הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 32

מישיבת ועדת המשנה של ועדת החוץ והביטחון

לכוח אדם ולמשאב האנושי בצה"ל

יום שלישי, י"ט בסיון התשע"ז (13 ביוני 2017), שעה 12:30

שילוב בעלי לקות ראייה בצה"ל ובשירות הלאומי אזרחי

חברי הוועדה: אמיר אוחנה – היו"ר

ענת ברקו

אברהם דיכטר

אורלי לוי אבקסיס

פזית ענבל אשל - סגן ראש אגף שיקום נכים, משרד הביטחון

עדי יוסלוביץ - ראש מדור שירות ייחודי, צה"ל

שוש להט קרטר - מפקחת ארצית, שיקום תעסוקתי עיוורים, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים

שר-שלום ג'רבי - מנכ"ל רשות השירות הלאומי אזרחי

מוטי אלמליח - מנהל אגף בכיר תקצוב ופיקוח, רשות השירות הלאומי אזרחי

שלו ווב יארגי - מרכז בכיר, ארגון פרויקטים, רשות השירות הלאומי אזרחי

עודד בשן - מנכ"ל מגדל אור

שירי הוכמן - מנהלת שירות והשמה, מגדל אור

שני בן אריה - מנהלת קשרי מעסיקים, מגדל אור

לינוי מזרחי - רכזת מתנדבים לצה"ל, מגדל אור

אוהד יונתן - מתנדב, מגדל אור

נתי ביאליסטוק כהן - מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל

אבישג אדרי - המרכז לעיוור בישראל

אורטל מכלוף - בית חינוך לעיוורים, מרכז לעיוור בישראל

משה משרקי - עמותת עלה

לימור לב - מנכ"לית יעדים לצפון

דוד כהן
יעקב ורון

-
-

מתנדב
מוזמן/ת

שמואל לטקו

אהובה שרון, חבר תרגומים

שילוב בעלי לקות ראייה בצה"ל ובשירות הלאומי אזרחי

אני מתנצל על האיחור בפתיחת הישיבה. אירחנו ועדה מהפרלמנט האוקראיני. אנחנו פותחים את הישיבה. זה דיון פתוח. אנחנו מציינים בכנסת את יום העיוור וכאן מטבע הדברים, בוועדת החוץ והביטחון, אנחנו נעסוק הן בנושא של שילוב עיוורים והיערכות של מערכת הביטחון ואיך מתכוונים לפעול למען שילוב עיוורים בצה"ל ובמערכת הביטחון, ובנושא של עיוורים נכי צה"ל כאשר בנושא הזה ידבר אגף השיקום של משרד הביטחון, במענה אל מול צרכים של בעלי לקות ראייה שהוכרו כנכי צה"ל.

את הדיון יפתח הצבא. בבקשה.

אני ראש מדור ש"י, שירות ייחודי. בשנה האחרונה חלה רפורמה משמעותית בגיוס המתנדבים לצה"ל כאשר במרכזה קם מדור ש"י. מדור שירות ייחודי מרכז אצלו קבוצות אוכלוסיות בחברה, ביניהן המתנדבים, בנות דתיות וכדומה.

חלק מהרפורמה היא לצמצם בירוקרטיה בגיוס המתנדבים לצבא. ההחלטה הזאת של חיילים להתנדבות מבוססת על עיקרי יסוד מאוד מרכזיים, ביניהם עצמאות בסיסית ותפקודים יום יומיים, היעדר סיכון בריאותי לעצמי ולאחר וסבירות לסיים שירות מלא. אם אנחנו ניכנס ללקויי ראייה, אני קודם כל רוצה לברך את שיתוף הפעולה עם עמותת מגדל אור. אנחנו עובדים בצמוד אתה כבר תקופה די ארוכה ורואים את האכפתיות מהצד שלהם ואת הדאגה מהצד שלנו בכל התהליך הזה שיש לו מעטפת שלמה של צבא-חברה, צבא-קהילה, איך שלא נקרא לזה במושגים האלה. רואים בתקופה האחרונה את השינוי.

יש לנו כרגע 1,620 מתנדבים שמשרתים בצבא בזמן נתון זה, מתוכם 37 לקויי ראייה.

37 לקויי ראייה מתנדבים משרתים בצה"ל.

נכון.

מתוך כמה שמבקשים להתנדב?

נתון של מבקשים, קשה לתת אותו.

אלה לא סתם לקויי ראייה אלא עיוורים. נושאי תעודת עיוור.

אלה יכולות להיות לקויות של לקות ראייה פלוס איזושהי לקות אחרת.

למה את לא יכולה להגיד כמה בעלי לקות ראייה מבקשים להתנדב?

אנחנו עוסקים בנושא הזה ושותפים לאותו פורום.

יש לך את הנתון כמה בעלי תעודת עיוור מבקשים להתנדב לצה"ל?

זו בעיה משום שהיום התהליך של גיוס לצה"ל הוא כזה שהם נושרים באמצע ואתה לא מוצא אותם.

אני מכיר את הבעיות ואני עוד מעט אתייחס אליהן אבל אני שואל כמה מבקשים. עזוב כמה מסיימים את התהליך של הבקשה. אני שואל כמה מגישים בכלל.

עודד ייתן את הנתונים ויאמר מה הפוטנציאל.

אפשר לקבל מספר? יש מישהו שיכול לתת לי מספר?

אני ממשרד הרווחה, מהשירות לעיוור. כל שנה מסיימים כמאתיים צעירים בעלי תעודת עיוור את מערכת החינוך. מתוכם כמאה מתאימים להתנדבות.

מתוך כשני מיליון תלמידים במערכת החינוך.

נכון. במחזור. אבל מתוך המאתיים האלה לא כולם באמת כשירים להתנדבות בצה"ל. חלקם בעלי מוגבלויות אחרות, חלקם מהמגזר הערבי וחלקם מהמגזר החרדי. לא כולם מתאימים. בין מאה, אולי גג למאה ומשהו, באמת יכולים. אבל ברגע שהם מתחילים את התהליך הבירוקרטי, הם נושרים. אנחנו יודעים את זה ממשרד החינוך. אנחנו קולטים אותם, את אלה שכן מוכנים בסופו של דבר לעשות שירות.

כתוב כאן 37. מתוך כמה?

אני שומע מאה.

אני אדייק את הנתונים. אם מדברים בפוטנציאל, אמרו מאה בשנה, זה אומר שהיום יש מספר מחזורים כך שאלה 300 אנשים, מתוכם יש 37 שכרגע מתנדבים. אני חושב שזיהינו את הצורך שאם זה חבר'ה עם לקות ראייה פחות משמעותית וגם חבר'ה עם עיוורון מוחלט, דווקא היו צריכים יותר את ההנגשות ובזה אנחנו עכשיו מטפלים.

אני רוצה שתתייחסי לטענה שעולה ומגיעה אלי של משך הזמן שלוקח לצבא להשיב לגבי התנדבות. כשמחזיקים אדם שנה וחצי, וגם על מקרים כאלה שמעתי, מבלי להחזיר לו תשובה, זה לא מצב תקין. צריך להחליט על פרק זמן. תגידו שלושה חודשים, חצי שנה, אבל עדיף להשיב תשובה שלילית מלהחזיק אנשים באוויר. שיתקדמו בחיים, שילכו ללמוד, שילכו לעבוד, שילכו להשתלב בחברה. האם אפשר להגיע לפרק זמן שאתם נוטלים על עצמכם ותוך פרק הזמן הזה תשיבו תשובה שאומרת כן או לא?

אני לגמרי מסכימה אתך. לגבי העבר גם היית צודק. אני אשמח אם תעביר לי מקרים שהיום בתהליך ויאמרו לך שבמשך שנה וחצי לא קיבלו תשובה.

אולי מיד החברים יתייחסו.

אני אשמח לקבל את כל השמות האלה. בשנה האחרונה צמצמנו בירוקרטיה אחורנית. זה אומר שסמכויות פוזרו ללשכות הגיוס. אם פעם בקשה הייתה יכולה להיות מאושרת רק בסמכות ספציפית אחת, כל השלילות היום ניתנו ללשכות הגיוס, חוץ – זה לא קשור ללקויות האלה – מרקע נפשי שעדיין מאושר במקום אחד.

זה אומר שיש יותר שלילות?

זה לא אומר שיש יותר שלילות. אלה אנשים שהתמקצעו כדי לשלול את הבקשות האלה. זה יותר אנשים שיכולים לשלול.

הדבר השני הוא לגבי מתי. אם ילד פותח בקשה בכיתה י"א כשהוא מקבל צו ראשון, כשהוא מסיים כיתה י"ב ועברה כבר שנה והוא קיבל תשובה, מבחינתי הוא מתגייס עם החברים שלו. מטרת העל שלי היא לגייס בשנתון יחד עם כל החברים שלו, שיהיו שווים, יתגייסו ביחד, כל המסיבות יהיו ביחד.

אני יכולה להגיד לך שטווחי הזמן שלנו, הממוצעים שלנו, לא עומדים על שנה וחצי, אבל זה מתחלק לשניים, מתחלק למי שמתנדב על רקע נפשי ומי שמתנדב על רקע רפואי.

בדיון הזה אנחנו מתמקדים רק בבעלי לקות ראייה.

כמה זמן בממוצע לוקח עד שמגייסים אותם או עד שנותנים להם תשובה?

