כנסת העשרים
מושב שלישי
פרוטוקול מס' 429
מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט
יום שני, ב' בתמוז התשע"ז (26 ביוני 2017), שעה 11:00
ישיבת ועדה של הכנסת ה-20 מתאריך 26/06/2017
תקנות הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות
פרוטוקול
תקנות הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות.
שמעון אבני - מנהל אגף הסעות והצטיידות, משרד החינוך
חיה הראל - ממונה וועדות מתוקף חוק, משרד החינוך
אילן שי - עו"ד, ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך
ליסה סלע - מרפאה בעיסוק בצוות בקרה ארצי, מעונות יום, משרד הבריאות
טליה אגמון - יועמ"ש, משרד הבריאות
שאול קירשנבאום - רפרנט חינוך באג"ת, משרד האוצר
אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים
הדס אגמון - עו"ד, משרד המשפטים
הילה רכס מליק - מפקחת ארצית, אגף מש"ה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
אדוארד צ'רלס וויס - עו"ד, סגן יועמ"ש, משרד הרווחה והשירותים החברתיים
נועה בן אריה - יועמ"ש, מרכז השלטון המקומי
אביבית אהרונוף
עו"ד, הוועדה לזכויות הילד, ארגון "בזכות"
מנחם גולדין - מנהל יחידת המידע ומיצוי זכויות
רויטל לן כהן - הנהלת הקואליציה
הניה מרמורשטיין - מנהלת מעונות
איילת דיין - האגף לקידום זכויות, אלו"ט
שוקי שדה - מנכ"ל, חברות להסעה
מוטי אדרי - אבא לילדה אפילפטית
רות בולטילנה - אימא של ילד עיוור
הדר בירן - אימא לילד לקוי שמיעה
אור בירן - אבא לילד לקוי שמיעה
אסתר קרמר - חברה, למען אנשים עם מוגבלות
נועה בן אריה - עו"ד, שדלן/ית
רות פרמינגר - שדלן/ית (פרילוג בע"מ), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה
שלום לכולם, אני פותח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת, ה-26 ביוני 2017, ב' בתמוז תשע"ז. הנושא: תקנות הסעה בטיחותית לילדים ולפעוטות עם מוגבלות. לא ספרתי את מס' הפעמים שהתכנסנו בשנתיים האחרונות סביב הסוגיה הזו, והיועצת המשפטית של הוועדה גב' מירב ישראלי תהיה אתי קשובה כרגע.
כפי שהיא הפנתה את תשומת לבי, הגענו עד סעיף 4. עד סעיף 4 יש הערות ותשובות שעדיין לא ניתנו. אז נחזור כרגע על 1 עד 4 כדי לראות מה ההערות ומה ההתייחסויות לנקות מהשולחן. על כל דבר נקבל תשובות. אם יש דברים שנוכל להכריע בלי תשובות, נכריע גם בלי תשובות.
ולכן, שאלתי את מה ששאלתי לפני תחילת הדיון. אני לא מתכונן ללכת ולחזור וללכת ולחזור, לפתוח את שנת הלימודים השלישית בקדנציה הזו של ועדת החינוך ללא התקנות האלה. בבקשה, גברתי היועצת המשפטית.
עמ' 2 למעלה בנוסח שיש לנו. התקבלה החלטת הוועדה להוסיף מסגרות נוספות, והוחלט שזה יהיה על-ידי מנכ"ל משרד החינוך, אז זה הוכנס. זה בהגדרות. בנושא של הזכאות לקבל הסעה, שזו תקנה 2, זו התקנה הבאה, היה הנושא של ילדי השילוב, אני מזכירה שלפי התשובה של הממשלה לבג"ץ הוחלט לעשות את זה הוראת שעה. דנו בזה בפעם הקודמת.
זהו, זה בדיוק העניין. בפעם הקודמת בעצם הנוסח שהובא על-ידי משרד החינוך, ומשרד המשפטים ראה אותו רק כשהוא הונח על השולחן פחות או יותר, אמר שרק השילוב הוא הוראת שעה. מה שאומר שבעצם בעוד שנתיים ההוראה הזאת יכולה לפקוע וילדי השילוב - - - . אחרי שמשרד המשפטים ראה את הנוסח הזה ובעקבות הישיבה הקודמת, העיר שבעצם הכוונה בתשובה לבג"ץ הייתה שכל ההסדר הזה יהיה זמני. זאת אומרת, גם של ילדי החינוך המיוחד וגם של ילדי השילוב, ושבעוד שנתיים ההסדר הזה יחושב מחדש בעצם, יחושב במסלול מחדש. ועל זה אני מבינה שיש מחלוקת בין משרד המשפטים למשרד החינוך לפי מה שראיתי בהתכתבויות.
תקשיבי, את יוצאת מנקודת הנחה שכולם פה סביב השולחן יודעים במה מדובר. מה התחייבתם לבג"ץ? המשמעות של ההתחייבות, מהי? בבקשה.
שוב, אני אומרת איך אני מבינה את הדברים. הסוגיה שעומדת בפני בג"ץ, בין השאר במסגרת העתירה הזאת, היא הסוגיה של ההבדל הפרוצדורלי בין ילדי השילוב לבין ילדי החינוך המיוחד. הודענו לבג"ץ שמשרד החינוך יבחן את הנושא של מעבר לבחינה תפקודית פרטנית, ושהביטוי שיינתן לזה בתקנות הוא בהוראת שעה. אז, כאמור, הודענו לבג"ץ שתהיה הוראת שעה. הודענו, כאמור, לבג"ץ שתהיה בחינה של כל מנגנון הזכאות, ושיינתן לזה ביטוי בתקנות בדמות הוראת שעה. ועכשיו השאלה היא איזה חלק של ההסדר צריך להיות בהוראת שעה.
העתירה על כל מיני סוגיות, וגם יש שם את הסוגיה הזו של ההבחנה בין ילדי השילוב לבין ילדי החינוך המיוחד.
כן, יש שם כמה סוגיות, אבל הסוגיה שרלוונטית כרגע זו הסוגיה שהזכאות היא אוטומטית בחינוך המיוחד, ואותה רשימת מוגבלויות, כאשר מדובר בילדי שילוב לא מקבלת אוטומטית, אלא נדרשת לפרוצדורה נוספת.
יש איזו אמירה, תסלחו לי, שאני לא יודע מי קידש אותה במשרד החינוך או ברשויות בשלטון המקומי בהתאם להוראות של משרד החינוך שברגע שהורים הסכימו לשילוב או שהוועדה הסכימה לשלב אתה מוותר על כל המעטפת. זה לפעמים מקומם. בדיקה פרטנית כן.
לכן, אני מקבל את ההערה של היועצת המשפטית, אם זה היה בסוגיות אחרות יכולה להיבחן הוראת שעה של שנה-שנתיים ולראות מה, לא הייתי חושש מזה שבסוף הם יישארו ללא כלום. במקרה הזה זה לא נכון לקחת את זה בצורה גורפת, צריך להסכים לקטע הזה של הבדיקה הפרטנית של כל מקרה ומקרה. מה העמדה שלכם?
העמדה שלנו היא שאת ההסדר הקיים מבחינתנו של הזכאות האוטומטית בחינוך המיוחד אין טעם להפוך להוראת שעה, והוראת השעה צריכה להיות על אותו חלק של ההסדר שהוא תוספת להסדר הקיים.
אבל זה לא נכון, כי הטענה שלכם זה שתרצו לבחון גם את ילדי החינוך המיוחד האם הם צריכים להיות בבחינה פרטנית, לכן מה שהדס אמרה זה נכון. זה לא נכון שבהכרח ההסדר הזה של ילדי החינוך המיוחד ימשיך לעבוד בדיוק כמו שהוא.
זאת הבחינה שנעשה בתקופת הביניים, ולכן רצינו להפוך את כל ההסדר להסדר של הוראת שעה. שמעתי את הנימוק של הדס, נדון עליו במשרד.
