הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 406

מישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה

יום שלישי, כ' באייר התשע"ז (16 במאי 2017), שעה 9:10

מעמדם של הקייסים - המנהיגות הרוחנית של הקהילה - במסגרת יום השוויון ליוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: דוד אמסלם – היו"ר

זאב בנימין בגין

איתן ברושי

דב חנין

אברהם נגוסה

הרב יוסף הדנה - הרב הראשי ליהודי אתיופיה, המשרד לשירותי דת

עמי סנאי - מרכז שירותי דת, המשרד לשירותי דת

אהוד פרוור - ראש אגף תכנון, מדיניות, חברה וממשלה, משרד ראש הממשלה

טלל דולב - מנהלת מטה יישום התכנית לשילוב יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה

קסאי דמוזה פרנזמן - משרד ראש הממשלה

טדי פקדה - מחלקת אשרות, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

ילאו זמנה - מחלקת אשרות, רשות האוכלוסין, ההגירה ומעברי הגבול

אלישע קיפניס - ראש ענף שכר, משרד האוצר

ורד אורן - דוברת מכון התקנים, משרד הכלכלה והתעשייה

גלית כהן - מרכזת אסירי ציון ומנטרלים מצ'רנוביל, משרד העלייה והקליטה

רויטל בן ברוך - יועצת מנכ"ל משרד העלייה והקליטה

ורד אחיהון - מנהלת תוכן פרויקט אתיופיה, הסוכנות היהודית

קייס מלקם זמנה - רב קהילה

קייס דסה סמו - רב קהילה

קייס דנקו אדנה - המועצה הרוחנית זרע אהרון

קייס ראובן מנשה - המועצה הרוחנית זרע אהרון

קייס שמאי אליאס - ראשון לציון

קייס אביהו עזריה - יושב ראש מועצת כוהני הדת

שושנה בן דור - מנכ"ל ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה

גדי ורקין - ראש המכינה הקדם צבאית בארי

פנטהון אספה - מנכ"ל עמותת טבקה, צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה

צגה מלקו - עיתונאית, רשות השידור

יצחק טיים - פעיל חברתי

אברהם נפתלי - פעיל חברתי

קייס ראובן אדגצאו - מוזמן/ת

קייס דסה שבתאי - מוזמן/ת

קייס דסטה יברקן - מוזמן/ת

יער פליקסבורדט - מוזמן/ת

רחל דסטה - מוזמן/ת

אברהם נפתלי - מוזמן/ת

יצחק טייספ - מוזמן/ת

יהונתן דקל - מוזמן/ת

גיא מולדובסקי - מוזמן/ת

אלעד נצר - מוזמן/ת

שמואל בוקי - מוזמן/ת

שלמה אלבס - מוזמן/ת

מנשה אגסי - מוזמן/ת

רון גרני - מוזמן/ת

מאיר כהן - מוזמן/ת

ירדן מזרחי - מוזמן/ת

טל בן יעקב - מוזמן/ת

גל גסטנר - מוזמן/ת

אלי לוי - מוזמן/ת

רון קולקה - מוזמן/ת

תומר רוזנר

לאה קריכלי

אהובה שרון, חבר תרגומים

מעמדם של הקייסים - המנהיגות הרוחנית של הקהילה - במסגרת יום שוויון ליוצאי אתיופיה

בוקר טוב לכולם. אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הפנים והגנת הסביבה במסגרת יום השוויון ליוצאי אתיופיה. זה היום שהכנסת מציינת את היום הזה וכך גם כל הוועדות. שלחתם אלי שני נושאים לדיון אבל בסופו של דבר התכנסנו סביב הנושא של מעמדם של הקייסים והמנהיגות הרוחנית של הקהילה. זה אחד הנושאים ששלחתם אלינו לדיון והחלטנו להתמקד בו.

ברשותכם, אני רוצה להעביר את זכות הדיבור לחברי חבר הכנסת אברהם נגוסה שהוא גם יותר בקיא ממני בנושא הספציפי הזה. אחרי כן נשמע את משרד ראש הממשלה, את המועצות הדתיות וכמובן את הקייסים ושאר המשתתפים.

תודה אדוני היושב ראש. אני מאוד מברך על החלטתך לקיים הדיון הזה בנושא החשוב הזה. אני מברך גם את הכנסת שמציינת היום את נושא יוצאי אתיופיה. הנושא בו נדון עכשיו בוועדה הוא נושא חשוב וחשוב לקהילה. אני אתן את הרקע ואומר היכן הנושא נמצא היום והיכן הוא תקוע. נציגי משרדי הממשלה יתייחסו ויאמרו איך אנחנו מתקדמים הלאה.

היום יש 15 קייסים. יש קייסים שמכהנים במשרה מלאה ולא על התקנים האלה אנחנו כרגע מדברים. כאמור, יש 15 קייסים שקיבלו הכרה במשרד הדתות והשתלבו במועצות הדתיות על מנת לשרת את הקהילה. הצורך של הקייסים לשרת את הקהילה הוא צורך חשוב מאוד מכיוון שאלה המנהיגים הרוחניים שהובילו את הקהילה בגולה והביאו אותה למדינת ישראל, בהנהגתם. השירותים שהקייסים נותנים היום בכל הארץ, הוא שירות חיוני לקהילה, בכל התחומים, בעיקר בתחום הרוחני-חברתי. זה חשוב.

לצורך הזה הממשלה החליטה להכיר ב-15 קייסים צעירים שקיבלו את ההסמכה כאן בישראל והם הוכרו בחצי משרה. חצי המשרה הזאת - בפעם הקודמת מישהו הראה לי את תלוש המשכורת שלו, 1,900 שקלים, מקסימום אלפיים שקלים. אם אני טועה, הם יתקנו אותי.

עד היום זה הסכום.

בסכום הזה אי אפשר לכלכל משפחה ולכולם יש משפחות ויש להם משכנתאות. הם לא יכולים לכלכל את חייהם והם תקועים. הם לא יכולים לעזוב את העבודה שלהם, את האחריות הקהילתית שלהם ולחפש עבודה, ומה שהם מקבלים, זה לא מספיק.

ישבתי עם הרב יוסף הדנה ועם שר הדתות ושר הדתות הסכים להשלים ל-15 קייסים כך שיועסקו במשרה מלאה והסכים למנות רבנים מבני הקהילה.

במצב הזה הנושא היה צריך לבוא לוועדת השרים בראשות ראש הממשלה. נמצא כאן אודי והוא ירחיב יותר מאוחר. הנושא תקוע.

אני חייב לציין שבנוסף ל-15 קייסים יש 13 קייסים שלא קיבלו הכרה במשרד הדתות ואין להם את חצי המשרה. הם משרתים את הקהילה בהתנדבות.

הדרישה של הקייסים היום היא להשלים ל-15 קייסים למשרה מלאה ולהכיר ולקבל במשרד הדתות את 13 הקייסים החדשים.

כאן הנושא תקוע בין משרד הדתות לבין משרד ראש הממשלה, דהיינו ועדת השרים, ואין פתרון. היו תכניות שאושרו והוגשו עם תקציבים אבל לנושא הזה עדיין אין פתרון.

לכן אני מאוד שמח שאתה מקיים את הדיון הזה. אני אשמח לדעת איך אנחנו יוצאים מהמלכודת בה אנחנו נמצאים. אני מקווה שאודי אולי ייתן לנו כיוון כי הוא מרכז את הנושא של יוצאי אתיופיה בוועדת השרים. נמצא כאן כבוד הרב הראשי של יהודי אתיופיה שמייצג גם את משרד הדתות. תודה.

תודה לחבר הכנסת אברהם נגוסה. אני מעביר את זכות הדיבור לחבר הכנסת דב חנין שלדעתי גם יזם את היום הזה בכנסת.

אכן כן. תודה אדוני.

הפנטזיה שלי היא שלא יהיה יום כזה בכנסת. שלא תצטרכו בכלל לקיים יום כזה.

תודה לך אדוני היושב ראש. האמת היא שפעמיים תודה לך. תודה לך קודם על המחויבות העמוקה שלך לנושאים של יוצאי אתיופיה. זו מחויבות שלא התחילה ביום הזה אלא היא מהרגע הראשון שנכנסת לכנסת. תודה לך על קיום הדיון כי עם כל הלחץ הגדול בדיוני ועדת הפנים, הצלחת למצוא יחד עם צוות הוועדה את הזמן ואני מאוד מאוד מעריך את זה. כמו שאמר חברי חבר הכנסת נגוסה, מדובר בנושא מאוד מאוד חשוב.

אדוני היושב ראש, מה שקורה בנושא הזה, ואני חושב שהיטיב לסכם אותו חבר הכנסת נגוסה, אני חושב שזה מסכם את המצב שלנו בנושא של יוצאי אתיופיה בישראל. ברמת העיקרון אנחנו כולנו מבינים שמדובר בציבור גדול שסובל מאפליה והאפליה הזו דורשת תיקון, תיקון גדול, ברור וחזק. הדיבורים הם טובים. בסך הכול אנחנו שומעים דיבורים טובים. הייתה גם ועדה במשרד המשפטים, ועדת פלמור, שעשתה עבודה רצינית.

הבעיה הגדולה שלנו היא שעד היום יש פער מאוד גדול בין הדיבורים היפים, החגיגיים, הנכונים לבין המציאות. מה שתיאר חבר הכנסת נגוסה, זאת הרי מציאות בלתי נסבלת. האם יתואר שבמדינת ישראל בן אדם שהוא בעצם עוסק במשרה רבנית, גם מנהיג ציבור, מנהיג רוחני של ציבור, וגם נותן שירותי דת, האם יתואר שבן אדם כזה יחיה משכר של 1,900 שקלים? באמת מישהו מעלה על דעתו דבר כזה? חוץ מבאמת באותו ציבור ספציפי של יוצאי אתיופיה בישראל. האם יעלה על הדעת שאנחנו נצפה כחברה שאנשים ייתנו שירות לציבור או ייתנו שירותי דת לציבור ויעשו את זה בהתנדבות?

כמה כאלה צריך לפי דעתך?

המספרים שכרגע מדובר בהם הם מאוד מאוד קטנים. אנחנו מדברים על 15 אנשים שהם בחצי משרה ועל עוד 13 אנשים שעובדים בהתנדבות. לפי דעתי המספרים האלה הם נמוכים מדי כי אנחנו מדברים על ציבור מאוד גדול שצריך להיעזר בשירותי דת.

יש רבנים, יש רבנות, העולם לא נעלם.

בסדר. אני לא אומר שרק הם.

זה לא שאין שירותי דת.