אני חוזרת רגע אחורה. תלוי גם מתי הוא פתח את הבקשה, מתי הוא החליט שהוא רוצה ומתי הוא שיתף פעולה והביא את המסמכים. אני לא רוצה לתת נתון שאני לא יודעת.

זה לבוא בלי נתונים. אנחנו יודעים שהרבה אנשים נושרים בדרך כי מתייאשים מהתהליך. זה לא רק על רקע של לקות ראייה אלא כל התנדבות. אני באמת חושבת שנצטרך אולי לדבר על זה. כמה זמן בממוצע? יש לכם את הנתונים, אתם הרי נותנים בדיוק מה צריך להביא, מי שיש לו מוטיבציה משתדל להביא את המסמכים הרפואיים כמה שיותר מהר כדי שהצבא יוכל לדעת מה מצבו הרפואי. כמה זמן לוקח לצבא לתת תשובה?

על רקע נפשי - - -

אני לא מדברת על רקע נפשי.

כשמונה חודשים. אלה הנתונים שלנו לשנת 2016.

שנה. אז לא מגייסים אותם עם השנתון שלהם. שנה זה המון זמן.

אלא אם כן הם מגישים בכיתה י"א.

הם מגישים בכיתה י"א. מקבלים צו ראשון בגיל 16 וחצי.

אבל הרבה פעמים כשמתחילים את התהליך, זה נגרר וזה מביא אותם לגיל 19 וחצי. אני חושבת שזה הגיל הממוצע, לפי מה שאני יודעת על התנדבויות אלא אם תתקני אותי.

הצבא הוא מערכת גדולה ומסודרת. גם אם אדם מגיש בקשה להתנדב כשהוא בכיתה י"א, אתם יודעים לצפות בעוד שנה איפה ישתחרר מישהו ותוכלו להכניס אותו במקומו. נראה לי שכך זה אמור לעבוד.

זה לא בדיוק כך.

לכן אפשר להחזיר לו תשובה בפרק זמן סביר. אבל בוודאי אם הוא מגיש את הבקשה בכיתה י"ב או לקראת מועד הגיוס, אנחנו חייבים לבוא כאן עם איזה סטנדרט אחיד, מועד שאתם נוטלים על עצמכם ואומרים שתוך המועד הזה אנחנו מחזירים תשובה. אני רוצה לשמוע ממך מהו המועד הסביר הזה ולשמוע גם מהחברים אם זה נשמע דבר שאפשר לעבוד אתו.

אדוני היושב ראש, אני רוצה שאלת הבהרה לגבי מה שעדי אמרה. אני רוצה להבין. כשאת אמרת שבלשכות הגיוס, שבעצם ביזרו את היכולת לדון בבקשות, דבר שהוא טוב והוא חיובי כי יש יותר אנשים שמטפלים בבקשות ההתנדבות, האם מותר בלשכות הגיוס לרופאים רק לשלול בקשות או מותר להם גם לקבל התנדבות?

לשלול בקשות.

זאת התשובה. זאת הבעיה.

אבל הם לא שוללים בקשות שיכולות להיות מאושרות. אותו אדם שמחכה, לא יחכה כל הזמן למקרפ"ר שישללו לו. כבר נתנו לו תשובה שלילית. אם זה יאושר, מעלים את זה הלאה וזה כבר חסך זמן.

בסדר. נתקדם.

מה הייתה השאלה הקודמת? למה להתייחס?

דיברתי לגבי פרק זמן. האם יש פרק זמן שאפשר להגדיר אותו, שזה פרק הזמן שמי שמגיש בקשה להתנדב מקבל תשובה?

אתה מדבר עד מועד הגיוס או עד אישור הבקשה?

עד אישור הבקשה.

אפשר.

מהו פרק הזמן שמקובל עליכם?

אני לא רוצה לצאת באמירות.

אנחנו פשוט נקבע.

יש רופאים, רע"נים, שמתעסקים בזה מבחינה רפואית. מה שעשינו השנה, ברגע שמישהו קיבל כבר פרופיל שהוא בר שירות, הוא ישר מקבל תאריך גיוס. אתה מדבר על כאלה שאפשר לחזות מכסה או איזשהו תקן שיתפנה לי ואז אני מגייסת לשם, אבל זה לא עובד כך עם מתנדבים. למתנדבים אנחנו תופרים חליפה על פי מידה. הם לא יהיו באותם תפקידים שהחברים שלהם משתחררים מהם., הוא לא יהיה מש"ק כוח אדם באיזה מקום אלא ממש תופרים לו חליפה על פי מידה.

אם אני מתייחסת רגע ללקויי הראייה, אנחנו מנגישים עבורם את המבחנים הפסיכוטכניים אבל עד שיונגשו המבחנים הפסיכוטכניים אנחנו עושים תהליך אישי עם כל אחד ואחד כדי שהם לא יחכו. ההנגשה של המבחנים הפסיכוטכניים, זה התהליך שלנו. מה שאנחנו עושים כרגע, עד שיונגשו באופן רשמי ופורמלי, אנחנו מכירים את הצבא ויודעים איך הוא עובד, אם יש לנו חמישה מתמודדים כאלה שהם בהליך גיוס, עושים עם כל החמישה האלה תהליך אישי של ממש תפירת חליפה לפי מידה. זה אומר שכל מבחן, אנחנו תופרים אותו במיוחד, לכל תפקיד. הוא יתראיין ביחידות. מתראיינים אחד על אחד. חייל יודע שהוא מתראיין אצל המפקד העתידי שלו ביחידה העתידית שלו כדי שבאמת זה יתאים לו כי אנחנו רוצים לדעת שהוא יסיים את השירות ולא רק יתחיל אותו. אנחנו רוצים גם לדעת את הזמינות של זה. אני רוצה שלא יהיו קיצורי שירות, שלא יהיו לי שינויים ולכן מלכתחילה צריך לסגור את כל הפינות. בטח בנושא ההנגשה.

יש עוד משהו שאת רוצה להוסיף או שסיימת?

עד כאן.

אם יהיו שאלות, תוכלי להתייחס.

מה עושים בצבא האנשים האלה שמגויסים? מה התפקידים שהם עושים בפועל?

הם יכולים לעשות כמעט כל תפקיד.

אנחנו עוד מעט ניתן דוגמאות בהתאם לתכנית שפותחה וגם את התוצאות שיש. יושב כאן אוהד שיכול לספר והוא הולך להיכנס ליחידה 8200. יש דוגמאות אחרות כמו חיל האוויר, תיאטרון צה"ל וכולי.

אם אתם רוצים, נספר על תפקידים של ה-37 היום. אני יכולה לומר בקצרה.

כן. תני לנו את זה בקצרה.

אנחנו פרוסים על כל הסמכויות בצבא. חיל האוויר, חיל הים, חיל המודיעין, אכ"א, זרועות, יש לנו רכז ביטחון, יש לנו גם חיילים שמשרתים כמש"ק מטה או כפקידים כאלה ואחרים, מש"קית ת"ש, מש"קיות חינוך. באמת כל התפקידים. ברור לנו שמי שלא רואה במאה אחוזים, הוא לא יהיה לוחם בסיירת מטכ"ל.

תתפלאי.

יש לי עכשיו לוחם אחד בשירות וגם זה בדירקטיבה ישנה. הם עושים את כל התפקידים שהם מסוגלים לעשות. אנחנו מאמינים במסוגלות שלהם, לפעמים יותר ממה שהם בעצמם מאמינים. כל התפקידים פתוחים בפניהם כולל זה שיש לנו גם קצינה בצבא.

תודה. עדי נשארת אתנו כך שאם למישהו יהיו שאלות, היא תוכל להשיב לאחר מכן.

נעבור לנציגת אגף השיקום. פזית ענבל אשל.

אני מאגף השיקום במשרד הביטחון. נכה עיוור, דרגת הנכות שלו אצלנו היא מאה אחוזים ומעלה. הנכים העיוורים מקבלים את הזכאויות השונות שלהם לפי דרגת נכותם ככל נכי צה"ל בנושאים הכלליים כמו מענק הבראה, מענק חימום, קירור, ביגוד ובנוסף יש להם זכאויות שנובעות מעצם הנכות הספציפית. ההטבות שרלוונטיות לקבוצת העיוורים מתייחסות לכלב נחיה, לרכב רפואי ולציוד עזר לראייה. נכה עיוור למשל שדרגת נכותו היא מה שאנחנו קוראים מאה אחוזים מיוחדת, הוא זכאי למימון מלוא הטיפול הרפואי, למשל לכלב נחיה, כולל חיסונים, הם גם מקבלים מענק חודשי לכיסוי הוצאות העלות השוטפת של הכלב. הנכים מקבלים מענק מיוחד לרכישת ציוד ביתי. נכים עיוורים שהם סטודנטים מקבלים דמי הקראה. גם נכים שעובדים וצריכים את הסיוע בהקראה, גם הם מקבלים דמי הקראה ומקבלים גם דמי נסיעות לעבודה.

מכספי העיזבונות שמגיעים לאגף השיקום מקבלים נכים גם מחשבים ותוכנות שהן ייעודיות לעיוורים.

מה עם סוגיית המלווים? זה עלה בדיון אחר שלנו. הם מקבלים כמה שעות ביום וזה ממש לא מספק ולכן הם מסתמכים על קרובי משפחה שאמורים לעשות את העבודה הזאת של ליווי הנכה. את מכירה את הנושא?