במצבים נורמליים הייתי מתנגד שהסדר שאני עובד עליו עובדים עליו ביחד כל כך הרבה זמן יהיה כולו הוראת שעה, אבל במקרה הזה אנחנו מסכימים, למה? כדי לבחון את כל הסוגיה הזו אין בעיה לקבוע את זה בהוראת שעה. אני לא מבין למה להתעקש דווקא בקטע של ילדי השילוב.
מכיוון שילדי השילוב זה אותו הסדר שהוא שינוי של ההסדר הקיים, ולכן אותו רצינו לעשות כהוראת שעה ולא את ההסדר הכולל.
השבוע, אני רושם לי. הפעם, בשונה ממנהגי, לא שאני לא סומך יותר על היועצת המשפטית של הוועדה, אני רושם לעצמי הערות, כי אני מרגיש שזה נמשך ונמשך ונמשך, וצריך לחתוך כבר.
עכשיו יש את כל הנושאים שגם אני משאירה כרגע בצד, הנושא של איזה דברים עוברים לוועדת חריגים.
בעמ' 3, (ב) למטה, על הנושא של אזור הרישום אין ערר. ונשאר בצריך עיון, האם גם על הנושא הזה צריכה להיות אפשרות פנייה, אז אני מזכירה את זה. על הנושא של ועדת חריגים - - -
לא, את זה משרד החינוך שלח. מכיוון שמשרד החינוך העביר לנו את זה באופן רשמי וזה אף עלה לאתר הכנסת אז אני מרגישה מאוד נוח.
בקיצור, אני חושבת שכל התפיסה של משרד החינוך לגבי מה זאת ועדת החריגים הזאת דורשת איזושהי חשיבה מחודשת, ואני אגיד למה. לוועדה הזאת בעצם יש הרבה מאוד תפקידים בעקבות שינויים שהכנסנו כאן בוועדה. יש תפקידים שהם מראש בעצם קביעת זכאות, למשל, מה שהכנסנו לגבי השילוב זה למעשה ועדת זכאות לכל דבר ועניין, זה לא ועדת חריגים. אז זה דבר אחד. יש דברים שהם מעין ערר, זאת אומרת, מישהו החליט והוועדה הזאת היא בעצם סוג של ערכאת ערר על מי שהחליט.
זה סוג של ערר. ויש דברים שהם באמת חריגים, זאת אומרת, לא מגיע לילד אבל הוועדה הזאת בודקת האם בכל זאת לתת לו, זה ועדת חריגים. המשמעות של ועדת חריגים בחקיקה היא ועדה שעל אף שאין זכאות יש איזשהו לפנים משורת הדין.
כן, כשמה כן היא. ולכן, כשדיברנו על ההרכב של הוועדה הזאת, ואמרתי נציג ציבור וכל הדבר הזה, דיברתי על ועדת חריגים בהקשר הרגיל שלה. עכשיו כשהתקנות נהיו יותר מורכבות והוכנסו עוד סמכויות לוועדת החריגים, אני חושבת ומציעה שאני אשב עם המשרדים בעניין הזה, נמיין את הסמכויות של ועדת החריגים הזאת, נראה איזה סוגי סמכויות יש לה, ונראה גם איך נכון לבנות אותה לאור הדבר הזה, ואיך הדבר הזה צריך לפעול.
לא, לדעתי, בגלל שהוספנו כל פעם עוד סמכויות ובגלל שהוויכוח היה כולל בלי למיין את הסמכויות וכו'. אני חושבת שהדיון צריך להיות יותר פרטני, ממש למיין את התקנות לפי סמכויות של הוועדה הזאת. יכול להיות, למשל, שזה בכלל שתי ועדות שונות או שאת הערר אפשר לתת בכלל לאדם אחד אולי. זאת אומרת, לא לוועדה שלמה של 20 אנשים שרובם - - -
אני לא יודעת. אני עוד לא קובעת. אני רק אומרת שיכול להיות שבדברים מסוימים אפשר לפשט את זה מאוד, ובדברים אחרים לתת דווקא, למשל, לנציג ציבור שיסתכל בנושאים של זכאות, אז צריך לראות איך.
לגבי נציג ציבור יש הצעה חדשה שקיבלנו היום מנציבות שוויון, ואנחנו צריכים לדון עליה. יש לנו הצעה שאני צריך להעלות אצל גורמי המקצוע במשרד, שמבוססת על ההצעה של הנציבות, שאני חושב שאם הנציבות תהיה מוכנה אליה נוכל.
רצית הערה, בבקשה. תשימו לב, לא פתחתי דיון כי אני לא דן על הסעיפים. אני עכשיו מקבל תשובה.
בזמנו הצענו שבמילא יושבת ועדת השמה או ועדת שילוב ודנה בילד. זאת הוועדה שרואה את כל החומר המקצועי. אנחנו חושבים, הארגונים, וגם הצענו את זה, שמשם צריכה לצאת המלצה, האם פה יש מקרה מיוחד שמצריך הסעה, ואז אנחנו גם חוסכים כוח-אדם של ועדות וכל מיני, וגם חוסכים תהליך, וגם מסתכלים על זה במקום הכי מקצועי שמכיר את הילד. אני בכלל לא מבינה למה להגיע לכל זה.
אז זה בנושא של ועדת ערר, זה בעצם הכול, גם הסמכויות, וכו'. בסוף תקנה 2, זה בעמ' 4, יש את הנושא של זמן נסיעה שעה וחצי, אם אתה זוכר, שזה בין רשויות מקומיות.
שבינתיים משרד החינוך לא מוכן להכניס את זה לתקנות, ואתה רצית שהם יכניסו לתקנות, אז זה נשאר פתוח בשלב זה.
יש הערה טכנית. שמתי לב שנפלה איזו טעות בתקנה 3, צריך להיות בעל מוגבלות שכלית התפתחותית.
אני מזכירה שבתקנה 3 בליווי יש מחלוקת שגם עדיין לא נפתרה לגבי גילאי שלוש עד שש, האם זה ליווי בכל מקרה, והאם לחלק את זה לשתי קבוצות גיל של שש-ארבע וחמש-שש אולי. זאת אומרת שזה נשאר פתוח. כרגע אין חובת ליווי לגילאים הצעירים, לגיל הרך, אז זה נשאר כרגע כמו שזה היה.
בעצם הנושא של הגילאים הצעירים, כרגע אין חובת ליווי בכל הסעה שיש בה ילדים גם לא בגיל שלוש-ארבע, זאת אומרת שגם לא בגילאים הצעירים. והיה פה דיון האם זה בין שלוש עד שש חובת ליווי או אולי לפחות שלוש-ארבע, והנושא הזה כרגע נשאר – אתה גם ציינת את זה – וזה נשאר בעצם פתוח.
הנושא של המוגבלויות שאביבית מעלה זה עוד מוגבלויות שרצו - - -
- - לצורך העניין, גילאי שלוש-ארבע הקלים, זה דיון שעוד לא סוכם. עוד לא סיכמנו. אגב, הוא בבג"ץ לפי מיטב הבנתי.
אז אני אומר, מקצועית, ילד בן שלוש צריך שיהיה מלווה בהסעה, נקודה. לא יכולים לנסוע שלושה-ארבעה-חמישה ילדים.
- - וייבחנו תקציבית, קודם כול חשוב שייאמר מבחינה מקצועית, וזה חשוב, זה טוב שאתה אומר את זה לא בשביל כסת"ח.
אותו דבר על שעה וחצי. אותו דבר, תשמע, כל אמירה שאני אומר פה, כל מבטי האנשים אוכלים אותי.
לא יכול שילד ייסע יותר משעה וחצי, זה לא נורמלי, אבל זה חייב להיות מגובה בתקציב, לא יהיה כסף – אי-אפשר יהיה לעשות את זה, זהו.
