הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 217

מישיבת ועדת העלייה, הקליטה והתפוצות

יום שני, ב' בתמוז התשע"ז (26 ביוני 2017), שעה 10:00

קליטת עולי קהילות יהדות הודו

חברי הוועדה: אברהם נגוסה – היו"ר

אילן גילאון

יואל רזבוזוב

ממונה תעוד וזכאות, משרד הקליטה - דוריס קריף

ממונה על ארגון הלימודים באגף קליטת עולים, משרד החינוך - רויטל דותן

ממונה הערכת תארים אקדמיים מחו"ל, משרד החינוך - ציפי ויינברג

מנהלת תחום-פרויקט תכניות סיוע, משרד הבינוי והשיכון - אסנת רחמים

מנהלת היחידה לתוכניות לימודים ווהכשרה מקצועית, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - חני זוהר

מנהל שירותי עלייה למדינות דוברות אנגלית, הסוכנות היהודית - יבגני בן חורין

מ.א לתפקידים מיוחדים, סוכנות יהודית - יהודה שרף

היסטוריון יהדות בני ישראל והודו, מורשת יהדות הודו בישראל - ניסים מוזס

נשיא הארגון הארצי של יוצאי הודו בישראל ועורך רבעון "מייבולי" (בשפה ההודית), מורשת יהדות הודו בישראל - נח מסיל

מזכירה בחברת מורשת יהדות הודו, מורשת יהדות הודו בישראל - יפה גופטה

מורשת יהדות הודו בישראל - דויד מולי

מורשת יהדות הודו בישראל - בני בנימין

נציגה, מורשת יהדות הודו בישראל - ריקי שי

מורשת יהדות הודו בישראל - דניאל סולומון

מורשת יהדות הודו בישראל - סמסון אברהם

מורשת יהדות הודו בישראל - אבנר אייזיק

פעיל חברתי - בני פרץ

מוזמן/ת - שמשון גירהד

מוזמן/ת - ציון טלגאוקר

מרב תורג'מן

דנה גורדון שושני

הדס צנוירט

קליטת עולי קהילות יהדות הודו

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את הישיבה. תודה לכל מי שהגיע. על סדר-היום: קליטת עולי קהילות יהדות הודו.

קיימתי עם ראשי קהילת יוצאי הודו בישראל פגישה, שבה הועלו סוגיות וקשיים שחווים העולים יוצאי בני העדה מול הממסד בקליטתם בארץ. הם מרגישים שכעולים החדשים, לא ניתן מענה הולם על-ידי משרדי הממשלה. לדבריהם, קשיי קליטה אף מביאים אותם לעזוב את מדינת ישראל, ולחזור לארץ מולדתם.

עיקר הקשיים הם שפה, חינוך, דיור, במיוחד לאור מחירי הדירות הנמוכים בהודו. אי-הכרה בתארים אקדמאיים מהודו לצורכי תעסוקה, קושי כלכלי וצורך בסיוע כלכלי במהלך חודשי הקליטה הראשונים.

על-פי נתוני משרד העלייה והקליטה, החל משנת 2006 ועד שנת 2016 עלו מהודו כ-2,154 עולים חדשים. אשמח לשמוע מנציגי העולים מהודו – כמובן שהם נמצאים, גם שפגשתי אותם בפגישה לפני כמה חודשים, וגם כמובן משרדי הממשלה. אני גם רוצה להוסיף ולומר, שיש לנו ביקור היסטורי על-ידי ראש הממשלה ההודי, שהוא מגיע לביקור פה בישראל במדינת ישראל, וכמו עולים אחרים, כמובן יוצאי הודו הם גשר אנושי בחיזוק היחסים בין ישראל להודו. זה מאוד חשוב לנו, שהגשר הזה יתחזק בכל התחומים – בתחום הכלכלי, תיירות, בכל התחומים. לכן חשובה לנו הצלחתם של העולים במדינת ישראל – זו ההצלחה של מדינת ישראל והחברה הישראלית.

לכן אנחנו היום מקיימים את הדיון, וזה חשוב מאוד – משרדי הממשלה יתייחסו לבעיות שהעולים ישתפו אותנו ויעלו את הנושאים, ונדון. אנחנו נשמע קודם כל ממר נסים מוזס, בבקשה..

קודם כל, בשם כל החברה אני רוצה להודות לכבוד יושב-ראש הוועדה אברהם נגוסה על קבלת פנים – לקבל אותנו ולשמוע את הבעיות של החבר'ה שלנו.

אומר כמה דברים פשוטים. לנו יש בעיה בקליטת העולים החדשים בישראל, מבחינת תארים, שיכון – כל דבר שהזכרת. אני רוצה להודות לאנשים פה שבאו לשמוע. עיקר הבעיה היא הכרה בתארים של המקצועות. אני רוצה לומר לכם שכבוד ד"ר אברהם נגוסה הוא אחד מבוגרי האוניברסיטה בהודו, דוקטורט. הוא הצליח, כך שהרבה מהחבר'ה שלנו ישמחו.

אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לאבנר, שיסביר את כל הפרטים.

שמי אבנר, ואני יושב-ראש העמותה לשימור מורשת יהדות הודו. אנחנו פועלים להקמת מרכז תרבות של יהדות הודו. אני מודה לכם על הזכות לדבר בשם הקהילה.

יהדות הודו – ואני מוציא את קהילת בני מנשה מההתייחסות שלי, כי דנו בהם, ולכן אני מדבר על הקהילות האחרות, שהן לא בני מנשה – שזה בני ישראל ועוד קהילות קטנות.

קהילת הודו היום מונה כמה אלפי אנשים, רובם גרים במומביי. כמעט כולם דוברים אנגלית, ורובם דוברי שתי השפות העיקריות, לפחות אחת מהן. רוב חברי הקהילה היום בהודו שייכים למעמד הביניים של הודו ומעלה, והכוונה היא שהשכר שלהם במונחים הודיים זה 50,000, 60,000 רופי. במונחים ישראליים זה 2,500, 3,000 שקל. מעמד הביניים ומעלה זה אומר שיש להם מנקה, מבשלת, נהג, רכב, אופנוע, ויש להם רמת חיים גבוהה לכל הדעות, אבל כשאנחנו מתרגמים את זה, ורואים כמה זה שווה פה אצלנו – זה לא שווה כלום. ה-3,000 שקל האלה, הם מוציאים חלק, וגם אם הם חוסכים חלק, כשהם באים לפה המזומנים שיש להם לא שווים הרבה בישראל.

רובם בעלי תואר אקדמי אחד לפחות, ותכף תראו פה דוגמאות של כמה מהעולים – כולם אנשים משכילים, כולם אנשים שיש להם תארים, וכשהם מגיעים לפה, הם מגיעים בדרך כלל ממניעים ציוניים. הם מגיעים מאהבת הארץ ולא משום מצוקה או לחץ. הודו היא המדינה היחידה בעולם שמעולם לא היתה בה אנטישמיות. הקהילות היהודיות בהודו השתלבו ועסקו בכל תחומי החיים והעשייה שיש בהודו, כולל שרים בממשלת הודו, כולל מפכ"ל משטרה, גנרלים, אדמירלים, סוחרים. הרבה מאוד מהמבנים ומהאטרקציות המסחריות בהודו, במומביי נבנו על-ידי יהודים, וככאלה, כשהם באים לפה הם חווים משבר. כשהם באים לפה, יש להם הרבה קשיים.

הנושאים והבעיות שאציג זה ריכוז וסיכום של דברים משיחות וממפגשים שעשינו עם הרבה מאוד עולים באינטראקציה שיש לנו כדי לסייע להם בקליטה פה. הם בדרך כלל מספרים שכשמגיעים לפה, אין להם הכנה מוקדמת, שהיא הכנה מסודרת. ההסברים אינם מפורטים, בדרך כלל, לגבי הזכויות שלהם. אם הם יוצאים ממומביי, הם יודעים להגיד שהמידע שהם מקבלים היא חוברת באנגלית, מאוד-מאוד מינימלית, לא מפרטת את כל הזכויות שלהם. החוברת הזאת נמצאת רק באנגלית, אין להם את זה בשפה המקומית, הם לא מקבלים פירוט של כל הזכויות. הם מקבלים הסבר מאוד מינימלי, תהליך מאוד ארוך של לך תבין, הרבה מאוד טפסים שהם צריכים למלא, הרבה מאוד – לכו תביאו את הטופס הזה ולכו תביאו את הטופס ההוא, וכך הלוך ושוב הרבה מאוד פעמים, וגם לא מאפשרים להם לבחור את המקום שהם באים אליו. הם לא קובעים – מישהו קובע עבורם.

אם ניקח, למשל, את שנת 2016, וננתח את הערים בישראל שקלטו עלייה, יהדות הודו הגיעה לאותן ערים שבהם מספר העולים הוא בערך 0.1% מסך העולים שהגיעו לישראל, ואם משרד הקליטה מחלק תקציבים לערים לפי מספר העולים, העולים שמגיעים מהודו, מגיעים לאותן ערים שהתקציבים שלהן מראש הם נמוכים. ערים כמו תל-אביב, ירושלים, חיפה, שהן הערים הקולטות הגדולות, אין יהדות הודו שמגיעים לערים האלה. שולחים אותם בעיקר – חלק נכבד מגיע לאשדוד, שם זה 5.6% ממספר העולים שמגיעים לישראל. אין אינטראקציה של העולים כפי שאנו במדינת ישראל היינו רוצים לייצר. אנחנו לא מפזרים אותם באופן שוויוני; אנחנו מרכזים אותם בכמה מקומות, ובדרך כלל המקומות האלה לא יכולים להשקיע בהם שם.

כשברי המזל מצליחים להגיע לאולפן, בדרך כלל אין להם עובדים סוציאליים שיודעים לדבר אנגלית או לתמוך בהם, ותכף תשמעו דוגמאות כאלה. היו לנו זוג עולים שהגיע עם שני ילדים ואמא, מרכז קליטה בבאר-שבע. לא היה שם אף אחד שדיבר אתם אנגלית – לא במרכז הקליטה, לא בעזרה סוציאלית בעירייה, לא בבית הספר. קשיי קליטה בסיסיים של תקשורת. הם עלו עם הסבתא – זוג הורים, שני ילדים וסבתא. במרכז הקליטה קיבלו שני חדרים וחצי, שהחצי זה סלון, פינת אוכל ומטבח. צפוף. אי-אפשר לגור ככה. ואני לא רוצה לדבר, מי קיבל את הדירות הגדולות יותר במרכז הקליטה. יאשימו אותנו בטענות לקיפוח ואפליה, אבל כפי שאמרתי גם בוועדה של בני מנשה – יהדות הודו היא קהילה שחורקת שיניים, היא מתאמצת, בדרך כלל יש לה אופי של נחישות, מוטיבציה ונאמנות, והם בדרך כלל עובדים. הם חורקים שיניים וממשיכים, והדוגמה הכי טובה היא אחוז עבריינות – אין עבריינות ביהדות הודו. מספר העבריינים או מספר האסירים של יהדות הודו הוא מזערי אם קיים בכלל.

