הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 518

מישיבת ועדת הכלכלה

יום שלישי, י"ט בסיון התשע"ז (13 ביוני 2017), שעה 12:30

המחויבות לציבור – פעילות המגזר העסקי בישראל כ"תרומה לקהילה" - לציון יום האחדות

חברי הוועדה: איתן כבל – היו"ר

איילת נחמיאס ורבין – מ"מ היו"ר

יעקב אשר

יוסי יונה

עליזה לביא

יועצת השר ומנהלת תחום רגולציה וחקיקה, משרד הכלכלה והתעשייה - נעמי היימן רייש

רכזת מחקר ומידע, מרכז המחקר והמידע של הכנסת - נטע משה סעדון

סמנכ"ל רגולציה, חברת החשמל לישראל - אורן הלמן

סגן מנהל אגף משאבי אנוש, חברת החשמל לישראל - עופר קרן

חבר הכנסת לשעבר, נשיא איגוד לשכות המסחר - אוריאל לין

סמנכ"ל יחסי ממשל, איגוד לשכות המסחר - דן יהודה כרמלי

סמנכ"ל קשרי חוץ, אינטל - בלה אברהמס

מנהל קשרי ממשל, אינטל - רפאל גרשון

מנהלת אחריות תאגידית, הראל ביטוח ופיננסים - דורון לוי

תקשורת תאגידית, בזק - מאיר בן חיים

מנהלת מחלקת מעורבות בקהילה, בנק יהב - שלומית שטרן

מנהלת יחידת ההדרכה ותרומה לקהילה - שירה לביא

מנהלת פרויקטים, המכון למשפט ופילנתרופיה - ענת קליגר

נשיא התאחדות התעשיינים - שרגא ברוש

סמנכ"ל שיווק ותקשורת, התאחדות התעשיינים - יואש בן יצחק

עו"ד, שומרי משפט – רבנים למען זכויות האדם - בקי קשת

מנכ"ל Good Vision – יועצים לאחריות תאגידית - עברי ורבין

מנכ"ל מעלה - מומו מהדב

סמנכ"לית התאחדות המלונות - רומי גורודיסקי

שדלן/ית (אימפקט (ל.א.ב) בע"מ), מייצג/ת את חברת החשמל - אירדה קריימר

שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את איגוד לשכות המסחר - יובל אלגד

לאה ורון

הדר אביב

המחויבות לציבור – פעילות המגזר העסקי בישראל כ"תרומה לקהילה" – לציון יום האחדות

שלום לכולם. אני שמח לפתוח את ישיבת ועדת הכלכלה, ישיבה שנייה להיום. אני מברך את ידידנו אוריאל לין, חבר הכנסת לשעבר, היום נשיא איגוד לשכות המסחר, ידיד הוועדה, ואנחנו מקווים שאנחנו מספיק ידידים שלו עד כמה שניתן. אנחנו משתדלים לעבוד בשיתוף פעולה מלא. ואני מנצל את ההזדמנות להודות גם לצוות שלך, שמטעמך עושה עבודה יוצאת מן הכלל, וזו הזדמנות לומר להם במעמד הזה תודה.

אנחנו מתכנסים כאן היום לדון בנושא: המחויבות לציבור – פעילות המגזר העסקי בישראל כ"תרומה לקהילה", לציון יום האחדות. אני מברך את יושב-ראש הכנסת שיזם את העניין הזה, ואת חברת הכנסת איילת נחמיאס ורבין וחבר הכנסת קיש.

אני אפתח את הדיון ובשעה 13:00 אני אצטרך לצאת, וחברתי איילת נחמיאס ורבין תחליף אותי

אני רוצה למקד את הדיון כדי שאולי יהיה יותר מעניין. אין ספק שיש לא מעט חברות וגופים עסקיים בישראל, קטנים כגדולים, שמאוד-מאוד מעורבים בתוך הקהילה, כתפיסה, כאמונה, שלא על-מנת לקבל פרס, אלא חלק בלתי נפרד מהתפיסה, וזה בדרך-כלל הולך בקשר ישיר עם מי שהם עומדים בראש הגופים. והם עושים את זה הכי נקי בעולם.

העניין שאני רוצה לדבר עליו ולהציף אותו, והוא נוגע דווקא לסערות של פישמן זה מה קורה עם כל אותם גופים עסקיים שמצד אחד תורמים ביד רחבה, אבל מצד שני, הם מבצעים פעולות שדרך הפעילות הציבורית יש מי שחושב אחר-כך שצריך להגן עליהם בעניין הזה. החל בזיהום הסביבה, שזה העסקה פוגענית - - -

שלום מר שרגא ברוש, בדיוק נכנסת, ובמשפט אחד אומר, אני בירכתי את המערכת העסקית, מהמערכת הגדולה, מהגופים הגדולים ועד העסקים הקטנים והבינוניים לסוגיהם השונים, וכל מי שהוא מאוגד או לא מאוגד בלשכות המסחר. יש בה אנשים שנותנים מ עצמם לחברה האזרחית בצורה יוצאת מן הכלל. אני לא נכנס עכשיו לשאלה הגדולה יותר, מה מקומה של המדינה ואם הגופים האלה נכנסו כדי להחליף את המדינה, ולמה הם בכלל צריכים לעשות את המעשה הזה, שזו שאלה שעומדת לה ומרחפת לה, האם זה תפקיד - - -

שאלה פילוסופית.

היא הרבה יותר מפילוסופית: האם המדינה במידה מסוימת לא מנצלת את העובדה הזו או מתפרקת מחובותיה? כי בסוף, עם כל הכבוד לשרגא ואת מי שהוא מייצג, ואוריאל את מי שהוא מייצג, והאחרים שפה ואת מי שהם מייצגים, זה לא תפקידם. נכון שהחברה היהודית לאורך השנים, וולונטריה היתה חלק בלתי נפרד ממנה. זה נושא גדול שאני לא רוצה עכשיו לפתוח אותו, אבל אני כן רוצה לדעת בנקודה ההיא, במערכת היחסים שבין מי שתורם ובעצם הוא מגיע עם דלי סיידים, שהוא חושב שאם הוא תורם לחברה, בדרך כזו או אחרת, בתרומה לבית-חולים או למוזיאון, או לכל דבר נכון ככל שיהיה נכון, הוא צריך לקבל סלחנות, כשהוא מזהם, כשהוא מעסיק פוגעני על כל שרשרת הפעולות. ואני אומר את זה מדברים שגם אנחנו מכירים וחווים אותם כאן, יוסי, מעת לעת. אני לא אגיד אם בתדירות גבוהה או נמוכה, אבל אנחנו מרגישים את זה פה.

ולכן הייתי שמח לשמוע את הדעה, וגם איך מתמודדים עם העניין הזה. ואני רוצה לקנח בשאלה: האם ראוי לקבל תרומה חשובה ככל שתהיה מגופים שמבצעים פעולות פוגעניות, כלפי עובדים או כלפי הסביבה.

אוריאל לין, בבקשה.

אני רוצה להתחיל ולומר שאני מאוד-מאוד שמח ומרוצה מזה שיזמתם את הדיון בנושא הזה, משום שמפעם לפעם מגיעים נציגי המגזר העסקי לכנסת, לוועדות, לדיונים על חוקים ספציפיים כאלה ואחרים, ניגודי אינטרסים. אנחנו מדברים כאן כרגע בנושא שהוא באינטרס הרחב ביותר של המדינה כולה על כל חלקיה. ועל כן, אני מאוד שמח על הדיון, אני שמח על כך שיזמת את הדיון, חברת הכנסת ורבין.

לא, זו הוועדה. כל הקרדיט לוועדה.

לא חשוב. העיקר שהדיון מתקיים. ואני רוצה לציין שאולי היה ראוי קצת להבחין את הגדרת הנושא של הדיון הזה, משום שחייבים לדון בו בראייה רחבה.

קודם כל, עובדי החברות הם חלק מהקהילה. חברה עסקית שרוצה לתת דוגמה מה היא עושה למען הקהילה, צריכה לומר מה היא עושה למען העובדים שלה, משום שכאן יש לה השפעה ישירה ומידית. בעניין הזה, ואני לא מדבר כרגע בהטפה תיאורטית אלא כדוגמה מעשית, אני חושב שחייבים להתייחס לעובדים ביחס של כבוד, לתת להם את התחושה שמתייחסים אליהם בכבוד, לתת להם מרחב פעולה שנותן להם גם הרגשה של חשיבות, ואני אתם גם דוגמה מעשית פשוטה.

אנחנו, למשל, בלשכת המסחר תל-אביב, ביום שבו מחלקים מענקים, נותנים מענק בסכום שווה לכל עובד, מנהל עד לעובד ברמת העיסוק שנחשבת לנמוכה, היא לא נמוכה. אבל אין דבר כזה שכשאנחנו מעניקים מענק שנתי, מנהל בכיר יותר שיש לו שכר גבוה מקבל מענק יותר גבוה, ומי שמקבל שכר יותר נמוך, מקבל מענק יותר נמוך. אני מציג את זה כאן כאחד מהצעדים שאני מציע לכל החברות לנהוג כך, משום שזה נותן ביטוי של יחס של כבוד לעובדים.

בכל מערכת היחסים, כשאנחנו מדברים את תרומת המגזר העסקי לקהילה, חייבים גם להיות יחסים הדדיים, הווי אומר, גם הגזר העסקי על כל שכבותיו צריך לחוש שמתייחסים אליו בכבוד, ולא שיש פה מעין מערכת יחסים רק של אינטרסים או אני תורם לקהילה כי אני רוצה לשפר את הדימוי שלי. אנחנו חייבים לפתח מערכת יחסים הדדית ערכית, של יחס של כבוד הדדי, וזה יכול לקדם אותנו בהרבה מאוד תחומים והרבה מאוד גישות.

