הכנסת העשרים

מושב שלישי

פרוטוקול מס' 80

מישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול

יום שלישי, כ' באייר התשע"ז (16 במאי 2017), שעה 9:00

הנגשת טיפול בהתמכרויות לקהילת יוצאי אתיופיה - לציון יום השוויון למען קהילת יוצאי אתיופיה

חברי הוועדה: תמר זנדברג – היו"ר

עבדאללה אבו מערוף

דב חנין

נציגת מטה היישום של התוכנית הממשלתית לשילוב יוצאי אתיופיה, משרד ראש הממשלה - סיון גולדשטיין הבר

ראש אגף מניעה, המשרד לביטחון הפנים - אורית שפירו

רכז נוער, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול - אליהו ג'בייה

רכזת מניעה והסברה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול - תמר וודו

מנחה ארצית ליוצאי אתיופיה, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול - ווגאי טבג'ה

רכזת מניעה והסברה בסמים ואלכוהול, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול

מולו אייטגב

ראש אגף טיפול ושיקום ברשות למלחמה בסמים, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול - חגי ברוש

מנהל הרשות בפועל, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול - איתן גורני

המדען הראשי, הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול - פרופ' יוסי הראל פיש

מפקחת ארצית, השירות לטיפול בהתמכרויות, משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים - רויטל לירז מלמוד

אחראית בקרת איכות, משרד הבריאות

עפרה אוסטין

סגנית מנהלת המינהל הפדגוגי, משרד החינוך - עירית בירן

מפקחת באגף לחינוך ילדים ונוער בסיכון, משרד החינוך - ווביט מנגיסטו

מנהלת היחידה למניעת סמים, משרד החינוך - קרן רוט איטח

פסיכיאטרית, מזכ"לית אילסם - ד"ר אביבה וולף

פיתוח משאבים, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה - נעמי צימרמן

מנכ"לית אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה - זיוה מקונן-דגו

מתנדבת, אגודה ישראלית למען יהודי אתיופיה - פנטנש יניוודג'

פעיל חברתי - אליהו יצחק

רכזת איזורית - לאה אשכנזי הרץ

מזכירה, המרכז הרפואי לבריאות הנפש נס ציונה - יפית סמואל

מוזמן/ת - אולמן אן מרי

מוזמן/ת - יוסי זגורי

בת שבע פנחסוב

הדר אביב

הנגשת טיפול בהתמכרויות לקהילת יוצאי אתיופיה - לציון יום השוויון למען קהילת יוצאי אתיופיה

בוקר טוב לכולן ולכולם. אני מתכבדת לפתוח את ישיבת הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול של הכנסת, ולכבוד הוא לי להשתתף היום ביום שמצוין בכנסת, יום השוויון למען קהילת יוצאי אתיופיה. ברוכות וברוכים הבאים. הוועדה שלנו תמיד מקפידה להשתתף בימים המיוחדים שמצוינים פה בכנסת ובמיוחד ביום הזה שמעלה לראש סדר העדיפויות, שם בפוקוס, במרכז, יום למען קהילה שבשנתיים-שלוש האחרונות דוחפת את עצמה לקדמת הבמה בשיח הציבורי הישראלי ובצדק. וזה כבדו לנו, לוועדה, לתת את הפלטפורמה במסגרת היום הזה שמצוין בכנסת במנדט שלנו, שהוא סמים ואלכוהול.

אז בואו נתחיל. השותפים שלנו ליום הזה הוא הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול, בבקשה.

בוקר טוב, לכבוד גדול הוא לי להיות מוזמנת לוועדה ואנחנו נשתדל לתת לכם את מה שאנחנו משתדלים לעשות עם קהילת יוצאי אתיופיה בתחום הזה. לי קוראים ווגאי טבג'ה, אני מנהלת התוכנית 'הדרך החדשה' ברשות למלחמה בסמים ואלכוהול, ומנחה ארצית לתחום יוצאי אתיופיה. אני עובדת ברשות מ-2010. הייתי רכזת ברחובות, אחר כך התקדמתי להיות מנחה ארצית. ההתקדמות שלי משקפת את איך שהרשות עובדת עם קהילת יוצאי אתיופיה בנושא.

תמר וודו מרחובות ומולו אייטגב מאשקלון, והן ייתנו את נקודת המבט מהשטח. מאוד מאוד חשובה גם הנישה הזאת.

קודם כל, חזרתי מחופשת לידה.

מזל טוב.

אז אני מאוד מתנצלת אם אני קצת מנותקת - - -

לא. הכול בסדר. קודם כל, מזל טוב וברוכה הבאה בחזרה.

תודה.

המטרה של היום, בחלק שלי לפחות, היא להראות איך הרשות למלחמה בסמים התחילה לעבוד עם קהילת יוצאי אתיופיה, מה הנישות, מה הגישות, מה הדגשים, ולכן אני מבחינתי פותחת מהתרבות על מנת שנוכל להבין על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על קהילת יוצאי אתיופיה גם כשמדובר בסמים ובאלכוהול, למרות שזו תופעה יחסית חדשה אצלנו בקהילת יוצאי אתיופיה.

אני אשתדל להריץ את המצגת, אבל אם יש שאלות אני אשמח.

(הצגת מצגת)

על מנת לחשוף את הקשיים ואת התופעה או את התהליך שקהילת יוצאי אתיופיה נתקלת בהם אני אשלב את הסיפור האישי. מי מאתנו שהוא יוצא אתיופיה ומאוד רוצה להשתתף, אני מזמינה.

אני נולדתי באיזור קווארה, עברנו בשלב מאוחר יותר לאיזור אמבובר. התמונה מופיעה פה. אמבובר הוא אחד המרכזים הקהילתיים הרוחניים של בית ישראל. פה גם היה בית הכנסת. אתם רואים שזה יחסית כפר מתקדם. יש פה בית ספר, וזה איזור שכולו היה מזוהה עם בית ישראל. ולכן החשיבות של המקום הרוחני של אתיופיה מתבטא גם פה.

כשאנחנו מדברים על קהילת יוצאי אתיופיה, בראש ובראשונה צריך להבין שזו קהילה דתית. כשהגענו לאתיופיה לא הכרנו מה זה חילוניות. זה משהו שאנחנו נתקלים בו פה בפעם הראשונה. אני באה ממשפחה מאוד מכובדים של קייסים, ואחד הדברים שנתקלנו בהם בתהליך הקליטה במרכזי קליטה, זה שאבא שלי ראה בשבת בפעם ראשונה שאוטו נוסע בכביש הוא צם. למה? כי זה מה שהוא הכיר. באתיופיה שום דבר לא זז, שבת זה שבת, שבת מנוחה לכל דבר. ואפילו הנשים שלנו בלבוש המסורתי לא שמות את החגורה כי זה מלאכה. בזה אפשר לשקף בנקודה הרוחנית מה הם התהום והבלבול שהקהילה מתמודדת איתם, וזה בעצם משפיע ומלווה אותנו עד היום.

כשאנחנו מדברים על קהילת יוצאי אתיופיה חשוב להבין, בהיבט התרבותי אלה שתי תרבויות שונות לחלוטין. בין התרבות האתיופית לתרבות הישראלית יש תהום, זה כמעט קווים מקבילים. כשאנחנו מדברים על חברה שבאה מתרבות מאוד מסורתית, מאוד סגורה, מאוד פטריארכלית, שקידמה את חוכמת החיים במקום האקדמיה – שם היה מאוד נדיר לשלוח ילדים ללימודים למרות שהיו חלק מהמשפחות שלמדו, אני זכיתי להיות אחת מהם והייתי תלמידה גם באמבובר. אבל לא כל המשפחות הצליחו לעשות את זה מאחר שכוח הילדים זה כוח עובד. אנחנו באנו מחברה חקלאית שהתפרנסה מכך, וחלק מהעבודה התבסס גם על כוח הילדים.

לכן חלק מהתהליך שאנחנו בקהילת יוצאי אתיופיה עשינו בתוך אתיופיה זה בעצם חוכמת חיים. מה זה חוכמת חיים? האבות שלנו לימדו אותנו לספור שבעה דורות, לזכור את ההיסטוריה של יהדות יוצאי אתיופיה, בסיפורים בעל פה. הקהילה כמעט לא כתבה ולא תיעדה. יש פה אנשים שמומחים ממני בנושא, והם יכולים להוסיף. וכשאנחנו באנו לפה, לעולם שמכבד אקדמיה, עולם שמכבד חילוניות, עולם שמכבד קידמה, הקהילה בעצם מקבלת את שוק החיים שלה. מצד אחד, יש את כל האמירות האלה: קהילת יוצאי אתיופיה היא לא מלומדת, אין לה אקדמאים. נכון, רוב קהילת יוצאי אתיופיה היא לא מלומדת. אבל אצלנו ללימודים כמעט ואין מקום. חוכמת החיים היא אחד הדברים החשובים בקהילה.

כשאנחנו רואים מבוגר, ככל שהגיל שלו מתקדם, הוא נחשב יותר חכם. הוא יכול לייעץ, הוא יכול לגשר, הוא יכול לכוון את הקהילה. כך בעצם הקהילה התנהלה. כשהגענו לפה, כל זה מתפרק ואנחנו נשאבים לתוך תרבות בלבול של זהויות כשאנחנו לא יודעים איך להתנהל בתוך החברה, ובעיקר ההורים שלנו.

אנחנו עוד מה שנחשב לדור הראשון, אנחנו מצליחים איך שהוא לשחק בין שתי התרבויות, התרבות הישראלית והתרבות האתיופית. אנחנו אומנם סובלים מאיזשהו פיצול אישיות, אבל עדיין מצליחים להתנהל מולה. אבל לצערי, ההורים שלנו, רוב רובם, נמצאים בתרבות המקורית שלהם, ואנחנו רואים את הפערים שנפתחים בין הדור השני לדור ההורים שהוא מאוד מאוד קריטי בתהליך של מניעת סמים ואלכוהול ובהתנהגות סיכון.

המטרה בכל התהליך הזה, דבר ראשון, היא שהאנשים יבינו מהי הקהילה, ודבר שני, איך בעצם אנחנו צריכים להנגיש את השירות. כשאנחנו מדברים על הנגשת השירות, אנחנו מדברים על ההיכרות התרבותית לפני שאנחנו בונים את התוכנית. אנחנו מדברים על שימוש בפתגמים ובסמלים התרבותיים של קהילת יוצאי אתיופיה על מנת לבנות תוכנית ולהעביר את הנושא.

כשאני מדברת על סמים ואלכוהול, זה נושא חדש שהקהילה לומדת אותו. זה אומר שאנחנו בונים שפה מחדש, זה אומר שאנחנו מנגישים את השירות של הידע והמידע בתהליך שמצוין פה, שאנחנו משתמשים בכל נקודות התרבות, כי בלי נקודות התרבות אנחנו לא נצליח להעביר, זה חומר חדש, זה אומר לשנות עמדות, זה אומר לשנות תפיסות, זה אומר לשנות שפה יומיומית. ולכן כל התהליך הזה מחייב אותנו להתייחס גם לאמהרית, להתייחס גם לקודים, להתייחס גם למאפיינים של הקהילה.

כמובן שבתהליך העבודה שלנו אנחנו מתייחסים גם לאתגרים שהקהילה נתקלת בהם. לאחר שאנחנו עלינו, חלק מהתהליכים שמובילים אותנו ישר להתנהגויות סיכון הם פגיעה בסמכות הורית. בתהליך הקליטה של קהילת יוצאי אתיופיה, אם זה החלפת שמות, אם זה הוצאה של ילדים לפנימיות בלי אישור של ההורים, אם זה אמירה שלהורים אין סמכות לחנך את הילדים, את זה אנחנו בעצם פוגשים כשאנחנו מדברים בעיקר על נושא סמים ואלכוהול. גם בשאר המקומות זה מתבטא, אבל בעיקר בתחומים האלה.

הקושי הוא שאתה מוריד או מפשיט את ההורה, מבחינת הסמכות שלו, האחריות שלו, אתה משאיר אותו עירום, אפשר לומר. ועכשיו אנחנו נמצאים בתהליך להחזיר להם את הסמכות שזה מאוד מאוד קשה, כי יש פה את עניין איבוד הסמכות, יש פה את הביטחון העצמי שנפגע, יש פה את הזלזול של הילדים בהורים, יש פה את הזלזול של החברה הישראלית בקהילה עצמה בהיבטים האלה, ולכן זה הקושי שאנחנו נתקלים בו. זה יושב שם. אנחנו עסוקים כל הזמן, קודם כל, בלהחזיר את התפקוד ההורי, בלהחזיר להם את האחריות, כי הם גידלו 12, 10, 9 ילדים, ברוך ה', כמה שאלוהים נתן, הם גידלו. זה לא שאנחנו עכשיו בחברה הישראלית נלמד אותם מה זה להיות הורה. החלק שלנו הוא להביא את זה לידי ביטוי. אתם גידלתם 12 ילדים באתיופיה, גם עכשיו אתם יכולים לגדל, רק שדרך הגידול, דרך החינוך היא קצת שונה ממה שאנחנו מכירים, ואפשר לעשות סנכרון בין התרבות שהכרתם, בין דרך הגידול ודרך החינוך שהכרתם לבין החברה הישראלית, וזה תהליך שלא נעשה איתם. את זה אנחנו פוגשים בקבוצות ההורים, במפגשים מול המבוגרים, את הפער הזה, את הקושי, את חוסר האונים שלהם מול הילדים.

אף הורה שיושב פה לא רוצה לראות את הילד שלו מידרדר או נכשל ולא מצליח. כמונו, גם ההורים יוצאי אתיופיה אפילו יותר. הם רוצים לראות את הילדים שלהם משתלבים, הם רוצים לראות את הילדים שלהם מגיעים לנקודות מפתח. לצערי, הם לא יודעים איך לעשות את זה, איך לתרגם את האהבה שלהם לילדים. בגלל הניתוק והפערים התרבותיים יש לנו גם את קושי השפה.

השונות התרבותית, ולא הפערים.

אוקיי.

הקשיים בתקשורת ובשפה הם אחד הדברים שאנחנו נתקלים בהם. זה אומר שרוב הילדים של דור שני דוברים עברית, רוב ההורים כמעט ולא, או שאם הם דוברים עברית זה מילים מאוד מאוד בסיסיות, אבל הם לא מצליחים לעשות את התקשורת. על זה אנחנו מוסיפים את נדבך הבושה, גיל ההתבגרות, ואצלנו בקהילה כל התופעות האלה הרבה יותר מועצמות. אנחנו נפגוש אותם משוטטים, זו תופעה שקיימת גם בחברה הישראלית, אבל אצלנו בשכונות השונות אנחנו נמצא אותם משוטטים בגילאים יחסית צעירים, אנחנו נמצא אותם ללא גבולות, אנחנו נמצא אותם עושים דברים שאולי אנחנו כהורים יכולים למנוע, אבל אצלם אין את המסגרת הזו. לכן העבודה מול ההורים היא מאוד מאוד חשובה.

על כל זה אנחנו נכנסים גם לתחושות של הקהילה. כל תופעה שקורית בקהילת יוצאי אתיופיה ומופיעה בתקשורת, משפיעה באופן אוטומטי על קהילת יוצאי אתיופיה. זה יכול להיות הצבע, זה יכול להיות הזהות, זה יכול להיות כל דבר שלילי שקרה, וזה משפיע עליהם. גם לזה צריך להתייחס. כשאנחנו בונים תוכנית, כל הדברים האלה צריכים לבוא לידי ביטוי בתוך המהלך של התוכנית.

