הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 423

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, כ"ו בסיון התשע"ז (20 ביוני 2017), שעה 11:05

שילוב פרשת ילדי תימן הנעדרים בתוכנית הלימודים - יום לציון פרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן

חברי הוועדה: נורית קורן – מ"מ היו"ר

עודד פורר

דב חנין

מיכאל מלכיאלי

מיכל רוזין

סימה גוטמן - סגנית מנהלת מרכז הדרכה ארצי, משרד החינוך

שרי פייר - מנהלת תחום לחינוך, משרה העלייה והקליטה

ראובן שגב - בית התפוצות

ערן סולמי - עורך דין, אוניברסיטת תל אביב

אליהו רדיע - ראש מועצת גדרה לשעבר, אח

ד"ר רפי שובלי - חוקר הפרשה וחבר "אחים וקיימים"

ד"ר שושי זייד - חוקרת הפרשה וחברה "אחים וקיימים"

ד"ר שמריהו הלל - חבר "אחים וקיימים"

רות כוכבי - חברה "אחים וקיימים"

יוסי גמליאל - עורך דין, חבר "אחים וקיימים"

מוטי מגער - איש ציבור, אח של חטוף

ממד זהואל - סופר סת"ם, אח לשני אחים חטופים

יעל רדיע - אשת חינוך

יצחק אליהו - פעיל חברתי

ארם יזדי - פעיל פוליטי

שי חלה - עורך דין

אלי קורן - מבקר

אבשלום זלינגר - מוזמן/ת

אברהם יוסף סלומה - מוזמן/ת

עדני רוט - מוזמן/ת

יצחק שמואלי - מוזמן/ת

מזל הדסה שרעבי - מוזמן/ת

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר תרגומים

שילוב פרשת ילדי תימן הנעדרים בתוכנית הלימודים - יום לציון פרשת היעלמותם של ילדי תימן, המזרח והבלקן

היום 20 ביוני 2017, כ"ו בסיוון התשע"ז. השעה 11:05. אני פותחת את הדיון בנושא פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן, ורצוני שהיא תיכנס למערכת החינוך ושהיא תילמד בבתי הספר. וכשאני אומר בתי הספר, אני מדברת על חטיבות ביניים, תיכון וגם מכללות, אוניברסיטאות וגם שזה יהיה במסגרת ציון יום לפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח ובלקן.

זו בעצם הכותרת שלי של הדיון, במסגרת היום המיוחד שאנחנו מציינים פנה בכנסת והיום הזה נבחר בדיוק ביום פטירתו של הרב עוזי משולם. זה יום מאד מאד חשוב ומאד משמעותי בשבילי, במאבק של ילדי תימן, מזרח ובלקן.

אנחנו נפתח את הדיון. חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

כן, תודה לך גברתי יושבת ראש הוועדה. אני רוצה קודם כל לפתוח בהערכה לך, על העבודה והפעילות שלך בנושא הזה, לא רק בניהול הדיון הזה שלנו כאן, אלא לאורך כל הימים. למעשה מהרגע שנבחרת לכנסת לקחת את הסוגיה הכואבת והקשה הזו, שנמצאת בחברה שלנו לאורך הרבה מאד שנים ובצורה מאד מאד נחושה את מנהלת דיונים ועוסקת בשאלות הקשות האלה.

אנחנו, גברתי יושבת הראש, עוסקים באחד הפצעים הקשים שמלווים אותנו כחברה, בעצם מאז הקמת המדינה והדיון שאנחנו עושים אותו היום, עוסק בשאלת יחסה של מערכת החינוך לסוגיה הזאת. ואני רוצה לשים על השולחן את הגישה שאיתה אנחנו צריכים להתמודד. ישנה הגישה שאומרת שכשהמדינה הוקמה, את יודעת, היו חבלי לידה והיו כל מיני דברים רעים ולא טובים, שקרו אצלנו בארץ – 1948, 1949 – כל הפצעים האלה, יש כאלה שאומרים הם מאחורינו. ולכן אומרים לנו אל תחטטו בפצעים ואל תפתחו, כי מה שהיה – היה ונגמר ונסגר.

יש גם כאלה שאומרים שזה לא היה בכלל.

אני לאלה כרגע לא רוצה להתייחס, מכיוון שאני חושב שכבר קצת התקדמנו. אני רוצה להתווכח עם הגישה הזו בשני מישורים. קודם כל, אני חושב שהדרך היחידה להתמודד עם פצע היא לא לטייח אותו מלמעלה באיזה שהוא פלסטר ולהשאיר את הפצע למטה חי ופעיל.

הדרך היחידה להתמודד עם פצע היא לתת לו טיפול לעומק. וכשאנחנו מדברים על פצע חברתי, שגם מעורר שאלות מאד מאד קשות, נכונה גם למקרה הזה הקביעה של השופט האמריקאי ברנדס, שאמר שאור השמש הוא המחטא – הוא אמר הטוב ביותר – אבל הוא המחטא היחיד. רק אם אנחנו נפתח את העניין הזה אנחנו נוכל להתמודד. זה מישור אחד של תשובה לטענה הזו.

מישור שני של תשובה לטענה הזאת הוא, שכשאנחנו מדברים על הפרשה הזו של ילדי תימן, מזרח והבלקן, גברתי יושבת הראש, אנחנו לא מדברים רק על משהו שקרה בעבר, על פצע ועוול שקרה בעבר. אנחנו מדברים על משהו שקורה בהווה. אנחנו מדברים על אנשים שחיים איתנו ושאני אצלך בוועדה, גברתי יושבת הראש, שמעתי אותם וכל פעם מחדש אני נדהם מהעדויות האלה. באמת נדהם מהעדויות האלה ונדהם לא רק מהסיפורים הקשים שאנשים מספרים על מה שהיה לפני הרבה שנים, אלא גם מהחוויה הקשה של האנשים לאורך השנים אחרי זה. הרי אנשים הסתובבו עם טענות מאד מאד קשות, וכשהם רצו להגיד את זה למישהו לא האמינו להם או התייחסו אליהם כאל משוגעים או כפרובוקאטורים, או כאנשים שעושים צרות.

או שמאיימים עליהם בכל מיני טלפונים של השב"כ.

או שלפעמים היו חשופים לאיומים. אנחנו צריכים להבין, אנחנו לא מדברים רק על הפצעים של העבר. אנחנו מדברים פה גם על פצעים של אנשים שנמצאים איתנו היום.

