הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 59

מישיבת הוועדה המיוחדת לצדק חלוקתי ולשוויון חברתי

יום שני, ד' בסיון התשע"ז (29 במאי 2017), שעה 11:30

בחינת הנגשת הטיפול ההתפתחותי לילדים ממשפחות מעוטי יכולת ומהפריפריה.

חברי הוועדה: מכלוף מיקי זוהר – היו"ר

מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, משרד הבריאות - ד"ר הדר ירדני

משרד הבריאות - ד"ר אורנלה דכוור קעואר

מנהלת תחום זכאות והשתתפות, אגף לפיקוח קופות חולים ושב"ן, משרד הבריאות - דינה צ'רנו

כלכלן בכיר, פיקוח קופות חולים, משרד הבריאות - איתי קליטניק

מפקחת ארצית, אגף לחינוך מיוחד, משרד החינוך - פנינה אלתר

מנהלת אגף א' חינוך מיוחד, משרד החינוך - רחל אברמזון

רכזת תחום ילדים, תוכנית נושמים לרווחה, משרד הרווחה והשירותים החברתיים - עדי עוזרי

מפקחת ארצית לגיל הרך, שירות ילד ונוער, משרד הרווחה והשירותים החברתיים - ורד כרמון

מתמחה, משרד המשפטים - לאורה לאה בנימינוב

רכז רפואת הילדים, קופת חולים כללית - פרופ' יוסף מאירוביץ

מנהל תחום התפתחות הילד הפרעות קשב, קופת חולים מכבי - ד"ר מיכאל דוידוביץ

מנהלת המחלקה להתפתחות הילד, קופת חולים מאוחדת - חגית איטח

סמנכ"ל, החברה למתנ"סים - ד"ר שי רייכנר

דובר ומנהל מערך התקשורת, החברה למתנ"סים - גיל קול

מנהלת, הפורום הארצי של היחידות להתפתחות הילד - שיר גור

מנהלת יחידה התפתחותית דימונה, הפורום הארצי של היחידות להתפתחות הילד - אורית בן סימון

מנהלת מג"ר ויחידה טיפולית - קרן עמידן

מנהלת יחידה התפתחותית, עמותות וארגונים למען אנשים עם מוגבלויות - שירה סיגל ימין

האגף לקידום זכויות, אלו"ט - נעמה אריעם ענתבי

האגף לקידום זכויות, אלו"ט - איילת דיין

נציג החברה לרפואת ילדים בקהילה, ההסתדרות הרפואית בישראל - ד"ר מנואל כץ

ראש עיריית טירת כרמל - אריה טל

מנהלת תחום הגיל הרך, עיריית טירת כרמל - ענת בר

מנהלת המרכז לגיל הרך, עיריית רחובות - איילת הראל

רכזת יחידה טיפולית, מרכז לגיל הרך, עיריית רחובות - אתי זילברמן

מנהלת תחום גיל רך, מועצה אזורית שדות נגב - איריס קרונמן

מנהלת יחידת התפתחות, כפר כנא - סוהד עוואדה

מנכ"ל, שמעיה - שמעון יוסף לוי

סמנכ"ל, שמעיה - יהושע רייס

רכז, שמעיה - אברהם דרנגר

חברת הנהלה, העמותה למען הילד בגיל הרך - בטי כהן

חברת ועד מנהל, עמותת חברים בנגב - עדי רודריגז ברנע

הורה מיוחד, הורים - נועה לייזר

מנהלת היחידה להתפתחות הילד והמרכז להידרותרפיה, עמותת עזר מציון - רבקה גור אריה

נציגת פורום יחידות התפתחותיות - לילך גדול

מנהלת היחידות להתפתחות הילד, אחיה ללמוד שאתה יכול - איטי קריצלר

מנהל יחידת המידע ומיצוי הזכויות, ארגון קשר - מנחם גולדין

יושב-ראש, תנועת אופקים - מוחמד יונס

מוזמן/ת - צדיק סיימון צאצאן

שדלן/ית (ברדוגו יועצים), מייצג/ת את אחיה - גל גולן

שדלן/ית (גורן עמיר יועצים בע"מ ), מייצג/ת את שירותי בריאות כללית - ליעד אילני

אריאלה אהרון

טלי רם

בחינת הנגשת הטיפול ההתפתחותי לילדים ממשפחות מעוטי יכולת ומהפריפריה

שלום וברכה. אני מתכבד לפתוח את ישיבת הוועדה לצדק חלוקתי ושוויון חברתי, שאנחנו מכנסים אותה היום בכל מה שקשור לבחינת הנגשת הטיפול ההתפתחותי לילדים ממשפחות מעוטי יכולת ומהפריפריה.

הנושא הובא לידיעתי מתוך נתונים מסוימים שקיבלתי, ביניהם גם נבדקו על-ידי מבקר המדינה בדוח לשנת 2017, ובהם גילינו שהטיפולים להתפתחות הילד אינם מתקיימים באופן זהה ושוויוני ביחס למה שקורה באזור המרכז ולאזורי הפריפריה, ובפרט בין אנשים מעוטי יכולת לאנשים שיש ביכולתם לממן את העלויות.

גילינו, לצערי הרב, שגם מבחינה גיאוגרפית, גם מבחינה חברתית – כי אנחנו יודעים שפריפריות מתחלקות גם לפריפריות גיאוגרפיות וגם לפריפריות חברתיות – שיש פערים גדולים בכל מה שקשור לתחום התפתחות הילד.

אנחנו יודעים היטב שתחום התפתחות הילד יכול להיות גורם קריטי בכל מה שקשור לטיפול בילדים ולעזור לאותם ילדים להשתלב בחברה באופן שוויוני ובאופן מלא. אנחנו יודעים שקופות החולים סיגלו איזושהי שיטה היום – כבר אפשר אפילו לומר בדחיפת משרד הבריאות – שהדרך לקבל טיפול התפתחותי לילדים היא בשיטת האאוטסורסינג, זה כבר לא built-in בתוך הקופה, בעצם אנחנו שולחים את הילד לטיפול התפתחותי מחוץ לקופה ומשתתפים בעלות. ההשתתפות בדרך כלל היא כ-80% אם אינני טועה – אם יתקנו אותי החברים אני אשמח.

ההשתתפות של קופות החולים כ-30% מהעלות.

לא, אתה מדבר על משהו אחר. הוא מדבר על עלות הטיפול הפרטי. - - - 200 שקל פחות השתתפות עצמית.

בדיוק.

170 שקלים.

תלוי כמה לוקח המטפל.

בדרך כלל המטפלים, הבנתי, לוקחים בסביבות 300 שקלים, והפער הוא באזור ה-100 שקלים, 80 שקלים, זה בערך מה שאני לפחות מכיר.

זה לא אאוטסורסינג. זה פרטי.

יש ספקים.

אאוטסורסינג זה ספק.

נכון, אני מסכים. הכוונה שלי הייתה שהם לא עושים את זה built-in בתוך קופות החולים, הם בעצם מוציאים את זה מחוץ לקופות החולים, ואז נוצר מצב מעניין. אם אני בעל יכולת ויש לי כסף, אז אני אקבל טיפול איכותי כי יש לי גם איך להשלים את הפער בין מה שהקופה משלמת לבין מה שאני צריך להוסיף. אם אני מעוט-יכולת, אני לא אוכל ללכת לטיפול איכותי, אני כנראה גם לא אלך לטיפול בכלל כי גם אין לי את ה-100 שקלים לשלם בעבור העניין הזה, וכך הפערים במדינת ישראל הולכים וגדלים.

אני יכול לומר שאחת ממטרות הדיון היום יהיו להחזיר את כל התפתחות הילד built-in בתוך הקופות. אני חושב שזאת צריכה להיות המטרה הכי חשובה של הדיון הזה היום. משרד הבריאות יהיה חייב לתת לעניין הזה גם יד כי מן הסתם קופות החולים לא יוכלו לשאת בנטל הזה. אגב, מבדיקה שעשיתי עם חלק מקופות החולים – אני לא אנקוב בשמן כדי לא לסבך אותן עם משרד הבריאות – הסתבר לי שזה משהו שהוא גם בר ביצוע, וזה יכול להיות גם משתלם כלכלית, גם להורים וגם לילדים, אולי פחות לאנשים שמפעילים את זה באופן פרטי כי מן הסתם המחירים טיפה ירדו, אבל עדיין בסוף אנחנו נוכל להביא למצב ממלכתי בו כל אזרח במדינת ישראל שירצה לקבל את הטיפול ההתפתחותי הרלוונטי, יוכל לעשות את זה בלי שום קשר למצבו הכלכלי, להיכן הוא גר ולאיזה אזור הוא משתייך, וזה אחד מהדברים שאני מתכוון לקדם.

ברשותכם, אנחנו נתחיל לשמוע את הדוברים. שיר גור, מנהלת הפורום ליחידות התפתחות הילד בקהילה, אשמח לשמוע מה יש לך לומר.

אני מנהלת פורום שחברות בו 100 יחידות להתפתחות הילד, שליש מהיחידות הן יחידות שבעצם נתמכות על-ידי רשויות מקומיות, שליש יחידות שעובדות באמצעות חברה למתנ"סים, ושליש יחידות שהן בעצם נתמכות על-ידי עמותות. יש פה לדוגמה עמותת עזר מציון, עמותת אחיה, עמותת יחדיו, וכך הלאה.

חשוב לי להגיד שהדברים שאני אומרת הם לא רק על דעת הפורום, אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם מרכז השלטון המקומי, עם החברה למתנ"סים, עם האגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך, עם פורום מורים מיוחדים בדרום, ועוד ארגונים, כולם מסכימים על הדברים שאני הולכת להגיד.