נכון, זה לא שאין שירותי דת, אבל כשאנחנו מדברים על שירותי דת מכוונים לקהילה ומותאמים לקהילה, אנחנו צריכים להכיר תודה על כך שזו קהילה שהצמיחה בתוכה הנהגה רוחנית ודתית כזאת. זה בעצם סוג של נכס. במקום שהמדינה תבוא ותגיד תודה, תודה שיש את האנשים האלה, אנחנו לא צריכים להתחיל מהתחלה לייצר, יש את האנשים, יש את היכולות, יש את המסורות, אנחנו מתעלמים מהדבר הזה או לפחות לא נותנים לו את המשקל המתאים.

אדוני היושב ראש, יש לנו היום ברמת העיקרון עם מי לעבוד. אני חושב ששר הדתות השר אזולאי מאוד פתוח לנושא הזה. אני גם שוחחתי אתו בזמנו. אודי, אתה איש מעשה ואני מכיר אותך לא רק מהעניין הזה אלא גם מתחומים אחרים, אבל הדרישה שלנו צריכה להיות לראות מאתכם איזושהי תכנית עבודה עם לוחות זמנים שמראה איך אנחנו מביאים לשינוי וליישור קו כדי שהמצב של הקייסים ישתנה, כדי שהם יוכלו לעבוד בצורה מכובדת ומכבדת וכדי שהקהילה של יוצאי אתיופיה בישראל תוכל לקבל את שירותי הדת ואת ההנהגה הרוחנית הנדרשת. תודה רבה.

תודה לחבר הכנסת דב חנין. אני אענה לך בקצרה לגבי ההערה של אודי. בני עדות המזרח, כשהם עלו לארץ, רובם היו אנשים דתיים. סבא שלי עלה לארץ, אבא שלי, והם היו אנשים דתיים. הרבנים שם היו דמויות כאשר מעבר לקטע הדתי, הם היו מנהיגים. הם היו חלק מההנהגה שהנהיגה אותם. כמובן באו לארץ, חלק גדול מאוד אחר כך התרחק מקיום המצוות המלא אבל נשארו אנשים מסורתיים. ההנהגה הדתית היא הכבוד של העדה, היא הכבוד שלנו. זאת לא שאלה אם אתה דתי או לא דתי אלא זאת שאלה של כבוד. תמיד אנחנו מכבדים את מנהיגי הדת שלנו בלי קשר לכך אם אנחנו מקיימים את כל תרי"ג מצוות או לא. בוודאי שכאשר אתה מהעדה, זה הכבוד של העדה. זה לא הכבוד של הקייסים בלבד. אלה לא שלושים אנשים, זה לא הסיפור. זה כמו שאם מישהו בעולם פוגע בכבודו של ראש ממשלת ישראל, אני באופן אישי נפגע וזה לא קשור אם הצבעתי בשבילו או לא. הוא פגע במדינה.

כשאני שומע את הנתונים, ועוד מעט ניכנס אליהם, אני לא מצליח להבין איך רב במדינת ישראל, קייס, מקבל אלפיים שקלים לחודש. אין לי מושג למה, אבל עוד מעט ניכנס לפרטים.

דרך אגב, זה לא בא להחליף את הנושא של הרבנות. יש כאן הנהגה רוחנית, יש כאן מסורת שהרבנות הראשית לא מביאה אותה לידי ביטוי, וזה בסדר, אבל העדה רוצה לשמור עליה ואני שמח על כך וחושב שצריך לעודד את זה כך שזה לא ייעלם.

יש לנו כאן רב תרבותיות וזה מה שכל אחד מאחד את מדינת ישראל כאשר כל אחד שומר על המסורת, כך שאנחנו חוגגים גם מימונה וגם סהרנה. הכול ביחד. זה עם ישראל.

יש כאן מסורת שאנחנו מתווכחים אבל במה שאמרת כרגע, אני לגמרי מסכים.

בסוף הוויכוח אתכם הוא תמיד בכסף. כשמגיעים לכסף, מה קורה? פתאום זה לא חשוב וזה לא חשוב.

הצעתי לך להחליף אותי עם אגף התקציבים.

אני לא אשאל אותך את השאלה כי אם אברהם נגוסה פנה אליך, אני לא רוצה להיכנס לזה. אני מקיים כאן במשך השבוע עשרות דיונים ויאמרו לך את זה דב חנין, גם אברהם וברושי שמשתתפים הרבה בדיונים שלי וחלקם דיונים על הרבה מאוד כסף. אני לא פוגש אותך אף פעם, בטח לא על 500 אלף שקלים. זה מתחת לרדאר. אני כאן מדבר על חוקים של עשרות מיליונים ומאות מיליונים ואני לא פוגש אותך כאן. אני לא מצליח להבין למה כל קייס הוא החלטת ממשלה. אין לי מושג למה זה כך אבל לזה אני לא נכנס. למדתי שאם כבר פתחו את הנתיב, בוא נישאר בו, גם אם הוא עקום. נישאר בו בגלל שאחרת, כדי לפתוח נתיב חדש, אני צריך עוד ארבע שנים. לכן, בוא נישאר כך.

חבר הכנסת ברושי.

אדוני היושב ראש, חברי הכנסת. בעיני הסיפור של העלייה האתיופית הוא מהסיפורים היפים ביותר. כמי שגדל כאן בארץ, אני חושב שמראשית העלייה הזאת אני עוקב ומלווה ומשתתף היכן שאפשר. בעיני זה סיפור מופלא. לכן המשימה העיקרית – ובזמנו עסקו בזה גם יושב ראש הוועדה וגם נגוסה – היא להשלים את העלייה מאתיופיה ולקדם את מה שצריך לקדם כדי להביא לכאן עוד עולים. כל עלייה היא שונה וישראל בנויה מדורות של עולים. צריך לומר שישראל חזקה היא ישראל שיש בה יותר יהודים ויש בה עלייה יותר גדולה. לכן עלייה בלי קליטה לא יכולה להיות. קליטת העלייה, עלייה וקליטה, נשארה יעד לאומי של כל הממשלות בכל התקופות.

הקהילה היהודית הגדולה בעולם היא בישראל אבל רוב היהודים לא חיים בישראל. לכן המשימה הזאת נשארה משימה שמוטלת גם עלינו. היא לא הסתיימה ואנחנו עוד מעט שבעים שנות מדינה.

השאלה היא, אודי, מה התנאים שיאפשרו כאן קליטה אמיתית של יוצאי אתיופיה, כמו גם קהילות אחרות אבל אנחנו עכשיו עוסקים ביוצאי אתיופיה. אני חושב שמה שצריך להנחות אותנו בדיונים – והיום הזה מוקדש לנושא של קליטה, שוויון בקליטה ויצירת הזדמנות שווה – מה הם התנאים שאם נאפשר אותם, זאת תהיה עלייה שתהיה לה תרומה למדינת ישראל.

לכן הסיפור הזה הוא סיפור מיוחד. הוא לא יכול היה לקרות בלי החלטות של ממשלות ישראל לדורותיהן. אתם יודעים את הסיפור ואני לא רוצה להאריך. לכן השאלה של כמה קייסים יהיו כאן, שאלתי מה הכללים, היא שאלה שולית. כפי שאמר היושב ראש, השאלה היא מה ישראל השקיעה בעלייה הזאת כדי להביא אותה. עכשיו אנחנו לא יכולים להיתקע על שוליים של שוליים.

אני מסכים שזה מתאים לפקידי האוצר. הם בדרך כלל רואים ראייה מאוד צרה, הם פחות רואים את התמונה כולה, הם בקושי גזברים קטנים. לדעתי מה שצריך לעשות זה קודם כל להגדיר מה היקף הפעילות הנדרשת ואם אתם שואלים אותי, עדיף פחות קייסים עם משכורת מלאה מאשר הרבה קייסים רעבים. בסופו של דבר התפקיד שלנו כאן, כפי שאמר היושב ראש, אנחנו לא מנהלים כל פרט, אבל אם היקף העלייה הוא כזה ואם צפויים להגיע עוד עולים, ויש התחייבות להביא עוד עולים ואני בעד זה, ולא לוותר, אז מה התשתית הדתית הנדרשת כאשר אנחנו מצד אחד רוצים שכולנו נהיה עם אחד ומצד שני אנחנו רוצים לשמר את הייחוד של כל קבוצה ואת הזכות להיות שונה.

אנחנו עם אחד וגורל אחד אבל יש לנו את הזכות להיות שונה, כל אחד על פי מוצאו ועדתו והיכולת שלו לשמר את הדברים גם לדורות הבאים. לכן הראייה של כמה קייסים היא ראייה של תנאים שצריך לאפשר אותם והעלות והשכר הם תנאי לקיום. אלה שני דברים שצריך להפריד ביניהם. קודם כל, מה אני רוצה ומה אני יכול. מה התנאים להצלחת הקליטה, כולל המשך העלייה משם, ומה התנאים כאן שצריך לאפשר אותם כך שאפשר להיות אנשים גאים גם אם אתה עוסק בשליחות ציבורית.

אדוני היושב ראש, אם אפשר עוד משפט. תודה. אני מברך את כל המשתתפים בישיבה הזאת. אני רק רוצה לומר לכם שאנחנו במקביל מנהלים דיונים בעשר ועדות של הכנסת. אני גם מתנצל שאני אצא לרוץ לוועדות אחרות. כולכם כמובן מוזמנים למליאת הכנסת בשעה 4:00 אחר הצהרים, שם נדבר גם על הנושאים האלה, וגם לכנס הגדול שנקיים באולם שפרינצק בכנסת בשעה 2:00 בצהרים. תודה לכם על הגעתכם לכאן.

תודה לחבר הכנסת דב חנין. ברשותכם, אני דווקא רוצה לשמוע את הקייסים עצמם.

אני מראשון לציון. תודה נתונה לחבר הכנסת דב חנין על היוזמה של היום הזה ועל הדיון הזה. נכון אמר חבר הכנסת אמסלם שאנחנו רוצים שהיום הזה בכלל לא יתקיים ואולי נגיע ליום הזה אבל בינתיים יש צורך לקיים אותו.

אני מברך על קביעת הדיון בוועדה, שמתקיים למרות הקשיים כי הנושא בו אנחנו דנים הוא חשוב מאוד.

