הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 439

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ט' בתמוז התשע"ז (03 ביולי 2017), שעה 13:00

אפליה בתקצוב החינוך מיוחד במוכש"ר - בהשתתפות מנכ"ל משרד החינוך

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

איתן ברושי

מסעוד גנאים

מנואל טרכטנברג

חיים ילין

יעקב אשר

יואב בן צור

משה גפני

מיכאל מלכיאור

שמואל אבואב - מנכ"ל משרד החינוך

אריאל לוי - סמנכ"ל ומנהל מינהל פדגוגי, משרד החינוך

דורית ורדה מורג - היועצת המשפטית, משרד החינוך

רחל אברמזון - מנהלת אגף א' חינוך מיוחד, משרד החינוך

דוד מזרחי - מנהל אגף א' תקציבים, משרד החינוך

יערה שוורץ - יועצת מנכ"לית, משרד החינוך

סיגל אלה - מנהלת תחום תקציב פורמאלי, משרד החינוך

סוניה פרץ - מנהלת אגף בכיר כוח אדם בהוראה, משרד החינוך

חנה שדמי - מנהלת אגף א' שפ"י, משרד החינוך

אילן פרץ שי - עורך דין, ממונה ייעוץ משפטי, משרד החינוך

דניאל לורברבוים - רפרנט חינוך באגף תקציבים, משרד האוצר

אמיתי שוחט - מנהל תחום שילוב בחינוך, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים

הדס אגמון - עורכת דין, משרד המשפטים

עופר בן אליעזר - ראש מועצה מקומית רמת ישי

רחל הלפרין - אחראית קשרי רשויות

ג'ראר פולבר - סמנכ"ל הר"י ירושלים

ד"ר יוחנן דורון - ראש מינהל החינוך בנתיבות, איגוד מנהלי מחלקות חינוך

דוד שרפר - יו"ר פורום נציגי החינוך המוכר שאינו רשמי, עמותת למרחב

נעמה אריעם ענתבי - עורך דין, האגף לקידום זכויות, אלו"ט

חן רוזנבאום - המרכז למשפחה, אלו"ט

טל כהן - מנהל מחלקת שיקום רפואה וחינוך שחר, בית חולים "אלין"

אירינה מנליס - מנהלת בית הספר והגנים, בית חולין "אלין"

פרופ' רבקה לזובסקי - יו"ר ויצ"ו העולמית

ד"ר אורה לנדא - סגנית מנהלת אגף החינוך, ויצ"ו העולמית

חן דדוש - יועצת תקשורת, ויצ"ו

מיטל וולף - דוברת ויצ"ו

אביבית ברקאי-אהרונוף - עורכת דין, ארגון בזכות

אילן ישראלי - יו"ר בית אקשטיין ומנכ"ל דנאל

יפעת קריב - חברת כנסת לשעבר, סמנכ"ל פיתוח בית אקשטיין

אהוד ליפשיץ - סמנכ"ל, מנהל חטיבת החינוך, בית אקשטיין

מיכל גוטסמן - מנהלת בית ספר ויצ"ו תיכון מקצועי

אורית מויאל - מנהלת אשכול בתי ספר

שלי מינדל - מנהל אשכול בתי ספר

אפרת חוזה - מנהלת בית ספר

רויטל לן-כהן - עורכת דין, קואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

אסתר קרמר - חברה בקואליציית הורים לילדים עם צרכים מיוחדים

טובי קרויזר - רואה חשבון, מלווה מקצועי, קואליציה לחינוך מיוחד

אביגל שקוביצקי - רואת חשבון, מלווה מקצועית, קואליציה לחינוך מיוחד

הרב יהודה מרמורשטיין - מנכ"ל ומייסד עלה בישראל

שלמה מרמורשטיין - עוזר מנכ"ל, עמותת עלה

יוסי עמרם - פעיל המשמר החברתי בכנסת

אהוד ליפשיץ - סמנכ"ל, מנהל חטיבת חינוך

אביגיל שקוביצקי - רואת חשבון

הניה מרמורשטיין - מנהלת

רבקה מורוביץ - מנהלת

אסתר ארנסטאר - מנכ"לית

פטריק ביתן - עמית מחקר

אפרת בצלאל - מתנדבת

חן חיימוביץ - יחצ

יוסף ברקוביץ - מנכ"ל

הראל לפידות - עובד עמותה

יורם ארצי - עצמאי

גדעון זאגא - שדלן/ית

נועה בן אריה - שדלן/ית

מירב ישראלי

יהודית גידלי

ר.כ., חבר תרגומים

אפליה בתקצוב החינוך מיוחד במוכש"ר - בהשתתפות מנכ"ל משרד החינוך

שלום לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. 3 ביולי 2017, ט' בתמוז תשע"ז. הנושא – אפליה בתקצוב החינוך מיוחד במוכש"ר – בהשתתפות מנכ"ל משרד החינוך ואנחנו מודים לו על שפינה מזמנו. לא מובן מאליו בסוף שנת לימודים ולקראת פתיחת שנת לימודים, אבל שמנו את הסוגיה הזו על שולחן העבודה והוא נענה לאתגר והגיע אלינו עם מספר תובנות ומסרים.

הרציונאל של הדיון ומה שביקשנו כי ילדים בחינוך המיוחד, עם צרכים מיוחדים, הרציונאל היה שלא מעניין אותי באיזה מוסד הילד מתחנך, באיזה מוסד יותר מתאים לו להיות או באיזה מוסד ההורים שלו בחרו לחנך אותו, מרגע שהוא בעל צרכים מיוחדים הוא צריך לקבל לפחות את מה שמקבל כל ילד שנמצא במוסד אחר שנקרא בהגדרה ממלכתי.

אמרתי פעם, לו יצויר, אמרתי זאת להנהלת המשרד, לא בזמנך, לו יצויר שכל האנשים הטובים האלה, הגופים והמוסדות שנקראים מוכש"ר שלא בטובתם – מוכר שאינו רשמי, לאותם ילדים עם צרכים מיוחדים ומודיעים, מקישים בדלת לשר החינוך ואומרים לו – באחד בספטמבר קח הכל, הממלכה תיקח. המדינה תיקח. אלף המדינה הייתה מאבדת ידיים ורגליים כי היא לא ערוכה לכך, כי המוסדות, הגופים האלה עושים עבודת קודש.

פעם אמרו לי כשאתה אומר עבודת קודש זה אומר שזה עבודה קשה עם תמורה מינימאלית. זאת ההגדרה של עבודת קודש. וזה חוזר, הולך וחוזר על עצמו. כשאומרים אתה עושה עבודת קודש, כבר יודעים. אבל אנחנו לא רוצים לחשוב על כך ואנחנו חושבים על טובת הילדים ורוצים לתת וגם המדינה, המשרד מעודד את אותם מוסדות להתקיים ואף משתף איתם פעולה ואף מפנה ילדים לאותם מוסדות. לכן אנחנו שמנו זאת.

אני חושב שהגיע הזמן שאנחנו נבטל את האפליה הזו לגמרי, אם לא, בשלב הראשון לפחות נצמצם אותה, כדי לתת את המענה הטוב ביותר לאותם ילדים.

מכובדי המנכ"ל, הבמה לרשותך. הבנתי שיש מצגת, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש. אני שמח על ההזדמנות לגולל בקצרה מה המדיניות שלנו בנושא של החינוך המיוחד ולהתמקד במיקוד ייחודי, אשר בעטיו התכנסנו וזה הנושא של המוכר שאינו רשמי בחינוך המיוחד. אבל ברשותך, משפט מקדים. מה בסופו של דבר ולאן אנחנו רוצים להגיע. אנחנו רוצים להגיע וליצור מאמץ שהילדים שהם בחינוך המיוחד, שנמצאים היום במוסדות ייחודיים ונמצאים לפעמים כיתות ייחודיות ואותם אפשר לשלב בכיתות רגילות – זה מה שהיינו רוצים לראות.

ברור שאי אפשר לעשות את זה לכולם, אבל כשאנחנו מסתכלים על הפרסומים של התמונה החינוכית שפורסמו לפני שבוע ואנחנו רואים ש-4.3% מבתי הספר מדברים על כך שילדים משתלבים בכיתות הרגילות, אנחנו מבינים שהמדיניות שילד של חינוך מיוחד יש לו יכולת להעניק לכיתה כולה, לא פחות מאשר לקבל.

ואם אני מסכם את המדיניות של ועדת דורנר, המשימה שלנו – לא נוכל לעשות את זה בשנה ולא בשנתיים – אבל המשימה שלנו היא להעביר 16,000 תלמידים, שהם נמצאים במוסדות של החינוך המיוחד או בכיתות של החינוך המיוחד, ולשלב אותם בכיתות הרגילות, כי זו היא התמונה החברתית המאוזנת, הנכונה, הרגישה שאנחנו רוצים לראות לנגד עינינו. רוצים לראות את זה בתנועות הנוער, אנחנו רוצים לראות את זה במתנ"סים, אנחנו רוצים לראות את זה בבתי הספר. זו משימה אחת.

בכדי שזה יתאפשר אנחנו שואלים את עצמנו האם מוסדות החינוך שנבנו לפני עשרות שנים, יש בהם נגישות, הם מותאמים, הם ערוכים לקלוט את כל המורכבויות של הילדים השונים. התשובה היא לא. ולכן בהדרגתיות. אנחנו רואים את השלוש שנים האחרונות, את המאמץ שנעשה בהסדרת הנגישות, בהתאמת כיתות אקוסטיות לכל הלקויות למיניהן בהיקף גדול וגם המבט של תכנית החומש שאישרנו אותה אך לאחרונה ומדברת על התקדמות בהסדרת מוסדות החינוך כמותאמים לאוכלוסיות שיש בהן נכות בכדי ליצור שילוב בתוך המערך הרגיל.

עם מה אנחנו מתמודדים ומה ההיקף – אנחנו מדברים שיש כרגע במערכת החינוך כ-233,000 תלמידים בחינוך המיוחד, 11% מכלל המערכת שלנו. איפה הם נמצאים? בשלושה מקומות מרכזיים שבהם כל מקום שכזה מצריך התייחסות ייחודית וטיפול ייחודי ותיכף נדבר על זה.

המקום הראשון זה המוסדות של החינוך המיוחד. יש בהם כ-44,000 תלמידים. המקום השני זה כיתות של חינוך מיוחד בבתי ספר רגילים, שבהם יש 44,000 תלמידים. והמקום השלישי זה תלמידים שמשתלבים בבתי ספר רגילים ובכיתות רגילות ויש כ-144,000. אלה שלושת המקומות וכל מקום שכזה מצריך התייחסות ייחודית.

מכאן עבור למוכר שאינו רשמי. עד כאן הסברנו את הראייה הכוללת וכרגע נדבר על המוכר שאינו רשמי ועל השונות שבין המוכר שאינו רשמי לבין הרשמי ולאחר מכן ניגע בנקודות הספציפיות שבעקבותיהן התכנסנו.

אז ראשית במוכר שאינו רשמי, במסגרות של החינוך המיוחד יש כ-21,000 תלמידים, קרוב אפילו ל-22,000 ותלמידים משולבים במוכר שאינו רשמי בבתי ספר רגילים, 36,000.

אחת הבעיות המרכזיות שוועדת ההשמה, אותה ועדה מקצועית שיושבת בדווקנות, ביסודיות וברגישות ובודקת מה הצרכים של כל ילד וילד, קבעה את קביעותיה. לא בשרירות, לא בחטף, לא בגלל לחץ אלא מתוך שיקול דעת מקצועי בשולחן שמסובה אנשי מקצוע והורים וכל מי שקשור בזה.

הוועדה קיבלה את החלטותיה, אבל הקופה הייתה צרה מלתת מענה לכל ההיקף. ההחלטות התקבלו, אבל לא יכולנו לתת מענה לאותם ילדים שבוועדת השמה קיבלו השמה כזו או אחרת. ולכן הבשורה הגדולה שקרתה בשנה האחרונה, זה שהתקציב – שהיה 145 מיליון שקלים – עלה ל-360 מיליון שקלים. זה מהלך משמעותי ביותר בהיבט של עשור. אני הסתכלתי מה קרה בעשור האחרון. זה אחד הדברים החשובים. לא הגענו למנוחה ולנחלה ולא באנו פה לברך על המוגמר ולא כיסינו את כל הצרכים, אבל יש פה מענה משמעותי ביותר, שוועדות ההשמה יוכלו לקבל החלטות ולנו יהיה לאן לשלוח את הילדים. לפחות בהיקפים הרבה יותר גדולים מאשר בעבר.