הילדים, כשהולכים לגני הילדים, אין להם איך להשתלב. אין להם סייעת, אין מי שדובר את שפתם, לא עוזרים להם בקליטה. מאוד קשה להם לתקשר. פרויקטים כמו פר"ח, לעזור להם להכין שיעורי בית או אחרים של עזרה, לא קיימים. גיל הזהב – בדרך כלל אין חיבור של העולים בגיל הזהב לפעילות הלאומית שנעשית בתחום הזה של גיל הזהב. ליווי ממשרדי ממשלה – אין מי שילווה. הזוג הזה שהגיע, לא היה מי שייקח אותו למשרדי הממשלה לביטוח לאומי, מישהו שיתרגם להם. עד שלא מצאנו חיבור מהקהילה של מישהו שיודע לדבר אנגלית, הם נתקלים בקשיים רבים. משרדי ממשלה הרבה פעמים אומרים – אנגלית היא לא שפה רשמית שלנו. אז אין מי שיענה או ידבר אתכם באנגלית.

כשהם מסיימים את תקופת האולפן שלהם, בדרך כלל לשכור דירה – העזרה היא מוגבלת, לזמן מאוד קצר, ויש פה גם זוגות – תשמעו סיפור על זוג שלא קיבלו שום עזרה בשכירת דירה. הגיעו בגיל מבוגר, מעל 80, אבל אין להם שום עזרה בשכר דירה. ואני מזכיר שוב את הנושא של מעמד ביניים שמגיע – הכסף שלהם פה – יוקר המחיה שם מאוד נמוך, וכשהם באים לפה, הכסף שחסכו ושמביאים לפה, הוא כקליפת השום, שלא לדבר על לצאת לעבוד. מציאת עבודה זו משימה בלתי-אפשרית בלשכת התעסוקה. התארים האקדמיים שהם באים אתם לא מוכרים – לא מכירים בהם. הזוג הזה שהגיע, הגיע עם תואר ראשון, תואר שני. שניהם דוברי אנגלית. מדינת ישראל כמדינת היי טק, מלאת סטארט-אפים, שעיקר הפעילות של החברות האלה הוא באנגלית – אנחנו לא מצליחים למצוא עבודה לאנשים שאנגלית היא שפת האם שלהם, עם תארים ויכולות גבוהות, ורוצים לעבוד בניקיון, בגננות. תכף תשמעו סיפור כזה.

משרד המדען, למשל, נותן תמיכות למעסיקים בתחומים של מחקר וכאלה, אבל זה בעיקר ליוצאי חבר העמים; יהדות הודו לא זוכים לסיוע הזה של התמיכה לאנשים משכילים, ורוב האוכלוסייה שם זה אנשים משכילים.

בעיות דיור – כמובן, אין עזרה במשכנתא, אין שום הטבות. אנשים מבוגרים שמגיעים, אין להם שום זכות לשום דבר. לשים שליש מהכסף, 25% מהסכום ההתחלתי זה משהו שהם לא מסוגלים לייצר. אין מאיפה להביא את הכסף הזה.

יש פה עוד כמה נושאים קטנים, אבל אתן להם לספר בעצמם – תשמעו את זה מהם. אני חושב שזה הכי נכון.

הייתי רוצה לתת כמה הצעות לדברים המרכזיים שאני חושב שכדאי לעשות. קודם כל, הנושא של להתארגן בהודו, להכין חוברת מפורטת, גם בשפות מקומיות – סופר משמעותי וחשוב. במשרד הקליטה, לדעתי, חייבים להחזיק מישהו שיודע לתת תמיכה בשפה מקומית. אגב, זה נכון לא רק למרטית או הינדית אלא גם להיזו של בני מנשה. אפילו באופן מוגבל – פעם-פעמיים בשבוע בשעות מסוימות, שיהיה מישהו שיודע לדבר את השפה, ולתת להם מענה – טלפוני, פיזי, אבל חייב להיות מישהו כזה.

לשכות התעסוקה – למצוא תעסוקה לדוברי אנגלית – סופר בעייתי. פשוט צריך ללכת לחפש בכל חברות ההי-טק. הנושא של דיור – אני חושב שזה אחד הדברים המרכזיים. אם אנחנו לא נותנים לאנשים את התנאים הבסיסיים, את היכולת הבסיסית לשכור דירה – והעזרה בשכר דירה – צריך להאריך את התקופה; צריך להאריך את משך התקופה שבה נותנים סיוע בשכר דירה לתקופה יותר ארוכה.

הנושא של ההשתתפות העצמית במשכנתא – צריך לבטל את זה. צריך לאפשר להם תשלום של המשכנתא לשנים הראשונות, עד שהם מצליחים להתבסס. אני חושב שצריך לשקול תקופת הסתגלות לעולים חדשים, ואני חושב שזה נכון לכל העולים – לא רק ליוצאי הודו, בסיוע בנושא של מים, חשמל, ארנונה, תחבורה ציבורית, ביטוח לאומי, דמי ניהול בבנקים, תשלומים כאלה ואחרים. זה דברים שאנחנו יכולים לעזור להם בשנים הראשונות עד שמתבססים ומצליחים לעמוד על הרגליים, ועם הטבות בסיסיות כאלה אני חושב שיהיה להם קל יותר להתאקלם ולהשתלב פה בחברה.

אני חושב שצריך גם לייצר מנגנון שבודק שהם מנצלים את ההטבות שלהם. אחד הדברים שעלה פה באחת הישיבות זה הנושא של יש תקציב שנותנים להם לטובת המשכנתאות, למשל, אבל כשבודקים כמה מהזכאים לזה מנצלים את ההטבה, רואים שאף אחד לא מנצל את ההטבה – בעיקר כי הם לא יודעים שהיא קיימת. אז אני חושב שצריך לעשות מנגנון שבודק, האם הם מנצלים את ההטבות שיש, ואם הם לא מנצלים, מדוע. איך אנחנו מביאים את כל המידע הזה לידיעתם באתרים, במשרדי הממשלה. בשפה האנגלית אין הרבה נתונים. יש בדרך כלל באמהרית, ברוסית, בחלק מהאתרים יש גם בערבית, אבל אין באנגלית. אנגלית לא מוגדרת כשפה רשמית, וזה לא מופיע בשום מקום.

הנושא של סייעות ומשלבות בגני ילדים, בבתי הספר. כמו שיש לילד עם מוגבלות סייעת או משלבת, גם לילד עם מוגבלות של שפה צריך לאפשר לקבל סייעת או משלבת. אני מודה לכם שהקשבתם לי, וחושב שצריך לתת לנציגים את זכות הדיבור.

תודה רבה על הנתונים שהצגת לנו, על הבעיות, הקשיים. הצטרף אלינו גם הסוכנות היהודית, מנהל בעניין קליטת העלייה, מחלקת עלייה וקליטה בסוכנות היהודית.

כמובן, משרדי הממשלה שנמצאים פה. אנחנו נשמע עוד מקרים ודוגמאות, ואז נפנה למשרדי הממשלה. כיוון שהוא הציג את זה בהרחבה, ולא רציתי לעצור אותו – נסו לא לחזור על הנתונים או הבעיות שהוא דיבר, אבל אפשר להשלים בקיצור מה שהוא לא העלה.

אני גם רוצה להודות לדולי שבצוות שלנו פה בוועדה יוצאת הודו. יש להם פה גם נציגה. היא כל הזמן מדברת על זה, אז הקרדיט לא רק אליי. נסים אמרת – הקרדיט גם הולך אליה, וזה חשוב מאוד.

בבקשה.

שמי בני בנימין. אני חבר מועצה ברמלה. כמעט הכול אבנר העביר לכם בצורה מסודרת. מה שכן אני רוצה לומר, שזה מתחיל ממשרד הקליטה במומביי עצמו. משרד 4 על 4, מצ'וקמק ולא יפה. היום קונסול יושב במקום הכי טוב, ומשרד התיירות יושב במקום הכי טוב, ומאיפה שבאמת מגיע הכוח האמתי, כמו שאנחנו הגענו בשנות ה-70', והיום אני נמצא פה בזכות הוריי – אני חושב שאותם עולים שמגיעים למשרד הקליטה, צריך לקבל אותם בצורה טובה ונכונה; לא כמו מכולת, שלפעמים נפתח ולפעמים לא. זה ממש כך שם. אנשים עומדים שם בתור, או אנשים מגיעים לשם – המשרד סגור. לא התחשק לו לבוא. זה לא ייתכן. צריכה להיות השגחה. אני חושב שהוא צריך לקבל פינה, אחד הקונסולים שלנו – פינה שם, ולשבת שם בצורה מסודרת, והמשרד צריך להיפתח בצורה מסודרת – אחרת אנחנו נראים משם כבר, וזה משליך על מה שקורה פה. לדעתי, זה חייב להיות וחייבים לקחת זאת לתשומת לב. בחור שנמצא שם, לדעתי, הוא אחד משלנו, אבל הוא עושה טובה לאנשים, וזה בהחלט לא. אותם אנשים שמגיעים לכאן, הם עושים לנו טובה שהם מגיעים לפה, למה – כי אנחנו מגיעים למדינת ישראל, מביאים את מיטב הנוער שלנו, כמו שאני הגעתי לפה. שירתי בצבא כקצין, בגולני, ואני חושב שאין כאלה. כפי שאמר אבנר – אין לנו פשיעה, אין שום דבר. אנחנו האוכלוסייה הכי טובה שיכולה להיות למדינה הזאת.

לפי דעתי, משרד הקליטה במומביי צריך להראות כמו שרוצים את האנשים בארץ. תודה.

תודה. בבקשה.

בוקר טוב. שמי ד"ר ריקי שי. אני חברת מועצת עיריית אשקלון. בראשית דבריי אומר שאני שמחה שמעלים את הנושא של קהילת עולי הודו על השולחן, ולהודות ליושב-ראש הוועדה ד"ר אברהם נגוסה, שמבין את החשיבות של הנושא, וכמובן גם לדולי – היא מהקהילה.

אני חייבת לציין שהקהילה ההודית וזו האתיופית – יש להם סממנים דומים. הקהילה ההודית היא שקטה, נחבאת אל הכלים. גם אין להם בינתיים נציגות בכנסת, אז אין מי שיקדם את הדברים.

אני מציע שתעבדו על זה...

אין ספק שביקור ראש הממשלה ההודי, שהוא ביקור היסטורי, בהחלט יהווה גשר אנושי בחיזוק בין הודו לישראל והקהילה ההודית בארץ.

