הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 520

מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות

יום רביעי, כ"ח באייר התשע"ז (24 במאי 2017), שעה 9:30

שביתת העוזרים המשפטיים לשופטים במחאה על תנאי העסקתם ומניעת פיטוריהם

חברי הוועדה: אלי אלאלוף – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

מיכל בירן

יוליה מלינובסקי

יעל גרמן

מרב מיכאלי

אוסאמה סעדי

מתמחה, משרד המשפטים - לאה לאורה בנימינוב

עוזר ראשי, משרד המשפטים - יותם ליבר

סגן בכיר לממונה על השכר, משרד האוצר - דיאא אסדי

ראש ענף שכר והסכמי עבודה, משרד האוצר - יונתן פת

רפרנט ממשל ומינהל באג"ת, משרד האוצר - דורון סמיש

רפרנט ממשל ומינהל באג"ת, משרד האוצר - אייל טולדו

מרכז בכיר הון אנושי, נציבות שירות המדינה - עמית בן ארצי

הלשכה המשפטית, נציבות שירות המדינה - ענבר בן מנדה

מזכיר איגוד המשפטנים, ההסתדרות החדשה - יצחק גורדון

עו"ד בלשכה המשפטית לאג"מ, ההסתדרות החדשה - מאיה צחור אבירם

יועמ"ש, הנהלת בתי המשפט - ברק לייזר

מנהלת אגף משאבי אנוש, הנהלת בתי המשפט - מירב ימין יוחנן

סמנכ"ל בכיר תאום בקרה ורכש, הנהלת בתי המשפט - קימי אבולעפיה

עוזרת משפטית, הנהלת בתי המשפט - מאיה בלאו אלייה

עוזרת משפטית לשופט, הנהלת בתי המשפט - מוריה ברקוביץ

יועצת משפטית, הנהלת בתי המשפט - ימית עוקב

עו"ד בלשכה המשפטית, הנהלת בתי המשפט - אורית קוגמן הררי

יו"ר ועד העוזרים המשפטיים, ועד העוזרים המשפטיים לשופטים - שרית טוביס

חברת ועד, ועד העוזרים המשפטיים לשופטים - יולית קהלני חונה

עו"ד, ועד העוזרים המשפטיים לשופטים - נעמה סגלבאום

עוזר משפטי לשופטים, ועד העוזרים המשפטיים לשופטים - משגב נר

עוזרת משפטית, ועד העוזרים המשפטיים לשופטים - מיכל אביעזר

עורכת דין, ועד העוזרים המשפטיים לשופטים - עדי שדה

עוזר משפטי, ועד העוזרים המשפטיים לשופטים - ענבל גרינברג

דוברת, ועד העוזרים המשפטיים לשופטים - הילה זליגמן

הלשכה המשפטית, ההסתדרות החדשה - יערה צישינסקי

יועצת משפטית, נעמ"ת - מאירה בסוק

ראש תחום מערכות יישומים, עובדי הכנסת - שרון כהן

שדלן/ית (עו"ד גויסקי-קשרי ממשל, ייעוץ ושירותי חקיקה ), מייצג/ת את לשכת עורכי הדין בישראל - ענת אלון

שדלן/ית (כהן - רימון - כהן), מייצג/ת את ועד העוזרים המשפטיים הארצי - דפנה כהן-איוניר

שדלן/ית (כהן - רימון - כהן), מייצג/ת את ועד העוזרים המשפטיים הארצי - רוני ליטינצקי

אתי שבתאי

הילה מליחי

שביתת העוזרים המשפטיים לשופטים במחאה על תנאי העסקתם ומניעת פיטוריהם

בוקר טוב לכולם. היום ה-24.5.2017, יום איחוד ירושלים, יום ירושלים, כ"ח באייר תשע"ז. השעה 09:37 דקות. אנחנו קיבלנו דיונים דחופים של מספר חברי כנסת אחרי שיושב-ראש החליט לקיים דיון בנושא.

זה היה אחרי?

כן, אבל לא נורא.

כיוונו לדעת גדולים.

אבל אני שמח לכבד את הבקשות ואת ההחלטה של נשיאות הכנסת. הגישו בקשה על שביתת העוזרים המשפטיים של שופטים במחאה על תנאי העסקתם ומניעת פיטורים, חברי הכנסת: יעל גרמן, חבר הכנסת דב חנין, חברת הכנסת מיכל בירן וחברת הכנסת נורית קורן, שאנחנו שולחים לה מפה תנחומים. היא יושבת שבעה ולא תוכל להיות אתנו בדיון הזה. אני רוצה שיהיה ברור, אנחנו נקיים דיון עד 10:50 כי יש אזכרה לעולים מאתיופיה שלא הצליחו, לצערנו, להגיע לארץ המובטחת. אני מבקש מהחברים להיות קצרים, להיות ענייניים, בלי התלהמות. התוצאה של הדיון היא כמעט ברורה, אבל תעשירו אותנו כדי שנדע להתמקד. אנחנו נקרא לכולם למצוא את הפתרון הנדרש ולכבד את העבודה האדירה שנעשית על-ידי העוזרים של השופטים, שכולם אומרים עליה שהיא עבודה מרכזית בעבודת השופטים. מצד שני, יש פה מספר המלצות של שירות המדינה, של האוצר, שחייבים להתחשב בהן.

אני מבקש להוציא מהדיון את כל נושא הגבלת שעות העבודה, כי זה נושא שהוא בדיון בבג"ץ. רק הסעיף הזה. אז אני מבקש שהנושא שבדיון בבג"ץ לא יעלה. כל שאר הדברים, מותר לנו. נכבד את הדיונים בבג"ץ ויוכלו לקבל את ההחלטות שלהם בצורה חופשית כמו שצריך. אני גם רוצה להגיד לחברי חברי הכנסת, אנחנו ניתן לשניים, ואם יבואו יותר, נעשה הפסקה, בינתיים גם אחרים יוכלו להתבטא, ונחזור לדיון של חברי הכנסת הנוספים. ברשותכם, ראשונת חברות הכנסת – יעל גרמן.

תודה רבה לך, אדוני היושב-ראש. זה ממש לא חשוב מי הגיש, אבל אני מודה לך, כי אתה זה שקיים את הדיון, ואתה מקיים את הדיון בזמן קצר, וזה הדבר החשוב. יש כאן, להערכתי, כפי שאני רואה את זה, עוול מתמשך. כבר במשך שנים מאיימים על העוזרים המשפטיים של השופטים. יש לנו פה עדות של שופט עד כמה עוזר משפטי הוא יד ימינו של השופט, עד כמה השופט זקוק לו, ועד כמה השופט נקשר אליו. ברגע שיש כבר יחסי אמון ויש כבר יחסי עבודה של שנים, איזו סיבה שבעולם יכולה להיות לומר לאותו שופט – אנחנו לוקחים ממך את העוזר? אותו עוזר שהוא סומך עליו – עוזרת בדרך כלל, כי זה 90%, אז אני משנה את הכול ללשון נקבה. איך יכול להיות שפתאום יגידו לו אנחנו החלטנו שמותר לה להיות אתך רק ארבע שנים, אולי עוד שנתיים, ועכשיו היא הולכת? זה לא הגיוני, זה לא נכון, זה לא צודק. אין לזה גם תקדים. בואו נסתכל במגזר הציבורי, ותראה לי בעוד איזה מקום אומרים על תפקיד אמון, או לא תפקיד אמון – כי יש ויכוח אם זה כן אמון או לא אמון. אבל בין אם זה אמון ובין אם זה לא אמון, מתי אומרים ארבע שנים יש לך עוזרת? תאר לך שאחרי ארבע שנים יגידו לך אתה חייב להיפרד ממנה? אבל היא מכירה כבר את כל החומר, ויש ביניכם יחסים.

המשכורת שלהם גבוהה מדי, בואו נוריד להם את המשכורת. זה דבר שלהערכתי הוא בלתי ראוי, הוא לא הגיוני, הוא לא צודק, וזה אכן הגיע לבית משפט. אני רק רוצה לומר, אתה אומר שאתה לא רוצה להתערב בבית משפט, אבל ב-21 בחודש, ממש לפני ארבעה ימים, התקבלה המלצה במסגרת החלטה, שבה אומר בית המשפט העליון: העוזרים המשפטים ישובו לאלתר, אבל בתנאי שכר כפי שהיו ערב היציאה לשביתה, בלי לבצע שעות נוספות, אבל אם מבצעים, אפשר יהיה לקבל שכר. במשך 30 יום יקיימו הצדדים משא ומתן מואץ. אני חושבת שאת ההמלצה הזאת צריך לקבל, צריכים לשבת כל הצדדים. להערכתי, להכיר בעובדה שלא ניתן לקצוב את הזמן, ובוודאי שלא ניתן להוריד את השכר. אם במסגרת המשא ומתן יקבלו איזושהי החלטה אחרת, אז מה טוב. אם הדיון שלנו יגרום להאצת המשא ומתן בצורה חיובית תוך כך שהמסר שלנו צריך להיות שהעוזרים המשפטיים צריכים לקבל את מה שמגיע להם, ולא יכול להיות שהם יהיו יוצאי דופן במגזר הציבורי.