ולכן השאלה שלנו כחברה היא שאלה הרבה הרבה יותר רחבה מאשר השאלה המאד חשובה של בדיקת כל אחד ואחד מהמקרים, שצריך לבדוק כל אחד ואחד מהמקרים, אני לגמרי בעד זה. לבדוק כל אחד ואחד מהמקרים עד הסוף. יש כאן גם שאלה רוחבית של מה אנחנו כחברה, מה לנו כחברה יש להגיד לגבי מה שהיה ולגבי מה שקורה היום ולגבי אנשים שחיים איתנו היום ומה היחס שהחברה צריכה לתת להם.

פה אני חושב שמאד מאד חשוב שהמסר הזה יעבור גם במערכת החינוך, ובמערכת החינוך יעבור המסר שאומר כן, כאשר מדינת ישראל הוקמה בשנת 1948 ובעקבות זה נעשו כל מיני דברים רעים שאנחנו לא משלימים איתם. והכוח שלנו כחברה זה הכוח שלנו לבוא להסתכל אחורה ולפתוח את הדברים וגם להגיד בצורה ברורה שמה שהיה לא בסדר אנחנו מתייחסים אליו כלא בסדר; ואנחנו ניקח על עצמו כחברה את כל המאמץ הדרוש כדי לנסות ולתקן, לנסות ולרפא את מה שניתן לרפא, אבל קודם כל להכיר. להכיר ולא להכחיש.

תודה רבה.

תודה רבה לך על הדברים החמים ואתה צודק. אנחנו צריכים להתמודד פה. זה היה בעבר, נכון שזה היה ואני רוצה שזה ייכנס למערכת החינוך, כי אסור שנשכח את זה ואסור שזה יקרה שוב. כי אם אנחנו נטאטא את זה עכשיו מתחת לשטיח ונסגור את העיניים ונגיד לא היה, לא נברא, צריך לסגור את זה וזהו, לא להתייחס לזה. לא. כי זה יכול להיות עוד פעם. כי זה קל מאד. זה קל מאד לבוא ולהגיד לנשים שילדו – הילד שלך מת ולגלגל אותה החוצה. אתה יודע, זה קל מאד, זו לא בעיה.

ולכן אני חושבת שזה חשוב מאד וזה חשוב על מנת שאנחנו נתקן את החברה וכמו שאמרת, אור השמש פה לא מספיק. החשיפה של הפרשה צריכה להילמד גם בבתי הספר על מנת שאנחנו נבריא את כל החברה. ולכן זה מאד חשוב בעיני.

כן, ד"ר שושי זייד, בבקשה. רק תציגי את עצמך לפרוטוקול.

שושי זייד, אני חוקרת את הפרשה וכתבתי עליה ספר ואני רוצה להוסיף לדברים שלך. זה לא רק מה שהיה והווה הכאב של המשפחות עד היום, זו בעיה שלנו מבחינה דמוקרטית. איך מדינת ישראל הצליחה להשתיק כזאת פרשה כל השנים וזה שותפות לאורך כל הדורות. כל הממשלות אחראיות לזה. זה עלה לפעמים בקול רם, לפעמים בשקט. כולם עזרו לזה שהנושא לא יתפרסם וגם את זה צריך ללמוד, איך לא לתת לכוח להחביא דברים.

כן. יש לך הצעה קונקרטית? אני דיברתי קודם, לא כולם היו פה, שאני אגיש הצעת חוק בימים הקרובים, היא כבר מוכנה, אני רק רוצה עוד ללטש אותה, שהפרשה תילמד בחטיבות ביניים ותיכון ואחר כך גם במכללות במסגרת של ציון יום, בעניין של אזרחות והיסטוריה. אם אתם חושבים איך זה צריך כן להיכנס לספרי ההיסטוריה, כי זאת האמירה שלי. בפרק שאנחנו נכתוב אותו ונכין אותו ואז יטמיעו אותו לתוך ספרי האזרחות וההיסטוריה.

שאף אחד לא מחוסן מפני הרוע. גם אנחנו צריכים לבדוק את עצמנו כל הזמן והרעיון של תשובה הוא רעיון גדול מאד ביהדות. אם נתקן ונודה ונודה גם בהשתקה, אנחנו נבנה חברה יותר טובה.

בטוח. אני שאלתי שאלה אופרטיבית. איך את רואה כחוקרת, איך להכניס אותה, איך ללמד אותה.

ללמד את ההיסטוריה של ההשתקה – איך מדינת ישראל עשתה את זה.

בסדר.

אחרי שהכירו שהיא נעשתה, איך קרה ש-60 שנה, 70 שנה לא יודעים על זה. אז ללמוד את זה.

בסדר. ד"ר שובלי, בבקשה.

ד"ר רפי שובלי מהאחים וקיימים. קודם כל אני חושב שלהכניס את הפרשה למערכת החינוך, זה כרוך בשאלת ההכרה המסודרת הממלכתית - - -

רגע, הכרה כבר יש לנו. בואו נשים על השולחן. עצם העובדה שראש הממשלה לקח את היוזמה שלי ורץ איתה, פתחנו את הפרוטוקולים, הוקמה ועדה, אנחנו מכירים שפרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן אירעה. היא אירעה. עכשיו ההכרה, ברור שיהיה גם משהו שהממשלה תצטרך לכתוב פה, אבל בעצם יש פה הכרה. אנחנו עכשיו צריכים לראות איך אנחנו מספרים את הכל. בבקשה.

אז קודם כל אני חושב שסוגית ההכרה היא סוגיה שראויה בפני דיון, אם היא מסודרת או לא מסודרת. יכול להיות שהמצב של היום יש מי שיקרא לו הכרה, יכול להיות שלא. אני חושב שזה קשור למה שקורה במערכת החינוך.

הדבר השני, אני חושב שהגישה להכניס את הפרשה במערכת החינוך צריכה להיות גישה שהיום נהוג לכנות אותה היסטוריה מלמטה ולא היסטוריונים מטעם שיכתבו מעל הראש שלנו ניסוחים מעורפלים, שלא יהיו מקובלים עלינו. זה דבר אחד.

נכון.

הדבר השני, אני רוצה להגיד שהפרשה כבר קיימת במערכת החינוך בתחום אחד - היא קיימת כבר הרבה שנים - שהוא נקרא עבודות שורשים. בעבודות שורשים הפרשה הזו בהחלט קיימת ואני אומר את זה מידע אישי. כמובן שהפרשה הזו צריכה להיות חלק מרביזיה בהיסטוריה של יהדות המזרח בכלל, מכיוון שיש לנו בעיה לא רק עם פרשת ילדי תימן, אלא עם סוגיות שקשורות להיסטוריה של יהדות המזרח, ואני מדבר מסוף המאה ה-19. זה אפילו לא מהיום.