אני לא מכירה ספציפית את הנושא אבל לגבי מלווים יש ועדת ליווי שבוחנת כל מקרה לגופו והוועדה הזאת מחליטה על היקף השעות הנדרשות. אם יש איזשהו מקרה ספציפי שעלה וצריך לבדוק, ברצון.

את לא מכירה בעיות כאלה? יש כאן מישהו מארגון נכי צה"ל? לא. את מכירה בעיות מיוחדות שיש?

לא הגיעו אלי אבל תחום המלווים הוא לא תחום טיפול ישיר שלי. אני לא שמעתי על בעיות שמאפיינות את כלל הקבוצה.

בכמה אנשים אתם מטפלים? מה גודל האוכלוסייה?

אם אני לא טועה, קצת יותר ממאה עונים להגדרה הזאת, אבל אני צריכה לבדוק.

סדר גודל. מאה.

כן.

לאגף השיקום אין נתונים כמה נכים עם לקות ראייה או עד כדי עיוורון יש תחת אחריותו?

יש נתונים. מה שאני זוכרת כרגע לגבי מי שמוגדר אצלנו כעיוור, זה סדר גודל של מאה. אני אבדוק את הנתון המדויק ואעביר לכם.

אנחנו מכירים נתון האומר 92 אנשים שהם נכי צה"ל עקב בעיית ראייה.

אתם גם מכירים את הטענות שלהם כנגד האגף?

לא.

חבל שארגון נכי צה"ל לא נמצא כאן. הם לא מעטים.

עדכנו אותי שארגון נכי צה"ל הוזמן לדיון הזה והוא הודיע לנו שהוא לא מגיע לדיון.

רשות השירות הלאומי אזרחי, בבקשה.

אני מבקש מהדוברים הבאים, הייתי רוצה לשמוע אם יש תפקידים בצבא שיש דווקא יתרון יחסי לבעלי לקות ראייה. סתם מהראש אני זורק, למשל מאזינים. יכול להיות שיש כאן אפילו יתרון שאפשר למקסם את היכולות ולהעצים את האנשים.

מנהל אגף בכיר תקצוב ופיקוח ברשות שירות אזרחי לאומי. מבחינת נתונים. נכון להיום, ארבע שנים אנחנו מפעילים או מתקננים תקנים לבעלי לקות ראייה במסגרת השירות הלאומי אזרחי. מי שעושה את זה, זה זכיין במכרז שלנו שהוא גוף מוכר בשם עמותת שלומית ביחד עם עמותת עלה. משה משרקי נמצא כאן וזה המקום לברך אותם על שיתוף הפעולה. הם למעשה גם גוף המעטפת, הגוף שנותן את המעטפת לאותם מתנדבים בשירות הלאומי.

נכון להיום יש לנו יש לנו כחמישים תקנים מתוקננים ובשלוש השנים האחרונות לא מילאנו את כל התקנים והשנה זו שנה ראשונה שאנחנו ממלאים אותם וגם גלשנו בעשרה אחוזים. יש לנו עוד חמישה תקנים שמימנו מעבר לחמישים התקנים שתוקננו בתחילת השנה.

מנתונים שבדקתי לגבי שנת השירות הקרובה שמתחילה ב-1 לספטמבר עולה שיש כבר בין שבעים לשמונים מועמדים חדשים ואנחנו נצטרך למצוא את התקציב לשלושים הנוספים. אני משער שבמסגרת התקנים שהשגנו בשנים האחרונות, בשנתיים האחרונות, לטובת שירות לאומי לבעלי צרכים מיוחדים, אם לפני כארבע-חמש שנים היו 84 בעלי צרכים מיוחדים בשירות הלאומי, היום יש לנו 1,500.

אלה בעלי צרכים מיוחדים ולא ספציפית בעלי לקות ראייה.

כן.

אתה יכול להגיד באיזה תפקידים הם משרתים?

בעיקר במשרדי הממשלה ובעמותות. משה משרקי מכיר את הנתונים קצת יותר מקרוב והוא יכול לתת אותם.

נגיע אליו בהמשך.

מעבר לתקנים יש לנו מעטפת שניתנת לטובת בעלי לקות ראייה. המעטפת כוללת הכנה לשוק העבודה והכנה ללימודים אקדמיים, כל אחד בהתאם למסלול שהוא רוצה ויכול ללכת אליו. המעטפת הזאת, כמו שאמרתי, ניתנת על ידי עמותת עלה שהיא הגורם שזכה אצלנו במכרז לתת את שירותי המעטפת.

תודה. משה משרקי, בבקשה. אם תוכל לפרט לגבי התפקידים.

תודה רבה. אנחנו בעמותה התחלנו בתכנית לשירות אזרחי לאומי לפני עשר שנים יחד עם השירות לעיוור ועם השירות האזרחי לאומי. התחלנו עם שבעה תקנים כמו שמוטי אמר וכיום, לקראת המחזור הקרוב נגיע בין שבעים לשמונים בפועל ואולי אפילו נעבור את שמונים התקנים, מתנדבי שירות לאומי.

אני רוצה להתייחס גם לתפקידים כפי שביקש כבוד היושב ראש וגם לדברים עליהם דיברו כן לגבי ההתנדבות לצבא.

כיוון שאני בקשר עם רוב הצעירים שהם מועמדים למסלולים האלה של התנדבות לצבא ולשירות לאומי, אני חייב לומר שאני יכול לערוב לקבוצה מאוד מאוד גדולה של צעירים שמבקשים להתנדב - ואנחנו מברכים אתם על הרצון שלהם להתנדב לצבא - ולא מקבלים תשובה ולפעמים מתוך ייאוש הם מבינים שהתשובה היא שלילית או שפרק הזמן הוא ארוך ביותר. לפעמים הם מגיעים אלינו ותורמים לקהילה מרצון מאוד גדול לתרום לקהילה, כמו שאתם רואים מהמספרים, במסגרת שירות האזרחי לאומי.

נטען שזה אכן היה המצב אבל חל שיפור משמעותי. אתה יודע להתייחס לזה?

אני יכול לומר שמהנתונים העדכניים נכון לשבועות אלה בהם אני פוגש צעירים, אני לא יכול לומר שזה נכון. אנחנו מברכים על הנושא הזה של התנדבות לצבא וגם על שיתופי הפעולה עם גופים בקהילה כפי שקיימים כאן, ואני אומר שהרעיון שאתה העלית כבוד היושב ראש להגביל את טווח הזמן של מתן תשובה חיובית או שלילית לגבי ההתנדבות והגדרת תפקיד, זה מאוד חשוב, לאו דווקא בנושא של קיצור הבירוקרטיה אל מול הלשכות אלא להגדיר זמן. אחרי איקס זמן יבוא אדם ויאמרו לו שהוא לא מתנדב או כן מתנדב וזה תפקידך, אתה רוצה את זה או לא רוצה את זה, ואם לא, יש לך אפשרות אחרת לתרום לחברה, או לעשות דברים אחרים.

העדיפות היא לצבא.

בסדר. ברור.

מי שרוצה להגיע לצבא, שייתנו לו להגיע לצבא.

נכון.

לא כברירת מחדל ללכת לשירות אזרחי.

אבל לפחות ייתנו לו את הברירה הזאת.

ברור.

יאמרו לו שאם הוא לא יכול, יש לו משהו אחר.

הנושא הנוסף הוא שכל אדם שמקבל פטור משירות צבאי, וזאת בקשה שכבר העלינו גם בפעם הקודמת עת דנו בנושא הזה וגם במסגרת החוק שהתקבל ברוך השם לאחרונה, וזאת ההזדמנות לברך את חברי הכנסת שחלקם גם כאן, בנושא של השירות האזרחי הלאומי הוא שאדם שמקבל פטור, יקבל גם על ידי הצבא את המידע לגבי הנושא של זכויות ושירותים בקהילה כולל הנושא של התנדבויות אפשריות במסלול של צבא ושירות לאומי. זאת כדי שלא יישאר סתם בבית אלא שבכל זאת ימשיך מסלול בחיים בנושא של השתלבות, בנושא של התנדבות או תהליכי שיקום אחרים בקרבה לרווחה. אלה אנשים שמקבלים פטור מהשירות הצבאי. זה שהם מקבלים פטור משירות צבאי, לפעמים הם הולכים הביתה ולא יודעים מה לעשות עם זה. אני אומר שכאן הצבא צריך לקחת בחשבון שאם הוא נתן לאדם פטור, שייתן לו גם את כל המסלולים וההפניה לרווחה או לגורמים בקהילה כמונו, כמו ארגונים אחרים שנמצאים כאן, כדי שיכוונו אותו להמשך החיים. ידאגו לזכויות שלו, יפנו אותו לביטוח לאומי או לשאר המקומות.

בסופו של דבר אנשים שנמצאים אצלנו בתכנית שלנו נמצאים בהרבה תפקידים ותורמים לחברה. עבורם זאת מיומנות תעסוקה. אחר כך הם מגיעים הרבה יותר בשלים להכשרה תעסוקתית או אקדמית, מתנדבים במשרד המשפטים - פגשתי כאן מישהו שלידו עובד מתנדב שירות לאומי במשרד – יש מתנדבים כאלה בבית הנשיא, בבתי חולים, בבתי ספר, בגני ילדים, בגופים ביטחוניים ובמשטרה. הם בכל מקום בו יכולים להיות. הם גם מקבלים את כל ההתאמות על ידינו ואת כל ההכשרה. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מגדל אור בנושא הזה של הדרכה שיקומית. בסופו של דבר מכשירים את האנשים תוך כדי שירות לעצמאות ולהשתלבות חברתית מקסימלית.