בוקר טוב לכולם, כבוד היושב-ראש. הנושא מוכר. ידעתי שכבוד היושב-ראש הגיש דיון, ולכן אני משתתף. המצב הוא פגום מאוד. זה שיש פערים במשא ומתן ולא יכלו להגיע למשוואה מוסכמת, להסכמה, לכן אנחנו דנים. אני רוצה, לא רק מקווה, שהדיון הזה אכן יקבע וימליץ מה שצריך, שהעוזרים והיועצים אכן יהיו עובדים. אני מכיר את תפקידם, איך הם עובדים, את התנאים, שכר נמוך. מגיע להם מה שמגיע. השביתה לא באה סתם, לא סתם בא בית המשפט. יש דברים. יש פער גדול, ואנחנו חייבים להמליץ שמה שמגיע להם הם יקבלו – תנאי עבודה, שכר, ימי עבודה, וגם עניין הקביעות, העניין של המשך העבודה.

אני מתנצלת שאני יוצאת להצביע וחוזרת.

זה נגמר. ההצבעה על ההסתדרות נגמרה. אני רוצה להגיד שקיימנו את הדיון היום כדי לא להיות מעורבים בוועדה שלנו בנושא הבחירות של אתמול. זה היה ניסיון להומור, כנראה לא מוצלח. אני מבקש מנציגת ועדת העוזרים המשפטיים, עורכת הדין שרית טוביס.

בוקר טוב. תודה רבה גם לך, יושב-ראש הוועדה, חבר הכנסת אלי אלאלוף, ולכולכם, על ההזדמנות הזו לבוא ולשטוח את הטענות של העוזרים המשפטיים. בקצרה – 650 עורכי דין, חלקם בתחילת הדרך וחלקם באים אחרי שנים מחוץ למערכת לתוך המערכת כדי להכיר מקרוב את עבודת השופטים, לסייע להם בעבודה השוטפת, בעבודה המהותית של כתיבת טיוטות, של פסקי דין, של החלטות. אין ספק – וכבר ציינתם פה – בדבר חשיבות העוזרים המשפטיים למערכת ולציבור. אני חושבת שאולי הסיבה שהשביתה לא תופסת כותרות גדולות בעיתונים היא כי אנחנו סוג של אנשי צללים מאחורי השופטים. באופן המידי השביתה לא מורגשת, אבל כעבור כמה זמן – כבר עכשיו, וביתר שאת בימים הקרובים ובשבועות הקרובים – אם השביתה הזאת תצטרך להימשך, היא תורגש היטב. ואני יודעת גם ששופטים רבים – כמו שקיבלתם מכתב – תומכים במאבק שלנו. אסור להם לפי כללי האתיקה להביע בפומבי את התמיכה שלהם, אבל אנחנו יודעים על הרבה מאוד תמיכה בקרב השופטים והערכה גדולה מאוד לעבודה של העוזרים המשפטיים.

אנחנו במאבק של תשע שנים, ולכן צריך להבין שהשביתה הזאת הייתה שביתת אין ברירה. אפשר לומר שאנחנו ועד מנומס מאוד. חיכינו הרבה מאוד שנים שאולי זה ייפתר בדרכים אחרות. ניסינו גם את בתי המשפט. לצערנו הרב, בכל פעם הסתבר שאיכשהו הנהלת בתי המשפט, בכל הכבוד, מוצאת דרכים יצירתיות איך לעקוף פסקי דין, איך לפגוע בעוזרים המשפטיים ולמצוא תכסיסים אחרים. התחושה שלנו היא שלצערנו, נאלצנו לבוא לכאן, לבית המחוקקים, ולהביע את הקשיים שלנו כעוזרים משפטיים כיוון שלצערנו, ביחסים שלנו מול המדינה, מול הגופים השונים, ובעיקר הנהלת בתי המשפט, אנחנו לא מצליחים להגיע לשום מקום. כשמדברים על משא ומתן, משא ומתן באופן כללי צריך להיות בלי תנאים מוקדמים. כשמדובר במשא ומתן עם הנהלת בתי המשפט יש תנאי מוקדם ברור מאוד, והוא ש-500 שכבר סיימו את הגבלת השנים לא יוכלו להישאר. אותם אנחנו צריכים להשאיר מחוץ לחדר ואז לדבר על חניות או שכר לכל 150 האחרים שיישארו כאן. איך אפשר לנהל משא ומתן כזה, בכל הכבוד? אנחנו רוצים מאוד שיהיה משא ומתן. אנחנו תמיד מושיטים את היד למשא ומתן, אבל המשא ומתן חייב להיות על כל תנאי ההעסקה, לא על חלק מהם.

אני לא רוצה לדבר פה, כפי שהתבקשנו, על הנושא שנמצא בבג"ץ.

איפה הסתדרות בסיפור הזה?

ההסתדרות יושבת פה.

נגיע אליהם. נגיע.

או שהיו עסוקים בבחירות?

חלילה וחס. עסוקים נון-סטופ בעוזרים המשפטיים.

אני חלילה לא רוצה להתייחס לנושא שבפני בג"ץ במישרין, אבל חשוב לי להגיד שגם בית הדין הארצי – ועל הקביעה שם הגשנו את העתירה – אמר במפורש שההחלטה בסופו של דבר נתונה להנהלת בתי המשפט ולמדינה. ברצותה, ההחלטה הזאת יכולה להשתנות. לא מדובר פה במשהו שהוא מחויב המציאות, להגביל כהונה, חשוב להגיד את זה. לאחרונה גם ניצחנו בתיק בנושא שעות נוספות. המדינה אמרה יום אחרי פסק הדין: קודם כל, אין יותר איוש של משרות. כשאני אומרת אין יותר איוש של משרות, המשמעות היא פגיעה מידית של פיטורים, כי המשרה שלנו היא צמודת שופט. אם השופט פורש, עובר ערכאה, מידית, העוזר המשפטי חייב למצוא לעצמו מקום. לא מוצא מקום, הוא נפלט החוצה. צריך להבין גם את הנושא הזה. בנוסף לזה, נקבע שלא נעשה שעות נוספות. במקביל לדבר הזה, לפתע התחוור שהנהלת בתי המשפט רוצה להציע לנו – להציע. לא בדיוק להציע, יותר להנחית, חוזים חדשים לפי רצונה. בהתחלה היה מדובר על הפחתת שכר מחרידה אפילו הייתי אומרת – סליחה על המילה הקשה – של שתי רמות שלמות. זה אומר שמי שנמצא ברמה הגבוהה ביותר – ואלו רוב האנשים – היה עתיד להשתכר פחות 4,500 שקל בברוטו בחודש. אחרי שיצאנו לשביתה הם אמרו כנראה הגזמנו. כנראה. לכן הם פתאום דיברו על הפחתה של רק עשר שעות נוספות מהשכר. זאת אומרת, פחות עשר, ואז נתחיל לשלם על שעות נוספות.

צריך להבין ש-90% מהעוזרים המשפטיים הן נשים. רבות מהן אימהות שלא עושות שעות נוספות. אנחנו מסכימים לגמרי שרוב העוזרים המשפטיים אף פעם לא עשו שעות נוספות. מה משמעות ההצעה? אני כרגע לא מדברת על המשמעות לגבי מי שכן עושה שעות נוספות. מי שלא עושה שעות נוספות, פשוט יורידו לו בשכר. פשוט יורידו לו בשכר. יכול להיות שהוא עבד שנים רבות וטובות במערכת, נתן את מיטב שנותיו, את מיטב מרצו, ובסוף מה אומרים לו? בגלל שזכיתם בתיק שעות נוספות ונקבע שאנחנו חייבים לשלם לכם, ושאין שעות נוספות גלובליות גלומות בשכר, עכשיו אנחנו נוריד לכם בשכר. זו המשמעות. כמובן, גם למי שעושה שעות נוספות, מדובר בהרעת תנאים. הרעת תנאים שאומרת קודם כל תעשה עשר שעות, ואז תגיע לשכר הקודם שלך. אם תעשה עוד שעות, אז תוכל לקבל תוספת שכר. אני לא מכירה משא ומתן עם ארגון עובדים שמדבר על הפחתות שכר, שמדבר על פיטורים. איזה מן משא ומתן זה? אני רוצה לדבר גם על איזושהי פגיעה שהייתה - - -

אני רק מבקש שתשאירו זמן גם לאחרים.

ברור, אני מקצרת. אני רוצה להתייחס גם לאיזושהי פגיעה בנשים בהיריון שהייתה במערכת שנים ארוכות, היא עדיין קיימת. אני אקצר בעניין הזה כי זה קצת מסובך. במעבר בין משרה למשרה, כל המטרה הייתה שמי שמסיים משרת מילוי מקום, או מי שמסיים משרה קבועה, לא יכול לעבור למשרת מילוי מקום, וזאת רק כדי שבחצי שנה הזו, של תקופת צינון, ינותקו יחסי מעסיק-עובד. כשאותה עובדת תחזור למערכת, לא יידרש – במידה והיא, חלילה, תיכנס להיריון – לפנות למשרד הכלכלה, לממונה על חוק עבודת נשים, כדי לקבל אישור מיוחד. הוצגו פה מכתבים של תמיכת לשכת עורכי הדין, שלא יכלה להגיע היום כי היא נמצאת בכנס השנתי באילת. ראיתם גם את תמיכת השופטים.

אני מבקש שיחזירו את הכנסים האלה ביום ירושלים לירושלים. הגיע הזמן, שיחשבו. אילת זה נראה בילוי. אני באופן אישי לא הולך.