אני מזכירה גם שהוועדה מחויבת כמובן לחוק שלפיו היא מאשרת את התקנות. ולכן, ברגע שיש אמירה כזו זה אומר שזה גם תנאי לפי החוק למעשה, זו המשמעות של זה.
התייחסות. אני רוצה רק להזכיר, נכחתי בדיון הקודם ואמרנו, אתה אמרת, שעד גיל שש ילד לא יכול לנסוע לבד כיוון שאי-אפשר להשאיר אותו ללא השגחה, חד-משמעית. ושלחנו את האנשים מה שנקרא, הייתה אמירה שבוא נמצא את התקציב. אז לא ברור לי עכשיו מאיפה הגיעה החלוקה לשלוש וארבע, כי אני לא חושבת שילד בן ארבע – הילד שלי בן שלוש – גם בגיל ארבע הוא לא יכול לנסוע לבד בהסעה, חד-משמעית.
יש מוגבלויות שזכאיות להסעה, שזה חרשות או מוגבלות בשמיעה ועיוורון או מוגבלות בראייה, ובעצם הוציאו אותם מילדים שזכאים לליווי. הם זכאים להסעה לפי התקנות הללו.
אני כבר לא יודעת אם בסוגיה הזו או בהבאה, אבל בעניין הליווי. אחד הדברים שאמרנו, שמאחר שלפעמים יוצאים אפילו רכבים, זו לא מונית של ארבעה, יוצאים רכבים גדולים, לא יעלה על הדעת, גם כשהילדים יותר גדולים, שיצא כזה אוטו גדול שבתוכו יש ילדים עם מוגבלויות מכל מיני סוגים. משרד החינוך יכול לקרוא לזה קלות כמה שהוא רוצה, הן לא קלות, אם הן היו קלות הן לא היו מקבלות חינוך מיוחד, והם יהיו לבד. קורים דברים בהסעה שמחייבים שיהיה שם לפחות מישהו שיכול להסתכל. אני כבר לא מדברת על לעזור, אבל זה מסוכן אפילו ברמת הנהג לנסוע עם כזו כמות של ילדים.
אני רוצה להגיד לגבי הנושא הזה, בכלל על התקנות. כידוע, תקנות זה מה שאפשר, ובתקנות האלה עשו הרבה דברים ובאמת השיגו הרבה דברים, ומשרד החינוך הכניס הרבה דברים. ויש הרבה דברים שאפשר גם להוריד ואפשר גם שלא יכנסו לתקנות האלה ויתוקנו בהמשך, למשל כמו כרטיס הרישום, איך הוא יוצג ואיך הוא לא יוצג, זה הגיוני שזה עוד יתוקן בהמשך אם יסכימו או לא יסכימו.
לענייננו. יש דברים שעליהם אי-אפשר, כי מדובר פה או על התפקוד של הילד או אפילו על פיקוח נפש, שאלו הדברים שאנחנו מדברים עליהם עכשיו, הנושא של הליווי בהסעות והנושא של זמני הנסיעה. ולכן, האמירה שיכולה להישמע כאן שאלה התקנות נסגור אותן עכשיו ונתקן בהמשך, אני חושב שיש תקנות שאנחנו צריכים להתכנס אליהן, שעליהן אי-אפשר להסכים שיתוקנו בהמשך וחייבים לסגור עכשיו.
אני מסכימה בהחלט, הרמתי יד קודם על מנת לומר שאם אנחנו מדברים פה בפן המקצועי בלבד אני חושבת שכך צריך. אני גם אומר יותר מזה, מרכז השלטון המקומי, בלי שום קשר למשרד החינוך, פנה באופן ישיר לאוצר וקיים אתו דיון על נושא הליווי, על סוגיית הליווי, על סוגיית ההסעות בחינוך המיוחד, בשעתו עוד על ההפיכה של דוח צרפתי לתקנות. אנחנו מנסים לקדם את העניין הזה לאורך שנים. אנחנו יודעים, אגב, שהפרטנר לשיח הזה הוא לא משרד החינוך, שמקצועית סבור בדיוק כפי שסוברים כל מי שיושבים סביב השולחן הזה. אין שאלה.
לא הגיע הזמן, אדוני היושב-ראש, לשמוע את משרד האוצר? אני מתקשה לראות למה אנחנו לא מתקדמים לשלב הזה.
תקשיבי, נועה, אני אעשה סדר בדברים. יכולנו לחכות למסמך המסוכם. הרי אנחנו דנים עכשיו בתקנות, אנחנו עוזרים למשרדים לקבל החלטות. בדרך כלל מה הנוהל? הנוהל שהשר גמר את העבודה, סגר עם אגף התקציבים, סגר הכול, ומביא לך תקנות לאישור.
איך שאת רוצה, אנחנו בלי זה מדשדשים, אז תארי לך – אנחנו לא שם, אנחנו רוצים לבוא – אני מתפרץ לדלת לא פתוחה כמעט, הולך מכין מוצר, קורא לשר החינוך, אומר לו: הנה זה; לשלטון המקומי: הנה זה; ולאוצר: נריב אתך, אבל זה מה שאנחנו רוצים. ואתם יודעים מה, אני אופטימי, אבל בואו נתקדם.
אני אומר שוב ומחדד, לכן שמחתי כששמעון סוף סוף עשה סוויץ' והתחיל לדבר לא בכובע התקציבי, ואני שמח, בשונה מדיונים אחרים. שמעון, אנחנו כרגע רוצים לדעת מה העמדה המקצועית, אלה לא התקנות שעכשיו – אם השר היה אומר לי: אלה התקנות, מכובדי, מאגף התקציבים, הייתי רואה אותו, אבל מבחינתי הוא שקוף. אני לא שם. השר עוד לא הביא לי תקנות. אני רוצה להביא לו את המוצר המוגמר, אני רוצה לשמוע את האמירות המקצועיות שלהם. אני רוצה להתקדם. אם לא, אני אומר לך, גם ב-1 בספטמבר 2018 לא הייתי מקבל את זה.
אז יש פה עוד סוגיה שכבר הוחלט עליה, ומשום מה זה עוד לא הוכנס בניסוח, אם אני מבינה נכון את הניסוח, וזה שגם ילדים שלא עברו ועדת השמה או עברו ועדת שילוב יהיו זכאים, שיש להם זכות. כי כתבנו רק ילד שוועדת השמה קבעה את זכאותו, אתה זוכר?
סליחה, רק ברשותך, אני רוצה להוסיף למה שאמרתי קודם, בקטע הזה יש לציין את משרד החינוך ואת השלטון המקומי שהם שותפים להרבה תהליכים כאלה בוועדה בשנה האחרונה של טרום קבלת החלטות. ראינו את זה בצהרונים ורואים את התוצאה. בעזרת השם, גם בסוגיית תשלומי הורים, גם בסוגיית הסייעות, מה שנקרא במונח לא מושאל לרפואיות, אנחנו מתקדמים ביחד, אני דוחף מאחורה בקלות. בבקשה, סליחה, הפרעתי.
פשוט יש ילדים שלא ועדת השמה קובעת, אלא בגלל המוגבלות הקשה מאוד שלהם הם לא צריכים אפילו לעבור ועדת השמה, או שוועדת השילוב קובעת, ואז זה בעצם כל האוכלוסיות של - - -
רק השמה כל כך קשה שלא צריך ועדה, שהרפואי מסכים, שמשרד החינוך מסכים, ושההורים מסכימים, ואפילו לא צריך ועדת השמה. לא שילוב. זאת השמה.
אני שוב אומרת לאילן שצריך להגדיר את האוכלוסיות של הילדים שזכאים, ושגם בשילוב פונים. הרי בשילוב ילדים פונים, נכון?
כל הילדים – הגדרות של הילדים. מה שאביבית העלתה קודם זה הנושא של עיוורון וחרשות, כרגע הם נכנסים בליווי, הם נכנסים לוועדת חריגים.
