הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 173

מישיבת הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי

יום שני, כ"ה בסיון התשע"ז (19 ביוני 2017),שעה 10:30

מעקב אחר יישום בינוי מעונות יום - תקציבים וביצוע

חברי הוועדה: עאידה תומא סלימאן – היו"ר

ג'ומעה אזברגה

יעקב אשר

אורלי לוי אבקסיס

מנהל תחום מטה באגף למעונות יום, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - חגי ראובן פורגס

הממונה על אגף המעונות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - אמיר מדינה

רפרנטית תעסוקה באג"ת, משרד האוצר - ביין ותד

נציבות שירות המדינה - ענבר סבג שפייזמן

מנהלת תחום חברה, מרכז השלטון המקומי - רות דיין מדר

סגן מנהל תחום בינוי משכ"ל, מרכז השלטון המקומי - רונן קט

כלכלן, מרכז השלטון המקומי - ציון נקאש

מנהלת אזור ירושלים, רשת התחלה חכמה, החברה למתנ"סים - רונית עזאני

מנהלת קשרי ממשל, התאחדות הסטודנטים - מירב סלע

סטודנטית, הקליניקה לזכויות נשים בעבודה, האוניברסיטה העברית - צרויה סיקרון

סטודנט, הקליניקה לזכויות נשים בעבודה, האוניברסיטה העברית - גל דויטשר קליין

יועצת משפטית, ארגון נעמ"ת - מאירה בסוק

ויצו - חנוך בוט

יועצת משפטית, אמונה - ציפורת שימל

רכזת מחקר וסנגור, עמותת סיכוי - סמאח אלחטיב איוב

עו"ד, מקדמת מדיניות וחקיקה, שדולת הנשים בישראל - מרים זלקינד

רכז מחלקה משפטית, עמותת מע"ן - יואב גל טמיר

רכזת שטח, רכזת פרויקט נשים בעבודה, ירושלים, מע"ן - ראניה אבו דיאב

עמותת מע"ן - גדיר אטמיזה

עמותת מע"ן - דאע אבו מאדי

עמותת מע"ן - חלוד בייבוח

דלית אזולאי

חבר המתרגמים

מעקב אחר יישום בינוי מעונות יום - תקציבים וביצוע

בוקר טוב לכולן, בוקר טוב לכולם. אני פותחת את הישיבה של הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי. היום ה-19 ביוני 2017. היום אנחנו נעקוב אחרי יישום בינוי מעונות יום – תקציבים וביצוע. הנושא הזה של מעונות יום, כבר דנו בו, זאת הישיבה השלישית. אנחנו טורחות בוועדה, ואני דואגת באופן מיוחד לעקוב אחרי הנושא של בינוי מעונות, ובאופן כללי, את השירות החיוני הזה שניתן לציבור, לא בסיפוק רב. בינתיים המדינה עדיין לא סיפקה את מכלול השירות שיכול לשרת את כלל האזרחים ואת כלל הילדים והפעוטות במדינה. בתחילת הדרך, בישיבה שקיימנו, אנחנו פתחנו את הישיבה בנוכחות – אז כיבד אותנו השר אריה דרעי כשהיה שר הכלכלה וכאשר בינוי מעונות היום היה תחת אחריותו של משרד הכלכלה. באותו דיון, כאשר דנו בחסמים הקיימים ובאפשרויות המונחות לפתחנו, הבטיח השר להקדיש 25% מהתקציב השנתי לאוכלוסייה הערבית, להקמת מעונות יום לאוכלוסייה הערבית. חלק מהמעקב שאנחנו עושים, שאני עושה בוועדה, לעקוב אחרי התקציב הזה ולהיות בטוחים שאכן התקציב מגיע לייעודו.

הדבר השני שהעלינו בפני השר, את הקשיים של המועצות הערביות לפתח וליישם את התכניות של מעונות היום מאחר והרבה מהרשויות המקומיות עומדות בפני בעיה של מחסור בכוח אדם שיעקוב אחרי הבקשות של המשרדים השונים. מצד שני, להרבה מועצות מקומיות יש אולי מהנדס בחצי משרה, או מהנדס במשרה מלאה שצריך לעקוב. אין להם מחלקת הנדסה בעיר. לפעמים יש להם מהנדס אחד שצריך לעקוב אחרי הכול וזה מעקב את התכנון. אחת הבעיות שעלו גם אז, שכל הנושא של בינוי מעונות היה באחריות של מפקחת שהייתה בעיקר מפקחת פדגוגית לנושא של מעונות יום, או מפקחת על תפעול מעונות היום, והוטל עליה בזמנו לעקוב גם אחרי נושא הבינוי. אנחנו העלינו את הנושא, והובטח שתוקם מנהלה שתדאג לנושא של בינוי המעונות. אנחנו נרצה היום קודם כל לדעת איפה אנחנו עומדים בנושא של בינוי מעונות.

אני קיימתי ישיבה עם מנכ"ל משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. קיימנו את הישיבה לפני כמה ימים, והתעדכנתי שיש תוספת תקציבית, אבל אני אשמח לשמוע את העדכון לפרטי פרטים. אנחנו יודעים שאנחנו עומדים מול בעיה רצינית בנושא של מחסור במעונות יום, דבר אשר לא רק פוגע באפשרויות של התינוקות עצמם והתפתחותם – יש הרבה ספרות מקצועית שנכתבה בנושא – אלא גם כן מעכב ומקשה על השתלבות הנשים בשוק העבודה, ומקשה על המשפחות באופן כללי להסתדר כאשר אין את השירות החיוני הזה.

אני רוצה שנתחיל קודם כל לשמוע את האחראים על הנושא, את מר אמיר מדינה, הממונה על אגף המעונות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. אני מברכת אותך, זאת הופעה ראשונה שלך אצלי בוועדה לאחר שקיבלת את התפקיד. אני מקווה מאוד שזו תהיה פתיחה של עבודה משותפת שתקדם אותנו בנושא. בבקשה, אנחנו נשמח לשמוע את הדוח שלך.

גברתי, חברת הכנסת, יושבת-ראש הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי, אני אפתח ואגיד שאני מנהל את מחוז דרום במשרד, ואני בהגדרת התפקיד גם על ניהול האגף הבכיר. לפני שאני אצלול לפרטים, אני אתן לחגי, שהוא ראש המטה ומנהל את כל תחום הבינוי להציג את המצב לאשורו, ונענה על כל אחת מהשאלות ששאלת. כמי שבא ממשרד הכלכלה והסתכל מלמעלה כמנהל מחוז על פעילות האגף באופן כללי, בארבע השנים האחרונות אני יכול להגיד שקצב הבינוי בהובלת השר כץ והמנכ"ל בשנה האחרונה הוא קצב בינוי שלא היה כמותו מעולם. אנחנו בתקופת בינוי - - -

תיכף תוכיחו לנו.

אנחנו נוכיח את זה מספרית. נוכיח מספרית. אני יכול להגיד – סיכום תקציבי לשנים 2017 ו-2018, אנחנו מדברים על סדר גודל של 350 מיליון שקל לשנה לבינוי. זה משמעותי מאוד. השנה הכסף יצא, בניגוד לשנים עברו - - -

רק כדי לקבל את הפרופורציות – 2017 ו-2018, 350 מיליון, 350 מיליון. ב-2016?

חגי.

היה 200 וקוצץ ב-50.

ותיכף נדבר על ה-200 וקוצץ ב-50, וכמה יישמנו בפועל, או כמה נאלצנו להחזיר.

כלומר, יש תוספת של כמעט 100%, כך אני מבינה.

נכון.

חייבים לדייק, התקציבים משנת 2011 עד 2016 היו מכוח החלטת ממשלה, של דוח טרכטנברג. בעיקרון, הממשלה בזאת סיימה את חובותיה. זה לא 100%, זה 350%.

הממשלה סיימה את החלטתה, לא את חובותיה. היא לא תסיים אף פעם את חובותיה.

את חובותיה מכוח ההחלטה. 350 זה סיכום שהשר דחף, יזם והוביל.

המשרד דוחף ועושה. תיכף נציג את הפרטים. חשוב לי להגיד שמה שנעשה עד כה היה בקצב טוב, אבל עכשיו אנחנו בריצה מהירה גם לאישור סמלים וגם לבינוי. בתחילת השנה – אם בשנים עברו המציאות הייתה טיפה שונה – זה לא ברבעון הראשון, אלא בחודשיים הראשונים של תחילת השנה, כבר הצלחנו לחלק את כל ההרשאות, אולי נשארו לנו ספיחים אחרונים. לחלק את כל ההרשאות בתחילת השנה זו פעולה מבורכת, זה פלוס. אנחנו מקווים שאנחנו נתבשר - - -

הרשאות למועצות כדי שיתחילו את התהליך.

נכון, לרשויות המקומיות. כל מי שמגיע, מגיע כבר עם אישור של קבלן. זאת אומרת, אנחנו כבר עם היתר בנייה. אנחנו מדברים על כאלה שעברו את כל המשוכה ועכשיו מה שנדרש מהם זה רק להתחיל לבנות. מי שמגיע ומקבל הרשאה תקציבית מהמשרד, זה אומר שהוא הוכיח לכולם שהוא - - -

הוא כבר חתם חוזה עם הקבלן.

הוא לא חתם חוזה עם הקבלן, אבל יש לו היתר בנייה.

יש לו היתר בנייה. כי אני ראיתי שאחד החסמים הוא - - -

זאת אחת הבעיות, דרך אגב, נכון. חגי מרכז את כל נושא הבינוי מטעם האגף. הוא מצוי בפרטים והוא ייתן את הפירוט מפה והלאה.

ברשותך, אני אציג סקירה קצרה כדי למקם אותנו בשנה הזאת ביחס לשנים הקודמות. כמו שאמרתי, בשנים 2016-2011 האגף, תחת משרדים שונים, פעל לבניית מעונות יום מכוח תקציבים שהוקצו בהחלטת ממשלה של דוח טרכטנברג. ב-2013-2011 – כולנו זוכרים את סיפור התמיכות – הוקצו כ-600 מיליון שקל בשלוש השנים הראשונות של הפרויקט הזה. הוקצו במסגרת מבחני תמיכות, זה היה תהליך קשה מאוד מאוד – גם בירוקרטיה וחסמים שמשרדים יצרו, גם שיעורי השתתפות נמוכים, סכומים נמוכים שתוקצבו. בפועל, הביצוע היה נמוך מאוד. האם תרצי שאני אתמקד במגזר הערבי תוך כדי?

לא, להזכיר את זה, אבל לתת את התמונה הכללית, הרחבה, לכל המגזרים.

התהליך שם היה מסורבל מאוד וקשה מאוד. בשנת 2014 עברנו לשיטה חדשה, שנקראת תקצוב. השיטה הזאת פתרה כמעט את כל החסמים הבירוקרטיים, הביאה לשיעורי השתתפות גבוהים מאוד, ושיעורי השתתפות גבוהים יותר למגזרים ייעודיים – המגזר הערבי, המגזר החרדי ורשויות מאשכול חברתי-כלכלי 4-1. הסכומים שתוקצבו הם סכומים גבוהים יותר. מנגנון התשלום, התזרים, נוח יותר. מאז ראינו שיפור מסוים בעיקר בביצוע, במזומנים שיצאו. ב-2014, כשנכנסנו לשיטה החדשה, אפשרנו לרשויות שקיבלו במסגרת מבחני התמיכות לעבור לשיטה החדשה, כאשר שוריינו תקציבים למגזרים, כמו שאמרתי – לחרדי, הערבי ואשכולות 4-1. אגב, השיעורים האלה הלכו וגדלו לאורך השנים. ניקח לדוגמה את המגזר הערבי. בהתחלה שריינו 20%, היום זה 25%. המגזר החרדי היה 10%, היום זה 15%. עד שנת 2016 כך תוקצבו כל הרשויות.

בקיץ 2016, עם כניסתו של השר, הייתה דחיפה משמעותית מאוד מול הרשויות המקומיות להתקדם בבנייה. מבחינתנו, להתקדם בבנייה – התוצר הסופי הוא מעון עם סמל שיכול לאכלס ילדים שיכולים ליהנות מסבסוד ומשירות מיטבי. הסיפור הזה היה תקוע הרבה זמן. אומנם לרשויות היו כמעט את כל הכלים הפרוצדורליים להתקדם בצורה מהירה, אבל משהו לא התקדם, לא היה תמריץ להתקדם. השר הגיע ונתן המון תשומת לב לנושא, יצר מערך תמריצים, הוסיף תקציבים. היום אנחנו עדים לביצוע גבוה מאוד, להרבה סמלים חדשים שהתקבלו בחודשים האחרונים, ואנחנו עם הפנים קדימה ל-2018. 2017 – מבחינתנו, מיצינו את כל התקציבים של כל המגזרים.

