חבר הכנסת דוד ביתן, יושב ראש הקואליציה, שזה הגיע גם אליו ודיברו אתו. הוא שאל אותי מה עושים. או שיהיה איזה תקצוב חד פעמי SOS, או שיחליטו שמשנים את שיטת התקצוב, אבל עד שיחליטו כל הבירוקרטיה הזאת לוקחת זמן. מה זה 63 אחוזים? מאיפה הם ייקחו את כל השאר? כמה יקוששו על הדלתות של נדבנים ותורמים? למדינה יש אחריות והאחריות היא אחריות כוללת.

אני יודעת כשאני אומרת את זה שאנחנו רוצים כסף לסל שיקום, כסף לילדים וכולי, אבל מה לעשות, לחפש כסף. או שיעשו מהלך SOS עכשיו, מהלך חד פעמי כדי לתת מענה וימשיכו לקבוע את הקריטריונים. שנה וחצי זה מספיק זמן כדי לקבוע את זה. אבל אי אפשר להשאיר אתם כך ולהפקיר אותם. זאת זוועה. עוד מקלט ייסגר, ואז מה?

אנחנו לא יכולים לשרוד. כבר הגענו לרגע האמת.

אומרת יעל שהם לא יכולים לשרוד, ולכן מה נעשה? מה הם יגידו לנשים האלה? שלא מקבלים אותן, תחזרו הביתה? אישה שבורחת תחזור הביתה?

כל האנשים שיושבים כאן הם אנשים מחויבים. כל יום אנחנו מקבלים פניות. כל פעם אני מצלצלת לרות ולאחרים.

תודה אדוני היושב ראש על קיום הדיון. אני רוצה ברשותך לשתף באיזושהי חוויה שהייתה לי בשבוע שעבר, לפני שבועיים. אני עשיתי סיור במקלט לנשים מוכות בבאר שבע בשם עמותת יחדיו.

אדוני בשידור. כדאי לא לציין.

בסדר. מקלט לנשים מוכות. קודם כל, הם עושים עבודה נפלאה. זה מרגש לראות אנשים שעובדים עם המקרים הכי קשות בחברה שלנו. אחר כך, כאשר ישבתי עם הנהלת העמותה, התבררה לי תמונה מאוד מאוד עגומה.

אני דיברתי על אותו מקלט.

פתאום גיליתי שהעמותה רוצה לדאוג לכל מיני סוגים של משפחות והבירוקרטיה של משרד הרווחה פשוט מקשה עליה. זה לעמוד מול קיר שאי אפשר לפרוץ אותו. כתבתי לעצמי שתי נקודות עליהן דיברו אתי וברור שאנשי המקצוע בוודאי מכירים את זה טוב יותר. אני חושב שדווקא אתה שרגיש לנושא וכיושב ראש הוועדה, חייבים לצאת בקריאה לשנות את זה.

הנקודה הראשונה. המקלט לא מקבל תקצוב על אישה שיש לה יותר משני ילדים. מידע שהגיע אלי. מגיעה למקום אישה עם שלושה וארבעה ילדים - אם ממגזרים שנמצאים באזור, משפחות ברוכות ילדים בלי עין הרע - ולא יכולים לקלוט אותה. בעצם מה אומרים לאימא שיש לה ארבעה ילדים? ניקח שניים ושניים יישארו בחוץ? מי שחשב על התקנה הזאת, מה הוא חשב?

הנקודה השנייה. אימא שיש לה ילדים מתבגרים. אומרים שהוא גר עם האימא בבית. אומרים להם במקלט שמשרד הרווחה לא מאשר להם להיות במעון או לא יקבלו על זה תקצוב. אני אומר, ריבונו של עולם, הרי אם הנתון הוא שהם גרים אתה ואימא שעברה התעללות, רוב הסיכויים שגם הילדים – שלא משנה באיזה גיל הם, מתבגרים או ילדים – היו נמצאים גם הם בתוך הסיטואציה הזאת והם מבקשים מקלט, אז אנחנו כמדינה אומרים: לא, אתה הילד המתבגר, שאין לי ספק שהוא עם צלקות נוראות פנימיות, אתה לא נכנס למקום.

אלה שני דברים שאני לא מצליח להבין אותם. אדרבה, אם נוכל כאן בוועדה להרים את הנושא הזה ובוודאי לשנות, היה שווה שנתכנס.

ברוכה הבאה חברת הכנסת מיכל רוזין. ברוכה הבאה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן.

חברת הכנסת זועבי, בבקשה.

תודה. אדוני היושב ראש, לפעמים אתה מרגיש שאין כל תועלת לדבר ולעורר את הנושא שוב ושוב. לפעמים יש תועלת וערך מוסף לתקן מדיניות מסוימת אבל כאן לא מדברים על תיקון אלא מדברים על אג'נדה חברתית שהיא לא נכללת בתפיסת העולם של הממשלה. אני מצטערת להגיד שאני לא מרגישה שאנחנו בוועדות באמת מצליחים לשנות הרבה ולפעמים יותר חכם לשתוק כאשר מתוסכלים ולתת לאנשים שלא מתוסכלים לעבוד ולשנות. אנשים מתוסכלים צריכים לזוז הצידה.

אני עכשיו בקטע של מתוסכלת. בכל זאת אני אומר ששמונים אחוזים מהנשים הערביות נרצחו כאשר הן מאוימות ואין להן מסגרת הגנה ומסגרת קליטה מתאימה. אין להם מקומות במקלטים או שהמקלטים עצמם אינם מותאמים לצרכים של האישה. האישה עם ילדים מבוגרים, היא לא יכולה להיכנס או היא לא יכולה להיכנס לתקופה ארוכה. אני לא יודעת, זה לא להפקיר את הנשים לרחוב אלא זה להפקיר את הנשים למוות. אנחנו לא משאירים אישה לגור ברחוב אלא אנחנו משאירים אותה אולי כדי למות בעוד חודש בידי הרוצח שלה. אנחנו שולחים אותה לרוצח שמחכה לה. אין לי מלים לתאר.

כמו שאמרתי, זה שינוי אג'נדה של הממשלה. הממשלה עכשיו צריכה להתנחל ולהקים התנחלויות, להפקיע ולספח ואין אלטרנטיבה. אולי עדיף לשתוק ואולי צריכים יותר מאבק ברחוב ופחות בכנסת. זה משהו שהוא מחוץ לתחום שלך חבר הכנסת אלאלוף.

אלה היו שלוש דקות של תסכול.

היושב ראש יודע שלא מתסכלים אותי בקלות.

ממתי תסכול הוא פרוגרמה לפעולה?

לכן אמרתי שאולי עדיף שאני אשתוק ולתת לזהבה שהיא לא מתוסכלת לעבוד. היא יכולה לייצג אותי בקטע הזה של המקלטים.

לאור הידידות שבינינו, מותר לי להעיר לך. יש לי יתרון אחד על כולכם וזה הגיל והניסיון.

יש עוד כמה דברים.

המשקל.

המשקל האיכותי.

אני אומר את זה לך באמת בידידות רבה. אפשר לעשות. אני מודה באשמה, זה נושא שטיפלתי בשנים לפני האחרונות וזה ירד לי מהראש. למה? כי נושאים אחרים עולים. אבל בזה שמקיימים דיון כאן, אני אומר, הטלפון הכועס שקיבלתי – מזל שלא הייתי לידה, כי אולי הייתי מקבל מרותי נבוט על הראש – לפעמים זה יורד מסדר היום. זה תלוי בנו. אני אומר את זה מפני שאני מרגיש – בפתיח שלי אמרתי – שזה שבוע שהכול בא פתאום בנושא של המקלטים לנשים מוכות. כשאני הכרתי את הנושא של מקלטים לנשים מוכות, במקרה הטוב ביותר היו מוצאים דירה ובמקרה הגרוע הייתה גם מתאימה וזהו. זה התפתח בצורה בלתי רגילה. אני מודה שאני הייתי הראשון שתכננתי פיזית מקלט לנשים מוכות כי אמרתי שיביאו מהמשרד כי אמרתי מה זה מקלט לנשים מוכות? אין דבר כזה. היום לשמחתי יש פרוגרמה. המשרד יודע מה לבקש. בכלל, זה משרד שיש לו מום אדיר, זה המשרד היחיד שאין לו תקציבי פיתוח.

אני לא מבין גם את שר האוצר שהוא חבר שלי, שהיה שר הרווחה, וגם את שר הרווחה, שלא הצליחו עד עכשיו לתקציב תקציבי פיתוח הנדרשים למשרד העבודה בכלל ולזה במיוחד. זה בלתי נסבל. לא יכול להיות שיבקשו שירות. יש תרגילים ואני אספר לכם. למשל, שלמו לנו שכר דירה. אז 150 דולר לגולגולת, זה עוזר למשכנתא. לא. זה לא יכול להיות דבר כזה.

לדעתי אחד הדברים שנדרוש מהמשרד, נעקוב אחרי זה ונלחץ תכנון תוך שישה חודשים מה זה מקלט לנשים מוכות בארץ, כמה מקלטים צריכים להיות, כמה פר מגזר כי זה באמת צריך להיות בהתאם לתרבות של כל אחד ואחת.

אדוני, על זה יושבת ועדה כבר שנה וחצי.