אני חושב שבסופו של דבר אנשים גם תורמים והם מאוד רוצים לתרום וגם נתרמים. אגב, זה אמור לגבי כל המגזרים גם יהודים, גם ערבים, גם חרדים, גם חילוניים.

תודה לך. מנכ"ל המרכז לעיוור בישראל.

תודה אדוני. אני אהיה מאוד קצר בדבריי משום שגופים אחרים עושים את העבודה בנושא הזה מדי יום וזה חשוב.

אנחנו כמרכז, כארגון גג, רואים את החשיבות בשילוב אדם עם עיוורון בחברה כאחד מענפי הדגל שלנו. נכון שאנחנו צריכים לעשות המון אצלנו ואנחנו צריכים לעשות המון בחברה, אבל רק דרך הפרויקטים האלה של שירות התנדבותי בצה"ל ושירות לאומי אזרחי אנחנו מצליחים באמת להביא את שני הקצוות האלה לאיזושהי נקודה אחת משותפת.

החשיבות של גיוס לצה"ל, בטח כשאנחנו חיים כאן במדינת ישראל, היא כי זה אחד השלבים הרגילים שאדם עושה כאן בדרך לבגרות. זה כלי מעצב אבל זה גם כלי שמעצב את הסביבה שלו משום שהסביבה שלו נפגשת ביכולת שלו, נפגשת במסוגלות שלו ולא רק בעיוורון שלו. אחרי השירות הצבאי נפרדים וממשיכים הלאה אבל כל אחד מהצדדים לוקח את זה למקום שלו.

מעבר לזה שהנער עם העיוורון יוכל לקחת את מה שהוא עשה כפרקטיקה, כשילוב וכהתחלה של מקום עבודה שקשורה ב-CV, ככלים ומיומנויות לתעסוקה בעתיד וללימודים אקדמיים, לא פחות מזה ייקח זה ששירת לצדו כשהוא יפגוש בעתיד אנשים עם עיוורון בשלבים אחרים ומאוחרים בחיים שלו.

לכן אנחנו רואים את החשיבות שאני לא יכול להמעיט בערכה, בצורך לעשות את המאמץ של שילוב אנשים עם עיוורון קודם כל בגיוס לצה"ל ואלה שלא מסתדר להם בצורה כזו או אחרת - אבל כאשר הלא מסתדר באמת לא מסתדר באופן אמיתי ולא כי הם יושבים בבית ומחכים חודשים לתשובה או מקבלים תשובה לא טובה. כשלא מסתדר, אז זה באמת לא מסתדר אמיתי כי יש איזשהו חוסר יכולת – יופנו לערוץ של שירות לאומי אזרחי כי הוא נותן את אותם ערכים פחות או יותר אלא במקום אזרחי.

אני רוצה להגיע לאיזושהי המלצה לצבא לתחום את פרק הזמן הזה. זה לא יהיה רציני עכשיו לזרוק מספר אבל מה נראה לך שהוא פרק זמן סביר להחזיר תשובה חיובית או שלילית כדי שאדם יוכל להמשיך בחייו? מהו פרק הזמן שנשמע לך סביר?

אני רוצה להגיד לך שאני לא רואה מקום לתת תשובה שלילית.

בסדר. אחרי שאמרת את זה.

אני אומר את זה באמת בשיא הרצינות. יכול להיות שהתשובה תהיה שלילית לגבי מקצוע מסוים, אבל הצבא לא אמור ולא יכול להרשות לעצמו לתת לאדם עם עיוורון תשובה שלילית לגבי עצם ההתנדבות.

מתוך הנחה שזה דיון נפרד ואנחנו צריכים למצוא פרק זמן סביר?

אתה יודע מה פרקי הזמן הנהוגים עכשיו של הבקשה שהיא בטיפול? תנו לי בבקשה דקה, ברשותך כדי שתבין על מה אני מדברת כשאני אומרת על טווחים שצמצמנו.

בבקשה.

קצת לסבר את האוזן במספרים. כרגע בכל הצבא, בכל הבקשות של מתנדבים, יש 543 בקשות של מתנדבים, אנחנו מטפלים בהן. 543 בקשות של מלש"בים שביקשו להתנדב, מתוכם יש לנו 302 בקשות שממתינות.

את יודעת להגיד לי לגבי לקויי ראייה?

אני יודעת להגיד לך שיש שתי בקשות שמתעכבות מעל שישה חודשים.

למה?

זה לא נכון.

אלה נתונים מדויקים נכון לאתמול בשעה 10:00 בלילה.

משה, יש לך שם להגיד לי?

בוודאי שיש לי שמות אבל אני לא יודע אם זה הפורום.

אולי זה לא הפורום. אולי אחר כך נבדוק את זה בצורה פרטנית.

אנחנו נשמח אחר כך גם לפרט את הייחודיות של התכנית שפותחה שהתחילה לפני שנה עם הפיילוט, כדי לתת מענה לדברים האלה. צריך להבין את הדברים אבל יש כאן מספר דברים שהם מאוד ייחודיים כדי להביא להשמה ולהתנדבות מוצלחת.

לפני כן, נתי, אם אתה רוצה, משפט לסיום כי יש לנו כאן עוד לפחות עשרה דוברים.

אני אומר שוב שאני לא יודע לומר לוחות זמנים אבל דבר אחד אני יודע להגיד. אני לא חושב שצריכה להיות איזושהי סיבה שאדם שרוצה להתנדב לצה"ל ויש לו עיוורון או לקות ראייה, כן יקבל תשובה שלילית. התשובה יכולה להיות למקצוע אבל זה כולם מקבלים. לא כולם מתאימים לתפקידי לוחם, גם כשהם עם פרופיל חיובי. לי היה פרופיל שלילי ובכל זאת התקבלתי לשירות בצבא ועשיתי אותו בכבוד. גם כשהעבירו אותי מהתפקיד שרציתי, המשכתי כי מצאו את הדרך לעשות את זה.

היום, כאשר אנחנו רוצים שהחברה תכיל, ואנחנו רוצים להרחיב את הפעילות של אנשים בשוק התעסוקה, אני באמת לא רואה דרך לצבא להגיד לאדם לא. הוא יכול להגיד לו לא בתפקיד איקס, אבל אין כזה דבר שאומרים לו לא. אנחנו תמיד אומרים שאנחנו אמנם אנשים עם מוגבלות אבל את המגבלה האמיתית שמה לנו החברה ואני אומר שצה"ל הוא בדיוק המקום ממנו אני מצפה שלא ישים לנו את המגבלה מכיוון שהכול כמעט ניתן לגישור על ידי טכנולוגיה, על ידי הדרכה, הן של המלש"ב, הן של החייל הצעיר והן של מפקדיו.

תודה לך. נעבור בגישור למשרד הרווחה.

אנחנו רואים את השירות הלאומי ואת ההתנדבות לצה"ל ככניסה לעולם התעסוקה. אנחנו רואים את העצמאות של הצעיר, את המוכנות שלו, את ההתחברות לחברה, את הערכים ובאמת מתוך ההיכרות שלנו והפעילויות שלנו עם צעירים, אנחנו יודעים שהרצון הראשוני הוא ההתנדבות לצה"ל אבל האחוזים הכי נמוכים הם של התנדבות צה"ל והאחוזים היותר גבוהים הם באמת לשירות הלאומי.

הכניסה הראשונית היא מאוד מאוד בעייתית. כבר במיון הראשוני אין דרך ולראות את היכולות ואת המסוגלות הגבוהה של הצעיר כי כבר במיון הראשוני זה לא מונגש ולכן הם לא יכולים לעשות הערכה של אותו צעיר. לאחרונה, בשנה האחרונה, בעזרת מגדל אור שהיא עמותה שנותנת לנו שירותים - - -

קוראים לזה טכנולוגיה מסייעת.

טכנולוגיה מסייעת פשוטה, עדיין לא הייתה מונגשת עבור הצעיר כדי לעבור את החסם הראשוני הזה. היום במיזם משותף שאנחנו עושים עם מגדל אור, אנחנו מלווים את הצעיר.

זה פיילוט, נכון?

כן. זה פיילוט.

הוא בהיקף קטן.

השנה היו תשעה. אנחנו במטרה להגדיל את המספר לשלושים מתנדבים השנה. גם כשהצעיר עם לקות הראייה עובר את החסם איכשהו ומגיע, בסופו של דבר הוא רוצה להגיע לתפקיד מסוים. הוא לא רוצה משהו שייתנו לכל האנשים העיוורים. הוא רוצה משהו ייחודי. הוא חלם להיות בתיאטרון צה"ל והוא רוצה להיות בתיאטרון צה"ל. יגיע למפקד התיאטרון, מפקד התיאטרון לא יודע מה לעשות אתו. לכן במיזם המשותף הזה הליווי של האדם עם העיוורון, של הצעיר עם העיוורון, יהיה עד לאותו מפקד, עד לאותה תחנה שבה הוא יכול להיות ויכול להסביר ולהדריך את המפקדים שלו מה הצעיר יכול לעשות.