אני אמליץ. אנחנו חושבים שהעובדה שזו דווקא הנהלת בתי המשפט, שעומדת בראש המערכת המשפטית, בקצה הפירמידה, צריכה להוות דוגמה ומופת לכל המעסיקים במשק. ההתנהלות הזו לא מכבדת – לא רק אותנו, אלא גם לא אותם ולא את מדינת ישראל. אם להם מותר והם יכולים, אז מה יגידו יתר המעסיקים במשק? אנחנו מצטערים שהגענו למצב שאנחנו צריכים לבוא לפה ולחשוף את הדברים האלה. זה לא נעים לאף אחד מאתנו. המערכת המשפטית יקרה ללבנו מאוד. העבודה שלנו יקרה ללבנו. אנחנו מוצאים עניין רב וחשיבות בעבודה לצד השופטים. רוב העוזרים המשפטיים רואים בעבודה שלהם שליחות של ממש ועושים את זה מהמקום הזה. לא ייתכן שאנחנו נקבל יחס כזה. אנחנו צד קיבוצי, צריך להגיד את זה, אנחנו לא בודדים. אנחנו נכנסו עם חוזים אישיים, בכוונה תחילה של המערכת כמובן. אבל לא יכול להיות שכשאנחנו מתאגדים, עדיין ממשיכים לדבר אלינו באותה צורה של הנחתה, של חוזים חדשים. אלו החוזים החדשים, התעלמות מופגנת מזה שאנחנו התארגנו קיבוצית.

לסיכום, מה בסך הכול אנחנו מבקשים? משא ומתן ללא תנאים מוקדמים, הסכם קיבוצי שהוא מקובל, יחסי עבודה קיבוציים. להפסיק לאיים עלינו גם בהפחתה בשכר, גם בפיטורים, והפסקת כל הצעדים החד-צדדיים. אנחנו מבקשים את תמיכת הוועדה הנכבדה, שיודעת לסייע לעובדים ועובדות במצוקה, מול מי שאמור להיות המעסיק הכי הוגן במשק. שתפעל באופן אופרטיבי לסייע לנו, העוזרים והעוזרות המשפטיות, לעמוד בפרץ מול המעסיק שמתנהל כך כלפינו, ואנחנו החלשים בסיפור הזה. אנחנו מבקשים גם, אם אפשר, מעורבות של חברי הכנסת במשא ומתן ותמיכה ציבורית. תודה רבה.

אני רוצה לתקן. אל תצטערו שהגעתם לוועדה. בשביל זה היא קיימת, באמת כדי לעזור בסכסוך.

כן אבל אלו אנשים שאוהבים לפתור דברים מאחורי הקלעים.

את זה לא אמרתי. כבוד לוועדה שאתם מגיעים לפה. אנחנו נשתדל בשם כל חברי הכנסת לעזור כדי שהסכסוך הזה יסתיים בהקדם. אני לא רואה פה שום מנצח צפוי. ברשותכם, נציג הנהלת בתי המשפט, נשמח לשמוע אתכם.

בוקר טוב. עורך דין ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט. ראשית, אני רוצה להצטרף לדבריו של אדוני, התכוונו לבקש לא לעסוק בנושאים שתלויים ועומדים בפני בית המשפט העליון. אני מבין שיש הסכמה גם מבחינת ארגון העובדים. אם תרצו, הטענות שלנו מפורטות בהרחבה בכתבי הטענות שלנו, שהוגשו לבית הדין האזורי לעבודה, לבית הדין הארצי, ומובאות גם בפסקי הדין שפתוחים וזמינים לכול.

איזה נושאים תלויים ועומדים?

הנושא שתלוי ועומד עכשיו בפני בית המשפט העליון הוא העתירה שהגישה נציגות העובדים וההסתדרות על קביעה של בית הדין הארצי לעבודה בנושא קציבת כהונתם של העוזרים המשפטיים.

כאילו אתה היית רוצה להעסיק את העוזר הפרלמנטרי שלך, והיו אומרים: לא, אתה לא יכול, גם אם הוא מצוין ואתה רוצה להמשיך לעבוד אתו. אתה לא יכול, אתה חייב.

בית הדין הארצי לעבודה קבע בצורה חד-משמעית שנציב שירות המדינה – לפי בקשה של הנהלת בתי המשפט – היה מוסמך לקצוב את כהונתם של העוזרים המשפטיים.

אני מבקש לא להתייחס. אמרנו שלא נתייחס.

נכון. נשאלתי.

שאלה טכנית – אתם מוסמכים גם לשנות את עמדתכם על-פי פסק הדין אם תחליטו אחרת, נכון?

התבקשתי לא להתייחס לעניין.

מיכל, הגעתם באיחור. גם כשהגעתם, יצאתם באמצע ולא הקשבתם. זה נושא לא לדיון.

אבל זו מהות הדיון.

זו מהות הנושא.

אם זו מהות הנושא, אתם רוצים לנעול את הישיבה? אז נסגור. חבר'ה, אל תאיימו.

לא, לא מאיימים.

אנחנו פתחתנו בזה שהסכמנו לקיים את הדיון בלי להתייחס - - -

אדוני היושב-ראש - - -

תן לי לסיים.

אבל זכותנו גם להביע את העמדה שלנו, גם אם הנושא תלוי ועומד - - -

תן לי לגמור את המשפט, אני היושב-ראש. אני היושב-ראש, אני מזכיר. אני חוזר ואומר: פתחנו בזה שאמרנו שכל מה שבדיון בבג"ץ לא יידון פה היום בוועדה. זה היה הכלל בפתיחת הישיבה.

נדמה לי שגם כך ראוי. עוד הערה לסדר, החיוניות של העוזרים המשפטיים והתפקיד שלהם במערכת הוא לא עניין שמוטל בספק. אנחנו רואים בהם עובדים חיוניים, והם יקרים ללבנו. אין בעניין הזה כל שאלה. וגם אנחנו היינו שמחים מאוד לראות את הסכסוך הזה נגמר, את העוזרים המשפטיים חוזרים לעבודה, ואת השגרה חוזרת לבתי המשפט.

יכולה לחזור ולהיות שגרה בלי שתתייחסו לכל התביעות ולכל הבקשות?

אתם לא מתנהלים בתום לב.

זו האשמה חמורה, אני רוצה לומר.

בבקשה, אני שאלתי שאלה. האם כל התביעות שלהם לא נראות לכם שצריכים להתייחס אליהן?

ודאי שכן.

אז למה לא יושבים ומקיימים דיון?

אני אומר. חרף מה שמנסים לצייר פה, הנהלת בתי המשפט במשך כל התקופה, במשך כל תקופת הסכסוך – מההליכים בבתי הדין האזורי לעבודה, בית הדין הארצי, וכך הלאה, וגם במסגרת ההליך שתלוי בבית המשפט העליון – קיימה הידברות עם הצד השני. היום, לאחר - - -

היו צעדים שהוכרזו חד-צדדית לפני הדיון?

ברשותך, אני כבר אתייחס גם לנושא הזה. התקיימו שני הליכי גישור בפני שניים מהמגשרים המוערכים ביותר בתחום הזה – כבוד השופט בדימוס, שופט בית המשפט העליון זמיר, וכבוד נשיא בית הדין האזורי לעבודה לשעבר, הנשיא סטיב אדלר. נעשו שם ניסיונות משמעותיים מאוד להביא את הצדדים לכדי סיכום. הפערים הם גדולים מאוד. גם עכשיו, במסגרת ההצעות – וגברתי הקריאה מתוך פרוטוקול הדיון בבית המשפט העליון - -

ממש לפני ארבעה ימים.

- - העוזרים המשפטיים סירבו להכיר בפסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה.

ואתם?

רק שנייה, ברשותך. אנחנו כמובן עומדים על הפסיקה של בית הדין הארצי לעבודה.

על השעות הנוספות.

על ההחלטה מה-21.

כפי שנאמר גם לבית המשפט העליון, לו נציגות העובדים וההסתדרות יכירו בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה - - -

אתם כבר השבתם לבית המשפט העליון על הצעתו?

ברשותך, אני אומר. נתבקשתי על-ידי יושב-הראש לא להתייחס לדברים שתלויים ועומדים בבית המשפט. אני רק אומר לעניין ההידברות – אנחנו הודענו לבית המשפט העליון במסגרת הדיונים שהוא קיים וההצעות שהוא הציע שלו נציגות העובדים תכיר בכך שבית הדין הארצי לעבודה קבע שהמדינה בעלת סמכות לקצוב את כהונתם של העוזרים המשפטיים – וכן אני אומר: זאת עמדת המדינה באופן חד-משמעי, שהמשרה הזאת, משרה של עוזר משפטי, היא משרה בלתי צמיתה. אגב, זה לא מודל שהומצא, זה מודל שקיים. בארצות-הברית יש עובדים ויש עורכי דין, שבדרך כלל הם עורכי הדין המצטיינים שבאים לשעה ומתקדמים. התפיסה הזאת של המדינה היא לא תפיסה בעלמא, היא בסיס של דוח של ועדה שמונתה, ועדה שהיו חברים בה שופטים, שעמדה בראשה השופטת רויטל יפה כ"ץ – היום נשיאת בית המשפט המחוזי בבאר-שבע.

אבל למה? מה - - -

ברשותך, רק שנייה, אני אומר.

אני לא מצליחה להבין את האמת - - -

אני אומר.

תרשה לי, עורך דין ברק, לחברי הכנסת מותר להעיר הערות. תכבד.

בוודאי. זאת לא הייתה קביעה בעלמא, זאת הייתה ועדה שראיינה שופטים. העמדה של השופטים – חרף מה שמצטייר פה, פנייה כזו או אחרת של שופט, ועמדת המערכת נסמכת על עמדת השופטים – היא שהעוזרים המשפטיים שלהם צריכים להיות עורכי דין - - -

סליחה, אני רוצה לדעת מה זאת אומרת עמדת השופטים. איפה קיבלתם את עמדת השופטים בצורה מסודרת, מאורגנת ומייצגת?

