הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 525

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, כ"ו בסיון התשע"ז (20 ביוני 2017), שעה 11:45

הצעת חוק העיצובים, התשע"ה-2015 (מ/928)

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

עבד אל חכים חאג' יחיא – מ"מ היו"ר

הווארד פולינר - עו"ד, ראש אשכול דיני קניין רוחני, משרד המשפטים

נעמה דניאל - עו"ד, אשכול קניין רוחני, ייעוץ וחקיקה-אזרחי, משרד המשפטים

אליס מחליס אברמוביץ - מנהלת מחלקת מדגמים, רשות הפטנטים, משרד המשפטים

עליזה בן ישי כהן - בוחנת מדגמים, רשות הפטנטים, משרד המשפטים

חן גרוספייס - מתמחה, משרד המשפטים

אופיר אלון - עו"ד, ראש רשות הפטנטים, רשם הפטנטים

ז'קלין ברכה - עו"ד, סגנית ראש רשות הפטנטים, רשם הפטנטים

עדי ליאב - עו"ד, עוזרת משפטית, רשם הפטנטים

יונתן (יוני) הדר - סגן מנהל מינהל תפעול וקידום יצוא, מינהל סחר חוץ, משרד הכלכלה והתעשייה

נעם דשא - סטודנט בסוכנות לעסקים קטנים ובינוניים, משרד הכלכלה והתעשייה

אייל פרובלר - עו"ד, ממונה משפט ורגולציה, התאחדות התעשיינים

ערן פרזנטי - עו"ד, יו"ר ועדת קניין רוחני, לשכת עורכי-הדין

אריה ריכטמן - מנכ"ל קליל תעשיות, עסקים בעלי עיצוב

סער אלון - עו"ד, אגודת עורכי הפטנטים

דוד גילת - עו"ד, עורך פטנטים, אגודת עורכי הפטנטים

ד"ר יונתן דרורי - עו"ד, מומחה בזכות יוצרים

אסא קלינג - עו"ד, ראש רשות הפטנטים לשעבר

רוית ארבל - עו"ד, התאחדות המלאכה והתעשייה

גל עומר - עו"ד, התאחדות המלאכה והתעשייה

משה רייניש רונן - רכז חופש העיתונות, ארגון העיתונאים

תמיר בר - כאן – תאגיד השידור הציבורי

סער אלון - שדלן/ית (עצמאי/ת), מייצג/ת את אגודת עורכי הפטנטים בישראל

רות פרמינגר - שדלן/ית (פרילוג בע"מ), מייצג/ת את קליל תעשיות בע"מ

זכריה יחיאל רייך - שדלן/ית (פרילוג בע"מ), אינו/ה מייצג/ת לקוחות בדיון זה (לקוחות קבועים נוספים שנושא הישיבה נוגע אליהם באופן ישיר: רציו חיפושי נפט)

תמיר אפורי

שדלן/ית (עצמאי/ת) מייצג/ת את ארגון חברות הסרטים MPA

יוסף מרקוביץ

שדלן/ית

איתי עצמון

אביגל כספי

עידית חנוכה

אירית שלהבת

הצעת חוק העיצובים, התשע"ה-2015, מ/928

שלום לכולם, צהרים טובים. גברתי מנהלת הוועדה, היועצים המשפטיים, רשמת ודוברים, ברשותכם, אני רוצה להזכיר, אנחנו דנים בהצעת החוק הממשלתית, הצעת חוק העיצובים, שאני כל-כך אוהב, באמת אוהב. לקחנו על עצמנו לסיים אותה בכנס הזה עד סוף חודש יולי. אני מבקש, אני כבר אומר את סדר העבודה שהולך להיות לנו. היום נעשה כל מאמץ לסיים עד הסוף את ההקראה של כל אותם חלקים שאנחנו מסכימים עליהם. כמדומני יש כ-3 נקודות, לא אגיד שהן שנויות במחלוקת, שצריך לתת עליהן יותר פוקוס: כמובן "קליל" בראש ובראשונה – הוראות המעבר שנוגעות ב"קליל".

באופן כללי.

ברור, אבל הם פה ומתמידים כי זה משפיע עליהם. לטענתם זה משפיע עליהם גם כלכלית, זה משפיע על התזרים שלהם, על החיים שלהם, ומכיוון שזה כך הם מקפידים להיות כאן, ו"קליל" זה לא בדיוק במוצא ולכן אני מעריך מאוד את העניין הזה ואנחנו חייבים לתת עליו את הדעת. אם המשרדים השונים לא יכריעו בשאלה הזו אנחנו חברי הכנסת נקבל על עצמנו לקבל הכרעה, נסתכל על המציאות כפי שהיא, כמובן מבלי חס וחלילה לייצר קונפליקטים אל מול מערכות משפטיות אחרות אבל כן אפשר ללכת על הקו הדק שמתקיים, ואנחנו יודעים ללכת עליו אם זה נדרש.

יש עוד שני נושאים נוספים. אני מציע שאתה תדייק אותם.

זה שניים וחצי נושאים. יש את נושא היחס בין דיני זכויות יוצרים לדיני העיצובים, או המדגמים, שבא לידי ביטוי בסעיף 2 להצעת החוק ובתיקון עקיף לסעיף 7 לחוק זכויות יוצרים; יש את שני הסעיפים שנוגעים לעיצוב שנעשה בידי עובד עבור מעסיק שלו, סעיף 12 וסעיף 14: עיצוב שירות. אלה שני סעיפים שטרם אושרו בוועדה; ויש סוגיה נוספת שאתה, אדוני, ביקשת ממשרד המשפטים לבחון שוב, היא שאלת הסנקציות הפליליות. אלה נושאי הליבה שנותרו פתוחים.

תמלוגים לעובד הזכרת, נכון?

כן, זה סעיפים 12 ו-14 להצעת החוק.

אני מן ההסתדרות. הסעיפים האלה שמניתם עכשיו יידונו בישיבה הבאה?

כן. אמרתי את זה מלכתחילה כדי לא לעכב את גברתי. אני כבר מבקש, אני גם אומר לגברתי נציגת ההסתדרות, ככל שתבואי בדברים עם הגורמים הנוגעים בדבר כן ייטב.

אנחנו באים בדברים, אנחנו עושים את זה.

אני כבר אומר לגופים האחרים, רוב הסיכויים שעמדתי תהיה בצד של ההסתדרות, בגדול, אז קחו את זה בחשבון. אני לא מתחייב לקבל את כל אשר גברתי תאמר, אבל בגדול בתפיסת העולם שלי, אני אומר כאן בצורה ברורה מאוד, על השולחן, נטיית העולם שלי ותפיסתי – זה הרבה מעבר רק לנטיית לב, זה תפיסה – תהיה יותר בצד של ההסתדרות. יש לקחת את זה בחשבון כאשר אנחנו עוסקים בנושאים השונים. תודה לך, מבחינתי את יכולה ללכת. אם אנשי "קליל" ירצו להישאר כדי שיהיה להם ידע אישי הם מוזמנים להמשיך ולהישאר.

נחזור להקראה.

נותרו שני סעיפים פתוחים שטרם אושרו בוועדה. להבנתי אין לגביהם מחלוקת וכדאי לדון בהם ולאשר אותם: סעיף 31 וסעיף 74 להצעת החוק. אני מציע לדון בהם ולאשר אותם ככל שהוועדה תמצא לנכון, ולאחר מכן להתחיל מן המקום שבו עצרנו בדיון האחרון, בסעיף 80.

"הודעה על ליקויים ותיקון ליקויים
31.

ראה הגורם המוסמך כי בקשה לרישום עיצוב אינה ממלאת אחר הוראות סימן א', למעט סעיף 21, ולעניין הוראות סעיף 20(א)(3)(ג) – התיאור החזותי אינו עומד באמות המידה שקבע השר לפי אותו סעיף, או כי עיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום אינו כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב', יודיע למבקש על הליקויים שבבקשה או על הטעמים לאי-כשירותו של העיצוב להגנה כעיצוב רשום כאמור (בסימן זה – ליקויים).

נמסרה למבקש הודעה לפי סעיף קטן (א), רשאי הוא לתקן את הליקויים בבקשה בהתאם להודעת הגורם המוסמך כאמור, בתוך תקופה שקבע השר, ובלבד שאין בתיקון כדי לשנות את העיצוב בפרטים מהותיים (בסעיף זה – בקשה מתוקנת).

תוקנה בקשה בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), יראו את הבקשה המתוקנת כאילו הוגשה במועד הקובע והיא תיבחן בהתאם להוראות סימן זה."

המחלוקת שהייתה כאן, לא בדיוק מחלוקת אלא הייעוץ המשפטי של הוועדה ביקש למעט מסעיף קטן 31(א) את סעיף 21, שעוסק במתן תאריך לבקשה ובאילו מקרים לא יינתן תאריך לבקשה. הוא קובע שבלי שם המבקש, תיאור חזותי ותשלום אגרה לא יינתן בכלל תאריך לבקשה. הייעוץ המשפטי של הוועדה העיר, בצדק, שלכאורה הדברים האלה צריכים להיבחן כבר במועד הגשת הבקשה ולא צריך לחזור עליהם אחר-כך. רשם הפטנטים לשעבר שיושב כאן בצד השני- - -

אני כאן מטעם עצמי, מתוך סקרנות אישית.

אסא קלינג ביקש לבחון את הדברים, ובאמת בחנו אותם שוב ביחד עם הרשות.

ובתיאום אתנו.

ובתיאום עם הלשכה המשפטית כמובן. ראינו שלגבי התיאור החזותי, בגלל שאפשר לערוך תיקונים, להגיש צילומים נוספים ודברים כאלה אז יכול להיות שכן יתעוררו בקשות לתקן פה בשלב מאוחר יותר ויהיה צריך כן לשלוח דוח על ליקויים, גם בקשר לתיאור החזותי, בשלב מאוחר יותר מאשר מועד הגשת הבקשה. לכן הצענו את התיקון הזה.

יש הערות?

אני מארגון העיתונאים. ההערה היא לא לסעיף 31.

לא. אתה כבר ותיק פה, אתה כבר יודע. שכר מצווה – מצווה.

אני רוצה להעיר על סעיף שכבר עברתם.

אאפשר לך אבל כעת אנחנו עוסקים בסעיף 31 על היבטיו. אנחנו יכולים להעלות אותו להצבעה.

יש לי שאלה. נמסרה הודעה. צריך לוודא שההודעה הגיעה כי אחרת הוא מפסיד את כל התקופה. יש לכם שיטה לוודא את זה? שלחתם לי הודעה על ליקויים ואני טוען שלא קיבלתי אותה. מה עושים במקרה כזה? שולחים הודעה חדשה או מאריכים את תקופת הזמן או שהמועד מתחיל מחדש?

אני סגנית רשם הפטנטים. כיום ההודעה יכולה להימסר למבקש באחת משתי דרכים: או בדואר אלקטרוני או בדואר רגיל. בדואר אלקטרוני זה רק על-פי בחירת המבקש. אנחנו לא מוודאים שהוא קיבל, זה לא דואר רשום, אבל אם בדיעבד מתברר שהמבקש לא קיבל את דבר הדואר אז הוא יכול לפנות ולבקש את המכתב בשנית.

עברה כבר תקופה, אתם קצבתם לו זמן מסוים כדי לעשות את התיקונים. או שהזמן שנשאר לא יספיק לעשות את התיקונים או אולי אפילו עברה כל התקופה.

יש סמכות להאריך את המועד.

זה מה שרציתי לשמוע ושזה יירשם, לזה חתרתי.

זה בסעיף 97 שנגיע אליו בהמשך.

מי בעד סעיף 31? מי נגד?

הצבעה

בעד – 2

סעיף 31 נתקבל.

סעיף 31 אושר. אנחנו עוברים לסעיף 74.

"הצהרה בדבר אי-הפרה
74.

מי שבכוונתו לבצע פעולה מהפעולות המנויות בסעיפים 39(א) או 62, רשאי לבקש מבית המשפט פסק דין הצהרתי שלפיו אין בפעולה המבוקשת משום הפרת עיצוב.

בהליך לפי סעיף קטן (א) לא תישמע הטענה כי העיצוב הוא חסר תוקף, ומתן פסק הדין ההצהרתי או הסירוב לתתו אין בהם כדי לקבוע בשאלת תוקף העיצוב."

נשאלנו בדיון הקודם למה אנחנו לא מחייבים פנייה קודמת לבעל העיצוב כדי לבקש את רשותו, שזה בעצם מתכתב עם סעיף 187(ג) לחוק הפטנטים. אמרנו גם בדיון הקודם שהדבר הזה מסרבל לדעתנו ולא מותיר לבית-המשפט את שיקול הדעת. בית-המשפט הרי יכול לקחת בחשבון גם את השאלה הזאת, הוא יכול לשקול אם המבקש בפניו פנה או לא פנה לבעל העיצוב. אנחנו מוטרדים מהעניין של תחומים דינמיים, תחומים שבהם בכל יום שעובר, אם יעבור חודש אז העיצוב פשוט כבר לא יהיה רלוונטי.

בנוסף, נשאלנו למה לא לאפשר ביטול ישירות בבית-המשפט. בעינינו הביטול בפני הרשם הוא הליך הרבה יותר קצר. מתן אפשרות לבטל תוך כדי את העיצוב בבית-המשפט יסרבל את ההליך בבית-המשפט ויוביל למרוץ סמכויות, האם לפנות לרשם או לפנות לבית-המשפט. לכן אנחנו מציעים להשאיר את הסעיף כפי שהוא, גם בגלל שתמיד אפשר להגיש ערעור לבית-המשפט על החלטה של הרשם.

הערות והתייחסויות?

אני מעלה תהייה לגבי סעיף קטן (ב). דיברו פה על מרוץ סמכויות. אני פשוט מציג איזו דרך הגיונית שמאפשרת לעקוף את הסעיף הזה בקלות רבה. הוא פשוט יגיש שני הליכים, הליך אחד כצעד הצהרתי לבית-המשפט המחוזי והליך שני לביטול מדגם לבית-המשפט המחוזי. מה שכתבתם בסעיף קטן (ב) לא באמת אפקטיבי ולא ימנע ממני לעשות את הפעולה שאתם מנסים למנוע ממני.

אנחנו לא מנסים למנוע. בעינינו הביטול של העיצוב צריך להיעשות בפני רשם העיצובים.

זה לא מה שהצעת החוק אומרת. הצעת החוק מאפשרת היום לפנות לביטול מדגם הן לבית-המשפט המחוזי והן לרשם הפטנטים והמדגמים.

אתה יכול להפנות אותי לסעיף שאתה מדבר עליו?

לגבי סמכות בית-המשפט המחוזי להורות על ביטול מדגם?

אתה מדבר על סעיף בחוק אז אולי אתה יכול להפנות אותי.

החוק לא מונע מבית-המשפט המחוזי להורות על ביטול מדגם מכוח הסמכות הקבועה שיש לבית-המשפט המחוזי להורות על ביטול מדגם, כפי שקורה היום. נכון? כפי שהיום החוק מאפשר לבית-המשפט.

אני רוצה להבין במה אתה מאתגר אותנו. בהקשר של הצעת החוק המונחת לפנינו מה אדוני מבקש לומר?

אני מציע למחוק את סעיף קטן (ב), שהוא לא יהיה חלק מסעיף 74. יש טעם רב בסעיף קטן (א) והוא ראוי אבל אין מניעה היום מבית-המשפט לבטל מדגם, זה המצב הקיים היום.

מה הטענה הבסיסית? אני מנסה להבין מה אתה מבקש.

הסעיף הזה פרוצדורלי. כל מה שהוא אומר: בית-המשפט, באותו הליך אל תיתן גם סעד הצהרתי וגם סעד של ביטול. זה כל מה שאומר הסעיף הזה. מה זה אומר מבחינתי כעוסק בתחום? אגיש שני הליכים, אגיש הליך לסעד הצהרתי והליך לביטול מדגם, וכך אגדיל את העומס מעל מערכת המשפט.