המצב היום הוא שקופות החולים, חלק גדול מהשירות לא ניתן על-ידן כפי שציינת, אלא ניתן באמצעות יחידות להתפתחות הילד. היחידות להתפתחות הילד פזורות בכל הארץ, בפריפריה, והן ערוכות לתת שירות שהוא שירות איכותי, נגיש ומפוקח על-ידי משרד הבריאות. כל יחידה פונה למשרד הבריאות, מבקשת הכרה והיא מפוקחת על-ידי משרד הבריאות, זאת אומרת השירות האיכותי הוא דווקא שירות שניתן במסגרת היחידות להתפתחות הילד ולא במטפלים הפרטיים כי פה יש באמת פיקוח במאה אחוז של משרד הבריאות.

למה בעצם היחידות לא יכולות לתת את השירות שהן אמורות לתת למשפחות מעוטות יכולת? כי הקופות מממנות היום נאמר כ-30%, בחלק מהמקומות 40%, ממה שעולה לנו בפועל היום לתת את השירות ביחידות.

התקציב – אם על קלינאית תקשורת אנחנו אמורים לקבל לפי תעריף משרד הבריאות, שגם הוא לא מעודכן, 214 שקלים, בפועל היחידה תקבל בין 90 ל-120 שקלים. זה מה שהיחידה תקבל מהקופה.

תגדירי מה זה יחידה.

יחידה זה בעצם ארגון שאמור לתת שירותים להתפתחות הילד.

את מדברת על גופים פרטיים?

לא, לא. כולם גופים ציבוריים, כולם מפוקחים על-ידי משרד הבריאות, חשוב לי להדגיש. אנחנו מדברים על גופים ציבוריים, אף אחד לא לוקח את הכסף הביתה, וגם האמת שאין מה לקחת. כל היחידות הן יחידות גירעוניות בגלל שהמימון של קופות החולים לא מספיק כדי לתת טיפולים.

כן, אבל אם אנחנו מצפים מקופות החולים ביחס לגירעונות שהם מצויים בהם היום, וביחס הביקוש הרב לאינספור טיפולים, לתת השתתפות גדולה יותר, אז אני הייתי מגדיל ואומר – למה שלא נייצר מצב שכל העניין הזה יהיה built-in בתוך הקופה, למה אנחנו צריכים להוציא את זה החוצה לגופים פרטיים?

אני אגיד ככה. אם היינו רואים מצב שבו הקופות אכן היו נותנות את השירות, היינו מאוד שמחים. אבל, אנחנו רואים מצב שבו היחידות מפנות אלינו ילדים, יש 20,000 ילדים שעומדים אצלנו בתורים ואנחנו לא מסוגלים לקלוט אותם כי אנחנו לא מקבלים את מלוא המימון, ובסוף הילדים האלה לא מקבלים טיפול.

רק כדי לחדד – גם למי שצופה בבית וגם מי שיושב כאן היום בדיון – אנחנו מדברים על הרבה מאוד ילדים אוטיסטים, נכון? אם אינני טועה.

גם וגם וגם.

ילדים עם בעיות של התפתחות.

יש לנו מגוון של ילדים, אנחנו מדברים על 280,000.

אבל הבנתי שילדים אוטיסטים צורכים את הטיפול הזה הכי הרבה ביחס לילדים אחרים מבחינת כמות הפעמים בשבוע.

חשוב לי להגיד שהטיפולים שאנחנו נותנים, אנחנו נותנים גם לילדים שאין להם בעיות מורכבות, ילדים שזקוקים לעזרה של קלינאית תקשורת, של ריפוי בעיסוק, שהיו יכולים לפתור להם בעיות – בעיות באמת מאוד קונקרטיות וניתנות לפתרון. יש גם את האוכלוסייה של הילדים עם בעיות התפתחותיות קשות יותר אבל היחידות ערוכות בעצם לתת שירות לכולם.

אבל, במצב שנוצר בעצם נוצר פער בין ילדים להורים שיכולים לרכוש טיפול פרטי והם לא נאלצים לעמוד בתורים, לבין ילדים ממשפחות מעוטות יכולת ומהפריפריה, שבעצם לא יכולים להגיע לטיפול בזמן.

אנחנו מדברים על תורים ארוכים, לפעמים חמישה, שמונה, תשעה חודשים, שילד מחכה בתור ובינתיים נגרם לו נזק.

הוא מחכה בתור איפה?

מחכה בתור ביחידה להתפתחות הילד. אני אחראית על היחידות האלה.

ואם הוא היה הולך לגוף פרטי הוא לא היה צריך לחכות בתור.

אחרי שלושה חודשים שהוא חיכה בתור הוא יכול לגשת לטיפול פרטי, לשלם ולקבל החזר מהקופה. האבסורד הוא – אני רוצה להגיד – האבסורד הוא שהוא יקבל החזר מהקופה שהוא גבוה יותר, הוא יקבל כמו ששמענו, 180 או 200 שקלים החזר, כשהיחידה, שהיא הטיפול המפוקח, שהיא הטיפול הציבורי, תקבל רק 120 שקלים על אותו טיפול.

צר לי לאכזב אותך, גברת שיר גור, אבל אני חושב שאתם עדיין לא הבחנתם במצב שהיחידה כנראה בשלבי פשיטת רגל, אני אסביר גם למה.

הבחנו.

העניין הפרטי והגישה והאופי של הפעילות היום, פשוט מדירים את רגלי הילדים והמשפחות מהיחידה, ובעצם נגרמה איזושהי סיטואציה שהיחידה קודם כול לא יכולה לתת מענה, זה פעם ראשונה. פעם שנייה, גם כשהיא רוצה לתת מענה, אין משאבים, ופעם שלישית, כבר קוצר הרוח וקוצר הזמן של אנשים מפנה אותם בסופו של דבר להליכים פרטיים.

זה היה נפלא אם זה היה עובד, אבל המבקר מצביע על כך שרק 6% מהילדים קיבלו טיפול פרטי.

וקורה דבר עוד יותר אבסורד, איך אנחנו יכולים לקבל גם עובדה שהילדים המוחלשים שמגיעים מאוכלוסיות מוחלשות משלמים את המחיר כפליים.

נכון.

כי אם יש לך כסף, אתה תלך לטיפול פרטי. ולכן אנחנו מקיימים פה את הדיון היום. אני מודה לך.

אני יכולה לסכם במשפט?

כן. בשמחה.

היחידות ערוכות לתת שירות ליותר ילדים. הבעיה ניתנת לפתרון. צריך פשוט לבקש מקופות החולים, לדרוש מקופות החולים לממן את הטיפולים בצורה מקיפה יותר, בצורה ריאלית, ואז אנחנו נוכל לתת את המענה בפריפריה ולאוכלוסיות המוחלשות בלי שום בעיה.

תודה, גברתי. אריה טל, חברי, ראש העיר טירת הכרמל. בבקשה.

צהרים טובים. אני כראש רשות וכפי שידוע לך, כשיש בעיות בתחומים מסוימים, תמיד הפנים נשואות לראש הרשות, הן מהתושבים והן מהמחלקות הפועלות בשטח.

בתפיסה שלי החינוכית בכלל, בהשקעה שלי בכל מערכת החינוך - אני נבחרתי ב-93' כראש רשות - הדבר הראשון שעשיתי בעיר שלי זה להשקיע בכל מערכת החינוך, ובתפיסה שלי החינוך מתחיל מהגיל הרך ועוד טרום לידה. לכן הקמתי בעיר שלנו את מרכז הגיל הרך שהוא מאופיין בכל הארץ כאחד המרכזים גם הגדולים וגם הפועלים וגם מהווים מרכז שמעביר הדרכה ארצית בתחום הזה.

אחד הנושאים שאנחנו משקיעים בהם המון היום זה בתחום כל הקשיים ההתפתחותיים של הילד, כי אני אומר דבר אחד - כאשר אתה מטפל בבעיה בשלב מוקדם ואתה מביא להצלחה, אתה מונע הוצאות אדירות גם בעתיד. והתחום הזה, תחום הגיל הרך בטירת הכרמל, בכל ההשקעה, בכל הבעיות הקשורות בבעיות ההתפתחותיות, הוא מושקע בסכומי עתק בעיר שלנו.

אני רוצה רק לתת דוגמה שילד שצריך לקבל טיפול דרך קופת חולים בתחום הזה, הוא צריך להגיע מטירת כרמל לחיפה, רשות שהמצב הסוציואקונומי שלה מדורג 4 ואנחנו יודעים באיזה קשיים המשפחות, להגיע לחיפה לקבל את הטיפול – אם הוא מקבל אותו באיזשהו שלב והרבה אחרי הזמן – העלויות והזמן שצריכים להשקיע וההורים שצריכים ללוות את הילד, אז לפעמים הילד לא הולך לטיפול.

אדוני, מה המצב הסוציואקונומי של העיר שלך?

4.

אז בטח אדוני גם מכיר אוכלוסיות מוחלשות בעיר שלו ובטח פוגש אותן יום-יום. האם אתה יכול לציין בפני הוועדה פערים גדולים בין אוכלוסיות מוחלשות לבין אוכלוסיות חזקות בכל מה שקשור לטיפול המדובר?

אני אתן לך כמה דוגמאות. היות וטירת כרמל היא קרובה לאזור ההייטק ויש גם משפחות, לא רבות אבל מספיק חזקות, הן מקבלות את הטיפולים בחיפה או במקום אחר וללא בעיה כי יש להן את האפשרויות להשקיע וגם להתאגד וגם לאבד שעות עבודה.

אחד הרעיונות שיש לי ואנחנו עובדים לפיהם, יש לנו את המרכז אצלנו שנותן את השירותים, בתיאום כמובן עם קופת חולים אחרי שלבים, ועדיין לא מספיק לאוכלוסייה שעומדת בתור כדי לקבל את הטיפול.

אני הייתי רוצה לראות את האפשרות להעביר את זה, במקום לקופת חולים או דרך קופת חולים, לגוף שלנו שיפעיל את זה בתוך העיר, ולמה?

אתה אומר שהרשות יכולה להפעיל את היחידות האלה?

כן. אני יכול להציע מודל.

מי יתקצב את זה?