חלק מהתחושות של הקהילה הן שלא שומעים אותם. לכן מאוד מאוד חשוב לתת ביטוי לא רק בתחושות כלפי אירוע שקרה, אלא גם בנושא של סמים ואלכוהול ומה נכון להביא. למשל, לפני שאני עולה לרדיו, קמפיינים עולים לרדיו, אנחנו עושים קבוצות מיקוד. מולו יכולה לשתף. אנחנו עשינו באשקלון קבוצות מיקוד לשמוע, מה הם היו רוצים לשמוע ברדיו, איזה נושא אקוטי יש להם להגיד, את מי הם רוצים לשמוע. יש לנו כמה אנשי מפתח, אנשי מקצוע שעולים לרדיו יחד איתי. זאת אומרת, המטרה היא כמה שיותר לשתף אותם.

בהמשך, אני רוצה לתת תמונת מצב של השימוש בחומרים ממכרים בקרב קהילת יוצאי אתיופיה. אני אעשה את זה בקצרה. יש פה נתונים משני סקרים לאומיים. אחד מהם זה הסקר האפידמיולוגי של המבוגרים, גילאי 18 עד 65, סקר עדכני מאוד, לפני ארבעה וחצי חודשים סיימנו אותו על מדגם מייצג ארצי. והסקר השני זה הסקר של בני הנוער שהוא קצת יותר ישן, הוא מ-2014–2015. בשנת הלימודים הקרובה יהיו לנו הנתונים העדכניים, אבל אלה הנתונים העדכניים ביותר שיש לנו כרגע. אני אעבור על זה מהר כי אני רוצה שעיקר הזמן יישאר לדברים שווגאי מדברת עליהם ולדיון.

(הצגת מצגת)

נתחיל מסיגריות ונרגילה. כפי שאתם רואים במצגת, אם זה אחוז התלמידים בכיתות ו' עד י"ב שעישנו סיגריות במהלך החודש האחרון, זו תמונת המצב של הישראלים, וכאשר מסתכלים על קהילת יוצאי אתיופיה, השיעור הוא הרבה יותר גבוה. אפשר לראות הבדל בין דור ראשון לדור שני.

גם הם ישראלים.

ודאי שהם ישראלים. אני משווה בין הישראלים האחרים לעומת הישראלים יוצאי אתיופיה.

רגע, יוסי, יש לי שאלה. מה זה ישראלים ותיקים? פשוט כדי שנדע מה מושווה למה. איך נעשה הסקר ומה האוכלוסיה. יש את כלל הציבור הישראלי שכולל את כולם?

האוכלוסיה של הנוער זה מדגם מייצג ארצי של כל תלמידי בתי הספר הממלכתיים-דתיים במגזר של בתי הספר הערביים, ומדובר על כיתות ו' עד י"ב.

כמה משתתפים?

בערך 14,000.

14,000 האלה הם מדגם מייצג של שלוש מערכות החינוך הממלכתיות: ממלכתי, ממלכתי-דתי והערבי?

כן.

איזה שאלות אתם שואלים? אני מניחה שמבין התלמידים אין הרבה שלא נולדו בישראל. אני מניחה שבין אלה שהיום הם בכיתה ו' עד כיתה י"ב יש כאלה שהם דור שני בישראל, בעיקר מהעלייה מברית-המועצות לשעבר, שזו העלייה הגדולה, יוצאי אתיופיה שהם דור שני ואולי שלישי, ויש כל מיני מדדים אחרים, יש ערבים, יש דור של יוצאי ברית-המועצות לשעבר משנות ה-70, מזרחים, אשכנזים. כלומר, איזה פילוחים אתם עושים בתוך 14,000 האלה? לפי מה?

אני אסביר את זה. ראשית, יש לנו שאלות בשאלונים לגבי ארץ המוצא של ההורים, איפה ההורים נולדו, איפה הילדים נולדו. יש לנו כמה דוחות מאוד מפורטים שנמצאים באתר שלנו ושאפשר להסתכל עליהם. לצורך הדיון היום, לקחנו את כל הילדים שהם או אחד מהוריהם נולדו באתיופיה, כלומר, הגיעו מאתיופיה, וחילקנו אותם לשתי קבוצות, הדור הראשון הם אותם ילדים שבעצמם נולדו באתיופיה ועלו ארצה, והדור השני הם אותם ילדים שנולדו בארץ.

יש ילדים בגילאי ו' עד י"ב שהם עצמם נולדו באתיופיה?

יש בגילאים המאוחרים יותר. זה קיים.

יש, מהעלייה האחרונה. מספרים קטנים.

בנתונים שאני מראה כרגע לקחתי רק את הילדים מבתי הספר שהם לא דוברי ערבית, אלא דוברי עברית, כלומר, זה בעיקר יהודים.

וזה גם ממלכתי-דתי?

גם ממלכתי וגם ממלכתי-דתי. בצד ימין, כאשר אני לא יודע אם 'ישראלים ותיקים' זו המילה הנכונה, אבל הקטגוריה הזו היא כל הילדים שלא נולדו באתיופיה ושאחד מההורים שלהם לא נולד באתיופיה.

כולל ערבים?

לא, רק יהודים. כל המצגת הזו היא רק של האוכלוסיה היהודית.

בעצם אתה משווה את ילידי אתיופיה וכאלה שאחד מההורים נולד באתיופיה לשאר היהודים במערכת החינוך הממלכתי והממלכתי-דתי.

כן. אפשר לעשות עוד פילוחים, אבל בגלל שיש לנו זמן קצר - - -

לא, אין בעיה. פשוט, אתה יודע, ישראלים ותיקים – למשל, ערבים זה ישראלים ותיקים, לדוגמה. פשוט שנדע.

בכותרת היה כתוב שזה רק על יהודים.

לגבי האוכלוסיה הבוגרת מגיל 18 עד גיל 85, שם יש את המבוגרים שנולדו באתיופיה לעומת כל שאר החברה הישראלית. את זה אפשר לראות יותר מאוחר.

יש לכם נתונים כמה היו שם מעשנים וכמה התחילו כאן?

לא. עוד מעט ווגאי תדבר על זה.

חשוב לי להראות בנתונים את שיעור הצריכה של סיגריות, למשל, בהשוואה לצריכה בקרב אוכלוסיה – תראו שהכחול זה 2011 והצהוב זה 2014, אז אפשר להסתכל למשל על מגמות. אפשר לראות שבדור השני של יוצאי אתיופיה יש ירידה מאוד משמעותית בין 2011 ל-2014, דבר שרואים אותו גם בדברים הבאים.

זה שימוש בנרגילה, גם כן תמונת מצב דומה. שיעור השימוש בקרב ילדים מהדור הראשון היה יותר גבוה, אבל גם פה יש ירידה לכיוון 2014. עדיין השיעורים הם קצת יותר גבוהים מהשיעורים באוכלוסיה הכללית היהודית.

זו תמונת המצב של המבוגרים בנושא עישון סיגריות. הגברים בכחול והנשים באדום, והירוק זה הטוטאל של שניהם ביחד. שוב, השיעורים הם קצת יותר גבוהים מהאוכלוסיה הכללית.

חבר העמים זה גם או נולדו או שאחד ההורים נולד?

לא, אצל המבוגרים זה שהם בעצמם נולדו באתיופיה.

כלומר, בקהילות מהגרים שיעור העישון הוא גבוה מאשר אצל הישראלים - - -

אצל נשים זה פחות או יותר אותו דבר. אצל הגברים זה קצת יותר גבוה בנושא סיגריות.

אגב, בסוגריים, בשבוע הבא יש לנו דיון על עישון בחברה הערבית - - -

הוא נדחה ליולי.

מתי שהוא במושב יהיה לנו דיון בנושא עישון בחברה הערבית. פה אתה אומר שהמגזר היהודי הוא אולי לא מובהק, אבל גבוה במעט מכלל הישראלים.

יוצאי אתיופיה?

לא, לא. אני משווה מגזר יהודי לישראל. ישראל זה כולם, נכון?

כן, ישראל זה כולם.

אז המגזר היהודי מעשן יותר מאשר ישראל, ואנחנו טוענים שיש עישון גבוה בחברה הערבית?

פחות, לא יותר.

אין פה את הערבים בכלל. ישראל פה זה עדיין רק היהודים. סליחה, זה המגזר היהודי ללא אוכלוסיית העולים, וזה ישראל כולל הערבים.

אז איך יכול להיות שישראל כולל ערבים יותר נמוך ממגזר יהודי אם אנחנו טוענים שהחברה הערבית מעלה את? - - -

- - -

אני אומנם לא מצטיינת במתמטיקה, אבל 35.1 עד כמה שבדקתי זה יותר נמוך מ-32.5.

זה יותר גבוה מזה בקצת. זה 35 וזה 32.

אה, סליחה. אוקיי. התבלבלתי בין 31 ו-32. סליחה.

זה הבדלים קטנים.

כאן מדובר על שימוש בנרגילה, אבל כפי שאתם רואים בקרב הקהילה השימוש בנרגילה שכיח הרבה יותר מאשר בקרב האוכלוסיות האחרות שנמצאות פה.

זה שאלוני דיווח עצמי, נכון?

זה הכול דיווח עצמי אנונימי.

כאן יש פילוח לפי קבוצות גיל, והנרגילה הרבה י ותר שכיחה בקרב האוכלוסיה הצעירה בגילאי 18 עד 29, והשכיחות הזו יורדת עם הגיל בצורה מאוד משמעותית בכל קבוצות הגיל גם בקהילה הזו.

זה בנושא סיגריות ונרגילה. נעבור לאלכוהול, ובאלכוהול לקחתי את שני המדדים המרכזיים שאנחנו משתמשים בהם כאינדיקטורים של שתייה בעייתית שזה binge drinking, שתייה של חמש מנות משקה או יותר באירוע אחד, והיסטוריה של השתכרות. הנה הנתונים לגבי כיתות ו' עד י"ב – בחודש האחרון כמה פעמים שתית חמש מנות משקה או יותר תוך מספר שעות? שוב, מה שמאוד יפה לציין כאן זה אתה ירידה המאוד-דרמטית שאנחנו רואים בקרב אוכלוסיית יוצאי אתיופיה גם דור ראשון וגם דור שני בין השנים 2011 ל-2014. להזכיר לכם, זו התקופה המרכזית של התוכנית הלאומית למאבק בתופעת האלכוהול. ובפירוש בקהילה רואים פה הצלחה מאוד יפה של שינוי הכיוון. זו החברה של הישראלים האחרים. אותו דבר כשזה נוגע למדד של השתכרות, רואים תמונת מצב דומה.

הדור השני – פרסמנו על זה מאמר לפני שנתיים או שלוש על ההבדל בין דור ראשון לדור שני בקרב הקהילה, כשהנתונים של 2014 הראו החמרה במצב בדור השני לעומת הדור הראשון בתחום האלכוהול, שזה היה מבוסס על נתוני 2011, אבל כשמסתכלים על הנתונים החדשים התמונה הזו מתהפכת, ובעצם הדור השני מתחיל להיראות הרבה יותר טוב ממה שהוא נראה קודם, וזה הפער הענק הזה שאנחנו רואים בין שתי השנים הללו, ויהיה מאוד מעניין לראות מה נראה בסקר הקרוב.

לגבי המבוגרים, שוב, זו תמונת המצב בקרב האוכלוסיה היהודית. שיעורי השתייה המופרזת יותר גדולים בקרב האוכלוסיה הזאת, בעיקר אצל הגברים. זה חבר העמים, אבל רק לשם השוואה. וכשמסתכלים על קבוצות הגיל, מעניין לראות שבקרב יוצאי הקהילה דווקא קבוצת הגיל של 30 עד 40, שיעור השתייה המופרזת בקרבם היא הרבה יותר גבוהה אפילו מהחבר'ה הצעירים, דבר שהוא יחסית שונה מכל קבוצות האוכלוסיה האחרות, וזה מצביע על איזושהי - - -

זה מבוגרים, כלומר, זה ילידי אתיופיה?

כן. זה בני 30 עד 40, ילידי אתיופיה.

אלה שהם צעירים, העמודה הירוקה, 18 עד 29, הם גם כן ילידי אתיופיה?

כל אלה הם ילידי אתיופיה. אבל החבר'ה בגיל הצעיר יותר - - -

זה נכון להגיד שבגיל הצעיר יותר יש פחות מספרית?

אני לא יודע. יש פה מומחים יותר גדולים ממני בנושא - - -

אמרתם בעצמכם שככל שיותר צעירים יש פחות שנולדו באתיופיה ויותר דור שני – אז כאן יש את אלה שהם צעירים ונולדו באתיופיה, ואנחנו משווים אותם למבוגרים שנולדו באתיופיה. אבל יש שכבה יותר רחבה מבחינה מספרית בגיל הזה שהיא דור שני.

בגיל הצעיר, כן. למרות שאצל הנוער זה יותר משמעותי כי אצל הנוער הרבה יותר מהם נולדו בארץ - - -

זה מה שאני אומרת.

אבל 18 עד 29 חלק גדול מהם בעצמם נולדו באתיופיה.

אלה שנולדו בישראל, 18 עד 40, איפה הם?

את זה ראינו קודם במצגת של הנוער - - -

לא נוער. מבוגרים.

יוסי, כאלה שהם בני 18 עד 40, והם דור שני, נולדו כאן.

אני אבדוק עם הסטטיסטיקאי שלי עוד פעם. הוא אמור היה להיות פה היום, אבל יכול להיות והגיוני לי שהוא חתך את זה באותה הגדרה כמו שחתכנו את הנוער, כלומר שהאוכלוסיה שיושבת פה זה אלה שנולדו באתיופיה או שאחד מהוריהם נולד באתיופיה, אבל רוב רובם בגילאים האלה הם אלה שנולדו בעצמם באתיופיה. אני מתאר לעצמי שהם כן כלולים פה, אבל אני לא רוצה להיתפס - - -

יוסי, זה מאוד קריטי כי אחד הדברים שפה בכנסת בדיונים שאני משתתפת בהם כל הזמן עולה, מה שמאפיין את קהילת יוצאי אתיופיה – צריך להסתכל על הקהילה כקהילה ומה קורה לדורות הבאים, והתובנה שלנו היא שאם לא נפעל להשגת שוויון אז הדפוסים יורישו את עצמם מדור לדור. ולכן מאוד מאוד משמעותי לנו אם הדור השני שנולד כאן והוא ישראלי ודובר עברית וכולי, יש בו אותן מגמות כמו בדור הראשון, ומשבר הגירה זה דבר אוניברסלי, ואגב גם דור שני זו תופעה אוניברסלית. אבל אנחנו רוצים לדעת שיש כאן איזושהי מגמה שמתאימה את עצמה לגישור על הפערים ושוויון, או לא. אם לא, יש בעיה.

את צודקת במיליון אחוז, ואני עושה את זה גם למבוגרים, אבל זו הסיבה שבנוער נתתי לכם גם את הדור הראשון בנפרד וגם את הדור השני בנפרד.

כן, אבל בנוער זה פחות רלוונטי ודווקא בצעירים המבוגרים יותר זה קצת יותר רלוונטי כי זה הרוב, זה המספר הגדול יותר.