משום כך, אני רואה בנושא הזה דבר בעל ערך רב, לא רק כשיפור הדימוי של החברה העסקית שתורמת לקהילה, אלא כביסוס של ערכים בחברה שלנו, שאנחנו יכולים עליהם בעצם לדבר כערכים שבונים חברה יותר.

מאחר שאני לא רוצה להופיע כמי שמדבר רק במונחים כלליים, ואנחנו עושים, אני אתם כמה דוגמאות מעשיות של מה אנחנו כן עושים. אנחנו למשל, סגן הנשיא, אביהו בן-נון, מפקד חיל האוויר לשעבר, במדינת ישראל בסיוע שלנו מפתח את כל נושא הרובוטיקה לנוער. יש ארגון עולמי, הוא עומד בראשות הארגון של ישראל, וישנן פעילויות פוריות מאין כמותן של פיתוח הרובוטיקה לכל שכבות הנוער בישראל, ואחד הדברים שאנחנו מנסים לעשות זה להגיע לנוער.

אנחנו פיתחנו מערכת יחסים מיוחדת עם ויצ"ו "הדסים", משרד חינוכי נפלא לנוער, שהם באים אלינו, מקבלים הרצאות על כלכלת ישראל, אנחנו מבקרים שם, ובדגם הזה אני גם מציע לקחת דוגמה שארגוני מעסיקים גדולים או מעסיקים גדולים יאמצו מוסדות חינוכיים, גם במובן של לימוד והעברת מידע על הכלכלה הישראלית, ואולי גם מעבר לזה, ובנוסף לכך, גם שיטפחו ערכים – זה מה שאנחנו עושים היום עם מוסד חינוכי נפלא בשם ויצ"ו הדסים, שיש בו כמה בוגרים מפורסמים שכולנו מכירים אותם בעבר.

אנחנו מקיימים עשרות בשנים מכללה עסקית, מיומנת, ברמה מאוד גבוהה, היא מכשירה הרבה אנשים ומקדמת אותם בקורסים ייעודיים לביצוע פעולות, אם זה ביצוע של מסחר, אם זה ייבוא, אם זה לימודי שפות וכולי, והרבה מעבר לכך. המכללה העסקית הזו גם משתפת פעולה עם הרבה גורמים אחרים בהעברת הרבה מאוד דברים בעלי ערך. לדוגמה, אנחנו משתפים פעולה עם עיריית רמת-גן בהעברת הרבה קורסים שמשפרים את ידע האנגלית לנוער. אנחנו משתפים פעולה עם מרכז פרס לשלום בהעברת הרבה קורסים לפלסטינים בכל מה שנוגע לפיתוח יכולתם לייצא ולקיים סחר בין-לאומי. אנחנו גם מקיימים קורסים לשילוב וקידום המגזר החרדי במעגל העבודה בישראל. הדבר הזה מתפתח בצורה מאוד מרשימה, וכל מה שאני מציין כאן שאנחנו עושים, ואני מציין דברים מרכזיים, אני גם מציע את זה כקו פעולה לכל המגזר העסקי מעבר לכך.

יתר על כן, ברגע שמגיעה אלינו פנייה, כמו של יום שמוקדש בהצדעה לחיילי צה"ל, אנחנו מגייסים את כל החברות שנמצאות בלשכת המסחר, להציע מוצרים, שירותים, במחירים נוחים, ואני מוכרח לומר שכאן בכל מה שנוגע לבוגרי צה"ל, אדוני היו"ר, כולנו צריכים לעשות הרבה-הרבה יותר. המדינה לא יכולה להגיד, לי אין תקציבים לסייע לבוגרי צה"ל, אבל יש לי תקציבים ללא סוף, לסייע תמיד למגזר החרדי והדתי. אני אומר את זה כרגע מפני שיש פה מצב של אי איזון מסוים, עם כל זה שאולי זה לא נעים לשמוע את הדבר, אבל אנחנו לא עושים מספיק לצעירים. המגזר העסקי יכול לעשות הרבה. אנחנו עושים פה ככל יכולתנו.

לא רציתי לקחת פה זמן רב יותר, רק רציתי להציע כמה דוגמאות. בעיניי, החשוב ביותר זה מענק שווה לכל עובד בחברה, ולא הפליה ביום שבו מחלקים את המענק השנתי. אני חושב שזה יהיה הביטוי היפה ביותר שבנגזר העסקי יכול לתת לעובדים שלו. תודה, אדוני היו"ר.

תודה.

לפני שאני מעביר את רשות הדיבור אליך, שרגא, היום הזה בדיוק מתחבר לתודה שמגיעה לך, ואני אומר את זה בשמי ובשם חיילי צה"ל על כי לקחת על עצמך משימה לא פשוטה. אני מודע לה, שהמגזר שאתה עומד בראשו, ומשם הרחבנו את זה לכלל המגזרים יסבסד בעצם את מה שהמדינה היתה אמורה לעשות, שכל חייל או חיילת מילואים שיוצא לשירות, שמי שנשאר בבית להשגיח על הילדים יוכל להגיע לעבודה שעה מאוחר או לצאת ממקום עבודה שעה קודם. אני מודע לעניין הלא-פשוט הזה, הוא לא עניין של מה בכך, ונטלת על עצמך משימה כבדת משקל, שגם אוריאל וחבריו הצטרפו לעניין הזה. וזו דוגמה קלאסית לפעילות של המגזר שלך, של התאחדות התעשיינים למען החברה, ולא רק בלתת כי זה קל, אלא גם ברגע שאתה צריך להתכווץ וימים לא פשוטים.

התעשייה גם בנויה אחרת.

כן. ואני רוצה לומר בהזדמנות הזו תודה לך ולצוות שלך על שיתוף הפעולה היוצא מן הכלל. אני בירכתי קודם את הצוות של נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל, ואני אומר, לא פחות, לא פחות שיתוף הפעולה בינינו, רעות ושאר החברים ראוי לשבח.

לא אוסיף הרבה על דבריו של הנשיא שלי, נשיא איגוד לשכות המסחר, אוריאל לין, אבל אומַר שדווקא במגזר המסחר והשירותים שאנחנו מייצגים אותם באיגוד לשכות המסחר כארגון העסקים והמעסיקים הגדול בישראל, אנחנו שמים לב שיותר ויותר, ואני רוצה להתייחס לדברים שאתה העלית כסוגיה בעייתית – יותר ויותר אנחנו רואים שהחברות הגדולות והבינוניות, אין תקציב שנתי שאל מאושר מבלי שיש בו סעיף תקציבי של תרומה לקהילה, ולא לשם קבלת הטבות או לשם קבלת תקשורת או לשם איזושהי תוצאה שנובעת כתיקון לכשל אחר. בכשלים צריך לטפל והרגולטור צריך לטפל ללא כל התחשבות.

אני לא חושב, אדוני היו"ר, וחברי הכנסת שצריך למנוע מאותן חברות להמשיך ולתרום כי הם עושים זאת, כפי שאתה אמרת, אדוני היו"ר, באמונה שלמה בחלק שלהם ובצורך שלהם להמשיך ולתרום ולהיות חלק מהקהילה. ועל כן צריך להמשיך ולקבל את זה, ולהמשיך וגם לאכוף את כל מה שקשור לחקיקה סביבתית ולחקיקה - - -

תודה, דן. ידידי שרגא, בבקשה.

דבר ראשון, אני חייב להעלות על נס את מי שיזם את היום הזה ואת הדיון בוועדה.

זאת לאה.

אני חייב לומר, בשבוע שעבר, כשנודע לי על הדיון הזה ואני הייתי אמור להיות בחו"ל, הרמתי טלפון ליושב-ראש ואמרתי לו, אתה לא יודע כמה אני מצטער שלא ייצא לי להיות בדיון החשוב, וכשיכולתי להקדים ביום, אז נחתּי לפני ארבע שעות, התקלחתי ובאתי, ותיכף תבינו למה זה חשוב לי.

תודה רבה לך.

אני חייב לומר לכם שאנחנו מפגרים, כי היו שנים שחשבנו שהעובדה שאנחנו משלמים מס הכנסה והמדינה לוקחת את הכסף ועושה את מה שצריך, יצאנו ידי חובתנו, כי בסופו של דבר אנחנו עובדים, משלמים מס הכנסה, והמדינה מחלקת את הכסף כפי שהיא מבינה, בריאות, רווחה, שירותים חברתיים כאלה ואחרים, לצד ביטחון, חינוך וכך הלאה.

בשלב השני, כשהבנו שזה לא מספיק, התחלנו לתרום, וכל אחד מאתנו תורם איפה שהוא אוהב, איפה שהוא יכול, כמה שהוא יכול, חלק מציינים את זה במאזנים של החברות כפעילות קהילתית וחלק לא.

לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים ואני שעומד בראשם הגענו למסקנה בסוף שנה שעברה, שאנחנו בעצם לא מבינים מה זה החברה בישראל. אנחנו לא חלק מהחברה. החברה לא מבינה אותנו, אנחנו לא מבינים אותה. ובעובדה שאנחנו מוקצים, אנחנו הבעיה. היתה מחאה חברתית, קמה ועדת טרכטנברג, לקחה את הכול, אז מה? המצב של האנשים נהיה יותר טוב? להיפך, האצבע הופנתה לממשלה ויצא שאנחנו ה"טייקונים" במרכאות, וזה בכלל תחביב, אני לא רוצה להגיד לשנוא, אבל בטח לא לאהוב אותנו.