התקציב הזה הוא בבסיס ולכן זו לא בשורה של גחמה חד פעמית, היא לא בשורה של לחץ פוליטית ואיזו שהיא לוליינות, אלא זה בבסיס ולכן זה מאפשר לנו להסתכל נכוחה אל עבר ההתקדמות שנה אחר שנה ולהגיד שיש מענה יותר טוב ממה שהיה. אני שב ואומר ומדגיש, זה לא מענה שמכסה את כל הצרכים.

דבר נוסע שהסתייע בעת האחרונה, זה להכיר באותם לקויי שמיעה ולקויי ראייה וכאלה שיש להם מוגבלות שכלית קלה, שהם לא היו חלק מהארכת שנת הלימודים ולא היה פתרון ומענה בחופשים להשאיר אותם במסגרות חינוכיות. הצלחנו להוסיף גם את הקטגוריה הזו, גם את הקבוצה הזו. וזה מאד מאד משמעותי ומאד מאד חשוב והקצו גם לכך 30 מיליון שקלים. קבוצה נוספת התווספה להארכת יום הלימודים ולמתן מענה בחופשים.

הזירה השלישית זה ילדים שהם חולים, שהם בבית. היו לנו בשנה האחרונה 1,240 ילדים שהם בחולי ממושך. הם מתנתקים מהחברה, הם מתנתקים מאווירת הלימודים וצריך להימצא לידם ולהתאים אותם וללוות אותם ולסייע להם בתקופה שבה הם חולים. והתקציב היה מוגבל, היה 31 מיליון שקלים, גם הוא עלה ל-47 מיליון שקלים ואנחנו מסתכלים מה התקציב שעל מפתנה של שנת 2018. הוא יהיה 50 מיליון וזה נותן מענה טוב יותר.

היום הוועדה סיימה את החקיקה לקריאה שנייה ושלישית.

זהו, זה מה שרציתי להגיד לך, שיש חקיקה.

כן, מגיל 3 גם כן, להאריך את זה. להנמיך.

זהו, אז אנחנו עוד עשינו את זה טרם הבשלת החוק והקביעה שהחוק מביא איתו תקציב מוסדר ומקובע בספר התקציב. עשינו את זה גם בהעדר חוק והחוק רק יאפשר לעגן את זה בצורה טובה יותר.

מה הנושאים הספציפיים שעליהם אנחנו מדברים בנושא של המוכר שאינו רשמי, שאתה העלית בדיונים מקדימים בינינו. לצערי לא הכל יש לו מענה ואפשר לפתור את כל הבעיות, אבל עשינו מאמץ ועקבת אחרי הדברים ודיווחתי לך. עשינו סדרה של פגישות גם עם האוצר וגם עם כל אנשי המקצוע בכדי לראות איך אנחנו מצמצמים את הפער בין המוכר שאינו רשמי לבין הרשמי, מתוך הכרה והבנה שעוסקים שם בדיני נפשות. אז הקטגוריות המשפטיות, הרשמיות יוצרות בידול ולא ביכולתנו לגשר על כל הדברים, כי ככה הדברים נקבעו. אבל בדקנו מה אנחנו יכולים לעשות ולשפר.

אז הנושא הראשון שעלה זה גמול החינוך המיוחד למורים, שנמצאים ומלמדים בחינוך המיוחד והם במוכר שאינו רשמי ועד היום לא קיבלו את הגמול הזה ואנחנו מסדירים את זה והם יקבלו את גמול החינוך - - -

זה לא נכון.

לא, אני מבקש, מי שיש לו השגות, הערות, ישמור את זה לעצמו. תרשמו לכם להמשך הדיון. זו הייתה הערה אחרונה שלי וזה נכון לכולם.

הדבר השני שאנחנו רוצים להסדיר אותו זה הגמול להכנה לבגרות במוכר שאינו רשמי, שהוא יהיה אקוויוולנטי והוא יתקבל על ידי אותם מורים שעוסקים בהכנה לבגרות ומוליכים את הילדים בחינוך המיוחד לבגרות, שהם יקבלו את הגמול כפי שמקבלים על זה האחרים.

הדבר השלישי הוא השכר של רופא ואחות ותזונאי קליני, כאלה שהם לא עובדי הוראה משום שעצם הקטגוריה של עובדי הוראה לא מאפשר לשייך אותם לאופק חדש. אז גם שכרם של העובדים הפרא-רפואיים במוכר שאינו רשמי יהיה זהה לרשמי. אלה שלושת הדברים שאנחנו בהתקדמות איתם ובניסיון להביא אותם ליישור קו עם הרשמי.

לגבי השכר של המטפלים ממקצועות הבריאות, שהם בדירוג עובדי הוראה. והפער הגדול הוא הפער שנובע מהעדר היכולת להכניס ולהכיל את אותם עובדים לרפורמה של אופק חדש. ככה זה נקבע. זה מהלך שהוא מהלך שיש לו השלכות רוחב. זו החלטה שהאוצר נדרש לזה. אנחנו לא יכולים לקבל החלטה שמישהו לא עובד הוראה יכלל באופק חדש ולכן בעניין הזה אין לנו בשורה. אנחנו לא יכולים להוציא תחת ידינו החלטה שכזאת.

לגבי הטענה שעלתה, שהשירותים של השירות הפסיכולוגי החינוכי הרשותי לא נותן מענה שוויוני לאלה שמוסדות של המוכר שאינו רשמי לעומת הרשמי, אנחנו נפגשנו עם שפ"י ואנחנו עושים מאמץ לנסות וליישר את השוויוניות. שהבאים מהמוסדות של המוכר שאינו רשמי יקבלו את השירות על פי הסטנדרטים והמספרים של השירות שאנחנו נותנים.

באשר לשכר דירה ולמבנים. המוכר שאינו רשמי מקבל שכר דירה על פי המפתח המקובל במשרד. כמדומני זה כ-1,000 שקלים, 75% מזה. אני משער שהכסף איננו מספיק ולא מכסה את הצרכים, אבל זו היא אמת המידה השוויונית בכל המערכת כולה.

1,000 שקלים למה?

לכיתה. תיכף יציגו את המספר המדויק. בכל אופן במוכר שאינו רשמי, כל מי שעונה לקריטריונים האלה מקבל את ההשתתפות בשכר הדירה על פי הפרמטרים הללו.

אז עד כאן בקצרה ניסיתי להסביר מה המדיניות המרכזית שלנו, לאן אנחנו רוצים להגיע. מה הדברים שהצלחנו כרגע לשפר ומה הדברים שכרגע בכוונתנו להוציא אותם מן הכוח אל הפועל ואני יודע שהרב הוא לא נותן מענה לכל הדברים, אבל בהחלט יש פה שיפור לעומת מה שהיה בעבר.

תודה למנכ"ל. לא אחת בדיונים עולה דילמה. אנחנו רוצים לשפר הרבה תחומים. הרי לא חכמה. לו יצויר שאם אנחנו היינו במשרד והנהלת המשרד היו פה כיושב ראש ועדת החינוך, היינו שומעים את אותה מוסיקה וכמעט את אותן תשובות. לא שאנחנו חושדים בהנהלת המשרד שלא קשובה או שהנתונים לא נמצאים בפניהם.

ולא אחת הדילמות הן קשות כי אתה לוחץ בסוגיית הצפיפות בכיתות ואז זה עולה ככה. ולאחר כמה זמן אתה אומר חבל, אם את המאמץ הזה משקיעים פה, יכול להיות שהיינו מגיעים. לא תמיד אנחנו כמי שמובילים לחץ – וצריכים לפעמים – מישהו אמר לי פעם גם לומר את האמת זו אפשרות. בבניין הזה צריך שזה ייאמר. צריך גם לומר את האמת. לא אחת אתה משיג משהו, לוחץ, משיג משהו כנבחר ציבור ואחר כך אתה עושה חשבון נפש אתה אומר רגע, התוספת הזו עולה X. יכול להיות שאם הייתי יושב עם הנהלת המשרד לבדוק צרכים וסדרי קדימויות, היינו מגיעים למסקנה אחרת. אין ספק.

אני לא בא עכשיו לשפוך - הרי אני יזמתי את הדיון ואני רוצה שיהיו פה תוצאות - אני לא שופך מים קרים. אין ספק, אם אני אומר בתחושה האישית, לפחות בשנה וחצי האחרונות, המשרד אכן קשוב לחלק גדול מהצרכים שעולים בוועדה. ובפגישה האישית שהייתה לי עם המנכ"ל החדש – מבחינתי הישן – אבל במשרד – שמואל אבואב – שמתי לו קודם כל רק את הסוגיה הזו על השולחן. לא שמתי דברים אחרים ויש לי הרבה להוסיף, שאני מפוקס עליהם. אבל מי שעקב אחרי מתחילת הקדנציה בוועדה, אמרתי, החינוך המיוחד יהיה אצלי בפוקוס. החינוך המיוחד יהיה בפוקוס.

לאחר מכן שהתחלתי קצת לסייר גם במוסדות של הליבה של החינוך המיוחד, הבנתי את הפערים, הבנתי את הצרכים ואני רוצה לומר לך שמואל, שלעתים אותם מנהלי מוסדות עומדים בחזית מול ההורים, כי הם מקבלים מידעים ממשרד החינוך שאכן יש שעות כאלה ושעות כאלה ושעות כאלה, אבל לא אומרים להם מה אחוז התקצוב. מה אומרים להם על הקושי? לפעמים במוסדות פריפריאליים, גם כשאתה נותן את חלק התקצוב, לא ניתן להשיג את בעלי המקצוע הזה באותם סכומים ותעריפים;

ולעתים ההורים, במצוקתם – אי אפשר לדון אותם – באים למוסדות, שהרי ראשי המוסדות האלה, רובם ככולם הם מלכ"רים. לא כולם הם מוסדות למטרת רווח. רובם ככולם מלכ"רים ואומרים לא רק שאני בשליחות, אני מתנדב. את מיטב ימי ושנותיי אני מקדיש. אני גם חוטף מההורים שאני עושק, אני לוקח, אני מקבל ולא משקיע בילדים. זה עלה, אני אומר לך, זה עלה כמעט בכל מוסד שהייתי, פעם אחר פעם אחר פעם. והילדים האלה צריכים לקבל יותר מכולם את המענים שאנחנו מדברים עליהם.

אני מבין את המצוקה של ההסכם הזה – אופק חדש. לא לחינם גם לא החילו אותו בפס רחב. העלויות שלו הן גדולות. וכיוון מי שכיוון - - -

ניסינו, ניסינו.

כן, כן.

לא רצו.

לא רצו. כיוון מי שכיוון שאופק חדש בזמנו יחול רק על קבוצה מסוימת, כי גם אידיאולוגית בתפיסת עולם של הממלכתי מול המוכשר, וגם מבחינת סדרי גודל וסדרי עדיפויות וגודל תקציבי. אבל ילדים הם ילדים ולא משנה, כפי שאמרתי בפתיח, איפה בחרו הוריהם לחנך אותם ואיפה הגורל הביא אותם לאן שהביא אותם.

אז הדיון הזה, גם אם נשמע בסוף הדיונים התייחסויות גם של הגופים שביום יום חיים את זה, לאחר מכן נתכנס לראות איך אנחנו ממשיכים, מובילים לשיפור. השאיפה היא לביטול האפליה לגמרי, אבל נראה לאן אנחנו צועדים.

חבר הכנסת חיים ילין.

כבוד יושב הראש, תודה. קודם כל ברכות. אני בטוח שאתה עושה עבודת קודש - - -

עוד פעם? עבודת קודש זו עבודה קשה בשכר נמוך.

לא, החילונים אומרים את זה אחרת.

איך הם אומרים?

תעבוד משרה מלאה ותקבל חצי.

המבדיל בין קודש לחול.

בדיוק. לא, אבל אין לי ספק, פה אין פוליטיקה איתו. מה שנסגר נסגר.

בטוח.