אני אבדוק את זה תוך כדי הישיבה, ועד כמה שאני יודע האוכלוסיה הזו כוללת גם את אלה שנולדו וגם את אלה שאחד מההורים, וכמובן שזה הרבה יותר רלוונטי בפריסה של הגילאים. את צודקת לשאול את השאלה הזו, ואני אתן לכם תשובה קצת יותר מאוחר.

זה המדד של השתכרות, אותו דבר, אתם רואים את השיעור, אלה שב-12 החודשים האחרונים השתכרו לפחות פעם אחת. אפילו בהשוואה לאוכלוסיה הכללית ואפילו בהשוואה לאוכלוסיה של חבר העמים, מדובר פה בשיעור יחסית מאוד גבוה, וגם פה ההבדל בין קבוצות הגיל נראה בצורה כזאת, כפי שהוא נראה באוכלוסיות האחרות.

אם נעבור לחלק של הסמים, נתחיל עם שימוש בקנאביס לפחות פעם אחת בשנה האחרונה, יש לכם פה את כל הקהילה של יוצאי אתיופיה לעומת היהודים הישראלים האחרים. ופה יש את ההשוואה בין דור ראשון לדור שני. ומה שאפשר לראות פה בהפוך, ממש במגמה הפוכה למה שראינו עם האלכוהול זה שכאן יש עלייה מאוד דרמטית מ-2011 ל-2014 בשימוש בקנאביס. יש לנו את העלייה הזו פי שניים גם בקרב האוכלוסיה הכללית. כאן זה אפילו עוד יותר חמור וזה מגיע לשיעור של 14%–15% באוכלוסיה הזו. מעניין פה לציין שזו דווקא אוכלוסיה של דור שני ולא הדור הראשון. בדור הראשון דווקא המצב נשאר פחות או יותר אותו דבר, ואפילו עם קצת ירידה.

כאשר מסתכלים למשל עם שימוש בסמי פיצוציות, גם פה אנחנו רואים שיעור יותר גבוה מהשיעור הכללי באוכלוסיה. כשהמגמות הללו הן של 2% או 3% אי אפשר להיות בטוחים שזה מובהק סטטיסטית, אבל זה פחות או יותר אותו סדר גודל.

אני עובר בחזרה לאוכלוסיה הבוגרת, גילאי 18 עד 65, השתמשו בקנאביס לפחות פעם אחת בשנה האחרונה. אלה השיעורים בקרב הקהילה לעומת השיעורים בקהילה הכללית. כפי שאנחנו יודעים, היתה עלייה מאוד דרמטית בשיעורי השימוש בקנאביס בכלל בישראל. זה לא הנושא שאנחנו דנים בו היום, אבל גם בהשוואה הזו השיעורים בקרב הקהילה הם גבוהים מאוד, וכשמסתכלים על הפילוח של הגילאים שתי קבוצות הגיל העליונות שזה אותו דבר כמו בחברה הכללית, שתי הקבוצות הללו, מ-18 עד 29, אלה הם השיעורים הגבוהים ביותר, בקהילה של יוצאי אתיופיה עד גיל 40 אנחנו רואים את השיעורים האלה. וגם השיעור הזה הוא לא שיעור נמוך, הוא שיעור גבוה כשלעצמו.

14,000 זה רק הנוער?

14,000 זה הסקר של הנוער, ובערך 5,500 זה הסקר של המבוגרים.

וכמה מהם? - - -

באחד מהסקרים זה 530 ובסקר השני זה בסביבות 400, 380, משהו כזה.

ואיזה אחוז זה? סליחה, אחרי שהפגנתי בורות וחוסר יכולת לקרוא מספר שמול העיניים שלי, בטח שאני לא אסתכן בלחשב אחוזים. איזה אחוז זה מהווה מכלל מדגם?

אני אחזור לזה אחר כך. יש לי שקף אחר כך. זה לא הרבה, זה אחוזים בודדים.

ראינו את השיעורים במשך החודש האחרון, אלה המדדים של החודש האחרון, וגם פה מקבלים את אותה תמונת מצב מבחינת קבוצות גיל.

לא הכנסתי פה את השקף בשביל לקצר, אבל בכל הסמים האחרים, הקשים יותר, הרואין, קראק וכל הדברים האלה, שיעור השימוש בקרב אוכלוסיית יוצאי אתיופיה הוא זניח לגמרי, הוא בסביבות פחות מ-1%, בין 0 ל-2%, ואפילו יותר נמוך מאשר בקהילה הכללית הישראלית. זו תופעה שלא קיימת שם, פחות או יותר, והתופעות השכיחות הן הנושא של הקנאביס ושתייה של אלכוהול.

לסיכום, יוצאי הקהילה האתיופית סובלים משימוש יתר בחומרים ממכרים, בעיקר אלכוהול וקנאביס, בהשוואה לשאר האוכלוסיה היהודית בישראל. בקרב המבוגרים שיעורי השתייה המופרזת והשימוש בקנאביס גבוהים משמעותית לעומת הישראלים האחרים. בכל שאר הסמים השיעורים נמוכים מאוד. בקרב בני הנוער בקהילה האתיופית היה שיפור משמעותי בשתייה מופרזת של אלכוהול ובהשתכרות בין השנים 2010 ו-2014. הממצאים מצביעים על הצורך האקוטי בהמשך הפניית משאבים להתערבות ומניעה במטרה לצמצם את היקף התופעה. ורק להזכיר שמחקרים עדכניים כולל המחקרים שאנחנו עשינו בבר אילן מראים כי השימוש בחומרים ממכרים בקרב אוכלוסיה זו קשור למגוון גורמים פסיכו-חברתיים הנובעים מתהליך ההגירה והקליטה החברתית והתרבותית בישראל, כגון: משברי זהות, חבלי הקליטה החברתית, שינויי תרבות במשפחה שווגאי דיברה עליהם ומצב סוציו-דמוגרפי וכולי.

ווגאי, ברשותך, לפני שאת ממשיכה, אני רוצה לעשות סבב כי הנתונים של יוסי נתנו לנו נתון מאוד מאוד יבש כפתיחה לדיון. לפני שאנחנו עוברים להמשך שלך וגם למשרדי הממשלה אחרים שיראו לנו את הטיפול והשיקום וההתמודדות של הרשויות והמדינה עם המצב, אני רוצה שנשמע עוד טיפה מהשטח, מהגורמים האזרחיים, איך רואים את זה. זאת היתה הצגה מאוד כמותית וסטטיסטית, ואני רוצה לשמוע התרשמות יותר חווייתית, כל אחד ואחת מאיפה שהם מגיעים, ואחר כך נחזור אלייך ולמשרדי הממשלה.

זיוה מקונן-דגו, מנכ"לית האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה.

עברנו לאגודת יהודי אתיופיה.

מה זה היה קודם?

האגודה הישראלית למען יהודי אתיופיה ועברנו לאגודת יהודי אתיופיה. שינוי שם הארגון הוא כדי לעבור מעשייה למען קליטה מיטבית לקידום שוויון של יוצאי אתיופיה. קודם כל אני מברכת את גברתי היושבת-ראש על הירתמותכם לקיים את הדיון הזה בין הראשונים מבין הוועדות. היום הזה הוא משמעותי וחשוב לנו כדי לרכז ולהביא את סוגיית קידום שוויון יוצאי אתיופיה בישראל. וכמובן תודות לחבר הכנסת דב חנין שקידם את הנושא.

טוב שציינת. לא ידעתי שזו יוזמה שלו, אחרת הייתי אומרת את זה בפתיחה. תודה על הציון.

לפני שנתיים, במאי 2015, יוצאי אתיופיה יצאו למחאה בעקבות האלימות המשטרתית - - -

הרגע ציינו את שמך. לפרוטוקול, הצטרף אלינו חבר הכנסת דב חנין, שיזם את היום הזה בכנסת ובוועדות. ברשותך נשמע את זיוה שבדיוק התחילה ואז אתה תתייחס לדברים.

בבקשה, זיוה. לכבוד הוא לי.

אני מברכת את חבר הכנסת דב חנין שקידם את היום הזה לקידום שוויון יוצאי אתיופיה. כאמור, לפני שנתיים הקהילה יצאה למחאה בעקבות האירוע של דמאס פיקדה, החייל שחווה את האלימות המשטרתית. אבל סוגיית האלימות המשטרתית היא תופעה יומיומית שאנחנו פוגשים אותה, לפחות צעירים יוצאי אתיופיה באופן יומיומי פוגשים אותה. עצם העובדה שכאילו טופל הסיפור הזה ואנחנו ממשיכים היא סוגיה שאנחנו שמים אותה גם פה בכנסת.

הנתונים שראינו עכשיו, בעיקר בקרב צעירים, מדאיגים. אני כמובן לא מסכימה עם ההצגה של הנושא התרבותי. אין קשר, אין עניין. אנחנו מדברים על התופעה שקיימת ואיך הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול מתמודדת עם התופעה הזאת. וכמובן יש לי ביקורת גם על איך שהדברים הוצגו. אבל הדבר המשמעותי והמרכזי ביותר הוא איך מטפלים בתופעה הזאת.

לשים את המיקוד במשפחה זה חשוב, בקהילה זה חשוב. אבל פה יש לנו מערכת חינוך, מ שרד הרווחה, משרד החינוך, שתי רשויות מאוד מרכזיות שאמורות להיות משמעותיות ומעורבות. אנחנו לא יודעים מה נעשה שם כדי להילחם ולהיאבק בסיפור הזה.

התופעה הזאת בכלל, של שתייה ושימוש בסמים בקרב צעירים, זה סיפור שצריך להטריד את מדינת ישראל כמדינה, כחברה, לא רק סביב קהילת יוצאי אתיופיה אלא כתופעה לאומית שחייבים לצאת ולהיאבק ולהילחם בה, כי זה שהפיצוציות מוכרות יום יום לצעירים – ואני רואה את הנתונים של תלמידים בכיתה ו' מתכווצת לי הבטן. מה זה כיתה ו'? אנחנו מדברים על ילדים בני 11-12. איך זה יכול להיות שהם נכנסים בכלל לסטטיסטיקה הזו? איך אנחנו לא נלחמים כדי למנוע את התופעה הזו?

אני רוצה לשתף אתכם במקרה שאני נתקלתי בו באופן אישי. אנחנו כארגון וגם בכלל כפעילים חברתיים מגיעים לשכונות ועושים סיורים, ופוגשים ילדים צעירים עם בקבוקי שתייה כל ערב בגנים ציבוריים. זו תופעה מאוד מאוד מדאיגה. כשאני פוגשת ילדים שמסתובבים עם בקבוקי שתייה, אני שואלת את עצמי איפה ההורים שלהם, איפה רשויות האכיפה, ואיך יכול להיות שזה קורה.

ערב אחד – אני לא אציין את שם השוכה, בסביבות אחת עשרה וחצי, אנחנו קבוצה של פעילות יוצאות מהשכונה, מהמכולת השכונתית, האדם שעובד מוציא קרטון של בקבוקי בירה ושם אותו בחוץ וקורא לצעירים, בואו, אתם יכולים לקחת בחינם, קחו את השתייה בחינם, בירות. אני לא ידעתי מה עושים עם הדבר הזה. פיצוציה בשכונה מאוד מאוד מצוקתית עם ריכוז גבוה של יוצאי אתיופיה – יש הרבה כאלה, אבל אני בטוחה שכולם יכולים לנחש איפה זה יכול להיות – והוא קורא לצעירים שהיו אתנו לפני רגע, בואו קחו בקבוקי שתייה.

אנחנו הולכים ומצלמים את בקבוקי השתייה כשהבחור נכנס, ואוטומטית אני מזעיקה את המשטרה. שוטר מגיע עם אופנוע, מתעד וכולי. אני לוקחת את הפרטים של השוטר ומתקשרת אליו יום למחרת ושואלת אותו, מה עשיתם עם הסיפור הזה. הוא אומר לי, תשמעי, אנחנו פנינו למכולת, שאלנו אותם, הם אמרו, פג תוקפו, והוא מראה לי שאלה בקבוקי בירה שפג תוקפם, אין לו מה לעשות איתם, אז הוא יכול לזרוק את זה לילדים האתיופים שמסתובבים שם בשכונה, יתמכרו, לא משנה, מה זה משנה, ירעילו את עצמם, זה לא משנה. ואותה תחנת משטרה, התשובה שהיא נותנת לי היא, תשמעי, נתנו להם התראה, אמרנו להם, תקשיבו, שלא תעשו את זה עוד פעם ולא תזרקו את זה פה. איך זה יכול להיות?

אני יכולה להגיד לכם מה היה קורה אם צעירים יוצאי אתיופיה היו עושים מעשה ונדליזם באותו מקום, מה המשטרה היתה עושה. אני יכולה להגיד לכם, אני יכולה לתאר לכם. הצעירים האלה מספרים מה המשטרה עושה להם ואיך היא מתעללת בהם ואיך היא מחפשת אותם ופותחת להם תיקים בכוונה. אבל כשמכולת, פיצוציה מוציאה קרטון מלא בקבוקי בירה ואומרת לצעירים האלה, קחו תשתו – במקום לתת צו סגירה למקום הזה, אומרים לי, נתנו התראה.

אני חייבת להגיד לך שבתופעה של שתייה בקרב בני נוער, צעירים, כולל בגנים ציבוריים, באופן כללי במדינת ישראל, דנו כאן בוועדה ותיכף גם יגידו, גם משרד החינוך, גם הרשויות המקומיות, כזה דבר עוד לא שמעתי. רציתי לשאול אותך בסוף דברייך, ואת כבר מתחילה לתת לי תשובה, רציתי לשאול איפה אתם מזהים מצד אחד את המאפיינים הייחודיים של השתייה והשימוש בסמים בקרב הנוער והצעירים בקהילת יוצאי אתיופיה, ומה אתם חושבים שצריכה להיות ההתמודדות הנכונה. והנה את כבר מתחילה לתת את התשובה מה שונה. בעצם את אומרת, אותה הפליה שקיימת באופן כללי זולגת גם למצבים האלה.

קודם כל, עצם העובדה שמשרד הקליטה הסליל, כיוון והכניס את יוצאי אתיופיה לאותן השכונות הכי מוחלשות, הכי מצוקתיות שהמדינה הזאת לא טיפלה בהן ולא מטפלת בהן, האוכלוסיות שם רק מתחלפות ומי שהכי חלש נשאר, וכמובן יוצאי אתיופיה נכנסים וכולי. בואו ננסה לחשוב, מי קולט אותם, מי קולט אותם באותן השכונות. זה לא ייאמן. אני יכולה להראות לכם פה את הנוהל של משרד הקליטה, נוהל שמכוון לרחובות ספציפיים, באיזה רחוב, באיזו שכונה ובאיזו עיר אתה יכול לרכוש דירה כשאתה יוצא ממרכז קליטה. יפו ג' ויפו ד' בתוך שמונה שנים, 300 משפחות יוצאות אתיופיה, כשלפני כן לא היתה שום משפחה יוצאת אתיופיה. אני צריכה להגיד מה זה יפו ג' ומה זה יפו ד' ולהכניס ברשימה הזאת את עג'מי? אז מי קולט בעצם את הילדים האלה?

רמת אביב לא מופיעים בטבלה?

אני לא רוצה שייתנו את רמת אביב. היא לא מופיעה.