רגע, אנחנו לא חלק מהחברה הישראלית?

והחלטנו לעשות מעשה, ואנחנו כבר תשעה חודשים, בשקט, בלי פרסום, בתוך המעשה. אני כבר פגשתי אישית 50–60 עמותות חברתיות שונות ומשונות, החל מאגודת הסטודנטים ומועצת תנועות הנוער, והעיוורים והנכים, ועבודה לחרדים ועבודה למיעוטים, ואין סוף עמותות. החלטנו להקים יחד פורום חברתי-כלכלי, הקמנו אותו, אנחנו כבר נפגשנו פעמיים, ולפני שלושה ימים, בסוף שבוע שעבר בפעם השלישית, לסמינר של יומיים כאשר התלבטנו מה אנחנו צריכים לעשות, לא כל אחד לעצמו אלא כולנו יחד למען החברה בישראל. הקמנו פורום שנקרא: הפורום החברתי-כלכלי ואנחנו נפעל יחד.

מי חברות בו?

50 עמותות, 13 ארגונים כלכליים של לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים. אני מזמין בהזדמנות הזו את אוריאל לין להצטרף אם הוא ירצה, בשמחה.

אתה מצטרף או לא?

אנחנו לא מחכים לפורומים - - -

אוריאל, אנחנו לא בתחרות. אתה ניצחת - - -

אני רק אומר, אנחנו נשמח להצטרף, אבל אני שם את הדגש על מה שכבר ביצענו עד היום.

אוריאל, כפי שאתה יודע, התאחדות התעשיינים לא התחילה את פעילותה הבוקר, וגם לא לפני תשעה חודשים. והפורום הזה יפעל יחד כדי לקדם את החברה והכלכלה בישראל. אני מסכים לגמרי שהתועלת היא דו-צדדית. אני רוצה להבין את הבעיה של המוגבלים בעבודה. אני רוצה להבין את ולטפל בבעיה של החרדים שלא יכולים להשתלב. אני רוצה להבין את הבעיה של הסטודנטים שלומדים, איפה הם הולכים לעבוד, ומה הם לומדים, ואיך הם רלוונטיים לעוד חמש או עשר שנים, הם רוצים להיות באותו מקום, וכולנו יחד רוצים גם להבין מה חשיבותה של התעשייה או של המסחר, או של המלונאות או של החיים החברתיים והכלכליים במדינת ישראל.

לכן אנחנו עושים את זה בשקט, ולולא היום הזה גם לא הייתי מדבר על זה פה, אבל זה חשוב כי אנחנו רוצים לראות בעוד שנה, בעוד שנה וחצי, מציאות שונה. כשהנכים עומדים ומפגינים ליד עזריאלי בתל-אביב, אני לא אוהב אישית לסגור את הרחוב של עזריאלי, אבל אני הייתי מאוד שמח שבבנייני האומה תהיה הפגנה, שלא יעמדו שם רק נכים על כיסאות גלגלים, אלא לידם יהיו גם 50 סטודנטים ו-20 תעשיינים, ו-30 מלונאים, וכמה מהקהילה החרדית, ואחרים, ויגידו כולם, אנחנו לא רוצים לחיות בחברה שהנכים צריכים להתמודד על ההקצבה שלהם או העיוורים על ה-700 שקל של הנסיעות כשברור שאין לו דרך להתנייע אלא במונית או באיזושהי תחבורה אחרת.

אז אני מסכים איתך שברוב המקומות היתה צריכה להיות במדינה, אבל אני מעדיף במקרה הזה במקום להצביע על המדינה, כי אני לא יודע מה זה בדיוק המדינה, ואני גם לא נכנס כי זה לא תפקידי איך היא מחלקת את התקציב שלה ויכול להיות שהשמיכה קצרה או לא קצרה, אז בואו נעשה אנחנו את מה שצריך לעשות. חלק מהדברים זה כסף, והרבה מאוד מהם זה עבודה משותפת שבסוף היא באה למחוקקים, אליכם, מפנים, ואני משוכנע שברוחב כזה של יריעה יש לזה משמעות. זה דבר אחד.

עכשיו נדבר על מה אנחנו עושים היום. התאחדות התעשיינים היא עמותה שהקים אותה דב לאוטמן ז"ל. היא נקראת תעש ידע, היא מקיפה היום לא הרבה מאוד אנשי עסקים, אלא 350,000 תלמידים במערכת החינוך, בגיל בית-ספר עממי וחטיבת הביניים. עוסקים שם בעידוד ליזמות, בנושאים שונים, בחינוך שונה - - -

שרגא, את זה עשיתם בהתנדבות או בתקציבי מדינה?

בהתנדבות, בלי שקל מהמדינה. תיכף אני אגיע לתקציב מהמדינה.

תרומה של תעשיינים, לדוגמה, עוסקים באוויר נקי, חיפה כימיקלים תורמת כסף, עושים פרויקט; פרויקט של צרכנות נבונה – מישהו אחר; בית חכם – חברת חשמל. פרויקטים שונים ומשונים שהתלמידים עושים את הפרויקט, אחד בתור מנכ"ל החברה, השני מנהל השיווק, השלישי מנהל המוצר, הרביעי ממציא. כל שנה בבנייני האומה תערוכה לראות מה שהתלמידים עושים בבתי-הספר זה מדהים. אני חייב לומר לכם שיוצאים משם אפילו אבי טיפוס לתעשייה. דברים מדהימים. 350,000.

כשאני סיימתי את תפקידי ב-2011 בהתאחדות התעשיינים, הדבר היחיד שדאגתי, שלושה חודשים לפני שסיימתי, זה להיבחר להיות יושב-ראש העמותה הזאת כי ידעתי שאחרי שאני אסיים כבר לא יבחרו אותי, אז בחרתי את עצמי, ונהייתי יושב-ראש העמותה כי זה היה חשוב לי, ועזבתי אותה כשחזרתי להיות נשיא התאחדות התעשיינים, ואני עוקב אחריה בתשומת לב מרבית.

דבר נוסף, באותה עמותה, לפני שנה וחצי בערך, פנה אלינו משרד החינוך שהתלבט איך מחזירים את החינוך הטכנולוגי בחזרה, ואתם יודעים שכשאנחנו עוסקים בפריון, אין בלי חינוך טכנולוגי, ורצה להעתיק את מה שקיים בגרמניה, באוסטריה, בשווייץ ובמקומות אחרים, שיום בשבוע התלמידים במפעלים. אבל זה לא חייב להיות מפעל בהגדרת המפעל, זה יכול להיות בבית-מלון, זה יכול להיות במוסך, זה יכול להיות בכל מקום על פני רצף של שלוש שנים, בבית-ספר תיכון, הוא בא למפעל, המפעל על חשבונו נותן מנחה לתלמידים האלה כדי שזה לא יהיה יום חופש. הם עוברים את המחלקות השונות, כולל בשמינית, עושים פרויקט גמר, נקודות בבגרות. זה נקרא: שילוב תלמידים בתעשייה.

נכון לעכשיו, תוך שנה וחצי 800 כיתות בבתי-הספר התיכוניים. את זה משרד החינוך מתקצב. בפטור ממכרז למגינת לבו של אוריאל לין. מה לעשות? אנחנו נמשיך בזה, אוריאל לין, עם המכתב שלך.

על-פי עקרונות חובת מכרזים במדינה.

על-פי עקרונות חופש העיסוק, הדיבור והכול. רק שנייה, להרוס דברים יפים זה קל, לבנות זה הרבה יותר מסובך.

למען הסדר, אני - - - לתמוך בזה בתוקף מכרז על-פי חוק חובת מכרזים.

מאה אחוז, מאה אחוז. אוריאל לין, רק מה הבעיה? שאתה כבר לא חבר הכנסת, ומי שמחליט על פטור ממכרז זה החשב הכללי, לא אוריאל לין.

- - - במדינת ישראל עדיין חלים.

החשב הכללי נתן פטור ממכרז. אין עוד גוף אחד, את זה אני אומר באחריות, שיודע להביא ל-2,000 מפעלים - - -

עקרונות במדינת ישראל עדיין שרירים וקיימים - - -

טוב, אוריאל, אני מצטער שאספתי מפה את הבוץ. הייתי נותן לכם להתגושש בתוכו.

לא, אבל הוא פתאום מתייחס אליי אישית. האדון שרגא ברוש התייחס אליי אישית.

אני לא הפרעתי לך, אוריאל, לא הפרעתי לך. תכבד.

אוריאל, זה יום האחדות.

תודה. תודה.

ובכן, רבותי, התאחדות התעשיינים לקחה על עצמה להכניס, לא 880 כיתות, אלא 2,000 כיתות ל-2,000 חבריה, והשנה נעלה ל-1,300 כיתות בשנת הלימודים שתתחיל בספטמבר, ואם לא יפריעו לנו בעוד שנתיים נגיע ל-2,000 כיתות. אני חושב שזה פרויקט נכון, אמיתי, דרוש, אבל יותר חשוב ממה שאני חושב, זה מה שחושב משרד החינוך, זה מה שחושבים בעולם. אבל אני חוזר ואומר, את זה לא הייתי מעלה פה כי בזה אני רואה ongoing business, את זה אנחנו עושים כבר, דוביק לאוטמן התחיל.

פורץ דרך, פורץ דרך.

