הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 413

מישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט

יום שלישי, י"ב בסיון התשע"ז (06 ביוני 2017), שעה 9:30

ההתיישבות ביו"ש – אבן שואבת בתחום החינוך - לציון יובל למלחמת ששת הימים ולהתיישבות היהודית ביו"ש

חברי הוועדה: יעקב מרגי – היו"ר

אמיר אוחנה

איתן ברושי

יהודה גליק

מפקחת חמ"ד במחוז ירושלים, משרד החינוך - ורד חיה ליבי

מש"קית דוברות בפיקוד מרכז, משרד הביטחון - נאוה לנין

ראש מועצה אזורית מטה בנימין - אברהם רואה

ראש מועצת הר אדר - חן פיליפוביץ

חבר מליאה, מועצה מקומית בית אל - חנוך הכהן פיוטרקובסקי

ראש מועצה מקומית אפרת - עודד רביבי

מנהלת מחלקת החינוך היסודי - חיה לוי

רכזת פרויקטים חינוך - יעל ניימן

יו"ר ארגון הורים למערכת החינוך - פז כהן

מתנדבת - ציפורה רוזנברג

מוזמן/ת - אלון קרקובסקי

מוזמן/ת - הראל הורוביץ

מוזמן/ת - גור רוזנבלט

מוזמן/ת - דודי כהן

שדלן/ית - נועה בן אריה

יהודית גידלי

הילה לוי

ההתיישבות ביו"ש – אבן שואבת בתחום החינוך - לציון יובל למלחמת ששת הימים ולהתיישבות היהודית ביו"ש

בוקר טוב, אני מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת החינוך, התרבות והספורט של הכנסת. היום ה-6 ביוני 2017, י"ב בסיון תשע"ז. הנושא הוא ההתיישבות ביהודה ושומרון – אבן שואבת בתחום החינוך - לציון יובל למלחמת ששת הימים ולהתיישבות היהודית ביו"ש. ברשותכם, אומר כמה מילים ואתן את רשות הדיבור. הבנתי שיש גם סרטון.

חמישים שנה, כיום אתמול כי יעבור. חמישים שנה בחיי מדינה, אז אפשר לומר שבמדינה רגילה זו שגרה. אבל אצלנו חמישים שנה זה כנראה תקומה, זו הפרחת השממה, זה לעשות יש מאין. די במבט מלמעלה, ממעוף הציפור, כדי להבין את המפעל הציוני של הדורות האחרונים כמעט בכל תחום. אך כפי שבכל מנוע צריך את החומר הדליק, את חומר הבעירה, הכוח המניע, כנראה מערכת החינוך במפעל ההתיישבותי הגדול הזה היא הכוח המניע. היא החינוך לערכים, היא חינוך לאהבת המולדת, השליחות, ההתחדשות.

היום נשמע בדיון החגיגי הזה על הכוח המניע של המפעל החשוב הזה, מפעל ההתיישבות. לשמאלי יושב ראש מועצת הר חברון, יוחאי דמרי. נשמע ממנו, נביט ונראה. הבמה כולה שלך, אדוני.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש, אני בהחלט שמח לפתוח את הישיבה הזאת ותודה על ההזמנה להגיע לכאן ולהציג מעט מהעשייה החינוכית אחרי חמישים שנות התיישבות.

ברשותך, אני רוצה לפתוח בסיפור לפני הסרטון ולפני המצגת, סיפור שהולך אתי הרבה בתקופה האחרונה ואני חושב שהוא מאוד-מאוד משמעותי ביחס למה שנראה פה בשעה הקרובה. הסיפור הוא אמיתי. כאשר היה נער בר-מצוה שנכנס לגיל מצוות, הלך יחד עם אביו לקבל ברכה מהרבי מלובביץ', זיכרונו לברכה. כאשר הרבי שאל אותו: מה אתה עושה בחיים, הוא סיפר לו שהוא קצת לומד, אבל הוא גם אוהד של קבוצת בייסבול. הרבי התעניין מאוד ושאל אותו: איזו קבוצה? ענה לו: כך וכך. אמר לו הרבי: תגיד, היית במשחק שלהם? ענה לו: בוודאי, היינו במשחק. אומר הרבי: אתה יכול לספר לי על המשחק הזה? הוא מאוד מופתע, מה הרבי מלובביץ' בכלל מתעסק במשחקי בייסבול. ענה לו: כן, היה משחק, אבל הקבוצה שלנו פיגרה בהפרש גדול וברבע האחרון של המשחק פשוט קמנו והלכנו. אומר הרבי: גם השחקנים עזבו באמצע המשחק? ענה לו: מה פתאום? שאל הרבי: למה? ענה לו: השחקנים משחקים והם חייבים להישאר עד הסוף. הם יכולים עוד להשפיע, אבל אני אוהד. אמר לו הרבי: דע לך, החיים הם כאלה. ביהדות אתה יכול לשבת על הטריבונה ואתה יכול להיות שחקן. אני מאחל לך בתור נער בר-מצוה שתהיה שחקן ושתשפיע על החיים שלך לא ממקום של אוהד אלא ממקום של משחק.

אני מספר את הסיפור הזה כי אני חושב שהוא מייחד את מערכת החינוך ביהודה ושומרון בעובדה המאוד פשוטה – מערכת החינוך לא עושה לביתה בלבד. היא פתוחה, היא פותחת, היא רחבה, היא מקבלת מרחבי הארץ כולה. היא יודע לגעת בתחומים רבים, במקומות של חינוך מיוחד ושל חינוך מאתגר כמו במקומות של מצוינות ושל חינוך של נישה, בין אם מדובר במדעי חלל או מדעי סביבה או מדעי מינהל עסקים. זה חלק מתוך המיוחדות של המערכת, שלא רק עושה לביתה אלא עושה בשביל העם כולו.

ברשותכם, אני רוצה לומר כמה מילים ולהציג מצגת קצרה. האוכלוסייה ביהודה ושומרון היא אוכלוסייה צעירה. ממוצע הלידות במועצות האזוריות בכלל הארץ ב-2015 עמד על 317, כאשר הממוצע במועצות האזוריות ביהודה ושומרון עמד על כמעט 700, יותר מפי 2. רק כדי לסבר את האוזן, כמות הלידות במועצות אזוריות היום, ב-2017, עברנו 4,500 לידות בשנה במחזור וסך הכול מחזור היום בכל יהודה ושומרון מתקרב ל-13,000 תלמידים.

אצלנו אומרים בן פורת יוסף.

בלי עין הרע. אלה הנתונים ובעזרת השם, במהלך של 12-10 שנים נמצאים כבר עם 60,000 תושבים רק מהאוכלוסייה שנולדת ולא מעבר לכך. בהתאמה, מספר הילדים בגני הילדים של מערכת החינוך הוא כפול ביחס למועצות אזוריות. כלל הארץ עומד על 1,000 ילדים כשבמועצות ביו"ש הוא עומד על 2,058.

קח בחשבון שגם במועצות האזוריות ברחבי הארץ יש גידול.

ברוך השם. אני יכול לומר לך שהגידול בארץ עומד על 1.9%, על פי הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. הגידול ביהודה ושומרון בכלל עומד על 5%, שזה בהחלט משהו גדול יותר. מספר התלמידים בבתי-הספר היסודיים עומד על 66,000 ויש לנו עוד הרבה מאוד תלמידים שלומדים מחוץ ליהודה ושומרון, בערי הפריפריה. כך, למשל, תוכל למצוא תלמידים שלומדים במיתר, בבאר שבע, בעומר, בקריית גת.

ביסודי?