אני דווקא אדבר על פתרונות שאני רואה לנכון, דווקא מתוך ההיכרות של הצרכים של הקהילה ההודית. ראשית, אני חושבת שההכנה צריכה להיות נכונה, בונה, לפני שהם עולים לארץ, כולל מידע מפורט יותר, כולל נציגים של הארץ שנמצאים שם, ושהם יודעים גם לכוון אותם נכון.

שנית, הנושא של הכרת השכלה. אני חושבת שדווקא נציגות ישראל תגיע, תבחן את נושא הלימודים. אני חושבת שהנושא של הלימודים בהודו הוא מאוד רציני וממוקד. חלק מהם צריכים להיות מוכרים. הם אפילו יותר קשים מהארץ, נושא הלימודים האקדמיים.

שלישית, ליווי – מישהו שדובר השפה לאחר ההגעה מבחינת דיור, תעסוקה, חינוך. כל הנושאים הללו מאוד חשובים, ומשפחה שמגיעה אין לה מי שילווה אותה.

בנוסף, תקופת הסתגלות, דווקא במקום שיש קהילה הודית, שיכולה לתמוך, לסייע, ולא באיזה ישוב של פריפריה.

בנוסף, הנגשת המידע.

סליחה, קוראים לי מהר להגיע להצבעה. אני עושה הפסקה בדיון. אני רץ, מצביע וחוזר.

(הישיבה נפסקה בשעה 10:41 ונתחדשה בשעה 10:55.)

אני מחדש את הישיבה. סליחה, את יכולה להמשיך.

התחלתי לדבר על הפתרונות. הדבר הראשון במעלה זה נושא השפה. זה הכשל העיקרי, כי גם צריך לעשות שם הכנה, וגם כשהם מגיעים, צריכה להיות קורלציה בין שתי התוכניות – בין שם, איך שהם התחילו, לבין איך שהם ממשיכים פה. לכן ההכנה היא מאוד חשובה. המערך צריך להיות שונה, של האולפן לעברית. הוא צריך להיות מותאם לתרבות שלהם, לקושי שלהם, כי גם כשהם לומדים אחר כך באנגלית, המבחן הוא בעברית, אז היות שהאנגלית אינה שפה רשמית, לצערי, כולם נבחנים בעברית, אז צריך כאן לעשות תיאום שהוא קצת שונה. לכן ההכנה היא מאוד חשובה גם לפני שהם מגיעים, כדי שיהיו להם כמה כלים לפני שהם עולים ארצה, כולל נציגים שיהיו להם שם, גם כשהם חוזרים.

הדבר השני הוא נושא הכרת ההשכלה. דיברתי על זה שנציגות ישראל תגיע ותבחן את נושא הלימודים, כי הלימודים שם מקצועיים, אבל גם הנושא של תעודות מקצוע. בדיוק דיברתי עכשיו עם חיה זוהר, שהיא מנהלת היחידה לתוכניות.

כשאת אומרת, בואו ותבדקו, את מתכוונת שיבואו להודו ויבדקו?

את הסילבוסים, כמו שעושים- - -

האם יש לכם בעיה שאחרי שהעולים מגיעים לפה, מביאים את התעודה, האם יש בעיה בהכרת התעודות?

כן.

לצערנו, אין הכרה בתעודות.

למשל, באילו מקצועות?

כלכלה. אין שום הכרה, ולדעתי כמעט בכל המקצועות.

אתם לא מדברים על תארים אקדמיים.

גם תארים אקדמיים. בוגרי קולג', והרוב הגדול ממשיך ל-BA ו-MA. כשמגיעים לארץ, לא מכירים בתעודות.

השאלה היא אם מסיימי BA או MA לא מוכרים.

גם.

לכן הוועדה להשכלה גבוהה צריכה לבחון את הנושא.

זה לא המועצה להשכלה גבוהה.

יש נציגי משרד החינוך? בבקשה, נסי לצמצם ולסכם.

גם משרד העבודה.

כן. נשמע. יש בעיה בעניין, למשל, עם רופא במקצוע, שהוא היה רופא שם בהודו – יש בעיה להכיר בתעודה הרפואית שלו?

כן. אבי ז"ל היה לבורנט בהודו, וכאן הוא היה צריך לעבור כמה מכשולים עיקריים כדי לקבל את ההכרה בתעודה שלו.

זה לכולם. אני אומר, האם יש בעיה מיוחדת?

כן. לא מכירים במוסדות שם. לכן אני אומרת שאולי ראש הממשלה יגיע לכאן ויסביר כמה המוסדות האלה רציניים.

אמרנו – ליווי, מישהו שדובר השפה לאחר ההגעה מבחינת דיור, תעסוקה, חינוך, תקופת הסתגלות דווקא במקום שיש קהילה הודית שיכולה לתמוך ולסייע, ולא ביישובי ספר. להנגיש להם את המידע במהלך השנים הראשונות – גם לגבי הזכאויות שלהם, כי הם לא ילכו וישאלו, אבל מאוד חשוב שיהיה מקום שיש בו אווירה, יש בו יחס, יש בו זמנים, יש בו ידע.

גם חיילים בודדים הודים שרוצים לשרת את המדינה, הרבה פעמים מוצאים את עצמם די לבד ודי בודדים כאן במדינה. דיברתי על תעודות מקצוע. אני הכשרתי בעצמי עולי ניצן, הם יושבים – ההודים, ובדרך כלל בני מנשה, גם הנושא של סיעוד וחקלאות, שזה גם דברים שהם נצרכים – גם הם עבדו וגם הוכשרו. צריכים גם לחשוב על זה. תודה רבה.

תודה. דניאל סולומון – בבקשה. יש לך משהו להוסיף?

מהניסיון האישי שלו.

אז בבקשה, בקיצור.

שלום לכולם. אני דניאל סולומון. אני עולה חדש מהודו. יש לי תואר ראשון מהודו, יש לי תואר שני מהודו בעבודה סוציאלית, וגם תואר שני מתל-אביב בביטחון ודיפלומטיה. עכשיו אדבר באנגלית, כי העברית שלי לא כל כך טובה.

(אומר דברים בשפה האנגלית. להלן התרגום החופשי)

עבדתי בניקיון בנתב"ג, כי לא הוצעו לי עבודות, והעבודות היחידות שהוצעו לי היו כאלה שאינן חוקיות בישראל, אז נתקלתי בבעיה. רציתי לעשות עליה, והיו לי בעיות במשרד הפנים – הם לא הכירו במסמכים שהיו לי, והייתי צריך לפנות לשגרירות. במשרד הקליטה אמרו לי שאני צריך לעשות קורסים מסוימים, אבל לא אמרו לי אילו בדיוק. אף אחד לא הדריך אותי, מה עליי לעשות. נאבקתי בעניין בששת החודשים האחרונים. הגשתי בקשה למיטב, כי רציתי להיות מתנדב בצבא, אבל ששה חודשים המסמכים שלי הועברו מפה לשם, במיטב, ורק עכשיו הלכתי ללשכת הגיוס בחיפה, הם עוזרים לי, כי יש להם ארגון בשם "נפש בנפש" שעוזרים לי, רק אני מקבל את העזרה, כי שאלתי הרבה אנשים – אין עזרה להודים, ולי היתה גישה למר אבנר אייזיק ולמר נסים מוזס שעזרו לי, אבל לאנשים שאין להם גישה לאנשים האלה, זה בלתי-אפשרי להסתדר.

יש לי תואר שני. עבדתי בהודו עם המשטרה- - - אחרי הפיגוע בהודו הגעתי לישראל, רציתי לעבוד בביטחון, אבל לא היתה לי עבודה, אז הגשתי בקשות להרבה ארגונים. לא היתה תשובה.

למה לא פנית ל- - - במקום למצוא ארגונים אחרים, לעבודות, עזרה?

אני לא יודע לאן לפנות.

אתה לא יודע שהם נותנים עזרה לעולים?

אמרו לי: יש לנו הפרופיל שלכם. תשלים את הצבא, ואז נעזור לך. אבל אני לא יודע מה אעשה בצבא, אז עד אז אני צריך לעבוד במקומות אחרים.

בן כמה אתה?

25. עכשיו- - - אבל אני לא יודע מתי אתגייס.

יש לך תואר בעבודה סוציאלית?

כן. עבדתי עם המשטרה בהודו. עשיתי את התואר השני שלי מתל-אביב בביטחון ודיפלומטיה. עבדתי בניקיון בנתב"ג- - - אולי כי אני לא מדבר עברית.

מתי עשית עלייה?

- - בהתחלה הגעתי כדי ללמוד, כתייר.

יש לך זכות עשר שנים.

כן.

תודה. זה אחד המקרים שמייצגים אחרים. זה מה שהוא אומר. היכן אתה גר עכשיו?

בחיפה, שכרתי דירה, כי לא ניתנה לי אפשרות- - -

אחרי הפגישה בוא אלינו, ואנחנו נעזור לך. הוא עשה טעות.

תודה.

השאלה היא אם זה רק מקרה אחד, או יש אחרים, שלא מודעים לערוצים האלה. אף אחד לא מאשים אותך, דניאל.

מישהו צריך להסביר לו ולשכמותו - כשאתם עושים את המהלך, תעשו א', ב', ג'.

תייר שמשנה סטטוס – הוא הולך למשרד הפנים, הוא משנה סטטוס. אם יש לו משפחה או מכרים בארץ – האחריות על הקליטה כאן, קודם כל היא על הקולט, שזה החברה הישראלית. אם יש לו משפחה או מכרים בארץ, ודאי היו צריכים להגיד לו: לך למשרד הזה והזה - קבל אינפורמציה. אבל אין בעיה. אני במקרה פה שומע. הבעיה שלו תיפתר.

תודה.

משרד הקליטה במומביי, הם לא רוצים לעבור דרכם. באים בתור תיירים, ולא פונים אליהם.

במאה ב-21 אתה שם בגוגל, ומייד הוא מביא אותך – אתה אפילו לא צריך את המשרד במומביי. הוא מביא אותך למשרד בירושלים, ומאותו רגע יש קשר בינינו לבין העולה.

נמשיך ואז אפנה למשרדי הממשלה. אברהם סמסון, בבקשה, בקיצור.

(אומר דברים בשפה האנגלית, להלן התרגום החופשי)

בוקר טוב לכולם. אני פניתי למשרד הקליטה ואמרתי להם שאנו מבקשים לקבל סיוע בדיור לעולים חדשים ונאמר לנו שהמספר שלנו הוא 39 ולמרות שהתקשרתי אליהם מספר פעמים לאחר מכן, המספר שלנו נותר 39. כחודשיים וחצי לאחר מכן, פנינו שוב ונאמר לנו שהוועדה דחתה את בקשתנו והמספר שלנו הועבר מ- 39 ל- 393. אנחנו רוצים לדעת, מה הביא לכך שהבקשה שלנו נדחתה על ידי הוועדה.