דיברתם על השכר העלוב, דיברתם על הדבר הקשה, על התקנים, ואני חושב שכל זה מצביע על היחס המזלזל שיש כלפי המנהיגות הרוחנית של הקהילה. אף אחד לא רוצה להתעסק בנושא הזה של הקייסים. גם בוועדות, למעט ועדת העלייה והקליטה, כאשר גם בוועדת הכלכלה בזכות חברינו שיושב לידי, ביוזמתו התקיים דיון פעם אחת. כל השאר, אין דיונים. אני כקייס כבר 14 שנים בתפקיד הזה, בכל 14 השנים אנחנו נאבקים על העניין הזה. כבר לפני כן התחילו המאבקים. אין ועדה שעסקה בנושא הזה. דיונים, ועדות, החלטות, קביעות היו רק בנושא תעסוקה, רווחה וחינוך. נושא המסורת, נושא המנהיגות הרוחנית הוא בעצם בחצר האחורית של כולם וזה כואב.

לכן אני חושב שכבר נמאס לנו ונעבור למאבק הרבה יותר רציני כדי שממשלת ישראל, בראשה עומד בנימין נתניהו, תדון בצורה רצינית ותשים סוף למאבק הזה ולתת מעמד והכרה בכוהני הדת, בקייסים, כסמכות רוחנית במדינת ישראל. אם זה לא יהיה ואם זה לא תקן קבוע, כל פעם משלמים אלפיים שקלים. באלפיים שקלים אנשים צריכים להתקיים ולתת שירות לקהילה במשרה מלאה. היום כולם מזדעזעים כששומעים את הדבר הזה אבל אנחנו לא באנו בגלל הכסף.

אני רוצה לומר לכם שהקייסים לא חיים מאלפיים שקלים. אתם יודעים שאלפיים השקלים זה לשתי קניות בסופר. הקייסים ברוך השם מתפרנסים ועובדים, הציבור מחזיק אותם אבל את הציבור אף אחד לא רואה. את העבודה שלהם אף אחד לא רואה. מה הם עושים, את אף אחד זה לא מעניין. על זה אנחנו מדברים.

ברשותכם, אולי הוועדה הזאת תגרום לכך שסוף סוף ידונו בצורה רצינית על מעמדם הרוחני של יהודי אתיופיה/הקייסים. אם זה לא יהיה כך, כל פעם אנחנו נדון מחדש, נבקש עוד כמה גרושים, נבקש להוסיף עוד עשרה או 15 קייסים שיקבלו אלפיים שקלים, להוסיף עוד חצי משרה, עוד רבע משרה, אבל זה לא זה.

בהזדמנות הזאת אני מבקש מכל הנוכחים היושבים כאן, כולל נציגי משרד ראש הממשלה, ובמיוחד מהבית הזה שכל פעם אתם מזדעזעים כשאתם שומעים, לקחת אחריות. המלים היפות, זה יפה. אתם עדה טובה, אתם אנשים כאלה ואחרים וכולי, אבל שבענו לשמוע את הדברים האלה. אנחנו רוצים לעבור למעשים.

תודה רבה על היוזמה.

אני קייס 32 שנים. כאן מספרים על העלייה, על המלים הטובות. די, מספיק עם המלים הטובות. הילדים שלנו נלחמים במדינת ישראל במלחמת לבנון השנייה ובצוק איתן. אני אבא ל-12 ילדים, הילדים שלי נמצאים בתפקידים שונים אבל למה אנחנו כאן? לא בזכות אף אחד אלא בזכות של הקדוש ברוך הוא. אנחנו לא צריכים את אלפיים השקלים ממשרד הדתות. השפילו אותנו שלושים שנים וזה עדיין קיים. הרב הדנה, אתה יודע בעצמך, 32 ימים ישבנו בשביתה. אבא שלי יבדל לחיים, בזמנו של הרב עובדיה שתמך ביהודי אתיופיה וקבע שיהודי אתיופיה הם יהודים לכל דבר. אדוני, אדון פרוור, אלפיים שקלים. אנחנו צריכים את הזכות. אנחנו לא נגד המדינה אלא אוהבים אותה ומשרתים. אני מוכן ללכת למלחמות עם הכובע והתלבושת שלי, אבל הבעיה עליה אתם אחראים היא שאתם משפילים את הקהילה. ברוך השם אז לא היה מתורגמן, לא הייתה בינינו שפה, ההורים שבתו בשקט בלי אלימות. מתי יש אלימות? יש דוקטורים מבני העדה, משפטנים מבני העדה, ראיתם את ההפגנה הגדולה שהייתה. האם ראש הממשלה מודע לדבר הזה? איזה שינוי אתם תעשו?

אולי אני אומר מילה קשה, אולי אתם סופרים אותנו כמו את הערבים. למה אני צריך לצעוק שלושים שנים כדי לקבל אלפיים שקלים? זאת אפליה. אני מבקש מכולכם, תשימו לב שכל נער ונערה יורדים מהארץ ולא רוצים להיות כאן בגלל הגזענות.

אנחנו רוצים לשמור על הכוהנות שלנו. 2,500 שנים היינו באתיופיה נגד הנוצרים, נגד המוסלמים, ושמרנו את הדת. יש לנו חברי כנסת ודווקא בארץ ישראל אנחנו מושפלים. על מה? כל אחד בוועדות אומר שאתם האתיופים יפים, חמודים, אוי הנה דוקטור אתיופי שהצליח, אבל אנחנו לא צריכים את המלים האלו. תראו אותנו בשוויון. למה אני צריך לקבל 1,900 שקלים? על מה? איזה חוקים?

14 שנים אתם דנים בנו. אתם אומרים לנו איך להיות בן אדם, אבל אנחנו נגיד לכם שאנחנו בני אדם בעלי סבלנות, בעלי תרבות, בעלי דת. אין קייס אחד שיגיד שאם הוא יחלל את השבת, הוא יקבל יותר כסף. הוא יאבד את עצמו ולא יחלל את השבת. אבל כאן הדת כוללת את הכסף.

אני מבקש שתתייחסו אלינו. תנו לנו את האפשרות להחזיר את הצעירים למסורת. ברוך השם היום יש עידן חדש ויש אינטרנט ורואים את העלייה שלנו. איך ישבנו ביום כיפור בשביל הדת. אמרו לנו שאנחנו לא יהודים אבל היום יהודי, מגיירים אותו בפקס. יש לו כסף, מגיירים אותו. אנחנו לא צריכים את הכסף. תבינו כמה גזענות יש כאן. מה זה רב? רב צריך להשפיל את עצמו? לרב עבריין משרד הדתות משלם שלושים אלף שקלים. אדוני עוזר ראש הממשלה, זה אכפת לך? זה כואב לך? אם הנכד שלך היה מתעלל בו איזה רב, מה היית עושה? הופך את המדינה. אלה כל הפנים היפות, תמחקו מכם, תהיו בני אדם, תתייחסו אלינו, יש לנו מסורת טובה. בלי אינטרנט. מקריית שמונה עד אילת משרתים, אם זה בהלוויית, אם זה בחתונות, הולכים. לא צריך כסף. הציבור שלנו מחונך ועוזר לנו, מה שלא עושה משרד הדתות ומשרד ראש הממשלה. ראש הממשלה אומר אתם האתיופים, אני אוהב אתכם. איזה אהבה יש לו? אין לו אהבה. תמסור לי את הדברים.

אנחנו מאוד מבקשים להתייחס אלינו, אם זה בתקציב, אם זה במיגור האפליה, אם זה ביהדות. ראש הממשלה מעביר מיליונים, ולמה לא יקציב לנו על מנת לחנך את הדור הצעיר ולהחזיר אותו למסורת? אנחנו לא פוגעים באף אחד. תודה רבה.

תודה רבה הקייס ראובן. אמרת מלים כדורבנות. היה לי קשה לשמוע אותן, אבל הן באו מהבטן. אני רואה יותר את רוח הדברים.

אני מברך על היוזמה ואת הוועדה. שלושים שנים אנחנו דנים בוועדת העלייה והקליטה ועכשיו עברנו לוועדת הפנים דבר שמהווה התקדמות.

זה אותו דבר. אברהם ואני, אותו הדבר.

אני לא מוריד מהתפקיד. כל הוועדות דנות בנושא הקהילה וזה מרגש.

ידידי קייס ראובן דיבר מתוך התרגשות ומתוך כעס פנימי. אנחנו לא באנו לבקש כסף או שכר. מי שיודע, בשנת 1993 הקייסים עשו שביתה מול משרד ראש הממשלה ואז הוחלט לתת משכורת לקייסים. הקייסים באופן משמעותי אמרו שהם לא צריכים כסף אלא הם רוצים את הכבוד שלהם. אנחנו רוצים את הזכות שלנו. אז היינו צעירים. אני הייתי קייס צעיר. היה ויכוח בינינו לבין הזקנים. אמרו שאם אתם צעירים, לכו לעבוד בבניין ובעבודות אחרות כי עדיף לקבל את המשכורת. אמרו, לא, אם אתם נותנים לנו משכורת, אתם מכשילים אותנו. אני חושב לעצמי עכשיו שהם היו חכמים. מאז, עשרים שנים, אותה בקשה.

אנחנו אומרים שאם בזכויות של הדת לא יתקנו, הבעיה לא תיפתר. הכול בא מהדת. ידידי קייס ראובן דיבר על ערבים. יש בכנסת 13 חברי כנסת ערבים. אנחנו מרגישים שאנחנו חלק מעם ישראל. אמנם יש לנו הרגשה פנימית שאנחנו מנודים כי מנדים אותנו אבל אנחנו מרגישים שאנחנו עם ישראל. הילדים שלנו אמנם עוברים תלאות קשות כשהם באים להתחתן ועוברים טרטורים קשים, תנאים על גבי תנאים, אבל עדיין הם מתחתנים ברבנות. אנחנו מרגישים חלק מעם ישראל. הילדים מתגייסים. יש לנו נוכחות מכובדת בצבא.

יש לנו הרבה עבודה. המדינה משקיעה במניעת שתייה וסמים ברחוב. אבל מי נלחם על הדברים האלה אם לא אנחנו? אנחנו נלחמים. גם ברווחה יש כל מיני סכסוכים ומי נלחם עבור האנשים? אנחנו. שלום בית וכל הדברים האלה, מי נלחם למענם? אנחנו אלה שנלחמים בשפה שלנו ובכלים שלנו. מרמס כבוד הקייסים. אנחנו גדלנו באותו מקום, אנחנו היינו באותו מקום, אנחנו יהודים, ומי זכאי לעלות לכאן? לנו יש מסר.