בוודאי, גם ביסודי. הכמות הזאת לא מאפיינת את כמות הילדים של כלל האוכלוסייה. כמו שאמרתי, סך כל התלמידים בכל יהודה ושומרון מתקרב ל-200,000, והמספרים לא בדיוק מכוונים למספר הזה. אותו דבר גם לגבי התיכונים, שם הפיזור הרבה יותר גדול מכיוון שיש גם ישיבות תיכוניות וגם אולפנות. שיעור הזכאות לבגרות בכלל איו"ש, ללא הנוער החרדי – אני מדבר על בתי-ספר שלא ניגשים לבגרות – עומד על 70% והוא בהחלט יחסית גבוה למה שאנחנו מכירים בארץ.

סקירה קצרה לגבי מוסדות. אנחנו מדברים על מערכת שיודעת ונותנת מענה להרבה מאוד תחומים, לאו דווקא מקומיים ולאו דווקא ספציפיים של מערכת חינוך ספציפית. כך, למשל, תוכל למצוא בתוך המערכת הזאת גם ישיבות תיכוניות, תיכונים ואולפנות שהם עם אפיונים מאוד-מאוד מיוחדים, כמו גם מדרשות לבנות, ישיבות הסדר, מכינות קדם צבאיות, אוניברסיטה אחת שאנחנו מאוד גאים בה ושתי מכללות אקדמיות מהטובות בארץ.

יש לנו מוסדות ייחודיים רבים. אי אפשר להביא את כולם, חלקם נמצאים כאן.

נדבר על המיוחדים שבהם.

בדיוק. אנחנו נדבר גם על המיוחדים שבהם. נראה סרטון קצר, בבקשה.

(הקרנת סרטון)

ברשותכם, אני רוצה לפתוח את הדיון להתייחסויות, ואם אפשר, אדוני היושב-ראש, האם מישהו מראשי הרשויות רוצה לומר כמה מילים?

כל ראשי הרשויות וגם האורחות והאורחים שלנו.

כמה תלמידים לומדים בחוץ?

כמה עשרות אלפים, כ-40,000 תלמידים.

ועד ראשי האוניברסיטאות הכניס את אריאל לוועד?

לא, עדיין לא.

יש הידברות, לא?

יש, יש. עכשיו בונים באוניברסיטה בית-ספר לרפואה.

אם לא, נקיים כאן דיון.

אני ראש המועצה האזורית מטה בנימין ומשמש גם כיושב-ראש מועצת יש"ע.

והצטרף אלינו חבר הכנסת יהודה גליק.

אני אומר שנושא החינוך הוא הנושא המוביל בהתיישבות. נראה כאילו כל החיים שלנו וכל הנושאים הם סביב מה שקורה בימים אלה של עוד בתים ועוד בנייה ועוד יישוב. דרך אגב, זה יום חגיגי היום מכיוון שבמינהל האזרחי היום יחתמו ויקבלו החלטה להפקיד את התב"ע של היישוב החדש, עמיחי, למען מגורשי עמונה. זה קורה עכשיו ואני החלטתי להגיע לכאן.

לכאורה נראה שכל ההתעסקות שלנו היא סביב העניין הזה, אבל אני רוצה לומר פה, בוועדה המכובדת הזאת, ולא היא. עיקר העיסוק שלנו הוא בחינוך. זה בא לידי ביטוי, קודם כל כמו ששמענו את המספרים מיוחאי, בכך שבנימין נושקת היום ל-70,000 תושבים, כן ירבו. זו המועצה האזורית הגדולה במדינה. מחציתם, כ-35,000 תלמידים מגיל אפס עד 18. כפועל יוצא מהנתונים הללו, רוב העיסוק שלנו הוא בחינוך כמעט לאורך כל השנה, גם בתחום הפדגוגי, גם בתחום הפיזי – לספק מבנים וכיתות ובכל שנה צריך להוסיף עוד ועוד כיתות – וגם בתחום התקציבי. 65% מהתקציב השוטף של המועצה, שעומד היום על 500 מיליון שקל, הם לטובת חינוך. השאר, 35% הם לטובת נושאים חשובים אחרים, שהם רווחה, ביטחון וכן הלאה. זו נקודה חשובה שמצאתי לנכון להדגיש ואני מקווה שבאמת זה ימשיך להיות העיסוק העיקרי שלנו כי בשורה התחתונה, זה גם עתידו של עם ישראל, ההשקעה בתורה ואחר כך בעבודה. תודה.

תודה, אבי. דוד, בבקשה.

תודה, אדוני היושב-ראש, על ההזדמנות. ציינת בתחילת הדברים שלך חמישים שנה להתיישבות בבקעת הירדן. המדינה שלנו בת 69.

גם צעירה.

הירדנים שלטו פה 19 שנה וגנבו אותה. זו כבר אחיזה אמיתית ואין פה סימני שאלה. אנחנו, ראשי הרשויות, נפגשים עם ראשי רשויות אחרים. אחד הדברים שעומד בראש סדר מעייניו של ראש רשות זה החינוך. אני שומע מקולגות שלנו על נושא החינוך ואני כל כך גאה במערכת החינוך שלנו ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן, שיש לנו הזדמנות – אנחנו עושים את זה בגלל המורכבות ובגלל ההתיישבות ביהודה, שומרון ובקעת הירדן – אנחנו נותנים נגיעה אישית שלנו ואנחנו רואים בזה ציונות שלא קיימת בהרבה מקומות בארץ. בזה אנחנו גאים. אני תמיד אומר שבבקעת הירדן אנחנו מגדלים תוצרת חקלאית נפלאה, אבל הגידול הכי טוב הוא של הילדים. יש לנו חינוך מעולה ואנחנו גאים בחינוך שלנו. אנחנו נמשיך להתפתח ולצמוח ולגדול, ואני מקווה שהמועצה האזורית בקעת הירדן תגיע גם ל-70,000 אנשים.

אתה לא חולק עליי שזה צריך להיות הסיכום, להפנות זרקור לבקעה ולנגב.

אנחנו מסכימים לסיכום.

יגאל, בבקשה.

עסקתי גם באיסוף הנתונים לקראת הדיון בוועדה. חלק מהנתונים לא הצגנו, אבל יש פה המון מידע. אני רוצה לדבר בקצרה על שתי נקודות. מסקרים שנערכו גם בעבר וגם מהמון שיחות עם אנשים אנחנו מבינים שהרבה אנשים בוחרים לגור ביהודה ושומרון בגלל מערכת החינוך. נוטים לחשוב שהרוב זה אידיאולוגיה, אבל אנחנו שומעים גם הרבה אנשים שבוחרים לגור ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן בגלל מערכות החינוך הטובות ובגלל מערכות החינוך הקהילתיות שנמצאות ביישובים שלנו. כמו שראינו כאן, גם מספר התלמידים מאוד מאוד גדול. בבדיקה שעשינו יחסית לכלל הארץ, ביהודה ושומרון האוכלוסייה מאוד צעירה. אם בכלל הארץ כ-35% הם בני נוער, אצלנו 47% הם מתחת לגיל 18, שזה נתון מדהים וזה אומר הרבה ילדים, ברוך השם. לכן, מערכות החינוך הקהילתיות ומערכות החינוך הממוסדות נותנות שירות להרבה אנשים.