אתם הכנתם להציג את הנתונים ששלחתם אלינו? יש מצגת או שאתם רוצים להקריא את זה?

מה שתבקשי, בשמחה.

אני חושבת שכדאי להקריא את זה כדי שכולם ידעו. קיבלנו את זה אתמול אחרי-הצהריים. אנחנו נעלה את זה לאתר הוועדה כמובן.

הנתונים הועברו מזמן, כנראה שזה נתקע איפשהו בדרך. אגב, הנתונים קיימים באתר.

שבוע לפחות.

הנתונים קיימים באתר של המשרד.

אני שומעת עכשיו שצריך להעביר לנו את זה בקובץ PDF, כי העברתם בגוף המייל, ולא נוכל להעלות את זה. אנחנו יכולים להוריד את זה בקובץ ולהעלות את זה.

למדנו, לישיבה הבאה אנחנו נגיע עם קובץ PDF מראש. נציג בכל מקרה את הנתונים.

נחלק את זה ל-2014 עד 2016, זו מבחינתנו העשייה המרכזית. התקציבים שהוקצו ב-2016-2014 – אמרתי, גם בקשות חדשות וגם בקשות שעברו מהעידן הקודם – בסך הכול 910 מיליון שקל הוקצו. 309 בקשות של 924 כיתות. אני חייב לציין שבסוף 2016 – לא הכנסתי את זה כאן, כי זה כבר בסוף התהליך, אנחנו עוד לא עם היד על הראש על הרשויות, פה אנחנו נותנים להם קצת זמן – הוקצו עוד סכומים, עוד כ-30 מיליון שקל לעוד רשויות מקומיות ממגזרים שונים. מבחינתנו אחד הנתונים החשובים הוא מספר המעונות שקיבלו סמל. היום אנחנו על 111. אתמול היה עוד עדכון – 111 מעונות שקיבלו סמל. מתוך המעונות האלה זה מספר שהוא חסר תקדים לאורך כל שנות התהליך.

מה הסטטוס של השאר – נמצאים באמצע בנייה, לקראת סוף בנייה?

הנוהל נותן אבני דרך. יש אבני דרך לתשלום ויש מועדים שהרשות חייבת לעמוד בהם, ואם היא לא עומדת בהם, ההרשאה מבוטלת. כבר ביטלנו מספר מסוים של הרשאות שלא עמדו במועד הראשון של הצגת חוזה עם קבלן. הוראת המנכ"ל שהסדירה את הנושא נתנה שישה חודשים להגיש חוזה עם קבלן. אנחנו הארכנו את זה כל הזמן. מעת לעת זה הוארך והוארך, וזאת אחת הסיבות שזה לא התקדם עד שהגיע השר. כשהשר הגיע הוא אמר נתנו מועד, אנחנו צריכים לעמוד בו. אלו לא בקשות שקיבלו הקצאה בפברואר 2016 ובאוגוסט ביטלנו. אלו בקשות שקיבלו ב-2011, ואחר-כך ב-2014 עברו לשיטה החדשה, ובמשך שנתיים וחצי – אפילו שלוש שנים, זה הגיע לדצמבר – לא קרה עם זה כלום, אפילו לא חוזה עם קבלן.

איך אתה מסביר את זה?

חשוב להדגיש כמה המצב הוא אבסורדי.

אני מסתכלת על הסטטיסטיקה, ואני רואה שמתוך הבקשות שבוטלו יש 14 מהאוכלוסייה הערבית, לעומת 38. מעונות שנבנו וקיבלו סמל, יש רק חמישה. אתה אומר ששלוש שנים עברו, לא הגישו חוזה עם הקבלן. אתה יכול להסביר מה הייתה הסיבה? אתם יודעים מה הסיבה?

אני רוצה לחדד משהו, ברשותך, שלב אחד אחורה. כשרשות מקומית מגישה בקשה לבינוי זה אומר שרשות מקומית אחרת לא תקבל את הכסף. אנחנו עם שמיכה קצרה מאוד וקטנה מאוד. אם הוועדה השתכנעה שרשות X אמורה לקבל את הכסף, היא השתכנעה שהיא גם מספיק רצינית כדי להתחיל בבינוי, שלא נאמר חוזה עם קבלן. חצי שנה אחרי, לשיטתי, זה אפילו ארוך מדי. אתה מגיע עם היתר בנייה ביד. הדלתא הזאת היא לא בידיים שלנו, ואני גם לא יודע לאפיין אותה. אני יכול להגיד שבחלק מהמקומות זו איטיות מחשבתית, במקומות אחרים אלו חסמים בירוקרטיים כאלה ואחרים בתוך הרשות המקומית, אבל אם אתה מגיע - - -

אני רוצה להבין, כאשר מקבלים את האישור – הם הגיעו עם תכניות - -

מאושרות.

- - כלומר, גם הוקצו לזה קרקעות. מי שאיבד את התקציב בגלל אי-חתימה עם חוזה על קבלן, יש לו את הקרקע, יש לו את התכנית, אבל הוא לא חתם. אני פשוט רוצה להבין.

ההרשאה ניתנת רק אחרי היתר בנייה?

היתר בנייה.

אז אין לו שום סיבה בעולם לעיכוב.

מצוין. זו גם השאלה שלנו.

לכן אני רוצה להבין למה.

לפעמים נלקחת ההרשאה אחרי שניתנה.

נלקחת כי לא משתמשים בה.

כמה זמן?

הנה, יש עיכובים.

גברתי יושבת-הראש, יכול להיות שהמשרד בגלגולים הקודמים שלו נתן צ'אנס ועוד פעם צ'אנס ועוד פעם צ'אנס. זה נגמר. יש clear-cut היום, ורשות מקומית שמקבלת תקציב על חשבון רשות מקומית אחת והוא לא מנוצל, הכסף הזה - - -

למה על חשבון רשות מקומית אחרת?

כי יש לי תקציב קטן מאוד.

כי יש תחרות על התקציב.

כל הקודם זוכה.

בוודאי.

אני חייב להגיד משהו. עוד סיבה, שאני משער שהיא סיבה – בשונה ממשרד החינוך, שיש חוק חינוך חובה, והרשות המקומית מחויבת להעמיד מסגרות לילדים שלה, אנחנו לא במציאות כזו. אפשר להגיד במילה קיצונית שזה וולונטרית. רשות מקומית שמעוניינת, מגישה לנו בקשה, ואם יש מספיק תקציב, היא תקבל.

המדינה יכולה לאכוף את החוק.

נכון. נכון. יש חוק פיקוח שלדעתי חברת הכנסת מכירה, שהוא מתגלגל בהרבה כנסות והוא לא מתקדם.

בוא נשים את זה על השולחן, הם רוצים שההורים ישלמו את העלות של זה, שאלו מיליארדי שקלים תוספת על ההוצאות שגם ככה יש.

לחוקק חוק, אבל ההורים ישלמו עבורו.

איך זה עובד במשרד החינוך? במשרד החינוך זה עובד פשוט, אז למה זה לא עובד כאן?

כי יש חוק.

בבקשה, תתקנו אותו.

אתה יודע כמה זמן לקח לחוקק את חוק חינוך חובה? רשות מקומית שלא בונה, זה לא שהיא לא מיישמת חוק. יכול להיות שנוצר כאן מערך תמריצים שלא - - -

לפי מה שאתה אומר, מה שקורה זה שרשות חזקה תקבל תקציבים על חשבון רשות חלשה. כי בדרך כלל הם יותר מסודרים - - -

זה מה שרציתי להגיד.

מה זה קשור? אם הרשות משאירה את זה אצלה שלוש שנים?

יש לי שאלה, מה ה-clear-cut שלכם? אמרת שעכשיו זה clear-cut למי שלא מיישם. יש דד-ליין?

כן.

כמה זמן אתם נותנים מרגע אישור ההרשאה עד לביטולה?

יש שני מועדים שרשות מחויבת לעמוד בהם. אחד זה הגשת חוזה עם קבלן בתוך שישה חודשים מיום קבלת ההרשאה. אותן 38 בקשות שבוטלו, זה בגלל שהם לא עמדו בהגשת חוזה עם קבלן לא שישה חודשים, חלקם שלוש שנים, חלקם שנתיים, רובם שנה. המועד הבא, אחרי שנה וחצי, הוא סיום בנייה.

אבל הם אומרים שגם אחרי חצי שנה יכולים לקחת את ההרשאה, אבל הם לא לוקחים אותה בדרך כלל אחרי חצי שנה, אלא אחרי שנתיים.

זה היה בעבר – לא. היום כן.

היום חצי שנה?

כן.

אחרי חצי שנה כבר לקחנו. סיום בנייה – גם ניקח. לא לקחנו עד עכשיו, ושוב, מערך התמריצים - --

אני רוצה לשאול – הייתה החלטה להקים מנהלה שתעקוב מקרוב ותסייע למועצות המקומיות שמתקשות ביישום כל התכניות האלה. מה קרה עם המנהלה הזו? היא זאת שעושה את המעקב, או מי עושה את המעקב היום?

אנחנו התחלנו בתהליך לפרסום המכרז של מנהלת הבינוי. התהליך הזה נעצר - - -

זה מה שנאמר לי לפני שנה וחצי, כשהופעתם בפעם האחרונה.

המשרד עבר איזו טלטלה.

אני יודעת.

אני יכול להגיד שזאת האחריות שלי. המנהלה – כל כולי בתוך תהליך הבינוי, גם לייעל אותו. חגי, ראש המטה, בפנים במאה אחוז. המכרז בטיפול. תשומות הזמן פה הן לא חודשים - - -

מה זאת אומרת בטיפול?

זה לא חודשים. הפרסום שלו הוא לא בחודשים.

לפני שנה וחצי ישבתם פה ואמרתם שאתם מוציאים את המכרז אוטוטו של המנהלה. שנה וחצי.

זה גם חילופי תפקידים בעבודה.

אני כנראה אמשוך מכם את ההרשאה. שנה וחצי ועוד לא סיימתם בנייה. אתם שמים יעדים למועצות המקומיות שהמשרד עצמו לא עומד בהם. איך יכול להיות?

א', היעד של האגף להוצאת המכרז – אני רואה קשר בינו לבין ביצוע ברמת המועצות המקומיות, אבל לא קשר ישיר. המשרד יבצע, יאכוף, יפנה, יתשאל, יבצע את הפעולות שלו בליווי וניטור, בין אם זה בצורה של גורם חיצוני, ובין אם זה בצורה שאנחנו עושים את זה ביום-יום, כולל לשכת השר שרתומה לעניין. הקשר בין זה לבין הביצוע הוא לא גבוה.

אבל המטרה בהקמת המנהלה לא הייתה לתשאל ולא לבקר, אלא הייתה לסייע למועצות המקומיות וללוות אותן בתהליך.

גברתי היושבת-ראש, במצב שאנחנו נמצאים לא צריך מנהלת, פשוט צריך שהרשויות יעשו את העבודה והמשרד יעשה את העבודה.

אנחנו תיכף נשמע את דעתכם כמרכז השלטון המקומי. כנראה שיש לכם מה לספר לנו. תיכף אנחנו נשמע.

אפשר יהיה לקבל את ההתפלגות גם לגבי ישובים שהם לא רק ישובים במגזר?

בוודאי. אנחנו הכנו את זה רק למגזר, אבל בוודאי.

אפשר להגיד האוכלוסייה הערבית, תפסיקו להגיד המגזר.

אין מגזרים, יש אוכלוסיות. אנחנו נציג, המידע מפורסם באתר. נעביר את הכול בצורה מסודרת עוד פעם.

ברשות היושבת-ראש, אפשר לקבל נתון? מרגע שהפעולה עברה ממשרד הכלכלה למשרד החדש, זה זירז את התהליכים?

הם פתחו בזה.

כן.

יש גם תוספת תקציבית.

אגב, הכספים שנלקחו מאותן רשויות עברו מיד לפרויקטים אחרים? יש חיוך.

זו שאלה טובה. אנחנו בדיון - - -

יש פה הרבה מאוד כסף, 110 מיליון, אם אני רואה נכון - -

נכון.

- - שבוטלו מפרויקטים.

לאן הם עברו?

איפה הכסף? אצלכם?

הכסף לא יושב אצלנו. על-פי הסיכום התקציבי הכסף חזר לאוצר.

חזר לאוצר, - - - פלט?

חזר לאוצר. אני לא נציג אוצר.

זה כסף שחילק ובלילות בוועדות פה, אתה לא זוכר?