אנחנו נעשה את זה. אני אומר את זה כדי לא להתייאש. אני לא אתייאש. נעשה את זה. נבקש את זה ונדרוש את זה. אנחנו ישבנו על נושא הבוקר על נושא האומנה וחשבנו שזה נכנס אבל לא. הפעולות במשרד הרווחה ובנושא רווחה הן לא זבנג וגמרנו אלא אלה תהליכים לטווח ארוך. העקשנות שלנו כולנו תשנה דברים במשרד כי המשרד זקוק לתמיכה שלנו והאוצר זקוק לשכנוע שלנו. כל אחד מאתנו, יש לו פונקציה. לצאת מכאן ולהגיד לכם שיש לנו את חבילת המתנות כדי שנשמח. לא. אבל לא נוותר. הנושא הזה הוא כל כך חשוב ויש לו השלכות אין סופיות.

אני בכיתי פעם ראשונה כשהייתי במקלט ושאלתי גברת אחת איך קוראים לה. אמרה לי שקוראים לה זאווי. את? מפס? אמרה לי, כן. הנכדה של הרב זאווי? איזו אצילות, איזו דמות, פתאום הגברת שם, קטנה, התביישה. מסורת משפחתית אדירה והיא הפכה לאישה מוכה. היא במעמד של סבתא. אתם יודעים מה זה אומר? זה הרס של משפחה שלמה, של מסורת היסטורית של משפחה.

אני אומר לכם שרוב הפעילות שלי נבעה מהשיחה של הדקות עם הגברת הזאת.

אני הייתי במקלט בו הייתה בת שאמרה לי שגם אימא שלה הייתה באותו מקלט.

נכון.

אתה מדבר על היסטוריה משפחתית. דור שני.

ודאי. אם לא מטפלים בנושא הזה, זה כך. עכשיו מוצאים פתרון ורוצים לקבל גם עם ילדים מתבגרים, חבר'ה, אנחנו מחנכים אותך לסבל. זאת אומרת, זאת לא פעולה טכנית ורותי הסבירה את זה טוב מאוד לפני כן. זאת לא פעולה טכנית לספק שירות אלא זאת התמודדות עם תרבות של אלימות בתוך המשפחה. תרבות נוראית. וכדי לעקור אותה, כמה מאמצים אדירים צריכים.

לכן בבקשה אל תתייאשי חברה שלי.

אני אנסה.

עאידה.

קודם כל, אני באמת מודה לך כבוד היושב ראש על שכינסת את הישיבה הזאת. זה נושא שלצערנו הרב לא זוכה להתעניינות בוועדות, חוץ מהוועדה לקידום מעמד האישה. מסתכלים על זה כעל נושא ששייך לוועדה הזו ולנושא של נשים למרות שהוא נושא שאמור להיות בלב ליבה של העשייה החברתית במדינת ישראל.

חנין, נכון, הרבה פעמים ההרגשה הזו שאנחנו מאבדות עוד אישה ועוד אישה מתסכלת מאוד ואיכשהו זה נותן לנו להרגיש כאילו לא זזים קדימה אלא להפך. אבל מצד שני כמי שליוותה את כל הנושא של אלימות נגד נשים עשרות שנים ובמיוחד באוכלוסייה הערבית, אבל גם באופן כללי, להקים מקלט לנשים מוכות בשנת 1992 באוכלוסייה הערבית, זה לא היה קל. היום זה מובן מאליו. בדרך כלל אני אומרת לצעירות שאני פוגשת שאתן גדלתן למצב שאישה יכולה לקום ולעזוב וללכת למקלט ואילו אנחנו לא גדלנו לאותה מציאות אבל עשינו את המציאות הזו ותמיד אפשר לעשות. נכון, לא תוך שנה-שנתיים ולצערי נאבד תוך כדי. אבל מצד שני אני יודעת כמה הנשים שעובדות במקלטים עושות עבודת קודש והן צריכות כל הזמן להיאבק על המשך קיום המסגרת הזאת. לצערי הרב אני יודעת גם שהמדינה לא לוקחת אחריות מספקת וכל הזמן שחושבים שהנה אוטוטו ואנחנו עוברים עוד שלב, בעצם המדינה מרפה ונותנת לגישה של הפרטה ולגישה של לזרוק את האחריות על ארגונים כדי לעשות את העבודה, הולכת ומתרחבת.

על המקלטים דיברנו כמה פעמים. הייתה החלטה, ואתם התחלתם את השיח דרך הוועדה, לבנות את המודל הזה ולתקצב אותו. עד עכשיו לא הוחלט כלום. אני חושבת שכדאי לדעת שהבקשה לתקציב חירומי גובתה על ידי הוועדה לקידום מעמד האישה ופנינו וכאן נצטרך גם את התגייסות הוועדה ושלך באופן אישי, יושב ראש הוועדה, לתמוך בדרישה לתקצב אותם בתקצוב חירומי כדי לסגור את הפער עד שיגיע השלב של אישור התקציבים הנוספים או סל השירותים הנוסף שמתוכנן. אני חושבת שבלתי אפשרי, המקלטים יקרסו בדרך עד שישנו להם את סל השירותים. אני מכירה גם את המקלטים של עמותת ל"א אבל גם מקלטים אחרים.

אנחנו חייבים ללחוץ על החלטת ועדת שרים בעניין ההמלצות של הצוות הבין-משרדי או הוועדה הבין-משרדית למאבק באלימות נגד נשים. שם הוחלט על תקצוב נוסף למקלטי הנשים. שם הוחלט על תקצוב יותר למסגרות טיפול בגברים אלימים. הוחלט על כמה וכמה דברים. הוועדה סיימה את העבודה שלה לפני שישה חודשים וועדת השרים לא תקצבה. אני חושבת שזאת שערורייה. המצב הוא כזה שיש בו יותר ויותר רציחות ויותר בעיות שצצות. צריך להפעיל גם לחץ כדי לאשר את ההמלצות האלה בוועדת שרים - בעצם את התכנית הכללית – ולתקצב אותה ולהתחיל לפעול לפיה. אני לא אומרת ששם יש את כל הפתרונות, אבל התכנית הזו יכולה לקדם אותנו בכמה צעדים.

אני מאוד מבקשת שהוועדה תצטרף למאבק הזה אותו אני מנהלת בוועדה לקידום מעמד האישה כדי לאשר את התכנית הזו ולהתחיל לפעול לפיה.

משרד הרווחה.

צהרים טובים. אני סמנכ"לית בכירה, ראש מינהל שירותים אישיים וחברתיים, משרד הרווחה. לבי עם כל אישה שנפגעת, שנרצחת, ויש לי קושי, כמו כל אישה וכמו כל אזרח במדינת ישראל.

אני כן רוצה להוסיף ולומר שאנחנו זוכרים וזוכרים את העשייה ואת הצורך לעשות את הדברים. אנחנו עושים יום יום ושעה שעה. אני כן רוצה לומר שהמדינה לוקחת אחריות, וכרגע אני מייצגת את משרד הרווחה והשירותים החברתיים. אני לא רוצה לפרוס כאן בחדר הזה את השעות הרבות ואת הימים שאני בשנה האחרונה ויותר מזה משקיעה בנושא הזה. בוודאי אנשי המקצוע שיושבים לידי ואחר כך יפרטו, שעושים באמת ימים ולילות. יש הרבה דברים שהתקדמנו, לא מספיק אבל אנחנו בדרך.

אני רוצה לפרט כדי לסבר את האוזן ולומר היכן הדברים נמצאים על פני התהליך.

התקציב גדל השנה לעומת שנים קודמות?

הוא גדל, אבל לא מספיק. התשובה היא כן.

38.5?

גדל. בבקשות התקציביות של האגף שלי לתוספת, אנחנו הכנסנו את נושא האלימות. קיבלנו תוספת תקציבית גם ל-2017 וגם ל-2018 לנושא האלימות במשפחה.

ספציפית למקלט לנשים מוכות.

אני אסביר. התקציב שניתן ניתן לנושא תכנית לאומית לטיפול בנושא אלימות במשפחה. זה גג שמאפשר לנו לתת כסף באופן כללי. בפרט לנושאים ספציפיים שאני מיד אכנס לתוכם בתכנית האב. אני פשוט אפרט את זה ואני אתן לכם את כל המגוון. אני רוצה להגיד מה קיים.

אני יודעת שאת אדם מקצועי, אבל נושא הדיון הוא המקלטים. פשוט תגידי מה תקציב המקלטים ובכמה הוא עלה. אני מבינה שאתם דנים בנושא אלימות כלפי נשים, אבל אנחנו מדברים על נושא ספציפי.

לא. אנחנו לא דנים על נושא האלימות. הייתה החלטת ממשלה לכתוב תכנית יישום בנושא טיפול באלימות במשפחה, לכל התחומים. הוועדה כתבה תכנית מאוד רחבה. סיימנו את הדיונים לפני כחצי שנה, כפי שאמרה חברת הכנסת, ואנחנו מחכים כרגע לוועדת שרים שתהיה ב-5 ליולי שתקרא לתת תקצוב של חמישים מיליון שקלים בשנה לתכנית הזו למשך חמש שנים.

כמה מזה יגיע למקלט לנשים מוכות?

מה תקציב מקלטים לנשים מוכות במשרד הרווחה?

מיד אני אענה. כמות מכסות למקלטים לא חסרה. לא חסרים לנו מקומות לנשים. רשמתי את כל השאלות ואני אנסה לענות. אם זה לא מספיק, אני ארחיב ואני אבקש מהחברות שלי לעשות זאת. יש לנו מה להגיד.

התקציב למקלטים נבדק כרגע. אנחנו יושבים על השולחן. החברות היקרות כאן עשו עבודה מאוד רצינית ונכנסו לבדיקת התעריף. אני מוכרחה לומר שהתעריף למקלטים במדינת ישראל הוא התעריף הכי גבוה במשרד הרווחה ואנחנו נכנסים לתוכו ונכנסנו. נכתב מסמך.