אנחנו מבקשים תקן. אנחנו רוצים שקהילת יהודי אתיופיה תהיה מקובלת לכל דבר, אם בנושא דת, אם בנושא חינוך וכולי. יש כל מיני דברים שאתם רואים. כל הזמן אומרים שהמדינה גזענית בגלל הדת. אם הדת לא תסתדר, היא תמשיך. אנחנו מבקשים מאדוני היושב ראש שיהיה שוויון זכויות. לנו אין שום דבר שאנחנו לא יכולים לעשות. האתיופי רוצה להינשא, הוא צריך לחפש לו רב אתיופי. במועצה הדתית יש מחלקות לעדה האתיופית וזה דבר שאין לעדה אחרת. אומרים שיש רבנים, יש מחתנים, אבל לא מרגישים כי הקהילה נמצאת בספק. לא משנה מתי הבן אדם עלה. אנחנו מדברים על ביתא ישראל, כל העדה שעלתה לפני חמישים שנים, כולה בספק. כל אחד לא יכול להכניס לנצח ישראל, לבית הספר, את הילדים שלו, אפילו אם הוא דתי. אני לא יכול להכניס את הילדים שלי לבית הספר. הבן שלי לא הולך להיות חרדי או דתי, הוא חייב לעבור איזשהו תהליך כדי להיכנס לבית הספר.

תחשבו טוב. אנחנו לא מבקשים להשמיץ או להאשים אבל זה דבר נקודתי. אפילו הפרשת חלה, הנשים שלנו לא יכולות לעשות הפרשת חלה, עד כדי כך אנחנו טמאים. רבותיי, תחשבו טוב. אתם יודעים מה זאת הפרשת חלה? דתי אחד אמר שאתה לא יכול לעשות הפרשת חלה. אדם דתי. עד כדי כך אנחנו טמאים? אל תתקוף. אם לא היה בלגן, לא היו מתגלים הדברים האלה. כל דבר שעושים כבלגן על הקהילה, אנחנו מצדיקים אותו. הבעיה נמצאת למעלה ולא למטה. הבעיה נמצאת אצל הרבנות הראשית וכאן צריך לתקן. אנחנו מדברים על שוויון. אנחנו רוצים להיות אזרחים כמו אזרחי ישראל, כמו שאנחנו מרגישים בו. אנחנו קברנו הרבה אנשים בדרך לכאן כדי להגיע לארץ. את זה אנחנו מבקשים. אנחנו רוצים לעזור אחד לשני, אם הוא עולה או לא עולה כי כולנו עולים. אנחנו עוזרים. דברו ותראו איזה שירות אנחנו נותנים. אנחנו יותר קרובים לקהילה מאשר המועצה הדתית והרווחה והמשטרה. אנחנו לא מקבלים משכורת כי אנחנו בכיפה אחרת, בכובע אחר. המדינה לחצי שנעבוד תחת שירותי הדת אבל שם אומרים שאין להם שום אחריות עלינו. אנחנו מקבלים משכורת וכן עובדים בקהילה אבל אנחנו צריכים להגיד במה אנחנו עובדים ולפתור את הבעיה. אני רוצה בחגים להזמין את הרב הראשי כדי שהוא יברך אבל אוי ואבוי אם נעשה דברים כאלה. אנחנו פעילים. תדעו לכם שאנחנו פעילים. אנחנו מנסים לעשות את הדברים האלה.

אדוני היושב ראש, אני מבקש שיתייחסו לדברים הכואבים האלה. אם באמת היינו מביאים את המבוגרים, הייתם רואים כמה כעס פנימי יש להם וכמה כאב פנימי יש להם בנושא הדת. לנו יש כבוד עצמי, הון עצמי ולא כל אחד בוכה על הפרנסה, אבל כן נכון, וראינו, שהמדינה התחילה לגזול גזלה וממש להפסיק את המשך דור הקייסים. אמרנו שלא יכול להיות. איך יכול להיות שהנהגה כזאת ששמרה שנים רבות את הקהילה, איך יכול להיות שיפזרו את הקהילה ולהפסיק את דור ההמשך הזה, את ההנהגה המכובדת הזאת? כן התגייסנו לקשר את הקייסים ואנחנו נמשיך לקשר אותם, ללמד אותם ומבקשים שלא יהיה דור הפסקה. להפסיק את הדור זה כמו שאתה הורג בן אדם. אנחנו רוצים שיהיה דור המשך. יש קייסים שעולים לארץ, למדו, בגרו וקיבלו הסמכה. אנחנו רוצים להמשיך בדרך שלנו ולהשתלב בצורה הכי יפה. כל האקדמאים, הילדים שלנו, חזרו לשורשים. למה? אין להם לאן לצאת. הכול חסום. הם הלכו ללמוד אבל אתה רואה אותם עובדים כמאבטחים כי חוץ משמירה, אין להם עבודה אחרת. כל אלה ששומרים כאן, הם בעלי תואר אקדמאי. חוץ משמירה, אין להם עבודה אחרת.

אתה מתכוון למאבטחים של הכנסת.

כן.

הם לא שומרים. הם מכובדים מאוד.

כל המאבטחים הם מהקהילה. כל התלמידים באוניברסיטת בר אילן ובאוניברסיטת תל אביב, מוצאים אותם בשמירה. לא באתי להאשים.

אני מתקן אותך. משמר הכנסת זה דבר מכובד. כמעט כולם אקדמאים שם. אני שמח מאוד שכולם משתלבים ודווקא כאן.

אני יודע שמשתלבים. נתתי את הכנסת כדוגמה. יש שומרים בכל המקומות. החברה שמספקת, כמה שומרים יש לה?

זאת לא חברה. הם עובדים של הכנסת. אני רק מתקן אותך לגבי הכנסת. הם עובדים של הכנסת.

אני מתקן. תודה.

אני יכול לא להיבחן לכאן אבל לו יש עבודה קבועה.

אדוני היושב ראש, אני צודק בדבריי ולא סתם אני אומר. יכול להיות שלכנסת יש חוק אחר או מקומות אחרים שיש להם חוקים אחרים, אבל אני לא אומר סתם. אני שוב מבקש מאדוני היושב ראש ומחברי הכנסת, גם מאודי, וסליחה שאני מדבר אליך, שיודע מה הבעיות של הקהילה. ישבנו אתך כמה פעמים. הוא מכיר את הבעיה של הקהילה. אמרנו לו מה צריך להיות. אני אומר לך אודי, תפתחו את השער שלהם. ראש הממשלה ואתם העובדים. ראש הממשלה הוא סמל. אתה איש המקצוע. פתח את השער שלך. אם אתה פותח את השער כסמנכ"ל ממונה עלה קהילה, ממונה על התקצוב ואתה יכול לשנות הרבה דברים יותר מהוועדה, לא היינו יושבים כאן. אנחנו יודעים מי מבצע את העבודה. גם אם ראש הממשלה ישב ויקבל החלטה, אתה זה שעושה את העבודה. המנכ"ל עושה את העבודה. אתם עושים את העבודה ואתם עושים טובה גם לראש הממשלה וגם לנו. אתם אנשי המקצוע. אודי, תעזור ותעשה כי הכול בידיים שלך. תאמין לי, היית יכול לפתור את הבעיה. תודה רבה.

תודה רבה כבוד הקייס אביהו. באמת, התרגשתי לשמוע אותך. ברשותך, אני אחלק את הדברים לשני חלקים לפני שאני אעביר את זכות הדיבור גם לרב הדנה וגם לאודי פרוור.

עם תחושות של בן אדם אני אף פעם לא מתווכח. כשבן אדם אומר לי שהוא נעלב, אני לא מתווכח אתו. אם הוא נעלב, הוא נעלב. אני מסכים אתו.

קשה לי לשמוע שבמיוחד אתם הקייסים מדברים על כך שגם אנחנו יהודים. זה ברור. זה כבר לא על השולחן ולא צריך בכלל להעלות את זה. יש כל מיני עליות עלו ואם אני לא טועה בשנות ה-50 הייתה יהדות שעלתה מהודו וגם עליה היה אותו דבר. אבל אנחנו כבר לא שם. אתם מחזירים אותנו עכשיו שלושים שנים אחורה. עזבו. יש את הפסיקה של הרב עובדיה זכרונו לברכה והרב עמאר שייבדל לחיים ארוכים. אנחנו לא שם.

לגבי מה שאמרת, אני אחלק את הדברים לשני חלקים. יש את הנושא של הממסד הדתי. כשאני אומר למישהו כבד מישהו, זה עניין אישי. הוא יכול לכבד או לא לכבד. אני לא יכול להכריח אותו לכבד. במלים. בדיבור. הממסד הדתי, הוא כרגע לא יושב אתנו כאן על השולחן. זה לא הנושא שלנו. זה הסיפור של הרבנות הראשית ובכלל כל הנושא של מובילי הדת במדינת ישראל וכולי. ברמה האישית, כמו שאמרתי קודם, ההורים שלי עלו ממרוקו והיה להם הרבה כבוד בארץ מבחינת העדה. גם אז לא כל כך חיבקו אותם, אבל גם זה יעבור. בסוף יחבקו את כולם כי זה כור ההיתוך כאן. זה לוקח אצלכם קצת יותר זמן, אבל זה יקרה.

בן אדם שלא מכבד אותי, אם זה לא באופן מעשי, זה בסדר. אני לא מבקש ממנו בכוח שיכבד אותי. לא רוצה, לא צריך. אני בא בצד הפרקטי שהוא יותר מעניין אותי. כאן הסיפור הפרקטי הוא חשוב לי. סיפור של המשכורת, זה לא הרעיון. זה לא שאני בא מזווית, כמו שאמר קודם קייס ראובן. זה לא מהזווית של הכסף שאני צריך עוד אלפיים שקלים. אבל בעולמנו אנו, אנחנו גם לפעמים מעריכים עבודה על בסיס הכסף. זאת אומרת, זה לא שאני צריך את הכסף אבל לפעמים לפי כמה שאתה משלם לי, אני מבין גם כמה אתה מעריך אותי. זה מה שמפריע לי. לא הכסף. אני יכול לקחת את הכסף ולתרום אותו, אבל אתה לא יכול לשלם לי אלפיים שקלים כי אני לא שווה אלפיים שקלים. אם רב אחר שווה אלפיים שקלים, אין לי בעיה. אם זה מה שמקובל לשלם לכולם, אז גם אני כמו כולם. זה מה שמפריע לכם וזה מה שאני מבין וזה מה שמפריע לי בעניין הזה. בסופו של דבר הרי מנהיגי הקהילה, כפי שאמרת כבוד הקייס אביהו, מעבר לקטע הדתי, יש כאן קטעים חברתיים. אמרת שאתם עושים שלום בית, אתם נמצאים כשאנשים רבים ביניהם וזה חלק מהתהליך שאתם עוברים אתם ביום יום. הם רואים אתכם כדמויות מפשרות, כדמויות שמכבדים אותן. כשילד משתולל, אומרים לו איזו מילה והוא חוזר בו. אני מבין את זה. אני כבן לעדות המזרח זה גם אצלי כך. אני זוכר את עצמי כילד, כך הייתי מתייחס לרב שלנו בבית הכנסת.