נקודה נוספת שניסינו להציג גם בסרטון וגם על ידי האנשים שידברו, היא שמערכות החינוך ביהודה ושומרון נותנות מענה גם לתלמידים ולנושאים חינוכיים, לא רק ביהודה ושומרון. יש עשרות מוסדות חינוך ביהודה ושומרון שמסייעים לתלמידים, לנערים ולילדים, חלקם במצוקה וחלקם עם בעיות אחרות, מכול רחבי הארץ. אני רוצה לציין משהו שפחות קשור למערכת החינוך, אבל הוא קשור למערכת החינוך הלא-פורמלית – כל הארגונים שנותנים סיוע לילדים עם צרכים מיוחדים: איל"ן, עזרה למרפא וכל הגופים, עושים המון שבתות בקהילות ביהודה ושומרון. הם עושים קייטנות לילדים, מביאים את הילדים האלה, לוקחים אותם מהבית, נותנים להורים שלהם שבת של חופש או שבוע של חופש. מביאים אותם ליישובים ותלמידים, נערים מתנדבים לטפל בהם. אני גר ביישוב אבני חפץ בשומרון והשבת הייתה שבת כזאת של איל"ן. עשרות ילדי איל"ן התארחו וכשאתה חושב מה זה עושה להורים, אתה מבין שאתה נותן להם הקלה גדולה.

לא הילדים יצאו לחופש, ההורים יצאו לחופש.

בהחלט. אם אתה חושב מה זה עושה לבני הנוער שלנו, שמתנדבים, זה חינוך אמיתי. לכן החינוך אצלנו הוא באמת אבן שואבת לכל מדינת ישראל.

תודה.

חברים, נמצאים פה האנשים שעושים את העבודה בפועל, אנשים עם נשמה שנותנים מזמנם, מאונם, ממרצם. הבמה שלכם, אם מישהו רוצה להתייחס, בכבוד.

בוקר טוב, אני תושב בית אל, חבר מליאת המועצה. בכובע השני אני שותף למוסדות החינוך בבית אל כבר 37 שנים. בבית אל יש 6,500 נפשות, אבל יש 4,000 תלמידים, החל מגיל מעונות ועד הישיבה הגבוהה והכולל.

נכנס חבר הכנסת איתן ברושי, שהוא ידיד ההתיישבות. סליחה על ההפרעה. בבקשה.

במועצה המקומית בית אל יש מעונות, גנים, שני בתי ספר יסודיים, תלמוד תורה, שתי אולפנות, שתי ישיבות תיכוניות, ישיבה גבוהה, כולל וגם מכינה קדם-צבאית. עם הכול יחד אנחנו מגיעים לכ-4,000 תלמידים. יש יהודי שלא נמצא היום בתוך המערכות, והוא היה המנהל של החברה לפיתוח מטה בנימין לפני קצת פחות מארבעים שנה, קוראים לו שמואל ספרא. הוא אמר שהתעשייה של יהודה ושומרון צריכה להיות חינוך. אם אין לנו הרבה הרבה אזורי תעשייה ואני לא יודע למה הוא חשב כבר לפני כמעט ארבעים שנה שלא יהיו אזורי תעשייה, אבל ברוך השם, באמת אפשר לראות שמוסדות החינוך של בית אל הם מכל הסוגים ומכל המינים, כמו שכבר נאמר פה. ברוך השם, גדלים ומתפתחים.

אמרתי את שני המספרים, כ-6,500 נפשות וכ-4,000 תלמידים במוסדות החינוך, וכמו שכבר אמר יגאל, מוסדות החינוך ביהודה ושומרון לא נותנים מענה רק ליהודה ושומרון, הם נותנים מענה ארצי בכל מיני שטחים. אכן, גם תלמידים שלנו לומדים במקומות אחרים בארץ ואנחנו משתדלים לספק להם גם מקום אצלנו, אבל ברוך השם זכינו שיש גם תלמידים שמגיעים מכול הארץ לישיבות תיכוניות, לאולפנות, לישיבה הגבוהה, לכולל ולמכינה הקדם-צבאית. ברוך השם, אנחנו זוכים להיות שותפים בשטח הזה.

כל מי שלא אמר פסח, מצה ומרור בליל הסדר לא יצא. זה בסדר, טוב לשמוע על המצה, אבל כשאתם מדברים ביום זה תדברו גם קצת על המרור. באנו לעזור.

הראל, אתה רוצה לומר כמה מילים?

אני מנהל תיכון דקל וילנאי אורט במעלה אדומים. התבקשתי להגיע מטעם העיר מעלה אדומים ואני אדבר קצת בכללי על העיר.

טוב שאתה הגעת כי ראש העיר שלך לא יודע לענות למכתבים של יושב-ראש ועדת החינוך.

אני אמסור לו את ההערה.

כשהוא רצה טיפול משר הדתות ב-2013 הוא קיבל דווקא טיפול יפה.

בדרך כלל אנחנו מקבלים טיפול יפה.

גם מערכת החינוך במעלה אדומים עם כמות מאוד-מאוד גדולה של תלמידים. העיר מונה כבר למעלה מ-40,000 תושבים. אני מעריך שחצי מהם נמצאים במערכות החינוך. רציתי בעיקר להגיד שגם מערכת החינוך וגם בית-הספר שלנו כמיקרו-קוסמוס של העיר, ואפילו של מדינת ישראל, נותן מענה לכל טווח הצרכים. אני מסכים עם זה שאחת הסיבות לכך שמגיעים להתיישבות ביהודה ושומרון היא גם החינוך. אני חושב שהחינוך במעלה אדומים גם מהווה אבן שואבת לאנשים שמגיעים מירושלים ומקבלים חינוך טוב.

אני יכול לספר קצת על בית-הספר שלנו, שמייצג את העיר. נמצאים בו תלמידים מכל הסוגים. יש לנו כיתת אוטיסטים, יש לנו כיתות חינוך מיוחד בכל שכבה, כיתות מב"ר וגם תלמידים מצטיינים. אחוזי הזכאות אצלנו קרובים ל-100%. בשנה שעברה סיימנו עם 98% וגם הובלה בהצטיינות של מתמטיקה ו-65% לומדים חמש יחידות אנגלית. הרמה העירונית היא בסביבות 80%, עוד יותר מאשר מועצת יש"ע. האוכלוסייה מגוונת, כלומר זאת עיר ולא אוכלוסייה ייחודית.

חשוב לי גם להגיד שתפיסת החינוך במעלה אדומים היא תפיסה של הנהגה. דיברת על ציונות ואנחנו רואים את זה בתור משהו שהוא ברור מאליו, אבל אם מעלה אדומים היא עדיין בראש של פריפריה או סוג של שכונה של ירושלים, לראות את התלמידים בעתיד מובילים ולוקחים חלק פעיל בהנהגה. אצלנו בבית-הספר יש עשרים מגמות בחירה וכל אחד יכול לבחור במה שהוא רוצה. אנחנו בית-ספר למדעים ואומנויות, יש לנו גם מדעים מדויקים, גם אומנויות, גם מדעי החברה, גם מזרחנות וערבית. יש לנו רצון להשתלב כשהראייה הראשית היא איך הם ממשיכים אחרי זה הלאה ומשפיעים ומועילים למדינה. אחוזי הגיוס שלנו גבוהים וברמה עירונית אנחנו בין עשרת היישובים המובילים, חלק גדול מזה גם בתוך בית-הספר שלנו. בית-הספר המקביל הוא חלל ותעופה, שגם ראינו אותו פה בסרטון.

חשוב לי להגיד שהמאמצים של העירייה היו שהעיר תיתן את המענה. חשוב להגיד את זה גם לגבי מועצות אחרות. אם בשנים הראשונות של העיר, רוב התלמידים היו לומדים בירושלים והיו יוצאים ללימודים בירושלים, בעיקר בתיכונים, היום כמעט מאה אחוזים מהתלמידים, לפחות החילונים, בדרך כלל לא יוצאים למקומות אחרים – לדתיים יש בחירות אחרות. לכל התלמידים החילונים יש מענה בעיר מבחינת היכולת ללמוד ורובם נשארים, כבר לא יוצאים לירושלים אלא לומדים אצלנו. יש תלמידים מירושלים שמגיעים אלינו.