כמה כסף?

תעריף הכי גבוה במדינת ישראל?

במשרד הרווחה.

תעריף מסגרות לנוער יותר גבוה. אני יודעת על מה אני מדברת. התעריף של מוסדות הנוער יותר גבוה משל המקלטים.

פר בן אדם. פר נפש.

את מדברת עכשיו על נער. את מדברת כאן על אישה עם מינימום שני ילדים ולפעמים הם ארבעה ילדים במקלט והמקלט צריך לספק לה את כל השירותים.

בלי השוואה. היום ההשוואה של כולם, כל מי שמפעיל מקלט, הוא בתת תקצוב. אל תנסו להשוות. זה לא מעניין אותי. תשלמי לאחרים בזהב, זה לא מעניין. כרגע במקלטים לנשים מוכות התקצוב הוא תת תקצוב. שמענו הוכחה, אנחנו יודעים ואני יודע מניסיון בעבודה.

זאת לא רק בעיה שלנו. אנחנו פשוט שלושה מקלטים כך שזה הרבה יותר חמור.

תבדקו את זה. נמשיך.

אני אומר איזו תוספת קיבלנו השנה כי אנחנו באמת הרחבנו. כפי שאמרתי, יש את הוועדה והיא סיימה את דיוניה. אני מקווה שב-5 ליולי נוכל לצאת לדרך ולהתחיל ביישום. מדובר בתכנית מאוד גדולה. לדוגמה, מדובר על מרכז ש-24/7 יוכל לקלוט את הנשים לאבחון ראשוני במשרדים. מדובר על לאסוף את הנתונים. מדובר על לעשות סקר על מה שקורה. מדובר על הקמת רשת כמו התכנית הלאומית שתסתכל על נושא האלימות ובתוך התכנית הזאת גם מדובר על דברים שאתם דיברתם כאן. מדובר לעשות מקלטים מיוחדים לנשים עם צרכים מיוחדים. אחד הדברים שגוזרים את הצורך להסתכל על התקציב שאנחנו עושים מחדש, זאת העובדה שהשתנו הצרכים של הנשים. אנחנו יודעים ונכנסים לזה.

נפתחו שני מקלטים וקיבלנו תקציב לזה כדי להכניס את המתבגרים. נכנסנו לתהליך של תמיכות.

למה זה לא מלא? למה מתלוננים שלא הגיעו?

אני תכף אתן לאנשי המקצוע לרדת לפרטים כי אני רוצה לתת את הכללי. נתנו כסף דרך תמיכות כדי שיוכלו לשפץ ולבנות. אחד שיפץ, אחד בנה.

יש לנו תקציב של שני מיליון שקלים שנכנס כדי להכניס את המתבגרים ומיד ניתן את הפירוט.

אנחנו כל שנה מרחיבים את המקומות לנשים עם צרכים מיוחדים.

לגבי התשלום, אנחנו משלמים עבור שמונים אחוזים תפוסה את התפוסה המלאה.

אנחנו מדברים על חוק ההסתגלות שמאוחר יותר ייכנסו. שינוי של חוק הבטחת הכנסה שאני רוצה שפשוט האנשים שבאמת עשו כאן עשייה רצינית בעניין ידברו על כך. זה לא היה פשוט לשנות את חוק הבטחת הכנסה ולהיכנס לתהליך של ההשתתפות.

אנחנו כרגע כן בתהליך של בדיקה כדי לתת חצי מיליון. אין לי תשובה לתת כרגע לוועדה. אנחנו כרגע בודקים.

נכנס ידידי השר לשעבר חבר הכנסת מאיר כהן.

ברשותך, אדוני, התמונה הכוללת היא סופר חשובה. אין ספק בזה אבל התכנסנו SOS כי צריכים את תשלום ה-SOS לתת מענה מיידי ואחר כך כל התכנית הגדולה והיפה שלכם שב-5 ליולי תקבל אישור ממשלה. מה עושים עם החצי מיליון שקלים כפי שאמרה חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן כבר מנובמבר? אני זוכרת שדיברת אתי ודיברת עם המנכ"ל זכרונו לברכה, שלפחות יהיה את ה-SOS הזה, את חצי מיליון השקלים ל-14 מקלטים ואחר כך תמשיכו.

למה את לא אומרת כמה עולים המקלטים במדינת ישראל? אני רוצה לדעת כמה עולים המקלטים במדינת ישראל ואני רוצה לדעת מה הדלתא ב-2017 וב-2018. בכמה התקציב גדל. שאלתי שאלה פשוטה. ניסיתי לשאול ולא יודעים. אם את יכולה להגיד לנו כמה עולים היום המקלטים למדינה ובכמה גדל התקציב. עזבי את סל השיקום.

מנהלת השירות לרווחת הפרט והמשפחה, משרד הרווחה. התקציב לנושא המקלטים בלבד הוא 18 מיליון שקלים נטו, כולל הרשויות המקומיות שזה עוד 33 אחוזים. כמו כל תקציב אחר שמועבר לנושא של טיפול באוכלוסייה במשרד הרווחה, זה 75 אחוזים שהמדינה מעבירה באופן ישיר. יש להוסיף לזה 25 אחוזים שהרשות המקומית מוסיפה.

איזה רשות מקומית כשהנשים באות מכל מיני פינות?

כל אישה שמגיעה למקלט לנשים מוכות, הרשות המקומית, מחלקת הרווחה ברשות המקומית ממנה היא מגיעה, משלמת את ה-25 אחוזים.

ורשות מקומית שיש לה ליווי של חשב מלווה שלא יכולה לעשות את זה?

זה נחשב השמה ארצית וזה מאה אחוזים תשלום.

במקרים כאלה זה מגיע אלינו למשרד, למטה, ואנחנו מאשרים מאה אחוזים תשלום של המדינה.

את מודעת לעובדה שיש נטייה לא לשלוח למקלטים?

אנחנו לא יודעים על התופעה הזאת שמחלקות לשירותים חברתיים נמנעות מלשלוח נשים למקלטים בגלל הנושא התקציבי. אנחנו לא מכירים את התופעה הזאת. להפך, אנחנו יודעים שבנושא של נשים נפגעות אלימות, אין כאן בכלל שאלה של תקציב. מדובר כאן בהשמה חירומית והיא קורית גם בשעות הערב והלילה המאוחרות. אני לא מכירה את התופעה הזאת. אם יש לכם מקרים ספציפיים, אני אשמח לבדוק אותם.

מעבר לזה, מעבר ל-18 מיליון שקלים שהיו לנו בבסיס התקציב, קיבלנו בשנת 2017 ו-2018 תוספת לבסיס של מיליון ומאתיים אלף שקלים על מנת להרחיב את הטיפול בנשים עם צרכים מיוחדים שבאות על רקע של בעיות נפשיות. תכף נסביר למה זה עוד לא מיושם. קיבלנו עוד 750 אלף שקלים לנושא של הרחבה לנשים עם מתבגרים.

גם לא מיושם.

אני מקווה שממש עוד רגע ואנחנו תכף נסביר. דיברת ואתה גם מכיר את זה שתהליכים של הטמעה ושל יישום, בין אם זה של חוק, ותכף נדבר על החוק, ובין אם זאת מדיניות או הרחבה של תכניות, לוקחים זמן. הם לא קשורים בהכרח לתכנית המקצועית או לתפיסת העולם שעומדת מאחורי זה. השירותים המקצועיים עושים עבודה, כותבים תכניות, מפתחים מודלים בשיתוף עם גורמים מקצועיים נוספים במשרד שזאת החשבות, אגף התקציבים, הלשכה המשפטית. לכן יש דברים שלא מיושמים במיידי בגלל שצריך לייצר את המנגנון של היישום.

אנחנו חצי שנה אחרי.

נכון. אנחנו יודעים. היה עיכוב. נושא של צרכים מיוחדים, זאת תכנית שהיום, עוד לפני ההרחבה, אנחנו מפעילים אותה בשני מקלטים בארץ בשיתוף עם משרד הבריאות והשיתוף עם משרד הבריאות והשיתוף עם משרדים אחרים מכריח שההרחבה צריכה להיות משותפת. במשרד הבריאות היו שינויים של כוח אדם פרסונלי עם האנשים ששותפים לנו בתכנית הזאת וכרגע משרד הבריאות בוחן את ההרחבה. משרד הבריאות נותן לנו את הפסיכיאטר בתוך המקלט, בנוסף למה שאנחנו מגדילים בתוך המקלט.

כשאת אומרת נותן, הוא מתקצב?

כן. תקציב שאנחנו מעבירים אליו והוא מתקצב את הפסיכיאטר.

ראיתם מהי בירוקרטיה?

כן. כל התהליך הזה תלוי בעוד גורמים. אין מה לעשות.

אני מכיר אותך. למה את אומרת שאין מה לעשות? חצי שנה עיכוב זה המון זמן.

נכון.

זה שאת אומרת שמשרד הבריאות בוחן מחדש, זאת אמירה מאוד משמעותית. זה שובר את כל הכלים. האם אכן משרד הבריאות בוחן מחדש?

כן.

זאת אומרת שאת אומרת לוועדה שהעסק הזה תקוע. כך הבנתי. אם משרד הבריאות בסוף הבחינה שלו יגיד שהוא לא רוצה לתת את הפסיכיאטר או את הפסיכולוג, הוא לא יהיה.

הוא לא יגיד את זה כי התקציב קיים.

את יודעת כמה פסיכיאטרים יש לי. בכל מקלט יש לי פסיכיאטרים אבל לא נקבל את התוספת. האוכלוסייה מגיעה אבל את התוספת לא מקבלים.