אני לא יכול לחכות לרשות הדיבור שלי.

אז אני נותנת לך לדבר עכשיו.

אנחנו מנהלים מלחמה כבר כמעט שנתיים לתקציב למשפחתונים. משפחתונים זה כלי עזר למעונות. כל הזמן אנחנו רבים על 40-30 מיליון כדי לפתוח עוד כמה מאות מסגרות לאלפי ילדים.

לקחו לנגב גליל.

לא נכון. האמירה שלכם הפריעה לתהליך ההוא.

זו לא הייתה אמירה שלי, זו הייתה אמירה של נציג האוצר.

אל תפריעי לי.

תדייק.

זה אותו אוצר שלוקח את הכסף ושם אותו אצלו ממקומות שביטלו. אני שואל שאלה – יש רשויות שלא עומדות בקצב שלהם ולא מיישמות ולא בונות את המעונות. זאת אומרת שהולך להיות חוסר גדול מאוד באותם מקומות. לפחות את הכסף הזה, במקום שיחזור לאוצר לדברים אחרים, שיהיה מנותב לדבר הזה, או שייכנס לתוך הפול של המעונות. יש פה נציג של האוצר, גברתי היושבת-ראש?

כן.

את נציגת האוצר? איפה הכסף?

ביין ותד מאגף התקציבים, משרד האוצר. כל הנושא של בקשות שבוטלו או שלא הוגשו בגינן בקשות – אם כסף לא מחויב, הכסף חוזר לאוצר, וזה לא רק במעונות יום, זה בכל - - -

אני מדבר עכשיו על מעונות יום.

אין החרגה למעונות יום. כסף שמחויב נשאר אצל המשרד, כסף שלא מחויב חוזר לקופת - - -

אז כשאנחנו מדברים על 40-30 מיליון שקל תוספת לגידול טבעי, שחמש שנים המשפחתונים לא עלו – כביכול לא נולדו ילדים חדשים במדינה, בכל המגזרים אגב – אז יש 110 מיליון שקל שאפשר היה לקחת מהם לפחות חצי ולפתור את בעיית המשפחתונים. אני צודק? אני לא כלכלן.

בגלל שראינו את הנתונים, ויש לנו את 2017, כל מה שהסביר חגי – ברי ביצוע וכל התקנות, זה משהו שהוא - - -

זה לא קשור לחגי, תאמיני לי. ברגע שהוא מבטל את ההרשאה, לוקחים לו את הכסף, הוא אפילו לא מרגיש את זה. הוא רואה את זה, אבל אין לו מה לעשות. אני צודק, נכון?

הכסף לא אצלנו.

אני מבקש, גברתי היושבת-ראש בסיכום הדברים – כי זו באמת שערורייה - - -

אני כבר רשמתי.

אני רוצה לומר דבר אחד, בואו נבין על מה אנחנו מדברים. בנושא של מעונות יום חדשים, אני מוכרח לשבח את השר החדש, שהוא נכנס לתפקיד הזה ואמר: אצלי לא תהיה המתנה של רגע. מי שלא יעמוד בזה – הוא הכניס את המערכת לסחרור, והיום הרשויות מנצלות הרבה יותר את התקציבים. אך דא עקא, יש רשויות מקומיות שבהן יש בעיות אובייקטיביות – חוסר בשטחי ציבור, כמו ששאלתי קודם, צפיפות גדולה, שבדרך כלל חוסר בשטחי ציבור נובע מזה - -

אי-קיום תכניות מתאר.

- - אין תכניות מתאר, כמו באוכלוסייה הערבית ובמקומות מסוימים. מה קורה בינתיים עם הילדים האלה? הילדים האלה גדלים וצריכים מקום, אנחנו רוצים לעודד תעסוקה הן במגזר הערבי והן במגזר החרדי, והן במגזרים מוחלשים אחרים. המשפחתונים הם כלי שסוגר את הפער הזה. סוגר את הפער הזה. ואם המדינה שמה הרבה כסף על בינוי ויש עודף של כספים שבמקום שיחזרו לאוצר וילכו לדברים אחרים או למסיבות עיתונאים בנושאים אחרים, שילכו לדבר הזה. אני חושב שזה חייב לבוא לידי ביטוי, ואני מתכוון להעלות את זה אולי לוועדת הכספים, אולי לכאן, אני לא יודע. צריך לעשות מזה רעש גדול. אני הייתי בטוח שאותם 110 מיליון – הכסף חוזר ופותחים קול קורא חדש לרשויות, מי שמוכן שיבוא. לא, לוקחים את הכסף. גברתי מהאוצר - - -

חבל שלא ידעתי את המידע הזה כשישבנו בפגישת העבודה, כשהעליתי את הצורך בהקצאה תקציבית נוספת להקמת משפחתונים חדשים, במיוחד באוכלוסיות שאין להן מעונות יום. חבל שלא העליתי, הייתי לפחות - - -

מילה על משפחתונים, דווקא יש פה בשורה. אנחנו ישבנו אצל יושבת-הראש לפני שבוע וחצי-שבועיים. בהובלה של השר קיבלנו כ-15 מיליון שקלים לנושא של משפחתונים.

נתנו מעשר ממה שהם לקחו, אתה מבין?

והיום אנחנו כבר בחוץ עם פנייה לכל הרשויות המקומיות – תביאו לנו צרכים. אם יהיה עוד מקור תקציבי, המערכת יודעת לעבוד.

אני חושבת שהנושא הזה של משפחתונים – באמצעות ה-15 מיליון אני בטוחה שתפתחו עוד משפחתונים - -

חד וחלק.

- - כאשר צריך לדבר על תנאי התעסוקה של הנשים שעובדות במשפחתונים - -

זה סיפור נוסף.

- - כי זה לפתוח עוד מקומות שיגזלו מהנשים את זכויותיהן.

גברתי, אנחנו צריכים לעמוד על זה שהנושא של השכר שלהן והתנאים שלהן – כי הן נמצאות במצב שהן לא עצמאיות ולא שכירות, מכירים את זה היטב. אבל אני לא הייתי רוצה שישתמשו בזה כדי לא לפתוח מעון נוסף.

אני לא אומרת את זה, אני אומרת שיעשו את שני הדברים.

אני אומר לך כבר עכשיו, ידידי מדינה, ש-15 מיליון השקלים האלה לא יספיקו אם אתה רוצה לתת את האפשרויות. ולגברת מהאוצר, אני מבקש שתעבירי את הדבר הזה, אנחנו רואים את זה בחומרה. אנחנו נטפל בזה. שתי שאלות נוספות למר פורגס ולמר מדינה. האם זה תקצוב רק לרשויות, או שזה תקצוב גם לעמותות?

רשויות. רשויות.

רק רשויות?

רק רשויות.

ב-2011 עד 2013, בגלל שזה היה מבחן תמיכות, בהקשר הזה הייתה לנו יותר גמישות לעשות את זה גם לעמותות. בפועל - - -

אבל אם זה מעון כמו ויצו או מישהו אחר שיש לו קרקע פרטית והוא רוצה לבנות עליה?

לא.

כביכול התקשרות עם המועצה.

נכון. עם המעבר לשיטה החדשה – השיטה הזאת לא מאפשרת לנו לעבוד בתקצוב מול ארגונים פרטיים. אני חייב להגיד שבמבחני התמיכות נתנו עדיפות לעמותות להגיש. ההגשה הייתה נמוכה מאוד, והביצוע היה גם.

אם אתה עדיין זוכר, התקציב אז לא היה תקציב מספיק והצטרכתם להעלות אותו.

כי היו חסמים.

נכון, גם התקציב היה נמוך.

היה נמוך והם היו צריכים להשלים מעצמם.

במציאות שאנחנו חיים בה, העבודה מול רשויות מקומיות מוכיחה את עצמה, גם בפרקטיקה.

זה בסדר, זה המסלול המרכזי, אבל תמיד יש בצד עוד דבר – חצי מילה. דובר בזמנו על התאמת מבנים, על שיפוצים ועל התאמת מבנים שנמצאים בשכירות בצורה כזו או אחרת, להתאים מבנים. זה נכון לאותם מקומות צפופים, אותם מקומות שלא מוסדרים, שאין תכנית מתאר? אפשר לשכור מבנה ל-15-10 שנים, ולהתאים אותו. כמה תקציב נוצל בעניין הזה, אם בכלל?

מתוך הפול הכללי של התקציב, רשויות יכולות לבקש תקציב להסבה.

ביקשו?

בפועל, ביקשו עד עכשיו מ-2014 שתי בקשות.

בודדות. הקול קורא פתוח.

הם מודעים לזה?

מי שמודע לבנייה, מודע להסבה. בהיבט של שכירות, אחד המעברים הרציניים, מעבר מהשיטה הישנה לחדשה, היה שאנחנו לא דורשים בטוחות בקרקע, אלא התחייבות של היועץ המשפטי של הרשות שיש לו זכויות בקרקע. מבחינתנו, שכירות ארוכת טווח זה בסדר. אם היועץ המשפטי של הרשות אומר שיש לו זכויות בקרקע.

אני חושבת שאתם יודעים טוב מאוד – בכל פעם זה מן לופ, מעגל סגור. הרי המועצות המקומיות שצריכות הכי הרבה את מעונות היום הן המועצות המקומיות החלשות. הן אותן מועצות מקומיות שיש להן קושי לעמוד בכל הדרישות שאתם מבקשים. מצד שני, הן אותן מועצות מקומיות שאין להן קרקע ואין להן תכניות מתאר. אצלנו בערבית יש פתגם מפורסם מאוד, כשנותנים למישהו פיתה ואומרים תאכל ואל תשבור, ואת השבור אל תאכל, ותאכל עד שתשבע. איך? איך הוא יכול לאכול בלי?

אבל התקציבים שמורים למגזרים האלו. זה לא שרשות מהמגזר החרדי מתמודדת מול מועצה אזורית גדולה. יש תקציב שמחשבים - - -

אם החלופה שבגלל עיכוב לוקחים את ההרשאה, עדיף שתשאיר את ההרשאה מאשר שתחזיר את הכסף לאוצר, כי זה הזוי. סוף שנה יגיע, יגידו התקציב לא מנוצל ויהפכו את זה לסוג של העברות תקציביות שלא לשמן הצבענו בתקציב - - -

גברתי חברת הכנסת, האגף ישמח אם - - -

אבל ההרשאות שניתנו, ניתנו לשלוש שנים, מ-2014 עד 2016 רק חזרו לאוצר.

אבל אם אתם הייתם מציעים לקחת מזה למשפחתונים - - -

- - -

אני מאוד מבקשת. סליחה. סליחה. סליחה. מעכשיו אני מבקשת – אף אחד לא מדבר עד שאני נותנת זכות דיבור. אני רוצה סדר כדי שכולנו נשמע את כולנו. יש עוד אנשים שרוצים להעלות עוד נושאים. אני מבקשת מנציגי המשרדים לרשום הערות על כלל הנקודות שעלו בדברי הנוכחים כדי שתוכלו לענות באופן מסודר בסוף. אני מבקשת. חברת הכנסת אורלי, ממילא לקחת את זכות הדיבור, את רוצה לסיים אותה? יש לך מה להוסיף? בבקשה.

כן. אני אשים את הדגש על כמה אבסורדים. לא יתכן שאנחנו בתחילת תקציב מצביעים על תקציב, אומרים יש X כספים שאמורים להגיע לבינוי. אנחנו גם נאבקים על חלק מהתקציבים האלו כדי להגדיל אותם, כי זה הורדת יוקר המחייה ואופציות לנשים לצאת לעבוד. לאפשר ניהול נורמלי של כלכלת המשפחה תוך כדי תעסוקה. מה שקורה פה הוא שערורייה, כי כספים שלא מנוצלים, אנחנו יודעים שיש בתור – מקודם אמרת הכספים האלו יצאו מערים אחרות, כל הקודם זוכה. זאת אומרת שאם אתם מבטלים הרשאה, יש כאלה בתור שיכולים לעמוד, אבל הם לא יכולים להגיע כי נתתם הרשאה שלא בוצעה. כשאתם מבטלים ומחזירים את זה לאוצר, יצרתם פה חוסר שהוא לא הגיוני, מזכיר יותר את חלם. כמי שמכירה את האוצר, בסוף שנת תקציב נגיע לוועדת הכספים, ומי שיש לו כוח פוליטי יצליח לשים את היד שלו על הכספים האלו שהיו אמורים להיות - - -

אנחנו נשמע על כל מיני הסכמים בסוף השנה, לאן הכסף הזה הולך.

