הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 408

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שני, ד' בסיון התשע"ז (29 במאי 2017), שעה 10:00

1. הקמת ועדת משנה לבחינת ימי הלימודים במערכת החינוך

2. מחסור בכיתות לימוד בירושלים בכל המגזרים - לציון יום ירושלים

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

אמיר אוחנה

איתן ברושי

יוסף ג'בארין

חיים ילין

עודד פורר

נורית קורן

יעקב אשר

מנחם אליעזר מוזס

יואב בן צור

מאיר כהן

סגן שר הפנים משולם נהרי

סמנכ"ל ומנהל מינהל הפיתוח, משרד החינוך - תמיר בן-משה

עו"ד משרד החינוך, משרד החינוך - מיכל חורין

סגן חשב משרד החינוך, משרד החינוך - רועי שער

מנהל אגף קשרי ממשל, משרד הפנים - חיים יפרח

מנהל תחום בקרה ותקצוב, משרד הפנים - ששון דקל

יועץ השר, משרד הפנים - ישראל אוז

רפרנט חינוך באגף החשב הכללי, משרד האוצר - טל גרנית

רפרנט חינוך באג"ת, משרד האוצר - דניאל לורברבוים

ראש העיר, עיריית ירושלים - ניר ברקת

סגן ומ"מ ראש העיר, עיריית ירושלים

יצחק זאב פינדרוס

מנכ"ל, עיריית ירושלים - אמנון מרחב

יועצת רה"ע, עיריית ירושלים - מוריה עזרא

יועץ רה"ע, עיריית ירושלים - אבידע ינאי

יועצת מנכ"ל, עיריית ירושלים - יפעת אורון שוורץ

דובר רה"ע, עיריית ירושלים - אביתר אלעד

ראש מינהל כספי, עיריית ירושלים - אלי זיטוק

מנכ"ל חברת מוריה, עיריית ירושלים - דורון נויורט

משנה לראש מינהל חינוך, עיריית ירושלים - אביב קינן

ראש הסגל, עיריית ירושלים - מיכל שלם

מנהלת דסק לשכה, עיריית ירושלים - עדי בן דהאן

עו"ד האגף לקידום זכויות, אלו"ט - נעמה אריעם ענתבי

האגף לקידום זכויות, אלו"ט - איילת דיין

יו"ר ארגון הורים למערכת החינוך - פז כהן

נציגת ארגון אנו - יערה שילה

נציגת האגודה לזכויות האזרח - דברה גילד-חיו

חוקר - אביב טטרסקי

שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את עיריית ירושלים - איתן אלון

שדלן/ית (גלעד יחסי ממשל ולובינג), מייצג/ת את עיריית ירושלים - מירב שמולי

שדלן/ית (מאיר אסרף משרד עו"ד), מייצג/ת את הסתדרות המורים - מאיר אסרף

מוזמן/ת - היידי מרי קלר

מוזמן/ת - רעות שוורץ

מוזמן/ת - הדס אגמון

מוזמן/ת - אלי שמוליאן

יהודית גידלי

אסתר מימון

1 . הקמת ועדת משנה לבחינת ימי הלימודים במערכת החינוך

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט. ה-29 במאי 2017, ד' בסיוון התשע"ז. יש לנו נושא אחד קטן פרוצדורלי לפני שנדון בנושא המרכזי שאליו התכנסנו.

גדול, אבל פרוצדורלי...

הקמת ועדת משנה לבחינת ימי הלימודים במערכת החינוך זה הנושא הראשון. הנושא השני, מחסור בכיתות לימוד בירושלים בכל המגזרים, לציון יום ירושלים. כפי שידוע חוגגים יום ירושלים כל השנה, אבל "סמוך ונראה" מה שנקרא זה גם שייך לירושלים בהקשר של מקרא מגילה. אנחנו נאמץ את המושג הזה של "סמוך ונראה" גם לגבי יום ירושלים. אנחנו קרובים אליו וצמודים אליו. הכנסת מרכזת מספר דיונים שקשורים לירושלים, אתמול הממשלה התכנסה במערות הכותל ודנה על ירושלים וחיזוק ירושלים, ואין סיכוי שוועדת החינוך לא היתה מתכנסת ודנה בחיזוק מערכת החינוך בירושלים, ולכן נבחר הנושא הזה של כיתות הלימוד.

אבל לפני כן, ברשותכם, אבקש להביא לידיעתכם כי ועדת החינוך, התרבות והספורט החליטה בישיבתה מיום ד' בסיוון תשע"ז, שזה היום, 29 במאי 2017, על הקמת ועדת משנה לנושא בחינת ימי הלימודים במערכת החינוך.

הרכב הוועדה יהיה חבר הכנסת עודד פורר היו"ר, חבר הכנסת מוטי יוגב, חברת הכנסת מירב בן ארי, חבר הכנסת מנואל טרכטנברג, חברת הכנסת חנין זועבי, חבר הכנסת חיים ילין, חברת הכנסת נורית קורן.

רבותי, אני רוצה להבהיר שהנושא הוא לבחינה ולימוד, הוא יהיה בשיתוף פעולה. ועדת המשנה לא הולכת להנחית שום דבר. אני חושב שאין סביב השולחן הזה או בכלל בציבוריות, בחברה הישראלית, מי שלא תוהה ושואל. אני לא יודע מה יהיו התוצאות בסוף, אם ישתנו או לא ישתנו, אבל כולם רוצים קודם כול לבחון. יכול להיות שהמצב הנוכחי הוא הכי אידאלי במבנה של החברה הישראלית, אבל אין ספק שצריך לבחון זאת, ואני מודה לעודד פורר שהסכים לקבל את המטלה הזאת ולעשות אותה, אין לי ספק שהוא יעשה אותה בצורה הטובה ביותר, ולכל החברים שהסכימו להיות שותפים.

אני הסכמתי כי עודד מוביל, כי אנחנו יודעים שאז יקרה משהו.

רק להגיד לכם תודה רבה.

תודה.

תודה, אדוני היושב-ראש.

סיימנו את הסעיף הראשון.

2. מחסור בכיתות לימוד בירושלים בכל המגזרים - לציון יום ירושלים

הסעיף השני הוא מחסור בכיתות לימוד בירושלים בכל המגזרים. לפני שניתן את רשות הדיבור לראש עיריית ירושלים, אנחנו מקדמים בברכה את סגן שר הפנים, הרב משולם נהרי. אפשר לומר שמשרד הפנים יחד עם עיריית ירושלים הובילו את הדיון הזה ואני מקווה שהיום תצא בשורה מכנסת ישראל לעיר ירושלים.

הוועדה קיימה מספר דיונים על המחסור, הן במזרח ירושלים, הן במערב העיר, בכיתות לימוד. אני חושב שזה דבר שאנחנו חייבים למחוק. אני לא רוצה לומר מילים גבוהות כמו חרפה וביזיון, אבל יש למחוק את הפערים האלה.

רבותי, לפעמים אני מקיים אצלי דיונים בסוגיה של שיבוצים לרישום למוסדות החינוך, והתגלתה בפני תמונה של כיתות לימוד עם 50 תלמידות, ולפעמים אפילו זה עובר את המספרים האלה, שלא לדבר על כיתות שנמצאות במקומות שאנחנו רואים במדינות עולם שלישי. ראש העיר בישיבה שהיתה עם שר הפנים – הם לקחו את זה על עצמם, ואני מצדיע לו.

רבותי, אני מבין את הקושי של המדינה לצמצם פערים במכה אחת או בשתיים, יש תקציב בינוי X, הוא צריך להתחלק לכל המדינה, אבל הוא בא ומוכן ליטול על עצמו הלוואה בסדר גודל לא קטן, כדי לצמצם את הפערים האלה. כדי שנכיר בצורך ונראה את הדברים, יש אתנו נציגי משרד החינוך.

אני מעביר את רשות הדיבור לראש העיר שיציג את המצב של מחסור בכיתות לימוד בירושלים, ניתן לסגן שר הפנים גם התייחסות בנושא ונפתח את הדיון.

סליחה, היתה החלטה לפני שנה. האם זה לא בוצע?

לא. לא היתה החלטה. דובר, לא היתה החלטה. ניתן אחר-כך את רשות הדיבור לכל מי שירצה, כמובן למשרד החינוך. כרגע כולנו נתרכז במצגת של ראש העיר. בבקשה, אדוני ראש העיר.

קודם כול, תודה רבה על ההזמנה, אדוני יושב-ראש הוועדה, חברי כנסת יקרים, סגן שר הפנים, סגן ראש העיר, מכובדי כולם. זהמה שהצגנו אתמול בממשלת ישראל, וברשותך אני אשמח לחלק שתי מצגות שהשארנו אתמול לממשלת ישראל, האחת זה על דוח מקינזי.

מאז הדיון לפני כמה חודשים – אני רוצה להזכיר שבכל שנה אנחנו נלחמים על משאבים לעיר ירושלים, כל שנה נלחמים על המשאבים – הנחנו את דוח מקינזי שמראה שחור על גבי לבן את הפערים העצומים במימון המדינה של העיר ירושלים.

יש חוק ירושלים, שמטרתו טיפוח העיר, מעל ומעבר לכל עיר אחרת. בפועל, מה שקרה בעשורים האחרונים, זה לא טיפוח, זה קיפוח. דוח מקינזי מציף את זה בצורה נחרצת וברורה. גם בתקציבים של השקעות לטווח הבינוני-ארוך, גם בתקציב השוטף, ונפרט יותר מהמהלך הזה בישיבת ועדת הכספים, אם נסיים בעוד כשעה, וברשותכם, גם בנושא כיתות הלימוד.