מהיום שהגענו לארץ, לא קיבלנו אפילו שקל אחד כסיוע לשכר דירה ואנו גרים ביחד עם הבת שלנו ומשפחתה, שלמרות שהיא מקבלת אותנו בשמחה אנו לא רוצים להיות להם למעמסה.

מתי עשית עלייה? לפני כמה שנים?

באוקטובר 2015. למזלנו, הנכד שלנו נמצא בצבא ואנו יכולים להשתמש בחדרו. מאוד רציתי ללמוד עברית, אבל כשהתחלנו ללכת לאולפן, הבנו לצערנו ששמו אותנו בכתה של רמת מתקדמים והיה לנו מאוד קשה לעמוד בקצב שלהם. בשבילנו יהיה יותר טוב עם נלמד בכתה של רמת מתחילים. תודה רבה.

תודה רבה לך.

רק להוסיף – הוא בן 87. בגיל 87 לא משכנתא, לא שום דבר. לא יכול לקבל כלום, לא יכול לעשות כלום.

תודה. משרד הקליטה יסבירו לנו, כי פה מדובר – עולים טריים ממש, 2015. אם לא משרד קליטה, קליטה ישירה, איך זה לא קרה? אנחנו נשמע את זה. אני רוצה להשלים את המקרים. אני חושב שבזה סיימנו. אני חושב שכל מי שרצה לדבר ורשום – משרד העולים – אחד נשאר. בבקשה, להשלים.

שלום לכולם. שמי שמשון ז'יראד. אני עולה חדש שמונה שנים. אדבר באנגלית.

(אומר דברים בשפה האנגלית. להלן התרגום החופשי)

אני כאן שמונה שנים. עשיתי עלייה עם אשתי ועם בני היחיד. הוא היה באותו זמן בן 24. עכשיו אנחנו מנסים לפנות לסיעוד. יש הרבה בעיה.

מתי עשית עלייה?

ביוני 2009. בדיוק שמונה שנים החודש. נתנו לנו יחס מעולה במשרד הקליטה. גם נתנו לנו הכשרה מצוינת באולפן. לימדו אותנו עברית טוב. בהתחלה הגענו למשרד הקליטה בכרמיאל. קיבלנו טפסים בענייני עבודה ולימודים לבן שלי. הם נתנו לנו את אשדוד. נתנו לנו מרכז קליטה באשדוד. אחרי זה סיימנו את הסדרי מרכז הקליטה, ופנינו ל- - - באשדוד. בגלל שיש לנו בן אחד ואנחנו מבוגרים – עכשיו אני בן 67, ואשתי בת 65, הבן שלי רוצה לגור אתנו, כי מישהו צריך לדאוג לנו. עכשיו הוא בישראל. הוא יכול לדבר עברית. גם יש לו עבודה בסיסית. יש לו תואר מהודו. הוא פקיד בעירייה. הוא מצליח מאוד בעבודה, ברוך השם, אבל אנחנו צריכים מישהו אתנו, כדי שידאג לנו בבעיות שלנו. אנחנו רוצים שהוא יישאר אתנו, אבל נאמר לנו על-ידי- - - אנחנו רוצים להישאר עם הבן שלנו. סירבו לבקשה שלנו. אחרי זה, בגלל שאיבדנו את ה- - - שכרנו בית. אנחנו קיבלנו סבסוד בשכר הבית. לא הרבה- - - שלושה אנשים גרים בדירה בת 2.5 חדרים, באזור ממוצע באשדוד, לא כל כך טוב אבל בסדר בשבילנו. אנחנו גרים באזור ב' באשדוד.

בגלל שאנחנו משלמים 2,500 שקל שכר דירה, אנחנו מקבלים 900-800 שקל סבסוד. הטבות אחרות – אני מקבל קצת הטבות בגלל הפנסיה, אבל הבעיה העיקרית היא, מהניסיון שלי כעולה חדש – שלוקח המון זמן. אתה לפעמים בר מזל, ולפעמים אתה לא בר מזל. יש אנשים שיבינו אותך ויקשיבו לך. יש אנשים שיתעלמו ממך, ואז לא תדע לאן לפנות.

לגבי האפשרות של להגיש בקשה, בעניין הבן שלך – ניסית את זה?

לא, כי רצינו שהבן שלנו יישאר אתנו.

זה הצד השני, אבל לפחות בגלל - ראשית, אתה ואשתך, אתם יכולים להגיש בקשה לקבל- - -

נאמר לנו באשדוד שאנחנו לא זכאים כי- - -

אמרו לכם את זה כי הגשתם עם הבן שלכם.

לא. אמרנו להם, שייתנו לנו את הבית כדי שהבן שלנו יוכל להיות עצמאי ולדאוג לנו – שלא יגור אתנו. שיהיה לו דירה משלו, אבל כרגע זה לא אפשרי, כי הוא צריך לקנות רכוש, וזה יקר מאוד. זה עניין חשוב מאוד, כשאתה רוצה לקנות בית- - -

ההבנה שלי היא שהאנשים שאחראיים על קבלת הטפסים שלכם והתגובות להם, הם פועלים לפי החוק. אם אתה בא עם איש שלא חוקי, הם יגידו שאתה חוקי, אבל הוא לא, לכן צריך להגיש בנפרד. הוא יכול להגיש בנפרד. לא אמרו לכם את זה?

לא. הם רק רואים את הנייר, רוצים לסגור. הם אומרים: לא צריך, לא צריך. תשאל אותם כל דבר בכתב- - - תודה.

תודה. נשמע את משרדי הממשלה.

הצטרף אלינו חבר הכנסת יואל רזבוזוב, חבר הוועדה. לפני שאני פונה למשרדי הממשלה, בני רצה להתייחס. בבקשה.

אדוני היושב-ראש, אני חושב שהגיע הזמן שניתן תשומת לב לבעיה כבדה – שים לב, לאורך כל הדרך, רוב העולים שבאים מאתיופיה- - - אני לא רוצה להישמע גזען. אני רואה את זה לאורך כל הדרך.

אנחנו רוצים את טובת העולים כולם.

אבל בני, מה שאנחנו שומעים עד כה זה עניין של הבנות- - -

וזכויות. כבודו, שים לב – כל מדינות התעשייה בעולם בהיי טק, הכי גדולים, פותחים בהודו, ומעסיקים שם מהנדסים. כאשר אותם אנשים באים הנה לארץ, אין להם תעסוקה, וצריך לשים לב לזה. - - - אני לא חושב שמישהו חוץ מהאמריקאים באנגליה מדברים כמוהם. שים לב שכשמביאים אותם בעלייה, לא פותחים להם את כל המקומות, אלא פשוט ריכוזיות שפוגעת בסופו של דבר גם בקידום, גם בצמיחה, גם בהתפתחות של הילדים, גם בתעסוקה שלהם. לאורך כל הדרך תראה את זה. זה חוזר על עצמו.

למשל, בוא תבקר – תראה שהמנהל הוא ממוצא רוסי- - - לא מביאים להם מישהו באתה שפה שיהיה אתם.

- -

אני עולה חדש משנות ה-60', ועברנו את החוויה הזאת. אנחנו חווינו את זה, אבל ידענו איפה לעשות מפנה של 180 מעלות ולא להעביר את זה לילדים שלנו. הם מוצלחים מאוד, אבל רואים את זה לאורך כל הדרך.

תודה. בואו נשמע את משרדי הממשלה. אני רוצה להתחיל ממשרד החינוך בעניין התארים. לאחר מכן נגיע למשרד הקליטה. ההכרה בתארים וגם בעניין מגשרים בעניין של השתלבותם בגן ילדים, במערכת החינוך, מה שהם דיברו. גם הכרה בתארים. בבקשה.

שמי ציפי וינברג, משרד החינוך. אנחנו מעריכים תארים אקדמיים מחו"ל לצורכי דירוג ושכר במגזר הציבורי. אנחנו קודם כל מתעסקים אך ורק בתארים אקדמיים. עם תארים שהם מקצועיים או פחות מאקדמיים אנחנו לא מתעסקים. אנחנו מעריכים אותם לצורך מי שרוצה לעבוד במגזר הציבורי, כלומר מי שרוצה לעבוד במשרדי הממשלה, במגזר הציבורי בכללותו – עיריות, בתי ספר, מורים וכו'. צריך להגיע אלינו עם התואר האקדמי שלו מחו"ל כדי שנעריך אותו.

תנאי ראשון כדי שנעריך תואר אקדמי הוא שהמוסד האקדמי יהיה מוכר בארצו. כן, יש לנו עוד כללים שיש לעבור גם אותם, ואז מכירים בתואר.

אני חייבת לומר שהוצאתי מפרט של תארים שהגיעו מהודו בשנת 2016, וראיתי שרובם המכריע כן הוערכו וכן אושרו. היה אחד שלא אושר כי המוסד היה לא מוכר, ויש עוד שניים שצריכים להשלים מסמכים, אבל בגדול התארים כן הוכרו, כך שלא ברור לי על מה מדובר. יכול להיות שיש בלבול בינינו לבין המגזר הפרטי שלא מכיר בדיפלומות האקדמיות או משהו כזה. אשמח לשמוע באחד על אחד – אני גם מוכנה לקבל אתכם אצלי כדי להסביר לכם, אם אתם רוצים, איך המשרד שלנו עובד, מה אנחנו מכירים, במה אנחנו לא מכירים, מה צריך להגיש לנו כדי שנכיר בתארים, אבל בגדול אין בעיה ספציפית עם הודו.

- -

אמרתי – דירוג בשכר.

הבעיה היא הנגישות. אין לאנשים הנגישות. אף אחד לא מכיר את זה. אני, למשל, שפה גדלתי, לא יודע איך להגיע אליך. ודאי שעולה חדש לא יידע איך להגיע אליך.

זה נשאל את משרד הקליטה. אני מבקש – אין לנו מספיק זמן. חברים, שמענו את כל הנציגים. עכשיו זה זמן המשרדים לענות. עד עכשיו הקשיבו בשקט, ועכשיו תורם לענות. אנחנו רוצים להגיע לפתרון. לכן בואו תקשיבו עד הסוף. אם יש לכם הערות – תרשמו. בסוף אתן לכם. בבקשה.

האתר שלנו, אתר אגף להערכת תארים במשרד החינוך, מגיעים אליו בקלות דרך גוגל. הוא נגיש בחמש שפות, כולל אנגלית. אנחנו גם עובדים בשיתוף עם משרד הקליטה. גם משרד הקליטה יודע להפנות אלינו, והוא יודע להנחות את העולים מה צריך כדי להגיש לנו מסמכים. אשמח אם מישהו מהעמותה רוצה לבוא אלינו לישיבה כדי שנלבן את העניינים ונראה במה מדובר, כי אני באמת לא יודעת במה מדובר. תודה.