נו, ברור. נעשה רעש, הילדים יישארו בלי פתרונות, הח"כים הרלוונטיים יקבלו אתנן כדי להצביע עבור תקציב אחר, ואנחנו נמצא את עצמנו עוד פעם עם אותם ילדים, עם אותן אימהות ועם אותם חוסרים. איך אתם יכולים להבטיח שהכספים האלה נשארים בלופ של פתרונות לגיל הרך?

אפשר להשיב? לרשום ולהשיב בסוף?

כן, תרשום.

צריך להוציא שאילתה לשר האוצר.

ברור. אני רוצה לתת זכות דיבור לרות דיין מדר, מנהלת תחום חברה, מרכז השלטון המקומי. שלוש דקות מקסימום.

תודה. אני מלווה את התהליך הזה מ-2009, עם כל החוויה שנלוותה לזה ממשרדי הממשלה שנגעו בדבר. אין ספק שהיום אנחנו נמצאים במקום שהוא מצוין לעומת מה שהיינו, אבל הגיע הזמן להיות על טייס אוטומט ולקיים את הבנייה הזאת במכפלות ובחזקות שיעלו מדי שנה. לבטל הרשאה, לדוגמה, לשיבלי, שכבר עשתה את כל התהליך, שיש לה כבר מכרז, כשיש כבר קבלן, כשחתמו עם קבלן, ולהגיד לה שאין לה הרשאה, זה יותר - - -

למה? מה הסיבה?

ועוד את הכסף הזה להעביר לאוצר, לא לתת לרשות אחרת שאולי עומדת - - -

אבל למה ביטלו לה? מה הייתה הסיבה?

לא ברור לנו למה. לא ברור לנו למה.

אתם צריכים לבדוק. אתם מרכז שלטון מקומי?

אנחנו מרכז שלטון מקומי. ביקשנו פגישה עם המשרד כדי להבין מה צריך לעשות.

אתם צריכים לעזור לרשויות האלה לבדוק מה הבעיות.

אבל שיבלי זו דוגמה. שיבלי זו דוגמה להתנהלות. למה להחזיר את הכספים האלה כשאנחנו נמצאים בשנת תקציב? למה לא לתת את זה – אם אמרו שזה משחק סכום אפס, שאם רשות אחת לא מקבלת, זה עובר לרשות שנייה, אז למה מספרים לנו עכשיו שהתקציב עבר לאוצר? ולמה, אם רשות כבר קיבלה הרשאה, לא לתת לה עוד קצת כדי שהיא תממש את זה? כי מה המטרה? זו לא הרשאה לרשות המקומית. המטרה היא שב-1 בספטמבר יהיה עוד מעון לילדים, ובשיבלי ברור לנו בדיוק מדוע צריך מעון יום, אין להם מסגרות אחרות שתואמות. גם העניין של התקציב – ראשון יכולה לבנות. תל אביב יכולה לבנות. פתח תקווה יכולה לבנות. למה? כי היא יודעת להוסיף עוד מיליון וחצי שקלים על מה שממילא עולה, כי לבנות היום מעון זה לא שלושה מיליון שקלים, זה בדוחק לבנות בשלושה מיליון שקלים. זה עולה ארבעה וחצי מיליון שקלים. המשרד לא מתקצב הצטיידות. זה אומר שיש תקציב לפחות עד 300,000 שקל להצטיידות. מה עושה רשות מקומית שאין לה את התקציב הזה? ממה יהיה לה הצטיידות למעון? לאן נכניס את הילדים – לקירות ולאספלט? כל הדברים האלה – המשרד צריך ללכת צעד נוסף, האוצר צריך ללכת צעד נוסף. זה מתקשר לאחד מיעדי הממשלה הרציניים ביותר, תעסוקה.

לעשות מצ'ינג דיפרנציאלי. מצ'ינג דיפרנציאלי מול רשויות חזקות מול רשויות חלשות.

זה כבר נמצא שם.

לא, בסיפור הזה פה, כנראה זה לא מספיק, כי - - - רשות חזקה יכולה להביא אקסטרה מהכיס שלה, רשות חלשה לא, ובסוף אתם לוקחים לה את זה.

חברת הכנסת, החזקות לא רוצות - - -

אז אם בארזים נפלה שלהבת, בואו נבין מה קורה עם אזובי הקיר.

ממש לא. הרשויות המקומיות בונות, הן רואות בזה מחויבות שלהן. הן מבצעות את זה. הם עובדים בשיתוף פעולה עם משרד העבודה והרווחה. יש שיתוף פעולה מצוין. משכ"ל, חברה למשק - - -

איזה כיף להם שיש להם מספיק משלמי מסים שיוכלו להביא אקסטרה.

נו, באמת, אורלי.

מה נו, באמת? אני מכירה את העמדה שלכם בניגוד ל - - -

מה זה עמדה?

על הדיפרנציאלי. 15 הערים החזקות בלחץ מדיפרנציאלי. כאילו השלטון המקומי של 15 הערים, יאללה. תתחילו להגיד גם דברים נוספים.

אני מבקשת, חברת הכנסת אורלי. חברת הכנסת אורלי.

אתם יודעים שראשון לציון מפעילה מעונות בעצמה ובונה מעונות בעצמה, ולא מקבלת את התקציב - - -

מצוין, שזה יגיע גם לפריפריה.

רגע, סליחה. ולא מקבלת תקציב ממשרד הכלכלה, ונותנת רמת שירות גבוהה יותר. למה?

אני רוצה להבין, למה אנחנו דנים עכשיו בראשון, שבונה מעונות לבד?

כי מישהו חשב - - -

הרגע אמרת את הדברים האלו.

אני מכירה את הוויכוח הזה, ואת יודעת את עמדתי גם כן, אבל אני לא רוצה להסיט את הדיון עכשיו, שנתחיל להתווכח על משהו שממילא לא נחליט עליו.

אני רוצה לומר נקודה אחרונה. רשויות מקומיות שיש להן חשב מלווה לא יכולות להפעיל משפחתונים. המצב הזה הוא מצב לא הגיוני. כי כשלרשות מקומית יש חשב מלווה, היא במצב הכי מהודק מבחינת הביקורת השלטונית שיכולה להיות. אנחנו מבקשים שהוועדה תבקש להבין מהמשרד מדוע רשות מקומית שיש לה חשב מלווה לא יכולה להפעיל משפחתונים. בסופו של דבר זה נזק להורים כי רשות מקומית היא גוף שלטוני.

השאלה שלי – לא נותנים לה לנהל משפחתונים ולא מכניסים מפעיל?

מכניסים, ברור. מכניסים מפעיל - - -

מכניסים מפעיל, אבל הרשות המקומית - - -

מעניין איך עושים את כל הדרכים כדי להגיע להפרטות של ניהול כל מיני מערכות.

הגיל הרך צריך להיות מנוהל על-ידי השלטון המקומי יחד עם השלטון המרכזי. נכון שמעונות יום ומשפחונים ינוהלו על-ידי המשרד, יחד עם גופים פרטיים שיסייעו בניהול של הדברים כי יש להם את הידע ואת הניסיון.

אני אומר כראש רשות לשעבר, אם יש רשות מקומית שמתקשה בתשלומים השוטפים שלה, יהיה לה קשה מאוד לנהל את המשפחתונים. זה סוג תקציב שעד שהוא מגיע, בינתיים זה יורד מדברים אחרים. יש הצדקה בעניין הזה עד שהרשות תהיה איתנה ואז היא יכולה לעשות את זה.

אם חשב מלווה מאשר לרשות מקומית לנהל משפחתונים, אז החשב המלווה יודע מה הוא עושה.

תודה. יש כמה ארגונים שהגישו ניירות עמדה והייתי רוצה לשמוע מהם את דעתם. הם נמצאים בשטח, ואני חושבת שיש להם מה להגיד. עורכת הדין ציפורת שימל.

קודם כל, אני מ"אמונה". אנחנו אחד מחמשת הארגונים המפעילים. אני רוצה לומר שאנחנו מברכים על הבנייה כפי שאנחנו רואים אותה, אבל יחד עם זה, צריך לראות את המציאות כפי שהיא בשטח. אנחנו רואים את זה אחד לאחד – המדינה טוענת למימון מלא. בפועל הרשויות מבקשות מאתנו באופן עקבי להשלים בכל דרך את הפערים שקיימים. כמו שאתם יודעים, המחירים שלנו נמצאים בפיקוח, אין לנו שום דרך להעלות את ההכנסות מההורים. האוצר הודיע בצורה חד-משמעית שהארגונים המפעלים של המעונות הם גירעוניים. אנחנו נדרשים בכל מכרז, מכרז אחרי מכרז ברשויות – אין לנו טענה כלפי השלטון המקומי בעניין הזה, המדינה צריכה לעזור לרשויות בהקשר הזה. הבאתי כמה דוגמאות קטנות, ואני רוצה להציג אותן. עיריית תל-אביב – דובר כאן על רשות חזקה – דורשת סכום, אני מקריאה מתוך המכרז: על העמותה שתיבחר יהיה להשלים מעבר לסכום התמיכה סכום של 1.6 מיליון לפחות.

למה? לכל מעון?

אני אומרת למה.

לא, המיליון הוא לבנייה או - - -

- - - מעון יום בן חמש כיתות. מעון אחד של חמש כיתות. מבקשים מאתנו השלמה. אנחנו עכשיו השלמנו בחיפה – שוב, רשות שאין עוררין ביחס לחוזק שלה – שני מיליון שקלים.

איפה השלמתם בפריפריה?

הדברים האלה נעשים מתרומות. אנחנו נמצאים בגירעונות ובחובות. הבאתי עוד דוגמאות מרשויות אחרות. רק לפני פחות מחודש, ב-6 ביוני, מכרז של עיריית רמלה, מבקשים להשתתף ב-1.588 מיליון ש"ח הקמה. עיריית נתניה – 1.2 מיליון ש"ח השלמה. אני רק רוצה להשלים את מה שבאתי לומר, אם אפשר. מה שאנחנו מבקשים – הסיפור הוא סיפור של המדינה. כפי שנאמר כאן, עלות הקמה של מעון היא כבר מזמן לא שלושה מיליון. זה אפילו נאמר כאן באחד מהמכרזים שנמצאים לפני, שמדובר ביותר מארבעה מיליון. יש שלוש אפשרויות – אם אומרים לרשויות שהסכום שניתן להן מספיק, שייאמר שאי-אפשר יהיה לגבות מאתנו מעבר לסכום הזה על מנת לבנות. או שאם הסכום הזה לא מספיק, צריך להשלים את הדבר. עוד אפשרות, שאנחנו חוזרים ומעלים כאן – אני יושבת כמה וכמה שנים בדיוני מעקב על בנייה עם יושבת-הראש, וזו האפשרות שאנחנו מציעים – שיאפשרו גם למפעילים לבנות. כרגע האפשרות ניתנת, כמו ששמעתם, כולם יודעים, רק בידי הרשויות. אלה שלוש האפשרויות שקיימות מבחינתנו. חבל לנו וצר לנו שהכספים האלה לא יכולים ללכת להעשרה, לציוד, ובמקום זה, זה הולך לבנייה.

אני מאוד מודה לך. תודה רבה.

מעניין לדעת אם זה היה עולה להם פחות, אם בדיווחים שלהם זה עולה פחות. חשוב לדעת, יכול להיות שלרשויות זה עולה יותר.

אני רוצה לדעת קודם כל, אתם מודעים לבקשות האלה של השתתפות במכרזים שהמועצות המקומיות יוצאות בהן?

הנושא של השתתפות – המדינה נושאת בעלות הבינוי כפי שהיא חישבה אותה, ועל בסיס זה אנחנו משלמים.

לפי איזה בסיס מחשבים?

לא, לא, לא, שנייה. אני מבקשת, שאלתי שאלה ברורה מאוד – האם ידוע לכם שהמועצות המקומיות דורשות כסף להשלמת התקציב של הבנייה?

אנחנו לא "בסקופ" על זה. זה לא הביזנס שלנו מההתחלה ועד הסוף, אבל ידוע לנו שבחלק מהמקומות מבקשים ובחלק לא מבקשים.

אני לא מבינה מה זאת אומרת זה לא הביזנס שלנו. המדינה חישבה עלויות שאתם אומרים שאמורות לכסות את הבנייה. מועצה מקומית, לא רק שהיא גוזרת קופון מהמדינה ולוקחת את הכסף - - -

למה גוזרת קופון? היא מבצעת עבור המדינה.

אני מבקשת, אני אשתמש במונחים שלי.

גוזרת קופון? רשות שלטונית גוזרת קופון?

את לא יכולה לקטוע אותי. אני אשתמש במילים שלי, בסדר?