אני אומר. אם תרצי, נמציא לגברתי את דוח הוועדה של רויטל יפה כ"ץ. פירטנו את זה בהרחבה בכתבי הטענות שלנו.

אני לא מדברת על הדוח. אתה אומר עמדת השופטים. לנו מונחת פה עמדה של שופט אחד. אתה אומר עמדת השופטים, על סמך מה אתה אומר את זה?

את תוכלי לראות, מפורט בדוח בדיוק הסקר שבוצע בקרב השופטים. העמדה נסמכת על עמדת השופטים.

שהוזמן עי מי?

זה מלפני עשר שנים.

הוועדה של בתי המשפט, כמובן.

מתי זה היה?

העמדה לא השתנתה מאז. זה היה אומנם לפני עשר שנים - - -

אני מכיר רק אחד שלא משנה את דעתו, אני לא אגיד לך איזה חיה.

אם הוועדה תעשה סקר, מה יהיה?

אני לא יודע.

זה היה ב-2008, כבודו.

נכון, לפני עשר שנים.

העולם לא השתנה?

עשר שנים – השתנו מאז, לא?

שוב, יש לנו גישה בלתי אמצעית לנשיאי בתי המשפט ולשופטים. יש כמעט קונצנזוס מלא בקרבם - - -

שהם רוצים שיחליפו עכשיו את כל העוזרים שלהם? אתה אומר שהשופטים רוצים שיחליפו עכשיו את כל העוזרים שלהם? זה כל כך מופרך שאי-אפשר להאמין. כל השופטים רוצים שיחליפו 500 עוזרים משפטיים?

יש נציגות לשופטים? יש נציגות לשופטים שאנחנו רואים אותם, שמגיעים לפה ומייצגים את כלל השופטים?

יש גם נציגות לשופטים.

אז מה הבעיה לקבל את העמדה שלהם?

יש לי בקשה. תגיד לי, למה הייתם רוצים להגיע? למה אתם הייתם רוצים להגיע?

אני רק אחדד. ברשותך, משפט אחד אחרון. אני נשאלתי פה לעניין המשא ומתן, ואני מצהיר פה שלו התקבל על-ידי העובדים העיקרון הזה, אנחנו היינו מוכנים להיכנס למשא ומתן, כולל למצוא - - -

איזה עיקרון?

העיקרון של קציבת הכהונה. כולל למצוא פתרונות לעורכי הדין הקיימים.

למה במשא ומתן אי-אפשר לדבר גם על זה? אתה מציב תנאים מוקדמים. שמענו אותם, שמענו את הנציגה פה אומרת שהם מוכנים למשא ומתן בלי תנאים מוקדמים, עם הסכם קיבוצי. למה אתם שמים את זה כתנאי? אולי ישכנעו אתכם לא לעמוד על התנאי הזה?

סליחה, התייחסו פה בכל זאת לעניין שתלוי ועומד בפני בג"ץ.

שיסיים את דבריו וניתן לך זמן.

נשאלתי על-ידי חבר הכנסת אוסאמה, אני אשיב. העמדה של הנהלת בתי המשפט לאורך כל התקופה – עוד לפני שחשבו על עוזרים משפטיים בכלל, כשבוצע המהלך של המרת מתמחים לתקנים של עוזרים משפטיים – היא שמדובר במשרה שהיא משרה בלתי צמיתה. עורכי הדין חתמו על הסכמי העבודה. הם חתמו על הסכמי העבודה, כשהסכמי העבודה קצובים בזמן. הם נכנסו לזה בדעה צלולה. עמדת המערכת באופן רציף היא שהמשרה הזאת היא משרה בלתי צמיתה. זה עניין שבתפיסת העולם של המדינה בהקשר הזה. עמדנו על תפיסת העולם הזו כשהגשנו את הערעור לבית הדין הארצי לעבודה. זה משהו שהמדינה לא מוכנה לנהל בעניינו משא ומתן. שוב, אפשר לפרט את כל הנימוקים לתפיסת העולם, על מה היא מבוססת, זה נראה לי לא נכון ולא מתאים. שוב אני אומר, לצייר אותנו כמי שלא מסכימים למשא ומתן - -

זאת המציאות.

- - זאת לחלוטין לא המציאות. שוב, אנחנו מוכנים לנהל משא ומתן בכל הסוגיות שעומדות על הפרק, לבד מעניין הקציבה, כולל למצוא פתרונות לעורכי הדין הקיימים.

עורך דין ברק, יש כאן הצעה של בית המשפט העליון מלפני ארבעה ימים. אנחנו היינו רוצים לדעת, אני רוצה לדעת מה תשובתכם להצעה. אני לא שמעתי תשובה.

כפי שהשבתי, זה להתייחס להליך התלוי ועומד. זה להתייחס להליך התלוי ועומד.

- - - שבעוד 30 יום ימצאו פתרון.

להיכנס למשא ומתן באופן מידי.

באופן כללי אני אומר, כפי שהשבנו גם לבית המשפט העליון, אנחנו נכונים לקיים משא ומתן. אנחנו מצפים שהעוזרים המשפטיים יחזרו לעבודתם, אנחנו נכונים לקיים משא ומתן, לבד משאלת קציבת הכהונה.

אני מתנצלת עורך דין ברק, אני לא קיבלתי תשובה. מה תשובתך להצעתו של בית המשפט העליון מה-21? מה תשובתך – כן או לא?

ברשותך גברתי, תשובתנו תוגש לבית המשפט במועד שנקבע.

זאת אומרת, אתה לא רוצה לתת.

זה מה שקיבלת, תשובה לא מספקת, אבל נחזור לדברים נוספים. מיכל בירן, ואחר-כך אוסאמה.

אני מאוד מזדהה עם המאבק הזה, כי אני חושבת שיש המון נקודות דמיון בין העוזרים המשפטיים לבין העוזרים הפרלמנטריים. אנחנו מרגישים את הצורך העצום בהם כחברי כנסת – כמה זמן לוקח עד שמכירים את כל הניואנסים שלך, את כל הדגשים של כל אחד מאתנו, כמה זמן זה לוקח. כמה פרייסלס הוא עוזר שנשאר אתך לתקופה ארוכה, מכיר את כל הדברים שלך, מכיר את כל התכנים שלך. זה פשוט יקר מפז. זה המצב ההגיוני במצב של השופטים, מי שלא מרוצה מהעוזר שלו – ואף אחד לא כופר בזה. מי שלא טוב לו, לא משנה אם הוא לא טוב לו בעין, אף אחד בכלל לא מדבר על זה – אבל אני כן שואלת את השאלה לטובת בתי המשפט, לטובת השופטים: אם מישהו מרוצה מהעוזר שלו ורוצה שהוא ימשיך, למה להכריח אותו לעשות דלת מסתובבת? זה באמת מופרך, אנחנו מדברים על 500 עוזרים משפטיים שילכו הביתה. המחשבה שיש 500 שופטים במדינת ישראל שרק מתים שהעוזרים שלהם יתחלפו – אני מצטערת, אי-אפשר לקבל את זה. כי אם זה היה המצב, השופטים היו מגיעים לכאן בבקשה אלינו, בגלל שהעוזרים שלהם כל כך גרועים, שנעשה רפורמה במערכת.

אבל זה לא המצב. רובם המכריע מרוצים, הם רוצים שהעוזרים שלהם ימשיכו לעבוד. ההתנהלות שלך – אני מצטערת, לפעמים אני הרבה יותר רגועה, אבל אני פשוט לא יכולה, הדברים שלך מקוממים. מתחילת העניין לא באתם בתום לב. זה שאתה אומר לי לשים בצד ושהם ישימו בצד את קציבת הכהונה – בית המשפט החליט שזה בידכם. אני לא כופרת בפסיקת בית המשפט, אתם לא חייבים. אבל אני רוצה להגיד לך שאת התשובה הכי חשובה לא נתת לי. למה? איזו סכנה יש בזה שלא תהיה קציבת כהונה? איזה? השופט הביישן, האחד ל-200 שמפחד להגיד לעוזר שלו שהוא לא מרוצה? תפתרו את זה, אל תענישו 99% בשביל האחוז הבודד. מכל הסיבובים שלך ומכל הטענות המשפטיות שלך, לא הצלחתי להבין – ואני חושבת שלאורך כל המאבק הזה לא ברור – למה? למה אתם נכנסים עם הראש בקיר דווקא בסעיף הזה?

ושוב, שאלנו אותך ולא ענית לי: האם יש דברים שהנחתת באופן חד-צדדי? לגשת למשא ומתן אחרי שהנחתת באופן חד-צדדי, זה לא משא ומתן, זה לא בתום לב. אנחנו רואים פה הרבה משאים ומתנים של הרבה מעסיקים ועובדים, וזה בסדר, יש אי-הסכמות, זה חלק מטבע הדברים. מדובר פה בעובדים הכי מנומסים שראיתי מזה הרבה זמן, שטובת המערכת עומדת לנגד עיניהם. הם לא באים להציק. מה, אתה חושב שאין להם מה לעשות בחיים – במקום זמן איכות עם הילדים שלהם הם עסוקים עכשיו בהתארגנות? הם נמצאים במצוקה אמתית, והמערכת נמצאת במצוקה אמתית. מבחינתי, אתם מתנהלים שלא בתום לב, בצורה חמורה, בצורה שהיא בלתי סבירה בעליל נוכח המקום שלכם בחברה הישראלית. אתם הנהלת בתי המשפט, אתם לא איגוד הפיצוציות, או כל גוף פרטי אחר. אתם אמורים להיות המגדלור של צדק ומשפט הוגן במדינת ישראל, ואתם עושים הפוך. אני לא יודעת איך אתה הולך לישון בלילה, אבל אתה גורם נזק אמתי לחברה הישראלית.