מה זה תוספת?

אני יכולה להראות לך כמה מקרים פסיכיאטרים מגיעים אלי ואני לא מתוקצבת על פסיכיאטרים וכמה זה עולה לי.

מה את אומרת עכשיו? לא הבנתי.

אני מנסה להבין.

ברשותך, אני רוצה להשלים ואני אענה לשאלתו של חבר הכנסת כהן. כפי שאתם כבר יודעים, המקלטים פועלים על בסיס מכרז שהם זכו בהפעלה שלו. עם כל זה שאנחנו נמנעים כי אנחנו חושבים שהמקלטים, העמותות והארגונים שמפעילים הם שותפים אמיתיים לתהליכים של טיפול והגנה על נשים נפגעות אלימות בארץ, אנחנו פועלים על פי חוק חובת המכרזים. כאשר אנחנו צריכים להרחיב טיפול, בין אם זה באישה אחת או שתיים עם מתבגרים או באישה אחת או שתיים עם צרכים מיוחדים, אנחנו לא יכולים לעשות את זה במיידי אלא צריך להרחיב את ההתקשרות עם המקלט הספציפי שזכה במכרז ולצורך הרחבת ההתקשרות הזאת צריך לפנות לוועדת המכרזים כמו שצריך לעשות. במקרה הספציפי הזה של הנושא של המתבגרים, נאלצנו - - -

אין סעיף במכרזים שאומר שאפשר להרחיב את השירות?

לא. אי אפשר להוסיף. לא באופן אוטומטי. אתה צודק, נכון, אנחנו צריכים על כל הרחבה כזאת לבקש אישור במנגנונים הרגילים של המשרד ושל שירות המדינה בכלל באמצעות ועדת המכרזים.

יש הרבה סוגיות משפטיות. כדי להרחיב התקשרות עם מקלט כזה ולא עם מקלט אחר, צריך להסביר למה עם המקלט הזה ולא עם אחר. כדי לעשות את זה, צריך להגדיר שהוא ספק יחיד, או להגדיר פטור ממכרז וכולי. על כל בעיה יש לנו הסבר. אנחנו לא אומרים שאנחנו אוהבים את ההסבר הזה – אנחנו, השירות המקצועי – אבל אנחנו מנסים לפעול על פי הנהלים וההנחיות שיש לפי המנגנונים שנוצרו בשביל זה.

אני רוצה לענות לך יעל בהקשר של הפסיכיאטר.

רגע. אני חייב לציין ואני אפילו בא קצת להגן על המשרד כי הייתי שם. המשרד יודע לקצר תהליכים כדי למצוא פתרונות. אני לא חס וחלילה מטיל דופי בנציגים שיושבים כאן. אני בטוח שהם רוצים ואין יותר מהם שרוצים, אבל גם בהרחבת מכרזים, יש תמיד חריגים בתוך המשרד ואפשר לעשות את זה. האם הנושא הזה הוא לא מספיק בוער? אני שואל. זאת לא טרוניה אלא אני שואל.

התשובה היא שהנושא הזה מספיק בוער. לצערי הרב אין לי תשובה למה המשרד לא מצליח לקצר תהליכים. זאת לא שאלה אלי.

התחלנו את התכנית של נושמים לרווחה, כולם אמרו שזה ייקח ארבע שנים אבל לקח בדיוק ארבעה חודשים תחילת היישום. אתם יודעים לעשות את זה. זה נושא כל כך אקוטי.

אני רוצה להוסיף בהקשר למה שיעל אמרה. במקביל למה שסיפרתי עכשיו, אכן ישב צוות מקצועי יחד עם המקלטים והמשרד כדי לבחון - ודרך אגב, על פי הנחיה של מנכ"ל המשרד יבלון זכרונו לברכה – הגדלת התקציב ועדכון התעריף במודל התקציבי של המקלטים באמת לאור המגמות וההתפתחויות, גידול הצרכים והמורכבות של האוכלוסייה שמגיעה. המשרד קיבל את זה ובאמת ראה את זה וישב צוות מקצועי על המדוכה במשך שנה. הוא סיים את עבודתו, הגיש את המסמך להנהלת המשרד. המשרד נתן אישור ואור ירוק לעשות תהליך של עדכון התעריף ובאמת אנחנו עובדים על זה במרץ רב, בהרבה מאוד עבודה והשקעה, גם של מיכל חנוך שיושבת לידי שהיא אחראית על המקלטים וגם של התקציבנים של האגף. אני ממש מקווה שבחודשיים הקרובים אנחנו כבר נגיש מודל מעודכן לאגף התקציבים ומקווים שנצליח לתקצב את זה ולהרחיב את העניין הזה.

דרך אגב, בתוך המודל התעריפי אנחנו לוקחים בחשבון את האוכלוסייה שמגיעה לכל המקלטים היום עם בעיות מורכבות מאוד, עם ילדים עם בעיות התנהגות, עם תוקפנות מאוד מאוד גדולה, עם בעיות נפשיות רחבות. אנחנו מכירים את התופעה הזאת. אנחנו מכירים בה ומכירים אותה. לכן בתוך העדכון של התעריף אנחנו מקווים שנצליח לקבל אישור.

מתי? אני יודעת ומעריכה אבל אני שואלת מתי.

כמו שאמרתי קודם, מתי זה לא רק אנחנו אלא אלה מנגנונים מחוץ למשרד. השאלה מתי בדיוק כמובן לא קשורה רק בשירות ובגורם המקצועי הספציפי, אבל אולי לאיריס תהיה קצת יותר יכולת לומר מתי זה יצא לדרך. אנחנו ממש מקווים שזה יקרה. אנחנו נמצאים בלחץ של זמן כי אנחנו צריכים לצאת למכרז חדש תוך שנה ובתוך המכרז חדש אנחנו חייבים להכניס את התעריף המעודכן ולהיות עם מכרז חדש.

זה אומר שעד שלא תצאו למכרז, הם לא יקבלו.

ברשותך, אני רוצה לשאול את נציגת האוצר. יש לי שאלה קשה. יש הרבה תהליכים ושמעת עליהם. אני מאמין שהם מתקיימים. יש לי אמון בעובדים כולם אבל אנחנו נמצאים כאן במצב חירום. זאת ישיבת חירום ולא ישיבה של דיווח רגיל. אני הייתי במקום שיש לו גב, קרן רש"י ויחדיו, אבל אנחנו גם נמצאים עם מקלטים ללא גב כלכלי חזק. עמותת לא לאלימות כבר נשחקה והפסידה את ההשקעות שלה.

יש לה פתרון אחד והוא לזרוק מחר בבוקר את כל הנשים אבל אני בטוח שלא יעשו את זה. אם לא יהיו פתרונות, הבנקים יזרקו אותן. אלה לא מיליארדים של מישהו מסוים אלא מאות אלפי שקלים של עמותות שמתפקדות. אם נלך לגיהינום של המכרזים, להרחבה כזו וכולי, לפי התיאור שלך בעוד שנה לא תסיימי את זה.

אנחנו היום זקוקים לתקצוב בהול, חירום, מיידי לנושא אחד, בלי להכניס אותו לוועדת שרים – מקלטים לנשים מוכות זקוקים לתוספת מיידית של שלושים אחוזים כדי לעמוד בלוח הדרישות שהמשרד קבע את זה. מאיפה ייקחו את זה. לא מעניין אותי.

אני מבקש, כולל העזרה שלי. יש לי פגישה אישית עם שר האוצר ביום שני ב-10:30 וזה יהיה אחד הנושאים, אבל אני מבקש שתבדקו את האפשרות של תקצוב מיידי. יש מצבי חירום ואנחנו בתוכו. אנחנו לא כאן בתהליכים. התהליכים, שמעתם אותם, את ההיסטוריה שמעתם, אבל היום אנחנו זקוקים לתוספת תקציבית של חמישה מיליון שקלים כדי לפתור את הבעיה מיידית. תמשיכו בעבודה בקצב שאתם יודעים אבל אני מבקש מהאוצר. זאת הבקשה שלי החדה והחד משמעית.

את רוצה להגיב?

אני אענה בשתי נקודות. אני אתחיל דווקא מהנושא התהליכי. אני יודעת שבמשרד מתקיימים דיונים על הגדלת התעריף. כמו שאמרו אנשי המשרד הם טרם הגיעו אלינו. ברגע שהעבודה המקצועית תסתיים והיא תגיע אלינו, כמובן שאנחנו נשקול את הבקשה מאוד בחיוב. חשוב לי לומר שבשנים האחרונות, בשלוש-ארבע שנים אחרונות, ניתנו תוספות מאוד מאוד משמעותיות לתעריף מקלטים לנשים מוכות, מעבר למה שצוין שניתן בתקציב 2017 ו-2018, שזה גם מענק, גם החוק שעכשיו אנחנו דנים עליו שתוקצב בעשרה מיליון שקלים וגם התיקונים לחוק הבטחת הכנסה.

זה לא למקלטים.

החוק לא שייך למקלטים.

המענק כן שייך למקלטים. התיקון בחוק הבטחת הכנסה כן שייך למקלטים.

אולי זה איזשהו סעיף אצלך, אבל זה לא שייך למקלטים. זה לא נכנס לתקציב המקלטים.

בשנים האחרונות ניתנו גם תוספות תקציביות משמעותיות לתעריף המקלטים.

3,000 שקלים בחמש שנים.

התעריף עלה בשישה אחוזים מסוף 2015.

חבר'ה, אתן סתם מעירות וזה לא נשמע. אנחנו לא בבית קפה.