לגמרי.

בהחלט פורץ דרך.

אני בהחלט רואה בהקמת הפורום החברתי-כלכלי אתגר אישי אדיר. אגב, כל יושבי-ראש הארגונים רואים אותו דבר. כולנו מבינים את הקושי שבלחבר כל-כך הרבה גופים ביחד למטרות – הרי אתה לא יכול לפעול בכל העולם. יש שניים-שלושה-ארבעה נושאים שאתה רוצה לקדם. אנחנו רואים בזה חשיבות. אני מאוד מקווה שזה גם יצליח, והעזרה של הכנסת כמובן נדרשת בדבר כזה. אז תודה רבה על ההזדמנות.

תודה לשניכם. ואם תרצו לשתות אצלי כוס קפה ולעשות אצלי תיאומים, אני אשמח. זה יכול להיות מעניין.

בגלל זה יש את לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים - - -

ברשותכם, אני צריך לקום ללכת לדיון ומשם למשחק כדורגל מול הבונדסטאג. אני אאפשר לעברי ורבין לדבר, ואת תחליפי אותי.

(היו"ר איילת נחמיאס ורבין, 13:00)

האמת שהתלבטתי אם לבוא, אבל לאה לחצה.

אכן, ברוך הבא.

ומאחר שאני עוסק בתחום מזה זמן, בכל זאת היה חשוב לי להגיע ולומר כמה דברים. בכלל כל מי שעוסק בתחום הזה הוא קצת חלוץ. אנחנו כולנו קצת מיסיונרים, ומומו ודאי - - -

אני רוצה להגיד כמה דברים בהקשר של האחדות, אבל בהקשר של היום המיוחד הזה. ראשית, יש פה עוד ניואנס שצריך לשים אליו לב, מעבר לכסף, כולם מדברים על הכסף. כשאתה עושה שיתוף פעולה רב-מגזרי אתה בעצם עושים משהו שפילנטרופ או שיק לא יכול לעשות לבד. יש פה עניין של מודל לחיקוי של תשומות נוספות שהעסקים יכולים לתת, של ידע, של קשרים - - -

אני יודעת שאתה הבעל של איילת, אבל מה התפקיד שלך בכוח?

אני מנהל חברה שעוסקת בתחום של אחריות תאגידית. אני כתבתי ספר כל הנושא, ואני עוסק בזה.

מה אתה עושה?

אני מנהל חברת ייעוץ ארגוני שעוסקת באחריות תאגידית. לא אגיד את השם שלה.

שיתוף פעולה רב-מגזרי, יש בו גם היבט פרקטי וגם היבט ערכי. אם אתה רוצה לעשות שינוי, אתה צריך שכל סקטור ייתן את הערך המוסף שלו וגם ההיבט של איגום המשאבים.

נקודה נוספת שכדאי לשים אליה לב כאזרחים, שגם התרומות בסופו של דבר נעשות בשקיפות. זאת אומרת, אנחנו לא רוצים להיות בעולם שבו התרומות מייצרות וקטורים לא רצויים, והדרך הכי טובה, אמרו חכמים ממני, זה לעשות את זה באור השמש, בשקיפות, בדוחות הציבוריים וכדומה. חשוב שנשים לזה לב.

דבר נוסף שעסקים יכולים לעשות ועושים גם, הם רותמים את כל מחזיקי העניין שלהם לתרומה. חברה רצינית גם יודעת לרתום את השותפים העסקיים שלה, את הלקוחות שלה ואת הספקים שלה, ולא רק את בעלי המניות, ואנחנו רואים שזה קורה יותר ויותר.

דבר נוסף, אנחנו רואים היום חברות שכשהן תורמות לקהילה הן לא מסתפקות בתרומה, שמות דגש גדול על התנגדות עובדים, שבהן יש מודל לחיקוי לילדים ולקשישים שפוגשים באופן בלתי אמצעי מבוגר נורמטיבי, שהוא גם מתנדב. ולכן זה לא פחות חשוב במקרה של המגזר העסקי מאשר הכסף עצמו. וזה אגב, דבר שהממשלה לא יכולה לעשות בתקצוב, וגם לא הקרנות הפילנטרופיות, אבל המגזר העסקי יכול וראוי שנעודד את זה. אני לא נכנס כרגע להצעות חקיקה, אבל באינסנטיבים שאנחנו נותנים למעורבות אמיתית של העובדים בקהילה.

דבר נוסף שקורה הרבה בזמן האחרון ואנחנו רואים שהוא חשוב, זה המדידה וההערכה של הפעילות. לעסקים יש יכולת מדידה, וכשהם עוזרים לעמותות לעשות שינוי קהילתי הם יכולים להגדיל את האפקטיביות שלהם דרך היכולת הניהולית ודרך הכלים הניהוליים והמדידה. חלק מלקחת אחריות זה למדוד מה קורה בתפוקה ולא רק בתשומה.

אם תסתכלו על מה שקורה בארצות-הברית, שם המדינה נותנת הרבה יותר אינסנטיבים, גם מיסויים וגם למגזר העסקי, לתרום. בארץ יש תקרה של ארבעה מיליון שקלים או ארבעה מיליון וחצי שקלים לחברה. לא כולן מגיעות לזה. אבל יש הרבה שמעבר לזה תורמות. הבוקר, מומו יספר, היינו בחשיפה בבורסה של דירוג מעלה, ויש חברות שתורמות גם 20 מיליון שקל, אבל הן כבר לא מקבלות זיכוי מס במה שמעל ארבעה מיליון שקלים. שווה לשקול את זה. עד כאן דבריי. תודה.

תודה רבה.

קודם כל, אני רואה חשיבות מאוד-מאוד גדולה בדיון הזה, וכפי שאמר איתן, רעיון לדיון הזה ביום האחדות היה של המלכה הבלתי-מעורערת של ועדת הכלכלה, לאה ורון. אני תיכף אומר איך אני מסתכלת על העניין הזה ועל מערכת היחסים המאוד-מאוד חיונית בין כל מחזיקי העניין, בעיניי זה הדבר הכי חשוב, מה שמבלבלים הרבה פעמים בין shareholders ל-stakeholders. וזה הדבר שאני מקווה ומאמינה שהיום התאחדות התעשיינים מנסה לעשות, וזה מאוד-מאוד חשוב לרתום את כולם.

חבר הכנסת יעקב אשר הצטרף אלינו. חברת הכנסת עליזה לביא, בבקשה.

תודה. אני מצטרפת לברכות. יש חשיבות גדולה מאוד, בטח ביום האחדות, לקיים את הדיון הזה, שצריכים להיות לו יותר שותפים, גם סביב השולחן כאן. אפילו קצת מאכזב לחשוב שאנחנו מתחילים משהו היום, מפני שדב לאוטמן מקבל על זה פרס ישראל לפני לא מעט שנים. היינו צריכים להיות במקום אחר מבחינת חלחול, תודעה, הבנה, שותפות. יותר מזה, גם הראייה של מה זה עושה לעובדים, לעובדים עצמם, שמסייעים, שתורמים, שנותנים. כל מי שמכיר ונחשף היום למחקרים על דור ה-Y ודור ה-Z שמגיע היום לעבודה, את דור ה-Z עוד מעט תראיינו. מה מעניין אותם, מה הם רוצים, מה חשוב להם בלהיכנס למקום עבודה, המרכיב של המשמעות, של התרומה לקהילה.

לא אחת אנחנו נפעמים לראות פה בדיונים כמה חבר'ה רוצים להיכנס למגזר הציבורי. לכאורה זה הרי אבסורד. הם באים עם ציונים מצוינים, עם יכולות, והם רוצים להיכנס למגזר הציבורי מהמקום של תיקון עולם, מהמקום של לראות מה אני תורם ומהי ציונות 2017 שלי. זה דור ה-Z. אנחנו מתכתבים פה בדיון הזה עם דבר מאוד-מאוד חשוב, ולאה, באמת תודה רבה כי זה לכאורה משהו צדדי.

השיטה אצלנו היא אחרת לגמרי. כל אחד שהיה פה ויש פה הרבה שהתחילו את דרכם בעמותות. אנחנו יודעים מה קורה מעבר לים, במיוחד בארצות-הברית, איך כספים מנותבים לתמיכה בקהילה, איך הדרך של המיסוי מסייעת בהבנה, וכמה זה חשוב לראות איך השילוב הזה הוא לטובת כולם, מי שמקבל ומי שנותן, ועוד נקודה אחת. נחשפתי הרבה מאוד למצוקה של נשים בכל המרחב הזה, ויש כמה וכמה פרויקטים באיזור חיפה, בין המפעלים לבין הטכניון לבין בתי-הספר ביוזמה ובעידוד של עיריית חיפה. אין הרבה דברים כאלה בארץ.

שיוזמים תעסוקת נשים?

במפעלים עצמם יש שיתוף פעולה עם התיכוניים כדי לראות איך מעודדים כניסה לתוך עולמות הטכנולוגיה. ותחשבו עד כמה זה חשוב לאותם צעירים שרחוקים מהמעגלים הללו, לראות מודלים לחיקוי שכן אפשר, וכן נכון וכן צריך.