חבר הכנסת ילין, זה אוטומטית. אתה נכנס בדלת, נרשמת לדיבור.

היום בבוקר היה דיון. על מה? על מה ששר החינוך אמר. מה הוא אמר על החינוך המיוחד?

הארכת שנת הלימודים.

אני מעדיף שיגידו אין מאשר שיגידו יש ובסוף שום דבר לא קורה. כי אז כולם יוצאים מבולבלים. אנחנו לא יודעים אם יוצאים למלחמה או לא יוצאים למלחמה. אנחנו לא יודעים אם אנחנו צריכים להסביר או לא צריכים להסביר. אנחנו לא יודעים כלום. אנחנו בעמימות.

עכשיו הצגת. לא מצליח להבין. יש גם חוק לגבי זה ודרך אגב, המשרד היחיד שיש לו גם מה שנקרא חוק, תקנות ומה שנקרא הספר הקדוש של המנכ"ל, זה רק במשרד החינוך. ואז, כשרוצים שמים את ה - - -

לא, חוזרי מנכ"ל יש לכולם, אבל סטאטוס קדוש יש רק בחינוך.

אתה מבין? זה המקום היחידי. כשכדאי שמים את זה, כשכדאי שמים את זה. עכשיו השר בא ואמר את מה שהוא אמר. עכשיו צריך לתקצב. אתה מכיר את הדינאמיקה הרבה יותר טוב ממני. אף אחד לא דורש. זאת אומרת אני אומר את זה כי אני גם מכיר את המערכת, שמחר בבוקר הכל יתהפך, והופ אתה תביא מיליארד שקלים. זה לא יקרה. אבל כן, אם בונים תכנית שהיא תלת שנתית – בדרך כלל התלת זה מה שיוצא טוב לכולם – מתחלק בשלוש. כן אתה בא ואתה סוגר איזה שהוא פער.

בחינוך מיוחד, אני לא מצליח להבין. הרי יש בכל מקום שאתה לא תסתכל, אסור שתהיה אפליה. אני מכיר את זה. הייתי ראש רשות, היה מוכש"ר. פעם ראשונה למדתי מה זה מוכשר, לא חינוך מיוחד. חינוך רגיל. שאלתי למה אתם רוצים מוכש"ר? תבואו, תקבלו תקצוב 100%, מה? אנחנו לא רוצים שאף אחד יתערב במה שאנחנו עושים ובמה שאנחנו מלמדים ולכן אנחנו כאלה. בסדר גמור.

אבל פה בחינוך המיוחד, כשמשרד החינוך לא יודע להתמודד לפעמים עם הילדים אז שמים להם את המשימה הזאת? פה זה לא נתפס, בחינוך מיוחד. ולמה? כי אני לא רוצה להגיד שהחינוך המיוחד זה חוליה חלשה, בשום פנים ואופן, אבל אנחנו צריכים לחזק את מה שניתן לחזק ואנחנו צריכים לנסות לראות – לא בצורה פוליטית ובצורה של מניעה.

הרי מה אנחנו רוצים? ככל שהילדים בחינוך מיוחד יקבלו יותר כלים כשהם תלמידים, ככה יידעו להתמודד עם הסביבה שלהם בעתיד יותר טוב והם לא יהיו נטל. להיפך, הם יהיו תרומה מלאה לחברה.

הם לא ינשרו?

לא, אבל זו תפיסה. אני לא מבקש ממך שתשנה את התפיסה, כי פה אנחנו מביאים את הסופרטנקר לכבות. אנחנו לא מונעים את השריפה, אנחנו חייבים להיות גיבורים ולכבות אותה. אנחנו צריכים למנוע את הבעיה. לא נמנע את החינוך. החינוך המיוחד הוא כלי, הוא לא מטרה. הוא כלי בשביל לתת את האפשרויות הגדולות ביותר לנוער שצריך את זה ולתלמידים שצריכים את זה.

עכשיו תסבירו לי איך הם צריכים להתמודד עם שני שלישים מהתקציב, לעומת ילד בחינוך מיוחד, שלא במוכש"ר? איך? זאת אומרת זה כאילו שאתם אומרים לי ככה: תשמע, יש פה רכב ואני יוצא באופניים ואתם מבקשים ממני, כשאני עם זוג האופניים, שאני אעקוף את הרכב. אין חיה כזאת. אין. אין חיה כזאת. אני לא יכול להתמודד בכלל עם הפערים האלה. אני חושב שצריך קודם כל לסגור אותם כספית, תקציבית ואתה תקבל את העזרה.

תודה.

תרשה לי. הנושא השני זה הנושא של מבנים. אנחנו לא עושים - אני אומר לך את זה כי ראיתי את זה בעיריית ירושלים, אני לא יודע מה קורה במדינת ישראל. אני רואה הוצאה בשכירות של מבנים, כי אין לנו מבנים, אתה יודע. לעירייה או למועצה אין מבנים, היא באה, מוציאה מיליוני שקלים. מספיק שהבינוי שלך יבוא ויתחיל לבנות במקומות שיש צורך ויחליפו את כסף הבנייה – ההוצאה של השכירות – לבינוי – יש לך מקור. 170 מיליון שקלים זה קורה בירושלים. אנחנו ראינו. במקום לבנות. מי הנדל"ניסט שמתעשר מזה? אני עדיין לא הצלחתי להבין את זה, אבל בואו נקים את בתי הספר ואת הכיתות.

הנושא השלישי בתוך זה זה הנגישות. והרביעי, ואני מסיים, זה המורים. בסוף מי שצריך לעשות את העבודה זה המורים וכל המטפלים. פה לעומת מקום אחר, בבית ספר רגיל אנחנו רואים יש מורים, יש פסיכולוג בית ספרי ויש עובדים סוציאליים שיכולים לטפל. פה זו סוגיה קצת יותר מורכבת. ופה הרציפות היא מאד חשובה. זה לא יוצאים לחופש והולכים לקניון. זה סיפור אחר לחלוטין.

אבל פה מעל הכל יש גם את המשפחה. ואם אנחנו לא נותנים את הטיפול הנאות לילד, אנחנו בעצם לא טיפלנו במשפחה ולא נותנים למשפחה את הכלים להתמודד עם מצבי קיצון. ולכן הם נמצאים פה בדיון. רק נישה קטנה ואם אנחנו נשנה, אנחנו פשוט נגיע למקום אחר, גם חברתית.

תודה רבה אדוני יושב הראש.

תודה. תשאיר לאחרים. חברי הכנסת והדוברים הבאים רק לקצר, כי אנחנו רוצים למצות את הדיון. יש גם עוד דוברים שלא חברי כנסת וארגונים שעוד צריכים להציג מצגת.

חבר הכנסת יעקב אשר, בבקשה.

תודה אדוני יושב הראש. אני קודם כל רוצה לברך את המנכ"ל על ההופעה הפומבית כאן הראשונה.

על עבודת קודש.

ואני חושב שזה באמת מתאים לו ולאג'נדה שלו לבוא אל הכנסת, מה שנקרא לוועדה הראשונה כמנכ"ל, על נושא כל כך חשוב. אני מודה לך על כך ואני בטוח שכאיש שהוא קשוב והכי חשוב גם אדם פרקטי, שנגיע גם לפתרונות בעזרת השם.

אני רוצה גם להעריך מאד את שיתוף הפעולה שקיים במוסדות המוכש"ר, של כל הזרמים, של כל החוגים – חרדים וציבור כללי, כי באמת הנושא הזה הוא נושא ששייך לכולם. אני לא רוצה להרחיב באמת מה החשיבות של חינוך מיוחד, מה החשיבות של שילוב, כמו שאמר המנכ"ל.

אני רק יכול להגיד לכם בעדות אישית, כראש רשות לשעבר, שככל שהתמקצענו והשקענו יותר בגילאים הרכים, בגני הילדים של החינוך המיוחד, בכיתות היותר נמוכות – כך הגענו אחרי כמה שנים ואני לא אשכח את הטבלה הזאת שבאו אלי ערב פתיחת שנת הלימודים ואמרו לי יש ירידה במספר הכיתות המשולבות שצריך בכיתות הגבוהות. זאת אומרת ילדים השתלבו תרתי משמע עם כל המשמעות של זה.

אם ניקח את זה תקציבית גם כן, והזכירו את זה מקודם, המדינה יכולה לחסוך המון אם היא משקיעה הרבה בזמן, מאשר הרבה לאורך זמן. ואני חושב שזו נקודה שצריך לומר אותה ולשים אותה על השולחן.

המטרה של הדיון היום אותו יזם יושב הראש, הרב מרגי ואני מברך אותו על כך, זה בעצם להגיע להשוואה מוחלטת בכל הרכיבים. אני חושב שזה היעד וצריך לקרוא לילד בשמו ולראות. אני לא הבנתי את הסיפור של אופק חדש. מה זה קשור כרגע לעניין של המטפלים.

נכון, גם אני לא מבין.

אנחנו מדברים על עובדי ההוראה. אנחנו מדברים על המסגרת הבסיסית. אני הבנתי רק דבר אחד, אדוני המנכ"ל ולצערי הרב גם אתה מבין. הבעיה הגדולה זה האוצר. הכסף. וזה דבר שצריכים להתמודד איתו ולכן אנחנו פה. אתה לבד כנראה ואפילו השר שלך לבד, לא יוכל להתמודד עם זה. בשביל זה השולחן הזה נמצא כאן, בשביל זה אנחנו לשרותך בעניין הזה. אבל אנחנו חייבים לראות שכל הרכיבים יגיעו בסופו של דבר להתאמה, כי ילד של חינוך מיוחד הוא ילד בחינוך מיוחד שווה בכל מקום.

ואני מסיים אדוני. אני רוצה לומר עוד דבר שנתקלתי בזה כראש רשות. יש דבר שנקרא סל מנהל מחוז. במקומות שצריך סייעת – אם זה בגנים או גם בכיתות, שצריך סייעת מיוחדת יותר, שיש גנים יותר צפופים או כיתות יותר צפופות ויש ילד שסובל מהפרעות יותר קשות – יש דבר שנקרא סל מנהל מחוז. אני רוצה שתשמע אז זה, אדוני יושב הראש.

תלוי איפה הוא מנהל המחוז.

לא, לא, דקה. עכשיו מה שקורה, אני לא יודע לבדוק איזה מנהל מחוז יותר נחמד בצפון או בתל אביב. אני רק יודע דבר אחד - - -

למרות ש - - -

רבותי, אנחנו חסרים בזמן וחבל. לקצר.

זה דבר שכדאי שתדע אותו, אדוני יושב הראש.

תסכם.

יש סל מחוז שבו סוגרים פערים על דברים מסוימים שצריך כדי לתת סייעת או סייע מסוג כזה. המוכש"ר, מה שהיה פעם, עוד לפני המחוז החרדי גם כן, הסל שלו כמעט לא היה סל למנהל המחוז של המוכר שאינו רשמי. היה סל קטן, אפילו אני זוכר שקראתי לזה פעם ארנק. ולמנהלי מחוזות היו סלים ואני חושב שזה קיים עד היום, אני לא נמצא היום בתוך העניין - - -

יש, יש.

והמוכש"ר – אין לי ספק שהוא בן חורג בעניין הזה. הסל שלו הוא שקית כזו קטנה, שעוד משלמים עליה 10 אגורות.

ולסיכום.

ולסיכום אדוני, אני מודה לך על הישיבה הזאת. אני חושב שצריך לנסות ולהגיע בטווח של זמן סביר לסגירת כל הפערים. אנחנו נעקוב אחרי זה ביחד כולנו. תודה רבה.

חבר הכנסת מלכיאלי, בבקשה אדוני.

תודה אדוני יושב הראש על הדיון. אני לא רוצה לחזור על הדברים.

אמרתי בואו נתגייס, נפיל את הממשלה, זה שווה.

חיים, אנחנו בדיון רציני, בבקשה.

ואז תבואו אתם ומה יקרה לנו?

מלכיאלי, דיון רציני. עזבו אותנו מההערות האלה. זה לא ועדות אחרות.

ניתן 100% למוכש"ר.

זו ועדת החינוך.