מילה על החינוך הדתי, יש לנו ישיבות ואולפנות וגם חינוך דתי בעיר, שאליו מגיעים גם הרבה תלמידים מחוץ לעיר. יש לנו גם מצביה וגם מרשת עמית, שפועלים בעיר, חוץ מרשת אורט שפועלת בחינוך החילוני.

תודה.

הייתי רוצה להאיר כמה פנים שלא עלו כאן על השולחן ולהבין שבעצם כל ההישגים שיש לנו בבנימין ובכלל ביהודה ושומרון מבחינה חינוכית הם למרות ואף על פי. אנחנו בעצם חיים בתוך יישובים, המרוחקים קצת אחד מהשני, כאשר הדרכים הן בחזקת סכנה. אנחנו מותקפים ואנחנו יודעים את זה. אנחנו משתדלים להמשיך לחיות חיים נורמליים למרות הכול ולייצר מערכת עם ביטחון עצמי ועם תחושת שייכות ועם תחושת אדנות בשטח שאנחנו נמצאים בו.

אנחנו כמערכת חינוך גם עובדים על זה. יש לנו מדרשות, למשל, שעובדות על ההיכרות של השטח הזה. כל בצעד ושעל שעושים בבנימין, אתה קולט ומבין שמישהו הלך פה לפנינו – דוד המלך, החשמונאים וכל ההיסטוריה היהודית. זו חלקת ארץ שנולדה מתוך התנ"ך, חיה ונושמת. יש לנו בתי מדרשות ויש לנו תוכניות בתוך בתי-הספר לחבר את הילדים אל מקום המגורים שלהם. אנחנו גם רחוקים אבל אנחנו גם מאוד קרובים. אנחנו יושבים בלב הארץ ולכאורה יש מחסום שבו אף אחד לא עובר ופוחד לעבור, אבל בעצם המחסום הזה הוא משהו מאוד כלומי ואנחנו יודעים שאנחנו כמה דקות ממודיעין, כמה דקות מירושלים וכולי, וגם בצפון.

נושא התיירות גם כן מאוד-מאוד התפתח בהקשר לאותה תפיסה. אנחנו רואים לאט-לאט שהמחסומים נפתחים ואנשים נכנסים לתוך השטחים שלנו. הם מתחילים להכיר אותם ומתחילים להיות נחלת הציבור הישראלי בכלל.

תודה.

תחום החינוך אצלנו הולך לקבל איזושהי תנופה מכיוון שבחמשת החודשים הקרובים אנחנו נגדל ב-30%. כבר ציינתי שאנחנו הבונים הכי גדולים היום באיו"ש, נדמה לי 550 בתים, שסיום הבנייה שלהם הוא תוך תשעה חודשים מהיום. זה אומר בערך 6 גני ילדים, 12 כיתות, 4 מעונות והדבר הכי הזוי בכל הסיפור הזה הוא ש-550 היחידות האלה הכניסו לאוצר המדינה 220 מיליון שקלים רק מהמע"מ וקצת ממכירת הקרקע. למעשה אנחנו מקבלים כמעט אפס שקלים עבור הבינוי. אנחנו מקבלים את המינימום הנדרש ולנו הרי אסור לקחת היטלי פיתוח וכל האגרות האפשריות כדי לבנות, ואז אני צריך לקחת הלוואות של עשרות מיליונים כדי לבנות. כשבעוד חודשיים יבואו בטענות למה אין גן ילדים – הם באים לראש הרשות. לא מעניין אותם שמשרד החינוך לא מעביר את הכסף – הדבר הזה חייב להשתנות. לא יכול להיות שנעביר לקופת המדינה כל כך הרבה כסף ומצד שני לא נהיה מסוגלים לקבל חזרה כדי לבנות. האחריות על החינוך היא של הממשלה, של המדינה ובטח לא של ראש הרשות.

כדי להתחבר למה שנאמר כאן כרגע, אם אנחנו לא נסתובב לא נדע לפעמים שיש תחומי עניין שאנחנו בכלל לא מצליחים להגיע אליהם, כמו רובוטיקה ומדעים. הסתובבנו בתל אביב ומה שיש להם שם בכל מיני מרכזים, אנחנו יכולים רק לחלום עליו. כך מתחיל להיווצר פער אדיר בתחום של החינוך והידע בין אנשי הפריפריה – איו"ש, אבל יכול להיות שגם במקומות אחרים – לבין מקומות אחרים שמשופעים תקציב. היינו בירוחם וראינו את מה שהם עושים שם בתחום הרובוטיקה. התקנאנו ואז עשינו צעד חריג והימרנו ב-70,000 שקלי מהקופה הציבורית שלנו כדי לקנות ערכות רובוטיקה. במפתיע, שנתיים שהם שוברים את השיא העולמי וזכו פעמיים במקום הראשון.

בממוצע הבגרויות עברנו את ה-90% ואנחנו כבר יותר מכפר סבא ורעננה ומקום שמיני בארץ בחמש יחידות. כל זה על חשבון הרשות המקומית. לא יכול להיות מצב שבו נאמר כל הזמן חינוך, חינוך, חינוך ולא נבנה איזשהו סל שיהיה אחיד, לפחות מבחינת רמה מסוימת שהמדינה צריכה לקבוע, כדי שגם אנחנו נוכל לקבל אותו. היום אני צריך לראות מה אחרים עושים ואני לא מתבייש - - -

אתה אומר שבנט מקפח את יהודה ושומרון?

אני לא אומר שבנט.

זה מה שמשתמע. אתה אומר שאתה מקבל פחות מאחרים. שיירשם בפרוטוקול שבנט מקפח את יהודה ושומרון.

לא, לא אמרתי.

בוא נשמע למה.

ותצביע לאיתן ברושי.

זה בפעם הבאה.

איתן, בדיון הקודם אמרתי שאני גם לא יודע לשיר. אתה אמרת שאתה יודע לשיר - - -

לא אמרת להם איזה שיר.

איתן, תן לו לסיים.

אדוני היושב-ראש, אני הצעתי להם לחזור לשיר "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן", כי אמרו שכבר אין מקום לגוש דן. פעם שרו "שתי גדות לירדן" וישבו משתי גדות הירקון. אנחנו תמיד ישבנו במקומות הקשים. שרו "שתי גדות לירדן" וישבו משתי גדות הירקון. עכשיו אומרים שאין מספיק מקום, בוא נלך.

רק כדי לחזק את הדברים של איתן, מתוך 550 בתים שנמכרו אצלנו, נדמה לי ש-80% הם מתושבי גוש דן. אני שמח על השיר, אבל כנראה שזה מוכיח את עצמו.

תחום החינוך צריך לעבור איזשהו תהליך חשיבה מראש. אם יישוב הולך לגדול בצורה משמעותית, מישהו צריך לחשוב מראש שהוא את הכול צריך לבנות ולהקים עם מועד כניסת האוכלוסייה.

אתה יודע שזה נכון בכל הארץ, לצערי הרב. אני לא אומר לך שצרת רבים, נחמת - - -

כל מקום חדש שבונים היום, יש בו הסכמי גג. הסכמי הגג אומרים לראש הרשות, אל תתעסק בזה.

אבל קצב הביצוע, הדלתא בין האכלוס לבין כלל מבני הציבור והפיתוח, יש פער אדיר.

לגבי ציבור אני מסכים, בחינוך אני לא יכול לקבל את זה כי בספטמבר הילד צריך להתחיל ללמוד.

אני רוצה לחזק את הדברים של יגאל. רשויות חזקות יכולות לעשות מה שיגאל לא יכול לעשות.