תודה רבה. אני רוצה לומר משהו בעניין התעשיינים. התעשייה בסך-הכול היא ברובה בינונית וקטנה, היא לא מאוד-מאוד גדולה, זה לא חברות הענק של המשק. אחרי חברות הענק אנחנו עוקבים כי יש להן דוחות ציבוריים. החברות הקטנות והבינוניות, התרומה שלהן היא באמת עוד במונחים של מתן בסתר. צורת העשייה שלהן היא הרבה יותר סמויה מן העין עדיין. הן לא חברה ציבורית, הן פחות מסתכלות על מה הדיבידנד והרווח, והן כן דורשות מעצמן דברים בוודאי בעולמות הסביבה, כי הבנקים דורשים את זה מהן כשהן מבקשות אשראי. כלומר, יש איזושהי הסתכלות בתעשייה, שהיא עדיין שייכת לעולמות של פעם, ועדיין יש יותר תרומות שנעשות, יש איזושהי התפרקות של המדינה במידה מסוימת מהרבה משימות שאתה ואני מתעסקים בהן ביום-יום, בין אם מדובר בהזנת ילדים ובין אם מדובר בנושאים אחרים. אני רוצה לראות איך אנחנו מעודדים תרומה, ועדיין לא מאפשרים למדינה להתפרק מהתפקידים שלה.

חבר הכנסת יוסי יונה, בבקשה.

תודה, איילת. אני קודם רוצה לברך על היוזמה הזו, לקיים את הדיון, שיש פה גם אפשרות שאנחנו נגיע למסקנות או לקריאה, בין אם לברך על המוגמר, ובין אם לחשוב מחדש על היחסים בין הקהילה העסקית לבין החברה, הגם שהקהילה העסקית היא חלק אינטגרלי מהחברה. אז ככה שצריך גם להבין את המורכבות הזו. אז שוב, כל גילוי של אחריות תאגידית, כל גילוי של אחריות כלפי החברה, מטעמם של תאגידים, של החברה העסקית, הוא מבורך, ושי המון כאלה. אז אנחנו נתחיל בברכות. כל דאגה כנה ועשייה רצינית ועמוקה היא מבורכת, ויש לציין אותה ולשבח אותה.

אבל אנחנו צריכים לשאול גם כמה שאלות, ואני לא בטוח אם זה ו"ו החיבור ולא אבל. נושאים שאנחנו צריכים לבחון אותם, ואני חייב לומר שלא באתי מוכן לחלוטין לדיון הזה. היה נחמד מאוד אם היו בידינו נתונים להראות מה הגובה של הפעילות הפילנתרופית בישראל בהשוואה למדינות מערביות אחרות, ולראות איפה אנחנו עומדים בהשוואה בין-לאומית.

הם יוצגו בהמשך הישיבה.

נקודה שנייה, ואת אמרת את זה איילת, בין אם במפורש ובין אם במובלע, האופן שבו היינו רוצים לראות את הקשר בין מדינה לבין קהילה עסקית. זאת אומרת, העמדה העקרונית שלי, פילוסופית, פוליטית, היא שלמדינה יש אחריות לבסיס, לרמה הראשונה, שבה היא מכבדת את הזכויות של אזרחיה בתחומים שונים, זכויות יסוד שמבחינתי הן חברתיות וגם מן הראוי שהן היו כלולות בתוך החוקה שעברה ב-1992, ואני רואה את המצב כהווייתו כלוקה בכך שחוקי היסוד לא כוללים בתוכם זכויות חברתיות, וזה נותן נופך או גוון לחוקה הזו בין אם היא קיימת או לא קיימת, על כך יש דיונים מתמשכים.

למדינה יש חובה בסיסית לספק לאזרחיה את השירותים החברתיים בתחומים שונים, ובכל פעם שהקהילה העסקית עושה זאת זה פגם מהותי ועיוות מאוד-מאוד עמוק באופן שבו מדינה מתנהלת, ואז הביקורת כאן היא כלפי המדינה. ואני מכיר את הדילמה, כי אם פילנתרופ יאמר, טוב, המדינה לא מספקת, מה אתה רוצה שאני אעשה? אז ברור שאני אהיה עם אלה שיגידו שיעשה, אבל עדיין אני מצביע על העיוות המאוד-מאוד גדול, שאנחנו רואים שהמדינה הולכת ומתפרקת מהאחריות שלה, ובמקומות כאלה ואחרים נכנסים ארגוני חברה אזרחית, בין אם זה המגזר העסקי, בין אם זה עמותות, לעשות את העבודה שהמדינה צריכה לעשות.

בעצם יש כאן משהו מאוד חיובי. אני רואה בפעילות שאני רואה אותה כמשלימה כי היא חלק מיצירתה של הקהילה.

ברור, של הערבות ההדדית, של הסולידריות, של החוסן הפנימי.

נכון, ולא הייתי רוצה לראות מצב שהמדינה תהיה טוטלית באחריות שלה ולא יהיו פעולות משלימות, ומבחינתי אלה צריכות להיות פעולות מעטפת, פעולות משלימות, ולא מחליפות את המדינה.

המקום שבו אני לא רואה המון פעמים את האחריות של המגזר העסקי זה בעניין של זכויות עובדים, במקרים שבהם יש העסקה פוגענית. ושם אם כבר רוצים להראות אחריות חברתית, צריכים להתחיל בבית, לומר, אנחנו בעד הסדרים מסורתיים, הגם שהם צריכים שדרוג ושיפור שבהם לעובדים בישראל יש הגנה, ואכפת למעסיקים שלהם שיגנו עליהם.

ודבר אחרון – שרגא לא נמצא פה – היתה לי פגישה מאוד-מאוד טובה איתו בזמנו, והמקומות שבהם יש חפיפה של אינטרסים, נניח בעניין הזה של העניין המאוד-גדול שלו שפריון העבודה יגדל על-ידי כך שהחינוך או ההכשרה המקצועית של העובדים תהיה - - -

טכנולוגית, לא מקצועית.

הכשרה מקצועית, טכנולוגית, מחשבית, whatever. מה שנקרא, שיהיו דפוסי העסקה שהם מוטי שכר גבוה, ואנחנו נצטרך פחות את - - -

אז קודם כל אני מברך. בתחושה שלי עדיין יש המון-המון מה לעשות, והאחריות של התאגידים, של המגזר העסקי עדיין לא באה לידי ביטוי כפי שהייתי רוצה, אבל הנה, הזמנה אליכם ואלינו שנעשה שיתופי פעולה כדי להגדיל את הזיקות הללו שעליהן אנחנו מדברים. תודה לך.

תודה רבה לך.

גברתי היושבת-ראש, אני מבקש רק הערה קצרה.

אני שומע פה הרבה מאוד על חינוך טכנולוגי, אז אני רוצה פשוט להקדיש - - -

מר לין, אנא תקדיש את זה, בבקשה, אם לא אכפת לך, בדיונים שעוסקים בזה. אתה מוזמן לפה לכל-כך הרבה דיונים.

אבל אני לא בא להרבה דיונים. ואם תרשי לי חצי דקה, אז אני רק רוצה לומר שאין קסם במילה טכנולוגי. העיקר זה החינוך המקצועי, יצירת מקצוע לאדם. כשאומרים לי טכנולוגי, כאילו שהטכנולוגי זה הדבר היחיד – לא. מתן מקצוע לאדם זה הדבר החשוב.

בסדר גמור. אני רשמתי לפניי את ההערה שלך ואני מודה לך.

אני רוצה לתת למומו מהדב, מנכ"ל מעלה, להציג כמה דברים שהוא בפנינו. מי שלא יודע, המומחיות שלי במקור, לפני שבאתי לפה, מלבד תעשייה, זה ממשל תאגידי. כלומר, הניסיון להקנות מלמעלה עד למטה את רמת המחויבות הזאת שנדרשת לא רק לחוק שהיא כמעט טריוויאלית, אלא גם לנושאים שאולי כרגע אסור להגיד, כמו אתיקה, אבל באמת לנושאים שהם בהוויה שלנו ובעיניי הם אגב מבטיחים את הקיום של ארגונים עסקיים לאורך שנים, זה העניין, עם אחריות תאגידית. ואני מאוד-מאוד שמחה שמומו הגיע ישר מהכנס השנתי בבורסה. זכות הדיבור שלך.

ממש בקצרה, מעלה הוא ארגון ללא מטרות רווח שעובד עם רוב החברות הגדולות בארץ. הכשרה באחריות תאגידית, ויש לנו דירוג שנתי על אחריות תאגידית שהתפרסם היום בבורסה ובודק מגוון של נושאים. אחד הדגשים שהדגשנו היום הוא דווקא העובדים ודווקא הנושא של עובדים בשכר נמוך. אבל כאן ביקשו לראות את תמונת התרומות, ואני מציג כאן פרויקט שהעלינו לאוויר לפני חצי שנה יחד עם המכון לפילנתרופיה ומשפט באוניברסיטת תל-אביב שבדק את תרומת כל החברות הציבוריות בישראל.

(הצגת מצגת)

החברות בבורסה, בסך-הכול מדובר ב-450 חברות. זה הכול. מתוך החברות האלה – יש פה חדשות טובות וחדשות רעות – 218 תרמו, מה שאומר ש-230 בערך או שהן בכלל לא דיווחו או שהן הצהירו שהם לא תרמו. כלומר, רוב הסיכויים שמי שלא הצהיר גם לא תרם, כי אחרת היו מצהירים.

סך כול התרומות הוא בערך 800 מיליון שקל. לזה אפשר להוסיף תרומות של תאגידים כמו אינטל, מיקרוסופט, חברות רב-לאומיות שפועלות בישראל, אבל התוספת להערכתי תהיה אולי עוד 100 מיליון, משהו כזה. ואגב, מתוך ה-800 מיליון האלו, בערך 300–400 מיליון בשנה זה של חברת טבע בלבד. אני מדבר על נתוני 2015. וזה עולמי אגב, כך שזה קצת מטעה, זה לא הכול הולך בישראל, טבע היא חברה עולמית. וזה אומר שבפועל נתרמים בישראל בערך 400 מיליון שקל. זה הרבה מצד אחד. זה לא מספיק מצד שני, כשרואים שבערך 200 חברות לא תרמו.

