הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 417

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שני, י"א בסיון התשע"ז (05 ביוני 2017), שעה 12:30

סבסוד קייטנות לשנת 2017

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

אכרם חסון

דב חנין

יוליה מלינובסקי

שאול קירשנבום - רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

מיכל חורין - עוזרת ליועצת המשפטית, משרד החינוך

דודו ביטס - מפקח קייטנות ארצי, משרד החינוך

שושנה אהרונוב - ממונה על התוכניות התוספתיות, משרד החינוך

איתנה ברמן - סגנית מנהלת השירות לילד ונוער, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

הילה זהבי - כלכלנית, מרכז השלטון המקומי

מירה סלומון - מנהלת מח' משפט, מרכז השלטון המקומי

רענן פלאי - רכז הכנסות ותעריפים, עיריית תל אביב-יפו

סיגלית הלבן חורי - רכזת תקציבים, עיריית תל אביב-יפו

יחיאל אקשטיין - יו"ר הקרן לידידות, הקרן לידידות

ג'ף קיי - הקרן לידידות

לינור אלקיים - מנהלת תכניות אסטרטגיות, הקרן לידידות

אברהם טרואיס - הקרן לידידות

יעל עמאר טולוב - הקרן לידידות

קלייר נאנס - הקרן לידידות

חובב צברי

_

ראש מועצת קריית עקרון, קריית עקרון

אחיקם שושן - סמנכ"ל בית עמנואל, רמת גן, פורום ה-15

ענבל נחמיאס - מדיה

טלי בן חיים - מדיה

ישראל בר אילן - יועץ תקשורת

יורם יזדי - פעיל חברתי עצמאי

תומר רוזנר

רוני טיסר

לאה קריכלי

אתי בן-שמחון

סבסוד קייטנות לשנת 2017

שלום לכולם, אני מתכבד לפתוח את ועדת הפנים והגנת הסביבה בנושא: סבסוד קייטנות לשנת 2017.

קודם כל, יש לי העונג וכבוד גדול כאן שמשתתף אתנו הרב יחיאל אקשטיין, יושב ראש הקרן לידידות. באמת, איש שעושה הרבה שנים פעולות מאוד חשובות בחברה הישראלית - אחת הקרנות הכי משמעותיות שאני מכיר. אז באמת, זו הזדמנות בשבילי להודות לך לא רק על הנושא הזה, אלא על כל מה שאתה עושה במהלך כל השנים שאתה פועל.

הסיפור הוא מאוד פשוט. אנחנו בעצם קידמנו את סיפור הקייטנות - כפי שאתם יודעים בשבוע שעבר החוק הזה עבר בכנסת. התחולה של החוק היא בעצם בגלל אילוצים כאלה ואחרים, לא הלאה אתכם, אבל בסופו של דבר תחולת החוק היא משנת 2018. מה שקורה כרגע ב-2017, המצב הוא כפי שהוא היה עד היום.

לפני כשנה נפגשתי גם עם ג'ף, וכמובן גם עם לינור, שהיא חברה שלנו הרבה מאוד שנים. פניתי אליהם וביקשתי מהם להתחבר לנושא הזה של הסבסוד של הקייטנות בלי קשר לחוק. אבל בעצם הייתה לנו בעיה ב-2017, באמת, ראיתי חשיבות מאוד גדולה דווקא השנה הזו, וביקשתי שתיכנסו לנושא במובן זה שישנן משפחות שרוצות לרשום את הילדים שלהן לקייטנות ואין ידם משגת - היום המחירים הם פשוט מרקיעי שחקים.

בוודאי, כפי שאמרתי, החוק הזה עדיין לא נכנס לתוקף, ב-2017, עדיין המצב הוא כזה. פה באמת אנחנו רוצים לשלב מקסימום ילדים, בעיקר ילדים, כפי שאמרתי, שההורים שלהם לא יכולים לרשום אותם לקייטנה, ואני רואה קייטנה כדבר מאוד בסיסי. לכן אני שמחתי מאוד שאתם נכנסתם גם לנושא הזה. בכלל, אתם מטפלים בנושא רווחה, חלק מהטיפולים השוטפים שלכם הוא נושא הרווחה. אני חושב שגם הנושא הזה כשאתם נותנים לו דגש בסיפור של רווחה, אז מבחינתנו הוא גם סוגר איזשהו מעגל, והוא גם עוזר לנו לקדם נושא שהוא מבחינתי נושא מאוד חשוב ודרמטי.