תודה רבה. עכשיו כשעשיתם את זה, אני חייב להגיד לכם שאסור למחוא כפיים.

אם אדוני יאפשר לי, אני אשיב לדברים שלה.

ודאי, אבל זה לא פינג-פונג. זה משחק רב-שחקנים. בבקשה, חבר הכנסת אוסאמה סעדי.

אדוני היושב-ראש, חברי חברי הכנסת, לפני שנהייתי חבר כנסת הייתי עורך דין. אני יודע מה זה עוזרים משפטיים, ואני 25 שנה הייתי בבתי משפט. אתם עושים עבודת קודש. כל הכבוד לכם, ומגיעה לכם הערכה על מה שאתם עושים. בשנתיים האלה אני מתחכך הרבה עם שופטים בוועדות כאן בכנסת, בכל מיני כנסים והשתלמויות. אתה יודע, ברק, שבחלק מהעניינים אנחנו כן עומדים לצדכם, עם השופטים, עם הנציגות, בתנאי השכר שלכם, בפנסיה, בדברים שמגיעים לכם. אנחנו עומדים בכל תוקף לצדכם, אתם יודעים את זה. אבל פה, תסלחו לי, אתם פישלתם. כל התנאי הבסיסי הזה, אני לא מבין מאיפה המצאתם אותו. אני שומע מהרבה שופטים ושופטות – אנחנו לא מבינים מי רוצה את זה. מי רוצה את זה לעזאזל? מה, הם מנהלים בכירים, מנהלי מחלקות, נשיאי בית משפט, שקוצבים להם זמן של שש שנים או שבע שנים? עוזר משפטי. אז ארבע שנים, חמש שנים.

אני אומר לך, פנו אלי שופטים מהבכירים ביותר במערכת – אבל לא רוצים כנראה לצאת נגד ההנהלה – שאומרים יש לנו עוזרים מצוינים, עוזרות מצוינות. עד שאתם מביאים לנו עוזר – מיכל, אני לא רוצה לעשות השוואה עם עוזרים פרלמנטריים. עוזר משפטי שלפעמים עושה עבודה, מכין את התיק, לפעמים כותב טיוטה של פסק דין, חוות דעת – אז עד שהשופט כבר משדר על אותו גל עם העוזר או עם העוזרת, אתם אומרים לו אחרי ארבע שנים? זה כמו מתמחים. כשאני הייתי עורך דין ולוקח מתמחה, לוקח לי לפעמים חצי שנה-שנה להבין אותו, להכשיר אותו, ואז פתאום הוא עף. הוא עף לי. למה? כי הסטאז' הוא שנה-שנה וחצי. אז פה מדברים על ארבע שנים שהשופט, על מנת שיכשיר אותו, שישתפו פעולה, שיבינו אחד את השני, לוקח זמן. אני אומר בהסכם הקיבוצי, בהסכם שיש, הזכות היא לשופט. אם השופט לא מרוצה מהעוזר שלו, הוא יכול להגיד לו תודה רבה. אף אחד לא יכריח אותו להמשיך להחזיק אותו אם הוא לא רוצה אותו הוא שהוא לא בסדר.

ואף אחד לא מבקש. אף אחד לא מבקש.

אף אחד לא מבקש. אבל אם השופט לא מבקש, והוא עומד על זה – אתם יודעים, יש שופטים שמתמחים בנזיקין למשל, או במסים או בפשיטת רגל. אתם יודעים כמה קשה להכשיר עוזר או עוזרת משפטיים לדברים האלה? זה לוקח זמן, שנים. אחרי שהוא מכשיר אותו ואחרי שהוא בסדר ועושה לו את העבודה, אומרים לו תודה רבה, לך תביא מישהו אחר, תתחיל ללמד מחדש. זה כמו מתמחים שאתה מתחיל ללמד אותם. אני מבקש – אני לא רוצה להיות בוטה, כסגנונה של חברתי מיכל, וזה בסדר לפעמים, אבל אני פונה אליכם. לפני שחברתי יעל גרמן הראתה לי את ההצעה של בית המשפט, שאלתי אותך – הטבעי ביותר, ההגיוני ביותר, שתיכנסו למשא ומתן בלי תנאים מוקדמים. אני לא רוצה לקחת אתכם למחוזות של משא ומתן בין ישראל לבין הפלסטינים – תנאים מוקדמים. אני אומר, ברק, קחו את ההצעה הזאת. קחו את ההצעה הזאת. יש הצעה של בית המשפט העליון – משא ומתן מואץ, בתוך 30 יום, בלי כל התנאים המוקדמים האלה, יכול להיות שאתם תשתכנעו, לא תשתכנעו. אבל לפחות תיכנסו לתמונה של 30 יום משא ומתן מואץ, תשמעו אותם, תנסו לשכנע אותם, אולי הם ינסו לשכנע אתכם. תפתרו את זה, די. באמת די.

אני מבקש – סליחה. אוסאמה, זה לא מפני שהדברים שלך לא חשובים - -

לא, סיימתי, זה בסדר.

- - רק שניקח בחשבון שאחרים גם צריכים לדבר ולא רק חברי כנסת. חברת הכנסת מרב מיכאלי בבקשה. אחר-כך נעבור לציבור הרחב.

תודה אדוני. אני רוצה להגיד לחברי מהנהלת בתי המשפט שהדרישה שלכם שהם יבואו למשא ומתן היא ממש שערורייתית. מה שנקרא – אתם התחלתם. אתם לא שילמתם להם את מה שהייתם צריכים לשלם להם לפי החוק, והכרחתם אותם ללכת למאבק משפטי, כדי שבעיקר הנשים האלה, העוזרות המשפטיות האלה, תקבלנה את מה שהיה צריך להיות מגיע להן בדין. כמו שאמרה – בצדק – חברתי חברת הכנסת מיכל בירן, מי אם לא אתם, הנהלת בתי המשפט, צריכים להקפיד על קלה כחמורה בדרישות החוק ותנאי העבודה והעסקה חוקית, הוגנת וראויה? קודם כל, זאת נקודת המוצא שממנה אנחנו באות – המאבק שהיו צריכות להתחיל העוזרות והעוזרים המשפטיים על העובדה שהם לא קיבלו שעות נוספות במשך מי יודעת כמה שנים. אחרי שהם זכו בבית המשפט, ועכשיו אתה צריך לשלם להם הרבה כסף, וצריך לשלם להם את השעות הנוספות על העבודה הרבה שהן עושות ועושים, פתאום יש הסכמים חדשים. פתאום אתם רוצים, ההנהלה רוצה, שהם יעבדו את אותן שעות, אבל הם יקבלו על זה את אותו שכר שהם קיבלו קודם, אבל עכשיו הוא יכלול גם את השעות הנוספות. מן "הבה נתחכמה להם" שכזה. שוב, זו התנהלות – א', מכוערת, ו-ב', באיזה עילה?

על זה פתאום בא הסיפור של קציבת הכהונה. לא הבנתי – אם הן נשארות כל כך הרבה זמן שצריך לקצוב להן את הכהונה, למה אתם אומרים שהם אורחים לרגע והם לא מקבלים את התנאים הבסיסיים? איך להגיד? יש סתירה, אי-אפשר להחזיק את המקל משני קצותיו. לא הבנתי – הם אורחים לרגע, או שצריך לקצוב להם את הכהונה, שמא פן יתקעו לנצח עם שופטים ושופטות שלא רוצים אותם בכלל? לא בתום לב זה לומר את זה בצורה עדינה. אני חושבת שלא זאת בלבד שזה לא ראוי שאתם קוראים להם היום לבוא למשא ומתן, אלא שמי שצריך קודם כל לעשות את התיקון זו הנהלת בתי המשפט, ואחר-כך, אם יש עוד משהו שתרצו לדבר עליו, אז – אז – אולי.

תודה. נציבות שירות המדינה רוצים? מי ביקש? או נציג האוצר? בבקשה.

דיאא אסדי, סגן הממונה על השכר. כדי לצייר את התמונה בצורה ברורה יותר – אנחנו מדברים על סוגיה שנידונה בכמה וכמה ערכאות. גם בתחילת ההעסקה של העוזרים המשפטיים היה ברור – אם זה בנוסח של פרסום מודעות הדרושים, אם זה בנוסח החוזים שהעוזרים חתמו עליהם – שההעסקה היא לתקופה קצובה. כך שאנחנו לא באים לשנות מצב שלא היה. היה מצב שכולם ידעו את זה מראש. כולם ידעו את זה מראש, כולל העוזרים שנקלטו לעבודה.

היו מלא מצבים איומים בהיסטוריה שאנשים ידעו עליהם, ובכל זאת אפשר לתקן אותם.

וצריך. לא אפשר, צריך.

היו מצבים בהיסטוריה? נכון. וגם במקרה הזה. גם במקרה הזה, שהעוזרים המשפטיים חשבו שהקביעה הזו לא נכונה, לא חוקית – אני לא יודע איך לתאר את זה ברמה המשפטית, אבל חשבו אחרת, נגיד את זה ככה. ואז הייתה פנייה לבית הדין. הייתה פנייה לבית הדין. זה נידון בבית הדין האזורי. זה נידון בבית הדין הארצי, ועכשיו זה נידון בבג"ץ. בין לבין, התנהלו דיונים, התנהלו משאים ומתנים, ברמות הכי גבוהות, אם זה ברמה של מנהל בתי המשפט בעצמו מול יושב-ראש ההסתדרות, מול נציב שירות המדינה, מול הממונה על השכר. כלומר, לא רק נציגים שלהם, אלא הם בעצמם ישבו מספר דיונים כדי לפתור את הבעיה הזאת. כשלא צלחו, לאחר המלצת בית הדין, היה תהליך גישור ראשון מול השופט זמיר, שידוע ביכולות הגישור שלו, שאי-אפשר לפקפק בהן. גם השופט זמיר, כשנכנס לסוגיה הזו, אחרי מספר ישיבות, גם כן הבין שהסוגיה קשה מלהיפתר, וזה חזר עוד פעם לבית הדין. אחר-כך גם בארצי.