מִסך הרווח?

ההמלצה שלנו היא לתרום 1% מהרווח לפני מס, שאגב, וזה חשוב לומר, וזו תשובה גם לשאלות האתיות, זה לא תרום ככל יכולתך בחברה ציבורית. בחברה פרטית תעשה מה שאתה רוצה. בחברה ציבורית יש איזשהו סטנדרט שהוא מקובל גם בעולם, והוא מדבר סביב בערך 1%. זה משתנה, 1%, 2%, תלוי בסקטורים. בישראל, אם נסתכל - - - חברות המדורגות בדירוג מעלה, שבאופן טבעי זה וולונטרי, זה החברות שמובילות את השוק הן כמעט ב-1%, תורמות 0.8%. כלל החברות הציבוריות תורמות 0.2%. פה אנחנו רואים את הפער.

יש פה עוד הרבה מאוד נתונים, אבל בסוף תמיד מעניין לשאול, מי תורם הכי הרבה. בשקף הזה אתם רואים את התמונה הזאת. התרומה כאן היא לפי כסף, ואתם רואים בקטן יותר את האחוזים. אז אתם רואים פה שהתורמות הגדולות, גם באחוז, גם בכסף, בנק הפועלים נמצא מאוד גבוה, טבע נמצאת מאוד גבוה. היא לא כאן כי שוב, היא חברה בינלאומית, אז הנתונים שם קצת שונים. אבל אתם רואים פה את קבוצת עזריאלי שתורמת הרבה מאוד.

מומו, אל"ף, התרומה הממוצעת הפתיעה אותי כלפי מעלה, אבל יכול להיות שחברות גדולות מעוותות את זה. אז אולי צריך לנסות לעשות איזשהו תיקנון. אבל מעניין לראות מתוך החברות הקטנות, לא מתל-אביב 100, אלא דווקא מתוך חברות היתר, מהחברות הקטנות, ומעניין לנסות לנתח ולראות כמה חברה קטנה, שם נמצאות אגב החברות התעשייתיות והחברות - - -

זה מה שאמרת קודם בעצם.

בדיוק.

יש עוד משהו. יש גם נתון השוואתי בין-לאומי, להראות כמה זה מתוך התל"ג. אתם מכירים את החישובים האלה. פה, גם אם זה 800, זה עומד על 0.7 מתוך התל"ג.

ואתם יודעים כמה זה בעולם?

זה לא נושא שבדקנו. ופה יש catch מסוים שצריך לזכור אותו, בארצות-הברית מערכת המיסוי היא מאוד שונה. דבר שני, אם אנחנו אוהבים הרבה פעמים לבקר את עצמנו, אבל יש היום איזושהי מגמה שבה הרבה מהחברות הגלובליות תרמו הרבה, אבל הרבה מאוד מהכסף הלך למדינות מתפתחות, לא דווקא בבית, בארצות-הברית. ואנחנו רואים דווקא בשנתיים-שלוש האחרונות, - - - התחיל מזמן, שמעמד הביניים בארצות-הברית אומר, מה אתנו?

עניי עירך קודמים.

בדיוק. אז במובן הזה ישראל הקדימה את השאר. ולמעט טבע, רוב החברות הישראליות הרב-לאומיות תורמות את רוב הכסף בישראל. גם טבע באופן דיס-פרופורציונלי למיטב ידיעתי, הרבה הולך בישראל.

אתה רוצה לשתף אותנו אם היה משהו מעניין היום בדיון בבורסה?

אני רק אוסיף שדבר ראשון, אנחנו מתחילים לבדוק מה קורה בחברות יותר קטנות, והחדשות הטובות שם שהן בהחלט מעורבות בקהילה, הן תורמות.

ושם היתרון הוא הכמות, כמות החברות.

זה מתחיל להתפתח.

מומו, גם הממשלתיות - - -

לממשלתיות אסור לתרום על-פי חוק, אבל הן עושות פעילות מאוד משמעותית למען הציבור.

אני הייתי מזכירת דירקטוריון אל על. מדי שנה חברת אל על היתה גורטת חלק ניכר מהציוד שלה מטעמים ניהוליים, עניינים וכולי. מעולם כלים של הטיסה, של מחלקות יוקרה, אי אפשר היה לתרום, לא הצלחנו מעולם לקבל אישור מרשות החברות הממשלתיות. היה צריך ללכת ולגרוט את הציוד הזה. זה דבר שאנחנו צריכים לראות איך אנחנו נדרשים אליו, כי אין סיבה בעולם שחברה ממשלתית, במקום לגרוט ציוד שהוא ציוד שהמשפחות יכולות להשתמש בו, שחברה ממשלתית לא תוכל לעשות את זה.

גם במחנות צה"ל יש את זה

שמי רפאל גרשון, מנהל קשרי הממשל של אינטל. רק הערה בנושא הזה ואני בטוח שעושים את זה בעוד מקומות אחרים, ובאמת חבל גם מטעמים של איכות הסביבה וגם מטעמים אחרים. אינטל תרמה בשנה שעברה ציוד מחשוב וציוד משרדי בשווי של כשמונה מיליון שקלים.

בחברות ממשלתיות זה הולך לפח.

חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה.

גברתי היושבת-ראש, תודה רבה על הדיון. קודם כל, אני אשבח את היושבת-ראש. יכול להיות שהיתה הולכת להיות בדגל התורה אם היו נשים בדגל התורה.

אתה יודע כמה פעמים ביקשתי מגפני ומליצמן המלצות, אבל זה לא הולך.

את אחת מחברות הכנסת החרוצות והענייניות שיש בבניין הזה, ואני לא אומר את זה בגלל שאתה כאן. אני רק מנצל את ההזדמנות.

תודה רבה.

הנושא הזה של מגזר שלישי הוא דבר שאין לו אסדרה. היה ניסיון לאסדרה לפני כמה שנים, שהקימו איזשהו שולחן עגול במשרד ראש הממשלה, אני זוכר שהיתה ועדה שלמה שישבה על הדבר הזה. אני לא זוכר שיצאו מסקנות מהעניין הזה ואני לא חושב שקרה עם זה משהו. אבל אין שום ספק, מי שמכיר את מה שקורה ומי שחי את בעיות הציבור, ואם זה בתפקידים השונים, גם כחבר כנסת, ובמיוחד כשאתה ראש רשות, כמו שאני הייתי, יש המון דברים שאם זה לא היה מגיע למגזר הזה, לא היו נעשים. אנחנו מכירים את זה כל אחד בחיים הפרטיים שלו או בדברים שהוא רואה, את ההשלמות של הדברים הללו. אבל כל העניין הזה לא מוסדר, והוא לא מוסדר, אל"ף, לא מבחינת הנושא של מהן ההטבות שנותנים לאותן חברות כדי להיות מובילות בדברים הללו.

הרי בסופו של דבר, אני מסתכל על זה – יש חיוב בתורה של לעשר, כל אדם שמרוויח סכום מסוים, מעשר. אנחנו מגיעים ל-10% לפחות. יש כאלה שזה חומש, זה 20%. אבל ככל שהחברה מרוויחה יותר, היא יכולה גם לתת יותר לציבור.

ישנן שתי בעיות, ואני רוצה לומר אותן בקצרה. אל"ף, הנושא של התמריצים וההטבות, שדברים לא מובנים. זה דברים שאם אתה יודע להשתחל לאיזשהו משרד באיזושהי צורה כזו או אחרת, אולי ילכו לקראתך במשהו, ואם לא, אין משהו מוסדר שאדם יודע, הנה המסלול שאני מחליט להקדיש חלק מהרווחים שלי, מה החברה יכולה לקבל.

ודבר שני, אני יודע שיש המון פעמים התלבטויות, לי היתה התלבטות כראש עיר, לא פעם ולא פעמיים, בנושאים שאמרתי, אני אעשה דברים טובים למען הקהילה, ויבואו אנשים וירצו לתרום, ובסוף אני עלול להגיע לחדר חקירות או לאיזושהי כותרת בעיתון, שרשות מקומית או משרד כזה או גוף כזה או אחר. הדברים לא מוסדרים ולדעתי לא הוסדרו גם באותה ועדה, שנדמה לי מתה בעודה באבה.

ולכן אני חושב שאולי היה צריך לנסות לעשות איזשהו מסלול יחד עם משרדי הממשלה השונים, ייעוץ משפטי וכולי, מסלול שלא יכביד, הפוך, שייתן רק תמריץ, שייתן את ההכשר לתמריצים האלה, מצד אחד, ומצד שני, ימנע סכנות, שאנשים יגידו, עדיף לי לא לעשות כלום ולא לתרום כי יגידו שרציתי למצוא חן בעיני ראש העיר הזה או בעיני ראש עיר אחר. תעזבו אותי, ראש קטן, תודה רבה.

ומילה אחת אחרונה בנושא שהוא לא רק תרומה, אלא אותן חברות, אותם בנקים, אותם משרדי ממשלה, ואותם עיסוקים של אנשים, למשל, אורן הלמן, שאני רואה אותו משמאלי, שיש לו תחביב שנקרא לטפל ולעזור לאנשים נכים בנכויות קשות - - -

אנשים עם מוגבלויות. אנחנו הופכים אותם לנכים.