מתוך שיחות עם צעירים עם עיוורון אני יודעת שכאשר מגיע צעיר כזה, גם המפקדת לא יודעת שום דבר על עיוורון ויש רתיעה.

איך עושים את זה עם המוגבלויות האחרות?

הרבה מהמוגבלויות האחרות באמת עושים את זה קבוצתי. עושים פרויקטים קבוצתיים ואז הם לא משתלבים באותה צורה. אדם עם פיגור שכלי שנכנס לאיזושהי קבוצה כזאת או אדם עם אוטיזם שבאמת יש להם פרויקטים מקסימים, אבל הם נמצאים קודם כל בהדרכה של כמה שבועות, נדמה לי אפילו שלושה חודשים, עד שהם באמת לומדים להכיר אותם וכל שלושת החודשים האלה הם עדיין לא נחשבים למתנדבים.

זאת אחת הדאגות הגדולות שלנו ונדבר בוועדת הרווחה על איך עושים במקרה של מוגבלויות אחרות. יש תכנית אחרת של ליווי צעירים עם מוגבלויות לצבא. אם בודקים מה היו התוצאות וכמה היא ליוותה צעירים עם לקויות ראייה ועיוורון, זה היה מאוד מאוד נמוך. נדרשת המומחיות הספציפית. ניקח את הדוגמה של אורן אלמוג שמראה איפה היינו ואיפה אנחנו עכשיו גם עכשיו בזכות הצבא וההתקדמות. כולנו מכירים את השם של או תו בחור מקיבוץ יגור שאיבד את הראייה.

רגע. את סיימת?

אני אשמח אם עודד יספר על העמותה.

אני רוצה להתפרץ ולבקש סליחה. אני רוצה לומר המון תודה על קיום הדיון אבל אני חייב להיות גם בדיון אחר. אני רוצה לבקש את רשותך לבקש סליחה כי אנחנו צריכים ללכת.

בכבוד רב. תודה שהגעת. תודה שדיברת.

יש הרבה עניינים ביטחוניים במדינה ותודה שאתם מוצאים את הזמן לעסוק גם במשהו חברתי צבאי. באמת הערכה גדולה.

אורן אלמוג שאיבד את הראייה התנדב לצבא וההשמה שלו בהתנדבות הייתה בסיירת מטכ"ל. תפקיד במודיעין. אחרי כמה חודשים הוא יצא. הסתיים תהליך ההתנדבות. אחרי כן דיברתי עם חברים מתוך המעגל ולא ידעו איך להנגיש לו את הסביבה הטכנולוגית, את המחשב עליו הוא עובד כדי שיוכל לעבוד וכדי שיוכל להביא ערך להתנדבות שלו. לכן בעקבות זה התכנית עליה דיברו ופיתחו. התחלנו אותה בפיילוט של חמישה חבר'ה, יושב כאן אוהד שהוא אחד מהם. עשינו זאת כדי לבדוק ולבנות את הממשקים, היכן נדרשת המומחיות, העבודה עם הצבא ואנחנו עכשיו מרחיבים את זה לשלושים נוספים. הצבא שותף לדברים האלה.

יש תכנית בטכנולוגיה שהראיתם לנו בוועדת המדע שנותנים אותה בסבסוד למקרים של תעסוקה.

כן. משאילים גם לצבא כדי להנגיש את מערכות המידע גם בצבא כדי שאוהד ומישהו אחר יוכל להביא ערך משמעותי בהתנדבות שלו. חמישה חבר'ה, כולם עכשיו הולכים להתנדב. אוהד הולך להשתלב ב-8200 והוא יוכל לספר על כך. אני חושב שבעזרת המשך שיתוף פעולה עם השירות לעיוור ועם הצבא, נוכל להמשיך לקדם ולהכפיל את מספר הצעירים עם עיוורון בכל מחזור. היום מדובר בכ-14 והמטרה שלנו היא להגדיל את המספר עד 28 חבר'ה בשנה ושהם מתנדבים התנדבות משמעותית. לא סתם נמצאים שם אלא באמת מביאים ערך ומקדמים והם יכולים לעשות זאת.

תודה. אוהד, הבנה שלך.

תודה. אני התחלתי את התהליך שלי בתקופה קצת יותר מורכבת. התחלתי אותו בכיתה י"א, לפני כשנתיים. אז עוד זה היה קצת בעייתי מבחינת מדור המתנדבים. עוד לא ידענו בדיוק למי לפנות וכולי. היו עוד מורכבויות. באיזשהו שלב התחילה התכנית שעודד דיבר עליה, של מגדל אור, של ליווי המתנדבים ונוצר קשר מדהים עם מדור המתנדבים עצמו שנרתם למהלך. מגדל אור דיברו אתי ואני דיברתי אתם והם דיברו עם מדור מתנדבים והתחיל להיות איזשהו קשר עם האנשים הישירים, עם המפקדים עצמם, האנשים שאני כנראה הולך לשרת תחתיהם בעתיד הקרוב. התהליך הזה התחיל להתקדם בצורה ראויה. לצורך העניין, יש כל מיני פטורים ויש כל מיני התאמות והקלות שצריכות להתקבל או לא צריכות להתקבל וצריך לדון במקרים האלה, כל מקרה לגופו. באמת התחלנו לעשות את זה.

בפן האישי אני כן מרגיש בצורה מאוד מובהקת שהמדור למתנדבים והאנשים שם נרתמו למהלך הזה והם עושים את העבודה מצוין.

יפה מאוד. טוב לשמוע.

דוד כהן, צעיר בן 18 עם תעודת עיוור שנמצא אתנו וגם הוא רוצה לדבר על התהליך שהוא עבר מול צה"ל.

צהרים טובים. רציתי להתמקד בכמה נקודות. נקודה אחת לגבי השאלה שעלתה כאן והיא כמה נערים בגילנו מבקשים להתגייס לצה"ל. אני חושב שיש כאן נקודה כאשר יש חוסר מודעות של הרבה נוער, לקויי ראייה ועיוורים, לגבי הפרויקט הזה. בכלל בהרבה נושאים. יש חוסר מודעות וזה אחד הדברים שהרבה נערים לא מודעים לכך ולמרות הרצון שלהם להתגייס, חוסר המודעות מונע זאת מהם. זה דבר מאוד חשוב, שיהיה יותר פרסום, אם זה בבתי ספר ושהמידע הזה יגיע לכל הנוער. צריך להדגיש את זה שהנער ידע שיש משפחה חמה לצדו כמו שאני חייב לציין את מגדל אור בקשר לפרויקט החדש שהם עשו ועל הליווי שלהם. הרבה נערים בגילי, ואני שמעתי לא מעט סיפורים, מתאכזבים מיד בתחילת תהליך ההתנדבות ומתייאשים.

יש דבר שחשוב לי לשים על השולחן. אני כבן אדם עם מוטיבציה מאוד גבוהה להתגייס לצה"ל, יש דבר שחשוב לי לומר אותו. מכמה טלפונים שעשיתי – אם זה לג'וינט, לעלה ולמגדל אור – אני מבין שיש כאן משהו שלי קשה להבין אותו. כשאני התקשרתי לג'וינט וגם למשה משרקי, התשובה היחידה שקיבלתי לשאלה מה כדאי לי יותר, צבא או שירות לאומי, הייתה שירות לאומי ופסלו את העניין הזה של הצבא כי המודל היה שהצבא לא מותאם ומורכב מדי. כאשר נער כמוני שומע את התשובה הזאת, הוא נרתע ומתייאש מלהתנדב לצה"ל.

אני בן אדם עם מוטיבציה מאוד חזקה. אני חייב להגיד שבהתחלה, בתהליך הראשוני, נפלתי איכשהו בין הכיסאות, אבל אני חייב לשבח ולחזק את הפרויקט של מגדל אור כי בזכותו לא הייתי צריך אפילו לרדוף אחריהם ולדבר אתם אלא יום אחד קיבלתי טלפון מלינוי שיושבת כאן. ראו את כל המוטיבציה והרצון לתת מענה ואת ההובלה לאורך כל הדרך. ברגע ששמעתי מלינוי שהיא תהיה אתי לאורך כל הדרך, זה פשוט נתן לי את המוטיבציה והיום אני כבר בתהליך של גיוס לצבא.

בהצלחה.

כל הכבוד לינוי. בהצלחה.

חברת הכנסת ענת ברקו, בבקשה.

אני רוצה לשבח את צה"ל. פעם לא הייתה אופציה כזאת שצעירים עם עיוורון יתגייסו לצה"ל. עברנו דרך. יש יותר קבלה. אני חושבת שהצבא נתרם בגדול וגם החבר'ה הצעירים, גם אוהד וגם דוד שבאמת יכולים לתרום למדינה בדרך הטובה ביותר וכמובן גם לעצמם. זו תחושה של משמעות, של ערך עצמי וכמובן שגם יכולת קלה יותר אחר כך להשתלב בחברה.