לכן ברור לי שבמקרה של הקייסים זאת לא רק שאלה לכבוד הרב לגבי תרנגולת שנשחטה, האם היא כשרה או לא כשרה. יש כאן חיים שלמים בעיקר בנושא של החינוך של הילדים. יש להם איזושהי דמות שהם רואים אותה כדמות דתית, רוחנית, גם אם הם לא דתיים. גם אם הילד לא הולך כל יום לשלוש תפילות, הוא רואה את הרב. מספיק שהוא רואה אתכם חוצים את הרחוב, הוא בא לנשק לכם את היד. יש לו יראת כבוד. אני חושב שזה דבר שהוא חשוב בוודאי בקהילה שנמצאת בארץ ועדיין נמצאת בתהליכי קליטה והיא מרגישה שהחברה לא קולטת אותה באופן הוגן, כפי שצריך או לא מטמיעה אותה כפי שהיה צריך. אני מסכים אתך שעברו הרבה מאוד שנים מאז שהגיעה העלייה הראשונה ובעצם היינו צריכים לסיים את התהליך הזה.

ברשותך, אני רוצה לומר משהו ולצאת. אמרתי קודם ואני שוב אומר שזה נושא מאוד חשוב ותודה לך אדוני היושב ראש על שלקחת את הנושא הזה. כמו שדב חנין אמר, מתקיימות ועדות שונות בנושא הקהילה. יש היום בוועדת החוץ והביטחון דיון בנושא החיילים והם קוראים לי להגיע לשם. לכן תסלחו לי אבל אני צריך להגיע לאותו דיון.

תודה. ברשותכם, אני אעביר את רשות הדיבור לרב הדנה. מבחינתי התוצאות של הדיון, חשוב לי, הרב הדנה, להבין. אני לא מבין ברבנות. באמת אני לא יודע כמה רבנים צריכים להיות במדינת ישראל, האם צריכים להיות מאה או 5,000 רבנים. אני לא יודע. זה לא המקצוע שלי. הייתי רוצה ברשותך לשמוע מה עמדתך לגבי הסוגיה של הקייסים ואיך אתה רואה את זה.

דרך אגב, נעשה הבחנה בין רבנים בני העדה האתיופית שנמצאים ברבנות הראשית, ושם אני לא עושה מספרים, לבין הקייסים. את התפקיד של הקייסים, אני רואה כתפקיד רוחני בתוך הקהילה. תפקיד חינוכי שיש לו משקל גדול בעניין הזה. כך אני רואה את זה.

הייתי רוצה כבוד הרב לשמוע איך אתה רואה את הדברים ולאן לדעתך אנחנו צריכים ללכת מכאן.

כבוד היושב ראש, אני מכיר ומוקיר את הפעילות שלך בוועדה גם בנושא של העלייה וגם בנושא הקליטה של יוצאי אתיופיה. אני מאוד מאוד מעריך ומוקיר את זה.

לנושא של הבנים והקייסים. המשרד לשירותי דת, אנחנו למעשה מטפלים באופן מעשי ובפועל דרך המועצות הדתיות. אנחנו מרגישים גם את הפעילות וגם את המצב של הקייסים והרבנים. אנחנו מרגישים את זה כי יום יום אנחנו עובדים אתם.

המנהיגות הרוחנית, אני חושב שזאת הדמות של הקהילה במיוחד וכך זה בכל הקהילות הידועות. המנהיגות הרוחנית היא הסמל של הקהילה, של ההיסטוריה של הקהילה.

המשרד לשירותי דת, האגף שאני עומד בראשו, כל מה שצריך, כמובן במסגרת שאנחנו יכולים לעשות, אנחנו עושים זאת. גם ברבנות הראשית, אני רוצה לומר לכם שבכל העניין הזה של רישום נישואים ואירועי יהדות, כל מה שצריך, נתנו לנו את האחריות ושאנחנו נקבע. למעשה יש לנו תמיכה גדולה מהרבנות הראשית ואנחנו פועלים ועובדים במסגרת הזאת. כל הכוח שלנו הוא מהרבנות הראשית וגם מהמשרד לשירותי דת. השר דוד אזולאי מוכן לעשות הכול וכבר מהיום הראשון ישבנו יחד עם חבר הכנסת אברהם נגוסה והשר בירך ואמר להשלים את השכר של 15 קייסים. מצד אחד כמשרד רגולטור רוצים לראות פעילות ועשייה ומהצד השני נותנים חצי משרה. מהי חצי משרה? כשאומרים חצי משרה, זה נראה בסדר אבל כשרואים את זה על התלוש, זה בלתי אפשרי. אי אפשר להשלים שאנשים עם משפחה, זאת המשכורת שלהם.

כבוד הרב, מי החליט על חצי משרה?

זאת החלטת הממשלה.

לא לשכוח שכשהוא אמר את האמת, ניסו לפטר אותו.

רבותיי, תנו לי רגע. כאן מעמד מכובד יותר מאשר ברגיל. נמצאים כאן מנהיגים רוחניים ובואו לא נשתולל. איך התחילה החצי משרה? מאיפה זה בא? הרי במדינת ישראל בן אדם שהחליטו לגייס אותו לשירות, יש לו משרה. מאיפה באה חצי משרה ולכולם יש חצי משרה?

תודה רבה על השאלה. קודם כל, ההחלטה כמה קייסים יתמנו ובאיזה שכר, מחליטים בממשלה, בוועדת השרים.

זה רק לגבי הקייסים או לגבי כל אזרח במדינת ישראל?

רק לגבי הקייסים.

למה?

זאת ההחלטה. המינוי נעשה במשרד ראש הממשלה, בוועדת השרים. אחר כך מעבירים את זה לטיפול במשרד לשירותי דת. אנחנו מבצעים את ההחלטה של ועדת השרים. גם שם בהתחלה קבעו 13 קייסים.

מי? הממשלה קבעה?

כן.

זאת אומרת, ראש הממשלה קובע כמה קייסים? איך זה עובד?

ועדת השרים.

מי עומד בראשה?

ראש הממשלה.

מעולם זה לא היה שם.

רבותיי, יותר בריא אם תדברו בתור שלכם. אחר כך העלו את המספר ל-15. הייתי מעורב ומאוד פעיל מטעם המשרד במינוי של הקייסים ושילובם במועצות הדתיות. את ההחלטה של הממשלה, אנחנו הוצאנו לפועל. על התקציב מחליטים במשרד ראש הממשלה.

זאת אומרת, אתה אומר שבגדול ההחלטות הן אצל ראש הממשלה, גם בנושאים של הקייסים, גם המשכורת וגם המספר.

הכול שם.

במשרד ראש הממשלה.

ודאי. אצלי משרד ראש הממשלה זה ראש הממשלה.

למשרד לשירותי דת יש מנדט לבצע את ההחלטות.

את המדיניות שלהם.

כן. גם לגבי חצי משרה, השר רוצה להשלים, אבל אין כסף להשלים. זה לא הרבה כסף. כדי להשלים למשרה מלאה, זה אולי שלושה מיליון ומשהו שקלים. פניתי כמה וכמה פעמים.

אתה פנית באופן אישי. למי פנית?

אני באופן אישי פניתי גם למשרד ראש הממשלה וגם דיברתי עם אודי. אנחנו מדברים. לעניות דעתי צריך להשלים את השכר. צריך למנות גם רבנים.

כמה רבנים יש לבני העדה במועצה הדתית? עזוב עכשיו את הקייסים.

כלום.

יש לנו 22 רבנים שעובדים בפועל אבל זה לא מספיק.

כמה לדעתך צריך?

אני הגשתי רשימה של מקומות.

עוד כמה מקומות צריך לדעתך?

למעשה הרצוי זה 21 רבנים.

פעם אמרו לי מה ההבדל בין הרצוי למצוי. בגימטריה זה כסף. זה הפער. כמה עוד רבנים צריך?

כ-21 רבנים.

היום יש 22 ואתה אומר שצריך עוד 21.

כן, ואני אגיד למה. לפעמים אני הולך לבקר בבתי כלא. תאמינו לי שבכלא אופק, לפני החגים אני הולך לשם, בני 12-13, ממש צעירים. ממש רחמנות. כך זה גם בשאר המקומות.

אני הייתי שם.

אני מבקר כמה שאפשר. היכן שיש בתי כנסת, היכן שיש פעילות דתית, צריך. יש גם חזרה בתשובה. רואים את הנוער. היכן שאין רב, הילדים בבוקר הולכים לשתות והולכים למקומות אחרים. זאת בעיה רצינית מאוד. אני חושב שמינוי הרבנים והקייסים זה לא כדי שהם יקבלו משכורת או כבוד. לא על זה אנחנו מדברים. אנחנו רוצים להציל את הקהילה. הנוער מידרדר. אני מביע את הכאב שיש לי. הנוער היום יורד מהארץ. לא חשבתי שיהיה דבר כזה. למה זה קורה לנו? מה אנחנו מעבירים לנוער, לדור שלנו?, איזה מסר? כל הזמן מדברים על הגזענות ועל הדברים הלא טובים, אז אותם ילדים בפנימיות, מה הם יחשבו ומה הם יגידו?

אני אומר שזאת שעת הצורך. לא כדי שהרבנים יקבלו משכורת או הקייסים יקבלו משכורת וכבוד. לא על זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על כלל הקהילה, להציל את הקהילה שלנו. לאט לאט הם ישתלבו בכל המסגרות ובעזרת השם גם זה יגיע.

תודה כבוד הרב הדנה. אתה מרגש אותי בדברים שלך.

ראש המכינה הצבאית בארי. אני כאן בכובע התנדבותי אחר, לבקשת הקייסים. מהדברים, אולי מבחינתך מרגשים אדוני היושב ראש, יש לי כבוד והערכה לרב הדנה, אבל אותי הדברים מבהילים ואני אומר למה.

אני הייתי רוצה להתחיל בשאלה. כפי ששאלת את כבוד הרב כמה רבנים מבני הקהילה יש וכמה צריך, אדוני היושב ראש, אתה יכול להגיד לי כמה רבנים מרוקאים יש בישראל?

לא. זה לא מעניין אותי.