כבוד היושב-ראש, גם במסגרת הערעור, פסק הדין של האזורי, בדיונים של בית הדין הארצי לעבודה, גם בבית הדין עצמו היו הרבה ניסיונות לגשר ולבוא לפתרון מוסכם לפני פסיקה, ואף שלחו את הצדדים לגישור. בסוף ניתנה פסיקה של בית הדין הארצי, ואחרי הפסיקה של בית הדין הארצי, אנחנו מוצאים את עצמנו בבג"ץ על אותה סוגיה. על אותה סוגיה. גם בבג"ץ, במהלך שבוע – שלושה דיונים בשבוע – בניסיון של שופטי בג"ץ להגיע לנוסחה שתאפשר את המשך הדיונים. עדיין, זה לא הצליח. גם ההצעה האחרונה שחברת הכנסת יעל גרמן הקריאה, זו הצעה של בית המשפט – ואנחנו מחויבים להשיב לבית המשפט. זו הצעה במסגרת בית המשפט, ובית המשפט ביקש מאתנו את התגובה, כך שאנחנו לא נוכל להתייחס לתשובה, לתת את התשובה שלנו עכשיו, כי אנחנו מחויבים לתת אותה לבית המשפט. לאורך כל הדרך היו ניסיונות במשא ומתן, היו ניסיונות בגישור.

היו צעדים חד-צדדיים, שקודם הנחתתם ואז השבתם?

אני אשיב על זה. אני אשיב על זה. התשובה לכך היא שלילית.

רק לעניין הזה, האם בזכותכם וביכולתכם - על-פי החלטת הערכאות המשפטיות – להחליט לבטל את קציבת הזמן?

חברת הכנסת בירן, תאפשרי לנו להתקדם. לסיים בבקשה.

פסק הדין של בית הדין הארצי הוא ברור.

למה שתעשו את זה? כי אתם לא בסדר, בגלל זה.

אני מרשה לך לא להתייחס.

יש נקודה אחת פשוטה שצריכה להיות ברורה – לא יכול להיות שאנחנו כמדינה נדרשנו לסוגיה הזו. ניגשנו לבית המשפט, הגשנו את הטיעונים שלנו, הרבה מהטיעונים שהזכירו העוזרים, ושהזכירו גם כן חברי הכנסת, הועלו בבית המשפט. אחרי שאני מציג את העמדה שלי, מציג למה המדינה חושבת שזה התהליך הנכון, זה המנגנון הנכון להעסקה, ואחרי שפסק הדין מאשר את העמדה של המדינה, שואלים אותי למה? אנחנו לא הולכים לבית הדין בשביל הכיף. זו העמדה שאנחנו חושבים שהיא נכונה לעשות. למה? הסברנו בבית המשפט, יש פסק דין של 70 עמודים, אפשר לקרוא אותו ולהבין למה. בסוף השופטים קיבלו את העמדה שלנו.

אני רוצה לשאול אותך – אתה אומר שבהסכמים מלכתחילה היה ידוע שזה קצוב לארבע ועוד שנתיים. אבל בפועל, אתה יודע – אתה יודע כמעסיק – שלמעשה הם המשיכו שש-שמונה, וגם עשר, וגם 11 שנים. ואתם, כנציבות שירות המדינה לא עשיתם שום דבר – או מפני שהבנתם שזה טוב לכל הצדדים, או מפני שהתרשלתם, אחד מן השניים. אולי תסביר לי – במשך כל השנים האלה, כאשר ראית שבפועל זה מתקיים אחרת, המציאות דרשה שלא תהיה קציבה ושהם ימשיכו הלאה, מה עשיתם כל השנים האלה?

גברתי, ברשותך, אני אשיב לך לשאלה הזו.

אבל אני שאלתי אותו.

אבל הוא האוצר.

קודם כל, אני האוצר, לא נציבות שירות המדינה, אבל אני אשיב. אפשר להבין מהסיטואציה שאנחנו נמצאים בה, אחרי כמה חודשים של פסק הדין של הארצי, שאנחנו לא נקטנו בצעד חד-צדדי לסיים את ההעסקה של העוזרים המשפטיים. זה יכול להסביר את ההיסטוריה, כשהחוזים הסתיימו ולמה זה לא מומש.

זה רק מראה את הצורך האמתי.

גברתי, זה מתייחס במישרין - - -

רק ברשות מדברים. אי-אפשר לחזור על הכול. אני רוצה לציין שחברת הכנסת יוליה מלינובסקי הצטרפה אלינו. ברוכה הבאה.

לשאלתך גברתי, ברק לייזר, היועץ המשפטי של הנהלת בתי המשפט. ההערה של גברתי מתייחסת בדיוק לסוגית תום הלב. אני אגיד פה בצורה ברורה – אין אף עוזר משפטי, כולל עוזרת משפטית בהיריון, חלילה, שסיימו את העסקתם במערכת בתי המשפט בגלל קציבת הכהונה. זה לא קרה. זה לא קרה בגלל תום הלב שלנו ובגלל הרצון שלנו לבוא לקראתם של העוזרים המשפטיים. מרגע שהוכרז סכסוך העבודה, לא עמדה המדינה - - -

אולי זה קרה מפני שהיה צורך, ומפני שהשופטים היו מרוצים, ומפני שזה היה בסדר? אולי זו הסיבה שזה לא קרה?

לא, זאת לא הסיבה.

ואז השאלה היא למה לשנות את זה.

גברתי, זו לא הסיבה.

סליחה, אני יכולה בבקשה להתייחס לדברים?

רק שנייה.

משפט ואני מסיים. זאת לא הסיבה. הסיבה היא שהוכרז סכסוך עבודה, ומשהוכרז סכסוך עבודה, הנהלת בתי המשפט לא מצאה טעם – וטוב עשתה – לנקוט בהליך חד-צדדי ולסיים את העסקתם של העוזרים המשפטיים. ולכן בצר לי אני אומר: אני דוחה מכל וכל את הטענה בדבר חוסר תום לב לאורך כל התקופה. גם לאחר מתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה קיימנו בלשכתי ישיבה עם נציגות העובדים. ביקשנו לקבל שמות של עורכי דין שהם חשבו שיש אתם קושי, שהם צפויים לסיים את העסקתם. הבענו נכונות לפתור כל מקרה לגופו. המציאות הוכיחה – בפועל לא הסתיימה העסקתו של אף עוזר משפטי במערכת נכון להיום.

אם אפשר, ממש בקצרה. מכיוון שהייתה התייחסות לקציבה בכל זאת, דווקא מצד הנהלת בתי המשפט בעיקר, אני רוצה להגיד כמה דברים. קודם כל, היו בעבר, לפני 2005 – ועדיין ישנם – עוזרים משפטיים שאין להם בכלל מגבלת שנים. עובדה שזה הצליח. עובדה שהם עדיין נמצאים במערכת. עובדה שאפילו חלק מהם קיבלו עוזרים משפטיים מצטיינים. כך שאין עם זה שום בעיה. דבר שני שהמדינה שוכחת להגיד זה שאנחנו זכינו בבית הדין האזורי. נכון, בסוף היה ערעור והם זכו, אבל יש פה חוסר סימטריה, מוסרית, להגיד אנחנו לא בסדר שאנחנו עומדים על זה שתבוטל המגבלה, ומצד שני, כשהם הפסידו בבית הדין האזורי, היה להם חשוב מאוד לערער. באותה נקודת זמן היה מדובר כבר על 300 עוזרים משפטיים על סף פיטורים, זאת אומרת, נקודת אל-חזור כבר אז. לגבי העובדה שהם לא פיטרו לפני כן, הם לא פיטרו לפני כן כי הם חזרו בהם ממגבלת השנים פעמיים, באופן כתוב אפילו. סליחה, ברק לייזר, גם אתה חתום על אחד המיילים האלה שבהם הנהלת בתי המשפט אומרת אנחנו נקיים אתכם משא ומתן, לא תהיה יותר מגבלת שנים. אנחנו מקבלים את זה שיש פתרונות אחרים, יותר מידתיים מאשר לפטר את כולם. לכן לא פוטרו.

מתי גילינו שהם חזרו למגבלת השנים? כשהם לא רצו לקיים משא ומתן במשך שנים. לא רצו לקיים משא ומתן. לכן כשהגענו לבית הדין ודרשנו לקיים משא ומתן, לפתע פתאום הם חזרו לעמוד על רגליהם האחוריות בנושא קציבת הכהונה. צריך לומר את זה. דבר אחרון - - -

לא, לא, לא, זה לא דיון חוזר. ממשיכים בבקשה. יש לי בקשה, גם מיושבת-ראש ועד העובדים ומנציג הנהלת בתי המשפט – תכינו מה ההמלצות שלכם בסוף הדיון הזה. משניכם אני רוצה לשמוע את זה עוד מעט. בבקשה.