חייבים לקבל, במקום שהתקציב יגיע דרך משרד הבריאות – לא יודע, לכל גורם שלא יהיה – שיבוא ישירות לרשות. אנחנו ניתן את השירות ונעמוד גם בזמנים.

נציגי קופות החולים נמצאים פה?

כן.

מה התקציב שמשרד הבריאות נותן?

חגית איטח, אני מנהלת את המחלקה להתפתחות הילד במאוחדת. התקציב הוא לא צבוע להתפתחות הילד.

את אומרת שהתקציב לא צבוע, הווי אומר שיש תקציב כללי.

כן.

אוקיי. אז כמו שאתה מבין, אדוני, אין תקציב ייעודי לעניין הזה.

שאני אהיה המפעיל של קופת חולים בעיר שלי ישירות. למה שאני אכנס לכל העיכובים? שהם יעבירו לי את החלק היחסי או החלק שמגיע ואני אבצע את הטיפול.

השאלה שאני שואל - אנחנו יודעים שאדוני ראש עיר טוב.

תודה.

יש רשויות שאני לא יודע אם אנחנו נקבל את התמורה. אנחנו נעביר את הכסף לרשות והרשות תעשה דברים אחרים כי סדר העדיפויות שלה שונה משל אדוני, כשאצלך החינוך הוא מעל הכול. יש כאלה שהבינוי למשל הוא מעל הכול או הספורט הוא מעל הכול. החשש הגדול הוא תעדוף העניין, אז גם בעניין הזה צריך להתייחס לסוגיה. רוצה לסיים, אדוני?

אני אסיים בנושא אחד. אם לא ניקח בחשבון לבטל את התורים, להגדיל את קצב הטיפול ולהביא לטיפול - -

אנחנו מפסידים.

- - העלויות יהיו הרבה יותר - -

נכון, לציבור. מסכים.

- - גם עתידיות לכל המערכת. אני מבקש בשלב מסוים גם ביקור בפעילות שנעשית בעיר אצלנו. אני לא רוצה להתייחס לראשי ערים – וזה נעשה ויכול להיעשות – שיעבירו תקציבים למקומות אחרים, כפי שציינת, אבל ניתן לבקר את הפעילויות האלה. היום אנחנו מבצעים הרבה מאוד פעילויות ברשות שמתוקצבות, אפשר לבקר אותן. וחבל לאבד, חבל לאבד יום אחד בפעילות של ילד. חבל לאבד יום אחד בפעילות של ילד.

מסכים אתך, אדוני, ואני חושב שהפתרון כמו שאנחנו כנראה נציע בסוף הדיון היום זה שהנושא הזה יעבור built-in לתוך הקופות, ללא השתתפות עצמית, יחד עם היחידה כמובן. ואז ברגע שהכול יהיה במקום אחד, גם אותם גופים פרטיים ייכנסו פנימה לתוך הקופות, הקופות יוכלו להעניק את השירות הזה, משרד הבריאות ישפה אותם בכסף לעניין הזה, ואם משרד הבריאות ישפה אותם, יהיה להם גם אינטרס לקלוט כמה שיותר לקוחות מן הסוג הזה או דורשים מן הסוג הזה. ומה לעשות שבמדינה שלנו ברוב המקרים הדברים מתחילים בכסף ונגמרים בכסף. בבקשה, אדוני.

פרופ' יוסי מאירוביץ, רכז רפואת הילדים בכללית. רציתי לומר משפט אחד דווקא בעקבות הדברים הנבונים שנאמרו על-ידי הרשות ולהזכיר שהתפתחות הילד, כמו הרבה דברים ברפואה, זה לא תמיד עניין של תקציב אלא הרבה פעמים צריכים להתייחס אליהם כמו אל מצב של, לא אגיד פיגוע המוני, אבל מצב שיש צורך לתת הרבה מאוד טיפולים להרבה מאוד אנשים, ואז התעדוף, זאת אומרת לטפל באנשים הנכונים, הוא הדבר הנכון.

ואתה הזכרת בצורה מאוד יפה שקרוב לוודאי שאנשים שיש להם הרבה כסף והם במצב סוציואקונומי גבוה, הם מקבלים הרבה טיפולים לאורך הרבה זמן, ולא בטוח שהם אלה דווקא שזקוקים לזה. כל פעם כשאני מגיע לדיונים האלה על התפתחות הילד, אז מדברים על תורים, אורכי תורים ולהוסיף עוד תקציבים. זה לא יעזור. מה שיעזור זה בסופו של דבר ארגון של הטיפולים – ומשרד הבריאות, אני חושב שחושב בצורה נכונה על הכיוון הזה וזה הכיוון שלו – לנסות לגרום למצב שאלה שזקוקים לטיפולים ואלה שבאמת נמצאים בפריפריה, שם יהיה תעדוף ושם תהיה תוספת תקצוב.

במשפט אחרון. יש פרויקט מאוד יפה של הכללית שהוא לא זוכה לכותרות כנראה כי הוא יפה, זה צמצום פערים. זה פרויקט שהולך הרבה מאוד שנים וכל הכוונה שלו היא באמת לצמצם את הפערים בשירותים רפואיים בכלל, בין הפריפריה למרכז, וזו אני חושב המטרה.

המנכ"ל הקודם שלכם, אלי דפס, הוא היה בעיני אחד מהמנכ"לים הטובים של קופות החולים, עם אידיאולוגיה ועם דרך, ואני מניח שיש לו חלק גדול בעניין הזה.

כן.

איריס קרונמן משדות נגב, בבקשה.

איריס קרונמן, מנהלת תחום גיל רך בשדות נגב. שדות נגב כידוע זה יישוב עוטף עזה, יש לנו מרכז לגיל הרך ויחידה התפתחותית.

אני רוצה להדגיש, אמרו הרבה דברים ואין טעם שאני אחזור עליהם. אני רוצה לדבר על חשיבות הנגישות של היחידות בפריפריה, בעוטף עזה במיוחד. כל הנושא של נסיעת ילדים מחוץ לעוטף בזמנים כאלה ואחרים היא לא רלוונטית, ולכן יש חשיבות פריפריאלית גדולה לקיומה של יחידה כזאת.

כמו אחרים, גם אנחנו נתקלים בקושי גדול, גם של תורים, גם של ביקוש וגם של מימון על-ידי הרשות את הדלתא בעצם שבין המימון של קופות החולים לבין ההוצאה של היחידה.

זאת אומרת, הבעיה המרכזית מבחינתך היא המימון של קופות החולים?

הבעיה המרכזית היא שאנחנו לא יכולים לענות לצורך כי הדלתא מאוד גדולה ומי שמממן את הדלתא זו הרשות המקומית. אנחנו מדברים על למעלה מחצי מיליון שקלים בשנה.

רק מימון של טיפול התפתחותי לילדים?

רק מימון הדלתא של טיפול התפתחותי.

אנחנו יודעים ששדות נגב זה יחסית מקום שמבחינה כלכלית הוא בסדר, הודות לניהול טוב של ראש הרשות שאני מאוד מאוד מעריך אותו. יש מקומות שאין כסף לשלם משכורת לעובדים, שאין כסף לשלם את הוצאות החשמל החודשיות של הרשות, אז איך יוכלו להגיע בכלל למצב בו הם חולמים אפילו לממן הוצאות של הורים להתפתחות הילדים שלהם?

ואכן, בשנים האחרונות נסגרו כמה יחידות כאלה. גם בבית שמש נסגרה יחידה, שיר תוכל לעדכן על יחידות שנסגרו, במיוחד ברשויות שלא יכלו לעמוד בזה, וללא ספק ילדים היום נוסעים רחוק יותר.

גברתי שיר, אם תוכלי לענות לי איפה היחידות ובכמה רשויות יחידות קיימות כיום.

יש 100 יחידות, הן פזורות מהצפון צפון ועד הדרום דרום.

אבל מתוך 256 רשויות, אך ורק 100.

100 יחידות של התפתחות הילד.

זאת אומרת, יש 156 רשויות שאין בהן יחידות.

נכון.

יכול להיות שיש בהן מכונים, יכול להיות - - -

אני יכול להעריך בצורה מה שנקרא לא מדויקת, אבל אני יכול להעריך כמעט בצורה בטוחה, שרוב הרשויות, 156 הרשויות האלה, הן במצב סוציואקונומי נמוך, איפה שאין יחידות.

לא. אני רוצה להדגיש. כשהמשרד יזם את ההקמה של היחידות, הייתה מטרה לפרוס אותן כדי לתת שירות נגיש דווקא לאוכלוסיות שמתקשות להגיע. אני מראשון לציון, בראשון לציון אין יחידה להתפתחות הילד, אבל כן יש דווקא בפריפריה ובפריפריה החברתית.

וכשיש את היחידות, יש להם גם את התקציב הרלוונטי?

לא, זה בדיוק העניין.

אז בעצם זה סוג כזה של אמירה ממשלתית בלי כיסוי. צ'ק בלי כיסוי.

נכון. נכון. הממשלה אומרת בואו, והיא מפקחת עלינו והיא דואגת שאנחנו ניתן שירות טוב, אבל אין לנו גיבוי תקציבי כי אנחנו מקבלים מהקופות מימון שהוא לא ריאלי.

גברתי ממשרד הבריאות, תהיה לכם עוד הזדמנות.

אני חייבת להעיר על זה, זה פשוט פרט שהוא לא נכון. יש לנו 31 יחידות ממומנות על-ידי התוכנית הלאומית לילדים בסיכון.

31 מתוך 256.

31 מתוך 90 מוכרות. בואו נדייק.

תכף אנחנו נשמע אתכם, יש לי גם כמה שאלות אליכם.

זה מאות אלפי שקלים.

אבל גם לזה יש מצ'ינג.

מי מהאימהות בדרום תרצה להציג? בבקשה.