שמענו, ואני צריך לבדוק אותה עם הגורמים המקצועיים. אני לא בטוח שכל מי שזקוק להסעה, זה אומר אוטומטית שהוא זקוק לליווי.
אילן, כבר נגמר השלב הזה. אנחנו צריכים לקבוע לקבל החלטה. אני לא יכול, כל ישיבה: אלו דברים שאנחנו צריכים לסגור. אין לי זמן. סגרנו. קח את זה לידיים ותגמור לי את זה. בוא נחליט: כן כן, לא לא, אני אדע להתמודד, גם הורים.
אביבית, אני מסכים עם האמירה, אם יש מקרים יוצאי דופן צריך לתת לזה פתרון ניסוחי. לא בהכרח כל מי שזכאי להסעה זכאי לליווי. לא בהכרח, זה ידוע. ואני אביא לך עוד עשרות דוגמאות. הוא לא יכול לקבוע את זה בצורה קטגורית חד-משמעית. יש מקרה מיוחד, יש משהו ספציפי, אפשר לדון עליו. בבקשה.
אני מבקשת להזכיר משהו שנאמר גם בפעם הקודמת. 98% מהילדים עם לקות הראייה אלו ילדים שנמצאים בבית-הספר השכונתי שלהם. אותם 2%, מדברים על 2% פסיק משהו שיש להם עוד לקות, וזה עיוורון פלוס לקות מורכבת - -
- - ממילא נוסעים משום שיש להם את הלקות המורכבת, ויש להם הסעה למוסד חינוכי, ויש להם גם את הליווי בגלל הלקות המורכבת הזאת.
זה נאמר בפעם הקודמת, אבל זה לא עולה בקנה אחד עם הנתונים שיש לכם. סליחה, לפי הנתונים האחרונים יש כ-200 ילדים שנמצאים בחינוך המיוחד שלא לכולם יש מוגבלות נוספת, ולא בהכרח הם זכאים להסעה. עובדה, תסתכלו כמה פניות מגיעות אליכם לוועדת חריגים לליווי לילד עם עיוורון.
אביבית, תתמודדו עם הנתונים, אין בעיה. בבקשה, בואו נתקדם. רבותי, תרשמו את ההערות. אני אומר לכם, בדיון הבא אני אסגור הכול.
עמ' 5(ד) בהמשך לזה, הנושא שכל ילד שעלול להתמוטט, האפילפסיה, אני לא מבינה את התיקון שעשיתם פה במקרה חריג.
דיברנו על זה שזה לא יהיה מקרה חריג שהמנהל מאשר, אלא שהמנהל תמיד יכול לאשר במקרה החריג שלתלמיד עם אפילפסיה אין - - -
אני מורידה את המקרה החריג כי לא צריך את זה. זה אומר את מה שאתה מתכוון, שילד שמביא אישור על אפילפסיה לא מאוזנת, המנהל מאשר לו. אני מבינה שזאת - - - כי הוא מביא אישור.
השאלה השנייה הייתה, מה ההבדל בין ילד עם אפילפסיה לא מאוזנת לכל ילד אחר שעלול להתמוטט? זאת הייתה השאלה השנייה. למה דווקא רק אפילפסיה לא מאוזנת?
חשבתי שאני לוקח קצת באי חדות זיכרון, אני רואה שזו מכת מדינה, אני כמעט מתנחם בזה. אני כמעט רוצה להתנחם בזה. לא רוצה להתנחם.
רגע. הדיון הקודם היה בצורה הזאת, התמקדנו והכנסנו את הילדים עם האפילפסיה הלא מאוזנת, כי אנחנו מבינים שיש רמות מסוימות וילדים ש – להזכיר לכם את אותו הורה שאומר: הבן שלי מאוזן תרופתי אבל הוא יכול אחת ל- לקבל התקף, ומה יהיה אז? מישהו צריך לשים את זה. אני חושב שהכרעתי – תתקנו אותי אם לא – הכרענו שגם לטובת הילדים, אפילפסיה שהיא במסגרת הסביר, מאוזנת, אנחנו לא מדברים עליה, אנחנו מדברים על לתת מענה רק במקרה שהאפילפסיה לא מאוזנת.
נו, אין דבר כזה, ואתם ממשיכים להתעקש על זה. אין דבר כזה. הילדה שלי חמש שנים עם כדורים ועדיין יש לה התקפים.
היא מקבלת בשינה, אי-אפשר לדעת. אתה לא יכול לדעת. היא מקבלת התקפים בדרך כלל בלילה, אבל היא יכולה גם לקבל ביום.
רק שאני אבין, מה שאתם אומרים זה שבעצם ילד או עם אפילפסיה, לא עם אישור כזה, או שיש איזו אפשרות אחרת של התמוטטות בגלל איזה זה – זה יכנס ל-(ב)(2)?
הבעיה היא לא המלווה, הבעיה שהיא גם לא מקבלת הסעה כי הכניסו אותה לזה של המרחקים, אתה מבין?
זה עבר. הנושא שהורד פה, התגלעו חילוקי דעות בין האחראים לבין הרשות המקומית על ועדת החריגים, אז אני משאירה את זה, אני לא מתעסקת עם זה עכשיו.
בסדר. ועדת חריגים זה הנושא שאמרנו שנדבר עליו, גם לגבי הסמכויות השונות, לגבי ההרכב, ומי קובע את אמות המידה.
אבל אפילפסיה זאת מחלה. אתה לא יכול לשלוח ילד עם אפילפסיה באוטובוס. אתה לא יכול לשלוח גם ילד עם כדורים, אתה לא יכול לשלוח אותו באוטובוס.
אני אומר, ילד עם אפילפסיה, את לא יכולה לשלוח אותו באוטובוס, למה? כי הוא לוקח כדורים, וכל הסיבובים של האוטובוס, כל זה, זה כבר גורם לו לאפילפסיה.
מוטי, יכול להיות שאתה מייצג – מישהו צריך לומר את הדברים – יכול להיות שאתה בא ממקרה ספציפי שאתה מכיר וחי אותו, לא כל אפילפסיה ולא כל ילד אפילפטי נדרש להסעה ונדרש לליווי, זה ודאי, זה אף אחד לא יספר לי את זה.
מוטי, אמרת? מרגע זה אתה שותק ומקשיב לי. זו קביעה חד-משמעית, לא כל ילד אפילפטי, ואל תספרו לי, צריך הסעה וצריך ליווי. מאחר שיש מקרים שהם לא, נתנו אפשרות נוספת. נכון שהיא לא במסגרת – אתה אומר: למה היא לא במסגרת המוגבלויות או הלקויות שמונות התקנות. דווקא מתוך רגישות, בגלל שזו לא באותה קטגוריה, נתנו אפשרות למנהל לקבל החלטה. עכשיו אנחנו דנים אחורה. במקרה שיבוא אבא, הורה לילד אפילפטי עם אישור מהרופא, יש סמכות למנהל.
מוטי, עד כאן. היום אין להם כלום באמת. אז היום מטפלים ומסדירים את זה. בבקשה, אנחנו ממשיכים להקריא.
יש פה חלוקה, סעיף קטן (ג) מדבר על אם התלמיד זקוק בשל מצב רפואי לקבל טיפול פולשני, ויש פה בעצם את סעיף קטן (ד) שמתייחס רק לאפילפסיה כמצב שצריך השגחה.
באותו סעיף שדיברנו עליו קודם, לפני שאנחנו מתקדמים לסעיף הבא, 3(ג) ו(ד). (ג) מדבר על מצבים רפואיים שצריכים טיפולים פולשניים, וסעיף קטן (ד) מדבר על אפילפסיה בלבד. לפי חוזר מנכ"ל של משרד החינוך יש זכאות למלווה אישי לתלמיד למטרות טיפוליות, מה שנקרא סייעות רפואיות, במצבים נוספים של השגחה ולא רק במצב של אפילפסיה. אני קוראת מתוך החוזר. מדובר על אלרגיה, מדובר על אפילפסיה, מדובר על הפרעת קרישה חמורה עם נטייה לדימום לא מבוקר, מדובר על סכנת חיים מיידית מפגיעה פיזית.