במבני ציבור, אני יכול להגיד לבני עקיבא או לצופים, חבר'ה, תהיו כרגע בחורשה עד שיתפנה משהו. אני לא מסוגל להגיד כך לגבי גן ילדים. לכן אני אומר שכמו שיודעים לעשות את זה בכל הסכמי הגג ויודעים לעשות את זה במקומות אחרים, לא מתפשרים. יודעים שהחינוך צריך להתאכלס בספטמבר, ואני מבקש שעד יולי המבנה יהיה מוכן. היום, דרך אגב, העלות כפולה. מכיוון שלא נתנו את הוואוצ'רים בזמן אני נדרש היום להקים מבנים זמניים שעולים לי שוב כסף ציבורי על מקום ציבורי למשהו שבעוד חצי שנה אני אצטרך לפנות.

על דא קא בכינא ובעוד שבועיים יש אצלי דיון בסוגיה הזאת של בינוי במשרד החינוך, שבלשון המעטה לוקה בחסר.

אנחנו נשמח להיות מוזמנים.

בלשון המעטה זה לוקה בחסר.

נשמח להיות מוזמנים.

תודה, יגאל. עודד רביבי, ראש מועצת אפרת, בבקשה.

הוא רצה לשבת מאחור, לא סביב השולחן.

אני מודה ליושב-ראש על ההזמנה לשבת ליד השולחן ועל הזכות לדבר.

הכבוד הוא לנו.

אצלנו בונים קצת יותר מאשר אצל יגאל. בונים היום 1,100 יחידות דיור, ברוך השם, שזה 15 כיתות גן ושני בתי-ספר. למזלי הצלחתי להציג למשרד החינוך דף A-4 עם תוכנית עבודה לחמש שנים ולמעט השנה, שבה לא היה תקציב מדינה, אנחנו מצליחים לעמוד בתקצוב של המדינה את מוסדות החינוך, אבל הפערים שיגאל מדבר עליהם - - -

יש דלתות?

אין דלתות. אני במאה אחוז בסנכרון מלא, התושבים מגיעים ויחידות הדיור מאוכלסות כי עבדנו בצמוד עם אצבע על הדופק ועם יד על ההדק כדי להגיע למצב שבו מוסדות החינוך מוכנים ברגע שהתושבים מגיעים. אבל יש דלתא תקציבית. על כל כיתת גן חסר לי חצי מיליון שקל.

זה מה ששאלתי.

הדלתא היא לא של זמן אלא של תקציב. חצי מיליון שקל על כל כיתה שבסוף בא על חשבון הרשות, על התקציב השוטף. ברשויות קטנות זה מכת מוות. זה אפילו לא פרפורי גסיסה, זאת מכת מוות שמעבירה אותך מרשות מאוזנת לרשות גירעונית, ופתאום מדברים אתך על חשב מלווה וועדה קרואה. משה מושקוביץ שהקים את אפרת ויש לו זכויות רבות בכל רחבי מדינת ישראל, כשהוא חוזר ב-67' עם האלמנות והיתומים לגוש עציון, שואלים אותו: איך הקמת את כל היישובים האלה בלי תשתית כלכלית? הוא אומר: אנחנו הקמנו תעשייה שנקראת תעשיית החינוך. כבר אז זה היה חזון, כפי שמאשרים היום כל אנשי החינוך מאשרים, שהולכים להשקיע בחינוך. ברוך השם, באמת הקימו מערכת חינוך מפוארת ובאפרת דורגנו השנה במקום השמיני בדירוג הארצי. אנחנו במקום הראשון ביהודה ושומרון עם ציוני מיצ"ב הכי גבוהים בכל הארץ.

לא נוכל להמשיך לעמוד ביעדים שהציבו לנו המייסדים ב-67' אם לא יינתן פתרון תקציבי לפערים שיש. באפרת 50% מהאוכלוסייה מתחת לגיל 21. בסוף אנחנו מבינים שהצרכים לחינוך גדולים ולכן צריך לראות איך אנחנו מגשרים על הפערים, במקומות שבהם אנחנו לא עומדים בקריטריונים של הסכמי הגג, אבל הצרכים לחינוך רק גדלים. ברוך השם, שאלה יהיו הצרות שלנו.

תודה רבה. תיראל כהן, נשמע קצת את דור העתיד.

אני עומדת בראש ארגון שנקרא קדמה, שאותו הקימו חבר'ה צעירים. המטרה הראשונית שלנו הייתה לייצר מסגרת הגשמה בהתיישבות. לקחת משימות התיישבותיות גם ברמה הדמוגרפית, ללכת לאזורים היותר מאתגרים, היכן שיש גם קהילה שאפשר למנף אותה. הקמנו שבעה כפרי סטודנטים ברחבי יהודה, שומרון, בקעת הירדן והגולן, והיד עוד נטויה.

כמה מתוכם בבקעה?

שניים מתוכם בבקעה, במעלה אפרים ובמגילות ים המלח.

עברת את המבחן.

ועוד אחד, בעזרת השם, בשנה הבאה.

כמה המדינה תומכת בך?

אנחנו התחלנו בלי תקציב מדינה.

בוא אני אספר לך קצת בהומור, אתם יותר מדי רציניים. אני הייתי ראש המועצה הדתית בבאר שבע והיה לנו רב, אליהו כץ, נשמתו עדן, שבתו תושבת אפרת. סיפרתי לו על הקשיים ועל כך שהעירייה לא מעבירה וכולי. הוא סיפר לי שמי שאמר לו בזמנו לשמש ברבנות היה הנשיא שזר. הוא תושב ברטיסלבה תחת המשטר הקומוניסטי, והוא סיפר לי כך: הם היו עושים סדר פסח בסתר, תחת המשטר הקומוניסטי. שנה אחת הייתה לו ברכה והסדר היה עשיר. אחד אמר לו: כבוד הרב, השלטונות עזרו? אמר לו: מה, לא שמעת? אנחנו דואגים למצה והם כל הזמן דואגים לנו למרור. זה כשהוא שאל אותך אם המדינה עוזרת.

שרק לא יפריעו.

ראינו שמשרד החקלאות נותן לגרעינים בתל אביב, אולי הוא ייתן גם ליהודה ושומרון. מאז שאתם בשלטון אנחנו צריכים להתחיל לדאוג לכם.

אני אתן כמה נתונים, יש לנו שבעה כפרים, בכל כפר יש 50-30 סטודנטים. הם מתנדבים 300 שעות וזה יוצא עשרות אלפי שעות התנדבות בשנה. הם אנחנו עובדים בכל המועצות האזוריות ביהודה ושומרון ובבקעת הירדן.

מאיפה באים הסטודנטים?

מבן גוריון, באר שבע, דרך אוניברסיטת תל אביב, האוניברסיטה העברית, תל חי בגולן. פריסה ממש ארצית ונוצרת הזדמנות למה שאנחנו קוראים חינוך להתיישבות. הסטודנטים מביאים את עצמם לקראת המשימה ונותנים מענים, גם חינוכיים, אבל גם מקבלים המון. דרך תחושת המשמעות והשליחות והחוויה של חיים שהם מעבר, נוצרת בסטודנטים חוויה מאוד משמעותית. אבי רואה תמיד אומר שאנחנו נוטעים בהם גרעין שימשיך אתם לכל החיים. באמת יש לי משהו טוב להגיד על מדינת ישראל, שהתחלנו בלי תקציב מסודר והיום נבנתה תקנת תמיכה במינהל חברה ונוער במשרד החינוך לתמיכה בכפרי סטודנטים.