אני רוצה להציג לכם את המציאות הקשה שירושלים נמצאת בה, שאף עיר אחרת במדינה לא מתקרבת להיקפי האתגרים הללו.

עשינו עבודת מטה, והעמודות הירוקות זה הכיתות הקיימות בעיר, העמודות האדומות זה פערים לתקינה שנמצאים לפי שלושת המגזרים המרכזיים: בכללי, בערבי ובחרדי. בירושלים יש יותר מ-3,800 כיתות מתחת לתקן.

אני רק אסבר לכם את האוזן, יש לנו בירושלים יותר מ-100,000 ילדים, 100,000 ילדי ירושלים שלא נמצאים בכיתה תקינה. זה בושה וחרפה לראות איפה חלק מהילדים לומדים. כל מי שעושה סיבוב ופותח את העיניים, לא מאמין למראה עיניו, שבשנת 2017, בבירת ישראל, יש לנו ילד – אני לא מדבר על 100,000 - שלומד בתנאים כפי שלומדים ילדי ירושלים.

אדוני ראש העיר, האם זה כולל את בתי הספר הפרטיים במזרח העיר?

כן. תסתכל בעמודות הרלוונטיות.

המוכר שאינו רשמי.

אני מדבר על בתי הספר הערביים במזרח-ירושלים.

התשובה היא כן, כולל הכול. יש לך ערבים, זה בעיקר במזרח-ירושלים.

זה 43%.

זה כתוב לנו. יש לך מולך מול העיניים. מה שיש לנו במזרח העיר זה 909 כיתות תקניות – כיתות שכורות לא תקניות המצב שלהן סביר, כי אנחנו שוכרים, אבל עדיין לא טוב מספיק – מוכר שאינו רשמי, מנ"דים – מבנה נייד – ופרטי. יש לך חלוקת משנה. הדאגה לכיתות באופן פרופורציוני זו חובתה של מדינת ישראל.

ברשותך, אדוני ראש העיר, נמצאים אתנו סטודנטים מהפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל-אביב, שחווים דיון רציני בוועדת החינוך, מעבר למה שהם חווים במרקע, אם יש להם זמן לצפות. כמו שאתם רואים הפערים הם גדולים בין מה שאתם רואים במרקע על המליאה לעומת הוועדות. ברוכים הבאים וברוכות הבאות.

ברוכים הבאים. אני עובר לשקף הבא, וזה ההקצאות שעיריית ירושלים קיבלה במהלך השנים האחרונות לבניית כיתות לימוד. הגידול הטבעי בעיר השנה הוא 186 כיתות בכל שנה. אנחנו צומחים ב-2% לשנה, 283,000 תלמידים. שימו לב שבעין בלתי מזוינת ניתן לראות שמה שקיבלה העירייה בעשור האחרון אפילו לא מדביק את הפער של הגידול הטבעי.

בשקף הבא אתם יכולים לראות מה העיר כן עשתה במהלך שבע השנים האחרונות. בנינו 520 כיתות, הכשרנו עוד 50 כיתות, שכרנו, בשביל לשפר את התנאים של התלמידים, כ-470 כיתות, ובנינו עוד מבנים ניידים – 134 יחידות, שזה מתחלק בחלוקת משנה לפי המגזרים. כפי שאתם רואים, כ-540 במגזר הערבי, 438 בחרדי, ו-187 בכללי, אבל זה רחוק מאוד ממה שהיינו רוצים לראות. אין פה צמצום פערים למרות כל המאמצים שעשינו.

בהיעדר היכולת שלנו לקבל הרשאות – שימו לב לעלויות שיש לעיריית ירושלים שהמדינה לא מכסה – אנחנו היום שוכרים ב-100 מיליון שקל כיתות לימוד, אנחנו בונים השנה ב-30 מיליון שקל מבנים ניידים ופתרונות זמניים ועוד הכשרת כיתות ב-40 מיליון שקל. כלומר, עיריית ירושלים סופגת מתקציבי תושבי העיר בשנת 2017 170 מיליון שקל כתוצאה מהמחסור בכיתות הלימוד שיש לנו.

ללא שיפוי כלשהו.

הרי האחריות שלכם לתת כיתות וחינוך, האחריות של משרד החינוך לספק לך כיתות.

לממן את הכיתות.

אני לא מדבר על תקינה, אלא על בינוי. למה לא מחזירים לך את שכר הדירה?

תשאל אותם.

בסוף. בסוף הוא ישאל אותם. יהיה דיון בסוף.

אני שואל, אולי הוא יודע.

תשאל אותם. באי-בנייה המדינה מרוויחה את הריבית על מה שהיא לא בנתה ואנחנו משלמים ריבית דריבית, כי העלות שלנו, של ה-170 מיליון שקל, היא הרבה יותר מאשר לבנות בעצמנו את כיתות הלימוד.

אתם רואים לבד שאין התמודדות כמעט, אפילו לא עם המציאות, שלא לדבר על צמצום פערי העבר. כלומר, האתגר כאן הוא כפול ומכופל. לכן קיבלתי החלטה להתמודד עם הסוגיה הזאת.

הקמנו מינהלת כיתות לימוד בחברת מוריה, זאת חברת בת של העירייה שמתמחה בפרויקטים, ומינהלת כיתות הלימוד לפני שנתיים קמה והתחילה לבחון כיצד אנחנו יודעים לאתר ולבנות לבד.

על בסיס התצ"א אתם יכולים לראות את המקומות שבהם אנחנו מתכננים לבנות. הקאפות נשארות לעיונכם. פה ניתן לראות איפה אנחנו כרגע בבנייה של כ-500 יחידות על בסיס הרשאות שקיבלנו על העבר, אבל אנחנו רוצים לבנות עוד 1,000 יחידות שמצוינות באדום בשנת 2017 ועוד 1,000 כיתות לימוד שנרצה להיכנס אליהן בשנת 2018.

היום קיבולת ויכולת הבנייה של עיריית ירושלים נבנו למספרים הרבה-הרבה יותר גדולים. לבנות 120-100 כיתות לימוד זה סיפור אחד, אבל לבנות 1,000 כיתות לימוד ו-2,000 כיתות לימוד זה היערכות אחרת. השלמנו את ההיערכות שלנו. באנו בדרישה ובבקשה למשרד החינוך ולמשרד האוצר: במטותא, אנחנו לא יכולים לעבור לסדר-היום יותר כשיש לנו 100,000 ילדים במתכונת הזאת, חייבים לצמצם את הפער הבלתי נסבל הזה.

מה קרה במציאות? אומרים לי במשרד החינוך שיש לו – יתקנו אותי החברים – 17,000 כיתות לימוד לתוכנית החומש שלנו, ואמרנו קודם כול תטפלו בילדי ירושלים שכבר עשרות בשנים חסרות להם כיתות לימוד. עוד לא קיבלנו, ההקצאות שנקבל הן בין 100 ל-130, אולי קצת יותר, הרשאות בשנה, כשגם זה מתחת לגידול הטבעי של העיר ירושלים.

אנחנו הולכים למשרד האוצר ואומרים למשרד האוצר: במטותא, תעזרו לנו, אולי מחוץ לנוסחה של משרד החינוך, שכן זה זועק לשמים. עד היום אנחנו נמצאים בין משרד החינוך לבין משרד האוצר, כשאף אחד ושניהם ביחד לא אומרים: אנחנו לוקחים אחריות ואנחנו נממן 2,000 כיתות לימוד בשנתיים.

אתה הצגת פה בפעם הקודמת שאתה הולך לבקש אישור להלוואה.

לכן הדיון היום.

אתה אומר שבעוד שנה יהיה עוד דיון.

יקירי, אתה מרים לי להנחתה, פעם שניים היום.

אנחנו נעשה דיונים והוא יהיה תקוע.

שאלה טובה זו שאלה שהתשובה היא מיד בהמשך. דרשנו לקבל הלוואה. באנו לשר דרעי שהוא השר הממונה, שר הפנים, ואמרנו: תראו, אנחנו יכולים לקחת עוד מיליארד שקל הלוואה במסגרת החוב שעיריית ירושלים יכולה לקחת מול הבנקים, ויש לנו הלוואה. אושרה לנו עקרונית מסגרת של המיליארד שקלים הראשונים, ועקרונית לפעימה הראשונה של 370 מיליון שקל, על פניו, למיטב הבנתנו, קיבלנו אישור עקרוני, ואנחנו רצים כמו מטורפים, כי הזמן בוער לנו. קשה לנו לראות את הילדים בלי כיתות.

לעירייה קיבלת 370 כשהמדינה - - -

פעימה ראשונה.

תיכף נדבר על המימון של זה.

זה לא הגיוני.

אני יודע שזה לא הגיוני. תן לסיים.

האזרח משלם פעמיים. פעם אחת דרך עיריית ירושלים ופעם שנייה דרך ממשלת ישראל. זה לא הגיוני. 170 מיליון שקל, עשיתי חשבון, זה 425 כיתות לפי 5,000 שקל למטר, 80 מטר לכיתה. 425 כיתות – אם היו מחזירים לך - - -

זה הרציונל שראש העיר מדבר עליו.

- - - 170 מיליון שקל שכר דירה, 425 כיתות בשנה. הוא בשמונה שנים סוגר את כל הפער שלו, ואז הוא חוסך את ה-170.

מה אתה חושב שראש העיר מתאבד כלכלית? הוא אומר שהוא ממילא משלם.

משהו לא נכון פה.