אני רוצה לנצל את שהותו של המנכ"ל כאן, קודם כל לברך אותך. אתה ידוע כאיש מקצוע ואני חושב שדבר ראשון ואני חושב שאתה צריך לגלות אומץ ולומר את זה כאן בוועדה. כלומר המצב היום של השנים האחרונות – אני לא רוצה לקרוא לזה פשע – אבל מי שיבוא ממדינה אחרת, יפתח את ספרי התקציב שלך ויראה שילד אחד מקבל סכום מסוים וילד אחר מקבל פי כמה, זה דבר שאי אפשר להסכים איתו.

המושג מוכש"ר כבר נהפך לסוג ב'. זה לאו דווקא בחינוך המיוחד. כשאנחנו הופכים מנהלי בתי ספר לשנוררים, אז מי נפגע מזה בסוף? הילדים. במקום להתעסק בחינוך של הילדים, הפכנו את מנהלי בתי הספר של המוכש"ר לגבאי צדקה, ללכת להשיג חסויות לבית הספר.

לא רק של המוכש"ר, יש לי חדשות בשבילך.

ובכל זאת, אנחנו ממוקדים בחינוך המיוחד.

אתה הבאת בשורה מאד מאד משמחת בתחילת הדברים שלך, שכל הנושא של אין מימון גמול לחינוך המיוחד, הולך להשתוות. אבל צריך לזכור שזה פריט אחד בתוך סל של עוולות ובמספר שורות אתן דוגמא – אין מימון של משרת אם, אז לאמא במוכש"ר אין ובמקום אחר יש. אין מימון של שעות גיל, אין מימון לגמול החינוך המיוחד.

אני חושב שבעצם אתה צריך באומץ רב, שיש לך, לומר לנו בוועדה שמשרד החינוך היום מפלה לרעה. אני עוד לא מדבר על ההסכם הקואליציוני שעדיין לא מכובד, שהוועדה כבר קיבלה החלטה בנושא הזה, בין ש"ס לבין הממשלה בכלל, שעדיין לא מכובד, שהוועדה כאן כבר קיבלה החלטות בנושא הזה בין ש"ס לבין בכלל הממשלה, שעדיין לא מכובד, להחזיר את המצב לפני - - - -

תקנות, התקנות יתוקנו. זה דיון אחר.

היה כבר דיון לפני שיו"ר מרגי קיים, אבל הנושא הזה חייב להיות - - -

יתקיים.

כל הנושא הזה של להשוות את המצב אחד לשני, הוא קריטי בשביל לא להפוך אותנו למדינה שמפלה בין ילד לילד. תודה רבה.

תודה רבה. חבר הכנסת בן צור.

תודה רבה אדוני יושב הראש. יישר כוח על עצם קיום הדיון. אדוני המנכ"ל, אני רוצה לברך אותך. אנחנו זוכרים אותך עוד מהקדנציה הקודמת, את פועלך ומעשיך ואנחנו שמחים שאתה נמצא שוב בתפקיד ואין לנו ספק שאתה תוביל את המערכת לשיח אחר. אנחנו יודעים ביושרך המקצועי, שאתה תדע לנווט את הדברים.

א' אני רוצה לברך את הקואליציה לקידום שעשתה באמת עבודה מצוינת פה, ברשות משרד רואה החשבון שיקוביצקי ופרטה פה את הדברים שמראים באמת פערים גדולים.

אני רוצה לומר לך כמנכ"ל רשת חינוך בעבר, בעבר הציבור שלנו לא הציף את הנושא הזה של החינוך המיוחד, כי זה היה סטיגמטי. בשלב מסוים הציבור שלנו נפתח והבין שאם הילדים הללו לא יקבלו טיפול כשעדיין הם קטנים, הם יכולים להגיע לתוצאות מאד מאד לא רצויות והוא נפתח לזה.

ואני אומר לך מניסיוני כמנכ"ל רשת החינוך, שהצפנו את זה והיינו צריכים תקנים לכיתות לחינוך מיוחד, משרד החינוך אמר לנו שהם לא מסוגלים, אין לנו תקציב להקים לכם. ילדים שהיו כבר עם ועדות השמה עם הכל – אין לנו תקציב להקים לכם כיתות לחינוך מיוחד. אני לא יודע איפה זה נמצא היום, אני מקווה שהיום זה כבר לא שם. היום אנחנו מדברים רק על הפערים בין החינוך המוכר שאינו רשמי לחינוך הרגיל.

חיים, יושב ראש הוועדה שלך הגיע.

אני החילוני היחידי פה. אתה לא שמת לב מה קורה פה?

אל תהיה בטוח. פעם אמר לי רב גדול, לא בטוח שכל הדתיים דתיים.

לא, ועוד מיש עתיד, אתה מבין? תסתכל.

הנה אמרת, תודה.

אף פעם לא היית יש עתיד באמת, תעזוב.

חיים, חבל על הזמן. זה זמן של דובר. בבקשה, לסכם.

ולכן יכול להיות שאנחנו היום בזמנים טובים יותר, אבל עדיין בפערים גדולים יותר. יש גם את מוסדות הפטור, שבזמנו חבר הכנסת גפני השיג להם כ-10 מיליון שקלים, פעם אחת, חד פעמי.

לא.

לא, לא, זה ממשיך.

כל הזמן.

לא, חשבתי לא השגת.

אבל לא חד פעמי.

אז תגיד כן, השגתי, אבל לא חד פעמי.

אפילו שי פירון נתן.

כן, באמת?

כן.

טוב, בבקשה.

ולכן אני חושב שהדיון הזה הוא חשוב.

אתה לא יודע איך להגיד שהגעת לדיון ולקדם אותך בברכה, אז הוא הזכיר את זה.

ה-10 מיליון שקלים האלה שהרב גפני השיג, הם באמת חשובים, אבל בוודאי בוודאי לא מספיקים ואנחנו קוראים לו אגב להשיג יותר.

תודה.

ולמנכ"ל משרד החינוך לדעת לראות איך בעצם הוא סוגר את הפערים האלה. ואנחנו בטוחים, אדוני, שבסיומו של תהליך ולא ארוך, אנחנו נהיה אנשי בשורות ותבשר לנו באמת שאנחנו סוגרים את הפער לטובת אותם ילדים ולטובת העתיד שלהם.

חבר הכנסת מסעוד גנאים.

תודה. תחילה אני מברך אותך, אדוני יושב הראש, על הדיון החשוב הזה. אני מברך את כבוד המנכ"ל החדש, מאחל לו הצלחה. אני ראיתי את הדיון, ראיתי שכולם חרדים, אז אמרתי איפה שיש חרדים, בטח - - -

חרדים ממה?

רגע, רגע, לא כל כך. זו הקדמה, מה? תן לי. אז אמרתי שבטח אנחנו הערבים יש לנו משהו בעניין הזה.

זה הולך ביחד, אתה אומר?

כי גם אנחנו מופלים.

אנחנו שנינו גדלים בכמות האוכלוסייה.

מקווה ששנינו נקבל את הצדק והשוויון שכולנו דואגים ורוצים אותו. אני חושב כבוד המנכ"ל, משרד החינוך, שהעניין הזה הוא אמירה. הוא אמירה ערכית בהתחלה. אמירה ערכית שאין הבדל בין ילד וילד, למרות ההבדל במסגרת החינוכית. הכלל צריך להיות כולם הבנים שלנו. אז מהכלל הזה, מהאמירה הערכית, צריך אחר כך לתת לכולם שוויון אם זה בתקצוב, אם זה בשירותים, אם זה בהכל.

אני יודע שיש לנו מוכר שאינו רשמי בחברה הערבית בקשר לחינוך המיוחד, שם צריך פיקוח, שם גם צריך צדק ושוויון בין כל הילדים, אם הם במסגרת רשמית, אם הם לא במסגרת רשמית. אני מקווה שתעשה את זה ואנחנו בכנסת לרשותך, מגויסים. כל צעד שאתה רוצה, אם זה מבחינה תקציבית או אחרת, אנחנו מגויסים. תודה.

תודה. חבר הכנסת הרב משה גפני.

רק שאלה.

רק שאלה, תזכור.

כן. הנושא של תקצוב החינוך המיוחד הוא בחוק. הוא לא דבר שעושים טובים. ואני שואל האם היועצת המשפטית של משרד החינוך מסכימה לזה שהחינוך המיוחד לא יתוקצב. היא מאד מקפידה על החקיקה. אני מבקש לדעת, אדוני המנכ"ל, האם מאפשרים לך בלשכה המשפטית לעבור על החוק.

ומעבר לשאלה הזו יש לכבודו - - -

זו השאלה.

אז אנחנו אחר כך ניתן התייחסות כוללת.

בסדר. היועצת המשפטית תגיד איך היא מאפשרת את הדבר הזה, שילדים, ילדים – מה לעשות – שמר עליהם גורלם – הם נמצאים בחינוך המיוחד ובמקרה במוכר שאינו רשמי. למה הם לא מקבלים את מלוא התקצוב כמו כולם?

אבל בכל זאת אם תרצה בהמשך להוסיף עוד דברים, אני אתן לך בשמחה.

בסדר.

פרופסור רבקה לזובסקי, בבקשה.

שלום לכולם. אני פרופסור רבקה לזובסקי ואני רוצה לדבר - - -

ואת יושבת ראש ויצ"ו העולמית.

ויצ"ו העולמית, עמותה ישראלית, 800 מוסדות, פדרציות בעולם. אני רוצה לדבר כאשת חינוך, התמחות ייעוץ חינוכי, חינוך מיוחד. אני רוצה להגיד קודם כל תודה על הדיון הזה, לקדם בברכה את המנכ"ל ויחד עם זה להגיד במילים הכי פשוטות – האפליה זועקת לשמיים והעבירה על החוק זועקת לשמיים.

אנחנו נשמע אם זו עבירה.

אני לא באה להאשים אף אחד. אני באה מתוך הכאב שלנו וגם כאשת חינוך שבודקת את זה ביסודיות. אני רוצה שהקהל פה יבין בשתי מילים. משרד החינוך, המדינה, באמצעות משרד החינוך והרשויות ואני יועצת חינוכית. ישבתי במאות ועדות השמה, מפנה תלמידים של החינוך המיוחד, חלקם למסגרות רשמיות, חלקם למוכר שאינו רשמי.

אנחנו נותנים מענה יוצא מן הכלל לבעיות קשות ביותר בתחום הרגשי, הפיזי, השכלי. למעשה אנחנו זרוע מבצעת של המדינה ושל המשרד, אבל שליחות הקודש שלנו – בלי מירכאות ובחינוך זה שליחות, במיוחד בחינוך מיוחד – נפגעת פגיעה אנושה, כי התקציב שאנחנו מקבלים פר ילד הוא יותר מ-30,000 שקלים פחות פר ילד. כבר השירותים נפגעים.

מר אבואב, אתה יודע איזו הערכה גדולה אני חשה כלפי עבודתך, ברוך הבא. אנחנו תולים בך תקוות ענקיות, אבל מלכתחילה השירותים שלנו נפגעים והתשתיות נפגעות. הדבר הכי-הכי קשה זה שהמורים שלנו לא נכנסים לרפורמה כלשהי. אם זה אופק חדש, כמו מורים בחינוך המיוחד ובחינוך הרשמי ואם זה רפורמה אחרת. מה כל כך חשוב ברפורמה הזאת? הילדים נפגעים. הילדים נפגעים כי הם לא מקבלים את השעות הפרטניות שהן קריטיות עבור הילדים האלה.

ילד אוטיסט, ילד עם לקויות למידה, הפרעות נפשיות קשות ועוד ועוד ועוד, אנחנו מקבלים את המקרים הכי קשים. עושים ניסים.

תודה.

דקה. אנחנו לא מקבלים ברפורמה הזאת. יש גם עבודה בקבוצות קטנות, יש תכנית למידה אישית, הכנה של הסייעות. יש תגבור הוראה. יש גם אנשי טיפול במקצועות הפרא-רפואיים. זאת אומרת שאנחנו פוגעים לא בזדון, אבל במודע. אנחנו בויצ"ו כבר פנינו בדצמבר 2013, זה כבר ארבע שנים. עכשיו זה - - -

תודה גברתי.

עוד דקה, אני כבר מסיימת.

אמרת דקה קודם.

כן, עוד דקה, כי זה חשוב. אני לא בטוחה שהכל מוכר לכולם. אני רוצה רק להגיד שהגיעו מים עד נפש, גם מבחינה תקציבית.