ואני רוצה לומר, שחוץ מהתרומות, לקחת את העובדים למקומות כאלה, לקחת את העובדים לימים כאלה.

אני רוצה לסיים בסיפור אישי, בשתי מילים. הבן שלי, כשהיה צעיר, יש עזר מציון, שהם לוקחים בחורי ישיבה בין הזמנים, בחופש, והם מדריכים בקייטנות של ילדים עם מוגבלויות מכל הסוגים, ונותנים חופש להורים שלהם לכמה ימים, ולוקחים אותם לתנאי פנימייה. פגשתי אחר-כך את חנניה צ'ולק, יושב-ראש הארגון, איש מקסים, ואמרתי לו, אם אתה חושב שאתה תרמת רק לילדים האלה, תדע לך שתרמת יותר לאותם בחורים שלומדים איך להאכיל ילד כזה, ואיך לעזור לו ולעשות דברים שאני לא האמנתי שהבן שלי בגיל 17 יעשה אותם. זה חשוב לתת את זה לעובדים. זה נותן פרספקטיבה אחרת לחיים, ואני מודה לך שוב על הדיון.

תודה רבה, חבר הכנסת אשר. אני רוצה להתנצל מראש, בחמישה לשתיים אני חייבת להיות בטרקלין כי זה יום האחדות ובאמת זכיתי זכייה גדולה שיושב-ראש הכנסת ביקש מיואב קיש וממני להוביל את היום הזה. אז אני מתנצלת בפניכם. זה שולחן שבו מתקיימים לא מעט דיונים על המגזר העסקי, אחד מהם אני הובלתי בשבוע שעבר בנושא קריסתו של פישמן, וזה דיון שלא קל לנהל אותו כי תפוח רקוב לעתים מרקיב את כל הערימה. יש פה חברות תעשייתיות מהמשמעותיות במשק. אני רוצה לקדם בברכה את בלה אברהמס, סמנכ"לית קשרי חוץ של אינטל ישראל. אני אשמח אם תתני לנו מושג, בלה, איך אתם מחליטים למי לתרום ואיך אתם רותמים את העובדים, ותודה שבאתם.

תודה על רשות הדיבור, ואני חושבת שזה מבורך שיזמתם את הדיון הזה, שהוא מתקיים ומשקיעים בו זמן.

אינטל פועל בישראל עם 10,000 עובדים, והפעילות החברתית הקהילתית היא מתוך תפיסת עולם שזה חלק מהפעילות העסקית שלנו. זה חלק מהרצון שלנו והחובה שלנו והזכות שלנו לתרום חזרה לקהילות שבהן אנחנו פועלים. התפיסה שלנו, אפרופו השאלה איך אתם מחליטים למי לתרום, אני חושבת שיפה הציג פה מומו את התרומות הכספיות, שתרומה כספית – אנחנו עושים את זה – אבל זה שייך לדור הקודם של הפילנתרופיה. היום תרומה והשקעה, והשפעה חברתית היא על-ידי מעגלים הרבה-הרבה יותר רחבים של עשייה.

קודם כל, אנחנו מתחילים מזה שמתוך 10,000 העובדים שלנו, חצי מהם, 5,000 עובדים מתנדבים בקהילה בכל שנה. זה המון-המון שעות. על כל שעת עובד, אותו ארגון שזכה לעבוד שמתנדב, זוכה גם לתרומה כספית שהיא מאצ'ינג כספי לשעות העובד בנוסף לזה. וכמובן שכל התנדבות העובדים היא על חשבון שעות עבודה. הדבר הזה הוא דבר מאוד-מאוד משמעותי.

הדבר השני שהוא עוד משהו שמתקדם בתפיסת הפילנתרופיה, שהשפעה חברתית ואימפקט אפשר לייצר על-ידי שיתופי פעולה בין-מגזריים, הוזכר כאן קודם, עם חברים שלנו מארגונים עסקיים אחרים. יש לנו הרבה מאוד דוגמאות. דיברה קודם חברת הכנסת לביא על התוכנית בחיפה. קוראים לה: מובילות הטכניון. אינטל שותפה מאוד משמעותית שם. אנחנו זיהינו את הפער בבוגרי מתמטיקה 5 יחידות שימלאו את הפקולטות להנדסה בעתיד ואנחנו חברנו למשרד החינוך ולעוד כ-100 ארגונים מכל המגזרים, ואנחנו רואים את הגרפים עולים. אני עכשיו לא מתווכחת על מקצוע המתמטיקה, כן או לא.

אז ההחלטה היא, אל"ף, מקום שבו בעיה חברתית פוגשת בעיה עסקית. בי"ת, מקום שבו לעובדים שלנו יש ערך מוסף. גימ"ל, מקום שבו אנחנו יכולים לעשות את המאצ'ינג ויש לנו מקום לשיתוף פעולה ולהגדלת האימפקט שלנו. יש לנו הרבה מאוד דוגמאות כאלה, וחלק מהעשייה החברתית של אינטל זה גם בהעסקה, העסקה הוגנת, התייחסות לעובדים, והעסקה של אוכלוסיות מודרות. יש לנו הרבה מאוד פרויקטים כאן בירושלים, עם נשים חרדיות. אנחנו המעסיק הכי גדול של ערבים בהייטק הישראלי. אני יכולה להמשיך להכביר כאן במילים, אבל בעיקר באתי להגיד שכחברה עסקית התרומה החברתית היא חלק מהמהות שלנו. תודה רבה.

אני מברכת על זה. אני מוכרחה לציין דבר אחד שבעיניי הוא מאוד-מאוד מהותי באינטל, זה העובדה שאינטל מקיימת הלכה למעשה את השילוב בין הורות לקריירה, שבעיניי היום זה אחד האתגרים הקהילתיים הכי-הכי משמעותיים בגלל העלייה בתעסוקת נשים. אני חושבת שזו ברכה מאוד גדולה, ואין מה לעשות מקסין פסברג אינה קוטלת קנים, ומשרדי ממשלה עכשיו הולכים בעקבות המהלך הזה, אבל אני חושבת שזה באמת אחד הדברים המשמעותיים שגם יכולים לייצר שינוי חברתי. אז תודה רבה, זה לא תרומה לקהילה, אבל זה אחריות חברתית פר אקסלנס.

נשמח ללמד - - -

תודה רבה. ברור. אתם עושים למידת עמיתים.

אורן הלמן, סמנכ"ל חברת חשמל, ידיד המחלקה.

קודם כל, תודה שהזמנתם אותנו. אני נמצא פה עם עופר קרן שהוא סגן מנהל אגף משאבי אנוש שאחראי על כל הגיוון התעסוקתי, ואני רוצה שהוא ידבר תיכף. אתם דיברתם על תרומה, לנו אסור לתרום, אבל התרומה שלנו לקהילה היא בהעסקה מגוונת ובעיקר של אנשים עם מוגבלות.

אנחנו עושים המון פעילות בהיבט הקהילתי באמצעות תוכניות קהילתיות, תרומות של עובדים שהם לא דווקא ממה שנקרא out-of-pocket של החברה, אבל בנושא של הציוד אנחנו עושים שני דברים מאוד מעניינים, ששווה שגם חברות אחרות ילמדו. האחד, זה תופי העץ שלנו שאנחנו תורמים לרשויות מקומיות, פשוט נותנים אותם, אותם תופים של הכבלים. אתם יכולים לראות אותם פסל סביבתי בדרך לחיפה, בחוף השרון, ובהרבה פארקים ברשויות מקומיות.

ואתם נותנים את זה בתיאום עם רשות החברות הממשלתית?

פשוט נותנים את זה, כי הגדרנו את זה כנכס מכביד. זה תופס לנו הרבה מאוד מקום במחסנים, ובמקום להשמיד, כמו שיש הרבה מאוד פקידוּת שאוהבת להערים קשיים וכאלה, אז אנחנו פשוט נותנים.

והדבר השני, ציוד אלקטרוני. אנחנו בשיתוף פעולה עם גוף מדהים שנקרא: אקומיוניטי, שמעסיק אנשים עם מוגבלות, ואת הציוד האלקטרוני שלנו אנחנו נותנים לו.

אבל אנחנו מנסים להבין, ברשות החברות הממשלתיות בדרך-כלל אוסרים על מסירת ציוד של חברה ממשלתית.

זה לפי חוק. יש חוק שמחייב - - -

אה, אז זה עונה על זה. הבנתי.

לפעמים בישראל גם אפשר לקיים חוקים. לא תמיד, אבל לפעמים. עכשיו אני רוצה שעופר ידבר על העניין התעסוקתי והעובדים.

לחברת החשמל יש מדיניות כוללת לשילוב והעסקה רב-גונית שהחברה אימצה מיום הקמתה, כבר 94 שנים, ובה הדירקטוריון והנהלת החברה אימצו בחמש השנים האחרונות מדיניות סדורה למתן ייצוג הולם לכל האוכלוסיות המודרות משוק העבודה. המדיניות פורצת הדרך הזאת שימשה בסיס לרשות החברות הממשלתיות לגבש את עמדתה בעניין ובניסוח הצעת החוק לשילוב עובדים עם מוגבלות בעבודה, והחברה אף זכתה בפרס אלווין היוקרתי על מדיניותה בתחום הזה.

החברה מתמקדת בקליטת נכים ועובדים עם מוגבלות, עם רמות נכויות שונות, במיוחד נכויות קשות. היום ישנם כ-350 עובדים עם מוגבלות בחברה.