אדוני ראש העיר, לו יצויר שהיום משרד האוצר סוגר ומשרד החינוך סוגר ונותנים לך, מבחינת הזמינות של קרקע - - -

יש לך היתרים ותב"ע והכול?

הוא ירוץ עם זה.

תב"ע זה שמונה שנים.

ההשקעה במינהלת כיתות לימוד, בעבודה של משכ"ל והעבודה של חברת מוריה – אנחנו כבר אחרי. מה שמוצג לכם בטבלה בצדדים היכן ולמי אנחנו הולכים לבנות.

יש לנו זמינות עירונית ל-1,000 כיתות מידית.

מה ייתן האתגר שלנו? האתגר שלנו משולב - - -

זה מציק.

חיים, אני רוצה שתקשיב שנייה ברשותך.

תיקח ממשלת ישראל 170 מיליון שקל, שייתנו לעניים תרופות.

חיים, זאת הסיבה שאנחנו כאן היום. בבקשה, אדוני.

מה שהנחנו על שולחן הממשלה אתמול זה קיפוח לא רק בכיתות לימוד, זה קיפוח בתקציב בכלל. תקציב עיריית ירושלים היום הוא 70% מסל השירותים בממוצע הארצי, על זה תוסיף שאנחנו צריכים לממן עוד 100 מיליון שקל לכל 1,000 כיתות שאנחנו בונים לשנה, ואנחנו חייבים עוד מיליארד שקל בשנה הבאה.

תודה, אדוני ראש העיר.

כנראה צריך מהפך כדי לפתור את הבעיות של עיריית ירושלים.

סגן שר הפנים, בבקשה.

בוקר טוב לכולם, לפני מספר חודשים, כפי שאמר ראש העיר, התקיים דיון בראשות שר הפנים במשרד הפנים, כאשר ראש העיר והנהלת העיירה הציגו את המצוקות הקשות שיש בירושלים. אלה היו צלילים מבחינתי מוכרים מאוד, עוד מעבודתי במשרד החינוך. אני לא זוכר שירושלים קיבלה מענה באיזה שנה, תמיד היה מחסור רציני, ותמיד המחסור בסופו של דבר הוטל על שני מגזרים, המגזר החרדי והמגזר הערבי. הם אלה שסבלו, וגם עכשיו לפי המצגות אנחנו מבינים שרוב המחסור הוא בעיקר במגזר החרדי ובמגזר הערבי.

המצוקה היא אמיתית, המצוקה היא קשה, והמשרד נטה בלב כבד, לא בשמחה, לאשר את האפשרות הזאת שהעירייה תיקח הלוואה של מיליארד שקלים, כדי לצמצם את הפערים, אבל יש הרבה סימני שאלה – האם באמת האוצר ישפה את הרשות המקומית על המיליארד הזה? נכון שיש איזה ביטחון שהשכירויות במהלך השנים יכסו, אבל עדיין האוצר מחויב לתקצב את הכיתות, השאלה אם הוא ישפה. דבר נוסף, מעבר לשיפוי צריך לזכור שבסופו של דבר הנטל על התושבים הוא מהארנונה, כשעיריית ירושלים, נדמה לי שלעיריית ירושלים יש 5.5 מיליארד שקל חובות לארנונה שלא נגבו.

לא, לא.

זה מהנתונים שיש לי. אף על פי כן ולמרות כל הקשיים והספקות, זה מתגמד לעומת זאת שילד לא מקבל את התנאים, התשתית הבסיסית שהוא זקוק לה כדי ללמוד ולהתפתח כמו שצריך. אי-אפשר להשאיר את הילדים האלה במצב הנוכחי. לכן משרד הפנים אפילו חורג באישור שלו בנושא הזה, ועושה הכול כדי לעזור לעיריית ירושלים בנושא הזה.

אתה מרשה להם הלוואה של מיליארד שקלים בלי שיש ביטחונות שהאוצר - - -

גם בנושא הזה - - -

אנחנו נשמע. יש דיון.

גם בנושא הזה פועלים. אנחנו מלווים בחום ובאהבה את עיריית ירושלים ועושים הכול בשביל עיריית ירושלים. ראש העיר יגיד לך את זה.

אם הוא היה יכול לבנות בחום ובאהבה, הוא היה מוכן לבנות...

רבותי, המצוקה הזאת היא בת שני עשורים. זה מהלך נועז ואמיץ של ראש העיר, אני חושב שיוצאים אתו לדרך, אין ספק שהשיפוי יכול לבוא בחלק של משרד החינוך יחד עם האוצר, זה יכול להיות בדרכים כאלה ואחרות.

בכל אופן, לסיום, היה חשוב במיפוי שתהיה לנו הרשימה של כל בתי הספר והמוסדות שצריך לבנות בהם וגם הזמינות שאפשר לבנות. תודה.

תודה. נעשה כפי שנהוג בוועדה – חבר כנסת, אורח, לסירוגין, כדי שנספיק מבחינת לוח-הזמנים. חבר הכנסת מאיר כהן, השר לשעבר וראש רשות לשעבר.

בימים האחרונים אנחנו עדים לעשרות חגיגות סביב ירושלים, והביטויים על החשיבות של ירושלים נושקים לשמים. אני מכיר את ניר הרבה מאוד שנים ונראה שזה רק הולך ומחמיר.

לפני עשר שנים ישבנו במרכז השלטון המקומי, או לפני שבע שנים, וגם אז דיברנו על הלקות הגדולה הזאת בכיתות.

אני מציע לך, אולי אתה מבין הרבה יותר טוב ממני, גם אם היא עיר הבירה של מדינת ישראל, לו הייתי שר הפנים לא הייתי מאשר מיליארד שקלים בלי שיהיו ביטחונות סגורים לגמרי שאתה מקבל את הכסף. יכול מאוד להיות שהרצון הוא לפתור כאן ועכשיו, אבל אם העיר חפצת חיים היא צריכה לחשוב כשהיא לוקחת הלוואה של מיליארד שקלים, שאף אחד לא מתחייב או שיש התחייבות שהיא קצת מבולגנת. זה דבר אחד.

דבר שני, המיפוי שדיבר עליו סגן השר הוא מאוד חשוב. אני שואל לתומי, ואני לא נחשד בהיותי איש ימין, האם בתי הספר הפרטיים בשכונות מסביב לירושלים, שלהם ולירושלים אין שום קשר – ואני רואה על-פי הנתונים שהם בתי ספר פרטיים לגמרי – האם הם צריכים להיכנס לפול הזה?

בשלב הראשון לא.

הם נמצאים בצורך.

הם לא ב-2,000 הראשונות.

הם לא נכנסים בתוכנית שאישר ראש הממשלה עכשיו?

ראש הממשלה לא אישר.

היה איזה אישור.

לא על כיתות.

קיבלתי תשובה. הם לא נמצאים בתעדוף הזה. תודה רבה.

ברשותכם, אני אענה בקצרה.

אדוני, תרכז לך תשובות. בסוף.

אני חושב ש-2,200 כיתות משרד החינוך בנה כשהעבירו את החוק של גילאי שלוש-ארבע במשך שנתיים עד שלוש, וזה היה שיא של כל הזמנים. נכון מה שהם עשו, אני אומר בגלוי, הם חטפו למעונות היום את הקרקעות שהיה אפשר לבנות עליהן ועל ידי זה בנו.

אתה לא יכול לבנות כמות כזאת – אתה יודע מה אתה מסוגל ומה לא – במכה אחת, במיליארד שקל בשנה. אי-אפשר לעשות את זה. למה להילחם על המיליארד? אני מציע ללכת על הכיוון של רבע, רבע, רבע, רבע, או 250 מיליון שקל.

חיים, זה לא בשנה.

לקחת הלוואה של 250, לבנות ב-250, לסיים את זה - - -

חיים, זה לא בשנה. אין בנייה בשנה.

שנתיים. תאמין לי שבניתי, כולל יישובים.

ראש העיר ישיב.

עדיין צריך לדעתי, במקום לקחת את המיליארד – 250 מיליון שקל מול 100 מיליון שקל שכירות, והחלפה לא מידית. חבר'ה, זה רווח נקי לכולם.

עכשיו אני אגיד את המשפט שאמרתי לך כשנפגשנו בפעם הראשונה. גדלתי על שחרור ירושלים, זה האתוס שלי, לא איחוד ולא שום דבר. שחרור ירושלים. אני רוצה לשים את זה על השולחן, ככה לימדו אותי. מי שרוצה את כל ירושלים, צריך לבנות בכל ירושלים, זה לא שייך לימין ושמאל. מי שיפתח פער סוציאלי במזרח ירושלם בחינוך ובכל מה שנדרש מול מערב ירושלים, לא יקבל את ירושלים מאוחדת. ולכן כשבאים ואומרים שאין מיליארד שקל, זה אומר שמישהו פה לא רוצה את איחוד ירושלים, נקודה.

יפה. אני שמח על הדגש ששמת. ראש העיר במצגת שלו הציג במלוא העוצמה את הפער הגדול במזרח העיר. נשמע את משרד החינוך והתעדוף.

אתה יודע מה מזכירה לי המפה הזאת? נפילות של צבע אדום אצלנו בעוטף.

תחשוב חיובי היום.

חברת הכנסת ענת ברקו הכינה תוכנית והיא מציגה לראש הממשלה איך להשתחרר מחלק מהשכונות המזרחיות.

מחוץ לחומה.

תרשו לי בהומור לומר שכאשר שואלים אותי, "מה שלומך?", אני עונה "ברוך השם". כששואלים אותי, "מה נשמע?", אני אומר, "תלוי איפה אתה שם את האוזן". בבקשה, קצר.