אין סעיף ישיר בחוק הזה שאומר שאפשר להגיש בקשה לבית-משפט לביטול. יש סעיף שאומר שאפשר לפנות לרשם לבטל את העיצוב ואפשר לערער על ההחלטה של הרשם לבית-המשפט. אם יש סמכות שיורית לבית המשפט – את זה אני צריכה לבדוק.

אני לא משנה כלום, אני לא מקבל את העמדה שלו נכון לרגע זה. תבואו בדברים ואם יסתבר שהטענה שלו מספיק חזקה אז נעשה פה רביזיה ונתקן את הסעיף.

בפרט שסעיף כזה קיים בחוק הפטנטים, סעיף 187.

וגם שם הוא לא מונע מבית-המשפט לבטל פטנט.

אם כרגע הוא נשאר בחוק הפטנטים, לבטל אותו כאן – אני לא בטוח שזה נכון.

אני מאגודת עורכי הפטנטים. בהקשר לדברים שנאמרו כאן, ואני מתייחס לדבריו של ד"ר דרורי, דווקא מדברי ההסבר שנאמרו כאן היום לפרוטוקול יוצא שהכוונה היא שכביכול לרשם הפטנטים יש סמכות ייחודית לקבוע בשאלה של - - -. נכון, זה לא כתוב, אני מסכים, אז צריך לחדד את זה. לכאורה יש היום לבית-המשפט סמכות ואנחנו גורעים מבית-המשפט סמכות בלי שאנחנו אומרים את זה באופן מפורש ובלי שאנחנו נותנים על זה את הדעת, לפחות לפי דברי ההסבר.

אני מעלה להצבעה. נעמה דניאל ואיתי עצמון, אם תחשבו שיש כאן חובה לחדד את הדברים מהסיבות ששני האדונים המכובדים הציגו בפנינו, נערוך דיון מחדש.

מי בעד הסעיף? מי נגד?

הצבעה

בעד – 2

סעיף 74 נתקבל.

הסעיף נתקבל.

משה רונן, רצית לשאול שאלה.

רציתי לדבר על סעיף שלא קיים, לגבי שימוש אגבי. אם עיתונאי מצלם ראיון עם מישהו וברקע או במקום שהם נמצאים יש מדגם, או מאחוריהם יש מדגם, עלולים לטעון שזה הפרה של המדגם, משהו שמקביל לסעיף 22 לחוק זכויות יוצרים לגבי שימוש אגבי. הסעיף הזה לא קיים בהצעת החוק ואנחנו חושבים שהוא חיוני.

תודה על ההערה הזאת. קיבלתי אותה גם במייל. חוק העיצובים שונה מחוק זכויות יוצרים בהיקף ההגנה שהוא מקנה. בחוק זכויות יוצרים ההעתקה של היצירה, שהיא גם בדרך של צילום של יצירה אדריכלית, היא הפרה של זכות היוצרים ולכן שידור שלה בטלוויזיה יכול להיות הפרה של זכות היוצרים, ונכתב שם סעיף ספציפי כדי להתמודד, בעיקר עם יצירות אדריכליות ועם שימוש אגבי. כאן הפעולות שמפרות את העיצוב הן עיצוב, מכירה, השכרה, הצעה או העמדה למכירה באופן מסחרי, הפצה בהיקף מסחרי. זה לא פעולות מאותו סוג. כלומר, אם מציגים את העיצוב בטלוויזיה, אם הוא ברקע של הדברים זה בעצם לא אחד מן השימושים שמנויים ולכן אנחנו לא כל-כך רואים צורך להוסיף סעיף כזה.

עד כמה שראיתי בחוק, אם אני טלוויזיה מסחרית או עיתון מסחרי ואני מוכר את התמונה או את הסרט – אני לא מוכר את המוצר.

אז אין הפרה.

הקשבתי לך ואני כבר מבין לא רע בתחום העיצובים.

כבר עיצבת הרבה חוקים...

וגם בעניין הזה, כי אמרתי שאת החוק הזה אני אוהב מאוד, הוא אחר. לכן אני לא חושב שההצעה שלך באמת נופלת אל תוך הקטגוריה של ההתייחסויות שלנו. וגם זה מסוג הדברים – איפה הגבול? אתה מצלם באירוע חדשותי, ואיך זה יסתיים? אין לנו רצון שאנשים שמתמחים בדברים כאלה כל הזמן ירוצו לראות בדיוק אם מישהו חרג. זו לא הכוונה. אגבי – כשמו כן הוא.

לכן אני רוצה למנוע שתהיה בעיה.

אם אתה רוצה למנוע אז הוא כבר לא יהיה אגבי, אתה כבר עושה אותו בכוונת מכוון בדרך כזו או אחרת.

ההגדרה "עיצוב לא רשום" בסעיף 62 להצעת החוק משתמשת בטרמינולוגיה שונה לחלוטין מהטרמינולוגיה של "ניצול עיצוב רשום". אני חושב שיש מקום לחשש שהביע משה רונן בגלל אי-הדיוק בניסוח שם, כי יש שימוש במילה "להעתיק": "להעתיק לצורך שימוש מסחרי את העיצוב או עיצוב אחר". המילה "להעתיק" היא מילה רחבה שבאמת מזכירה את הקונספציה של זכויות יוצרים ולא את הקונספציה של חוק העיצובים. אני מציע לכם לשקול את זה. אני חושב שאתם עושים טעות. הביטוי "להעתיק" כן מקים חזקה.

עו"ד אפורי, תודה. הקשבתי לך. אני לא בטוח אבל בכל זאת יש חקיקה מתחת ידינו. אני מציע שתבדקו את הדברים, האם הטענה שמעלה עו"ד אפורי באמת נופלת בגדר העניינים האלה וצריך לשקול אותה לעומק. אם תגיעו להבנה לא תהיה לי בעיה לעשות את התיקון. אני בכלל אומר, לא שאני מבקש, הרי כבר אישרנו את סעיפי הצעת החוק, אבל אם יש דברים שהם בגדר טענה צועקת, זאת אומרת שדברים שכבר העברנו והצבענו עליהם לקריאה שנייה ושלישית מאן דהוא חושב שנפלה בהם טעות, או מאלף ואחת סיבות, נשמח לקבל את העמדה מבעוד מועד, לא בכניסה לדלת פה יגידו "ראיתי, שמעתי, אמרו לי". בסדר?

נחזור עכשיו להקראת הסעיפים שמונחים לפנינו.

בעמוד 25, פרק ח': עיצובים בין-לאומיים. אבקש להקדים כמה מילים. פרק ח' נועד לאפשר את ההצטרפות של מדינת ישראל להסכם האג. מערכת האג שמעוגנת בהסכם מופעלת על-ידי WIPO, שזה הארגון הבין-לאומי לקניין רוחני, ומאפשרת למבקשים להגיש בקשה אחת לרישום של עיצוב למשרד הבין-לאומי ומשם לנתב את הבקשה לכל המדינות שחברות בהסכם.

ואז לחסוך לעצמם את ההליך בכל מדינה.

במידה מסוימת. כבר אגיע לזה. הבוקר בדקתי, חברות בהסכם האג 66 מדינות, כולל ארצות-הברית והאיחוד האירופאי. ארצות-הברית הצטרפה לאחרונה, זה חשוב, כי היא גם מדינה בוחנת כמו מדינת ישראל, שם עושים בחינה מהותית של מדגמים או עיצובים. ההצטרפות להסכם תאפשר גם למבקשים ישראלים להגיש בקשה אחת למשרד הבין-לאומי ולנתב אותה לעד 66 מדינות, ואחרי שמדינת ישראל תצטרף יהיו 67 מדינות. זה צפוי, כפי שאמר איתי עצמון, להקל על מעצבים ישראלים לרשום את העיצובים שלהם בכל מקום בעולם כי הם בעצם צריכים להגיש בקשה אחת. זה צפוי לחסוך בזמן ובמשאבים ולייעל את ההליך.

ההוראות של פרק ח' הן טכניות בעיקרן אבל יש כמה מושגי יסוד ותהליכים שחשבתי שכדאי להסביר קודם. המבקש מגיש בקשה למשרד הבין-לאומי, היא נקראת בפרק הזה באופן מפתיע "בקשה בין-לאומית", והמשרד הבין-לאומי, WIPO, בוחן שהתמלאו התנאים הפורמליים שמפורטים בהסכם, כמו למשל שיש תיאור חזותי, שיש מידע על המבקש, ששולמו האגרות, ואז רושם את העיצוב. ב-WIPO בעצם לא נערכת בחינה מהותית בכלל, אין בדיקה של עיצוב חדש למשל אלא רישום מיידי. עם העמידה בתנאים הפורמליים העיצוב נרשם ואז הבקשה הופכת ל"עיצוב בין-לאומי רשום". אם המבקש מבקש שהעיצוב שלו יירשם גם בישראל אז היא נקראת בפרק הזה "עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל". במקרה הזה, מרגע שהוא נרשם ב-WIPO הוא מקבל מעמד של בקשה לרישום עיצוב בישראל ובכל המדינות המיועדות, זה אחד התנאים של ההסכם והוא יעבור את הבחינה המהותית שעוברת בקשה לרישום עיצוב רגיל בישראל. כלומר, יבדקו שהוא חדש, שהוא בעל אופי ייחודי, שהוא לא כל כולו פונקציונלי, לא פוגע בתקנת הציבור וכולי. ההסכם מחייב הודעה למשרד הבין-לאומי על סירוב או על קבלת העיצוב בתוך 12 חודשים. כשנדבר על הסעיפים אגיד עוד כמה מילים על מה נחשב סירוב בעיני המשרד הבין-לאומי.

לגבי הוראות התחילה, נגיע לזה בהמשך, אנחנו מציעים שזה יהיה מן הסתם לא לפני שהחוק נכנס לתוקף אבל שר המשפטים יוכל לפרסם הודעה על כך שישראל הצטרפה על-פי החלטת ממשלה.

אזכיר בשתי מילים שיש שני נוסחים תחת הסכם האג: נוסח האג ונוסח ז'נבה. נוסח האג הוא משנת 1960; נוסח ז'נבה הוא משנת 1999. מן הסתם אנחנו מאמצים כאן את נוסח ז'נבה.

תודה לך. אני מבקש שחבר הכנסת חאג' יחיא יחליף אותי לרבע שעה.

(היו"ר עבד אל חכים חאג' יחיא)

פרק ח': עיצובים בין-לאומיים

הגדרות

"הגדרות

80.

בפרק זה –

"בקשה בין-לאומית" – בקשה לרישום עיצוב כעיצוב בין-לאומי רשום, המוגשת למשרד הבינלאומי לפי הסכם האג;

"הסכם האג", "ההסכם" – כמשמעותו בסעיף 1 לנוסח ז'נבה; ההסכם מפורסם באתר האינטרנט של הרשות;

"המרשם הבין-לאומי" – כהגדרתו בסעיף 1 לנוסח ז'נבה;

"המשרד הבין-לאומי" – כמשמעותו בסעיפים 1 ו-2 לנוסח ז'נבה;

"נוסח האג" – נוסח האג של הסכם האג בנוגע לרישום בין-לאומי של עיצובים תעשייתיים, מיום 28 בנובמבר 1960;

"נוסח ז'נבה" – נוסח ז'נבה של הסכם האג בנוגע לרישום בין-לאומי של עיצובים תעשייתיים, מיום 2 ביולי 1999;

"עיצוב בין-לאומי רשום" – עיצוב שנרשם במרשם הבין-לאומי בהתאם להוראות הסכם האג;

"עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל" – עיצוב בין-לאומי רשום שבבקשה לרישומו ציין המבקש את ישראל כיעד לרישום העיצוב;

"תקנות האג" – התקנות המשותפות מכוח נוסח ז'נבה ונוסח האג, בנוסחן העדכני, כפי שהן מפורסמות באתר האינטרנט של הארגון העולמי לקניין רוחני (WIPO – World Intellectual Property Organization) וקישור אליהן מופיע באתר האינטרנט של הרשות."

התיקונים שניתן לראות ב"עקוב אחר שינויים" על גבי הנוסח הם כתוצאה משיחות שקיימתם עם נציגי WIPO לגבי שינויים כאלה ואחרים שהם ביקשו בסעיפים וכן תיקונים שאנחנו הסכמנו עליהם בישיבות הכנה שקיימנו בלשכה המשפטית של הכנסת.

נכון, היינו בקשר הדוק עם WIPO בעניין הזה.

למישהו מהנוכחים יש הערה? אם לא, נצביע.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 80 נתקבל.

סעיף 80 אושר.

"הגשת בקשה בין-לאומית

81.

אזרח ישראלי, תושב ישראל או מי שיש לו בישראל מפעל תעשייתי פעיל, או מי שמקיים פעילות מסחרית מישראל (בסימן זה – המבקש), רשאי להגיש בקשה בין-לאומית בהתאם להוראות סעיף קטן (ב), למשרד הבין-לאומי, ובלבד ששילם אגרות במועדים ובסכומים כפי שנקבעו בהסכם האג ובתקנות האג."

אנחנו מתקנים, במקום "בצירוף אגרות" יבוא "ובלבד ששילם".

"

בקשה בין-לאומית וכן כל מסמך אחר בקשר לבקשה כאמור שיש להגישו או שניתן להגישו בהתאם להסכם האג או לתקנות האג, יוגשו בצורה, בדרך ובמועד שנקבעו בהסכם ובתקנות כאמור."

התהליך שבדרך כלל נהוג, אני מדבר על פרוטוקול מדריד בעולם סימני המסחר, הוא שהאגרה שמשולמת היא אגרה למשרד הישראלי. את האגרה ל-WIPO לא משלמים בשלב ההגשה אלא מקבלים Office action מ-WIPO שטרם שולמה האגרה. לכן זה לא "בצירוף האגרות כפי שנקבעו בהסכם האג".

את הנוסח הזה שינו עכשיו.

"ובלבד ששילם אגרות במועדים ובסכומים כפי שנקבעו בהסכם האג ובתקנות האג".

אבל תתקבל הודעה. הוא לא צריך לשלם לפני.

לפי הסכם האג יש שני מסלולים שניתן לאפשר אותם. אחד חייבים לאפשר והשני אפשר לאפשר. המסלול שחייבים לאפשר הוא הגשת בקשה ישירות מהמבקש ל-WIPO, ואז הוא משלם את האגרות במועדים ובסכומים ש-WIPO קובעת כפי שהיא קובעת. הדרך השנייה שאפשר לאפשר אותה, לא חייבים לפי הסכם האג, היא הגשת הבקשה דרך המשרד הלאומי, שאצלנו הוא רשות הפטנטים. כרגע אנחנו לא קובעים את הדרך הזאת בחוק. אנחנו כן מאפשרים לשר לקבוע את הדרכים שבהן תוגש בקשה דרך רשות הפטנטים.

זה יופיע בתקנות?

כן, במסגרת התקנות, כי התעוררו לנו כמה שאלות ולא רצינו לחוקק את זה בחקיקה ראשית שאחר-כך טעונה תיקון חקיקה. אז המסגרת הכללית תימצא בחוק ואז אם נראה שאפשר לאפשר את הגשת הבקשות דרך המשרד הלאומי אז נקבע את זה בתקנות.

זה לפי סעיף 82, שתיכף נגיע אליו.

נכון. הסכם האג מאפשר גם לרשות הישראלית לגבות איזו אגרה בעד ההעברה של הבקשה.

עם התיקון זה בסדר. אנחנו מצביעים.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 81, עם התיקון שהוכנס בו, נתקבל.

סעיף 81 אושר.

"העברת בקשה בין-לאומית באמצעות הרשות

82.

נוסף על האמור בסעיף 81, השר רשאי לקבוע הוראות לעניין העברת בקשה בין-לאומית למשרד הבין-לאומי באמצעות הרשות, לבקשת המבקש, ורשאי השר לקבוע כי המבקש יחויב בתשלום אגרה שתקבע לפי סעיף 109(א)(5) בעד העברת הבקשה כאמור."