אפשר לשאול משהו?

אני מעדיף שתרשום את השאלה שלך ואתן לך בסוף, כי הם לא סיימו. זו מערכת. אני חושב שמה שלא שמעת ממנה, אולי תשמע ממשרדים אחרים, כי אנחנו עובדים בצורה של מערכת. בבקשה.

בוקר טוב. רויטל דותן, אגף קליטת תלמידים עולים, משרד החינוך. אני שמחה על ההזדמנות לפגוש אתכם. זו הפעם הראשונה שאני שומעת על קשיים בקרב קהילת יוצאי הודו, שלא בני מנשה. אנחנו היינו קשובים לצרכים שעלו מבני מנשה, ובאמת בני מנשה קיבלו מגשרים דוברי השפה.

אני מבינה עכשיו שיש צורך במגשרים דוברי הינדית.

אם תנסי ללכת לכל אחד, זה טוב, אבל זה יכול להיות קשה. אנגלית, אני חושב, זה השפה הכללית, כי יש שפות רבות כמו הינדית, מרקית. אני חושב שאם יש אפשרות לרכז – לבני מנשה, קוקית, אנחנו לא מדברים היום על זה – זה משהו אחר, אבל אנחנו לקהילות יהדות הודו, שדיברו, אני חושב שאנגלית יכולה להיות המרכזת בינתיים.

אני מקבלת. אם אנגלית – גם יותר קל למצוא מגשרים דוברי אנגלית.

במקרה בן זוגי הוא- - - קיבל ילדה הודית שהוריה- - - פה בקונסוליה, והילדה לא ידעה. לקח לה הרבה זמן עד שנקלטה בגן, כי לא היה מגשר בשפה שלה. כלומר לא בטוח שלילדים זה מתאים.

הם מגיעים מאזורים שמדברים אנגלית.

האופציה של מגשרים דוברי אנגלית היא ריאלית. אבל אני רוצה פה לומר – הדרך להגיע לגישור היא – אנחנו עובדים במאצ'ינג עם הרשויות. רשות שפונה ועונה לקול קורא שמתפרסם בכל שנה בתחילת ינואר, היא רשות שאנו יכולים לעבוד אתה ולתת מגשר. חשוב מאוד שהרשויות יהיו בתמונה, ושיענו על הקול קורא בזמן, כדי שנוכל לתת את המשאב הזה של המגשרים.

מי צריך לעשות את זה?

רשויות מקומיות, בדרך כלל אגף החינוך. לפעמים זה אגף קליטה.

אבל מי ברמת הרשות הארצית? האם לא משרד הקליטה צריך לרכז את הדברים, אלא להפנות את זה לרשות המקומית? נשמע ממשרד הקליטה.

אנחנו עובדים מול הרשויות. אנחנו מתזכרים אותם, ומציעים להם להגיש, אבל ברגע שרשות לא אומרת: רוצה אני, אין דרך לעשות את זה.

בכל רשות יש מחלקת חינוך. משרד החינוך ומחלקת החינוך של הרשות, אין מגשר?

ודאי שיש מגשר.

אז העולים צריכים לפנות למחלקת החינוך.

מחלקת החינוך ברשות בדרך כלל יודעת מה הצרכים.

אבל אם אין דובר אנגלית- - -

לא צריך להיות דובר אנגלית.

אבל הם לא ממלאים את הצורך.

רשות הקליטה ברשות המקומית, זה לא תפקידה? כי העולה, אומרים שלא ידענו ולא שמענו ולא יודעים. אין לנו דרך לדעת. האם זה רשות הקליטה, משרד הקליטה, משרד החינוך – האם לרשויות אין אפשרות להסביר להם את הזכויות והחובות שלהם?

משרד הקליטה ודאי יכול לעשות עבודה. אנחנו עובדים גם עם נציגי משרד הקליטה ברשויות. כל מה שחשוב – שנדע על הצורך הזה. היום אני שומעת שיש צורך, ואשמח להיפגש עם מי מכם כדי באמת לראות היכן יש ריכוזי תלמידים עולים, כי יש מפרט, יש קריטריונים.

- - זה פחות חשוב, והרשות גם חלשה ולא עושים מאצ'ינג, ואותם שלושה-ארבעה-חמישה

ילדים שם, לא יתקבלו.

לא. יש קריטריונים. אני יכולה לומר לך שלבני מנשה הורדנו את זה ממגשרים דוברי שפות אחרות לעשרה תלמידים. ברגע שיש עשרה תלמידים, יכולים להגיש ולקבל, ואני מאמינה שעשרה תלמידים יש.

לא בטוח.

צריך לבדוק. בואו נבדוק. תודה.

תודה. אנחנו פונים למשרד הקליטה. אני רוצה שתתייחסי לפחות לשלוש נקודות: אחת, זכויות בעניין הדיור – דיור ציבורי וסיוע בשכר דירה, משכנתאות; הדבר השני, האולפנים; והשלישי, המודעות. מה ששמענו פה, יש אי-הבנה אצל העולים. אין מי שמסביר את הזכויות שלהם, ואיפה לפנות, למי לפנות, מתי לפנות, מה הזכויות שלהם. אני רוצה שגם תתייחסי לדברים אחרים, אבל לפחות לשלוש הנקודות האלה.

ברשותך, אתחיל עם מודעות. קודם כל, אתר האינטרנט שלנו קיים בכמה שפות, וגם באנגלית כמובן. מעבר לזה, בכל משרדי המשרד לעלייה וקליטה ברחבי הארץ אין מצב שאין- - - שפה. שמעתי פה אשדוד, שמעתי פה רמלה. אם לא ניתן השירות באנגלית, נשמח לדעת ולהבין מה קרה.

מעבר לכך, המשרד כמשרד מממן ברשות, אמורים ללוות את העלייה בשפה האנגלית, וגם אם לא יועד ספציפית לשפה האנגלית, יש קריטריונים לאוכלוסייה לפי כמות העולים- - - אגב, נכללת בשפה האנגלית, כדי שזה יגביר את הסיכויים של הרשות לקבל פרויקטים. אז גם דוברי הרוסית ודוברי הספרדית, הם דוברי אנגלית. אנחנו משתדלים להעמיד תנאי לרשות כדי שהשפה האנגלית – זה הרבה שנים ברשויות. זה עוזר מאוד לנו כמשרד שלא תמיד יכולים לצאת לשטח וללוות את העולים בקושי שלהם מול הבירוקרטיה במשרדי הממשלה האחרים.

אני חייבת לציין, שהמשרד במומביי הוא לא המשרד שלנו אלא הוא משרד של הסוכנות היהודית. משרד העלייה והקליטה מטפל פה. הוא לא יכול לטפל שם בציבור. החומר קיים באנגלית, אני יודעת - גם שם, גם אצלנו, גם מדריכי כיס, אנחנו קוראים לזה, לעולה. ושוב – האתר שלנו ויועצי הקליטה – אם יש בעיה באחד מהסניפים, נשמח לדעת ולראות היכן הקושי לקבל זכויות ולקבל את כל ההנחיות, מה אתה אמור לעשות, גם עם התארים.

אנחנו משרד מטפל. אם אנחנו לא מטפלים בעצמנו, אנחנו אמורים להפנות למשרדי ממשלה אחרים ולנדנד ולטפל. מאוד חשוב לנו לדעת. זו תורת השירות, בכלל – לא רק על הודו. תמיד אנחנו רוצים לקדם את זה, ולראות היכן יש בעיות.

בנושא האולפנים, אני מעל 26 שנה במשרד. מעולם לא אמרנו לא לאולפנים. פעם ראשונה ושנייה ושלישית ואפילו תושבים חוזרים, שחוזרים ומתקשים בשפה – אין מצב. תמיד אמרנו כן לאולפן וניסינו לשלב – שוב, במגבלות שיש. אם אתה גר בעיר שאין אולפן לקשישים, אתה תשתלב באולפן שיש. לא יפתחו אולפן לשני קשישים ולא לשלושה. אנחנו מנסים לשלב במה שיש.

לעניין תור הממתינים לדיור ציבורי – בעיה כאובה וידועה. אין אפשרות לצרף בן לזוג קשישים. הדיור הציבורי, סביר להניח, ממה שאני מבינה, דירה שהוצעה לו הוא בהתאם לזוג קשישים, ולא יכול להכיל שלוש נפשות. נפש שלישית לא יכולה להיכלל בתעודה – הוא עצמאי – אין תקדים לזה.

זו הבעיה של שמשון.

זו לא בעיה רק שלו אלא מכל ארצות המוצא.

אתה מבין את התשובה?

(אומר דברים בשפה האנגלית. להלן התרגום החופשי)

עם כל הכבוד, כל מה שהוסבר נאמר, וכרגע מישהו כמוני, קשה להבין מאוד, בכלל. במקרה הזה אשאל את חבריי, מה האשה אמרה.

(אומר דברים בשפה האנגלית. להלן התרגום החופשי)

העניין ההוא – וזה מה שאני מצפה, ואני מדמיין, כפי ששאלתי קודם – למה שאלתי עם הבן שלך. היא אומרת, שהדירה שהוצעה לך ולאשתך היתה רק בשבילך ובשביל אשתך. היא לא כוללת את בנך. אני רוצה שתבין – אולי אחרים יסבירו לך אחר כך. תמשיכי.

חשוב להבין שאנחנו פועלים לפי נהלים וכללים ושוויוניות, ואנחנו לא יכולים להחריג כזה או אחר אלא אם כן נקבעה איזו החלטת ממשלה לגבי אוכלוסייה כזו או אחרת. אנחנו צריכים לעבוד באופן שוויוני.

מה עם דניאל סולומון? הוא גר עם הבת שלו, ותתייחסי למה שהוא אמר.

הוא בתור.

מה עם הסיוע בשכר דירה? הוא מקבל סיוע בשכר דירה? למשל, הם מקבלים סיוע בשכר דירה.

הוא נכלל בתוך- - -

אתם מקבלים?

עוד לא.

אבל סל קליטה מקבלים.

הוא עלה באוקטובר 16'?

15'. כבר שנה עברה.

אז הוא כן מקבל ממשרד השיכון סיוע בשכר דירה. הוא צריך להגיש בקשה.

מצטרף אלינו חבר הכנסת אילן גילאון. תודה שהצטרפת אלינו.

תעבירו לנו את הפרטים.

לעניין משכנתאות והסיוע בשכר דירה, נמצאת כאן נציגה של משרד השיכון – כדאי שהיא תרחיב בעניין.