אדוני ראש העיר, קודם כול, אתה עושה דבר מצוין ונכון, יש לך הרבה אוכלוסייה וצריך להגדיל את הכיתות.

ביקרתי בשנה שעברה, אני ממש לא זוכרת, בעמותה של חינוך מיוחד. 90 ילדים נמצאים במרכז פיס בשכונה של ירושלים. הייתי מזועזעת מזה שילדים בחינוך מיוחד נמצאים במקום כזה. אני מציעה שתיקח את כל פקידי האוצר לעשות סיור בבית הספר הזה, כי לא יכולתי להישאר אדישה. גם פניתי אליך במכתב בנושא הזה, כאן מדובר בבתי ספר פרטיים, לצערי הרב המדינה מנהלת את כל החינוך המיוחד על-ידי עמותות ואסור שיהיה כך.

יהיה דיון בוועדת החינוך בסוגיה הזאת של הרציונל, לבטל את הפער במוסדות של חינוך מיוחד בהבחנה של מוכר וממלכתי.

זה ממש חשוב.

אני חושב שחינוך מיוחד צריך לקבל יחס שווה.

אם תיקח את כל הפקידים לשם, תאמין לי, אתה תראה איך הכספים והאישורים זורמים. אתה יותר שנים פה בכנסת, יותר ותיק, אני עדיין חושבת שמי שרואה דברים כאלה רוצה לסדר. תודה רבה.

תודה. איתן, דבר.

אני מבין, אדוני ראש העיר ויושב-ראש הוועדה, שאותו סעיף יעלה בוועדת הכספים.

בעוד חצי שעה.

השאלה אם אנחנו מקיימים דיוני סרק או שיש כוונה מאחורי הדיונים האלה. בדיוק לפני שנה, ביום ירושלים או ביום אחר, היה פה אותו דיון עם אותה מצגת, והיתה הסכמה ותמימות דעים שהמצב בלתי אפשרי.

חוק חינוך חינם חל גם על ילדי ירושלים, והתפקיד של המדינה, ואין על זה ויכוח, לספק לכל אחד כיתה וכל מה שמתחייב מזה, ולכן הדיון הזה נראה תמוה. בסופו של דבר אנחנו צריכים להתייחס – אמרתי את זה בדיון בוועדת הפנים – אל ירושלים כאל עיר מיוחדת, כולל שאלת המאזן הדמוגרפי. לכן לא מובנת לי ההתנהלות של הממשלה, ויש פה נציגות של הממשלה.

השאלה של קצב הבנייה לא קשורה לפקידי האוצר, היא קשורה לילודה ולמה שמתחייב מחוק חינוך חינם.

חובה.

אני חושב שזה יעלה בעוד חצי שעה בוועדת הכספים, ויכול להיות שעדיף שנשמע את נציגי האוצר והחינוך. אני רוצה שראש העיר ישמע וגם סגן השר, כמי שבנה, אומנם לא בהיקפים האלה, כראש רשות – עמק יזרעאל נחשב הפרוזדור לירושלים. מדמשק עד ירושלים אנחנו הפרוזדור ורק השבוע חנכנו את חודש המורשת – אמרתי אז ואני אומר עכשיו שנדרשת פה הלוואה בערבות הממשלה, שתיפרע במשך השנים שהיינו בונים את הכיתות האלה, והתקציב יהיה שנתי על בסיס הצורך שמוכר, ואני לא מבין את העניין הזה. צריך להביא לכאן את ראש הממשלה.

למה? אם אנחנו פותרים את זה היום למה צריך להביא את ראש הממשלה? אנחנו פותרים את זה היום. תהיה אופטימי. היום ייכתב בפרוטוקול, ואני רוצה לשמוע את משרד האוצר ומשרד החינוך, שהם מכירים בפערים האלה. ברגע שהם מכירים בפערים האלה, העבודה עלינו.

מה זה "מכירים"? יש החלטה של בג"ץ בנושא.

לפני כמה חודשים חסמו את דרכנו לכאן עם משאיות האשפה של ירושלים בשביתה של העירייה. הממשלה נתנה תקציב מיוחד. היא לא נתנה תקציב מיוחד כדי לקחת אותו לכיתות. את הכיתות הממשלה בונה והיא לא נותנת תקציב מוגדל כדי שיבנו כיתות.

אדוני יושב-ראש הוועדה, עכשיו זה הממשלה, ראש העיר הוא חלק מהקואליציה, אתם רוצים מהפך כדי לפתור את הבעיות של ירושלים? תגידו, אולי נעשה מהפך. לא יכולה להיות ממשלה שמדברת על ירושלים הגדולה ולא פותרת את הבעיות האלה.

צודק.

יש איזה גבול לפער בין מילים למעשים.

תודה. סגן ראש עיריית ירושלים, הממונה על החינוך החרדי.

תודה רבה. יכול להיות מהפך, אבל בכל מקרה זה הרבה יותר דחוף ממהפך. היום יום שני, ובשיר של יום שני אמרנו היום: "יפה נוף, משוש כל הארץ. הר ציון, ירכתי צפון - - - אלוהים בארמנותיה, נודע למשגב - - - סובו ציון, והקיפוה; ספרו, מגדליה."

כ-450 כיתות מתוך המספרים המדהימים שנאמרו על-ידי ראש העיר הן כיתות בחינוך מיוחד, שחלקן של הכיתות האלה נמצא היום בכיתות יבילות, חלקן האחר נמצא במכולות שהיו בעבר לבעלי חיים. אני מזמין אתכם בכניסה לירושלים לראות את המוסד של "שיח סוד", שיש שם השקעה מפה ועד להודעה חדשה, בכל ילד וילד, כשאתם מגיעים לבינוי, אתם נכנסים ורואים מכולות של בעלי-חיים ששם נמצאים ילדים קטנים בחינוך מיוחד. זה בעוד שכונה ובעוד שכונה. תיגשו לנווה יעקב, תיגשו למקומות מרכזיים בירושלים, אתם לא יכולים לסלוח לעצמכם על זה שילדים בחינוך מיוחד נמצאים במקומות החשוכים האלה.

אני לא נכנס למספרים, בגלל שראש העיר כבר דיבר עליהם בצורה מסודרת. החוסרים שנאמרו הם חוסרים קבועים, חקוקים על לבנו, לצערנו הרב. אנחנו פונים אליכם באמת היום הזה. זה השבוע של ירושלים מאוחדת, החגיגות הגדולות של ירושלים, תראו מה קורה בתוך החינוך ששם אנחנו במצב קטסטרופאלי.

תודה. חבר הכנסת יואב בן צור, לאחר מכן מנכ"ל עיריית ירושלים. בבקשה.

כמי שניהל מערכת חינוך וישב עם ראש העיר לא אחת על הנושאים הללו, ראיתי כמה הדברים האלה בוערים בלבו. הוא שם לנגד עיניו את הדברים אחד לאחד כדי לפתור את הבעיה. אני חושב שכאשר יש לנו ראש עיר כזה, וסגן ראש עיר כזה ומנכ"ל עירייה כזה שכל-כך רוצים, מה שנשאר לנו שאנחנו חייבים לעשות את המקסימום לתת להם כל המשאבים כדי לגמור. אנחנו יודעים שזה לא ייגמר ביום ולא בשנה, אבל צריך לתת את ההתחלה, את הדחיפה. לא ייתכן שבירושלים בשנת 2017 נמצאים בתי ספר במבנים שאני לא יודע אם עדרי בקר היו ראויים למבנים הללו. חייבים לפתור את הבעיה הזאת מידית, ולכן אנחנו צריכים לעשות הכול כדי לתת את כל הכלים לעיריית ירושלים כדי שבעזרת השם יצאו לדרך ובמהירות.

תודה.

תודה לך, אדוני היושב-ראש, שאתה תמיד נעתר לעניין החשוב הזה, כמובן לחברי הוועדה.

זו הפעם האחרונה...

אחרי הפעם הזאת לא נזדקק יותר לנושא הזה.

אני מחזיק רק ברפרוף ראשון סיכום דיון מפברואר 2016, סיכום דיון מיוני 2016.

יש גם סיכום דיון של 2011.

אמרתי שזה כשני עשורים. בבקשה, אדוני, אבל בקצרה, כי אנחנו רוצים לשמוע את משרד החינוך ואת משרד האוצר.

תמיד אני מדבר בקצרה. אני גם רוצה להודות לסמנכ"ל לפיתוח של משרד החינוך, שיושב לידי, תמיר בן משה, שהוא תמיד זמין לעיריית ירושלים ואני חושב שהוא מנסה לעשות ככל יכולתו במשאבים שהעמידו לרשותו כדי לסייע למצוקה הזאת.

אני מניח שתשמעו תיכף מחברינו באוצר וגם ממשרד החינוך שהכול בסדר, ומה שלא בסדר זה עיריית ירושלים שלא בונה.

למה אתה עסוק בזמן היקר שיש לך לחסל אותו על מה הם אמורים לומר? למה? דבר בקצרה.

אני מציע שהדיון יהיה דיון אסטרטגי ולא טקטי. כפי שאתה, אדוני היושב-ראש, אמרת, הסוגיה שצריכה לקבל הכרעה זה קודם כול הכרעה בפער. אף אחד, לא במשרד החינוך ולא במשרד האוצר, לא אמר לנו שהנתונים שאנחנו מציגים לא נכונים ושלא מכירים בנתונים האלה.

אנחנו יודעים מה מצבת התלמידים מול מספר הכיתות התקניות הקיימות, מה הפער חלקי מספר התלמידים המקסימלי שמשרד החינוך מאפשר. תאמין לי, לא צריך אפילו ללמוד לימודי ליב"ה.