אל תסתכל על הפשט. תסתכל על המהות. אדוני חבר הכנסת בגין, אתה יכול להגיד לי כמה רבנים אשכנזים יש? השאלה היא רטורית. רק סביב יוצאי אתיופיה המדינה, ממשרד ראש הממשלה, עד הרבנות ועד המועצה הדתית, יודעים לספור אותם אחד אחד. אני לרגע שם את הקייסים בצד, אבל נגיע אליהם. למה בכלל צריך רב אתיופי שיטפל באתיופים? אם עורך דין הלך ולמד משפטים וקיבל תעודה לעריכת דין, הוא לא הולך לבית משפט לייצג רק אתיופים. כאן הבעיה. לא הכסף. בהכרה, בסמכות, בספק יהדות.

אני אקריא לך תגובה של משרד הדתות הרשמי, ולא מה שהרב אמר, שנשלחה כתגובה לתקשורת לפני יומיים. אני מקווה שסתם איזה יועץ תקשורת של משרד הדתות שלח את ההודעה הזאת בטעות ושהיא לא הודעה אמיתית, כי אם כן, כל מי שיושב בחדר צריך להתבייש שיש מוסד כזה בארץ, והנה התגובה של המשרד לשירותי דת שנשלחה לגלי צה"ל בראיון שהתקיים אתי בנושא הזה:

"כל רב מתפוצות ישראל המעוניין לקבל הכרה בארץ, עליו לעשות את הפעולות הנדרשות מול הרבנות הראשית לישראל, כפי שאכן השכילו לעשות רוב הרבנים מבני העדה האתיופית המכהנים כיום גם בקהילתם". לא בחברה הישראלית אלה מכהנים בקהילתם. "בדומה לסקטורים נוספים, הם נדרשים לבצע השלמות מול הרגולטור על פי הדין המקומי בתמורה לקבלת רישיון. הליך זה חל על כל הרבנים מכלל המדינה ובעניין זה הקייסים אינם יוצאי דופן".

למדינת ישראל אין זכות קיום אם יוצאת הודעה כזאת.

"למרות הפולמוס ההלכתי והשאלות הרבות שבמנהגים, עשתה ועושה הרבנות הראשית לישראל כל אשר לאל ידה על מנת להכשיר את עליית קהילת יהודי אתיופיה".

תגידו. זה לא הכסף. עכשיו הבנו את הסיפור האמיתי. מדינת ישראל, באמצעות הרבנות, לא מכירה ביהודי אתיופיה כיהודים. הכסף הוא סתם אמצעי. בית משפט מחוזי בבאר שבע, בית משפט של מדינת ישראל בפסק דין חסר תקדים אמר שמדינת ישראל, באמצעות הרבנות, הפלתה את הקייסים על פי צבע וגזע. בית משפט אמר את זה באוגוסט 2016. פיצוי של מיליונים לקייסים. אחד הקייסים המפוצים יושב כאן. במקום להגיד טעינו, פשענו, בואו נתקן, מה מדינת ישראל עשתה? ערערה לעליון.

כל העניין הזה הוא לא כסף. הקייסים לא חיים מ-1,900 שקלים. אגב, כשעלו הקייסים, המדינה שאלה אותם אם הם יקבלו משכורת והם אמרו, מה פתאום, קייס לא מקבל שכר, קייס עובד ציבור ונותן שירות דת בחינם, אסור לנו לקבל. ציין את זה הקייס. אחד הקייסים האחרונים, אבא שלו לא רצה לקבל שכר והוא יודע שבשכנועים רבים, בסוף הוא לא ביקש אבל נתנו לו כי הוא לא האמין שקייס צריך לקבל כסף על שירותי דת.

אדוני, הכסף הוא לא הבעיה. אל תשימו פלסטר על גוף שצריך ניתוח. הסיפור הוא בהכרה של יהודי אתיופיה כולם.

תודה. אני מבין מצוין את התחושה אבל לפעמים הסגנון לא מתאים. לדעתי. זה לא פלסטר.

הקראתי תגובה.

אני אומר שאני יותר ממוקד ואני לא מכפיש את כל העולם ואשתו. אני אומר שבגדול אנחנו רוצים להתמקד ולקדם את העניין. אני מבין את התחושות, הבנתי אותן מהר מאוד אבל בעיקר אחרי מה שאמר קייס אביהו שדיבר גם יותר באריכות מאחרים אבל הוא נתן את התחושה הכללית והיא הייתה יותר ברורה.

אודי פרוור, בבקשה.

כשהתחילה המדינה להבין שיש שאלה של קייסים, היא הלכה על דרך מאוד מסוימת. הקייסים הם זכר לעבר, יש מבוגרים בעדה שרוצים את השירות שלהם, בואו ניתן כמה תקנים, וכשהדור יתחלף, הצורך בקייסים ירד. ייעלם. זאת הייתה הגישה. החיים יותר חכמים מזה והסתבר שהדור הצעיר הוא זה שבוחר בקייסים, הוא זה שנושא אותם על כפיים, הוא זה שרוצה אותם. המציאות שכאילו הקייס הוא זכר לעבר, הוא שמר עלינו באתיופיה ולא צריך אותו יותר רק בגלל המבוגרים, לא נכונה. פשוט טעות.

המחאה לימדה אותנו את זה בצורה הכי חזקה. הצעירים של המחאה הם אלה שכואבים את כאב הקייסים. הם אלה שנלחמים. לכן המערכת, כמה שאני מרכז את כל הטיפול בעניין הזה, כולה צריכה להבין את זה. הקייסים הם עם הקהילה האתיופית לשנים. זה שקייס נפטר, כנראה לא מביא לזה שלא יצטרך מישהו למלא את מקומו. אני לא רוצה להיכנס לעניין המספרי. אנחנו מגיעים כאן עם רבנים ועם איש דת לכל אלפיים אנשים. זה אבסורד. בסדר. צריך להתעסק במספרים ברצינות כמו שחבר הכנסת ברושי אמר.

ברור לי שצריך קודם כל לפתור את בעיית הכבוד ובכלל להכיר. חברים, עדה שלמה אומרת שהיא רוצה אותם. לא פוסלים רבנים. שירות דת תיתן הרבנות וכך צריך להיות.

הסיפור כרגע מסובך משום שמשרד הדתות תובע על כלל קייס רב.

מה זאת אומרת?

אנחנו מוכנים שתשלמו לקייסים יותר, אם בתמורה תתנו לנו תקנים לרבנים.

מה זה קשור?

אם בתמורה, מה?

אם בתמורה לכל קייס שתשלמו לו או שניתן לו יותר, ניתן תקן למועצה הדתית גם לרב יוצא אתיופיה. הרב הדנה אמר את זה.

אני הבנתי את זה אבל אני שואל מה הקשר.

הקשר הוא כנראה, אני יכול לעשות בספקולציות - - -

דרך אגב, למי הם אומרים את זה?

לי למשל. לחבר הכנסת נגוסה. למי לא?

אז הם אמרו.

אני רק מסביר למה הסיפור הזה נעשה מורכב. אני גם מבין את זה כי יש כאן שתי השקפות עולם. השקפת עולם אחת אומרת בכל זאת האיש שבא מאתיופיה רוצה איש דת קרוב אליו ואנחנו רוצים שהוא יהיה רב, זה מה שהרב הדנה יגיד, והקייסים יגידו שירותי דת ברבנות, בסדר, אבל כשצריך לכל צורך של השראה רוחנית, אנחנו מייצגים את המסורת.

האם לדעתך לא מדובר בכלל בשני סוגי שירות שונים?

אני חושב שיש כאן שתי שאלות. שאלה אחת היא אם אתה רוצה לראות יותר רבנים יוצאי אתיופיה במערכת.

לא קשור לקייסים.

שאלת – עניתי. אני לא חושב שצריך להיות שירות דתי של המועצה הדתית על ידי רבנים יוצאי אתיופיה לעולים יוצאי אתיופיה. זה לא נכון. כמו שאני מקבל שירות מרב יוצא אתיופיה או איזה רב שיביאו, כך צריך להיות. את העניין של הקייסים צריך לטפח ולשמר. זה האתגר.

אני לא נכנס למספרים. למה הוא מרוויח אלפיים שקלים?

אני יכול להסביר איך זה נולד.

היה תקציב וכמה קייסים נכנסים בתקציב?

לא.

היות ונכנסו קצת, בוא נחלק להם?

לא. אני מעדיף לא לתת את ההסבר כאן. אני חושב שזה עדיף. ממש לא. זה לא היה הסיפור.

אני רוצה לשבת אתך על זה.

בשמחה. אני אסביר לך איך זה קרה.

הייתה עכשיו פנייה של הקייסים לראש הממשלה. קבענו לשבוע הבא פגישה עם אלי גרונר. אם יהיה צורך, אני מעריך שיהיה, תהיה פגישה עם ראש הממשלה. לי ברור דבר אחד והוא שאנחנו בעולם של שינוי תודעה וכולם צריכים לעכל אותו. זה לא פשוט. הייתה תקווה, היא לא הייתה מופרכת, שלא יהיה צריך, שייקלטו במערכת. החיים היום הם שקבוצות, בוודאי הקבוצה האתיופית אומרת שהם רוצים לשמר את המסורת, את הזהות, את מה שהביא אותם לכאן. אני חושב שתפקיד המדינה לתת לזה פתרון וזה מה שאנחנו מנסים לעשות. אני לא רוצה לרמוז כרגע לאן נלך.

אברהם נגוסה משתתף בפגישה עליה אתה מדבר?

לא.

אתם דנים ביניכם לבין עצמכם?

זה לא אני. הקייסים יהיו.

עד היום דיברתם עם עצמכם. בגדול, אני מבקש שתערבו את חבר הכנסת נגוס בעניין.

קבענו.

אני מבקש שתתייחסו לשני דברים בפגישה ואחר כך אני ארצה לקבל עדכון עליהם. לגבי השכר שלהם. אני לא מקבל את זה שקייס מרוויח 1,900 שקלים. עשית אותו קייס, כבד אותו. אין משכורת כזאת במדינת ישראל ולא שלושים שנים. אני בהלם כשהוא אומר לי שלושים שנים. מאיפה הוא מתפרנס? העדה נושאת אותו על כפיה. זאת לא עדה שמרוויחה מיליארדים. אלה לא כמה מיליארדים בעדה אלא כל אחד מהקצת שיש לו, בגלל שהוא מרגיש שזה הכבוד האישי שלו, נותן לו. הקייס כאן הוא הדמות, הוא לא בן אדם פרטי. לכן אני מבקש שתסדירו את הנושא באופן מיידי. צודק הרב הדנה בדבריו שהוא מתבייש לספר אפילו כמה זה עולה. אני חושב שהעוגיות של הכנסת בוודאי עולות יותר.