הם גוזרים קופון עלינו.

את מוכנה? אתם מודעים לכך שהמועצות המקומיות, במיוחד אלה שעכשיו הקריאו את השמות שלהן, שהן מועצות מקומיות או עיריות שיש להן כסף, דורשות מכל המשתתפים במכרז לשלם עוד כסף, מיליון ומשהו? זה לא שהם מבקשים 100,000 שקל, או 200,000. אתם מודעים לזה?

ועוד 50% מהסכום - - -

ואל תגיד לי זה לא הביזנס שלנו, הרי הם היו אמורים לקבל כבר את התקציב של הבנייה.

מכל מקום שמגיע אלינו המידע הזה, אנחנו מעבירים למרכז השלטון המקומי.

ומה עושים עם זה?

אתם מעבירים למי? לא שמעתי אותך.

גלגלו את הכדור למרכז השלטון המקומי.

אני רוצה לדעת לאן הוא התגלגל, אפשר?

תני לי להשיב. שאלת, תני להשיב.

מדי פעם מגיעות אלינו פניות כאלה מארגונים. כמו שאנחנו לא מתערבים בהליך הקצאת המבנים של הרשות המקומית, אנחנו לא מתערבים בדרישות - - -

אבל זו היתממות. למה?

הדבר היחיד שאנחנו דורשים, שאסור להם לגבות שכר דירה עבור המעונות האלה.

אנחנו לא מדברים על זה. העלות. העלות.

אבל זה לא נכון, ההקצבה שלכם מראש היא נמוכה.

זה בא על חשבון ההורים - - - אנחנו לא ניגשים למכרזים - - -

אז אתם יצרתם שטח הפקר – מצד אחד, מבחינתנו אנחנו נתנו את התקציב. הרשויות המקומיות לא יכולות להשלים את הבנייה בגלל התקציב הנמוך, אבל אתם לא יודעים מה קורה שם, שהם ישלימו מאיפה שהם רוצים.

אני לא נכנס לשיקולים התזרימיים של הרשות המקומית.

אני לא מדברת על תזרימיים, אני מדברת על התקציב עצמו.

אנחנו לא מקצים את המבנים האלה לארגונים, זו הרשות המקומית. איך שהרשות המקומית מצאה, זה עניין שלה.

בוא לא ניתמם. בוא לא ניתמם.

זה לא עניין של להיתמם.

זו שאלה רלוונטית.

הסכום הוא סביר.

לפי מה הוחלט מה עלות הבנייה? איזה מחירון?

מתי עשו את זה?

ב-2013 ישבו מיטב המוחות בשיתוף עם מרכז השלטון המקומי. לא היו לנו הסכמות על כל שקל, אבל ישבו גורמים ממשרד האוצר, ומהמשרד שלנו, מהמרכז לשלטון מקומי, המרכז למועצות האזוריות. קיבלנו מחירונים, מחירון דקל, וכל מיני מחירונים שונים שאני לא בקי בהם. נוצרה בסוף טבלת מחירים. טבלת המחירים הזאת מבחינתנו משקפת את עלות בניית מעון יום. אגב, דיברתי לא מזמן במקרה עם נציג משרד השיכון, הוא אמר אתם משוגעים? אתם נותנים הרבה כסף לרשויות. אני לא יודע, זו טענה שלהם, הרשויות טוענות אחרת.

אז שהמדינה תבנה.

אני אומר שאני לא בא בטענות לאף אחד.

אז שיכנס יבנה.

- - -

משפט אחד.

משפט. אני מקריאה מתוך המכרז של עיריית רמלה, סעיף 2: עלות לבניית מעון יום יחיד בן שלוש כיתות על-פי הפרוגרמה של משרד הכלכלה היא 4.5 מיליון ש"ח. משכך, המפעיל שייבחר יידרש להשתתף בעלות הפרש הקמה בסך של 1.6 מיליון.

זו תוספת של 50% מהסכום שמוקצה.

אבל הרשות המקומית ככה מתנהלת. אני לא אחראי על הרשות המקומית.

אני רוצה לדעת, הרשות המקומית מפרסמת במסמך שעבר ייעוץ משפטי ואומרת שהחישוב של המשרד לבנות הוא 4.5 מיליון. לפי הפרוגרמה שלכם - - -

זה מה שאושר.

אנחנו טוענים אחרת.

רגע, זה פשוט מאוד. אתם הרי מקבלים את ההרשאה לפי הסכם מקבלן, נכון? אתם רואים את ההסכם עם הקבלן.

לא. אנחנו נותנים הרשאה לפי העלויות שמהנדס הרשות מצהיר כמה יעלה לו, כשיש תקרה.

אז בשביל מה אתם צריכים את ההסכם עם הקבלן?

כמה הוא מצהיר? הוא מצהיר שזה עולה לו פחות משלושה מיליון?

זה עובד כמו משרד החינוך. יש למשל תוספת על שיפועים. יש מחיר בסיס שאותו כל מעון מקבל. אחר-כך, אם יש כל מיני תוספות הנדסיות של ביסוס קרקע, שיפועים וחיפוי אבן, המהנדס של הרשות אומר לי.

מה המינימום שלכם?

המינימום הוא 2.8 למעון תלת כיתתי.

והמקסימום?

3.7.

כלומר, עיריית רמלה פרסמה הטעייה.

רגע, אבל יש תוספות. המקסימום יכול להיות גם שש.

איפה שילמתם שש?

שאלתם, אני אגיד לכם מה המקסימום. יש ספקטרום. חגי התחיל לפרט.

הנה, נאמר לי, 3.7.

לא. לא. זה לפני תוספות. בעוטף עזה זה יכול להיות גם 4.5, על מיגון. יש תשתיות היקפיות שאנחנו משלמים סכום מסוים, יש כל מיני אלמנטים הנדסיים של ביסוס בחוק.

אני לא מבינה, אתם משרד הרווחה, תגידו לאוצר לעשות תחשיב חדש. אתם רואים שיש תלונות. - - -

אורלי, זה יהיה בסיכום בטוח.

אנחנו לא - - -

אז תגיד בואו נבדוק, אני מבקש מהרשויות להעביר לי עלות אמתית ואנחנו נפנה לאוצר ונבקש לעדכן את הסכומים. הרי גם ככה מחלקים 120 מיליון.

את יודעת, חברת הכנסת אורלי, הם מקבלים דיווח והם מאשרים תכניות על עלויות אמתיות, ועל סמך העלויות האמתיות מאשרים את התוספת. יש להם את המידע, לא שהם צריכים להתחיל לאסוף אותו. יש להם את המידע הזה.

האוצר רגיל להישען על הכיס הרחב של הרשויות המקומיות.

את חייבת להבין שכשאת מעלה את הסכום למעון, את מפחיתה את מספר המעונות. עשינו את זה ב-2014, הגדלנו את הסכום לכל מעון, ומספר המעונות הפוטנציאליים קטן. אם את רוצה להוסיף לעלות בניית מעון, פחות מעונות ייבנו.

זה בדיוק השיקול.

הייתם חוסכים - - - מחזירים כסף לאוצר.

- - - כי זה היה מוקצה באותם סכומים.

ובינתיים מזכירים לכם שהחזרתם 110 מיליון שקל. אני רוצה להתקדם בדיון. סמאח אלחטיב איוב, רכזת מחקר וסנגור, עמותת "סיכוי".

קודם כל, אני מברכת את יושבת-הראש על קידום המעקב הפרלמנטרי הזה, שהוא חשוב מאוד, והוא עוד במה להציג את כל החסמים ומה שקורה בתוך החברה הערבית בסיפור הזה. נכון, האגף עבר ממשרד למשרד, אבל לנציגי הממשלה, כולל נציגי רשויות מקומיות ערביות הייתה פגישה משותפת באוגוסט 2016, כמעט שנה מהיום. היה סיכום. סיכום הישיבה היה חד וחלק שנושא המנהלת – אני חוזרת עוד פעם על הנושא הזה, כי זה בדיוק המענה לכל הדברים שעולים לגבי החסמים הרוחביים בתוך החברה הערבית. עדכנה הילה שושני שהמכרז להקמת המנהלת לבינוי מעונות יום נמצא בשלבים אחרונים, והוא רק מחכה לאישור של החשבות ושל היועץ המשפטי. שמעתי ממך היום שאתם הולכים לקדם את זה. אני שואלת מה הדד-ליין, חשוב מאוד שיהיה דד-ליין לזה, כי אחרת אנחנו מאבדים עוד שנה ועוד שנה. מה הלו"ז של זה? בזמנו, כשאנחנו נפגשנו עם אנשים שעבדו בתוך משרד הכלכלה בדרג הביניים, סוכם שאנשים שיאיישו את המנהלה הזו יהיו גם מהחברה הערבית, גם הנושא של ייצוג הולם, גם שותפות בקבלת החלטות וגם הנושא של שיקוף צרכים. מה קורה עם זה?

כשעלה פה הנושא של עלות הבנייה של מעון יום, זה רלוונטי גם לחברה הערבית כחברה מוחלשת, עם כל החסמים הכלכליים. הצגתם היום את הנושא של שני מועדים, שיש שני דד-ליינים – חצי שנה ושנה וחצי סיום בנייה, ואם לא, מושכים את ההרשאה. אחד החסמים ש"סיכוי", אנחנו הצבענו עליהם בכל המחקרים וניירות העמדה שלנו היה נושא צירוף היתר בנייה בתוקף כדי לקבל הרשאה. עכשיו אתם מעדכנים לפי הנתונים שלכם של השנה האחרונה שזה כבר לא רלוונטי.

מה לא רלוונטי?

אין לי נתונים עדכניים. אני קיוויתי לקבל נתונים עדכניים היום. את אמרת שזה יועלה לאתר של הוועדה ב-PDF. שיהיה לנו. בינתיים אין לי תמונת מצב עדכנית כמה רשויות מקומיות ערביות נכון להיום בתקציב האחרון קיבלו. הבנתי היום מהעדכון בעל-פה שזה מוצא, החלק של הרשויות המקומיות הערביות. אנחנו כעמותת "סיכוי" לא מסתפקים רק בחלק הזה, כי אחרי שמקבלים את ההרשאה יש שני צמתים – הצמת של חצי שנה והצמת של שנה וחצי. שם גם יש חסמים – הנושא של העלות, הנושא של ערבויות של קבלן. יש הרבה חסמים רוחביים, ולכן אנחנו כעמותת "סיכוי" – אני מעדכנת – בחודש-חודשיים הבאים הולכים לפרסם מחקר שיתייחס לכל החסמים הרוחביים שנמצאים בשטח. הקשר שלנו עם השטח אומר שיש לנו רשימות המתנה ושיש צורך בנושא הזה. זה לא משהו שאין לו ביקוש, מעגל קסמים שלא צריך, ושזה עניין של סדרי עדיפויות של השלטון המקומי הערבי שלא רוצה לקדם את זה. הקשר שלנו עם משרד האוצר והרשות לפיתוח כלכלי כן מאשר שיש בעיה בבינוי. גם אלה שיש להם היתר בנייה מתעכבים בבינוי. אני חושבת שהמנהלת תוכל לתת מענה לזה. תודה.

אני רוצה לתת זכות דיבור לראינה אבו דיאב, ארגון העובדים מע"ן.

אני שמעתי את כל הדברים שאמרו. אנחנו כאן לא בשביל כל זה. אנחנו כאן בשביל דבר אחד. אנחנו מירושלים, אתם יודעים, מתחת לקו העוני. אנחנו במשרד מע"ן בירושלים עוזרים לנשים שמתייצבות בלשכה. כולן הולכות לשם בכל יום ראשון, שלישי ורביעי, מתייצבות שם. יש להן תעודות. במקום שיעבדו בהתאם לתעודה שלהם מהלימודים או מבתי הספר, שולחים אותן לטייל. יש לנו קבוצה גדולה של נשים שיש להן תעודה והן יכולות לפתוח גן ילדים ויעבדו שם. אנחנו התחלנו מקבוצה קטנה לקבוצה גדולה, הנשים רוצות לעבוד, אבל אין לנו מקום. בדרך יש לנו מקום, אבל אין אישור, לא נותנים לנו אישור. אין כסף להשתמש בו כדי שיעבדו. הנשים רוצות לעבוד. אני רוצה לעבוד. אני דוגמה. בעבר ישבתי בבית עם הילדים שלי. לימדתי את הילדים שלי במקום שאלמד ילדים אחרים כי רציתי לגדל את הילדים שלי. אחר-כך רציתי לחזור לעבודה בארגון העובדים מע"ן. ארז ויואב ביקשו שאני אעבוד אתם. הייתי מורה של ילדים קטנים. רציתי לחזור לעבוד, אבל לא מצאתי מקום לשים את הבן שלי. הבן שלי היה בן שנתיים.