שמי עדי, אני אימא של ירדן, אני גרה ביישוב קטן ליד באר שבע ואני כאן בשביל לדבר ולצעוק בעצם את הזעקה של אלה שלא יכולים לדבר. אני כאן כדי לייצג קודם כול בכובע השני שלי את עמותת חברים בנגב, עמותה חדשה מקומית שקמה בבאר שבע על-ידי קבוצה קטנה של הורים, ואני רוצה להוסיף על כמה דברים חכמים שנאמרו פה בנושא הזה.

אני רוצה להגיד משהו קטן על אוטיזם. הבת שלי מאובחנת עם אוטיזם. יש לי שני ילדים עם הבעיה הזאת, אוטיזם, ואוטיזם לא מחכה, הוא לא מחכה לגלגלי הביורוקרטיה. הבת שלי צריכה את הטיפולים יחד עם עוד מאות ילדים בנגב, היא צריכה אותם היום.

וכמה טיפולים בשבוע, נכון? זה לא טיפול אחד. בין שלושה לחמישה.

אני גם מידענית רפואית במקצועי, גילוי נאות. היום מחקרים מדברים על מינימום 30 שעות של טיפול בשבוע על מנת שהילדים האלה באמת יממשו את הפוטנציאל שלהם ולא יהוו נטל על החברה בסופו של דבר, והמצב היום הוא אבסורדי. זה מצב חירום לאומי בנגב, לא פחות מזה, כי מה שקורה היום – אני כאימא, אם אני רוצה לתת טיפולים לבת שלי, אם אני ניגשת ליחידות שמציעה המדינה – אם זה קופות החולים או יחידות להתפתחות הילד או מכון להתפתחות הילד, לא משנה – לחכות לתור, הממוצע עומד על שנה, שנה של המתנה. אני גם פגשתי הורים שהילד אובחן רק באיחור של שנה וחצי. לילדים עם אוטיזם זה כמעט כמו גזר דין מוות לחכות שנה וחצי, שנתיים, לאבחון.

נכון.

מה שקורה הוא באמת אבסורד.

אגב, צריכים לזכור שלא לכולם גם יש את המודעות.

בדיוק. לא לכולם יש את המודעות. אם אני רוצה דרך המדינה, כמו שהסברתי, המצב הוא מאוד בעייתי לקבל טיפול, וגם אם יש לי כסף – והרבה משפחות בבאר שבע רבתי וגם ביישובי הלוויין מיתר, עומר, להבים, דימונה, נתיבות, ירוחם, ערד, יש רשימה ארוכה של יישובים, לא אמנה את כולם היום – וגם לפי דוח מבקר המדינה, המצב בנגב הגיע למציאות בלתי נסבלת שבה הורה, גם אם יש לו את האמצעים, ולרבים אין את האמצעים, אבל גם אם יש לו את האמצעים, אני מצאתי את עצמי בקיץ שעבר בשש רשימות המתנה של אנשי מקצוע. זה המצב שהגעתי אליו בגלל שאין אנשי מקצוע, גם באופן פרטי. אין אפילו מטפלת אחת למשל בתרפיה במוזיקה בכל אזור הדרום שמקבלת פרטי.

זה בלתי נסבל, כן, אבל במרכז יש.

כן. אני נוסעת לרעננה כל שבוע עם הבת שלי בשביל לקבל טיפול, אני מכירה אימא עם שלושה ילדים על הרצף האוטיסטי שנוסעת כל שבוע, בעלה הפסיק לעבוד.

משרד הבריאות מודעים לנתונים האלה או שזה חדש להם?

כן.

אוקיי. אז תכף נשמע התייחסות.

זה לא הגיוני שילד קטן בן שלוש או בן ארבע, לא משנה, צריך לנסוע דרך כל כך ארוכה - - -

אנחנו דנים כמעט כל שבוע בוועדה על הנושאים האלה, על הפערים הללו. זה בלתי נסבל.

הוא יגיע לטיפולים עצבני, עייף ומותש, במקום להביא את המטפלים לפה. בשבילם זה שעה נסיעה, בשביל הילדים האלה זה גם סבל - - -

למה שלא יהיה מוקד בדרום?

העמותה שלי מתעתדת להקים מרכז טיפולים רב-תחומי. אנחנו קיבלנו אישור ממשרד הבריאות לאחרונה להקים מרכז טיפולים רב-תחומי, ואנחנו נתקלים באותה בעיה שכולם פה כבר העלו, אין אנשי מקצוע, ולכן בטווח הקצר צריך להביא אנשי מקצוע על-ידי מלגות עידוד על-ידי רפורמות בסגנון רפורמת הרופאים שהייתה, צריך לתת להם מענקים, צריך למשוך אותם לדרום ובטווח הרחוק לפתוח חוגי לימוד.

תודה, גברתי.

גם באוניברסיטת בן גוריון. כל מה שיש לנו בדרום היום מהפרה-רפואיים זה רק חוג לימוד של פיזיותרפיה, זה הכול. אין חוג של קלינאות תקשורת, אין חוג של מרפאים בעיסוק, פשוט אין ורואים את המצוקה בשטח. דוח מבקר המדינה בעצמו מראה את האחוזים, המספרים הם בלתי נתפסים, 7% - - -

כן, אנחנו דנים פה בנושא בעקבות דוח מבקר המדינה.

אפילו לעומת הצפון המצב שלנו הרבה יותר גרוע, ואני חושבת שכדאי מאוד לפעול בטווח המהיר.

תודה, עדי. נועה, בקצרה. אני חייב לציין שכל הדוברים יצטרכו לקצר כי יש עוד דיון אחרינו. גברת נועה לייזר, בבקשה.

שלום לכולם. אימא לשלושה בנים, מתוכם שני ילדים בעלי צרכים מיוחדים. האמצעי שלנו זה ילד עם עיכוב התפתחותי, הקטן שלי הוא על הרצף האוטיסטי. בנוסף להתמודדויות הרבות של הורים לילדים בעלי צרכים מיוחדים למשפחות מיוחדות, אני כתושבת דימונה ואנחנו פה הורים מיוחדים התאגדנו לנציגות של הורים מכל אזור הדרום, הקמנו פורום שנקרא "כי מדרום", באנו פה לצעוק את צעקת הילדים המיוחדים.

זה שמערכת הבריאות יודעת את המצב וישנה טוב בלילה, זה לא אמור להיות ככה. ילדים לא מקבלים את מה שנקבע להם על-פי חוק הבריאות. ילדים בדרום לא מקבלים את מה שקבע להם חוק החינוך. אלה ילדים שלמעשה הם כמו הילדים האבודים, ומישהו צריך לתת על זה את הדעת.

ואני פה לומר – לא עוד. יש פה ציבור שלם שלא מטופל. יש פה אוכלוסייה שאנחנו לא יודעים מה יהיה מחר, מה יהיה בעוד שנה, וזה מוסיף על כל ההתמודדות שלנו.

באמת, כולי תקווה. אנחנו ישבנו, ההורים המיוחדים, מציעים פתרונות של שכר עידוד למטפלים שכבר עובדים בדרום, רפורמות. מציעים פה לפתוח חוגי לימוד. יש פתרונות. אני אומרת, בואו ניכנס לשלב של עשייה, נעלה לשלב הבא, ובואו תילחמו על הילדים שלנו. הם הילדים של המדינה. אנחנו אזרחי המדינה תושבי דימונה, תושבי הדרום, אזרחים פרודוקטיביים, שירתנו את המדינה.

משלמי מסים.

משלמי מסים בכבוד רב.

אני חייב לומר שברגע זה פשוט תיארת את מהות הוועדה. בשביל זה יש את הוועדה הזאת - -

אני באמת כולי תקווה שאנחנו - - -

- - צדק חלוקתי ושוויון חברתי, שנועדה להילחם על זה שכל אזרחי ישראל מהפריפריה החברתית והגיאוגרפית יזכו לזכויות ולתנאים שווים כמו כל אזרח במדינת ישראל.

אז אני יכולה להוסיף ולומר. אני כהורה, יש ביכולתי להוציא את הילדים שלי לטיפולים פרטניים מכל המגוון, אבל יש בדימונה הורים שאני מכירה שאין להם את המשאבים להוציא את הילדים לטיפולים פרטניים.

תודה, גברתי.

יש ילדים שלא מטופלים, וחייבים לתת על זה את הדעת.

אוקיי.

ואני כולי תקווה שאנחנו יוצאים מעכשיו והלאה לעשייה.

בעזרת השם.

לעשייה.

גברתי, בבקשה.

שמי איילת, אני מנהלת את המרכז לגיל הרך של עיריית רחובות. אני רוצה להכניס כאן עוד זווית. שאלת קודם על הפריפריה החברתית, זה הכובע שבו אני רוצה להתייחס.

נכון. ברור. אבל אמרו לי שאצלכם יש התפתחות לעשירים והתפתחות לעניים.

רחובות היא באמת עיר מעניינת מהבחינה הזאת כי יש לנו אוכלוסיות חזקות מצד אחד, ויש לנו אוכלוסיות מאוד חלשות.

אז איך זה הולך אצל העניים שם?

המרכז לגיל הרך שלנו יושב בשכונת קרית משה שהיא ללא ספק אחת משכונות המצוקה במדינת ישראל.

אבל למה לא התפתחות אחת במקום אחד שכולם יבואו ביחד וירגישו שווים?

המרכז ברחובות מקבל את כל תושבי העיר ומגיעים אלינו כל תושבי העיר.

לא, אני אומר, למה לעשות התפתחות אחת בקרית משה והתפתחות אחת בשכונה מפוארת?

זה לא התפתחות אחת. זה מרכז גיל רך עירוני.

בתקופת שלושת החודשים - - -

סליחה, אני רק אענה על השאלה. זה מרכז גיל רך עירוני שמקבל את כל תושבי העיר, יש לנו 200 ילדים מטופלים בשבוע במרכז הזה.

מכל רחבי העיר?

זה מרכז שעובד עם כל קופות החולים, בעצם אנחנו ספק של קופות החולים ברחובות.