נולדתי פה בירושלים במשפחה של שבעה ילדים. אמא שלי הייתה עובדת בניקיון בבתי-ספר. היא הייתה מגיעה בתשע בלילה, גמורה, לא ידעה בכלל מה קורה אתנו. אז לא היו מכונות כביסה, לא כלום, הכול בידיים. אני זוכר, שאני הייתי קם בבוקר, הולך לקייטנה, אף אחד לא ביקש ממני לשלם, לא שילמתי שקל, היינו משחקים קצת כדורגל, רואים פעם סרט, היה לנו סיפור, היה לנו קצת בריכה – ככה גדלנו - שקל אף אחד לא שילם. אמא שלי לא ידעה לאן אני הולך אפילו, וככה כל האחים שלי.

אז המדינה הייתה אז ענייה מאוד, אפילו עם סכנות קיומיות, אבל היא דאגה לילדים. היא הבינה שחלק מהחוסן שלה זה הילדים האלה, לאן הם יילכו כשההורים הולכים לעבודה? היום הפירמידה היא הפוכה – המדינה עשירה כמו קורח, והילדים האלה שחלקם אין להם לאן ללכת, בגלל שגם את בית-הספר שלהם השכירו לבית-ספר לקייטנה פרטית שתעשה שם קייטנה, וגם כדורגל אפילו לא יכולים לשחק, ואז נתקעים בבית, וזה מה שקורה בעיקר לילדים שההורים שלהם נמצאים בחתך הסוציו-אקונומי הנמוך ששם בעצם אני מתחבר לנושא הזה.

לי זה מפריע מאוד, אני לא חושב שבמדינת ישראל ילד לא צריך ללכת לקייטנה בגלל שלהורים שלו אין כסף לשלם, זה לא נשמע לי הגיוני.

לכן אני חושב שמדינת ישראל צריכה להכניס את זה בחוק, כחלק מבית-ספר של קיץ להרחיב אותו. אני מקווה, בעזרת השם, שגם בשנים הבאות, בתקציבים הבאים אנחנו נעשה מאמץ למאבק כדי שזה ייכנס לשם. אני רק נותן את כל המתווה של כל העניין ואיך אני רואה את כל שדה הקרב הזה. לכן אני שמח מאוד שאתם נכנסתם לסיפור הזה ברמה האישית, והסכמתם, ובחפץ לב נכנסתם כדי לקדם בעיקר את האוכלוסיות החלשות.

הרב אקשטיין, אני אתן לך את רשות הדיבור. לאחר מכן, נעבור בקצרה לחברי הכנסת כדי שהם יאמרו לך מספר מלים. בזה בעצם אני מקווה שנביא איזושהי בשורה קטנה, בעזרתך, לאוכלוסייה החלשה. בבקשה, כבוד הרב.

תודה רבה, כבוד היושב ראש, חבר הכנסת דוד אמסלם. אני רוצה להודות לך באופן אישי על ההזמנה לוועדה ועל האכפתיות שלך – רק הראית לכולנו לא רק את המקצועיות שלך, אלא גם את האכפתיות שלך.

האמת היא, שאנחנו בקרן לידידות הפילנתרופיה החברתית הכי גדולה בארץ. אנחנו מגייסים 140 מיליון דולר כל שנה, ואנחנו עושים המון פרויקטים פה בארץ ובחוץ לארץ בנושאים של עלייה, קליטה, עוני וביטחון. בנושא של עוני - אנחנו עוזרים במיוחד לקשישים וילדים במצוקה, חלשים. האמת היא, שהיה לנו בתקציב, ואנחנו מממשים את זה כ-2.5 מיליון שקל השנה במימון קייטנות ופעילות קיץ לאלפי ילדים עם צרכים מיוחדים, ואלפי ילדים מפנימיות רווחה.