כבר הסברתי את זה.

אני רואה שלא מבקשים להעיר.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 82 נתקבל.

סעיף 82 אושר.

סימן ג': טיפול בעיצובים בין-לאומיים רשומים המייעדים את ישראל

"מעמדו של עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל

83.

ממועד רישומו של עיצוב בין-לאומי המייעד את ישראל במרשם הבין-לאומי בהתאם להוראות הסכם האג, יראו אותו כעיצוב שהוגשה לגביו בקשה לרישום עיצוב לפי הוראות סעיף 20, ויחולו עליו הוראות סעיף 20(ד)."

אני לא בטוחה שצריך לכתוב "יחולו עליו הוראות סעיף 20(ד) אם גם כך חלות עליו הוראות סעיף 20.

כי נושא של חלוקה למספר בקשות היה בסעיף 26 והועבר לסעיף 20.

אציין שהמעמד של עיצוב בין-לאומי רשום, שהוא במעמד של בקשה ישראלית, בעצם קבוע בסעיף 10 לנוסח ז'נבה של הסכם האג. אוסיף לגבי חלוקת הבקשה שלפי הסכם האג והתקנות של הסכם האג אפשר להגיש עד 100 עיצובים בבקשה אחת. סעיף קטן 20(ד) מאפשר לרשות לחלק את הבקשה הזאת כך שבכל בקשה יהיה עיצוב אחד, או בדרך אחרת.

ההתייחסות לסעיף קטן 20(ד), זה לא מיותר?

זה מיותר, אפשר למחוק את זה.

מוחקים את "ויחולו עליו הוראות סעיף 20(ד)" כי זה כלול בסעיף 20.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 83, עם התיקון שהוכנס בו, נתקבל.

סעיף 83 אושר.

"בחינת עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל
84.

הגורם המוסמך יבחן אם עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב'; (א1) על אף הוראות פרק ב', המועד הקובע לעניין זה יהיה יום רישומו של העיצוב הבין-לאומי במרשם הבין-לאומי, ואם כללה הבקשה הבין-לאומית לגבי העיצוב כאמור הצהרה בדבר דרישת הכרה בדין קדימה בשל בקשה או בקשות מוקדמות יותר בהתאם להוראות סעיף 6 להסכם האג – יהיה המועד הקובע התאריך שהוכר בידי המשרד הבין-לאומי כמועד הגשת הבקשה הבין-לאומית, ובלבד שיוגש, במועד ובדרך שקבע השר, העתק מהבקשה הקודמת המאושר בידי הרשות המוסמכת שאליה הוגשה הבקשה כאמור.
על אף הוראות סעיף קטן (א1), רשאי בעל עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל להגיש בקשה להכרה בדין קדימה לגבי העיצוב הבין-לאומי הרשום גם בהתאם להוראות סעיף 22.

הוראות סימן ב' בפרק ד' יחולו לעניין בחינת עיצוב בין-לאומי המייעד את ישראל כאמור בסעיף קטן (א), בשינויים המחויבים ובשינוי זה: הודעה על ליקויים לפי סעיף 31 יכול שתהיה רק בנוגע לאי כשירותו של העיצוב להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב'."

רק בכמה מילים, דיברנו על זה קודם. מבקש העיצוב מבקש שהעיצוב שלו ירשם בישראל ואז הרשות בוחנת שמתמלאים בו תנאי הכשירות המהותיים, מה שאישרנו בישיבות הראשונות: החידוש, האופי הייחודי, שהעיצוב לא פוגע בתקנת הציבור, שהוא לא כל כולו פונקציונלי וכולי.

אציין שהמועד הקובע, בדרך כלל מועד הרישום יהיה גם מועד הבקשה הבין-לאומית לרישום. זה כתוב בדברי ההסבר להצעת החוק.

לגבי העניין של בקשת דין קדימה, יש פה שתי חלופות: אפשר להגיש דרך WIPO בהתאם להוראות של הסכם האג, או לפי סעיף 22 לחוק הישראלי.

לגבי סעיף קטן (ג) אנחנו מאפשרים שליחת הודעה על ליקויים רק כשהליקויים הם בתנאי הכשירות המהותיים, החידוש, האופי הייחודי וכולי, כי התפיסה היא ש-WIPO בודקת כבר את כל התנאים הפורמליים והרשות הישראלית לא יכולה פתאום להגיד אחרי ש-WIPO אישרה את הבקשה מבחינה פורמלית שיש איזשהם ליקויים פורמליים. זה בעצם סעיף קטן (ג).

אין הערות.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 84 נתקבל.

סעיף 84 אושר.

יש לי הערה קטנה. למיטב הבנתי את ההסכם, אנחנו כרשות בוחנת יכולים להעיר לגבי התיאור החזותי של העיצוב ולכן ייתכן שצריך פה להחריג רק את התיאור החזותי, שלגביו אנחנו יכולים כן לשלוח הודעות תיקונים גם בעיצובים בין-לאומיים.

נבדוק את זה ואם צריך נבקש לתקן.

אתם לא רוצים כרגע לתקן?

אני חושבת שלא צריך.

אנחנו רושמים את ההערה הזאת ונקבל תשובה. אם יהיה צורך נעשה רביזיה.

שינינו כאן במקצת את הנוסח שמופיע בפניכם.

"רישום בפנקס של עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל
85.

נוכח הגורם המוסמך כי עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב', יחולו לעניין רישום העיצוב בפנקס הוראות סימן ג' בפרק ד', למעט סעיפים קטנים 33(א) ו-(ב), בשינויים המחויבים ובשינוי זה: הגורם המוסמך ירשום את העיצוב בפנקס ויציין כי העיצוב הוא עיצוב בין-לאומי רשום, יפרסם קישור לעיצוב הבין-לאומי הרשום באתר המשרד הבין-לאומי וימסור הודעה על הענקת הגנה בישראל לעיצוב למשרד הבין-לאומי בתוך 12 חודשים מהיום שבו פורסם העיצוב במרשם הבין-לאומי."

זה סעיף שאומר מה קורה כאשר הרשות מוצאת שהעיצוב חדש ובעל אופי ייחודי והוא עומד בתנאי הכשירות המהותיים, ואז נעשה רישום קצת שונה מהרישום המדינתי. אין פרסום של התיאור החזותי בידי הרשות אלא הפרסום נעשה בידי WIPO. יש להם אתר אינטרנט ובעצם הפרסום נעשה בדרך של קישור לאתר האינטרנט של WIPO. אז יש ציון בפנקס שמדובר בעיצוב שנרשם בישראל אבל כל שאר הפרטים מצויים בלוח המודעות של WIPO ויש קישור לשם.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 85, עם התיקון שהוכנס בו, נתקבל.

סעיף 85 אושר.

כדאי אולי להעביר את המילים "המשרד הבין-לאומי" אחרי המילה "וימסור". מבחינה לשונית "לעיצוב למשרד הבין-לאומי" נשמע לא טוב.

זה ענייני נוסח.

הלשכה המשפטית תבדוק את הניסוח אבל המהות מוסכמת.

נבדוק את זה, אתה צודק.

"הודעה על סירוב

86.

נוכח הגורם המוסמך כי עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל אינו כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב' ימסור למשרד הבין-לאומי, בתוך 12 חודשים מהיום שבו פורסם העיצוב במרשם הבין-לאומי, הודעה על סירובו לרשום את העיצוב (בסימן זה – הודעה על סירוב), בצירוף הנימוקים לכך.

(א1) נוכח הגורם המוסמך כי עיצוב כאמור בסעיף קטן (א) עשוי להיות כשיר לרישום בהתאם להוראות סימן ז' לפרק ד', יחולו הוראות אלה:

הגורם המוסמך יסרב לבקשה כאמור בסעיף קטן (א) וימסור למשרד הבין-לאומי הודעה על כך, אלא אם כן קבע השר אחרת ובהתאם להוראות שקבע;

הגורם המוסמך יודיע למבקש כי באפשרותו להגיש בקשה לרישום עיצוב מוסף בהתאם לסימן ז' לפרק ד' וכי הוא פטור מתשלום אגרה בשל בקשה כאמור;

הוגשה בקשה כאמור בסעיף קטן (2), יחולו עליה הוראות סימן ז' לפרק ד', והמועד הקובע יהיה המועד כאמור בסעיף 84(א).

לא תיגבה אגרה נוספת בגין בקשה שהוגשה בהמשך להודעה כאמור בפסקה (3)."

את סעיף קטן (ב) אקרא לאט כי עשינו בו כמה שינויי נוסח כי ראינו שהנוסח קצת מבלבל.

"

לא מסר הגורם המוסמך למשרד הבין-לאומי הודעה על סירוב בתוך התקופה האמורה בסעיף קטן (א) או לא נרשם העיצוב כאמור בסעיף 85, יראו את העיצוב הבין-לאומי הרשום כאילו נרשם בפנקס בתום התקופה האמורה, והרשם ירשום אותו ויפרסם אותו כאמור בסעיף 85.

נוכח הגורם המוסמך, בכל עת, כי עיצוב בין-לאומי רשום המייעד את ישראל שנמסרה לגביו הודעה על סירוב כאמור בסעיף קטן (א) כשיר להגנה כעיצוב רשום בהתאם להוראות פרק ב', ימסור למשרד הבין-לאומי הודעה על ביטול הודעה על סירוב שמסר כאמור או הודעה על הענקת הגנה בישראל כאמור בסעיף 85."

"ויחולו לעניין זה הוראות סעיף 85, בשינויים המחויבים".

זה סעיף קצת מסובך אבל אסביר כל אחד מן הסעיפים הקטנים בנפרד.

סעיף קטן (א) מדבר על מה קורה כשהעיצוב נבחן ונמצא שהוא לא חדש, לא בעל אופי ייחודי, כן פוגע בתקנת הציבור – כל תנאי הכשירות המהותיים.

וזה אחרי שנרשם ברשימה הבין-לאומית.

נכון, שם אין בחינה מהותית ולכן יכול להיות שבישראל רשות הפטנטים והעיצובים בחנה וראתה.

אנחנו מחמירים יותר, אנחנו בודקים מהותית.

יש כאן הוראות מה תעשה הרשות אם היא מוצאת שהעיצוב אינו כשיר לרישום.

מה שעושה פה הרשות יפגע ברישום שלו ב-WIPO?

זה לא יפגע ברישום ב-WIPO. זה אומר פשוט שהעיצוב לא יקבל הגנה בישראל. יש עוד מדינות בוחנות, ארצות-הברית בוחנת, דרום קוריאה בוחנת.

רק רציתי לברר, לא שאני מתנגד. יכול להיות שהוא ירצה, אם הוא לא יירשם פה, עדיין להישאר ברישום העולמי.

נכון. הרישום שלו נשאר שם, הוא פשוט לא מוגן בישראל.

סעיף קטן (א1) נכתב אחרי כמה דיונים פנימיים וגם דיונים עם WIPO. סימן ז' לפרק ד' עוסק בעיצובים מוספים. הוא בעצם מאפשר לבעל עיצוב שיש לו עיצוב שדומה יחסית לעיצוב הקודם שלו להגיש עיצוב נוסף, אם הוא שונה רק בפרטים שאינם מהותיים מן העיצוב הרשום שלו או אם מדובר במוצר אחר אבל עם מאפיינים חזותיים זהים לגמרי. בעצם בלי הפרק הזה עיצוב כזה לא היה מוגן כי הוא לא היה חדש בגלל הרישום הקודם של אותו בעל עיצוב. אנחנו כן רוצים לאפשר לו לרשום ולהגן על זכויותיו.

סימן ז' מאפשר הגשה של בקשה כזו לאורך כל חיי העיצוב הרשום. כלומר, אפשר להגיש אותה שנה אחרי שהעיצוב הרשום נרשם, אפשר להגיש אותה באותו מועד כמו הגשת הבקשה לעיצוב העיקרי, ואפשר להגיש גם אחרי 15 או 20 שנים, כל עוד העיצוב העיקרי עדיין בתוקף. הסכם האג דורש תקופת מינימום של הגנה של 15 שנים ולכן עיצוב מוסף שנרשם החל מהשנה העשירית ואילך לא עומד בתנאים של הסכם האג. לכן הפתרון שאנחנו גיבשנו, גם בהתייעצות עם WIPO, הוא שבמקרים כאלה הרשות תסרב לבקשה לרישום של העיצוב. זה בעצם מיטיב עם המבקש כי היא תאפשר לו לעבור למסלול הלאומי, להגיש בקשה בישראל עצמה והבקשה הזאת תיבחן כעיצוב מוסף ואז הוא יוכל לקבל הגנה, כי אחרת הוא לא יקבל הגנה בישראל. מוצע גם לפטור אותו מאגרות כי בעצם הוא שילם אגרות כשהוא פנה ל-WIPO ואין טעם לגבות ממנו כפל אגרות.

אגיד רק שאני לא בטוחה אם הסיפה, "לא תיגבה אגרה נוספת", מיותרת לאור פסקה (2). יכול להיות שיצטרכו בנוסח למחוק את זה.

לגבי פסקה (1), כתוב כאן "הגורם המוסמך יסרב לבקשה כאמור בסעיף קטן (א)", אבל בסעיף קטן (א) אין ממש סירוב לבקשה, זה רק הודעה. יכול להיות שצריך לעשות שם איזו התאמה בנוסח.

נבחן את זה.

סעיף קטן (ב) מדבר על מקרים שבהם לא נמסרה הודעה על סירוב למשרד הבין-לאומי. גם לא התקבל העיצוב לרישום, לא נרשם בארץ, וגם לא נשלחה הודעה על סירוב. אם חולפים 12 חודשים ולא נשלחה לו הודעה על סירוב והעיצוב לא נרשם אז בעצם לפי הוראות האמנה העיצוב מקבל בישראל תוקף של עיצוב רשום. זה מה שכתוב בסעיף קטן (ב).

אז למעשה חוזרים להוראות סעיף 85 לעניין הרישום, כלומר החלה בשינויים של הוראות החוק ביחס לרישום.

סעיף קטן (ג) עוסק במקרים שבהם העיצוב סורב לרישום ובשלב מאוחר יותר נמצא שהוא כן כשיר לרישום. מתי זה יכול לקרות? אמרתי בהתחלה שאגיד כמה מילים על מה המשרד הבין-לאומי מחשיב כסירוב. גם הוצאת דוח ליקויים, שהוא הליך שגרתי למדי ברשות, נחשב על-ידי המשרד הבין-לאומי כסירוב לבקשה לרשום עיצוב.

גם אם אומרים למבקש שהוא יכול לתקן את הבקשה שלו?

נכון. אז בעצם המשרד מתייחס לזה לכאורה כסירוב אבל הרשות ממשיכה לבחון את העיצוב.

ואז הוא מגיש אותו מחדש אחרי תיקון הליקויים?

הוא לא צריך להגיש מחדש. הוא פשוט מתכתב עם הרשות ואז יכול להיות שבשלב מאוחר יותר המבקש ישכנע את הרשות שאכן יש כאן עיצוב שכשיר להגנה והרשות תרשום אותו. במצב כזה היא תשלח הודעה ל-WIPO על כך שהיא מבטלת את הודעת הסירוב שלה, או לחילופין תשלח הודעה שהיא כן מעניקה הגנה לעיצוב הרשום והוא יהיה בישראל ככל עיצוב רשום.

לוחות הזמנים – זה מיום שהוא הגיש את הבקשה? כי מתייחסים לזה כדוח ליקויים. אני מבקש לחדד את הנקודה הזאת. שם זה נקרא סירוב ואצלנו זה עדיין ליקויים. מבחינת לוחות הזמנים זה נספר מן המועד שהוא הגיש את הבקשה?

המרוץ של 12 החודשים מתחיל ביום הרישום הבין-לאומי, שבדרך כלל יהיה גם מועד הגשת הבקשה לרישום הבין-לאומי.

כלומר הרשות מתייחסת למועד הזה.