אני רוצה להגיד משהו שאולי לא מובן מאליו. זה רק כסף. מה זה כסף לעומת הסבל של ילדים ושל משפחות?

תודה, תודה.

אוקיי? אז אנא תעשו את הדבר הנכון.

אנחנו משתדלים. יהודה מרמורשטיין, בבקשה.

שלום ליושב ראש. ברכותיי למנכ"ל החדש. אני אפתח דווקא במושג היהודי אל תמנע טוב מבעליו. אנחנו קודם כל חייבים תודה למשרד החינוך על כל המהפכה שלמעשה קרתה בשנים האחרונות בתחומים השונים, הברורים שהזכירו פה בחלקם. מחר המנכ"ל חונך לנו בית ספר חדש בנגב ואנחנו יודעים את הדברים היפים והטובים, אבל הוא מאד קשה.

אני לא רוצה להרחיב יותר ממה שנאמר פה, כי אני אתן גם לחבריי. תבינו, קשה לנו להסתכל להורים בעיניים. לא באים אלינו ילדים בגלל שאני דתי או בגלל העיניים שלי. אצלנו יש ילדים דתיים ושאינם דתיים. יודעים דבר אחד, בחינוך המוכש"ר שעלה נותן וכמותנו, הם הכי טובים. אצלנו רוב הילדים אינם דתיים. באים מקצה הארץ לקצה השני. נוסעים שעות כדי לבוא לבית הספר.

אגב, גם לדתיים מגיע.

מה?

גם לדתיים מגיע.

גם הדתיים מגיעים. שלא יחשבו שמשהו - - -

לא, כי היה נשמע שכאילו רק לחילוניים.

אני חייב פה תודה, אני רואה פה את ראש העיר שלי לשעבר. אם הוא לא היה נותן לי כמה מאות אלפי שקלים, הגנים לא היו נפתחים. היום נתבשרתי לגבי אותו גן שנפתח לפני שש שנים, היום ילדים הולכים להשתלב, זאת אומרת בספטמבר, בחינוך משולב. שישה ילדים שהגיעו בפיגור קשה הולכים להשתלב בחינוך הרגיל.

תודה, תודה.

אני פונה אליכם, אנא, תסתכלו לנו בעיניים, שלא נהיה השנוררים.

תודה. דוד שרפר, חינוך מיוחד בלבד, בבקשה. יו"ר פורום המוכש"ר.

בנוסף לכל מה שנאמר פה, אני רוצה לדייק משהו קטן ואני אשתדל לקצר.

אתה חייב לקצר. אתה לא תשתדל, אתה תקצר.

אני מקצר.

תציג את עצמך.

שמי דוד שרפר מפורום מוכר שאינו רשמי. תלמידי החינוך המיוחד נחלקים לשתי מסגרות עיקריות – בית ספר לחינוך מיוחד וכיתות חינוך מיוחד בתוך בית ספר רגיל. החלק השני, שהוא כיתות חינוך מיוחד בתוך בית ספר רגיל - - -

או מוסדות שהם רק חינוך מיוחד.

משולבים לא קיימים אצלכם?

סליחה, אני נוגע בנקודות העיקריות, אבל את צודקת. יש משולבים, אבל אני נוגע בנקודות העיקריות, בלי להגיד שהן לא עיקריות.

בית ספר רגיל שמשלב כיתות חינוך מיוחד, רובו המוחלט הוא בחינוך הרשמי. באמת אני חושב שכל מי שיושב פה הוא בית ספר שכולו חינוך מיוחד. יש מגזר אחד שאין לו חינוך רשמי, שזה המגזר החרדי. שם יש הרבה, לא מעט, כמה אלפים של תלמידים שלומדים בכיתות חינוך מיוחד בבית ספר רגיל. שם יש להם משהו ייחודי שלא קיים בכל המערכת וכל הטענות שקיימות פה קיימות גם אצלם. להם יש משהו עודף.

אותם תלמידים רגילים שלומדים שם מתוקצבים ב-40% תקצוב. תלמידי החינוך המיוחד שמשולבים בבתי ספר כאלה, על פי החוק אמורים לקבל 100% תקצוב והם באמת מקבלים 100% משעות הלימוד. אלא שגילינו לאחרונה, בעקבות זה שהם לא מצליחים לגמור את החודש, איך שאומרים, שעל אותן שעות שהם מקבלים, הם מקבלים רכיבים שהם לא מתוקצבים. הם לא מתוקצבים במשרותיהם עבור כיתות החינוך המיוחד. הם לא מתוקצבים בשעות גיל. מורה מעל גיל 50 יכול ללכת הביתה, כי אין עליו תקצוב. והכי חמור בגמול על חינוך מיוחד, ובזה פתח המנכ"ל, שאת זה הוא מתקן.

אז השאלה אם אפשר לתקן במסגרת הזאת. זה קבוצה מאד מאד קטנה של מוסדות, ששם האפליה היא מעבר לכל מה משדובר פה, שאת כל הרכיבים יקבלו. או ערך שעה מלא, כמו מה שמתוקצב כל ילד אחר במעמד של מוסד לחינוך מיוחד או במוסד רשמי.

תודה. בית אקשטיין, מי רוצה? ליפשיץ? אילן ישראלי? מי?

אילן ישראלי.

תציג את עצמך בבקשה.

שלום, אני אילן ישראלי, יושב ראש בית אקשטיין ומנכ"ל דנאל. אני מעסיק כ-20,000 עובדים, מתוכם 16,000 עוסקים באספקת שירות לאנשים עם צרכים מיוחדים, בין שהם קשישים ובין שהם ילדים ובוגרים במעונות, הוסטלים ו-18 בתי ספר לחינוך מיוחד, עם מעל ל-2,200 תלמידים עם הפרעות נפשיות, אוטיזם, לקויות למידה מורכבות וכו' וכו', לאורך יותר מ-20 שנה.

אני מנסה לקצר כדי להיות ממוקד. אני רוצה להודות קודם כל גם למנכ"ל על כך שהוא הואיל בטובו לבוא ולוועדה שהתכנסה. אני רוצה להודות לחבר הכנסת גפני, שהואיל בטובו גם להאזין לנו לפני מספר שבועות ולנסות לסייע גם הוא.

ברור לי שהשמיכה קצרה ושתמיד אפשר לשלוח אותנו לתקציב. אנחנו נמצאים בסיטואציה שבה מבחינתי, אני לפני חודשיים עמדתי להודיע למורים – אנחנו לא פותחים את שנת הלימודים, מבחינתנו אנחנו סוגרים את 18 בתי הספר, מחזירים את המנדט למי שנתן לנו אותו – משרד החינוך. מחזירים את 2,200 תלמידים, אומרים אנחנו לא מסוגלים לקחת את האחריות הזאת עלינו וזה לא רק שיקולים כספיים.

אנחנו זוכים כמעט כל שנה בפרסי חינוך על דיסציפלינות על החינוך הפדגוגי שאנחנו מספקים לתלמידים האלה, שאנחנו מפתחים, מלמדים אותם גם בעולם. יש לנו רקורד מוכח וברור ואני לא הולך לפרט אותו פה, אבל אנחנו יודעים לעשות את העבודה. את אותה עבודה שמשרד החינוך כרגע עוד לא נותן אותה. יכול להיות שהם הולכים לכיוון של שילוב ובעוד X שנים לא תצטרכו את השירותים שלנו זה גם בסדר. זה לגיטימי. המדינה יכולה להחליט את זה בפני עצמה. אבל כל עוד זה ככה, אני אומר לכם, אנחנו הולכים לקורס בחינוך. לא בשאר התחומים שאני עוסק.

בחינוך אנחנו מתוקצבים בחסר, כפי שאתם מעל לכל ספק יכולים לראות מספרית. זה לא סוד. גם במשרד החינוך. יושבים פה בכירי משרד החינוך איתם נפגשנו לאורך שנה וחצי, לרבות מנכ"לית משרד החינוך היוצאת ואני אומר לכם, כולם, כמעט כולם הביעו עמדה, אמרו וואלה, אתם צודקים. אתם צודקים, רק אין לנו כסף, אין מי שייקח את זה כי יש לזה השלכות רוחב על החרדים, על הערבים, על מיעוטים, לא על מיעוטים.

אני לא איש פוליטיקה ואני לא מתכוון להיות. אני אומר לכם – ילדי החינוך המיוחד זכאים - - -

לא קל בכפור הזה.

אני מסכים איתך. בשביל זה אני לא שם.

יפעת תאמר לך.

היא מלמדת אותי פוליטיקה. אני אומר לכם בצורה שבאמת, אני לא בא לשחק את המשחקים האלה, אני אומר לכם – אם אנחנו לא נוכל להיות מתוקצבים בצורה הגונה והוגנת כלפי הילדים האלה, לא רק כלפינו, אנחנו נצטרך לסגור את בתי הספר.

עומדים פה אנשים, באמת עם מפעל חיים שלב. גם הרב מרמורשטיין וגם הגברת כאן מויצ"ו העולמית, יושבת ראש ויצ"ו העולמית ועוד לא מעט עמותות וחברות שעוסקות בדבר הזה. אנחנו מחזיקים, אמרתי, סדר גודל של 2,200 תלמידים, מספקים להם שירות. לא נוכל לעמוד בזה. לא יכולים לעמוד בזה. הדחייה ונקים ועדה ועוד פעם נבחן את זה ולא, וכן. אנחנו לא שם. אנחנו מבקשים את העזרה שלכם.

תודה. יש לנו לטובת כל מה שעלה כאן מצגת, שתציג אותה רואת החשבון אביגיל, בבקשה.

הקואליציה לחינוך מיוחד זו קואליציה שמאגדת למעלה מ-50% ממוסדות מוכש"ר, שמפעילים מערכות של חינוך מיוחד. הנציגות שמובילה זו הנציגות שיושבת כאן, שנבחרה על ידי כל המוסדות. חלק מהמוסדות אורחים כאן וחלק נותנים את הגיבוי בכל האסיפות, שזה בית אקשטיין, ויצ"ו ועלה.

המטרות של הקואליציה לחינוך מיוחד – יש מטרות לטווח ארוך ויש את המטרות לטווח הקצר. אני אתחיל עם הטווח הארוך. אחד הדברים הבעייתיים בחינוך המיוחד, שיש כמה ראשים שמטפלים. אתם נכנסים לכיתה ויש ילד שמתוקצב ממשרד החינוך ויש ילד אחד שמתוקצב ממשרד הרווחה. יש ילד שחלק מהחופש זה משרד החינוך ואחר כך איזה שבועיים זה משרד הרווחה ואחר כך שבוע שאף אחד ואחר כך שבוע שהרשות המקומית.

הילד עובר ידיים כמו חפץ, בלי אינטראקציה, בלי התאמה ויכולים להיות מספר עובדים בחדר, שמתוקצבים בדרכים שונות, עם חוקיות שונה והתנהלות שונה וזו אחת הבעיות הגדולות והקשות במערכת של החינוך המיוחד. זה בעיקר מתבטא במוסדות העל יסודיים, גם אם משולבים בפנימייה וגם אם לא.

מה שבקואליציה חשבנו לטווח ארוך, שחייבת לקום איזו שהיא ועדה בין משרדית שתקיים בין משרד הבריאות, הרשויות המקומיות, משרד החינוך ומשרד הרווחה והרבה מאד מהבעיות - - -

יותר קל להביא לך תקציב מאשר שידברו.

אוקיי, אז אולי - - -

לא, זה בהומור.

בסדר.

הלוואי שזה היה בהומור.

לטווח הארוך גם צריכים איזו שהיא התווית מדיניות שמדברת על כך, אבל עכשיו אנחנו נדבר על הטווח הקצר. בטווח הקצר ישבו כמה פעמים וברוב קולות נבחרו שלושת הנושאים, למרות שיש עוד כל מיני נושאים כאלה ואחרים. אחד זה התאמת רפורמה לחינוך מיוחד, אופק חדש ביסודי ועוז לתמורה בעל יסודי.