אני חושב שצריכה להיות ראייה של כמה משרדי ממשלה ובסוגיה הזו ביקרתי בכפר סטודנטים בדימונה, לשמוע על הקשיים שלהם. אני לא מבין איך לא משכפלים אתכם.

יש היום בין 200,000 ל-300,000 סטודנטים במדינת ישראל. אם נגיע למצב, כמו בעולם המכינות, שאנחנו לוקחים 10% מהסטודנטים במדינת ישראל, שיעברו חוויה של התנדבות משמעותית, זה ישנה את החברה הישראלית. כמו שהמכינות שינו את הצבא, זאת הדרך שלנו לשנות את החברה דרך כפרי הסטודנטים.

לא רק, זאת אחת הדרכים.

זאת אחת הדרכים.

אולי יושב-ראש הוועדה יביא את הוועדה לסיור בכפר הסטודנטים?

הדילמות שלי בסיורים, ואולי זה בגלל הגיל שלי, שכבר שבעתי, היא שאם אתה יוצא לסיור דפקת יום עבודה, שלושה דיונים. לעם ישראל החסרנו. אני כמעט לא יוצא לסיורים.

תדע שבדרך כלל המצה מעולה.

חבר הכנסת איתן ברושי, בבקשה.

אדוני היושב-ראש, חברי, אני מבין שהיום הזה הוא יום מיוחד ויש מקום לציין את הדברים המיוחדים. מחסור בכיתות לא ייחודי ליהודה ושומרון והפער בין דיבורים למעשים הוא לא הדבר הראשון שהממשלה – כל הממשלות אבל גם זאת – בולטת בהם. לכן הערתי קודם. תקציב משרד החינוך הוא השני בגודלו והבעיה העיקרית היא שאין התאמה והממשלה לא מצטיינת בעבודה מתואמת בין משרדיה. כלומר, יכול להיות שניתנים היתרי בנייה ואין התאמה בין משאבים. כידוע, יש פער גדול בין היכולת לגדול ליכולת לקיים את זה.

הייתי ראש מועצה בעמק יזרעאל ועסקתי הרבה בפער הזה בין גידול לבין היכולת לעמוד ביעדים וגם לשמור על מאזן תקציבי. כל תושב עולה, כידוע, פי שלוש מהארנונה שהוא משלם, ודאי אם יש גידול באוכלוסייה צעירה ובחינוך.

נדמה לי שאם אתם מעלים בעיות של כיתות ובנייה, אני מציע לכם ללמוד ממודיעין ומבית"ר עילית. הם מתרבים הרבה יותר מהר ופותרים את הבעיות קצת יותר טוב. בעזרת השם, כמו שאומרים, כל לילה יש שם כיתת גן חדשה.

האם קרוואנים בלי שבילי גישה ועם תאורה לקויה זה פתרון אידיאלי? זה לא פתרון.

גם כשהייתה הקפאת בנייה בתקופות אחרות, מעולם היא לא כללה את מוסדות החינוך. הייתה אמירה ברורה, גם בתפקידים שאני מילאתי, שלא יהיה ילד אחד שאין לו כיתה, שולחן ומורה וכל מה שמתחייב. אני אומר למנכ"ל יש"ע שאין קשר בין היתרי בנייה לחינוך. חינוך מעולם לא היה מותנה בשאלת ההיתרים אלא בשאלת גידול האוכלוסייה.

צריך להבחין בין ריבוי טבעי לחלומות מגלומניים. ריבוי טבעי הוא דבר שצריך לעמוד בו והוא לא קשור לשיקולים מדיניים. לעומת שיקולים מדיניים, שכתוצאה מחוסר יכולת לקבל החלטות, גם יישובים שיכלו לא גדלים כי אין גבולות ברורים להתיישבות ביהודה ושומרון.

כמי שמייצג את בקעת הירדן וצפון ים המלח, רמת הגולן הייתה המקום הראשון אחרי מלחמת ששת הימים – קיבוץ מרום גולן קם חודש אחרי מלחמת ששת הימים – אני חושב במציאות שבה אתם מגלים קשיים, חלק מהקשיים, אדוני היושב-ראש, הם של משרד החינוך והם נכונים בכל מיני אזורים ולא רק אצלכם. חלק מהקשיים הם תוצאה של אי בהירות במדיניות.

מי שרוצה להכתיב מדיניות, משלם גם את המחיר שלה, ואת זה צריך לקחת בחשבון. להבדיל אלפי הבדלות, מי שיושב על גבול לבנון או ברצועת עזה, חוטף לפעמים טילים וכתוצאה מזה יש, לצערנו, גם נפגעים וגם הטבות. אתם בחרתם להוביל קו שלעתים מושך את הממשלה, אז אל תצפו שהממשלה, גם אם יש בה שרי ימין, וגם ימין קיצוני כמו בנט, תיתן תמיד תשובה.

לכן אני חושב שצריך לחזור לנגב ולגליל ולחזור למדיניות של חיזוק הנגב והגליל.

למה זה סותר? אפשר גם זה וגם זה.

מאחר ואני גדלתי במדיניות של גם וגם, בכל זאת יש גם וגם ויש גם קופה אחת. הזכירו פה את ירוחם, אתם אומרים שמי שילך לירוחם יהיה לו יותר תקציב, אז תנסו.

תודה.

אני ראש מועצת אלפי מנשה במצטבר 20 שנה. מבין ראשי הרשויות אני היחיד שנטל חלק במלחמת ששת הימים. זכיתי להשתתף במלחמה באזור רצועת עזה, מול בית חאנון.

לא השלמת את העבודה אז ואני סובל מזה עד היום.

אני יודע, אחרי זה עשו התנתקות מסוימת. הייתי מכובשי בית חאנון.

בוא לא נפתח דיון עכשיו.

אני לא אחזור על דברי חבריי, גם עודכנתי במה שנאמר כי הייתי בעוד ועדות.

יש נושא שמטריד מאוד יישובים, בעיקר ביש"ע. בשלב מסוים כבודו ניסה לפתור את הבעיה. רוב היישובים שלנו נסמכים על תיכונים במישור החוף. רוב יישובי יש"ע העירוניים שבקו הראשון כגון אורנית, אלפי מנשה, בית אריה ואחרים. פעם המדינה הייתה קובעת סכום ורשויות הקפידו עליו ויכולנו להתקיים. בכל שנה יש תחרות בין הרשויות איך הרשויות החזקות יכתשו עוד ועוד את היישובים הקטנים. אגרת חינוך, שהמדינה קובעת שהיא 900, היא רק המלצה. היא הייתה 2,000 ונהייתה ל-3,000 והשנה 3,500. הגדיל לעשות ראש עיריית כפר סבא, שביקש מקודמי המנוח לשלם 9,000 שקל. ועדת החינוך חייבת להיכנס לנושא הזה.

אתה מדבר על אגרת חוץ?

אגרת תלמידי חוץ. היא מטרידה גם יישובים בתוך הקו הירוק.

ידידי, אני לא מתאפק וניסיתי לסייע לך. אני אומר לך שאנחנו בדיון על חמישים שנה לחזון וההתגשמות שלו. יש קופה שלפני 67' ואחרי 67'. בקופה של 67' היה מותר לעשות דברים ואחרי 67' זה לא לגיטימי.

כן, אני אתך.

רגע, אתה לא אתי ואני אגיד לך למה אתה לא אתי. הרי אם לא היה חומה ומגדל ולא היו אלה שרצים בגבעות ביהודה ושומרון, לא היו גם יישובים. חז"ל אומרים: כל הסמוך על שולחן חברו, עולם חושך בעדו. גם אם תשים לו את הנברשת הכי יפה והכי מאירה ואת הפרוז'קטור הכי מאיר, אתה סמוך על שולחן חברך. תקים, תן לאנשי מעשה להקים לך בית-ספר גם אם יהיו 20 תלמידים. הוא יצמח ויהיה טוב ויבואו אליו. לא תוכל להלין על אגרות חוץ בזמן שאתה משווע לפתרונות.