מי מניע את התהליך של בחינה אם יש לבטל את הודעת הסירוב? כתבתם: "נוכח הגורם המוסמך בכל עת".

הרשות תוציא דוח ליקויים. המשרד הבין-לאומי יתייחס לזה כסירוב ואז המבקש יכול להתכתב עם הרשות. אם הוא לא מגיב אז הבקשה נחשבת כאילו נזנחה, אבל אם הוא מגיב אז אחריותו לוודא שהוא עונה לרשות על הליקויים שהיא העלתה בפניו.

אני מלשכת עורכי-הדין. איפה מוסדר העניין של התשובה לסירוב או דוח ליקויים לבקשה בין-לאומית, שצריך לעשות את זה בתוך מועד קבוע ודרך נציג מוסמך בישראל, כמו בפרוטוקול מדריד? איפה זה מוסדר פה?

פרוטוקול מדריד מצוי בתקנות היישום.

אפשר לאשר את סעיף 86 עם התיקונים שקראה עו"ד דניאל.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 86, עם התיקונים שהוכנסו בו, נתקבל.

סעיף 86 אושר.

"החלת הוראות על עיצוב בינלאומי שנרשם בישראל

87.

נרשם עיצוב בין-לאומי בפנקס בהתאם להוראות סעיף 85 או להוראות סעיף 86(ב), יחולו על העיצוב האמור (בפרק זה – עיצוב בין-לאומי שנרשם בישראל) הוראות סימן ב' בפרק ג', סימנים ד' עד ו' בפרק ד' למעט הוראות סעיף 48, ופרקים ו', ז' ו-ט', בשינויים המחויבים ובשינויים אלה:

אגרות חידוש שיש לשלמן לפי סעיף 42, ישולמו בהתאם לאמור בסעיף 17 להסכם האג ובתקנות האג;

השר רשאי לקבוע בתקנות, סוגים נוספים של פעולות בקשר לעיצוב בין-לאומי שנרשם בישראל שייעשו רק בהתאם לאמור בהסכם האג ובתקנות האג."

זה סעיף שאומר מה קורה כשעיצוב בין-לאומי נרשם כעיצוב רשום בישראל ומחיל עליו את ההוראות הרלוונטיות מן החוק. אציין שאחרי שדיברנו עם WIPO הם ביקשו למעט את הוראות סעיף 48. סעיף 48 עוסק בביטול או במחיקה של עיצוב רשום לבקשת בעל העיצוב. התפיסה היא שאם זה עיצוב בין-לאומי שנרשם בישראל אז כל ביטול או מחיקה שלו צריכים להיעשות דרך המשרד הבין-לאומי, כלומר דרך WIPO. זה אומר שהרשות בישראל לא תדון בבקשות כאלה אלא המבקש צריך לפנות ל-WIPO. יש בזה היגיון משום ש-WIPO מאגדת את כל הרישומים שלו בכל המדינות שהוא ייעד דרך המערכת.

אין הערות. אני מצביע על הסעיף.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 87 נתקבל.

סעיף 87 אושר.

"תוקפם בישראל של תיקונים במרשם הבינלאומי

88.

השר יקבע בתקנות, בהתאם להוראות לפי סעיף 16 להסכם האג, סוגים של תיקונים בעיצוב בין-לאומי שנרשם בישראל, שאם נרשמו במרשם הבין-לאומי יהיה להם תוקף כאילו נרשמו בישראל.

הגורם המוסמך יתעד בפנקס תיקונים לפי סעיף קטן (א)."

הסעיף הזה הוא שיקוף של העניין, שמה שיהיה בפנקס קשור ל-WIPO. כלומר, התיקונים צריכים להיערך דרך המערכת הבין-לאומית. הגורם המוסמך יוציא הודעה שנערך תיקון, אבל עקרונית זה נעשה דרך המערכת הבין-לאומית. יש כאן אפשרות לשר לקבוע את הסוגים של התיקונים כי האמנה מאפשרת גמישות, לא גדולה מאוד, אבל היא מאפשרת גמישות בעניין הזה, אז יכול להיות שבתקנות ייקבעו סוגים של תיקונים.

אבל כתבתם את זה כסעיף של תקנות חובה, להבדיל למשל מסעיף 87(2).

כי יש תיקונים שחייב להיות להם תוקף אם הם נרשמו בישראל.

כלומר זה לא סמכות שבשיקול דעת אלא השר אמור להתקין תקנות.

כן.

וכל עוד לא התקין אז לא מתקדמים ביישום של הסעיף הזה.

בגלל שזה הצטרפות להסכם בין-לאומי אז צריך הליך של החלטת ממשלה ותרגום ויש עוד הליכים שצריכים להתקיים לפני כן, אבל כן.

בין היתר גם השלמת כתיבת התקנות.

אין הערות.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 88 נתקבל.

סעיף 88 אושר.

סימן ד': הוראות כלליות

"הודעה על מחיקה או על ביטול רישום של עיצוב בין-לאומי שנרשם בישראל

89.

הגורם המוסמך ימסור למשרד הבין-לאומי הודעה על החלטה סופית לפי הוראות סימן ו' בפרק ד' או על החלטת בית המשפט לפי הוראות סעיף 72 שנמסרה עליה הודעה לרשות, בדבר מחיקה או ביטול רישומו של עיצוב בין-לאומי שנרשם בישראל."

כפי שאמרנו קודם, ההחלטות של הוראות סימן ו' בפרק ד' הן למעט סעיף 48, כלומר לא לבקשת בעל העיצוב הרשום, מכיוון שזה ייעשה דרך WIPO. זה בשונה ממה שנכתב בדברי ההסבר להצעת החוק, שם זה כן נמנה כחלק מן הדברים שהרשות יכולה לעשות. אני לא בטוחה שצריך להוסיף את זה בנוסח אבל יכול להיות שכדאי להבהיר את זה. בכל מקרה, הכוונה כאן היא שאנחנו לא מונעים מבית-המשפט סמכות לדון בביטול. כלומר, אם יש הליך של הפרה אז הנתבע יכול לטעון שהעיצוב לא היה כשיר מלכתחילה לרישום. במקרה כזה אמורים לשלוח הודעה לרשות, ואז הרשות צריכה לעדכן את WIPO. כלומר, הרשות חייבת למחוק, כי יש צו של בית-משפט, ואז היא צריכה לעדכן את WIPO שהעיצוב נמחק בישראל.

הכוונה להחלטה סופית של בית-המשפט?

כן, להחלטה הסופית של בית-המשפט.

אחרי כל הערעורים?

לדעתי כן, אבל אוודא את זה בנוסח.

זה החלטה של בית-משפט. לא החלטה סופית.

לכן אני שואל אם זה החלטה סופית.

פסק-דין של בית-משפט. כדי שזה יהיה סופי במובן שאתם מדברים צריך התקבלות, זה הגדרה שונה, או שחלף המועד להגיש את הערעור.

סופית – הכוונה היא לא צו מניעה.

זה בדיוק מה שאני אומר, זה לא סופית במובן שלא ניתן להגיש את הערעור, שחלף המועד להגשת הערעור.

נשארים עם הנוסח הקיים של "החלטה סופית"?

נראה לי שזה בסדר. אציין רק שיש פה גם החלטה סופית של סימן ו' בפרק ד', שמאפשר ביטול לבקשת צד ג'. כלומר, צד ג' יכול לפנות לרשות ולבקש ביטול של העיצוב, אם למשל הוא טוען שיש לו עיצוב קודם שלעומתו העיצוב שנרשם הוא לא חדש.

כאשר יש פסק-דין מוחלט שאין עדיין אפשרות לערער. זו הכוונה?

זה פסק-דין סופי, לא פסק-דין חלוט.

אפילו בתקופה שהוא יכול לערער?

כן.

חלוט – משמע שחלפה התקופה לערעור.

בסעיף הזה מתכוונים אחרי שיש פסק-דין, למחרת אפשר לשלוח את המכתב. זו הכוונה? ואם יהיה לו ערעור והוא יזכה?

מן הראוי שמה שכבודו אומר זו תהיה הכוונה כי אם נתן בית-המשפט המחוזי החלטה מן הראוי שיכבדו אותה. אם רוצים להגיש ערעור אז צריך להגיש בקשה לעיכוב ביצוע. יש הליך בסדר הדין האזרחי לעיכוב ביצוע של החלטה. כל עוד לא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע חזקה שיכבדו את החלטת בית-המשפט.

אני מדבר על פרק הזמן. היום ניתן פסק-דין ועורך-הדין חזר לשקול, להרהר אם כדאי לו לערער או לא כדאי לו לערער. ייקח לו פרק הזמן הזה. יכול להיות שבאופן מיידי מוציאים מכתב.

הוא יכול לבקש עיכוב ביצוע מבית-המשפט שנתן את פסק-הדין במידה והוא רוצה לערער והוא רוצה לעצור את ההחלטה, הוא יכול לעשות את הפעולה הזאת, הוא לא צריך להמתין למימוש פסק-דין שהוא פסק-דין סופי.

אנחנו יכולים לבדוק אם אפשר לשנות את זה ל"חלוט". צריך לבדוק את זה מול ההסכם.

אני חושב שמומלץ להוריד את המילה "סופי" ולא לשנות את זה ל"חלוט". אין בשום מקום בחוק הפטנטים התייחסות לפסיקה חלוטה. חזקה שפסיקה של בית-המשפט צריך לקיים, אלא אם ביקשו לעכב אותה.

(היו"ר איתן כבל)

אתם מבקשים לדלג כרגע על סעיף 89?

אנחנו מעיינים בהסכם תוך כדי הישיבה.

היות ואנחנו לא מסיימים את זה היום אז אולי תבואו עם תשובה בישיבה הבאה ואז לא נחזור על כל הדיון בסעיף הזה אלא נצביע עליו מייד.

אנחנו מסתכלים בהסכם, שם כל החלטה צריכה להירשם, אין invalidation by the competent authorities. לכן "סופי" זה בסדר.

לכן לא צריך את המילה "חלוט" וגם לא צריך את המילה "סופי". מספיק שייאמר "פסק-דין".

אז צריך לשנות את הניסוח. זה לא החלטה סופית אם יש אפשרות לערער עליה.

זה לא החלטה חלוטה.

לא חלוטה, נכון, אבל עדיין אפילו אם הוא יערער הוא יכול לקבל פסק-דין.

השאלה העומדת לפתחנו היא מה מקובל בלשון המשפטית.

אני פחות מכיר את המונח "החלטה סופית".

יש החלטה אחרת, שהיא המונח המקובל, ויש פסק-דין. למשל כאשר אנחנו מערערים בזכות או ברשות אנחנו מנסים להבין האם זה החלטה אחרת או פסק-דין, או משהו שהכריע בסעד. אם זה משהו שהכריע בסעד אז הוא במובן שהם מתייחסים אליו כסופי, ואם זה משהו זמני אז הוא החלטה אחרת.

סעיף 15(2) בנוסח ז'נבה מחייב את המשרד בכל מדינה חברה למסור הודעה למשרד הבין-לאומי על invalidation של העיצוב כשהיא מודעת להחלטה כזו.

השאלה אם המילה "סופית" היא המילה הנכונה בהקשר זה או שאולי אפשר לוותר עליה.

נראה לי שכדאי להשאיר את הנוסח המדויק לישיבה הבאה.

אלא אם כן עד לסוף הדיון תגיעו בכל זאת למסקנה.

אפשר למחוק את המילה "הסופית".

מי בעד סעיף 89? מי נגד?

הצבעה

בעד – 2

סעיף 89, עם התיקון שהוכנס בו, נתקבל.

סעיף 89 אושר.

"סודיות המסמכים
90.

רשם העיצובים והגורם המוסמך וכל עובד אחר של הרשות לא יגלו כל ידיעה או מסמך שהגיעו לידיעתם מהמשרד הבין-לאומי אגב ביצוע ההוראות לפי פרק זה, הכל בהתאם להוראות לפי הסכם האג."

התוספת של "כל עובד אחר של הרשות" ושל "המסמכים" הוא בעקבות הערות שהעלה הייעוץ המשפטי של הוועדה, שכמובן הן נכונות ומקובלות עלינו. אציין רק שיש לנו סעיף נוסף שעוסק בסודיות מסמכים, סעיף 98, אבל הסעיף כאן נדרש כי המועדים שלגביהם צריך לשמור בסוד את המסמכים הם שונים.

כלומר יש הוראות ספציפיות בהסכם האג לעניין סודיות המסמכים ולכן היה צורך בהוראה מיוחדת ואי אפשר להסתפק בהוראה הכללית, שעוד לא הגענו אליה, לגבי שמירת סודיות.

בדיוק, סעיף 10(5) להסכם האג מונה את התנאים האחרים האלה.

מי בעד הסעיף? מי נגד?

הצבעה

בעד – 2

סעיף 90 נתקבל.

סעיף 90 אושר.

"החלת הוראות הסכם האג ותקנות האג

91.

בכל עניין הנוגע לבקשה בין-לאומית או לעיצוב בין-לאומי רשום, אשר לא הוסדר לפי פרק זה, יחולו הוראות הסכם האג ותקנות האג בהתאם להתחייבויותיה של מדינת ישראל לגבי ההסכם והתקנות."

אסביר את הסיפה, החל מהמילים "בהתאם להתחייבויותיה". בעינינו ברור שתמיד מה שחל הוא בהתאם להתחייבויות שמדינת ישראל לוקחת על עצמה. זה בעצם רק כדי להבהיר מעבר לכל ספק. הסכם האג מאפשר לעשות declarations שמחריגות חלקים מן ההסכם לגבי מדינת ישראל. כלומר מדינת ישראל יכולה להחליט לפעול באופן שונה, שהאמנה עדיין מאפשרת. לכן היה חשוב לנו להבהיר את זה באופן מפורש. חשוב לי מאוד להבהיר שזה לא אומר שבכל מקום שזה לא כתוב זה לא חל. זה רק חידוד.

יש הערות? אין. מי בעד?

הצבעה

בעד – 2

סעיף 91 נתקבל.

הסעיף אושר.

פרק ט': שונות

"הסמכה של גורם מוסמך
92.

רשם העיצובים רשאי להסמיך עובד הרשות כגורם המוסמך לעניין חוק זה, ורשאי הוא להסמיך עובד הרשות רק בחלק מהסמכויות הנתונות לגורם המוסמך לפי חוק זה; הודעה על הסמכה לפי סעיף זה תפורסם ברשומות.

כל סמכות לפי חוק זה שרשאי הגורם המוסמך להפעילה בהתאם להסמכה לפי סעיף זה, רשאי רשם העיצובים להפעילה גם בעצמו."

הגורם המוסמך מוגדר בצורה קצת מעגלית בסעיף 1, שכבר אושר, כעובד שהרשם הסמיך אותו בהתאם לסעיף 92.

אני רוצה לציין שלגבי הסעיף הזה ערכנו מספר דיונים בין הלשכה המשפטית של הכנסת לבין נציגי משרד המשפטים מכיוון שאנחנו תהינו על המונח "הסמכה". המובן המקובל של "הסמכה" שאנחנו מכירים הוא העברה מלאה של הסמכות, והבנו ממשרד המשפטים שלא מדובר על העברה מלאה אלא על אצילה. המשמעות המשפטית של הפעולה הזאת של העברת סמכות היא שהגורם שאוצל את הסמכות, דהיינו הרשם, נשאר עדיין גם הוא בעל הסמכות וברגע שהוא אוצל מן הסמכות שלו לעובד מעובדי הרשות אותו עובד רשאי להפעיל במקביל את הסמכות, בכפוף כמובן להיררכיה שקיימת, כלומר הוא כפוף לרשם העיצובים. מכיוון שכך, נכון לתקן את הנוסח ולהבהיר, כפי שמקובל בחקיקה עדכנית, שאכן מדובר על אצילת הסמכות. זו נקודה אחת.