בעל יסודי זה בולט במיוחד שבעתיים, כי הכיתות של ט' ו-י' בעל יסודי, אז המורה למשל זכאי לתנאים כמו בבית ספר על יסודי, אבל התקצוב לבית הספר, הוא נקרא בית ספר רב גילאי ובמערכת המחשוב של משרד החינוך הם מתקצבים אותו כמו בית ספר יסודי, למרות שהמורה זכאי כמו על יסודי. זה בא לידי ביטוי בבגרות ובגמול הבגרות, שחלק מהבשורות שמענו ודי גם בשביל זה. שמענו כמה בשורות של דברים שבודקים היום, כמו גמול בגרות שיהיה אפשר לקבל.

הדבר השני זה בינוי, שיפוצים, הצטיידות ושכר דירה, שגם אם יש מוסד שהוא זכאי לשכר דירה, יש מערכת מורכבת ובעייתית, כי מי שצריך לבקש וזכאי לתקציב זה רק הרשות המקומית, אם היא שוכרת. ולכן בסופו של דבר רוב מוסדות המוכש"ר נתקלים בבעיה, כי לא תמיד הרשות המקומית משתפת פעולה ויש לנו תיקון עיוותים במודל התקצוב הנוכחי.

סך הכל, אם אנחנו מדברים על החינוך המיוחד במעמד מוכש"ר, זה מרכיב לנו 38% מהתלמידים – 9,400 תלמידים זה במוכש"ר ו-15,000 זה ברשמי. חשוב להדגיש וגם הדגישו, שלא הרבה בוחר בחינוך הזה. מי שבוחר ושם אותו בבית ספר זו בוועדת השמה של משרד החינוך זה הרשות המקומית. ולכן אם באו ואמרו ההורה בחר, אז אולי שההורה יוותר פה על משהו, אז אין בחירה של הורה. הם יכולים להביע דעה, אבל זו לא הבחירה שלהם.

מה מקבל בעצם תלמיד בחינוך מיוחד – זה שעות הוראה, שעות סיוע פרא-רפואי, חופשות, טיפול ובינוי ושיפוצים. תלמיד רשמי, שאנחנו רואים שמקפיצים אותו עם כמה ספרים ויש לו גם חיוך, מקבל בסביבות 95,000 שקלים לשנה בלי בינוי. תלמיד במוכר שאינו רשמי חינוך מיוחד, מקבל 62,000 שקלים וזה פער משמעותי.

למה מחקתם לו את החיוך?

הוא נמחק מאליו. אז דיברנו על שלוש הנקודות ונרחיב במילים קצרות. את אופק חדש הרחיבו, שזה שעות פרטניות ושעות שהייה. זה בערך 4,500 שקלים לתלמיד לשנה. בינוי ושכר דירה, דיברו פה ארוכות. יכולות להיות קצת זכויות שהן לא תמיד תלויות כסף, שזה אולי לחייב את מרכז השלטון המקומי להגיש את אותן בקשות ולא להערים קשיים על מערכות המוכש"ר שנמצאות. למשל לא פעם יש רשות מקומית שקיבלה מבנה ממשרד החינוך והמבנה פונה והוא משמש היום לקופת חולים, למועדונית ולמשרדים של הרשות המקומית.

או כריכיה של ספרים.

ולכריכיה של ספרים ולא מקצים את זה למוסדות של החינוך המיוחד וזה לגמרי לא רק כסף, המדיניות, אלא איזה שהוא מעקב של המבנים האלה, לאן הם הולכים ולמה הם לא מיועדים לחינוך המיוחד.

העיוותים במודל תקציב זה צלע שלישית משמעותית ביותר, כי הם נופלים הרבה מאד גם על המוסד, אבל לא פעם הילד מפסיד. זאת אומרת אנחנו צריכים לחלק בין מה שהילד, התלמיד לא מקבל, לבין מה שהמוסד נושא על עצמו.

אז בתקציב הוראה בחסר דיברו על שעות גיל, על חסר בגמולים, שגמול אחד שחסר כבר התבשרנו היום שיקבלו, שזה גמול חינוך מיוחד. חסר בזכאויות אמהות, כמו תוספת אם ותוספת מעונות וחסר בנסיעות. צריכים להבין שבחינוך מיוחד הרבה פעמים בתי הספר הם אזוריים וגם הצוות שמגיע הוא צוות שנבחר בפינצטה, כי זה פרא-רפואי ועוס"ים וכיוצא באלה, ולא מורים או סייעים מקומיים והעלות של הנביעות היא בערך כפולה מהתקצוב.

סיוע והשלמות להיקף משרה והסכמי מעוף שהעובדים זכאים והמוסד לא מקבל. פרא-רפואי – דובר פה שהם לא יכולים לקבל בגלל שהם לא באופק חדש, אבל אתם צריכים לזכור שפרא-רפואי זה ערך קבוע לכל המוסדות. לא משנה אם אתה מעסיק פרא-רפואי יקר. אין פרופיל לפרא-רפואי. במערכת שמעסיקה פרא-רפואי יקר יותר עם דירוג רב או ותק רב יותר, אנחנו באים ושואלים למה אין פרופיל לפרא-רפואי.

שעות הדרכה שהמתי"אות האזוריות מעניקות לרשמי לא מוענקות למוסדות מוכש"ר. אנחנו באים ומבקשים את אותו סל של המתי"א האזורית, לבוא ולהאציל גם על מוסדות המוכש"ר. נוספים יש שיפוי ימי מחלה, שזה הרבה מאד כסף, הזנה בימי חופשות, הגדרה של חטיבה עליונה כיסודי וזה ככה מלמעלה את הסכומים. יש פה הרבה מצגות, מי שרוצה יכול לראות.

אז סיכום הנושאים זה התאמת רפורמה לחינוך מיוחד אופק חדש ועוז לתמורה, קביעת מדיניות והקצאת משאבים לבינוי, שיפוצים, הצטיידות ושכר דירה ותיקון עיוותים במודל התקצוב הנוכחי, שזה שכר הוראה, שכר סיוע ורכיבים נוספים.

תודה רבה.

שיראה את ההבדלים בין ילד רגיל לילד, זה כולל בינוי? בלי קשר לבינוי.

זה לא כולל.

בלי קשר. טוב, בבקשה.

אני אודי מבית אקשטיין, מנהל חטיבת החינוך. קודם כל אני איש חינוך.

רגע, זו אמירה לידיעה או בהתנצלות?

זה בידיעה ובגאווה.

או.

אני בעצמי מנהל בית ספר. הקמתי בית ספר לחינוך מיוחד ותלמידים שהגיעו אלי מהחינוך הרגיל, עם עבודה מצוינת בחינוך הרגיל, אבל הגיעו להישגים מדהימים והגיעו לתעודת בגרות מלאה, התגייסו לצבא והפכו לאזרחים שחסכו הרבה כסף למדינה. ואת זה עשיתי ועשינו, ולא רק אני, למרות הרבה מאד קשיים.

אז אדוני המנכ"ל, בתפקידך הקודם אני שמעתי שדיברת על שני דברים כמנהל עמותה, כמנכ"ל עמותה שנלחמה בתאונות הדרכים.

תמיד יזכרו לך את זה.

שמעתי שדיברת על שני גורמים מאד חשובים – תשתיות והגורם האנושי. שני הדברים האלה – אנחנו היום על כביש אדום. על כביש אדום בדרך לתאונה. כי אם לא נטפל – ואין זמן לוועדות, ואין זמן לשלוש שנים קדימה. אם לא נטפל בזה היום – לא נצליח לעשות את הדברים היפים שאנחנו עושים ב-1 בספטמבר הקרוב. לא עוד שנה.

אני אתן דוגמא אחת. הנושא של הבינוי. היום הארגונים מחזיקים אלפי תלמידים במבנים שכורים, של בעלויות פרטיות, לא של עיריות, של בעלויות פרטיות. משלמים מיליוני שקלים שכר דירה, מקבלים החזר זעום. אני אתן לך דוגמא פשוטה: בית ספר לחינוך מיוחד על כל כיתת אם צריך לפחות שני חדרי ספח – טיפולים, העשרה או כל דבר אחר, ואנחנו מקבלים החזר רק על כיתת אם. אי אפשר להמשיך ככה.

והדבר השני זה הנושא של הבגרויות. אנחנו מביאים את הילדים האלה להישגים שאין כדוגמתם. אין כדוגמתם. יש לנו בתי ספר שאחוז משיגי הבגרות הוא גבוה מהממוצע הארצי, בחינוך מיוחד, עם ילדים מורכבים. לא יכול להיות שילד שלומד במגמה אצלנו לא יהיה זכאי למה שילד לומד במגמה בבית ספר אחר. לא יכול להיות. זה חוק. זה השוואה של דברים. אין לזה זמן. אי אפשר לומר אנחנו מנסים ואנחנו נביא ואנחנו נעשה ועדות. זה צריך ב-1 בספטמבר הקרוב להסתיים.

תודה. איתן, אתה רוצה?

לא.

הרב גפני רוצה? בבקשה.

כן, רק אם אפשר, ברשותך. הסיפור הזה של מה שקורה פה הוא לא דבר חדש. קודם כל אני משבח אותך, אדוני יושב ראש הוועדה על הדיון הרציני הזה, שלפחות יש את הדיון ואת המנכ"ל שמואל אבואב, שהוא משתתף בדיון הזה. כתם על החברה הישראלית. כתם אמיתי, לא משהו שבשוליים, שאנחנו לא שמים אליו לב.

יש ילדים בחינוך מיוחד. אנחנו כחברה מחויבים להם, לכולם, ללא יוצא מן הכלל. זה יכול להיות יהודים וערבים, זה יכול להיות ימין או שמאל, דתיים וחילוניים. לא רלבנטי. החברה צריכה לדאוג להם והמחוקק קבע את זה. מה שקורה זה שחלק גדול מהילדים מושמים לחינוך המוכר שאינו רשמי, הם עוברים לשם והם מקבלים פחות תקצוב, הם מקבלים פחות יכולת להתמודד עם זה.

זאת חברה שהיא לוקה בעניין המוסרי העליון ביותר, גם כמדינה יהודית וגם כמדינה דמוקרטית. יש חוק, שזה דבר אחד, שאני לא מבין את הדבר הזה. אני הרבה שנים לא מבין את זה, אבל הרבה שנים אני לא מבין פה בכנסת. בסדר, לא מבין, אבל אני נשאר באי הבנה.

מה אנחנו נגיד?

כן, נכון. תגידו.

אנחנו מבינים הכל.

לא, תגידו. יש פגם מוסרי בעניין הזה. היה צריך לקחת את התקציב כולו ולחלק אותו פר תלמיד. להעביר אותו לפי מספר המוסדות ולפי מספר התלמידים. מה זה משנה אם הילד נמצא בחינוך המיוחד במוכר שאינו רשמי, אצלם, אני לא זוכר את השם שלכם.

בית אקשטיין.

כן. אני מאד התרשמתי מהפגישה שהייתה לנו. מה הם שונים מאשר בית ספר של חינוך מיוחד שנמצא לידם? מה? הם לא נותנים את הטיפול הטוב ביותר? אם לא נותנים את הטיפול הטוב ביותר – תסגרו אותם. אם הם נותנים את הטיפול הזה – הם צריכים לקבל את זה. אני לא מצליח להבין איך הכתם הזה בשנים שאנחנו חיים, כשהכל שקוף, הכל ברור והכל יודעים, איך הכתם הזה לא נמחה?

אז אם היו באים והיו אומרים אנחנו מחלקים את התקציב לכולם ומבקשים שהאוצר יוסיף כסף ושוועדת הכספים גם תירתם לעניין הזה, אני מבין וזה בסדר גמור. אבל לא. ממשיכים במהלך השגרה הזאת. הולכת להיפתח שנת לימודים, שחלק מבתי הספר יקרסו, לילדים האלה לא יהיה פתרון, אלא שבחינוך הרגיל הם יצטרכו להיות מתוקצבים ביותר כסף ממה שבמוכר שאינו רשמי. צריך אחת ולתמיד.

אדוני המנכ"ל, אתה איש מהפכות. אתה נלחמת בהרבה בעיות שהיו בחברה. אני חושב שהגיע הזמן שתבוא ותגיד, תקרא לאנשי משרד האוצר, תקרא לאנשי הלשכה המשפטית ותגיד – סוף לעניין הזה.