מרגע שהסכמנו כולנו שהפער הוא כפי שהעירייה מציגה, 3,800 כיתות לימוד, הדיון לא יכול להיות על ההרשאות שאנחנו מקבלים בכל שנה, וכרגע זו רמת הדיון.

ידידי תמיר בן משה הודיע לי לפני כמה שבועות שהוועדה שהתכנסה במשרד החינוך אישרה לשנת 2017 בינתיים 60 כיתות לימוד.

אמנון, תן לי לעזור לך. גם ראש העיר שם דגש על כך בדבריו. הטיפול הרגיל שמשרד החינוך עושה במסגרת - - -

אני רק רוצה להסביר את הבעיה, אם תיתן לי שתי דקות.

התכנסנו כאן ביום מיוחד למצוא את המענה מעבר למסלול הרגיל.

ועוד 70.

גם בזה כרגע קשרו לו את הידיים, כי יש עכשיו קריטריונים לחלוקה, וכבר לא מחלקים את הכיתות לפי הדרישה של העירייה, אלא יושבת ועדה מוסמכת של עובדים במשרד החינוך, והיא זאת שקובעת את חלוקת הכיתות, כך שגם במקרה האופטימלי אנחנו לא נפגשים עם הפער ולא עם צמצום הצורך.

לכן מה שאנחנו מבקשים, וזאת הדרך היחידה להתמודד עם בינוי בהיקף כזה, זו בדיוק הדרך שבה החליטו ראש העיר והנהלתה, להציב לנו תקציב רב-שנתי שאומר שהדרך היחידה היא לבנות בתקציב רב-שנתי. יגידו לנו: יש לכם 500 כיתות, 1,000 כיתות, לחומש הקרוב - -

לא פחות מ-1,000.

- - אנחנו יודעים לטפל בזה. והדרך היחידה היא באמצעות הלוואה, כי ההלוואה הזאת מאפשרת לנו לדלג על כל הקשיים הביורוקרטיים שבדרך, ומי כמוכם, שגם הובילו רשויות מקומיות ובינוי מבינים, יודעים מה הקושי הביורוקרטי לקבל הרשאה אחת מהמערכת.

תודה, אמנון. תודה. אני חייב להתקדם.

אתה מקבל מסמך חתום, כי אחרת ה-5 מיליארד שהוא טוען שאתה לא גבית, בבוא היום ישימו לך אותם. אני מכיר אותם טוב, תאמין לי.

כפי שאתם רואים על הקאפה וכפי שראש העיר אמר, יש לנו כבר תוכניות מוכנות לכל הבינוי הזה ואנחנו מבקשים עוד כסף להפקעות, כי ההפקעות במזרח העיר הן קריטיות לקידום התהליך, וככה אנחנו יודעים לרוץ ובאמצעים העירוניים לבנות את הכיתות החסרות האלה. וזה יותר כלכלי מלשלם שכירות, כי על השכירות אנחנו עוד משלמים 40 מיליון שקל בשנה, כדי להתאים את המבנים השכורים, שלא נבנו מלכתחילה כמבני חינוך – להתאים אותם למטרות חינוכיות, כך שההוצאה היא כפולה.

תודה. חבר הכנסת ג'בארין.

כבוד ראש העיר, לא מחזירים לך כסף?

לא. הוא אמר שלא. רבותי, ב-10:50 כל הדוברים מסיימים ואנחנו מתייחסים למשרד החינוך ולאגף התקציבים.

האמת היא שאם לא היה המחסור האקוטי והמאוד שערורייתי בכיתות הלימוד, כפי שהיושב-ראש בטח יודע, לא הייתי מגיע לדיון שאמור היה להיות חגיגי. אני כמובן לא מכיר בשלטון של עיריית ירושלים על החלק של מזרח ירושלים, אני חושב שזה שטח כבוש. השלטון הישראלי שם מנוגד לדין - - -

משוחרר.. משוחרר..

עזוב את המחלוקת.

השלטון הישראלי מנוגד לדין הבינלאומי.

אולי מהכספים של הרשות הפלסטינית שיקזזו לכיתות?

אני לא נכנס לדיון מדיני. רבותי חברי הכנסת, סגן השר, הוא יאמר מה שהוא חושב ומה שעל לבו. בבקשה, אדוני.

הגעתי לדיון הזה כי מה שעיריית ירושלים רוצה לעשות זה ללכת עם ולהרגיש בלי.

שזה?

גם להכריז על סיפוח ירושלים, אבל לא לספק לאוכלוסייה את הדבר הבסיסי ביותר שגם כיבוש היה אמור לספק, שזה חינוך יסודי.

יוסף, ראית את המצגת?

ראיתי את המצגת.

יש שני נושאים, כבוד היושב-ראש, שעד עכשיו נכשלת עם יתר חברי הוועדה, ואני ביניהם, בקידום שלהם. האחד, זה אותם 500 ילדים בנגב - - -

5,000.

5,000 ילדים בנגב, והדבר השני זה אותן 4,000 או 5,000 כיתות בירושלים המזרחית. יש החלטה של בג"ץ מלפני שש שנים. האם זה נכון, עו"ד עליאן מהאגודה לזכויות האזרח? לפני חמש שנים. היא אמרה שבתוך חמש שנים צריך לסגור את הפער הזה. איפה אנחנו ואיפה ההחלטה הזאת? לא רק שלא סוגרים את הפער, אני רוצה להגיד לך שלפי הנתונים של האגודה לזכויות האזרח, העותרים באותו תיק, הבנייה במזרח ירושלים בקושי משיגה את הגידול הטבעי של האוכלוסייה.

ראש העיר יתייחס לזה.

היא בקושי מספיקה.

בג"ץ קבע לא פחות מ-400 כיתות ונתנו אותם.

תמיר, אתה הולך להגיב. תרשום לך.

אתה מתייחס לנגב? אני מציע לך להיפרד ממזרח ירושלים, ואז הפלסטינים יסתדרו - -

חבר הכנסת מוזס, בקצרה.

- - ואז לקחת את התקציבים - - -

תודה.

הייתי עם הנהלת העירייה וגם ראש העיר עוד לפני שבע שנים למשל ב"פנים מאירות", בבית ספר ויז'ניץ, שהוקצבה אז ההקצבה לבניית 12 כיתות, והמצב עד היום עומד כפי שהיה עד אז, בכל פעם ביורוקרטיה חדשה. ויעיד המנכ"ל שרק בשבוע הבא תחנת החשמל עומדת להקים תחנת שנאים, מהמדרגות לרדת, קרוואנים, הרס. מה אתם צריכים יותר? באו עכשיו וגמרו את כל המחשבים, את כל המערכת, עבודות של שנים הלכו לטמיון. הדבר הזה אומר דרשני. מה קורה? למה כל המערכת הביורוקרטית? אין לי שום טענות למשרד החינוך, הם היו בסדר, הם הקציבו כבר לפני שמונה שנים הרשאה, כבר חידשו את זה שלוש פעמים. מה שקורה במסגרת התכנונית, שפתאום צצים דברים חדשים. זה אומר דרשני , וזה רק טיפה בים כדי להבין מה שקורה. פרט לכסף צריך משהו לנענע, אולי לקחת חברת מיקור חוץ שתתחיל לבנות.

תודה. חבר הכנסת יעקב אשר.

אדוני היושב-ראש, אדוני ראש העיר, אני חושב שאחד המקומות שאי-אפשר לספור בצורה הרגילה כפי שמטופלות שאר הערים זה ירושלים, ולא רק בגלל קדושתה של ירושלים, ולא רק בגלל הטעמים הללו, אלא מטעם אחד בלבד, שהחוסר בכיתות לימוד בירושלים הוא חוסר מתמיד. באגף החינוך ודאי יודעים, תמיר ודאי יודע, שיש ערים – רמת גן למשל, בתל אביב, אני בתור ראש עיר של בני ברק שגם סבל מחוסר מתמיד, גם היום, אבל לא בממדים הללו – יש ערים שהיו תקופות שלא ידעו מה לעשות עם בתי הספר ולא ידעו מה לעשות עם המבנים, וודאי גם לא היו הצרכנים הגדולים. יש בתל אביב יותר בקשות לאחרונה, אבל זה לא מגיע ל-10%-5% מהדרישות של ירושלים, כי בירושלים באופן סיסטמתי בגלל בעיות אובייקטיביות יש חוסר מתמיד בכיתות לימוד.

וגידול מתמיד.

לכן זו סיבה ראשונה למה צריך לעשות כאן משהו מחוץ לקופסה ומשהו אחר. הסיבה השנייה היא שירושלים היא לא עיר קטנה, היא עיר שיכולה בהחלט להיכנס לאיזו תוכנית חומש, כמו שאמר המנכ"ל, שבה היא יודעת שבמשך כמה שנים משרד החינוך או המדינה משלימה להם את העניין הזה, והם יודעים לעשות את מימון הביניים כדי לעשות אחת ולתמיד טיפול שורש בעניין הזה. ואם לא עושים את זה, בכל שנה אנחנו יוצאים עם דפיציט נוסף, שזה ודאי מכביד.

לכן אני חושב, אדוני היושב-ראש, אנחנו באמת מדברים על זה המון, שחייבים לבנות. תמיר בכמויות שיש לו, גם אם זה שנה יחסית טובה מבחינה תקציבית לסמנכ"ל משרד החינוך, לפיתוח – דיבר קודם המנכ"ל שהוא קיבל הודעה מתמיר, ואני בטוח שגם תמיר התרגש להגיד לו: יש לך 70 כיתות. יחסית לעיר אחרת זה הרבה מאוד – אבל יחסית לירושלים זה לא מספיק.