אנחנו מכירים ויודעים.

אתה יודע מה, זה מה שעצוב, שאנחנו יודעים ושותקים, וגורמים לקהילה הזאת, קהילה שבאה חזקה, שהיתה חזקה, ששמרה על היהדות שלה במשך מעל 2,00 שנה במנותק מכל העולם, שעשתה את הדרך בניגוד לרצונה של מדינת ישראל, את הדרך ואת המסע כדי להגיע לה, שיצאה למחאה על הגיור שלה כשעוד אנשים מתו בסודאן כי היא לא מוכנה לוותר על היהדות שלה פה. הקהילה החזקה הזאת נכנסת לשכונות האלה, מכניסים אותה לשכונות האלה, ונותנים לה להתבוסס. והאחריות פה היא של הרשויות.

אני לא רוצה להתעסק בשאלה מה היה באתיופיה. אני לא רוצה להתעסק. אני רוצה להתעסק, לא משנה אם זה משבר או לא משבר, כמדינה קולטת עלייה, כמדינה של מהגרים, לא יכול להיות שלא למדנו ולא לומדים, לא מסיקים מסקנות, ולא אומרים, אנחנו רוצים לשנות את המציאות. וכל הזמן יש קורבן אחר.

בכאב אני אומרת לכם, לראות את הילדים האלה, מבריקים, ואני פוגשת אותם, והם מספרים לי, עכשיו אני עובר מבית ספר לבית ספר, והם מסתובבים עם בקבוק בירה, זה לא הגיוני. והרשויות פה צריכות לקחת אחריות. בראש ובראשונה משרד החינוך, משרד הרווחה והרשות למלחמה בסמים ואלכוהול. המלחמה הזאת היא מלחמה של הדור הזה, והאחריות היא של כולנו ולא רק כלפי יוצאי אתיופיה אלא כלפי כל החברה. אנחנו רואים את יוצאי אתיופיה – אלה מנהיגי הדור הבא, ואם אנחנו לא נטפל בזה אנחנו פה בבעיה. תודה רבה.

תודה רבה, זיוה. הדברים גם חשובים וגם נוקבים.

חבר הכנסת דב חנין, בבקשה.

תודה לך גברתי, יושבת-ראש הוועדה, תודה גם על רשות הדיבור, ותודה על כך שקבעת את הדיון החשוב הזה. היום המיוחד הזה שאנחנו מציינים בו את המאבק למען שוויון יוצאי אתיופיה, יזמתי אותו לציון שנתיים להפגנות הגדולות של יוצאי אתיופיה. אני מקווה שזו תהיה מסורת בכנסת, שאחת לשנה בחודש הזה אנחנו נציין את היום הזה.

מתקיימים כאן במקביל דיונים ב-10 ועדות של הכנסת. אני חושב שמבחינת יום נושאי של הכנסת זה כמעט חסר תקדים, ונסיים בדיון במליאה בשעה ארבע. כולם כמובן מוזמנים להישאר. יהיה לנו גם כנס גדול באולם שפרינצק בשעה שתיים, גם לזה כולם מוזמנים.

אני רוצה להביע הערכה לכל הפעילים והפעילות של יוצאי אתיופיה, לאגודת יוצאי אתיופיה, זה היום השם החדש ואני מברך אתכם על השם החדש, מאחל לכם הצלחה ומעריך מאוד את הפעילות שלכם לאורך כל השנה וגם את שיתוף הפעולה בהובלה של היום הזה.

גברתי היושבת-ראש, כפי שאת יודעת ואת מובילה גם בתבונה את דיוני הוועדה בהקשר הזה, שימוש יתר באלכוהול ובסמים הוא במקרים רבים סמן של בעיה חברתית, זה סוג של נייר לקמוס שדרכו אנחנו יכולים לראות איך נראית בעיה חברתית ומה הצורה שלה. מה שקורה בנושא שימוש באלכוהול וסמים בקרב יוצאי אתיופיה בישראל מאוד מאוד מדאיג ומסמן את המציאות הישראלית של הכנסה למובלעות עוני מוחלשות וריכוז האוכלוסיה במובלעות כאלה. זו אגב, תופעה שאפשר לראות אותה סוציולוגית בהרבה מאוד מקומות בעולם. - - - קורית גם בארץ. אבל חשוב להגיד שזו תופעה מודרנית לחלוטין, זה בכלל לא משהו שקשור לאתיופיה. באתיופיה לא היה שימוש באלכוהול, אנשים היו מכינים בירה ביתית, זה היה תהליך יוצא דופן, זו לא חברה של אלכוהול. זה הדבר הכי רחוק מהחברה הזאת. ולכן אנחנו יכולים לראות איך הכניסה לתוך ישראל מלווה בנורמות חדשות לגמרי שלא היו קיימות קודם לכן, ושהם לא ביטוי לשום דבר שקשור ליוצאי אתיופיה, הם ביטוי לצורה המשברית שהחברה הישראלית במרכאות "קולטת" אותם, וזו הטרגדיה הכי גדולה.

לדבר הזה יש כמובן השלכות מאוד מאוד גדולות. כשאנחנו מדברים על הדור הצעיר, אנחנו מדברים על אנשים שכל דפוסי הסוציאליזציה שלהם הם במציאות כזאת, של אלכוהול ושל סמים, והיכולת שלהם להתפתח בחברה ולהגיע להישגים שממילא היא לא גדולה בגלל המובלעות האלה שהם נמצאים בתוכן ובגלל כל מנגנוני ההפליה שעדיין קיימים בחברה שלנו, היא מאוד מאוד מוגבלת.

אני, לגמרי כמו זיוה, רואה את מי שאחראי לטיפול בעניין הזה בממשלה. יש לנו משרד החינוך, יש לנו משרד הרווחה, יש כמובן משרד הקליטה, אם כי אני מאלה שאומר שאחרי כל כך הרבה שנים צריך כבר להפסיק לדבר על קליטה. הקליטה הסתיימה. היא היתה מאוד לא מוצלחת. עכשיו אנחנו צריכים לדבר על שוויון בתוך החברה הישראלית. יש משרד החינוך, יש משרד הרווחה. כשאנחנו מדברים על בני נוער אנחנו מדברים על אנשים שבעצם נתנו אותם לחברה, נתנו אותם למדינה, למוסדות חינוך, כדי שהמדינה תטפל בהם, תאפשר להם, תקדם אותם וכדומה. כפי שהנתונים נראים כרגע נראה לי שמישהו פה לא ממלא את תפקידו בתחום הזה, ואני חושב שצריך לעשות פה שינוי מאוד מאוד גדול.

אז אני מאוד שמח על הדיון הזה. אני מאוד עצוב על המצב. אני מקווה שביחד אנחנו נוכל מהדיון הזה לצאת עם מסקנות מעשיות ועם המלצות למשרדי הממשלה ולרשויות המקומיות כדי לעשות כאן שינוי גדול. אני מתנצל מראש שאני אעזוב את הדיון ממש עוד מעט בגלל הדיונים בוועדות האחרות. תודה רבה.

תודה רבה, חבר הכנסת דב חנין, על היוזמה של היום הזה.

אני מציעה לכל מי שמשתתף פה להסתובב בפאבים ובמקומות הבילוי כדי לראות את הילדים. אני לא מדברת על צעירים ועל מבוגרים. אני מדברת על ילדים, ולא יוצאי אתיופיה בלבד, כדי לראות את הילדים האלה במיוחד בחופש הגדול, כדי לראות מה שקורה שם.

רק שתדעי, אנחנו בוועדה עוסקים בזה לא מעט. היום רצינו לשים פוקוס על הקהילה הזו, אבל בהחלט, גם משרד החינוך, עשינו פה דיונים עם סיירות הורים, עם חברות עירוניות, עם - - -, ואנחנו נמשיך לעשות את זה. את צודקת, המטרה שלנו היא לשים את הקהילה הזו בתוך ההקשר הרחב של החברה הישראלית, אבל גם לשים עליה פוקוס. הגישה שלנו היא שקודם צריך להכיר את הבעיה כדי לדעת איך להתמודד איתה.

יפית, בבקשה.

שמי יפית סמואל, אני מזכירה במרפאת תחלואה כפולה בנס ציונה. אני רוצה להוסיף בנושא הזה שאנחנו צריכים לדבר פה על תוכניות מנע, ולא רק על תוכניות טיפול של איך אני גורמת לבן אדם להפסיק עכשיו שתייה וכולי. צריך לדבר על תוכנית מקיפה יותר, איך אני מונעת מילד שלא התחיל, לא להגיע לשם. ואנחנו יודעים גם ששיתוף הפעולה לתוכניות הוא לא עקבי. איך אנחנו עובדים על זה שגם מי שמגיע לטיפול חד פעמי כן יגיע ויתמיד וישתף פעולה. איך אנחנו מגייסים גם את המשפחה לנושא הזה, ולא רק בשכונות. לצערנו הרב, בשכונות החלשות והמוחלשות, וגם בשכונות החזקות שיש בהן קהילת יוצאי אתיופיה, מתחברים דווקא לשכונות החלשות, וגם שם אנחנו רואים את התופעה. אז צריך לדבר באופן מקיף ובתוכנית רחבה יותר גם על תוכנית מנע וגם על התמדה בטיפול.

אני אציג אחר כך נקודות לתוכנית מניעה רחבה.

אביבה, בבקשה.

אני עבדתי הרבה שנים בכל מה שקשור בהתמכרויות ותחלואה כפולה בתל אביב, ובספטמבר הגעתי לנס ציונה, לבית חולים. ובאמת כואב, זה כאילו עולם אחר, יש תל אביב ומדינת ישראל כנראה. ושם חזרתי לראות שוב ושוב את ההתמכרויות בקרב חברת יוצאי אתיופיה. אחרי כמעט 10 שנים של ניסיון אני מרגישה חוסר אונים מוחלט.

אני ביקשתי לדבר כי יש פה הרבה אנשים שעוסקים בתחום, ומבחינתי זו בקשה לעזרה, לשיתופי פעולה, ללמידה, כי אנחנו עושים פרויקטים מאוד גדולים. שאלתי קודם על הילדים בגילאי 18 עד 40 שנולדו פה, ויפית מתקנת אותי, חלק עוד הגיעו, אבל זה הגיל שאנחנו מטפלים בו, ואלה חבר'ה פשוט נהדרים. שיא הנימוס והתרבות ודרך ארץ, אין לי איך לתאר. בדרך כלל התמכרויות זה עם קצת יותר אדרנלין בבדיקות, ומגיעים ההורים, לא הרבה, אבל לפעמים מגיעים, חסרי אונים לחלוטין, לא מבינים בכלל – יפית אומרת לי, אף אחד לא הבין מה דיברת שם. והם הולכים וחוזרים. יש כאלה שכבר הצלחנו, שהם כבר לא פסיכוטיים, אני גם לא יודעת כמה מהם חולים, זה גם בכלל עניין תרבותי כל הסיפור הזה, והם נקיים. ואז הם חוזרים הביתה, ובבית אין לנו בכלל קשר, אין שפה בכלל עם מה שקורה בבית, והם שוב פעם חוזרים.

את מדברת על בית חולים או ביפו?

בבית חולים. ביפו לא היו אתיופים. המכורים היחידים שעבדתי איתם זה בנס ציונה, רחובות, ראשון לציון, כל האיזור הזה. בתל אביב לא היה אחד. ואין לי איך לתאר את זה כי מגיעים להישגים מאוד טובים, ואין back, אין משפחה, אין קהילה, אין כלום שנמצא שם. אנחנו מנסות כל הזמן לחשוב איך נעשה, נצא לשטח או לא נצא לשטח. אנחנו משרד הבריאות, אני לא לטייל מתי שבא לי ולעשות מה שאני רוצה, מסתבר. אז זה קצת יותר מסובך, ועם טופס 19 זה בכלל ספורט אתגרי ממש. אבל אני מאוד מתחברת למה שנאמר.

אני מאוד מאמינה שאנחנו גרועים בלקלוט אנשים, ולא ניכנס בכלל לדעות שלי בעניין הזה. אבל בשורה התחתונה אני באמת לא יודעת מה לעשות עם האנשים האלה, גם כשאני "מנקה" אותם ומייצבת אותם והם מתאשפזים, הם באים למחלקה כל פעם שאני כוננית, 90% מהפניות הן שאני רוצה לישון במחלקה סגורה פסיכיאטרית כי אין לי איפה להיות. בגלל זה זו תחלואה כפולה. הם מתקשרים אליי בערב, זה מטורף. זה פשוט מטורף. זה לא נורמלי.

אני מתחילה את המלחמות, אתה לא תישן במחלקה סגורה. מה אתה נורמלי? תבוא לפה כל יום, ננסה הוסטל, סל שיקום, מתחיל סרט, עד כשתגיע לסל שיקום בינתיים איפה הוא יהיה. אני פה בשביל שנמציא משהו חדש כי זו אוכלוסיה אחרת, זו תרבות אחרת, אני לא מבינה בזה יותר מדי.

בגלל זה דיברת איתי על קרית - - -

כן, כבר צלצלתי לחגי, בוא, יש לי איזשהו רעיון, בוא נראה. אבל אני משרד הבריאות, זה מורכב, מסתבר.

מה רצית לעשות?

היתה לי פנטזיה כזו, שכמו שהיה תחנה מרכזית בתל אביב, חסר כאלה חורים אצלנו? ללכת לשטח, לעשות ריצ'ינג אאוט לחבר'ה האלה. אני באה מהפסיכיאטריה, לא הבנתי כלום בסמים. הדרך שיצרתי קשר זה כשהסתובבתי ברחובות וישבתי איתם על הרצפה והבנתי מה הם מדברים. כל זמן שהייתי רופאה במגדל השן, זה לא עבד. וברגע שאתה בשטח, הם באים מסטולים, שותים קפה, אוכלים סנדביץ', סבבה לגמרי, אין שום בעיה, אפילו מתקצבים את זה במשרד, ובסוף איך שהוא נתפס, גם אחד, שניים, שלושה, לאט לאט זה תופס תאוצה. אבל זה פרויקטים לא הגיוניים, אז כשלא היה רפורמה היה יותר קל.

אז מה אתם רוצים לעשות? להקים איזשהו מרכז?

לא, זה עוד לא מדובר. זה אני עם השטויות שלי.

תנסחי את זה במובן של מה צריך. לא נתפוס אותך במילה. מה הצורך?

לדעתי, הצורך הוא לצאת לשטח, להיות הרבה בשטח, להיות עם המשפחות, להיות מלווים באנשים שמבינים את התרבות כמו שצריך. יש כאלה שמתיימרים להבין, לא כזה. מישהו שגם יודע לחשוב התמכרות, גם תרבות, ממש לעשות את כל העבודה הזו, כמו שעשו בתחנה מרכזית בתל אביב. כל הספקטרום. שם זה הרבה קומפלקס PTSD, וכל מיני כאלה, אז אתה הולך עם צוותים כאלה. פה כבר גם יש את כל הברדק – צוותים, גם שטח, גם משהו ספציפית במשפחות ממש, שצריך לחזק את המשפחות מאוד מאוד מאוד. לא יכול להיות שבן אדם אחד אצלנו בכל בית החולים ירוץ בשביל לתרגם. זה לא אמיתי.

בהתנדבות.

הכול בהתנדבות. את זה היא יודעת. אצלנו הכול בהתנדבות.