ברגע שנושא התעריף יגיע לאגף התקציבים, אנחנו כמובן נשקול אותו בחיוב. אנחנו כן רואים חשיבות. ניתן בשנים האחרונות על ידי אגף התקציבים הרבה כסף לטובת הנושא.

ברשותכם, אני רוצה לומר עוד דבר אחד. לגבי הנושא המכרזי. אני מבינה את הבהילות. אגף התקציבים הוא לא הכתובת אלא החשב הכללי.

אני יודע.

יש דרכים לזרז את זה. תוך כדי העזרה למקלטים חשוב לשמור גם על כללי מינהל תקין ואני בטוחה שכולם רוצים לשמור עליהם אבל כן אפשר בשיחה עם החשב הכללי, יכול להיות שהיה אפשר להזיז שם משהו אבל זה לא משהו שאני יכולה להגיב עליו.

בסדר. מאיר, בבקשה.

אני רוצה לומר משהו שמופנה לחבר'ה ממשרד הרווחה. תראו, אנחנו לעתים מגיעים למצבים אבסורדיים שיש תקציבים והצינור קצת נפתח אבל הדלת שקולטת היא קצת קטנה ולוקח לה זמן. אני לא בטוח שהסיפור הוא תמיד סיפור של כסף. גם כשעוברים חוקים וגם כשיש כסף, המשרד מתמהמה בביצוע של דברים.

אני שומע שאתם מבקשים שנתיים לסל השיקום לחוק הזה שהוא חשוב מאין כמוהו והוא עשרה מיליון שקלים. אתם מבקשים שנתיים כדי להוציא את זה לפועל. זה נורא. מתמודדים עם חוקים ומשכנעים ורצים וזה מתנפץ על איזו בקשה של משרד שאומר שאת החוק החשוב הזה הוא פורס לשנתיים. אפשר להחיל את זה כמעט על כל הדברים ואני מכיר את זה כי הייתי שם. אני יודע כמה פעמים באתי עם תקציבים והפקידות בכירה – שאין לי מילה רעה להגיד נגדה – הצורה, התרבות הזאת, התרבות הניהולית. תמיד הייתי אומר שכדי לפתוח חלון ב-ווינדו, היו מבקשים ממני שלושה חודשים. זה לא נכון לעשות את זה. זה בידכם. אי אפשר שחוק כמו סל השיקום יתנפץ על בקשה שלכם שזה ייקח שנתיים. אתם יודעים כמה נשים מחכות לעזרה הזאת?

אנחנו יודעים.

אם אני הייתי השר שלכם, הייתי מבקש חודש. תעשו את זה.

קודם כל, אנחנו מבקשים עשרה חודשים.

לא יהיה. לא פתח את הדיון הזה. נפתח אותו כשנגיע לחוק.

אני רוצה לסכם את הדיון הראשון ולהשאיר זמן לחוק.

עוד הערה אחת קצרה. בשעה 12:30 אני עובר לחוק כי אני רוצה לאשר אותו היום. יש לנו עוד שבע דקות.

אני נציגת פורום העמותות שמפעילות מקלטים. רציתי להציג בפניכם כמה נתונים שאנחנו אספנו מתוך המקלטים.

אילה אומרת שהתקציב השנתי של המקלטים שמשרד הרווחה מעביר הוא 18 מיליון שקלים יחד עם עוד 25 אחוזים של הרשויות המקומיות כך שהסכום מגיע ל-24 מיליון שקלים. זה אומר שאם נחלק את זה ל-14 מקלטים, אנחנו מדברים על 1.7 עד 1.8 מיליון שקלים למקלט. עלות הפעלת מקלט בשנה נעה בין 2.5 לשלושה מיליון שקלים. יש כאן פער אדיר.

מנתונים שאספתי מכל המקלטים שהם נכונים לשנת 2014, אז קיבלנו תקציב לאישה ולילדיה, התעריף היא 14,159 שקלים, זה היה התעריף שקיבלנו ממשרד הרווחה, מאז ועד היום התעריף עלה ל-15.005 שקלים, עלייה של שישה אחוזים בדיוק. העלות בחוף 2014, עת חישבתי את הנתונים הכספיים, העלות לאישה ולילדיה עמדה על למעלה מ-18 אלף שקלים, עלות בפועל. זה אומר שיש כמעט 4,500 שקלים למשפחה בחודש שהמקלט מכסה. תכפילו את זה ב-12 משפחות, תכפילו את זה ב-12 חודשים, תגיעו בעצם לגירעון התפעולי של כל מקלט. נכון, אין תמיד 12 נשים, אז אפשר לשנות קצת את המספרים אבל אלה המספרים שלנו. אלה הנתונים מתוך הדוחות הכספיים שלנו. אי אפשר להתעלם מהם.

נכון שפתחנו בתהליך מול משרד הרווחה ודרך הוועדה של חברת הכנסת תומא סלימאן ויש כאן תהליך ויש כאן הבנה של שימוש בצרכים ושצריך לשנות את המענים וגם את התקצוב, אבל התחלנו את התהליך בסוף 2015 ואנחנו באמצע 2017. לכל המקלטים יש חוסר.

באמת תודה לך. תודה על הנתונים.

השאלה היא מה הלאה.

אני חייב לומר לכם שהדיכאון שלי כשאני אצא המכנסת יהיה שלא הצלחתי לצמצם את הבירוקרטיה אבל הבירוקרטיה היא אחריות של כל אחד מאתנו, במיוחד עובדי המדינה. אם לא תילחמו בה, תהיו רק פקידי בירוקרטיה ולא תהיו יותר אנשי מקצוע. על זה נבחרתם. נבחרתם כדי להיות אנשי מקצוע שמרגישים, מתרגשים, סובלים בגלל הסבל של האזרח. לא ראיינו אתכם אם אתם יודעים לפנות לחשב הכללי. אני בטוח בזה. אם לא תילחמו בזה, יעשו אתכם סמרטוטים של הבירוקרטיה. תיזהרו. כל הידע המקצועי האדיר שיש לכם הולך לטמיון לטובת הבירוקרטיה שתשגע אתכם. לא יכול להיות שמכרז שהוא כלי שבא לשרת את התדמית ואת היושר של המדינה, הפך לכלי שמשחית את תפקוד המדינה. תבינו את זה. כשאני הייתי בסקטור שלי, בלטיפונדיה שלי, לא נתתי לבירוקרטיה להרים אף וברוך השם יצאתי נקי. אז תפסיקו. חבר'ה, אתם מתאהבים. בצורה שאתם מספרים, אתם מתאהבים. אנחנו בתהליך, שולחן עגול וכולי, אבל חבר'ה, יש דברים שנעשים בטלפון, ראש בראש, אחד-אחד. תפתרו את הבעיות. אני שומע שילדים סובלים, אני אשב בשקט כי יש תהליך שהתחיל ב-2015 ואנחנו נפתור את הבעיה בהקדם האפשרי? אלה מושגים שצריך למחוק מהלוח שלכם.

אני אומר לך נציגת האוצר, הבעיה היא קשה. אל תגידי שזה שייך למקום אחר. בשבילי את הנציגה. בשבילי את כחלון של הישיבה הזאת. תפתרי את כל הבעיות בתוך המשרד ואל תשלחו אותי למקום אחר. עוד מעט אני אאבד את כל היכולת לחשוב כי כל הזמן אומרים שזה לא אני אלא זה הוא, משרד הפנים צריך לתת את הדרכון לילד של משפחת אומנה וכולי. מה זה מעניין את הסבתא שלנו הילד הזה כשהוא צריך את הדרכון שלו?

אתם לא יודעים איזה קללות היו לי. אני לא מעז כאן. חוץ מזה יש לי פרס ישראל ואני אתנהג כך? לא. אבל חבר'ה, יש כאן מצבים שאתם לא מרגישים אותם. אני פונה למשרד הרווחה כי יש לו את אחד התפקידים הכי קשים במדינה, אם לא הקשה ביותר, להתמודד עם כל החלשים שהם כל הזמן במצבי מצוקה, במצבי מצוקה שהם גם דחופים במצוקה שלהם.

אני מבקש שבנושא הזה כולנו נעשה כדי לפתור אותו במהירות הרצויה כי זה לא יכול להיות שיש כסף בקופה והכסף מתעכב בגלל נהלים או בגלל שלא סיימו לכתוב את התקנות.

אנחנו יכולים להבטיח לכם, ואני באופן אישי, שאני רץ עם החבר'ה שלי כדי להביא את החוקים מעכשיו לעכשיו. התירוץ של כביכול לוקח זמן – לא. תביאו תקנות ותראו כמה מהר נעביר אותן, לא בזלזול ולא בפזיזות אלא באחריות גדולה אבל בואו ננסה להתמודד. אחרת כל העשייה האדירה שלכם נופלת על הבירוקרטיה. קחו את זה בחשבון.

הדיון הזה בעיני היה דיון חשוב וידרוש מאתנו עבודת המשך, מכולנו. אני אעשה הכול כדי שיהיה תקציב דחוף להצלת המקלטים.

נקודה שנייה. אני מבקש מכם לעשות תכנון מיידי עד חודשיים כדי שנדע מה זה מקלטים לנשים מוכות ב-2018. עכשיו. תוציאו את החבר'ה שאצלכם, 18 או עשרים משרות של תכנון שמתכננים את השטויות ושיעבדו על התכנון שלכם. שיגידו לכם מה יהיה ב-2018, כמה מקלטים יהיו. שיעשו את זה עכשיו. אתם מחכים שיגידו שיש תקציב ואז נתחיל לחשוב ולתכנן, אבל לא. אתם צריכים לדעת מה יהיה האגף הזה ב-2018. אני רוצה לראות תמונה, לעזור לכם להילחם כדי להשיג את התקציב.