לתימנים היו מספר ויכוחים היסטוריים עם התנועה הציונית שלא יושבו, כמו מי בא קודם, התימנים או הביל"ויים או כמו גירוש תימני כינרת או כמו גירוש תוחלת, או כמו עוד דברים מהסוג הזה.

בכלל, אני רוצה לציין פה תופעה מעניינת, שהמאבק התימני הוא בדרך כלל היה מאבק ששם את הצדק ההכרתי בפרונט שלו, בעוד שהמאבק המזרחי דיבר יותר על סוגיות של צדק חלוקתי.

נכון.

ולכן לנו כתימנים, חשובה ההיסטוריה אולי, לפחות כך זה היה מוצהר אצלנו, קצת יותר אולי בפרונט מאשר מאבקים חברתיים אחרים. וזה לא מקרה שדווקא אנחנו באים דרך הפריזמה הזאת ודנים על מערכת החינוך.

לסיכום אני רוצה להעיר איזו שהיא הערה כללית שמתכתבת עם דברים שנאמרו לפני. היסטוריה זה גם במובן פוליטיקה וזה משפיע על המשא ומתן שלנו עם הממלכה, גם בהיבטים הכלכליים, ההיסטוריים, כל מה שלא תרצו. ואמר מי שאמר, בן אדם שאני חושב שהוא יותר חכם ממני, מי ששולט על ההווה שולט על העבר ומי ששולט על העבר שולט על העתיד. ולכן זה חשוב.

משהו יפה. תודה על הדברים.

זו הזדמנות אדוני לומר לך ולגוף שאתה מייצג וגם כמובן לארגון עמרם, באמת הערכה גדולה לפעילות שלכם לאורך השנים. אני חושב שאתם באמת דוגמא, מעבר לסוגיה הזו של קבוצה לא גדולה של אנשים, שמתגייסת לעניין צודק ומרימה קול, למרות שאף אחד בהתחלה לא רוצה לשמוע ובסוף הקירות נשברים. כל הכבוד לכם.

כן. חבר הכנסת עודד פורר.

בקצרה, אל תדאגי, אני לא אגזול זמן רב. ראשית תודה על הדיון הזה, חברת הכנסת קורן. אני חושב שיש פה חשיבות עצומה ותוך כדי הדיבורים גם דיברתי עם חברי פה שזה לא נתפס, כל הפרשה הזו, קשה לתפוס אותה. אני כן יכול לברך את מי שלקח חלק לאורך כל הדורות ברצון גם לחשוף את האמת וגם במלחמה שאת מנהלת. ככה קפץ לי ציטוט של מנחם בגין בפקודת יום שהוא כתב לחיילי האצ"ל בשנת 1947.

אז הוא כותב להם – ואני לא אתן את הציטוט המדויק – אבל הוא כותב קודם כל תשאלו את עצמכם אם הרעיון שאתם נלחמים עליו הוא צודק או לא. אם הוא לא צודק, אל תתחילו, אבל אם הוא צודק – צאו לדרך, תמשיכו, תלחמו עליו. אלה שזורקים עליכם אבנים בסוף ימחאו לכם כפיים ואלה שמקללים אתכם בסוף ישבחו אתכם; ואני חושב שזה איזה שהוא תהליך שיש פה אנשים שנושאים את הנטל הזה שנים ארוכות.

עכשיו אם אני כן אתייחס לנושא שאת מדברת עליו, החינוך והלימוד, אני חושב שעוד לא יודעים מספיק ולכן העבודה של הוועדה שלך היא חשובה כדי שאפשר יהיה באמת ללמד. זאת אומרת צריך לחשוף. עוד לא חשוף בפנינו ועוד לא פרושה בפנינו כל התמונה ולכן צריך להיזהר גם ממלמד חצאי אמיתות.

לא, לא, אז אני אומר - - -

צריך לראות את כל התמונה.

כן, אני הקדמתי ואמרתי שהדיון הזה זה דיון כדי לגבש עמדה - - -

כן, כן, כן.

וגם כדי לחשוף את כל העניין הזה גם בפני משרד החינוך, שמכין תכניות לימודים, שיוכל להתייחס, שאנחנו רוצים להכניס את הסוגיה הזאת.

אני כן חושב ויצא לנו גם להחליף על זה איזו מילה. אני מכיר את זה מקרוב. הוקם ברחובות מוזיאון למורשת יהדות תימן.

נכון.

אני חושב שצריך לפנות לשרת התרבות במובן הזה. יש מקום גם לתקצב אותו וזה יכול בהחלט, העניין הזה, להיכנס כחלק - - -

כשאתה אומר הוקם, על ידי מי?

הוא הוקם על ידי העירייה, הרשות המקומית.

על ידי הרשות המקומית. יש מבנה באמת מכובד ומכבד.

מכובד מאד.

וצריך לצקת לתוכו את התכנים. אני בהחלט חושב שזה יכול גם להיות, זה לא צריך להיות כל העניין שם, אבל בהחלט זה צריך להיות פרק בתוך הנושא הזה.

בסדר. תודה רבה. חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל אני רוצה להודות לך. לקחת את הנושא הזה בצורה מאד רצינית והעילית, וכמו שחברי אמר מקודם, כשאף אחד לא האמין שנגיע לאן שנגיע, שהממלכה מכירה בדבר הזה.

אני זוכר את עצמי כילד, כנער, אז היה הסיפור של עוזי משולם וראינו את הניירות שלהם, את הפשקווילים, את הדברים שהם הפיצו. הייתי באוהלים, הסתובבתי, קצת דיברתי עם האנשים. זה היה נראה פשוט סיפור הזוי, כאילו אנשים מדמיינים, חולמים. כשאנחנו באים לדבר עכשיו על להכניס את זה לתכנים של הלימודים, זה נשמע שפשוט לא יאמינו לנו.

לנו מאד קשה כחברה, להגיד שמי שהקים את המדינה, שחלקם הגדול אנחנו מאד אוהבים ומעריכים, היו אנשים – לא נעים לומר – אבל שעשו פשעים. דברים שהתגלו אצלך בוועדה לא ניתנים יותר מאשר להסביר במילה פשעים. ואני חושב עכשיו דווקא מתוך מקום דתי, יש שאלה מאד גדולה ואת בטוח תתחברי לזה. באגדה של פסח אנחנו מתחילים – ארמי אובד אבי. אבא שלנו היה ארמי, תרח. כולם שואלים – פסח, כולם מגיעים הביתה, בואו נדבר על אברהם אבינו, על יצחק, מי אבא שלנו, היה ארמי?