גם בעניין הבחור שלא הספיק לעשות אולפן, נשמח לקשר בינו לבין יועץ הקליטה, ולתת לו את האולפן באפשרויות הקיימות. כרגע הוא- - - אני מבינה. ב-1 בספטמבר נפתחות שלל אפשרויות של אולפנים באזור הצפון – אפשר יהיה לשלב אותו באולפן, ככל שיידרש. יכול להיות שיש אולפן ערב, כי הוא עובד בבוקר. זו גם אופציה. ניקח ממנו את הפרטים, ונדאג שיועץ קליטה בשפה האנגלית ייצור אתו קשר.

בעניין התעסוקה – עם משרד הקליטה. בעיות התעסוקה.

כיוון שהוא הכריז שהוא מאומן לשירות ביטחון, ההיצע של העבודות שלנו – אנחנו לא יכולים לשלוח אותו לעבודה קבועה ולעבוד על זה שנתן לנו את המשרה, מעסיק שמבקש להעסיק אותו בלי לומר לו שזה לתקופה קצרה, כי הוא עומד להתגייס לצה"ל.

הוא בן 25. הוא לא יהיה חייב גיוס, אלא אם כן הוא רוצה.

הוא רוצה להתנדב. לכן הוא גם מכריז על זה כל הזמן, שהוא רוצה להתגייס. נראה לי שזו אחת הבעיות. אי-אפשר לשלוח אותו לעבודה שהיא ארוכת טווח.

תודה רבה. חבר הכנסת יואל רזבוזוב, בבקשה.

תודה, כבוד היושב-ראש. אני מברך על הדיון. אני חושב שאנחנו כאן באמת נחשפים לעוד ועוד קבוצות עולים שהגיעו ממדינה כזו או אחרת, ופה אני רואה מספר – בעשר השנים האחרונות 2,154 עולים מהודו. אנחנו מדינת עלייה וקליטה. כמובן אנחנו יכולים עוד הרבה-הרבה להשתפר בזה.

הכנסת את בני מנשה.

זה יחד עם בני מנשה?

הדיון שלנו היום הוא לא על בני מנשה.

אבל סך הכול העולים- - -

2,154 זה כולל בני מנשה?

כן.

אנחנו מדברים על מספר עוד יותר נמוך, אבל שוב – אנחנו לא מזלזלים בשום מספר. כפי שאמרתי, אנחנו מדינה שצריכה להשתפר בקליטת העולים. לפחות כאן בוועדה אין קואליציה ואופוזיציה. אנחנו באמת רוצים לתת את השירות הטוב ביותר לעולים. לכן גם אם הקבוצה קטנה ויש גוף מייצג, תמיד נשמח לחבר אתכם אל המשרדים. תמיד התמיכה מאתנו, מהוועדה – ההיענות תהיה כנראה יותר מהירה, אבל אנחנו עובדים עם המשרדים שנים. הם משתדלים, מנסים לעשות הכול. תמיד נשמח לעזור לכם, מה שאתם צריכים – שוב, הכול במסגרת החוק והאפשרויות שיש לנו. הלוואי שיכולנו להצמיד מגשר לכל עולה וכו', אבל כפי שאמרתי, חשוב שתדעו שיש לכם כתובת. תפנו אלינו לוועדה, ונעשה את החיבורים כמה שיותר מהר ומועיל כדי שהקליטה שלכם תהיה טובה יותר.

אדוני היושב-ראש, אני מברך על הדיון. חשוב מאוד. גם אני לא ידעתי על הקשיים בקבוצה הזאת. גם בקדנציה הקודמת, שהייתי יושב-ראש ועדה, נחשפתי לכמה קבוצות. אנחנו נחשפים יותר ויותר, וכפי שאמרתי, המטרה היא לעזור. תודה. אני מצטער – צריך לצאת לדיון.

תודה רבה. הנושא פה, עניין המספר לא כל כך חשוב. יש חוקים, יש נהלים. נקבעו לא על-פי מספרי העולים; נקבע שכל עולה שיש לו זכות, הוא יקבל את הזכויות האלה, גם אם עלה עולה אחד או שניים. לכן מה שאנחנו פה בודקים – האם העולים הללו מקבלים את הזכויות שלהם על-פי החוק. יכול להיות שיש נהלים לקבל מגשר, למשרד החינוך, יש נהלים שצריך להיות מינימום הכרה – תלמידים כדי להעמיד להם מגשרים, אבל לקבל זכויות בסיסיות כמו סיוע בדיור, כמו אולפנים, כמו תעסוקה והכרה בתואר – אלה חוקים ונהלים שקיימים, ללא התייחסות למספר העולים. לכן זה מה שאנו מנסים להבין, ויש פה אי-הבנות, ממה שאני מבין. יש חוסר-מודעות מצד העולים. אנחנו צריכים לשפר את המצב הזה, אין ספק.

אני רוצה לפנות למשרד השיכון. שמעת את המקרים הללו, ואני רוצה שתתייחסי גם לעניין המשכנתאות.

צהריים טובים. שמי אסנת. אני מנהלת תחום תוכניות סיוע במשרד הבינוי והשיכון. משרד הבינוי והשיכון נותן שלושה סוגי סיוע בדיור לכל אזרחי מדינת ישראל: דיור ציבורי, סיוע בשכר דירה ועזרה ברכישת דירה, מה שנקרא משכנתאות.

הדיור הציבורי לעולים חדשים – 15 שנים ראשונות בארץ - באחריות משרד הקליטה. נציגת משרד הקליטה דיברה בנושא.

סיוע בשכר דירה – עולים חדשים, כמו כל עולה חדש, משרד הבינוי והשיכון מעניק סיוע בשכר דירה לעולים חדשים, חמש שנים ראשונות לעלייתם ארצה. אם יש בעיה ספציפית – אני לא יודעת למה אתה לא מקבל סיוע בשכר דירה; אני יכולה לקחת את הפרטים, ולבדוק את הנושא הזה.

אחרי שאת בודקת, אנחנו רוצים לקבל בכתב, מה נעשה.

דיברתם על סיוע במשכנתא, רכישת דירה. אין קבוצה מועדפת במשרד השיכון שאנו נותנים לה סיוע מועדף בהלוואות למעט הקבוצה של העולים מאתיופיה, שהקבוצה הזו יש לה היום תוכנית מיוחדת להלוואות מיוחדת, אבל היא הוקמה מכוח החלטת ממשלה 2253, כחלק מתוכנית גדולה, תוכנית חומש, לשילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה באוכלוסייה. אנחנו פועלים מתוקף החלטת ממשלה, ואם תהיה החלטת ממשלה לטובת אוכלוסייה אחרת- - -

לא, ההחלטה הזו שאת מציינת, זה משהו אחר לגמרי; זה לא זכויות עולים. זה בכלל לא לעולים. ההחלטה הזאת מתייחסת אפילו למי שנולד פה. לכן זה לא רלוונטי לדיון שלנו. אנחנו מדברים על זכויות העולים במסגרת 15 שנים. עולי הודו שווה לעולי אתיופיה בעניין זכויות עולים. לכן אני רוצה שתתייחסי לזה.

כמו כל עולה חדש, יש תוכנית עולים ותוכנית ותיקים. אם הוא נרשם בתוכנית עולים לפי מעמד עולה – 15 שנה בארץ – הוא מקבל הטבה כלשהי, תוספת ניקוד במשכנתא. מעבר לזה אין שום תוכנית או סיוע או מענק.

ההון העצמי.

אין שום העדפה, כמו כל אזרחי מדינת ישראל, לעולים חדשים מבחינת ההון העצמי. אלה כללים של בנק ישראל, מעבר לתוכנית הזו, שדיברתי עליה, של יוצאי אתיופיה, אין שום- - -

אני רוצה להבהיר פה – נושא החלטת הממשלה שהיא התייחסה אליה – הממשלה קיבלה החלטה במסגרת ועדת השרים לשילובם המיטבי של יוצאי אתיופיה. ההחלטה הזו התקבלה, למיטב ידיעתי, בנובמבר או בדצמבר.

בינואר 2017.

זה ל-250 זוגות צעירים שהתחתנו פה, ועלו כילדים קטנים או נולדו פה בארץ.

נולדו בארץ או נולדו באתיופיה.

אבל זה לא קשור. אנחנו מדברים – עולי הודו, יש להם זכויות 15 שנה, וזה בוועדה הזאת קיבלנו החלטה, להשוות את העניין. לא 10 שנים כמו העלויות האחרות. אמרנו שעולי תימן, עולי הודו, עולי אתיופיה – הם דומים בכמה היבטים, גם מבחינה כלכלית וגם מבחינת המנטליות וכל זה, אז צריך לעזור. מ-10 שנים הפך ל-15 שנים. אני אומר, האם הם מקבלים אותם דברים לפי ההחלטה?

כמו כל עולה חדש – 10 שנים, ועולי הודו – 15 שנה – מקבלים את המשכנתא. יש להם תוספת ניקוד בגין זה שהם עולים חדשים.

אז לא הבנתי שאפילו סל קליטה הוא לא קיבל.

את זה נבדוק.

גם משרד הקליטה.

לא, סל קליטה הוא קיבל.

הוא אומר שהוא לא קיבל סל קליטה. צריך לבדוק. סיימת? תבררו אחר כך, ותודיעו לנו בכתב אילו דברים נעשו, מה מצאתם. נשמח מאוד לדעת.

אז אני עכשיו שואל את יהודה – תסביר לנו, יש לכם המשרד במומביי, משרד הסוכנות היהודית, ואני מניח שתפקיד המשרד הוא- - -

המשרד במומביי מתפקד לא לשביעות רצוני המלא. אדוני היושב-ראש, אנחנו לא פרוסים בכל מקום בעולם, ואנחנו עובדים אל מול מציאות. אנחנו כן – ומי כמוך יודע – לחלץ יהודים מכל פינה חשוכה בעולם, אבל כמו שאני לא פרוס בארצות הברית בכל מקום, או בחבר העמים, כך גם לא בהודו. כן, המשרד אינו לשביעות רצוני, אבל יש לנו מענה.

הזכויות שלהם.