אני רוצה לשים דגש על משהו שנאמר כאן. שאלת קודם ואני לא בטוחה שזה נאמר בצורה מספיק ברורה. אחד הדברים שאנחנו יודעים לגבי אוכלוסיות מעוטות יכולת זה שיש לנו הרבה יותר פערים התפתחותיים בקרב האוכלוסיות האלה, ויש לנו נתונים שאנחנו אספנו בצורה מאוד מדויקת להראות שכמעט פי שניים פערים התפתחותיים יש בקרב אוכלוסיות מוחלשות. והפרדוקס הוא שדווקא האוכלוסיות האלה, שכל כך צריכות ומציגות כל כך הרבה פערים, הן אלה שהכי מתקשות לצרוך את השירותים ההתפתחותיים, הן אלה שהכי פחות מגיעות לקופות החולים לצרוך את השירותים ההתפתחותיים.

תודה, גברתי.

עוד משפט אחד. כל ילד שאנחנו בעצם קולטים היום במרכז לגיל הרך הוא למעשה עולה לרשות המקומית בטיפולים כי ההחזרים של קופת החולים בעבור הטיפולים לא - - -

שוב, במקרה דנן, רחובות זו רשות שכן יכולה להרשות לעצמה.

זו רשות שיכולה אבל - - -

יש הרבה רשויות שלא יכולות להרשות לעצמן.

זו רשות שאולי במקרה הזה יכולה אבל זה לא צריך ליפול על הרשות.

לכן, מסקנות הדיון היום יהיו ברורות. הן יהיו ברורות כי אני יכול לקבוע כבר עכשיו – ועוד לא סיימתי פה את הדיון – ומשרד הבריאות, אני רוצה לומר לכם, אני יכול לקבוע והוועדה גם תקבע שיש פערים אדירים בין אוכלוסייה לאוכלוסייה בקבלת טיפול התפתחותי לילדים, פערים אדירים, ואנחנו כמדינה מנציחים את זה. זו עובדה, זו פשוט עובדה, אי-אפשר גם לשנות את זה. שי, בקצרה.

שמי ד"ר שי רייכנר, אני סמנכ"ל החברה למתנ"סים. כמו שנאמר קודם, אנחנו נמצאים בלמעלה מ-150 רשויות ומפעילים מרכזים בלמעלה מ-30 רשויות.

מה שנאמר קודם, אני רק רוצה לחדד. כמעט כל הרשויות שבהן אנחנו מפעילים יחידות כאלה הן בלמ"ס 4 ומטה, זאת אומרת זה ממש דווקא למקומות שהכי צריכים את זה עם הכי מה שנקרא אפליה חברתית הרבה פעמים.

התורים ברשויות הבדואיות למשל שאנחנו מפעילים בהן מרכזים, התור הוא למעלה משנה. היכולת לעבור לטיפול פרטי היא בלתי אפשרית מבחינת המשפחות, הן לא ישלמו את הסכום עד שיקבלו את ההחזר. זה גם כן מה שנקרא גורם למחסום מאוד גדול של ילדים לקבל טיפול וזה פער מאוד משמעותי.

אני רוצה לציין שבכל אחד מהמרכזים שלנו יש דלתא שלילית של למעלה מ-300,000 שקלים כל שנה שבהם בעצם המרכזים מסבסדים את המרכזים להתפתחות הילד, דבר שמאוד מפריע לעבודה השוטפת שלהם, ומבקר המדינה אמר את דברו ויש תעריפון של משרד הבריאות, צריך פשוט ללכת ולשאוף לכיוון הזה.

תודה, אדוני, המסר ברור. מנחם גולדין, בבקשה.

שלום, נעים מאוד. אני מנחם גולדין, מנהל יחידת המידע ומיצוי הזכויות בארגון קשר, שמתעסק בעזרה, בטיפול, בסיוע למשפחות עם מוגבלויות. אנחנו גם תרמנו לדוח מבקר המדינה בפניות שלנו, ויש לי משהו מאוד חשוב להגיד לגבי דוח מבקר המדינה.

המסקנה שלי לעניין דוח מבקר המדינה בסוגיה של פריפריה ומעוטי יכולת, שהמערכת כפי שהיא היום, לא רק זה שהיא לא מטפלת במעוטי יכולת ובפריפריה, היא מייצרת מעוטי יכולת ופריפריה.

ובמה דברים אמורים? כאשר אימא שאני מדבר אתה בבאר שבע – דווקא לא בבאר שבע, היא הייתה ביישוב ליד באר שבע אבל הלכה לאותה רפואה פרטית ורצה אחרי החזרים ומקבלת את כל הטיפולים – האימא הזאת הופכת להיות מעוטת יכולת, אז בהתייחסות בין עשירים לעניים צריך גם להתייחס לזה.

ואני רוצה גם לגעת בנקודה בנושא של ההחזרים כי אני חושב שיש פה טעות מן היסוד, אבל אני רק אומר לגבי פריפריה שכאשר אין הנגשה לכיסא גלגלים לקופת חולים, אז גם אם הבן-אדם גר מעבר לכביש, המשמעות מבחינתנו שאנחנו שמנו אותו במאדים.

עכשיו אני רק אגע בנושא קופת החולים כי אני חושב שזאת נקודה חשובה וקצת היסטורית, בנוגע להחזרים. אני לא קורא לזה החזרים, אני קורא לזה פיצוי משום שמשרד הבריאות עוד בשנת 2010, לאחר תהליך ארוך שהוא ניסה לעודד את קופות החולים לצמצם את התורים, קבע דבר פשוט. הוא קבע לקופת החולים – רבותי, אם אתם לא תתנו מענה במשך שלושה חודשים, אזי מי שיגיע אליכם לטיפול פרטי אתם תצטרכו לתת לו החזר.

אוקיי.

יפה. כיצד מציגים את זה עכשיו קופות החולים? מציגים את זה עכשיו שיוצרים פה רפואה פרטית. אז לא יוצרים פה רפואה פרטית. היום קופות החולים בתוך שלושה חודשים יכולים לתת את המענה, הם לא נותנים אותו ולכן נותנים החזרים. ולכן, כשמתייחסים לכל הנושא של עשירים ועניים ומחלוקות, צריך להבין את הנקודה הזאת המאוד בסיסית, שגם ההורים שהולכים לטיפולים פרטיים זה כי הם היום לא מקבלים את זה במשך שלושה חודשים. ואני רוצה להוסיף עוד נקודה.

משפט אחרון, אדוני.

אני אגיד משפט אחרון בנושא הזה לגבי קופות החולים. כאשר אנחנו מדברים על קופות החולים, חייבים לציין את הממד הפרטי של קופות החולים משום שאני מטפל בהורים, גם בשבוע האחרון, שכאשר הם מגיעים לקופות החולים אומרים להם בואו ניתן לכם, ופתאום אין שום בעיה. אבל יש מושלם, יש פלטינום, ואותו טיפול שאתם הייתם אמורים לקבל חינם אין כסף, אזי אנחנו נגבה מכם את זה בפרמיום, וזו בעיה.

הבנתי.

ונקודה שלישית, ולי מאוד מאוד חשוב להגיד. אני קראתי את נייר העמדה של קופת חולים מאוחדת, שכתבה בלשון די ברורה שהיא רואה בנושא של האוטיזם דבר שמוגדר כמגיפה, ובהורים כאנשים שמבקשים רווח משני.

- - -

כתוב. כתוב. אז אני רוצה להגיד.

אני מתפרצת לדבריך. אני מוכנה להציע - - -

חולקת.

חולקת - - -

אבל רגע, אני רוצה להגיד משהו.

תסיים. סליחה.

אז אני אסיים ואני אגיד דבר חשוב. לפני שלוקחים את כל הדברים ולוקחים את כל הנושא של התפתחות הילד, שזה היה פתרון לאי יכולת קופות החולים עוד משנת 2010 בכל הפריפריה, לפני שמחרבים את זה, לוקחים מעבירים את זה לקופות החולים שיש שם גם ממד פרטי והם גם היום עושים את הדברים האלה, וגם היום לא עומדים בשלושה חודשים, אני חושב שצריך לעשות מחשבה עמוקה האם זה הגוף - - -

אגב, אני יודע שבקופת חולים מאוחדת יש גם ועדת חריגים שדנה במקרים של קשי-יום, ואני מציע לכל קופות החולים לאמץ את הרעיון הזה. קצת חמלה.

אבל למה צריך ועדה?

לא, אני אומר, למה לא נשבח קופה שעוזרת למשפחות מעוטות יכולת לקבל את הטיפול?

אני אומר לכבוד היושב-ראש כי אני בא מהשטח.

זה דבר מכובד בעיני. חבל ששאר קופות החולים לא עושות את זה.

זה קיים בכל הקופות. בכל הקופות יש את זה.

סליחה, אני כן רוצה להגיד כי אני כן בא מהשטח ואני אומר את הדברים נכוחה. אין שום הבדל בין בן-אדם שמגיע אם יש לו בעיה כלכלית או לא בעיה כלכלית והוא אמור לקבל את הטיפול שלו – את האבחון, עזוב את הטיפול – את ההפניה לאבחון הוא צריך לקבל באותו יום. הדבר הזה לא נעשה.

אני יודע.

אז זה נחמד שלוקחים איזה עלה תאנה וקוראים לו עידוד לקשי-יום. כל המערכת כפי שהיא נבנתה, נבנתה על מנת שאותם אנשים לא יצטרכו להגיע - - -

אוקיי. תודה, אדוני.

זה לא נעשה היום, ועל-ידי קופות החולים.

תודה. ענת בר, בבקשה. חברים, אני מבקש באמת לקצר.