נקודה אחרת, אסביר מדוע נמחקה התיבה "או אדם אחר בעל ניסיון והכשרה כפי שקבע השר". אנחנו סברנו שלא נכון להעביר סמכויות בעלות אופי שלטוני לגורם שאיננו עובד המדינה. ראוי שהסמכויות האלה יופעלו בידי עובדי הרשות ולכן ביקשנו למחוק את התיבה הזו ולשמחתנו משרד המשפטים קיבל את ההערה.

ככל שנשנה את הנוסח ונבהיר שמדובר על אצילה יהיה צורך לשנות את הנוסח של סעיף 92 ואולי גם של סעיפים אחרים בהצעת החוק. כלומר, אם נכתוב שרשם העיצובים רשאי לאצול סמכות מן הסמכויות הנתונות לו לעובד הרשות והודעה על האצילה תפורסם ברשומות, אני לא בטוח שיש צורך בסעיף קטן (ב), שאומר שכל סמכות שרשאי גורם מוסמך להפעיל רשאי רשם העיצובים להפעילה גם בעצמו, מכיוון שזו בדיוק המשמעות המשפטית של אצילה. השאלה אם אין צורך – וכאן אני חוזר אל נציגי משרד המשפטים – לערוך שינויים ביתר הסעיפים שמציינים במפורש את הגורם המוסמך כגורם שרשאי להפעיל סמכות מן הסמכויות השונות בחוק.

היו לנו הרבה דיונים על זה, גם פנימיים, גם עם הרשות, גם עם גורמים אחרים במחלקת ייעוץ וחקיקה. זה קשור גם לסעיף הבא, סעיף 93. אולי כדאי לקרוא אותו כדי שנדון בשניהם ביחד.

אם זה עוזר לך, בבקשה.

"השגה על החלטות הגורם המוסמך

93.

מי שרואה עצמו נפגע מהחלטה או מפעולה של הגורם המוסמך לפי חוק זה, רשאי להשיג על כך בכתב בפני רשם העיצובים בתוך התקופה שקבע השר."

בסעיף 109(9) יש גם הסמכה לקבוע כיצד תוגש ההשגה.

העמדה של הגורמים המוסמכים במשרד המשפטים, שהם לא אני, הם גורמים שעוסקים במשפט מנהלי, היא שאם במרבית המקרים מי שמפעיל את הסמכות הוא הגורם המוסמך שאינו הרשם, הרעיון שעלה הוא להחליף את כל ההתייחסויות לגורם המוסמך בהתייחסויות לרשם. כך זה נעשה גם בפקודת סימני מסחר, למשל, שם הסמכות ניתנה לרשם. העמדה של הגורמים המוסמכים במשרד המשפטים הייתה שאם מי שעושה את הפעולה בדרך כלל הוא לא הרשם אז צריך לכתוב שזה לא הרשם. לא היה אכפת להם בדיוק אם נכתוב שזה בוחן או מזכירה או משהו אחר, או גורם מוסמך, כל עוד לא יהיה כתוב שזה הרשם.

עוד בעיה שעלתה במשרד היא שבעצם נוצרת כאן שונוּת במקרים שבהם הרשם לא אוצל את סמכותו. כלומר, מה שנמסר מהרשות, ותוכלו להרחיב אם תרצו, הוא שבמקרים מיוחדים שעוד לא התעוררו קודם יש אינטרס בזה שהרשם, שהוא הסמכות הכי גבוהה ברשות, יוכל בעצמו לדון במקרים האלה, למשל על מוצרים דיגיטליים שלא היו מוכרים קודם. במקרה הזה אם מי שדן מלכתחילה הוא הרשם אז אין אפשרות להשיג.

זה רק ערעור לבית-המשפט.

אין הליך מנהלי בתוך הרשות אלא מייד יש ערעור לבית-המשפט, בעוד שמבקש "רגיל", במירכאות, שעובד אחר של הרשות דן בעניין שלו, יכול להגיש השגה לרשם ויש לו בעצם עוד הליך לפני הערעור לבית-המשפט.

רציתי לבקש הבהרה, על אילו סמכויות של הרשם הביטוי "הגורם המוסמך" מתייחס? בסעיף הזה, מן הסתם, אין רשימה. אני חושב שצריך להבהיר על אילו סמכויות זה חל. יש סמכויות שהן שיפוטיות או מעין-שיפוטיות שלא נראה לי שהתכוונתם שהן יואצלו לגורם מוסמך. אולי תסבירו את זה לטובת הפרוטוקול.

זה בתוך הנוסח. הנוסח מתייחס לגורם המוסמך ולרשם. כשמדובר על סמכויות שיפוטיות כתוב "הרשם", לא "הגורם המוסמך", ואז מכוח זה הגורם המוסמך לא יכול להפעיל את הסמכות הזאת, הוא פשוט לא מוסמך לזה. הנוסח מבלבל.

המשמעות היא שסעיף שמקנה את האפשרות להסמיך או לאצול סמכות הוא סעיף כללי והוא מתייחס רק לאותם מקומות בחוק שבהם הוזכר הביטוי "גורם מוסמך", ובמקומות שהחוק איננו מזכיר את הביטוי "גורם מוסמך" שם אי אפשר להאציל את סמכותו?

נכון. זה בעצם הסיפה: "מהסמכויות הנתונות לגורם המוסמך לפי חוק זה". איפה שכתוב "הרשם" לא מואצלות סמכויות לגורם המוסמך.

אם אתם מתכוונים עכשיו לפתוח מחדש את הניסוחים ולהחליף את המונח "גורם מוסמך" במונח "רשם" אז תהיה לכם בעיה כי אז תצטרכו לעשות הבחנה, איפה אפשר לעשות אצילת סמכויות ואיפה לא.

אני חושבת שזה לא בעייתי כי היכן שכתוב "הרשם" היום זה מקומות שאי אפשר לאצול את הסמכות.

לגבי פרסום ברשומות של הסמכה- - -

שעכשיו אם הוועדה תקבל זה יהיה "אצילה".

זה משהו שאנחנו מחויבים אליו? עכשיו צוער עושה איזו פעולה. אז צריך לפרסם? זה יחול על כל עובד חדש שנכנס לרשות?

הנוסחים בחקיקה שאני מכיר כן מחייבים את הפרסום של האצילה. אני חושב שראוי שהציבור יידע מי הגורם שיפעיל את הסמכויות. מדובר על הרבה מאוד סמכויות שיש לרשם לפי החוק. אלה הנוסחים שאני מכיר. איך בדיוק ייערך הפרסום – זה כבר ייקבע במשרד המשפטים, שם מכינים חקיקת משנה.

אני מקבל את עמדתך.

לא מדובר על תפקיד מזכירותי או תפקיד מסייע. מדובר ממש על גורם שיקבל החלטה, למשל אם כן לרשום או לא לרשום.

אני לא יודע. אנשים שולחים הודעות ל-WIPO. צריך לעבור פה על הסעיפים ולראות. לכאורה יכולה להיווצר בעיה.

יכול להיות שאתם צריכים לבדוק ולהגיד בדיון הבא. אגיד לך למה. למישהו מואצלת סמכות לעשות פעולות שקובעות כך או כך או כך. צריך לדעת מי זה, אם זה הכלל. אם זה רק שֵם בכניסה לאיזה חדר אפרורי ואין לזה שום משמעות זה דבר אחר. בעולם של היום, כאשר בתי הבכורה התגייסה היא ידעה יותר מאשר הרמטכ"ל בתקופתי ידע על הצבא. אני לא אומר את זה בצחוק. בסוף אתה רוצה להגיע לאיזשהו מקום, אתה רוצה לדעת מה, מי, למה ואיך לפני שאתה מגיע, והעולם נהיה רק יותר מורכב, הוא לא נהיה יותר קל ופשוט, בכל תחום, בכל כלי. נראה שהכול יותר נגיש אבל הכול נהיה יותר מורכב. אני מסתכל, אדוני, מן המבט שלך אבל גם מהעיניים שלי כאזרח מן השורה, ולא לכולם יש סוללה של עורכי-דין, בוודאי אלה שיוצאים לדרך, שזה רוב האנשים.

אם כך, הוועדה מקבלת את התיקון, כך שיובהר בסעיף שמדובר אכן על אצילת סמכות. אני מציע בכל זאת שתבחנו אם יש צורך בשינוי סעיפים אחרים בהצעת החוק כך שאם נידרש לפתוח אותם לדיון מחדש ניתן יהיה לעשות את זה.

אני רוצה להצביע. יש לכם עוד אמירה או הסתייגות?

ההסתייגות של הגורמים המוסמכים במשרד, אבל זה להחלטת הוועדה, היא שנוצרת פה שונוּת בין מי שיש לו אפשרות להשיג בפני הרשם לבין מי שהרשם הוא זה שדן בעניינו מלכתחילה ואז אין לו אפשרות להשיג.

אגב, לפחות להבנתי, אם אני חושב על המשמעות המשפטית של אצילה, גם אם לא היינו כותבים שום דבר לעניין ההשגה, ברגע שגורם אוצל סמכות הוא נשאר עדיין הגורם המוסמך ואם מתעוררת בעיה כלשהי לגבי הפעלת הסמכות אני מניח שהוא יכול לקבל החלטות בעצמו גם לגבי הנושא שהגורם שאֵצלוּ לו את הסמכות דן לגביו, כך או כך. אתם פשוט מסדירים את זה כאן במפורש, את הליך ההשגה. אני לא רואה בעייתיות גדולה בהקשר הזה.

אני לא יכולה לדבר בשם מי שעוסק אצלנו במשפט מנהלי וביקורת שיפוטית. הזמנו אותם לדיון אבל הם לא יכלו להיות פה.

אם זה לא היה מספיק חשוב, לא נעים לי להגיד – ככה החיים. הגדולים תמיד קובעים לעצמם מה יותר חשוב להם.

אני מעלה להצבעה את סעיפים 92 ו-93.

סעיף 92 יתוקן וייקבע בו – אני אומר את זה כרגע כנוסח ראשוני – כי "רשם העיצובים רשאי לאצול לעובד הרשות סמכות מסמכויותיו לפי חוק זה; הודעה על אצילה לפי סעיף זה תפורסם ברשומות". נבדוק אם אין צורך לחדד כאן שלא מדובר, כפי שציין עו"ד אפורי, על סמכויות מעין-שיפוטיות. את צודקת שזה ברור מן הנוסח אבל נבדוק אם יש צורך להבהיר את זה במפורש גם כאן. וסעיף 93 כפי שהוקרא.

אני מצביע על שני הסעיפים.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 92, עם התיקון שהוכנס בו, וסעיף 93 נתקבלו.

סעיפים 92 ו-93 אושרו.

"החלטות הרשם בכתב

94.

החלטה של רשם העיצובים או של הגורם המוסמך לפי חוק זה תהיה מנומקת ובכתב ותימסר בדרך שקבע השר, לכל מי שהיה צד לבקשה או להליכים שבהם ניתנה ההחלטה."

יש הערות?

הערה קטנה, אם אפשר. לדעתי צריך לשקול לכתוב שתצוין הדרך לערער או להשיג בגוף ההחלטה. במשפט המנהלי מקובל שבהחלטות שנתונות להשגה או לערעור מוטלת חובה על הגורם המחליט לציין בגוף ההחלטה את הדרך, את המועד ובפני מי ניתן להשיג או לערער.

ממילא המשפט המנהלי חל על כל החלטה של גורם מוסמך.

תתפלאו, אבל יש והיו סביב זה ויכוחים במשך שנים רבות.

רבותי, אם אתם רוצים להתווכח אחר-כך תעשו את זה ביניכם. אם תשתכנעו שצריך בכל זאת, אתם הרי רושמים את הדברים, ותביאו לנו תיקון – אשמח לעשות את זה.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 94 נתקבל.

סעיף 94 אושר.

"הליכים בפני הרשם
95.

רשם העיצובים יפרסם הודעה על כל הליך בפניו לפי סעיפים 12(ב), 24, 25, 27, 36, 45, 48 ו-49 ורשאי כל אדם שרואה עצמו נפגע מההליך לבקש מהרשם להצטרף להליך, בתוך חודש מיום שפורסם לפי חוק זה דבר קיומו של ההליך, והרשם רשאי לצרפו כאמור; הרשם ייתן לצדדים וכן לכל אדם אחר העלול לדעתו להיפגע מהחלטתו, הזדמנות להגיש את ראיותיהם ולהביא את טענותיהם, בכתב או בעל פה, בדרך, בצורה ובמועדים שקבע השר.

הרשם רשאי לצוות על תשלום הוצאות סבירות ולהורות מי מבעלי הדין ישלם את ההוצאות וכיצד ישולמו.

צו לפי סעיף קטן (ב) ניתן להוצאה לפועל כאילו היה פסק דין של בית משפט."

אני מציע שתצייני בפני הוועדה על אילו הליכים מדובר – מניתם כאן מספר סעיפים – ולמה נימנו דווקא אותם סעיפים. הנוסח שנכלל בהצעת החוק שעברה בקריאה הראשונה דיבר על "כל הליך".

נכון, כאן פשוט מנינו אותם. אלה הליכים מעין-שיפוטיים. סעיף 12(ב) עוסק בסכסוך בשאלה האם עיצוב הוא עיצוב שירות. הסעיף הזה עוד לא אושר. סעיף 24 עוסק בתיקון בקשה לרישום עיצוב ביוזמת המבקש. סעיף 25 עוסק בחזרה מבקשה לרישום עיצוב. סעיף 27 עוסק בחילוקי דעות בין מבקשים. סעיף 36 עוסק בביטול ציון שמו של מעצב אחרי שהוא נרשם בפנקס. סעיף 45 עוסק בהחזר תוקפו של עיצוב רשום שפקע בשל אי תשלום אגרה. סעיפים 48 ו-49 עוסקים במחיקת רישום של עיצוב בפנקס לבקשת בעל העיצוב הרשום או לבקשת מי שאינו בעל העיצוב הרשום – ביטול, ביטול החזרתו, ביטול תיקון של פרט רשום לבקשת מי שאינו בעל העיצוב הרשום.

הערה לגבי סעיפים 24 ו-25. מדובר בתיקונים שמבקש העיצוב יוזם במהלך הבחינה. אני חושבת שלא מדובר בכלל בהליך בפני הרשם.

אבל הוא רשאי לבקש מהגורם המוסמך. השאלה אם עצם הבקשה זה לא הליך.

זה הליך הבחינה מול הבוחן, לכן זה לא הליך בפני הרשם שצריך לפרסם עליו. לדעתי צריך למחוק את סעיפים 24 ו-25.

השאלה אם עכשיו, לאור השינוי שעשינו בסעיף 92 – מדובר כאן למשל בסעיף 24 רק על הגורם המוסמך. אבל בעצם הפרסום הוא על-ידי רשם העיצובים. הבנתי.

אני חושבת שמיותר להוסיף כאן את סעיפים 24 ו-25. סעיף 27 זה באמת הסמכות של הרשם להכריע ולכן זה כן הליך.

אני לא בטוח לגבי סעיף 24. יש כאן ממש בקשה והגורם המוסמך אמור לבחון את הבקשה.

זה במהלך הבחינה. המבקש מבקש לתקן דבר מה בבקשתו לעיצוב ואז הגורם המוסמך צריך לבדוק האם התיקון הזה משנה לגמרי את העיצוב.

אין רלוונטיוּת לצדדים אחרים?

לא בשלב זה. זה בעצם חלק מהליך הבחינה.

עכשיו הוגשה בקשה, היא פורסמה והמבקש רשאי לבקש תיקון של הבקשה, והגורם המוסמך אמור לבחון האם הבקשה הזו מוצדקת. האם להבנתכם אין רלוונטיוּת לפרסום, לתת פומבי לבקשה לתיקון ואין צדדים שיכולים להיפגע מן ההחלטה הזאת?

לא במובן של ההליך.

אנחנו לא רוצים להפוך את תהליך הבחינה לתהליך אדברסרי. צריכה להיות בחינה ואחרי זה מי שיש לו השגות יכול להגיש אותן.

בשלב הבא אדם שיש לו טענה לעניין זה יוכל לבטל את הרישום.