אין ספק.

יש מגעים בנושא הזה וצריך לאשר. אין שום תוכנית שבה העירייה תיבחן בסופו של דבר בביצוע ובכך שהיא הצליחה ליישר קו, ומשם והלאה לא יצטרכו אולי יותר דיונים נוספים. המצב הזה הוא בלתי אפשרי לחלוטין.

תודה. אני אעביר את רשות הדיבור כרגע לפז כהן, אבל לפני כן, גם בדיונים שקיימנו כאן, גם בהקשר של המחסור של כיתות במזרח ירושלים יש החלטה. ברגע שהמדינה לא הקצתה את המשאבים ולא פתרה, לא נתנה מענה גם למצוקות האובייקטיביות של עיריית ירושלים ליישם את ההחלטה הזאת, זו בעיה. אי-אפשר לזרוק הכול על עיריית ירושלים.

אתה מדבר על ההפקעות?

הקטע של ההפקעות, הקטע של מימון, הקטע - - -

היתה החלטת בית משפט ותקציב לא מגיע עם זה.

ההחלטה היא לא רק לעיריית ירושלים. על המצוקה בירושלים בכלל אנחנו זועקים שנה אחר שנה, וכפי שאמרתי בפתיח אין לנו אלא לברך את ראש העיר שמוכן לקחת יוזמה לא פשוטה, אמיצה. זה מהלך כלכלי אמיץ כדי לפתור את הבעיה.

פז כהן, בבקשה. בקצרה.

קודם כול, ביום שני בשבוע הבא יתקיים דיון בבג"ץ על עתירה שהגיש ארגון ההורים בירושלים מול משרד החינוך, ממשלת ישראל ועיריית ירושלים על מחסור של 3,800 כיתות לימוד בירושלים.

אנחנו עובדים במשך שנים, הוועדה הזאת עובדת ומציפה את הדברים, עיריית ירושלים אמרה: אתם צודקים, נתנה תשובה והתחילה לתת פתרון ואמרה: ניקח כסף מכם, התושבים של ירושלים, כדי לקחת הלוואה, כדי לבנות כיתות לימוד, כי אנחנו מכירים בבעיה. מה עשתה ממשלת ישראל? היא אמרה: לא מיציתם הליכים. זו התשובה של ממשלת ישראל לעתירה שלנו בנושא הזה של מחסור בכיתות לימוד.

תודה.

המחסור הוא לא רק במזרח ירושלים. ילדים חרדים, ילדים חילונים וילדים דתיים בירושלים לומדים בתוך מכולות, לומדים ארבעה ילדים סביב שולחן, ומי שלא רואה את הדבר הזה בעיניים לא יכול להבין כמה הדבר הזה כואב. אם לא יקרה כלום בוועדה הזאת וגם לא יקרה שום דבר בדיון בבית המשפט, אנחנו לא נפתח את שנת הלימודים בשנה הבאה.

יישר כוח.

עו"ד איילת דיין, אחרונת הדוברים לפני משרד החינוך. בקצרה, איילת.

שלום, נעים מאוד. אני רוצה להתייחס בקצרה למצוקה של הילדים האוטיסטים במזרח ירושלים. בכל מזרח ירושלים יש רק שני בתי ספר - -

ובכלל. את יכולה לומר בביטחון מלא "ובכלל".

- - לילדים עם אוטיזם. זה בתי ספר רשמיים של מדינת ישראל. הילדים לומדים שם בכיתות צפופות מאוד, בכמות גדולה מעל התקן, במבנים שאינם מותאמים, במבנה רב-קומות שהוסב לבית ספר, שאינו מתאים לבית ספר רגיל, על אחת כמה וכמה לכיתות תקשורת שמצריכות כיתות קטנות יותר. חדרי טיפול – הילדים לומדים בסכנת חיים, בחלק מהכיתות אפילו לא ניתן להתקין מזגנים, ועד לאחרונה למדו שם יותר מ-100 תלמידים, עכשיו פיצלו את בתי הספר, פתחו גם בית ספר לכיתה א' שיש בו כבר 24 תלמידים ובשנה הבאה הולכים להיות בו 40, וגם הוא לא במבנה מותאם, אלא בבית פרטי, ששוב עבר הסבה ואינו מותאם לצרכים המיוחדים של הילדים.

תודה. משרד החינוך, משרד האוצר, תקשיבו: לדיון חשוב כזה בסכומים גדולים כאלה ובתוכנית גרנדיוזית שראש העיר מוכן לה, אני אומר עכשיו כמחאה – תרצו, קחו את זה כמחאה, קחו את זה כחומר מחשבה לעתיד – הזמנתי לא פחות משר. אמרתי שיתחילו משר, אבל אני מוכן להתפשר על מנכ"ל. מנכ"ל משרד החינוך לא מצא לנכון להגיע לדיון חשוב כזה. אני חושב שהפתרון פה הוא מחוץ לקופסה, הוא מחוץ למסלול הרגיל. עם כל הכבוד, כותבים קריטריונים באחד הרחובות שאתם יושבים שם בירושלים - -

שבטי ישראל.

- - בלי לשמוע את הצרכים האמיתיים. אמרתי והזהרתי בדיונים שלא ייתכן לכתוב קריטריונים של חלוקת משאבים לבניית מבנים בצורה מאוד ממלכתית, מאוד מפוזרת, כשהמדינה סוחבת על גבה עיוות אדיר בבינוי. יש אוכלוסיות מזוהות, ידועות, ששם רוב רובם של המנ"דים, רוב רובם של הקונטיינרים, רוב רובם של המבנים השכורים. הדיון על הקריטריונים היה צריך להתקיים כאן, זה המנהג. זה החטא הקדמון שהכנסת מאפשרת למשרדי ממשלה לכתוב קריטריונים, לכתוב נהלים. זו הסלחנות שלנו כחברי כנסת וכמחוקקים, שאנחנו מסכימים שדברים לא יבואו בחקיקה, שיבואו בנוהל או יבואו - - -

בואו נשנה את זה.

לכן מחר-מחרתיים כשמובילים הליך של חקיקה ונותנים אפשרות לשר לתקן תקנות או לכתוב תבחינים חדשים, צריך לדרוש בסך-הכול עוד משהו, "באישור הוועדה הרלוונטית".

אישור ועדת החינוך. בדיוק.

אני לא בא בביקורת אליך, מר תמיר.

היושב-ראש, תוביל, אנחנו מצטרפים.

תודה. אני אומר את הדברים האלה שיישמעו וייכתבו בפרוטוקול, ואני מודה לך שהגעת לדיון.

קודם כול, אני אגיד, חברים, הדיון פה הוא לא על הקריטריונים של חלוקת המבנים, יש צרכים בכל המדינה. כרגע הדיון הוא על ירושלים. ראש העיר הציג מצגת עם פער של 3,800 כיתות בפיזור, ואני מודה שוב שהוא עשה זאת בממלכתיות והציג את כל הבעיה בכל המגזרים, בכל השכונות, ואני חושב שנכון לעשות את זה, כולל בתי הספר הפרטיים, כי הילדים הם ילדים, הם אזרחים במדינת ישראל, ולא משנה איפה בחרו ההורים שלהם לחנך אותם, וצריך לתת להם מענה כזה או אחר. נכון שסדרי העדיפויות צריכים להיות קודם כול לממלכה ואחר-כך לנלווים ואלה שבחרו לעצמם את הפריבילגיה ללמוד במקומות אחרים. כרגע המצוקה היא מצוקה קשה. זה בלתי נסבל. לו יצויר בהשקפת עולם של המגזר החרדי והערבי להשבית מוסדות חינוך, היה צריך להשבית אותם, אבל לא משביתים מוסדות חינוך. אי-אפשר ללמד בתוך קונטיינר ללא תנאים, אי-אפשר ללמד בתוך קרוואן ללא תנאים, אי-אפשר ללמד 50 ויותר תלמידים ותלמידות בכיתה אחת. הגיעה השעה. דווקא סביב יום ירושלים של שנת תשע"ז אני חושב שצריך לעשות הכול כדי שהפער הזה יימחק. תמיר, בבקשה.

אני חייב ללכת, אדוני. רק מילה אחת, ירושלים היא מיקרוקוסמוס של מדינת ישראל. איך שתיראה מערכת החינוך בירושלים כך היא תיראה בישראל.

תודה. בבקשה, תמיר.

הלוואי. ראש העיר מוכן לחתום על זה. זה הולך הפוך.

יעקב, מיותר. יש לנו עוד דיון בוועדת הכספים. בבקשה.

אני סמנכ"ל ומנהל מינהל הפיתוח במשרד החינוך, אחראי על בינוי מוסדות החינוך בארץ. קודם כול מבחינתנו, כמו שאמרת במהלך הדיון, אין ויכוח על המספרים, כי מבחינתנו הנתונים העובדתיים, זה כמה תלמידים חלקי מספר הכיתות הבנויות. המספרים הם מספרים ידועים.

מבחינתנו במשרד החינוך בשיתוף עם האוצר, ואני חושב שגם היו דיונים ביחד עם ירושלים, משרד החינוך לפחות במספרים ובכמות הכיתות הקיימות בתוכנית החומש, נותן את מספר הכיתות לפי הקריטריונים בתוספת כמה אופציות נוספות ופתרונות נוספים שנתנו, ואני רוצה לציין אותם כי הם חשובים.