מאוד קשה לעקוב אחרי המספרים כי הוא כל הזמן מוסיף עוד ועוד עובדים. זה ראוי להערכה. אני חושב שהוא המעסיק הכי גדול של אנשים עם מוגבלות בישראל.

יש לנו המון פרויקטים חברתיים, למשל עם חרדים. אנחנו פורצי דרך וכבר שנים אנחנו מעסיקים במרכזי השירות שלנו חרדיות. עשינו קורס ייחודי, כפי שאתם יודעים, חרדים. הבעיה זה יותר עם החרדים, פחות עם החרדיות, כי החרדים יושבים בחדר, לא יוצאים לעבודה, ואנחנו כבר סיימנו קרוס גדול של חרדים ואפילו השמנו אותם כבר בהשמה בתוך מרכזי - - -

בעזרת מי עשיתם את ההשמה של החרדים? חבל שחבר הכנסת אשר יצא.

אנחנו עובדים עם כל הגופים שפונים אלינו, אבל בעיקר עם הג'וינט ומשרד הכלכלה עובדים עכשיו עם פרויקט חדש שזה פרויקט נוסף שאדבר עליו עוד מעט.

אין לך עוד מעט. אתה כבר בעוד מעט.

אנחנו החברה שקלטה את אנשי צד"ל שהגיעו ואנחנו - - - להכניס אותם לחברת החשמל עם הסכם העסקה מיוחד עד הפנסיה. אנחנו קולטים את כל הנושא שהיה בשנה שעברה, עם הספורטאים האולימפיים והפראלימפים. תמיד אחרי שיש אולימפיאדה אנחנו מוצאים פה סיפור - - -

סליחה, עופר. אני רוצה רק לומר שסמנכ"ל משאבי אנוש בחברת החשמל, עמית אוברקוביץ', נמדד בהנהלה גם על הדברים האלה.

יפה. על ה-inclusiveness.

וזה עניין של המדיניות של החברה. ויש לנו יושב-ראש שקוראים לו יפתח רון-טל, אתם מכירים אותו, וגם עופר בלוך, מנכ"ל, שמאוד-מאוד מדגישים את העניין הזה.

עופר, אני מצטערת, אבל אנחנו צריכים לתת הזדמנות לכולם לדבר.

אני רוצה להגיד משהו על שילוב אנשים עם מוגבלות. העניין הזה הוא אתגר מאוד-מאוד גדול למגזר העסקי, ואורן, אני רוצה להתחיל לסחור ביכולות שלך כי אני חושבת שאחד האתגרים הגדולים הוא איך אנחנו עוקרים דעות קדומות בעניין של העסקת אנשים עם מוגבלות. אני משוכנעת ששוק התעסוקה יכול ליהנות מאנשים עם מוגבלות הרבה יותר מכפי שנדמה. פה בכנסת, שתדעו לכם, זה מרגש אותי, המפגש היומיומי עם נדב, עם חלי, עם תמי, הוא מרגש אותי ביום-יום. וזה נכון שפה יש מבחר של עבודות משרדיות שאולי קל להציע להם. אני חושבת שהאתגר הבא שלנו הוא איך אנחנו עושים את ההשמה של אנשים עם מוגבלות במקצועות שהם בוחרים לעצמם, לא במקצועות שאנחנו בוחרים עבורם.

זה אתגר מאוד-מאוד מורכב, אורן, וזה האתגר הבא שלנו. ואני רוצה שכל מי שיושב פה ובכלל, יוכל להיעזר בשירותים שלך בעניין הזה כי אני חושבת שזה מצריך מכולנו חשיבה כי כולנו נדרשים לעשות את זה במגזר העסקי.

התחביב של עופר זה לקלוט מהנדסים - - -

בדיוק. אנחנו התמודדנו עם הנושא הזה סביב, למשל, אנשים מתחום יחסי הציבור והדוברות שסובלים מלקויות כאלה ואחרות, וזה מאוד-מאוד מטריד אותי. אני רוצה להפסיק לבחור עבודה בשבילם. אני רוצה שהם יוכלו לבחור את התעסוקה שלהם.

רומי גורודסקי, סמנכ"ל התאחדות המלונות, ואחר-כך נסכם את הדיון.

אנחנו בהתאחדות המלונות מובילים פרויקט יחד עם המלונות להעסקת נערים ונערות במצוקה, וכאלו שנפגעו מינית או נזרקו מהבתים. לאחרונה חברנו לאוניברסיטת תל-אביב שמובילה נערות למען נערות. יש כאלף נערות כאלו. אנחנו נפגשנו עם אחדות מהן. אנחנו מעבירים אותן חונכות. מעבר לזה, מכשירים אותן לתוך תעסוקה במלונות, בעבודות מגוונות. אנחנו מאמינים בזה.

כמה צעירים וצעירות כאלה כבר הצלחתם לקלוט במלונות?

מתי מספר, עשרות.

מה היכולת שלהם להתמיד, מניסיונכם? או שעוד אי אפשר למדוד?

מאחר שאנחנו מלווים על-ידי האוניברסיטה ועל-ידי - - - בעניין, אז יש להם גם בית. אנחנו, למשל, מציעים להם לרדת לאילת. אנחנו נותנים להם מגורים, אנחנו ממש נותנים להם אכסניה כי גם לנו זה חשוב להעסיק אותם.

אתם מנסים לייצר להם מעין עורף משפחתי אלטרנטיבי.

אנחנו מגזר שממש סובל ממחסור משווע, ואני חושבת שזה win-win situation, גם לאותן נערות. הן מוצאות בית, ואני מציעה לכולם, במיוחד לאינטל שמאוד מעורבת, אני מכירה את מקסין, לאמץ, כי יש הרבה נערים ונערות, גם חיילים בודדים שאני פוגשת אותם פעמיים בשנה, לא החיילים הבודדים שמגיעים מארצות-הברית, אלא חיילים שנזרקים מהבתים ואנחנו קולטים אותם.

אני רוצה להעיר הערה. זה בדיוק העניין של להתאים את הפרויקט לטבע של העסק, של המגזר, משום שאתם יכולים להציע להם דברים שלצורך העניין אינטל לא יכולה להציע. אתם יכולים ל הציע עורף משפחתי אלטרנטיבי לנערים ונערות במצוקה. ולכן מבחינה זו התאחדות בתי-המלון יכולה להיות מקום מדהים ופלטפורמה נהדרת לעשות מעשה חברתי גדול, ואני מאוד מודה לך שבאת לספר על זה. אני לא הכרתי את הפרויקט.

אני מקווה שנצליח עם זה.

רק מילה אחת על הנושא הזה. יש לנו פרויקט מקסים עם נוער בסיכון שבדיוק כפי שאת אומרת, ממנף את היכולות שלנו. הם עוברים קורס בתיקון מחשבים. את המחשבים שאנחנו אמורים לזרוק הם מקבלים, הם מקבלים שכר על התיקון שלהם, שזה חלק מהתרומה שלנו ומוכרים אותם ומקבלים את הכסף.

בדיוק, שיהיה מתאם, שתהיה קורלציה בין מה שהארגון יכול להציע - - -

רק מילה אחת, כי עברתם לדבר על אנשים עם מוגבלות. לשכת התיאום של הארגונים הכלכליים וההסתדרות חתמו על הסכם קיבוצי וולונטרי, אף אחד לא הפריע לנו, אף אחד לא חייב אותנו על 3% מסך העובדים במשק. אבל זה כמובן מעמיד בפנינו את האתגרים שאת מדברת עליהם, אבל אנחנו עושים את זה מתוך הבנה והכרה שזה מה שאנחנו צריכים לעשות, אז אנחנו עושים.

זה אחריות חברתית קלאסית, להבין שגם אם משהו וולונטרי, זה לא אומר שלא צריך לעשות אותו, אבל האתגר הוא אתגר מאוד-מאוד גדול ועוד יהיו אתגרים בעניין הזה, ואני מאוד-מאוד מתרגשת. אני מתרגשת גם כשאני רואה אוכלוסיות מודרות אחרות נקלטות, כמו חרדים וכמובן בני מיעוטים.

אני רוצה לסכם את הדיון הזה, להודות לכל הבאים. אני מאמינה שאנחנו עוד נמשיך לעסוק בנושא הזה לא רק ביום האחדות, להודות כמובן לצוות הוועדה על המסירות שלו. צריך לזכור שלא כל דבר תמיד מצריך הסדר ורגולציה משפטית.

אנחנו גם נבדוק מה היו התוצרים של אותו שולחן עגול במשרד רה"מ, הוועדה תפנה אליהם באופן רשמי כדי להבין אם היו להם איזה שהן מסקנות.

ננסה להבין גם את עניין המיסוי, זה דבר מאוד-מאוד חשוב.

אנחנו מצדיעים לכם וקוראים מכאן גם למעלה וגם לכל מיש עוסק בתחום, ובוודאי למגזר העסקי כולו, ההירתמות, החיבור הזה ביחד זה מה שמבטיח חברה יותר חזקה, אבל זה גם מה שמבטיח את חברות הנצח. ואין מה לעשות, אין מגזר עסקי חזק, גדול, בלי שאנחנו יודעים לייצר גם חברה חזקה וגם חברות שיכולות לשרוד את כל הטלטלות והים הסוער של המט"ח ושל מחיר הדלק, ומיליון סיכונים, וכושר תחרות באתגר מתמיד. תודה רבה לכם שבאתם. מי שעדיין רוצה להישאר, אנחנו ממשיכים לטרקלין ליום האחדות באולם שאגאל. תודה רבה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:50.