בעצם, כל הילדים בפנימיות רווחה שאין להם מסגרת לקיץ, לא יוצאים מהפנימייה, אז אנחנו לקחנו על עצמנו 2.5 מיליון שקלים לנושא הזה. אבל הבעיה של הקייטנות, והחוק שלא מתממש חל עד השנה הבאה, זו בעיה רצינית. זו לא רק בעיה לילדים שאין להם כיף ואין להם חופש, זו בעיה למשפחות, לנשים חד-הוריות שצריכות להחליט - או ללכת לעבודה, כי הן צריכות את הפרנסה ולהשאיר את הילדים בבית לבד, או להישאר עם הילדים ולהפסיק לעבוד, ולהפסיק לתמוך במשפחה – זו בעיה אבסורדית.

אני מצדיע לך, שוב פעם, חבר הכנסת אמסלם ידידי, שלקחת את היוזמה. אני רוצה להגיד לכם, שזה לא היה בתקציב שלנו לעזור לקייטנות כי לא ידענו איפה חסר, ואיפה צריכים אותנו. הקרן - אנחנו נכנסים למקומות שאין פתרונות של המדינה, ואין כסף, או במקומות שיש ואקום, לכן לא שמנו את זה בתקציב שלנו.

אבל כשאתה באת אלינו ואמרת, יש לנו בעיה עם המשפחות החלשות עד השנה הבאה, האם הקרן לידידות יכולה לעזור? אז כמובן שחבר הכנסת אמסלם, מבקש, ולא מבקש בשביל עצמו, הוא מבקש בשביל הילדים והמשפחות, אז אמרנו כן.

לכן, אני שמח להודיע לכם על הפתרון שמצאנו. יש לנו ב-192 רשויות, מה שאנחנו קוראים קופת הידידות. כבר 15 שנה שזה קיים - מאז שעליתי והקמתי את הקרן לידידות, זו הייתה התכנית הראשונה שהקמתי, להכפיל את מה שנותן משרד הרווחה לכל המועצות, זה התחיל בין 1 ל-5 עכשיו זה עד 8, כולל ערביות. יש לנו כ-50 מועצות ערביות שמשתתפות בפרויקט הזה, ואנחנו מכפילים את מה שנותן משרד הרווחה לרשויות לצרכים מיוחדים בסיסיים.

ילד שצריך להגיע לדיאליזה, יש לנו המון כאלה שאין להם כסף לאוטובוס. רהיטים בסיסיים, ילדים שאין להם שולחן, אין להם מיטה, אין תנור למשפחה - דברים בסיסיים. אוזן שמיעה, יש הרבה, וכן גם טיפול שיניים לקשישים. אז יש לנו כ-30 מיליון שקלים כל שנה שאנחנו משקיעים רק בפרויקט הזה של קופת ידידות.

החלטנו שהשנה בגלל המצב העובדות הסוציאליות, שהן דרך אגב, מלח הארץ פה, אני רוצה להגיד את זה בכל פורום שיש לי, הן עושות עבודת קודש. הן יחליטו שאנחנו ניתן להן את הרשות להיות גמישים עם קופת ידידות שיש להן, ולהשתמש בזה גם למשפחות שצריכות עזרה בקייטנות - 500 שקלים לכל ילד. אז משפחה עם ארבעה ילדים, מדובר בסכום של 2,000 שקלים שיעזור להם השנה עד שהחוק יוחל בשנה הבאה.

אנחנו מעריכים שבערך 11 אלף ילדים ייהנו מהמלגה הזאת בסכום של מיליון וחצי דולר, בערך בין ארבעה לחמישה מיליון שקלים שיילכו לילדים, וזה נוסף כמובן למיליון וחצי דולר שאנחנו משקיעים כבר בתקציב בילדים אחרים. זו זכותנו, אנחנו שמחים. הלוואי שידענו קודם, היינו יכולים לשים את זה גם בתקציב. אבל לאור זה שלא היה פתרון לחלשים, ושאנחנו לא רוצים שהם הסתובבו בחוץ בלי מסגרת שנותנת למשפחה ביטחון, ושיהיה קידום חינוכי – אז אנחנו מבקשים למסור הודעה שאנחנו שמחים לבוא לקראתך, ולקראת הבקשה שלך.

שוב פעם, אני מודה לך בתור ישראלי שיש לי נכדים כבר פה. אני מודה לך על האכפתיות.

תודה לרב יחיאל אקשטיין. האמת היא, אתה מרגש אותי עד דמעות. בחיי, עומדים לי דמעות בעיניים. אתה איש מדהים.