וכמובן החבר'ה האלה, שאם אני לא רוצה לאשפז אותם במחלקה פסיכיאטרית פעילה, סגורה, כי אלוהים יודע למה הוא רוצה, אז למצוא איזושהי חלופה. המצב לדעתי ממש מזעזע, ואלה ילדים ממש טובים, זה לא עבריינים. אין את הבלגנים האלה שאני רגילה אליהם בהתמכרויות. פשוט נקרע הלב. אם למישהו יש רעיונות - - -

תודה, אביבה. אומנם שמענו רק שתי זוויות שנתנו תמונה מצד אחד קשה וכואבת, מצד שני מאוד נוקבת ואמיתית.

תודה על הדברים. תמיד יותר קל כשמישהו מהקהילה אומר את זה וזה עובר הרבה יותר, וזה באמת החוויות שאנחנו גם חווים. כל דבר שתיארת פה, אמרנו, כן, כן, כן. התחלתי מהתרבות כי חשוב להבין, לפני כן לא נוכל להתקדם. כפי שחבר הכנסת אמר, בנושא של דפוסי השימוש באלכוהול וסמים בקהילת יוצאי אתיופיה, באתיופיה זה לא היה קיים, זה לא משהו שאנחנו הבאנו אותו. זה משהו שאנחנו נתקלנו בו, ואנחנו נמצאים במקום, כפי שזיוה אמרה, מאוד מאוד בעייתי בעיקר כשמדובר בדורות הבאים. אנחנו מעבירים את המסר לכל אנשי המקצוע, גם אם הם יוצאי אתיופיה וגם אם הם לא – זה בעצם לדעת קודם כל, מה היו דפוסי השימוש, איך בעצם השתמשנו בטלה. היה אלכוהול, משקה אלכוהולי, אבל הוא היה הרבה יותר ביתי, הרבה יותר מפוקח, הקהילה פיקחה על זה. זאת אומרת, אם היה מישהו שיכור, אז היה על זה פיקוח, היה על זה מסר מאוד מאוד חשוב שהעבירה הקהילה ואותו בן אדם - - -

אנחנו לא מכירים את עולם התוכן של התמכרויות, של טיפול, של פנייה לעזרה. אלה תחומים שהם מאוד חדשים לנו. אלכוהול היה תחת פיקוח והוא היה מופנה למבוגרים, לילדים כמעט לא היתה נגיעה. הנוער לא נגע בזה בלי אישור של ההורים. מאחר שהאימא היתה אחראית על המטבח, אף אחד לא נכנס. ולכן הכול היה בפיקוח והכול היה סגור. כשאנחנו באנו לפה הכול השתנה. זה לא משהו שאנחנו הבאנו, זה לא משהו שהיה חלק מהתרבות שלנו. נכון שהשתמשנו באלכוהול למען גיבושים קהילתיים כמו אירועים משפחתיים, כמו זריעה וקצירה, חגים וכדומה, שבהם הקהילה עבדה ביחד והיתה ביחד. אנחנו מכירים את השתייה או את השימוש בסמים כתרבות הפנאי, לשם הנאה, להעביר זמן. ולכן אלה דברים מאוד מאוד חדשים.

בכלל, כשאנחנו מדברים על סמים זה משהו שאנחנו לא מכירים. בשפה עצמה יש לסמים פה במדינת ישראל המון שמות. זה דברים שאנחנו כקהילה לומדת להגיד – סמי פיצוציות, מה זה סמי פיצוציות, מה זה קנאביס. נכון, כפי שפרופ' יוסי הראל אמר, אנחנו באמת לא עוברים מעבר לחשיש וסמי פיצוציות, למזלנו הטוב, כי אלה הסמים הזולים יותר, הנגישים יותר, וגם כשמופנים אלינו מטופלים כשאנחנו עושים את הייעוץ ואת הקישור הראשוני כמעט אין לנו סמים של הזרקות וסמים הרבה יותר קשים. כמעט ולא. יש לנו את סמי הפיצוציות ובעיקר אלכוהול. המחלה הכי גדולה של הקהילה זה אלכוהול, בגלל הזמינות שלו, בגלל שאצלנו כקהילה הכנסת אורחים היא מאוד חשובה בבית אבא. אם אצל ההורים שלי מגיע מישהו, לא נהוג לכבד אותו במים - - -

סליחה שאני מפסיקה אותך. בואי נתקדם טיפה, כי אני חושבת שלא מעט זמן בתוך הישיבה הזאת מיפינו את המצב, בואי נתקדם, אתם כרשות, לפתרונות. מה זיהיתם, מה אתם מציעים ואז ננסה לשמוע ממשרדי הממשלה האחרים ולהציע פתרון משלנו.

מ-2008 אחרי הלמידה מהי הקהילה ומהו הבסיס התרבותי של הקהילה, התחילו הכנסת רכזים. זה כוח אדם בשטח שהתפקיד שלו הוא לבנות תוכניות ולעשות מיפויים, להתאים תוכניות, להתאים את השפה, להתאים את המנחים, ולחשוף את הסכנות שבשימוש בסמים ואלכוהול, הנגשת המידע.

איפה יש היום בארץ רכזים?

כיום יש ב-24 יישובים רכזים בתוכנית עבודה. יש לנו עוד שישה יישובים שהם רק עם תוכנית עבודה - - -

כלומר, היום יש 24 יישובים שיש בהם רכזים דוברי אתיופית? - - -

דוברי אמהרית או תיגרינית - - -

ויוצאי אתיופיה בעצמם?

כן. כדוגמת שתי החברות שלי שיושבות פה.

מאיפה אתן?

אני מרחובות.

אני מאשקלון.

נושא הנגשת השירות והמידע מותאם תרבותית ושפתית הוא אחד הדברים שאנחנו רואים בו צורך מאוד מאוד חשוב כי השפה לא ידועה. כמו שהיא תיארה את כל התחום של הטיפול, הקהילה כמעט לא מכירה, זה סלנג חדש, זו שפה חדשה, זה סגנון חדש, וצריך ללמד אותו. וזה אחד הדברים שאנחנו כן מנסים לעשות.

חלק מהתפקיד שלנו הוא לתת הכשרות לאנשי מקצוע בנושא - - - איך לעבוד עם קהילת יוצאי אתיופיה בתחום הזה, מה זה לגייס אותם, להביא אותם, לעזור להם, לשמור את אותו מכור "נקי", שמור ושלא ידרדר, וכמובן בנושא של איתור צרכים. מאוד מאוד חשוב לנו לשתף את הקהילה באיתור הצרכים בבניית התוכנית יחד עם השותפים השונים ביישובים. אנחנו לא עובדים ללא שותפים ביישובים. כל התוכניות האלה מסונכרנות יחד עם היישובים, אם זה ערבי קהילה, אם זה עבודה מול השמגלות או הקייסים המנהיגים הרוחניים, כל אלה ייעשו יחד עם השותפים ומאוד מאוד חשוב לנו לעבוד על נקודות החוזק של הקהילה. למשל מודלינג, אחד הדברים החשובים בקהילה. אנחנו עובדים על זה שההורים ייקחו את המושכות ויהיו מודל, דוגמה אישית. ברגע שאתה דוגמה אישית אתה גם יכול לדרוש מהילדים.

בתוכניות שלנו אנחנו לא עושים הבדלה. מבחינתנו, ביישוב מסוים גם יוצאי אתיופיה ולא יוצאי אתיופיה, התוכנית תיבנה ביחד ואנחנו שמים דגשים. אנחנו שמים דגש בבניית התוכניות לעליות השונות, לשפה, לקושי, לרקע המשפחתי, וכל אלה יהיו חלק מתוכנית העבודה שלנו. כמובן, כל הנושא של פיתוח מנהיגות ומצוינות. הרכזים אצלנו עוברים הכשרות כל הזמן על מנת לתת להם כלים לעבודה וכמובן שזה יהיה להם קרש מקפצה לתפקידים הבאים.

הנגשת המידע והשירות על קהילת יוצאי אתיופיה לחברה הישראלית או להיפך, הנגשת התרבות הישראלית לתוך הקהילה האתיופית בנושא דפוסי השימוש בסמים ואלכוהול.

בינתיים הדבר המרכזי שאני רואה פה, וזה דבר ממש לא מבוטל שהרשות עושה – יש לכם 24 רכזים ביישובים שאני מניחה שהיישובים מופו לפי הצרכים של הקהילה, כאשר עיקר הפוקוס של עבודת הרכזים האלה, כי שמענו כאן כרגע שתי זוויות שבהן מאוד נדרשת עבודה. האחת, זה בטיפול בקהילת מכורים, וראינו שיש כאן שכיחות גבוהה יותר ויש כאן איזושהי בעיה בקהילה הזו. הנה, יושבת כאן רכזת מרחובות, בית חולים נס ציונה. אני מניחה שהרבה מהמטופלים שלכם מרחובות כי יש שם קהילה של יוצאי אתיופיה, אז כבר אני חושבת ששווה להדק פה את הקשר כדי לראות מה אפשר ביחד לעשות בקהילה, איפה שנמצאים המכורים, המטופלים, בבית חולים, או באיזשהו מרכז יום או מרפאה או מקום אחר. אבל חוזרים לקהילה ואיך הם מנהלים שם את חייהם כמכורים נקיים, כאנשים בקבוצת סיכון או משהו כזה. זה דבר אחד.

והדבר השני זה המניעה, החינוך וההסברה, וה"תפיסה" במרכאות של בני נוער וצעירים פה בשלב הגינה הציבורית, בשלב המכולת כמו שתואר כאן, והדברים האלה. מהניסיון שלכם, הפוקוס של עבודת הרכזים האלה הוא שניהם? הוא יותר זה? הוא יותר זה? איפה אתן רואות את העבודה? איפה אתן רואות את הקשיים? שמענו כאן מציאות בעייתית, זאת אומרת, יש פה עוד עבודה לעשות. אולי תנסו לתאר לנו איפה נמצאת העבודה שלכן היום ואיפה אתם מרגישות צורך נוסף, צורך בעוד תקציב, בעוד רכזת כמובן, עוד משהו שחסר בעבודה שלכן. איפה אתן רואות את האתגר.

התוכניות של הרשות למלחמה בסמים ואלכוהול זה תלוי תרבות ורגישות תרבות, והתוכניות נבנות משלב ההורים, קהילה, ערבי קבילה, נוער וצעירים. אני מאוד מתחברת למה שאמרת, זיוה. נכון, אנחנו רואים את זה, אני משוטטת בעיר ואני רואה את כל הנושא של אלכוהול בקרב בני נוער. אנחנו עושים את כל המיטב למנוע את השוטטות הזו בקרב בני נוער וצעירים שאנחנו רואים בפיצוציות, והבלדרים, הילדים הקטנים מכיתות ו', שמעבירים מנקודה לנקודה. כשאנחנו רואים את זה בשטח, זה עצוב מאוד, אבל אנחנו נלחמים יום יום, כל רכזי המניעה - - -

את מדברת על סמים?

כן, בלדרות זה סמים שילדים מעבירים מנקודה לנקודה.

במצגת שיוסי הציג, מצד אחד, יוסי הראה לנו מצב שבו אלכוהול וקנאביס זה השכיחות הגבוהה יותר בקרב הקהילה ובמיוחד הצעירים. מה שגם אביבה אומרת וגם מה שאתן אומרות, ובעצם גם סמי פיצוציות - - -

על סמי פיצוציות אני מדברת, הבלדרות שאני מדברת, שהם משליכים ממקום למקום, וככה בעצם הם מתחילים לטעום, להשתמש, וככה הם גדלים.

אלה שאת רואה זה בעיקר סמי פיצוציות?

בפיצוציות בגלל שקנאביס הוא יותר יקר. לקנאביס הם עוד לא מגיעים או שמהר מאוד נגמר הכסף ואז הם עוברים לפיצוציות, ואז הם מגיעים אליי.

הנוער מגיע למה שיותר זול.

זה נדיר שאני רואה קנאביס. הם כולם עם הפיצוציות.

הרשות למלחמה בסמים עושה ככל יכולתה להילחם בדברים האלה, וגם מתקיים ברמה של הורים, ילדים, נוער, צעירים, עושים כנסים, הרצאות. אנחנו מגייסים את הקייסים והשמגלות כדי שיהיו שגרירים בתוך הקהילה, ולהביא למודעות את כל - - -

מה חסר מבחינתך?

קודם כל חסר תקציב.

כסף זה אמצעי. אם היה כסף, מה היית עושה?

אנחנו עושים תהליך, אנחנו מגייסים אותו, שולחים אותו לטיפול, ובסופו של דבר הוא חוזר לבית שלו, ואז קשה לו מאוד להחזיק את עצמו שם. עדיף לתת לו אלטרנטיבה אחרת, שלא יחזור לאותו מקום. כי אם הוא חוזר לאותו מקום, הוא חוזר להשתמש, לצערי, אחרי ה"ניקיון" שהוא עשה.

זה עניין של גישה, להחזיר אותו הביתה. אולי צריך לעזור להורים לדעת לקלוט אותו ולתמוך בו, ולא להוציא אותו.

הרבה מהמטופלים לא חוזרים ליישוב שהם היו גרים בו. הם הולכים ליישובים אחרים בתקווה לבנות חיים חדשים.

אני אוסיף למה שמולו אומרת לגבי ההורים. הם חסרי אונים, הם לא יודעים איך להתמודד עם כל המצב של הטיפול, הם לא יודעים מה זה הטיפול בעצם, במה זה כרוך. הם חושבים שבן אדם מכור יכול לקחת כדור ולהתרפא מזה, ובזה נגמר, וזה מתקשר לקהילה שחוזרים לאירועים וחלילה זה חוזר לעצמו. יש ממשק כמובן בין הרכזים לבין המקומות הטיפוליים, לא רק המניעה עצמה.

אני רוצה להתייחס לעניין דרכי חינוך של ההורים. בעצם ככה אני מרגישה בשטח. הם מרגישים שנלקחה מהם הסמכות, והם אומרים שאם היו שומרים את דרכי החינוך שלהם מאתיופיה ועל זה היו מוסיפים להם את הדברים החדשים, יכלו לחנך את הילדים שלהם גם בשפה האמהרית, הם לא חייבים לדעת את השפה העברית בשביל לחנך ילדים. והיום הם חסרי אונים ופוחדים מהילדים, הילדים עושים מה שהם רוצים. הם קונים, עושים מה שהם רוצים. ויותר מזה, הם נמצאים בתוך השכונות שיש בהם עבריינים, והעבריינים מציעים להם דברים טובים יותר ממה שהם יכולים לקבל מכל גורם אחר, וזו ההתמודדות שלנו מול כל אותם גופים שפועלים בתוך השכונות.

תודה. נציגת משרד ראש הממשלה, בבקשה.

שלום, שמי סיון גולדשטיין הבר, ואני בתוך מטה היישום של התוכנית הממשלתית לשילוב יוצאי אתיופיה במשרד ראש הממשלה.

התוכנית הממשלתית מתוקצבת במעל 150 מיליון שקל בשנה, וחלק מהדברים שפורטו פה שייכים לתוכנית שנבנתה בשיתוף ציבור, בעצם נבנתה התשתית הערכית של התוכנית שמטרתה לשלב את יוצאי אתיופיה וגם לשנות את תפיסת המדיניות במדינה, להוציא ממשרד הקליטה את האחריות על יוצאי אתיופיה הוותיקים היות והם אינם עולים חדשים, ולהעביר את האחריות לכלל משרדי הממשלה.