אני מדברת פה על עוד מצבים של השגחה שלא נכנסים בסעיף קטן (ג) מאחר שלא מדובר בטיפולים פולשניים. הילדים האלה מקבלים השגחה בעצם מהרגע שהם מגיעים לבית-הספר. אם הילדים האלה - - -
הילדים האלה זכאים לסייעת אישית בבית-הספר, אבל הם לא זכאים לסייעת הזאת שתלווה אותם בהסעה. אלו ילדים שצריכים השגחה צמודה בשל המצב הרפואי. התקנות נותנות מענה לליווי למצבים רפואיים, אבל לא של המצבים האלו. הם בעצם הגבילו את הליווי רק למצבים של טיפול פולשני, ורק למצב של השגחה של אפילפסיה. מה עם המצבים הללו?
במצבים הללו – למה צריך לשבת המלווה ליד הילד? כדי לעשות "וי" שהיה לו התקף או כדי לתת לו טיפול? הוא נותן לו טיפול, זה טיפול פולשני.
אביבית, עם כל הכבוד, גם יש הבדל בין מסגרת הליווי בהסעה לבין מה שמאשרים למהלך היום במסגרת החינוכית. את לא יכולה להשוות במאה אחוז. השכל אומר מייד: מה, זה בא למעט? אבל צריך ליצור איזה שוני בין ליווי בהסעה לבין הנוכחות במסגרת בית-הספר.
אביבית, נכון, הלוואי ויכולנו לעשות את זה מה שנקרא on the house על הכול ולהתפרע, אבל אנחנו צריכים למצוא משהו מאוזן, משהו שעושה שכל. אי-אפשר להתפרע לכל הכיוונים. בבקשה, אנחנו ממשיכים להקריא עכשיו.
אני חושב שהרשויות המקומיות נוטות לנסות ולשלב את הסייעות כמלוות בהסעה, אבל אני לא חושב שזה מאה אחוז זהות של סייעות ומלוות.
זו קבוצת אוכלוסייה יותר קטנה אצל הפעוטות. אני לא חושב שאפשר יהיה לעשות שם מאה אחוז של המלוות שיהיו סייעות.
אני חושבת שנמצא גם הבדל משמעותי בין אותו זהות גורמים בבתי-הספר ששם זה הגיוני לבין גני-הילדים ששם אני ממש לא בטוחה שאנחנו עושים איגום, וגם אני לא בטוחה שנצליח לעשות את האיגום הזה.
"העסקת מלווה
5
(א) המלווה לא יועסק על ידי נותני שירות ההסעות ברשות המקומית ולא תהיה לו זיקה לנותני שירות ההסעות, אלא אם כן שירות ההסעות מבוצע ישירות על ידי הרשות המקומית.
(ב) הרשות המקומית או נותן שירות של הרשות המקומית לא יחליפו את המלווה במהלך כל שנת הלימודים, אלא אם כן ישנן נסיבות שאינן מאפשרות ליווי של אותו מלווה במהלך כל שנת הלימודים.
(ג) הרשות המקומית תוודא שהתקבל לגבי המלווה אישור משטרה כאמור בחוק למניעת העסקה של עברייני מין."
ראשית, "לא יועסק ישירות על-ידי נותני שירות ההסעות" זה מאוד ברור לי. "לא תהיה לו זיקה", אני לא כל כך מבינה איך אני מתרגמת את זה בפועל.
היו לנו פשוט מלוות שהבעל שלהן היה הנהג והן היו המלוות, הוא היה מוריד אותן לקניות בשוק, הוא היה מפזר את הילדים, ואוסף אותן בסוף היום.
ומצד שני, אני יכולה לספר לך על מקרים שבהם ההורה הזיז את המלווה והחליט לעלות בעצמו להיות המלווה לאורך כל השנה.
יש הרבה, אבל הייתי מבקשת לפחות לייצר הגדרה, זאת אומרת, אם אנחנו עושים התאמה או הגבלה בתקנות של הרווחה אז - - -
בתקנות של הפעוטות של מעונות יום שיקומיים העניין הזה נדון בהרחבה בוועדות, והייתה בעיה של ניגוד עניינים.
יש הרבה מאוד נסיבות. אלו לא נסיבות שאינן מאפשרות ליווי, כי זה מצב קיצוני. זו יכולה להיות חופשת לידה, זו יכולה להיות מחלה, זו יכולה להיות היעדרות ממושכת. זה המון נסיבות שמלוות אצלנו מצב כזה. זאת אומרת, צריך לתת ביטוי גם לסוגיית מילוי המקום הקבוע או הזמני.
יכולות להתעורר נסיבות, יש לך חופש פעולה. תקשיבי, אנחנו סומכים על הרשות המקומית שבאה בתום לב בנסיבות מסוימות כאלה ונעזרת או משתמשת. אי-אפשר להתמקד כרגע אילו נסיבות יכולות לצוץ, ואני חושב שככל שמפרטים לפעמים רק מצטמצמים.
זה הליווי על-ידי אותו מלווה, זה לא ליווי של אותו מלווה, אני חושבת, אני לא יודעת. ליוויי של אותו מלווה, אני לא בטוחה.
"כישורי המלווה ותפקידיו
6
לא יהיה אדם מלווה, אלא אם כן התקיימו בו כל אלה:
מלאו לו 18 שנים לפחות;
הוא בעל ידע בשפה העברית או הערבית לפי העניין, לרבות קרוא וכתוב;
אין לו מגבלה רפואית המונעת ממנו למלא את תפקידו;
יש ברשותו אישור שעבר בסמוך לפני כניסתו לתפקיד קורס עזרה ראשונה לרבות בנושא החייאת ילדים, שנערך על ידי הרשות המקומית או מי מטעמה לפי דרישות משרד הבריאות; במקרים חריגים רשאי הממונה, באישור מנהל מחלקת החינוך ברשות המקומית, לאפשר את תחילת עבודתו של מלווה, אף אם טרם עבר קורס החייאה, ובלבד שיסיים קורס כאמור בתוך 30 ימים מתחילת עבודתו. עלות קורס עזרה ראשונה לא תושת על המלווה."
יש לכם שיפוי, תסתדרו ביניכם, נועה. אמר שמעון אבני בזמנו, נכון, שמעון? בסוגיית ההדרכות, אני עדיין זוכר משהו, למרות שעבר הרבה זמן. הלאה, נמשיך.
זה צריך להיות (5), כי (6) נמחק, אז זה (5).
"
יש ברשותו אישור שעבר בסמוך לפני כניסתו לתפקיד השתלמות מקצועית בהתאם לדרישות משרד החינוך כולל ביחס להוראות הרלוונטיות של תקנות התעבורה;
כן.
"במקרים חריגים רשאי הממונה, לאפשר את תחילת עבודתו של מלווה, אף אם טרם עבר השתלמות כאמור, ובלבד שישלים דרישה זו בתוך 30 ימים מתחילת עבודתו."
אבל זה on going? אני יכולה לדעת שכשיש מלווה שנכנס לתפקיד באפריל, במאי הוא כבר אחרי - - - קורסים באותו זמן.
רגע, שמעון, פרקטיקה, יש לה עכשיו מלווה שאין לו את הקורס הזה שלו, מה היא עושה? היא פונה אליך והם מייצרים לו?
אני מחלק את זה לשניים. אחד, כל אותם מלווים שכבר מועסקים אחת לשנה בקיץ עושים ריענון, בסדר?
הגיע מלווה חדש, נכנס אחרי הריענון שבוצע, הוא אחרי הכשרה שבוצעה. הרשות המקומית עושה לו הדרכה ויום ספציפי על התפקידים שלו, בדיוק כמו שזה. אגב, זה נעשה היום. היום נכנס מלווה חדש, עולה לאוטו בלי לדעת - - -
רבותי, הכול טוב, בואו נקרא לילד בשמו, אני רוצה שהדברים האלה יהיו מספיק ברורים פה כדי שכשאני אבוא ללקוחות שלי, הרשויות המקומיות, הן ידעו מה הן עושות מחר בבוקר.