אני אסיים רק בחזון. זכיתי להגיע לפני 34 שנים עם 35 משפחות. היום אני ראש מועצות של 2,100 משפחות. בונים 200 יחידות ש-60% מהן נמכרו על הנייר ומתחילים בקרוב עוד 700, בעזרת השם. זה החזון.

תודה. שילה אדלר, מנכ"ל מועצת יש"ע, בבקשה.

תודה רבה. קודם כל, תודה רבה ליושב-ראש הוועדה ולחברי הכנסת. אנחנו יותר משמחים על יום החג הזה ואני מקווה שהיום הזה יהפוך למסורת, יום ההתיישבות בכנסת, הצדעה למפעל הכול כך משמעותי, שמציין היום חמישים שנה. אנחנו מתקרבים לחצי מיליון ואני מקווה שהמכפלות של המספרים יתקדמו משמעותית בשנים הקרובות.

נמצאים פה ראשי אגפי חינוך מהמועצות השונות. דובר על סוגיית החינוך ועל כך שיהודה ושומרון זוכה להיות אבן שואבת למוסדות חינוך רבים ולתלמידי חינוך רבים מכול הארץ. אדוני היושב-ראש, חברי ראשי הרשויות, אני במקרה בוגר המכינה בעלי ובעוונותיי גם יושב-ראש ההנהלה שלה. המכינה בעלי קיבלה פרס ישראל ובשנה הבאה מציינת שלושים שנות פעילות. אני מביא את המכינה בעלי כדוגמה ויש בה מעל 2,000 בוגרים, אנשים טובים שבאים לתרום למדינה וליחידות בצבא, בקצונה ובכלל בחיים האזרחיים. בישיבת ההנהלה האחרונה, לדוגמה, הוצגה בעיה שבאים למכינה רק מפתח תקווה, כפר סבא ורעננה וכמעט ולא באים אנשים למכינה מיהודה ושומרון, שנמצאת בעומק יהודה ושומרון.

זאת דוגמה קטנה למוסדות חינוך רבים שנמצאים ביהודה ושומרון ומאפשרים לתלמידים מכול הארץ להגיע אליהם. גם להכיר את האזור הזה, גם ללמוד שם וגם להיעזר באנשי החינוך הטובים שנמצאים ביהודה ושומרון. אני חושב שביום חג שכזה, לציין את העשייה גם בתחום החינוכי, גם בתוך המועצות עצמן וגם ברמה האזורית והארצית מתוך אינטגרציה ומתוך תפיסה שילובית, זאת אמירה משמעותית גם שלך, כיושב-ראש הוועדה, גם של ראשי הרשויות וגם בחזון קדימה. השמאל מסתכל מה היה חמישים שנה אחורה – מה היה, איך קרה. אנחנו כאנשי התיישבות ואנשי חזון צריכים להסתכל חמישים שנה קדימה מה אנחנו רוצים שיהיה ב-2067, איך תיראה ההתיישבות, איך ייראו הכבישים, איך ייראו המחלפים, איך ייראו מוסדות החינוך, איך תיראה תפיסת החינוך שלנו ומתוך כך להשפיע גם על ההווה הקיים.

אנחנו מודים לך גם על היום השמח הזה, גם על הוועדה החגיגית וגם על ההזדמנות לדבר פה בפני האנשים.

תודה רבה. ראש עיריית אריאל, האיש השנייה או הראשונה מתוך שתי הערים ביהודה ושומרון. אלי שבירו, בבקשה.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

ארבע ערים ישראליות.

רק בדמוגרפיה הוא סופר.

הוא תיקן, יש ארבע ערים ביהודה ושומרון, הגדולה שבהם קריית ספר מודיעין עילית היא 80,000 השנייה היא העיר בית"ר עילית עם 50,000, השלישית היא העיר מעלה אדומים עם 40,000 והרביעית, שיש בה גם אוניברסיטה מפוארת, העיר אריאל, שיש בה 20,000.

כן ירבו.

בירת השומרון ואז אנחנו מסודרים.

אני בוחר לדבר היום לא על הבעיות, כי הבעיות שחבריי ציינו חוצות כמעט כל מקום במדינת ישראל. היום אנחנו חוגגים חמישים שנה לשחרור ירושלים ויהודה ושומרון ואני רוצה דווקא לדבר על ההישגים הגדולים של מערכת החינוך גם ביהודה ושומרון. אני אפרט קצת על ההישגים שלנו באריאל.

כמו שאמר קודם שילה, יש לנו אוניברסיטה מאוד מצליחה עם 15,000 סטודנטים, יהודים וערבים, חילונים ודתיים. כל עם ישראל. זאת אוניברסיטה שמתפתחת בצורה מדהימה. אני יכול להגיד לכם שהאוניברסיטה היא אחד הנכסים האסטרטגיים הכי גדולים לעיר אריאל והיא משולבת בכל מערכות החיים בעיר. במערכת החינוך, למשל, יש פרויקט של רובוטיקה מגן חובה ועד לתואר, כאשר מדהים לראות ילדים קטנים בגן חובה מגיעים למעבדות של האוניברסיטה. אנחנו מדברים על שילוב של האוניברסיטה גם בכל מקצועות הרווחה, כי יש לנו בית-ספר לעבודה סוציאלית. באוניברסיטה מלמדים גם את כל המקצועות הפרה-רפואיים ובעתיד הלא רחוק, אני מקווה, יהיה לנו גם בית-ספר לרפואה.

אין ספק שיש התפתחות אדירה בתחום החינוך וגם ברמה המקומית הצלחנו להגיע להישגים מאוד משמעותיים בשנים האחרונות. לפני ארבע שנים היינו עם 61% זכאים לבגרות ואנחנו עומדים היום על 88% זכאים לבגרות, כולל עלייה מאוד משמעותית בבגרות איכותית.

אני אומר שוב שזו הזדמנות להגיד שיש הישגים, יש הישגים גדולים ביהודה ושומרון וזה יום חג גדול, גם שחרור ירושלים, שחרור יהודה ושומרון ומה שהמפעל הציוני הצליח לעשות ביהודה ושומרון. תודה רבה.

זהו חג גדול לעם ישראל ולמדינת ישראל.

תודה. יש עוד אנשים שמבקשים להתייחס?

קודם כל, ברכות לוועדה. אני ראש המועצה בהר אדר ואני יכול להגיד לכם שבחודשים האחרונים אנחנו מקיימים רצף אירועים בגבעת הר אדר לכבוד שלושים שנה להיווסדה של הר אדר כיישוב. מחמם את הלב לראות את הלוחמים בני 85 בממוצע – רובם היו מילואימניקים והיום הילדים שלי כאלה – מקפצים על הגבעה ומספרים את סיפורי הקרב והשחרור לילדים שלנו ולאלפי מבקרים השבוע. מחמם את הלב לראות שיישוב כזה התפתח ממקום של קרבות לשדות ירוקים ופרחים. זה החזון.

אם אנחנו בענייני חינוך, הר אדר מובילה בגיוס משמעותי בפיקוד מכינות שנות שירות כבר שנים. בארבע השנים האחרונות היא מובילה בבה"ד 1 וגם באוניברסיטאות. לצערי, אין לנו מוסדות חינוך מעבר לבית-ספר יסודי כי אנחנו יישוב קטן, אבל החבר'ה שלנו מובילים בכל מקום ואני גאה להיות שם. אני מאחל לכולנו להמשיך כך, כלומר גם להתפתח, גם להישאר על הגבעות האלה וגם להוביל את החינוך. בכל פעם שאני רואה בטבלאות את הר אדר, את אריאל ואת אפרת, כל אחד מהחברים שמצליח להוביל את הנוער שלנו, אני אומר: עשינו את זה. תודה רבה ובאמת יום נפלא, יום חג.