כלומר, יש מחסור במעונות יום בירושלים.

כן.

זה מעגל מטורף – אין להן סידור לילד, לכן הן לא יכולות לצאת לעבוד, ואז אומרים בואו נעודד.

את יודעת כמה אני שומעת את זה? את יודעת כמה אני שומעת את זה?

בהתחלה הבעיה הייתה אצלי. חשבנו על זה בלשכה – אחרי שנתיים אני חייבת לחזור להתייצב. שלחו אותי לעבודה. הבן שלי היה בן שנתיים וחודשיים. שאלתי איפה אני אשים את הבן שלי, חיפשתי – אין מקום לשים אותו. אמרה לי בלשכה: שימי אותו ברחוב, זאת לא בעיה שלי, תתחילי לעבוד. איך ללכת לעבוד ואיפה אני אשים את הבן שלי?

ככה קל לה לרשום אותך כמסרבת. סרבנית עבודה.

כן, רשמו אותי שאני לא רציתי.

זה או להיות סרבנית או להיות אימא מזניחה. תבחרי.

אחרי כן עבדתי בארגון העובדים מע"ן. עזרו לי, הייתי לוקחת את הבן שלי למשרד. כשהוא היה בן שלוש שנים מצאתי גן ליד רחוב יפו, אבל הייתי חייבת בכל יום לקחת את הבן שלי מסילוואן לשם, לרחוב יפו, כי אין מונית שלוקחת אותו. וזה הרבה כסף, 3,500 שקל – זה בלי רכב ובלי כלום, רק לשלם לבית הספר הזה. יש הרבה נשים כאלה שרוצות לעבוד, אבל איפה הן ישימו את הילדים שלהן? אנחנו רוצים שתפתחו לנו גן.

אני חושבת שהרעיון הובן. גל, אני מעוניינת לשמוע, האם יש לך איזושהי סטטיסטיקה – כמה מעונות יום יש בירושלים? כמה הצורך הזה קיים? בבקשה.

קודם כל, אני מהקליניקה לזכויות נשים באוניברסיטה העברית. מבחינת תעסוקה של נשים, אם הממוצע בכל הארץ הוא 56%, במזרח ירושלים ספציפית זה 15%, שזה גם הרבה יותר נמוך מהמגזר הערבי באופן כללי, ששם זה 25%. ספציפית, אם מדברים על מעונות יום ומשפחתונים שנמצאים בתמיכה בירושלים, מבחינת מעונות יום, אם במגזר היהודי יש 118 מעונות יום, במגזר הערבי יש שלושה. מול 440 משפחתונים במגזר היהודים יש 28 משפחתונים במגזר הערבי. יש בעיות של בנייה במזרח ירושלים, יש בעיות של הקמה של מקומות. מה שחשבנו, בטח עם הקבוצה הזאת, בטח עם כל הדרישות של האוכלוסייה שלא מצליחה לעבוד ואין להם מקומות לשים את הילדים שלהם, שאיזושהי השקעה גדולה מאוד במשפחתונים יכולה להוות פתרון ששווה להשתמש בו.

תודה רבה. מר חנוך בוט מוויצו. בבקשה אדוני.

כשאנחנו מדברים על בנייה, אנחנו לא מדברים רק על נושא של היתר – אני מדבר אליכם, משרדי הממשלה, בנושא הזה, מכיוון שלא מסתפקים רק בזה שאתם מוסרים את זה למועצה או לעירייה ומתחילים לבנות על סמך היתר ואתם משקיעים בנושא של הקצבה. תהליך הבנייה עצמו – והייתי עד לזה רק אתמול בשדרות, שהמבנה בשדרות שהוקצה לעירייה ומוצע לוויצו, וויצו היה צריך לשלם את ההפרש, עומד נטוש. כמעט נטוש. כמעט לקראת הסוף, אבל עומד נטוש. לא היה לי את מי לשאול אתמול, אני לא ידוע מה הסיבה, וזה דבר שהוא מתמשך בהרבה מקומות שאנחנו מכירים, למרות שאנחנו מוסיפים את ההפרש – אנחנו מדברים על אותו מיליון וחצי.

מה הסיבה שזה עומד נטוש ולא נגמר?

הסיבה שאין פועלים, הקבלן פשט את הרגל, לא ממשיכים כל מיני. לכן אותה מנהלה שאנחנו מדברים עליה צריכה לקום במהירות כדי לראות מה הסיבות ואיפה זה תקוע. זה דבר אחד. דיברתי פה על שני גורמים – אחד, המיליון וחצי, והשני העיכוב בלו"ז הבנייה. הדבר הנוסף הוא הנושא של הסמל. הנושא של הסמל – כשאנחנו כבר באים לכדי מימוש כדי לאכלס את המעון הזה, אנחנו נתקלים בבעיות של סמל. אני אעלה בעניין כמה דברים שמפריעים לנו במיוחד, בעיקר הנושא של משרד הבריאות. כאשר משרד הכלכלה או משרד הרווחה היום, מאשרים את המעון מבחינת פרוגרמה על-ידי האדריכלים שלכם, הם שולחים את הארגונים או את מי שמתכנן למשרד הבריאות ואומרים המטבח לא נמצא באחריותנו, המטבח נמצא באחריות משרד הבריאות. למרות שהפרוגרמה לחינוך בגיל הרך הייתה בשיתוף של משרד החינוך, משרד הבריאות, משרד הכלכלה, והארגונים עצמם, והמטבח אושר.

היום משרד הבריאות, בגלל כל נושא פיצול המחוזות שלו – כל מחוז בכל מקום מדבר על משהו שונה במטבח. זה גורם לבירוקרטיה לא נורמלית. התכנון עצמו הוא לא תכנון שמותאם על-פי פרוגרמה, אלא מתוכנן על-פי מחוז מסוים. אם מישהו התחלף במחוז, השינויים גדולים מאוד. לכן לא מקבלים סמלים. תארו לעצמכם, הכסף הוא גדול מאוד. זה הנושא של המטבחים. אנחנו לא משתלטים על זה, במיוחד שהמטבחים היום עברו ממטבחים חלביים לבשריים כדי להעשיר את הילדים בבשר. אותו אדריכל של המשרד שולח אותנו למשרד הבריאות כדי לקבל אישור. אנחנו עוברים בירוקרטיה ומסע תלאות לא נורמלי בנושא הזה.

בנושא של תוספות בנייה, אתם מבקשים פרוגרמה על התוספת עצמה, אבל בסוף אתם מתנים את הסמל בפרוגרמה על כל המעון עצמו. אם המעון עצמו הוא ישן ואנחנו צריכים לשפץ ולהשקיע המון סכומים במעון הישן, כל התוספת של המימון על התוספת של הבנייה לא שווה כלום. כי כדי להעביר את המעון למצב פרוגרמתי עולה המון כסף, יותר מהתוספת עצמה.

אני חושבת שזה חוזר על עצמו, כל הדיבורים על הקשיים של הפער הזה בין העלויות האמתיות כאשר זה מגיע לשטח לבין מה שחישבתם לפני. בכל זאת אני רוצה גם כן התייחסות לעובדה – בין 2016-2014 אתם אישרתם 309 בקשות. נבנו מתוכן 110 וקיבלו סמל. כלומר, כ-200 אף אחד לא יודע עליהם כלום, או שהם בנויים ונטושים, כמו שנאמר, או שבשלבי בנייה. אני מסתכלת על האוכלוסייה הערבית – בתוך שלוש שנים התווספו לאוכלוסייה הערבית חמישה מעונות יום. הישג אדיר. בתוך שלוש שנים חמש מעונות יום לכלל האוכלוסייה הערבית במדינת ישראל.

בגלל זה העבירו את זה לחיים כץ, כי הולכים לרוץ יותר מהר.

אני מקווה מאוד שזה ירוץ מהר יותר. הרשימה השנייה ששלחתם לי – זאת רשימה של 2017, או הרשימה של מה שקיים כעת, מה בדיוק?

שלחנו שני גיליונות – אחד 2016-2014 ואחד של 2017.

מה זה?

במה זה מתחיל?

אין לזה כותרת, לכן אני לא יודעת.

הרשימה הארוכה היא 2016-2014.

זה 2016-2014. למשל בדליית אל-כרמל יש 11 כיתות. מספר כיתות שבוטלו – 11. כלומר, לא נבנתה אף כיתה למרות ההרשאה.

לא הגישו חוזה עם קבלן.

לא הגישו חוזה עם קבלן, זאת הייתה הסיבה.

נכון. האצטלה לביטול הייתה הגשת חוזה עם קבלן.

אני ארצה אחר-כך לקבל לידיים שלי קודם כל רשימה – ככה אנחנו קיבלנו את זה בעבר. קיבלנו רשימה של כלל הבקשות שהוגשו, מה אושר מהן, מה לא אושר והסיבה של אי-אישור. אחר-כך אני ארצה לקבל רשימה של ההרשאות שניתנו, מתוך אלה שאושרו, מה המצב כיום. מה בוטל וסיבת הביטול.

בסדר גמור. בסדר גמור.

עורכת דין מרים זלקינד משדולת הנשים, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל, אני חושבת שאנחנו רואות כאן שההבדל בין זה שיהיו מעונות מתפקדים ושיהיה בינוי בקצב סביר – התוצאה היא שאנשים בעיקר מאוכלוסיות מוחלשות יוכלו לעבוד או לא יוכלו לעבוד, והשאלה אם ייבנו מעונות או לא. יש לי כמה שאלות. ראשית, לא הצלחתי להבין כמה מעונות נבנו בשנים האחרונות. הבנתי שבחברה הערבית חמש בשנה האחרונה.

לא, לא, לא. חמש קיבלו סמל.

סמל. אז כמה נבנו לפי מגזרים? אתם יכולים להגיד לפי שנים ומגזרים? כמה מעונות נבנו בשנים האחרונות?

110.

110 נבנו וקיבלו סמל. אמרתי, הם אמרו שיש 309 בקשות שנתקבלו, כך אני מבינה, וקיבלו סמל 110. כלומר, 200 - - -

אני אדייק. האינדיקציה שלנו לדעת מה השלב שבו נמצא המעון הוא כמה כסף הרשות מבקשת מאתנו.

אני יודעת, לפי שתי אבני הדרך שדיברתם עליהן.

לא, לא, לא. יש ארבע אבני דרך לתשלום, כמו משרד החינוך. התחלת לבנות – אתה מקבל 30% מההקצאה. סיימת לבנות שלד – אתה מקבל 60%. סיימת טיח וריצוף – 90%. אתה מתקדם לסמל – 100%. האינדיקציה שלי לדעת אם מעון סיים לבנות שלד היא אם הוא ביקש ממני 60%.

אז אני אבקש, לגבי ה-309 – אני ארצה לדעת באיזה שלב הם נמצאים.

הנתון קיים פה. הנתון קיים פה.

אנחנו נרצה לקבל את המידע הזה אחר-כך.

אנחנו נשלח מסודר.

אני מבינה שהרשימה הזו, 30%, 60%, מתייחסת לאבני הדרך.

נכון. אבל את רוצה גברתי - - -

את הכול.

בסדר גמור, נעביר. זה נתון בשלוף.

אני רוצה לדעת מה השקעת המדינה. כשאנחנו מדברות על מעונות, זה גילאים של אפס עד שלוש.

לידה עד שלוש, כן.

כן. מה השקעת המדינה בגילאים האלה ביחס לגילאים אחרים? איך היא מתבטאת – האם זה בתמיכה בעמותות? האם זה בבינוי? האם זה בעוד פרמטרים? הייתי שמחה לדעת מה הפרמטרים. השאלה הבאה שלי היא מה החלוקה לפי מגזרים? אמרת קצת במהלך הדיון כמה מקבלים המגזר החרדי והערבי. איזה עוד מגזרים אתם מחשיבים, וכמה כל אחד מהם מקבל? הייתי רוצה לדעת מה מגמת המעונות – כמה נסגרים, כמה נפתחים בכל שנה, מה החלוקה לאזורים. אם יש איזושהי תכנית ארוכת טווח שאתם רואים שהיא לא לפי התקציב השנתי, אלא תכנית חומש, משהו לטווח הארוך, שבה יש לכם יעדים שבהם תרצו לראות כך וכך מעונות מוקמים, כך וכך למגזר כזה, כך וכך למגזר אחר – משהו שאפשר יהיה לראות גם מעבר לזמן הקרוב. תודה, אני סיימתי.