בפועל, בפועל, בפועל, זה קורה. מי שאחראי לגייס את המלווה הזה הוא ידע – אני מקווה שילמד את התקנות האלה – הוא פשוט ידריך את המלווה, שעה, שעתיים, יום, זו הרשות המקומית. אין קורס. אם ציפית לשמוע שיש איזה קורס מובנה של משרד החינוך, אין.
זאת אומרת, לעשות צ'ק ליסט, נכנס: יש לו אישור משטרה, הסברתי לו שעה מה התפקידים שמוטלים עליו - "וי", הוא הועסק על-ידי הרשות ולא על-ידי חברת ההסעות - "וי", וזהו, סגרנו.
חשבתי שזה עניין ניסוחי, אבל בעקבות ההערה של נועה אולי כדאי לחדד. בפסקה (6) כתוב: "יש ברשותו אישור שעבר בסמוך לפני כניסתו לתפקיד השתלמות מקצועית בהתאם לדרישות משרד החינוך". בדרך כלל אנחנו לא כותבים משרד החינוך – לא רציתי להיכנס לדברים האלה פה, אבל יכול להיות שכן צריך – מי במשרד החינוך הוא זה שקובע את הדרישות האלה?
- - מצפים שהרשות תעביר, אז צריך לדייק את הניסוח. כשקראתי את זה הבנתי שיש השתלמות, שיש יום-יומיים.
תראי, פעם בשנה אנחנו עושים השתלמות. זה נכון שאתם קוראים לזה ריענון, אבל זאת השתלמות, מביאים את כולם, מביאים אנשי מקצוע, מביאים אנשי - - -
לא, תיתן לי רגע. זו הבעיה העיקרית, שלא מבהירים, לא מדברים ברור. שאלתי קודם מי מבצע את הריענון. אמרת לי הרשות המקומית.
אני אומר שוב פעם, הרשות המקומית מבצעת את ההשתלמות על-פי תכנים שקבענו מה צריך, תכני חובה. יכולים להיות עוד 200 תכנים שהרשות מחליטה.
"
המלווה אחראי על שלומם ובטיחותם של הילדים עם המוגבלות בהסעה ואלה תפקידיו:
המלווה ידאג לשלומו ובטיחותו של ילד עם מוגבלות, יהיה קשוב לצרכיו וישמור על ציודו;
המלווה לא ישאיר ילד עם מוגבלות ברכב ההסעה ללא פיקוח והשגחה; לעניין זה, נוכחות נהג ההסעה ברכב לא תחשב פיקוח והשגחה, זולת במקרים חריגים ולזמן קצר בלבד, לרבות לצורך ליווי ילד אל תוך מוסד החינוך או ממנו;
המלווה יחזיק לפני תחילת ההסעה רשימה של כל הילדים עם מוגבלות הנכללים בהסעה, פרטי יצירת קשר עם האחראים על הילדים ואת תיאור מסלול הנסיעה;"
כאן הייתי מתאימה את זה לנוסח של תקנות הפעוטות, שזה הממונה מוסר לו את הרשימה, והוא אחראי שכולם ייאספו לפי הרשימה, יש שם עוד כמה דברים.
אני אגיד לכם איך זה בתקנות הפעוטות לגבי הרשימה – "המלווה יוודא לפני תחילת ההסעה, שיש בידיו רשימת הפעוטות המיועדים לנסוע באותה הסעה כאמור בתקנה" זה וזה, "שמסר לו הממונה; המלווה אחראי לכך שכל הפעוטות המיועדים לנסוע בהסעה ייאספו לפי הרשימה האמורה;" זה משהו שאין לנו כאן.
"
בעת קבלת ילד להסעה, יוודא המלווה כי נמצא עמו כל הציוד הרפואי הנחוץ לילד;
המלווה יוודא כי כל הילדים עם מוגבלות חגורים במהלך כל הנסיעה וכן יוודא כי כל הילדים עם מוגבלות שזקוקים לכך לצורך נסיעה ברכב, חגורים במושב בטיחות או במושב מגביה כהגדרתם בתקנות התעבורה;"
"המלווה יושיב כל פעוט במושב הבטיחות, יהדק את מושב הבטיחות למושב הרכב, יחגור כל פעוט", "וידאג כי הפעוטות ישבו בטוחים וחגורים במושבי הבטיחות במהלך ההסעה;" זה משהו שחסר פה.
"יוודא כי כל הילדים עם מוגבלות חגורים במהלך כל הנסיעה וכן יוודא כי כל הילדים עם מוגבלות שזקוקים לכך לצורך נסיעה ברכב, חגורים במושב בטיחות או במושב מגביהה כהגדרתם בתקנות התעבורה".
יש ילדים שלא יושבים על מושבים מגביהים, אלא נשארים בכיסא, ואת הכיסא רותמים לאוטו, ואז גם צריך רתימה חמישית של הילד אל הכיסא כדי לוודא.
זה נכון שיש שם את הנושא של הרתימה, אבל את האחריות של המלווה יש רק פה, ואז אנחנו שוב נמצאים במי אחראי לרתום את הכיסא ולוודא שהילד חגור.
אז אני רוצה לענות. העמדה שהציגו לנו כשהיינו בביקור במרכז ב"אלי"ן" הייתה שזה צריך להיות נהג ההסעה ולא המלווה.
רגע, סליחה. עברית פשוטה. כשדיברנו על לחגור ולרתום אמרנו נהג. היא שאלה מי מוודא, אמרנו שהמלווה מוודא. מה הבעיה? למה צריך ליצור בעיה שלא קיימת?
"המלווה יוודא כי כל הילדים עם מוגבלות חגורים במהלך כל הנסיעה וכן יוודא", גם אלה שיש להם צורך בכיסא כזה או אחר גם יוודא. אני לא מבין למה. חד-משמעית הנהג בתקנות התעבורה – תתקנו אותי אם לא – חלה חובה על הנהג.
לא רק זה, זה גם מאוד מקצועי לעגן ילד, זה לא כל אחד. ראיתי איך מעגנים ילד, אני אומר לך, זה רק נהג מקצועי יודע לעשות את זה.
"
המלווה יוודא כי אין ברכב כל חפץ שעלול לפגוע בילד עם מוגבלות הנוסע בו וידאג כי התיקים נמצאים במקום שאינו יוצר סיכון;
כל חפץ כבד ברכב ההסעה יהיה רתום למושב פנוי או למהדקים ברצפת הרכב;
המלווה יהיה נוכח במשך כל ההסעה וישב במקום שממנו ניתן לראות את כל הנוסעים;"
שאם נוצר מצב של קימה, הוא ידווח לנהג, יבקש לעצור, ויזעיק את שירותי ההצלה במקרה הצורך. זה בתקנות הפעוטות.
להוסיף את זה זאת לא בעיה. זו הגדרת התפקיד שלו, ודאי, למה יש מלווה? פה אין לי בעיה להוסיף.
רשום פה שהמלווה צריך לשבת במקום שממנו ניתן לראות את כל הנוסעים. סתם במקרה השבוע הודיעו לנו שהולכים לצרף עוד ילד להסעה והוא הולך לשבת במושב הקדמי.
השאלה שלי אם מלווה יושבת במונית קטנה, אני לא מדבר על טרנזיט, שני ילדים, אחד מכל צד שלה, והשלישי נמצא מקדימה, האם זה נחשב לקשר עין?