אתייחס. אין שום בעיה לקבל מידע. חברים, במאה ב-21 כל אחד מכיר את גוגל. כותב סוכנות יהודית, ומייד מפנה אותו למקום שנקרא גלובל. מרכז המידע והתקשורת הכי גדול בעולם זה מהודו, ואנחנו למדנו את זה מהם. אתה בוחר בגדים בארצות הברית, ומקבל את המידע מהודו, כ calling center . אז לנו יש calling center שנקרא גלובל סנטר. ברגע שמשה, יעקב, יפה או יצחק פונים דרך הגוגל לגלובל סנטר, נותנים את האימייל שלהם – מאותו רגע נוצר קשר בינינו לעולה. בהרבה מקומות העולה בכלל לא מגיע למשרדים שלנו אלא כדי למסור ניירות, וגם את הניירות אפשר לשלוח אלינו בצורה מסוימת, כך שלא אמורה להיות בעיית תקשורת. יכול להיות שיש בעיית מודעות, אבל אני חושב, בלי חלילה לפגוע באף אחד – ואם אני פוגע, אני מתנצל מראש – שכל אחד היום במאה ה-21 פותח גוגל, כותב סוכנות יהודית, וזה מייד קופץ לו, ואין שום מידע לתקשר. יושב פה אדם שניהל את הדברים הללו מול כל הארצות דוברי האנגלית. זה בנושא המידע. ואם יש הערות על זה, אשמח לקבל אותן ולהשתפר.

בנושא של המסמכים, המסמכים שנדרשים מאדם שהוא זכאי עלייה – לא רוצה לומר יהודי. זכאי עלייה מהודו, המסמכים שנדרשים – זכאי עלייה מחבר העמים וזכאי עלייה מצפון אמריקה או כל מקום אחר בעולם, הם אותם מסמכים. זכאי עלייה הוא מישהו שצריך להוכיח יהדות או שסבו היה יהודי. מה הבעיה בהודו – אתם מכירים את הבעיה יותר טוב ממני. הקהילה היא קטנה, מצומצמת. חלקה לא מרוכזת. לכן לפעמים – לא תמיד – קשה להשיג מסמך שמוכיח שאכן אתה זכאי עלייה. אבל ב-99.9% מאלה שנמצאים בהודו – אגב, יודעים כמה עלו בחמש השנים האחרונות? כ-200 עולים מהודו. לכל ה-200 האלה יש משפחה ממעגל ראשון בארץ. גם אם הוא בן דוד, הסבא הוא אותו סבא, כך שלא צריכה להיות בעיה להגיש את המסמכים כדי להוכיח שאתה או היא זכאי עלייה. אם יש בעיה, יושב פה יגל – ייתן לכם את הכרטיס שלו. אם אתם מכירים בעיה – לפנות אליו, והיא תיפתר בעודה באבה. לא אמורה להיות שום בעיה.

אני הולך לפי מה שהאנשים העלו. לגבי קליטה, מעולם – לפחות כל זמן שאני בתפקיד, כלומר חמש שנים – אנחנו לא אומרים לעולה איפה להיות. אם הוא רוצה מרכז קליטה, ויכול להשיג מרכז קליטה, יכול – אבל מגורי קבע, האוכלוסייה היחידה שבה יש הגבלה, במירכאות, לעולים לרכוש דירת קבע זה האוכלוסייה האתיופית, על-מנת שלא יהיה עומס על רשות מסוימת.

- -

אתה מדבר על בני מנשה? אני לא מדבר עליהם.

הוא אומר שלעולים חדשים אין הגבלה- - -

אני מדבר על זכאי עלייה, במסגרת חוק השבות. רק עליהם. וכשאני מתייחס להודי – אני מתייחס לזכאי עלייה, או במילה בוטה, במירכאות, ושוב, אני מתנצל – שהוא יהודי. או התגייר שם גיור מוכר – אהלן וסהלן, הוא שייך למשפחה. אנחנו לא אומרים לעולה איפה לגור. מעולם לא.

לגבי מרכזי הקליטה – אני מנהל 24 מרכזי קליטה. יש לי מנהל רוסי אחד של האתיופים, שהוא מנהל מרכז הקליטה של האתיופים.

זה לא מה ששמעתי.

אין. אין לי מרכז קליטה שאין בו דובר אנגלית. בבאר-שבע, שדיברו – לא רק שהיא דוברת אנגלית – אמא שלה גם הודית, אז היא יכולה אחד הדיאלקטים לדבר, כך שלא צריכה להיות בעיה.

לגבי הבחור, הוא שינה סטטוס בארץ. הוא היה תייר, באשרת סטודנט, וזה בסדר גמור. ברגע שאתה משנה סטטוס דרך משרד הפנים, אני לא יודע. לכן שאנשים לא ייפלו, כמוהו, יצאנו בדבר חדש, שרץ כמה חודשים – אנחנו לוקחים על עצמנו לעזור לכל תייר, בייחוד צעירים, שרוצה לשנות סטטוס – שיעשה את זה דרכנו. אז הוא לא צריך לעמוד בתור של משרד הפנים. אנחנו דואגים לו לכול. אומרים לו: אתה, אדוני, תגיע ביום זה וזה בשעה זו וזו ליעקב – הפקיד שיטפל בך, ומאותו רגע יש לו קשר עם האיש שלנו. לכן אמרתי – הוא יקבל מרכז קליטה. הוא פשוט נפל בין הכיסאות, וחבל. אני מצטער. אני יכול להציע לו או חיפה או תל-אביב – שיבחר. זה מה שיש לי לתת לצעירים.

(אומר דברים בשפה האנגלית. להלן התרגום החופשי)

אתה בן 25. אם אתה לא רוצה, אתה לא חייב ללכת לצבא. אם אתה רוצה ללכת לצבא – הוא יגיד בסדר, כי זה בינך לבין הצבא, אבל לך ליגל, תן לו את הכתובת שלך, מספר טלפון, ואנחנו ננסה. אני לא יכול להבטיח, אבל ננסה לעזור. יש לך שתי אפשרויות – לך ליגל. זה ייקח זמן. אני מדבר על שבועות – לא חודשים. פחות מארבע שבועות. בין שבוע לשלושה. אתה צריך להחליט – חיפה או תל-אביב. אתה תקבל את האולפן, שיתחיל בערך בספטמבר.

הוא יבוא ליגל – יש לו או בחיפה או בתל-אביב מרכז קליטה. ושם יש אולפן. עניתי על הכול, אדוני היושב-ראש, או יש עוד משהו?

תודה רבה לך.

אני מתנצל – צריך ללכת.

תודה.

אני רוצה לומר דבר אחד. אני יודע שאתם מתאמצים, ובטוח שאתם עושים את המקסימום כדי לקבל עולים חדשים לארץ, אבל ההכוונה לעולים חדשים אינה נכונה.

אני בבעיה בהודו.

דבר נוסף, בעניין הקליטה של האנשים פה בארץ, כמו שהוא אמר, שהוא רשם את הבן שלו – הוא לא יודע לשקר. הוא רוצה את הבן שלו אצלו. הוא לא יודע לשקר.

זה לא שקר.

פה היתה אי-הבנה.

לא. הוא רוצה שתאחדו- - -

כשרציתי לעלות לארצן – הייתי חוצפן. נשיא הסוכנות כתב לי מכתב בזמנו: אתה לא תעלה ארצה. ואני פה. אמרתי לו את זה לפני כן.

תודה רבה, יהודה. עוד משרד ממשלה נשאר לנו – משרד העבודה והרווחה והשירותים החברתיים. בבקשה, תתייחסי לשאלות שעלו שקשורות למשרד שלכם, גם בתחום הרווחה – למשל, למבוגרים, וגם לנוער. דווקא הוא אמר שאין נוער במצוקה, כפי שהוא הגדיר קודם – עבריינות ודברים כאלה. זה לא בקהילה הזאת, אבל אני רוצה בעניין תעסוקה ועבודה, שתתייחסי.

שמי חני זוהר, מנהלת היחידה לתוכניות לימודים. אנחנו אחראיים על החינוך הטכנולוגי-מקצועי. היחידה שלי לא עוסקת בטכנאים, הנדסאים. אנחנו גם לא עוסקים באקדמאיים – זה משרד החינוך. אנחנו עוסקים בחינוך טכנולוגי. יש לנו כ-62, נדמה לי, בתי ספר לנוער מקצועי, ורוב העיסוק שלנו הוא חינוך מבוגרים.

יש גם הסבת אקדמאיים, כלומר המקצוע שלהם – לא מבוקש, לא מצליחים בו, רוצים הסבה, נמאס להם – יכולים ללמוד אצלנו בקורסים מקוצרים. יש לנו שלל מקצועות. אנחנו גם מאוד גמישים ובונים כל הזמן תוכניות חדשות.

הבנתי משיחות שהיו פה, שיש ביקוש, למשל, בדרום לסיעוד. בכל המדינה יש את זה, אבל שעולים חדשים מהודו מעוניינים לעבוד בסיעוד, ואנחנו אחראים על סיעוד לקשישים, לנכים וכו'. הבנו שיש אנשים שמעוניינים גם בעולים מהודו.

כיוון שהאנגלית כל כך טובה – אני הצגתי נושאים של ייבוא, ייצוא, יכולים לעבוד בכל מיני חברות. יכולים לעבור קורסים בנושא זה.

בנושא זה הוא אמר שאנשים שלמדו כלכלה בהודו- - -

זה תואר. זה לא אני. זה לא אצלי אלא במשרד החינוך. זה תארים אקדמאיים. אם יש אנשים בעלי תארים אקדמאיים שמעוניינים בהסבה – זה אחד הדברים שיכול להצליח, שהם יעבדו במקומות כאלה ויהיו אנשי קשר עם ארצות אחרות בשפה האנגלית, בכל מה שקשור לעברית – זה יכול להיות בין-לאומי. נראה לי מאוד מתאים לעולי הודו, שיש להם רמה גבוהה בשפה האנגלית. זה יכול מאוד לעזור.

דיברו פה על חקלאות. אמנם אנחנו לא ממש עוסקים בחקלאות, אבל יש לנו דברים קטנים – גננות נוי ועוד. המקצועות שאני נותנת אצלי הם יותר רצפת הייצור, אבל יש עוד דברים. אני לא יודעת עד כמה יש פה אנשים שקשורים למלאכות יד כמו מתכת, בניין - דברים שנדרשים מאוד בישראל. אני לא מספיק מבינה במי הם העולים פה, אבל גם אלה מקצועות נדרשים שאנחנו נותנים להם הכשרות. לנשים אנחנו נותנים הכשרות בנושאים – מאוד מבוקש פה בישראל קוסמטיקה, עיצוב שיער. יכול להיות שזה גם דברים שיכולים להתאים – אני לא יודעת מה קורה פה. היריעה מאוד רחבה – זה מחשבים, זה סייבר. אנחנו עובדים המון-המון עם מטה הסייבר בכל מיני מקצועות חדשים שמתחילים להיכנס לשוק כמו חוקר סייבר, מיישם הגנת סייבר, כל מיני דברים שקשורים לאבטחת מידע. הבנתי שעולי הודו מאוד טובים בתחום האלה, כך שניתן להציע קורסים גם בתחומים האלה. יש לנו עכשיו הזכיינים שלנו, שנמצאים בכל הארץ. אפשר לפנות לאנשים אצלנו במשרד, ולבקש מקומות ייעודיים אם שם זה נדרש. אם יש מקומות שזקוקים, אפשר לפתוח שם קורסים, ולתת הכשרה מקצועית לאותם עולים שנמצאים באותו אזור, כלומר רק צריך לבקש, וההיענות מאוד-מאוד גבוהה אצלנו בתחומים האלה. ושוב – רק תגידו, ואנחנו נותנים.