אם כן, תכנון מיידי לחמש שנים. אני לא נבהל ממלים של תכנון גם אם זה תכנון אב.

אני חוזר ומבקש תקצוב מיידי למצב החירום של המקלטים. אני מבקש מהאוצר למצוא לנו את התשובה. אני מוכן לעזור, כפי שאת יודעת שאני עושה לפי הצורך. אני לא מוכן לקבל תירוץ שדבר מתעכב במשרד אחר. מה. אתם לא יודעים לגייס פסיכולוג? לשם מה אתם צריכים משרד? אתם מתקצבים את הפסיכולוג, פונים למשרד הבריאות שיבחר לכם אותו ואז הוא אומר שהוא לא יכול אם הוא לא בודק אתכם.

אנחנו פונים למשרד האחראי. לא מעניין אותי כל המשרדים האחרים. לא מעניין אותי אף אחד. כל התירוצים שיבואו, אנחנו נמחק אותם. חייבים לבדוק מחדש את הנושא של התעריפים השונים של המקלטים.

חברים, טוב שאתם הולכים להכניס מתבגרים ואנשים עם צרכים מיוחדים אבל תעשו שהתעריף יהיה בהתאם לכך כדי שאפשר יהיה לקלוט אותם.

חברים, אני הייתי בבאר שבע ואני מחזיק את האישורים שלכם להפעיל את התכניות האלה אבל הוא גייס כוח אדם ולא קיבל. אז תגידו לי שזה אוטוטו. אני שמח. אני בא ממנגנון של חמישים שנים אחורה בו הייתי מרים טלפון ליהודי אחד והיה פותר לי את כל הבעיות. חבר'ה, אי אפשר. זה הפך למפלצת של פונקציות ושיתוק של עשייה.

אני באמת מודה לך רותי באופן אישי על כך שבאת.

זה קרב חיי, הסיפור הזה. הישיבה כאן, אני באתי לכאן חולה עם דלקת ריאות ואני כאן נאבקת על קרב חיי. אלה לא חיי אלא חייהן של כל הנשים שלא תגענה למקלטים שלנו יותר.

באמת תודה. ברשותכם נעבור לקריאת החוק.

הערה. חשוב לי להעיר אותה. אני אחראית במשרד הרווחה על המקלטים ודירות מעבר. אנחנו מכירים שנים ואני מודה לך. חשוב לי לומר שמשרד הרווחה מוביל בגאון את התחום, תחום אלימות במשפחה שהתפתח מאוד וגם את התחום של המקלטים. יש מה לעשות, יש לשפר, אבל המשרד עובד 24/7 בתחום הזה בהרבה מאוד סוגיות וחשוב לי להגיד. התחום הזה שייך כאן לכולם והמשרד מוביל אותו. הוא לא שייך אנשים כאלה או אחרים ליד השולחן. חשוב שאנחנו ביחד בסיפור הזה.

אני מסכים אתך.

יש הרבה מאוד התקדמויות וגם את זה צריך לציין.

תודה לך. אנחנו עוברים לקריאת החוק.

אנחנו נמצאים בהכנה לקריאה שנייה ושלישית. הצעת החוק עברה בקריאה ראשונה בנוסח שאושר כאן בוועדה שהוכנסו בו קצת שינויי נוסח. אני אקריא את ההצעה ונציג את השינויים שהיו.

הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון מס' 2) (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ז-2017

תיקון שם החוק

בחוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ג-2012 (להלן – החוק העיקרי), בשם החוק, במקום "מענק הסתגלות לנשים" יבוא "זכויות נשים".

אנחנו מוסיפים לשם של החוק את הזכויות הנוספות מעבר למענק שניתן עד היום.

תיקון סעיף 1

בסעיף 1 לחוק העיקרי –

לפני ההגדרות ""אישור", "לשכת סעד" ו"מקלט לנשים מוכות"" יבוא:

""אישה ששהתה במקלט לנשים מוכות" – אישה ששהתה, באישור משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים במקלט לנשים מוכות שישים ימים לפחות, או שהתה בדירת מעבר שישה חודשים לפחות ושמתקיימים בה שני אלה:

במועד יציאתה מהמקלט או מהדירה כאמור היא לא שבה להתגורר עם בן המשפחה הפוגע, לרבות עם בן זוגה.

במועד בקשתה לקבל את אחת הזכויות לפי חוק זה חלפו חמש שנים לפחות מהמועד הקודם שבו מימשה את הזכות המבוקשת".

כאן עשינו חידוד בנוסח. הבהרנו שלמעשה כל זכות היא אחת לחמש שנים, אבל אם היא קיבלה אחת מהזכויות ועכשיו היא באה לבקש זכות אחרת, כמובן שהיא כן יכולה באותה תקופה של חמש שנים לקבל מספר זכויות לפי החוק הזה.

אחרי ההגדרות ""אישור", "לשכת סעד" ו"מקלט לנשים מוכות"" יבוא:

""דירת מעבר" – מסגרת מגורים זמניים חוץ ביתיים בקהילה המיועדת לאישה מוכה ולילדיה, שאושרה על ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ושנועדה בין היתר לסייע לה במעבר לניהול חיים עצמאיים".

בניסוח שעשינו ביקשו שיהיה כתוב שזאת מסגרת מגורים, בדומה לחוקים אחרים שנותנים מסגרת מגורים של 24 שעות. אני הבנתי שלמשרד הרווחה יש קושי בשימוש במונח מגורים כי הם לא רוצים שזה יהיה פתרון מגורים אלא יש כאן איזושהי מסגרת טיפולית. זה לא מתן מענה למגורים למי שאין לה היכן לגור והם מבקשים להוריד את זה.

אדוני, בגלל ההערה של היועצת המשפטית חשבנו להציע שבמקום שיהיה כתוב מסגרת מגורים זמניים, יהיה כתוב מסגרת טיפולית זמנית. האם זה מקובל?

כן.

מסגרת טיפולית זמנית חוץ ביתית.

כן. שנועדה בין היתר לסייע לה במגורים ובמעבר.

אני מנכ"לית עמותת אישה לאישה. אנחנו ליווינו את כתיבת החוק.

לא. ממש לא.

להוריד את המגורים?

כן. זה מאוד חשוב כי אנחנו נתקלים בזה בפועל ביום יום.

בסדר. מסגרת טיפולית.

גם כך משרד הרווחה הופך בחלק מהזמן למשרד השיכון החלופי. אנחנו לא רוצים להיות שם.

אבל אתם צריכים לעזור לנשים שיצאו ממעון נשים מוכות.

אבל לא במגורים.

אני מקורב לנושא הזה. אתם צריכים לעזור לנשים האלה.

נכון, אבל צריך להגדיר.

במסגרת משרד השיכון.

ברור. משרד השיכון נותן סיוע בשכר דירה.

למשרד הזה אין אחריות על הדיור.

אנחנו באמת מסייעים לנשים. העובדים הסוציאליים גם בקהילה וגם במקלטים לנשים מסייעים לנשים מול משרד השיכון לקבל סיוע מוגדל בשכר דירה, אבל אנחנו לא עושים את זה במקום.

שמעתי מסגרת טיפולית שיקומית ומסגרת טיפולית. אתם רוצים שיודגש הנושא השיקומי?

כן.

כי המטרה של המסגרת היא שיקום.

הנוסח הנכון הוא דירת מעבר או מסגרת טיפולית שיקומית חוץ ביתית זמנית.

זאת דירת מעבר עד שנה.

אני מסכמת. "דירת מעבר במסגרת טיפולית שיקומית חוץ ביתית זמנית - אנחנו כמובן ננסח את זה – המיועדת לאישה מוכה ולילדיה שאושרה על ידי משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ושנועדה, בין היתר, לסייע לה במעבר לניהול חיים עצמאיים".

לא יהיה כתוב בחוק עד שנה כמו שאתן אומרות?

לא.

לדעתי זה יהיה בתקנות.

זה קיים. דירת מעבר קיימת עד היום.

מה להגביל? לא להגביל.

תיקון סעיף 2

בסעיף 2 לחוק העיקרי, הקטע החל במלים "באישור לשכת" ועד המלים "שישים ימים לפחות" – יימחק, ובמקום הסיפה החל במלים "מהמקלט, ובלבד" יבוא "מהמקלט (להלן - מענק הסתגלות").

היום סעיף 2 כלל את ההגדרה הזאת שהקראנו עכשיו של מהי אישה ששהתה במקלט לנשים מוכות. מכיוון שהעלינו את זה לרמה של הגדרה בסעיף 1, סעיף 2 ייתן את הזכות למענק הסתגלות לאישה ששהתה במקלט לנשים מוכות כמו שהגדרנו, שזה אומר שהיא לא שבה להתגורר עם בן הזוג הפוגע או עם בן המשפחה הפוגע ושחלפו חמש שנים מהמועד שהיא קיבלה את המענק בפעם האחרונה.

הוספת סעיפים 4א ו-4ב

אחרי סעיף 4 לחוק העיקרי יבוא:

"4א. סל שירותים לאישה ששהתה במקלט לנשים מוכות

אישה ששהתה במקלט לנשים מוכות זכאית בסמוך לאחר יציאתה מהמקלט או מדירת המעבר לסל שירותים שיותאם לה על ידי עובד סוציאלי, והכול כפי שיורה שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים בנהלים שיפורסמו באתר האינטרנט של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים, ושאין חובה לפרסמם ברשומות. סל שירותים כאמור יכול שיכלול, בין היתר -

אני רק אעיר. בישיבה הקודמת הוועדה ביקשה שזה יפורסם באתר האינטרנט כדי שזה יהיה מונגש ושהנשים יוכלו לדעת מה הזכויות שלהן. מכיוון שתקנות כאלה יכולות להיות תקנות בנות פועל תחיקתי ושתהיה חובה לפרסמן ברשומות, ועל מנת שלא לסרבל, כן ציינו שלא צריך לפרסם ברשומות וכמובן הכול יופיע באתר האינטרנט ויהיה נגיש לכולן.