מה אתם רוצים למחוק?

את אזכור סעיפים 24 ו-25.

יש הערות?

אני רוצה לשאול האם תשלום הוצאות סבירות, למשל אם זה הוצאות לקופת המדינה – יכול להיות הליך חד-צדדי בפני הרשם שבו אני לא מקבל את השגות הבוחן, אני מערער לרשם והרשם רוצה לפסוק הוצאות לקופת המדינה מאחר ויצרתי הליך שלם ומיותר. האם "הוצאות סבירות" עולה בקנה אחד עם ההגדרה הזאת?

מה זה "סבירות"? זה יותר מטריד. או שמשלמים את ההוצאות לפי בקשה מסודרת או שלפי שיקול דעתו, אבל המילה "סבירות" – זה נראה לי פתח לצרות.

זה נוסח שמופיע בחקיקה אחרת.

זה לא מה שנהוג בהליכים היום.

זה בדיוק אותו נוסח מהרשם.

בחוק הפטנטים יש את סעיף 162.

זה בדיוק אותו נוסח, סעיף 162(ב).

אבל בפועל בהליכים אצל הרשם מגישים בקשה לפסיקת הוצאות ופוסקים.

זה שיקול דעת הרשם. אם הוא פוסק הוצאות בסיום ההליך אז הוא פוסק הוצאות סבירות לפי שיקול דעתו, ואם הוא לא פוסק הוצאות אז אפשר להגיש בקשה לפסיקת הוצאות. זה גם המצב היום.

אני חושב שהמילה "סבירות" בקשר להוצאות היא דבר מאוד פלואידי.

השאלה אם זה לא תיבה שמקובלת בחקיקה.

אני רוצה להעיר גם לגבי ההערה הקודמת שנידונה לגבי סוגיית הפרסום הנדרש של ההסמכה וגם לגבי זה.

אבל הסעיף ההוא אושר. עזוב, אנחנו כבר אישרנו. אני לא חוזר אחורה.

אמרת שישקלו שוב, וזה רלוונטי גם לסעיף הזה. אני חושב שברירת המחדל צריכה להיות שהרשם יפרסם הודעה על כל הליך שיראה לנכון, לרבות הסעיפים האלה. יש סעיפים בחוק, למשל בריב בין שאירים, שלא מנינו אולי, או שמנינו רק את סעיף 36 ולא את סעיף 35, ובסוף הרשם נוהג לפרסם את כל החלטותיו, וטוב שכך, זה מצוין, למעט אם מצא סיבה אחרת. אנחנו צריכים לתת את שיקול הדעת. לעתים אנחנו נרבה בהליכים. אם לא תהיה האצלה או פרסום של הצו – אני מתחבר לסעיף הקודם – אז תהיה תביעה שהפעולה נעשתה בלי סמכות. הדברים עובדים כך מאז קום המדינה.

סעיף האצילה הוא נושא אחד. לעניין פרסום ההליכים, אולי כדאי לשקול לתת סמכות שבשיקול דעת לרשם לפרסם הודעה על כל הליך, ולחייבו לפרסם הודעה לעניין הסעיפים האלה.

מה אתם אומרים?

אין לנו התנגדות, כל עוד מוחקים את האזכור של סעיפים 24 ו-25.

אני מצביע על סעיף 95 עם התוספות.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 95, עם התיקונים שהוכנסו בו, נתקבל.

סעיף 95 אושר.

אלה השינויים: מחקנו את האזכור של סעיפים 24 ו-25 והוספנו שתהיה סמכות כללית לרשם.

שהוא רשאי לפרסם הודעה על כל הליך בפניו, או יכול להיות שגם בפני הגורם המוסמך. הוא רשאי לפרסם הודעה על כל הליך לפי החוק, בין אם התנהל בפניו ובין אם התנהל בפני הגורם המוסמך, אבל חובה עליו לפרסם הודעה על הליכים לפי הסעיפים שמניתם, למעט לפי סעיפים 24 ו-25 שמחקנו.

סעיף 95 אושר עם התוספות והתיקונים.

"ראיות בפני הרשם

96.

בכפוף להוראות לפי חוק זה, תינתן העדות בפני רשם העיצובים בתצהיר, ולצד שכנגד תהיה זכות לחקור את המצהיר חקירה שכנגד, אלא אם כן הורה הרשם אחרת מטעמים מיוחדים שיירשמו.

בגביית עדות שבעל-פה, יהיו לרשם כל הסמכויות של בית משפט לעניין אזהרתם של עדים, קבלת הצהרה מהם וכפיית עדים להופיע בפניו ולעניינים אחרים הקשורים בכך, וכן לעניינים הקשורים במסירת העדות."

הסעיף הזה עוסק בגביית עדות בפני הרשם. זו הוראה שקיימת היום בפקודה בשינויים קטנים בסעיף 47 ובחוק הפטנטים בסעיף 163.

אני חושב שהניסוח של סעיף קטן (א) צריך להשתנות. כלומר, להעלות את "אלא אם כן הורה הרשם אחרת" שיבוא אחרי "בכפוף להוראות לפי חוק זה". הסעיף הזה סובל שתי פרשנויות. פרשנות אחת, שלמעשה חייבת להינתן עדות בכתב ורק לעניין החקירה יש שיקול דעת לרשם לסטות ממנה. פרשנות שנייה היא שלרשם יש אפשרות לסטות מכל הסעיף. לכן לדעתי נכון לתקן שהחריג בשיקול הדעת יהיה מייד אחרי "בכפוף להוראות לפי חוק זה".

הוא צודק לחלוטין. יש פה שני עניינים שונים. אחד הוא שיקול הדעת מתי לא לאפשר חקירה נגדית, שלגביו אפשר לומר "מטעמים מיוחדים שיירשמו" וביטויים מצמצמים מן הסוג הזה. אבל העניין של תצהיר בכתב, זה צריך להיות משהו גמיש יותר לרשם, הוא צריך לנהל את ההליך כפי שנראה לו וזה לא עניין של "נימוקים מיוחדים שיירשמו". אם ייראה לו שצריך להפוך את הסדר ולהזמין מישהו, או לגבות עדות בעל-פה, אז כך יעשה.

מה אתם אומרים? אם כבר עו"ד אפורי הסכים עם מישהו...

אני רוצה להגיד הערה עקרונית לגבי הסעיף הזה וגם הסעיפים שיבואו אחריו. לפי הבדיקה שלנו, ואני רואה את זה עכשיו שוב, הסעיפים האלה הם פחות או יותר, אולי למעט שינויים מינוריים, העתקה של סעיפים מקבילים בחוק הפטנטים. השאלה האם נכון עכשיו לשנות את הנוסח כאן ולא לערוך שינויים בחוק הפטנטים. כרגע השינויים האלה לא עומדים על סדר היום.

חוק הפטנטים רחב יותר. בחוק הפטנטים נכתב: "בכל הליך על ריב המובא לפני הרשם לפי חוק זה ייתן הרשם לצדדים הזדמנות להגיש ראיותיהם לבית-המשפט בעל-פה, בדרך, בצורה, במועדים ובאופן שנקבעו".

אנחנו מדברים על סעיף 163 לחוק הפטנטים, שמועתק כמעט מילה במילה: "בכפוף לכל הוראה שבחוק זה או בתקנות על פיו, תינתן העדות בפני הרשם בתצהיר שבכתב, והרשם יתיר לחקור את המצהיר חקירה שכנגד אם נתבקש לעשות כך ולא ראה טעם סביר שלא להרשות זאת." גם סעיף קטן (ב) לאותו סעיף דומה, כמעט מילה במילה.

נוכח ההבהרה הזאת זה מספק. אם ההבהרה היא שכולם רואים את זה בצורה כזאת, כלומר שהחריג ניתן לסעיף כולו, אז אין בעיה.

הטעמים המיוחדים מתייחסים לחקירה שכנגד.

לפי הסעיף הזה הרשם מחויב לגבות עדות בתצהיר?

כן.

אולי זה לא כל-כך ברור.

אני מסכימה שיכולות להיות פה שתי פרשנויות אפשריות לסעיף. פשוט אם מסתכלים על הנוסח של חוק הפטנטים אז בעצם הטעם הסביר שלא להרשות זאת מתייחס לחקירה הנגדית.

אני חושב שכמו בבית-משפט, הרשם צריך להיות רשאי לגבות גם עדויות בעל-פה.

אין לנו התנגדות להפוך את הסדר כפי שהציע עו"ד מרקוביץ. זה משנה את הסעיף אבל זה מקובל עלינו.

בסדר, אני מעלה להצבעה את סעיף 96, עם התוספת בסעיף קטן (א) והשינויים.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 96, אם התיקונים שהוכנסו בו, נתקבל.

סעיף 96 אושר.

"הארכת תקופות
97.

הגורם המוסמך רשאי, אם הוגשה לו בקשה ואם ראה טעם סביר לכך, להאריך כל תקופה הקבועה לפי פרק ד' לעשייתו של דבר בפני הרשות או בפני הגורם המוסמך, למעט התקופות הקבועות בסעיפים 32(ב), 42, 43, ו- 45(א), וכן להאריך את התקופות לפי סעיפים 93 ו-95, ואולם לעניין סעיף 22–

לא יאריך הגורם המוסמך את התקופה לפי פסקה (1), אלא אם כן שוכנע שהבקשה בישראל לא הוגשה במועד בשל סיבות שלמבקש ולבא כוחו לא הייתה שליטה עליהן ושלא ניתן היה למנען;

לא יאריך הגורם המוסמך את התקופה לפי פסקה (2), אלא אם מצא הגורם המוסמך שלא הוגשה בקשה להכיר בתאריך הגשת הבקשה הקודמת בשל טעות בתום לב, ובלבד שטרם נרשם העיצוב.

הגורם המוסמך רשאי להתנות את הארכת התקופה כאמור בסעיף זה בתנאים שימצא לנכון.

בקשה להארכת תקופה כאמור בסעיף זה ניתן להגיש בתוך התקופה או לאחריה; אולם אם הוגשה הבקשה לאחר תום התקופה, יאריכה הגורם המוסמך רק מטעמים מיוחדים שיירשמו."

דיברנו קודם, כאשר חבר הכנסת כבל יצא, על הסמכות להאריך מועדים לעשיית פעולות שונות בפני הרשות. יש כאן רק מספר פעולות שאי אפשר להאריך את המועד לעשייתן. הן מתייחסות למועד הבקשה לעיון מחדש בסירוב לרישום במדגם – זה אמור לתת סופיות וודאות לגבי מה רשום ומה לא רשום בפנקס; מועדי תשלום האגרות, שיש להם מנגנון נפרד שקבוע בסעיפים המתאימים לגבי תקופות שניתן בהן עדיין לשלם את האגרות ומה קורה בהן; והחזרת תוקפו של עיצוב לתוקף לאחר אי-תשלום אגרה. התקופות האלה אינן ניתנות להארכה.

בנוסף יש הוראות מיוחדות לעניין דין קדימה, שהוראות דומות להן קבועות בחוק הפטנטים.

חשוב להגיד שאם הבקשה הוגשה תוך כדי המועד אז אפשר להאריך. אם היא הוגשה אחרי המועד אפשר עדיין להאריך אבל רק מטעמים מיוחדים שיירשמו, כי בעצם אנחנו לא רוצים למשוך את ההליך עד אין קץ. זה מבטא בעצם איזשהו איזון.

זה דוגמה לסעיף שאולי נצטרך לשנות את נוסחו לאור השינוי בסעיף 92. ברור שגם הרשם וגם הגורם המוסמך, לפי העניין, רשאים להאריך את התקופות, תלוי מי יפעיל את הסמכות. נכון?

חסר לי משהו. הרשם לא יכול להיות מוסמך להאריך תקופה לפי אמנת פריז. תוך חצי שנה מרגע שהוגשה בקשה במדינה זרה ניתן להגיש מכוח אותה בקשה את הבקשה בישראל. לפי איך שזה כתוב עכשיו, אני שואל, האם משתמע שאתם יכולים להאריך את התקופה שנקבעה באמנת פריז?

אתה מדבר על דין הקדימה לפי אמנת פריז? זה ההוראות לעניין סעיף 22 בעצם.

בכפוף למה שאמרתי קודם לגבי בחינת הנוסח אפשר לאשר את הסעיף.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 97 נתקבל.

סעיף 97 אושר.

"סודיות מסמכי הרשות

98.

אדם שהגיע אליו מידע או מסמך לפי חוק זה תוך כדי מילוי תפקידו או במהלך עבודתו ישמור אותו בסוד, לא יעבירו לאחר ולא יעשה בו כל שימוש, אלא לפי הוראות חוק זה ובכפוף להוראות כל דין או על פי צו בית משפט."

היה סעיף קצת אחר בנוסח שפורסם בהצעת החוק. בהצעת הייעוץ המשפטי של הוועדה התאמנו את זה לחקיקה קצת יותר מודרנית, שהרי עבר זמן רב בין התזכיר לבין הצעת החוק.

חשוב לציין שיש הוראות של שמירת סודיות אבל הרשות כן תוכל להשתמש במסמכים האלה לצורך בחינה, כלומר היא תוכל להשתמש בכל המסמכים שעומדים לרשותה כדי לקבוע אם עיצובים שהיא מקבלת לבחינה הם חדשים ובעלי אופי ייחודי.

זה שימוש בסמכויות שלה לפי הוראות החוק ולכן הסעיף בנוסחו זה נותן מענה לצורך של הרשות.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 98 נתקבל.

סעיף 98 אושר.

אני מציע שתקראי ברצף את סעיף 99 ואת סעיף 100, כי סעיף 100 גם רלוונטי לעניין הפנקס.

"פנקס העיצובים
99.

ברשות ינוהל פנקס עיצובים ויירשם בו המידע הדרוש לפי חוק זה וכן פרטים נוספים שרשם העיצובים ימצא לנכון לרשמם (בחוק זה – הפנקס).

הפנקס יהיה פתוח לעיון הציבור באתר האינטרנט של הרשות.
פרסום מידע באתר האינטרנט של הרשות
100.

מידע המתפרסם באתר האינטרנט של הרשות לפי חוק זה, לרבות פנקס העיצובים לפי סעיף 99, יהיה נגיש לכלל הציבור בלא תשלום; פרסום באתר כאמור ייעשה באופן שיבטיח את אמינות המידע המתפרסם בו, את זמינותו ואת יכולת האחזור שלו והפקת פלט ממנו.

(ב) על אף הוראות סעיף קטן (א), כל אדם המעוניין שלא יפורסם מסמך שהגיש לרשם, יגיש לרשם בקשה מתאימה והרשם יכריע בה טרם פרסום המסמך; קיבל הרשם את הבקשה, לא יפרסם את המסמך.

(ג) לשם אבטחת המידע המתפרסם באתר האינטרנט של הרשות לפי חוק זה, תעשה הרשות שימוש במערכות תוכנה וחומרה מהימנות המעניקות הגנה סבירה מפני חדירה, שיבוש, הפרעה או גרימת נזק למחשב או לחומר מחשב."

אלה סעיפים שמטרתם לעודד את הנגשת המידע הממשלתי לציבור. הוא יהיה פתוח באינטרנט וכל אחד יוכל לעיין בו ללא תשלום.

למה התכוונתם כשכתבתם "הגנה סבירה"?

זה נוסח שמצוי בחוק הפטנטים, למיטב זיכרוני בסעיף 166א(ב). בעצם אנחנו לא יכולים לתת הגנה חד-משמעית, אין דבר כזה. צריך לעשות הגנה סבירה. הנוסח הזה גובש ביחד עם אנשי מחשוב כדי להבטיח את המהימנות של המערכות אבל לא להטיל נטל גדול מדי שהרשות לא יכולה לעמוד בו.

אציין שהוספנו את סעיף 100(ב) המוצע. יכול להיות שזה לא המקום המתאים לו.