אני רוצה להוסיף משהו, ברשות היושבת-ראש. באוצר מתהדרים תחת כל עץ רענן על תנופת בנייה או על תכניות בנייה. עושים הסכמי גג של תוספת של עשרות אלפים, לפחות על הנייר. אני שומעת טענות, גם מראשי רשויות – אני חייבת לומר שזה בפריסה ארצית, חלקם גם בפריפריה הדרומית - -

שאין תשתיות.

- - ובדיוק על זה הם מדברים. הם מדברים על העניין הזה שאם יש תוספת, הם צריכים לתת פירוטים, הם צריכים לתת את המעונות האלה. בסופו של דבר, האם אתם ערוכים לזה? כי התקציב צריך לגדול ביחס לצפי גם של הגידול של אותה עיר. ואם אנחנו אומרים להם תבנו, תקימו פרויקטים של מחיר למשתכן – אנחנו מברכים על הכול, אבל אם לא יהיה שם את הבסיס שיאפשר לאנשים לחיות חיים נורמליים ולשים את הילדים שלהם במסגרת עם סמל, אנחנו לא נתקדם. אני מנסה למתן את הדברים שאמרנו, כי זה נדמה שאתם מותקפים פה. כמי שעוקבת אחרי הדבר הזה, גם בהיותי יושבת-ראש הוועדה לזכויות הילד, אני מודעת לשינוי העצום שקורה, גם דיברתי על זה עם חיים כץ בשבוע שעבר, הוא הראה לי את הנתונים. יש שינוי עצום בשל המעבר ממשרד הכלכלה למשרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים. אבל צריך לצפות פני עתיד. וכשאנחנו צריכים לצפות פני עתיד, לא יתכן שיהיו תכניות שלא יהיו מלוות בפתרונות. ומשרד האוצר – שיחזירו את הכסף.

אני מסכימה אתך. אבל אני לא מבינה – אמרתי את זה בשתי הפעמים שעשינו את המעקב אחרי הבנייה – איך יכול להיות שאין סדרי עדיפויות בתכנית הזו, שכל הקודם זוכה; והמועצות המקומיות, דווקא הגדולות, שיש להן את היכולת, יש להן את תכנית המתאר ויש להם את המהנדסים שיכולים, מקבלות את הכסף? ודווקא כאשר המדינה מדברת על העלאת אחוז הנשים הערביות שמשתלבות במקומות העבודה, היא בונה חמש מעונות. חמש מעונות בתוך שלוש שנים. לכמה נשים זה עזר? לכמה נשים זה עזר להשתלב? אני יודעת שכאשר יש לממשלה יש ראייה כללית, והיא אומרת אני רוצה להוציא את האנשים לעבודה, שתפעל כדי ליישם את זה דרך כל התכניות המלוות. אחד החסמים העיקריים להשתלבות נשים במקומות עבודה זה קודם כל מעונות יום, אחר-כך תחבורה ציבורית. אפשר למנות אותם, כולם כבר יודעים – חמישה חסמים שחוזרים עליהם כל הזמן. אם בעניין של מעונות יום פתרנו את הבעיה – כמה ילדים יש בכל מעון יום?

75-70.

75 כפול 5 זה בדיוק המספר שפתרנו להם את הבעיה. כלומר, בלתי מתקבל על הדעת כאשר יודעים שיש בעיות מבניות ביישום של התכנית הזו, ולא מנסים לפתור, ועל המנהלה אנחנו שואלים בכל פעם, וגם עכשיו לא קיבלתי תשובה ברורה – זה שאמרתם לי זה בראש מעיינינו, את זה אני שומעת כבר שנתיים, זה כבר לא עושה עלי רושם שזה בראש מעיינכם. אני רוצה דד-ליין, ואני אבקש ואדרוש מהשר להגיד באופן גלוי אם רוצים להקים את המנהלה או שלא רוצים להקים את המנהלה. רוצים להקים את המנהלה – תנו דד-ליין. תנו לו"ז ברור מאוד מתי יוצא המכרז ומתי מפעילים את המנהלה, כי אנחנו שומעים את הקשיים של המועצות המקומיות ליישם את הכספים. זה מאוד מרגיז לראות 110 מיליון שקל חוזרים לאוצר, ואני יודעת איפה הם יהיו בסוף, אותם 110 מיליון שקלים. בשעה 03:00 בבוקר בוועדת הכספים יחליטו לאן ילכו ה-110 האלה. ואנחנו כולנו יודעים איזה דילים הולכים. בשנה שעברה דיברנו על זה, בשנה הזו גם נדבר על זה. אני חושבת שהגיע הזמן לקבל החלטה אחרת בעניין של הכסף הלא מנוצל בתקציב הזה. הכסף הלא מנוצל אמור להישאר במשרד, ותנתבו אותו או למעונות יום או למשפחתונים.

מועצות מקומיות שלא יכולות לגשת לבקשות האלה בגלל שאין להן תכנית מתאר, צריך להזרים להן. אני ניגשתי בשם שלוש-ארבע מועצות מקומיות שאין להן אפשרות לבנות, וביקשתי תנו להן משפחתונים. נאמר לי אין תקציב למשפחתונים. 15 מיליון שקל זה לא יספיק, מה שהשגתם. כל הכבוד. אני חייבת להגיד, כל הכבוד.

אבל עאידה, את צריכה לקחת בחשבון שבתחילת התקציב הקציבו 30 מיליון שקלים להרחבת המשפחתונים. כשאנחנו היינו בדיון בוועדת הכספים, שאלנו את נציג האוצר מה קרה עם ה-30. שאלתי אותו מה הניצול? הוא אמר לי אפס. שאלתי אותו מה קרה עם התקציב? מסתבר שכשהשרים התחלפו – את זוכרת, הוא לא רצה לחתום על פסקת ההגבלה של הגז – הוא היה צריך לעבור לנגב וגליל, אז נתנו לו נדוניה את תקציב המשפחתונים.

כן, כן. כן, כן. אני רוצה להגיד לך שהנדוניה הייתה 50 מיליון ולא 30.

50 של הבינוי ו-30 של המשפחתונים.

והיועץ המשפטי אמר שצריך להחזיר את הכסף הזה. אני עוד לא ראיתי שהכסף הזה חזר.

הכסף לא חזר. מהר מאוד, כי אני רוצה לסכם.

יש לי בקשה, שהמשרד, יחד עם מרכז שלטון מקומי נקיים ישיבות שוטפות, נראה איפה הבעיות. אנחנו יודעים להרים טלפונים לראשי ערים, לעזור איפה שצריך.

את רוצה להגיד לי שזה לא התקיים עד עכשיו?

זה לא מתקיים בצורה שוטפת. כשיש בעיות, אנחנו פונים, מסדרים, מקבלים שיתוף פעולה בריא וטוב, אבל צריך לעשות את זה מוסדר יותר, ואז להבין יותר איפה הבעיה. למסד את זה.

אני מהתאחדות הסטודנטים הארצית, ואני אשמח להעלות בקצרה את הנקודות שלנו בנושא מעונות יום.

מעונות יום באוניברסיטאות – העלינו את זה כבר כמה פעמים.

רוצים זמן גם למענה, או רק שאלות?

כן.

אנחנו העברנו את כל הדרישות ואת כל ההתאמות שצריך לעשות למשרד העבודה והרווחה. היו שינויים בכוח האדם – ממשרד הכלכלה למשרד העבודה הרווחה, אבל הסוגיות האלה עדיין עומדות. אנחנו עשינו את כל המחקר שצריך בנושא.

אנחנו קיימנו דיון בפברואר בנושא הזה. אני אשמח אחר-כך שנטפל בעניין, לקשר ביניכם לבין המשרד דרך הוועדה ונעקוב אחרי ההתפתחות. אתם עניתם כמעט על הכול תוך כדי, אבל בבקשה.

אם הדברים ברורים - - -

לא, לא, לא, יש לך עוד משהו לחדש לנו? אנחנו נשמח.

אני רוצה להתעקש ולחזור חזרה לכמה נושאים. קודם כל, אני אתחיל מהנושאים הקלים – נושא של סמל, מטבח, משרד הבריאות. אני על זה. אני אישית על זה. קיימתי פגישה בשבוע שעבר עם נציגים ממשרד הבריאות. אנחנו נכנסים עכשיו להליך של הסדרה. הנושא מוכר והוא בטיפול. הוא יהיה בטיפול מהיר.

ואז תהיה שם הוראה אחידה לגבי כל הארץ?

אני לא רוצה לתת את הפתרונות עכשיו.

יש לך את הדוגמה הכי טובה מהוראות - - -

שנייה.

תן לי להשיב.

אני מציעה שתעשו את זה אחר-כך. אם יש לכם הצעות כתובות, אפשר לשלוח אותן.

חד וחלק. אנחנו פתוחים, רוצים לשמוע כל דבר, רוצים לקבל, ואנחנו משפרים את עצמנו תוך כדי תנועה. אני יכול להגיד את זה עם השר הנוכחי. שינוי של הוראת מנכ"ל מתחיל ונגמר בשבועיים עבודה. אם אנחנו מגלים משהו רוחבי - - -

בוא נתמקד בבעיות שעלו פה.

לא, זה חשוב מאוד כדי שתבינו את הרוח. הגישה היא שאם יש בעיות, נפתור אותן. אנחנו פה בשביל לפתור בעיות, ולא רק להציג מצב שאנחנו לא מצליחים לעמוד ביעדים. הנושא של הסמל והמטבחים – אנחנו על זה. הנושא של חשב מלווה למשפחתונים – עוד פעם, אני על זה אישית. יש פה איזו גזירה משמיים של חשבות ממשרד הכלכלה בנושא הזה. אנחנו בדיון. אני מתחבר לאמירה שחשב מלווה ברשות מקומית – יש סיכוי שהוא אפילו יותר מדויק מחשב ברשות שאין בה חשבות. עוד פעם, זה נושא חשבותי, ואנחנו ננסה לפתור את זה. הפיל הגדול, כספים שחוזרים, כן או לא – אנחנו נעלה את זה לדיון. אני לא רוצה להיכנס לשאלה הפוליטית פה. אני אומר עוד פעם, האגף ביצע את ההחזרה הזאת כי זה מה שהתבקש מכוח הוראת המנכ"ל, נקודה. אי-אפשר להמשיך ולגרור - - -

אי-אפשר להתלות את זה? כי להחזיר את זה לאוצר – יצא שכרו בהפסדו. כל שקל שמחזירים לאוצר, במיוחד משרד העבודה והרווחה, הוא פשע.

אנחנו ניקח אחריות עלינו. אם היינו עושים באותה שנה קלנדרית את המהלך של בדיקה אינטנסיבית ברשויות המקומיות – אולי לא היינו כל כך אינטנסיביים בשנים עברו. ויהיו השנה עוד מקרים שנצטרך להחזיר. אנחנו לא נבקש להחזיר את זה, כי אם זה בתוך אותה שנה קלנדרית – זה עניין תקציבי – אנחנו נבקש לקחת את זה ולתעל את זה למקום אחר. הרשימה ידועה מראש. יש כאן כסף, ברגע שנגמר הכסף, יש רשימת המתנה שלא נגמרת כלפי מטה, ויהיה אפשר לתעל את זה.

אז לקחת את זה - - -

חד וחלק. אבל הסיכום התקציבי עם האוצר הוא כזה שאם זה בתוך אותה שנה קלנדרית, כן. אז עכשיו אנחנו מתכווצים. אני יכול להגיד לכם שמה שהוקצה ב-2017 לא יחזור לשום מקום. מה שהוקצה ב-2017, אם בעוד מספר חודשים נגלה שאין בצד השני – עוד פעם, חשוב לי שתבינו, המשרד נותן כסף למי שמגיע עם היתר בנייה. זה אומר שבדקנו כבר הכול, יש לו היתר בנייה, הוא צריך להתקדם. ואם זה נתקע, אני אומר לכם, אנחנו ניקח את הכסף ונתעל אותו למקום אחר. זו גם הנחייה של השר. ברגע שאנחנו מחליפים שנת תקציב, אנחנו צריכים לחדד את זה עם האוצר, איך אנחנו מקבלים את זה חזרה לידיים שלנו.

חשבתם שאולי הדרישה להתקשרות עם קבלנים בתוך הסכום הנתון מונעת מהמועצות החלשות להתקשר עם קבלן, כי יש לו רק שלושה מיליון להציע, והקבלן אומר העלות של זה היא ארבעה וחצי, ולכן הם לא מתקשרים עם קבלן, כי הם מחפשים מישהו שיבוא בעלויות שהן לא העלויות האמתיות?

זה מה שקרה בשיבלי.