רבותי, זו התשובה. אסור לנו לפחד מהעבר והמושג תשובה הוא גם שהמעשים שלנו היו רעים וחטאים, אנחנו באים לפני בורא עולם ואומרים חטאתי, עוויתי פשעתי. ואני חושב שאין ספק שהתשובה היחידה לפשע הנוראי הזה של המדינה – עזבו את עוזי משולם, שאני חושב שהמדינה צריכה לקרוא כיכרות על שמו ורחובות על שמו - - -

קודם כל צריך להיות איזה שהוא ניקוי של האורווה, קודם כל.

בוודאי, ולבקש ממנו סליחה בפומבי, כי זה פשע שלא יתואר, אבל לבוא ולהכניס לנוער ולדור הבא שלנו – תראו איך אנשים בלי מוסר, לאיזה דברים נוראים יכולים להגיע.

אני רוצה להוסיף עוד משפט על מה שאמר חברי, אני חושב שהוא ממשרד החינוך - - -

לא, הוא לא ממשרד החינוך. ד"ר שובלי הוא מעמותת אחים וקיימים.

שצריכים לזכור דבר מאד משמעותי. לילדי תימן עשו פשע, אבל לכל העולים הספרדים ממרוקו, מעיראק, מפרס, מאפגניסטן, זרקו אותם באוהלים, התייחסו אליהם – אמר פה מי שאמר – אשפת אדם - - -

אז אני רוצה לתקן אותך.

רגע רגע, ועולים אחרים ממקומות אחרים לא?

רגע, אני רוצה לתקן אותך.

נאמר בפרוטוקולים – אבק אדם.

אבק אדם.

סליחה, רק רגע, אני רוצה לתקן. אנחנו מדברים על פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן. נכנסים פה מכל העדות. הרוב היו ילדי תימן. הרוב, אבל יש מכל העדות.

נכון. אני אומר, כשמדברים על הנושא של מערכת החינוך, צריך להסביר – המדינה והשלטון שהקים את המדינה התייחס בעיקר ליהודים הספרדים. אמרת אשפת אדם. זה דבר שראוי שייכנס למערכת החינוך, כי הדור הבא צריך לדעת שהאנשים שהיו כאן, מקימי המדינה, היו גזעניים, היו אנשים שהתייחסו לאנשים מסוימים כסוג ב'.

סליחה, אבל - - -

האמת קשה, אבל זו האמת.

רגע, רגע, גברתי מנהלת הוועדה, בואו רגע, סליחה. בואי, אל תתקוממי.

גם אני הייתי עולה חדשה.

רגע, רגע, בואי נשים דברים כהווייתם.

לא קיבלתי שום יחס אחר.

בואי נשים דברים כהווייתם. אנחנו כרגע מדברים על הפרשה ועל ההתייחסות לכל העולים שהגיעו באותה תקופה. הם דיברו עליהם כאילו שהם בורים, במיוחד לאלה שבאו ממדינות המזרח כמו תימן, איראן, כל המקומות האלה ומאפריקה. זה נכון, הייתה גם את הגישה הזאת שהתייחסו לאלה שניצלו מהשואה, שהם שיתפו פעולה והם עשו כל מיני דברים, שגם זה לא ייעשה. גם זה לא ייעשה. אבל צריך להדגיש פה שכל הפרשה שקרתה פה קרתה גם מהראייה ההגמונית. ולהגיד שהאנשים האלה הם אנשים דביליים - - -

סוג ב'.

אפשר לקחת לאימהות את הילדים כי הן דביליות, להגיד שהם חיות אדם, הם נוהמים כמו חיות. הם לא דוברים את השפה וזה הדברים שאנחנו נחשפים מתוך הפרוטוקולים, גברתי מנהלת הוועדה. אני מתנצלת, לך אין זמן ל - - -

אנחנו נכדים לדור הזה.

אבל זה בדיוק העניין. זה בדיוק העניין. תסיים את דבריך.

אני אומר, אנחנו נכדים לדור הזה שחוו את הצלקות הנוראיות האלה, שהמדינה נתנה להם בקום המדינה. התייחסו אליהם כמו בורים, כמו שאמרת, ממש כמו בורים. ואני ח ושב שהדיון שלך מאד חשוב, שבמוסדות החינוך יכניסו את זה. שיידעו איך המדינה ולאן אנחנו שואפים להגיע. כשיש היום גזענות לילדי אתיופיה ואנחנו מתקוממים נגד זה וזה חמור מאד, צריך לזכור שככה המדינה קמה. בדיוק ככה לילדים הספרדים. והדבר הזה, אם לא יושרש ממערכת החינוך, אנחנו נגדל עוד דור עם גזענות שכזאת.

תודה רבה.

אנחנו נעשה הכל שזה לא יקרה. תודה רבה.

ד"ר הלל שמריהו, בבקשה

שמי שמריהו הלל מאחים וקיימים. אני מצטרף למה שאמר בתחילת דבריו ד"ר רפי שובלי. מדינת ישראל, בניגוד למה שחושבים היום, היא לא מכירה ולא הכריזה כבעלת הבית של המחדל. אי אפשר לשים קרונות כאשר אין קטר. אני עוסק במערכת החינוכית כבר 60 שנה. אבל לא בן 90, אבל אני עוסק כמעט 60 שנה.

אין מצב שייכנסו סיפורי הופמן של זכריה אבו סעידה באיזה ספר ובזה זה נגמר. המדינה חייבת להכיר במחדל, משם מסתעפים אליה שאר הדברים. זה שראש הממשלה ייצר ועדה וחברת הכנסת נורית קורן שעובדת יום ולילה ועושה מלאכת השם כמו שצריך, זה לא קשור בהכרת העניין למחדל.

וינסו בדרך גם לא להכניס אותנו בוועדת ביטון. בוועדת ביטון לומדים על פרקים בתולדות ההיסטוריה הספרדית. אנחנו חלק מהם, זה בסדר. המחדל הזה זה שואה בעברית אחרת.

זו שואה שלנו. בדיוק.

אני מבקש לא לעזור לי, יש לי ניסוח ומילים די רבות בעניין. לומר את הדברים ב-ה' הידיעה. כל זמן שהמדינה לא תיקח אחריות ותאמר זה נושא כאוב, אנחנו מכירים, אחר כך הסיפורים יגיעו. המדינה תביא - - -, מעברות, גשם, פחונים. אני מסכים, כי זה היה ואני חלק ממנה.