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה. אתה שמת לב שגם הקרן לא מבחינה בין שום בן-אדם, ילדים זה ילדים.

זו גישה נכונה. תודה לך אדוני, על הדברים שלך ועל הפעילות שלך.

אדוני היושב ראש, בכל זאת, מלה של ברכה לך. כמי שהובלת את המהלך של העברת חוק בכנסת, אני חושב שזה מהלך חשוב וחיוני, עושה באמת שינוי גדול שהגיע הזמן לעשות אותו. המשימה שלנו היום, לאחר שעבר החוק, היא באמת לחשוב על תקופת המעבר, הקיץ הזה שעומד בפנינו.

אני מציע ברמה המעשית, נמצאים פה מסביב לשולחן הרבה גורמים עם גישה מעשית, שאנחנו ננסה לחשוב ברמה המעשית איך אנחנו מייצרים תכנית גישור שמאפשרת לאנשים לעבור את השנה הזו עד שהחוק ייכנס לתוקף, אני חושב שזו המשימה המרכזית. תודה.

תודה רבה.

חברת הכנסת יוליה. בבקשה.

תודה, אדוני היושב ראש, יש לי תחושות מעורבות. מצד אחד, כל הכבוד שאתם עושים את זה. אבל בצד שני, למה אתם צריכים לעשות את זה? למה קרן כלשהיא, כמה שהיא טובה ומבורכת, צריכה להיכנס לנעליים של המדינה? כי הדברים האלו זו האחריות של המדינה, בעיניי.

גם הקייטנות, אדוני היושב ראש, אתה מכיר את גישתי, ודיברנו על כך. אילו שר החינוך ומשרד החינוך היו לוקחים את המשימה הזאת, אדוני, חבר הכנסת דב חנין, לא היינו צריכים לשבת היום פה, ולא היינו צריכים לדבר על תקופת המעבר, כי המערכת כבר קיימת, המחירים כבר ידועים – אנחנו יודעים בדיוק מה קורה שם. הפתרון, זה להרחיב לבית-הספר של הקיץ מכיתות גן עד כיתה ג', ד', כי בדרך כלל זה הזמן שהילדים צריכים את הקייטנות.

יש הרבה משפחות שלפי הרווחה הן לא מוגדרות משפחות עניות – אבא עובד, אמא עובדת. 6,000, 7,000 שקלים ממוצע כזה, שלושה ילדים, והם לא זכאים לשום הנחה, לכלום וחצי, כי הן לא מוגדרות כנזקקים כי הם עובדים. אבל בתכ'לס, בסוף החשבון, הם משלמים הכי הרבה – כי אף אחד לא מסייע להן לא הקרן ולא המדינה.

אני מבקשת מהשלטון המקומי שיושבים פה - מה שאנחנו משלמים היום בקייטנות אני רק רוצה להסביר. הילדה שלי בת 4.5, הקיץ אני אשלם על קייטנה 3,000 שקל – חודש יולי 2,000 שקלים, וחצי חודש אוגוסט זה עוד 1,000 שקלים. אני גרה בחולון, וניסיתי להבין מעיריית חולון, מאיפה המחירים האלו, גם בתחשיב הפשוט זה לא מסתדר, אמרו לי ככה זה.

השלטון המקומי יכול וצריך גם עכשיו קצת להוריד שומנים בנושא הקייטנות - לא לחכות לחוק שייכנס לתוקף בשנה הבאה. אתם יודעים לעשות את זה. אתם יודעים שאתם מרוויחים על זה, אז תרוויחו קצת פחות. עם כל הכבוד, לבן-אדם שהוא נזקק, יש שירותי רווחה, יש קרן, אולי יעזרו לו. אבל משפחה ממוצעת, אותם פריירים שהם משלמים הכול, אין להם הנחה בשום דבר, הם נדפקים מזה יום יום ושעה שעה.

אתמול ישבתי עם אימהות אחרי הגן. שלושה ילדים, כולם בגיל גנים, או כיתות נמוכות, זאת אומרת, מה שהיא מרוויחה היא משלמת אפילו יותר, היא ממשיכה לעבוד כדי לא לאבד את המקצועיות שלה, את מקום העבודה שלה, כדי לא לצאת ממאגר העבודה. צריך לעזור גם לאלו וגם לאלו. אני שוב פעם אומרת, עוד לא מאוחר, השלטון המקומי כן יכול וכן צריך לחשוב עכשיו לעשות חושבים. אני שוב פעם מנסה לפנות לשר החינוך שלא יברח מאחריות. תודה רבה, ותודה אדוני.