קודם כול אני באמת רוצה להגיד שאני בת מזל שהצלחתי לפתח שירות לצד ראש עיר שבאמת רואה בשירות לגיל הרך משהו שהוא מחויב לתושבים. אבל, ואני רוצה לשים את הדגש על התקציב כי אני לא חושבת שיש פה מישהו בחדר שחושב שלא צריך לטפל בילדים או לא צריך לטפל בהם מהר או חושב שילדים אוטיסטים זה מחלקה אחת וילדים אחרים זה מחלקה אחרת. כל הילדים על-פי צרכיהם צריכים לקבל טיפול וכולנו מסכימים לזה. העניין הוא שיש לנו פה שחקן מאוד מאוד מאוד משמעותי שנקרא קופות החולים, ובמקום השחקן הזה נכנסות רשויות, פילנתרופים, תרומות וכן הלאה.

חבל מאוד.

אבל, אני חושבת שיש קו אחד, בין שתי נקודות עובר קו אחד. ברגע שהילדים האלה לא מקבלים טיפול, כל מהלך החיים שלהם – התעסוקתי, ההשכלתי, ההורי – הכול נפגע. וכולנו מסכימים על אותו דבר, אנחנו צריכים להתמקד בפתרון תקציבי לבעיה הזאת.

גם ראש רשות – והוא יושב כאן לצדי והוא יודע גם את דעתי – אם יש לו איזשהו תקציב, הוא יכול ליצור סדרי עדיפויות אחרים ולהגיד, הילדים האלה מקבלים אצלי ברשות טיפול במסגרת חוק ביטוח בריאות ואת התקציב שיש לי אני אשקיע בהורים שלהם, בקבוצות להורים, בהדרכה.

אני לא רוצה להשתמש – בעצם אפשר להשתמש קצת במלים בוטות – אבל נראה שהמדינה באמת מהמרת על עתיד הילדים שלנו. ממש ככה.

חבל ארץ שלם מופקר פה.

זה חמור.

זה חמור? זה שערורייתי.

הרי נושא התפתחותי לילדים, על כל גווני הנושא ההתפתחותי – מילד אוטיסט, שכנראה זה יכול להיות המצב בין החמורים ביותר, עד ילד סתם עם בעיות קשב וריכוז כאלה ואחרות – בעצם מעצב את החברה הישראלית. החברה הישראלית, חלק בלתי נפרד ממנה זה אותם ילדים שיהיו חלק משוק העבודה שלנו, משוק הקדמה, מכל מה שרק נאמר. אנחנו בעצם מפקירים את הילדים האלה.

ואותה הפקרה, למה יכולה לגרום בעוד 10–15 שנה? לנזק לחברה הישראלית, זאת אומרת היכולת של החברה הישראלית תיפגע. זה ברמה הלאומית, זה לא ברמה האישית, זה לא ברמה של טירת הכרמל או חיפה או שדות נגב. זה ברמה הלאומית, והסוגיה הלאומית פה לפנינו לא רק שהיא לא מטופלת, היא מופקרת על-ידי המדינה.

ואחר כך אנחנו מתפלאים למה יש פערים ולמה יש קושי בחברה הישראלית והיום יש אחוזי אבטלה שגדלים פתאום – לא כי אין מקומות עבודה - כי אין הכשרה מקצועית מספיק טובה, כי אין לילד את הכלים לקבל את ההכשרה המקצועית.

וזה קורה בסופו של דבר מהחלטות לא טובות של המדינה, מחלמאות, וזו מטרת הדיון היום. לשפר את העניין הזה, לבטל אותו, ואני מקווה שמשרד הבריאות, לא רק שהם מתרשמים מהדברים, הם גם יביאו לוועדה פעולות אופרטיביות לשנות את העניין הזה. ולכן אני באמת מקווה לשמוע אתכם בצורה ברורה. ד"ר מנואל כץ מההסתדרות הרפואית בישראל, בבקשה.

אני יכולה להשלים משפט אחד על התוכנית הלאומית?

משפט אחד כי אנחנו לא נספיק אחרי כן לסכם את הדיון ואני רוצה גם לשמוע את משרד הבריאות.

ד"ר ירדני הזכירה את התוכנית הלאומית וגם בטירת כרמל יש כמובן את התוכנית הזאת והיא חשובה ביותר, וכן הלאה. וזה נכון שהתוכנית הלאומית מתקצבת יחידות להתפתחות הילד. אני חושבת שגם פה יש פה איזה מעבר של תקציב ממשלתי דרך תוכנית לאומית למען חוק ביטוח בריאות, כשאנשים היו צריכים לקבל טיפול ממילא. זאת אומרת, גם פה, כמו הרשות המקומית, יש איזשהו משחק של כסף.

אוקיי. תודה. ד"ר מנואל כץ.

צהרים טובים ותודה רבה על ההזדמנות לדבר כאן, ואני מתחבר קודם כול למשפטים האחרונים שלך כרגע בדיון - -

תודה.

- - ואיך שאמרת את הדברים, כי זה נכון ואתה אמרת המדינה. ואתה לא אמרת משרד הבריאות, משרד החינוך. לא. המדינה. זו אחריות של המדינה.

זה לא עניין של אחריות. זה עניין של אינטרס של המדינה. זה אינטרס לאומי.

הבסיס של המדינה זה הילדים, ושכל ילד, ולא חשוב באיזה מצב הוא, יגיע לפוטנציאל המקסימלי שלו - -

נכון.

- - והוא יהיה בעצם שווה כמו כל אחד שווה בקהילה שלנו. אבל אני פה מייצג את רפואת הילדים, הייתי יושב-ראש איגוד רופאי הילדים בישראל, הייתי יושב-ראש של החברה לפדיאטריה אמבולטורית בישראל ואני עכשיו נשיא של עמותת גושן, אבל אני עובד בנגב 35 שנה, אני מנהל מחלקת אם וילד של משרד הבריאות, אני סגן רופא מחוז, יש לי קליניקה לרפואת ילדים ואני מכיר מצוין את מה שקורה בנגב.

אבל אני רוצה קצת להתייחס למשהו שלא התייחסתם אליו. הנושא של התפתחות הילד בישראל הגיע קצת מאוחר, הגיע בסוף שנות השמונים לישראל בצורה מאוד מסודרת. המרכזים לבריאות הילד הראשונים נפתחו באותן שנים, 35 שנה, 37 שנים של היסטוריה כזאת.

אבל לא השכלנו לעשות משהו אחר. אנחנו מדברים פה על התוצאות. אנחנו דיברנו כולנו על התוצאות – ילדים עם אוטיזם, ילדים עם בעיות התפתחותיות כאלה או אחרות. הבעיה העיקרית שלנו היום זה הכנה נכונה, גישה נכונה, להגיע לילד בעצם מהר ככל שאפשר ולטפל בילדים המיועדים לטיפול. ובגלל שאין לנו בעצם הכשרה מאוד מאוד מסודרת בנושא של התפתחות הילד – פשוט להזכיר לכם שיש מעט מאוד רופאים שעוסקים בהתפתחות הילד בישראל, פסיכיאטרים ברפואת הילדים יש ארבעה על 100,000, שזה אחד מהנמוכים ביותר בעולם המערבי. רק להזכיר, במדינות אחרות, בין 10 ל-20 רופאים פסיכיאטרים שעוסקים בילד על כל 100,000 ילדים.

אז יוצא בעצם שהאבחנה הראשונית, היא נעשית בצורה שונה. היא נעשית על-ידי הצורך של המשפחה, שרואה בעצם ילד שונה, עם הגננת שבאה ומגיעה לקריאה למשפחה שמשהו קורה עם הילד, לאחיות ולרופאים בטיפת חלב כרופא המטפל בעצם ברפואה הראשונית. ואין בעצם מספיק הכשרה גם במהלך הרפואי לאבחנה נכונה של כל הילדים שהם קשורים והם צריכים בעצם טיפול כזה או אחר בהתפתחות הילד.

אבל להזכיר שאנחנו מדברים על קשת, קשת עצומה – מבעיות מאוד קשות שהטיפול צריך להגיע היום, עד ילדים שהם יכולים ליהנות מטיפולים כאלה או אחרים. אבל כדי להגיע לזה יש בעיה, יש בעיה מאוד מאוד אמיתית. אתה אמרת בעיות של קשב וריכוז, היום בין 7% ל-8% מהילדים אצלנו, יש להם בעיה של קשב וריכוז.

אני יודע, בהחלט. וזה שמים וארץ בין ילד מטופל לילד לא מטופל.

אוטיזם זה 1 מ-68. זה מגיפה כבר.

לא רק זה אלא שהבעיות הן קשת בסופו של עניין.

אוקיי, אדוני.

ואתה צריך בעצם להביא את הטיפולים המתאימים במהירות המתאימה על-פי הקשת הזאת. וזו אחת מהבעיות המאוד מאוד קשות שאנחנו צריכים לטפל בהן. ורק אם יש תפיסה נכונה בעצם בחלוקה לשוויון החברתי מכל המשרדים – מכל המשרדים - באיזושהי אמירה שהילדים צריכים לקבל את הטיפול הנכון ואת מה שמגיע להם, בצורה כזאת אנחנו יכולים לצאת מהפלונטר הזה.

תודה. יצחק לוין, רוצה לומר משהו?

הוא לא נמצא.

אני ממכבי, רציתי להתייחס.

בבקשה, מיכאל דוידוביץ.

תודה. אני במקצועי נוירולוג ילדים ואני פה בכובע כפול, גם כיושב-ראש החברה להתפתחות הילד של הרופאים בכל הארץ בהסתדרות הרפואית וגם כאחראי על התחום במכבי, והרבה פעמים אני אומר שאחד היתרונות היחידים של להזדקן זה לראות את הניסיון.

ואני אומר, למה הגענו למצב הזה שלפחות אצלי בקופה התפתחות הילד היא דבר חשוב ביותר, ובכל זאת יש קשיים. וכשאני מסתכל לאורך השנים האחרונות, מה שנראה למישהו יתרון לי נראה חיסרון עצום כי ברגע שפתחו את התחום הזה להחזרים פרטיים - - -

לא פתחו את התחום להחזרים פרטיים. סליחה.

רק שנייה.

- - -

תיתן לו לסיים.