אספר בקצרה את הסיפור שלי. אני ילד בן 6 ממעברת זרנוגה, לקחו אולי לקיבוץ שפיים. איך? חילקו אותנו עיזים 200 ותיישים למפא"י ועיזים למפד"ל ואני נפל בחלקי עם 20 ילדים הגענו לשם. אחרי יומיים ילדים יצאו בלי פאות וברחנו משם. כלומר יש פה עניין של שואה ובפרט של ילדים נעדרים מתים שאין.

ד"ר הלל, בוא - - -

שנייה, אני אסיים.

אנחנו לא רוצים להגיד את המילה שואה, כי אחר כך כועסים שאנחנו משווים.

אוקיי, אני חוזר בי מהשואה. אני קורא לזה מחדל. קראתי לזה מחדל, אוקיי.

אתה תדבר על מחדל, על דבר - - -

אני מקבל את התיקון, אבל לא את המהות. אם המדינה לא תכיר במחדל הנוראי, בתמונות שהיו בשבוע שעבר, שחשפת אותן בוועדה – אני ישבתי שם והזלתי דמעה, כי לא ידעתי את זה. לכן בואו לא נתרום קרונות ולא נתפתל בשום דרך עקיפה כזו או אחרת. חייבת המדינה להכיר. ברגע שהיא תכיר, הדלתות תפתחנה ואנחנו ניכנס לסוגיה הזו בצורה אחרת.

רבותי, חושש אני שאנחנו נתפתה וימרחו עוד מריחה ואם עורך הדין רפי צוברי נמצא כאן או לא, אני כמנכ"ל אולפנת צפירה, נתתי איזה ערב על צילה לוין ובאתי את גברת עדינה שוקר, ילדה שאומצה על ידי המדינה כחוק והם חטפו אותה ואבא שלה חיפש אותה 30 שנה.

כן, הוא לא נתן אישור והיא אומצה.

והיא אומצה וזה מופיע בדו"ח מינקובסקי את מהלול, אומצה כחוק. הלא זה פשע. וגונב איש ומכרו, מספיק אחד. לכן חייבת המדינה קודם כל – ואני מבקש מחברי ומכל מי שמזדהה איתי להכיר בזה – אין דרך אחרת. אם המדינה, הממשלה תכיר במחדל ותאמר היה אז בואו נטפל בו, הכל יבוא ויסתעף מזה.

ד"ר שמריהו, אנחנו - - -

אני בזה סיימתי.

אלפי ילדים זה לא מחדל, זה פשע נגע עם. שואה בסדר, קיבלתי, זה לא שואה, אבל - - -

סליחה, אני אתן לך לדבר.

זה פשע נגד עם.

בוא תבקש רשות דיבור ואני אתן לך לדבר. ראובן שגב, בבקשה.

קודם כל תודה על האפשרות להיות כאן ולהשתתף בדיון כל כך חשוב ומשמעותי. רציתי לומר - - -

ראובן, תציג את עצמך לפרוטוקול ותדבר למיקרופון, כי לא שומעים אותך.

שמי שגב ראובן ואני שמח להיות נוכח ולהשתתף בוועדה הזו, שמעלה נושא מאד מאד חשוב ומשמעותי. אני יליד שנת 1950 וגדלתי על הסיפור של אימי, שהייתי בידיו של מי שחטף אותי, התכוון ולשמחתי אימי הצליחה להוריד אותי מידיו בעזרת אנשים שרצו ופשוט עצרו את האדם והורידו אותי מידיו והחזירו אותי לאימי, אבל זה סיפור שככה צרב ומזכיר לי את הילדות, שאני גדלתי על הסיפור הזה.

מה שאני רוצה לומר ובצדק, הנושא הזה של הכנסת הפרשה כנושא בחומרי הלימוד, הוא דבר שהוא בהחלט חשוב שייעשה, אבל עדיין המצב לא נכון לעשות אותו, כי עדיין הפרשה בחלקה עלום ובחלקה לא הגיע למיצוי שילמדו. כי כשמלמדים נושא צריך ללמד לא רק שגילו שזה קרה ומתחילים להכיר בעובדות הללו שזה קרה. נכון שבעבר אנשים אמרו שהם הזויים שמעלים את הנושא ושזה דמיוני וזה - - -

זה לא רק בעבר. גם היום הם אומרים שזה דמיוני.

כן, אבל ירדו הקריאות קצת.

נכון, אז אני אומר, אז עדיין מוקדם מדי, אני מסכים איתך. ולכן עדיין מוקדם מדי להביא את הפרשה הזו לשלב הזה שמכניסים אותה לתוך חומרי הלימוד בחטיבות הביניים. לדעתי זה לחטיבה העליונה ולא לחטיבות הביניים. עדיין זה מוקדם, כי עדיין אין תמונה מלאה. חשוב שזה יהיה.

בסדר, ראובן, תודה.

תודה רבה.

הבנתי, אני גם מבינה שאתה מדבר מדם ליבך, כי גם יכולת. מזל שאימך הייתה מספיק חזקה.

ההליכים בכנסת לוקחים זמן רב ולכן אני רוצה להתחיל משהו. התכנית – איך היא תהיה, מה יהיה – אפשר תמיד לבנות אותה, אבל קודם שיהיה חוק. החוק – לוקח זמן להעביר חוק. זה לא הולך מיד ולכן קודם כל שיהיה את החוק וציון יום, שזה יהיה בתוך מערכת החינוך ואחר כך אנחנו נבנה אותו. ברור שאנחנו עכשיו צריכים את כל השלבים שאני עוד רק התחלתי. מסוף פברואר הוועדה שלי קיימת. היא התחילה לעבוד בסוף פברואר, אבל אנחנו עושים עבודה.

ולכן אתה צודק, אבל אני רוצה מעכשיו להתחיל לקבוע את המסלול ואחר כך אנחנו נשים את הקרונות ואת הרכבת.

בבקשה, חברת הכנסת רוזין.

שלום, בוקר טוב לכולם. אני רוצה להגיד לך שני דברים. קודם כל אני חייבת לומר, אני לא משתגעת על ימי ציון. ציון שבוע כזה, יום כזה, אני לא משתגעת על זה בשום נושא כמעט במערכת החינוך, אפילו לא הקודש שבקודשים. באמת, אני חושבת שצריך לדבר על הנושאים לאורך כל השנה, צריך לשלב אותם בלימודים בכל התחומים. החכמה זה לא להגיד יש עכשיו ציון יום השואה, ציון יום הזיכרון לחללי צה"ל - - -

לא, לא, זה נפרד.