בתוך זה, הרבה ממה שנאמר פה, יש תוכניות שונות במשרדים השונים. כאן דיברנו הרבה על מה שקורה ברשות למלחמה בסמים, אבל בהקשר לדברים שנאמרו יש גם שוטרים קהילתיים בתוך השכונות, יש תוכניות לליווי משפחות במשרד הרווחה שאולי עוד מעט יפרטו עליהם, יש תוכניות מניעה עם משרד החינוך, ומהבחינה הזאת נדרשת עבודה של תכלול המענים האלה וחיבור ביניהם כדי להפוך את המעשה הזה לאחד.

מבחינת מטה היישום יש את הוועדה הבין-משרדית שבה יושבים כלל הגופים שמתעסקים בתוכניות הממשלה. ואנחנו בשלבי בנייה של הנהלים לרשויות המקומיות כדי שברשות המקומית ידעו את כלל התוכניות שהרשות קיבלה ממשרדי הממשלה השונים, ויתכללו אותם ביחד עם תוכניות קיימות כי מן הסתם יוצאי אתיופיה כאזרחים זכאים להשתמש גם בתוכניות קיימות ולא בתקציבים שהם ייחודיים ליוצאי אתיופיה.

זה חידוש. זה חידוש.

אנחנו בשיחה מתמשכת. זה לא חידוש.

הרעיון הוא שבקרוב יקומו צוותים בתוך הרשויות המקומיות כדי שכלל הגורמים הרלוונטיים ברשות יוכלו לשבת למשל על נושא כזה, ולהגיד, רגע, מהרווחה יש לנו ככה, ומהחינוך ככה, ומהמשרד לביטחון הפנים ככה, ותוכניות נוספות כאלה, ובואו נראה איך אנחנו הופכים את הדבר הזה לדבר שהוא אחד. אז נשמע מה עוד משרדים כוללים.

מכיוון שאולי תצטרכי לצאת, אני מנצלת את ההזדמנות להעביר אליכם, למטה, מסר מאתנו, מהוועדה. המנדט שלנו פה הוא סמים ואלכוהול. אני כחברת הכנסת, בלי קשר לוועדה הזו, השתתפתי בזמנו, היום הזה הוא גם שנתיים למחאה, היו כאן המון דיונים, גם ליווינו את הצוות הבין-משרדי שהוקם והגיש את ההלצות שלו, ואני מניחה שמתוקף זה המטה שלכם הוקם ומתכלל את העבודה. לנו יש התמחות בנושא של סמים ואלכוהול, מבחינת ההתמכרות והטיפול בהתמכרות, לרבות השיקום, וכן בתחום של מניעה ומניעת כניסה לשימוש על ההכרה של המאפיינים של השימוש. וכפי שאת רואה, אנחנו שמים דגש על אוכלוסיות מיוחדות ברגישות, כמו קהילת יוצאי אתיופיה, כמו הערבית וכמו אחרות.

הפנייה שלנו אליכם היא לקחת את הנושא הזה של מצד אחד התמכרות ומצד שני מניעת כניסה לשימוש כי מצד אחד נעשה פה, וגם המטה שלכם בטח תקצב את זה, נעשתה פה עבודה של רכזים, של גיוס רכזים מהקהילה, רגישות תרבותית וכל הדברים האלה, ומצד שני, את שמעת מציאות שהיא מאוד מאוד מוזנחת, היא מאוד לא מטופלת למרות הכוונה הטובה, וניכר שהיא באמת טובה. זאת אומרת, אין לנו משהו להגיד לכם, תעשו את זה מותאם תרבותית, תגייסו רכזים מהקהילה, כי אתם עושים ביחד, אני מדברת על הרשות יחד עם המטה. אבל יש כאן פער שלי כרגע לשים את האצבע, אם זה פער תקציבי, שזה הכיוון הנכון אבל אין מספיק, או שהוא פער אל מול הצרכים וצריך קצת יותר לעשות פיין טיונינג. אני לא יודעת כרגע להגיד לך. זה בטח לא דבר שבשעה וחצי אני יכולה. ממה שאתם מתארים זה נשמע שיחד עם הקהילה עשיתם ועשיתם את זה בשיתוף. אני לא יודעת אם זה מאה אחוז – אני רואה את החיוכים - - -

הקהילה כמו כל קהילה היא מגוונת, ויש בזה דעות מגוונות.

אז אני משאירה את זה שנייה בצריך עיון. אבל מה שבטוח וזה חד משמעי, עולה כאן שזה לא מתחיל אפילו לענות על החלק הארי של האתגר. ולכן הבקשה שלנו אליכם כתוצאה מהדיון הזה היא שתעשו אצלכם ישיבה ביחד עם הרשות למלחמה בסמים וביחד עם גורמים בחברה האזרחית, וכאן יש לפחות בטח זיוה שאתם בטח מכירות וגם אביבה ששמעת ממש ממש מהשטח, מהקשיים שהם נתקלים, איזושהי ישיבת עבודה שתהיה מוכוונת לנושא של סמים ואלכוהול, גם במובן של קליטת מכורים וטיפול בהתמכרויות מכורים קיימים, וגם בהקשר של הסברה ומניעה.

עלה בשיח הציבורי הנושא של אלימות משטרתית, עלה הנושא של מגורים וכל הדברים האלה קיבלו יותר כותרות. כאן יש לנו זווית שמבחינת היקף התופעה היא ראויה להתייחסות מיוחדת. ואנחנו נעשה ישיבת מעקב בעוד מספר חודשים ונשמח לקבל מכם בחזרה תוצרים. אולי פשוט חסר כסף. אולי במקום 150,000 צריך לשים 300,000 וזה ייתן מענה. אולי במקום 24 רכזים צריך 50 רכזים, וכבר נרגיש יותר. ואולי לא.

לפני שווגאי יצאה לחופשת לידה וגם המחליף שלה הם חלק מהוועדה הבין-משרדית, וגם המחליף שלה ישב בוועדה שעסקה בבניית הנהלים לרשויות המקומיות. כלומר, אנחנו כן רואים את זה כחלק בלתי נפרד והרעיון שלך הוא מצוין.

בסדר גמור.

אני אורית שפירו, ראש אגף חינוך ומניעה. אני רוצה לדבר על הרמה הארצית בעקבות הדברים שעלו, וזיווה, חידדת את זה בשפה מאוד ברורה, ותודה לך, על הקשיים שעולים בקרב יוצאי הקהילה האתיופית מגיל צעיר אבל בעיקר בגיל ההתבגרות. אנחנו מדברים על גיל החטיבה העליונה, צעירים ומבוגרים. כתוצאה מכך ובסיוע הוועדה בעצם ניסינו לבדוק מה הן שלוש ההתערבויות המרכזיות הכי חשובות לנו היום שצריך לפתח ואין עדיין. אני אתחיל מהשנייה ואחר כך אני אעבור לראשונה.

פיתוח התערבות מבוגרים – זה עלה כאן מאוד בבירור, הצורך וכל מה שעשינו היה בישיבה עם נציגים מהקהילה. היה מאוד חשוב לנו לשמוע ולהבין מה צריך. בעצם פיתחנו התערבות שכוללת הצגה, וגם פה היתה חשיבה מהו הכלי ההשלכתי המשמעותי שיכול לתפוס הורים, שיכול לעניין אותם, לא משהו שכבר היה, משהו שחדש, משהו שמוצא את המקום המכובד לתת להם, והחלטנו לפתח הצגה של כ-45 דקות. הקול קורא דיבר על שחקן שחייב להיות דובר השפה האמהרית, חייב להבין את הניבים ואת הפתגמים, אותם דברים שעלו כאן. פיתחנו את ההתערבות הזאת. זה לקח לנו כחצי שנה לפתח אותה.

בנוסף להצגה הזאת פיתחנו מערך מלווה. ההצגה לא יכולה לעמוד בפני עצמה. כיוונו את ההצגה ל-100 עד 120 הורים בכל פעם בכדי שיהיה שיח מסוים. בנינו מערך מלווה שמתייחס לנקודות שעולות בהצגה, וההצגה היא לא בכדי, היא מאוד ממוקדת לנושא של אלכוהול, של סמי פיצוציות, של השיח הציבורי, של הפער בין מה שהיה באתיופיה לבין מה שקורה כאן, ועוד ועוד. אני לא אכביר בדברים. אם תרצי, אני אשמח להעביר לך.

איפה היא מוצגת?

ההצגה עלתה בפעם הראשונה בשבוע שעבר ברחובות. זה לא נגמר בהצגה ובמערך המלווה שגם הוא לוקח בהמשך הערב. אחרי זה ההורים נקראים לקחת חלק בסדנאות הורים, ואז יש משהו שהוא תהליכי, של בין שישה לשמונה מפגשים. כלומר, אנחנו נותנים פה משהו שהוא רחב יותר, להתחיל להבין את הנקודות שעוסקות בתחום של שימוש, אנחנו מדברים על חינוך ומניעה, בסמים ואלכוהול, מה קורה בתוך הבית, איך אתם יכולים להתחיל להבין, ואז למי אתם פונים בתוך הקהילה.

זה עלה בפעם הראשונה ברחובות בשבוע שעבר, ויש לנו כרגע עוד ועוד מתאמים מתוך ה-24 שכבר הזמינו את ההצגה, וככל שהתקציב יאפשר לנו אנחנו נריץ אותה. בנוסף היה לנו גם צורך לפתח התערבות לקהל היעד של הצעירים, אותם צעירים בני 18 עד 35 שמבירור הבנו שרבים מהם נמצאים במרכזי הקהילה, בין אם הם התגייסו ובין אם לא, בין אם נשרו ובין אם לא.

ברחובות באו אנשים?

אני אספר בקצרה. בנינו כך שתהיה ההצגה, דיון מול הקהל, זאת אומרת, איך אתם מזדהים עם זה - - - ממש דיון פורה, ובנוסף לזה היו שם אנשי מקצוע שבאו מהיחידה להתמכרויות של מרכז חוסן, שבעצם הציגו את עצמם ואיך אפשר לפנות אליהם שם.

מאיפה ההורים הגיעו?

מכל העיר. זו עבודה שאנחנו עושים בשטח.

דרך איפה פניתם? דרך בתי הספר? דרך המרכזים הקהילתיים?

פליירים, פוסטרים, רדיו אמהרית, מגשרות שעובדות מול בתי הספר - - -

והגיעו אנשים?

הגיעו יותר מ-100 אנשים.

לשם כיוונו, שבכל מקום יהיו בין 100 ל-120 אנשים.

אז אנחנו נמצאים בשלב הראשון עכשיו, של פיתוח התערבות לצעירים. גם פה מיינו והדגשנו מה בדיוק אנחנו רוצים. גם פה היה לנו מאוד חשוב שזה יהיה כלי שיאפשר לנו לגייס את אותם צעירים שיושבים במרכז עצמו, ויהיה להם מספיק עניין לבוא ולשמוע, ואחר כך להפנות אותם להתערבות בתוך הקהילה. אני מדברת כאן על כלים השלכתיים בכדי ליצור המשך עבודה בתוך הקהילה עם כל הגופים הרלוונטיים.

והנקודה השלישית, בניית התערבות בפנימיות. אנחנו כבר שנתיים מכנסים צוות עבודה שיושב על בניית אסטרטגיה כוללת בתחום של סמים ואלכוהול ביחד עם משרד החינוך ובהובלה של החינוך ההתיישבותי. יש כאן דילמות רבות על הרצף היומי של הילדים שנמצאים בתוך בתי הספר בבוקר וכפרי הנוער אחר הצהריים, מה ניתן להם ומה לא, למה זה עדיין לא מספיק, איפה ההורים בתוך הסיפור הזה, איפה אנשי הצוות, איפה הילדים. ואנחנו נמצאים היום בשלב שלקחנו ארבעה כפרי נוער, וצוות מקצועי הלך וסייר במקומות האלה, למד, דיבר עם נציגים על הרצף החינוכי. וממש כבר בשבוע הבא כבר כתבנו איזשהו מפרט ראשוני, ביקשנו מהמנהלים ומאנשי הצוות להבין מה חסר להם בנושא של סמים ואלכוהול בעבודה ממוקדת עם יוצאי הקהילה האתיופית. אגב, ארבעת המקומות האלה בפיילוטים הם אותם המקומות שיש אחוז יחסית גבוה של חניכים יוצאי הקהילה האתיופית.

אנחנו מדברים על שילובים. זה לא מאה אחוז. אבל יש מקומות עם 10%, 45%, 65%, היה לנו מאוד חשוב המקום הזה, וניסינו להבין מה הצורך שחסר היום באותו מקום בכדי להתמודד עם הקושי של חינוך ומניעה על הרצף של שימוש חד פעמי, מזדמן וקבוע, לא התמכרויות, כי לזה יש טיפולים בתוך כפרי הנוער. והיום אנחנו נמצאים בשלב שנציג בפני השותפים בוועדה את ההצעה של איזו פונקציה אנחנו חושבים שיכולה להוביל את זה. וכן, גברתי, פה תהיה בעיה כי יש לנו מוגבלות של תקציב. אנחנו נתחיל בפיילוט עם תקציב מאוד ממוקד שאנחנו נעשה אותו, ואנחנו נעשה את זה ביחד עם מחקר מלווה ונראה מה האפקטיביות של זה. אנחנו חייבים לנסות ולהיות יותר יצירתיים ולפרוץ את הגבולות של מה שעשינו בכדי לנסות לקדם את הנושא הזה של חינוך ומניעה.

לגבי גילאי 18, הצעירים, זו האוכלוסיה שאנחנו פוגשים בשטח, זו אוכלוסיה שאי אפשר להביא אותם להרצאות כי הם עצמאים בפני עצמם, את הנוער אנחנו יכולים לפגוש במתנ"סים, במועדוניות, בבתי ספר, וזו האוכלוסיה הכי קשה, והבעיות הכי קשות שאתם בטח רואים זה בגילאי 18 ומעלה.

הם נופלים בין הכיסאות. אין להם מענים כמו שמקבלים כל השאר.

אני אדבר בקצרה, למרות שאני חייב לומר שמכל הישיבות שחוויתי בשנה האחרונה, אני חייב לומר שזו הישיבה הכי מתסכלת, כי כל כך הרבה מסביב מדברים ועושים, וכל פעם אתה מגיע ואתה כבר לא יודע אם אתה צריך לתת. לפעמים, מעבר לזה שאנחנו עוטפים את הקהילה, התפיסה שלי ככל שהיא מתגבשת אצלי כאיש מקצוע היא להעצים את הקהילה הזאת כדי שיתפסו את הדגים לבד. זאת אומרת, יותר מדי מעגלים, אבל אין תוצאה.

מה שאנחנו יזמנו באגף טיפול ושיקום לאור הנתונים שיש ובעיקר לאור המציאות שלפחות אני נפגשתי בה בכל הביקורים שלי בקהילות, כמעט כל יוצאי אתיופיה שמגיעים לטיפול היום, מגיעים לטיפול בצווי בתי משפט. המשמעות היא שהטיפול מתחיל אחרי שכבר יש תיק פלילי, אחרי שהבחור כבר נפגש עם מערכת בתי המשפט, ויש קציני מבחן לנוער ולמבוגרים, וזה מתסכל. זה גם לא נכון, וזה גם לא צריך להיות ככה. ולכן האגף יזם תוכנית של קבוצה של 11 או 12 עובדים שאמורים לצאת לשטח, לעשות איתור משמעותי בקרב האוכלוסיה של 18 פלוס, אותם אלה שראינו בנתונים שהם הפגיעים ביותר. רמת השימוש שם גם באלכוהול, גם בקנאביס, גם בסמי פיצוציות היא הגבוהה ביותר, ולנסות להושיט להם את היד לפני שמערכת האכיפה נכנסת לפעולה.