אני כבר אומר לך, בשים לב לדברים שאמר לי איתי עצמון, אם יהיו דברים שתרצו אתם להשיג עליהם ונשתכנע אז אעשה רביזיה, כדי שלא נתחיל בהתכתבויות. אנחנו רוצים להתקדם בעניין הזה.

הצבעה

בעד – 1

סעיפים 99 ו-100 נתקבלו.

סעיפים 99 ו-100 אושרו.

"שמירת מסמכי הרשות ועיון הציבור
101.

כל המסמכים שבידי הרשות הנוגעים לבחינת בקשה לרישום עיצוב, לתקפו של עיצוב או לזכויות בו, או לכל עניין אחר שיש בו כדי להשפיע על תקפו של עיצוב או על זכויות בו, למעט התכתבות פנימית בין עובדי הרשות בינם לבין עצמם ומסמכים אחרים שלגביהם נקבעו בתקנות הוראות אחרות, יישמרו בידי הרשות למשך שבע שנים לפחות מיום שפקע תקפו של העיצוב או מיום שנדחתה בקשה לרישום עיצוב או שהמבקש חזר בו מבקשה כאמור.

המסמכים שיש לשמרם בהתאם להוראות סעיף קטן (א), יהיו פתוחים לעיון הציבור באתר האינטרנט של הרשות; אולם מסמכים הנוגעים לבקשה לרישום עיצוב שטרם פורסמה לפי סעיף 23, לא יהיו פתוחים לעיון הציבור."

אציין שזה גם מה שהוחלט שלא יפורסם לפי סעיף קטן 100(ב). מן הסתם הוא לא פורסם ולכן הסעיף הזה לא חל עליו.

אציין גם שבסעיף 109 יש סמכות לקבוע מועד אחר מן המועד האמור.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 101 נתקבל.

סעיף 101 אושר.

"רישום זכויות לפי פסק דין
102.

נמסר לרשם העיצובים פסק דין שבו קביעה בדבר זכויות בעיצוב רשום ולא נמסרה לרשם העיצובים הודעה בדבר הגשת ערעור על פסק הדין, ירשום הרשם בפנקס את הזכויות שלגביהן נקבע כאמור בתום התקופה להגשת הערעור, אלא אם כן נקבע אחרת בפסק הדין."

יש הערות? אין.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 102 נתקבל.

סעיף 102 אושר.

"זכות ערעור
103.

מי שרואה את עצמו נפגע מהחלטה של רשם העיצובים אשר סיימה את הדיון בהליך שנערך בפניו לפי חוק זה, לרבות החלטה בהשגה לפי סעיף 93, רשאי לערער עליה לפני בית המשפט בתוך 45 ימים ממועד מתן ההחלטה.


מי שרואה את עצמו נפגע מהחלטה אחרת של הרשם לפי חוק זה, רשאי לערער עליה לפני בית המשפט לאחר שניתנה לו רשות לכך מבית המשפט שלערעור; ההוראות לפי סעיף 41(ב) סיפה, (ג)(1) ו-(ד) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, יחולו, בשינויים המחויבים, לעניין מתן רשות ערעור על החלטה אחרת כאמור; לעניין זה, "החלטה אחרת" – כל החלטה שאין בה כדי לסיים את הדיון בהליך שנערך בפני הרשם."

שתי הערות קצרות. בסעיף קטן (א), החלטה של רשם העיצובים היא החלטה גם של סגן הרשם ופוסק בקניין רוחני, שהיום שתיהן נשים.

בית-המשפט המוסמך שאנחנו מתייחסים אליו בסעיף קטן 103(ב) קבוע בסעיף 106, שכבר נגיע אליו.

יש הערות לדברים הברורים?

אולי נקודה אחת למחשבה. למעשה מצמצמים קצת את שיקול הדעת של הרשם, ואולי חבל. למעשה תקנות סדר הדין האזרחי מאפשרות גם לבית-משפט שנתן את פסק-הדין ליתן רשות ערעור. אולי צריך לחשוב להוסיף את זה בהחלטות עקרוניות של הרשות וכדומה, שהרשם יוכל להתיר רשות ערעור. פה צמצמתם את שיקול הדעת.

תחשבו על זה לקראת הדיון הבא, תרשמו לפניכם.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 103 נתקבל.

סעיף 103 אושר.

"המשיבים בערעור
104.

הוגש ערעור לפי סעיף 103, יהיה המשיב בערעור כל אדם שהיה בעל דין בהליכים לפני הרשם, למעט המערער; לא היה בעל דין אחר, יהיה הרשם המשיב בערעור."

יש הערות?

הצבעה

בעד – 1

סעיף 104 נתקבל.

סעיף 104 אושר.

"דיון בדלתיים סגורות
105.

ערעור על החלטת הרשם בהשגה על סירובו של הגורם המוסמך לרשום עיצוב לפי סעיף 32, יידון בדלתיים סגורות אם הבקשה לרישום העיצוב טרם פורסמה לפי סעיף 23, אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת."

יש הערות?

הצבעה

בעד – 1

סעיף 105 נתקבל.

סעיף 105 אושר.

"בית המשפט המוסמך
106.

בית המשפט המוסמך לעניין ערעור על החלטת הרשם לפי חוק זה, הוא בית המשפט המחוזי בירושלים או בית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי בחירת המערער; אולם רשאי השר, בצו, להורות שהסמכות של בית המשפט המחוזי לפי חוק זה תהיה גם בידי בתי משפט מחוזיים אחרים שקבע."

למה יש טעם לתת סמכות רק לירושלים ותל-אביב? זה משהו שהיה בתקופת המנדט. אני לא רואה רציונל למנוע מבתי-המשפט המחוזיים בבאר-שבע או במקום אחר לדון.

אולי יש מומחיות.

כאשר קראתי את זה הבנתי שאולי יש מקומות מסוימים שהם מוכווני מטרה. זה לא עניין שאתה פוגש בכל יום בכל מקום, יש בזה גם סוג של התמחות. אני חושב שזה הטעם, כך אני רואה את זה.

קצת נציגות לפריפריה, אולי לכרמיאל או לחיפה. אגב, השופט גינת, שהוא הוותיק בארץ, הוא דווקא בבית-המשפט המחוזי בחיפה.

למרות כל מה שאתה אומר, אמנם אין לי בעיה עם זה- - -

יש טעם לזה בפטנטים. במדגמים אני חושב שיש לזה פחות טעם. בפטנטים יש מורכבות מאוד-מאוד גדולה.

מה אתם אומרים?

לדעתנו, יכול להיות שזה היסטורית אבל, ראשית, ירושלים זה המקום הנכון כי כל עובדי המדינה, ובטח רשם הפטנטים, נמצאים בירושלים, ואילו בתל-אביב זה באופן היסטורי מכיוון שחלק גדול מן הפעילות והמומחיות נמצא שם. התכלית פה היא למקד את המומחיות אצל שופטים מסוימים בבית-משפט מסוים ובאזורים מסוימים, זו המטרה פה. אם קובעים כאן שזה יהיה בירושלים ובתל-אביב זה יעיל יותר.

אני גר קרוב לנצרת. מבחינתי אפשר לקבוע את נצרת...

גם בית-הדין הכלכלי עכשיו נשקלת אפשרות שיהיה בחיפה.

לכן הוספנו את הסיפה, שאומרת שאם השר יראה לנכון ופתאום תהיה דרישה, יהיה פרוספריטי בצפון או בדרום ולכולם יהיו השגות על כל מיני עיצובים כאלה ואחרים אז אני מניח שיאפשרו גם שם. אני מבין את מה שאתם אומרים.

אין באמת מקצועיות. זה פסקי-דין בודדים שמערערים עליהם פעם בשנה. לא נוצרה מקצועיות בבית-משפט.

אז קל וחומר. אם עד עכשיו היה לי עוד איזה ספק, עכשיו שכנעת אותי. זה לא ממקום של התמחות אלא ההתעסקות עם זה היא בתדירות לא כל-כך גבוהה, זה לא כמו ענייני גירושין או ענייני מסחר שבהם התדירות גבוהה.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 106 נתקבל.

סעיף 106 אושר.

סעיף 107 קשור קצת לסעיף 74 שדיברנו עליו קודם.

"דיון הרשם בעיצוב שמתקיים לגביו הליך בבית המשפט
107.

הוגשה לרשם העיצובים בקשה לרישום עיצוב או בקשה לדיון שעניינה עיצוב, ונודע לרשם שתלוי ועומד בבית משפט הליך בשל הפרה של העיצוב שלגביו הוגשה הבקשה כאמור או בשל ביטולו, לא ידון הרשם בבקשה שהוגשה לו כאמור אלא ברשות בית המשפט.

ניתנה רשות בית המשפט כאמור בסעיף קטן (א), יחליט הרשם בבקשה לאחר שנתן לכל בעלי הדין בהליך התלוי ועומד בבית המשפט, הזדמנות להשמיע בפניו את טענותיהם; אולם בהליכי בחינת בקשה לרישום עיצוב אין צורך לשמוע את כל בעלי הדין.

נפתח הליך בבית משפט בשל הפרת עיצוב לאחר שהוגשה לרשם בקשה לביטולו או למחיקתו של אותו עיצוב לפי סעיפים 48 או 49, יוסיף הרשם לדון בבקשה אם לא הורה בית המשפט אחרת לעניין זה."

הסעיף מפרט מה קורה כשיש הליכים מקבילים בפני הרשם ובפני בית-המשפט. כשדיברנו על סעיף 74 אמרנו שנבדוק לגבי היכולת להגיש בקשה לביטול לבית-המשפט ונשיב תשובה לוועדה בדיון הבא.

יש הערות או התייחסויות?

הצבעה

בעד – 1

סעיף 107 נתקבל.

סעיף 107 אושר, עם ההערה של נעמה דניאל.

"תחולה על המדינה

108.

חוק זה יחול גם על המדינה."

הצבעה

בעד – 1

סעיף 108 נתקבל.

סעיף 108 אושר.

פרק י': ביצוע ותקנות

"ביצוע ותקנות

109.

(א) השר ממונה על ביצוע חוק זה והוא רשאי להתקין תקנות לביצועו, ובין היתר לקבוע הוראות בדבר –

סדרי רישום עיצובים וסיווג מוצרים נושאי עיצובים; רשימת הסיווגים תיקבע, ככל הניתן, בהתאם להסכם לוקרנו;

סדרי דין בהליכים לפי חוק זה;

קביעת מועדים לביצוע פעולות הנדרשות לפי חוק זה;

בקשות המוגשות לפי חוק זה, ובכלל זה אופן הגשת הבקשה, הפרטים שייכללו בה והמסמכים שיצורפו אליה; בתקנות לפי פסקה זו רשאי השר לקבוע מסמכים שהגורם המוסמך יוכל לדרוש ממגיש בקשה לרישום עיצוב, ובלבד שמסמכים כאמור ידועים למבקש ויש בהם כדי להשפיע על כשירותו לרישום של העיצוב הכלול בבקשה לרישום עיצוב;"

אנחנו מבקשים להוסיף לפסקה הזאת גם התייחסות מפורשת לסעיף 18, שעוסק בהעברת בעלות של עיצובים. פשוט שכחתי לכתוב את זה בנוסח.

מה התוספת שאת מבקשת?

להכניס התייחסות לסעיף 18(ב) שמחקנו מן הנוסח, שקבע כי "השר רשאי לקבוע סוגי מסמכים שיש לצרף לבקשה לצורך הוכחת העברת הזכויות או מתן הרישיון בעיצוב רשום או בעיצוב שלגביו הוגשה בקשה לרישום עיצוב". אנחנו רוצים לכתוב במפורש שהשר יוכל לקבוע סוגי מסמכים שיש לצרף לבקשה לפי סעיף 18.

"

האגרות שיש לשלמן בעד בקשות המוגשות לרשות לפי חוק זה, בעד פעולות הרשות, בעד רישום עיצובים וחידושם ובעד עניינים אחרים שייקבעו שיש לשלם בעדם אגרה, דרכי העדכון של סכומי האגרות והמועדים שבהם יש לשלם את האגרות כאמור; בתקנות מכוח סעיף זה רשאי השר לקבוע אגרות בעד כל עיצוב הכלול בבקשה לרישום עיצוב;

מסמכים וסוגי מסמכים שיישמרו בידי הרשות לתקופה שונה מזו הקבועה בסעיף 101(א);

אופן הפרסום של מידע שיש לפרסמו לפי חוק זה באתר האינטרנט של הרשות וכן קביעת דרכי פרסום נוספות למידע כאמור.

אופן הגשת ההשגה כאמור בסעיף 93.
(ב) תקנות לפי סעיף קטן (א)(5) ייקבעו בהסכמת שר האוצר ובאישור ועדת הכלכלה של הכנסת."

אני מבקש להעיר הערה מהותית לעניין הסעיף. הסעיף הזה הוא סעיף מסמיך, שמסמיך את שר המשפטים להתקין תקנות בשורה של נושאים. התקנות לפי פסקה (5), לעניין אגרות – בכלל תקנות לעניין אגרות טעונות פיקוח פרלמנטרי. כאן כתוב במפורש שהן יהיו באישור ועדת הכלכלה של הכנסת. אני מבקש לשאול אילו נושאים נוספים, להבנתך, צריך שיהיו טעונים אישור של הוועדה. אגיד את ההמלצה שלי. לדעתי רוב הנושאים נוגעים לסדרי דין, סדרי רישום, נושאים יותר טכניים שאני חושב שלא צריכים להגיע לאישור ועדת הכלכלה. סימן השאלה שלי הוא לעניין פסקה (7) שמסמיכה את השר לקבוע בתקנות הוראות לעניין הפרסום של מידע באתר הרשות.

אנחנו תמיד דואגים שסעיף כזה יהיה באישור ועדת הכלכלה ואין סיבה שכאן נחרוג מן הכלל הזה. כל החקיקה שהובאה בפניי בשנתיים האחרונות בכל הנוגע לפרסום ועדת הכלכלה אישרה. זה הפך לעניין מהותי, השקיפות ואופן הפרסום. אנחנו רוצים שגם כאן זה יהיה באישור ועדת הכלכלה.

שאלה נוספת שאני רוצה להעלות כאן היא לעניין אופן הגשת ההשגה. מדובר על הוראות טכניות מאוד? כלומר, איך תוגש ההשגה בפועל? אלה ההוראות שאתם מבקשים לקבוע כאן?

נשקול לקבוע טופס או משהו כזה. פשוט רצינו שתהיה גמישות.

כלומר, אלה הוראות בעלות אופי יותר טכני. להבנתי לא נדרש כאן פיקוח פרלמנטרי.

יש הערות?

הצבעה

בעד – 1

סעיף 109, עם התיקון שהוכנס בו, נתקבל.

סעיף 109, עם התוספות והשינויים שהתייחס אליהם איתי עצמון, אושר.

פרק י"א: תיקונים עקיפים

"ביטול פקודת הפטנטים והמדגמים

110.

פקודת הפטנטים והמדגמים – בטלה, בכפוף להוראות סעיף 122."

סעיף 122 זה הוראות המעבר.

יש לי הערה לעניין הזה, שנוגעת גם להוראות המעבר.

אתה רוצה לא לבטל את הפקודה?...

אגיד כרגע מה הטריד אותי. הפקודה לפי הסעיף הזה תבוטל, אבל כאשר קוראים את סעיף 122 – אגב יש כאן איזו הוראה קצת מעגלית ונצטרך לפתור את המעגליות בנוסח – אבל ברמה המהותית יותר, יש כאן בעצם שני משטרים משפטיים שיחולו זה ליד זה: המשטר המשפטי הקודם לפי פקודת הפטנטים והמדגמים; וחוק העיצובים החדש, כאשר יכול להיות שפקודת הפטנטים והמדגמים, שכאן כתוב שהיא בטלה, תמשיך לחול, אם מעיינים בהוראות המעבר, אולי אף לתקופה של 15 שנים מיום שנכנס חוק העיצובים החדש לתוקף.