המלווה יוריד ילד עם מוגבלות מהסעה לבית ספר רק כאשר איש צוות של בית הספר נמצא במקום על מנת לקבל את הילד;
אם מוסד החינוך הוא גן ילדים, המלווה יביא את הילד עם המוגבלות עד תחילת יום הלימודים אל תוך כיתת גן הילדים. המלווה יוריד את הילד עם המוגבלות מהרכב ויעלה אותו לרכב מדלת שאינה פונה לכיוון הכביש למעט אם מיתקן להורדת כסאות גלגלים ממוקם בצדו האחורי של הרכב;
בהגעת ההסעה ליעדה לאחר הלימודים, ימסור המלווה לידי האחראי את הילד עם המוגבלות, או אדם אחר מטעמו שהאחראי אישר מראש; לא נמצא במקום האחראי או אדם אחר כאמור, לא יורד הילד עם המוגבלות מההסעה, והמלווה ייצור קשר עם האחראי ובהעדר קשר עם האחראי יפנה אל הממונה ברשות המקומית ויפעל לגבי הילד עם המוגבלות לפי הנחיותיו;
המלווה ידווח לממונה על כל אירוע חריג הקשור לשלומו של ילד עם מוגבלות שהתרחש בהסעה. המלווה והממונה ידווחו לאחראי על הילד על האירוע החריג;"
יש לי כמה הערות לגבי התאמה לתקנות. לא רציתי על כל דבר להגיד שאולי בישיבה שלנו כבר - - -
כי יש פה למשל גם בעניין הזה, אז לא אעיר על כל נקודה, אבל אולי בישיבה בינינו גם נבדוק מה אפשר להתאים, בסדר?
"
בסיומה של ההסעה, יבדוק המלווה את רכב ההסעה ויוודא שלא נותר בו ילד עם מוגבלות או ציוד של אחד הנוסעים."
אני יכולה להקריא את תקנות הפעוטות, שזו הייתה אחת ההערות שלי. הדיווח הוא "סמוך ככל האפשר להתרחשותו ולא יאוחר מ-24 שעות לאחר שאירע" – "יראו כאירוע חריג גם אי-מילוי אחת מהדרישות המפורטות בתקנות". זה מה שקיים בתקנות הפעוטות. אני חושבת שכדאי לאמץ את זה.
"כישורי נהג ההסעה ותפקידיו
7
לא יועסק אדם כנהג להסעת תלמיד עם מוגבלות אלא אם כן בידו רישיון נהיגה תקף לפי תקנה 183א, 184 או 185 לתקנות התעבורה ואם ניתן לו רישיון כאמור עד יום ח' בטבת התשנ"ו (31 בדצמבר 1995) – גם היתר להסעת קבוצת ילדים לפי תקנה 84(ה) לתקנות האמורות.
נהג רכב להסעת ילדים עם מוגבלות יבדוק את תקינות רכב ההסעה לפני כל נסיעה להסעת ילדים עם מוגבלות.
הנהג יחזיק לפני תחילת ההסעה רשימה של כל הילדים עם מוגבלות שאמורים לנסוע בה, פרטי יצירת קשר עם האחראי על הילדים עם מוגבלות בהסעה, ופרטי קשר עם מוסד החינוך של כל ילד ואת תיאור מסלול הנסיעה;
למלווה אין את פרטי הקשר של מוסד החינוך. אני לא יודעת למה יש פה הבדל בין שניהם. תסתכלו רגע אחורה בכל מה שקשור למלווה אין את - - -
"
אם יש מקום פנוי בהסעה, ניתן לשלב בה עובד של מוסד חינוך ובלבד שניתן לכך אישור מראש ובכתב מהממונה.
לא יעלה הנהג להסעה הכוללת ילדים עם מוגבלות אדם, זולת המלווה וילדים עם מוגבלות האמורים לנסוע בהסעה או עובד לפי תקנת משנה (ד), אלא באישור מראש של המנהל."
רציתי לשאול באופן כללי איך חילקתם את הסמכויות בין הממונה למנהל, כי אני משערת שפנייה למנהל היא יותר בלגן.
כן, כי אמרנו, עובד של מוסד חינוך זה גורם שגם יש לגביו את האישור לפי חוק למניעת העסקה של עברייני מין, זה גם חלק - - -
אני שואל אותך שאלה. יש מקום בהסעה, אילן, אני מנסה לחשוב ביחד – אם היא לא הייתה מעוררת את זה לא הייתי שם לב. לכאורה, יש מקום בהסעה, וזה שמצטרף מאשרים שזה עובד המוסד שהוא כפוף לכל האישורים והמגבלות שאנחנו משיתים על עובד מערכת החינוך, זה יכול רק להוסיף, זה יכול להתקבל בברכה שעובד כזה נמצא בהסעה, למה אני צריך אז להגיע למנהל?
באיזו אוכלוסייה מדובר שאנחנו יכולים לחשוב על אופציה שתעלה על ההסעה הזו, והיא לא נכללת בקטגוריה של האנשים שממילא הדינים לגבי הגבלת העסקה חלים עליהם? איזה אנשים יכולים להיות על ההסעה הזאת?
על הדרך. הנה, זה הנוסח. "לא יעלה הנהג להסעה הכוללת ילדים עם מוגבלות אדם, זולת המלווה וילדים".
אדם. זאת אומרת, מיהו אותו אדם אם הוא לא מלווה ואם הוא לא עובד המערכת או עובד המוסד ואם הוא לא עובד של מוסד ליד, שגם הוא עובד, אז איזה אנשים אנחנו יכולים להכניס תחת הקטגוריה הזאת של אדם?
נועה, דווקא בגלל השאלה, המגבלה הזו היא על הכול. הסעיף הזה בא לברכה, הוא לא בא להקל. הוא אומר שאין לו אישור להעלות אף אחד זולת הילדים האלה להסעה, אלא אם כן - -
יש לי תשובה. במקרה אני 18 שנה מלווה בהסעות בעיריית קריית-גת. אני עובדת עם ילדים היפראקטיביים, ובקשר של למי אי-אפשר – ילדים שאתם אני עובדת מבקשים כל הזמן חברים מאשדוד להביא אותם לקריית-גת. קודם כול, אני צריכה לקבל אישור ממנהלת בית-הספר, מהמנהלת שלי או שאני צריכה לקבל אישור מההורים מצד אחד, מההורים מהצד השני. אחרי שאני מקבלת את כל האישורים אני יכולה להביא את הילד.
את שומעת? מדי פעם הורים מאוד דורשים לנסוע עם הילדים לעשות סידורים שלהם בתוך עיר אחרת.
יופי. יצטרכו אישור כמובן. ויש עוד דבר אחד, מדי פעם נהגים אוספים את קרובי המשפחה כדי ליהנות אתם באיזשהו מקום.
ויש דבר כזה, שהנהגים שלנו מהמושבים, והם בדרך אוספים את האנשים שכאילו חברים. אני מבינה, רחמנות, אבל הילדים מתנהגים אחרת כי יש בן-אדם זר בתוך ההסעה.
מאחר שילדים בחינוך המיוחד לומדים פעמים רבות מחוץ לעיר, הם מנותקים מהקהילה ואין להם חברים, ולכן, החברים היחידים שלהם אלו ילדים בבית-הספר. כששעות הלימודים מאוחרות, אם הוא יגיע עד הבית ואז ההורים שלו יצטרכו להקפיץ אותו לחבר שלו, הוא לעולם לא ייפגש עם חברים.
בסדר, אבל השאלה איזה מנהל. כי אם נצטרך לקבל אישור ממנו התשובה תהיה לא, והילדים האלה יישארו - - -
קודם כול, יש באמת עשרות ילדים שנוסעים כל יום בהסעות האלה לחברים. לא נגביל ילדים שנוסעים, אנחנו נוציא את זה, אני אומר לך. אנחנו נגביל, אבל אם רוצה לעלות אימא של אחד הילדים, שזה קורה לי הרבה - -
"
הנהג יציית להוראות המלווה בכל הקשור לשלומם ובטיחותם של הילדים עם מוגבלות.
בסיומה של הנסיעה, יבדוק הנהג את רכב ההסעה ויוודא שלא נותר בו ילד עם מוגבלות."