תודה רבה ליוליה.

חבר הכנסת אכרם חסון. בבקשה.

אדוני היושב ראש, קודם כל ברכות והערכה על החוק שמתקן עוול שנמשך שנים רבות. אני חושב שזה היה צעד אצילי, מחייב, וכולנו מברכים על כך.

מבחינת הרב יחיאל והמנכ"ל, אני מכיר אותו שנים רבות. אני חושב שהאיש לא רק עושה עבודת קודש, הוא מחליף הרבה משרדי ממשלה בתמיכה בחלשים במדינת ישראל. אם אתם בודקים מה הוא עשה במשך השנים, הוא נתן ונותן תמיכה כמעט ל-19% מהאוכלוסייה במדינת ישראל. אם היה לנו עוד חמש קרנות כמוהו, אנחנו לא היינו צריכים משרדי ממשלה.

אני עשיתי בדיקה, הרב אקשטיין, את מינהל התרבות כמה נותנים לדרוזים, וכמה אתה נתת לדרוזים, אתה נתת פי חמש ממשרד ממשלתי במדינת ישראל. זה כמובן מצער אותי שמשרד ממשלתי נותן כמעט חמישית ממה שאתה נותן, ואתה אדם מתנדב שבאת לעשות תיקון עוול, ואני רואה כמה אתה עוזר לדרוזים וגם לשאר המיעוטים.

זה לא דיי.

אני יודע. אתה עוזר ליותר מ-50 רשויות במגזר הערבי והדרוזי ותבורך. אתה גם תיקנת עוול עם ניצולי השואה שאנחנו הזנחנו אותם שנים רבות כאן, עם הקשישים, עם הילדים, במיוחד אנשים שחיים בפריפריה במצב סוציו-אקונומי נמוך. בבדיקה שעשיתי גם, אתה נותן יותר מ-400 בקייטנה, אדוני היושב ראש. אם ניקח משפחה ממוצעת בכפר בית ג'אן או בטירה, או בכל מקום אחר, משפחה חלשה, ארבעה ילדים, זה 1,600 שקלים, זה הרבה כסף למשפחה שחיה מ-6,000 או 7,000 שקלים. לכן, מה שעשית, אומרים אין מלים ומשפטים להודות לך מקרב לב. אלוקים יברך אותך וייתן לך אריכות ימים, הרבה בריאות, ותמשיך לעשות עם החבר'ה, אנחנו נתמוך ונקדם ונעשה את הכול. תודה רבה.

תודה רבה.

בבקשה, עיריית תל-אביב.

קודם כל תודה לכבוד הרב. אבל כל ההבחנה הזאת מהסוציו-אקונומי 6, 7, הרשויות העיקריות, יש שם את מירב הילדים האוכלוסייה בארץ, אוכלוסיות של 8, אפילו פלוס. יש אוכלוסייה ענקית של ערבים ביפו.

אתה רוצה שיתמוך בעיריית תל-אביב, זו הכוונה?

- - - אתם צריכים לעשות את זה בעצמכם.

לא, אנחנו עושים את זה.

תל אביב האחרונה שצריכה לפתוח פתח לנושא של עזרה. הם כבר לא יודעים מה לעשות עם הכסף.

אנחנו גם עושים - - -

בבקשה, רענן, יש משהו קצת יותר מרענן?

גם יש את האוכלוסייה של העובדים הזרים, של האוכלוסייה הזרה שזה ממש עיר שלמה שנמצאת בתל-אביב. אני לא אומר שזה באותו היקף שנותנים לשכונות ברמה סוציו-אקונומית נמוכה, אבל הילדים האלה זה ברמה מאוד נמוכה.

אני צריכה לפתוח את הכיס ולעזור לאנשים.

זה פרטני.

בבקשה, הרב אקשטיין.