אני חושב שרק בזכות ירושלים יצאנו בנוהל של קידום בנייה בלי הרשאה, שעיריית ירושלים יכולה לצאת בו עכשיו, מעבר ל-60 כיתות שניתנו להם בהרשאות, לעוד 170 כיתות. זה מספרים שאפשרנו רק לעיריית ירושלים ולא במקומות אחרים בהיקפים האלה. עוד פעם, במספרים שלנו זה המקסימום שאנחנו יכולים לתת.

תמיר, לו יצויר מבחינת תקציב המשרד שהיתה לך אפשרות היום לכסות את כל הפערים במדינת ישראל, האם היית מכיר בצורך של 3,800 כיתות?

לא, לפחות לא בנתונים שלנו. ההכרה בצורך כן, אבל אני גם אציין - - -

הכרה בצורך כן? עזוב את המושגים הפרוצדורליים שלך.

אני אענה. הרשות מגישה בכל שנה את הבקשות שלה לבינוי, ואנחנו מכירים את העניין הזה. עיריית ירושלים הגישה ב-2017 - - -

עזוב, תמיר. אני בכוונה לא הולך לשם. עזוב את הפרוצדורות שלך. אני מכיר את הפרוצדורות של משרד החינוך, המושג של הכרה בצורך ואיך זה הולך. לא, אני לא שם. כיום, איך שאמרתי בפתיח, מול מצבת התלמידים, שזה מדע מדויק וידוע, מול כיתות תקניות, קיים פער של 3,800 כיתות?

נכון, אבל כמה כרגע יש פרויקטים שזמינים? 384 כיתות. היום 384 כיתות.

הוא לא הכחיש.

תנו לנו כסף ונוכל לקדם, זאת בדיוק הנקודה. זו ביצה ותרנגולת.

תן לו. תמיר.

אנחנו עם עיריית ירושלים, רק שצריך לדייק במספרים. אני לא אומר ש-1,000 הכיתות שאמנון - - -

תמיר, מה שהיושב-ראש שואל זה אולי ירושלים גדולה על כל המספרים האלה?

המספרים והפערים הם נכונים.

צריך לעשות משהו אחר.

נושא נוסף לעניין מזרח ירושלים. לעניין מזרח ירושלים, גם הרשות מכירה וזה גם בתיאום עם האוצר, כל פרויקט שזמין לתקצוב, ללא מגבלה ומעבר לתקציב ולקריטריונים של משרד החינוך, אנחנו מתקצבים אותם.

אתה לא מסוגל.

זה מעבר. זה תוספתי.

אחת המיומנויות שלי זה לנהל דיון, אז אל תפריע לי. אני לא רוצה לומר שאנחנו משחקים בנדמה לי, אנחנו בוחנים אפשרות פתרון וביצוע. אתה אומר לי - - -

כל כיתה - - -

אתה אומר דבר שלא עומד במבחן המציאות. לו יצויר שראש עיריית ירושלים היה אומר לך עכשיו: 3,800 כיתות במצב זמין, בזמינות מידית, אין לך יכולת, אין בכוחך לתקצב זאת. אל תגיד לי "כל פרויקט".

אני מפריד בין מזרח ירושלים לחרדים ומערב העיר. במזרח ירושלים – יושב פה גם נציג האוצר – יש סיכום, והעירייה מכירה בו, שכל פרויקט במזרח ירושלים שיהיה זמין לתקצוב - - -

על-פי הקריטריונים שלכם.

מעבר.

אתה לא מפריע לי. תמיר, תודה.

למה רק במזרח ירושלים?

יעקב אשר, תודה. אתה לא מפריע לי יותר, אני אוציא אותך.

אני צריך - - -

אל תפריע לי. יש לי ארבע דקות לסיים. סליחה, אדוני, אמנון, אין לי בעיה להוציא אותך ביום חגיגי. אין לי בעיה. אני רוצה להגיע לתכלית.

תמיר, עם כל הכבוד, אל תנפנף לי בהחלטה הזאת. אני סובל מזה גם במגזר הבדואי בדרום. אתם מאה אחוז, אבל ארבע שנים 5,000 ילדים בלי גני ילדים במגזר הבדואי. אל תאמר לי שההחלטה ישימה. ההחלטה שהמשרד נותן והיא לא ישימה היא לא החלטה. אין לו, מה אתה רוצה שהוא יעשה? שהוא יבנה בקומה שנייה מעל כל מזרח ירושלים, בעמודים? יש מציאות קשה של זמינות קרקע, התושבים לא מוכנים להפקעה. אתה המדינה, אתה הריבון, תן לו את הכלים הפרוצדורליים. אני כבר שנתיים-שלוש מתמודד עם הסוגיה של מחסור בכיתות במזרח ירושלים. אתם אומרים לי: יש החלטה, יש החלטה, יש החלטה. מה ההחלטה? הידיים שלהם קשורות. אל תנסו להתחבא.

תקשיב טוב-טוב, תמיר, אני לא רוצה שתלך לשם, אתה תמשיך לעבוד במסלול הרגיל שלך, בערוץ הרגיל שלך על תקצוב כיתות בכל המדינה, שגם על זה צריך לדבר. ירושלים רבתי – זה מצב בלתי נסבל. הייתי קורא להם מהדיון הזה להשבית כל כיתה שהיא לא תקנית, נראה אתכם. עשו לכם את זה החינוך הכנסייתי, המדינה ידעה להתיישר ועקפה כל חוק של שוויון, עקפה את כל חוקי התקציב ואת כל הוראות החשב הכללי, והעבירה את זה בכביש עוקף דרך משרד אחר.

אל תספרו לי סיפורים איך עובדים משרדי הממשלה, הייתי שם. אל תנסו להסתתר. יש פה צורך, יש פער של 3,800 כיתות. הייתם צריכים לבוא לדיון היום, גם האוצר, ואני אשמע את האוצר, גם משרד החינוך, ולברך. אני מבקש סליחה על מהלך, שזה כמעט התאבדות כלכלית, של ראש עיר, שמוכן לצעד נועז, ללכת ולקחת הלוואה ונבחן אותו, נעמיד אותו במבחן, האצבע תהיה מופנית אליו, לא אליכם. הייתם היום צריכים להיות גדולים מהחיים, תפסיקו להתעסק עם הפרוצדורות, בירושלים הבעיה לא תיפתר.

אתם יודעים מה קורה במגזר החרדי? אני מתמודד עם רישום בנות במגזר החרדי. אומר לי מנהל הסמינר: מה אתה רוצה שאני אקבל? יש לי 54 בנות בכיתה, למה שאני אקבל? מה אתם מבלבלים? איפה קיים דבר כזה בכל המדינה? אתם מדברים אתי על פרוצדורות, זה לא עובד. הפרוצדורות שלכם לא עובדות במקרי חירום. הלוואי שזה היה עובד בשוטף, ברגיעה. זה לא עובד, זה לא עובד לכם בכל הארץ. ציפיתי שלא תתנו לי תשובות של פרוטוקול. אגף התקציבים, בבקשה.

אני רפרנט חינוך. אני מצטער אם אני אאכזב אתכם מראש - - -

אנחנו מופתעים...

אל תפריעו לו. תנו לו. בבקשה, אדוני.

משרד האוצר לא עובד מול הרשויות אלא מול משרד החינוך.

אני מכיר את התשובה הזאת, נכון.

אני מקבל את הנתונים שלי ממשרד החינוך.

למה כשהוא רצה לומר, הפרעת לו לומר מה שהוא רצה לומר? חששתם שהוא יאמר מה שהוא רצה.

ממש לא.

עקבתי אחרי הדיון.

זה הנתונים שיש לי ממשרד החינוך.

מצד אחד אני לא עובד מול הרשויות, אתה צודק, אבל כשהוא רצה - - -

אוי ואבוי אם הוא יביא לו נתונים אמיתיים.

תן לי, יעקב אשר. בבקשה, תסיים.

עיריית ירושלים הגישה בקשה ל-1762 כיתות השנה, שזה יותר מ-2,000 פחות מה-3,800 שהוצגו. אני לא אומר שה-3,800 זה לא צורך שקיים, אני לא מכיר, אני לא מקבל את הנתונים שלי ממצגת בוועדות בכנסת, אלא מעבודה בשטח.

כמה ביקשה עיריית ירושלים?

1,762.

נתתם לה?

משרד החינוך עשה עבודה ובדק וראו ש-1,200 כיתות, באמת יש צורך בהן. מבחינת הזמינות לתקצוב, וככה הממשלה עובדת, אין מה לעשות - - -

פרוצדורות.

יש 384 כיתות שזמינות לתקצוב. אלה המספרים. עד כאן. בינתיים תקצבו 60 כיתות, בסך-הכול אנחנו מדברים - - -

- - -

לא להפריע. בבקשה, אדוני.

לצחוק מותר או לבכות?

לא. בבקשה.

כמו שתמיר ציין יש עניינים של קידום מימון של 170 כיתות שהולכות לצאת, חוץ מזה במזרח ירושלים אין כיתה אחת שזמינה לתקצוב שלא קיבלה תקציב, והכיתות שכן תוקצבו קיבלו תקצוב גבוה יותר, כדי שיוכלו לבנות לגובה, לפתור בעיות - - -

- - -

רגע, אדוני. תנו לו, תנו לו לסיים. בבקשה.

הכיתות שכן תוקצבו קיבלו תקציב עודף, כדי שיוכלו לבנות לגבוה. בנוסף, עיריית ירושלים קיבלה 60 מיליון שקל לטובת הפקעת קרקעות במזרח ירושלים, כדי להקל עליהם, וחוץ מזה, אם אני מבין נכון – תמיר, תקן אותי אם אני טועה – גם בכיתות שיצאו הרשאות בגינן במזרח ירושלים כרגע הביצוע הוא רחוק מלהיות מזהיר.