עורך דין יצחק גורדון, מזכיר איגוד המשפטנים בהסתדרות. אדוני היושב-ראש, חברי כנסת נכבדים, ההסתדרות מלווה את העוזרים המשפטיים שנים במאבק שלהם ותומכת בהם, לשאלה שעלתה לפני כן. אני רוצה להפנות מבט לעוד איזשהו היבט שמפספסים אותו. כולם מדברים על העניין של העוזרים המשפטיים, אבל יש פה עוד מניע נסתר, אני חושב. כמו ששאלתם לפני כן – מה עומד מאחורי זה? למה כל כך רוצים לקצוב? אני לא יודע. אני לא יודע מה המחשבות בלב המדינה והנהלת בתי המשפט. אבל אין תקדים בשירות המדינה לציבור עובדים זוטרים שקוצבים את כהונתם. לי יש תחושה או חשד שכל הנושא הזה הפך להיות נושא דגל, או תיק דגל, שיהווה אחר-כך תקדים בכלל שירות המדינה.

זה מאוד מדאיג.

כן, אותי זה מדאיג מאוד בהשלכות הרוחב. אני מודאג מהעוזרים המשפטיים ספציפית, וגם מהשלכות הרוחב. יתחילו לקחת עובדים זוטרים – עכשיו אומרים אלו משרות אמון, משהו מיוחד, אחר-כך ימצאו עוד תירוצים לקבוצות עובדים נוספות, להסביר למה גם שם יש הצדקה ויתחילו לקצוב. לאט-לאט לכלל העובדים לא יהיה שום ביטחון תעסוקתי, עובדים זוטרים. יתחילו לקצוב להם כהונה. יתחילו עם העובדים הבכירים, ועכשיו יש להם דלת אחורית לתפוס את העובדים הצעירים. זה יהיה הצעד הראשון. מעבר לזה, התייחסו פה – למרות שכל הזמן אמרו לא להתייחס לתיקים שתלויים ועומדים, אבל בסופו של דבר, כולם התייחסו. אני רק אומר משהו עקרוני – ושוב, חברת הכנסת בירן אמרה את זה – צריך להבין, פסק הדין של בית הדין הארצי לא דיבר על זה שחייבים לקצוב כהונה. כל מה שהוא אמר: אנחנו לא מתערבים, או מחליטים לא להתערב בהחלטה של הנציב, שהייתה לו סמכות להיכנס לזה או לא להיכנס לזה. אבל עדיין, זה נמצא בידי הצדדים. בית הדין אמר במפורש לשאת ולתת ולהגיע להחלטות אחרות. המדינה בהחלט מוסמכת לשנות את זה, זה לא קשור להכרעת בית המשפט. לכן זה מחזיר אותנו למשא ומתן, להיות מוכנים לשבת בלי תנאים מוקדמים, לדבר על כל ההיבטים האלה, כולל משך הכהונה, ולמצוא פתרונות יצירתיים לסיום הכהונה, שלא קשורים בפיטורים שרירותיים בסוף תקופת הזמן.

יש לי שאלה. הבנתי שהעוזרים המשפטיים נבחרים ללא מכרז.

לא, לא, לא, יש מכרז מסודר, עם ראיונות אחר-כך. מכרז מסודר.

שמעתי שזו משרת אמון.

לא, זו לא משרת אמון.

היא לא פטורה ממכרז במובן הזה.

יש יחסי אמון מיוחדים, אבל זו לא משרת אמון.

זו לא משרת אמון, אלו יחסי אמון. לא מדובר על משרת אמון, על יחסי אמון.

זו שאלה קריטית. אם בן אדם נבחר במכרז לתפקיד מסוים, זה סיפור אחד. אם זו משרת אמון, כפי ששמעתי עכשיו, זה סיפור אחר לחלוטין.

את צודקת. זה מחזק את העמדה שלנו.

אני רוצה לשמוע תשובה מנציבות שירות או מהנהלת בתי המשפט, כי זו נקודה קריטית. אם בן אדם נבחר במכרז, זה כבר סיפור אחר.

שיטת הקליטה היא שיטה מעין היברידית. הם נקלטים במכרז למאגר, ומתוך המאגר בוחרים אותם השופטים במשרת אמון. הם רשאים לבחור מתוך המאגר את מי שהם מוצאים לנכון.

וכל מי שנכנס למאגר - - -

התשובה היא שלילית. יש במאגר עורכי דין שלא ייבחרו לתפקידים על-ידי השופטים.

יכול להיות שהפתרון לכל העניין הזה הוא פשוט מכרזים, כמו כל תפקיד אחר.

יש מכרזים.

לא, לא, לא, סליחה, זה מה שעכשיו - - -

היא מתכוונת למכרז גנרי בשירות המדינה.

יש מכרז כללי, שיש מאגר של 1,000 אנשים, ואחר-כך כל שופט בוחר לעצמו לפי הימור. זה לא בדיוק מכרז.

היית מוכנה לעבוד עם עוזר פרלמנטרי שקיבלת ממאגר? אגב, כשרובי ריבלין היה יו"ר הכנסת, הוא הציע שכך זה יהיה. את היית מוכנה?

סליחה, היועץ הפרלמנטרי שלי – אני יכולה לפטר אותו בכל רגע נתון.

גם את העוזרים המשפטיים.

סליחה, היועץ הפרלמנטרי שלי לא ילך לבית משפט, זה סיפור אחר.

זה מספיק מסובך כדי שלא נביא לכם את הצרות שלנו.

אני לא מבינה את הטענה שלך.

הטענה שלי היא פשוטה מאוד – אם עובד מדינה עומד בכל התנאים, נבחר במכרז, אז אין שום צורך להגביל את הכהונה שלו כי הוא עומד בכל התנאים. אם זה מכרז מוזר כזה, כפי שעכשיו שמעתי פה, שזה מאגר, ומתוך המאגר השופט בוחר לעצמו באופן אישי, זה כבר נתון לפרשנות. יכול להיות שצריך לחשוב פה על שינוי השיטה.

חברים, בואו לא ניתמם. מראש, כשמחפשים להיכנס למאגר, יודעים שזה לתקופה מוגבלת. אז אי-אפשר פתאום – אנחנו בפנים והעולם אמור להשתנות בעקבות הלחץ שלנו.

נראה לי שזו לא הייתה הנקודה שלה. לא שהסכמתי עם הנקודה שלך, אבל זה לא היה.

יש לי בקשות רשומות. יש לי מחיפה – עורכת דין ענבל גרינברג. בבקשה.

בוקר טוב, אדוני יושב-ראש הוועדה וחברי הכנסת הנכבדים. אני נרגשת מאוד לדבר מולכם היום. באתי לכאן היום כדי לדבר מדם לבי. אני בת 34, נשואה, אם לשתי ילדות קטנות, עובדת כשש שנים כעוזרת משפטית במערכת. כשנכנסתי למערכת בגיל 28, הייתי רווקה. התחלתי את התפקיד, וראיתי שעל אף שאני חתומה על חוזה שהוא לתקופה מוגבלת, הלכה למעשה, לא מפטרים אף אחד. אנחנו מדברים על עוזרים משפטיים, אבל בסופו של דבר, זה עוזרות משפטיות, אימהות, כמוני. לא פיטרו אף אחד. וכך עברו השנים, וגם אני נשארתי במערכת, וגם אני השתניתי – התחתנתי, ילדתי ילדים, לקחתי על עצמי מחויבויות של משכנתה. אני באה מהקריות – הפריפריה של הפריפריה. אני רוצה לשאול את עורך דין ברק לייזר הנכבד – ברק, כשאני אלך הביתה, לא יהיה לי לאן ללכת, כי אני שש שנים עומדת מאחורי הקלעים, מאחורי השופטת שלי. אין לי ניסיון כעורכת דין. את כל השנים הטובות שלי נתתי להנהלת בתי המשפט. כשאני אלך הביתה, בקריות, כשאני צריכה להוציא ב-16:00 ילדות מהגן, לי לא יהיה איך לפרנס אותן. זה לא בגלל שאני לא טובה, לא בגלל שהשופטת שלי לא מרוצה ממני. השופטת שלי עברה ערכאה, והטלפון הראשון שהיא עשתה אחרי שנודע לה שהיא עברה ערכאה היה לבקש שאני אעבור אתה. אם היא הייתה לא מרוצה ממני, הייתה לה את ההזדמנות באותו רגע להגיד לי לכי הביתה.

אני מתקשה להאמין ששופטים, שהתפקיד שלהם מדי יום הוא לחרוץ גורלות של אנשים, לא מסוגלים להגיד לעובד שלהם: תודה חבר, אבל אנחנו לא מרוצים ממך, לך הביתה. מרוצים מאוד ממני. אני עובדת קשה מאוד. אני לא עושה שעות נוספות כי ב-16:00 אני צריכה להגיע לגן. אני עובדת בנישה צרה מאוד, כל השנים אני בתחום הפלילי. אתה עורך דין, אתה יודע טוב מאוד מה קורה בחוץ. אם אני היום הולכת הביתה, לי אין איך לפרנס את הבנות שלי. ואתם יכולים לדבר פה באופן ערטילאי ולהגיד ידעתם, חתמתם. ידעתי וחתמתי, אבל ראיתי שאף אחד לא הולך הביתה. ואני היום חודש ימים לא ישנה בלילה כי אני לא יודעת איך אני הולכת לשלם משכנתה בחודש הבא, ולא בגלל שלא עשיתי את העבודה שלי על הצד הטוב ביותר, אלא בגלל שפעם החלטתם ככה ופעם ככה. עברו ארבע שנים, למה לא פיטרתם את כל העוזרות המשפטיות שיושבות כבר 12 שנה במערכת, מטוב לבכם? מטוב לבכם, תנו לנו להישאר, תנו לי לעשות את העבודה שאני יודעת לעשות. אני לא צברתי ניסיון בחוץ. אין לי לאן ללכת. אין לי לאן ללכת. ולי לא יהיה איך לפרנס את הילדות שלי.