בראייה שלי העדיפות צריכה להיות לשירות בצבא, ושמענו כאן את דוד. לא לנתב לשירות לאומי אזרחי אלא לנתב לשירות בצה"ל. אם מישהו רוצה להתגייס, הצבא צריך לעשות את המקסימום כדי לאפשר לו בסיוע העמותות שבאמת עושות עבודה מצוינת. אני חושבת שאתם כאן החוט המקשר כי הצבא באמת לא ערוך לזה ובסופו של דבר גם צריך להבין את הייעוד של הצבא. עם כל הקושי, אני מאמינה שזה הופך גם את החיילים האחרים לחיילים טובים יותר כשהם יכולים ללוות, לסייע ולחנוך גם מקצועית, גם חברתית. כל קבוצה מתגבשת סביב העניין הזה וזה מוציא חלקים מאוד מאוד טובים גם מהחיילות והחיילים שלנו.

להערכתי צריך למצוא את הדרך לשלוח מכתבים כדי להציע את האופציה הזאת למלש"בים. נכון שמי שיש לו מגבלה מהסוג הזה וגם הרבה מאוד אנשים עם צרכים מיוחדים, לא תמיד מזמנים אותם כי הם לא חייבי גיוס בגלל שהם נכים ברמת מאה אחוזי נכות. אבל לתת להם את האופציה שהם יכולים להגיע, שהצבא ימצא את הדרך כן להגיד להם שיש מסגרות מיוחדות שאפשר לנתב אותם ואם הם ירצו, אפשר יהיה להגיע. זה דבר שהצבא להערכתי צריך לפתוח את האופציה הזאת.

צריך לקצר את הזמן בו מטפלים בבקשות של מתנדבים. אני לא אומרת את זה רק לגבי לקות ראייה. אלה תהליכים ארוכים. מגיעות אלי תלונות. שנים אני שומעת את הדברים האלה ואני יוצאת המערכת הצבאית ואני יודעת שלפעמים יש תהליכים שהם מאוד מאוד ממושכים. כמו שמצאתם רופאים שישללו בקשות, תנסו למצוא עוד כמה רופאים שתהיה להם גם אופציה לאשר בקשות. לבזר את זה יותר ללשכות הגיוס, לתת אופציה, לפחות עוד איזושהי דרגת ביניים כדי להקל על המערכת וכדי באמת לא להשאיר את האנשים האלה תלויים באוויר, כמו שדוד סיפר כאן. זה פשוט לא פייר. זה לא נכון. אם יש כזה רצון טוב והצבא עשה כזאת כברת דרך למען אנשים עם מוגבלויות, גם למען הצבא למען החברה הישראלית, אפשר גם את העניין הזה לפתור.

הרבה תודה והערכה לכולם. הרבה הצלחה. אוהד, אתה הולך להיות חייל. אתה יודע, הדרך עכשיו רק מתחילה. שיהיה בהצלחה.

תודה.

יש לנו איגרת לכל מי שנפסל לשירות. אם הוא מגיע והוא נפסל במקום בוועדה רפואית, הוא מקבל אותה והיא גם נשלחת בדואר עם פירוט על כל העמותות אתן אנחנו עובדים.

רק מי שנפסל.

לא. גם כאלה שקיבלו פרופיל 21. גם מקבלים איגרת וגם יש באתר האינטרנט. מצוינות שמות העמותות ודרכי הגישה אליהן.

אבל זה מונגש?

האתר באינטרנט?

כן.

יש הרבה בעייתיות בנגישות.

תקריאו את האיגרת. שימו קובץ של הקלטה. זה שום דבר מבחינה טכנולוגית.

רק אחרי שהם קיבלו פרופיל 21, אבל יש מראש אוכלוסיות שאתם מקבלים מביטוח הלאומי עם נכויות קשות שלא תביאו אותן לוועדה. נכון?

נכון.

לכן אני אומרת, תנו את האופציה. תשלחו ותנו את האופציה. תעשו באתר גם אפשרויות לשמיעה קולית של הדברים הללו. זה קל וזה לא סיפור. עשיתם דרך וכל הכבוד. אני לא זוכרת פעם שהיה מדור ש"י.

הוא הוקם בספטמבר האחרון.

אז הנה, מדור חדש, שם יפה, שי חברה, שי לצבא. אז יאללה, לכו עם זה עד הסוף

תודה לחברת הכנסת ברקו. יושב ראש ועדת החוץ והביטחון, חבר הכנסת אבי דיכטר שגם יושב אתנו בדיון הזה וזה מראה כמה זה חשוב עבורו. תודה לך על נוכחותך והשתתפותך.

האמת היא שאנחנו כולנו מכירים את המשפט רואים את האור בקצה המנהרה. כמעט על המשפט הזה הייתי אומר רואים את העיוור בקצה המנהרה. מבחינתנו זה האור כשאנחנו מדברים גם בדיון הזה וגם בכלל.

אנחנו מקיימים חוק גיוס לצה"ל. חובת גיוס לצה"ל. צה"ל הוא לא יכול לשבת ולומר שמי שמתאים לי - אני לוקח, ומי שלא מתאים לי - אני דוחה, ומי שרוצה אבל לא מתאים לי בגלל איזה שהן מגבלות מסוימות – אני מעביר אותו דרך מבחן ההישרדות של ההתנדבות, נותן לו את משך הזמן הזה כך שזה מעין סינון טבעי. אלה שהם חזקים – שורדים את מבחן ההתנדבות אבל בקצה הם מגיעים למשהו. אני שמח שאמרת שזאת נחלת העבר, אבל לידך ישב משה ואמר שזה לא בדיוק כך. אומרים שהאמת באמצע? אני לא יודע איפה היא.

הבעיה העיקרית היא שזאת אוכלוסייה שכפי ששמענו כאן את הסיפורים קל מאוד לאבד אותה. כשאתה נכנס למסלול של מתנדב, כאילו עושים לך טובה. אני חושב ההפך. הרי בצבא מי שמגויס גיוס חובה ורוצה להתנדב ליחידה מסוימת, הצבא כמה למהלך הזה. הוא רוצה אותו ביחידות ההתנדבות ואנחנו מכירים את רשימת ההמתנה ביחידות ההתנדבות. אבל באותה צורה צריך לחשוב על ההתנדבות לצבא, בכלל לצבא, לאנשים עם לקויות ראייה או אחרים. במקרה הזה של הדיון הזה, לקויות ראייה.

אני מודה שמהנתונים שעלו כאן, בסך הכול עשרה אחוזים מגיעים לצה"ל. בערך 37 אנשים מתוך 300, אם אני מבין נכון.

לא.

בנקודות ראייה.

אמרתם שמדובר על פוטנציאל של 300.

אמרו שיש בערך מאה בשנתון, שלוש שנים זה 300, יש 37, פחות או יותר כמעט עשרה אחוזים. אני שואל כמה איבדנו. מבחינתי אם היו יכולים להיות 38 והפסדנו אחד – הפסדנו. אני שומע את חבר הכנסת אמיר אוחנה שמתייסר אם לא לקבוע תחום של זמן. אני מבין את ההתייסרות הזאת כי אתה רוצה שהמתנדבים יגיעו. כמו שאמר דוד, אם לא הייתה המושיעה לינוי, הנה, הפסדנו את ה-38. על מה? זה הדבר שאותנו צריך להטריד. זאת לא הקבוצה הרגילה אלא אלה באמת הייחודיים. כשאתה מפסיד אחד, בצדק אמרה נציגת משרד העבודה והרווחה, אתה לא מפסיד אותו רק בגיוס לצבא אלא אתה מפסיד אותו אחרי כן בהרבה מאוד דברים אחרים.

אנחנו מדברים בוועדה הזאת בשיחות עם צה"ל גם באוכלוסיות אחרות כמו על נושא של גיוס חרדים, וגם שם עולה אותה טענה. הפסדת אותו כאן, הפסדת אותו גם אחרי כן. אני חושב שההתעקשות של דוד ושל אחרים להיות בגיוס לצה"ל, גיוס לשירות אזרחי הוא גיוס טוב אבל גיוס לצה"ל הוא הגיוס הטוב והוא גיוס החובה שלנו.

אני אומר שבנושא הזה אני מציע לך אדוני היושב ראש לקבוע פרק זמן שבו אנחנו מקבלים מצה"ל

תשובה על לוחות זמנים.

כן. זה הסיכום.

קלעתי לדעת גדולים.

חברת הכנסת אורלי לוי אבקסיס.

תודה. אני יוזמת את היום המיוחד הזה בכנסת יחד עם המרכז לעיוור, עם מגדל אור ועם כל מי שבעצם לוקח חלק ביום יום השוטף ולכן אני קודם כל רוצה להודות לך על קיום הדיון הזה ולהתנצל בפניך כי תכף אני צריכה ללכת לדיון נוסף בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות שגם הוא נוגע ליום המיוחד.

כשאנחנו מדברים על עשרה במחזור, זה לא הרבה. נכון, הם באים ברמת ההתנדבות הגבוהה ביותר כי יש להם בעצם פטור ממשהו שהוא היה חובה עבור אחרים. אבל אם אנחנו נדע להנגיש והיום הטכנולוגיה כל כך התקדמה שאפשר בחלק מהדברים לעשות הנגשה פשוטה בדיוק כמו אותו מכשיר ששמים על המשקפיים ובעצם הוא מתרגם לך את המציאות הוויזואלית, לאותו עיוור, ונותן לו גם הוראות תפעול כמו תיזהר, פה יש משהו. אבל בעצם גם בלי תוכנות מיותרות אחרות שמקדישות אולי התערבות בתוך המחשב והתוכנות עצמן אלא מספיק שהוא נוגע בדף המסוים והמלל מצולם והטכנולוגיה מקריאה לו בקול מה שכתוב שם.