אדוני, אני לא הפרעתי לך. ברגע שלא היה מנגנון אחר אלא הפתרון לתת לאנשים החזרים על טיפולים פרטיים, אנחנו מקום ציבורי, עוזבים אותנו שכירים, עוזבים אותנו עובדים שעבדו אתנו הרבה מאוד זמן כי אומרים לנו, יש אפשרות להשתכר כל כך הרבה, והעגלה הזאת, כל יום מרוויחים יותר. ובשירות ציבורי לעולם לא נדביק את השירות הפרטי שהוא פי שלושה.

תשלמו כמו פרטי - - -

רק רגע, תשלמו, זה לא מהכסף שלי, יש פה עניינים של תקציבים. אבל, גם ביחידות שאמרנו להן, תעלו תפוקה ואנחנו ניתן לכם 160 שקלים או 165 שקלים לטיפול - - -

- - -

הילדים בכלל לא מגיעים לאבחון, על מה אנחנו מדברים.

סלח לי. לא מפופולריות הם מגיעים לאבחון, הם מגיעים לאבחון - - -

לא להפריע בבקשה.

- - -

זה לא עניין של פופולריות. אני מדבר מהשטח.

זה לא נכון.

אני מדבר מהשטח, אני בודק אותם.

חברים, אני מבקש לא להפריע אחד לשני.

אני לא הפרעתי לך, אדוני. אני לא יודע מי אתה ואני לא הפרעתי לך.

אני אפסיק.

תודה. אני אומר, זה עניין שאנחנו רודפים אחרי סקטור פרטי וצריך לעשות סטופ לזה, ובהחלט, עם מנגנון יעיל כדי שניתן לכל הילדים את המגיע להם. אבל הכסף, למה הם לא מצליחים לקחת קלינאים ב-130, שזה שכר טוב? כי הקלינאים אומרים להם, אנחנו נרוויח 300 בחוץ.

דבר נוסף, הרגולציה שיש על התפתחות הילד היא כזאת – השבוע אני מקבל למשל מייל שאומר, בגן הטיפולי קלינאית התקשורת יצאה לחופשת לידה, אנא בקופה תנו את הטיפול. זאת אומרת, עכשיו כאילו קופה צריכה לכסות על מנגנונים שאנחנו לא אחראים עליהם.

אני מבין את הטענות וזה חלק ממסקנות הדיון. אני אמרתי שאני חושב שהנושא הזה צריך להשתנות.

תודה.

מקופת חולים, חידוד קצר. אנחנו צריכים כבר להגיע למשרדי הממשלה.

מאוחדת. אני רק רוצה להגיד שגם לפני החוק, גם לפני החוזר של משרד הבריאות שמכריח את הקופות לתת החזרים, הקופות נתנו החזרים אבל ההחזרים היו תחת בקרה מקצועית לאנשים שבאמת צריכים את ההחזרים ונתנו את ההחזרים. הבעיה היא שחוזר משרד הבריאות גרם לזה שאין לנו אפשרות לעשות בקרה מקצועית, אין לנו אפשרות להפנות את הילדים שבאמת צריכים החזרים, ואז נוצר מצב שהמטפלים שלנו עוזבים את הדרום ומוכנים לנסוע שעתיים לכיוון המרכז כי שם הם מרוויחים 400 שקלים לטיפול - -

אפשר בבקשה להגיב לזה? משרד הבריאות, אגף לפיקוח קופות חולים.

בסוף אתה תדבר, כן.

- - ואנחנו מנסים להחזיק אותם בגרון ולשלם להם סכומים ולתת החזרים אבל אנחנו לא יכולים להחזיק כי אנחנו מתחרים מול שוק פרטי.

תודה. אחרונת הדוברים לפני משרדי הממשלה, ואחריהם נסכם את הדיון, סוהד עוואדה.

שלום לכם. זה נסיעה שלוש שעות להגיע לכאן ולהביא קול של כל היחידות בחברה הערבית, אפשר להגיד, שנאספנו, התכנסנו לפני חודש - -

אנחנו מודים לך.

- - ויצאנו בכמה נקודות שחשוב להביא לכאן. אני לא אחזור על הדברים שנאמרו. אני אוסיף שני דברים שאנחנו סובלים מהם במיוחד בפריפריה, במיוחד בחברה הערבית. אחד זה המטפלים. מה שקורה בהשכלה הגבוהה שמקשים עוד ועוד על הסטודנטים שרוצים ללמוד רפואה פרה-רפואית, להתקבל. הם עוזבים אותנו לכמה שנים לירדן, לג'נין, לנבלס, לחו"ל, לומדים, חוזרים, ואנחנו כבר מתחילים מנקודה של חוסר שוויון בהתחלה. ואז נאלצים להכשיר אותם, לתת להם הדרכות, ואין מי שיממן את זה.

ברור.

כי משרד הבריאות מחייב, הקופות מחייבות, אבל לא משלמים על זה אגורה. אני, כמנהלת יחידה שהתכנסתי עם כל מנהלי היחידות, גם פרטי - - -

איפה?

בכפר כנא. התכנסנו עם כל הספקים – גם פרטי, גם שייכים לתוכנית הלאומית, גם שייכים לקופות חולים – אנחנו סובלים קודם כול מהנקודה הזאת שאנחנו מתחילים עם פחות הכשרה של מטפלים. מכשירים אותם מכסף שאנחנו לא יודעים מאיפה באמת נאלצים להביא.

נקודה שנייה, הקופה עצמה. אני כמנהלת יחידה מתחננת לקופות לחתום אתי חוזה, ויש לי יחידה שכוללת את כל התחומים הפרה-רפואיים, והם לא מסכימים. הקופה היחידה שהסכימה לחתום אתנו זה כללית, על 95 שקלים לשעת טיפול.

ואז עשינו בדיקה, ואני מגלה שמשם מתחיל חוסר שוויון. אין שוויון בסכומים שחתומים בהסכמים של הקופות ויש פער עצום בין החברה הערבית לחברה היהודית.

אנחנו מודעים לזה.

ואז, מאיפה אני יכולה להביא כסף? גם להחזיק מטפלים יחסית - - -

לכן, הטענות של הדיון פה בעצם שהסיפור הזה צריך להיות הרבה יותר ממלכתי.

כן.

זה לא עניין פרטי. זה עניין ממלכתי שהמטרה שלו היא מטרה לאומית, עם אינטרס לאומי לצמצום פערים בחברה הישראלית - -

נכון.

- - ולשילוב כל המגזרים וכל האוכלוסיות בחברה הישראלית בצורה הטובה והאולטימטיבית, ואפשר לעשות את זה אך ורק על-ידי משאבים, וזה הנושא של הדיון. אני מודה לך גברתי, אני חייב לסיים.

כרגע אנחנו במינוס משאבים.

אני מודע לכך.

אפילו רופאים נוירולוגים מומחים, אתה יכול לספור אותם על כף יד אחת בצפון, ואין לנו מדריכים ואין לנו - - -

בארץ.

בארץ.

סליחה. יצחק לוין נעדר פה מהדיון, אז אני אתייחס.

אני רוצה בתור העמותה למען הילד בגיל הרך לומר שני דברים. אחד, לגבי הנושא של נגישות. גם אם קופות חולים פותחות יחידות, הרבה פעמים היחידות האלה נמצאות במרחק מאוד גדול, ואימהות וילדים צריכים לנסוע שלושה אוטובוסים, ארבעה אוטובוסים עד שהם מגיעים למקום הטיפול, ואז משפחות שהן מוחלשות לא מצליחות להגיע.

אוקיי. הבנתי. זה ברור.

והדבר השני באמת שהמדינה חייבת לקחת על עצמה את הנושא הזה.

סיכמת את הדיון. בבקשה.

במקום יצחק לוין, אני מנהלת יחידות להתפתחות הילד באחיה, הוא המנכ"ל. להתייחס להצעה הזאת להכניס את השירותים לקופות, צריך לקחת בחשבון גם באמת את ההתאמה התרבותית. המענה בהתפתחות הילד הוא כוללני, הוא לא רק בריאות או רפואה או חינוכי.

נכון.

מאוד משמעותי. ואנחנו רואים חד-משמעית שתורי ההמתנה נובעים באמת מנושא של מחירים. שוב לחדד ולהדגיש את זה כי דובר פה על מחירים של 165. לנו לדוגמה לא הציעו את זה אבל זה בהחלט היה משפר בהרבה את היכולת להרחיב שירות.

אוקיי. תודה, גברתי. משרד הבריאות. אתה מגיב לכול?

אני אגיב ברשותך לעניינים שנוגעים אלי. איתי קלטניק, האגף לפיקוח קופות חולים, מנהל את הזכאויות, השתתפויות ושב"ן באגף. אני אענה לעניין של קופות החולים.

קודם כול, קצת התבלבלנו פה בין הביצה לתרנגולת, כלומר הנושא של ההחזרים נוצר בגלל התורים, עקב התורים שקופות החולים לא סיפקו. זה יפה שפה בוועדה הן באות ותוקפות את עניין ההחזרים אבל עדיין יש להם שלושה חודשים לתת, אנחנו נקרא לזה in-house. in-house יכול להיות גם על-ידי ספק חיצוני.

אני אחדד את הסוגיה. אתה מצפה מקופות החולים לקבל את כל הדורשים, את כל הפונים.

או להפנות לספקים.

או להפנות לספקים.

- - -

אני לא רוצה שיופנו לספקים כי אם אני מפנה את הילד לספק, אלא יש לו כסף לשלם עליו.

לא, לא - - -

ספק של הקופה. אז יש לי שאלה אחרת. אתה רוצה להפנות אותו לספק של הקופה אבל כל הספקים רוצים להיות פרטיים כי הם מרוויחים הרבה יותר כסף.

- - -

אני רוצה לעשות סדר.

בורחים לנו הספקים, לא רוצים לעבוד אתנו.

סליחה. קופת חולים מכבי, אני נורא שמח שאתם צועקים.