רגע, רגע, תני לי, אני הבנתי. אני בכוונה לקחתי את הקיצוני שבקיצוני שאף אחד לא מעז לערער, שצריך את הימים האלה, אוקיי? יש משהו בזה שאתה מרכז הכל ליום אחד ועושים טקס והילדים וזהו, וביום הזה גמרת, דיברת על זה ובזה זה נגמר, בעיני זו גישה חינוכית לא נכונה וצריך לדבר על הדברים האלה ולשזור אותם בלימודי ספרות ובלימודי היסטוריה ובלימודי תנ"ך ואפילו בלימודי מתמטיקה ואנגלית ומה שלא יהיה. תתפלא אפשר.

לכן העניין הזה של לציין יום גם בכנסת, מחליטים יום, מציינים, באותו עושים וגמרנו, אחר כך איפה שהוא חלק מהנושאים נדחקים לשוליים. לכן כל העניין הזה של לציין יום, בעיני, אני פחות משתגעת על זה.

אני כן רוצה להגיד לך – והייתי בדילמה מאד גדולה לקראת הדיון פה והיה לי חשוב לבוא – לקראת הדיון באמת האם נכון, וכמו שאתה אומר אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו לא יודעים מה נחשף, איך נחשף, איך מורה תעמוד. מה היא יודעת? מה היא לא יודעת? איזה עובדות היא תביא לכיתה? אבל אני חושבת שאולי בהבדל מאיך שאני והדור שלנו גדל, שבאנו לבית הספר ואמרו לנו איזו שהיא אמת אחת וזהו, זה בדיוק מה שלא צריך לקרות וזה עדיין לצערי קורה בחלק גדול ממערכת החינוך.

צריך לפתוח בפני התלמידים. היום התלמידים חשופים. זה לא אנחנו, שהיינו הולכים לספרייה העירונית, יושבים ארבע שעות להעתיק מהאינציקלופדיה העברית או אנציקלופדית אביב ביד, את כל הסיכומים וזו הייתה האמת שלמדנו. היום הילדים חשופים. אני אומרת לך, יש לי בבית ילדה בת 11. הם נכנסים לאינטרנט אומרים לי אמא, מה זה הסיפור עם חטופי ילדי תימן? מה קרה אתמול עם אורן חזן? הם רואים הכל. הם יודעים הכל וזה שמערכת החינוך עושה את ההפרדה ולא מדברת איתם, אלא אם כן זה משהו שלם, מובנה, עם מערך לימוד. צריך לדבר עם הילדים.

זה נכון שבכל גיל צריך לדבר אחרת, צריך לפתוח דיון אחר, אבל צריך להעלות את הדברים. הילדים חשופים. בואו נדבר איתם. בואו נגיד להם יש כמה עמדות, יש כמה דעות, יש פה דילמה, יש פה ויכוח. עדיין לא נחשף הכל. זה בסדר, תאמינו בילדים שלנו. הם הרבה יותר חכמים, הם הרבה יותר ביקורתיים, הם הרבה יותר יודעים להכיל הרבה מאד דעות וזה בסדר.

העובדה שאנחנו חושבים שאנחנו צריכים לבוא אליהם עם איזו שהיא תפיסת עולם סגורה וזהו, זה מה שצריך למכור להם, ככה גדלנו. ככה גדלנו לכן הסיפור של חטופי תימן נחשב כמשהו הזוי, של מישהו קיצוני, כי לא חשפו אותנו. כי אמרו לנו אמת אחת. בואו נחשוף את הילדים. הילדים כל כך בוגרים, כל כך חכמים היום, באמת. הם יכולים בדבר הקטן הזה לדעת הכל. לפחות נתווך להם את זה עם גורמי חינוך מקצועיים, שיידעו לדבר על הדברים.

אני מאמינה בשיח. תודה.

כן, יש הרבה צדק בדברייך. תודה, חברת הכנסת מיכל רוזין. בבקשה, רק תציג את עצמך.

עם כל הכבוד אני אורח פה. אני עורך דין ערן סולמי. אני עושה את עבודת הסיום שלי בתואר השני באוניברסיטת תל אביב, על חטופי תימן.

קיבלת אישור? כי זה בכותרות עכשיו.

יושבת כאן מישהי שלא קיבלה אישור.

אני מרכיב את השלט, זה בסדר, אני בן העדה, דור שלא גדל במצוקה ולא גדלתי כך ואין לי אף אחד במשפחה. ברשותך, אני רואה את זה קצת פחות אמוציונאלי, אבל עם הרבה מאד שייכות.

ראשית, בנושא ההכרה, עצם השיחה פה והפחד מהמילה שואה של הפורום הזה, שהוא מתעסק בזה - - -

לא, זה לא פחד. לא.

התחושה שלי שזה עדיין לא הכרה, אם בפורום הזה זה לא יוצא ברור. ברשותך, אני רק מביע את דעתי.

שנית, אני חושב שעם כל הכבוד גם לבני העדה שלי, אנחנו לא המקרה היחידי בעולם באותה תקופה. אפשר ללמוד איך קהילות אחרות התמודדו עם זה.

יודעים ולמדנו.

אני אומר, כתכנית אב. ועוד דבר אחד ברשותך. לא פחות חשוב מהתכנית לדעתי, היום בני הדור שלנו ואנחנו גם כסטודנטים, כל אחד מעלה שאלות שאני לא בטוח שצריך לתת את הדגש לא רק על התכנים. איך אלה שמלמדים יוכלו להתמודד עם השאלות שיצוצו מזה, כולל על המדינה. כי יכול להיות שאנשים אינטליגנטיים ישבו וישאלו שאלות למה הם לא מואשמים, למה הם לא בבית סוהר, יש אנשים חיים, למה לא? הרבה מאד דברים שגם על זה צריך לתת את הדגש.

זאת אומרת התכנית היא טובה, היא לחלוטין רצויה, אבל צריך גם לנסות לחשוב איך מתמודדים אחרי זה כחברה עם השאלות שיעלו פה. כי סטודנט כמוני שיחקור את עוזי משולם עכשיו, יכול להעלות ע לפרשות ועל דברים שאני לא יודע מה יכול להיות איתם אחרי זה. זאת אומרת כשילד בן 17 ישאל את המורה שאלה, שאני לא בטוח שהיא תדע לתת לו תשובה.