בנוסף לעזרה שלנו ל-192 רשויות. אולי אתם מכירים את זה, יש לנו מה שקוראים מוקד הידידות – כוכבית 9779 - זה לכל בעיה שיש למישהו בארץ, מצלצלים ומקבלים פתרון. יש לנו 25 אנשים שעובדים שם בשבע שפות: אמהרית, רוסית, אנגלית, עברית, צרפתית, ערבית, ספרדית. ואם יש לאיזשהו ילד או משפחה בעיה בתל-אביב, אז הם יכולים לצלצל למוקד, זה פשוט לא מאורגן באותו צורה. לדאבוני, יש ארבעה רשויות שמסרבים לקבל כסף מאתנו, אז הם לא בחשבון. אבל 192 רשויות שכן יש קופת ידידות, אחרים דרך מוקד הידידות.

תודה רבה לרב אקשטיין.

חובב צברי ראש מועצת קריית עקרון.

צהריים טובים, כבוד היושב ראש, וגם כמובן הרב אקשטיין. הנושא הזה הוא באמת חשוב. אצלי, לדוגמה, אני יכול לתת דוגמה אישית שלנו בקריית עקרון. יש 23% מטופלים על הרצף של הרווחה, גם קשישים וגם כאלה שהן חד-הוריות. אנחנו, לדוגמה, אני אומר את זה כרשות שהיא לא – אנחנו אמנם רשות יציבה, אנחנו לא עשירות, אבל אנחנו מממנים גם את הנושא הזה של בית-ספר לחופש הגדול כבר כמה שנים – א', ב', ג', ד', ה' בנושא הזה. כל הורה משלם 300 שקלים - התפיסה צריכה להיות שונה, אני אומר לכם גם כאבא, וגם כראש רשות שמטפל בילדים האלה.

אני רוצה לומר יותר מזה. לי יש מיקרוקוסמוס של כל היהדות בעולם, אצלי בקריית עקרון, מהבולגרים שעלו ב-49', ועד לא מזמן שהגיעו גם האתיופים, וגם ברית-המועצות לשעבר שנמצאים אצלנו.

גם תימנים.

תמיד כאשר שואלים אותי אם אני תימני, אני אומר לא, אני שוודי, אבא שלי המפתח, אמא שלי השוודי.

הנושא עצמו צריך להיות כמו שעשה משרד החינוך בנושא של בתי-הספר – א', ב', ג' השנה. הוא צריך להמשיך את זה, אותו דבר צריך להיות גם בגנים. דרך אגב, יש 20 גנים, זה לא תל-אביב, אבל 20 גנים, ואנחנו בשנה שעברה כפיילוט שני גנים שאנחנו יודעים שהם באים משכונות קצת יותר במצוקות אצלי בסיפור נתנו להם את הקטע הזה של 300 שקלים – אתם לא יודעים מה זה עשה.

קודם כל זה תחרות, כי ההורים רצו גם כן משאר הגנים, אותם 18 נוספים, ואמרנו לא, אנחנו נותנים קודם כל לשני אלה בעניין. בסופו של דבר מה אנחנו רוצים? אתה אמרת את זה נכון, כבוד היושב ראש, אנחנו יודעים מה עושה החינוך. אנחנו יודעים טוב מאוד מה עושה החינוך הלא-פורמלי, והקייטנה זה חינוך לא פורמלי.

יוצאים משם ילדים מדהימים. גם אני, בן קריית עקרון, גדלתי שם, ברוך השם, הכול בסדר, אני לא אספר לכם, לא ניכנס ליהירות חלילה וחס, אבל צריך לתת לכולם את ההזדמנות. זה מה שמדינת ישראל מדברת כל הזמן, לתת לכולם את ההזדמנות. יש לי עדיין קהילה מאוד גדולה, קהילה אתיופית. אני אומר לכם פה, משכן הכנסת, אנחנו עדיין – אני אומר את זה גם עליי בעניין - לא השכלנו לקלוט את הקהילה האתיופית, עדיין לא. אנחנו מדינת הגירה, כולם באו, גם ההורים שלי עלו מתימן והם כולם נקלטו. עדיין הקהילה האתיופית עוד לא נקלטה, וצריך לתת להם חיזוקים בעניין. אצלי, לדוגמה, כיוזמה, הקמתי חבורת הנהגה מהאקדמאים שיש בתוכם, והם מובילים את הקהילה האתיופית. הם עושים פעילות ענפה בכל העניין, וברגע שהם רואים שגם הם יכולים, אז עוד ועוד מצטרפים. התפיסה לדעתי נכונה, ולשם צריך ללכת. תודה רבה.