אתה לא יודע מה זה בן אדם שהולך לישון בלילה בידיעה שאין לו לאן לקום למחרת בבוקר, למרות שהממונה הישירה שלי – אתה לא יודע כמה היא מרוצה ממני. אתה לא יודע כמה זמן לקח לנו לבנות את מערכת היחסים הזו, שהיא יכולה לסמוך עלי. שכשהיא נותנת לי לכתוב משהו, אני כותבת. התפקיד של השופט הוא תפקיד בודד מאוד. העוזר המשפטי הוא זה שנמצא לצדו במערכה הזו. לזרוק אותנו – על מה? על מה? אנחנו נשים, אנחנו בנות אדם. לאיפה אני אלך? לאיפה אני אלך מחר?

אני מתנצל שאני חייב להפסיק אותך, למרות שדבריך נוגעים ללבנו.

אני מצטערת שאני נסערת.

אל תצטערי. לאנשים אמתיים אין שום סיבה להצטער. זו רק בעיה טכנית, הזמן שלנו. יש לי שאלה פשוטה – למה העוזרים של השופטים חייבים להיות לתקופה מוגבלת? מה הנימוק? תסבירו לי.

השאלה היא לא מורכבת במיוחד, אבל אין לנו את הזמן. קצרה היריעה מלהציג את העמדה.

אני מבין מהר. תגיד לי שני משפטים ואני אבין.

יש פסק דין, ויש את דוח הוועדה, שאנחנו מוכנים להמציא אותו לעיונכם. הדברים הם נוגעים ללב. צריך להגיד לפרוטוקול, גם אני התחלתי את דרכי כמעט לפני 20 שנה כעוזר משפטי בבית המשפט המחוזי בירושלים. לא צריך לספר לי מה העבודה של העוזר המשפטי. כמו שאמרתי בתחילה – העבודה היא עבודה חשובה.

הוא היה עם חוזה ישן, לא מוגבל.

אני עוזר משפטי שלוש שנים. שלוש שנים.

עם חוזה לא מוגבל.

הבנתי שהתפקיד הזה – אני לא רוצה להיכנס, זה לא רלוונטי.

עם כל הכבוד, התקדמת הרבה.

זה לא רלוונטי.

אנחנו נקיים דיון מסודר. בקיצור, אין לי זמן. יש לי לכבד אירוע אחר.

זה לא רלוונטי. יש טעמים כבדי משקל. לזקוף לחובתה של הנהלת בתי המשפט את זה שלא פיטרו ונוצר יתרון הסתמכות – דווקא מתוקף תום הלב שהנהלת בתי המשפט נקטה במשך השנים, זו פרסה, אני חייב להגיד.

איך בתום לב אם פתאום אתה רוצה לזרוק אותי הביתה? איך בתום לב?

זו פרסה.

יש לי בקשה, שאלתי שאלה פשוטה, תענה לי פשוט. משפט אחד – אתה יכול לשים את הנקודה מעט רחוקה, אבל מיד. מה הנימוק שאתם נותנים?

צריך לקחת בחשבון שאני אתייחס למכלול הקבוצה, לא לעוזר משפטי - - -

לא, לא, אז אל תענה. אז אני לוקח את המסקנות של עצמי.

לא, לא, אני משיב. אני משיב. התפקיד הזה הוא תפקיד עם פוטנציאל שחיקה גבוה מאוד מאוד. הוא גבוה מאוד.

אתם סוחטים אותם כמה שיותר.

של השופטים יותר, אז - - - גם שופטים.

תודה. בפעם הבאה תחשבו טוב על מה שאתם אומרים. המשפט שאמרת, בשביל זה לא צריך לקצוב. יש גבול.

אם אדוני ייתן לנו את הזמן, אפשר להציג פה בדיוק את הטעמים שנכללו גם בדוח וגם בפסיקה של בית הדין.

אני אגיד לכם את העמדה שלי, ואני מבסס אותה על תקדים במקום אחר. תפקידי בחיים היה מדריך נוער בפנימיית ילדים בקזבלנקה. אני חייב להגיד לכם שזו עבודה שוחקת מטורפת. אני חשבתי שאני יכול לעשות קצת יותר, למרות שאהבתי הייתה לילדים, וזה מה שאני עושה כל חיי. אבל יש גבול. אלו אנשים כל כך נפלאים, כל כך חשובים למערכת המשפט – לא לאפשר להם להמשיך. אני בעד לקצר תקופות ולהקצות תקופות מוגבלות בתפקידים מסוימים. אבל בגלל הפוטנציאל שלהם, לתת להם אפשרות להתקדם בתוך מערכת המשפט. לא להיות עוזר של השופט יותר מארבע שנים, אבל אחר-כך תאפשרו להם להתקדם בתוך המערכת.

אדוני, כל שירות המדינה פתוח בפניהם. כל שירות המדינה.

אל תענו לי תשובות שאני מכיר.

הם לא עובדים קבועים. הם לא עובדים קבועים.

אל תיתן לי. אל תיתן לי. תתחשב בזה, תחשבו על העתיד שלהם, תחשבו לנצל אותם לטובת מערכת המשפט, שכמו כל מערכת, היא יכולה להשתפר. אין מערכת שהיא אופטימלית, אבל פה אתם נותנים להם גם מגבלת זמן, גם הורדה בשכר, גם יחס שאני מרגיש פה שהוא יחס די מזלזל. אתם מקבלים החלטות ומכתיבים להם, ואני מרגיש שיש פה עניין של דינמיקה שתפגע במערכת הזאת. אז אני חושב שכדאי שתעשו קצת חשבון נפש. גם הם יעשו חשבון נפש, אבל תחשבו קצת.

הבעיה הכי גדולה של דור ה-Y – ואת זה אומרים כל המחקרים – שאנשים מחליפים מהר עבודות. מי שמוכן להמשיך בעבודה לאורך זמן - - -

אני מבקש את סליחתכם, אני רוצה לסכם את הדיון. מיכל, תעזרי לי בבקשה, אני חייב לסכם. אנחנו מספיק פגענו ביהדות אתיופיה. יש לנו טקס, ואנחנו מספיק פגענו ופוגעים בהם. אני חייב להגיע בזמן. אני מסכם. אתם רוצים להגיד לנו מה ששאלתי – מה הייתם רוצים שנמליץ, גברת יושבת-ראש הוועד? בקיצור.

אנחנו היינו רוצים שהוועדה תמליץ על משא ומתן בלי תנאים מוקדמים. בלי תנאים מוקדים, שנוכל לשבת לדבר. שלא תהיה הפחתה בשכר לעובדים שעובדים כבר שנים.

לא, לא, תנאים מוקדמים זה כולל גם - - -

אוקיי. אני אגדיר את זה – שלא תהיה הנחתה של חוזים בלי משא ומתן בין הצדדים. שכל דבר שצריך להיאמר, יאמר בחדר המשא ומתן, אבל ייקבע בהסכמה של שני הצדדים. שלא תהיינה הרעות תנאים או פיטורים, עוד פעם, כשיש משא ומתן.

אדוני, יצא המרצע מן השק. משא ומתן ללא תנאים שכולל תנאים.

חצופים – רוצים שלא יפטרו אותם. באמת.

- - - איך מנהלים משא ומתן - - -

יצא המרצע מן השק – ממש, כותרת בערוץ-22. הלוואי שזו הייתה כותרת.

אני יכול לקבל ממך המלצה לסיכום?

חד-משמעית, אנחנו מצפים שהעוזרים המשפטיים יכבדו את פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה, ואז אנחנו נהיה נכונים לדבר על כל הסוגיות שעומדות על - - -

אסור לפנות לבית המשפט העליון? אי-אפשר להגיש עתירה לבג"ץ? זה נגד החוק להגיש עתירה לבג"ץ? יש דעת מיעוט של נשיא בית הדין הארצי לעבודה. אסור להגיש עתירה לבג"ץ? יש מניעת הליך הוגן?

- - ללא תנאים מוקדמים. היא דעת מיעוט.

גברת לין הנכבדה מאוד, אף אחד לא ידבר יותר. בלי רשות, לא מדברים. ברשותכם, אני אסכם. בהתבסס על ההמלצה של בג"ץ, אני מבקש להתכנס מידית למשא ומתן ללא תנאים מוקדמים מאף צד, חוץ מאשר הסעיף שתלוי היום בבג"ץ. הסעיף הזה – אם בג"ץ יפסוק באמצע המשא ומתן, אז ודאי תכבדו, ואם לא, אני מציע שתשאירו אותו בצד. ולא יותר מ-30 יום מהיום.

זה תנאי מוקדם.

זאת אומרת, תתחילו במשא ומתן מידי בין כל הצדדים ללא תנאים. המלצה נוספת, אבל המלצה בלבד – אני ממליץ מאוד שתפסיקו את השביתה.

אנחנו לא נהנים לשבות.

ברגע שאמרנו שחוזרים לשולחן לדיון ומשא ומתן, ברגע הזה אני גם ממליץ לכם להפסיק את השביתה. אנחנו כוועדה בתוך 30 יום נתכנס חזרה אתכם כדי לוודא שהסיכום שהמלצנו – איפה הוא עומד ואיך אתם מתייחסים אליו.

ואל תאחזו בפסק הדין, נתנו לכם חירות לשנות את זה, אם תרצו.

אני מודה לכם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 10:50.