היא לא חייבת. כמו שהורה. החכמה הכי גדולה להיות הורה זה גם כשהילד שלך שואל שאלה להגיד אתה יודע מה, אני לא יודע. בוא נחשוב ביחד. בוא נבדוק את זה ביחד. העובדה שהורים חושבים ש הם צריכים לדעת הכל ולענות על הכל וגם מורים. זה בסדר שמורה יגיד אתה יודע מה, גם אני בדילמה, גם אני לא יודע עד הסוף הכל. בואו נחשוב על זה. בואו נעלה שאלות.

מספיק שזה עולה לדיון, זה כבר מציף את הבעיה, מציף את כל הדברים, זה כבר משהו אחר.

תודה.

תודה רבה לך.

זה לגיטימי - - -

לשאול, בדיוק.

ולחקור.

נכון, ולהטיל ספק. אין דבר יותר חשוב בלימוד מאשר להטיל ספק ולבקר ולשאול שאלות.

תודה רבה חברת הכנסת רוזין. איציק שמואלי, ממש שתי דקות מזמנך, בבקשה. תסכם את הדיון עם משרד החינוך.

אפשר לדבר?

כן, כן. רק תציג את עצמך בבקשה.

טוב, אז אני מאד אשתדל לקצר.

קצר. שתי דקות בבקשה.

אני אתמצת ממש בשתי מילים. אומרים מודה ועוזב, ירוחם, אבל לצערי אין כאן, עם כל מה שנעשה, במיוחד אודות לוועדה שלך וכל מה שנעשה בשנה האחרונה בעצם, עדיין אין פה עניין של קבלה חלוטה ולא הודאה רשמית של הממסד.

רגע, רגע, רגע.

לא, לא, אין לי בעיה. אני אומר, לעת עתה. איך אומרים, אנחנו עדיין טוחנים מים, עם כל הכבוד.

אוקיי. אנחנו טוחנים את הפרוטוקולים, לא מים.

כן, כן, חס ושלום, אני לא - - -

פרלמנט זה המילה "פרלה", לדבר. חלק מהעניין לדבר על דברים.

כן, כן, אבל אנחנו גם עושים ולא רק מדברים.

לא, אבל גם הדיבור הוא עשייה. תבינו, כשאתה מדבר על משהו, אתה מעלה אותו למודעות ואז מזה נהיית פעילות.

נכון.

הדברים קשים וטוענים ואני רוצה בקטנה שוב לחזור ולדבר על זה, מאחר שהמצפון והאמת מחייבים אותי.

כשמשתיקים משהו בטח לא עושים.

פשוט גילוי נאות, מי שמכיר אותי, מכיר אותי ומי שלא מכיר, לא.

מעלים אותו לשיח והוא מתחיל לפרוח.

אני תלמידו של הרב עוזי משולם, השם יקום דמו. אני ליוויתי אותו ב-25 השנה האחרונות בעצם, במאבק, בגילויים שלפני. אתם קוראים לזה התבצרות, אני קורה לזה מצור, דרך הרצח, וזה רצח בדם קר של אחד התלמידים שלו, שהוא נחקר עד היום דרך המעצר של הרב שנעשה תוך כדי - - -

אבל איציק, בוא - - -

שנייה, נורית, כי זה לא פחות חשוב.

כן, אוקיי.

להסביר את כל העניין של ילדי תימן, מזרח ובלקן. אני חוזר על זה. אומרים הרב התימני, הרב התימני. נכון, הוא רב מיהדות תימן, אבל הוא בא בטיקט אחד של - - - של כל ישראל.

נכון. הוא נאבק לזה ולכן קמה הוועדה. זה ייאמר לזכותו.

כן. בלי להעיר את העניין הזה, של כל הרדיפה שלו לפני, אני מדבר על 30 ו-35 שנה לפני, תוך כדי הזכרת השיעור שהוא הכין שלוש קלטות על פרשת ילדי תימן, מזרח ובלקן, שיש שם לא אקדח מעשן, יש כור אטומי מעשן, שאני לא יודע כמה נחשפתם לזה. אלמלא לשמוע את זה ולהזכיר את קיומה של ההתבצרות, שאני כן הייתי שם ואני יודע בדיוק מה שהלך שם.

בסדר, זה צריך להיות חלק מחומרי הלימוד.

והתקשורת עשתה פה רצח אופי, תוך – וסליחה נורית, אני מדבר מדם ליבי - - -

אני יודעת, אבל הזמן.

חצי דקה, ברשותך.

בבקשה.

אני מתנצל בפני כולם. זה יושב לי על הלב בצורה –. הבאתי לפה תצהיר של הרב, שעורך הדין צוברי חתום עליו. מה שעשו לרב בכלא. הרב, להבדיל אלפי הבדלות, במירכאות כפולות ומכופלות זה נלסון מנדלה הישראלי. ולולא הזכרת פרשת ילדי תימן, מזרח ובלק והרדיפה של הרב בחייו, במאסרו, בביתו וגם לאחר מותו, זה לעשות עוול וזה פשוט מאד, אני רוצה להגיד לכם, זה פשוט לעשות לעג לרע. הבן אדם שלקח על עצמו והקריב את עצמו מול כל הממסד וכולכם יודעים בתוככם שאני מדבר אמת. כל הרדיפה שהייתה נגדו, כל האיומים.

נא לסיים.

כל הירידה לחייו וחיי משפחתו וחיי בנו. וכל התקשורת שותקת. וכל הכנסת שותקת. למה? למה?

כל התקשורת - - -

אני שואל אתכם למה? למה? ובני המשפחות, איפה הייתם כשהרב צעק, כשנמק בכלא. כשלא יודעים מה יש לו. בבקשה, יש פה תצהיר משנת 1997, של הרופאים שביקרו אותו ועורך דין צוברי היה וראה אותו.

איציק, תודה רבה.

עם מחלות שונות ומשונות. תוקפים אותו קרציות כינים ב - - -

איציק, תודה רבה לך, על הדברים.

לולא ההזכרה של העניין הזה, אנחנו חוטאים ועושים לעג לרש.

איציק, תודה רבה.

ואני גם מאד מעריך את ההתחשבות שלך.

תודה, תודה.

סליחה אם קצת התלהמתי, אבל אני מדבר מתוך דם ליבי.

זה בסדר. בגלל זה אני אומר, מה יהיה בתוך הפרשה? כן, בקצרה.

הערה קטנה. כשמציינים את היום הזה להיעלמותם של ילדי תימן, זה לא רק ילדי תימן.

לא, לא, אני אומרת כל הזמן מזרח ובלקן. זאת ההגדרה. את המושג הזה טבע הרב עוזי משולם זיכרונו לברכה ואנחנו משתמשים בו.