זה לא פשוט. אנחנו יודעים שזה הולך להיות פרויקט לא קל. תמיד אני אומר שזה טיפוס על הר, זה צעד קדימה ושניים אחורה. אבל חייבים להילחם בעניין הזה, חייבים להיות במקומות האלה, לנסות להושיט יד ולהוציא את החבר'ה האלה מהעולם הזה לפני האכיפה. זה הולך לפעול, כפי שאמרתי, ב-12 ישובים. אם נראה שזה עובד ושזה מצליח, אז תהיה לנו הכוונה להרחיב את המהלך הזה. אנחנו כמובן בונים את זה בתיאום. הוצאנו נוהל ואנחנו יושבים על זה גם עם משרד הבריאות, גם עם משרד הרווחה, השירות להתמכרויות במחלקה להתמכרויות לתיאום של דרכי הפניה, נהלים, איך העסק הזה יעבוד, כי בסוף או שזה מגיע לאשפוזית או שזה מגיע ליחידה של השירות להתמכרויות. אנחנו כרשות לא עושים טיפול ללא המערכות האלה. ואני מקווה שנצליח. אנחנו מתחילים. אנחנו נלך על פיילוט, כמו שהציעה קודם אביבה. נשב, נבנה משהו, שלפחות נראה איך ניגשים לזה.

תודה. נציגת משרד הרווחה, בבקשה.

משרד הרווחה, השירות לטיפול בהתמכרויות, מפעיל בכל הארץ תוכניות שמונגשות גם תרבותית וגם חברתית. ספציפית לאוכלוסיית יוצאי אתיופיה יש לנו פרויקטים בכל הארץ. קודם כל, יש לנו ארבעה תקנים אחרים, ארבעה תקני חומש, רק ארבעה, שבעצם מיועדים למטופלים יוצאי הקהילה.

איפה הם מאוישים?

יש לנו בקרית מלאכי, בנתניה, בעפולה וברחובות. מעבר לכך יש לנו כמובן עובדים סוציאליים ברחבי הארץ שהם גם יוצאי הקהילה, שמטפלים גם בנוער וגם במבוגרים, בחיפה, בחדרה וכולי. יש לנו תוכניות ארציות, חלקן יחד עם משרד הקליטה.

אני אתחיל בתחום של נוכר – יש לנו תוכניות שנקראות: מתבגרים בעלייה, שבעצם המטרה היא לזהות נוער שנמצא בסיכון שהוא לאו דווקא משתמש פעיל, אלא לצורך הסברה ומניעה. הקבוצות האלה פזורות ברחבי הארץ. יש לנו תוכניות משותפות עם משרד הקליטה לאנשים מעל גיל 18 שמפעילים כל מיני תוכניות ייעודיות וייחודיות. זה יכול להיות מדריכי איתור שפועלים לחפש מכורים או אנשים שמשתמשים בחומרים פסיכו-אקטיביים בקהילה. זה יכול להיות קבוצות ייעודיות שמפעילות תוכניות באמהרית, אפילו להורים של מטופלים בתוכניות - - -

איפה יש כאלה?

למשל, בבאר שבע יש קבוצה כזאת בתחנה לאלכוהול, קבוצה באמהרית להורים של.

יש לנו גם כמובן קבוצות טיפוליות בשפה ברחבי הארץ. זאת אומרת, יש הרבה תוכניות בכל רחבי הארץ.

תוכניות שרצות באופן שבועי? באופן יומיומי? באופן חד קבוצתי?

תוכניות שרצות כבר למעלה מ-10 שנים על בסיס שנתי. כל שנה יש תוכניות חדשות, כל שנה אנחנו גם עושים איזושהי הערכה, להתאים אותה. ספציפית, לגבי הנושא של נוער, התוכניות מיעודות לעבודה עם הורים. זה קשה מאוד לגייס את ההורים לטיפול בתחום של נוער בכלל, ובתחום של נוער יוצא אתיופיה בפרט. הורים שהרבה פעמים מתמודדים עם קשיי קיום, עם עוני, עם מצבים קשים, מאוד מתקשים להגיע למפגשים קבוצתיים. מצאנו שהרבה פעמים כשאנחנו עושים דברים חווייתיים יותר קל לנו לגייס את ההורים, להגיע ולהצטרף. זה בגדול לגבי התוכניות שקיימות אצלנו.

אני יכולה להוסיף לך על התוכניות?

בטח. אני מתייחסת רק להתמכרויות, ואת מדברת על רווחה בכלל.

נתמקד בהתמכרויות גם כי זמננו אוזל וגם כי זה המנדט של הוועדה.

בשנת 2016 טופלו בשירות לטיפול בהתמכרויות 11,547 אנשים. מתוכם 637 יוצאי אתיופיה, 547 גברים, 90 נשים. בגילאי 12 עד 17 היו ל נו 96 נערים ונערות, 180 היו מגילאי 18 עד 25, 291 מגילאי 26 עד 40, ו-70 מעל גיל 41. אני מסכימה עם המצגת של הרשות. רוב האנשים שהגיעו אלינו לטיפול, רובם משתמשים באלכוהול, כ-411 מכורים לאלכוהול, מטופלים בתחנות ברחבי הארץ, 125 משתמשים בקנאביס, 42 מהמרים, ואנחנו רואים עלייה בתחום הזה, בכלל וספציפית גם כאן, וה-59 שנותרו זה כל הסמים האחרים. זאת אומרת, אין ספק שאלכוהול זה בכלל בעיה. אין ספק שבקב בני הנוער בכלל אלכוהול זו בעיה רצינית.

מתוך כלל המטופלים שהם מעל גיל 18, 232 לא עבדו, לא נמצאים במעגל התעסוקה. השנה סיימו טיפול בתוך התוכניות שלנו כ-151. עדיין נמצאים בטיפול עוד 250. ובעצם הקושי הכי גדול שלנו בהתערבויות הוא השלב של אחרי תהליך. קודם כל, לגייס לטיפול, מאוד מאוד קשה לנו לשבור את הסטיגמות והתפיסות לגבי טיפול בכלל. מאוד קשה לנו לגייס נערים לטיפול, ובקטע של מבוגרים זה מאוד קשה לשבור את הסוד המשפחתי. הרבה פעמים כשיש בעיה והיא הופכת להיות לבעיה, וכבר מרגישים את זה בתוך הבית, יש בושה מאוד גדולה, קושי לפתוח את הסוד ולפנות ולבקש עזרה.

וכשאנחנו כבר כן מצליחים לגייס לטיפול, אנחנו רואים נשירה מיד אחרי תהליך הגיוס. המון חששות, המון דעות קדומות לגבי התערבות, לגבי טיפול. ופה אנחנו מאוד מתאמצים לגייס גם כלים, גם כוחות וגם את הקהילה כדי לחבר לתוך הטיפול.

תודה. נציגת משרד הבריאות, בבקשה.

צהריים טובים, שמי עפרה אוסטין מהמחלקה לטיפול בהתמכרויות באגף בריאות הנפש במשרד הבריאות. אני מייצגת כאן את ד"ר פאולה רושקה. רציתי לספר לכם שכבר ב-2011 פרופ' רוני גמזו, מנכ"ל המשרד דאז, יצא עם שורה של שבעה עמודי אש שהם בעצם הקווים המנחים שלפיהם המשרד עובד, ולא מדובר רק בכותרות או רק במילים. כל סטנדרט וכל נוהל שיצא מאז כלל את ההנחיה שגם תבוצע הנגשה תרבותית ולשונית בשירות שאותו סטנדרט מגדיר. ואני יכולה להגיד לכם, כמי שערכה מאות בקרות בבתי חולים ובקופות חולים, הנושא הזה נבדק בכל בקרה.

אני בכוונה מדברת על הנגשה תרבותית ולשונית באופן כללי כי כפי שהזכיר חבר הכנסת חנין, אין לנו תקציב ייעודי לנושא טיפול או קידום האוכלוסיה של יוצאי אתיופיה, כך שאנחנו עושים כמיטב יכולתנו לגבי כל האוכלוסיות. ומדובר גם בתחום של טיפול בהתמכרויות. אני יכולה לומר שהבקרות כוללות גם את בתי החולים, גם את בית חולים נס ציונה, גם שם הנושא הזה נבדק, אם זה בשימוש של סיוע תרגומון טלפוני. ישנו קו טלפון שכל אחד מכם יכול להתקשר בזמן שהוא נמצא בקופת חולים, למשל, והוא צריך עזרה של תרגום, עונה שירות של מוקד, אומרים באיזו שפה אתם צריכים את הסיוע, ויש מגוון גדול מאוד של שפות. היה אפילו דיון אם לעשות בפיליפינית, אבל מזה ירדנו. וכך אפשר להבין טוב יותר את הלקוח שבא לקבל את השירות. ולהיפך, הוא יכול להבין יותר טוב את נותן השירות.

איפה זה קיים?

זה מענה טלפוני, זה מוקד.

אצלנו לא שמעתי - - -

מצלצלים דרך 5400*. זה זמין לכל שירות באשר הוא. תנסו.

הקליינטים שלנו לא יודעים על זה. זה חדש.

זה לא כל כך חדש. זה כבר כמה שנים.

רק שנייה. יושבת כאן אביבה, היא פסיכיאטרית במוסד של משרד הבריאות, בבית חולים. נניח שמטופל שלה היה מתקשר, זה משרד הבריאות, לצורך העניין, הנתב הזה היה אמור לנתב אליה את המטופלים.

זה לא נתב.

זה לא נתב. כשמגיעים לקבל שירות, לרוב בקופת חולים אצל הרופא אבל אפשרי גם בבית חולים, ורוצים להבין טוב יותר את המטפל והמטפל רוצה להבין טוב יותר הלקוח, ניתן להתקשר למוקד הזה, להעלות מתורגמן, והוא מסייע בזמן הטיפול בפועל.

כמה שיחות ביום יש למוקד הזה?

יפית רצה בכל בית החולים.

אני מוכנה לבדוק ולהעביר את זה לוועדה.

המידע שמשרד הבריאות העביר לנו הוא 35 פניות בחודש בממוצע.

אז הנה, אביבה, יש לנו פה את התשובה. כמה מתורגמנים עובדים בכל השפות?

אני מצטערת. אין לי נתונים על המוקד עצמו - - -

הנתונים שהתקבלו כאן, שהועברו למשרד ראש הממשלה, הם שבמוקד הזה יש 35 שיחות בחודש. זו התחלה, זה מאוד מעט, אבל ככל הנראה זה בין היתר בגלל – לפי מה שאת אומרת זה אפילו יותר, זה לא שהלקוחות הם המטופלים, גם לצורך העניין הצוות הרפואי הוא הלקוחות הפוטנציאליים של המוקד הזה, וכאן את שומעת מדגם אקראי לחלוטין שלא יודעים על זה, ואולי בגלל זה זה מספיק נמוך.

בקשה מאתנו אל פאולה ואל הנהלת משרד הבריאות, להוציא חוזר מנכ"ל לכל הצוות הרפואי, בטח בתי החולים הממשלתיים וקופות החולים, פשוט ליידע אותם בקיומו של המוקד הזה, על מנת שיוכלו להיעזר.

וגם לשותפים שיוכלו להפנות את הלקוחות הפוטנציאליים.

כן.

מכיוון שיצא חוזר מנכ"ל, אני אשלח אותו למי שצריך - - -

יכול להיות ששווה לעשות רענון, לא יודעת מתי, צוותים מתחלפים, יש כל מיני דברים.

בהחלט. אנחנו נשמח להפיץ את זה עוד פעם.

עולה לך פה ריקושט שזה כנראה לא מספיק מיודע בשטח.

בסדר גמור.

בנוסף, ישנם אנשי צוות דוברי אמהרית בחלק מהשירותים. ולענייננו, אם בעבר ניתן דגש גם על צוות דובר אמהרית באשפוזיות של הטיפול בהתמכרויות, היום רוב האוכלוסיה שצורכת את השירות היא דוברת עברית, כך שאין יותר צורך בתרגום עצמו. אבל כן ישנה רגישות להנגשה התרבותית, ועקב הניסיון הרב והמחקר שנעשה, השתתפה ד"ר רושקה בכתיבת ספר שאני ממליצה מאוד לקרוא למי שרוצה ללמוד על הנושא, הספר "היבטים חברתיים, תרבותיים וקליניים של עולי אתיופיה", שהוציאו נמרוד גריסו ואליעזר ויצטום. היא התייחסה גם שם וגם בימי עיון רבים של המחלקה לצורך בהנגשה תרבותית לקהילה הספציפית הזאת.

בנוסף, בסקר שערכנו והשתדלנו שיהיה הכי עדכני שיש על נתוני 2016 עולה שלמרות שבאופן כללי יש צריכה נמוכה של שירותי בריאות הנפש בקרב יוצאי אתיופיה, דווקא באשפוזיות אחוז יוצאי הקהילה הוא גבוה מאוד יחסית לאוכלוסיה הכללית. אני אזרוק כמה נתונים ואתן את הסיכום הכללי שלהם.

אם אנחנו מדברים על המחלקה לתחלואה כפולה בבית חולים פסיכיאטרי בבאר שבע, יש שם 6% בשנת 2016 שהם יוצאי אתיופיה. אם אנחנו מדברים על האשפוזית בראשון לציון, ויקטוריה, ישנם 10%.

אשפוזית אלכוהול.

טוב שהדגשת.

אם אנחנו מדברים על קרית שלמה באיזור צפון השרון, ישנם 10%. זה גם נמצא במייל ששלחתי לכם, וגם אני אעביר לך את זה מודפס.

ראיתי את זה אתמול.

ואני רוצה להתייחס לאשפוזית של נוער מלכישוע בצפון, שם היה לנו ב-2015 12%, וב-2016 10% בני נוער שהם יוצאי אתיופיה.

בני נוער או מבוגרים?

10% ממה? מהמאושפזים החדשים?

אני מדברת רק על בני נוער.

מהמטופלים החדשים? 10% ממה?

מטופלים - - - בשנת 2015 ואחר כך ב-2016.

שהופנו לאשפוזית.

אבל זה 10% ממה?

מכלל המטופלים - - - שם.

לעומת 2%?

זה מה שאני רוצה לומר. בבדיקה שעשיתי אתמול עם הלמ"ס, מתוך האוכלוסיה הכללית כשאנחנו מדברים על דרוזים, ערבים, נוצרים, יהודים, יש 1.7% יוצאי הקהילה דור א' ודור ב עולי אתיופיה. כך שאם אני עושה בממוצע של כל האשפוזיות, 8% מיוצאי אתיופיה מול היחס שלהם בקהילה הכללית, אז יש לנו נתון מאוד מאוד מדאיג.

אנחנו נשמח, חוץ מההכשרות שכבר עשינו בנושא - - - תרבותית בתחום בריאות הנפש ב-2016, להציג בפניכם את ההכשרות האחרות שאנחנו בונים בימים אלה עם המינהל לתכנון אסטרטגי. וד"ר וולף, את תהיי הנרשמת הראשונה שתוזמן.