ליווי, זיהוי צרכים וסיוע במיצוי זכויות על ידי עובד סוציאלי או על ידי מלווה משפחתי מטעם משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. לעניין זה "מלווה משפחתי" – מי שמסייע לעובד סוציאלי ביישום תכנית הטיפול שנקבעה, בין היתר בדרך של ליווי ותיווך האישה למוסדות בקהילה, סיוע לאישה בהסרת חסמים בירוקרטיים ואישיים, ליווי וסיוע לאישה בתחום התעסוקה וההורות, סיוע במיצוי זכויות ותמיכה.

המחלקה המשפטית של משרד הרווחה. הייתה לי הבוקר שיחה עם משרד המשפטית והם ציינו שהגדרה של מלווה משפחתי היא ארוכה מדי והיא קצת חופפת להגדרה של עובד סוציאלי, כך שאחרי כן זה יכול לעשות לנו בעיות עת נגיע למכרז כדי למצוא את המלווים המשפחתיים. הם הציעו שתהיה רק הרישא: ליווי משפחתי, מי שמסייע לעובד הסוציאלי ביישום תכנית הטיפול שנקבעה.

בסדר. אנחנו נשארים רק עם הרישא של ההגדרה.

ליווי תעסוקתי, לרבות סיוע בהשמה בעבודה, וסבסוד של לימודים והכשרה מקצועית.

ליווי וסיוע בתחומים נוספים על אלה המנויים בפסקאות (1) ו-(2) לרבות בתחומי החינוך והבריאות.

כאן למעשה, בנוסח שהיה לקריאה ראשונה, דיברנו על הסרת חסמים. היה חשוב למשרד להדגיש שהסיוע לאישה הוא בעיקר בהתמודדות כדי לפרק את החסמים שעומדים לפניה בכל מיני תחומים, אם אלה תחומים של חינוך, בריאות, תעסוקה. מבחינה ניסוחית לא מצאנו דוגמאות. יכול להיות שבקריאה שנייה ושלישית, עת נניח את זה, כן נוסיף את העניין של הסרת חסמים ולכן חשוב לי להדגיש את זה כאן.

הדבר הזה כבר קיים במשרד לכן אני חושבת שנכון להשאיר את הנוסח המקוצר של מלווה משפחתי והסרת חסמים תוגדר תוגדר בתוך התא לעניין זה.

לעניין המלווה המשפחתי, כן. אני פשוט אומרת שבתוך הסל אנחנו רוצים שלאישה יהיה גם סיוע בהסרת חסמים.

כן, אבל זאת הדרך. את אומרת כאן דבר על דבר.

אנחנו הבנו שצריך להוריד הסרת חסמים כי זה מושג שהוא טיפולי. הוא אמצעי ולא בחוק. כן חשוב לנו להדגיש – ושזה גם יהיה כתוב בפרוטוקול – כי הרבה פעמים כאשר החוק עובר וכבר מגיע לשטח, הסעיף הזה נועד לאיזשהו סיוע שייקבע על ידי העובד הסוציאלי בתכנית יחד עם האישה בנוגע להסרת חסם. זה יכול להיות כל הסרת חסם. אני יכולה לתת דוגמה. אם למשל האישה החליטה ללמוד באיזשהו קורס אחר הצהרים והיא צריכה כסף לבייבי-סיטר, אבל כן חשוב לנו, בניגוד למענק הסתגלות -= - -

כאן איבדתם אותי. אם זאת המטרה, חד משמעית הסעיף הזה לא יכול להיות בחוק. היא מכירה את השיח המאוד ארוך שיש לנו בנושא והוא הרבה יותר רחב מהחוק הזה. הוא נושא רוחבי של משרד הרווחה, בדיון ברמת מנכ"ל ורכז באגף התקציבים, ואנחנו לא נעקוף את הדיון המאוד עקרוני הזה בחוק שהוא חוק על נישה במשרד הרווחה.

לכן אנו שוב אומרת שמבחינתי המלווה המשפחתי מספיק פה ואני מבקשת שכל עניין הסרת החסמים יוגדר.

אין לנו בעיה עם זה.

קצת מפריע לי שבסעיף 4(א) מוזכרת האישה. איכשהו אפילו לא מוגדרים כאן ילדיה. אישה נכנסת לדירת מעבר יחד עם ילדיה.

אנחנו מדברים על סל שירותים לאישה. זה 4א. סעיף 4ב מדבר על דירת המעבר ושם כן כתוב ב-(ב) שאישה המתגוררת זכאית לליווי שלה ושל ילדיה בכל המכלול הזה.

אני פשוט חשבתי שאם היו מוסיפים לסעיף 3 לרבות בתחומי החינוך והבריאות, הייתי מוסיפה שם את המילה "הורות". אני חושבת שזה היה נותן כלי מאוד משמעותי. כל הסעיף מתייחס לאישה.

האישה עם ילדיה הם בעלי הזכות. הילדים לא בעלי זכות לבד. הם לא עומדים בפני עצמם. הם באים עם האימא.

נתקדם. אני חושב שזה מוסבר טוב.

4ב. דירת מעבר

משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים יבחן את התאמתה של אישה ששהתה במקלט לנשים מוכות, בהתאם לתכנית טיפולית שיקומית, לטיפול ולשיקום במסגרת חוץ ביתית, לרבות בדירת מעבר, והכול בהתאם לנהלים שעליהם יורה שר העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ושיפורסמו באתר האינטרנט של משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים ושאין חובה לפרסמם ברשומות.

אישה המתגוררת בדירת מעבר זכאית לליווי שלה ושל ילדיה, וכן לטיפול, לתמיכה ולסיוע וייעוץ משפטי אישי, כדי לסייע לה במעבר לניהול חיים עצמאיים".

תיקון סעיף 5

בסעיף 5 לחוק העיקרי, במקום הרישה עד המילה "ובקשתה" יבוא "מי שבקשתה", ואחרי "מענק הסתגלות" יבוא "או זכות מהזכויות לפי סעיפים 4א ו-4ב".

סעיף 5 לחוק קובע שאישה שלא קיבלה מענק הסתגלות יכולה להגיש תובענה לבית הדין האזורי לעבודה בתוך 12 חודשים מיום יציאתה מהמקלט. בנוסח שפורסם לראשונה הוספנו שאישה שלא קיבלה את אחת מהזכויות שעכשיו הוספנו, של סל השירותים, תוכל להגיש תובענה לבית הדין האזורי לעבודה כדי לקבל את הזכות שלה.

ממשרד האוצר העירו שמכיוון שהמענק הוא זכות מאוד ברורה ומוגדרת, עליו יש תובענה, אבל סל השירותים זה משהו מאוד כללי וזה מכלול וזה לכל אישה הוא שונה ולכן הם מבקשים שלא תהיה את האפשרות להגיש את התובענה לבית הדין האזורי לעבודה ונשאיר את העניין הזה של התובענה רק לעניין מענק ההסתגלות.

צריך להגיד גם שיש היום אפשרות לגשת לוועדות ערר פנימיות במשרד הרווחה. מאחר שמדובר כאן באמת בסל שיקום שהוא מאוד נזיל, אנחנו לא רוצים להגיע למצב שעובדת סוציאלית צריכה ללכת לבית משפט ולהסביר. אתה תיצור כאן בעיה שהיא רוחבית למשרד. אתה לא רוצה להגיע למצב שכל החלטה של עובדת סוציאלית במשרד הרווחה צריכה להיות מוצדקת אחר כך בבית משפט. זה מה שהסעיף הזה יוצר.

מצד שני חשוב להדגיש שאנחנו כן רוצים שלאישה תהיה את האפשרות ואת היכולת לעמוד על זכויותיה לפי החוק הזה ולכן יש לפי סעיף 2(ג) לחוק שירותי סעד את האפשרות להגיש ערר לוועדות ערר של משרד הרווחה.

זאת כמובן החלטה של חברי הכנסת.

ועדות ערר עובדות טוב.

בבקשה.

אנחנו מוחקים את סעיף 5. סעיף 5 לחוק יתייחס רק למענק הסתגלות. מענק הסתגלות, יש תובענה לבית הדין האזורי לעבודה אבל לעניין כל הזכויות שהוספנו בסל השירותים ודירת המעבר, לא תהיה זכות להגיש תובענה אלא פשוט תהיה את הדרך הרגילה שאמרנו של הגשת ערר.

תיקון סעיף 6

בסעיף 6 לחוק העיקרי, במקום "לא ייחשב" יבוא "וכל זכות מהזכויות לפי חוק זה לא ייחשבו".

סעיף 6 לחוק העיקרי קובע שמענק הסתגלות הוא לא נחשב הכנסה לעניין גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה. אנחנו הוספנו שגם כל הזכויות שהחוק הזה נותן לא ייחשבו הכנסה. לדעתנו זה חשוב כדי להסיר ספק שזה לא ייחשב לעניין חוק הבטחת הכנסה. ממשרד האוצר ביקשו למחוק את זה. הם אומרים שאין צורך כיוון שלא מדובר בהכנסה בעין.

דיברתי עם הלשכה המשפטית של ביטוח לאומי.