אני רוצה להתייחס לדברים שנאמרו פה על ידי איתן ברושי.

לא צריך, הוא לא פה.

אני מנהל בית-ספר ואנחנו בית-ספר נורמלי עם 1,200 תלמידים. התלמידים רוצים שירות מהמדינה כמו שמקבלים בתל אביב ובהרצליה ואנחנו גם מתנהלים ככה.

אתה לא חושב שזה קצת גוזמה מצדך לדרוש שהמדינה תשרת אותך כמו תל אביב?

בגלל זה היה לי חשוב להגיד שאנחנו אנשים נורמליים.

אז הוא אמר.

אני רוצה לומר כמה מילים לסיכום. ראשית, תודה רבה על ההצגה וההבאה של הדברים. אני אומר בחצי משפט לגבי איתן, שיכול להיות שהדברים שהוא אמר נכונים אם היו נאמרים לפני חמישים שנה, אבל לא אחרי שחצי מיליון יהודים נמצאים ברחבי יהודה ושומרון על 25% משטח המדינה.

מערכת החינוך, כפי שהוצגה כאן, הראתה שמדובר במערכת חינוכית ייחודית, כמו שאמרתי, שמגשימה, שעושה, היא רלוונטית, היא נוגעת ולא עוסקת רק בעצמה אלא גם בחברה הכללית ויודעת להביא גם למצוינות וגם למיוחדות.

בשולי הדברים אני אומר, ברשותך אדוני היושב-ראש, שיש להערכתנו שלוש סוגיות כלליות שהן ייחודיות דווקא ליהודה ושומרון, ואני חושב שנכון שהוועדה תדון בהן גם אם זה יצריך ישיבה נוספת.

האחת, 50% מהאוטובוסים שמסיעים את הילדים הולכים לגריטה בשנה הבאה מכיוון שהם עברו את גיל 15.

מה העלות הממוצעת לאוטובוס?

עלות המיגון הממוצעת לאוטובוס היא 1.2 מיליון. מדובר על סדר גודל של כמה עשרות מיליונים שצריך לשים, ועדיין התקציב כולו לשנה הבאה לא נגמר. יש הסכם רב-שנתי של חומש, אבל זה עדיין לא יודע לתת את המענה לשנה הבאה כי לא שוחרר מה שהיה צריך להיות משוחרר. בחומש זה נראה מצוין ובפועל אנחנו נמצאים בפער.

מה התאריך? זה במהלך כל השנה?

נכון, ב-2018.

כמה אוטובוסים וכמה כסף?

בסך הכול 80 אוטובוסים לתלמידים. עלות המיגון היא 1.2 מיליון לכל אחד מהם, פלוס עלות אוטובוס שהיא כ-2.5-2 מיליון שקלים.

זאת גריטה אמיתית או שזה כמו הקרוואנים, שאחרי שבונים שכונה הם נשארים? זה אמיתי או שנראה אותם אחר כך בכבישים?

מכיוון שמדובר באוטובוסים שהם ממוגני ירי, זה נחשב למה שנקרא בצבא צל"ם לכל דבר ועניין ולכן חייבים לגרוט אותם.

הייתי חייב להעלות חיוך.

נקודה נוספת היא לגבי תהליך האישור הסטטוטורי של בניית גני ילדים ומוסדות חינוך בכלל. נכון שאין הקפאה של בניית מוסדות חינוך, אבל יש תהליך מאוד מיותר ומסורבל בהכנות לטובת העניין.

אתם לוקחים פעמיים, גם משרד הביטחון והמינהל וגם משרד החינוך.

ברגע שיש צורך במשרד החינוך, אנחנו צריכים לקבל החלטה שזה עובר אוטומטית לתוך המינהל האזרחי ולא צריך בכל פעם מחדש להביא את זה לדיון מדיני. לעתים, רק הקצאה של קרקע יכולה לקחת חצי שנה כדי לקבל אישור מדיני האם לחתום על חוזה קרקע לטובת גן הילדים. אלה המספרים וזה לא הגיוני. זה לא קיים במינהל האזרחי.

למה שישה חודשים? זה לוקח גם שנה וחצי.

זה נושא שצריך לקיים עליו דיון.

אמרתי שזאת מבחינתי נקודה נוספת. נקודה אחרונה, אדוני היושב-ראש, ואני אומר שזה נכון לא במעט מועצות אזוריות ברחבי הארץ, אבל ביהודה ושומרון על אחת כמה וכמה ויש פה משהו מאוד ייחודי. כמות הנסיעות באוטובוסים מוגבלת, כמות האוטובוסים מוגבלת. תלמידים שלנו שמגיעים לבית-הספר בהסעות וחוזרים בהסעות בעצם נשארים תקועים במקומם וכל מה שיש בעולם של הערים, של המועצות המקומיות בערים הגדולות, לא מגיע לילדים שלנו והם לא נהנים ממנו. לעניין הזה צריך לראות איך מייצרים מענה בתקציב ייעודי וייחודי עבור פעולות העשרה. ברוך השם, יש הרבה מאוד פעולות העשרה, אבל תקציב ההסעה הופך את העניין הזה לבלתי אפשרי. כך חוגים, כך חוגי ספורט, כך חוגי מדע ומה שלא נמצא אצלך קרוב, אתה לא יודע לעשות אותו. יש בזה סוג מסוים של הפליה.

העליתי את העניין הזה גם במשרד החינוך וטרם ניתן מענה. ניתן לייצר מענה לעניין הזה ואני חשוב שהוא נכון גם לגבי כלל המרחב הכפרי, אבל ביש"ע, כשהמיגון כל כך משמעותי, על אחת כמה וכמה.

מעבר לזה, אדוני, אני מבקש להודות לך על עצם קיום הישיבה ושבעזרת השם נמשיך וניפגש בעבודה השוטפת ובשמחות.

נציג האוצר ישב בצד, פחד שהולכים ליפול עליו.

כפי שאמרתי בפתיח של הדיון, חמישים שנה בחיי מדינה זה באמת כמעט שגרה. כנראה מה שנכון במזרח התיכון לא נכון במקומות אחרים. בחמישים שנה לעשות את מה שעשה מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, זה יש מאין. זה חזון והתגשמותו בקצב משביע רצון. הלוואי ולא היו חסמים נוספים ואין ספק שהתמונה הייתה עוד יותר טובה.

אני אומר דברי סיכום כלליים. אני קורא לראשי הרשויות להכין ניירות עבודה בסוגיות, כפי שציינתם, בסוגיית הבינוי, בסוגיות ההיסעים. אנחנו נקיים דיון בזה.

הוועדה מודה לכל המשתתפים בדיון, לראשי המועצות ביהודה ושומרון. הוועדה שמעה על ההישגים הרבים של מערכת החינוך ביהודה ושומרון ועל הקשיים של המועצות האזוריות. הוועדה קוראת למשרד החינוך להכיר בצרכים הייחודיים של החינוך ביהודה ושומרון ולתמוך באותם סעיפים שיש בהם קשיים אובייקטיביים.

הוועדה קוראת למשרד הביטחון ולגורמי המינהל האזרחי ביו"ש לאפשר הקצאת קרקע, לפחות פרוצדורות, ביעילות ולפי צרכי המועצות המקומיות והאזוריות ביהודה ושומרון.

תודה רבה, חג שמח לכם, הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:05.