- - שבסוף ההסעה הוא צריך. גם הסעה וגם נסיעה אולי. כי נסיעה יכול להיות שהוא יוריד את הילדים, ואז הוא ימשיך לנסוע והילד יהיה מאחורה. זה צריך להיות בסוף ההסעה.
"
הנהג יבטיח כי ילד עם מוגבלות בגיל 3 עד 8, וכן ילד עם מוגבלות שבשל צרכיו זקוק למושב בטיחות, ייסע בהסעה עם מושב בטיחות תקין או מושב מגביה תקין לפי תקנה 83א לתקנות התעבורה."
עד גיל שמונה זה בילדים עם התפתחות תקינה. הרבה פעמים הילדים האלה אלו לא ילדים עם התפתחות תקינה, ומבחינת משקל או מבחינת גודל הם לא עונים לקריטריונים, וחלקם - - -
"
אם נוסע בהסעה תלמיד הנזקק לציוד רפואי הנהג יוודא כי הציוד הרפואי יעוגן למרכב הרכב בדרך שתמנע את תזוזתו ברכב."
"
בהסעה שבה מוסעים ילדים עם מוגבלות המתניידים באמצעות כיסא גלגלים יעגן הנהג את הכיסא לרכב, לפי הוראות יצרן הרכב ויצרן כיסא הגלגלים, לפי האיור בתוספת הראשונה וכמפורט להלן:
הנהג יעגן את כיסא הגלגלים לרצפת הרכב באמצעות ארבע חגורות ריתום תקניות;
הנהג יחבר את רצועות הבטיחות למרכז שלדת כיסא הגלגלים במקום מולחם, במקביל לרצפה;
אם ישנו סימון על כיסא הגלגלים, יחבר הנהג את הרצועות לסימון זה ולא יחבר את הרצועות לכל חלק אחר של כיסא הגלגלים;
הנהג ירתום את רצועות הקשירה לפי הזוויות הבאות: קדמית - 40 עד 60 מעלות, אחוריות 30 עד 45 מעלות; אם מדובר בכיסא גלגלים או בטיולון עם מנגנון הטיה של המושב או הגב, ניתן להסיע בהטיה שלא תעלה על 30 מעלות;
הנהג יחגור את הילד בחגורת בטיחות באחד מהאופנים האלה:
(1) בחגורה המחוברת משני צדדיה לרצפה – על עצמות האגן ועל עצמות הכתפיים של הילד;
(2) בחגורה המחוברת מצד אחד לרצפה ומצד שני לדופן הרכב – על עצמות האגן ועל אחת הכתפיים.
(טז) בהסעה שבה אין מלווה, אחראי הנהג לביצוע התפקידים המנויים בתקנת משנה 6(ב)(3), 6(ב)(5) - 6(ב)(6), 6(ב)(10) - 6(ב)(12),בשינויים המתאימים. ביחס לאמור בתקנה 6(ב)(11), ניתן לעדכן את הנהג כי אין צורך בליווי של ילד מנקודת ההורדה אל ביתו או אל מוסד החינוך."
אני חושב שצריך להכניס את זה גם לגבי המלווה.
זה לא היה לגבי המלווה. אני חושב שיכול להיות מצב שבו הורים יגידו ביחס לתלמיד שאפשר להוריד אותו ליד הבית בלי שיצטרכו לחכות לו. נראה לי שבניגוד להסעות של הפעוטות יכול להיות מצב שבו ילד, נער, בגיל מבוגר לא יצטרך ליווי אל ביתו.
אנחנו עכשיו בטז. ומה שאילן אמר זה שהסוף פה, שבמסירת הילד בסוף היום צריך מישהו לחכות לו, פה אפשר לעדכן את הנהג, כי אין צורך בליווי של הילד. זה יכול להיות נכון גם לגבי המלווה במקרה שמדובר בנער יחסית מבוגר ועצמאי, ויש הסכמת הורים. אז צריך לחשוב איך לנסח את זה.
מי כמוני חושבת שההורים פה הם הגורם המכריע ומכירים הכי טוב את הילד שלהם. עם זאת, אני מודה, נתקלתי במקרים שבהם בגלל אילוצים של ההורים, של עבודה וכל מיני, לא הייתה להם ברירה, אמרו: טוב, תורידו את הילד, הוא יגיע לבד הביתה. חייבים שיהיה פה איזשהו גורם מאזן.
אני לא יודעת אפילו. אתם יודעים מה? תעזבו. הצהרת הורים, בקשת הורים, אתה צודק, אם יש הורים מזניחים, נטפל בהם.
עכשיו אני רק רוצה להגיד במה מדובר, ומה לא חל בין המלווה לנהג, שנראה מה זה. 6(ב)(3) זה החזקת רשימה ומסלול; 6(ב)(5) זה לוודא שהם חגורים; 6(ב)(6) זה חפצים ותיקים שיהיו; 6(ב)(10) זה הורדה בטוחה; 6(ב)(12) זה דיווח על אירוע חריג. לגבי 6(ב)(11) צריך קודם להגיד שזה חל, ואז להגיד להגיד – אז צריך פשוט לנסח את זה.
שמירה על שלום ובטיחות של הילדים; ליווי צמוד שכמובן הוא לא יכול לעשות; וידוא ציוד רפואי ורתימת הציוד; והורדה במוסד החינוך. אז צריך לראות שהדברים האלה, אם כן אפשר או אי-אפשר להטיל אותם על הנהג. אולי בינינו נעשה גם בדיקה נוספת, בסדר?
רק שאלה פרקטית. אם אנחנו לוקחים בחשבון את הנושא של הורדה בטוחה, שזה 6(ב)(10), האם כשזה במהלך הסעה, במהלך מסלול, והוא נאלץ להוריד את הילד כי אין ליווי, נאלץ להוריד את הילד מההסעה לוודא הגעה בטוחה, כלומר מאחור נותרים ילדים לא מושגחים.
העברתי אותו מכיסא הגלגלים לכיסא, אני משחררת את כיסא הגלגלים מהחלק האחורי של הרכב, את הילד אני מעבירה לכיסא, תהליך ההורדה צפוי לקחת כמה דקות.
כלומר, אנחנו מדברים רק על הסעות שבהם הילדים פיזית הם תמיד ילדים שמסוגלים גם להליכה עצמאית - -
רגע, בואו נראה את 6(ב)(10) מה הוא אומר, אולי הוא מיותר, אני לא יודעת. "המלווה יוריד את הילד עם המוגבלות מהרכב ויעלה אותו לרכב מדלת שאינה פונה לכיוון הכביש למעט אם מיתקן להורדת כסאות גלגלים ממוקם בצדו האחורי של הרכב;".
לא, כי זו גם הורדה לא בכיסא גלגלים, זו הורדה בטוחה, זו פשוט הורדה לא מדלת שהיא בצד הכביש.
רק שבתקנות הפעוטות יש פה גם שאין "לגרוע מהוראות תקנות התעבורה ומהוראות כל דין" ולגבי הנהג, אז אולי אפשר להוסיף את זה גם.
רבותי, אני מזכיר לכם, אילן, שמעון, היועצת המשפטית של הוועדה, וכן משרד המשפטים, כל מה שהיה פתוח, לשבוע הבא, כולל ניסוחים, עזבו ניסוחים אחרונים.
מה שהיה צריך לקבל החלטות להכניס, אנחנו לא חוזרים על זה. אנחנו חוזרים רק כדי לוודא שאכן זה הוכנס, לא פותחים דיונים, לא כלום, וממשיכים הקראה מעמ' 13.
רגע, רק בקשה. ובכל זאת בקשה, בבקשה, השלטון המקומי כולו ב-4 ביולי מכונס ליום עיון בנושא של החינוך.
אנחנו נתאם. רגע, יהודית. גברתי, אני לא עושה את הפרוצדורות פה. נא, צוות הוועדה יתאם אתכם מועדים מוסכמים.