יש את הדברים האלה. הדברים האלה יכולים להיכנס. יש לכם את העניין של הרכש. תבדקו את זה. זה יכול לאפשר להם, זה יכול לאפשר ניצול הפוטנציאל הגלום בדברים האלה. אני שמעתי את דוד. לדוד יש פוטנציאל אדיר שכמעט התפספס אבל כמה יש כמוהו שאולי אליהם לינוי לא הצליחה להגיע, הגברת המיוחדת הזאת ממגדל אור? לכן הם איבדו את המוטיבציה. לא איבדו את המוטיבציה אבל הם בטוחים שאין להם סיכוי.

זה הון אנושי מבוזבז. כמו שאמיר אמר, אם יש תפקידים מסוימים, אולי אפילו יש להם יתרון על האחרים. בהחלט צריך לבדוק את זה. ברגע שהצבא יפסיק להתייחס לזה כאל משהו שאנחנו יכולים לומר שסימנו וי, עשינו משהו בשביל החברה בחזרה, יש לנו איזה ייצוג סמלי. לא. יש מה לעשות עם האנשים עם העיוורון. יש להם המון מה לתרום. בואו ננגיש להם כדי שאנחנו נוכל ליהנות ממה שיש להם.

אני באמת רוצה להודות לכל מי שלקח חלק ביום המיוחד הזה. בואו באמת נחשוב איך אנחנו לא מנצלים אותם דבר ראשון כברירת מחדל לשירות הלאומי אלא באמת נעשה את ההנגשה גם של המבדקים כדי להבין לאיזה נושאים או לאיזה תחומים בצבא העיוור הספציפי הזה יכול להתאים.

אני מודה לכם ואני רצה לישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות.

תודה רבה לך אורלי. כל הכבוד על היוזמה.

רשות הדיבור ליעקב ורון ואחריו לשני בן אריה.

אני בכוונה עומד. אני עיוור מזה ארבע שנים. כפי שאתם רואים אותי, אני גם נכה בידי הימנית. נולדתי כך. התעקשתי להתגייס לצה"ל. נתנו לי תעודת פטור ואמרתי שיגרסו אותה כי אני מתגייס לצבא. אכן התעקשתי והתגייסתי. לא היו כל הדברים עליהם אני שומע כאן, כל העמותות, אלא הייתה מה שנקרא לשכת גיוס או מפקדת מקשל"ר, מפקדת קצין שלישות ראשי. התגייסתי. השתחררתי בשנת 2004 כקצין בצה"ל. עשיתי בצה"ל תפקידים מאוד מאוד חשובים למערכת וגם לי. אני היום גמלאי של צה"ל.

אני רוצה להגיד לכם כמי שבא מתוך המערכת שלעיוורים היום יש הרבה מאוד לתת לצבא. ניתן להעסיק אותם בכל מיני יחידות מודיעין לדוגמה, 8200, האזנות. הם נהדרים בזה. לא צריך לזה ראייה. ניתן להעסיק אותם כתכניתנים. ניתן להעסיק אותם בעוד הרבה הרבה מאוד עיסוקים שיפנו אנשים להילחם בשדה. זאת אומרת, העיוורים צריכים להתגייס לצבא, לתת את המוטיבציה שלהם. חברים יקרים, מוטיבציה זה ההון האנושי של צה"ל. אין משהו אחר. אם אדם עם עיוורון בא להתגייס לצבא ורוצה להתגייס ולתת ולתרום, אני חושב שחייבים לאפשר לו, במיוחד היום עם כל הטכנולוגיה המסייעת.

השתחררתי בדרגת רב סמל.

תודה. הרבה תודה, יעקב. כבוד על הרוח ועל הדברים החשובים.

אני ממגדל אור, מנהלת תכנית ליווי מתנדבים לצה"ל. אני רוצה לחדד כמה דברים. אנחנו באמת עובדים בשיתוף פעולה עם הצבא כבר שנה וחצי. הם עשו שלושה מהלכים אבל אני אשמח שתצא עוד קריאה לעוד שינויים קריטיים.

ראשית, היום מישהו שהוא מתנדב לצה"ל, אני יכולה לשלוח מייל אישי לקצינת הרפואה במקרפ"ר ולומר לה שיש מועמד שמגיע לוועדה, אנחנו יכולים לתת המלצה עם אבחון שעשינו ואחד אחד אני יכולה להתדיין עליו, על כל מועמד שמבקש להתנדב כשהוא כבר נמצא אצלי.

חברת הכנסת ענת ברקו נגעה בנקודה מאוד חשובה. הבעיה אצלי היא שאני לא יודעת היכן הם נמצאים ואין לי דרך להגיע אל האנשים האלה, אל הצעירים האלה, כדי שידעו שהם יכולים. במשרד החינוך יש אינפורמציה שאי אפשר להעביר אלי.

למה?

שמירת סודיות.

משרד החינוך כאן?

הם לא הוזמנו. אנחנו בקשר עם משרד החינוך אבל אנחנו לא מקבלים ישירות מהם.

לא נותנים לנו את הרשימות ואני לא יכולה לשלוח להם.

למה? מאיזו סיבה?

כי אלה נתונים רגישים.

אני יודעת שאם זה היה מתפרסם באמצעי התקשורת למשל, זה היה מגיע לכולם כי אז אני לא צריכה לשלוח למישהו בודד. אבל כשאני תלויה ברשימה ואני צריכה לשלוח למישהו או להתקשר אליו, יש כאן עניין משפטי. זה אתגר אחד.

בדרך כלל גופים כמונו, אנחנו לא יכולים להעביר לעמותה שמבקשת רשימת שמות. זה צנעת הפרט.

אם אתם מטפלים באדם בעל לקות ראייה ובמסגרת הקליטה שלו, לא חשוב באיזה גיל, אתם מחתימים אותו או את הוריו אם מדובר בקטין על הסכמה להעביר את הנתונים לעמותה כי הרי זה לטובתו, אפשר לעשות דבר כזה?

אנחנו עושים את זה הפוך. אנחנו מעבירים את זה למורות במשרד החינוך. יש מה שנקרא מורות תומכות שהן מלוות את הצעיר.

אבל גם המורות לא יכולות למסור את הנתונים.

לא. הן מעבירות לתלמיד ולמשפחה של התלמיד את הפרסום על זה שיש לנו פרויקט חדש.

אבל זה לא אפקטיבי. ברגע שזה עובר כמה תחנות כמו טלפון שבור, המידע לצערי כזה. זה נתון. זאת העובדה. אני בטוחה שאם היו יכולים לשמוע על זה והייתה דרך להעביר להם את המידע, לכל תלמיד כיתה י' או י"א, זה חלק מהבעיה שהם לא יודעים. זה לא במודעות.

דבר שני. מה שאמרתי לגבי הנושא של הוועדות הרפואיות, זה דווקא בתהליך של פתרון. אני רוצה שתבינו את ההבדל. אמנם נשארנו רק עם מעטים אבל אלה הטובים שבינינו. עד לא מזמן אם מישהו עם לקות ראייה אושר להתנדבות הוא היה יכול לשרת רק בבסיס פתוח ואז התפקידים היו מצטמצמים. היום הצבא במקום שהוא מאשר. הוא בודק לפי המלצה ואבחון והוא לא מגביל מראש את התפקידים, שזה תהליך מדהים.

הדבר הנוסף שהייתי שמחה שירד מלמעלה בצה"ל. המבחנים הפסיכוטכניים הם לא נגישים. אין להם דרך והם לא יודעים איך להנגיש אותם. מה שהם הסכימו היום זה להתעלם מהציון ולפתוח כל תפקיד אפשרי ולקבוע לפי ראיון אישי. אבל אני כן רוצה שהם יהיו כמו כולם ולכן אני חושבת שצריכה לרדת קריאה. עדי עושה את תפקידה אבל מישהו מלמעלה צריך לתת אישורים מיד להנגיש את המבחן הפסיכוטכני כדי שמי שמתמודד יוכל לעשות את זה בצורה נגישה כמו שהוא עושה את זה במקום עבודה.

המטרה של המבחן הפסיכוטכני למיטב הבנתי היא כלי למיון המוני אבל אם אומרים שכאן תופרים חליפה לפי מידה, אולי זה טוב יותר.

אבל יש הגיון שייקחו את המבחן הזה כמו פסיכומטרי, כמו כל מבחן ממיין אחר ומי שהוא עם לקות ראייה או עם עיוורון יוכל לשבת מול מחשב ולענות על השאלות. יש אפשרות כזאת. כיום לא עושים את זה אבל הם כן מוכנים להתעלם מהציון של המבחן כדי לא להגביל את התפקידים.

אני כן מכיר דרך חוקית שניתן להעביר נתונים ממשרד ממשלתי לעמותה. זה מחייב פרוצדורה מסוימת. אני אומר לך את זה כיושב ראש הקרן לרווחת נפגעי השואה בישראל. זאת עמותה רשומה ונתונים מועברים מהאוצר, מהביטוח הלאומי, אל העמותה הזאת בפרוצדורה מסוימת שעוברת לאישור שר המשפטים. תבדקו את זה.

נעבוד על זה.

נתייחס לזה בסיכום.