יש מקצוע חדש, למשל, שאנחנו מנסים מאוד לשווק – זה נקרא מטפל קהילתי. הוא מסייע לקשיש להיקלט הן בקהילה, הן בתוך המוסדות, לעזור לו מבחינה רגשית, המון פעילויות תרבותיות. יש שם גם נושא של סייעות, של החתלה ומקלחת, אבל זה מאוד נמוך שם בתוך אותו מקצוע. לעזור לקשיש בכל העניין הרגשי, חברתי – פחות פיזי – גם זה יכול להיות מתאים. אני זורקת, אבל זה מה ששמעתי פה בשיחות. וכמובן, שוב – אם יש נושאים נוספים שקשורים אליי, אשמח לפתח.

תודה. שאלה לגב' ציפי וינברג. למה יש בעיה להכיר בתארים אקדמאיים בתחום הכלכלה, כמו שהוצג?

אין בעיה כזאת.

אני שאלתי קודם באילו תחומים יש להם בעיית הכרה, אז הוא אמר: כלכלה, למשל. את לא מכירה, אין מדיניות כזאת?

ממש לא. ברגע שתואר מוכר ממוסד אקדמי מוכר בהודו, לצורך העניין, זה עומד בקריטריונים. למדו שלוש שנים מלאות – אין סיבה לא להכיר בו.

הוא לא צריך לעשות מבחנים וכאלה?

ממש לא. לכן אני אומרת שלדעתי, אנחנו מדברים בשני מישורים שונים. אני לא חושבת שאתם מדברים עלינו. אולי על השירות הציבורי.

אם יש דוגמה, תציגו להם או לנו.

תודה למשרדי הממשלה ולסוכנות היהודית. לפני שאסכם את הדיון, אני רוצה לשמוע הערות, אבל אני לא פותח שוב את הדיון – הצגתם את זה. רק אם יש שאלות. בבקשה.

היה צריך להגיע היום בחור אחד, רובין ג'ראיי. הוא קיבל תעודת הנדסאי מכונות, בהודו, מוכר על-ידי ממשלת הודו, תואר ממוסד מוכר בממשלת הודו. הוא נשלח למשרד העבודה, וקיבל תשובה שלילית.

רגע. פה יכול להיות, שזה מוסד שהוא לא ברמה אקדמאית. יכול להיות שזה לא תואר, דיפלומה.

לא, ממשלת הודו.

הבנתי. יש לנו גם פה בישראל – למשל, לאורט, יש להם מכון, מוסד בתחום הטכנולוגיה. זה מכשיר, אבל זה לא אקדמיה. זה ברמת דיפלומה, וזה לא הולך למשרד החינוך. אם זה היה תואר, היית הולך למשרד החינוך – עובדה שהלכת למשרד העבודה.

הבנתי.

בבקשה.

בבקשה, מכל מי שנמצאים כאן אנחנו רוצים את מספרי הטלפון, כדי שיהיה לנו קל להגיע אליהם.

בהחלט. נעשה את זה בסיכום. בבקשה.

לאדם הפשוט – אפילו לנו, ואנחנו נבחרי ציבור – אין לנו המידע. יש כאלה שצריכים את התארים, את משרד הכלכלה. יש המון גורמים. הבירוקרטיה הזאת כל כך מתסכלת אדם פשוט, ועל אחת כמה וכמה אם מישהו עולה, וזו לא המדינה שלו, והוא לא יודע. אדם אומר לנו פה – היחידה שמכירים בה זו אוניברסיטת מומביי, למרות שבהודו מכירים עוד הרבה אוניברסיטאות אחרות. האם יש רשימה מסודרת, מה כן מוכר ומה לא? הנושא של הנגישות – ודיבר פה קודם הבחור ואמר: הכול בגוגל. האנשים המבוגרים הם לא בגוגל. וקשה מאוד להגיע למידע שאתה רוצה. צריך שיהיה סנכרון בין הארגונים. שאנחנו נבין, לפני שאנחנו נותנים את המידע לאנשים שלא יודעים, ואם אני אומרת, ואני מייצגת ציבור רחב, ואני עצמי מבינה – צריכים להגיש את זה למשרד הכלכלה? למשרד החינוך? לא יודעת. האדם שלח את זה להערכת תארים, וזה בכלל לא שם; צריך להיות במקום אחר. הדברים צריכים להיות פשוטים. דברו בשפת העם. הכי פשוט.

אתייחס לזה בסיכום, ושוב אני אומר – תביאו לנו דוגמאות של תארים שנדחו. תביאו שוב.

זו אוכלוסייה משכילה שנופלת בין הכיסאות.

עדיף שתעבירו לציפי – אתם יכולים גם אלינו – ותחליפו מידע. בני, בבקשה, בקיצור.

אני רק רוצה לתת רעיון – ואני חושב שזה קיים גם אצל העולים מרוסיה מעל גיל 50, עם מלא תארים – מהנדסים, כל אלה – משלבים אותם בחינוך ללמד מתמטיקה. הרבה ברמת המתמטיקה והידע שלהם בו, זה עולה למעלה. אולי הם בגיל הזה, בתארים שלהם, לשלב אותם בלימוד אנגלית. אולי נשלב אותם במשרד החינוך.

יש במשרד החינוך מחלקה למורים עולים.

הם לא עולים אלא בעלי תארים. אני מדבר על בעלי תארים. קורה שמשלבים אותם.

הרעיון טוב, אבל גם כשרוצים ללמד, הם צריכים לעבור הכשרה, ואם הם עברו הכשרה, הם יכולים להיות מורים.

מידע שלי, אפילו דרך החמה של הבת שלי, שהוא מהנדס ידוע ועבד בהיי טק – התקבל באיזה מקום, והשתלב באחד מבתי הספר כמורה למתמטיקה.

אני בטוח.

לראות איך לשלב, לתת קורס. אולי נחשוף את הסוד הזה של השפה האנגלית, שהיא ברמה גבוהה.

בהחלט.

תודה רבה. אני חושב ששמענו את כל הצדדים. שמענו את נציגי העולים, בעצמם, וגם עולים שהגיעו בזמן האחרון – פחות משנה הבחור. אנחנו שמענו. אני חושב שפה, בדיון הזה הבנו שזה לא עניין של פגיעה בזכויות בכוונה; פה יש חוסר-מודעות. יש חוסר-תקשורת. יש ממש בעיית תקשורת. אני חושב שזו הבעיה שמראה לנו בכל התחומים.

לכן אנחנו צריכים לחזק את העניין הזה. אני לא אומר להם ללכת לגוגל. כמובן, הוא מתכוון שבגלל שהיום כולנו התקדמנו, ובעיקר דוברי האנגלית – קל להם להיכנס, אבל מדינת ישראל לא אמרה את זה; מדינת ישראל הקימה מערכת שלמה, לקבל את העולה ולטפל ולעזור לו להיקלט במדינת ישראל. על זה אני מדבר. המערכת הממשלתית – הטיפול הוא מערכתי. יש משרד החינוך, יש משרד העבודה והרווחה, יש משרד הבריאות. הכול מערכתי. אז מדינת ישראל אמרה: אני רוצה להקים משרד מיוחד, שמקבל את העולים, מתכלל את נושא קליטת העלייה, מרכז את קליטת העלייה, וכך הוקם משרד הקליטה – משרד עלייה וקליטה. כמובן, עובדים בשיתוף פעולה עם הסוכנות היהודית, שכפי ששמענו, היא מרכזת לפחות שהעולה, עד שהוא מגיע ארצה, וגם אחרי שהגיע. לכן אני רוצה להתמקד במשרד הקליטה. זה המשרד שמתכלל את כל משרדי הממשלה. אז אם אתה פונה למשרד החינוך, אם זה לא דרך משרד הקליטה או – אומרים שהם רוצים לבדוק את הזכאות שלך. אז מי שמגדיר, למשל, בעניין הדיור, מי שמגדיר אם זכאי או לא, זה משרד הקליטה. אז אם הוא, משרד השיכון, מקבל את האוקיי, שזכאי, אז משרד השיכון מטפל בזה. לכן משרד הקליטה הוא הגוף המתכלל. כל עולה חדש צריך להיות בקשר עם משרד הקליטה. אם אין קשר עם משרד הקליטה, פה הבעיה שזיהיתי בדיון הזה – העולים נפלו בין הכיסאות, שאפילו לא קיבל סל קליטה. ברגע שנוחת בשדה התעופה, כשמקבל תעודת זהות, תעודת עולה – משרד הקליטה צריך לכוון את העולים האלה למשרד השיכון, למשרד החינוך, למשרד הבריאות, לפי הזכאות שלהם, יחד עם הסוכנות היהודית. אני חושב שזה לא תקין, ואני לא מאשים את העולים שלא ידעו ולא הבינו.

מה שאני לא הבינו, קרובי המשפחה הוותיקים שלהם, איך הם לא – למשל, הילדים שלו, שהוא גר עם הילדים שם, הם לא יודעים שעולה חדש, יש לו זכות לקבל סל קליטה? למה לא באו למשרד הקליטה? הם חיו בארץ. לכן אני אומר – יש פה אי-הבנה בסיסית, שאנחנו צריכים לחזק את זה, בלי לחפש אשמים.

יש פה – ואני לא מצאתי שמשהו נעשה בכוונה. יש פה בעיה של תקשורת בין משרדי הממשלה לבין העולים האלה. לכן אני אומר שמשרדי הממשלה, משרד הקליטה, הם אומרים שיש חומרי המידע באנגלית, אז איך לא הגיע אליכם? ויש הרשויות המקומיות, יש רשות הקליטה, יש מחלקת חינוך, רווחה ברשויות המקומיות. האנשים האלה באים ונקלטים אצל המשפחה בקליטה ישירה. יש מערכת קליטה ישירה, ולכן אני מבקש גם מהפעילים, מהארגונים יוצאי הודו להיות מודעים לזה ולפעול לשילובם וקליטתם של העולים החדשים מול משרדי הממשלה. משרדי הממשלה צריכים להיות רגישים, שלא צריך לשים לב רק למי שעושה הפגנות. אז אנשים שבאים תמימים – לא צריך לשכוח אותם.

אני מברך על הדיון הזה. נעשה מעקב, עוד דיון, ואני מבקש ממשרדי הממשלה לבדוק את המקרים האלה – מה קרה, איך קרה דבר כזה, וגם מה התיקון שנעשה בכל התחומים.

תודה רבה לכל המשתתפים, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:00.