אני רוצה להבהיר את הנקודה. אני רוצה לחדד כאן נקודה כדי שלא תהיינה אי הבנות.

- - -

מה היה לפני החוזר?

היו תורים סבירים.

ממש סבירים.

אנחנו נכנסים עכשיו לנקודה חשובה. סליחה, חברים. אני לא נחשד כחסיד קופות החולים. אני ביקרתי אותם פה אינספור פעמים, וכשצריך להגן עליהם אני גם מגן עליהם. אני אובייקטיבי לחלוטין.

אין פה אשם אחד ואין פה אחראי אחד. יש פה אחריות קולקטיבית, ובל נשכח שקופות החולים הן גם בסופו של דבר סוג של גוף ממלכתי. נכון, הם גם צריכים לטפל, יש להם שיקולים כלכליים אבל יש להם גם ערכים ממלכתיים שמשרד הבריאות צריך להתוות אותם.

ואנחנו יודעים שהיום השוק הזה נהרס לגמרי. זה שוק שכולו מופנה לקו פרטי. אנשים רוצים לקבל שירות מהיר. אלה שיש להם כסף מקבלים שירות מהיר כי יש להם אפשרות ללכת לפרטי, אלה שאין להם כסף תקועים עם הקופה, לקופה אין כוח-אדם כי כולם עברו לפרטי, ואתם מצפים שהקופה מהגירעונות שאנחנו המדינה יוצרים להם, יפתרו את הסוגיה ויגייסו אנשים.

- - -

כדי לגייס עובדים איכותיים ומטפלים מקצועיים יש עניין כלכלי. אם יבוא משרד הבריאות ויגיד כך - ניתן עכשיו דוגמה לחזון אידיאלי איך הדברים היו צריכים לקרות - יבוא משרד הבריאות ויגיד לקופות החולים: תקשיבו, יש לכם תקציב צבוע 50 מיליון שקלים בשנה או 100 מיליון שקלים בשנה אך ורק טיפול התפתחותי לילד, ככל שתביאו לי יותר טיפולים אני אשפה אתכם בכסף בהתאם.

אני בעצם הופך את היוצרות. לא. לא אתה קופת חולים תדאג. אני המדינה, לי חשוב הטיפול ההתפתחותי, אני רוצה את החברה הישראלית במצב השפיר ביותר, אנחנו רוצים את הילדים שלנו חכמים וטובים ומוצלחים. זה חשוב לנו באינטרס הלאומי ואני משקיע 100 מיליון שקלים לטיפול התפתחותי בילדים. כל הסוגיה נפתרה. מה אומר אדוני משרד הבריאות? אומר, עזוב, בוא נשאיר את זה לקופות החולים שישברו את הראש - -

אני אשמח להגיב.

- - נשאיר את זה לשיקולים האינטרסנטים הכלכליים שלהם, לאינטרסים הניהוליים שלהם, לתחרות שלהם, ואנחנו נשב בשקט. למה? כי אין לי פה אינטרס לאומי. מה יש לי פה? עוד הוצאה של 100 מיליון שקלים שכבדה לי על הכתף. זו הסוגיה שלפנינו. אדוני יתייחס לדברים שאמרתי.

כבוד היושב-ראש, משרד הבריאות אינו מקל ראש בסוגיה.

מסתבר שכן.

בימים אלו כבר יושבת ועדה בראשות המשנה למנכ"ל המשרד. אתם מודעים לזה שהעניין הוא עניין מורכב והוועדה הזאת תצא עם מסקנות, כמובן אנחנו מקווים גם תקציביות. זה כבר עניין שלא תלוי בנו.

אני אתייחס רק לסוגיית קופות החולים. אמרנו, עדיין יש להם שלושה חודשים, הם יכולים להעסיק ספקים עצמאיים, כמו שהם מעסיקים גם רופאים, ולהימנע מהחזר.

עניין הפריפריה ידוע לכולם ובמשרד הבריאות קיים אגף שלם לצמצום פערים ושוויון חברתי שמטפל בעניין הזה - לעניין תשתיות, גם בהתפתחות הילד ולעניינים נוספים.

עניין השב"ן- האגף לפיקוח קופות חולים הוציא חוזר.

תראה מה קרה. ביקרתי אתכם ועברת לנוהל הרגיל של משרדי ממשלה. במקום לענות לתשובות הם מתארים את העשייה שלהם.

אנחנו מכירים את הנוהל הזה ואני אומר לך את האמת, הוא מעייף. הוא מעייף. אנחנו יודעים מה עושים. אנחנו לא באנו לדבר על מה משרד הבריאות עושה. אנחנו באנו לוודא איך אנחנו פותרים את הבעיה שלילדים במדינת ישראל אין את האפשרות לקבל טיפול התפתחותי בגלל אוזלת ידה של מדינת ישראל. ומדבר אתך אחד מהקואליציה, לא מהאופוזיציה. יסכם אדוני.

כבוד היושב-ראש, אנחנו לא מקלים ראש. בימים אלה יושבת ועדה, אני אשמח גם שד"ר הדר ירדני - - -

אנחנו רוצים לשמוע את הממצאים שלה. נא לכתוב בפרוטוקול שהוועדה מצפה לשמוע את ממצאי הוועדה בהקדם האפשרי.

גם לעניין הגדלת היצע של המטפלים.

תודה, אדוני. משרד החינוך רוצה לומר משפט לפני שאני מסכם את הדיון?

אנחנו יכולים להגיד אבל אצלנו הסוגיה היא שונה. אנחנו פותחים מסגרות על-פי צרכים כשהמערכת שלנו מטפלת חינוכית טיפולית. אנחנו ממש לא ישנים בלילה.

אוי.

רגע. אנחנו ממש לא ישנים בלילה.

לא, לא. לישון בלילה זה חשוב.

אני מזמינה אתכם לבוא לביקור בדימונה. אני מזמינה את כל הנוכחים לבוא לביקור בדימונה.

גברתי, אני חייב לסיים את הדיון.

אני רק אומרת שלנו אין בעיית תקן. התקן קיים, יש את החסר במטפלים, שזאת הסוגיה המשמעותית ואנחנו מנסים עכשיו להתמודד אתה בכל מיני דרכים של מלגות, בכל מיני אופנים לנסות לראות איך אפשר למשוך אנשים לדרום. הסוגיה היא לא כסף.

ברור. מבחינתכם היא לא כסף.

אנחנו נמצאים עם מוסדות להשכלה גבוהה.

האמת היא שזה הכי פשוט. כשאין את האחריות הכלכלית זה הרבה יותר קל.

לא. לא. להביא מטפלים לדרום זאת סוגיה לא פשוטה ואתה רואה את זה על השולחן.

כן. אם אתם צריכים לחכות שיביאו כסף כדי להביא את המטפלים אז הבעיה נפתרה כי לא מביאים את הכסף אז אין מטפלים.

ברשותך, משפט אחד אחרון. היושב-ראש, אני ממש מודה ומברכת פה על הדיון. אתה השתמשת במילה אשמים, אשמה, ואני מוסיפה מילה נוספת שנקראת נפגעים. יש פה נפגעים, הילדים שלנו הם כמו הילדים שלכם, הם הילדים של המדינה. אני מבקשת, ממש כולי תקווה שאנחנו יוצאים מפה לעשייה, לפתרונות.

אנחנו מוציאים נייר עמדה.

תודה. מסקנות הדיון: 1. הוועדה קובעת כי סוגיית השירותים והטיפולים ההתפתחותיים היא סוגיה לאומית שמופקרת על-ידי המדינה. ילדי המדינה יהפכו בעתיד לחלק משוק העבודה, מהחברה הישראלית. הילדים שאינם מטופלים בעצם משפיעים באופן ישיר על התפתחותה של החברה הישראלית ברמה הלאומית בעתיד והוועדה דורשת התערבות קולקטיבית ואחריות משותפת של כלל הגורמים בסוגיה, עד למציאת פתרון.

2. הוועדה תפנה לשר הבריאות בדרישה לערוך חשיבה מחודשת בכל הקשור לאחריות היחידות, להעברתן לאחריות ישירה של קופות החולים ולפעול לתקציבים ייעודיים וצבועים תחת פיקוח ישיר של משרד הבריאות לטיפול התפתחותי בילדים.

3. הוועדה דורשת ממשרד הבריאות ומהשר העומד בראשו להנחות את קופות החולים לשלם ליחידות להתפתחות הילד את התעריף שקבע משרד הבריאות, לפעול באופן מידי לעדכן את התעריפון של משרד הבריאות בנוגע לעלות הטיפול ההתפתחותי ולהתאמתו לאופי השירות הניתן.

זה נוגד את החוק, כבוד היושב-ראש. תעריפון משרד הבריאות הוא מחיר מרבי. לפי החוק, הקופות יכולות למצות משא ומתן עם כל ספק, כולל תשלום למשל לבתי חולים.

זאת בדיוק הבעיה. זה הופך להיות שוק של משא ומתן.

אם אני אכריח את כולם לשלם את תעריפון משרד הבריאות - - -

תודה על ההערה. לפקח על החזרי עלות הטיפולים על-ידי הקופות, לפעול לעידוד אנשי טיפול מהמרכז לעבוד בדרום ובפריפריה ולפעול להקצאת תקציבים למלגות לעידוד מענקים ולטיפולים התפתחותיים שיעבדו בפריפריה.

למען הסר ספק, סעיף 3 הוא סעיף זמני, סעיף ביניים. המטרה צריכה להיות מטרת-על כפי שהגדרנו היום בדיון. הכול בפיקוח משרד הבריאות ובתקצוב משרד הבריאות.

4. דרישות הוועדה לקופות החולים הן כדלקמן: א. לפעול להתאמה בין התעריפון שקבע משרד הבריאות לבין גובה התשלום שמשלמות הקופות ליחידות הטיפול; ב. לפעול להחזר עלות הטיפול הפרטי על-פי הקבוע בתעריפון משרד הבריאות.

אני מודה לכל המשתתפים. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 12:45.