דבר שני. שבו אתם לגבי המספר. תבינו שבסך הכול אני מאמין בזה שהם עושים עבודה קהילתית. לא שאלתי סתם מה החלוקה. אני גם מסכים אתך שבסופו של דבר שכאשר אני מגיע למועצה הדתית, לא מעניין אותי איזה רב יקבל אותי, אם הוא מרוקאי או בן העדה האתיופית או בן העדה הפולנית. זה לא מעניין אותי. רב הוא רב. אני מעולם לא בדקתי מאיפה הוא מגיע וזה גם לא מעניין אותי. דרך אגב, יש אנשים במדינת ישראל שזה כן מעניין אותם, דווקא החוגים היותר חרדים אבל זה לא רוב הציבור בארץ. את רוב הציבור בארץ זה לא כל כך מעניין. הוא מכבד את האנשים ולא חשוב מהיכן הגיעו. בוודאי שגם שם צריך לא לחסום אותם. אם יש חבר'ה טובים בני העדה, הם משתלבים כמו כולם.

לקייסים יש תפקיד יותר קהילתי. כך אני רואה אותו. לכן החבר'ה הצעירים מבקשים את זה. אגב, החבר'ה הצעירים מבקשים את זה כי גם הם עצמם לא משולבים וזה חלק מהעניין שמבזה גם אותם. אני מניח שאם הם היו משתלבים בחברה הישראלית ולא היו מרגישים לא נעים, גם הקייסים שלהם היו מרגישים כך כי גם הם היו משתלבים. זה אחד כרוך בשני.

לכן, שבו ותשמעו אותם. ראשית, תסדירו את המשכורות של אלה שקיימים. הם לא צריכים להתבזות. הוא צריך ללכת ולבקש צדקה? איפה נשמע דבר כזה? אין דברים כאלה. גם כך זאת עדה חלשה כלכלית וזה לא שהם כל כך עשירים שהם אומרים למדינה, עזבי, אנחנו מטפלים בקייסים. אני מניח שהם היו שמחים לעשות את זה. גם ביהדות מרוקו לא שילמו לרב כי הוא היה מנהיג. הוא לא ראה את זה כמשכורת וזה היה כבוד שלו מול הקהילה ולכן הקהילה אז כיבדה אותו. היום במדינת ישראל צריך להתפרנס ממשהו. יש לו 12 ילדים והוא צריך להביא להם משהו לאכול. את זה הוא יכול לעשות ב-1,900 שקלים? הוא אמר שזה מספיק לפעמיים קניות בסופר. אני לא יודע איך 12 ילדים אוכלים פעמיים בחודש באלפיים שקלים.

אודי, קחו את זה ברצינות. אלה לא מספרים. זאת לא פוליטיקה. אלה אנשים שבאו לכאן. כשאני שומע את הקייס אביהו, אני תמיד ידעתי שזה כך אבל הוא הביא את זה לידי ביטוי בצורה כזאת שזה הרגיז אותי מאוד והפריע לי מאוד. הוא מרגיש מושפל. ראש הקייסים מרגיש מושפל. אני לא רוצה לומר לך מה היה קורה עם דתות אחרות לא יהודיות, אם ראשיהן היו מושפלים ומה הייתם עושים. לכן אני אומר שמדובר בכסף קטן וזה בכלל לא הנושא. אני בכלל לא רוצה לדבר על כסף. זה זוטות. אני חושב שצריך כאן רק קצת נשמה, קצת אכפתיות אנושית. האנשים האלה הם אנשים טובים ויקרים. הרי מה הם עושים? הם עוזרים לחבר'ה הצעירים, במקום שישתה בירה, שיבוא וישמע שיעור ויתחבר למסורת.

הוא אומר לך שהילדים עוזבים את הארץ ואני בהלם. לא ציפיתי שבשלב הזה הם יעזבו את הארץ אבל זה מראה את עומק השבר כאן.

לכן, אודי, קודם כל תנו להם חיבוק וחום, שהם ירגישו שאכפת לכם ובלי קשר לתוצאה. לפעמים המוזיקה יותר חשובה. שנית, תפתרו לקייסים הקיימים את המשכורת כי כך זה לא יכול להמשיך. לגבי המספרים העתידיים, שבו אתם. צריך להבין שהם סוג של עובד סוציאלי, רוחני. הילד הקטן שיוצא מהבית בגיל שמונה-תשע ורואה אותו, הוא בא ומנשק לו את היד. הוא מכבד אותו. אם הוא אומר לו משהו, סביר להניח שהילד מכבד את הרב והוא עושה בגלל שהרב ביקש. מעבר לקטע הדתי, יש להם כאן קטע רוחני קהילתי. עבודה קהילתית. כך אני רואה את זה. בואו, חבקו אותם ואם הם צריכים עוד כמה קייסים בגלל שבסך הכול הם מפוזרים בכל הארץ, הם קהילות קטנות בכל עיר ועיר והקייס לא יכול לנסוע ממקום למקום. הקייס צריך לחיות בתוך הקהילה שלו כדי שהם ירגישו מחוברים אליו והוא אליהם. תבדקו מה אפשר לעשות בעניין הזה כי אני באמת חושב שזה חשוב. זה נושא קטן שמקרין עליהם ואת גולת הכותרת של המשפחה שנקראת המשפחה האתיופית. אם אתה בסופו של דבר מרגיש שאתה מבזה אתת ראש המשפחה, כל המשפחה מרגישה כך. כך הם מרגישים ואני מתחבר אליהם כי גם אני מרגיש כך.

אחרי הפגישה אני אעשה אתך פגישה אישית, בעוד כשלושה שבועות, ואני רוצה לשמוע מה עשיתם ולאן הלכתם. אם תרצה עזרה שלי, בשמחה.

אני רוצה לתקן משהו. אני יושב עם השר כל הזמן והוא רוצה להשלים את שכר הקייסים. כמה שאני יודע, אין שום קשר בין מינוי הרבנים להשלמת המשכורת לקייסים.

תודה. הרב הדנה, אני אוהב אותך, אתה איש צדיק, אתה איש עם לב גדול, אבל אם הוא אמר את זה, הוא עוסק בפוליטיקה הקטנה. אם הוא אמר את זה, זה מה שקרה. אתה אולי לא יודע, אבל אם הוא אמר שזה מה שהיה - זה מה שהיה.

אני יותר מ-25 שנים בארץ. אני עיתונאית ברשות השידור ומאתמול אני בתאגיד. אני מלווה את הקייסים הרבה מאוד שנים. אני גדלתי בבית מאוד ציוני ויהודי ואבא שלו היה קייס הקייסים, אביו של קייס אביהו היה קייס הקייסים של הכפר של ההורים שלי, ואבא של קייס ראובן היה אחד הגדולים שהוביל את המאבק ב-1985.

אני רוצה להגיד לכם שמה שאמר ידידי אודי, זאת הייתה התפיסה. בינתיים ניתן להם זמן, הקייסים המבוגרים ילכו לעולמם, נכשיר את הדור הצעיר, יהיו רבנים. אבל מה שקרה זאת טעות גדולה. ככל שדחו את הקהילה, ככל שלא כיבדו את הקייסים, תחשוב – כל אחד יחשוב – שהפגיעה בקייסים היא כאילו פוגעים באביו של כל אחד. זאת התפיסה שלנו, בני העדה. זה מה שקרה. לקחו כמה צעירים, התחילו ללמד אותם להיות רבנים ואחרי שלמדו, גם אותם זרקו לכל הרוחות. היו צריכים לבקש עבורם לבוא לוועדות כדי שייתנו להם משכורות.

הממסד סכסך בין הקייסים לבין הדור הצעיר והרבנים אבל בסופו של דבר הדור הצעיר, הרבנים שלמדו כאן והתחנכו כאן, הבינו שלא רואים אותם אותו הדבר. הם לא שווים בין שווים. לכן הטעות הובנה והיום בכל פינה הם מדברים על המנהיגים הרוחניים המקוריים, הקייסים.

אני רוצה להגיד לכל בן אדם, תקשיבו, יותר מאלפיים שנים שרדנו בזכות אבותינו, הקייסים, המנהיגים שלנו. תחשבו במדינת ישראל, בארץ ישראל, בירושלים עליה חלמנו, מישהו ימחק את זה? זאת טעות גדולה. זה לא יקרה. זאת טעות. מי שחושב על זה טעה. אנחנו לא באנו בשביל כסף. לכסף לא הייתה כל משמעות אלא הכול הייתה ירושלים. ההורים שלי הוכרו בישראל כאסירי ציון. כל הפעילות שלהם הם חשבו שכאן יש הכרה באסירי ציון ומה אלה אסירי ציון? לא. אני אומרת את זה לכל המכובדים, שזאת טעות גדולה.

קרה עוד דבר. אני מופתעת. אני מגיל 16 כאן וכאן גדלתי, התחנכתי וקיבלתי השכלה גבוהה. הטעות הגדולה היא שעד היום בכל תחום לא משתפים אותנו אלא מחליטים עבורנו. את הדבר הזה צריך להפסיק. אני אתן לכם דוגמה, פרשת הדם שהיא דוגמה קלאסית שקרתה לפני עשרים שנים. אם היו משתפים פעולה, היו מדברים אתנו, מסבירים לנו, הייתה הבנה. הממסד רואה בנו כאילו אנחנו אובייקט של איש שמזיזים אותו מכאן ויחליטו בשבילו והוא לא יודע. זאת טעות גדולה. דווקא היום אני אגיד, תתפלאו לשמוע, בשידור שלי ברדיו שלי, הנה, כולם יעידו, כל הדור הצעיר בהתחלה רצה להיות כמו צבר יליד הארץ, כמו ישראלי מקורי, אבל כאשר נדחו, הדחייה החזירה אותם בגדול אחורה. היום רוב הקייסים, אתם רואים כאן צעירים, ההורים של רובם לא בחיים, יש קייסים שנולדו כאן, עברית שפת האם שלהם ואמהרית שפת התפילה.