אני דורש עוד הרבה תקציבים כדי שיהיה לילדים האלה את מה שהם צריכים לקבל. במידה ולא, שהכל יחולק אחרת. זה החוק במדינת ישראל וזה מה שצריך להיות מבחינה מוסרית. ואז אני אומר לך מהיכרותי את משרד האוצר, אתה גם תראה שיהיה עוד כסף.

תודה.

ולכן אני מודה לך, אדוני יושב הראש על הדיון הזה.

אנחנו נשמע תשובות לקראת הסוף. אמיתי שוחט מהנציבות.

אמיתי, נציבות שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, משרד המשפטים. אז ככה, באמת בשנה-שנתיים האחרונות משרד החינוך הקצה סכום מאד גדול של כמעט מיליארד שקלים להנגשה פרטנית, שזו בשורה מאד גדולה, הסיפור של הנגשה פרטנית. העניין שבמוכש"ר מקבלים רק חלק מזה. מקבלים הנגשה שזה טאבלטים, תוכנות, תמ"סים ודברים כאלה, אבל ההנגשה הפיזית – כנראה שהיא נכנסת תחת הבינוי ובעצם משרד החינוך, ברגע שהוא לא מתקצב בינוי, הוא לא מתקצב גם את ההנגשות בבתי הספר של המוכש"ר.

אנחנו יודעים שגם העבודה בנציבות, אנחנו יודעים שגם רשויות ובתי ספר רגילים לא עומדים בעומס ובקושי של ההנגשות וההתאמות של הבינוי הפיזי. אז קל וחומר שבמוכשר.

אז לכן מה שאני מבקש בנושא ההנגשות, שזה יוחרג מנושא הבינוי. לא יודע מה יוחלט, כן יוחלט, איך יוחלט, אבל שהנושא של ההנגשות הפיזיות יוחרג מהנושא של תקצוב הבינוי ויצורף להתאמות האחרות שמקבלים במוכשר.

תודה. אביבית ברקאי, בבקשה.

תודה רבה אדוני יושב הראש. אביבית ברקאי-אהרונוף, עורכת דין מארגון בזכות. כמה נקודות.

אדוני המנכ"ל, היום לצערי ילדי השילוב מופלים בצורה מאד משמעותית מאשר ילדים שלומדים במוסדות לחינוך מיוחד. וכשמדובר על המוכש"ר, ילדי השילוב בעצם מופלים פעמיים. אני אעלה שלוש נקודות.

נקודה אחד זה היקף השירותים הניתנים. בגלל שהמטפלים שנותנים טיפול פרא-רפואי הם עובדים של המתי"אות והמתי"אות לא נכנסות בעצם לבעלויות ולמוכש"ר, אז לא תמיד הבעלות מוצאת מטפל פרא-רפואי שאמור להינתן לילד והתקציב, למיטב ידיעתי כן עובר לבעלות. או שאומרים להורים תחפשו מטפלים פרא-רפואיים או שמחפשים אבל בעלות מאד מאד קטנה ולכן גם לא מוצאים. בפועל הילד לא מקבל את השירות הפרא-רפואי שהוא זכאי לו והתקציב עבורו עובר. זו נקודה אחת.

נקודה שנייה זה גם נושא ההדרכות וההכשרה של אנשי הצוות. למיטב הבנתי חלק מהתקציב שעובר עבור ילדים דיפרנציאליים, מוקצה בדרך כלל למתי"אות עבור הדרכות. התקציב הזה, כמו שנאמר כאן, לא מגיע לבעלויות, אבל גם אם הוא מגיע לבעלויות, בסופו של דבר אנשי הצוות לא מקבלים את ההדרכה ובסופו של דבר שוב, מי שנפגע מזה זה אותם ילדים שמשולבים באותן מערכות.

נקודה נוספת זו נקודה של הפיקוח והאכיפה. שוב, מאחר שהמתי"א לא נמצאת בתמונה וגם אם היא נמצאת וישנן שעות ריכוז הן בעצם שעות ריכוז מאד מאד מצומצמות. אין איזה שהוא פיקוח שהילדים שמקבלים את התקציב מקבלים בסופו של דבר את השירות שהם זכאים לו ושוב הילד יוצא נפסד.

נקודה אחרונה זה הנושא של הנגישות. מעבר למה שאמיתי אמר כאן, היום בחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, ההגדרה של גני הילדים – מוציאים את גני הילדים שאינם גנים של חינוך מיוחד במוכש"ר. כלומר, באותם גנים אין זכות לנגישות פרטנית ואין חובה לכם כמשרד להנגיש.

אני חושבת שבמיוחד עם הדברים שפתחת בהם לגבי החשיבות של השילוב ולגבי המגמה של המשרד להעביר ילדים מהחינוך המיוחד לשילוב, שזה בוודאי מבורך, צריך גם לעודד את השילוב. וכדי לעודד את השילוב, אחד המחסומים המשמעותיים זה נושא הנגישות. אם אין חובה להנגיש גן ילדים רגיל, לא גן חינוך מיוחד, ילדים לא יוכלו להשתלב בו.

לכן אני מבקשת שתתמוך בתיקון של - - -

תודה. אנחנו צריכים עוד זמן לסיכום ולשמוע תשובות.

לצד הגדרת המתי"אות גם במגזר המוכש"ר.

עוד דוברת אחת.

כי מה?

כי החלטתי. לא לפי חוק יסוד שוויון, כי החלטתי.

מאיזה טעם?

כי החלטתי, אז אני אחליט. רויטל, בבקשה.

סליחה, אפשר?

לא. אי אפשר. את לא ברשות דיבור. בבקשה, רויטל.

אני רוצה לומר כמה דברים וקודם כל לפתוח בעובדה שוועדות ההשמה, כשהן מתכנסות וקובעות זכאות לחינוך מיוחד, הן קובעות זכאיות לחינוך מיוחד מטעם משרד החינוך על פי חוק.

וועדות השיבוץ, ששולחות אחר כך ילדים למוסד שהוא מוכר או שהוא מוכר שאינו רשמי, בעצם מבחינת ההורה ומבחינת התלמיד, עבורם זה קופסא שחורה. זה שקוף, זה לא אמור לעניין אותם. אבל בפועל, ברגע שוועדת השיבוץ עושה את החלוקה הזו ומשרד החינוך אין לו מספיק כיתות לחינוך מיוחד ואין לו מספיק בתי ספר לחינוך מיוחד, הוא בפועל, משרד החינוך, פוגע בזכותו של ילד, שהוא תלמיד במערכת החינוך תחת חוקי החינוך שנוגעים אליו. הוא מונע ממנו אוטומטית את הזכויות שלו ובעצם עושה את זה דרך ידו הארוכה של השלטון המקומי וזה לא יעלה על הדעת.

תודה.

רגע.

לא, אין רגע. אין לי זמן.

אני מדברת בנקודות, לא אגיד יותר מזה, אבל עוד נקודה שהייתה חשובה.

לא, את לא - - -

אדוני - - -

תקשיבי, תקשיבי. אנחנו כרגע בדיון לגבי החינוך המיוחד והמוכש"ר. אנחנו הגענו לשלב - - -

אני מדברת על המוכש"ר.

רגע. אני תמיד אומר שיש לפעמים תחושה בדיונים כאלה שדווקא הארגונים הם שעושים את הפיליבסטר, לא רוצים תשובות. אני רוצה לקבל היום תשובות.

אני רוצה להוסיף נקודות שלא עלו פה.

ואני רוצה לאפשר לעוד. לחרוג ממנהגי, ולוותר על האגו שלי ולתת לעוד שתי דוברות, ואת - - -

אני מבקשת, אני לא ארחיב. רק אגיד את זה בראשי פרקים. בישיבות ובאולפנות לא מקבלים תלמידים לשילוב ואין להם חינוך מיוחד בצורה מסודרת. אתם מונעים באופן כזה מילדים במשפחות האלה לבחור ביכולת של אולפנה או ישיבה. והדבר הנוסף זה שבמוכש"ר לא מקבלים מורים שהם אנשים עם מוגבלויות וזה יכול להיות מאד מצוין בבית ספר כזה ואין.

תודה. אסתר קרמר, בבקשה.

רק רציתי להגיד על השילוב. ילדים שנמצאים במסגרות מוכש"ר שהן לא רשתות, לא חינוך עצמאי, לא מעיין חינוך אלא מוכשר שאינן רשתות, כמו למשל הבת שלי, ברגע שהם משולבים בשילוב יחידני, אז הם מקבלים שעות סייעת רק 70%. זאת אומרת אם אישרו לה 24 שעות סייעת, התקציב שהיא מקבלת הוא רק 18 שעות. היא לא מקבלת את כל 24 השעות. כמובן אין שעות פרא-רפואי ואין בכלל הדרכה.

אז כבר בבסיס התלמיד מופלה, עוד לפני שאנחנו מדברים על האפליה של המורה. יש אפליה בבסיס של תלמידים שנמצאים במוכש"ר שהוא לא בעלויות.

תודה. בבקשה גברתי. אחרונת הדוברים.

ד"ר אורה לנדא מויצ"ו העולמית. אני רוצה להגיד מילה על אופק חדש.

משהו שלא אמרה רבקה?

להדגיש משהו. אמרה רבקה, אני מוסיפה.

אני שמח על הישירות, אני מדגישה. בסדר. אוקיי, אבל נעשה את זה זריז.

אוקיי. אני רוצה לדבר על השעות הפרטניות שמתלמידים שלנו נמנעים כ-200 שעות פרטניות בבית ספר, שזה נתיב קריטי עבורם כדי להצליח ולהשתלב. זה אחד.

שניים, שכר המורים. מורים לא מגיעים ללמד אצלנו, אם יש להם אופציה בבית ספר שיש בו רפורמת אופק חדש, הכי השכר יותר נמוך.

ברור. אמרו זאת.

זאת אומרת התלמיד נפגע פעמיים מכל הכיוונים. תודה.

משפט.

אני חושב שלא יספיק.

את תהיה בטוח, אבל תאמר.

דו"ח דורנר לא מיושם באופן מלא.

הזכירו. התייחס לזה המנכ"ל בפתיחה.

והנושא של הסייעות האישיות. זהו.

תודה. אני הייתי רוצה התייחסות מעבר למה ששמעתי ממך, אדוני המנכ"ל. עלתה שאלה של חבר הכנסת גפני. השאלה בכלל אם זה חוקי. אני רואה את היועצת המשפטית, אני רוצה לתת לה שתענה.

נושא שני שלא ברור וזה עבר לנו ככה בסקירה של רואת החשבון, שאני לא מבין – מגבלה פרוצדוראלית של בית ספר רב גילאי – אם הוא מורה בעל יסודי, למה שיתוקצב לפי בסיס של יסודי? וגם התייחסות שלה.

בבקשה, היועצת המשרדית של המשרד. האמנם חוקי או לא חוקי?

מבחינת החוק מוסד מוכר שאינו רשמי בחינוך המיוחד, צריך להיות ויש זכות לתלמיד ללמוד וצריך להיות מתוקצב כמו חינוך רשמי.

במאה אחוז.

תחזרי בבקשה.

אני מציע שהיא לא תחזור, כי היא עלולה לקלקל. היא אמרה משהו. בבקשה, אני אומר את זה עם הרבה הומור. אל תיקחו אותי בציניות.

היא ותיקה פשוט.

בבקשה, דורית.

לחוד הוא העניין של ההסכם הקיבוצי של אופק חדש, שהוא הסכם קיבוצי רק לעובדי מדינה ולכן יש דיפרנציאציה שהיא קיימת בגלל ההסכם הקיבוצי.

ובשאר הפרמטרים?

בשאר הפרמטרים, הם צריכים להיות זהים למוסד חינוך מיוחד במוכש"ר ובחינוך הרשמי.

אותה רמת תקצוב.

ודאי.

תודה.

כמה פעמים יצא מכתב מהלשכה המשפטית לשרי החינוך לדורותיהם או למנכ"לים - - -

רגע. רק אתם לא הבנתם? מה?

זה החוק?

לא, לא, גברתי, לא, לא.

סליחה.

אפשר שאלת המשך קטנה? חצי שאלה.

רק בכדי לדעת.

זה לא ועדת חקירה.