לא נכון. אתה טועה.

אלה הנתונים שקיבלתי ממשרד החינוך.

אתם מתקצבים בחסר.

אמנון, ראש העיר מגיב, מסכם את הדיון.

- - - גם על כל הרשאה אנחנו צריכים להוסיף עשרות מיליונים.

ראש העיר מסכם את הדיון. למה אתה מפריע? סיימת?

מעבר לזה, אנחנו מדברים על תוכנית חומש של 17,000 כיתות, שהיא הכפלה של 8,500 שהיתה בתוכנית החומש הקודמת.

בא ראש העיר ואומר: אני רוצה לעזור למדינה, אני רוצה ליטול הלוואה, בסך-הכול משרד הפנים מאשר לי, יש לי יכולת החזר, הרי שר הפנים לא יאשר לו בלי לבדוק את יכולות ההחזר שלו. הוא משלם היום 170 מיליון שקלים בשנה שכירויות, עוד 40 מיליון להתאמות שהוא עושה. האם זה נראה סביר? אפילו אנחנו, שלא חונכנו בחינוך פיננסי בשנות ה-70 וה-80 במערכת החינוך הממלכתית, יודעים להבין במידית שזה מהלך מבריק ומתבקש. מה מפריע לכם? הוא לא דורש מכם שקל נוסף, ההפך הוא הנכון, הוא רוצה לחסוך זאת מכספי התושבים, הוא רוצה להפנות את הכסף הזה לדברים אחרים שירושלים זקוקה להם. למה אתם עומדים על הרגליים האחוריות? למה?

ספציפית העניין הזה נראה לי יותר קשור למשרד הפנים. זה לא כל-כך רלוונטי אלי כרפרנט חינוך. יכול להיות שזה משרד הפנים ורפרנט פנים. בואו נעשה דיון מקצועי ונראה מה אפשר לעשות.

20 שנה לא היה לכם זמן לעשות דיון מקצועי על זה. תודה. אדוני ראש העיר.

אפשר להגיש הצעה?

לא, ראש העיר חייב לענות.

אני מציע שתעשה ועדה נוספת למעקב, שיבואו האוצר וייתנו תשובות ברורות. אם לא, שיהיו אמיצים ויגידו לא, ואם כן, שיגידו איך הם עושים את זה. כבר נמאס לנו להשתתף בדיונים האלה, זאת האמת.

הדיון מבחינתי מוצה. הוועדה תאמר בסיכום שלה את ההכרה בצורך, היא תאמר דברים ברורים. בבקשה, אדוני ראש העיר.

כל בר דעת מבין שהתהליך קלוקל. תהליך שיטת העבודה בין האוצר למשרד החינוך לעירייה כשל כשל מערכתי בעשרות השנים האחרונות, זה לא רק מי שנושא בתפקיד היום. ואם נחשוב באותה צורה, אל תתפלאו שנגיע בדיוק לאותו מקום. לחשוב מחוץ לקופסה זה אומר שצריך לחשוב אחרת.

עיריית ירושלים הכי קרובה לשטח, ואני אומר לכם שלהתחיל בכל שלב לקבל אישור של משרד החינוך, של משרד האוצר, של הפקעות וסיפורים זה לא יעבוד. אין שום סיכוי שנוכל לצמצם את הפער הזה, אין שום סיכוי בשיטת התקצוב הקיימת.

בעבודת מטה שנעשתה במוריה, העירייה ומשכ"ל, ברור לנו שהלוואה מגלחת לנו כמעט חצי מהזמן פתאום מאשר בכל פעם לעבור דרככם, לקבל אישור מצ'וקמק על התהליך הזה. תעזבו אותנו, תנו לנו לעבוד ואז תבואו אלינו בתלונות אם לא נעשה את זה נכון. אנחנו יודעים לגלח בין שליש לחצי זמן. זה פעם ראשונה. פעם שנייה, בנייה. אנחנו לא גוף פרטי, אנחנו גוף ציבורי. עיריית ירושלים היא גוף ציבורי, אנחנו אחראים על התושבים יותר מכם, כי אלי באים בתלונות, לא אליכם, לאוצר ולמשרד החינוך. אלי באים בתלונות אם הרמה לא גבוהה. אנחנו יודעים לבנות ברמה גבוהה, באיכות גבוהה, לפי כל סטנדרט ואפילו קצת יותר. תנו לנו לעבוד.

ההלוואה הזאת היא קודם כול בושה למדינה, אבל אנחנו בונים את הרוב כרגע. קודם כול בונים, אני לא מוכן לעכב כיתת לימוד אחת, וההנחיה שנתתי למוריה היא לא לעכב כיתת לימוד אחת. ואני אומר לכם היום: אם ההלוואה תעוכב לנו, או לחילופין לא נקבל 2 מיליארד שקל, לא מיליארד – מיליארד השנה ומיליארד בשנה הבאה – נעכב דברים אחרים. נעכב כבישים, לא כיתות לימוד. ילדי ירושלים – תתייחסו אליהם בגובה העיניים, לכולם, חרדים, ערבים, חילונים. ילדי ירושלים לא יסבלו את הסבל הזה יותר.

אדוני היושב-ראש, כל מה שאנחנו מבקשים כרגע, קודם כול, אל תעכבו לנו את ההלוואות, ואנחנו נמצא את הדרך שהמדינה תשלם את ההחזר. אני אפילו לא מתנה את זה כרגע, כי התניה זה לעכב את הילדים. אני לא מוכן לעכב דקה יותר את הילדים. אני אתחשבן עם המדינה.

עכשיו אני בדרך לוועדת הכספים, אני רוצה שתסתכלו רגע על השקף הזה, הבאנו את חברת מקינזי, כי נאמרו דברים קשים ובוטים מאוד ושקריים, ומטעים, כשבאנו לדרוש תקציב מממשלת ישראל בסבב האחרון, בדיוני תקציב 2017.

עיריית ירושלים נמצאת היום בתקצוב השוטף שלה ב-70% מהממוצע הארצי, ב-60% מפורום ה-15. זה מה שנדרש בעוד חומש מהיום, בשנת 2022. אם רוצים שהעיר ירושלים תהיה שווה לממוצע הארצי, נזדקק לסיוע של 1.9 מיליארד שקל, לא כולל ההחזר של כיתות לימוד. ואם נרצה להיות יחסית לפורום ה-15, יחסרו לנו 2.3 מיליארד שקל. היום אנחנו מקבלים 700 מיליון. ואם רוצים להשוות לשלושת המטרופולינים האחרים, תל אביב, חיפה ובאר-שבע, יחסרו לנו 2.6 מיליארד שקל, לא כולל ההערכה שלנו לבנות 2,000 כיתות ו-3,000 כיתות, שזה כ-100 מיליון שקל לכל 1,000 כיתות והחזר ליותר מעשר שנים.

הפערים שלנו והקיפוח של העיר ירושלים זה לא רק בכיתות לימוד, זה גם בתקציב שוטף ובכלל. ובשבוע שעבר חגגנו את יום ירושלים, חגגנו מה שכן טוב, ויש לנו הרבה מה לשמוח, והעיר שלנו, יש מה להתגאות בה, אנחנו לא בכיינים, אבל אנחנו בהחלט דורשים מממשלת ישראל לעזור לנו, כי האתגר של העיר ירושלים הוא לא רק של עיריית ירושלים וראש העיר, הוא אתגר לאומי. ואם, אדוני, הוועדה הזאת תבוא ותאמר לממשלת ישראל, למשרד האוצר: תנו להם לרוץ קדימה, תתחשבנו אתנו אחרי זה, אנחנו יודעים לספק את הסחורה.

לגבי התוכנית עצמה, נשאיר לכם את הקאפות. זו התוכנית והיא תוכנית שעבדו עליה, עמלו עליה אנשים טובים. תבואו ותשאלו אותנו מה אנחנו צריכים, איזו עזרה אנחנו צריכים כדי לממש את זה, אל תבואו עם דרישות ותנאים ותהליכים קלוקלים. תבואו ותשאלו אותנו: איך אתם יכולים לעזור לנו, לעזור לעיר ירושלים לממש את התוכנית הזאת, ואז אתם פתאום תראו שהדברים נראים אחרת לחלוטין. בידיים שלנו לממש את זה.

תודה. הוועדה מודה לכל מי שהשתתף בדיון הזה. הוועדה מודה לראש העיר על הסקירה הנרחבת ועל הרצון שלו לפתור את בעיית מצוקת הכיתות והמחסור בכיתות לימוד בעיר ירושלים. הוועדה מודה לשר הפנים ולסגן שר הפנים, הרב משולם נהרי, שנתן את הסקירה והביע את דעתו על הנכונות ועל הצורך.

הוועדה שמעה מראש העיר על פער של 3,800 כיתות בין הצורך לבין מספר הכיתות התקניות הקיימות. הוועדה שמעה ממשרד החינוך על כך שהוא מכיר בפער של 3,800 כיתות.

הוועדה קוראת לשר הפנים ולשר האוצר וכן לשר החינוך להמליץ ולאשר את מתן ההלוואה, לא לעכב את התהליך הזה שהתחיל ולא ייעצר. הוועדה תעקוב אחר היישום והביצוע גם של הלוואה וגם של הבינוי.

בקשה נוספת לשנה הבאה של מיליארד שקל, ל-2018.

כמובן. הבקשה היא דו-שנתית, כפי שציין ראש העיר. תודה רבה. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:16.