גויסת.

בנוסף, ישנה התוכנית הממשלתית כמובן גם במשרד הבריאות, וישנם נציגים של תחומים שונים במשרד ששותפים לוועדת מעקב. בין החומרים ששלחתי ישנה תוכנית ארבע-שנתית שמראה את כל הפעולות שהמשרד נקט וינקוט בנושא הנגשה של יוצאי אתיופיה.

אנחנו נשמח גם לקבל את המלצת יו"ר הוועדה לכך שנציג של המחלקה לטיפול בהתמכרויות יהיה חלק מאותה ועדה במשרד.

וגם אם מדברים על צרכים – סביב הקושי ביצירת אמון שעלה פה מדוברים שונים, שהוא קריטי בטיפול, היינו שמחים לקבל סיוע תקציבי במלגות לסטודנטים יוצאי הקהילה שידעו לטפל בהתמכרויות, ובכך לעודד את ההשתתפות בטיפול ואת האמון במטפלים.

תודה. קרן ממשרד החינוך, בבקשה.

האמת היא שחבל שעירית בירן הסמנכ"לית, שהיא בעצם מתכללת את הנושא במשרד החינוך, נאלצה ללכת לוועדה אחרת, כי לה יש את הראייה היותר כוללת לגבי העשייה במשרד החינוך.

אני רק רוצה לציין שהשימוש בחומרים הוא הרבה פעמים ביטוי למשבר הגירה, כפי שאנחנו רואים בקהילה של יוצאי אתיופיה. יחד עם זאת, אני שמחה לראות את הנתונים שיוסי הראל הציג לגבי הדור השני לגבי שתיית אלכוהול, שהם נתונים שלאורך השנים נעשו טובים יותר.

הנתונים שהוצגו פה לא היו מעודדים. הם היו נתונים לא טובים.

בנתונים לגבי שתיית אלכוהול יש שיפור. מבחינתי, אם פעם הדור השני היה במקום מאוד מאוד בעייתי, היום אנחנו רואים מגמה של שינוי וצריך לסמן את הדבר הזה. הנתון המאוד מדאיג הוא לגבי הסיפור של כמה זה ולגבי הסיפור של - - - הוא בהחלט מדאיג ובזה אני לא מקילה ראש.

עברנו תהליך מבחינת ההתייחסות שלנו בנושא תוכניות מניעה לגבי הקהילה האתיופית. בזמנו פיתחנו תוכנית רגישת תרבות שבעיקר מתייחסת להכשרה של אנשי מקצוע, להבנת התרבות, להתבוננות אחרת בכלל על מהגרים ובפרט על הקהילה האתיופית. פיתחנו גם מתווים של עבודה עם הורים. כשעושים פיתוח כולל לעבודה עם הורים גם עשינו התאמה תרבותית שלוקחת בחשבון את מה צריך לעשות אחרת עם העבודה של הקהילה האתיופית.

היום עבודת המניעה שלנו היא עבודת מניעה אוניברסלית. אנחנו לא עושים עבודה דיפרנציאלית ולא מסמנים ולא מתייגים על מנת לא לייצר תיוג. יחד עם זאת, במקומות ובבתי ספר שמאופיינים ברוב של ילדים בקהילת אתיופיה, למשל, כפרי הנוער, בחינוך ההתיישבותי, אנחנו שם נותנים גם מענים ספציפיים, כמו - - - של מקשרים, שהם אנשים שיוצרים קשר עם המשפחה או קב"סים שבעצם התפקיד שלהם בתוך הפנימייה הוא לאתר ולסמן ילדים בסכנת - - -

בצד זה, תוכניות לחיזוק הזהות ולחיזוק ה-well being של המתבגרים כי אנחנו מדברים גם על חיזוק הכוחות כדי לאפשר להם להתפתח בצורה מיטבית.

אם אני מתייחסת לכלל התוכניות שהמפעל מפעיל, אז במסגרת התוכנית של הדרך החדשה, התוכניות הן מכוונות לצמצום פערים, החל מגיל הגן כשאנחנו עושים עבודה ספציפית במקומות שאנחנו מאתרים ומסמנים קהילה שהיא קהילת יוצאי אתיופיה, וגם עבודה עם ההורים של אותם ילדים על מנת לתת להם את הכוחות ואת המיומנויות ההוריות הנדרשות.

בחינוך העל-יסודי יש תוכניות שהן בכלל כלל הילדים, השלמת פערים בבגרויות, כשזה רלוונטי לכולם וגם במיקוד לילדים יוצאי הקהילה האתיופית. בבתי הספר שהם - - - כפי שאמרתי, צמצום פערים, תוכנית מרום, שעובדת על ליווי, איתור ומיפוי על מנת לצמצם פערים. בקידום נוער נכנסו תקנים לעובדים של בני הקהילה האתיופית, הופעלו 10 קבוצות לתלמידים והורים בנושא של התמכרויות בקידום נוער, שזה כבר בקצה הרצף, הילדים שכבר נמצאים מחוץ למערכת הפורמלית, נמצאים עדיין בתוך המסגרת, ושם אנחנו מפעילים 10 קבוצות שמשתפות גם עבודה עם ההורים סביב הנושא של התמכרויות.

נמצאת פה הנציגה מקידום נוער שתרחיב ותתייחס לדבר הזה.

אני ד"ר ווביט, ממונה על ילדים ונוער בסיכון באגף א'. אלינו מגיעים קודם כל בני הנוער שעברו את על החוויות ואת כל התסכולים. הם מגיעים אלינו כמעט לתחנה אחרונה או מופנים אחרי זה אם לא הצלחנו לטפל בהם אז לכלא אופק או למסגרות של - - -

העבודה אצלנו היא קשה, היא מתישה, העובדים שנמצאים שם דיברו גם פה על איך ליצור את הקשר. אז באמת העבודה העיקרית היא קודם כל לנסות להתחבר וליצור קשר עם בני הנוער שנמצאים מחוץ למערכת, או שהם נמצאים בתוך המערכת - - - ואנחנו מאמינים שהעבודה צריכה להיות ברמה הוליסטית עם בני הנוער עצמם, עם הקהילה בתוך הרשות, עם כל השותפים שנמצאים, עם הרשות למלחמה בסמים, עם המתנ"ס, עם כל מי שאפשר לעשות שיתוף פעולה, כדי להביא את בני הנוער לדרך יותר טובה, וכמובן עם ההורים. אנחנו מפעילים גם קבוצות הורים כדי לזהות ולהתאים תוכניות התערבות עבור בני הנוער, אם הם נמצאים בתוך הקהילה כשהם לומדים אצלנו תוכניות לימודים או תוכניות של הכשרה לעולם העבודה או הכנה לצה"ל, כי אנחנו מגיעים לתחום האלכוהול והסמים דרך הדברים החיוביים יותר. אנחנו לא נגייס את בני הנוער כדי לעשות תוכנית מניעה בנושא אלכוהול וסמים.

אנחנו מגיעים לנושא הזה דרך מנהיגות, למשל, לפני שבוע יצאו בני הנוער מכל הארץ - - - לקידום נוער מסע ישראלי, אז אנחנו עושים הכנה מאוד רצינית בנושא של איך הם מתמודדים במסע של שבוע, איך הם יתמודדו עם הנושא של אלכוהול, מחוץ לבית, עם הכוחות, עם הפחדים. אז אנחנו מגיעים לנושא של אלכוהול וסמים דרך תוכניות מעטפת שיכולות להביא אותן לשינוי, ואחר כך או דרך מנהיגות או דרך תוכנית נושא. אבל הצרכים שאנחנו פוגשים את בני הנוער, הם נמצאים בתסכול, והנושא של הזמינות של השתייה של הפיצוציה היא תופעה מדאיגה מאוד.

השנה הפעלנו 10 קבוצות, חמש קבוצות לבני הנוער וארבע קבוצות להורים. העבודה היא לא פשוטה. קודם כל להביא את בני הנוער, ליצור את הקשר, כי הם עברו את כל המערכות האפשריות, וכדי להביא אותם לתהליך של התערבות, מצריכה עובד שיהיה שם בשטח בשעות הקטנות, ולא עובד שיהיה במשרד והנערים יבואו. הנערים לא יבואו אם הוא לא יסתובב בשטח, מתחת לבניין, בקניון, אחרי הצהריים ובשעות הבוקר, העובד צריך להיות בשעות הלא-שגרתיות כדי להביא את בני הנוער לתהליך התערבות.

תודה רבה. אני רוצה לסכם. תודה לכולם שבאו, ואני אגיד לפרוטוקול, תודה לאלה שנאלצו לצאת כי זה יום מיוחד ויש פה הרבה ועדות.

אחרי כמעט יותר משעתיים של דיון, הוא דיון ראשון מבחינתנו כוועדה בנושא הזה, אני רוצה להודות שבזכות היוזמים של היום המיוחד הזה נחשפנו לנתונים, והנתונים הם קשים. נחשפה לנו תמונה, החל מנתוני הרשות למלחמה בסמים, נתונים חדשים של 2017, של השנה, שמראים שימוש בעיקר באלכוהול וסמים, בעיקר סמי פיצוציות וקנאביס, גבוה בעשרות אחוזים בקרב קהילת יוצאי אתיופיה יחסית לאוכלוסיה הכללית ולאוכלוסיה היהודית.

זו קודם כל מציאות שמבחינתנו היא קריאת השכמה, זה נתון שלא נחשפנו אליו עד עכשיו, לא במחאת יוצאי אתיופיה שהתמקדה בעיקר בנושאים אחרים, וגם לא כאן בוועדה, וזו מציאות שזועקת לטיפול ולעזרה.

הנתון של משרד הבריאות – אנחנו רואים שבאשפוזיות ותחלואה כפולה, עשינו פה חישוב מהיר, פי חמישה מטופלים יוצאי אתיופיה יחסית לחלקם באוכלוסיה. כלומר, בין שישה לשמונה ל-10 ל-12 אחוזים יחסית לפחות מ-2% חלקם של יוצאי אתיופיה באוכלוסיה הכללית. כלומר, זה נתון זועק מאוד.

אני מצטרפת לאלה שהגדירו את הדיון הזה כדיון מתסכל ואת המצב שלנו כגורמי מדיניות קצת בחוסר אונים. כאן אני רוצה להגיד שני דברים. האחד, אני מקבלת את הניתוח שהוצג כאן, שאומר שהמציאות הזו היא חלק מהמוחלשות הכללית של קהילת יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. ולכן הדבר הראשון שאנחנו צריכים לשאוף אליו זה השוואת זכויות, זה ממש ברמת הזכויות הבסיסיות, של קהילת יוצאי אתיופיה לאוכלוסיה הכללית. כאן אנחנו יודעים הרבה פעמים שאם לא נעשה משהו כדי לתקן את המצב אז הוא לא ישתפר לבד, הוא ימשיך להשתרשר מדור לדור ומקהילה לקהילה, וצריך לעשות משהו כדי לשבור את המעגל הזה.

אני חייבת להגיד שאני הזדעזעתי לגלות שבעצם המצב הזה שראינו הוא תוצאה של – זה נקרא פה קליטה לא מוצלחת על ידי חבר הכנסת דב חנין. לדעתי זאת לשון המעטה. שמענו על הסללה ואפילו הייתי אומרת הפקרה של הקהילה הזו במשך עשרות שנים למקומות גם ככה מוחלשים בחברה הישראלית, ואז אנחנו מתפלאים למה אנחנו מגיעים למצב של אי שוויון ושל מצוקה. ואני חייבת להגיד, זה מעבר למשבר הגירה אוניברסלי.

משבר הגירה אוניברסלי קיים בספרות, אנחנו יודעים, אין ספק שזה קיים גם פה, קיימים המאפיינים. אבל יש כאן גם גזענות, יש כאן גם הסללה, יש כאן גם מאפיינים שייחודיים לקהילה הזו בגלל המאפיינים שלה, בגלל צבע עור, בגלל שונות שלא היתה צריכה להתבטא בכזאת הפליה, אלא היתה יכולה לקחת פנים של שונות אולי תרבותית, אולי של שפה, אבל מתבטאת כאן בהפקרה להתמכרות ולחיים בשוליים בחברה הישראלית.

גם התיקון פה, בעיניי, הוא צריך להיות כפול. המנדט הישיר שלנו כוועדה הוא מנדט באמת בטיפול בהתמכרויות ובמניעת שימוש. ולכן כאן אנחנו נתנו משימה למטה במשרד ראש הממשלה, בשיתוף עם הרשות למלחמה בסמים, עם שאר משרדי הממשלה ועם גורמי החברה האזרחית. נתנו משימה למשרד הבריאות, נתנו משימה שמתחילה להתהוות פה לכל הגורמים הטיפוליים יחד עם התקצוב ודחיפה של הרשות בנושא הריצ'ינג אאוט וההליכה אל המקום שבו הקהילה נמצאת.

אני רוצה לשבח את כל הגורמים שהוצגו כאן, משרדי הממשלה כולם והרשות למלחמה בסמים על המקומות שבהם זה כן נעשה והכיוון הוא נכון כי היתה הכרה והבנה איך זה צריך להיראות, אבל זה לא מספיק, בין אם מבחינה תקציבית ובין אם מבחינת כיוון של איך בדיוק צריך לעשות את הדבר הזה. זה המנדט שלנו וזה חשוב, אנחנו נמשיך ללוות את הנושא הזה ולדאוג לכך שהדברים האלו ימשיכו ויתקיימו.

אבל אני כן רוצה לומר שאנחנו רואים את כל ההפקרה להתמכרויות לסמים ואלכוהול של קהילת יוצאי אתיופיה כחלק מאי השוויון הכללי של קהילת יוצאי אתיופיה בחברה הישראלית. ולכן הקריאה שלנו היא לגורמים הבכירים מאוד, למשרד ראש הממשלה, למשרד המשפטים, למשרד לביטחון הפנים, שהם המשרדים שמובילים, זה נקרא כאן שילוב, ואני חושבת שזה שוויון, של קהילת יוצאי אתיופיה על מנת לא לקחת כאן קהילה שהיא קטנה אבל היא מוחלשת והיא תישאר במקום שהוא נמוך ומדוכא יותר יחסית לשאר החברה. ימי הקליטה נגמרו. אנחנו בחברה הישראלית. אנחנו צריכים לראות כאן שוויון ושוויון זכויות לכל דבר. אין שום סיבה לראות כאלה אחוזים גבוהים של סממנים של הזנחה והפקרה בקהילה שכבר היתה צריכה להיות חלק הרבה הרבה יותר אינטגרלי מהחברה הישראלית.

אז מה שבמנדט שלנו, אנחנו כן נעקוב אחרי הדבר הזה בהמשך מושב הכנסת כדי לשמוע ולקבל חזרה פידבקים גם ממשרד הבריאות, משרד ראש הממשלה והרשות למלחמה בסמים את הדברים הספציפיים בתחום הטיפולי והשיקומי, אבל הקריאה שלנו כאן היא לשוויון הרבה יותר רחב במסגרת השוויון שקהילת יוצאי אתיופיה בהחלט ראויה לו וגם תובעת אותו, ובצדק, ואנחנו מצטרפים לתביעה הזו. תודה לכולם. הישיבה נעולה.

הישיבה ננעלה בשעה 11:12.