תודה, חובב.

ברשותך היושב ראש, הדבר החשוב ביותר שלא עלה פה, בעקבות חברת כנסת שיצאה, חשוב מאוד לבחון את הדברים מבחינת לאתר את המשפחות שלא מודעים אליהן, והן הזקוקות. חשוב מאוד אולי להקים ועדה, או מחלקה, כל חשיבה אחרת כדי לדעת לאתר את המסכנים, ואת אלה שבאמת זקוקים ולא רואים אותם כי הם לא נראים, זה לא קיים. תודה.

מבחינתי, זו סגירת מעגל מרגשת. אני זוכרת כשנבחרת להיות חבר כנסת, פניתי אליך עם הוואקום השערורייתי הזה, בעיקר המחירים שחברת הכנסת דיברה עליהם בעיר חולון, ומשם צללת לתוך הנושא, בדיון ראשון באולם המליאה ירושלים הגדול, דיון סוער, והבנת שאתה לא תסיים קדנציה בלי לסיים את העניין הלא פתור הזה.

אז קודם כל תודה, תודה על ההקשבה, ותודה על הדבקות במטרה. אני מיום ליום מאמינה שהקרן לידידות, כמי שמזהה את הצרכים ואת הוואקומים השונים בחברה הישראלית, והם צרכים שמשתנים כל הזמן, צריכה להתכתב ולשוחח ביום יום עם הוועדות השונות בכנסת, וביחד אפשר להוביל שינויים, כי זו דוגמה מוכחת. שניכם – "שוועת עניים אתה תשמע, זעקת הדל תקשיב ותושיע". אתם מיישמים את הפתגם הזה, את הפסוק הזה יום יום. תודה על הזכות להיות כאן, ולסגור את המעגל הזה בחוק שנחקק, ובעזרת השם ייצא לדרך בסיוע הזה שהוא הכרחי לשנה הזאת.

תודה לינור, את מרגשת אותי בדברים שלך.

מבקשת להגיד למנכ"ל שלנו ג'ף, שהוא עושה הכול, והוא בראש הפרויקטים שלנו. בלי הצוות שלנו המקצועי לא יכולנו לעשות שום דבר.

לא נשכח לך את העובדה שנלחמת למען בני הפלשמורה להביא אותם הביתה לחיק המשפחות. לא נגמר, אבל זוכרים.

ברשותכם, אני רוצה לסכם.

אני רוצה לדבר קודם כל על החוק. יש איזשהו משותף מרכזי בכל הנושא הזה, אני אמרתי את זה גם בכנסת – זה החלק מהדינמיקה במדינת ישראל, שאתה מעלה נושאים חשובים אבל בדרך כלל הם לא מקודמים בגלל שהם לא באים לידי ביטוי ברמה הציבורית, זאת אומרת, זה לא מקבל נפח תקשורתי.

כאן, שאפו גדול לעיתון "ידיעות אחרונות", שלקח את הנושא הזה מתחילת הדרך. נמצא פה מאיר תורג'מן, שהשתתף פה בכל הדיונים. באמת, אני שנתיים פה, בעולם המושגים שלי תמיד היה, עזוב, באים, מחוקקים בכנסת, אבל אני הבנתי שבמקום הזה אם זה לא בא גם מהציבור מלמטה זה לא עובד, והציבור מלמטה זה בא רק דרך התקשורת.

לכן, באמת, מאיר, שאפו גדול על כל הסיפור הזה. עשית את זה עם הרבה נשמה, זה לא קשור לפוליטיקה, וזה לא קשור למפלגות. זה חוצה את כל המפלגות, ואת כל האנשים במדינת ישראל. הבאת את הפן שלך, זאת אומרת, אתה בא גם כהורה, זה הכול מתערבב אצלך – אתה גם הורה, אתה גם חבר כנסת, אתה גם עיתונאי, ואתה גם ראש עיר. גם אני אבא לילדים, וכולנו הורים לילדים, ולכן הנושא הזה באמת צריך אחת ולתמיד להיפתר. גם אם המדינה חושבת ברמה האגואיסטית שלה – הרי היא צריכה לגבות מס הכנסה כדי להתפרנס, אז אם ההורים לא יילכו לעבוד לא יהיה מס הכנסה. איך ההורה ייקח את הילד לגן? לעבודה ייקח אותו? הוא לא יכול. לכן, אתה חייב לאפשר לו גם ברמה האגואיסטית של המדינה, וגם ברמה המוסרית, בוודאי, האנשים האלה אלה אנשים שבעצם המנוע של כל מדינת ישראל, זה המשק. מאיר - שאפו גדול על הנושא הזה.