היו גם בני אשכנז. אפשר להגיד.

אני מבקשת לשמוע את משרד החינוך. סימה גוטמן, בבקשה, בואי תציגי את עצמך. תודה.

סימה גוטמן, סגנית מנהלת מרכז הדרכה ארצי באגף תכנים ותכניות במינהל חברה ונוער. אני רוצה להתחבר לדברים שאמרה חברת הכנסת רוזין. משרד החינוך מעודד מורים לעסוק בעניינים שנמצאים על סדר היום הציבורי, בעניינים אקטואליים, בעניינים שנויים במחלוקת. יש חוזר מנכ"ל שמכוון לנושא הזה. יש מודלים של איך לעסוק בנושאים אקטואליים ובהחלט יש הכוונה לעסוק בנושאים כאלה, אבל יש הבדל בין ההמלצה הכללית לבין פרסום חומרים מחייבים בנושא כזה.

אנחנו מוציאים חומרים לשעות חינוך, מוציאים חומרים לעיסוק בכיתה, אבל כדי שנוכל להוציא - - -

השאלה דווקא בנושא שלנו, מי זה שמוציא את החומרים ומהיכן החומרים, כי הרבה אין.

זו בדיוק הבעיה, זהו. כרגע אנחנו לא יכולים לעשות שום דבר, כי אנחנו מוציאים חומרים בצורה אחראית וכל זמן שאין הכרעה ואין החלטת ממשלה בנושא הזה, אנחנו לא יכולים להוציא שום דבר מחייב. ברגע שתהיה הנחיה - - -

בסדר, אבל לסדר היום הציבורי זה עולה והאם אנחנו נוכל להציע למשרד החינוך כרגע, עד שתהיה תכנית מסודרת ועד שתהיה הכרעה והחלטת ממשלה, האם אנחנו כחברי כנסת נוכל להגיש לכם מסמך דרך השר כמובן, והצעות לדיון, כשההצעות תהיינה לדיון. כי כל שבוע שהוועדה שלי יושבת ומוציאה לאור דברים מרעישים, צריך איך שהוא לדבר על זה ואסור להתעלם מזה. צריך לדבר על זה במסגרת שיעורי חברה, אזרחות, היסטוריה. חייבים.

שוב, אנחנו צריכים לקבל הנחיות מסודרת לעשות את הדבר הזה. אז ברגע שנקבל הנחיות ותהיה החלטה ונקבל דרישה לעשות את זה, אז אנחנו נבצע.

אני רק רוצה עכשיו להגיד משהו אישי לגבי העניין של ציון ימים. בשנים האחרונות יש הצפה בימים מיוחדים לדברים מיוחדים, כשנקודת המבט של המורה ואיש החינוך במערכת החינוך, הוא לא יכול להגיע לכל הדברים האלה. ומתוך זה שיש הצפה כל כך גדולה, אז בסוף בסוף משלמים על זה מחיר.

כן, לצערי הרב. תראי, זה שיש הצפה, אז אנחנו חברי הכנסת גורמים לזה בגלל שכל אחד משרת, הוא נבחר ציבור, הוא בא לייצג ציבור והוא צריך לעשות את זה. זה דבר אחד.

דבר שני, תראי, הפרשה של היעלמותם של ילדי תימן, מזרח ובלקן, זו פרשה כואבת ביותר ואת יודעת מה, בתשובה שלי אני אסכם את הדיון, או שיש לך משהו נוסף?

- - -

אני רוצה להעיר משפט קצר.

רגע, אני מתנצלת, אני חייבת לסגור. חייבת. אני לא יכולה. אין לי אישור.

העניין הוא כזה, שפרשת היעלמותם של ילדי תימן, מזרח ובלקן, היא פרשה מאד מאד כואבת ואנחנו חייבים לעשות ציון יום מהסיבה הפשוטה, שהרבה מאד משפחות אין להן לא קבר, הן לא יודעות מה עלה בגורל האח שלהן. אני מדברת על אלה שיודעים בוודאות שהילד נפטר, אבל יש גם כאלה שיודעים שהילד נפטר, אבל יש להם בוודאות סבירה, לא וודאות, אין אף אחד. הוציאו תעודת פטירה, ככה, באופן סיטוני, בלי אפילו תעודות זהות. אז זה אומר שהכל פתוח.

אז אני לא מתייחסת לזה כיום זיכרון, כי אין קבר. אין פה משפחות שכולות. אין פה. ומצד שני יש פה ילדים שנעלמו ואנחנו חייבים איך שהוא להביא את הפרשה הזו לחינוך, לקדמת הבמה. ואם לא יהיה פה ציון יום זה יישאר מתחת לאדמה ואנחנו לא רוצים שזה יישאר שם.

ליון ציון היום הזה חשוב ביותר מאין כמוהו. זה משהו שהיה עם קום המדינה. אסור לטאטא אותו מתחת לשטיח ולכן אני עושה את הדיון הזה ויש כאן המון המון דברים שעוד צריכים לעלות.

הצעת החוק שלי תוגש, אבל היא כללית ביותר. אני גם אשב אתכם, עם הצוות, שנראה איך זה יהיה. אני לא רוצה שזה יהיה במסגרת התכנית המזרחיים של ועדת ביטון. בשום פנים ואופן. אני נגד זה. זה יהיה פרק בפני עצמו. זה יהיה פרק שיעסוק ביהדות תימן ויעסוק גם בכל העלייה ובכל המזרחיים, שנתנו את נפשם להקמת המדינה והם היו החלוצים שבנו את המדינה, ולא רק החלוצים הקיבוצניקים. בשום פנים ואופן.

לכן זה עומד על סדר היום ואני חושבת שזה חשוב ביותר. וכמו שאמרה חברת הכנסת מיכל רוזין, צריך לתת לילדים לחשוב. גם אם אין מענה, הילדים צריכים לדעת את סימני השאלה הגדולים, שהסבא והסבתא שלנו התחבטו בהם, ההורים שלנו התחבטו בהם וגם אנחנו. זה משהו חשוב ביותר, אני חושבת, לחברה שלנו, כדי שהחברה שלנו תהיה ערכית ושוויונית ושלא יקרה שיפלו את העולים, כמו שמפלים היום את העולים האתיופים. וגם הרוסים.

או בכלל כל בני האדם.

ובכלל. נכון. אז זה מתחיל מפה, מהפרשה הזאת.

כל בני האדם.

אני מודה לכולכם. אני סוגרת את הדיון. תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:55.