וזה יכול להיות מה שקרה בשיבלי, כי הם לא מצליחים לגייס כספים נוספים. אבל תנסו להבין, אם זה הסיפור – הייתי רוצה לדעת את ההתפלגות בין פריפריה למרכז.

בוודאי, נציג.

ולפי אשכולות.

חד וחלק. את שאלת על האחוזים? אם אני לא טועה, יש חלוקה מסודרת.

משריינים תקציב.

שריון תקציב מסודר – המגזר הערבי מקבל 25% כמו שהתחייבו. המגזר החרדי מקבל 15%. הפריפריה, באשכולות 4-1, 15%.

אני חושבת שאנחנו דיברנו על זה מההתחלה. אבל שוב, 25% כאשר אחרי ארבע שנים חמש מעונות. זה כמו דלת מסתובבת – הצהרה יפה מאוד, 25%, אבל אם זה מגיע לאזרח הפשוט בסופו של דבר ב-5%, בעיני זו לא הקצאה. התפקיד שלכם הוא להסיר את החסמים. התפקיד שלכם הוא לעזור למועצות המקומיות להתגבר על כל הבעיות. אל תשכחו, יש מועצות מקומיות שאפילו לא יכולות לפנות לבקש כסף, כי אין להן תכניות מתאר, כי אין להן קרקע, ואז הן בכלל לא בתמונה. יש מסננת כזו שבכל פעם נופלים עוד ועוד, עד שמגיעים לחמישה מעונות לאחר שלוש שנים. לגבי כל הנושא של המנהלה, אני רוצה תשובה ברורה עליו, ואני רוצה לראות אותו זז. יש לכם מה להוסיף? כי התחלתי כבר לסכם.

הנושא הזה, אנחנו עוקבות אחריו כבר שלוש שנים. אני חייבת להגיד ששמחתי מאוד לשמוע בתחילת הישיבה שקיימת תוספת תקציבית משמעותית מאוד שהשגתם אותה במשרד. אני מברכת על זה, והאוצר החליט להשקיע. אבל מצד שני, אי-אפשר להתעלם מהבעיה העיקרית, שהוחזרו 110 מיליון שקל. אני לא יודעת מה יהיה מנוצל בסוף מתוך ה-350 מיליון שקל. אני בונה מאוד על ההבטחה שנתת שב-2017 לא יוחזר כסף, למרות שאני אומרת לכם – וזו לא נבואה שמגשימה את עצמה, אלא ראייה ברורה של המציאות הקיימת – אם לא תפעלו כדי להסיר את החסמים שהוזכרו על-ידי כל המשתתפים פה, כולל הבעיות למצוא קבלן שמוכן לחתום על תקציב שהוא פחות ממה שיעלה, כולל שארגונים לא יכולים להתחייב לשלם תשלומים כאלה, כולל איך מבצעים, בסופו של דבר תצטרכו להחזיר את הכסף. האוצר לא ייתן לכם להשאיר את הכסף אצלכם מבלי להשתמש בו. קרה ונשאר עודף, צריך לשקול באופן הכי רציני – ואני חושבת שהגיע הזמן לשקול – תוספות של משפחתונים איפה שאי-אפשר לבנות. ואנחנו יודעים על מועצות מקומיות שלא יכולות לבנות מעונות. לא יכולות, הן לא ניגשות בכלל, כי הן יודעות מראש שאין להן את הקרקע ואין להן את תכנית המתאר. אז אני חושבת שהגיע הזמן לחשוב גם על זה.

כל הנושא של רשויות מקומיות שיש להן חשב מלווה – אני חושבת שצריך לפעול, ואנחנו נפנה גם כן כוועדה. חשב מלווה אמור להיות עניין נוקשה יותר מכלל ראשי הרשויות המקומיות. אז אני לא מבינה למה נותנים לראשי הרשויות המקומיות לקבל החלטה כזו, אבל לחשב מלווה, שהוא פקיד ממשלה והוא נוקשה יותר בקבלת ההחלטות שלו, לא מאפשרים דבר כזה. אם החשב המלווה מקבל החלטה כזו ואומר שהוא יכול לבצע אותה, צריך לשקול טוב מאוד. האם הנושא הזה בידיים של משרד הפנים?

אני צריך לבדוק את זה.

זה החלטה שלהם?

- - - משרד הכלכלה.

זה כבר לא משרד הכלכלה. אבל חשב משרד הכלכלה.

היא אומרת שההחלטה נתקבלה על-ידי - - -

זה כתוב בהוראת - - -

אז אולי כדאי לחזור ולבדוק את זה, ואם זו הוראת מנכ"ל – אתם אומרים שהוראות מנכ"ל אצלכם לוקחות שבועיים, נראה אתכם, תשנו את זה.

בסדר. הנושא בבדיקה.

אנחנו נרצה לשמוע מה יוצא מהבדיקה הזו. אנחנו נפנה ונבקש. הועלה פה הנושא של תקציב שלא מספק ולא מאפשר בנייה אמתית. מטריד אותי מה שהוקרא בפנינו מהמכרזים של הרשויות המקומיות. אתם אומרים שהתקציב שהקציתם אמור לכסות 100%, למרות שנאמר באופן ברור שההצטיידות לא מכסה. קודם כל, אני פונה אליכם ומבקשת בחינה מחודשת לעלויות של בניית מעונות היום. אם המועצות המקומיות דורשות השתתפות מצד הגורמים החיצוניים, או מתקשות למצוא קבלנים, כפי שנאמר פה, זה אומר דרשני. זה אומר שאתם צריכים לבדוק את העלויות. אני מבינה את השכלול שאתם עושים, כי רוצים לבנות יותר מעונות יום בפחות כסף, אבל אם זה הופך לחסם שלא מאפשר למועצות המקומיות החלשות לבנות, אני חושבת שהגיע הזמן לשקול את זה מחדש ולבדוק לעומק. אני צריכה ייעוץ משפטי אם המועצות המקומיות יכולות לעשות דבר כזה כאשר הן קיבלו את הכסף מהמדינה.

אולי גם בחינה נפרדת של ההצטיידות.

נכון. התחלתי להגיד את זה ולא המשכתי. אני חושבת שצריך גם כן לבחון את האפשרות של תקציב מיוחד להצטיידות, כי אנחנו מטילים על המועצות המקומיות לארגן את התקציב של ההצטיידות. יכול להיות שיש מועצות מקומיות שהמצב הכלכלי שלהן מאפשר להן לעשות את זה. אבל בסופו של דבר, הצורך האמתי במעונות יום קיים במועצות המקומיות החלשות. הצורך האמתי קיים במועצות מקומיות שיש בהן אבטלה גואה ויש בהן צורך ביציאת נשים למקומות עבודה. צריך למצוא פתרונות, אפילו אם הם יהיו פתרונות דיפרנציאליים ותקצוב דיפרנציאלי לפי המצב והשייכות של המועצה לאשכולות הנמוכים. אני חושבת שהגיע הזמן לעשות את זה, אחרת אנחנו נישאר באותו מקום.

ביקשתי גם כן לו"ז בעניין המנהלה והחלטה סופית. בעניין ירושלים המזרחית – כולם יודעים את דעתי בעניין ירושלים. ירושלים, כמה שחגגו לה לפני שבועיים את האיחוד, ברור מאוד שאין איחוד ויש יחס מפלה ולא שוויוני כלפי ירושלים המזרחית. מצער מאוד לשמוע שבירושלים המזרחית יש רק שלושה מעונות יום. זו שערורייה. שערורייה לרשויות, שערורייה קודם כל לעיריית ירושלים, שטוענת שהיא מקבלת על עצמה את האחריות. מתוקף הבנתי שכל מדינה שיש לה ריבונות על מקום מסוים – אם זה בכוח הכיבוש ואם זה בכוח האיחוד והסיפוח – יש לה אחריות כלפי האזרחים. יש לה אחריות לתת את השירותים האנושיים לאזרחים הקיימים על האדמה הזו. אני חושבת שהגיע הזמן שאנחנו נדרוש מעיריית ירושלים לספק תשובות ברורות למה המצב בעניין מעונות היום הוא כזה, ולמה העניין של המשפחתונים הוא כזה. אני ארצה לדעת אם עיריית ירושלים בכלל פנתה אליכם באחת מהשנים האלו וביקשה מימון לבניית מעונות יום, ואם קיבלה את הכסף הזה, מה היא עשתה אתו.

ביקשתי גם כן את הרשימות ואת ההבהרות. אני ארצה לדעת בכל פעם שנלקחה הרשאה. ההרשאות שנלקחות – מי נכנס במקומן. כלומר, לאיזה עיריות זה מועבר. ממש לראות את המפה. לא להגיד לי לכל אלה אושרו, אלא אחרי שביטלתם הרשאות, למי זה עבר.

זה יישאר באותו המגזר, זה לא יתפזר למגזר הבא.

בוא נבדוק. חמש מעונות יום.

זה יישאר באותו המגזר. ישקיעו, וזה יישאר באותו המגזר, אני אומר את זה כבר עכשיו.

או שיישאר בכיס האוצר.

לא.

המעונות שבוטלו באוכלוסייה הערבית – איפה הכסף שלהם? חזר לאוצר.

לא באגף.

חזר לאוצר. אז הנה, אי-אפשר להגיד שזה נשאר לאותה אוכלוסייה, זה נשאר באוצר.

אמרתי, מה שב-2017, באותה שנת תקציב, יילקח למי שלא יעמוד באבני הדרך, אבל יישאר באותו המגזר. זאת האמירה המדויקת.

אני רוצה להגיד, יש משפט אחד שכתבתם בדוח ששלחתם אלי שמדאיג מאוד – אין בקנה בקשות נוספות מהאוכלוסייה הערבית.

נכון לרגע זה. נכון להיום.

גם המינוח וגם העובדה מדאיגים אותי.

אז בצנרת.

בוא נוציא את השפה המיליטנטית בימים אלימים כאלה. זה מדאיג אותי מאוד שאומרים לי שאין בצנרת בקשות מהאוכלוסייה הערבית.

שלמות, שעברו והסדירו את הכול.

אין בכלל?

מחר בבוקר יכולות להיות עוד ארבע, ובעוד שבוע יכולות להיות עוד 20. אני לא אחראי על הקצב.

אתה רואה למה צריך מנהלה?

אני לא מכניס את המסמכים בשם הרשות המקומית. רשות שולחת בקשה, מסמכים, אנחנו בודקים. בהנחה שהמסמכים האלה שלמים, הבקשה עוברת לסעיף התקציב, בהמתנה לתקציב, אז תראי ביטוי ברשימות שהעברנו. נכון להיום, בהקדמת התקציב שהשר עושה בימים האלה מתקציב 2018, אנחנו נעביר הרשאות תקציביות – אני לא רוצה להקדים את המאוחר, אנחנו מתעתדים להעביר הרשאות תקציביות לכל הבקשות השלמות שקיימות עכשיו בחברה הערבית ובמגזר החרדי.

אני בדרך כלל לא נותנת לאף אחד לדבר אחרי שאני סיימתי.

אז גם שיבלי יכולה להגיש? כי כרגע יש - - -

הוא אצלי בשעה 16:00.

אני יודעת, רציתי לבטל את זה.

אתם תמיד תוכלו לקיים את השיחה הזו אחרי שנסיים את הישיבה. אני רוצה להדגיש שוב, אני חושבת שצורת הפעילות, כמה שתהיה מזורזת – להיפך, כשהיא מזורזת בלי תכנית ברורה ובלי קווים מנחים שייקחו בחשבון איזה אזורים אנחנו רוצים לפתח, באיזה אזורים אנחנו רוצים להשקיע יותר, יישאר העיקרון של כל הקודם וכל החזק יזכה. ואני חושבת שזו טעות פטאלית שאתם עושים. והתוצאות של שלוש השנים הראשונות מעידות בעד עצמן. אני חושבת שהגיע הזמן שהמשרד – כל הכבוד שהבאתם תקציב נוסף. כל הכבוד שאתם מזרזים את התהליך, אבל אולי כדאי לבנות תכנית ולסמן אזורים שהם בעדיפות ראשונה של התכנית הזו. להגיד אלה אזורים שאנחנו רוצים להשקיע בהם יותר כי הם במצב נחות יותר בעניין מעונות היום. אנחנו נפנה אליכם, אבל את המידע – אני תופסת אותך במילה שאמרת שהכול נמצא בלחיצת כפתור.

תקבלי אותו היום.

בלחיצת כפתור אני רוצה לקבל או היום או מחר בבוקר.

אנחנו נעביר אותו עוד היום. היום.

מצוין. תודה רבה, אני נועלת את הישיבה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:20.