מצאתי דוגמאות שכן כותבים את זה.

אנחנו נתקלים בקשיים. אני מידידות טורונטו ואנחנו מלווים 120 נשים בשנה במענה דומה למה שהמדינה הולכת לתת. אנחנו נתקלים בנשים שבעקבות חסר בתיקון הזה, ביטוח לאומי גורע מהן את המזונות ואת הקצבאות כי הן מקבלות הכנסה ייעודית.

אני אסביר. ביטוח לאומי רואה הכנסה, רק הכנסה שהיא בכסף. בכל השירותים שמשרד הרווחה נותן, הוא לא נותן כסף ישיר ולכן אין את הסכנה הזאת.

מענק הסתגלות.

מענק הסתגלות כבר הוחרג. אנחנו מדברים על השירותים.

כבר היום מענק ההסתגלות, אם זה נחשב הכנסה, יש בעיה.

מענק הסתכלות כבר היום הוחרג מחוק הבטחת הכנסה ולא נכנס.

את הבעיה הזאת אנחנו מוצאים אצל כל הנשים. אם במסגרת הסל הזה יש דברים שמגיעים לנשים, תהיה בעיה.

לא. צריך לדייק. מענק ההסתגלות כבר היום לא נחשב כהכנסה לחוק הבטחת הכנסה.

לא על זה אנחנו מדברים.

נכון. אנחנו מדברים על שירותים שמשרד הרווחה נותן. משרד הרווחה בהגדרה לא מחלק כספים ישירות לאנשים אף פעם.

אבל לדוגמה מגורים בדירת מעבר.

מגורים בדירת מעבר לא נחשבים כהכנסה.

אבל יכול להיות שבעתיד יגידו שיש לזה שווי מסוים.

לא. כשאת מסתכלת על חוק הבטחת הכנסה, הוא אומר שדירת מגורים היא לא נחשבת כהכנסה.

יש דוגמה, מענקים לחיילים משוחררים שבמפורש נאמר שזה לא ייחשב גמלה לצורך הבטחת הכנסה. לכן אני אומרת, למען הסר ספק.

זה עיקרון מאוד חשוב במדיניות הרווחה שגם משרד הרווחה יסכים עליה וגם משרד האוצר מאוד שומר עליה. יש לנו שני גופים שעוסקים ברווחה במדינת ישראל, כאשר הראשון הוא ביטוח לאומי והשני הוא משרד הרווחה. אחד מחלק כספים וקצבאות ותשלומי העברה, והשני נותן שירותים בעין ולא שירותים בכסף. אנחנו לא רוצים ליצור מצב שבו משרד הרווחה חוזר להיות לשכת סעד שמחלקת כספים. ככל שמשרד הרווחה נותן שירותים וגם סל גמיש לצורך העניין הזה יכול להיחשב כשירות, כי אתה לא תכניס את הכסף לכיס, לכן זה שירות ואין כאן כפל. אני מאוד מפחדת מהפתח הזה שאת יוצרת כאן.

יש לי בקשה. ראשית, תחזרי לקרוא את דוח העוני בו כתוב בצורה מפורשת שיש תקציב זמין לצורך עזרה מיידית. הדוח אומץ על ידי הממשלה. לפעמים זה יעזור אפילו לקופה של המדינה. תשובות מיידיות בסכומים קטנים, זה במקום תשובות בירוקרטיות כבדות תקציבית לבעיות שהזמן דורש פתרון מיידי.

כאן ההגדרה היא מאוד טובה והיא מאפשרת לשמור על האינטרס. אני מזכיר לך שיש לכם עוד שלוש קצבאות שיוצאות באופן ישיר ממשרד הרווחה וזה אבסורד. תורידו אותם ותעבירו. זה גם יקל על הבירוקרטיה ועל הבזבוז.

אני חוזר לסיכום שלך. אני בעד שגוף אחד ישלם והשני יקבע מדיניות. ביטוח לאומי לא קובע מדיניות. זה שונה לגמרי.

אני אסביר.

אנחנו בעד להשאיר את הנוסח הזה. הוא לא מסכן.

אני אסביר שוב. סל מענים דומה במשרד הרווחה, תכניות שבו הוא קיים היום כפי שמופיע בדוח העוני, הוא שירות ולא כסף. גם אם אישה זקוקה לצורך כספי מיידי, היא לא מקבלת כסף אלא משרד הרווחה דואג לה בלוחות זמנים קצרים לצורך שיש לה ואז היא בעצם מקבלת משהו בעין. היא צריכה חיתולים, היא תקבל חבילת חיתולים והיא לא תקבל חמישים שקלים. זה ההבדל.

אני מפחדת ממצב שבו ישתמשו בפתח הזה, מצב שבו יכניסו כספים נוספים דרך משרד הרווחה לנשים האלה וזה יהיה בנוסף להבטחת הכנסה.

לא יעשו את זה. אין שום סיבה.

אנחנו יודעים שדברים לפעמים קורים.

יעל, תקראי את הנוסח ונראה ממחה את חוששת.

בסעיף 6 לחוק העיקרי, במקום "לא ייחשב" יבוא "וכל זכות מהזכויות לפי חוק זה לא ייחשבו".

זה אומר מענק הסתגלות וכל זכות מהזכויות לפי חוק זה, לא ייחשבו הכנסה לעניין גמלה לפי חוק הבטחת הכנסה.

זה הכי פשוט. כאן שמרו עליך.

נכון. גם כך בכל השאר אתם מקזזים, אז לפחות מזה אל תקזזו.

יעל, בואי נשאיר את זה ונתקדם. אני חושב ששמרו עליך.

אני אומרת לכם שזאת בעיה.

איזו בעיה? בכל מקום שאפשר, כן מקזזים.

אם יש בעיה אמיתית, זה הזמן. יעל, אני מצטער להגיד לך, את יודעת שאני אוהב ללכת לפי מה שאתם מבקשים, אבל במקרה זה אני לא מקבל.

כן צריך לשבת כאן עם ביטוח לאומי וזה לא נעשה.

הביטוח הלאומי הוזמן לדיון. נמשיך. אם יש לך הערה מהביטוח הלאומי, אני מוכן לעשות רביזיה.

הם אמרו לי שזאת בעיה.

זה היה בנוסח בקריאה הראשונה. הם ידעו את זה. זה לא נושא חדש.

הוספת סעיף 6א

אחרי סעיף 6 לחוק העיקרי יבוא:

"6א. הגנה על מענק הסתגלות

מענק הסתגלות ששולם לפי סעיף 2 לאישה ששהתה במקלט לנשים מוכות אינו ניתן להעברה, לערבות, לשעבוד או לעיקול בכל דרך שהיא.

הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם על מענק כאמור באותו סעיף קטן ששולם באמצעות בנק או החברה הבת כהגדרתה בחוק הדואר, התשמ"ו-1986, בנותנה שירותים לפי סעיף 88א לאותו חוק, במשך שלושים ימים מיום ששולם".

זה סעיף הגנה על מענק ההסתגלות מפני עיקול, שעבוד או כל העברה.

הוספת סעיף 9

אחרי סעיף 8 לחוק העיקרי יבוא:

"9. שמירת זכויות

אין בהוראות חוק זה כדי לגרוע מכל זכות הנתונה לאישה ששהתה במקלט לנשים מוכות לפי כל דין".

את סעיף 9, תיקון חוק בית הדין לעבודה, אנחנו כבר לא צריכים כי הורדנו את האפשרות להגיש תובענה לבית הדין האזורי לעבודה.

אני מעירה הערה כללית. אנחנו עושים קיצור למילה השר והמשרד לאורך כל החוק, גם בחוק הקיים, ולכן זה גם יופיע בהצעת החוק. אנחנו נתאים את המונחים לקיצורים שנעשה.

הסעיף האחרון הוא הסעיף של התחילה.

תחילה.

תחילתו של חוק זה ביום ----

הוועדה תחליט על כך.

שישה חודשים מהיום.

אנחנו מבקשים עשרה חודשים.

לא. אנחנו מבקשים שישה חודשים.

לא נצליח. אנחנו צריכים לצאת למכרז.

לוועדה יש סמכויות.

לא יהיה מכרז תוך חצי שנה ופרסום של זוכים. זה פשוט לא יהיה, לצערנו.

אם לא תעמדו בזה, תבואו להסביר לוועדה למה לא הצלחתם.

נשלח את האנשים במשרד שאחראים על המכרזים להסביר למה.

אנחנו נקבע שישה חודשים עם אפשרות לדחות, באישור הוועדה, לעוד חודשיים.

אנחנו מצביעים. מי בעד אישור הצעת חוק שירותי רווחה (מענק הסתגלות לנשים ששהו במקלט לנשים מוכות) (תיקון מס' 2) (זכויות נשים ששהו במקלט לנשים מוכות), התשע"ז-2017? מי נגד?

הצבעה

בעד – פה אחד

הצעת החוק נתקבלה

הצעת החוק התקבלה פה אחד.

אני רוצה להודות לכם. קודם כל למשרד העבודה והרווחה, בכנות. באמת העבודה שלכם היא לא קלה. המערכת לא עוזרת לכם מספיק אבל קחו את ההערות שלנו ותראו את הוועדה הזאת כוועדה שלכם. היא כאן כדי לעזור לכם ולא כדי לסבך. יש לנו כלים להשתמש בהם לטובתכם, לטובת המערכת שלכם. הוועדה לא נגדכם. הכנסת לא נגד הממשלה אלא אלה כלים שלובים.

תודה רבה אדוני ותודה רבה לכולם.

תצליחו ותודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:58.