אני אומרת לכם שהממסד בכוונה מסכסך בין הקייסים והרבנים. המהות היא לא המשכורת שלהם. האנשים האלה ב-1,900 שקלים לא יהיו. קייס לא צריך לקבל משכורת, זה מה שנהוג, אבל הקהילה עדיין ממשיכה. מהות העניין, כמו שחברי גדי אמר, האם מכירים בנו כאן או לא. זאת הנקודה. מדינת ישראל עשתה מבצעים מפוארים. חבר הכנסת בגין, אני אומר לך, על אבא שלך כולנו יודעים, אני לאחרונה אפילו גיליתי איזשהו חוקר שכתב – דיוויד קסלר – ספר על הבאת יהודי אתיופיה דרך סודן וכדי להביא אותם דרך סודן, אבא שלך דיבר עם אנואר סאדאת. זה כתוב. מה פתאום אנחנו כאן היום? תחשבו על זה. אני התחתנתי בישראל. כשהתחתנתי ב-1993 רב אחד הסכים לחתן את יוצאי אתיופיה, רב זיכרונו לברכה מנתניה. לא השלמתי עם זה. אני עליתי ב-1984 והורי באו ב-1991. לא השלמתי עם זה שרק הרב הזה יעמוד. האבא של הרב יוסף הדנה, קייס הדנה, עמד בחופה. אני לא השלמתי עם זה. עד היום אני מרגישה חצי שלמה. זה לא אני, זה לא מה שגדלתי לתוכו.

לכן אודי יקירי, זה לא עניין של כסף אלא זאת מהות העניין, אם מכירים בנו או לא. יחד עם זאת כולם צריכים להבין שאנחנו כאן בזכות, נהיה כאן, הילדים שלנו ימשיכו לשרת, אני אימא לשני בנים, הבן הגדול שלי סטודנט והבן הצעיר שלי עכשיו בצבא. אנחנו כאן. מי שחושב שבאנו לכאן לכמה חודשים, ושהקייסים ייעלמו ובמקומם יהיו רבנים – הוא טועה. אנחנו כאן. הבית שלנו, המקום שלנו הוא כאן. אנחנו כל כך מאושרים. אנחנו בירושלים.

תודה רבה לך.

תודה לכבוד היושב ראש, תודה לחברי הכנסת. יישר כוח לקייסים, המנהיגים הרוחניים של הקהילה. את הנושא הזה טוחנים בכנסת כבר כמה שנים, לפי דעתי כבר יותר מעשור. לפי מה שאני מבין, ובדקתי, יש כאן שיטה של הממסד החרדי ששולט ברבנות. הם רוצים לחסל את כל העניין הזה של הקייסים ורוצים למחוק כל זכר להם.

אני אביא כמה דוגמאות שקרו בשנים האחרונות. היה את הסיפור הזה עם הרבנות בפתח תקווה, שכל שנה הוא צץ מחדש ולא נפתר. הרב אטיאס שהוא אח של השר אטיאס לשעבר – סליחה על המילה – מטרטר, לועס וטוחן את הקהילה האתיופית בפתח תקווה רק בגלל שהוא לא קיבל תנאים ומינוי של סמנכ"ל. את זה אומרים חברים במועצה הדתית בפתח תקווה וגם חברים מהעירייה, שזה אבסורד. זה הכול כסף.

לגבי המועצות הדתיות, הכסף הועבר, הועבר המון כסף למועצות הדתיות, אבל מה שעשו עם הכסף, זאת כבר חקירה. לאן הוא נכנס, לאן הוא הלך, את זה צריך לבדוק. את זה אודי פרוור יודע מצוין. צריך לדעת לאיזה כיסים הכסף הגיע.

כבוד הרב הדנה, אני מאוד מכבד את הרב הדנה ומאוד מכבד את אבא שלו שהיה קייס ועדיין קייס. הוא נצר למשפחה ושושלת. היה סיפור אתו. באותה תקופה רצו להדיח אותו כי הוא אמר את האמת לגבי כל נושא הגזענות. אני יזמתי עם עמר בר-לב ונפגשנו אתו והתקיים כאן דיון שדן בעניין שלו. בדיון הזה התברר לי – אז הייתי תמים ונאיבי – שכולם עושים יד אחת כדי למחוק את המורשת של הקהילה. רבנים, לובשי חליפות שחורים, יש להם חדר פינתי מוקצה בתוך המועצות הדתיות. אף אחד לא מסתכל לכיוון שלהם. בזים להם. אחותי ילידת הארץ, באה להתחתן, אמרו לה שתלך לרב האתיופי. למה היא צריכה ללכת לרב האתיופי? כי הוא מטפל בכם. זה באשקלון. זה ביזיון וזה עצוב וזה אבסורד. זאת שיטה לחסל את המסורת. אם הממשלה או מוסדות הדת בישראל רוצים להכריז עלינו מלחמה, הם לא יצליחו. מלחמת התשה כלפינו, הם לא יצליחו. הצעירים, רובם וכולם יתייצבו ואם נצטרך לצאת למאבק, נצא למאבק ולא נראה אף אחד כי זו הגאווה שלנו. הם האנשים שהחזיקו אלפי שנים את המסורת. אנחנו לא מתביישים, אנחנו גאים במה שאנחנו. זאת המדינה שלנו ולא של האנשים המסוימים שאוהבים לעשות קיטוב, שנאה, הפרד ומשול בתוך העם. זאת שיטה ידועה והוא יודע טוב מאוד מי הנפשות שם. אומרים לו ללכת להתוות דרך מסוימת, לפעול, זה מה שאנחנו רוצים – זה מה שהוא יעשה והוא עושה את זה בכל התחומים, אם זה בצה"ל, אם זה במשרד לביטחון פנים, אם זה בתעסוקה. ידו בכל ואת זה אסור להסתיר.

היום כשבאתי לכאן רשמתי שני כובעים, גם ארגון צפון אמריקה למען יהודי אתיופיה וגם המרכז לחקר המוזיקה היהודית באוניברסיטה העברית עם קשר לחוקרים בצרפת וזה היה בכוונה. אני כרגע רוצה להגיד כמה דברים.

קודם כל, אני לומדת מהקייסים כמעט 37 שנים. קייס ראובן, אני זוכרת אותו כילד במרכז הקליטה בעתלית. חלק גדול מהמורים שלי כבר אינם בחיים, יש לי גם מורים שיושבים כאן היום. הדיון הזה הוא על יהדות אתיופיה ועל הקייסים בקשר של הקהילה האתיופית. אני חושבת שמאוד חשוב להרחיב את היריעה ולהגיד מה יכולה להיות התרומה המיוחדת של הקהילה על המסורת הדתית שלה לעם ישראל כולו.

יש לי דעות - שלא אכנס אליהן - מדוע הממסד הדתי דחה את היהדות של ביתא ישראל אבל העובדה היא שמאז שהקהילה הגיעה, הנטייה היא להגיד מקבלים את הגוף שלכם אבל לא את הנפש. אם אתם רוצים להתקבל כיהודים, תיישרו קו, אנחנו נגיד לכם ואין דיאלוג ואין דו שיח. זה ההפסד של כל עם ישראל.

כפי שאמרתי, אני לומדת 37 שנים ובשנים האחרונות אני מתמחה בלימוד התפילות בשפת הגיז. אני רוצה להגיד לכולם, מי שלא למד ולא הגיע לאוהל הלימוד ולא מצא דרכים אחרות ללמוד, שגם המנהג, גם הסיפורים שסיפרו על ירושלים אבל מה שקרוב ללבי, התפילות – זה עולם מלא. עולם עשיר על אמונה בה', על הערגה לה', אהבה לאבות האומה, אהבת תורה, העושר של התפילות בחגים, של לימוד מוסר ושל אהבת ירושלים. כל אלה, יש בתפילות של הקהילה. זאת אחת המתנות שאנחנו צריכים לבקש מהקהילה ולא לשלול ממנה לתת לנו.

מי שרעב ללחם, מי שעסוק בפרנסה שלו מבחינה יום יומית, מאוד קשה לו לא רק לשרת את הקהילה הקרובה שלו אלא להפיץ את מה שיש אצלו לכל עם ישראל ולהעשיר גם אותנו הפרנג'ות. אני חושבת שצריכים להסדיר את הנושא גם לקייסים בהם הכירו באתיופיה והוסמכו רק אחרי מבחנים מאוד קפדניים שם, צריכים להכיר כאן בצעירים וצריכים גם לברך על הצעירים שלומדים את התפקידים ועוד ילמדו. זה נושא של קיום, זה נושא גם של כבוד וזה נושא של מתן האפשרות שלהם להעשיר את כל העולם היהודי.

תודה רבה.

אני מנכ"ל עמותת טבקה, צדק ושוויון ליוצאי אתיופיה. אני אקצר ולא אחזור על דברים שנאמרו. אני חושב מצד אחד יש את המעורבות הגסה של הממסד הרבני בקהילה שלמה, איך להתנהג ואיך להתנהל ולהתערב גם בחיי היום יום המסורתיים והחיים הדתיים של הקהילה. מצד שני, התנערות סיסטמתית ומוחלטת של הממסד מקהילה שלמה. לא מכירים בה ולא רוצים לדעת ולא רוצים להכיר. אני מדבר עכשיו על קייסים ורבנים יוצאי אתיופיה כאחד.

גם רבנים יוצאי אתיופיה בממסד הרבני לא מוכרים כשווים בין שווים, אלה שלמדו כאן והתחנכו כאן. זה אמור גם בשוויון של הסמכויות שלהם וגם בתנאים שלהם. ידידי כבוד הרב יושב כאן, הרב הראשי של קהילת יוצאי אתיופיה - - -

מחילה שאני מפסיק אותך אבל מחכים לנו בדיון אחר.

אני מסיים. הרב הראשי של קהילת יוצאי אתיופיה אבל התואר הרב הראשי לא בא לידי ביטוי לא בסמכות ולא בתנאים. זה גם לא ממוסד ומה שאנחנו דורשים עכשיו זה להכיר ולמסד. אם לא נעשה את זה עכשיו, כסף מאוד חשוב, משכורת מאוד חשובה, אבל זה קיום של הקייסים כדי להמשיך להתנהל בצורה נכונה, אבל כל עוד לא נמסד את הפונקציה הזאת שנקראת קייס ולהקציב לזה משאבים לאורך שנים, כל מי שיחפוץ לקבל את השירות מהקייסים, שיקבל אותו, שהם יהיו זמינים לו ולמה צריך לעשות את הכפייה הזאת?

בכך אני פונה אליך אדוני היושב ראש, אני מברך אותך על הדיון הזה ואני רוצה בפגישה הקרובה להעלות את הנושאים האלה. המיסוד וההכרה מאוד חשובים, אפילו הכסף המיידי שמשולם להם. תודה רבה.

תודה רבה. רבותיי, אני מודה לקייסים על שהגיעו לכאן. אני חושב שהנושא חשוב מאוד. הקייסים ממהרים כי יש להם פגישה נוספת.

כפי שאמרתי - אודי, אני רוצה לסכם את הדיון – אני אפגש אתך באופן אישי בעוד כשלושה שבועות, חודש, ותיתן לי עדכון לגבי הפגישה שלכם.

תודה רבה לכולם.

הישיבה ננעלה בשעה 10:53.