בהזדמנות הזאת אני גם רוצה לומר, וגם אמרתי את זה אז לשר הפנים, וגם ליו"ר שלטון המקומי לגבי 2017. לשר הפנים יש הרבה מנופים על השלטון המקומי, לא אחד ולא שתיים, ובוודאי יושב ראש השלטון המקומי יש לו גם אמירה. גם אם לא הצלחנו להחיל את החוק בשנת 2017 בגלל דבר טכני ששר הפנים אמר לי, אני לא יכול לייצר גם את הסל, וגם את ועדת העררים, וכו', לא חשוב פרוצדורה, בשבועיים ימים, זה לא אומר שצריך לעשוק את ההורים. הורה רגיל, הוא לא בן-אדם טיפש, הוא יודע מתי בבטן שלו, בדיוק כשאני הייתי או הרגשתי מתי עושים לי עוול, ומתי שודדים אותי, לכן אין לי ברירה. אבל האזרחים במדינה מסתובבים עם התסכול הזה בבטן הרבה שנים, הם מבינים שמשהו לא בסדר, זה שהם טיפשים, לא מבינים, אמרנו להם 2,000 שקלים הוא משלם והולך. הוא יודע, גם אם יש לו, הוא יודע שהוא משלם את ה-2,000 שקלים, והוא יודע שזה לא מוצדק, אבל הוא אומר מה אני אעשה.

יש לי את העירייה, אני בעצם לקוח שבוי, אין לי ברירה – אני גר ברעננה, אני לא אקח אותו עכשיו לכפר-סבא, גם שם אותו דבר. לכן אני חושב שחשוב מאוד שתצא אמירה, גם מיושב ראש השלטון המקומי, וגם משר הפנים, רבותיי, יש בית-ספר של קיץ, יש מחירים שאתם יודעים אותם, זה מחירים, לא הפסדים. אנחנו מבקשים מכם פלוס מינוס להישאר שם, לא להתחיל להפריז ולעשות מרכזי רווחה לנושאים האלה.

שוב פעם, אני באמת רוצה להודות לך, כבוד הרב, יחיאל אקשטיין – באמת, אתה מרגש אותי בעניין הזה, גם בתפיסה שלך, גם אפילו איך שדיברת כאן. אתה מדבר מהנשמה והלב, באמת, זה אירוע גדול. אני חושב שבקיץ הילדים האלה, אתה יודע, כל אחד זה עולם ומלואו. ילד כזה לפעמים שהוא מרגיש, הוא מרגיש כילד שהוא לא יכול ללכת לקייטנה, ובגלל שלהורים שלו אין, והוא מסתכל מהגדר, והוא רואה את החברים שלו כן שם, לטעמי, זה עושה אותו אזרח פחות טוב, הוא מוציא אותו כבר בגיל 5,6, לחיים לא נכון, מזווית לא נכונה, בוודאי ובוודאי שזאת האחריות של המדינה, ואתה פה נכנס לנעלי המדינה, כמו שאמר אכרם, כמעט בכל נושא. דרך אגב, זה מרגיז אותי, לא אתה, המדינה, בגלל שבסוף יש מספיק כסף לנושאים האלה, זו שאלה של סדרי עדיפויות.

לכן, אני פה מודה לך, ואני רוצה להגיד לך, שאני אוהב את כל מה שאתה, ואני אוהב אותך כבן-אדם, וכל הצוות שלך שישבנו איתם. בשנה שעברה ישבנו עם ג'ף, ישבנו עם לינור, עם יעל, והיו אתנו עוד שניים, ישבנו ודיברנו, ניסינו להכניס אתכם גם שם לסיפור של יהדות אתיופיה, אבל זה לא חשוב, ג'ף פשוט זכר את זה, לכן הוא העיר את זה.

שאפו גדול על כל מה שאתם עושים. תודה רבה. אני מודה לכם בשם כל עם ישראל.

תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:25.