היא תמשיך במשך 15 שנים, זה מה שיקרה. אנחנו נבקש להשהות את הדיון בסעיף הזה כי אחת ההצעות שלנו לפתרון הבעיה של "קליל", שלשמה אנחנו פה, היא לתקן את הפקודה הישנה.

אנחנו בוחנים במקביל איך נכון לקבוע את התחולה הכפולה הזאת של שתי מערכות הדינים. כרגע ביקשתי לכתוב שהביטול יהיה בכפוף להוראות סעיף 122, כלומר להמשך התחולה של פקודת הפטנטים והמדגמים. לא מדובר על ביטול מוחלט. אני מציע בכל מקרה כרגע לא לאשר את סעיף 110.

בסדר, אני מקבל את הבקשה.

"תיקון פקודת החברות
111.

בפקודת החברות [נוסח חדש], התשמ"ג-1983, בסעיף 178(א)(6), בכל מקום אחרי "פטנטים" יבוא "ועיצובים" ובמקום "זכויות יוצרים" יבוא "זכות יוצרים"."

זה תיקון יותר טכני.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 111 נתקבל.

הסעיף אושר.

"תיקון חוק ההגבלים העסקיים

112.

בחוק ההגבלים העסקיים, התשמ"ח-1988 בסעיף 3(2), במקום "מדגם" יבוא "עיצוב"."

יש הערות?

הצבעה

בעד – 1

סעיף 112 נתקבל.

הסעיף אושר.

"תיקון חוק הפטנטים

113.

בחוק הפטנטים –

בסעיף 64ח(ה) במקום המילים "בסעיף 183" יבוא "בסעיפים 183 ו-183א".

בסעיף 143(א), במקום "המדגמים" יבוא "העיצובים";

בסעיף 154(א) במקום "למדגמים" יבוא "לעיצובים";

סעיף קטן 182(ב) – יימחק.

אחרי סעיף 183 יבוא:

"סעדים נוספים

183א.

בסיום הדיון בתובענה על הפרת זכות בפטנט, רשאי בית המשפט להורות על–

השמדת הנכסים שהופקו תוך הפרת פטנט או נכסים ששימושם העיקרי והמרכזי היה לייצורם, או עשיית כל פעולה אחרת בנכסים כאמור באופן שלא יגרום נזק לבעל הזכות בפטנט;

העברת הבעלות בנכסים שהופקו תוך הפרת פטנט לידי התובע, אם ביקש זאת, ורשאי בית המשפט, אם מצא כי התובע עשוי לעשות שימוש בנכסים כאמור, לחייבו בתשלום כפי שיקבע.

הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי נכס המצוי בידי אדם אשר לא הפר בעצמו את הפטנט, והכל בכפוף להוראות סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968.""

אני מציע שאת התיקונים המהותיים תסבירי לוועדה. יש כאן גם תיקונים טכניים אבל התיקונים המהותיים חשובים.

התיקונים לסעיפים 143 ו-154 הם תיקונים טכניים.

פסקה (4), שמבטלת את סעיף קטן 182(ב), מבטלת קביעה שאין התיישנות על טענות הגנה. זה דבר שדנו בו כאן במסגרת החוק הזה. לפי מה שנמסר לנו מהגורמים המוסמכים במשרד אין צורך בקביעה פוזיטיבית שאין התיישנות על טענת הגנה כי זה פשוט לא מתיישן, לפי חוק ההתיישנות.

לגבי פסקה (5), שמוסיפה את סעיף 183א רבתי, זה גם דבר שדנו בעניין מקביל לו בוועדה לגבי עיצובים. אלה הוראות שנועדו להתאים את חוק הפטנטים להסכם "טריפס" (TRIPS), לחדד את ההתאמה לסעיף 46 להסכם "טריפס".

אציין שלגבי פסקה 183א(א)(1), יש שם התייחסות לאופן שלא יגרום נזק לבעל הזכות בפטנט. זה חל רק לגבי כל פעולה אחרת, לא להשמדת הנכסים שהופקו תוך כדי ההפרה. נראה בשלב הנוסח אם צריך להפריד את זה.

סעיף 64ח(ה) עוסק בסעדים שנתונים לפי חוק הפטנטים בתקופת הארכת פטנט. רצינו להתאים את זה ולהבהיר שגם הסעדים האלה נתונים בתקופת ההארכה.

יש הערות?

הצבעה

בעד – 1

סעיף 113 נתקבל.

אנחנו מאשרים את סעיף 113, תיקון חוק הפטנטים.

אקרא כמה תיקונים שאנחנו עושים בהמשך לסעיף 46 להסכם "טריפס".

"תיקון חוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים

113א.

בחוק הגנת כינויי מקור וציונים גאוגרפיים, תשכ"ה-1965 –

בסעיפים 21א ו-21ב, במקום המילים "לפי סעיפים 22 ו-23" יבוא "לפי סעיפים 22 עד 23א".

אחרי סעיף 23 יבוא:

"סעדים נוספים

23א.

בסיום הדיון בתובענה על הפרת זכות בכינוי מקור רשום, רשאי בית המשפט להורות על–

השמדת הנכסים שהופקו תוך הפרת הזכות או נכסים ששימושם העיקרי והמרכזי היה לייצורם, או עשיית כל פעולה אחרת בנכסים כאמור באופן שלא יגרום נזק לבעל הזכות בכינוי המקור;

העברת הבעלות בנכסים שהופקו תוך הפרת הזכות כאמור לידי התובע, אם ביקש זאת, ורשאי בית המשפט, אם מצא כי התובע עשוי לעשות שימוש במוצרים כאמור, לחייבו בתשלום כפי שיקבע;

הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי נכס המצוי בידי אדם אשר לא הפר בעצמו את הזכות כאמור, והכל בכפוף להוראות סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968.""

אותה הערה שאמרתי קודם לגבי פסקה 183א(א)(1) נכונה גם כאן. יכול להיות שנצטרך לפצל בשלב הנוסח. רק להבהיר, לפי חוק כינויי מקור וציונים גאוגרפיים כל הסעדים שנתונים לבעל כינוי מקור נתונים גם לבעל ציון גאוגרפי לפי סעיפים 21א ו-21ב, שזה בעצם התיקון בפסקה (1).

יש הערות, התייחסויות?

הצבעה

בעד – 1

סעיף 113א נתקבל.

הסעיף אושר.

"תיקון חוק להגנת מעגלים משולבים

113ב.

בחוק להגנת מעגלים משולבים, תש"ס-1999, אחרי סעיף 13 יבוא:

"טיפול בנכסים בסיום הדיון בתובענה

13א.

בסיום הדיון בתובענה על הפרת הזכות הבלעדית בטופוגרפיה, רשאי בית המשפט להורות על –

השמדת הנכסים שהופקו תוך הפרת הזכות או נכסים ששימושם העיקרי והמרכזי היה לייצורם, או עשיית כל פעולה אחרת בנכסים כאמור באופן שלא יגרום נזק לבעל הזכות בטופוגרפיה;

העברת הבעלות בנכסים שהופקו תוך הפרת הזכות כאמור לידי התובע, אם ביקש זאת, ורשאי בית המשפט, אם מצא כי התובע עשוי לעשות שימוש במוצרים כאמור, לחייבו בתשלום כפי שיקבע;

הוראות סעיף קטן (א) יחולו גם לגבי נכס המצוי בידי אדם אשר לא הפר בעצמו את הזכות כאמור, והכל בכפוף להוראות סעיף 34 לחוק המכר, התשכ"ח-1968.""

שוב, ההערה לגבי סעיף 183א(א)(1) רלוונטית גם כאן.

מה מסדיר החוק הזה?

אני כתבתי אותו אבל אף אחד לא השתמש בו מאז שנחקק ועד היום.

יש הערות או התייחסויות?

הצבעה

בעד – 1

סעיף 113ב נתקבל.

הסעיף אושר.

סעיף 113ג אושר כבר בדיון הקודם.

"תיקון פקודת סימני מסחר

113ד.

בפקודת סימני מסחר [נוסח חדש], תשל"ב-1972 בסעיף 69א(ב), במקום "העתק מתעודת הרישום של סימן המסחר" יבוא "העתק מהרישום של סימן המסחר בפנקס"."

זאת הערה שעלתה במסגרת הדיון עם המכס. היום מבקשים העתק מן הרישום, מן התעודה.

כלומר כל אחד יוכל להפיק פלט?

רישום יכול להתעדכן. תעודה היא קבועה.

תעודה היא מה שמבקש הסימן מקבל עם הרישום שלו.

לא כל פעם ינפיקו לו תעודה שהוא יוכל לתלות אצלו בבית, זה מה שאני מבין.

כלומר, רוצים שהרישום יהיה עדכני.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 113ד נתקבל.

הסעיף אושר.

"תיקון פקודת מס הכנסה

114.

בפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], בסעיפים 2(9), 8 ו-125, בכל מקום במקום "מדגם" יבוא "עיצוב"."

יש הערות?

הצבעה

בעד – 1

סעיף 114 נתקבל.

סעיף 114 אושר.

"תיקון חוק מס קניה (טובין ושירותים)

115.

בחוק מס קניה (טובין ושירותים), התשי"ב-1952, בסעיף 1, בהגדרה "שירות", בפסקה (3), במקום "מדגם" יבוא "עיצוב"."

יש הערות?

הצבעה

בעד – 1

סעיף 115 נתקבל.

הסעיף אושר.

"תיקון חוק לשכת עורכי-הדין

116.

בחוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961, בסעיף 20, בפסקה (2), במקום "רשם הפטנטים והמדגמים" יבוא:

"רשם הפטנטים;

רשם העיצובים;"."

יש הערות?

הצבעה

בעד – 1

סעיף 116 נתקבל.

הסעיף אושר.

"תיקון חוק איסור הלבנת הון

117.

בחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000, בתוספת הראשונה, בפרט (16), המילה "מדגמים" והמילים "פקודת פטנטים ומדגמים" – יימחקו."

במה עוסקת התוספת הזאת?

אם יש שני משטרים והמונח "מדגם" לא יימחק, עכשיו כשאנחנו עושים את כל התיקונים האלה איך זה יהיה? הרי עדיין יהיו מדגמים.

זו שאלה טובה.

פשוט זה משפיע על הגדרות של עבירות מקור. אם זו הכוונה אז צריך להתייחס לכך. זה לא תיקון טכני של החלפת ביטוי בביטוי. זה השמטה מתוך משטר משפטי כלשהו באיסור הלבנת הון. צריך שיסבירו.

אולי נצטרך לקבוע הוראות מיוחדות לעניין הזה, אולי בהוראות התחולה והמעבר.

אם המונח היה שם ומהיום הוא לא שם, צריכה להיות לזה סיבה. מצדנו רק שיהיה חוק טוב.

אני מניח שבעניין הספציפי הזה אנשי משרד המשפטים לא קבעו לעצמם עמדה. הנחת העבודה שלי היא שהם באו בדברים עם המערכות שעוסקות בעניין.

פרט (16) בתוספת הראשונה עוסק בעבירות הקשורות להפרת זכויות יוצרים, פטנטים, מדגמים וסימני מסחר לפי חוק זכות יוצרים, חוק הפטנטים ופקודת הפטנטים והמדגמים. מאחר ואין לנו עבירות פליליות ביקשנו למחוק את זה. פקודת הפטנטים והמדגמים קובעת עבירות פליליות שונות ממה שמבוקש לקבוע עכשיו.

זה תיקון שבכל מקרה אתם מבקשים.

אם יהיו עבירות פליליות יכול להיות שנדון בזה שוב.

אז בכל זאת אני יכול להצביע על הסעיף.

אפשר להצביע על הסעיף הזה אבל נצטרך לבחון את השאלה במסגרת הוראות התחולה והמעבר, אם יש צורך בהוראות מעבר לעניין זה.

הצבעה

בעד – 1

סעיף 117 נתקבל.

סעיף 117 אושר.

שימו לב, נשארו לנו רק עוד 5 סעיפים.

סעיפים גדולים.

בסדר, למדתי איך החיים בנויים, יש לפעמים משפט שיכול להחזיק אותם ב"איפון" ויש מילים ללא הפסק שמאשרים בקלות.

מגיע עכשיו דיון גדול.

לכן השארנו את הסוגיות העקרוניות לדיון הבא.

אני מבקש מאוד, נעשה כל מאמץ לסיים הכול בדיון הבא. בתוכנו אני מציע שניפגש עם אנשי משרד המשפטים כדי שנראה בנקודות העקרוניות האלה איך אנחנו מגיעים לכאן כאשר אנו רואים את הדברים פלוס-מינוס הכי קרוב שאפשר. כאשר נבוא לפה אני מניח שיהיו השגות, הערות והארות או דברים שהוועדה תצטרך להחליט בהם. טוב שאני אוכל לכוון את הוועדה לכל מיני נקודות, בוודאי בנושא של "קליל" ונושא העובדים ונושאים כאלה ואחרים, זה יעזור לנו מאוד. כפי שאמרתי לכם, אני רוצה לסיים את החוק בכנס הזה ואין שום סיבה שזה יתארך יותר. אני מבקש מאנשי משרד המשפטים ורשם הפטנטים, תמקדו את הנקודות, אמרו את עמדתכם, שהדברים יהיו ברורים מאוד וחדים. אם יש עניינים שאתם יודעים שיש בהם בעיה תתמקדו בהם – הרי זה לא משהו שנולד ברגע זה – החל מן העניין של "קליל" שיודעים את הבעיה שלהם, ושלחתם לנו את המסמך, אמנם אורכו רק 2 עמודים אבל הוא צפוף מאוד. הוא מודפס באותיות נמלת סוכר, הנמלים קטנות האלה.

זה מסמך פנימי או שנוכל לקבל אותו?

מסמך ליושב-ראש הוועדה, לא אליכם. גם לנו מותר להתכתב בינינו.

יש מחלוקת על כך. חוק חופש המידע לא מתיר למשרד המשפטים ולוועדה להתכתב באופן שהוא חסוי מפני הציבור.

כפי שאתה אומר גם מחשבה באוויר אני צריך שתדע להגיד אותה על-פי חוק חופש המידע. אנחנו מנהלים שיח בינינו ושיח לפעמים צריך להיות נקי מרעשים. זה כמו שלפני שבוע ביצעתי כאן מהלך – וזה הוכיח את עצמו בגדול – עם נהגי המוניות, אמרתי: חברים יקרים, אין לי בעיה, אם אתם רוצים תראו את זה, אפשרתי להם לראות את זה בפורטל בשידור ישיר. אבל כאן, לפעמים מותר לקבוע שיח פנימי.

אני יכול להגיד לו: בסדר, ניפגש קודם, כי אמר עו"ד אפורי שאחרת אני צריך לפרסם את זה. אנחנו רוצים לעשות דברים לייעול. אני אתך לגמרי, אני מן המובילים והדוחפים ביותר של חוק חופש המידע, אבל כשאנחנו כבר מייצרים מסמך פומבי על כל דבר, על כל פסיק – אין לי עניין בזה. להיפך, הרי אין פה דבר שבסוף לא יוצג בפני האנשים. בסוף אם העמדה תהיה לא לקבל את עמדת "קליל" אז נצטרך להגיד ולנמק את הסיבות, ואם נתמוך ויהיו לאחרים השגות אל מול התמיכה הזו, כי לא סתם לא רוצים, לא כי אמרו "לא מתאים לנו 'קליל'", אז אני מניח שגם שם נצטרך לתת הסבר. זו השקיפות.

הכנסת היא הרשות הכי שקופה.

הכנסת הכי שקופה, והוועדה כאן שקופה לגמרי.

אנא עשו שיעורי בית, בבקשה. עשינו פה התקדמות מדהימה בחודשים האחרונים. תודה לכולם. זה עבודה משותפת. זה למשל חוק, ואני רוצה שנמשיך בכיוון הזה, שרואים שאנשים מבינים שהחוק הולך לעבור וכולם מנסים להתכנס ולתת את התרומה שלהם אל תוך החוק. אין לי ספק, הולך לצאת חוק "בונבוניירה".

תודה רבה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:00.