אני עובדת היום בבית חינוך לעיוורים עם נוער עם לקויות ראייה ועיוורון מכל הארץ. אני אדבר בשני כובעים. קודם כל בכובע שלי כלקויית ראייה שהתנדבה לצבא, ובכובע השני כעובדת עם אנשים עם לקויות ראייה ועיוורון.

תהליך ההתנדבות שלי לקח שמונה חודשים ואלה היו שמונה חודשים של סבל. אני באמת בן אדם אופטימי ובאמת יש לי כוחות מאוד חזקים אבל היה לי את כל הסיבות לפרוש. בכלל עצם הדיון הזה של האם להתנדב או לא להתנדב או לקבל או לא לקבל, הוא לא דיון נכון כי מתנדבים אמורים להתקבל בברכה על ידי הצבא ולא אמורים לכתוב מכתב לצבא ולשאול האם הם ראויים להתנדב ולמה הם רוצים להתנדב לצבא, שזה משהו שבעיני הוא לא הגיוני.

התחלתי את תהליך המיון שלי בבאר שבע כי אני מהדרום ושם היו מבחנים פסיכוטכניים שעל פי ההגדרה כן מונגשים, לפחות לפי הצרכים שלי, כי היה קובץ גדול של דף והייתה מישהי שהקריאה. אבל זה היה עותק אחד והכתב בו היה מחוק. לא יכולתי באמת לעשות את זה. אני מאוד מאוד אוהבת שיש חליפה שתפורה לכל בן אדם אבל אני כן רוצה שיבחנו אותי או את החניכים שאני עובדת אתם על פי היכולות שלהם. כלומר, לא לתת למישהו בגלל שהוא עיוור איזשהו תפקיד בפרוטקציה, בהעדפה מתקנת או משהו כזה אלא נטו על פי היכולות. מן הסתם אחרי כן צריכה להיות הנגשה, או זכוכיות מגדלת או טכנולוגיה, כל אחד על פי הצרכים שלו. הצרכים הם דבר מאוד מאוד אישי ולכן זה מורכב להגיד הנגשה.

סליחה אם אמרת ולא שמעתי, אבל מה התפקיד שאת עשית בצה"ל?

לא אמרתי. אני עשיתי חמש יחידות ערבית והייתי במודיעין. הייתי בחטיבת ההפעלה המבצעית.

יפה.

משהו אחרון בנוגע אלי ואז אני אעבור לדבר על החניכים. יש בעיקרון פטור מבסיס סגור. כלומר, כל מי שמתגייס מתנדב, מקבל את הפטור הזה. שני דיברה על זה עכשיו. אתה צריך להוכיח, או לפחות כשאני הייתי – ואני מאוד מקווה שזה השתנה למרות שגם עכשיו אני שומעת מחלק מהחניכים שזה לא השתנה – שאתה מסוגל להתנהל לבד בבסיס סגור. זאת לא הוכחה שחייל רגיל צריך להוכיח אותה למרות שיש המון חיילים רגילים שלא יכולים להתנהל בבסיס סגור. זה משהו שאני חושבת שהוא לא נכון.

בנוגע לעבודה היום מול החניכים שלי. אני עובדת עם בני נוער מכל הארץ שמשולבים בחינוך הרגיל. זאת אומרת, אין להם שום סיבה, אין להם מוגבלות נוספת שאפשר לתרץ או לציין שבגללה הם מתנדבים או מתעכבים או לא משובצים לתפקידים שהם יכולים לעשות. יש כיום 23 חבר'ה בגילאים המתאימים שהם עוברים את התהליכים האלה של ההתנדבות לצבא. גם היום התהליך הוא ממש, ממש, ממש קשה. זאת אומרת, זאת בירוקרטיה ושכנוע וכל הזמן עבודה. אנחנו מנהלים את הדיון הזה שנה אחרי שנה וזה דיון שפשוט צריך לשים לו סוף ושהוא יקרה. זאת אומרת, שיהיה איזשהו כנס מתנדבים שהצבא ירצה ויראה למתנדב שהוא רוצה שהוא יתגייס. זאת לא בושה להתנדב, זה לא לעשות טובה למישהו אלא זאת גאווה. אני מרגישה גאווה שהייתי בצבא.

למה לדעתך נמרחו שמונת החודשים שהמתנת?

אני התחלתי את תהליך ההתנדבות בסוף כיתה י"א, מיד לאחר הצו הראשון שגם הוא כמו שאמרתי היה מאוד מאוד קשה בגלל שלא יכולתי לעשות את המבחנים הפסיכוטכניים והייתי צריכה לבוא עוד פעם ועוד פעם עד שהכתב יהיה גדול מספיק ועד שאני אוכל לעשות אותם. עד שהתחלתי להתמיין ליחידות, לא הסכימו להגדיל לי את הדפים, זה לקח שלושה חודשים, ממצב של לא להגדיל את הדפים למצב של להגדיל את הדפים. זה משהו שאמור להיות מובנה.

מבחינת תהליך ההתנדבות זאת המון בירוקרטיה. זה לדבר עם לשכת הגיוס, לכתוב לה מכתב למה אני רוצה להתגייס ולמה אני חושבת שאני ראויה לגיוס ועד שזה מתקבל, עד שמעבירים את התיק לתל השומר, הכול בירוקרטיה וסחבת. מבחינתי היא הייתה ביזיון.

בסופו של דבר, עם כל הביזיון, אני גאה שהייתי בצבא. היה לי תפקיד מדהים. למדתי ממנו כמו שאני לא חושבת שאני אלמד מדבר אחר בחיים. זה לא בהגזמה אלא כי באמת זה היה כך.

בנוגע לחניכים. יש המון שיפורים, יש המון עמותות שכיום מתעסקות בזה. אני התנדבתי לצבא לפני שמונה-תשע שנים. יש היום הרבה עמותות, הרבה יותר אנשים שזה במודעות שלהם. אנחנו גם מאוד מנסים לעזור, אם פעם בפן הפחות פורמלי והיום יותר בקבוצה של 23 חבר'ה שאנחנו מנסים לעזור להם ולכוון אותם בעיקר מהבחינה הרגשית לפני הצבא כי זה תהליך מאוד מאוד קשה.

עדיין קיימים קשיים. כן, אנשים מתנדבים אבל ממש לא כמויות האנשים שיכולים להתנדב ולתת לצבא. זה ממש חשוב לי שהצבא ירצה בזה כי זאת לא טובה אלא זאת זכות.

רוצים את זה מאוד.

זה לא מורגש כך. אני אומרת לך לא מתוך מקום רע אלא מתוך מקום של מישהי שעשתה צבא ונהנתה וכמעט חתמה קבע. היכולת שלי לפרוש משירות לאומי או לא לעשות שום דבר בכלל, הייתה יכולה להיות הרבה יותר גבוהה גם כיום מאשר הרצון של אנשים והיכולת שלהם.

אורטל, קחי בחשבון שיכול להיות שבזמן שעבר מאז שאת עברת את החוויה, חל שיפור.

נכון. אני עובדת היום עם חניכים, עם חבר'ה מכיתות י"א ו-י"ב מכל הארץ.

לשיטתך לא חל שיפור?

חל שיפור מבחינת כמות העמותות שמתעסקות בזה. חל שיפור, אולי קטן, מבחינת ההנגשה הטכנולוגית. זאת אומרת, כן יש עניין. עדיין העבודה מול אותם מתנדבים היא השלב המכריע מבחינת האם אני הולך לצבא או לא. אחר כך, בתוך הצבא, כשאתה כבר מכיר את האנשים ואתה עובד אתם, הרבה יותר קל להנגיש כי זה אחד על אחד, גם מבחינת האנשים וגם מבחינת הטכנולוגיה. תהליך הכניסה לצבא הוא מורכב גם היום.

תודה. נעבור לסיכום.

הוועדה מוקירה הן את רוח ההתנדבות של המתנדבים לצבא והן את השיפור שחל בצה"ל במגמה הזו של הטיפול ושל ההשתלבות של בעלי לקויות הראייה בצה"ל.

לא מקובלים על הוועדה הנתונים ששמענו על מועמדים לשירות צבאי שמתייאשים מההמתנה הארוכה לתשובה על גיוס לצה"ל. אנחנו מבקשים שצה"ל יגדיר מסגרת זמנים תחומה בתוכה המתנדב מקבל תשובה חיובית או שלילית ואנחנו מהצבא לעשות זאת עד סוף יולי 2017.

לא מקובל על הוועדה שמספר המתנדבים לשירות האזרחי גבוה ממספר המתנדבים המתגייסים לצה"ל. אנחנו חושבים שהאחד תלוי בשני ואם תהיה מסגרת זמנים מוגדרת, המתנדבים לצה"ל לא יתייאשו ויעברו לשירות הלאומי אלא יישארו בתוך מסגרת הזמנים הזו.

לכן הוועדה מבקשת לקבל מצה"ל – עד סוף יולי 2017 - תכנית לשיפור ההליכים לגיוס מתנדבים עם לקויי ראייה.

אנחנו מודים לכולכם על ההשתתפות בדיון הזה ומודים בעיקר לבלי לקויות הראייה על הנכונות לתרום לחברה ולהשתלב בחברה. אנחנו נמשיך לעודד את הדבר הזה.

תודה.

הישיבה ננעלה בשעה 13:55.