לא. אני רוצה לדעת האם המחלקה המשפטית הוציאה למנכ"לים - ובוודאי לא המנכ"ל האחרון שהגיע, היו כמה מנכ"לים ומנכ"ליות לפניו - האם המחלקה המשפטית הוציאה מסמך שבו הנהלת המשרד צריכה לדעת שהיא עוברת על החוק, כפי שאמר הרב גפני בתחילת הדברים.

אני עכשיו את כל המכתבים בכלל - - -

לא, כן או לא רק, אל תקריאי לי אותם.

שאני עכשיו אספור.

אוקיי, תודה.

יצאו מכתבים כאלה? יצאו?

יצאו מהמחלקה. מאצלנו יצאו הרבה מאד מכתבים בנושאים שונים.

אה, בנושאים שונים.

אוקיי, תודה. הבנו.

כמה נושאים אני יודע.

סליחה יעקב אשר, תודה, תודה. מי מתייחס לשאלה שלה? אריאל, בבקשה. תציג את עצמך.

אריאל, סמנכ"ל, מנהל המינהל הפדגוגי, החינוך המיוחד בתוך המינהל. אני רק אתייחס לנקודה שאתה ביקשת. עשינו תיקון לנושא הגמול לבגרות בקרב אותם מורים שמלמדים לבגרות בחטיבות העליונות. הסיפור הרב גילאי הוא סיפור שבאמת לאורך שנים אופיין כאילו הוא מורה ביסודי ולכן התיקון הזה היה נצרך. לכן אני קצת מופתע מהאמירה על זה שלא מקבלים בגרות מול בגרות, אלא - - -

לא מקבלים.

אז כרגע המנכ"ל הודיע - - -

בסדר, אבל זו לא הייתה השאלה. מורה שמלמד בבית ספר, הוא מלמד כיתה בכיתה על יסודית והוא מוגדר בתוך בית ספר רב גילאי, לפי מה הוא מתוקצב המורה הזה?

כמו בבית ספר יסודי.

למה?

המבנה הרב גילאי היה לאורך שנים מבנה שדמה ליסודי.

בסדר, בסדר.

אבל זה כבר לא ככה.

רגע, רבותי.

אגב, אני לא בטוח שהמעבר הוא לטובת העניין. אני כבר אומר את זה מבדיקה שעשינו אותה.

לא יודע, אני שואל למה. אני לא אמרתי טוב, לא טוב. שואל למה. אם אני מלמד בעל יסודי, למה לא?

אגב זה נכון גם לחינוך הרגיל.

למה לא? בסדר, מי אמר שמותר לדפוק את החינוך ה- - -

חבר הכנסת מרגי, אני אומר שוב. אני חושב שדווקא הבדיקה של המעבר לא בהכרח מיטיבה מבחינה תקציבית. אני אומר את זה חד משמעית.

אבל אני שואל למה לא ענית לי. אוקיי, זה בגלל שבעבר היה ככה.

זה הרבה יותר. זה לא תשובה קצרה. אם אתה רוצה שאני אפרט?

אם אפשר, כן. זו שאלה שנשאלה.

אוקיי. תראו, חלקם של בתי הספר מטפלים בחינוך המיוחד בחטיבות העליונות באופן מאד דומה לאיך שמתנהל בית ספר יסודי וחטיבת עליונה, מבחינת הקשר מחנך-מורה וכו' וכו'. המושג מורים מקצועיים בחלק מהמוסדות, בעיקר עם רמת תפקוד מאד נמוכה בלקויות מסוימות - - -

אתה אומר לי זה לא פרוצדורה, זו באמת ראייה מקצועית, אז תן תשובה.

לגמרי מקצועית.

לא צריך לתת תשובות פה בוועדה.

אתה מכיר אותי שאני אומר.

בסדר. אם היית כובש נבואתך לא היינו עכשיו. כזו ראייה מקצועית, לא איזה מישהו שמתעצל לתת אופציה במחשב.

חבר הכנסת אשר וחבר הכנסת מרגי, אני כן אגיד שבשנים האחרונות היו אלינו פניות של מוסדות על יסודיים בחינוך המיוחד, שמכינים לבגרות ואין ספק שגם כשבדקנו את המודלים, מעבר לסיפור הפדגוגי, לא בהכרח זה היה משתלם לעשות את המעבר. אבל בגין גמול לבגרות אכן צריך.

אוקיי. תודה.

זה לא רק גמולי בגרות.

הבנו שזה לא רק.

לא, היא דיברה על - - -

רגע, רבותי. אדוני המנכ"ל, אין ספק שהדיון הזה הוא כשלעצמו היה חשוב. קודם כל אני חושב שפרשנו פה יריעה. דיברנו על זה פעמים רבות בוועדה, אבל שמנו את זה בצורה שבאמת ירדנו גם למיקרו והצגנו את זה גם במקרו. באמת ירדנו לזה.

אני רוצה להודות גם לארגונים, שהיה להם כאן תפקיד חשוב, לראשי הארגונים השונים, שבאמת נתנו גם למנכ"ל כלי עבודה חשוב, גם אנשי המקצוע, ההצהרה המקצועית פה של משרד החינוך.

אין לי ספק, ההתחלה, ההצהרה שנתת – אני חושב שהצהרות אין חשובות. אין לי ספק שאחרי ששמעת את הדברים גם תוכל להגיד לנו פחות או יותר לאן אתה חושב שזה הולך.

אוקיי. ראשית אני רוצה לשוב, להדגיש ולחזק, קיבלנו פה ביטוי לצרכים במגמה של השילוב. זו מגמה מורכבת, אבל במקום שהיא אפשרית אנחנו צריכים לעשות כל שלאל ידינו להקל. רשמנו את ההערות.

היות וזו המדיניות, אנחנו צריכים לראות איך אנחנו מקילים בעניין של השילוב.

דבר שני, אנחנו נבנה תכנית להערכתי בתוך חודשיים שלושה, על הנושא של הבינוי. איזה מוסדות אנחנו צריכים לבנות, איפה אנחנו צריכים לבצע התאמות למוסדות קיימים.

הדבר השלישי, אנחנו עד היום כמדומני ביצענו התאמות פיזיות בכ-250 בתי ספר. נדמה לי שאנחנו במאות כיתות בהתאמה. המגמה הזאת תימשך ביתר שאת, כי אי אפשר לדבר על שילוב כאשר אי אפשר לעשות את זה פיזית ואנחנו העמדנו נתח תקציבי שעומד בפני עצמו לעניין הזה ואנחנו נבוא לתת פה דין וחשבון כל פעם, לראות שבאמת הדברים מתקדמים ומסתייעים.

הדבר הרביעי, אנחנו נשווה בין המוכר שאינו רשמי לבין הרשמי, בפרמטרים שהחוק מאפשר לנו. לא יהיה מצב שהחוק מאפשר לנו סעיף אחד ואנחנו לא משווים אותו. אבל צריך להבין ואסור לנו ליצור אשליה, שבמצב שאופק חדש במתווה שלו, במתכונת שלו, אומר שיש בידול בין עובדי המדינה לבין מי שלא עובדי המדינה. ועד שזה לא ייפתר מבית המחוקקים או מהגופים שאמונים על התחום הזה ויורו לנו דרך שונה מהדרך שמורים לנו כרגע, אנחנו לא נוכל ליישר את הקו ואת הפער שהוא הפער המעיק. זו הגיבנת הגדולה.

נכון, נכון.

את הדברים האחרים אנחנו יכולים לעשות לפה ולפה, אבל זו הגיבנת הגדולה. בכלל, בחינוך המיוחד זה ביתר שאת. בחינוך המיוחד אנחנו משווים את כל הדברים האחרים חוץ מאופק חדש. אבל כאשר העניין הזה ייפתר, אז נוכל להביא את אותם משאבים, שהם כל כך נחוצים לחינוך המיוחד.

אנחנו מבינים שמצופה מאיתנו. לא יודע אם נוכל לנהוג כמצופה, אבל אנחנו נעשה ישיבה רצינית עם השלטון המקומי, לבחון את הדרכים כיצד הרשויות המקומיות תוכלנה לייצג נכוחה את צורכי המוכר שאינו רשמי, גם אם הם לא חלק אינטגראלי בראייה המוניציפאלית ובמחויבות המוניציפאלית הטבעית של הדברים.

אנחנו נעשה איתם פגישה ויכול להיות. אני לא רוצה להבטיח פה דברים שאין להם אחיזה ברורה ותכליתית אחר כך במלאכת המעשה, אבל יכול להיות שאנחנו נצטרך לייצג פניות ולהביא אותן בשם הגופים לרשויות המקומיות. שלא יהיה מצב שיש תקציב לשכר דירה ולכל אותם דברים וזה לא מסתייע כי הרשות לא מבצעת את הייצוג של אותם גופים.

מעבר לדברים אדוני יושב הראש, רשמנו אותם אחד לאחד, נתייחס אליהם באופן יסודי. אנחנו נעשה ישיבה אצלנו על כל הדברים אחד לאחד.

אנחנו מתכוונים במלוא הרצינות ובמלוא הרגישות, להקדיש מאמץ גדול לנושא של החינוך המיוחד. הילדים האלה הם ילדים מאד מאד משמעותיים. מאד מאד משמעותיים. אנחנו מבינים גם כמה הילדים האלה, כשהם באים לסביבה רגילה, מה התרומה האדירה שלהם. מה הם מלמדים את הילדים החזקים והאיתנים. איך הילדים פתאום מגלים רגישות אחרת ממה שסביבה בלעדיהם לא אפשרה להם לממש מעצמם וזו המדיניות הנכונה. זו המדיניות החברתית.

צריך לטפל בכל הדברים, אין ספק, אבל לשם צריך לכוון את כל מאמצינו. זו התורה שצריכה לצאת מפינו. המאמץ הוא להסביר ולשכנע. קל להגיד את זה פה. מאד קשה בסוף בשטח, בקרב אלה שלא משתכנעים וקשה להם השילוב. ולמורים זה מאד מאד קשה ולא כל ההורים פתוחים למהלך הזה, אבל זו המדיניות החברתית שאנחנו צריכים לנקוט בהם, עם כל הקשיים שיש בזה.

אני מקווה שאנחנו נראה לנגד עינינו ביום לא רחוק, 16,000 ילדים – היום סיימנו 500 – תראו איפה אנחנו עומדים. המסע הוא מ-500 ל-16,000 ואני מקווה שגם נוכל להרחיב את זה.

תודה. הוועדה מודה למנכ"ל המשרד על ההופעה בפני הוועדה, שמעידה על מחויבותו לנושא ועל החשיבות הרבה שהוא מקדיש לסוגית החינוך המיוחד.

הוועדה מודה למנכ"ל על הודעתו בהשוואת הפרמטרים הבאים בין המוכש"ר לממלכתי בחינוך המיוחד: גמול חינוך למורים, גמול הכנה לבגרות, שכרם של רופא, אחות, תזונאי קליני.

הוועדה מודה למנכ"ל על הודעתו שהמשרד מחויב לשילוב ברוח ועדת דורנר - לראשונה אנחנו שומעים את זה בהדגשה רבתית - לשילוב ברוח ועדת דורנר.

הוועדה מצרה על כך שברפורמת אופק חדש לא היינו בשורה היום וזה אתגר לנו, למחוקקים. אני חושב שהמנכ"ל צודק, אי אפשר לזרוק את זה על המשרד בלבד. אני חושב שזה אתגר לכולנו, לשלב ידיים.

זה עניין של חקיקה?

חקיקה, כן.

אז בואו.

הוועדה מבקשת לקבל ולדווח לה על מסקנות הבדיקה שהמנכ"ל התחייב לקיים בבחינת השוויון על פי הוראות החוק, כפי שהוצהר כאן על ידי היועצת המשפטית.

אני חושב שבשלב הראשון קודם כל ברוח ההצהרה הזו, הוועדה מבקשת מהמנכ"ל אכן לבחון אם המשרד פועל ברוח ההצהרה הזו. להערכתי לא.

בכל הפרמטרים.

להערכתי לא. אני חושב שצריך לעבור על כל הפרמטרים, פרט לאופק חדש, כפי שנאמר כאן בשולחן.

חוץ מאופק חדש, צריכים לטפל בכולם.

ושוב, תם ולא נשלם. אנחנו נמשיך לעקוב, נמשיך לקיים דיונים.

תודה רבה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 14:30.